ניר זייד אסף את תמונות השער (cover) מדפי הפייסבוק של עשרים חברי כנסת, ופרסם את התוצאות עם הסבר: “לחברי כנסת מהימין יש תמונות רקע של עצמם, של דגלי ישראל ושל ‘אבנים קדושות’. לחברי כנסת מהשמאל יש תמונות רקע של בני אדם” (זייד לא מדייק: 8 מ-10 הח”כים מהשמאל מופיעים בתמונות השער של עצמם, לעומת 9 מ-10 הח”כים מהימין; ובתמונת הרקע של מופז דווקא יש בני אדם).

“ליועצי התקשורת של הח”כים ולח”כים עצמם ישנה הבנה ברורה בחשיבות מיתוגו של נבחר הציבור ברשת החברתית, והמיתוג הזה אומר המון”, מסביר זייד לחדר 404. “על אף זאת, כשמסתכלים באופן שיטתי על כלל המיתוגים, מתקבלת תמונה מעניינת שמצביעה דווקא על מגמות פחות מודעות, במקרה הזה מגמות של התפרקות והקצנת השיח בחברה הישראלית. כל מחנה מרגיש מאוים מהצד השני, והדבר בא היטב לידי ביטוי בתמונות הרקע: לח”כים מהימין ישנו צורך גובר לשדר עוצמה, ממלכתיות, סמליות, לאומיות, אחדות והומוגניות, ואילו לח”כים מהשמאל ישנו צורך לשדר ביזור, הטרוגניות ואלטרנטיבה חברתית וכלכלית שצומחת מהשטח. הימין מתרכז כביכול בסמלי ואילו השמאל בממשי. לגולש נשארת ההחלטה להחליט עם איזה מחנה הוא מזדהה יותר, ועם איזה פחות”.

גם למגיבים אצל זייד יש אבחנות מעניינות. ניר אילין כתב: “צד ימין – צבעים קרים, צד שמאל – צבעים חמים”. ישי פארן פירש זאת אחרת: “צד ימין – כחול לבן. צד שמאל – אדום קומוניסטי”.

הראל צדוק כתב: “מלבד הצבעים אין קשר בין ימין לשמאל ואולי על אף כוונת המחבר. זו המחשה של שינוי מצב הצבירה של הפוליטיקאי המצוי מהאופוזיציה לקואליציה. כשהוא באופוזיציה (אסטרטגיית ‘תבחרו בי’) הוא ינסה להראות כמה הוא האיש של העם וכשהוא בקואליציה (אסטרטגיית ‘בחרתם נכון’) הוא יטפח את פולחן האישיות סביבו”.

ועמית אמלי כתב: “הכי מצחיק בוגי, עם תמונה של עצמו על רקע תמונה של עצמו”. Yo Dawg.

[עדכון 23:25] זייד מגיב לתיקונים: “אני מקבל את הביקורת, כמובן שזה פתוח לאינטרפטציה. רק אציין שהופעת בני אדם בתמונות הח”כים מהשמאל לא סותר את זה שגם נבחר הציבור מופיע בתמונה. אולי נכון יותר לומר שח”כים מהשמאל מבקשים לצייר את עצמם כמי שמשתייכים לקבוצה, כלומר הם מהווים חלק מכלל ולא הם במרכז (לעומת הח”כים מהימין). במובן הזה אצל השמאל הישראליות היא קונקרטית, היא קשורה לבני אדם בשר ודם, בעוד אצל הימין הישראליות היא מופשטת, הכלל מיוצג באופן סמלי והומוגני (הכותל, הדגל וכד’. אצל ליברמן נראה לי בכלל שמדובר במתקן עצורים או בית כלא). לגבי שאול מופז, כמובן שבתמונה שלו מצולמים בני אדם, אך נדמה לי שהכוונה יותר לשדר באמצעות שני החיילים תחושה של ‘ביטחון’, שזה שוב עניין מופשט יותר (‘צבא העם’, ‘ביטחון המדינה’)”.

“עם ישראל זקוק לרחמי שמיים מרובים. מי מאיתנו לא זקוק לישועות גדולות. רק אמא יכולה להבין את הכאב והצער שלנו”, מדקלמת ההודעה המוקלטת בספאם הטלפוני. “אם אתם רוצים לזכות השנה לזיווג הגון, לרפואה שלמה, לפרנסה בשפע ולכל מי שרוצה לזכות לישועה, שילחץ כעת אחת וימסור כעת את שמותיו לתיקון הקדוש בקבר רחל”. ההודעה, שמזדהה כמגיעה מ”ישיבת רחל אמנו”, שהיא “הישיבה הקדושה בקבר רחל”, מטריפה לא מעט ישראלים, ועכשיו הולידה גם בקשה לתביעה ייצוגית בגובה 50 מיליון שקל.

