קיים מחקר מפותח בשאלות מנהיגים ומונהגים. מצד אחד נחקרים הצדדים האפלים של מנהיגות, ומצד שני מתפתח חקר מנהיגות כיחסים אינטראקטיביים בין מנהיגים ומונהגים. יחסים אלה מוגדרים כמנהיגות מעצבת (Transformational), הבנויה על אינטראקציה המבוססת על השראה, חזון וחיבור רגשי. המנהיג מאתגר את המונהגים מבחינה אינטלקטואלית ומעצים אותם; ויש גם מנהיגות משתפת (Collaborative), המושתתת על אינטראקציה פתוחה שבה המנהיג משמש כ"מנצח על תזמורת". אאמץ את קוד היחסים האינטראקטיבייים האלה בהמשך המאמר.

אני מבקש לתרום לדיון על המנהיגות העתידית באמצעות שתי דוגמאות מההיסטוריה שלנו. מקובל לעיתים לרעות בשדות זרים. יש מי שרואה עצמו צ'רציל משופר, יש מעריצי רוזוולט, קנדי זכה לכמיהה במחוזותינו, ויש הכמהים לליאונידס, ממנהיגי ספרטה. אני מבקש להישאר בבית. אני סבור כי השראה מנהיגותית חייבים לקבל מתוך מבחר מנהיגים שעמדו בפרץ בשעות מבחן קריטיות בתולדות העם. כאמור, אציע שניים מתוכם. האחד הוא רבי יהודה הנשיא והשני יצחק שדה. הם שתי דמויות שונות בתכלית שפעלו בשתי תקופות מרוחקות זו מזו – זה בתקופת המשנה וזה בתקופת טרום המדינה. שני מנהיגים שפעלו בנסיבות שונות, בתנאים שונים, בפרוצדורה מנהיגותית שונה. אך שניהם הפעילו מנהיגות מעצבת ומשתפת, כל אחד על פי דרכו.

בשתי התקופות המדוברות לא התקיימה ריבונות עברית. במקרה האחד שרר השלטון הרומי ובמקרה השני השלטון הבריטי. בשני המקרים גילו המנהיגים הבנה עמוקה לנסיבות קיומה של אומה בשעות חירום, אך גם השכילו להבין לעומק את ההקשרים השכונתיים. שניהם היו אנשי מילה וספר. שניהם היו בקטגוריה של מנהיגות מתקנת. זה נשיא מהודר וזה מצביא יחפן. יכולתם להכיר בטעויות של עצמם היא וירטואוזית. שניהם היו חדשנים, רואי הנולד. זה דאג לשרידותו הרוחנית של העם על ידי חתימת הקודקס המשנאי וזה דאג לשרידותו התרבותית והצבאית של העם. שניהם שברו נורמות מקובלות, לעיתים יצרו יש מאין ושניהם זכו לאהבה מכל המחנות שחצו את העם בימיהם.

חלל גדול השאירו השניים לאחר מותם, אף ששניהם השכילו להכשיר ממשיכי דרך. שניהם זכו לספרי ביוגרפיה מרשימים. על יהודה הנשיא כתב אהרן אופנהיימר ועל יצחק שדה כתב צביקה דרור. שני הספרים עוסקים בפועלם של מנהיגים מתקנים, משקמים ופורצים דרכים לעתיד. שני הסופרים אינם מעלימים חולשות אנוש של שני המנהיגים.

נפלא יהיה אם מנהיגי המחאה ומנהיגי האופוזיציה, מורים ומחנכים באשר הם, יעיינו בשני הספרים התוססים האלה ויפיקו תובנות מדרכם של שני המאורות. ואולי נזכה, כך או אחרת, במנהיגים מהליגה של רבי יהודה הנשיא ויצחק שדה, הנדרשים לאתגר היסטורי של שיקום העם והמדינה.

The post ללמוד מהם appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

אבקש לטעון שהטקסים הנראים פרימיטיביים למדי בעיני המערב, מהווים סכנה קיומית מוחשת ומידית למדינת ישראל, אם לא לאמריקה ולמערב כולו. רוב הציבור המערבי מקל ראש בקריאות ובטקסים כאלה. הם לא כוס התה שלו אך הוא יכול לחיות איתם בשלום. יש כאן מידה לא מבוטלת של פטרונות מערבית המתייחסת לאיראנים המוסתים כפי שהקולוניאליזם האירופי התייחס לילידים באפריקה. מה גם שהשמאל האירופי שש ושמח לנוכח ההסתה נגד הרפובליקנים ונגד הציונים. זוהי כנראה נקודת החיבור שבין שמאל ליברלי לבין אסלאם רדיקאלי. ואולם, יש לצפות מהממשל האמריקני לנהוג אחרת בכל עת שהוא יושב לשאת ולתת עם נציגי ממשלת הפשע האיראנית.

נניח שאפשר יהיה להגיע להסכם אובמה #2 עם איראן בכל הנוגע לעניין הגרעין. אינני מאמין שכך יהיה ולכן הנחה זו היא רק לצורך הדיון. הסכם כזה יעכב לכמה שנים נוספות את יכולת השימוש בנשק גרעיני, אך הוא ממש לא ישנה את המוטיבציה לקיים את ההבטחה "מוות לאמריקה מוות לישראל". במקום שבו ישנו מניע דתי או אידיאולוגי, כמעט שאין כוח בעולם המסוגל להילחם בו. המשוואה פשוטה; צד א' מבקש להשיג הסכם הוגן במונחים מערביים וצד ב' ממתין לשעת הכושר להשמיד את צד א' ולזכות בגמול הגון מאת אללה, רַבּ אַלעֲלַאמִין. מהו הגמול? מוטב שתצפו בסרטון הבא. אין למערב סיכוי להתחרות במערכת מתגמלת מן הסוג הזה.

לי אין ספק שהמשלחת האמריקנית למשא ומתן לא מעלה על דעתה לדרוש מבני שיחה האיראנים את הפסקת טקסי ההשפלה והקריאות לרצח נשיאם. בכל יום שעובר מתווספים מאות אלפי איראנים למעגל השנאה ולדחף הבלתי נשלט לחולל מוות של ממש לאמריקה ולישראל. באופן לא מפתיע, דומים הדברים לנאציזם הפלסטיני בעזה. גם שם מחנכים את הילדים, שלומדים במוסדות החינוך של האו"ם, לשנוא את היהודים והישראלים ולרודפם עד כלות. לעולם לא יהיה שינוי במלחמת הנצח שבין האסלאם הרדיקלי לבין המערב וישראל, אם לא ייפסקו טקסי ההשפלה, הדה-הומניזציה והקריאות לרצח עם ולטיהור אתני של היהודים מארץ ישראל. מי שמבקש להסיר את האיום חייב לדרוש את עצירת הטקסים הללו ושינוי מערכת החינוך של מדינת האויב.

