‫בת קול‬

‫פסח שני תשע"א - יום הסובלנות הדתית‬

‫בת-קול‬ — Wed, 11 May 2011 18:48:55 +0000

הקריאה בסיפור פסח שני בתורה מעלה רעיונות עמוקים של סובלנות והיחס הראוי למיעוט - רעיונות שרלוונטיים ביותר בימינו. השנה נמשיך במסורת להקדיש את פסח שני, יום י"ד באייר, לסובלנות ולקבלת האחר בחברה הדתית בישראל.

גם השנה משתתף ארגון "בת-קול", ביחד עם קואליציה של ארגונים אחרים, בערב מיוחד. הערב יוקדש הפעם לסוגיית ההשלכות של הכלת מיעוטים על החברה הכללית. האם סובלנות והכלת השונה משפיעה לטובה רק על המיעוט, או שמא גם הרוב יוצא נשכר? האם ההשלכות החיוביות של קבלת האחר על הרוב הן תנאי לסובלנות, ואיך כל זה נוגע ישירות לכל אחת ואחד מאיתנו?

כולכן מוזמנות לערב עיון ותיאטרון שיתקיים ביום חמישי, אור לט"ז באייר, 19.5.2011, בשעה 19:30 במינהל קהילתי גינות העיר - בית יהודית, ברחוב עמק רפאים 12, ירושלים.

פרטים נוספים על האירוע ניתן למצוא כאן.

‫פורים שמח בבת-קול‬

‫בת-קול‬ — Mon, 14 Mar 2011 17:24:55 +0000

מסיבת פורים המסורתית של בת-קול תתקיים אי"ה בתל אביב ביום ראשון ט"ו באדר ב', 20.3.2011 בשעה 20:00.

מה בתכנית?
אלכוהול עדלאידע, תחרות תחפושות נושאת פרסים
נועה דויטש בהופעה חיה!!!
ומסיבת ריקודים מטורפת אל תוך הלילה

עלות כניסה: 40 ש"ח (כולל משקה ראשון חינם)
המסיבה סגורה לחברות בת-קול בלבד.

לפרטים נוספים ואישורי השתתפות שלחו מייל ל: eruim@bat-kol.org.

‫המנין הגאה מזמין לקריאת מגילה ומסיבת פורים‬

‫בת-קול‬ — Sun, 13 Mar 2011 20:47:54 +0000

‫המליאה השלישית!‬

‫בת-קול‬ — Tue, 11 Jan 2011 19:22:54 +0000

אישור הגעה במייל: eruim@bat-kol.org.

‫קדושה אני מבקשת‬

‫בת-קול‬ — Tue, 09 Nov 2010 19:29:20 +0000

הזוגיות הסטרייטית כרוכה במושג הקדושה, החל משם הטקס שיוצר זוגיות - הקידושין, דרך תוכנו והלכות הקובעות התנהגות לפני ואחרי הנישואין, וכלה בתפיסה שמייחסת לעצם הזוגיות קדושה - "זכו שכינה ביניהם". ומה איתנו? האם יש למושג שייכות לחיים שלנו? האם ניתן לדבר על קדושה בזוגיות לסבית?

אנו שמחות להזמין אתכן למפגש שיעסוק בסוגיות האלה. אנחנו לא מבטיחות תשובות, אלא הזדמנות לחשוב יחד (בעזרת כמה מקורות) על נושא הקדושה ביחס לחיים הלסביים. בואו ללמוד, להרהר בקול, לשמוע ולהשמיע.

המפגש יתקיים ביום חמישי, אור לה' בכסלו, 11.11.2010, בשעה 20:00 בדירה פרטית בירושלים.
לאישור השתתפות ולקבלת פרטים נוספים כתבו ל- eruim@bat-kol.org.

‫תפילות יום הכיפורים במניין הגאה‬

‫בת-קול‬ — Wed, 15 Sep 2010 20:28:33 +0000

גם השנה המניין הגאה שמח וגאה להזמין אתכן לתפילות יום הכיפורים במרכז הגאה. המניין הגאה הוא מניין אורתודוכסי שפועל ברוח של שיוויון. הקהל הרחב מוזמן.

להתרשמות מחוויות השנה שעברה, אפשר לקרוא כאן וגם כאן.

פרטים נוספים במייל: info@pride-minyan.org.

גמר חתימה טובה!

