באמת, פיצה האט? לחם שום לערב רומנטי לוהט? הלשינה: דנה בארי-שדה.

הסופרת יוכי ברנדס מתנגדת לשימוש בשם המפורש “יהוה” בכתובת אתר אינטרנט: “איני יכולה, וגם איני רוצה, לאסור בחוק על כתיבת האותיות י-ה-ו-ה ב’רשות היחיד’ (למשל: על קירות הבתים או אפילו בספרים), אבל רשת האינטרנט דומה יותר ל’רשות הרבים’. אין במדינת ישראל רחוב או יישוב בשם י-ה-ו-ה. מן הראוי שגם לא יהיה אתר אינטרנט בשם כזה”. זו לא רק אמירה תרבותית-חברתית: זו עמדתה הרשמית בסוגיה הראשונה שהונחה על שולחנה במסגרת תפקידה החדש כחברת הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים.

כללי הרישום של איגוד האינטרנט הישראלי, שממונה על מרשם הדומיינים בסיומות ישראליות, קובעים כי לא יוקצו “שמות המכילים מילים גסות, שפה גסה, שמות הפוגעים בתקנת הציבור או ברגשות הציבור או שמות שבכל דרך אחרת אינם תואמים את חוקי מדינת ישראל”. עד כה החליט האיגוד בעצמו על פסילת דומיינים, כדוגמת fuck.co.il.

הוועדה החדשה, בראשות הנק נוסבכר מהאיגוד, משתפת לראשונה בתהליך שליחי ציבור, שעושים זאת בהתנדבות ולתקופה של שלוש שנים. לצד ברנדס חברים בוועדה גם הפרשן המשפטי והשופט לשעבר בעז אוקון, והפרופסור למשפט וטכנולוגיה מיכאל בירנהק. החלטת הוועדה לגבי יהוה צפויה להתפרסם בימים אלה.

“ביקשתי זמן לחשוב”, אומרת ברנדס על ההצעה שקיבלה להצטרף לוועדה, “כי היתה לי בעיה עם לסרב לאשר שמות – מי אני שאחליט לאנשים אחרים מה יהיה שם האתר שלהם? זו לא הצטנעות, אני פשוט מאמינה בחופש הפרט של אנשים לעשות את הבחירות שלהם. אני מרגישה גם בעיה עם העניין של פגיעה ברגשות, כמו כשהציבור החרדי משתמש בטיעון הזה יותר מדי בקלות, למשל בנושא של הדרת נשים, וזה לא מקובל עלי. למרות הפתיחה, אני מקווה שיותר אתיר מאשר אאסור, כי לא נראה לי נכון באופן גורף לאסור שם, היד לא צריכה להיות קלה מדי. יו”ד ה”א ו”ו ה”א היה בשבילי מקרה חריג של משהו שקדוש בתרבות, שלי הכריע את הכף”.

הראיון המלא עם ברנדס, ראיון טלפוני מה-3.2.2012: “מישהי התקשרה ואמרה שהיא מאוד אוהבת את הספרים שלי ואת התוכניות שלי על תנ”ך, והם החליטו שהם רוצים לראות מישהי כמוני בוועדה שלהם. זו ועדה של אנשים שאמורים להחליט על שמות בעייתיים, אם אפשר לאשר אותם או אי אפשר לאשר אותם. היא דיברה על שמות בעייתיים גם מבחינה ערכית וגם מבחינה לשונית. בהתחלה סירבתי, כי אני נמצאת בבועת כתיבה, אני כותבת ספר עכשיו ואני לא אוהבת לעשות דברים אחרים כשאני כותבת. היא אמרה שמלבד מפגש אחד זה דרך המייל, אחת לכמה זמן אקבל מייל ואחווה דעה.