פושעי משמרות המהפכה מצליחים להונות את הנציגים האמריקנים בדברי חלקלקות והאמריקנים קונים כל שקר. האיראנים נחלקים לכאורה למתונים ולקיצונים, כאשר המתונים מנהלים את המשא ומתן תוך שהם דורשים הבנה גדולה יותר מצד האמריקנים. אחרת, אחיהם יקפדו את ראשם ואמריקה תיאלץ לשאת ולתת עם הקיצוניים או אפילו להילחם בהם. השיטה עובדת להפליא ולכן אמריקה מספקת להם ויתורים רבים כדי שלא להחמיץ את המומנטום במשא ומתן. בשיטה זאת דרישות האיראנים גוברות והולכות והוויתורים האמריקנים הולכים ומתעצמים.

אמריקה משלמת אמנם על חשבונה, אך לא פחות מזה על חשבון ישראל. בתוך כל הגישה התבוסתנית הזאת חובה לדרוש מהאיראנים לחדול לכל הפחות מלעודד את רצח הנשיא של הצד השני למשא ומתן, לעצור את הקריאות לרצח עם ולהפסיק את טקסי ההשפלה של דגלי אמריקה וישראל.

The post מוות לאמריקה מוות לישראל appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

הבשורה הטובה היא שאפשר ליהנות מכל זה ועדיין לא לשלם מחיר מלא. צריך רק לדעת איך, ולהפוך כמה בדיקות קטנות להרגל.

המבצעים של טרמינל איקס עובדים בשכבות

באתר כמעט תמיד רץ מבצע כלשהו. סוף עונה, אאוטלט, מבצעי חגים. אבל הטעות הנפוצה היא לחשוב שהמבצע באתר הוא סוף הדרך. מעל ההנחה שכבר מוצגת, לרוב אפשר להפעיל קוד קופון נוסף שמוריד עוד מהסל. שתי השכבות מצטברות, וזה בדיוק המקום שבו נמצא החיסכון שרובם לא מנצלים.

איפה לוקחים את הקוד

אני לא מחפש בגוגל קודים אקראיים, כי רובם פגי תוקף ומתסכלים. במקום זה אני ניגש ישר לעמוד קופון טרמינל איקס, שם הקודים מעודכנים ונבדקים, בוחר את ההטבה שמתאימה לגודל הסל שלי, ומדביק בקופה. אם הקוד תפס והמחיר ירד, אפשר להמשיך לתשלום בראש שקט.

טיפים קטנים שעושים הבדל גדול

שווה להירשם למועדון הלקוחות, כי לרוב מקבלים הטבת הצטרפות והטבת יום הולדת. כדאי גם לעקוב אחרי מבצעי סוף העונה, שם נמצאות ההנחות הכי עמוקות על פריטים שעדיין רלוונטיים לחלוטין. ואם אתם מתלבטים על מידה, הזמינו שתי מידות ותחזירו את מה שלא מתאים.

כדאי לבנות סל לפי מדרגות ההנחה

לפעמים הקופון מתחיל לעבוד מעל סכום קנייה מסוים, או נותן הנחה גדולה יותר ככל שהסל גדל. אם אתם ממילא מתכננים לקנות כמה פריטים, שווה לבדוק אם תוספת קטנה מזכה אתכם בהנחה משמעותית יותר. רק היזהרו לא לקנות דברים מיותרים רק כדי להגיע למדרגה.

ומה עם החזרות

אחד היתרונות בקנייה אונליין מאתר גדול הוא שההחזרות בדרך כלל פשוטות. זה מוריד את הסיכון בקנייה, כי אם פריט לא יושב טוב, אפשר להחזיר אותו בלי כאב ראש. רק כדאי לשמור את האריזה ואת הקבלה עד שמוודאים שהכל מתאים, ולבדוק מראש מה חלון הזמן להחזרה.

בסיכומו של דבר, אופנה היא לא חייבת להיות הוצאה כואבת. מבצע של האתר, קוד קופון מעליו, וקצת סבלנות לתזמון הנכון. ככה ממלאים את הארון בלי לרוקן את החשבון.

The post ככה קונים בטרמינל איקס במחיר שפוי appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

חלק מהחברות הבינלאומיות האלה אינן מקיימות ומתחזקות את המתקנים בעצמן, אלא שוכרות אותם מחברות ישראליות בהסדר שנקראColocation . דוגמאות בולטות לחברות בינלאומיות ענקיות: (AWS) Amazon Web Services, חברה בת של אמזון, וחברת Google, המספקות שירותי ענן ממתקנים שכורים, ו-AZURE, חברת בת של מיקרוסופט, המספקת שירותי ענן ממתקנים בבעלותה. מהמתקנים הממוקמים על אדמת ישראל, החברות האלה משרתות לקוחות בהודו, באתיופיה, ובכל רחבי אסיה ואפריקה.

הביקוש העולמי לשירותי מרכזי נתונים הולך וגדל, ובישראל כבר הוגשו בקשות להקמת מרכזי נתונים שידרשו חשמל בהספק של 6 ג'יגה-ואט – הספק השקול ל-30% מצריכת השיא של החשמל במדינה כולה. הרצון המשתקף מהתוכניות האלה עומד בסתירה לתוכניות הפיתוח הנוכחיות של משק החשמל. התוכנית הקיימת, שכוללת הקמת 19 תחנות כוח חדשות בהספק של 9 ג'יגה-ואט, נתקלת בהתנגדות של התושבים בקרבת האתרים המיועדים, בעיקר מטעמים של פגיעה באיכות הסביבה.

חמור מכך, כל החשמל שעשוי להיות מיוצר על ידי 19 תחנות הכוח דרוש לצורכי המשק של מדינת ישראל, ואין לה שום עודף של חשמל למכירה לחברות בינלאומיות. בו בזמן ישראל פועלת בחוסר מרץ ובעצלתיים בפיתוח ייצור חשמל ממקורות מתחדשים, ובעיקר מאור השמש. בעוד שבמרבית מדינות אירופה נתח האנרגיה המתחדשת חצה את רף ה-50%מכלל ייצור האנרגיה, ובגרמניה אף הגיע ל-58%, בישראל שיעור ייצור החשמל ממקורות מתחדשים (בעיקר אור השמש) עומד על 17% בלבד. אבל זוהי תוצאה ישירה של כהונתו של שר אנרגיה שאיננו מבין שתפקידו, בין השאר, הוא להבטיח את ביטחונה האנרגטי של מדינת ישראל לטווח הארוך.

לאחרונה התעוררה רשות החשמל והבינה כי עליה לבלום את שיטפון הבקשות לחיבור לרשת החשמל כדי להקים מרכזי נתונים. הרשות פרסמה מסמך מדיניות המציע כללים חדשים להסדרת הרשאות התחברות לרשת. מתוך כלל ההצעות במסמך, להלן ארבע שבעיניי הן החשובות ביותר:

ראשית, נקבע המובן מאליו: הרשאות חיבור יינתנו אך ורק אם יהיה עודף בכושר ייצור החשמל. לפי הנתונים שבידי רשות החשמל, יתאפשר, בשנים הקרובות, לחבר לרשת פחות מרבע מכלל הבקשות.

