tag:blogger.com,1999:blog-37662579379004021902026-10-31T18:52:17.494-07:00Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.comBlogger40125tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-42509698863823689092026-10-30T04:20:14.612-07:002026-10-30T04:25:24.937-07:00

 יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על הספר הזה, שאני בוודאות הולכת לחזור לרשומה הזו ולהוסיף פרטים או רשמים. למעשה, סביר שאני אחזור לספר עצמו, כי כמו הספר האחר של גרושנר שקראתי, Walpurgistag, גם הספר הזה מלא רבדים (הספר הזה אגב קשור, ברמה עלילתית מסוימת, ל"וואלפורגיסטאג", שם שהייתי מתרגמת כ"יום המכשפות", אבל ממש לא חייבים לקרוא אחד כדי לקרוא את השני). בקיצור אמל"ק: ספר ששייך לקטגוריה של לקנות ולשמור

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-87990752692658608742026-10-18T23:00:09.497-07:002026-10-22T03:39:44.868-07:00

כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מסתכלים על מישהו ומחליטים שהחיים שלהם הרבה יותר בשליטה משלנו? המדיה החברתית כמובן תורמת לכך: לעיתים רחוקות נחשף בה המאבק, לעיתים הרבה יותר קרובות היא מציגה תמונה מעוותת של מציאות חלומית. ואנחנו כנראה אוהבים לקנות את זה. אנחנו יודעים שאין מצב ש Tradwives יכולות לחיות כמו שהן חיות (כן, כמובן ש-yesteryear ברשימת הקריאה שלי), שאינפלואנסרים של מסעדות בעצם הולכים אליהן בחינם

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-86738108887835204282026-10-16T10:35:31.349-07:002026-10-16T10:35:31.349-07:00

ספרות קלה ופופולרית משקפת לעיתים קרובות את רוח הזמן שלה. אני קוראת בעיקר ספרות כזו (ומעט מאוד ספרות גבוהה ועל-זמנית, למרות שזה כמובן נכון גם לעיתים קרובות עבורה). ברני רודנבאר (Bernie Rhodenbarr), הגיבור של הספר הזה (שיצא לאור ב-1977) הוא במובנים רבים שיקוף של רוח הזמן שבה הוא חי. אם רוצים לגלות משהו על מישהו, או לנסות ליצור איתו קשר - אנשים נמצאים בספרי טלפונים (לכו תסבירו למישהו בתיכון

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-13109055109867123532026-10-08T22:38:06.620-07:002026-10-08T22:38:06.621-07:00

 עוד ספר גרמני שאף אחד לא שמע עליו ואני משערת שלקחתי אותו כי היה בחיני-חינם. ואכן, לחינם. אז אמל"ק : קצת מאכזב, אבל בכל זאת טוב שקראתי. רוברט קרומפ הוא בלש ("קומיסר", כמו בשיר של פאלקו, אבל למעשה מדובר פשוט במילה "פקד"). הוא בלש כנראה קצת אפור, מיושן, לא פופולרי בקרב חבריו בעיר הגדולה פרנקפורט, וגם לא פופולרי בקרב פרודתו/גרושתו. ומקבל הוראת העברה לאיזו עיר קטנה בדרום המדינה (זה משהו

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-12501012580689975912026-08-16T00:31:56.609-07:002026-08-16T00:31:56.610-07:00

 ראשית, התרגום הקלוקל לעברית של כותרת הספר הוא כמובן חלקי במיוחד, אבל לזה אני אגיע עוד שניה, קודם אציג את הספר.  Wenn alle Stricke reißen הוא הספר השני בסדרת "לאה שטרום" של באטה ורה, סדרת שהיא "מותחני פרובינציה מברלין". הכל משחקי מילים שצריך להסביר למי שאינו שוחה בתרבות הגרמנית ולמרות שגם אני רק שחיינית מתחילה, אנסה להסביר: -  Wenn alle Stricke reißen: מדובר במונח שהגיע

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-53760276337499294852026-08-13T05:11:42.013-07:002026-08-13T05:11:42.013-07:00

"החיים אחריך", כלומר After You של ג'וג'ו מויס הוא ספר המשך לרומן "ללכת אחריך" של אותה הסופרת. מי שלא מכיר, יכול לקרוא בוויקיפדיה ואם לא אכפת לכם מספוילרים, אז בספר הראשון נרקמת מערכת יחסים יוצאת דופן בין לואיזה, בת למעמד הפועלים שמחפשת עבודה; לבין ויל, בן למעמד העליון שרתוק לכיסא גלגלים אחרי תאונה - והיא המטפלת שבו. הספר היה להיט עצום (שעובד גם לסרט), וגם אני קראתי אותו - כך שההמשך היה אי-שם

