שרונה יוצאת מהארון - בלוג לא קונבנציונאלי

פתחנו ברווזיה!

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 27 Jan 2021 05:30:00 +0000

קוראיי משכבר הימים יודעים, מן הסתם, שאני טיפוס יצירתי. אבל למרות ואף בשל כך אני נאלצת לעתים קרובות למתוח לעצמי גבולות ברורים ולהגדיר חוקים לפיהם עליי לפעול, אחרת אצא מן הקווים בכל הזדמנות וכל פעולה יומיומית קטנה תהפוך להופגדרולבייטה שנמשך בין שבע לשמונה שעות ולא מביא שום תועלת משום סוג.

לשם כך בדיוק נחקקו חוקים דוגמת "החוק לשתיית כוס גדולה של מים במהלך תליית כביסה" ותקנות מסוג "חובת סידור ברווזים בעת ניקיון חדר האמבטיה". הראשון קיים כבר שנים רבות, ואחראי לכמות נאה של מים שגמעתי במהלכן. את השני הוספתי עם הכניסה לדירה הזו, שכוללת תושבת ברווזים בחלון האמבט. זה לא שבחרתי בזה, בניגוד למה שחושבים כמה מחבריי, המצב בחר בי ולא נותר לי אלא להסכים.

תושבת הברווזים התחילה סולידית, עם הטניסאית ואלברט דאקשטיין (שקיבלתי במתנה מחברה), ברווז וכמה ברווזיים שעוברים איתי מדירה לדירה כבר הרבה שנים ואיתם ידידנו הפינגווין שאינו ברווז אבל אם לא תספרו לו, גם אני לא אספר.

הבעיה התחילה כשקניתי קרם לחות של טוני מולי בצורת פנדה.

כמה מן הברווזים הגיבו באופן קשה לכך שהנחתי אותו בברווזייה, אבל לא היתה לי ברירה - כל המדפים האחרים מלאים ואני צריכה גישה נוחה אליו בבוקר.

לאן הברווזים עפים כשהפנדה קפוא? איני יודעת. וניכר שגם ליפז לא, כי כשהיא ביקרה אותי לפני הסגר בדיוק סיימתי לנקות את האמבטיה ובתגובה להצעתי האדיבה לסדר את הברווזים כיפה בעיניה, יצרה אנדרלמוסיה גמורה.

אחרי יומיים פלוס מינוס התחילו הברווזים ליפול לכיור וכל העסק קרס בגעגועיי צהלה. יופי ליפז.

בכל מקרה, הסדר הושב על כנו במהירות ושלווה ירדה על העמק. כדי להרגיע את החברים, ביקשתי מדאקשטיין להעביר שיעור טבע ולהסביר לכולם שאת הקקטוס (האמיתי) יש להשקות במעט מאד מים אחת לשבועיים לכל היותר.

בשלב זה הבחנתי בדבר מה מוזר.

ברווז זעיר חדר לברווזיה. יתכן שהתעופף פנימה מהחלון הקטן במטבח, שהוא היחיד בבית שאין בו רשתות, וקרוב יחסית לאמבטיה. בכל מקרה, הוא שם ואני נאלצת להתמודד עם זה שיש לי עוד פה קטן להאכיל.

בשלב זה, עדכנתי את השבליג וחברה חובבת ברווזים שאלה אותי אם אני מתכוונת לכתוב רשומה ברווזית. לאחר ששקלתי את הדבר החלטתי להעתר לבקשתה ולברווז כאן. בנוסף, הבטחתי לה לחשוף באופן חגיגי את ברווז הבית שטרם ראתה. אני מקווה שאת קוראת כאן עכשיו, כי זה במיוחד בשבילך!

בברווז הבית הבחנתי בקרבת גן מאיר בתל אביב לפני כחודשיים. מיד הבנתי שמדובר בברווז משכמו ומעלה וגייסתיו לשורותיי. מענין לציין שגם אז הייתי בחברת ליפז. ליפז הזאת, יש בה משהו ברווזי עד מאד.

הנה ברווז הבית באמבטיה. לרב הוא משקיף עליה מלמעלה, אבל ביקשתי שירד לצורך הצילומים לרשומה.

והנה הוא על הכיור.

ולחובבי המדע ביניכם, הנה השוואה בינו לבין שאר הברווזיים.

אני מקווה שעכשיו הענין ברור. וכעת, אם תסלחו לי, עליי ללכת לתלות כביסה. איפה המימייה שלי?

שנה חדשה, בית חדש

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 23 Jan 2021 14:49:00 +0000

כמעט שנה חלפה מאז העדכון האחרון שלי פה. 2020 היתה שנה כל כך עמוסה וכל כך דפוקה שהדבר האחרון אליו היתה לי סבלנות היתה יצירה בכלל ושבליגה בפרט. אבל 2020 היא עכשיו היסטוריה ומדגדג לי לכתוב וציפור שמנה סיפרה לי שיש מי שישמח אם אחזור לעדכן, אז חשבתי לעצמי - נתחיל לכתוב ונראה אם תגיע השראה כלשהי.

בסוף השנה עזבתי את הדירה בה גרתי כשמונה שנים ועברתי לדירה גדולה יותר בקרבת מקום. זה שהיא גדולה יותר זה יופי, וכאן חדר העבודה הוא חדר של ממש ולחדר השינה יש לא אחת כי אם שתי דלתות שלמות (מסתבר שמי שגר בלי דלתות בחדר השינה שמונה שנים מקבל שתיים כפיצוי)! אבל הלהיט הבלתי מעורער של הדירה הזו היא המרפסת. שני מטרים וקצת של אושר שאין לתאר. אחרי כמעט עשור של געגועים לגג של הוריי בהרצליה, על פרחיו וירקרקיו והשמש וציוץ הציפורים, סוף סוף יש לי חלקת מרצפות קטנה לגדל בה פרחים ותותים ועגבניות ויסמין ולשבת עם כוס קפה ולהתחרדן לי.

אבל דיה למרפסת בשעתה. יודע כל דיכפין שהדבר החשוב ביותר, כשעוברים דירה, הוא לארגן מיד חדר שינה נעים ככל האפשר. ואכן, הכנתי לי ביום המעבר מזוודה עם מצעים ומגבות נקיים וחדשים ומפנקים וטישו אלוורה ומיטב המה שמו עם הריח הטוב שתוקעים בו מקלונים (ג'קי לוי נתן לזה שם נפלא בגל"צ פעם אבל, לצערי, אני לא זוכרת מה זה היה). בשלב זה, כשלושה חודשים אחרי המעבר, שנחשבים בעצם לחודש וחצי כי בחודש וחצי הראשונים היתה בעיה שמנעה ממני לסדר את רב הבית, ובה נדוש פעם אחרת (במילה אחת, מקרר), כמעט כל הבית מסודר. חדר העבודה, שהיה האחרון שהיה הפוך סודר בשבת האחרונה ועכשיו הוא נעים ביותר. החדר האחרון שטרם הושלם רשמית הוא הסלון, שמחכה למזנון שהזמנתי בדצמבר וטרם מוכן. אחרי שיגיע אוכל לתלות את התמונות האחרונות ולומר שהחיינו. פרט לשטיח בעצם. קניתי בבלק פריידי שטיח מהמם בחנות קנדית והוא אבד בדואר (שוק ותדהמה!). כרגע לא ברור אם הוא עוד עשוי לצוץ או שעליי לקבל החזר עליו ולחפש שטיח אחר. אבל חוץ משני אלה, פחות או יותר גמרנו. וב"גמרנו" אני מתכוונת שלעולם לא אגמור, כי יש הרבה דברים יפים בעולם ואני רוצה את כולם אצלי בבית. אבל רשמית, הבית יהיה מסודר.

ומאחר וחדר השינה הוא החשוב ביותר והראשון שיש להנעים, ואכן כך עשיתי, נתחיל בו ואם יענין אתכם, נמשיך לחדרים אחרים ברשומות אחרות. יאללה תמונות!

חדר השינה בדירה הזו גדול ומואר משמעותית מזה שבדירה הקודמת. למעשה, חדר השינה היה נקודת התורפה הברורה של הדירה הקודמת, אותה עיצבתי עד הגרוגרת חוץ מחדר השינה שתמיד נראה לי כמו המפלצת של פרנקנשטיין, מורכב מחתיכות חתיכות לא קשורות. רב הרהיטים כאן הם אותם אלה שהיו שם כל השנים, אבל פה הם מתחברים הרבה יותר טוב, לטעמי.

שמיכות - סטודיו בייסיק

מצעים - מאירה סיטון

שטיח - סופי

שטיח קיר - נמה (ישן)

במהלך הקורונה פיתחתי אמוק למצעים נעימים (הגיוני סה"כ כשחיים בבית). איכשהו יצא שלא קניתי מצעים חדשים שנים ארוכות ולא ידעתי איפה יש מצעים נעימים ואיך לזהות אותם, בפרט שהיום הקניות נעשות אונליין. עם ליננז פיתחתי יחסים אמביוולנטיים, כי יצא לי לקנות מהם מצעים שאני מתעבת ומסרתי וכאלה שאני מתה עליהם (הלבנים המפוספסים מקולקציית המלונות הם החביבים עליי). מצעי הפשתן של מאירה סיטון יקרים מאד ובהתחלה חשבתי שעשיתי איתם טעות איומה, כי הם יצאו מהמכונה קשים ופריכים כמו קרקר. לאחר התייעצות עם מאירה החלטתי לנסות אותם בכל אופן, והתברר שהיא צדקה, והם מתרככים מיד במגע עם חום הגוף (אם יש לכם מייבש כביסה, שלי אין, הם יוצאים ממנו כשהם כבר רכים). הם נפלאים ממש בעיני, ויפים להפליא. אני רוצה עוד צבעים שלהם, אבל זה יאלץ לחכות כי הם באמת יקרים להחריד, למרות שהם שווים כל שקל.

ליד המיטה, שלושה אוצרות - מנורה של פוגי נעים שקניתי כשנכנסתי לדירה הקודמת, טישו אלוורה אהובי היקר ומכונת הרעש שלי (שהיא אחת הרכישות הכי טובות שלי אי פעם). לא בתמונה וכן בפק"ל מיטה, הבאלם לשפתיים יבשות רצח של אליזבת ארדן.

אני יודעת שזה נורא פשוט, אבל אני מתה על השילוב בין הקיר והחלון הלבנים למיטה. איכשהו יצא שצבעים שעד היום לא ממש חיבבתי במופגן שולטים בחדר הזה, בעיקר כתום וירוק. אם זה לא מוצא חן בעיניכם, תאשימו (כמוני) את תוכי הרצפה.

באחת הכניסות לחדר (שתי דלתות כאמור, וופ וופ) תליתי פוסטר שאחי קנה לי בניו יורק לפני מאה שנים ועד כה היה תלוי, לא ממסוגר, בפינת העבודה. נתתי הרבה תמונות למסגור כשעברתי לכאן, כולל הפוסטר הזה ושתי כרזות ממוספרות עם ציורים ליליים מסיבובי הופעות של יהויפלין, שתלויות גם הן בחדר עם מסגרות תכולות-ירקרקות יפות.

על הקיר מול המיטה שידה מאייטמז ז"ל שהיתה בכניסה לדירה הקודמת, שידת מראה גדולה מאיקאה שהיתה בדירה הקודמת וזכתה ממרכיב הארון לכינוי היפה "שידת הקוקאין" ועליה מראה שהיתה בחדר השינה של הוריי. הכורסה היא אחת משתים (השניה בסלון) שקניתי בסייל החיסול של אנתרופולוג'י לפני כמה חודשים. את הרב-מתלה קניתי באמזון (קניתי מהם הרבה דברים למטבח במעבר הזה, זה מגיע מהר להחריד בימים אלה). הוא מיועד לתליה על הדלת, אבל הברגתי אותו לקיר. הנמר שעל הכורסה הוא שטיח אמבט שהזמנתי מאורבן אאוטפיטרז אונליין וגדול מדי בשביל חדר האמבטיה הקטן שיש פה. שוין! ממילא אמבטיה זה לא מקום לנמר ומישהו צריך להשגיח על תוכי הרצפה.

את מזוודות האחסון הזמנתי מטולמנז דוט, בנסיון נואל להמנע מהארגזים האלה של Hay שיש לכל בלוגרית ביקום כרגע. למשך שניה וחצי הרגשתי ממש מיוחדג'ת ואז הן התחילו לצוץ בכל רחבי האינסטוש שלי כמו פטריות אחרי הנשף. מעצבן. וכאילו זה לא מספיק, נפלתי כמו גדולה בארגזים המתקפלים ההם במטבח, אבל זה נושא לרשומה אחרת. מרר.

חלק מהאהילים שהיו בדירה הורדתי, אבל זה שמעל המיטה לא הפריע לי יותר מדי, אז בינתיים הוא שם. רב החפצים שעל שידת הקוקאין הגיעו מהדירה הקודמת, חוץ מארגונית התכשיטים שהזמנתי מסוהו.

האגרטלון הזה הוא אחד משלישייה שקניתי מקרמיקאית הולנדית אחריה אני עוקבת באינסטוש. מבאס אותי שנפלתי בטרנד הפרחים המיובשים שפורח (חי חי, פורח) בקורונה אבל לפחות עשיתי את זה אחרת (הכניסו משיכת כתפיים כאן).

נראה לי שזהו. זה חדר השינה. אם יש לכם הערות או שאלות, אשמח לשמוע. למען הגילוי הנאות, אציין שאף אחד מהלינקים ברשומה אינו רווחי, כי בואו מי בכלל זוכר שאני קיימת שלא לדבר על להציע לי שיתופי פעולה רווחיים, חי חי חי וחו חו חו.

חצי שעה שאני לא מוצאת כותרת מתאימה אבל ממש בא לי להזמין סושי אז די כבר

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 19 Apr 2020 16:01:00 +0000

מאז יומו הראשון של משבר הקורונה כולם כולל כולם, ממשה בר סימן טוב ועד אחרונת משפיעניות הרשת, צועקים עלינו מעל כל מסך רענן ליצור שיגרה ואז לשמור עליה. אם המטרה שלכם היא לצאת מכל הברוך הזה שפויים עד שפויים יחסית, שגרה היא הפתרון. שגרת עבודה ושגרת יצירה ושגרת ריענון ושגרת טיפוח ושגרת סבתו של אבי, עליה השלום, מאשה.

ובעוד כל העולם מלרלר על כמה השגרה חשובה וכמה זה טוב לילדים וחברי משווים "רשימות קורונה" וכולם מסביבי מכינים קולאז'ים ואופים מבוקר ועד ערב, רק לי לא בא לעשות כלום ואין לי שגרה משום סוג.

כי בזמן אחר אני אומר היית אחרת גם

"יש לי אפס מוטיבציה" קיטרתי לשרינקולוגית שלי בסקייפ לפני כמה ימים "כולם סביבי עושים דברים ואני לא רוצה לעשות כלום, ואלוהים יודע שלא חסר לי מה לעשות". לשאלתה מניתי כמה מהדברים שהייתי אמורה לעשות – לעדכן את האתר המקצועי שלי, להכין תיק עבודות UX, לחפש עבודה, לעדכן את הבלוג, להכין בובות, לכתוב, לעשות שיחות וידאו מבוקר ועד ערב עם כל דיכפין, לצאת לנשום אויר, לעשות פעילות גופנית, לחפש חתן וגו'. כל אחת ואחת מהמשימות האלה חשובה לרווחתי הזו או האחרת והמשותף לכולן שלא רק שלא בא לי על אף אחת מהן, אני גם לא מבצעת אותן. הדבר היחיד שאני כן עושה לאורך שעות פה ושם זה לצייר. וגם זה רק כשממש ממש בא לי והכי גרוע – מחזור השינה שלי התהפך באופן מוחלט. אני נרדמת בשש-שבע בבוקר ומתעוררת כשמתחיל להחשיך. הקורונה נתנה לי במתנה * את כל הזמן שבעולם ואני לא עושה איתו כלום.

* קחו את לקחי הקורונה שלכם ודיחפו אותם

אני חוששת שכאשר כל זה יגמר, ישאלו אותי מה עשיתי בזמן משבר הקורונה ואני אאלץ להודות שלא עשיתי כלום. יחד עם זאת, אני מרגישה הכי טוב שהרגשתי, ככל הנראה, שנים. "האם זה אומר שאני העצלנית הכי גדולה בעולם?" שאלתי את שרינקי "או שאין לי חמלה בשיט על כל מי שסובל עכשיו? האם לעולם לא אחזור להיות מצליחנית?". הפוך גוטה, היא אמרה לי, הפוך.

והיה לך זמן את כל הזמן שבעולם

כבר בשבוע הראשון של הסגר אמרה לי השרינקית "אנחנו לא מעבירים את הזמן יותר, עכשיו הזמן מעביר אותנו". אמרה וצדקה. אם תשאלו אותי איך אני מעבירה את היום, התשובה היא שאין לי מושג. בחיי שאין לי מושג. זה לא שהזמן לא עובר, הוא עובר ובגדול, אבל לי אין שום שליטה עליו. לא שאי פעם היתה לי כזו, אבל שחררתי לחלוטין את העמדת הפנים שלי או למישהו אחר פה יש שליטה על הזמן או, אם להיות ראליסטיים, על משהו באופן כללי.

האמת פשוטה מאד, אף שהיא לא פוטוגנית – אני מעבירה את הקורונה בלהיות עם עצמי באופן טוטלי. אני שרויה בתוך הזמן אך משוחררת ממנו לגמרי, לקחתי חופש מכל מה ש"צריך" לעשות, בדיוק כמו שעשיתי בכיתה ט' כשהתחילה מלחמת המפרץ ודחו לנו את המבחן בצרפתית (אוח, כמה שהייתי מאושרת במלחמה הזו, ההורים שלי רצו לרצוח אותי).

קיבלנו פה הזדמנות ייחודית לשחרר את כל מה שמנהל אותנו בחיי היום-יום. אם תחשבו על זה, "צריך" זה מה שמחבר אותנו לזמן - אני צריכה לקום בשעה X, אני צריכה להיות בעבודה בשעה Y, יש לי פגישה בשעה Z וכן הלאה. ה"צריך" איבד את תוקפו במגיפת הקורונה ו"לעשות" הוחלף ב"להיות". זו הסיבה שאין לי מוטיבציה, כי לא צריך מוטיבציה בשביל להיות. וזו הסיבה שרבים כל כך סובלים עכשיו, כי אם בימים רגילים אנחנו יכולים לשקר לעצמנו שיש לנו שליטה במצב אז האשליה הזו התפוצצה לנו רשמית בפרצוף.

זו ציפור! זה מטוס! זה דכאון קליני?

העולם שלנו מלא בדברים שנראים כמו אלף והם בעצם בית. אם אתאר לכם את עצמי בימי הקורונה, כמעט ולא יוצאת מהבית, מעבירה ימים שלמים במחשבות, ישנה וקמה מתי שבא לי, לא ממש מתקשרת עם העולם, לא עושה דבר כדי לקדם את הקריירה שלי, מתקשה לתכנן קדימה – יתכן בהחלט שתגידו שאני חווה אפיזודה של דכאון קליני. אבל לפעמים, מה שנראה מרחוק כמו ציפור הוא בעצם עטלף. ואני חווה כרגע עטלף. הוא אמנם בלבל גם אותי בהתחלה, אני מודה. היו ימים שתהיתי אם אני גולשת לדיכאון (ואלוהים יודע שזו תקופה קשה ומלאה אתגרים רגשיים, כפי שכבר שיתפתי אתכם בפעם הקודמת) אבל אז הבחנתי שיש לדיכאון הזה שפם ואצבעות בקצה הכנפיים, והבנתי שלא הבנתי נכון.

חוסר המוטיבציה שאני חווה בשבועות האחרונים אינו סימפטום של עצלות, והוא לא מעיד על היותי אישה חסרת שאיפות (ואני בספק אם מישהו שפגש אותי אי פעם ליותר מחמש דקות חושב זאת עליי). ההפך, הוא סימפטום של עשייה רוחנית ראשונה במעלה – לראשונה בחיי הבוגרים אני פשוט קיימת. אני מתרגלת מיינדפולנס מבוקר ועד לילה (או מלילה ועד בוקר, במקרה שלי). מסתבר שלמרות הכל, יש יתרון עצום לרווקים שבינינו בתקופה הזו, כי לנו הרבה יותר קל פשוט להיות, מאשר לחברינו המטופלים בילדים ואחרים. אני בטוחה שיש מי שיקראו את כל זה ויחשבו "אומג היא נהייתה עוד יותר פריבילגית ממקודם איך זה בכלל יתכן פיזית" ובכן, הנה התעליתי מעל מגבלות החומר ואני מתקיימת בעולם רוחני גרידא, חה חה!

