בין חינם לחופשי

"הארץ" גנבו לי תמונה

noreply@blogger.com (רון) — Tue, 07 Dec 2010 20:59:00 +0000

(לא גנבו - אלא העתיקו ללא רשות ותוך הפרת זכויות)

באתר האינטרנט של עיתון "הארץ" חיפשו תמונה לחנוכה.

צילום מסך, אתר הארץ (מוצג כאן במסגרת שימוש הוגן)

מכל האפשרויות שיש להם, הם בחרו בתמונה שאני צילמתי:

שזה מצד אחד מאוד נחמד ומאוד מחמיא,
ומצד שני - לא חוקי.

התמונה פורסמה בפליקר (http://www.flickr.com/photos/ronalmog/4184957127/) ברישיון cc-by-2.0 (פרטי הרשיון). הרשיון הוא ממשפחת קראייטיב קומונס. תמונות ברשיון הזה אינן נחלת הכלל, והזכויות על יצירות אלה הן בידי היוצר בלבד.

הרשיון מתיר לציבור להשתמש בתמונה בתנאים מסוימים, וההיתר שלהם להשתמש בתמונה הוא רק אם הם עומדים באותם תנאים. שימוש בתמונה שלא לפי התנאים הוא שימוש אסור, ממש כמו שימוש אחר בתמונה שהיא ברשיון רגיל ("כל הזכויות שמורות").

רשיון cc-by-2.0, לדוגמה, מתיר שימוש בתמונה רק בתנאי שנותנים קרדיט.

על זה ב"הארץ" החליטו לדלג.

חג חנוכה שמח!
http://www.flickr.com/photos/ronalmog/4184957127/

תוכנות מומלצות - אובונטו

noreply@blogger.com (רון) — Thu, 21 Oct 2010 17:42:00 +0000

[פוסט זה עוסק בתוכנות מומלצות לאובונטו 10.10. יש גם פוסט עם תוכנות מומלצות לווינדוס]

אז מה עושים אחרי התקנה של אובונטו?

רשימה של תוכנות מומלצות לווינדוס כבר פרסמתי, ועכשיו הגיע הזמן לרשימה כזו לאובונטו. אובונטו 10.10 במקרה הזה.

בניגוד לווינדוס, את רוב התוכנות כאן מתקינים מתוך המערכת עצמה ולא מחפשים באתרים קבצים להורדה. לכל תוכנה כתבתי כאן את השם המלא, ואפשר לחפש ולהתקין דרך Synaptic או דרך Ubuntu Software Center - מה שאתם מעדיפים. השם המלא של התוכנה מודגש.

חלק מהתוכנות לא נמצאות במאגרים, ולכן הפניתי לאתרים.

כרגיל, הרשימה הזו היא קודם כל בשבילי ומתאימה לצרכים שלי - כדי שבפעם הבאה שאתקין מערכת חדשה אזכור איזה תוכנות להתקין. אתם כמובן מוזמנים.

התוכנה הראשונה שאני מתקין היא Dropbox, והיא דווקא לא נמצאת במאגרים. תוכנה מאוד מומלצת לסנכרון מסמכים וקבצים. ההתקנה פשוטה: נכנסים לדף ההורדות באתר ובוחרים בקובץ ה-Deb המתאים: Ubuntu (x86 .deb).

הבא בתור הוא כרומיום. אובונטו מגיע בתור ברירת מחדל עם פיירפוקס, שזה בסדר כמובן. אני מעדיף את כרומיום - גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הקלידו: chromium-browser.

בתור נגן וידאו (וגם אודיו אם רוצים) אני מעדיף את vlc. הוא יודע לקרוא כמעט הכל, והוא מגיע עם כל הקודקים שהוא צריך.

גם את המסנג'ר שמגיע עם אובונטו אני קצת פחות מחבב, שלמרות שקוראים לו Empathy. אפשר להתקין את pidgin אם אתם רוצים, והוא יודע להתחבר גם למסנג'ר של מיקרוסופט וגם לעוד הרבה שירותים (גוגל טוק וכו'), אבל אני מעדיף את emesene הפשוט והטוב.

למשתפי הקבצים מביניכם: transmission הוא לקוח טורנט מאוד מוצלח, והוא מגיע עם ההתקנה של אובונטו. אם אתם מחפשים תחליף לאימיול, אז amule הוא הפתרון. באותה הזדמנות תתקינו גם את amule-gnome-support, כדי שישתלב יותר טוב עם הדפדפן.

לנסיינים - virtualbox-ose היא גרסת קוד פתוח של וירטואל בוקס, תוכנה טובה ופשוטה למכונות וירטואליות. אם אתם רוצים לנסות איזו מערכת הפעלה חדשה, או להשתמש במערכת הפעלה ווינודסאית ישנה, או סתם ליצור סביבה בטוחה לניסויים - וירטואל בוקס היא תוכנת וירטואליזציה מאוד מומלצת. לשימושים קצת יותר מורכבים כדאי להוריד את הגרסה הרגילה (לא קוד פתוח) מהאתר שלהם.
ככה אפשר להתקין לדוגמה את ווינדוס (אם יש לכם), להריץ אותו מתוך האובונטו ולהשתמש באינטרנט אקספלורר או במיקרוסופט אופיס.

אני חושב שאובונטו 10.10 מגיעה כבר עם נגן פלאש. אז אם אתם רואים פלאש בדפדפן (סרטונים ביוטיוב ופרסומות בוויינט) הכל בסדר. אם לא, כדאי להתקין את adobe-flashplugin. אני חושב שבגרסה החדשה של אובונטו מותקנת החבילה flashplugin-installer במקום, אבל זה לא כ"כ משנה - שתיהן מתקינות את נגן הפלאש של אדובי. יש גם נגני פלאש אחרים, חופשיים (בניגוד לפלאגאין הזה, שהוא קנייני) - אבל הם פשוט פחות טובים.

לגבי פונטים אני לא כל-כך יודע. שוב, נראה לי שכאן היה שיפור באובונטו 10.10, ודווקא יש פונט עברי נחמד בתור ברירת מחדל. אמנם בפיירפוקס משום מה יש פונט עברי גרוע (בחלק מהאתרים לפחות), אבל כרומיום משתמש בפונט הטוב. אם בכל זאת רוצים עוד פונטים בעברית, כדאי להתקין את culmus. בשביל הפונטים הרגילים והמוכרים מווינדוס, אפשר להתקין את ttf-mscorefonts-installer. אני בינתיים לא התקנתי אותם (וגם לא את קולמוס), ומנסה לבדוק את הפונט הרגיל של אובונטו.

לחובבי הרדיו מומלץ להוריד את mazrim (להוריד את קובץ ה-Deb) - תוכנה שמתחברת לסטרימינג הרשמי של ערוצי הרדיו השונים.

wine היא עוד תוכנה שכדאי להוריד. וויין היא שכבת תאימות לווינדוס, והיא למעשה מאפשרת להריץ בלינוקס תוכנות שמיועדות לווינדוס. באתר אפשר לראות את רשימת התוכנות שעובדות עם וויין (ובאיזו רמה הן עובדות).

כדי להמיר קבצי וידאו ואודיו מפורמט לפורמט (כדי שיתאימו למכשירים שונים) התקינו את winff, תוכנה קלה וברורה. אם אתם לא מצליחים להמיר לפורמט הרצוי, התקינו גם את החבילה libavcodec-unstripped-52.

אובונטו 10.10 מגיע עם קומפיז, שהיא כל מיני ודברים ובין השאר אחראית לכל מיני אפקטים נחמדים. כדי לשלוט בהם ולהפעיל אותם בלי הרבה בלגן ובלי יותר מדי אפשרויות התקינו את simple-ccsm. באותה הזדמנות הוא יתקין לכם גם את לוח הבקרה היותר מורכב לקומפיז, אבל עדיף להשתמש בפשוט יותר.

timer-applet היא אפליקציה קטנטנה לפאנל העליון (או התחתון) של המערכת, וכמו שאפשר לנחש - זה טיימר. כדי להפעיל אותו צריך קודם להתקין את החבילה, אחר כך להוסיף לפאנל, ואז ללחוץ כרגיל. אם כבר אפליקציות לפאנל, אני מתקין גם את computertemp כדי לעקוב אחר התחממות המחשב.

לאוהבי המשחקים הישנים אני ממליץ על שתי תוכנות. הראשונה היא scummvm. כדאי לקרוא קצת באתר שלהם איך מפעילים. היא תוכנה טובה מאוד, אבל מתאימה למספר די מצומצם של משחקים. השנייה היא dosbox (שוב, הוראות באתר) שמאפשרת לשחק במשחקי דוס. משחקים ישנים יותר חדשים, כאלה שרצים על ווינדוס ולא דוס, אפשר להפעיל עם wine.

unrar היא אמנם לא חופשית, ויש אלטרנטיבות חופשיות, אבל הן די אכזבו אותי. אני מתקין את הגרסה הזו.

לא שאתם ממש צריכים, אבל אם במקרה אתם דווקא כן צריכים לשנות משהו במחיצות של הכונן הקשיח - gparted היא המומלצת. שימו לב שאי אפשר לשנות את המחיצה בה אתם משתמשים כרגע (עליה מותקן אובונטו). אפשר גם להוריד את התוכנה בתור Live CD באתר.

תוכנה נוספת שאני מתקין היא פיקסה. היא לא נמצאת במאגרים אז צריך להוריד מהאתר, והיא לא חופשית, והיא אפילו לא באמת גרסה ללינוקס (היא משתמשת ב-wine), אבל עדיין לא מצאתי משהו יותר טוב.

ואחרון - fslint למציאת קבצים כפולים בכונן.

עוד דברים לעשות כשמתקינים אובונטו חדש: בתפריט System - Prefernces, להיכנס ל-Screensaver וגם ל-Power Management ולהגדיר את ההגדרות הרצויות בכל הטאבים, כדי שהמחשב לא יירדם פתאום או יינעל (וינתק את הרשת).

שכחתי משהו?

עדכון: אני קצת חוזר מההמלצה על fslint. אם אתם צריכים, נסו בעצמכם ותראו מה אתם חושבים.
תוכנה ששכחתי לכתוב כאן היא postr, תוכנה קטנה להעלאת תמונות לפליקר. פחות טובה מהתוכנה שפליקר עצמם בנו לווינדוס, אבל נסתפק בזה...

אובונטו 10.10 - הסוריקטה המשוטטת

noreply@blogger.com (רון) — Wed, 20 Oct 2010 17:34:00 +0000

כנראה שככה זה, גרסת אוקטובר של אובונטו מאכזבת לעומת גרסת אפריל.
הגרסה החדשה, אובונטו 10.10 (שיצאה ב-10.10.10), נקראת Maverick Meerkat - הסוריקטה המשוטטת. סוריקטה, כמו טימון מטימון ופומבה; ומשוטטת, כמו כלב משוטט - סוריקטה ללא בעלים.

(סוריקטה עומדת, צילם: טומבקו היגואר)

לפני הכל אני אגיד כמה מילים טובות: זו עדיין מערכת ההפעלה שאני משתמש בה, ומעדיף אותה על פני אחרות שניסיתי ועודני מנסה, קנייניות ופתוחות. עם כל התלונות, זו עדיין המערכת שבה בחרתי בסופו של דבר.

וכמה מילים רעות:
זו ההתקנה הארוכה ביותר של אובונטו שנתקלתי בה. ההתקנה ארכה שעה (וזה בלי להתקין עדכונים), שזה הרבה יותר מההתקנות של הגרסאות הקודמות, ואפילו יותר מווינדוס.
(עוד דבר קטנטן: אם בהתקנה כבר בחרתי את המיקום שלי בשביל אזורי הזמן, הוא לא יכול לנחש לבד את המיקום שלי בשביל המקלדת? למה אני צריך פעמיים לבחור Israel?)

הדבר המרגיז הבא היה הדרייברים. במחשב ה-Dell שלי יש כרטיס רשת אלחוטי של Broadcom. כדי שזה יעבוד באובונטו צריך להתקין דרייבר. בגרסאות הקודמות היה צריך להפעיל את אובונטו מהלייב סידי לפני ההתקנה, ואז הוא מציע מיוזמתו להתקין את הדרייבר, ואז כשבוחרים להתקין את המערכת - זה מתקין גם את הדרייבר (הסבר קצת מסובך... אבל בפועל זה לא מסובך כ"כ).
הפעם הטריק הזה לא עבד. בלייב סידי התחברתי לאינטרנט והכל היה בסדר, אבל כשהמערכת המותקנת עלתה - הייתי בלי דרייבר. ולמרות שהדרייבר נמצא איפשהו בתוך הדיסק של אובונטו (הרי בלייב סידי הוא התקין לי את הדרייבר), אחרי שהמערכת מותקנת - אין אפשרות להתקין את הדרייבר בלי חיבור לאינטרנט!

מרגיז מאוד ומסתכל.

בנוסף לזה, הגדרות ברירת המחדל של אובונטו קצת מוזרות. למה כל סגירה של מכסה הלפטופ ישר מכניסה אותו למצב שינה, ואם קוראים משהו על המסך לחצי דקה - הוא מוחשך כדי לחסוך בחשמל.

אולי באפריל יהיה יותר טוב?

ועוד מעט פוסט על מה להתקין באובונטו חדש.
פשוט לא רציתי לערבב את זה עם הקיטורים.

Jolicloud - מערכת הפעלה קצת שונה

noreply@blogger.com (רון) — Fri, 01 Oct 2010 21:31:00 +0000

Jolicloud היא מערכת הפעלה קצת שונה (אבל לא מהפכנית, רק קצת שונה). ג'וליקלאוד מיועדת (גם) לנטבוקים עם מסכים קטנים. היא מבוססת על אובונטו ועל דפדפן כרום - והיא די דומה לקונספט של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל.

ג'וליקלאוד מכנים את עצמם כ"מערכת הפעלה אינטרנטית" (Jolicloud is an Internet operating system) ומערכת הפעלה לכל מקום (The Anywhere OS).

הם לקחו את העיקרון שמוצג בסרטון הזה (של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל - Chrome OS), לפיו רוב הפעילות שלנו היום נעשית דרך הדפדפן - באתרי אינטרנט ויישומי ווב, ושילבו אותה עם סוג של אובנטו מעוצב ופשוט.

אז הנה ג'וליקלאוד. הדיסק שלה הוא Live CD כמו אובונטו, כלומר - אפשר להפעיל ולהתנסות בלי להתקין. אבל, לפני ההפעלה הראשונית צריך להתחבר לחשבון הג'וליקלאוד של המשתמש. זאת בעיה גדולה מאוד: לא תמיד האינטרנט עובד על ההתחלה, ואם אין אינטרנט בעצם אי אפשר להמשיך אפילו למסכי ההגדרות שדרכם אנחנו יכולים לטפל בבעיה. אצלי האינטרנט עבד מהתחלה (כי התקנתי את ג'וליקלאוד על מכונה וירטואלית), אבל אם לא - בעיה.

אחרי שנכנסנו עם חשבון הג'וליקלאוד שלנו, אנחנו מגיעים למסך הראשי. מאוד פשוט וברור, אבל נגיע אליו אחר כך. בינתיים אנחנו עוד בתהליך ההתקנה, ויש לנו הודעה קטנה שמציעה לנו להתקין את המערכת - עם X קטן לידה. הקלקה על ה-X תסתיר את ההודעה, ובהצלחה לכל מי שינסה למצוא איך להתקין את המערכת אחר כך.

כאמור, Jolicloud היא בעצם סוג של אובונטו, ותהליך ההתקנה הוא התהליך הרגיל של אובונטו עם הגדרת המיקום, השפה המחיצות וכו'.

כך נראה מסך הכיבוי של ג'וליקלאוד, אחרי ההתקנה ובדרך להפעלה הראשונה:

וזה מסך הפתיחה. זו אחת מנקודות החולשה, בשילוב הקצת לא-טבעי הזה בין דפדפן למערכת הפעלה. מצד אחד, כדי להפעיל את ג'וליקלאוד צריך להכניס את שם המשתמש והסיסמה בג'וליקלאוד: לכל אחד יש חשבון ג'וליקלאוד, כך שאפשר להשתמש באותה מערכת הפעלה מסונכרנת בכמה מיקומים (ואפילו בווב. ארחיב על כך בהמשך). מצד שני, זו בעצם מערכת הפעלה רגילה ואובונטואית, וגם היא צריכה שם משתמש וסיסמה.
במסך הזה, כשמבקשים מאיתנו להקליד שם משתמש וסיסמה - למה בעצם הם מתכוונים?

אם הצלחתם בשלב השם-וסיסמה הקודם, אז הנה עוד אחד. זו בהחלט אחת מנקודות החולשה של המערכת שיכולה לבלבל משתמשים פחות מנוסים. למזלנו, מסך הסיסמה לחשבון הג'וליקלאוד לא יוצג כל פעם, ואחרי הפעם הראשונה הוא כבר יזכור את הפרטים שלנו.

ודבר מרגיז נוסף בהתחלה. בהפעלה הראשונה, משתלט על המחשב מסך שמבקש מאיתנו לקשר את מערכת ההפעלה למחשב, ואי אפשר לבטל את זה. לא הליך מסובך מדי, בסך הכל הם מתעניינים לדעת על איזה מחשבים התקנו את המערכת (כי מערכת הפעלה עם אותו חשבון ג'וליקלאוד יכולה להיות על כמה מחשבים במקביל), אבל זה די מטריד.

