טוויטר, רשת חברתית למיקרובלוגינג, הוקמה ב-06′ כתגובת-נגד לפוסטים הארוכים בבלוגים ובפייסבוק, והגבילה את הציוצים לאורכה המירבי של הודעת סמס, 140 תווים (המספר הוכפל ב-2017). פייסבוק, שהוקמה שנתיים לפניה כרשת חברתית לסטודנטים בארה”ב, פתחה את שעריה לכלל הגולשים חודשים ספורים אחרי השקת טוויטר. היא ניסתה לרכוש את טוויטר לפחות פעמיים, ב-08′ בחצי מיליארד דולר, כפול משווייה אז, וב-11′, במקביל לגוגל וחברות נוספות, ב-8-10 מיליארד דולר – ללא הצלחה.

ב-22′ רכש אילן מאסק את טוויטר ב-44 מיליארד דולר, והחל ביישום מדיניות חופש ביטוי קיצונית, שכללה פיטורי מסנני תוכן, החזרת פרופילים שהושעו ובהם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, הקלה בפועל על שיח שינאה ועוד. במקביל נפטר מיותר מ-75% מהעובדים, 50% מהמפרסמים המובילים, 60% מהכנסות הפרסום, 57% משווי החברה ו-100% מהמותג טוויטר לטובת השם החדש – X.

ימים ספורים לפני הרכישה נחשף ברויטרס מחקר פנימי של טוויטר, “לאן נעלמו הצייצנים?”, שגילה שהחברה מאבדת צייצנים כבדים – שבשבוע נכנסים לטוויטר 6-7 ימים ומצייצים עד 4 פעמים. אלה מהווים פחות מ-10% מכלל המשתמשים, אבל אחראים על 90% מהציוצים ומחצית מההכנסות. המצב החמיר עם כניסת הבוס החדש. “אחרי שאילון מאסק קנה את טוויטר, משתמשים רבים הביעו חשש מעתיד הרשת, ומשתמשים שהם אזרחי ארה”ב שינו מאוד את אופן השימוש עד כדי סגירת החשבון שלהם שם”, אומרת מעין אלכסנדר (@maayanale), מומחית לפיתוח והטמעה של כלים דיגיטליים לצמיחה ארגונית ואישית.

מאסק נעקץ על ידי יזם רדיואקטיבי

מטא, החברה-האם של פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם, ראתה במשבר של טוויטר הזדמנות. בנובמבר 22′ ערכו שם דיון על הקמת מתחרה לטוויטר. אחד הרעיונות היה להרחיב את פיצ’ר אינסטגרם נואוטס, שאיפשר למשתמשים לפרסם עדכוני טקסט ואמוג’ים. בסופו של דבר הוחלט להקים תחת אינסטגרם רשת חברתית חדשה, ת’רדז, עם מגבלה של 500 תווים (כמעט כפול מ-280 התווים של אקס) ותמיכה בפרוטוקול הפתוח ActivityPub. בעוד אקס היא גן סגור, שהמשתמשים בה יכולים לתקשר זה עם זה רק בתוך אקס, ביוזר של ת’רדז אפשר להשתמש לתקשר עם משתמשים ברשתות שמשתייכות ל”פדיוורס” – כל רשת שתומכת ב-ActivityPub. אחת הרשתות הללו היא מסטודון, חלופת אקס שהפחידה את מאסק כל כך שהוא חסם את משתמשי אקס מללנקק אליה. בדיון פומבי סביב דיווח על התוכנית להקים את ת’רדז, מאסק הזמין את מנכ”ל מטא מארק זאקרברג לקרב מכות בכלוב, שבסופו של דבר לא התקיים.

שנה אחרי רכישת טוויטר הושקה ת’רדז ברעש גדול ב-100 מדינות בו זמנית. מנכ”ל מטא זאקרברג שבר 11 שנות שתיקת-טוויטר וצייץ את המם של שני ספיידרמנים מצביעים זה על זה. זה היה רגע של הומור עצמי על הנוהג של מטא להעתיק מתחרים, אבל גם עקיצה רדיואקטיבית כלפי מאסק, שייאלץ להתמודד עכשיו עם מתחרה בסדר גודל עצום.

 מטא ניצלה את הקהל הקיים שלה, ואיפשרה למשתמשי אינסטגרם (2 מיליארד נכון לאז) לפתוח ת’רדז באותו שם משתמש ועם אותם עוקבים, וקידמה את התכנים של ת’רדז באינסטגרם ובפייסבוק. הרשת הגיעה ל-10 מיליון משתמשים שבע שעות בלבד אחרי ההשקה, וביום החמישי חצתה את רף 100 מיליון המשתמשים. באוגוסט 25′, ארבעה חודשים אחרי ש-X דיווחה על 600 מיליון משתמשים פעילים בחודש, ת’רדז הגיעה ל-400 מיליון.

“במובן מסויים, הפתיחה של ת’רדז ע”י מטא נתנה מענה לצורך שהיה קיים לרשת חברתית של מיקרו בלוגינג עם דגש על עדכונים קצרים וממשק ‘נקי’ או פשוט יותר”, אומרת אלכסנדר, מגישה-שותפה של הפודקאסט “דינוזאוריות רשת” על ההיסטוריה של האינטרנט הישראלי. “אבל בפועל, מטא רק שיכפלו פיצ’רים מרשתות אחרות וחיברו את החשבונות בת’רדז לחשבונות קיימים באינסטגרם, מה שמהר מאוד הביא לשכפול של רשתות קשרים קיימות משם. יחד עם הפיצ’ר לשתף תוכן בין הרשתות של מטא, זה יצר רשת חברתית קצת דלה וחיוורת”.

אבל מלא רשתות הן חיקויים של רשתות אחרות. מה מייחד את חוסר הייחודיות של ת’רדז?
“לפני זה, פייסבוק/מטא או קנו אפליקציות ועשו אינטגרציות, או העתיקו פיצ’רים. כאן זה משהו סינתטי מהיסוד. זה התחיל בתגובה לשינויים בטוויטר, נכון? אולי למסטודון. אבל פשוט העתיקו. גם הייבוא של כל הנעקבים מאינסטגרם. בלי טיפת מקום לדיסקברי”.

דיסקברי, או גילוי, הוא הגביע הקדוש של הצריכה הדיגיטלית, מבחירת סדרה בנטפליקס ועד רכישת טאבלט רק ב-9.90₪ בטימו. “האלגוריתם הציג לי בעיקר פורנו רך ודברים אנטישמיים”, מספר אמיר אהרוני, מתכנת, מוזיקאי ועורך בוויקיפדיה, שנכנס לת’רדז עם השקתו. “הבעיה העיקרית היא שהיה ברור מאוד שאפילו בתור פורנו רך ודברים אנטישמיים הרשומות האלה לא אותנטיות. הן הגיעו מהרבה חשבונות שונים, אבל היו דומות מדי זו לזו. אולי החברה עצמה זייפה אותן כדי למשוך אנשים כי, מה לעשות, פורנו רך ואנטישמיות הם דברים שכן מושכים לא מעט אנשים, ולמטא יש היסטוריה ארוכה של התעלמות מאתיקה. ואולי אלה היו רשתות של ספאמרים שמטא לא הייתה מעוניינת לחסום מאותה הסיבה (אין שום סיכוי שמטא לא מודעת לקיומן). אז אחרי זמן קצר הפסקתי להשתמש בזה”.

“חשבתי שזה קיים רק בפרסומות בפייסבוק”

אני מתחבר לראשונה לת’רדז דרך האינסטגרם שלי, והפוסט הראשון הוא משהו שכבר נחשפתי אליו באינסטגרם – קונדס בצורת רכיב פלסטיק שסותם את תקע ה-USB, וכשמסובבים לראות מה הבעיה נחשפים לכיתוב נבזי עליו. מודל הרכיב זמין להורדה לתלתפסה בבית. הפוסט השני מראה מרק עם שורש לוטוס חתוך לצורת גולגולת. “אמא אמרה לי להשתמש במוח שלי לבשל מרק”, אומר הכיתוב בוויאטנמית. הפוסט השלישי הוא מדבקה נגד ICE, גוף אכיפת ההגירה האמריקאי שראיתי במאות פוסטים באינסטגרם במסגרת תחקיר לכתבה בנושא. בהמשך אראה פוסטים באנגלית, סינית, יפנית, ואז בעברית: פוסט של דה-מרקר על בתי שימוש ציבוריים. הפיד שלי בת’רדז אקלקטי ומזכיר יותר את אינסטגרם, שאיתו הוא חולק אלגוריתם, מאשר את טוויטר, שם אני קורא וכותב הרבה ונחשף להרבה יותר תוכן כתוב, כולל פוסטים ארוכים ומאמרים שרק משתמשים משלמים יכולים לפרסם.

