שהמאבק של x
הוא היחידי שמעורר השראה בעיניו כי הוא מערער את המערכת כולה אבל משאיר המון סימני שאלה.

אני מתבצרת. היא לא פתאטית כי זה לא גרף זה חיים שלמים. אבל אני יודעת שאני גם קצת משקרת לעצמי .. מוסיפה: כי הוא מאמין. הוא מאמין שהוא יכול ליצור את העולם הדמיוני הזה. אני לא. אני איבדתי אמון באנושות ולכן כל מה שאני מבקשת זה שיעברו מדף בסופר.

הוא מסתכל ואומר שזה לא נכון שאין בי אמונה.
כל כך הרבה אמרו לי את זה.. אני כבר מוכנה עם התשובה. זה שאני פועלת לא אומר שיש לי אמונה. אני פועלת למרות לא בגלל.

הוא לא קונה את זה.

את הרגשת סולידריות ישראלית פלסטינית בחברון שעוואד מרח קרם נגד שיזוף על פניי, ראיתי אותה בבית המשפט מסבירה שהסטירה שנתנה לתובע הצבאי היא קודם כל אקט של אהבה לנרימן.

ראיתי את העולם כולו בעיניים של עז ואת האפשרות לחיים משותפים עם מינים ביולוגים אחרים שצללתי לצידם.
ראיתי אנרכיזים מבעד לחלון שבור של kfc
בפראג וכשהחזקתי את היד לאשה שפרקסה לידי בתא המעצר.

ניצוצות של זיכרון שהלב זוכר גם כשהראש כבר מזמן לא מאמין.

ראיתי את כל זה. רגעים של עולם אחר. אני יודעת בלב שלי שזה אפשרי.
אני שונאת שהוא צודק.

זו הטרגדיה שלנו הוא מסכם.. זה אפשרי אני והוא יודעים את זה. הרגשנו את זה בכל תא בגוף .
ואנחנו יודעים שזה לעולם לא יקרה.

מהי אמונה?

ניר הוא אחת מדמויות המפתח בהיסטוריה של התנועה לשחרור בעלי-חיים בישראל.

ניר הוא שתרגם לעברית את הספר "טבח החפים מפשע" של הנס רוש – ספר שבמשך שנים היה אחד מעמודי התווך של התנועות נגד ניסויים בבעלי-חיים. הספר שם דגש על הטיעון המדעי כנגד ניסויים בבעלי-חיים: הוא מציג את ההיסטוריה של הוויוויסקציה, מנתח את המניעים שלה, ומביא ראיות לכך שלא רק שלא קידמה את הבריאות של בני-אדם אלא גרמה לאסונות רבים.

בראשית שנות התשעים היה ניר גם הכותב והעורך הראשי של פרסומי האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, ועיצב את הקמפיינים של האגודה – בין היתר, את הניסיון להשפיע על חוק הניסויים בבעלי-חיים ואת ראשית המאבק נגד חוות-מזור.

בשנת 1991, אותה שנה בא יצא לאור "טבח החפים מפשע", היה ניר שותף גם לפעולה הגדולה ביותר של החזית לשחרור בעלי-החיים בהיסטוריה של ישראל. בליל ה-12-13.10.1991 פרץ ניר, יחד עם חמישה אחרים, למעבדת הכאב של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. הם השמידו ציוד בשווי מאות אלפי שקלים ששימש לעינוי של בעלי-חיים, ואספו חומר רב שתיעד את ההתעללות בבעלי-חיים במקום (למרבית הצער, ככל הידוע לי, עיתונאי שלא כיבד את האמון שניתן בו, החזיר את החומר למעבדה מבלי שאנשי החזית הספיקו לנתח אותו באופן ביקורתי). הפעולה באוניברסיטת תל-אביב עוררה גל של הזדהות ושל עניין במאבק בניסויים בבעלי-חיים, העצימה את הפעילים.ות, והיתה נקודת מפנה וזינוק עבור התנועה לשחרור בעלי-חיים בארץ.

