שרונה יוצאת מהארון - בלוג אופנה לא קונבנציונאלי

לא קל להיות שמנה בחורף

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Mon, 30 Jan 2012 08:20:00 +0000

בשבועיים האחרונים הרגשתי מחסור בולט בצעיפים. כל זה נהיה גרוע במיוחד כשאיבדתי את הצעיף החביב עליי (פרחוני בצבע כסף שקניתי בלונדון לפני כמה שנים). בנוסף, נחשפה שוב העובדה שלא עסקתי בשום פעילות ספורטיבית בחמש השנים האחרונות כאשר מצאתי את עצמי מגיעה לשיעור טניס לבושה בסוודר של קארמהקומה. אקיצר - הגיע הזמן לקנות כמה דברים.

בשלב זה התמימות בקוראותיי (הידועות בכינויין "הרזות") שואלות מה הביג דיל. ובכן, עברתי כעשר חנויות בשבועיים האחרונים בחיפוש אחר קפוצ'ון מחמם עם ריצ'רץ' ולא מצאתי כלום במידה שלי. הייתי ב-H&M אבל לא היו קפוצ'ונים במידה שלי (דוקא שם קניתי את כל מכנסי וחולצות הספורט שלי לפני כמה חודשים). בחנויות הספורט לא מצאתי את המידה שלי ולא רציתי לקנות משהו של נייקי שיעלה כמה מאות שקלים. שלחו אותי לתמנון בטענה שיש שם בגדים זולים במידות גדולות, אבל הכל היה קטן עליי ותאמינו לי שמדדתי הרבה. בסוף התייאשתי וקניתי שם קפוצ'ון נטול ריצ'רץ' במידה XXL ממחלקת הגברים, רק כדי שיהיה לי משהו. זה הרגיז אותי מאד, אבל יש עליו הדפס של גורילה חמודה אז אמרתי לעצמי שלא נורא. אתם מתארים לעצמכם כמה זה מרגיז? עד שאני, אישה שמנה ובכושר מזעזע, מחליטה להזיז את אוסף הישבנים שלה ולשנות את אורח החיים שלה, אף חנות לא מחזיקה בגדי ספורט במידה שלי? ומה אני כבר מחפשת, מידה 48? לא תגידו מידה 60 שאף אחד לא מייצר. הלא ברחבי העולם המערבי מידה 48 כבר נהייתה סטנדרטית לגמרי ברב הרשתות. מרתיח, פשוט מרתיח.

אבל אתמול הצלחתי סוף סוף לצאת מהעבודה בשעה סבירה, ואמרתי לעצמי - בא לך או לא בא לך, אנחנו נוסעות לארנה לבדוק מה יש בגאפ. להפתעתי מצאתי שם מגוון רחב (!) של בגדים שהתאימו לי. למעשה, אני לא אמורה להיות מופתעת כי גאפ מוכיחים את עצמם כספק בגדים מרגשים במידות ביניים מיום שפתחו בארץ, אבל המגוון פשוט שימח אותי. מה גם שהסגנון היה כל כך.. שלי גרוסי!! כלומר, תראו מה קניתי!

מעיל צבאי 330 ש"ח

המיוחד במעיל הזה הוא שאין בו שום דבר מיוחד. זה מעיל זראי סטנדרטי למראה פרט לעובדה שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת במעיל כזה במידה שלי. הוא משלב מראה צבאי עם טיפטיפונת רפרופים בצווארון ושרוך מצר במותנים והוא מקסים לחלוטין.

חולצה 100 ש"ח

חולצה נעימה ורכה להפליא באורך מושלם ושרוולי שלושת רבעי, שלאחרונה הפסקתי לשנוא והתחלתי להעריך. קניתי שתים כאלה - זאת בכחול ג'ינס ועוד אחת אפורה. הן כל כך דומות לחולצות המטריפות של שרה בראון, רק עולות חמישית ויהיו מושלמות עם ג'ינס או טרנינג או כל מכנסים אחרים, כשאני חושבת על זה. מאחר ויש לי כרטיס מועדון של גאפ, הצטברה לי הנחה של 240 ש"ח על הקניה הזו, מה ששימח אותי אפילו יותר.

שמתם לב בודאי שטרם מצאתי את הקפוצ'ונים המדוברים. ובכן, סבלנות כי עכשיו מדברים על צעיפים. כבר זמן מה שאני מחפשת ובודקת צעיפים בחיפוש אחר משהו חם ורך מחד וחמוד מספיק בשביל להחליף את צעיף הכסף שלי ז"ל. ובכן גאפ לא אכזבו גם בחזית הזו.

בחרתי שני צעיפים חמודים מתוך המבחר שהיה שם - אחד רך רך רך בשחור עם נקודות פוקסיה ואחר חלק ורך פחות בגרייז' ופרפרים כחולים. האמת שהתלבטתי בנוגע אליו כי הוא פחות נעים מאחרים שהיו שם, אבל הוא כל כך שונה מכל מה שיש לי והתאים למעיל שקניתי שהחלטתי לתת לו צ'אנס. עוד בתמונה - שלושה צעיפים במאה ש"ח שקניתי ב-Hoodies, (וזה רמז לבאות). הם ארוכים ורכים ומגיעים במגוון צבעים נחמדים. אני הלכתי על כתום-אדום בוהק, ורוד מסטיק ומין ב'ז ורדרד עתיק שכזה. דיסקו חצילים.

וב-Hoodies מצאתי גם את מה שחיפשתי כל הזמן. למרות שהזהירו אותי שאין להם מידות גדולות, החלטתי להכנס להציץ ומצאתי את שני הקפוצ'ונים האחרונים שנותרו במידה L בצבעי אימה ורעם. להפתעתי הם היו טובים. מה טובים, מצוינים. מתחתי זרועותיי לכל הכיוונים וברור שהם ימשיכו לכסות, לחמם ולשמח גם בזמן שארוץ כמו תמנון מופרע, זרועותי מתנופפות לכל עבר, אחרי הכדור. מרב שמחה החלטתי שהצבעים שלהם לא כאלה נוראיים, בהתחשב בזה שמכנסי הספורט שלי אפורים בעיקר. הכי חשוב שהם רכים וחמימים וצידם הפנימי מכוסה פלנל מעשה שמיכי.

אחד ב-160 ש"ח

שני בחצי מחיר

וכך בא אל קיצו המסע לציד קפוצ'ונים עם ריצ'רץ' וצעיפים מחממים וצבעוניים. אני ללא ספק מרוצה עכשיו ובכוונתי ללבוש צעיף אחר מדי יום (זה מה שעושים עם צעיפים? לובשים אותם? בטח לא שמים אותם..).

לסיום, הנה תמונה של מה שלבשתי ביום שישי לסדנת קפקייקים קסומה אצל רחלי, עליה אספר לכם בקרוב מאד. אני מפרסת כל כך מעט תמונות של מה לבשתי היום לאחרונה, שהחלטתי להקדים תרופה לקפקייק.

אני לובשת עליונית של פורנרינה מסטורי בשנקין

טוניקה וג'ינס של פיפה

מגפונים של רזילי

שרשרת של N2

ועכשיו ארכיב או אענוד או אלבש או אשבול צעיף ואלך לענייני. שבוע טוב לכולם ותלבשו סוודר כי קר שם בחוץ.

הטיפוח לא נופל רחוק מהעץ

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 26 Jan 2012 07:42:00 +0000

הגיע הזמן לסקירת מוצרי הטיפוח התקופתית. חיכיתי איתה קצת, כי היו כמה מוצרים שרציתי לבחון לאורך זמן אבל הנה היא סוף סוף. לפני שאפתח בתכ'לס, ברצוני להציג את הדוגמן החדש שלי, ג'יי ג'יי התינוק הערס, תוספת חדשה למשפחה שביקש ממני לצלם אותו עם קרמים ופינקי אמר שכדאי להסכים אחרת לכו תדעו מה יקרה. אז קבלו את ג'יי ג'יי וקרמים!!!

מה -שני מוצרים משלימים: סרום צוואר ומחשוף Restore neck and bust concentrate וקרם צוואר ומחשוף Restore neck and bust cream

מי -פבוניה בוטניקה

אופן הגעתו אליי - מהיחצן
כמה - 336 ש"ח לכל אחד מהמוצרים

דבר היצרן - טיפול אנטי-אייג'ינג אינטנסיבי, נלחם בנזקי הזמן, מלחלח וממצק, מעניק תוצאות מוכחות הנראות לעין

מי נגד מי ולמה - בדקתי את המוצר לאורך חודש, כשאני משתמשת בו אחת ליומיים שלושה. אני מסתפקת בטפטוף של 3-4 טיפות של הסרום, מורחת אותן היטב ואז מוסיפה מעט קרם. לשני המוצרים יש ניחוח נעים ואחרי כמה דקות יש תחושה של מוצקות נעימה בעור שנמשכת זמן מה. לא ראיתי שינוי בולט לעין במרקם של סימני מתיחה. יתרון עקיף על הדרך: מריחת המוצר מאפשרת לעשות בדיקת שד קטנה.

שורה תחתונה - מוצר מוצלח ומפנק לבנות שלושים פלוס שודאי נהיה חיוני יותר ככל שמתבגרים.

מה - Healthy Mix Serum Gel foundation

מי - Bourjois

אופן הגעתו אליי - קניתי בסופרפארם
כמה - שכחתי.. בסביבות ה-80 ש"ח במבצע.

דבר היצרן - מאיץ את הזוהר לגוון העור ומעצים את יופיו של העור בעזרת תמצית "פירות על". מסייע בהחלקת קמטים וקמטוטים ומספק רמאה צעיר יותר, רענן וחיוני.

מי נגד מי ולמה - מלחח, מעניק כיסוי נאה ויש לו צבע נאה (קניתי את ונילה מספר 52) אבל הוא גורם להופעת פצעונים. למעשה, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהיו לי פצעונים כאלה על הסנטר. הקטע הכי מצחיק הוא שהשתמשתי בו לכסות את הפצעונים האלה ובערב לא הבנתי למה הם נראים הרבה יותר גרוע. פדיחה.

שורה תחתונה - הפצעונים שהוא עשה לי גרמו לי לקנות את המוצר הבא ברשימה.

מה - תרחיף יבוש לפצעונים Double Action עם מייקאפ
מי -הולילנד
אופן הגעתו אליי - הזמנתי מחנות מקוונות בשם לינדו
כמה - 63 ש"ח
דבר היצרן - תרחיף ייבוש לשימוש נקודתי לייבוש ולאיחוי העור המתאים לעור שמן.
מי נגד מי ולמה - כשהתמלאתי פצעונים בחודש האחרון חיפשתי נואשות תמיסה ליבוש פצעונים שלא תיגרום לכוויות או יובש בעור שלי. בעקבות המלצות הזמנתי לי את התמיסה הזו, עם מייקאפ (למרות שאני לא יוצאת עם זה מהבית). יש לה את הריח האופייני למוצרים מסוג זה (חריף ומרושע) והיא מאד עדינה על העור. מתייבשת מהר, ולא מציקה בשום אופן, אבל תקוותי שאתעורר בבוקר שלאחר המריחה כשהפצעון המציק לי נרפא ובדרך להגלדה התגלתה כמוגזמת להפליא. הדלקת עדין שם בבוקר שאחרי. אמנם הכאב מופחת, אבל הפצעון זקוק לעוד כמה ימים טובים (עם או בלי התמיסה) כדי להירפא ולהתחיל להיעלם.
שורה תחתונה - הוא לא מרפא פצעונים, אבל הוא לא מזיק לעור ומעביר את הכאב המציק של פצעונים חדשים או כאלה שלא יצאו לגמרי.

מה - Volume Flash Max Bold Curves Mascara Extreme Volume & Lift Mascara
מי - Rimmel
אופן הגעתו אליי - קניתי בסופרדראג בלונדון
כמה - 4 פאונד
דבר היצרן - Not only will it give your flirtatious flutters up to 14x more volume, it will also create unmissable lashes with up to 70% more lift.
מי נגד מי ולמה - אני מורחת שכבה יחידה של המסקרה על הריסים, והיא מאריכה אותם משמעותית (יתכן שאף יותר מ-They're Real של בנפיט, שללא ספק כבדה יותר). היא לא מעבה את הריסים ולא מכבידה עליהם בשום צורה. אם מישהו יסביר לי מה הרעיון מאחורי מבנה המברשת, אני אשמח.
שורה תחתונה - מאריכה, עדינה, נעימה. בול בשבילי.

מה - Volume Clubbing Mascara Waterproof Black Party
מי - Bourjois
אופן הגעתו אליי - קניתי בסופרדראג בלונדון
כמה - 9 פאונד
דבר היצרן - Eyes that are beautifully accentuated with Bourjois Volume Clubbing Mascara. .Waterproof
מי נגד מי ולמה - אני משתמשת בה כשאני עושה ספורט. אפשר להזיע ולשטוף פנים איתה חופשי, היא לא זזה ולא דולפת. המחיר הוא שקשה להסיר אותה, כמו מסקרות עמידות רבות אחרות. צבע שחור בוהק ומברשת גדולה למדי. יוצרת ריסים עבים וארוכים, עמוסים אבל לא מוגזמים.
שורה תחתונה - מוצלחת לחובבות הספורט והמראה הפסאודו-דרמטי.

מה - Red Expressions קרם קונדישיונר לשיער אדום
מי -פנטן
אופן הגעתו אליי - קניתי בסופרפארם
דבר היצרן - ייצור הסדרה הופסק, מסתבר. המוצרים התיימרו לתת לשיער מראה רך ומבריק תוך תחזוק הגוון האדום.
מי נגד מי ולמה - זה מוצר הרביעי ברציפות של פנטן שהופך את שערי לבלתי נסבל. אחרי שקיבלתי את סדרת המוצרים החדשה לשיער צבוע, שהפכה את הראש שלי לקן צרעות, ניסיתי את הקרם הזה בתקווה שיאפשר לי להסתרק או לחילופין, יחזיר קצת ברק לשיער שלי. מה שקיבלתי היה קבוצות קבוצות דביקות של רסטות שאי אפשר להעביר בהן אצבעות אפילו. המחשבה שחיות חסרות אונים מעונות בשביל המוצרים האלה פשוט בלתי נסבלת.
שורה תחתונה - מכות ולפח.

