אלכס פולונסקי

יש לך משהו יפה בעיניים

Thu, 09 Feb 2012 23:09:30 +0200

למעלה: לנה דל ריי ב-Lovecat, פברואר 2012. צילום: אלן וון אנוורת’ *
למטה: מלגוסיה בלה בווג פריז, נובמבר 2011. צילום: קטיה ראוולס *

משוחררות

Fri, 13 Jan 2012 23:31:06 +0200

השבוע עלתה במאקו ידיעה על מה שהוגדר כ’להיט ברשת: חיילות צה”ל בעירום’. מספרים שם על חמש חיילות שהצטלמו כשעל גופן רק אפודים וקסדות. זה לא נכון, על השנייה משמאל זיהיתי גם דיסקית, אבל לא אתקטנן. כנראה שיש להן צרות גדולות יותר.

בידיעה נכתב ש”הצילום מכה גלים ברשת” ו”ש”התמונה זכתה למאות לייקים ולמאות שיתופים ברשת”. כנראה שאני לא עוקב אחרי האנשים הנכונים, אז נאלצתי לגגל חזק עד שהגעתי לתמונה עם פנים לא מטושטשות רק כדי לגלות שאני לא מכיר אף אחת מהמצולמות, אבל עדיין להיות בטוח שנתקלתי לפחות בשתיים מהן בנסיבות כלשהן. הלם הקרב שלי מקשה עליי להבדיל בין חיילים.

בדובר צה”ל, כצפוי, הזדעזעו ומסרו ש’אם מדובר בחיילות הרי שזהו מעשה פסול שנוגד את פקודות הצבא ורוח צה”ל’. גם מיכל הזדעזעה, מבחינתה הצילום דווקא סבבה, אבל היא חושבת שזה דוחה שהאפודים נוגעים בגוף שלהן בלי שום הפרדה. צודקת. כנראה רק האפסנאי בבסיס יודע איפה הם היו זרוקים קודם ואיזה חיילים הזיעו לתוכם לפניהן. הקצינים בקריה יכולים להרגע, זה לא שהן עשו עדן אברג’יל והצטלמו עם פלסטינים כפותים.

אבל מה שמתריס באמת בתמונה, חוץ מהעובדה שהן הצליחו להצטלם בלי שיראו פטמות (לפחות זה הופך את כל העסק ל-SFW), אלה הטוקבקים במאקו שקוראים להעניש אותן משל היו פקידות בלשכה של קצין בכיר והדליפו מסמכים שמוכיחים שצה”ל זורק זין על החלטות בג”ץ.

חיילות לא יכולות לשיר מול חיילים דתיים, אבל הן יכולות לזרוק הצידה את המדים המכוערים ולהצטלם בפוזות סקסיות. בצה”ל של 2012, שבו הן מקבלות ריתוק על כך שצפו בטלוויזיה במגורי הבנים, זו עוד דרך למחות, אפילו שבעבורן הצילום הזה הוא כנראה גחמה של שיעמום בשעת ט”ש או שעשוע של אחרי תורנות שמירה. כאילו שרמטכ”לי צה”ל ואלופי המטה שלה לא הצטלמו אף פעם עם החברים בקורס קצינים כשרק כומתה מסתירה להם את המפשעה.

אולי גם החיילות האלה נתקלו בגיליון GQ האיטלקי מחודש מאי 2011 והתלהבו שבר רפאלי התחפשה לחיילת, התפשטה קצת ואז הצטלמה טופלס. בסך הכל מדובר במחווה יפה למישהי שיש לה מעל 108 אלף עוקבים בטוויטר.

לי יש רק 1,287 עוקבים בטוויטר. מקווה שמתישהו גם אני אזכה למחווה נחמדה.

כך תחסלו את קמפיין הטיימליין של הרשות למלחמה בסמים

Sat, 07 Jan 2012 17:37:00 +0200

הרשות למלחמה בסמים ידועה מזה שנים בבזבוז כסף על קמפיינים מאיימים, מפחידים, ובחלק מהמקרים גם שקריים למדי, כמו זה שעירב את איימי ווינהאוס, בו נטען שהיא מתה כתוצאה משימוש בסמים. לפני חודשיים וחצי הגיעו תוצאות הנתיחה: היא מתה מהרעלת אלכוהול.