[קטע אודיו. להאזנה היכנסו לפוסט]

“השותף שלי, עו”ד גל עינב, התחיל לקבל את הטלפונים האלה מהישיבה וזה מאוד עצבן אותו, לא רק כי זה הודעות ספאם מעצבנות, אלא גם כי זה מטעם ישיבה, נכנס לזה הקטע הדתי שהוא באופן אישי קצת סולד ממנו”, מספר עו”ד יאיר שפרן. השניים הגישו לפני כשבועיים, ב-9.5.2012, בקשה לאישור תביעה יצוגית נגד הישיבה (התביעה בפדף). סכום התביעה האישית הוא 1000 שקל, גובה הפיצוי הסטטוטורי על הודעת ספאם (אף שהחוק לא מאפשר לגבות פיצוי סטטוטורי בתובענות ייצוגיות), וסכום התביעה היצוגית עומד על כ-50 מיליון שקל.

“יש כאן שני מכשולים קשים מאוד עליהם יצטרכו התובעים לגבור”, מסביר עו”ד יהונתן קלינגר, העוסק בתחום הפרטיות, מידע ותקשורת. “ראשית, חוק הספאם אינו חל על פעילויות שאינן למטרות רווח, אלא רק לעידוד של רכישה של מוצרים, שירותים או הוצאת כספים, כך שיכול להיות שבית המשפט יקבע כי פעילות עמותת קבר-רחל, שהיא פילנתרופית, אינה ספאם. הבעיה השניה היא הנזקים. קשה להאמין ששופט ימצא כי הנזק כתוצאה משיחה, מטרידה ככל שתהיה, היא 1,000 שקלים לשיחה. יותר נראה כי דווקא גובה הנזק יעמוד על שקלים בודדים, מה שיהפוך את כל התובענה הייצוגית להרפתקה שאינה כלכלית לכל הצדדים”.

“היה לנו ברור מלכתחילה שזה גוף שבעייתי לתבוע”, אומר עו”ד שפרן. “מבדיקות שערכנו עולה שזו עמותה רשומה. אנחנו לא יודעים מה יצא מזה, אם יהיה פיצוי לקבוצה. זה עניין די עקרוני”.

נסיונותינו להשיג את הישיבה כשלו. השיחות מהישיבה מגיעות ממספרים בקידומות שמתחילות ב-07. התקשרנו לכמה מהמספרים וקיבלנו צליל תפוס, צליל חיוג ללא תשובה והקלטות כגון “שלום, זכיתם ברדיו שעון מעורר דיגיטלי חשמלי משוכלל ביותר” ו”זכיתם בהטבה מיוחדת – מארז איטום לחדר המוגן לבית”. ישיבת קבר רחל, עמותה רשומה מס’ 580288801, רשומה באפרת, בתיבת דואר וללא כתובת. חיפוש באינטרנט מעלה מספר טלפון שמיוחס לעמותה, אולם מדובר במספר פרטי, שמוצף מאז פסח בשיחות שמתחילות הצעקות וקללות של נמעני הטלספאם. “בהתחלה זה היה מטריד, אבל התרגלתי. ‘היי, היום קיבלתי רק שתי שיחות’”, מספרת שרון כ”ץ, שהמספר שייך לה. “אבל הילדים שלי לא יודעים מה לעשות, הם אומרים ‘אמא, אנשים צועקים עלי’. ולכן הלכתי למשטרה ולרשם העמותות. הם לא יודעים מה לעשות”.

רחל והישיבות

כ”ץ אינה היעד השגוי היחיד לפניות. “יש כנראה איזושהי קבוצה או אני לא יודע מה, שמתקשרים לאנשים ומתרימים אותם בשם הישיבה שלי”, מספר הרב שלמה ועקנין מ”ישיבת המקובלים רחל אמנו” בירושלים, “והרבה אנשים שמכירים אותי מתקשרים אלי ושואלים אותי, אז אני אומר להם בשום פנים ואופן, זה משהו כלל לא בסדר. אנחנו לא מתקשרים לאנשים טלפונית. יש לי אנשים שלי שקשורים אלי ולישיבה, שתורמים לי על ידי הוראות קבע. זה בכלל לא עניין חדש. יש גם קבר רחל אמנו, אז יש כאלה שחושבים שכאן זה הקבר של רחל אמנו – כאן זה ישיבת רחל אמנו, ברחוב רש”י 95 בירושלים. קבר רחל זה בבית לחם”.

