כבר אי שם, בשנה השנייה ללימודי תואר ראשון, טענה לפני חברה ומזרחית לוחמת שאני מתכחשת ל”מזרחיות שלי”. זה למעשה הצחיק אותי כבר אז כשדרשתי ממנה להסביר לי מהי ה”מזרחיות שלי” אליה היא חושבת שאני מתכחשת? מה אני, בתור “מזרחית” אמורה להיות בעיני רוחה? איזה מאפייני אופי, טעם מוסיקלי, תשוקה למאכלים צריכים להיות ל”מזרחיות שלי”?  

 יצא שהשנה (תואר שני, שנה שנייה…) השתתפתי בסדנת דיאלוג עם קבוצה אינטליגנטית למדי של חברים לחוג בחקר סכסוכים. גם הם התאכזבו מה”מזרחיות שלי” ובעיקר זועזעו לגלות שבחווייתי הסובייקטיבית מעולם לא חשתי הדרה… והרי כיצד אני יכולה לייצג את המזרחי האמיתי בלי להרגיש מקופחת? (לתוהים מבניכם, אדגיש שאין בכך לטעון שהדרה של המזרחים מההגמוניה הישראלית לא התקיימה ושהשפעותיה לא קיימות!).  וכך, בין כותלי האקדמיה הרגשתי לחץ לייצג לא רק את הזהות המזרחית – אלא אף את תחושת ההדרה שכביכול אינהרנטית לה. הצפייה הקבוצתית הזו, שאייצג באופן אינדיבידואלי את חווית ההדרה הקולקטיבית היא מבחינתי אקט של הדרה בפני עצמו– שכן הוא מיצב את הזהות המזרחית האינדיבידואלית ברשת של כוח בה היא אמורה לייצג את ההכפפה ההיסטורית. 

התביעה שהאישי יבטא את הפוליטי הובעה בסדנא על ידי קישור אי ביטוי מעין זה לתהליך של ‘השתכנזות’. בעיני, ההמשגה ‘השתכנזות’ מייחסת לאינדיבידואל המזרחי חוסר בחירה – המאפיינים ‘האשכנזיים’ שלו הם נטישה של זהותו האמיתית, הנכונה וקבלה של ההגמוניה. הוא נכנע לכוח ששולל את ערך זהותו המזרחית ומאמץ מאפיינים לא לו. האמירה החברתית שיש מאחורי ביטוי מעין זה היא שישנם מאפיינים מזרחיים ואשכנזיים מובחנים ומהותנים ושאימוץ אלו האחרונים לא יכול להיעשות מתוך עמדה של כוח ובחירה בזהות היברידית משולבת. החיפוש אחר המייצג המזרחי הטהור מחמיצה את העובדה שמזרחיות (כמו אשכנזיות) היא “אתר עם שוליים רחבים, חוסר עקביות, חוסר רציפות ופנים רבות” (שנהב, 2003).

אז לכל מי שמטיל ספק, אני “מזרחית אמיתית”…. כי אני כאן כדי לתבוע את הזכות להגדיר מיהי המזרחית האמיתית, הטהורה, גם אם אינני מתאימה לדמות מהפנתר השחור שדמיינתם לעצמכם…  

פינת המדיה: ירדתי לטייל בנחל חלילים מתחת לבית וראו מה גיליתי – קווי עירוב J למען הטלת ספק, אני גרה בשכנות טובה עם כל תושבי מבשרת והדבר האחרון שמפריע לי זה שהם צריכים שני חוטים באמצע הוודאי כדי לטייל לצידי בשבת….  אך בכל זאת מעניין האם הם חוקיים או לא

 ובלי קשר:
קצת באיחור אבל תודה רבה לכל מי שהשתתף ונטל חלק במסיבת החירות הירושלמית.  אשמח מאוד לשמוע עוד תגובות וביקורות על המגזין המופלא….

ביום שלישי הקרוב שש בערב בכיכר ציון הפגנה נגד הרפורמה בתכנון ונגד “מדינת הולילנד” - עוד פרטים כאן

לג בעומר מתקרב ומשלל המדורות אני ממליצה על מדורת הג’אם, מדורה מוסיקלית עם אנשים טובים, שבת החל מתשע וחצי. עוד פרטים כאן

מה שהיה מוזר בתגלית שאני ממוקמת במרכזה של רשת חברתית מעולה היה התחושה שכל מה שחשתי שהולך להיות מסובך, התגלה כפשוט מדי, זאת אומרת חוץ מזה שכרגע יש בעיה עם הפליירים ושיש סיכוי שהיוצרת של תערוכת הצילומים מבריזה. בכל זאת, בהחלט מדאיג בהתחשב בכך שהמסיבה עדיין במרחק של שבוע, כך שמשהו חייב להשתבש. לא?

ממש עם קשר:

המסיבה המדוברת תתקיים ב4.4 בקצה.
22:00 גרפיטי אל החופש
24:00 הגרלת ארוחות חג
כניסה 10 ש”ח- כל ההכנסות נתרמות למען ירושלים שאפשר לחיות בה

 זה כנראה מסביר למה לדיון החירום על קווי המהדרין שהתקיים ב-9.3 בכנסת הגיע ח”כ אחד, ניצן הורוביץ (זה שגם במקרה כינס את הדיון) ועוד מספר נציגים של ארגונים לשינוי חברתי. לא ספרתי, אך אני משערת שהייתי יכולה להגזים ולטעון שהיינו 20 איש. הדבר העיקרי שלמדתי מהדיון הזה הוא שבעוד שעדיין קיימים אי אלו אזרחים שמספיק אכפת להם, לנציגים שלהם פשוט באמת, אבל באמת, לא אכפת. בוודאי לא לציפי לבני (בין היתר) שסירבה להגיע לנאום בהפגנה המתוכננת במוצ”ש,  הממ.. סליחה, היא לא סירבה להגיע, היא פשוט לא טרחה להגיב. 

מנוסה משיטוטים חסרי תועלת ברחבי הכנסת, הגעתי בלבוש “הולם” – חצאית קצרה. מסתבר שבעוד שכשנשים לובשות חצאיות קצרות זה “מכובד”, גברים במכנסים קצרות זה כבר לא לעניין ולכן הנציג של צעירי קריית יובל נאלץ לעשות אחורה פנה ולהחליף את מכנסי השלושת רבעי במכנסים ארוכים. מעניין מה היה קורה אם הוא היה מגיע בחצאית קצרה…  

אחד הדברים המעניינים לדעתי היה שגם בין הקבוצה הקטנה שהתכנסה התפתח דיון לגבי “על מה המאבק”… (וכידוע לכם מסגור המאבק חשוב לא פחות מהמאבק עצמו, ראו ערך קמפ דיוויד…). בפוסט הקודם טענתי שהמאבק על קווי המהדרין הוא מאבק על גבולות הליברליזם. בדיון בכנסת נכחו שתי נשים אורתודוקסיות שביקשו להציג את המאבק לא כמאבק בין חרדים לחילונים, אלא כמאבק בין תומכי הליברליזם (חרדים, מסורתיים וחילוניים כאחד) ומתנגדיו. הן, כמובן, הציגו את עצמן כדוגמא לחרדיות שנמצאות במתרס הליבראלי. כנציגות של ארגוני נשים אורתודוקסים, הן הדגישו שמי שסובלות באופן מיידי מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים הן הנשים החרדיות – ורק לאחריו מעגל החילוניים. כך, הן פרמו למעשה את ההגדרות הבינאריות של חילוני-חרדי ומתוך תפיסה היברידית יצרו מסגור חדש בו שחקני המאבק ממוקמים לפתע במקומות שונים. אני חושבת שזה צריך לגרום לכולנו לעצור לרגע ולתהות לא רק עבור מה אנחנו מאבקים אלא עם מי.

אם נחרוג רגע מהפוליטיקה ונעבור למימד החברתי אני רוצה לשאול אתכם היכן הן – אותן אורתודוקסיות “הבורות ומשכילות” - שחשות מודרות לנוכח הרחבת בתי הדין הרבנים ורוצות להילחם בשם ליברליזם נשי אורתודוקסי? מדוע קולן כמעט ואינו נשמע?   

לעת ערב הלכתי לסיבוב יחצנות עם התלתליסטית מספר 1 בירושלים – אני יחצנתי ההפגנה והיא את המסיבה הבאה (19.3, בבאסס). כך נחשפתי לרזי המקצוע: לאתר קהל יעד פוטנציאלי, ליצור קשר עין תוך כדי הליכה, להושיט פלייר… מה שהיה מוזר בכל העניין הזה שהרוב הודו לי – זה קוד חברתי ישראלי ורק אני נבזית תמיד לאנשים שמנסים לחלק לי פליירים? רוב האנשים שדיברתי איתם כלל לא ידעו במה מדובר (כולל אלו שעובדים כל יום במרכז העיר, שני רחובות מהמולת חלוקת הפליירים של התא הירושלמי), מעטים מדי הבטיחו להגיע…  

סיומו של זמן האיכות שלי ושל התלתליסטית נגמר כמובן בקניית חולצה, אך זה כבר לא עניין של מגדר אלא רק עניין של חברה צרכנית קפיטליסטית. אל תדאגו, המוכרת הבטיחה להגיע להפגנה..

ממש עם קשר: ההפגנה תתקיים בשבת ה12 למרץ 19:30 מול כיכר פריס, יהיו גם הופעות של להקות ובכלל יהיה כיף אז תבואו.

סיפור העלילה הוא מסובך למדי לפיתרון אך הבעיה למעשה ברורה למדי: המאבק הציבורי שעלה לאחרונה לתודעת הציבור נובע מהתנגשות בין זכות שוויון מגדרית ובין אוטונומיות תרבותית של קבוצת מיעוט לא-שוויונית וא-ליבראלית, שהמסורת שמנחה אותה דוגלת בפרקטיקת הפרדה בין המינים. גישה רב תרבותית ליבראלית, שבבסיסה שוויון פוליטי וחברתי, מנסה לאפשר ככל האפשר לקבוצת מיעוט לשמור על הזכות שלה לאוטונומיה תרבותית. השאלה שעומדת על הפרק בימים אלו היא עד כמה רחוק נלך בהקרבת ערך השוויון המגדרי (וכבוד האישה כאדם) בשם כיבוד זכות המיעוט לתרבות נפרדת?

התמונה באדיבות פייסבוק כלשהו, אם מישהו מזהה שיגיד שניתן קרדיט

אחת הטענות שנשמעות בספרה בציבורית היא שיש להתיר קווי מהדרין כל עוד הדבר נעשה בתוך החברה החרדית בלבד (כלומר בשכונות שלהם) ובמימון שלהם (כלומר לא על חשבון משלמי המיסים). זוהי טענה קשה ביותר מבחינה חברתית שכן משמעותה היא שאין לנו, כחברה, בעיה עם כך שבאזורים של קבוצת מיעוט מסוימת תונהג אפליה שמייצרת דרך חיים פטריארכאלית ממשמעת וכוחנית. אנחנו צריכים לחשוב היטב האם אנו מוכנים שחברת מיעוט תינקט בפרקטיקות ששוללות את  זכויות האדם הבסיסיות ביותר, כל עוד הדבר נעשה בתוך כותלי החומה שלהם ובמימון פרטי? האם ברית מילה של נשים, אפליה של שחורים או מתן לגיטימציה לפדופיליה היא קבילה בספרה החברתית רק בגלל שהיא שם – שלוש רחובות מאיתנו או בעיר הסמוכה לנו – ולא פה? מה זה אומר על החברה הישראלית המודרנית של המאה ה-21?

ברצוני להדגיש שבאמירתי הקודמת יש בעיה אחת עיקרית – אמירה מעין זו מניחה שגם אם הנשים החרדיות מוכנות לחיות בצורה מסוימת, יש מי שיודעת טוב מהן מהי דרך החיים הנכונה; משהי שרואה את הקיפוח שהן עצמן אינן מודעות לו. זוהי סוגיה שאין לעבור עליה בקלות, אך היא אינה משנה את נקודת המוצא לפיה קבלה של תת תרבות א-שוויונית משליכה על התרבות בכללה ומעידה לא רק מי “האחר החרדי” אלא גם “מי אנחנו”.

ובנימה אישית: מה שמדהים אותי הוא שגם כשזכויות אדם נרמסות ברגל גסה בחברה ותרבות שמתיימרת להיות מודרנית ודמוקרטית, אנשים לא טורחים לצאת לחצי שעה מהבית להפגנה שמישהו אחר ארגן במקומם כדי להבטיח שההפרה הבאה נגד זכויות אדם לא תהיה בפתח.

בקריית יובל מעל הסופר שמתחת לבית שלי רצו להקים הוסטל לחוסים, אך בסוף לא קיבלו אישור לאחסן בו חוסים ולכן עכשיו ביוזמה של התעוררות והמנהל הקהילתי מחפשים אמנים שיכנסו למתחם ויהפכו אותו לסטודיו וגלריה פעילה בקהילה. ביום ראשון בבוקר נערך סיור במקום וכדי להשתלב בנוף האומנותי לבשתי את מיטב בגדי המוזרים וניסיתי להראות מתוחכמת, מה שלא כל כך עבד בגלל המשקפיים השבורים ונעלי ההרים.

  
סוף סוף זנחתי את החד-משקף שלי וקניתי משקפיים חדשות  בכל מקרה מסתבר שלקום בעשר בבוקר ביום ראשון זה מוקדם מידי בשביל רוב האמנים ככה שבסיור הייתי רק אני ועוד צלם\צייר אחד. האמת, מבנה מגניב ביותר שחדר בו אמור לעלות רק 700 ₪ לאמן מה שגורם לי לתהות עד כמה מסובך זה כבר להתחזות לאמנית. בכיף אשחרר כמה מרישומי המקושקשים בשביל להשכיר חדר במיקום מעולם (יש גם מקלחת, שירותים ומטבחון) ב-700 ₪ לחודש, לא ככה? יש עוד סיורים מתוכננים, ניתן לברר אצל קובי פריג’ 

שווה 700 ש”ח לא?

 בראשון בערב המנהל הקהילתי ארגן כנס כדי לספר ולשתף את תושבי מערב העיר במה שהעירייה מתכננת. הכנס היה באולם הגדול של התיכון שלי לשעבר, בויאר. היה הזוי לבקר שם שוב, ועוד יותר הזוי להתקל במנהלת. האולם היה מלא לחלוטין והאירוע אפילו זכה לתרגום סימולטני לאתיופית.  יש הרבה ביקורות נגד המנהל הקהילתי בקריית יובל אבל האירוע הזה היה יפה רק שלא ינפנפו בו ויחזרו לא לעשות כלום

.
טכנולוגיה בשירות הקהילה

בשלישי בערב הגעתי סוף סוף ל“הצגה על הבר”- כשמה כן היא, הצגה שמתקיימת במיה בר. ההצגה משתמשת בבר ובקהל כתפאורה ומייצרת אינטראקציה מעניינת, מצחיקה וייחודית. ההצגה הוא פרי פיתוחה של שחקני ובוגרי ניסן נתיב, בה”ס הירושלמי למשחק. כשניסיתי להבין מאיפה הגיע הרעיון, שי הבמאי אמר משהו כמו “חשבנו לנו, בר, אלכהול, שחקנים, אלכהול, בר, הצגה”. כך הגיע קונספט שהוא בעיני חדשי ואינטראקטיבי למרות שהקהל לא תמיד לחלוטין שיתף פעולה. לדוגמא, כשהמלצרית\שחקנית ניסתה להרקיד את היושבים היו רק מעטים ש”נכנסו לטירוף”. אולי צריך להכריח את כולם לדפוק את הצייסר החינמי שמגיע עם הכרטיס לפני תחילת ההופעה?
 


מתוך הצגה קודמת  איכשהו גם לכאן חלחל הקונפליקט הדתי\חילוני כשהסיפור סובב סביב בחורה דתייה (עם חצאית קצרה מידי!) שמתאהבת בבחור חילוני, תוך כדי שידידה הדתי (שמשום מה לא אכפת לו שהיא שרה בקול ערוותה) שומע קולות מאלוהים… זה כנראה יותר מצחיק ממה שתיארתי את זה. רגע הזוי ארע בסוף ההצגה כשהבר חזר פתאום להיות בר רגיל, כזה שהאנשים בו צריכים לחזור ולבדר את עצמם. השתררה דממה מעיקה כזאת עד שמישהו צעק, “נו שימו מוסיקה”.בהחלט מומלץ, 45 ₪ כולל שתייה. זה טיפה הרבה אבל מה לעשות גם שחקנים צריכים לאכול… 

ביום רביעי חברי קבוצת האמנות של רחוב כורש שהעירייה הפירה את ההבטחה להעניק להם מבנה במרכז העיר, יצאו למפגן מחאה בשם כיבוש הרוח והזמינו את הקהל הרחב ליצור אומנות. אני כהרגלי הגעתי הרבה יותר מידי מוקדם כך שהתנודבתי לסחוב שולחנות ולהכין שלטי הכוונה.

 
אני והשלט

הייתי צריכה גם ללכת מוקדם אז אם מישהו יודע מה קרה שם בערב שיספר. בכל מקרה התלהבתי מהרעיון. 

בלי שום קשר:

מסיבת פלסטיק פנטסטיק 2 בסימן ברבי וקן. יום שישי בבאסס 10 ₪ עד חצות.  

במוצ”ש בבאסס, ערב של הופעות קוויריות פמיניסטיות הזמנה מחורפנת מצורפת. 

ביום ראשון הופעה חינמית של קיצו בצוללת הצהובה לרגל תוכנית של הערוץ הראשון על להקות ירושלמיות ב21:00.
לצערי לא אוכל להגיע אך ביום רביעי הלהקות הירושלמיות עולות לתל אביב ויופיעו באוזן בר. החל מ 8:30 יעלו קיצו האהובים וגם יום שני האחרון של אוקטובר, מארקי פאנק אורי דרורי ועוד, כל זה ב30 ₪. היות והחל ממוצ”ש עברתי לגור בחולון לכמה חודשים אני בהחלט אהיה. אה כן, אם מישהו יודע מה בדיוק יש לעשות בחולון שיגיד.

 מאיר שיטרית שבתוקף היותו ראש ועידת המדע והטכנולוגיה בכנסת יזם את חוק המאגר הביומטרי, החוק שאינו מסתפק בתעודות זהות “חכמות” בעלות אמצעי זיהוי של טביעת אצבע ותווי פנים אלא אוגר את הנתונים האלו במאגר שאמור להיות נגיש רק למשטרה ורשויות הביטחון. בעקבות הביקורת המרובה על החוק הגיע שיטרית לבית הקפה (וחנות הספרים), תמול שילשום במסגרת אירוע בשיתוף עם אגודת הסטודנטים הנקרא קפה פולטי. למען הגילוי הנאות אתוודה כי בתמול-שלשום לפני שנים רבות. זה כנראה המקום היחידי בעיר שמחשיב קישורי סמול טוק על פני יכולת נשיאת מגשים עמוסי כוסות ולכן די בוודאות המקום היחידי שיכולתי למלצר בו. 

