הבלוג הזה התחיל, לפני 4 שנים, בתור בלוג על מזכרות בירה. כוסות/חולצות/כובעים ובעצם כל מה שנושא עליו לוגו של מבשלה. באותו זמן, הרבה לפני שהמהפכה התחילה, לפני מבשלות הבוטיק, לפני פורטר & סאנס ולפני הנסיעות התכופות שלי לחו"ל, הייתי משוטט בין חנויות אלכוהול, רשתות שיווק ואיפה לא ומחפש בירות מיוחדות ומבצעי בירה. התמונות היו באיכות של טלפון נייד, הבירות היו בדרך כלל גרועות, אבל הכל היה חדש בשבילי. שגיא קופר, שניהל אז את אתר בקבוק, הציע לקרוא לבלוג "טרבס במתנה". מאז, הרבה בירה זרמה בברזים של הנורמה ג'ין ובכבד שלי, והתחלתי לכתוב על בירה טובה, אם זה בפסטיבלים וטעימות בארץ או בחו"ל. לכבוד יום העצמאות, חג הבירה, החלטתי לכתוב פוסט מחווה לבלוג הישן ולרכז את מבצעי הבירה.

סטלה ארטואה מציעה מארז הכולל 4 שישיות וערכת אביזרים – 4 כוסות, 8 תחתיות ופותחן במחיר של 209 ש"ח. המארז מוצע למכירה דרך האתר ה facebook. מארז מכובד מאוד, מצד שני זו סטלה ארטואה, אז כדאי שתוותרו.

מבשלת הגולן מציעה מארז המכיל ארבעה בקבוקי בירות 330 מ"ל ממגוון הבירות של המבשלה במחיר מיוחד של 51 ₪ בלבד. המארז כולל גם חוברת מתכונים ליום העצמאות ופותחן בירה המשמש גם כמחזיק מפתחות. המארז מוצע למכירה בכול חנויות היין המובחרות ברחבי הארץ.

במבשלת ג'מס מציעים כובע במתנה על כל קניית ארגז בירה (24 בקבוקים). מחיר הארגז 224 ש"ח. לפרטים נוספים והזמנה 03-9195367. או שפשוט תקנו את הכובע ב 25 ש"ח.

מארז פאולנר עם כוס מתנה בקניית ארבע בירות של "בירת החיטה מספר 1 בעולם". המארזים נצפו במחסני כמעט חינם, אל תתבלבלו עם מחסני חצי חינם (דרך אגב, אני מציע לפתוח את הרשת מחסני שנאת חינם, הצלחה בטוחה) במחיר 50.10 ש"ח. רק אם אתם אוהבים בירת חיטה, אני לא.

מארז אפס פילזנר עם כוס מתנה בקניית חמש פחיות במחיר של 34.99 ש"ח (בשבילכם 35 ש"ח), להשיג ברשתות השיווק (עודכן ב 2/5/12) ברשת טיב טעם והחל משבוע הבא גם ברשת רמי לוי.

חוץ ממתנות, יום העצמאות מביא איתו גם בירות בהוצאות מיוחדות.

טובורג יוצאת במארז Party Pack עם ארבע פחיות בעיצוב מיוחד.המחיר המומלץ 29.90 שקל. קנו היום, יש סיכוי שתוך לפחות עשר שנים תכפילו את ההשקעה דרך eBay.

קוראי הבלוג הוותיקים אמורים להכיר כבר את אביר, בירת המחווה של טמפו לבירה העברית הראשונה (לפחות זו שבושלה בנתניה) שמאז שהושקה, לפני שנה וחצי, היתה זמינה מחבית בלבד. החל מעכשיו, ניתן לשתות את אביר גם מבקבוק (נניח ליד מנגל, אם בצירוף מקרים משונה זה מה שאתם עושים ממש בקרוב). זהו בקבוק 750 מ"ל מהודר (שלי הגיע במארז עץ), במהדורה הכוללת 800 בקבוקים בלבד. להשיג בחנויות האלכוהול. מחיר כל בקבוק: 29 שקל.

בחיפוש המתנות הנוכחי לא היה קל למצוא מבצעים – מה קרה לכל התיקים והצידניות ? איפה כל החולצות שפעם נארזו עם השישיות ? מזל שהפסקתי לכתוב רק על מבצעים.

לחיים,

דרור.

באחד מימי שישי האחרונים סחבתי את כל המשפחה איתי ונסענו לשריגים (לי-און). הסיבה הרישמית היתה פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה, אבל אני כיוונתי בעיקר לביקור במבשלה שהוקמה בינואר – מבשלת שריגים. הגענו לשם בסביבות השעה אחת בצהריים וקצת אחרי הכניסה לישוב, ליד המרכז המסחרי, קיבל אותנו השלט בברכה.

במבשלה מצאנו את אוהד אילון, שיחד עם עופר רונן, אחראים על הקמת המבשלה. אוהד עמד מאחורי בר עץ ארוך והטעים שטף מבקרים לא גדול, אבל קבוע, בבירות של המבשלה. מדי פעם נכנסה משפחה או זוג שמטייל באזור, טעמה את הבירות ויצאה עם שישיה או לפחות רבעיית בקבוקים ועם חיוך גדול.

אוהד אילון ועופר רונן בישלו בירה בנפרד, בבישול ביתי, תחת השמות עמק האלה ורונן, בהתאמה. במבשלה המאוחדת הבירות של אוהד ממותגות תחת הסדרה הקלאסית, מפני שהן בירות בסגנונות אירופאים קלאסיים – חיטה גרמנית,בלונד אייל אנגלי, טריפל בלגית והבירות של רונן נקראות הסדרה המיוחדת, מעצם היותן קיצוניות ונשענות על סגנונות אמריקאים. זו מבשלה אחת אבל המיתוג הנפרד נשמר בבירור. למעשה, פרט לכיתוב 'מיוצרת במבשלת שריגים' על הבקבוקים, אין קשר נראה בין הבירות.