“ביקשתי זמן לחשוב, כי היתה לי בעיה עם לסרב לאשר שמות – מי אני שאחליט לאנשים אחרים מה יהיה שם האתר שלהם? לא הצטנעות, אני פשוט מאמינה בחופש הפרט של אנשים לעשות את הבחירות שלהם. בעיניי, צריך לצמצם את חופש הפרט רק כשיש פגיעה באנשים אחרים. הייתי צריכה לחשוב אם זה נכלל בקטגוריה הזאת – זכות הפרט על שם באינטרנט. אני מרגישה גם בעיה עם העניין של פגיעה ברגשות, כמו שהציבור החרדי יותר מדי בקלות משתמש בטיעון הזה וזה לא מקובל עלי, כמו הדרת נשים, כשמישהו אומר ‘קול של אישה פוגע בי’.

“לקחתי את הזמן וביקשתי דוגמה שעכשיו באמת עמדה לדיון, שמישהו רצה לרשום אתר עם השם שאני לא אומרת אז אני אקריא לך את האותיות, יו”ד ה”א ו”ו ה”א, ואז הגעתי להחלטה שרשת אינטרנט היא במידה מסויימת רשות הרבים, והיא דומה על החלטה על שמות רחובות או ערים, אז החלטתי שאני מצטרפת לזה. הקלה עלי הידיעה שאני לא מחליטה לבד, אני מביעה דעה, אחת מארבע דעות.

“עשינו ישיבה אחת, ביום שישי לפני שבוע, הכרנו. הייתי בפראג וכשחזרתי אתמול ראיתי שיש דיון על י’ ה’ ו’ ה’. הרוב מאשרים את השם, אני החלטתי לא לאשר את השם, ושוב מקל עלי מאוד לדעת שאני לא המחליטה היחידה. הנימוק שלי הוא שזה השם הקדוש ביותר בתרבות היהודית, יהודים נזהרו לאורך הדורות מלכתוב אותו ולהגות אותו, ונזהרו שלא לכתוב אותו לריק אלא אם זה ספר תורה או פסוק, ואני, באופן אישי, בספר שאני כותבת כעת ומצטטת פסוקים, היתה לי התחבטות אם לכתוב כמו בעבר, ה’, והפעם בספר הזה החלטתי לכתוב י’ ה’ ו’ ה’, כי חשוב לי להביא את הפסוקים כמו שהם. אני יודעת שזה קצת עומד בסתירה להחלטה לא לאשר את הדומיין, אבל יש שני הבדלים: את הספר שלי מי שרוצה יקנה ומי שלא רוצה לא יקנה, והשני הוא שאני מקפידה לשים את השם הזה רק בתוך פסוק, ולא סתם.

“”יכול להיות שהאתר הזה רוצה לדבר על אלוהי ישראל, אבל יש הרבה שמות אחרים – אדוני, אלוהים, שדי, יה’. השופט בדימוס בועז אוקון הביא נימוק נוסף שבמהלך הדמיון שכנע אותי – יש עניין של לנכס שמות ששייכים לכלל הציבור, ולנכס אותם לאתר פרטי יכול להיות בעייתי.

“החלטנו שכל אחד ינמק, ואפשר יהיה לפרסם את הנימוקים בשמות פרטיים, אף אחד לא מסתתר. אם כי לא הייתי שמחה שיפנו אלי ויבקשו שאאשר. אני מקווה שלמרות הפתיחה, אני מקווה שיותר אתיר מאשר אאסור. כי לא נראה לי נכון לאסור באופן גורף לאסור שם, היד לא צריכה להיות קלה מדי. לא הייתי מאשרת אתר בשם היטלר, או ‘הרגו את זה וזה’. י’ה’ו’ה היה בשבילי מקרה חריג של משהו שקדוש בתרבות שלי הכריע את הכף.

“אני חושבת שהם לקחו אותי גם בעניין הזה, אני לא דתית בעניין של ההלכה אבל דיברו איתי על הקשר העמוק ליהדות, לא רק על תקן סופרת אלא גם על תקן שמרגיש מחויב לתרבות היהודית”.

תקנון ועדת השמות הפוגעניים:

Download (PDF, 145.41KB)

לסטריפים הקודמים >>

קובי בן מויאל הציע נישואים לחברתו נופר על גבי עמוד הבית של אתר “הדקה ה-90″. מהמם:

וואלה, מאת עבגד יבאור.

מקו, מאת ישי פלג.

תניח את המספריים ובוא נדבר על זה, מאת עבגד יבאור.

לאטמה, מאת עבגד יבאור.