שתי דקות לפני ההתפכחות

נותרה, אם כן, חידה אחת לפתור והיא, אם הכל כה טוב למה קיבינימט אני ממשיכה להרגיש רע עם זה? והתשובה היא כמובן, אשמה. אני נעה בין תקופות של רוגע ונחת אינסופיים להתקפי "בזבזתי את הזמן שקיבלתי ועוד מעט הקורונה תגמר ואני אקלל את הרגע שנולדתי אאההעע" המלווים בלחץ בחזה וכאבי בטן. אבל זה כל מה שזה, רגשות אשמה. "פשוט להיות" מנוגד כל כך להרגלי הקיום שלנו, שעצם ההכרה בכך מעוררת בי חרדה. ובכן, עם כל הכבוד, יש לי מספיק חרדות מוצדקות מענין הקורונה והשפעותיה על חיי וחיי כולנו ואין לי צורך בעוד. דברו איתי כשהשגרה תחזור מהחופש.

השאלה החשובה באמת, עבורי, היא איך להמשיך לחיות ב"זמן קורונה" במקביל לעשייה גם אחרי שהקורונה תגמר. אני חושבת על זה הרבה, אבל זה כבר ענין אינדיבידואלי לחלוטין (בשבילי, זה אומר בין השאר לוותר לגמרי על העבודה העצמאית ולחזור להיות שכירה, כדי שאוכל להציב גבול ברור בין "זמן עבודה" וכל הזמן האחר). בכל מקרה, אם ישאלו אותי בראיון עבודה עוד חודש מה עשיתי עם עצמי בזמן הקורונה, אני אענה שלמדתי לחיות בשלווה עם עצמי ועם ארעיות הקיום האנושי. אה, וגם ציירתי חימפים, הרבה חימפים.

חימפים בשדה חיטים

אני מודה לחווה קפלן על עזרתה בכתיבת רשומה זו.

אחד מי יודע

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Fri, 10 Apr 2020 15:55:00 +0000

כבר ימים שאני מתלבטת אם לכתוב על הנושא הזה או לא, שכן הוא דורש חשיפה שבכנות, ממש לא מתאימה לי כרגע. אבל קצה נפשי בהתעלמות הגורפת של התקשורת וההדרה המוחלטת מן השיח הציבורי של ציבור אליו אני משתייכת, ואני כועסת. כועסת מאד. אני לא יכולה לשתוק יותר, אז החלטתי לתת קול ולמחות בקול רם בשם כל הרווקות והרווקים שסובלים בבידוד ובסגר ואין להם (לנו) מקום לפרוק את רגשותיהם.

העולם מתחלק לשניים, אלה שמייצרים תינוקות ואלה שהם בעצמם תינוקות

הרווקים והאל-הוריים מבין קוראיי ודאי מכירים היטב את התופעה הבאה – אתם מגיעים לעבודה אחרי לילה של שינה מעטה וגרועה. טרוטי עיינים, עצבניים ונטולי שמץ סבלנות אתם נתקלים בהורה כזה או אחר במטבח. אותו הורה שואל אתכם מה שלומכם ואתם עונים, בלי לחשוב, שאתם גמורים מעייפות. תוך שבריר שניה יורד עליכם גשם של גיחוכים, גלגולי עיניים ו"קחו את הילדים שלי לשבוע ואז נדבר" שגורם לכם לקלל את הרגע שפתחתם את הפה המטומטם שלכם. אין לכם ילדים ולכן אין לכם זכות להתלונן. עצם קיומכם הוא סמל מהלך לאנוכיות, חוסר-בגרות ונהנתנות ואין לציבור ההורים, שלא ישנו שנים ולא יישנו שוב בשקט לעולם, זמן, ענין או כבוד לשטויות שלכם. אז הואילו בטובכם לחסוך לכולנו את הסיפורים על זה שלא ישנתם (בטח בגלל אורגיה או שלקחתם סמים לא טובים או יותר מדי נטפליקס) ולכו להיות יצרניים לשם שינוי.

עוד חודש כזה ואני מתחילה לתרגם את ההוביט

אני רווקה וכבר חודש לא נגעתי באף בנאדם ואף אדם לא נגע בי. בשבוע האחרון אני חושבת שוב ושוב על הניסוי המתועב עליו שמעתי פעם, בו קבוצת תינוקות בני יומם בבית יתומים קיבלה מזון וטיפול רפואי אך נחסכו ממנה מגע ודיבור. לפי מה ששמעתי, כל התינוקות הללו פיתחו נכויות קוגניטיביות קשות או מתו במהלך שנתם הראשונה. אתמול דיברתי עם הפסיכולוגית שלי בסקייפ ושאלתי אותה אם באמת היה ניסוי כזה או שזו אגדה אורבנית והיא הפנתה אותי לניסויים של הארלו – סדרת ניסויים על קופי רזוס בשנות החמישים והשישים, במהלכם נסגרו גורים בכלוב עם "אמא" מתיל מתכת חד, שהחזיקה בקבוק חלב, ו"אמא" מבד רך שלא החזיקה כלום. הקופים התרפקו על אם המגבת שוב ושוב וניגשו לאם התיל רק לצורך הזנה. בניסויי ההמשך של החוקרים, לקו הגורים בדיכאון כאשר שמיכה רכה שהושמה בכלובם נלקחה מהם.

הניסוי הראשון של הארלו

הניסוי עליו אני חשבתי נערך ככל הנראה במאה ה-13 ותועד בידי היסטוריון לאו-דווקא אמין בן התקופה, אבל קיימים מחקרים רבים על בתי יתומים עמוסים להחריד במאה ה-20 בהם תינוקות שבילו את רב זמנם בשכיבה בעריסה ללא כל תשומת לב או מגע אנושי לקו במחלות קוגניטיביות ופיזיולוגיות רבות ושונות ואף מתו. השורה התחתונה ברורה למדי, אנשים זקוקים למגע כדי לתפקד היטב לכל הפחות ומן הסתם, כדי להיות מאושרים. בספר "גרונטולוגיה מעשית" מאת דנה פרילוצקי ומירי כהן מדובר על הצורך של זקנים בודדים, ובפרט כאלה הסובלים ממחלה המגבילה את כושר הדיבור שלהם, במגע ועל הקשיים שנובעים מכך שהאתיקה המקצועית של ימינו אוסרת על המטפלים לגעת בהם שלא לצורך טיפול רפואי גרידה.

תקשורת מדוברת היא ללא ספק הפגומה מבין כל סוגי התקשורת הבינאישית. מגע, קשר עין, שפת גוף, טון דיבור – כל אלה מביעים וחשובים לאינטימיות פי כמה וכמה מן המילה המדוברת. מגע אינו רק נעים, אינטימי ומנחם הוא גם אמצעי חיוני לתקשורת בינאישית. אני זוכרת כשהקורונה רק התחילה, מצאתי עצמי במעמד חתימת חוזה יום לאחר שיצאה ההנחיה לא ללחוץ ידיים ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אני אדם שמייחס חשיבות רבה ללחיצת ידיים בסיטואציות רשמיות, הכרויות והסכמים. אני מודדת את האדם שמולי על פי לחיצת היד שלו בהרבה מצבים. מובן שלא ידעתי אז, שתוך חודש אמצא את עצמי תקועה בין ארבעה קירות כשכל המגע האנושי שלי מתחיל ומסתכם בשיחות וידאו.

זה לא דכאון, זה עצב

את המשפט הזה אמרה הפסיכולוגית שלי לפני כשבועיים, כשאמרתי לה שנראה לי שאני מתחילה לשקוע שוב בדיכאון. הקורונה שוללת מהרווקים, הגרושים, האלמנים והזקנים הבודדים מגע אנושי בכלל ומגע אינטימי בפרט. ההתייחסות היחידה בה נתקלתי בטלוויזיה עד כה לצרתם של הרווקים היתה פרודיה על זה שכולנו מתוסכלים כי אין טינדר. אז בואו ואחדש לכם משהו, סקס זה לא רק משהו מלוכלך שדושים עושים בסמטאות אחוריות עם פמינאציות מקועקעות עם שיער כחול. סקס זו עוד צורת תקשורת, דרך לפורקן פיזי ורגשי ואוי למקלדת אשר תכיל, דרך להביע ולקבל אהבה. גם אנשים שלא נמצאים במערכת יחסים ארוכה ומחייבת זקוקים וראויים לסקס.

כשהייתי נערה הצטרפתי לתנועת הנוער של בני ברית, בה היו רב חבריי. שנאתי כל רגע שם ובזתי בסתר לכל מנגני הגיטרה השרים ארצישראלית והמתחבקים מבוקר ועד ערב. ככה קראתי להם מאחורי הגב, "המתחבקים". תבינו, אני גדלתי עם אמא גרמנייה ואבא סרקסטי. אצלנו לא התחבקו (מצחיק לחשוב על זה עכשיו, כי את כל החיבוקים שלא קיבלתי מהוריי כילדה קיבלתי מהם עם ריבית דריבית כבוגרת, אבל זה לא חשוב כרגע) וכל החיבוקייה הזו נראתה לי באותן השנים כמו צביעות אחת גדולה שהתגאיתי לא לקחת בה חלק. מאז עברו שנים, עברתי תהליכים, הייתי חברה במגוון ארגונים והפכתי, אויה, למתחבקת מן השורה הראשונה. אני מחבקת חברות, חברים, קרובי משפחה, תינוקים, כלבים ודגי פרווה. למעשה, אני מחבקת כל מה שלא זז מספיק מהר כדי להתחמק ממני. זאת, כאמור, עד לפני חודש. אז נפסקו כל החיבוקים בבת אחת. ותאמינו לי, שזה קשה לי יותר מהבידוד החברתי עצמו. אותו עוד אפשר איכשהו לעקוף, עם כל הצ'טים והטלפונים והזומים למיניהם. אבל המחסור במגע אנושי שובר אותי ואני רחוקה מלהיות היחידה.

לא איש דברים אני, לו מיעטתי לאהוב, הייתי מרבה לדבר

מה יהיה אחרי שהתפרצות הקורונה תגמר? אני חושבת על זה הרבה בימים אלה. האם נחזור לימים, עליהם כתבה ג'יין אוסטן בספריה, בהם מגע כף יד חשופה בשורש כף יד חשופה יהיה הדבר הארוטי ביותר עבור זוגות מאוהבים? האם ננוד בראשנו בנימוס למכרים ברחוב או בחנות, כאילו כולנו יקים שהרגע עלו לפלשתינה? איך נתגבר על הרתיעה ההדדית שכולנו חווים עכשיו על המדרכות ובסופרים, זו שגורמת לנו לקפוץ לאחור בזעף כל פעם שמישהו שובר את מחסום שני המטרים הסטריליים הבלתי-נראים שבנינו מסביבנו? הלא הרתיעה הזו מקרבה פיזית ומגע מנוגדת לחלוטין לאופי האנושי ובכל אופן, הפכה לטבענו בשבועות האחרונים. האם נחזור לעצמנו או שמעכשיו אנשים יקיימו יחסי מין מזדמנים כשהם עטויים קונדום, כפפות ומסיכה? אני באמת לא יודעת.

אמה ומר נייטלי (המצוטט למעלה) המאורסים מחזיקים, סוף סוף, ידיים

מה שאני כן יודעת זה שהסבל שלנו, האנשים הבודדים, אמיתי ובר-תוקף. אנחנו, שלא חגגנו את הסדר "בקרב המשפחה הגרעינית" אלא לבד עם הקיר (או במקרה שלי, עם תמונה של סבתו של אבי, מאשה, עליה השלום) כואבים מאד ועצובים מאד וחלקנו סובלים מחרדות ודכאון קשים שעוברים מתחת לרדאר של כל מערכות הבריאות בארץ.

סבתו של אבי, מאשה, עליה השלום ואני מסבות לשולחן הסדר

לבי יוצא אל "חבריי למגזר" שאתרע מזלם ואינם מקבלים טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי בימים אלה. מתישהו בעתיד הקרוב יתחילו לחקור את השפעות מגפת הקורונה על מצבו הנפשי של ציבור המבודדים וככל הנראה יגלו עלייה חדה במספר פגועי הנפש, השפעות מסיביות על התחלואה עצמה ו(אני משערת שגם)עליה במספר המתאבדים וניסיונות ההתאבדות. כל זה יהיה, כנהוג במקומותינו, מעט מדי ומאוחר מדי.

אם אתם תוהים מה אתם יכולים או צריכים לעשות, התשובה פשוטה – אם אתם אנשים בודדים, דברו בקול בלי לחשוש. שתפו אנשים בפחדים, האומללות, העצב והחרדות שלכם. אל תחששו לומר איך אתם מרגישים ואל תתנו לסותמי-פיות להשתיק אתכם. בין אם אתם לבד מבחירה או כי כך יצא או כי כך רצה הגורל בניגוד מוחלט לרצונכם, השורה התחתונה זהה – אתם בני אדם. יצורי אנוש כמו כל אדם אחר ואתם חשובים וראויים כמו כל אדם אחר ומגיע לקולכם להישמע.

ואם אתם חברים, קרובי משפחה, מכרים או סתם מגיבים ברשת, הנתקלים באדם בודד שכותב על הסבל שלו, תנו לו מקום וחזקו אותו. לעולם אל תגיבו על סבל של אדם אחר ב"תוקיר תודה על.." או "לו היית במקומי" או "לו הייתי במקומך" אלא רק בהקשבה, אמפתיה ומתן תוקף לתחושות הקשות. הציעו נחמה נטולת השוואות או שיפוטיות ואם אין לכם משהו טוב לומר, פשוט שתקו. האינטרנט יהיה מקום הרבה יותר טוב באופן כללי אם אנשים שאין להם שום דבר טוב להקליד פשוט לא יקלידו.

אני רוצה לסיים בדברים שאמרה לי הפסיכולוגית הנפלאה שלי אתמול לסיכום שיחתנו: "מעבר לזה ששרים מה נשתנה על המרפסות, המעניין הוא מה באמת קורה בחדרי חדרים בין אדם לבין עצמו, כי גם לשם נכנסה הקורונה ועשתה משהו גדול מאד". ועל כך, בפעם הבאה.

אני מודה לחווה קפלן על עזרתה בכתיבת רשומה זו.

מה לבשתי ב-Q4 של 2019

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 26 Mar 2020 16:27:00 +0000

אלוהים ישמור, חתיכים וחתיכות, נגיף רשע קם עלינו לכלותינו ומשעמם לי נורא בבית וכבר שיחקתי בכל המשחקים שלי והשכבתי את הבובות לישון וקראתי סיפור ואין לי מה לעשות יותר אז החלטתי לעדכן את השבלג, על כל צרה שלא תבוא.

מאחר ויצירתיות והסגר לא הולכים אצלי מי יודע מה ביחד, אתם מוזמנים להציע רעיונות ונושאים עליהם תשמחו לקרוא בדף הפייסבוק שלי. בינתים, כמו שכתבתי שם קודם, אפרסם את הרשומה הזו שכבר חודשיים בערך כמעט מוכנה פה. רעיון לרשומה הבאה כבר יש לי, אבל אחרי זה - מה שבא לכם.

וכעת, דמיינו שאנחנו חוזרים בזמן לימים בהם אנשים יצאו מהבית לבושים בבגדים. אני לבושה בפיג'מות 90% מהזמן בימים אלה (האמת שאין לי טרנינגים שמתאימים ללבישה בבית ואני מחכה לכמה שקניתי מאסוס). אני רואה שאת התלבושת האחרונה פה לבשתי להופעה במרכז לאומניות הבמה ובכנות, בא לי לבכות. יאללה דיסקו חצילי קורונה!

תלבושת לעבודה

שמלונת של ייפי וויפי

סריג של טולה

צמודונים מנקסט

נעלים של Converse

עגילים מאסוס

ולחשוב שהצרה הכי גדולה שהיתה לי בזמן שתכננתי לפרסם את הרשומה הזו במקור היתה שעבדתי במקום נטול מראות או מישהו שיצלם אותי למה לבשתי היום. מאז הספקתי להתפטר, לחזור לחברייה בוויוורק תוך כדי חיפוש עבודה ולהכנס לבידוד. פחח אני אומרת. אבל אם להתמקד, פה אני לובשת תלבושת רכה (כנראה כדי להתרגע אחרי יום פגישות בו התלבשתי מחויט יותר). החולצה מתאימה מאד למצב הרוח הנוכחי והיא ממעצבת אוסטרלית חמודה בה נתקלתי באינסטוש.

תלבושת נוספת לעבודה

חולצה של Lazy Oaf

ג'ינס מ-Next

נעלים של נייקי מ-Sneakerbox

עגילים מאסוס

תלבושת חומה וחמימה. אין לי כמעט שום בגד בצבע הנעליים האלה, אותן אני אוהבת לנעול בחורף, אז כשאני רואה אחד ועוד כזה עם סנופי, אני ישר קופצת עליו. הורוד בשיער דהה מזמן חזרה ללבן ואני מודה שכרגע אני מאד מרוצה ממנו בצבעו הטבעי.

תלבושת לפה ושם

מעיל Lazy Oaf

יהויתיק Lazy Oaf

ג'ינס מאסוס

נעלים של נייקי

מה יש לנו פה מה יש לנו פה, הלא זה מיודענו יהויתיק. בדיוק הבוקר ברכתיו לשלום וחשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לכבס אותו קצת. בכל מקרה, כאן הוא מצולם עם אחיו המעיל, שאמנם אינו עמיד לגשם אך נעים מאד וחביב בקור ישראלי סטנדרטי, שהוא יותר קריר מקר ומקדימה יש לו שפן.

תלבושת להופעה

חולצה של מוטיף (הי"ד)

חצאית מאסוס

גרבונים מ-We Love Colors (משנת טיכו)

נעלים של אדידס

לפני כחודשיים החלטתי שיותר מדי זמן לא הלכתי להופעה של יסמין לוי אהובתי, וטוב שכך כי אחרת אלוהים יודע מתי הייתי רואה אותה בהופעה שוב. אני לובשת כאן חצאית מיני מצמר שקניתי באסוס ומירכיי השמנמנות ומטה הכל ורוד ורוד ורוד! איי איפה הימים שירכיים שמנמנים וורודים הנצו על כל עץ רענן? אני מקווה שיחזרו שוב במהרה.

אוקי, ניקיתי את המרתפים ועכשיו אפשר לכתוב רשומות חדשות ורלוונטיות. ולסיום, הנה שיר אקטואלי עם מקסימום גרוב. תהנו!

מה לבשתי בעשרת אלפים השנים האחרונות - חלק ג'

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 14 Sep 2019 18:02:00 +0000

קשים חיי השבליג, קשים ולא קלים. ארבעה חודשים עוברים ואני לא כותבת פה כלום ואז הופ שלוש רשומות בשבוע אחד. על שום מה? אין לדעת. דרכי השבלג נסתרות הן, כלומר הן לא סודיות או משהו פשוט מוחבאות מאחורי הרבה מאד שומן. אקיצר, הבטחתי שיהיו שלוש רשומות מה לבשתי בזמן האחרון וזו השלישית.

הפעם, נתרכז בטישרטים מודפסים, שהם פריט האופנה החביב עליי בעת האחרונה. זה מוזר, איך הטעם משתנה עם הזמן ודברים שפעם אהבתי ואז הפסקתי לאהוב חוזרים להתחבב עליי עם חלוף השנים. נראה שאת רובן אמשיך ללבוש בקיץ, עם עליונית כזו או אחרת. הבא ונשזוף כמה מהחולצות המודפסות החביבות עליי בימים אלה, של ווי? יאלליק.

חולצת סבא ונכד גרב

לעתים נראה לחבריי שאני סטטוס פייסבוק מהלך, ולעתים הם גם צודקים. לאחרונה נראיתי לובשת מספר מימים שאני אוהבת ומה אהוב יותר מערכים מוויקיפדיה מומחזים בידי גרביים? מיד כששמעתי שהגרביים הוציאו חולצית במהדורה מוגבלת במחיר מגוחך למדי אצתי רצתי להזמין לי אחת. מסתבר שהחולצה לא רק חמודה אלא רכה ונעימה עד מאד מה שעשה אותי שרונה מרוצה עד הגג.

חולצית זו משתייכת לקבוצת החולצות המודפסות שאני לובשת בתקווה למצוא בעלי ברית בין הקהל. כאלה שיזהו את הסמל שעל החולצה שאני לובשת וידברו איתי על כמה גם הם אוהבים את הדבר אותו הוא מייצג או סתם ינידו ראשם לעברי בחיוך ברחוב כשיזהו אותי כמשתייכת לאותו המועדון בו הם עצמם חברים. הבעיה היא, שנראה שאני אוהבת דברים שנמצאים בשוליים השוליים ביותר של התרבות (כמו חולצת יהויפלין שמעולם לא זוהתה בידי אדם או חיה מאז קניתי אותה לפני כשנה וחצי). נראה שמעריצי ערכים מוויקיפדיה מומחזים בידי גרביים הם מתי מעט בחברה אך אני עדין מאמינה שיום יבוא ואתקל באחד.