אז בוחרים את סוג המחשב (נטבוק, לפטופ, דסקטופ או אחר)

אבל זה לא מספיק, וג'וליקלאוד רוצים לדעת בדיוק איזה סוג מחשב יש לנו. במחשבים ניידים עוד איכשהו המשתמש יכול לדעת, אבל במחשב שולחני רוב האנשים לא יודעים בדיוק את הסוג. האופציה של "אחר" לא מופיעה, כמקובל, בסוף הרשימה - אלא באמצע הרשימה (באות O, כלומר other).

ועוד קצת על המסביב, לפני שנגיע לעיקר. כך נראים עדכוני המערכת: חלונית קטנה ואפורה (כמו כל דבר) עם כמות העדכונים וכפתור של Start, כדי לאשר את העדכונים. בניגוד לאובונטו, כאן לא צריך להכניס כל רגע סיסמה. בהערת אגב - הקטע הזה תמיד מרגיז אותי באובונטו. מילא כשיש משהו שאני רוצה לבצע, והמערכת מבקשת ממני סיסמה, זה בסדר. אבל המערכת מנדנדת לי שאני צריך להתקין עדכונים, מקפיצה לי הודעות וחלונות גונבי פוקוס, ואחרי שאני כבר מתרצה - הם עוד מטרידים אותי בסיסמה. בג'וליקלאוד זה נעשה בשקט וברקע, אבל אפשר גם לפני האישור לבקש לראות מה הולכים לעדכן, וזה מה שרואים בתמונה הבאה:

ועכשיו אפשר להתחיל, סוף סוף. ככה בעצם נראית המערכת: אייקונים גדולים וברורים של אפליקציות למיניהן (רובן אפליקציות ווב, אבל לא רק). שתי הנקודות בתחתית המסך הן הדפדוף (יש דף נוסף של אייקונים).
כברירת מחדל אנחנו מקבלים את: הדפדפן כרומיום (דפדפן קוד פתוח עליו מבוסס כרום), פייסבוק, טוויטר, ג'ימייל, גוגל דוקס, סקימר (ניו יורק טיימס), אפליקציית קשקושים חביבה, קישור מוזר לאתר של space invaders (אבל זה לא נראה כמו אפליקציית משחק, סתם אתר), ויקיפדיה (הכללית, לא האנגלית), תוכנת מצגות (עוד מעט אגיד איזו), פליקר, יוטיוב, ואתר נחמד של מזג אוויר.

על כל אייקון כזה אפשר כמובן ללחוץ כדי להפעיל את האפליקציה, להסיר, לסמן "לייק" או לראות פרטים נוספים (בדרך כלל כמה מילים ו-url).

מלבד האייקון של כרומיום, כל האייקונים שמגיעים בברירת מחדל הם אפליקציות ווב, כלומר - קישורים רגילים שפותחים את האתר בדפדפן. אבל חלק נראים ממש כמו תוכנות לכל דבר, כמו אפליקציית המצגות - 280Slides. לא הכרתי את האתר/תוכנה קודם ולא בדקתי גם עכשיו, אבל זה בהחלט נראה מרשים.

המטרה של מערכת הפעלה כזו היא כמובן לא לתת סתם לינקים, אלא לספק הרגשה של אפליקציות "אמיתיות", והיא די מצליחה בכך.

והנה מבט מקרוב יותר. הפס השחור למעלה הוא למעשה שורת המשימות, ושם אפשר לראות את כל החלונות הפעילים (רק אייקון, בלי שם). האייקון השמאלי ביותר הוא הענן של ג'וליקלאוד, שמתפקד גם בתור Show Desktop.
בשורה הבאה יש שורת חיפוש וחמישה כפתורים, מימין לשמאל: הגדרות, תיקיות, כפתור לא כ"כ ברור (פירוט בהמשך), כפתור האפליקציות (הדסקטופ הרגיל), וכפתור להוספת אפליקציות.

וכך נראית שורת החיפוש בפעולה, כולל השלמה אוטומטית:

בהגדרות אפשר להגיע לאפליקציות ברירת מחדל של אובונטו (נגן הסרטים, פנקס רשימות, מחשבון וכו') ובעצם לכל ההגדרות של אובונטו דרך הכפתור Local Settings.

חוץ מזה יש גם את הגדרות החשבון, ורק שם אפשר בעצם לעשות לוג-אאוט לחשבון הג'וליקלאוד (כפתור הלוג-אאוט הרגיל הוא לוג-אאוט של אובונטו).

בתיקיות אפשר שוב למצוא את תיקיות הבית הרגילות של אובונטו (וידאו, תמונות, מוזיקה ומסמכים), וכוננים נוספים (דיסק און קי וכו').

יחד עם התיקיות יש גם קישורים לשירותי ווב לאחסון קבצים: בוקס.נט, דרופבוקס, דרופ.יו וזומודרייב.
על דרופבוקס המצוינת כתבתי כאן בעבר.

וזה רעיון מאוד נחמד, להכליל את ארבעת השירותים האלה לצד התיקיות הרגילות של המחשב. אבל לא מדובר בהתממשקות אמיתית עם השירותים האלה, אלא רק לינק שפותח חלון דפדפן רגיל של האתר.

הכפתור הבא הוא כפתור Activities שלפי איך שהוא נראה אמור להיות סוג של טוויטר לחברי ג'וליקלאוד, אבל זה לא בדיוק. יש אמנם אנשים שאפשר לעקוב אחריהם והם יכולים לעקוב אחריך, כמו בטוויטר, אבל אין כאן סטטוסים ובעצם הפעילות היחידה שיש כאן זה לעשות Like על אפליקציות. אז כך נראה דף משתמש, בעצם רשימת האפליקציות החביבות עליו:

וכך בעצם נראה הפיד שלי אחרי שהתחלתי לעקוב אחרי אנשים. הודעות על כך שאנשים עשו לייק לתוכנות.

מצד אחד, ציפיתי לראות כאן משהו דמוי טוויטר. מצד שני, אולי זה צעד חכם. הרי בטוויטר הם לא יכולים להתחרות כנראה, ובמקום זה יש לנו כאן מקום נחמד בו אפשר לראות אפליקציות חדשות ומומלצות. ובכל זאת, זה תופס מקום יותר מדי מרכזי במערכת ההפעלה, וזה די מיותר.

ובמילא, אפליקציות חדשות ומומלצות אפשר לראות בתפריט ה-Add. בגרסה האחרונה, Ubuntu Software Center הפך למשהו גדול ומורכב שכולל את כל החבילות הכי קטנות, והתרחק ממה שהוא היה פעם - אוסף קטן של תוכנות מומלצות. תפריט הוספת האפליקציות של ג'וליקלאוד נשאר תפריט הוספה אמיתי, ולא דמוי-סינפטיק. יש כאן רשימה גדולה אך מוגדרת של אפקליציוצ, עם אייקונים והסברים קצרים, מסודר לפי קטגוריות, ואפשר למיין לפי סדר כרונולוגי או לפי פופולריות. באובונטו קצת קשה להבין, כי תוכנה גדולה ופופולרית נמצאת יחד עם התוכנה הכי איזוטרית ונשכחת בלי הפרדה.

ברשימת האפליקציות יש ביחד אפליקציות ווב ותוכנות רגילות. כי זה בעצם המסר של ג'וליקלאוד: תוכנת עריכת התמונות Picnik היא תוכנה אמיתית ממש כמו Gimp, למרות שהראשונה מופעלת דרך הדפדפן והשנייה לא.

בג'וליקלאוד, את שתיהן מתקינים באותה דרך:

ועוד כמה מילים על ג'וליקלאוד.
כאמור, כל אפליקציות הווב פועלות בתוך הדפדפן כרומיום, גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הדפדפן מעודכן (בערך כמו הגרסאות של כרום).

אבל כרום זה לא רק הדפדפן שמריץ את האפליקציות. למעשה, כל ג'וליקלאוד היא אפליקציית ווב, והדסקטופ כולו הוא למעשה אתר שמוצג בחלון של כרום.

בדרך כלל לא שמים לב, אבל לפעמים הדפדפן קורס....
בדוגמה הזו, הדפדפן של הדסקטופ קרס. כפתור הכיבוי הוא חלק מהדסקטופ הוובי, כך שבעצם מהמצב הזה קשה לצאת, אם לא מכירים את הדרכים הרגילות של אובונטו.

אציין שדבר כזה קרה לי רק פעם אחת בכל ההתנסות (הלא ארוכה, גם זה אציין).

והנה דבר מעניין בג'וליקלאוד. היא The Anywhere OS, כך שאפשר מכל מחשב להיכנס ל-my.jolicloud.com ובעצם להיכנס לדסקטופ שלנו. התוכנות ה"רגילות" צבועות באפור (הדפדפן כרומיום ונגן הוידאו VLC), ושאר האייקונים הם בעצם קישורים. אפשר דרך הווב גם להתקין תוכנות חדשות, וזה יסתנכרן במערכת הרגילה.
תוספת נחמדה, ושונה ממה שאנחנו רגילים לחשוב. הדסקטופ שלנו, כמו שכתבתי קודם, הוא בעצם אפליקציית ווב בעצמו.
כאן בתמונה, הג'וליקלאוד שלי בתוך הדפדפן הרגיל במערכת ההפעלה אובונטו, אבל כמובן שאפשר להיכנס לזה מכל דפדפן וכל מערכת הפעלה.

לסיכום, המערכת מאוד נחמדה וגם די פשוטה ומזמינה. יש בה כמה גימיקים נחמדים, וחשיבה מעניינת על הקשר שבין מערכת הפעלה לדפדפן. אבל השילוב הזה של אובונטו-כרום הוא לפעמים גם קצת מוזר (כמו הסיסמאות הכפולות שכתבתי עליהן בהתחלה, או השאלה של כרום "האם לשמור את הסיסמה" שצצה פתאום על הדסקטופ - בתמונה השביעית בפוסט).
בקיצור - נחמד, אבל לא הייתי מחליף עדיין את האובונטו שלי בזה.
אני עדיין מחכה לכרום OS.

תוכנות מומלצות 2010

noreply@blogger.com (רון) — Sun, 12 Sep 2010 20:31:00 +0000

[פוסט זה עוסק בתוכנות מומלצות לווינדוס XP. יש גם פוסט על תוכנות מומלצות לאובונטו]

פרסמתי לפני כשלוש שנים רשימה של תוכנות מומלצות. נראה לי שהגיע הזמן לעדכן את הרשימה - אם לא בשבילכם, אז בשבילי. אני מתקין יותר מדי פעמים מערכות הפעלה (גם אמיתיות וגם וירטואליות), ומנסה כל פעם להיזכר מה צריך להתקין.

אז הנה, רשימה חדשה.

בדקתי את הרשימה על ווינדוס XP, אבל כמעט כולן מתאימות כמובן גם לווינדוס 7 (אני פחות התחברתי אליו, מצטער. ניסיתי, נתתי לו הזדמנות, אבל החלטתי לוותר). חלקן מתאימות גם ללינוקס. כולן חינמיות, חלק חופשיות.

הדבר שלי הכי חשוב הוא שהתוכנה תהיה פשוטה וקלה.

אני משתדל להשתמש במילה "חינם" לתוכנה שלא צריך לשלם כסף כדי להשתמש בה, "חופשי" לתוכנת קוד פתוח, "פשוטה" לתוכנה שהממשק שלה קל להבנה ותפעול ולא עמוס, ו"קלה" לתוכנה שעובדת בצורה מהירה וחלקה בלי להכביד על המחשב ולגזול יותר מדי משאבי מערכת ולהאט את פעולת המחשב.

כרום. קצת קשה לי להגיד שהוא הדפדפן הכי טוב, ויש כמובן את ענייני הפרטיות - אבל אני משתמש בו. למסכים קטנים (לפחות בגובה) הוא הדפדפן שנותן הכי הרבה שטח לדף עצמו. הוא מהיר, הוא פשוט, מינימליסטי, ויש בו כבר די הרבה הרחבות.
אבל כמובן שצריך להמליץ גם על פיירפוקס. הוא דפדפן מצוין, אין ספק. אבל בכל זאת אני מוצא את עצמי משתמש הרבה יותר בכרום.
ודפדפן אחרון, מקסתון. דפדפן מעניין ושונה, מבוסס על המנוע של כרום וספארי. אני לא בטוח שהוא ממש מתחרה בכרום ופיירפוקס, פעם הוא היה חדשני אבל מאז הדפדפנים כבר התקדמו. אבל אולי שווה לתת לו צ'אנס.
פיקסה. עוד לא מצאתי תוכנה טובה יותר לניהול תמונות ואלבומים. תוכנה פשוטה שעושה את העבודה.
vlc. נגן וידאו (ואודיו) קטן, מוצלח, חופשי, יודע לנגן כמעט הכל - ולא צריך ללכת לחפש קודקים.
במה שקשור למסרים מידיים, בעבר המלצתי בלב שלם על המסנג'ר של מיקרוסופט - בהתחלה msn מסנג'ר ואחר כך לייב מסנג'ר. הגרסאות האחרונות של לייב מסנג'ר הן רעות מאוד. תוכנה כבדה ואיטית ומלאה בפרסומות ופופאפים מרגיזים. היריב הטבעי אמור להיות פידג'ן, אבל אני דווקא ממליץ על תוכנה אחרת - emesene. תוכנה חופשית שהשם זה הדבר המתחכם היחיד בה. פשוטה קלה ועושה בדיוק מה שצריך, ולא יותר. מי שצריך יותר, מוזמן לנסות את פידג'ן.
המלצתי בעבר על super להמרת קובצי וידאו ואודיו מפורמט לפורמט. כבר המון זמן לא ניסיתי את התוכנה, והלינק להורדה עדיין מסתתר בצורה די מרגיזה בתוך האתר - אבל אני מניח שהתוכנה עדיין טובה. לא מצאתי משהו יותר טוב, אבל גם לא חיפשתי.
צריבה: אני יודע שבווינדוס 7 יש כבר תוכנת צריבה מובנית, ויש עוד מבחר גדול של תוכנות צריבה חופשיות אבל אני ממליץ דווקא על imgburn. בדקתי בעבר איזה 7-8 תוכנות צריבה ובסוף בחרתי בה, וגם עכשיו כשחזרתי אליה היא לא אכזבה. אין שם הרבה אפשרויות ואולי אתם תצטרכו למשהו קצת יותר מתוחכם - אבל אני מאוד מרוצה ממנה. בפעם הקודמת המלצתי על cdburnerxp ועל infrarecorder.
אבטחה: על אנטי וירוס כבר כתבתי סקירה די מקיפה, שהשורה התחתונה שלה הייתה ששום דבר לא טוב. אבל בכל זאת צריך משהו. אם אתם בווינדוס 7, אפשר להתקין את האנטי וירוס החדש של מיקרוסופט, security essentials.לא בדקתי אותו לעומק, אבל שמעתי ביקורות טובות. אני ממליץ על AVG. יש גם את avast שעושה רושם רציני יותר אבל כבד יותר (וגם צריך להירשם, אבל בחינם), ואפשר לנסות את clamwin החופשית. ההמלצה שלי היא להפעיל את avg ברקע כל הזמן, ואת clamwin להריץ לסריקה פעם בכמה זמן, כדי להיות יותר בטוחים.
המלצתי כאן פעם על ICE של מיקרוסופט ליצירת תמונות פנורמה. יש להם לפעמים בעיות בהורדה אז אני מקווה שיצליח לכם, כי זו באמת תוכנה מעולה - הכי טובה ופשוטה שנתקלתי בה בתחום הזה.
על אופן אופיס (יש גם בעברית) אני לא ממליץ. אופיס של מיקרוסופט, בכל גרסה מ-97 ועד 2010, יותר טובה לדעתי. גם גוגל דוקס עדיפה בהרבה מובנים על אופן אופיס. אבל בכל זאת, נראה לי שכדאי שגם אופן אופיס תהיה ברשימה הזו.
ברשימה הקודמת המלצתי על כמה תוכנות לסנכרון קבצים ומסמכים. בעבר הייתי די מרוצה מסינקטוי של מיקרוסופט, אבל היום אני ממליץ בחום על דרופבוקס. כתבתי כאן בעבר פוסט על דרופבוקס, ואני משתמש בה עד היום - ומאוד מרוצה.
באופיס 2010 יש אפשרות של שמירת קובץ כ-PDF. גם באופן אופיס יש כזו אפשרות, אבל למי שיש אופיס ישן יותר - אני ממליץ על pdf995, שמתקין מעין מדפסת וירטואלית שהדפסה דרכה יוצרת קובץ PDF. שימו לב שצריך להוריד ולהתקין שני קבצים, הממיר ודרייבר המדפסת. בפעם הקודמת המלצתי על pdfcreator.
לקריאת PDF אני עדיין ממליץ על foxit reader, אבל פחות מבעבר. אם למישהו יש קורא pdf מוצלח יותר וקל יותר אשמח לשמוע.
ולשיתוף קבצים, emule ו-utorrent.
לכיווץ קבצים ופתיחת קבצים מכווצים אני ממליץ על 7zip. חוץ מהפורמט הייחודי לה (7z) היא כמובן יודעת להתמודד עם כל הפורמטים האחרים, והיא חופשית וקלה.
בפעם הקודמת המלצתי על ת'אנדרבירד כתוכנת דוא"ל. מאז היא עוד השתפרה, אבל מישהו עוד משתמש בתוכנת דוא"ל?
למי שמשתמש הרבה בווינדוס, כדאי לעבור על הרשימה הקודמת, יש שם עוד כל מיני תוכנות שהן עדיין טובות, אבל אני לא בטוח שצריכות להיכנס לרשימה.
ניהול סיסמאות: זה דבר מאוד חשוב. אני המלצתי על keepass החופשית, אבל שמעתי גם המלצות טובות על lastpass. עוד לא יצא לי להשוות ביניהן.
למי שמשתמש בווינדוס 7, לייף האקר מציגים 5 תוכנות ל-tweaking של ווין7. לא ניסיתי אף אחת, אבל בדרך כלל הם נותנים שם דברים טובים.