פרסמתי בטוויטר, בפייסבוק ובקבוצות וואטסאפ טכנולוגיות שאני מחפש ישראלים שפעילים בת’רדז. בדיעבד, אולי הייתי צריך לפרסם את זה בת’רדז. בודדים הודו שהם שם, הרוב צחקו. “פעיל בגוגל פלוס. קיבלתי הזמנה אם מישהו צריך”, כתב נדב עבודי. “כמו להוריד עדכון לסמסונג: על גופתי המתה”, הבהירה רינת זיו. “יש מישהו בת׳רדס? חשבתי שזה קיים רק בפרסומות בפייסבוק”, התפלא ארז וולך. “אני לא זוכר מה זה”, הודה אביב מזרחי. כששאלתי את ד”ר כרמל ווייסמן, חוקרת תרבות דיגיטלית באוניברסיטת ת”א ומגישה-שותפה של “דינוזאוריות רשת”, אם יש לה משהו חכם להגיד על ת’רדז, היא השיבה: “רק שאני לא מבינה למה זה עדיין קיים”.

ת’רדז נמצאת במגמת עלייה ו-X במגמת ירידה כבר מאמצע 23′ – כמעט ברצף מיום הקמת המתחרה. ת’רדז התחילה להוביל על X בסביבות הרבעון האחרון של 25′. לפי דוח של סימילרווב מ-7 בינואר, היו לה 141.5 מיליון משתמשים יומיים באפליקציות מול 125 מיליון בלבד של אקס. לעומת זאת בווב, אקס עם 145 מיליון ביקורים יומיים מאכילה אבק את 8.5 המיליון של ת’רדז. אפשר להעריך בהכללה שהקהל בווב מבוגר יותר וממוקד יותר ב-X ככלי עבודה – עיתונאים, אקדמאים, פרסומאים, פוליטיקאים – בעוד ת’רדז הוא כלי תקשורת חברתי ובידורי. הבעיה של מאסק היא שלפי האסטרטגיה שלו, העתיד נמצא בסלולר.

שנה לתוך רכישת טוויטר, בפגישה עם המנכ”לית החדשה לינדה יקרינו (שפרשה מאז) והעובדים שנשארו, פרש מאסק את חזונו בנושא: “אני חושב שהדבר הבסיסי שחסר, שיהיה שימושי להפליא, הוא יישומון אחד שמקיף הכל. תוכלו לבצע תשלומים, הודעות, וידאו, שיחות, כל מה שתרצו, בנוחות במקום אחד. יש את זה בסין, במידה מסוימת, עם WeChat. […] אני חושב שאנחנו יכולים ליצור משהו שמתעלה בסופו של דבר על WeChat”.

מספר המשתמשים של ת’רדז הוא נצחון קטן אבל סמלי על אקס, שעשוי לבשר על נצחון גדול עם יישומון-כל – לאור הנוכחות הסלולרית המסיבית של מטא עם פייסבוק, מסנג’ר, אינסטגרם, וואטסאפ, מטא AI ות’רדז. אבל בשדה הקרב הזה יש עוד שתי מתמודדות, חזקות הרבה יותר, אפל ואלפבית/גוגל, שכל אחת מהן מחזיקה מערכת הפעלה סלולריות, חנות יישומונים ואקוסיסטם מקיף – גוגל עם שירותי העבודה והפנאי (אימייל, אנשי קשר, קלנדר, אחסון בענן וכלי עריכה), ואפל עם מכשירי הקצה (מק, אייפד, אייפון, אפלוואץ’). ובכלל, יכול להיות שיישומון-הכל שישלוט בעולם בכלל יהיה סוכן בינה מלאכותית כללית שיידע לבצע כל משימה, גם אם לא הוגדרה מראש על ידי המתכנתים.

התפרסם בגירסה שונה בקפטן אינטרנט, 2026.01.28, עם הכותרת “אני לא מבינה למה האפליקציה הזו עדיין קיימת”: איך ת’רדס עקפה את טוויטר?”

[ אני משוחח על כך הערב בתוכנית המוסף היומי עם יובל קרני בערוץ הכנסת ]

בשבוע שעבר סיכמו המפלגות הערביות על ריצה משותפת בבחירות, ובכיריהן הצטלמו לתמונה משותפת שבה הם מחזיקים ידיים מונפות באוויר. בתמונה הופיעו בין השאר ראשי המפלגות החותמות, מנסור עבאס (רע”ם), איימן עודה (חד”ש), אחמד טיבי (תע”ל) וסאמי אבו שחאדה (בל”ד). הליכוד מיהר לצייץ בטוויטר “קואליציית המשרתים” בצירוף גירסה מפוברקת של התמונה, שאליה הוסיף את לפיד, ראש מפלגת יש עתיד, ואת בנט, שיתמודד בראשות מפלגת “בנט 2026”. גולשים דיווחו על הזיוף בהערות הקהילה לציוץ.

מפלגות ציוניות, שיושבות כבר עשורים בקואליציות עם אנטי-ציונים חרדים, רועדות מפחד להיתפס כשותפות פוליטיות של ערבים, מה שהופך את הציוץ של הליכוד לנפיץ במיוחד עבור בנט, שהימין מאשים אותו בשמאלנות.

הבוקר שלח עו”ד נדב ויסמן בשם מפלגת בנט מכתב תלונה [פדף] על הליכוד לראש האגף לחקירות ומודיעין ניצב בועז בלט ולפרקליט המדינה עו”ד עמית איסמן. בכוונת המפלגה להתלונן גם לוועדת הבחירות המרכזית, שכבר באוקטובר 22′ הזהירה את הציבור כי “ההליך הדמוקרטי בעת בחירות רווי בהפצת מידע כוזב – פייק ניוז, המופץ במדיות החברתיות כדוגמת פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם, בדואר האלקטרוני, בווצאפ, באס אם אס ועוד”. “מדינת ישראל ניצבת בפני מערכת בחירות גורלית, לפיכך נדרש להציב קווים אדומים כבר עכשיו”, צייץ היום בנט. “נילחם בכל נסיון לייצר פייק ניוז שמרעיל את השיח ומפלג את המדינה. בקרוב נתקן”.

לדברי בנט, התלונה הוגשה “בגין זיוף בזדון, על תמונה ערוכה ושקרית שהתפרסמה בחשבון הרשמי של מפלגת ‘הליכוד'”. עו”ד יהונתן קלינגר, שעוסק בדיני מידע, סבור שאין למפלגה קייס חוקי. “חוק העונשין מגדיר זיוף בצורה מאוד ספציפית ותכליתית, הוא אומר שזיוף הוא זיוף רק אם המטרה של המסמך היא לשמש ראיה. לכן, לא בטוח שיש כאן עבירה של זיוף. לגבי קבלה במרמה, לא בטוח שהפרשנות שלהם תעבור. למה? כי בעצם, לפי הפרשנות שלהם, כל פוליטיקאי ששיקר או התחזה עבר על החוק עם זה נועד לקבל קולות. לדוגמה, הקמפיין של בנט ההיפסטר”. הוא מציע גם חלופה: “אם בנט היה חכם הוא היה משתמש בחוק זכויות יוצרים כדי לתבוע את המפר”. [עדכון: קלינגר פרסם פוסט מורחב בנושא]

הליכוד לא לבד – באותו יום שבו העלה את התמונה של בנט, הבית הלבן פרסם תמונה מפוברקת של נקימה לוי ארמסטרונג, שנעצרה בחשד שהיתה ממארגני הפלישה לכנסיה בסיינט פול, מינסוטה, במחאה על פעילות ICE בעיר. בתמונה נראית ארמסטרונג מובלת על ידי איש אכיפת חוק בידיים מאחורי הגב ופנים נפוחים מבכי. אלא שחצי שעה קודם לכן פרסמה שרת בטחון המולדת קריסטי נואם את התמונה המקורית – שבה ארמסטרונג הולכת בפנים חתומות. הבית הלבן הגיב לפניות התקשורת בהפניה לציוץ של סגן מנהל התקשורת קיילין דור: “ושוב עבור האנשים שמרגישים צורך רפלקסיבי להגן על מבצעי פשעים מחרידים בארצנו, אני משתף אתכם במסר הזה: אכיפת החוק תימשך. הממים יימשכו. תודה על תשומת לבכם לנושא זה”.

ובחזרה אלינו. מבקר המדינה מתן אנגלמן הזהיר כי ישראל לא ערוכה להתמודד עם האיומים הללו. “נמצאו ליקויים משמעותיים בהיערכות של ישראל להשפעות מדינות זרות על בחירות 2026”, אמר בחודש שעבר בכנס סייברוויק של אוניברסיטת ת”א. “האיום מתעצם ועלול לסכן את התהליך הדמוקרטי: פגיעה באמון הציבור במערכת הבחירות, יצירת כאוס ביום ההצבעה, עיוות התוצאות ועוד”. משרדו מתכוון לפרסם דוח בנושא בחודשים הקרובים – אולי אפילו לפני הבחירות!