אנשים מתקשרים כי הם חושבים שהטלפון הגיע מכם?
“ודאי. אנחנו מקבלים הרבה טלפונים מאנשים שמכירים אותנו, למשרד, לישיבה, ושואלים אם זה נכון שהתקשרנו אליהם. זה בכלל לא נכון. ומי שמתקשר, אל תענו להם”.

ניסיתם לטפל בזה? פניתם למשטרה?
“לא. זה לא מפריע לי, מה אכפת לי?”

שמשתמשים בשמך לגייס תרומות.
“יכולים להשתמש בשם הרב עובדיה יוסף גם כן. מי שלא שואל הוא מסכן, הוא נופל בפח. לפני חמש שנים באו אלי אנשים מאיזה סופר עם צ’ק של אלפיים ומשהו שקל, שרשום על הצ’ק ‘רחל אמנו’. הדפיסו צ’קים של רחל אמנו. ואז הכנסתי אותם למשרד והראיתי להם את הצ’קים שלנו ואת החותמת שלנו, ושהכל ישתבח שמו לעד, והם הלכו לחפש את מי שהונו אותם”.

אתם אף פעם לא מתקשרים לאנשים ומבקשים כסף?
“אם אנחנו מתקשרים זה רק לאנשים שקשורים אלינו. אבל אף פעם לא לאנשים שלא קשורים”.

סיפור דומה מספר אפרים רוזנפלד, מנהל חשבונות ב”עמותת ישיבת נחמת רחל” בירושלים: “בארץ יש הרבה ארגונים שתופסים טרמפ ועושים טלמרקטינג בלי שהם אפילו נמצאים שם [בקבר רחל, ע"ק]. אנחנו בכלל לא עושים. מדי פעם מישהו מתקשר ושואל למה הוא לא קיבל קבלה, ואחרי בדיקה קצרה מסתבר שזה לא דרכינו. אנחנו נקראים ‘ישיבת נחמת רחל’. יש כל מיני ארגונים ואנשים פרטיים שאין לי מושג מי הם ומה עומד מאחריהם, שמנצלים את השם קבר רחל והקשר המיוחד שיש לאנשים למקוןם הזה כדי לעשות כסף, לפעמים בצדק ולפעמים לא בצדק. פה זה כולל, יש פה בערך 10 בחורים, שלומדים שם בבוקר. היא חלק של מרכז הרב [מבחינת מיקום, ע"ק]“.

אתם מתרימים?
“בעבר עשינו לקראת ראש השנה ופסח – שלחנו פרוספקטים, ספירת העומר ודברים כאלה, עם בקשה לתרום, אבל כבר שנתיים אנחנו גם את זה לא עושים”.

וטלמרקטינג מעולם לא עשיתם.
“נכון”.

וקבר רחל עצמו, האם הוא קשור לסיפור? “לא, חד משמעית, ואני מוכרח להגיד שאני נעלב מהשאלה”, אומר הרב יוסף שוינגר, מנכ”ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים ברבנות הראשית. “אני שומע על זה ממך לראשונה. כמובן שאני רואה את התופעה כחמורה. אין לי שום כלי משפטי להתמודד עם זה. אין לנו שום מוסדות או ישיבות. יש בית מחולות שפועל ליד קבר רחל, ופועל שם כולל, ואני לא יודע איך קוראים לזה אפילו”.

_________________________

הנוסח המלא של ההקלטה:

[קריין:] זוהי הודעה אישית עבורכם מהישיבה הקדושה בקבר רחל. [שירה]. אחים ואחיות יקרים, עם ישראל זקוק לרחמי שמיים מרובים. מי מאיתנו לא זקוק לישועות גדולות? רק אמא יכולה להבין את הכאב והצער שלנו. [שירה] ביום חמישי הקרוב יעמדו רבני ישיבת רחל אמנו על קברה של אמא רחל ויערכו עבורכם את התיקון הקדוש לישועה קרובה. אני קורא אליכם – אם אתם רוצים לזכות השנה לזיווג הגון, לרפואה שלמה, לפרנסה בשפע ולכל מי שרוצה לזכות לישועה, שילחץ כעת אחת וימסור כעת את שמותיו לתיקון הקדוש בקבר רחל. [קריין:] למסירת שמות לתיקון הקדוש בקבר רחל, הקישו 1, לשמיעה חוזרת הקישו 2″.