חולצות לאנשים עם שיער שיבה

סיפרתי לכם כבר שאני אוהבת ללבוש חולצות שמבהירות לנודניקים מסוגים שונים שאני מגדלת שיער שיבה מבחירה ולא כי אני מוזנחת או כל סיבה דבילית אחרת שעשויה לעלות על דעתם. אני לובשת אותן גם כשאני עצמי מרגישה שאני לא נראית במיטבי ומחפשת להתגונן מפני מבטי תוכחה דמיוניים של אחרים. כן, כשאת אישה עם שיער שיבה גלוי את נהנית מביקורת אמיתית של אנשים (לרב במסווה של "שיואו איזה אמיצה את") וגם עם דמיונות אודות ביקורת מאנשים שבכלל לא מעוניינים במה שכן או לא צומח על ראשך. נו שוין.

חולצת פיגי

לא לעתים קרובות מזדמן לאישה להתקל בחולצת מיס פיגי חושנית בזהב, לכן כשחברה שביקרה בניו יורק שלחה לי צילום של החולצה הזו מחנות לא ברורה בצ'לסי מרקט מיד צווחתי "קני לי אותה, קני לי אותה מיד!". בדיעבד, הסתבר שזו חולצה של Opening Ceremony שעלתה איזה שישים דולר. אופסי!

חולצת ציפורים

אוח, כמה שאני אוהבת את קומיקס הציפורים של נעה כ"ץ. מיותר לציין שהשקעתי בקמפיין מימון ההמונים של הספר שלה ובין השאר בחרתי בחולצה נאה זו, שכן גם אני (כמו ידידנו הקקפו) שמנמנה וריחנית, ויד מי שיעידו על כך.

חולצת צ'רלי בראון

את החולצה החמודה הזו קניתי בתערוכה היפהפיה של צ'רלי בראון בסומרסט האוס בדצמבר. היא גם חמודה כללית, גם מתאימה ספציפית לימים בהם אין לי חשק להחבר עם בני אדם וגם יש לה צבע אפרסק כהה (או תפוז בהיר) נחמד.

זוט עני

זהו, תם והושלם אוסף התלבושות שלי משבע מאות השנים האחרונות. עכשיו אאלץ למצוא נושאים רציניים יותר לכתוב עליהם כאן, אבל כרגע המחשבה הזו מעייפת אותי ומתחשק לי לאכול גלידה פצפוצים וזאת בדיוק אעשה כי בשנת 2019 אישה יכולה לבלוע פיצפוצים אם בא לה.

מה לבשתי בעשרת אלפים השנים האחרונות - חלק ב'

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 11 Sep 2019 09:38:00 +0000

שלום רב שובכם חתיכים וחתיכות, הנה חלק ב' של חלק א' של מה לבשתי בשבעים מיליון השנים האחרונות. כל כך הרבה בגדים כל כך מעט זמן!

תלבושת לעבודה

מכנסים מאסוס שהפכתי לקצרים

חולצה של מוטיף (ישנה)

שרשרת של N2 (ישנה)

הבלאנדסטון הקדושים

איזה מזל שאפשר ללכת לעבודה עם מכנסים קצרים במדינה הזו, אחרת אני ורבים אחרים היינו מתים בשלוליות זיעה של עצמנו ואנשים שלובשים בגדים ארוכים לעבודה היו נאלצים לפנות את גופותינו והיו מתים בשלולית זיעה משל עצמם והכלכלה הישראלית היתה קורסת.

המכנסים האלה היו במקור מכנסים ארוכים בצבע מטריף וגזרה ממש לא מחמיאה מאסוס (רחבים בירכיים וצרים בקרסול, לא טוב בכלל). אחרי שניסיתי ולא הצלחתי למכור אותם, חשבתי לעצמי שכדאי לנסות להפוך אותם לברמודה ואני מרוצה מאד מהתוצאה.

תלבושת לעבודה

חולצה של קרמה קומה (ענתיקה)

ג'ינס מאסוס (ענתיקה)

כפכפים של People (שנה שעברה)

יומיים לפני שלבשתי את האנסמבל הזה (הו הו) קראתי בבלוג של לי וולף שהיא לובשת חולצות כותנה ארוכות בקיץ. הזעתי רק מהקריאה וחשבתי לעצמי "איזה כיף להיות רזה". למחרת ראיתי בסופרפארם בחורה, ששוקלת שליש ממני להערכתי, לובשת חולצת פסים כחולה מכופתרת ארוכת שרוולים מעל ג'ינס קצר עם כפכפים וחשבתי לעצמי "קיבינילפת, אני חייבת לבדוק את זה יעבוד גם עליי" וכך הגענו לתלבושת הזו.

בחרתי בחולצה ארוכה שתכסה את הג'ינס חלקית, כי למרות הכל, לא הרגשתי נוח להגיע למשרד בתלבושת קצרה מדי (אני אוהבת להבחין בין לבוש לעבודה ולבוש פנאי). השארתי את הכפתרים בתחתית פתוחים בשביל ההרגשה הנינוחה וקיפלתי את השרוולים הכי גבוה שיכולתי. להפתעתי, זה היה ממש נחמד וגם לא חם כמו שחששתי שיהיה. הלקח היחיד היה שבפעם הבאה צריך לעשות זאת עם חולצה ששרווליה רחבים יותר, כי אלה מאד צרים ולא יכולתי לקפל אותם קצר כמו שהייתי רוצה. בקיצור - 1:1 לשמנות מול הרזות.

תלבושת לחגיגת יומולדת

שמלה מאסוס (ישנה)

גופיה מנקסט

תיק של דניאלה להבי (ישן)

כפכפים מנקסט

את התלבושת הזו ראיתם כאן בעבר עם אביזרים שונים. גופיית הסבא נועדה לטשטש את המחשופים העצומים למדי שלה, מקדימה ומאחור וגם להקליל אותה טיפה. הלכתי על אביזרים בנמר וזהב כי איזה כיף זה אביזרים בנמר וזהב.

תלבושת לעבודה

חולצה מחנות מעצבים בלונדון

ג'ינס מאסוס

סנדלים של קלארקס

חגורה מאולתרת

את החולצה הזו קניתי שנה שעברה בלונדון מהסיבה הכי מטומטמת שאפשר לקנות חולצה - הייתי בחנות מהממת ונורא רציתי משהו משם והחולצה הזו היתה היחידה שעלתה עליי. גאוני ומצוין ללא ספק. בכל מקרה, אחרי ההתנסות הקודמת בכותנה ארוכה ג'ינס קצר חשבתי שיהיה נחמד ללבוש אותה סוף סוף. מאחר ומדובר בחולצה/שמלונת מרובעת חיפשתי חגורה שתצר אותה במותניים (יש לי כאלה בחיי) אבל כל החגורות (המעטות) שלי לא התאימו, ובסוף תלשתי ממראת חדר השינה את שרשרת הפונפונים שמקשטת אותה ואילתרתי ממנה חגורה. אנשים ממש התלהבו מהמראה הזה, אז כנראה שללבוש דברים שתלשת מהקיר זה אחלה רעיון. נסו ותהנו!

אני עובדת הרבה זה נכון

שמלה מנקסט

הבלאנדסטון הקדושים

שרשרת של פאולה לפידות

שמעו, מזמן לא התלהבתי מבגד כמו מהשמלה הזו. כבר שנים שאני מנסה למצוא שמלונת פרחונית בסגנון שלובשות הנשים בלונדון מתחת לסוודרים והמעילים שלהן ולא מוצאת את הגרסה המדויקת שתתאים לי. כל זה היסטוריה עכשיו, כי לפני כמה שבועות הזמנתי מנקסט שמלונת פרחונית שעלתה פחות ממאה שקלים ומונחת עליי בול והיא בדיוק מה שכל השנים אני מחפשת. לכן מיהרתי להזמין אותה בצבע השני בו היא קיימת, הוא זה שרואים בתמונה - מין נמר ג'ירפה לא ברור עם פרחים ורודים קטנים, הדפס שלא הגיוני בשיט אבל אני מרוצה ממנו עד מאד. השמלה צרה במותניים ומרווחת מאחור ואני אוהבת אותה ואת אחותה אהבת אמת. הידד!

נכון אני במעלית לעבודה

חולצה מרזילי

ג'ינס מאסוס (ישן)

שרשרת מאסוס

ילקוט מחשב מאמזון

כפכפים של People

למזלי, רב לקוחותיי מחזיקים בקוד לבוש קליל מאד למשרד, כך שגם כשאני מגיעה לאתר לקוח אני יכולה להתלבש בהתאם למזג האוויר בניגוד ללבוש מחוייט ונעלים סגורות. השרשרת הזו נחמדה בעיני. היא גסה למראה, עם חוליות גדולות, ויש לה שני גדילים שיכולים לבוא מקדימה או מאחורה - אחד מסתיים בכדור שמנמן (ויש לי עגילים שמתאימים לו בול) והשני בגוש אמטיסט. והאמטיסט מתאים בול לחולצה הזו, שלא רואים בצילום, אבל היא מפוספסת בסגול בהיר ולבן. בדיוק סוג הבגדים ששמנות לא מוצאות אף פעם. לשמחתי, מעצבת הבית של רזילי, מירית רודריג, שלרב עושה בגדים שלא יעלו לי על הזרת, עשתה את החולצה הזו במידה יחידה שמתאימה לי היטב. רזילי זו ללא ספק החנות שבה אפשר למצוא אוצרות כשאת שמנה, או מצויידת היטב, או גם וגם.

תלבושת לאופרה

אוברול ממוד קלות'

זוכרים שבפעם הקודמת כתבתי על האוברול ממוד קלות' שאני צריכה למכור (ומכרתי באמת) שיש לו אח גדול ומושלם? אז תגידו שלום לאח הגדול. שילוב הצבעים הירוק רעל וורדרד סופר עדין שלו מהמם, המחשוף שלו מושלם, הוא צר במקומות הנכונים ורחב במקומות הנכונים ואני מתענגת בכל פעם שאני לובשת אותו (ולא נרשמו תלונות מאנשים אחרים). רק להוסיף שפתון ואת מוכנה ללילה באופרה.

בחיים לא תנחשו

חולצה של מוטיף

מכנסים של Lazy Oaf (קולקציה קודמת)

נעלים של פלאדיום

תיק של קורט גייגר

אני חושדת שמכנסי החתולים האלה הולכים רק עם חולצות חלקות, לבנות או שחורות. זה המחיר שצריך לשלם על מכנסים מחוייטים (יחסית) משופעים בחתולים, והמחיר מקובל עליי. את התיק הזעיר קניתי בדצמבר בלונדון בסייל של קור גייגר (עלה 49 פאונד במקום מאה ועשרים בערך) ולמרות שהוא חורפי לחלוטין, עם הטוויד ונוצות הפוקסיה המהממות שלו, חשבתי שלגיטימי לצוות אותו גם בקיץ לתלבושת כה מונוכרומטית. כל אחת וטעמה המה.

בסדר בסדר שמענו עליכם

חולצה של טולה

מכנסים של טולה

הבלאנדסטון הקדושים

שרשרת של N2 (ישנה כמו השבלוג)

מי פשטה על הסייל של טולה וקנתה לה מכנסיים וורודים מי? אני! את הטישרטים המושלמים של דניאל אני לובשת כבר שנתיים והם תמיד מחמיאים ונוחים להפליא (והשרוולים בדיוק באורך הנכון). המכנסיים הוורודים נעימים וגמישים אבל לא מדי ווורודים ויש להם צבע וורוד, וזה מוצא חן בעיני. את השרשרת יזהו ותיקי השבלוג, שכן היא קיימת יותר משהוא קיים וכיכבה פה הרבה בימיו הראשונים (למשל). השיער הלבן, כפי שאתם רואים, מתקדם היטב תודה.

בינתים הימים מתקצרים, בסופר ראיתי גוייבות והכרכום בחלוני הוציא ניצן ראשון. Fuzzy של גרנט לי באפלו מתנגן על הפטיפון מיום שבת וכולנו יודעים מה זה אומר - הסתיו מגיע. בקרוב נוכל ללבוש יותר בגדים ולהזיע פחות ואולי תהיה לנו הקלה קלה מכל הגודש המכביד הזה של הקיץ הישראלי. אני אסתפק בלהיות כבר אחרי הבחירות וחזרה בשגרה ואני בטוחה שאיני היחידה שחשה ככה.

מה לבשתי בעשרת אלפים השנים האחרונות א'

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 07 Sep 2019 12:32:00 +0000

היוש היוש מה טוב לבכם ביין? סבבה. אני, לעומתכם, חשבתי שיהיה נחמד להעלות רשומת "מה לבשתי" כדי לעודד את מאמציי הכנים לא להתלבש כמו סתם שמנה בקיץ, ואז קלטתי שלא עשיתי את זה מאז אפריל, כמדומני, ויש פה חומר לשלוש (כן, שלוש) רשומות. אז הנה הראשונה מביניהן - הידד!

מה לבשתי להופעה של טריקסי

חולצה מנקסט

מכנסים של פרמה

נעלים של אדידס

אחחח טריקסי טריקסי, היא באמת פצצה מיוחדת במינה. בצילום כאן היא בדיוק חתמה לי על התקליט שלה (נראה לי שאני היחידה שקנתה דוקא תקליט בדוכן המרץ'). בכל מקרה, מכנסי הניצנוצאז' האלה הם מהמותג של ניקולט שרידן וגבי פרש זכרונו לברכה (הן הודיעו על חיסולו לא מזמן). הם שכבר בארון שלי קרוב לשנתיים לפני שסוף סוף לבשתי אותם, אבל אני שמחה שנסיונותי למכור אותם עלו בתוהו כי הם מחמיאים ומושכים תשומת לב הרבה יותר ממש שהייתם מצפים ממכנסים גבריים רחבים, יתכן שזה קשור לעובדה שרואים את הניצנוצאז' פוקסיה שלהם בעין בלתי מזויינת מהירח.

תלבושת לפיקניק יומולדת

שמלה של דנה סידי מרזילי

אדידס i5923

השמלה הזו היא שמלה במידה יחידה שהתפתיתי לקנות בגלל הכתפתיות המכווצות המהממות. אבל יתכן שההיבריז שלי גבר עליי, כי היא גורמת לי להראות כמו שק תפוחי-אדמה וגם צרה טיפה במשמני השחי. אני חושבת שאאלץ למכור אותה למישהי רזה במעט או הרבה ממני (אם יש קונה בקהל, מוזמנת לפנות אליי). נו שוין! את האדידס i5923 יש לי בכמה וכמה צבעים והן סניקרז נוחות להפליא להליכה, שמגיעות באינסוף שילובי צבעים פרקטיים יותר ופחות. שווה לנסות!

אני לובשת

טישרט אמריקאי כלשהו

מכנסים מאסוס

הבלאנדסטון הקדושים

המכנסים הקצרים האלה הם מהקניות הטובות ביותר שלי באסוס בשנים האחרונות, אני פשוט מטורפת עליהן. הן במידה שלי, יושבות גבוה והדוקות למדי במותן, אבל נראות עצומות למטה והשילוב הזה עם הצבע הורדרד-סגלגל שלהן פשוט מהמם בעיני. אני הולכת איתן לעבודה בעיקר, שכן בעיני הן נחשבות מחוייטות ואני רוצה לראות מי יעז לקרוא עליי תיגר בענין זה.

אני לובשת

שמלה של מאיה בש

סניקרז של פלאדיום

תיק מקורט גייגר בלונדון

הבגדים של מאיה בש פשוטים למראה אבל תמיד מתחבאת בהם איזו הפתעה נחמדה. במקרה הזה אני לובשת שמלת טישרט אפורה ומרובעת למראה שבגבה מתחבאת בחורה שלובשת חולצת טישרת אפורה ומרובעת למראה. מה רע?

תלבושת ליומולדת של ליפז

שמלה של דנה סידי מרזילי

כפכפים של בגבון (ישנים)

אוח השמלה הזאת, כל מי שרואה אותה מתעלף ובצדק. היא מהפאקינממת, על תפח שרוולויה וגזרתה הרחבה אך מתהדקת. גם היא, כמו קודמתה פה למעלה, מגיעה במידה אחת וגם היא לא מיועדת לנשים במידתי אבל להבדיל מאחותה שלא מחמיאה לי בכלל, השמלה הזו נראית כאילו נתפרה עבורי. ראיתי צילומים שלה על דוגמניות יפות ממני פי מיליון ועדין, אם תסלחו לי, עליי היא נראית טוב יותר. מה הפלא שאן שרלי פינטזה כל נעוריה על תפח שרוולים?? בואו נראה עוד תמונה, אוי היא כה יפה.

אני לובשת

אוברול ממוד קלות'

אדידס i5923

יופי שרונה, כתבת שיש לך את הנעלים האלה בכמה וכמה צבעים והנה הן שוב באותו הצבע שמופיע למעלה. אני מניחה שאנחנו צריכים לשמוח שאני לא נועלת פה בלאנדסטון! גם כאן מדובר בבגד מבד נעים להפליא, שיש לי את אחיו הכמעט-תאום בצבע אחר, רק שהכמעט-תאום מתאים לי כמו כפפה וזה פחות. לכן אני חושבת שגם אותו אמכור, אז אם יש קונה בקהל - דברי איתי! בכל מקרה אפרסם את הבגדים למכירה בדף הפייסבוק של השבלוג. את אחיו הגדול והיפהפה תפגשו ברשומת "מה לבשתי בעשרת אלפים השנים האחרונות ב" שאפרסם בהמשך השבוע.

למחפשות רעיונות למילבש, אני מעדכנת את האינסטושבלוג בתדירות גבוהה משמעותית מזו שאני מעדכנת פה אז שווה לעקוב.

מלחמת השיבה הגדולה - חלק ב'

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 06 Jul 2019 14:22:00 +0000

הפעם האחרונה שכתבתי על ההחלטה לגדל את שיער השיבה שלי היתה באוקטובר, אז חשבתי שמן הראוי לפרסם עדכונאז'.

לא צבעתי את השיער מסוף מרץ 2018, כלומר לפני שנה ושלושה חודשים בערך. בחודשים הראשונים הייתי במלחמה יומיומית עם הדחף להרים ידיים ולצבוע שוב. בפרט ששתי הפעמים בהן צבעתי את השיער לבלונד פלטינה היו כה נפלאות (לא הצביעות עצמן, אללה איסטור, אלא התוצאה). בכל 43 שנותיי לא אהבתי את צבע השיער שלי כמו בשנה בה היה בלונדיני על גבול הלבן. הרגשתי זוהרת וחמודה ונשית לאללה ונהניתי מכל רגע. כלומר, מכל רגע בו לא נגעתי בשיער או הרטבתי אותו, כי הוא היה מגעיל כל כך שדמה יותר לניילון ישן מלמשהו אנושי. זה עדין נכון, אגב, הקצוות המחומצנים שלי איומים ונוראים למגע.

שיער השיבה שלי מפוזר בקדמת הראש, מימין בעיקר

בשנה ומשהו הראשונות (כלומר עד לפני כחודש) נאבקתי כל הזמן עם הפחד שאני נראית מוזנחת, זקנה ומוזנחת בגלל השיער הלבן. השילוב של פגישות עסקיות מחד וחיפוש זוגיות חדשה מאידך עם מראה שעלול להתפס כמוזנח לא עובד בשבילי ומצאתי את עצמי ברכבת הרים רגשית בה יום אחד אני מרוצה מעצמי עד השמיים ויום אחרי כן אני מתביישת באיך שאני נראית, וחוזר חלילה עד אינסוף.

כחלק מחיפוש הפתרונות האינסופי שלי בחודשים האחרונים, שקלתי לפני כחודש לשים תוספות שיער. הרעיון היה להאריך את השיער שלי במכה, ולחסוך לי שנתיים של הארכה בדרך לשיער הארוך האסוף בקוקו ארוך או סופגנייה שמנה, מראה בו (לדעתי) שיער שחציו לבן וחציו טבעי אחר יעבוד עליי יופי. מצאתי עצמי נכנסת לבוחצן גליחצען שלם של מחקר על מקורות השיער בתוספות, בסופו הגעתי למסקנה שאיני יכולה מוסרית להשתמש בשיער של אדם אחר שכן, אם לסכם את הענין במשפט אחד, אף אחד לא מוכר את השיער שלו אם אינו חייב לעשות כן. ובזאת נגנזה תקוותי האחרונה לעבור את התהליך הזה בקלות. דווקא אז, להפתעתי, השתחרר משהו והתחלתי להרגיש נוח יותר עם המעבר. לא שהפסקתי לחלוטין לבהות בעצמי במראה ולשקול צביעות, גוונים ושאר דרכים לחזור למראה "מטופח" יותר, אבל תדירות הנסיגות האלה ירדה לכאחת בשבוע וזה פיזבילי לחלוטין מבחינתי.