 
כן היה צפוף והיה לי מקום רק מאחור. את הדיון פתח שיטרית בהתקיפה על מתנגדי החוק שלטענתו אינו מבינים את החוק והוסיף כי הכל באשמת התקשורת שהתגייסה נגד החוק. הוא סיפר כי התחיל בתהליך החקיקה בממשלה הקודמת כשהיה שר הפנים וכי השקיעו המון שעות בחקיקה כך שלא מדובר בחקיקת בזק.שיטרית המשיך במסע הפחדה על כמה הדרכון ותעודת הזהות הישראליות קלות לזיוף וכמה נזק גניבת זהות יכולה לעשות. הוא הודה שההתנגדות היא לא על התעודות הביומטריות אך בכל זאת המשיך לדבר ולדבר על כמה התעודות הביומטריות חשובות. אחד היתרונות המעניינים הוא שמתים לא יוכלו להצביע יותר בבחירות – דהיינו פחות קולות לש”ס ויהדות התורה. שיטרית יצא להגנה על המאגר הקיים של משרד הפנים וטען שמה שדלף החוצה הוא רק המידע הבסיסי ביותר שניתן לכל המפלגות בבחירות כדי לזהות מצביעים ואין זה מעיד על היכולת של המדינה להגן על המאגר הביומטרי. בסוף הגיע לדבר גם על המאגר הביומטרי עצמו וטען כי היתרונות בשימוש במאגר הם: זיהוי מתים, לחימה בפשע ואבטחה הכרחית נוספת על התעודות הביומטריות.הוא ציין כי השימוש במאגר ייעשה רק על ידי צו בית משפט וכי כל בדיקה במאגר תשמר בארכיון שייבדק וכי מפעילי המאגר יחויבו לעבור פוליגרף כל שנה ובכל מקרה המאגר יהיה סגור לכל קשר מבחוץ. הוא הסביר רבות על כך שנתוני המאגר יהיו מופרדים כך שגם מי שנגיש לתביעות אצבע לא יהיה נגיש לתווי פנים ולמידע הנוסף, וטען בכל תוקף שעל המאגר יגנו מנגנוני הגנה רבים שחלקם נמצאים בשימוש ושומרים בהצלחה על מאגרי מידע חשובים אחרים בישראל.שיטרית סיפר על גופים פרטיים שהתחילו כבר לאגור תביעות אצבע כגון קופת חולים מכבי, שירות התעסוקה וצה”ל ולכן תמה מדוע פתאום כולם מתקוממים דווקא על החוק הזה.הוא הסכים כי הבעייתיות הכי גדולה היא כי בעת הנפקת התעודות האלו צריך לוודא שהאדם הוא באמת מי שהוא אומר שהוא ומי שהתעודה שכל כך קל לזייף אותה טוענת שהוא. הוא הסביר כי בעת ההנפקה ייבדקו נתוניו של האדם אל מול כל הנתונים ששומר עליו משרד הפנים. אך בעידן האינטרנט שבו כל כך הרבה מידע שלנו מסתובב שם בחוץ לא נראה לי כל כך מסובך להתחזות למישהו שאתה לא, או למישהו שכבר מת. המאגר הביומטרי לפחות ימנע את זה שתוכל להשיג יותר מתעודת זהות אחת כי המערכת לא תקבל 2 תביעות אצבע זהות תחת שמות שונים.

כשהגיע שלב השאלות מהקהל שהיו בהחלט שאלות נוקבות וטובות שיטרית התחיל לאבד עשתונות ואף לסתור את הדברים שאמר. לדוגמא כשמישהו שאל “מה יקרה אם אאבד את התעודה הביומטרית איך תבדקו שאני באמת מי שאני אומר בלי להתחבר למאגר?” שיטרית השיב כי בוודאי שיתחברו למאגר. השאלה “איך זה יעשה אם המאגר לא יהיה מחובר לאף רשת?” כבר הוציאה אותו מדעתו. “אז זה ייקח זמן” הוא צעק. כמובן שסביר להניח שלשם כך לא יידרש צו בית משפט.  כשהמיקרופון הגיע אלי טענתי כי הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא סומכים על נבחרי הציבור שלנו ולצערי יש לנו סיבות לכך. הצעתי כי במקום הפיילוט הניסיוני שהם מקימים כרגע יכריחו את כל נבחרי הציבור להכניס את הנתונים שלהם למאגר הביומטרי למשך שנתיים כך שנבחרי הציבור הם אלו שייקחו את ה”סיכון” הזה על עצמם ויוכיחו את עמידות וחשיבות המאגר. שיטרית לא ממש אהב את הרעיון ויצא להגנת חלק מנבחרי הציבור. הוא טען שהפיילוט הניסיוני כבר היה מתוכנן מראש ולא הושג כפשרה כפי שהוצג בעיתונות. בכל מקרה הפיילוט יהיה פתוח לכל מי שרוצה ולא יחייב אף אחד. שיטרית עצמו כמובן יהיה הראשון שיתנדב לכך.

שאלה נוספת הגיעה ממישהו שארגן הפגנת משוררים נגד חוק המאגר הביומטרי, כן מסתבר שהיה כזה אירוע. הוא שאל “מה יקרה אם המאגר כן יפרץ?”. שיטרית סירב לענות ובשלב זה סגנון הדיבור שלו הפך יותר ויותר תקיף. 

 בוידאו תוכלו לראות עולה חדש שמספר על הבלגן שנתקל בו כשהגיע למשרד הפנים ותמה כיצד משרד זה אמור להסתדר עם מאגר כה רגיש. כדי ששיטרית לא יגיד שהוצאתי את דבריו מהקשרם (האשמה שהוא הפנה אל עבר חלק מהשואלים) אוסיף כי בהמשך לתשובה בוידאו הוא טען כי הוא יזם סריקה של כל הניירת ומעבר לעבודה ממחושבת במשרד הפנים. 

בניגוד לדעה הקיימת שיטרית טען שהעלות של המאגר היא לא כל כך גבוהה וכשמישהו התעקש ש”ידבר במספרים” שיטרית איבד את הסבלנות והתחיל לצעוק “למה אני חייב להגיד לך כמה זה יעלה?” אחרי צחקוקים של הקהל והתעקשות של הדובר כי הוא משלם מיסים ולכן הוא רוצה לדעת כמה המאגר יעלה לו שיטרית טען שמדובר בכ-270 מיליון ₪. כשהמשיכו להציק לו בשאלות הוא סיים אם הדיון במשפט האלמותי “יש גבול!” מה שאולי מסביר למה קצת קשה לנו לסמוך על נבחרי ציבור. בסוף, בניסיון לרכך את האווירה הוא ביקש שאנחנו “הצעירים” נהיה מעורבים פוליטית במקום רק להתלונן על הפוליטיקאים. הוא הוסיף סיפור אישי על זה שגדל ביבנה שאז הייתה עיירה לא סימפטית ובגיל 19 הקים מרד נגד המועצה ואז אחרי הצבא רץ לבחירות ביבנה וניצח. כולנו שמחים על זה, לא? 

עם קצת קשר, עוד סיבה לא לסמוך על נבחרי הציבור שלנו. בג”צ הורה לשר התחבורה למסור את מסקנותיו לגבי הדו”ח שקובע כי בקווי המהדרין יש אפליה וכי הם אינם חוקיים עד יום ראשון. לא מסקנות ולא נעליים חברת מועצת העיר לורה ורטון אפילו לא הצליחה לתפוס אותו בטלפון.

 

ירושלמים, מרצ, בקולך ואולי עוד כמה אירגנו מחאה ליד משרד התחבורה. הם התחפשו למשמרת הצניעות והפרידו בן המדרכות במקום. למיטב ידיעתי תגובת השר טרם נתקבלה. 

בלי שום קשר:
הסילבסטר בפתח אז אמליץ על מסיבת שכר הדירה של דג מלוח ואגודת הסטודנטים, זאת כנראה המסיבה היחידה שבה אין סיכוי לדקירות ואנשים שיקיאו בחוץ מרוב שהשתכרו. יש גם אטרקציות משונות כמו מעצבי שיער! הע”ח 6 במוסררה מ 22:00. 

יום שישי למי ששרד את הסילבסטר, ביום שישי תא עלול מארגנים FLASH MOB. אני חשבתי שמדובר באירוע התפשטות המוני אבל מסתבר שמדובר בריקוד המוני באמצע העיר שפתאום אנשים מתחילים פשוט לרקוד לתדהמת העוברים ושבים. דוגמא תוכלו לראות כאן. נפגשים בעשר בבוקר ליד הפרגולה התחתונה של גן העצמאות. יהיו לחמניות וטרופיות?!

הועדה התחילה ב20 דקות איחור ולמרות שבפייסבוק 112 אישרו את הגעתם הגיעו רק כ-30 משקיפים וכששחר פישר מהתעוררות הציג את הקושי של הצעירים הרוצים לגור בעיר הייתי מבן הבודדים שמחאו לו כפיים וחבל. מישהי בקהל החליטה שזה בסדר לאכול קלמנטינה מה שהפך את הישיבה במקום למאתגרת עבורי ואנצל את הבמה הזאת להתחנן מאנשים שיפסיקו לאכול קלמנטינות במקומות סגורים, זה מסריח.

ברקת וצור, חלק מהאנשים החשובים שהגיעו

חצי מהזמן התווכחו בוועדה על גודל הבעיה, האם מדובר ב9000 דירות או 12000 או רק אלפים בודדים. מלכה גרינברג סטודנטית בעברית, סרקה את הסיבות לתופעה שמסתבר שמתרחשת בעוד מקומות בעולם. כמובן שהגלובליזציה אשמה גם כאן למרות שהאשראי הזמין והמחשבה כי נדל”ן היא השקעה בטוחה משחקים גם הם תפקיד. בנוסף הציגו כמה פתרונות בארצות אחרות דוגמת דנמרק שבאיזורים מסוימים בה חייבים לגור בדירה לפחות 9 חודשים בשנה.

היו גם ויכוחים על הפן הכלכלי וטענות שמצד אחד מי שגר בדירה כל השנה מוציא כסף על קניות וחיים אך בעל דירת רפאים שכזאת טען בכל תוקף שבחודש האחד שהוא מבלה בארץ הוא קונה יותר ממה שמשפחה צעירה קונה בשנה ולצערי אני מאמינה לו. מר יהונתן לוירר פתח ברצף סטטיסטיקות מרשים שהשיא הוא שמסתבר שאזרח זר קונה דירה ב-50% יותר גדולה מאדם מקומי ומכאן המסקנה שלו שצריך לבנות דירות קטנות בירושלים.

היי לייט נוסף היה יצחק פינדרוס, חבר המועצה החכדי שלפעמים אני תוהה האם הוא בכוונה מחפש דברים מעצבנים להגיד או שכך הוא באמת חושב. הוא טען שירושלים אינה שייכת לירושלמים אלא לכל העם היהודי אז אנחנו הירושלמים צריכים להפסיק להתלונן.

פין-דרוס, עוד מישהו חושב שזה שם מצחיק?

עמית פוני, מהבלוג ירושלים האחרת שמתעסק בנושא זה כבר שנים מספר ועתה אף עובד בעירייה, הציג פתרון שבו בעלי דירות ישכירו אותם לסטודנטים שיעברו סינון קפדני כדי שישמרו על הדירות כשיהיה איזה גוף באמצע שיתווך בין הסטודנטים לבעלי הדירות כשי שלא יצטרכו להתעסק בזה בעצמם. נציגי בעלי הדירות לא ממש התלהבו מהרעיון, הם רוצים שהדירה תעמוד לרשותם מתי שהם רוצים אותה, לא רוצים שמישהו אחר יגור בדירה שלהם וחוששים ממשכיר שיעשה בעיות. חברת המועצה נעמי צור הזכירה שוב ושוב שאסור שתושבי החוץ ירגישו מותקפים וסירבה להישמע פסימית, דרך אגב יש לה מבטא בריטי מלבב.

בקיצור יכול להיות שיש מקום לכמה עשרות סטודנטים שישמרו על דירות פאר וישלמו איזה שהוא שכר דירה סימלי ובתמורה לכך יסכימו להתפנות מהדירה ברגע שיידרשו אך כפי שטענו רבים אין זה פתרון לבעיית המגורים לצעירים.

ברקת עצמו התנגד לרגולציה סטייל דנמרק אך טען כי אולי יש מקום לרגולציה עתידית לגבי סוג הבנייה בעיר שתוודא שייבנו גם דירות המתאימות לצעירים ולא רק לתושבי חוץ עשירים. 

משם יצאתי ב 23:00 לבושה בשכבות של בגדים חמים לסיור של המרכז למצבי חירום של אגף הרווחה שמאתר אנשים חסרי בית ומנסה לעזור להם. חשבתי שאני מכירה את ירושלים אבל בסיור הזה ראיתי אותה בצורה אחרת, בתים הרוסים שנראים כמו מקום טוב לרייב, התגלו כמאורות סמים, גנים ציבוריים שבהם התקינו התושבים מעקות על הספסלים כדי שלא יהיה אפשר לישון עליהם. אני מניחה שאפשר לשמוח שאין יותר מידי הומלסים בירושלים, המרכז למצבי חרום מכיר כ -15 מהם אך כמובן שישנם כאלו שכלל לא מוכרים לרשויות. מסתבר שגם הומלסים נוטים פחות או יותר להישאר במקום אחד וכך עברנו במהלך הסיור בן מקומות המגורים המוכרים שלהם, אם כך אפשר לקרוא לחדר מדרגות, לאוהל באמצע עמק המצלבה או למנהרה ליד התחנה המרכזית.

בסיור היו 2 עובדים סוציאלים מקסימים ומלאי סבלנות, 2 אנשי מהפיקוח העירוני שאמורים לשמש כשומרי ראש במקרה שמשהו משתבש וצלם ידיעות אחרונות שכבר תקופה עורך מעקב אחר הנושא ושלא התבייש לדחוף את המצלמה למקומות הכי כואבים מול זקנה שהסכימה שיצלם אותה אבל לא את החתול שלה.

 
“זולה” מושקעת. זה הכי הרבה שהסכמתי לצלם בשביל לספק את יצר המציצנות שלכם, רוצים עוד תקראו ידיעות

התפקיד שלי התבטא בלסחוב את התרמוס ולנסות לא להפריע יותר מידי. העובדים הסוציאליים הסבירו לי שהומלסים הם אנשים שאיבדו כל אימון באנשים ובמערכת ולכן הם לרוב מסרבים לקבל עזרה שמציעים להם. ואכן פעם אחר פעם סירבו האנשים שפגשתי לקבל תרמוס עם תה חם או אפילו שמיכה. רובם גם מכורים לאלכהול או סמים אך יש בניהם גם כאלו שאיכשהו נפלו בן הכיסאות והפכו לאנשי רפאים שכמעט כולנו מתעלמים מהם.

בעודנו הולכים ליד התחנה המרכזית זיהתה העובדת הסוציאלית זקנה עם שקיות, מישהי שבמוח שלי אפילו לא נרשמה, ובחושיה החדים ידעה לזהות כי מדובר בחסרת בית שהיא לא מכירה. בזהירות הם ניסו לדובב אותה ולהציע לה עזרה כי מסתבר שיש לעיר דרך לעזור לה יותר מתרמוס עם תה ושמיכה. אז למקרה שאתם הופכים למחוסרי דיור דעו שיש בית מחסה בירושלים וגם מעון יום שיקומי והוסטלים אך אתם תצטרכו להסכים שיעזרו לכם כי מסתבר שאין משהו לא חוקי בלהיות חסר בית כל עוד אתה לא פולש לאיזה מקלט. הסיורים האלו נעשים בחורף מידי כמה שבועות אז אם בא לכם להצטרף ולעזור אתם מוזמנים ליצור קשר עם המוקד העירוני 106 ולבקש את המרכז למצבי חירום.  

סוג של עם קשר, התחלתי להגיש פינה ברדיו הר הצופים בתוכנית בוקר של נתנאל אורבך ובת אל מור. בגדול אדבר על הדברים שאתם אמורים לקרוא כאן אבל כשיעלו את זה לאינטרנט אשלח לינק למי שרוצה לשמוע איך אני מנסה לעשות קול רדיופוני. בכל מקרה תוכנית מומלצת ואני רוצה לשלוח אותה לפינדרוס כי דיברו שם היום גם על חג המולד, שיבין שיש בירושלים עוד אוכלוסיות. רדיו 106 יום רביעי בן 9:00 ל 10:00. בלי שום קשר

יום חמישי - מסיבת פלאסטי-פנטסטי: “הכינו את עצמכם לערב פלסטי-פנטסטי, צבעוני, סקסי, הטרו-פרנדלי, במיוחד לסגירת השנה הלועזית” נעמי המוכרת מהתלת ליסטים ופוס פאוור יוצאת בליין עצמאי עם חברים חדשים. כיף מובטח  23:00 בבאסס 10 ₪ עד חצות 30 אחרי ו20 עם בובת פלסטיק.

החל מחצות מתוכנן גם רייב במנהרה של גן סאקר.

יום ראשון-  בבוקר הפגנה חשובה במיוחד, שר התחבורה אמור להגיד מה הוא עושה עם מסקנות הוועדה שקבעה כי האפליה “בקווי המהדרין” היא בניגוד לחוק. 8:30 מול משרד התחבורה זה איפה שהוא באיזור של הכנסת.

ועד התושבים להצלת רחביה הוציא הודעה בזאת הלשון:“דבורה, אם חד-הורית ומורה בתיכון ליד”ה, גרה בבניין כדיירת מוגנת (בדמי מפתח). לפני כשלוש שנים יזם קנה את הבניין ומאז הוא מנסה לגרש אותה, מבלי לפצות אותה כראוי.
מעבר לסיפור של דבורה, הבניין מסמל את התהליכים שעוברים על שכונת רחביה. בבניין הנוכחי 8 דירות ובמקומו אמור לקום בניין יוקרתי ובו 3 דירות בלבד, כל אחת מהן בת שלושה מפלסים (כזכור, העירייה טוענת שבנייה חדשה הכרחית לשם “ציפוף” השכונה…). כל דירה תעלה בין שלושה לארבעה מיליון דולר!
הבית מיועד לשימור, מה שלא הפריע לעירייה להתיר את הריסתו כל עוד “תישמר” החזית. צריך הרבה דמיון בשביל לזהות את החזית הנוכחית של הבניין בתוכנית הבניין המתוכנן.“ 

התושבים החליטו למחות בדרך מקורית במיוחד וארגנו מסיבה המונית בבניין ברחוב רד”ק, ומכאן השם מסיבת ברד”ק, קופירייטינג גאוני לא? כשהגעתי סביבות 21:30 המארגנים נשמעו מאוכזבים ולא ציפו לראות הרבה אנשים. בשלב זה עוד הסתובבו הרבה תושבי שכונה מבוגרים שלא ממש מצאו את עצמם במסיבה. אבל זה נתן למסיבה אווירה חתרנית והזויה עוד יותר.
המסיבה שהייתה מפוזרת על שתי קומות כללה מיצבי אומנות מגניבים במיוחד, חדר שכולו נייר גרוס, תצלומים וציורי קיר שהשתלבו עם החורים בקיר ואווירת החורבן בדירה.

אפילו החדר שלי פחות מבולגן

 לקראת 23:30 התחיל המקום להתמלא ולהתמלא ולהתמלא. המוני פרצופים מוכרים וחברים וותיקים. המארגנים טוענים ש 700 איש הגיעו בסך הכל, הישג מרשים לכל הדעות.

הרעש שמשום מה נחשב למוסיקה שנוגן בקומה העליונה גרם לפיזור לא אחיד במסיבה והמוני אדם גדשו את הקומה הראשונה. צפיפות היתר התחילה לגרום לי לתחושת קלסטרופוביה אז ניסיתי לפלס את דרכי החוצה – לאו דווקא החלטה נכונה. ברגעים שנדחסתי בין המוני האדם תמונות קשות של האסון במועדון ברוסיה צפו להכרתי. “רק שמישהו לא ידליק זיקוק” חשבתי. הפראנויות שלי גם גרמו לי לתהות אם רצפת הדירה החצי הרוסה יכולה להחיל המוני רוקדים קופצים (פלאשבקים לאסון ורסאי?).

