בישול בזול

חזרנו! וגם, טיפים להישרדות בזמן סגר להורים עובדים

2020-09-16T15:28:00.012+03:00

חזרנו.

היה טירוף.

היה קורונה והיינו במנהטן, במרכז של הכל - המגפה, ההפגנות/מהומות... הרגיש קצת כמו אינתיפאדה, עם ספירות מתים יומיות ופחד ברחובות. סגרו את המסגרות של הילדים במרץ, ומאז הם היו בבית, כשאנחנו מנסים לעבוד כרגיל.

היה קשה. תחושה תמידית של כשלון בהכל. כישלון בעבודה כי לא מספיקים כלום, כישלון בהורות - כי מי יכול להיות ההורה שהוא שואף להיות כשכולם תקועים בבית, אין לאן ללכת והלחץ בשמיים. וכל דבר שהוא לא עבודה והורות? מה זאת אומרת? תחביבים כאילו? כן אני זוכרת שהיה קטע כזה פעם בעולם, לפני שכל שנייה בחיים היתה מחושבת. אם זה לא לעבוד, לתפעל ילדים, או לישון מינימום כדי לתפקד ביום למחרת, זה נדחק החוצה. לשמור על היגיינה בסיסית בבית, להתעדכן עם המשפחה בטלפון, קצת כושר... פשוט לא היה זמן. כל בוקר המירוץ מתחיל מחדש עם בית קצת יותר מלוכלך, והורים קצת יותר תשושים.

ועם זאת, מה לנו כי נלין בדיוק? אנחנו בריאים, לא פיטרו אותנו. זה יותר ממה שיש לכל כך הרבה אנשים בימים אלה.

עכשיו אנחנו פה. הילדים התחילו מסגרות בארץ. עברנו שבוע הסתגלות, שבוע של וירוס בטן, היו לי 4 ימי עבודה בהם כולם היו במסגרות יום שלם... ועכשיו סגר. אי אפשר להגיד שזה לא היה צפוי.

אם יש משהו שקיבלנו מהחוויה של החצי שנה האחרונה, אנחנו כבר לא מתרגשים מסגר של כמה שבועות. בהחלט לא נעים, אבל יאללה, ממילא אני בקושי זוכרת מה זה חיים נורמליים.

קבלו אם כן, את הטיפים של ביזול להורים** עובדים - איך שורדים סגר:

תהיו בקשב ובתקשורת מתמדת עם בני הזוג

בני זוגכם הם השותפים הראשיים, והמשאב הכי משמעותי שיש לכם בקרב הזה. וודאו שאתם עובדים בתיאום ובצוות עד כמה שאפשר. אם אחד מכם קורס תחת העומס, מדחיק ומחליק כמו קדוש מעונה, כולכם תשלמו את המחיר אחר כך, כזוג וכמשפחה. שאלו אחד את השני מדי יום, כמה פעמים ביום איך אתם מרגישים, ותענו בכנות.

אנשי שעוברים סגר עם ילדים ובלי בני זוג, המשאית עם פרסי הנובל, האוסקר והפוליצר בדרך אליכם. אין לי מושג איך אתם עושים את זה.

תתרגלו לתפעל את הילדים לבד כמה שיותר, לניצול זמן מירבי

אם מי מכם עובד מהבית, ולא כל שכן אם שניכם עובדים, אין מנוס מלבלות זמן משמעותי כשרק אחד מההורים מטפל בילדים, בזמן שהשני עובד. אחרת פשוט אין מספיק שעות ביום. בהתחלה זה כאוס, אבל תוך כמה ימים תדעו לתפעל ארוחות, השכבות ושאר מריעין בישין לבד.

חפשו איפה לתת אחריות ועצמאות לילדים

הם גדולים מספיק להרים צעצועים מהרצפה במשך 3 דקות? למזוג כוס מים לבד? להכין חביתה? לפנות כלים למטבח? לנקות רצפה עם מגבונים? בזמנים קשים כל המשפחה מתגייסת, ולגיטימי להזמין אותם לתת כתף. בהתחלה זה עלול רק עשות לכם יותר עבודה, אבל ילד ששפך מים יכול גם להביא סמרטוט ולנקות אותם. לא לכעוס ולא להתייאש.

תהיו המובילים בלו"ז של הילדים, לא להיות רק ריאקטיביים

הילדים קמו ב-5:45, גירדתם את עצמכם מהמיטה והשגחתם עליהם בזמן שהם משחקים במגנטים, אבל עכשיו 6:40 והם מטפסים על הקירות ומאיימים לתקוע אחד לשני מגנט בעין. כיף חיים אה? מומלץ להחליף לילדים פעילות לפני שהם מתחילים לאבד את זה. אם הם מתחילים לריב אחרי 45 דקות משחק, תעצרו אותם מראש אחר 30 דקות ותציעו פעילות אחרת.

