לאייתוללות הייתה תוכנית: במשך כארבעים שנים הם יצרו עוצמה צבאית בלתי נתפסת סביב מדינת ישראל. בלבנון הם הקימו צבא שכלל עשרות אלפי טרוריסטים וציידו אותם בנשק רב, כולל עשרות אלפי טילים מסוגים שונים. צבא זה הוסתר בעשרות קילומטרים של מנהרות שנחצבו בעומק סלעי הגיר של דרום לבנון. ברצועת עזה, שרוב שטחה מכוסה בדיונות, נבנה ואומן צבא של עשרות אלפי טרוריסטים שייחלו ליום שבו תינתן להם הפקודה לפלוש לעוטף עזה ולטבוח בתושביו ובחיילים המגנים עליהם. שני צבאות טרור אלה נתמכו על ידי מנגנון צבאי-פיקודי שהוקם בסוריה ושגם היווה משענת עיקרית למשטר הנשיא אסד הבן.

ברצועת עזה צמחו ארגוני החמאס והג'יהאד האסלאמי ללא הגבלה, הם צוידו בנשק מודרני, בדגש על טילים מסוגים שונים שהוסתרו במאות קילומטרים של מנהרות מדופנות היטב בתת-הקרקע של הדיונות. האייתוללות לא התקמצנו והשקיעו סכומי עתק בסיוע לכוחות מיליטנטיים בתימן, בעיראק ובאיראן עצמה. כוונתם הייתה לפתוח ביום מן הימים במתקפה משולבת נגד מדינת ישראל במטרה להביסה. אילו היו מצליחים, מדינת ישראל הייתה ניצבת בפני צרה צרורה ובפני סכנה לעצם הישרדותה. כותב שורות אלה מאמין כי גם במקרה כזה ישראל הייתה גוברת על אויביה, אבל במחירים נוראיים בנפש ובאמצעים – עד כדי סכנת חורבן בממדים של תשעה באב שלישי.

זה לא קרה. מייד עם ההתקפה על עוטף עזה בשבעה באוקטובר 2023 ישראל התעוררה, ובאופן שיטתי החלה להגן על עצמה ולהרוס את מעגל הדמים שהאייתוללות בנו סביבה. כל מערך ה"פרוקסיז" שיצרו סביב ישראל נפגע באופן אנוש, כך שאינו יכול עוד לסכן את קיומה של ישראל למשך תקופה ארוכה.

אל כל אלה נוספה לחימה בשתי זירות נוספות: יהודה ושומרון ואיראן עצמה. ביהודה ושומרון טורפדה התקוממות שעמדה לפרוץ עם תחילת המלחמה, ובאיראן השתלט חיל האוויר הישראלי על שמי המדינה. ניתנה יד חופשית לטייסי ישראל (אלה שקודם לכן הושמצו בנבזות על ידי שר ישראלי) והם השמידו ביד קשה ופגעו בעוצמה רבה במנגנונים שהאייתוללות הקימו בסתר בסוריה ובאיראן, מנגנונים שנועדו להפעלה בעת ההתקפה המתוכננת והצטרפותם בגלוי ללחימה נגד ישראל.

"מומחים" למיניהם מזהירים שמצבה האסטרטגי של איראן כיום הוא איתן, ולראייה הם מציינים שהאיראנים לא נכנעים לאמריקאים ואף תוקפים את הבסיסים האמריקאיים במזרח התיכון ככל שעולה על דעתם. האיראנים משחקים באש ומסכנים את חייהם ורכושם של מאות אלפים מבני עמם, ואין להתנהגות זו של ההנהגה החדשה באיראן (הקודמת הושמדה) כל תכלית. כפי שאמר מייק פומפאו: "איראן לעולם לא תחזור להיות מה שהייתה". כותב שורות אלה מוסיף: גם ישראל לעולם לא תשוב למצבה הקודם; מעמדה האסטרטגי השתפר ללא תקדים וללא חזרה לאחור.

The post האיראנים משחקים באש appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

אלא שהמציאות ההיסטורית הייתה שונה בתכלית.

לאחר חורבן הבית השני נלקחו אומנם עשרות אלפי שבויים יהודים לרומא, אך מרבית האוכלוסייה היהודית נשארה בארץ ישראל, ורבן יוחנן בן זכאי שיקם את ההנהגה הרוחנית ביבנה. דיכוי מרד בר כוכבא גרם לחיסול כמעט מוחלט של היישוב היהודי בדרום בארץ, אך לא פגע כלל ביהודי הגליל. גם לאחר המרד המשיכו היהודים לחיות בארץ, ואף הגיעו להישגים תרבותיים גדולים, שכללו את מוסד הנשיאות בהנהגת רבי יהודה הנשיא, חתימת המשנה, התלמוד הירושלמי, פיתוח שיטת הניקוד לאותיות, ופריחה יישובית גדולה באזור הצפון.

כאשר השתלטה הנצרות על האימפריה הרומית במאה הרביעית והחלה להילחם ביהדות, היא לא הגלתה יהודים מהארץ. במקביל לבנייתה של הארץ כקדושה לנצרות החלה הגירת יהודים מרצון, מבין היהודים שנשארו בארץ היו כאלו שהתנצרו. גם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לא הביא להגליית היהודים, אך הגביר את ההגירה מרצון למחוזות אחרים, שבהם הפרנסה הייתה מצויה.

כך עזבו היהודים את הארץ בהדרגה, מבחירה ולא מכפייה. במשך כל התקופות ההיסטוריות הבאות, כמעט שלא נמנעה מיהודים האפשרות לחזור ולחיות בארץ. למרות זאת, רובו של העם היהודי בחר מרצונו להישאר בגולה, ולהסתפק "בשליחת נציגים" שישמרו על נוכחות יהודית דלה – כמה אלפים בלבד, שהתרכזו בעיקר בארבע ערי הקודש – ירושלים, חברון, טבריה וצפת. רק מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה החלה תנועת הגירה יהודית גדולה יותר לארץ; ההיסטוריוגרפיה הציונית מציינת את "העלייה הראשונה" בשנת 1882 כראשית ההתיישבות המודרנית בארץ.

נראה אם כן, שמאז תקופת המקרא לא התרחשה עוד הגליה המונית ומכוונת של יהודים מארצם, והגלות הייתה מרצון ולא מאונס. עם זאת, מטבע הלשון "אלפיים שנות גלות" עדיין שרירה וקיימת, וגם מי שיפנה לבינה המלאכותית (AI) יגלה שם שראשית התהליך היה "חורבן ירושלים וגירוש היהודים בידי האימפריה הרומית" – גירוש שלא היה ולא נברא.

