33.9

2011-01-05T13:27:00.000+02:00

geva alon / modern love

action figure

2011-01-03T12:51:00.001+02:00

רץ מצד לצד, קופץ ומציל את העולם

Running from side to side, jumps and saves the world

1.1.11

2011-01-01T01:11:00.006+02:00

We refer to time with numbers, it seems that for people it's easier to go on with there life when everything around them tagged and classified under numbers, days, months, years, hours and seconds, and everything to doת is and will turn to numbers.

Everything under numbers, although our parents gave us names, The state we live in gave us A number. it is much easier to communicate and identify us under one number, so that with all our high self-esteem for ourselves, ultimately each of us is just one single number in endless sequence Of numbers, all numbers are so happy when new number join us and we shed a tear when a number deleted.

but deleting numbers is so easy, one mistake and no one believe that you exist, sad.

us numbers are firs tendency will be to express human emotions, we are happy sad laugh angry, so no more. we should replace feelings to numbers.

Listen to me blog reader (which your number I do not know) right now as I write this post I feel 64, so yeah. Check your list What is 64 then you will have some sense!

A few days ago when I went to a meeting, on one of the traffic lights was a couple standing with a spark of love, and the guy let said "how much I love you" and I thought he have to translate it to numbers, say how much I love you Its too amorphous, and numbers will be easier for both of them, I Love you very easy to say, but if he had to say on a scale of love feel 6 (out of 10) she was crying, he was in trouble. but at least there was something more accurate.

So numbers ... looks like thing that have no number will get no a special place or appropriate reference.

money and time after all are over rated.

so happy new year to you all

גם לזמן מתייחסים במספרים, נראה כי לבני האדם קל יותר להעביר את החיים כאשר סביבם הכול מתוייג ותחת סיווג מספרי, ימים חודשים שנים שעות שניות, כל מה שקשור בזמן הופך למספר.

הכול תחת מספרים, גם אנחנו, אומנם הורינו נתנו לנו שמות אבל המדינה כדי שיהיה לה קל יותר לתקשר ולזהות אותנו נתנה לנו מספר, כך שגם אנחנו עם כל הערכה עצמית הגבוהה שלנו לעצמנו, בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא מספר אחד בודד ברצף אין סופי של מספרים, כולנו המספרים כל כך שמחים כשמספר חדש מצטרף אלינו ומזילים דמעה כשמספר נמחק.

כמספרים אנחנו נותים להביע רגשות אנושיים, אנחנו שמחים עצובים צוחקים כועסים, יכול להיות שאנחנו צריכים להחליף גם רגשות במספרים.

תשמע קורא בלוג זה (אשר את מספרך אני לא יודע) ברגע זה ממש כשאני כותב את הפוסט אני מרגיש 64, כן כן. תבדוק ברשימה שלך מה זה 64 ואז תבין עם איזו תחושה אני כותב כאן!

לפני כמה ימים בזמן שהלכתי לפגישה, באחד הרמזורים עמד זוג עם ניצוץ אהבה, והבחור שיחרר ואמר לבחורה "כמה אני אוהב אותך" ואני חשבתי שהם חייבים לתרגם את זה למספרים, כי להגיד כמה אני אוהב אותך זה אמורפי מידיי, ולדעתי שימוש במיספרים היה יכול לעשות סדר לשניהם, אני אוהב אותך מאוד קל להגיד, אבל אם הוא היה צריך להגיד שבסולם האהבה אני מרגיש 6 (מתוך 10) היא הייתה בוכה הוא היה בצרות אבל לפחות לא היה משהו כל כך כללי.

אז מספרים... מעניין שמה שאין לו מספר כנראה לא מקבל מקום מיוחד או יחס.

זמן וכסף מוערכים יתר על המידה.

שיהיה לכולם שנה חדשה טובה.

home sick

2010-12-30T22:40:00.000+02:00

סחרחורתduzzy

רעדshiver

אקמולparacetamol

עייפותtiredness

לישוןsleep

מרקsoup

מקלחתshower

מיטהbed

ZZZZZZZZZ

כאב ראש headache

2010-12-27T22:35:00.000+02:00

כאב הראש הזה, תפס אותי משעות הצהריים, אולי מחסור בקפה, ואולי מחסור בביטחון.

This headache, caught me in the afternoon, perhaps lack of coffee, and perhaps lack of confidence.

וולבק houellbecq

2010-12-26T13:20:00.001+02:00

Something in the book name sound  interesting to me, and before that I did not know the author I do not think I could say his name right, for some reason I bought this book and I met one of the world renowned writers apparently, but for me he shattered my ego.

One of the more interesting writers I've found is Michel houellebecq, I do not understand in literature or writers, I do not analyze writing in academic tools, this man writes so accurate and so true.

He knows how to catch me and let me feel like with is bare hand he  Twisting my stomach colon. 