בין שטף המבקרים אוהד הציע סיור קצר במבשלה. אוהד ועופר מבשלים ביחד פעם בשבוע בערך, כל בישול הוא בין 500 ל 600 ליטר. המערכת היא סינית, פשוטה, אבל כזאת שנותנת יכולת טובה לשלוט על התהליך. הבקבוק כרגע הוא ידני, אבל יש מכונת מילוי חצי אוטומטית (אוהד: "מילוי ידני הוא סיוט").

המודל של שני מבשלים או למעשה שתי מבשלות באותה מבשלה פיסית נראה לי מוזר ויכול להיות בעייתי. בנוסף, הסגנונות והטעם האישי של כל אחד מהם מאוד שונה. למרות שהבישול הוא משותף, לכל אחד מהם יש את ה"בייבי" שלו. מה קורה אם דווקא הבירה של השני מאוד מצליחה ושלך לא ? איך מתחלקים בהוצאות ? היו לי המון שאלות שרציתי לשאול. אוהד הסביר שהשותפות בניהם היא עיסקית אבל גם חברית (שניהם מגיעים מרקע דומה). הם חשבו קודם על מודלים אחרים, גם מודלים בסגנון של תשלום לפי שימוש, אבל אילו לא היו מושלמים (מי אשם אם משהו מתקלקל ?) ולכן לבסוף החליטו על השותפות.

לכל חובב בירה יש את הסיפור שהדביק אותו בשגעון. אוהד סיפר שגילה את עולם הבירה בנסיעות תכופות לחו"ל במסגרת העבודה. בתקופה מסוימת עבד באנגליה וחזר רק לסופי שבוע בארץ,  שם טעם הרבה בירות. הוא מספר שכדי לזכור את הבירות שאהב הוא שם את הבקבוקים הריקים בצד אחד של החדר ואת הבירות שלא אהב הניח בצד האחר, רק שבסופו של דבר שכח את הצדדים…

את הבירות אפשר היום (טוב, לא ממש היום, אחרי פסח) להשיג בפורטר & סאנס בתל אביב ובשר המשקאות ובקרוב מתוכנן גם להפעיל את המבשלה בימי חמישי בערב כפאב.

לחיים,

דרור.

עדכון פוסט פסח (תרתי משמע): כשקראתי שוב את הפוסט אחרי שפירסמתי אותו שמתי לב שלא כתבתי כלום על הבירות… זה כנראה בגלל שהפוסט נכתב בפסח… אז הנה התיקון.

הסדרה הקלאסית של עמק האלה כוללת ארבע בירות - חיטה בווארית (שזכתה במקום הראשון בסגנון בירות חיטה בתחרות לונגשוט 2009), בלונד אנגלית (בירה אייל קלילה, בהירה ומעודנת. תהיה בירת קיץ מעולה), אירית אדמונית (בירה בסגנון אירי, בגוון אדמדם עם טעמי קלייה וקפה עדינים) וטריפל בלגית (בירת מנזרים בלגית בהירה, זכתה ב Best in Show של פסטיבל מעברות  2011).

הסדרה המיוחדת של רונן כוללת שלוש בירות – הבירה הכהה המרושעת (אייל כהה עם טעמי קלייה וקפה. זכתה במקום הראשון בסגנון אייל בתחרות לונגשוט 2010), בירת החיטה המחוצפת (בירת חיטה כהה) והבירה ההודית המכוערת (בירת IPA מצוינת עם מרירות חזקה, גוף בינוני וסיומת ארוכה. פשוט מעולה).

לפני כל נסיעה לחו"ל אני מחפש אתרים ובלוגים מקומיים עם מידע על מקומות הבירה הטובים, אירועים מיוחדים ואת רשימת הבירות בכל מקום. בחלק מהמקומות אפשר למצוא אתרים גדולים עם מנוע חיפוש לכל בירה ומקום מעיר (כמו בניו-יורק) ולפעמים מדובר בבלוג פשוט וחובב מקומי שדואג לפרסם את רשימת הבירות בבר שהוא מבקר בו (כמו ברומא). אז הנה לפניכם הגרסה הישראלית. הפוסט הזה מרכז את רשימת הבירות מהחבית של מקומות הבירה הבולטים של תל אביב נכון למרץ 2012.

שטרן 1 – רחוב שטרן 1, תל אביב

• מלכה - מלכה אדמונית (אייל בהיר) – ישראל
• אלכסנדר - גרין – (IPA) - ישראל
• פאבו – חיטה (חיטה גרמנית) – ישראל
• הדובים - עוקץ (Bitter) – ישראל
• אלכס רולניק - אלכס לאגר (לאגר) – גרמניה
• קוזל - כהה (לאגר כהה) – צ'כיה
• פרנציסקאנר - הפה-וייס דונקל (חיטה גרמנית כהה) – גרמניה
• פאולנר – סלבטור (דאבל בוק) – גרמניה
• קרומבאכר – וויצן (חיטה גרמנית) – גרמניה
• אוהר'ס – אייריש סטאוט (סטאוט) - אירלנד
• ניו קאסל – בראון אייל (אייל חום) – אנגליה
• סמואל אדמס – בוסטון לאגר (לאגר) – ארה"ב
• מקיואנ'ס -  סקוטש אייל (סקוטש אייל)  - אנגליה
• לה טראפ - איזידור (אייל מנזרים) – הולנד
• לה טראפ – קוואדרופל (אייל מנזרים חזק) – הולנד
• לינדמנס – קריק (למביק פירות) – בלגיה
• ברבר – בלונד (אייל בלגי חזק) – בלגיה
• א'שוף - לה שוף (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• א'שוף - מק שוף (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• א'שוף - שוף הובלון (אייל מנזרים) - בלגיה
• א'שוף - נייס שוף (אייל בלגי חזק) - בלגיה

נורמן – הלל הזקן 8, תל אביב

• א'שוף - שוף הובלון - (אייל מנזרים) - בלגיה
• בל – פילס (פילזנר) – בלגיה
• שימאיי – טריפל (אייל מנזרים) – בלגיה
• מרדסו – טריפל (אייל בלגי חזק)- בלגיה
• סן ברנרדוס – טריפל (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• קסטיל - קווה דה שאטו (אייל בלגי חזק) – בלגיה
• בלהייבן - סטאוט (סטאוט) – סקוטלנד

