סלקום העלתה פרסומת על חומת ההפרדה, שעוררה ביקורת על היחס הקליל לנושא ועל הפלסטינים הבלתי נראים שמשתתפים בה (נוכחים-נפקדים?). קבוצת פעילים מישראל ומחו”ל החליטה להוסיף את הפלסטינים בעריכה כביקורת סאטירית על הפרסומת, והעלה את התוצאה לפליקס, אתר הסרטונים של תפוז.

סלקום פנתה לתפוז בדרישה להוריד את הסרטון, בנימוק של פגיעה בזכויות יוצרים (נימוק בולשיט, מסביר עו”ד יהונתן קלינגר, כי מדובר בשימוש הוגן לצרכי ביקורת). מנכ”ל תפוז דן חן הוציא לפני כמה ימים קומוניקט בו הוא מביע תמיכה בחופש הביטוי באינטרנט לאור חוק הצנזורשת. לכן התשובה שלו לסלקום צריכה להיות משהו כמו “קיבלנו את מכתבכם. הדרישה שלכם לא סבירה, מאחר שמדובר בשימוש הוגן לצרכי ביקורת, ואנחנו לא מתכוונים להסיר את הסרטון”.

אבל בתפוז, שכבר הובילו בעבר לסגירת הבלוג “עומדים בשער” מול איומי התביעה של אתר One, צייתו גם הפעם והסירו את הסרטון. הסיפור המלא ותגובות הצדדים בכתבה של יהונתן זילבר בעין השביעית.

ההסרה מעידה, בעיניי, שחן מאמין שהגנה על חופש הביטוי של הגולשים היא פעולה פאסיבית, ולא כך הדבר. תרחישים אפשריים אחרי סירוב להסיר את הסרטון: בסלקום היו מבינים שהם לא עומדים מול עלה נידף, ויורדים מהעץ (תשאלו עיתונאים שנתקלו באיומים כאלה, זה קורה הרבה, כי יותר קל לשלוח מכתב בלשון משפטית מאיימת בחתימת עורך דין שיושב על ריטיינר קבוע מאשר באמת להגיש תביעה); סלקום היו מפסיקים לפרסם בתפוז, וחן יכול היה למנף את החרם הזה לקמפיין תקשורתי שלם שהשורה התחתונה שלו היא “תפוז נלחמים על חופש הביטוי של הגולשים”; סלקום היו מגישים תביעה, ואז לחן היתה הזדמנות להוכיח את תמיכתו בחופש הביטוי של הגולשים, ואולי גם היה רושם על שמו ועל שם תפוז פסק דין שמחזק את חופש הביטוי.

הסרטון, אגב, עדיין זמין במסתרי תפוז (תודה לנמרוד צוק על המידע), לכן תוכלו לראות אותו באמבד הזה עד שמישהו שם יקלוט את העניין ויסיר אותו לחלוטין:

והנה גירסה שלו ביוטיוב, שאמנם ממהרים להוריד סרטונים כשיש טענה לפגיעה בזכויות יוצרים, אבל גם יודעים לחזור בהם כשמתברר שזה לא נכון, כמו כשנציגיו של פרינס דרשו להוריד סרטון בו נראה תינוק רוקד לצלילי שיר של הזמר. ואגב, בארה”ב אפשר להגיש בקשה להסרה בגלל פגיעה בזכויות יוצרים לפי חוק ה-DMCA, אלא שהחוק הזה יודע לטפל גם במי שעושה בסעיף הזה שימוש לרעה ומגיש בקשת שווא. עקבו אחרי האמבד הבא בימים הקרובים, אולי יהיה פה מעניין:

גילוי נאות: אני מנהל הבלוגיה של אפצה בלוגים באתר אורנג’ טיים, שפועלת על הבלוגיה של תפוז

וגם הרב עובדיה יוסף, איש שאני מאוד מעריך, גויס לקמפיין:

פשקווילים קודמים שפורסמו כאן:

ירושלים:

בני ברק:

קומדיית הקאלט “המוסד הסגור” חוגגת שנתיים בהקרנה מיוחדת + דוכני הפעלה מיוחדים + פאנל עם הבמאי והשחקנים רון שחר, אלי גורנשטיין, איריס אברמוביץ’ ואילן דר. ויה סאטלייט: לנה אטינגר, שבאותו זמן תשתתף בגמר תחרות “סרט ב-48 שעות”. האירוע יתקיים הערב, 21:30 בסינמטק ת”א, 20 שקל (זול!), כניסה חינם למנויים (להתפלח אסור). קוראת יקרה, בואי בהמונייך. ואם יש לך מכונת זמן, את יכולה לקנות אתמול את מגזין רייטינג, לפתוח בעמוד 54 ולקרוא כתבה שלי על הסרט + ראיון עם השחקנים והבמאי.

בונוס לקוראי חדר 404 – חידת נונסנס של איריס אברמוביץ’:

6 אותיות, ויש גם בסגול.

התשובה אחרי הקיפול.

חוטיני.

בונוס לקוראי חדר 404: המותג העשירי, שאין לי מושג למה לא נכנס לטור.

וובקינז: איך מחברים את הצעצועים המוחשיים של המאה ה-20 עם החיים המקוונים של המאה ה-21? התשובה היא וובקינז. לכל אחד מאיתנו, אזרחי אומת האינטרנט, יש זהויות שמייצגות אותו בסייברספייס: כתובת אימייל, אתר אינטרנט, מספר אייסיקיו, פרופיל פייסבוק, מספר טלפון סלולרי, כינוי בצ’ט, חשבון בפייפאל. בדומה לכך, לכל בובת וובקינז מוחשית יש קוד שמייצג אותה בעולם הווירטואלי של וובקינז, שם הילדים מנהלים את חייה, כולל צ’טים עם בעלי וובקינז אחרים, צבירת קינזקאש, המטבע המקומי, קניה ומכירה של מזון, פריטי לבוש ומותרות, השתתפות בהגרלות ויצירת סרטונים. כשהם לא מולחמים למסך המחשב, הילדים יכולים לקחת את הוובקינז הפיזי שלהם ולשחק איתו עם ילדים אחרים. הזהות הוובית מתפוגגת אחרי שנה, אלא אם הילד רוכש לעצמו וובקינז חדש. נראה אתכם אומרים לו “לא”.

כאן אפשר להגיב על המדור.

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net

עוד תיקונים בקבוצת הדיון של התיקונים • התיקונים ברסס (RSS) • ארכיון התיקונים

• התיקונים הקודמים:

טקס האשכרה • עולמו של מיידוף • בן כמה היה מייקל ג’קסון במותו?

כשגוגל לא מספקת פרטים לגבי מבנה מערכת ההפעלה שלה, אפשר למצוא בטכנולוגיות הקיימות כיום רמזים מטרימים לקונספט שלפיו היא תעבוד. רמז: לא רק לינוקס

הכרזתה של גוגל לגבי ה-Chrome OS מותירה שאלה אחת עקרונית – איך זה יעבוד? כצרכנים שהתרגלו לבלות כשעה עד שעתיים בעת התקנת מערכת הפעלה חדשה, ולהמתין כמה עשרות שניות עד שתואיל לעלות בעת שאנו מדליקים את המחשב, האם נקבל את אותה חווית משתמש רק עם לוגו של גוגל?

סביר להניח שלא, ואם אני מפרש נכון את הכיוון של גוגל, מדובר בשינוי מהפכני מחד, אך לא חדש באם בוחנים את פעילותה של חלק מתעשית החומרה בשנים האחרונות.

מחשב, כמכונה המספקת לצרכן יכולות עבודה, בידור ותקשורת, מורכב מארבע שכבות מרכזיות: 1. רכיבים המשמשים לביצוע פעולות החישוב, דהיינו המעבד, המאיץ הגרפי, הזיכרון, כרטיס קול ורכיבים המחברים אותם זה לזה; 2. רכיבים המשמשים לקבלת הוראותיו של המשתמש ולהצגת התוצר של פעולות החישוב (קלט ופלט, בשפה מקצועית), כלומר מקלדת, עכבר וסורק, מחד, ומסך, מדפסת ורמקולים, מאידך. 3. מערכת הפעלה, שתפקידה לדאוג שרכיבי החומרה יזוהו, יתקשרו האחד עם השני, ויפעלו לביצוע הפעולות שהמשתמש מבקש לבצע: 4. ישומים – תוכנות המותקנות על גבי מערכת ההפעלה ומשמשות לפעולות היומיומיות של המשתמש – עיבוד תמלילים, גלישה באינטרנט, צפיה בסרטים, משחקים וכו’. בתוך אותם ישומים יכולים לרוץ ישומים נוספים – כך, למשל, שירות עיבוד התמלילים של גוגל, Google Docs, רץ כשירות אינטרנטי שאליו המשתמש ניגש באמצעות הדפדפן שלו, יהא זה האקספלורר של מיקרוסופט, פיירפוקס של מוזילה או הכרום של גוגל.

גוגל עסקה עד כה באלמנט הרביעי של המערכת הזו, דהיינו השירותים והישומים. רוב חייה היא הציעה שירותים שפעלו באמצעות הדפדפן, כמו Gmail, Google Docs, מפות, שירותי תוכן שונים וישומים משרדיים שנבנו על בסיס הישומים לצרכנים. אלא שהדרך היחידה לשימוש בשירותים הללו עדיין הצריכה פעילות על גבי מחשב שבו מותקנת מערכת הפעלה כלשהי, בין אם מדובר בחלונות של מיקרוסופט, Mac OS של אפל או אחת מגרסאות הלינוקס. הדרישה השניה היתה דפדפן, וגם כאן לא מדובר בנישואים קתוליים, כפי שכבר נאמר כאן: כל דפדפן המצוי בשוק מאפשר לגשת לשירותי גוגל.

כששחררה את דפדפן הכרום, גוגל נותרה עדיין בשכבה הרביעית, אך עשתה צעד אחד למעלה בהיררכיה של אותה שכבה – היא הציעה ישום (דפדפן) המריץ ישומים אחרים ושירותי תוכן. הכרזתה מאתמול על מערכת הפעלה עמומה היא קפיצה לשכבה גבוהה יותר, המצוייה בין השכבה הראשונה לשניה. גוגל אינה מתכוונת לפתח מערכת הפעלה עתירת ביצועים, ולכן גם לא הושקעו ויושקעו בפיתוח המערכת שנים רבות, כפי שהיה נהוג במיקרוסופט.