Really did not understand where I'm going with it. this book is so powerful and undermines and brings you immediately ask yourself some tough questions, you are left naked to the truth you knew too. 

You feel how this man knows to get in your blood system right to your veins and to the capillaries and knows all the thoughts that arise in me, bring me to the point of existential question.

What am I doing here what I'm worth and why do I think I'm any good.

I have a regular reading ritual with each new book I bought by Michel houellebecq. Exiting buy,  then waiting time on the table feel's like we examine where each other, the crisis point comes after one chapter, the book goes on hold for a month or two. "Extension du domaine de la lutte" was the struggle of the longest waiting, almost six months, then move to obsessive reading.

"Extension du domaine de la lutte" was the first book I read. Of course I read them in Hebrew, I know many of the delicate nuance from the French translation did not get past, but they penetrate so well and strong.

In a second thought that book got me right into depression, or lack of diagnosis or will admit I was definitely there, but it took me a while to get a sense of this malaise we really nothing, we do not even soldiers on God's chessboard, we just nothing and we can be replaced in no time.

Just like to think that if tomorrow I'm leaving my job, they will cry and everything from thet point will go wrong the moment im not there. Absolutely not, everything will continue as usual and they will forget me one second after the crumbs of the farewell cake will fall from the corner of their mouth.

Michel houellbecq blown ego.

משהו  בשם הספר צילצל לי מעניין, ולפני כן לא הכרתי את הכותב אני גם לא חושב  שהצלחתי להגיד את שמו נכון, אבל מסיבה כל שהיא קניתי את הספר הזה וכך פגשתי  את אחד הכותבים הידועים בעולם מסתבר, אבל בשבילי הוא ניפץ לי את האגו.

אחד הכותבים היותר מעניינים שמצאתי הוא מישל וולבק,  אני לא מבין גדול בספרות או בסופרים, אני לא מנתח כתיבה בכלים אקדמיים,  אבל האיש הזה שכותב כל כך מדוייק וכל כך נכון, יודע לתפוס אותי ולתת לי  להרגיש כאילו עם יד חשופה וגדולה חפר לי בתוך הבטן ומסובב לי את המעי.

ממש  לא הבנתי למה אני נכנס עם הספר הזה, הוא כל כך חזק ומערער ומביא אותך מייד  לשאול את עצמך שאלות קשות, אתה נשאר עירום אל מול האמת שידעת גם אתה. 

לאיש  הזה יכולת לדבר אלי דרך הספר בצורה אחרת, הוא יודע לפרוט על כל נים ונים  ויודע לפרק מחשבות שעולות בי ולהביא אותי לנקודה של השאלות הבסיסיות.

מה אני עושה כאן מה אני שווה ולמה אני חושב שאני בכלל שווה משהו.

יש  לי ריטואל קריאה קבוע עם כל ספר חדש שאני קונה של מישל וולבק. קניה מרגשת,  המתנה על השולחן אשר בה שניינו בוחנים אחד את השני ולאחר שעבר זמן ההמתנה  התחלת קריאה, נקודת המשבר מגיע לאחר פרק או שנייםאג, הספר עובר להמתנה של  חודש חודשיים. הספר הרחבת תחום המאבק היה בהמתנה הכי ארוכה של כמעט חצי  שנה, ואז טריפה של הספר וקריאה מטורפת ואובססיבית.

הרחבת  תחום המאבק היה הספר הראשון שקראתי. אני קורא אותם כמובן בעברית, ברור לי  שחלק גדול מהניואנס העדין של הצרפתית לא מצליח לעבור תרגום, אבל הם חודרים  וחזקים גם כך.

הרחבת  תחום המאבק הביא אותי במחשבה שניה לסף דיכאון, או שמחוסר איבחון או רצון  להודות בהחלט הייתי שם, אבל לקח לי זמן להשתחרר מתחושת המועקה הזו שאנחנו  באמת כלום, אנחנו אפילו לא חיילים על לוח שחמט של אלוהים, אנחנו פשוט שום  דבר ויש לנו מחליפים כמו זבל.

ממש  כמו לחשוב שאם מחר אני עוזב את מקום העבודה הם יבכו והכול יהרס שם  מאחוריי. ממש לא, הכול ימשיך כרגיל והם ישכחו אותי שניה אחרי שפירורי העוגה  שהבאתי לפרידה יפלו מזוית הפה שלהם.

מישל וולבק מפוצץ אגו. 

holes חורים

2010-12-23T18:22:00.002+02:00

Why do things that are incomplete, corrupted, missing, are not good? How we have become mentally intact? what marched us into that madness, looking after complete and beautiful?

And who said the complete is good?

 We buy, exchange, facilities and throw something or someone that is 
not complete.

