black tangled art

בלונים, דובונים, לבבות ושוקולד

2012-02-15T11:00:00.000+02:00

משום מה אני תמיד שוכחת את התאריך של ולנטיינס. טוב, שוכחת זה לא בדיוק נכון; אני תמיד בטוחה שזה ב- 16 לפברואר, ומופתעת לגלות שזה לא. ט"ו בפברואר שכזה. השנה הופתעתי מוקדם מבדרך כלל, ולכן השארתי לעצמי די זמן לתכנונים.

הרעיון התחיל להתגלגל אצלי כשראיתי עוד אחת מעבודותיה הקסומות של ShirA, בשילוב עם החלפת צלליות בקומונה שלא הצטרפתי אליה מסיבות טכניות גרידא, התכנונים הרב-שנתיים שלי לעשות מסגרת תלת-ממדית (רב שנתיים כי הם לא יוצאים לפועל כבר שנים, כמובן), זה שאני מצלמת פה ממש הרבה והעובדה שאנחנו לא אוהבים את התמונה שקנינו באיקאה לסלון והעברנו אותה כלאחר כבוד לחדר.

אז החלטתי להכין לבועז שלשה של תמונות. סוג של תלת ממד, אם כי לא בדיוק מהסוג שהתכוונתי להכין, סוג של צלליות אבל מי שמקבל את התוצר גר איתי בבית אז לא חייבים להפרד מהתוצאה, ומשהו שיכול להחליף את התמונה בסלון אבל לא חייב.

הרקע של כל המסגרות הוא תמונה שצילמנו; אחת של גשר הזהב (בועז צילם), אחת בחוף ים צפונה לסן פרנסיסקו ואחת בנאפה ואלי.
כל אחת מלווה בצללית שנשלחה להדפסה על נייר כרומו עבה ונגזרה החוצה ידנית; שתיים מהן תמונות ששמרתי מהאינטרנט כי הן מצאו חן בעיני, והשלישית היא עיבוד של תמונה שלנו מיום החתונה. כאן בתמונה קבוצתית -

והנה המתנה ארוזה, החותמת על התגית היא של the cat's pajamas

וגם כרטיס מתאים, כמובן

הכרטיס הזה כולו שאריות להוציא חתיכת הנייר המודפסת בתחתית, שקרעתי מתוך ספר, וכן, חתיכת הדף הספציפית הזו נבחרה בקפידה בגלל הטקסט שמופיע עליה, namely ג'ינג'ית קלבסה, ביטוי שחביב עליי עוד מהילדות. כולי תקווה שבועז מעריך את העובדה שלמענו עשיתי שימוש בחתיכת הקראפט האחרונה שנשארה לי(!) עד שאקנה חבילה חדשה.

פתיחת צמצם

2012-02-03T23:15:00.000+02:00

סופסוף השלמתי כמה פרויקטים, ועוד קצת יושלם בהמשך הסופ"ש, אבל אי אפשר עדיין להראות שומדבר כי הם טרם נמסרו/הגיעו ליעדם... :(

אז בינתיים החלטתי לשתף מספר תמונות שצילמתי במהלך שהותנו כאן. אנחנו משתדלים לקחת את המצלמה איתנו כשיוצאים לשוטט בסופי שבוע, זה מייצר הסתכלות אחרת על הנוף.

העלה שציירתי

ציפור במרינה של ברקלי

עצי סקויה בשמורת muir woods

אלה צולמו בחוף הים, כמובן

ואלה בחורשה צפונית לסן פרנסיסקו

נאפה ואלי

על החלון במטבח

ברחבי ברקלי

המרינה בסן פרנסיסקו

טיפות גשם על החלון בסלון

ואת השלשה הזו אני ממש אוהבת, יום אחד אני אעשה איתה משהו

ונסיים, כמובן, בחתולים

נעליים קונים מהר?

2012-01-18T20:00:00.000+02:00

לפני חודש קרין התחילה במסורת אתגרים חדשה, ואחרי שחודש אחד התביישתי בפינה כי לא היה לי שום רעיון ולא השתתפתי, החודש החלטתי לאתגר את עצמי ולהצטרף.
נקודת ההתחלה שקרין סיפקה החודש היתה האתר הזה - נעזוב לרגע בצד את שלל הקיטורים שיש לי בעניין השילוב המבחיל של שוקולד ומנטה שפושה סביבי בעונה זו של השנה - שוטטתי לי בבלוג הנ"ל, ואח"כ גם בחנות של הבחורה שכותבת אותו.
היה ממש מעניין לראות את תמונות החתונה, וגם את מיני הפקות האופנה שהיא מרימה לכל מוצר, ובאופן כללי צבעוני שם ושמח.
הרבה דברים עלו לי לראש במהלך השיטוט, אם כי הם לא ממש אסוציאציות במובן הטהור של המילה. חתונה, כמובן, מעלה הרבה מחשבות. צבעוניות. patterns. נצנצים. הודו-אסיה. כל מיני דברים כאלה.
אבל בסוף, בסוף חזרתי לנעליים. נעליים ושילובי הדפסים משוגעים.
לא, אין לי אובססיית נעליים. למעשה לפעמים אני חושבת שישללו לי את האזרחות הנשית לאור כמות הנעליים המועטה וגדלי התיקים המועדפים שלי, אבל בינתיים כנראה שעוד לא עלו עליי...
אבל יש חברה מסוימת, שכבר כמה שנים מדי עונה אני מתבייתת על דגם אחד שלה, ופשוט חושבת עליו ממש יותר מדי. רוב הזמן אני לא קונה אותו (אם כי יש לי זוג נעליים אחד שלהם ולאחותי יש זוג אחד ששכנעתי אותה לקנות), אבל זה סתם כי תעדופי התקציב שלי בדרך כלל מסיטים את אמצעיי הכלכליים לכיוונים אחרים, עשויי נייר ;) אבל תמיד יש זוג אחד כזה.
אז החלטתי להכין לזוג של העונה דף. אולי אעשה אלבום לכל נעלי ה"אילו" שלי D:

ולמרות שהדף עצמו לא משוגע - חוץ מהנעליים כמובן - השתדלתי שכן תהיה בו קצת רוח שטות, שמתבטאת בעיקר בכיתובים הדרמטיים, שיוצאים קצת מצחיקים אבל מתאימים להפליא כשמדובר בזוג נעליים.

והזוכים הם...

2012-01-11T22:22:00.000+02:00

לאחר הגרלה חתולית במיוחד -

יותר מסתם יעל
ואמא של עוגי

בנות, אנא שלחו לי את התמונות שלכן למייל (arapax בג'ימייל נקודה קום) ואם יש לכן גודל מועדף או צורת דף מועדפת (ריבוע, מלבן), וכל דבר אחר שבא לכן לכתוב לי :)
אם יש שאלות, גם לשם.

למקרה שתהיתם איך ההגרלה התבצעה, אז קרעתי דף נייר לחתיכות קטנות, על כל חתיכה רשמתי שם של אחת המגיבות לרשומה, וקיפלתי פעמיים. ערבבתי היטב את הפתקים, והנחתי אותם על המיטה - שם החתולים ישנים בשעות הבוקר - בתפזורת. מכיוון שהם חתולים, הם מיד התעוררו, כל אחד תפס חתיכת נייר והתחיל לשחק איתה. בדקתי את השמות שהיו כתובים על הנייר שאיתו הם שיחקו, ובאתי מיד להודיע ;)

ברכות לזוכות, משאירה אתכם עם תמונה של השופטים המהוללים, מוגלי ובלו

nobel cuisine

2012-01-09T00:30:00.000+02:00

הבלוגולדה סגורה!
תודה לכל מי שלקח חלק, שמות הזוכות/ים יפורסמו בעוד יומיים-שלושה, תלוי במצב הרוח של החתולים.