הבקשה להכרה בתביעה ייצוגית:

להורדה (PDF, 84KB)

תודות: ישי קרון, עו”ד יהונתן קלינגר, שמוליק שנול.

יאיר לפיד הופיע הערב באוניברסיטה העברית להרצאה שכותרתה “מתקשורת לפוליטיקה”. כאן אפשר לקרוא את הדיווח של “העין השביעית” מהאירוע. בין השאר נשאל שם על החרם שלו על התקשורת ועקיפתה באמצעות תקשורת ישירה בפייסבוק.

אתה היית עיתונאי הרבה שנים, וריאיינת הרבה פוליטיקאים ואישי ציבור, ואתה בוודאי מודע לחשיבות של שיתוף הפעולה שלהם עם כלי התקשורת. עכשיו כשאתה פוליטיקאי ואיש ציבור, למה בחרת באסטרטגיה תקשורתית של התעלמות עקבית מכלי התקשורת?
לפיד: “התשובה היא מפני שאני מבין בזה. תראה, אני לא בחרתי להתעלם מהתקשורת, ועוד מעט אני אתחיל לתת ראיונות. אבל אני צריך לשמור על מתח תקשורתי מעכשיו עד הבחירות. [...] אני יודע איך השוק הזה עובד. אם אני יכול ליצור תהודה ורעש סביב מדיה חברתית לאיזו תקופה – אז אני אצור. כשאתה מרגיש שזה מתחיל לרדת, תיכנס לתקשורת המסורתית. זה פשוט אסטרטגיה תקשורתית. אתה יודע, יש לי משרד, ובמשרד יש כזה מין סטנד שעליו יש שלטים, ועל אחד מהם כתוב ‘אסטרטגיה תקשורתית’. ועושים סעיפים, וכל פעם עושים ‘וי’ על משהו אחר. אז אין שום אידיאולוגיה מאחורי זה, רק תכנון של איך האסטרטגיה התקשורתית עובדת”.

עם זאת, לטענתו, הוא לא חסם את התקשורת לחלוטין – הוא הופיע בעשרות כנסים ומפגשים שהיו פתוחים לתקשורת: “בכנסים האלה עניתי לאנשים על שאלות מאוד קשות, והעיתונות הישראלית היתה יכולה להגיע. היות שזה לא היה בתל-אביב, אז ברוב המקרים הם לא הגיעו. אבל היתה להם הזכות להיכנס”.

“הידיים שלי נקיות!”, כתבה בפייסבוק סגנית ראש ממשלת בלגיה ושרת הבריאות, לורט אונקלינקס, לאחר שנעלבה (או התעלבה) מכך שסגן שר הבריאות הישראלי, ח”כ יעקב ליצמן, סירב ללחוץ את ידה בוועידה בינלאומית בז’נבה. עוד כתבה אונקלינקס: “בפעם השניה בחיי שר בממשלה סירב ללחוץ לי את היד בגלל שאני אישה. בפעם הראשונה זה היה השר האירני ואתמול, בז’נבה, שר הבריאות הישראלי [הטעות המובנת במקור]. סוג כזה של גישה אינטגריסטית [המונח הצרפתי לפונדמנטליסטי או דתי אדוק מאוד] שקשורה לתפיסה של הדת ושל האשה, מעורר בי אי נוחות עמוקה”.

לשרה אונקלינקס יש פרופיל פייסבוק רגיל (לא דף) עם 4999 חברים. הסטטוס שלה, שפורסם אתמול בצהריים (שעון ישראל) זכה ל-52 שיתופים, 65 לייקים ו-43 תגובות. הנה כמה מהן:

ז’אן פייר דובואה: “מה שמדאיג בחוויה הקשה הזו הוא שזה בא מישראל, שבה במיוחד האנשים היו אמורים להכיר את הסכנות של אפליה מכל סוג. וכן: אל תקחי את זה אישית. האיש הזה היה צריך להסמיק בפני מישהי כל כך ישרה כמוך”.