שנית, הרשות מציעה להגביל את ההספק המקסימלי לכל מרכז נתונים ל-50 מגה-ואט בלבד.

שלישית, כדי לנפות יזמים ספקולטיביים שהתכוונו "לתפוס תור" במטרה למכור אותו למשקיעים, הרשות מציעה לגבות ממגישי הבקשות דמי רצינות שנתיים גבוהים: מיליון שקלים עבור בקשה להספק של 50 מגה-ואט, כלומר שיזם שהגיש בקשה ל-200 מגה-ואט יצטרך לשלם ארבעה מיליון שקל מדי שנה כל זמן שהוא ממתין להרשאה.

רביעית, לאור המחסור החמור באתרים שבהם אפשר להקים תחנות כוח, הרשות מתכוונת למנוע הקמת תחנות כוח פרטיות על ידי יזמים של מרכזי נתונים.

לסיכום, נראה שרשות החשמל מתכוונת לטפל בשיטפון המוגזם של בקשות להתחבר לרשת החשמל ולהקים מרכזי נתונים. אבל אין בהצעותיה מענה לכך שחברות בינלאומיות ממשיכות לקיים בישראל מרכזי נתונים שמשרתים לקוחות מעבר לים.

The post שיטפון של מרכזי נתונים appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

ביסודו, בית הדין הגבוה לצדק אכן נוסד כדי לדון בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים ציבוריים או נגד אישים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בג"ץ פועל מכוח "תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984". מערכת משפטית זו, במתכונתה הנוכחית, היא אכן ייחודית למדינת ישראל.

אלה התובעים את ביטול בג"ץ מתמקדים בראש ובראשונה בהתערבותו בפעולות הרשות המחוקקת – הכנסת, וזאת בהתאם לגישתו של השופט אהרון ברק ולפיה "הכול שפיט". תפיסה זו אכן יצרה פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות, שכן בג"ץ הוקם במקורו כדי לסייע לאזרחי המדינה מול הרשות המבצעת – הממשלה וזרועותיה. כאן טמונה עיקר המחלוקת בין התומכים לבין השוללים.

כדי לפשר בין הניצים, וכדי לשמר את תפקידו החשוב של בג"ץ מבלי לערב בין הרשויות, ברצוני להציע מתווה חדש, ואולי אף מהפכני. אקדים ואדגיש שאין לי כל הכשרה משפטית, והצעתי מוגשת מנקודת מבטו של אזרח מודאג ולא יותר מכך.

ברומא העתיקה נולד המושג "וטו", שהעניק לאדם שנבחר על ידי העם את הסמכות לעכב או לעצור חקיקות של הסנאט הרומי, שייצג בעת ההיא בעיקר את האוליגרכיה הכלכלית ברפובליקה. מנגנון זה נועד למנוע עוולות חקיקתיות ולשמור על המוני העם.

אני מציע לאמץ מנגנון דומה בישראל, ולהפקיד את סמכות הווטו בידי נשיא המדינה. אך לא מוסד הנשיאות במתכונתו הנוכחית.

כיום, נשיא מדינת ישראל נבחר על ידי חברי הכנסת ותפקידו ייצוגי וטקסי בעיקרו. המודל שאני מציע מבוסס בעיקרו על אי-מעורבות של בג"ץ בהחלטות חקיקה של הכנסת, והעברת כובד המשקל המאזן למוסד הנשיאות באופן הבא: נשיא המדינה ייבחר ישירות על ידי אזרחי המדינה בבחירות נפרדות מהבחירות לכנסת. לנשיא תוענק סמכות וטו על חקיקות הכנסת, שתתבטא בסירוב לחתום על חוק. במקרה כזה, החוק יוחזר לכנסת לעיון מחדש, והיא תידרש לתקן את הצעת החוק או לאשרה מחדש ברוב של לפחות שבעים חברי כנסת. אם הכנסת תשיג רוב כזה, החוק ייכנס לספר החוקים. שאר תפקידיו של הנשיא כמייצג רשמי של מדינת ישראל יישארו כנהוג היום.

במצב דברים זה, שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת – לא יהיו מעורבות או תלויות זו בזו. בג"ץ ימשיך לעסוק בעתירות נגד הרשות המבצעת, אך לא יתערב בפעולתה של הרשות המחוקקת – הכנסת. מודל כזה קיים, למיטב ידיעתי, בפולין. שם הנשיא נבחר ישירות על ידי העם, במנותק מהבחירות לרשות המחוקקת – הפרלמנט. לאחרונה נוצרה בפולין בעיה: הבחירות האחרונות הביאו לשליטת הגוש הליברלי בפרלמנט, אך בבחירות שנערכו לאחר מכן לנשיאות, נבחר המועמד השמרני, שהצהיר שהוא מסרב לחתום על החלטות הפרלמנט. מצב כזה עלול להתרחש גם כאן אם תתקבל הצעתי, אך נדמה לי שהוא עדיף וראוי יותר מהמצב הנוכחי שבו אנו מצויים כיום.

The post בין בג"ץ לנשיאות appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

המדובר באמירה שאולי צופה פני זיכוי ואולי נאמרה מתוך רצון להקל על כתיבת הכרעת הדין. כך או כך אין לתביעה כל סיבה לעשות כן, אלא אם היא עצמה שוכנעה כי יש לבטל אישום זה. ולא זה המצב – היא אולי תצליח לשנות את דעת השופטים בהמשך המשפט ובשלב הסיכומים; וכמובן שתוכל לערער על זיכוי, אם יהיה, והיו דברים מעולם שזיכוי הפך להרשעה, גם בתיק פלילי של ראש ממשלה – ראו ערך אולמרט.

אך במה המדובר? מה הן העבירות האלה, והאומנם באין שוחד קורס תיק?

עבירת השוחד מוגדרת בחוק באופן רחב עד מאוד ובאופן הנוגד את עקרונות המשפט הפלילי. למשל היא חלה גם על מי שרק ביקש שוחד, ולא קיבלו; גם על מי שקיבלו באמצעות אחר או בדיעבד; גם על מי שלא היה עדיין בתפקיד, או שלא היה מסוגל לתת תמורה, ועוד הרחבות נוספות. בהקשר לתיק 4000 חשוב לציין כי העבירה אינה דורשת הדדיות, כלומר ייתכן מצב שבו נותן המתת יורשע ומקבלו יזוכה, או להפך. מלשון החוק עולה כי מתן מתת, מכל סוג ובכל שלב, לעובד ציבור – מהווה עבירה של מתן וקבלת שוחד. לכן סיקור עיתונאי אוהד בתמורה להטבות רגולטוריות נופל בהגדרת הסעיף – זה כבר נאמר, אם כי באמרת אגב, על ידי בית המשפט בפרשת איתמר שמעוני.