היום הבאתי איתי את הדף הראשון בספר הבישול שלי! טוב, לא שאני כותבת ספר בישול, כמובן, אבל מאז שאנחנו כאן התפקיד העיקרי שלי (חוץ מלשעשע את החתולים) הוא להכין ארוחת ערב. ומכיוון שאני לא אוהבת לחמם אוכל (וגם אין מיקרו, אבל לזה אנחנו כבר רגילים מהארץ) אני בעצם מבשלת כל ערב.

התחלתי מתיקייה במועדפים אבל היא תופחת לאט לאט בדברים שאני רוצה לנסות, ודי בהתחלה הבנתי שאצטרך דרך מוצלחת יותר לשמור את המתכונים שיצאו טובים במיוחד, ולכן החלטתי לייצר לעצמי ספר בישול. מה טוב שגם קיבלתי קופון לספר סטייל לופה האמריקאית (שנקראת פה shutterfly) יחד עם הבמבוק המגניב שלי, אז בכלל.

זה הדף הראשון, התחלתי איתו כי בניגוד למרבית התמונות שמצולמות עם פלאש בגלל שארוחת ערב אוכלים... בערב, וכאן מחשיך כבר בחמש, את התמונות של הקינוחים אני מצלמת באור יום טבעי ויפה, אז הן יוצאות מוצלחות יותר, וזו יצאה ממש נחמד. גם הדף נחמד :) אני מתלבטת אם להשתמש באותו פונט בכל הדפים או לא, אבל מניחה שזה יחליט את עצמו תוך כדי עבודה.

(וכן, עקבות הנמלים הקטנות האלה זה הכתב שלי, בגודל אמיתי).

והכותרת זה בכוונה, אני יודעת שלא ככה כותבים את זה, המצאתי אותה כשחזרתי מהקניות ואמרתי לבועז שלדעתי האנשים שהמציאו את השום הכתוש הקפוא של דורות צריכים לקבל פרס נובל על העניין הזה... nobel cuisine :)

דיג'י קנדי

2012-01-01T22:00:00.000+02:00

החלטתי לקדם את פני השנה האזרחית החדשה בקצת קארמה חיובית.
לא חושבת שציינתי את זה, אבל הדבר הקראפטי היחיד שהבאתי איתי במזוודה הוא מיני אלבום שקיבלתי במתנה מקרין והטרימר שלי. לא שיש לי מה לחתוך איתו, אבל הוא איתי.
כיוון שכך, ועל מנת ששריריי היצירתיים לא יתנוונו לחלוטין, החלטתי על בלוגולדה דיגיטלית, דף מעוצב עם התמונות שלכם. מבין המגיבים לפוסט הזה, החתולים יבחרו אקראית שני זוכים (אל תשאלו איך זה יעבוד בדיוק...) שיתבקשו לשלוח לי מספר תמונות למייל ויקבלו בחזרה דף דיגיטלי (על הגודל נחליט ביחד) שנראה ממש סבבה כשמדפיסים אותו כתמונה גדולה ומדביקים על קאפה, מנסיון. או, שאפשר לשמור אותו על המחשב ולהוסיף עוד ועוד דפים עם הזמן. או כל דבר אחר :)

נוסף על אלבום החתונה, הדפים שהכנתי במתנה לדי.ג'יי ולצלם, ועוד כמה אלבומים דיגיטליים, תוכלו לראות המחשה נוספת של התוצר המדובר בדפים הבאים, שהכנתי על פי בקשה לחברה לעבודה -

אני הולכת להכין עוגיות לארוחת ערב עם חברים; מוזמנות/ים להגיב בזמנכן/ם החפשי עד ה- 8 לינואר בחצות זמן ישראל :)

christmachanuka

2011-12-19T09:36:00.001+02:00

קשה, קשה לעבור ברחוב ולראות את כל הזרים העגולים (wreath) על הדלתות, ושרשרות האורות הקטנים, ומיליון ניירות עטיפה, שקיות מתנה, גרביים ענקיות, ולחזור הביתה לחותמת האחת שמחכה לי שם :)

בסופהשבוע הוזמנו לארוחת ערב אצל מרצה מאוניברסיטת ירושלים שנמצא כאן בשבתון ומאד מחבב את בועז. המארחת אסרה עלינו להביא אוכל לארוחת הערב, אבל בידיים ריקות אי אפשר להגיע, אז זה מה שהבאנו איתנו:

לחמניות בריוש קטנות, שוחות בסירופ מתוק מתובל בווניל, קנמון, תפוז, אניס, צפורן, הל, ורום.

הוספנו קצת נייר עטיפה לייפוי (מדהים מה מוצאים כאן בחנויות של הכל בדולר), חוט קשירה ממדור הגננות באייס (גם הצנצנות משם, אגב), ותגיות.

את התגיות גזרתי משקית נייר של הסופר הקרוב למקום מגורינו, הם רוצים להקל עליך למחזר את השקית אז צד אחד שלה כולו תגיות מתנה מוכנות לשימוש בחג המולד, רק לגזור ולקשור :)

וכדי שלא תתלוננו שאני באמת לא עושה כאן שומדבר, לאחרונה אני משחקת עם הצעצוע החדש שקיבלתי במתנה מבועז לכבוד חג ה- black friday ;) במבוק!
לא, לא מדובר בעציץ חדש שאוכל להרוג לי בנחת, כי אם במעין הרחבה של הפד של הלפטופ, הוא מגיע עם "עט" מיוחד, ואפשר לכתוב עליו (הבמבוק לומד את כתב היד שלך והופך את המילים לטקסט מודפס ביעילות הולכת וגדלה, שימושי לאנשים שמקלידים לאט אבל כותבים מהר - אני לא ביניהם, את כתב הנמלים שלי לוקח זמן לשרטט...), ואפשר גם לצייר עליו! מה שפותח המון אפשרויות חדשות בתחום העיצוב הדיגיטלי.
יש לי עוד המון מה ללמוד, ובינתיים כן יש לי כאן קצת עבודה אז עוד לא הקדשתי לו כמה ימי לימודים ארוכים, אבל הספקתי לצייר את בלו

והתחלתי בכל מיני שרבוטים בהשראת פרויקט ספר הבישול (לשימוש עצמי בלבד) שאני רוקמת פה

יש לי כבר רעיונות איך לעצב את הספר, אולי בקרוב יהיה לי גם מה להראות :)

וזה השרבוט שאני הכי אוהבת בינתיים, עלה עם טקסטורה מגניבה שמצאתי ברחוב

בינתיים חנוכה שמח לכולן!

ברקלי, ארה"ב

2011-11-23T09:31:00.001+02:00

סתם בשביל לשתף קצת :)
קצת תמונות של הדירה, למי שעוד לא ראתה -

וקצת של ברקלי העיר -

סה"כ עיר נחמדה בהחלט, יש הרבה צעירים ולא מעט מקומות בילוי אבל רחובות המגורים שקטים ומלאים בבתים קטנים עם גינות פרועות למדי, שזה הרבה יותר נחמד מאשר הגינות המהוקצעות שמתקשרות אצלי לאמריקה. התחבורה הציבורית כאן לא מאכזבת, אבל כיוון שהעיר קטנה יחסית אני הולכת ברגל 98% מהזמן כי אחרת אני מרגישה קצת מפונקת. זה לפעמים מוביל אותי לעשות שטויות כמו לסחוב 10 קילו קניות ברגל הביתה, אבל כזו אני.

הכל פה מאד אורגני, ירוק, ממוחזר, sustainble, fair trade, ועוד כל מיני מילים שכל אחת מהן מוסיפה אוטומטית כמה אחוזים למחיר :) אבל לפחות זה אומר שיש כאן מגוון של אוכל צמחוני בכל מקום, כולל בפאב הכי קטן שמתמחה בהמבורגר וצ'יפס. שזה די נחמד. וגם יש הרבה אנשים שהולכים ברגל ונוסעים באפניים, בניגוד לאמריקה שיצא לי להכיר עד כה.