The post "אלפיים שנות גלות"? לא מה שחשבתם appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

בְּקֶצֶב שֶׁל מַרְשׁ- אֵבֶל

הַרְבֵּה מֵעֵבֶר

לִפְרוּטוֹת סְפוּרוֹת

וּזְהוּבִים,

אֶל כּוֹבַע קַבְּצָנִים

שֶׁל זֶה

מצֹמֶת

הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים

צִפִּיתִי שֶׁיָּקִיץ

וְלוּ לְרֶגַע,

וְיָעֹלֹז, יִצְהַל

לְמַרְאֵה שְׁלָלוֹ

מַה לּוֹ וְלִזְוּטוֹת יוֹמְיוֹמִיּוֹת

אֲנִי — רַק בְּשֶׁלִּי

וְהוּא — רַק בְּשֶׁלּוֹ

The post קַבְּצָן appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

כמעט שלושים שנה לאחר הירצחו של הראפר טופאק שאקור נהפך הפרדוקס הזה לתשתית של הרשעה. ב-31 באוגוסט 2026 הרשיע חבר מושבעים בלאס וגאס את דוויין "קיף די" דייוויס ברצח מדרגה ראשונה. הוא לא הורשע משום שלחץ על ההדק, אלא משום שהתקבלה טענת התביעה כי השיג את האקדח והורה על פעולת הנקם. במרכז התיק לא עמדה פריצת דרך פורנזית, אלא דבריו שלו: תחילה לחוקרים בשנים 2008 ו-2009, במסגרת הסדר שפירש כמקנה לו חסינות, ומשם אל מצלמות הטלוויזיה, אל ראיונות היוטיוב ואל ספר הזיכרונות שפרסם ב-2019, שלווה בהסתייגות שלפיה חלק מן העובדות שונו.

דייוויס איננו רסקולניקוב אלא תמונת הראי שלו: הוא דיבר מפני שהאמין כי העונש לעולם לא יבוא. ומאחר שבנבאדה רצח אינו מתיישן, הזמן לא סגר את התיק; הוא שינה את הראיות שבתוכו – וכולן יצאו מפיו של דייוויס עצמו.

כאן נגמרת הספרות ומתחילים דיני הראיות. הצורך לדבר אינו מוכיח שהדברים דברי אמת. ההגנה טענה כי דייוויס ניפח את חלקו לשם כסף ופרסום, והציבה על הדוכן בלש רצח בדימוס שהעיד כי ניסיונותיו לאמת פרטים מגרסת 2009 עלו בתוהו. התובע השיב למושבעים כי אם הם מאמינים לאמירות של דייוויס, אין חובה לאמתן בראיות חיצוניות נוספות. עם זאת, קול אחד המהדהד בארבע במות אינו ארבעה עדים; החזרה עשויה לחזק את משקלה הפנימי של הגרסה, אך אישוש חיצוני אין בה.

ודוק, בישראל טיעון כזה לא היה נשמע. ב-2015 דן בית המשפט העליון בערעורו של אמג'ד אדריס, שהורשע בבית המשפט המחוזי בירי באזור מגורים ובהחזקת נשק. בית המשפט העליון קבע כי הודאה אחת של נאשם אינה יכולה לשמש דבר-מה נוסף, כלומר תוספת מאמתת כמתחייב מן הדין, להודאה אחרת שלו: יש לצאת ממציאותו הסובייקטיבית של הדובר אל עובדה אובייקטיבית המאמתת אותה. אילו הונח עניינו של דייוויס לפתחו של בית משפט ישראלי, היו נשאלות שאלות: האם נמסר פרט מוכמן שאינו נחלת הכלל ונמצא לו אימות חיצוני, האם קיימת ראיה עצמאית הקושרת אותו לנשק, לרכב או לתכנון, מה היו הרווח והמחיר הכרוכים בדיבור. על השאלות הללו השיב דוסטוייבסקי לפני מאה ושישים שנה בדיוק: הודאתו של רסקולניקוב עמדה מפני שהצביע על אבן בחצר נידחת ומתחתיה נמצאו הארנק והחפצים; את הסכום שבארנק לא ידע לנקוב, שכן מעולם לא פתחו. פרט מוכמן ואימות בצידו.

מול כל זה ניצבת, על הבדל מהותי אחד, פרשת אשר גולדשטיין. בקיץ 2025, 51 שנים לאחר שטביעת בנו סער בן החמש במפרץ אילת נרשמה כתאונה, התייצב גולדשטיין, בן 88 וחולה סופני, בתחנת המשטרה, ואמר כי הטביע את הילד וכי ברצונו לנקות את מצפונו. את המעשה נימק ברחמים על בן שסבל משיתוק מוחין. עברו – הוא ריצה 11 שנות מאסר על המתת אשתו – העניק להודאתו כוח נרטיבי, אך לא אימות ראייתי. ובכל זאת חזר בו בתוך ימים וכתב אישום לא הוגש נגדו. באפריל 2026 נמצא ללא רוח חיים ברכבו. זו לא הייתה הרשעה מאוחרת אלא הודאה מאוחרת שלא הבשילה להכרעה. בישראל בוטלה ההתיישנות על רצח רק בשנת 2019, והביטול חל על עבירה שבאותו מועד טרם התיישנה לפי הדין הקודם; עבירה שכבר התיישנה לא קמה לתחייה.

ההבדל בין הפרשות חד. אצל גולדשטיין נראה שהזמן חסם את שערי המשפט עוד קודם שנאמר הסוד, כשאצל דייוויס הותיר הדין את השער פתוח, והזמן עצמו סיפק לתביעה חומר חדש. ואולם אי-התיישנות משמרת סמכות להעמיד לדין, לא חזקת אמת להתוודות מאוחרת. היא מונעת מן הזמן להעניק חסינות; אין היא מתירה לו להעניק אמינות. רסקולניקוב מסביר מדוע הפשע עשוי לבקש קול. המשפט נדרש להוכיח שהקול דובר אמת.