גוגל מעריכה שרוב, אם לא כל, השירותים הדרושים למשתמש הממוצע במחשבי הנטבוקים יכולים להיות מסופקים בידי דפדפן או ווידג’טים (מעין שכבת תצוגה אינטראקטיבית על גבי מסך העבודה, היכולה לקבל מידע מהרשת). מכיוון שכך, כל שעליה לעשות הוא לדאוג שהמחשב, בעת הפעלתו, יתחבר לאינטרנט, יפעיל את הדפדפן, ויגלוש למעין ‘דסקטופ וירטואלי’ יחידני לכל משתמש, שבו יוכל להציב קיצורים לישומי הרשת שבו הוא משתמש. את הוראות ההפעלה, כמו גם את התמיכה ברכיבי החומרה של המחשב, לא יכול לספק דפדפן הכרום לבדו – כיצד בכל זאת זה יעבוד? התסריט הקלישאתי מדבר על ישום כלשהו של מערכת הפעלה מבוססת לינוקס לצרכיה של גוגל, אך התסריט הזה הוא, ביננו, משעמם וצפוי. למה שלא נתפרע קצת? הנה שני תסריטים יחסית הגיוניים:

חברות ה-Bios, אלו שאת שמותיהן אתם רואים בעת שהמחשב מאותחל, כמו Phoenix Technologies ו-AMI, מפתחות בשנים האחרונות טכנולוגיות המאפשרות לאחסן מספר מוגבל יחסית של פקודות על גבי רכיבי זיכרון הרצים מיד בעת הפעלת המחשב. לא מדובר במערכות הפעלה של ממש, אלא ביכולת לזהות את רכיבי החומרה, לוודא את תקינותם, ולהציע מסך ראשוני שבו מצויים קישורים למספר ישומים בסיסיים המאוחסנים בחלק יעודי בדיסק הקשיח – כל זאת עוד לפני שמערכת ההפעלה ה”רשמית” המותקנת על גבי המחשב עולה. דוגמא לממשק שכזה משמש מספר דגמים של נטבוקים הנמכרים בשוק, כמו למשל ה-ExpressGate שנמצא במחשבים הניידים של ASUS. ממשק זה מאפשר לקבל גישה למספר ישומים בסיסיים, כמו דפדפן, סקייפ, מעבד תמלילים ועוד, מבלי לעבור את תהליך האיתחול הארוך של המחשב ומערכת ההפעלה המלאה שעליו, וגם במחשבי DELL משולבת טכנולוגיה דומה. מיקרוסופט שילבה טכנולוגיה משלימה בויסטה, המכונה SideShow, שביכולתה להציג מידע על גבי מסך קטן שהוטמע בחלקו החיצוני של המחשב הנייד, ואיפשרה צפיה בכותרות של הודעות דואר אלקטרוני, למשל, גם בעת שהמחשב עצמו היה כבוי לכאורה (לכאורה, כיוון שנדרשה אספקת מתח מסויימת לחיבור לרשת ולהצגת המידע על גבי המסכים הקטנים).

בנוסף ליצרניות ה-Bios (מוצר מעניין בהקשר זה הוא ה-HyperSpace של Phoenix Technologies), קיימות גם חברות כמו DeviceDM מציעות תוכנה קטנה (בשם Splashtop) המשולבת בזיכרון הראשוני של המחשב, המאפשרות להריץ את המחשב ללא מערכת הפעלה כבדה יותר. כל שעל גוגל לעשות הוא לחבור לאחת מיצרניות ה-Bios (או מסוגה של DeviceDM) ולפתח מנגנון פשוט שיריץ את ה”דפדפן המשודרג” שלה מיד בעת שה-Bios מסיים את איתחול המחשב. האתגר האמיתי יהיה לשלב בתהליך זה את החיבור לאינטרנט, שבו קיימים משתנים רבים – האם מדובר בחיבור קווי שאינו מצריך הזדהות, או חיבור Wi-Fi הדורש שם וססמא, ואולי בכלל מדובר בחיבור סלולרי? תהליך ההזדהות מול ספק חיבור האינטרנט חייב להיות אינטואיטיבי, ועדיף שיתבצע בתדירות קטנה ככל שניתן (כלומר ברגע שתהליך האיתחול מזהה סביבת עבודה שמוכרת לו, הוא מפעיל את תהליך ההזדהות של המשתמש מול ספק האינטרנט או הרשת האלחוטית מבלי שהמשתמש נדרש שוב להזין את הפרטים). מרגע החיבור לרשת, המשתמש עושה שימוש בדפדפן בלבד, כאשר הדיסק הקשיח המשולב במחשב משמש לאיחסון קבצים (זמניים וקבועים), ומתן אפשרות לעבוד גם כשהמחשב אינו מחובר לרשת (באמצעות הרצת גרסא מקומית של שירות הרשת, המתאפשרת דרך Google Gears).

תסריט נוסף מתחיל באופן דומה, אך מתפצל לאחר סיום האיתחול. בתסריט זה במקום להריץ דפדפן מקומי הניגש לשירותי רשת, מורצת שכבת וירטואליזציה המתחברת לענן. מאחורי לקט מילות הבאזז הללו מסתתרת היכולת להתעלם ממערכת ההפעלה המצויה על המחשב באותו רגע, ולהריץ במעין “מחשב בתוך מחשב” מערכת הפעלה אחרת. התהליך הזה מבוצע באמצעות תוכנה בסיסית המריצה את תהליך הוירטואליזציה, ש”טוענת” מעין תמונה (image) של מערכת הפעלה אחרת, כאילו הותקנה זו במלואה על גבי המחשב שלנו וכעת היא משוחזרת מהגיבוי. מערכות הפעלה וירטואליות מסוגלות לזהות את רכיבי החומרה המותקנים במחשב ולעשות בהן שימוש, כך שגם הבעיה התאורטית הזו נפתרת.

במקרה שלנו, עם סיום האיתחול תרוץ תוכנה קטנה שתיצור את הסביבה הוירטואלית על גבי המחשב שלנו, ובתוכה תרוץ ה-Chrome OS, שתאפשר גישה לשירותי רשת שונים. הקורא הבקי בוירטואליזציה בוודאי ישאל את עצמו כיצד שונה התהליך הזה מתהליכים הניתנים לביצוע כיום באמצעות וירטואליזציה, והתשובה פשוטה: כיום יש צורך במערכת הפעלה כלשהי שעל גביה תרוץ מערכת ההפעלה הוירטואלית. בעתיד שאליו, כנראה, מכוונת גוגל, ועל פיתוחו כבר עובדים בחברות הוירטואליזציה הגדולות כמו VMWARE, הבסיס לוירטואליזציה יוכל לרוץ מאותו רכיב זיכרון קטנטן שעליו שוכן גם ה-Bios, והוא ישתמש ב-image שתאוחסן על גבי הדיסק הקשיח (סביר להניח שבמיקום נסתר, על מנת שהמשתמש הממוצע לא יבצע בה שינויים בלתי הפיכים).

גוגל אינה מרחיבה במילים לגבי מבנה מערכת ההפעלה העתידית שלה, מלבד הצהרתה על הסתמכות מסויימת על ליבת לינוקס כלשהי, כך שאפשר להסתמך רק על רמזים ועבודת בילוש קטנה. אם ברצונכם לנסות ולאתר את הכיוון העתידי, פקחו עין ודפדפן על חברות הוירטואליזציה, ה-BIOS וספקיות אבטחת המידע, שסביר להניח שיחברו לגוגל על מנת להציע פתרונות אבטחה למשתמשי המחשב המבוססים על שירותים מהרשת, לא כאלה המותקנים על גבי המחשב עצמו. גוגל עצמה רכשה בעבר את Green Border, המספקת שכבת אבטחה לישומים המורצים בתוך דפדפן, כך שבסיסה של מערכת אבטחה מסויימת כבר מצוי אצלה.

____________________
הקטע הזה נכתב ביום שלישי, כמה שעות לאחר הכרזתה של גוגל. ביום שני השבוע התברר שלא מדובר בתחזית פרועה – אינטל הודיעה כי היא פועלת יחד עם Phoenix Technologies, והשתיים תצענה את מערכת ההפעלה Moblin של אינטל לנטבוקים, יחד עם ה-HyperSpace של פניקס. פרטי שיתוף הפעולה הזה עדיין עמומים, אך סביר להניח שהשתיים תצענה ליצרני הנטבוקים את שני המוצרים יחדיו, כך שמחשבים ניידים שעליהם תותקן Moblin יאותחלו מהר יותר, יכנסו ויצאו ממצב sleep מהר יותר, ויאריכו את חיי הסוללה שלהם.

גילעד נס הוא כתב הטכנולוגיה של כלכליסט

(תודה, איתי אקנין)

הוט כועסים על האינטרנט. מה זה כועסים? זועמים. לא סתם זועמים: רותחים. עובדה, מישהו שם דיווח (בזעם!) לאתר הברנז’ה אייס שהפרק השלישי בעונה השנייה של הבורר כבר הגיע למרתפיו החשוכים של האינטרנט ומחליף שם ידיים מיוזעות. לפי הוט, 24 אלף גולשים הורידו את שני הפרקים הראשונים, שהיו זמינים לצפייה ב-VOD, ו-6000 הורידו את הפרק השלישי (תעשיות הקולנוע והטלוויזיה האמריקאיות ישמחו לשמוע שהוט מצאו דרך קסמים למדוד בדיוק של אלפים בודדים כמה אנשים הורידו כל פרק). ומאחר שהפרק השלישי טרם שודר במועד הפרסום, הוט חושדים שהמדליף הוא עיתונאי טלוויזיה, מאלה שקיבלו את שלושת הפרקים לצפייה מקדימה. בהוט, נמסר בידיעה, “מדגישים כי מדובר בעבירה על החוק ופועלים בימים אלו נמרצות כדי למצות את הדין עם העבריינים”.

עיתונאים מושחתים, פיראטים אנונימיים, מעילה באמון, עבירות פליליות, סקס סמים ורוקנרול – בפרק הזה יש הכל. חבל רק שהוא משודר בשידור חוזר. לפני שנה וחצי שלח רון וינברג מיחסי הציבור של הוט הודעה לעיתונות על “מספר שיא של הורדות לא חוקיות של ‘הבורר’ באינטרנט….”. גם אז, ימי שידור העונה הראשונה, נטען שפרקים שטרם שודרו הגיעו לאינטרנט, לאתר tvnetil.com. “על אף העובדה שזה לא חוקי וקצת מעצבן… ישנו צד מאוד חיובי שמראה כמה הסדרה באמת מצליחה”, כתב וינברג, צירף לינקים להורדה, הראה שאחד מהם הוּרד למעלה מ-12 אלף פעמים וסיכם: “מדובר בהישג ובעוד הוכחה לכך שהסדרה היא להיט. מספר הורדות שכזה לסדרה ישראלית”.