מה - ג'ל רחצה פיוואן פלורה (ניחוח אדמונית)
מי -לאוקסיטן
אופן הגעתו אליי - קיבלתי מהיחצן
כמה - 100 ש"ח ל-250 מ"ל (גדול פי כמה מהגמדון שבתמונה)
דבר היצרן - המרקם החלקלק של ג'ל הרחצה הזה הופך לקצף קל בבואו במגע עם מים. הפורמולה שלו פותחה על בסיס מקציף ממקור צמחי טבעי ותמצית אדמונית, הוא מנקה בעדינות את הגוף ובו בזמן מכבד את ההידרציה הטבעית של האפידרמיס. מותיר את העור מבושם קלות בניחוח הפרחוני של אדמוניות, מבלי לייבש את העור.
מי נגד מי ולמה - מעולם לא ראיתי או רחרחתי אדמונית, אבל עכשיו זה מה שאני רוצה לעשות. לא הבחנתי בהפיכה לקצף במגע עם מים (בהשוואה עם שמן המקלחת מסדרת השקד, למשל) אבל הוא משאיר את העור נעים וריחני למשך שעות.
שורה תחתונה - פינוק יומיומי בניחוח גן עדן.

מה - קרם ידיים פיוואן פלורה (ניחוח אדמונית)
מי -לאוקסיטן
אופן הגעתו אליי - קיבלתי מהיחצן
כמה - 49 ש"ח לשפופרת קטנה של 30 מ"ל (בתמונה).

דבר היצרן - מועשר בחמאת שיאה ובשמן זרעי ענבים, הקרם הזה עם המרקם הקל מזין ומגן על ידייך, ומותיר אותן רכות, מלוחחות, ומבושמות קלות עם הניחוח הפרחוני והעדין של פרחי אדמונית.
מי נגד מי ולמה - ריחני ונחמד, לא יעיל בצורה מיוחדת. מותיר את הידים במצב טוב יותר משהיו קודם (בחורף, הידים שלי מתייבשות עד כדי חתכים מדממים לעתים) אבל לא נותן תחרות לקרמים כמו פלקסיטול (הרפואי) או Hand Food של Soap and Glory (שהוא סתם קרם מצוין).
שורה תחתונה - קרם ידים סטנדרטי בניחוח לא סטנדרטי.

קטלנית

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 24 Jan 2012 08:52:00 +0000

אתמול בבוקר צלצל הטלפון. מהצד השני היתה יחצנית מסוימת שמקושרת לחברה מסוימת שמשווקת מוצר מסוים שהבעתי בו ענין מסוים בתחילת השבוע. אותה יחצנית אמרה שהיא לא מעוניינת לשלוח מוצר ששווה 800 ש"ח למישהי שידועה בתעשיה כ"בלוגרית קטלנית", כלומר אחת שקוטלת מוצרים בשביל הצחוקים והכיף כיף כיפאק. כשאמרתי לה שהטון שלה לא נעים לי ואפשר לסיים את השיחה כבר עכשיו היא אמרה שהיא רוצה לשלוח לי הזמנה לאירוע של לקוח אחר שלה ואם אני אבוא ואכתוב עליו דברים טובים אז אולי.. השיחה הסתיימה פחות מחצי דקה מרגע שסירבתי.

ומה ויקיפדיה מספרת לנו על אישה קטלנית?

בהלכה אישה קטלנית היא אישה שהתאלמנה פעמיים. אישה זו אסורה להינשא בשלישית, שכן היא מוחזקת למות בעליה, ועל כן קיים חשש שהיא הגורמת למות בעליה, ונישואים איתה מסכני חיים... עולה השאלה מדוע דווקא אישה שמתו בעליה פסולה להינשא, אך לא גבר שמתו נשותיו. בפוסקים מצוי ההסבר כי מזלו הרע של אדם יכול לגרום למות מפרנסו. לפיכך אישה עלולה לגרום למות בעלה, אך בעל אינו מתפרנס על ידי אשתו ולפיכך גם מזלו הרע אינו צפוי להביא עליה אסון. הסבר זה מוקשה במידת מה על ידי העובדה שמימי הביניים ועד העידן המודרני, במשפחות יהודיות רבות היה עיקר עול הפרנסה על האישה.

הקבלה יפה עושה לנו ויקי ומעלה שאלה ברומו של עולם - האם הבלוגרית הקטלנית אחראית לפרנס את יחצניה, כפי שהיה נהוג בימי הבינים, או שמא אחראי היחצן לפרנס את הקטלנית? מי תלוי במי? ולמה חושבת אותה יחצנת שאני, שמבזבזת 800 ש"ח על נעלים תיקים ובלה בלי למצמץ בימים כתיקונם (כי להיות מסוגלת לשלם חשבונות זה כל כך שנות תשעים), לא יכולה לרכוש לעצמי את המוצר ולכתוב עליו ביקורת גם בלעדיה? כולה רציתי לארגן לקוראים שלי קופון הנחה למוצר, כמו שראיתי בכמה בלוגים אחרים ובכנות, יש לי חברה שמחפשת מוצר כזה כבר כמה זמן וקיוויתי למנות אותה לבודקת מטעם הבלוג (כמו שהמחנכת שלי היתה אומרת, כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה). אז ניסיתי, ביג דיל.

בימים האחרונים מתבשל בי רעיון להפסיק לעבוד עם משרדי יחסי ציבור. אני עדין מתלבטת אם כן או לא ללכת לכיוון הזה, אחרי הכל - יש מספיק יחצנים שנעים לעבוד מולם. לא יודעת. על כל פנים, אני ממליצה למשרדי יחסי הציבור שדרכם היחידה לדאוג לאינטרסים של לקוחותיהם היא בריונות, לקבל כמה שיעורים בצמצום נזקים מדניאלה רייבנבך והילה רהב.

ועכשיו, למען שלוות נפשם של היחצנים שעדין מעוניינים לעבוד איתי, אצא בהכרזה הבאה:

ככל הידוע לי, אף חברה לא פשטה רגל כתוצאה מביקורת שלילית שכתבתי עליה. יותר מכך, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה "קטלתי" משהו שלא היה משרד יחסי ציבור.

בכל מקרה, אם אתם יחצנים ואינכם מסוגלים לקבל את העובדה שמרגע ששחררתם מוצר לאויר העולם אין לכם שליטה על דעתם של אנשים עליו (בפרט שאתם אלה שביקשו מאתנו להביע דיעה עליו), לכו לעסוק בפרסום במקום ביח"צ. בינתים, המילה האחרונה פה היא שלי ואני בוחרת במילה "טחינה".

בלוגרית קטלנית, צילום אילוסטרציה.

כבשת הרעש

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 22 Jan 2012 09:03:00 +0000

לפני כמה חודשים התנהל בפייסבוק דיון ער שעיקרו הפרעות שינה ופתרונות אפשריים. מסתבר שרבים מחבריי סובלים מהפרעת שינה כזו או אחרת שמאמללת אותם במידה כזו או אחרת על בסיס קבוע. לי אין בעיה כזאת בימים כתיקונם, אבל לדירה שאני שוכרת עכשיו יש שכנים רעשניים להחריד ולפעמים הריבים/מוזיקה/קריאות קרב אינדיאניות שלהם מפריעים לי להרדם. לפיכך, כשאחת ממשתתפות הדיון סיפרה על מזור שמצאה בדמות אוזניות שינה רכות, החלטתי שאני מוכנה לסכן 60$ בשביל הסיכוי לבלום את רעשי השכונה והזמנתי לי ערכת שינה רכה של SleepPhones.

ערכת כבשת החלומות שהזמנתי עלתה כ-245 ש"ח (כולל משלוח) והגיעה תוך פחות משבועיים. הערכה כוללת כבשה רכה שזכתה לכינוי כבשת הרעש. החברה הזאת כל כך חמודה, הם שולחים את הכבשה בארגזון מחורר, כדי שיהיה לה אויר לנשום.

הכבשה כל כך רכה שהיא ללא ספק האם הקדמונית של גזע השמיכי, אבל היא לא סתם פרצוף יפה. בגבה יש כיס ובתוכו מסתתרות אוזניות שינה רכות שהן עיקר הערכה.

האוזניות שטוחות ודקיקות וארוזות בתוך סרט מצח מפליס רך. הן דקות כל כך שניתן לישון על הצד או בכל תנוחה אחרת בלא כל הפרעה בזמן שמרכיבים אותן. למעשה, אחרי דקה שתים לא מרגישים אותן יותר. לאוזניות יש חוט ארוך שניתן למקם במצח או בעורף ואותו מחברים לנגן מוזיקה, לאייפד או לסלולרי.

בנוסף לכבשה ולאוזניות, מגיעה הערכה עם דיסק של מוזיקה מרדימה ושקיק חמוד של לבנדר, אותו מיקמתי בסלסילת הגרביים. כמו כן, ניתן להוריד מהאתר קבצי סאונד הכוללים מוזיקה מרגיעה וסוגים שונים של רעש לבן. יש אפילו רחשי ארוחת בוקר אנגלית מתפצחת על המחבת! אורך כל קטע חצי שעה וניתן להריץ אותו בלופים בעת הצורך.

אישית, אני מעדיפה להרדם לצלילי הרעש הלבן. אני שמה אותו על ווליום נמוך יחסית, מבלה את הדקה הראשונה בתהייה איך קיבינימט אפשר להרדם עם הדבר הזה ואת הדקה השניה ומעלה בנחירות עליזות. חשוב לציין שהרעש הלבן מעלים לחלוטין את רעשי הסביבה הרציפים (לדוגמא, המוזיקה הבלתי נסבלת של השכנים) אבל לא את הרעשים האקראיים, דוגמת מקרר נוקש או דפיקה בדלת. מושלם!

האוזניות משמשות גם כמגן עינים בעת הצורך, כך שניתן לישון (או סתם להתרגע עם מוזיקה מדיטטיבית) גם באמצע היום, עם חלונות פתוחים לרווחה.

לסיכום, אני ממליצה בחום על המוצר הנחמד הזה. גם יעיל, גם חמוד וגם יעיל. הדבר היחיד שחסר זה כוס קפה למיטה בבוקר והופה, דיסקו חצילים!

לחן עממי

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 19 Jan 2012 06:30:00 +0000

אני מביאה לפניכם שיר קצר שחיברתי לזכר כתם בצורת צ'ה גווארה שמצאתי לפני כשלושה שבועות על השיש במטבח של המשרד, ואשר נוקה אתמול בידי מנקים שמקום קרצופם לא נודע. אנא הצטרפו אליי בשירה, לפי מנגינת השיר זינגרלה (מלחין לא ידוע).

קומנדנטה צ'ה גווארה
התחמק מסנטה קלרה
התחפש לאיש קירח
התקדם לאור ירח
קומנדנטה צ'ה גווארה

קומנדנטה צ'ה גווארה
זה גרילה? זה סתם בררה
טישרטים שלך בזארה
קומנדנטה צ'ה גווארה

הכתם בצורת צ'ה גווארה שהיה על השיש במשרד, זכר שמוץ לברכה.

במערב אין כל חדש

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 17 Jan 2012 21:57:00 +0000

אי שם בשלהי אוגוסט, טיילתי לאיטי בין מסדרונות ואולמות התצוגה של מוזאוני ויקטוריה ואלברט וה-British Museum שבלונדון. בינות ליהלומים, לפסלים הקלאסיים והמומיות המצריות הסתתר אוצר אדיר של תכשיטים מרהיבי עין. בעודי משוטטת ביניהם, הבחנתי שכמעט כולם מוכרים לי באופן זה או אחר, מחנויות ומעצבים בני זמננו. רבים עוסקים בגלים החוזרים של האופנה בבגדים, אבל בשיטוט מהיר באינטרנט לא מצאתי הרבה חומר על אופנות חוזרות בתכשיטים לאורך ההיסטוריה. לפיכך החלטתי להראות לכם כמה מהאסוציאציות המידיות שעלו בראשי כאשר ראיתי כמה מהתכשיטים העתיקים.

אז - צמיד זהב עם עכברים של ת'ורנהיל ושות' (לונדון, סביבות 1880). באותה תקופה היתה היסטריה לתכשיטים בצורת חיות. לצמיד היו בזמנו עגילים, טבעת וסיכה תואמים שתוארו בזמנו כ"הולמים את הקפריזה של ימינו". הקולקציה ביטאה מבט הומורוסיטי על הפחד של נשים מעכברים, שנחשב אז למסורתי.

והיום - עכברי כסף על צמיד מחבל מכאן. מחיר הצמיד 843 ש"ח.

צמיד חתולים תלת מימדי של רזניק דיזיין. תוכלו לקנות אותו כאן ב-1540 ש"ח.

אז - תליון מזהב ופנינים בדמות נער רוכב על ברבור (מסביבות 1880). ברבורים היו תמיד סמל לאצילות, יופי ואהבה רומנטית. אפרודיטה, כך קראתי, היתה רוכבת על ברבור לעבודה מדי פעם. פסלונים בצורת ילדים רוכבים על ברבור היו פופולריים למדי בתקופה הוויקטוריאנית.

והיום - עגילי ברבור של Les Nereides, האהובים עליי. פריטים בודדים מהקולקציה נמכרים עדין באסוס, אבל מנסיוני איתם הם שוקלים המון ומאד לא נוחים לענידה, אז אני ממליצה להזהר.

הצילום מפה.

הצילום הבא מפה, ויש גם טבעת.

אז - צמיד ראש ראם מזהב מרומא (סביבות 1870). הדוגמה נוצרה באמצעות עיבוד בעזרת חול ומתכות ואליה נוספו העלעלים.

והיום - צמיד האריה הזה של קרטייה הוצע למכירה פומבית בכריסטיז באוקטובר 2009 ונמכר ביותר מ-38,501 ש"ח.

צמיד ראשי אריה של איליה ללוני מזהב צהוב 18 קראט מעוטר באבני רובי מכאן. מחירו 22,327 ש"ח.

צמיד ראשי ראם בסגנון יווני מכסף סטרלינג מכאן. מחירו 1405 ש"ח.

שלא לדבר על הצמיד החמוד שלי, שקניתי באסוס.

אז - שרשראות חוליות זהב ארוכות מימי הפרעונים במצרים העתיקה. ראיתי המוני תכשיטים כאלה בשני המוזיאונים.

היום - שרשרת הזהב הנוזלי המפורסמת של ה. שטרן. אורכה מעל שלושה מטרים ולא מצאתי את מחירה ברשת, למרות שזכור לי שהיא עולה יותר ממאה אלף ש"ח. אני חושקת בה כבר עשר שנים, לדעתי, וכנראה אמשיך לחשוק בה, כי במחיר הזה עדיף לקנות מכונית.

אז - חגורת זהב משובצת יהלומים מפרס העתיקה.