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-19970229010066902432026-08-08T00:03:00.144-07:002026-08-08T00:07:04.457-07:00

אז שוב רומן בלשים היסטורי. הכותרת "הפרש השני"(Der zweite Reiter) מתייחסת כנראה לפרשי האפוקליפסה: אחרי המלחמה באים רעב, מחלה ומוות - ואת כל השלושה יש בספר הזה, שמתרחש בווינה של קצת אחרי מלחמת העולם הראשונה. עיר שהייתה פעם בירה גאה של אימפריה רב-לאומית, ולא רק שהפסידה במלחמה ואת האימפריה שלה, אלא סובלת מכל מכה אפשרית. בעיר הזו עובד אוגוסט אמריך, הבלש של אלכס בר (Alex Beer), שזה הספר

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-62671526103291643062026-07-15T22:09:24.647-07:002026-07-15T22:09:24.647-07:00

"מרגל מטבעו" (A Spy by Nature) היא הכותרת של רוברט האריס לספר הראשון בסדרת אלק מיליוס. מכאן אפשר להבין - מדובר בספר ריגול. כמו בלשים מקצועיים, גם מרגלים מתחלקים בגדול לשני סוגים : אלה שהם אמיצים נועזים שמצליחים לתעתע במי שהם מרגלים אחריו; ובירוקרטים אפורים שלמעשה אין הבדל גדול בינם לבין כל פקיד מדינה אחר. מיליוס שייך קצת לז'אנר השני, אבל גם מאוד מאוד לז'אנר שלישי: מרגלים שאינם מרגלים

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-40416733529408384672026-05-17T00:36:53.783-07:002026-05-17T00:36:53.783-07:00

יש כמה מרכיבים ב"איש הזיכרון" שאמורים לרמוז שאני לא אוהב אותו הוא סופר-דופר רב-מכר של טיסות. נו, ברור שאני קוראת בעיקר ספרות פופולרית וקלה (ומן הסתם, אם משהו מכר הרבה עותקים, זה יכול להעיד שהוא מוצלח לסוגו), אבל עדיין יש לי רתיעה מרבי-מכר ש"כולם" אומרים שאתם "חייבים" לקרוא. אני לא חייבת כלום, חוץ ממדי פעם לאכול, לישון ולהתעסק בהיגיינה שלי. הוא עוסק ברוצחים סדרתיים. למרות שאני מאוד אוהבת

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-41788314921724123632026-05-03T10:35:00.000-07:002026-05-03T10:35:41.819-07:00

 את הספר הבא, הטבחית של הימלר, אני לא בטוחה שאני יודעת איך לאכול או לעכל. ראשית, הוא רומן היסטורי. בסקירה קודמת שלי, על הספר "Lumpenball", דנתי בכמה קשה לייצר רומן היסטורי טוב, שאינו שפיכת הידע הלא-רלוונטי של המחבר/ת על התקופה הנדונה, או זריקת שמות אינטנסיבית, אבל גם נאמן למציאות או לפחות למציאות בתוך היקום של הספר. הטבחית של הימלר, רוז, נפגשת בהרבה אנשים ידועי שם (ויש לה הרבה להגיד

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-18873419945472316872026-04-09T22:17:00.000-07:002026-04-09T22:17:26.826-07:00

הזכרתי את "השעות החסרות" בסקירה אחרת שלי, זאת על "איפה את, ברנדט", כי אחד האמצעים הספרותיים שבהם משתמשות שתי הסופרות - מריה סמפל ואמה קוונו (Emma Kavanagh) הוא שימוש בקולות שונים לבניית נאראטיב מזוויות שונות. הבעייה היא - מריה סמפל נותנת קול ייחודי ומאוד אותנטי לכל דמות (או גורם, למשל דו"ח רשמי), שבהחלט נשמעים כאותנטיים. הקול של קוואנו נשמע כמעט זהה בכל סוגי המסמכים - למעשה אם לא הייתה כותרת

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-33748130069469036302026-03-28T00:40:00.000-07:002026-03-28T00:40:37.258-07:00

 רומנים היסטוריים - ובטח כאלה שמשלבים דמויות היסטוריות אמיתיות - הן מלאכה מאוד מתעתעת ופתלתלה, שבדרך כלל נכשלת כליל. כלומר, יצוין שרומנים היסטוריים הם ז'אנר פופולרי ביותר וכנראה לא לכולם מפריע, מה שלי מפריע: זיופים או אי-דיוקים קטנים מחד (במידה והמחקר לא היה טוב מספיק או שהמחברת החליטה לשנות קצת את המציאות לטובת העלילה); או מצד שני, הקאה של כל מה שהסופר, תלמיד חרוץ שכמוהו, למד על הנקודה