גוונו באופי ובמיקום הפעילויות לילדים

אם אתם משחקים במגנטים בסלון, אז לגו בסלון, ואז קוראים ספרים בסלון, הם עלולים להשתעמם ולהתחרפן די מהר. נסו לגוון באופי הפעילויות וגם במיקום שלהם. אפשר מגנטים בסלון, אז ארוחת בוקר במטבח, אז פליימוביל באמבטיה (תעשו להם מסיבת בריכה, מה רע?), אז יצירה בחדר השינה, אז טיול קורקינטים בחוץ. זה לא איזה נוסחת קסם, אבל זה כן מפיג קצת את השעמום והעצבים.

תאמו לו"ז עם בן/בת הזוג

החליטו מראש מי עובד ומי אחראי לילדים מתי, כדי שכולם ידעו למה לצפות. יידעו את בני הזוג על פגישות חשובות כדי שאפשר יהיה לגלות התנגשויות מראש ולהיערך בהתאם. אנחנו מוסיפים ישיבות חשובות ל-google calendar משפחתי, ועוברים עליו בערב כדי לתכנן לו"ז ליום שאחרי.

תשקלו השלמת עבודה בשעות שקטות יותר - בבוקר מוקדם ואחרי שהילדים הולכים לישון

אין דומה שעה של עבודה כשיש שקט בבית, לשעה של עבודה עם צרחות ויללות ברקע.

ומצד שני, אל תהרגו את עצמכם

כרגע הסגר מוגדר כ-3 שבועות, אבל יכול להיות שיתארך, או שסתם יהיה עוד אחד בעוד חודשיים. אנחנו במרתון פה. התחלנו במרץ ולא ברור מתי יהיה הסוף. אל תדחפו את עצמכם במנטליות של "רק עוד פוש ומסיימים". זה מתכון בטוח ל-burn out (יש לזה מילה בעברית?), ושכרכם יצא בהפסדכם.

אם נותנים לכם, תקחו

אם העבודה מציעה לכם הקלות כלשהן - גמישות, הורדה בשעות, קחו את זה. או לפחות, תשקלו לקחת את זה אחרי X זמן בסגר. ההורים רוצים לעזור? ציידו אותם בערימת ספרים ותנו להם להקריא לילדים בסקייפ בזמן שאתם בוכים בשירותים. השכנה הציעה להכין לכם ארוחת ערב? אמג קחו!!

חושבים שלא צריך והכל בשליטה? תבדקו קודם עם בן/בת הזוג שלכם איך הם שורדים, ואם הם רוצים שתקחו. לו היה לי שקל על כל בן זוג שאמר שוואלה דווקא סבבה לעבוד מהבית, עיוור לזה שבת זוגו מתחרפנת, אז היו לי לפחות כמה שקלים.

תנו לעצמכם מקום להתפרק

גם ככה להיות הורה עובד זה חתיכת תיק. לעשות את זה בסגר, בלי מסגרות לילדים... זו די משימה בלתי אפשרית. כל מה שגרם לכם להרגיש כמו בני אדם - תחביבים, חברים, ספורט, "מי טיים", כמות מינימלית של שינה - מעט הזמן שהיה לכם לזה הולך להצטמצם עוד יותר. מלבד העייפות, העצבים, והייאוש יש גם המון בדידות. זה בסדר להרגיש את כל התחושות הקשות האלה.

חפשו חברים שיבינו מה עובר עליכם ושאתם יכולים לפרוק איתם את התסכולים. הודעות קוליות נואשות בוואצאפ, ממים ממורמרים בפייסבוק, מה שעובד לכם כדי לאוורר את התחושות הקשות ולא להתבשל איתן לבד.

זהו. איחול לסוף

שתהיה לכם שנה טובה, שתוכלו לראות בה נקודות האור ותקווה, גם כשהכל נראה קודר ומייאש.

------

** לא הורים, ברור לי שקשה לכם, אני לא מזלזלת בכלל! אני לא אתיימר לתת לכם טיפים כי החוויה שלי צבועה כל כך בצבעי ההורות וקשה לי להפריד אותה מחוויית הסגר הכללית. אבל אני מאוד מעריכה כשאנשים שהחוויה שלהם שונה משלי כותבים על הקושי שלהם. זה עוזר להוציא קצת את הראש מתוך התחת של עצמי, במיוחד כשחיים בחברה הישראלית שכל כך ממוקדת משפחה. אל תרגישו שזה לא במקום להתלונן! תתלוננו! אנחנו רוצים לשמוע!

לבקשת הקהל: לזניית מצות בשרית

2020-04-06T07:37:00.000+03:00

כרגיל ברוח בישול בזול, אני נוטה למתוח רכיבים יקרים כמו בשר טחון, עם רכיבים זולים יותר כמו בטטה וחציל. ככה יוצא גם בריא יותר. סלט קטן בצד וסגרתם ארוחה.

