אתה עושה עבודה טובה בפרסום שגיאות בשלטים ובעיתונים. אני מחבב במיוחד את המירכאות המיותרות – זה מחרפן אותי כבר הרבה שנים.

אבל יש שגיאה לשונית שאתה עושה לעתים קרובות בעצמך. ברשומה “עידו קינן יום שישי הטוב: הקדמה ו’יש עם מי לזמזם” עם בני בשן’” כתבת:

“השקת מדור בשם ‘יום שישי הטוב’, בו אביא מדי יום שישי אוסף של דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו”, “פינה בה הקריא קטעים מחסמב”ה”.

האקדמיה ממליצה לא להשמיט את שין הזיקה במשפטים כאלה. ר’ כאן. לפי האקדמיה מומלץ לכתוב:

“השקת מדור בשם ‘יום שישי הטוב’, שבו אביא מדי יום שישי אוסף של דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו”, “פינה שבה הקריא קטעים מחסמב”ה”.

בדיבור יומיומי אין כמעט אף אחד שמשמיט את הש’, כלומר רוב הזמן האנשים לא טועים בעניין הזה. כבר כמה חודשים אני מקשיב לשיחות ומנסה לשים לב אם אנשים אומרים את זה ומצאתי רק מישהי אחת (סוציולוגית. מעניין אם זה אומר משהו). אבל בכתב יש לאנשים נטייה להשמיט את הש’, כי זה אולי נתפס כשפה גבוהה או רשמית יותר, אבל לא – האקדמיה אומרת שזו פשוט טעות. ההשמטה של הש’ משום מה נפוצה מאוד בעיתונים ובהודעות מוקלטות בטלפון ולכן האקדמיה הדגימה את זה בעזרת המשפט “המספר שאליו הגעת איננו מחובר”, במקום “המספר אליו הגעת איננו מחובר”, שהם לא מעיזים אפילו להעלות על הכתב.

לשיקולך, כמובן. יותר מזה – תרגיש חופשי לפרסם את המכתב הזה ולקטול אותי ולומר שתמשיך לכתוב איך שאתה רוצה. גם לי יש את הטעויות שלי, שאני אוהב ושלא אוותר עליהן. ואולי בכלל כתבת על זה פעם ולא ראיתי.

אָמִיר אֱלִישָע אַהֲרוֹנִי הוא ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון, וכותב הבלוג “חיפושים כמשל“

וזה לוגו החנוכה – הדג הנפוח הפך לסביבון גולה (נס גדול היה שם):

היום שוחחתי ארוכות עם הגרפומנית (שאותה הכרתי אחרי שכתבתי על הבלוג שלה בממתקים), ומפה לשם השיחה הגיעה לזה שאני לא מפרגן בחדר 404, רק מבקר. “לא נכון!”, אמרתי, “ואני אוכיח לך – אני אמצא פוסט חיובי בעמוד הראשון או השני לכל היותר”. בעמוד השביעי (שזה 70 פוסטים) התייאשתי. ואז סיפרתי לה על יום שישי הטוב, והחלטתי להחיות את הפרויקט.

מדי יום שישי אספר כאן על דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו. אם יש לכם משהו טוב להמליץ עליו, שלחו לי לכתובת GoodFriday@kenans.net (גם לכתובת הרגילה זה בסדר).

• ארכיון יום שישי הטוב

_____________________

והיום ביום שישי הטוב: “יש עם מי לזמזם” עם בני בשן בגלצ

אני עוקב אחרי בשן מאז שהיה סיידקיק בתוכנית “מוטל בספק” של טל ברמן בגלצ ועשה דברים נפלאים, כמו פינה שבה הקריא קטעים מחסמב”ה. כשברמן עזב, בשן קיבל את הרצועה שלו ועשה בה תוכנית מאוד פרועה יחסית לאכסניה (הקראת שירים אנטי-מלחמתיים של ויזלטיר, כאלה מין), עד שלפי האגדה, הרמטכ”ל שאול מופז החליט להעיף אותו כי “יש מספיק תחנות סמים ביפו, לא צריך עוד אחת בגלי צה”ל”. וכל מי שהוא אויב של שאול מופז הוא חבר שלי (כלומר, לא נסראללה וכאלה, אבל אתם מבינים את הרעיון).