גם אז, בידיעה שפורסמה ב-ynet, האשימה הוט את עיתונאי הטלוויזיה. אלא שגם אז וגם היום מדובר בספקולציה נסיבתית קלושה ונטולת ביסוס ראייתי. ובהיעדר ראיות, יודע כל חוקר מתחיל, או מי שראה חוקרים מתחילים בסדרת טלוויזיה, צריך לחפש את האינטרס. כמו, למשל, אינטרס של חברת טלוויזיה שרוצה לקבל יחסי ציבור חינם לעונה חדשה של סדרה שלה. ובאותו חוסר אחריות משמיץ בו הוט מפנה אצבע מאשימה כלפי עיתונאים, אותו חוקר מתחיל יכול להפנות אצבע מאשימה כלפי את הוט עצמה, שאנשיה “פועלים בימים אלו נמרצות”, כפי שוודאי פעלו נמרצות גם בעונה הראשונה, לחקור, למצוא את האשם ולהגיש נגדו תלונה לרשויות הברנז’ה.

(פורסם במקור במגזין רייטינג, 18/3/2009)

עם הלפטופ אני מתחבר לוויירלס של השכנים שלא מצפינים את האינטרנט. יש שם מישהו עם מודעות עצמית:

מחר (שבת) ב-15:00 הסרט יוקרן בסינמטק יחד עם עוד סרטים שמתמודדים בתחרות. קורא יקר, בוא בהמוניך והפגן תמיכה (האירוע בפייסבוק, הזמנת כרטיסים — 25 שקל, חינם למנויי הסינמטק ולמי שמצליח להתפלח פנימה בלי שיתפסו אותו).

בתמונה: אלון גור-אריה ומישל דור בצילומי הסרט.

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net

עוד תיקונים בקבוצת הדיון של התיקונים • התיקונים ברסס (RSS) • ארכיון התיקונים

• תיקונים קודמים: עולמו של מיידוף • בן כמה היה מייקל ג’קסון במותו? • צוקרברג את זאקרברג

1. גלובס מדווח: “חדש: טוויטרים מוועידת גלובס דרך הסלולרי”. מה בדיוק חדש? טוויטר? ועידת גלובס? ההמצאה המופלאה המכונה טלפון סלולרי?

2. גלובס מדווח: “לקראת ועידת תקשורת ונתח שוק של ‘גלובס’, בשיתוף TWS, ‘גלובס’ מאפשרים לכם לשלוח טוויטים מהנעשה בוועידה, ישירות מהסלולרי שלכם, באמצעות שליחת SMS ■ זאת באמצעות TALKER המציע ממשק טוויטר בעברית”. אז קודם כל, גלובס לא מאפשרים לי שום דבר, אני לא צריך את גלובס בשביל להירשם לטוקר. שנית, למה אני צריך לבזבז כסף על סמסים בטוקר? מה קרה, אין ווייפיי בכנס?

3. אם, כמו שגלובס מבקשים, אני אתייג את הטוויטים על הכנס בתגית 09 globes#, התגית שתוצג תהיה #globes, מה שאחרי הרווח לא ייכנס לתגית.

אנשים רבים מאייתים “מיטה” בשגיאה, אני מסיק מריבוי המודעות למיטות שמוצמדות למחרוזת החיפוש [מיתה]:

רוצים להיגמל מאכילה? תיזהרו לא לגמור כמו הסוס, שהתרגל לא לאכול אבל אז מת.

במודעה הבאה, של צומת ספרים, אני לא בטוח אם מדובר בשגיאה או לא, ואולי הלשונאים מקרב הקוראים יוכלו לסייע. כתוב בה ש”ספר זו מתנה שלא שוכחים”. האם ה”זו” חייב להתייחס לנושא, הספר, ולכן להיות בזכר, “זה”? או ש”זו” יכול גם להתייחס לנשוא, המתנה, ולכן יכול להיות נקבה?

הלשינו: איתן שלו, אבי מלר

הגיע הזמן להחליף איכסון. [...] מאחר ומעולם לא עשיתי כזה מעבר (ולא שידרוג) אז אני צופה בעיות רלות, ומאחר ואין לי ממש זמן להקדיש לזה אז אולי הבלוג לא יהיה זמין במשך יום-יומיים-שבוע שבועיים*.
עמכם הסליחה. *סבירות נמוכה: המעבר והשדרוג ילכו חלק ולא יהיה שום דאון-טיים בכלל. מיד אחרי זה יבוא המשיח (השלום יגיע קצת אחרי חצות וחמור לבן חונה מול בית התפוצות). ומעט אחר כך יודיע יוסי שריד על מתן
פרס ספיר ל’תריס’ של אמילי עמרוסי.

אולי בגלל זה יש להם שמות משפחה שונים?

לפי תחביר לקוי במעריב (19/6/2009), “[מיקי] גולדנברג ו[דודו] טופז הם הבנים של מספר הסיפורים הנודע אליהו גולדנברג והשליח הראשון של ישראל לפסטיבל אדינבורו”.

[הבהרה בעקבות תהיות המגיבים: הנושא הוא הניסוח הלקוי של הפיסקה, לפיו הוריהם של גולדברג וטופז הם מספר הסיפורים הנודע והשליח הראשון של ישראל לפסטיבל אדינבורו. הכותרת על שמות המשפחה היא התחכמות על הנושא]

צותת וציטט

שיעור בהומופונים לאתר הארץ (21/6): כשמביאים דברים בשם אומרם זה *ציטוט*. כשמאזינים לשיחות של מישהו זה *ציתות* (דרך ערן בלינסקי)

כלכלה חדשה באפל

הארץ דיווח כי “מחיר בניית הדגם החדש של מכשיר האייפון, ה-iPhone 3GS [הוא] כמה דולרים בודדים יותר מהדגם הקודם. זאת למרות שהמכשיר החדש מצויד בכמה שכלולים לעומת קודמו ובהם מצלמה טובה יותר שמסוגלת לצלם סרטוני וידיאו”.

המכשיר משוכלל יותר, ולמרות זאת עלות ייצורו גבוהה יותר. קוסם הג’ובס הזה, פשוט קוסם. ואולי הכשל נובע מהבלבול בין המידע בגוף הכתבה (ייצור המכשיר יעלה יותר) לעומת המידע בכותרת הביניים (ייצור המכשיר יעלה פחות).

מוכר, בכמה קילו מגה?

בוויינט (25/6) סבורים שמגהביט אחד זה פחות מ-800 קילוביט (דרך גיא מזרחי)

טוקבק: בוכים ויורים

הביטוי השגוי “לסמן את המטרה ואז לירות את החץ”, שראינו בעבר בגלובס (התיקונים 13/5), אותר עכשיו גם בטוקבקים, כמו התגובה הראשונה לכתבה בכלכליסט על פסק הדין מעורר המחלוקת של השופט דרורי.

ועוד תיקונים

מדור התיקונים באתר “העין השביעית” • קבוצת הדיון של “התיקונים”

בימים אלה אנחנו עובדים בעין על עדכון מפת הבעלויות, בסיועו של שרון אחדות. אם יש לכם רעיונות ומחשבות על מה ואיך אפשר לעשות עם המידע הזה, ואילו דרכים יצירתיות יש להציג אותו ולשחק איתו, טקבקו או שלחו לת”ד 404.

[עדכון 23:42] שחררנו את מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית של 2006 ברשיון cc-by-nc-sa. אפשר להוריד אותה פה ופה. [\עדכון]

RT @David אלי אלי למה עזבתני.

תלמידיו וממשיכיו של ישוע עבדו מאוד מאוד קשה, עד שבסופו של דבר הנצרות הפכה, דה פקטו, לסטנדרט. במקרה של הנצרות, דווקא המוות של ישוע הוא זה שאיפשר לה להפוך מתחביב איזוטרי לתנועה המונית. מוות יכול להיות פעמים רבות גם הזדמנות.

אצל יודעי ח”ן דיגיטליים נשמע לאחרונה באז עדין סביב קונספט ה-lifestream. לייפסטרים אמור להיות מעין תיעוד שוטף של חייך, במובן הדיגיטלי. מעין אגרגטור שיאסוף את כל הטוויטים, כל עדכוני סטטוס בפייסבוק, כל השירים והתמונות שמלווים את חייך כל הזמן, ויפיץ אותם הלאה, לחברייך המשעוממים.

התגובה הראשונה שלי היתה קבס עז. כפי שכבר כתבתי פעם, אני לא רוצה לדעת כל פעם שחבר שלי התעטש. גם אם הוא חבר אמיתי שלי. אם נרשה לעצמנו רגע של אמת, נראה שחלק קטן בלבד מהאנשים שמאכלסים את רשימת ה”חברים” המקוונת שלנו, הם חברים אמיתיים שלנו. גם ככה טוויטר נראה לי מיותר, והרעיון של סופר-דופר-מגה-טוויטר, נראה לי מבחיל.

הלייפסטרים, כך אומר הדיבור, יהרוג את הבלוג.

“שטויות במיץ, הבלוג ישאר לנצח כבסיס לאסטרטגיית התקשורת החברתית”, כך טוען, בשיא ההעדה על עיסתו, בלוגר מקצועי. אני מקווה שהוא טועה. אני מקווה שהלייפסטרימינג ירבו, יפרצו ויהרגו את הבלוגים.

בדיוק כמו שהנצרות שילבה הילוך רק אחרי ה”מוות” שלה, כך גם טכנולוגיות אחרות. אף אחד כבר לא כותב כתבות על “אימייל”. האימייל מת מבחינה תקשורתית, אבל הוא עדיין אמצעי התקשורת מספר אחד באינטרנט, מלבד פורנו. כנ”ל לגבי IM, ואפילו פורטלים – הפורטל מת, ואחרי מותו קם לתחייה כמשהו שימושי.

הלייפסטרימינג צריך להפוך לסופר פופולארי, ולמשוך אליו את כללל קהל ה”קמתי, צחצחתי שיניים, אני מכין רשימה של כל האנשים שאני שונא והחתול הקיא כרגע”. הם ינטשו את הבלוג, כי בשביל בלוג צריך עוד להתאמץ, וכך הבלוגים של כולם ימותו. כולם, מלבד האנשים שבאמת מעניין אותם לכתוב דברים, להשקיע בכתיבה, להגיד דברים מעניינים. הבלוגספרה תחזור להיות מעניינת, וכל האובר-מצייצים למיניהם יוכלו לצייץ הרחק ממני. המטרד היחיד שישאר באוטופיה הזאת הם הגרפומנים המשוגעים, שלא יסתפקו בלייפסטרים וימשיכו ללהג על חייהם המשמימים גם בבלוג שלהם. אותם פשוט נצטרך להרוג ידנית.