ניר עצמו שילם על הפעולה החשובה הזו מחיר יקר. לצד המעצר הקשה (המשפט הסתיים בגזר דין של עבודות שירות), הופסקו לימודיו בחוג לספרות באוניברסיטה.

היסודיות של ניר, הדייקנות שלו, והיכולת שלו לחפור במסמכים, להיכנס לפרטים ולזהות כשלים וסתירות היו במשך שנים אחד הנכסים המשמעותיים של התנועות לשחרור בעלי-חיים. בהמשך תרם ניר את היכולות האלו למאבק בכיבוש. העבודה היסודית שלו היתה רבת משמעות עבור המאבק המשפטי בחומת ההפרדה בבלעין. הידע העצום שצבר בתחום התכנון והבניה שימש מאבקים רבים נגד הדיכוי בשטחים.

ניר אמר פעם על עצמו שהוא אדם לא אישי. הוא שידר ענייניות, עבודה, סגפנות. אני חושב שהוא נשא מטעני-עתק של כאב ושל עצב. המסירות שלו לאנשים היקרים לו היתה נטולת גבולות – ובראשם ניל, שניר טיפל בו במסירות, מסביב לשעון, במשך שנים של חולי, ושמותו שבר אותו.

לניר היתה עליי השפעה מכריעה. באופן ישיר, בזכות הדוגמה האישית שנתנו הוא ורחל פאיאנס, הפכתי בשנת 1992 מצמחוני לטבעוני. ובאופן עקיף, בדיון המעצר שלו פגשתי לראשונה את דיוויד מסי, שבהמשך הכניס אותי לתנועה האנרכיסטית וגרר אותי להצטרף אליו בייסוד של אנונימוס.

ההשפעה של ניר על העולם ועל אנשים ממשיכה. טביעת האצבע שלו היא כאן כדי להישאר (גם אם רבים לא מזהים אותה כשלו). במובן הזה, החיים שלו, כמו החיים של כולנו, הם חלק מהמשכיות אחת, שלא באמת מתחילה בלידה ומסתיימת במוות. ובכל זאת, העולם בלעדיו טוב פחות.

הראפר אור25 הוציא את "שיר הנשק (צ'ו צ'וואווה)", גרסת כיסוי לשיר "Rap das Armas" של ג'וניור ולאונרדו הברזילאים.

עברית, שירה, מיקס מאסטרינג ותכנות תופים: נעם רודה. צילום ועריכת וידאו: ג'רמי הורגן.

עוד מוסיקה של אור25 כאן, כאן וכאן.

שיר הנשק

ישראל שלי טרופית ויפה
אחלה אנשים, נופים כגלויה
במדינת תל אביב, חיים בבועה
אבל מתעלמים מבעיה קטנה

צ'ו צ'ו צ'וואווה

יש לי עוזי וגליל אמ 16 מקוצר
תבור קומנדו ופרסיז'ן היי טי אר
לי אנפילד גלוק בראונינג 0.3
אוסקוט יא כאלב או תקבל אחת בראש

צ'ו צ'ו צ'וואווה

אפ אן מיני מי
אפ אן היי פאוור
תומפסון קראבין ברטה נגב וזיג זאוורר
מקלע אר פי די מוסברג שש תשע חמש
חצי מדינה מוגדרת שטח אש

צ'ו צ'ו צ'ואווה

יריחו ומאוזר אמ 4 מקוצר
מאג וטי אס איי אמ 98 אס אר
רמינגטון וסטאן, בזוקה אר פי ג'י
רימון גז בשבילך רימון הלם בשבילי
לי פצצת מימן לך פצצת אטום
בסוף השיר נלחץ על הכפתור האדום

צ'ו צ'ו צ'וואווה

גרטה תונברג, הצעירה השבדית שהציתה מחאה כלל עולמית על אוזלת היד של ממשלות העולם בהתמודדות עם משבר האקלים, נאמה בפני ועידת האקלים של האו"ם בניו יורק ב-23 בספטמבר 2019.

המוסיקאי ג'ון מולסק הלחין את הנאום בתור שיר בסגנון דת' מטאל, עיוות את קולה של תונברג, ונתן למנהיגי העולם סיבה אמיתית לפחד ממנה.