לפני כמה שבועות גיליתי, בלילות הלבנים שאני בדרך כלל עושה ביום חמישי לציון סופהשבוע, שבשן קיבל את רצועת 2:00-5:00 בין חמישי לשישי, ובה הוא משוחח עם מאזינים ומזמזם איתם שירים. סביב התוכנית התקבצו מזמזמים קבועים כמו ז’ילבר והלנה, והיא נהייתה מקום קסום ומקסים. בשבוע שעבר (נדמה לי) העלה בשן לשידור אדם שלקה בשבץ ושיתוק חלקי, ומאיך שזה נשמע מפה, כשהאיש סיפר איך חייו השתנו לרעה, ואחר כך זמזם בקולו השבור, בשן השתנק מהתרגשות (בצד השני של הרדיו אני כבר הייתי בדמעות).

בשן גם מחליף את “יחס חם” של עינב גלילי וגורי אלפי ברצועת הצהריים של גלצ (א’-ד’, 14:00-15:00) עם הממתק “בני ברדיו”, קדנציה זמנית עד שגלילי תשוב מחופשת ההריון.

• ארכיון יום שישי הטוב

אז הוא נכנס להומפייג’, הקליק על הלינק “פרטיות“.

ואז על הלינק “מדיניות הפרטיות של Google“.

וזה מה שהוא קיבל.

(זו כנראה מדיניות של גוגל ישראל: פעם סיפרתי שגוגל לא תרגמו את התשובה לשאלה “איך מבטאים ‘גוגל’?” ב-FAQ; ארבע שנים עברו, והתשובה טרם תורגמה)

כאן אפשר להגיב על הידיעה.

אתמול השיק הנשיא שמעון פרס ערוץ משלו ביוטיוב. היוזמה הברוכה מביאה הוכחה נוספת לכך שישראל תקועה בניינטיז:

לשכתו של הנשיא נקטה את היוזמה לתייג כל אחד מקטעי הוידאו כ”כל הזכויות שמורות“. מבחינת החוק, המשמעות היא שניתן אולי לצפות בקטעי הווידאו, אבל לא להציגם בבית-הספר ובטח שלא לדגום אותם או לערוך אותם מחדש.

גם לנשיא האמריקאי ברק אובמה יש ערוץ ביוטיוב, אבל הוא מתויג כ”נחלת הכלל“. המשמעות היא שניתן להשתמש בתוכן בכל צורה שהיא: לצפות בו, להקרין אותו, להטמיע אותו באתרים, למקסס אותו, כל דבר העולה על הדעת וללא צורך בבקשת רשות או מתן קרדיט למקור.

בחירת רשיון ליצירה אינה מוגבלת ל”כל הזכויות שמורות” ו”נחלת הכלל”. יוזמת “קריאטיב קומנס” מאפשרת לכל אחד לבחור את הרשיון המתאים ליצירתם בדיוק, לאפשר שימושים מסוימים ביצירה ולאסור שימושים אחרים. לצערי, בעת שהנשיא מעבר לים מגלה פתיחות של המאה ה-21 בכל מה שנוגע לשיתופיות, זה אינו המצב פה אצלנו, גם לא אצל האזרח מספר אחת.

שחר גולן הוא אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור

• מן הארכיב: גם בנימין נתניהו העתיק מאובמה

ניבה בר-אור כותבת לי:

אני חושבת שזה מרגש שאספתי את פיסת המידע המיותרת הזו ובמקום להשליכה לסל – חשבתי על הטור שלך! שנאמר – זבל של אחד הוא “אוצר” של אחר.

מיכל הלפרין: “כוכביות במקום מרכאות. אני רואה בזה אלמנט דומה ומיותר”.

רן יניב הרטשטיין מדווח על “מרכאות מיותרות באתר של הול אנד אווטס – אולי בגלל שהם כמעט מתים”:

לא מרכאות מיותרות אלא מרכאות במקום הלא נכון – אותיות יחס משאירים מחוץ למרכאות שמקיפות שם:

ועוד מרכאות במקום הלא נכון, הפעם הוצאת אות יחס בציטוט ב-ynet, ששלח ניר ש:

• “ארכיון” המרכאות המיותרות