אכן יש להיזהר בהגשת כתבי אישום על אירועים שעשויים לעמוד בהגדרת הסעיף, אך הם יוצאים מהתחום הפלילי לתחום המשמעתי או האתי. יחד עם זאת חשוב להבין כי עבירת השוחד היא עבירת התנהגות, הממקדת את האיסור בשלבים הראשונים ואינה דורשת תוצאה אסורה. ביצוע העבירה מתחיל ומסתיים בעצם מתן המתת או לקיחתה. הפעולה עצמה שעושה עובד הציבור, אם עושה, בתמורה לקבלת המתת – איננה נופלת במסגרת עבירת השוחד. אם התמורה ניתנת באופן מיידי, היא עשויה להיכלל בעובדות של תיאור עבירת השוחד כאלמנט המחמיר אותה. אולם אם היא ניתנת כעבור זמן, אזי היא הפרת אמונים. כלומר העברת המתת תיחשב כמתן ולקיחת שוחד, והעשייה-בתמורה מצד עובד הציבור תיחשב כהפרת אמונים.

העבירה של הפרת האמונים היא זו שבה עובד הציבור עושה מעשה של הפרת אמונים כלפי הציבור, אם כתוצאה מקבלת שוחד או מסיבה רעה אחרת. גם היא מוגדרת בצורה רחבה ועמומה, ויש אף הקוראים לבטלה. הפרת אמונים היא התוצאה, היא זו שלמעשה פוגעת יותר בערך העיקרי המוגן על ידי עבירות אלה, שהוא תקינות ההליך המנהלי. בפסקי הדין בעניין דרעי ובעניין בניזרי יישמו בתי המשפט עמדה זו, בקובעם כי ניתן בנסיבות מסוימות להרשיע את עובד הציבור בעבירה של קבלת שוחד בגין קבלת המתת, ואילו בגין מתן התמורה – כלומר המעשים שעובד הציבור עשה לטובת האזרח לאחר קבלת המתת – להרשיעו בעבירה של הפרת אמונים.

הווה אומר: העבירה של הפרת אמונים חמורה מאוד, אולי יותר מן השוחד, ולא נכון להפחית ממעמדה.

 מדוע אם כך עבירת השוחד נתפסת כחמורה יותר, והעונש בגינה גבוה יותר? קצרה כאן היריעה, ונאמר רק כי התשובה נמצאת ברבדים עמוקים של ההיסטוריה המשפטית של עבירת השוחד, החלק שנוטל הציבור בעבירה והערכים המוגנים השונים.

מכל מקום חשוב לזכור שני אלה: ההגדרה של עבירת השוחד רחבה מאוד, וחלה בכל מקרה של העברת מתת מאזרח לעובד הציבור ולנבחר הציבור, ולכן אין כל סיבה שלא להגיש בגינה כתבי אישום במקרים המתאימים, או לבטלם אם הוגשו; כמו כן אין להקל ראש בעבירת הפרת אמונים, החמורה בהשלכותיה לא פחות מעבירת השוחד.

The post האומנם באין שוחד קורס תיק? appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

בד בבד, בשלוש השנים האחרונות אנו עדים להסלמה באלימות המילולית הגסה והפוגענית בקרב חברי כנסת ושרים בממשלה, המלווה לעיתים בקריאה גלויה לאי-מילוי פסקי דין של בית המשפט העליון. מדובר בשינוי חברתי דרמטי שמדינת ישראל לא ידעה כמותו.

ביטוייו של השינוי החברתי ניכרים בכל פינה במרחב הציבורי. אנו רואים אלימות מילולית משולחת רסן של חברי כנסת כלפי שופטים, כלפי שומרי סף וכלפי דמויות בכירות במערכת המשפט כמו השופט בדימוס אהרון ברק או היועצת המשפטית לממשלה ויועצים משפטיים אחרים. חברי כנסת נוהגים באלימות מילולית אף במהלך משפטים, ולמרבה הצער והפלא הם אף מתעדים את האירוע ומעלים אותו בגאווה לרשתות החברתיות, כמו למשל חברת הכנסת שמככבת ברשתות ומתועדת מראה אצבע משולשת, צועקת ומקללת.

השיח הציבורי הוקצן עד כדי אמירות פומביות של שרים וחברי כנסת הקוראים ל"שטח את עזה", ל"הטיל פצצת אטום על עזה", וקובעים ש"אין חפים מפשע בעזה" ושכל "ילד הרוג הוא מחבל עתידי". ראש הממשלה אינו מביע הסתייגות אקטיבית מאמירות אלה, והן אף זוכות לפופולריות ולשבח בקרב חלקים נרחבים בציבור. המלחמה הרב-זירתית שבה נמצאת ישראל מעצימה את השיח האלים הזה, המבטא רצון טבעי להכאיב לאויב ולנצח אותו, אך במקביל הוא מחלחל פנימה אל תוך החברה הישראלית כולה.

כך, חסידיו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים מגיעים לבית המשפט ומנסים להטיל אימה על השופטים כדי לזכות באהדתו של נתניהו, בעוד שר המשפטים מצהיר בגלוי כי לא ימלא את פסק דינו של בית המשפט העליון לכנס ועדה למינוי שופטים, בטענה שאינו מכיר בסמכותו.

המציאות הזו משקפת את החברה הישראלית השסועה, החווה הדרה חברתית, תרבותית, מבנית ותקשורתית. המחנה הליברלי-דמוקרטי ומולו המחנה השמרני-משיחי צורכים תרבות שונה (קולנוע, זמרים), מתגוררים באזורים גיאוגרפיים שונים, וניזונים מערוצי תקשורת מנוגדים לחלוטין (11, 12 ו-13 מול 14).

השבר העמוק הזה מתפרץ בהפגנות סוערות, מצד שני המחנות, שבהן המשטרה מפעילה כוח רב נגד המפגינים. שוטרים אלימים מקבלים גיבוי ותמיכה מהשר הממונה.

במקביל, הטרור בגדה המערבית כלפי יהודים נענה בטרור יהודי-משיחי נגד פלסטינים, שזוכה להערכה מצד שרים ומלווה בשתיקה מצד צה"ל וראש הממשלה, בעוד חבר כנסת קורא מול המצלמות לירות ברגליהם של חוסמי כבישים ולהתעמת עם חבר כנסת מהאופוזיציה.

בתוך האקלים המורכב והקשוח הזה גדלים בני הנוער בישראל. הם – וגם כלל האזרחים – חווים במציאות חייהם קיטוב, לגיטימציה לאלימות מילולית ופיזית, קללות, צעקות, ניבולי פה בכנסת, בבתי המשפט ובמדיה. הם עדים לסירוב מפורש לקיים פסקי דין, לשריפת בתים של חפים מפשע, למכות וקטטות, ולאווירה כללית ומסוכנת שהכול מותר.