ולמה האזכור הזה הופך שוב לרלוונטי פתאום? הפעם הרשות למלחמה בסמים יצאה בקמפיין חדש שנוצר על ידי מקאן דיגיטל - פרופיל פייסבוק עם טיימליין חצוי לשניים (רעיון מגניב, בלי צחוק), בצדו הימני מוצגת הדמות הפיקטיבית של בחור בשם אדם ברק כשהיא נקייה מסמים ונראית כמו סטודנט בבינתחומי (מבלה בקולנוע, מצטלם עם חברה שלו ועובד על מחשב פי.סי), ובצדו השמאלי כשהיא משתמשת (ישן בגינה, שובר מראה, יושב ליד חנות למוצרי חשמל, נזרק על ידי חברה שלו, והכי גרוע מבחינתי - עובד ליד שולחן מבולגן). מיותר לציין שכל הדוגמאות של החלק השמאלי נראות רלוונטיות דווקא למי שמכור לקראק, הירואין, קריסטל מת’ או - הפתעה - אלכוהול. גראס? חשיש? לא כל כך.

לא זכורים לי קמפיינים שבהם הרשות למלחמה בסמים יצאה כנגד סמים קשים (אולי כי מבחינה אין הבחנה, וזו אחת הבעיות המרכזיות בפעילות שלה), כי סביר להניח שקהל היעד של אלה לא צופה לרוב בפרסומות בפריים טיים, מקליק על באנרים או גולש בפייסבוק. אז שוב, בפעם המי-יודע-כמה, נטפלים למשתמשי המריחואנה.

אז מה עושים?

למרות היותה חברת אינטראקטיב מובילה, מקאן דיגיטל פיספסה (או שכחה) את העובדה שפתיחת פרופיל פרסומי או כזה שמתחזה לאדם אחר (לפי “חורים ברשת”, לאיש בתמונה קוראים דניאל ברק) הינה עבירה על התקנון של פייסבוק. כאן מגיע תורכם לחסל את הפרופוגנדה הנכלולית שממומנת מכספי המיסים שלכם: כנסו לפרופיל של “אדם ברק” ודווחו עליו כעל פרופיל שמייצג חברה, או לחלופין, מתיימר להיות אדם שלא קיים במציאות? לא יודעים איך לעשות את זה? הכנתי גיף שילווה אתכם צעד-צעד:

ברגע שמספיק גולשים ידווחו על הפרופיל (פעולה שלוקחת חמש שניות), סביר להניח שפייסבוק תחסום אותו ותמנע בהלה מיותרת ודה-לגיטימציה לאחד החומרים הפחות מסוכנים (מבחינה בריאותית) שאנשים בארץ ובעולם רוכשים בסתר. חוץ מזה, אם שוב הגענו למצב שגוף ממשלתי מוסמך מבזבז את הכסף שלכם ושלי על שטויות, זה לא אומר שאנחנו צריכים לראות את זה מול הפרצוף שלנו.

“Irony Of It All” של הסטריטס, מתוך אלבום הבכורה “Original Pirate Matirial” מסכם בשלוש וחצי דקות את הפספוס כל הקמפיינים שיצרה הרשות למלחמה בסמים עד היום. שיהיה להם בהצלחה בפעם הבאה. או שלא.

עדכון: ראשון, 10 בינואר, 18:48

אחרי יממה וקצת של לא מעט דיווחים על כך שהפרופיל ירד, עכשיו זה כנראה רשמי. לפי פרסום בבלוג הקריאייטב המזבלה, הפרופיל של “אדם ברק” הורד בעקבות אי עמידה (בפועל - הפרה בוטה) בתקנון השימוש של פייסבוק.

רוצי בובה

Fri, 06 Jan 2012 16:16:26 +0200

השבוע הייתי עם לינדזי וויקסון בסלון ברלין. רון נדל תקלט שם לכבוד יום ההולדת של עצמו ותמונת קלוז-אפ ממוסגרת של לינדזי היתה תלויה בדיוק מעליו. זה היה מטריד, הרגשתי שהיא בוחנת אותי ומנסה להפשיט אותי במבטים שלה, אבל זה לא יכול היה לקרות - היא בת 17 ולי יש חברה.

באדיטוריאל שצילם טים ווקר לגיליון ינואר של ווג איטליה, לינדזי הצטלמה עם הבובה האהובה וחשבה אם לא הגיע הזמן להמשיך הלאה. שזה אומר, בפועל, להיות תלויה גם בבלוק, או לפחות בברקפסט.

אין לי מושג מה לינדזי החליטה ולאיזה כיוונים היא תיקח את הקריירה שלה (כרגע היא מדורגת במקום 12 ברשימת 50 הדוגמניות של models.com לשנת 2012, אז הכל בסדר), אבל בינתיים בלוג הפרסום copyranter מדווח שבובה בסדר גודל דומה לזו של לינדזי נראתה משונעת ברחבי סן פרנסיסקו מספר פעמים בחודשים האחרונים. קריפי.

אולי ההורים של לינדזי החליטו להפתיע אותה במתנת יום הולדת (11 באפריל, תרשמו) אבל לא מצאו איפה להחביא אותה עד אז. לי יש יום הולדת 9 ימים אחרי לינדזי, תרשמו גם את זה.

מיאו לכיבוש: חתולים מסיתים לשמאל

Wed, 04 Jan 2012 19:48:28 +0200

כבר שנים שחתולים הם כנראה הדבר האהוב ביותר באינטרנט והכוכבים המידיים של כל מימ שמכבד את עצמו. מכיוון שהמימ הישראלי המשמעותי הראשון היה ביבי הנדחף שהתחיל רק באוקטובר האחרון, לא מפתיע שהחתולים מרחו את הזמן עד ינואר 2012 כדי לכבוש את הרשת הישראלית עם עמוד הפייסבוק “חתולים מסיתים לשמאל” שהקים יואב אברמוביץ’, שמציג אותם בתמונות וכיתובים על קלישאות שנדבקו לשמאלנים - חלקן על ידי פוליטקאים מנוולים, אחרות על ידי טוקבקיסטים סתומים.

בלינג, החתול הרדיקלי והחתיך של מיכל ושלי לא הסכים להצטלם עם האקססוריז המתאימים, אז השתמשתי בסוכנות החתולים של גוגל אימג’ס כדי להכין את הגרסאות שלי:

פורד פרפקט

Fri, 23 Dec 2011 23:48:00 +0200

ערוץ הטלוויזיה של אופרה ווינפרי, שנקרא Oprah Winfrey Network, הושק בינואר 2011 וחשבתי שלא קורה שם כלום - מדבר טלוויזיוני עם לוח שידורים שכולו תוכנית בוקר אינסופית. סביר להניח שלא טעיתי בהרבה, ובכל זאת, מסתבר שיש שם הפתעות.

טום פורד, מעצב העל שהיה המנהל האמנותי של גוצ’י ואיב סן-לורן ובמאי הסרט “סינגל מן” התארח לפני חודשיים בדיוק בדוקומנטרי באורך 41 דקות כחלק מסדרת “Visionaries” של הערוץ (חוץ מאנני לייבוביץ’, שאר מושאי הפרקים לא מעוררים כל כך חשק לצפות). לאחרונה התוכנית מצאה את דרכה לרשת, ולא בעזרת האתר של ווינפרי.

בתמונה רואים את פורד בקמפיין לבושם עבור גברים שיצא תחת המותג שלו בשנת 2007. מאחורי המצלמה עמד, סורפרייז סורפרייז, טרי ריצ’רדסון, והקמפיין, שאת שאר התמונות הפרובוקטיביות מתוכו תוכלו לראות אם תקליקו כאן, קיבל לא מעט ריקושטים. אני לא אקפוץ באיחור על העגלה ואחסוך מעצמי את הצורך לפתח דעה בנושא, רק אציין שזה לא בסדר לתת לבחורה לחפון אותך ככה אם אתה גיי.

אבל חוץ מזה, כפי שמעיד הסרט, טום פורד עושה רושם של בחור ממש לעניין. מעבר לכך שהוא נראה מעולה בגיל 50 (ומזייף מבטא בריטי באופן פחות מביך ממדונה), ברגע שמסננים אוטומטית את הקלישאות, יש לו תובנות מעניינות על אסתטיקה, פרפקציוניזם, דיכאון, יצירה ומוסר עבודה בפרספקטיבה של אופנה וגבריות.

כשאין זמן לאמבטיה. מתוך מגזין W, צילום: סטיבן קליין

בסוף הסרט הבנתי שאני מעריץ את טום פורד, אבל יותר מכך, גם קצת מקנא בו. לא בגלל הכישרון, הכסף או הזיפים המושלמים שלו. לדבריו, הוא עושה אמבטיה לפחות שלוש פעמים ביום - בבוקר, כשהוא שב הביתה ולפני השינה. “בימים שאני לחוץ”, הוא מספר, “אני עושה אמבטיה פעם בשעה-שעתיים. אני נהנה לשכב במים ולחשוב, או לא לחשוב”. כמו פורד, כנראה שרק כשיהיו לי מים חמים במקלחת בכל רגע נתון, אדע שעשיתי משהו נכון עם החיים שלי.

שירי השנה של 2011: טופ 20

Wed, 21 Dec 2011 18:02:00 +0200

אפשר לסכם את שנת 2011 בכך שהיא היתה עמוסה וכיפית מאוד, מה שמשאיר אותי בסופה חסר חשק לסיכומים ארוכים ומפורטים. חוץ מזה, אני גם קצת מתעצל אבל יודע שזה לא יפגע באף אחד אם לא יהיה נימוק לבחירה של כל שיר, כי מיותר להיות טרחן (הפעם), מכיוון שהבחירות האלה כל כך מעולות שעדיף לכם להאזין להן מאשר לקרוא עליהן.

הבחירות האלה הן אישיות ומהוות קמצוץ מתוך שפע אינסופי של שירים ואלבומים שהאזנתי להם השנה. אני לא מתיימר לסמן ברשימה הזו מגמות או טרנדים בולטים, למרות שיהיה קשה לפספס את העובדה שיש שגיטרות ורוקנ’רול סובלים כאן מהדרה כמעט מוחלטת, אבל לי זה כואב יותר.

זאת שרלוט פרי, דוגמנית השנה שלי. כמו שאפשר לראות, גם היא קצת עצלנית. מתישהו אקדיש לה פוסט

20. Summer Camp - Better Off Without You

19. Katy B - Broken Record

18. Kreayshawn - Gucci Gucci (Lil Silva Remix)

17. Nicolas Jaar - Space Is Only Noise If You Can See

16. Hudson Mohawke - Party Animal

15. Grimes - Vanessa

14. Azealia Banks - 212

13. Battles - Ice Cream (Featuring Matias Aguayo)

12. Adele - Rolling In The Deep (Jamie xx Shuffle)

11. Tyler, the Creator - Radicals

10. The Vaccines - Norgaard

9. Heartsrevolution - Teenage Teardrops (Pyramid Remix)

8. Lil Wayne - 6 Foot 7 Foot

7. Foster The People - Pumped Up Kicks

6. Rustie - All Nite

5. Lana Del Rey - Video Games (Joy Orbison Remix)

4. Kidnap Kid - Shouldn’t Be Alone

3. Lunice - I See U (The Blessings Remix)

2. James Blake - Wilhelms Scream

1. Metronomy - The Bay (Erol Alkan Re-Edit)

שיטור אירוני

Tue, 25 Oct 2011 01:03:00 +0200

לפני כמה ימים, כשדיברתי עם אמא שלי בטלפון, היא שאלה פתאום, ללא שום הכנה מוקדמת למה לא התגייסתי למשטרה. אני לא יודע מה היתה האמתלה לשאלה כל כך מטופשת, באופן כללי ובטח כשמכירים אותי. לדעתי לאחת החברות שלה יש בן שוטר והיא בטח חושבת שזה הרבה יותר מכובד מעיתונאי. ניסיתי לעמת אותה עם זה אבל היא הכחישה.

לפעמים אנשים עושים בחירות מוזרות ופונים לדרכים לא אופייניות עבורם. קחו את ריק לי בן ה-45 למשל, שעובד כבלש במשטרת ניו יורק. תפקידו בימים אלה, אם הבנתי נכון, הוא לקשר בין המוחים בפארק זוקוטי שבעיר, שם מתכנסת כבר כחודש המאסה של התנועה לכיבוש וול סטריט, לבין המשטרה והקהילה המתגוררת באזור. בראיון לניו יורק טיימס הוא סיפר שבכלל רצה להיות נגר, אבל אבא שלו דחף אותו לשירות בכוחות הבטחון. צפוי, הכי קל להאשים את ההורים בחלומות שנופצו.

בשבועיים האחרונים זכה לי לסיקור נרחב בתקשורת האמריקאית, כשהטופ, לפחות מבחינת התכנים, הוא ראיון עמו במגזין GQ שהתפרסם השבוע. שם, כמו כל ההיפסטרים, הוא טוען על עצמו שאינו כזה ומנסה להתנער מהכינוי “השוטר ההיפסטר” שהדביקו לו לאחרונה, למרות שלדבריו, חבריו לעבודה מכנים אותו כך כבר שנים.

בתמונה למעלה, רוס לובש וסט, חולצה וז’קט של ראלף לורן. כך גם הנעליים, אותן לא רואים בצילום. העניבה היפה הזו של ברברי. התג שלו, כך הוא מסביר, משמש כאקססורי לכל דבר שמעניק טוויסט ללבוש. מחוץ לתפקיד הוא אוהב ללבוש ג’ינס בגזרת סקיני, אבל מתפשר על מכנסי כותנה (של ג’יי קרו) כשהוא יוצא לעבודה.

לי נמצא על המסלול להפיכת אייקון אופנה (הנה אתר של אמהות שמסביר איך להתחפש לשוטר היפסטר בהאלווין), ועושה רושם שמשטרת ניו יורק רק מרוויחה מהנוכחות שלו בסביבה, אחרי שהכותרות שקיבלה בחודש האחרון עסקו בעיקר בכמה היא מוצלחת בלפזר התקהלויות תוך כדי הפעלת כוח פיזי מופרז.

בראיונות עם המוחים, חלקם הביעו שביעות רצון מנוכחותו של לי והסבירו שבגלל הלבוש שלו קל להם להתחבר אליו. הוא דוקא יצא בדיס ואמר שהם נראים כמו היפים. המוחים החשדנים יותר דווקא מנסים לתפוס ממנו מרחק, בכל זאת - אי אפשר לדעת, אולי הוא סתם שתול. מעניין אם הוא קרא את “Shoplifting from American Apparel”.

ביבי, הוא בכל מקום

Wed, 19 Oct 2011 15:46:00 +0200

אני לא רוצה לצאת ביבי, אבל כבר מהרגע הראשון הפריע לי שהוא נדחף לפריים. כמה שעות אחר כך כבר התחיל המימ המטורף הזה, שדוחף את ביבי לכל רגע היסטורי או תרבותי ששווה להיות בו. לקח לי יממה להתארגן על עצמי כי הייתי קצת דחיין והיו לי הרבה סדרות להשלים, אבל הנה זה - הטייקים שלי על ביבי, שתמיד היה שם:

ביבי ראה איך מוציאים להורג את נד סטארק ב”משחקי הכס” ולא אמר מילה. לדעתו, גברים עם שיער ארוך זה סתם מטופש

ביבי עודד את קניה ווסט להתפרץ לנאום הזכייה של טיילור סוויפט בטקס פרסי הוידאו של MTV. הוא חשב שזה מצחיק

ביבי אחראי לנצחון בעלות הברית במלחמת העולם השניה, אז חשבתם שהוא יפספס את החגיגות? הוא הציע לצלם אלפרד אייזנשטדט עבודה בלע”מ, אבל היו לו התחייבויות קודמות

ביבי טס לבוליביה (לא ברור על חשבון מי) כדי לוודא שהסיפור עם צ’ה גווארה נגמר. גם אז הוא לא אהב מהפכנים

ככה נראו תמונות העירום המקוריות של סקרלט ג’והנסון. מזל שאנשי המוסד הספיקו לשים עליהן יד לפני הפרסום ולעשות עריכה גרפית שתמנע תקרית בינלאומית במעורבות שרה נתניהו

ביבי ידע שהסטון רוזס יתאחדו עוד כשאיאן בראון ביקר בישראל

ואקסינז + אינסטגרם = ♥

Sat, 08 Oct 2011 23:20:00 +0200

לפני חודשיים הואקסינז פתחו אתר שקרא למעריצים שלהם לצלם בפסטיבלים תמונות שמעבירות את את תחושת הקיץ, להעלות אותן לאינסטגרם ולתייג תחת #vaacinesvideo. מהתמונות הנבחרות, כך הם הבטיחו, יורכב קליפ ל”Wetsuit”.

התוצאה חמודה למדי והולמת את השיר, למרות שבסך הכל מעריצי הואקסינז שהשתתפו בפרויקט הזה עושים רושם של אנשים טיפה משעממים - מה העניין, אם מתן חודורוב יכול להשתחרר, למה הם לא? אבל מה לעשות, אלה חומרי הגלם, אין לכם את מי להאשים מלבד עצמכם. בתכל’ס, אם אאזין עכשיו בשאפל למשהו מהאייטונז שלי ואצפה במקביל בתמונות של מרלין ברונקס, קוברה סנייק או גוני ריסקין, סביר להניח שאתרגש יותר.

ועוד בעניין אינסטגרם: כתבה מהאטלנטיק שפורסמה לפני חודש וסוקרת את האובססיה של תעשיית האופנה סביב הרשת החברתית הזו. אגב, היוזר שלי באינסטגרם הוא alexpo, אבל אפשר לעקוב אחריי גם מכאן.

וואו, זה מדים

Sat, 01 Oct 2011 18:26:00 +0300

אם מישהו לא צופה עדיין ב”דאונטון אבי”, זה הזמן לעשות השלמות - בשביל זה יש את יום כיפור. מי שכבר חרש על הסדרה, מעריך בוודאי את העבודה המצוינת שנעשתה על הסט בכל הנוגע להלבשה, כשבעונה הזו, החליפות הפכו למדי צבא יצוגיים שהג’נטלמנים לובשים כשהם מגיעים לבקר את הליידיז שלהם בעורף. מסתבר שיש אובססיה לא קטנה סביב ההעניין, והשחקן דן סטיבנס, שמגלם בסדרה את מת’יו קראולי (שמפרק לפרק מזכיר לי את מתן חודורוב, רק עם צ’ארם) מנסה לפרש אותה במאמר שהתפרסם היום ב”טלגרף”.

למרות האפיל המיליטריסטי, המדים האלה נראים לא רע, ובקטגוריה המתאימה באתר אסוס (אל תקנו משם כדי שלא נצטרך לתאם בגדים לפני שיוצאים מהבית) אפשר אפילו למצוא כמה מעילים די שווים ופחות מגונדרים ממה שרואים בטלוויזיה. למרות שאולי בתקופה מסויימת בחיים שלי, הייתי מוכן לחתום על כאלה - מה שטוב לליברטינז טוב כמו עבורי. חוץ מהרואין, אני מניח.

