tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834Thu, 24 Oct 2024 23:50:55 +0000תל אביבביקורתברMyTasteלב העירמרכז העירמסעדהבית קפההמלצותאתרצפון ישןרוטשילדאיטלקיבן יהודהפאבפתיחותביקורת אורחביקורת ברטיילתלונדוןתל אביבהכיכר רביןלילינבלוםנמלפלורנטיןדאנס ברטפאסעכברושעכברוש העירשוק הכרמלשמנמנ.יםבזלבקטנהבשריםדיזנגוףדרום העירהארבעהיפוירמיהומסעדת שףנחלת בנימיןנסגרעסקיתצפון חדששיפוריםשף223אלנביארצות הבריתבובמרהבלוגגן העירהמבורגרהרצהטאפאסטוני וספהטיימס סקוורכשרלבנטינילה צ'אמפהמונטיפיורימלוןמשתמשיםנוה צדקניו יורקנקניקיותסגירותפתיחהצו סגירהרוטשילד 12רוטשילד קיטצ'ןרוסטיקושייןשכונתי70 פיליםBarboorThe Gardendondeganna 71noi positive foodאודיאוןאונייגיןאוקטובראוקינאווהאחד העםאייל שניאייסברגאלי אוליארמדילוארנסטובאבה יאגהביליארדביסטרו 99ביסטרו תמרהבליניבן גוריוןבסטהבר ייןבר מסעדהברבורג'ואיש פרינססג'ון דוג'פה ברגארדןגגגילי'זגנה 71גרילגריפיןדונדההוטל מונטיפיוריהמעוזהנביאיםהנסיך הקטןהקייטנה של הלנההרברט סמואלהתו החברתיהתחנהוולפגנגויינברגוילה סוקולובויסטהזה פקניוזינגרחופשהחטיףטאפאס אחד העםטפאס אחד העםטרנדיאיר פיינברגיד חרוציםיוגורטיפנילה צ'מפהלובי 99לילהמארי אנטואנטמבשליםמגדלורמובינגמל ומישלמנטה ריימסיבת רחובמרסנדמתחם התחנהנוינונהנועהניר צוקננוצ'קהנקודותנקניקיהסושיאל קלאבסטפן אקספרס בורגר ג'וינטסטפן בראוןסלונהסן פרנסיסקוסנדוויץ'ספרייהסקס בוטיקעיצובפאסיפיקפוריםפורליןפורמןפיונית הקסםפינצ'וספיקוקפרונטופרידה קאלופרנקצרפתיקו 5קו חמשקופי ברקורדיליהקינג ג'ורג'קינוחיםקנטינהקפה 12קפה לוקפה נגהקרב סכיניםקרולהקרקלהרדיו רוסקורובןרושפלדרמת החיילשוק הפשפשיםשושקה שווילישטרן 1שמנמניםשנה חדשהשפרשרקוטריתומאתערוכת מבשליםעדכונים, חדשות והגיגים מתל אביב.http://mytaste-tlv.blogspot.com/noreply@blogger.com (MyTaste)Blogger117125tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5773457123412345593Wed, 18 Aug 2010 08:02:00 +00002010-08-18T11:30:20.844+03:00ביקורת ברכשרלונדוןמסעדה<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPOV_hveT20pXIwUhsprMHDIDf8bOZVzZ3m_bgaq5wIPduOH8ApSgaqrHbmpf8pW3yo7uNVOhklJr2aKYaKTWHMi91W9k7G-fCT7WypuiqbfwMSZ_YsWTcamIozlYtrWy_693amqHoIII_/s1600/bevis_marks_rest.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 269px; height: 214px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPOV_hveT20pXIwUhsprMHDIDf8bOZVzZ3m_bgaq5wIPduOH8ApSgaqrHbmpf8pW3yo7uNVOhklJr2aKYaKTWHMi91W9k7G-fCT7WypuiqbfwMSZ_YsWTcamIozlYtrWy_693amqHoIII_/s320/bevis_marks_rest.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5506663352080100930" border="0" /></a>פוסט אורח מדודו, יקיר הבלוג השוכן לבטח בלונדון...<div><br /></div><div style="font-weight: bold;"><div><a href="http://www.bevismarkstherestaurant.com/home.htm">Bevis Marks</a></div><div>4 Heneage Lane</div><div>London EC3A 5DQ</div><div>020 7283 2220</div></div><div><br /></div><div><b>רקע</b></div><div>מי שגר בלונדון, בפרט באזורים היהודיים / ישראלים יותר, לא אמור להתקשות במציאת מזון כשר / מאכלים מישראל. אבל עד כה לא נתקלתי במסעדה כשרה שתהיה שווה התייחסות (מודה, לא ממש חיפשתי) – במקרה הטוב מדובר בשאוורמיה בינונית מטה במחירים מופקעים. מכיוון שאני שומר-כשרות-בצורה-כזו-או-אחרת (קרי, לא מערבב בשר וחלב, לא אוכל פירות ים, לא אוכל חזיר) עיון בתפריט במסעדות הוא חוויה מסתכלת משהו --- אני בד"כ מסנן 90% מהתפריט ומסתפק במנה צמחונית (אני מומחה בלחפש את האות V ליד המנות) או דג (סלמון הוא אופציה בטוחה). לכן, כאשר קולגה (לא יהודי אך מפרגן) הציע שנלך לחגוג סיום מוצלח של פרויקט בארוחת צהריים במסעדה כשרה נחשבת, במרחק הליכה מהמשרד, הסכמתי מיד. עיון מקדים <a href="http://www.bevismarkstherestaurant.com/menus.htm">בתפריט המסעדה אונליין</a> הצביע על כך שהמחירים גבוהים משהו, אפילו יחסית ללונדון. אבל התפריט בהחלט נראה מבטיח.</div><div><br /></div><div><b>המסעדה</b></div><div>ממוקמת בצמוד <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Bevis_Marks_Synagogue">לבית הכנסת Bevis Marks</a> שראוי להתייחסות קצרה משלו. בית הכנסת הוקם בשנת 1702 (חישוב מהיר, הוא בן יותר מ-300 שנה) והוא בית הכנסת הפעיל העתיק ביותר בבריטניה (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Oldest_synagogues_in_the_world#United_Kingdom">ואחד מהעתיקים בעולם, כמובן</a>). מבנה בית הכנסת הוא כמובן מבנה לשימור. מומלץ לבקר בבית הכנסת אם או בלי קשר למסעדה. </div><div><br /></div><div>חלל המסעדה לא גדול (ראו בתמונה, האמת שאין לי מושג אם יש עוד שולחנות בקומה התחתונה) - היא מעוצבת בפשטות אך אלגנטית למדי. הגג (שוב, ראו תמונה) גרם לי להרגיש שאני אוכל בסוכה ... על הקיר היו תלויות תמונות (למכירה, בדיוק הדביקו את תגי המחיר כשסעדנו במקום) שמתכתבות עם איקונים ישראליים (דיין, גולדה ובן גוריון, תל אביב / בהואהוס --- זה פחות קלישאתי ממה שזה נשמע, התמונות היו אומנותיות למדי). ברוב השולחנות הסמוכים ישב לפחות חובש כיפה אחד ... אבל ממש אין במקום אווירה של שטעטעל, נהפוכו.</div><div><br /></div><div><b>התפריט</b></div><div>נוטה למטבח המזרח-אירופאי אבל – 1. מרשה לעצמו לפזול למקומות אחרים (למשל, טאג'ין כבש וקוסקוס) 2. מצליח לגרום למאכלים ישראלים "משעממים" להיראות מבטיחים ומעוררי תיאבון. מחולק באופן פשוט ובהיר למנות ראשונות, עיקריות ו-Side Orders (פחות בתור "תוספת", יותר "נשנוש מהצד"). אין "מנות היום" (מעולה, גם ככה אני תמיד מסתבך אם זה לא רשום בתפריט). למקרה שתהיתם, אין עסקית (אפרופו, בניגוד לישראל, בה ב-99% מהמסעדות מציעות סוג כזה או אחר של עסקית בלונדון עסקיות מוצעות רק במיעוט המסעדות).</div><div><br /></div><div><b>מה הזמנו</b></div><div>שותפי לארוחה רצה (כמובן, ארוחת צהריים באמצע השבוע, אלמנטרי) שניקח בקבוק יין ... התנצלתי בנימוס והסברתי שקיבולת האלכוהול שלי נמוכה אפילו בהשוואה לישראלים ... לאחר מסע שכנועים הסכמתי לקחת בירה.</div><div><br /></div><div>למנה ראשונה הזמנתי Traditional chopped liver with golden fig compote - מחיר 51 ש"ח, מגיע עם צנימים, כמובן. כמות מכובדת מאוד, מנה טעימה. הקולגה הזמין Seared tuna with oriental noodle salad - מחיר 57 ש"ח. התפלאתי שסטייק הטונה לא היה עשוי כ"כ, אולי בדגים בניגוד לבשר כלל הכשרות לא תופס --- בכל מקרה, נראית לי כמו מנה מתחכמת מדי או לפחות, פחות קשורה למקום). במהלך הארוחה המלצרים הסתובבו עם סלסלת לחם והציעו פרוסות לחם מסוגים שונים לסועדים – נחמד ודי לא שגרתי (ניסיתי להיזכר אם ואיפה ראיתי דבר כזה בעבר).</div><div><br /></div><div>לעיקרית הזמנתי Moroccan lamb tagine with spiced couscous - במחיר 138 ש"ח. מנה פשוטה ולא מתחכמת אבל מאוד טעימה, והוא הזמין Traditional salt-beef, frites , beetroot and fresh horseradish radish - במחיר 132 ש"ח. הבשר הגיע כרצועות, הצ'יפס בפרוסות עבות ופריכות, שורה תחתונה – נראתה כמו מנה מוצלחת מאוד, הוא נראה שבע רצון למדי. בנוסף חלקנו Plum vine tomato, red onion and caper salad - במחיר 21 ש"ח ו-New green cucumber - במחיר 12 ש"ח, מלפפון חמוץ ביתי וטעים, לא כמו הגרסא הבריטית שמשתמשת ב-gherkin.</div><div><br /></div><div>לא לקחנו קינוח כי פשוט היינו מפוצצים (אני לפחות) למרות שהמבחר נראה מבטיח מאוד (למרות אותו אתגר ידוע של קינוחים פרווה). את הקפה שתינו אח"כ במשרד כי כבר נהיה מאוחר (אספרסו כפול חזק ומדויק – כי אי אפשר חלב, זוכרים?).</div><div><br /></div><div>השירות היה מקצועי, אדיב ויעיל.</div><div><br /></div><div><b>חשבון</b></div><div>490 ₪ (כולל הבירות – הוא הזמין כמובן עוד אחת, בירה אחת בצהריים לא מספיקה – ומים מינרליים) לא כול טיפ. ללא ספק יקר בהשוואה למחירים בישראל ואפילו קצת בהשוואה ללונדון. אבל המסעדה בהחלט ממצבת את עצמה גבוה יחסית (ואין לה ממש מתחרים כשרים באזור, עד כמה שאני יודע) ונותנת תמורה לאגרה. למזלי, שותפי לסעודה הציע שהוא ישלם ויחייב את החברה – שמחה כפולה ומכופלת.</div><div><br /></div><div><b><i>לסיכום - </i></b><i>עבור ישראלים שמבקרים בלונדון לא מדובר בדיל משתלם, אבל תיירים / תושבים / אנשי עסקים דתיים שיכולים להרשות לעצמם – ייהנו מאוד.</i></div><div><br /></div><div>הערה – המרתי את המחירים לש"ח כדי לתת קצת פרספקטיבה ... ניתן לחלק ב-6 כדי להגיע למחירים בפאונד</div><div><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/08/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-4141928532627192016Sun, 27 Jun 2010 18:48:00 +00002010-06-27T21:57:32.459+03:00התחנהמתחם התחנהשושקה שוויליתל אביב<img src="http://farm2.static.flickr.com/1090/4729143187_241d3cdc20.jpg" style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 232px; height: 362px;" alt="" border="0" />לאחרונה שופץ בתל אביב מתחם התחנה, מדרום לנווה צדק. המתחם נפתח לא מכבר וכבר יש שמנסים למתג אותו כאלטרנטיבה לנמל תל-אביב. במקום נפתחו חנות מזכרות, בתי קפה ("קפה התחנה" ו"קפה גרג"), גלידריה ("וניליה"), חנויות בגדי מעצבים ונעלים, גלריות ומספר מסעדות: "ויקי כריסטינה", "איטלקיה בתחנה" ו"<a href="http://shmanman.im/shushka-shvili">שושקה שווילי</a>", המקום שלשמו התכנסנו היום – בר מסעדה אקלקטי הממוקם בקומה השנייה של אחד הבניינים, ולו מרפסת גדולה הצופה על כל המתחם. המקום נפתח על ידי גולן גור, מבעלי הננה בר, פרי הגפן ומלון בוטיק נווה צדק. לפני כמה שבועות הוזמנו כל חבורת ה<a href="http://shmanman.im/">שמנמנ.ים</a> לאכול במקום ולחוות את דעתנו.<br /><br /><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm2.static.flickr.com/1401/4729790204_bb4bded0ba.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 287px; height: 199px;" src="http://farm2.static.flickr.com/1401/4729790204_bb4bded0ba.jpg" alt="" border="0" /></a></div><div>נראה מצויין, נכון? אז זהו, שלא הכל וורוד שם על הגג של שושקה שווילי. אבל תוכלו לקרוא על זה כאן, ב<a href="http://shmanman.im/shushka-shvili">שמנמנ.ים</a> :)</div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/06/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)0tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-2599097635281343593Thu, 13 May 2010 08:56:00 +00002010-05-13T12:03:37.173+03:00ביקורת ברברדיזנגוףצפון ישןקו 5קו חמשתל אביבהלא כל כך מזמן נפתח בדיזנגוף 268 בר חדש בשם <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A7%D7%95-5">קו 5</a>. מהר מאוד הוא הפך להיות הדבר החם הבא, ובביקור קצרצר שעשיתי בו הוא היה מלא רועש וגועש. עבר מעט זמן, נתתי למקום זמן להרגע, <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1698402">גייסתי את העכברוש</a> ונגשנו למלאכת הסיקור.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh4.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S-u-ep12_wI/AAAAAAAAADM/hURHQA19qNI/s640/2010-05-10%2022.20.02.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 363px; height: 271px;" src="http://lh4.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S-u-ep12_wI/AAAAAAAAADM/hURHQA19qNI/s640/2010-05-10%2022.20.02.jpg" alt="" border="0" /></a>מיד כשנכנסנו נתקלנו בעובדה שהגענו לערב מקסיקני - הברמנים חבשו כובעי סומבררו גדולים ומסך הלדים הגדול התלוי מעל הבר הודיע על כך בשלל צבעים. הברמנית הנאה סיפרה לנו על מה הערב כולל (כלומר, חוץ מסומבררו) - מוחיטו ב- 25 שקלים, נאצ'וס ב- 25 שקלים וצ'ייסר טקילה בעשירייה. עדיין לא ברור לי מה הקשר בין מוחיטו למקסיקו, ולמה הערב המקסיקני לא כלל מוזיקה מקסיקנית (כמעט. אחרי ששאלתי שמו איזה קשקוש או שניים), אבל ניחא.<br /><br />במקום שתי קומות, למטה בר בינוני בגודלו ועוד בר קטן ללא מקומות ישיבה. לאורך הקירות מוצבים ספסלים גבוהים ועוד קצת שולחנות קטנים. הקומה השנייה קטנה יותר ומתפקדת כאיזור העישון של הבר. מיד כשעולים יש בר קטן (כעשרה מקומות ישיבה) ובהמשך החלל יש ספות (מצויין לימי הולדת של מעשנים) ומקומות ישיבה לאורך מעקה המשקיף על הקומה התחתונה. בשתי הקומות יש מסכי לדים גדולים המקרינים שלל אנימציות (אוטובוס, מסלול קו חמש, מר קו... הבנתם את הרעיון) ומדי פעם קליפים של הופעות חיות, מעין שכלול של טרנד המקרנים של לפני שנתיים. סך הכל חביב, ונותן משהו לבהות בו כשאין משהו טוב יותר באיזור... בחוץ, על המדרכה יש איזור ישיבה תחום, אבל בשל מזג האוויר המוזר משהו (שרב סגרירי?) לא הוצבו בו השולחנות.<br /><br />התיישבנו על הספסלים למטה כי לא היה מקום על הבר. לקחתי חצי גולדסטאר (22 שקלים ממוצעים) והעכברוש לקח את המוחיטו מהמבצע, שהיה חביב, ואחר כך המשיך לראסטי נייל על בסיס בלנטיינס (לא שאלו, פשוט בחרו. הוא לא היה מרוצה מזה) במחיר השערורייתי משהו של 51 שקלים. השירות, למרות הכוונות הטובות, לא מקצועי במיוחד - לא בהכנת הקוקטיילים, ואל מבחינת השליטה בתור הממתינים למקומות על הבר. אולי הם מסתדרים עם זה בערב שקט יחסית באמצע השבוע, אבל אני פוחד לחשוב מה קורה שם בסופ"שים עמוסים.<br /><br />כאמור, הגענו באמצע השבוע, והמקום היה מלא למחצה - מקומות הישיבה על הבר היו מלאים, אבל הספסלים והשולחנות היו ריקים ברובם. המקום לא לגמרי החליט אם הוא שכונתי או פיקאפ. שכונתי לפי גודלו, פיקאפ לפי העיצוב שלו, והמוזיקה... אקלקטית ולא ברורה. הקהל גם כן לא החליט - לא מעט תיירים, כמה טיפוסים שנראו כלא שייכים באף בר, ובהמשך מספר מחומצנות שנדדו מהרצליה וערס אחד בגופייה, שיהיה. נראה שממש כמו קו חמש האמיתי גם הבר מתנודד על הציר שמתחיל בדרום העיר ומגיע עד הנמל, ומזגזג לא מעט בדרך.