ברור שרק מעטים מצביעים בגלל מצע של מפלגה (אם יש בכלל מצע), ומעטים עוד יותר מצביעים בגלל שיפורים שהביאה מפלגת השלטון לאזרחים בתחומים שונים, כמו ביטחון לאומי, ביטחון אישי, חינוך, תחבורה, מניעת תאונות, בריאות, רמת מחירים, שיפור יחסי החוץ, קיום הבטחות ועוד. התובנות הללו חשובות מאוד כי השאיפה הבסיסית של כולנו היא לתת את הקולות שלנו למפלגות ולמנהיגים שיביאו לאזרחים את מרב התועלת, ברמה הלאומית וכמובן ברמה האישית.

כאן צריך לשאול: האם למרב האזרחים יש כלים לבחירה נכונה? האם הם מבינים את המשמעות של בחירתם? האם במשך השנים נתנו לעצמם דין וחשבון ושקלו אם בחירתם הקודמת אכן שיפרה את מצבם האישי ואת המצב הלאומי? חלק עצום מהמצביעים בישראל לא למדו מעולם את מקצוע האזרחות, שלמידתו עשויה לתת להם כלים שיאפשרו להם לברור ולבחור נכון יותר.

האם כולם מבינים את המשמעות של המונח דמוקרטיה? מהי הפרדת רשויות ומה חשיבותה לקיום של משטר דמוקרטי תקין? מהו תפקידם של שומרי הסף? (שכל כך משמיצים אותם ומכנים אותם בבוז "פקידים"). מהו תפקידה של מערכת המשפט? מהו תפקידו של הייעוץ המשפטי לממשלה? ועוד.

רבים במקומותינו מאשימים את המערכת המשפטית במרב חולייה של המערכת השלטונית שלנו. לשיטתם מערכת המשפט "מפריעה" לממשלה לממש את יעדיה. האשמתם מעידה על כך שאינם מבינים כלל את המהות של דמוקרטיה.

בישראל יש להתייחס לעובדה נוספת: חוק השבות קובע שלכל יהודי שעולה לארץ ניתנת אזרחות אוטומטית, ומכאן מוקנית לו זכות בחירה. ברוב מדינות האיחוד האירופי, בארצות הברית ובקנדה מונהג מבחן אזרחות, והצלחה במבחן היא תנאי לקבלת אזרחות וזכות בחירה (יש עוד תנאים).

לדוגמה כחלק בלתי נפרד מתהליך קבלת האזרחות הספרדית יש לעבור שני מבחנים:  המבחן הראשון הוא מבחן שפה והשני בוחן את הידע של המועמד על המדינה. מבחן האזרחות הצרפתי מורכב משלושה חלקים: חלק העוסק בשפה, חלק העוסק בתרבות והיסטוריה וריאיון. מבחן האזרחות של הממלכה המאוחדת, הידוע בשם "Life in the UK", הוא מרכיב מכריע בתהליך ההתאזרחות במדינה. המבחן כולל 24 שאלות רב-ברירה (שאלות אמריקאיות), ומטרתו להעריך את הידע של המועמד בנוגע למנהגים, מסורות, חוקים והמערכת הפוליטית בבריטניה.

אי אפשר להעביר קורסים באזרחות לכל האזרחים. ניתן, בשלב ראשון, לבקש מכל מי שרוצה להיות בוועדת קלפי או בתפקיד כלשהו במערכת הבחירות לעבור קורס בסיסי באזרחות ולהצליח בבחינה. בשלב שני יצטרך כל עולה חדש לעבור קורס באזרחות (במימון המדינה) ולהצליח בבחינה. מוצע גם שכל מועמד לתפקיד ציבורי יצטרך לעבור, כתנאי להגשת מועמדותו, קורס באזרחות. חשוב גם לתגבר את לימודי האזרחות במערכת החינוך.

חוסר הידע של אזרחים רבים והעדר חוקה עשויים להחליש עוד יותר את יסודותיה של הדמוקרטיה השבירה שלנו, וחיזוקה הוא תהליך ארוך ומתיש. התחלה בלימודי אזרחות יכולה להניע את הצעד הראשון בתיקון המערכת.

The post מצביעים למפלגה ולא יודעים למה appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

אומר כבר בהתחלה: יש לא מעט עורכי דין מצוינים שמייצגים את לקוחותיהם בבתי הדין הרבניים באופן נאות, מכובד ויעיל. ראיתי את זה בעצמי לא פעם ולא פעמיים. ובכל זאת, כטוען רבני שעובד בשיתוף פעולה עם עשרות עורכי דין למשפחה ברחבי הארץ, יש תופעה אחת שאני פשוט מתקשה להבין.

הכתובה: המגרש של ההלכה

קחו אישה שבכתובתה נקוב סכום גבוה, והיא רוצה לגבות אותו עד השקל האחרון. או גבר שהתחייב לסכום עתק ובטוח שהצדק איתו, כי בגלל מעשיה של האישה היא אינה זכאית לכתובה. שניהם רצים לשכור עורך דין, משלמים שכר טרחה שמן, ומגלים מאוחר מדי שההבנה שלו בעילות לחיוב בכתובה או לפטור ממנה רחוקה מלהיות מעמיקה.

לא כל טוען רבני הוא פוסק הלכה. אבל לרוב הטוענים הרבניים יש ידע רחב בסוגיות ההלכתיות המובהקות, והכתובה היא המובהקת שבהן.

כשכל התיקים כבר בבית הדין

לא פעם בעל דין מגיע לבחור מייצג רק אחרי שכל התיקים כבר נפתחו בבית הדין הרבני: זמני שהות, מזונות ורכוש. כאן היתרון ברור עוד יותר. בית הדין נותן משקל של ממש לעמדת ההלכה, ולא רק לחוק, גם בסוגיות האלה. מי שמגיע רק עם ארגז הכלים האזרחי מגיע חמוש בחצי נשק.

תקנות הדיון: המוקש שלא רואים

בבתי המשפט חלות תקנות סדר הדין האזרחי. בבית הדין הרבני אין להן מעמד, ושם חלות תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. נתקלתי לא פעם בעורכי דין מכובדים לענייני משפחה שלא הכירו תקנות בסיסיות, וגרמו ללקוחותיהם נזק שלא מעט פעמים כבר אי אפשר לתקן.