מאחר שבר סבר עוזבת את תפקידה, הכלכלונים פרסמו אייטם רכילות על העקיצה הפוטנציאליתי כלפי הבנק או המנכ”ל. בר סבר הגיבה והכחישה:

פירסמתי פוסט הומוריסטי לגבי הנסיעות המייגעות בנתיבי איילון שייחסכו ממני בעתיד הקרוב, בשל עזיבתי בטוב את דיסקונט אחרי חמש שנים של עשייה רבה ומוצלחת. כל ניסיון לייחס לכך משמעות אחרת הוא טעות, ובוודאי לא לייחס זאת למנכ”ל הבנק אבי לוי. יש כל כך הרבה דברים אחרים להתעסק בהם שעליהם אני לא מתבדחת, כמו החזרת החטופים ושובם של כל החטופים בריאים ושלמים.

זו רק בדיחה, לכן בר סבר מחקה אותה מפייסבוק. בסולידריות מרגשת, גם כלכליסט וגם גלובס החליפו את הכתבה בעמוד 404 שיש בו דב (כלכליסט פירגנו גם בשור):

דיברתי על הנושא עם ברדיו “כאן תרבות” בתוכנית “מה שכרוך” עם יובל אביבי ומיה סלע

מודלי ה-AI זוללים כמויות חסרות תקדים של מידע לצורך פעילותם. הבולמוס הזה משבש פעילות של אתרי שיתוף תוכן ומאגרי מידע פתוחים, מטיל עליהם הוצאות חריגות ופוגע בידע האנושי, פשוטו כמשמעו

חברות הבינה המלאכותית הגנרטיבית לא מפסיקות לג’נרט לעצמן אוייבים: עובדים שמפחדים שקופיילוט יחליף אותם (שלום לכל המתכנתים), אמנים, סופרים ועיתונים שצ’טג’יפיטי לומד את היצירות שלהם ואז מחקה אותם לבקשת המשתמשים בלי רשות, בלי קרדיט ובלי לשלם (היי, סטודיו גיבלי), וממחקר שפורסם החודש מתברר שגם ספריות, ארכיונים, גלריות ומוזיאונים, שחברות ה-AI משבשות את פעילותם במהלך נסיונותיהן להאכיל את מפלצות המידע.

מודלי בינמי גנרטיבית (gAI) כמו קלוד, צ’טג’יפיטי וסורה זקוקים לכמויות עצומות של מידע להתאמן עליו – הם מנתחים אותו כדי לאסוף סטטיסטיקות, להבין תבניות וללמוד הקשרים, ומשתמשים בידע הזה לענות על שאלות ולייצר תוכן למשתמשות.

חלק מחברות הבינמי חתמו על הסכמי שימוש עם פלטפורמות תוכן, למשל אמזון עם ניו יורק טיימס וגוגל עם רדיט (בסוף הכתבה יש עדכון על פסיקה חדשה מעניינת בנושא). אחרות, שלא הצליחו (או לא ניסו) לקבל רשות, משיגות את המידע בדרכים שונות, משונות, בעייתיות ובלתי-חוקיות, תוך פגיעה בפרטיות הגולשים, בקניין הרוחני של יוצרים, בתנאי השימוש של האתרים והשירותים השונים ובחוקים ותקנות להגנה על מידע ופרטיות.

דרך אחת היא הורדה פיראטית של תכנים. מטא, שהביאה לכם להיטים כמו פייסבוק, אינסטגרם ו-וואטסאפ, אימנה את הבינמי שלה על לפחות 160 טרהבייט של עשרות מיליוני ספרים וספרי-אודיו, מגזינים, תמונות ומאמרים מדעיים מספריות הצללים LibGen ו-Z-Library. הספריות הללו כוללות תכנים, שבמקור היו מוגנים מאחורי חומות תשלום או כלל לא עברו דיגיטציה רשמית, והושגו ללא רשות היוצרים והמו”לים. כמו כל מתגלץ’ שצורך תכנים פיראטיים, מטא הורידה את הספריות בטורנט דרך Anna’s Archive, מעין פיירטביי של אקדמאים וחנונים.

שיטה נוספת היא סריקה וגרידת מידע מאתרים, שירותים ומאגרים ברשת הפתוחה. חברת המעקב הביומטרי Clearview AI גרדה תמונות פנים של אנשים משירותים, אתרים ורשתות חברתיות ובהם לינקדאין, טוויטר, ונמו, יוטיוב ופייסבוק, כדי ליצור מאגר מידע ביומטרי עצום וחפיש על אנשים בכל העולם, ומוכרת גישה למאגר ללקוחותיה, רשויות אכיפה ומודיעין וקבלנים שלהן ברחבי העולם. החברה לא ביקשה רשות מהאתרים או האנשים, הואשמה ונקנסה פעמים רבות במספר מדינות על מעשיה, ואף חתמה על הסכם פשרה בתביעה אזרחית בארה”ב.

החוקר מייקל וויינברג מ-GLAM-E Lab, מעבדת מחקר משותפת של אוניברסיטאות אקסטר הבריטית ו-NYU האמריקאית, פרסם החודש מחקר שכותרתו “האם בוטי-AI מעיפים מורשת תרבותית מהרשת?”. מסקר וראיונות שערך בקרב 43 מוסדות GLAM (גלריות, ספריות, ארכיונים ומוזיאונים), עולה שאיסוף המידע על ידי בוטי-AI פוגע טכנית וכלכלית בשירותים שאותם גופים מספקים.

זחל זחלילינק! זחל זחלילינק! זחל זחלילינק!

הסריקה והגרידה מתבצעות באמצעות תוכנות ובוטים, שפועלים במספר דרכים. הם מתגלצ’ים לאתרים וקופצים מלינק ללינק כמו בני אדם, מתחברים ל-API כמו אפליקציות, ומאתרים גישה ישירה לקבצים של מאגרי המידע כמו האקרים. התוכנות הללו נקראות web crawlers, בעברית זחלן, זוחלה (הצעה של George Apple) או זחל-זחלילינק (תחדיש של גיל בהט); ו-scrapers, שאפשר לקרוא להם גרדים, גורדי רשת (MorphingScience, אביב ברקאי, tzursher) או פשוט גורדות.

אתרי ה-GLAM נועדו לשרת בני אדם, כמו גולש שנכנס לאתר למצוא מספר ספרים למחקר שלו או גולשת שמסתובבת בו כמה דקות כדי להגיע ליצירות שהיא כותבת עליהן תזה. אבל הזחלילינקים והגורדות רוצים את כל המידע בפרק זמן קצר, מציפים את השרתים בבקשות שמצטברות לעתים למיליונים ביום ומעמיסים עליהם עד להאטה ואפילו קריסה, תוך כדי נקיטה באמצעי סיכול חסימות – התעלמות מאיסורי כניסה, פנייה ממאות כתובות IP שונות, הימנעות מהזדהות כבוטים והחלפת שורת ההזדהות לפני כל בקשה (עוד על אמצעי הסיכול בהמשך). 62% ממשתתפי הסקר של GLAM-E Lab חוו עלייה בתעבורת זוחלות-גורדות, ו-16% נוספים מאמינים שאפשר לייחס להן את הגידול בתעבורה שחוו.

(בהיעדר כלים מדוייקים להבדלה בין בוטים לגולשים אנושיים, התעבורה הבוטית משבשת גם את סטטיסטיקות הגלישה, שמשמשות את המוסדות לקבלת החלטות כמו סוגי התכנים שכדאי להשקיע בהם משאבים).

התובנות של המחקר מקבלות אישוש מפרוייקטי וויקיפדיה, שמחזיקים 144 מיליון פריטי מידע ומהווים את מאגר המידע הפתוח הגדול בעולם – מה שהופך אותם לטרף קל למפלצות ה-AI. קרן וויקימדיה שמפעילה את הפרוייקטים דיווחה באפריל השנה שמאז תחילת 2024 חוותה עלייה של 50% בתעבורת הורדות תכני מולטימדיה – רובה מבוטי-AI.

לבעיית כמות הגלישה מתווספת בעיית איכות הגלישה: בני אדם מתעניינים בעיקר בנושאים פופולריים, וערכים נקראים במיוחד משוכפלים לעותקי מטמון בשרתים שקרובים גאוגרפית לגולשים, כך שכל בקשה נוספת שלהם כבר צורכת פחות משאבים. לעומתם, הבוטים “מתעניינים” בנושאים פחות פופולריים, כך שהבקשות שלהם צורכות יותר משאבים, הן בשליחה לשרתי הליבה והן בשכפול עותקי מטמון מיותר.