להלן כמה דברים שעוזרים לי במאבקי הצודק לחיות בשלום עם השיער הטבעי שלי:

אני מזכירה לעצמי למה עשיתי את הבחירה הזו

הסיבות העיקריות להחלטה להפסיק לצבוע את השיער היתה תהייה בנוגע לצבע השיער הטבעי שלי, אותו לא ראיתי כעשרים שנים, ומצבו האומלל של שערי בעקבות עשרים שנות טיפולים כימיים, ששיאן שני חמצונים למוות. אני רוצה שיער נעים למגע שדורש מינימום חומרים לתחזוק. בנוסף, בחרתי לעבוד על הקבלה העצמית שלי בדרך הזו. הזדקנות הגוף קשה ומפחידה. בגילי מתחילים שינויים פיזיים שניכרים כלפי חוץ וחשוב למצוא דרך לחיות איתם בשלום אחרת צפוי לי עתיד של אומללות רבה וארוכת שנים.

קבוצות תמיכה

אין כמו שיתוף האומללות עם אומללות אחרות וקבלת השראה מנשים שוחלקות איתי את הדרך לשיפור מצב הרוח. יש הרבה קבוצות של נשים שעוברות לשיער השיבה שלהן, אני מחבבת במיוחד את קבוצת הפייסבוק הזו ואת קבוצת האינסטוש הזו. הקבוצות האלה הן המקום ללכת אליו גם כשקשה וגם כשחווים שביעות רצון עצמית, ושני הפורמטים הללו מתקבלים בשתיהן בברכה.

חפיפות תכופות יותר

השיער נראה טוב יותר כשהוא נקי וחשוב מכך, הוא מרגיש טוב יותר. אם בעבר הייתי גוררת 4 ימים בין חפיפה לחפיפה, כיום אני משתדלת לחפוף כל 3 ימים.

שטיפה צבעונית

בארון האמבטיה שלי מחכות שטיפה ורודה-שפרנבת וצביעה סגולה בהירה-עננים. אחת לכמה ימים אני שולפת אחת מהן ומניחה ליד הכיור כתזכורת להשתמש בהן (הפעם האחרונה היתה בשבוע שעבר, לפני פגישה עסקית חשובה) ואחרי יומיים-שלושה הן חוזרות לארון כלאחר כבוד, כשהתקף ה"אאההעעע אני חייבת לעשות משהו עם השיער המביך הזה!!!" עובר. אגב, מאחר והשטיפות האלה מחזיקות שבועיים-שלושה גג ולא משפיעות על הרכב השערה אלא מכסות אותה בלבד, לא יקרה שום דבר נוראי אם כן אשתמש בהן ויהיה לי שיער צבעוני נחמד לכמה זמן. אחרי הכל, המטרה היא להרגיש טוב עם עצמי ולא לסבול.

שפתון צבעוני

איני חובבת גדולה של איפור בכלל ושל שפתונים בפרט. שפתונים נוהגים לייבש את השפתיים עד תום מחד ולהפוך אותן למוצג מוזיאוני מאידך. כזה שאין לגעת בו וכל קינוח אף, לעיסת מאפה או מלגום המיץ יהרסו ויאלצו אותך לתחזק לנצח, כלומר לייבש את השפתיים שוב ושוב. עם זאת, שפתון צבעוני (בדומה לבגדים ושיער צבעוניים) מגיע עם הכרזה ציבורית והיא אני מרוצה מעצמי ואין לי בעיה לבלוט, סו דיל וויט איט. ההכרזה הזו חשובה מאד למלבינות השיער בימים טובים אך גם בימים רעים (if you can't make it, fake it עובד טוב למדי ברב המקרים). לפיכך, מצאתי לי כמה שפתונים איתם אני יכולה לחיות בלי לסבול (כמעט כולם של ליים קריים, שניתן לקנות באתר שלהם וגם באתרים אחרים) ואני מורחת אותם יותר ויותר בימים אלה.

בתמונה Red Rose matte lipstick של ליים קריים

חולצות יעודיות

התגלית האחרונה שלי, ואחת האחראיות להקלה בתחושת הלחץ לצבוע בחודש האחרון, היא קיומן של חולצות שכל מטרתן לצעוק לעולם "השיער שלי לבן בכוונה ביצ'ז!!!" המגוון אינו עצום ושתיים מהחולצות שקניתי לא נשלחות לישראל והגיעו אליי דרך חברה אמריקאית, אבל אני מאד מאד מרוצה מהן. למעשה, לבשתי אחת מהן לראיון עבודה לפני כמה ימים עם מכנסיים מחויטים מאד, והרגשתי אחלה וגם בחלה (זה המקום להזכיר שבעולם ההייטק נהוג להפקיר זקנים בגילי בערבות הקרח לחכות למותם).

באופן כללי, אני מתלבשת צבעוני יותר ויותר מאז שמזג האוויר התחיל להתחמם. ברגעים אלה ממש, בעודי יושבת ומקלידה, נמצאת מאחורי שקית עצומה ובה מכנסים אדומים, וורודים ואדומים-וורודים שמחכה לקיצור אצל התופרת. ולמקרה שתהיתם, כל המכנסיים האלה הם מכנסים מחויטים לעבודה.

השפעה חיובית על סביבתי

זה החלק הבאמת נפלא בכל הסיפור. לאחרונה נתקלתי בכמה נשים, בהן אחת מחברותי הטובות ביותר, שראו כי טוב והחליטו להפסיק לצבוע את השיער והן מאד מרוצות מעצמן. זה כה משמח! אני מניחה שככה מרגישה שלי גרוס, שבגללה אני החלטתי להפסיק לצבוע בעצמי (למרות שלא חסרה לה השפעה חיובית על אנשים בשפע אופנים אחרים). בכל פעם שאני קרובה ללהשבר, אני מסתכלת בתמונות של שיערה הארוך והיפה של שלי ומזכירה לעצמי שזו המטרה - להיות נינוחה עם עצמי ויפה כמוה.

אלה מיטב הטיפים שלי לגידול שיער שיבה וחיים בשלום עם ההחלטה. בסופו של דבר, אתם יודעים, מדובר בהחלטה ובכל רגע אפשר להחליט החלטה אחרת. אני לא אסירה של השיער שלי בשום אופן ועם זאת, מענין כמה דבר חיצוני ונטול ערך לחלוטין כשלעצמו עמוס בפועל בכל כך הרבה משמעויות חברתיות ואישיות. בעולם תקין לא היתה פוליטיזציה של הגוף, כי לא היה צורך בכך. אבל בעולמנו הלקוי, כל קבלה עצמית מלווה בהכרזה פוליטית, תרצו בכך או לא. ולהיות שמנה עם שיער שיבה וליפסטיק, זו הבעת עמדה פוליטית. עם זה, בכל מקרה, אין לי שום בעיה. כל דבר שאני יכולה לעשות כדי לערער את מוסדות הפטריארכיה מקובל עליי.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני רוצה ללכת לחפוף ראש לפני שאנדי מארי וסרינה וויליאמס מתחילים לפרק את המגרש בווימבלדון.

בגדים בגדים בגדים באורז ושעועית

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 18 Apr 2019 04:30:00 +0000

שולם רב שובכי ציפורות וציפורים נחמדות ונחמדים. בזמן האחרון הייתי עסוקה מאד ולכן המעטתי בשבליג. אך לקראת חג האביב המתקרב, חשבתי שיהיה נחמד לשתף כמה תלבושות שחיבבתי מהשבועות האחרונים. לתשומת לבכם, מאז פורים אני מתכננת רשומה על התחפושת שלי ויש סיכוי לא רע שאולי לא אשכח לעשות את זה או שכן או שלא במהלך חול המועד. זו באמת היתה תחפושת נהדרת במיוחד. ועד אז, הנה כמה תלבושות מורכבות פחות.

תלבושת לעבודה

חולצה של טולה

מכנסים מנקסט

סריג מנקסט (ישן)

נעלים של אדידס מאסוס

כפי שכבר כתבתי ברשומה קודמת, אני מאוהבת לחלוטין בנעלים הוורודות אדומות האלה ובשילובן עם מכנסים ורודים (לא בתמונה) ואדומים (כן בתמונה). בגדול, אני חושבת שצבעים כאלה ראוי ללבוש רק עם חולצה לבנה, אבל בפועל אין לי כמעט חולצות לבנות ולכן ציוותתי את הפסים האלה, אותם השמדתי בתחילת השבוע האחרון בעזרתה האדיבה של מנת פסטה ברוטב שמן זית צהוב במיוחד. יהי זכרם הנחמד ברוך.

תלבושת נוספת לעבודה

מעיל מאסוס (ישן)

צעיף מאנתרופולוג'י (ישן)

חולצה של מותק

ג'ינס מאסוס

סניקרז של פלאדיום מסטורי

עד לאחרונה זו היתה התמונה המחובבת ביותר באינסטושבלוג וגם עליי היא חביבה מאד. התלבושת פשוטה אך מגניבה ומרמזת כי בחניון הבנין ממתין לי הארלי עצום (וללא ספק אין לי הארלי עצום, למרות שממש ממש בא לי). הג'ינס רחב וכהה, החולצה מפוספסת באלגנטיות והמעיל.. טוב מעיל אופנוענים זה קלאסיקה. לפעמים הכי פשוט זה הכי טוב.

אני לובשת

שמלה של טל שנפלד

ג'ינס מאסוס

אותם הסניקרז של פלאדיום מלמעלה

הדבר היחיד שהיה הופך את השמלה/טוניקה הזו לעוד יותר מושלמת זה ויתור על כריות הכתפיים (מאיפה חזרו אלה לאופנה פתאום? מה עוד ימציאו??). אני הייתי מוציאה לה את הכריות ומקצרת את השרוולים אבל וואו, איזה כיף ללבוש אותה והיא כה חתיכית. טל היא בהחלט מעצבת שכדאי לעקוב אחריה.

עוד תלבושת לעבודה

חולצה מ-Story

מכנסים של Lazy Oaf

אותן הסניקרז מלמעלה

אני לא רוצה לשמוע ציוץ מכם על הנעלים, אחרת אני אחזור מיד לבלאנדסטון. ועכשיו, קלטו קטע ביזארי - לפני כמה ימים הלכתי ברחוב עם חברה ולפתע ראיתי בחורה שמנה לובשת חולצה שחורה ואת המכנסים האלה ממש! חברתי ואני עצרנו (את עצמנו, לא היינו ברכב) בחריקת בלמים ותהינו מה קיביניתחש הולך פה, שכן מכנסי החתולים האלה לא נמכרים בארץ ולא ציפיתי לראות שמנות אחרות לובשות אותם. חברתי חושדת שנתקלנו בדופלגנגרית שלי, אבל אני לא מסכימה שכן לא יעלה על הדעת שהדופלגנגרית שלי מסתובבת בתדר. בכל מקרה, זה קרה באמת ומאז לא נרגעתי וזו, מסתבר, התמונה הכי מחובבת בתולדות האינסטושבלוג.

תלבושת לבילוי מארץ הבילויים

חולצה של טליה

קומבניזון מפריימרק

אותו הג'ינס מאסוס

מגפיים של נייקי מסניקרבוקס

מיד כשראיתי את החולצה הזו אצל טלי, ידעתי שהיא תתאים בול למגפיים החלליים שקניתי בסניקרבוקס לפני כמה חודשים. היא עשויה מבד צוללנים מחוספס ויש בה משהו סקסי ומחמיא בטירוף. כאן לבשתי אותה מעל קומבניזון, אבל היא מתאימה להפליא עם מכנסים גבוהים עם פופיק ומבליטה את החלק הצר ביותר בגוף השרונה, שהוא המותניים. אין ספק שטלי מייצרת את הגזרות המחמיאות בארץ. חבל שהחצאית התואמת היתה צרה עליי. כלומר, היא נראתה פגז קומפוט אבל הליכה, ישיבה או נשימה בזמן לבישתה לא באו בחשבון. אני יודעת, אני יודעת! הדרישות שלי מוגזמות. סליחה.

שיחוק רציני, הנייקי האלה. אני מאד מרוצה מהן

אסיים באיחולי חג שמח, קנודעלים טעימים מכל המינים ואביב פורח ונעים לכולם! אם במהלך הפסח אכתוב על פורים, יש סיכוי מצוין שעד שבועות אספיק לכתוב על יום העצמאות, וזה יהיה כל כך נחמד.

והזוכים הגרלת הפאנסטונז הם..

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Fri, 15 Mar 2019 12:39:00 +0000

שלחו לי בבקשה הודעה לכתובת raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים

הפתעה!!

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Mon, 25 Feb 2019 22:00:00 +0000

מן הידועות היא שהשבלוג מתבטא בישירות ואף בוטות לעתים. במהלך השנים חשפתי בפניכם טפחים רבים של אישיותי המורכבת. כתבתי על יתמות ודכאון, על כך שאני (הפתעה!) שמנה ואפילו על בעיות רפואיות כתבתי. לפיכך, מקווה אני שתכילו גם את הווידוי הבא ממני מבלי לשפוט או ללעוג ומתוך הבנה שההחשפות כאן דורשת ממני כוחות נפשיים רבים. מוכנים? הנה זה בא - אני אוהבת בלאדנסטון.

למה מה תעשו לי?

אני מתה על בלאנדסטון, קרועה על התחש של מגפי העבודה המכוערים האלה. למה זה ככה אתם שואלים? כי כשאהבתי את רוברט סמית' נעלתי נעלי התעמלות ענקיות עם שרוכים פתוחים ועכשיו שאני אוהבת את יהויפלין אני נועלת בלאנדסטון. זה מה יש, השרונה מעריצה דרך הרגליים. אבל זה לא רק זה (סתם זה כן רק זה) הבלאנדסטון נוחים, עמידים למים במידת הסביר ומתאימים לכל בגד עליי אדמות. אני נועלת אותם עם שמלות עדינות ומתרפרפות ועם ג'ינס קרוע ועם טוטו ועם מכנסים מחוייטים וזה תמיד עובד. יכול להיות שזה מסוג הדברים האלה שהגיוניים רק לפעמים, אבל עליי זה איכשהו עובד.

עכשיו, אני מחבבת את הכפריות האוסטרלית הנקיה של הנעלים ולכן דחיתי מכל וכל מחשבות על קניית אחד הדגמים המקושקשים של המותג והלכתי על זוג אחד חום וזוג אחד שחור. אבל לפני זמן מה נכנסתי עם חברה שחיפשה מגפיים לחנות בדיזניגוף סנטר ושם נתקלתי במוצר הלא סביר בשיק הבא, שבבירור נוצר במיוחד בשבילי:

גם בלאנדסטון וגם עצלנונים אני מתעעעע

כששלחתי את התמונה לחברתי רותם היא ענתה "הדרך היחידה שהמוצר הזה היה מתאים לך יותר היא אם היה יהויפלין בצד אחד ופיונה בשני". בדף הפייסבוק של השבלוג התמונה קיבלה קרוב למאה לייקים ועשרות מגיבים דרשו לדעת מאיפה הפלא. ישראלים נו, רק בלאנדסטון ובחירות מעניין אותם.

מדובר בכיסוי מגנטי לגומי החיצוני של הבלאנדסטון (במידה ולא ידעתם, זהו מגף צ'לסי קלאסי, כלומר מגף צר בגובה הקרסול עם פאנלים צדיים אלסטיים לנעילה). הוא גמיש במידה ומצופה בד חינני ומגיע במידת ילדים ובמידת מבוגרים, בהתאם לגודל הפאנל האלסטי. הם מגיעים בכל מיני דוגמאות משובצות וזברה ותחש וקליפת אבוקדו, אבל אני בחרתי בעצלנונים כי בואו וגם כי באמת לא היו בחנות דוגמאות יהויפלין או פיונה (וגם כי בואו).

אומג עצלנונים

בעקבות ההתלהבות שנרשמה בדף הפייסוש, דיברתי עם פאסנטונז והם הציעו בטובם להגריל בין הקוראים את הפרסים המהממים הבאים: הזוכה הראשון יקבל 3 זוגות פאנסטון (בדוגמה וגודל לבחירתם), השני יקבל שניים והשלישי יקבל זוג אחד! זה משמח אותי מאד ואני חושבת שהרבה מקוראיי (כולל הגברים מביניהם, הידד) ישמחו מאד על הפרסים האלה.

על מנת להכנס להגרלה עליכם:

להגיב כאן* (באמצעות טופס התגובה או תוסף הפייסבוק) עם שמכם ותשובה לשאלה - איזו דוגמה חדשה הייתם שמחים לראות בקולקציה הקרובה של פאנסטונז? (למשל בורקס, גפילטע, חולדות, מבצר אנטיפטרוס ועוד).
לעשות לייק לדף של פאנסטונז בפייסבוק.
לעשות לייק לדף של השבלוג בפייסבוק.
להפיץ את הקישור לרשומה זו לכל חבריכם, מכריכם, משפחתכם, עמיתים לעבודה, בני זוג לשעבר, מורים לספורט מהיסודי, חבר'ה מהמילואים ומכולניקים משכונתכם ושכונות אחרות. סתם, שיתוף בפייסבוק שלכם מספיק.

* זה הזמן להזכיר שכל התגובות בשבלוג דורשות את אישורי לפני הפרסום, כך שאם כתבתם תגובה והיא נעלמה לכם - אל חשש. היא תצוץ מאוחר יותר כשאאשר אותה.

זהו, בהצלחה לכולם! אני אגריל ואפרסם את שמות 3 הזוכים בערב יום חמישי ה-14 למרץ פה בשבלוג. באשר לי, אולי תופתעו לדעת אבל הייתי שמחה מאד אם בקולקציה הבאה יוסיפו דגם שיש בו את יהויפלין בצד אחד ואת פיונה בשני.

מתחת לחגורה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Mon, 18 Feb 2019 12:42:00 +0000

שוב אני חולה בבית וקר לי. רגליי דבוקות למפזר החום וידיי אוחזות משקאות חמים (אל תשאלו איך אני מקלידה) ולבי עליי כבד. לפיכך אשתף אתכן בדברים אותם אני נוהגת לגרוב בימים אלה, שכן כל הגורב דבר כאילו עמד על כתפי ענקים.

אני גורבת

מכנסים של Lazy Oaf

גרביים של Lazy Oaf

את המכנסיים הרכים האלה פגשתם כבר ואתם יודעים שהם חביבים עליי. הגרביים התואמים הגיעו גם הם ממותג האם Lazy Oaf והם חמים ונעימים ומפורצפים לעילא וכל זה מועיל מאד כשקר.

אני גורבת

חמועלים של Hashtag Collectibles

פיג'מה מפריימרק

היתרון בעבודה מהבית הוא שניתן ללבוש למשרד מה שרוצים, כולל חלוק וחמועלים. אני לא ממליצה על זה, כדבר שבשגרה (לעבוד בפיג'מה מדכא להפליא, מאחר וכך נהרסת ההפרדה בין עבודה ופנאי וגם הכיף שבלבישת פיג'מה נפגם), אבל בשבועות האחרונים עבדתי גם בשישי ושבת ובשבת אני מרשה לעצמי. בכל מקרה, החמועלים החדשים שלי חוטמניים מהרגיל ועל כך ראויים להערכה.

אני גורבת

גרבי עצלנים מ-New Look

נייקי AF1 מסניקרבוקס (שנה שעברה)

על הגרביים כתוב Drop it like a sloth שזה מה שאני לרב עושה באמת. הנעלים האלה נראות מגושמות אבל למעשה הן קלות להפליא. הצבע שלהן נפלא מחד, ובעייתי להתאמה מאידך כך שאני לא נועלת אותן לעתים קרובות (וגם אז, רק בחורף) אבל בכל פעם שיוצא לי לנעול אותן אני מרוצה עד השמיים.

אני גורבת

כפכמועלים מאסוס

פיג'מה מפריימרק

בצילום הזה מופיעים שני דברים שאני מניחה שכל מי שקורא פה כבר יודע. ראשית, יש לי בלאנדסטון ואני מחבבת אותן. ושנית, המקור הטוב ביקום לפיג'מות הוא פריימרק. כל מי שצריכה או צריך תחתונים או פיג'מות מתבקש לנסוע למדינה בה יש פריימרק, לקנות שם מזוודה נוספת (קניתי אחת גדולה עם אחלה גלגלים בנסיעתי האחרונה ללונדון והיא עלתה 120 ש"ח) ולמלא אותה בפיג'מות ותחתונים. התחתונים לא ישרדו הרבה אבל יהיו זולים ונוחים. הפיג'מות ישרדו המון ויהיו זולות ונוחות. נקסט!

