אפונה בלוג אופנה - fashionpea fashion blog

back in business / יאללה, לעסק

2015-12-02T20:38:00.000+02:00

אחרי עוד העדרות לצרכי החיים עצמם, הנה אני מגיחה שוב.

בשבועות האחרונים אני לומדת את רזי האמנות הנשית שנקראת ג'אגלינג.
כל כך הרבה משימות, כל כך מעט זמן, לעבוד על כמה דברים במקביל - איך אנחנו עושות את זה??
קשה לומר שאני שולטת במלאכת המולטי טאסקינג הזו ביד רמה, בכל זאת טירונית, אבל בתור התחלה אני רוחשת כבוד למי שעשתה זו לפני.

בכל פעם שאמא כלשהי נקרית בדרכי בא לי להוריד בפניה את הכובע (שאני לא חובשת) ולהגיד לה: אחותי, שאפו!
יוצא לי בסוף מין חיוך מבויש או קריצה ואני נראית כמו איזה סוטה או מישהי שנכנס לה משהו לעין אבל אני פשוט לא יכולה להתנגד לג'סטה הפיזית הזאת כי אנחנו נהדרות ומצוינות, וצריכות להגיד את זה לעצמנו יותר.
Moms rock!
כמו כן, יוחזר יום האם לאלתר וגם... מה לעזאזל עשיתי עם כל המיליונתלאפים זמן שהיה לי לפני שאיתן נולד? :)

אז בזמן שלא הייתי פה הייתי עסוקה בלגדל את הקטנצ'יק (דאא).
בעוד שתפקידיי בתחילת הדרך היו להוות מיטה, לייצר מזון ולתפקד כסוג של מוצץ אנושי מעת לעת, נוספו לי עוד סמכויות (מיד לרזומה!): להיות לו שף פרטי ומחלקת הווי ובידור - אז מסתבר שככל שהוא גדל זה לא נהיה יותר פשוט אלא נוספות עוד ועוד מטלות לוויניות.
בהמשך צפויים להצטרף לרשימת כישורי: נהגת הסעות, מזכירה וקצינת תאום וקישור (חוגים ושאר פעילויות חברתיות), מארחת (ילדים והוריהם במפגשי משחק) וכדור עצבים לפרוק עליו תסכולים.
בהחלט יש למה לצפות!

בינתיים מלבד לטפח את דור ההמשך גם השקעתי ממרצי בהעלאת קולקציה חדשה לאתר שלי LOVES.
החלטתי גם לדגמן אותה כי בראש ובראשונה יש התפתחויות חיוביות בגזרת הגזרה: הבטן שלי ירדה מבטן של חודש שלישי לבטן של חודש שני P:
הדרך אל היעד עוד ארוכה אבל קצת אופטימיות / נאיביות לא הזיקה לאף אחד :)
אבל בעיקר כי הקולקציה מאוד משקפת את המקום האופנתי שבו אני נמצאת כרגע: בגדים יפים אבל לא תובעניים, שאת לובשת ושלא לובשים אותך.
בגדים שיוציאו אותנו טוב אבל לא יפריעו לנו בטריליון ואחד העיסוקים שלנו, ואנחנו באמת מאוד עסוקות - גם מי שלא טרודה כרגע בגידול ילדים!

אז אפשר לראות את הפריטים החדשים כאן.

אני לובשת סווטשירט וי מהקולקציה החדשה וג'ינס בויפרנד ישן.

שיהיה אחלה סופ"ש ונתראה בקרוב
קריצה קריצה ;)
XX

what happens after giving birth / מה שקורה אחרי לידה

2015-10-21T22:45:00.001+03:00

היוש,
טוב קודם תרשו לי להתנצל, או להביא אותה בדיסקליימר, אז מסתבר שאני לא סופר-אמא.
או יותר נכון, אני לגמרי סופר-אמא, מרצון או בעל כורחי, אבל להוסיף לזה בלוגינג, על הדרך (כשיש לכם תינוק בן חצי שנה, אין דבר כזה "על הדרך") זה קצת יותר מדי.

התנצלות גם להריוניות החמודות שקוראות את הבלוג. אולי כדאי שתדלגו עליו עד שתלדו או משהו, אני מרגישה קצת פארטי-פופרית ומבאסת.
מה שקורה אחרי הלידה זה לא פיקניק! :))
הייתי שמחה להראות שהכל קליל וזורם, גם עם זאטוט ממש קטן, וזו באמת הגישה שלי לחיים בדרך כלל, אבל וואלה, קצת קשה עכשיו.

רק בשבוע-שבועיים האחרונים אני מרשה לעצמי להרים קצת את הראש, מה שנקרא, ולהתקדם הלאה מ"זירת התאונה".
כמו שהספר שלי, שהוא גם אבא טרי, אומר: לחוות כניסה של תינוק לחיים שלך זה כמו להידרס על ידי משאית (וזה בלי ללדת, מפיו של גבר).
זה היה נשמע לי מוזר כשהייתי בהריון ולא הבנתי על מה הוא מדבר.
אבל עכשיו אני לגמרי מבינה ומאמצת את המטאפורה. או הו, כן.

או אם תרצו, השאלה מתחום תוכן אחר אם לא מתאים לכם תאונות ומשאיות: חורבן הבית.
במקרה הזה לא נחרב בית אלא הגוף שלי, או ככה אני מרגישה, חוויה שממוקמת איפשהוא בין הנוסע השמיני לחטיפת חייזרים, הגוף שלי עדיין כאן אבל הוא עבר טלטלה רצינית וזה אחד הדברים המפתיעים שחוויתי אחרי הלידה הזו.
כרגיל אני לא מתכוננת לדברים המשמעותיים והצפויים.

יש לי בטן של חודש שלישי, שמסרבת לרדת, עצרו! - אני לא כותבת את זה כדי לקושש מחמאות על מנת לעוף על עצמי (תמשיכו, תמשיכו), ואני מודעת לכך שלא רואים אותה בתמונות וגם ביומיום כי אני לא מתעקשת להבליט אותה ~~מנסה להסוות אותה~~, והיא עדיין שם גם אם אני נראית רזה מהממוצע - והיא לא גורמת לי לשנוא את עצמי או משהו אבל היי, היא ממש לא היתה שם קודם ואשמח להיפטר ממנה.

חשבתי שהיא תעלם אחרי משכב הלידה (שאפתנית / חיה בסרט / ראתה יותר מדי תמונות של גל גדות יוצאת מחדר לידה עם סקיני ג'ינס וחולצה צמודה בתוך [כן בתוך!!!!] המכנסיים) וזה לא קרה.
אולי אחרי שאפסיק להניק? יצא שהפסקתי מוקדם משתכננתי. וגם אז הבטן לא ירדה.

כמו שזה נראה זו בטן שרק עבודת כושר רצינית תוכל לה (כך אני מקווה) ואני מתה כבר לעשות פילאטיס מכשירים או עיצוב או חיטוב או ווטאבר אבל לא הצלחתי להתמקם עדיין על קורס מספיק קרוב למקום מגורי.

תוסיפו לזה חזה של אחרי הנקה (אין לי הרבה מה להגיד על זה כרגע, אני עדיין מעכלת ~~מתכחשת~~), שיער שנושר בכמויות (תודה לאל שהיה לי אקסטרה מלכתחילה), לקלוט את התחת החדש שלך נשקף ממראה אקראית בדרך לאנשהוא (וואו מאיפה כל הג'אנק הזה הגיע לבגאז' שלי??? / קים, מאחורייך), הרגשה שכל הזמן חם לך ואת מזיעה כמו חזיר בר, כאבי גב (התינוק מוסיף משקל בקצב מהיר ממה שהגב שלי מצליח להסתגל אליו, פלוס אפס התנגדות מהבטן שצריכה שיקום ואיזכור שיש בה איזה שריר או שניים), כאבי שכמות, ושיערות לבנות שמתרבות - האחרון לא קשור ללידה אבל הייתי כבר בשוונג אז זרקתי את זה פנימה.

ולבסוף, להתרגל למצב בו את לא מצליחה / אין לך דקה של זמן פנוי לעשות אפילו דבר אחד בשביל עצמך, אחרי שבמשך שנים היית בנאדם שהשתדל להביא את טיפוח העצמי לרמה של אומנות.
אפילו ברמה הבסיסית של מה לאכול לצהריים: פעם זה היה רק אוכל חם וטרי, נכין גם איזה סלט רענן ליד, ומשהו מתוק לקינוח.
היום זה יותר בכיוון של: תודה לאל שיש במקרר שאריות של קציצות מלפני 4 ימים אני אטרוף אותן ככה, קרות מהסיר, בעמידה, ואסיים לאכול כמה שיותר מהר לפני שהתינוק ידרוש שאעמול על השכבתו לתנומת הצהריים הקדושה שתימשך בדיוק 25 דקות ובמהלכה, ניחשתם נכון, לא אספיק לעשות כלום.

עם זאת אני חייבת להודות שעל אף הטרדות הגופניות והמורליות, אני מרגישה מאוששת אחרי שיצאתי מהשפעת עננת ההורמונים המטורפת. that was some serious shit.
אני יודעת שלא אוהבים לדבר על זה, ואני לא פסיכולוגית או מאבחנת, אבל יש דבר כזה שנקרא "דיכאון אחרי לידה" שאני עדיין מתלבטת אם חוויתי.
גם אם כן וגם אם לא, היה מדובר בתקופה קשה שהתחושה המרכזית בה היתה: חוסר אונים.
לפרקים הרגשתי שאני משתגעת. כלומר, היה לי ברור שלמוח שלי חסרים כמה מ"ג הגונים של נוירו-טרנסמיטורים משמחים ותודה לאל שבסוף כל החומרים האלה שמעצבים לנו את החיים חזרו לכמויות הרצויות והנכונות שלהם באופן טבעי.

לאחרונה התחלתי לקרוא ספר בערבים, פצחתי במיני מרתונים של צפייה בסדרה של הביביסי (call the midwife, מומלץ), אני מצליחה לבשל כשאני לבד עם התינוק, ומה אתם יודעים, אפילו מצאתי את עצמי אומרת לו אתמול שכל כך נהניתי מחברתו במהלך היום שאיזה כיף לי שמחר אזכה לכך שוב.
אידיליה!
אבל זה עדיין תובעני. מאוד מאוד :)

לרגל כך לבשתי אאוטפיט צבעוני ומשמח שמזכיר לי קצת ימים עברו, בקטע טוב. וכמה כיף לחזור ללבוש שמלות.

there is still hope for me! don't give up

אני לובשת:
שמלת ג'ינס רקומה LOVES
תיק קלוע M Missoni
משקפי שמש Marc by Marc Jacobs
כפכפי חרוזים Star Mela

maternity leave and stuff / חופשת לידה וזה

2015-09-07T22:19:00.004+03:00

אז מה נשמע איתכם?
חזרתם מהחופשה? (תיכף יוצאים לעוד חופשה)
אני לא ממש חזרתי או סיימתי את חופשת הלידה שלי. כבר 5 חודשים "בפנים" אבל עדיין עייפה ומעט הלומה.
לאחרונה אני גם מרגישה כאילו חזרתי חודשיים אחורה לשלב התחלתי יותר בפרק הפוסט-פארטום.
לצערי נפלה עלי תקלה בריאותית מזעזעת וטראומטית בדיוק כשמלאו לאיתן 4 חודשים ונאלצתי לעבור את החודש המסויט בחיי.
למזלי עכשיו אני אחרי זה.

ואפרופו חזרה לעניינים, אני לא ממש מרגישה שיש כזה דבר "לחזור לעניינים" אחרי לידה.
מדובר בהתאקלמות לעניינים חדשים.
מה שהיה נמחק ולא ישוב עוד.
ותודה לכל האמהות המקסימות שקראו פה במהלך ההריון כמה אני "מחכה לחזור לזה" ו"מחכה לחזור להוא" אחרי הלידה ולא גלגלו עיניים, ואם גלגלו אז שמרו את זה לעצמן.
אכן לא חזרתי לכלום וכלום לא יחזור לקדמותו.

מבחינה אופנתית די התנתקתי ממה שקורה ואני קצת פחות עוקבת אחרי מי לבש מה ואיפה ומתי ומהו תיק המעצבים הנכון לעונה הקרובה.
(טוב נו, אם ממש תלחצו עלי, ותקחו את איתן ממני לחצי שעה-שעה אני מוכנה להגיד לכם :))
אני מתה על תיקים אבל עם כל הכבוד לאוסף התיקים שלי (ויש כבוד!), הוא כנראה לא יטפל בי לעת זקנה אז אני משקיעה כרגע במי שכן :)

כמו כן בתקופה הנוכחית אני מתמקדת בבגדים שעובדים בשבילי.
יש לי אפס סובלנות לבולשיט או שטויות מיותרות - הבגדים חייבים להיות utility בהא הידיעה.
נוחים מספיק בשביל לאפשר לי תנוחות סבלות שונות ומשונות, צריכים לספוג בחן ריור אקראי פה ושם (למזלי התינוק לא ממש פולט), לא להיות חמים מדי כי גם ככה 5000 מעלות בחוץ ולגדל תינוק זאת פעילות גופנית בלתי פוסקת, להיות נעימים מספיק לתינוק שנח עליהם לפחות 50 אחוז מהזמן כשאני מחזיקה אותו על הידיים (מרדימה אותו על הידיים. אותי ליועצת שינה), ובגדול לא לגרום לי להתעסק איתם בכלל או לחשוב עליהם.

ועם כל האמור לעיל להראות מסודר ונקי ונעים.
לא נדרדר למחוזות הפיג'מה / טרנינג בפומבי.
אפילו לי יש את הקוים האדומים שלי :)

אני לובשת כאן שילוב מנצח לטעמי של כחול כהה-לבן-חום (אקססוריז בחום), שיעבוד במגוון וריאציות (דוגמאות כאן, וכאן וכאן למשל) ובמקרה שלי הוא בא לידי ביטוי בחולצה אסימטרית מתנפנפת עם הדפס של כוכבי ים, שורטס ג'ינס לבנים, צמיד גדילים חמוד - אם נישאר במוטיב של קיץ, ים וחופשה (אני לא יוצאת לשום חופשה נוספת.. חחחח הצחקתי את עצמי!), תיק חום ונעלי אספדריל חומות מעור קלוע.

שיהיה המשך שבוע טוב, נתראה בקרוב
XX

אני לובשת:
חולצת כוכבי ים LOVES (מתאימה למידות XS-M אני כרגע לובשת מדיום והיא נוחה ומשוחררת)
צמיד גדילים LOVES (בעל מנגנון כוונון שמאפשר את ענידתו על זרועות דקות מאוד - או עבות או כל מה שבאמצע)
תיק מייקל קורס (נראה בימים קרירים יותר כאן וכאן)
נעלי אספדריל מסימו דוטי (ישנות)

nursing, and fashion / הנקה ואופנה

2015-08-02T07:52:00.004+03:00

היוש,
קיבלתי כמה בקשות לפוסט מהסוג הזה אז הנה זה בא - הנקה מהזוית האישית שלי, ומה לעזאזל אפשר ללבוש כשמניקים.

אם קראתם את הפוסטים הקודמים שלי בוודאי הבנתם שאני מניקה.
הנקה היא טרנד רציני כרגע (כמו שפורמולה היתה בשנות ה-80) ואני בעד, אבל חשוב לי לציין שאני לא חלק מארגון לה לצ'ה, ולא דוגלת בקידום ההנקה מסיבה כזו או אחרת. אני בעיקר דוגלת בזה שכל אישה תעשה מה שמתאים לה.
ההנקה היא בחירה אישית ומודעת שלי, שנעשתה בהתבסס על שקלול היתרונות והחסרונות שיש בה, כמו בכל דבר אחר.
אני מפרגנת למי שבחרה להאכיל בפורמולה מסיבותיה שלה, ושמחה לספר שאני הייתי תינוקת שאכלה פורמולה וגדלתי בסדר גמור :)

לאחר הקדימון הזה, עוד אספר שאני מניקה את איתן מהיום השלישי להיוולדו ותחילת הדרך בהנקה לא היתה קלה, או יותר נכון לא היתה.

ילדתי בשעות אחה"צ והגעתי בערב הלידה למחלקה. באמצע הלילה קיבלתי טלפון מהתינוקייה שאומר לי באופן ברור ולקוני: "התינוק שלך רעב, בואי להאכיל אותו".
בעוד האינסטינקט האימהי בפעולה, צלצלתי לאחות המחלקה וביקשתי שתכוון אותי לתינוקיה.
האחות אמרה לי: מה פתאום, את אחרי אפידורל אסור לרדת מהמיטה, אבקש שיביאו לך את התינוק.