The post בין קיף די לרסקולניקוב: כשהפשע מבקש להיאמר appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

היום ברור לכול שראשית חטאת הייתה במלחמת ששת הימים. היהירות הצבאית, העליונות היהודית, חמדנות הקרקעות והחבירה למיתוס דם-אדמה המיטו סדרת אסונות: מלחמת יום כיפור, שתי אינתיפאדות, שתי המלחמות בלבנון, המלחמות ישראל-חיזבאללה, ישראל-איראן, מבצעים צבאיים בגדה ובעזה וטבח ה-7 באוקטובר.

כמה אירוני שהגנרל דה גול, מנהיג משכמו ומעלה שמרבית חייו לחם נגד עריצות ושליטה על עם זר, היה זה שהתנגד למלחמת ששת הימים ואף ניסח כתב אשמה חריף נגד ישראל, שהייתה אז בשיא האופוריה: "עם אליטיסטי, בטוח בעצמו ושתלטן, החדור באמביציה לוהטת וכובשנית". האם התיאור הנוקב הזה זה אינו הולם את ההתנהלות הישראלית מאז מלחמת ששת הימים ועד עצם היום הזה?

דה גול גם היה האיש שהטיל את כל כובד משקלו על מנת לנתק את אלג'יריה מצרפת ולאפשר הקמת מדינה אלג'יראית עצמאית. בחושיו החדים איתר את הסיכונים והסכנות בכיבוש הצרפתי באלג'יריה, שאותן ניתן לזהות היום בגדה: אלימות מתנחלים קיצוניים המתפקדים כראש חץ לסיפוח מואץ, צבא המבסס כיבוש אלים ומגבה בריונות מתנחלים והזרמת הון עתק לתחזוקת ההתנחלויות ובסיסי הצבא תוך סיכון הכלכלה בארץ האם.

דה גול, שעמד בראש "צרפת החופשית" במלחמת העולם השנייה, היה בעל אומץ נדיר. 30 ניסיונות נעשו כדי לפגוע בו, והוא המשיך לסרב לעטות אפודת מגן ולנסוע ברכב משוריין. בשנים הראשונות לשלטונו הוא האמין ב"אלג'יריה צרפתית", אך שינה דעתו והבין כי קיימות סיבות קריטיות למסגור מחדש (reframing): עומס כלכלי קריטי שהקולוניה האלג'יראית יוצרת, סכנת צמיחת פאשיזם צרפתי, ניסיונות פוטש צבאי, החרפת הברוטליות כנגד לוחמי החירות האלג'יראים, שמצידם לא בחלו באלימות במאבקם. הוא נחשף לסכנה של גלישת הטרור של מתנחלי אלג'יריה לתוככי צרפת, ונוכח לדעת כי למתנחלים יש נציגים ודוברים בלב השלטון בפריז.

אורי דרומי בספרו "אלג'יריה זה כאן?" מציין כי דה גול עלה לשלטון כאיש ימין מובהק ששאף להנציח את האחיזה הצרפתית באלג'יריה, ובזכות תבונתו המדינית עבר תהליך מרתק של שינוי. הוא ידע לקלוט תת-זרמים בדעת הקהל, כמו את הביטוי הנפוץ "צריכים כבר לגמור עם זה" (il faut en finir), ומאחר שנושא הגדולה (la grandeur) היה בעצמותיו, הבין כי כדי להשיגה הוא חייב לראות את הנולד – בדיוק כפי שנהג במלחמת העולם השנייה, כששמר מרחק מהפאשיזם של וישי בימי המלחמה, ולאחר מכן כשהשכיל לשמור מרחק מהפאשיזם של סוסטל בימי הדיכוי באלג'יריה.

הוא החל בשחרור אלג'יריה מהנוכחות הצרפתית וביצע פינוי המוני וחפוז (ומשפיל למדי) של המתנחלים הצרפתים. כל אחד הורשה לקחת שתי מזוודות. כל שאר רכושם היה להפקר. הייתה זו אחת האירוניות הגדולות בהיסטוריה המודרנית. המתנחלים הצרפתים הימרו על כל הקופה ולרגע נראה היה להם שהם "עושים היסטוריה", אך במהרה הסתבר להם שהם מוקמו בשולי ההיסטוריה.

האם ניתן ללמוד מן ההיסטוריה? ישראל עומדת לפתחן של בחירות גורליות. ניכר מיאוס עמוק מהממשלה הנוכחית, והסיכוי שתקום ממשלה נאורה הוא גדול. הממשלה החדשה צפויה לבצע מהלכי שינוי ותיקון מיידיים ואולי גם תעז לחשוב על הגדולה של ישראל לפני 1967 ותוציא לפועל מהלך דרמטי ברוחו של דה גול – נסיגה בשלבים, בגיבוי הסכמים וערבויות, אל הקו הירוק הדהוי. בכך היא תציל את ישראל מידי סכנת הפאשיזם המתנחלי.

אני מהמר כי גורל המתנחלים הישראלים הוא כגורל ה"פייה-נואר" הצרפתים. ישראל מחזיקה בשטחים מסיבות קולוניאליסטיות מובהקות. היא שוללת חירויות, מקיימת טרור מדינתי, יוצרת מרחב מחיה, מיישבת שטחים בחסות כידונים. האם כראש ממשלה יוכל איזנקוט – גנרל בעברו – לומר למתנחלים את המילים האלמותיות שאמר דה גול לפייה-נואר: "הבנתי אתכם" (Je vous ai compris), להרגיעם ולבצע מהלך נועז, להתנתק בהסכמה מהגדה המערבית ולאפשר הקמת מדינה פלסטינית מפורזת?

בישראל היום קיימות כל הסכנות המאיימות שרחשו בצרפת בשנים 1958–1963: ימין פאשיסטי רב-עוצמה, אלמנטים בצבא שיחתרו להפיכה צבאית, היתכנות ממשית לרצח פוליטי, כרסום ערכי יסוד של הרפובליקה הישראלית. מה הסיכוי שהחברה האזרחית שניהלה את ההתנגדות ההירואית לפופוליזם הביביסטי תבצע גם את הפינוי המואץ של המתנחלים מן הגדה לקראת הסדרי קבע? הכול תלוי בשאלה אם אנחנו חברה חפצת חיים באמת.