יאללה יאללה צריך לעבוד ולנקות ולבשל… קחו מתכון:

לזניית מצות בשרית

מאת: בישול בזול

כמות: תבנית מלבנית סטנדרטית, 12-16 מנות

מרכיבים

כמה כפות שמן זית לטיגון

בצל גדול קצוץ

1 בטטה חתוכה לקוביות

1 חציל קטן חתוך לקוביות

500 גרם בשר או עוף טחון

1 קופסא גדולה עגבניות מרוסקות (800 גרם)

1 כפית מלח

תבלינים לפי החשק - אורגנו, בזיליקום, טימין וכד' (לפעמים אין לי כשר לפסח אז אני פשוט שמה קצת פלפל שחור)

כ-8 מצות

עגבניה פרוסה או חצאי עגבניות שרי אם רוצים לקשט

הוראות הכנה

מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב. מוסיפים את הבטטה והחציל ומטגנים עד שהם מתחילים להתרכך. מוסיפים את הבשר ומטגנים תוך כדי ערבוב כדי לפורר את הבשר במשך 5-10 דקות, עד שהבשר מבושל. מערבבים פנימה את העגבניות המרוסקות, המלח והתבלינים, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-10 דקות, עד שהחצילים והבטטות רכים.

מרטיבים את המצות כדי שיהיו קצת יותר רכות ונוחות לעבודה, אני מעבירה אותם מתחת לברז במשך כמה שניות. מסדרים בתבנית שכבה של מצות, ומוזגים מעל שליש מהרוטב עגבניות-ירקות-בשר. מסדרים עוד 2 שכבות של מצות ועוד 2 שכבות של רוטב מעליהם.

אם רוצים אפשר לסדר פרוסות עגבנייה או חצאי עגבניות שרי מעל השכבה העליונה לקישוט.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כחצי שעה.

עוגת שוקולד ללא קמח, כשרה לפסח ופרווה

2020-04-01T06:17:00.002+03:00

העוגה הזאת היא משהו בין עוגה לבראוניז. היא עשירה ומושחתת ולא מרגישה כשל"פית, כי אין בה שום מרכיבים "פסחיים" כמו קמח מצה. היא קלה מאוד להכנה - הכל מתערבב בקערה אחת ואין צורך במיקסר. והכי חשוב, היא פרווה, שזה לא דבר של מה בכך בפסח. כן, אני מסתכלת עליכם בלוגרים שמעלים פוסטים על "עוגה מושלמת לליל הסדר" ומכילים את המשפט "אפשר להחליף את השמנת המתוקה בשמנת פרווה". תודה באמת.

אז מה הקץ'? בעיקר היחס בין כמויות השוקולד לכמות העוגה שיוצאת. בפשטות, העוגה היא בערך 50% שוקולד, אז ברור שהיא טעימה. היא לא העוגה הבריאה ביותר, וגם לא הכי זולה ביחס לסטנדרטים של בישול בזול. אבל לפעמים פשוט רוצים להכין עוגה טעימה ולא לשבור את הראש.

המתכון הזה מספיק לעוגה קטנה למדי, תחשבו חצי A4 ובעובי של בראוניז. אם אתם רוצים להכין בתבנית מלבנית סטנדרטית, תכפילו כמויות.

עוגת שוקולד ללא קמח (כשרה לפסח, פרווה)

מקור: פורום Imamother (שהוא דבר מרתק בפני עצמו)

עלות: כ-13 ש"ח (נראה לי. לא עשיתי קניות בארץ מאז 2017, אבל בדקתי מחירים בשופרסל אונליין...)

כמות: 9-12 מנות, כתלות ברעב

מרכיבים

170 גרם שוקולד מריר

½ כוס שמן צמחי

¾ כוס סוכר

קורט מלח

1 כפית קפה נמס (אופציונלי. אנחנו משמיטים)

3 ביצים

½ כוס קקאו

הוראות הכנה

ממיסים את השוקולד והשמן במיקרו ומערבבים. מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שאחיד.

מעבירים לתבנית קטנה ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך חצי שעה. קיסם שננעץ בתוכה צריך לצאת קצת לח (עוגה יבשה זה באסה), אבל לא מלא בבלילה.

< תמונה תגיע בעוד כשבוע וחצי :) >

תפריט, תוכנית עבודה ורשימת קניות לפסח קל, זול וטעים

2020-03-31T17:49:00.001+03:00

אז נשארים בבית בפסח השנה אה? להרבה מאיתנו זה מאכזב, בודד, עצוב… לא ככה אנחנו רגילים לחגוג. אבל לפחות זה לא צריך להיות יקר. ואם אתם לחוצים בזמן, זה יכול להיות גם יחסית מהיר וקל.