סרג’יו ביאנקיני: “וזה מפתיע אותך, לורט? למה שמישהו ירצה ללחוץ את היד של חבר במפלגה אורתודוקסית שמבזה נשים, ערבים… שנמצאת בשותפות עם החזית הלאומית שלהם (אביגדור ליברמן)… אני שואל אותך? ובכן, זה אולי מזכיר לך את המציאות של הפוליטיקאים משם, עליהם לא מעט אנשים מגינים כאן… באופן שאיננו מבריק במיוחד, בכל הכנות! אני מצטער בשבילך אבל מרוצה שהמציאות הזאת תיזכר אצלך… ואומרים שעם האנשים האלה (שלא לוחצים לך את היד) צריך לחזור לתהליך השלום !!”

קתרין וורטס: “פףףף. זה קרב מתמשך. אני מקווה שיום אחד המין האנושי יתפתח…”

סופיאן אל מוסווי (שם איראני): “גברתי השרה, למה זה מפריע לך? אם זאת הדת שלהם, למה לא לכבד אותם? תסתכלי על זה כך – מה אם היו מביאים אותך לחתום על הסכם במדינה שבה מקובל להגיד שלום בנשיקה על הפה או כל מנהג אחר, היית מסכימה לכך?”

פרנסין פרסטראטן השיבה לו: “הם נמצאים בז’נבה, שוויץ, ולכן הם צריכים לכבד את מנהגיה!”

קטלין ואן רימננט: “מדובר בשר ממפלגה דתית-קיצונית, לא כל השרים הישראלים מתנהגים כך. ישנם אלמנטים פונדמנטליסטיים בשלושת הדתות, גם בנצרות. נשים שמגיעות מטעם המדינה למפגשים בינלאומיים צריכות לקבל יחס של כבוד ושוויון. מאחורי הסירוב ללחוץ את ידה עומד הסירוב לקבל את העמדות הפוליטיות והחברתיות שמאחוריהן עומדת השרה. או בגלל שהיא אישה או בגלל שהיא לא יהודיה או נוצריה או מוסלמית. השרה צודקת בכעסה. ואנחנו תובעים את הזכות לבחור בנשים לתפקידי שרות ושנשים יתמודדו בתנאים שווים”.

רישארד מלשר: “בפעם הבאה את צריכה לתת לו נשיקות לוללללל”

גלובס מדווח שהעורך הראשי של העיתון היהודי הגדול בבלגיה, “יודס אקטואיל”, כתב בעקבות התקרית: “התגובה הילדותית של השרה מעידה על בורותה. לסירובו של מר ליצמן ללחוץ את ידה של גב’ אונקלינקס אין כל קשר להשקפה כלשהי על נשים או על ניקיון”. לידיעת עורך העיתון הבלגי: 1. ההערה על הידיים הנקיות היתה בדיחה, אולי כזו הקשורה לתחום העיסוק המשותף לשניים, בריאות. 2. לסירובו של מר ליצמן ללחוץ את ידה של גב’ אונקלינקס, כמו להימנעותו ההפגנתית מהאזנה לשירת נשים ולאיסור על נשים לעלות לבמה לקבל פרס שמשרדו יזם, יש את כל הקשר שבעולם להשקפה שלו על נשים. כך גם לבחירה של האתר מדיר הנשים “לדעת, הפורטל החרדי הראשון” לדווח על הסיפור בלי תמונה של אונקלינקס, כמובן, ובהשמטת שמה.

_____________
תודה לדניאל רוזנברג, לאנונימית ולתרגום המכונה של בינג על הסיוע בתרגום.

אה, זאת אומרת שלא התכוונת שהמהגרים הם למעשה תאים פגומים של אורגניזם, שאיבדו שליטה ומתרבים בלי הפסקה עד שהם הופכים לגידול שמסכן את חייו של האורגניזם. זה היה רק דימוי.

ואת לא חושבת שהבעיה עם מה שאמרת היא שהשווית אנשים לסרטן, כמו שאת היהודים השוו לעכברושים (ההתבטאות של הנאצים לגבי תיאור היהודים כעכברושים הינה דימוי בלבד לתופעה מזיקה) (לא, לא קראתי לך נאצית, ההתבטאות שלי היא אנלוגיה בלבד. את לא יכולה להיות נאצית – הנאצים לא נהגו לקבל יהודים למפלגה שלהם).