כיכר השבת, מאת דניאל אוחיון.

הלשין: אהודק.

דיסני העניקו לנו סצינה בלתי נשכחת של זוג כלבים שאוכלים מקרוני ספגטי משני צדיו עד שהם נפגשים לנשיקה נבוכה. דובי פריגר, אמן ציורי פנים וגוף ומרצה במכללת איל מקיאג’, שחזר את הפריים באמצעות איפור פנים. אנד ד’יי קול איט פאפי לאב.

בצ’ט שירות הלקוחות של בזק בינלאומי יש אפשרות להשתמש ברגשונים (אמוטיקונים) גרפיים. האם זה משהו שמגיע מובנה במערכת הצ’ט, או שבבזקינט החליטו במודע שהם מעוניינים לאפשר ללקוחות להביע שביעות רצון או חוסר שביעות רצון באמצעים לא מילוליים? וכשהם אומרים לי שהם הולכים להעלות את המחיר, האם “פחחחחחחח” היא תגובה לגיטימית?

ולמה בכלל הגעתי לשירות הלקוחות של בזקינט אחרי שכבר עזבתי אותם באמצע ינואר? כי הם מבריקים כהרגלם, זה למה. הבוקר קיבלתי באימייל חשבונית על חודש ינואר. וכשאני אומר שקיבלתי חשבונית, אני מתכוון שקיבלתי אימייל שמאלץ אותי להיכנס לאתר עם שם וסיסמה כדי לצפות בחשבונית, כי לשלוח פידיאף זו טכנולוגיה עתידנית שאולי יום אחד תהיה בשלה לשימוש מסחרי-המוני.

נכנסתי לאתר וגיליתי שהסיסמה לא עובדת, אז הלכתי לשיחזור. מילאתי את כל הפרטים המבוקשים והחברה עם התוכי הודיעה: “משתמש אינו קיים”. אני משער שהם סגרו אותו כשהודעתי שאני עוזב.

אז מה עושים? בתחתית העמוד הם כותבים: “במידה ואינך זוכר את שם המשתמש שלך, ניתן לראות אותו בחשבונית שנשלח אליך במייל או בדואר”. החשבונית לא נשלחה אלי בדואר, ובמייל קיבלתי לינק. כדי לצפות בחשבונית דרך הלינק אני צריך את שם המשתמש שלי.

בזק בינלאומי, הנה אמוטיקון שחסר בצ’ט שלכם: m(

• מן הארכיב: לא תקבלו 4 ספרות אחרונות.

בחודשים הקרובים, ככל הנראה, כשתגשו למשרד הפנים, יבקש מכם בצורה יפה ומנומסת הפקיד לתת את טביעות האצבע שלכם ולחייך יפה למצלמה כדי לקבל תעודות חכמות. לצורך כך הפיקה רשות האוכלוסין וההגירה עלון שכותרתו “מתקדמים לתיעוד חכם: שותפים למהלך לאומי”. אלא, שיש כמה דברים ששוכחים לומר לכם בחוברת, שכל מטרתה להציג איזה נפלא יהיה אם המדינה תחזיק עליכם מידע שיוכל, בסופו של דבר, להסתובב באינטרנט ביחד עם שאר המידע שהמדינה כבר אספה עליכם.

אני יודע שלשבת ולענות לטענות של משרד הפנים מקבע אותנו לשיח שהם הציגו, ולכן אני רוצה קודם להציג את הגירסה שלנו: כדי לנהל תיעוד חכם לא צריך מאגר ביומטרי; את זה לא אני אמרתי, אלא מבקר המדינה אמר פעם אחר פעם, כשכתב בדוחות שלו, ביחד עם דיווח על דליפת מרשם האוכלוסין, כי אין צורך להצמיד את התעודות החכמות עם מאגר ביומטרי. השימוש היחיד למאגר ביומטרי הוא להעביר למשטרה, לשב”כ ולרשויות אחרות את המידע האישי ביותר שלכם, כדי שהם ישתמשו בו ביד חופשית.