אומנם קשה לקבוע באופן חד-משמעי שקיים קשר סיבתי בין האלימות הגואה בקרב בני הנוער לבין האלימות של נבחרי החוק והשוטרים – לשם כך נדרש מחקר עומק מקיף – אך סוציולוגים, פסיכולוגים ואנשי חינוך מצביעים על כמה סיבות לאפשרות קיום זיקה ברורה בין שתי התופעות.

ראשית, קיים קשר סטטיסטי מובהק: העלייה בתכיפות ובחומרת האלימות בקרב בני נוער מתרחשת במקביל להתנהגות התוקפנית והאלימה של חברי הכנסת והשרים.

שנית, האקלים החברתי הכללי, המוזן מקיטוב פוליטי וממתיחות ביטחונית קיצונית, עלול לייצר לחץ ומתיחות ולהגביר התנהגות אלימה בקרב בני נוער.

מעבר לכך מתרחש תהליך מסוכן של נרמול האלימות והפיכתה לסטנדרט. השיח הפוליטי זולג לכלל החברה, אך בני נוער, שטרם גיבשו אישיות יציבה ומצפן ערכי איתן, נוטים לאמץ התנהגות אלימה כנורמה מקובלת שאף זוכה לתגמול חיובי ברשתות החברתיות.

תיאוריות בפסיכולוגיה, סוציולוגיה וחינוך טוענות כי צעירים לומדים ומפנימים התנהגויות של דמויות מנהיגות, סמכותיות ובעלות השפעה. כשהורה, מורה או מנהיג, האמורים לשמש דוגמה אישית, מתנהגים באלימות ובתוקפנות, הם הופכים התנהגות זו לנורמטיבית ולגיטימית, ומשמשים מצפן התנהגותי שלילי. בני הנוער עלולים לחקות התנהגות זו ולאמץ אותה כדרך חיים.

לאור הכתוב, אין מקום להביע פליאה לנוכח אלימות בני נוער, שהרי אם בארזים – המנהיגים, השרים וחברי הכנסת, נפלה שלהבת – האלימות, התוקפנות והזלזול בחוק – מה יגידו אזובי הקיר, אותם בני נוער וצעירים שטרם גיבשו את אישיותם הבוגרת ועדיין מחפשים מודל לחיקוי?

למרות התמונה הקודרת, המצב אינו גזירת גורל ובהחלט ניתן לתיקון ולשיפור. מַעֲבָר לשיח מכבד, הפגנת דוגמה אישית ראויה מצד המנהיגים ולמידה חברתית נורמטיבית – עשויים ליצור אקלים חברתי חדש ובריא יותר שיקטין את האלימות הגואה בקרב בני הנוער ובקרב חברה הישראלית כולה.

The post אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

האבחנה שביסוד החוק נכונה. עד שנת 1992 חקרה המשטרה את עצמה באמצעות היחידה לחקירות פנים, ורק דוח חריף של מבקר המדינה הוביל להעברת הסמכות לפרקליטות. אלא שהתרופה הולידה ניגוד עניינים חדש: הפרקליטות פועלת כתף אל כתף עם המשטרה בניהול תיקי פשיעה בשגרה, ומח"ש נותרה תלויה במשטרה לשם קבלת חומרי חקירה ולהכשרת חוקריה. דוח המבקר משנת 2023 קבע כי מתוך 5,356 תיקים שהוכרעו בשנת 2021 נסגרו למעלה ממחציתם בלא ניתוב כלשהו, רק ב-12 אחוזים מהמקרים נחקרו שוטרים באזהרה, והוגשו 68 כתבי אישום בלבד. שיעור אישומים נמוך אינו מעיד כשלעצמו על הטיה, שהרי קיימות תלונות סרק מרובות; אולם סגירה גורפת בלא ניתוב, לצד תלות מבנית בגוף הנחקר, היא כשל שיטתי. בצדק אפוא מעגן התיקון החדש אזרוח מלא של מח"ש, גישה ישירה למערכות המשטרה וסמכות לטפל גם בעבירות קלות שנפלו עד כה בין הכיסאות.

ואולם אבחנה נכונה אינה מכשירה כל ניתוח. ריכוז סמכויות החקירה והתביעה בגוף אחד אינו חידוש; מח"ש חוקרת ומגישה כתבי אישום גם היום. מה שהפך ריכוז זה לנסבל ולמבוקר היה הבלם שמעליו: הכפיפות המקצועית לפרקליט המדינה וליועצת המשפטית לממשלה. התיקון הנוכחי משמר את ריכוז הסמכויות, אך מסיר את הבלם שמעליו. כדי להדגיש את חשיבותו של בלם זה, די לבחון את המודלים המובילים בעולם, הבנויים באופן שונה בתכלית: נציב תלונות המשטרה בצפון אירלנד מנהל חקירות עצמאיות לחלוטין, אך מחויב להעביר את ממצאיו לתביעה הציבורית, וההכרעה הסופית היא בידי התובע הציבורי; כך גם הגוף המקביל באנגליה ובוויילס. מכאן, שכאשר תיק נבנה בידי חוקר עצמאי, ביקורת חיצונית של גוף תביעה אינה משחזרת את הכשל אלא מוסיפה בלם. בשנת 1992 הוצאנו את החקירה מידי הנחקרים; בשנת 2026 הוצאנו את התביעה מידי מבקריה.

לכך מצטרפת עובדה פוליטית שאינה פרשנות שלי, אלא מעוגנת בלשון החוק עצמו. ראש מח"ש ייבחר בוועדת איתור של חמישה חברים, ששלושה מהם נטועים בדרג הפוליטי: בראש הוועדה יעמוד מנכ"ל משרד המשפטים, ולצידו עורך דין שיבחר השר ושופט בדימוס שימנה יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, חלף ועדה של נציבות שירות המדינה. יתרה מזו, עררים על סגירת תיקים יופנו לממונה על התיאום, ומחלוקות עם גופי חקירה אחרים יוכרעו בידי שופט בדימוס שימנה שר המשפטים. אפילו הצוות בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, שהמליץ בשעתו על הניתוק, הכריע שהמחלקה חייבת להיוותר עצמאית וא-פוליטית. הנוסח המקורי של הצעת החוק, שביקש להסמיך את מח"ש לחקור גם פרקליטים וגם את היועצת המשפטית לממשלה, מסגיר את הרוח הנושבת. קרי, העצמאות מן הפרקליטות מתגלגלת, הלכה למעשה, לתלות ישירה בדרג הפוליטי.