והיום - חגורת גומי משובצת ניצנוצאז' של קרן וולף (התמונה מפה). מחיר לא ידוע.

חגורת ניצנוצאז' מכאן. מחירה 96 ש"ח.

הידיעה שאין חדש תחת השמש ליוותה אותי תמיד. לימודי ההיסטוריה בתיכון הספיקו כדי להבהיר לי את העובדה שעולם כמנהגו לומד ולרב אנחנו לא לומדים מן העבר. אבל לעיתים רחוקות בלבד מזדמנת האפשרות לראות הבנה ערטילאית כמו זו מתממשת מול עינינו לכדי הדגמה מתודולוגית כמו זו המתוכשטת שלמעלה. ובואו נודה על האמת, אם הברירה שלי היא להשוות מרוטת עצבים בין כשלון חבר הלאומים של פעם לכשלון האו"ם של היום, לבין להשוות בין שרשראות זהב פרעוניות לאלו ששטרן מוכרים בשדה התעופה בן גוריון, אני בוחרת באפשרות השניה.

הבולגת מוכרת

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 15 Jan 2012 06:15:00 +0000

אם יש דבר שלמדתי מהסטיילינג לצילומים של פיפה הוא שיש לי הרבה יותר מדי תכשיטים שאני אף פעם לא עונדת. לפיכך, החלטתי לנקות את המגירות והקארמה ולמכור כמה מהם במחירים משעשעים (ביחס למכירם המקורי). אתם מרויחים, אני מרויחה וכולם מרוצים.

הנה האביזרים המיועדים למכירה. לכל המחירים יש להוסיף 15 ש"ח להוצאות משלוחה או שאפשר לאסוף את התכשיטים ממני בתל אביב.

סיכת רקדנית פלמנקו מלאכת יד מאטסי. אני מוכרת אותה ב-40 ש"ח.

שרשרת של טלולה טו. אני מוכרת אותה ב-100 ש"ח.

עגילים של אווה טפנר שלא ענדתי מעולם. אני מוכרת אותם ב-80 ש"ח.

עגילים של ליאת גינזבורג. אני מוכרת אותם ב-80 ש"ח.

עגילים מאקססורייז שלא ענדתי מעולם. אני מוכרת אותם ב-50 ש"ח.

עוד עגילים של אקססורייז. אני מוכרת אותם ב-30 ש"ח.

תיק של קלודיה קנובה. לבבות בירוק בקבוק בחוץ, בטנה בצבע פוקסיה בפנים. עיטורים מוזהבים בצורת לב. ניתן ללכת איתו כתיק יד או לחבר את רצועת הכתף המצורפת. כמעט חדש ובאריזה המקורית. אני מוכרת אותו ב-120 ש"ח.

סיכה של מיכל נגרין. אני מוכרת אותה ב-100 ש"ח.

שרשרת חבר את המספרים מלאכת יד מאטסי. אני מוכרת אותה ב-120 ש"ח

שרשרת אהבה שעלתה לי יותר מ-500 ש"ח. אני מוכרת אותה ב-150 ש"ח.

אפשר לשלם במזומן, פייפל או העברה בנקאית. לפרטים אפשר לפנות אליי למייל raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים.

שיעור באיפור

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Fri, 13 Jan 2012 21:12:00 +0000

בשבוע שעבר השתתפתי בסדנת איפור לבלוגריות של גאלה רחמילביץ'. אני רחוקה מלהיות מקצוענית בתחום האיפור, כידוע, ולכן שמחתי ללמוד טיפים וטריקים שיכולים לחסוך לי כסף ולעזור לי להראות חתיכה יותר. לטובת הקוראות הצעירות בשנים או בידע איפורי, כמוני, החלטתי לשתף אתכם במה שלמדתי בתוספת תובנות משלי.

ראשית, סיפרה לנו גאלה שקרם לחות לא משפיע על השכבות הפנימיות של העור ולכן אפשר לקנות אחד זול אותו נבחר לפי מידת ההגנה שהוא מספק מהשמש וכמה טוב הוא מרגיש על העור (צריך להמנע מקרמים שגורמים לעור להסיע עם המריחה, למשל). סרום, לעומת זאת, חודר לשכבות עמוקות יותר של העור ולכן שווה להשקיע בסרום פעיל שמתאים לסוג העור.

פריימר, לטענתה של גאלה, הוא קשקוש גמור ולכן אפשר לוותר עליו ולעבור ישר למייקאפ. היא ממליצה על מייקאפ נוזלי ולא מינרלי, שכן מינרלי נכנס לחריצים ונתקע בנקבוביות. בתהליך קנית המייקאפ מומלץ למרוח אותו על המצב ולצאת החוצה עם מראה קטנה כדי לראות איך הוא נראה (ולא אמורים לראות אותו בכלל) באור טבעי בלי להסתנוור כמו בתוך החנות.

וכעת לתהליך האיפור עצמו. חשוב לאפר פנים נקיות, ולכן עצלניות כמוני שמתקרצפות רק בערב יאלצו להתחיל לקרצף את הפנים גם בבוקר. לשיטת גאלה, מתאפרים מלמעלה למטה, כלומר, מהמצח לכיוון הסנטר.

1. מייקאפ - מייקאפ שמים עם מברשת ולא עם האצבע מאחר וזה פחות היגייני והספיגה שונה באזורים שונים בפנים. חשוב לטפוח את המייקאפ לתוך העור ולא למרוח אותו, כדי להמנע מיצירת פסים וכדי שיחזיק מעמד שעות רבות יותר. את השאריות שנשארו על המברשת טופחים על האוזניים ומטשטשים לכיוון שורשי השיער. חשוב לזכור לטשטש את הצבע אל הצוואר, כדי להימנע ממראה לא טבעי. כדאי לטפוח מייקאפ גם על העפעף העליון, כממלא מקום לפריימר לצלליות.

גאלה אומרת שקונסילר, מאחר ובסיסו שומני, משייט על העור ומבליט קמטים ונקבוביות. היא ממליצה להשתמש בו רק על כהויות ופגמים רציניים בעור ובמקרים אחרים, פשוט להוסיף עוד קצת מייקאפ במקומות הבעייתיים. היא מתנגדת גם לשימוש בפודרה, מאחר והאבקה החולית על בסיס המייקאפ הנוזלי עלולה ליצור מראה בוצי ולא אחיד.

2. גבות - בעזרת צללית חומה נטולת ניצנוצאז' בגוון מתאים ממלאים חורים ורווחים ומעצבים את צורת הגבה (בעדינות, אתן לא רוצות להראות כמו ליצן).

3. עינים - תוך כדי איפור העין מושכים את הגבה עם האצבע תמיד מאמצעה וכלפי מעלה ולא מהזוית החיצונית כלפי חוץ, כדי למנוע יציאה של האיפור מאזור העפעף. לי אישית קשה מאד לעשות את זה. אני פשוט לא מצליחה לראות את עצמי כמו שצריך במראה כשאני מושכת את הגבה מלמעלה וחייבת למשוך מהצד, אז אם תראו אותי מאופרת כמו בוזו, תבינו למה.

גאלה ממליצה למקם, בעזרת מברשת קטנה, נקודות אור (עם צללית בהירה או Highlighter) בזוית הפנימית של העין ועל עצם הגבה מאמצעה כלפי חוץ. אישית, אני לא מתה על זה באיפור יום, ומשתמשת בזה רק לעתים נדירות באיפור לילה. אני אוהבת איפור טבעי, וזה נראה לי מלאכותי מדי. אני בטוחה שרבות, בנוסף על גאלה, לא יסכימו איתי. כללי האצבע למריחת צללית הם:

צללית בהירה מגדילה עינים וצללית כהה מקטינה אותן.
בפנים העפעף מורחים צללית בהירה ובחלקו החיצוני צללית כהה.
צללית טופחים באמצעות המברשת ולא מורחים. מריחה מבצעים רק לצורך טשטוש גבולות צבעים, וזאת באמצעות מברשת טשטושים נקייה.

גאלה לימדה אותנו שיטה מעולה למריחת איילינר - מחלקים את העפעף לשלושה חלקים, כמתואר באיור למטה, ומורחים את האיילינר בנפרד בכל חלק. מתחילים מהחלק האמצעי, מתחברים אליו מהזוית הפנימית של העין ולסיום מתרחקים מהחלק המרכזי אל הזוית החיצונית של העין, כאן מעבים את הפס כרצוננו ויוצרים (אם רוצים) את הפליק (זנב, שפיץ וכו') כהמשך לזווית העליה של העפעף התחתון, או בכל זווית גבוהה יותר כרצוננו. אני אומרת לכן, ניסיתי הרבה שיטות למריחת איילינר ואף אחת לא עבדה טוב כמו זו. קסם!

למורחות עפרון בקו הדמעות התחתון של העין, ניתן למנוע את מריחתו באמצעות דחיסת צללית באותו הצבע מעליו באמצעות מברשת צרה.

4. הצללות - הצללות עוזרות לחטב את הפנים ולהדגיש את מבנה העצמות שלהן. אסור להצליל עם ברונזר, כי יש בו ניצנוצאז' ולכן הוא מבליט במקום לשקע. יש להשתמש בסומק חום כהה מאט (מאחר וגאלה אמרה שהצלליות והסמקים של Wow מצוינים, קניתי לי סומק חום מאט בפחות מעשרים ש"ח למטרה זו). עושים פרצוף דג ומניחים את הסומק המצליל מאמצע האוזן עד לאמצע הלחי (לא יותר). בעלות סנטר כפול (או מתומן, במקרה שלי) ימרחו באמצעות צידה של המברשת (הצד יוצר אפקט רך יותר מפיזור עם קצה המברשת) מעט סומק מצליל בתנועות רחבות מתחת לסנטר, כמתואר באיור הבא.

5. סומק - מחייכים ומורחים סומק מתפוח הלחי ועד לרקה בקו ישר, בלי לרדת למטה. עדיף להתחיל מהרקה ולהיכנס פנימה, ככה נוכל לתקן מריחות באמצעות מעט מייקאפ נוסף. את השאריות שנותרו על המברשת מפזרים מסביב לפנים במקום פודרה.

6. שפתיים - גאלה ממליצה לקנות עפרון שפתיים בצבע קרוב ככל האפשר לצבען הטבעי, ואז לשרטט את הפה כשהוא סגור בצורה רגילה ולמלא באמצעות העיפרון את כל השפתיים. על זה אפשר למרוח ליפסטיק או ליפגלוס, והצבע יחזיק שעות ארוכות יותר וידהה בצורה אחידה.

זהו. לסיום, הנה כמה המלצות שכדאי לזכור:

יש להתאפר באמצעות מברשות בלבד.
יש לשטוף את המברשות לעתים קרובות.
יש לרחוץ את הפנים לפני שמתאפרים ולמרוח קרם לחות.
יש להשתמש בצידה של המברשת ולא בקצה.
עדיף לשים מעט מדי ולהוסיף מלשים יותר מדי ולנסות לתקן.
אפשר וכדאי לחסוך בהוצאות באמצעות קנית מוצרים זולים כשאפשר והימנעות ממוצרים מיותרים.

אני מקווה שעזרתי לכם כמו שגאלה עזרה לי. בימים האחרונים אני מאופרת טוב בהרבה מפעם. למרות שאני עדין נמנעת ממייקאפ ככל האפשר כעקרון, למדתי להניח סומק באופן מחמיא יותר, למרוח איילינר כמו שצריך סוף סוף ואני מצליחה להסוות פצעונים ושאר מרעין בישין היטב בלי להשתמש בקונליסר. אפילו קניתי לי צמד צלליות לגבות של Wow (ב-12 ש"ח או משהו כזה, למען השם) ואני מתכוונת להתחיל להשתמש בהן בזהירות עם מברשת 263 של מאק. מסתבר שאפילו על הגבות העבות והכהות שלי זה נראה טוב.

לסיום רשומה זו, אוסיף המלצה אחת אחרונה, שלא ממש קשורה לאיפור - גרביים חמים ושוקו חם משבחים דעתה של אישה (וגם של גבר, כשחושבים על זה).

כמה עדכונים

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 11 Jan 2012 21:39:00 +0000

שיש! לא מפרסמים פוסט כמה ימים והכניסות נופלות ביותר מ-4000 תוך פחות משבוע. אז הנה אני כותבת. לכבוד השעה המאוחרת, אהיה שמנה ולעניין ואכתוב רשומת עידכונים בלי יותר מדי הו והא. אם אתם אוהבים הו והא, תשמחו לשמוע שאני עובדת על רשומה נחמדה ביותר הנוגעת לאיפור וכולה הו, הא והופ הופ הופ. וכעת לענייננו -

1. עדכון שיניים

במשך חצי שנה סבלתי מכאבים חזקים שבאו והלכו ועברו מצד לצד בפי, בלי שום הגיון. חשבתי שיש לי חורים, חשבתי שיש לי מורסה, חשבתי שיש לי דלקת חניכיים אבל רופא השיניים בדק אותי ולא ראה כלום. התחלתי לדאוג שהבעיה מגיעה מהסינוסים. בשלב הזה הגעתי לשיננית לטיפול תקופתי ובין קרקוש לקרקוס סיפרתי לה על הכאבים האלה. היא שאלה אותי באיזו משחת שיניים אני משתמשת ואמרתי לה שבחודשים האחרונים אני משתמשת בקולגייט מלבינה. היא אמרה לי להחליף מיד משחה, מאחר ומשחות מלבינות שוחקות את ציפוי השן וזה גורם לכאבים חזקים אצל אנשים מסוימים. אחרי הטיפול, מפקפקת משהו, עברתי בסופרפארם, קניתי משחה קלאסית של סנסודיין והלכתי הביתה. עכשיו, יותר מחודש אחרי אני יכולה לומר לכם שהכאבים נעלמו כלא היו.

מסקנתי מהסיפור - לא להשתמש במשחות מלבינות. ממילא הן לא יכולות להלבין את השן יותר מצבעה הטבעי אלא רק מסירות כתמים, ואם אתם לא מעשנים זה לא יעזור לכם ממילא.

2. עדכוני תלבושות

שתי תלבושות מהשבוע שחלף על רקע בלאגן אדירים. ראשית, תלבושת לעבודה.

אני לובשת - צעיף מרזילי
טוניקה של שרה בראון
קרדיגן וסניקרז מ-Primark
ג'ינס של New Look

עינים עצומות מוזרות זה מה זה אין עכשיו!

תלבושת למסיבת יומולדת של חברים.

אני לובשת - גופיה מרזילי
ג'קט של פורנרינה מסטורי בשנקין
חצאית של דינה גלאס מרזילי
עגילים של דריוס מרזילי
מגפיים מאוונס

מן הסתם, הייתי צריכה למשוך את הג'קט למקומו

על המותן לפני הצילום, אבל צילמתי את התמונה כשחזרתי

מהמסיבה בארבע וחצי לפנות בוקר.

והנה קלוזאפ על המשקפים החדשים שלי. המסגרת של קוקו סונג (חלמתי על מסגרת דרקון שלו מאז הפעם הראשונה שראיתי אותן לפני מספר שנים) מאופטיק דורון בקניון רמת אביב, חנות עם שירות שלא מהעולם הזה.

העגילים של דריוס התהפכו עליי!

3. עדכוני פיפה (התראת תוכן שיווקי)

ביום שישי הקרוב (13.1.12) בין 10:00-14:00 תערך מכירה מיוחדת של אופנת פיפה בבוטיק "אחותי ואני" בכרכור (רח' המייסדים 25). בנוסף לבגדים המצוינים של המותג, ימכרו תכשיטים, נעלים ועוגות (למה לא שלחו לי עוגות לטעימה? איך אני אמורה להמליץ על מוצר שלא זללתי, כלומר בדקתי?).

בכל מקרה, מי שידפיס ויביא איתו את הקופון הבא, יזכה בהנחה מיוחדת של 10% על כל הבגדים של פיפה. למה לא למה לא!

זהו, אזלו כוחותיי וברצוני לנום. תשמחו ודאי לשמוע שקניתי חלוק חדש שבכוונתי ללבוש בקרוב. מה שמזכיר לי את הסעיף הרביעי והאחרון להיום:

4. עדכון שמיכי

רבים שמעו אותי מהללת את השמיכה במופלאה שקניתי בורדינון לפני כמה חודשים. למי שפספס - קניתי אותה בשלהי הקיץ אבל היא עצבנה אותי ועברה לארון. לפני כמה שבועות שפכתי כוס מים על שמיכת הפוך שלי ושלפתי אותה לחיזוק נגד הקור ואז התברר שהיא, דקיקה ככל שתהיה, חמה כל כך שעכשיו אני ישנה עטופה בה ובשמיכה דקה נוספת בלבד. לבקשת הקהל בדקתי מה שמה ומסתבר שקוראים לה שמיכת כבש (100% פוליאסטר). החדשות הטובות - היא עולה 40% פחות עכשיו בורדינון. החדשות הרעות - כמעט ולא נותרו כאלה (בחנות בה הייתי היום היתה רק אחת אחרונה) אז למעוניינים בה, כדאי למהר.

הכבשה בתמונה היא חלק ממערכת לסובלים מנדודי שינה

אותה קניתי לפני זמן מה. אני אספר לכם עליה בהזדמנות.

יש דין ויש דהן

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 05 Jan 2012 00:19:00 +0000

לפני כמה ימים דשדשתי במעלה רחוב שנקין, השם יקוב דמו, אל החנות של ליאת דהן. אתם אולי זוכרים את ליאת מהגרלת השמלה המעולה שערכנו לפני שנה. ובכן, ליאת פתחה לפני מספר חודשים חנות בה היא מוכרת את עיצוביה. הבא נהיה כנים, לא מיהרתי להגיע לשם כי אני יודעת שליאת מייצרת בגדים במידות קטנות מארבעים, אבל כשליאת הואילה בטובה להשאיל לי אביזרים לצילומים שערכתי השבוע, גיליתי שמדובר בחנות מקסימה של ממש, מעוצבת למשעי ושיש בה אוצר של אביזרים משלימים צבעוניים וחמודים במחירים שפויים.

אז נכון, אני וחברותיי שדומות לעוגיות איננו קהל היעד של החנות, אבל לא כל קוראי השבלוג הם עוגיות, יש גם מקלוני גבינה נחמדים, וחוץ מזה אביזרים מדברים לכולם. בנוסף, ליאת התפתחה כמעצבת בשנה האחרונה ורואים את זה היטב במבחר, בגזרות ובבדים בהם היא משתמשת. שנציץ? יאללה, נציץ.

ראשית, אני חייבת לציין שהחנות מאד משמחת. הבגדים והאביזרים עתירי צבעים, הקירות מצופים במפות ואייקונים של ניו יורק (שם היא למדה) ומעל הכל מתנוסס שנדליר צבעוני שנראה טוב מספיק לאכלו. נראה כאילו החנות נועדה לעטוף את ליאת עצמה, יפה ובלונדינית, כמו עטיפה של סוכריה.

המכנסונים והחצאית שבתמונה הבאה עשויים דנים. גזרת החצאית מקסימה בעייני, ואני מחכה לשמוע מליאת אם נשאר לה בד דנים צבעוני ממנו תוכל לתפור לי חצאית כזו במידה שלי. שני הפריטים עולים כ-450 ש"ח ונמכרים כעת ב-50% הנחה.

גם בגזרת השמלות הצבעוניות חוגגת. השבעתי את עצמי שלא לצלם שום בגד שאין במידה שלי (כלומר, לא לצלם בגדים בכלל) אבל השמלות האלה שברו אותי. אני מתה על השילוב של אדום וסגול!

מידי מספר חודשים ליאת נוסעת לניו יורק לקנות בדים. השמלה הסגולה, כמו כמה אחרות, נתפרה מבד של מארק ג'ייקובס. איי ליאת ליאת, אולי תעשי קולקציה מוגבלת במידות גדולות?

מחיר השמלה 945 ש"ח

ונעבור לאביזרים, שבשבילם הגעתי לחנות. ידעתי שמחכות לי נעלים של United Nude אבל הופתעתי לגלות שיש להם גם נעלים שטוחות. מסתבר שהקטלוג שלהם מלא בהן, אבל לא זכור לי שראיתי כאלה באלמביקה, שהם היבואנים של החברה בארץ. מצד שני, יתכן בהחלט שאני סנילית. נעלי העקב שלהם משגעות, אבל אני לא יכולה ללכת עם עקבים כאלה ולכן החלתי עליהן איסור נגיעה.

עכשיו, קוראי השבלוג כבר הבינו שאני אוהבת תכשיטים גדולים. ליאת מחזיקה מגוון תכשיטים בחנות, אבל הבולטים בהם הם אלה של גיא גיל. נכתב כבר על הדמיון ביניהם לבין אלה של ליאת גינזבורג, אז לא ארחיב בנושא, אבל יש לציין את הנקודה הבאה - הם עולים רבע. כלומר, התכשיט היקר ביותר שליאת מחזיקה בחנות (השרשרת בתמונה למטה) עולה 350 ש"ח והעגילים עולים 155 ש"ח, למרות שהם בגודל של פיצה.

יש גם מגוון מצומצם של תיקים וגם קלאצ'ים צבעוניים ופלסטיים של מלינקה, שאליהם פחות התחברתי. שני התיקים בתמונה הבאה, לעומת זאת, מצאו חן בעייני. האדום גדול ורך ולשחור יש את הסוגר המגניב שדומה לחותמת מלוכה אירופאית. שניהם עולים 550 ש"ח.

לסיכום - ציפיתי להתעצבן מטווח מידות קטנטן ויצאתי מפרגנת. אמנם החנות לא מדברת אליי, אבל קשה להתעלם מכמה שהיא יפה ואין ספק שרזות ממני ימצאו בה שמלות שישמחו את לבבן. ואם ליאת תחליט יום אחד לעצב קולקציה למידות גדולות, מה טוב!

החנות נמצאת ברחוב שינקין 55 בתל אביב. כל הבגדים בחנות נמכרים ב-20% בימים הקרובים ויש מדף קבוע של חצי מחיר (בו מצאתי את החצאית והמכנסונים מדנים).

מדד השרונה -

מה טובו הנחותיך, יעקובה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 04 Jan 2012 08:36:00 +0000

צרפתי קישור לדף הטבות לסרגל העילי. בדף תמצאו הצעות ייחודיות לקוראי הבלוג (הנחות ומבצעים) שהם תוצר של שיתופי פעולה ביני לבין מותגים שאני אוהבת. הדף יתעדכן לעתים קרובות, אז אתם מוזמנים לפקוד אותו מדי פעם ולראות מה חדש. שימו לב שהרבה פעמים (עכשיו, למשל) יופיעו בו הצעות מוגבלות בזמן.

חשוב להדגיש שאני לא מפרסמת תכנים שיווקים הנוגעים למותגים ומוצרים שאני לא אוהבת או משתמשת בהם, כך שאתם יכולים לסמוך עליי שלא תמצאו בדף הזה מבצעים על שקי שינה לתינוקות, שמעטס כלליים וחשיש. השיטה היא כזו - אהבתי, שיווקתי, לא אהבתי, נפרד כידידים (חשוב מאד, כשעובדים עם תינוקות סוחרי חשיש).

צילום אילוסטרציה.

תשוויץ סוף השנה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 31 Dec 2011 16:02:00 +0000

שולם עליכם מלאכי השולם. לפני שהשנה נגמרת, עליי לחלוק כמה רכישות מוצלחות מהימים האחרונים כדי לפנות מקום לרכישות חדשות בשנת 2012, בה כידוע ילך העולם קיביניקפיץ וכולנו נמות עצובים אך אופנתיים, אם יש לי יד בדבר.

ראשית, קניה מאתמול שעושה אותי מאושרת דלוקס - נעלים של מיו מיו (אאאההההה!!! המיו מיו הראשונות שלי!) מחנות יד שניה. לא הצלחתי לגלות מאיזו שנה הן, בגוגל אין כמעט מידע (מצאתי רק תמונה של זוג דומה בחום) והמוכרת בחנות אמרה שלפי העיצוב הן יכולות להיות משנה שעברה בדיוק כמו מלפני חמש עשרה שנים. הן עלו לי 350 ש"ח והן במצב מצוין, למעט שפשוף קל בתחתית הסוליה. היה שם עוד זוג מדהים של מיו מיו - חדש כמעט לחלוטין עם הקופסה, בצבע ניוד ועקב דק וגבוה. ויתרתי עליו כי היה ברור לי שלא אוכל לנעול אותן עם העקב הזה, ואלה לעומתן מתהדרות ב-Kitten Heel קטן ונחמד. אקיצר, חלום קטן שהתגשם. הזוג הבא יהיה חדש, הו כן.

את הצמיד הזה מצאתי באותה החנות ושילמתי עליו 25 ש"ח. חמוד ומנצנץ הוא ויש עליו דודה שנראית לי מאד ביקורתית. החנות, הנקראת אדריאן וממוקמת במרכז המסחרי של כפר שמריהו, נחשבת מאד בקרב חובבות היד השניה וכשביקרתי בה בצהרי שישי היתה מוצפת קונות שהיו מוכנות לשחוט אחת את השניה כדי לתפוס מציאה מוצלחת. היא דורשת חיטוטים וסבלנות רבה, כי האוצרות מעורבים בשמעטס אבל שמעתי שקונים מגיעים אליה במיוחד מערים רחוקות.

התחדשות קטנה וחמודה היא העגילים האלה מהסייל של אסוס. פרחי בד בגווני ורוד וסגול מעוטרים בקריסטלון קטן נוצץ. אמנם קור כלבתולים בחוץ, אבל עדיין אפשר לדמיין שאביב בפתח.

את הצעיף הבא קיבלתי בהשקה של החנות החדשה של ברכה בראון בכיכר מסריק. הייתי שם דקה וחצי בדיוק מאחר ומיד עם הגעתי הבנתי שהמידה הכי גדולה בחנות לא תעלה לי על קצה הזרת ולמרות זאת, קיבלתי את הצעיף הזה במתנה. האמת שהוא נעים, שימושי ומאד טרנדי עם כל הגולגולות האלה.

אחרונות וחביבות הן הסניקרז האלה של מליסה שקניתי בסטורי בשנקין, בדרך לתחנה עליה אכתוב פה בקרוב מאד. כשראיתי אותן הנחתי שיהיו מאד לא נוחות אבל מדדתי בגלל שהיו במבצע והצבע הלילכי העדין מצא חן בעייני. להפעתי, גיליתי שהן נוחות להפליא. הסוליה שלהן מרופדת והגומי ממש לא מעיק. יש להן ריח של אציטון ומסטיק בזוקה, שמתברר שהוא סימן ההיכר של נעלי מליסה. יתכן שאאלץ לעשות מעשה איימי מנשים קטנות ולצבוט את אפי באטב כביסה בכל פעם שאנעל אותן, אבל זה מחיר קטן לשלם תמורת חמידות שכזו.

זהו. 2012 תצוץ בפתחנו בעוד שעות מעטות ולראשונה זה שנים, אני לא מברכת "ברוך שפטרנו" על השנה שחלפה, וזה חתיכת הישג. שנה אזרחית טובה לכולם ותהיו ילדים טובים!

כשהשמש שוקעת אנשים קטנים מטילים צל ענק

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 28 Dec 2011 11:32:00 +0000

הימים האחרונים נדמים לי כניסיוי שלא נגמר בפסיכולוגיה חברתית.

זה התחיל בנסיון מעורר רחמים של בעל חברת יחסי ציבור מסוימת, אליו פניתי כדי שיסייע לי לתקן עוול שנעשה לי בידי אחת מעובדותיו, להסביר לי באמצעות מייל ארוך כמו הגלות למה אני גוש קטן ורוטט של חרא שלא ראוי לדבר מלבד גיחוך ליד מכונת הקפה במשרדיהם המפוארים והמשיך לזירה הלאומית בה מגזר מסוים של חרדים קיצוניים מנסה לעשות לציבור החילוני בדיוק את אותו הדבר, מינוס מכונת הקפה.

ימים רבים ביליתי בנסיון נואש להבין מה מקור הבואשה האנושית הזו, שמעיבה על מצב הרוח של האומה כמו נחיל ארבה שחוסם את אור השמש, ובעזרת חבריי החכמים חושבתני שהצלחתי לפענח סוף סוף את הגורם, או צמד הגורמים, שמביא בני אדם מסוימים להשתלח ברעיהם כאילו היו שק החבטות הפרטי שלהם, שלא לומר חמורו של המשיח הפרטי שלהם.