התמונות האלה צולמו באוניברסיטה, שנמצאת בתוך יער קטן שזורם בו נחלצ'יק

חמרי היצירה שלי עדיין עושים את דרכם הארוכה בים, אז בינתיים אני משתמשת במפלט היצירתי שלא מכזיב אותי לעולם - בישול, ומכינה כל ערב משהו אחר, לפעמים גם מלווה אותו בלחם מתאים שהכנתי לבד.

ומצלמת כמה שאפשר, גם בבית וגם בחוץ

טרם פשטתי על חנות סקראפ מקומית כי החודש הראשון קשה כלכלית (ולא שאחריו נהיה מיליונרים), וגם בינתיים אסור לי לעבוד כאן ויעברו כמה חדשים עד שאקבל היתר עבודה. לעומת זאת, איתרתי חנות סקראפ גדולה שנמצאת 15 דקות מהבית שלי (לשאלתך קרין, מייקלס יש רק 20 דקות נסיעה ברכב מברקלי, ורכב זה משהו שלא יהיה לנו ;) ובהחלט אגיע לשם מתישהו לסיבוב קניות. בינתיים אני עוברת מדי פעם כדי לראות אם במקרה צריכים שם עובדים...

אני חוככת בדעתי לגבי סוג כלשהו של בלוג קנדי יצירתי, אז חכו להודעה בנושא :)

עוד פרידות

2011-11-11T12:43:00.000+02:00

הדבר האחרון שהספקתי לסיים לפני הנסיעה היה מתנת פרידה לחברים מהעבודה. נהוג אצלנו לעשות מפגש פרידה חברתי של כל ה"ילדים" בעבודה כשמישהו עוזב. המפגש שלי יצא יום לפני הטיסה, מסיבות לוגיסטיות שלא היו קשורות אלי, ולקח לי הרבה זמן להחליט איזו מתנה אני מכינה, כך שהתחלתי להכין אותה כבר בתוך כל הלחץ והתיזוזים.
אצלנו בעבודה יש אמא חלופית לכולם, שבלעדיה המקום הזה על כל יושביו היה קורס. בין שאר הדברים, היא מנהלת רשימה של ימי ההולדת של כל מי שעובד במחלקה, בערך 10 שנים אחורה, ותמיד מתקשרת לאחל מזל טוב. מכיוון שאף אחד אף פעם לא עוזב את הרשימה הזו, היא כבר מתפרשת על יותר משני עמודים של וורד, וכבר לא נראית טוב על הקיר שעליו היא מודבקת בגלל האורך. אז אחרי הרבה מחשבות והתלבטויות החלטתי להכין לוח עד שיחליף את הרשימה הזו.

בכל חודש ציירתי לבד קווים ותאריכים (וכן, זה יצא עקום ובכתב קטן, אחרת איך ידעו שאני הכנתי את זה?)
והוספתי חותמת שצבעתי בקופיק.
חודשים נבחרים (סליחה על איכות התמונות, צילמתי בלחץ של זמן והמיטה זה בערך הרהיט היחיד שנשאר לצלם עליו) –

ובחודש דצמבר חתול כחול (אפור), כדי שיהיה ברור שאני הכנתי את זה!

ועטוף לפני מסירה

כמו תמיד, האנשים הם מה שמתגעגעים אליו כשעוזבים, ואני בהחלט אתגעגע.

זכרונות

2011-11-04T19:42:00.001+02:00

מה שלום כולן?
אני כבר בברקלי, בדירה שמצאנו ושכרנו תוך שלושה ימים וחצי. אינטרנט עדיין אין, אז הרשומה הזו מתפרסמת באדיבות אחד השכנים. חמרי היצירה שלי יצאו לדרכם השבוע, אז הם אמורים להגיע איפשהו לקראת ינואר 2012...
הימים לפני הנסיעה היו עמוסים בואכה מוטרפים, לצד האריזות גם הסתובבתי הרבה בבית חולים לצערי (לא לדאוג, הכל בסדר לעת עתה) ולכן זמני המועט הצטמצם גם ככה.
בינתיים די נחמד פה, העיר קטנה וצבעונית למדי, שקטה יחסית, ומזג האוויר נעים במשך היום. בלילה ובבוקר מוקדם קר מאד.
אחד הדברים שהיה חשוב לי לסיים ולמסור לפני הנסיעה היא מתנה לחברתי הטובה רוני, שיומולדתה חל באמצע אוגוסט, אבל להגנתי ייאמר שנפגשנו מאז פעם אחת בצורה לא מאד מתוכננת אז לא יכולתי לתת את המתנה קודם לכן...

מכיוון שמאד מצא חן בעיני סט הגלויות שהכנתי במסגרת החלפת ספר, החלטתי לצרף גם למתנה של רוני סט כזה. ומכיוון שאני אוהבת לתת לרוני מתנות עם תמה מרכזית, אז התמה הפעם היתה להזכיר לה אותי. אכן, תמה אגואיסטית משהו ;)

בשביל הזכרון לטווח קצר, רוני קיבלה שתי קופסאות של עוגיות. לא אני הכנתי, כי התנור עבר כבר לאחסון, אבל זה ישאיר טעם טוב אחרי שאסע.
בשביל הזכרון לטווח בינוני, רוני קיבלה את סט הגלויות המדובר. ביקשתי ממנה לשלוח לי רשימה של שלושת הספרים ושלושת הסרטים האהובים עליה ביותר, ומתוכם ליקטתי משפטים ועיצבתי גלויות. בחלקן שמרתי על העיצוב מהסט הקודם כי הוא התאים לי גם לכאן (וכי בכל זאת, הרבה זמן לא היה לי), ועבור חלק עיצבתי רקע חדש לגמרי.

שלא במתכוון כנראה, כל הספרים שרוני בחרה קשורים איכשהו לחברות בינינו; girl, interrupted שרוני הכירה בתור סרט ואני קניתי לה את הספר והכרחתי אותה לקרוא אותו (אחד הספרים האהובים ביותר עלי, ולמי שלא קראה אותו אני ממש ממליצה, הוא הרבה יותר טוב מהסרט), the long way down של ניק הורנבי, עוד סופר מומלץ שהכרתי לה, ו- the perks of being a wallflower המקסים, ספר שתרגמתי כמתנת יומולדת לרוני כשהגיעה לגיל 18, ואפילו עיצבתי כספר אמיתי עם כריכה והכל (מכוערת, ובכל זאת).
עוד בסט ציטוטים מהסרטים השעות (the hours), ושמש נצחית בראש צלול. בסרט השלישי לא השתמשתי, גם ככה היה לי קשה לצמצם את מספר הציטוטים.
הגלויות הודפסו גם כאן כתמונות והודבקו על קארדסטוק לבן, ונארזו באותו אופן כמו הסט מההחלפה, כי האריזה גם היא מאד מצאה חן בעיני.

בשביל הזכרון לטווח ארוך, אין טוב יותר מחוש הריח. אז קניתי לרוני כרטיס מתנה לחנות סבונים באטסי, שעושה סבונים עם ריחות ממש מיוחדים בשילובים שנשמעו לי מעניינים ומתאימים לטעם של רוני. הכנתי לה כרטיס מתנה במעטפת עד שיגיע כרטיס המתנה האמיתי מארה"ב. תסלחו לי שלא צילמתי את החלק הפנימי של האריזה, היו בו הסברים על המתנה כולה ועל הסבונים בפרט.
ככה נראתה המתנה הארוזה

מבט מקרוב יותר

מארז הגלויות וכרטיס המתנה העטוף

והוספתי גם מחברונת מגניבה, רוני ואני החלפנו בחיינו כתריסר מחברות לפחות

נתראה ברשומה הבאה!