The post צריכים כבר לגמור עם זה appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

הדבר מזכיר לי סיפור נאה מתוך מדרש תנחומא פרשת מקץ: שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש (רבי יהודה): מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור, אמר ליה: למה? אמר ליה: שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו. מה עשה? השכים אצלו (אצל אנטונינוס), אמר לו: קירי בדא (אדון נכבד). לאחר שעה נכנס אצלו, אמר לו: אימפרטור (השליט). לאחר שעה אמר לו: שלום עליך המלך. אמר לו: מה אתה מבזה את המלכות? אמר לו: ישמעו אוזניך מה שפיך אומר. ומה אתה, שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה, שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה".

האם אין זה בדיוק מה שאנו עושים כיום באריכות התפילה ובחזרה הבלתי נלאית על מידותיו של הקב"ה? מידות שהתגלו בסוד נקרת הצור למשה והפכו למעין "דפוס תפילה" המחבר בין הפיוטים. שנה אחר שנה, ואני רואה ומשתומם. לעיתים אני רוצה לצאת לרחובה של עיר, לשווקים, לרחובות ולזעוק:

מה קרה לכם? מה אתם רוצים מהקב"ה? מה פשר אינסוף המילים ושעות התפילה הארוכות בבית הכנסת? ושמעתי בת קול משמיים שהכריזה: כבר סלחתי לכם, מחלתי לכם, כיפרתי לכם, בנים אהובים. איתי אתם בסדר. שמעתי אתכם – וכבר מזמן סלחתי.

אבל מה קורה שם למטה ביניכם? מה קורה "בין אדם לחברו"? אם אתם מחפשים בכנות "התחלה חדשה", סליחה ומחילה שלמות, הניחו לקב"ה ועשו טוב וחסד ביניכם! שפרו לשונכם ורככו טון דיבורכם! חִדלו מקטטות ומריבות, הקשיבו לזולת, הרבו בגמילות חסדים, קבלו בשמחה כל אדם שנברא בצלם. חִדלו מרע ועשו טוב. הקב"ה אינו הכתובת. הרימו לרגע את עיניכם מהסידור, הסירו לכמה רגעים את הטלית המכסה את ראשכם ומנתקת אתכם מכלל הציבור. הפנו את מבטכם לצדדים, אל השכן שיושב מימין ואל זה שמשמאל, אל השורות האחרונות של בית הכנסת, וזכרו את מילותיו של הנביא ישעיה: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע … הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ … לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם: … הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים … פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

מספרים על רבי מאיר מפרמישלאן שעצר את החזן לפני תפילת כל נדרי ופנה אל הקהל ואמר: "מאיר לא יאמר כל נדרי עד שלא תפנו זה לזה ותבקשו סליחה על כל החטאים שבין אדם לחברו". והלך הוא בעצמו ממתפלל אחד לרעהו וביקש סליחה. וכך עשו כולם. "עכשיו אפשר להתחיל בתפילה" הכריז רבי מאיר.

שנה טובה!

The post פחות תפילות, יותר אחווה appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

1. רשמו מספר כלשהו בן 3 ספרות.

2. רשמו שוב את אותו מספר מימינו של המספר שרשמתם.

3. חלקו ב-7 את המספר בן 6 הספרות.

4. האם התוצאה שקיבלתם היא מספר שלם?

בצעו את שלבים 4-1 לגבי מספרים נוספים בני 3 ספרות.

באיזה אחוז מהמקרים קיבלתם את התשובה "כן" בשלב 4?

הסבירו מדוע.

חלק ב'

אותו דבר כמו חלק א' אבל בשלב 1 רושמים מספר כלשהו בן 5 ספרות ובשלב 3 מחלקים ב-11.

רמז (אם אתם זקוקים לו)

(א) מצאו את היחס בין המספר בן 6 הספרות והמספר בן 3 הספרות.

(ב) מצאו את היחס בין המספר בן 10 הספרות והמספר בן 5 הספרות.

פתרון

(א) כל מספר בן 6 ספרות שבו 3 הספרות הראשונות חוזרות על עצמן הוא בעצם תוצאה של הכפלת המספר המקורי בן 3 הספרות ב- 1001, לדוגמה 654654=1001*654. מכיוון שהמספר 1001 מתחלק ב-7 בלי שארית, אזי גם המספר בן 6 הספרות מתחלק ב-7 בלי שארית.

(ב) כל מספר בן 10 ספרות שבו 5 הספרות הראשונות חוזרות על עצמן הוא בעצם תוצאה של הכפלת המספר המקורי בן 5 הספרות ב-100001, לדוגמה 1798917989=100001*17989. מכיוון שהמספר 100001 מתחלק ב-11 בלי שארית, אזי גם המספר בן 10 הספרות מתחלק ב-11 בלי שארית.

The post חידות חשיבה (297) appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

מכיבוי שריפות לניהול אקטיבי של מערכת השלד והשריר

בעבר פנו לאורתופד בעיקר בעקבות טראומה ופציעות נקודתיות, אך כיום המוקד עבר לניהול אקטיבי ומניעתי של מערכת השלד והשריר כולה. אבחון מוקדם של עומסים לא תקינים, שחיקת סחוס ויציבה לקויה – כבר בהופעת כאב ראשוני או ירידה בטווחי התנועה – מאפשר לבלום החמרה, להפחית שימוש במשככי כאבים ולעיתים קרובות למנוע ניתוחים מורכבים בעתיד.

טכנולוגיות מתקדמות: ניתוחים קטנים, השפעה גדולה על איכות החיים

מהפכת הטכנולוגיה באורתופדיה משנה את האיזון בין סיכון לתועלת ומרחיבה את האפשרויות לשיפור איכות החיים גם בגיל מבוגר. ניתוחים זעיר פולשניים, הדמיה תלת־ממדית, שתלים מותאמים אישית ושימוש ברובוטיקה מאפשרים לבצע פעולות מדויקות עם טראומה מינימלית לרקמות, זמן אשפוז קצר יותר ושיקום מהיר.

דוגמה בולטת היא תחום ניתוחי המפרקים. עבור מי שסובל משחיקת סחוס מתקדמת במפרק הירך, הליך החלפת מפרק הירך בגיל מבוגר מדגים היטב כיצד מדבר שנחשב בעבר קיצוני הופך כיום לכלי מרכזי בהחזרת יכולת ההליכה, הפחתת כאב ושיקום עצמאות. במקרים רבים, מטופלים חוזרים לפעילות שלא יכלו לבצע במשך שנים, כולל הליכה למרחקים, עלייה במדרגות ואף פעילות ספורטיבית מותאמת.