אני גורבת

ג'ינס מאסוס

גרביים של Lazy Oaf

נעלים של פלאדיום מסטורי

את סוודר ההמבורגר שלי קניתי בסטורי בתל אביב אבל את הגרביים התואמות לו קניתי בחנות של לייזי בלונדון. התכנית המקורית היתה לבזוז את החנות עד דק אבל בפועל לא מצאתי שם שום דבר שרציתי חוץ מהגרביים הנ"ל. יש משהו בגרביים של לייזי שמתאים לחורף הישראלי. הם חמים וארוכים, כמו גרביים של מותגי ספורט, אבל חביבים יותר ומצופים המבורגר או בננה או פרצוף תחת, שזה נחמד לי.

אני גורבת

מכנסים מנקסט

אדידס i5923 מאסוס

מזמן לא הייתי מרוצה מתלבושת כמו שהייתי מרוצה מהתלבושת הזו.

לפני שבוע ומשהו ראיתי את האדידס האלה בחצי מחיר באסוס וחשבתי לעצמי שהן יהיו מעולות עם מכנסים אדומים או וורודים. זה זוג ה-i5923 הרביעי שקניתי בשנתיים האחרונות, שכן הן נוחות להפליא (הן נעלים רחבות יחסית ורכות מאד וזה מעולה לכל דלקות הגידים המזופתות מהן אני סובלת בשנים האחרונות) ומגיעות בשילובי צבעים מכל הסוגים והמינים, מהסולידי ביותר ועד הירוק-צהוב ביותר. החיפוש אחר מכנסים מחוייטים אך מאד צבעוניים היה קצר והסתכם בקפיצה מהירה לאתר של נקסט, שם מצאתי שני זוגות מצוינים במחיר בו בארץ לא קונים שלישיית תחתונים במידה שלי. et voilà, רק להוסיף חולצה לבנה והופ - אני מרוצה עד השמיים וכל החבר'ה בעבודה מתעוורים זמנית.

כל הצילומים פה מהאינסטושבלוג, אחריו אני ממליצה לעקוב. אני מתחילה לחשוב שזה האינסטוש היחיד בארץ, המקושר לבלוג, שלא מעלה שיתופי פעולה ממומנים במסווה של רשומה תמימה.

והזוכות בהגרלה הן..

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 10 Feb 2019 19:42:00 +0000

סומסום, עצלני הממולא, הואיל בטובו לעשות הפסקה קצרה במנוחת הערב כדי לעזור לי לנהל את הגרלת תחתוני המחזור/דליפ"ש המצוינים של Modibodi.

ההגרלה נערכה בכובעו של החבוב, הנודע בכינויו "העצלן שנראה כמו מקעקע היפסטר מחיפה".

סומסום ופודינג פיקחו על ההגרלה ווידאו כי בוצעה ללא כחל ושרק (האמת שהיה כחל ושרק בגללו בוטלה הגרלה מספר אחת, הוכנו פתקים חדשים ונבחרו זוכות חדשות).

יש שופטים בתל אביב

והזוכות הן...

ברכותיי! אנא פנו אליי למייל raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים על מנת לקבל את התחתונים שלכן!

תודה לכולם על ההשתתפות, לסומסום עצוב שלא כולכן זכיתן ולכן חזר לישון במחאה. גם פודינג מפהקת קשות ולמען האמת גם אני אשמח לקום מהמחשב כבר וללכת לראות קצת טלויזיה לפני השינה. אז אזכיר לכן שיש באתר של מודיבודי הנחה של 15% בקניית שלושה זוגות תחתונים (להזכירכן, אני ממליצה ביותר) ואפרד מכן בחיבה ופיהוק רחב.

אני חוזרת לשורשיי (הוורודים)

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Mon, 04 Feb 2019 10:00:00 +0000

מכירים את זה שאתם עושים כל מה שכתוב ברשימת המשימות היומית שלכם פרט לזו הראשונה, עליה הצלחתם לדלג מבלי לשים לב בכלל? ובכן אני תזמנתי את הרשומה הזו לעלות בלי לכתוב לה התחלה וקלטתי את זה רק הרגע. איזה מביך זה יכול היה להיות לו הרשומה היתה עולה בלי התחלה? ועוד אצל מי שמתיימרת להיות מקצוענית תוכן? בא לי לבכות רק מהמחשבה על זה. ועכשיו שהתחלנו, אפשר להמשיך.

תלבושת ליום שנגמר בורוד

חולצה מ-Monki (ברלין שנה שעברה)

גי'נס מאסוס

הבלאנדסטון הקדושים

לפני שאתם מתחילים שוב עם הנעלים, תראו את השיער! נתתי לניסים לשכנע אותי לצבוע את הקצוות המחומצנים שלי ואת שיער השיבה מקדימה בוורדרד חיוור ויצא אחלה בחלה! זריקת הצבע הזאת היתה בדיוק מה שהייתי צריכה החודש, שהפך בעקבותיה לוורוד במיוחד כפי שתראו בהמשך.

תלבושת להופעה של פוצים פוצים

סוודר מ-Monki (ברלין שנה שעברה)

חולצה של מותק

ג'ינס מאסוס

עגיליאש של Yippy Whippy

סניקרז של אדידס

פוצים כותב שירים יפים על חיות הבר והמשק ולכן מן הראוי היה לענוד לכבוד ההופעה את העגילאש (עגילים בצורת דג הפרווה שלי, מיקולאש) החדשים שלי. להבדיל ממה שרבים מחבריי חושבים, לא הכנתי אותם או הזמנתי אותם במיוחד, אלא מצאתי אותם בקולקציה קודמת של מעצבת אוסטרלית חביבה ממנה קניתי דבר נוסף שתראו מאוחר יותר.

עגילאש!!!

הדבר השני האדיר בתלבושת הזו הוא הנעלים האלה של אדידס, בהן חשקתי חודש לפני נסיעתי ללונדון. ניסיתי להשיג אותן מהסוחרים המקומיים החביבים עליי אבל הן לא הגיעו לארץ. כך נאלצתי להזמין אותן לחברה שחיה בלונדון והיא הביאה לי אותן כשנפגשנו לצרכי מפגש, טיול ופלין. כשהוצאנו אותן מהקופסה שתינו כמעט התעוורנו. שניה מאוחר יותר כבר רקדתי באמוק ברחבי חדר המלון שלי בעוד חברתי שוכבת בתנוחה עוברית על השטיח מקיר לקיר ומתייפחת. חברתי טופז נוהגת לומר שאם הרבנות היתה מאפשרת זאת, היא היתה מתחתנת עם מפזר החום שלה. ובכן אני רוצה להתחתן עם הנעלים האלה ואם זה דורש נסיעה מהירה לקפריסין, שיהיה כך.

מי יפות של אמא

תלבושת לביקור בכפר

כובע מאסוס

עגילים מאקססורייז בלונדון

חולצה מתערוכת סנופי וחברים בלונדון

ואם כבר בטופז עסקינן, אז נסענו לבקר אותה בביתה הזמני שבעמק יזרעאל, שם היא התאהבה בעוגה בעוד אני אימצתי חציל.

צילום - אייל רדושיצקי

בלונדון ביקרתי באחת התערוכות המתוקות והחכמות בהן הייתי בחיי - תערוכה על Peanuts והאמנות העדינה והמהפכנית של צ'ארלס שולץ (מסתבר שהוא השפיע על התרבות המערבית באופן מהותי ממש, מפוליטיקה ועד פסיכולוגיה). חנות התערוכה היתה, כצפוי, שדה מוקשים גמור. מצאתי עצמי מוציאה שם חלק ניכר מתקציב הנסיעה שלי ואני לא מתחרטת על כך בכלל. ראו כמה חמודה חולצת לוסי שקניתי! זה הבגד היחיד שיש לי בצבע הזה ומסתבר שהוא משתלב מעולה עם ורודים בשיער ובכלל. לכן שילבתי אותו עם עגילי הפרחים הוורודים הענקיים שקניתי בקמדן, הקניה הראשונה שלי ברשת Accessorize בחמש השנים האחרונות, אם לא יותר.

תלבושת לעבודה

חולצה של Lazy Oaf

עגילים של They Dream

לאחרונה שטחתי בפניכם את התאוריה שלי בנוגע לבגדים שהם גם חברים. חולצה זו, ובכן, היא אחת מאלה ומגיעה, מן הסתם, מהמותג השולט בתחום Lazy Oaf (קניתי אותה בישראל דווקא, ברשת Story שהורידה לאחרונה את מחירי המותג המיובא הזה). אין על לייזי. באמת שאין.

תלבושת נוספת מהמותן ומעלה

אותו הכובע מאסוס

חולצה של אדידס

מעיל מגאפ (ישן)

עגילים של פאולה לפידות

אני ממש מחבבת את הכובע הזה, שהוא הרך באוסף הכובעים שלי. מי שעוקב אחרי האינסטושבלוג אולי זוכר שהחולצה הזו היא חלק מחליפה, שמגיעה עם המכנסונים האלה. טרם יצא לי ללבוש את החולצה והמכנסיים ביחד, כי זה דורש מזג אויר בו טרם נתקלתי אבל אני מניחה שיגיע בשבועות הקרובים.

תלבושת לעבודה

צעיף מ-River Island

סוודר קימונו של Simply Be (ישן)

שמלה של טולה

תיק מ-Monki (ישן)

נעלים מ-Story

את הצעיף הזה, שצבעו האמיתי זעקני משמעותית מבצילום, קניתי בנסיעה הקודמת ללונדון ביולי. כשחזרתי והוצאתי אותו מהמזוודה אמרתי לעצמי "ברור לך שסתם זרקת כסף ולא תלכי עם זה בחיים". קיפצו 4 חודשים קדימה ואני הולכת אותו כמעט כל הזמן. האנסמבל (אוווו!!) הזה היה יותר אפור מאפור ודרש איזה פיק מי אפ או ז'ה נה סה קווה והצעיף היה בדיוק זה. הנעלים, תופתעו לשמוע, אינו קונברס אלא פלאדיום. עד כה נמנעתי מהנעליים ההו כה טרנדיות של המותג הזה, כי הן ממש לא לטעמי, אבל הנעלים האפורות-אפורות האלה היו בדיוק מה שחסר לי במלתחה ואני שמחה על הקניה. קניה מוצלחת נוספת שמופיעה בצילום היא התיק האפור כהה הזה, שקניתי לפני כמה שנים באסוס. כשראיתי אותו הוא כבר עמד להתחסל (ביום בו עלה לאתר), ככל הנראה בגלל הצבע הייחודי והסופר שימושי שלו. הוא משמש אותי כבר כמה שנים נאמנה ואין ספק שזו אחת מקניותיי האופנתיות המוצלחות ביותר אי פעם (והוא גם היה זול, כי אתם יודעים - Monki).

תלבושת לסופ"ש

הצעיף ממקודם

המעיל של גאפ ממקודם

חולצה של Yippy Whippy

צמודוני ג'ינס מנקסט (ישנים)

הנעלים ממקודם

כשקניתי לי את העגילאש הנאים הזמנתי גם את החולצה הזו, כי בחודשים האחרונים כל מה שאני רוצה זה ללטף כלכלבים. בגלל שאכלתי שפע מרורים בחיי מטישרטים במידה 2XL עלאק, הזמנתי מידה 3XL וקיבלתי שמלה שאבא שלי ואני יכולנו ללבוש ביחד במסגרת תחפושת לתאומים סיאמיים. לא נורא! יש לי שימושים גם לחולצות קצרות גדולות מדי, בפרט שלאחרונה הסגנון שלי מקבל טוויסט יותר ויותר ראפרי (שזה ללא ספק אחד הדברים הפחות הגיוניים שקורים פה). אני מאמינה שבקיץ תראו אותי משלבת את החולצה הזו בתלבושות משונות מאד. המצעים, למי שתוהה, מהאתר האמריקאי של Urban Outfitters אבל קניתי אותם לפני שנה ואני מניחה שלא נשאר מהם כלום.

הבעיה היחידה עם הצבעים הפסטליים האלה היא שהם דוהים מהר מאד וכל חפיפה שוטפת אותם ממך והלאה. אתמול החלטתי לשים נפשי בכפי ולנסות לצבוע את השיער לבד, מתוך מחשבה שמקסימום אלך למספרה לתיקון אם אדפוק את העסק. לשמחתי יצא אחלה בחלה. הצבע לא תופס מי יודע מה על שיער השיבה, אבל ככה זה תמיד (גם במספרות). הצבע יצא חמוד לאללה ואני כבר מתכננת מה יהיה הצבע הבא.

הצבע, אגב, של ליים קריים שם גם קניתי את השפתון שאני גורבת בצילום בחולצה של אדידס. השפתונים שלהם מחזיקים המון זמן, כל עוד לא נוגע בהם שומן משום סוג (מאוכל או מבאלם) והם היחידים שאני יכולה לסבול. אם תזמינו מהמותג באמצעות הקישור הזה תקבלו 20% הנחה על הקניה הראשונה שלכם וגם אני אקבל כמה מעות. לצורך ההבהרה (וכן, חי חי חי, הצבעים האלה לא תופסים על השיער בלי הבהרה) הם לא שלחו לי מעולם מוצרים לסקירה, אני קונה מהם מיוזמתי כבר שנתיים ומשתפת את הלינק כי אני מרוצה מהם.

אם אתן מעוניינות, הרשמו להגרלת התחתונים סופגי המחזור/דליפ"ש שאני עורכת. אני מאשרת את כל התגובות לפני שהן מתפרסמות, אז אל תדאגו אם התגובה שלכן לא מוצגת בשעות אחרי שכתבתן אותה. אני אפרסם את שמות הזוכות ביום ראשון הבא.

ובו אני עושה עליונים כתחתונים (פלוס הגרלה)

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 31 Jan 2019 05:30:00 +0000

אם יש נושא שלא מדברים עליו מספיק, זה עולמן הקסום של ההפרשות הנשיות. נשים רבות מפרישות הפרשות אך מעטות הנשים שמשתפות בכך את העולם, וכך פשטה האמונה הרווחת כי נשים לא עושות קקי ולא סובלות מגזים אף פעם (פרט, כמובן, למתרחש בפרסומות של יוגורט ביו). ובכן, הרשו לי להיות האישה שתפוצץ עבורכם את הבועה - נשים מפרישות בדיוק כמו גברים ואף יותר מכך! אנחנו מחרבנות, משתינות, נופחות (בניחוח תותים ומרמלד כמובן) ואחת למספר שבועות מדממות כמה ימים ברציפות תוך כדי כאבים עזים ומצב רוח הורמונלי דלוקס שנכון יהיה להשוותו לבליץ על לונדון, רק בלי חלונות הראווה היפים ועם הרבה יותר נפגעים בנפש.

מה שמזכיר לי, שאתמול חגגנו את חתונתם של בובת היציאה הרכה שלי, קקי, ובחירת לבו - בולשיט בניחוח קוקוס שקניתי בלונדון בחודש שעבר. קולולולו ושלשולים!!!

מזל טוב לזוג המאושר!!

ובחזרה לעניינו, גם פמיניסטיות מדממות במחזור (את דם הפטריארכיה מן הסתם) ולכן שמחתי מאד כשיח"צ זה או אחר פנה אליי יום לפני התאריך המיוחל ~~כמו מזלג בעין~~ והציע לי להתנסות בתחתוני מחזור שייבואם לארץ החל לא מזמן. ראשית, שמחתי כי אני מתה על מוצרים חינם. שנית שמחתי כי יש בבעלותי מוצר מתחרה שרכשתי לפני מספר חודשים וחשבתי שיהיה מצוין להשוות ביניהם. ושלישית שמחתי על שקיבלתי הזדמנות להיות אמיצה ולדבר בכנות על שני נושאים שרב הנשים מעדיפות ~~לחטוף מזלג בעין~~ לא לדבר עליהם - ווסת ודליפת שתן (אחלה שמות לבובות הבאות שלי).

אתרע מזלי ונולדתי עם בקע ושלל סיבוכים אחרים הודות להם לפעמים, בעיקר בעת התקפת שיעול רצינית (נגיד בפעם בשנה שאני חוטפת דלקת ריאות בגלל הרפלוקס שלי) אני סובלת מדליפת שתן או בשם הפחות מעיק שנתתי לה, דליפ"ש. הנה, כתבתי את זה (נשימה עמוקההההה וממשיכים). בנוסף אתרע מזלי להוולד עם שני כרומוזומי X כך שאני מקבלת ווסת כאחת לחודש וזה כרוך בהפרשת דם במגוון פורמטים מאזור בגופי שהשתיקה יפה לו כי אני אחרי הכל, ייקית.

עד כה התנסיתי במוצרים האמריקאים האחים - Thinx למחזור ל-Icon לדליפ"ש. שניהם של אותה החברה, אך נמכרים באתרים שונים. המוצר שנשלח אליי הוא Modiboi שמיועד בעת ובעונה אחת לשתי ההפרשות הנ"ל. כדי לא להאריך בתיאורים יתר על המידה, בחרתי לסכם את ההתנסות שלי בשני המוצרים בטבלה, והנה היא לפניכם. לפני כן, הערה - מאחר ולדליפ"ש אין פתרון פרט לתחבושת, השוויתי את התחתונים לתחבושות (ואגב תחבושות לדליפ"ש - Always הוציאו לפני כשנה קולקצייה של תחבושות לדליפ"ש, מזעירות ודקיקות ועד לתחתונים חד פעמיים לספיגה מקסימלית, והמוצרים האלה שניתן להשיג ברשתות הפארם למיניהן מעולים עשרת מונים מכל מוצר מקביל אחר שיש בשוק).

לחצו על הטבלה על מנת להציג אותה בגודל מלא

* חשוב לציין שלדם מחזור נקי אין ריח, החיידקים אליו הוא נחשף יוצרים את הריח

** חשוב לציין גם שהיחצנית ביקשה שאמנע משימוש במילה "חיתול" אבל אני לא רואה איך ניתן להימנע מכך בהקשר הזה, אז עמה ועם היבואן הסליחה

ואם כבר מדברים על חיתולים, נשים רבות מאבדות, בעקבות לידה, מחלה או זקנה, את השליטה על שלפוחית השתן ונאלצות לחיות עם חיתולים. מניסיוני בתחום, אומר שלו הנשים שאהבתי ונאלצו ללבוש חיתול בזקנתן יכלו ללבוש תחתונים כאלה במקום, הן היו חוות דרגה נמוכה משמעותית של אובדן השליטה על גופן ואובדן הכבוד וזה היה מפחית משמעותית את סבלן לקראת סוף חייהן. אבל אין לי היכולת הנפשית לדון בכך באריכות ולכן נעבור הלאה.

בנוגע למחירים, ששכחתי להכניס לטבלה (ועכשיו רבע לחצות ולכן גם לא אכניס) - המחירים דומים למדי ונעים סביב ה-140 ש"ח ומעלה לזוג תחתונים, כאשר Modibodi הם הזולים בחבורה. שלושת האתרים מציעים מבצעים שונים על קניה כמותית (כרגע יש ב-Modibodi הנחה של 15% על קנית שלושה זוגות).

אני, אגב, בחרתי לי את הדגם הזה (ביקיני סקסי) ואני מרוצה ממנו עד הגג.

נראה ומרגיש אחלה, גם כשאת שמנה פי 2 מהדוגמנית בצילום

אם לסכם, תחתוני Modibodi עדיפים על המתחרים שבדקתי ועדיפים לאין שיעור על תחבושות לדליפ"ש או מחזור. בנוגע לטמפונים וכוסיות למיניהן לדם המחזור, זה כבר ענין של העדפה אישית. אני מעדיפה את התחתונים על פניהם, אבל כל אישה לגופה. במקרים בהם הספיגה של אלה לא מספיקה (זרימה כבדה מאד, אחרי לידה וכו'), לכל הפחות, אני ממליצה בחום לנסות את Modibodi.

וכעת לחדשות הטובות - Modibodi הסכימו בטובם להגריל 3 זוכות תחתונים בין הקוראות! כדי להכנס להגרלה יש לבצע את הפעולות הבאות:

להגיב פה (ישירות או עם תוסף הפייסבוק פה למטה) עם שמכן המלא ותשובה לשאלה מתי סוף סוף נדבר בחופשיות על הגוף שלנו בלי להתבייש בו?
לעשות לייק לדף של השבלוג בפייסבוק
לעשות לייק לדף של Modibodi בפייסבוק
שתפו את דבר ההגרלה לחברותיכן באמצעות פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, לינקדאין וכמובן גיטאהב (שלא תעזו לשתף בלינקדאין וגיטהאב!)

