למי שעוד לא ראה, חיילי נח"ל (ככה מספרים) עושים פלאשמוב בקסבה של חברון:

קראתי הבוקר בישראל היום שהלוחמים "ביזו את המשימה, את היחידה, את המדים ואת צה"ל" ולא נותר לי אלא לומר – אח שלנו, תרגע. הכל טוב. אני חושב שסרטים כאלו מראים נקודה חשוב – כולנו אנשים. גם החיילים שלנו. סרט כזה עושה יותר טוב לצה"ל מחמש מאות הודעות לעיתונות של החבר בניהו.

קצת מביך שרוב הדברים שבוער לי לכתוב עליהם בימים אלו קשורים לצרכנות, אבל כנראה שזה חלק מההשלמה עם תהליך הפיכתי לבורגני מושלם, פרברי להחליא. ובכל זאת – יש בכפר-סבא (העיר עם הכי מעט זכאים לבגרות בשרון, אבל היי – הכי הרבה מתגייסים לקרבי!) סוכנות גז בשם "סופרגז". נניח שאתם לקוח של סופרגז, ואתם רוצים לעשות מעשה תמוה במיוחד כמו, נגיד, להזמין בלון גז. אתם מוזמנים לשלם דרך מענה קולי איכותי במיוחד ואז לחכות שיגיע הבחור של הגז. מתי הוא מגיע? ביום ראשון בבוקר. מתי בדיוק? ביום ראשון בבוקר.

אמור אדם מן היישוב, שכאמור היה רוצה להשתמש בגז על מנת לבשל את פתו הדלה, לשבת ביום ראשון בבוקר ולחכות למוביל הגז. אז ניסינו. הוא לא הגיע. התקשרנו לשאול למה הוא לא הגיע – אמרו שהוא היה והשאיר פתק. אז זהו שלא. חיכינו ליום ראשון הבא. הוא היה אמור להתקשר חצי שעה לפני שהוא מגיע, כדי שנדע. התקשר – לא הספקנו להגיע כי האיש של הגז ווייטס פור נו וואן. חיכינו עוד שבוע. מגיע יום ראשון – הוא לא הגיע. הוא התקשר, היא היתה בממתינה, אז הוא נסע. וזהו. אין גז. שיחות חוזרות ונשנות לסופרגז העלו שיש לנו פתרון – אנחנו יכולים להשאר גם ביום שלישי בבית. כי גז, כידוע, זה משהו שמיועד לאנשים שלא עובדים.

אבל אנחנו צרכים מודעים. לא שותקים. ספק  א' דופק אותנו, אז אנחנו הולכים לספק ב'. אז התקשרתי ל"מתחרים" של סופרגז, להלן – פזגז. אמרתי להם שאני רוצה לעבור. אחרי שניסו למכור לי מחמם מים מבוסס גז (מאוד הגיוני לנסות למכור דבר כזה כשבחוץ 35 מעלות) שאלו אותי למה אני רוצה לעבור. אמרתי להם שבסופרגז השירות ממש לא טוב. "אהה", אמרה המוכרת בפזגז. "אם ככה, אז תשאיר טלפון ואנחנו נחזור אליך". אני עדיין מחכה.

כל השמועות על קרטל גז הן מופרכות לחלוטין. חברות הגז נאבקות אחת בשנייה בעוז על מנת להשיג לקוחות חדשים. באמת.

לכבוד תא"ל שוקי בן ענת, קצין מילואים ראשי.

תרשה לי לקרוא לך קמל"ר, ברשותך.

אני מאותם אנשים תמוהים שעדיין עושים מילואים ביחידה שבה רוב מכריע מהאנשים מתנדבים, חתומים על כתב הסכמה לחריגי קריאה, מגיעים כל פעם שצריך ובקיצור – טיפשים בלי הפסקה.

לאחרונה נסעתי עם הילדים למבצר אנטיפטרוס (פארק אפק) שהוא כידוע פארק לאומי, תחת הטיפוח של רשות שמורות הטבע, או משהו כזה. החלטתי לעשות ניסוי – שלפתי את תעודת "משרת מילואים פעיל" ואת כרטיס המאסטרקארד שקיבלתי מהעבודה. על הראשון הציעו לי 15 אחוז הנחה על הכרטיס שלי, על השני 30 אחוז הנחה לכל בני המשפחה.

שלא תבין לא נכון. כרטיס המאסטרקרד שלי לא מיוחד. פחות או יותר כל עובד מתחיל בחברה שלנו (או בכל חברה אחרת בהיי-טק, אני מניח) יכול לקבל אותו.