גם לעורך הדין יש מקום, ועוד איך

אין חולק שיש תיקים שבהם ייצוג של עורך דין הוא יתרון אמיתי: תיקי רכוש מורכבים, עם רכיבים רבים והון רב, שבהם השליטה בפסיקה האזרחית חשובה אפילו יותר מהפסיקה הרבנית. אבל אלה מקרים ספציפיים יחסית. ובשנים האחרונות צמחו לא מעט טוענים רבניים מלומדים, שבקיאים בפסיקה האזרחית ברמה של משפטנים, לא פחות מעורכי דין ותיקים.

הפתרון: איחוד כוחות

עורכי דין שהם גם טוענים רבניים גובים בדרך כלל שכר טרחה מפולפל, ומנצלים היטב את אפקט "המטריה הכוללת". יש גם דרך אחרת.

אם בחרתם עורך דין לענייני גירושין ולא טוען רבני, ודאו שבתיקים שמתנהלים בבית הדין הוא עובד בשיתוף פעולה הדוק עם טוען רבני. כך תקבלו מעטפת מלאה, משפטית והלכתית, תחת קורת גג אחת. ברוב המקרים מדובר בתוספת סבירה לגמרי לשכר הטרחה, שחוסכת לכם פי כמה וכמה בהמשך ההליך.

מניסיון.

טו"ר חיים מרקובסקי הוא טוען רבני מוערך בעל משרד בירושלים.  עו"ד נאור גלמור הוא עורך דין לענייני משפחה וגירושין בעל משרד עורכי דין בתל אביב. השניים משתפים פעולה בתיקים רבים אשר מתנהלים בבתי הדין הרבניין ברחבי הארץ: מייצגים במשותף, מתייעצים ונלחמים לטובת לקוחותיהם, הן מבחינת ההלכה והן מבחינת החוק.

The post עורך דין או טוען רבני? appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

ניהול עסק מצריך קבלת החלטות רבות הנוגעות לביטחון, לנגישות ולנראות של בית העסק. אחד האלמנטים החשובים ביותר לשמירה על שלמות המבנה והציוד הוא פתרון סגירה איכותי. בחירה נכונה של פתרונות גלילה מספקת הגנה מפני פריצות, בידוד תרמי ואקוסטי, ונוחות תפעולית יומיומית. מדריך זה מציג את השיקולים המרכזיים בבחירת המערכת המתאימה ביותר לצרכים העסקיים.

סוגי דלתות גלילה לעסקים ולתעשייה

קיימים סוגים שונים של פתרונות סגירה המותאמים לצרכים ספציפיים של חנויות, מחסנים ומפעלים. הבחירה נעה בין שלבי אלומיניום קלים, שלבי פלדה מחוזקים המקנים רמת ביטחון גבוהה במיוחד, או שלבים מנוקבים המאפשרים תצוגה של חלון הראווה גם בשעות הסגירה. עסקים רבים בוחרים להתקין דלתות גלילה מפלדה כדי להבטיח עמידות מרבית בפני פגעי מזג האוויר, ניסיונות פריצה וונדליזם. פתרונות אלו מספקים מענה ארוך טווח ומקנים מראה מקצועי ומאובטח לכל בית עסק המעוניין להגן על רכושו בצורה הטובה ביותר.

חשיבות בחירת המנוע המתאים למערכת

הלב הפועם של כל מערכת גלילה הוא המנוע שלה, המשפיע ישירות על אמינות העבודה היומיומית. מנועים נחלקים למנועי צינור קומפקטיים המתאימים למפתחים קטנים ובינוניים, ולמנועים חיצוניים המיועדים לעומסים כבדים ולשימוש תעשייתי אינטנסיבי. יש להתאים את הספק המנוע למשקל המפתח ולתדירות הפתיחה והסגירה היומית. מנוע חלש מדי עלול להישחק במהירות ולגרום לעצירת העבודה, בעוד שמנוע חזק מדי מייקר את העלויות ללא צורך ממשי. בחירה נכונה מבטיחה פעולה שקטה ובטוחה לאורך זמן.

יתרונות של תריס גלילה חשמלי בעסק

שילוב של תריס גלילה חשמלי בפתחי העסק מעניק יתרונות תפעוליים משמעותיים. המערכת החשמלית מאפשרת שליטה מרחוק, חיבור למערכות בית חכם ואפשרות לפתיחה וסגירה מהירה בלחיצת כפתור או באמצעות אפליקציה. מעבר לנוחות, מערכות אלו כוללות מנגנוני בטיחות מתקדמים, כגון חיישני עצירה המונעים פגיעה בחפצים או באנשים בעת סגירת התריס.

תחזוקה מונעת לשמירה על אורך חיי המוצר

כדי להבטיח פעילות תקינה ורציפה לאורך שנים, יש להקפיד על שגרת תחזוקה תקופתית. מומלץ לבצע ניקוי של המסילות מאבק ומלכלוך, לשמן את החלקים הנעים באמצעות חומרי סיכה ייעודיים, ולבדוק את תקינות מנגנוני החירום הידניים. בדיקה שנתית על ידי טכנאי מוסמך יכולה למנוע תקלות משבתות ולחסוך עלויות תיקון גבוהות בעתיד.

התאמת הפתרון למאפייני המבנה

בעת תכנון ההתקנה, יש לקחת בחשבון את המאפיינים הפיזיים של הפתח, כולל גובה התקרה, רוחב המפתח והמקום הפנוי לארגז הגלילה. התייעצות מוקדמת עם אנשי מקצוע בתחום מאפשרת לתכנן את הפתרון האופטימלי המשלב בין דרישות האבטחה של חברת הביטוח לבין המגבלות האדריכליות של המבנה, ובכך להבטיח שקט נפשי ופעולה חלקה של המערכת כולה.

The post המדריך המלא לבעלי עסקים לבחירת פתרונות גלילה appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

אולי אין בסיס מספיק לטענה המשפטית החמורה הזאת. אולי המונח "פשע נגד האנושות" אינו המונח הנכון לתיאור פעולותיה של ישראל במלחמה. אבל נדמה לי שאנחנו מחמיצים את השאלה הקשה באמת כאשר אנחנו מתמקדים רק בהגדרה המשפטית.