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-80967473685016690102026-03-04T11:19:00.000-08:002026-03-04T11:19:05.076-08:00

אתחיל מן הסוף: מן הספר הזה נהנתי מאוד, ועדיף לרוץ לקרוא אותו במקום לקרוא את הגיגי עליו. אנחנו יודעים מה קורה עם ברנדט, הגיבורה האפונימית של הספר, לא רק דרכה - אלא בדרך כלל דרך אחרים: סיפור שבתבה הבת המתבגרת שלה, מכרות שמרכלות עליה, מכתבי תלונה עליה, בעל שמביע את חששותיו לגביה וכתבות בעיתון שנכתבו עליה. ברנדט היא הרבה דברים, אבל היא בעיקר אדם שדמותו המורכבת מוצגת דרך מספר נרטיבים שונים: היא

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-52698776003813684672026-02-10T22:30:00.000-08:002026-02-10T22:30:48.457-08:00

את הבלש הזה גמרתי די מהר - גם בגלל שהות כפוייה במקום שבו צריכים לחכות ולחכות בלי ללכת יותר מדי, אבל בעיקר בגלל שלמעט כמה דברים קטנים ומעצבנים, מדובר בספר זורם, משעשע ומומלץ. קמאל קיאנקאיה, ה"טורקי" שבכותרת הספר, הוא בערך טורקי כמוני. הוא אמנם נולד להורים טורקיים, מהגרי עבודה בגרמניה, אבל עוד כשהיה פעוט התייתם משניהם ואומץ על ידי משפחה גרמנית. כמו בלש נואר טיפוסי הוא מעשן, הוא שותה (המון-המון

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-14345041894793450662026-02-08T13:01:00.000-08:002026-02-08T13:01:11.242-08:00

 עוד בלשית סדרתית-אזורית גרמנית לאוסף, עוד המון דיאלקט. הפעם המת נמצא על הפיסטה , כלומר מסלול סקי הררי, שאני תוהה מה הקשר בינו לבין המונח פיסטין, כמו גבעה מהצבא  (רובי רוזנטל טוען שהמילה באה מרוסית, פיזדז וכו', ולא פיסטה) . ומי הוא המת: מורה נערץ וכריזמטי, אבל עם וואחד שלדים בארון שמתגלים אחד אחרי השני, כל אחד יותר מחריד מן הקודם, עד כדי כך שכשמתגלה מי רצח אותו, כמעט מרחמים על אותו

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-21890734998480001802026-01-24T11:12:00.000-08:002026-01-24T11:12:05.151-08:00

 לקח זמן מאז שסיימתי את הספר הזה ועד שהחלטתי לכתוב עליו. מצד אחד, ספר חביב במשקל נוצה. אבל, למרות חיבתי לספרים במשקל נוצה ול-cosy mystery - לפעמים נראה שאני חיה בתוך שבלונה כזו (אני עשיתי עם בינה מלאכותית, מבקשת לא לשכפל בלי לתת לי קרדיט) : טיפאני בלאק, הבלשית של A.R Winters, היא אגב הבלשית של ילידי ה-4 במאי. חובבת קאפקייקס שחיה בלאס וגאס ומחליטה שהאופק המקצועי שלה הוא בלהיות

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-64374723706531958492026-01-06T09:20:00.000-08:002026-01-06T09:20:13.661-08:00

 ואחרי הבסטסלר, חזרה לטראש שאף אחד לא שמע עליו מעולם. יש לי משיכה מאוד חזקה לייצוגיים יהודיים ופה יש ייצוג יהודי על ספידים. בבית אבות בפלורידה (סליחה, דיור מוגן, או במקרה הזה Retirement Community, כלומר קומפלקס דירות שמיועד למזדקנים) נרצחות דיירות, אחת אחרי השנייה. מי הרוצח/ת? כדי לגלות את התעלומה - גלאדי גולד, אחת הדיירות המבוגרות שהיא גם חובבת מושבעת של ספרות בלשים קלאסית, מחליטה

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-4815472309035097162025-12-31T11:32:00.000-08:002025-12-31T11:33:38.120-08:00

 כשכותבים על כל קבוצה שסובלת מהדרה, יש סיכון רב בכתיבה "מבחוץ". לא-יהודי שיכתוב על השואה, למשל. או אדם שהוא "גבר סיס לבן" שיכתוב מתוך החווייה של טראנסית-שחורה-לסבית. אבל גם למשל: סופרת נוירוטיפיקלית, כלומר אדם ללא שונות נוירולוגית, שתכתוב ספר מתוך החוויה האוטיסטית. "ראברנקר" (Rubbernecker, שזה כינוי לחטטן שמתעסק בעניינים לא שלו, כלומר "מאריך את הצוואר שלו" כדי להסתכל מה עושים אחרים) הוא