טל גוטמן כותב את הטור “קפסולת זמן” במדור הדיגיטל של מקו, ואת הבלוג “קורות ממלכת עילם” באינטרנט

באתר אגורה יש חוק משונה כזה שכדי לראות את פרטי מוסר החפץ אתה חייב לפרסם חפץ למסירה משלך. לדעתם זה מעודד שיתוף ויביא להגדלת מספר החפצים הנמסרים דרכם. הבעיה שזה גם מעודד ספאם היסטרי, ומתוך כל תשע מודעות שמתפרסמות אצלם, שמונה מציעות פריטים מפגרים כמו עפרונות ישנים, צלחות שבורות וכאלה [יעקבי נוקט כאן בהגזמה ספרותית]. זה מה שקורה כשאתה מכריח את הגולשים שלך לייצר תוכן בכח.

היום, כדי לבחון את גבולות המערכת, פרסמתי אצלם את המודעה המחורבשת הזאת:

בחבוז פיראזי
בחבוז די ישן וכנראה מקולקל שימש את הורי עוד לפני שעלו ארצה לפיראזי ולגולידינות (זה עוד בימים שאפשר היה לקנות צ’ריקוליגות בחנויות)

פניות בבקשה רק דרך האתר המפלא הזה

וכמובן שלמען האמינות המופרכת לא שכחתי לצרף גם תמונה של איזו צינור מקושקש שמצאתי בגוגל.

אנשי האתר הריחו משהו חשוד ופנו ליעקבי:

From: פרויקט אגורה
To: amihai
Sent: Thursday, July 02, 2009 11:18 AM
Subject: הודעה מצוות אגורה

שלום עמיחי,

פרסמת באתר אגורה את המודעה הבאה: בחבוז פיראזי.

ראשית, אנו מודים לך על שפרסמת את המודעה באתרנו. :)

על מנת שפרויקט אגורה יהיה יותר שימושי וידידותי, ולמשתמשים יהיה ברור מה מוצע להם למסירה, אנו עושים מאמצים לדאוג שהמודעות המפורסמות יהיו מפורטות.

כרגע מודעתך לא מספיק מפורטת.
1. תוכל לפרט מהו בחבוז? מהו פיראזי, גולידינות, צ’ריקוליגות? לא ברור מה אתה מציע כאן למסירה.

אין צורך לפרסם מודעה חדשה, כי אם לערוך את המודעה הקיימת, ע”י כניסה לכרטיס האישי, לשונית אני נותן, כניסה למודעה האפורה ולחיצה על עריכת מודעה.

שמתי בינתיים את מודעתך בהקפאה. לאחר עריכת המודעה, נעלה אותה לאתר מחדש.
תודה :)

בברכה,
הילה – צוות אגורה

יעקבי נעלב:

בתאריך 2 יולי 2009 12:02, מאת Amihai Yacobbi:

שלום הילה

המודעה מיועדת לאנשי הכת הג’הארית
ואני משוכנע שהם מבינים הכל
ואפילו צירפתי תמונה

זה כמו לבקש מאשכנזי להסביר מה זה גפילטע פיש

מי שצריך להבין מבין ויזכה בבחבוז העתיק שבביתנו

אנא השיבי את המודעה

האתר שלכם נ-ה-ד-ר

תודה

עמיחי (אלוג’י) יעקובי

המודעה עדיין באתר, אבל יעקבי חושד שאנשי אגורה עלו עליו ויקפיאו אותה בקרוב. הבחבוז, אגב, עדיין למסירה, אם אתם מעוניינים — תנו בטוקבק.

עדכון 5/7/2009

מישהו כבר אמר שגוגל עוד יתחרטו שהכניסו את חדר 404 לגוגל ניוז.

אתר Splitweet הוא דוגמה קיצונית לחוסר השימושיות הזה: בעמוד הראשי שלו אין שדות לוגין, אבל יש שדות להצטרפות לאתר. כלומר, פונקציה שמשתמש סביר עושה בה שימוש פעם אחת בלבד, רישום, זמינה בעמוד הבית, ואילו פונקציה שמשתמש סביר עושה בה שימוש בכל פעם שהוא רוצה להשתמש באתר (אלא אם ביקש מהדפדפן לשמור את השם והסיסמה) מסתתרת בעמוד פנימי. אידייטס.

את הרישום לאתר אתם יכולים לקבור בעמוד פנימי, אבל חבל להטריח את המצטרפים הפוטנציאליים. הכי טוב שתשימו שני שדות, שם וסיסמה, ושני כפתורים, לוגין ורישום (לוגין בדיפולט של האנטר, הכפתור שלו בצד שמאל ונמצא אחרי שדה הסיסמה ב-tab order). מי שמנסה להיכנס ילך במסלול הרגיל — שם, סיסמה, אנטר או שם, סיסמה, קליק על כפתור לוגין. מי שמנסה להירשם יעשה שם, סיסמה, כפתור הירשם, ויגיע לעמוד בו יתבקש לספק את הפרטים הנוספים הדרושים.

בתור שירות למי שרצה, כמוני, לשבת שם ולעבוד, אבל נאלץ לעזוב בגלל העישון, הסיסמה של האינטרנט האלחוטי שלהם היא 0036852326

אני מקווה שלא מפריע להם שפרסמתי את זה פה, כמו שהם קיוו שלא יפריע לי שהם לא מבקשים מהמעשנים לכבות את הסיגריות.

בגיליון הבא: המשקפיים מפריעים לך? הסר אותם בלייזר! או בלי לייזר!

רצוי לשלוח את ההודעה הזאת מהכתובת הישנה. למה? כי לא כל הנמענים שלכם יפעלו מיד לעדכן את ספר הכתובות שלהם. הזמן יעבור, וכשהם ירצו לשלוח לכם הודעה, הדרך הכי קלה תהיה לחפש בתיבת האימייל שלהם שלהם את הכתובת שלכם שהם מכירים, כלומר הכתובת הישנה והלא-פעילה. אם שלחתם את הודעת ההחלפה מהכתובת הישנה, הם ימצאו אותה. אם שלחתם את הודעת ההחלפה מהכתובת החדשה, הם לא ימצאו אותה, ויצטרכו להתחיל לחפור בתיבה כדי לאתר אותה.

אז אחרי שקיללתי את אבות אבותיו של מארק זאקרברג המניאק – ומי שפוגש אותו שיביא לו כאפה ואני אחזיר לו – אולי כדאי לפתוח בלוג/קבוצת דיון/פורום כמו WPHEB, שיקשר בין אנשים שמבינים בפייסבוק לאנשים שזקוקים להכוונה. מישהו בעניין?

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net

עוד תיקונים בקבוצת הדיון של התיקונים • התיקונים ברסס (RSS) • ארכיון התיקונים

• התיקונים הקודמים: • צוקרברג את זאקרברג • עידו קינן לא חברה • כולנו דודו טופז

היום אני מצאתי את בן דמותי באינטרנט (אהודק ראה אצל ארז וולף).

אהודק אמר, “זה נראה כאילו ניפחו את הפנים שלך בפוטושופ”, ודורהק אמרה: “חשבתי אולי הצטלמת עם הראש למטה או משהו. או עשית השתלת לחיים”.

כוס אמ-אמק: באנרים שמרעישים גם בלי שאתה עובר מעליהם עם העכבר.

כוס אמ-אמ-אמ-אמק ערס: באנרים שמרעישים בעמוד בו אתה צופה בסרטון.

(הלשין: ברק פז)

דום לב בכתבה (ישנה) ב-nrg מעריב:

(הלשין: שוקי גלילי)

לפי התמונות בתחתיתו, כתבתי, הקרם יחזיר את צבע פניך מנגטיב לצבעו הטבעי.

הקורא שחר גולן כתב לי:

חתכתי את הדימויים, הפכתי את הנגטיב לפוזיטיב, קירבתי את רמות הקונטרסט והזדעזעתי לגלות שזו בדיוק אותו התמונה :)
לא אחרי 5 דקות, ולא אחרי 8 שבועות… אותה התמונה.

מן הארכיב: קורא 404 חושף: עמידר טשטשו (בצורה גרועה) סימן מים על תמונה מ-istockphoto

(צ’ט שהיה באמת, ממש כרגע)

גם ביצירת מופת כזאת חייבים לבחור, והנה הדובדבן שבקערת הדובדבנים המתוקה-מתוקה הזאת:

תושב פתח תקוה שרכש בשבוע שעבר מכנסיים בחנות “פוקס מן” בקניון הגדול בעיר נדהם לגלות כי על הצד הפנימי שלהם מודפסים מאות צלבי קרס. “בחרתי במכנסי ברמודה תמימים למראה”, סיפר הלקוח, “לבשתי אותם כמה פעמים ולא שמתי לב לשום דבר יוצא דופן, עד שהשבוע הפכתי אותם ותליתי על קולב. לפתע החברה שלי אמרה: ‘תראה איזה הדפס יש על הבד הפנימי של הכיסים’”. הזוג ההמום לא האמין למראה עיניו: שורות שורות של צלבי קרס עיטרו את שני כיסי המכנסיים מצדם הפנימי. בתחילה סברו השניים כי אולי ולא מדובר בצלבי קרס, אולם בדיקה מהירה באינטרנט גילתה שאכן מדובר בסימן צלב הקרס הנאצי.

דן, זה לא פיצ’ר חדש, זה לגאסי משירות המפות הקודם של מיקרוסופט, Microsoft MapPoint.

והוא נוטה להסכים: “נתקלתם במריחואנה אדומה? השליכו אותה לסל – וחסל!”

ובינתיים, הצדדים המעורבים במערכה פצחו במלחמת מיתוג. בעוד אינטל ממשיכה להשתמש בכינוי Netbook עבור המחשבים הקטנים, בטענה כי השם הזה מגלם בתוכו שילוב של מחשב נייד (notebook) המחובר לרשת (Network), חברות אחרות מעדיפות להמציא שמות שיפנו את הזרקור לכיוון אחר.

מפתחת השבבים קוואלקום, שעיקר עסקיה מצויים בטלפונים סלולריים, הכריזה בשבוע שעבר כי מבחינתה השם הנכון למכשירים הקטנים הללו צריך להיות SmartBook, המרמז כי מקורם בסמארטפונים שהפכו למחשבים ניידים, ולא במחשבים ניידים שחוברו לרשת.

עומרי לוי, וויינט, 23/6/2009:

אגב, בעוד אינטל ממשיכה להשתמש בכינוי Netbook עבור המחשבים הקטנים, בטענה כי השם הזה מגלם בתוכו שילוב של מחשב נייד (notebook) המחובר לרשת – (Network) חברות אחרות מעדיפות להמציא שמות שיפנו את הזרקור לכיוון אחר. מפתחת השבבים קוואלקום, שעיקר עסקיה בתחום הסלולרי, הכריזה בשבוע שעבר כי מבחינתה השם הנכון למכשירים הקטנים הללו צריך להיות ,SmartBook המרמז כי מקורם בסמארטפונים שהפכו למחשבים ניידים, ולא במחשבים ניידים שחוברו לרשת.