השאלה שמטרידה אותי היא אחרת: האם אנחנו, במו ידינו, מבצעים פשע נגד האנושיות?

ההבדל בין שתי המילים קטן לכאורה, הבדל של אות אחת, אבל משמעותו גדולה. "פשע נגד האנושות" הוא מושג משפטי והוא מתייחס לאחר. "פשע נגד האנושיות" הוא קודם כול מושג מוסרי והוא מתייחס לעצמנו. הוא נוגע לאופן שבו אנחנו מפעילים כוח, ובעיקר לגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו כאשר הכוח נמצא בידינו.

הסרט "נז"א", התגובות החריפות שעורר בעולם והתגובות החריפות לא פחות בישראל, בעיקר כלפי יוצריו, מחזירים את השאלה הזאת אל מרכז הבמה. במקום להתווכח רק עם המסר של הסרט או עם מי שיצר אותו, ראוי לשאול מדוע עצם העלאת הדברים מעוררת אצלנו תגובה כה קשה. האם כל מי שמציג תמונה קשה של התנהלות ישראל במלחמה הוא אויב? האם כל ביקורת על צה"ל היא בגידה? והאם הדרך להתמודד היא "להרוג את השליח", במקום להתמודד עם המסר שהוא מביא?

האסוציאציה שלי לכותרת "פשע נגד האנושיות" לקוחה מספרו של דויד גרוסמן "עיין ערך: אהבה". שם מופיעה התמודדות כואבת עם האחריות המוטלת על מי שנמצא בתוך מערכת של אלימות ורצח. לא רק על הרוצח מוטלת האחריות. גם מי שמאפשר, מי שמשתף פעולה, מי שמתרגל למציאות – כולם נדרשים לשאול את עצמם היכן עובר הגבול שבו חדלים להיות רק צופים מן הצד.

השאלה הזאת חשובה במיוחד כאשר מדובר בצה"ל. במשך שנים טיפחנו, ובצדק, את תפיסת צה"ל כצבא המנסה לשמור על "כבוד האדם" ועל "טוהר הנשק". אלה אינם קישוטים לשוניים במסמך "רוח צה"ל". אלה אמורים להיות גבולות מוסריים להפעלת כוח.

אלא שהאופן שבו הופעל הכוח במלחמה, ובכלל זה השימוש במערכות נשק אוטונומיות ובמערכות איתור מטרות המבוססות על בינה מלאכותית, מעורר שאלות קשות על משמעותם המעשית של אותם ערכים. השאלה איננה רק מה המערכת הטכנולוגית מסוגלת לעשות, אלא מה אנחנו מוכנים לאפשר לה לעשות, ומי נושא באחריות כאשר החלטות הנוגעות לחיי אדם נעשות במידה הולכת וגדלה של אוטומציה, ולעיתים גם באטימות רגשית ובאדישות להשלכות.

הפגיעה באנושיות איננה רק באמצעות מערכות הנשק והטכנולוגיות שבידי צה"ל, היא גם בידי פורעים ומתפרעים אזרחים, יהודים – נערי הגבעות ביהודה ושומרון, צעירים אלימים ברחובות העיר, נציגי ציבור שלוחי-רסן בכנסת ובערוצי תקשורת מסוימים.

וכאן, אולי, נמצאת השאלה המוסרית האמיתית. ערכים מוסריים אינם נבחנים כאשר אין ביניהם לבין האינטרסים שלנו שום התנגשות. איש אינו מתקשה לומר שצריך לכבד את האדם כאשר קל מאוד לעשות זאת. המבחן מתחיל כאשר הערך הזה מתנגש עם הפחד, עם הכעס, עם שנאה, עם תחושת נקם עמוקה ועם הרצון להכריע את האויב. איך שומרים על אנושיות במצבים האלו?

אנחנו דורשים מן העולם להבין את מה שעבר עלינו ב-7 באוקטובר. אנחנו דורשים שיכיר בזכותנו להגן על עצמנו. ובצדק. אבל הזכות להגן על עצמנו אינה הזכות לעשות הכול. היא גם אינה משחררת אותנו מן החובה להיות בני אדם. ואולי זה הדבר שאנחנו צריכים לחשוש ממנו יותר מכל גינוי בין-לאומי: לא מה יכתבו עלינו בעולם, אלא מה יקרה לנו כאן, בתוכנו. מפני שמדינה, חֶברה, יכולה לנצח במלחמה – אבל להפסיד את האנושיות שלה.

האנושיות אינה ערך שהעולם דורש מאיתנו. היא גם אינה המצאה של האו"ם, של בתי הדין הבין-לאומיים או של מבקרי ישראל. היא נמצאת עמוק בתוך המקורות שלנו: "חביב אדם שנברא בצלם", אומר רבי עקיבא במסכת אבות. לא "חביב יהודי", לא "חביב ישראל" – אלא חביב אדם. ברגע שבו אנחנו מפסיקים לראות את האדם שממול כאדם – אנחנו מאבדים משהו מעצמנו.

האנושיות היא הערך שאמור לחייב אותנו עוד לפני המשפט הבין-לאומי ולפני דעת הקהל בעולם. היא מחייבת אותנו משום שאנחנו בני אדם, והיא מחייבת אותנו ביתר שׂאֵת משום שאנחנו יהודים. אם נאבד אותה במלחמה, לא נצטרך את בית הדין בהאג כדי להכריע בשאלה מי אנחנו. אנחנו נדע את התשובה בעצמנו.

The post לא פשע נגד האנושות; פשע נגד האנוֹשִׁיוּת appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

ברמה הצבאית, המעבר לסנטקום אִפשר העמקה דרמטית של התיאום המבצעי בין צה״ל לבין צבאות ערב הכפופים לאותו פיקוד אמריקאי. תחת EUCOM כל שיתוף פעולה אזורי חייב היה לעבור מנגנוני תיווך מסורבלים ולעיתים פוליטיים; ואילו תחת סנטקום נוצרו שפה פיקודית אחת, מערכות תכנון משותפות ויכולת לשתף מודיעין, התרעה ולקחים מבצעיים בזמן אמת.

הדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות ישראלית בתרגילים אזוריים רחבי היקף, ובראשם IMX (International Maritime Exercise)  ו-Juniper Oak, לצד מדינות המפרץ, מצרים וירדן. לראשונה ישבו קצינים ישראלים בחדרי פיקוד אזוריים לצד מקביליהם הערבים, לא כחריג אלא כחלק אינטגרלי מהסד״כ האזורי שמנהל סנטקום.

המהלך הזה משקף הכרה אמריקאית בישראל כנכס אזורי חיוני לבלימת התפשטותה של איראן, הגנה על נתיבי השיט, סיוע במערכי ההגנה האווירית ושמירה על יציבותם של המשטרים הידידותיים. סנטקום אִפשר חיבור ישיר בין היכולות הישראליות המתקדמות בתחומי המודיעין, ההגנה האווירית והסייבר לבין הצרכים האזוריים הרחבים.

במובן זה, ישראל חדלה להיות "בעיה מדינית" שיש לנהל בזהירות מול העולם הערבי, והפכה לגורם מייצב, גם בעיניי מדינות ערב עצמן, גם אם לא תמיד בפומבי. זהו שינוי תודעתי עמוק החורג בהרבה מהסכמי אברהם, ומהווה ביטוי ללגיטימציה אזורית אומנם לא מלאה – אך חסרת תקדים.

עם זאת, חשוב לדייק: המעבר לסנטקום לא הפך את ישראל לשותפה "שוות מעמד" בעיני כלל השחקנים האזוריים: מדינות כמו סעודיה, קטר או עיראק עדיין נוקטות זהירות פוליטית פומבית, והסוגיה הפלסטינית ממשיכה להציב מגבלה תודעתית. אך בתוך המערכת הצבאית-ביטחונית, במיוחד בדרגי העבודה, הלגיטימציה של ישראל כשותפה מקצועית היא עובדה קיימת.

בפועל, ישראל הפכה לחלק מארכיטקטורת ביטחון אזורית מתהווה: רשת לא פורמלית של תיאום אווירי, ימי ומודיעיני בהובלת ארה״ב, אך מתבססת על שיתוף פעולה אופקי בין שחקנים אזוריים.

המעבר לסנטקום ביסס את מעמדה של ישראל, לא רק כבת ברית של וושינגטון, אלא כעמוד תווך אזורי והעביר אותה מהשוליים המוסדיים של המזרח התיכון אל מרכז הזירה הביטחונית שלו. אף שהלגיטימציה אינה מוחלטת ואינה חפה ממגבלות פוליטיות, מדובר בקפיצת מדרגה אסטרטגית שמעצבת מחדש את מקומה של ישראל באזור, הלכה למעשה, ולא רק בהצהרות.

The post קפיצת מדרגה ביטחונית appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

מדי שבוע מפרסם משרד האוצר של ארצות הברית מכרזים למכירת אגרות חוב למועדי פירעון שונים – מארבעה שבועות ועד שלושים שנה – בסכומים ובמועדי פירעון שמשתנים משבוע לשבוע. סוחרי ניירות הערך משתתפים במכרזים האלה ומציעים את המחירים שהם מוכנים לשלם. אלא שהגדלת הוצאות הממשלה למימון המלחמה באיראן לצד הפחתת מס ההכנסה על חברות, הגדילו משמעותית את הגירעון בתקציב הממשלה. נוסף על כך, המכסים שהטיל הנשיא טראמפ על יבוא ממדינות רבות הגבירו את האינפלציה.

תגובת סוחרי ניירות הערך והמשקיעים בשוק ההון לא איחרה לבוא: הם העלו את התשואה המינימלית שבה הם מוכנים לקנות את אגרות החוב. נכון לסוף חודש אוגוסט, התשואה על אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית, הנסחרות בבורסה לעשר שנים הגיעה ל-4.7% לעומת 3.5% שרשמו שנתיים קודם לכן, בזמן כהונתו של הנשיא ג'ו ביידן.

לעליית התשואה על אגרות החוב הללו יש השפעה רבה על שערי ריבית: הריבית על משכנתאות בארצות, הריבית שהבנקים גובים מלקוחותיהם, והריבית במדינות רבות ברחבי העולם.

דרישת המשקיעים לתשואה גבוהה יותר, כאשר האוצר מנפיק אגרות חוב חדשות, הרגיזה את שר האוצר בסנט. ב-19 באוגוסט הוא הכריז שהממשל יקנה בשוק אגרות חוב לטווח ארוך בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים. ההכרזה אומנם הובילה לעליית מחירי אגרות החוב הנסחרות בבורסה תוך יום אחד, אך למחרת המחירים ירדו, אומנם לא לרמתם לפני ההכרזה ב-19 באוגוסט. הסוחרים בשוק ההון בניו-יורק מבינים היטב שעד שהממשל לא יקטין את הגירעון בתקציב הממשלה, הוא לא יוכל לצמצם את הסכום של אגרות החוב שלו.

המהלך הזה של שר האוצר הביא את סטנלי דרוקנמילר (Stanley Druckenmiller) – אחד הסוחרים הוותיקים בשוק ההון בניו-יורק ומנהל קרן גידור שמתמחה במסחר באגרות חוב – לפרסם מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" שבו הציע לשר האוצר: "תן לשוק לדבר" ("Let the market speak").

דרוקנמילר מכיר היטב את השוק. 44 שנים קודם לכן, כשהיה בתחילת דרכו, הוא עבד בקרן הגידור של ג'ורג' סורוס (George Soros) – איש עסקים יהודי יליד הונגריה, ניצול שואה, שהיגר לארצות הברית וידוע כמתנגד לציונות. סורוס סחר במטבעות ובניירות ערך, והונו נאמד בלמעלה מ-30 מיליארד דולר. את מרבית כספו הוא תרם לארגונים שמקדמים זכויות אדם.

באותה עת היה דרוקנמילר עד למקרה אחר שבו ה"שוק" דיבר: הבנק המרכזי של אנגליה (Bank of England) ניסה למנוע פיחות של המטבע האנגלי, אך סורוס מכר בעסקת חסר (Short) 5.5 מיליארד לירות סטרלינג (שלא היו ברשותו). לפי ההערכות, לאחר ששער החליפין של הלירה סטרלינג נפל, סורוס הרוויח באותה "אפיזודה" 1.1 מיליארד דולר.