אז בואו נתחיל לפרוש את שקרי משרד הפנים, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

“מדינת ישראל תחל להנפיק תעודות זהות ודרכונים חכמים מדגמים חדשים ועמידים בפני זיוף”. ובכן, כן. תעודות הזהות הנוכחיות במצב כל כך רע, שאפילו כרטיס הסטודנט או כרטיס הספריה שלכם קשה יותר לזיוף. אבל, שני דברים קטנים: הראשון הוא שאת תעודות הזהות החכמות באותו הסגנון כבר זייפו לפני מספר שנים. קבוצת האקרים בשם THC זייפה את הדרכון הביומטרי של אלביס פרסלי ועברה איתו במעבר גבול. אז כן, כבר בכותרת משקרים לכם. כן, התעודות יהיו קשות יותר לזיוף, אבל הבעיה השניה היא בעצם בכך שאכן, התעודות קשות לזיוף, אבל מה שלא קשה לזייף היא הביומטריה שלכם. עו”ד אפי פוקס הצליח כבר לזייף את טביעת האצבע של עצמו ולעבוד על מאגר ביומטרי אחר, של לשכת התעסוקה. אז כן: מרגע שטביעת האצבע שלכם מזהה אתכם, אז אין על מה לדבר: קל לזייף טביעת אצבע, קשה לזייף תעודה.

נמשיך עם השקרים; “מדי שנה אובדים ונגנבים למעלה מ-130,000 תעודות זהות ולמעלה מ-22,000 מסמכי נסיעה”. אכן, יש ספקות לגבי המספרים האלה והם משקפים גם תעודות שהושחתו, או שסתם התיישנו, וגם לא ממש משקפות את מספר התעודות הגנובות, אבל מה ששוכחים לומר הוא שגם בלי המאגר הביומטרי אפשר לטפל בתעודות הגנובות והאבודות (זוכרים: קשה לזייף את התעודות, אז אם הן אבדו הן חתיכת פלסטיק לא שימושית).

הפסקה השניה היא שממשלת ישראל עוסקת מזה שנים בנסיון להחלפת תעודות הזהות ומסמכי הנסיעה. וזה נכון; מבקר המדינה כבר התריע כי המדינה גוררת את תהליך ההנפקה הרבה מעבר לצורך. ואתם יודעים מה הסיבה לכך? ובכן, התעקשותו של משרד הפנים להקים מאגר ביומטרי ולא רק להנפיק תעודות חכמות. באחד הדיונים בכנסת אמר מאיר שטרית, שהיה פעם שר הפנים, כי “יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר למה לי מאגר… יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר שבעצם למה לי מאגר, אני רוצה לעשות כותרות, אני אפיק תעודות זהות… אני למרות זאת החלטתי – אפשר להפיק תעודות בלי מאגר מיידית כמעט – כן ללכת להקמת מאגר עם העיכובים”. כלומר, מדוע מדינת ישראל מעכבת? כי היא רוצה להחזיק את הפרטים שלכם במאגר מרכזי. אמרו מעתה: המדינה הפקירה אותנו לאורך שנים כדי להביא אותנו למצב כזה, ורק כדי שעכשיו יכריחו אותנו לתת את טביעת האצבע.

אז מה באמת יתרונות התיעוד החכם? ובכן, היתרון העיקרי הוא בתעודות החכמות ולא במאגר הביומטרי. אכן, באמצעות תעודות חכמות אפשר לבצע לא מעט פעולות מול משרדי הממשלה. אלא, שביחד עם היתרון הזה מגיעה הסכנה הבלתי נמנעת של המאגר. המאגר הוא פגיעה ממשית בפרטיות. אכן, אתם מכירים מאגר שלא דלף? כבר היום מרשם האוכלוסין שלנו מסתובב באינטרנט, אבל לא רק זה: תחשבו רגע על השירות הצבאי. אתם זוכרים כמה היה קל ללכת לחבר בבקו”ם כדי לדעת מה הקב”א והדפ”ר של כל אחד? עכשיו יהיה קל באותה המידה לגורמי פשיעה ללכת ולקבל את טביעות האצבע שלכם.