איתן הגיע במהרה עם אחות שנעלמה במהירות שבאה, ואני נותרתי איתו לבד במיטה, בלי שמץ של מושג מה אני אמורה לעשות.
יש תינוק, יש ציצי, אפילו שניים, כמה מסובך זה כבר יכול להיות??
אז זהו, שמסובך. ולא אינטואיטיבי בכלל כמו שניתן לחשוב.
ניסיתי להצמיד אותו אבל לא היה לי מושג ירוק מה אני עושה או איך לעשות את זה.
כמובן שתוך מס' דקות הוא התחיל לצרוח בקולי קולות, ואני המשכתי לנסות שוב ושוב, על אף התסכול ועל אף הצרחות.
לדעתי אחרי 15-20 דקות התייאשתי, וגם לא היה לי נעים מהשכנות לחדר שהחרבתי להן את שנת הלילה, והתקשרתי לבקש שיקחו אותו ויאכילו אותו בתמ"ל.

בימים שלאחר מכן נרשמתי לכל ייעוץ הנקה אפשרי גם במחלקה ולאחר מכן במלונית, אבל מצאתי שהייעוצים היו לא מועילים בעליל.
היו יותר מדי בנות על יועצת אחת, כל אחת עם הבעיות שלה, והיה קשה לקבל מענה ספציפי לבעית ההנקה שלי או יותר נכון לאי ההנקה.
לא הצלחתי לקבל הדגמה אישית איך זה עובד, וגם לא נאמרה לי מילה על שאיבה (דבר שנהייה קריטי יומיים לאחר מכן).

בינתיים איתן אכל סימילאק באופן בלעדי והיה מבסוט.
עוד יומיים חלפו, בהם לא הנקתי בכלל (סחטתי קצת קולוסטרום לכפית וזהו בערך), והגיע יום השחרור מהמלונית ומבית החולים.
השתחררתי בעודי מרגישה גודש הולך וגובר וכאמור עדיין לא יודעת איך להניק.

בבית התחלתי לקלוט את חומרת המצב כשהרגשתי כבר לא טוב,
למרבה המזל נחלצה לעזרתי חברת ילדות מקסימה ו"גורו התינוקות" שלי, יש לה שם: יעל דימנשטיין - שהיא גם מדריכת סדנאות עיסוי תינוקות (עשינו ונהנינו) וליווי התפתחותי וגם יועצת הנקה והגיעה אלי הביתה לסשן עזרה ראשונה והדרכת הנקה פרטית.

יעל הצילה אותי (לא פחות), וגם הצילה את ההנקה שלי.
היא עשתה לי עיסוי לשחרור הגודש, הראתה לבעלי איך להקפיא חיתולים לטיפול בגודש ועוד טכניקות וטיפים להקלה וכמובן לקחה את התינוק ובדקה שהוא יכול לינוק (יכול) והדריכה אותנו איך לבצע את ההנקה הכה לא טריוויאלית.
ונשארה לראות שמצליחה להתבצע הנקה לפני שהיא משאירה אותנו להסתדר לבד.

הדרך שלי מאז ועד כה בהנקה היא בסך הכל בסדר ואין סוגיות הנקה דרמטיות, ועם זאת אין ספק שמדובר במשימה תובענית מאין כמוה.
עברתי את כל קפיצות הגדילה העיקריות - בתחילת הדרך יש הרבה - והיו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת לקרוס.
התגברתי על הפחד של להניק בפומבי שאחז בי בשבועות הראשונים ועכשיו אין לי שום בעיה לשבת בבית קפה ולהאכיל את התינוק שלי תחת סינר הנקה.
עברתי ימים של תהיות האם יש לי מספיק חלב, והאם הוא אוכל מספיק (כל מי שמניקה בטח תזדהה), ותהיות כאלה של הסובבים אותי שקשה לשכנע אותם כי על השד אין שנתות ואי אפשר באמת לדעת כמה התינוק ינק.
אבל השתדלתי לא להילחץ ולא לעשות דרמה, סמכתי על עצמי, וראיתי שהתינוק גדל ועולה במשקל אז זה הניח את דעתי ודעת הסובבים, ואנחנו ממשיכים כסדרנו.

אז מה לובשים בהנקה?
למרבה הצער לא שמלות. זה בערך הדבר שהכי חסר לי.
כמו כן, הלבוש של אמא צעירה שמניקה (וגם זו שלא) מושפע מעוד דברים, כמו למשל העובדה שהיא הפכה לסבל וצריכה כל היום להתכופף, לקפל ולפתוח עגלות, אז אין מה לדבר על חצאיות.
וגם יש מצב שהגזרה לא חזרה לקדמותה: החזה גדול יותר ויש קצת עודפים ביחוד באזור הבטן אז כנראה שגם הבגדים הקודמים לא בדיוק מתאימים וכדאי להשתמש באמצעי הסוואה ולטשטש את מה שלא נראה טוב.

דיסקסתי את העניין עם כמה חברות ובנות משפחה שמניקות והגעתי למסקנה שהמניקות מתחלקות לשתי אסכולות: "המושכות" ו"המרימות".
"המושכות" - לובשות פריטים שלרוב כוללים מחשוף וי, מושכות את המחשוף מטה ושולפות את הציץ.
יתרונות: זו השיטה הקלה ביותר לחשיפת שד, שלא חושפת חלקים אחרים של הגוף, מהיר ונוח.
חסרונות: מחייבת חולצה עם מפתח וי, ובדרך כלל כזו שעשוייה חומר אלסטי כלשהו.
שמתי לב ש"המושכות" מרכיבות את מרבית קהל המניקות.

האסכולה השנייה והשכיחה פחות, היא ה"מרימות".
"המרימות" - יכולות ללבוש מגוון רחב יותר של חולצות, עם מפתחי צוואר שונים, גם חולצות סגורות, מאחר והן מרימות את הצד של החולצה שמכסה את הציץ כלפי מעלה.
יתרונות: כאמור מאפשר לבישה של מגוון רחב יותר של חולצות.
חסרונות: מעט יותר מסורבל מהמשיכה, חושף קצת יותר מהגוף.

אני נמנית על ה"מרימות" והמדים שלי כוללים סקיני ג'ינס וחולצה כדוגמת אחת החולצות הנ"ל בתמונה שלמטה.
אני מעדיפה חולצות שמתרחבות מעט בחלק התחתון על מנת לטשטש את העודפים בבטן, וכן, יש לי כאלה שעוד לא הצלחתי להבין איך והאם ירדו.

ה"מושכות" שמביניכן יכולות להצטייד בחולצות טי אוברסייז עם מחשוף וי, חולצות מעטפת או דמויות מעטפת שניתן להפשיל הצידה.
ה"מושכות" אפילו יכולות ללבוש שמלת ג'רזי אוברסייז מגניבה כל עוד יש בבד חומר אלסטי וניתן למשוך את המחשוף מטה.
עוד חולצות שימושיות הן חולצות בעלות כיפתור חלקי, כלומר שורה של כפתורים שנגמרת באמצע הטורסו (כמו כאן).

עוד כמה דברים בנושא הלבשה בהנקה:

1. בדים דקים ונצמדים - אני באופן אישי פחות מעדיפה פריטים שנצמדים לגוף, אני חושבת שזה לא עושה חסד עם הגוף שאחרי לידה, וגם ככה יש לנו כל כך הרבה דברים להתמודד איתם שלא צריך גם את הבאסה של לעמוד מול הראי.

2. חולצות כפתורים - מצאתי שהתינוק שלי לא מסוגל להתאזר בסבלנות עד שאמא תפתח את כל הכפתורים בחולצה אז הן פחות שימושיות עבורי על אף שחשבתי אחרת לפני הלידה.
יש כמה חולצות כפתורים שאני לובשת אבל פשוט מרימה למעלה כמו שאני עושה בחולצות בלי כפתורים.
אבל היי, אם זה עובד עבורכן, תהנו.

3. הלבשה תחתונה - חזיית הנקה נוחה שנפתחת בקלות (תמדדו ותנסו לפני שאתן קונות) זה מאסט, לפחות מבחינתי.
ויש גם המצאות מעולות כמו גופיית הנקה שלובשים מתחת לבגד והיא נפתחת כמו חזיית הנקה - למשל כאן.

4. קימונו - פריט מאוד טרנדי כרגע, שיכול להיות שימושי למניקות.
אפשר ללבוש אותו באגביות מעל גופיה או גופית הנקה ובתכלס מי שלא חוששת יותר מדי יכולה "להחביא" את התינוק ולהניק אותו מתחת לקימונו, בייחוד אם הוא עדיין קטן. וגם שימושי בקור העז של המזגנים.

לסיום פוסט בענייני הנקה יהיה רק הולם להוסיף את הסרטון החמוד הבא,
ולאחל לכן הנקה נעימה וקלה!

triple denim / ג'ינס כפול 3 ואנקדוטות מחיי ההורות

2015-07-09T09:51:00.000+03:00

היי
הימים רצים מהר ואני מוצאת את עצמי עדיין בצעדי תינוק בכל הקשור לחזרה לשגרה שלי.
במהלך היום הוא לא ישן הרבה על אף מאמצי הרבים, כך שאני כל הזמן איתו וקשה לי לעשות משהו אחר שלא קשור לתינוק. להגיע למחשב זו משימה לא פשוטה...
ובשעות הערב אני כבר די עייפה וכל מה שאני רוצה זה ללכת לישון. יוצא שאני הולכת לישון איתו בסביבות השעה 21:00. הכי חזרה לגיל הינקות :)

להיות אמא זה הדבר המופלא ביותר שקרה לי בחיים, ללא ספק, אבל ברוב הזמן זה לא ממש מרגיש ככה, ובטח לא בהתחלה.
התינוק הוא עדיין סוג של חלק ממני, אנחנו בלתי ניתנים להפרדה למשך זמן רב מדי בשלב זה ולפרקים זה מרגיש מאוד כובל ותובעני. גם ההנקה מעלה בי לעתים תהיות למה בחרתי בזה כי היא מוסיפה להרגשת חוסר השחרור שלי.
כל זה לא נאמר חלילה במרמור, זה פשוט מה שזה.

עם זאת בכל יממה יש רגעים מקסימים שגורמים לי להתמוגג בכל פעם מחדש, הנה כמה מהם:

1. זמן אמבטיה -
בחודשיים הראשונים איתן לא סבל להתרחץ וכל אמבטיה היתה סיוט. מהחודש השלישי חלה תפנית והאמבטיה הפכה ללא ספק לזמן הכיפי ביממה. אנחנו שלושתנו בחדר האמבטיה (הורים טריים, רוחצים תינוק בהרכב מלא), התינוק באמבטיה המיוחדת שלו ואנחנו רוכנים מעליו, שרים שירים שהמצאנו, משוחחים, מחייכים, צוחקים, משפריצים קצת. מי היה מאמין שאמבטיה יכולה להיות כזה תענוג.

2. מזרקת פיפי -
בתחילת הדרך זה היה דבר שבשגרה, בכל פעם שהחיתול נפתח, וכל מי שנמצא בבית נפל קורבן למזרקה בשלב זה או אחר, כולל רהיטים, קירות, בעלי חיים וכו'. זה היה די מתסכל, תענוג השמור להורים לבנים בלבד :)
כרגע יש מזרקה בהפתעה לעיתים נדירות וזה גורם לי להתפקע מצחוק, וגם בוחן את האינסטינקטים שלי כל פעם מחדש.

3. נוהל בוקר טוב -
כשאיתן מתעורר בבוקר יש לנו נוהל בוקר טוב שכולל שיר בוקר: "בוקר טוב לאמא, בוקר טוב לאבא, בוקר טוב לאיתני, בוקר טוב לציוני...." ולאחר החלפת חיתול אני מניחה את איתן על המיטה ונותנת לו לספר איך עבר עליו הלילה. איתן מקשקש ומקשקש, מוציא מהפה הברות וצלילים לא ברורים, נראה שהוא ממש להוט להתבטא ולהוציא את מה שעל ליבו. זה חמוד לאללה.
וגם, נראה שיצא ילד חפרן, בדיוק כמו ההורים שלו.

4. הנקת לילה -
אמנם אני צריכה להתעורר בשבילה ב-3 או 4 לפנות בוקר, אבל זו ההנקה הכי שקטה ורגועה ביממה. היא גם נעשית חצי מתוך שינה, שלו וגם שלי ויש בונוס ממש חמוד בסופה: לפני שאני מחזירה אותו לעריסה, אני מניחה את איתן על הכרית שלי ומחליפה לו חיתול (מבלי להעיר אותו, אמא מקצוענית!), בשלב זה איתן מסטול מעייפות והלום מחלב, הוא מתמתח על הכרית, זורק את הגפיים לכל עבר עד שהוא מתמקם בתנוחה מצחיקה ואז מתחילה סדרה של פרצופים וחיוכים חמודים להפליא ולפעמים גם מתפלק לו איזה צחוק מתגלגל, הכל מתוך שינה. המתיקות האולטימטיבית.

אני לובשת כאן אאוטפיט שמורכב מג'ינס כפול 3 - לקחתי את הג'ינס על ג'ינס לשלב הבא: חולצת ג'ינס, מכנסי ג'ינס ואספדריל ג'ינס. יה בייבי.
כמו כן ניתן לראות את גזרת הג'ינס החביבה עליי לאחרונה - culottes, אין לי מושג איך לתרגם את זה אבל מדובר במכנסיים רחבים שמסתיימים באמצע השוק.

סופ"ש נעים!

Hi guys
Days are going by fast but I'm still making baby steps when it comes to getting back to MY routine.
During the day he doesn't sleep very much, although I'm making a lot of effort to help him sleep, so I hardly get a break, and getting to the computer is almost impossible..
And at night I'm pretty exhausted so I go to bed with him at around 21:00. getting in touch with my inner baby :)

Being a mom is the most amazing experience but most of the time it doesn't feel like that, especially not in the beginning. The baby is still a part of me, in many ways, we can't be apart for long periods of time and sometimes I feel very tied.
Also nursing makes you lose even more freedom in my opinion, but this is the choice I made.
I hope I do not sound sad or unhappy, because I am not. It is just the way it is.

And although it is quite difficult. every day has at least a few fun and beautiful moments that are pure happiness, here are some:

1. Bath time -
at the first two months Eitan absolutely hated taking a bath and it was horrible. Lately there has been a serious change and bath time has become the funnest part of the day.
The three of us sing songs (ok maybe just me and hubby), converse, smile and giggle, and spray some water.
Who thought a bath could be so much fun!

2. Pee fountains -
In the beginning it was pretty routine. Every time we opened the diaper someone would get sprayed, including walls, furniture and pets... it was pretty annoying. Now it rarely happens and when it does it makes me laugh hard, and also tests my instincts.

3. Good morning ritual -
Every morning when he wakes up we have a ritual: we sing the good morning song I made up: "good morning mommy, good morning daddy, good morning Eitan, good morning Zion (the cat)... " afterward I lay him down on the bed and let him "speak" he makes all kinds of sounds and syllables and it's really extra cute. looks like we have a talkative guy on our hands, like his parents :)

4. night feeding -
I wake up to nurse at around 3 or 4 and although it's the middle of the night this is the most calm nursing session. We do it half asleep (him and me) and there is a nice bonus at the end: I lay him on my pillow before putting him in his crib, and change his diaper without waking him (pro mom!). At this stage he's sleepy and milk drunk so he spreads his limbs around, gets into a comfy position and then starts a session of cute faces and even loud giggles sometimes, all while he is asleep. This is adorable!

I'm wearing here a double denim outfit taken to the next level with denim espadrilles and featuring my current favorite pant style: culottes.

Have a great day!

I'm back with a new addition / חזרתי ויש לי תוספת חדשה

2015-06-26T20:32:00.000+03:00

היוש
לונג טיים נו סי!
קפצתי להגיד שלום זריז כי באמת לא התראינו הרבה זמן.

למי שדאג, הכל בסדר, פשוט נשאבתי לתוך העולם העצום והמופלא הזה שנקרא גידול עולל, וזה לא ממש משאיר מקום לשום דבר אחר (גם לא ללאכול.. לפעמים).
וגם, למען האמת, ניצלתי את ההדמנות להתנתק מה-כ-ל ולהתמקד בלבד בפלא הבריאה ובמשפחה שלי.

אז מה קורה איתי לאחרונה?
החלפתי את המייקל קורס במדלה, ואת הפראדה בפמפרס.
העולם שלי השתנה מהקצה אל הקצה וההתחלה היתה קצת קשה שלא לומר טראומטית (אני עדיין נזכרת בבעתה בחודש הראשון) אבל עכשיו אפשר להגיד בוודאות שזה רק הולך ומשתפר, באמת ובהחלט וזה אפילו די כיף ;)

אני עדיין מצליחה להיזכר ב״חיים הקודמים״ שלי, אבל הזיכרון מיטשטש ומחוויר לנוכח מבט בוחן או חיוך מאוזן לאוזן של איתן.