ואז נשאלת השאלה – למה לעזאזל אתם טורחים לייצר את התעודה המביכה הנקראת "משרת מילואים פעיל"? למה לא פשוט לשים לנו "L" גדול על המצח וזהו?

בפעם הבאה שאצטרך לבחור בין לבוא למילואים ולהשקיע עוד קצת בעבודה, נחש מה כדאי לי לבחור?*

חג שמח!

• בפורים האחרון החלטנו לקחת את הבנים ("זרעי השטן") לסרט. הזמנו כרטיסים באינטרנט. רשת גלובוס החליטה שכעונש על זה שחסכנו להם עבודה, ניענש בחמישה שקלים תוספת לכרטיס. לא חמישה שקלים עמלה על קניית כרטיסים אונליין. חמישה שקלים פר כרטיס. מה שאומר ששני ילדים פלאס מבוגר שווה ביחד 120 שקלים. תוסיפו לזה פופקורן ושתייה והגעתם ל- 200 שקלים. כמובן שהפופקורן ישן ומגעיל, המסך קטן והכל. האלטרנטיבה היא מנוי חודשי ל- rapidshare, עניין של 7 יורו, יחד עם אתרים שנותנים רשימות של סרטים מדובבים להורדה (לא ניתן שמות כדי לא לנחס) ואפשר לראות את הסרט בבית. בפעם הבאה שיהיה פאנל שדן במצב בתי הקולנוע בארץ וישאלו למה הם במצוקה, תענו להם את התשובה בכותרת.
• שבוע לפני כן, לקחתי את קורנפיין הקטן וחבר שלו הג'ינג'י למשחק כדורגל. באותו יום היה את הדרבי התל-אביבי, אבל אנחנו (בעיקר משיקולים של פחד, עלות ופחד) הלכנו למשחק של הפועל כפר-סבא נגד בית"ר- שמשון תל-אביב. אין מה להגיד – הליגה הלאומית הפכה לליגת הפחים של ישראל. במשך שנים הייתי צופה בליגה הלאומית בימי שישי בצהריים. אף פעם לא היה שם כדורגל וירטואוזי מי יודע מה, אבל היה מתח, היה עניין, היתה ליגה. תודות לחבר לוזון וליגת ה- 16 קבוצות שלו התרוקנה הלאומית ממעט העניין שהיה בה ומה שנשאר זה לגנוב את הנעליים.
• את המשחק הזה ראינו בחינם, כי חבר סידר לנו הזמנות (והאצטדיון ליד הבית שלנו). אבל הליגה הלאומית במצב כל כך רע שיש מצב שגם אם ישלמו לנו לא נבוא יותר. למה? תקראו את הכותרת.
• ועוד דבר בעניין הזה – בית המשפט פסק השבוע כי אין דילול תכנים בין ערוץ 5+ לערוץ 5+ לייב/גולד/פלוס/שוטף + 30. זובי אין דילול. מה קרה לשידור המשחקים של הליגה הלאומית שפעם היו משודרים פעם בשבוע בערוץ ספורט 5 הרגיל? לאן הם נעלמו? אז נכון, הצ'רלטונים מגעילים ת'שועלים, אבל השחיטה הכשרה שערוץ הספורט עושים בתכנים שלהם איומה לא פחות.
• אחרון חביב – ערוץ 10. באמת מגניב שהצלחתם להשיג את גיא פינס שישדר אצלכם. בטח היתה תחרות קשה בהתחשב בזה שהוט תפוס, יס תפוס, ערוץ 2 זה כבר מזמן ערוץ הבידור וערוץ 24 זה ערוצומומי (ושיראל!) אבל לא שמתם לב שאין לכם יותר פריים-טיים? יש לכם בדיוק שעה של פריים טיים ביום. אתם עוד טורחים להחזיק מישהו שעושה פרוגרמינג במשרה מלאה? הרי בסוף השבוע אתם שמים את "סודות הקוסמים". במהלך היום, רפי רשף מוארך מדי שבוע בעוד חצי שעה, נשות הטייסים, לונדון וקירשנבאום חדשות ואז רגע – שעה שלמה של פריים-טיים. איזה שוק. אז בשעה המסכנה שאתם צריכים למלא בשבוע, באמת לא יותר מדי עבודה, אתם שמים שעשועון חדש עם דרור רפאל? לא עדיף נשות הקוסמים?