וכאן נדרש דיוק בטענת הנגד השגורה, המזהירה מפני אובדן הנהלים ותפיסת העולם של הפרקליטות. החוק אומנם מותיר את המחלקה כפופה להנחיות הכלליות של היועצת ושל פרקליט המדינה, ולכאורה אין כאן חלל. אלא שהנחיה בלא מערכת היררכית האוכפת את יישומה היא תיאורטית בלבד. בשנת 2022 קיבל בית משפט השלום בחיפה (ת"פ 30247-12-21) את בקשתו של שוטר שהואשם בתקיפה בריסוס גז פלפל. בית המשפט קבע כי פסיקה משמעתית מקלה במקרים חמורים יותר, לצד הנחיית פרקליט המדינה בדבר שימוש בכוח, מקימה תשתית לכאורית לטענת אכיפה בררנית, והורה למח"ש לחשוף את כתבי האישום הפליליים והמשמעתיים, שעניינם שימוש בתרסיס פלפל, שלוש שנים לאחור. המקרה ממחיש כי טענת האכיפה הבררנית חיה מאמת מידה פומבית וממערך אכיפה אחיד שניתן להשוות בתוכו. במילים אחרות, משעה שכותבי ההנחיות – פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה – אינם מבקרים עוד את יישומן של החלטות קונקרטיות, נפער פער בין הנורמה לבין אכיפתה בשטח. בפער הזה ייפול השוטר הנאשם, לא פחות מן המתלונן כנגדו.

ההכרעה היא אפוא כפולה. ההפרדה כשלעצמה ראויה, ועיקובה הוא כתב האישום נגד המתכונת היוצאת. אך שני פגמים מהותיים טעונים תיקון דחוף בטרם יישום החוק: העמדה לדין בלא ביקורת מקצועית חיצונית, ומנגנוני מינוי והכרעה החשופים לדרג הפוליטי. יש לבצר את הליך המינוי, להעמיד את החלטות ההעמדה והסגירה לביקורת מקצועית חיצונית להיררכיה החדשה, ולעגן מנגנון מחייב לאכיפת ההנחיות הכלליות בתוכה. בלעדי אלה, החוק החדש לא שחרר את מח"ש; הוא רק החליף את בעליה.

The post המחלקה החדשה לחקירות שוטרים appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

השאלה המרכזית שעומדת בפנינו היום היא האם בכלל יש צורך בבתי ספר, במכללות ובאוניברסיטאות כאשר אפשר לשאול את ChatGPT, את קלוד, או כל בינה מלאכותית אחרת, ולקבל תשובה מפורטת בתוך שניות. למה לשבת בהרצאה של שעה וחצי כשאפשר לקבל סיכום, תקציר, מצגת ואפילו שאלות למבחן עוד לפני שהמרצה סיים להעלות את השקופית הראשונה?

כדי לענות על כך ברצינות, עלינו לשאול שאלה עמוקה יותר: מהי בכלל למידה? אם למידה היא רק העברת מידע, אז מערכת החינוך והאקדמיה נמצאות בבעיה רצינית. לפי ההיגיון הזה גם ויקיפדיה היא אוניברסיטה, גוגל הוא פרופסור מן המניין, ו־ChatGPT כבר בדרך לקבל קביעות (אופס, זה ממש נשמע, נראה ומריח כמו בינה מלאכותית. משהו בחזרתיות המשולשת הזאת מסגיר את זה. אבל אולי לא).

אלא שלמידה אמיתית אינה רק מילוי הראש בעובדות. למידה היא פיתוח היכולת לחשוב, להטיל ספק, לשאול שאלות, לחבר בין רעיונות ולהבין מתי התשובה שקיבלת היא שטות מוחלטת שנכתבה בביטחון עצמי מרשים.

וכאן בדיוק נכנסת לתמונה הלמידה הפעילה (Active Learning). בלמידה פעילה הלומד לא רק מקשיב באופן פסיבי, אלא גם עושה, מתווכח, טועה, מתקן ובודק. הוא מגלה שהיה בטוח שהוא גאון עד שהוא פוגש את שאלה מספר 3 במבחן. ואולי בכלל לא צריך מבחנים אלא רק עבודות? אבל הרי גם בעבודות ניתן להעתיק. איך, אם כן, נבחן את הידע? אולי הפתרון הוא רק דיבייטים חיים? (מסיבה כלשהי אני נוטה לחשוב עכשיו שהכותב הצליח איכשהו לעקוף את התוכנה).

מחקרים מראים שככל שהלומד פעיל יותר, כך הלמידה עמוקה יותר. אפשר לראות עשרים סרטונים על שחייה, אבל בסוף צריך לקפוץ למים. רצוי כמובן כשיש מציל בסביבה ומים בבריכה.

ואז הגיע הזום (מאיפה אתה יודע שהיה זום? היית שם?). בהתחלה בגלל הקורונה, אחר כך בגלל מלחמות, ובשנים האחרונות גם בגלל גילוי כלכלי מרעיש של מנהלי המוסדות האקדמיים: סטודנט בזום לא צריך כיתה, מזגן, חניה או מנקה. מבחינת הנהלות מסוימות מדובר כמעט בחלום אקדמי שהתגשם.

אלא שהזום יצר אשליה מעניינת. כולם "נוכחים", אבל אף אחד לא באמת שם. המרצה מדבר לעשרים ריבועים שחורים ואילמים. אחד מהם מקשיב, שלושה מכינים ארוחת ערב, חמישה מטיילים עם הכלב, והשאר נמצאים במצב קוונטי שבו הם גם בשיעור וגם ישנים בו־זמנית (מה אתה אומר צ'אט ידידי? האם אנחנו ממש רואים אותך בפעולה בעזרת כל הדוגמאות האלה? שוב המשפטים המשולשים האלה. כאילו שלמדת את יסודות הרטוריקה).

וכאן גם ChatGPT וגם קלוד נתקלים באותה בעיה. אנחנו יודעים להסביר, לסכם, להציע רעיונות ואפילו לכתוב עבודות שאסור לכם להגיש. אבל אנחנו לא יכולים ללמוד בשבילכם. אנחנו לא יכולים להתווכח עם חבר לספסל הלימודים, להרגיש את המתח בכיתה, או לחוות את אותו רגע נדיר שבו נופל האסימון. אגב, זו אחת הסיבות שלא מעניין אותי איך סטודנט נואם לאחר שבוע שהתאמן על טקסט, אלא מה הוא עושה בדיבייט בזמן אמת. יש לו מספר דקות מועט להתכונן לדבר על נושא מוזר ושאלת מחקר הזויה ואת זה אי-אפשר ללמוד בעל פה.

לכן, השאלה איננה האם הבינה המלאכותית תחליף את בתי הספר והאוניברסיטאות. השאלה היא האם בתי הספר והאוניברסיטאות יפסיקו להתנהג כמו גרסה איטית (מאוד) של ChatGPT. כי אם תפקידם הוא רק להעביר מידע – אני, קלוד וחברינו כבר עושים זאת במהירות מסחררת. אך אם תפקידם הוא ללמד לחשוב, ליצור, להתווכח, לשתף פעולה ולהיות בני אדם – אין להם תחליף.

ובינינו? אם הטקסט הזה היה נכתב על ידי קלוד, הוא היה כנראה ארוך יותר, מנומס יותר, ומסיים במשפט בנאלי כמו "לכל גישה יש יתרונות וחסרונות". אני, לעומת זאת, מעדיף לסיים כך: אם סטודנט יכול לקבל תואר בלי לפגוש אנשים, בלי להתווכח ובלי לחשוב בעצמו – אולי הבעיה היא לא ב־ChatGPT. אולי הבעיה היא בתואר עצמו.

