http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=104821שם הבלוג נוסח כפראפרזה על סיסמת: "התקווה חזקה מהפחד", הסיסמא שאמצו לעצמם חולי ה-ALS בישראל.
]]>Copyright 2012 Tapuz All Rights Reserved.heTue, 29 May 2012 01:10:00 +0200Tue, 29 May 2012 01:10:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=104821144http://www.tapuz.co.il/rssCenter/images/tapuz_rss.jpg1shoshhttp://feedburner.google.comSubscribe with My Yahoo!Subscribe with NewsGatorSubscribe with My AOLSubscribe with BloglinesSubscribe with NetvibesSubscribe with GoogleSubscribe with Pageflakes???? ????? ???http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/FaReVsJTqk0/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2326340<div dir=rtl><p> אני רוצה להקדים כמה מילים, לפני שתקראו. טיפלתי בתום בסביבות גיל 5 וחצי, 3 שעות, במשך חצי שנה. מדהים שהוא זוכר! אמנם השפעתי עליו באהבה, אבל הקרדיט מגיע לו, כי הוא ילד מיוחד.</p><p> &nbsp;</p><p> לסבתא שבלול היקרה,</p><div> &nbsp;אני זוכר, כאשר לא היית חולה במחלתך, היית מטפלת בי. כל פעם שבאת, כל כך שמחתי, כי ידעתי שאת באה לשמור עלינו, כלומר עלי ועל גוגי.</div><div> איך היה אפשר לשמוח שסבתא שבלול באה לשמור, כי את כל כך יפה, חרוצה וחכמה ועוד המון תכונות, שאם אציין אותם על הברכה, הברכה תהיה בת 1000 דפים. אני לא מבין איך אפשר לא&nbsp; לאהוב סבתא כה מושלמת, אין כאלה סבתות בכל מקום בעולם. אפשר לטוס לכל ארץ וארץ שיש בעולם ולבדוק האם יש סבתא טובה כמוך, אבל אין סיכוי שימצאו אפילו משהו שמתקרב לרמה שלך.</div><div> בכל אופן, קצת סטיתי מהנושא- אני זוכר כאשר באת אלינו הביתה, היית מכינה לנו כאלה מעדנים, שמקילומטרים היו מריחים את ריח האוכל הנפלא, מהבית שלנו. אני בטוח שכמעט כל השכונה השתוקקה לטעום מהמעדנים שהכנת.</div><div> בזכותך, כיום, אני אוכל...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/FaReVsJTqk0" height="1" width="1"/>Mon, 28 May 2012 17:22:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2326340http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/Co8v6Qulm0U/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2325059<div dir=rtl><p> בוקר. לא. למעשה, זה התרחש בסביבות 10:22. אני מבצעת את התרגילים שלי. הכל רגיל, עד שבימה נכנסת לאמבטיה, שצמודה לחדרי. "גז!" היא צועקת. אני כמובן, לא מריחה כלום, אבל זוכרת מלפני 4 שנים, שדלף גז. מה זה דלף? כאילו הצמידו בלון גז לחלוני ושיחררו את הניצרה. עד כדי כך.</p><p> בימה חזרה לחדר, כאילו זה אירוע יום יומי. אני נילחצתי ועשיתי לה סימנים של "סיגרי את החלון", "אבל מהר!" היא כמובן לא הבינה וניזקקנו ל"לוח". הכתבתי לה: "חלון" והיא שאלה: "איזה חלון?" "האם התכוונתי לחלון של החדר שלי"(שאמור היה להציל אותנו מחנק?). לאחר שהבינה לאיזה חלון אני מתכוונת, התחיל מאבק סביב הדלת.</p><p> "היה לי ברור כמו שתיים ושתיים", שאת דלת האמבטיה חייבים לסגור. כתבתי כבר רשומה על זה, שמה שנראה לי ברור, לאחר זה לא מובן מאליו. שוב ה"לוח" בא לעזרתינו. הכתבתי: "DELET". עכשיו זה היה מובן, אבל איזו דלת? יש שתיים. עד שחסמנו את הגז הרמטית, רעדתי בכל גופי.</p><p> התמודדתי עם אש, עם חנק, עכשיו עם גז, מה הבא בתור?</p><p> <span style="color: #f00"><strong><span...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/Co8v6Qulm0U" height="1" width="1"/>Sat, 26 May 2012 18:44:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2325059http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/vZY6rgVThBA/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2324000<div dir=rtl><p> ליום הולדתי, קיבלתי בין היתר מילדי, טיפול רפלקסולוגי. אל תבקשו ממני לחזור על המילה הארוכה הזאת, מעתה אומר ר.</p><p> היום הגיע ולפני כן עשיתי את התרגילים שלי. תמי כלתי הכינה אותי, מאחר והיא המליצה עליה: "היא עדינה, אבל הלחיצות שלה חזקות", אמרה. "היא איבחנה אצלי דבר, שהתברר כנכון". איני נוהגת ללכת לכל מיני מטפלים אלטרניטיביים, אלא לסמוך על עצמי, על אהבה שמרפאית&nbsp;ואם אין ברירה, על רופאים. סוס שמקבלים במתנה, אל תבדוק לו את השיניים. אומר פתגם עתיק ואני שאוהבת שנוגעים לי ברגליים, הסכמתי בשמחה.</p><p> הר. הגיעה בדיוק בשעה היעודה. עדינה כפי שתוארה. שאלה אם הכנתי רשימה של כאבים, במקומות שונים בגוף. משקיבלה תשובה שלילית, ניגשה לעבודה. להפתעתי, ניגשה לטפל בכפות ידי.&nbsp;חשבתי, שמדובר רק בכפות הרגליים. היא לחצה במתינות ומידי פעם שאלה אם זה כואב. זה לא כאב. מכפות רגלי התפעלה ואמרה, שהן כמו של ילדה. המוח שלי עובד, עמוד השידרה שלי מקובע, הריאות ומערכת העיכול וכל האיברים האחרים מתפקדים כראוי. היא אמרה,&nbsp;שאם היא לא היתה יודעת שאני חולה,...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/vZY6rgVThBA" height="1" width="1"/>Fri, 25 May 2012 16:29:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2324000http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/X0OEKKq_T2I/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2322973<div dir=rtl><p> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img alt="" src="http://blog.tapuz.co.il/shoshzeevi/images/2851771_199.jpg" style="width: 400px; height: 533px" /></p><p> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<strong>&nbsp; נועה ואיילה</strong></p><p> כאשר נולד לנו תינוק, אנחנו מרעיפים עליו נשיקות. אנחנו מסניפים אותו בדרך ונהנים עד בלי די. גם התינוק נהנה מהמגע ומהבל פינו החם.</p><p> כשהוא גדל, הוא דורש שננשק אותו ונהנה לנשק נשיקות מצלצלות.</p><p> בגיל 3 כשהוא מועד, מספיק שננשק את הפצע והכאב נמוג.</p><p> בסביבות גיל 13, הוא מתבייש שננשק אותו ומנגב את הנשיקות הרטובות.</p><p> כשהוא מתבגר, הוא אוהב לנשק את אהובתו ומשאיר כמה להוריו, כשהוא יוצא לבס...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/X0OEKKq_T2I" height="1" width="1"/>Wed, 23 May 2012 18:55:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2322973http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/tL5YC7W-hUk/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2321529<div dir=rtl><p> לפני שאתחיל בנושא הנבחר, אני רוצה להודות לכל אלה שבירכו אותי ולאלה שמילאו את הבטחתם. אין באפשרותי לענות לכל אחד לחוד, כי זה יארך שבוע.</p><p> יום הולדתי התפצל לשניים. שבת אחת עם החברים ושבת לאחר מכן בחיק המשפחה. ביום ששי, ב-18 במאי, הופיע נכדי תום, עם זר ענק בתוספת 4 בלוני הליום(שקנה בכספו). הוא הביא גם ברכה, אבל התלבט אם להקריאו ביום ששי, או למחרת. בסוף החליט על שבת. שלחתי להדס SMS, שהשנה יישלחו לי זר פרחים קטן ולא גדול, אבל היא לא שמעה בקולי ושלחה בשם כולם זר ענק. בשבת הגיעו אלי כולם מלבד גייל, כי דן רתח מחום והיא ומאי הפיצפונת, לא יכלו להגיע.</p><p> הילדים שיחקו עם מלאן בלונים ובהפסקות הקריאו לי את הברכות שהם כתבו. דרורה(הסבתא השניה), סיפרה לי, שאיילה(בת ה-6 וחצי) שאלה אותה, אם היא מאמינה באלוהים? דרורה התפתלה ובסוף אמרה: ש"אם אני מבקשת משהו, אני פונה לאלוהים". איילה ענתה, שהיא מאמינה והיא מתפללת כל בוקר, שסבתא שוש תהיה בריאה ושאבא ירשה לחיות, קרי: החתולים, להכנס הביתה. גיורא(אחי) שאל: "כמה חתולים יש לכם?" ברק: "מספיק כדי שאם...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/tL5YC7W-hUk" height="1" width="1"/>Mon, 21 May 2012 19:58:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2321529http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/il_5tURxNbg/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2319054<div dir=rtl><p> הבית שלי הפך להיות "בית סיפרותי", בזכות בימה. היא כותבת שירה בנפאלית. כל היום היא מנסה למצוא חרוזים לשיריה. לפעמים אני רואה אותה ממלמלת בנפאלית, לא קשור למה שהיא עושה. היא כותבת שירים סנטימנטליים, על נשים שנאלצו לעזוב את משפחותיהן ולעבוד בארץ זרה. (יש לה שלושה ילדים, שבעלה שוטף להם את המוח נגדה.) היא שלחה שיר לזמר מפורסם בנפאל והוא לא רק שלא דחה אותה, אלא רוצה להפגש אתה לכשתשוב.</p><p> בעוד בימה כותבת כל שורה&nbsp;שהיא נזכרת,&nbsp;אני כותבת בשיטה אחרת. מכיוון שאיני יכולה לרשום ראשי פרקים, אני מסתפקת בנושא ומפתחת אותו תוך כדי כתיבה.</p><p> בימה רוצה להוציא CD והשאיפה שלי, להוציא לאור ספר. נראה מי תצליח.</p><p> שיר שכתבה עלי בימה, בעברית:</p><p> &nbsp;</p><p> אני עובדת איתך</p><p> בגלל שאני אוהבת אותך,</p><p> את לא יכולה משהו להגיד על הפה</p><p> אבל,</p><p> את יכולה הכל לכתוב מה צריכה בישבלך.</p><p> יש לך כל כך לב טוב</p><p> אישה גם נחמדה מאד....</p></div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/il_5tURxNbg" height="1" width="1"/>Fri, 18 May 2012 20:21:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2319054http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/322uB4VBAIE/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2318468<div dir=rtl><p> כולם יקבלו שוק. הילדים שלי יחשבו: "בשבת תיכננו לחגוג לה יום הולדת". רוב הנכדים לא יבינו את משמעות המוות, רק תום יהיה מאד מאד עצוב. החברים מהמקהלה, יישמעו על זה בסלולרי ואני אהיה שיחת היום. אבל הטיול יימשך כמתוכנן. אני גוזרת את זה ממקרים דומים שהיו במקהלה ואנשים לא זכו לאיזכור. החברים המשיכו לשיר. לי זה לא חשוב, כי לא אשמע ולא אראה.</p><p> ללוויה יבואו די הרבה אנשים, אם לא יהיה חמסין או לוויה נוספת. הבנות שלי ירכיבו משקפיים כהים וברק יחבוש כיפה. ייאמרו כמה הספדים מרגשים וחבל שהמקהלה לא תהיה, כי הייתי רוצה שישירו את "שמע ישראל ה&#39;, עכשיו אני לבד". מאחור אנשים יפטפטו דברי חולין.</p><p> אני ארוויח את תקופת הזיקנה ואפסיד את החתונה של הדס ואת הלידות שלה. אפסיד את גידולם של נכדי, אבל ארוויח מלחמה או שתיים. ארוויח כמה קיצים לוהטים וגם כמה שפעות. אולי גם את רעידת האדמה. ארוויח את מחלת הסרטן. הדבר הכי טוב שעשיתי, הוא כתיבת הבלוג הזה, דרכו יכירו אותי הדורות הבאים.</p><p> אם חייתי חיים מלאים או לא, זה לא רלוונטי, כי אשכח את הכל ולתולעים...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/322uB4VBAIE" height="1" width="1"/>Wed, 16 May 2012 19:21:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2318468http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/ksyaSXnWVZI/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2317296<div dir=rtl><p> אתמול רציתי לכתוב את הרשומה, אבל היתה לי פגישה עם נכדתי בת השבוע. שוחחנו ארוכות. האמת, שהיא מבינה אותי הכי טוב. גם היא לא מדברת, גם היא מחייכת בקושי וגם היא ממצמצת. על מה דיברנו? זה יישאר בין שתינו.</p><p> בשבת באו אלי חברים, לחגוג את יום הולדתי. שתינו לחיים ושרו לי שירי יומולדת. מאחר והצטרפו גם כמה חדשים, מישהו הציע, שיעשו סבב וכל אחד יגיד על עצמו כמה מילים ויאמר מהיכן הוא מכיר אותי.</p><p> אריק: כשהייתי בכתה ג&#39; בפרדס חנה, נכנסה ילדה עולה חדשה לכתה ואני עזרתי לה בכל דבר. (אריק הוא בדאי, אל תאמינו לו.) אריק היה ראש מועצת "גוש שגב", במשך שנים רבות.&nbsp;</p><p> בן צבי סיפר על שמו. הוא נולד, כשבן צבי נפטר. ההיכרות שלנו, היא מהמקהלה.</p><p> אורלי אשתו, עוסקת בטיולים וארוחות, שהיא מכינה. היא שלחה לי מייל&nbsp;מרגש, בו היא מצפה להיות מוזמנת, גם בפגישות הבאות.</p><p> אדיר סיפר, שהוא היה בצוות התיכנון של תקיפת המטוסים, במלחמת ששת הימים. הוא מכיר אותי מהמקהלה.</p><p> יעל סיפרה, שהיא מכירה אותי כ-26 שנים, מה"פנויים". היא הביאה אתה חבר...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/ksyaSXnWVZI" height="1" width="1"/>Mon, 14 May 2012 21:03:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2317296http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/UeM1wW1NiRM/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2314665<div dir=rtl><p> יום ג&#39; השבוע, התחיל כרגיל. העירו אותי בשעה 7:00 מתוך שינה עמוקה (אני ישנה הכי טוב בבקר). אח"כ התארגנות להתעמלות, קצת טלוויזיה ושנת צהריים. היתה מתוכננת רחצה, אבל לפני כן היתה לי תכנית, שנדחתה מהרחצה הקודמת. רציתי לערוך ניסוי, האם אני מסוגלת לעמוד על שתי רגלי? בשביל זה, הייתי צריכה לעבור את ההתנגדות הנמרצת של רוג&#39;י והתנגדותה של בימה. אני הייתי עקשנית וכמו שרוג&#39;י אומרת: "כשאת רוצה משהו, שום דבר לא ישנה את דעתך."</p><p> ביקשתי את נעלי הטיולים שלי. שתי המטפלות ניסו בכל כוח להכניס לי את כף הרגל לתוך הנעל. רגלי נכנסה אנכית והן קשרו את השרוכים. הן שאלו אותי: "האם זה בסדר?" אמרתי שלא וזה הרגיז עוד יותר את רוג&#39;י. בימה אמרה, שאני צריכה לשתף&nbsp;פעולה. אני מה זה שיתפתי פעולה, אפילו שכמעט שברו לי את האצבעות, לא הוצאתי הגה. הצעתי, את הנעליים האדומים שלי. הנעל השמאלית,&nbsp;עלתה כמו כפפה ליד. נו, לא ממש! היו חסרים 4 ס"ם לקצה, אבל מי סופר? הוחלט פה אחד, שעל רגל ימין, אנעל את נעל הבית. התיישבתי על קצה המיטה, כשהטלפון...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/UeM1wW1NiRM" height="1" width="1"/>Thu, 10 May 2012 18:14:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2314665http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/s9El1-mtH4w/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2313096<div dir=rtl><p> לעתים אני תוהה, איך אנחנו מחזיקות מעמד לאורך השנים. אני המעבידה וגם המטופלת. הן צעירות ואני מבוגרת. הן באו מתרבות שונה ואנחנו כל היום ולפעמים גם בלילה ביחד. זה לא פשוט, גם בגלל היותינו נשים ואתם יודעים על מה אני מדברת.</p><p> נאיינה חשבה, שמחובתי לדאוג לאווירה בבית. זה אומר לחייך. זה התפוצץ, כשעשינו "התעמלות ראש". היא התנתה את סיבוב ראשי בכך, שאחייך. הרגשתי לכודה, חסרת אונים, כועסת עד כדי זעם והזעקתי את גייל. כמובן אחרי שהפעלתי לחץ וראשי עדיין מוטה הצידה. אחרי כל מריבה צריך להמשיך, כאילו היא לא היתה. לזכותה ייאמר, שהיא התחנפה כמו חתולה וקשה היה לכעוס עליה.</p><p> עם רוג&#39;י הוותיקה, המצב יותר מסובך, כי אנחנו גם כותבות. כשזה מתפוצץ ולעתים זה מתפוצץ, אנחנו מאשימות אחת את השניה, בגרימת הטעות. אין ברירה, צריך להמשיך הלאה. אי אפשר לצאת לבית קפה או לחברה, לא לי ולא להן. בדרך כלל האווירה נינוחה. אמרתי לנאיינה שאני לא יכולה לכעוס עליה, בגלל שהיא לא מבינה. זו לא אשמתה.</p><p> מכעיס אותי כשמדברים בסלולרי, 24 שעות ביממה. מכעיס אותי, שתוך...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/s9El1-mtH4w" height="1" width="1"/>Tue, 08 May 2012 07:16:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2313096http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/19pgUZIWnw8/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2311813<div dir=rtl><p> ראשית, אני רוצה לצרף את נכדתי לרשימת הנולדות במאי.</p><p> &nbsp;</p><p> סיפרתי לכם על ה"פג", אך סיפרתי על החלק הנסתר,&nbsp;שנמצא בתוך הקיבה. ובכן, מה שמחזיק את הצינורית הוא בלון, שמנופח באוויר. צריך לחזק את הצינורית, אחרת הבלון מתחיל לשוטט בחלל הקיבה.</p><p> זה&nbsp; מה שקרה השבוע. ביקשתי שיחזקו את הצינורית. כנראה שנוצר פצע בקיבה, כי הכאב היה בלתי נסבל. ביקשתי תרופה נוגדת חומצה, אך היא לא הועילה. שמנו כרית חמה , אך ללא הועיל. אפילו לקחתי אקמול כמוצא אחרון וגם הוא לא עזר. התחלתי לחשוב. הייתי צריכה פיתרון מהיר. ביקשתי שייחזקו את הצינורית עם סלוטייפ ובבת אחת הכאב פסק. אילולי מצאתי את הפיתרון, הייתי מגיעה לבית החולים.</p><p> המקרה השני, קרה עם ה"משעל". ה"משעל" יונק חזק יותר, ממה שהוא דוחף את האוויר. באותו היום, עשיתי ללא הפסקה "משעל". בשלב מסויים&nbsp;הרגשתי, שאוזל לי האוויר. ביקשתי שיימדדו לי את רמת החמצן בדם. הרמה היתה 95 כשב 94 צריך להוסיף חמצן. התחלתי לחשוב מה יכולה להיות הבעיה? הגעתי למסקנה, שצריך להחליף את הפילטר. ובאמת הבעיה...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/19pgUZIWnw8" height="1" width="1"/>Sun, 06 May 2012 16:17:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2311813http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/O8ZfcLlndAw/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2311759<div dir=rtl><p> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img alt="" src="http://blog.tapuz.co.il/shoshzeevi/images/2851771_196.jpg" style="width: 240px; height: 180px" /></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 24px"><strong>אני שמחה לבשר לכם, שנולדה לי נכדה חדשה, הששית במ"ס. היום יש לי 3 נכדים ו 3 נכדות. </strong></span></span></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 24px"><strong>שייזכו לחיים ארוכים ומאושרים. </strong></span></span></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 24px"><strong>הסבתא הגאה.</strong></span></span></p></div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/O8ZfcLlndAw" height="1" width="1"/>Sat, 05 May 2012 19:26:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2311759http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/XQjHmybj3fU/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2310733<div dir=rtl><p> עם כניסתינו לחודש מאי, אני רוצה לברך את חברותי שנולדו החודש:</p><p> את נכדתי שנולדה החודש ב-5 במאי</p><p> את אהובה, שנולדה ב-7 במאי</p><p> את תמי כלתי, אשר נולדה ב-10 במאי</p><p> אותי, אשר נולדתי ב-18 במאי</p><p> את רותי בן עוזי</p><p> ואת אסתי גבע, שאני גדולה ממנה ביומיים בלבד.</p><p> מי ייתן והשנה הבאה, תהיה אפילו יותר מוצלחת מקודמתה.</p><p> דן ושאלותיו</p><p> דן(בן ה-3) בא לבקר.</p><p> "איפה הסבתא שמדברת?" שאל את גייל.</p><p> "הנה סבתא", אמרה גייל והורתה באצבעה עלי.</p><p> "זאת סבתא שלא מדברת. איפה הסבתא שמדברת?" התעקש.</p><p> "אה", אמרה גייל, "אתה מתכוון לאהובה, שביקרה את סבתא".</p><p> מקרה הפג.</p><p> למי שלא יודע, הפג הנו צינור, דרכו אני מוזנת. אורכו כ-15 ס"מ ואני משתדלת להסתיר אותו. באותו היום, אמור היה להגיע הפיסיוטרפיסט, שחושב שזה קטטר. במשך חצי שעה ניסיתי להסביר לבימה, להכניס את הפג למכנסיים, אבל ללא הועיל. בסוף הכתבתי&nbsp;לה:&nbsp;PEG LAMICHNASAYIM,&nbsp;אבל גם את זה, היא לא הבינה. כעבור מחצית השעה, הוא הגיע. ה...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/XQjHmybj3fU" height="1" width="1"/>Thu, 03 May 2012 18:44:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2310733http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/43uyzLNSyA0/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2307825<div dir=rtl><p> קצת היסטוריה: הייתי בכתה ז&#39; או ח&#39;, כשיצאתי עם אבי וחברו הטוב לטייל ברחבי פרדס חנה. אהבתי את הטיולים האלה ואהבתי להאזין לשיחותיהם. בדרכינו חזרה, קיבלתי ממנו עצה: "יש לך שיניים יפות" הוא אמר. "כדי לשמור עליהן, צחצחי גם את החניכיים". למחרת מצאו אותו מחושמל. הוא כרך סביב צווארו כבל חשמלי וזרק אותו לכבל המתח הגבוה.</p><p> את עצתו לא שכחתי. שמרתי על שיניי ולא הזנחתי אותן, עד שבעיקבות המחלה, לא יכולתי לצחצח אותן יותר. היום, מוטל על בימה מלאכת הציחצוח. כמה זמן לוקח לצחצח שיניים, פלוס קרם לחות, פלוס סירוק? גג רבע שעה. לה, אורך שעה, על השעון. טוב, אל תשוו. זה הרבה יותר קשה ותוסיפו גם את הויכוחים.</p><p> זה התחיל בזה, שהיא התנפלה על השיניים שלי, כאילו היה זה שדה קרב. שיפשפה את החייך, עד שטיפות דם ביצבצו מתוכו. את השיניים שיפשפה בכוח, עד שהכתרים הישנים זזו ובשיניים הטוחנות יש לי כאבים. זאת מלחמת עולם יום יומית.</p><p> גם אני תורמת להארכת הזמן. היום נזכרתי לשאול: "מה התאריך?" "מה, לא בסדר? את רוצה שאחזור לנקות&nbsp;את החייך?" לאחר...