גם בתחומים אחרים, כמו ארתרוסקופיה של הברך והכתף, תיקון גידים, או קיבועים מתקדמים לשברים, הטכנולוגיה מאפשרת טיפול ממוקד יותר, פגיעה קטנה יותר ברקמות בריאות והפחתה בסיבוכים. התוצאה הישירה היא שיפור מהיר יותר באיכות החיים וחזרה מוקדמת לעבודה, למשפחה ולתחביבים.

מניעה, שימור תפקוד והזדקנות אקטיבית

לצד העלייה בתוחלת החיים, האורתופדיה המודרנית עוברת מתפיסה של "תיקון נזק" למניעה ולשימור תפקוד עצמאי. באמצעות איתור מוקדם של גורמי סיכון – כמו צפיפות עצם נמוכה, חולשת שרירים ונטייה לנפילות – ניתן להתאים טיפולים משמרים דוגמת פיזיותרפיה ממוקדת, מדרסים והזרקות להקלה על כאב כרוני. ניהול יזום כזה דוחה או מונע התערבויות כירורגיות, ומאפשר שמירה על שגרת חיים פעילה, חברתית ועצמאית לאורך שנים.

שיקום מותאם אישית: מהניתוח ועד לחזרה לפעילות מלאה

הטיפול האורתופדי אינו מסתיים בחדר הניתוח, אלא ממשיך בתכנון שיקום מותאם אישית לגיל, לרמת הכושר ולמטרות המטופל. באמצעות מעטפת רב־תחומית – המשלבת אורתופדים, פיזיותרפיסטים ומאמני תנועה – נבנה מסלול הדרגתי לחיזוק שרירים, שיפור יציבה והטמעת דפוסי תנועה בריאים. גישה זו, החיונית הן בחיי היום־יום והן בחזרה לספורט, מחליפה את הגישה הישנה של "מנוחה בלבד" ומאפשרת חזרה בטוחה לפעילות מלאה תוך מניעת פציעות עתידיות.

אורתופדיה כבסיס לעצמאות ותפקוד בחיי היום־יום

מעבר להיבט הרפואי, לאורתופדיה המודרנית יש השפעה ישירה על תחושת הערך העצמי והחופש האישי. יכולת ללכת ללא כאב, לעלות מדרגות, להרים נכדים, לטייל או אפילו לבצע קניות בסופר ללא קושי – כל אלה הם מרכיבים בסיסיים בתחושת עצמאות. כאשר מערכת השלד והשריר מתפקדת היטב, מתאפשרת השתתפות מלאה יותר בחיי המשפחה ובעבודה.

התפיסה העדכנית רואה באורתופדיה מרכיב מרכזי ברפואת איכות חיים: זיהוי מוקדם של בעיות, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, תכנון שיקום מותאם והסתכלות רחבה על האדם, ולא רק על המפרק הפגוע. שילוב זה יוצר מסלול טיפולי שמטרת להעלים כאב, ובנוסף לאפשר חיים פעילים, עצמאיים ומספקים לאורך שנים רבות.

The post איך אורתופדיה מודרנית הפכה לרפואת איכות חיים מקיפה appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

זה מה שהתגלה בקהילה ב"רדיט", זירה מוכרת לוויכוחים ציבוריים. לפי הדיווחים, חוקרים מאוניברסיטת ציריך הפעילו ניסוי חשאי שנמשך חודשים ובו חשבונות AI פרסמו יותר מ-1,700 תגובות בפורום. חלק מהבוטים התחזו לדמויות בעלות מטען רגשי וחברתי מובהק, והתגובות הותאמו למשתמשים לפי ניתוח של היסטוריית פעילותם. הניסוי בוצע ללא ידיעת והסכמת המשתמשים וללא אישור הקהילה, ובכך חצה את גבולות ההסכמה המחקרית. מעבר להפרה של כללי קהילה, זו המחשה של הכוח החדש של בינה מלאכותית – היא עוברת מיצירת תוכן להנדסת תודעה, לומדת עלייך, מבינה מה מפחיד או מכעיס אותך ואז מדברת אלייך כמו אדם אמיתי. השיחה נראית טבעית, ההשפעה כבר מתוכננת.

כאן מתחילה הבעיה המשפטית. האם אפשר להצדיק ניסוי כזה בשם המחקר? האם "עניין ציבורי" בבדיקת כוח השכנוע של AI מתיר התחזות, פרופיילינג ושימוש בזהויות רגישות כדי להזיז עמדות? ומה ההשלכות של התחזות כאמור ככלל? כאשר בוט מתחזה לקורבן, למומחית או לחבר קהילה, הוא לא רק מציג טיעון. הוא מייצר אמון כוזב. כפי שכתב לאחרונה פרופ' ג׳ק בלקין במאמרו Technology and Constitutional Rot: הסכנה רחבה הרבה יותר מתוכן כוזב. כשה-AI מתחיל לעצב את המרחב שבו אנחנו מתווכחים ומגבשים עמדה, הוא נוגע גם באמון שעליו הדמוקרטיה נשענת. הבעיה בבוט מתחזה היא לא רק שנאמין לו, אלא שאחר כך נפסיק להאמין גם לאנשים אמיתיים.

הניסוי ברדיט אינו רק סיפור על חוקרים שחצו גבול אתי. הוא תצוגת תכלית של מה שעלול לקרות במערכות בחירות, בקבוצות מחאה, בקהילות מקצועיות ובשיח ציבורי רגיש. המשפט רגיל לחשוב במונחים של פרסומת, תעמולה, חשבון מזויף או פייק ניוז. אבל כאן מדובר במשהו אחר: סוכנים אוטונומיים שמנהלים שיחות אישיות, מתחזים לבני אדם, מפעילים פרופיילינג ומייצרים השפעה מדורגת. זהו אזור חיכוך בין דיני פרטיות, דיני בחירות, אתיקה מחקרית, תנאי שימוש של פלטפורמות ואחריות טכנולוגית.