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-70904620139182319642025-12-20T00:34:00.000-08:002025-12-20T03:31:29.235-08:00

 יש הרבה דברים שאני עושה הרבה פחות מן האדם הממוצע. שניים מהם הם לקרוא בסטסלרז ומדע בדיוני. זה לא שאני לגמרי סולדת מן הז'אנר, אבל הוא הרבה פחות מושך אותי מאשר עלילות שקשורות לכאן ועכשיו (אני דווקא למשל עוקבת אחרי הבלוג המפורסם של ניימן 2.0 שרוב אם לא כל המלצותיו הן למד"ב ופנטזיה ואכן כשאני כן קוראת, זה יהיה לעיתים קרובות משהו שהוא ממליץ). ולגבי רבי המכר, אין לי מושג למה. אבל זה פשוט ככה: גם

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-70931552170558345162025-12-09T09:02:00.000-08:002025-12-09T09:02:34.049-08:00

 על הרומן הבלשי ה"אזורי" הגרמני כתבתי ברשומה הקודמת, וגם "דם ופומפרניקל" שייך במובן מסוימת לז'אנר הזה - הוא מתרחש בעיירה קטנה באזור העיר ה"גדולה" מינסטר Münster ומלא בדיאלקט אזורי והתייחסות לתושבי האזור, בין היתר בהקשר של רגשי הנחיתות של רובם מול העיר הגדולה. הוא גם שייך לתת-ז'אנר אחר - של "הזקנים המגניבים, החכמים והבריאים בגופם ונפשם" שאם רק ניתן להם, ינהלו את העולם. הנציג הכי מוצלח של

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-47539890215817151632025-11-30T23:56:00.000-08:002025-11-30T23:58:37.772-08:00

כמובן לא תורגם לעברית (וגם לא לגרמנית) וגם לא יתורגם, כי מדובר בחטיף מקומי, לא באיזה יצירת מופת.Stefanie Ross Das Schweigen von Brodersby הספר הזה שייך למין ז'אנר כזה שיש בגרמניה, של מותחנים "אזוריים" - שמתרחשים בכפר או בעיירות קטנות ונותנים לנו גם קצת "צבע" על האזור. הפעם, האזור הוא אזור כפרי בצפון גרמניה, ליד הים הבלטי. מכיוון שאף פעם לא הייתי שם, אני יכולה רק להסתמך על תמונות בגוגל

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-15776642359216344692025-11-22T00:34:00.000-08:002025-11-22T00:34:29.791-08:00

 הספר When She was Bad של תמי כהן Tammy Cohen לא תורגם ככל הידוע לי לעברית. מדובר במותחן פסיכולוגי שמספר נרטיבים של מספר אנשים: מצד אחד (והיחידה שמדברת בגוף ראשון) היא פסיכולוגית (או פסיכיאטרית) אמריקאית שחוקרת מקרה קשה של התעללות בילדים. מצד שני, סיפורם של שבעה עובדי משרד רעיל במיוחד, שמתוארים לחליפין בגוף שלישי, מתוך הזווית שלהם. מה הקשר בין פוליטיקות משרד קטנות וקטנוניות (חלקן

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-64066672517638957152011-07-17T02:24:00.000-07:002011-07-17T02:24:47.707-07:00

ד"ר גארי גרינברג פרסם ספר עם תמונות של גרגרי חול, בהגדלה של פי 250 via: lost at e  minor לאתר של גארי גרינברג, שעוסק כולו במיקרו-צילום ולגלריית תמונות גרגרי החול שלו

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-81783240913196174042011-07-17T02:19:00.000-07:002011-07-17T02:19:53.551-07:00

ובעיקר לכבודה של סין:  VIA failblog 

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3766257937900402190.post-39588979337950189062011-06-19T04:59:00.000-07:002011-06-19T05:04:32.416-07:00

אי-היציבות המזרח תיכונית העלתה גם כמה תובנות מעניינות לגבי האינטרט.  (1) למהפכת ה"יסמין" אוהבים לקרוא העיתונאים גם "מהפכת פייסבוק", אבל מקריאת כתבה שפורסמה ב-FastCompany, עולה השאלה אם לא צריך לקרוא למהפכה הזו "המהפכה הסינית", או, מכיוון שהשם כבר שמור למהפכות שקורות בסין עצמה, מהפכת ה"i-fon". כמו שכל דלפון שחשב על לרכוש סמארטפון, ובעיקר איי-פון, יודע, הדברים האלה יקרים. מאוד. אבל בשביל זה יש

Tamarhttp://www.blogger.com/profile/07278764448029851318noreply@blogger.com0