The post תנו לשוק לדבר appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

מיילס ביקש מידע על החיפוש הממוחשב, אך התביעה טענה שהמערכת שימשה לחקירה בלבד ולא תוצג כראיה במשפט. בית המשפט העליון של ניו ג'רזי חייב בכל זאת בגילוי מידע לא-קנייני על הכלים ששימשו לחיפוש ועל אופן הפעלתם, בלי לחייב בשלב זה בחשיפת קוד המקור. בית המשפט לא קבע שהזיהוי שגוי; הוא אפשר לבדוק את השימוש בטכנולוגיה בחקירה (שם, עמ' 12–13, 24–28).

כאן טמונה הבעיה המשפטית והראייתית שמעבר לתיק המסוים. החלטת התביעה שלא להגיש את פלט המחשב כראיה אינה מייתרת את בירור השפעתו על הראיות שנאספו בעקבותיו. כשהמערכת מציעה חשוד והחוקר מציג את תמונתו לעד, עדות הזיהוי האנושי היא שמובאת לבית המשפט ולא תוצאת החיפוש. לכאורה הוחלף החשד הממוחשב בזיהוי אנושי, אלא שדווקא בנקודה זו נדרשת הבדיקה. ייתכן שהעד זיהה את האדם מתוך זיכרונו, אך ייתכן שאופן הצגת התמונה או המידע שנלווה אליה כיוונו את תשובתו אל מי שהמערכת הציעה. כנותו של העד אינה מכריעה בין האפשרויות, משום שאדם יכול להיות משוכנע בזיהויו גם כשהושפע מבלי משים (National Research Council, Identifying the Culprit: Assessing Eyewitness Identification עמ' 2, 5–6, 2014).

כדי להבחין בין זיהוי המוסיף מידע עצמאי לבין זיהוי שהדרך שבה נגבה תרמה להתאמתו לחשד מוקדם, צריך לברר מה הוצג לעד ומה ידע לפני שזיהה. אחרת, טעות אפשרית של המערכת עלולה לקבל תוקף מפי אדם, בעוד הדרך שבה השפיעה עליו נשארת מחוץ לדיון (Clare Garvie, A Forensic Without the Science: Face Recognition in U.S. Criminal Investigations עמ' 42–43, 2022).

תיעוד החיפוש הוא תנאי הכרחי לבירור זה, אך אינו מספיק כשלעצמו. האיחוד האירופי קבע למערכות זיהוי ביומטרי מרחוק המסווגות בסיכון גבוה דרישות ליכולות תיעוד אוטומטי, ובהן זמני השימוש, מאגר ההשוואה, הקלט שהוביל להתאמה וזהות המאמתים (תקנה 2024/1689, סעיף 12(3), ונספח III סעיף 1a ) )). תחולת ההוראות הרלוונטיות נדחתה ככלל ל-2 בדצמבר 2027, בכפוף להוראות המעבר (תקנה 2026/1744, סעיפים 1(a)( 39 ) ו-1b) (40))). יומן המערכת יכול לסייע בבירור הדרך שבה הוצע שם החשוד, אך אינו מתעד את הדברים שנאמרו לעד כשהוצגה לו התמונה.

בישראל מעוגנת זכות העיון בחומר החקירה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. גם תיעוד החיפוש בחומרי מחשב אינו רעיון חדש בדין הישראלי (הנחיית פרקליט המדינה 7.14, סעיפים 18–20). ההנחיה מחייבת לתעד את הפעולות שבוצעו ואת מתודולוגיית החיפוש בחומרי מחשב. עם זאת, היא מבהירה שככלל אין צורך לתעד את נבכי שיקול הדעת ואת הסיבות להחלטות החוקרים. השאלה המרכזית היא כיצד להבטיח שהתיעוד יכסה את רצף הפעולות הנחוץ לבחינת הזיהוי, ולא ייעצר בגבול שבין פעולת המחשב לפעולת החוקר.

הצעתי היא שיש לקבוע חובת שימור של תמונת החיפוש ושינוייה, גרסת המערכת, הגדרות החיפוש, רשימת התוצאות והטעם לבחירת מועמד מתוכה. לצד אלה יש לתעד את התמונות שהוצגו לעד, את אופן הצגתן ואת הדברים שנאמרו לו, לפני הזיהוי ובמהלכו. כך תוכל ההגנה לבחון לא רק מדוע נבחר החשוד, אלא גם אם זיהויו בידי העד אכן הוסיף אישור עצמאי.

יש להבחין בין חובת השימור לבין היקף החשיפה להגנה, שייקבע לפי הרלוונטיות וצורכי ההליך. כאשר ההגנה מצביעה על חסר קונקרטי בתיעוד ועל קשר ממשי בינו לבין יכולתה לבחון את הזיהוי, תידרש התביעה להראות כיצד אפשר לקיים את הבירור למרות החסר. אין לדרוש מהנאשם להוכיח תחילה שנפלה טעות, כאשר המידע החסר נחוץ לבירורה. תחילה יש לבחון השלמת מידע או דרך בדיקה חלופית. אם הפגיעה ביכולת להתגונן אינה ניתנת לתיקון, יש לתת לה ביטוי בהערכת משקל הראיה, ובמקרים המתאימים גם בבחינת קבילותה.

זהו הלקח שאני מציע ללמוד מפרשת מיילס: אין להניח שהמכונה טעתה, ואין להניח שהעד הוא רק שליח שלה. צריך לשמר את האפשרות להבחין בין זיהוי עצמאי לבין זיהוי שהושפע מן הבחירה הממוחשבת שקדמה לו. אחרת, החשד המקורי עלול לחזור לבית המשפט מפיו של העד ולהיראות כאילו קיבל אישור ממקור נוסף.

The post עד, מחשב וחוקר appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

אבל חלקים אחרים בעם רואים שמכירת צוללות למצרים התנהלה בכחש ובהסתרה מכל גורמים רלוונטיים. רואים את האיש ש"שכחו להעיר אותו", ששכח להעיר את כל מערכת הביטחון חרף אזהרות מכל עבר, אזהרות שהיום הוא מכחיש אבל ישנם עדים רבים. אני מניח שהוא לא הזהיר בכוונת מכוון, כי הניח שמזוודות הכסף שהעביר ישתיקו את סינוואר.