[עדכון 18:27] אכן תשודר מחר. והנה תמונה של לוקאץ’ מהראיון.

[\עדכון]

משנענתה בחיוב, נתנה לה את הפתק הבא:

עזבו את האמונה בבורא עולם: האישה בלי שום ספק מאמינה בגוגל הכל-יכול.

“השרת”: חרם AM:PM בפייסבוק, אינטרוויזיה בתשלום, ישראל מספקת טורנטים, השרשרת של דנה בנט, שתולבקיסטים, אוקייקיופיד בעברית נסגר ולמה לא אעבור לבינג.

גלובס >>

מקו >>

השבוע יוצא גליון יוני של מוסף פירמה של גלובס . הנה טעימה טרום-ערוּכה מטורי “השרת”, שהחל מהחודש גדל מעמוד לכפולה. [עדכון 16/6: הטור עלה בגלובס ובמקו]

yes-וואלה, HOT-ynet

באמצע מאי יצאה הודעה לעיתונות על שירות חדש באתר הווידאו yes.walla – צפייה בפרקי סדרות ברשת מיד עם סיום שידור הפרק בטלוויזיה. ל-yes אין שירות VOD עם ספרית תכנים כמו שיש ל-HOT, והשירות האינטרנטי הוא תחליף סביר לכך. אבל בגוף ההודעה הסתתרה פצצונת: בעוד השירות יינתן חינם ללקוחות yes, גולשים אחרים שירצו לצפות בפרקים יוכלו לעשות זאת תמורת ארבעה שקלים לפרק. בלון הניסוי של וואלה, שלא זכה לתשומת לב בזמן אמת ומוחזר כסקופ רק מספר שבועות אחר כך, הקפיץ את אנשי HOT-ynet, הבית האינטרנטי החדש של HOT שהושק כשבועיים אחרי ההודעה לעיתונות, אחרי חודשים ארוכים של עבודה.

בעיתונות הפרינט, כשידיעות אחרונות מעלה את המחיר, מעריב מתאים את עצמו כמה ימים מאוחר יותר, כפי שקרה שוב ממש לאחרונה. באינטרנט המוביל הוא פורטל וואלה, ואם ניסוי התכנים בתשלום ירשום הצלחה, הווירוס הזה עלול להדביק את שאר האתרים המסחריים הגדולים יותר מהר מדעיכתה של שפעת החזירים בתודעה הציבורית.

“המודל היה ונשאר חינם, ואנחנו נמשיך לשדר את תכני הווידאו באופן הזה. המודל הכלכלי הוא לחלוטין פרסומות”, מנסה להרגיע סמנכ”ל התוכן של וואלה, יהורם דילמאני. “יחד עם זאת, יהיו תכנים שנרצה לשדר ולא נוכל לעשות זאת בחינם, בגלל מגבלות מצד ספק התוכן. כמו למשל סרטי קולנוע, או הסדרה ‘גיבורים’. מוקדם לומר אם זה מודל הכנסות חדש, אפילו שהתוצאות של השבועיים הראשונים לשירות החדש משביעות רצון ומפתיעות, כשנמכרו 40 אלף פרקים, עד כמה שידוע לי זה חסר תקדים באינטרנט הישראלי. אבל אנחנו בטח לא בונים על זה כעל מקור הכנסה משמעותי בזמן הקרוב, אנחנו בוחנים את העניין מקרוב ולומדים אותו בכל יום שעובר”.

AM:PM

מקומון תל אביבי פרסם פעם שפיצוציות מפקיעות מחירים של מוצרים בפיקוח ובהם לחם וחלב. חשבתי אז שמדובר בהיטפלות פורמליסטית: הפיצוציות סיפקו שירות של מוצרי צריכה בשעות הלילה. מי שרוצה לחם וחלב במחיר נמוך, שיחכה לבוקר ויקנה במכולת או בסופר. ואז הגיעה AM:PM ושברה את השוק: רשת של סופרמרקטים קטנים ופתוחים תמיד. מכירת הרשת לקבוצת דור אלון (מגה, מגה בול, אלונית) של איש העסקים דודי וייסמן (הרבוע הכחול) הפכה אותה מסטארטאפ לתאגיד ומטרה לאקטיביסטים: חרדים נגד אוכל לא כשר ופתיחת סניפים בשבתות, חילונים נגד הפסקת מכירת האוכל הלא-כשר וסגירת חלק מהסניפים בשבתות, פעילים עירוניים נגד פגיעה במכולות המשפחתיות, לקוחות נגד מחירים גבוהים וכותב שורות אלה נגד הפרת חוק הפקדון.

בחודש שעבר חשף המקומון “העיר תל אביב” שהרשת מטילה על עובדיה קנסות כבדים, ספק חוקיים, על העדרויות, איחורים, חוסרים בקופות ונזק לסחורה, וכי פיטרה עובדת בגלל הריונה (אף שהדבר נעשה כחוק, משום שהיא לא צברה את הוותק הנדרש בו אסור לפטר אישה בהריון). הגולש קליין ישראל הקים קבוצת פייסבוק שקוראת להחרים את הרשת, אולם גייס רק שמונה תומכים. כמה בלוגרים בולטים קראו להחרים את הרשת, והפנו לקבוצת פייסבוק אחרת, ותיקה יותר, “AM:PM הורסים את תל אביב“, שמרכזת את כל המחאות יחד ומוסיפה עליהן את זו על השכר הנמוך (לפי הכתבה בהעיר, AM:PM משלמת 22 שקל לשעה, כששכר המינימום הוא 19 [תיקון] בניגוד לכתוב בהעיר, החל מיולי 2008 שכר המינימום לשעה לעובד מעל גיל 18 הוא 20.70 שקל [\תיקון]), ואספה בינתיים 136 חברים (קבוצה נגד המחירים הגבוהים צברה 103 חברים, ובזו נגד הסגירה בשבת יש 153).

המספרים האלה מביכים במיוחד כשמדובר בתחקיר עיתונאי נגד רשת גדולה ומוכרת כמו AM:PM, שבסופו תגובה של הרשת שמאשרת את הפרטים. ויראל שהפיצה אם לילד אוטיסט על יחס מגעיל מצד בעל הפיצריה הזעירה “פיצה שרגא” בדיזנגוף סנטר הרעישה את המדינה עוד לפני שמישהו בכלל חשב להרים טלפון לשרגא גרוס ולשמוע את גרסתו. בפורום בו פורסם המכתב היא אמנם חתמה בשמה המלא, עמית וולפמן, “מפני שחשוב שאנשים ידעו שזו לא עוד אגדה אורבנית ושאכן קיימם אנשים חסרי רגישות כאלה ויש אמהות כמוני שמוכנות להחשף בשמן המלא כדי להוקיע את התופעה באודה באיבה [כך במקור]“, אבל כמה מהאנשים שהעבירו אותו הלאה בכלל יודעים מי זו עמית וולפמן, או בדקו אם היא קיימת באמת? אבל סיפור כואב על התעמרות בילד חסר אונים, והזדמנות לנקום בבריון, חזקים מחוש האחריות המחייב בדיקת עובדות.

אוקייקיופיד

במרץ 2008 הושקה גירסה עברית של אתר ההכרויות האמריקאי החינמי OKCupid, בניהולה של “קבוצת אתרים”, בעלת הרשת החברתית שין1 ובעלת השליטה באתר הילדים מומו הפרה. קסמו של קיופיד הוא שבמקום לשדך אנשים לפי הקטגוריות המקובלות באתרים כאלה, הוא מתאים בני זוג על סמך מבחני אישיות ושאלות אמריקאיות, חלקם הגדול נתרם על ידי משתמשי האתר. כך הוא מושך גם אנשים שלא מחפשים בן זוג, ומשאיר אצלו כאלה שכבר מצאו: הם ממשיכים להיכנס לאתר להשתתף במבחנים ולכתוב חדשים. הרבה גיקים יש שם, כצפוי.

אבל הקסם לא הספיק: בתחילת פברואר נסגרה הגירסה העברית של האתר, והמשתמשים נאלצו לחזור לממשק באנגלית. “השימוש באתר עלה בצורה משמעותית, וכך גם ההכנסות מפרסומות”, אמר לי המנכ”ל והמייסד-המשותף סם יגן. “מה שקרה זה שהשותף הישראלי נטשו אותנו –אפילו הפסיקו לענות לאימיילים שלי”. אולם זה לא הסיפור, או לפחות לא כולו: באותו זמן הודיעה החברה לכל המתרגמים והתומכים המקומיים שלה שהיא מפסיקה מיידית את העבודה על הגירסאות בשפות הזרות – צרפתית, הולנדית ופורטוגזית – וכי אולי תשיק אותם מחדש בעתיד.

מקבוצת אתרים נמסר בתגובה: “הקבוצה לא תתנצח עם אוקייקיופיד מעל דפי העיתון, ובכל מקרה, היא לא הסיבה להפסקת שיתוף הפעולה”.

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net

חדש! קבוצת הדיון של התיקונים
• ארכיון התיקונים • התיקונים ברסס (RSS)
• התיקונים הקודמים: • כולנו דודו טופז • שיהיה לך יום קצפת • דג של אחד למיליון

[עדכון: מצאתי בחיפוש מחרוזת. התחרות על מציאה בעמוד הראשי או הקטגוריות עדיין פתוחה]

הסטיקר המקורי:

2. צביקה בשור, פעם העורך שלי בנענע ובנרג ומי שהכניס אותי אל הבלוגיה, פתח בלוג חדש (חמישי במספר, לפי ספירתי) בשם “ציק” (הדומיין הזה הוא אחת ממתנות היומולדת הכי מוצלחות שנתתי), על אינטרנט ופוליטיקה.

3. אפי טריגר, שאף פעם לא היה העורך שלי, פתח בלוג בשם “Pop Tarts” על תרבות אמריקנית פופולריות, שזה בינתיים הרבה טלוויזיה וקולנוע.

האם אזכה אי פעם להתחתן בארץ?

היום בכותרות כיכבה ישראל ביתנו, אשר טירפדה הצעת חוק לברית זוגיות מקדימה. באתר שלהם ניתן למצוא את ההודעה הבאה:

(10-06-2009) “ישראל ביתנו” לא עוסקת בהצגות
בניגוד לקדימה שעוסקת אך ורק ביחסי ציבור וכשהייתה מפלגת השלטון לא עשתה דבר בכדי לקדם את חוק הזוגיות אלא הפילה אותו, מפלגת “ישראל ביתנו” עיגנה את חוק הזוגיות בהסכם הקואליציוני בכדי לקדמו ולהביאו לידי מימוש במליאה.
קולה של ציפי לבני נשמע בחוזקה אך ורק כשהיא באופוזיציה אך היא נעלמת ונאלמת כשהיא מכהנת בממשלה.