ועכשיו תורכם.
הערות? תוספות?
שאלות?
משהו חסר? משהו מיותר?

אשמח אם תשאירו תגובות.

בלוגר, וורדפרס וטאמבלר: על העברת הבלוג(ים)

noreply@blogger.com (רון) — Tue, 13 Jul 2010 12:14:00 +0000

כבר הרבה זמן פרסמתי בבלוג הקודם תלונה על משכנו דאז, בלוגלי, ובקצרה כתבתי שם שאני לא אוהב את בלוגלי מהרבה סיבות. ביקשתי אז אלטרנטיבה ראויה, וכמה קוראים הציעו הצעות (כולן היו וורדפרס, אגב) אבל הבלוג נשאר שם, למרות הכל. עד שבלוגלי הודיעו על סגירה קרובה, ונאלצתי לעבור.

רוב הבלוגים מבלוגלי עברו לוורדפרס.קום. זו גם הייתה ההמלצה של אנשי בלוגלי, ואפילו סידרו מעבר קל ונוח.
אין לי דברים רעים להגיד על וורדפרס.קום. יש לי שם בלוג אחר - בין חוק למשפט - ואני די מרוצה מהמערכת שלהם, אבל דווקא בגלל זה החלטתי שאת הבלוג הזה - בין חינם לחופשי - אני אעביר למערכת אחרת.

אלטרנטיבה אחת הייתה בלוגר (או בלוגספוט) - שירות הבלוגים של גוגל (כלומר, שגוגל קנו לפני שנים רבות). אבל גם שם היה לי בלוג - בין בלוגר לפליקר. בטאמבלר, עוד אלטרנטיבה נחמדה (אם כי קצת פשוטה מדי בשביל בלוג של מלל), השתמשתי למשהו אחר: פרסמתי שם קישורים לאתרים ובלוגים שפרסמו את התמונות שלי מפליקר.

אחרי כמה חיפושים אחר שירות בלוגים טוב ואיכותי הגעתי למסקנה העגומה שאין הרבה כאלה באינטרנט (בחינם). אז את בין חינם לחופשי העברתי מבלוגלי לבלוגר, את בין בלוגר לפליקר העברתי מבלוגר לטאמבלר (ושיניתי לו את השם - מסע של אלף מילים), ואת הטאמבלר ההוא השארתי עדיין בטאמבלר אבל בכתובת אחרת (הוא בעיקר לשימוש האישי שלי, אז הכתובת לא הייתה כל-כך חשובה). אם למישהו יש רעיון לשירות חלופי לטאמבלר ההוא, אשמח לשמוע.

(מסך עריכת פוסט בבלוגר)

RSS
השלב הראשון היה כאמור לפנות מקום כאן בבלוגר, ולשם כך הייתי צריך להעביר את הבלוג לטאמבלר. מכיוון שמדובר בתמונות, החלטתי שאני לא אעביר את תוכן הבלוג כך שזה היה יחסית פשוט. השלב הבא היה להעביר את ה-RSS בעצמי, כדי לא לבקש מכל עשרת המנויים לעדכן בעצמם בקורא שלהם את כתובת ה-RSS. למזלי השתמשתי גם בבלוג הישן בפידברנר, ולכן יכולתי לשנות את תוכן הרסס ולהעביר לאתר אחר מבלי לשנות את הכתובת של הפיד החיצוני - http://feeds.feedburner.com/Ronalmogblogger. אז כן, בכתובת עוד כתוב blogger על שם המקום הראשון של הבלוג, אבל הלינק נשאר אותו לינק ומי שנרשם איתו לגוגל רידר (או כל קורא אחר) המשיך לקבל את הרסס של בלוג התמונות. מי שנרשם עם הלינק ה"אמיתי" של בלוגר נשאר עם הרסס של בלוגר וקיבל בעצם את הפיד של הבלוג החדש הזה, בין חינם לחופשי, והיה צריך להחליף את הלינק בעצמו. אבל לפחות בזכות פידברנר חסכתי את זה לרוב הרשומים.
את אותו הדבר כמובן עשיתי כשהעברתי את הבלוג מבלוגלי לכאן.

גוגל
בטאמבלר אפשר לפתוח כמה בלוגים שרוצים, אבל יש בלוג אחד ראשי (שאותו אי אפשר לשנות), וכל השאר הם בלוגים משניים. הבלוג החדש שלי שם, שמבחינתי הוא הבלוג הראשי, לדעתם הוא דווקא הבלוג המשני. לכן, בחיפושים בגוגל - דווקא הטאמבלר הישן שלי הופיע. לטאמבלר, אגב, יש דירוג מאוד גבוה בגוגל (ביאהו קצת פחות, בבינג הרבה הרבה פחות). מחרוזת החיפוש העיקרית מבחינתי היא "רון אלמוג" (אני לא מצפה שיחפשו "בלוג תמונות" בגוגל ויגיעו דווקא אליי), וזה היה השם של הטאמבלר הקודם - כי הוא היה פשוט אוסף של קישורים ולא היה לי שם אחר בשבילו. הטאמבלר החדש הוא יותר בלוג ולכן בחרתי לו כותרת מתאימה יותר.
הפתרון בסופו של דבר היה לקרוא לבלוג מסע של אלף מילים (זו הכותרת שמופיעה בדף), אבל ה-Title של הדף (השם שמופיע על גבי הטאב בדפדפן) הוא רון אלמוג.
התוצאות: בחיפוש של "רון אלמוג" הטאמבלר החדש מופיע במקום הראשון. בחיפוש של "מסע של אלף מילים" הוא הופיע קודם במקום הראשון, ועכשיו במקום השני אחרי כתבה על צעדת שליט באתר הארץ. "מסע של אלף מילים" הוא כמובן עיוות מסוים של המשפט המקורי, כך שהתחרות לא גדולה במיוחד.

ייצוא וייבוא - וורדפרס ובלוגר
מבלוגלי (שמבוסס על גרסה ישנה יותר של וורדפרס) אפשר לייצא קובץ XML, ובבלוגר אפשר לייבא XML, אבל לצערי בלוגר לא יודע לקרוא את הקבצים שוורדפרס מייצא. את הפתרון מצאתי באתר הזה: http://wordpress2blogger.appspot.com/ שאולי נראה במבט ראשון קצת מפוקפק אבל הוא עושה עבודה טובה מאוד בהמרת קובץ ה-XML שוורדפרס יודע לכתוב לקובץ XML שבלוגר יודע לקרוא.
אחרי ההמרה, הייבוא של הפוסטים עבר בצורה מאוד חלקה וידידותית.

בלוגר
ולסיום, כמה מילים טובות על בלוגר. לאחרונה הם עברו כמה שינויים לטובה, והם כרגע מערכת בלוגים די טובה מבחינת ניהול, כתיבה, עריכה וכו'. לפני חודשיים בערך הם השיקו מערכת עיצובים חדשה שמפיקה תוצאות מאוד יפות ומאוד בקלות (אם כי האפשרות קצת מצומצמות, כך שלאט לאט יש יותר ויותר בלוגים שנראים כמעט אותו דבר).
בהחלט שווה לנסות.

(מסך בחירת עיצוב בבלוגר)

אחרי ווינדוס, אובונטו נראית הרבה יותר טוב

noreply@blogger.com (רון) — Sat, 08 May 2010 11:33:00 +0000

לאורך הבלוג כתבתי לא מעט תלונות על אובונטו, רובן עדיין מוצדקות.
אתמול החלטתי להסיר את אובונטו מאחד המחשבים שלי ולהתקין במקומו ווינדוס XP. הסיבה העיקרית הייתה שכל תחליפי האופיס בלינוקס לא מצליחים אפילו להגיע לרמת ה"סביר".

אז מחקתי את אובונטו והתקנתי ווינדוס XP, ואחרי יום של התקנה ושימוש אני יכול לומר בפירוש שאחרי ווינדוס, אובונטו נראית הרבה יותר טוב. קצת יותר משנה אני משתמש רק באובונטו, ועדיין קשה לי לומר שממש התרגלתי למערכת החדשה, ואני עדיין נתקל פה ושם בקשיים ותסכולים. בווינדוס אני משתמש כבר מגירסה 3.11, וגם בווינדוס XP אני משתמש שנים לא מעטות, אבל אחרי שנה באובונטו - החזרה לווינדוס הייתה קשה מאוד.

ההתקנה עצמה לקחה שעות. למה כ"כ הרבה זמן רק להתקנה? וכשהמערכת עלתה ניסיתי להיכנס לאקספלורר, ומייד קפץ אשף מוזר שהציע לי להתחבר דרך מודם או להירשם לספק אינטרנט אמריקאי... מי ביקש ממנו בכלל להתחבר? המחשב שלי כבר מחובר לאינטרנט דרך ראוטר, ובאובונטו פשוט היה אינטרנט וזהו. כאן מסתבר שצריך להתקין דרייבר כדי המערכת תזהה את הכרטיס רשת שמחובר לראוטר שמחובר לאינטרנט. מה זה הקטע הזה של דרייברים?? ואחרי כל התקנה של כל דבר וכל עדכון וכל שינוי - המערכת דורשת ריסטרט! ואם רוצים לאפשר תמיכה בעברית, לא מספיק ללכת לתפריט השפות ולבחור עברית כי עברית בכלל לא ברשימה. צריך ללכת קודם כל לחלון אחר, להוסיף תמיכה בשפות מוזרות כמו עברית ותאית, לעשות ריסטרט, וזה רק כדי להוסיף את העברית לרשימה. אחר כך צריך ללכת שוב לרשימה, כדי לבחור בעברית.
והמסנג'ר עם פרסומות! פרסומות בתוך תוכנה. מה זה הדבר הזה. וגם זה, רק אחרי שהולכים ומחפשים אותו ומורידים קובץ, שהוא רק תוכנית התקנה שמורידה את המסנג'ר האמיתי ומתקינה אותו.
ובכלל, אין פה תוכנות! כל דבר הכי קטן צריך ללכת ולחפש ולהתקין. אין פה כלום!!
וצריך אנטי וירוס. וזה רק חלק מכל הבעיות והתסכולים שעברו עליי בחצי יום.

רק שמישהו ימצא לי אופיס נורמלי באובונטו.

איך לעזאזל זו מערכת ההפעלה הפופולרית ביותר בעולם??

the symbol ‘grub_puts_’ not found

noreply@blogger.com (רון) — Wed, 21 Apr 2010 00:31:00 +0000

ב-29/4 אמורה לצאת הגרסה החדשה של אובונטו - אובונטו 10.04 (Lucid Lynx) אבל לא התאפקתי ושדרגתי כבר היום לגרסת בטא2. הבעיות עליהן התלוננתי בשדרוג לקואלה אמנם לא חזרו, אבל אחרי השדרוג, כשעשיתי ריסטרט וחיכיתי שהמערכת החדשה והסגולה (כן! כבר לא חומה! ) והנוצצת תעלה, קיבלתי את ההודעה:

the symbol 'grub_puts_' not found

לא אלאה אתכם בחיפושיי אחר תשובות, רק אביא כאן את הפתרון שעבד לי.
את הפתרון ניסיתי בהתחלה עםLiveCD של אובונטו 8.10, אבל המחיצה עליה אובונטו מותקן היא עם מערכת של EXT4, שאובונטו 8.10 לא יודע לקרוא ולעגן (mount) ולכן לא הצלחתי להתקדם משם.
אחרי חיפושים רבים (פיזיים, לא בגוגל) מצאתי דיסק של אובונטו 9.10 שיודע לקרוא EXT4, ומשם כבר הכל הלך חלק. הפעלתי את הלייבסידי, פתחתי טרמינל וכתבתי:

sudo fdisk -l

שם אפשר לזהות את שם המחיצה עליה אובונטו שלנו מותקן. במקרה שלי, sda1 (אפשר לזהות את המחיצה לפי הגודל, או לפי זה שכתוב בצד ימין linux). שימו לב שאצלי זה sda1, ואין לי מחיצת boot נפרדת. אם לכם יש שם אחר, אז תשנו את הפקודה בהתאם. עכשיו כותבים:

sudo mount /dev/sda1 /mnt

אם יש לכם מחיצת boot נפרדת, תכתבו גם את זה (במקום sda2 תכתבו את השם של מחיצת הבוט שלכם). אם אין לכם מחיצת בוט נפרדת, דלגו:

sudo mount /dev/sda2 /mnt/boot

ועכשיו זה:

sudo mount --bind /dev /mnt/dev

ואנחנו נכנסים ל-root של המחשב, אז להיזהר עם הפקודות:

sudo chroot /mnt

בעיקרון, במדריך שקראתי היה כתוב שצריך להיכנס לקובץ של גראב ולשנות אותו בהתאם למערכת שלכם:

nano /etc/default/grub

לא כ"כ הבנתי מה הולך שם ומה לשנות, אז פשוט סגרתי את זה (קונטרול X ) והמשכתי:

update-grub

כאן קיבלתי כל מיני הודעות שגיאה. אל תיבהלו, כנראה שזה בסדר. הוא מספר על כל מיני דברים שהוא לא מצא, אבל יש גם כמה דברים שהוא כן מצא וזה מספיק. עכשיו מתקינים את הגראב:

grub-install /dev/sda

גם כאן קיבלתי כל מיני הודעות שגיאה, אבל בסוף הוא כתב ש"אין שגיאות". סמכתי עליו והמשכתי כרגיל, אבל במדריך שקראתי כתוב שאם יש שגיאות, לכתוב את הפקודה הבאה (אני לא כתבתי) :

grub-install --recheck /dev/sda

עכשיו לוחצים על קונטרול D, ואז:

sudo umount /mnt/dev

וגם:

sudo umount /mnt

ועושים ריסטרט. בהצלחה!
(מבוסס על המדריך הזה)

(לינקס, ובעברית שונר, באדיבות לוציו וירזי, רשיון cc-by-nc-bd 2.0)

באותה הזדמנות, אספר שהתקנתי בעבר גם את גרסת בטא1 של אובונטו 10.04. לא נתקלתי בבעיה הזו, ומצאתי חידוש מרענן ביותר: כפתורי הסגירה/מזעור/הגדלה.

בבטא1, אובונטו החליטו לעשות שינוי דרמטי ומעניין מאוד: הם הוציאו את ה-X של סגירת החלון מהפינה, והעבירו אותו להיות הפנימי מבין שלושת הכפתורים. זו פעם ראשונה שנתקלתי בדבר כזה. עד כה, בכל הממשקים שראיתי, גם כשהכפתורים היו בצד ימין וגם כשהם היו בצד שמאל, תמיד ה-X היה הכפתור החיצוני, הפינתי. מאוד אהבתי את ההזזה של הכפתור כך שלא יהיה יותר בפינה, שתמיד היא מועדת יותר ללחיצה, וקל יותר ללחוץ עליה בטעות.
כשהתקנתי את בטא2 התאכזבתי לראות שאמנם הכפתורים עברו מצד ימין לצד שמאל, אבל ה-X חזר למקום המסורתי שלו בפינה.

אולי מישהו בעתיד יתפוס קצת אומץ ויעיף אותו משם?

X.minutes.at - עוד טיימר, בערך

noreply@blogger.com (רון) — Mon, 15 Mar 2010 21:58:00 +0000

אז כן, זה עוד פוסט על טיימרים אונליין. אבל קצת שונה.
מינטס.אט (http://minutes.at/) מכניס את האתר שאתם גולשים בו לתוך מסגרת, ומגביל את זמן הגלישה בו (לא הגבלה ממש, אלא רק הודעה שקופצת בתום הזמן).

כמו א.גגטיימר (http://e.ggtimer.com/) שכתבתי עליו קודם, גם כאן הממשק הוא דרך שורת הכתובת (url).

נסו לדוגמה את זה: http://5.minutes.at/ronalmog.blogli.co.il. די פשוט: כמות הדקות, minutes.at - ואז את כתובת האתר. משם אפשר לקרוא, ללחוץ על לינקים וכו' - ואחרי הזמן המוקצב, תקפוץ הודעה.
אפשר גם סתם לפתוח סשן גלישה דרך גוגל - http://10.minutes.at/ - שיהיה מוגבל בזמן.

החסרון העיקרי - לא עובד בג'ימייל וגוגל רידר, וגם בפייסבוק הוא עובד בצורה בינונית בלבד.