לפני שבוע הגבתי לעמית קלינג על משהו בטוויטר ב”חבל שמדים של חיילים לא כוללים עניבה”. למיטב ידיעתי, רק לנספחי צה”ל בחו”ל יש את האפשרות להתלבש בסטייל כחלק מהתפקיד שלהם וזה תמיד עורר אצלי קנאה כמהלך השירות הצבאי שלי. מצד שני, קצת בעייתי מבחינתי שהרעיון הזה ייושם לגבי כלל החיילים, כי זה אחד הצעדים הפרקטיים ביותר (חוץ ממשכורת אמיתית והפסקת הכיבוש, נניח) שיכולים להעלות את שיעור המתגייסים, ולא הייתי רוצה שזה יקרה.

תא הכפפות #280

Tue, 23 Aug 2011 20:53:58 +0300

השבוע יש שעה אחת שלי ושעה אחת של אלון, בנפרד. הוא פותח, אני סוגר - אל תדאגו, אלון מביא אותה ביציאה דרמטית ואני עושה כניסה פומפוזית - לא תתבלבלו.

לפלייליסט המלא »»

הורדה ב-mp3

היא לא סתם שמנה

Thu, 18 Aug 2011 01:47:37 +0300

תמיד ידעתי שכרומיאו אדירים בצורה בלתי רגילה, אבל הקליפ לשיר “When The Night Falls” (שביימו דניאלס, שני במאים בשם דניאל. כנסו לאתר שלהם) מתוך האלבום “Business Casual” שיצא לפני קרוב לשנה, שכנע אותי שגם בחורות חושבות ככה. זו בעיה שלי שלקח לי זמן לקלוט אם לא הבנתי את זה מהבחורות בקהל שרקדו טופלס בקדמת הבמה כשראיתי אותם בהופעה פעם. כנראה שהייתי קצת איטי באותו ערב.

אבל בחורות בלי חולצה יש בכל הופעה, אפילו אצל משינה בניינטיז היו ואין לי ספק שאם אקים להקה אז זה יהיה מחזה נפוץ בהופעות שלנו. כאן אצל כרומיאו, כל בחורה שדייב מקלוביץ’, הסולן, מסתכל עליה - מתעברת מיד והבטן שלה גדלה למימדים שגם מנת יתר של פוסטינור לא תפתור. איזה מוזר. זה עובד מצוין בקטע של למשוך תשומת לב ולתפוס מושב באוטובוס עמוס, אבל בסופו של דבר מדובר בסתם טרן אוף.

שוקולד לבן

Mon, 15 Aug 2011 22:50:59 +0300

הטאמבלר “Kanye With White People”, כשמו כן הוא, מקבץ מבחר תמונות של קנייה ווסט מצולם עם אנשים לבנים, והוא נראה שם הכי מאושר בעולם. אפילו שלאחרונה הוא הסתובב עם ג’יי-זי יותר מאי פעם כשהקליטו יחד את האלבום “Watch The Throne” שיצא בשבוע שעבר, נראה שהוא מת לעבור צד. סביר להניח שבשכונה מסתלבטים עליו שהוא לא יודע להחזיק אקדח.

ניסיתי לגלל בכל מיני וריאציות של מילות מפתח שיעזרו לי לגלות אם יש מחלה הפוכה מלבקנות, כזו שגורמת לאנשים לבנים להיראות שחורים, אבל הדבר הכי קרוב שמצאתי זה סתם מסכנים שהשתזפו על יתר המידה ואלון עוזיאל. במידה ויש רופא בין הקוראים, אשמח לדעת אם יש דבר כזה. וגם לבקש מרשם לריטלין.

לואו טק

Mon, 08 Aug 2011 22:24:00 +0300

אני מרגיש שיש משהו כמעט בנאלי בלהסתכל על הפקות אופנה שדייזי לואו מצולמת בהן ערומה. בכלל, זה אפילו בנאלי כבר לפרסם כאלה, ואני לא מדבר על הבלוג אלא על מגזין פלייבוי, שהקדישו לה את השער של גיליון ספטמבר 2011.

אני לא חזק במספרים, אבל נראה לי שמבחינה סטטיסטית דייזי לואו מתפשטת כל כך הרבה שיש מצב שמתישהו ראיתי אותה ערומה במציאות ומשום מה זה נדחק לטובת זכרונות פחות נחמדים.

על השער של הגיליון כתוב שדייזי היא “הדבר הגדול הבא”, וזה מעיד כנראה כמה שעורכי פלייבוי (ככל הנראה המגזין עם סביבת העבודה הכי לא פרודוקטיבית לסטרייטים) מפגרים מאחור, בהתחשב בכך שקריירת הדוגמנות שלה תפסה תאוצה עוד ב-2006. אבל אולי אני סתם מקטר בגלל שלא קראתי עדיין את הראיון איתה (בהנחה ויש כזה, אחרת מה העניין עם קלישאת המאמרים?) וקשה לי עם תחושת ההחמצה.

