קפה ומאפה

כשהפיה מפספסת

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sun, 10 Feb 2013 16:42:00 +0000

אסור לזלזל ביכולת הילדים שלנו להאמין בפיות וקסמים, ולא משנה כמה הם גדולים, בוגרים או רציניים.

השבוע פיית השיניים פספסה בגדול והבכור, בשניה שהבין שהגיע הבוקר, שלח את ידו אל מתחת לכרית, שלף משם את קופסת השיניים המיוחדת (שקיבל מסבתא בישראל), פתח אותה ונחרד לגלות שהפיה לא ביקרה אותו בלילה ולא השאירה עבורו דולר.

אני מסתכלת, רואה את הפנים של הילד שלי מתעוותות ואת הדמעות הזולגות וכל מה שעובר לי בראש זה "שיט שיט שיט שיט שיט!" (סליחה על השפה אבל מעולם לא אמרתי שהבלוג מתאים לילדים קטנים!).

עכשיו - כן, אני יודעת שזהו מנהג מאד "אמריקני" וקפיטליסטי. נכון, אני מסכימה. אבל מה לעשות כשהילד גר כאן, כל חבריו מתעסקים בנושא הזה בשלוש השנים הראשונות לבית הספר (לפחות) ויש לו ציפיות?

למזלי שמרתי בצד עבורו שני ספרים שרכשתי עבורו לפני חודשיים, לכל למקרה שתמיד מגיע. כשהוא הגיע למיטתנו, כולו אדום מבכי ומשינה, כיסיתי אותו טוב בשמיכה ורצתי למגירה. שלפתי את הספר, הנחתי אותו מתחת לכרית שלו ואז אמרתי לו לבדוק שוב, אולי בגלל החושך הוא לא ראה את מה שהפיה השאירה לו.

עברו כמה דקות והילד לא חוזר.

נכנסתי לחדר וראיתי אותו כבר שקוע בספר החדש. "רואה?" אמרתי לו "כנראה שהפיה לא יכלה לשים את הספר מתחת לכרית בזמן שישנת, אז היא חיכתה שתקום!"

וזה עבד. אמנם הוא יודע שאין כזה דבר "פיית השיניים" ונכון שהוא יודע שאני הנחתי את המתנה מתחת לכרית, אבל עדיין היה זיק של נאיביות בעיניים והעיקר - שמחה על שקיבל מתנה לכבוד האירוע החשוב של נפילת השן.

לבית הספר הוא כבר הלך עם הספר ביד וחיוך על פניו. וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב.

יומיים לאחר מכן נפלה שן נוספת ותאמינו לי שהפיה הפעם הגיעה בזמן!

יודעים איך זה, כשמגיעים למכולת ונתקלים במשהו חדש שמצית בכם את החשק להכין עוגיות רק בשביל זה? זה מה שקרה לי השבוע כשנתקלתי לראשונה בשקית של נתיחי קינמון של הרשי'ז. והרי התוצאה -

עוגיות קקאו ונתיחי קינמון

מה להכין לפני?

2 1/4 כוסות קמח
1/2 כוס קקאו
1 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
3/4 כפית קינמון טחון
1 כוס חמאה (240 גרם) בטמפרטורת החדר
1 כוס סוכר חום דמררה
3/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
2 כוסות נתיחי קינמון (ניתן להחליף בנתיחי שוקולד מריר או לבן)

ועכשיו מה?
1. לחמם את התנור לחום של 375 פרנהייט, 190 צלזיוס לפחות לעשר דקות.
2. באמצעות וו הגיטרה, לערבל את החמאה, הסוכר והסוכר החום עד לקבלת תערובת אחידה ואוורירית. להוסיף אחת-אחת את הביצים ואת תמצית הוניל עד להטמעה.
3. בקערה נפרדת, לאחד את הקמח, הקקאו, הסודה לשתיה, המלח והקינמון. להוסיף לאט-לאט את תערובת הקמח לבלילה עד לאיחוד נאה.
4. להוסיף את נתיחי הקינמון (או משהו אחר שאתם רוצים ע"מ להחליף את הקינמון). שימו לב - התחילו בכוס אחת של נתיחים ותראו אם זה מספיק לכם או שאתם רוצים להוסיף - זה עניין של טעם.
5. באמצעות כפית (אני השתמשתי בכף גלידה), צרו עוגיות על נייר אפיה והכניסו לתנור ל כ-10 דקות.

צננו היטב את העוגיות ו- יאמ!

הערה - בתמונה רואים נתיחים שלמים יפים על העוגיות. את זה השגתי על ידי הנחת נתיחים בודדים על תלולית העוגיה שנחה על תבנית האפיה, שניה לפני שהכנסתי לתנור. אל תוותרו על זה - מראה העוגיה שווה לחצי מהטעם שלה!

לכל דבר יש פעם ראשונה

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 04 Feb 2013 03:39:00 +0000

ברגעים אלו אנחנו עושים משהו שלא חשבנו שנעשה. חברים מגיעים ואנחנו מתכוננים לשבת מול הטלביזיה כדי לראות את הסופרבול.

כן כן, אותו ספורט אלים וללא חוקים ברורים (לי, לפחות) והמעודדות שהדבר היחיד שהן מעודדות אצלי זו הידיעה שיש למגדר שלי עוד דרך ארוכה.

מעולם לא התעניינו במשחק ובטח שלא ארגנו לעצמו יום מיוחד כדי לראות אותו. אם כבר אז תמיד אמרנו שכדאי לנצל את המכירות של הטלביזיות הגדולות לקראת המשחק, הסיילים המיוחדים ומחירי הטלביזיות שהרבה אנשים מחזירים לחנויות השונות למחרת המשחק.

לא חשבתי שככה אחליף את ערבי חמישי, כשהיינו צופים במשחק של מכבי ת"א עם קערת גרגרי חומוס מפולפלים במשחק הו-כה-אמריקאי ובנקניקיה בלחמניה. אבל הנה אנחנו, או יותר נכון - הנה טובי בחורינו, יושבים מול המסך עם בניהם (גיל שבע ומעלה, מתחת לזה הם לא כ"כ מתעניינים), שחוזרים על קריאות אבא שלהם כי הם לא מבינים כלום אבל רוצים להיות חלק מהחגיגה. איפה הנשים? בבית עם הילדים, כמובן. ותאמינו לי שרובן לא מפצחות גרעינים מול המסך כרגע.

אבל ככה זה, כשקבוצת הפוטבול של סן-פרנסיסקו מתחרה על הגביע. אנחנו גרים באזור ואת צבעי האדום-וזהב של מדי הקבוצה רואים בכל מקום כבר חודש, ובמקום "חג שמח" אתה שומע בכל סיום של משפט "Go 'Niners". אז אם אי אפשר להתעלם, נצטרף לחגיגות!

ממתק באונטי - שוקולד וקוקוס

אם מדברים על טעם ילדות, זה בהחלט אחד מהגדולים שלי. כילדה ישראלית שגדלה בשנים של החרם הערבי (מישהו זוכר??) תמיד ביקשתי ממי שנסע לחו"ל, שיביא לי באונטי. טעם השוקולד הנמס בפה והקוקוס הנימוח על הלשון, בעיקר אחרי הוצאה מהמקרר (זו שריטה עמוקה שקיבלתי בירושה הישר מאמא שלי. אני אוהבת ממתקי שוקולד בעיקר כשהם מגיעים אלי אחרי מנוחה במקרר, ורוגעלך הם הכי טעימים כשאוכלים אותם ישר מהמקפיא).

מה לקנות?

3 כוסות קוקוס טחון ממותק

2/3 כוס חלב מרוכז ממותק

1/2 כוס אבקת סוכר

340 גרם שוקולד מריר חתוך לחתיכות קטנות / שוקולד צ'יפס

ועכשיו מה?

לערבב את הקוקוס, חלב ממותק ואבקת סוכר בקערה גדולה. התערובת צריכה להיות דביקה ואחידה.

ליצור מהתערובת כדורים / מלבנים או כל צורה אחרת שאתם רוצים ונוחה להכניס לפה בביס :) ולהכניס למקרר לשעה לפחות, כדי שהתערובת תתמצק ותהיה נוחה לעבודה.

כך נראית תערובת הקוקוס לפני ההטבעה בשוקולד

כשהתערובת התקררה והתמצקה, הוציאו אותה מהמקרר והמיסו את השוקולד בבאן-מארי, עד שהשוקולד ימס כולו ויבריק.

הטביעו כל אחד מהממתקי קוקוס בשוקולד - הרימו כל אחד מהם בעזרת מזלג (לא לתקוע את המזלג בממתק, הניחו כל ממתק על המזלג והטביעו בשוקולד. הניחו אותם על נייר אפיה עד שהשוקולד יתקשה והכניסו למקרר לפחות לחצי שעה עד להתקשות.

שומעים את הקראנץ'??

בפעם הבאה אכין את הממתק ממש באותו יום של ההגשה כי מאד (מ-א-ד) קשה להמנע מלתת ביס בממתקים האלה כשרואים אותם.

עוד משהו - בפעם הבאה גם אטמפרר את השוקולד כדי שלא ימס במגע. איך עושים טמפרינג / טימפרור? ככה.

אז תהנו מטעמי הילדות ו - Go 'Niners!!

ט"ו בשבט הגיע - חג לחילונים

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 28 Jan 2013 00:37:00 +0000

מעולם לא חגגנו חגים "חילוניים" כמו שאנו חוגגים אותם כאן.

היום למשל, ארגנו חברי ה- Israeli Cultural Connection) ICC, החבר'ה שמארגנים פעילויות לישראלים כמו הרצאות, הצגות, ערבים מיוחדים ופעילויות מיוחדות לחגים) אירוע נטיעות בפארק השכונתי.
הם דיברו עם העירייה ששמחה לשמוע על התנדבות העם היהודי והעניקה עשרות פקעות של נרקיסים, מעדרים ומתנדבים שהסבירו מה לעשות.
שולחנות הפיקניק היו מלאים במיטב הפירות היבשים למיניהם, מתנדבים הפעילו את הילדים בפעלויות כגון יצירת דמויות מתפוזים (קחו תפוז / קלמנטינה, תקעו קיסמים וחברו להם ענבים לרגליים וצימוקים או אוכמניות לידיים או עיניים וכו' כראות עיניכם הטובות ביצירה), מחזור גלילי נייר טואלט לרובוטים / דמויות וכו' בעזרת צבעים, צמר גפן ומדבקות, שולחן של יצירת שקדיה (ציור הענפים עם צבעי ידיים והדבקת פופקורן לפרחים) ועוד ועוד.

ברקע ניגנו שירים של ט"ו בשבט שהילדים היו מאושרים לשמוע וההורים זמזמו והשמחה היתה רבה.

בישראל היינו משאירים את העבודה לגננת או למורה והיינו חוגגים את ט"ו בשבט בעיקר סביב שולחן ארוחת הערב. את הנטיעות, כתל-אביבים עירוניים אמיתים, השארנו לאחרים.

אבל כאן זה איכשהו אחרת. הנרקיסים יצמחו לאיטם ונוכל להנות מהם גם בשנים הקרובות. לא רק אנחנו, גם הנוצרים, המוסלמים, הבודהיסטים וכל אנשי הדתות והשפות השונות הגרים באזור.העובדה שזהו חג ישראלי הביאה רבים מאיתנו לפארק בבוקר יום ראשון קר (אבל יפה, למזלנו) כדי לתת לילדים עוד חוויה ישראלית, "כמו בבית".

אני יודעת שאם היינו משקיעים קצת, היינו יכולים לעשות את כל אלו גם בישראל. אז הנה, אנו עושים את זה כאן ומלמדים את הילדים ערכים של הגנה על הסביבה, תרומה לקהילה העירונית וחוויה קהילתית ישראלית.

אגב, בקהילה כאן אנחנו מקיימים אירועים דומים מאד למה שבית דני בתל-אביב עושה כבר שנים. אירועים שמחברים בין הזהות היהודית/ישראלית לחילונים הגמורים. אז בין זה לבין האומנים השונים כמו עידן רייכל שהגיע לפני חצי שנה, אני מרגישה בבית.

יחסית.

השלכת הצבעונית המקסימה.
נכון שזו תמונה מלפני חודשיים ורוב העצים ערומים כיום אבל תודו שהטבע משגע!

זהו אחד המתכונים האהובים עלי. קצת צורך זמן (או ביידישאית - פצ'קראי) אבל שווה כי התוצאה מרשימה והכיף (כמובן) גדול.

עוגיות פיצוץ שוקולד ואייריש קרים

מתוך "סודות מתוקים" / קרין גורן

מה לקנות? (לכמות של כ- 50 עוגיות)

3 ביצים, בטמפרטורת החדר

1/2 כוס סוכר (100 גרם)

350 גרם שוקולד מריר

50 גרם חמאה

3 כפות אייריש קרים (45 מ"ל)

1 כפית אבקת נס קפה

3/4 כוס גדושה קמח (120 גרם)

1 כפית אבקת אפיה

1 כוס שקדים טחונים (100 גרם)

לציפוי:

סוכר (כמות של כוס בערך)

אבקת סוכר (כמות של כוס וחצי בערך)

ועכשיו מה?

- להקציף ביצים וסוכר במשך 5 דקות במהירות גבוהה, עד לקבלת תערובת סמיכה ובהירה.

בינתיים - להמיס יחד את השוקולד והחמאה על בן-מארי (עדיין לא מכירים את המונח? קראו כאן הסבר מפורט)

- מקפלים את תערובת הביצים לתוך תערובת השוקולד המומס.

- מערבבים בקערית קטנה אייריש קרים וקפה ומוסיפים לתערובת השוקולד.

- מערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והשקדים הטחונים ביחד ומוסיפים לתערובת השוקולד עד לקבלת בלילה אחידה. מתקבלת בלילה דלילה יחסית וזה בסדר.
- מכסים את הקערה בניילון נצמד ומעבירים למקרר לארבע שעות (או למקפיא לחצי שעה), עד שהתערובת מתקשה.
- מחממים תנור ל- 190 מעלות צלזיוס, 375 פרנהייט לעשר דקות לפחות לפני שמכניסים את התבנית.
בעזרת כפית מגלגלים את התערובת לכדורים בקוטר 3-4 ס"מ.
- מכינים קערה עם סוכר וקערה עם אבקת סוכר. מגלגלים כל כדור בסוכר ואז באבקת סוכר. מניחים באופן מרווח על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מומלץ לגלגל את הכדורים שוב באבקת הסוכר לפני שמכניסים את התבנית לתנור כי החלק שגלגלתם קודם ספג את האבקה.
- אופים את העוגיות במשך 8 דקות בלבד (!). העוגיות ישתטחו קצת ויווצרו סדקים עמוקים אבל יהיו עדיין רכות מאד למגע. לא לדאוג, במהלך הצינון הן מתקשות.
מצננים לחלוטין ושומרים בכלי אטום בשכבה אחת (כי אם תניחו עוגיה-על-עוגיה, אבקת הסוכר תספג והן לא יהיו יפות כמו שהן יוצאות מהתנור), בטמפרטורת החדר.

מכיוון שבט"ו בשבט עוסק הפוסט הנוכחי, מצופה ממני לשתף במתכון מתאים.

לא התעסקתי עם זה יותר מדי השנה אבל את סלט הפירות הנהדר הכנתי גם הכנתי.

ט"ו בשבט שמח וטעים!