נתניהו ידע שבעת המלחמה היו בלשכתו אנשים שעבדו עם קטאר תמורת מזומנים. הוא שמע שפלדשטיין – שלפי החשדות המבוססים נתניהו הוא ששלח אותו להדליף ל"בילד" הגרמני – אומר שהוא אדם שולי בסביבת ראש הממשלה ואיננו עובד לשכה; וכאשר גונב לאוזניו שפלדשטיין עלול לדבר, הצהיר שהוא איש נאמן וישר והוא מכירו היטב. הוא שאמר שבן גביר לא יהיה שר בממשלתו, ואז נתן בידו את תיק ביטחון הפנים. עכשיו זו כבר לא בדיחה שהאיש הפסול הזה רוצה את תיק הביטחון.

הוא שאמר ש"הערבים רצים לקלפיות" והתנצל. לחש באוזני הרב כדורי על "חטאי השמאל" ללא בושה. הוא שאחראי לבידודה הבין-לאומי של ישראל, וכעת מכחיש את עצם הבידוד ומדבר על ידידים חדשים שעה שהעולם כולו רואה את ישראל המוקצית.

הוא שלא עשה כמצופה לשחרור החטופים. הוא וכל ממשלתו התעלמו מכך. עכשיו הוא מנסה לברוח ממעשה ההפקרה ולדבר על שחרורם כ"הישגי הממשלה". יש האומרים שצחי ברוורמן, ראש הסגל של נתניהו, חשוד בשורת עניינים מדאיגה – מהשמדת פרוטוקולים ועד תיאום גרסאות עם שליח לשכת ראש הממשלה לקטאר. לכן עוכבה שליחתו ללונדון כשגרירנו לממלכה המאוחדת. אזהרה – עד מועד הבחירות ילכו השקרים ויתרבו. אפילו גדי איזנקוט, הזהיר בלשונו, כינה את נתניהו "שקרן פתולוגי".

אני מתעכב על הנקודה הזו באופיו כי היא מעצבת את אישיותו ואת מה שמעריציו מכנים "קסמי נתניהו". אנו כציבור לא עמידים לזיהוי כל שקר בנפרד, אבל אם נכיר בעובדה שיש לנו עניין עם שקרים קבועים ומתמשכים, אולי נוכל להתמודד איתם.

ואם אין די בכל הנ"ל, האווירה שנוצרה כאן להדרת ערבים היא בהשראתו של נתניהו. הוא לא יצא חוצץ נגד האשמת רופאים ערבים. לא השמיע מילה נגד ההתנחלות של הציבור הסמוטריצ'י בגליל. לפיכך נראה שאיננו רק מנהיג שהשקר מלווה אותו, אלא הוא גם מקנה לגיטימציה לגרועים שבאנשים המאיימים על היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

The post לא עובדות appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

למרבה הצער, תהליך אסטרטגי ויסודי זה אינו מתרחש כלל בצה״ל. כיום, לא קיים בצבא שום גוף תכנוני ייעודי ומוסמך שתפקידו לקחת את נתוני המודיעין המגיעים מאמ״ן, לתרגם אותם לדרישות מבצעיות קונקרטיות לפיתוח וייצור של אמצעי לחימה חדשים לעשור הקרוב, ולהעבירן לתעשיות הביטחוניות המובילות בישראל – רפאל, אלביט, התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית. הדרך שבה פועל צה״ל בסוגיה קריטית זו היא מופקרת, חסרת אחריות, ופוגעת אנושות בביטחון הלאומי.

שורש המחדל נעוץ במבנה הפעילות של משרד הביטחון, ובפרט במינהלת פיתוח אמצעי לחימה (מפא״ת). גוף זה מאויש אומנם במהנדסים מוכשרים, אך נעדרים לחלוטין רקע וראייה מבצעית רחבה. לאורך השנים הפסיק צה״ל להגיש למפא״ת דרישות מבצעיות המשקפות את פני שדה הקרב העתידי בראייה ארוכת טווח. כתוצאה מכך, אימצה מפא״ת נוהלי עבודה שטחיים שאינם מספקים מענה לאתגרים העתידיים, והיא נסמכת באופן בלעדי על פיתוחים קצרי טווח של חברות הנשק. מטרתן המרכזית של חברות אלו היא הפקת רווחים מהירים, ולכן הן מתמקדות בצרכים מיידיים וקצרי טווח, ואינן עוסקות בפיתוח אמצעי לחימה מתקדמים שיידרשו בשדות הקרב רק בעוד עשור – פשוט כי לאמצעים עתידיים אלו אין כרגע קונה בשוק העולמי.

מציאות מעוותת זו היא הסיבה המרכזית לכך שמפא״ת רוכשת עבור צה"ל אמצעי לחימה לשימוש בהווה בלבד, המותאמים לאיומים שכבר נמצאים פיזית בידי האויב – ולא לאיומים המסוכנים שיתפתחו בעתיד, הקרוב והרחוק. חמור פי כמה הוא דפוס הפעולה שבו מפא״ת, הכפופה למשרד הביטחון, חותמת עם תעשיות הנשק על חוזים ארוכי טווח למשך עשור, בעוד הנשק שצה״ל רוכש מותאם לשנים ספורות בלבד. בחוזים דרקוניים אלו נקבע מפורשות כי צה״ל יהיה מנוע מלרכוש אמצעי לחימה חדשים ואיכותיים יותר ממדינות זרות, או לפתחם בארץ, כל עוד יש בכך כדי לסכן את המשך ייצור האמצעים שעליהם כבר נחתם החוזה – וזאת עד שהחברות יחזירו את מלוא השקעתן בפיתוח וייצור ויקצרו את רווחיהן.

המשמעות האסטרטגית והמבצעית של מדיניות זו היא הרסנית: צה״ל מקבל ציוד המוגבל לטווח הקצר בלבד, ונמנע ממנו להכניס לשורותיו אמצעי לחימה חדשניים שיכלו להחליף את הישנים. התחייבויות חוזיות אלו מביאות את הצבא למצב חמור של חוסר מוכנות קריטית, ומפקירות את ההגנה על העורף ואת יכולות ההתקפה האסטרטגית מול האיומים הקטלניים שבדרך.