כל יום הוא עולם ומלואו, עם לא מעט עבודה פיזית (על זה לא חשבתי!), הנקות, מוצצים, טיולים בעגלה, הרמות על הידיים, נסיונות הרדמה, שירים (אנחנו אוהבים את ״בלי סודות״) ואמבטיה אחת, בשעה שבע בדיוק אז אל תתקשרו אליי לפני 19:30.

לגבי האופנה, חלו אי אלו שינויים בגוף שלי ולא בדיוק חזרתי לעצמי אז מלתחת הג׳ינסים הוחלפה בשלמותה ויש גם השלכות של ההנקה על הלבוש אבל לזה יוקדש פוסט נפרד.

בינתיים משאירה אתכם עם תמונות שלי ושל איתן הקטן והמתוק שבעוד כמה ימים יחגוג 3 חודשים.

נשיקות
XX

Hi there,
I'm back for a quick hello since I've been MIA for quite sometime now.

If you were concerned I am happy to let you know everything is fine, I just dove right into the huge deep ocean which is raising a new born, and it has left me no time for anything else.
As a matter of fact I took advantage of this situation to focus solely on my baby and family.

So what's been going on with me lately?
I've traded in my michael kors for medela, and my prada for pampers.
My world has changed dramatically and although the beginning was a bit rough and even traumatic (just the thought of the first month still gives me chills) but now I can surely say it only gets better and it's actually becoming fun ;)

Every day is filled with diaper changes, strolls outside, nursing, putting to bed, singing songs, more nursing, giving pacifiers and taking one bath at 19:00 sharp.
I can still remember what my "old life" looked like but the memory fades at the sight of Eitan looking me deep in the eyes or smiling from ear to ear.

Fashion wise, there have been slight changes to my body, and I'm not quite back to my old figure.
Also nursing provides a challenge to dressing up, but I'll touch that topic in a different post.

In the meantime I'm leaving you with pics of me and Eitan, who will be 3 months old in a few days.

All my love
XX

the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

2015-04-19T20:02:00.001+03:00

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי.

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב.

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה.

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח.

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע.

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״.

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר.

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים.

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות.

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה.

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

new dawn / עידן חדש

2015-04-09T11:46:00.003+03:00

צילומים: רונן פריימן

חזרתי!
מי שעוקב בטוויטר ובאינסטוש בטח כבר יודע, ביום רביעי שעבר ילדתי בשעה טובה בן בכור, והבטן שאתם רואים בתמונות האלה הפכה מאקססורי אופנתי לגור אנושי מתוק ומקסים שהוא כל עולמנו.
ותודה רבה לכל המברכים בכל אמצעי התקשורת, כתבתם דברים יפהפיים ולצערי לא הצלחתי להתייחס לכולם אבל קראתי כל אות ומילה והתרגשתי. תודה.

זה הפוסט האחרון שבו תראו אותי בהריון, תכננתי להעלות אותו לפני הלידה אבל לא הספקתי וזה התעוד של מצבי ההריוני כמה שבועות לפני הלידה, וצילומי ההריון האחרונים בהחלט שהספקנו לצלם.

העוקבים הותיקים וחדי העין של הבלוג בוודאי זוכרים את הפוסט הזה.
עברה מאז קצת יותר משנה ועל אף הדימיון הסגנוני בין הפוסטים והעובדה ששניהם מצולמים בלוקיישן של פריחה אביבית, ורדרדה ומשגעת, אני מרגישה שזה בערך הדמיון היחיד ביניהם. כל כך הרבה השתנה!

מיום רביעי שעבר, ה-1.4 נפתח עידן חדש בחיי ונכנסתי בצעד בוטח לעולם האמהות וההורות, שבו כללי המשחק וסדרי העדיפויות שונים לחלוטין ממה שהכרתי קודם. ועם כל הטלטלה והשינוי הדרסטי, זה מרגיש כל כך נפלא.

האביב ממלא אותי מדי שנה בתחושה של התרגשות והתחדשות, והשנה יותר מתמיד.
אני מקווה שגם אתם, באשר אתם נמצאים, נהנים מהאנרגיות החדשות שהתקופה הזאת מביאה עמה.

בקרוב אחלוק כאן את סיפור הלידה המעניין והחיובי שחוויתי (סיפורי זוועות לא יהיו פה, שווה לקרוא). בינתיים אאחל לכם באיחור קל חג אביב (שני) שמח ומאושר.
ובהזדמנות זאת גם יומולדת שמח לבעלי אריאל, הפרטנר של חיי :)

באהבה ♥ ♥ ♥

תודה רבה לרונן על הצילומים!
את האלבום המלא תוכלו לראות כאן.

Images by Ronen Frieman.

I'm back!
If you follow me on twitter or instagram you probably already know that last Wednesday, April 1st, I gave birth to my son, and this big pink belly you see above has transformed from a fashion accessory to an oh-so-sweet human cub, which is our everything.

This is the last post in which you'll see the bump, I planned to post it before the delivery but didn't manage to and this is the last maternity shoot that was taken, a few weeks before the birth.

You may remember this post from last year or so, which is pretty similar to this one.
They were both shot on location of a beautiful pink spring bloom, but as far as I'm concerned, this is the only resemblance between the two. So much has changed in the past year!

Since last Wednesday, I have entered a new era, and became part of the motherhood and parenting world, where everything is so much different than what I knew before, and yet so amazing and feels great.

Spring is my favorite time of the year and every year I feel excited when this time arrives. This year I'm totally ecstatic.
I hope that wherever you are, you are also enjoying the new energy that this time brings.

I'll soon share here the birth story of my son, but for now I want to thank you for all the warm wishes and congratulate my husband, my life partner, who is celebrating his birthday today.
Happy b-day mami!

Thank you Ronen for the beautiful images.
You can see all the material in this album.

Lots of love
XX

pregnancy, I'm gonna miss ya / הריון, עוד נתגעגע אלייך

2015-03-29T11:19:00.001+03:00

צילום: רונן פריימן

תשעה חודשים זה הרבה זמן, מצד שני זה עובר די מהר...
מה שעושים במהלך ההריון זה בגדול לחכות, לעבור מנקודת ציון אחת לנקודה הבאה, עד שבסוף את מגיעה לחודש תשיעי וקולטת שזהו, זה אשכרה קורה עוד מעט וגם אם זה ייקח עוד יום יומיים / שבוע שבועיים התינוק הולך לצאת, ולהביא לסיומו של ההריון ולהתחלתו של עידן חדש.

נכון לכתיבת שורות אלה אני נמצאת בשבוע 39 ובמרחק של 4 ימים מהדיו דייט (ועוד לא ילדתי), מה שאומר שזה יכול לקרות בכל רגע.
פתאום קלטתי שעל אף שהחודשים חלפו די מהר, ההריון נהיה מצב שכבר די התרגלתי אליו, וירגיש פתאום מוזר לחזור ולהיות לא בהריון.
יש סיכוי שאתגעגע לדברים מסוים, ויש דברים שבהחלט אשמח לסיים איתם. הנה סיכום קטן שלהם:

דברים שלא אתגעגע אליהם בהריון:

* איסורי האוכל - כבר דיברנו על זה מספר פעמים, אבל כן, האוכל. אני מתגעגעת לסושי בכזו רמה שאני עוברת ליד הסושיה הכי מפוקפקת (כזו שנראה שאם תאכל בה משהו תגמור את היום באיכילוב, ולא בחדר לידה) ובא לי הכל. אשמח לחזור לאכול סושי מדי פעם, ההינזרות הזאת הפכה את המאכל היפני לאובססיה אצלי.

* לישון רק על הצד - אני בנאדם שישן באופן טבעי על הבטן וההסתגלות לשינה על הצד היתה לי מאוד קשה.
כרגע זו בערך התנוחה היחידה הנוחה או יותר נכון האפשרית לישון בה ואני רק מחכה לרגע שאוכל לשכב בניחותא במיטה שלי, להתגלגל מצד לצד בקלות ולהחליף תנוחות שינה איך שבא לי, ללא אנחות ובלי מאמץ.

* לספור תנועות עובר - היש דבר חופר ומציק מזה? אחד הדברים המטרידים והמלחיצים בהריון, וככל שאני מתקרבת לסיום הוא נהיה יותר מטריד. בכל בדיקת רופא ואחות אני נשאלת מס' פעמים אם אני מרגישה את העובר וסופרת תנועות. כמו בחקירה משטרתית, הם לא מסתפקים בשאלה אחת אלא שואלים את אותו הדבר בכמה וריאציות, עד שזה באמת גורם לי לפקפק בעצמי ולהילחץ לרגע. בהחלט לא אתגעגע לזה.

* לאבד את הפופיק שלי - מה שנעשה לפופיק זו פשוט התעללות! הוא איבד צלם אנוש כבר באמצע ההריון ונשכחה לחלוטין צורתו החמודה והאסתטית (בהזדמנות זו תודה רבה לרופא ברמב"ם שקשר אותו כל כך יפה בלידה שלי), אפשר לומר שהוא פשוט נעלם? מחכה כבר לקבל אותו בחזרה!

דברים שאתגעגע אליהם בהריון:

* לא להיות אחראית על ניקוי ארגז החול של החתול - מטלת בית שהיתה לחלוטין באחריותי (אני הבאתי את החתול המטורף הזה למשפחה שלנו, זה רק הגיוני שהאחריות על פינוי הצרכים שלו תהיה מוטלת עלי) ועברה לטיפולו של בעלי כי לנשים בהריון אסור להתעסק עם שירותים של חתולים.
וכל מטלה, בייחוד כזו שקשורה לניקיון, שיורדת מכתפייך, הרי זה משובח :)

* להיות אדון לעצמי - אחד הדברים שאני יודעת שהולכים להיות הלם עבורי הוא העובדה שאהיה אחראית על בן אנוש, שלפחות בהתחלה יהיה די חסר אונים ותלוי בי לחלוטין.
חסל סדר לקפוץ לירקן לקנות כרישה כי בא לי להכין כרגע פשטידת כרישה, או לצאת מהבית תוך 10 דקות לפגישה.
מעכשיו הכל יצטרך להיות הרבה יותר מחושב ומתוכנן ואני חייבת להודות שזה מעט מבאס אותי, אם כי אני מקווה לתינוק נוח ונעים שיהיה הפרטנר המושלם שלי בכל מעללי. pray with me.

* לחוות הכל בפעם הראשונה -
ההריון הזה היה במקרים רבים מפתיע, מסקרן, לעיתים מבלבל ומעט מתסכל אבל בעיקר מרענן.
זה מצב חדש שלא הכרתי בכלל, ואני שמחה על כך שיצא לי לעצור ולהתבונן בכל מיני רגעים ולחוות הכל באופן מלא ועוצמתי.
מודה ומתוודה שעשיתי לעצמי כל מיני "הנחות" כי אני בהריון (מדי פעם, לא תמיד), ונתתי לעצמי לתפוס טרמפ על המצב ולקחת דברים יותר באיזי, וגם להיפטר ולהתרחק מכמה שיותר בולשיט.
בהריון הבא (בעזרת השם) ניתן להניח שהדברים יהיו שונים, אני כבר אהיה מטופלת בילד ופחות פנויה להתעסק בחוויה האישית שלי ומה שעובר על הגוף שלי. וגם זה בטח יהיה פחות מסעיר בסיבוב השני.

* להרגיש נשית -
מצחיק אותי לכתוב את זה אבל ההריון חיבר אותי יותר לנשיות. אני בהחלט בחורה די בחורתית, לא עוטה חזות של נהג משאית ומעולם לא טעו לחשוב שאני גבר או משהו כזה, אבל תמיד חשבתי על עצמי כעל "בן אדם" לפני היותי "אישה".
ההריון הזה הצליח להזכיר ולהבהיר לי שאני אישה ועוד איך, משהו שאולי נשכח ממני מדי פעם אבל הוא חלק חשוב במי שאני.

*בדיקות גניקולוגיות - חסל סדר להוריד תחתונים ולשכב על הכיסא בתנוחה מביכה עם רגליים פתוחות. החודשים האחרונים היו תענוג צרוף של בדיקות אולטרסאונד חיצוניות בלבד, רק להפשיל את החולצה מעל הבטן ולצפות במסך בעוד היד של הרופא מטיילת מעל הבטן שלי. נהניתי מכל רגע. יהיה מבאס לחזור לבדיקות הרגילות.

* לקבל איחולים ומילות חמות מזרים -
אין יציאה מהבית שלא מלווה בברכות ואיחולים מעוברים ושבים ואנשים שאני לא מכירה ונתקלת בהם במהלך האינטראקציה היומיומית עם העולם. אני חוזרת הביתה עמוסה איחולי "בהצלחה", "שתהיה לידה קלה" ו"בשורות טובות".
וזה ממש נחמד! יש מצב שתשומת הלב החיובית והלא צפויה הזו תחסר לי קצת :)

מסתמן שיש סיכוי סביר שקצת אתגעגע.
מישהי מכן שכבר ילדה מוצאת את עצמה מתגעגעת מדי פעם?

כמו כן, אני אוספת הימורים - האם אני מגיעה לליל הסדר בהריון או יולדת אחריו? תרגישו חופשי להעלות את ההימור שלכם! ;)

שבוע טוב!

9 months are a long time.
Most of this time is spent waiting, going from one pregnancy milestone to the other until you reach 9 months in and it finally hits you that this situation is going to end and there is a baby at the end of the rainbow...

At the moment I'm 39 weeks in and my due date is April 1st (4 days from today) and I figured that although I'm pretty used to being pregnant by now, it's soon going to end. And I might miss some of the pregnancy stuff. And I'll be happy to say goodbye to some others.
So here's a little summary:

Things I'm not going to miss about being pregnant:

1. Being unable to eat certain foods -
Sushi! we've already talked about it, I'm getting pretty obsessed with sushi and can't wait to eat it again soon... mmmmmmm

2. Sleeping on the side -
I was used to sleeping on my belly before I became pregnant so it was a huge change for me to sleep on the side. In general, sleeping positions have become very uncomfortable during this pregnancy and I just wanna go back to rolling in my bed and sleeping in any position I fell like.

3. Counting fetus movements -
This one is really annoying! Every time I get checked by my doctor or nurse I get asked if I'm feeling the baby and counting the movements. They ask it more than once which obviously makes me doubt myself and feel a little anxious.

4. Loosing my belly button -
I really liked my belly button and it's been going through hell this pregnancy. It has lost its cute shape and kind of vanished. I'll be happy to get this body part of mine back to it's regular shape and form.

Things I'm going to miss about being pregnant:

1. Not cleaning our cat's litter box -
This was considered one of my cleaning tasks around the house before I got pregnant, and my dear husband is now doing this chore (since pregnant ladies should not be around cat litter).
Going back to cleaning this creature's toilet is definitely not something I'm looking forward to do.

2. Being the sole master of my time -
This is going to be a bit of a shock to me when the baby comes.
No more going out to the grocery shop to buy leeks because I fill like making a leek pie right now. And no more getting out of the house in ten minutes :\
Everything will have to be much more planned from now on (in keeping with the baby's schedule) but I'm hoping for a nice, good tempered baby who will be my partner wherever I go. Hope with me :)

3. Experiencing it all for the first time -
This pregnancy has been at times surprising, intriguing, confusing and a bit frustrating, but most of all - new and exciting!
I'm glad I could "take it all in" and found the time to stop and watch what is happening to my body and to me. I also tried to take things more easy, because I'm pregnant :)
I guess next time around will be less exhilarating, plus, I'll have a little child to take care of so not a lot of time to focus on my experience.

4. Feeling womanly -
It's a bit funny to write, but although I look like a pretty girly girl, usually I refer to myself and think of myself as a "person" or "human being" before I consider myself a "woman".
This pregnancy definitely made me become more in-tune with my femininity and realize it's a big part of who I am.

5. Checkups at the OB/GYN -
The funnest part! No more dropping your pants and opening your legs in an awkward position. All ultrasound checkups are external and you just have to pull the shirt over your belly. I'm definitely gonna miss that.

6. Being greeted by strangers -
Every time I go out of the house I'm getting a lot of greetings and blessings from strangers: "have and easy delivery", "good luck", "lots of health", these are only some of the things I get, and I have to say it's quite nice to get such lovely attention.

Have you found yourself missing being pregnant? If so please share.
And have a nice Sunday!