לחתוך, לרוקן ולקשט

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Tue, 06 Nov 2012 02:03:00 +0000

הפעם החלטנו ללכת על זה ולנסות ליצור Jack o' Lantern, או דלעת אומנותית. מדובר במנהג ששייך לחג ליל כל הקדושים (Halloween) ויוצר דמויות חביבות, יפות ואחרי כמה ימים - מאד מסריחות.

בגן של הקטנה הזמינו אותנו לסדנה מיוחדת אבל רק המחשבה על התעסקות עם הפיכסה שבתוך הדלעת + התעסקות עם קטנה + התעסקות עם אחיה הגדול = הימנעות מוחלטת.

נזכרתי שיש לי חברה שאוהבת את כל ענייני היצירה עם הילדים והיא בטח תשמח לשתף איתי פעולה.

אז הגענו ביום שבת בבוקר, שלוש משפחות ועוד משפחה שהצטרפה אלינו במהלך הפעילות בפארק. הבאנו כלים מתאימים, דלעות בכל מיני גדלים, צבעים, מדבקות ומכחולים.

את כל הבלגאן השארנו על מפה חד פעמית שהושלכה לפח בסיום החגיגה. תוצאה אחת אפשר לראות בתמונה כאן -

זהו התוצר של הקטנה - דלעת קיטי עם עיניים. לא יודעת מה אתכם, אבל אותי זה מפחיד!

וזהו התוצר הסופי של הדלעת המשפחתית. די מוצלח, לפעם הראשונה, לא?

כמובן שלא ניתן להגיע לפיקניק כזה ללא ציוד הולם. את המתכון הזה קיבלתי מדלית, שקיבלה מדונה, שקיבלה ממישהי אחרת. המתכון קל להכנה ואינו מצריך חומרים יוצאי דופן בעונה הזו, אבל אם אתם קוראים אותו בישראל אז לצערי תצטרכו לעבוד קצת יותר כי קשה למצוא פחית שימורים של מחית דלעת. לכן בפעם הבאה שאתם אצל הירקן, קנו ממנו חצי דלעת, חממו אותה בתנור עד שתתרכך ואז תוכלו לגרד את הדלעת ולמעוך אותה עד לקבלת מחית.

נהדר לתינוקות, מצוין למאפים!

מאפינז דלעת ונתיחי שוקולד

לכמות של כ- 24 מאפינז (או 12 מאפינז ו- 24 מיני מאפינז)

3 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

2 כפיות סודה לשתיה

2 כפיות קינמון טחון

1/2 כפית מלח

4 ביצים

2 כוסות סוכר

פחית של מחית דלעת (12 oz) או 340 גרם דלעת שחוממה בתנור, התרככה ונמעכה למחית

1 כוס שמן

2 כוסות נתיחי שוקולד מריר

לחמם את התנור ל- 350 פרנהייט / 180 צלזיוס.

לערבב את הקמח עם אבקת האפיה, הסודה לשתיה, הקינמון והמלח, להניח בקערה בצד.

להקציף את הביצים והסוכר בעזרת מתקן הבלון במערבל.

להוסיף את הדלעת והשמן ולערבב היטב, הפעם עם מתקן הגיטרה.

להוסיף את תערובת הקמח בשלושה חלקים, לשים לב שכל התערובת מאוחדת היטב.

להוסיף את נתיחי השוקולד לערבב היטב.

להעזר בכף גלידה כדי להניח את הבלילה במנז'טים המונחים בתבנית המאפינז ולהכניס לתנור ל- 20 - 25 דקות. הזהרו לא לייבש את המאפינז יותר מדי, אנחנו רוצים שהם יהיו רכים במרכז.

הוציאו את המאפינז ותנו להם להצטנן.

ועוד דבר קטן -
ידעתם שכשמוסיפים מים לעמילן תירס (corn starch), מקבלים את זה -

בשביל זה צריך חברה כימאית, מסתבר.

שבר בסן פרנסיסקו

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sun, 02 Sep 2012 04:11:00 +0000

לפני חודש וחצי שברתי עצם בכף הרגל.

אין לי סיפור מאאאאאגניב של תאונת סקי, קפיצת באנג'י לא טובה או משהו כזה. סתם ירדתי מדרגה, עיקמתי את הרגל חזק והעצם נשברה. מסתבר שזה דווקא די נפוץ. ומאד כואב.

אז עכשיו אני מגובסת ובהפסקה קלה מאפייה.

למען הדורות הבאים ולמען מי מכם שמתכנן לשבור רגל, להלן החוויות מהימים הראשונים -

יום מס׳ 1 - אני בדיכאון.

כואבות לי הכתפיים מהקביים! איך אני יכולה להעביר לעצמי שתיה ואוכל כשאני עם שתי ידיים על הקביים?? אכלתי פיתה עם גבינה צהובה בבוקר ושתי עוגיות עם חברה שבאה לבקר. לא אוכלת שום דבר אחר במהלך היום. טוב שיש מרתון מקגייוור בטלביזיה.

יום מס׳ 2 - באינטרנט מוצאים הכל.

האתר mybrokenleg.com נתן לי המון טיפים והחיים שודרגו בהתאם. המפרנס התקין עמדת הטענה לאייפד, לפטופ וטלפון מאחורי הספה עליה אני ממוקמת עם הרגל למעלה. יש לי שקית בד של טארגט כדי להעביר דברים ממקום למקום. הבכור הביא לי את הכסא מחדר העבודה ואני מתגלגלת בין הספה למטבח וככה מעבירה לעצמי אוכל ושתיה. מרתון ״באפי ציידת הערפדים״. טלפונים מחברות שמציעות עזרה, אני מחליטה שהגיע הזמן בחיי שגם אקבל. אחרי כמעט נפילה על הרגל הלא נכונה במהלך סיבוב בבית עם הכסא, מחליטה להתרגל לקביים.

יום מס׳ 3 - יום הגבס הצבעוני.

במרכז הרפואי נתקלנו בבחירה קשה. גבס וורוד? ירוק? אולי צהוב? לקחנו סגול. חזרה בבית - אם אני רוצה לאכול משהו זה אומר להתעסק עם הקביים ואני כבר מוותרת. גם ככה התיאבון ממש לא גדול, אכלתי קורנפלקס בבוקר, צ׳יפס בצהריים וכלום בערב. לא חטיפים, לא ממתקים. לא רוצה להתעסק עם הקביים אם לא ממש חייבים - אני עוד ארד במשקל ככה, דווקא לא רע!

יום מס' 4 - יום העצמאות.

אני לבדי, נוסעת לבית הספר שלי כדי לארגן את הכיתה. שש שעות רצופות של גזירת כרטיסי הברקה מנויילנים, אמפתיה מהצוות והערכה לגבס הסגול. חוזרת הביתה, מועדת לאחור ודורכת על הרגל המגובסת - לא רעיון טוב. המפרנס מביא ארוחת ערב מהפלאפליה החדשה שנפתחה היום - אני מאושרת!

יום מס׳ 5 - ביפ ביפ!

בבוקר נסעתי לחנות לציוד רפואי ושכרתי את סקוטר (קורקינט) מיוחד שמותאם למי שצריך להתנייד על רגל אחת ולהרים את הרגל השניה. עכשיו אני super scooter girl!! אני עושה וווווששששש ועוברת את כולם, חסר לי רק פעמון ומנוע שירעיש לכולם בלילה. הילדים רוצים סיבוב, צריך להזהר שלא יקחו ואני אמצא את עצמי מחפשת את הסקוטר שנמצא בחדר השני.

הסקוטר אפשר לי לחזור לחיים כמעט רגילים. הוספנו לכידון שלו סלסלה של אופניים וכך אני יכולה לקחת איתי דברים ממקום למקום. אחרי חודש וחצי של הסתגלות למצב החדש, אזרתי אומץ והכנתי קינוח לארוחת הצהריים החודשית של צוות ההוראה של כיתה א'. חשבתי על רעיון חדש לכוסיות האלה, והרי התוצאה -

כוסיות עוגיית בננה במילוי קרם נוטלה וקפה

לבצק

2 מקלות חמאה (126 גרם), בטמפרטורת החדר

1 כוס סוכר לבן

1/3 כוס דחוסה של סוכר חום

2 ביצים

1 כף תמצית וניל

3 כוסות קמח רגיל

1 כפית סודה לשתיה

1 כפית מלח

מחית בננה / תותים או כל פרי אחר

למילוי

1/3 כוס ממרח נוטלה

1 כוס אבקת סוכר

1 מקל חמאה (113 גרם) , בטמפרטורת החדר

1/2 כוס נספרסו / אייריש קרים / פרנג׳ליקו וכו׳

עכשיו מה?

לחמם את התנור ל - 150 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט.

לערבל את החמאה ושני סוגי הסוכר עד שתתקבל תערובת תפוחה ואוורירית, כשלוש דקות בערך.

להוסיף את הביצים ותמצית הוניל ולערבב עד להטמעה מלאה.

להוסיף את המרכיבים היבשים (הקמח, סודה לשתיה והמלח) לאט לאט ולערבב היטב.

להוסיף את הפרי המעוך (אני אוהבת בננה) ולערבב.

להניח את הבצק שהתקבל במקרר לפחות לשעה (או במקפיא לרבע שעה אם ממהרים) על מנת שהוא יתקשה מעט ויהיה יותר נוח לעבודה. לקחת כפית, להוציא כל פעם כמות שתספיק לכדור בגודל 1.5 - 2 אינץ׳.

להניח את הכדורים בתבנית מיני-מאפינז משומנת היטב ולהכניס לתנור ל - 10 דקות, או עד שהבצק מזהיב טיפה.

להוציא את התבנית מהתנור ולדחוף את החלק המרכזי עד לקבלת כוסית קטנה, אני נעזרת בקצה של כף עץ.

לתת לכוסיות חמש דקות לצינון קל ואז להוציא אותן מהתבנית בעדינות לצינון מלא.

הכנת המילוי -

בקערת המערבל שרחצנו וניקינו היטב, לערבל את החמאה הרכה, הקפה או ליקר, אבקת הסוכר והנוטלה.

להניח כמות של כפית בערך (אני נעזרת בשקית זילוף, יותר קל ככה לשלוט בממרח הנזיל) בתוך כל כוסית.

לשמור במקרר אבל להוציא כשעתיים לפני ההגשה על מנת לתת לחמאה להתרכך - כך מקבלים ביס של עוגיה נימוחה עם מילוי רך.

ניתן להניח פרוסה של הפרי שבחרתם להוסיף לבלילה, בתור קישוט. אפשר לשים גם קוקוס (כמו שרואים בתמונה), כדור קטן של שוקולד מריר או כדור של וניל (ניתן לרכישה בסופרמרקט או בחנויות האפיה).

התגובה של צוות המורות, לאחר הביס הראשון - oooooooooh myyyyyyy gooooooodddddddd

אני חושבת שהיה להם טעים.

צריך קצת להתאמץ

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Wed, 18 Jul 2012 00:39:00 +0000

לפעמים אני נדהמת איך אני צריכה להתאמץ כדי למצוא כאן דברים שבישראל הייתי מוצאת כמעט בכל מקום.

דוגמא מספר אחת -

ליום הולדת שלוש של הקטנה, היא בקשה עוגה של ״ניקבל״, טינקרבל בתרגום חופשי. אין בעיה, בישראל הייתי מכינה הרבה עוגות בסגנון הזה, עם בצק סוכר וציור, או מהמוכנים או כזה שהייתי מציירת או מעתיקה. היו לי כל החומרים הדרושים ואם נגמר לי משהו, הייתי קופצת ל״שוגה״ בכפר מל״ל וקונה. אמנם לא בזול אבל מצאתי כל מה שהייתי צריכה, כולל הדרכות והסברים. לא חסרים מקומות כאלו בישראל, יש את ״מותק״ בתל אביב, ״ספייסס״ בהדר יוסף, ״טייסט״ ברעננה, ״לגעת באוכל״ ברעננה ובראשל״צ ועוד ועוד. בכל אלו ביקרתי ואני ממליצה עליהן אבל יש עוד המון מקומות.

בקיצור, חשבתי לתומי שאעשה זאת בקלות. אכין עוגת שוקולד, אחצה אותה ואמרח ממרח וניל (כדי שיהי פס לבן לאורך כל פרוסה, אני אוהבת שטויות סימטריות כאלה), אצפה בבצק סוכר לבן ואמצא מקום שידפיס לי את הדמות של טינקרבל, אחרי שאמצא תמונה טובה באינטרנט.

כך, בקלות הזו, עיצבתי את העוגה של הבכור כשחגג ארבע וביקש את ספיידרמן -

את הדמות של ספיידרמן הזמנתי דרך האתר מתוק.נט, אתר מומלץ למתחילים בתחביב הזה, עם שירות אמין ואדיב.

לא בעיה, נכון? אז לא נכון.

להכין עוגה זו לא בעיה. להכין ממרח וניל זו לא בעיה. הבעיה מתחילה כשאני צריכה לקנות בצק סוכר והבעיה גדלה הרבה יותר כשאני צריכה להדפיס את התמונה.

את בצק הסוכר קניתי בחנות התחביבים Michael's, במדף שנמצא בין חותמות גומי לבין פרחים מפלסטיק.

לא מצאתי מקום שידפיס את הדמות של טינקרבל. יש הרבה אתרים שימכרו לי את המדפסת, את הדפים האכילים ואת הצבע המיוחד אבל אני לא מכירה באופן אישי את אלו המציעים להדפיס ולא רציתי ליפול על מישהו לא אמין כשמדובר בעוגת יום הולדת. חקרתי המון ובסוף מצאתי חנות קטנטנה בסן חוזה, שנראה כי היא מכילה את כל הציוד שאני צריכה. נסעתי לשם (היייתי צריכה את ה GPS כי החנות הקטנה נמצאת בשכונה קטנה בין רחובות פנימיים וקטנים). באושר גדול ראיתי את מה שהם שמו בחלון הראווה ונסעתי פנימה עם שיר בלב ודילוג שמח.

אוקיי, אז יש להם המון כלים, באמת. כל התבניות, השבלונות, החוברות וכו', שכל אמריקני ממוצע היה מחפש. הרבה פסחא, הרבה הרבה ישו, הרבה תרנגולי הודו אבל לא הרבה דברים לעוגות של ילדים. כששאלתי מה לגבי, אמרו לי הנה - ופרשו ידיים לכיוון הקיר האחורי. שם היו עשרות מגרות קטנות. זוכרים את החנויות הישנות שהיו בנחלת בנימין, עם מגירות קטנות וצרות שמכילות עשרות סוגים של כפתורים? אז ממש ככה. רק שבמסגרות האלו היו עשרות סוגים של פלסטיקים על שיפוד קטן, שאני אמורה לתקוע בעוגה. שום ציורים על דפים אכילים. כששאלתי את המוכרת על ציורים כאלה, היא אמרה לי בשביל מה? קחי תמונה של הילדה, הדביקי אותה על מקל ותקעי על העוגה, הילדה שלך ממש תתלהב!

ממש.

אז לא. לא התלהבתי ויצאתי משם.

בסוף לא תאמינו לי היכן מצאתי את הדמות שהשתמשתי בה. באמזון...

כמובן ששבוע אחרי חגיגת יום ההולדת, אמרו לי שניתן להדפיס דמויות על דפים אכילים בסניף ״לאקי״ על פוטהיל. יופי, תודה. אני אזכור לשנה הבאה.