את חושבת (אמצעי ספרותי: האנשה, ייחוס תכונה אנושית לדבר דומם) שהבעיה עם מה שאמרת היא שלא הבנו את האמצעי הספרותי שהשתמשת בו. אגב, גם את לא הבנת אותו: “הסודנים הם כמו סרטן” זה דימוי; “הסודנים הם סרטן” זו מטאפורה. אבל אני לא רוצה לסבך אותך עם מילים זרות, את עוד עלולה לדרוש את גירושן מהארץ.

1. אני מתאר לעצמי שידעת על האירוע החגיגי שלכם כמה חודשים מראש, אבל החלטת שלא בא לך שאגיע אליו, אז שלחת את ההודעה עליו יומיים לפני.

2. את לא מחכה לתשובה ממני, אחרת היית שולחת את האימייל מכתובת שאפשר להשיב אליה, ולא כזו שמחזירה הודעת שגיאה.

3. או לכל הפחות מצרפת לחתימתך מספר טלפון.

בהצלחה בהמשך.

–עידוק

יואב אברמוביץ’ צילם ומדווח: “סדרת ‘הומלנד’ (שהיא הגרסה האמריקאית ל’חטופים’) מצלמת סצנה בככר ביאליק בת”א, שבו בית העירייה הישן של העיר העברית הראשונה מחופש לשגרירות האמריקאית בביירות. יש כאן כל כך הרבה רבדים של אירוניה, שבמקום כלשהו על הגלובוס סלבוי ז’יז’ק קיבל הרגע קרי לילה”.

סכנה ברשת

הכותרות בראש שערי כל עיתוני הבוקר מוקדשות לאיראן, אבל נראה שלא כל העיתונים עושים זאת במידה דומה של חדווה. ב”ידיעות אחרונות” ו”מעריב” הכותרת על איראן (“בדרך להסכם עם איראן” ו”בכיר ישראלי: המו”מ עם איראן לא יעכב תקיפה”, בהתאמה) מזכירה תשלום מס. שני העיתונים הללו מדווחים כאילו כדי לצאת ידי חובה על ההתפתחויות האחרונות בסכנה הקיומית לכאורה שעומדת בפני מדינת ישראל. כדי לטלטל את הקוראים, העיתונים מדווחים בהבלטה על מעשים פליליים.

“חשד: סמנכ”ל הייטק ניצל מאות ילדות”, נכתב במרכז שער “ידיעות אחרונות”, לצד החותמת “סכנה ברשת”. כותרת המשנה מסתיימת בשאלה שמציגה משטרת ישראל, ובעצם מציג העיתון: “האם גם בתכם הוטרדה?”. זו שאלה שיכולה להסעיר כל הורה. היא בוודאי טרייה יותר מהשאלה, “האם גם אתם תמותו מפצצת גרעין שתטיל איראן על מדינת ישראל?”. ההורה המודאג, שרוצה לדעת את התשובה, מופנה לכפולת האמצע, שם מופיעה ידיעה לא ארוכה מאת מאיר תורג’מן ואיתן גליקמן, המתפרסמת על רקע תצלום המחשה של אדם יושב בחושך מול מסך מחשב. “בבוקר סמנכ”ל הייטק, בלילה פדופיל”, לשון כותרת הטראש שבחרו עורכי העיתון לידיעה.

תיבה נפרדת בכפולת האמצע של “ידיעות אחרונות” מבהירה להורים המודאגים כיצד יידעו אם גם בתם הוטרדה על-ידי החשוד. לפי המידע שבתיבה, החשוד השתמש בתוכנה מסוג מסוים ובשמות בדויים מסוימים. סימנים נוספים לכך שבתכם הוטרדה על-ידי החשוד לפי “ידיעות אחרונות”: “אחרי היכרות ראשונית הוא הוביל את השיחה לנושאים מיניים” וכן “במהלך השיחות שידל את הילדות להתפשט מול המצלמה”. במלים אחרות, אם בתכם קיימה קשר וירטואלי עם מישהו שהוביל את השיחה לנושאים מיניים ושידל אותה להתפשט מול המצלמה, יש מקום לדאגה (תודות על התובנה הזו ניתן להעביר ל”ידיעות אחרונות”, ת”ד 109, תל-אביב).

כותרת ידיעה נוספת בכפולת העמודים המרכזית של “ידיעות אחרונות”, “4 נערים אנסו ילדה בת 11″, חסרה את המלה “חשד”. על האירוע שמתואר בה מדווח במרכז שער “מעריב”, שם אין כלל צורך לצרף את המלה “חשד”, שכן הכותרת אינה אינפורמטיבית.