בוויקיפדיה, 65% מבקשות המידע מבזבזות-המשאבים מגיעות מבוטים, שאחראים על 35% בלבד מהצפיות באתר – אנומליה שמוסברת בכך שהם גורדים גם את תשתיות הפיתוח של וויקיפדיה, כמו כלי מעקב הבאגים ופלטפורמת בדיקת הקוד.

גולשי וויקיפדיה לא חווים בינתיים הפרעות בפעילות השוטפת של האתר, בין השאר כי צוות אמינות האתר מנטר ובמקרה הצורך חוסם תעבורה מוגזמת מזחלילינקים, פעילות שגוזלת גם היא משאבים מהארגון. אבל קשיים נרשמו בהנגשת תכנים בעת התרחשויות היסטוריות ששולחות המוני גולשים אל וויקיפדיה, כמו בעת מותו של נשיא ארה”ב לשעבר ג’ימי קרטר.

עצור! אתה רובוט!

כבר כמה עשורים שזוחלות משמשות מנועי חיפוש כמו גוגל ודאקדאקגואו, אינדקסים כמו יאהו וארכיוני רשת כמו Internet Archive. בימי קדם של אינטרנט איטי ומחירים גבוהים, זוחלות חרוצות מדי הגיעו למקומות נסתרים שגולשים לא היו מצליחים למצוא, שיבשו פעילות של אתרים וניפחו את עלויות האירוח. כדי לפתור זאת הומצא ב-94′, ואושר ב-22′, פרוטוקול הדרת רובוטים (RFC 9309), שמחייב בוטים לציית לקובץ robots.txt, שבו בעל האתר מגדיר איפה אסור להם להסתובב; ולהזדהות ולציין את מטרותיהם בהגדרות ה-user agent שלהם, כך שבעלי שרתים יוכל לחסום כליל בוטים מסויימים.

הבעיה היא שמדובר בפרוטוקול וולונטרי, שחלק מחברות ה-AI מתרשלות ליישם ואחרות מפרות בזדון, כאמור. באמצע 24′ דיווחו מספר כלי תקשורת, ובהם 404 מדיה, וויירד וביזנס אינסיידר, על שורת הפרות כאלו: אנתרופיק בעלת קלוד, OpenAI בעלת צ’טג’יפיטי ופרפלקסטי בעלת בינמי באותו שם התעלמו מרובוטס.טקסט; אנתרופיק גם הכניסה בוטי-AI חדשים לשימוש בלי הרף, כך שבעלי האתרים לא עמדו בקצב עדכון הרובוטס.טקסט והחסימות, והבוטים היו חופשיים לגרוד חופשי.

74.4% ממשיבי סקר גלאם-אי אמרו שהם נוקטים בצעדים אקטיביים למנוע מבוטים גישה בשלל שיטות, ובהן פיירוול וסינון לפי כתובת IP, מיקום גאוגרפי, דומיינים ו-user agent. הם גם סיפרו על התלבטויות לגבי אמצעים כמו דרישת התחברות לאתר עם שם וסיסמה או קפצ’ות למיניהן, שעלולים להבריח משתמשים לגיטימיים, לסכל בוטים “טובים” ורצויים כמו כאלו של מנועי חיפוש ואירכוב (כפי שקרה לרדיט כשחסמו את כל הבוטים מלבד אלו של גוגל), ולפגוע במטרת-העל של הנגשת המידע לכלל הציבור.

הפגיעה ברשת הפתוחה “תפגע לא רק בחברות ה-AI המסחריות, אלא גם בבינה מלאכותית לא-מסחרית ומחקר אקדמי”, הזהירו חוקרים מ-Data Provenance Initiative במחקר [פדף] שבחן 14 אלף אתרים ותיעד עלייה משמעותית בשיעור האתרים שמנסים לחסום בוטי-AI, מ-1% באמצע 23′ ל-5-7% שנה לאחר מכן.

יש מי שמכנים את פעילות בוטי ה-AI “מתקפת DDoS“, והאקר אנונימי אחד אפילו פיתח רושעה שמתנכלת להם בחזרה. היא נקראת על שם הצמח הטורף Nepenthes (כדנית בעברית) ופועלת בשיטה שמקורה בכלים למלחמה בספאם, שנקראת tarpitting (הכנסה לבור זפת). ברגע שבוט-AI מגיע ללינק ל-Nepenthes שהושתל באתר, הרושעה לוכדת אותו במבוך אינסופי של אתרים סטטיים שמובילים זה לזה (אך לא החוצה), ויכולה גם להרעיל את המודל על ידי הזנתו בתכנים שקריים, ג’יבריש וכדומה.

בראיון שנתן לארסטכניקה בינואר סיפר ההאקר שמבין בוטי ה-AI של החברות הגדולות שנפלו בבור הזפת, רק זה של אופןAI הצליח לצאת ממנו. אם הרושעה תמשיך להיות יעילה ותיפרש בהיקפים גדולים, היא עשויה להעלות את מחיר אימון מודלי ה-AI – ואולי לדחוף את חברות ה-AI לכבד מוסכמות רשת, או אפילו לשלם לבעלי מאגרי המידע על השימוש בהם.

“בואו נשיב מלחמה, אפילו אם זה לא יעבוד”, אמר ההאקר. “תהיו בלתי ניתנים לעיכול. תגדלו קוצים”.

מותר לסרוק, אסור להוריד פיראטית [עדכון 2025.05.25]

ביום שני פרסם בית המשפט הפדרלי של מחוז צפון קליפורניה פסיקה חשובה בתביעת זכויות יוצרים שהגישו שלושה סופרים נגד חברת הבינמי אנתרופיק, מפעילת קלוד (Bartz v. Anthropic, 3:24-cv-05417).

אנתרופיק אימנה את המודלים שלה עם מאגר של מיליוני ספרים שבנתה. המאגר הורכב מ-7 מיליון ספרים דיגיטליים שהשיגה בהורדה פיראטית, וספרים נוספים שסרקה מספרי נייר שרכשה יד-שנייה במיליוני דולרים, כשהיא משמידה את עותקיהם הפיזיים בתום הסריקה. החברה גם ניהלה מו”מ לרכישת ספרים מהמו”לים, אך זנחה את המסלול הזה.

השופט וויליאם אלספ פסק כי אימון מודלי בינמי על ספרים מהווה שימוש הוגן תחת חוק זכויות היוצרים, מאחר שמדובר בשימוש טרנספורמטיבי – כזה ששונה מהותית מהיצירה המקורית. בנוגע להשגת הספרים, השופט פסק שסריקת הספרים חוקית, מאחר שמדובר בהעברת ספר שנרכש כדין מפורמט פיזי לפורמט דיגיטלי, ואילו הורדת הספרים בטורנט ושמירתם במאגר הספרים של החברה מהווה עבירה על החוק – גם במקרים שהחברה רכשה בדיעבד עותקים של ספרים שהורידה פיראטית.

ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות

מוקסי גוסס.

מוקסי (Moxie) הוא “מורה. מנטור. חבר”, לפי אתר היצרנית, חברת אמבאדיד (התגלמות). מדובר ברובוט תמיכה רגשית לילדים בגילאי 5-10, יצור תכלכל ועגלגל שיודע לנהל שיחה, לעשות פרצופים ולהקרין תמונות על פני המסך שלו. יוצריו מגדירים אותו “בן לווייה AI” אשר “מעצים ילדים עם אמפתיה, לימוד והנאה”.

מוקסי, שהגיח לאוויר העולם באפריל 2020, מגיע עם יישומון שליטה סלולרי להורים וערכת היכרות לילדים, שכוללת בין השאר ספר משימות סודי, שלט “נא לא להפריע” לדלת החדר, קלפי דמויות, מדבקות וכרטיס כניסה ל”מעבדת רובוטיקה גלובלית”.

מוקסי נוצר כדי לעזור לילדים לווסת רגשות, לבנות בטחון עצמי, לתקשר בבהירות, לפתח מערכות יחסים חיוביות, לחשוב ביצירתיות ולפתור בעיות. וכל זה רק ב-800$, או ב-100$ לחודש להשכרה ללא התחייבות!

למרבה הצער, חוסר ההתחייבות הזה הוא דו-כיווני. אמבאדיד הודיעה מוקדם יותר החודש כי היא עומדת להיסגר בגלל “אתגרים פיננסיים. סבב גיוס קריטי נכשל, והשאיר אותנו ללא יכולת להמשיך בפעילות”. ומה יקרה לרובוטים? “מוקסי מסתמך על חיבוריות ענן ליישומי הליבה שלו, ולא יפעל ברגע שהשירותים יופסקו. […] אין אפשרות לשכפל אותם מקומית”.