תחשבו על ליל הסדר לדוגמא. בסך הכל מדובר בארוחת ערב שבת עם מנה ראשונה ארוכה ואקלקטית במיוחד. לא צריך מיליון עיקריות, תוספות וקינוחים. לא צריך להרשים את הדודה. כמובן שאם התרפיה שלכם זה לבשל, עופו על זה. אבל אם אין לכם זמן, כוח או כסף, ארוחת סדר מכובדת יכולה בהחלט להיות מורכבת מכרפס/מרור/חרוסת/מצה ועיקרית אחת. כן כן, תקראו למשטרת המסורת. אני עומדת על שלי. זה גם הרבה יותר בריא ולא מכביד על הגוף לאכול ארוחה דשנה ב-10:30 בלילה.

אישי היקר חולק עלי מכל וכל, ולצערי גם השנה לא אצליח לממש את חזון ארוחת-ליל-סדר-של-מרק-עוף-עם-קניידלך-והופ-לאפיקומן. "אז פשוט אל תאכלי" הוא אומר לי, "את לא חייבת לאכול את העיקרית". כי הוא מהאנשים המוזרים האלה שיכול לראות מולו אוכל ופשוט לא לאכול אותו. ואני, ובכן, זאת לא פונקציה שנתברכתי בה. אניוויי…

מה בתפריט?

יש לנו השנה חג ראשון, שבת, קצת חול המועד, ואז חג שני. התפריט לשבת וימים טובים באותה המתכונת:

ערב:

מרק עוף עם קניידלך

עיקרית בשרית

קינואה

סלט (או כרפס/מרור בליל הסדר)

עוגת שוקולד ללא קמח

יום:

עוף בתנור עם משהו

מה שנשאר מהעיקרית של הערב

תפוחי אדמה ו/או ירקות בתנור

סלט

עוגה כנ"ל

תוכנית עבודה

מרק עוף וקניידלך - 15 דקות למרק, 10 דקות לקניידלך. אני מכינה את הקניידלך מתערובת מוכנה, כי זה באמת סבבה. ששש! אל תספרו לאבא שלי.

עוף בתנור עם משהו - עוד אעלה על זה פוסט, אבל מדובר פשוט בכרעיים בתנור שאכין טרי בערב חג/שבת, כל פעם עם תיבול/תוספת אחרת, שלא ישעמם. אני חושבת על עוף עם דבש, צימוקים וקינמון, עוף עם בטטות ותפוזים, ועוף עם אננס ופלפלים. בכל מקרה, 5 דקות עבודה כל פעם.

קינואה - 10 דקות עבודה. אני לרוב משדרגת עם קצת בצל מטוגן וגזר מגורר (כי בואו, קינואה זה לא *כזה* טעים). מטגנים בצל עד שמתחיל להזהיב, מוסיפים 2 גזרים מגוררים, אז מוסיפים מים וקינואה ומבשלים לפי ההוראות על האריזה.

תפוחי אדמה/ירקות בתנור - 10 דקות עבודה. קולפים, פורסים, שמים בתבנית עם שמן זית, מלח ופלפל ואופים מכוסה עד שמוכן. אפשר ב-5 דקות האחרונות בתנור להוריד את הכיסוי, שהירקות יזהיבו קצת.

סלט - מכינים סלט ישראלי הכי פשוט שיש, כי אחרת הילדים הבררנים לא אוכלים. לפעמים פשוט מגישים מקלות מלפפון ופלפל ועגבניות שרי ולא טורחים לקצוץ לסלט. 5 דקות עבודה לפני הארוחה.

עיקרית עם בשר - בערב חג ראשון אכין כנראה תבשיל בשר ברוטב חמוץ מתוק. מזהיבים בצל, מוסיפים את הבשר ומטגנים אותו קצת, מוסיפים רסק עגבניות, שום, צימוקים, ומים לכיסוי ומבשלים 3+ שעות עד שהבשר רך. לוקח בערך 15 דקות עבודה.

במוצאי חג ראשון אני מבשלת מראש עיקריות בשריות לשבת, חג שני, וארוחות בחול המועד. אני מכינה 2 תבניות לזניית מצות בשרית (עם חצילים ובטטות גם, תגידו אם אתם רוצים מתכון), ו-2 תבניות של פאי רועים מהמתכון של ניקי ב. לזניית מצות אחת מיועדת לשבת, השנייה עוברת להקפאה ואני מוציאה אותה יום יומיים אחרי שבת, כשנגמרים השאריות. פאי רועים אחד מיועד לחג שני, ועובר לפריזר עד אז, והשני נשאר במקרר לארוחות חול המועד.

בגלל שאני מכינה הרבה מנות במקביל, אני מכינה מראש בתבניות חד"פ.