לא התעצלתי וחיפשתי להשוות בין ההצעה שלהם, להצעה של קדימה.

אולי ישנו משהו במהותו של החוק ששונה בין שתי ההצעות, ולכן הם התנגדו לה?

הורדתי את שתי הצעות החוק למחשב.

תחפשו “זוגיות” מראשון לאפריל 09. כן כן, סימלי משהו. תמצאו שתי הצעות. אחת מטעם קדימה, והשניה מטעם ישראל ביתנו שהונחו באותו יום.

פתחתי את שתיהן והתקשתי להאמין. אז הרצתי את השוואת המסמכים של וורד. התוצאה כאן:

Compare

Publish at Scribd or explore others:

הנה הקטע הרלוונטי. [עדכון לשם הבהרה] המחיקות והתוספות באדום הן ההצעה של ישראל ביתנו, שהפכה את ברית הזוגיות לברית הזוגיות ההטרוסקסואלית. [\עדכון]

From source-suggestions@google.com
to ido@room404.net
date Thu, Jun 11, 2009 at 23:55
subject Re: [#451243315] Adding Room 404 to Google News Israel

Shalom Ido,

In addition to our previous email, we’re glad to confirm that we’ve reviewed and also added room404.net to Google News. The inclusion of your articles should be processed within the next few weeks.

Regards,
The Google Team

שחר גולן הוא אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור

הנה המכתב המלא, ההדגשות במקור:

Subject: כולנו שותפים להצלחה

עובדים יקרים

כחברת תקשורת מובילה, חרטנו על דגלנו ליצור ולתת ללקוחותינו את השירות והתוכן הטובים ביותר. במהפכה זו לכל אחד מכם חלק בעשייה ושותפות בהצלחה.

אני רואה בכל אחד ואחד מכם, העובדים, שגריר אמת. לכל עובד יש את היכולת להשפיע על מספר הלקוחות המרוצים שלנו ועל הצלחת החברה – בעזרתכם נוכל לספר על התוכן המצוין ועל הפקות המקור שלנו, על הטכנולוגיה המתקדמת ועל שיפור השירות המשמעותי שנעשה לאחרונה בחברה.

במהלך החודש הקרוב כל אחד ואחת מאיתנו, עובדי החברה, יתגייס להבאת מנויים חדשים. המשימה היא חשובה ופשוטה ליישום בייחוד לאור היתרונות מובהקים שלנו:

התוכן הטוב ביותר: אנו משקיעים הרבה יותר מהמתחרים בתוכן, יש לנו את הפקות המקור האהובות ביותר, ואנו מתחדשים כל הזמן.

הטכנולוגיה הטובה ביותר: הערוץ חזור מאפשר ללקוחותינו ליהנות ממגוון ערוצים ייחודיים HOT V.O.D. Start Over, ערוצים אינטראקטיביים ייחודיים רק ל – HOT, ובנוסף, ממיר MAGIC (הממיר המקליט) ממיר HD וכ-10 ערוצי HD.

המחירים המשתלמים בשוק: חבילת הטריפל היא החבילה האטרקטיבית ביותר, החוסכת לכל בית בישראל עד אלף שקל בשנה.

נוחות מירבית - מוקד אחד שמטפל במכירות ובשירות, ביקור טכנאי אחד לכל השירותים, הכול תחת קורת גג אחת

וכל זה בתוספת לשירות שלנו, שבימים אלה עולה על זה של המתחרים. אנחנו סומכים על השירות וגאים בו.

לפיכך, כל עובד בחברה מקבל על עצמו משימה – לצרף לשירותי הטלוויזיה לקוח אחד במהלך החודש הקרוב.

כדי להקל אף יותר, נבנו שתי הטבות אטרקטיבית במיוחד, המצורפות בזאת. לתשומת לבכם, ההטבות מוצעות למצטרפים במהלך ימי המבצע בלבד:

להרשמת הלקוחות ולפרטים נוספים, אני מזמין אתכם להיכנס ל- My HOT.

הנהלת החברה שמה לה למטרה לוודא ביצוע המשימה של העובדים בכל אחת מהחטיבות.

ברור לי שאתם, שהייתם שותפים לעשייה הרבה והפורה בתקופה אחרונה בחברה, מאמינים כמוני במוצר שלנו וברמת השירות שלנו. על הבסיס הזה, צירוף של לקוח אחד זו משימה פשוטה.

אני סומך עליכם.

בהצלחה לכולנו.

הרצל

למרות שבגדול הוא מכשיר טוב, יש הרבה דברים לא מוצלחים בנוקיה E71 שקניתי. כמה מהם מתרכזים בתוכנת ההקלטה הגרועה שמגיעה איתו: אי אפשר לעשות שום פעולה בזמן שהיא פועלת, כך שאם אני מקליט שיחה שיש בה IVR (תפריט קולי), אני לא יכול לבצע פעולות כמו “הקש 1″ בלי להפסיק את ההקלטה; היא מפסיקה להקליט עם ניתוק השיחה בלי לתת לי אפשרות להמשיך את ההקלטה, אם אני רוצה בכך; ואם נכנסת שיחה ממתינה, ההקלטה נפסקת אוטומטית.

אבל הבעיה שהכי מטרידה אותי היא שתוכנת ההקלטה מצפצפת כל כמה שניות, ומפריעה גם להקלטה וגם לשיחה עצמה. למה מצפצף? כי יש מדינות שבהן חייבים ליידע את הצד השני על הקלטת שיחה (ישראל לא ביניהן). מה אני אמור לעשות? לשלם עוד 15$ על תוכנת הקלטה. לכתבה המלאה במקו >>

מקו: כשהטלוויזיה מאסה בדודו טופז, הוא הלך לחפש אהבה באינטרנט, שחיכתה לו בפינה עד שייפול. את סוזן בויל, לעומת זאת, אומת האינטרנט גידלה, טיפחה ופיטמה עבור טקס קורבן האדם שהיא כל כך אוהבת.

ממתקים: בדיחות דודו טופז ברשת.

העין השביעית: התנהלותם של מנהלי חשבון הטוויטר של חברת החדשות של ערוץ 2 לא היתה עוברת מסך. דודו טופז כמשל.

התמונה אחרי הקיפול. NSFW.

בימים הקדומים של האינטרנט העברי, רוטר.נט היה הנגטיב של ערוץ 8: ה-מקום להיות בו, אבל להגיד שאתה לא. פרוע, חתרני, בועט ונושך, בוחן את גבולות המיינסטרים והקונצנזוס וחופש הביטוי, רוטר.נט היה קריאת חובה לעיתונאים, אנשי ממסד וחובבי חדשות, שמועות וקונספירציות. התקשורת נבהלה מהאתר, מהסקופים שלו, מכוחו המתעצם, מהחוצפה שלו לפרסם דברים שהיא לא מעיזה ומהביקורת שחבריו מתחו עליה, ותייגה אותו כאתר שבו אנשי ימין סהרורי משתוללים באין מפריע. “הם לא מנומסים”, דימיתי לעצמי את התקשורת אומרת במבטא גולדאי כבד.

באחרונה נרשמתי לרוטר.נט במסגרת תפקידי כמנהל נוכחות הרשת של העין השביעית. מאחר שהפורום הורכב ברובו מציטוטים של סיפורים מכלי התקשורת הממוסדים, ובין השאר סריקה יומית של כל עמודי “ישראל היום”, סברתי שהעלאת לינקים לכתבות של העין היא במסגרת כללי המשחק, ותהיה מקובלת על מפעיל האתר, ישעיהו רוטר. טעיתי: אחרי ארבעה ימים קיבלתי הודעה שחשבוני נחסם.

כשניסיתי להיכנס לאתר הופניתי לעמוד שבו נומקה חסימתי בכך שאני “מנצל את הפורום להרצת אתר פרטי”. והיה שם גם אוצר: רשימת החסומים המלאה, חסום חסום והנימוק לחסימתו, שאינה נגישה לקורא מן השורה אבל כן למשתמשים שנחסמו שזמינה לכל כאן. מתוך הרשימה, כמה פנינים: “סגנון דיבור מכוער ורדוד כלפי המשתתפים בפורום ובכלל”; “לא מתאים לפורומים חברתיים”; “הפך למטרד”; “נירשם לכאן כדי לקטר”; “פיו ולשונו זקוקים למנוחה מהפורום, אפילו שזה נעשה בעזרת המקלדת”; “שלא תעיז להתקרב לכאן, כאן חיים בני אדם!”; “הבחור מרשה לעצמו יותר מידי, לא מתאים לפורום”; “לא תורם דבר לפורום זה מעבר לפרובוקציות. ובכלל מה הוא עושה כאן? הוא חסר בחברון…?”; “פרובקטור. לא מתאים לדו שיח ציבורי”; “קרציה”; “הזוי”; “מיצית”.

מה אתם יודעים: הם כן מנומסים.

למשל, בבלוגים:

ניתן לשתף בלוגרים בקמפיין במספר דרכים, אך האפקטיבית מכולם היא שיתוף שקוף, כלומר הבלוגרים משתמשים במותג להשגת מטרה תועלתנית – ללא שורות מסר כתובות מראש וללא ביטויים שיווקיים בולטים, כאשר הפרסום אינו “חבוי” בבלוג אלא מוצהר בגלוי כלפי הקוראים.

במקרה כזה נשמרת במלואה התחושה המחוספסת והאותנטית של “השטח” שיש בבלוגים, ובנוסף גם נמנע משוב שלילי מצד גולשים שמגיבים בעוינות למפרסמים שמנסים להתחזות לגולשים “כמותם”. אל תתפתו לטעות – באינטרנט, מספיק שגולש אחד יגלה תעלול שיווקי של הסתרה כדי שבתוך יממה כולם ידעו עליו (ולא יפסיקו לדבר עליו, כמובן).

הממ.

פרסום לא חבוי, אתם אומרים. כמו זה?

פרסום BTL – השתלבות באזורי השיחה והפצת מסרים באמצעות באזרים (מפרסמים סמויים שלוקחים חלק פעיל השיחה).

אז רגע, לשקר לצרכנים זה רע? בטוח? לא, פשוט כי זה נראה לי כמו לשקר לצרכנים (וגם לעיתונאים. לשקר לעיתונאים זה טוב?):

הפצנו מסמך שכביכול “דלף” מהנהלת המשביר לצרכן, ובו כותב סמנכ”ל הסחר למנכ”ל כי יש לבטל את מבצע “2+1 מתנה” מאחר שהוא אינו כדאי למשביר לצרכן.

את המכתב הפצנו בדואר אלקטרוני, ברשתות חברתיות ולעיתונאים. התוצאה: עשרות שיחות למנכ”ל שניחמו אותו על דליפת המידע, אייטם בעמוד ראשי “ממון” ועמוד ראשי בדה־מארקר – וכל זאת ללא רכש מדיה בכלל!