דוגמה קלאסית לסכנה המרחפת לפתחנו כבר כעת מתגלה בתחום הטילים ההיפרסוניים המתמרנים. לפני כשבע שנים החלו רוסיה וסין לפתח טילים מסוג זה, אשר למערכות ההגנה הקיימות שלנו – כמו "חץ" ו"קלע דוד" – אין יכולת ליירטם.

כיום, אמצעי הלחימה היחיד המסוגל להתמודד איתם הוא לייזר עוצמתי בהספק של מגה-וואט, אשר נמצא בפיתוח מתקדם בארצות הברית וצפוי להבשיל בשנתיים הקרובות. אולם, איראן כבר החלה להצטייד בטילים הללו, בעוד שלישראל אין כיום שום מענה נגדם.

במשך שנים פועלת קבוצת מומחי לייזר ישראלית (שאליה נתבקשתי להצטרף) לשכנע את הדרג המדיני והביטחוני להיכנס לפיתוח עצמאי של לייזר עוצמתי כדי להגן על העורף. בשנתיים האחרונות הפנימו הבכירים בצבא ובמשרד הביטחון את הצורך המיידי בפיתוח וייצור מערכת כזו, בפרט לאור העובדה שהטכנולוגיה כבר קיימת בישראל.

אולם בשל שיקולי אגו, אינטרסים צרים וויכוחים על מימון הפרויקט, הפיתוח טרם החל. התנהלות זו מותירה את העורף, האוכלוסייה והתשתיות האסטרטגיות של ישראל חשופים לחלוטין לקראת העימות העצים הבא.

האשמה המרכזית המופנית כלפי צה״ל היא שהוא נגרר למצב הנוכחי על ידי מפא״ת. במקום זאת, מצופה ממנו להתעשת, ולהציב דרישות מבצעיות עצמאיות לתעשיות הביטחוניות, כאלו שייתנו מענה גם לטווח הארוך.

The post אינטרסים, אגו ומחדל appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

מה השתנה בטכניקות הכירורגיות בשנת 2026?

השינוי הבולט ביותר בטכניקות הניתוחיות הוא המעבר הגורף לגישות עמוקות יותר, אשר אינן מסתמכות רק על מתיחת העור אלא על הרמת הרקמות התת-עוריות ושרירי הפנים. טכניקות אלו מאפשרות השגת מראה טבעי לחלוטין, ללא המראה המתוח שאפיין ניתוחים בעשורים קודמים. בנוסף, נעשה שימוש נרחב יותר בהדמיות תלת-ממדיות טרום-ניתוחיות, המאפשרות תכנון אנטומי מדויק ברמת המילימטר ותיאום ציפיות ריאלי מול התוצאה הסופית.

התאמה אישית של הליכים כירורגיים

הגישה המודרנית גורסת כי אין פרוטוקול אחד שמתאים לכולם. כאשר מתכננים הליך של מתיחת פנים, נלקחים בחשבון פרמטרים רבים כמו איכות העור, מבנה העצמות, ומידת אובדן הנפח. שימוש בטכנולוגיות זעיר-פולשניות כחלק מההליך הכירורגי מאפשר למזער את הטראומה לרקמות. גישה משולבת זו מבטיחה החלמה מהירה יותר וסיכוי מופחת לסיבוכים, תוך שמירה על קווי המתאר הטבעיים של המטופלים.

אלטרנטיבות לא פולשניות: למי זה מתאים?

למרות ההתקדמות הניתוחית, מטופלים רבים מבקשים לדחות את ההתערבות הכירורגית. כאן נכנסים לתמונה מכשירים מבוססי אנרגיה, כגון גלי רדיו ואולטרסאונד ממוקד, המעודדים ייצור קולגן ואלסטין בשכבות העור העמוקות. כאשר משלבים מכשור מתקדם יחד עם טיפולים אסתטיים שמרניים כמו הזרקות חומרי מילוי ובוטולינום טוקסין, ניתן להשיג שיפור משמעותי במרקם העור ובמיצוק הפנים. חלופות אלו מתאימות במיוחד לגילאים צעירים יחסית, או במקרים בהם קיימת צניחת רקמות קלה עד בינונית בלבד.

מתי כדאי להעדיף ניתוח על פני טיפול שמרני?

ההחלטה בין התערבות כירורגית לבין גישות לא פולשניות תלויה בעיקר במידת רפיון העור ובמטרות ארוכות הטווח. בעוד שטיפולים שמרניים מספקים מענה מצוין לשיפור איכות העור והשבת נפחים נקודתית, הם אינם יכולים להסיר עודפי עור משמעותיים או לטפל בצניחה ניכרת של שרירי הצוואר וקו הלסת. במקרים של רפיון רקמות מתקדם, הליך כירורגי ייעודי יספק תוצאה הרמונית, יציבה ועמידה לאורך שנים רבות, באופן ששום מכשיר חיצוני אינו מסוגל לחקות.

קריטריונים מקצועיים לבחירת מנתח פלסטי

בחירת איש המקצוע הנכון היא השלב הקריטי ביותר בדרך להשגת התוצאה המיוחלת. בשנת 2026, השקיפות המידעית מאפשרת לבחון לעומק את הכשרתו של הרופא. חשוב לוודא כי המנתח מחזיק בתעודת מומחה בכירורגיה פלסטית ואסתטית מטעם משרד הבריאות. בנוסף, מומלץ לבקש לראות תיק עבודות מקיף הכולל תמונות של לפני ואחרי, תוך התמקדות במקרים בעלי נתוני פתיחה דומים. פגישת ייעוץ מקדימה היא הזדמנות לבחון את הכימיה הבין-אישית, לוודא שהרופא קשוב לצרכים האסתטיים, ומציג תמונה אמינה לגבי הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהליך.