Image by: Ronen Frieman

one more maternity outfit / ?עוד אאוטפיט הריון. וזהו

2015-03-24T09:38:00.002+02:00

בוקר טוב!
נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא ילדתי. אנחנו במרחק של 8 ימים מה-due date (המשעשע שלי) וההתרגשות בשיאה.
בכל יום אני מנסה "לפנות סופית את השולחן" ומצליחה חלקית כי כמובן ברגע שסיימתי משהו צץ לו משהו חדש שצריך לטפל בו.

התמונות האלה צולמו לפני כמה שבועות טובים, כשעוד הייתי קטנה ודקיקה (הומור של הריוניות) ולפני שהכרזתי על הפסקת צילומים לבלוג. ניסיתי לתזמן את הצילומים והפוסטים המתוכננים כך שאני לא אצטרך להצטלם בחודש תשיעי כי לא ידעתי מה הוא יביא עימו והאם יהיה לי בכלל כוח להצטלם או לעשות מטלות אחרות.
חששתי שאהיה גוש אנושי שבעיקר מבלה במיטה ולא יכול לעשות כמעט כלום, לכן השתדלתי להכין מראש כמה שיותר דברים לקראת החודש התשיעי.

לאור זאת אני מאוד מופתעת מפרץ האנרגיה וההרגשה הטובה שאופף אותי כרגע.
מלבד ה"בעיה" שבתנוחות השתרעות מסוימות על הספה אני צריכה מישהו שיעזור לי להתרומם ולקום, הכל פחות או יותר כרגיל, ואפילו חלק גדול מהכאבים והדברים המציקים שהתרחשו במהלך ההריון (כמו כאבי גב, לחץ על הסרעפת) נעלמו באופן מוחלט. ואני עושה כמעט הכל כרגיל, כולל סחיבות מהסופר (יש לי איזה שריטה בנוגע לקניות של מזון, אולי נדבר על זה בהזדמנות), בישולים, כלים, ושאר ירקות.

מבחינה אופנתית, חייבת להודות שבשבועיים האחרונים (משבוע 37 ליתר דיוק) יש קצת "נפילת מתח".
אני כבר לא מסוגלת ללבוש ג'ינס הריון (שהיה אחד מהפריטים האהובים והשימושיים לאורך כל ההריון הזה) ונאלצת להסתפק בטייץ וחולצות ארוכות.
מבחינת שופינג אין על מה לדבר כרגע כי אני אוטוטו יולדת ואין טעם להשקיע בבגדי הריון נוספים.
כמו כן, אני עוד לא יודעת לאיזו גזרה אני הולכת לחזור, פלוס מה יהיו הצרכים שלי בלבוש (קיבלתי כמה התראות שאם אני הולכת על הנקה, סביר להניח ששמלות יהיו מחוץ לתחום [הכנס אמוג'י בוכה] וגם חולצות ללא כפתורים כמובן). אז אין סיבה להקדים ולהצטייד במלתחה פוסט-הריונית.

בקיצור, אני כרגע קצת כבדה אבל רעננה ואופטימית ומחכה בקוצר רוח לבאות. זה קורה בקרוב!
מה שעוד קורה בקרוב הוא פרסום של פוסט חדש ואביבי במיוחד שצילמתי עם רונן ושטיזר ממנו עלה כבר לעמוד הפייסבוק של הבלוג. stay tuned...

המשך שבוע טוב :)

אני לובשת:
חולצת פסים להריון אבישג ארבל / Avishag Arbel maternity stripe shirt
צעיף עם הדפס ציפורים LOVES, קיים גם בצבע נוסף / LOVES bird scarf
ג'ינס הריון אבישג ארבל / Avishag Arbel maternity jeans
ג'קט אופנוענים וינטג' מפריז / vintage biker jacket from Paris
סניקרס איזבל מאראנט / isabel marant sneakers

Good Morning!
We are currently a week and one day away from the due date and the excitement is in the air.
Every day I'm trying to "clear my table" and partially succeeding, since more stuff tend to come up every time I finish something.

These pics were taken a few weeks ago when I was smaller and slimmer (pregnant ladies humor) before I declared a hiatus from taking blog pictures.
I wanted to have my 9th month in clear from most duties since I didn't know how I was going to feel and if I'll be too heavy or not be able to do some things that I normally do.

To my surprise I'm feeling great! most of the aches and pains of this pregnancy (which were not a lot to begin with) actually disappeared in the last weeks and I'm feeling super energized all of a sudden. A sign that the delivery is coming close? maybe. Maybe it's just the excitement of finally meeting our son.

Fashion wise things are a little on the low side. since week 37 I'm not able to wear maternity jeans, which were my favorite item to wear during this pregnancy. So only leggings and long blouses / tunics from me. I kind of feel uninspired and not feel like buying anything - no reason to invest in maternity clothes at the moment, and also not clear what my needs will be after the baby is born and how soon will I get my figure back so I won't be stocking a post-maternity wardrobe either.

We'll just have to wait and see. In the mean time pure excitement and trying to tie more loose ends and pass the time left constructively.

Stay tuned for my next post which is a beautiful spring celebration shot by the talented Ronen Frieman.

Have a nice Tuesday
XX

my maternity photoshoot pt. II / צילומי הריון, חלק ב

2015-03-20T12:26:00.001+02:00

צהריים טובים,
בהמשך לפוסט הראשון של צילומי ההריון שעשיתי עם איטן, זה החלק השני והאחרון בסדרה שלנו.
גם האאוטפיט הזה צולם באותו לוקיישן (משתלת הגן הקסום ברשפון) ובאותו קונספט, והפעם התמקדנו בעריכה בדיטיילים הריוניים ופרחוניים.

את איטן לא הכרתי לפני הצילומים והמפגש עם צלם / צלמת חדשים הוא תמיד מסקרן ומפתיע - לא רק בהריון - וחלק ניכר מהתוצאה הסופית, מלבד העניינים הטכניים של הצילום (שחלקם הגדול לא ידועים לי), הוא הכימיה שבין המצלם למצולם, ומערכת היחסים שנוצרת, גם אם בזמן קצר, ובאה לידי ביטוי בתמונות.

מאחר והתחברנו בקלות ובטבעיות (מי שייקרא את המשך הפוסט יוכל להבין למה), החלטתי לראיין את איטן, לשמוע ממנה על השקפת העולם הצילומית שלה, ולקבץ ממנה כמה טיפים ואינפורמציה שיכולים להועיל למי שמתכננת צילומי הריון:

שם: איטן

גיל: 29

קצת רקע עלייך:
למדתי צילום וחינוך באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו חיפה. כיום אני צלמת, בעלת סטודיו בהרצליה ובנוסף גם מורה לצילום לכיתות ה׳-ו׳.
(הערת הכותבת: גם אני למדתי שם תקשורת חזותית. היוש ויצו חיפה!)

מה הביא אותך לצילום ומה מושך אותך בתחום הזה?

המפגש עם אנשים מרתק אותי בכל פעם מחדש. מתוך החיבור והאהבה לאנשים נוצרה משיכה טבעית והתמחות בצילומי משפחה, הריון, ילדים, ניו בורן ובוק בת מצווה.

איך היית מאפיינת את הצילומים שלך?

כצלמת אני מאמינה בצילום נקי ופשוט אבל בעל משמעות.
הצילומים שלי מוקפדים מאוד, מאופיינים בקווים נקיים ובעלי אופי עדין ורך, עם ניחוח אופנתי, לוקיישנים פסטורליים או צילומי סטודיו באווירה טבעית.

מאיפה את שואבת השראה לצילומים?
בלוגים, אתרים של צלמים מחו״ל, פינטרסט, מוסיקה, סרטים, וכמובן אופנה ועיצוב.

מה את הכי אוהבת לצלם?
צילומי אנשים בטבע. הדיאלוג שנוצר ביננו במהלך הצילומים מיוחד עבורי בכל פעם מחדש.
אין כמו הטבע בשיא יופיו ועוצמתו כרקע לצילומים: המרחבים הפתוחים, הצבעוניות, האור הטבעי שאין שני לו!

למה בכלל צילומי הריון? והאם תוכלי לחלוק מנסיונך כמה טיפים לנשים שמעוניינות להצטלם צילומי הריון?

לטעמי האישי, מעבר למזכרת מהתקופה המיוחדת והלא שגרתית, זוהי הזדמנות לראות כמה שאת יפה, נשית, להתחבר אל עצמך ואל הגוף שלך ולחוות חויה מעצימה שתהווה גם מזכרת למי שאת.

* זמן הצילום האידיאלי עבור צילומי ההריון הוא בשבוע 30-34 של ההריון, זה עיתוי שבו הבטן מספיק בולטת ויפה ועם זאת את מרגישה טוב, לא כבדה מדי ולא מוגבלת בתנועה.

* טיפ נוסף הוא בחירת הלוקיישן לצילומים: מתוך האופציות של בית, טבע או סטודיו, כדאי שתצטלמי במקום בו את מרגישה בנוח. צילומי חוץ מתאימים למי שמרגישה בנוח ובחופשיות אל מול המצלמה. למי שקצת "מתביישת" ומעדיפה את האווירה האינטימית מומלץ להצטלם בבית.

* עמדי ליד מקור אור טבעי: חלונות גדולים, ובנוגע לרקע: עדיפות לקיר חלק, או כורסא מעניינת. השעות הטובות לצילומים הן בבוקר מוקדם או לקראת השקיעה. בזמן זה האור עוטף, טבעי ועדין .

* מבחינת זויות צילום: רצוי להצטלם ב"גובה העיניים”, לא לצלם מלמטה או מלמעלה, זה יגרום לעיוות התמונה והגוף יראה לא פרופורציונאלי.

*השתדלי להיות עצמך מול המצלמה וככה תתקבל התוצאה הטובה ביותר.

(הערת הכותבת: אחלה טיפים גם לאיך להצטלם באופן כללי ולצילומים לבלוג אופנה.)

* מבחינת לבוש וסטיילינג: אני בדרך כלל ממליצה למצולמות שלי לבחור לצילומי הריון בשמלות בצבעים אחידים ועדינים. או כותנות לילה מחמיאות. אם אתן מעוניינות בבדים או צעיפים בחרו בבדים קלים/דקים שנשפכים עוטפים את הגוף בצורה מחמיאה. מי שמעוניינת בצילומים "חושפניים" יותר יכולה לבחור בחזייה ותחתונים שחורים.

העצה הכי טובה שאת יכולה לתת למצטלמות:

לשחרר מעצורים, להנות מהחוויה ולזרום... מזל טוב :)

שוב תודה לאיטן על הצילומים והטיפים המעולים. נתראה בצילומי ניו בורן? :)
מי שמעוניין לראות את כל החומר הצילומי יכול להיכנס לאלבום הזה.

צילומים: איטן צילום אמנותי
הפייסבוק של איטן

שבת שלום!

This is part II (and final) of the maternity photoshoot I did with the lovely Itan - you can see part I here.
We shot this outfit also in the same location and this time we focused more on the details while editing.

I did not meet or know Itan before the photoshoot, and any encounter like that is always exciting and interesting to me. I think the final result of a photo-shoot has a lot to do with the chemistry and the relationship established between the photographer and his/her human subject. And every time I take pictures with a new photographer I'm curious about what will be the outcome.

As I got to know Itan a bit better I found out that her favorite thing to photograph is people in the outdoors, so no wonder we hit it off easily and were on the same page regarding this shoot.
It also occurred to us that we both studied at the same design academy in Haifa, WIZO, I was there a few years earlier, studying visual communications (graphic design) and Itan was studying photography.

I love Itan's simple and clean approach to photography and the details and delicacy of the photos she takes. I had a great time shooting this and maybe we'll meet again for the newborn photo-shoot? :)

Big thanks to Itan, if you wanna see the rest of the photographic material please go to this album.

Photos: Itan Photography
Itan's Facebook page

Have a great weekend!
XX

pregnancy outfit in pink & grey / אאוטפיט הריון בורוד ואפור

2015-03-18T14:11:00.004+02:00

היוש!

אתם לא טועים, הבטן לא התכווצה (אלא להיפך, כרגע היא ענקית ומעיקה ביותר) פשוט חזרתי לתמונות שצולמו כמה שבועות אחורה, כשהכל היה עוד קליל וחביב ולא מאתגר לסחיבה.
למי שתוהה אני כרגע בשבוע 38, מתהלכת כמו ברווז ובעיקרון מחכה לרגע האות שאני עדיין לא יודעת מתי יהיה :)
פיניתי את היומן שלי מפגישות ודברים שקשורים לעבודה וגם מאירועים והזמנות למיניהם כי זה לא הזמן לעשות תוכניות. אז אני מבשלת קצת, מסיימת עניינים אחרונים ומטלות שאני רוצה לסגור לפני שהבייבי בא ומכינה את כל הפוסטים שיש לי בקנה. מעניין אם כולם יצליחו לעלות לאוויר בזמן..
and now we wait !

הלכתי כאן על אאוטפיט די נקי וקל ללבישה: טייץ הריוני, סריג פשוט וג'קט קל מעל הכל. בגזרת האקססוריז המשכתי עם הצבעוניות הכללית של האאוטפיט ובחרתי תיק אפור ומשקפי שמש רפלקטיביות בגווני ורדרד, סגלגל (צהבהב, ויש בהן עוד גוונים - תלוי לאיזה כיוון של השמש אתם מסתכלים).

אני מחבבת מאוד משקפיים מהז'אנר הנ"ל (ניתן לראות בפוסט הזה, הזה והזה) ואף שמדובר בטרנד, זה טרנד שממשיך כבר כמה עונות ולא נראה שהוא הולך להעלם בעתיד הקרוב. אחלה בחירה כזוג שני או שלישי אחרי שיש לכם כבר דגם אחד "קלאסי" בשחור או חום.

בגזרת הנעליים הלכתי על מראה מחוספס וקשוח, אמנם לא הופיעו הרבה בבלוג אבל מדובר באחד מזוגות ה-go to שלי בהריון הנוכחי - כשעיקר מה שאני רוצה לנעול זה נעליים עם עקב נמוך וסגירה קלה ונוחה כמו רוכסן.

המשך שבוע טוב 3>

אני לובשת:
סריג זארה (ישן) / old knit from zara
טייץ הריון אבישג ארבל / Avishag Arbel maternity tights
ג'קט נקנה בחו"ל / jacket from one of my buying trips
משקפיים של Illesteva מ-EYE LIKE OPTIC ברעננה / Illesteva sunglasses c/o EYE LIKE OPTIC
תיק קלואה / chloe paraty perforated bag
מגפונים ash, מהחורף האחרון / ash booties

Hi guys,
you are not mistaken, my belly hasn't shrunk (quite the contrary) and I haven't given birth yet. I'm just going back to an outfit that was shot a few weeks ago when everything was more light and easy to carry :)

I'm wearing here one of my go to pregnancy outfits which is pretty simple: a plain knit, maternity leggings and a light blazer-coat. The accessories are in the same color palette as the rest of the outfit: a grey bag and mirrored sunnies in the shades of pink, purple (and also a bit of yellow, depends on what direction you are looking at).

I really like these kinds of sunnies (you can see some examples here, here and here), they are trendy yet not too trendy and will continue for at least a few seasons more. I got my first pair of mirrored sunnies in 2012 and I think they are a nice addition to your collection, especially if its the second or third pair after a more "classic" frame in black or brown.

As for shoes, I went for a bit of an edgy note. this pair was pretty useful this winter since I was looking for easy to wear shoes with a low heel and a zipper.

Have a nice rest-of-the-week :)

gifts for the new mom / מתנות ליולדת

2015-03-16T13:41:00.000+02:00

היוש,
אז, עדיין לא ילדתי (כרגע האתר הזה הפך לשימושי ביותר), אבל אני מתחילה לחשוב על היום שאחרי, כמובן.
ואם הוא כולל תשורות אני לגמרי בעניין. כנראה שגם אם הוא לא היה כולל הייתי בעניין, אבל מי לא אוהב מתנות מחברים ובני משפחה.
כידוע, כפי שנהוג כבר שנים בציביליזציות מערביות - כאות הוקרה, הערכה, ואהבה לאישה שעשתה את המשימה הלא פשוטה של להיות בהריון במשך תשעה חודשים, פלוס כל הדברים האחרים שהיא עושה בשוטף, והביאה לעולם גור/ת אדם, נהוג להביא מתנה.
אז חשבתי על כמה מתנות שלא הייתי מתנגדת לקבל, התקשקשתי על זה עם חברות ואמהות טריות, וערכתי אותן ברשימה שדי מלהיבה אותי, אז אפשר לומר שאני מוכנה ללדת. אחרי הבחירות כמובן.
קדימה למתנות:

1. סלסילת מתנה של מקרונים ופרחים:
מתנה ליולדת השיקית וחובבת האסתטיקה, וכזו שמהווה אחלה שדרוג לקומבינציית ה"פרחים + שוקולד" הדי נדושה.
גילוי נאות, מאז שגיליתי את האינסטגרם הזה (חבל שאין להם אתר!) אני די באובססיה לעניין, ורק מחפשת תירוץ מספיק טוב להזמין משהו, אז מזל שיש לי לידה בלו"ז.
וכאמור עדיין לא ניסיתי את המוצרים שלהם אבל אם זה קרוב למה שנראה בתמונות, בטוחה שזו מתנה יפהפייה ומושקעת.