הנה הנאום המקורי של תונברג, ואחריו תרגום מלא שלו לעברית.

תרגום מלא של נאומה של תונברג באו"ם

"אנחנו צופים בכם. כל זה לא בסדר – אני לא צריכה להיות כאן, אני צריכה להיות בבית הספר, בקצה השני של האוקיינוס. ועדיין, כולכם פונים אלינו – האנשים הצעירים – בשביל תקווה. איך אתם מעזים? גנבתם את החלומות שלי ואת הילדות שלי עם המילים הריקות שלכם, ואני עוד אחת מבני המזל. אנשים סובלים, אנשים מתים. המערכות האקולוגיות שלנו מתמוטטות, ואנחנו בתחילת הכחדה המונית, וכל מה שאתם יכולים לדבר עליו זה כסף וסיפורי אגדות על צמיחה כלכלית נצחית – איך אתם מעזים?

"יותר מ-30 שנה שהמדע אומר את זה באופן ברור כשמש. איך אתם מעזים להמשיך להפנות את מבטכם הצידה ולומר שאתם עושים מספיק, כשהפוליטיקה והפתרונות הנדרשים עדיין לא נראים בשום מקום. אתם אומרים שאתם שומעים אותנו ושאתם מבינים את הדחיפות, אבל לא משנה כמה עצובה וכועסת אני – אני לא רוצה להאמין לזה, מפני שאם אתם באמת מבינים את המצב ועדיין מסרבים לפעול – זה אומר שאתם רשעים, ובזה אני מסרבת להאמין.

"הרעיון הפופולרי לקצץ את הפליטות שלנו לחצי ב-10 שנים נותן לנו רק סיכוי של 50% להישאר מתחת ל-1.5 מעלות צלזיוס וסיכון להפעלת תגובות שרשרת בלתי הפיכות שאינן בשליטת האדם. אולי 50% מקובלים עליכם, אך המספרים הללו אינם כוללים נקודות המפנה, לולאות משוב של תגובות שרשרת, התחממות נוספת הנסתרת על ידי זיהום אוויר רעיל או היבטי שוויון וצדק אקלימי. הם גם מסתמכים על כך שהדור שלי ישאב מהאוויר מאות מיליארדי טונות של CO2 שלכם, בטכנולוגיות שבקושי קיימות. אז סיכון של 50% פשוט לא מקובל עלינו – אלה שצריכים לחיות עם ההשלכות.

"בינואר 2018 ד"וח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים קבע שכדי להישאר מתחת לעלייה של 1.5 מעלות צלזיוס אסור לנו לפלוט יותר מ-420 מיליון טון זיהום. לפי החישובים, כיום נותרו לנו פחות מ-350 מיליון טון מה"תקציב" שהוגדר.

"איך אתם מעזים להעמיד פנים שהמשבר יכול להיפתר אם נמשיך להתנהג כאילו "העסקים כרגיל" ובעזרת כמה פתרונות טכנולוגיים? עם רמות הפליטה כיום, תקציב פליטות הפחמן דו-חמצני ייגמר לחלוטין בשמונה וחצי שנים הקרובות. לא יהיו פתרונות או תוכניות הולמות שיוצגו כאן היום, כי המספרים האלו יותר מדי לא נוחים, ואתם עדיין לא בוגרים מספיק כדי לספר את המציאות כפי שהיא. "אתם מכשילים אותנו, אבל הדור הצעיר מתחיל להבין את הבגידה שלכם. העיניים של כל הדורות הבאים נשואות אליכם. אם תבחרו לאכזב אותנו, לעולם לא נסלח לכם ולא ניתן לכם לחמוק מאחריות. כאן ועכשיו, אנחנו קובעים את הקו האדום. העולם מתעורר, והשינוי בדרך, בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא".

אני שמחה לקבל את מדליית הספר הלאומי בשם כל הסופרים שהודרו מהספרות זמן כה רב – עמיתי סופרי הפנטזיה והמדע בדיוני. כותבי הדמיון אשר במהלך 50 השנים האחרונות ראו כיצד הפרסים מחולקים לסופרים ה"מציאותיים" כביכול.