אפשרות נוספת לשימוש בשירות היא באמצעות בוקמרקלטים - מין כפתורים/בוקמרקים, שגוררים לשורת הבוקמרקים. הבוקמרקלטים הרלוונטים נמצאים באתר: http://minutes.at/.

egg timer - טיימר אונליין

noreply@blogger.com (רון) — Sun, 03 Jan 2010 22:29:00 +0000

כן, זו הפעם השלישית שאני כותב על טיימרים (פעם ראשונה, פעם שנייה). יש לזה שתי סיבות: האחת, כי מדובר במקרה מבחן מעניין לממשק ושמישות. בסך הכל מדובר בפעולה שאנחנו רגילים לעשות מחוץ למחשב (שעון מעורר, שעון יד, טלפון סלולרי, שעון חול) כך שכולם באים עם ידע קודם ועם ציפיות, ויש אתגר בלקחת פעולה כה מוכרת ולהמיר אותה למחשב. מדובר גם לרוב בפעולה אחת (בעיני המשתמש), כך שיש גם אתגר בליצור ממשק פשוט ומינימליסטי שיכוון את המשתמש בדיוק למה שהוא רוצה.

הסיבה השנייה היא שזה כל-כך שימושי! ביצה קשה, פסטה, אורז, פופקורן, קציבת זמן לקריאת גוגל רידר, כל אחד והשימושים שלו.

האתר שאדבר עליו הוא א.גגטיימר - http://e.ggtimer.com - והגעתי אליו פשוט בחיפוש בגוגל.
יש לו שני ממשקים. האחד הוא ממשק URL, שזו דרך מאוד נחמדה אך לא מאוד נפוצה באתרים. זה לא בדיוק ההרגל של גולשים להפעיל ממשק דרך ה-url וזה גם יכול להתבצע רק באתרים פשוטים וחד-תכליתיים. במקרה של egg timer - פשוט מקלידים את הכתובת e.ggtimer.com ואחריו לוכסן עם מספר השניות שרוצים לספור. לדוגמה: http://e.ggtimer.com/30. אפשר גם בדקות כמובן: http://e.ggtimer.com/2minutes וגם שעות וימים וחודשים ואפילו שנים.

רוב האנשים יעדיפו את הדרך המסורתית יותר:

במרכז הדף יש תיבת טקסט, שבה פשוט מקלידים את הזמן ומקליקים על Go.
יש שם עוד המון דברים.
יש שם 4 קישורים עם דוגמאות לזמנים, וגם הסבר מה קורה אם רק כותבים מספר בלי לכתוב את יחידת הזמן. יש להם הסבר באיזה טכנולוגיות האתר בנוי, קרדיט ליוצר וקרדיט למעצב, כולל הערה שהיוצר בדרך כלל בונה דברים לא שימושיים והמעצב הוא צב הנינג'ה החמישי. ויש גם שישה קישורים לאתרים חיצוניים שכתבו על השירות הזה. יש גם כותרת לא קטנה של "ברוכים הבאים" ושם האתר, וגם ציור די גדול של ביצה עם שעון. הרבה דברים לדף אחד קטן.
למרות שיש שם המון דברים, הדף מאוד ברור וידידותי למשתמש. קל מאוד להבין מה צריך לעשות ואיפה צריך לעשות את זה. הם עיצבו את הדף כך שהוא מכוון את הגולש לדבר החשוב, אבל מציע לו גם מידע עוטף מסביב.

אבל גם הממשק השני שלו נהדר. ממשק url. פשוט מקלידים את הזמן הרצוי בשורת הכתובת - והשעון מתחיל לרוץ.
זה אומר שאפשר ליצור בוקמרקים עם זמנים קבועים מראש, להציב אותם על סרגל המועדפים (או סתם בתיקיית המועדפים, או אפילו על הדסקטופ) ולהפעיל בקלות כל טיימר שתרצו.

גם מסך הספירה עצמו הוא דוגמה נפלאה לעיצוב חכם ונכון.
דף לבן, ובמרכזו - בכתב גדול וברור - הזמן. כי מה בסך הכל צריך בדף הזה, חוץ מהספירה לאחור עצמה?
מסביב מסגרת אפורה שמתמלאת כמו שעון חול. כשכל המסגרת תהפוך לאפורה - הגיע הזמן. חלון אלרט קטן ברור ונוקב, עם צפצוף חזק אך קצר שגונב את הפוקוס מכל שאר החלונות. יעיל ביותר.

א.גגטיימר - http://e.ggtimer.com

עוד קצת מחשבות על SEO, ואיך להתחבא מתחת לרדאר

noreply@blogger.com (רון) — Sun, 08 Nov 2009 23:00:00 +0000

הדילמה הגוגלית של בוני אתרים
בשולי הפוסט שלי על מבנה URL, ובעיקר בתגובות, דיברתי קצת על הדילמה של ה-SEO (אופטימיזציה למנועי חיפוש. כלומר, הפיכת האתרים למובנים יותר בעיני גוגל): בשביל מי אנחנו עובדים בעצם? בשביל מי אנחנו בונים אתרים וכותבים תכנים?

האם צריך להעביר את האתר אופטימזיציה למנועי חיפוש, או אולי אופטימיזציה לבני אדם? להשקיע בבני אדם במקום בגוגל, כי הם בסופו של דבר הקהל שלנו.

לאה כהן העלתה שאלה דומה בבלוג שלה, בעקבות פוסטים של דרק פובאזק, רויטל סלומון ושוקי גלילי. בתגובה לפוסט של לאה כתבתי משהו דומה לזה שכתבתי בתגובה לפוסט ההוא שלי: הקהל שלנו הוא אמנם אנשים, אבל לא רק האנשים שכבר נכנסו לתוך האתר. הקהל של לאה הם לא רק אותם קוראים קבועים שנכנסים לבלוג שלה, או מתעדכנים במייל או רסס, אלא הם גם אותם אנשים שרוצים לקרוא משהו על המרות טיפוסים (ובינינו, מי לא רוצה לקרוא על זה?), אבל אפילו לא יודעים שזה מופיע בבלוג של לאה ולא יודעים שיש בלוג כזה. הם לא פחות "קהל יעד" של לאה מאשר הקבועים. היא הרי כותבת גם לאנשים האלה.

וכדי לעזור לאנשים האלה, שרוצים לקרוא על המרות טיפוסים, להגיע לפוסט של לאה באותו נושא, לאה צריכה להתאים את האתר שלה לגוגל. היא צריכה לעשות כל מיני שינויים והתאמות שלא "רואים" על האתר כשנכנסים, אבל גוגל רואה ומעריך.

עכברתול יורד למחתרת
ולמה בעצם אני כותב את כל זה?
כי קראתי היום שעכברתול החליט לחסום את הבלוג שלו בפני גוגל.

"כשמסיבה הופכת לנחלת הכלל, מגיעים הרבה אנשים בררה, והאווירה הכללית מושפעת לרעה. מסיבות פרטיות הן הרבה יותר כיפיות, וגם פוגשים אנשים הרבה יותר מעניינים בדרך כלל...
למרות שיש כמה וכמה מכם שהגיעו כשחיפשו משהו אחר בגוגל ונשארו קוראים נאמנים, היום אני סוגר את השאלטר. עדיף שהאתר הזה יעבור מפה לאוזן בין חברים".

בעבר כתבתי על עכברתול כך: "הוא כותב בצורה מעניינת בדרך כלל, אבל גם בצורה מאוד בוטה. אפילו אלימה. יש הרבה אלימות בין השורות שלו".
זו הייתה הדרך שלי לומר - אני לא אוהב לקרוא אותו, אבל ממשיך בכל זאת.

איך מסתתרים מגוגל?
אם יש לכם בלוג בבלוגלי או מערכת אחרת זה לא יעבוד, אבל אם האתר הוא שלכם:
ב"שורש" של כל אתר יש קובץ שנקרא robots.txt (ואם אין - אז אתם יכולים ליצור כזה). גם לי יש כזה:
http://ronalmog.blogli.co.il/robots.txt רק שאני לא יכול לשנות אותו.

User-agent: *
Disallow:

זה הקובץ של עכברתול: http://underground02.com/robots.txt

User-agent: *
Disallow: /

הקבצים של שנינו פונים לכל מנועי החיפוש (הערך של יוזר-אייג'נט הוא כוכבית, כלומר - הכל). הקובץ שלי מרשה להם להיכנס לכל מקום (הערך של disallow ריק), והקובץ שלו לא מרשה להם להיכנס לשום מקום (הערך של disallow הוא / כלומר תיקיית השורש של האתר. כל האתר).

במקום קובץ ה-robots.txt אפשר גם לחסום גישה באמצעות מטה-טאג בתוך ה-head של הדף:

<meta name="robots" content="noindex">

עוד על רובוטס.טקסט; ועוד על טאג נו-אינדקס.

בניגוד למה שגוגל כותבים, אני ממליץ שגם אם אתם לא רוצים לחסום כלום - צרו קובץ robots.txt (אם אין לכם כזה) עם הטקסט שיש אצלי (לדוגמה).

והאם זה טוב?
הטוב הוא כמובן בעיני המתבונן; אבל לדעתי הצעד של עכברתול הוא רע. קודם כל, כי מדובר במידע. בבלוג של עכברתול, חוץ מהגיגים ודעות, יש גם מידע חשוב ושימושי וחבל למנוע אותו מהציבור המזדמן. לדוגמה, מי שיחפש מעתה בגוגל (או כל מנוע אחר) על עמק המצלבה לא יוכל להגיע לפוסט הרלוונטי.

חבל לא להנגיש את המידע שאנחנו צוברים בבלוגים שלנו לציבור.

הסיבה השנייה שזה רע היא כי האנלוגיה של עכברתול שגויה, לדעתי. אתר בגוגל הוא לא המסיבה שהפכה לנחלת הכלל. המסיבה ההמונית היא וויינט, אולי מאבד תמלילים. בטח לא עכברתול, שלא לדבר על ליקוטי שיבולים.
במסיבה של עכברתול וליקוטי שיבולים, ה"פה לאוזן" הוא גוגל. האנשים המעניינים לא מגיעים מהבוקמרקים אלא מגוגל. הם מחפשים משהו מוזר כמו עמק המצלבה או המרות טיפוסים, ונשארים גם לקרוא על הוספת הפניה או על בית התה של יאן.

(caruba, cc-by-nc)

שדרוג מאכזב לקואלה - אובנטו 9.10

noreply@blogger.com (רון) — Fri, 30 Oct 2009 12:12:00 +0000

בעבר כתבתי כאן שהגרסה החצי-שנתית של אובונטו היא הזדמנות נפלאה למחוק הכל ולהתחיל מחדש.
בעבר יותר כתבתי גם מדריך התקנה.

אבל הצורב שלי התקלקל. בעבר קנוניקל שמחו לשלוח בדואר דיסקים של אובונטו, אבל לאחרונה החליטו שם שאם כבר הזמנת דיסק בעבר לא תוכל לקבל עוד דיסקים. הם ממליצים שם להשתמש בדיסק שכבר שלחו לך, להתקין ממנו - ואז לשדרג דרך האינטרנט.

אז החלטתי לשדרג. והתאכזבתי.

לשדרוג יש כמה שלבים, כל אחד מהם לא קצר. רק אחרי שהוא סיים לעשות כל מיני דברים הוא פתאום נזכר להגיד לי שאין לי מספיק מקום על הכונן הקשיח (בגלל הדרך בה חילקתי את המחיצות עליו), ואז הוא התחיל תהליך של כמה דקות נוספות כדי להחזיר בחזרה את כל מה שהוא עשה בינתיים. אי אפשר לבדוק את זה לפני?

בסדר. סידרתי את בעיית המקום, והתחלתי שוב בשדרוג. בניגוד להתקנה, זה היה תהליך ממש מרגיז. ידעתי שהוא אמור להוריד את כל המערכת מהאינטרנט ואז גם להתקין, כך שלקחתי בחשבון שזה יהיה תהליך ארוך. זה למעשה תהליך של הורדה + תהליך של התקנה. אבל מדי פעם, בין השלבים, קפצו הודעות ממש מיותרות שהיה צריך לאשר. השארתי אותו להתקין למשך הלילה, וכשקמתי בבוקר - חיכתה לי שאלה איזה צירוף מקשים אני רוצה כדי להחליף שפה (Alt+Shift). נו, לא יכולתם לשאול את זה לפני? או אחרי? למה דווקא באמצע התהליך? אני לא יודע כמה זמן המחשב שלי חיכה ככה, תקוע על השאלה המיותרת הזו (כי הרי יש לי כבר צירוף מקשים במערכת. ואתם משדרגים, אז קחו את ההגדרות!), אבל כמובן שבבוקר אחרי שאישרתי הייתי צריך לחכות עוד כדי שהוא ימשיך לשלבים הבאים.

אחרי שההתקנה הסתיימה ואתחלתי את המחשב, האובונטו החדש והנוצץ שלי חזר - בלי מסגרת חלונות. המסגרת הזו, שעליה יש את הכותרת ואת כפתורי המזעור הגדלה וסגירה. נעלמה. ברור לי שזה נובע משדרוג לקוי, ובהתקנה נקייה זה לא היה קורה.

גם ה-Evolution המעצבנת חזרה לי, ואפילו הופיעה על הסרגל העליון שלי. אולי די כבר עם התוכנה הזו? די, מי שרוצה יתקין תוכנת דואר (אבולושן, או אולי ת'נדרבירד), למה אתם תוקעים את התוכנה הזו שמיותרת עבור חלק גדול מהמשתמשים, שתוכנת המייל שלהם היא הדפדפן

חוץ מהמעטפה של אבולושן, הוסיפו את המעטפה של ה-notifications שהצלחתי להוריד איכשהו בהתקנה הקודמת, ועכשיו בשדרוג זה חזר שוב. דברים שרציתי שיישארו לי כמו בשדרוג נמחקו והוספו כמו התקנה חדשה; ודברים שרציתי שיימחקו ויוספו כמו התקנה חדשה נשארו לי כמו בשדרוג. המעטפה הזו בכלל מוזרה, אני לא מבין איך מצפים שהמשתמש הרגיל והמתחיל יבין את ההבדל בין שני אייקוני המעטפה על הסרגל העליון - מעטפה פתוחה לדואר אלקטרוני, ומעטפה סגורה למסנג'ר. ולא סתם מסנג'ר, המעטפה הסגורה מציעה לנו לפתוח שני מסנג'רים - אמפת'י ופידג'ן

הדבר הכי מעצבן, כי אותו עוד לא הצלחתי לפתור: הטאצ'פד של המחשב הנייד שלי. עוד באובונטו 7 ומשהו הוא זיהה את הטאצ'פד שלי טוב יותר מכל ווינדוס, הוא הצליח לזהות פס גלילה (ווינדוס לא הצליח), ואפילו הקלקה בשתי אצבעות! הקלקה בשתי אצבעות בו זמנית פעלה למעשה כמו הכפתור האמצעי של העכבר. בדפדפנים כמו כרום ופיירפוקס זה אומר שהקלקה כזו פותחת לינק בטאב חדש. אחרי השדרוג, הקלקה כזו היא כמו קליק ימני. מרגיז!

(אריק וולנד, cc-by-nc-2.0)

Agile CMS - מערכת לניהול תוכן

noreply@blogger.com (רון) — Mon, 28 Sep 2009 23:36:00 +0000

אג'ייל CMS היא מערכת לניהול תוכן שמתהדרת בהיותה מותאמת במיוחד למנועי חיפוש, וגם פשוטה וידידותית למשתמש. מערכת לניהול תוכן (CMS) היא בעצם ה"מנוע" שמאחורי רוב האתרים באינטרנט, למעט כמה שעדיין נבנים "ידנית" ב-HTML. מערכת ניהול התוכן של הבלוג הזה היא וורדפרס, לדוגמה, שמציעה ממשק ניהול הן לעיצוב הבלוג והן להוספת התכנים אליו.
רובנו לא לקוחות ישירים של CMS-ים, אלא רק נהנים מהתוצרים שלהן (האתרים עצמם). גם מי שמשתמש בסיאםאס, בדרך כלל משתמש בגרסה שנמצאת כבר על השרת (כמו בלוגלי ושאר אתרי בלוגים), אבל גם מערכת כמו וורדפרס אפשר להתקין לבד על שרת, כמו שעושים רוב כותבי הבלוגים ה"עצמאיים" (כאלה שיש להם כתובת עצמאית, שלא שייכת לאתר-בלוגים גדול, כמו סיגלית שכתבתי עליה).
אג'ייל היא מהסוג המיועד להתקנה. כתבתי בעבר איך אפשר להתקין את וורדפרס על המחשב האישי, באובונטו או בווינדוס.

אג'ייל היא חינם לשימוש לא-מסחרי ולשימוש חינוכי. היא מבוססת על asp.net, ולא ניתן להתקין אותה על לינוקס כך שאני לא יכול לספר כאן על תהליך ההתקנה, שאמור להיות גם הוא פשוט וידידותי.
למי שלא יכול או רוצה להתקין את אג'ייל כדי לנסות, הם מציעים "לייב דמו" (שם וסיסמה - demo).

הממשק של ניהול התוכן הוא נחמד ופשוט - קליק על העיפרון יקפיץ חלונית עריכה לכל פריט שמופיע על הדף; ולמעלה יש כפתור לניהול הדפים ולניהול האתר כולו.
מבחינת אופטימיזציה למנועי חיפוש, המערכת מאפשרת לערוך הרבה מאוד שדות רלוונטיים, כולל כתובת לכל דף ומטה-טאגס; ונעשה גם שימוש נכון בכותרות בדפים עצמם.