2. שמיכת עיטוף לתינוק:
טרנד ה-swaddeling הולך חזק בתחום התינוקות ואנחנו הולכים לתת לזה צ'אנס.
השמועה אומרת שעיטוף וכריכה של התינוק כמו זחל עוזרת לדמות סביבה סגורה ונעימה של הרחם ולהרגיע תינוקות.
זה כמובן נשמע טוב על הנייר, אבל מצריך את האקססוריז הנכונים: שמיכה בגודל המתאים, מחומרים מתאימים ולעטוף בצורה הראויה מבלי לחנוק את התינוק :)
כמובן שכמו בכל טרנד, מגוון המוצרים והאפשרויות שמתקשרים אליו הוא רחב, אז יש שמיכות רבות, מעוצבות יותר או פחות, שנשמח לקבל כמתנת לידה.

3. עוגת חיתולים:
לא גיליתי פה את אמריקה, אבל זאת נראית לי מתנה חמודה מאוד, וליצירתיים מביניכם אפשר לנסות להכין את זה בבית עבור היולדת שאתם רוצים לפנק ואז יש לזה עוד ערך מוסף (יש מלא מדריכים ברשת, פשוט חפשו בגוגל how to make a diaper cake).
למה עוגת חיתולים? כי חיתולים יקרים, ובתחילת חיי התינוק הם מצרך הכרחי, אז אי אפשר לפספס עם זה.
כמו כן, העוגות המעוצבות האלה נראות מרשימות ובדרך כלל מגיעות עם עוד כמה צ'ופרים נלווים כמו חיתולי טטרה, אאוטפיט לתינוק, צעצוע קטן, תכשירים כאלה ואחרים - ככל העולה על רוחכם או על רוחה של החברה שממנה הזמנתם את העוגה.

4. תכשיט ליולדת:
הקלאסיקה של מתנות הלידה.
בדרך כלל זה מסוג המתנות שבן הזוג אחראי עליהם, אז אם שלי במקרה קורא את הפוסט הזה: לא הייתי מתנגדת לטבעת היפהפייה הזו, ביחוד מאחר ואיבדתי את טבעת הנישואין שלי אי שם במהלך ההריון.
נראה לי כמו פיצוי יפה על הטבעת האבודה ואחלה פרגון באמצעות זהב ויהלומים לבת זוגך האהובה, שנשאה את בנך הבכור במשך 9 חודשים ארוכים וממולאי שלפוחית :)

5. ספר על הורות או: איך הצרפתים מגדלים ילדים - Bringing Up Bébé:
הקרדיט לסעיף הזה מגיע לרונה, שהזמינה עבורי את הספר הזה כמתנה.
למען האמת אולי הוא עדיף אפילו כמתנה לקראת הלידה, כל עוד יש להריונית זמן לקרוא בנחת וברוגע.
אנחנו כבר יודעים שהצרפתים מתלבשים יותר טוב מאיתנו, אז מסתבר שהם יודעים גם לגדל ילדים בצורה מוצלחת למדי. They have it all!
אני כרגע בעמודים הראשונים, שמדברים על איך ההריון הצרפתי שונה מההריון האמריקאי (הצרפתיות, כך עולה, אוכלות גם מזונות "אסורים" כמו סושי, אויסטרים וגבינות לא מפוסטרות במהלך ההריון, משתדלות לא להעלות יותר מדי במשקל, ובגדול נוקטות גישה נונשלנטית ולא היסטרית כלפי מצבן כשהן "מחכות לילד"), אם לסכם בקטנה, הספר נראה מבטיח ואני מקווה להספיק כמה שיותר ממנו לפני הלידה. דיווחים בהמשך.

6. ארוחת סושי מוזמנת מראש:
אחד הדברים שאני מחכה להם יותר מכל, הוא לחזור לאכול סושי.
מתה על סושי ומתגעגעת למסורת ה-sushi night שהיתה לי ולבעלי פעם, לפני שהפכתי לכדור אנושי.
לכן הייתי שמחה לקבל כרטיס מתנה לארוחה זוגית במסעדת הסושי האהובה עלי - שהיא במקרה FU SUSHI בתל אביב.
או לכל מסעדת סושי נחמדה אחרת, בתכל'ס.

7. בגדי תינוק:
בטוחה שנקבל כאלה לא מעט, ואם כבר בגדי תינוקות אז שיהיו בסטייל, בכל זאת, בלוגרית אופנה מגדלת דור המשך:
כל דבר מבייבי גאפ ישמח את ליבי, ואם אתם בין קרובי או מכרי בחו"ל אז משהו שיקי מ-petit bateau.

8. שירותי נקיון:
לא שאני רומזת שהיולדת היא זו שאחראית לנקיון הבית (אצלנו בבית יש חלוקה די שווה בנושא הניקיון וכל אחד תורם את חלקו), אבל אחרי הלידה אני מתארת לעצמי שגם בן הזוג יהיה קצת הלום ועמוס אז אפשר להקל גם עליו ולהעניק לזוג ההורים הטריים שירותי ניקיון בדירה על חשבונכם.
מתנה מתחשבת ומועילה.

9. כרטיס מתנה לחנות הבגדים או לאתר השופינג האהוב על היולדת:
מתנה סופר שימושית וכייפית שתבוא לידי שימוש כמה שבועות אחרי הלידה, כשהיולדת כבר התאוששה ומתחילה לזנוח את בגדי ההריון. כמו כן, זה השלב שבו התינוק מקבל המון בגדים ומתנות, אז למה לא להתייחס גם את לאם הטרייה ולתת לה מתנה שהיא רק בשבילה?

אלה היו תשעת הרעיונות שלי למתנות חמודות ליולדת ולרך הנולד.
מקווה שקלעתי במתנות (בכל זאת עדיין לא ילדתי) ואולי גם עזרתי לכם לחשוב על רעיון למתנה מגניבה למישהי קרובה ללבכם שילדה או יולדת בקרוב.
מי שכבר ילדה מוזמנת לחלוק עוד רעיונות של מתנות יצירתיות ושימושיות שהיא קיבלה, כפרגון ליולדות שבדרך.

bandana & stripes / בנדנה ופסים

2015-03-13T09:37:00.000+02:00

שישי שמח!

קודם כל תודה גדולה לרונן פריימן על הצילומים הללו, וחכו לעוד פוסט מעניין בלוקיישן יפהפה שצילמנו ביחד.

מתחילים להתקרב ל-due date בצעדי ענק: נשארו עוד משהו כמו 20 יום, אם אכן בוטן יחליט שהוא לא ממהר לשום מקום, אבל זה לגמרי תלוי בו, אם בא לו לצאת מחר הוא יוצא מחר ואף אחד לא יכול לעצור אותו. אהההההההההה!!!!!!!
אני בשבוע 37, שמבחינה רפואית אומר שהעובר השלים את גדילתו ברחם ואם לידה מתחילה מעכשיו והלאה זה בסדר גמור. בזמנך הפנוי מה שנקרא...
אבל לאמא יש עוד כמה פוסטים בקנה, ודברים אחרונים לסדר בתיק לבית החולים אז היא ממש מקווה שלא תהיה חננה ולא תמהר לצאת בימים הקרובים. תודה.

מבחינת חודשים אני כבר בתוך חודש תשיעי, שפתחתי אותו קצת חלושעס למען האמת.
הבטן סופר גדולה וכבדה, ולי יש אנרגיה של אישה בת 100. בעצם, יש מצב שיש לה יותר אנרגיה ממני כי אין לי אנרגיה בכלל.
תוסיפו לזה גם הצטננות / וירוס שחטפתי לפני יותר משבוע ואני עדיין מנסה לנער מעליי ותקבלו בחורה קטנה ומעוררת רחמים, עם כדורסל ענקי בבטן וערימת טישואים שמסתובבת איתה בכל מקום.

כדי לשמור על המורל אני מנסה להאחז בכמה דברים שעוד נותרו לי:
1. אוכל - מה שקורה בשבועות האחרונים זה בעצם רכבת אוירית של מזון שנכנסת לי לגוף.
כמו מכור לעישון שמצית סיגריה בסיגריה, אני מסיימת מנה ועוברת למנה באה. ארוחת צהריים ממוצעת מורכבת כרגע משלוש ארוחות צהריים והלסת שלי לא נחה לרגע. אני מתפלאת איך אני יכולה להיות רעבה ולחפש משהו לאכול בכל רגע נתון. מדהים!

2. אופנה - הרבה ללבוש אני לא יכולה, אבל אני עדיין אוהבת ומתעניינת בטרנדים ושמחה שבמסגרת המגבלות הצלחתי ליישם באאוטפיט אחד שניים מהם: הטרנץ' הקליל וצעיף הבנדנה.
את גרסאות הבנדנה ראינו כבר בחו"ל לא מעט בחודשים האחרונים (כאן, כאן, כאן וכאן. למשל) ולמרות שזה מקצר / מעלים את הצוואר, זה ממש עשה לי חשק.
בינינו, גם אין לי כרגע מותניים אז עוד איבר יותר או פחות... מה זה משנה.
בקיצור אני די מבסוטה מעצמי שגם במצב צבירה של ממותה ובאנרגיה מינימלית אני מצליחה להיות on trend. ההנאות הקטנות של החיים.

ולא אסיים את הפוסט בלי להכריז על הזוכות בכרטיסי מתנה לשופינג ב-LOVES, מזל טוב ל:
הדס חייט
סווטה פרונטון
יעל קריידרמן
תודה מקרב לב לכל מי שהשתתפה, הייתי שמחה לתת מתנה לכל אחת מכן, אבל לאור ההענות הגדולה הייתי נשארת בלי סטוק :) לאב יו 3>

אני לובשת:
טרנץ' קליל LOVES (זמין במידות S, M אני לובשת סמול) / LOVES trench
חולצת פסים מחו"ל / stripe shirt bought in a random store abroad
צעיף בנדנה זארה / zara bandana scarf
תיק גוצ'י / gucci disco bag

תהיו בריאים, תהנו מהסופ"ש.

Happy Friday :)
So, I'm about 20 days away from my due date, so it can actually be any day now.
Baby has come full term, and if I go into labor it's completely OK, but I still have some stuff I need to do so I hope peanut will not be in a big rush and that I still have at least a week or more to prepare and finish my tasks.

Energy wise, I started month number 9 very low.
The belly is big and super heavy and on top of that I got some virus / cold that I'm trying to shake off (for more than a week now) so I'm feeling a bit down and tired.

To keep moral high I'm holding on to 2 things:
1. Food -
I've been eating like crazy and pretty amazed of myself. I finish one meal and than start another, my jaw never rests and I can never have enough food. Yumm!

2. Fashion -
I can hardly wear anything at this point, but I'm still into trends and even managed to incorporate 2 of them in this outfit: the light trench and the bandana scarf.
We've seen a lot of bandana scarves in street style photos in the last few months (examples: here, here, here, and here) and even though it makes your neck kinda disappear I really like it.
Also, I have no waist at the moment, so throw in no neck, it's fine by me.

Huge thank you to Ronen Frieman for the lovely photos, we shot another post in a beautiful location so wait for it :)

Have a nice weekend
XX

how to prepare for pregnancy and labor / איך להתכונן להריון וללידה

2015-03-09T10:56:00.002+02:00

אולי זה יישמע לכם די מוזר אבל ההריון הזה תפס אותי, במידה מסוימת, עם המכנסיים למטה.
בהחלט צריך להוריד את המכנסיים כדי להיכנס להריון, ולא הרבה יותר מזה (לא ניכנס לדיטיילים גרפיים), אבל משום מה הדבר הזה נתפס בעיניי כמו משהו יותר מורכב והייתי בטוחה שהדרך אליו תהיה פתלתלה ויהיה לי זמן להתרגל לרעיון ולהיערך.

במבט לאחור לא הייתי מוכנה להריון הזה מאספקטים מסוימים, ועל אף שאני כבר לגמרי בגיל המתאים פלוס, ובגדול הנושא כבר תוכנן לשנה הנוכחית, זה עדיין הצליח להפתיע אותי.
אני אפילו זוכרת שכשקניתי את הערכה לבדיקת הריון התעצבנתי על זה ביני לבין עצמי בקופה, כי הייתי בטוחה שאני מבזבזת סתם 30 ש"ח ואין מצב שאני בהריון.
ואז עשיתי פיפי, וצפיתי בשני הקוים מופיעים. ולמען האמת הייתי די בשוק ולא היה כל כך ברור לי מה לעשות.

אז לטובת מי שמצאה או מוצאת את עצמה בהרגשה דומה לשלי, או שיותר נכון - מי שמעדיפה להרגיש בשליטה ובמוכנות בעת שהיא מקבלת את הבשורה המשמחת - הנה כמה טיפים מנסיוני על איך אפשר להתכונן ולהיערך בצורה טובה לעניין:

1. ביטוחים רפואיים -
הנושא החשוב והמרכזי בהיערכות מבחינתי.
לצערי לא היו לי כאלה עם תחילת ההריון, ואחזתי רק בכרטיס "רגיל" של קופת חולים מכבי.
בהמלצת חברה ניגשתי מיד לשדרג את החברות במכבי ל"מכבי שלי" ועל אף שיש תקופת המתנה לחברי הקופה, סיימתי אותה לפני כחודש וכרגע אני מתכננת על צ'ק כיסוי הריון ולידה, שבא לי מצוין לקראת הוצאות הלידה הגדולות (כגון מלונית באיכילוב, ציוד להנקה וכו').
בדיעבד חבל שלא הצטרפתי כמה חודשים מראש ואז הייתי מנצלת את הביטוח הזה לעוד דברים במהלך ההריון, ששילמתי עליהם מכיסי ללא קבלת החזר כלשהו.
בנוסף ל"מכבי שלי" עשיתי גם ביטוח בריאות פרטי, שדורש תקופת המתנה גדולה עוד יותר ולצערי הוא לא יהיה רלוונטי להריון הזה, וחבל.
למה צריך את הביטוחים האלה?
כל בדיקה יוצאת דופן שלא כלולה בביטוח הרגיל בקופת החולים, התייעצות עם רופא פרטי או סקירה שתרצו לעשות באופן פרטי עולה הון עתק.
הביטוחים האלה נותנים החזרים משמעותיים ואם מפעילים שני ביטוחים ביחד אפשר להגיע לפעמים להחזר כמעט מלא.

2. להתחבר לבת משפחה/חברה שילדה לא מזמן או נמצאת בשלב מתקדם יותר של ההריון -
בחודשים הראשונים להריון יש חשש גדול מהפלה והמוסכמה הכללית אומרת שמומלץ לא לספר לפני שבוע 12 או 13.
יש מי שמספר לאומה לפני כן, אבל אם את נמנית על אנשים כמוני, שחיכו עד אחרי הסקירה הראשונה כדי לבשר את הבשורה, תמצאי את עצמך עוברת תקופת המתנה די מתסכלת ומורטת עצבים וגם מלאה בשאלות. כי קורה הרבה, והכל חדש!
למזלי גיסתי ילדה לפני חצי שנה בן ראשון, והיא היתה הקו החם שלי בכל הנוגע להריון ולידה.
כשערימות דפי ההפניה לבדיקות התחילו להתבלבל היא עשתה לי סדר בבלגאן, היתה על "חיוג מהיר" בווטסאפ כשהתלבטתי לגבי מיחושים שונים ודאגה להרגיע אותי כשנלחצתי מדי פעם.
וכמובן שהיא ממשיכה לענות על כל שאלות הקיטבג שיש לי ולחלוק מנסיונה גם עכשיו.
אז בהזדמנות זו - תודה אריאלה!

3. חומצה פולית ובדיקות גנטיות -
רצוי ליטול חומצה פולית מראש, מספר חודשים לפני הכניסה להריון (ממשיכים לקחת במהלך ההריון), למה?
על זה תוכלו לקרוא באתר משרד הבריאות.
את זה דווקא עשיתי, אבל מה שלא עשיתי זה בדיקות גנטיות שבפועל התבצעו בשלהי חודש שני ותוצאותיהן התקבלו כשהייתי כבר כמעט בחודש רביעי. קצת מפספס את הפואנטה.
החלטתם להיכנס להריון, גשו קודם לבצע את הבדיקות האלה.