פורטר & סאנס – הארבעה 14, תל אביב

• שימאיי - טריפל (אייל מנזרים) – בלגיה
• מרדסו - טריפל (אייל בלגי חזק)- בלגיה
• סן ברנרדוס - טריפל (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• ברבר - בלונד (אייל בלגי חזק) – בלגיה
• בוסטילס – קוואק (אייל בלגי חזק) – בלגיה
• בוסטילס - טריפל קרמלית (אייל מנזרים) - בלגיה
• א'שוף - שוף הובלון (אייל מנזרים) - בלגיה
• סן ברנרדוס – פריור (אייל מנזרים, דאבל) – בלגיה
• סן ברנרדוס – אבט (אייל מנזרים חזק) – בלגיה
• ברבר - וינטר-בוק (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• א'שוף - נייס שוף (אייל בלגי חזק) - בלגיה
• פולר'ס – לונדון פרייד (אייל בהיר) -  אנגליה
• פולר'ס - ESB (ביטר חזק) -  אנגליה
• ביטבורגר – פרימיום פילס (פילזנר) - גרמניה
• ניו קאסל - בראון אייל (אייל חום) – אנגליה
• לה טראפ - איזידור (אייל מנזרים) – הולנד
• ארדינגר - וויסביר (חיטה גרמנית) – גרמניה
• ארדינגר - וויסביר דונקל (חיטה גרמנית כהה) – גרמניה
• פרנציסקאנר - הפה-וייס דונקל (חיטה גרמנית כהה) – גרמניה
• בישוף - אורוייס (חיטה גרמנית) - גרמניה
• דה-קלויס - הוגרדן (חיטה בלגית) – בלגיה
• סן ברנרדוס - וויט  (חיטה בלגית) – בלגיה
• דנסינג כאמל – IPA - ישראל
• סלרה – סמוקט סטאוט (סטאוט) – ישראל
• הגולן – בזלת דאבל-בוק (דאבל בוק) – ישראל
• מלכה - מלכה אדמונית (אייל בהיר) – ישראל
• נגב – פורטר אלון (פורטר) – ישראל
• ג’מס – דארק לאגר (לאגר כהה) – ישראל
• שריגים - עמק האלה חיטה בווארית (חיטה גרמנית) - ישראל
• פאבו - פילס (פילזנר) – ישראל
• הדובים - אינדירה (IPA) - ישראל
• פולר'ס - לונדון פורטר (פורטר) -  אנגליה
• אוהר'ס - אייריש סטאוט (סטאוט) - אירלנד
• בלהייבן - סטאוט (סטאוט) – סקוטלנד
• יאנג’ס - דאבל שוקולד סטאוט (סטאוט) – אנגליה
• בל - פילס (פילזנר) – בלגיה
• פילזנר אורקוול - פילזנר אורקוול (פילזנר) - צ'כיה
• סאן מיגל – אספסיאל (לאגר) - ספרד
• סר אלכס – (לאגר) – צ'כיה (זאת למעשה בירה גרמנית בשם אלכס רולניק - אלכס לאגר)
• סמואל אדמס - בוסטון לאגר (לאגר) – ארה"ב
• סמואל אדמס - וינטר לאגר (לאגר) – ארה"ב
• קוזל - פרימיום (לאגר) – צ'כיה
• בישוף – פרימיום דופלבוק (דאבל בוק) – גרמניה
• פאולנר - סלבטור (דאבל בוק) – גרמניה
• אגנברג - סמיקלאוס (טריפל בוק) – אוסטריה
• לינדמנס - קריק (למביק פירות) – בלגיה
• לינדמנס - אפל (למביק פירות) – בלגיה
• ווסטונס – פרמיום סיידר (סיידר) – אנגליה

התחלתי ולכן אסיים. כמו בכל נסיעה, גם ברומא ביקרתי בחנות בירה. אני חייב לקנות מזכרות הביתה. הפעם זו היתה חנות בשם Bir&Fud Bottega, מהאנשים שהביאו לכם את המסעדה Bir&Fud.

הגעתי לשם בערב, אחרי סיום יום עבודה. בפתח החנות ובתוכה היו די הרבה חבר'ה צעירים ששתו בירה on premise. בחנות עשרות מדפים עמוסים בבקבוקי בירה, מסודרים לפי ארץ מוצא. היו שם בירות מבלגיה, הולנד, אנגליה, גרמניה, דנמרק, ארה"ב וכמובן איטליה. המבחר על המדפים מרשים, המחירים יקרים, פלוס מינוס 5 יורו לבקבוק, אבל ככה זה ברומא.

אני בחרתי להתרכז בבירות איטלקיות, חבל לפספס בירה שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. הסתכלתי על המדפים ומהר מאוד הבנתי שבאיטליה עיצוב הבקבוק והתווית חשובים בדיוק כמו הבירה. אולי זה בגלל שאיטליה היא ארץ של יין, או שהאיטלקים מחילים את העיצוב שלהם על כל דבר, לא יודע. תהיה הסיבה אשר תהיה, זה היה נעים גם לעיניים שלי.

התווית הכי מיוחדת שהיתה שם היא של בירה בשם Kashmir של מבשלה חדשה בשם Buskers. המבשלה מגיעה מאיזור רומא (לפחות לפי מה שהבנתי מהמוכר). כרגע יש סביבה המון הייפ באיטליה, כל בקבוק שלהם שמגיע לחנות נחטף תוך כמה ימים.

חוץ מתוויות מיוחדות, היו שם גם בקבוקים בצורות לא סטנדרטיות. בקבוק בירה צר, בצורת בקבוקון אלכוהול אישי (כזה שמחביאים בכיס הפנימי של המעיל). זאת בירה בסגנון פורטר עם שקדים של מבשלה בשם Aleph.

וזאת בירה בסגנון סזון שהמוכר הזמין אותי לשתות בעיקבות הקניה הגדולה שעשיתי בחנות, בקבוק יפה ובירה טובה.