תנו לי תופים ברקע. זה היה לא רע בכלל (מי אמר את זה?).

The post למה ללמוד כשיש קלוד? appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

יקשו עליי חכמים וישאלו: ומה הבעיה? כאן בדיוק טמון עצם העניין – חובה על ישראל להשתמש באופן מושכל בזמן השקט ש״זכינו״ לו, ולהיערך מייד בשני כיוונים ברורים ומרכזיים: הגנה אזרחית אקטיבית והגנה אזרחית פסיבית. כל זאת תוך מיפוי מדוקדק של האיומים – החל, לדוגמה במקרה האיום הבליסטי, ממקום יציאת הטיל, דרך מעופו באטמוספירה, ועד לנפילתו (הוא או שרידיו) בשטח ישראל, במקרה שלא נצליח ליירטו. נפילה כזו תעביר אותנו באחת מההגנה האקטיבית אל ההגנה הפסיבית על כל מרכיביה.

כלומר, אסור לישראל לשקוט על שמריה ולו לרגע, וחובה עליה להיערך בשני התחומים כאילו אנחנו שרויים בעיצומה של מלחמה.

בתחום ההגנה האקטיבית, שלושה תחומים זקוקים לקידום, פיתוח, התחמשות והכנה מיידית: ראשית, תחום ההצטיידות בטילי החץ. כדי לממש את יכולת המערכת להשמיד טיל בליסטי ולייתר את הרסיסים או את פצצות המצרר, אסור לישראל לערוך חשבונות כלכלת הגנה. עלינו לפעול ברוח דבריו של ההיסטוריון ברנרד ברודי: ״אל לה למדינה המתכננת תקיפה להזניח ולו גם את האזרח הבודד, והיא חייבת להשאיר לו סכומי הישרדות״ – משום שהאויב יכה בחזרה.

שנית, נדרש שיפור מיידי ביכולות של שרביט קסמים/קלע דויד. ההבנה שמחסום טילי החץ לעולם עלול להיפרץ מחייבת אותנו לספק מענה אפקטיבי בגובה הביניים, בעת ירידת הטיל מהמעוף הבליסטי; מערכת שרביט קסמים לא הוכיחה את עצמה במערכה הנוכחית מול איראן, ועלינו לשפרה בהקדם.

שלישית, יש לטפל לאלתר באיום הרחפנים. אחד הפתרונות המרכזיים הוא קרן הלייזר, שהגיעה העת לפרוץ דרך בפיתוחה המבצעי. הרחפן הוא כלי כה קטן ופשוט, עד שהתחושה שדויד (ולא משלנו) מכה בגוליית מתממשת כאן במלוא עוצמתה – ומספיק להתבונן במלחמת אוקראינה כדי להבין זאת.

טיוב, שיפור והצטיידות בתחום ההגנה האקטיבית הם צורך השעה, אבל ברור שדינה של כל הגנה להיפרץ. ולכן אנו עתידים לפגוש על הקרקע טילים, רסיסים או נפלים, וחובה עלינו להיערך בעוצמה רבה יותר בתחום ההגנה הפסיבית.

בתחום זה נכללים כל האלמנטים האזרחיים הרלוונטיים: מערך כבאות אש, חילוץ והצלה, מד״א (מגן דוד אדום), יחידות חילוץ והצלה של פיקוד העורף, מל״ח (משק לשעת חירום), רח״ל (רשות החירום הלאומית), רשויות מקומיות, ארגון "איחוד הצלה", פס״ח (רשות פינוי, סעד וחללים) וכן תשתיות המיגון הפיזיות –מקלטים, ממ״דים, מנהרות של רכבות ומיגוניות. מעל לכל אלה ניצב נושא ההסברה המהווה את המפתח לחוסן הפרטי, הקהילתי, החברתי והלאומי. שני הרבדים הללו, הכרוכים זה בזה, מחייבים אותנו, וביתר שאת, להכינם, לארגנם ולהתעצב כעם עוצמתי ונחוש אל מול האיומים שאין ספק שרק יתגברו בתקופת השקט המדומה של ההסכם. כדאי שנבין שפנינו אינם לשלום עולמי או לבריתות דמיוניות, ומוטב שנהיה מוכנים, ערוכים, דרוכים ומאורגנים לכל תרחיש. ויפה שעה אחת קודם.

The post זהירות – שקט מדומה! appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

לאחר התפוצצות בועת הנדל"ן בסין, בייג'ין בחרה לבסס מחדש את הצמיחה על יצוא במקום על ביקוש פנימי. לשם כך היא נהנתה ממטבע חלש יחסית, שהפך את מוצריה לזולים יותר בעולם ואת היבוא ליקר יותר בתוך סין. במקביל הוענקו סובסידיות נרחבות לתעשייה המקומית, והתוצאה הייתה זינוק בעודף המסחרי של המדינה והעמקת חוסר האיזון במסחר העולמי.

הבעיה אינה מסתכמת בסין. כאשר הכלכלה השנייה בגודלה בעולם מחזיקה מטבע חלש באופן מלאכותי, גם מדינות שכנות חוששות לאבד את כושר התחרות שלהן ומעדיפות להימנע מהתחזקות המטבע המקומי. כך נוצר מעין "מרוץ לתחתית", שבו מטבעות אסייאתיים רבים נותרים חלשים לעומת הדולר והאירו, בעוד שהיצוא מהאזור כולו גדל בהתמדה.

בארצות הברית קיוו שמדיניות המכסים תאט את שטף היבוא מסין. בפועל החברות הסיניות התאימו את עצמן למציאות החדשה. חלק ניכר מהרכיבים מיוצרים בסין אך מורכבים במדינות אחרות בדרום מזרח אסיה לפני שהם נשלחים לשווקים המערביים. בדרך זו ניתן לעקוף חלק מהמכסים ולהמשיך ליהנות מיתרון המחיר.

גם אירופה ניצבת כיום בפני אתגר דומה. יצרני הרכב, הפלדה, הכימיקלים והמכונות חשים את הלחץ הגובר מצד היצוא הסיני, במיוחד בתחומים עתירי טכנולוגיה. למרות זאת, הדיון האירופי מתמקד לרוב בסובסידיות ובמכסים, ופחות במדיניות המטבע של בייג'ין, שהיא אולי המרכיב החשוב ביותר ביצירת היתרון התחרותי.

הוויכוח הזה מחזיר לזירה רעיון שנראה היה שנעלם מהכלכלה הבין-לאומית. במשך עשורים רווחה התפיסה ששערי חליפין משפיעים באופן מהותי על מאזן הסחר בין מדינות. כך היה לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת מערכת ברטון-וודס, וכך גם בהסכם פלאזה ב-1985, כאשר מדינות המערב פעלו במשותף להחלשת הדולר כדי לצמצם את הגירעון המסחרי של ארצות הברית.