מרבית האנשים מפחדים ממי שהם לא יכולים להבין. הרבה אחרים (לא כולם ואפילו לא מרביתם, תודה לאל) מתעבים את מי שמצליח יותר מהם. במקרה של היחצן - הוא זעם על כך שאני מכתיבה תנאים להתקשרות איתי, מאחר ותפקידי היחיד עליי אדמות הוא לשרת את צרכיו (כלומר, לשלב ידיעות שהם מכתיבים לי ולפאר כל אחד מלקוחותיו מתוך אסירות תודה על המתנות שהם מרעיפים עליי). הוא ניסה להשפיל אותי בשלל אופנים, מהשוואת בלוגרים (אפסים חובבניים ונצלנים) לעיתונאים (מקצוענים, אמינים והדדיים) ועד לעקיצות על כך ששני הורי מתים. הוא פשוט לא יכול להתמודד עם העובדה שאני לא מרכינה את הראש בפניו כמו סמוראי בפני השוגון שלו. רבים רואים בסמוראי לוחם ללא חת, אבל הוא מחויב לציות אבסולוטי לשוגון וכאשר השוגון מת, קוד הכבוד שלו קובע שעליו לבצע התאבדות טקסית. העובדה שיש לו שלל טכניקות ונשקים בארסנל לא ממש משנה, כי אין לו דיעה משלו, שכן הוא מגויס. זו תדמית הבלוגר בעייני כמה ממשרדי יחסי הציבור המקומיים.

במקרה של החרדים הקיצונים, חישבו לרגע על התדמית של מדינת ישראל בתקשורת הזרה - אגרסיבית וששה לקרב מחד, ומתקדמת להפליא מאידך. תל אביב נחשבת לעיר בילויים מהליברליות בעולם המערבי, תעשיות ההייטק והביומד הישראליות שולטות במשק הבינלאומי - אנחנו סיפור הצלחה כביר וזה כך מפני שאנחנו ליברלים, דמוקרטים מלידה, צעירים ובועטים. ואם אתה חלק מציבור שחי לפי כללים שהוכתבו בעידן קדום ואנטי-ליברלי במובהק, זה מפחיד לחיות בקרב מנהיגים ליברלים עולמיים. מאד מפחיד אפילו.

אנשים ומדינות מתקדמים רוחנית (או, אם תעדיפו, רגשית או אינטלקטואלית) יתמודדו עם הפחדים והתיעוב הללו בדרך של הדברות. פחדנים וחלשים יבחרו בדרך של מלחמה. הציבור החרדי הקיצוני במדינת ישראל הכריז על מלחמה כנגד הציבור החילוני-הליברלי. החרדי שהתנפל על חיילת באוטובוס ירושלמי היום בבוקר, ירק לא רק עליה אלא גם על מדי צהל שלבשה. אל תטעו לשניה לחשוב שהם שונאים נשים בלבד. הם שונאים את כולנו - אנחנו שיושבים בבתי קפה וצוחקים ומדברים על כלום, אנחנו שבוחרים לאן ללכת כשאנחנו מתעוררים בבוקר, אנחנו שמהווים אור לגויים במקומם, למרות כל החסרונות שלנו.

הם הכריזו מלחמה על מדינת ישראל וכל עוד מפכ"ל המשטרה יוצא בהכרזות על כך שפעילות תג מחיר (כלומר, טרור יהודי) והדרת נשים (כלומר, טרור יהודי) הן בעיות חברתיות ולא ענין לטיפול המשטרה, הבעיה לא תפטר. היהודים הקיצונים התרגלו במשך השנים לכך שהם יכולים לומר ולעשות כל שעולה על דעתם, כולל פעילויות פליליות וטרור, מבלי לשלם כל מחיר על כך. הם לא נעצרים, לא נשפטים ולא נכלאים מאחר והם אחינו, יהודים כמונו וזה לא יעלה על הדעת. לא קיימת כל הדדיות בקשרים בין הציבור החילוני לציבור החרדי הקיצוני בישראל. מערכת היחסים בינינו היא זו - אנחנו מספקים את לחמם, הם יורקים עלינו ואנחנו אומרים שיורד גשם. למרבה הגיחוך, זו בדיוק אותה מערכת יחסים שמנהלים הבלוגרים הישראלים עם רבות מחברות יחסי הציבור.

אז עד מתי נמשיך ללכת בדרך הזו? יותר ויותר בלוגים שפעם אהבתי לקרוא הופכים ללוח מודעות של יחצנים. פחות ופחות ערים בישראל ראויות לכך שאגור ואשלם בהן מיסים. המדינה הזו הופכת למאוסה בעייני, והבעיה היא בחוקי המשחק שהוגדרו במשך שנים של העלמת עין ואותן שתי מגיפות חברתיות מבחילות שמפילות פה חללים על ימין ועל שמאל מאז קום המדינה ועד ימינו - מחלת ה"לא נעים לי" שבגללה מרבית אזרחי המדינה מעדיפים להחליק ולהעלים פגמים מאשר להציף ולדון בהם כדי לפתרם, ומחלת הקורבנוּת שבעטייה אנחנו לא רק מתכדררים כקיפוד ומחפשים כל הזמן מי בא להתקיפנו ונלחמים בשינוי עד טיפת דמנו האחרונה, אלא גם רואים בכל האחרים קורבנות, דבר שמכתיב את התייחסותנו לעולם בכלל ולעימותים בפרט.

ההבדל המשמעותי ביותר בין פנאטים דתיים (מכל סוג וכל דת) לבין חילונים ליברלים הוא שלהם יש Conviction, אמונה בוערת בצדקת דרכם. כדאי מאד שהציבור החילוני בארץ יפתח Conviction משלו ומהר, אחרת נמצא את עצמנו עומדים מול ענק שיצא משליטה. כל עוד אנחנו ממשיכים לעמוד המומים מול המלחמה שהם הכריזו עלינו, ליילל כקורבנות ולנאום על עוולות, לא ישתנה דבר. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעמוד זקופים, לסרב לשחק את המשחק, להפעיל את הכלים שיש לנו (משטרה, צבא, מערכת המשפט) ולהמשיך להנות מאורח חיינו ולשיר כל הדרך אל הבנק. ועלינו לדרוש מהממשלה שתדאג ליישם את המדיניות הזו במקום למסמס אותנו בדמגוגיה (אני ממליצה בחום לקרוא את הערך הזה בויקיפדיה, כדי להבין כמה מהשיטות בהן משתמשים נואמים ומפרסמים כדי לעבוד עלינו).

תבינו, להאמין בדרכך ובזכותך לחלקת אדמה על הכדור הזה אינה רק זכות, זוהי חובה. חובה אזרחית, אם תרצו. אם את אישה שמנה שעומדת מול משפחתה, אם את בלוגרית עצמאית שעומדת מול מנכ"ל חברה שמנסה לעשות ממך צחוק ואם את חיילת שקוראים לה "פרוצה" באוטובוס, הפתרון זהה - אמונה בעצמך, אמונה בדרכך, אמונה בקולך הייחודי וביטוי הקול הייחודי הזה ויהי מה. הנה לכם דבר ששווה לחיות עבורו.

בצילום - הלנה, התופרת המופלאה, מרוצה מעצמה ובצדק.

הפקת האופנה הראשונה שלי

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 24 Dec 2011 18:58:00 +0000

ביום שישי, אחרי שבועיים של הכנות, צולמה הפקת האופנה הראשונה שליהקתי, השתתפתי בהפקתה ועשיתי לה סטיילינג. זה כל כך מרגש!

ההפקה תשמש כ-Lookbook לאתר של אופנת פיפה, שמייבאים מדנמרק בגדים לנשים במידות 42-56. הרעיון מאחורי ההפקה היה לצלם נשים אמיתיות ולא דוגמניות, תוך דגש על ג'ינס באמונה שלכל אישה מגיע ללבוש ג'ינס וטישירט, לא משנה איזו מידה היא לובשת.

הדוגמניות היו:

רחלי זוסימן - הייטקיסטית, אמא לשני ילדים מקסימים וכותבת הבלוג פשוט מבשלת

אסנת איטה סקובלינקי - אשת אשכולות (משוררת, עיתונאית, צלמת ועוד)

קארין בוש - יפהפיה מהממת שהיתה גם המאפרת בהפקה

אודליה ממן - הייטקיסטית, בלוגרית ומנהלת פורום אופנה מלאה בתפוז

אנוכי - הייטקיסטית, בובנאית ושבלוגרית

את האביזרים הבאנו מחנות מקומית ומהארונות שלי ושל הדוגמניות. את השיער שלנו סידר אסי דוידוב והצלם היה אביטל אפשטיין, בעלה ושותפה של מיכל הראל, בעלת החנות.

בהתחלה בדקנו את כל התלבושות שתכננו על הדוגמניות, שינינו מה שלא התאים והתאמנו אביזרים ונעלים.

אחר כך עברה כל דוגמנית בתחנות השיער

והאיפור.

ואז התחלנו לצלם.

תוך כדי צילום מיכל ואני החלקנו, יישרנו ותיקנו את הדורש תיקון ועשינו לדוגמניות קולות של עכבר מאחורי המצלמה בעת הצורך.

תשע שעות מאוחר יותר הלכו כל הדוגמניות לדרכן עם חוויה מרגשת ובגדים חדשים בארסנל.

כמו שאתם רואים, אני נרגשת מכדי לכתוב. את התמונות שצילמנו תוכלו לראות כאן. בינתים, הנה טעימה קטנה.

תעודת חוסר אחריות

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Thu, 22 Dec 2011 05:00:00 +0000

אתמול בצהרים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה ומשמחת - חברתי ח' המתגוררת בארה"ב הגיעה לביקור מולדת וביקשה שנצא, כמנהגינו משכבר הימים, לקנות לה בגדים. מאחר ואני חברה נאמנה (שלא לומר, דגולה) הסכמתי מיד וקבענו להפגש אחרי העבודה ולבדוק מה חדש בחנויות המעצבים במתחם התחנה החביב עלינו. המטרה הפעם היתה לעדכן את מלתחת העבודה שלה בבגדים שיחזקו את התדמית שלה כמקצוענית רצינית בתחומה (יועצת בתחום ההייטק שנוסעת הרבה לאתרי לקוח) מחד וישקפו את האופי הייחודי שלה מאידך. חמושות במטרה זו יצאנו, אני מתאימה לה בגדים שהיא לאו דוקא היתה בוחרת לעצמה והיא מודדת ולעתים קמה על יוצרתה המהוללת וגו' ובוחרת לה פריטים שמצאו חן בעיניה.

פצחנו בביקור אצל נעמה בצלאל, שחשבתי שאצלה נוכל למצוא בגדים שידגישו את המותן הדקה שלה מחד ויהיו מחויטים עם טוויסט מאידך. היא מדדה כמה שמלות ומכנסונים, ולבסוף קנתה שמלת קיץ שבחרה לה (אני לא אוהבת את הבד, אבל גזרת השמלה מושלמת עבורה והיא נראית בה כמו נימפה ארוכת מותן), ושתי חולצות יפות. בתמונה הזו, היא לובשת חליפה ירקרקה-תכולה שהרכבתי עבורה. לצערנו, החצאית לא נחה יפה על הירכים שלה והחולצה היתה מידה 36 במקום 38, ובכל זאת לא חשבתי לשלוף את הסלולרי לפני כן (אם הייתי יודעת שנפגש, הייתי מביאה את המצלמה).

בזמן ששילמה, פינקה אותי במתנה חמודה - סיכת דש בצורת כלב פרוותי רך עם פפיון קטן. היא כל כך התאימה לקרדיגן הוורוד שלי, שענדתי אותה מיד. הענקתי לו את השם גוסטב על שם כלב גיבור עליו שמעתי השבוע, ששרד ארבעה לילות שלמים לבד בהרי ירושלים אחרי שהופרד מבעליו בידי לא פחות ולא יותר- חזיר בר.

אחר כך הסתכלנו קצת על נעלים ותיקים בכל מיני חנויות ולבסוף נכנסנו לרזילי, שם הגשתי לה בגדים למדידה בקצב שעשה לה סחרחורת ולמוכרות שמחה בלב.

ראשית, היא מדדה את השמלה הסקסית להדהים הזאת של מירית ווינשטוק. קטיפה כחולה עם סרטי סאטן שחורים ומחשוף גב עמוק כל כך שלא הורשיתי לצלמו. צירפתי לשמלה שרשרת מוזהבת של דריוס, חביבי.

זהו הקטע שבו אני מתחילה לפשל, כי שכחתי לרשום את שמות המעצבים ולכן איני יכולה לתת את הקרדיט הראוי. השמלה הזו, בכל מקרה, היתה פשוט מושלמת. היא יכולה ללבוש אותה ביום מתחת לג'קט או קרדיגן שחורים ובערב לצרף לה נעלי עקב סקסיות, עגילים וליפסטיק אדום ולהראות פצצה סקסית.

הנה עוד דוגמה לכך שנשים ארוכות מותן וקטנות חזה נראות נפלא בחולצות ושמלות סגורות עד הצוואר. מה שהיה הופך אותי לנפולת חזה ענקי, עושה אותה סקסית להפליא. השרשרת היא אותה שרשרת של דריוס שראינו קודם.

בנוסף לכל זה, מדדנו (אוקיי, היא מדדה ואני ישבתי על כורסה וחילקתי הוראות) שפע חולצות ומכנסים ואת חגורת התכשיט המרהיבה הזו של רובי סטאר, שהיא One Piece שעוצב במיוחד לשבוע האופנה.

התמונה באמת לא עושה לה צדק. החגורה מתכתית מוזהבת בעיטור ארבע אבנים שחורות מקדימה ורצועת עור שחורה מאחור שסוגרת אותה כמו מחוך. יצירת מופת קטנה, שהיא תכשיט אמיתי.

לבסוף החליטה ח' לקנות את שתי השמלות שלמעלה (האפורה והשחורה עם עיטור התחרה האדומה) ועוד ג'קט חתיכי עם סגירה אסימטרית. היא התלבטה אם לקנות את השמלה הכחולה, שהיתה מחמיאה להפליא ולא פרקטית להדהים אבל אני התעקשתי שבין השמלה לחגורה הייחודית והמהממת היא חייבת לבחור בחגורה וכך היה, לשמחתי.

בינתים, בעוד היא מודדת, אני בדקתי אם יש עגילים ארוכים יפים ומצאתי שני זוגות משגעים של דריוס שמשלבים קריסטל מרובע נוצץ עם שרשראות מתכת מחומצנות ארוכות. לצערי שניהם היו כבדים מדי עבורי והותירו סימני מתיחה של ממש בתנוך האוזן, מה שהפך אותם לתכשיטה נון גרטה. בשלב זה שלפה המוכרת את הענק הבא של רובי סטאר, גם הוא One Piece שעוצב לשבוע האופנה. הוא עשוי מחתיכות של שעונים ישנים ונראה כאילו עוצב במיוחד עבורי, מאחר וישב עליי בטבעיות גמורה ובדיוק במקום הנכון.