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/43uyzLNSyA0" height="1" width="1"/>Sat, 28 Apr 2012 20:39:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2307825http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/tgnUv1_ToSc/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2306267<div dir=rtl><p> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;<img alt="" src="http://blog.tapuz.co.il/shoshzeevi/images/2851771_195.jpg" style="width: 280px; height: 204px" /></p><p> במשך 3 שנים ורבע, אני עושה תרגילי התעמלות. התחלתי מאפס ואני יכולה להתגאות בכמה הישגים. לא החסרתי אף יום. חישבתי ויצאו 1,185 ימים! רק בשל ההתמדה, הייתי ראויה&nbsp;לקבל צל"ש ממישהו. יש לי תרגילים לאצבעות הרגליים, לרגליים, לזרועות, לאצבעות הידיים, לבטן, לריאות, ללב ולראש. לאחרונה הוספתי תרגילים לעיניים, לאחר שהבחנתי, שאני מסתכלת רק קדימה. התרגילים כוללים מבט למעלה, למטה, ימינה, שמאלה והפוך.</p><p> למרות הכל, אני מרגישה, שאני דורכת במקום. "שמו, מין, שמו....." אין דבר רע&nbsp;בשימור הקיים, אבל&nbsp; לא במקרה שלי. אני זקוקה לתרגילים לגב ולראש, על מנה להתחיל לצעוד. חיפשתי כומתה שתהלום אותי. האדומה תפוסה, גם הסגולה, הלבנה והשחורה, אפילו התכלת. החלטתי על שקו...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/tgnUv1_ToSc" height="1" width="1"/>Thu, 26 Apr 2012 17:12:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2306267http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/J_-qJ6DO4Ls/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2305141<div dir=rtl><p> &nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img alt="" src="http://blog.tapuz.co.il/shoshzeevi/images/2851771_192.jpg" style="width: 300px; height: 194px" /></p><p> <span style="font-size: 16px">אילו הייתי מוציאה לאור ספר, הוא היה בצבע שחור. שמו היה: </span><span style="font-size: 16px">"</span><span style="font-size: 16px"><span style="color: #ffd700">ההומור חזק מהפחד</span></span><span style="font-size: 16px">"</span><span style="font-size: 16px">, באותיות מוזהבות. הייתי מקדישה אותו לאבי ז"ל והייתי כותבת: "חבל שלא היספקת". על הכריכה האחורית, הייתי מצטטת קוראים. למשל:</span></p><div class="Content"> <span style="font-size: 16px"><span style="color: #000080">שוש היקרה,<br /> ברק הפנה אותי אל הבלוג שלך, ואל הרשימה שלך על האסוציאציות. קראתי את הרשימה ומאוד התרגשתי. אני מכיר אותך כבר שנים רבות כ"אמא של" אבל דווקא עתה, בשעתך הקשה, אני מגלה עליך דברים שמעולם לא ידעתי. כמו כושר ביטוי מדהים, שפ...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/J_-qJ6DO4Ls" height="1" width="1"/>Tue, 24 Apr 2012 20:53:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2305141http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/AgaLQEyUHss/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2304610<div dir=rtl><p> <span style="font-size: 48px">&nbsp;&nbsp;&nbsp; <img alt="" src="http://blog.tapuz.co.il/shoshzeevi/images/2851771_191.jpg" style="width: 450px; height: 491px" /></span></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 48px">רוג&#39;י ואני, חוגגות את כניסתו של הקורא ה-50,000 לבלוג שלי. אני מזמינה את כולכם להשתתף בשימחתינו.