1. המיקום של אדם בתוך הספקטרום האוטיסטי הוא דבר נזיל ביותר ומשתנה בהתאם להמון משתנים אחרים – הראשון שבהם הוא האופן בו מוכנה הסביבה לקבל אותו ואת שונותו בלי לראות בשונותו דבר חריג שיש להיפתר ממנו.

2. למרות שישנם יוצאים מן הכלל הזה, הפתרון היעיל ביותר אותו יכולה לספק המערכת, הוא שילוב – לא של הילד בתוך המערכת, אלא שילוב של שני פתרונות – א. לימודים במסגרת כללית רגילה, תוך חשיפה לקיומם, התנהלותם ואפיים של ילדים נורמטיביים ואפשרות ללמוד יחד איתם בתווך, וב. קיומה של קבוצת שווים של ילדים אחרים איתם יוכל הילד להזדהות כדומים לו. אינני מקבל את העניין של "בעלי תפקוד נמוך יימשכו אותו למטה"… זו פיקציה שמסתכלת ושופטת ילדים אחרים ממש כפי שלא היית רוצה שישפטו את ילדך שלך.

3. לאור שתי הנקודות הללו יחד (ושוב, תוך סייגים רבים היות וישנם הרבה יוצאים מן הכלל הזה), הרי שכתת PDD בבי"ס רגיל היא בהחלט הפתרון הראוי בד"כ. אבל סייג אחד ענק אני חייב להכניס כאן באותה נשימה. כל עוד המטרה תמשיך להיות "למשוך את הילד" הכי קרוב שהוא מסוגל, לכיוון של התפתחות "נורמאלית" – זה לא יעבוד! ולא משנה סוג המסגרת. אפשר להציג פתרונות מכילים מכאן ועד להודעה חדשה, אבל כשכל מה שהמערכת יודעת לספק כמענה הוא מסכת של שקרים, עטופה בהסבר כי: 'איננו כפופים כלל להנהלת בית הספר. אנחנו בסך הכל "שוכרים" את הכיתה לצורך קיום מערכת נפרדת לחלוטין של צלצולים, הפסקות וארוחות' וכל עוד יוכלו המורים הממונים על המסגרת, להציג כפתיח להכשרתם, הכשרה ענפה בשיטות טיפול שמטרתן הבלעדית היא "קידום ההתפתחות הנורמטיבית של הילד" – המסגרת הספציפית היא פחות משנה. בטווח הארוך – לעשות טוב – אין לזה סיכוי…

ורק לשם ההבהרה, במקרה שזה לא היה ברור מספיק מן הפוסט עצמו: התנהלות זו (ומה שהובא כאן הוא רק קמצוץ ממה שהתרחש בפועל), היא הסיבה המרכזית לכך שדאינני מתגורר יותר בנהריה. בתי הבכורה עומדת לסיים בהצלחה רבה, כיתה א' בחיפה – במערכת שאינה מציגה ומתפארת בהיותה מקבלת ומכילה – אך בהחלט עושה את העבודה הזאת בשטח ואילו ביתי הקטנה עומדת להיכנס לגן משולב באותו הסגנון, בשנה"ל הבאה עלינו לטובה.

"ואוו. זה כמו fast foward על כל דבר שאתה צריך לעשות. אין דברים שהם אוטומטים לחלוטין?"
לא. אצלי אין! ישנם רפלקסים. אבל רפלקסים אלה הרבה יותר עדינים והרבה יותר מצומצמים מאשר אצל נ"טים…

הרי יש גם דברים פיזיים שאינם נשלטים כמו למשל עשיית צרכים, או אורגזמה…
בשתי הדוגמאות הללו – את מניחה שהם אינם נשלטים לחלוטין… ואני יודע שבמידת מה הם ישארו רפלקסיביים, אך במידה רבה, הם בהחלט כן ניתנים לשליטה.

"אם כל דבר צריך להריץ אלגוריתם לפני שעושים אותו, היכן הידע הנצבר?"
בשני מקומות (שאת שניהם ניתן להכניס תחת כותרת של תרגול / נסיון): באפשרות להגיע ל"סימולציה" יותר מדוייקת בפעם הבאה ובקיצור הזמן שלוקח התהליך…

"אם אתה צריך לקום מהכסא אתה צריך לחשוב על כל שריר ושריר שאתה מזיז בגוף? איך המוח שלך לא מתפוצץ מכל המידע הזה?"
זו שאלה מעניינת שאין לי עליהה תשובה.. כנראה שזו הסיבה שאנחנו זקוקים לראש יותר גדול…:-) (ואגב – כן. מחקרים כבר גילו שחלק מהשונות הנוירולוגית באוטיזם יכולה להתבטא במספר קשרים הרבה יותר גדול באזורים מסויימים במוח, בקשרים מסויימים הרבה יותר חזקים ובקשרים אחרים הרבה יותר חלשים).

"המון לא מובן לי רונן. במיוחד הנושא הזה של המבנים המחשבתיים וממה הם בנויים וכיצד רעיונות יכולים להיות משהו אחר שאין לו את הממשות של ויזואליזציה או שפה כלשהי."
ברור לי לחלוטין שזה אינו מובן לך… ממש כשם שהתנהלות / חשיבה / פעולה / תקשורת נ"טית, אינה מובנת לי (ואני חי בסביבה מאוד נוירוטיפיקל אוריינטד)… ישנם אלמנטים מסויימים שאפשר לנסות להבין (וככל שנתעמק בזה הרבה יותר נוכל להבין מעט יותר) אבל את הליבה הענקית של ההבדלים בינינו, צריך לחיות כדי להבין… מה שחשוב הוא שממש כשם ששנינו זוכרים זאת, יזכרו גם כל הסובבים אותנו – שהבדלים אלה בהוויה / בחשיבה / בהתנהלות הינם הבדלים לגיטימיים שאין לנסות להכחידם או להתייחס אליהם כפסולים – מה שאפשר הכי טוב והכי חשוב הוא לגשר על פערי התקשורת הנובעים מהבדלים לגיטימיים אלה – ואת זאת נוכל לעשות אך ורק דו צדדית – לבנות יחד את פרוטוקול התקשורת שיהיה אפשרי ומתאים לכל הצדדים המעורבים – ולא ע"י כפיה של פרוטוקול אחד, כאילו הוא אמור להתאים לכולם….

בחלקים ניכרים מחיי, אני שואף להבנה. הבנה, לדעתי, היא הבסיס לרוב החיים. אולם ישנם תחומים מסויימים בהם לא ניתן להגיע להבנה או שבאופן פרקטי, עדיף לנו יותר להשקיע בתשתית במקום לנסות להבין יותר מכפי שאנו מבינים כעת… אני סבור שכאן הגענו בדיוק להקודה הזאת… הנקודה בה את לא יכולה להבין את הוויתי ממש כשם שאני לא יכול להבין את הוויתך שלך… אני סבור שההתעסקות עם ההבנה ההדדית בנקודה זו, היא חשובה ביותר, אבל הרבה יותר דחוף כרגע, לאפשר את בניית הגשרים ההדדיים ולשפר את מתן הלגיטימציה ההדדית למה שאיננו מסוגלים להבין…

עוד פעם הלכתי לאיבוד אחרי פסקה זאת.
אם מבנים מחשבתיים מורכבים מרעיונות ואת הרעיונות ניתן לפרק לסימנים וזה לא מילים וזה לא תמונות, אז מהי הממשות של אותם רעיונות במבנים המחשבתיים?
כתבת שזה כמו אלגוריתם. בוא נקח את הדוגמא של לקום מהכיסא וללכת. בכדי שתבצע את הפעולה הזאת, אתה מריץ איזה שהיא אלגוריתם בראש של מה שצריך לעשות והאלגוריתם הזה בא לידי ביטוי לא במילים, לא בתמונות. כלומר, זה לא שאתה צריך לדמיין את איך אתה קם מהכיסא והולך לפני שאתה עושה את זה? או שכן? ואוו. זה כמו fast foward על כל דבר שאתה צריך לעשות. אין דברים שהם אוטומטים לחלוטין? הרי יש גם דברים פיזיים שאינם נשלטים כמו למשל עשיית צרכים, או אורגזמה… אם כל דבר צריך להריץ אלגוריתם לפני שעושים אותו, היכן הידע הנצבר? אם אתה צריך לקום מהכסא אתה צריך לחשוב על כל שריר ושריר שאתה מזיז בגוף? איך המוח שלך לא מתפוצץ מכל המידע הזה?
המון לא מובן לי רונן. במיוחד הנושא הזה של המבנים המחשבתיים וממה הם בנויים וכיצד רעיונות יכולים להיות משהו אחר שאין לו את הממשות של ויזואליזציה או שפה כלשהי. אולי בגלל שאני לא ממש מבינה שפה שאינה במילים. כלומר, אני לא קוראת תווים. אין לי מושג בפיזיקה, מתימטיקה, לוגיקה, שפות תכנות או כל שפת סימנים שאינה מילולית.

זה מדהים שכל פעולה גופנית, צריכה לעבור איזשהו עיבוד במוח. כנראה המוח שלך משתמש בהרבה יותר תאים, קשרים, מעברים וכו'. הייתי שמחה להבין טוב יותר את תהליך העיבוד כי הוא נורא מופשט לי ולא ברור.

הפוסט הזה בא לאור בקשה קטנה שקיבלתי, לכתוב משהו מאוד קצר (זה היה הכי קצר שיכולתי) על חשיבותו של טקסט…

אבל מה שמעניין הוא שחלק מהרקע לבקשה הזאת היה דיונים שהתקיימו לפני זמן מה ובעקבותיהם התקבלה החלטה עקרונית כי יש לכתוב על נושא זה ספר. אני מתכוון לכתוב את הספר הזה בשלב כלשהו, אבל כרגע קורים יותר מידי דברים בכדי שאוכל לגשת לזה…
בינתיים, כתבתי מצגת בנושא הזה, אשר הוצגה לפני כמעט שנה בירושלים, בהרצאה בפני פעילים בארגונים במגזר החרדי.
ההרצאב הזאת, שלוותה כמובן, בהרבה דוגמאות, הוקלטה בוידאו ויש בכוונתי, בשלב כזה או אחר, לשים חלקים מהוידאו הזה ברשת…