אז נכון, לא באנו בשבילי, אבל זה לא עצר אותי מלקנות את הענק היפה (ח' אשמה, היא עודדה אותי!). כששילמנו, ציינה המוכרת שהיא מיד תכין לי תעודת אחריות לשרשרת. "את ודאי מתכוונת לתעודת חוסר אחריות" אמרתי לה, חושבת על המחיר. שמחות ומסופקות נשאנו את שקיותינו לויקי כריסטינה, שם לגמנו סנגיירה חמה, הלעטנו עצמנו במטעמים ופיטפטנו עד שבאו תלמידינו ואמרו גבירותנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

חדש חדיש ומחודש

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 17 Dec 2011 20:27:00 +0000

השבוע אילצתי את עצמי ללכת לצבוע את השיער סוף סוף, אחרי שגידלתי שורשים באורך שני ס"מ ושיער השיבה שלי בצבץ במלוא הדרו. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לתקן את התספורת הקודמת מלפני חודשיים, שהתבררה כלא מוצלחת ככל שהשיער גדל. הקווצות הקצרות מקדימה נגזרו בזוית לא מחמיאה ועמדו כמו קסדה קטנה בעוד שהחלקים הארוכים של השיער נתלו חסרי חיים ומפוצלי קצוות (מוזר למדי, בהתחשב בזמן הקצר שעבר מאז התספורת). בזמן שחיכיתי לתורי מצאתי את עצמי אומרת לספר שמה שאני באמת רוצה זה מוהוק, ומהון להון החלטנו שהולכים על גאלח סמלי מאחורי האוזניים, כזה שלא רואים כשהשיער פזור. למעשה, החבר'ה בעבודה לא שמו לב אליו עד שהתקרבתי אליהם והצבעתי עליו. יתכן שזה בגלל הפן החלק, ויתכן שזה בגלל שהם גברים שלא יודעים מהחיים שלהם. בכל מקרה, הנה כמה תמונות.

וביום המחרת -

משקפי שמש של מארק ג'ייקובס

התמונה הימנית מזכירה לי שהחלטתי שאני לא מסדרת גבות יותר. אחרי שראיתי את עצמי בטלויזיה הבנתי שהסבל שתלישת גבות גורמת לי לא שווה את התוצאה, ואני מעדיפה לתת להן לגדול פרא ולא לגמור כמו אמא שלי והאחיות Pixiewoo, שתלשו לעצמן את הגבות עד שנאלצו לצייר לעצמן חדשות כל יום. העולם יכול להתמודד עם הגבות שלי, אחרי הכל הוא התמודד עם היטלר וסדאם ומיצי גיינור.

עליי לציין שאני לא מרוצה מצבע השיער. אני אוהבת את השיער שלי ג'ינג'י כתום, וזה נוטה יותר לכיוון אדום כהה של שמנות. במספרה אמרו לי שאני יכולה לבוא לתקן את הצבע אם אני לא אתרגל אליו, ונראה לי שאני אקבע מחר תור לעשות את זה.

חוץ מזה, ניצלתי את הנסיעה לכיכר המדינה לבדוק מה חדש בחנות של בראצ'ליני וגיליתי שיש סייל של 30% הנחה על קולקצית החורף, אז קניתי לי תיק חדש שעונה על כל הצרכים - שחור, שרונאי ובעל רצועת כתף (התיק הקודם שקניתי מהם הוא תיק יד, וזה מעיק במידה מדהימה ממש. כל מי שהלכה לסופר עם תיק יד כבד יודעת בדיוק למה אני מתכוונת). הוא ענק, הוא חמוד, יש רק שניים כמותו בארץ, והוא מצהיר על אהבה ללונדון, אחת הערים האהובות עליי. יאיי.

לכבוד התיק והתספורת החדשים, הלכתי על שני Big No Noאים ושילבתי כחול ושחור (מענין שקניתי עגילים של דריוס בשילוב אבנים בצבעים האלה ממש לא מזמן) בתלבושת בסגנון שנות השמונים, הו האימה!

טוניקה - של אמא
קומבניזון בסיומת תחרה - פיפה
טייץ - Next (לונדון)
נעלים - Primark (לונדון)
עגילים - דריוס מרזילי

הטשטושים שאתם רואים בצילום נובעים מזה שלא ניקיתי את המראה לפני הצילום. אם אני לא אקנה בטריה חדשה לשלט הרחוק של המצלמה מהר אני אאלץ להמשיך לצלם מהראי, מה שאומר שאאלץ לנקות אותו וזה לא בא בחשבון כי זה מעייף (צריך ללכת עד המטבח להביא מטלית ולשפשף את המראה וזה אומר להתנתק מהספה לחמש דקות לפחות). לפעמים נראה לי שיהיה יותר מהיר לקנות שלט חדש מאיביי וזהו מאשר למצוא חנות שיש בה את הבטריה המתאימה לשלט שיש לי. נו שוין. שבוע טוב לכולם. אני אראה לכם את השיער אחרי שיתקנו את הצבע.

אני לובשת בגדים

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 13 Dec 2011 21:27:00 +0000

בוקר צח בוקר לח! ביומיים האחרונים אני פותחת את הבוקר עם חתיכה נחמדה של הרינג, סלט אבוקדו (קנוי, האבוקדו שקניתי עדין קשה), עגבניות וכוס קפה וחבר'ה, אני כל כך מרוצה. טעים לי ונעים לי ואני מתפקדת על הכיפכיפאק עד ארוחת הצהרים. קיבלתי כל כך הרבה הצעות מצוינות מכם ומחבריי לפייסבוק שהמקרר שלי מלא באפשרויות נחמדות ובריאות לארוחת הבוקר. אז תודה מקרב לב לכל המגיבים, ואם יש לכם עוד רעיון מענין, אשמח לשמוע.

אחרי הרשומה הצינית של אתמול, החלטתי להיות סולידית וחביבה ולחלוק כמה תלבושות שהצטברו על שולחני. הכל רגוע יחסית, כי בשבועיים האחרונים אני רדופת וירוסים שונים ומשונים וזה גורם לי להתלבש כמו תיכוניסטית, עם ג'ינסים ונעלים נוחות ומינימום איפור והתעסקות.

תלבושת להשקת ג'ינסים של משמין לי - בסגנון שמנובלרינה

חולצה - רזילי
חצאית - H&M

חגורה - הגיעה עם מכנסים שקניתי במרקס אנד ספנסר (לונדון)

עליונית - פרופר

שרשרת - Anthropologie (לונדון)

נעלים - נייקי (ישנות)

תלבושת מהשקת קו האקססוריז החורפי של קום איל פו

ג'ינס - מרקס אנד ספנסר (לונדון)

נעלים - Office (לונדון, משנה שעברה)

עגילים - Les Neriedes (קניתי במבצע באסוס)

מעיל סבתא ממוחזר של גדי ענבל מקולקציית החורף של קום איל פו (2090 ₪)

תלבושת לעבודה לאנשים חולים ועייפים

חולצה וג'קט - פיפה

ג'ינס - מרקס אנד ספנסר (שנה שעברה)

מוקסינים - To Go (עלו פחות משבעים ש"ח ונוחים להפליא)

עגילים - Etsy

הגרביים המוזרים בעולם - קום איל פו (אבל מאד נוחים ונעימים)

תלבושת לעבודה לאנשים שמרגישים קצת יותר טוב

חולצה - פיפה

קומבניזון - גאפ (רך רך רך!)

ג'ינס - אותו אחד ממרקס אנד ספנסר

מוקסינים - אותם אלה מ-To Go

שרשראות - ה. שטרן ו-Les Neriedes N2

כל מי שרואה את שרשרת הזאב מכיפה אדומה מתעלף, אפילו המנכ"ל בעבודה שם לב אליה וזה שיא כל השיאים. אני אומרת לכם, ה-Les Neriedes האלה פשוט גאונים. ואם כבר מדברים על מנכ"לים ועבודות, כדאי שאזיז את ישבניי לכיוון בו נמצאים שניהם. יום טוב והרינגי לכולם!

כל כבודה בת מלך פנימה, גם אם היא שמנה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 13 Dec 2011 09:18:00 +0000

מאחר וטענו נגדי שאני חוטאת בתחום הגילוי הנאות, ומשום שציינתי כבר שאני מתכננת כמה יוזמות עסקיות בתחום יבוא המידות הגדולות לישראל, החלטתי שאני בשלב בשל מספיק של מימוש החזון העסקי שלי כדי לחשוף את הרעיון המרכזי עליו אני עובדת היום עם השותפה שלי יסמין. הרעיון שעומד מאחורי כל כבודה בת מלך פנימה הוא לאפשר גם לנשים אמוניות גדולות להראות במיטבן, באמצעות ייבוא בורקות במידות נדיבות ובמגוון צבעים והדפסים מבדים נושמים במיוחד. את החנות הראשונה אנחנו מתכננות לפתוח בירושלים.

בתמונה תוכלו לראות כמה מהדגמים שאנחנו מייבאות במשלוח הראשון שלנו. כולם מגיעים עד מידה 62 ועשויים כותנה אורגנית.

אני מרגישה רווחה גדולה כל כך עכשיו. אני משלמת מיסים וגם שירתתי בצבא, אבל עכשיו שתרמתי את חלקי להדרת נשים במידות גדולות (שתי ציפורים במכה אופנתית אחת) אני מרגישה ציונית אמיתית.

במידה ומישהו מקוראיי שרד את הפסקאות הקודמות, הזוכה בהגרלת השרשרת של יעל אוריאלי היא ניבה! ניבה אני שולחת לך מייל. בנוסף לשרשרת אני שמחה להעניק לך גם תלוש הנחה של 15% לשימוש חד פעמי בכל כבודה בת מלך פנימה. תהני!

מה אתה אוכל כשאתה קם בבוקר?

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 11 Dec 2011 10:08:00 +0000

תגידו, מה אתם אוכלים לארוחת בוקר? בזמן האחרון ההרגל שלי לדלג על ארוחת הבוקר לא מתאים יותר ואני מוצאת את עצמי עומדת מול מקרר ריק מדי בוקר והולכת לעבודה רעבה, רק בשביל ליפול על עוגיות או כמויות בלתי סבירות של קפה כדי לשרוד עד ארוחת הצהרים.

מי יתן לי רעיונות במה לצייד את המטבח כדי שתהיה לי ארוחת בוקר מדי יום? דברים שלא מתקלקלים תוך יומיים עדיפים, כי אני הולכת לסופר פעם בשבוע. אני לא אוכלת דברים מתוקים בבוקר, כי זה עושה לי כאב ראש לכל היום, ומאכלים חלביים אאוט.

השבלוגרית אוכלת ארוחת בוקר (צילום אילוסטרציה).

שיעולים, התחדשויות ומכירה שווה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 10 Dec 2011 14:11:00 +0000

סוף השבוע עובר באווירת נכאים של שיעולים וצרידות מחד ובלאגן ארוני מוחלט מאידך. אני מנסה לסדר את הארון שלי, ולארגן קיץ במקומו וחורף במקומו. מקווה לגמור עם זה היום, כי בינתים כל הבגדים שלי מתקמטים, ואני שונאת לגהץ וזה בדיוק מה שמצפה לי אחרי שאגמור לכתוב פה - גיהוצים גיהוצים וגיהוצים.

שלשום הגיעה סוף סוף ההזמנה הגדולה שעשיתי באסוס לפני יותר מחודש. הזמנתי שני טישרטים שיתאימו למכנסים הקצרים המחוייטים שלי (גם הם מאסוס, משנה שעברה) עם קרדיגן פתוח מעל, חולצה אחת משובצת עם טוויסט ויויאן ווסטוודי שכזה של קדימה ארוך מאחורה וסרט מותן (אבל היא כל כך מקומטת שהצילום יצא נורא). חוץ מזה הגיעה חולצת פסים חמודה עם צוורון קרושה, הכל מידה 18 מהקו הרגיל.

חוץ מזה, שכחתי להראות שמלה שקניתי ממש כשהתחיל להתקרר ולכן לא הספקתי ללבוש עדין. אני מניחה שהיא תאלץ לחכות לאביב. קניתי אותה בחנות בשם Betty Blue בהרצליה פיתוח, שבה גם קניתי את העלאק-בירקין הוורוד שלי. הם מוכרים כל מיני בגדי ריץ' ביץ' צרפתיים כאלה, ויש להם יציאות מדליקות גם במידות וגם בעיצובים. התכנית המקורית היתה ללבוש אותה לשבוע האופנה, אבל היה קר מדי.

ביום ראשון עורכת גאלה רחמילביץ' מכירה תל אביבית של סטודיו שמלות הערב הנהדר שלה. אני ממליצה בחום למי שזקוקה לשמלת ערב במידה 48-54. הנה פרטים על המכירה -

והנה תזכורת למה שמצאתי בסטודיו שלה בכפר סבא -

למי שחושקת בשרשרת דומה לזו שאני עונדת בתמונה המרכזית, אפשר להרשם להגרלה שלי עד יום שלישי ולזכות בשרשרת השחורה-מוזהבת בעיצוב יעל אוריאלי (שתכשיטיה גם ימכרו באירוע).

לסיום, אם כבר בסידורי ארונות עסקינן, אני מעוניינת למכור את השמלה החמודה הזו שקניתי שנה שעברה בדורותי פרקינס. מידה 48, קצרה וחמודה וחמימה ורכה בצבע קורל. אני מוכרת אותה ב-100 ש"ח. מי שמעוניינת לקנות מוזמנת לפנות אליי, כמוסבר בדף המכירות. אם היא מוכרת לכם, זה בגלל שראיתם אותה פה.

שרונה תעשי לי עסק

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 07 Dec 2011 21:38:00 +0000

לבלוג הזה יש הרבה אג'נדות. יש לו אג'נדה פמיניסטית, יש לו אג'נדה שמניסטית, יש לו אג'נדה רוחנית ויש לו אג'נדה בלוגריסטית. יש גם אג'נדה שעניינה טחינה, אבל נעזוב את זה לרגע ונתמקד בדברים הרציניים. הנושא הרציני שאני רוצה לדון בו היום משתייך לאג'נדה הבלוגריסטית ונוגע לפן העסקי של הבליגה. אני לא בטוחה שזה יענין את כל קוראיי, אבל מטרתי היא לפנות בעיקר לבלוגרים שבין הקוראים אז עם האחרים הסליחה.