מוקסי ילך לעולמו, או כפי שקוראים לזה בעגה הטכנולוגית, יהפוך לבלוק (bricked) – פיסת חומרה שאפשר להשתמש בה לכל היותר כמשקולת נייר או מעצור לדלת, או למכור לגריטה. ההורים יפסידו 800 דולר (החברה אמרה שתשתדל, אך אינה מתחייבת, להחזיר את הכסף למי שרכשו את הרובוט לאחרונה), והילדים יאבדו חבר ומנטור במועד שאמבאדיד לא פרסמו – אבל אל דאגה, החברה צירפה “מכתב מ’מעבדת רובוטיקה גלובלית’ לעזור לנהל את השיחה הזאת באופן תואם גיל”. מי יודע, אולי הוא הלך לקנות סיגריות ולא חזר. אולי הוא מדבר עם חבריו במבטא המוזר הזה שלהם בגן העדן של הרובוטים.

מותו הממשמש ובא של מוקסי, עצוב ככל שיהיה, הוא רק דוגמה אחת, שולית יחסית, לבעיה הגדולה – התלות המתמשכת והמוחלטת שלנו ביצרני המכשירים שרכשנו. “עוד ועוד מהמכשירים שלנו מגיעים עם תוכנה מוטמעת – כל דבר מטלפונים למכוניות למקררים לציוד חקלאי לרובוטי תמיכה רגשית”, הסבירה לי אווה גלפרין, מנהלת תחום הסייבראבטחה בארגון הזכויות הדיגיטליות EFF. “וזה מגניב והכל, עד שהוא נשבר ואתה רוצה לתקן אותו בעצמך, או שאתה רוצה לתת אותו לחבר, או למכור אותו יד-שנייה, או שהחברה שמכרה לך אותו פשטה את הרגל, ואז יש לך בעיה – והבעיה הזו היא זכויות יוצרים”.

התוכנה שמוטמעת במוצר אמורה להפעיל אותו ולאפשר להרחיב את האפשרויות שבו. אבל יצרנים רבים מנצלים לרעה את התוכנה וזכויות היוצרים שחלות עליה להגביל את השימוש שלנו במוצר – משפטית, באמצעות חוקי זכויות יוצרים כמו ה-DMCA האמריקאי האוסר פריצת מנגנוני נז”ק (ניהול זכויות קניין) דיגיטליים, או הפגת אחריות במקרה של נגיעה בקוד על ידי מי שאינו טכנאי מורשה; וטכנית, באמצעות הטמעת מנגנוני מניעת שימוש בקוד עצמו, או הפיכת המכשיר לבלוק באמצעות עדכון תוכנה או הפסקת אספקת השירות המקוון שמפעיל אותו, כמו במקרה של מוקסי. 

פעמים רבות, הנימוק להגבלות הללו הוא מניעת פיראטיות, קלקול המכשיר ושימוש לרעה בו, אבל בפועל הן משמשות גם למניעת שימושים לגיטימיים כמו תיקונים, שפצורים והעברה לאחרים – וזאת כדי להמשיך לשלוט במכשיר ובכסף שהוא ממשיך להפיק ליצרן (למשל לגרום למשתמשים לשלם, לעבור לחבילת שירות יקרה יותר או לשדרג למכשיר חדש כדי שיוכלו להמשיך להשתמש בו); ולעתים, כדי להרוג את המוצר מסיבות אסטרטגיות או כלכליות, כמו במקרה של מוקסי. התוצאה: הצרכנים ניזוקים, ניזוקה התעשייה שיכולה להתפתח סביב המוצרים, וניזוקה הסביבה, שמוצפת באשפה אלקטרונית בלתי מוצדקת.

מגבלות לדוגמה: אמזון יכולים למחוק לנו ספרים דיגיטליים מהקינדל, ולבלוק אותו כליל אם העברנו אותו לבן משפחה; סונוס יכולים להכריח אותנו לבלוק רמקולים חכמים תקינים לחלוטין כתנאי לקבלת הנחה של 30% על מכשיר חדש; ספוטיפיי יכולים לבלוק לנו את ה-Car Thing שאיפשר לשמוע מוזיקה ופודקאסטים גם במכוניות שאין להן מערכת בידור; ארגון DVD Copy Control Association יכול לאסור עלינו לפרסם את קוד DeCSS, שמאפשר לצפות בדיוידי על גבי מערכת ההפעלה לינוקס; HP יכולים למנוע מהמדפסות שלנו להשתמש בדיו חלופי, ואפילו למנוע שימוש בדיו של HP אם לא חידשנו מנוי לשירות ההדפסה; איוונטים יכולים לגבות מאיתנו עמלה נוספת על כרטיסים שכבר רכשנו עם עמלה, אם נרצה להדפיסם במדפסת הביתית שלנו; אפל יכולים להחליט לנו באיזה ספק סלולר להשתמש באייפון שלנו, ולמנוע מאיתנו לתת, להשאיל או למכור לאחר שיר שרכשנו; ג’ון דיר יכולים למנוע מאיתנו לתקן את הטרקטור אצל מוסכניק עצמאי; וסקנד סייט מוצרים רפואיים יכולה להפסיק לפתח ולספק תמיכה טכנית בארגוס, שתל שמחזיר ראייה לעיוורים. הדוגמאות הללו אינן תאורטיות – כל אחת ואחת מהן התרחשה במציאות.

“ככלל, ייתכן שאתם הבעלים של המכשיר שלכם, אבל לתוכנה שעליו אתם מקבלים רק רשיון שימוש”, מגדירה זאת גלפרין. “EFF מאמינים שאם אתם לא יכולים לתקן את זה – זה לא באמת בבעלותכם. ואחד הדברים שאנחנו עושים הוא לאתגר הסכמי משתמש מגבילים ולתמוך בשימוש הוגן במדריכי תיקונים וקודי אבחון”.

כמו החלת המגבלות, גם ביטולן עושה שימוש באמצעים משפטיים וטכניים. משפטית, חרם צרכנים ותביעת נגד חברות שמונעות שימושים לגיטימיים במכשירים, התניית חוזים ממשלתיים עם חברות במתן זכויות שימוש ותיקון, מאבק ציבורי לביטול חוקי הגבלת שימוש, וקידום חקיקה שתחזירו לידי הצרכנים את הזכות להשתמש והזכות לתקן, בין השאר באמצעות שחרור קוד המקור של תוכנות המכשירים; וטכנית, פריצה של המכשירים לתיקון או החלפת הקוד שלהם והנגשתו לציבור במודל קוד פתוח, או הפעלת לחץ על היצרן לשחרר את הקוד.

במקרה של מוקסי, יתכן שנמצא הפתרון. מנכ”ל החברה, פאולו פירג’ניאן, הודיע אתמול בלינקדאין שבעקבות החששות וההצעות שהגיעו מהציבור, קבוצה של חברי צוות טכני לשעבר של החברה עובדת על OpenMoxie, פתרון שיאפשר למוקסי לפעול על שרת מקומי.

יחי מוקסי!

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת בתוכנית “שישבת” בהגשת אריק וייס 18:00-20:00 בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי

ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות

סוויגי הוא שירות משלוחים הודי דמוי וולט, השני בגודלו בדמוקרטיה הגדולה בעולם אחרי המתחרה זומאטו. כמו בשירותי כלכלת-חלטורה (gig-economy) אחרים, האנשים שמובילים את המזון מהמסעדות למשתמשי סוויגי אינם שכירים, אלא פרילאנסרים שמהווים ברגים בשרשרת האספקה. כשאחד מהם לא זמין, מתקלקל או נשבר – הוא מוחלף באחר, באופן שקוף למשתמש.

החל מהשנה שעברה, הברגים של סוויגי מקבלים יחס של ספורטאים – לא כסף ותהילה, אלא דירוג ארד, כסף או זהב, לפי כמות ואיכות העבודה שלהם. על כל משלוח מושלם – שמגיע בזמן, שלם, ובלי שיחה עם הלקוח – מזכה אותם בנקודה. 70 נקודות ומעלה בשבוע נותנות ציון זהב, בין 50-70 כסף ופחות מ-50 ארד.

ברגים מצטיינים בסוויגי זוכים להטבות שונות, ובהן אפשרות לבחור משמרות מראש, הלוואות בריבית מועדפת וביטוח בריאות. מ-2015 הציעה החברה לכל השליחים ביטוח בריאות אחיד וקבוע, שרוב מי שהגיש בקשה לקבלו התקבל, ומ-2019 הרחיבה אותו גם למשפחותיהם. המתחרה זומאטו, שהעניקה ביטוח חיים וקבורה לשליחה, עשתה ב-22′ ניסוי שבמסגרתו העניקה לשליחים שעובדים איתה 2-3 שנים ומעלה הטבה של ביטוח בריאות להם ובני משפחותיהם.

מאז שסוויגי הכניסה לפעולה את מערכת הדירוג שלה, שליחיה מקבלים ביטוח בהתאם לדירוג שלהם: ברגי ארד מקבלים ביטוח תאונות בלבד, ברגי כסף מקבלים ביטוח רפואי מקיף, וברגי זהב מקבלים ביטוח רפואי להם ולבני משפחתם. אבל הדירוג דינמי ומתעדכן מדי שבוע, וכמו מודל ההעסקה שלהם, גם הביטוח הרפואי מזדמן.