לפניכם התוצר הסופי עם ״ניקבל״ בכבודה ובעצמה -

ועכשיו, בניגוד לחוויה שתיארתי לעיל, לפניכם מתכון קליל לעוגיות מתוקות - זהירות, הן באמת מתוקות מאד! הבננה הבשלה-מאד-מאד, יחד עם השוקולד צ'יפס הן שילוב רצחני של מתיקות. מומלץ לילדים (גם הקטנים כי הן עוגיות מאד רכות, ממש לא מהסוג קראנצ'י) ולגברים שמחפשים משהו-מתוק-באחת-עשרה-בלילה.

עוגיות בננה ונתיחי שוקולד

מה לקנות?

1/3 כוס חמאה רכה

1/2 כוס סוכר

1 ביצה

1/2 כוס בננה בשלה מאד (כזו שקליפתה משחירה), מעוכה

1/2 כפית תמצית וניל

1 כוס קמח

1 כפית אבקת אפיה

1/4 (קמצוץ) כפית מלח

1/8 (חצי קמצוץ, אל תהיו קטנוניים אתי!) כפית סודה לשתיה

1 כוס נתיחי שוקולד מריר

ועכשיו מה?

מחממים תנור ל- 180 צלזיוס, 350 פרנהייט.

לוקחים קערה ומערבבים את המרכיבים היבשים - קמח, אבקת אפיה, מלח וסודה לשתיה. מניחים בצד עד שנצטרך אותם, שזה עוד שתי דקות.

עכשיו לחמאה והסוכר - מערבלים אותם עד שמתקבלת תערובת חלקה ואוורירית.

מוסיפים את הביצה, הבננה ותמצית הוניל ומערבבים היטב.

עכשיו מוסיפים בחלקים (לא בבת-אחת) את תערובת הקמח ומערבבים היטב עד להטמעה.

מוסיפים את נתיחי השוקולד ומערבבים.

מניחים כף מכל תערובת על נייר האפיה (או נעזרים בכף גלידה) ואופים 9-11 דקות, לא יותר. שימו לב שקצוות העוגיות נעשו טיפה זהובות ולא יותר, אל תתנו להן להיעשות ממש חומות כי אז העוגיות יתייבשו ויתקשו אחרי הצינון.

הערה קטנה - הקערית בצילום הכילה כמות של כוס נתיחי שוקולד ואז הגיעו הילדים וראו מה אני עושה. לכן מה שרואים בתמונה זה מה שנשאר. גם זה, אגב לא נשאר הרבה זמן אחרי שהתמונה צולמה. גם העוגיות לא נשארו הרבה זמן!

רק בקליפורניה

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Tue, 10 Jul 2012 21:11:00 +0000

בחודש שעבר נסענו, המפרנס ואני לחגוג את יום הנישואין בלאס וגאס. לא, אנחנו לא אנשי הימורים, אבל שם ניתן למצוא פינוק במלון נחמד והמון הופעות מיוחדות. כמובן שנסענו ללא הילדים, אחרת אין פינוק וההופעות היחידות הן בשעות היום וכוללות דמויות מסרטים מצוירים.

עוד לפני שנחתנו, נתקלתי בכמה דברים ייחודיים לאזור שלנו -

כשרואים שלט כזה בשדה התעופה, אתם יודעים שאתם בקליפורניה

מגוון של משקאות על בסיס סאקה לצד מגשי סושי

עוזבים את החופים הכחולים של סן-פרנסיסקו לכיוון המדבר החום של נבאדה

הנה, הגענו לארץ השעשועים. עוד בשדה התעופה יש מכונה אוטומטית לרכישת זר פרחים לאשה שהשארת מאחור

בזמן שחגגת / בזבזת כסף בהימורים / השתכרת והתחתנת עם אשה זרה

כשחזרנו, הגשתי לאורחים שלנו, ששמרו על הילדים בזמן שאנחנו נהננו משינה טובה, רגועה ומאוחרת (בפעם האחרונה שהתעוררתי אחרי עשר בבוקר היתה לפני שהבכור נולד!) ארוחת בוקר מפנקת.

לא מדובר במשהו שצריך לעבוד עליו הרבה, הבעיה היחידה היא למצוא את המוצר העיקרי - גליל קפוא של סינמון רולז.

סינמון רולז ממולאים בגבינה

מתוך הבלוג Cookies and Cups

המתכון המקורי מתאר הכנה של כמות יחסית גדולה, משלושה מיכלים של סינמון רולז. אתחיל עם המתכון המקורי עם תמונות ואוסיף את הגרסא שלי.

מה לקנות?

- 3 מיכלים קפואים של סינמון רולז (של פילסברי, סינבאן או כל אחד אחר. העיקר שיהיו בכל גליל 8 יחידות)

- 1 חבילה של גבינת שמנת (cream cheese)

- 1 כוס סוכר חום

- 1/2 כוס חמאה, חתוכה לקוביות

עכשיו מה?

לחמם תנור ל- 180 צלזיוס, 350 פרנהייט ולשמן תבנית קוגלהוף (אל תשכחו, תנו לתנור תמיד לפחות עשר דקות להתחמם היטב לפני שמכניסים משהו שרוצים לאפות באופן שווה).

לחתוך את הגבינה ל- 24 ריבועים שווי (רוצים טיפ איך לעשות את זה באופן הכי קל? חוצים את ה"בלוק" לחצי, חוצים כל חצי לחצי נוסף וכן הלאה. כך אתם יכולים לחתוך כל דבר לחלקים שווים, גם גליל של בצק לעוגיות).

הפרידו את הרולז הקפואים ושטחו כל אחד מהם באמצעות כרית כף היד. על כל עיגול שכזה, הניחו ריבוע של גבינה ועטפו אותו היטב ברול המושטח (מזכיר את אופן ההכנה של אוזני המן!). גלגלו כל כדור בין הידיים ומעכו קלות לנקניק קטן. הניחו את הרולז עם הגבינה בתבנית וסדרו היטב.

ועכשיו לחמאה - הניחו אותה יחד עם הסוכר בכוס שמתאימה לחימום במיקרוגל וחממו, כל פעם ל- 20 שניות, עד שהחמאה נמסה היטב ומקבלים תערובת חלקה. מזגו את התערובת על הרולז בתבנית (הכי קל יהיה להתשמש במברשת סיליקון על מנת לקבל פיזור אחיד של החמאה על הרולז)

כך זה נראה בתבנית הקוגלהוף, לפני הציפוי בתערובת החמאה והסוכר

לאפות בתנור למשך 30-40 דקות, עד שהמאפה מקבל צבע חום מוזהב. לצנן על רשת במשך 5 דקות ואז להפוך את התבנית על צלחת או מגש.

לפזר מעל המאפה את הציפוי שמגיע בגליל הקפוא (לא חובה), להגיש כשהמאפה מחומם.

ככה זה נראה בסוף התהליך! (התמונות הן מהבלוג ממנו לקחתי את המתכון המקורי)

אני בחרתי להגיש אותם לארוחת בוקר מפנקת אבל לא רציתי כמות כזו גדולה. לקחתי גליל אחד של הסינמון רולז, חילקתי את הכמויות במתכון המקורי לשלוש, עקבתי אחר הוראות ההכנה והנחתי בתבנית אינגליש קייק. מכיוון שהיו רק שמונה יחידות, לא התעכבתי על צורת ההנחה אלא הנחתי אותם בתבנית בצורה אחידה.

בבוקר שבת הנחתי את הרולז על מגש שהכינה לי חברתי היקרה א' לפני שחזרה לישראל (זוכרים את Crepe-O? הם שלה!) והגשתי מצופה בחצי מכמות הציפוי (כי לטעמי הוא גם ככה מאד מתוק ולא צריך להכביד על בלוטות הטעם), בלווית קפה נספרסו חלק וטעים. התמונה הראשונה, של המגש עם המפה המשובצת, היא מאותו בוקר שבת.

בחרו את הכמות המתאימה לכם, עם הציפוי המתוק או בלי, עם קפה או בלי. בכל מקרה לא ישאר מזה כלום!

הנה שוב הגיעה השעה

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 07 May 2012 04:13:00 +0000

עברה שנה וכל מפגש של יותר משתי דקות עובר לשיחה הנסובה סביב טיסה לישראל -

- אתם טסים השנה לארץ?

- לכמה זמן?

- עם איזו חברה?

- כמה עלה הכרטיס ומתי הזמנתם?

אם אתם רוצים להתעדכן על מחירים טיסות, איכות והשוואה כללית של חברות תעופה, אין צורך לחפש רחוק מדי, פשוט תבקשו תמליל של אחד המפגשים כאן. ואני לא מדברת על מפגש ארוך של חברים בשעת ערב ענוגה, מדובר גם במפגש של שתי אמהות מחוץ לגן של הקטנים.

זהו הנושא הכי חם, אין מה לעשות. זה מתחיל בדצמבר, כשמתחילים לדבר על מחירים טובים לפני העלייה הגדולה ביוני. זה ממשיך בסביבות מרץ, כששואלים אם עושים את הסדר בארץ או כאן, וזה עולה לשיאו בחודש מאי.

בשנה שעברה חוויתי את זה בפעם הראשונה. היה כאן שומם, ממש כך. אין מפגשים של שעת סיפור לילדים הקטנים, אין חוגים לגדולים, אין הרצאות למבוגרים. כי אין פה כמעט איש. ראיתי כיצד עיר שלמה מתרוקנת בחודשים יוני ויולי. הלא לא רק הישראלים מתגעגעים, גם ההודים, הסינים וכל האחרים חוץ מהמקסיקנים.

ויש כמובן את הצד השני של הסיפור - אלו שנוסעים לישראל והלחץ שלהם לקראת המפגש השנתי (במקרה הטוב) או הדו-שנתי במקרה הרגיל. על החוויות שלהם סיפרתי בשנה שעברה בפוסט הזה (הפוסט המוצלח ביותר שלי, רק אליו היו כאלף כניסות כי כל ישראלי שקרא אותו כאן, העביר לחברים ומשפחה בישראל כדי שיבינו מה עובר עליו כאן לפני ביקור בארץ).

הנושא השלישי הוא הקייטנות אבל הוא די זהה לזה שבישראל. הרי ההורים עדיין עובדים ואת הילדים צריך לשעשע. אז אולי המחירים מאמירים בשער הדולרי במקום השקלי אבל הם עדיין מאמירים (בין 200 ל - 400 דולר לקייטנה שבועית) וכולם כבר רגילים לזה.

חופשת הקיץ היא אותו דבר דבר, אם היא שם או כאן.

------------------

המתכון של היום הוא אוסף של מתכונים שונים שארגנתי לכדי עוגיות טעימות עם אייריש קרים (כמובן!).

שימו לב!! מתכון זה דורש שלושה שלבים שונים, מהם שני שלבים של קירור. קחו בחשבון שאלו לא עוגיות שמכינים בזמן שהחברים נמצאים בדרך אליכם.

עוגיות ספירלה במילוי שוקולד ואגוזי פקאן

כמות - 40/50 עוגיות, תלוי בגודל הבצק שמרדדים.

מה לקנות?

1/2 כוס חמאה (120 גרם) רכה

1 כוס סוכר

1/4 כוס סוכר חום דחוס

1 ביצה

1/2 1 כפית תמצית וניל

2 כוסות קמח (280 גרם)

1 כפית אבקת אפיה

קמצוץ מלח

למילוי -

כוס שוקולד צ׳יפס (200 גרם)

כוס אגוזי פקאן קצוצים היטב

2 כפיות חמאה (30 גרם)

1/4 כפית תמצית וניל

2 כפות אייריש קרים (לא חובה, אפשר כל ליקר אחר שתרצו. זה מוסיף, אין מה לעשות...)

קמצוץ מלח

ועכשיו מה?

לערבב ביחד את הקמח, אבקת האפיה והמלח ולהניח בצד.

לערבב ביחד את החמאה, הסוכר הלבן והסוכר החום. להוסיף את הביצה ותמצית הוניל. לערבל היטב עד שהתערובת קצת תפוחה ואוורירית (שתיים-שלוש דקות). להוסיף את תערובת הקמח ולערבל עד לקבלת בצק אחיד (דקה או שתיים, לא הרבה יותר).

לחלק את הבצק לשניים, כשכל חלק מקבל את הטיפול הבא -

להניח את הבצק על נייר אפיה ולטפוח עליו עד שתתקבל צורת מלבן. להניח על הבצק נייר אפיה נוסף ולרדד באמצעות מערוך עד לקבלת מלבן באורך של 25 על 30. לא, לא חובה בדיוק ככה, העיקר שיתקבל מלבן שהוא בערך בגודל הזה. שימו לב שהקצוות ישרים ויפים (תעזרו בסכין) כי אח״כ תרצו לקבל גליל אחיד ויפה.

עכשיו עשו את אותו מסאז׳ לחלק השני של הבצק ושימו את שניהם במקרר לחצי שעה לפחות, כדי שיתגבש והיה נוח לעבודה.

הגענו לחלק השני של הסיפור -

הניחו את השוקולד והחמאה בבאן-מרי (קערה חסינת חום מעל סיר עם מים רותחים). המיסו את השוקולד בעדינות (הזהרו לא לשרוף) והוסיפו את הוניל והמלח. ערבבו היטב ועכשיו הוסיפו את האייריש קרים (או הליקר שבחרתם).

מרחו את ממרח השוקולד הריחני והמפתה על עלה הבצק. מרחו יפה יפה על כל השטח, לא רוצים לפספס!

מפזרים מעל את האגוזים הקצוצים באופן שווה ומגלגלים מהקצה בזהירות, עד לקבלת ״רולדה״. לעטוף את הרולדות בנייר נצמד ולהכניס למקרר לשעתיים לפחות (או, אם אתם חסרי סבלנות כמוני, לחצי שעה במקפיא).

ועכשיו לחלק השלישי -

לחמם את התנור ל - 180 מעלות צלזיוס (350 פרנהייט), לעשר דקות לפחות - תנו לתנור תהתחמם באופן יציב ושווה.

לפרוס כל גליל בתורו לפרוסות בעובי של סנטימטר ולהניח על נייר אפיה (או משטח סיליקון שאני מאד אוהבת!).

לאפות במשך 7-10 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות טיפה. אם תחכו כדי לראות צבע שזוף, העוגיות יתייבשו יותר מדי והשוקולד יתמצק יותר ממה שאתם רוצים.

לצנן את העוגיות ולקחת שלושה צעדים אחורה. זה חלק מאד חשוב כי כדאי מאד להזהר מבני הבית שבאים מאחור במרוצה כדי לחטוף ביס.

שמחה רבה שמחה רבה!

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sun, 01 Apr 2012 02:48:00 +0000

אם חשבנו שאחרי המעבר לארה"ב לא יהיה יותר דיון בנוסח "אצל מי אנחנו השנה", טעינו בגדול.

בגלל שלאף אחד אין הורים ואחים-אחיות שגרים איתם, החברים הם המשפחה השניה. לפיכך לקראת ראש השנה ופסח, בדיוק כמו בישראל, מתחילים הלחשושים.

זה מתחיל בשאלה - "עם מי אנחנו רוצים לעשות את החג?"

ממשיך ב- "עם מי הם (החברים שנבחרו כתשובה לשאלה הקודמת) עשו בשנה שעברה?"

והלאה:

- "אנחנו רוצים לשאול אותם מה קורה השנה?"

- "אז מי שואל, את או אני?"

- "כדאי לשאול אותם השבוע, כי אנחנו כבר חודשיים לפני החג"

- "ומה עם היא והוא (החברים איתם עשינו את החג הקודם)?"