‫לפני החגים‬

‫יעלה‬ — Tue, 31 Aug 2010 18:10:40 +0000

שאלתי את אמא שלי האם אחותי מגיעה לראש השנה
היא אמרה שכן
אמרתי שאני לא אגיע, ושאני לא מגיעה לאף חגים כי היא לא מזמינה אותי (אותנו).
אז שאלתי כבר (על הדרך, בפעם המי יודע כמה) אם אולי היא רוצה להזמין אותי
היא אמרה שהיא לא רוצה.
אמרתי לה שצריך להתחיל מתישהו באיזשהו מפגש משפחתי, שהנה את גיסי היא מחבבת בסך הכל אחרי כל השנים, אז אולי כדאי להתחיל גם עם א'.
היא אמרה שאותי היא מחבבת אחרי יותר שנים
אמרתי לה שזה לא אותו הדבר. אותי היא מחבבת עדיין. (על אף ולמרות)

שאלתי את אמא שלי למה היא לא משתפת את אחיה בצרותיה
שהוא שואל אותי מה קורה, אבל מעדיף לא לפתוח איתה את סיפור חיי משום שהוא מפחד לצער אותה
אז היא שאלה בשביל מה.
אמרתי שזה עוזר שמשתתפים איתך בצרות
שהנה - למשל לא מזמן כשהוא היה חולה, אז הוא סיפר לה שהוא חולה והיא השתתפה בצערו
אז היא אמרה שזה לא נכון, שהיא חושבת שהוא אידיוט כי הוא אכל איפושהו בחוץ בחום הזה וחטף.
(ככה מראים אצלנו שדואגים)

שאלתי את אמא שלי האם היא תבוא לברית, אם יוולד לי בן
היא אמרה שהיא לא יודעת
שאלתי האם היא תבוא לברית אם לאחותי יוולד בן
היא אמרה שכן
שאלתי למה ברור לה ששם היא תבוא ואלי לא
היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה
שאולי היא תשנה את דעתה
ושמי ששואל צריך לקחת בחשבון את התשובות.
אז אמרתי לה שזה המוטו שלי, ובאמת מאז שאמרתי לה את זה (שמי ששואל צריך לקחת בחשבון את התשובות האפשריות) היא הפסיקה לשאול.

לפחות היא עונה.

חזרה ל"בלוג של יעלה"

Note: There is a print link embedded within this post, please visit this post to print it.

‫עדכון דרומי‬

‫בת-קול‬ — Tue, 13 Jul 2010 09:27:54 +0000

הי דרומה

מפגש בת קול דרום נדחה ליום ראשון הקרוב, 20:30 בבאר שבע.

פרטים במייל: darom@bat-kol.org.

‫ובכל זאת, הכל ברור‬

‫יעלה‬ — Wed, 23 Jun 2010 19:32:23 +0000

כשאחותי התחתנה הכל היה ברור. ברור קודם כל שיש חתן פוטנציאלי, שמדברים איתו בנימוס ומנסים לעזור לו כמה שאפשר (כדי לקרב אותו וכדי לתת לו הרגשה טובה במשפחה, הרבה לפני שהכרנו אותו, רק בגלל שהוא פוטנציאלי). ברור שמזמינים אותו, שפוגשים אותו, שיושבים איתו לארוחת השבת והחג (ומקשיבים לו ככל שיידרש). ברור.

ברור שיש מסיבת אירוסין, ומתלבשים יפה ומזמינים את המשפחה, ומכינים צלחת מעוטרת ביד אמן (רק בשביל לשבור אותה, כמובן), וגם נרתיק רקום לצלחת נתפר במיוחד כדי שהשברים לא יתפזרו על הרצפה, ואפשר יהיה לחלק לאחות הקטנה שבר שכולו סגולה. וכולם מתאמצים ומשקיעים ומפנים זמן, ומחייכים ומצטלמים. ברור.

וברור שיש חתונה תיכף, וגם לארוע הזה משקיעים בבגדים חדשים, באולם, בתסרוקת. ברור שמתייפיפים ונוסעים במיוחד כמה פעמים כדי למדוד שמלה חד פעמית ולבחור נעליים חד פעמיות, ותזמורת וצלמים וגם מזכרת לאורחים. המון אורחים, וכולם באים ושמחים ורוקדים. ברור. זאת חתונה. וגם שבת חתן חוגגים, ומחליפים מתנות, ומארחים ומתארחים ועושים מאמץ, וזה ברור. כי באמת שהם זוג נחמד, והחגיגה נעימה, וכמה כיף ומרגש לפגוש את הענפים הקצת יותר מרוחקים במשפחה, וטוב שנפגשים בשמחות והעיקר שנהיה בריאים, וכמה שהכלה יפה. ברור.

וגם עכשיו הכל ברור. אני מנסה להכיר למשפחה שלי את א', אבל ברור קודם כל שזאת לא הדרך, ושאין על מה לדבר. ברור שאין עם מי לדבר, ובשביל מה צריך לדבר? בטח שלא צריך להזמין, או בכלל להיפגש. ברור שאין מה לחגוג, ובוודאי שאין במה לשמוח. באמת, תגידו לי, מה יש כאן לשמוח? זאת לא שאלה של זמן או מאמץ, אין מה לחייך ובשביל מה כל הטקס הזה, והבזבוז?

אני מבינה את הקושי שלהם. המצב מורכב בכל קנה מידה אובייקטיבי וסובייקטיבי, בלי קשר לעובדה שא' היא לא חתן גבר. ובכל זאת. הנחות היסוד בשני המקרים כל כך שונות, וזה פשוט מעליב. ובסך הכל אני רוצה את החגיגה הזאת. אני רוצה לחגוג את הזוגיות שלי, וגם אני רוצה לחגוג עם הדודים והחברים מהזן שפוגשים רק בשמחות. אני מאמינה שדווקא בגלל המצב המיוחד, מי שיבואו הם מי שבכנות רוצים לשמוח איתנו, אבל כנראה שכאן גם העוקץ. הרי אם ברור שאין כאן מקום לשמחה, אז איך זה בדיוק אמור לעבוד? מי יבואו?

אולי אני לא אמיצה מספיק ופשוט מפחדת מחוסר שיתוף הפעולה, אבל לא ממש בא לי לעשות ניסויים על עצמי (ועל א'). ואי אפשר לומר שא' ממש משתוקקת לערוך חתונה (ומי אמר בכלל שמתחתנים? הרי כל הדיון הזה הוא תיאורטי בלבד…). אז אני מסבירה לעצמי יפה שזה מה יש ואלה הנסיבות, וחבל לריב ולהתווכח על משהו שמכל כך הרבה סיבות לא יקרה. ובכל זאת. מה בסך הכל אני מבקשת? שכמו שאז הכל היה כל כך ברור, שיהיה גם עכשיו.

‫על הכשלון‬

‫טליה‬ — Tue, 15 Jun 2010 12:10:33 +0000

כפי שציינתי בעבר, ובעיקר בפוסט הקודם, הבלוג הזה מהווה את הבית והיומן שלי. לכן, אני מרשה לעצמי להשתמש בבמה הזאת כדי להתייחס גם לנושאים שקשורים לבת קול, או לקהילה הגאה, אבל גם ובעיקר לדברים שנוגעים לעצמי. בתקופה האחרונה, התנתקתי מהעולם החיצון, ושקעתי בלימוד לבחינת הלשכה, ובפרידה מסובכת. וכך מצאתי את עצמי בעקבות פספוסי בשלוש נקודות את ציון הסף בבחינה, נזכרת בפרק מהסדרה המצוירת "דריה"

הסדרה מספרת על תיכוניסטית חכמה, צינית ואאוטסיידרית, שמוקפת בבני משפחה וחברים הרבה פחות חכמים ממנה. באותו פרק מטיל המורה לספרות על כיתתה של דריה משימה מוזרה לכל הדעות, ומבקש מהם לבחור משימה בה יכשלו. המשימה אמורה להוביל את התלמידים ללמוד כיצד להתמודד עם כשלון, אולם כמובן שהיא מובילה לתוצאות לא רצויות או מפתיעות (הצלחה במשימה בה התלמיד בחר להיכשל), ובעיקר היא מובילה לתוצאות מבלבלות, שכן כישלון בעצם מהווה הצלחה (במשימה), ולהפך. הפרק מסתיים בהתנצלות של המורה, שבסופו של דבר מגיע למסקנה שבעצם מתן המשימה הוא נכשל, ולכן בעצם הצליח במשימת הכישלון…