וגם זה:

1. פיילוט פריקשן – קמפיין דו־שלבי לעט המחיק פיילוט פריקשן. בשלב הראשון הופצו סרטונים שהציגו, ללא אזכור שם המותג, חבורת נערים שמרמה מורים באמצעות העט המחיק של פיילוט: שינוי ציון במבחן, הארכת פתק מחלה וכו’.

 

סרט שינוי ציון במבחן

סרט שינוי פתק מחלה

סרט שינוי יומן נוכחות

 

בשלב השני של הקמפיין נפתח אתר ויראלי שקרא להחרמת העט המחיק תחת הסיסמה: “תלמידים מרמים מורים ומשרד החינוך שותק!” מתוך האתר הוויראלי ניתנו הפניות לסרטונים ה”אותנטיים” – והבאזז החל להתפשט ברשת.

התוצאה: למעלה מ־500 אלף צפיות יוניק בסרטונים, באזז תקשורתי מחוץ לרשת והשקה מוצלחת במיוחד במכירות העט המחיק.

אבל כל זה במיקרו. במאקרו יש בעיה גדולה יותר:

למרבה הצער, המטרה העיקרית של הגולשים בנהלם אינטראקציות עם גולשים אחרים ברשת אינה לשוחח על מותגים.

החופש המבורך שהאינטרנט מספקת לנו מלווה, למרבה הצער, בחופש לאנרכיה. גולשים מנצלים את מעטה האנונימיות והזירה החדשה, שהאתיקה והחוקים שלה טרם התפתחו, ומרשים לעצמם לעשות דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות בעולם האמיתי, כמו לא לשוחח על מותגים. הורים, אתם יודעים מה הילדים שלכם עושים באינטרנט ממש ברגע זה? הם לא משוחחים על מותגים!

(תודה לאיתן כספי על הלינק)
פוסטים על פרסום ושיווק באינטרנט שפורסמו פה לאחרונה:
• למה חברות מעדיפות לטקבק אנונימית?
• מבצע: תנו 150 שקל, קבלו פוסט שיווקי סמוי
• פרסומות ויראליות אינן קורות – הן נגרמות
• “[הסרטון של ניר צוק] יצר שיחות ותגובות גולשים רבות באתרים שונים ברשת”

אמש נשא נשיא ארה”ב ברק אובמה נאום היסטורי. לאור חשיבות האירוע, החלטנו להפיץ הבוקר, לצד הגליון היומי הרגיל של “הארץ”, גם מהדורה מיוחדת בפורמט המותאם במיוחד לכבדי ראיה. בקשו אותה ממוכר העיתונים שלכם.

בברכה
(-) קבוצת הארץ

דברים מצחיקים קורים לך כשאתה מסנן טוקבקים. במיוחד אם אתה מסנן טוקבקים, כי הרי התחום הצר במנעד התגובות שאינו בנאלי, משעמם ומיותר יושב בדיוק משני צידי השנתות המראות מה על גבול הפסילה ומה יש לפסול מיד. אם לנסח את העניין באופן מתמטי, הרי שאם אתה זה שמסנן טוקבקים אתה מקבל פי שניים יותר הומור.

למשל, כשאנחנו מפרסמים אייטם על בחורה נאה מאוד, מורן אטיאס, ומפרסמים תמונות שלה בחזיה, לא כל הטוקבקיסטים הם שוביניסטים פרועים כמותנו, המעירים שהיא “כוסית”, או “סקסיתתתתת” – הנה, למשל, יש גולש אחד שמתעניין מאוד מה היא לובשת. “מהממות!!!!” הוא כותב לנו, מכתובת IP השייכת ל-AOL בארה”ב, “מישהו יודע של איזו חברה החזיות האלו?” ותוך קצת פחות משלוש דקות מפרסום הטוקבק יש מישהו שיענה לו, מכתובת אייפי אחרת השייכת לספקית נטוויז’ן, “תשובה: בוניטה דה מאס”. אני חלילה לא רומז שהחליפין האלו של שאלה ותשובה נשתלו על ידי בעלי אינטרס, הרי מסתובבים הרבה מומחי חזיות בערוץ הגברים של mako. אני רק אומר שזה זה מאוד יהודי לשאול וגם לענות.

ובכן, שמחתי לשוחח ביום ג’ עם מ’, המשמשת כיועצת תקשורת ל-yes. באותו יום כתב לנו חגי אלקיים על בארני סטינסון, הדמות שהופכת את “איך פגשתי את אימא שלך” לשווה צפיה (כי חמוקיה של רובין שרבטסקי פשוט לא מחזיקים ארבע עונות). התלבטנו אם לפרסם שהסדרה משודרת אצל יס מדי שבת, אבל החלטנו, כיוון שהאינטרנט היא מה שהיא, דבר הנכון במיוחד באתרי תוכן ישראליים, שאם נוסיף את המשפט הזה לכתבה המהללת סדרת טלוויזיה באופן כן, היא תיתפס כאיזה מין שיתוף פעולה על רקע מסחרי בינינו ובין מי שיש להם אינטרס. זה אולי שיקול פרנואידי נורא, אבל הוא נראה לי נכון, וכך גם הסברתי למ’, ששלחה לי מייל וגם התקשרה להציע לי שאציין שהסדרה משודרת ב-yes Stars Comedy בימי שבת.

מ’ לא אהבה את התשובה שלי, אבל הייתה מנומסת ונעימה, כך שבאותה הזדמנות ציינתי בפניה שדקות קודם פסלתי שני טוקבקים לכתבה הזאת, שניהם מאותה כתובת האייפי, 79.178.10.165, השייכת לספקית בזק בינלאומי. הראשונה, מאת “לילי אלדרין”, הייתה לאמור “הסדרה משודרת ביס כל יום, ורקים חדשים בשבת” (הטעות במקור); השניה, מאת “רובין שרבטצקי”, הייתה “תודה ליס על הסדרה הנפלאה הזאת!!!!!”. מ’ ציינה שהיא לא יודעת מי השאיר את התגובה ואם היה זה מי מאנשי יס. אני אמרתי לה שאני לא מאשים אף אחד, אבל אני מעוניין להציע לה הצעה: בואי וכתבי בטוקבק מתי ואיפה משודרת הסדרה, אמרתי, אבל חתמי בשם החברה שאת מייצגת. לא רק שנאשר טוקבק כזה, אלא גם נשמח מאוד לקבל כמותו: הוא מוסיף לגולש ידע שמסיבה משונה כלשהי נמנענו מלספק אותו. מ’ הודתה לי, ונדמה לי לפחות שהיא אמרה שתעשה כעצתי.

ובכן, אני באמת לא יודע אם שיחת הטלפון שלנו היא שמנעה ממני טוקבקי-המשך מטד מוסבי וממרשל אריקסן; מה שבטוח הוא שהיא לא זיכתה אותי בטוקבק משל yes. וזה חבל, ויותר מאשר זה חבל, זה מראה משהו, נדמה לי, על הדרך שבה חברות מסחריות, שלפי כל מיני פרסומים בזמן האחרון מפעילות טוקבקיסטים מטעם, חושבות על זירת הטוקבק. לפי ההגיון הזה, לפרסם תגובה בעילום שם זאת פעילות ששווה נתח בתקציב יחסי הציבור של החברה, אבל תגובה מטעם היא טיפשות: לזירה המלוכלכת של הטוקבקים לא כדאי להיכנס כשאתה לבוש במדים הרשמיים של החברה שלך. מי יודע, אולי אורבים שם טוקבקיסטים של המתחרים, שלא יהססו לזרוק בך בוץ כל עוד אתה עומד שם.

==========================

שתי הבהרות קטנות. ראשית, בחרתי במקרה שתי דוגמאות הנוגעות לשתי חברות – המקריות כאן היא שאלו היו פשוט שני המקרים האחרונים שנתקלתי בהם – אבל גם אני לא מכיר חברה גדולה שאין לה טוקבקיסטים מטעם, ויח”צנים כבר הודו בפני שהם סופרי הצללים מאחורי כל מיני תגובות המהללות את מוצריהם.

שנית, אני משוכנע שבעיית הטוקבקים השתולים היא בעיה זמנית. ככל שהמחוקק והשופט יעמיקו את אחיזתם בענייני התגובות – ועם המיאוס שגם בעלי האתרים הגדולים ודאי חשים למראה הסחי שהם נותנים לו ביב לעמוד בו – כל כיכר השוק תנדוד לה לעבר עולם התגובות המזוהות, אלו שעומד מאחוריהן פרופיל.

בעולם הזה – שבו כבר יהיה פחות כדאי להמציא לעצמך אישיות ופרופיל בפייסבוק רק כדי להגיד שהמתחרה שלך הוא קקה בלבן – אני בטוח שדווקא נראה “זהויות קורפורטיביות”, שינהלו דיון אודות עצמן ברשת בערך באותו אופן שהיום יח”צנים שולחים תגובות לכתבות והודעות לעיתונות. חלק מזה קורה כבר עכשיו – למשל, עידוק מנהל בשם העין השביעית טוויטר שיש לו תחומי עניין, דיעות ואישיות (עידוקית במפגיע, למרבה הצער); למשל, מאמצי קידום התוכן של mako באים לידי ביטוי גם בפרופיל פייסבוק, שיש לו אופי ודעות גם על הכתבות שהוא מפרסם לגולשים, והוא גם מגיב לתגובות, כותב על קירות המשתמשים (או זהויות-פייסבוק) החברים שלו, וכולי. כשזה לא יהיה השוליים, אלא הרוב של פעילות היח”צ בעולם החדש, אני משוכנע שאנחנו נהיה עדים למשחק מעניין הרבה יותר של זהות ושל אזרחות-רשת – וגם שלבעלי חברות מסויימות תהיה סיבה שלמה אחת פחות להימנע מלהביט במראה בבוקר.

יהונתן זילבר כותב מדי פעם את הבלוג ציטוטסגורציטוט ועורך את makoגברים ואת makoדיגיטל. תקליטו החדש, “פליקס, הזחל האחורי”, ייצא בקרוב בהוצאת טף-לטף. זילבר כתב כאן בעבר על טוקבקים שתולים, וקיבל על זה הרבה טוקבקים

לפני מספר חודשים יזמה חברת הסלולר הבריטית T-Mobile פעולת שיווק בה ‘כנופיית בזק’ (flash mob) כבשה למשך מספר דקות את תחנת הרכבת ליברפול שבלונדון, ועשרות משתתפים רקדו בתיאום מופלא לעיניהם המשתאות של ציבור הנוסעים. על אף רף החמידות הגבוה של הפעולה, הבעתי ביקורת לגבי צמצום המרחב הציבורי וצפיתי עליית מדרגה נוספת בקרב על תודעת הצרכן (mind share).