הדיון הזה כבר אינו תיאורטי והוא חשוב בעת הזו לקראת בחירות. בישראל עלתה לאחרונה הצעת חוק המבקשת להתמודד עם אזורי הסיכון האלה: הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – תעמולה דיגיטלית, תעמולה מבוססת בינה מלאכותית והחמרת ענישה), התשפ"ו–2026,. ההצעה קובעת כי מודעת בחירות שתוכנה נוצר או שונה באופן מהותי באמצעות מערכת בינה מלאכותית, ועלולה לגרום לאדם סביר לחשוב שלא כך נעשה, תידרש לשאת סימון ברור ובולט. חשוב מכך לענייננו: ההצעה מבקשת לאסור פרסום מודעת בחירות באמצעות "פעילות מתואמת לא אותנטית" ברשתות חברתיות. ההגדרה כוללת פעילות מתואמת בין שני חשבונות לפחות שמגבירה או עלולה להגביר הפצת תוכן תוך הסתרה, לרבות התחזות לגבי זהות המפרסם, מיקומו, מטרתו או מהות החשבון. היא מדגישה שאין חשיבות אם החשבונות אמיתיים או מזויפים ואם הפעילות נעשתה בידי אדם או אוטומטית.

ההצעה אינה מתערבת בתוכן המסר הפוליטי, אלא באופן הפצתו, להבטחת הליך בחירות הוגן ושוויוני. בדמוקרטיה מותר לשכנע, לפרסם, לנהל קמפיין חד ואפילו אגרסיבי. אבל אסור שהבוחר יחשוב שהוא מדבר עם אזרח, כשבפועל הוא מדבר עם מערך אלגוריתמי שמתחזה לקהילה.

זהו המעבר שיש להבין: המשפט כבר לא יכול להסתפק בשאלה אם הפרסום נכון או שקרי. לפעמים הפגיעה אינה בתוכן, אלא בזהות הדובר, במנגנון ההפצה ובמצג-שווא של אותנטיות. כשהציבור חושב שהוא רואה דיון טבעי, ובפועל נחשף למבצע השפעה מתוזמר, הסכנה אינה רק בפייק-ניוז, אלא בפייק של השיח הדמוקרטי עצמו.

הלקח חד: חברה דמוקרטית אינה יכולה להסתפק בגילוי בדיעבד. במרחבים שבהם אנשים מגבשים עמדה, צריך קו גבול בין שכנוע לגיטימי להתחזות אלגוריתמית. כשאינך יודע אם מולך אדם או מודל שתוכנן ללחוץ על מנגנוני ההגנה הרגשיים שלך, זה כבר לא ויכוח חופשי. זו הנדסת תודעה.

המאמר מוקדש לזכרו של אבא שלי, שאול לביא, שהיה לי כל העולם כולו. מותו הפתאומי, הטרגי והבלתי נתפס הותיר חלל עצום שלא יתמלא לעולם ואין מילים שיבטאו את עומק הכאב והגעגוע. טוב ליבו, חוכמתו ורוחו ייזכרו לנצח בליבנו.

The post לא פייק ניוז – AI יכול לזייף את הוויכוח עצמו appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

במאמר זה אקרא לעיסוקים שמעורבות האדם בהם היא חלק משמעותי של אפיונם ומהותם, "עיסוקים א-סינתטיים". עיסוקים א-סינתטיים אינם מאוימים על ידי טכנולוגיה כלשהי. לדוגמה, כפי שוויינריך טוען, המתמטיקה בעצם מהותה היא עיסוק א-סינתטי. לפי דעתו כך גם משחק השחמט ופעילות אתלטית אולימפית, כגון התעמלות אמנותית. קיימים עיסוקים א-סינתטיים שמאופיינים כך מעצם מהותם וקיימת אפשרות שבתרבות מסוימת עיסוק מסוים יוגדר ככזה מעצם הבחירה התרבותית. תארו לכם חברה שבה נקבע שבתים ראויים למגורים רק אם יושביהם השתתפו ביצירתם ובבנייתם. הגבול בין טאבו חברתי לבין שלילה מתוך עיקרון מהותי מיטשטש. חברה שבחרה להצהיר על עיסוק כלשהו כעיסוק א-סינתטי, המחוקקים שלה חייבים להתמודד עם הגדרה ברורה מתי בשימוש מסוים או בכלי מסוים העיסוק בו חורג מהיותו עיסוק א-סינתטי. מן הראוי שניזכר בבעיה דומה שמתעוררת בהלכה היהודית. מתי שימוש בכלים נחשב למלאכה בשבת?

בחברתנו הורות היא עדיין עיסוק א-סינתטי, גם אם מכונה תוכל להרות ולגדל עוברים אנושיים. האם נשלח רובוטים ללמוד בבית הספר במקום את ילדינו? הילד האנושי בהתבגרותו הטבעית מגלה סממנים להכרזה על הימנעות מתלות כלשהי בעזרה. נוכל לדמות בנפשנו חברה שבה כבוד האדם וחירותו מבוססים על עיסוקים המוצהרים בחוק כעיסוקים א-סינתטיים.

מי שאוהב לפתור חידות בעצמו קובע שעיסוקו בחידות הוא עיסוק א-סינתטי, אף שישנם כאלה המעדיפים להגיע אל פסגת ההר מאשר ליהנות מהדרך אליה. שלוש מאות ההוכחות של משפט פיתגורס הן הוכחה שהיחס של המתמטיקאים אל משפט פיתגורס תואם את השקפתו של ויינריך – אם עיקר העיסוק המתמטי הוא בגילוי הוכחות למשפטים חשובים, הוכחה אחת הייתה מספיקה בהחלט.

הבעיה האם עיסוק מסוים הוא א-סינתטי או לא איננה קשורה בהכרח לקיומם של אלגוריתמים לביצוע התהליכים הנדרשים באותו עיסוק. כמובן, אם יש אלגוריתם לביצוע העיסוק אז האלגוריתם יכול להחליף את העוסק האנושי והבעיה נפתרה. והנה באנגלית קדומה קראו לשימוש בתחליף כלשהו לכתיבת עבודה אקדמית – "רמאות". כאשר אתה כותב עבודה להשגת תואר בארצות הברית אתה נדרש להצהיר בכתב שלא השתמשת בשום אמצעי-עזר חיצוני. כלומר, עליך להצהיר שעבודתך הינה א-סינתטית. האם זה ישתנה בעתיד בגלל הצלחת הבינה המלאכותית? האם בהכנת עבודות אקדמיות רגילות השימוש בכלים הנוצצים המוצעים לנו באגרסיביות טרחנית כמעט בכל הקשה על המקלדת שלנו לא ידרוס את יכולתנו לכתוב עבודות בדרך א-סינתטית?

ראו מה קרה ליכולת התמצאותנו בדרכים הודות לווייז. כמה פעמים ביום אנו נתקלים בפרסומת המאיימת עלינו שנישאר מאחור אם לא נשתמש בכלי הבינה המלאכותית? האם ויינריך צודק בהכריזו שעיקר העיסוק המתמטי הוא הוא ביצירה א-סינתטית של הוכחות?