את שמות הזוכות אפרסם כאן ביום ראשון ה-11.2.19. בהצלחה לכולן!!!

ועכשיו אם תסלחו לי, קיבלתי מחזור לפני כמה שעות וזה הזמן לקחת 2 אופטלגין, לעשות מקלחת חמה מהירה ולקפוץ ראש למיטה.

אני מתקתקת עניינים

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 10 Jan 2019 10:00:00 +0000

בשבוע שעבר ביקרתי במשרדי מס הכנסה לצורך אישורים כאלה ואחרים. הילקוט הרציני שלי עדין לא הוחזר למוד בית (יש בו עדין דברים מהטיסה) ולכן לקחתי איתי את יהויתיק מיודענו ששימש אותי כבר השבוע כתיק מחשב. השבכניקים בכניסה לבנין הממשלה ממש אהבו אותו. גם הפקידים במס הכנסה ממש אהבו אותו.

פקידת מס הכנסה: יו איזה תיק מהמם!
אני: תודה לך, זה יהויתיק
פקידה: שבו בבקשה! במה אפשר לעזור לכם?
אני: ובכן..

מיותר לציין שקיבלתי כל מה שרציתי והשרות היה חייכני במיוחד.

יהויתיק (בצילום מיום שישי ולא מיום חמישי, כי אני לא לובשת נמר למס הכנסה)

עלילות יהויתיק בבנין הממשלה הזכירו לי את אירועי ראיון העבודה שלי בכלנית-כרמון, בשלהי 1997 עת הייתי אווזה פותה עם תיקים מגוחכים באותה מידה בדיוק כמו עכשיו, רק הרבה יותר פושטים. אקיצר, הייתי בראיון אצל מנהלת השרות של כלנית-כרמון ואבא אסף אותי כשיצאתי משם וקלט מיד שהגעתי עם תיק נורא במיוחד שהיה לי באותה תקופה, הוא היה פרוותי ועצום (אבל בלי פרצוף או אישיות) וכתום זוהר. מיד הוא נזף בי בכעס "אם היית מגיעה אליי לראיון עם התיק הזה לא היית מקבלת את העבודה". התעצבתי אל לבי. למחרת בבוקר התקשרה המנהלת לומר שהתקבלתי. אחרי שהודיתי לה סיפרתי לה מה אבא אמר לי והיא אמרה "בגלל התיק קיבלתי אותך!".

את חיבתי לתיקים בעלי אישיות אתם מכירים בוודאי כבר ממזמן (יש לכם ד"ש מיוני). בצעירותי, למשל, נהגתי לסנן גברים באמצעות התיק הזה.

הכלב הוא אחד הוותיקים באוסף התיקים שלי

השיטה פשוטה מאד לתפעול - את יוצאת לדייט ראשון ובוחנת את מבטיו ותגובותיו של הגבר לתיק. אם הוא מגרד לתיק בבטן ועושה לו פרצופים, ניתן להתקדם לדייט שני. אם הוא בוהה בתיק ואז בך ואז בתיק ואז בך ואז נאנח או שואל "זה התיק שלך?" השליכיהו היאורה.

תאמינו או לא, אבל פעם יצאתי עם גבר שקנה לי את התיק הזה, ועוד בפריז -

למרבה הצער, התיק הוכיח עצמו הרבה יותר מהגבר ולכן הוא עוד איתי והגבר נשטף מזמן בנהר החיים (אוקי, אני מודה שמאז טכניקת סינון בני הזוג שלי השתפרה משמעותית). אתם מכירים את זה שנשים מסוימות מקיפות את עצמן בחברות שמנות מהן כדי להראות רזות יותר? אז לתיק הזה יש שיניים עקומות יותר מלי.

והבעה אינטילגטית

בשנים האחרונות, ספק התיקים הדביליים הראשי שלי הוא Lazy Oaf, שם נולד גם יהויתיק (למרות שתמיד שואלים אם הכנתי אותו בעצמי), לכן הופתעתי מאד כשלא מצאתי שום דבר לקנות שם בביקורי הנוכחי בלונדון (ביולי רוקנתי שם חצי חנות נראה לי). בכל מקרה, זה לא נורא כי פרט ליהויתיק והדוב קניתי שם בעבר גם את לב טרוצקי, שכבר ראיתם פה אי אילו פעמים.

?How's it hanging

לב הוא טיפוס סולידי יחסית ונחבא אל הכלים, אבל סמכו עליו שהוא עושה את הרושם הנכון בשעת הצורך. למעשה, מדובר בדרך שרונאית למדי לנשיאת Your heart on your sleeve.

אם כל זה לא מספיק לכם אוסיף שבלוויה של סבתי לילי, בעודי מתייפחת שבורת לב, ניגשה אליי חברה שלה ואמרה לי "סבתא סיפרה לי על התיקים שלך!". אני מניחה שזה מגיע לי, בסופו של דבר. מי ששופטת גברים באמצעות תיקים, שלא תתפלא שהיא עצמה נשפטת על אותו התיק בדיוק.

עשי זאת בעצמך, או איך הכנתי את המוזיקאי הנפלא בעולם

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 06 Jan 2019 10:00:00 +0000

בנובמבר שעבר נסעתי לטיול שורשים בפרוסיה (פולין וגרמניה של היום) אותו סיימתי בהופעה אדירה של ג'וני פלין, שבדיוק חגג את שחרור האלבום Sillion (מאנגלית עתיקה, גל האדמה החום והחם שהמחרשה הופכת וחושפת לראשונה לאוויר העולם). אלבום שתואר בידי אחד המבקרים כאחד שנשמע כאילו חפרו אותו מבור באדמה והוא הטוב ששמעתי בשנים האחרונות וללא ספק אחד האהובים עליי אי פעם (יחד עם Disintegration ו-Pornography של הקיור ו-The Queen Is Dead של הסמיתס).

כבר אז חשבתי להכין לו בובה קטנה בצורת עצמו, אבל השתפנתי ונתתי לכמה אנשים לשכנע אותי שזה יקריפ לו את הנשמה וויתרתי על הרעיון. כן הצלחתי לגשת אליו ולדבר איתו אחרי ההופעה, מה ששימח אותי מאד (הוא איש נחמד נורא ואדיב להפליא), אבל לא נתתי לו שום דבר בתמורה לכל מה שהוא נתן לי - מוזיקה ומילים שחודרות לנשמה ומרוממות אותה, גם במצבים הקשים ביותר. אקיצר, יהויפלין חזר הביתה בידיים ריקות (חוץ מהגיטרות, הבנג'ו, המנדולינה והחצוצרה זאת אומרת) ואני חזרתי ותאוותי בידי.

פרוורדו שנה קדימה, ואני מתכננת גיחה קצרה ללונדון לראות 4 הצגות ב-4 ימים, אחת מהן (וזו שהתחילה את כל הענין) היא True West של סם שפרד בכיכוב היהויפלין. הפעם, אמרתי לעצמי, אני מכינה לו בובה, כי זו הדרך היחידה שיש לי לתת לו חתיכה מעצמי כמו שהוא נותן למעריציו כל השנים.

אמרתי ועשיתי!

ראשית בחרתי צילום להתבסס עליו והוא זה. בדיעבד (כפי שתגלו בהמשך) התברר שבחרתי בדיוק בצילום הנכון.

הייתם מצפים, אני מניחה, שאתחיל בבנית הבובה הבסיסית. אבל מאחר ואני ממש מפחדת מתפירה, בחרתי להתחיל דוקא מהכובע, שהוא סוג של סמל מסחרי של הפלין (נסו למצוא צילום שבו הוא לא חובש כובע או נועל בלאנדסטון, אפילו עם טוקסידו, I dare you למצוא כזה). מאחר וחברתי הסורגת היתה באמצע מעבר דירה והעדיפה טיגון בשמן חם על פני לסרוג בשבילי כובע זעיר, נאלצתי לתפור אחד מסריג שמצאתי בקופסת הבדים שלי.

עכשיו, כשהר הכובע בידי, ידעתי שאפשר להתחיל את העבודה. הרכבת הבובה לקחה בסך הכל חודש, מתחילתה ועד סופה (כי חיכיתי לדברים שיישלחו אליי מחו"ל) אבל אני די בטוחה שאת הפלין האמיתי לקח כתשעה חודשים להכין, אז מצבי טוב יחסית.

הכנתי את הבסיס ואז התחלתי להתאבסס על עיצוב הפנים. ראשית התאבססתי על האף, צורתו ומיקומו.

אחר כך התאבססנו, יערה ואני, על עיניים.

אכן תמונות קשות

בשלב כלשהו, הרמתי ידיים והתחלתי להתחבט בנוגע לשיער.

יערה מפנימה שבובנאות זה לא קל

כולל משחקים שונים עם הפנים לפני שאני מתחילה להדביק.

כל הזמן הזה, יערה ציירה לידי והוכיחה שהדור הבא לאמני משפחת ראובני כמעט בשל לצאת אל העולם.

הגיע הזמן להדביק את הבוב, אבל רק מהמותניים ומעלה, כי בשלב זה כבר קניתי לו נעלים באיביי וידעתי שעדיף שהרגלים יחוברו אל הגוף רק בסוף התהליך, לאחר שהנעלים יקובעו במקומן.

והחלק הכי כיפי - איפור הפנים. אני לא יודעת איך בובנאים אחרים עושים את זה, אבל הבובות שלי חולקות את האיפור שלי (בתוספת עפרונות וצבעי מים ואקריליק במידת הצורך).

עוד סיבה להשאיר את הרגליים לרגע האחרון - כדי להקל על מלאת הצביעה

יהופלין הוא בריטי בלונדיני ורוד לחיים ולחיו מעוטרת בצלקת מתקיפת כלב בינקותו.

הצלקת אתגרה אותי כי מחד, היא מאפיין בולט שלו, ומאידך מי רוצה לקבל בובה מצולקת של עצמו? מה גם שבובנאות היא אמנות ה-Understatement. החלטתי ללכת על רמיזה עדינה בלבד, כראוי ליהויבוב.

עכשיו התחיל משחק ההמתנה לכל ההזמנות מאיביי - היגיעו בזמן? התחלתי את העבודה על הבובייל חודש ושבוע לפני הטיסה, כדי שיהיה להכל זמן להגיע. ואכן, כמעט הכל הגיע בזמן. חוץ מתקלה אחת שארעה ממש בשניה האחרונה.

ברור, מן הסתם, לכל מי שעיניו בראשו ומכיר אותי שהפכתי חצי עולם בחיפוש אחר בלאנדסטון זעירים. לצערי, החיפוש העלה אבק ונאלצתי להסתפק במשהו דומה לנעלים אחרות שיש לו, בתקווה שאצליח להסתיר אותן מתחת למכנסים בדיוק מידה הנכונה. כשהן הגיעו, הייתי מרוצה עד השמים.

דרוש - סינדרל

כעת אחסנתי את חצי היהויבוב בשקית אטומה היטב לכשלושה שבועות, מוציאה אותו מדי פעם כדי לבדוק את הרכישות שהגיעו.

התלבטתי איזו גיטרה זעירה לקנות לו, כי לפלין יש רזונייטור משוחזר כבן שמונים, והגיטרה הזו מזוהה איתו. מצד שני, הרזונייטור הזעיר היחיד שמצאתי באיביי עלה כמעט 200 ש"ח והגיע ללא קייס וגם גודלו היה מאיים במידת מה, כי הוא היה ארוך באינץ' ממה שחיפשתי ופחדתי שזה יהיה גדול מדי. לבסוף החלטתי להתפשר על יושרתי האמנותית ולקנות לו גיטרה אקוסטית בסיסית מעץ עם קייס ומעמד קטן שעלתה עשירית. זאת מתוך שכנוע עצמי עמוק שהוא ממש קשור לקייס שלו, שמלא מדבקות מכל מסעותיו בעולם (עוד הימור שהשתלם בדיעבד, כפי שתראו).

תתחדש!

בסוף השבוע שלפני נסיעתי, אשר יגורתי בא לי ולא נותרה ברירה אלא להלביש את הנער, יענו לתפור, שלא נדע מצרות. נחושה בדעתי להתמודד עם המשימה וחמושה באקדח דבק מעשן ניגשתי למשימה, שכללה פירוק והרכבה של פריטים קיימים (יתברך שמו) כמו גם מלאכת יד כושלת.

צילום אחרון בלי רגליים

זהו, עכשיו הוא יוכל לברוח אם בא לו

הסנדלר הולך יחף? לא ולא!

אתם לא רוצים להבין מה אני עושה בצילום הזה, תאמינו לי

מדידות אחרונות עם הגיטרה. התלבטתי אם לחבר את הגיטרה אליו או לא וחבריי החליטו שיש לחבר.

בשלב הזה, למרות שחשבתי שגמרתי, קיבלתי שתי החלטות של הרגע האחרון - להוסיף לו צעיף מפליס אפור (הוא מצולם רבות עם צעיפים) ולקשט את הקייס של הגיטרה במדבקות, כמו הקייס האמיתי שלו. כמו כן, זכרתי שבאחת התמונות הישנות שלו הקייס מכוסה במדבקות Fragile מטיסות עבר. לצורך הענין, גזרתי כמה תוויות של דואר ישראל שאני שומרת לצורך משלוח דואר רשום והוספתי מדבקות זעירות מהאוסף שלי.

למחרת בבוקר, יום לפני הנסיעה, הגיע הזמן לצלם יהויבוק!

הכי כיף להקפיד על הפרטים הקטנטנים, כמו טבעת הנישואים שלו למשל

שמחתי לגלות שיש לי בבית את הרקע המושלם, שמתאים בדיוק למילות השירים שלו

זהו. כל שנותר הוא לארוז את יהויבוב באינסוף פצפצים, שקיות וקופסה קשיחה במיוחד שתשרוד טיסה במזוודה קומפלט עם מעיכות מכל הכיוונים ולעלות על המטוס.

לאחר ההצגה, כשנרגעו התשואות ומחיאות הכפיים, שמנו פעמינו בריצה קלה ליציאת השחקנים שם התארגן כבר תור בריטי מנומס מאחורי גדר ברזל מעוטרת בשני שומרי ראש מפחידים למראה (אך חביבים מאד) וחיכינו בקור המטורלל לטקס הענקת היהויבוב.

כשג'וני יצא סוף סוף אל הקהל הקפוא הוא היה מקסים כהרגלו למרות שנראה מותש (הוא קורע את עצמו בהצגה הזו, זה די נפלא לראות אותו מפרק את התפאורה עם אלת גולף לאורך המערכה השניה). אני, שבינתים התחלתי לפחד שוב שהוא יחשוב שהמתנה שלי היא הדבר הקריפי ביותר שראה מימיו (גגלו וקראו על ג'יימי דורנן ותגובתו הנוראית לעוגה בצורתו שהכינה מעריצה), שמחתי מאד לראות את פניו אורות למראה יהויבוב. הוא הפך והפך אותו ואמר שהקייס נראה בדיוק כמו זה שלו (יש!) ושזה הכובע האהוב עליו, שהלך לאיבוד בשנה שעברה (דאבל יש!). לא אאריך בסיפורי אלף סבתא וסבתא ואסכם שיהויפלין נראה מרוצה, יהויבוב נראה מרוצה ואני הרגשתי מרוצה עד הגג.

נראה כמו לקוח מרוצה!

זו היתה חוויה נפלאה ממש. מעבר לכך שאני אוהבת להכין בובות, בוביילים בפרט ופרוטרטים בבובייל הכי בעולם, האפשרות לתת לאדם שנתן לי (ולהמוני אחרים) כל כך הרבה מעצמו פיסה קטנה מהיצירה שלי ולשמח אותו קצת ריגשה אותי מאד. אין הרבה אמנים שמנהלים יחסים דו כיווניות עם המעריצים שלהם, ואני שמחה שיצא לי לעניק לו משהו קטן ממני, שיראה לו כמה שמחה הוא מביא לחיים של אנשים. זה הדלק שמניע את רב האמנים ליצור וללא ספק, אחד מאלה שמניעים אותי.

כולי תקווה שיהויבוב נהנה בחייו החדשים בלונדון ולא נלעס בתאווה ברגעים אלה ממש בידי שתי תינוקות לצלילי גיטרה. בכל מקרה, הזהרתי את ג'וני שלא יתן לקטנות שלו להתקרב לבובה מחשש להתנתקות חלקים קטנים. אני נהנית לדמיין אותו נח על מדף בסטודיו מוקף בכלי נגינה שונים ומשונים בזמן שחם ונעים לו. אני מתכוונת ליהויבוב כן? ג'וני על מדף זה רעיון ממש גרוע לדעתי, אבל הי - אני האחרונה שתשפוט את נפש האמן.

לשנה הבאה בג'רוזליים

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 02 Jan 2019 11:43:00 +0000

2019 שמחה לכולם! האם, כנהוג במקומותינו, קיבלתם החלטות לשנה החדשה? לחזור למידת הג'ינס של התיכון? להתמנות סוף סוף למנכ"לית? להביא לעולם ילד בכור? להתחתן עם מייקל נסיך מולדביה? באשר לי, אני חושבת שהגיע הזמן להתחייב לעדכן את השבלוג פעמיים בחודש וגם מקווה לפגוש את יהויפלין (ראו ערך, הממ אולי אעדכן את התמונה באמת) בתדירות גבוהה יותר מפעם בשנה, מה שאומר שיש סיכוי של 50% שאממש 50% מהחלטותיי לשנה החדשה, ותודו שזה גבוה בהרבה מסיכויי להוריד 20 קילו ממנכ"לית בכורה.

בכל מקרה, הצעד הראשון הפשוט ביותר בדרכי להחלטה מספר אחת הוא להעלות מה לבשתי בתשעת אלפים השנים האחרונות, וזאת אעשה תכף ומיד.

תלבושת לתאטרון

חולצה של טולה

מיזע אפור של נקסט (לא מצולם אבל היה קר בחוץ)

חצאית מאסוס

סטן סמית אפורות של אדידס

שמעו, חצאית הניצנוצאז' הזו בוהקת בקנה מידה לא סביר בשיט. במונית בדרך לתאטרון היא עשתה מופע אורקולי שהיה משכנע את כל עדת ישראל להשמיד את עגל הזהב (ולעבוד אותה במקום). היא כל כך נוצצת שכל מי שמסתכל עליה ישירות מתעוור מיד. היא כל כך נוצצת שרואים אותה מהירח בעין בלתי מזויינת. הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם בגד כזה היא להקיף אותו בפריטים האפורים ביותר שיש לי ברפרטואר. הטישרט האפור של טולה היה בכביסה אז הלכתי על שחור במקום. במקום מעיל לבשתי מיזע גדול ואפור כהה נטול כל קישוטים והלכתי על נעלים ועגילים מינימליים ככל האפשר. התוצאה - אש יא גולש!

תלבושת ליציאה קז'ואלית

גופיה של טליה

שמלה של חיה ניר לכתומנטה (יד שניה)

ג'ינס צמוד מנקסט

הבלאנדסטון הקדושים

לעתים קרובות שואלים אותי שרונה, איך את לובשת כל מה שבא לך וזה עדין נראה הגיוני? התשובה היא - צמדו כל בגד, לא משנה מה הוא, עם הנעלים הכי גסות שיש לכם ואז הוא יהפוך למשהו אחר וסביר במידה לא סבירה. אני נוהגת לעשות את זה עם הבלאנדסטון הקדושים או עם סניקרז (עדינות או מטורללות, תלוי בבגד). עכשיו קניתי בלונדון, אגב, מחוכים ושמלה ויקטוריאנית מתחרה בצבע קרם. חכו לראות איך אני משלבת אותם עם ג'ינס קרוע ובלאנדסטון.

השמלה בכל מקרה, שקופה ומהממת ואסימטרית ואני פשוט לא מאמינה שכתומנטה, שהיתה בולעת את משכורתי כשהייתי בת עשרים וקצת, היא עכשיו וינטאז' ועוד כזה נדיר. קניתי אותה מחברה שירדה המון במשקל (נבלה!) והחליטה בעקבות זאת להחליף את כל המלתחה (שתהיה בריאה!) ואני חוגגת עליה שחבלז.

תלבושת לפגישות

מכנסים של טולה

חולצה של מוטיף

מיזע מנקסט

תיק של Lazy Oaf

הבלאנדסטון הקדושים

אני אוהבת מכנסים רחבים, כידוע, ואלה החורפיים החדשים של טולה מוצלחים ביותר, מה גם שזה הבגד היחיד שיש לי בצבע הזה. חשבתי שיהיה נחמד ללבוש לעבודה שילוב של ורוד וחום חיוורים מאד ואכן כך היה. התיק הוא מקולקציית החורף של לייזי והוא דומה לדוב עם פרצופים, שזה אחלה. בנוסף לאוזניים יש בו מקום רב להפתיע ורצועה ארוכה מאז שמתאימה לאלכסון גם לשמנות/גבוהות כמוני.