אני חושבת שאנחנו עומדים בפני ימים קשים שבהם נהיה זקוקים לקולותיהם של סופרים שמסוגלים לראות חלופות לצורת החיים הנוכחית שלנו, ולראות מעבר לחברה מוכת הפחד שלנו והטכנולוגיות הכפייתיות שלה, ולהציג צורות קיום אחרות, ואפילו לדמיין מקורות של ממש לתקווה. אנחנו נהיה זקוקים לסופרים שמסוגלים לזכור מהי חירות. משוררים ואנשי חזון – אנשים מציאותיים ששואבים את השראתם ממציאות גדולה יותר.

אנחנו זקוקים כעת לסופרים שיודעים להבדיל בין ייצור סחורה לשיווק לבין עיסוק באמנות. פיתוח של חומר כתוב שיתאים לאסטרטגיות מכירות כדי להגדיל למקסימום את רווחי התאגידים וההכנסות מפרסום, אינו זהה להוצאה לאור אחראית של ספרים או כתיבת ספרים. אולם אני רואה כיצד ניתנת למחלקת המכירות שליטה על התוכן. אני רואה כיצד המו"לים שלי עצמי נכנסים לפאניקה מטופשת של בורות וחמדנות, ושהם גובים מספריות ציבוריות עבור ספרים אלקטרוניים פי שישה או שבעה מהסכום שהם גובים מהלקוחות שלהם.    

זה עתה ראינו ספסר מנסה להעניש הוצאה לאור על כך שהמרתה את פיו, ואיומים על סופרים בפתווה תאגידית, ואני רואה רבים מאתנו, היוצרים שכותבים את הספרים ומייצרים אותם, משלימים עם המצב הזה, ומאפשרים לספסרי הסחורות למכור אותנו כמו דאודורנט, ולומר לנו מה לפרסם ומה לכתוב.

ספרים הם לא סחורות בלבד. המניע להרוויח מהם עומד לעיתים קרובות בסתירה למטרות האמנות. אנו חיים בקפיטליזם. נדמה שכוחו אינו בן חלוף. אבל כך חשבו גם על זכותם האלוהית של מלכים. כל כח אנושי ניתן לשינוי על ידי בני אדם. התנגדות ושינוי מתחילים, לעיתים קרובות, באמנות, ולעיתים מאוד קרובות באמנות שלנו – אמנות המילים.

היתה לי קריירה ארוכה וטובה, והייתי בחברה טובה. וכעת, לקראת סופה, אני ממש לא רוצה לראות את הספרות האמריקאית נבגדת. אנו, שחיים מכתיבה והוצאה לאור, רוצים וצריכים לתבוע את חלקנו. אבל חלקנו הנפלא אינו נמדד במונחים של רווח, אלא במונחים של חירות.

צעיר שהפליץ היישר לפרצופו של שוטר בזמן שזה ביצע בו חיפוש גופני נידון לעונש של 75 שעות עבודות שירות.

סטיוארט קוק, סקוטי בן 28, נעצר בעיר אברדין לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קלה עם רכבו, ושוטרים שהגיעו למקום כדי לסייע הריחו ניחוח של גראס שעלה מהרכב. הם ערכו חיפוש במכונית ומצאו כמות קטנה של קנאביס, ואחר שקוק החל להתעצבן ולצעוק עליהם, הם אזקו ועצרו אותו.

אחרי שנלקח לתחנת המשטרה, בוצע בו חיפוש גופני בעירום. בשלב שבו השוטר הורה לו להתכופף כדי לבדוק אם מוסתר דבר מה בעכוזו, קוק שיחרר שלוש נפיחות היישר לכיוון השוטר תוך שהוא שואל: "איך זה מוצא חן בעינייך?".

בית המשפט גזר עליו 75 שעות עבודות שירות על התנהגותו כלפי השוטרים, ואזהרה בלבד בגין החזקת גראס.

מודעת רחוב שצולמה בתל אביב.