לא חקרתי את המערכת לעומק, וכאמור גם לא התקנתי אותה כלל - אבל היא עושה רושם טוב;
וגם יש לי היכרות קודמת, וחיובית ביותר, עם המפתחים של המערכת הזו. כך שמי שזה רלוונטי בשבילו - אני ממליץ לנסות ולבדוק.
http://agilecms.net/

בלוג דיי 2009

noreply@blogger.com (רון) — Mon, 31 Aug 2009 00:21:00 +0000

אני מצרף קישורים ל-10 בלוגים, כי אני מפרסם את הפוסט הזה בשני הבלוגים שלי.
הבלוגים מובאים כאן בסדר אקראי לחלוטין

חצי בלוג: יש הרבה אפשרויות לתרגם לעברית את המילה Awkward, אבל הכי טוב זה פשוט להעיף מבט בבלוג הזה. ועוד חצי בלוג: This is why you're fat . בלי יותר מדי מילים.
השפעת התנ"ך על חיי היום יום: הכנסת, מגן דויד, המנורה, הדגל, ההמנון, המטבע, חשמל, אקדח, פרפר, המוסד, עדשים ועוד הרבה - הכל מהתנ"ך.
הבלוג של ציפי לבני: בלי קשר לדעות פוליטיות, לדעתי זו דוגמה מאוד יפה לשימוש של פוליטיקאים באינטרנט. ראוי לציין במיוחד את ציפי לבני (למרות שלא מדובר בה אישית, אני מניח שהיא לא כותבת את הבלוג בעצמה) משתי סיבות: א. היא ממשיכה לעדכן את הבלוג גם אחרי הבחירות; ב. יש לה גם פליקר והתמונות שם משוחררות ברישיון חופשי. בבחירות להרבה מועמדים והרבה מפלגות היה חשבון בפליקר. ביקשתי מכולם "חברות" (בפליקר, בניגוד לפייסבוק, לא מצרפים מישהו כחבר אלא כאיש קשר. יותר סולידי) - ורק היא אישרה אותי. אהוד ברק לא, מרצ לא, ישראל ביתנו לא, הליכוד לא.
לסה פסה (תעודת מעבר): יונתן ברמן ועודד פלר כותבים. לפעמים בבוטות, אבל כנראה מכוונה טובה.
בלוגה של אמא: אפשר ללמוד הרבה מהבלוג רק מקריאת התגיות של הפוסטים: ארץ ישראל, החיים, ימים מיוחדים, תופעות באינטרנט, ציונות, להיות דתיה.
מייבש ביצות: בעבר הבלוג נקרא "אני והביצה שלי", אבל כנראה שאפשר היה לקרוא את זה ביותר מצורה אחת, אז הוחלט על שם יותר חד משמעי. בעבר הבלוג גם נשא את כותרת המשנה "ייאוש אופטימי". הוא עדיין נושא אותה, אבל אני חושב שהבלוג הפך להרבה יותר אופטימי והרבה פחות מיואש עם הזמן.
התלבטתי אם להוסיף כאן גם את בצק אלים: מצד אחד הוא בלוג מאוד מוכר, אז הוא לא בדיוק מתאים לכאן. מצד שני הוא מצוין.
עכברתול כותב על כל מיני דברים, בעיקר ירושלמים. הוא כותב בצורה מעניינת בדרך כלל, אבל גם בצורה מאוד בוטה. אפילו אלימה. יש הרבה אלימות בין השורות שלו.
פשוט שימושי: בלוג נחמד מאוד של ברק דנין על שמישות וממשק משתמש.
והעשירייה שלי משנה שעברה: לאה כהן, שרון גרינברג, להוציא מהבטן, ליאור אילוז, אמא של שחר, גשם של נובמבר, יהו, שרון גפן, קפיטן עופר, שאול אמסטרדמסקי.

בלוג דיי | BlogDay

לפתוח בלוג על דומיין עצמאי - אלטרנטיבה לבלוגלי

noreply@blogger.com (רון) — Sat, 29 Aug 2009 21:33:00 +0000

כמו הפוסט הקודם, גם הפוסט הזה הוא לא בדיוק על הטווח שבין חינם לחופשי:

כתבתי כאן בצד שאני לא אוהב את בלוגלי, מסיבות שונות.
סיגלית סובל-סביון שלחה לי מייל וכתבה לי שהיא לאחרונה עזבה את בלוגלי ועברה לדומיין משלה.
אני משתמש כאן בסיגלית בתור דוגמה בלבד ורק לצורך המחשה.
זה היה כרוך בתשלום - בעבור הדומיין וגם בעבור האחסון; ובעבודה וזמן - ההתקנה, השדרוג, הגדרות (שלקחו שעתיים לפי סיגלית) ועוד תיקונים והתאמות לאורך הזמן.
אם תחפשו את סיגלית בגוגל, תגיעו לבלוג החדש שלה במקום השני או השלישי.

מבחינתי זה רעיון מאוד מפתה. יש לו גם מחיר מבחינת SEO: קודם כל, בלוג בבלוגלי נהנה מההילה של בלוגלי ומהחוזק (בעיני גוגל) של הדומיין כולו. זה נכון כמובן גם לגבי מערכות בלוגים אחרות - לשימוש בדומיין של המערכת יש יתרונות ברורים מבחינת SEO. לא שזה בלתי אפשרי להגיע לכאלה הישגים בדומיין עצמאי - אבל זה פשוט חוסך את העבודה. לפחות את רובה.

המחיר השני הוא ריכוז של הנוכחות האינטרנטית בדומיין אחד. זה תלוי בנוכחות האינטרנטית, כמובן - האם היא ממילא מרוכזת, או מפוזרת בין כמה נושאים? האם יש תחרות בגוגל או לא?
לגבי התחרות, לפי מה שראיתי לסיגלית אין הרבה תחרות בגוגל, התחרות שלה היא למעשה תחרות עצמית. ה"מתחרים" של הבלוג שלה בגוגל הם אתרים אחרים בהם היא פועלת או מוזכרת, לכן יש חשיבות בריכוז המאמץ באתר בודד - האתר הייצוגי ביותר, זה עם הדומיין העצמאי שהיא בחרה.

אז במקרים של "תחרות עצמית" זה רעיון טוב. במקרים של תחרות מול מישהו אחר - זה כבר סיפור אחר. כאן המטרה היא קודם כל שבחיפוש אחר השם יגיעו אלינו (ולא לאדם אחר עם אותו שם), ורק המטרה השנייה היא שמתוך התוצאות "שלנו" יגיעו לתוצאה הייצוגית במקום הראשון. במקרה כזה, יש הגיון מסוים בלפזר את הנוכחות האינטרנטית בין כמה אתרים שונים (בדומיינים שונים, כמובן): אם יש בלוגים שונים אפשר לשים אותם במערכות שונות (בלוגלי, וורדפרס, בלוגר, ואפילו תפוז או ישראבלוג), וגם טוויטר או טאמבלר ופייסבוק וכו' וכו'. הדף שלכם בכל אחד מהאתרים האלה זוכה בדירוג גבוה יחסית בגוגל, בזכות החוזק של האתר הראשי, וכך גדל הסיכוי שבחיפוש אחר השם שלכם (או כל מחרוזת אחרת, אני משתמש כאן בשם בתור דוגמה, אבל מדובר על כל מחרוזת שיש עליה תחרות בגוגל) יגיעו לדף שלכם ולא לדף של מישהו אחר.
החיסרון כאן הוא שמאוד קשה לכוון לכאן הגולש-המחפש יגיע מתוך הדפים האלה, למרות שסביר להניח שלא כולם "שווים" מבחינתנו, ובכל זאת יש אתר מרכזי אחד (או שלושה) שנעדיף להתרכז בהם.

חוץ מה-SEO, לדומיין עצמאי יש הרבה יתרונות - אפשר לעשות איתו בדיוק מה שרוצים, לסדר אותו כמו שצריך שיהיה נוח. כאמור, מאוד מפתה.

מבנה URL נכון

noreply@blogger.com (רון) — Sat, 25 Jul 2009 23:35:00 +0000

ג'ון דבוראק לא מרוצה.

פעם היו לו כתובות קצרות ונחמדות לפוסטים בבלוג שלו, כמו הכתובת הזו:
http://www.dvorak.org/blog/?p=3100.

אבל אז מישהו הציע לו לשנות ל-URL ארוך יותר ומשמעותי יותר, וכך הכתובת השתנתה ל:
http://www.dvorak.org/blog/2005/10/20/hollywood-unions-want-cut-of-itunes-pie

שינוי מבנה הכתובת היה צעד של SEO - Search Engine Optimization. כלומר, אופטימיזציה (טיוב) של האתר לטובת מנועי החיפוש, כדי לאפשר להם לקרוא אותו טוב יותר ולדרג אותו במקום גבוה יותר בדף התוצאות.
ג'ון היה מאוד לא מרוצה מהשינוי הזה, והוא כתב על כך בפיסי מגזין (לפני כמה חודשים). וזה מה שהוא כותב:

Fiasco, bogus, snake-oil salesmen, unproven nonsense, simply doesn't work, screwing up the elegance of the web, it does nothing, stupid practice, the idea was bogus, just crap and stupid, this stinks, I am going to... mock anyone using them and anyone who tells me to use them, goofball, poor slobs

ועוד ועוד. בקיצור, לא מרוצה. לטענתו, השינוי הזה הוריד את הבלוג שלו מ-1,200,000 כניסות (פייג' ויוס) בחודש ל-900,000. כלומר, 300 אלף פחות בכל חודש - רק בגלל שינוי מבנה ה-URL. בהחלט נתון מרשים, ורואה שחורות בבלוגו "עתיד מזהיר" ממהר להכריז על מותו של ה-URL הארוך.

עובד או לא עובד?
בניגוד לדבוראק, אין לי כמות מספיקה של קוראים כדי לראות האם שינוי כלשהו במבנה הכתובת השפיע על כמות הכניסות. אבל מה שיש לי זה בלוג שה-URL של הפוסטים בו מכיל מילים בעברית. חיפשתי את אותן מילים שמופיעות ב-URL בגוגל, כדי לראות איך גוגל מדרג את הדפים האלה. הערה חשובה: ה-URL הוא כמובן לא המשתנה היחיד, וקשה לבודד את ההשפעה שלו. המילים שמופיעות ב-URL הן גם כותרת הדף, לדוגמה. ובכל זאת - כך נראית כתובת של פוסט:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3-%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9D/
שזה בעצם זה:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/החזקה-ושיתוף-קבצים/ (תלוי מאיזה דפדפן העתקנו את הכתובת).
אחרי התאריך מופיעה המחרוזת החזקה-ושיתוף-קבצים. חיפוש של המילים החזקה ושיתוף קבצים יביא את הפוסט במקום הראשון בגוגל.
זה חוזר על עצמו בכל פוסט - חיפוש של המילים המופיעות ב-URL יביא את הפוסט למקום גבוה מאוד בגוגל, הרבה לפני אתרים חזקים ונחשבים אחרים. אתם מוזמנים לבחור פוסט מהבלוג ולנסות בעצמכם.

על כך כותב רואה שחורות: "נדמה לי שמי שמשתמש בשיטה הזו עם בלוג בעברית עושה לעצמו עוול עוד יותר גדול, בין אם הוא מקליד slug אנגלי ידנית, ובין אם הוא משתמש בכתובות UTF-8 מזעזעות כמו בויקיפדיה העברית... לא יכול להיות שזה משפר את תוצאות החיפוש בגוגל!".

אז מה בעצם הטיעונים נגד השיטה?

ג'ון דבוראק מסביר קודם כל שהייתה לו שיחה עם מפתחת שניסתה למכור לו כל מיני פיתוחים שהיא עושה. "היא הזכירה שהיא עבדה לאחרונה בגוגל, והייתה מעורבת בצוות האסטרטגיה של מנוע החיפוש בצורה כלשהי. היא אמרה שהיא ידעה על SEO. ציינתי בפניה את הטריק, ה-URL הארוך, ואני נשבע שהיא כמעט צחקה לי בפנים. היא אמרה שהרעיון הוא מופרך (bogus), נקודה". זה הסבר ה-SEO היחיד שהוא מספק כדי לטעון שהשיטה הזו לא עובדת.

שאר הטיעונים שלו לא קשורים ל-SEO או בכלל למנועי חיפוש, אלא סיבות אחרות שלדעתו הוא קיבל 300,000 כניסות פחות כל חודש. הוא כותב שאי אפשר לתת לינק לפוסט עם כתובת ארוכה בבלוגים, פורומים, דוא"ל וכו' כי הכתובת נקטעת. הפתרון הוא שירות לקיצור כתובות, ועל כך הוא כותב ש"this stinks". הוא אפילו לא מפרט שקיצור כתובות מעקר למעשה את כל ההיגיון מאחורי השקעה במבנה URL ארוך ומשמעותי.

רואה שחורות מוסיף שאי-אפשר להקליד את הכתובות החדשות והארוכות ידנית. כאילו שבכתובות הקצרות כמו http://www.mazhir.com/?p=402, מישהו ממש זוכר להקליד את סימן השאלה ואז P ו"שווה", ואז גם זוכר את מספר הפוסט ומקליד ידנית.
הוא מזכיר, כמו דבוראק, את עניין הלינקים במסנג'ר ובאימייל. למיטב ידיעתי, במסנג'ר אין בעיה עם לינקים ארוכים וגם בג'ימייל לא. באאוטלוק ובשירותים אחרים אכן יש לפעמים בעיה עם כתובת ארוכה מאוד. כשמדובר בכתובות בעברית זה נהיה קצת יותר מסובך - העתקה מפיירפוקס, לדוגמה, תתרגם את הכתובת לאותו קוד ארוך עם אותיות וסימני % והלינק ייהפך ללחיץ במסנג'ר, אבל אם מעתיקים מכרום - הכתובת נשארת בעברית והמסנג'ר לא מזהה את הלינק. עורך הטקסט של וורדפרס דווקא הפוך לגמרי - בהעתקה מפיירפוקס (עם ה-% ) הוא לא יזהה את הלינק, אבל בהעתקה מכרום (עם העברית) דווקא כן.

רואה שחורות קובע בפסקנות "לא יכול להיות שזה משפר את תוצאות החיפוש בגוגל!" ודבוראק כותב פחות או יותר אותו דבר, אבל בשפה בוטה יותר - ואף אחד מהם לא מביא שום טיעון שקשור ל-SEO.

אז למה בעצם כתובות ארוכות ומשמעותיות?

כשאנחנו מדברים על "משמעות" במבנה כתובת, יש לזה שני היבטים: משמעות גוגלית ומשמעות אנושית.
המשמעות האנושית היא ברורה - כשגולש רואה את ה-URL (במעבר עכבר, בלינק עצמו או בשורת הכתובת) הוא יכול לזהות את המילים ולהבין לאן הוא מגיע. אולי זה גם נחמד יותר בעין כשמסתכלים על שורת הכתובת (נחמד לעין - אך לא שימושי).

המשמעות הגוגלית היא קצת יותר מורכבת. גוגל מזהה את התוכן של הדף ("על מה הדף הזה מדבר?" ) בשתי דרכים - מתוך הדף ומחוץ לדף. הוא מנסה לברר אילו מילים קשורות לדף הזה, כדי שהדף יופיע כשמישהו מחפש את אותן מילים. "מתוך הדף" זה המילים בטקסט עצמו, הצפיפות שלהן, הסגנון של הטקסט (H1 וכו'), הכותרת ואלמנטים נוספים. "מחוץ לדף" זה למעשה מילים שהן לינק המפנה לאותו דף. כך לדוגמה, בלוגרים בארה"ב מכניסים לפוסטים שלהם את המילים worst failure ever, ומקשרים מהן לאתר הבית הלבן; למרות שבאתר הבית הלבן עצמו המילים האלה לא מופיעות, גוגל מבין את הקשר בין המילים האלה לאתר באמצעות המילים המקושרות בבלוגים החיצוניים, ולכן חיפוש של המילים יביא לאתר הבית הלבן.
בצורה קצת דומה, כשמכניסים לינק "חשוף" (כלומר - את ה-URL עצמו, ולא מילה שהיא לינק) - זה כולל את מילות המפתח בתור לינק.
כלומר, אם אני מדביק בבלוג את הלינק הזה:
http://www.dvorak.org/blog/2005/10/20/hollywood-unions-want-cut-of-itunes-pie
גוגל רואה את המילים hollywood ו-itunes כקישור לאותו פוסט, ולכן מקשר בין אותו פוסט לאותן מילים שמופיעות בלינק.
במובן הזה יש משמעות גוגלית ל-URL משמעותי "מחוץ לדף".
בנוסף לזה, ל-URL יש גם את המשמעות הרגילה של "בתוך הדף", כעוד אלמנט שבו אפשר להכניס מילות מפתח (כמו התוכן והכותרת) כדי לחזק את הקשר בין המילים לדף.