דיס דוב איז גואינג פלייסז

תלבושת ליום עבודה

שמלה של לוקיטה

סריג של טולה

צמודונים מנקסט

בחיים לא תנחשו אילו נעליים

טוב, מה אתם רוצים ממני? קניתי את הנעלים האלה בגלל יהויפלין ואז גיליתי שהן הדבר הכי נוח בעולם ומתאימות לכל הבגדים שיש (למרות שיש לי חברה שחושבת שהן גבריות ומגעילות) ועמידות לגשם וממילא 90% מהוויוורק נועלים בלאנדסטון. אקיצר, תתמודדו. בכל מקרה, אני חושבת שאני צריכה ללבוש יותר שמלות קצרות. במיוחד כשהן עשויות מבד שמיכי כמו זו של לוקיטה.

תלבושת לביקור בכפר

מכנסים של טולה

חולצה של טולה

קימונו מבל וסו

אוי שכחו מזה

אוי הקימונו הזה. כמה שרציתי אותו, ואז קניתי אותו, ואז לא הצלחתי ללבוש אותו כמעט שנה כי לא היה מזג אויר מתאים! כשקריר הוא דק מדי, כשחם אין סיכוי שאערים על עצמי שכבה מיותרת. בקיצור, הוא שכב בארון ובכה עד שביום שישי אחד בתחילת דצמבר היה פתאום מזג אויר מושלם לקימונו ועוד ביום שתכננו לנסוע למכירה בכפר, שם את פשוט יודעת שכל הנשים ילבשו קימונואים ויענדו שרשראות זהב עדינות מוערמות כאלה. אז כן, זה בגד שלובשים פעם בשנה, אבל כמה מחמאות שקיבלתי עליו ווי ווי.

מה לובשים בלונדון בדצמבר

ג'ינס מאסוס

מעיל עצום מאסוס

חולצה של מותק

עזבו אותי באמא'שכם

שמעו, המעיל הזה מעיק ברמות כשצריך להחזיק אותו (הסתובבתי בפריימרק עם עגלה מלאה במעיל ועליה מגדל מאוזן היטב של פיג'מות רכות ותחתונים 100% כותנה שעולים בארץ פי 10 וזה לא היה דומה לנוח אפילו) אבל ברב המקומות בלונדון יש מקומות ייעודיים למעילים ובחוץ היה קור כלבים. לפיכך, ולאחר שהמעיל שלבשתי לפולין וגרמניה שנה שעברה החזיר נשמתו לבורא, זו הוכיחה את עצמה כקניה מעולה, מה גם שקניתי אותו בסייל מטורף באסוס שנה שעברה. מה שכן, אני בספק אם אין פעם אלבש אותו בישראל.

תלבושת לשיטוטים בלונדון

סוודר של Lazy Oaf

כובע וצעיף ישנים מלא זוכרת איפה

ג'ינס מאסוס

ילקוט מאמזון

עם הפה הזה אתם מנשקים את אמא שלכם??

זה לא שלג, זו פיקציה. גאון כזה או אחר הציב בכיכר בשוק קמדן מכונת שלג וכל העוברים והשבים דרסו זה את זו כדי להצטלם תחתיה. בכל מקרה, ביום הזה החלטתי, בידיעה שאני עומדת להסתובב בתוך ומחוץ לשוק במשך שעות, שאין בכוונתי לסחוב את מעיל הכבירים ביד ובחרתי לסכן נפשי עם סוודר עבה בלבד. זה הלך לא רע למען האמת, בפרט שידעתי שלפני שנצא שוב בלילה נחזור למלון ואוכל להתאחד עם מעילי שניה לפני שאהפוך לנציבת קרח.

הסוודר, במידה ולא הבחנתם, מעוטר בהמבורגר עם מצב רוח מצוין.

הוא חושק בי או סתם מרוצה לראות אותי? טבעוני בכל מקרה הוא לא

תלבושת לשנה החדשה

סוודר מאסוס

ג'ינס מאסוס

עגילים של פאולה לפידות

נשבעת לכם שנעלתי סניקרז של D.A.T.E

את השנה החדשה יש לקדם עם חברים אהובים וכך עשיתי במהלך כל יומה האחרון של שנת 2018. את הסוודר הענק והרך עד גיחוך הזה קניתי במחלקת המידות הגדולות לגברים של אסוס, מה שבא ללמדנו. מענין שהטעם שלי השתנה עד כדי כך שאני ממש סבבה עם ללבוש בגדים של תיכוניסטיות, מה שדעתי לא סבלה במשך עשרים ומשהו השנים האחרונות.

כפי שאתם רואים, אני ממשיכה בנחישות לגדל את שיער השיבה שלי

אם שרדתם עד כאן, כל הכבוד לכם ושנה טובה! את האיסנטושבלוג, אגב, אני מעדכנת בתדירות קבועה לחלוטין ואתם מוזמנים לעקוב אחריו במידה וטרם עשיתם זאת, דבר שיעזור לכם לנהל מעקב סטטיסטי אחר כמות הפעמים שאני נועלת אוי לכו תציקו למישהו אחר.

הוא לא בד, הוא אחי

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 13 Nov 2018 20:16:00 +0000

רבות נכתב כבר, כאן ובאינספור מקומות אחרים, על כך שבגדים יכולים להוות כלי תדמיתי עבור הלובש. הבגד הנכון בשימוש הנכון יכול לשדר מקצוענות, רצינות, פלרטטנות או כל אחד משפע מסרים אחרים שישרתו ויקדמו אתכם בחיים.

אך אני מאמינה שאביזרים ומלבושים יכולים להיות גם ידידים - לעודד אותך כשאת על הפנים, להפחיד לאקס את הצורה, להזכיר לך כמה את מהממת ואף לרטון בשבילך. אתם מכירים כבר את יהויתיק יקיר השבלוג שהוא תפלץ רב רושם, אך גם מלבושים נטולי נפח, פרווה ופרצוף קומפלט יכולים לענות על הצורך בבן לוויה בזמנים בהם אחד כזה מיי קאם אין הנדי. הנה לפניכם כמה ידידים שלבשתי בתקופה האחרונה.

תלבושת ליום עבודה דאוב

מכנסים של Lazy Oaf

נעלים של קומברס

יום לפני כן עשיתי חיסון שפעת ביד ימין וחיסון טטנוס ביד שמאל וכתוצאה מכך לא עצמתי עין רב הלילה מרב כאבים. כשהתעוררתי מוקדם ליום עבודה רציתי להישאר במיטה או לירות את עצמי מתותח, מה שידרוש פחות מאמץ. במקום זה קמתי וניצלתי את ירידת הטמפרטורות ללבישת המכנסים היחידים שמבינים אותי. אני חיבת להודות שזה עזר לי יותר מהאופטלגין.

תלבושת לכבר צחקתי יותר

שמלונת של Lazy OAf

מגפים של בלאנדסטון

גם השמלונת הזאת הגיעה מהחנות הגמדית של לייזי בלונדון. להבדיל מאחיה המכנס, אין לה פה או מצב רוח רע. מה שכן יש לה זה זוג עינים וחוסר הבנה מוחלט של המצב, מה שהתאים במיוחד לערב שהוקדש לצפיה בסרטים ויציאה קבוצתית מסרטים רעים.

תלבושת שלבשתי לא זוכרת לאן

חולצה שקיבלתי במתנה מפולין

עגילים של And Other Stories

תהרגו אותי אם אני יודעת למה אנשים מייצרים, מוכרים או קונים חולצות עם לאמה בפולין, אבל עובדה שזה קרה. חברה הביאה לי את החולצה הזו במתנה מוורשה ואני לבשתי אותה לצורך זה או אחר ובכל פעם ששכחתי כמה אני מהממת היא ירקה עליי. אולי כדאי להשקיע כמה שקלים בלקנות לה שיחון פולני-עברי.

תלבושת לביקור בצפון

שמלה של מעצבת אוסטרלית מאינסטוש

צמודונים שחורים

מן הידועות היא, שאנשים שגרים צפונית ליקנעם הם קשי יום וקשי לבב. לכן לבשתי שמלה קשת יום ולבב כשנסעתי לבקר את חברתי הצפונית. עד שהגיע זמנה של ארוחת הצהרים הטעימה הצליחה השמלה לבלוע אותי כליל והפכתי, גם אני, לקשת יום ולבב. אכן תמונות קשות.

תלבושת לפיקניק סתווי

אוברול של מותק

סיכת חסילון של נעמה בן משה

חולצה מקוסטה ריקה

במידה ואת נוסעת לפיקניק ואין בן זוג פנוי שיארח לך לחברה, תמיד ניתן להזמין חסילון. במקרה זה, הזמנתי את החסילון החביב עליי. אמנם אין לו פה אבל יש לו זנב וחבר צדפה (שנשאר הפעם בבית) והוא אוהב מאפים וחטיפים מלוחים ועוגת שוקולד-קרמל מלוח-בננה וזו בדיוק העוגה שהוגשה בפיקניק, כך ששנינו חזרנו מרוצים.

בבואכם ללבוש או לענוד ידיד זכרו - היו אף אתם ידידים. המנעו מלשפוך עליו (או עליה) קפה או קציפה. הגידו יפה תודה כשאתם מתפשטים בסופו של היום והכי חשוב, כבסו אותו בטמפרטורה נעימה. אתם ממש לא רוצים לראות את המכנסים האלה שלי כשהם כועסים.

אישה זקנה זה לא רכבת אקספרס

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Fri, 26 Oct 2018 20:57:00 +0000

אם חשבתם שלגדל שיער קצר זה קשה, נסו לגדל שיער קצר וגם להחליט להפסיק לצבוע אותו.

אני צובעת מגיל עשרים ומשהו, מאז שהתחלתי להאפיר. שיער השיבה שלי מפוזר בקבוצות בכל רחבי הקרקפת, כך שבמשך שנים שיחקנו (אני והשיער שלי) מחבואים ותופסת עם צביעה וגוונים ושאר ירקות. בשנים האחרונות הגדלתי לעשות וחימצנתי לבלונד פלטינה, מה שהשמיד אותו סופית.

אני מתגעגעת נוראות לשיער הבריא (אני לא באמת זוכרת את זה) והמתולתל (בקושי נראו תלתלים מאז החימצון) שלי. השיער שלי תמיד מאדים בצביעה, כך שאין דרך לצבוע אותו לבלונד המאד כהה הטבעי שלי אותו אני אוהבת מאד ואותו לא ראיתי כמעט שני עשורים. אבל זה קשה. מאד קשה.

ראשית אני בת 42 ומחפשת עבודה עכשיו. 42 זה כבר עם שתי רגלים ויד בקבר של תעשיית ההייטק, אז להוסיף לזה שיער מאפיר? בהצלחה לי.

חוץ מזה אולי לא הבחנתם, אבל אני שמנה. שמנים נתפסים גם ככה כמוזנחים, אז שמנה עם שורשים לבנים מסתובבת ברחובות? בהצלחה לי.

ואם כל זה לא מספיק, אני מחפשת זוגיות חדשה בימים אלה. אני מכירה נשים יפהפיות שצובעות את שיערן כי הגבר בחייהן מבקש מהן לעשות את זה. אז שמנה בת 42 בלי עבודה ועם שורשים לבנים שמחפשת חמודן רב מעשים שיאמצה אל לבו? שפע בהצלחה לי.

זהירות קשישות בדרך

ככל הידוע לי, הדבר היחיד שיכול היה לעזור לי עכשיו זו תספורת נהדרת, אבל כפי שציינתי אני גם מגדלת את השיער, אז תספורת לא באה בחשבון. אני צריכה להתאפק וזה קשה במידה מהממת ממש. החזון שלי, על שיער חצי אפור, ארוך ו(סוף סוף) נעים ורך למגע יתממש בעוד שנתיים לכל הפחות ובינתים אני צריכה לחרוק שיניים ולעצור את עצמי פעמיים ביום כל יום מלקבוע תור לספר. אני מתכוונת לזה מילולית, כל יום פעמיים ביום לכל הפחות אני מוצאת עצמי מסתכלת בראי ולא יכולה לסבול את זה יותר.

לא יאמן כמה העולם מקשה על בת אדם לעשות דבר פשוט כמו להפסיק לצבוע את השיער. מסתבר שלהפסיק לצבוע את השיער זו החלטה פוליטית, בדיוק כמו להיות שמנה ולא להתנצל על עצם היותך כזה כל הזמן. באמת אין צורך לשפוט את עצמנו בוקר, ערב וצהרים כשהחברה עושה את זה בשבילנו.

נחמתי היחידה כרגע היא שנובמבר מתקרב בצעדי ענק ואיתו הסיכוי לירידה בטמפרטורות. אז אוכל לשלוף את אוסף כובעי הצמר שלי ולהסתתר תחתיו עד שיגיע הזמן להסתפר קצת. ועד שזה יקרה, נראה שאצטרך להתיידד עם הליפסטיק האדום שתקוע במאחורה של המגירה שלי ולשים הרבה מסקרה. זה או זה, או להראות כמו רוז הדביבונה החרמנית, ואף אחת לא רוצה להראות כמו רוז בזמן שהיא מחפשת גם עבודה וגם בעל.

אז זהו, שלא

ורודה אני ונאווה בנות ירושמשהו

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 17 Jun 2018 20:05:00 +0000

לאחרונה, אודה ולא אבוש, אני מעמיסה וורודים. זה התחיל בזה שאני ורודה, המשיך בכך שרכשתי סוף סוף סנדלים למרות (ואולי בגלל) שהם ורודים ונגמר בתיק ורוד אחד אותו אני גורבת לאחרונה מסביב לשעון. אז אמנם לא כל התלבושות שתראו ברשומה הזו ורודות, אבל הן הולכות ומוורידות לקראת הסוף שהוא סוג של קרשנדו שלא ברא השטן. מוכנים לראות מה לבשתי בזמן האחרון? יפה וטוב, הנה אנו מתחילים.

תלבושת ליום עבודה

סרבל של לוקיטה

מגפוני בלאנדסטון

האוברול הזה מצוין לעונה החמה כי הוא דק ודומה לשמלה אבל מגיע עם הפרדה בין הירכיים השמנות, הידד! עם זאת, הבנתי לאחרונה לזוועתי שהמגפונים האהובים עליי הם ככל הנראה הסיבה לכאבים עזים בכף הרגל מהם סבלתי בחודשים האחרונים (שהתחילו ביום שקניתי אותם ועברו לאטם במהלך שלושת השבועות האחרונים, בהם לא נעלתי אותם - ואם זה לא רמז..). אני לא יודעת למה קוללתי בחוסר התאמה לנעלים שאמורות להיות מהנוחות ביקום ותוהה אם יש סיכוי להצלה או שהגיע הזמן להמיר אותם לאגרטלים. אני צריכה לחשוב על זה.

תלבושת ליציאה

שמלה מאסוס

גופיה של אתא

שרשרת מה. שטרן

סניקרז של נייקי

זוכרים שאמרתי שאלבש את השמלה שקניתי לפורים עם גופיית סבא וסניקרז? אז הנה, עשיתי זאת ונהיתי מכל רגע. אין בעולם כולו דבר מלבב יותר מטול טול וטול ואתם יודעים את זה.

תלבושת לאירוע חגיגי

שמלה של דנה סידי

גרבונים

מגפיים איטלקיים כלשהם (משנת טיכו)

עגילים מאסוס

זה הזמן להודות לאל, קוראים יקרים, שהתמונה לא באמת משקפת כמה שהשמלה הזו מנצנצת. למעשה, המשכתי לנקות את השובל שהשאירה אחריה שבוע אחרי שלבשתי אותה. אבל מה זה לעומת ניץ נוץ וכיסים נוחים לשים טישו (אני אוהבת טישו).

תלבושת ליומולדת של ליפז

חולצה של Pink Clubwear (ישנה)

מכנסונים מגאפ

עגילים מזארה

תיק של COS

סניקרז של נייקי

חגיגת יום ההולדת של ליפז נערכה בסיום שבוע מתיש במיוחד עבורי ונזקקתי לשיפור מיידי של מצב הרוח לרגל המסיבה. לאחר חצי שעה של חיטוטים מתישים ומדידות אינסופיות לכאורה של בגדים שלא התאימו או ביאסו אותי או גם לא התאימו וגם ביאסו אותי, שלפתי את חולצת הפלא הזו והופ חזר האור לעיניי. אין בקרב הרואים (ואני חושדת שגם בקרב לקויי הראיה) אדם שנותר אדיש לנוכח החולצה הזו וזה נחמד. היא אמנם מבליטה את הבטן אבל למי אכפת, כשהיא כה ורודה ומרופרפת ואסימטרית. ממש תענוג ללבוש אותה והייתי עושה זאת לעתים קרובות בהרבה לולא היתה מסוג הבגדים ש-once ראית לא שכחת וככזו מחייבת לבישה באינטרוולים ארוכים.

תלבושת ליום פגישות

חולצה של טולה

מכנסים מאסוס

אותן הסניקרז מאותו הנייקי

אני מודה שהתלבטתי אם הגיוני ללבוש שילוב צבעים כזה ליום ליום שעיקרו פגישות בנושאי עבודה, אבל לבסוף החלטתי שכן כי חם מדי ללבוש בגדים כהים, כהרגלי בנוהל. החולצה אמורה היתה להיות טישרט בגזרה צרה ופשוטה יותר מפוספס באדום ולבן, אבל כשהוצאתי אותו מהארון גיליתי שהפתעה! זו לא החולצה שחשבתי, ובשלב הזה כבר היה מאוחר מדי להחליף למרות שהחולצה עליה תכננתי מתאימה יותר לחום התל אביבי. נו, שאלה יהיו הצרות שלי.

תלבושת לחתולדת

טוניקה של Magpie Goose

מכנסונים מאסוס

עגילים שליפז הביאה לי ממתנה מברלין

נעלים מסטורי

לחתולדת הגעתי אחרי ארבעה ימי מחלה מתישים, כשאני נטולת מיץ במפרשים וצמאה לחברת בני אדם. מאחר וכך, ויתרתי על השמלה הארוכה שתכננתי ללבוש במקור והלכתי על שילוב פשוט אך מזניב של הטוניקה המנצחת הזו, שקניתי שנה שעברה, עם מכנסונים שחורים חצי שקופים וכפכפים שוורודים במציאות הרבה יותר מבצילום הזה. מה רבה היתה השמחה כשהתברר שליפז, שבדיוק חזרה מנסיעה לברלין, קנתה לי במתנה עגילי ענק סגלגלים ורודים צהובים בצורת פרחים ועניינים שהתאימו בול לתלבושת. החתולדת היתה כיפית, נעימה ומפייסת (ביני לבין העולם, איתו הייתי ברוגז בשל מחלתי שעלתה לי בדדליין אחד לפחות) וחזרתי הביתה עייפה אך מרוצה.

למקרה שתהיתם, אגב, זו העוגה שליפז הכינה לכבוד החתולדת. אין מילים לתאר עד כמה חתולת השמחה ובאי הערב ציווחו למראה ומטעם עוגת הטריקסי מטאל הזו!

לפני סיום, אציין שהתחלתי לעבוד על סדרת רשומות שתהווה מעין מורה נבוכים לתפקידים בעולם ההייטק, מסוג הדברים שרבים מחבריי הצעירים מחפשים ומתקשים למצוא. הרשומה הראשונה תתפרסם פה בקרוב. ועכשיו, ברשותכם, מחכה לי במיטה מגזין היסטוריה חדש ובו מאמר על המוות השחור, אותו אני מתה לקרוא כבר מאתמול ווהוהו!!!