שלום, אני נוסעת

2011-10-24T21:57:00.002+02:00

זהו. בעוד מספר שעות בועז, אני ושני החתולים עולים על מטוס לברקלי, קליפורניה.
חמרי היצירה שלי יגיעו כמה חדשים אחרי, אבל יש כמה פוסטים בקנה שיתפרסמו בהמשך, כדי שלא תשתעממו בזמן שאני מנסה למצוא את מקומי מעבר לאוקיינוס.
אני משאירה אתכם עם פרויקט הסיום הנוסף שלי בקורס לצילום, זה שצילמתי כגיבוי למקרה שתכנית א' שלי לא תצא לפועל ובסופו של דבר לא הצגתי כי היא כן.
קראתי לו "בין קירות ביתי", מעין מבט מתוך הדירה שלנו והחוצה. עכשיו אני עוזבת אותה, ועוד מעט היא לא תהיה קיימת יותר כי עושים כאן פרויקט של פינוי בינוי או משהו כזה, אז דווקא נחמד שיש לי מזכרת.

נשתמע.

תינוקלבום, חלק שני

2011-10-12T00:20:00.001+02:00

ובו יוצג המיני אלבום שהכנתי לחברתי הטובה ובעלה (שגם הוא חובב צילום), שלמשפחתם התווסף ילדון ראשון, אח קטן לשני חתולים ממזרתונים ואחת חתולה פחדנית ומצחיקה.
לא אמרתי את זה בחלק הקודם, אז שני האלבומים בגודל של 6x6 אינץ'. את הניירות קניתי ככמה קיטים מאטסי, ואת מרבית הקישוטים/מדבקות/צ'יפבורדים/ראב אונים הוספתי ממה שיש לי בבית. הכריכה של שני האלבומים עשויה צ'יפבורד שהגיע יחד עם אחד הקיטים.
באמת (באמת!) השתדלתי לשמור על פלטת צבעים שמתאימה לבנים, אז מה אם לפעמים התפלק לי קצת אדום או כתום פה ושם, ויסלח לי הבעל המדובר.

אני ממש אוהבת את הדף עם הבמבי הקטן :)
מכיוון שלא מצאתי דרך לעטוף את האלבומים הללו בלי שתתקבל אריזת פרנקנשטיין מעוותת, בסופו של דבר תפרתי להם אריזות מתנה עקמומיות מלבד.

חג שמח!

תינוקלבום, חלק ראשון

2011-09-28T12:46:00.001+03:00

הרשומה הזו תתחלק לשניים, למרות שאת המוצג בה הכנתי ביום שבת אחד.
בהפרש של כחודש זה מזה, חברה טובה וארוכת שנים שלי (לא, אני לא רומזת שאת זקנה) וגם חבר טוב מימי הצבא הפכו להורים לראשונה (באופן בלתי תלוי וכל אחד עם בן/בת זוגו בהתאמה, כמובן). אז אחרי שסיימתי עם האלבום הדיגיטלי שלי, פניתי להכין לשני זוגות ההורים הטריים מיני אלבומים לא דיגיטליים.

ידידי הטוב ואשתו המקסימה הורים לבת קטנה, ולכן המיני אלבום שלהם בצבעים של ורוד וירוק וכתום, וכאבא חובב צילום שגם יש לו עין נהדרת, אני מקווה שהם ימצאו לו שימוש, גם אם השימוש הזה הוא לתת אותו במתנה לסבתא :)

אני יודעת ששניכם מבקרים פה לפעמים, אז שיהיו לכם הרבה שנות אושר עם הקטנה.
וליתר מבקרי הבלוג שלי, שתהיה שנת ברכה.

שוויץ

2011-09-22T13:08:00.010+03:00

**בלוגר עשו שינוי מעצבן באופן שבו תמונות מוצגות. כדי לראות תמונה בגודל נורמלי, לחצו עליה בעזרת לחצן ימני, ובחרו בפתיחה בחלון/לשונית חדש/ה. מעצבן, אני יודעת. מקווה שהם יתעשתו בקרוב**

אין יותר מדי חדשות, מחכים לכל מיני טפסים וביורוקרטיה, אני מנסה קצת לעודד את עצמי. אז היום נשוויץ קצת בכמה דפים מהאלבום (עשיתי שתי גירסות שונות מעט לכל זוג הורים, יתרון כשעושים את זה לבד).

נתחיל בדף של שלב האיפור

דף השמלה שלי במלואו

(כן, יש גם דפים שמוקדשים לבועז, ואפילו לא מעט, אבל הם לא יעלו כאן. מי שרוצה מוזמנת לבוא לעלעל באלבום, יש לכן זמן עד סוף אוקטובר ;)

קצת צילומים זוגיים, מה שקוראים בפורום "מקדימים"

קצת מקבלת הפנים (אני לא מעלה דפים שיש בהם בעיקר פרצופים של אנשים אחרים, ותאמינו לי שאני עושה את זה בצער כי הצלם שלנו ממש טוב בזה)

שני דפים מייצגים משלב החופה (טשטשתי פנים של אנשים אחרים)

דף שמוקדש לריקוד שלנו ביחד

זה מה שמותר לי להראות בינתיים ;)

קיבלתי מחמאות מהאנשים שעובדים בבית הדפוס, היה נחמד לשמוע שהם נהנו לראות משהו שחורג מהנוף שהם רגילים אליו.

את הכריכה של ההורים אמא ובועז בחרו, אני התעקשתי לבחור את הכריכה לעותק שלנו, ואני ממש מרוצה מאיך שהיא יצאה, אז צילמתי מלא תמונות שלה :) היא בהחלט יותר יפה במציאות. שוב, מוזמנות וגו'.

help

2011-09-10T13:39:00.001+03:00

ובכן.
כמו שחלקכם יודעים, וחלקכם, לא, בועז ואני נוסעים לארה"ב לתקופה של כשנתיים בסוף החודש הבא. בועז נוסע לעשות שם פוסט דוקטורט (בברקלי, קליפורניה, למי ששואלת את עצמה).
בנקודה זו אני אתנצל מראש על הניצול חסר הבושה של פלטפורמת הבלוג שלי - לא יהיו כאן תמונות יצירתיות היום, אני צריכה עזרה.
שני החתולים הפרטיים שלנו, מוגלי ובלו, באים איתנו כמובן. אבל אנחנו מחפשים בית לשני חתולים; האחד, גורון שחור, שובב ופעלתן, שצמא לחברה חתולית אוהדת. כרגע חי עם שני פדלעות בוגרים שממש לא מרוצים ממנו, ורוב היום הוא בבית לבד.
אני לא ממליצה עליו לבית שיש בו ילדים קטנים או לבית שאין בו ולא מתכננים להכניס אליו חתול צעיר נוסף, כי הוא נאסף מהרחוב בגיל צעיר ולא למד מחתולים אחרים איך לשחק בלי להכאיב. לעומת זאת, הוא חתול אידאלי לבית שאימץ גור צעיר שמפריע להם לישון בלילה.
שמינץ הוא חתול סקרן, שובב, חכם, מגרגר בקול רם במיוחד, וכשהוא עייף הוא החתול הכי מתכרבל ופינוקי בעולם (אות לאופי שיהיה לו כבוגר). אם יהיה לו חתול נוסף להוציא איתו מרץ, הבעלים שלו ייהנו מכל העולמות :)
שמינץ מחוסן (נותר לו עוד חיסון אחד בגיל שנה שכבר שילמנו עליו), מטופל באופן קבוע נגד פרעושים ותולעים, ומגיע עם אוסף צעצועים מכובד. הוא יימסר תמורת הבטחה לעדכונים ותמונות.