בספטמבר, כשהגיליון יגיע לדוכנים והמון אנשים יחטפו אותו עם הידיים המטונפות שלהם, “Nevermind” של נירוונה יחגוג 20 שנה. יכול להיות שהצילום הזו היא הומאז’ לעטיפה של האלבום, אבל באותה מידה זו יכולה להיות סתם מקריות.

הדיבור הוא שדייזי גם מתקלטת מדי פעם בכל מיני מועדונים, ולא פעם מארק רונסון עמד שם כדי להשגיח בתקופה הקצרה שהם היו בזוגיות לפני שלוש שנים. בלתי אפשרי למצוא סט להאזנה או אפילו פלייליסט, אבל התמונות לא משקרות - עושה רושם שהיה לה כיף.

אם היא תהיה מתישהו באזור, אזמין אותה להתארח בתקלוט של שולחן 7. אגב, לפני שמארק רונסון הגיע לתקלט בתל אביב באפריל האחרון, קראתי ראיון שהתפרסם איתו כמה חודשים קודם לכן ב-Time Out בחריין, והוא סיפר שם שיש לו התקפי חרדה. הוא מגולל איזה סיפור על איך נתנו לו לתקלט בבמה המרכזית במועדון Space באיביזה כחימום לאיזה מפיק שהוא חם עליו, ואיך שהוא כמעט איבד את זה. אני מחבב אותו מאוד, אבל לא קונה את הסיפור הזה. מבחינתי, עד שאין תמונה שלו מקיא או מתעלף על הבמה, זה לא באמת קרה.

זה עדיין זה

Sun, 31 Jul 2011 14:58:51 +0300

לפני עשור, ב-30 ביולי 2001, הסטרוקס הוציאו את “Is This It”. כמה שבועות לפני כן, ב-6 ביוני, עורכי NME שיבצו אותם על השער בפעם הראשונה מתוך 18 פעמים אחרות שיבואו בשנים שאחר כך.

על השער היתה הבטחה לכך שהם ישנו לנו את החיים לתמיד, וזה באמת קרה - הוא השפיע מוזיקלית, אופנתית וסקס-אפילית על מי שהספיקו לתפוס אותו בזמן אמת, בין היציאה שלו ועד צאת האלבום השלישי (“First Impressions of Earth”) ב-2006, אז בערך גם התפוצצה הבועה של תחיית הפוסט-פאנק.

לא נכתב מספיק בעברית על חגיגת העשור הזו, שהתנקזה ברובה לאלבום המחווה שהפיקו בבלוג סטריאוגאם, אבל מספיק לקרוא את מה שאביעד לוי (האייפוד הרעב) כתב על החלק של האלבום הזה בחיים שלו, כשעל הדרך הוא הצליח להצביע על הגדולה המרכזית של היצירה הקצרצרה הזו, כולה 36 דקות: “עשר שנים לאחר שיצא אלבום המופת הזה, אני חושב שעודני מסוגל להאזין לו או להשמיעו לאחרים, מבלי לחוש זקן מדי ומבלי להתבייש”.

ביוש: איימי ווינהאוס 1983-2011

Sat, 23 Jul 2011 20:56:32 +0300

בקיץ 2008 איימי ווינהאוס היתה אמורה לסגור את שלושת הימים של פסטיבל רוק אן סיין בפריז. מיכל ואני חתכנו מוקדם מהשורה הראשונה בהופעה של ג’אסטיס כדי לתפוס מקום טוב בבמה המרכזית. על המסכים היה כתוב משהו בצרפתית עם השם שלה, רק אחרי המתנה של חצי שעה בערך היתה הכרזה (גם בצרפתית, כמובן. אבל אז זה כבר היה ברור מהתגובות של הקהל) שהיא ביטלה ברגע האחרון וכלל לא הגיעה לאזור הפסטיבל. בדיעבד, אחרי ביקור להתרעננות באוהל העיתונאים, התברר שהנגנים שלה כבר היו שם משעות מהצהריים.

סיבות רשמיות להברזה לא פורסמו והטינה היחידה שנותרה לי היא על כך שמעולם לא היתה לי הזדמנות נוספת לראות אותה מופיעה. אין הרבה מה לעשות חוץ מלהבטיח לעצמי שזה לא יחזור על עצמו עם פיט דוהרטי.