מעשה שהיה כך היה - לפני כחודש פנו אליי במייל בהצעה להשתתף בהקמת חנות מקוונת למידות גדולות. אני מקבלת הצעות כאלה מדי פעם, אבל הפעם פנו אליי בדיוק אחרי שסיימתי סדנה של מיה לנדאו. ומיה לימדה אותי דבר מאד חשוב שלא קלטתי אפילו בלימודי מנהל העסקים שלי - שאני מותג, שהמומחיות שלי שווה כסף ושהבלוג שלי שווה כסף ושעליי להתייחס למותג שהוא אני בדיוק כפי שאני מתייחסת לקריירה ההייטקיסטית שלי. שיעור שכל בלוגר רציני צריך ללמוד ומוטב מוקדם ממאוחר. אקיצר, רצה הגורל ואותה גברת נפלה עליי בדיוק ביום הנכון ועניתי לה שאשמח לסייע לה בתמורה לשכר מבוסס שעה, מאחר ואני עובדת ויש לי מעט מאד זמן פנוי. הבהרתי גם שאין לי שום כוונה להשקיע בעסק. זה התחיל תכתובת שבה היא אומרת "בואי נפגש ונדבר" ואני עונה "בשמחה, אם תשלמי". לבסוף היא כתבה שיש קצר בתקשורת בינינו והיא תיצור איתי קשר טלפוני בקרוב. אמרתי לה שסבבה.

באחד מערבי השבוע, מתקשרת הגברת ומציגה את עצמה. היא סיפרה לי שהיא במרכז ורוצה להפגש. אמרתי לה שאני רוצה לשמוע עוד על העסק לפני שאחליט אם אני מעוניינת להפגש. סיפרה לי שיש לה משקיע, ויש לה כסף והיא יודעת שקיים שוק שמעוניין לקנות בגדים במידות גדולות. מה שאין לה זה ידע בשיווק, מכירה או תחילתו של מושג מאילו ספקים לקנות ואיך לתפעל את העסק. מזה הסקתי שתפקידי בכח יהיה לספק מידע שאספתי בעבודה קשה בכמעט שנתיים של הכרות עם התחום, ללמד אותה איך לתקשר עם הלקוחות, לספק קשרים ונטוורקינג, לבחור את המוצרים ולשווק אותם. כששאלתי אותה כמה בכוונתה לשלם לי, אמרה שהיא מעוניינת לתת לי אחוזים מהמכירות. בשלב הזה עצרתי אותה ואמרתי לה שאני מוכנה לעבוד איתה רק בתמורה לשכר לפי שעה (מול קבלות, כמובן) ושמוטב שתתייעץ עם המשקיע שלה כדי לבדוק את הנכונות שלו להשקיע בכך. מכאן נמשכה השיחה עוד מספר דקות בהן היא מדברת על פגישה ואני אומרת שאני לא נותנת שירותי יעוץ בחינם. היא אפילו שאלה אותי בת כמה אני והתפלאה לשמוע שאני בגילה. כך זה נמשך עד שסיימתי את השיחה.

למה אני מספרת לכם את זה? מאחר וזו דוגמה קלאסית למצב שהרבה בלוגרים נתקלים בו לעתים קרובות ומתנהלים בו באופן, שלדעתי הוא שגוי ביסודו.

לדוגמה, לקראת שבוע האופנה התל אביב שנחגג לפני מספר שבועות נודע שפנו לקבוצה של בלוגריות אופנה בהצעה ללוות את האורחים המכובדים מחו"ל במהלך ימי האירוע. בלוגריות רבות עברו ראיונות והתרגשו עד כלות לקראת האפשרות ללוות את קוואלי או את פרנקה סוזני, ליצור קשרים ולצבור נסיון מעשי רב ערך. אבל המעטות שהעזו לשאול כמה ישלמו להן תמורת שירותיהן מסביב לשעון במשך חמישה ימים נענו בשתיקה ומצאו את עצמן מחוץ לתחרות. בדומה לתופעת המתמחים במגזינים בארצות הברית, שם לפחות משלמים למתמחים שכר מינימום, מצאו עצמן הבלוגריות הצעירות מתמודדות עם הצעה שאי אפשר לסרב לה - לעצב לעצמן תדמית ולצבור נסיון תמורת עבודה בחינם. מה אתם הייתם עושים במצב כזה?

ובכן, מורכב ככל שיהיה המצב ומפתה ככל שתהיה התמורה, על הבלוגרים להבין שהם כח עבודה חינמי נוח לניצול. בדיוק כמו יחצנים שמעזים לזמן אותנו לשירותם אבל מענישים אותנו כשאנחנו כותבים ביקורת שלילית על לקוח או משלחים אותנו מאירועי השקה בלא כל תמורה על הזמן שהשקענו ונשקיע בסיקור המוצר של הלקוחות שלהם, כך יהיו גם בעלי עסקים ויזמים שינסו לנצל את הידע שלנו בתמורה לזוהר השקרי של עמדת היועץ.

קצרה היריעה מלהכיל את כל המסרים שאני רוצה להעביר לכם אודות הערכה וערך עצמי. אבל כאן, בניגוד למצבים אחרים בחיים כמו זוגיות ויחסים בינאישיים ובדומה לענייני קריירה וכספים, דוקא קל יחסית לזהות את ערככם האמיתי ולדרוש את תמורתו. זה לא הופך אתכם למניאקים מנופחי אגו, כי עובדה היא שאנשי עסקים מבקשים להעזר בכם ופנו אליכם לשם כך. אנחנו לא ילדים, וגם אם העסק שבחרתי לעצמי בשלב זה של חיי הוא בתחום ההייטק ולא בתחום השיווק, אני מחזיקה בקורות חיים עשירים מאד ובשילוב של סוגי ידע ייחודיים לי וכאישה בוגרת (אופס, האג'נדה הפמניסטית שוב הצליחה להשתחל פנימה. תזהרו לא להחליק על הטחינה!) עליי לדעת לתמחר את שעות העבודה שלי, את הכתיבה שלי, את הערך השיווקי והמכירתי שלי וכל מוצר אחר הנוגע לבלוג אליו קיימת דרישה.

לפני סיום, חשוב לי להבהיר ברמה האישית שהמוניטין שלי כבלוגרית חשוב לי מאין כמותו, ואני מוכנה לשתף פעולה עם מותגים אך ורק בתנאי שאני אוהבת את המוצר שלהם. אם תפנו אליי כדי שאעזור לכם לשווק מוצר או מותג שאני לא אוהבת או שערכיו לא מקובלים עליי, אין סכום שישכנע אותי לשתף אתכם פעולה. אחרי הכל, אני לא ילדה ולא זקוקה לדמי כיס או "כסף מהצד" במידה שתאלץ אותי למכור את נשמתי לשטן, אפילו זה רק שטנצ'יק זניח לכאורה בדמות מותג בגדי ילדים שלא נוגע לתחום הכתיבה שלי. יש לי יותר מדי כבוד לקוראים שלי מלנסות להפיל אותם בפח שקוף כל כך, אחרי הכל אני אשלם על זה מחיר כבד מאד כבלוגרית.

לקח לי הרבה זמן להפנים שהבלוג שלי יכול להוות מקור הכנסה בנוסף על מקור הנאה ושהאחד לא חייב לבוא על חשבון השני. שיתוף הפעולה העסקי שלי עם פיפה הוא דוגמה מושלמת לכך. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי ליצור שותפות עסקית איתם לולא מצאתי את עצמי קונה חצי מהחנות שלהם ומתלהבת מעוצמת התשוקה שלהם מחד ומהרצינות וההבנה העסקית שהם מציגים מאידך. זיהיתי בהם אחים לערכים בהם אני מאמינה, וזה פתח את הדלת לשותפות עסקית. מאד קל לי להחליט עם מי אני מוכנה לעבוד ועם מי לא, כי בכל הנוגע ליושרה שלי, מעולם לא עברתי את גיל שלוש וקל לי מאד לאבחן מתי הפרצוף שלי בראי לא מוצא חן בעייני. ככה זה כשגדלים במשפחה שבה אני גדלתי, עם אבא שלא מרשה להעתיק תוכנות כי זה לא מוסרי.

אני מקווה שנתתי לבלוגרים בחבורה חומר למחשבה. לא כל בלוג צריך להפוך למעצמה עסקית, אבל דבר אחר חייב להיות ברור לכל בלוגר ובלוגרית - אם פונים אליכם במטרה לעשות רווח כתוצאה משיתוף פעולה, גם אתם צריכים להרוויח. יהיה הרווח פרסום, מוניטין, שכר עבודה או שווה ערך הראוי בעיניכם, אל תמכרו את עצמכם בזול.

אם אנחנו רוצים לעשות מהפכה ביחס העולם העסקי (וכן, זה כולל בהחלט את עולם יחסי הציבור) לבלוגוספירה אנחנו צריכים להתחיל את השינוי בעצמנו. ומי שלא מוצא בעצמו את הכח לעשות את זה לבד, ימצא את הכח בהתאגדות עם בלוגרים אחרים, בעבודה עם יועצים, מאמנים ומנטורים שיווקיים או בקרב משפחתו וחבריו. זה אפשרי אם רק תרצו, וכל עוד תשמרו על אמות מידה מצפוניות הקוראים שלכם ילכו אתכם בשמחה ויעודדו אתכם. אחרי הכל, במקומות אחרים בעולם התפרנסות מכתיבת בלוג רווחת יותר ויותר. ומי מאתנו לא חולם על היום שבו יקבל חוזה לכתיבת ספר או תכנית טלויזיה ויוכל להתפרנס סוף סוף מעשית הדבר שהוא באמת ובתמים אוהב?

המלצות לחולנית החובבת

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Wed, 07 Dec 2011 11:40:00 +0000

כמה מגיבים נחמדים הביעו דאגה מזה שאני חולה הרבה. זה נכון, אבל כנראה שאנחנו יודעים מה הסיבה לזה ואם אני רק אפסיק למות מפחד מהבדיקה שאני צריכה לעשות ואקבע תור סוף סוף, אני אהיה על הדרך לריפוי. למעשה, תוך כדי כתיבת שורות אלה, נזכרתי איך אבא היה קורא לי בחיבה "חולנית קטנה שלי" כשהייתי חולה בילדותי. כשגדלתי והייתי חולה, הוא היה מתקשר לדרוש "בולטין רפואי". אני מתגעגעת אליו. הוא ידע להעריך חיידק טוב!

בכל מקרה, הכינותי רשימה של דברים שעוזרים לי להעביר את הזמן בלי לסבול יותר מדי. מי יודע, אולי יש עוד חולניות קטנות שקוראות את השבלוג ברגעים אלה ממש ומחפשות מזור.

טישו עם אלוורה של קלינקס
לא יעזור בית דין, קלינקס מייצרים את הטישו הכי טוב בעולם. הסוג הפושטי ביותר שלהם עולה עשרת מונים על הסוגים היוקרתיים ביותר של יצרני הטישו המקומיים ובקצה הפירמידה (בקצה החוטם, למעשה) נמצא הטישו עם אלוורה אותו אני רוכשת בהמוניו בכל פעם שצילה של הצטננות מתקרב אליי. הוא יקר (אתמול קניתי שניים ב-20 ש"ח במבצע "שני בשקל" של ניו פארם) אבל שווה כל אגורה, בפרט אם העור מתחת לאף שלכם נסדק בקלות כמו שלי.
Laline Girls Foam Fatale - Whipped body soap
סבון במרקם קצפת וריח מתקתק. אני לא יודעת מה מחירו, כי קיבלתי אותו במתנה מחברה, אבל בפעם הראשונה שהשתמשתי בו פשוט התפקעתי מצחוק כל המקלחת. הוא חמוד כל כך וכיפי והריח שלו מזכיר לי שמפו וקונדישיונר מרשמלו שקניתי ב-Boots כשהייתי תיכוניסטית ואני מחפשת בנרות מאז. אחלה מוצר, שהטענה היחידה שלי כלפיו הוא ששמו אנגלי. למה חברה ישראלית צריכה לייצר מוצרים שהתוויות הראשיות שלהן באנגלית? זה מעצבן כמו לשמוע ישראלים שאומרים כל מילה שניה באנגלית. אני לא מתכוונת לאנגלוסקסים שחיים בישראל, או לכאלה שחושבים באנגלית אלא לסוג מסוים של פיקוץ שמי שמכיר אותו, יודע בדיוק על מה אני מדברת. בכל מקרה - מותק של סבון!
Eight Hour Cream Skin Protectant של אליזבת ארדן
תגלית חדשה שלי. קניתי אותו בסט עם קרם הפנים (שטרם בדקתי) וקרם הידים (שהוא ממש לא משהו) בסופרפארם ב-289 ש"ח, שזה כנראה המחיר של הקרם עצמו ביום יום בארץ (ומחיר מופקע יחסית למחירו בחו"ל). הקרם מיועד למריחה על כל מיני פגעים בעור דוגמת מרפקים יבשים (עובד מעולה), צלקות טריות (העלים לי אחת כזו ביד), שפתים יבשות (לא מחזיק יותר מרבע שעה) וכולי. אני משתמשת בו כעת כדי להגן על העור הפצוע מתחת לאף שלי, וזה מוצלח ביותר. הבעיה המרכזית של הקרם הזה, ועל זה יעידו בעצבים חבריי למשרד, שהריח שלו פשוט מגעיל. הוא מריח כמו תרופה מעורבת בבייבי פסטה. מצד שני, הוא כל כך מוצלח למטרות מסוימות שזה שווה את זה.
קרם לחות ללא שומן לעור רגיל עד שמן של ד"ר קרבלניק
אני משתמשת בקרם היום עם ההגנה של רופאת העור האלילית שלי, שצריך לקבוע לה תור חצי שנה מראש במקרה הטוב, כבר כמה שנים. ויש לי גם קרם לילה מצוין (בלי שם יצרן, מוזר) שעושה קילוף עדין ומאחד את גוון העור, אבל אין לי סתם קרם לחות ובימים כאלה אני צמאה לאחד. אז קניתי את הקרם הזה של קרבלניק, שלא הכרתי קודם, והוא על הכיף כיפאק - מלחח בלי להציק ויש לו ריח נורא נחמד. לתשומת לבכם, ביום ראשון הוא עלה לי בערך 120 ש"ח בטבע עדן מרקט ואתמול ראיתי שהוא עולה 15 ש"ח פחות בניצת הדובדבן.
עקרות בית אמיתיות ניו ג'רזי
הטמטומון המושלם לימי חולי (ובריאות). למרות שדניאל המופרעת עפה העונה עדין יש מספיק דרמות. איכשהו זה תמיד משודר בדיוק כשאני מתעוררת, ומספק שעה של הנאה מרכילות וצרות של אחרים. בודהה בטח לא היה מרוצה מזה, אבל אני אומרת למה לא למה לא.