תקופת ההחלמה והחזרה לשגרה

התקדמות הטכנולוגיה והשיטות הכירורגיות הביאה לקיצור משמעותי במשך תקופת ההחלמה. שימוש בחומרי הרדמה מתקדמים, טכניקות לעצירת דימומים ופרוטוקולים חדשניים לניהול כאב, מאפשרים חזרה מהירה יותר לשגרת החיים. מרבית המטופלים מדווחים על אי-נוחות מינימלית בימים הראשונים, וניתן לרוב לחזור לפעילות חברתית ומקצועית קלה כבר לאחר שבוע עד עשרה ימים. הקפדה על הנחיות הצוות הרפואי לאחר ההליך, כולל הימנעות מחשיפה לשמש ומפעילות גופנית מאומצת, היא ערובה להחלמה תקינה ולשמירה על תוצאות אופטימליות לאורך זמן.

The post מתיחת פנים ב-2026 appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

הרעיון היחיד שאולי יביא את הבשורה הוא "חבר העמים המזרח תיכוני". בחבר העמים ייכללו שתי חברות: האחת – מדינת ישראל בגבולות 1967 וכן סיפוח של כ-10% משטח הגדה המערבית (בערך שטח שימושי הקרקע האזרחיים הקבועים בגדה כיום); החברה השנייה – מדינת פלסטין, שתשתרע על יתרת שטח יהודה ושומרון ועל רצועת עזה. מדינת פלסטין תהיה מדינה עצמאית לכל דבר ועניין, למעט משרד החוץ ומשרד הביטחון. בתחומים אלה ישמשו נציגי מדינת פלסטין כיועצים בלבד.

חבר העמים המזרח תיכוני יוקם בחתימתם של ראש ממשלת ישראל ושל נשיא מדינת פלסטין. שלב ההקמה יתבטא, מצד מדינת ישראל, בפינוי ההתיישבות הפוליטית של החוות החקלאיות הפיקטיביות ושל הטרוריסטים היהודים; התשתיות האזרחיות והביטחוניות יישארו במקומן. מצד מדינת פלסטין יתבטא שלב ההקמה במניעת פעולות טרור ערבי ופיגועים, שלילת מעמד פליטות הנצח של יוצאי 1948 לדורותיהם והכרה במדינת ישראל בגבולות שצוינו לעיל.

השלב הבא, לאחר שלב ההקמה או בד בבד איתו, יהיה כיבוש רצועת עזה והשמדת חמאס, או גירושו מתחום חבר העמים. שלב זה הוא קריטי לקיומו של חבר העמים – מכיוון שבעזה שוכן חלק ניכר מהפלסטינים (לפי ההערכות, 2.12 מתוך 5.57 מיליון). זו מטלה לא פשוטה. מדינת ישראל, על אף גבורתה שאין דומה לה, לא השכילה לעשות זאת במשך קרוב לשלוש שנים. למרבה הצער, אין דרך קלה ומהירה לעשות זאת, גם אם הפעם ינסו את כוחם מדינת ישראל בעצה אחת עם ערביי יהודה ושומרון.

מה שישתנה הודות להקמת חבר העמים המזרח תיכוני הוא החזרת הסנטימנט הבין-לאומי החיובי כלפי מדינת ישראל. יש לקוות כי כתוצאה מכך תחזור אהדת מדינות אירופה, ערב הסעודית, מצרים, ירדן, מדינות המפרץ וחלק גדול של האסלאם הסוני. אולי בדרך זו ניתן יהיה לתקן את הנזק הכבד שעשה משטרו של נתניהו למעמדנו בעולם.

The post חבר העמים המזרח תיכוני appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

בשירים רבים, בעברית ובשפת לעז, גוברת המנגינה על המילים – היא זו המקפיצה רבים מהכיסא אל רחבת הריקודים, שבה מונפות ידיים ומקפצות הרגליים.

אני כותב את הדברים לא על מנת להתריס, חס וחלילה, אלא על מנת לשתף קו מחשבה שאני מאמין בו, ואין בכך לייתר קווי מחשבה אחרים ושונים משלי.

ה״אשליה הדתית״, מנקודת מבטי, משמעותה שהאמונה הדתית והאל הם תוצר של משאלות לב פסיכולוגיות או תפיסה מוטעית של המציאות. במאמר מוסגר אציין שזו הייתה גם תפיסתו של ד"ר טומי שיינפלד ז״ל, חברי מגולני, שאיתו שוחחתי רבות על נושא זה.

אין ספק שהדת – כל דת – סיפקה ומספקת נחמה לאדם לנוכח פחדיו וקשיי החיים, וכך היא מתפקדת כאשליה המנותקת ממדע ומעובדות אמפיריות.

ועתה, לאחר הקדמה זו, אגיע לשיר המדובר, שבו בוהקות המילים באור יקרות:

״ה׳ הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי… ה׳ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב… ה׳ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב… שומע מרחם עליי ותמיד עונה לי… מנהיג אותי ברחמים…״

ואני שואל, האם אין מדובר ב״עיניים עצומות לרווחה״ (אוקסימורון)? שימו לב ל״תמיד״ יהיה לי רק טוב – תמיד אוהב? תמיד יהיה טוב? – צופה פני עתיד?!

אטען שכשמשאלות לב הן מרכיב משמעותי באימוצה של אמונה דתית, אין בכך אלא Wishfull thinking.

אמשיך ואשאל, מתי שליח מאגי מהשמיים הציל אותנו מעצמנו? מתי התערבות על-טבעית הצילה אותנו מצרותינו הארציות? האם ניתן לסמוך על חסדי שמיים שיפתרו את הבעיות האישיות או הלאומיות הקולקטיביות שנמצאות סביבנו, קל וחומר האם הנהגה משיחית חושבת שאסון אנושי ומוסרי ייפתר בניסים, שהם מהות התרבות ששרה את השיר ״תמיד אוהב אותי״? מנקודת המבט שלי זו הידרדרות לקראת סף תהום.

נאורות אינה עוסקת באמונה לעומת אי-אמונה אלא בהשכלה לעומת בערות, והנהגה משיחית יוצרת מערכת חינוך המנציחה את הבערות, קרי לא ללימודי ליבה! נמות ולא נתגייס! אלא נלמד תורה! וזו בדיוק מטרת ההנהגה המשיחית – וזאת למען שליטה פוליטית. זו מדיניות הפוגעת בהמשך קיום המדינה כיהודית-דמוקרטית–ליברלית. 

מובן ששירו של ששון איפרם שאולוב הוא רק תסמין פופולרי לתופעה הכללית.

The post תמיד אוהב אותי appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.