הוט פז

Sun, 17 Jul 2011 23:14:00 +0300

בספטמבר הקרוב תעלה העונה השניה של “בורדווק אמפייר” ויש מצב שפז דה לה הוארטה (Paz de la Huerta), שמגלמת את לוסי דנזינגר, המאהבת של נאקי תומפסון, תהיה פחות ערומה מאי פעם אחרי שנכנסה להריון. בסדרה, לא במציאות. בכל אופן, שום דבר טוב לא ייצא מזה.

הוידאו הזה מרכז המון פריימים של פז. הם נעים בין קצת עירום למלא עירום. זה מרגיש כמו גיף אחד ארוך שהומר לוידאו - מוזר, כי בדרך כלל הגיף נולד מהוידאו ולא להיפך. התמונות האלה הן שאריות מתוך ספר הצילומים FLIP של מארק סווירס שיצא בתחילת השנה ומורכב מתמונות של עוד שלוש דוגמניות-שחקניות-מוזות-אייקונות, כפי שמתואר בכריכה הכריכה האחורית. אם למישהו יש את הספר הזה, אשמח להלוות כדי לקרוא ולא להחזיר אף פעם.

בסוף השבוע התפרסם בניו יורק פוסט ראיון עם פז. היא סיפרה איך הרוח של אלביס גרמה לה לאורגזמה. בסטנדרטים שלה זה נחשב למשעמם. בגרסה שהתפרסמה באתר של העיתון לא היה איזכור ל-NURSE 3D, סרט אימה בכיכובה שייצא ב-2012, בו היא תגלם אחות רחמניה שבסוף היום היום פושטת את המדים שלה ורוצחת גברים. אני מקווה שהעלילה קצת פחות סתמית וקשורה לשביתת הרופאים, ההתנגדת לחוק החרם, מחאת האוהלים או משהו משמעותי אחר.

המכללה למנהל

Fri, 15 Jul 2011 14:21:26 +0300

חוסר המועמדויות הבולט לעין של “קומיוניטי” בקטגוריות הפרסים המרכזיות (לא בדקתי את הזניחות, יש לי חיים לטפח) של טקס האמי הקרוב הוא כל הנראה המחדל הכי גדול של של המפעל הזה ב-63 שנותיו. פיני אסקל כתב פעם יפה על הסדרה, וזה אחרי שהשכיל להבין את הפוטנציאל שלה מיד עם תחילת העונה הראשונה, בזמן שאני מצאתי עצמי לוקח הפסקה אחרי חמישה פרקים, חוזר לזה רק כעבור כמה חודשים, ומבין שמדובר באחת הקומדיות האמריקאיות הכי טובות שנעשו בעשור האחרון. אבל אנשי האקדמיה שבוחרים את המועמדים (והזוכים) לא מסכימים. אם גיליון אוגוסט של GQ היה יוצא רק כמה שבועות קודם לכן, כל זה לא היה קורה.

אליסון ברי (שיער שחור, משמאל, על ארבע) מגלמת את אנני והיא ללא ספק הבחורה הכי מצחיקה ולוהטת בסדרה. ג’יליאן ג’ייקובס, הבלונדינית, היא קצת פחות מזה - בהכל. בסוף הן גם די רוצות את אותו בחור ולדעתי אנני מובילה. פרסום תמונות כאלה במועד הנכון היה יכול להבטיח לסדרה מועמדות בטוחה בקטגורית הקומדיה הטובה ביותר, בדיוק כמו ש”מד מן” המשמימה ממשיכה לקטוף מועמדויות כל עוד ג’נוארי ג’ונס מצטלמת בתחתונים לפחות פעם ברבעון. אין מה לעשות, אלה דברים שצריך לסגור בחוזה.

בעונה השניה החלה להיווצר בין השתיים יריבות סמויה שלפעמים גלשה לפסים גלויים, אבל בפרק הולנטיין המתח הזה הפך לקצת מיני והן כמעט התנשקו. לא נורא, אולי בעונה השלישית.

מודל 93'

Fri, 08 Jul 2011 21:28:00 +0300

אני לא משתגע על בנות 17 אלא אם הן מופיעות ברשומות של האתר models.com. אחת מהן היא אמנדה נורגארד (Amanda Nørgaard) מדנמרק, אמנם כבר יש לה 19, אבל שנתיים לפה או לשם זה לא כזה אישיו. הייתי רוצה להקדיש לה פוסט מושקע, אבל הואקסינז כתבו והקליטו עליה שיר שנכנס לאלבום הבכורה שלהם ולא נראה לי שכרגע אני יכול להתחרות בזה.

מזל שהשבוע יצא הקליפ הזה של הואקסינז, שבו משתתפת נורגארד עצמה. עוד לא החלטתי אם אם זה מלהיב יותר עבורה או עבור הלהקה. בכל אופן, אם גם אתם רוצים להתאבסס עליה, אפשר להתחיל מלעקוב אחריה בטוויטר. היא יותר מעניינת מבר רפאלי.