אבל ה Highlights (בעברית – גלת הכותרת, מישהו מבין מה זה אומר?) של הקניה חיכו לי ליד הקופה. שוקולד מריר עם כשות (אמריליו),של מבשלת Birra Del Borgo וריבת בירה של מבשלת Baladin. כשטעמתי את השוקולד לא הרגשתי מיד את טעם הכשות. זה האחרון מגיע בסוף, עם הבליעה. אז המרירות המוכרת מופיעה ומחליקה לאט במורד הגרון. שוקולד מריר אמיתי, כיף גדול.

את הריבה של Baladin חיפשתי מאז הביקור הקודם ברומא. לפי הכיתוב על האריזה, הריבה מיוצרת מ 30% סוכר ו70% בירה, זהו – בלי פירות או שום דבר אחר. בבית, כשפתחתי את הצנצנת וקרבתי את האף, לא יכולתי להפסיק לחייך – הריח האהוב והמוכר של בירה, אבל במצב צבירה מוצק… ממש בירה למריחה.

עוד תמונות מרומא באלבום.

לחיים,

דרור.

בביקור הזה ברומא ישנתי במלון ברובע טראסטברה (Trastevere פירושו מעבר לנהר הטיבר). טראסטברה הוא רובע עתיק, רובו סמטאות צרות, רחובות סלולים באבנים ולא באספלט ובו המון מסעדות, ברים ובתי קפה – רובע חיי הלילה של רומא. מה שהופך אותו קסום יותר, היא העובדה שיש בו גם המון כנסיות, כיכרות ובניינים היסטוריים. הרובע כל כך איני ונחשב ש EvilTwin, המבשלה הדנית, הקדישה לו בירה – Trastevere Hipster Ale. בעקבות ההצלחה של הבירה, הוציאה המבשלה סידרה שלמה של בירות עבור ערים/שכונות/רחובות מגניבים. ברשימה אפשר למצוא את שכונת Williamsburg (ברוקלין), רחוב istedgade בדנמרק, רובע El Raval בברצלונה. יופי של קונספט. איך הבירה ? לא שתיתי עדיין, אבל ארזתי בקבוק אחד איתי חזרה.

ברובע טראסטברה מרוכזים במרחק רחוב או שניים, מספר מקומות שאוהבי בירה חייבים לבקר. הראשון נקרא bir&fud, מסעדה איטלקית (נו, מה) עם מבחר גדול של בירה. נתונים טכניים: 18 ברזים ( מתוכם 4 hand pumps ), מעל 200 בקבוקים. מבחר מעולה של מבשלות בוטיק איטלקיות (Birra del Borgo, Toccalmatto ,BrewFist הבולטות בניהן). יכולתי לצרף תמונות של הבר ו/או של מקרר הבירות, אבל התמונה הזאת אומרת הכל.

שתיתי שם שתי בירות, הראשונה Birra del Borgo- Re Ale Anniversario גרסה מיוחדת של הפייל אייל האמריקאי (בעצם… איטלקי) המצוין, עם 6.5% אלכוהול, ו Brewfist – Spaceman אינדייה פייל אייל (שוב, איטלקי) עם 7% אלכוהול, צבע ענבר מעורפל וראש קצף לבן (נו, זאת שבתמונה). שתיהן היו מרירות ומעולות. וגם הפיצה. שווה בהחלט לבקר. המסעדה נמצאת באותו רחוב, ממש מול, לבר Ma Che Siete Venuti a Fà שכתבתי עליו בביקור הקודם שלי ברומא. דמיינו ששטרן 1 נמצא מעבר לכביש של פורטר & סאנס. נוח.

כמה רחובות, או סמטאות, משם היתה ספק חנות בירה ספק מזללה בשם beer land. להערכתי המקום מחזיק על המדפים בסביבות 200 סוגי בירות, הרבה בירות מסחריות אבל גם בוטיק מקומיות ואירופיות. הגימיק שם הוא שהבירות תלויות מהצוואר, זה אולי נראה יפה, אבל בערך כל שלט שני אמר שם "Please don't touch", אז כנראה שזה לא ממש בטוח.

מחירי הבירות יקרים, אפילו מעבר לממוצע ברומא, שהבירה בה באופן כללי יקרה לעומת שאר אירופה. בקיצור, יקר שם, הבנתם? לא קניתי כלום. בתוך המקום יש גם דוכן fastfood עם אפשרות להגדיל ביורו תשעים. ויתרתי. היתרון היחיד של המקום הוא שעות הפתיחה. פתוח עד 2:00 לפנות בוקר, אז אם אתם נתקעים במשרד, זאת החנות שתמיד תוכלו לקנות בה מזכרות הביתה.

עדיין באותו מתחם (אבל יום למחרת) סנדוויצ'יה קטנה עם כריכים חמים, מושקעים וטעימים, Nel Buco del Mulo (החור של האתון, או משהו כזה). אה כן, וגם מבחר מגניב של _י_ה (השלם את החסר). בעל המקום בכלל רוצה לפתוח בר, אבל עד שהוא יקבל את הרישיון הוא מוכר כריכים ובירות ליד.

למקום מגיעים אנשים משני סוגים – כאלה שהגיעו בגלל האוכל וכאלה שהגיעו בגלל הבירה. לראשונים הוא ממליץ על בירה סתמית, אבל עדיין מתעקש על בירה איטלקית ("בדיוק נגמר לי היינקן. גם הבקס נגמר"), שילוב של לאומניות ומיקסום רווחים .האחרים (כמו החתום מטה) לא לוקחים המלצות וחופרים לו במקרר עד שהם מוצאים בירה טובה וחלילה לא כזאת ששתו כבר קודם. אני בחרתי בירה נוספת של מבשלת Brewfist, מבשלה חדשה ונחשבת, 24K Golden Ale. אייל זהוב צלול עם 4.6% אלכוהול. בירה פשוטה, קריספית, בלי יומרות. קלה ונעימה לשתייה ליד כריך מוצרלה די באפלו ואנטיפסטי טעים.

הליכה קצרה משם, מעבר לגשר, נמצא Open Baladin, מגה בר בירות בוטיק. כתבתי עליו כבר בעבר, אז תסתפקו בתמונה.

המשך יבוא.

לחיים,

דרור.

הנה זה קורה שוב… התחושה הזאת בבטן, הדגדוג הזה בקצות האצבעות. לכתוב. אז הנה לפניכם – רומא (חלק ראשון).

בפעם הקודמת שהייתי ברומא (לפני שנה) לא הספקתי לבקר במה שנראה כמקום הכי טוב בעיר לבירה. בראסרי 4:20. הגעתי (אז) בשבת אחרי צהריים עד למקום, כדי לגלות שהוא סגור, למרות שלפי שעות הפתיחה הוא אמור היה להיות פתוח. הפעם לא חכיתי לערב האחרון ותכננתי לבקר שם כבר בערב הראשון שלי בעיר. אז תכננתי… אז מה ? לא הגעתי. השעה היתה מאוחרת מדי, ה GPS בדיוק החליט לאתר את המיקום שלי בקירוב של 600 מטר והאיזור לא היה נראה כזה שכדאי ללכת בו לאיבוד. אז חכיתי למחרת.

נתונים טכניים : 20 ברזים, 13 משאבות ידניות (cask hand-pump) ויותר בקבוקים מאשר אתה יכול לספור. בברזים אפשר למצוא בירה מגרמניה (maxlrain), איטליה (Revelation Cat, המבשלה של בעל המקום), דנמרק (Mikkeller, אלא מי), נורווגיה (Nøgne-Ø) וארה"ב (Rogue). במשאבות הידניות בירה וסיידר מאנגליה (מולדת ה cask) ולמביקים מבלגיה ואיטליה. תפריט הבקבוקים מגיע בחוברת שחורה מהודרת וכולל מאות בקבוקים שרובם מיושנים אבל גם ממש ממש יקרים. המקום נראה כמו מערה בערך, עם קירות חשופים וסלעיים, מהתקרה תלויות מנורות אבל גם חפצים חדים (באמת שלו הבנתי למה).

אני בחרתי ב John John HazelNut Ale של Rogue, שזו בירת הברואן אייל של Rogue שמיושנת בחביות רום Hazelnut Spiced Rum ש Rogue עצמם מזקקים. הבירה הייתה מוזרה, לא בדיוק ברואן אייל ועם סיומת חמוצה, אבל לא מדי. לא הייתי בטוח אם הבירה קיבלה זיהום או בעצם אמורה להיות ככה. אחרי עוד כמה לגימות הנחתי שמקום כזה לא יגיש בירה לא טובה והמשכתי לשתות. דיברתי קצת עם הברמנית, היא סיפרה שהיא מבשלת בירה בבית, אני סיפרתי שאני כותב בלוג בירה בבית. היא מאוד שמחה לשמוע ואפילו רשמה את הכתובת. בסוף גם קבלתי הנחה של 3 יורו בחשבון (ידעתי שהבלוג הזה ישתלם לי יום אחד).

היא גם סיפרה לי שבמקום יש קומה נוספת שפתוחה רק בסוף השבוע, ובה בדרך כלל מתקיימים פסטיבלי בירה או טעימות מיוחדות של מבשלות. בקרוב יהיה שם פסטיבל Rogue, שבעל המקום התחיל לייבא לאיטליה. בסוף שבוע האחרון, עד אמש (לעזאזל ה GPS!), היה פסטיבל מיקלר.

שתיתי אח"כ בירה נוספת, מניו-זילנד (Renaissance Elemental Porter, אם אתם מתעקשים) והמשכתי הלאה. אחרי כל ה build up, קצת התאכזבתי מהמקום. הוא ברמה גבוהה, שווה לחזור אליו, אבל הוא לא משתווה לברים באמסטרדם לדוגמא. אני מניח שחלק גדול מהנקודות ומהקרדיט שהוא מקבל מגיע בזכות סופי השבוע והפסטיבלים שנערכים שם. עדיין, אם אתם בסביבה, חובה לבקר.

המשך יבוא.

לחיים,

דרור.

אני אוהב בירות במהדורות מיוחדות, כבר אמרתי את זה. אז לכבודי, ולכבוד כל שאר חובבי הבירה בארץ פנו לפני מספר חודשים מפיקי תערוכת Beers 2012 למבשלות הבוטיק בארץ וביקשו מהן לבשל בירה מיוחדת לתערוכה. חלקן בישלו בירות חורפיות, חלקן נסיוניות וחלקן הכינו בכלל סיידר. השבוע הוזמנתי, יחד עם בלוגרים ועיתונאים נוספים לטעימה ראשונית.

טעמנו תשע בירות ושני סיידרים (לא בסדר הזה), אני אציין רק את אלה שהכי אהבתי. את כולם, כולל אחרות שלא הספיקו להגיע לטעימה המקדימה תוכלו לטעום בתערוכה. לצורך האירוע ביקשו המפיקים מהמבשלים לשלוח מספר בקבוקים לטעימה המוקדמת. מכיוון שחלק מהבירות ימזגו מחביות בלבד וחלק לא השלימו את הביקבוק, זכינו לראות גם בקבוקים לא ממותגים, עם מדבקות בכתב יד או ללא כיתוב כלל, דבר שהמחיש בצורה הכי ברורה את היחוד של הבישול המיוחד והטעימה המקדימה.

Buster's '48 – סיידר תפוחים שמגיע ממבשלת ישרא-איל של דני נילסן ממבשרת ציון. זהו סיידר טבעי, ללא תוספת סוכר, עם 4.8% אלכוהול, מתוק, לא יבש, מרענן מאוד. Buster מסתבר הוא שמו של הכלב של דני.

הדובים/מבשלת העם – Private Label, זה השלב שבו חובבי הכשות בטעימה התחילו להחליף חיוכים. בירה בסגנון IPA (סגנון הבית, נקרא לו, אצל הדובים) עם ריח אשכוליות כשותי נעים ומרירות טובה. 5.6% אלכוהול, בירה שבקלות אפשר לשתות ממנה בקבוק או יותר. הבירה תימזג בדוכן של מבשלת העם, שמאפשרת בעצם לכל אחד ליצור בירה במותג משלו – אם זה עבור מסעדה/בר או אפילו לאירוע מיוחד. קונספט ששווה להרחיב עליו בפוסט נפרד.