עוגת שוקולד ללא קמח - 15 דקות עבודה. מתכון יגיע בהמשך אם אתם מעוניינים.
מנות לסדר ולקערת הסדר - חרוסת (אני מכינה מתפוחים מגוררים, אגוזים גרוסים, קצת סילאן, קינמון ומיץ ענבים, 10 דקות עבודה), ירקות לכרפס (מלפפונים, סלרי, תפו"א מבושלים, 5 דקות עבודה), מי מלח, מרור (לשטוף עלי חסה זה מעצבן), ביצה, וכנף עוף לזרוע (פשוט זורקים לתנור בתבנית קטנה).

את המרק, הקינואה והעוגה מכינים בכמות כפולה בערב חג ראשון, שיהיה גם לשבת.

לו"ז הכנות

ערב חג ראשון - מרק עוף וקניידלך (25 דקות), עוף בתנור (5 דקות), תבשיל בשר (15 דקות), קינואה (10 דקות), ירקות בתנור (10 דקות), עוגות (15 דקות).

וגם, מנות לסדר: חרוסת (10 דקות), תפוחי אדמה מבושלים לכרפס (5 דקות), ירקות חיים למרור וכרפס (10 דקות), כנף עוף לזרוע (2 דקות), ביצה (1 דקה)

זמן עבודה: נטו 1:45, בפועל כנראה יהיה יותר לכיוון שעתיים וחצי. צריך למצוא מקום להכל במקרר, לשטוף כלים, לנקות דברים שנשפכים, ובמיוחד בבישולי פסח צריך למצוא איפה לעזאזל הקרש חיתוך הבשרית, איפה שמנו את השמן וכו' וכו'.

מוצאי חג ראשון - לזניית מצות בשרית + פאי רועים.
זמן עבודה: לוקח שעה וחצי - שעתיים מנסיון העבר.

ערב שבת - עוף בתנור (5 דקות), תפו"א בתנור (10 דקות), סלט (5 דקות)

זמן עבודה: שבת מוכנה בפחות מחצי שעה! את המרק העוגה והקינואה הכנו בערב חג, את הלזניית מצות הכנו לילה לפני.

ערב חג שני - מרק עוף וקניידלך (25 דקות), עוף בתנור (5 דקות), קינואה (10 דקות), ירקות בתנור (10 דקות), עוגה (15 דקות).

זמן עבודה: הפאי רועים הוכן מראש, וחג מוכן בקצת מעל לשעה.

מה אוכלים בחול המועד?

אני בונה על שאריות משבת וחג לארוחות חול המועד, וכמובן שיש את הלזניית מצות והפאי רועים שייעדתי מראש. חוץ מזה יש:

חביתות

פנקייק קמח מצה של האיש

גבינה, יוגורט, טונה, אבוקדו, מצות עם ממרחים

ארוחת פינוק של נקניקיות וצ'יפס

פירות, ירקות, רסק תפוחים ותפוצ'יפס לנשנושים

אני לא מתכננת עוד בישולים גדולים במהלך חול המועד, כפי שאתם רואים יש או שאריות, או אוכל יחסית מהיר. מקסימום אם ייגמר מרק העוף אולי אכין מרק ירקות.

רשימת קניות

ובכן, זה נראה ענק. אבל הרשימה הזאת מניחה שאין לכם כלום בבית ואין לכם כלום משנה שעברה. אז תעברו קודם על מה שיש טוב?. בטח יש לכם כבר ירקות כלשהם. אולי בשר או עוף בפריזר? אולי שימורים שכבר כשרים לפסח? תבלינים כשל"פ ארוזים עם הכלים?

השתדלתי לכתוב ליד כל דבר למה אני צריכה אותו, כך שתוכלו להבין למה כתבתי ולעדכן לפי הצרכים שלכם. אם אתם לא מכינים פנקייקס לא צריך קמח מצות, אם אתם לא מכינים לזניה לא צריך חצילים ועגבניות מרוסקות, וכו'.

הכמויות פה זה למשפחה של 2 מבוגרים רעבים ו-3 ילדים, חלק אכלנים, חלק לא. יש פה הרבה אוכל, שיספיק לכם לכל פסח, ויספק גם שאריות אל תוך השבוע שאחרי.

5 קילו בצל (להכל)

4 קילו בטטה (מרק, פאי רועים, ולזניה)

4 קילו תפו"א (מרק, ירקות בתנור, כרפס)

2 קילו קישואים (מרק, ירקות בתנור)

1 חבילה גדולה סלרי (מרק, לזניה, כרפס)

לפת (מרק)

דלורית (מרק)

גזר (מרק)

2 חצילים גדולים (לזניה)

3 קילו מלפפונים (כרפס, סלט ונשנושים)

2 קילו פלפלים (סלט, נשנושים, עוף בתנור)

1 קילו עגבניות (סלט)

4 אבוקדו (אוכל לחול המועד)

1 חבילה עגבניות שרי (נשנושים)

חסה למרור (אנחנו פארשים של מרור. על חזרת אין בכלל מה לדבר)

1 חבילה שמיר (חצי חבילה למרק חג ראשון, חצי לשני)

1 חבילה פטרוזיליה (כנ"ל)

2-3 ראשי שום (לזניה, פאי רועים, בשר בחמוץ מתוק, עוף)

2 תפוחים (חרוסת)

5 לימונים (רוטב לסלטים, בשר בחמוץ מתוק)

פירות נוספים לנשנושים - כמה תפוחים, כמה תפוזים וכו'

12 כרעי עוף (4 לכל שבת/חג)

2 קילו בשר טחון (קילו ללזניה, קילו לפאי רועים)

2 קילו כנפי עוף (קילו לכל סיר מרק, פלוס להוציא אחד ולשמור בנפרד לזרוע. אם אתם מכינים מרק עוף מחלקים אחרים, אז תקנו מה שצריך כדי להכין 2 סירי מרק + מה שאתם משתמשים לזרוע)

1 קילו בשר לצלי - מס' 2, 3, 8 ודומיהם (תבשיל בשר ברוטב חמוץ מתוק)

1 חבילה נקניקיות

1 חבילה צ'יפס קפוא

4 קופסאות מצה (אני מחשבת קופסא לכל תבנית לזניה + 2 קופסאות לאכילה רגילה. עדכנו לפי כמה אתם חובבי מצות)

1 ליטר שמן צמחי (עוגה)

1 בקבוק שמן זית (לכל הבישולים)

1 חבילה קמח מצות (פנקייקים)

1 סוכר (עוגה)

1 קקאו (עוגה)

600 גרם שוקולד מריר (עוגה)

3 בקבוקי מיץ ענבים (4 כוסות כפול 4 אנשים פלוס קידושים והבדלות)

קינמון (פנקייקים ועוף)

מלח (הכל)

פלפל (הכל)

אננס משומר (עוף, נשנושים)

צימוקים (עוף, בשר ברוטב חמוץ מתוק)

2 פחיות גדולות עגבניות מרוסקות (לזניה)

3 רסק עגבניות (בשר ברוטב חמוץ מתוק, פאי רועים)

4 פחיות טונה

קטשופ (לצ'יפס)

מיונז (לטונה)

חבילה של שקיות תפוצ'יפס קטנות

2 תערובת לקניידלך

1 חבילה קינואה

3 פחיות רסק תפוחים (נשנושים)

1 חבילה אגוזים גרוסים (חרוסת)

סילאן (חרוסת)

מיץ תפוחים (זה מה ששותים אצלנו. לא מוגזים, לא תה, לא קפה. תוסיפו אם אתם שותים משהו אחר)

4 חבילות ביצים (חביתות, פאי רועים, עוגה, קניידלך)

גבינה

חלב

יוגורטים

חמאה

10 תבניות חד"פ

2 נרות נשמה

נרות שבת

יש עוד מידע שיעזור לכם להתארגן על פסח? כתבו לי בתגובות.

בתקווה שבשנה הבאה נשב כולנו לליל סדר ענק עם כל המשפחה והחברים האהובים, ונמחה דמעה ונצחק ממרחק הזמן על התקופה המבאסת הזאת.

קראתם לי?

2020-03-23T06:48:00.003+03:00

אז מה, אפוקליפסה אה?

היי כולם, נעים מאוד, בישול בזול. זוכרים?

אנחנו עדיין בניכר, באחד ממוקדי ההתפרצות של קורונה בארה"ב, שוב מגלים עד כמה מערכת הבריאות פה כושלת. כבר שלוש שבועות בלי מסגרות סדירות לילדים, עובדים מהבית ומשעשעים 3 קטנים תוך כדי. כיף כיף!

מצד אחד, אנחנו מותשים ואין לנו שניה לעצמנו. זה כמו אוגוסט ויום כיפור ומילואים ביחד. תמיד אחד מאיתנו עובד והשני משעשע, מנענע, מנקה, מרגיע, מפריד בין הניצים, מתפעל, מדבג את הזום, מנקה, מבשל, מאכיל, משכיב ומנקה. וכשהחגיגה נגמרת והילדים ישנים, משלימים שעות עבודה באטרף ומתארגנים לעשות הכל שוב מחר, עד אינסוף.

מצד שני, על מה לעזאזל אני מתלוננת?? כולנו בריאים, לא פיטרו אותנו, אנחנו לא רופאים שנלחמים בחזית, אנחנו לא מבוגרים או עם מחלות רקע וחוששים לחיינו. כולה תקועים בבית, ביחד, עם הילדים שבחרנו להביא לעולם.