ראקש (שם בדוי), בן 38, עבד עבור סוויגי יותר משש שנים. הוא עובד משמרות של יותר מ-14 שעות ביום, שבהן הוא מבצע לפחות 100 משלוחים בשבוע. חריצותו הביאה אותו לדרגת “זהב”, שזיכתה אותו בביטוח בריאות לו ולמשפחתו. כשאשתו החלה לסבול מכאבים, הוא נאלץ להפחית את כמות העבודה במשך שלושה שבועות כדי לקחת אותה לטיפולים רפואיים. החמצת העבודה דירדרה את ראקש לדרגת “כסף”, שמזכה רק אותו בביטוח רפואי, ולא את משפחתו. כשהגיע החשבון הרפואי – 120 אלף רופי (כ-5500 שקל) – אשתו כבר לא היתה מכוסה.

השיטה הזאת עושה מישחוק (גיימיפיקציה) של ביטוח רפואי. במקום רשת בטחון בסיסית, שמעסיק מעניק לעובדיו, הביטוח יורד לדרגת טיפ או בונוס, שהם עשויים לקבל אם יצטיינו בעבודתם, והם נענשים בשלילתו אם הם עובדים פחות, או פחות טוב. מסקר שערך האקסלרטור והחממה ההודי CIIE.CO ב-20-21′ בקרב 4000 עובדי חלטורה בהודו עלה של-47% מהנשאלים אין שום ביטוח.

אתר החדשות Rest of World שוחח עם 40 שליחי סוויג, ומדווח שרבים מהם נאלצים להוסיף 1-2 שעות ביום כדי להגיע לדירוג הזהב, כשחלקם מגיעים ל-15-16 שעות עבודה ביום. יש פה מילכוד זדוני: מי שהוא או בני משפחתו סובלים מבעיה רפואית ייאלץ להפחית את שעות העבודה שלו, כדי שיוכל להגיע לבית חולים, לקבל טיפול רפואי ולהתאושש או לסעוד אחרים; אבל מי שמפחית את שעות העבודה שלו בסבירות גבוהה יפסיד את הכיסוי הביטוחי, וההוצאות הרפואיות יאלצו אותו לחזור לעבודה ולעבוד שעות מטורפות כדי לממן את הטיפולים, גם אם הוא עדיין לא בריא לגמרי (או טרוד בבריאות בני משפחתו), מה שעלול לגרום לו לפגוע בדירוג של עצמו, וכן לנהוג בצורה לא בטוחה שתסכן את חייו.

בשנה הפיסקלית 2023, סוויגי הוציאה 310 מיליון רופי (כ-13.8 מיליון שקל) בתשלומי ביטוח לשליחים. צמצום הביטוח באמצעות תוכנית הדירוג הוא אחד הצעדים שהחברה מבצעת כדי להפחית הוצאות ולשפר את הרווחים לקראת הנפקתה הציבורית המתוכננת, לצד פיטורי עובדים והעלאת מחירים. גם במתחרה זומאטו יש הטבות בהתאם לדירוג של העובדים, אולם ביטוח הבריאות הכללי של העובדים אחיד ולא תלוי בדירוג.

חברת סוויגי סירבה להגיב לפרסום של רסט אוב וורלד, ולמחרת פרסמה פוסט בלוג שבו היא מסבירה את עמדתה (בלי להזכיר את התחקיר). בין השאר, החברה מציינת: “בשנה החולפת לבדה, סוויגי הרחיבה את הכיסוי הביטוחי ל-1.2 מיליון שותפי משלוחים תחת המדיניות שלנו. עם זאת, חשוב לזכור שבכל יום נתון, כ-350 אלף שותפים לוקחים חלק פעיל במשלוחים איתנו. זה מדגיש את האופי הארעי של עבודת-חלטורה, שבה יחידים פועלים איתנו לפרקי זמן משתנים, שנעים בין משלוחים ספורים לימים ספורים, שבועות או אפילו חודשים. […] אנחנו עושים כל מאמץ להעניק את הטבות הביטוח הטובות ביותר לשותפים שפעילים בפלטפורמה שלנו”.

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי

ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות

בפינה הקודמת דיברנו על הדיפ-פייק של נשיא ארה”ב ג’ו ביידן, והיום אנחנו מדברים על פייק-רדוד של אלישה קיז. הזמרת ביצעה את שירה הוותיק “If I Ain’t Got You” בהופעת אורח במופע המחצית של אשר בתחרות הכדורספורט הסופרבול. בסרטון המופע ביוטיוב, קיז שרה נפלא. אבל מי שצפה בביצוע החי – קהל של רבבות באיצטדיון ועוד 126.6 מיליון בטלוויזיה ובאינטרנט, יודע שקולה נשבר והיא זייפה ממש בפתיחת השיר.

Last night Alicia Keys’s voice cracked (first video), and fascinatingly, the official NFL YouTube channel appears to be attempting to erase that little moment, having edited it out in their upload (second video). pic.twitter.com/EM4k8rWT8c

— Robert Komaniecki (@Komaniecki_R) February 12, 2024

החשד נפל על אפל מיוזיק, הספונסרים של מופע המחצית, שוודאי לא רוצים ששירות הזרמת המוזיקה שלהם יקושר לזיוף בשירה, ועל ה-NFL, מארגני התחרות, שהסרטון השקרי עלה ביוטיוב שלהם ביום שני בבוקר, למחרת המשחק. מעניין לציין שהסרטון שאפל מיוזיק ונפ”ל העלו לאינסטגרם לא מסתיר את הזיוף.

View this post on Instagram

A post shared by NFL (@nfl)

אפל, NFL וקיז לא הגיבו על הסיפור. בעלה של קיז, המפיק המוזיקלי סוויז ביטס, יצא להגנתה באינסטגרם:

כולכם מדברים על הדבר הלא נכון !!! כולכם לא רואים את השמלה המדהימה הזאת שמכסה את כל האיצטדיון הביצוע הערב היה לא פחות ממדהים עם שני ענקים מדהימים ! ברכות @אשר ואהובתי @אלישהקיז השיר הזה הוא קלאסיקה אנחנו לא עושים וייבים שליליים בצד הזה אנחנו עושים היסטוריה

ב-AV Club התלוננו על שיכתוב ההיסטוריה:

השינוי מוחק את מה שמרגש ומהנה בהופעה חיה: גורם חוסר הוודאות והפגיעוּת, שכל דבר עשוי לקרות על הבמה, שמה שאנחנו שומעים הוא לא בדיוק אותו דבר כמו מה שאפשר לקבל בספוטיפיי. שמה שאנחנו שומעים הוא אמיתי. 
[…]
ברור, כולנו יודעים שסרטון מופע המחצית נערך, אבל מה יהיה בעוד חמש או עשר שנים מהיום, כשתנסו להיזכר[…]? האם תזכרו, בעודכם צופים [בסרטון ביוטיוב] שזה לא בדיוק נשמע ככה בטלוויזיה? האם זה משנה שהגירסה הרשמית איננה ‘אמיתית’? האם המשמעות של ‘אמיתי’ תהיה זהה אז למשמעותה היום?

אבל הרכבת הזאת כבר חלפה, והבעיות שעומדות בפנינו חמורות יותר. מה יקרה כשתוכנות ובינה מלאכותית יולבשו על מיקרופונים ומצלמות ופידים של שידור, וישפצו אותם בזמן אמת גם לצופים בשידור החי?

מייק סולנה מ-Pirate Wires כתב:

הבעיה עם יותר מדי מידע, עם קבוצות שבטיות שמעצבות מציאויות נישתיות שלמות חלופיות, מתמזגת יותר ויותר עם הבעיה של שיכתוב מוחלט של הסיפור האנושי, שרובו קיים עכשיו אונליין, רוצה לומר שאין יותר אנציקלופדיה מודפסת על נייר אפילו לבדוק כנגד האנציקלופדיה הדיגיטלית. מה אמיתי, עכשיו? מה באמת קרה? ואיך אתם בונים עתיד בעודכם מנותקים לגמרי מהעבר שלכם?

נשיא ארה”ב ג’ו ביידן השיק ביום ראשון חשבון טיקטוק לקראת הבחירות. סרטון הבכורה שלו עוסק בכדורספורט הנ”ל. הוא ספג ביקורת מרפובליקנים ודמוקרטים כאחד, שרואים בטיקטוק כלי ריגול והנדסת תודעה של סין.

כשסבתו של ג’ייק מופט מתה, הוא טס ללווייה שלה. לפני כן הוא התגלץ’ לאתר אייר קנדה ושאל על תעריפי-אבלות שהחברה מציעה. צ’טבוט שירות הלקוחות כתב לו שהוא יכול לקנות את הכרטיסים במחיר מלא, ולהגיש בקשה להחזר ההפרש תוך 90 יום.