בניגוד לתלמידים בכיתתה של דריה, אני יודעת מה זה להיכשל. למדתי להתמודד עם חוסר הצלחה בכל המישורים בחיים, בתיכון היה מדובר על כישלונות בלימודים ומבחינה חברתית, ובהמשך חוויתי כשלון בתחום יצירת זוגיות, ובמציאת הכיוון המקצועי בחיים. הצטברות הכישלונות הובילו אותי לתחושה שאני כנראה אדם די מטומטם, ושממש לא ברור לי איך אני אי פעם אשתלב בשוק העבודה עם היכולות הנמוכות שלי. וזו הסיבה שגם נדדתי בין מקצועות ותארים, ובעצם לא עבדתי בצורה מסודרת בשום מקום עד גיל מאוחר יחסית. אבל, מאז שהתחלתי ללמוד משפטים, ואפילו שממש לא הצטיינתי בלימודים עצמם, הבנתי שבחרתי את המסלול הנכון עבורי. התחושה שלי שאני במקום הנכון התחזקה מאוד בשנת ההתמחות, וגרמה לי להבין שמצאתי את הכיוון בחיים.

אבל, אז הגיע מה שנתפס בעיניי בתור המכשול הקשה והחשוב בדרך ליכולתי לעבוד במקצוע בו בחרתי - מבחן הלשכה. מבחן רב ברירתי (אמריקאי), שלקראתו צריך ללמוד תשעה ספרים, לזכור כל מילה שכתובה בהם, וכמובן לדעת לענות לשאלות שנכתבו במטרה לסבך. למבחן הגעתי עם תקווה, אבל ברגע שיצאתי ממנו ידעתי שיכול להיות שנכשלתי.

לקח שבוע עד שקיבלתי את התוצאות הסופיות, ואז התברר לי שצדקתי, ולא עברתי. ואחרי היומיים של הדיכאון, גיליתי שאני בעיקר כועסת על עצמי שנכשלתי, במיוחד שרוב מוחלט של הנבחנים עברו (85%). ואני חושבת על החודשים שמחכים לי בסוף הקיץ ובתקופת החגים כשאני אצטרך לחזור וללמוד את מה שכבר ניסיתי ללמוד.

אבל, במפתיע, ובניגוד מוחלט לעבר, העובדה שלא עברתי את המבחן לא גרמה לי להרגיש שאני מטומטמת או כישלון. אני יודעת שתקופת הלימוד למבחן הייתה סיוט אמיתי מבחינתי. גם ברמה שבאמת קשה לי לשבת וללמוד למבחנים מהסוג הזה, בגלל הפרעת הקשב שלי, וגם כי היו גורמים חיצוניים שהעסיקו אותי, בלבלו אותי, והפריעו לי ללמוד. אמנם, לקראת המבחן, נבהלתי, וניסיתי לנטרל את ההפרעות (בהצלחה מועטה בלבד) והתחלתי ללמוד ברצינות, אבל, זה כמובן כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי.

עכשיו אני בשלב ביניים, שבו אני אמנם צריכה לחשוב ולהתארגן איך ללמוד לפעם הבאה, אבל מצד שני, אני בחופש אמיתי (המבחן הבא יתקיים בנובמבר, ועד אוגוסט אני לא אתחיל ללמוד). והדבר הכי חשוב בתקופה הזאת מבחינתי הוא גם ליהנות מהחופש שנפל עליי, וגם לעשות סדר בראש ובסדר העדיפויות שלי. והעדיפות הראשונה שלי כרגע היא להבין איפה טעיתי בעניין הלימוד למבחן, ולתקן את הטעות הזאת. בלית ברירה, אני יודעת שזה משאיר אותי כרגע לבד, ובהקפאת החיפוש אחרי זוגיות. כי אני יודעת שאם אני רוצה שהקשר הבא יתפתח בצורה הטובה והמתאימה עבורי, אני צריכה לברר איפה טעיתי, ואיך אני מתקנת את הטעויות שלי. אבל הבירור הזה לא יוכל להתקיים במקביל ללימוד למבחן, כדי שלא יבלבל ויסיט אותי מהמטרה.

אז עד שאני אתחיל שוב ללמוד, אני מרשה לעצמי חופש, וטסה לארה"ב (מישהי צריכה לעדכן איך נראה מצעד בנ"י, לא?). אני יודעת שיכולתי לעשות דברים אחרת, ללמוד יותר טוב, ולעבור את המבחן בפעם הזאת. אבל אני יודעת עכשיו בוודאות שהחיים שלי הם לא כישלון, וגם אם הדברים לוקחים לי יותר זמן, יותר מאמץ ויותר ניסיונות מאשר לאנשים אחרים, בסופו של דבר, אני אגיע למקום שאני רוצה להיות בו, יותר שלמה מאי פעם.

אני אשתדל לשלוח עדכונים מהטיול, ואם לא, נתראה כשאחזור.