החתול השני הוא דבק, שכבר הזכרתי בעבר. דבק כנראה ננטש אצלנו בגינה לפני כשנתיים. חתול דומיננטי מאד וענק. ידידה שלנו היתה אמורה לקחת אותו אליה, אבל התחרטה, ולא היה לי לב להחזיר אותו לגינה. מאז הוא ישן אצלנו במרפסת (כשהוא סגור שם) כבר שנתיים, ובמשך היום נכנס פנימה, בהשגחה, כי הוא לפעמים חש צורך להראות לחתולים שלנו מי הבוס. חברה אחרת שלי התחייבה לקחת אותו, אבל גם היא חזרה בה, ועוד מישהו לקח אותו אבל החזיר למחרת (לחלוטין מתוך בורות), ודבק, למוד אכזבות, עדיין אצלנו. גילו בערך 6-7 שנים, והוא מחוסן, מטופל, ומקסים.
בחודש שעבר הייתי חולה ממש, ודבק לא מש מצידי. בלילה בועז היה צריך בכח להכניס אותו למרפסת, וגם זה אחרי מרדפים חוזרים ונשנים כי החתול פשוט שעט מהמרפסת, נעמד למרגלות המיטה, וסירב להתפנות. בפעם הראשונה שיצאתי מהבית לקנות לעצמי קרקרים לאכול, דבק ליווה אותי עד קצה השביל של הבניין, וחיכה שם עד שחזרתי מהמכולת, ואז ליווה אותי בחזרה הביתה. אנחנו די בטוחים שהוא חושב שהוא כלב.
מדובר בחתול הכי מתפנק והכי נח בעולם, ויש פה כמה קוראים בבלוג שיוכלו להעיד על כך. מעולם לא נשך, שרט או שלף ציפורן על בנאדם כלשהו. חתול מעולה לבית עם ילדים קטנים, כיוון שהוא לא מחזיר בשום צורה, לא משנה כמה מציקים לו (פשוט קם והולך לשבת במקום אחר). כל מה שמעניין אותו, זה ליטופים ואהבה. פשוט חתול שעושה מסג' בלב. הלב שלי נקרע מזה שאני לא יכולה לקחת אותו איתי, בשיא הכנות, ואם היתה לי דרך להבטיח שנוכל להפריד ביניהם בדירה שעוד לא מצאנו בברקלי, הוא היה נוסע איתנו גם.
לא מתאים לבית שכבר יש בו חתולים, אלא אם כן הם מוכנים להתערערות של ההיררכיה, כי דבק חייב להיות בראשה.
במידה ולא יימצא מישהו שרוצה שדבק יהיה שלו לעד, אנחנו מנסים למצוא מישהו שיהיה מוכן לתת לו בית לשנתיים שאנחנו נהיה בחו"ל, עם התחייבות שלנו לממן את האוכל ואת הטיפוליים הוטרינריים (המועטים) שלו. כשנחזור ניקח אותו בחזרה אלינו.

אם אתם מכירים מישהו שעשוי להיות מעוניין באחד מהשניים, אנא הפנו אותו למייל שלי - arapax ב- gmail.com.
ובנימה אישית לרגע, מכל ההכנות לנסיעה, אלה הדברים שמעיקים עליי ביותר. אם מישהו כאן יוכל לעזור לי להניח את דעתי בעניין קורת גג טובה לשני אלה, כל השאר כבר יסתדר. מבטיחה.

תולעת, תולעת ספרים

2011-09-07T09:36:00.001+03:00

אי שם בתחילת הקיץ, ריבי הציעה בקומונת "צומת צבעים" החלפה לכבוד שבוע הספר. באופן שתמיד נראה לי הולם מאד, יום ההולדת שלי חל מדי שנה במהלך שבוע הספר (לפחות, לפני שקיצצו אותו לשלושה ימים בחלק מהערים), ובאופן כללי ספרים משפרים לי את מצב הרוח בצורה כמעט מיידית. לכן, כשליבי טוב עלי, הצטרפתי להחלפה, ועמלתי קשות על צמצום רשימת הספרים האהובים עלי משואפת לאינסוף לארבעה (וזה כשהבקשה היתה לשניים, אבל היה ברור שזה לא יקרה).

בהגרלת הזוגות קיבלתי את שניצל13, הלא היא רחלי, המציירת במשיחת מכחול וקורעת מצחוק באבחת מקלדת. מיד החלטתי שלא להשתמש בספר "אורה הכפולה" שהיא אוהבת, כי ממזל תאומים אחד ועוד זוג תאומות ספרותיות יכולה לצאת רק סמטוכה. היות שאת הספר השלישי שרחלי ציינה לא קראתי בכלל, והיות שמשפט אחד בספר הנותר, כמו שאומרים, הדהד אצלי לאור החיים הפרטיים, החלטתי ללכת עם "אין מקום שהוא רחוק מדי", של ריצ'ארד באך.

עברתי על הטקסט של הספר, ותלשתי ממנו משפטים שנראה לי מעניין לעבוד איתם. חלק מהם כבר בקריאה הזכירו לי אלמנטים דיגיטליים שיש לי, אחרים נשמעו לי טוב גם כשעמדו לבד, בלי הקונטקסט של הספר.

במקור הכוונה היתה להכין מין מיני-אלבום השראה קטן. והיות שכבר הייתי בשוונג דיגיטלי בגלל אלבום החתונה, החלטתי להתחיל עם דיגיטלי ואולי אח"כ להוסיף לו אלמנטים "ממשיים". אבל התהליך השתלט, ובסוף הכל יצא דיגיטלי. לאורך הדרך נאבקתי ברגשות אשם על זה ש"דיגיטלי זה לא אמיתי", ואם לא מורחים בפנים דיו ומדביקים דברים אז זו השקעה פחותה... אבל בסוף הצלחתי לשכנע את עצמי שיהיה בסדר. אני מקווה.
אלה הקבצים הדיגיטליים המקוריים שלי (אחרי הקטנה) -

כשהראיתי לבועז את הקבצים הגמורים במחשב, הוא אמר שבעצם למה לעשות מזה מיני אלבום, כי כל אחד מהם יכול גם לעמוד בפני עצמו, כיחידה עצמאית, והציע לעשות מהם סט של גלויות. כתמיד, יש לו רעיונות מגניבים :)
אז בסוף יצא סט גלויות.

את הקבצים פיתחתי (כמה פעמים, אחת ממני היא ממש פרפקציוניסטית מעצבנת) כמו תמונות, ואחר כך הדבקתי על קארדסטוק לבן עבה שנחתך לגודל המתאים ואפשר לכתוב עליו בצורה יותר הגיונית מאשר על צד אחורי של נייר פוטו.

כמו שאפשר לראות, בפעם האחרונה שפיתחתי הצבעים יצאו ממש קרוב למקור, להוציא גלויה אחת שהרקע שלה היה אמור להיות צהבהב ויצא ממש כמעט לבן. החלטתי לחיות עם זה בשלום, אבל אני שולחת מכאן את התנצלותי לרחלי ומודה שבפעם הזו זו כנראה אשמת המוניטור שלי, ולא המעבדה שבה פיתחתי את הסט האחרון, שבמבחן התוצאה לעומת המעבדות האחרות אני בהחלט ממליצה עליה.

אחר כך עברתי להכין מארז. בחרתי בקארדסטוק קראפט כי אני אוהבת אותו באריזות, וחתכתי אותו לצורה של מין כריכת אלבום של פעם כזו, עם פינות מעוגלות ואוזן שמכסה חצי מהבפנוכו.
הגלויות בתוך המארז הפתוח -

ועם האוזן המכסה -

הסגירה נשענת על שרוך (שוב, בהשראת אלבום החתונה שלנו, שהגיע שלשום!) דמוי-זמש שחור, שתפרתי לשדרת המארז כדי שיישאר בגובה שרציתי.