ההתלהבות לשלב בינה מלאכותית בחינוך אף היא מעוררת תמיהה. אם הבינה המלאכותית תהיה מוצלחת באמת, מה היא תלמד את הלומדים? שיש בכלל צורך בלמידה או שאין צורך?

ויינריך מסיים את מאמרו בקריאה למרד צרכנים בקרב המתמטיקאים. לקריאתו לא היה הד מספיק. אבל אני מאמין שאט-אט, כמו בימי המהפכה הסוציאליסטית, ציבור הצרכנים יבין כיצד משפיע השימוש בכלי הבינה המלאכותית על המשתמשים ויירתע מהשימוש בהם כמוקצים מחמת מיאוס. ויום אחד, כמו חומת ברלין, גם רעיון זה ייהרס.

The post האומנם כצעקתה? appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

ניתן היה לדרוש עוד כהנה וכהנה נגד הניסים ובגנות הנפלאות. יען כי אנשים רציונליים אנחנו; השׂכלתנות נר לרגלנו ומדענו אור לנתיבתנו. בדיחה על ויכוח מעניין בין משכיל לחסידים שמעתי מפי רבי, טוביה בן חורין זצ"ל: המשכיל גיחך על החסידים כי בשבת יש להם "נשמה יתרה", דהיינו שתי נשמות. הללו הגיבו: אכן לנו שתי נשמות בשבת, לך יש אחת בלבד, וגם היא יתרה לך. אחר הדברים האלה, אני חש שמאז שואת שמחת תורה אירעו לעמנו האהוב כמה ניסים, שאין אני יודע להגדירם אחרת. נתבונן בהם ושמא נוכל לשאוב מידה של קורת רוח; אם לא מהמדיניות של ישראל אז לפחות מההתרחשויות בעולם הפועלות באופן נדיר לטובתנו.

ההתקוממות האזרחית של גולים איראנים בעולם המערבי היא לא פחות מאשר נס גדול היה שם, ואולי עוד ימציאו סביבון חדש על הנס הזה. במקרה דְּנַן, לא היה צורך במאמץ יהודי לְפִרְסוּמָא נִיסָא, אלא הנס התפרסם מאליו על ידי צאצאי אחשוורוש. זוהי תקופה מן הגרועות שבתולדות העם היהודי בעת המודרנית. הנאציזם הפלסטיני ושלוחותיו במערב רודפים יהודים במטרה לחסל אותם. יהודים וישראלים מנסים להתאדות רק כדי שלא יבחינו בהם הנוגשים המרושעים. דגלי ישראל מושפלים, נרמסים ונשרפים בכל יום על ידי שונאי ישראל. האו"ם המושחת איננו חדל מלהשפריץ בכל יום נתון גינויים חדשים. פתאום קם לו העם הפרסי, שיש לו מושג ברור יותר מכולם מהו העולם האסלאמי-ערבי, ונושא את דגל ישראל בגאון באלפי הפגנות בחוצות העולם המערבי. באין פחד, בלא מורא ובלי חשש, ואם מי מהמפגינים הפלסטינים מעז לתקוף באופן פיזי, הפרסים יודעים להחזיר לו באבי אביו. מי היה מעלה על דעתו כי רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים דווקא מן המקום הזה.

משבר הפלישה הערבית-מרוקנית אל ההתנחלות הספרדית בצפון אפריקה סטר לאויבי ישראל בפרצופם המכוער. אף על פי שמאשימים את ישראל בדבר, איך לא, הרי שזוהי התרחשות ניסית שאין לנו זכויות יוצרים עליה. האינקוויזיטור המרושע, ראש הממשלה הפרוגרסיבי של ספרד, ידע יפה מאוד למרר את חייה של ישראל מאז עלותו לשלטון ועוד יותר מאז רצח העם שביצע הנאציזם הפלסטיני בישראלים. הוא בעיקר השתלח בישראל על היותה מדינת אפרטהייד המפלה לרעה את הערבים המתגוררים בשטחי ארץ ישראל, שבין הירדן לים. עתה עליו להתמודד עם דילמה – כל החלטה שיקבל תפעל לרעתו. חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. אם יגרש בכוח הזרוע את הפולשים הערבים, הרי שהסתבך עם העולם הערבי ויזכה לתואר פשיסט. אם יכיל את הפולשים, הרי שההתקוממות של אזרחי ספרד נגדו תביא עליו את קיצו הפוליטי. מאות אלפי מפגינים בחוצות ספרד מסבירים לו בלשון רכה ועדינה מה הם חושבים עליו. מפאת כבוד הציבור נציג זאת בספרדית בלבד, Pedro Sánchez, hijo de puta. האם הצרות האלה יסתמו את פיו נגד ישראל? קרוב לוודאי שלא. הוא ימשיך ללהג עד לְזָרָא. ואולם הסרתו מכיסאו אינה נחשבת לנו חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא. בבית הכנסת של מגורשי ספרד בלונדון Bevis Marks Synagogue למדתי פיוט: בֶּנְדִיגַמּוֹס אַל אַלְטִיסִימוֹ – אז יבורך העליון, גם על הנס הזה.

ועוד כמה ניסים, אך בהם ישנו מאמץ ישראלי כלשהו. הוותיקים שבינינו זוכרים את שריפת תעודות הזהות הישראליות על ידי הדרוזים ברמת הגולן. כעת אחיהם שבדרום סוריה מניפים את דגלי ישראל ומבקשים אזרחות ישראלית. כולנו זוכרים את השנאה היוקדת של הלבנונים ל"ישות הציונית", וכעת אין-ספור לבנונים מטיפים לנורמליזציה עם ישראל. ראש הממשלה הלבנוני נוֹאֶף סלאם, שפעל נגד ישראל בשבתו כנשיא בין הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), כבר מנהל עם ישראל שיחות נורמליזציה. יוון וקפריסין מהדקות את הקשר הביטחוני עם ישראל, שמספקת להם הגנה (במיליארדים) נגד צורר-היהודים ארדואן. אם כן, "צְאִי אָחוֹת לִקְרַאת שָׁנָה, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ. הִנֵּה הַזְמַן כְּבָר נִּשְׁתַּנָּה, רִבּוֹן עוֹלָם עַד כֹּה קִיְּמָנוּ" (לקראת שנה, י"מ). רֵישָׁא דְשָׁתָא בְּרִיכָא!