דוגמה לכח של השתלת מילות מפתח ב-URL אפשר להראות ב"הפצצת גוגל" האחרונה שהייתה נגד אובמה. למרות המאמץ הרפובליקני לקשר בין המילים worst failure ever לדף של הנשיא אובמה באתר הבית הלבן, המקום הראשון בגוגל שייך דווקא לאתר חדשות שדיווח על זה, והשתמש במילות מפתח בכתובת הדף:
http://www.inquisitr.com/29659/worst-failure-ever/

אז מה הפתרון?
צריך לזכור שמבנה URL נכון ומשמעותי לא חייב להיות דווקא ארוך.
אם מבינים ממה זה נובע - משמעות אנושית, משמעות גוגלית פנימית ומשמעות גוגלית חיצונית - אפשר להשתמש ב-URL משמעותי וקצר יחסית.
ניקח לדוגמה את הפוסט הזה:
http://www.dvorak.org/blog/2009/07/23/barnes-noble-plastic-logic-to-use-att-network-for-new-e-reader/
בהחלט ארוך. (אגב, בניגוד למה שהוא כתב בטור שלו - הכתובות בבלוג שלו עדיין ארוכות... מעניין אם הוא הצליח לחזור ל-1.2 מיליון כניסות).
התאריך, למשל, הוא קצת מיותר. לגוגל הוא לא תורם כלום. אנחנו הרי לא מכוונים למישהו שיחפש בגוגל "2009" ויגיע לפוסט הזה. זה גם לא משהו שיעזור הרבה לגולש אנושי, מכיוון שמדובר ברצף של ספרות שקשה להבין ממנו במבט אחד. בנוסף, תאריך נכתב בצורה שונה במקומות שונים בעולם.

בעיה נוספת אצל דבוראק זה שהוא לוקח את כל כותרת הפוסט, כפי שהיא, ומכניס אותה לתוך ה-URL. (בוורדפרס.קום זו ברירת המחדל, אך יש אפשרות לשנות את זה). זה יכול להגיע גם לאורך כזה:
http://www.dvorak.org/blog/2009/07/23/journalist-files-charges-against-who-and-un-for-bioterrorism-and-intent-to-commit-mass-murder/
כדאי לקצר את הכתובת, ולזכור בראש שני עקרונות: בשביל גוגל - לשמור רק על מילות המפתח החשובות (אלה שאנחנו מצפים שמישהו יחפש בגוגל ונרצה שיגיע אלינו); בשביל הגולשים - לשמור על משהו קצר שיהיה ברור במבט אחד לאן הם יגיעו בהקלקה.

ובעברית?
בעברית המצב הרבה יותר מסובך. לפעמים לא מזהים URL שמכיל עברית, ולפעמים ה-URL הופך למחרוזת ארוכה מאוד מאוד של אותיות אנגליות והרבה %, שזה גם ארוך וגם לא ברור. מצד שני, גוגל כנראה אוהב את זה. בסופו של דבר צריך להתפשר.
בבלוג הזה אני משתמש במבנה כזה: http://ronalmog.blogli.co.il/archives/167. זה קצר, אבל חסר משמעות אנושית. מצד שני, המבנה של ה-URL הוא בצורה של תיקיות (archives/167) ולא משתנים, כמו הכתובות הישנות אצל דבוראק או אצל רואה שחורות (?p=400). זה מבנה ידידותי יותר לגוגל. (למען האמת, מבנה הכתובות כאן הוא של בלוגלי, ולא נתון לשליטתי בכלל).
בבלוג אחר אני משתמש כאמור במילים בעברית:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3-%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9D/
או:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/החזקה-ושיתוף-קבצים/. זה אמנם ארוך, אבל נראה שגוגל די מחבב את זה וגם הגולש יכול לראות לפי הכתובת (או במעבר עכבר על הלינק) במה מדובר.

במערכת כליקיט לייט של אורט ישראל בחרו בדרך אחרת.
אם פעם הכתובות היו נראות ככה (במקרה הטוב) - http://c3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=4703f389-43e2-4fae-be3f-9be5a7ca9c7c&page=1012e393-227c-4990-8e43-ad14036e7e66
במערכת החדשה הן נראות כך:
http://light.ort.org.il/SiteHTML/ORTcollege/bagrut.html.
הדף הזה הוא דף העוסק בתוכנית של השלמת בגרויות בתוך אתר המכללות של אורט. המילה ORTcollege חוזרת על עצמה בכל אתר המכללות ומסמנת לגולש שהוא נמצא באתר המכללות של אורט. הסיומת bagrut.html מציגה את הנושא של הדף עצמו, באותיות אנגליות (אך במשמעות עברית). גוגל מתייחס בחיוב לדרך כזו של מבנה URL, מכיוון שמדובר בכתובת קצרה וללא משתנים (סימני שאלה) ואפילו בלי מספרים אקראיים.
גם הגולש האנושי שמגיע לכתובת הזו דרך לינק, יכול להבין שהדף עוסק ב"בגרות" וב"מכללות".
הנקודה החלשה כאן היא שגוגל לא מבין את המשמעות. בסופו של דבר, קהל היעד הוא לא מי שיחפש בגוגל bagrut ואפילו לא college, אלא מי שיחפש "בגרות" ו"מכללה".
כאמור - צריך להתפשר.

אובונטו 9.04 - הג’קלופ הקליל

noreply@blogger.com (רון) — Sat, 09 May 2009 13:41:00 +0000

אחד הדברים שאני אוהב באובונטו זה העובדה שכל חצי שנה יוצאת גרסה חדשה. באפריל ובאוקטובר. יש לזה כמה יתרונות, ובשבילי - אפילו עוד אחד. אני לא נוהג לשדרג את המערכת כל חצי שנה (למרות שיש אפשרות של שדרוג אוטומטי לגרסה החדשה דרך "עדכוני המערכת" הרגילים באובונטו) אלא להתקין מחדש. למחוק את מערכת ההפעלה ולהתקין התקנה נקייה.

קודם כל, יש לך מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה. יש משהו שונה, יש חידושים, יש הרגשה של התחלה נקייה.
נפטרים גם מכל הזבל שאגרנו במערכת, כל ההגדרות השגויות, כל הטעויות שעשינו, כל המחיקות וההסרות וההתקנות המחודשות, כל מיני בוקמרקים ששמרנו פעם ללא צורך וכו'.
זו גם הזדמנות לעבור על מה שיש לנו במחשב, לראות מה צריך ומה לא, להיפטר מקבצים מיותרים - ואת מה שחשוב לגבות - על דיסק, במחיצה נפרדת, או בדרופבוקס.
הזדמנות טובה לערוך רשימה של התוכנות שהתקנו ונרצה להתקין גם במערכת החדשה (ולא להתקין שוב תוכנות שאין בהן צורך), ושל תוספי הפיירפוקס.

נכון,
זה לא מתחייב מאובונטו (כאמור - אפשר לשדרג שדרוג רגיל, ואפשר גם להישאר עם הגרסה הקודמת)
ואפשר לעשות את זה גם בחלונות (להתקין מחדש כל חצי שנה)
אבל עדיין - כשיוצאת מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה זו הזדמנות טובה לניקיון ולהתחלה חדשה.

מדריך התקנה כתבתי לגרסה הקודמת, והוא די נכון גם לגרסה הזו מלבד שינויים קטנים.
אגב, את הפוסט הזה אני כותב כבר מאובונטו 9.04 - ממש במקביל לתהליך ההתקנה. ההתקנה היא דרך Live CD - המערכת כולה פועלת מתוך הדיסק ומתפקדת כמערכת הפעלה לכל דבר, כמובן ללא כל שינוי או עקבות בכונן הקשיח שלכם. בזמן ההתקנה אפשר לעשות הכל כרגיל - לגלוש בפיירפוקס או להפעיל כל תוכנה ואפשרות במערכת (וגם להתקין תוכנות, אך כמובן שאחרי restart הכל יימחק). ואפשר גם כמובן רק לנסות, בלי להתקין.

להורדת אובונטו 9.04

אגב, המילה ג'קלופ היא הלחם של ג'קרביט (ארנב) ואנטילופה, והחיה ג'קלופ היא כמובן שילוב (דמיוני) של שתי החיות. זה פחות או יותר ארנב עם קרניים.

(מיקל רובנטין, cc-by-2.0)

בחזרה ל-XP? בקשת עזרה

noreply@blogger.com (רון) — Thu, 05 Mar 2009 19:55:00 +0000

לאחר כמה שנים של עבודה במקביל על ווינדוס XP ועל לינוקס (אובונטו בגרסאות שונות), עברתי לפני כמה שבועות לאובנטו בלבד.
המצב לא פשוט. רק כשמתרחקים מ-XP מבינים כמה טוב הוא היה. יש הרבה מאוד פעולות שאני ממש מתקשה לבצע בלינוקס, ואני די מתפתה לחזור ל-XP. לפני החזרה לווינדוס, אני פונה בבקשת עזרה לקהילה. אני מניח שהבעיה היא לא שהדברים לא קייימים בלינוקס, אלא שאני פשוט לא יודע עליהם. אז הנה רשימה של שאלות, ואני מקווה שבתגובות תהיה רשימה של פתרונות :-)

uninstall. יש באובונטו אפשרות להתקין תוכנות דרך ה-synaptic ואז גם להסיר אותן באותה צורה. אבל יש תוכנות שאין בסינפטיק, ואז מתקינים דרך קובץ deb או דרך סקריפט התקנה ב-tar.gz. אני מניח שאפשר לנבור במדריכים של כל תוכנה ולנסות לגלות איזו פקודה מסירה אותה, אבל אולי יש דרך פשוטה יותר לעשות uninstall?
בניגוד לווינדוס, שם רוב התוכנות מותקנות פשוט בתוך c:\program files בתוך תיקייה, באובונטו כל תוכנה מפוזרת ברחבי התיקיות, כך שגם האופציה של מחיקה ידנית היא בעייתית.
הפעלה תוכנות. חלק מהתוכנות באמת מוסיפות את עצמן לתפריט ה-applications, אבל לא כולן. שוב, בגלל מבנה התיקיות של אובונטו - קשה להבין איפה נמצא קובץ ההפעלה. באותה הזדמנות אני גם אשאל - מה זה בכלל קובץ ההפעלה בלינוקס? גם אם מצאתי את התיקייה, איך אני מזהה את הקובץ עליו צריך להקליק פעמיים כדי להריץ את התוכנה?
ואיך אני יודע את השם של התוכנה כדי להפעיל דרך alt-f2 או דרך הטרמינל? ניקח את המחשבון לדוגמה. בתפריט applications הוא פשוט נקרא Calculator. אבל לכתוב calculator דרך alt-f2 רק יביא להודעת שגיאה. בטרמינל, עם c קטנה הוא בכלל לא יבין מה אני רוצה, ועם C גדולה הוא טוען שהמחשבון לא מותקן בכלל.
אם אני רוצה לבדוק לגבי תוכנה שכבר היתוספה לתפריט ה-applications, קליק ימני לא מציג אפשרות של "מאפיינים". אני מעתיק את הקיצור-דרך מהתפריט לשולחן העבודה, ורק אז יכול לראות מה הפקודה שלו.
ניהול הרשאות בתיקיות. כל פעם שאני צריך לתת לעצמי הרשאה לתיקייה אני פותח את הטרמינל, מפעיל את nautilus עם sudo ואז נותן הרשאה לעצמי (עם אותו שם משתמש). למה הוא לא מבקש לבד את הסיסמה כשאני מנסה לעשות משהו "אסור" בתיקייה שאין לי הרשאות אליה?
איך אני מתחבר לרשת של ווינדוס? שיתפתי תיקייה במחשב של אובונטו, שיתפתי תיקייה במחשב של ווינדוס. הווינדוס מזהה את המחשב הלינוקסי ואת התיקיות המשותפות שלו, אבל אובונטו לא מזהה את המחשב הווינדוסי.
כן, זה של מיקרוסופט. אבל ICE -image composite editor היא תוכנה מצוינת ליצירת תמונות פנורמה. לא רק שהתוצאות שלה איכותיות ומרשימות, היא גם קלה ופשוטה מאוד. זה לא משתווה בכלל ל-hugin החינמית והמומלצת ע"י אחרים, שהיא קשה לתפעול ודורשת ממך להכניס פרטים לא ידועים (כמו הזום וזווית הצילום). ICE מקבלת תמונות, בודקת לבד את נקודות ההשקה ומחברת את התמונות כמו שצריך. ב-wine היא לא עובדת.
גם noiseware היא תוכנה טובה מאוד, שמפחיתה את ה"רעש" בתמונות. גם היא ללא גרסת לינוקס ולא עובדת ב-wine. מישהו מכיר חלופה טובה לשתי התוכנות?
המחשב מחובר ברשת לראוטר. את ה-ip החיצוני של המחשב אני יודע לבדוק, אבל איך אני בודק את ה-ip הפנימי שלו בתוך הרשת, זה שהמחשב קיבל מהנתב (ולא זה שהנתב קיבל)? בווינדוס זה ipconfig. גיגול של מקבילה ל-ipconfig הביא לשלל פקודות למיניהן שאף אחת מהן לא הציגה את ה-ip הפנימי.
מעבד התמלילים של אופן אופיס הוא פשוט מעבד תמלילים מעצבן.
קריאה - בין כל עמוד יש רווח אפור. בוורד אפשר להסתיר אותו בהקלקה (או קונטרול+הקלקה, תלוי בגרסה) ואז לקרוא ברצף בלי הרווחים. באופן אופיס אי אפשר.
יש אפשרות לבטל את print layout ואז אפשר לקרוא ברצף, אבל לא לדעת את מספר העמוד בו נמצאים.
מספרי עמודים - קובץ שנכתב בוורד-אופיס עם 26 עמודים הפך בוורד-אופן-אופיס ל-36 עמודים.
ספירת מילים - 12,125 מילים אופיסיות הפכו ל-12,679 מילים אופן-אופיסיות. בעיקר כי אופן אופיס סופר מילה כמו ביה"ס בתור שתי מילים, אבל אולי גם בגלל עוד סיבות. זה בעייתי במיוחד בעבודות אקדמאיות לדוגמה, בהן יש חשיבות לכמות עמודים או לכמות מילים, ושם הסטנדרט הוא הסטנדרט המיקרוסופטי.
טלוויזיה / רדיו. כן, יש את "מזרים" אבל שום דבר שם לא עובד. כנראה שהוא עובד עם גרסה ישנה יותר של VLC, אבל איך בכלל מתקינים גרסה ישנה יותר בלינוקס?
ואם כבר VLC, איך הופכים אותו לברירת המחדל לצפייה בקובצי וידאו?
ונחזור לטלוויזיה / רדיו. אם אני רוצה לשמוע את 103fm אני נכנס לכתובת של הנגן שלהם. בווינדוס כבר הייתי שומע עכשיו רדיו, אבל באובונטו נפתח עוד פופאפ שאומר שאני צריך להתקין את הפלאגאין של ווינדוס מדיה פלייר לפיירפוקס, אבל אני יכול גם להאזין לרדיו ישירות מנגן המדיה שלי. כשאני בוחר לעשות את זה, נפתח לי טאב חדש בפיירפוקס שנראה כמו נגן מדיה, ואז מתקבלת הודעה שכותרתה Search for suitable codec? (לא ממש ברור לי איזו תוכנה בכלל פותחת את החלונית הזאת). אם אחפש קודקים מתאימים, היא תזמין אותי להתקין בתשלום קודקים. במקום זה, אני מבטל ומעתיק את הכתובת שמוצגת בדפדפן ואז פותח את VLC ולוחץ על media ואז open network ואז מדביק את הכתובת ואז שומע רדיו.
תהליך דומה גם עם חדשות ערוץ 2 בשידור חי (דרך אתר רשת).
אשמח לפתרון, או לפחות לקיצורי דרך בכל השלבים המייגעים האלה.
[אגב, דווקא 103 כן עובד ב"מזרים" - השאלה היא כללית יותר].

אולי עוד דברים יתוספו בהמשך...
בינתיים - תודה מראש לכל מי שיעזור!

Windows 7 - יש דברים שלא משתנים

noreply@blogger.com (רון) — Sat, 10 Jan 2009 17:25:00 +0000

If this is the first time you've seen this stop error screen...

גרסת בטא חינמית לווינדוס 7. קשה לי לתת לינק בודד כי המידע כל הזמן משתנה, אבל בלייףהאקר יש עדכונים.
מי שחושב להתקין - קחו בחשבון שמסך המוות הכחול שרד גם בגרסה הזו. לא מומלץ.
אם כבר לנסות מערכות הפעלה חדשות, למה לא היעל הנועז (אובונטו 8.10)?

רעש לבן ורעשים אחרים

noreply@blogger.com (רון) — Tue, 30 Dec 2008 21:58:00 +0000

האתר SimplyNoise הוא מאותם אתרים יפים ופשוטים שעושים רק דבר אחד, ועושים אותו טוב. כל האתר מכוון רק למטרה אחת - להשמיע טססססססססססססססססססססססס. למי שמתגעגע לצליל הצלול של מכשיר הקשר הצה"לי או לצליל של הרדיו ביום כיפור, ובאתר טוענים שזה גם עוזר להירדם, שומר על הפרטיות, מונע הסחות דעת, מרגיע מיגרנות ועוד פלאי פלאים.

הממשק ברור חלק וממוקד מטרה: בוחרים בין רעש לבן, רעש ורוד ורעש חום (שהוא די מרגיז, למען האמת).
http://www.simplynoise.com/

אתר נוסף הוא iSerenity שמציע 31 סביבות-סאונד (הסאונד ה-31 הוא רעש לבן, אבל הרעש הלבן של סימפלינויז יותר טוב). אפשר למצוא סביבות למידה כמו רעש של ספרייה, צליל של עיפרון כותב או מכונת כתיבה. יש גם צליל של מקלחת, למי שחושב הכי טוב שם.
אפשר לשמוע גם רעש די קולני של מסעדה, פכפוך נחל, גשם, סופת רעמים, אש וגחלים מתפצפצים ועוד כל מיני צלילים מרגיעים (אל תתפתו - הצליל של יערות הגשם מאוד רועש ומרגיז).