תקריבים משני הצדדים על המארז כשהוא סגור (למקרה שמישהו מכם כמוני, מתלהב מהאריזה לא פחות מאשר מתכולתה) -

במהלך הקשירה השחלתי בשרוך טבעת שציירתי על שרינקי דינק ואז אפיתי, כמחווה למתנה שמעניק הכותב לחברתו ה(לא)קטנה.
כיוון שבספר מצוין שאת הטבעת לא ניתן לראות, שקלתי לכמה רגעים לצייר טבעת בנזן על השרינקי :) אבל הבנזן מסרטן ולא רציתי ששניצל תחשוב שאני מנסה להתנקש בחייה...
והנה המארז השלם, סגור ומוכן לשימוש -

ויחד עם הכרטיס הקטן שהכנתי, ממתין לשליחה

קיטים:

for the birds, in good comany, innovative, indefinitely, splatz, abide, a good find, awakenings, eastbourne, est, mother's love, of the essence, happy talk, in good company, lotus, montage, sugar heart, together, twogetherness

מצטערת שאני לא רושמת של מי כל קיט, התמיכה ב- bi-di בבלוגספוט עושה לי לפעמים חשק לצרוח ו/או להעביר את הסוגייה לטיפולו של אבא שלי. בכל אופן, אם מישהי רוצה לדעת של מי קיט/אלמנט מסוים אני אשמח לפרט במדיה אחרת

תודות

2011-08-08T17:06:00.002+03:00

אני עובדת על האלבום שלנו, סופסוף. תהליך מעניין של להשאיר את הדפים כמה שיותר נקיים אבל עדיין מעניינים, עדיין עם איזשהו ערך מוסף מעבר לתמונות עצמן. מצד שני, בלי להאפיל על התמונות, ולהשאיר מספיק מקום ליופי שלהן.

אחרי כמה ימים רצופים החלטתי לקחת הפסקה מתמונות של עצמנו ולעצב שני דפים של 30X30 שיישלחו בתור תודות לצלם ולדי.ג'יי.
ראשון הדף של הדי.ג'יי שלנו. טשטשתי קצת את הפנים שלו כי אני יודעת שהוא לא אוהב ששמים תמונות שלו שהוא לא יודע מהן.

והדף שעיצבתי לצלם שלנו, שנלכד בעין העדשה של הצלם המתלווה במהלך הערב. הדף הזה בנה את עצמו תוך פחות מחצי שעה, כולל שינויים והזזות, ואני ממש ממש אוהבת אותו.

בקרוב אולי תקבלו כמה הצצות לאלבום ההולך ומתגבש :)

קיטים: storyteller של onelittelbird ו- paislee press
focal point של onelittlebird
abide של onelittlebird
awakenings של Taylormade, Ida & scarlet heels
eastbourne של paislee press ו- kathryn wilson
her personality של kim de smet

פוסט חתונה

2011-06-16T18:33:00.000+03:00

ובכן, מה שלא מספרים לכם, ילדים, זה שהעבודה לא נגמרת אחרי החתונה! צריך לסנן כמעט אלפיים תמונות, להקטין, לשלוח לחברים את מה שרלוונטי אליהם, לשלוח תמונות לקייטרינג, לגן, למאפרת, למעצב השיער, לכתוב ביקורות על כולם, להכין קרדיטים, להתחיל לעבוד על האלבום; ובין לבין להמשיך ללכת לעבודה, שם יש לי נחפפת חדשה, ולטפל בפירור של חתול שבועז מצא צורח באמצע הרחוב... אה, וגם כמה חברות שלי ילדו/בדרך ללדת.
אבל, קרין איימה על חיי, אז אני מעלה גם פה תמונות מהחתונה :)
לא אפרט את כל מה שיש לי להגיד על כל מי שהקיף אותנו. מי שמתעניינת בחפירות באופן מיוחד, מוזמנת כלאחר כבוד אל הקרדיטים שלי בפורום חתונות בתפוז.

אז היום התחיל לא מאד מוקדם בבוקר, עת בועז ואני הלכנו לארוחת בוקר במאפייה ברחובות (צרפתית, אלא מה?) לפני כן, עברנו בחנות הפרחים הקרובה כדי לקנות לי את הפרחים לזר, שכמובן הכנתי לעצמי 10 דקות לפני שהייתי צריכה לצאת...

משם המשכתי אל בית הוריי, שם חיכה לי כבר מעצב השיער, יאיר דניאל. ככה, פחות או יותר, נראיתי כשהוא התחיל לעבוד (את התמונה צילם חבר של אחותי)

כשהוא סיים נראיתי ככה (את כל התמונות מכאן והלאה צילם שחר דרורי המוכשר כשד)

כמה שעות טובות אחר כך, הגיעה יעל דרוקמן, המאפרת. זוכרים איך נראה הפרצוף שלי? הנה מה שיעל עשתה לו -

והתוצאה הסופית

לקראת סוף האיפור בועז הגיע גם. כאן יאיר מוודא שהכל בסדר עם השיער שלי לפני שאני עולה להתלבש

והנה השמלה יורדת במדרגות.

חברה טובה שלי טוענת שחתונה היא בעצם מסיבה גדולה לכבוד שמלת הכלה שלך... ;)]
את השמלה עיצב ארז עובדיה, כנראה אחד האנשים היחידים שהיו עומדים בסטנדרטים הגבוהים של סבתא שלי ז"ל (שהיתה תופרת בימים שעוד לא המציאו את המילה "מעצב").
במקור על השמלה היתה סיכה עגולה וגדולה יחסית בגוונים של כתום וזהב, שלא כל כך התחברתי אליה. הבאתי לארז תליון שהפכתי לסיכה (קניתי באטסי) ותפרו לי אותה לשמלה.

משם יצאנו למה שנקרא מקדימים. לבקשתו של בועז, אני לא שמה תמונות שלנו שבהן אפשר לראות את הפרצוף שלו, אז תאמינו לי שהוא יפה ושיש עוד מלא תמונות יפות, ומי שרוצה מוזמנת לעלעל באלבום שלנו לכשאסיים אותו ;)
הצטלמנו כמה תמונות על הדרך בגינה של אבאמא
אחר כך שחר לקח אותנו בדרך לפלמ"חים, למה שהוא קורא "חירבת אל נרקומן". אני אוהבת את הקונטרסט החד בין איך שאנחנו נראים לאיך שהמקום נראה.

כאן אפשר לראות את הנעליים, אחד השלבים היותר סיוטיים בדרך לחתונה. קשה מאד למצוא בחורף נעליים שאינן לבנות/שמנת/זהב, ושאינן בצבעי חורף מדכאים של כחול חשמלי, שחור, אפור או חום. למעשה, החיפוש ארך כל כך הרבה זמן שכבר התחלתי לחלום בלילות שאני מודדת נעליים... יחי קליגולה

ועוד כמה תמונות בפרדס הקטן שבכניסה לגן האירועים

בסוף הצטלמנו עוד מספר תמונות בתוך הגן, עם פלאש חיצוני. דווקא את התמונות האלה אני פחות אוהבת. ומשם - לצילומי המשפחות. כמו שקרין אמרה בזמנו, בהחלט מומלץ, ובזכות זה יש לכם תמונות של הקשת שהכנתי לאחותי

ושל התכשיטים של אמא

ועוד תמונה שאני אוהבת שלי עם אחותי

החתונה היתה ב"הנחלה" בבית עובד. מקום מקסים, פתוח לחלוטין, שרוב האנשים לא מכירים בכלל וחבל.

עבדנו עם הקייטרינג של המקום (עלי דפנה) והמעצבת שלהם (ענבל), שגילתה כלפיי סבלנות רבה ;)
לא הוספנו שומדבר על העיצוב הבסיס למעט התפוחים על השולחן, כי בועז לא רצה פרחים.
כדורי הנייר שלי מקרוב

והפתקים מחכים שיבואו לקחת אותם

המתנות לאורחים גם מחכות

תמונה משלב קבלת הפנים שאני אוהבת (למי שמתלבט, אין מה להתלבט. אל תוותרו על להיות בקבלת הפנים)

אנחנו בדרך לחופה, השיר שליווה אותנו היתה הדקה וכמה שניות הראשונות של be your husband, במקור של נינה סימון, בביצוע א-קפלה של ג'ף באקלי (אגב, בועז הציע לי נישואין ביום השנה למותו).

סיפור מצחיק: בעוד אנחנו צועדים לנו ברוב רצינות אל החופה, מישהי רצה אלי, תפסה לי ביד, וצעקה לעביר דברים תוך שהיא הולכת אחרינו חצי הדרך לחופה. לא היה לי מושג מי זו, ורק אחרי שקיבלנו את התמונות עשיתי חקירה כדי לגלות במי מדובר, ועדיין אין לי מושג למה היא חשה צורך לעשות את זה. זה היה *מאד* מוזר.