4. להתרחק מאנשים שליליים ומסיפורי זוועות של הריון ולידה -
תמיד יהיה מישהו בעבודה או מבין החברים או בפורום כזה או אחר באינטרנט שיש לו סיפורים מסמרי שיער ומצמררים.
בעודך מנסה להתרגל לשינויים בגופך ולדבר הענק שעומד לקרות בחייך, הדבר האחרון שאת צריכה זה גישה שלילית, אז אני מציעה לשמור מרחק מהמלחיצים ולהתמקד בעניינייך יחד עם מי שיודע לחזק, להבין ולהכיל. בטוחה שיש גם כאלה במעגל האנשים שאת מכירה וקל לזהות אותם.

5. אוכל / תזונה -
לא ציינתי את זה כאן עד כה אבל במהלך החודשים הראשונים להריון נעזרתי בשירותיה של דיאטנית.
ההתחלה של ההריון היתה בעייתית בנושא האוכל וכללה אצלי בחילות קשות וירידה במשקל, דבר שהלחיץ אותי מאוד וגרם לי לפנות לעזרה מקצועית.
כמה מפגשים החזירו אותי לתלם עם תפריט יומי שקל לעקוב אחריו ורעיונות לארוחות ולמזונות בריאים ומתאימים במיוחד לתקופת ההריון.
בנוסף, תמיד אהבתי וידעתי לבשל אבל ההריון הזה שיכלל את הבשלנית שבי.
אין כמו אוכל ביתי שבישלת במו ידייך ואת יודעת שהוא טרי, נקי ומוכן באהבה. זה האוכל האידאלי להריון.
לכן, כדאי להגיע להריון עם ארסנל מתכונים למאכלים אהובים, מנחמים ולא מסובכים שיהיה לך כיף להכין ועוד יותר כיף לזלול (או שפשוט תעשי רגשי לאמא שלך ו/או לחמותך ותגרמי להן לבשל לך בכל התקופה הזו. אבל אני תמיד הייתי בעד עצמאות. וגם אמא שלי גרה די רחוק :)).
כמו כן, מי שמכורה למשקאות קלים למיניהם (כמוני), הייתי מציעה להתחיל מראש לצמצם מינונים כדי שהגמילה בהריון לא תהיה כל כך קשה (דיאט קולההההההההה. אני מרשה לעצמי 2-3 כוסות בחודש אבל זה כמובן הרבה פחות ממה ששתיתי קודם).

6. קורס הכנה ללידה -
אחד הדברים שעשיתי עם בעלי ושאנחנו מרגישים שחיזקו אותנו ונתנו לנו כלים ובטחון להתמודד עם הדבר המפחיד והלא נודע שנקרא "לידה ראשונה", הוא קורס הכנה ללידה של מכבי.
את הקורס עשינו בסניף מכבי ברח' אורה ברמת גן והוא הועבר ע"י הפיזיותרפיסטית לאה רובין והמיילדת הבכירה ענת עצמון. שילוב מעולה בעיניי.
אמנם עדיין לא עברנו את הלידה אבל כל השאלות והתהיות שהיו לי לפניו נענו במהלכו אפילו לפני שהספקתי לשאול אותן. בקורס נכחו כ- 5-6 זוגות, האווירה היתה סופר אינפורמטיבית אבל גם קלילה ומשועשעת ומבחינתנו לפחות זה היה אחד ההיילייטים של ההריון.

7. חיות מחמד -
לקינוח, סעיף מליון הדולר!
מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות יודע שיש לנו חתול, ציון, והוא די בעייתי.
בלי להיכנס לכל השריטות הנפשיות והבעיות הפסיכולוגיות שיש או אין לו, זה אחד הדברים שאנחנו קצת חוששים ממנו לקראת הגעת התינוק.
עם זאת, אנחנו לא מהאנשים שחלילה יזרקו את חיית המחמד מהבית לפני הלידה ומתכוונים לתת לחתול צ'אנס להסתדר עם הבוטן ומקווים לטוב.
כמובן שלקוות זה לא מספיק אז אנחנו כבר נערכים באמצעות מספר כתבות שמצאתי ברשת: כתבה, כתבה, כתבה.

אז אלה היו הטיפים שלי שמתבססים על נסיוני בהריון שאני מתעדת פה כבר כמה חודשים.
מאחלת לכן הריון בריא ונעים, ולידה קלה (גם לי)!

*הפוסט מוגש בחסות קופת חולים מכבי. כל החוויות והרשמים הם שלי בלבד.

אל תשכחו לחזור לכאן בקרוב ולגלות מי הזוכים בהגרלה בכרטיסי מתנה לאתר השופינג LOVES
שבוע מוצלח :)

Hi guys.
I've had this post on my mind for a few months now and I'm glad to finally share it.
It will maybe sound strange but this pregnancy caught me a bit by surprise: I know. it's not a teenage pregnancy, and I'm definitely the right age (and more), and me and my husband discussed it before and talked about getting pregnant this year, but... for some reason I was still a bit overwhelmed when I did the home pregnancy test and did not expect it to be positive. And I could have done more to prepare myself.
So here's my tips:

1. Get your medical insurance(s) sorted -
This is the part where I was least prepared, I should have gotten my private insurance much earlier (it has a waiting period of one year) and also upgrade my HMO membership earlier.
These insurances can save you a lot of money so I think they are a must and I definitely needed to get it sorted earlier.

2. Find a family member or a friend who just gave birth or who is expecting and due to give birth before you -
These 9 months are gonna be exciting and filled with a lot of new things. You might be a little anxious in the beginning because of the fear of miscarriage and you might not wanna tell people until the first trimester, which is the roughest, will be over.
So that's why you need a good support system by a close friend/relative who has been there and can help you know your scans, answer your dumb (some of mine were really dumb) questions, and take off some of the pressure. Thanks to my sister in law Ariela for being there!!

3. Folic Acid and pre-conception tests -
You should take folic acid a few months before getting pregnant (ask your doctor about this), and also it's customary to continue taking it during pregnancy.
In Israel it's recommended to do genetic tests before you get pregnant - which I did only in my third month in - so ask your doctor about what tests you should do beforehand too.

4. Stay away from negative people -
You'll always bump into people who have horror birth stories and others that will try to get you to panic or feel anxious. I'm sure they don't mean that on purpose but it's just how they are so I highly recommend to keep your distance, and find a nice company of friends who will support and empower you during this pregnancy.

5. Food / Nutrition -
In the beginning of my pregnancy I had severe nausea and even lost some weight. That's why I took the help of a nutritionist who got me back on track within a few weeks time with a great and easy daily diet to follow, and some nice recipe and food ideas that are especially good for pregnancy.
I also suggest developing a little arsenal of recipes that are easy to prepare and you'll love to make (and eat!).
During this pregnancy I eat less and less outside, because I think home cooking is the healthiest and cleanest, and found myself making a lot of home cooked meals.
I think it even developed my cooking skills a bit :)
Also, if you're addicted to sodas (like me) I suggest starting your rehab before you get pregnant otherwise it's gonna be rough going cold turkey. Oh, how I miss my diet coke! I allow myself 2-3 cups a month but it's much less than I used to.

6. Attend a birthing class -
This was definitely one of the highlights of this pregnancy.
I attended it with my husband in a small group of 5-6 other couples who are expecting their first born. The guides were a physiotherapist and a nurse-midwife, both very experienced and overall great people.
It helped a lot alleviating most of the pressure and concerns regarding the first labor, gave us a lot of helpful information and tips, and was overall a fun, productive and nice experience. I highly recommend taking such class on your second trimester.

7. Prepare your pets -
Ha! If you follow me on instagram you probably know we have a cat. A bit problematic cat, but we love him to bits and would never think of kicking him out before the baby arrives (like some people do).
But, as he is somewhat aggressive in nature, and our son's health and security is a top priority, of course, we started looking into how to prepare him for the big change.
We are following tips I found here, here and here, and hope that by doing so the cat would be less shocked and surprised by the change, and welcome the new born nicely. Let's pray!

I wish you a healthy and easy pregnancy, and also a positive birth experience!
XX

Fashionpea is 7 / אפונה בת 7 (וחודשיים)! המתנות מחכות בפנים

2015-03-03T13:33:00.000+02:00

אפונה בת 7 (וחודשיים)!
הולי מולי.
וכרגיל הבלוגולדת לעולם לא נחגג פה בתאריך המדויק אלא תמיד באיחור. נו אתם כבר יודעים. שבע שנים וחודשיים... לא נמאס לכם ממני? סתם, אני ממש מקווה שלא!

הפעם פוסט היומולדת יהיה קצר וקולע בלי נאומים חוצבי להבות, כי יש לי עוגה בתנור. ליטרלי.
השנה היתה עבורי נעימה במיוחד מבחינת בלוגינג: תמיד עשיתי את הבלוג הזה מרצוני ולהנאתי אבל בחודשים האחרונים ההנאה היתה גדולה מהרגיל, ויש לי הרגשה שזה קשור לבייבי החדש שלי LOVES, ולבייבי שמתכונן להשקתו בקרוב.

הקמת החנות האינטרנטית והמעבר לעבודה עליה במשרה מלאה היתה ללא ספק סגירת מעגל רצינית ביותר בנושא הפלרטוט הבלתי פוסק שלי עם אופנה בעשור האחרון ומבחינתי העבירה את הבלוג והעיסוק שלי בתחום לפסים הרבה יותר מקצועיים, כמו שתמיד חלמתי.

ולגבי הבייבי השני שבדרך - בדרך מופלאה ולא צפויה (אני לפחות לא ציפיתי לזה), עוד לפני הגעתו לעולם עוזר לי להתחבר עם קוראים רבים ברמה אישית ועמוקה יותר, ולשוחח על הדברים החשובים באמת, מתובלים בקצת אופנה.
תודה רבה מעומק הלב לכל מי שקורא פה, מתעניין ומגיב.
עשיתם לי את השנה האחרונה להרבה יותר עשירה ומלאה, תודה על התמיכה האדירה, הפרגון, השיתוף מנסיונכם והטיפים המעולים שחלקתם במהלך כל שלבי ההריון הזה. ועל כל המיילים המקסימים וההשתתפות בחוויה החדשה והיחודית הזאת. אתם מקסימים!

ולחלק המתנות, כי יומולדת זה לא יומולדת בלי מתנות -
שמחה ביותר לפנק 3 מהקוראים כאן: לא אחד, לא שנים - שלושה! במתנות מהחנות האינטרנטית שלי LOVES. יאי!
שלושה מכם יוכלו לזכות בכרטיס מתנה בסך 200 ש"ח לאתר ולבחור מה שעולה על רוחכם (למשל ג'קט הפארקה המעולה שאני לובשת בתמונות לעיל).
כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאתר ולהירשם לניוזלטר בתחתית העמוד מצד שמאל.
זה הכל.
מי שכבר נרשם בעבר לניוזלטר של LOVES נכנס אוטומטית להגרלה ולא צריך להירשם שוב.

ניתן להשתתף עד יום ד' 11.3 בחצות.
שימו לב שאתם נרשמים עם כתובת מייל שאתם זמינים בה - אליה תקבלו את ההודעה בדבר הזכייה (במקרה שזוכה לא התייחס להודעת הזכיה ולא יצר קשר תוך שבוע ימים מקבלת ההודעה שלי, הפרס יעבור לזוכה הבא).
שמות הזוכים יתפרסמו כאן בסופ"ש הבא.

לכבוד היומולדת בחרתי ללבוש אאוטפיט מגניב, נוח ויומיומי, שמייצג את נקודת המבט שלי על סגנון אישי בתקופה האחרונה - בגדים שעובדים בשבילך.

אני לובשת:
ג'קט פארקה LOVES (זמין במידות סמול ומדיום, אני לובשת סמול) / LOVES parka
שמלה זארה (ישנה) / old zara dress
תיק מנומר LOVES (כרגע אזל מי שמעוניינת יכולה להירשם לקבלת עדכון) / LOVES leopard bag
מגפונים וגרביונים נקנו בחו"ל / booties and stockings bought abroad

אז שיהיה בלוגולדת שמח והמשך שבוע מצוין
שולחת את אהבתי ונתראה בקרוב!

Happy happy birthday Fashionpea!
As usual, I'm celebrating my blog's birthday a little late (the actual date is in the beginning of January) but you have to forgive me since I have a huge bun in the oven at the moment.

So, what's my conclusion of 7 years and two months of fashion blogging?
I've always enjoyed my little online spot, and had fun creating content and interacting with you guys but the past year was one of the best.
It might have to do with the fact that this is the year I launched my online shop, and took my fashion hobby to a professional level. It has come full circle and I can't be happier.

Also, my pregnancy made us (you and me) connect on a much deeper level, which I did not anticipate and was a lovely surprise.
I'm thankful for each and every one of you for reading here, sharing your ideas and thoughts, commenting and encouraging me. I don't take this for granted and I'm so happy you are a part of this pregnancy experience and rooting for me all the way. You are the best!

Here's to many more years of fun blogging and great readers and community.
Cheers to you!

Have a good week and see you soon
all my love,
XX

my maternity photo shoot / צילומי ההריון שלי

2015-02-27T09:33:00.000+02:00

בוקר טוב ושישי שמח!

כפי שציינתי בפוסט הקודם, בתחילת ההריון (וגם באמצע שלו) לא הייתי בטוחה אם אעשה צילומי הריון ולא נתתי לנושא הרבה מחשבה.
מהצד (של הרווקה, או הנשואה בתחילת דרכה ללא מחשבות על ילדים) זה היה נראה לי קצת קיטשי, ומאחר ואין לי שום עצם רומנטית או נוסטלגית בגוף חשבתי לוותר.

מה גם שהרבה מהצילומים בז'אנר כוללים בטן חשופה והעמדות של בן הזוג שמהיכרותי איתו יכולות להעיק עליו, ומאחר ואני בהריון בשיא החורף ידעתי שבטן חשופה לא תהיה פה (זה גם פחות הסטייל שלי), וגם שאני נותנת לבעלי היקר פטור מהסיפור הזה.
הוא היה לגמרי נוכח וקשוב בכל שלב בהריון, ועדיין ממשיך להיות כך, אבל בצילומים סיכמנו שאין הכרח שישתתף.

איטן, הצלמת המקסימה והנעימה שהנציחה את רוב שמנמנותי בשלהי חודש שמיני, הצליחה לעניין אותי די בקלות בצילומים, תוך כדי זריקת המילים "משתלה" ו"פרחים" לחלל האוויר.
ואז בן רגע, כל הקונוטציות של קיטש ושמאלץ התפוגגו ונשארנו עם קונספט שאני מאוד יכולה להתחבר אליו: בילוי במשתלה יפה בין צמחים ופרחים. שום דבר רע לא יכול לצמוח מזה.

מבחינת לבוש הלכתי על שני אאוטפיטים בנוסח "בת המושב הרומנטית" (רומנטית מבחינה סגנונית) ובחרתי בשמלות עדינות בשילוב קרדיגנים רכים ומגפונים חומים ומחוספסים בתור קונטרסט.
השמלות שנבחרו הן שמלות ישנות מארוני הפרטי והפרה הריוני שבדרך פלא הצלחנו לשפצר שהן תעלינה עלי ותתאמנה לצילומים. בתכל'ס בסביבה פורחת שכזו הכל עובד ומצליח.

תודה רבה לאיטן על הצילומים הסופר מהנים. ראיון עם איטן הכולל טיפים לצילומי הריון יתפרסם בקרוב בבלוג.

צילומים: איטן צילום אמנותי
הפייסבוק של איטן

לוקיישן: משתלת הגן הקסום ברשפון (תודה!)

*** במיוחד לקראות הבלוג, אם תהיו מעוניינות להצטלם אצל איטן (מומלץ!) תהנו מ-10% הנחה על עלות הצילומים.
פרטים נוספים אצל איטן.

שיהיה סופ"ש נעים.

I think I already mentioned before, when I started this pregnancy I wasn't sure I was gonna have a maternity photo-shoot.
From the side (of the single girl, or the married one with no plans for kids yet) these kind of shoots look a bit kitsch and since I'm not a romantic person I didn't think I'll care for that.

Also I wasn't ready to expose my belly (it's the middle of the winter here! and we shot in a pretty chilly day) and also I gave my husband a break from posing for this since he's been there all the way during this pregnancy, but these kind of activities are just not for him.

Luckily I got to meet the lovely photographer Itan, who easily got me on board the shoot by throwing the words "flowers" and "nursery". I knew I was definitely in because, hey, what can grow wrong from a fun couple of hours surrounded by beautiful plants?