אז אני נעה בין עייפות, לסטרס, לרגשות אשמה, לפחד של מתי זה יכה בנו באמת ולא רק בכותרות המפחידות בחדשות.

עשיתי את הטעות של לקרוא עכשיו עם הגדולה את סדרת ספרי בית קטן בערבה. בעקרון, אחלה סדרה, מעניינת ומלמדת. אבל כשקוראים את החורף הארוך תוך כדי שמשתוללת בחוץ מגפה כלל עולמית וכולם מרוקנים את מדפי הסופרים, המחשבות מתרוצצות בראש על משפחה שגוועת לאיטה ברעב, חסרת אונים אל מול איתני הטבע… ובכן, יש לי מספיק סרטים לאכול בימים אלה, תודה.

מה שכן, זה נתן לי ראייה קצת יותר אופטימית לגבי מה צריך כדי לשרוד בעת צרה. משפחת אינגלס, בת שש נפשות, שרדה חורף שלם על כמה שקים של חיטה וקמח, וקצת תפוחי אדמה ושעועית. לקראת הסוף נשאר להם רק חיטה, אותה הם טחנו ידנית מדי יום כדי להכין לחם מעאפן. גם הפחם נגמר והם חיממו בקושי את הבית עם חציר, ורק בשעות היום, כשבחוץ מינוס ארבעים מעלות. וכשאני חושבת על זה, לא נראה לי שהיה להם שירותים בתוך הבית. בררררר!! ובטח שלא היה להם נייר טואלט. אם כי כל עניין השירותים לא הוזכר כלל, לפחות לא בשמונת הספרים שכבר קראתי. האמת שאני קצת מוטרדת מההתעלמות המופגנת מנושא חשוב זה, בהינתן שקראתי לפרטי פרטים איך הם עשו בערך כל דבר אחר עלי אדמות - חליבה, חביצה, בישול, תפירה, ניקיון, חקלאות, בניין, עיבוד פרוות, עישון בשר דוב…

בכל מקרה, בהחלט יכול להיות גרוע יותר, ובהינתן התפוררות החברה המודרנית, נוכל כנראה לשרוד עם מלאי של קמח, שמן וקטניות, ואין צורך לרוקן את הסופר.

הקורונה הזאת העירה את שד הבישול בזול מרבצו. יש לנו מקרר ומזווה ומלאים, אבל מה יהיה עם שרשרת האספקה בחודשים הקרובים? הסופר הכשר שאני בדרך כלל מזמינה ממנו ביטל את המשלוחים, צריך לקנות במקומות יקרים יותר. ומה אם המחירים יעלו עוד? מה אם לא יהיה בכלל בשר ועוף לפסח? אני לא יודעת מה לחשוב.

בינתיים אני נוטה לצמצם, את זה אני יודעת לעשות. אנחנו דווקא לא אוכלים יותר מדי אוכל מזווה כרגע - כל עוד יש פירות וירקות ומוצרי חלב בסופר, אני מעדיפה לאכול טרי, ולא לגעת באספקת האפוקליפסה. למעט החמץ. פתאום זה בכלל לא אתגר לסיים את כל החמץ כשכולנו בבית לכל הארוחות. היי ילדים! רוצים עוד פסטה? בטח שכן! זה הדבר היחיד שאתם אוכלים!

מתאים לכם מתכון? בעיקרון נראה לי שמי שנשאר פה מקוראיי הקבועים ככה"נ מעוניין יותר בדאחקות מאשר במתכונים, אבל יאללה, בכל זאת בלוג אוכל פה. כשאני תקועה בבית עם ילדים בררנים, אני משתדלת להכין לעצמי אוכל קצת יותר בריא, כדי שלא אחיה רק על פסטה. אני נוטה כרגע לכיוון תבשילי דגנים וירקות שאפשר להכין מהר, ולאכול עם כל מיני תוספת. במסגרת חיסול החמץ מצאתי גריסי פנינה, והכנתי מהם תבשיל פשוט, חביב וממלא שהיווה תוספת לארוחת שבת, ואז מנה עיקרית עבורי במשך כמה מימות השבוע. הוא השתלב יפה במיוחד עם אבוקדו ולימון כבוש. אם כי, מה לא משתלב יפה עם אבוקדו ולימון כבוש?

תבשיל גריסי פנינה ועגבניה

מאת: בישול בזול

עלות: די נו, 2$ אולי? עזבו אותי באמא'שכם

כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן זית

1 בצל, קצוץ גס

2 עגבניות חתוכות לקוביות

1 שן שום

1 כפית מלח

1 כוס גריסי פנינה, שטופים

2.5 כוסות מים

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב.

מוסיפים את העגבנייה והשום ומטגנים עוד דקה.