- "היא והוא מסתדרים עם זו וזה (החברים הנבחרים השנה)?"

- "להציע לזו לעשות את החג עם ההיא?"

ואחרי שכל השאלות האלו נענו ואנחנו כבר יודעים עם מי עושים את החג, מתחיל הסבב השני:

- "מה אני עושה אם ההיא (חברה שלא עלתה בגורל החג) שואלת אותי מה עושים השנה?"

- "אולי לומר לה שאנחנו בכלל לא כאן אלא מטיילים?"

- "להעלות את הנושא כדי להפטר מהנושא או לחכות שהיא תשאל?"

בקיצור, יש נושאים שהיהודים מביאים איתם לכל פינה בעולם!

_________________________

המתכון הזה מתוך החוברת "על השולחן" והוא היה השוס הגדול של ליל הסדר שנת 2010. ההכנה אולי קצת מטריחה אבל התוצאה שווה כל רגע!

כדורי מרציפן ושוקולד / על השולחן

מה לקנות?

120 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה

350 גרם שוקולד מריר קצוץ

50 גרם חמאה

500 גרם (1 ועוד 2/3 כוסות) מרציפן

2 כפיות שמן

ועכשיו מה?

- להמיס את השמנת עם 250 גרם שוקולד מעל אמבט מים חמים (בן-מארי).

- להסיר מהאש, להוסיף חמאה ולערבב עד להמסה מלאה. לצקת לקערה נפרדת ולצנן עד שהגנאש מתגבש ונעשה נוח לעבודה (אחרי שהגנאש מצטנן מעט, ניתן להכניס למקפיא כדי לזרז עניינים)

- מגלגלים את הגנאש ל – 25 כדורים (אם הכדורים נמסים בידיים, ניתן לפזר על הידיים קקאו) ומקפיאים כחצי שעה, עד שיתקשו. אם במהלך העבודה הכדורים נמסים קצת, החזירו למקפיא לכמה דקות

- מחלקים את המרציפן ל – 25 כדורים ומשטחים אותם לדסקיות. עוטפים את כדורי השוקולד במרציפן, מגלגלים עד שמקבלים צורת כדור יפה ומחזירים למקפיא לעוד חצי שעה לפחות עד שהכדורים מוצקים

- ממיסים את יתרת השוקולד במיקרוגל, מוסיפים את השמן ומערבבים. טובלים את הכדורים בשוקולד (בזהירות, באמצעות קיסם) ומניחים על תבנית. שומרים במקפיא עד להגשה.

טעים מאד אחרי הפשרה ונהדר גם ישר מהמקפיא.

מתאים לכל ימות השנה אבל הוא צ'ופר נחמד לפסח אם לא מתחשק לכם להכין עוגה מקמח מצה :))

שיחה טיפוסית עם נותני שירות בישראל

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sat, 10 Mar 2012 20:27:00 +0000

לפני הכל, אם אתם עדיין במרוץ אחר אוזן המן נהדרת, אתם מוזמנים לנסות את אלו - אחרי שגיליתי אותן אני כבר לא מחפשת אחרות. הבצק נהדר לאזני המן וגם לעוגיות מכל סוג אחר.

עכשיו לענייננו -

- מחלקת גנים שלום

- בוקר טוב... (זכרו שאם אני מתקשרת בשמונה וחצי בבוקר שעון ישראל, השעה אצלי היא עשר וחצי בלילה, אז המושג ״בוקר טוב״ רחוק ממני, כמו גם חשיבה לעומק בשעות כאלה)

- שלום.

- קיבלתי הודעה על רישום הבת שלי לגן טרום-טרום חובה (טרום- טרום. יעני לפני-לפני. עוד אחת מההמצאות הישראליות של ״בוא נסדר את המערכת״, ראה ערך מחיקון ואנטי מחיקון)

- כן...?

- רציתי לעדכן את הפרטים שלה במערכת, כי אנחנו לא גרים כרגע בכתובת הרגילה. אנחנו למעשה גרים עכשיו בארה״ב

- מה את אומרת!! וואו, איזה יופי לכם! לכמה זמן?

- אהההה, שאלה טובה. אולי היא תתחיל כיתה א׳ בישראל אבל כנראה שלא נחזור לפני כן.

- אהא. טוב, אז קודם כל המון תודה על הטלפון וההודעה. באיזה חודש היא נולדה?

- מרץ 2010

- את מתכוונת 2009, נכון? (כבר אמרתי שבשעות האלו אני לא הכי אינטליגנטית)

- אוי, כן סליחה. תראי, השעה עכשיו כבר רבע לאחת עשרה בלילה, אני באמת נורא עייפה...

- רגע, מאיפה את מתקשרת??

- מקליפורניה

- אההה!! (והנה מגיעה השאלה שתמיד מטרידה את הישראלים משום מה -) תגידי, איך מזג האוויר שם?

- קריר אבל נחמד, לא סופות משתוללות כמו בישראל

- איזה כיף לכם! אז תראי, אני כבר מעדכנת את המחשב, תודה רבה שוב על השיחה ותהנו שם!

- תודה רבה

שמתם לב איך בכל פעם שמדברים עם מישהו מישראל ובמהלך השיחה הוא מגלה שאתם מדברים איתו מעבר לים, הוא חוזר למנטליות של לפני שלושים שנה, כשבשנים ההן כל דקת שיחה עלתה כמו שכר דירה לחודש? השיחה מתקצרת פלאים ואפילו מי שמדבר אתכם, פתאום מדבר בקול רם יותר כאילו ש״הקו הבינלאומי״ קצת רועש וצריך לצעוק.

וכמובן שבסוף השיחה הוא נשמע כאילו הוא מניח את ראשו על ידיו וחולם על מדרכות מצופות זהב ובחורות בביקיני מקפצות על חוף הים.

לך תסביר לפקידה מהעירייה.

__________________________

המתכון של היום לדעתי, פונה יותר לגברים. אני לא מכירה הרבה נשים שישיגו הנאה כל כך חזקה ומתמשכת (אהמ אהמ) מצירוף של עוגת בראוני רצינית וכדורי חמאת בוטנים. הכנתי את העוגה הזו ממתכון שמצא חן בעיני לקראת מפגש חברים של המפרנס הראשי - כולם גבר-גבר אחד אחרי השני, אוהבי בוטנים פיקנטיים וכל מיני חטיפים ממקור מקסיקני שבלוטות הטעם שלי לא מסוגלת אפילו לבטא ובטח שלא לטעום.

בראוניז שוקולד וכדורוני חמאת בוטנים

מתכון של חן שוקרון, אתר מאקו

השחקנים הראשיים של המתכון - שוקולד טוב וחמאת בוטנים

מה לקנות?

לכדורוני חמאת בוטנים:
1/2 כוס (140 גרם) חמאת בוטנים
1/2 כוס (60 גרם) אבקת סוכר מנופה

לבראוניז:
300 גרם שוקולד מריר, רצוי 56% מוצקי קקאו
200 גרם חמאה חתוכה לקוביות
1 כפית אבקת קפה נמס
1 כוס (200 גרם) סוכר
1/2 כוס (100 גרם) סוכר חום בהיר
5 ביצים בגודל L בטמפרטורת החדר
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוסות (175 גרם) קמח
1/2 כפית מלח

תבנית מלבנית בגודל 20X30 ס"מ

עכשיו מה?

1. מכינים את הכדורונים: בקערה קטנה מערבבים יחד את חמאת הבוטנים יחד עם אבקת הסוכר עד לקבלת מעין בצק רך. יוצרים מהתערובת כדורונים קטנים בקוטר של כ-2 ס"מ ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה ומעבירים למקפיא בזמן שמכינים את הבראוניז

.2 ועכשיו לבראוניז - מחממים תנור ל-175 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט.

3. בקערה חסינת חום מניחים את השוקולד, החמאה ואבקת הקפה הנמס. ממיסים במיקרוגל או בבן מארי עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה.

4. מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב. מניחים לתערובת להתקרר מעט.

5. מוסיפים את הביצים: תחילה 3 ביצים יחד, וכשאלו נטמעות מוסיפים את השתיים הנותרות. משתדלים להימנע מערבול יתר. מוסיפים גם את תמצית הוניל ומערבבים שוב.

6. מנפים מעל הבלילה את הקמח ומוסיפים את המלח. מקפלים בעזרת מרית את הקמח פנימה כמעט עד להטמעה מלאה.

7. מעבירים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה, ומיישרים את פניה. מוציאים את כדורי חמאת הבוטנים מהמקפיא ונועצים כל כדור בבלילת הבראוניז כך שישקע כמעט כולו. משתדלים לשמור על פיזור אחיד .

הבלילה המנוקדת, לפני ההכנסה לתנור

8. מעבירים לתנור ואופים כ-30-45 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז התבנית יוצא עם מעט פירורים לחים. מאפשרים לבראוניז להתקרר לטמפרטורת החדר וחותכים לקוביות קטנות, משתדלים שכל קוביה תכיל גם מכדורי חמאת הבוטנים.

הבראוניז נשמרים עוד יומיים שלושה נוספים כשהם עטופים היטב בטמפרטורת בחדר

ועכשיו מה שחסר זה למצוא קבוצת גברים. רעבים או לא רעבים זה לא משנה, בכל זאת מדובר בגברים!

אופציה אחרת זה למצוא בחורה מוצפת בהורמונים של לידה (ח' וע' - אתן מקשיבות??) - נשים כאלו הן בעלת יכולת מרשימה ביותר לאכול דברים כאלה :)

זה שעולה או זה שיורד?

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 20 Feb 2012 19:32:00 +0000

נתחיל בחידה -

ארבעה רכבים מגיעים לצומת עם תמרורי עצור לכל אחד מהכיוונים. איזה רכב יוצא ראשון?

התשובה היא - זה שהגיע ראשון (זו לא בדיחה, זה החוק). השני שהגיע הוא השני שיוצא וכן הלאה.
בצומת מרובעת מרומזרת, לעומת זאת, יש צ'ופר כמו ב(כמעט) כל פניה ימינה, בה מותר לך לצאת גם אם יש לך אדום כי סומכים עליך שלא באת לצומת כדי להכנס ברכבים אחרים. אבל אם אתה רוצה להמשיך ישר או לפנות שמאלה, שים לב! הרכב שמולך גם הוא מקבל ירוק באותו הזמן ולכן מי שרוצה להמשיך ישר מקבל זכות קדימה ומי שרוצה לפנות שמאלה ממתין עד שהרכב שבא מולו עובר אותו ורק אז ממשיך בפניה שמאלה.
עכשיו דמיינו את העניין הזה בישראל. חכו שניה - דמיינו את הנהגים העצבניים, את הצפצופים, את ה"ברכות" שמושמעות לכל כיוון.

מבינים מדוע זה לא קיים בישראל?

אולי בגלל זה גם לא ממש רואים את הצד הכיפי שבמכוניות -הידעתם שכמו בכל דבר בארה"ב, גם לרכבים יש ליין של אקססוריז?

ריסים מלאכותיים למכוניות הנשיות

לנהג המורגל בעצירה ע"י שוטר

למשפחה (זוג הורים, בן, בת, תאומים תינוקות, כלב וחתול) המאאאאאגניבה

לנהג הדורסן אבל מסודר

לנהג בעל המודעות החברתית

לזה שאוהב את החיפושיות
(או זה שמחכה לעוברים במעבר חציה כדי להוסיף אותם לרשימת הנדרסים)

ולזה שגר בעמק הסיליקון

המתכון של היום נולד מטעות.

ראיתי את המתכון הזה ומיד ידעתי שאותו אני רוצה להכין. השקעתי, ארגנתי, חיממתי, ערבלתי ולא יצא כמו שאמור היה להיות. אז את החלק השני של המתכון שמתי בצד והחלטתי לשנות כיוון ע"מ להציל את העבודה שהכנתי עד אותה נקודה כי היא באמת היתה טעימה והיה חבל לוותר.

יצא מתכון נ-ה-ד-ר!!!
אזהרה - מתכון זה הוא לחובבים פלוס, כלומר אם מעולם לא המסתם חמאה ואין לכם מושג מה ההבדל בין חלמון וחלבון - תהנו מהתמונה אבל חפשו מתכון אחר בבלוג כי זה קצת 'מצ'וחכם' ויכול לתסכל את האופה המתחיל.

פארפה - קפה

(במקור – חצי מהמתכון של קרם קפה מתוך "האוצר של על השולחן 2009" עם שינויים ותוספות שלי)

מה לקנות?

½ ליטר חלב

400 מ"ל שמנת מתוקה (שימו לב – לא הכל בבת אחת!)

10 חלמונים

220 גרם (1 כוס + 2 כפות) סוכר

120 מ"ל (1/2 כוס) אספרסו מרוכז

להגשה

200 גרם פיסטוקים קלופים / אגוזי פקאן לא קלויים וקצוצים

ועכשיו מה?

מרתיחים חלב ו – 250 מ"ל שמנת מתוקה. הקפידו לערבב מדי פעם כדי שלא יווצר קרום.

בינתיים, מקציפים את החלמונים והסוכר עד לקבלת תערובת בהירה ואוורירית.

מוסיפים את תערובת החלב והשמנת לאט לאט לקערת החלמונים והסוכר כדי לא לקבל חביתה. בתחילה מוסיפים כמות של כף, אח"כ חצי כוס כל פעם, על מנת להשוות טמפרטורות. כשאתם מרגישים שהתערובת יכולה לעמוד בזה, הוסיפו את כולה לסיר של החלב והשמנת וערבבו היטב. הוסיפו לבשל על להבה בינונית, הביאו לסף רתיחה והמשיכו לערבב למשך 3-5 דקות עד שמרגישים שהתערובת מסמיכה.

מסירים מהאש, מסננים מעל קערה גדולה (כי בתחתית הסיר תגלו תערובת שהתגבשה קצת ואתם לא רוצים את החלקים הללו בפארפה), מוסיפים את האספרסו ומערבבים. עכשיו הכניסו למקרר לשעתיים לפחות.

כשהזמן עבר, הקציפו 150 מ"ל שמנת מתוקה (מה שנשאר מהכמות הראשונית) עד לקבלת קצפת סמיכה. כאן נכנס הטעם שלכם לפעולה – אם תרצו, ניתן להשאיר את הקצפת כך ואם תרצו, תוסיפו כף גדושה של סוכר לקצפת כדי להמתיק אותה. תלוי בכם.

קפלו את הקצפת לתוך קרם הקפה והופ – למקפיא!

חכו שעתיים לפחות עד לגיבוש טוב של כל הכמות, הניחו בכוסיות שקופות או מאגים שקופים של קפה, פזרו מעל את הפיסטוקים או האגוזים הקצוצים והביטו בהנאה כיצד העיניים של כולם נעצמות וקולות של אמממממ-אמממממ מציפים את הבית.

העיקר הכוונה

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 30 Jan 2012 17:08:00 +0000

כשהייתי ילדה, הייתי עוברת בדרך הביתה מחוג ההתעמלות בשדה בו היו פורחים עשבים שונים וגם עלים יפים שנראו לי ממש כמו פרחים. הייתי קוטפת זר עלים ומביאה לאמא שהיתה מחכה לי בבית, שבוע אחר שבוע. היא היתה ממלאת מים בכוס ושומרת על העלים למשך יום או יומיים. אלו היו רק עלים, ולאמא שלי לא התחשק לקבל עלים פעם בשבוע כל שבוע אבל היא אמרה תודה עד שנמאס לה ואז היא אמרה את המשפט שכל פולניה מתחילה לומדת לדקלם - "העיקר הכוונה".