אז במה שונות התעודות החכמות מהתעודות הקיימות? כן. התעודות יותר בטוחות. אבל כמו שאמרנו, גם הן לא בטוחות לגמרי מזיוף. היתרון העיקרי שלהן הוא בכך שאם אבדה תעודה, אפשר לבטל אותה מרחוק. העניין הוא אבל, שלא צריך מאגר ביומטרי בשביל זה, והמדינה דוחפת לכם את המאגר בכח.

כיצד אפשר לקבל תעודה חכמה? בשביל לקבל תעודה חכמה תצטרכו לנדב למדינה את המידע הביומטרי שלכם. בחודשים הקרובים פקידי משרד הפנים הולכים להפעיל עליכם לא מעט לחץ, ולהתעקש שתתנו את המידע. אתם צריכים לזכור שלאותו פקיד יש אינטרס שתתנו את המידע. מידע שהמדינה מחזיקה לא ימחק ככל הנראה לעולם, וכמה שיותר אנשים יתנו את טביעת האצבע שלהם, כך יפחת הסיכוי שהמדינה תתפכח ותגיד “אנחנו יכולים גם לתת תעודות חכמות בלי מאגר ביומטרי” ולתת לכם להנות מבטחון רב יותר גם בלי לשמור את טביעות האצבע שלכם.

מה יעשה במידע הביומטרי? המידע ישמר במאגר שתהיה גישה אליו, בסופו של דבר, לכמה עשרות אלפי עובדי מדינה ועובדי קבלן. אז מה הסיכוי שהמידע הזה לא יסתובב באינטרנט? אפס. אבל את זה לא אני אומר, אומר את זה משה בסול, מי שהיה ראש יחידת אבטחת מידע במשרד ראש הממשלה. גם בסקר אובייקטיבי שביצע מכון “מאגר מוחות” התגלה ששני שליש מהציבור מאמינים ששהמאגר ידלוף לגורמי פשיעה. אז למה כן לתת?

מה המאגר הביומטרי ומה תפקידו? גם כאן משקר משרד הפנים, שאומר שהדרך היחידה למנוע מזייפנים וגורמי טרור לנסות לגנוב את זהותך היא מאגר. ההיפך: יותר קל לזייפנים לגנוב את הזהות אם היא מאוחסנת במאגר (זוכרים: יש את מרשם האוכלוסין באינטרנט). רשימה ארוכה של מומחים באו והציעו למשרד הפנים לשמוע דרכים אחרות, אבל זה לא הסכים. ככה, בצורה פשוטה, מפקירים אתכם.

כיצד יאובטח המאגר? גם כאן מעיפים עלינו שקרים יפים. אכן, המידע במאגר יוגדר “סודי ביותר”, אז מה? המידע במרשם האוכלוסין הוא לא סודי? מעבר לזה, אתם יודעים מה עוד היא המטרה של ההגדרה כסודי? המאגר הביומטרי לא כפוף לחוק חופש המידע. כלומר, אנחנו כציבור לא נדע אפילו אם המידע שלנו דלף ומה עובדים מושחתים עשו איתו. מעבר לזה, אם לאף אחד לא תהיה גישה למאגר, אז איך בדיוק ישתמשו בו כדי לזהות אנשים? השקר הדק של “לאף אחד אין גישה” לא עומד מול מאגר שיצטרך לטפל בעשרות אלפי בקשות כל יום.

ואז משרד הפנים כותב “מה קורה בעולם”. שום דבר ממה שכתוב שם לא ממש נכון: באף מדינה בעולם לא מכריחים את כל האזרחים לתת גם את טביעת האצבע וגם את צילום הפנים. הסיבה לכך? זה פשוט לא נחוץ. אין אף מדינה דמוקרטית שצריכה מאגר ביומטרי של אזרחים, אלא רק של פושעים. בעולם אכן מנפיקים תעודות זהות חכמות, כמו שהיה יכול להיות בישראל לפני עשור אם לא היו מתעקשים להגניב לנו את המאגר הביומטרי.

להפצת מאמר זה בפורמט של עלון הקליקו כאן והורידו גירסת פידיאף. טקסט: יהונתן קלינגר. גרפיקה: הגר צימרמן ביקובסקי. הפקה: עידו קינן.

Download (PDF, 338.87KB)