The post על הניסים ועל הנפלאות המדיניים appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

תחילתה של אותה דרמה נקשרה בתעשיית הנפט האיראנית, שמאז ראשית המאה העשרים נשלטה בידי חברת הנפט האנגלו-איראנית (The Anglo-Iranian Oil Company). רוב רווחיה של החברה זרמו לבריטניה, בעוד הכנסותיה של איראן היו מצומצמות ביותר. הדבר עורר תסכול עמוק בקרב הציבור האיראני. התנועה הלאומית האיראנית דרשה להחזיר את השליטה במשאבי הטבע לידי המדינה.

בשנת 1951 זכתה מפלגת "החזית הלאומית", בראשות מוחמד מוסאדק, לתמיכה רחבה בפרלמנט (המג'לס). ב-29 באפריל 1951, לאחר שקיבל את אמון הפרלמנט, מונה מוסאדק לראש הממשלה. ממשלתו נתפסה בעולם כבעלת בסיס פרלמנטרי איתן ולגיטימציה ציבורית רחבה. מייד לאחר היבחרו, הלאים מוסאדק את תעשיית הנפט האיראנית. הפרלמנט האיראני אישר כמעט פה אחד את החוק שהעביר את כל נכסי החברה הבריטית לבעלות המדינה. מטרת החוק הייתה להבטיח שהכנסות הנפט ישמשו לפיתוח איראן ולא יעברו לבריטניה.

התגובה הבריטית הייתה חריפה: היא הובילה לחרם בינלאומי על הנפט האיראני, הטילה סנקציות כלכליות והקפיאה נכסים איראניים, ובכך דרדרה את איראן למשבר כלכלי חמור. בריטניה פעלה מתוך אינטרס כלכלי ברור: למנוע את אובדן השליטה באחד ממקורות האנרגיה החשובים בעולם. בתחילת האירוע נקטה ארצות הברית עמדה מתונה יותר, אולם עם בחירתו של אייזנהאואר לנשיאות בשנת 1952 השתנתה המדיניות בוושינגטון. ארצות הברית חששה שהמשבר הכלכלי באיראן יחזק את מפלגת "טודה" הקומוניסטית, ויקרב את איראן לברית המועצות. ממשלת בריטניה ניצלה את החשש להשתלטות סובייטית על איראן, והובילה לשיתוף פעולה פוליטי ומודיעיני הדוק בין ה-CIA לבין שירות הביון הבריטיMI6 . שתי המדינות החליטו להוציא לפועל הפיכה שלטונית, להדיח את מוסאדק, ולהחזיר לשאח את השלטון הבלעדי.

המבצע, שכונה TPAJAX (מבצע אייאקס), תוכנן במשותף על ידי ה-CIA וה-MI6 ובראשו עמד קרמיט רוזוולט הבן, ראש ה-CIA. התוכנית שילבה אמצעים פוליטיים, פסיכולוגיים ומבצעיים: איראן הוצפה בתעמולה נגד מוסאדק, עיתונאים ופוליטיקאים זכו למימון נדיב, גויסו אנשי דת בכירים שיתנגדו לממשלה, שולם שוחד לקציני צבא ולחברי פרלמנט, ומעל לכול – אורגנו הפגנות בעד הממשלה ונגדה כדי ליצור תחושת כאוס.

על רקע זה החליט השאח להדיח את מוסאדק באמצעות צווים מלכותיים. ניסיון ההפיכה הראשון היה באוגוסט 1953, כאשר השאח חתם על צו ההדחה, אך ניסיון זה נכשל. מוסאדק קיבל מידע מוקדם על המזימה, עצר חלק מהקושרים, והשאח, שחשש לחייו, נמלט תחילה לעיראק ולאחר מכן לאיטליה.

בשלב זה נראה היה שההפיכה קרסה, אולם אנשי ה-CIA לא נואשו. ב-19 באוגוסט 1953 אורגנו הפגנות ענק בטהראן, ויחידות צבא שעברו לצד הקושרים, יחד עם קבוצות אזרחיות חמושות, השתלטו על מרכזי השלטון. לאחר קרבות רחוב מרים הופגז ביתו של מוסאדק. הוא נמלט, אך הסגיר את עצמו כעבור זמן קצר. ממשלתו של מוסאדק, שנבחרה באופן דמוקרטי לחלוטין, נפלה. גנרל פזלוללה זאהדי, המקורב לשאח, מונה לראש הממשלה, והשאח שב לאיראן והתקבל כמנצח. מוסאדק הועמד לדין בבית משפט צבאי, נדון לשלוש שנות מאסר, ולאחר מכן הושם במעצר בית בכפרו, שם חי עד מותו בשנת 1967.

לאחר שובו לשלטון כונן השאח מונרכיה ריכוזית והרחיב בהדרגה את סמכויותיו. בתמיכה אמריקאית הוקם שירות הביטחון החשאי "סאוואק" (SAVAK) שעסק במעקב, במעצרים ובדיכוי מתנגדי המשטר. החירויות הפוליטיות הצטמצמו, האופוזיציה דוכאה, והפערים החברתיים הלכו והעמיקו. במהלך שנות השישים והשבעים גברה ההתנגדות למשטרו של השאח מצד לאומנים, אנשי שמאל ואנשי דת בראשות האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. בשנת 1979, לאחר חודשים ארוכים של הפגנות ושביתות, נמלט השאח מאיראן. ח'ומייני שב מגלותו בצרפת, הכריז על הקמת הרפובליקה האסלאמית, ובכך בא הקץ לשלטון בית פהלווי.

הפלת ממשלת מוסאדק בשנת 1953 הייתה אחת מנקודות המפנה החשובות בהיסטוריה של המזרח התיכון. היא אומנם החזירה את השאח לשלטון למשך כ-26 שנים וחיזקה את השפעת ארצות הברית ובריטניה באזור, אך לעומת זאת היא יצרה תחושת השפלה בשל התערבות זרה שנצרבה עמוק בזיכרון הלאומי האיראני. היסטוריונים רבים רואים באירוע זה את אחד הגורמים המרכזיים שהובילו למהפכה האסלאמית של 1979 ולעוינות המתמשכת בין איראן לארצות הברית עד ימינו.

The post המחיר המר של הפיכה שלטונית מוצלחת appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.