ולאחר כל הפתיח הזה, אשמח לתת שתי דוגמאות רלוונטיות, שכבר נתתי בעבר:
1. הפעולה של לקום מהכסא ולהתחיל ללכת… כמה פעמים יצא לך לחשוב על עצם הפעולה הזאת והתזמון של תנועת כל שריר בכדי לבצע את הפעולה הזאת? אני, אינני מסוגל לבצע את הפעולה הזאת (בלי הרבה קשר למוגבלותי הפיזית הנוכחית – זה היה נכון גם בלעדיהה) מבלי להשקיע בכך מידה מסויימת של מחשבה… אם אני נאלץ לקום בתפאומיות מן הכסא, אני לא אתחיל ללכת אלא אפול…
2. היו בעבר כבר מי שתיארו את המחשבה הלא מילולית, למשל כחשיבה בתמונות… ובכן, אצלי זה לא ממש ככה ובוודאי שלא באופן פשטני כמו המתואר ב"לחשוב בתמונות" מאת ד"ר טמפל גרנדין… עבורי (וגם עבור א"סים אחרים שאני מכיר) התאור הדומה ביותר לתהליך של חשיבה הוא אלגוריתם כפי שהוא נרשם בתרשים זרימה… וזה כשלעצמו – הוא תרגום מצומצם ביותר של תהליך המחשבה – זוהי פשוט הדרך הנוחה ביותר להתחיל תיאור כזה של המחשבה שלי.
מחשבה לא שפתית מתבצעת ע"י בנייה וניתוח של "מבנים מחשבתיים". מבנים אלה מורכבים מרעיונות (שאפשר להקביל אותם לכתב מסויים) אשר מורכבים מרעיונות יותר מופשטים (המקבילים, אולי, לפסקאות) ומחלקים יותר פשוטים (המקבילים, אולי, למשפטים) וכן הלאה דרך מילים, סימני פיסוק, הברות ואותיות. כל חלק כזה במבנה המחשבתי מקבל סימן המקביל לסימן לוגי כלשהו. עד כאן זה נשמע מאוד מקביל לשפה – נכון? אז כאן נגמר הדמיון…
בשפה, בכל שפה – גם זו המשמשת אלגוריתמיקה ושפות תכנות, ישנם כללים המגבילים את אופן חיבור הסימנים זה לזה… נסי למשל לחשוב על מילה בעלת 25 עיצורים ללא אף תנועה… – זה לא משנה מהי שפת אימך – אין מילה כזאת ולא יכולה להיות מילה כזאת בשום שפה… אבל זהו רק כלל אחד המגביל את השפה ואת החיבור בין הסימנים הלוגיים השונים – חישבי למשל על המימדים השונים בהם יכולים סימנים אלה להתחבר זה לזה…שפה היא דבר מאוד חד מימדי במובן זה… המוח האנושי הנ"טי, מסוגל להבין מבנים מחשבתיים בעלי מספר מימדים (בד"כ, עד שלושה) ואף לתארם בעזרת שפה חד מימדית (ע"י פריסת המימדים הנוספים אל אותו מימד אחד – יש המכנים זאת "מטריצה")… אבל מה דעתך על מבנה מחשבתי בעל אינסוף מימדים? עבורי, דווקא ההגבלה של מספר המימדים, מקשה על תהליך המחשבה. אני יכול (וצריך) לחבר במוחי אל המבנה המחשבתי, כמה מימדים שרלוונטיים לאותו מבנה, באופן אינסופי – פשוטו כמשמעו.
הדבר היחיד, המגביל את המבנה המחשבתי אצלי ואת האופן בו מתחברים זה לזה חלקיו השונים של אותו המבנה, הוא ההגיון הפנימי של המבנה הספציפי הזה – לא שום עקרון או כלל אחר… ישנם דברים רבים המשפיעים על המבנה המחשבתי (וגם על ניתוחו) – רובם הם נתונים ממבנים מחשבתיים קודמים או מגירויים חיצוניים – אבל המבנה המחשבתי עצמו לא יכול להיות מוגבל בגבולות הכל כך צרים של שפה…

תקשורת, בד"כ, מחייבת לצמצם את המבנה המחשבתי לכדי אותם הגבולות – והסיבות לכך מגוונות ביותר, אבל זה כבר סיפור נפרד ומסובך הרבה יותר…

הייתי מאוד שמחה אילו היית יכול להרחיב את הרעיון הזה – "בהיותו מעבר ממנגנון פנימי של מחשבה, שאינו מוגבל כמו שפה והוא הרבה יותר רחב ממנה, אל המבנה המצומצם של שפה, תהליך התרגום בצד זה טומן בחובו צמצום של מובנים שונים ובצד השני הוא כולל הרחבת מובנים. "

אם אתה יכול לפרט או להדגים את המנגנון הפנימי של המחשבה אשמח לקרוא תיאור של כיצד ניתן לחשוב "ללא שפה". כלומר, מהי מחשבה מופשטת שאינה מקבלת היבט שפתי כלל. כן, אני יודעת שיש כאן סתירה שהרי הטיעון הוא בדבר מחשבה שהינה מופשטת הרבה יותר מאשר באה לידי ביטוי בשפה. יחד אם זאת, זה הופך לי להיות קצת מטפיזי אם זה לא ניתן לביטוי. אשמח אם תוכל לתת דוגמא המתקרבת אפילו, למרות שהינה מוגבלת, למחשבה מופשטת שאינה שפתית.
תודה.
ליאת