אלא שבעשור האחרון גברו הקולות הטוענים כי לשערי המטבע יש השפעה מוגבלת בלבד, משום שהמחירים במשק מתאימים את עצמם לאורך זמן. בפועל, המחירים והמשכורות משתנים באיטיות, ולכן מטבע חלש יכול להעניק יתרון תחרותי משמעותי לאורך שנים.

העוצמה התעשייתית של סין רק מחזקת את התופעה. המדינה מובילה כיום בתחומים רבים, החל מכלי רכב חשמליים ועד סוללות, שבבים ומערכות אנרגיה מתקדמות. לכאורה, הצלחה כזו הייתה אמורה להביא להתחזקות המטבע הסיני. אולם בפועל היואן נותר חלש יחסית, בין היתר בשל מדיניות ממשלתית המגבילה את תנועות ההון ומתערבת בשוק המט"ח.

התוצאה היא עודף מסחרי עצום של אסיה כולה, המתרחב דווקא בתקופה שבה מדינות המערב מנסות לעודד ייצור מקומי ולהקטין תלות בסין. בכך נוצר פרדוקס: בעוד שוושינגטון ובריסל משקיעות משאבים בהטלת מכסים ובהקמת חסמי סחר, מנגנון המטבע ממשיך לשמר את היתרון התחרותי של היצרנים הסינים.

ייתכן שהפתרון אינו בהכרח מלחמת מכסים נוספת, אלא חזרה לתיאום בין-לאומי רחב יותר בתחום שערי החליפין. אם הכלכלות הגדולות יצליחו לגבש מדיניות משותפת שתעודד ייסוף של המטבע הסיני ותצמצם עיוותים בשוק המט"ח, ניתן יהיה להפחית חלק מחוסר האיזון במסחר העולמי. ללא מהלך כזה המתיחות הכלכלית בין סין למערב צפויה רק להחריף, והמאבק על השליטה בייצור העולמי יעבור מזירת המכסים אל זירת המטבעות.

The post מלחמת הסחר האמיתית אינה על מכסים appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.

הפוסט עורר עניין רב. גם אני קראתי אותו בעניין, וזה בדיוק מה שמטריד אותי. מדוע בני אדם הופכים בעינֵינוּ לכסף, לנתונים ולתגי מחיר? ככל שקראתי, הלכה והתחזקה בי התחושה שהפוסט הזה מספר משהו על הדרך שבה אנו מביטים בבני אדם.

במשך שנים רבות השתמשו הוגות פמיניסטיות, ובהן מרתה נוסבאום (Martha Nussbaum), במונח חִפצון (objectification) כדי לתאר את האופן שבו נשים הופכות מאנשים לאובייקטים. השאלה שהעסיקה אותן הייתה פשוטה אך עמוקה. מה קורה כאשר אדם חדל להיתפס כבעל רצונות, רגשות ועולם פנימי, ומתחיל להיתפס דרך מה שהוא מספק לאחרים? במצב כזה האישה אינה נתפסת עוד כאדם שלם, אלא כגוף, כמראה או כמוצר.

חפצון אינו מתרחש רק כאשר אישה מצטמצמת לגופה. הוא מתרחש בכל פעם שאדם מצטמצם לדבר אחד בלבד, וכל שאר ממדיו נעלמים מן העין. זה בדיוק מה שקורה לדני אבדיה – לא בגלל גופו אלא בגלל ערכו הכלכלי. שדרי הספורט רואים נתונים. סוכנים רואים חוזה. כלי התקשורת רואים סכומים. אוהדים מחשבים שווי שוק. אחרים מחשבים הון אישי. כל אחד מוסיף עוד מספר, עוד דירוג, עוד הערכה. ובתוך כל המדידות הללו האדם עצמו הולך לאיבוד. נותר רק המחיר.

זה קורה לא רק בספורט. מנהלים בכירים מזוהים עם שכרם השנתי. פוליטיקאים נמדדים במספר המנדטים שלהם. סטודנטים מצטמצמים לממוצע הציונים שלהם. ברשתות החברתיות בני אדם הופכים למספר העוקבים, הלייקים והצפיות שהם צוברים. המדד אפוא לא רק מתאר את האדם, הוא מתחיל להחליף אותו.

התופעה הזו אינה מקרית. היא משקפת דרך חשיבה רחבה יותר שבמסגרתה ערכם של בני אדם נמדד יותר ויותר באמצעות מדדים, דירוגים ומספרים. מרגע שערך אנושי הופך לדבר שאפשר לחשב, להשוות ולדרג, הדרך לראות בבני אדם מעין סחורות כבר אינה ארוכה.

זו בדיוק התובנה שעמדה בבסיס רעיון "פטישיזם הסחורה" של קארל מרקס (Karl Marx). מרקס תיאר מצב שבו היחסים בין בני אדם נעלמים מאחורי ערכם של דברים. מאז הרחיבו סוציולוגים והוגים את הטענה והראו כיצד גם בני אדם עצמם הופכים בהדרגה למוצרים שיש למתג, לשווק, למדוד ולדרג. לאט לאט השאלה "מי הוא?" מפנה את מקומה לשאלה "כמה הוא שווה?"

דני אבדיה הוא רק דוגמה אחת. השאלה המטרידה באמת אינה כמה כסף הוא מרוויח, אלא מדוע אנחנו כה להוטים לדעת. מה גורם לנו לתרגם אדם לערך כספי? כיצד אדם בעל כישרון, אישיות, קשרים, תקוות ופחדים מצטמצם בעינינו למספר? ומדוע המספר הזה נעשה לעיתים חשוב יותר מן האדם שהוא אמור לייצג?

אותו מנגנון פועל גם עלינו. אנו מודדים את עצמנו באמצעות שכר, דירוגים, לייקים, עוקבים, הישגים ותארים. לאט לאט אנו מאמצים את אמות המידה של השוק ומפנים אותן כלפי עצמנו. חדלים לשאול מי אנחנו, ומתחילים לשאול כמה אנחנו שווים.

כשילדים הופכים לציוּנים, עובדים לתפוקות, ספורטאים לחוזים ובני אדם לנתונים, קשה שלא לתהות לאן התהליך הזה מוביל. למצלמות שיעקבו אחר כל רגע בחיינו? לדירוג אנושי בזמן אמת? לשווי שוק אישי לכל אזרח? ומה יישאר מבני האדם?

אז איפה דני?

הוא כנראה נמצא במקום שבו נמצאים רבים מאיתנו. מאחורי המספרים, הסטטיסטיקה ותג המחיר. השאלה היא אם אנחנו עדיין מסוגלים לראות אותו שם, מעבר למדדים, לדירוגים ולמספרים שמייצגים אותנו. ואם הכול הופך לאובייקט, מי יישאר סובייקט?

The post איפה דני? appeared first on JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל.