לא פעם אני נדרש לשאלה זו, במיוחד כאשר המפחידן התורן, (בד"כ רופא) ישחרר איזו נפיחה מלומדת ויזהיר בפני איזו סכנה ברורה ומיידית (שאגב מעולם לא אירעה בפועל) הנובעת כתוצאה של צריכת תוספי תזונה.

את ההפחדה התורנית קיבלתי על שולחני הבוקר מאיזה עלון בשם "דורות" שם התראיין רוקח מלומד הכותרת זעקה:

"תוספי מזון בשילוב תרופות יכולים להרוג". להרוג, לא פחות. אגב המינוח הנכון, לידיעת הרוקח, הוא 'תוספי תזונה' ולא תוספי מזון. אחר כך הופיע הלהג הרגיל: אם אז וכו'…. שמעיד יותר מכל על חוסר הבנה מוחלט בנושא המדובר. כחבר בצוות שכתב את המדריך השלם ליחסי גומלין בין תרופות לתוספי תזונה, אני יודע מתי אינפורמציה נמסרת מתוך ידע אמיתי ומתי כדי להפחיד ולספק כותרת.

ועכשיו לבטיחות של תוספי תזונה.

אין ספק כי תוספת של השלמות תזונה לאורח החיים איננה אופנה חולפת אלא תופעה גורפת הכוללת כ- 50% מאוכלוסיית העולם המערבי.

ישנם מחקרים רבים המצביעים בצורה קבועה כי תוספי התזונה הם בטוחים לשימוש, אפילו בטוחים מאוד, אבל מעבר לזאת יש הוכחה משכנעת יותר ממחקרים היכולים להטעות.

אנו חיים בעולם סטטיסטי בו נתונים לגבי גורמי תחלואה ותמותה נאספים ונבדקים בקפדנות. כך למשל אנו לומדים על הסכנה הצפויה משימוש ברכב, עישון, תזונה לקויה וכו'. כך למדנו כי תרופות וטיפול תרופתי מהווים את גורם התמותה מספר 4 בעולם המודרני.

מספרם הכולל של צרכני תוספי התזונה הקבועים (מהעריסה עד לקבר) מונה עשרות ומאות מיליוני אנשים. ההיגיון מלמד כי סטטיסטית, מספר כה גבוה של אנשים המבצעים פעולה בעלת פוטנציאל סיכון שכזה יוליד בסופו של דבר נתונים עם תוצאות מדויקות על הסיכון בפועל.

למרבה ההפתעה (או שלא), מספר הפגיעות המשמעותיות המיוחסות לתוספי תזונה הוא אפסי. זהו נתון מדהים המלמד על כך שמדובר באחד התחומים הבטוחים ביותר. כדי לקבל פרספקטיבה נוספת, מעניין לקרוא את סיפורה הלא יאמן של הרופאה מצרפת שהצליחה להוריד תרופה מהמדפים על ידי מחקר עצמאי שערכה. השורה התחתונה זהה למה שצייתי בתחילה, לא חשוב כמה תנסה להסתיר סיכון, בסופו של דבר הוא יצוץ ויעלה בצורה של סטטיסטיקה חד משמעית.

ישנן הרבה שאלות ובעיות הצצות כתוצאה משימוש בתוספי תזונה, מהי יעילותם בפועל לאורך זמן? האם אין הטעיה בתיאור השפעתם? בטיחות אינה בעיה, לבטח לא בעיה מהותית.

איך בכל זאת, למרות הבטיחות המוכחת, צץ הספק? פשוט, עיתונאי שואל רופא שאלה הקשורה לבטיחות תוספי תזונה. הרופא שאינו מבין כלל את התחום קורא במדריך כי… (במינון מסוים ויטמין X יכול לגרום ל Y), זה מעולם לא קרה משום שהמינון המסוכן גבוה פי 70 מהמינון הנצרך. גם אדם שיצרוך מים בכמות העולה על פי 10 מהצריכה הנורמטיבית יהיה בצרות צרורות. וכך נוצרת לנו בעיית בטיחות דמיונית. נוצר עולם של דימויים (אופייני לצורה שבה הצבא מצליח לגזול את רוב משאבי החברה האזרחית). עולם של דימויים זה אינו זקוק להוכחה משום שהוא נשמע משכנע ומפחיד להפליא (לא רוצה להתפוצץ? וותר על זכויות האזרח שלך ותן לי את הכסף), או שהוא מתרחש בעתיד דמיוני, בדרך כלל שתי הטכניקות יעבדו בכפיפה אחת.

אפשר היה לפטור את ה"מומחים" לסכנות דמיוניות בחיוך סלחני ולשלוח אותם להכין שיעורי בית. אבל יש מי שכן מקשיב ומאיים על זכותכם לצרוך תוספי תזונה כרצונכם.

תעשיית הדימויים (זהירות סכנה) יחד עם הלחץ המופעל על גורמי רגולציה מצד גורמים אינטרסנטים (חברות התרופות וארגוני רופאים החשים כי הנטייה לצריכת תוספי תזונה פוגעת בעסקם ותדמיתם) יוצרת תהליך מדאיג בקרב הגורמים הרגולטורים.  גם ככה במשרד הבריאות לא יודעים לאכול את הענף. הפתרון הקל עבורם הוא לחוקק חוקים אשר יגבילו את מספר תוספי התזונה המיובאים או מיוצרים כחוק בישראל.

כבר עכשיו יש רשימה הולכת ומתארכת של רכיבי תזונה או מינונים שאין ביכולתכם לרכוש בישראל. אפשר גם להשתמש בדוגמה שהעליתי על ניאצין.

כאשר הרשויות בארה"ב ניסו לעשות מהלך דומה הם קיבלו גל מחאה בסדר גודל של המחאה נגד מלחמת וייטנאם.

בארץ לעומת זאת, אני לא כל כך רואה את הישראלים יוצאים לרחובות מכל סיבה שהיא, בטח לא עבור תוספי התזונה שלהם.

הייתי בן עשרים וחמש, חיכיתי להגעתו של סוחר הסמים שהומלץ ע"י חברים. עמדתי לבצע עסקת סמים ופחדתי. אבל הייתי חייב. בשבוע הקרוב היה עלי לעמוד בחמש בחינות בגרות להרים הצגת תיאטרון (חנוך לווין) ולהופיע בקונצרט. הייתי חייב ריטלין כדי להתמודד עם כל המטלות הללו.

הוא הגיע באיחור, רזה, לבוש ברישול לא מגולח. הביט לצדדים בזהירות והושיט לי צנצנת עם טבליות זעירות.

עשרים לירות (כן אני עד כדי כך זקן) רק בשבילך, אמר. אם אתה רוצה קצת חשיש, יש באיכות טובה, דובדבן לבנוני.

סירבתי, אני מכיר מקור טוב יותר לחשיש איכותי (תירגעו הייתי צעיר) ובכלל רק רציתי להשתחרר מנוכחותו המעיקה של סוחר הסמים.

אגב, זה הצליח, עמדתי בכל המטלות בהצלחה, לא ישנתי שבוע ולבסוף התפרקתי לרסיסים וישנתי במשך שבוע רצוף. תגידו מה שתגידו אין על סמים.

שלושים שנה לאחר מכן, הסוחר למד להתלבש, מגולח למשעי הוא עזב את נקודות המסתור מתחת לגשר ואין מורא החוק על ראשו.

הוא גם שינה את תיאור מקצועו, לא עוד סוחר הסמים האנכרוניסטי, היום הוא יו"ר וועדת האתיקה ורופא.

אבל רק התיאור השתנה, לא מהות המקצוע. עדיין אפשר ללכת ולבקש סמי מרץ ולקבלם באופן חופשי. רק שצריך לשלם.

טוב את הדינאמיקה 'סמים עבור כסף' אנחנו מכירים עוד מבית הספר.

זה מזכיר לי סיפור משעשע שמיוחס לברנרד שאו, ששאל את איזדורה דנקן היפה אם תואיל לשכב איתו תמורת מליון ליש"ט. כמובן ענתה היפיפייה, ותמורת עשרים פניינג? הקשה הגבר, מי אתה חושב שאני נעלבה האישה. מי את כבר סיכמנו אמר הגבר, נותר רק לסכם על המחיר.

לשסות את מחלק הסמים ברופאים אלא אם יסכימו לחלק גם הרואין במרשם.

סתם בדיחה, אם סטודנטים רוצים לקחת סמי מרץ שיבושם להם. הלוואי שיקנו הרבה ויביאו הכנסות נאות ליצרנים כדי שאלו יפסיקו להלעיט ילדים תמימים בסמים.

"הילד לא גדל היטב" מלמלה האם, "הוא לא עולה במשקל". הבטתי על היצור הבריא האנרגטי והמבעט במבט מודאג ופסקתי: שטויות, הילד בסדר גמור. לא יודע כמה שכנעתי את האם, אבל בי נותרו ספקות "ומה אם הן צודקות"?

רק ביום שה"ילד" הגיע לגובה של למעלה ממטר שמונים ידעתי שצדקתי. חסכתי לו הלעטה במזון גרוע עתיר פחמימות ומשמין.

וכך חזרה הסצנה לגבי בנותיי רק שהפעם לא הייתה לי שום בעיה למנות באזני האחיות בטיפת חלב מספר מקומות אלטרנטיביים שאליהם הן יכולות לדחוף את הקורנפלור, כמו גם לציין באוזני הורים מודאגים (האמהות הן הכי גרועות) לא להתרגש מהלהג של האחיות במוסד הזה. 

ולמה אני מגולל לפניכם את הסיפור קורע הלב הזה? קודם כל השבוע התפרסם כי סוף סוף שונו הסטנדרטים המעוותים לגבי משקל תינוקות ועקומות הגדילה עודכנו. שמחת זקנתי, מי יתקן את העוול של דורות של תינוקות שהולעטו במזון גרוע רק כי לעלות במשקל שכדי להוריד אותו יבלו את חייהם בסדרה מיגעת של דיאטות?

כמו שעולם הרפואה נשען על סידרה של הנחות מוטעות וסברות כרס המובילות אותו למסקנות בעייתיות, לעיתים הרסניות וכמו שרפואה איננה מדע כפי שהיא מתיימרת לטעון, הרי שתחום התזונה ה"רפואית" סובל מאותה מחלה.

אך בניגוד לרפואה, שם ניתן להבחין בניצנים של שינוי קונספטואלי בגישה הטיפולית וסוג מסוים של צניעות לגבי המורכבות האינסופית של הגורם המטופל (אנחנו), עולם התזונה מאופיין בגמישות מחשבתית של דת פונדמנטליסטית. שינוי אם מתרחש, מתרחש באיחור של עשרות שנים, מאוחר מדי ובדרך כלל (תמיד) מועט מדי.

כך הדבר גם לגבי תוספי תזונה. העובדה כי כ 50% מהאוכלוסייה של הכדור המערבי מצפצפת על המלצות התזונה המקובלות ומשלימה את תזונתה העלובה בתוספי תזונה, היא רק הוכחה לקיפאונה של המערכת האמורה לספק לנו הנחיות כיצד לחיות היטב.

הרופא, או הדיאטן הצמוד אליו ימליץ לכם לקחת את תוספי התזונה במינון שימנע תופעות קליניות של חסר ברור ומיידי. זהו תהליך מסוכן בעל פוטנציאל הרסני. דוגמה לסיכון בתהליך יכולה להיות שקשישים רבים הידרדרו למצב סופני של דמנציה רק כי הבדיקה של ויטמין B12  לא הייתה מדויקת. דוגמה נוספת הוא ההומוציסטאין, גורם הסיכון הגבוה ביותר למחלות לב (הרבה יותר מהכולסטרול הפתטי) שנובע בעצם מחסר של ויטמיני B. כדי להפחית או למנוע הומוציסטאין גבוה עליך לצרוך מינונים גבוהים פי כמה של ויטמיני B ממה שיומלצו ע"י הרופא או הדיאטן.

לא נזכיר את העובדה כי קשיש המסתפק בהמלצות התזונה הרשמיות והמגוחכות של משרד הבריאות נימצא בתת תזונה שתקצר את חייו בעליל.

אז את תינוקותינו הם מאביסים, את קשישנו מרעיבים ואותנו? הם פשוט עובדים עלינו בגדול. אין להם מושג על מה הם מדברים. במקרים שהם כבר הגיעו למסקנה נכונה, אנו כבר הגענו למסקנות דומות עשרות שנים לפניהם.

אין באמור כדי לשלול משירותי הציבור של משרד הבריאות את הישגם הגדול בראיית המובן מאליו לגבי תזונת תינוקות. המסקנות שאותן פרסמו ימנעו עוגמת נפש מאימהות רבות.

אני מקווה שהאנשים במשרד הבריאות יזכרו זאת כאשר יצאו למערכה הקרובה שמטרתה למנוע מכם את חופש הבחירה בצריכת תוספי תזונה. אחרי הכול, מי אתם שתחליטו? מה אתם מבינים?

מה שתמיד הפריע לי בנושא הריטלין והילדים שנאלצים לבלוע אותו, לא היה דווקא בוויכוח אם ועד כמה הוא יעיל או רעיל. לעומת הנזק שנגרם מתרופות (להזכירכם גורם תמותה מספר ארבע בעולם המערבי, פי חמש מתמותה מתאונת דרכים), כבר שמעתי סיפורים וראיתי תוצאות של תרופות שלעומתן ריטלין ודומיו נראים כמו שעשוע בלתי מזיק לשעות הפנאי.

ריטלין בעייתי ובכך אינו שונה מהותית מתרופות אחרות.
הבעיה היא אחרת, היא לא שייכת לתרופות או מחלות קיימות או מדומיינות. הבעיה היא תרבותית ומוסרית.
השאלה האמיתית היא "מי לעזאזל מאשר לכם לסמם אנשים"? למען הסר ספק אני כולל תחת המונח "אנשים" גם ילדים.

אסור לנו לסמם אנשים. יש טאבו מאחורי הפעולה הזו. מותר לנו לזהם את מזונם וסביבתם, מותר לנו להרעיל אותם או לשפוך בוצה רעילה למיי השתייה שלהם (כשאני אומר מותר אני מתכוון שזה חוקי). אבל כל פעם שאנו רוצים לכפות על עבריינים בפועל או בפוטנציה טיפול תרופתי או ניתוחי שיפחית את הסיכון לחברה שתוצאה מנטיותיהם, מוטל ווטו חריף. ובצדק. בחברה מודרנית לא מסממים או מטילים מום באנשים, אפילו אם אנחנו ממש ממש לא אוהבים אותם.

אז למה אנחנו מסממים ילדים?
מי לכל הרוחות נתן לנו את הזכות לקחת בן אדם בתקופה שבה הוא זקוק לכל היצירתיות שלו כדי ללמוד להיות אדם ולהפוך אותו לזומבי?
כי הוא מפריע לנו ללמוד? ללמד? מציק?מחבל בציוד?
תסתדרו לכל הרוחות. אתם מסתדרים עם האיראנים? תסתדרו עם הילדים. זה הכל עניין של תקציב ורצון טוב. ביום שתעזבו את פנקס המרשמים הנוח והמיטיב, תראו שיש פיתרון.

ואם לא ימצא פיתרון? תסתדרו, לא מסממים אנשים חד וחלק, אסור.

ואם בסמים עסקינן, בכל פעם שמישהו מבצע רצח חסר פשר, כמו לצלוף על עוברים ושבים, לרצוח את משפחתו או לדרוס עוברים ושבים התקשורת יודעת לספר לנו בשורה של קודים במי מדובר ובעיקר מאיזו עדה. "חובש כיפה, שחום עור, בן מיעוטים, בן טובים" אלו חלק מהתיוגים. לא מעניין. אני למשל הייתי מת לדעת האם טופל? אצל איזה פסיכיאטר? איזה תרופות פסיכיאטריות נטל לאחרונה. בשם זכות הציבור לדעת.

ספרו לנו.

זה מעניין.

אז זהו שלא. שנה שעברה כתבתי פוסט ארסי בשם "קונספירצית העפמ"ח". בפוסט הזה ניסיתי להסביר לציבור הפתאים (כתבי הבריאות בארץ אלא מה?) מה באמת עומד מאחורי כל ההתארגנויות של רופאים תחת עמותות "חברות" ואיגודים. חברות תרופות המסתתרות מאחורי רופאים בכירים המסתתרים, בתורם, תחת מטרות אלטרואיסטיות נשגבות. השיטה אגב עובדת להפליא, תראו למשל את האגודה למלחמה בסרטן.

בזמנו הפוסט הזה נראה לי עוקצני יתר על המידה. אני רוצה להודות ל"אגודה הישראלית לגיל המעבר" על שפיזרה את ספקותיי.

נתינת הורמונים לנשים מהווה נקודת מחלוקת מזה חמישים שנה. למה? פשוט כי הורמונים הורגים. נכון שהם פוגעים בעיקר בנשים, אבל זו לא סיבה להמשיך ולצרוך אותם. לקחו תקופה בחיי האישה וקראו לה בשם של מחלה "גיל הבלות", כאילו כולם מתחדשים חוץ מנשים שמתבלות. אחרי שנתנו שם ל"מחלה" צריכה לבוא התרופה, לא? אז התחילו לדחוף להן הורמונים כאילו היו סוסות מרוץ. כולם ידעו שזה מסרטן ומעלה את הסיכון למחלות לב והתעלמו. אם תשאלו כיצד ניתן להתעלם  ממצבור עדויות כה מהותי? התשובה ברורה. ההכנסות שהגיעו לחברות התרופות ולרופאים העסקים בתחום היו דמיוניות.

אלא מה? לפני כשמונה שנים העדויות לגבי הקשר בין סרטן להורמונים היו כה ברורות עד כי ניתנה הנחייה להפסיק או להוריד למינימום את מתן ההורמונים.

אז ניתנה הנחייה ?so what לאחר שהתפוגג ההלם הראשוני בתקשורת, המשיכו הנשים להגיע ולקבל (בהמלצת רופאן כמובן) הורמונים לרוב.

ושוב התפרסם מחקר ושוב הידוע מאליו: אסור לקחת הורמונים, הורמונים מסרטנים.

הפעם רופאי המשפחה התרשמו בעליל. אפילו יצאה הנחייה מטעם האיגוד להימנע, למעט ממקרים מסוימים, ממתן הורמונים לגיל המעבר. נחמד, אומנם באיחור של חמישים שנה אבל נחמד.

אבל לפתע, כמו ממעמקי פוסט גרוע, הזדעקו אנשי ה"אגודה הישראלית לגיל המעבר" בצעקת גוועלט נרגשת. מה פתאום? לא הוכח, מתודולוגיה שגויה, צריך עוד מחקרים… יתכן שכאשר יתבצעו אנליזות מאוחרות… אם כל התנאים יתמלאו…

"לא" אומרים להם רופאי המשפחה, עד כאן.

ואנחנו נאמר, לקח לכם כמה עשרות שנים, אבל מודה ועוזב ירוחם.

לא אוהב את אלו. מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי בקרבם.

אלא מה? לא יכול להתאפק. מסביב כולם חוגגים את חודש המודעות לסרטן השד, צובעים את יפו בורוד, הכל כל כך יפה. גם חברת קוסמטיקה ענקית מרימה תרומה נאה לאירועים וכולם מאושרים.

רוצה לפרגן באמת. לא אשאל גם על החלק של רכיבים כאלה ואחרים בתעשיית הקוסמטיקה בהתפרצות הסרטן.

אשאל מהי המטרה של כל זאת? מה מסתתר מאחורי הפסטיבל המתלהם של "מודעות לסרטן שד"?

האם הנשים אינן חוששות מספיק מהמחלה? חוששות עד מוות. חוששות עד לחשש שמהלחץ הנובע מהחשש תתפרץ מחלה זו או מחלות אחרות.

האם במסגרת המודעות תועלה משנה סדורה של אורח חיים ותזונה המתאימים למניעת המחלה? ממש לא. במידה ומשנה כזו קיימת היא חבויה בין ערימת הקלישאות.

מה הפסטיבל הזה נועד להשיג?

אהה… מודעות לגילוי מוקדם. גילוי מוקדם כך אומרים לנו "משפר את הסיכויים להירפא". אנחנו שבולעים בשקיקה כל שטות זוועתית שמוכרים לנו סוחרי הסרטן, אוכלים את זה ומבקשים עוד. חבל שלא הארתם את בניין עזריאלי בסגול אנו אומרים, זה היה ממש מושלם.

והיכן כתבי הבריאות שלנו, צדיק אחד לרפואה שיעז להצביע על עירומו של המלך?

אין שיפור בטיפול בסרטן. הכל הוא משחקים סטטיסטים ציניים. גילוי מוקדם לא מבטיח שיפור בסיכוי הריפוי. גילוי מוקדם מבטיח סיכוי טוב שגידול זעיר שיתכן ולא היה גורם נזק יתפתח בעקבות טיפול אגרסיבי לגידול מסכן חיים.

לפני שאני בכלל ממשיך לדבר אתכם אני ממליץ על קריאת חובה: בדיקות הורגות 1 ובדיקות הורגות 2, תקראו בעיון אלו החיים שלכם.

גילוי מוקדם משפר את הריפוי? תראו תוצאות אמיתיות. אין שיפור בריפוי, יש אבחון יתר שגורם לכך שחלק גדול מהמטופלות מקבל טיפול מיותר, אך שממנו ניתן לצאת בחיים. כאשר הם מתעקשים לדבר על טווח הישרדות של 5 שנים, הרי ברור שככל שהאבחון כולל נשים צעירות יותר עם ספק גידול ברמות התפתחות נמוכות יותר (אם בכלל) כך עולה אחוז ההישרדות לחמש שנים. האם זה שיפור סיכוי הריפוי? אני בספק.

בזמן ובעיקר בכסף שאנחנו מבזבזים על כישלון מוכח ועקבי אולי היינו יכולים למצוא דרכים יעילות יותר להתגוננות ולמניעה.

אז למה נועד חודש המודעות?

חודש המודעות נועד ליצור היסטריה, להזין פחדים ולגרום לכן לרוץ לאדם עם צעצוע יקר להפליא, כה יקר עד שיוכל לזהות גידולים עוד לפני שהם עצמם יודעים שהם כאלו. אנשים שכשלו לכל אורך הדרך בטיפול בסרטן, נאלצים לבצע אינספור תעלולים סטטיסטיים כדי להצדיק את פעילותם.

אליטת הסרטן לוקחת נושא כאוב והופכת אותו, במקום סמל לכישלון הדרמטי שלהם בריפוי, למנוף להגדלת מעגל הלקוחות.

אני קורא חלק מהפשקווילים המתפרסמים בנושא, מתגרד ושואל: האם המקקים ישרדו את מתקפת תוספי התזונה? או אפילו הם, שיכולת ההישרדות שלהם הפכה לאגדה, לא ישרדו את מתקפת הוויטמינים?

"צמח זה יכול… בלה בלה… לגרום בלה בלה… מה שיוביל ל…בלה בלה…" אומרים המומחים.

נו באמת, למה רק יכול "בלה בלה"?

למה לא באמת גרם ל"בלה בלה"?

או בקיצור, היכן נמצאים בתי הקברות שבהם קבורים כל אותם אומללים ששמו נפשם בכפם ותחבו טבלייה או כמוסה של אחד מאותם חומרים מסוכנים?

בפעם האחרונה שבדקתי, קרוב ל- 50% מאוכלוסיית המערב צרכו בקביעות ויטמינים, מינרלים, השלמות תזונתיות וצמחי מרפא.

חמישים אחוזים! אם הייתי יותר אינטליגנטי הייתי מחשב את מספר מאות המיליונים העוסקים בתחום מסוכן זה: צריכה של השלמות תזונתיות.

כלומר מאות מיליוני אנשים עוסקים בקביעות בעיסוק מסוכן מאין כמותו העלול לגרום ל"בלה בלה…"

לבטח ישנה קונספירציה בין לאומית של היצרנים להסתיר את תוצאות מעשיהם הנפשעים ולהעלים את המספר העצום של הקורבנות.

הממשל האמריקאי ערך רישום מדוקדק של כל התלונות והנפגעים מתוספי תזונה בשנת 2008, מדובר במדגם מאוד מייצג וזאת מכיוון שהאמריקאים חסידים נלהבים של צריכת מוצרים אלו.   

מתוך כ-155 מליון משתמשים קבועים בתוספי תזונה לא נמצא אפילו מקרה מוות אחד בארה"ב כתוצאה מנטילת תוספי תזונה כולל: מינרלים, ויטמינים, חומצות אמינו וצמחי מרפא.

אפס מקרי מוות!

ניתן להניח כי באותה שנה יותר ממאה אלף איש נפטרו כתוצאה ישירה מטיפול רפואי בארה"ב בלבד.

100.000: 0 ניצחון מוחץ לרפואה.

אגב כל ה"מומחים" המזהירים שצמח יכול לגרום ל"בלה בלה" מגיעים מתחום הרפואה ובדרך כלל הם יהיו מומחים בעיני כתבי הבריאות שאינם מודעים להבדל בין תוספי תזונה (food supplements) לתוספי מזון (food additives), או בעיני עצמם.

החדשות הטובות: לא רק שהמקקים ישרדו את עידן הוויטמינים, גם אנחנו, homo sapience, נצליח לשרוד אותו.

החדשות הרעות, גם כתבי הבריאות ישרדו יחד עם המומחים ל"בלה בלה". אלא אם ימצא באיזה מקום בג'ונגלים של בורנאו איזה צמח שעלול לגרום להם "בלה בלה" עד לסכנה ש"בלה" מהמעיים ייכרך להם סביב הלשון, מה שיסתיים בדממה מבורכת.

נפתחה קבוצת פייסבוק לחברת סולגאר. כולכם מוזמנים להצטרף.

הודעה קטנה, לא חשובה, שמוצנעת בשולי העמוד ורוב האנשים אינם טורחים אפילו לקרוא אותה. הורידו את שם התרופה, או את שם המחלה ותקבלו ידיעה שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל גיליון. בשלב זה או אחר רוב התרופות תמצאנה את עצמן נקברות קבורת חמור תחת הכותרת: "משרד הבריאות, מינהל התרופות, הוועדה המייעצת ל… מפקפקת ביעילות התרופה או לחילופין אוסרת על שיווקה עקב תופעות לוואי חמורות וכו'…."

איך זה קורה? מדוע כל כך הרבה תרופות שהתחילו כבשורה הגדולה מסיימות את חייהן בהספק בן מספר שורות בעיתונות המקומית?

אהההה, יש מלכוד. כרוניקה ידועה מראש של כישלון ידוע מראש אך ריווחי להפליא (לא עבורכם שפני ניסיון, אתם תמיד תפסידו), לכרוניקה מספר שלבים ברורים וחוקים נוקשים.

שלב ראשון: מתחילים לפתח תרופה נגד סרטן. ההחלטה מושפעת ממספר פרמטרים:

1. אף אחד אינו מצפה לתרופה המרפאת סרטן. המלחמה בסרטן היא שם קוד למשיכת תקציבי עתק לפרנסתם של עשרות אלפי איש העוסקים בתחום. 

2. התרופה הקיימת כיום תגיע לסוף דרכה, כי אפילו המנגנון העיוור והמושחת שאישר אותה מלכתחילה אינו יכול שלא להבחין בעובדה ש(גם) היא מיותרת או מזיקה.

שלב שני: נדלג על שלב האבסתם של עכברים בתרופה יחד עם חוסר התוחלת בהאבסה זו. מבצעים מחקר ממומן היטב מכיסם העמוק של חברת התרופות לנסות ולמצוא איזה הגיון בנטילת התרופה.

שלב שלישי: מתחילים לפזר שמועות על הנס החדש, זה קל, כתבי הבריאות ששים לפרסם כלשונן כל הודעת יחסי ציבור של חברות התרופות.

שלב רביעי: תוצאות המחקר מסוכמות, כמו שהיה צפוי לתרופה, במקרה הטוב אין שום ערך יחסי להתוויה העתידית.

שלב חמישי ומכריע: מוסרים את תוצאות המחקר האנמיות לאקרובט מספרים. אותו פרש להטוטר סטטיסטי (הנקרא גם חוקר ביצועים), ימצא הגיון גם בנטילת תרופה זו. הוא ימצא כי ביום עם ליקוי חמה שהטמפרטורה אינה עולה על 22 מעלות ובזווית הנכונה, לתרופה הנידונה יכול להיות ערך  לחנק, בעיטה באחוריים או העלבת הגידול.

שלב שישי: לוקחים כמה רופאים מובילים שהופכים ליועצים בשכר (מפולפל, אלא מה?) לחברת התרופות. וקובעים מחיר לתרופה. 30 אלף ₪ לטיפול? 80 אלף ₪ לחודש? סכומי עתק. "צריך להחזיר עבור הפיתוח…" ישיבו לנציגי הציבור המשתאים והנבוכים האמונים על תקציב מוגבל המיועד לקניית תרופות חשובות באמת. בשלב זה נציגי הציבור (וועדת סל התרופות) מגלגלים אותם מכל המדרגות. בצדק.

שלב שביעי: הרופאים הבכירים (עיין ערך יועצים בשכר) פונים לאנשים שאפסה תקוותם לחיות ומציעים להם שתי אופציות: לממן את התרופה מכיסם (מדובר בהוצאה של עשרות אלפי ₪ לחודש), או להרעיש כדי שהמדינה תממן. האנשים הטובים הללו ובני משפחותיהם יוצאים למסע רעשני הכולל גם שביתות רעב ופנייה לבג"ץ. כל זה בגיבוי עיתונות בורה ונבחנית. לשלב זה מצטרפות עמותות שונות (עיין ערך עפמ"ח) שיחד עם אנשים טובים ולא ביקורתיים מהווים מנוף לחץ אדיר.

שלב שמיני: נציגי הציבור כורעים תחת הלחץ. נמאס להם שקוראים להם רוצחים כל פעם שהם מורידים את הזבל בבית, המדינה מפקירה את עטיניה המדולדלים ליידי יצרני התרופה.

שלב תשיעי ואחרון: מגיע הזמן שבו אפילו לעיוור חסר כל השכלה רפואית ברור כי מדובר באחיזת עיניים והתרופה מפנה את מקומה לתרופה אחרת (בד"כ גרועה באותה מידה).

וחוזר חלילה.

והסרטן? ממשיך להיות שם קוד מצוין להוצאת תקציבי עתק לכיוונים מוטעים.

משחק מכור.

כמובן שלהגיד שהאתיקה של הממסד הרפואית גמישה לפחות כמו נערת קרקס סינית זה מיותר. עדויות לגמישותה המופלאה של אתיקה זו נמצאות בהרחבה כמעט בכל גיליון בעיתון יומי. נכונותם של רופאים לקדם תרופות ופרוצדורות רפואיות, בחלקן הגדול מזיקות ומיותרות, מול טובות הנאה, לעיתים נדיבות ביותר היא מן המפורסמות.

חובתו המיידית של כל רופא לדווח באופן השקוף ביותר על כל טובת הנאה שניתנת לו ויכולה להשפיע על שיקול דעתו אינה עומדת כלל לוויכוח. השאלה היחידה היא: מדוע לקח לרשויות האמונות על בריאותנו כל כך הרבה זמן כדי לכפות על רופאינו את החובה האלמנטארית הזו.

יותר מעניינת היא קובלנתו של הפרופסור הנכבד על כך "שהחוק מפלה את הרופאים לרעה" כיוון שהוא אינו חל על מקצועות אחרים…

אכן זעקת הקוזק הנגזל. פרופ' רכס מוחה על כך שהרופאים מיוחדים? משך עשרות שנים של שטיפות מוח, בעיקר מצד הרופאים עצמם, אנו מולכים להאמין כי מדובר במקצוע מיוחד, אפוף מסתורין ואתי להפליא. הרופא העושה במלאכתו הוא מורם מעם ומערכת שיקוליו, בניגוד למערכת שיקוליו של בעל מקצוע אחר, היא טהורה ומונעת ממקור אחד ואחד בלבד: טובת המטופל.

הצחקתם אותנו.

אז הפנמנו, אתם באמת מיוחדים. מאוד מעניין אותנו מהי מערכת השיקולים של ההוא שממליץ דווקא על המכונית הספציפית, הטלוויזיה המיוחדת או המלון הנפלא. על מערכת השיקולים של הרופאים אנחנו מוכנים לוותר. אנו חושדים בהם כי שיקוליהם מונעים מסיבות מסחריות של רווח עדיף, עמלה, פינוקים ועוד.

אבל לגביכם רופאינו היקרים, אנו כן דורשים לדעת מאיזה מקום מגיעות ההמלצות שלכם. מדוע תרופה זו ולא אחרת, מדוע תרופה בכלל?

ההחלטות שלכם חשובות יותר, המוצרים שלכם מסכנים חיים (גורם התמותה מספר 4 בעולם המערבי), האינטרסים הכספיים הקשורים בהחלטותיכם הינם עצומים.

אנחנו לא היינו רוצים לדעת. אנו דורשים לדעת. אל תפתו אותנו ב"שקיפות" חלקית אנו רוצים את אור השמש בכל פינה של המקצוע.

בסופו של עניין למרות חוסר הנוחיות שתחוו כתוצאה מהצורך להיות שקופים, למקצוע שלכם זה יעשה רק טוב. הסתכלו סביב, הפסדתם טונות של אמון מציבור המטופלים, זו הזדמנות לקבל חלק מאמון זה בחזרה.

לפחות תהייה שמורה לכם הטענה כאשר הטעיות הרבות שלכם נחשפות בתדירות כה רבה כי לפחות טעויות אלו נעשו בתום לב.

אפרופו טעויות, לאחרונה העמדנו לטובת הרופאים והמטפלים בארץ תוכנה ייחודית המאפשרת לרופא לבדוק את מערכת יחסי הגומלין בין תוספי תזונה לתרופות. השירות ניתן בחינם ומאפשר לבדוק למשל את התרופה אספירין מול כל תוסף תזונה המקושר לתרופה זו.