When we make an omelet, the whole house is filled with this delicate scent of fried egg and here we get to that crucial moment, but so important so it will be come just perfect completion of frying, the big turn, we were really so close to eat and we thought it was going to end, but it torn! even then we think to start all over again, because it is not complete now.

I like holes, have no problem with holes in my socks underwear clothes and in some people to, scrambled eggs what ever really.

A few months ago i broke a part in my computer, and I love him much more now, it is not perfect, it has character, I must point out that a hole in my underwear will not
 make me run to buy a new one.

I prefer a little twist in life, a wink, small sabotage, something to tell it's real it's not perfect. But hey that is me.

Perfection is only a temporary thing, get used to it losers we will be something incomplete, we all be with something missing!

למה דברים לא שלמים, פגומים, חסרים, הם לא טובים? איך הפכנו לחולי שלמות? מי מצעיד אותנו לכדי טירוף, בחיפוש אחר השלם והיפה?
ומי אמר ששלם הוא יפה?
אנחנו קונים מחליפים מתקנים זורקים משהו או מישהו לא שלם.

כשאנחנו  מכינים חביתה, כל הבית מתמלא בריח הענוג הזה של ביצה מטוגנת והנה אנחנו  מגיעים לרגע הקשה אבל כל כך חשוב, להפוך אותה לכדי השלמה של טיגון מושלם,  היא נקרעת, ואנחנו שהיינו ממש קרובים כבר לאכילה והנה חשבנו שזה הולך  להסתיים, גם אז אנחנו חושבים להתחיל הכול מחדש, כי זה לא שלם.

אני אוהב חורים, בגרביים בתחתונים בחביתה בבגדים באנשים בהכול המדע כבר ציין שסימטרי זה יפה, אני חושב שהמדע אוהב קיטצ'. 

לפני  כמה חודשים נשבר חלק לא חשוב במחשב שלי, ואני אוהב אותו כך יותר, הוא לא  מושלם יש לו אופי, אני חייב לציין שגם חור בתחתונים לא יריץ אותי לקנות  חדשים מביידי.

אני מעדיף מעט טוויסט בחיים, איזו קריצה, איזו חבלה קטנה, משהו שיגיד זה אמיתי זה לא מושלם. אבל היי זה רק אני.
אבל הרוב לא מרגיש כך הרוב מעוניין בשלם, רוצה שלם, דורש... שלם.

שלמות הוא דבר זמני בלבד, תתרגלו לזה לוזרים כולנו נהפוך למשהו לא שלם, כולנו נהיה עם משהו חסר!

33.9

2010-12-21T08:14:00.008+02:00

he proudly flew under the bar code check,33.9 it flickered and ballet so I got dizzy for a moment.

I'm in an ugly age 33.9, in any opinion, is not round, not inviting any joy or a party, even after i complete everything after the point and get to 34 ....Lets not talk about 34 seem to be worse, I'm still staring at this number and can not remove the eyes.

Time is now 7:37am, I have never written a blog seriously, I woke up this morning with that sleep after taste on my tongue, ran to brush my teeth and immediately thought "a blog", all the thinking bout boredom before going to sleep, thinking about it out loud, but i was not alone at all, the conversation element, this element was still talk in me boredom, like a little bored boy bugging is mom after he play all the games, the television is on, vacation homework ended .... And this is only the third day of summer vacation, what would be in July and August?

So 33.9 Understanding begins at that point, it might be a change and maybe an understanding, but then it might never be and maybe it is all in my head

33.9 התנוסס לו בגאון תחת סימון ברקוד, זה היבהב ובלט כל כך, שלרגע קיבלתי סחרחורת.

אני  בן 33.9 גיל מכוער לכול הדעות, הוא לא עגלגל, לא מזמין שום שמחה או מסיבה,  גם כשאשלים את כל מה שאחרי הנקודה ואגיע ל-34.... לא נדבר על 34 נראה שזה  יהיה גרוע יותר, אני עדיין בוהה במספר הזה ולא מצליח להסיר ממנו את  העיניים.

השעה  עכשיו 7:37 בבוקר, מעולם לא כתבתי בלוג ברצינות, התעוררתי הבוקר עם מחנק  טעם הלשון רצתי לצחצח שיניים ומייד חשבתי בלוג, להכול יש הקשרים כי לפני  השינה חשבתי על כך בקול, לא לבד כלל היה אלמנט שיחה בעניין, אלמנט זה עדין  ועדיין הייתה שיחה על שיעמום, כמו ילד קטן שמנדנד לאמא שמשעמם לו אחרי שכל  המשחקים מפוזרים, הטלוויזיה דולקת, חוברות החופשה נגמרו.... וזהו רק היום  השלישי של החופש הגדול, מה יהיה כל יולי אוגוסט?

אז 33.9 ככה מתחילה הבנה, אולי יהיה שינוי ואולי תהיה הבנה, שאין שינוי לא יהיה שינוי וזה הכול בראש שלי.