ועל מה ולמה פתחנו בסיפור?

החברה א' היא קרמיקאית בלתי נלאית. לא קומיקאית, קרמיקה - אית. ביתה כבר מלא ביצירות מיוחדות, יחידות, חמודות ועוד כל מיני מלות חנופה שהלקסיקון מאפשר.

עד שהגיע חג החנוכה לשנת 2011 ואז ניתן היה ליישם את אותו משפט פולני אלמותי.

התכנון היה נחמד, הרעיון מגניב ביותר. אבל אז מניחים את הנר וזה נראה קצת אחרת ממה שדמיינו בראש.

דמיינו איך זה ראה ככל שהנר נמס.
העיקר הכוונה!

אצלנו בבית אוהבים את הגששים. הבכור עדיין מבקש ממני להחזיר לדיסק שבאוטו את שיר הטלפון ("שמעתי צליל חיוג, שלשלתי אסימון, חייגתי לז'קלין, במספרה סימון" לשמיעה, לחצו כאן)
בשבוע שעבר חגגנו לבכור "יום הולדת חצי". בגלל שהוא נולד באמצע יולי, הוא מעולם לא זכה לחגוג במהלך יום הלימודים הרגיל. ניגשתי אל המורה שלו וביקשתי לחגוג לו יום-הולדת-חצי והיא דווקא התלהבה מהבקשה. היא אמרה שהבת שלה חוגגת יום הולדת יום לפני הבכור האישי שלי ולכן היא בהחלט מבינה מדוע אני מבקשת לעשות משהו שלא כ"כ נהוג.

אמנם ה"חגיגה" היתה מאד מצומצמת אבל לפחות הוא זכה לכבוד הזה. בכיתה אחרת נאמר להורים שהמורה לא אוהב לחגוג לילדים את יום הולדתם. אבל לפחות הם זוכים לעמוד ראשונים בתור ליד הדלת!...

לכבוד החגיגה הכנתי מיני-מאפינז. הכנתי בלילה רגילה של עוגת וניל והוספתי סוכריות צבעוניות. למעלה קישטתי עם זילוף קרם בצבע ירוק ועליו סוכריית כוכב. הילדים בכיתה, שרגילים לקבל עוגת שוקולד רגילה, שמחו מאד!

ולמשהו בריא קצת יותר -

קציצות כרישה ועוף / מהבלוג "ביסים"

מה לקנות?

600 גר' כרישה (משקל נטו של החלקים 'השמישים')- בערך 5 כרישות ג ד ו ל ו ת

1-2 כפות שמן זית (אפשר גם לוותר)

6 ענפי בצל ירוק- קצוצים

חופן פטרוזיליה קצוצה

מלח ופלפל גרוס טרי

2 מצות- מרוסקות דק דק (או פירורי לחם כ- 3/4 כוס(

2 ביצים

300 גר' עוף טחון (כרעיים) - לגרסה צמחונית, ניתן לוותר על העוף ולהגדיל את כמות הכרישה

ועכשיו מה?

חותכים את הכרישות הנקיות בחתך אורכי (הבסיס נשאר מחובר) ושוטפים היטב מחול. קוצצים דק ומעבירים למחבת גדולה ורחבה. מוסיפים שמן זית ו- 1/4 כוס מים ומתבלים במלח. מאדים מכוסה כ- 10-15 דקות על להבה בינונית. מערבבים מדי פעם. כשרך, מוסיפים את הבצל הירוק הקצוץ, מערבבים ומבשלים עוד כדקה ללא מכסה על להבה גבוהה עד שכל הנוזלים נעלמו.

מצננים.

בינתיים, מרסקים את המצות במעבד מזון (כמות שוה של פירורי לחם תהיה בערך 3/4 כוס).

כשהכרישה נעימה למגע מוסיפים את הביצים, העוף, הפטרוזיליה ופירורי המצה. מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים בזרוע נטויה. העיסה רכה מאד אבל עומדים בפיתוי ולא מוסיפים עוד פירורי מצה- אתם לא רוצים קציצות מצה. העיסה תתייצב מעט בקירור. בשלב הזה כדאי לטגן חתיכה קטנה במחבת בכדי לבדוק תיבול וגם יציבות קציצתית (ככה תדעו האם חובה להוסיף עוד מעט פירורים או שלא). מצננים במקרר לשעה או יותר.

גם לאחר הקירור העיסה יחסית רכה וזה בסדר. מעצבים את הקציצות בעדינות בידיים רטובות מעט ומטגנים עד לזהוב.

הכמות המתוארת מספיקה לכ- 20 קציצות, תאמינו לי שיחסלו את כולן בארוחת הערב!

עונג שבת

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sun, 08 Jan 2012 02:42:00 +0000

שישי בערב -

לפני היציאה לחופשת חג המולד, העניק ועד ההורים בבית הספר בו אני מלמדת, זוג כרטיסים לקולנוע בתור הערכה ואמירת תודה.

המפרנס ואני רצינו לראות את הסרט Tinker Tailor Soldier Spy והקולנוע אליו קיבלנו כרטיסים נראה מעניין. כבר ציינתי בפוסט הזה את נפלאות הקולנוע האמריקאי, הפעם מסתבר שגילינו את קולנוע "לב" המקומי.

כשראיתי את הסרטים המציגים שם - סרטים על פינה באוש, על המלך אדוארד וגב' סימפסון וכן הלאה, הבנתי שזהו מעין מועדון הסרט הטוב, מקום בו לא תראו את "משימה בלתי אפשרית" אלא אם טום קרוז יפצח בריקוד בלט או דקלום שירה מודרנית. כלומר - קולנוע "לב".

הסרט היה חביב, גארי אולדמן עושה עבודה נפלאה ויש קטע אחד בו הוא מוציא סוכרית מנטה ומכניסה לפה בדיוק כמו ב"ליאון", שניה לפני שהוא אומר את אחד המשפטים האלמותיים בקולנוע - I love these calm little moments before the storm - it reminds me of Beethoven".

מי שלא יודע על מה אני מדברת חייב לעצמו לראות את הסרט (באנגלית שמו The Professional) או לפחות את הקטע הזה.

בכניסה לאולמות הקולנוע נמצא כמובן הקיוסק, בו מצאתי אפשרויות חדשות של קולינריה קולנועית -

טעמים שונים של תיבול לפופקורן, במיכלים קטנטנים שמספיקים בדיוק לבליסה קולנית במהלך סרט אחד

סוגי תה שונים לאניני הטעם (הקולינרי והקולנועי - הרי אמרנו שזהו קולנוע "לב"!)

הכניסה המרשימה. פוסטרים של צ'רלי צ'פלין, סינמה פרדיסו ודומים

הקולנוע - CineArt Santana Row

שבת בבוקר -

אנחנו אוהבים לפתוח את הסופ"ש עם פנקייק. אנחנו יושבים עם הילדים סביב השולחן, עליו מונחות אפשרויות מתוקות שונות. כל ילד בוחר מה שהוא רוצה וההורים מרוצים שהילדים מקבלים מנת סוכר שתשמח את הילדים לפחות לשעה הקרובה.

בשבוע האחרון גלתה לי חברתי היקרה על ארוחת הערב האהובה על ילדיה. כמובן שהזדרזתי לנסות את המתכון הכה-פשוט-איך-לא-עליתי-עליו-קודם, וההצלחה היתה רבה.

Crepe - O

(או - הקרפים של אסנת)

מה לקנות?

1 כוס קמח

1 כוס חלב

1/4 כוס סוכר

ביצה

1 כפית תמצית וניל (אם רוצים מתיקות לקרפ, לא חייבים)

1/2 כוס צימוקים (לא חובה)

ועכשיו מה?

אין פה טריקים מיוחדים - פשוט לערבב!

באמצעות מצקת יוצקים על מחבת משומנת ועושים עליה סיבובים, ממש כמו שמורחים רוטב על בצק בפיצריות. כך מרחיבים את הרדיוס של הקרפ. אני בחרתי הפעם להכין אותם בגודל של פנקייק, זה מה שרואים בתמונה.

להגשה, הניחו על השולחן סירופ מייפל, ממרח שוקולד, (הילדים שלי מעדיפים את שוקולד השחר על נוטלה למרות שאבא שלהם מתחלחל מהרעיון), קונפיטורת אפרסקים או תותים.

אם הולכים על הקרפ הרחב, תנו לדמיון לעוף במרחבים - גבינה לבנה, גבינה צהובה, בננה תותים וקצפת או כל מה שהמוכרים בעמדות הקרפים בקניונים מגישים.

בבית החדש ששכרנו, שודרגתי לכיריים ותנור שתמיד רציתי וגם צ'ופר - משטח חימום (griddle),

מושלם לפנקייק או קרפ של שבת בבוקר!

אז איזה קרפ הייתם ממציאים?

מזיזים עניינים

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Tue, 13 Dec 2011 16:54:00 +0000

השיחה הראשונה נשמעה ככה -

א':מתי את צריכה אותי?

אני: לא יודעת, אני לא בלחץ אז אולי ביום רביעי, חמישי...

א': טוב, אני פנויה לשירותך אז תקראי לי!

אני: תודה, תודה אבל בלי לחץ, באמת.

השיחה השניה נשמעה ככה -

ר': תקשיבי, אני באה בחמש וחצי לעזור לך לארוז.

אני: ממש לא צריך, תודה! נראה לי שאתחיל לארוז ביום שלישי אולי...

ר': כן, אוקיי. אני באה בחמש וחצי.

אני: למה, אל תרוצי, יש לי שבוע שלם לארוז!

ר': כן, אוקיי. אני באה בחמש וחצי.

אני: את חושבת שאני צריכה כבר להתחיל לארוז??

ר': אהא. חמש וחצי.

השיחה השלישית נשמעה ככה -

א': דיברתי עם ר', הזמנתי אותה לקפה והיא אומרת שהיא אצלך, עוזרת באריזה!

אני: אה, כן, היא התקשרה ולא השאירה לי ברירה, האמת.

א': אהא. אני בדרך.

כך התחיל מסע האריזה שלי לקראת המעבר לבית החדש.

שתי חברות טובות הגיעו ביום שבת אחר הצהריים וארזו לי את המקלחת, האמבטיה, חדר המשחקים וחצי מטבח.

הן היו אורזות לי גם את המיטה והכרית אם לא הייתי מחזיקה אותם חזק.

ומה אני מכינה כפינוק למי שמגיע לעזור לי לפרוק את הכל בבית החדש?

בראוניז אגוזים ושוקולד לבן של מיקי שמו

כן, אותו מיקי שמו מהשבוע שעבר, רק ספר אחר. ותאמינו לי שזה לגמרי במקרה!

מה לקנות?

(מתאים לתבנית בגודל 25X35 ס"מ / פיירקס מלבנית קטנה)

400 גרם חמאה רכה

400 גרם (2 כוסות) סוכר

3 ביצים גדולות

1 כפית תמצית וניל

210 גרם (1.5 כוסות) קמח

2 כוסות אגוזי מלך קלויים וקצוצים גס

50 גרם שוקולד צ'יפס מריר / קוביות חתוכות קטן

100 גרם שוקולד צ'יפס לבן / קוביות חתוכות קטן

5 גרם (1.5 שקית) אבקת אפיה

קורט מלח

נתחיל בשאלה החשובה - איך קולים אגוזים?

מחממים תנור ל- 180 מעלות (355 פרנהייט), מפזרים את האגוזים על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומחממים למשך 8-10 דקות, עד שיש ריח של אגוזים קלויים בבית ורואים שהם השחימו קלות. פעם-פעמיים שחקו עם האגוזים על התבנית, תזיזו אותן. שימו לב אליהם - הם נשפרים בקלות ואז הטעם ממש לא חביב.

אוקיי, קלינו. ועכשיו מה?

תשאירו את התנור מחומם ל- 180 מעלות צלזיוס, 355 פרנהייט.

מקציפים חמאה וסוכר במיקסר עם וו הגיטרה, במשך כמעט עשר דקות במהירות בינונית, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה (נראה קצת כמו מוס, רק עשוי מחמאה).

מוסיפים ביצה אחת אחרי השניה, עד להטמעה. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את שאר החומרים חוץ מהאגוזים והשוקולד. רק אחרי שהכל מעורבב תוסיפו אותם ותערבבו ביד, לא במיקסר - יותר עדין, לא יגרום לשבירת האגוזים והשוקולד.

יוצקים את התערובת לתבנית משומנת ומכניסים לתנור למשך 25-35 דקות עד שקיסם שננעץ בעוגה יוצא יבש אם פירורים לחים.

לצנן את העוגה היטב, לחתוך לקוביות ולשמור בכלי אטום בחוץ למקרר עד לשבוע.

רגע, יש בעיה - כבר ארזנו את כל חומרי האפיה! ידעתי שהן היו יעילות מדי...

זה הדברים הקטנים

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Sun, 11 Dec 2011 20:04:00 +0000

אני לא עומדת לפתוח פה דיון על איפה טוב לחיות, מה טוב לי, לילדיי, לעם ישראל ולדת היהודית. אני חושבת שב - YNET היו מספיק דיונים בשבועיים האחרונים (אם אתם מתעקשים, אז ניתן לקרוא פה, פה, פה ופה)

בחרתי הפעם לספר על הדברים הקטנים מהם אנו נהנים, לפחות כרגע -

למשל, כשבחנויות מוכרים באוגוסט, צד לצד, חולצות שרוול קצר וחליפות סקי

נכון שאנחנו כישראלים, קצת "יורדים" על האמריקאים שמתלהבים מכל דבר וקצת יוצאים מדעתם מדי פעם ע"מ לחגוג כל דבר שעולה בדעתם. אבל מוצא חן בעיני שאני יכולה לציין כל עונה, כל מאורע וכל חג שאבחר באקססוריז - כלי אוכל, פריטי לבוש, קישוטים לחצר או לבית וכן הלאה.

נכון שבקליפורניה לא ממש יורד שלג, אבל אווירת החורף כבר בהחלט כאן

(ארוחת ערב ישראלית על צלחת איש שלג אמריקני למהדרין - הקטנה בהחלט מרוצה)

ולאיזון - הנה המקבילה היהודית / תפוצתית -

אז נכון שכתוב באנגלית ויש קצת יותר מדי מגני-דוד, אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם משטח אוכל (פלייסמט) בנושא חג בישראל?

הילדים הגיבו בהתלהבות והחלו לשיר שירי חנוכה בארוחת הערב.

כבר כתבתי על הטוב והרע של החיים בגולה, לא אחזור עליהם. אני בהחלט מאמינה שלכל אחד יש הזכות לבחור מה טוב לו ולמשפחתו באותו רגע בחיים וכל עוד זה לא בא על חשבון אדם אחר - תפאדלו!

נחזור לשידורים הרגילים -

חנוכה הגיע!!

תמיד אהבתי את החג. החנוכיה הדולקת בפנים, הוילונות המוסטים בגלל הגשם הסוער בחוץ (לפחות כך היה כשהייתי ילדה...), טעם הלביבות החמימות וריח הסופגניות המתוקות. מבחינתי זהו חג משפחתי מאד, חמים ואינטימי כמעט.

אבל אנחנו כבר לא בישראל, בחוץ אין גשם סוער (לא פה ולא שם) והמשפחה קצת התפזרה. אז מה שנשאר זה לגרום לחג להיות חמים, נעים וטעים.

דרך אגב, הילדים שלי יכולים לשכוח מהגרסא האמריקאית של חג החנוכה. אלה, עם החשיבה הקפיטליסטית שלהם, הפכו את חג החנוכיות, הלביבות והסופגניות - לשמונה ימים של מתנות. אני נשארת עם ה"מתכון" המקורי של החג, כשהשינויים היחידים שאני מסכימה לעשות הם מתכוני הלביבות והסופגניות. הנה אחד מהם.

לביבות תפוחי עץ וקינמון של מיקי שמו

(מתוך "שבתות וחגים", ספר חדש ומומלץ!)

מה לקנות (ל - 30 לביבות)?

2 ביצים גדולות

100 גרם (1/2 כוס) סוכר חום בהיר

150 גרם (גביע קטן) שמנת חמוצה

210 גרם (1/2 1 כוסות) קמח תופח

1 כפית תמצית וניל

1/4 כפית קינמון

קמצוץ גרירת אגוז מוסקט (המתכון המקורי מציין 1/4 פול טונקה אבל לכו חפשו אותו בקליפורניה)

2 תפוחי עץ מסוג גרני סמיט בגודל בינוני, מגוררים גס וסחוטים היטב

2 כפות צימוקים בהירים

לטיגון - שמן קנולה / חמניות

להגשה - סירופ מייפל / דבש

ועכשיו מה?

טורפים את הביצים והסוכר בקערה. מוסיפים שמנת חמוצה, קמח, תמצית וניל, קינמון ומוסקט ומערבבים היטב.

מוסיפים את תפוחי העץ והצימוקים - לערבב היטב.

מחממים מחבת גדולה על להבה בינונית עם שמן בגובה 1/2 ס"מ. יוצקים לתוך המחבת כף גדושה מהבלילה ומטגנים כ- 3 דקות מכל צד, עד להזהבה. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג.

זהו - ניתן להגיש עם זילוף סירופ מייפל או דבש או כך סתם.

חג אורים חורפי ושמח לכולנו!

סן פרנסיסקו בתמונות

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Tue, 22 Nov 2011 03:00:00 +0000

סן פרנסיסקו היא עיר יפה. יש בה חלקים עירוניים יותר, חלקים עניים יותר וחלקים סיניים יותר. אני לא עומדת להראות לכם את גשר הזהב ולא הולכת לשיר את השיר של אריק איינשטיין שהיה הרינגטון שלי במשך חצי שנה. היום אני רוצה לשתף אתכם בשלושה רגעים יפים, טיפוסיים לעיר -

לאורף הרציפים יש עשרות מוכרי פירות ים במצבי צבירה שונים - מרק, נזיד, בכריך, עם אורז, עם פסטה ועוד ועוד אפשרויות בלי סוף.
לטעמי, הדרך הכי טובה לטעום את מרק הסרטנים הסמיך (ביסק - Bisque) היא בתוך "קערת" לחם עבה, ממש כמו שמגישים ברוב המסעדות בצפון רמת הגולן. לא יודעת מי התחיל עם זה אבל אני מהמרת על העיר הערפילית.

מדי פעם הציפורים המקומיות מקבלות את הלחם שאיזשהו אורח לא סיים. נראה כמו קערת שתיה שמזמינה להקת ציפורים, רק הפעם עם ביסים.

בנסיעה לעיר יש מראות יפים ואני במיוחד אוהבת את התמונה הזו - לא מדובר בשלג, אלא בעננים ה'נשפכים' מעל ההרים המקיפים את העמק

כשהערפל מתפזר, לאט לאט מתגלים המבנים הגבוהים של העיר ואז מתחילה תחרות - למי יש יותר ארוך?

ועכשיו, מה אוכלים כשחוזרים הביתה?

עוגיות טחינה של בני סיידא

קלות מאד להכנה, טעימות ומאד ישראליות.

(כמות לכ- 40 יחידות)

מה לקנות?

3 כוסות קמח

1 שקית / 30 גרם / כף גדושה אבקת אפיה

1 כוס טחינה גולמית (לא מתובלת)

1 כוס סוכר

200 גרם חמאה רכה (בטמפרטורת החדר)

40 חצאי שקדים מולבנים / פקאנים, לקישוט

לחמם את התנור ל- 180 צלזיוס / 355 פרנהייט.

לערבב בקערת המערבל את כל החומרים ביחד (איזה יופי, לא צריך לרחוץ 10 קערות שונות בשביל העוגיות הללו!), לערבב / ללוש עד לקבלת בצק אחיד.

לגלגל כדורים קטנים, לשטח את כל כדור קצת ולנעוץ פקאן / שקד.

לאפות כ- 15 דקות (אני הייתי צריכה לחכות 17 דקות, בפעם הבאה אגלגל כדורים קצת קטנים יותר), עד שהעוגיות מזהיבות ממש קצת. להוציא מהתנור, לתת להן להצטנן על התבנית כמה דקות ורק אז להעביר לרשת צינון. אם תרצו להעביר מהר מדי, העוגיות יתפוררו לכם בידיים.

זהו - לא קשה, לא לוקח הרבה זמן (אולי הגלגול בעצם) וטעים-טעים. אפילו קצת בריא!

ילדים זה...

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 14 Nov 2011 05:03:00 +0000

למצוא בלון אדום לא מנופח בתוך המגף הימני

לחפש זוג נעליים במשך שבוע שלם ולמצוא אותו בתוך ארון המשחקים, לצד בובת ברבי, קפיץ עקום וטוש כחול

לקנות כל שבוע קופסא חדשה של פלסטרים עם הדמות "הלו קיטי"

כשגליל נייר הטואלט עולה למדף העליון ביותר שניתן להגיע אליו בישיבה, אחרת תסבלו מסתימה חוזרת כי הקטנה שוב רוקנה את הגליל לתוך האסלה וניסתה להוריד את המים

כשאתה לא שם לב שאתה שר עם הרדיו "אני שעון קטן, עם מחוגים-גים-גים לי שניים שזזים בזמן", ואתה לבד באוטו, בדרך לעבודה

לחשוש מרעידת אדמה קלה עד בינונית. לא בגלל הרעידה עצמה, אלא מהצעצועים שעלולים להתחיל לשיר ולצפצץ באמצע הלילה ולהפריח את נשמתך

וזה רק מהשבוע האחרון. יש לכם תוספות? אשמח לשמוע!

ואם בילדים עסקינן -

עוגיות שיבולת שועל שאפשר לשים בתיק האוכל

(כמות של כ- 32 עוגיות)

מה לקנות?

3 כוסות שיבולת שועל

1/2 כוס אגוזים קצוצים / שוקולד קצוץ

1/2 כוס חמוציות מיובשות / צימוקים

1/2 כוס משמשים מיובשים חתוכים לקוביות קטנות

1 כוס קמח חיטה מלאה

1 כפית מלח

1 ביצה גדולה

1 שקית סוכר וניל

1/4 כוס מים

1.5 כוס סוכר חום

150 גרם חמאה מומסת

מה בדיוק עושים עם זה?

לטרוף חמאה וסוכר, סוכר וניל, הביצה ומים.

לנפות פנימה את הקמח והמלח (זוכרים? לא חובה מנפה מקצועי, אפשר גם עם מסננת ביתית רגילה). להוסיף את שיבולת השועל, האגוזים והחמוציות (או הדברים האחרים שבחרתם, לפי טעמכם האישי וטעמם של הילדים כמובן).

להניח כפית מהתערובת על נייר אפיה (אפשר גם להשתמש בכף של כדורי גלידה, נוח יותר לאסוף את התערובת ולהוריד לנייר) ולהכניס לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות צלזיוס (350 פרנהייט) למשך 15 דקות, עד להזהבה קלה של הקצוות. שימו לב לא יותר מזה כי אחרת העוגיות מתקשות. כאן אני משאירה אותן רכות ושיבולת השועל לא קראנצ'ית יותר מדי.

מלא בטעם, בעיקר אם מוסיפים חמוציות מיובשות. אפשר אפילו לרמות ולאכול אותן לארוחת הבוקר. מה יש, הרי מדובר בשיבולת שועל - ארוחת בוקר בריאה!

לוחיות רישוי - הפעם מחברים

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 07 Nov 2011 16:00:00 +0000

טוב, אז כנראה שעשיתי לעצמי שם של אובססיבית בנושא לוחיות הרישוי.

במהלך החודשים האחרונים קיבלתי כמה וכמה תמונות שחברים ובני משפחה צילמו. אני לא שואלת אותם אם הם צילמו במהלך הנסיעה או שמישהו שנסע ברכב לידם צילם, אני רק מקווה שהם לא עושים כמוני.

כמו שנאמר - Do as I say, don't do as I do.

נתחיל במכוניות שאתם לא רוצים לנסוע מאחוריהן או לעצבן את הנהג שלהן -

זה שנושא נשק - Bear Arms

זה שמגדיר עצמו כקצת משוגע - Little Mad

זה שצריך שידחפו אותו כדי שיסע - Push GO

זה שמתכחש לעובדה שהוא נוהג בטויוטה סיינה, הרכב המשפחתי הכי נפוץ כאן ורוצה לחשוב שהוא נוהג בפולקסוואגן

(למרות שאני לא מבינה מה כ"כ מושך בזה)

ועכשיו פינה קטנה לאוהבי הרכב שלהם -

אוהבי המיני - Miniacs

אוהבי החיפושית (Beetle) -

Bee Fun

וזו תמונה לזכר המיני הכחולה שברחה לפני שהספקתי לצלם - So Smurf

ופינה קטנה לאוהבי התחביב

גיקים של מחשבים - I am so PC

חובבי כדורגל - Soccer

מעריצי ליידי גאגא

ולסיום - מישהו שכנראה קרא עלי ולא רוצה לשתף אותי -

No Info

המון תודות לחברים ששלחו לי תמונות (ל', מ', נ', ד' ושני ה-א'), אנא הזהרו בכבישים!

זכויות וחובות

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 31 Oct 2011 23:56:00 +0000

הפעם אעסוק בנושא הזכויות והחובות, וקצת בסטיגמות מוצדקות.

נתחיל בבית הספר, נושא הקרוב (כמובן) לליבי. הפעם אשתף אתכם במערכת השיעורים של חטיבת הביניים המקומית. שימו לב לשעות המדויקות - שעת אפס (חשבתי לתומי שהיא פסה מן העולם!) שמסתיימת בשעה שמונה שלושים ושש, לא דקה לפני כן. אחר כך רואים שארוחת הצהריים המוקדמת (או בראנץ') מתחילה דקה לפני עשר וחצי ומסתיימת בעשר ארבעים ותשע.

הכי 'מוצא-חן' בעיני השיעור השלישי, שמתחיל בשעה עשר חמישים ושתיים ומסתיים בשעה אחת עשרה ארבעים ושלוש. ותאמינו לי, למרות שאין כאן "עשרה ל-" או "וחצי", הם שמים לב לשעה!

אמנם לא שוויצרים (רחוקים מזה, אפילו) אבל בהחלט דייקנים

בשבוע שעבר שמתי לב לשלט נהדר, שלדעתי ישראל בכלל ועיריית תל-אביב בפרט צריכים לאמץ אותו לאלתר. הנהגים המטורפים של כבישי ישראל (פחות אחת, שעברה לארה"ב בשנה שעברה) יראו את האזהרה ויאטו מיד ותאונות הדרכים יתמעטו -

אזהרה ברורה של כמה יכאב לנו בכיס ובכמה שיעורים משעממים נצטרך לבלות - וכולנו ננהג יותר בזהירות!

ועכשיו לקצת סטיגמות מוצדקות.

אני הראשונה שאטען שנשים הן נהגות איומות. אני רואה את זה כל הזמן ורק כאן למדתי שההודיות יכולות לקבל את המקום הראשון ושאר בנות חוה יקבלו את המקום השני.

הלכנו, המפרנס הראשי ואנוכי, לראות את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני - The Ides of March (סרט מומלץ, אם כי קצת מרגיש כמו פרק ארוך של "הבית הלבן"). הלכנו לקולנוע אחר מזה שאנו מבקרים בו וגיליתי מקום נחמד - השירותים!

שמים לב להבדל?

אצל הגברים - דלת, פח ומשתנות.

אצל הבנות - כניסה מוארת עם תמונות, שולחן ושני כסאות.

כי הרי ידוע שבנות הולכות ביחד לשירותים ולרוב יש תור, אז למה שיעמדו - הבה נשבה בכניסה לשירותים ונקשקשה!

את הסרט הבא (The Help, סרט שאני מאד רוצה לראות אחרי שקראתי את הספר ומאד נהניתי) אראה שם רק בגלל המחשבה של מנהלי הקולנוע והכסאות הרחבים והנוחים קצת יותר מהקולנוע הקרוב אלי. למי שמעוניין, מדובר בקולנוע AMC Mercado שנמצא ב-

3111 Mission College Blvd., Santa Clara

מולו נמצאת מסעדה איטלקית נחמדה בשם Tomatina, הפיצה שלהם מומלצת - דקיקה, פריכה ועם תוספות טעימות. הנה לינק לאתר שלהם.

אז מה הכנתי ל- Halloween?

עוגיות Candy Corn

בחג הזה האמריקאים נהנים מסוכריות שנקראות candy corn. אלו סוכריות גומי קשיח, מתוקות וטעמן כשל צבע מאכל מוצק.

לא מהממתקים האהובים עלי, אבל הצבעים חזקים ויפים

מאחר וזהו ממתק ייחודי לחג, החלטתי להכין עוגיות candy corn. אין זכר לטעם של הממתק הזה אבל לא היתה ברירה והשתמשתי בצבעי מאכל - רק בכמות מזערית, יחסית לממתק המקורי.

המצרכים לבצק הסוכר (שימו לב, הבצק נהדר גם עבור המתכון הזה) -

- 225 גרם חמאה (או שני מקלות / סטיקים, תלוי מאיזו יבשת אתם קוראים את הבלוג), מרוככת לטמפרוטרת החדר

- 3/4 כוס סוכר

- 3 חלמונים

- 1.5 כפיות תמצית וניל

- 2.5 כוסות קמח רגיל

- 1 כפית אבקת אפיה

- 1/5 כפית מלח

- צבע מאכל כתום (עדיף במרקם ג'לי אבל גם נוזלי יעשה את העבודה)

- צבע מאכל צהוב (כנ"ל)

מערבלים את הסוכר והחמאה במשך כ- ארבע דקות, עד שהתערובת נעשית אוורירית.

מוסיפים את החלמונים אחד אחרי השני ומערבלים היטב עד להטמעה. מוסיפים את תמצית הוניל.

בערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והמלח ומנפים (לא חייבים מנפה 'רשמי', אני משתמשת במסננת רגילה - זול הרבה יותר ועושה את אותה העבודה בדיוק) לתוך קערת התערובת. מערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מוציאים את הבצק מהקערה ומחלקים לשלושה חלקים. ננגלגל אותם לכדורים ונעטוף את שלושתם בנייר נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של חצי שעה. עד שיהיו נוחים לעבודה.

אחרי שעברה חצי שעה, נוציא שני כדורים למשטח העבודה (כדור אחד נשאיר במקרר - זהו החלק הלבן של העוגיה).

את הכדור השני מניחים על משטח חלק ועושים בו מעין גומה באמצע. שם נטפטף טיפה של צבע מאכל כתום ונלוש את הבצק עד לקבלת צבע אחיד. עושים אותו דבר עם הכדור הבצק השלישי.