* סליחה מהזונות. באמת. יחסית להנהלת ההתאחדות, רשת גלובוס וכל שאר החברים בפוסט – אתן נשמות, אתן.

זה שאנחנו מדינה פרובינציאלית להחריד זה לא חדש, אבל מסתבר שאנחנו לא היחידים שמתביישים בשרי החוץ שלנו שמדברים אנגלית קלוקלת. חברים בגרמניה שלחו לי השבוע סרט של גונטר אוטינגר, הנציב החדש של האיחוד האירופי מטעם גרמניה. בתחילת הסרט הוא מתבטא על כל ש"אנגלית היא השפה של העסקים" וממשיך לנאום באנגלית שהיתה גורמת לסילבן שלום להרגיש טוב עם האנגלית שלו.

זה כמובן בא בהמשך לאנגלית המופלאה של שר החוץ החדש של גרמניה, גווידו ווסטרואלה שכבר זכה לכמה מערכונים בטלוויזיה על חוסר היכולת (או הרצון) שלו לדבר אנגלית. בוידאו למטה רואים כתב של ה- BBC מנסה לשאול אותו שאלה באנגלית על מדיניות החוץ שלו ומקבל תשובה (בגרמנית!) בסגנון – דיס איז דויטשלנד היר.

כאמור – נחמד לראות שיש דברים שהם אוניברסלים.

Shimon playing with Guy Hoffman @ DLD 2010

Amazing stuff…

1. הרווק היא טראש טהור ונפלא. באמת. הסירו מלבכם כל תקווה לרומנטיקה, אשליה של תחרות כלשהי ותראו שזו תכנית שהרבה יותר קרובה ל"פלייבור פלאב" מאשר ל"הרווק" האמריקאית. אוסף הצ'פצ'ולות (מלה שאני מנסה להשתמש בה פעם ביום) שנמצאות שם נראית כמו אלו שלא התקבלו למיונים של "הדוגמניות" (רמז: הדרישות היחידות הן העדר אבר מין גברי ומודעות עצמית). מומלץ בחום + אלכוהול.

2. יש פה מישהו שלא יושב כל יום ורואה פרק של "הסימפסונס"? כי באמת, זה הדבר היחיד שגורם לי לצחוק בקול רם בימים אלו.

3. לגבי קונאן – מדובר במלך העולם. באמת. מי שרוצה את תקציר הבלגן שם מוזמן לראות פה את כל הבדיחות של כולם על הנושא (לא כולל לנו, שיוצא קצת אפס בסיפור הזה)

4. הערה שנייה לחברים ב"יס" – לשים את קונאן, ג'יי לנו וגי'מי פאלון כל ערב זה מקסים, אבל זה לא באמת נופל תחת ההגדרה של "קומדיה", לא? מה עם להביא, אני לא יודע, קומדיות, לערוץ "yes stars comedy"?

5. מישהו חייב להגיד – איזה כיף ש"סרוגים" חזרה, אבל זה (עדיין) לא זה. זה טוב, אבל זה לא מצוין, כמאמר הפרסומת של קרן ההשקעות שהפסידה הכי הרבה בתקופת המשבר.

6. העונה השלישית של "מעורב ירושלמי" הסתיימה אתמול ואיך נאמר – היה אפשר לוותר עליה. זאת היתה עונה אחת יותר מדי של אחת הסדרות היותר טובות שנעשו כאן. אותו דבר לגבי העונה האחרונה של "סקראבס" שלמעט פרק הסיום המרגש היתה בינונית ומטה. כנראה שהיכולת לדעת מתי לגמור בזמן היא לא טריוויאלית כמו שבר רפאלי היתה רוצה שתאמינו.

בימים כתיקונם, היתה מופיעה פה ביקורת שנונה (בעיניי מחברה, לפחות) על גמר הישרדות הפיליפינים שארע אתמול. על זה שהתחלנו לראות אחרי 45 דקות וסיימנו יחד עם כולם, על הנלעגות של המושבעים והפיינליסטים עם הטקסטים הכתובים מראש, על כמה עצוב שטלכו לא זכה וכמה טוב ששי זכה ולא טומי (כן טומי – זה לא מספיק להיות יפה וחזק. זה משהו שהובן פחות או יותר בשנייה שריצ'רד האץ' זכה בעונה הראשונה). אבל באמת שאין לי כוח. צפניה עושה את זה לא רע בכלל. הנה משהו במקום.