הטקס עצמו היה אזרחי לחלוטין, והנחה אותו דוד שלי. את התוכן כתבנו שלושתנו יחד, והוא כלל הקדמה קצרה אך משעשעת, ואחר כך ברכות של הורים, אחים וחברים. אחר כך בועז ואני הקראנו כל אחד את ההתחייבות שלו, שכתבנו כל אחד בעצמו, והחלפנו טבעות. את סוף החופה סימל השיר starlight של muse.
בתמונה הזו אפשר לראות את העגילים שלי

ובתמונה הזו את הצמיד

וכאן אפשר לראות שלי ולדוד שלי יש הרבה מן המשותף (אגב, אצלנו בחופה עמדו הרבה יותר אנשים ממה שנראה - אני, בועז ודוד שלי כולנו מזל תאומים ;)

הטבעות שלנו נקנו באטסי, כמובן. הטבעת שלי מאותו צורף שיצר את טבעת האירוסין ואמורה להיענד בצמוד אליה כסט, והטבעת של בועז מצורף אחר אך מגניב לא פחות. נרשמה התלהבות בקרב הצלם והמאפרת שעצרו הכל כדי לבחון את השלישייה מקרוב.

הדי.ג'יי שלנו היה פיני דקל. איש נעים הליכות, רגוע, ומגניב לאללה. פשוט איש שכיף לדבר איתו. ראיתי אותו במהלך הטקס מקשיב וצוחק במקומות הנכונים, ראיתי אותו מרקד קצת בעמדה שלו במהלך הערב, בשאר הזמן לא שמתי לב כי היתיי עסוקה בפיזוזים :) אבל היה כיף ממש.
תמונה מהסלואו, לצלילי i'll remember you של ביורק (בועז בחר)

ותמונה ממש מגניבה מהריקודים

וזהו. קרין, אני מקווה שנהנית, ואיתך כל מי שהגיבה וביקשה שאעלה תמונות גם כאן. מוזמנות לראות את שאר 1700 התמונות :)

בינתיים הנה הצצה ראשונה לאלבום שאני מעצבת, הדף הזה מוקדש לשמלה שלי (האיור שברקע הוא הסקיצה של ארז, שקיבלתי ממנו כשבאתי לקחת את השמלה). הקו השחור רק מסמל את גבולות הדף ולא נמצא שם באמת.

יאללה, אני הולכת לסיים את ההחלפה שלי.

the bigger picture

2011-05-21T13:10:00.002+03:00

תם ונשלם, עכשיו אפשר סופסוף להראות את כל הפרטים הקטנים של מלאכת היד בחתונה במלואם.
נלך לפי סדר היום, ונתחיל בתכשיטים.
את העגילים (צרור הפנינים הפצפוניות) והצמיד שהכנתי לעצמי כבר ראיתם, מאוחר יותר הכנתי גם מסרקיה ושתי סיכות תואמות -

אם הגוונים נראים לכם מוכר, אז כן, הכנתי את השושנים להחלפת חפש את המטמון מאותו batch של פימו שערבבתי (הגוון החום/ניוד הזה הוא תוצאה של ערבוב פימו פנינה בקקאו צרפתי בטעם צ'ילי D: )
בנוסף, הכנתי גם את התכשיטים של אחותי, ובבוקר החתונה הכנתי גם לאמא שרשרת, שלצערי לא הספקתי לצלם אז נאלץ לחכות.

היום ממשיך להתקדם, הזר שלי

רציתי משהו עדין ואוורירי, אז בחרתי בגיבסניות, בגלל שאני אוהבת את המראה שלהן כזר בפני עצמו.
אגב, בחטיבת הביניים זכיתי לבקר בתערוכת הצילומים של רוברט מייפלת'ורפ שהתארחה כאן (ועשתה רעש ציבורי גדול), והיתה שם תמונה של קבוצת גיבסניות עם הכותרת "baby's breath". מסתבר שככה קוראים לפרח הזה באנגלית, כשם חיבה. כמה זה יפה?

הוספתי לזר סרטים כדי שיהיה נוח לאחוז אותו, וגם סיכה בשחור לבן. היו לי נגיעות קטנות של שחור גם בנעליים כי רציתי שהמראה הכללי יהיה מתואם, ועל השמלה שלי היתה סיכה עם אלמנט שחור (כרגע אין לי תמונה טובה שלה, אבל בהמשך...)
בנוסף, פיזרתי בין הפרחים פרפרים (לא אמיתיים). אני אוהבת פרפרים. למעשה, יהיה נכון יותר לומר שבמקור התכוונתי להכין זר של פרפרים, אבל בסוף החלטתי להוסיף פרחים ;)

הנה, הגענו אל המנוחה ואל ה"נחלה". גם כאן פוזרו פרטים בעבודת יד.
קודם כל, כרטיסיות ההושבה. את הכרטיס שהראיתי בעבר הדפסנו בבית על קנסונים וחתכנו בעזרת הטרימר הנאמן שלי. כל כרטיס בתורו נתחב לתוך פקק שעם של בקבוקי יין שבועז ניסר במסירות (אמא שלי כבר שנים אוספת את כל הפקקים של אבא, והנה, מצאנו להם שימוש!). זה גם התאים למראה הגן המאד ירוק וגם - מיחזור זה חיובי.

נכנסים עוד קצת פנימה, והנה כדורי הנייר שהכנתי לגב החופה. רצינו משהו שיגרום לה להיראות קצת פחות רצינית, כי בכל זאת - לא מדובר בטקס אורתודוקסי, ואנחנו לא מחובבי הדרמה. זו היתה הדרך שלי להכניס קצת משובה וקצת צבע לכל הלבן הזה שכולם מתעקשים עליו.

צילום: יוסי רוז'נקו

כל יחידה (כלומר, משפחה/זוג/אורח שבא לבד) אמורים היו לקבל מארז קטן של מגנטים. גם אותם הראיתי בעבר, ובסה"כ מדובר בכ- 7 קילו מגנטים, או במספרים - 999 יחידות.

השתמשתי כמעט בכל שאריות הנייר שלי, בפאנץ' של 0.5 אינץ', ובבקבוק אחד של גלייז. את המגנטים קנתה לי חברה של חברה בארה"ב, הרבה יותר בזול. את הנאגצים קניתי במשקל במשה ברוק ברח' יפו בת"א. מי שרוצה לנסות בעצמה, מוזמנת, כמוני, להשתמש בהדרכה המאד ברורה של יפצ'וקית להכנת מגנטים.

טיפ קטן שלי - המגנטים הכי יפים יצאו מניירות עמוסי פרטים שכמעט ולא השתמשתי בהם לכרטיסים כי הם לוקחים יותר מדי תשומת לב. נסו למצוא כאלה ופנצ'צ'ו להם את הצורה :)

המגנטים נארזו בשקיות מאורכות (ומתכלות!) שרכשתי באטסי. כדי להסתיר את התפר ולייפות את המארזים הוספתי גם החתמה מתוך סט של taylored expressions (כן, אלה עם הקאפקייק) שנקרא love everywhere. אתן לא רוצות לדעת כמה זמן לקח לי להחתים ולגזור 200 כדורים פורחים...

צילמתי לכם כמה מהשקיות החביבות עלי ביותר

זהו, חזרתם לאוטו. היו עוד פרטים קטנים, חלקם בעבודת יד (לא שלי) בחתונה. מי שרוצה לראות עוד, מוזמנת להמתין איתי עד שאקבל את התמונות מהצלם, ואז לעיין בקרדיטים המפורטים שאעלה בפורום חתונות בתפוז. אם יהיה ביקוש, אפרסם כאן את הלינק ו/או חלקים נבחרים :)

ותודה לכל מי ששרד/ה את כל הטיזרים שלי עד כאן.