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> קו 5 הוא מקום שעוד לא ממש גיבש את הזהות שלו, ולפחות באמצע השבוע לא מציע משהו אטרקטיבי במיוחד. שירות מעט צולע ולא מקצועי במיוחד, וקהל אקלקטי (ולא במובן החיובי של המילה). בסופי שבוע, לעומת זאת, שוקק בבליינים נאים וצעירים, ואז הביקורת באמת שלא מזיזה לאף אחד.</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/05/5.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)3tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-3665305285093500682Mon, 26 Apr 2010 07:34:00 +00002010-04-26T11:05:52.787+03:00ביקורתבית קפהקפה 12רוטשילדרוטשילד 12תל אביביצאנו לגיחה אומללה אל הכפר ביום שישי. אחרי זמן קצר נוכחנו לגלות שהספר הישראלי הוא עדיין לא טוסקנה או פרובאנס, וחזרנו עם זנבינו תחוב עמוק בין רגלינו אל תל אביב הבירה. הצטרפנו לחברי הפרלמנט הקבוע של שישי, שבאופן יוצא דופן החליטו לוותר על ה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/shine">שיין</a>, מדורת השבט הרגילה, ולכתת רגליהם אל התחתית. מכאן, זה לא היה קשה לגרום להם לשנות שוב מיקום, וכך יכולתי לבדוק את <a href="http://www.mytaste.co.il/cafe-12">קפה 12</a>, אחיו החדש של <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%93-12">רוטשילד 12</a>. בית הקפה הוא המשך טבעי של הבר הצמוד, והתפריט הוא שילוב מעניין בין תפריט הבר לבין ה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%99">בייקרי</a>. זה אומר שיש את המאפים המעולים של הבייקרי, וסנדוויצ'ים מעניינים ושווים, ומהצד השני מנות שלוקטו משאר מסעדות בני הזוג ועברו שינוי (=הקטנה) בעבור הבר, כמו קרפצ'יו או סלט קיסר.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S9U8UexL_lI/AAAAAAAAACk/JTKzfNDcQd4/s800/2010-04-23%2014.41.39.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 314px; height: 235px;" src="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S9U8UexL_lI/AAAAAAAAACk/JTKzfNDcQd4/s800/2010-04-23%2014.41.39.jpg" alt="" border="0" /></a><br />המקום עצמו יפה מאוד, ומעוצב באותו קו אורבני-תעשייתי של הבר - המקום קצת מרושל והרוס, אבל ברור לך שעבדו על זה קשה מאוד, כדי שהרישול וההרס יהיו מדוייקים מאוד. האוכל גם כן טעים מאוד, כאמור, אבל על השירות עוד צריך קצת לעבוד (אני מניח שזו מחלת ילדות) - היינו צריכים לבקש פעמיים תפריטים מהברמן, מלצרית שלא עבדה באותו זמן חטפה לנו במודע שולחן שהובטח לנו על ידי המארחת כדי שתוכל לשבת שם, והמארחת בתורה חיפתה עליה ו"עשתה לנו טובה" כשהציעה להוציא לנו שולחן אחר החוצה (אם אפשר היה לשים שולחן אחר בחוץ, למה זה לא הוצע לנו קודם? ולמה אין רשימת המתנה מסודרת? ועל המלצרית החטפנית אני לא מדבר בכלל).<br /><br />אחרי שעבר לנו ההלם מהתרגיל שעשו לנו, החלטנו כבר להשאר על הבר. הזמנו קרפצ'יו ומנת פלוטים (שהיו זכורים לנו מהביקור ברוטשילד 12), שקשוקה שהיתה מוצלחת מאוד, קיש כרישה ולצורך "סגירת פינה" של מזמין השקשוקה, עוד מנת "לחם שרוף עם שום ועגבניה" - כמה אייל שני מצידם - שהתגלה כשתי פרוסות לחם שרוף ששופשפו עם שום והוגשו בליווי עגבניה מגוררת.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh5.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S9VGwzyYIEI/AAAAAAAAADA/_CYjopCQl0Y/s800/2010-04-23%2015.22.59.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 316px; height: 235px;" src="http://lh5.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S9VGwzyYIEI/AAAAAAAAADA/_CYjopCQl0Y/s800/2010-04-23%2015.22.59.jpg" alt="" border="0" /></a><br />בסוף הארוחה גיליתי בתפריט הפתעה קטנה בדמות קפה <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cortado">קורטדו</a>, אותו לא יצא לי לשתות מאז הביקור שלי בארגנטינה. הוא הוגש כהלכה בכוס זכוכית קטנה, והיה פשוט מצויין. כשביקשנו חשבון הוזמנו על ידי הברמן לסיבוב צ'ייסרים, וגילינו גם שלא חוייבנו על סגירת הפינה - הברמן בהחלט התקמבק מאז משבר התפריטים.<br /><br />בסופו של דבר, ואם נתעלם מבעיות השירות (אני מניח שהמצב ישתפר בקרוב), מדובר בהבטחה גדולה, אבל מנות הבר איכשהו לא נותנות לך להרגיש באמת בבית בקפה 12, וזו קצת בעיה. בית קפה צריך לגרום לי להרגיש נינוח, והפוזה הלילית לא מסתדרת עם זה כל כך טוב לדעתי. בינתיים לפחות, הפרלמנט חוזר הביתה.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> מקום עם הרבה סטייל ופאסון, כמצופה מהבעלים. עם עוד קצת גיבוש לצוות, ואולי שינוי קל של התפריט, הוא יוכל להפוך לאחד המקומות המנצחים בעיר.</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/04/12-12.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)3tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5305718487496226358Thu, 01 Apr 2010 09:42:00 +00002010-04-01T15:12:08.120+03:00אוקטוברביקורתביקורת ברפלורנטין<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S7SFZAlZb6I/AAAAAAAAACA/KtKfiFBz2q4/2010-03-30%2023.13.41-1.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 216px; height: 224px;" src="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S7SFZAlZb6I/AAAAAAAAACA/KtKfiFBz2q4/2010-03-30%2023.13.41-1.jpg" alt="" border="0" /></a>כשהלכנו לחגיגות השנתיים לעכברוש, ראינו בר חדש שנפתח בדיוק בשם <a href="http://www.mytaste.co.il/content/oktober">אוקטובר</a> (<a href="http://www.mytaste.co.il/content/oktober">Oktober</a>). מאחר ושמתי לי כיעד לבקר קצת יותר בפלורנטין בזמן הקרוב, וכי המקום נראה חביב מאוד, הצעתי לעכברוש לצאת לדאבל-דייט במוצאי החג הראשון.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />מצאנו חניה בקלות, במרחק בלוק אחד מהמקום (אחח, פלורנטין...) וקיפצנו לנו לשם בשמחה. מאחר ובכל זאת פסח, המקום היה ריק ברובו, ולכן קצת קשה לשפוט מה תהיה האווירה בו בימים כתיקונם, אבל עדיין - הפוטנציאל בהחלט ניכר לדעתי.<br /><br />המקום מעוצב בטוב טעם, עם הרבה עץ מצד אחד, אבל עם מספיק תחכום מצד שני, כדי שלא ידמה לסתם עוד פאב "גנרי". במקום בר מרובע גדול, ועוד מעין בר בצורת חי"ת, שבעצם מקיף גרם מדרגות היורד לחדר העישון שבמרתף, בו יש מספר ספות וכורסאות נוחות למראה, הרבה יותר מריהוט העץ בקומה שלמעלה. המקום בנוי בצורה מרווחת מאוד, ויש הרבה מקום לעמידה, כך שלדעתי כשהמקום מלא יש לו פוטנציאל פיקאפ לא רע בכלל - לידיעת הרווקים מהאיזור.<br /><br />רק העכברושית שומרת על כשרות פסח, ולכן היא הזמינה קאווה (25 ש"ח) בעוד ששלושתינו הזמנו בירות. כמנהג הפלורנטינים, יש במקום מספר בירות מעניינות קצת יותר מגולדסטר/הייניקן/טובורג של מרכז העיר, ואף אפשר לבחור במסלול טעימות, אך המקום לא מהווה תחרות של ממש ל<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F-1">שטרן 1</a>, נניח. אנו בחרנו בפרנסיסקנר (27 ש"ח לחצי), דובל (29 ש"ח) וקוזל (23 ש"ח לשליש).<br /><br />העכברושים רצו לכרסם משהו, ולכן הזמינו פלפל שושקה ממולא בגבינה ברוטב פסטו (35 ש"ח), והעכברושית הזמינה בנוסף גם את נקניקיות הבית - שתי נקניקיות שמנמנות המגיעות עם צ'יפס. הנקניקיות (טלה ולבן, אמרו לנו רק אחרי ששאלנו) לא היו מי יודע מה, וגרוע מכך - הגיעו פושרות עד קרות. המנה הוחזרה במהירות למטבח, אבל המנה התעכבה עד כדי כך שהעדפנו כבר לבטל אותה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh3.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S7SElxMvHdI/AAAAAAAAABc/hKkR1CfUFww/s512/2010-03-30%2023.31.23.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 177px; height: 236px;" src="http://lh3.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S7SElxMvHdI/AAAAAAAAABc/hKkR1CfUFww/s512/2010-03-30%2023.31.23.jpg" alt="" border="0" /></a>אולי כפיצוי, קיבלנו ארבעה צ'ייסרים לבחירתינו, אותם שתינו בשמחה. הברמן (אחד הבעלים?) יצא אלינו לשאול איך היה הוויסקי, וסיפר לנו שהם החליטו לחרוג מהג'יימסון השגרתי, ומציעים את "<a href="http://www.whyteandmackay.co.uk/">Whyte &amp; Mackay</a>" בתור וויסקי הבית שלהם. (אלו ששתו ממנו נהנו ממנו מאוד). שמחים שסיימנו בטעם טוב, הזמנו חשבון וסימנו את המקום לביקור נוסף בסתם יום של חול.<br /><br /><span style="font-style: italic;"><span style="font-weight: bold;">לסיכום:</span> בר שכונתי חביב ביותר עם אווירה טובה ופסקול רוק נעים, שמראה המון פוטנציאל, ומתחשב בלא-מעשנים.</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/04/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-4426811178251426025Tue, 23 Mar 2010 21:19:00 +00002010-03-23T23:21:54.798+02:00ביקורת ברברנקניקיותפלורנטיןשטרן 1תל אביבכבר הרבה זמן הזנחתי את פלורנטין. אותה שכונה, שכבר שנים מחזיקה בתואר "אוטוטו הדבר הבא", אמנם לא הצליחה עדיין להפוך לאזור נחשק באמת בעיר אבל פיתחה סצנה מכובדת משל עצמה. משום מה, האזור אף פעם לא קופץ לי לראש כשצריך למצוא מקום בילוי - טוב, אם כך, שהאמריקאית והניו-יורקי לשעבר לקחו אותי לשם.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F-1">שטרן 1</a> (כבר כתבנו עליו <a href="http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/01/1.html">פעם פה</a>) נודע במבחר הבירות והנקניקיות המשובחות שלו, ומטבע הדברים המקום קוטלג אצלי כ"דמוי <a href="http://www.mytaste.co.il/content/norma-jean">נורמה-ג'ין</a>". הופתעתי לראות כי המקום קטן הרבה יותר, והרבה פחות מסעדתי מנורמה ג'ין (וטוב שכך, מבחינתי לפחות). החלל פינתי, צר וארוך, ונשלט על ידי בר ארוך לאורך כל הקיר. אחר כך ראיתי שיש גם חדר פנימי יותר, המיועד למעשנים.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S6TxvWm4HsI/AAAAAAAAAAU/AIs5b56BwHU/2010-03-15%2023.01.09-2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 404px; height: 210px;" src="http://lh6.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S6TxvWm4HsI/AAAAAAAAAAU/AIs5b56BwHU/2010-03-15%2023.01.09-2.jpg" alt="" border="0" /></a><br />בסוף התיישבנו לנו בשולחן קטן ליד הכניסה, וחנן ייעץ והתאים לנו בירות לנקניקיות שהזמנו. מאחר ולא הצלחתי להחליט, הוא ארגן לי טעימות של שלוש בירות, שהגיעו בכוסות בירה קטנטנות. בסוף נבחרה לה-שוף, אגב, שהשתלבה היטב עם נקניקיית הטולוז (חזיר וגבינת פקורינו) השמנונית והטעימה. הנקניקיה גדולה, ומגיע בלחמנייה מכובדת, אך מאחר והיא לא מהזן הרך נאלצתי לוותר חיש מהר על שאיפתי המקורית לאכול את הנקניקה בידיים - הרטבים השפריצו ויצרתי בלגן לא קטן. עם זנב בין הרגליים עשיתי מה שעשו האחרים בשולחן - אכלתי את המנה עם סכין ומזלג. ברברים.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh4.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S6TyHkC12OI/AAAAAAAAAA4/b_fowHhvyHA/s512/2010-03-15%2023.02.09-1.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 354px; height: 380px;" src="http://lh4.ggpht.com/_UrFrpIxXeRs/S6TyHkC12OI/AAAAAAAAAA4/b_fowHhvyHA/s512/2010-03-15%2023.02.09-1.jpg" alt="" border="0" /></a><br />המקום שכונתי ונעים ביותר, ומבחר הבירות בו מכובד בכל קנה מידה (רוב התפריט למעשה מורכב מרשימת הבירות שבמקום) ויחד עם אוכל לא רע בכלל, הקומבינציה בהחלט נעמה לנו.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> בסך הכל מקום חיובי בהחלט, ומלבד שירות עצל משהו שמתקשה להשתלט גם על בר ריק ברובו, באמת שאין דברים רעים להגיד על המקום. ביקרתי בו שנית בעת </span><a style="font-style: italic;" href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1663552">חגיגות השנתיים של העכברוש</a><span style="font-style: italic;">, והמסקנות היו דומות (כולל איטיות השירות, לצערי). אני בהחלט מתכוון לחזור לשם.</span><br /><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/03/1.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-1879390614186467821Sun, 07 Mar 2010 10:50:00 +00002010-03-10T12:15:21.422+02:00איטלקיביקורתלב העירמונטיפיורימסעדהמסעדת שףתל אביבלכבוד יום הולדתה של האם הטריה (שחל לפני ימים אחדים) ולכבוד יום הולדתי שלי (שחל כבר לפני חודש, אך לא הזדמן לנו לחגוג אותו), החלטנו לצאת לארוחת ערב ב<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A6%D7%99">אמיצ'י</a>.<div><br /></div><div>האמיצ'י נפתחה בקול תרועה רמה לפני מספר חודשים, על חורבות הקיוטו סלסה במונטיפיורי. המקום שופץ ללא הכר, והוקם בו בר יין מרשים המתנשא עד לתקרתו, וקיר אחד בו כוסה באריחים המרכיבים ציור קיר ענק. עברנו במקום מיד לאחר שנפתח, רק כדי להציץ בתפריט, וראינו כי טווח המחירים במקום יקר מאוד. באותה הזדמנות ויתרנו, כי רצינו משהו קליל יותר, אולם הפעם, לרגל המאורע הכפול, נראה המקום כמתאים ביותר.<br /><br /></div><div>כשנכנסו, ראינו שהמקום ריק כמעט לחלוטין - במקום ישבו ליד שלושה שולחנות בלבד, ועוד זוג בודד על הבר הארוך. די הופתענו אם כן לשמוע מנערת יום ההולדת שכאשר היא התקשרה להזמין מקום המארח טען שהכל מוזמן, וניסה לשכנע אותה להזיז את השעה. רק לאחר שהתעקשה הוא "התאמץ ומצא". האם לא בוחלים שם באמיצ'י באמצעים בבואם ליצור רושם של מסעדה עמוסה ומצליחה? או אולי המארח ניסה לשכנע אותנו לבוא מאוחר יותר, בתקווה קלושה שהמסעדה לא תהיה שוממת לחלוטין? כך או כך, די עלוב.<br /><br /></div><div>למרות רמת התמחור הרצחנית של המקום, והעובדה שהמסעדה היתה ריקה, השירות לא היה יעיל וקשוב כפי שציפיתי. המלצרית (מתלמדת?) לא שלטה בתפריט היינות כלל וכלל. בתפריט מצויין ליד כמה מיינות הגוורצטרימנר כי הם "בלעדיים לאמיצ'י", ולא מצויין לידם מחיר. המלצרית שלנו הופתעה לשמוע מאיתנו כי יש להם יינות בלעדיים, הלכה לברר וחזרה לאחר דקות ארוכות עם תשובה - היינות עוד לא הגיעו למסעדה, ולכן אין מחיר ובמילא אי אפשר להזמינם. היא הציעה מיוזמתה טעימה מיין אחר, ונעלמה שוב לזמן ארוך עד שחזרה עם כוס לדגימה. בכלל, לאורך הסעודה זה הרגיש כאילו כל הצוות נעלם לאיזו הפסקת סיגריה בכל פעם שמבקשים ממישהו משהו...<br /><br /></div><div>למזלנו, לא היינו כל כך רעבים, והחלטנו, שני זוגות, לחלוק שלוש ראשונות ושתי עיקריות. למזלנו, כי התמחור במקום מפחיד. הוזמנו פוקאצ'ה (24 ש"ח), קרפצ'יו בקר (44 ש"ח) וארנצ'יני טרטופו (40 ש"ח). מנת הפוקאצ'ה היתה נדיבה - שתי פוקאצ'ות חמות וטובות, בליווי ערימת מקלות גריסיני. מנות הקרפצ'יו והארנצ'יני היו טובות גם כן. יחד איתן הוגשה לנו סלסלת לחמים טריים וטעימים בליווי חמאה ואיולי, עליה לא חוייבנו.<br /><br /><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhi_zCcbOF7WleYbZw67hF1tyOv-jhZ-Cg4Pnj5h2Dd17s4nmt4cswi8VgtCGIOKWOFLmLvNIKuL-jns6jo40d3JUjOYfelGzu_8tdqHCjAHuaGE4RTW4AaeLc17RKWqDhpcrHPIMaNHRoY/s1600-h/2010-03-01+21.35.01.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 169px; height: 225px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhi_zCcbOF7WleYbZw67hF1tyOv-jhZ-Cg4Pnj5h2Dd17s4nmt4cswi8VgtCGIOKWOFLmLvNIKuL-jns6jo40d3JUjOYfelGzu_8tdqHCjAHuaGE4RTW4AaeLc17RKWqDhpcrHPIMaNHRoY/s320/2010-03-01+21.35.01.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5445849811723024354" border="0" /></a></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0WD2rEdqOrczHIA5goJ7ZCp9cRp_3aKjYxD7kix2dFagIC6r8E6kO2DSX_T-2WFo_xIvglXhO7s9k0_6Z2kNe3ADaIR_4fKpJgm3g4hNuf5lxXgkkR5tXOsgc_eSm-moBaUtKA0RwbYXv/s1600-h/2010-03-01+21.34.53.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 168px; height: 225px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0WD2rEdqOrczHIA5goJ7ZCp9cRp_3aKjYxD7kix2dFagIC6r8E6kO2DSX_T-2WFo_xIvglXhO7s9k0_6Z2kNe3ADaIR_4fKpJgm3g4hNuf5lxXgkkR5tXOsgc_eSm-moBaUtKA0RwbYXv/s320/2010-03-01+21.34.53.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5445849598276623266" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />לעיקריות, הזמנו מנת לינגוויני צדפות (82 ש"ח) ופפרדלה זנב שור (84 ש"ח). שתי המנות היו טובות וטעימות. מנת הלינגוויני הכילה כמות יפה של צדפות (מולים וקוקי סן ז'אק), אך החביבה עלי יותר היתה הפפרדלה, שהכילה גם אספרגוס והיתה בעלת טעמים עזים ומודגשים.<div> </div><br /><div><div> </div> </div></div><div><div> </div> </div><div><div><div> <div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjIXsli5SK_Ho87PTrqo3WIfebcz7h4R3dWELufE6PUPHiZZWLp5MigQrKC1LGCdhw0LCaL116TNHjXwqOCteihb60cv_dSgtRpM0DiOmFhHyXvo4oZWEW4fVIBakLtMEGMuoxUCR8M34jp/s1600-h/2010-03-01+21.39.10.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 169px; height: 225px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjIXsli5SK_Ho87PTrqo3WIfebcz7h4R3dWELufE6PUPHiZZWLp5MigQrKC1LGCdhw0LCaL116TNHjXwqOCteihb60cv_dSgtRpM0DiOmFhHyXvo4oZWEW4fVIBakLtMEGMuoxUCR8M34jp/s320/2010-03-01+21.39.10.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5445850187266674130" border="0" /></a><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgZXSke7H5Cbl222IwpTVh3fnP0jsLvjIQ0jCo8Kb5nI6U-aReKI-nd0FtYgBf4sIaA-GFDnzv76L5TkeMz8ZXTiFgSME7ZDQYYYcVzT1_tgncrUpj-Fc9thbvIDn3i1x1x0eshxTHVpZjJ/s1600-h/2010-03-01+21.39.22.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 169px; height: 225px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgZXSke7H5Cbl222IwpTVh3fnP0jsLvjIQ0jCo8Kb5nI6U-aReKI-nd0FtYgBf4sIaA-GFDnzv76L5TkeMz8ZXTiFgSME7ZDQYYYcVzT1_tgncrUpj-Fc9thbvIDn3i1x1x0eshxTHVpZjJ/s320/2010-03-01+21.39.22.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5445850353258218498" border="0" /></a></div> </div> </div> </div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />לאחר הארוחה, הגיע כמובן זמן הקינוחים. אנחנו ציידי טירמיסו נלהבים, ולכן שמחנו כאשר המלצר המליץ על קינוח זה מבין כל המבחר, ותיאר אותו כ"קלאסי". לאחר שאכלנו אינטרפרטציה לא מוצלחת מדי של שגב לעניין, שמחנו לחזור למקורות. מה רבה היתה אכזבתנו עם כן, כאשר טעמנו מן המנה (40 ש"ח) - היא אמנם נראית טוב מאוד, אך במקום גבינת המסקרפונה המופיעה במתכון המקורי קיבלנו ערימת קצפת. טעים, כן, אבל לא ממש זה.<br /><br /></div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjw2KYrCYGH20eJzAkhxA61Rc-iUouF_7pdImvLgG1zigFIbwdgAbpMVA2mXUpaV5L7pLM_gKs_wy0HtKfczYNzglIW41BkEGtdkPATOJiswQLwGAN9L8Jd6ozTdAi8n5h4KWKqQGelOhGU/s1600-h/2010-03-01+22.17.24.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 187px; height: 250px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjw2KYrCYGH20eJzAkhxA61Rc-iUouF_7pdImvLgG1zigFIbwdgAbpMVA2mXUpaV5L7pLM_gKs_wy0HtKfczYNzglIW41BkEGtdkPATOJiswQLwGAN9L8Jd6ozTdAi8n5h4KWKqQGelOhGU/s320/2010-03-01+22.17.24.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5445850629167339810" border="0" /></a></div><div><b><i><br />לסיכום:</i></b> <i>היה הרבה הייפ על המקום כאשר הוא נפתח, ומאז הסתבר שהשף ערן שטרוימן (אקס אורקה) </i><a href="http://www.chefs.co.il/Index.asp?ArticleID=1132&amp;CategoryID=152"><i>עזב את המקום</i></a><i>. אולי זו הסיבה לדיסוננס בין רמת האוכל והשירות למחירים הגבוהים עד מאוד? בכל מקרה, אנו נצטרף לכל ההמונים אשר </i><b><i>לא </i></b><i>ישבו במקום, ולא נחזור בעתיד הקרוב.<br /><br /></i></div><div><i><br /></i></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/03/blog-post_07.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)7tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-1297833884136737311Sun, 07 Mar 2010 10:17:00 +00002010-03-07T12:20:18.809+02:00לא, אני לא מת - אני עדיין כאן.<div><br /><div>תקופה רצחנית בעבודה, פלוס מעבר דירה (עברתי לככר רבין!), גרמו לתקופת יובש רצינית מאוד, גם בבלוג וגם באתר.</div><div>ובכן, עברנו סוף סוף, ונראה שגם בעבודה קצת נרגע ואני חוזר הביתה בשעות שפויות פחות או יותר, וכך אפשר להתחיל לצאת שוב בערב ולכתוב ביקורות. הראשונה תפורסם בעוד כשעה :)</div><div><br /></div><div>אגב, בנימה חיובית, מאחר והחלפתי את הנוקיה הישן והטוב שלי בנקסוס חדש ונוצץ, תראו פה הרבה יותר תמונות בינוניות-להחריד של המנות אותן אני דוגם. שיהיה בתיאבון.</div><div><br /></div><div>יוסי.</div></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/03/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)2tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-3104072691903159475Sun, 10 Jan 2010 21:53:00 +00002010-01-11T13:53:07.567+02:00223ביקורתבר מסעדהמסעדהסושיאל קלאבתל אביבלא מזמן פתחו על חורבות הדיטה מסעדה חדשה, מבית היוצר של בעלי ה- <a href="http://www.mytaste.co.il/content/223">223</a>, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/social-club">סושיאל קלאב</a> שמה, והיא זו שנבחרה לפגישה מלבבת עם זוג חברים טובים שבאו לביקור קצר מחו"ל. מבנה המקום נשאר ללא שינוי, אבל העיצוב חודש מקצה לקצה והבר שכבר היה מרופט בקצוות הפך למרשים ביותר. נאמנים לקו שבו החלו בבר (המוצלח מאוד לטעמי) 223, הבעלים הנהיגו מדים למלצרים המזכירים לבוש משנות השלושים, עד לרמת שרשרת שעון המשתלשל מכיס הוסט שלהם. קצת תיאטרלי מדי, אבל בהחלט מכניס לאווירה.<br /><br /><div>התלבטנו קצת בין המנות, ובסוף בחרנו בשתי ראשונות - פרוסות סלק ביוגורט (32 ש"ח) וצלחת פלפלים קלויים (38 ש"ח) ובשלוש עיקריות - נקניקיות טלה וחצילים (58 ש"ח) ופעמיים פסטה רחבה עם ברווז, ערמונים ופטריות פורצ'יני (72 ש"ח). לראשונות הוספנו לחם ומטבלים, בעלות 18 שקלים.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjQfeoydRuDZm05spDtSJFvuQLu_-EvIWN-RKkhTlygvtkLl0jjvoK7BkmCqU6j3rNF4NuL_U2344kKZAo5CIiPeb-_YKi7CB9GZCWWIvwnD6owtLwUnvHZxU52dpFQqkAKz9yo8QKw78IX/s1600-h/%D7%A1%D7%9C%D7%A7.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 174px; height: 130px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjQfeoydRuDZm05spDtSJFvuQLu_-EvIWN-RKkhTlygvtkLl0jjvoK7BkmCqU6j3rNF4NuL_U2344kKZAo5CIiPeb-_YKi7CB9GZCWWIvwnD6owtLwUnvHZxU52dpFQqkAKz9yo8QKw78IX/s320/%D7%A1%D7%9C%D7%A7.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425229851524208402" border="0" /></a></div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh49zmm8dQOGdI368IHL1kiI78E9Eks4rq7OeMAcFUoDorv-uOzTKAb1fA5SUHWAsx_64QoemPYwL2XIDA3ufo0W_GgASNACV6D8N6rCIMs-8SsAtI0kw2_YI7YZTbAQSLKM5vv58vTJL_i/s1600-h/%D7%A4%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D.JPG"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 164px; height: 130px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh49zmm8dQOGdI368IHL1kiI78E9Eks4rq7OeMAcFUoDorv-uOzTKAb1fA5SUHWAsx_64QoemPYwL2XIDA3ufo0W_GgASNACV6D8N6rCIMs-8SsAtI0kw2_YI7YZTbAQSLKM5vv58vTJL_i/s320/%D7%A4%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425229946819587730" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />בזמן ההזמנה המלצרית שלנו המליצה בחום על אחת מהמנות המיוחדות לאותו ערב - פסטת פירות ים. לאחר שבחרנו שלא להזמין אותה, היא המליצה עליה שוב בעודה מסיימת לרשום את ההזמנה. בחיוך, הצעתי שהיא תביא לנו מעט לטעום באיזו צלוחית. <b><i>"עעעאאלקקקק"</i></b> היא הפטירה לעברנו והלכה לה. זה בסדר לא להביא לנו דוגמית - לא באמת חשבתי שנקבל אחת - אבל הבעלים כנראה לא הפנימו את משמעות המעבר מבר למסעדה. השירות, אגב יהיה מוטיב חוזר בביקורת זו.<br /><br /></div><div><div> </div></div><div>המנות הראשונות היו מוצלחות בסך הכל. מנות מכובדות בגודלן, והלחם היה טעים, גם אם לא הפיל חללים. כרבע שעה לאחר שהוסרו הצלחות משולחננו על ידי מלצר אחר, חזרה המלצרית שלנו ושאלה אם זה בסדר שהיא תזמין מהמטבח את העיקריות. מופתעים במקצת, ענינו בכן החלטי... כשציינו שהם קצת לא מסונכרנים שם, בעמדת המלצרים, היא גלגלה עיניה למעלה בדרמטיות - ואמרה באנחה קורעת לב "אני יודעת, הם מתלמדים". טלי קורה מבין עיניך, יקירתי.<br /><br /></div><div><div> <div> </div> </div></div><div>העיקריות הגיעו לבסוף. מנת נקניקיות עבורי, מנת פסטה אחת עבור חברתי היקרה, ועוד מנת פסטה זהה עבור הזוג מהניכר. מנת הנקניקיות היתה בסדר, אבל לא הלהיבה אותי. הנקניקיות דמו קצת למרגז, והיו יבשות מעט. המנה הוגשה עם חצילים וטחינה - מנת בר טובה כדי ללוות את הבירה, אבל לא הייתי בוחר בה כמנה עיקרית בארוחה של ממש - מזל שידעתי שאני אוכל לגנוב קצת מהפסטה.<br /><br /></div><div><div> <div> <div> <div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHJU9aLS1NsTwC8x9CcgG0q0vPd5LMcYKN5hC-r8YgrXfRftfZ7UMepLmCsWnQc17hKUYwXOzfwT1OwKzN5yahGfzTyNsv0QBE4sYPdJuRhPjDCV8ON-GKL8GVmi4gOyJAa_m40ZtpaQbU/s1600-h/%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHJU9aLS1NsTwC8x9CcgG0q0vPd5LMcYKN5hC-r8YgrXfRftfZ7UMepLmCsWnQc17hKUYwXOzfwT1OwKzN5yahGfzTyNsv0QBE4sYPdJuRhPjDCV8ON-GKL8GVmi4gOyJAa_m40ZtpaQbU/s320/%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425229002608666322" border="0" /></a></div> </div> </div> </div></div><div><br />במנת הפסטה לא היה שום זכר לפטריות פורצ'יני, ולעומת זאת היתה משופעת בארטישוקים. בעיננו זה היה טעים, להם החמיצות היתה לא במקום וביקשו להחליף את המנה. מנהל המשמרת/אחד הבעלים שבדיוק היה ליד שמע את התלונה ומיד לקח את המנה והמלצרית הגיעה לקחת הזמנה חלופית - פילה דניס מושחם (86 ש"ח) נבחר. ראוי לציין שהמנה נלקחה מיד וללא תלונות, מה עוד שמנה זהה נשארה על השולחן ונאכלה עד תום. כשהדג הגיע הם היו כל כך רעבים שלא ניתנה ההזדמנות לצלם תמונה, וחבל - כי זו היתה מנה אסתטית מאוד. היא גם היתה השיחוק האמיתי של הארוחה - הדג היה פריך בחוץ עם טעמים עדינים, ולווה בסיר קטן של פירה מוצלח.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhCHJ7S5qaxNIuuD7ZdglF4PkB1jvCo3JWDet-9l8cGERhYpf6gMjXrtgAmgSrLsU0g2jpT0XSDi4RgCoTG9xPuA9SESpjTGRFy555SElMOuFSIoD5x_YRbj5blXaF-1hyklh9ltYYjfUpy/s1600-h/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%94.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhCHJ7S5qaxNIuuD7ZdglF4PkB1jvCo3JWDet-9l8cGERhYpf6gMjXrtgAmgSrLsU0g2jpT0XSDi4RgCoTG9xPuA9SESpjTGRFy555SElMOuFSIoD5x_YRbj5blXaF-1hyklh9ltYYjfUpy/s320/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%94.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425229212175486738" border="0" /></a></div><div><br /></div><div>לקינוח, הזמנו סמי פרדו של בננות וריבת חלב, אשר הגיע בצנצנת (בלי כפיות, אשר הגיעו אחר כך, כמובן). הסמי פרדו אכן כוסה בריבת חלב, אך בי נשבעתי שהוא מעולם אפילו לא ראה בננה, ובטח שלא הכיל אחת. במקום הבננות המסתוריות, הוא הכיל עוגיות (אישית, אני בכלל לא מחבב בננות, וכן מחבב עוגיות, אבל שאר שוכני השולחן היו קצת מאוכזבים). הוא כן היה טעים, אבל במקום סמי פרדו הוא היה פרדו לגמרי. לקחנו לנו כמה דקות כדי לתת לפרדו זמן להתבוסס בעצמו, ובינתיים שתיתי מקיאטו חלוש משהו. </div><div><br /></div><div>כשהמלצרית הביאה לנו את החשבון היא הניחה אותו, הרימה אותו שוב, בדקה אותו ביסודיות והכריזה "כן! הכל בסדר". אך כמו כל אקדח טוב שמופיע במערכה הראשונה, כך גם הופיעה מנת הפסטה השניה שלנו בחשבון. כשקראנו לה שוב והצגנו את הקנה העשן היא קימטה בהפגנתיות את החשבון והלכה אל תוך המסעדה. אחרי יותר מעשר דקות היא חזרה עם חשבון מתוקן ואמרה ש"זה היה קשה". בחיוך, נאלצנו להסכים איתה.<br /></div><div><br /></div><div><b><i>לסיכום:</i></b><i> האוכל היה בסך הכל לא רע, גם אם הוא רחוק משלמות. העיצוב נאה מאוד, ובסך הכל המקום בהחלט בעל פוטנציאל להפוך לבר-מסעדה מוצלח, אם רק יטפלו שם בשירות הרשלני. חשוב לי לציין שבסופו של דבר הכל היה בסדר - המנה הוחלפה ללא תלונות וגם לא חוייבנו עליה, ואיש לא התווכח איתנו על העניין - אבל ההתנהלות... איכשהו זה לא היה זה. ממליץ לתת למקום עוד קצת זמן להשתפשף לפני שמביאים לשם מישהו שבאמת חפצים ביקרו.</i></div><div><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/01/blog-post_10.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)5tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5814746658687678513Sun, 10 Jan 2010 09:42:00 +00002010-01-10T16:09:35.137+02:00ביקורתביקורת אורחביקורת ברברעכברוש העירפלורנטיןתל אביב<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-style: italic; color: rgb(0, 0, 153);">ידידי העכברוש פקד לאחרונה את <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F-1">שטרן 1</a>, הבר החדש בפלורנטין, וכל כך נפעם שהוא כתב ביקורת אורח על המקום.</span> <span style="font-style: italic; color: rgb(0, 0, 153);">מבלי לבזבז יותר מדי זמן - קבלו אותו :)</span><br /><br /><span style="font-weight: bold;">זמן:</span> יום שלישי בלילה, ינואר 2010<br /><br /><span style="font-weight: bold;">מיקום:</span> <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F-1">שטרן 1</a> (פינת ידידה פרנקל), פלורנטין, תל אביב.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">רקע היסטורי:</span> שטרן 1 (Stern), בית בירה ונקניקיות (עם שרקוטרי משלו), נפתח רק לפני כשבועיים בפלורנטין ע"י הבעלים של <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1534261">הקורדובירו</a> - הקאווה טאפאס בר הסמוך והמשובח בפני עצמו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlBAFPqADocZGztlROfceIHXzNFBlJ9u-W0Y7GI-ibgwfwdHuhUrZIQWI2PZDO-UUGM6FMNWvTeC8nSAkCd2-n0pc9bWS0WF7GLXEH8Nu47g1NfAnuWDJIWZmXig0h6RlmBlU-iJRi5L9w/s1600-h/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 246px; height: 152px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlBAFPqADocZGztlROfceIHXzNFBlJ9u-W0Y7GI-ibgwfwdHuhUrZIQWI2PZDO-UUGM6FMNWvTeC8nSAkCd2-n0pc9bWS0WF7GLXEH8Nu47g1NfAnuWDJIWZmXig0h6RlmBlU-iJRi5L9w/s320/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425047155845142322" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">הסיפור:</span> אני כבר <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1611491">הספקתי לבקר ולהנות בשטרן 1</a> כבר ארבעה ימים אחרי הפתיחה, ובעקבות רשמיי רצו לבוא לשם גם הבעז"ב ובת הטייס שבאו לארץ לביקור קצר.<br /><br />וכך ביום שלישי בלילה קבענו להיפגש שם. תכננתי להגיע לאזור פלורנטין בתחבורה ציבורית אך פספסתי את האוטובוס. לשמחתי (?), בדיוק באותה השעה (22:00) יצא הוורקוהוליק מהעבודה והחליט באופן ספונטני להצטרף ובדרך גם לאסוף אותי לבקשתי.<br /><br />הגענו אל השטרן 1 בסביבות 22:30, המקום היה די מלא אך לא מפוצץ והבעז"ב ובת הטייס היו כבר אחרי כמה סיבוב ראשון של בירות עם נקניקיות (ציפוטלה בלחמניה - 25 ש"ח, מרגז עצבנית - 37 ש"ח) שהיה לדבריהם מאוד מוצלח.<br /><br />מכיוון שלא היה מקום על הבר הם ישבו בשולחן זוגי ליד החלון, אך הדבר לא היווה בעיה מכיוון שבתוך דקה ארגנה לנו אחת המלצריות עוד שני כסאות לישיבה. בגלל מגוון האפשרויות (14 בירות שונות מהחבית, כ-100 מבקבוק) התלבטתי מאוד מה להזמין לשתות. לבסוף החלטתי להזמין את הלה-שוף מהחבית, הפעם רק 250 מ"ל (17 ש"ח), כדי שאוכל עוד משהו נוסף לנסות. הבעז"ב הזמין אף הוא לה שוף מהחבית (500 מ"ל - 34 ש"ח), הוורקוהוליק חצי פרנסיסקנר (28 ש"ח), בת הטייס רבע ניוטון (בירה תפוחים, 14 ש"ח).<br /><br />הזמנו גם כמה נשנושים - תערובת שעועית בבירה (12 ש"ח) בשבילי וגם צ'יפס (14 ש"ח).<br /><br />ברקע התנגנה לה מוסיקה משתנה ונעימה (ג'אז, בלוז ועוד כל מיני) שלא הפריעה לשיחה, ואנחנו שתינו את הבירות לרוויה כשגם השעועית היתה מאוד טעימה.<br /><br />האצן הלוגם שהיה אמור להצטרף אלינו הלך לאיבוד ברחובות תל אביב וויתר (חבל בשבילו), אני והבעז"ב המשכנו במקומו לעוד סיבוב משקאות, כשהפעם בהמלצת המלצרית ניסיתי את בירת בוטיק ישראלית בבקבוק - מלכה אדמונית (30 ש"ח) שהיתה טעימה ומעניינת ולדברי הבעז"ב גם האמריקאים היו אותה מחבבים בגלל הטעם המעט פירותי.<br /><br />למרות שהיה לי גם טרמפ הביתה עם הוורקוהוליק (בדרכו חזרה לעבודה?) החלטתי הפעם להסתפק בזאת, לקח מהפעם הקודמת בה שתיתי כמעט ליטר של בירות שונות וחזקות.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">לסיכום:</span> כמו שהקורדובירו הוא מקום מצוין לקאווה וטאפאסים, אחיו הקטן והסמוך שטרן 1 הוא מקום מצוין למפגש עם חברים על כמה בירות טובות וגם נקניקיות (מנסיונם של האחרים).<br /><br />עם מגוון רחב מאוד של בירות וגם וויסקי, שירות ידידותי ואוויר נקי (יש קומה נפרדת למעשנים) שטרן 1 לא רחוק מה<a href="http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1388452">נורמה ג'ין</a>, רק עם אופי הרבה יותר שכונתי.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">טיפ למבלים:</span> למי שלא קרא את הרשומה הראשונה ב<a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=cityrat">עכברוש העיר</a> על המקום , לפני שמזמינים בירה מהחבית אפשר לבקש לטעום - יש אפילו כוסות בירה קטנטנות שבדיוק לזה נועדו. חשוב גם לזכור שחלק מהבירות די חזקות (5%-10% אלכוהול), אז מומלץ לא להפריז יותר מדי בכמויות.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">מילה לבעלים:</span> בעוד אנו מחכים למסלולי טעימות ולשעות השמחות, ואפשר גם להוסיף לתפריט כמה אפשרויות מתוקות.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2010/01/1.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)0tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-3552954251951439390Tue, 29 Dec 2009 14:36:00 +00002009-12-29T16:44:28.625+02:00לב העירלילינבלוםפרידה קאלושמנמנ.יםתל אביב<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2532/4196602715_acfd645b76.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 388px; height: 242px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2532/4196602715_acfd645b76.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">חברי השמנמנ.ים הוזמנו למסעדת פרידה קאלו כדי לדגום את התפריט, והשמחה היתה רבה.<br /><br />פרידה קאלו היא מסעדה בסגנון ספרדי. המסעדה מגישה רק ראשונות וקינוחים - קונספט חביב שמביא אותה קרוב למסעדת טפאס, אבל לא בדיוק, כי המנות בכל זאת בגודל נורמלי יותר.<br /><br />חוץ מהחשודים הרגילים, הצטרפה אלינו לארוחה הפעם אילאיל (<a href="http://twitter.com/ililush">ililush@</a>), ונראה שגם היא נהנתה כמונו.<br /><br />שורה תחתונה - מומלץ ביותר, אבל עוד יותר מומלץ <a href="http://www.shmanman.im/frida-kallo">לקרוא את הכל</a> :)<br /><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/12/blog-post_29.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)0tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-6198000718434966211Mon, 28 Dec 2009 13:33:00 +00002009-12-28T15:41:29.252+02:00ביקורתביקורת ברברלב העירנחלת בנימיןתל אביבבכלל לא רציתי לצאת באותו הערב, כי חזרתי ממסע בירושלים, בו התפטמתי במסעדת מחניודה (המעולה!), אבל אז רענן, הסטארטאפיסט הנמרץ התקשר. רענן גר בגרמניה רוב הזמן, ובא רק לגיחות קצרות לישראל, אז קשה לי להגיד לו לא :)<br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br />העכברוש ציין שנפתח מקום חדש במקום הארטמיס - <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%C3%97%C2%A0%C3%97%C2%97%C3%97%C2%9C%C3%97%C2%94-52">נחלה 52</a> - ושיש דיבור על זה שהוא הדבר הבא בעיר, אז קבעתי עם רענן שם והודעתי לעכברוש, <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1611116">שאמר שיגיע יותר מאוחר עם כמה חברים</a>.<br /><br />את רענן מצאתי בלה-צ'מפה הסמוכה, כי כשהוא הגיע המקום עדיין היה סגור. יצאנו לנחלה הסמוכה, ושם באמת המקום (שנפתח בינתיים) היה ריק כמעט לחלוטין, חוץ משולחן אחד של כמה חבר'ה צעירים בצד. הברמן היה עסוק בהנחת כוסות על הבר, ועשה לנו פרצוף כשרצינו לשבת בשניים מהמקומות הפנויים - הוא רצה לסמן את כל הבר כמוזמן ורק התערבות קצרה מצד המנהל הצילה אותנו מעמידה.<br /><br />ניסיתי לברר עם הברמן איך זה שכל הבר מוזמן כשהמקום רק נפתח, אבל הוא רק הפטיר משהו בסגנון "יודעים מה טוב" ולא פירט. מבט מסביב הראה שהמקום מעוצב כמו פאב שכונתי - הרבה עץ, קיר לבנים חשופות, בלי שום שטיקים עיצוביים מתוחכמים מדי. בימי הארטמיס והמכה היה שם בר מרובע במרכז החלל, ועכשיו הוא הוחלף בבר גדול שצמוד לקיר, והרבה מקומות ישיבה.<br /><br />רענן היה רעב, והזמין כריך רובן - <a href="http://feedproxy.google.com/%7Er/Mytaste/%7E3/1f8ldaFBrl0/blog-post_15.html">אין ספק שרובן הוא הסושי החדש</a> - הגרסא של נחלה 52 כוללת לחם שחור ופרוסות כתף בקר ("300 גרם" אמר הברמן. "200 גרם" אמר התפריט. בפועל, כנראה שעוד פחות) ב- 26 שקלים, וגבינה בתוספת 4 שקלים. המחיר הוגן, ורענן נראה מרוצה. הכריך לווה בשני בקבוקי סטלה, שהסתבר אחר כך שעלו 27 שקלים איץ' - מפולפל לפחות כמו כתף הבקר...<br /><br />שולחן הצעירים הדליק כמה סיגריות, וכמוהם גם ברמנית לפני משמרת שישבה בסוף הבר. סימן מחשיד, וכבר יכולתי לשמוע בדימיוני את רטינות העכברוש, שאכן הגיע כמה דקות מאוחר יותר עם שני חברים. ברור שלא היה מקום בבר (הכל מוזמן, זוכרים?) אבל גם כל השולחנות היו מוזמנים. פתאום נזכרתי שיש גם קומה שנייה במקום, מה שגרר משיכת כתפיים מצד הברמן שאמר לנו לבדוק למעלה. יפה מצידו שהוא לא חשב להציע את זה בעצמו, או חלילה לדעת או לברר מה קורה אצלו בבר.<br /><br />בזמן שחבורת העכברוש העפילה לקומה השנייה אנחנו המשכנו על הבר עם הבירות והרובן, ושמנו לב שהמקום מתמלא. מתמלא במהירות מפחידה. חבורות-חבורות נכנסו לבר, בחמישיות ושישיות, וזה נראה ממש כאילו אוטובוסים פורקים את החבר'ה בחוץ בצורה מאורגנת. בשלב זה עלינו למעלה ונתקלנו בשוס האדיר של המקום - חדר גיטר הירו (יש גם שולחן פול, אבל למי אכפת).<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIVQ0pErNaeRjCNHEeH8bzaTt-e_8ZXN0CEQTMV2sTe3oWdnluZk4iiK9FOp1Dq_qr5rDKuVMUuaUBBgOzcHfyjXmAJer2JbbYxtLsHlLOp2MQa4X1as8DXc7D4wbJhtS-AAPw1IWz_bBs/s1600-h/guitar_hero_3-1024x768-389633.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 280px; height: 210px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIVQ0pErNaeRjCNHEeH8bzaTt-e_8ZXN0CEQTMV2sTe3oWdnluZk4iiK9FOp1Dq_qr5rDKuVMUuaUBBgOzcHfyjXmAJer2JbbYxtLsHlLOp2MQa4X1as8DXc7D4wbJhtS-AAPw1IWz_bBs/s320/guitar_hero_3-1024x768-389633.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420281446520726722" border="0" /></a>מדובר בחדר מרווח עם ספות, אטום לרעש לחלוטין (מאפשר להתעלם מהרוק הבנאלי בחוץ ולהתמקד ברוק הבנאלי בפנים!) עם מערכת סאונד מעולה, פלייסטיישן טלוויזיה גדולה וערכת גיטר הירו שלמה (שתי גיטרות, תופים ומיקרופון). מיד התחלנו לנגן, ובהמשך גם העכברוש וחבריו הצטרפו. לאט לאט, כמובן, התחילו לטפטף עוד אנשים לחדר, כולם עדיפים עלינו בהרבה בכישורי הניגון. אחד נטל גיטרה, שני התיישב על התופים, והתחילו לדחוק אותנו מהמשחק. אחרי עוד כמה שירים ושתי בירות החלטנו שהספיק לנו ויצאנו החוץה. הקומה העליונה המנומנמת כבר היתה מלאה למדי, ולמטה היה פשוט מפוצץ, עם ענן עשן אדיר מרחף מעל האנשים. עשר הדקות שלקח לנו לפלס את דרכנו היו קשות ביותר - אין ספק שהחדר האטום היה ממש זה, והגן עלינו מפני השואה הכימית שבחוץ...<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> מקום קצת אמביוולנטי - נראה כמו פאב שכונתי, מתנהג כמו דאנס בר בנמל. יש לו אטרקציה למעלה, אבל לא ממש טורחים להגיד לך עליה. לחובבי השקט והאוויר הנקי מומלץ להגיע מוקדם. לאוהבי הקרחנה והעשן - בואו חופשי.</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/12/52.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-3794102323337294907Tue, 22 Dec 2009 16:34:00 +00002009-12-22T18:50:14.941+02:00ביקורתברטאפאסטאפאס אחד העםטפאסטפאס אחד העםמסעדת שףרושפלדתל אביבהממש לא מזמן נפתחה ברחוב אחד העם "<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%90%D7%97%D7%93-%D7%94%D7%A2%D7%9D-%D7%98%D7%90%D7%A4%D7%90%D7%A1-%D7%91%D7%A8">טפאס אחד העם</a>", מסעדתו החדשה של רושפלד, וכמובן שהבאזז באוויר. חבורת ה<a href="http://shmanman.im/">שמנמנים</a> החליטה ללכת לשם בפורום מלא ומסודר, אבל אז אחד החברים עשה תרגיל ו<a href="http://shmanman.im/tapasroshfeld">הלך באופן פרטי</a>. על כן, נטלתי לעצמי חירות דומה, והלכתי עם מספר חברים לארוחה קלה כדי לחגוג חתונה קרובה של חבר יקר.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />הגענו בשעה תשע וחצי למסעדה, ובכניסה קידם את פני תור רציני למדי של אנשים שחיכו למקום. אנו הזמנו מבעוד מועד, אבל זה לקח (לפחות לחודשים הקרובים) - אל תהיו אופטימיים, כי לא יהיה לכם מקום. המקום רועש מאוד - גם מבחינת האקוסטיקה (דיבורים רמים, צעקות וצלצולי פעמון) וגם מבחינה ויזואלית - שפע של צבעים עזים, ירקות וחיפויי קרמיקה בוהקים - זהו לא המקום לדייט אינטימי או לשיחת עסקים. השירות טוב מאוד, מקצועי ובכלל לא מתנשא, והתחושה הייתה שהמלצר שלנו היה שם כדי לעזור, לא בשביל הפלברה.<br /><br />הושבנו ב"שולחן האבירים" - שולחן אדיר מימדים עליו מונח מכל טוב הארץ - קערת זיתים ענקית, פלטת גבינות גרגנטואנית, מבחר סלטים ופרוסות בשרים. לאורך השולחן פזורים כלים עם סכום, מעמדים לסכיני סטייק, כוסות מוערמות זו על זו וצלוחיות מטבלים. כל מי שמתיישב כבר דואג לעצמו לכלי שולחן, וניתן להצביע על מנות מהשולחן והמלצר כבר מביא לך אותן.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUmNTRvhQMmrthp8PUO1oVmoOOxRnTzt6ST1A2_2jrMIE2jRzaBinm6hW0ROtrX9C6utJehLp6ZaGAKco9abgJzHGO6qCaiwkF7wGE-meCmr2EIhKWx6iP3DzKbyvHsTDmZ8X_jyFZthrW/s1600-h/s3700061.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUmNTRvhQMmrthp8PUO1oVmoOOxRnTzt6ST1A2_2jrMIE2jRzaBinm6hW0ROtrX9C6utJehLp6ZaGAKco9abgJzHGO6qCaiwkF7wGE-meCmr2EIhKWx6iP3DzKbyvHsTDmZ8X_jyFZthrW/s320/s3700061.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5418102612964395154" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0Pz9KCurv7kdsKEEeH9Nf9mr20WBARiUYLfL3ZC82DxR77SBeUtjwkTSIzh5o25aZnZ6BzOy4BEIb3YJ1IYmTg85OVWO7KhvN6duEeCFTqJprRkadPCKQtXl1l3E-LbG0AR35W6bRZfaQ/s1600-h/S3700071.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 218px; height: 161px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0Pz9KCurv7kdsKEEeH9Nf9mr20WBARiUYLfL3ZC82DxR77SBeUtjwkTSIzh5o25aZnZ6BzOy4BEIb3YJ1IYmTg85OVWO7KhvN6duEeCFTqJprRkadPCKQtXl1l3E-LbG0AR35W6bRZfaQ/s320/S3700071.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5418103233781465970" border="0" /></a>מאחר ואחד מבני החבורה התעכב, הזמנו רק צלוחית לחם ונשנשנו מעט מהמטבלים. רותם נכווה בביקור שלו - על כל אחת מצלוחיות הלחם הוא חוייב בנפרד, ושמונה עשר שקלים לפרוסת לחם אחת או שתיים זה מאמת מוגזם לחלוטין, אבל אני שמח לומר שגם אחרי כשלושה רי-פילים (של הלחם ושל המטבלים), חלקם לבקשתינו וחלקם ייזומים של המלצר, חוייבנו רק פעם אחת בחשבון, ושמחתי מאוד לגלות שהם תיקנו את דרכיהם. הלחם, אגב, טעים אם כי לא היסטרי. מטבל החצילים מעולה, סלסת העגבניות חביבה, והאיולי לא הלהיב איש.<br /><br />התפריט מחולק לסקציות מרובות - בשר, ים וצמחוני מצד אחד, "על הפלאנצ'ה", "טפאס מסורתיים" ו"ביצים וקסאדיות" מצד שני, ועוד כמה קטגוריות שכבר אינני זוכר. החלטנו לשים את עצמנו בידי המלצר החביב, ורק הכוונו אותו - צמחוני ופירות ים, ומעט בשר.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">ירקות -</span> קיבלנו צלוחית כרובית (18 ש"ח) שהייתה חביבה, אבל לא מתקרבת לזו של הטפאו או של אייל שני. סלט שעועית (29 ש"ח) שלא הלהיב איש ונותר מיותם בצלחתו.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">ים -</span> סלט שרימפס בגרגירי חומוס וטבעות בצל (52 ש"ח) שהיה מצויין. תמנון אסקבצ'ה (38 ש"ח) - עלי חסה צעירים, קוביות תפוחי אדמה ופרוסות תמנון צלויות, כשהכל מונח על שכבת איולי נדיבה - פשוט מצויין. צלוחית מולים וונגולי (36 ש"ח) - שש-שבע צדפות טעימות, עליהן נטלתי בעלות מיידית. פיסות לובסטר מטוגנות בציפוי פריך (44 ש"ח) - שיחוק אמיתי, הטיגון והציפוי לא פגמו בטעמו של בשר הלובסטר, והצלוחית חוסלה תוך שניות בודדות.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">יבשה -</span> קיבלנו כבד אווז חם, על פרוסת אגס מבושל בסירופ מתוק. אני בכלל לא אוהב כבד (אווז או לא), ובדרך כלל אני טועם ומחליט שוב שזה לא בשבילי. הפעם - הפתעה - היה ממש טעים לי, וזה כבר אומר הכל. לאחד מהחברים, חובב כבדים בעברו ומתנזר מסיבות מצפוניות בהווה היתה התלבטות של ממש, אך לבסוף הוחלט שמאחר ולא הזמנו את המנה בעצמנו, הרי שזו לא אשמתו, והאווז כבר מת, והוא הצטרף מיד לחגיגה... בסוף הארוחה, חובב האווזים ואני הרגשנו צורך לאכול רק עוד משהו קטן, אז הזמנו לנו סטייק :) "סטייק דקה" (69 ש"ח), כשמו כן הוא, 120 גרם אנטריקוט בחיתוך דקיק, המונח 30 שניות מכל צד על הגריל. המנה מוגשת על נייר חום, עם קוביות תפוחי אדמה, עגבניות ושלולית טחינה, ולרגע אחד הרגשתי כאילו אני יושב ב<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%A1">צפון אברקסס</a>... קצת יקר בעבור המשקל הזעום, אבל טעים להפליא.<br /><br />מבחר הקינוחים מצומצם מאוד - עוגת שוקולד שנגמרה, פחזניות וגלידה אמריקאית (כן כן, ממכונה והכל - משובחת יותר מהסטנדרט, כמובן) עם רוטב שוקולד, בננה או תאנים. בחרנו בגלידה (32 ש"ח), עם שילוב רטבים של שוקולד ובננה. פשוט וטעים.<br /><br />ליווינו את הארוחה שלנו בשני בקבוקי קאווה (104 ש"ח לבקבוק), והאווירה היתה שמחה. באיזור אחת עשרה כבר לא היה תור, באחת עשרה וחצי הפינה שלנו התחרתה בשירה וצעקות עם הפינה הנגדית שחגגה יום הולדת. אנחנו ניצחנו, ואף קיבלנו צ'ייסרי וודקה במתנה. סך הכל, בניכוי הקאווה - 120 שקלים לאדם.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> זה לא זול, אבל גם לא יקר יותר מכל מסעדת טפאסים אחרת, נראה לי (בטפאסים אף פעם אי אפשר לדעת...). אווירה שמחה ורועשת, אוכל טעים וחושני - בהחלט מומלץ.</span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/12/blog-post_22.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)3tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-1407358792319964314Tue, 15 Dec 2009 14:55:00 +00002009-12-15T17:09:27.895+02:00בקטנהבשריםלב העירסנדוויץ'רובןתל אביבהכריך הרובן האגדי פרץ אל תוך חיי לפני זמן מה, בביקור גורלי במסעדת <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%A1">צפון אברקסס</a> של השף אייל שני. מאז, נראה כאילו הרובן צובר תאוצה ופופולריות, ונמצא בסכנה ממשית להפוך לטרנד, משל היה אוכל סיני בשנות השמונים, או יוגורט קפוא, רחמנא לצלן.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />מפה לשם, נפתח גם מקום בשם <a href="http://www.mytaste.co.il/content/ruben">רובן</a>, המתמחה בכריכים הנ"ל. למעשה, מדובר בווראיציה על <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Reuben_sandwich">המתכון המקורי</a> - המקור מדבר על בשר כבוש, כרוב כבוש וגבינה, ופה השמיטו את הגבינה והחליפו את הבשר בהודו מעושן או בקר מעושן.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8o3xNnJRSjnj8e8r2WiYYlO7sY52AknfVTj3BVrYqTxxyq6ZeH99-g8lHxmd7yhgoAQ8oWomIuRZSSbyZ_kZVSxArdxRI3_RpThPaaJPX8_o8pHbDdmD-xqtGg3yjKoSH71oOhNnjTHWv/s1600-h/S3700056.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 243px; height: 183px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8o3xNnJRSjnj8e8r2WiYYlO7sY52AknfVTj3BVrYqTxxyq6ZeH99-g8lHxmd7yhgoAQ8oWomIuRZSSbyZ_kZVSxArdxRI3_RpThPaaJPX8_o8pHbDdmD-xqtGg3yjKoSH71oOhNnjTHWv/s320/S3700056.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5415478599017899762" border="0" /></a>המקום די קטן, ומעוצב כדלי חביב ביותר. הצוות חביב מאוד, אם כי בעל אופי חולמני במקצת - בשלב מסויים, באמצע הכנת הכריכים, עצרו שני החבר'ה בדלפק הכל והחלו לטעום מגוש ההודו החדש שהוציאו למכונת החיתוך. טעמו חתיכה אחת, טעמו עוד אחת. ועוד אחת. "אנחנו טועמים מהגוש החדש" הסבירה אחת מהן לאנשים שבתור. טעמו עוד אחת, עד שהתרצו. אווירת השאנטי הנינוחה היא לאו דווקא רעה, אבל כשאתה בדאבל-פארקינג ורק רוצה לקחת סנדוויץ' בטייק אוויי, זה עלול לעצבן.<br /><br />ולסנדוויץ' עצמו - ניתן לבחור בין לחם לבן ללחם שיפון, בין הודו מעושן לבקר מעושן (או מיקס), חרדל, חזרת, חסה, עגבניה וכרוב כבוש. הממרחים נמרחים על פרוסות הלחם, ואז כמות אדירה של בשר - 200 גרם לסנדוויץ' הרגיל (26 לבשר יחיד, 28 למיקס), 400(!) לכפול.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjIiAb_VxXJ7k3ex1S6bo0khoHxrClP_aheOIdd0PV-4EEZi981fgpAR3cVNHTTQSaKxIGgm9PYXuWduLtuOgt4FkTaA82oqnDoSuji6hsZ2BpvBATsbXl-YNDI7MardeZ7SixlS3ymIVy5/s1600-h/S3700057.JPG"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 387px; height: 290px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjIiAb_VxXJ7k3ex1S6bo0khoHxrClP_aheOIdd0PV-4EEZi981fgpAR3cVNHTTQSaKxIGgm9PYXuWduLtuOgt4FkTaA82oqnDoSuji6hsZ2BpvBATsbXl-YNDI7MardeZ7SixlS3ymIVy5/s320/S3700057.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5415476962383539218" border="0" /></a><br />ללא ספק - אחד הכריכים המכובדים בעיר, ואחד המצטיינים מבחינת יחס עלות לתועלת. עם זאת, אישית - קצת התאכזבתי. אולי אשמים הסופרלטיבים המרובים שהמקום זכה לו, אולי ההשוואה הבלתי נמנעת מבחינתי ליצירת המופת של אייל שני (אין מה לעשות - שלו טוב יותר - וכמובן עולה יותר מכפול), אבל איך שהוא זה לא היה שיחוק מטורף. אני חושב שהאשם העיקרי הוא הטעם הדומיננטי מאוד של הבשר המעושן מחד, ומיעוט התוספות מאידך.<br /><br /><span style="font-style: italic;"><span style="font-weight: bold;">לסיכום:</span> סנדוויץ' מכובד ביותר אשר ללא ספק מציע יחס עלות לתועלת משובח ביותר, ונשנוש לילי מצטיין. עם זאת, לא כל כך מומלץ למי שלא ממש אוהב בשר מעושן. </span><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/12/blog-post_15.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)2tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-429124035153082754Thu, 10 Dec 2009 08:53:00 +00002009-12-10T11:19:16.700+02:00יאיר פיינברגמבשליםקרב סכיניםשמנמנ.יםשמנמניםתערוכת מבשליםבכלל היינו אמורים ללכת לאכול קצת איטלקי, אבל אז חבורת ה<a href="http://shmanman.im/">שמנמנים</a> קיבלה הזמנות לערב הגאלה של תערוכת מבשלים. מה, ללא נלך? ברור שכן.<br /><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">תערוכת מבשלים עתידה להפתח באפריל 2010, אבל כדי לחמם מנועים גוייס השף <a href="http://www.feincook.co.il/">יאיר פיינברג</a> (המוכר בעיקר מקרב סכינים) אשר הנפיק לנו מנות רבות במשך הערב. הערב היה חגיגי במיוחד, בגלל שזו היתה הפעם הראשונה שהחבורה העליזה שלנו התכנסה לה במלואה (על התערוכה, יחד עם עוד כמה וכמה תמונות, ממש כאן, ב<a href="http://shmanman.im/mevashlim">בלוג השמנמנים</a>).<br /><br />לצערי הרב הערב היה על טהרת הדגים, אבל זה בסדר - עוד הספקתי לעל האש קטן אחר כך :). אז מה היה לנו שם?<br /><br /><span style="font-style: italic;">הצילומים כולם באדיבות <a href="http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1359841">טמיר, שמנמ.ן הצילומים</a></span><br /><br /><span style="font-weight: bold;">שעועיות והדרים -</span> סלט קטן וחמצמץ, שהיה אחד החביבים עלי בערב הזה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2613/4153197163_77c426976d.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 325px; height: 207px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2613/4153197163_77c426976d.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><span style="font-weight: bold;">מרק ערמונים ופטריות צלויות -</span> הוגש בכוסות שוט קטנות. מרק חורפי מצויין, שהצליח לאזן בין טעמי הערמונים והפטריות (שני רכיבים החביבים עלי במיוחד). הגבלתי את עצמי לשתי טעימות - כדי להשאיר מקום.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">פילה דג לבן עם ליקר שוקולד ברוט -</span> המנה החלשה לדעתי בערב. משהו שם היה מריר מדי, בצורה ממש לא נעימה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2495/4153960640_687a96cb6a.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 337px; height: 234px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2495/4153960640_687a96cb6a.jpg" alt="" border="0" /></a><div style="direction: rtl;"><span style="font-weight: bold;">סלמון על עדשים שחורות ולימון פרסי -</span> הסלמון היה נחמד, אבל לא מסעיר מדי.<br /><br /></div> <div style="direction: rtl;"><span style="font-weight: bold;">נתחי דג צרובים על צ’טני מנגו וכוסברה -</span> המנה המנצחת של הערב. חבל שהיא היתה כל כך קטנה... נאלצנו להלחם בשאר הקהל אשר פשוט קטף את הצלוחיות הקטנות ממגשי המלצריות מיד לאחר שהן יצאו מהמטבח. לדעתי, מי שעמד בירכתי האולם אפילו לא ידע על קיום המנה. שילוב הטעמים, מעין עמבה מעודנת וחמצמצה יחד עם הדג היה פשוט מושלם. תענוג.<br /><br />כאשר הגיעו הקינוחים נאלצתי לעזוב כבר לטובת הברביקיו שחיכה לי, אז הספקתי לצערי לדגום רק קינוח אחד -<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2534/4153198831_fa16c8162b.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 280px; height: 194px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2534/4153198831_fa16c8162b.jpg" alt="" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">סאבלה ברטון עם משחת אגוזי לוז ושבבי מלח וניל -</span> מנה יפהפיה, שרואים שעמלו רבות על הכנתה והקומפוזיציה שלה. הבעיה היחידה היא שהיא כל כך לא מתאימה למסיבת קוקטייל - הנסיון לפתוח את השפורפרת ביד אחת בעוד השניה מחזיקה את הצלחת (שלא לדבר על הסיגריה בזוית הפה...) - אני בטוח שזה היה קומי למדי למתבונן מהצד, אבל זה לא הצחיק אותי בכלל (טוב, אולי קצת). הקינוח עצמו היה מעודן, לא מתוק מדי, ותוספת המלח עזרה מאוד להדגיש את הטעמים. עם זאת, לא מפיל.<br /></div><br /><br /><br /><br />מזכיר - אפשר לקרוא על התערוכה ב<a href="http://shmanman.im/mevashlim">שמנמנים</a>. אנחנו מחכים כבר לתערוכה עצמה....<br /><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/12/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-4272423508775044582Sun, 22 Nov 2009 16:11:00 +00002009-11-28T13:40:31.306+02:00ביסטרו 99ביקורתברדיזנגוףהרצהלובי 99תל אביב<div style="text-align: center;"><br /></div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg3pNasv8Wkb4XXwsoDnVs-trW1hDCuhpkNzP-XsuEsh_Trmw_wUB0bYoQ1VBpNpBx2gKtT2T-Xe09r29wHwy-aQK3uDFL6KbXyd0HlPOG-VqInKl0lbguojeI6cVvT5C-Z5c1Qv38nJMiY/s1600/bell_boy.gif"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 225px; height: 225px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg3pNasv8Wkb4XXwsoDnVs-trW1hDCuhpkNzP-XsuEsh_Trmw_wUB0bYoQ1VBpNpBx2gKtT2T-Xe09r29wHwy-aQK3uDFL6KbXyd0HlPOG-VqInKl0lbguojeI6cVvT5C-Z5c1Qv38nJMiY/s320/bell_boy.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5406962740402619442" border="0" /></a>מרגע שפתחו את <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95-99">ביסטרו 99</a>, חיכינו ליום שבו הם יפתחו את <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99-99">לובי 99</a>, הבר הצמוד. והנה, סוף סוף פתחו את המקום להרצה והתייצבנו, העכברוש (<a href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1589193">הוא כתב על זה כאן</a>) ואני, לבדיקה ראשונית.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />המקום מעוצב בהשראת לובי של מלון (כמתבקש מהשם) ומזכיר קצת את ה- <a href="http://www.mytaste.co.il/content/223">223</a> והלובי ז"ל מבזל - הרבה צבעים כהים, בדים ארגמניים וריהוט רטרו חביב. כבונוס,</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כל ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%94">פיקטוגרמות</a> במקום מציגות נערי מעליות וחדרניות והשוס הגדול - דלת של מעלית, ממש שם באמצע החיים. בחוץ הוצבו מספר כורסאות נוחות לטובת המעשנים, וזה עבד - איש לא עישן בפנים לשמחתו האינסופית של עמיתי המכרסם.<br /><br />היינו קצת רעבים, אז הזמנו לנו כמה מנות - פוקאצ'ה עם מוצרלה ואנטיפסטי (28 ש"ח), קרם ארטישוק ירושלמי וחמאת עיזים (18 ש"ח) ואחר כך גם גיוזה (28 ש"ח). הפוקאצ'ה היתה טעימה מאוד, והש</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תלבה מצויין עם קרם הארטישוק הירושלמי. הגיוזה הראתה פוטנציאל, הבצק היה טעים אבל המילוי היה ממש קר. אני תמיד שופט לקולא בימים הראשונים, אז נרשום את זה תחת "חבלי לידה".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><img src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjpZRwOmnVauS4z-KspDnqTrVQuRcky8HRNrpd4OGwfOaShJa7F_NrGsG0pJQC3PcUNa9ieeLHTsyHKuRYIg0dfEEgQnhV_TU07cyXqaS-svwfK9rwCkheDHGJUv0NPhq8uC_D_7g8oP7z_/s320/lobby2.jpg" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 213px;" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5409116646644260962" border="0" /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במקום יש חמישה סוגי בירה מהחבית (היצע מכובד) - גינס, טובורג, סטלה, הוגארדן ווינשטאפן. כל החצאים עולים 22 חוץ מהסטלה והגינס - מחירים סבירים בהחלט. גם בגזרת הקאווה המחירים בסדר - בקבוק יעלה 105 שקלים - לא הכי זול, אבל לא ממריא למחירים חצופים לחלוטין כמו מקומות אחרים בעיר. העכברוש התלונן שדווקא בוויסקי הם קצת מגזימים - ג'וני בלאק עולה 55 ש"ח.<br /><br />הזמנו כל אחד חצי של משהו. אין מבצעים על צ'ייסרים בהזמנת בירה, אבל בהתחשב בעובדה שהמקום היה ריק כמעט לחלוטין, הברמן פשוט הזמין אותנו לצ'ייסרים חינם. האח ללובי.<br /><br /><img src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhRBR1SU6OvWN1cZfgUTkaMOeovEQqQaw82MC9ZqtCxKrCUOnvx9rsHNccyiMMDFLZmGzp6k4gDulj-QOf6kFsUUE_Qs5ZafaVH2udnALfs__y81Lf10RAuWyoGJUlhxJ_1UF0LGViT_rP8/s320/lobby1.jpg" style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 260px; height: 173px;" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5409117083632320034" border="0" />אה, כן - היה ריק כמעט לחלוטין. מוצ"ש, עשר בלילה, בר חדש - הייתם מצפים לעומס קל. בפועל, חוץ משנינו (והג'ינג'י, שהצטרף מאוחר יותר) היו עוד זוג ושלישיה על הבר, ועוד שני שולחנות מאוכלסים. תחקרתי קצת את הברמן, שאמר שהם פתחו להרצה שקטה, ועוד לא שלפו את התותחים הכבדים של יחסי הציבור, והבטיח שבשבוע הבא כבר לא יהיה מקום לזוז. נחזיק אצבעות בשבילם.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span> <span style="font-style: italic;"> מהתרשמות ראשונית (עדיין בהרצה) - מקום חביב בהחלט בעל עיצוב מתוחכם ולא מקושקש. אוכל לא רע ומחירים סבירים. ללא עישון! בהחלט נבוא שוב לביקור(ת).</span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><i><br /></i></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span></span><i><br /></i><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/11/99.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)7tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-306325628388077357Wed, 18 Nov 2009 14:48:00 +00002009-11-18T16:51:24.745+02:00ברעכברוש העירתל אביב<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span id="FontSizeA" style="color: rgb(0, 0, 0);"><div id="FontSizeA"><span style="font-weight: bold;">כתבת אורח של עכברוש העיר (פורסמה <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1586498">כאן</a> במקור)</span><br /><br />כחלק מסיקור הברים והפאבים בעיר, תמיד חשוב להיות בעניינים ולשם כך להעזר לעיתים גם במקורות אחרים.</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">אחד ממקורות אלו הוא טיימאאוט תל אביב המפורסם והידוע ולו מדור <strong>"הברים הטובים ביותר".</strong></div><div id="FontSizeA">אחרי יותר משנה וחצי של פעילות בהם ביקרתי ברוב הברים ברחבי העיר החלטתי לצאת לסיבוב ברים בהם עדיין לא ביליתי מצפון לדרום בעקבות המלצות המדור.</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">ההתחלה היתה בצפון הישן שם לפי הטיימאאוט נמצא <strong>הליקר בר </strong>(דיזנגוף 302) <strong>-</strong> <strong>"כל יום 19:00 עד אחרון הלקוחות, בר עשיר, קוקטיילים מיוחדים ואווירה דחוסה".</strong></div><div id="FontSizeA">ואכן <strong>בסניף טיב טעם</strong> <strong>בעיר </strong>שפתוח במקום כבר שנה פחות או יותר, יש בהחלט בר משקאות עשיר, שאם תערבבו אותם יחדיו תקבלו קוקטיילים מיוחדים וגם האווירה בהחלט דחוסה, בעיקר במדפי הגבינות.</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">המשכתי אל ה<strong>שיקסע</strong> ברחוב המקביל (בן יהודה 215) - <strong>"בר שכונתי בעיצוב מושקע וחמים עם קהל איכותי ואווירה תוססת".</strong></div><div id="FontSizeA">הגלידריה האיטלקית <strong>פרגולה</strong> שפתוחה שם כבר כמעט שנה וחצי בהחלט מושקעת אבל לא חמימה (וטוב שכך). מכיוון שלא מצאתי את הכניסה אל הבר, שאלתי שם את המוכרים שלא הבינו על איזו שיקסע בדיוק אני מדבר, אבל סיפרו לי שבעונת הקיץ היתה איזה מישהי שנראתה כזאת, ועוד איכותית באמת, שבאה שם קרובת משפחה לבקר.</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">טוב, מקומות כאלו נפתחים ונסגרים כל הזמן, אולי כדאי לנסות מקום קצת יותר ותיק שבטוח עדיין קיים. כך חשבתי בדרכי אל <strong>"הכוסית"</strong> הותיק מול הכיכר (מלכי ישראל 5) -<strong> "בר חסר דאווין בעל ותק של 25 שנה ועם אווירה ואנשים של פעם".</strong></div><div id="FontSizeA">טוב, <strong>פעם</strong> באמת אולי היו שם אנשים, עכשיו כבר אין, חבל שאף אחד לטיימאאוט לא סיפר שהבר הוותיק נסגר לפני יותר מחצי שנה אחרי 27 שנים של אווירה.</div><div id="FontSizeA"><strong></strong> </div><div id="FontSizeA">בזבזתי כבר הרבה זמן ועוד לא הספקתי לעבור את מחצית העיר, חשקתי באיזה משקה קריר אז החלטתי לחתוך עניינים ולהדרים עד לפלורנטין שם נמצא <strong>האנה קארינה </strong>(ידידיה פרנקל 13) - <strong>"לאוהבי אלכוהול ומוסיקה איכותית".</strong> בר שתמיד היה זכור לי לטובה עוד מלפני שלוש שנים, אז בשם מוג`ו הוא נקרא.</div><div id="FontSizeA">בחנות הרהיטים שפתוחה שם כבר שנתיים לפחות, אמנם ראיתי כסאות ושולחנות, ומהחלון של השכנים בבניין ממול בקעה לה מוסיקה איכותית, עדיין היו חסרים שם קצת אנשים ואלכוהול (אל דאגה, גם פה יש ליד מרכול אז את זה אפשר לפתור).</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">אכן, אין ספק שאלו חלק מהברים הטובים ביותר, לא סתם אין בהם מקום לשבת או לעמוד ולשתות, מזל שלי שהצטיידתי בבקבוק אלכוהול איכותי בטיב טעם עוד בהתחלה...</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">אין כמו סיבוב <strong>ברים לא קיימים</strong> איכותי כדי ללמוד על הפער בין המציאות בשטח לבין מה שכתוב בעיתון (או אתר) מסחרי הכולל אי דיוק (בלשון המעטה) בעובדות שעלול להצביע על חוסר מקצועיות מרשים, או לחלופין עולה בי החשש שפשוט מדובר בהעדפת שיקולים מסחריים על חשבון ציבור הקוראים. אולי ככה זה כנראה כשמראש משלמים כדי להופיע ברשימה המבוקשת לכמה שנים?</div><div id="FontSizeA"> </div><div id="FontSizeA">הכי חשוב לדעתי זה פשוט לא להאמין ולהסתמך על רשימות "<strong>הכי טובים</strong>" של עיתונים מסוג זה שבהם חסרים לא פחות ברים טובים (ולא משלמים) מאשר אלו ששם מופיעים, ובמיוחד לא לייחס חשיבות מיוחדת לסקרים השנתיים של <strong>"הכי טובים"</strong> שאמנם זוכים להענות בקרב ציבור הקוראים והמבלים, אבל מה זה שווה אם השיטה מזכירה (לי לפחות) פריימריס עם רשימות סגורות במפלגות השונות.</div><div id="FontSizeA"><br /><span style="font-style: italic;">* למען הסר ספק, הברים הנ"ל מופיעים במדור "הברים הכי טובים" בטיימאאוט בכל שבוע ולא הופיעו כך סתם פתאום, וכנראה שימשיכו להופיע שם לנצח או עד שיפתח מקום חדש בדיוק באותו המיקום שישלם במקומם ומישהו ישים לב לכך (כך היה למשל עם הזיגל שנסגר והמשיך להופיע שנתיים עד שנפתח ה-223).<br /><br /></span></div></span> </div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/11/blog-post_5608.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-3603768189458804094Wed, 18 Nov 2009 08:37:00 +00002009-11-18T11:05:25.330+02:00ג'פה בריפונועהניר צוקקורדיליהשמנמנ.יםתל אביבה<img src="http://farm3.static.flickr.com/2551/4113290684_5847d3c531.jpg" style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 254px; height: 176px;" alt="" border="0" /><div>הוזמנתי, יחד עם שאר צוות השמנמנ.ים,על ידי ערוץ 10 למפגש עם השף ניר צוק במתחם שלו ביפו (<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%A0%D7%99%D7%A8-%D7%A6%D7%95%D7%A7">קורדליה</a>, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/bistro-noa">ביסטרו נועה</a> ו<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%92%D7%90%D7%A4%D7%94-%D7%91%D7%A8">ג'אפה בר</a>). מטרת המפגש הרשמית - תכנית חדשה שלו שעולה. המטרה האמיתית - <b>לאכול</b>. התכנית נקראית "שף בהפתעה", ובה השף מטייל בארץ, מתדפק על דלתות אקראיות ומציע לבעלי הבית לבשל להם ארוחה ממה שנמצא אצלם במטבח (מההקרנה החלקית שקיבלנו, התכנית נראית משעשעת למדי). התכנית תשודר בימי שישי בשעה 18:00 בערוץ 10, החל מה- 20.11.<br /><br /></div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2720/4113732566_712219302d.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 393px; height: 273px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2720/4113732566_712219302d.jpg" alt="" border="0" /></a></div><div><br />למרות חוות דעת לא מתלהבת ששמעתי לאחרונה, האוכל אצלנו היה רובו ככולו מצויין. זו לא חוכמה כמובן - אין דין סועד אקראי כדין בלוגרים היושבים בארוע סגור עם השף עצמו (זריקת מוטיבציה קלה לעוסקים במלאכה)...</div><div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2503/4112525537_0b54518428_m.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 180px; height: 125px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2503/4112525537_0b54518428_m.jpg" alt="" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://farm3.static.flickr.com/2699/4112528459_b7116c2ba6_m.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 180px; height: 125px;" src="http://farm3.static.flickr.com/2699/4112528459_b7116c2ba6_m.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><br /></div><div><br /><br /><br /><br /><br /><br />התחלנו עם מתאבנים ומנות ראשונות בחדר אחורי בביסטרו נועה, המשכנו לעיקריות בקורדליה הדרמטית והמרשימה, ולבסוף עברנו לקינוחים בג'אפה בר. על פירוט המנות והחוויות, אתם מוזמנים לקרוא ב<a href="http://www.shmanman.im/node/238">פוסט המשותף של השמנמנ.ים</a>.<br /><br /></div><div><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/11/blog-post_18.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)0tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-1000353696150354815Sun, 15 Nov 2009 11:51:00 +00002009-11-15T15:41:18.523+02:00בן יהודהבקטנהחטיףלילהנקניקיהנקניקיותפרנקתל אביבה<div dir="rtl" style="text-align: right;">עברתי דירה. כל סוף השבוע ארזתי, העמסתי, פרקתי ובעיקר עליתי וירדתי ביותר מדי מדרגות.<br />בסופו של יום, שתים עשרה וחצי בלילה, כשכל שרירינו דואבים, הגיע הזמן לחטוף משהו לאכול...<br /><br />נסענו בטנדר הריק על בן יהודה, כנזכרתי בדוכן נקניקיות שנפתח באיזור - <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7">פרנק</a> שמו. חנינו באדום לבן (פורקים סחורה!) וחצינו את הכביש אל הדוכן. אין יותר מדי אופציות כאן - ואורך הפוסט בהתאם - <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Bratwurst">ברטוורסט</a>, ברטוורסט XL, נקניקיית עוף ועגל.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiIPIcAkjT8h9NRtwK64OO1jLuLeqokCh9mjaDg2yGHxKeToN2PFfOC_rVuY2BkhCrSYVx8sut2UhwVG8MAlV4wgJA-v34xANGdLpPSWRczshDQDoumIMjHTkd1S7_jhSkvUYY0uJiXGi8z/s1600-h/_____049.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 252px; height: 201px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiIPIcAkjT8h9NRtwK64OO1jLuLeqokCh9mjaDg2yGHxKeToN2PFfOC_rVuY2BkhCrSYVx8sut2UhwVG8MAlV4wgJA-v34xANGdLpPSWRczshDQDoumIMjHTkd1S7_jhSkvUYY0uJiXGi8z/s320/_____049.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5404324777929471026" border="0" /></a>הנקניקיות הרגילות ב- 19 ש"ח, ה- XL ב- 25. במקום מבחר חרדלים - הלכתי על חרדל צ'ילי ושום, שנשמע מעניין במיוחד, עם מעט מיונז וקטשופ חריף.<br /><br />הנקניקיות טעימות ועסיסיות ביותר, והלחמניות מוכנות בכובד ראש ראוי לציון. רק דבר אחד מעט פגם בחוויה - הנקניקיות הוגשו במיני באגטים שנקלו מעט לפני כן. הכל טוב ויפה, אך כל הנוכחים הסכימו כי ראוי להחליף אותן בלחמניות רכות, כאלו שלא יגנבו את ההצגה מהנקניקיה.<br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">לסיכום:</span><span style="font-style: italic;"> מאנצ' לילי ראוי ביותר, שנותן לנקניקיה את הכבוד הראוי לה.</span><br /><br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/11/blog-post_15.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)4tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-7525846790659292483Thu, 05 Nov 2009 10:35:00 +00002009-11-16T18:27:50.926+02:00ברהמעוזלב העירקינג ג'ורג'שכונתיתל אביב<div>כש<a href="http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1578923">העכברוש</a> הציע שנלך לבקר את <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%96">המעוז</a>, בר חדש על חורבות קפה מאיר, לא ציפיתי ליותר מדי. אתם יודעים - קינג ג'ורג' וכל הג'אז הזה, זה כבר לא הסטייל שלנו. לשמחתי, אני יכול לומר שהופתעתי מאוד לטובה. </div><div><br /></div><div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8u0_94B_E6JYjwoUS_PaPVWXUWiwjRUnSVs2a6fiSRJC1rnZb6OSU5MIyhc-EBFO6w6tvkZLNlkvTNpQPkstby6QqDSgqLfRymeL7b91SZkPGXHweDDR01gYk4MXdmkdKFkibEBGCiNww/s1600-h/maoz.pool.table.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 246px; height: 164px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8u0_94B_E6JYjwoUS_PaPVWXUWiwjRUnSVs2a6fiSRJC1rnZb6OSU5MIyhc-EBFO6w6tvkZLNlkvTNpQPkstby6QqDSgqLfRymeL7b91SZkPGXHweDDR01gYk4MXdmkdKFkibEBGCiNww/s320/maoz.pool.table.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5400640400556245634" border="0" /></a>המקום, מעין סניף של <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9F">השכן</a> מצפון אבן גבירול, שופץ לחלוטין, ומציע שני חללים גדולים. הראשון, בכניסה, מכיל בר גדול התופס את רוב רובו של החדר, כשלאורך הקירות מעין ספספלים מוגבהים (מדפי ישיבה?) ללא שולחנות. כתחליף מוצבים במקום מעין סטנדים מתכתיים להצבת כוס או בקבוק. בירכתי החדר יש כניסה למסדרון צר וארוך שמוביל לחלל נוסף המעוצב כדירה/לופט - סלון, פינת מחשב (עובד, עם אינטרנט - כמעט וכתבתי את הפוסט במקום...), מטבח קטן ואפילו מקלחת (עובדת, לדברי המלצרית). בנוסף, ליד הטלוויזיה מוצב שולחן פול קטן. בניגוד לאפרטמנט, שעוצב ברוח דומה אך הרגיש כמו תפאורה של דירה (מפואר מדי, יקר מדי, מלוטש מדי), המעוז נראה בדיוק כמו דירת הרווקים שכנראה הייתה לכם, אם המטראז' התל אביבי לא היה כל כך יקר. </div><div><br /></div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOWwtAiHNRHKRxhPpr0efeuSvHji8F2wPzmpySqYUvnSID-DOmxUkTsGrk6ZqB16lwFkHBBs7fWdCMNmHGKEy6W_LqTPnnvzMzhII_IDatxIdDAxPg76XEaH5yxuHxW8ssqP6Nb_LwZOOL/s1600-h/maoz.shower.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 245px; height: 163px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOWwtAiHNRHKRxhPpr0efeuSvHji8F2wPzmpySqYUvnSID-DOmxUkTsGrk6ZqB16lwFkHBBs7fWdCMNmHGKEy6W_LqTPnnvzMzhII_IDatxIdDAxPg76XEaH5yxuHxW8ssqP6Nb_LwZOOL/s320/maoz.shower.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5400640687457492562" border="0" /></a>לבר יש חצר גדולה מלפנים המשובצת גם היא באותם מדפי ישיבה ועוד שני ברים קטנים הצופים אל החצר - היא ללא ספק תהפוך ללהיט גדול עם בוא הקיץ. גם לחלל הפנימי יש מרפסת נוספת משלו, וריבוי האיזורים החיצוניים אפשר לבעלים לאכוף את איסור העישון בפנים, לקול מצהלות העכברוש. בינתיים זה מחזיק, נראה מה יקרה בעוד חודש-חודשיים... </div><div><br /></div><div>כשהגענו למקום הבר המרכזי היה פחות או יותר מלא, אז התיישבנו לנו ב"לופט" שמאחורה. תפסנו לנו כמה כסאות הממוקמים מול הטלוויזיה (שהקרינה את משחק הכדורגל) וליד שולחן הפול. זה התגלה כבעייתי מעט - השולחן מוצב במרכז החדר, והשחקנים החובבים והנלהבים פספסו כל פעם בסנטימטרים בודדים מגוון כוסות, בקבוקים ופרצופים שהונחו מאחוריהם... עניין של זמן עד שמישהו יאבד שם שן, לצערי.</div><div><br /></div><div>הזמנו כמה בירות, כמה צ'ייסרים ואיזה וויסקי קטן, וליווינו אותם בסלסלות נאצ'וס טעימים, בליווי סלסה. בתפריט גם אוכל יותר רציני קצת (טוסטים, פלטות גבינות ונקניקים, תפוח אדמה אפוי...) שנאלץ לדגום בפעם אחרת. בין המשחק להתחמקות ממקלות הפול, קלחה לה שיחה נעימה בהשראת הסביבה. המקום מואר מאוד יחסית לבר, והריהוט והעיצוב פשוט משרים אווירה נינוחה, וזה מורגש בכל הרמות - מהצוות הסופר-ידידותי עד המבלים שנמרחים להם על הספות בשיכול רגליים, ממש כאילו הם בסלון ביתם. גם מאוחר יותר, כשהמקום התחיל להתמלא, האווירה נשארה נטולת לחץ ולא מתאמצת - כל כך שונה מאיזור המלחמה שבנמל. תרם לכך גם הקהל השכונתי והאיכותי, שעסק בפיקאפ קליל ולא מחייב. אני מוכן להמר שזה יהיה המקום לרווקים צעירים בתקוופה הקרובה...</div><div><br /></div><div> </div><div><b>ל<i>סיכום:</i></b><i> בר שכונתי, פיק-אפ לייט, בעל אווירה שמחה (ומעט צעירה). ללא עישון, ועם הרבה אנרגיות חיוביות - מומלץ!</i></div><div><i><br /></i></div><div><i><span class="Apple-style-span" style="color:#CC0000;"><b>קרדיט על התמונות - דנה נחמן (תודה דנה!)</b></span></i></div><div><i><br /></i></div><div> </div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/11/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)8tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-6075194497759842162Thu, 01 Oct 2009 19:31:00 +00002009-10-01T23:10:13.930+02:00ביקורתברלב העיררוטשילדרוטשילד 12תל אביבמתי ורותי ברודו, הרי הם M&amp;R הבלתי נלאים (<a href="http://mytaste.co.il/content/brasserie">בראסרי</a>, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/coffee-bar">קופי בר</a>, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/hotel-montefiore">הוטל מונטיפיורי</a>) פתחו בר חדש ב<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%93-12">רוטשילד 12</a>. המקום מסתתר בבניין לשימור אשר לא שופץ כלל מבחוץ, והכניסה היא מאחורי הבניין, ללא שום סימון ברחוב - הרגשתי מחתרתי לעילא ועילא ;-). <div><br /></div><div>הבניין, כאמור, מוזנח מאוד מבחוץ, ועבר שיפוץ חלקי בפנים, עם קירות ותקרה חשופים. על הקירות הדפסה בגדול של התפריט, המכיל דגימה של מנות מוקטנות מהמסעדות האחרות של הזוג. הבר מורכב משני חללים - חלל אחד בו בר בינוני בגודלו, וחלל שני וגדול למדי, עם שולחנות קטנים ושולחן אבירים אחד ענק עשוי זכוכית, בו ניתן להתמנגל עם שאר שועי המקום. בנוסף, מספר שולחנות במרפסת קטנה, ועוד חצר אחורית (שהיא בעצם הקדמית, כי שם הכניסה) ענקית, שאני בטוח שתכיל פליטים רבים מבפנים כשהמקום יתפרסם יותר ויתמלא.</div><div><br /></div><div>הייחוד של המקום, מלבד מנות האוכל המושקעות (סלט קיסר, קרפצ'יו, קינוחים וכו') הוא בכך שהוא מארח אמנים שונים ל"הופעות פריוויו" - הופעות קצרצרות של כמה שירים בודדים, בדרך כלל בשלבי העבודה על הופעה או אלבום חדשים. לא מפרסמים מי מופיע מתי (לדעתי גם הצוות מופתע לפעמים), זה עניין של מזל. בביקור הראשון שלי, עם שאר כנופיית השמנמנ.ים, זכינו בהופעה קצרה של אסף אמדורסקי וישראל גוריון, במחרוזת שירי ארץ ישראל הזויה משהו. בביקור השני, עם חברתי היקרה ועוד חבר, לא זכינו בכלום - ככה זה בחיים.</div><div><br /></div><div>מצטער לומר שמבחר הבירות בחבית מצומצם באופן מביך - הייניקן וגולדסטאר בלבד. חוץ מזה יש עוד כמה בבקבוקים וכל הצע האלכוהול הסטנדרטי. המזון, כאמור, משודרג יחסית, ובביקור השני נדגמו סלט קיסר וקרפצ'יו (מצויין!). מטעמי דיאטה נמנענו ממקלות הלחם המעולים של הוטל מונטיפיורי.</div><div><br /></div><div>המקום, בהיותו מחתרתי בטירוף, לא מקפיד כלל על חוקי העישון, וסיגריות בערו שם בקצב. למרות התקרות הגבוהות מאוד והחלל הגדול, בשלב מסויים זה התחיל להפריע. לא לחלשי הריאה. מצד שני, למרות העלק אנדרגראונד, הקהל לבוש במיטב מחלצותיו, ומעל כולם חולשות המלצריות שבדומה לחברותיהן בהוטל מונטיפיורי מתהדרות בתיקי צד קטנים ולבושות כאילו הוזמנו למסיבת קוקטייל מפואר - אז תבדקו את עצמכם במראה לפני שאתם מגיעים...</div><div><br /></div><div><b><i>לסיכום:<span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"> חלל גדול ומרשים מאוד. מבחר בירות דל, מזון משודרג, עישון כבד, קצת פוזה והבונוס הגדול - איזה הופעה תהיה הערב? למרות העישון והבירות ובגלל ההופעות - מומלץ.</span></i></b></div><div><i><br /></i></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/10/12.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)7tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5822667712894020243Wed, 30 Sep 2009 19:47:00 +00002009-09-30T22:24:50.110+02:00ביקורתברדיזנגוףטפאסמרכז העירתל אביבעל חורבות הפאייה בדיזנגוף נפתח בר ה"<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%94">צינה</a>" של אבי ביטון (<a href="http://www.mytaste.co.il/content/adora">אדורה</a>). אנחנו חשבנו שמדובר בטפאס בר רציני, כזה שהוא ממש על גבול המסעדה, והתאכזבנו לגלות שמדובר בבר שכונתי עם מבחר מצומצם של מנות טפאס קטנטנות. עדיין - היינו שם, ואין סיבה שלא לכתוב ביקורת :)<div><br /></div><div>הצינה הוא מקום קטן יחסית - חדר אחד קטן ספון עץ, עם בר פינתי וכמה שולחנות מאורכים. ברחוב עוד שולחנות מאורכים בהם מצטופפים להם יחדיו כולם. שאפו למראה השכונתי עם כל העץ, אך מאחר והוא היה חדש לחלוטין והרבה יותר מדי בהיר, מקבל המקום את הלוק של סאונה שוודית... לכה כהה יותר, ובעיקר עוד 10 שנים בערך, יקנו למקום את החספוס המתבקש.</div><div><br /></div><div>התפריט היחיד מודפס על שלטים קטנים המוצבים על כל שולחן. שלוש מנות בעשרה שקלים - פוקצ'ה, זיתים ושקדים, וחמש מנות בחמישה עשר שקלים - פלפל קלוי עם גבינה מלוחה, ארטישוק בשמן זית, צלוחית נקניקים, איקרה ומטיאס כבוש. הזמנו פוקצ'ה ואת כל חמשת המנות בחמישה עשר שקלים - בכל זאת, 4 אנשים רעבים שציפו לארוחה קצת יותר ממשית...</div><div><br /></div><div>הטפאסים (מזטים?) חביבים ביותר, והמחירים בהחלט הוגנים, אבל לא משהו שיגרום לכם להתעלף. האיקרה והארטישוק היו החביבים עלי (הנקניקים היו חמודים, הפלפלים היו... פלפלים). הפוקצ'ה היתה רכה וחמה, ונגמרה תוך שניות. לצערנו, עד שהגיעה השנייה שהזמנו כבר סיימנו את כל הצלוחיות על השולחן, אז הזמנו עוד ארטישוק, שיהיה. </div><div><br /></div><div>אין במקום תפריט שתייה כלל, והזמנו כולנו בקבוק קאווה אחד, כך שאני לא יכול להעיד על מצאי האלכוהול, אבל מבט מסביב הראה שכולם במילא מזמינים או קאווה או כוס בירה, אז זה לא כל כך משנה. נחמד לראות שהבירה מוגשת גם בקנקנים, מחזה לא נפוץ בעירינו.</div><div><br /></div><div>כשהגענו המקום היה ריק כמעט לגמרי, אבל עד שסיימנו לאכול שמנו לב שהוא התמלא לחלוטין. מבט שני הראה שהגילאים היו קצת צעירים מדי עבורינו - בסביבות 23 - 27 - עבורם המקום מתפקד בתור השכונתי/פיקאפ. סיגריות בודדות הוצתו, ואפילו ההריונית בחבורה לא חשה צורך להעיר לאיש. עוד קווץ' קטן מכיוון הבעלים, והם יוכלו לפחות להתהדר בחוקיות מלאה.</div><div><br /></div><div><b><i>לסיכום:<span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"> בר שכונתי לצעירים, ממש לא משהו שיצדיק נסיעה מיוחדת. טפאסים באיכות טובה, אבל בסך הכל בסיסיים ביותר.</span></i></b></div><div><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/09/blog-post_30.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)1tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5063476414611609289Sat, 26 Sep 2009 07:48:00 +00002009-09-26T19:52:24.475+03:00אייל שניביקורתלב העירלילינבלוםמסעדהמסעדת שףשףתל אביבאייל שני הלך ופתח מסעדה ליד הבית שלי - מה, לא אלך? פעמיים? ברור שכן.<div><br /><div>המקום, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%A1">צפון אברקסס</a> שמו, נפתח על חצי מהשטח של ה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%A1">אברקסס</a> הותיק (החלק הצפוני יותר, מן הסתם, והקומה השניה) במעין שיתוף פעולה שפרטיו לא הובררו עד הסוף. קומת הקרקע קטנה למדי - מטבח פתוח לחלוטין, ללא שום חלון או מחיצה, ובר ששולט על שאר השטח. בנוסף, מספר שולחנות קטנים שהוצבו על המדרכה. הקומה השניה גדולה יותר, ומציעה פינת ישיבה עם ספות למסיבות וכו', עוד כמה שולחנות ו"בר" הפונה אל החלונות. החלונות קטנים יחסית וסגורים תמידית, כך שהקומה העליונה השרתה עלי קלסטרופוביה מסויימת, ובעלת אקוסטיקה נוראית.