“גיליתי היום שבנים זה עם רע”, נכתב בגופן גדול בלב שער “מעריב”, בין מרכאות, על רקע אדום. זהו ציטוט מתוך יומנה האישי של ילדה בת 11 מאזור הנגב. על עמוד השער מתפרסמים גזרי היומן שבהם נכתב, בכתב יד של ילדה, על רקע ורוד פרחוני: “גיליתי היום משהו מיוחד שבנים זה עם רע היום נאנסתי בידיי ארבע [...] מה קרה, הם בכו יותר ממני לא רציתי לראות להם עד כמה אני עצובה [...] אני כל הזמן מאשימה את עצמי במה שקרה לי, אני מרגישה שזו אשמתי”.

את הטקסט קורע הלב מביא אורי בינדר בכפולה השנייה של העיתון. הכפולה הראשונה מוקדשת לאותו עובד בענף ההייטק שחשוד בהטרדת מאות ילדות באינטרנט. לצד הדיווח על מעשיו מתפרסם טור מאת חן קוטס-בר, האמא של כולנו, שמפנה אצבע מאשימה כלפי הטכנולוגיה. “אם כל ילד משוטט באינטרנט, אז כל פדופיל יכול להגיע לכל ילד ולכל ילדה. כמעט כמו רולטה”, היא כותבת.

בעוד ששתי הכפולות הפותחות של “מעריב” עוסקות במעשים פליליים על רקע מיני, ב”ישראל היום” הנושאים הללו נדחקים לכפולה השנייה. “פדופיל בלב ההייטק” היא הכותרת ההיסטרית שמתנוססת בראש העמודים 4–5. “בעידן ה’מחשב בכל חדר’ הם [ילדינו] מסתגרים שעות על גבי שעות בחדרים מול מסך שמזמן להם גם מפלצות אדם המוגדרות פדופילים”, כותבת חגית רון-רבינוביץ’ בטור נלווה. “פחד אלוהים שהילדים יסתובבו בימות הקיץ ברחובות. והסיבות לכך ידועות ורבות. אך כעת ובכלל, לא פחות מפחיד שיישבו בבית”.

פורנוגרפיה נמוכה

בעיתון “הארץ”, לעומת זאת, ידיעה עם הכותרת הלקונית “נעצר בכיר בחברת היי-טק בחשד לניצול מיני של קטינות ברשת” מתפרסמת בראש עמוד 10. בתחתית שער העיתון, ועל פני כל עמוד 3, מדווח יאיר אטינגר על הגרסה החרדית למאמרי קוטס-בר ורון-רבינוביץ’: “60 אלף חרדים גדשו שני איצטדיונים בניו יורק לכנס נגד העולם המקוון ושמעו נאומים ביידיש על התועבה, בלי אף מילה על פייסבוק ופורנו”, לשון כותרת המשנה לכתבתו.

לפי אטינגר, “הרבנים, שהבינו כי אין עוד טעם לאסור כליל את השימוש באינטרנט, התאחדו סביב הקריאה לצמצם את החשיפה לרשת ככל שניתן ובכל מקום שניתן”. אטינגר מצטט מאתר JDN את דבריו של האדמו”ר מסקולען בכנס: “כל המחלות והמיתות המשונות שפוקדות את עם ישראל הגיעו אך ורק בגלל התפשטות האינטרנט בבתי ישראל”.

ציטוטים נוספים בכתבתו שאובים מהתקשורת החרדית המודפסת בישראל. “בכתבת השער של מגזין ‘משפחה’ בסוף השבוע האחרון, תחת הכותרת ‘לעצור את המשחית’ כשלצדה תמונה של לפטופ מתפוצץ בחלל, נכתב כי העצרת בקווינס מכוונת נגד ‘הטכנולוגיה המודרנית המכלה כל חלקה טובה, שורפת נשמות ומורידה צעירים לעמקי שאול’”, כותב אטינגר. הוא מביא גם מדברי הרב חיים קנייבסקי שכתב ב”יתד נאמן” כי “מכשיר האינטרנט הוא יצרא דע”ז (יצר הרע של עבודה זרה) וגילוי עריות בדורנו, והוא חורבן גדול בישראל ורבים חללים הפילה עד שאול תחתית רח”ל (רחמנא לצלן) [...] משפחות שלמות ובתים מלאים כל טוב כבר נהרסו מזה רח”ל. חייבים כולם לטכס עצות איך לשחוט את היצר הרע הזה”.