I decided to wear two outfits of a "romantic country girl" theme, and used a few delicate dresses I already had in my closet and somehow managed to make them work with my huge belly :) Added fluffy cardigans and some rugged boots as contrast and that was the styling.

Thanks to the sweet Itan for such a fun shoot.
*** Only for Fashionpea readers: If you wanna get your pictures taken by her (I highly recommend) you can get a 10% off.

Photos: Itan Photography
Itan's Facebook page

The photos were taken at the Magical Garden nursery in Rishpon.

I'll post soon the rest of the shoot plus a little interview with Itan and tips on maternity photo-shoots, so stay tuned.

Have a fun weekend
XX

bump diaries: week 33 / אפונה בהריון: שבוע 33

2015-02-25T11:35:00.001+02:00

בוקר טוב!
בעודי רצה קדימה עם ההריון - אוטוטו נגמר ויש לי עוד הרבה תוכן להספיק בעניינו - קבלו את סיכום שבוע 33 החביב, שכבר עבר אבל לא נשכח:

שבוע הריון: שבוע 33

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דוריאן (מישהו יודע מה זה??)

איך אני מרגישה: בסדר גמור. עייפה. כבדה. כל התשובות נכונות.
התחלתי לקום פחות בלילה לשירותים ואני ישנה די טוב, נראה לי שפשוט הגוף שלי כל כך עייף בסוף היום שלא מזיז לו מכלום, הוא רוצה לישון.
חוצמזה אני מרגישה קצת לחץ, שלא אספיק את כל מה שאני מתכננת בהריון הזה, ואת כל הסידורים שאני רוצה לעשות בעסק לפני שאני פותחת בשעה טובה את העסק של חיי: להיות אמא.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. הלהיטים הנוכחיים בתחום החטיפים הם דגן תפוח מתוק (AKA "שלווה"), אני יכולה לחסל חבילה שלמה של הדבר הזה בלי לשים לב בכלל. מלבדו הפייבוריטים הם שוקולד (הכנתי לא מזמן נקניק שוקולד וזה פשוט מעולה), טוסט עם גבנ"צ, פסטה ברוטב עגבניות קלאסי, וכל מאכל פשוט עם טעמים ברורים ולא מתוחכמים.
בקיצור, מה שייערב לחיכו של ילד בן 5, סביר להניח שיתאים לי לגמרי.

מה מפריע לי:
שהתחלתי קצת לחשוש מהלידה, דבר שדי התעלמתי ממנו עד היום.
אני בנאדם שלא משתגע על אי וודאות, ועצם העובדה שאני הולכת ללידה בפעם הראשונה בלי לדעת בכלל מה זה ציר (מבחינת ההרגשה), מה הולך לקרות ואיך ישתלשלו העניינים קצת מחרפנת אותי.
המיילדת בקורס הכנה ללידה אמרה על זה: "אני מבינה שאת היית שמחה להתחיל מלידה שניה, אולי עדיף שלישית". מה שנכון נכון. נקווה שיהיה בסדר.

המרענן הרשמי של שבוע 33:
צילומי הריון שעשיתי עם הצלמת המקסימה איטן.
את התוצרים המצולמים ואת הסיפור מאחוריהם תוכלו לראות כאן בקרוב, מה שכן אומר בקצרה שלפני הפגישה עם איטן לא הייתי בטוחה שאעשה צילומים כאלה, ואני ממש שמחה שעשינו.
הצילומים נעשו, בעצת איטן, בעיתוי טוב מבחינת ההריון, וגם בחרנו לוקיישן והחלטנו על אוירה שהתחברנו אליה שתינו אז הכל זרם בטבעיות ולא היא כרוך במאמץ מיוחד. And that's the way I like it.

שבוע 33 מבחינה אופנתית:
נכחתי בתצוגת האופנה של גולף - קצת לא הייתי בטוחה איך זה ירגיש להיות באירוע כזה עם כרסי בין שיני, וביקשתי במיוחד מושב מעבר למקרה שאצטרך דחוף לעשות פיפי אבל הכל היה בסדר, השלפוחית התנהגה כראוי, ומזנון הפירות והגרנולה לפני התצוגה היה מעולה, ביחוד התותים (אני יודעת, כי אכלתי חצי ממנו).
מבחינת התצוגה אהבתי בעיקר את מה שראיתי בתחילתה, דגמים לבנים שנראו טוב ועם הרבה דיטיילים, אם יורשה לי להמר על סמך התרשמותי אני מאמינה שאלו לא הדגמים המסחריים של הרשת ושכנראה יימכרו בכמויות קטנות ובמחירים גבוהים.
אם מצאה חן בעיניכם השמלה שבתמונה, בטח תאהבו את החצאית הזאת של LOVES שהיא מרהיבה, סופר איכותית, ונמצאת עכשיו בסייל.

למה אני מחכה:
הייתי אומרת שאני מחכה ללידה, אבל בו זמנית קצת חוששת ממנה.
בכל מקרה, הייתי ממש רוצה כבר להכיר את הבוטן, לראות איך הוא נראה במציאות ולא בצילומי אולטרסאונד ברורים ככל שיהיו ולהבין מי זה גור האדם הזה שכרגע נמצא בגדר תעלומה של תנועות ובעיטות חמודות בבטן.

המשך שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
The weeks go by so fast, and I still have a lot of content I want to share before this pregnancy ends, so here's my 33 weeks summary:

Pregnancy week: week 33

Baby is the size of a: Durian

How am I feeling:
Fine. Tired. Heavy. All of the above.
I actually started to wake up less and less during the night, and I'm sleeping pretty good. I guess by the time I get to bed (around midnight) my body is so exhausted that it just wants to sleep and doesn't care about anything.

What am I eating:
Everything. In the snacks department I'm really into sweet puffed corn, of course I'm still craving chocolate (made a "chocolate salami" the other day - it's delicious).
These days I mainly like eating simple foods with distinct flavors. like pasta with a classic tomato sauce. I guess anything a 5 year old child will want to eat, I'll want it too.

What bothers me:
I'm a bit anxious about giving birth.
Haven't put too much thought into it but as my due date approaches I'm starting to freak out a bit. I usually like knowing what I'm getting into so this first experience is a bit intimidating, but I hope it will be all well.

Exciting stuff in week 33:
Did a maternity photo-shoot with the lovely Itan.
You will soon see the results of our collaboration which was fun, easy going and effortless.

Week 33 - fashion wise:
I attended a fashion show of a big Israeli fashion brand - Golf.
At first I thought it wouldn't be so nice to attend such an event with my huge belly, and asked for an isle seat in case my bladder acts out.
But it was actually nice, bladder on its best behavior, and the granola and fresh fruit buffet was excellent (I should know since I ate half of it). The fashion was nice too, especially the first part of the show.

What I'm waiting for:
I'd say I'm waiting to give birth, but I'm kinda scared.
I'm mainly just waiting to see our little peanut, in real life, and get to know this human cub which is a big mystery of cute little kicks inside my belly at the moment.

Wishing you a good rest-of-the-week
see you soon
XX

pregnant teddy bear / דובון בהריון

2015-02-22T10:36:00.000+02:00

היוש!
חוזרת אחרי העדרות קצרה, מכינה אתכם לחופשת הלידה שלי.. חח :)
סתם, אני עצמאית אז נו חופשת לידה פור מי. באסוש.
למען האמת הייתי קצת כבדה ועייפה השבוע, זה מה שקורה בסוף חודש שמיני כנראה, ומאחר ואני מסרבת לעצור ולהאט קיבלתי מעצמי תזכורת שאין מה לעשות, אני כבר לא בסטטוס של "אני בלבד" אלא פלוס חצי, עם אקסטרה 12 ק"ג וצריך לדאוג לעצמי ולבוטן ולא להשתגע.

מי שהצליח לעקוב היו לאחרונה כמה אייטמים וכתבות שכללו אותי, המעניינת ביותר שבהן היא הכתבה במאקו 9 חודשים, עם כותרת מעולה ששיעשעה אותי ושקולעת בול.
אם אתם מעוניינים לקרוא מתובנותי על בגדי הריון ומה אני מתכוונת לקחת איתי הלאה מבחינה אופנתית גם אחרי ההריון הזה, מוזמנים לקפוץ ולקרוא את הכתבה המלאה >>
תודה לרוני המקסימה שראיינה אותי ועל הדרך גם נתנה לי אחלה טיפים מנסיונה לקראת הלידה :)

אני לובשת כאן אאוטפיט שסביר להניח שהייתי לובשת גם אם לא הייתי בהריון, אם כי אובססיית הפסים ללא ספק מצאה את ההריון כתקופה נעימה ונוחה להתבסס בה ולפרוץ במלוא העוז. יש מצב ש-90 אחוז מהאאוטפיטים שלי בהריון הזה כללו פסים, לא? אולי אפילו יותר? צריכה לבדוק את זה.
על כל פנים מעיל פלאפי, סוודר פסים, ג'ינס לבן וסניקרס לבנות זה מה שמעניין אותי כרגע, אם או בלי קשר להריון. צירפתי כמה תמונות שימחישו את מצב הכדורסל בבטן כי בתמונה פרונטלית לא ממש רואים את המעמסה.

מה עוד? אני כרגע בשלהי שבוע 34, מה שאומר שאני אמורה להכניס להילוך גבוה סידורים ללידה.
אחת המטלות הנוכחיות היא להכין תיק לבית החולים, ומה שבעיקר מטריד אותי זה איזה חטיפים להכניס לתיק וכמו כן, האם ירידת המים עלולה להרוס זוג נעליים יקרות לליבי (ולכיסי)? והאם כדאי להתחיל להסתובב החל משבוע 37 עם נעליים שלא אכפת לי שילכו לפח? (והאם יש לי כאלה בכלל??)
שאלות רבות, כנראה שהתשובות יגיעו במהלך השבועות הקרובים. הישארו בהאזנה.

שיהיה שבוע טוב 3> 3> 3>

Hi, I'm back after a little time off, preparing you to my maternity leave.. hehe.
No actually I was feeling very tired and heavy lately, and since I refuse to slow down I just had to last week because I became exhausted. It's not just me anymore, I have to remember that :)

If you are reading Hebrew by any chance (or have Google Translate) here's a link to a nice little article that was published in Mako's 9 months section about my pregnancy fashion ideas and conclusions. To read more, click here >>

About my outfit, I'm wearing here a combo of teddy bear coat, striped sweater, white maternity jeans and white sneakers, which is what I'm into lately, regardless of being pregnant or not.
I added a few side shots so you can see just how pregnant I am (almost 9 months in) because in the frontal ones you can't really see how big my belly is at the moment.

So I'm currently at 34 weeks, which means I need to start getting prepared for labor.
The first thing I need to do is pack my hospital bag and right now I'm contemplating which snacks to pack in and also what will happen when my water break and if a certain pair of precious (and expensive) shoes will get ruined by it?
Should I start wearing shoes that I won't mind getting ruined? (and do I have any of these?)
Stay tuned for the answers... And have a nice Sunday!

dressing the bump / אאוטפיט הריון יומיומי

2015-02-16T10:13:00.000+02:00

בוקר טוב!
ממשיכים לסחוב :)
בעוד אני מתקרבת בצעדי ענק לחודש תשיעי, ממשיכה למצוא דרכים יצירתיות, ונוחות להתלבש.
דבר מעניין, ההריון הזה בא לי בדיוק בזמן מבחינת האבולוציה של הסגנון האישי שלי ונתן לי שיעור מאלף בפשטות, עידון והתלבשות נונשלנטית באמת. לא כזו שרק נראית נונשלנטית.
כן, יש הרבה מגבלות כשמלבישים בטן של חודש שמיני וחצי, אבל אלה בדיוק המקומות שבהם פורחת היצירתיות והדברים הטובים באמת יוצאים.

הלכתי פה על אאוטפיט די פשוט של ג'ינס וסניקרס עם קרדיגן ארוך וחולצת פייזלי דקה בעלת מחשוף וי - מתחילה להיפתח לגזרה הזו ככל שאני נהיית גדולה יותר (מסה כזו גדולה של גוף בחלק העליון נראית יותר טוב עם מפתח וי) וגם חושבת קדימה לגבי הנקה, גם בסיטואציה הזו החולצות האהובות עלי והסגורות למעלה לא ממש יועילו לי.

בקרוב יעלה פוסט על מלתחת ההריון האולטימטיבית, שנכתב מנסיון כמובן, ואחרי בדיקה מעמיקה מה לבשתי עד כה בהריון ומה שירת אותי נאמנה - יש למה לחכות.

המשך שבוע טוב 3>

אני לובשת:
חולצת פייזלי, LOVES (זוהי לא חולצת הריון) / LOVES paisley blouse
קרדיגן ארוך, השאלתי מחברתי דר / long cashmere cardigan borrowed from my friend Dar
סניקרס איזבל מאראנט / isabel marant sneakers
תיק קלואה / chloe perforated leather paraty bag

Good morning!
As I'm approaching 9 months in, I keep on finding creative and comfy ways to dress the bump.
This pregnancy came just at the right moment, regarding my personal style evolution, and gave me a serious lesson in simplicity, and dressing casually (but not frumpy).
There are a lot of limitations when dressing a 8.5 months bump, but this is exactly where creativity thrives.

Went for a pretty simple outfit here composed of denim and sneakers with a long cardigan and v-neck paisley top. I'm starting to like this cut more and more lately, since I see how flattering it is when your upper body part is that big. Also thinking ahead, breastfeeding will require v-necks and button down shirts as well.

I'm planning to publish soon a post about the ultimate maternity wardrobe, based on my latest experience and what worked for me in the past few months so stay tuned.

Have a nice week!

the recipe for a relaxed weekend / המתכון לסופ"ש רגוע

2015-02-13T00:17:00.004+02:00

buy fresh flowers for the apartment // לקנות פרחים לשבת

curl up with a cup of tea and a book // *להתכרבל עם כוס תה וספר

אני כרגע קוראת את "אין סודות בחברה" של יונתן שגיב*

change your bed sheets // להחליף מצעים

have a nice breakfast in bed // **לאכול ארוחת בוקר במיטה

אנחנו פולנים אז נעשה את זה לפני שהחלפנו מצעים**

hand around all day in pajamas and enjoy it // לבלות את היום בפיג'מה*** ולהנות מכל רגע

רצוי בפיג'מת חתולים אך לא חובה***

go out for coffee with your favorite person // לצאת החוצה לקפה עם האדם האהוב עליכם

וכדי לעשות את הסופ"ש לאקסטרא ספיישל אפשר וכדאי לבזוק מעל קמצוץ של אונליין שופינג.
אני מזמינה אתכם לקפוץ ל-LOVES ולהנות מהנחה נוספת של 10%, עם הקופון XOXOLOVES, בסופ"ש הקרוב על כל האתר, כולל הסייל, לרגל הולנטיין.

סופ"ש נעים!
נתראה בקרוב 3> 3> 3>

---- התמונות בפוסט אינן שייכות לי מלבד התמונה שבה אני מצולמת עם ציון.
only the 6th image belongs to me, all other images on this post were found online

pregnancy outfit in black & brown / אאוטפיט הריון בשחור וחום

2015-02-11T09:30:00.000+02:00

היוש!

בפוסט הזה אני לובשת את אחד האאוטפיטים החביבים עלי בהריון: שמלת פסים וג'קט ארוך.
וכמובן שכל הנ"ל בשילוב של חום ושחור, שאם יש משהו שחשוב לי בתור בלוגרית אופנה לפעול לקידומו זה הנושא הזה :) Black & Brown Rocks!

הלכתי כאן על מראה קלאסי ונקי בלי דרמות מיוחדות וגם בגזרת האקססוריז הקוים נקיים ופשוטים: משקפיים שחורים ומחמיאים, מהדגמים שהם מאסט במלתחה, ותיק צד בגודל בינוני ושימושי.
כבר בלעתי כדורסל (או שניים) אז זה מספיק דרמה בשבילי לחודשים הקרובים.

בגזרת הנעליים אני מודה ומתוודה שנעלי העקב לעיל הן לא הבחירה הראשונה שלי בחודשי ההריון המתקדמים (וגם לא השניה) אבל התחשק לי קצת להתגנדר ולשדרג את עצמי ואת הלוק, וגם אולי קצת להיזכר מה זה לא להיות בהריון ולנעול נעלי עקב קלאסיות, לפני שחזרתי לנעלי הבלרינה השטוחות וההכרחיות.