</div><div><br /></div><div>בהברקה גאונית, צורפה לספסל הרחוב ששוכן ממול למסעדה שורת כסאות עץ שנלקחה מאולם קולנוע ישן, והיא מנוצלת למחכים למקומות ישיבה או למעשנים בחוץ. חוויה נוסטלגית אמיתית :)</div><div><br /></div><div>בפעם הראשונה הגענו חברתי ואני בלווית חבר ותיק שלי המתגורר בניו יורק (על הפעם השנייה, עם שני חברים נוספים מקרטל השמנמנ.ים, <a href="http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1238683">תוכלו לקרוא בבלוג של טמיר</a>). הוא גם קיבל המלצה על המקום, כך שההחלטה התקבלה בקלות. המקום היה מלא מאוד, אבל המארחת הצליחה לארגן לנו שלושה מקומות על הבר בזריזות יחסית. הברמנית שלנו היתה ידידותית עד מאוד, אבל נראה כאילו היא סובלת מהפרעת קשב חריפה - כמעט כל בקשה והזמנה גררה וידוא מחודש איתנו אחרי כמה דקות, וזמן ההמתנה הממוצע לכוס מים עמד על רבע שעה...</div><div><br /></div><div>תפריט המסעדה משתנה על בסיס יומי, לפי הרגש והמצאי בשוק (כמובן שהוא כתוב בסגנון הפיוטי האהוב כל כך על שני - "ירקות המגיעים בסוף הסרוויס מן השוק על עגלת אלומיניום עם גלגלים מתנפחים" וכו' וכו'), ובהתאם לכך, גם ההגשה היא פשוטה יחסית - במקום מפות מכוסים השולחנות בגליונות נייר חום, וחלק מהמנות מוגשות על ריבועי קרטון בתפקיד הצלחת. גליל נייר חום גדול הוצב ליד הכניסה, וכל פעם שאורחים חדשים מגיעים למסעדה, אצה רצה המארחת וקורעת בחדווה נייר חום כדי להניח על השולחנות. רעש הקריעה הבלתי פוסק התחיל להטריד ממש בשלב מסויים, והניו יורקר אשר ישב ממש ליד עמדת הנייר, ביקש להזהיר מפני ישיבה בסמוך אליו...</div><div><br /></div><div>התפריט מאורגן לפי "ירקות", "ים" ו"יבשה", כאשר אין חלוקה ברורה של מנות ראשונות ועיקריות, כמנהג מסעדות הטפאסים והשווקים בימינו. הזמנו כרובית שלמה, משוחה בשמן זית ואפויה בתנור, מנת קלמרי שלמים הממולאים בפוקצ'יה ברוטב עגבניות (45 שקלים), המבורגר ("רק מאה גרם שתתגעגעו אליהם כל החיים שלכם"... 45 שקלים) וסטייק במשקל 250 גרם (97 שקלים). בנוסף הזמנו לחם (שתי פרוסות לחם עם כף שמנת חמוצה, חצי בצל וכמה עגבניות שרי חתוכות) ו"צלחת חריף" - צלוחית עם כמה סוגי רסק פלפלים ופלפל חריף אחד קלוי (16 שקלים. לדעתי אפשר היה בהחלט להציע את החריף לאורחים בחינם...).</div><div><br /></div><div>הכרובית היתה טעימה מאוד. מנה פשוטה - ראש כרובית אפוי, על נייר חום. אבל אין תלונות - אכלנו את הכל, כולל הגזע והעלים הירוקים המקיפים אותו, וזה היה מצויין. מנת הקלמרי היתה טובה מאוד גם כן - אייל שני יודע לעבוד עם עגבניות ;). ההמבורגר היה טעים, אבל הציפיות היו קצת מוגזמות... מדובר בקציצה קטנה יחסית (100 גרם, כבר אמרנו) המוגשת במעין מיני-פוקאצ'יה עם עגבניה, בצל קלוי והמון רוטב עגבניות. השילוב כולו טוב, אבל הבשר עצמו לא היה מסעיר במיוחד. באותו מחיר, <a href="http://www.mytaste.co.il/content/wolfgang">וולפנייט</a> השכן מציע עסקה טובה בהרבה. לבסוף הגיעה החוליה החלשה של הערב - הסטייק. הוא מוגש בתבנית מתכת עם סכין חיתוך מעוררת פלצות. מסיבה לא ברורה הוא חתוך דק יחסית, וההגשה על תבנית המתכת גרמה לכך שלמרות שהזמנו אותו בדרגת עשייה של מדיום, הוא הגיע מדיום-וול ואף למעלה מכך. מרוב שחיכינו לו, הניו יורקר ואני, מיד התנפלנו עליו, וכך שמנו לב ליובש שלו רק אחרי שחיסלנו לא מעט ממנו. החלטנו שלא להחזיר אותו, החלטה מצערת - שכן החום המשיך לעבוד והביסים האחרונים היו פשוט בלתי לעיסים. כשציינו את העניין בפני הברמנית היא ניסתה לשכנע אותנו שזהו הנתח ("הוא מעניין כזה, עם הרבה ביסים שונים"), גישה שפשוט הרתיחה את בעל תודעת השירות האמריקני... </div><div><br /></div><div>לאחר כל הכבודה הזו, הזמנו מוס שוקולד, אשר מגיע מוגש בקונוס נייר וכפיות עץ קטנות תקועות בו. המוס חציו שוקולד וחציו לבן, והוא עשיר וטעים ביותר. צורת ההגשה גרמה כמובן לכך שבסוף פרסנו את הנייר על הבר וגרפנו את כל שאריות המוס... אנחנו חיות. כהרגלי, הזמנתי מקיאטו עם הקינוח, אבל במקום רק מכונת אספרסו קטנה, ואין להם את האפשרות להקציף חלב. התפשרנו על אספרסו עם מעט חלב בצידו.</div><div><br /></div><div><b><i>לסיכום:<span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"> המקום לא יקר כל כך, בייחוד אם משווים אותו לבסטה ובהתחשב בעובדה שאייל שני מבשל עבורך (אם הוא שם). אוכל פשוט יחסית, עם טיפול מינימלי שנותן כבוד לחומרי הגלם. הבשרים שדגמנו מעט אכזבו ביחס לשאר, ובכל מקרה תזמינו את הסטייק שלכם מדיום-רייר, אם אתם חייבים קצת בקר. הרבה אווירה, וזה מקום נהדר לארוחה רומנטית עם יין והרבה אוכל חושני. שירות קצת בעייתי - חביב ביותר, אבל נוטה לחוסר מקצועיות קל, בעייה שאני מקווה שתפתר בקרוב כשהצוות ישתפשף קצת. בסך הכל, מומלץ.</span></i></b></div><div><br /></div><div><br /></div><div><br /></div></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/09/blog-post_26.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)5tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-4047228707728459712Fri, 18 Sep 2009 09:46:00 +00002009-09-18T13:12:38.898+03:00בלוגשמנמנ.יםשנה חדשהתל אביב<div dir="rtl" style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhwo9tuJyXGmKsFaracrhzGRp4iHGZ5RGl3TQ6DUhHYOwGou7Cf3W13x0jLmUqmPWvMEs4hPDP6Zwzv-NhhyphenhyphenR3yRC5xjgyH8frdjqlZhA8d-QbhegJBc1RYSQWhPJZdG0I4-BZHTwsakAEn/s1600-h/100post.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 247px; height: 263px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhwo9tuJyXGmKsFaracrhzGRp4iHGZ5RGl3TQ6DUhHYOwGou7Cf3W13x0jLmUqmPWvMEs4hPDP6Zwzv-NhhyphenhyphenR3yRC5xjgyH8frdjqlZhA8d-QbhegJBc1RYSQWhPJZdG0I4-BZHTwsakAEn/s320/100post.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5382747091585582930" border="0" /></a>אני כותב את הבלוג הזה מאז ה- <a href="http://mytaste-tlv.blogspot.com/2008/07/blog-post_14.html">14 ליולי 2008</a>,<span style="font-weight: bold; color: rgb(51, 51, 255);"> והנה הגענו לפוסט המאה!</span><br /><br />ביקרנו מסעדות, בתי קפה וברים למכביר, וליווינו מדי פעם בסיקורים את ההתפתחויות והשיפורים השונים באתר <a href="http://www.mytaste.co.il/">MyTaste</a>, הגורם המקורי לעצם קיומו של הבלוג.<br /><br />במהלך הזמן הזה האתר שינה צורה מספר פעמים והשתפר לעין ערוך. לפני מספר חודשים התחלתי להפגין גם נוכחות ב<a href="http://www.twitter.com/MyTaste">טוויטר</a>. במקור, הרעיון היה רק לפרסם לינקים לרשומות חדשות בבלוג, ולספק המלצות על מקומות בילוי בתל אביב לכל מי שיחפוץ בכך. אולם - הצצתי ונפגעתי, הכרתי אנשים חדשים ונוצרו חברויות. בעיקר התחברתי לחברים נוספים בקהילת בלוגרי האוכל הישראלים, עד שהחלטנו, כמה מאיתנו, להתאגד עם אתר חדש.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://shmanman.im"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 149px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg-c9ex-ZPwitlrp2_DpJOdtY2QWMjb7ZM7LmPCjnnTjLuOekybbthE1SiiW-mT_3mbEgfcVHfx8ay1GwDJwA5Xa2EtpaEj0Curu-ZC800Qwn3WxUT4tTv_NCp38v940AxTgAftXSjHO2fg/s320/shmanmanim.PNG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5382747679571750914" border="0" /></a><br />שמו של הרך הנולד הוא <a href="http://shmanman.im/">שמנמנ.ים</a> - <a href="http://shmanman.im/">http://shmanman.im</a> - והוא מעין בלוג-על, המספק מסגרת לבלוגים של כולנו (<a href="http://shmanman.im/about">חמישה, נכון להיום</a>, ובתקווה נמשיך להתרחב בקרוב). האתר עדיין צעיר, עדיין יש בו כמה באגים ובעיות תכנוניות, אבל זו לא סיבה שלא לגלוש לשם, כמובן ;-). <a href="http://shmanmn.im/">שמנמנ.ים</a> לא מתרכז רק בביקורות על מקומות - תוכלו למצוא בו גם מתכונים וביקורות על יינות ומשקאות. כרגע הוא מכיל בעיקר הפניות לבלוגים השונים של החברים בו, אבל אנו מתכננים כמה שיתופי פעולה מעניינים אשר יופיעו במלואם באתר החדש.<br /><br />אז שתהיה שנה טובה לכולנו, שנה של התחדשות וצמיחה - וכמובן מאכלים טעימים ובילויים מוצלחים!<br /><br /></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/09/blog-post_18.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)2tag:blogger.com,1999:blog-7007829980657245834.post-5408759616094550134Tue, 08 Sep 2009 13:28:00 +00002009-09-08T17:47:57.457+03:00אלנביביקורתבקטנההמבורגרלב העירסטפן אקספרס בורגר ג'וינטסטפן בראוןתל אביב<div><i><span class="Apple-style-span" style="color: rgb(51, 51, 255);">פוסט מספר 99 - כבוד!</span></i></div><div><br /></div><a href="http://www.twitter.com/tamirc">טמיר</a> עורך את <a href="http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1128573">דירוג ההמבורגרים הארצי</a>, ועל כן הצטרפתי אליו ואל <a href="http://www.twitter.com/maayani">מעיין</a> לדגימה של הילד החדש בשכונה שלי - ה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A1%D7%98%D7%A4%D7%9F-%D7%90%D7%A7%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%A1-%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%A8-%D7%92%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%98">סטפן אקספרס בורגר ג'וינט</a>. בורגר ג'וינט הוא מוסד אמריקני ותיק - לא תואר לו ולא הדר, העובדים חמוצים וסינריהם מוכתמים, וההמבורגרים שלהם פשוט נפלאים (ביקרתי באחד כזה, המסתתר בלובי של מלון מפואר בניו יורק, וזה היה נהדר).<br /><br /><div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/131/7/file_0_big.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 231px; height: 160px;" src="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/131/7/file_0_big.jpg" alt="" border="0" /></a>חשקה נפשם של בעלי הסטפן בראון בבורגר ג'וינט שכזה, אחרי ששמו לב שרוב הסועדים מסתפקים במנות הפשוטות של המסעדה - המבורגר, קבבים, נקניקיות. המקום מעוצב לפי הקו של שתי המסעדות-אחיות - ה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/%D7%A1%D7%98%D7%A4%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%9F">סטפן בראון</a> וה<a href="http://www.mytaste.co.il/content/radio-rosco">רדיו רוסקו</a> - פוסטרים ועטיפות תקליטים ישנים שעברו צביעה בצבעים עמוקים וחזקים. במסעדה המהירה התפרעו קצת יותר עם הצבעים, אבל התוצאה דווקא משובבת נפש ומלאת הומור.<br /><br /></div><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/132/4/file_0_big.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 374px; height: 259px;" src="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/132/4/file_0_big.jpg" alt="" border="0" /></a></div><div><br />בתפריט - המבורגר בקר וקבב טלה (38 ש"ח), נקניקיות והמבורגר הודו (34 ש"ח), ובקרוב יתחילו גם ארוחות בוקר. הנקניקיות והקבב מוגשים בפיתה עם טחינה - מצד אחד, הטחינה של סטפן בראון מעולה. מצד שני, נקניקיות בפיתה, קצת מזנון דרכים, לא?<br /><br />שני הלצים קיבלו את פני והודיעו לי שאני נבחרתי לדגום את המבורגר ההודו, בעוד שניהם יאכלו את גרסת הבקר. לא הצליח להם - לטובת בלוטות הטעם שלי נאלצים קוראי הבלוג היקרים (הי אמא) להסתפק במידע רק על המבורגר אחד ויחיד. לא הודו, לא קבב ולא נקניקיות.</div><div><br /></div><br /><div><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/131/3/file_0_big.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 253px; height: 174px;" src="http://cafe.mouse.co.il/nodes/t/121/131/3/file_0_big.jpg" alt="" border="0" /></a>עובדי המזנון לקחו את הזמנותינו (שלוש פעמים המבורגר עם צ'יפס) מבלי לשאול לגבי מידת עשייה. בדיעבד הסתבר שזה מדיום-וול, סביר - אבל תמיד עדיף לשאול. טמיר ביקש את שלו בלי קטשופ ומיונז אלא עם רוטב חריף, וכמובן שקיבל עם קטשופ ומיונז ובלי רוטב חריף, וכך הושלכה קציצתו אל הפלנצ'ה בזמן שלחמניה חדשה הועלתה מן האוב. תוצאה - ההמבורגר שלו התייבש עד מאוד, וטמיר לא רצה בו עוד. בזמן שהכינו לו אחד חדש, אני ומעיין חיסלנו את שלנו. הקציצות דקות למדי, ולמרות שהבשר טעים כל צורת ההגשה קרובה יותר מדי למקדונלד'ס וחבר מרעיו. אני, במקומם, הייתי הולך על שיטת ההגשה המקורית של הדיינרים - המבורגר וצ'יפס בסלסלה, במקום בכוסית הקרטון המטופשת. ככה, הם גם היו נמנעים מכלים שבירים ויקרים, אבל גם מבדלים את עצמם מהתחתית ועל הדרך מרוויחים "קטע אותנטי", רק שלהם.</div><div><br /></div><div>אם טמיר לא היה מעכב אותנו עם הפרפקציוניזם שלו, היינו מחסלים את הכל די מהר - זה לא מקום לשבת, אלא מקום לארוחות זריזות. כשההמבורגר שלו הגיע, הוא אכל אותו במהירות, המהם לעצמו ולנו על כל מיני מאפיינים של ההמבורגר, שהדיוט כמוני לא מבין בהם (מידת היובש, כמה הוא תובל ועוד ועוד - <a href="http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1211420">תקראו על זה כאן</a> ונסגור עניין).</div><div><br /></div><div style="font-weight: bold;">אחרי שסיימנו כולנו, המשכנו לבירה בנחלת בנימין, ובין לבין דסקסנו מיזם חדש ובעל פוטנציאל (רמז - קשור ל"שמנמנ.ים" שהוספו לכותרת) - עליו ארחיב בפוסט המאה, הבא עלינו לטובה.</div><div><br /><span style="font-style: italic;">כרגיל, תודה ענקית לטמיר מהבלוג "</span><a style="font-style: italic;" href="http://cafe.mouse.co.il/view.php?u=286158">דינר ראש</a><span style="font-style: italic;">" על התמונות המעולות.</span><br /><br /></div></div>http://mytaste-tlv.blogspot.com/2009/09/blog-post_08.htmlnoreply@blogger.com (MyTaste)5