</span></span></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 48px">4 חודשים 10,000 כניסות.</span></span></p><p> <span style="color: #f00"><span style="font-size: 48px">תודה לכולם!!!</span></span></p></div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/AgaLQEyUHss" height="1" width="1"/>Mon, 23 Apr 2012 15:21:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2304610http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/xzI6cWYzuXE/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2303906<div dir=rtl><p> רוג&#39;י הזהירה אותי לבל אבכה, כשנאיינה תבוא להיפרד. אך אי אפשר להשאר אדיש לנאיינה. היא מחבקת ומנשקת ואומרת: "אי אפשר להפסיק לנשק אותך" ו"אני מודה לך שהיית לי כאם".. יחסית, החזקתי את עצמי יפה, אולי בגלל שנפרדנו כבר ואולי, בגלל שנועה ואיילה הגיעו עם הוריהן.</p><p> הבנות, מאז שגילו את ה"לוח", הן מבקשות "לדבר" אתי.</p><p> "אפשר לדבר אתך סבתא?"</p><p> &nbsp;"כמובן, חמודה" עניתי.</p><p> השיחה דרך ה"לוח" לוקחת המון זמן, מפני שה"לוח" גדול עליהן וגם מכיוון שהן מסובבות אותו, עם כל אות.</p><p> כשנאיינה הלכה, הן נעמדו למרגלות מיטתי. נועה דיברה ואיילה אישרה. "אל תהיי עצובה סבתא, בגלל שנאיינה הולכת. היא עושה לך טובה. היא בהריון והיא לא יכולה לעשות את כל מה שאת מבקשת. אז אל תהיי עצובה".</p><p> איילה הינהנה בראשה.</p></div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/xzI6cWYzuXE" height="1" width="1"/>Sat, 21 Apr 2012 20:02:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2303906http://feedproxy.google.com/~r/shosh/~3/LZ61mx3EmDY/viewEntry.asphttp://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2302866<div dir=rtl><p> הייתי שם, כשהורי עשו בגרויות</p><p> הייתי שם, כשאסרו עליהם ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה</p><p> הייתי שם, כהצעירים של פץ&#39; התכנסו בכיכר העיר, שם התאהבה אמי בבחור שהוא "לא משלנו"</p><p> הייתי שם, כשהוריו אסרו על הקשר, בגלל שהיא יהודיה</p><p> הייתי שם, כאשר הכניסו אותם לגיטו</p><p> הייתי שם, כאשר נדחסו לתוך קרונות בקר, ללא חלונות והתחנה האחרונה היתה אושוויץ</p><p> הייתי שם, כאשר מנגלה עשה להם סלקציות</p><p> הייתי שם, כשגילחו להם את שיער הראש והם נאלצו לצעוק בשמות, כדי לזהות את יקירהן</p><p> הייתי שם, כשאמי ודודתי נבחרו לעבוד במפעל לאריגה וקיבלו תוספת מזון, אשר חילקו בין חברותיהן</p><p> הייתי על גג הרכבת, אשר הוביל את אמא ואת דודתי, חזרה לפץ&#39;</p><p> הייתי שם, כשברחו מהונגריה ועלו לארץ</p><p> הייתי שם, כשלעגו על מוצאי</p><p> הייתי שם, כי אמא דאגה שלא נחסיר אף פרט מאותה הזוועה</p><p> הייתי שם, כשהתחתנתי עם חתן שהיה אמור להיות "החתן האידאלי"</p><p> הייתי שם, כשהוא השאיר אותי עם 3 ילדים</p><p> הייתי שם, כשאמא נפטרה</p><p> לא ...</div><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/shosh/~4/LZ61mx3EmDY" height="1" width="1"/>Thu, 19 Apr 2012 21:02:00 +0200http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=2302866