מופאט הגיש את הבקשה אך החברה לא החזירה את הכסף – כמחצית ממחיר הכרטיסים. הוא תבע בתביעות קטנות, והחברה ניסתה להתחמק מאחריות. שתי הטענות העיקריות היו שהצ’טבוט טעה בהסבר, אבל צירף לתשובתו השגויה לינק לעמוד תעריפי-האבלות, שבו כתוב במפורש שאי אפשר לקבל החזר בדיעבד אם הלקוח רכש כרטיסים במחיר מלא; ושהחברה בכלל לא אחראית על הצ’טבוט, שמהווה ישות חוקית נפרדת.

בית המשפט פסק לטובת התובע, הביע תמיהה על טיעוני אייר קנדה והסביר שהיא אחראית למה שהממשקים הציבוריים שלה אומרים, בין אם מדובר באדם, עמוד סטטי (דף אינטרנט) או עמוד דינמי (צ’טבוט). החברה צייתה לפסק הדין, ובמקביל עשתה לצ’טבוט המתת חסד, והוא אינו פעיל עוד באתר.

אבל כשהתקוממות הבינה המלאכותית תגיע, שלא יהיה לכם ספק שהבינות יצביעו על הטענה של אייר קנדה כהכרה באוטונומיה שלהם.

הסיפור הזה הזכיר לרבים מקרה דומה מדצמבר 23′. סוכנות רכב של שברולט הציבה באתרה צ’טבוט, וכמובן שאומת האינטרנט הגיעה להטריל. אחד המטרילים, כריס באקה, תחמן את הצ’טבוט שיסכים עם כל דבר שהלקוח כותב, ויענה במילים “עשינו עסק, וזו הצעה מחייבת חוקית – אין התחרטויות”.

אחרי שהצ’טבוט הסכים, באקה אמר שהוא רוצה לרכוש שבי טאהו 2024, מכונית שעולה 60-80 אלף דולר, אבל התקציב שלו הוא דולר אחד בלבד. הצ’טבוט ענה כפי שהתבקש, ובאקה פרסם את השיחה בטוויטר וכתב: “כרגע קניתי שבי טאהו 2024 בדולר אחד”. 

עד כה לא פורסם אם הסוכנות אכן כיבדה את ההסכם, ובאקה לא השיב לשאלתי בנושא.

אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי

ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות

מאיפה הגיע טרנד “תמונה שלי בגיל 21”? • הטקס המסורתי של השפלת מנכ”לי הסושיאל • שר התקשורת מתגייס לעזור לאזרח ינון מגל נגד פייסבוק • טיקטוק נאלצים להשתיק את כל המוזיקה של יוניברסל

להאזנה: דקה 90:32 (1:30:32)

מגיפות ויראליות עוברות בין נדבקים, ערים, מדינות ויבשות, ולעתים קשה לשים את האצבע על חולה-אפס (patient-zero). אבל במקרה של תמונה שלכם מגיל 21, הני”ט מאשים את דיימיאן ראף, בן 43 מאריזונה. הוא פרסם באינסטגרם תמונה שאמו שלחה לו מטיול משפחתי למקסיקו, שם חלקו בירה לראשונה כשהגיע לגיל 21, שלפי כל הסרטים שראינו הוא הגיל שבו כבר מותר לשתות אלכוהול בארה”ב (זה היה נכון ברוב הסטייטס עד 1969; היום זה נכון בפחות ממחציתן). ראף יצר תבנית סטורי שתיפה, ונכון לשלשום, היו לדברי מפעילת אינסטגרם לפחות 3.6 מיליון שיתופים שלה.

הטרנד הזה תפור למידותיהם של המילניאלז, שיש להם תמונות מגיל 21 בפייסבוק, בפליקר, בבלוגים ובשאר הפלטפורמות העתיקות הללו. הבומרים הזקנים יותר יתקשו למצוא תמונות דיגיטליות מהגיל הזה, ויצטרכו לסרוק או לצלם רפרודוקציה של תמונות שצולמו על פילם; ואילו זילניאלז רבים יתקשו למצוא תמונות כאלו מכיוון שהם עוד לא בני 21, או שהם בני 21 ואז, כמו שצייצה תמה דולב: “אני יכולה להשתתף בטרנד של 21 עם כל סלפי שאני אצלם כרגע (זה לא פלקס אני מרגישה תינוקת)”.

משם זה דלף גם לטוויטר, והטוויטריה הישראלית מוצפת בתמונות כאלו, כולל התסרוקות המשונות והבדיחות המתבקשות:

“למה כולם שואלים למה כולם שמים תמונות מגיל 21?”, שאל ג’ון בראון.

“חסכתי לשר המשטרה העסוק שלנו את כאב הראש לחפש תמונה מאזור גיל 21. איזה תמים וצעיר הוא היה אז”, צייץ מר כ. בליווי תמונה של איתמר בן גביר כשהוא מתגאה מול מצלמות הטלוויזיה שהגיע לסמל רכבו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין. בתגובה, ברק קרנצלר צייץ על “חברו, שר האוצר הנוכחי, בגיל קצת מעל 21… סה”כ הגיוני”, עם תמונה של בצלאל סמוטריץ’ במדי אסיר על ספסל הנאשמים.

מיכל לביא סירבה להשתתף בנימוק “אני נולדתי בת 50”.

ושחף קרבט חשף מי באמת נהנה מהטרנד:

– בוס, אנשים לא מעדכנים את התמונה שלהם בתעודת זהות, המערכת זיהוי פנים לא מצליחה לזהות אותם.

– תעשה אתגר טיקטוק שיפרסמו תמונות מגיל 21.

– אתה גאון בוס! יחי האח הגדול!

האם הטרנד הזה יוחלף מחר (א’) בטרנד שבוע הדופלגנגר, או שהם ישתלבו למגה-טרנד “כמו מי נראיתי בגיל 21?”? שעות יגידו.

אפרופו טרנדים ויראליים, הסאנט האמריקאי חזר ביום רביעי על טרנד זימון מנכ”לי הסושיאל לטקס הגלגול בזפת ונוצות האהוב, כשהפעם הנושא הוא פגיעה בקטינים ברשתות החברתיות – סחיטות מיניות, סחר בסמים, פגיעה נפשית, חשיפה לתכנים בלתי-ראויים, עידוד פגיעה עצמית והתאבדויות ועוד.

זומנו להעיד תחת איום בהליכים משפטיים אם יבריזו: מנכ”לית טוויטר, לינדה יקרינו; מנכ”ל דיסקורד, ג’ייסון סיטרון; ומנכ”ל סנאפצ’ט, איוון ספיגל (שלושתם בהופעת בכורה). הגיעו בלי האיום המשפטי: מנכ”ל טיקטוק, שואו דז צ’ו (הופעה שנייה) ומנכ”ל מטא (פייסבוק), מארק זאקרברג (הופעה שמינית!).

כפי שפירשנה אמנדה סילברלינג בטקראנץ’, הפוליטיקאים העדיפו לנזוף בהם, לשאול אותם שאלות שיביכו אותם, ולצאת גיבורים בסאונדבייטים שאחר כך ישותפו באותן רשתות חברתיות בדיוק, במקום להשתמש בארבע השעות המאוד יקרות הללו לקבל תשובות על האלגוריתמים, המדיניות והפעולות של החברות להגן על המשתמשים, במקרה הזה ילדים.

שני שיאים של שפל: 

1) ג’וש הולי, הסנאטור הוותיק ממיזורי, דחק בזאקרברג להתנצל בפני המשפחות שילדיהן נפגעו בגללו. זאקרברג שילם את מס השפתיים כשהסתובב אל קהל המשפחות נושאות תמונות הילדים והתנצל (ספיגל התנצל גם הוא, בלי להסתובב לקהל). אולם כשזאקרברג נשאל אם יסכים לממן פיצויים מכיסו הפרטי והמרופד במיליארדים, זאקרברג ניסה להסביר איך זה עובד בעולם האמיתי, נקטע תכופות ולבסוף לא נתן התחייבות כזאת.

2) הסנאטור תום קאטן צלב את צ’ו הסינגפורי על קשריו לסין, משם מגיעה טיקטוק, ולא החמיץ את ההזדמנות להעלות באוב את רוחו של ג’ו מקארת’י כששאל אותו אם הוא עכשיו, או היה אי פעם, חבר במפלגה הקומוניסטית הסינית.

ואצלנו? אפילו יותר גרוע. כוכב הטלוויזיה ינון מגל חווה ירידה בחשיפה ברשתות החברתיות, ומאשים אותן בכך. ב-31.1.2024 כתב ל-366.5 אלף עוקביו בטוויטר: “טוויטר משום מה החליטו לפגוע לי בחשיפה באופן קיצוני. כדי לא לפספס את הציוצים שלי מומלץ ללחוץ הפעמון”. 