ציטוטים דומים מופיעים לעיתים בעיתונות החילונית. בדרך כלל תוך לעג לפרימיטיביות של הדוברים. למרות זאת, כאשר מתחולל מעשה פלילי הקשור בדרך כלשהי לאינטרנט, העיתונות החילונית מציגה עמדות דומות למדי. הבדל בולט בין הפחד החילוני מפני האינטרנט לבין הפחד החרדי מפניו – מגדר המתריעים.

“חרדים מהאינטרנט”, נכתב בכותרת ידיעת תצלום בכפולה המרכזית של “ידיעות אחרונות” (כן, ממש ליד הידיעה הגדולה על הסמנכ”ל ביום והפדופיל בלילה). בתצלום (AP) נראים אלפי החרדים שהתכנסו אתמול בניו יורק. “לאירוע הורשו להגיע גברים בלבד”, נכתב מתחת לתצלום, “בעוד שנשותיהם התכנסו בקבוצות ברחבי העיר כדי לצפות במפגן הכוח החרדי בשידור חי”.

בתחתית עמוד 15 של “הארץ” מדווח (שירות “הארץ”) כי “הסופר והפילוסוף השוויצי אלן דה בוטון הודיע כי הוא מתכוון להקים אתר אינטרנט ל’פורנוגרפיה גבוהה’, כהגדרתו”. על פי הדיווח, דה בוטון אמר כי הוא “מקווה שהאתר יגרום לאנשים להפסיק להרגיש רע על כך שהם צופים בפורנוגרפיה במחשבים שלהם”.

עוד בנושא:

• פשקווילי אינטרנט: “אנטרנט=סרטן”, “האינטרנט הוא אבי אבות הטומאה”
• פשקוויל: אינטרנט מביא תסמונת שורש כף היד
• פשקוויל ביקורת בונה
• פשקוויל: חסה מביאה סרטן

בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה.

ולפני שאתם מתקנים אותי, מה לאיקאה ולספרים, הנה, בלי להחסיר מילה, פסקה מתוך הודעה לעיתונות של צומת ספרים. ההודעה אינה מותרת לפרסום עד יום שלישי אחרי הצהריים, אבל כיוון שאיני עיתונאי, וממש לא מעניין אותי מה צומת ספרים יחשבו על הקדמת הפרסום הזו, הרי היא לפניכם, יצירת המופת:

לרגל שבוע הספר משיקה הרשת את שיתוף הפעולה הראשון שלה השנה: פסטיבל “על המדף” – חגיגה מיוחדת שתתקיים בשיתוף עם רשת הריהוט איקאה, ותיערך למשך חודש שלם. לדברי שלומי גבאי, מנכ”ל איקאה: “איקאה ממעטת בשיתופי פעולה וזהו אחד המקרים הבודדים שבחרנו לעשות זאת, מתוך מטרה להפוך את האירוע למסורת. החיבור בין צומת ספרים ואיקאה הוא טבעי מאחר והוא מתחבר לערך של בילוי לכל המשפחה שחשוב לשני הגופים”. פסטיבל “על המדף” יכלול עשרות אירועים ספרותיים לילדים ומבוגרים ב- 2 סניפי הרשת בראשון לציון ונתניה, לצד ירידי מכירה יתקיימו בתוך הסניפים, הצגות, החתמות סופרים וכדומה. המבצע שילווה את הפעילות יאפשר למי שרוכש ספרים בכל סכום שהוא, ליהנות מהטבה של 50 ש”ח לקניות באיקאה (בקניה של מעל ל 250 ש”ח). בראשון לציון אף יועמד שירות של שאטלים שיקח את התושבים ליהנות מהפעילות בסניף.המבצע ילווה בקמפיין בהשקעה של 5 מיליון ש”ח בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים.

זו ההודעה. וזה פירוש רש”י: שלוש במאה + 50 ש”ח בקניה של 250 ₪ + 5 מליון ש”ח למבצע פרסום = אפס כבוד.

כאמור, בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה. וגם לא בצומת ספרים.

הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

• לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
• חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
• סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
• ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
• ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
• מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
• על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
• ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר

איור פלסטלינה: טופי סטולר.