מובן שהמקור העיקרי לנחמה הוא פינקי, אותו לא מיספרתי בתמונה כדי שלא יכעס שאני מתייחסת אליו כמו לחפץ. בחלומות הכי שחורים שלי לא הייתי מעיזה לחפצן את הפנש, אחרי הכל אני יודעת בדיוק באיזה צד ובמה מרוחה פרוסת הלחם שלי, ובידי מי.

אני נותנת בקטנה

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Tue, 06 Dec 2011 07:30:00 +0000

בערב יום ראשון התבהר לי שאני חולה. הראש רעש, הגרון גרן והקישקעס אמרו לי שכדאי להתכונן למצור. לשם כך הלכנו אני וחברתי היפה נועה (כבר סיכמנו שכל החברות שלי יפות נכון? זה גורם לעור הפנים שלי להראות זוהר יותר) לסופר הקרוב, שם אספתי אל עגלתי כל דבר שמזכיר בריאות או חולי (ממיץ תפוחים וסלק לחיזוק המערכות ועד צ'יפס ונקניקיות אורגניות למקרה שלא יהיה לי כח להכין לעצמי אוכל נורמלי). בנוסף, רכשתי לי נעלים חדשות שיחזקו את רוחי בזמן המחלה ויבטיחו שאראה אלגנטית ופתיינית כמו אלקסיס גם ברובצי על הספה בטרנינג הוזה מחום.

אני כבר לא ילדה תמימה וראיתי חמועלים רבים בחיי, אבל מנומרים חובשי מצנפת? זה חדש אפילו עבורי.

לפני סיום שתי תזכורות - הראשונה, בשל בעית התגובות של שבוע שעבר הארכתי את הגרלת השרשרת של יעל אוריאלי ואפשר להרשם עד יום שלישי הבא, אז הרשמו בהמוניכם!

והשניה, קיבלתי את ההזמנות למכירה של פיפה ביום שישי הבא. כל מי שרוצה לבוא ולראות ולמדוד בעצמה את הבגדים (להבדיל מקניה בחנות המקוונת) מוזמנת לשלוח לי מייל כדי לקבל פרטים. הכתובת למשלוחה היא

raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים. גם הסטייליסטיות גאלה רחמילביץ' ורביד מנשה יהיו שם ויחד נעזור לבחור את הבגדים המתאימים לכן בדיוק, אז עוד יותר שווה להגיע. למטה תמצאו תמונות של כמה מהדגמים שיהיו במכירה. בואו בהמוניכם!

ואם כבר מדברים, האם הדוגמנית האחרונה מהממת או מה? בניגוד לרב מעצבי המידות הגדולות שמשתמשים בדוגמניות קטנות מדי ביחס ללקוחה אליה הם מכוונים, קרמהקומה הלכו על הפצצה הבלונדינית הזאת שלובשת מידה 46 לפחות. אני מאוהבת בה לגמרי.

ובברכת שתהיו בריאים בהמוניכם! אפרד מכם ואחזור לשמיכי.

אני מתאפקת אני מתאפקת נההה אני לא מתאפקת

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sun, 04 Dec 2011 21:05:00 +0000

היום הייתי בהשקת סאמפלים של Forever21 שפותחים סניף ישראלי ראשון במהלך החודש. אני ועוד המוני בלוגריות הוזמנו לאירוע "מצומצם מאד, אז נא לשמור על דיסקרטיות" שבו הוצגו בפנינו בגדי נשים בתוך ומסביב מכוניות קטנות מאד. שוין. בואו נדבר על מה שמענין באמת, shall we?

המחירים בארץ יהיו המחירים בדולרים כפול ארבע ועוד דולר וחצי, כלומר - זולים למדי. הכי זולים שיש בארץ לדעתי. הנה רשימת המחירים שחולקה לנו. עד לכאן, הכל דבש.
המידה הכי גדולה בחנות, לפי קריסטן סטריקלר, מפקחת יחסי ציבור בחברה שהיתה אורחת באירוע, היא L שזהה למידה 8-10 אמריקאית (כלומר, 40-42 ישראלית). מתחילים להתעצבן? חכו לסעיף 3.
הצגתי את עצמי בפני קריסטן כבלוגרית מידות גדולות, סיפרתי לה על הקבוצה שפתחתי בפייסבוק, ושאלתי אותה מתי יגיע לארץ קו המידות הגדולות הפופולרי של החברה. תשובתה - מאחר והסניף קטן, אנחנו מביאים בתחילה רק בגדי גברים ונשים. נשקול להביא בגדים במידות גדולות כשיפתחו סניפים נוספים. כששאלתי אותה אם נשים שמנות אינן נחשבות נשים היא חייכה במבוכה. כששאלתי אותה למה הם לא רוצים את הכסף שלנו, היא אמרה שאפשר לקנות את קו המידות הגדולות אונליין.

ועכשיו, כמה הבהרות:

הסניף, שיפתח ליד H&M בקניון עזריאלי בתל אביב צפוי להתפרש על שתי קומות.
יודעות דבר טוענות בתוקף שבאתר האמריקאי של החברה יש מידות נורמליות (כגון 14 אמריקאי, שהוא 46 ישראלי), בניגוד למה שקריסטן אמרה לי שימכר בישראל. מצד שני, אני לא זוכרת שראיתי בסניף בו הייתי בלונדון לא מזמן משהו שהיה גדול מ-42.
מאחר ו-Forever21 הם היבואנים של עצמם, אין להם שום אינטרס כלכלי להביא את המידות הגדולות לארץ - הם לא מפסידים כלום מזה שאנחנו קונות אונליין בחו"ל, כי הכסף נכנס לאותו הכיס בדיוק, מינוס הוצאות הייבוא, ההפצה והתחזוקה, כך שלמעשה הם מרוויחים.

וכאילו שלא מספיק להרתיח בחזית הצדק האופנתי (טוב, הרזות מקבלות סוג של צדק אופנתי כי הן מקבלות בגדים טרנדיים בעלות מגוחכת. האיכות בהתאם, אבל היי - You get what you pay for אז זה לא רע בהכרח), הצליחו לחמם אותנו גם בחזית הצדק הבלוגרי, כי בעוד שאנחנו זומנו לשעה 10:00 ובקושי קיבלנו חניה בחינם בחניון, שלא לדבר על תמורה כלשהי להגעתנו לאירוע כמקובל בענף (H&M, לדוגמה, נוהגים לתת תלושי שי של 250 ש"ח בהשקות שלהם) ואפילו לא תיק עיתונות, סיפר לי המייל שחיכה לי בשובי הביתה היום ש"מיטב הסלבריטאיות הגיעו להצצה ראשונה של קולקציית הסאמפלים שהגיעה לישראל והיו הראשונות למדוד את הפריטים ולחזור עם השלל הצבעוני". למייל צורפו תמונות של שלל חתיכות עמוסות שקיות, כדוגמת זו, שבחיי שאין לי מושג מי היא אבל אני רוצה את השקיות שלה (כדי לרפד בהן את המיטה של החתולה, זה לא שמשהו שם עולה עליי ממילא) -

צילום יח"צ - שוקה כהן

אחח איזה כיף להיות רזה \ סלב \ מישהי שאני לא מכירה אבל נראית מה זה מרוצה מהחיים שלה! ועם הכל אני הייתי מרוצה, כי לבשתי את השמלונת החדשה היפה שלי ועגילים מדהימים שקניתי לא מזמן ואת המשקפים החדשים שלי עם הדרקון שהגיעו סוף סוף ולא נתקעתי בפקקים בדרך וממילא לא ראיתי בחנות בלונדון שום דבר ששווה לקנות, חוץ מכמה שרשראות במחירים מגוחכים שיעלו אותו הדבר כמעט בארץ.

אני לובשת - שמלה של פיפה

עגילים של דריוס מרזילי

ילקוט של מאיה שלו מרזילי

טייץ מ-Next (לונדון)

מגפיים מזארה

אוזניות בלוטות' בעיטור קריסטלי סבורובסקי של Novero

משקפים של קוקו צ'אנג

לפחות עכשיו אני מבינה את מקור שם המותג. Forever21 מתייחס כנראה לגיל המנטלי או להיקף המותנים בס"מ או לתקציב של הלקוחה הישראלית האידיאלית של המותג, ואני לא זה לא זה ולא זה וטוב שכך, כי עם מותנים כאלה סביר שלא היו נותנים לי לעלות לרכבת השדים בסופרלנד.

פיפה, ההיית או חלמתי חלום?

noreply@blogger.com (Sharona R - שרונה ראובני) — Sat, 03 Dec 2011 22:01:00 +0000

זוכרים מתי היתה הפעם האחרונה בה התלהבתי מחנות ישראלית למידות גדולות? גם אני לא. אבל בשבוע האחרון אני ממש נלהבת מחנות ישראלית מקוונת שנפתחה זה עתה ותאמינו לי, גם אתן תתלהבו. סוף סוף נמצא היבואן שירים את הכפפה שזרקנו ויספק בגדים יפים ואיכותיים במידות נדיבות!

למיכל הראל ובעלה אביטל נמאס. נמאס להם מחיים כשכירים, נמאס להם לבזבז את הכישרונות שלהם ונמאס להם שנשים שמנות בארץ לובשות בגדים שנראים כמו פיג'מות. עשו מעשה ונסעו לדנמרק שם, מסתבר, חי עם של אמזונות ויקינגיות גבוהות, רחבות ויפות שיודע לדרוש ולקבל בגדי מעצבים במידות גדולות. הם יצרו שותפויות עסקיות וחזרו לארץ עם מבחר מלהיב של בגדים שכולם יחודיים, מעוצבים להפליא ובאיכות שלא מוכרת ברשתות המידות הגדולות בישראל.

הם מוכרים בחנות שלהם, הנקראת פיפה על שם כלי הנגינה הסיני המסורתי שמזכיר קימורי אישה, בגדים במידות 42-56 (לא כל הדגמים קיימים בכל המידות) של החברות CaramKoma, DNY-cph ו-Laurie (שלהם גם תו תקן אקולוגי ולסחר הוגן). מיכל הזמינה אותי לביתה למדידות ולקבל מכנסים ועוד בגד שאבחר במתנה, ויצאתי משם שעות מאוחר יותר עם חברים חדשים ומלתחה חדשה. הנה כמה מהבגדים שמדדתי. המחירים עשויים להפתיע אתכם, בהתחשב באיכות העיצוב והייצור אבל זכרו - החנות מקוונת ולכן נחסכות עלויות אחסנה, הפצה ושכירות מה שמאפשר לשמור על רמת מחירים ידידותית לצרכן.

ג'קט שאנל סטייל
ג'ינס DNY Basic שחור

ג'קטים דומים נמכרים בקום איל פו בסביבות ה-1800 ש"ח בעונה. הג'קט בתמונה עולה בעונה 745 ש"ח וכעת עולה 372 ש"ח.

שמלת קנדיטופט

התמונה עושה לשמלה היפיפייה הזו עוול. כל פרט בה מושלם מהצווארון המורם עם הרפרופים ועד לעיטור דמוי העור במחשוף.

החולצה הלבנה הכי יפה שקניתי מימיי וג'ינס מוזהב שקיבלתי במתנה

שמלת-חולצה בוגטל

מכנסי טיטירה שקניתי ואני מאוהבת בהם לגמרי

סוודר קזינו מוכסף

מכנסי טיטירה

שמלת מונטה, עדינה ודקיקה כמו קורי עכביש

לתשומת לבכם, התמונות האלה צולמו בלחץ זמן כשאני גם מאחרת להופעה, גם זקוקה נואשות לחפיפה וגם ביום הראשון של מחלה שנמשכה כל השבוע. תאמינו לי שהן עושות עוול לבגדים, ואני מבטיחה לשתף אתכם בתמונות מוצלחות של הבגדים שקיבלתי וקניתי (וקניתי הרבה, תאמינו לי. כל כך הרבה שעכשיו אני בדיאטת קניות לחודש לכל הפחות) בתקופה הקרובה. רציתי לעשות את זה כבר השבוע, אבל כאמור הייתי חולה וביליתי את מרביתו בטרנינגים ונהי.

ובכן, אלה כמה מהבגדים שאני הכי אהבתי, אבל היפה בחנות שיש להם פריטים שיתאימו לכל סוג של קונה - סולידיים ואלגנטיים שיתאימו לנשים צעירות כמבוגרות, שמלות וטוניקות סקסיות ומדויקות כל כך שכל פשיוניסטה תזיל ריר למראם, ג'ינסים מחטבים במחיר שלא תמצאו בשום חנות בארץ ופרטי בייסיק עם תו תקן אקולוגי במחירים מצחיקים.

לכבוד פתיחת החנות מציעים מיכל ואביטל משלוח חינם על כל רכישה. יחד עם זאת, מאחר והחנות חדשה והקונספט של קניות ברשת עוד לא הושרש במלואו בארץ, מתכננים השניים לערוך אירועי מכירה מדי פעם, בהם תוכלו למדוד את הבגדים ולראות מה מתאים לכן. אירוע ההשקה של החנות יערך בתל אביב ביום שישי ה-16/12/11. ניתן לקבוע שעת הגעה (כדי שכולן יוכלו למדוד בניחותא ובלי דוחק). מאחר ולא יכולתי להשאר אדישה לאפשרויות האפנתיות הגלומות בחנות (ואתם יודעים היטב שיש לי חזון להלביש את כל השמנות והשמנמנות בישראל כמו המלכות שהן ראויות להרגיש) הצעתי למיכל ואביטל את שירותיי במכירה והם שמחו לקבל אותי כסייעת סטיילינג מאולתרת (ומאלתרת), כך שמי שתגיע תוכל להיעזר בנו על מנת לבחור את הבגדים שהכי מתאימים לה. בנוסף, מתוכננים פינוקים נוספים לקוראי השבלוג, עליהם אעדכן אתכם בהמשך.

מי שמעוניינת להגיע למכירה מוזמנת לפנות אליי לקבוע שעה ולקבל עוד מידע בכתובת

raisinlike @ gmail.com (בלי הרווחים). אני אפרסם עוד פרטים פה כשהמכירה תתקרב.

בברכה תלבשון ותסעדון אפרד מכם ואלך לישון את שנת האופי שלי. שבוע חדש לפנינו, ובו עליי להשלים את כל העבודה שפספסתי בזה שקדם לו. חיים קשים, אממה - מעוצבים.