(ותודה לזיבלונים)

אני יודע שזה נושא שכבר טחנתי עד דוק, מוץ וזרא, אבל בכל זאת. אני מכריז בזאת, שאני מוכן להעביר את כל נכסיי, התחייבויותי הכספיות וספקי השירות שלי לגופים שבהם יפורסם מחירון אחיד שאינו ניתן למיקוח. באמת. השבוע החלטתי לטפל בכל מיני מנהלות, בנקים, וספקי שירות אינטרנט. שיחות לבזק, קווי זהב, הוט, נטוויז'ן ואחותם הסתכמו במשא ומתן ששב ומוציא אותי מהכלים. כי אין לי בעיה לשלם מחיר מסוים, אבל בתור ישראלי, אני תמיד חי בתחושה שהשכן שלי (המטאפורי) שיותר טוב בלצעוק, לנתק ולדפוק על שולחנות טלפוניים מקבל מחיר יותר טוב. זה נכון עם *כל* ספקי השירות וזה נכון עם הבנקים. מצד שני – גם ספקי השירות והבנקים מניחים שזה המצב – התנאים שנותנים לך מלכתחילה בנויים לזה שתתמקח ואם לא התמקחת – הם הרוויחו. ומי לא מתמקח – הזקנים, העולים החדשים והאשכנזים. זה כל כך מייאש לחיות במדינה כזאת, שבא לבכות. שוב אני אומר – בנק שיבוא ויגיד – "אלו התנאים שלי, ולא משנה כמה תתמקח, הם יישארו אותו הדבר" זה יהיה הבנק שבו אשים את כל הכסף שלי פלאס משכנתא פלאס דרושות.

ובאותו עניין – שוקי גלילי, החומוס והאגדה, מריץ קמפיין אינטרנטי בעד ביטול עמלות העו"ש של הבנקים. אני כמובן תומך גמור. במיוחד בימים בהם הבנקים מציעים אפס אפשרויות למשקיעים / חוסכים, דמי הניהול על העו"ש הופכים למזעזעים במיוחד. אל תישארו כבשים חולבות (כן, אני יודע שאני מערבב דימויים מעולם החי, אבל זה נכון במקרה הזה) – לכו לכאן להשפיע.

אז אתמול הושק האייפון העברי הראשון. מהדורות החדשות דיווחו בהרחבה, צוותי צילום נשלחו לסנטר לכסות (יש שמועה שיש גם חנות בקניון איילון, אבל מי ייכנס לקניון איילון בשביל כתבה? איתי אנגל?) ולא נותר אלא לשפשף עיניים בתדהמה ולשאול – למי אכפת?

שלושה מפעילים סלולרים נגררו לתחרות "מי ימצמץ ראשון" וחתמו על חוזים דרקוניים עם אפל ועכשיו הן יעשו הכל כדי לשכנע אתכם שכדאי להזדרז לקנות. מריל-לינץ' מעריכים ששלוש החברות ביחד ימכרו 400 אלף מכשירים. מעניין לקרוא את ההערכות של מריל-לינץ' בהקשר של שוק הסאבפריים בארצות הברית, אבל נעזוב את זה. הנקודה היא שאלו חדשות בנות שלוש שנים, כל ה- early adopters שרצו אייפון כבר השיגו אותו, ועמך ישראל לא הולך לשלם 6000 ש"ח בשביל טלפון מחורבן והאפשרות לראות חדשות ערוץ 2 בפקק ביציאה מכפר-סבא.

לכן אני מצהיר בזאת חגיגית – שלוש החברות גם יחד יגיעו לפחות מ- 300,000 חתיכות תוך שנה. יש לי התערבות בנושא עם מר שפר שאומר שהן יעברו את ה- 400,000, ולא כי הוא חושב שזה טלפון טוב, פשוט כי הוא חושב שאנחנו עם שעובד אך ורק בשיטת העדר.

תמונה מתוך קבוצת אייפון לישראל בפייסבוק

ההתערבות, כמקובל במקומותינו, היא על טעמי.

מי שרוצה להצטרף – מוזמן.

(במאמר מוסגר – לפני שנה וחצי שוחחתי עם ד"ר הופמן על האנדרואיד ואמרתי לו שזה בחיים לא יתפוס, כי עם אייפון בשוק הפרטי ובלקברי בשוק הקורפורייט, אין מצב. אז ההערכות שלי בתחום נוטות להיות מטופשות לחלוטין)

וכן, יותר קל לדבר על זה מאשר על המאגר הביומטרי, כפי שאבחנה לילך סיגן ב"גלובס"