חוץ מאלה, האתר משום מה גם מציע רעשים מרגיזים ומוזרים כמו מייבש כביסה, מייבש שיער, צרצרים, רכבת, כביש סואן, והכי הכי מרגיז - רעש של שואב אבק.

http://www.iserenity.com/environments.htm

סנכרון מסמכים אונליין

noreply@blogger.com (רון) — Wed, 17 Dec 2008 22:22:00 +0000

(תקציר הפוסט בשורה: Dropbox, תוכנה מומלצת לסנכרון וגיבוי מקוון של קבצים, גרסה חינמית לחלונות וחופשית לאובונטו, עד 2 ג"ב)

יש לי, לפחות, ארבעה מחשבים בהם אני משתמש וזקוק למסמכים: המחשב הנייח, המחשב בעבודה ומחשב אקראי באוניברסיטה - כולם עם win xp; והמחשב הנייד עם ubuntu 8.04 (למעשה, הוא כבר פועל עם גרסת ה-RC של אובונטו 8.10).

מאז שקניתי מחשב נייד והתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הייתי צריך פתרון לסנכרון קבצים. עבדתי באוניברסיטה עם המחשב הנייד ובבית עם המחשב הנייח, והייתי צריך לגשת לאותם קבצים משני המחשבים. הפתרון במשך תקופה ארוכה היה סנכרון של המחשב הנייח עם זיכרון נייד (דיסק און קי), סנכרון של המחשב הנייד עם אותו דיסקונקי (ואז למעשה שלושתם היו מסונכרנים), ובמחשבים האחרים - גישה ישירה למסמכים מהדיסקונקי, ללא סנכרון.
הסנכרון בווינדוס התבצע עם תוכנה חינמית, קטנה, פשוטה ונהדרת - ומיקרוסופטית: SyncToy. הסנכרון באובונטו התבצע עם שתי תוכנות חופשיות, אולי טובות - אבל מסורבלות מאוד: הראשונה unison, והשנייה grsync. שתיהן לא אינטואיטיביות וקשות להפעלה ולהבנה, וכנראה בגלל זה גם גרמו לבעיות כמו קבצים שלא עברו והכי גרוע - קבצים שנדרסו בצורה לא נכונה (הקובץ הישן והלא מעודכן "דרס" את הקובץ החדש). בעיה נוספת עם הדרך הזו הייתה כשהייתי בלי המחשב הנייד, וגם בלי הדיסקונקי - ובכל זאת הייתי זקוק למסמכים.

הפתרון המתבקש הוא דיסקונקי תת-עורי שהולך איתך לכל מקום ונשאר מעודכן תמיד. הפתרון השני הכי טוב הוא שימוש במעבד תמלילים מקוון (כמו גוגל דוקס, זוהו או באזוורד), אבל הם לא מספקים תחליף מלא לוורד או לאופן אופיס (למרות שהם ממש קרובים לכך), ולפעמים צריך את המסמכים אוף-ליין.

יש את האפשרות של שימוש בגוגל דוקס וגוגל גירס (gears), שמאפשר גישה למסמכים אוףליין. מודה שעדיין לא בדקתי את גוגל גירס, אבל בכל מקרה גוגל דוקס זה עדיין לא ממש זה.

הפתרון השלישי שחשבתי עליו הוא שימוש ברשת האינטרנט כחולייה המקשרת בין המחשבים: מקום ברשת שיהיה מעודכן תמיד, וכל המחשבים יעודכנו ממנו (ויעדכנו אותו) - או במקרה הצורך רק יגשו אל המסמכים מבלי לעדכן ולהתעדכן. (למישהו יש עוד פתרון טוב?)

להפתעתי, לא היו הרבה הצעות. בדקתי בעבר שתיים - SugarSync ו- Glide. לגלייד היו אז תוכנות סנכרון לווינדוס, מק ולינוקס (rpm), אבל זה היה מזמן ואני לא יודע עד כמה זה השתנה. ההתקנה של גלייד (בווינדוס) הייתה מרגיזה: הייתי צריך להתקין עוד משהו קודם, רשיון השימוש היה כתוב בפונט בלתי-קריא בצורה חריגה גם יחסית לרשיונות שימוש. הממשק נראה מיושן להחריד (שוב, אולי זה כבר השתנה). התיקיות שסנכרנתי אז שקלו פחות מ-400 מ"ב, וגם אחרי שבוע שלם שהוא פעל ברקע (לא ברצף, אבל שבוע עבודה) הוא לא סיים לסנכרן. (כדי להיות הוגן, צריך לציין שסנכרון קבצים זה לא המטרה הראשית של גלייד).

בשלב מסוים זנחתי אותו. לשוגר סינק הייתה אז תוכנת סנכרון לווינדוס בלבד, והבטיחו שתהיה תמיכה בקרוב גם בלינוקס. זה היה בפברואר 2008. מבחינת תמיכה בלינוקס לא היה שינוי, אבל מבחינת המחיר כן - שוגרסינק הפסיקו להציע ג"ב אחד חינם, וכעת דורשים 25$ לשנה ל-10 ג"ב.

זה היה לפני בסביבות פברואר 2008, וכשבדקתי אז את השטח - לא מצאתי שום שירות או תוכנה שהוא גם חינמי וגם מתאים ללינוקס (מלבד גלייד המאכזב).

בזמן האחרון התחלתי להשתמש ב- Dropbox (https://www.getdropbox.com). מדובר בשירות חינמי ומאוד מאוד מומלץ. הם מציעים נפח של 2 ג"ב, גישה לקבצים דרך אתר האינטרנט, וסנכרון לחלונות (XP או ויסטה), מק ולינוקס. התוכנה בגרסת חלונות היא בקוד סגור, ולגרסת הלינוקס הם מציעים גם את קוד המקור - למרות שאני לא בטוח אם יש בכלל מקום להתייחס לדרופבוקס כ"חופשי" או "לא חופשי", מכיוון שהעיקר כאן הוא השירות האינטרנטי ולא התוכנה המקומית שמתקשרת עם השירות האינטרנטי. מלבד קוד המקור הם מציעים גם גרסה לפדורה 9 ולאובונטו 7.10 או 8.04. הגרסה של 8.04 עבדה טוב גם ב-8.10. שימו לב שתוכנת הלינוקס היא מין תוסף ל-nautilus סייר הקבצים של gnome - לא בדקתי איך זה עובד בשולחנות עבודה אחרים כמו KDE או Xfce, או עם סייר קבצים אחר בתוך גנום. יש אפשרות להוסיף את המאגר של דרופבוקס ולהוריד את התוכנה דרך synaptic, אבל אני הורדתי את קובץ ה-deb. למעשה מדובר רק בתוכנת ההתקנה, שמורידה עצמאית קבצים נוספים מהאינטרנט ומבצעת את כל הליך ההתקנה. גרסת החלונות היא קובץ exe רגיל. בכל מקרה, ההתקנה בשתי המערכות היא קלה ופשוטה.

בהפעלה הראשונה תתבקשו ליצור משתמש בדרופבוקס, או לקשר את המחשב למשתמש קיים. לאחר מכן נוצרת תיקייה בשם my dropbox (בתוך תיקיית my documents בחלונות או תיקיית המשתמש באובונטו - אבל אפשר למקם אותה גם במקום אחר), וזהו. התיקייה הזו מסתנכרנת עם הקבצים שבאתר, וכל קובץ ששומרים בתיקייה במחשב - מתעדכן באתר.

אם התקנתם את דרופבוקס בכמה מחשבים, התוצאה תהיה שכל מחשב מסתנכרן עם האתר - ולמעשה כל המחשבים מסונכרנים ביניהם.

הניצול של רוחב הפס הוא חסכוני - במהלך הסנכרון, אם קובץ שונה אין העלאה או הורדה של הקובץ המלא, אלא רק של החלק שעודכן. הסנכרון עצמו עובד יפה מאוד, דרופבוקס בודק מי הקובץ שעודכן אחרון כדי לוודא שקובץ ישן לא ידרוס קובץ חדש. אם הוא לא מצליח להחליט (לדוגמה - קובץ חדש שנוצר בשני מחשבים שונים), הוא לא דורס אלא פשוט יוצר עותק נוסף. בנוסף יש גם אפשרות לחזור אחורה לגרסה קודמת של קובץ, ואפילו לשחזר מחיקה.

אפשר גם לעבוד עם דרופבוקס ללא התקנה בכלל. יוצרים באתר שם משתמש עם סיסמה, וזהו בעצם. אפשר להעלות קבצים מהמחשב דרך הדפדפן, להוריד קבצים וגם לשתף אחרים. אם התקנתם וסינכרנתם במחשב אחד, תוכלו לגשת לקבצים האלה דרך אתר האינטרנט.

הרבה מילים בשביל תוכנה כל-כך פשוטה: מתקינים את התוכנה, נוצרת תיקייה חדשה במחשב. כל קובץ שנכנס למחשב - מסתנכרן עם הרשת ועם שאר המחשבים.
זה הכל. וזה הרבה.

וקצת הסתייגויות:

כאמור, הם מציעים נפח של 2 ג"ב. מי שזקוק ליותר - זה כנראה לא מתאים לו. לי זה מאוד התאים.
בנוסף - ליתר ביטחון, עדיף לא לשמור שם קבצים אישיים או רגישים. צאו מנקודת הנחה שכל קובץ שאתם מעלים לדרופבוקס יכול לדלוף. לי זה מתאים, אני בסך הכל מעלה לשם חומרים שאני צריך בשביל הלימודים, אבל אם אתם צריכים לסנכרן תכנים רגישים - אולי זה לא השירות המתאים. ליתר ביטחון, צאו גם מנקודת הנחה שהשירות יכול לקרוס ולהיעלם כל רגע - כך שתקפידו תמיד לשמור עותק של הקבצים (אם התקנתם את התוכנה וביצעתם סנכרון - ממילא יש לכם עותק, כך שזה לא רלוונטי). לא שיש לי איזושהי סיבה לחשוד בדרופבוקס, זה נאמר רק ליתר ביטחון.
דרופבוקס משתמשים בשירותי האחסון של אמאזון, ואפשר להגדיל את הנפח מ-2 ג"ב ל-50 תמורת 99$ לשנה.

יש עוד הרבה אפשרויות בדרופבוקס, אפשר לקרוא ב-faq שלהם.
ועוד שימוש: ג'ואל ספולסקי, בלוגר שמומלץ מאוד ע"י לאה כהן, משתמש בדרופבוקס לשמירת סיסמאות בקובץ מוצפן. גם אדם פש מלייףהאקר משתמש בדרופבוקס לשמירת סיסמאות בקובץ מוצפן. בסך הכל השיטה דומה, אבל הם משתמשים בתוכנות שונות להצפנה וניהול סיסמאות. אפשר לקרוא בלינקים, אני טרם ניסיתי.

[הפוסט נכתב ב-3 חלקים: בפברואר, אוקטובר ודצמבר 2008 - כך שאולי חלק מהמידע לא מעודכן אפילו ליום פרסום הפוסט)

התקנה מקומית של וורדפרס על חלונות XP

noreply@blogger.com (רון) — Tue, 18 Nov 2008 22:20:00 +0000

את כל ההקדמות כתבתי כבר בפוסט הקודם, על התקנה מקומית של וורדפרס באובונטו 8.10, אז נתחיל ישר מההסברים.
המדריך הוא להתקנה מקומית של וורדפרס 2.6.3 בעברית על windows xp pro sp3, תוך שימוש ב-XAMPP Lite בגרסה 1.6.8 הכוללת בין השאר את phpMyAdmin בגרסה 2.11.9.2.
כמו המדריך הקודם, גם זה מבוסס בין השאר על המדריך מהבלוג של אח”י דקר, המדריך של apachefriends, והמדריך של וויקי וורדפרס בעברית.
שאר ההקדמות והבהרות - בפוסט הקודם (אגב הפוסט הקודם, גם צילומי המסך הם משם. אבל זה אותו דבר).
[עדכון: אם יש לכם במחשב IIS פועל - כבו אותו; ותודה לאילנה על ההערה]
1. מורידים את XAMPP לייט לווינדוס. את הקובץ אפשר להוריד מהאתר של apachefriends או מ-sourceforge. בסורספורג’ יש להקליק על הקובץ xampplite-win32-1.6.8.exe (או על גרסה עדכנית יותר, אם יש). באפצ’יפרנדס יש לגלול למטה עד XAMPP Lite 1.6.8 ולהקליק על הקישור לקובץ ה-exe. באתר של אפצ’יפרנדס יש גם מדריך להתקנה, אבל אני אביא כאן את החלקים הרלוונטים. יש שם גם אזהרה הנוגעת לאבטחת מידע.

2. דאבל קליק על הקובץ שהורדתם, ובוחרים תיקייה. למעשה רק חילצנו את הקבצים לתיקייה, וכעת יש להיכנס לתיקייה ולהקליק הקלקה כפולה על הקובץ setup_xampp.bat למעשה בחלק מהמקרים אפשר לוותר על setup_xampp, אבל זה לא יזיק.

3. בכל פעם שרוצים לעבוד עם הוורדפרס המותקן במחשב יש להפעיל את xampp. כדי להפעיל, היכנסו לתיקייה והפעילו את הקובץ xampp_start.exe. יש להשאיר את החלון השחור פתוח כל הזמן, וכדי לכבות את xampp יש להפעיל את הקובץ xampp_stop.exe.
במקום זה, אפשר גם להפעיל את הקובץ xampp-control.exe ואז פשוט להקליק על הכפתור start ליד התוכנות שרוצים להפעיל (בשביל וורדפרס צריך את apache ו-mysql).

4. רק כדי לוודא שהשלבים עד כאן עברו בהצלחה, פתחו בפדפן את הקישור http://localhost/xampp/index.php
אם הגעתם למסך הפתיחה והניהול של xampp - אתם בכיוון הנכון.

5. כדי להגדיר את בסיס הנתונים עליו יתבסס וורדפרס, נפתח את phpMyAdmin בכתובת http://localhost/phpmyadmin
מתחת לטקסט Create new database יש שורה ריקה, ושם כותבים את שם בסיס הנתונים החדש. אני קראתי לו wordpressdb. מקלידים את השם, ולוחצים על create.

6. כעת יש לחזור לדף הראשי של פהפמייאדמין, באמצעות הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל, או על הקישור server: localhost למעלה.
מהדף הראשי יש להקליק על Privliges, ואז בערך באמצע הדף על הקישור Add a new User, וממלאים את הפרטים:
בשדה הראשון כותבים את שם המשתמש של בסיס הנתונים (זה לא קשור לשם המשתמש עצמו בוורדפרס). אני בחרתי ב-wordpressusr.
בשדה השני בוחרים בתיבה הנפתחת Local (המילה localhost תיכתב אוטומטית בשורה הזו).
בשדה השלישי והרביעי מקלידים את הסיסמה (אותה סיסמה בשני השדות). אני בחרתי ב-wordpresspsd.
לאחר מכן לוחצים על הכפתור Go בתחתית העמוד.

7. לאחר שהקלקתם על Go אתם אמורים להגיע לדף עריכת הרשאות המשתמש. אם לא, אפשר לחזור לדף הראשי (הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל), ואז הקלקה על Privliges, וברשימת המשתמשים - הקליקו על אייקון העיפרון שבשורה של המשתמש החדש שיצרתם.
במלבן האפור השני - תחת הכותרת Database-specific privileges - יש להקליק על התיבה הנפתחת ולבחור בבסיס הנתונים החדש (wordpressdb).

8. כעת יש לסמן את כל התיבות במלבן הראשון (או להקליק על Check All) ואז ללחוץ על Go.
(שימו לב - יש בדף הזה שני כפתור Go, יש להקליק על הראשון).
עד כאן בעצם התקנו את xampp, הגדרנו את בסיס הנתונים - ועכשיו אפשר לעבור לוורדפרס.

9. מורידים מהאתר של וורדפרס בעברית את קובץ ה-zip המעודכן. הקישור נמצא בצד שמאל, בתוך הריבוע הכתום הגדול.

10. רק כדי לשמור על מספור דומה של הצעדים בין שני המדריכים, אני מדלג על סעיף 10.
שני הסעיפים הבאים נוגעים בעיקר לסידור התיקיות, אז תרגישו חופשיים לסטות מהם לפי טעמכם.

11. בתיקייה בה התקנו את xampp (תיקייה בשם xampplite) יש תיקייה בשם htdocs. בתוך htdocs יש ליצור תיקייה חדשה בשם blog.

12. פותחים את קובץ הזיפ של וורדפרס שהורדנו ומבצעים Extract. נוצרת תיקייה חדשה בשם wordpress. מעתיקים את כל התוכן של תיקיית wordpress לתיקייה החדשה blog.

13. בתוך תיקיית blog משכפלים את הקובץ wp-config-sample.php (קופי ופייסט לקובץ). לקובץ החדש משנים את השם ל-wp-config.php ועורכים אותו (הכי קל זה לפתוח חלון של notepad ופשוט לגרור את הקובץ לשם).