עוד לפני שהגיעו המוני אנשים 

בכל מקרה הכל עבר בשלום ומסתבר שאחרי שעזבתי אפילו ניסיונות חוזרים של המשטרה, שהגיעה כיוון שבעלי הבניין הוא כמובן מקושר במיוחד, לא הרסו את המסיבה.
עד עכשיו לא ברור אם המארגנים הצליחו לגייס כסף מהמסיבה החינמית, מה שכן מי שהפעיל את הבר כנראה עשה קופה יפה. בנוסף, לא ברור לי מדוע והכיצד הגיעו כל כך הרבה אנשים למסיבה? האם בגלל שהיא הייתה בחינם? האם הערך המוסף של המחאה הוא שהביא אנשים? או שפשוט חסר מסיבות טובות בירושלים? תשובה תתקבל בברכה. 

בלי שום קשר
ביום ראשון הקרוב נשים וגברים מדליקים נרות בכותל כמחאה על השתלטות הקיצוניות הדתית על האתר הלאומי. פרטים כאן
יום שלישי שמונה בערב בטוביה ובקצה משחקי ילדות והנחות על אלכהול מבית היוצר של תא-עלול ודג מלוח, שזה המקום להגיד להם (ולישראל הס באופן ספציפי) כל הכבוד על כל הדברים שהם עושים בירושלים שיבוא יום ויכתבו בדפי ההיסטוריה. פרטים כאן
אם במקרה מישהו היה במיצב האחרון נגד קווי המהדרין ביום שלישי אשמח לשמוע על זה.

המשתתפים משמאל לימין

יהודה משי–זהב – ממקימי זק”א, כן ההם עם הגופות, המשתייך לעדה החרדית שכולם טוענים שהם הקומץ הבעייתי שעומד מאחורי ההתפרעויות.הרב יעקוב שפירא-  הקים מדרשה לבנות שבה מתקיימים מפגשים הן עם חרדים והן עם, ה’ ישמור, קיבוצניקים.

הרבנית רבקה שמעון –  זאת אומרת אשת איזה שהוא רב כי אין הסמכה לרבנות לאישה, שהיא גם שדכנית ותומכת בקווי המהדרין אך גם בכך שנשים צריכות ליזום כשזה מגיע לעניין מציאת הבעל. אך כנראה שלהתחיל עם גברים באוטובוס זה כבר מוגזם.

נעמי רגן- הסופרת הדתייה אך כבר לא חרדית שכבר צולמה בבלוג זה כיוצאת נגד קווי המהדרין.שחר אילן – סמנכ”ל מחקר והסברה של עמותת חדו”ש לחופש דת ושוויון, כתב בדה מרקר ובעל הבלוג האדיר משגיח כשרות.

את הדיון הנחה שוב שלמה פשקוס הנחמד שהפעם היה קצת יותר מידי נחמד ונתן לפאנליסטים לברבר קצת יותר מידי. הפאנל היה ארוך אז אסתפק בלתאר את שלדעתי מצריך תאור וזה עדיין ארוך. 

• באופן מפליא משי -זהב פתח בכך שאין צורך בקווי המהדרין כי 50 שנה הסתדרו בלעדיהם אך מיד אח”כ עשה הסתה מהירה והתחיל לתקוף את חברי התעוררות שמתנגדים לכל דבר שהוא מן היהדות וזעק שבהכל אשמים השמאלנים. רטוריקן מופלא האיש הזה.

• נעמי רגן הגיבה וטענה כי היא אינה חשודה כמתנגדת לכל דבר מן הדת. וסיפרה סיפור אישי על בריון שצעק עליה כי ישבה מקדימה בקו שהוא ציבורי. רגן הביאה מדבריו של הרב משה פיינשטין שטען שבמרחב הציבורי אין צורך בהפרדה לעומת מקומות דתיים כמו בית כנסת. עוד היא הוסיפה שהחרדים משניאים את הדת.

• רבקה שמעון – לאחר מחיאות הכפיים שזכתה להם רגן פתחה ב”אני מבינה שלא אהיה פופלארית” וזה הדבר היחידי שהיא צדקה בו לאורך דבריה המטופשים עד כדי כאב. היא טענה שמדובר בכבוד האישה וכפי שניבאתי היא העלתה את מטאפורת היהלום, כמו כל בחורה חרדית ששטפו לה את המוח כדי שתחשוב שהיא יהלום שצריך להסתיר אותו. אני לתומי חשבתי שאפריקאים מתים בשביל שאנשים יוכלו להציג יהלומים על גופם. בשלב הזה עוד התאפקתי מלצרוח “את לא יהלום את אישה”

• הרב יעקב שפירא התחכם והעביר דף עם מקורות שלא ממש היה לי כח לקרוא. הוא טען שצריך להתחשב באנשים שרוצים לחיות באווירה של קדושה אך מצד שני, על פי המקור שהביא, הוא טען שלא צריך לכפות את האיסורים האלו על המערכת .

• שחר אילן – הוריד את הכפפות וטען כי מדובר בטרור צניעות והסביר שהאווירה הנינוחה בדיון מטעה ושצריך לשים לדברים האלו קץ. “הכפייה הדתית הופכת לאמצעי דיכוי נגד נשים. לגברים קל להידבר על חשבון הנשים” אמר וקנה אותי. הוא סיפר על ההקצנות האחרונות “בסוכות במאה שערים הכריזו על רחובות נפרדים לגברים ונשים, אישה שהלכה ברחוב הלא נכון הותקפה באמצעות גז מדמיע. רחל עזריה הייתה צריכה צו בית משפט בשביל שיפרסמו את תמונתה על אוטובוס, בבית שמש רגמו בחורה לא צנועה באוטובוס.” אילן טען הבעיה היא לא הקנאים אלא שהציבור החרדי מתיישר לקיצוניים ולאלימים. אילן טען שלא מסכים עם ההושבה של נשים מאחורה וכי היות ואין אלטרנטיבה לנסיעה בקווים שאינם מופרדים כמו הקו מצפת אין אפשרות לפשרה בנושא. הוא הביא סקר של חידו”ש שבו נשאלו  1200 אנשים ו% 72 מהציבור היו בעד לוותר או לצמצם בצורה דרמטית. את הקווי מהדרין. 32% מהנשים החרדיות העזו להגיד לסוקר שהן נגד.

 בשלב זה עבר הדיון לשאלות מהקהלניר פרג קיבל רשות דיבור וסתר את  דיברי ההבל של משי- זהב ובסוף שאל אותו “מה השעה?” וטוב שכך כי אולי זאת שאלה שהוא לא יכול לעשות לה ספין.