כל הנקודות כבר מתחברות לקו

2011-05-16T19:03:00.005+03:00

זהו, אוטוטו זה כאן

נתראה אחרי החתונה :)

קישוטים, חלק ג'

2011-05-15T08:57:00.001+03:00

קודם כל אני מתנצלת בשם בלוגר על זה שמנויי הבלוג קיבלו משום מה פוסט שכתבתי לפני מספר חדשים, ועל זה שפוסט הפיתות נעלם כלעומת שבא קצת אחרי שפורסם, בגלל באגים שנתגלעו אצלם. עכשיו הכל אמור להיות כבר בסדר.

עוד קצת תכשוטים, יש עוד אבל לא הספקתי לצלם -

מוציא לחם מן הסיר

2011-05-12T12:06:00.001+03:00

מוצאי חג הפסח במשפחה שלי, כפי שכבר סיפרתי בעבר, הוא אירוע שחשיבותו לא פחותה מליל הסדר עצמו. בשנים עברו האירוע הזה היה מתקיים אצל דודה שלי, אבל מאז שהיא נפטרה הוא התפצל והמשפחה הקרובה חוגגת אצל אמא שלי.
אני, בהיותי כופרת גמורה ובעלת חיבה ארוכת שנים ועזה ללחם על כל סוגיו, אמונה על הכנת הפיתות לחגיגת מוצאי החג. אחותי אחראית על הצ'יפס, אמא מכינה את הסלט ודודים שלי אחראים על עיסת הפלאפל, על פי המתכון הסודי של סבתא.
בשנה שעברה, כזכור, אחרי שכבר הכנתי חמישה קילו בצק שהריח ממש טוב, הסיר הטיפש שלי החליט למות. לכבוד הפסח הנכחי הצטיידתי בסיר חדש, ואף ביקשתי מבועז שיעזור לי בתיעוד התהליך במצלמתנו המגניבה (אלא שזו די בתחילת הערב החליטה שנגמרה לה הבטריה), והנה אני מעלה (באיחור של שנה) תמונות, כדרכי שלי לאחל לכולכם פוסט-חג שמח ושנזכה כולנו לאכול מלאן לחם בשנה הקרובה, עד לצום פסח הבא.
תחילת העבודה תמיד בהרבה קמח, שמרים, מעט מלח וקצת סוכר. מי שרוצה יכול להוסיף קצת שמן, אבל רק בשלבים מאוחרים יותר כדי לא להפריע לרשת הגלוטן לרקום את קוריה.

הנה הבצק שלי מוכן להתפחה, לאחר לישה. הדירה שלנו קרה מאד, ובימים בהם יש שמש נעימה בחוץ אני שמה את הבצק בגינה להשתזף, התפיחה מהירה יותר וטעימה יותר ככה.

תמונה בפרופיל כדי שתוכלו להשוות לתמונת האחרי -

בצק של פיתות מכיל הרבה מים (כדי שיווצר הכיס הנחשק) ובניגוד ללחמים אחרים הוא לא עובר תפיחה שניה, ולכן צריך לתת לו תפיחה ראשונית מלאה. אחרי התפיחה הוא נראה כך -

לאחר מכן הבצק מחולק לכדורים, ממתין מספר דקות בצד עד שרשת הגולטן תירגע לאחר הכדרור, אחרת היא תתכווץ חזרה בזמן הרידוד.

הפיתות המרודדות נחות שוב למספר רגעים (על הסדין רואים את כל השלבים יחד, כי אני עובדת במקביל על כמה נגלות של בצק), בטרם יוטלו אל הסיר.

סיר?
כן, סיר.
סיר מיוחד, שאפשר להשיג בשווקים הנודדים בין ערים שיש בהן ריכוז גבוה של מצרים ו/או תימנים. זהו סיר שחלקו התחתון יושב על הכיריים, כמו כל סיר, ובחלקו העליון סליל חימום חשמלי. כך הפיתה מקבלת מכת חום משני הצדדים בו-זמנית, ונאפית מהר מבלי להתייבש.
היות שהמצלמה שלי לא שיתפה פעולה לא הספקתי לצלם תמונה של הסיר, אבל בבלוג של אמירה מצאתי לכם כמה תמונות להמחשה של הסיר (בניגוד לתמונות, אני לא אופה על המכסה).

פיתות מוכנות מדגמנות שמנמנות

עוד מעט יצטרפו אליהן עיסת פלאפל ירקרקה מעשבים לאחר שהוטלה אל גורלה המטוגן, וגם צ'יפס. תיעוד בחשיפה איטית של ההמולה המשפחתית במטבח.

כולם לשולחן! את הארוחה הזו אוכלים בעמידה, רצוי ליד קערת הצ'יפס ;)

מוזמנים

2011-05-07T12:59:00.000+03:00

ובכן, לאחר שסיימנו לחלק/לשלוח אותן השבוע לכל מי שעשוי לבקר בבלוג שלי, אני יכולה לחשוף גם כאן את ההזמנה לחתונה. התאריך והטלפונים טושטשו מטעמי בטחון (כרגיל), אז תסלחו לי.

שנינו רצינו משהו מאד נקי אבל שמעביר את המסר, ולהמנע כמה שיותר מהשטאנץ של ההזמנות שמכריזות "מיכלי ובועז - החתונה!" וכל מיני דברים מעין אלה. פשוט לא אנחנו.
הצד הקדמי הוא תמונה שצילמתי; את אבני השבץ-נא קניתי באטסי במחיר מצחיק.

[אם אתם תוהים למה זה לא כל כך דומה להצצה המוקדמת שקיבלתם, אז ההסבר הרשמי הוא שאחרי הדפסת נסיון של הגירסה הראשונה של ההזמנה, שהופיעה גם בהצצה, אחד מאיתנו, שיישאר בעילום שם, החליט שבעצם הצד הזה לא כל כך מוצא חן בעיניו, ואחרי שהכנתי עוד כמה גירסות שונות של הצד הקדמי, זה הצד שנבחר והודפס בסופו של דבר. הרעיון המקורי היה זהה, רק הרקע אחר]

הצד האחורי ממשיך את ההזמנה של הפטיסרירוסין, ואפילו יש כאן שני אלמנטים שהשתמרו כפי שהיו בהזמנה ההיא.
הרעיון המוביל הוא רקע לבן, שרבוטונים דיגיטליים, ומיעוט מילים. אני מרוצה במיוחד מזה שהצלחתי להמנע מהטקסט הבנאלי והמשעמם של לו"ז הטקס.

רכיבים:
est. של paislee press ו- taylormade
happy talk של three paper peonies ו- designs by anita
fashionably late של taylormade ו- ange designs
in good company של paislee press ו- leora sanford
mailing labels של paislee press
abide של onelittlebird
fancy collection של paislee press
מברשת עץ של horhews brushes

שטח פרטי

2011-05-02T17:29:00.000+03:00

כרטיס יומולדת שמח שנשלח לדפי יחד עם החלפה פרטית

בסיס קראפט, נייר עם דוגמה של SEI, סרט סאטן, פרחים מתוך דף צ'יפבורדים דביקים של little yellow bicycle וחותמת של PTI.

אני קיבלתי מדפי אלבום קטן (משוויצון, איזו מילה חמודה :) שאוכל לשבץ בו תמונות מהחתונה ולתת לאמא.

בקרוב בבלוג - פוסט פיתות-סוף-פסח שהבטחתי לפני שנה, ופוסט הזמנות. רק צריך לצלוח את השבוע הזה.
watch this space.

פרידות

2011-04-24T11:31:00.001+03:00

עוד חברה יקרה לעבודה עזבה כדי להתחיל בחיים האמיתיים, ואני קיבלתי התראה של 8 דקות שצריך להכין לה כרטיס.
זה מה שיצא:

בסיס קראפט, ראב אונים של בייסיק גריי ופינצ'וצ'י פרפרים משאריות נייר של DCWV.