עכשיו ניקח תבנית לחם (או תבנית אינגליש קייק עמוקה) ונכסה אותה בניילון נצמד - תחתית, צדדים - הכל. כך נוכל להוציא את הבצק יותר בקלות.
נשטח את הכדורים אחד-אחד. נתחיל בשכבה הלבנה. נשטח אותה בתחתית התבנית. שימו לב שאנחנו רוצים שכבה של לפחות סמנטימטר אחד או שניים כדי שיהיה עומק יפה לכל צבע. כמו כן, שימו לב לשטח שווה כל שכבה, אחר כך נראה את כל השכבות באותו העובי. נכניס את התבנית למקפיא לרבע שעה כדי שהשכבה הראשונה תמצק קצת ואז נוכל לשטח עליה את השכבה השניה.
נמשיך בשכבה הכתומה, נכניס חזרה למקפיא לרבע שעה ואז נסיים בשכבה הצהובה. נכסה את הבצק בניילון ונכניס למקרר למנוחה נוספת.

כך התבנית נראית אחרי ששיטחנו שלוש שכבות

(אני לא הכנסתי למקפיא ולכן השכבות אינן סימטריות אז נא לעשות מה שאני אומרת ולא מה שאני עושה)

אחרי מנוחה של כחצי שעה לפחות, נוציא את הבצק מהתבנית ונתחיל לפרוס אותו לפרוסות שוות, בערך סנטימטר כל פרוסה (הפעולה הזו הזכירה לי איך היינו פורסים פרוסות של גלידה מהקרטון ותמיד היה צריך "ליישר". זה מראה קצת כמה אני זקנה, לא?...).

בכל פרוסה נעשה חתכים אלכסוניים ואז נקבל משולשים. חלקם יהיו עם השכבה הלבנה למטה ובחלקם השכבה הלבנה תהיה למעלה.

את הקצוות הלא סימטרית שמתי בצד, אספתי לכדור, שיטחתי וקרצתי עוגיות בצורת פרחים - מיחזור!

עכשיו להחלטתכם - ניתן להכניס את העוגיות לתנור כמו שהן וניתן לפזר עליהן סוכר גבישי שיתן להן מעין נצנוץ קל.

הכניסו לתנור שחומם מראש ל- 130 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט. אפו את העוגיות לשמונה דקות, או עד שאתם רואים שהקצוות נעשים טיפה זהובים.

עכשיו עוד החלטה - אםשר להגיש את העוגיות כפי שהן ואפשר לטבול את הקצה בקצת שוקולד לבן מומס ולטבול מיד בסוכריות צבעוניות.

להגשה - הניחו בקערה גדולה ומלאה בשטויות שישמחו לבב אנוש אמריקאי ו - Happy Halloween!

בתאבון, יא מגעילים!

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 24 Oct 2011 15:05:00 +0000

בשבוע הבא חוגגים כאן את ליל כל הקדושים - Halloween. בשנה שעברה עוד היינו חדשים והסתכלנו סביב כדי לראות מי עושה מה וראינו את השכנים יוצאים מדעתם.

חלקם הציבו בכניסה לבית רוחות רפאים, שלדים וגופות במיני ריקבון שונים.

חלקם הציבו על הדשא חבורות של רוחות רפאים רוקדות במעגל.

שכן אחד תלה על מנורת התאורה ברחוב בובה של גופה. זה נראה מגעיל כמו שזה נשמע.

השנה כבר צברתי כמות מכובדת של מיני קישוטים במחסן. בשבת האחרונה הוצאנו אני והבכור את "קופסת הפיכסה" והוצאנו משם רוחות רפאים, פיראטים מתים, קורי עכביש, מכשפות ועוד כל מיני חברים שמחים.

הילדים בשכונה החלו לדפוק על דלתנו ולבקש ממתקים כבר בשש בערב והמשיכו עד אחרי עשר. לא היינו בבית רוב הזמן כי טיילנו בשכונה (גם הבכור דפק בדלתות עם האנגלית המינימלית שהיתה לו בשנה שעברה). כשחזרנו הביתה, הקערה שהשארנו מחוץ לדלת עבור הילדים - שלא יתאכזבו כי לא היינו בבית, חלילה - היתה ריקה.

בשנה שעברה קערת הממתקים שלנו היתה מתונה ואולי קצת משעממת לאמריקאי הממוצע - היא הכילה ממתקים רגילים לגמרי. אבל לא יכלתי להתאפק והוספתי אצבעות שוקולד על מקלות בייגל'ה -

(סלחו לי על איכות הצילום - באוקטובר שעבר עוד לא צילמתי עבור בלוג!)

השנה עוד לא החלטתי מה אני מגישה לילדים שבאים לדפוק בדלת ולבקש ממתקים. אבל יש לי הרבה רעיונות, תודות לבלוגים השונים:

נתחיל במתאבנים -

יד עשויה מג'לי

קערת פירורי עוגיות ושוקולד, או קערת קקי של חתול?

קרקרים, גבינה וריבה, או פלסטרים משומשים?

ממרח אבוקדו או.. לא משנה, אתם מבינים לבד.

הם עשויים מגומי, ילדים - לא להגעל בבקשה.

ועכשיו למנה העיקרית -

צלי בשר. אני הייתי מוסיפה לזה רוטב חמוציות - שיראה כמו שלולית דם.

פסטה בולונייז עם גבינה וזיתים, מישהו?

ולקינוח -

מאפה עלי פילו וריבה

או אולי תרצו עוגה?

האם במקפא מח חשקה נפשכם?

הילדים בטח ירצו אצבעות מרציפן ושקדים, לא?

ועכשיו, חשבו היטב וספרו לי - איזה מהמאכלים האלו הייתם מכינים לארוחת שישי עם ההורים?

ערב בנות

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 17 Oct 2011 15:01:00 +0000

לפני כחודש השתתפתי בערב בנות. היינו שש חברות קרובות ועיקר הערב היה סביב קופסא המכילה חמישים שאלות המיועדות לנשים בלבד. חלק מהשאלות היו מצחיקות, חלקן העלו נושאים עמוקים וחלקן העלו זכרונות בעלי משמעות.

אם חשבתן לערוך ערב שכזה, הרי לפניכן מבחר שאלות שניתן להעביר באמצעותן ערב שלם של דיון פילוסופי עמוק, תחושות משותפות וצחוק מתשובות מטורפות.

מה סרט הבנות האהוב עליך? (התחרות היא בין אישה יפה, שירת הסירנה ווטופ גאן)
אם לא היו לך ילדים, איך היו חייך נראית אחרת?
איזו מסיבה היית עורכת אם היה לך תקציב בלתי מוגבל?
איך היתה נראית חברה הנשלטת על ידי נשים?
אם היית יכולה לנהל רומן עם סלבריטי, במי היית בוחרת?
מהי הטעות הכי גדולה שהורייך עשו כשגידלו אותך?
אם היה לך שבוע שלם לבד, ללא ילדים או בעל, איך היית בוחרת להעביר את הזמן? (השאלה הזו הוציאה מאיתנו צחוק מריר של חצי ייאוש חצי תקווה)
באיזה זמר או שחקן היית מאוהבת כשהיית ילדה? (ג׳ורג׳ מייקל, מראה לכם מה כבר ידעתי בגיל עשר)
איזה שיר מעלה בכן זיכרון חזק? (take my breath away של ברלין, מזכיר לי את מסיבת יום הולדת תשע והסלואו שרציתי לרקוד עם ח׳ והוא בחר לרקוד עם אחרת)
אם היית צריכה להעלות חמישה קילו, מה היית בוחרת לאכול?
באיזה מובן את דומה לאמא שלך?
על מה את מתחרטת?
האם זנות צריכה להיות חוקית?
אם היית יכולה לתכנן עכשיו את החתונה שלך, איך היא היתה נראית?
האם נשים מתלבשות עבור גברים או עבור נשים אחרות?
מהי התספורת הכי גרועה שהיתה לך אי פעם? (שאלה קלה. פרמננט נוראי שעשיתי בגיל שמונה עשרה. הספרית שרפה לי את השיער והוא הסריח שבועות)

אחרי סבב תשובות, זו שהיתה לה התשובה הכי טובה / הכי מצחיקה קבלה צמיד זוהר וזו שבסוף הערב היו לה מספר הצמידים הגדול ביותר קיבלה מתנה סמלית -

נעלי בית מחממות של קיטי. ערב בנות - כבר אמרתי!

כמובן שערב כזה מחייב משהו מתוק. בחרתי בפונדו שוקולד, כזה שניתן לטבול בו פירות טריים ומאפינז קטנים ללא בושה. לא חייבים להשתמש בפונדו אמיתי, ניתן להכין את התערובת בסיר במטבח ולהעביר לכלי מתאים כגון קערת פיירקס או חרסינה עמידה בחום. אם אפשר, הניחו מתחתיה נר תה קטנטן שישמור על החום.

פונדו שוקולד וליקר

450 גרם שוקולד מריר

כוס שמנת מתוקה

חצי כוס רוטב קרמל

3 כפות ליקר לבחירתכם (ליקר קפה, אייריש קרים, ברנדי וכו׳)

לשים הכל בבאן מרי - קערה חסינת חום מעל לסיר עם מים מבעבעים. שימו לב שהמים לא נוגעים בסיר, אחרת מה ששמנו בסיר ישרפו.

מערבבים - וזהו!

התוספות שטבלנו היו אננס טרי, תותים, פלחי תפוחים קטנים, ענבים, בננות (שהיו השוס הכי גדול), מיני מאפינז וניל שטבלנו בשוקולד ואז בקערית עם סוכריות צבעוניות.

בהחלט לא ערב דיאטטי אבל ערב שכולנו נזכור לעוד הרבה זמן. מומלץ לשבור את השגרה עם ערב שכזה וחברות קרובות!

בחורים חסונים ומצויידים היטב

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 10 Oct 2011 15:00:00 +0000

בשבוע שעבר היה לנו מעניין. בעצם לילדים היה מעניין, לי פחות.

בשכונה הסמוכה הסתובב אדם שירה בשמונה אנשים במקום עבודתו והרג שלושה נוספים. הוא ברח מאותו מקום והתחבא בין הבתים של השכונה.

בית הספר של הבכור נכנס לפעולה ונקט באמצעי זהירות - כל בתי הספר של קופרטינו ננעלו (lock-down), התלמידים לא יצאו מהכיתות כל היום ולא היו שיעורי התעמלות או ספריה ע"מ שהתלמידים לא יצאו החוצה.

מהגן של הקטנה קיבלתי שלושה טלפונים בהולים -

1. "השריף הודיע לתת להורים להחליט אם להשאיר את הילדים או לקחת!" (תשאירי, תשאירי.)

2. "השריף הודיע לבוא לקחת את הילדים, מפנים את הגן!" (אני באה, רגע. תני לי קודם לשתות קפה, להתארגן, להתלבש, אני כבר אגיע לקראת אחה"צ)

3. "השריף הודיע לנעול את הגן, מי שנשאר - נשאר!" (שיט, למה הגעתי מהר? עכשיו הקטנה ממש לא רוצה להשאר ואני אכלתי אותה)

כשחזרנו הביתה, הקטנה העבירה את הזמן בחקר השלולית, השפעתה על הבגדים והסביבה הקרובה (הכוונה, אם לא הבנתם - אני)

על מנת לקבל את הבכור לזרועותי העייפות הייתי צריכה להגיע לכיתה ולחתום את שמי, אחרת לא היו משחררים אותו כי ה lock-down היה עדיין בתוקף. לילדים בכיתה ספרו ש"לא יוצאים היום החוצה כי יורד גשם ורוצים שנהיה safe". אוקיי.

המסוקים המשיכו לרחף מעלינו במהלך אחה"צ והערב. את היורה עצמו תפסו רק למחרת בבוקר.

תסבירו לי בהזדמנות איך לקח לחבר'ה כאלה 24 שעות לתפוס את היורה, כשהוא התחבא כל הזמן הזה בבית שהבעלים לא היו בבית.

מה קרה - דפקו בדלת, לא היתה תשובה אז הם הלכו??

ועכשיו למתכון!
הבטחתי לשתף אתכם בקינוחים שהכנתי לארוחת החג של ראה"ש, הרי לפניכם הראשון. הוא לא ייחודי לראש השנה והכנתי אותו מספר פעמים לשמחת חברים במהלך השנה. זהו ממתק קטן, bite size ומאד ממכר...

כוסיות בצק עוגיות במילוי גנאש שוקולד

הפעם זהו מתכון שלי, לכן אין קישור או קרדיט. תהנו!
הכמות - 24 כוסיות, להכנה בתבנית של מיני-מאפינס או בראוניז קטנים

מה לקנות?

לבצק העוגיות:
הכי קל - חבילת בצק עוגיות של פילסברי, היא כבר מחולקת ל- 24 ריבועים. תמצאו אותה במקרר, ליד המיכלים להכנת סינמון רולז של פילסברי.

למילוי השוקולד:

100 מ"ל שמנת מתוקה
100 שוקולד מריר
חצי מנת אספרסו או 1/2 כפית נס קפה

1.5 כפות ליקר אייריש קרים

120גר' ביסקוויטים טחונים גס

מה עושים עם כל זה?

בסיר קטן מביאים לרתיחה קלה את השמנת והאספרסו (עד שרואים את הקצוות מבעבעות קלות). מוזגים את התערובת על השוקולד המריר ומחכים דקה עד שהם ירגישו בנוח אחד עם השני ורק אז מערבבים היטב עד שמתקבל גנאש שוקולד אחיד.

מוסיפים את הליקר והביסקוויטים ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
מצננים את המילוי לפחות רבע שעה במקרר, כדי לתת לו לנוח ולהתמצק, כך נוכל לעבוד עם התערובת בקלות.

לוקחים תבנית של מיני - מאפינס או בראוניז קטנים, שמים מוזיקה נחמדה ברקע ומתחילים להניח את הבצק בכל תבנית. אל תשתמשו בכל ריבוע של הבצק המוכן אלא רק בכמות של כ- 3/4 ריבוע, אחרת הכוסית תצא עבה מדי.
שימו את התבנית בתנור שחומם ל- 190 מעלות צלזיוס (375 פרנהייט), לאפיה של לא יותר מ- 8 או 9 דקות. העיקר שהקצוות יהיו טיפה זהובים / חומים אבל לא יותר.
עכשיו, כשתוציאו את התבנית, שימו לב לעבוד במהירות. קחו את הצד ההפוך של כף עץ (הצד שמחזיקים, לא הצד הקעור), ותתחילו "לדחוף" את הבצק שבמהלך האפיה תפח. דחפו אותו למטה, ליצירת כוסיות כמו בתמונה הבאה -

כך זה צריך להיראות, כשזה יוצא מהתנור ואחרי העבודה עם כף העץ.

החזירו לתנור לשתי דקות נוספות, לא יותר! הוציאו מהתנור ותנו לכוסיות להצטנן היטב - כחצי שעה תספיק. הוציאו את תערובת השוקולד מהמקרר, ובעזרת כף תניחו מהתערובת בכל כוסית. שימו לב לא לעבור את קו הכוסית ע"מ ליצור קו אסתטי.

לציפוי - המסתי מעט שוקולד לבן עם שתי טיפות שמן (ע"מ לגרום לשוקולד להיות יותר נוזלי), טבלתי מזלג ו"נפנפתי" מעל הכוסיות.

והרי התוצאה הסופית!

אז מה היה לנו? היה ראש השנה. היה יום כיפור. אז עכשיו נאמר - תהנו מהמתכון בסוכה ונתראה בחג הבא!