כמה מילים על שיימינג

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 17 May 2018 08:26:00 +0000

אינסוף חארות יש בעולם, ולי היה ה"עונג" לפגוש רבים מהם במהלך חיי. חארות מתעללים, חארות שקרנים, חארות רמאים וחארות פתולוגיים ממש. מאחר וכך, אין דבר שחשוב לי יותר בחיי מלא להיות חרא בעצמי. בפעם ב שאני תופסת את עצמי מעוללת עוול בא לי למות, וזו לא מטפורה. אתמול אחר הצהרים רציתי למות. למזלי, אני מוקפת חברים שקפצו מיד אל הדגל ודאגו להוציא אותי מהבור אליו נפלתי באמצע יום עבודה רגיל לכאורה, כך שאני עדין כאן כדי לספר לכם על זה. הקוראים הוותיקים פה יודעים שלפני כשלוש שנים ערכתי קמפיין מימון לבלוג. הקמפיין הצליח מעל המצופה אבל במהלכו נפלתי לדכאון קליני ועד שהגיע הזמן לתת לתורמים את התמורות שלהם בקושי תפקדתי. כתוצאה מזה, אנשים שהיו אמורים לקבל תמורה חודשיים לאחר סיום הקמפיין קיבלו אותה באיחור, שבכמה מקרים הגיע ליותר משנה. הקפדתי לעדכן את התורמים במהלך התקופה הזו אבל ממגוון סיבות, טכניות ונפשיות, היו מעטים שנפלו בין הכסאות ומעולם לא קיבלו את התמורה שלהם. בעולם בו אני בוחרת לחיות, זו עוולה. לפני כמה שבועות העליתי, כמנהגי מדי פעם, כמה פריטים מארוני למכירה בדף הפייסבוק של הבלוג. קיבלתי הודעה פרטית ממישהי שכתבה שתרמה בזמנו לקמפיין המימון ולא קיבלה את התמורה וביקשה את אחת השמלות במקום התמורה שלה. כמובן שהסכמתי. מאחר ועכשיו, כמו אז, אני בגל דכאון המשלוח התעכב והתעכב. להבדיל מאז, אני בדכאון בתפקוד גבוה אז אני כן מצליחה לעבוד, להפגש עם אנשים ולהכריח את עצמי ללכת לאימון טניס גם כשכל מה שאני רוצה זה שיעזבו אותי בשקט כדי לשבת על הספה עם בובת הנפוחתן המדוכא שלי, מיקולאש. ללכת לדואר, לעומת זאת, או לשלם חשבון חשמל לפני שתגיע התראה שניה על ניתוק או למלא את הטפסים שקיבלתי לפני חודש והם הדבר היחיד שעומד ביני לבין קבלת הדרכון הגרמני שלי, את זה אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות.

מיקולאש

אותה גברת שלחה לי מספר הודעות במהלך השבועות שחלפו, על מרביתן עניתי אבל על האחרונה לא, מאחר ולא מצאתי את הכח הנפשי להכנס לדף של הבלוג ולהתמודד עם זה שאני מאכזבת אנשים. כל יום אמרתי לעצמי שמחר אשלח את החבילה שמונחת ליד הדלת וכל יום לא היה לי כח לעשות את זה והתאכזבתי מעצמי שוב. אקיצר, אתמול אחר הצהרים שלחה לי חברה צילומסך מקבוצה בה היא חברה, בו אותה גברת קוראת לקוראות להיזהר מהרמאית שרונה ראובני, שרימתה אותה לא פעם אלא פעמיים. הלב שלי נפל למכנסיים כשראיתי את זה. כשמשמיצים אותי סתם, למי אכפת. אבל כשמשמיצים אותי בצדק? כאן, כאמור, בא לי למות. כל עוולה שעוללתי למישהו אי פעם הצטרפה למצעד ספונטני וקולני להחריד של שרונה את כשלון ולא ראיתי כלום פרט לכל האנשים שאי פעם אכזבתי, כל החולשות עליהן אני פשוט לא מצליחה להתגבר ובושה. כמויות כבירות של בושה. גדולות כל כך שהרגשתי שאני נקברת תחתן. למזלי, אני לא מי שהייתי לפני שנה או לפני עשור, ולכן עשיתי שני דברים כדי לעזור לעצמי. הראשון היה להכנס לדף של הבלוג, לבקש ממנה את מספר חשבון הבנק שלה ולהעביר לה את סכום התרומה המקורי שלה פלוס ריבית גבוהה משמעותית מזו שהיתה מקבלת לו היתה סוגרת את הסכום בפקדון לשלוש שנים. הדבר השני, היה לשתף את חבריי בבושה שלי, כי ההפך מבושה זה שיתוף. הגברת הודיעה לי שהיא מוחקת את הפוסטים המשמיצים (מסתבר שהיו שלושה כאלה בקבוצות שונות) אבל סרבה לפרסם עדכון לפוסטים המקוריים, כך שההשמצה תמשיך (כדרכם של פוסטים באינטרנט) לחיות לנצח ואני אצטרך להתמודד עם השלכותיה לנצח. חשוב לי להבהיר, שאני לוקחת אחריות מלאה על מה שקרה. אחד הדברים שהתבררו אתמול בלילה הוא שיש אנשים נוספים שלא קיבלו את התמורות שלהם - יש תמורה אחת שמעולם לא הכנתי ויש אנשים שהחבילות שלהם הלכו לאיבוד בדואר ומעולם לא הודיעו לי. את הערב ביליתי בלהחזיר כסף לאנשים ואם יש בין הקוראים כאן אדם נוסף שלא קיבל את התמורה שלו לקמפיין, שיודיע לי ואשלם גם לו או לה. עם זאת, אני חיבת לומר שאני כועסת מאד שאותה גברת הלכה בדרך של השמצות ואיומים. היו לה שלוש שנים להתלונן שלא קיבלה תמורה. אם זה היה קורה לי, הייתי פונה לבעל הקמפיין ואם לא הייתי מקבלת ממנו תשובה מספקת, מתלוננת לפלטפורמה בה הקמפיין רץ (מימונה, במקרה שלי). הם כבר היו דואגים להחזיר לי את הכסף ולקבור את בעל הקמפיין טוב טוב. להשמיץ אדם (בפרט שהיא ידעה שאני בדכאון, כי כתבתי לה את זה והיא ענתה שהיא מטפלת נפשית והיא מבינה מה עובר עליי) זו תמיד האופציה האחרונה. שיימינג לא משיג כלום חוץ מהמילה על שמה הוא קרוי - הוא מבייש את האדם שבמרכזו, ובושה היא האמצעי היעיל ביותר להפוך אדם מדוכא לאובדני. זו התנקשות ממוקדת בערך העצמי של בנאדם. אם הייתי צעירה יותר, חלשה יותר או בודדה יותר הייתי עכשיו בחופשת מחלה בבית, מייבבת מתחת לשמיכה, או גרוע מכך. כשכל הסיפור הזה התגלגל אתמול בערב, הרצתי בראש מגוון אפשרויות לחיסול הרגשות הקשים, שכללו כל דבר בין השתכרות לעישון לקפיצה ממרפסת המטבח שלי. במקום זאת, נשארתי לעבוד עד מאוחר, כדי לשקם קצת את הערך העצמי שלי, ואז נפגשתי עם חברה ואכלתי פירה. אבל אני בת 42 ואת ההזדמנות שלי להתאבד פספסתי כשאמא שלי מתה בייסורים. אם לא התאבדתי כשאבדתי את אמא שלי, אין סיכוי שאני אתאבד כי מישהו פרסם עליי באינטרנט משהו נכון. אחד הדברים שחברים כתבו לי בעקבות השיתוף הוא שגם מי שלא קיבל את התמורה שלו השיג את מטרתו בהשתתפות בקמפיין והיא לגרום לי להמשיך לכתוב בבלוג. אני לא מקבלת את זה ותגובתי היתה אבל כבר שנה שאני בקושי כותבת משהו. אז הנה משהו קטן טוב שיצא מכל הסיפור המבאס הזה, כתבתי רשומה. וגם הצלתי את הדימוי העצמי שלי, לפחות עד השיימינג הבא.

חולצה מטיילת בוואדי

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 17 Apr 2018 09:24:00 +0000

מן האירוניות הגדולות של זמננו היא, שהתיישבתי לכתוב רשומה על חולצות כשאיני לובשת חולצה. ולא סתם רשומה על חולצות היא זו, אלא רשומת חולצות ישראליות למהדרין לקראת יום העצמאות השבעים למדינת ישראל הבא עלינו לטובה!

מנהג רווח אצלי הוא לשנות את דעתי אחת ל, ולאחרונה התחלתי לחבב טישרטים מודפסים לאחר שנים ארוכתו שלא סבלתי אותם (אני חושדת שזה קשור בפיונה). מאחר וזאת, יצאתי לצוד. ואת הטישרטים שלי אני אוהבת כמו שאני אוהבת את הגברים שלי, כלומר מתאימים לי, חתיכים, יוצאי דופן, אינטליגנטים ודוברי עברית כשפת אם. לשמחתי המפתיעה, מצאתי לאחרונה שני מקורות לחולצות מוצלחות במיוחד שמתאימות לתיאור זה בדיוק.

החולצה הכי מבוקשת בעיר

חולצה של Tres

סריג של טולה

מכנסים מאסוס

נעלים משופרא

תתעלמו מהשיער

תאמינו או לא, אבל החולצה הזו היא באמת החולצה הכי מבוקשת בעיר. טרס הצליחו, זה קיץ שני ברציפות, לעצב חולצה שכל היפסטר, פאשיוניסטה ובלוגר\ית בשנק\ל יתנו חצי נשמתם כדי ללבוש. אני לא יודעת מה הקונספט השיווקי שלהם, אבל אני יכולה לומר לכם שהלוגו של מועדון החברים התל אביבי מצליח ליצור אווירת קופקבנה מחד וגאווה תל אביבית מאידך בו"ז. הגרסה הוורודה שיצאה עכשיו חמודה אף יותר בעיני ומפרגנת לנשות תל אביב הגנובות (היוש!). החולצות מגיעות עד מידה L, שאני לובשת פה. מי יודע מה נדיבה היא לא, אבל לאחרונה קיבלתי את המכנסים האלה עם החגורה הרחבה והמכנס הרחב, והם כל כך רחבים שאין כמעט ברירה אחרת מללבוש אותם עם חולצה צרה בפנים.

החולצה שאבא בחר בשבילי
חולצה של משפט אחד ביום

ג'ינס מנקסט

נעלים של בלאנדסטון

לב גרוסמן מ-Lazy Oaf

עגילים מאלוהים יודע איפה

כששמעתי שמשפט אחד ביום התחיל להדפיס חולצות עם משפטים בעברית, צהלתי ופתחתי בריצת אמוק חיננית למכירה קצרת המועד ומוגבלת המהדורה (500 חולצות בלבד) שנערכה במלון קטן בתל אביב. כשהגעתי לשם מצאתי אוסף נחמד, אך לא ממש רלבנטי עבורי, של משפטים מודפסים על חולצות. היו הצהרות אהבה לפיצה (אני לא אוהבת פיצה) והיו חולצות עם מילים כמו מאמי (שלא מתאימות לי). היתה חולצה שכתוב עליה מוגזמת, שנראתה לי סחית רצח, וחולצה שכמעט התאימה לי ועליה כתוב מי שטוב לו ושמח שיסביר (אני נוהגת לומר מי שטוב לו ושמח ווט דה פאק, שזה דומה אבל שונה).

את החולצה עליה כתוב תתאהב בי כבר רציתי מאד מההתחלה, אבל היא אפס בסוף לא מצא חן בעיני בכלל. אני לא אוהבת לקלל אנשים ובטח לא כאלה שאני מאוהבת בהם. להבדיל מבנים שהוסללו מלידתם, אני לא מאמינה שמשיכה בצמה היא הדרך הטובה ביותר לליבו של חתיך שחבל"ז. חצי שעה מרחתי שם בהתלבטויות איזו חולצה לקנות עד שדימיתי לשמוע, מעבר לקבר, את פפישו קורא אליי קחי את החולצה כבר, מי שלא מתאהב בך הוא באמת אפס. וכשאבא אומר לי לעשות משהו אני עושה.

דבר אחד בטוח, אף אדם לא נשאר אדיש לחולצה הזו

הנה המלצה קטנה לפני שאני עוברת לחולצה הבאה - תחשבו טוב טוב כשאתם יוצאים מהבית בבוקר לבושים בחולצה הזו אם יש סיכוי שתמצאו את עצמכם מתישהו במהלך היום בדייט, כי זה קרה לי וזה היה מביך במידה שאין לתאר (וכמעט נגמר בדו-קרב).

חולצת שרונה

חולצה של משפט אחד ביום

ג'ינס מאסוס

סריג של טולה

שרשרת פודינג מאטסי

נעלים משופרא

זו החולצה הראשונה שבחרתי במכירה. להבדיל מהראשונה שהראיתי לכם, לגביה התלבטתי חצי שעה כמעט, לזו הושטתי יד מיד כשראיתי אותה. גם פמיניסטית, גם שנונה וגם במידה XXL ועשויה מחומרים טבעיים בלבד? למען השם, זה אני בחולצה!

החולצות של משפט מגיעות ממידה XS עד XXL (שאני לובשת במידה 50) ובקרוב תפתח חנות מקוונת של המותג, מה שעלול להביא לגרום להצפה של השוק בחולצות האלה ולי להפסיק ללבוש אותן, אז אני מתכוונת להנות מהן כל עוד הן נדירות.

עובדה הידועה לקוראי השבלוג הוותיקים היא שהעברית חשובה לי מאד. אני משתדלת לעברת כאן כמה שיותר מונחים לועזיים וכשאני משתמשת במונחים כאלה, אני עושה זאת מבחירה מודעת ומנומקת. אני שמחה שיש סוף סוף מישהו שמייצר חולצות עבריות למהדרין, ואם להיות כנה סחיות היא תופעה ישראלית רווחת שיש לה מקום, כך שגם הדגמים הסחיים מוצאים חן בעיני.

מה שכן, אני לא מרוצה מהשימוש במונח "טישרט" ולכן אשמח אם תעזרו לי לחשוב על חלופות עבריות ראויות, כאן או בדף הפייסבוק של השבלוג. יום עצמאות שמח לכולכם, קוראים יקרים. נהיה אשר נהיה - סחים, חננות או היפסטרים, כולנו אחים ואחיות והמדינה הזו שייכת לכולנו. מי יתן ושנת השבעים ואחת למדינה תחגוג סובלנות, חברות וערבות הדדית ויגיע כבר הסוף לאווירה העצובה והמשתקת בה אנו חיים בשנים האחרונות.

הו הא מה קרה לבשתי בגדים לעבודה (וגם לא)

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 28 Mar 2018 19:59:00 +0000

לפני זמן מה קיבלתי איומים בבמבה שאם לא אתחיל לעדכן את השבלוג בקרוב יהיה רע ומר ועם ריח של חמאת בוטנים סוג נ'. לפיכך העליתי רשומת מה לבשתי היום ובאמצעה הבנתי שצריך לפצל אותה לשתיים. לפיכך אני מתכבדת להנגיש לכם רשומת מה לבשתי נוספת מהתקופה האחרונה.

הנה ערימת תלבושות לעבודה ובסיומה, כמה תלבושות לאירועים מחוץ למשרד כי מסתבר שגם למסירות שלי יש גבול.

תלבושת לעבודה א

חולצה ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה

טוב, זה לא בדיוק צילום של תלבושת אבל החולצה הזו כל כך שמחה אותי שהייתי חייבת לשתף. ראו מה נאים הדובונים שעליה! אני חובבת ידועה של עצלנונים וחולצה שמגיעה מחללית האם שלהם בקוסטה ריקה היתה מתנה מושלמת מאישה חמודה מאין כמותה.

תלבושת לעבודה ב

מיזע מנקסט

חולצה של מוטיף

חצאית מנקסט

גרבונים מאסוס

סטן סמית של אדידס

לפני זמן מה החלטתי שאני חייבת ללבוש חצאית קלילה עם ריפרופים ופרחונאז' בחורף. כתוצאה מכך, הזמנתי אחת מנקסט ואני נשבעת שבחיים זה נראה הרבה יותר טוב מבצילום. יש משהו נעים להפליא מלבישת בגד רפופי בשיא הקור עם חולצה מסיבית ונעלים חמות. אני אלבש אותה גם בקיץ, סביר להניח, אבל יהיה הרבה יותר כיף ללבוש אותה שוב בחורף.

תלבושת לבראנץ'

סרבל של אלמביקה (ישן מאד)

גופייה מנקסט

שרשרת של ה. שטרן

מגפי בלאנדסטון

חדי בעין הבחינו ודאי שאני מנסה למכור את הסרבל הזה במכירות הביתיות שלי כבר ארבע שנים לפחות. למרבה השמחה לא הצלחתי למכור אותו וקרה מה שקורה מדי פעם ומצאתי עצמי עושה קניות בארון שלי ומחזירה בגד שנמאס עליי לימיו כקדם. הסרבל תפור מסאטן כחול מקומט כזה ואני נהנית לצוות אותו לבגדים לא נשיים בעליל עלאק דוגמת גופיית הסבא והבלאנדסטון הנ"ל. חברתי נעמה טוענת שאני האדם היחיד שהיא מכירה שיכול ללבוש צירוף כזה ולגרום לו להראות הגיוני. אני מניחה שהיא טועה, אבל זה עדין מוצא חן בעיני.

תלבושת קז'ואלית נוספת

סרבל של מותק

חולצה מנקסא

סטן סמית של אדידס

הסרבל הזה של מותק כל כך נחמד. קניתי אותו בשנה שעברה והוא דומה לשמיך ומתאים לחורף וגם לקיץ. מאחר ואני ממש נהנית ללבוש אפור בשנה שנתיים האחרונות והשילוב שלו עם הנעלים האפורות האלה מאפשר לעשות זאת ועדין לשדר קלילות.

תלבושת לסופ"ש בכפר

ג'ינס מנקסט

חולצה של מוטיף

גרביים מנקסט

מגפי בלאנדסטון

אחת מהבגדים שקניתי במכירות החיסול של מוטיף, זכרונה לברכה, היא החולצה הזו שניתן ללבוש בשני אופנים (בהחלפה בין הגב לחזית). היו לי כמה כאלה בעבר והכתמתי אותן למוות, לכן קניתי שתיים זהות שיהיה לי קצת זמן להנות מהן לפני ההכתמה הבאה. מאחר ומדובר היה בסופ"ש אבל התלבושת היתה מונוטונית פינקתי עצמי בגרבי דובים סגולות.

תלבושת יומולדת לעבודה

חולצת יומולדת שנה לפיונה

מאחר וימים בודדים בלבד מפרידים בין ימי ההולדת שלי ושל פיונה, הפג של היפופוטם, הזמנתי לי את חולצת יום ההולדת הרשמית מחנות גן החיות בסינסינטי, בו העגולה שבמים מתגוררת. אני באמת חושבת שחמוד להיות שמנה שלובשת חולצה של שמנה שבמים כשהיא מחוץ למים. הו פיונה, מעולם קודם לך לא היה סמל כה נאה מתוק וטוב להשרדות כנגד כל הסיכויים.

תחפושת חד קרן

שמלה מאסוס

גרבונים מ-We Love Colors (ישנים)

מגפיים מ-And Other Storeis

עגילים מ-H&M (ישנים)

סוודר מטונארי

קשת מלאכת יד

את חגיגות יום הולדתי ה-42 <הכניסו אללה איסטור ולהקתו כאן> ציינו בלא פחות משתי מסיבות. הראשונה מהן, מסיבת תחפושות שכן יום ההולדת יצא השנה בפורים. אני התחפשתי לחד קרן, כלומר מצאתי תירוץ לקנות וללבוש עוד שמלת טול. והפעם, שמלת הטול המהממת הזו מאסוס שהמחשוף שלה כה ענק שפחדתי לשבת, לזוז או לנשום (מזל שלא רואים בתמונה את מחשוף הגב). אם אתם תוהים מה אעשה איתה עכשיו, שפורים נגמר, ובכן בכוונתי ללבוש אותה מעל גופיית סבא לבנה עם סניקרז או כפכפים כי בגיל 42 עושים מה בא לי ולא מה נהוג, ראוי או מקובל. הא הא!

לצורך צידוק מוסרי לתחפושת, הכינותי קשת חד קרן בעיטור פרחים ופרווה צבעונית. היא היתה כבדה להחריד ובשלב כלשהו מוטטה על ראשי שרשרת נורות שקישטה את המסיבה אבל בשביל חמידות צריך לשלם!

תלבושת לבילוי לילי

סוודר קימונו מ-Simply Be (ישן)

שמלת טול מ-Monki

גופיה מנקסט

ג'ינס מאסוס

מגפיים מ-And Other Storeis

תיק מ-Monki (ישן)

תשמעו, מזמן לא נהיתי כמו שנהיתי מהתלבושת הזאת. היא דרשה מידה מה של אומץ. כי היה ברור שהיא תגרור מבטים רבים (וכך אכן גררה) אבל הכיף היה שווה את זה, שכן מן הידועות היא שאין דבר בעולם שעושה לי טוב כמו נפנוף חצאיות טול. קיבלתי מחמאות מכמה מהנשים הלבושות מגניב שיצא לי לפגוש והרגשתי שמנה על הכיפאק. יש משהו בשילוב של טול ורדרד ומגפיים עדנותיים (גם אם מטאליים) וסוודר גדול ומסורבל. סביר שתראו אותי מנפנפנת את השמלה הזו, שהיתה קניה מעולה במחיר עשרה יורו בלבד, עוד פעמים רבות בקיץ הבא עלינו לזיעה.

ועכשיו שרוקנתי את המחסנים, יש מקום לתלבושות חדשות. אביב הגיע פסח בא שמח לכם קוראים יקרים!