אני לובשת:
שמלת פסים ganni (שמלה דומה כאן) / ganni stripe dress
ג'קט-קרדיגן ארוך LOVES (קיים במידות סמול ומדיום) / LOVES long cardi-jacket
משקפיים של SUPER מ-EYE LIKE OPTIC ברעננה / Super sunglasses c/o EYE LIKE OPTIC
תיק מייקל קורס / Michael Kors bag

יום טוב ושנשרוד את הסופה בשלום :)

Hi there,
I'm wearing here one of my go-to and favorite pregnancy outfits: a combination of striped dress and a long jacket. And to make it extra special I'm combining brown and black which is a color mix I really like.

Went for the classic and clean look here, with no special drama.
The accessories are also clean cut and simple: flattering black sunnies, which are a must pair in any wardrobe, and a medium size satchel.

Examining the shoes, I must admit that high heel pumps are not my first choice of shoes during pregnancy, and not the second one either, but I felt like getting a bit dressed up and wanted to upgrade the look, and also to remember what it was like to wear pumps (and not being pregnant), before I switched to my good old black ballerina flats.

Have a nice rest-of-the-week :)

bump diaries: week 31 / אפונה בהריון: שבוע 31

2015-02-08T08:24:00.000+02:00

בוקר טוב ושבוע טוב!
מתקרבת לאט לאט לקו הסיום של ההריון הזה, כי נותרו רק עוד 8 (פלוס מינוס) שבועות עד התאריך המשוער.
אז הנה סיכום של שבוע 31 שעבר עלינו, ואני מקווה שגם עליכם, בנעימים:

שבוע הריון: שבוע 31

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : אננס

איך אני מרגישה: כרגיל, רק עם מטען חורג ענק מקדימה.
כבר התרגלתי פחות או יותר להתנשפויות, לקוצר הנשימה, לכאבי הגב ולחוסר הנוחות בישיבה או שכיבה (או בעצם בכל תנוחה) ואני מתחילה לחשוב איזה מוזר זה יהיה לקבל את הגוף שלי בחזרה בעוד כמה שבועות.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. בדגש על הרבה!
התחלתי לשים לב שהמקרר מתרוקן ממש מהר והאחראים העיקריים לעניין הם אני והפלוס חצי שבתוכי.
אנחנו גם אלה שהולכים לעשות קניות אז זה בסדר :)
בראש רשימת הלהיטים הקולינריים בתקופה האחרונה: מיץ תפוזים, סלט קצוץ גס של עגבניות-גמבה-בצל סגול-פלפל חריף, פסטות למיניהן וכל מה שמתוק.
רק תביאו לי עוגיות, עוגיות ועוד עוגיות.

מה מפריע לי:
שלא נוח לי לישון במיטה שלי.
חצי מהלילה מוקדש להתהפכות והסתובבות לשם מציאת התנוחה הנכונה והנוחה, ללא כאבי גב, תנוחה שכמובן תימצא רק אחרי הלידה.

המרענן הרשמי של שבוע 31:
האולטרסאונד המיוחל שזימנתי בפוסט "יומני ההריון" הקודם הגיע בדיוק לפי בקשתי וסיפק את הסחורה לגמרי (על זה אני אומרת: רק צריך לבקש. וגם, היינו צריכים לדבר על מיליון דולר :))
בעיקרון זה היה "סתם" אולטרסאונד קצר ושגרתי להערכת משקל עובר אבל הטכנאית היתה סופר חמודה וגם הבוטן שונא הפפראצי שיתף פעולה וקיבלנו תמונת פנים מרהיבה.
עכשיו אפשר להצמיד פרצוף לבעיטות, להתחיל להתלבט למי הוא דומה, ובעיקר להבין שאוטוטו הוא בחוץ ומתחיל את חייו כאדם.
וגם, אם לא הצלחתם לקרוא בין השורות, זה בן. הולך להיות לנו בן!
נתעמק בזה בהמשך.
בן!!!!!!!

שבוע 31 מבחינה אופנתית:
השבוע מצאתי את עצמי נצמדת בעיקר למתכון אחד בטוח ובדוק:
ג'ינס הריון, חולצה או סריג פסים וג'קט קצר (לא הריוני).
ניסיתי השבוע שלל וריאציות ואני מרוצה ונינוחה - עד כמה שאפשר להיות בחודש שמיני - בבגדים שלי.

למה אני מחכה:
למפגש הבא של קורס הכנה ללידה.
אנחנו עושים קורס מטעם קופת החולים שעלה סכום של 150 ש"ח (ל-4 מפגשים).
לגמרי סביר, או כמו שקראתי בטור של אפרת אברמוב השבוע: "לבייבי שלנו מגיע רק הזול ביותר !" :)
צחוק בצד, מסתבר שיש תמורה יותר מהולמת בעד הסכום הצנוע הזה, והמיילדת הבכירה ענת עצמון (לא השחקנית), שהיתה אחראית על המפגש האחרון העבירה מפגש מאלף ומצחיק.
מחכה בקוצר רוח למפגש הבא.
וגם, שאפו למיילדות באשר הן.

שיהיה שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Getting closer and closer to the finish line, only 8 (plus minus) more weeks until my due date! So here comes the summery of week 31 of my pregnancy, enjoy:

Pregnancy week: week 31

Baby is the size of a: Pineapple

How am I feeling:
Fine and normal, just with a huge access baggage in the front.
I've already gotten used to the panting, shortness of breath, discomfort and back pains.
Starting to think what it's gonna be like to get my body back within a few weeks time.

What am I eating:
Everything. And a lot!
Noticed that the fridge is getting empty really fast lately and the responsibility for that goes to me and peanut. We also do the grocery shopping so that's OK :)
Main hits on the menu lately:
Orange juice, Tomato-Red pepper-Red onion-hot green pepper roughly sliced salad, all kinds of pasta and deserts.
Oh, and bring me cookies. Lots and lots of cookies.

What bothers me:
Not being able to sleep in comfort in my own bed.
Most of the night I'm turning from side to side to find the right position with no back pains, which I guess will be found only after delivery :)

Exciting stuff in week 31:
At our last ultrasound scan this week we finally got a clear and beautiful face image of our little one.
Now I can finally put a face on the kicking, start contemplating who he resembles and understanding that this little creature is soon going to start his life in this world as a person.
And if you didn't manage to read between the lines: It's a he.
We're having a boy!
A boy!!!!!!!!!!

Week 31 - fashion wise:
Found myself sticking to the good old recipe of maternity skinny jeans, striped shirt or knit, and short jacket (biker, bomber etc.)
Tried a few variations of that this week and am pretty pleased with the results.

What I'm waiting for:
Attending the third meeting of our "birth preparation course".
Last meeting was filled with important info, great tips and good vibes from the experienced midwife who held the meeting, and I can't wait to get some more.
Midwifes are awesome!

Wishing you a nice weekend!
see you soon
XX

leggings: fashion faux pas or legit garment? סוגיית הטייץ

2015-02-06T13:05:00.000+02:00

טייץ - פשע אופנתי או פריט לבוש לגיטימי?

אם הייתם שואלים אותי לפני 8 חודשים או יותר הייתם מקבלים תשובה חד משמעית, פסקנית ונחרצת: לא, לא, לא לטייץ.
כמו דברים אחרים ורבים, ההריון טרף את הקלפים גם בסוגיה הזו, ולאט לאט אני לומדת להכיר בלגיטימיות של פריט הלבוש האלסטי הנ"ל. וזה פאקינג נוח בטירוףףףףףףףףף!

לפני שאנחנו צוללים עוד קצת לדיון, אם יורשה לי לשחק כאן את משטרת האופנה לכמה שורות, אחת הסיבות שבעטיה אולי שללתי לחלוטין את הפריט הזה היא ה-abuse הרציני שהוא עובר בארץ.
ביכולתו של הטייץ לחשוף לעולם את קווי המתאר של האיזורים הפרטיים שלך ושמתי לב שתחת כל עץ רענן במקומותינו, אני רואה קפ"קים על גבי קפ"קים. בנות, קצת צניעות.
וגם, זה too much information בשמונה בבוקר לפני הקפה (התה) הראשון שלי.

אז איך אפשר ללבוש טייץ ולצאת מזה בשלום, ואף חלילה באופן שיקי?
כלל ראשון - לדאוג לחולצה / טוניקה / ג'קט / חלק עליון שיכסה את האזור האינטימי.
גם ככה הטייץ מאפשר להעריך כמעט במדויק מה אחוז הצלוליטיס בירכיים שלך, וזה בסדר, כולנו בני אדם, אבל אנחנו לא צריכים להתוודע לאיך נראה ה-hooha שלך. עד כאן.

כלל האצבע אומר שכל טוניקה או חולצה שמגיעה עד אמצע הירך היא בסדר גמור ויכולה להיות חלק מצוין מאאוטפיט כזה.
אפשר גם לנסות משחק של אורכים - זה תמיד עובד: חולצה או טוניקה ארוכה עם ג'קט קצר, או להיפך חולצה קצרה (אך מכסה קפ"ק) עם ג'קט ארוך.
וטריק מעולה לחורף הוא ללבוש סריג או סוודר קצר מעל חולצה מכופתרת שתסתיר את העניינים.

יש גם אופציה, במקרה שאתן ממש נעולות על חולצה או סריג מסוים והוא קצר מדי להילבש עם טייץ (בעיקר אם מדובר בסווטשירט או בסוודר), ללבוש גופיית טריקו שארוכה ממנו מתחתיו, מבצבצת ב"אגביות", ומכסה את החלק האסטרטגי.
ואם אתן ממש עצלניות אז אפשר לתת לצעיף ארוך לעשות את עבודת ההסוואה. רק אל תשכחו לא(!) להוריד אותו.

מקור ההשראה המרכזי לתלבושות הכוללות טייץ הוא הזן האנושי (או למען האמת הלא אנושי) שנקרא models off duty.
מסתבר שהפריט האהוב על דוגמניות בשעה שהן יורדות מהמסלול הוא טייץ (בדר"כ בשילוב עם מגפונים ותיק מעצבים כלשהו) ועם כל כמה שכואב הלב להסתכל עליהן ושברור שלא נראה כמותן גם אם נלבש את אותם הפריטים בדיוק נמרץ, אפשר וכדאי לקבל רעיונות. וגם מבלוגריות אופנה. דא...

אני בינתיים די נהנית ללבוש את הטייצים ההריוניים שלי, ומאמינה שאחרי הלידה אתן לפריט הזה צ'אנס ואחקור את הנושא באופן מעמיק יותר ורלוונטי גם לתקופות נטולות בטן.

לפני סיום, עלו ל-LOVES פריטים חדשים ויפהפיים, אני כבר מזהירה שהם במהדורה מוגבלת ביותר אז אל תגידו שלא אמרתי.

סופ"ש נעים!

maternity jeans and a jacket / ג'ינס הריון וג'קט

2015-02-02T15:00:00.001+02:00

אחד האאוטפיטים האהובים עלי והפשוטים להרכבה הוא ג'ינס וג'קט מגניב.
חומרי הגלם הם ג'ינס וג'קט מגניב, כמובן, וניתן להוסיף אקססוריז לפי הטעם.
ועם כל כמה שזה נשמע פשוט, וזה באמת אמור להיות די פשוט, בהריון גיליתי שזה לא כל כך פשוט. בעיקר נושא הג'ינס.

מאחר ואני נמצאת בהריון בחודשי החורף, ג'ינס הוא פריט מהותי במלתחת ההריון שלי.
בארץ החמה שלנו ייתכן שבהריון קייצי אפשר או אפילו נחמד להסתדר בלי ג'ינס - קשה לי לדעת כרגע, תשאלו אותי אחרי שאהיה בהריון בקיץ - אבל בחורף זה בעיני פריט מאסט.

וגם זה ג'ינס! come on. אתם מצפים שאסתדר כמעט שנה שלמה בלי ג'ינס?
מי שזוכר את הפוסטים הראשונים שלי אחרי שהודעתי כאן על ההריון יזכור גם שכתבתי שהפריט הראשון שהיה חסר לי ושלא יכולתי ללבוש מתוך המלתחה הרגילה שלי הוא ג'ינס.

יש הרבה היצע בתחום הזה אבל ממה שבדקתי לא הכל מתאים, או יותר נכון, הרוב לא מתאים.
כשחושבים על זה, קצת כמו ג'ינס רגיל. למצוא את הג'ינס שלך זה כמו למצוא בן זוג - דורש הרבה חיפושים, נכונות לעשות כמה טעויות על הדרך ולא מעט סבלנות.

הג'ינס הלא הריוני האולטימטיבי שלי הוא ג'יימי של טופשופ, והפלא ופלא, החברה הבריטית מייצרת לו גם גרסת מטרניטי (!), אבל זו לא מגיעה לארץ למרבה הצער והגזרה היחידה שכן מגיעה בגרסת מטרניטי (leigh) מאוד לא מתאימה לי.

ניסיתי בכמה רשתות ישראליות לבגדי הריון ונתקלתי בבעיה הידועה והמוכרת עם רשתות ישראליות: המידות הקטנות לא כל כך קטנות. אין דבר יותר גרוע מסקיני ג'ינס שענק על הירכיים ויושב ברפיון על הישבן.
ועם כל כמה שאני רזה, מידה 36 אמורה להתאים לי בדיוק ובגזרות הישראליות היא היתה משום מה ממש גדולה.

נתתי גם צ'אנס לאונליין שופינג (ברור!) והזמנתי זוג ממחלקת מטרניטי של אסוס, אבל לא מצאתי את מבוקשי - הזמנתי 2 מידות שונות ועוקבות כי לא הייתי בטוחה, והתברר שאף אחת מהן לא ממש התאימה.
האמת שקשה להזמין ג'ינס באינטרנט, זה אחד האתגרים הלא מפוצחים שלי :)

בסופו של דבר את הג'ינס שלי מצאתי באבישג ארבל, הוא יותר נכון הגיע אליי לפני שהספקתי לנווט את דרכי אליו, אבל ככה זה כנראה, it was meant to be.
ג'ינס שיושב כמו שצריך באזור האגן ובא עם פאנל כותנה סטרצ'י שמכסה את הבטן - פה זה עניין של אסכולה: או שאתן מעדיפות פאנל כזה או רצועה אלסטית דקה שממוקמת מתחת לבטן.
אני מעדיפה את הפאנל, אולי גם בגלל שפשוט קר לי מדי בבטן בלעדיו, עוד סוגיית אופנה של הריון חורף.

והלהיט הבאמת מהמם, שקיים בכל הג'ינסים להריון באשר הם - אין רוכסן! מה שאומר שבמשך 9 חודשים לא צריך לדאוג אם יצאת מהשירותים והחנות שלך פתוחה :) זה מעולה, כי לזכור דברים זה לא הצד החזק שלי בהריון הזה :)

צירפתי לג'ינס את הג'קט הזה של LOVES שאני מאוהבת בו ושנראה במציאות הרבה יותר טוב מכל תמונה (המון דיטיילים קטנים שעושים את הפריט), נעלי סניקרס שכנראה שאגור בהן עד סוף ההריון ותיק שמשתלב עם הלוק הכללי.

המשך שבוע טוב 3>

אני לובשת

ג'קט LOVES, עכשיו בסייל! / LOVES wendy jacket
סריג זארה, ישן / old zara knit top
ג'ינס הריון אבישג ארבל / Avishag Arbel maternity jeans
סניקרס איזבל מאראנט / Isabel Marant sneakers
תיק ולנטינו / Valentino rockstud bag

One of my favorite. casual, easy and no fuss outfits is a combo of skinny jeans and cool jacket.
This requires obviously a skinny jean and a coםl jacket. what's the problem?
But, as simple as it sounds, I found out that it's not so simple afterall during pregnancy.
Especially the skinny jeans part.

Since I'm having a winter pregnancy I think that a good pair of maternity jeans is a must.
Maybe during the hot summer in Israel you can manage without, but in this cold season I need at least one.

And we're talking about jeans people. Jeans! It's the most fundamental part of a wardrobe. So do you expect me to go without one for almost a year?? no way.
But the search for the right skinny jean was not so easy - when you think about it, it's similar to searching for the perfect pair of jeans when you're not pregnant: takes time, effort, a few mistakes along the way and patience.

My ultimate non-maternity skinny jeans are the Jamie model from Topshop. They even make a pregnancy version for this one but unfortunately they don't carry it in the Israel stores. So I had to look else where.

Israeli maternity chain stores were a bust, because I found the cut and shape of their jeans just too big. And a good skinny jean must "sit" firmly on your backside and thighs.

Eventually I found my pair at Avishag Arbel. It actually came to me before I managed to find my way to it, but I guess this is how it goes when it's meant to be.
It hugs my bottom part nicely and is equipped with a soft elastic band which I find really useful otherwise my belly will get cold.

I added my beloved LOVES cool jacket to the outfit, super comfy sneakers and a bag that will go with the whole ensemble.

Have a great week
See you soon
XX