זהירות - פוסט פוליטי!

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Tue, 04 Oct 2011 01:47:00 +0000

סן פרנסיסקו, העיר בה ההיפים וההומואים מרגישים הכי בנוח, ניסתה להעביר חוק האוסר על ברית מילה.

לשמחתי ראיתי שהמושל החדש (כזה שלא מופיע בסרטים ואומר "I'll be back" כמו המושל הקודם) חוקק חוק חוסם-חוק-חוסם-ברית-מילה.

סן פרנסיסקו מפתיעה אותי. כשהגענו, כבר הכרתי היטב את ההיסטוריה של הייט-אשבורי וההיפים של שנות השישים (שחלקם עדיין מסתובבים עם אותן תספורות ואותן חולצות tie-die)

הכרתי היטב גם את ההיסטוריה של אזור הקאסטרו בעיר ותנועת הלב"טים (הומואים, לסביות וטרנס-ג'נדרים) שבהחלט מרגישים חופשי בימים אלו להסתובב בלבוש, אה, נקרא לזה - מיוחד!

(ותודה לע' על התמונה, אני חייבת לך עוגה מיוחדת)

ביוני האחרון, ניו-יורק התירה נישואים חד-זוגיים, אבל קליפורניה עדיין לא מסירה את האיסור המטופש הזה. ואז הגיעה הידיעה על הנסיון בסן-פרנסיסקו, להעביר משאל עם בו יוחלט על איסור ברית מילה לילדים מתחת לגיל 18, ולא משנה אם הסיבה היא דתית, אישית או שמדובר בסטלן קבוע. אסור ודי.

ואני חשבתי לתומי שזו העיר שחתמה על גשר הזהב שלה "איש איש באמונתו יחיה". אפילו אני, כופרת למודת כפיה דתית מתל-אביב, מאמינה שכל עוד לא נוגעים לי באופן בו אני חיה, אני לא מתערבת בחיים של אנשים אחרים.

בשבוע שעבר קיימו Debate, עוד מפגש נאומים חסרי-תוכן של המועמדים לנשיאות 2012. במהלך אותו debate הקרינו שאלה של קצין מצטיין, הומו, ששאל אותם - במקרה ותבחרו לנשיאות, האם תחזירו את החוק שמכונה don't ask, don't tell?

זהו חוק מטופש האומר שעל כל חייל חובה להשאיר את מיניותו לעצמו ולא לשתף איש. אם ידעו שהוא הומו (או לסבית, לצורך העניין), הוא ישוחרר מיידית מהשירות. החוק הזה בוטל לאחרונה אבל קיים חשש שאם הרפובליקנים יזכו בנשיאות, הוא יוחזר יחד עם עוד כל מיני חוקים מיושנים.

כאשר אותו קצין סיים את השאלה, נשמעו צעקות "בוז" מהקהל ואיש מהמועמדים לא אמר דבר. אובמה נזף במועמדים לנשיאות שלא עצרו את התגובות לשאלה המארין ההומו. זו בהחלט היתה דוגמה לאיך שהנשיאות הבאה תיראה במידה ויבחר אחד מהחבר'ה האלה.

אני לא מופתעת שדברים כאלה קורים בארה"ב, ארץ כלל הדתות החשובות והמומצאות, אבל אני בהחלט מאוכזבת מקליפורניה באופן אישי. תתביישי לך!

להמתקת הפוסט לעיל, קבלו מתכון לאורז עם פירות יבשים, אחת מהמנות שהכנתי לארוחת ראש השנה. מנה מתוקה, מלאה וקלה להכנה -

אורז עם פירות יבשים

(של ניקי ב., "אוכל עושים באהבה, עם תוספות קלות שלי)

מה לקנות?

בצל בינוני, חתוך לקוביות

חבילת פטריות שמפיניון, חתוכים גס

2 כוסות אורז

חצי כוס צימוקים כהים

חצי כוס משמשים מיובשים חתוכים לקוביות

חצי כוס חמוציות (גם בשביל הבריאות וגם בשביל הצבעוניות)

חצי כוס שקדים פרוסים / צנוברים / גרעיני חמניה

3 כוסות מים רותחים

כף דבש

כף סירופ מייפל

אבקת מרק (לפי הטעם)

מלח ופלפל

ועכשיו מה?

לחמם את התנור לחום של 180 מעלות צלזיוס (355 פרנהייט).

לערבב את כל החומרים היבשים בקערה גדולה.

לטגן את הבצל במעט שמן עד לריכוך, להוסיף את הפטריות ולערבב היטב.

לערבב בקערה נוספת את המים, הדבש, המייפל ואבקת המרק. להוסיף את הנוזלים לתערובת החומרים היבשים וךערבב היטב.

להוסיף את הבצל והפטריות, לטעום ולהוסיף פלפל ומלח לפי הטעם.

להניח את התערובת בקערת פיירקס ולכסות בנייר כסף. לשים בתנור למשך 50 דקות. כאשר הזמן עובר, להוציא מהתנור אבל להשאיר את נייר הכסף ל- 10 דקות נוספות.

להרים בזהירות את נייר הכסף, לערבב בעדינות ולטעום. אם האורז עדיין לא מוכן סופתי, הכניסו לעשר דקות נוספות אבל לא יותר. שאר החומרים החמים ימשיכו את תהליך ההכנה של האורז כל עוד נייר הכסף שומר על האדים בפנים.

מנה מתוקה לשנה מתוקה!

בפוסטים הבאים אחזור לעצמי ואשתף בשתי המנות שהכנתי כקינוח לארוחת ראש השנה.

עד אז - צום קל (מיד אחרי שתקראו את הפוסט המתוק הזה - האהא!) וגמר חתימה טובה לכולם :)

קווה קווה קווה, צפרדע ירוקה

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 26 Sep 2011 15:00:00 +0000

כבר כתבתי על האווירה הקיבוצית פה וגם פה אבל היום הרגשתי לגמרי בביצה. לא זו שבריא לאכול אלא כזו שצפרדעים עושות בה קווה קווה.

היום חגגו כאן את ראש השנה באירוע שנערך בפארק לא רחוק ממני. האירוע כוון לילדים והם אכן נהנו אבל פתאום הרגשתי כמה הביצה הזו היא חיה, קיימת ובעיקר בועטת.

למה הכוונה? בבקשה -

הבחורה שעשתה הצגה עם הילדים היא גם המדריכה של חוג תיאטרון של הבכור וחברה של חברה שלי.

הבחורה שהיתה אחראית על יצירת ברכות לחג עושה הפעלות לילדי האזור לקראת חגים וחברה אישית שלי.

זו שהיתה אחראית על יצירת שקיות מקושטות היא הגננת של הקטנה ובעלת הבית שלי.

זו שהפעילה את הקטנטנים היא מדריכת החוג של הקטנה ואמא של הבייביסיטר שלנו.

כך שהרגשתי בעצם כאילו שאני נמצאת בחגיגת ארה"ש בחדר האוכל של הקיבוץ. כולם מכירים את כולם ואם לא, אז בטוח יש מכר משותף.

ועכשיו - לדברים הקטנים:

מכירים את הזיקוק שמקבלים על כדור גלידה ומנת קצפת בגודל מגדל שלום, אם אומרים במסעדה שאתם חוגגים אירוע כלשהו?

ידידה שלי יצאה עם בעלה לחגוג את יום הנישואין ב Redwood City (אגב, היא מאד ממליצה על המקום, בשם Village Pub בתור מסעדה לצאת אליה לחגיגת אירוע). המראה של זוג מבוגר יחסית (בעיני נערה בת 21 או 22) הרשים אותה והיא שאלה אם הם חוגגים משהו. כשהם סיפרו לה את מהות האירוע, היא איחלה להם שנים רבות של זוגיות יפה והלכה להזמין את המנות שהם בחרו.

בסוף הארוחה הם קיבלו שי נאה - ארבע סוכריות קרמל (מה יש לאמריקאים עם הקרמל??) על צלחת מעוטרת בברכה אישית.

אין ספק - אלו הדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים

או למשל - בשבוע שעבר קיבלנו משלוח של ספרים מישראל. הקטנה הורידה ספר אחר ספר מהשולחן וערכה בקרת איכות לכל מהדורה -

שוב - אלו הדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים. ספרים למשל, או ראש מתולתל קשות של ילדה קטנה אחת.

דרך אגב, השבוע אני מסיימת לקרוא את הספר The Help, לפיו עשו סרט שיצא בימים אלו ומצליח יפה. אני ממליצה על הספר - הוא קצת מצחיק, קצת מטריד, כובש ובעיקר מהנה. תהנו!

היה קיץ?

noreply@blogger.com (Shirlinka) — Mon, 19 Sep 2011 15:00:00 +0000

כישראלית אני רגילה לקיץ הביל, בו אם אני לבושה בחולצה הכי קלילה שלי, משהו כמו מטפחת, אני מרגישה כאילו אני מכוסה בארבע שכבות, מעיל וצעיף.
אני רגילה להרים את השיער בגומיה בתחילת יולי ולהוריד אותו חזרה לכתפיים באמצע ספטמבר.
אני רגילה לתכנן את הסופ"ש שלי לפי למי-יש-מזגן-מרכזי-בבית.
אני רגילה לחשוב על קניות רק בקניונים סגורים, לא מתחמי קניות פתוחים.
אני רגילה לתכנן את הבילויים עם הילדים לפי איפה-יש-חניה-הכי-קרובה-למבנה-הסגור-והממוזג

בעמק הסיליקון לעומת זאת, לא שמעו על לחות. היא לא כ"כ באה לבקר כאן, היא מעדיפה לשהות במקומות אחרים וממש אין לי בעיה עם זה.

השבוע קלטתי שמשהו השתנה. הקטנה כבר לא מתעוררת ברבע לשש בבוקר כי השמש חודרת לחדר שלה ומעירה אותה, אנחנו מתעוררים בבוקר כשהשמיכה עדיין עלינו כי לא בעטנו בה מרוב חום במהלך הלילה ובעיקר - בבוקר קצת קשה להחליט כיצד להלביש את הילדים.

הסתיו הגיע.

אף אחד לא אמר לי ולא התכוננתי לכבודו יותר מדי. לא חוויתי כאן קיץ רציני וכבר הגיע סתיו?

ולא רק שהוא הגיע, הוא מאיים להביא איתו חברים - רוחות קרות, עננים אפורים, ואף נוזל.

לא פלא שבכל מקום הפעילויות היותר נחמדות הן עד הסופ"ש של הלייבור דיי, תחילת ספטמבר. כלומר לפני שלושה שבועות. מאוחר מדי לנסוע ליוסמיטי (אפס מעלות דווחו שם לפני שבועיים), מאוחר מדי לנסוע לקמפינג (אם לא רוצים להתחפר עמוק בשק שינה ולקוות שהגשם שיורד במפתיע לא יחדור לאוהל). בקיצור - מעכשיו פעילויות הסופ"ש שלנו יתכווננו על מזג אוויר חורפי, ככה לאט-לאט עד שיגיע השלג וניסע שוב לטאהו.

עם הסתיו, מגיעות לגם להקות ציפורים שצריכות לנוח בדרכן לספא בלוס אנג'לס, על המנורות בכבישים-

זו לא המשטרה שצופה בך, אלו הציפורים של היצ'קוק

אחת קטנה לסיום -

אתם יודעים שהגעתם למאונטיין ויו (mountain view), מעוז עמק הסיליקון עם אנשי ההיטק והמודרניזם, כשאתם רואים ברמזור את השלט הבא -

אסורה הכניסה לרחוב על סגווי, לתשומת לב נוסעי הרכב הדו-גלגלי

לכבוד הסתיו ובעיקר לכבוד ראש השנה, אני מגישה את הקינוח הפייבוריט החדש שלי, שמתאים מאד לחג הקרב -

קאפקייקס רסק תפוחים ותבלינים

של מרתה סטיוארט

חומרים, ל 24 קאפקייקס –

2 כוסות קמח

1 כפית סודה לשתיה

¾ כפית מלח

2 כפיות קינמון טחון

½ כפית אגוז מוסקט מגורר (או תבלין מוסקט)

1/8 כפית ציפורן (נראה מעט אבל חשוב)

114 גרם (סטיק אחד) חמאה לא מלוחהרכה, בטמפרטורת החדר

1 כוס סוכר

½ כוס דחוסה של סוכר חום

4 ביצים בטמפרטורת החדר (1/2 שעה מחוץ למקרר)

1.5 כוסות רסק תפוחים לא ממותק

1 כוס פקאנים קלויים (לחמם תנור ל- 180 צלזיוס / 350 פרנהייט, להניח את הפקאנים על נייר אפייה ולאפות במשך 8-10 דקות, עד שהמטבח מתמלא בריח נפלא וכל עוד הפקאנים לא נשרפים!)

לציפוי –

114 גרם (סטיק אחד) של חמאה לא מלוחה, בטמפרטורת החדר
227 גרם גבינת פילדלפיה בטמפרטורת החדר
1 כוס דחוסה של סוכר חום

הכנת הקאפקייקס -
- לחמם את התנור ל- 350 פרנהייט / 180 צלזיוס. בנקודה זו אנצל את ההזדמנות להציע לכם תמיד לחמם את התנור חצי שעה לפני שאתם רוצים להכניס את המאפה, זה ע"מ לתת לתנור להתחמם היטב בכל חלקיו ולחמם באופן יציב את מה שאתם מכניסים אליו.

- לערבב יחד קמח, סודה לשתיה, מלח, קינמון, אגוז מוסקט וציפורן.
- במערבל, לערבב היטב את החמאה ושני סוגי הסוכר עד שהתערובת בהירה ואוורירית. להוסיף את הביצים, אחת אחרי השניה, עד להטעמה מלאה.
- להוריד את המהירות ולהוסיף את רסק התפוחים. עכשיו הזמן להוסיף את תערובת הקמח אבל לא לערבב יותר מדי, רק עד שהחומרים מעורבבים (אל תערבבו עד להטמעה כי אז התערובת תהיה דחוסה מדי)
- הוסיפו את הפקאנים וערבבו ידנית בזהירות, שלא לערבב את הכל יותר מדי.

- חלקו את התערובת בכוסיות (מאנז'טים), כשהתערובת ממלאת לא יותר מ- 3/4 כוסית.

להכניס לתנור לעשרים דקות, כשאחרי עשר דקות מומלץ לסובב את התבנית לאפייה שווה. הקאפקייקס מוכנים כשהשיפוד / סכין שמכניסים יוצא לח אבל ללא תערובת (אם תחכו שהוא יצא יבש, הקאפקייקס יצאו יבשים גם הם). השאירו את הקאפקייקס בתבנית, אל תוציאו עד שהן יצטננו היטב.

ניתן לשמור את הקאפקייקס בטמפרטורת החדר במשך היום או להקפיא עד שלושה חודשים בכלי אטום.

הכנת הציפוי -

לערבב היטב את שלושת החומרים במערבל, עד להטמעת כל החומרים. עדיף להשתמש מיד, ניתן גם להשאיר במקרר לשלושה ימים במיכל אטום. אם רוצים להשתמש אחרי הקירור, רצוי להוציא לפני הזמן ע"מ שהציפוי יחזור לטמפרטורת החדר, ואז לערבב שוב עד שכל החומרםי חוזרים להיות חברים והציפוי יהיה דומה יותר לקרם מאשר לאבן.

בתמונה פיזרתי קינמון על הציפוי, מה שנקרא "הצעת הגשה" :)

חג שמח ושנה נהדרת לכולם!