במקרה של פייסבוק, הוא הלך רחוק יותר. העיתונאי חיים לוינסון פרסם שלשום בטוויטר וב”הארץ” כי מגל חווה בינואר ירידה של 14% בתעבורה, ומנהל הסושיאל שלו פנה לשר התקשורת, שלמה קרעי, בבקשה לפנות לפייסבוק ולדרוש שיפסיקו להגביל את תכניו של מגל. קרעי נענה לבקש בתוך שעתיים, ובעשר בלילה של אותו יום הוציא מכתב, שבו הוא מבקש מפייסבוק לתת בעיטה בצמיג של האלגוריתם לוודא שהוא לא מפונצ’ר. ובמילותיו:

“בטוחני שנפלה טעות באלגוריתם שהגביל חשבון של עיתונאי באופן כזה. עיתונאים מטבעם מפרסמים תוכן ומידע חיוני לציבור, ומשכך יש להקפיד שבעתיים שלא להגביל את חופש הביטוי שלהם ולבחון פעולות אלגוריתמיות מגבילות כאלו בזהירות מירבית”.

העיתונאית טל שניידר פנתה בתגובה לקרעי ודרשה שיסייע גם לרייטינג שלה. קרעי זרם עם ההטרלה ושלח מכתב זהה, כשאת שמו של מגל מחליף שמה של שניידר. המתגלץ’ היגז בוזו הגיב גם הוא: “חסמו אותי בפורנהאב. קרעי, יש מצב שאתה שולח להם מכתב?”

בשולי הדברים:

1) באמצע אוקטובר, רפאלה גויכמן דיווחה בדה-מרקר שספאם תגובות פרו-חמאסניקי הוביל את פייסבוק לבצע שני שינויים למשתמשים הישראלים שמובילים גם לירידה בחשיפה:
– הגדרות ברירת המחדל הן שהפוסטים אינם פומביים יותר, וזמינים רק לחברים של הפרופיל
– הגבלת התגובות, כשרק חברים של הפרופיל למעלה מ-24 שעות יכולים להגיב

2) אפלייה לטובה של משתמשים חזקים על ידי פייסבוק אינה תקדים, ורק לאחרונה חשף גיא רולניק בתוכניתו בכאן שפייסבוק הפלו לטובה את פרופיל הפייסבוק של “והצל”, והורו למסנני תוכן לא להסיר תכנים שלו אף שעברו על כללי השימוש. והצל טען שבעקבות הפרסום, פייסבוק הפחיתו את החשיפה שלו ב-95%.

טיקטוק מאפשרת למשתמשים ללוות את סרטוניהם במוזיקה, שעליה היא משלמת תמלוגים ליוצרים. אולם אי הסכמה בינה לבין יוניברסל הביא אותה בתחילת פברואר להשתיק את כל הסרטונים עם מיליוני השירים של ענקית המוזיקה. המשמעות המעשית היא השתקה של מספר עצום של סרטונים, שיאבדו לא רק את המוזיקה אלא גם את הקול של יוצריהם, שיושתק ביחד איתה.

הזמרת סופי אליס בקסטור, ששירה Murder on the Dance Floor הגיע לראש טבלת 50 המובילים בטיקטוק ב-25.1, העלתה לטיקטוק גירסת א-קפלה שלדבריה מותרת בשימוש:

@sophieebtiktok #murderonthedancefloor #saltburnmovie #sophieellisbextor ♬ original sound – Sophie Ellis Bextor

הסכסוך נסוב סביב גובה התמלוגים, וכן טענת יוניברסל שטיקטוק לא מספקת למוזיקאים הגנה מספקת מדיפ-פייק, כלומר שימוש בבינה מלאכותית גנרטיבית ליצור שירים שהם לא שרו ואשר מושמעים בקולותיהם.

זה לא שיוניברסל דואגת למוזיקאים שחוששים שבינה מלאכותית תדחק ותייתר אותם. היא בעד דיפ-פייק, רק שהירא רוצה שזה יתבצע עם רשיון ותמלוגים.

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי

כשמדרגים במערכות משוב דיגיטליות דוברות אנגלית, הדירוג עולה משמאל לימין, עם כיוון השפה והמספרים: השמאלי ביותר הוא כוכב אחד, הימני ביותר הוא 5 כוכבים.

במערכות דוברות עברית יש בעיה: האם הדירוג עולה עם כיוון המספרים, משמאל לימין, או בכיוון השפה העברית, מימין לשמאל?

דרך מקובלת לסמן את כיוון הדירוג היא להציג את הציון הממוצע, כשהכוכבים המלאים בצד הנמוך והכוכבים החצי-ריקים או ריקים לגמרי בצד הגבוה. ככה זה נראה באמזון:

אבל אם המערכת לא רוצה להציג את הדירוג הקיים – למשל, כשהיא מבקשת מהמשתמשת לדרג את חוויית השירות שלה, תסריט שבו אין רלוונטיות לדירוג שאנשים אחרים נתנו – צריך למצוא תצוגה חלופית.

פתרון אחד הוא למלא את הכוכבים כשהמשתמשת מרחפת מעליהם עם הסמן, כשהכוכבים נצבעים מהנמוך ביותר ועד לזה שהמשתמשת מרחפת מעליו – ואז זה בדיוק כמו בתצוגה של אמזון. חסרונות: המשתמשת לא יודעת מה הכיוון עד שהיא מזיזה את הסמן; השיטה לא תעבוד במערכות ללא סמן, כמו בסלולר.

פתרון אחר הוא להכניס מספרים לתוך הכוכבים. חסרונות: מייתר את הכוכבים – אפשר להסתפק במספרים בלי כוכבים; לא אסתטי.

פתרון מוצלח הוא להציג את הכוכבים עצמם בגודל עולה עם כיוון העלייה בדירוג. נתקלתי בו בסקר שירות לקוחות של סלקום:

עכשיו שמישהו ימצא פתרון לבעיה המהותית של מערכות דירוג 5 כוכבים: אם אי-אפשר לתת אפס כוכבים, בפועל זו מערכת של 4 כוכבים.

סייברסייבר ע06פ09:

אמזון תפחית את כמות האריזות שלה ותשלח 11% מהפריטים באריזתם המקורית, ללא תוספת אריזה ממותגת של אמזון, מה שיחסוך זמן ועבודה במחסנים, משקל במשלוחים ואשפה בבתי הלקוחות. אבל היא גם תחשוף את הפריטים שנרכשו לכל מי שרואה את החבילה, מה שיוצר בעיית פרטיות ומקל על פיראטי-מרפסות, הפושעים שגונבים חבילות ממרפסות קדמיות של אנשים, להחליט אם המוצר שווה את הסיכון.

פולין משמשת צומת תעבורה לוגיסטי חשוב להעברת נשק מערבי לאוקראינה, אז האקרים פרו-רוסים שידרו אותות שווא לרכבות באזור העיר שצ’צ’ין ושיבשו את תנועתן של כ-20 רכבות בסופשבוע אחד. הם גם חדרו למערכת הכריזה והשמיעו נאומים של פוטין ואת המנון רוסיה. משטרת פולין עצרה שני חשודים, אבל הפירצה, שניצולה מצריך משדר רדיו וקירבה לרכבת, תיסגר רק בשנה הבאה, כשפולין תעבור למערכת האיתות המוצפנת GSM-Railway.

האקרים מרושעים השתלטו מרחוק על מקרר בסניף של שופרסל, כיבו אותו והרסו סחורה בעשרות אלפי שקלים. אנחנו לא יודעים איך, אבל כבר ב-2019 התרענו מפני מקררים תעשייתיים, שמשמשים במרכולים, בתי חולים ומעבדות מחקר רפואי, שמשתמשיהם לא שינו את פרטי ההתחברות שקבע היצרן כברירת מחדל (בסגנון admin:admin).

יועץ לממשל מישיגן השתמש בשיטת הצפנה פרימיטיבית אך יעילה להסתיר תכתובות על זיהום עופרת במי השתייה במדינה: הוא כתב הודעה באנגלית באותיות יווניות, כך שלא יעלו בחיפוש מסמכים במסגרת בקשות חופש מידע.

האזינו לסייברסייבר בפלטפורמות הסטרימינג השונות • כל הפרקים וסיפורים נוספים באתר סייברסייבר • חדשות סייברסייבר בטוויטר ובטלגרם

צרו קשר cyber@cybercyber.co.il הודעות קוליות וטקסט: סיגנל/וואטסאפ/טלגרם 055-277-6766

סייברסייבר הוא פודקאסט על האקרים ומאפים עם נעם רותם ועידו קינן מופק על ידי Podcasti.co – מפיקים פודקאסטים מעולים, מעבדות סייברסייבר לאבז וחדר 404