14. בקובץ יש לשנות את 3 השורות הראשונות (שורות 3,4,5) ולכתוב את השמות של בסיס הנתונים והמשתמש והסיסמה שיצרנו בשלב 6.

(ה-notepad נראה כמובן שונה, אבל הטקסט אותו טקסט)

15. מתקינים את וורדפרס: מקליקים על הלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/install.php ), בוחרים את שם הבלוג ומקלידים את הדוא”ל - וזהו.

16. בשלב הבא יוצגו בפניכם שם המשתמש והסיסמה של הבלוג. שם המשתמש הוא admin אבל הסיסמה הרבה יותר מסובכת - תשמרו אותה, ותשנו אותה אחר-כך.
איך משנים? בלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/profile.php ), בתחתית הדף יש שני שדות לסיסמה חדשה.
את הבלוג אפשר לראות כאן (http://localhost/blog ), וכניסה לניהול כאן (http://localhost/blog/wp-admin).

בהצלחה

התקנה מקומית של וורדפרס על אובונטו 8.10

noreply@blogger.com (רון) — Mon, 17 Nov 2008 12:12:00 +0000

בכנס וורדקמפ 2008 העבירה מאיה מרום (מהבלוג המצוין בצק אלים) סדנה בנושא "עיצוב תבניות למתחילים". הדרך הקלה ביותר לעבוד עם תבניות היא בהתקנה מקומית של וורדפרס על המחשב האישי - גם כדי להימנע מהעלאות והורדות חוזרות ונשנות של הקבצים מהמחשב לשרת כשרוצים לשנות משהו, וגם כדי לא להשאיר באוויר בלוג-דמה עקום ושובר בזמן הנסיונות והתיקונים.

המדריך הוא להתקנה מקומית של וורדפרס 2.6.3 בעברית על אובונטו 8.10, תוך שימוש ב-XAMPP בגרסה 1.6.8a הכוללת בין השאר את phpMyAdmin בגרסה 2.11.9.2.
אני מניח שזה יעבוד פחות או יותר אותו דבר בגרסאות אחרות של וורדפרס בעברית (וכנראה גם באנגלית, אבל לא mu), בגרסאות אחרות של אובונטו (כנראה גם הפצות לינוקס אחרות, אבל לא חלונות), ובגרסאות אחרות של XAMPP ו-phpMyAdmin. הסבר קצר על התקנת אובונטו 8.10 .

גם מאיה - ויותר מכך תומר ליכטש ושרית עמר - הדגישו את הקונספט שלא צריך ממש לדעת ולהבין מה עושים ומה בדיוק קורה, לא צריך לדעת לתכנת ומספיק להשתמש במיומנויות הקופי-פייסט, שהן דרגה אחת מעל מיומנות ה-next-next-next. גם כאן לא חייבים ממש להבין מה קורה פה, מספיק לעקוב אחר הצעדים ובעיקר להעתיק ולהדביק. לפחות עד השלב בו יש בלוג פועל על המחשב. מי שמרגיש מספיק בנוח יכול כמובן לסטות מהצעדים האלה כראות עיניו. בכל מקרה, מומלץ שיהיה איזשהו רקע בסיסי באוריינות מחשב - אבל אין צורך ברקע בתחום השרתים וההתקנות ומסדי נתונים.

המדריך מבוסס בין השאר על המדריך מהבלוג של אח"י דקר, המדריך של apachefriends, והמדריך של וויקי וורדפרס בעברית.

השלבים הם, פחות או יותר, כאלה: א. הורדה והתקנה של סביבת XAMPP (שלבים 1-4); ב. הגדרת בסיס הנתונים (שלבים 5-8); ג. הורדה והתקנה של וורדפרס (שלבים 9-16).

כאמור, אין כל-כך הרבה סיבות להתקין וורדפרס מקומית על המחשב, מלבד עבודה על תבניות וכו'.
מתחילים?

1. מורידים את XAMPP ללינוקס. את הקובץ אפשר להוריד מהאתר של apachefriends או מ-sourceforge. בסורספורג' יש להקליק על הקובץ xampp-linux-1.6.8a.tar.gz (או על גרסה עדכנית יותר, אם יש). באפצ'יפרנדס יש להקליק על XAMPP Linux 1.6.8a (מופיע די בתחילת ההסבר, אבל צריך לגלול קצת את המסך). באתר של אפצ'יפרנדס יש גם מדריך להתקנה, אבל אני אביא כאן את החלקים הרלוונטים. יש שם גם אזהרה הנוגעת לאבטחת מידע.
את הקובץ עצמו שמורידים כדאי להעביר לתיקיית הבית - בתפריט ה-Places באובונטו היא נקראת Home Folder, והיא נושאת את שם המשתמש שלכם.

2. עכשיו פותחים את הטרמינל, ומי שלא רגיל - לא צריך להיבהל. אל הטרמינל מגיעים דרך תפריט Applications--Accessories--Terminel או לחיצה על Alt+F2 ואז להקליד בשורה: gnome-terminal. בטרמינל מקלידים:

sudo tar xvfz xampp-linux-1.6.8a.tar.gz -C /opt

ואם יש צורך, מקלידים את הסיסמה שלכם (ואנטר, כמובן)

3. בשלב הזה XAMPP מותקן אצלכם, אבל הוא לא מופעל. כך גם בכל הפעלה של המחשב, אם רוצים להשתמש בוורדפרס - צריך להפעיל קודם את xampp.
כדי להפעיל את xampp פותחים את הטרמינל ומקלידים:

sudo /opt/lampp/lampp start

במקום זה, אפשר גם ללחוץ על Alt+F2 ולהקליד בשורה:
gksu /opt/lampp/lampp start

כדי להפסיק את הפעולה של xampp עושים את אותו הדבר, אבל עם המילה stop במקום start.

4. רק כדי לוודא שהשלבים עד כאן עברו בהצלחה, הקליקו כאן (http://localhost/ ). אם הגעתם למסך הפתיחה והניהול של xampp - אתם בכיוון הנכון.

5. כדי להגדיר את בסיס הנתונים עליו יתבסס וורדפרס, נפתח את phpMyAdmin (http://localhost/phpmyadmin ), שהוא חלק מההתקנה של xampp (פשוט מקליקים על הלינק).
מתחת לטקסט Create new database יש שורה ריקה, ושם כותבים את שם בסיס הנתונים החדש. אני קראתי לו wordpressdb. מקלידים את השם, ולוחצים על create.

6. כעת יש לחזור לדף הראשי של פהפמייאדמין, באמצעות הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל, או על הקישור server: localhost למעלה.
מהדף הראשי יש להקליק על Privliges, ואז בערך באמצע הדף על הקישור Add a new User, וממלאים את הפרטים:
בשדה הראשון כותבים את שם המשתמש של בסיס הנתונים (זה לא קשור לשם המשתמש עצמו בוורדפרס). אני בחרתי ב-wordpressusr.
בשדה השני בוחרים בתיבה הנפתחת Local (המילה localhost תיכתב אוטומטית בשורה הזו).
בשדה השלישי והרביעי מקלידים את הסיסמה (אותה סיסמה בשני השדות). אני בחרתי ב-wordpresspsd.
לאחר מכן לוחצים על הכפתור Go בתחתית העמוד.

7. לאחר שהקלקתם על Go אתם אמורים להגיע לדף עריכת הרשאות המשתמש. אם לא, אפשר לחזור לדף הראשי (הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל), ואז הקלקה על Privliges, וברשימת המשתמשים - הקליקו על אייקון העיפרון שבשורה של המשתמש החדש שיצרתם.
במלבן האפור השני - תחת הכותרת Database-specific privileges - יש להקליק על התיבה הנפתחת ולבחור בבסיס הנתונים החדש (wordpressdb).

8. כעת יש לסמן את כל התיבות במלבן הראשון (או להקליק על Check All) ואז ללחוץ על Go.
(שימו לב - יש בדף הזה שני כפתור Go, יש להקליק על הראשון).

9. מורידים מהאתר של וורדפרס בעברית את קובץ ה-tar.gz המעודכן. הקישור נמצא בצד שמאל, מתחת לריבוע הכתום הגדול. גם את הקובץ הזה כדאי להעביר לתיקיית הבית (אם זה לא הגיע לשם אוטומטית).

10. אפשר גם כאן להמשיך עם הטרמינל, אבל אני השתמשתי בדרך אחרת, קצת יותר "ידנית" ופחות קופי-פייסטית. אני מניח שלהכל יש תחליף בצורת קופי-פייסט לטרמינל.
בטרמינל כתבתי את הפקודה:

sudo nautilus

11. בחלון סייר הקבצים שנפתח כעת (עם הרשאת super user) ניווטתי לתיקייה /opt/lampp/htdocs, ויצרתי בתוכה תיקייה חדשה שנקראת blog (תיקייה אחות לתיקיות xampp ו-webalizer שכבר נמצאות שם). כעת הקלקתי הקלקה ימנית על תיקיית blog ובחרתי ב-properties, לחצתי על לשונית Permissions ובשדה הראשון - Owner - שיניתי מברירת המחדל root לשם המשתמש שלי, וסגרתי את החלונות (גם את חלון המאפיינים וגם את חלון סייר הקבצים)

12. את קובץ ה-tar.gz של וורדפרס יש לפתוח (קליק ימני -- Extract Here) ואז נוצרת תיקייה בשם wordpress. את כל תוכן התיקייה העתקתי לתיקיית blog החדשה שיצרתי.

13. נכנסים לתיקייה /opt/lampp/htdocs/blog ויוצרים עותק לקובץ wp-config-sample.php (קופי ופייסט לקובץ). לקובץ החדש משנים את השם ל-wp-config.php ועורכים אותו (דאבל קליק, או קליק ימני ו- Open with Text Editor).

14. בקובץ יש לשנות את 3 השורות הראשונות (שורות 3,4,5) ולכתוב את השמות של בסיס הנתונים והמשתמש והסיסמה שיצרנו בשלב 6.

15. מתקינים את וורדפרס: מקליקים על הלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/install.php), בוחרים את שם הבלוג ומקלידים את הדוא"ל - וזהו.

16. בשלב הבא יוצגו בפניכם שם המשתמש והסיסמה של הבלוג. שם המשתמש הוא admin אבל הסיסמה הרבה יותר מסובכת - תשמרו אותה, ותשנו אותה אחר-כך.
איך משנים? בלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/profile.php ), בתחתית הדף יש שני שדות לסיסמה חדשה.
את הבלוג אפשר לראות כאן (http://localhost/blog/ ), וכניסה לניהול כאן (http://localhost/blog/wp-admin/ ).

בהצלחה

גריזמו - תוסף ניהול וידאו לפיירפוקס

noreply@blogger.com (רון) — Mon, 10 Nov 2008 18:23:00 +0000

גריזמו הוא תוסף ניהול וידאו לפיירפוקס, עדיין בשלבים מוקדמים לכן יש להירשם תחילה לאתר התוספים של פיירפוקס לפני שאפשר להתקין את התוסף.
הסבר באנגלית | הורדה מאתר התוספים

התוסף מאפשר לחפש סרטוני וידאו ממגוון אתרים ברשת, ולצפות בהם או דרך חלון הניהול של התוסף, או כריבוע בינוני שמוצג על גבי הדפדפן (בכל הטאבים). לי היו חסרות אפשרויות לצפות בסרטון במסך מלא, או להעביר קדימה ואחורה במהלך הסרטון.

התקנתי אותו וניסיתי קצת (לא חקרתי לעומק), אבל מכיוון שאני לא משתמש כ"כ הרבה בוידאו דרך הדפדפן לא מצאתי את זה מועיל במיוחד. אני מסתפק בהרבה פחות בכל מה שקשור לוידאו באינטרנט, אבל אם אתם משתמשים יותר - שווה לנסות.

המפתח של התוסף הוא ישראלי, והוא פתוח להערות והצעות לגבי התוסף בדוא"ל: greezmo@gmail.com

אם ניסיתם את התוסף ואתם רוצים לספר - אתם מוזמנים להגיב כאן (או בכל מקום אחר).

אובונטו 8.10 - היעל הנועז - זמין להורדה

noreply@blogger.com (רון) — Thu, 30 Oct 2008 19:57:00 +0000

גרסה 8.10 של מערכת ההפעלה החופשית אובונטו יצאה היום. היא מבוססת על לינוקס, והיא מערכת הפעלה ולא תוכנה.
הגרסה מכונה Intrepid Ibex - היעל הנועז, וצללית היעל מעטרת גם את הרקע המגיע כברירת מחדל.

אובונטו מגיע ב-3 טעמים - 3 שולחנות עבודה שונים הפועלים על אותו בסיס: אובונטו עם שולחן העבודה gnome, קובונטו עם שולחן העבודה kde, וקסובונטו עם שולחן העבודה xfce.

אובונטו קובונטו וקסובונטו הן שלוש מערכות הפעלה נפרדות ועצמאיות, אך כאמור למעשה מדובר בבסיס וזהה עם שולחנות עבודה שונים, כך שאפשר להוריד ולהתקין רק אחת מהן - ועל גבי זה להתקין שולחן עבודה נוסף (למי שרוצה לנסות גם וגם). כדי להתקין שולחנות עבודה נוספים, הפעילו את synaptic וחפשו את kubuntu-desktop או את xubuntu-desktop והתקינו. שולחנות העבודה החדשים יופיעו במסך הלוג-אין (הכנסת שם וסיסמה) בהפעלת המחשב, תחת התפריט Sessions.

בקרוב יהיה גם פוסט על אובונטו לאחר ההתקנה, אבל בינתיים נישאר בהורדה והתקנה.

דרישות המינימום להתקנת אובונטו 8.10: מעבד - 700 מגה הרץ; זכרון ram - 384 מ"ב; דיסק קשיח - 8 ג"ב. הדרישות לקסובונטו 8.10 הן 300 מגה הרץ ו-256 מ"ב ram.
מורידים את קובץ ה-iso (באתר הראשי של אובונטו קובונטו או קסובונטו תמצאו כפתור בולט להורדה), צורבים על דיסק ומכניסים למחשב. אם אתם לא יודעים בדיוק איזה קובץ להוריד, כנראה שהתשובה היא 386-desktop או משהו בסגנון. יש גם גרסה להורדה בביטורנט, אבל מנסיוני דווקא ההורדה ה"רגילה" (בייחוד עם התוסף downthemall בפיירפוקס) מהירה יותר.
אפשר להפעיל את אובונטו ללא התקנה, ישירות מהדיסק, כדי להתנסות (קחו בחשבון שמדובר בהפעלה איטית למדי, בגלל שזה פועל מהדיסק). אפשר להפעיל ולהקליק על כפתור install על שולחן העבודה, או לבחור בהתקנה עוד לפני שהמערכת עולה.
אם אתם לא בטוחים מה אתם עושים, ו/או יש לכם מידע חשוב על המחשב, כדאי לקרוא עוד הסברים ומדריכים להתקנה לפני שממשיכים.
אפשר גם להתקין את אובונטו לצד מערכת הפעלה אחרת (כמו חלונות), כך שעם עליית המחשב תבחרו בכל פעם באיזו מערכת לבחור.
כשתוכנית ההתקנה עולה יש לבחור את שפת ההתקנה - זו למעשה שפת הממשק (השפה של התפריטים וכו'). אני בחרתי באנגלית.

השלב הבא הוא בחירת המקום, בעיקר בשביל השעון. לישראל יש לבחור בירושלים. אפשר לבחור ידנית מתוך הרשימה, אך שימו לב שהיא מסודרת לפי יבשות ורק בתוך כל יבשת לפי סדר הא"ב. אפשר גם לבחור מהמפה - כשתעמדו מעל ישראל, המפה תתמקד (זום אין) באיזור, ואז תוכלו להקליק על הנקודה של ירושלים (הנקודות שם די צמודות, אז אולי זה ייקח לכם שניים-שלושה נסיונות).

כן, זו כבר הפעם השלישית ששואלים בערך אותו דבר - אבל כל פעם מזווית אחרת. הפעם מדובר בהגדרות המקלדת, וכדי שתוכלו לעבור בלחיצת alt-shift בין עברית לאנגלית, יש לבחור ב-Israel (בצד שמאל ושוב בצד ימין).

זה שלב קריטי: בחירת המחיצות. כאן כבר ממש חשוב להבין מה בדיוק עושים כדי לא למחוק מידע חשוב.
יש כאן 3 אפשרויות: הראשונה היא להשאיר את המחיצה הקיימת במחשב עם מערכת ההפעלה שכבר מותקנת, אך להקטין את גודל המחיצה ולהתקין את אובונטו במחיצה החדשה. יש כאן שני פסים של "לפני ואחרי" שמדגימים בדיוק את השינוי. המצב לפני הוא שמערכת ההפעלה הנוכחית (בכחול) תופסת את כל הכונן הקשיח. המצב אחרי הוא שהמחיצה של המערכת הנוכחית מתכווצת, אובונטו (בירוק) במחיצה חדשה תופסת את רוב המקום.
האפשרות השנייה היא לפרמט הכל ולהתקין את אובונטו על כל הכונן.
האפשרות השלישית היא עריכה ידנית של מבנה וגודל המחיצות.

בוחרים שם משתמש, סיסמה (להקליד פעמיים), שם למחשב

זהו, מקליקים על Install ומחכים למערכת הפעלה חדשה

בהצלחה