 
פרס למי שמזהה אותי

אני שאלתי את השאלה השנייה שפנתה גם היא לאותו הקמב”ץ לשעבר “אני מניחה שאתה לא זוכר אותי. אבל כשהייתי ילדה אבא שלי היה לוקח אותי לאימוני קראטה אצל מוטי לוי בקריית יובל, וגם אתה התאמנת שם. ואישית יצא לעמוד מול ידי הברזל שלך. כמובן שהאימון עצמו היה משותף גם לנשים. השאלה שלי היא האם גם היום היית מתאמן באותה קבוצה עם נשים ואם לא מה השתנה ומדוע הגישה שלך בפרט ושל הציבור החרדי בכלל הקצינה?”
כמובן שיהודה התעלם מהשאלה דקות ארוכות ותקף את שאר הפנאליסטים. לבסוף טען שאין בכלל הקצנה בציבור החרדי. הוא לפחות הודה שהוא התאמן עם בנות ושלא ראה בכך שום בעיה. הינה סקופ!? 

הרבנית רבקה שמעון קשקשה שטויות על כך שבחברה הדתית כבוד האישה נשמר יותר ונעמי רגן סתרה אותה עם סטטיסטיקות על מספר סוטי המין. וטענה מדוע אם החינוך החרדי כל כך טוב צריך להפריד אוטובוסים של חרדים כדי שלא תהיה בהם הטרדה מינית. ואני ממשיכה לטעון שהפתרון הטוב ביותר נגד הטרדות מיניות הוא ללמד את כל הבנות הגנה עצמית בשיטת אל-הלב. 

אייל ביקש את תגובתו של הרב יעקב שפירא שייצג לדעתו את האמצע לכך שלדעתו להגיד ש”אני לא אתערב בקווי מהדרין בשכונות החרדיות זה לא מוסרי כמו להגיד שזה לא מוסרי להתעלם מגבר שמכה את אישתו.”הרב שפירא המשיך לייצג את האמצע ולא להגיד כלום רק טען שיש הרבה כאילו חרדים שרק לובשים בגדים שחורים אך יש כאלו שבאמת ישרים שרוצים לשמור על טוהר העיניים שלהם. כן להסתכל עלי זה מטמא, אבל חשבתי שאני יהלום? 

המנחה שלמה פשקוס – העביר לנושא הבא אך הבטיח “אני בטוח שאותם הדברים יעלו” מה שלא היה מעודד במיוחד ושאל עם מה הם היו עושים אם היו רבני הכותל בעקבות מעצרה של אישה שלבשה טלית בכותל.

 
אולם מרשים לא?

• שחר אילן סיפר במקום זה על השחיתות במינוי של הרב. ובסוף הסביר שהיה מייצר רחבה מעורבת ונותן לכל אישה להתפלל אך שהיא רוצה.

• נעמי רגן – סיפרה שהיו הרבה שינויים לרעה בכותל וגם כשהיא עמדה אחרי המחיצה עדיין העירו לה שהיא לא יכולה לעמוד שם למרות שחיכתה שעתיים כדי לעמוד במקום ולראות את ברכת הכוהנים. היא גם התמרדה נגד המבטא של התפילות בכותל. היא כן יצאה נגד נשות הכותל שלבשו כיפה וטלית.

• רבקה שמעון – התחילה בהופעת הסטנד אפ הטובה שראיתי לאחרונה ואמרה שהיא “לא שמה על הכותל” מאז שעלתה להר הבית. היא ניבאה שהכותל הוא לא רלוונטי ושרק בית המקדש חשוב. בקריאה נרגשת וכמעט אורגזמטית קראה לכולם לעלות להר הבית. אחרי שפשקוס לחץ על תשובה לשאלה היא טענה שמחוץ לרחבה אין בעיה שהמקום יהיה מעורב. האם שם אין סכנה להטרדות מיניות? 

• יהודה משי זהב ליהג שצריך להחזיר את הכותל לתורכים והתחיל להתווכח עם רבקה שמעון כמה זה חמור לעלות להר הבית. מופע קומי משובח.

 
מופע הסטנדאפ הטוב בעיר 

מכאן איכשהו תפסה רבקה שמעון את מרבית הבמה והמשיכה במופע תוך שהיא נכנסת לאקסטזה על כך שכוח האישה הוא ברחם שלה וביכולתה להביא המוני ילדים. היא עברה לטעון שגברים חרדים מציצים כי הם לא גברים חילוניים שיכולים להשיג סקס מתי שהם רוצים ולכן כבוד האישה אצל החילונים נפגע. אני יודעת שזה לא ממש נשמע מצחיק אבל כשזה יוצא מהפה שלה בכזה שכנוע עם מבט של טמטום על פניה אי אפשר שלא להתפוצץ מצחוק, לפחות אני, מה שזיכה אותי לנזיפות מצד הרבנית מה שגרם לי לטעון שיש נשים שנהנות מיחסי מין כמו גברים מה שהיא כנראה לא מבינה.  

שאלת הנאצים הועלתה וקמו מסביב אנשים שהגנו על משי-זהב שלא רק שלא צעק נאצי אלא גם סתם לאנשים שצעקו את הפה. בנוגע לעד איפה אמונה דתית יכולה להביא אותך ומה הגבול טען שפירא שזאת שאלה טובה והאשים את מה שקורה בבית שמש על החוזרים בתשובה.

הסטנדאפיסטית שמעון לקחה את ראשות הדיבור וניסתה להחזיר את הקהל בתשובה. היא נצלה את הדקות האחרונות כדי להטיף בעד ארץ ישראל השלמה ולפרסם את בנה שיושב במעצר. ולבסוף להבין את אלו שחוטפים מכות משוטרים וצועקים נאצים. היא טענה שהיא סובלת מפוסט טראומה מה שיכול להסביר את התנהגותה   שאלה אחרונה שאל אייל מה יקרה אם המצב יהיה הפוך והרוב במדינה יהיה חרדי. תשובתו של משי-זהב גרמה לי להודות על כך שיש לי גם אזרחות זרה. בפה מלא הוא הודה שהוא בעד השתלבות החרדים בכל תחומי החברה כי הם יצטרכו לשלוט על הכל במהרה. ולגבי הסובלנות החרדית הוא טען ש “הכל עניין של אמונה”. הצילו! 

בלי שום קשר ואולי קצת עם
לא עדכנתי לגבי כל המאורעות של הסופ”ש הקודם אם זה מעניין אתכם (ואני מקווה שזה כן) תקראו ביובלוג. כל מיני צעקנים קיצוניים מגיעים לשוק ביום שישי עוד לפני כניסת השבת וצועקים על הסוחרים שם למהר ולסגור את הבאסטה. שבוע שעבר כבר הצליחו להעיף אותם וכנראה שיהיה מעניין גם השבוע לעדכונים. 
יום חמישי עוד מסיבת שכר דירה מבית היוצר של דג מלוח ואגודת הסטודנטים אולי לזאת אצליח להגיע ברחוב גבעון 9.החל משמונה.