בעקבות הביקורת קיבלתי פנייה מחברת ששכרה טי-מובייל אשר ביקשה לרתום ‘בלוגרים בעלי השפעה וכותבי טורים ברשת’ לטובת סיקור הקמפיין הויראלי הבא שלהם. כפי שחששתי, הפעילות השיווקית הבאה סימנה החמרה, לשיטתי, בה נכבשה כיכר טרפלגר כולה לטובת שירה בציבור. על מנת להגביר את הוויראליות של הפעילות, ניסתה החברה לרתום בלוגרים כמוני לכתוב עליה ואף הציעה תשלום עבור הטמעת הוידאו.

לרתום (harness) היא מילה נפלאה, ביחוד אם מקפידים לא לשכוח מי שם על מי את הרתמה. להלן האימייל המלא באנגלית. כל ההדגשות שלי.

From: Sal Azar <[redacted]@unrulymedia.com>
To: Shahar Golan
Subject: Early Warning: T-Mobile Flash Mob Assets Available to FRGDR Tonight
Date: Thursday, April 30, 2009 5:57 pm
 
Hi Shahar,
 
The next T-Mobile flash mob is happening tonight from 6-7pm in Trafalgar Square, London. It’s the follow up to the hugely successful T-Mobile Dance in Liverpool Street and we’re hoping to have live footage from the event edited and available within 2 to 3 hours of this evening’s event.
We want to make sure that the video is with influential bloggers and online commentators as soon as is humanly possible and we will send you a link to the content (and additional campaign information) the moment it’s edited and uploaded.
If you’d like me to send across the video source file or if you have any other questions about the campaign, please feel free to drop me a line.
 
We’re also looking for partners to run the clip (and the official TV ad when it launches next week) on a commercial basis. I don’t know whether you’d feel this was appropriate for FRGDR, but if you’re interested, we can give you a video player to embed, pay you an initial fee for posting the video and a small additional amount for each UK view of the clip. If this is something you’re interested in doing, please drop me a line and I can send you details of how to sign up for the campaign on the Unruly Network.
 
If you want to check us out, please take a look at http://www.unrulymedia.com. We adhere to a strict code of ethics, which you can read here: http://www.unrulymedia.com/ethics-code
Feel free to drop me a line if you have any questions, and if you’re anywhere near Trafalgar Square between 6 and 7pm, come along and join in the fun.
 
Kind regards,
Sal
 
About Unruly Media
Unruly Media is a video-seeding specialist that works with global brands and agencies to harness and engage the social web. Its international viral seeding network encompasses thousands of blogs, media sharing sites and entertainment hubs, enabling brands to connect with influential, niche, and mainstream audiences on their own turf.
Unruly Media provides clients with a comprehensive viral seeding service, encompassing the planning, execution and evaluation of both paid and organic seeding. It has evolved branding metrics to provide qualitative and quantitative data around rich media formats. Clients include MTV, MySpace, Pot Noodle, Nokia and the BBC.
 
–
Salwa Azar
Campaign Manager, Unruly Media
 
Unruly Media
www.unrulymedia.com
91 Brick Lane, London E1 6QL, UK
+44 [redacted]
+44 [redacted]
 
FILMS WE’VE MADE FAMOUS:
 
T-MOBILE: http://www.youtube.com/watch?v=VQ3d3KigPQM
SPECSAVERS: http://www.youtube.com/watch?v=Th79ZfXR4qs
LITTLE GORDON: http://www.telegraph.co.uk/news/newstopics/celebritynews/2982074/Gordon-Ramsay-spoof-is-YouTube-hit.html
BURGER KING: http://www.break.com/index/bootyful-soccer-video.html
NOKIA: http://www.contagiousmagazine.com/News%20Article.aspx?REF=891
POT NOODLE: http://awards.akqa.com/awards2008/BIMA/Tipping_Pot/viral.html

שחר גולן הוא אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור

העין השביעית // התיקונים // כולנו דודו טופז // סמי שמעון מתהפך בקברו באתר one, רוני בר-און מתהפך ב”דה מרקר”, ynet הופך את מנוע החיפוש של מיקרוסופט ועוד מהפכות ומהפכים מהפח אל הפחת // כאן אפשר להגיב על המדור.

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net

חדש! קבוצת הדיון של התיקונים
• ארכיון התיקונים • התיקונים ברסס (RSS)
• התיקונים הקודמים:
שיהיה לך יום קצפת • דג של אחד למיליון • זו לא אנג’לינה ג’ולי

לאחר למעלה מ-100,00 צפיות ניתן להגיד שהסרטון בו נראה ניר צוק משתמש בצנצנת של קנור הוא סרטון ויראלי מוצלח מאוד שעורר באזז אינטרנטי

מצ”ב הלינק:

www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3218644

אודה להתייחסותכם,

רוני

_____

למעלה מ-100,000 צפיות לסרטון הוויראלי של ניר צוק ורטבי קנור!
השף שיתף פעולה כחלק מקמפיין השקת רטבי עוף חדשים

הצלחה יוצאת דופן נרשמה לסרטון הויראלי בו נצפה השף הידוע ניר צוק משתמש ברוטב מוכן של קנור. לאחר למעלה מ-100,000 צפיות ובאזז בתקשורת נחשף כי הסרטון הוא סרטון ויראלי של מותג “קנור”.

בימים אלה משיק המותג קמפיין רחב היקף, לתמיכה בסדרת הרטבים תחת הסיסמא “פשוט להוסיף עוף”. כמהלך מקדים, הפיצה החברה קמפיין ויראלי בלתי ממותג, שנועד להמחיש את איכותם של המוצרים ואת קלות השימוש בהם.
בסרטון, המדמה תכנית בישול, נראה השף ניר צוק מכין רוטב לעוף ובזמן “הפסקת פרסומות” מחליף את הרוטב שהכין, ברוטב מצנצנת של “קנור”. בתוך פחות משבוע מזמן שעלה לרשת, זכה הסרטון ללמעלה מ- 100 אלף ציפיות – המספר הגבוה ביותר של צפיות באתר FLIX לחודש מאי (!) ואף יצר שיחות ותגובות גולשים רבות באתרים שונים ברשת.

לצפייה בסרטון: www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3218644

סדרת הרטבים של קנור כוללת רוטב לבישול שום ודבש, רוטב לבישול גריל פיקנטי, רוטב לבישול שום ועשבי תיבול, רוטב שזיפים לעוף, רוטב לבישול צלי יין, רוטב לבישול פירות יבשים, רוטב לבישול סיני לעוף, רוטב לבישול טריאקי יפני, רוטב לבישול חמוץ מתוק והרוטב החדש – רוטב ברביקיו סויה ודבש. השימוש בהם פשוט וקל : פשוט ליצוק ישירות על העוף ולצלות בתנור.

לפרטים נוספים: רוני הרש, יפה אפרתי תקשורת

קראתם בבלוג האהוב עליכם פוסט משתפך על הסדרה Tru Blood? ביקורת חיובית על קרם הצערת הפנים ג’ניפיק? דיווח רכילות וסלבים ממתחם “yes in the city” של yes? מחמאות לאתר “יהיה בסדר” של בנק לאומי? הגיג על סרטון שבו נתפס השף ניר צוק מרמה עם רוטב עגבניות של קנור? כנראה שנחשפתם לפרסום סמוי, תוכן שיווקי שמקאן אריקסון הזמינה מהבלוגרים ושילמה עליו. ואפילו לא הרבה: 150 שקל ויש לכם פוסט שיווקי, 1000 לכמה פוסטים עם צילומים. ביקורת שלילית – אסורה. לכתבה שלי ב”העין השביעית” >>

כאן אפשר להגיב על הכתבה.

סיפרתי פה שמקור ראשון יוציא ניוזלטר צהריים יומי. אז לא ניוזלטר, אלא עיתון דיגיטלי, כמו שיש למעריב ולטיים אאוט. שימושי, כי עכשיו אפשר יהיה לקרוא את העיתון באינטרנט. לא שימושי, כי הטקסטים לא חפישים ולא לנקיקים.

בעמוד הבית של אתר, שעדיין לא הושק ומלא לורם איפסומים, כתוב ש”העיתון מופץ עכשיו בחינם. כדי לקבל אותו, ישירות למייל הפרטי שלכם, יש להירשם ולהצטרף למהפכת העיתונות הלאומית”.

[עדכון 2/6/2009] באייס הרחיבו על הסיפור, וכתבו שלא מדובר בגירסה דיגיטלית של היומון, אלא בגירסה שתיכתב ותיערך במיוחד לאינטרנט. [\עדכון]

האם הפגישה של נתניהו ואובמה היתה מוצלחת? תלוי את מי שואלים, את ישראל היום או את ישראל היום. אייטם שלי ב”העין השביעית” (ותודה לארז שץ על הטיפ).

(מתוך סלב ברקע)

[עדכון] דורון פישלר סלב ברקע של דודו טופז [\עדכון]

משרד התקשורת, מעדכן היום, את תעריפי חברת בזק. להלן חלק מן השינויים המרכזיים:

* מחיר דקת שיחת בשעת השיא תופחת מ- 0.1127 ₪ ל-0.1124 ₪.
* מחיר דקת שיחה בשעת השפל תופחת מ-0.0461 ₪ ל-0.0460 ₪.
* התשלום לבזק עבור שיחה לטלפון הנייד יופחת מ-0.0633 ₪ ל- 0.0631 ₪.
* דמי השימוש הקבועים יעלו מ-51.63 ₪ ל-53.59 ₪.

עוד על תעריפי בזק: בזק עוקפים את האיסור לכרוך יחד קו טלפון וחיבור אינטרנט • כמה זה אפס שקלים בבזק?

בזק בינלאומי מציגה שירות חדש בשם “השתלטות מומחה”. לצורך כך מתנהל מסע פרסום שכולל פרסומת בטלויזיה. התמונה הראשונה של סרטון הפרסומת לטלויזיה כוללת את מה שמכונה BSOD (מסך כחול). ואני תוהה, איך בדיוק המומחים שלהם ישתלטו על זה…?!

מתקן לינקים לא קליקים. תוסף הפיירפוקס QuietUrl הופך לינקים לא-פעילים (שאי אפשר להקליק עליהם) ללינקים פעילים.

צילומסך. תוסף הפיירפוקס Pearl Crescent Page Saver מאפשר לתפוס סקרינשוט של כל עמוד הרשת, החלק הנראה או המסגרת (frame) הנוכחית.

שמירת סרטוני פלאש. תוסף הפיירפוקס DownloadHelper מאפשר להוריד למחשב סרטונים בפלאש (flv) מאתרים כמו יוטיוב ופליקס, ולהמירם לפורמטי סרטונים אחרים.