סיפור באמת קטן ולא חשוב. יש לו השפעה רצינית על בריאותכם וגם על כיסכם. שני עניינים פעוטים וחסרי חשיבות של ממש.

נתחיל מזה שניאצין (יש שמכנים אותו B-3) הוא התרופה היעילה היחידה לכולסטרול גבוה. אני חוזר: היחידה שגם יעילה וגם, הפלא ופלא, לא גורמת נזק, כאב וחסרים תזונתיים.

מה אני חושב על תעשיית הכולסטרול על נפלאותיה ותרופותיה כבר כתבתי בהרחבה.

ניאצין הוא היחידי המסוגל להעלות את ה HDL (משוררים רפואיים עם דמיון מפותח שראו יותר מדי סרטים של קלינט איסטווד מכנים אותו: "הכולסטרול הטוב לעומת הכולסטרול הרשע מרושע"). רמה גבוהה של רכיב זה מצביעה על סיכון נמוך ללקות בהיצרות עורקים. ניאצין היה כבר בשימוש רפואי משנות השישים והיה הופך כנראה כבר אז לטיפול העיקרי ואולי הבלעדי, למעט שתי בעיות:

הראשונה: ניאצין "עירום" במינון טיפולי יצר תופעות בעירה. התחושה של המטופל הייתה שפניו בוערות וכאשר הוא שוטף את פניו במים צוננים תחושת הבעירה רק מחריפה. תופעה זו הרחיקה רבים מהטיפול למרות שחלפה לאחר מספר דקות ולא היוותה סיכון.

התופעה השנייה החמורה יותר: אי אפשר לרשום פטנט על ויטמין וכפועל יוצא, לא ניתן לגבות עבורו מחירי שערורייה מרוששים.

שתי הבעיות נפתרו באופן אלגנטי. באמצע שנות השבעים פותח ניאצין ללא תופעות בעירה, שאִפשר נטילה של מינון טיפולי בלי להזדקק לשירותי מכבי אש. את הרכיב היה ניתן להשיג בחנות הטבע השכונתית או בבית המרקחת ללא מרשם ובעלות נמוכה (כ-250 שקלים לטיפול של שלושה חודשים).

הבעיה השנייה הייתה מורכבת יותר וחייבה פיתוח של תרופות וסידרה של נִיסיונות כושלים על מספר ענק של שפני נִיסיון תמימים (אתם, יקירי).

אבל מה לעשות? כפי שכבר נקבע על ידי גדולים וטובים ממני "אתה יכול לעבוד על כל האנשים רוב הזמן, או לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן. מה שאתה לא יכול לעשות זה לעבוד על כל האנשים כל הזמן" (מיוחס לצ'רצ'יל). מגיע הזמן בו כל תרופות הוודו וסברות הכרס קורסות ואין ברירה אלא לחזור לתרופה הישנה והטובה.

אלא מה? התרופה זולה מכדי להיות רווחית עבור מישהו. "בעיה שלכם!" קבעו בעולם, "תתחרו!". רק בישראל נמצא פתרון קסם. יום אחד, בלי אזהרה וללא נימוק, נאסר עלינו לשווק את הניאצין במינון העולה על 200 מ"ג ליום. היות והטיפול האפקטיבי לכולסטרול הוא 500 מ"ג ליום, הרי שתוסף התזונה היעיל והזול הוצא מהתחרות. זמן לא רב לאחר מכן החלו שמועות על "תרופת פלא חדשה" לכולסטרול המסוגלת (איזה נס) "להעלות את רמת הכולסטרול הטוב". נחשו מי בלע את הידיעה החדשה בשקיקה? כמובן, עיתונאי הבריאות שלנו, שמיהרו ותרמו לכם את האינפורמציה הסנסציונית.

אלא מה? עלותה של התרופה ה"חדשה" היא כאלף שקלים לטיפול של שלושה חודשים. פי ארבעה מתוסף התזונה האסור…

מבולבלים? ככה זה עובד תמיד: חוזרים לרכיב התזונה המסורתי, לאחר כשלון התרופות וכדי שניתן יהיה לגבות עבורו מחירים מפולפלים מכריזים עליו "כאסור למכירה כתוסף תזונה" גם אם נמכר במשך עשרות שנים ללא כל תיעוד של פגיעה בנוטלים.

לסיכום, משך שנים, עשרות מיליונים הורעלו ועדיין מורעלים בתרופות רעילות ולא יעילות לפתרון משהו שהוא ספק בעייה בזמן שהפיתרון הזול והבלתי רעיל היה מונח מתחת לאף. עכשיו כאשר מתברר לאחר 50 שנה שהפתרון היעיל והזול הוא למרבה הצער (הצער שלהם, לא שלנו) הפתרון היחיד, הם מונעים מאיתנו את הנגישות לאותו פתרון על ידי תרגיל מסריח שלוקח מאיתנו את תוסף התזונה הזול והופך אותו לתרופה יקרה.

רק בישראל.