שריגים – סדרת עמק האלה – טריפל בלגית. מבשלת שריגים נולדה משיתוף פעולה של שני מבשלים – אוהד אילון (מבשלת עמק האלה) ועופר רונן (מבשלת רונן), כאשר כל מבשל יוציא את הבירות תחת סדרה נפרדת (לפחות ככה זה נראה עכשיו, אולי בקרוב נראה בירות משותפות?). טריפל בלגית במלוא המובן, אלכוהול גבוה (9.2%), מתוקה מאוד עם טעמים וצבע של דבש. מי שאוהב את הסגנון יהנה.

חוץ מבירות בוטיק יהיו בתערוכה גם השקות של בירות מחו"ל, סדנאות ללא תשלום בהנחיית שחר הרץ, אורחים מחו"ל – נציגי המלתתה best maltz ומשווק ברזי בירה. בדומה לשנה שעברה, גם השנה יוכרזו זוכי beer awards בתחום בר הבירה הטוב ביותר.

התערוכה מתקיימת בימים שלישי (לקהל מיקצועי) ורביעי (לקהל הרחב) בשעות 16:00 – 23:00. תבואו צמאים.

תודה לאבי בן עמי, מאיר מזרחי ושחר הרץ על ארגון הטעימה.

התמונות (חלקן) באדיבות "צילום משכר".

לחיים,

דרור.

כשרק התחלתי לגלות את עולם הבירה, גיליתי שמעבר לים יש בירות שאפשר לקנות רק בחלק מהשנה. אם זה רק במשך עונת הקיץ, או בתקופת חג כזה או אחר או אפילו פעם אחת בשנה בלבד. ניסיתי לדמיין איך זה להגיע לסופרמרקט ולא לראות שוב ושוב את אותן הבירות… איזו הפתעה נעימה זו יכולה להיות – למצוא בירה מיוחדת של מבשלה אהובה (שלא לדבר על לשתות אותה ולהשוויץ), הרי בכל אחד מאיתנו חבוי אספן, לא ?

.

פה ושם אפשר היה אפשר למצוא משהו כזה – אני זוכר את טובורג 6% אלכוהול שהופיעה לכבוד יום העצמאות ה 60 (ואח"כ לכבוד ראש השנה) ואת הגולדסטאר המחוזקת עם 6% אלכוהול בכד בירה של ליטר (דרך אגב, איך זה ששתי הבירות היו עם 6% ? תיאום אלכוהול? זה לא אסור לפי החוק?). כל זה שייך לעבר, היום מבשלות הבוטיק הישראליות מביאות לחנויות הבירה (לסופרמרקטים עדיין לא הגענו) בירות עונתיות ומיוחדות בקצב של סצנת בירה אמיתית. הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון.

הדובים קמיקזה – בירת פייל אייל עם כשות יפני בשם סוראצ'י-אייס. עדינה, לא מרה, מזכירה מעט יין לבן. בירה מיוחדת (תרתי משמע). לפי התווית מדובר בהתחלה של סדרת בירות בשם "1 בחודש", בירה מיוחדת כל חודש ? שאפתני ביותר, אבל זה בדיוק מה שבירגיקים היו רוצים. הבירה משווקת כרגע בלעדית על ידי Beer&Beyond.

אלכסנדר גרין – בירת קיץ, שיצאה בתחילת החורף וכבשה את חובבי הכשות. IPA, כמו שכתוב בספרים, אבל מעודנת. ארומה פירותית, מרירות אשכוליתית וסיומת מרה וארוכה.

שפירא ג'קס ווינטר אייל – בירת אייל חזקה. ג'קס הוא ג'ק דניאלס, הוויסקי. הבירה מיושנת עם שבבי עץ שהושרו בויסקי המפורסם. הבירה בושלה במיוחד עבור תערוכת הבירה Beers 2012.

הגליל Pumpkin Ale – בירה מתובלת בדלעת, סגנון אהוב במיוחד בארצות הבירת שם הוא מבושל לכבוד החורף/Halloween. הדעות בדרך כלל חלוקות – או שאתה אוהב את הסגנון או שאתה לא סובל אותו. יהיה מעניין לטעום את הגרסא של הגליל. הבירה בושלה במיוחד עבור תערוכת הבירה Beers 2012.

עוד בירה שתמזג בפעם הראשונה בתערוכת Beers 2012 היא Private Label שמוגדרת כשיתוף פעולה הראשון מסוגו בין מבשלת העם והדובים. איך זה יכול להיות ? שיתוף פעולה ראשון ? הרי הדובים מבשלים במבשלת העם ומדובר באותן נפשות פועלות… רותם בר אילן מסביר: "בתערוכה יהיה דוכן של מבשלת העם (הדובים בחרו הפעם להעדר). החלטנו שאם כך – מבשלת העם צריכה למזוג בירה שלה, אבל למבשלת העם אין בירה שלה. היא יצרן. מכיון שכך, בנינו שיתוף פעולה. הדובים התעקשו כמובן על IPA ומבשלת העם הסכימה אבל ביקשה לעדן אותו מעט. מדובר פה ב-IPA עם כשות גרמני בשם הלרטאו. ממש לא רעיון שיכול להגיע מהדובים… זאת בירה יבשה, מה שמדגיש את המרירות הגבוהה שלה, עם טעמים, ריחות וארומות כשותיות עדינות ונעימות". משחק תפקידים מעניין.

מי שתמיד דאג לבשל בירות עונתיות ומיוחדות ולדעתי צריך לקבל פרס על מפעל חיים הוא דויד כהן ממבשלת ה Dancing Camel. דויד מבשל בירות מיוחדות עבור החגים העיבריים ובכלל. בירת אתרוגים לסוכות, בירת רימונים לראש השנה, בירת גולם בלילות ירח מלא הן חלק מהבירות המיוחדות ולפעמים מוקצנות שלו. אלו זמינות רק במבשלה באירועים מיוחדים.

שימו לב למהדורות המיוחדות, אל תפספסו אותן, הן לא תחזורנה. את כל הבירות שבושלו לתערוכת Beers 2012 תוכלו לטעום כמובן בתערוכה, כל הפרטים באתר בירז.

לחיים,

דרור.

התמונות נלקחו מאתרי המבשלות.

טוב, אז איפה היינו ? כלומר, הייתי ? בפראג, ב U medvídků. אחרי הבאדווייזר באדוואר עברתי לברו-פאב בחלקו הפנימי של הפאב. שתיתי שם את הבירה 1466, לא השנה אלא ה Plato. הצ'כים משתמשים במידת ה Plato –  צפיפות הסוכרים ב wort (הבירה לפני התסיסה) כדי לסמן את אחוז האלכוהול. במבט ראשון זה מבהיל. אבל שלט כזה :

לא צריך להבהיל אתכם. בחישוב גס, כדי לקבל את אחוז האלכוהול, צריך לחלק בשתיים ולחסר קצת יותר מאחוז אחד. לחישוב מדויק תצטרכו נוסחה מורכבת יותר, מחשבון וראש צלול. אני נשאר עם החישוב הגס.

בברו-פאב של U medvídků מבשלים בין היתר את הבירה X33-Beer, שמוצגת שם כבירה החזקה ביותר בעולם. ברור שאלה שטויות לתיירים, אבל היא עדיין חזקה במונחי בירה. אני בחרתי באחת חלשה יותר, 1466. בירה בסגנון פילזנר (פילזנר בוהמי בשמו המלא של הסגנון), עכורה עם ראש קצף לבן ועמיד, מרירות קלה. בירה מהנה מאוד.

כדי להשלים את החוויה התיירותית יש שם גם חנות מזכרות שלא היתה מביישת את טמפו.

פראג היא לא רק פאבים מסורתיים עם 2-3 סוגי בירה, יש גם כמה פורטר & סנסים, אחד מהם הוא מוזיאון הבירה. אין לי מושג למה קראו למקום מוזיאון הבירה (טוב יש לי מושג, מישהו אמר תיירים), זה לא מוזיאון, זה בר נחמד עם הרבה ברזים של בירה מחבית (אולי 20, אולי 30, אני כבר לא זוכר ואין לי זמן לבדוק בגוגל, מישהו מוכן לבדוק לספר לכיתה ?). כשהתכוננתי לנסיעה, קראתי כמה ביקורות ממש לא טובות על המקום, השירות גרוע, המבחר גדול אבל הבירה לא טרייה ועוד.

אז הגענו למוזיאון, החננו את העגלה עם הפעוט הישן בקצה הבר והתחלנו להתלבט. המקום היה ריק, עובדה שחיזקה את דעתי לגבי נכונות הביקורות הגרועות שקראתי. כדי לא לקבל בירה לא טרייה או מקולקלת, החלטתי להיעזר בברמן וביקשתי ממנו שימזוג לי בירה כרצונו, בידיעה שזאת כנראה תהיה כזאת ששותים ממנה מספיק כדי להישאר טרייה. האישה שאיתי חיפשה בירה של בנות, וטעמה כמה בירות פירות צ'כיות שממש לא עשו לה את זה וויתרה. קיבלתי לאגר, אבל לא סתם אלא אוקטוברפסט של מבשלת Ferdinand שהיה טרי וטעים לשתיה בשעת בוקר. משם עברנו לג'ימבורי. הפעוט הבהיר לנו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שהוא חייב לחלץ עצמות. הג'ימבורי היה בתוך קניון Palladium הגדול, הפעוט ואני נכנסנו לג'ימבורי, האישה שאיתי וכרטיס האשראי הלכו להסתובב בקניון.

אחרי הצהריים ביקרנו בבר מדהים וחנות בירה בשם Pivovarsky Dum. בבר שתי קומות, קומה תחתונה משמשת כמסעדה וקומת הכניסה היא בר וחנות בירה. סביב הקירות תלויים מדפים שחביות בירה משמשות להם כעמודים, שולחנות בר גבוהים מעץ שעומדים על חביות שרותכו יחד, מבחר בירות ענק בבקבוקים מסודרים לפני סגנון, והכל מבריק, כמו בית מרקחת. אני אתן לתמונות להסביר.

המקום הוא גם ברו-פאב או כמו שקוראים לזה שם Mini-Pivovar, מיני מבשלה. אני בחרתי לשתות לאגר לא מסונן, לא מפוסטר (מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שזה סגנון מועדף אצלי, ע"ע פעמיים שטוטגארט) בשם Dum Štepán Klasicky Cesky Ležák או פשוט בירה מספר 5.

למחרת הגענו למבשלת מנזר סטרחוב (pivovar strahov), אחרי סצנה שבקלות היתה יכולה להיות חלק מפרק של המרוץ למיליון. אחרי שעה של הליכה, שבה חצינו את גשר קרל ישבנו לנוח באיזה גן של ארמון כלשהו (איזה יופי של פרטים, אה ?) לפעוט נמאס לשבת בעגלה ואנחנו הבנו שהמקום רחוק מדי ברגל, החלטנו לעלות על tram. לא ידענו לאיזה כיוון צריך לנסוע, לא היה את מי לשאול, לא היו לנו כרטיסים, היה קר, הפעוט לא הפסיק לבכות. הגענו לתחנה ובדיוק הגיע tram. עלינו עליו כדי לא לחכות ברוח הקרה לזה שבא אחריו, בלי כרטיסים, וקיווינו שהוא בכיוון הנכון. למזלנו, הוא היה בכיוון הנכון, אף אחד לא בדק אם שילמנו וירדנו בתחנה קרובה מאוד למנזר.

במקום פעלה מבשלה היסטורית החל משנת 1400, עם הפסקות לטובת מלחמות ושאר שמחות. המבשלה הנוכחית שופצה מהיסוד והוקמה מחדש בשנת 2000 עם יכולת בישול של 1000 הקטוליטר בשנה. כל זה נחמד, אני הגעתי לשם כי בדירוג רייטביר יש למבשלה שלוש בירות בעשרת הבירות הטובות ביותר בצ'כיה. ישבנו בחצר הגדולה, השמש יצאה מבין העננים פתאום וחלקנו את משמרת הפעוט שניסה לקרוע את התפריט, להפיל את הצלחות לנשוך את הכסא וחוזר חלילה. הזמנתי את הדונקל (לאגר כהה בסגנון גרמני קלאסי) שהגיעה עם ראש קצף שלא היה מבייש בירת חיטה. אכלנו מנה צמחונית של תפוחי אדמה וגבינת עיזים מטוגנת. אח"כ הזמנתי את ה IPA, שהיתה קרובה יותר למקור האנגלי של הסגנון, עם מרירות נעימה ולא מוקצנת.

קניתי כוס לטובת האוסף, יצאנו באותה דרך שבאנו, כולל tram בחינם וחזרנו למלון.

עד כאן על פראג, נתראה בקרוב.

לחיים,

דרור.

לפראג הגעתי לחופשה, סוג של. השתמשתי בנקודות הנוסע המתמיד וקניתי כרטיס טיסה לאשתי ולי. את שני הבנים הגדולים הצלחנו לאפסן אצל סבתא ואת הקטנצ'יק ארזנו איתנו, אף אחד לא הסכים לשמור על תינוק בן תשעה חודשים. על תינוק לא צריך לשלם בטיסות של אלעל, מצד שני הוא גם לא מקבל מקום ישיבה. אם אתה בר מזל, הוא מקבל עריסה קטנה שמוצמדת לקיר המפריד בין מחלקת העסקים לקופסת הסרדינים שמהווה את שאר המטוס. אם אתה חסר מזל, הוא יושב/שוכב/ישן/בוכה/צורח/אוכל עליך, ולהפך. כך היה בטיסה מתל אביב. השיא מבחינתי היה שהרובוטית עברה ושאלה בחיוך מלאכותי "קפה?" כשאני הייתי עסוק בלמנוע מהפעוט לבצע קפיצת ראש על הנוסעים בשורה מאחוריי. אחרי ארבע שעות וקצת של מאבק, נחתנו בצ'כיה.

הצ'כים הם אלופי העולם בשתיית בירה. המספר המדויק הוא 160 ליטר לנפש בשנה (בישראל - 14 ליטר). כשמבקרים בסופרמרקט או בפאבים מבינים מיד את הסיבה – בצ'כיה בירה זולה יותר ממים. פשוט כך.  רוב ה 160 ליטר האלה הם כמובן בירה בסגנון לאגר, או למעשה פילזנר, אחרי הכל הם אלה שהמציאו את הסגנון שכבש את עולם הבירה. הפילזנר המקורית, פילזנר אורקוואל, בושלה לראשונה בעיר פילזן. היום אפשר לשתות אותה כמעט בכל מקום בעולם, אבל בצ'כיה אפשר לשתות גרסה קרובה יותר לבירה המקורית, גרסה שאינה מפוסטרת. אני בחרתי לשתות במקום הראשון בו מזגו פילזנר אורקוואל בפראג, בפאב U Pinkasů.

Pinkasů הוא יעקב פנקס, ששמע על הבירה חדשה שמצליחה בפילזן והחליט בשנת 1843 להביא אותה לפראג. גם בפראג ההצלחה היתה גדולה, והפאב של פנקס פתוח מאז ועד היום. במקום שתי קומות וחצר, הוא פתוח החל מ 9:00 בבוקר, שעה שבה צ'כים מתחילים לשתות בירה כדי הספיק לגמוא את אותם 160 ליטרים.

חוץ מבירה התפריט מציע גם אוכל צ'כי טיפוסי ושלל מתנות ממותגות, כולל כוסות בירה נדירות ויקרות. הנה כמה תמונות להתרשמות.

כאמור, הפילזנר אורקוואל הנמזגת שם היא גרסה מיוחדת שאינה מפוסטרת. פסטור בירה הוא תהליך שמבצעת מבשלה מסחרית, בין היתר, כדי להאריך את חיי המדף של הבירה, אתם יודעים כדי שהתאריך בפונט הקטן על התווית או הפקק או על צוואר הבקבוק יהיה כמה שניתן בעתיד הרחוק, בדרך זו המבשלה מבטיחה פחות החזרות ושאר בעיות. טכנית, הפסטור מתבצע על ידי חימום הבירה לטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס למספר דקות. את מחיר הפסטור משלמת הבירה, באיבוד חלק מהטעם והאופי. המבשלות הגדולות בצ'כיה יכולות להרשות לעצמן למכור בירה לא מפוסטרת בחלק מהפאבים בגלל כושר השתיה של הצ'כים ובגלל הלוגיסטיקה הפשוטה יחסית של הבאת הבירה לפאב. בירה לא מפוסטרת זמינה כמובן רק לפאבים שמוזגים כמויות גדולות.

פאב נוסף שמוזג בירה צ'כית מפורסמת ולא מפוסטרת הוא U medvídků, רק שכאן הבירה היא באדווייזר באדוואר. אל תתבלבלו עם באדווייזר האמריקאית, כאן מדובר בבירה ולא במשקה תפל עם תקציב פרסום בסדר גודל של התל"ג של ישראל. המבשלה הצ'כית והאמריקאית מנהלות בניהם קרב משפטי אין סופי על זכות השימוש בשם באדווייזר, אני אשאיר אתכם לחפש עוד על הנושא בגוגל, אני פה כדי לכתוב על בירה.

חוץ מזה שהיא לא מפוסטרת, הבירה כאן לא מגיעה בחביות של 20-30 ליטר כמו בפאב סטנדרטי, אלא מוזרמות ממכלית לתוך מכלים גדולים, שם היא נשמרת בקירור ומוזרמת לברזים. השיטה הזאת נקראת tankovna. וככה זה נראה:

סיימתי את הבירה, שהיתה קרה, טרייה וטעימה, הסתובבתי וגיליתי שהמקום הוא הרבה מעבר לפאב. היו שם מסעדה, ברופאב נפרד עם הבירה החזקה ביותר בצ'כיה, חנות מזכרות ואפילו מלון שלושה כוכבים… עברתי לברו-פאב לנסות את הבירה, אבל את זה נשאיר לפוסט הבא.

בישראל אין אפשרות לשתות גולדסטאר (או בירה אחרת של המבשלות הגדולות) לא מפוסטרת, למרות ששמעתי ממקור ראשון שזו בירה אחרת לגמרי. מי יודע אולי יבוא יום ונוכל. עד אז, חפשו את בירות הבוטיק – רובן לא מפוסטרות.

לחיים,

דרור.