מוסיפים את יתר המרכיבים, מביאים לרתיחה ומבשלים 30-40 דקות, עד שהגריסים רכים.

חלאס אין יותר סטיילינג. תתמודדו

בלב המיץ בעזרת ה'

2017-11-23T01:29:00.000+03:00

חמישי בערב לפני שבוע, באמצע הבישולים לשבת אני תופסת את עצמי - רגע!! שבת ארגון! מה אני עושה פה?? אני לא אמורה להיות בסניף?? אין לי איזו דגלנות לתרגל? איזה קיר לסייד ב-3 לפנות בוקר??

(יואו כמה סימני פיסוק על ההתחלה! ככה זה התרגשות של גיל הנעורים כנראה. והנה באים עוד...)

מי מכם שהיה בצבא חווה אולי את תחושת ה"איפה המבוגרים פה?", או שזו רק אני?
רוב הזמן העדפתי לדמיין שיש בסיס סודי אי שם בדרום הארץ, שם חבויים החיילים האמיתיים - בני 30-40 ככה, אחראים וצלולים בדעתם - והם עושים את העבודה על אמת. אנחנו רק משחקים בכאילו. הרי לא יתכן שאת כל העבודה החשובה הזאת עושים בני 18, שמנוהלים על ידי מפקדים בוגרים, מלאי נסיון וחוכמת חיים, בני 19 וחצי. נכון? נכון???

בכל מקרה, בבני עקיבא, המב"ס-הקומונרית היא בת 18, המפקדים-המדריכים הם מלש"בים בקושי, שיכולים להיכנס להדרכה אף בגיל 15, והחיילים הם זאטוטים ביסודי. לא פלא שלוקח חודש ארגון שלם כדי לנקות סניף - מבנה קטן מדיי באופן תמידי, שבחלוקה שווה, כל חניך מקבל בו 2 בלטות וחצי.

ברצינות, מה עשינו כל חודש ארגון? היה ברור שצריך לעשות משהו. היה נושא. לרוב נושא גדול ומפוצץ ומאיים, כמו "צדק חברתי" או "הגשמה", שלא היה לנו ממש מושג איך לתרגם לחיים שלנו באופן פרקטי, אבל היה נושא. אז תכננו לפרטי פרטים איך נצבע את הקיר ברוח הנושא, ארגנו הצגה מחופפת ברוח הנושא, נפנפנו קצת ידיים בכיוון הכללי של יישום הנושא (בבירור זה היה החלק השולי), ובעיקר, כל הזמן "ניקינו". מה זה אומר "ניקינו"? חיפשנו מגבים. הרבצנו אחד לשני עם מגבים. שברנו מגבים. חיפשנו דליים. שפכנו אחד על השני מי ג'יפה. שפכנו צבע בטעות. שפכנו צבע בכוונה. צבענו את הארון שלא יראו את כתמי הצבע. דיברנו על איך תכלס, הסניף כזה מלוכלך ודוחה שאין באמת סיכוי שננקה אותו אי פעם, והלכנו לקנות קרמבו. בקיצור, פרודוקטיביות מעוררת השראה.

ולמי מכם שלא מכיר, בסניף אין כמעט מה לנקות. הרי אין שם כמעט רהיטים. סה"כ כמה ספסלי מתכת, שולחן או שניים, כיסא נוח מוכה פשפשים וארון חבוט. אין ספות שצריך להזיז, אין פיצ'יפקעס שצריך להוריד מהם אבק, אין כביסה או כיור מלא כלים. חלונות או פאנלים הס מלהזכיר. כנראה שאם היו מזמינים הורה נציג מכל שבט לסניף, הם היו יכולים לתקתק את כולו תוך חצי שעה, כולל הפסקת קפה.

אבל אני דינוזאור, מה אני יודעת. אולי בימינו הילדים לווים מההורים את האיי רובוט, שינקה בזמן שהם מתרגלים דגלנות.

ברוח זו, בא לי מתכון בסגנון ארוחת ערב שבת לחבריא ב'.
בתפריט: שניצלים חצי קפואים חצי שרופים, בורקס, רוגלך, ומיץ מתרכיז בטעם סמדר (היי תראו, מתחבר לכותרת!). כולם נקנו בשוק בשישי בבוקר על ידי זוג בני 14 שלא ישנו כבר 48 שעות, ומעולם לא עשו קניות בכוחות עצמם.
התבלין הסודי הוא החבר'ה. כולם עזבו את הסניף בשישי בבוקר מחורפנים מעייפות, עם עיניים טרוטות, סיד בשיער, ובגדים מג'וייפים מגואש וממי ספונג'ה. בערב, כולם שבו למנחה וערבית של שבת נקיים, רחוצים, מצוחצחים ומסורקים, ובכלל לא מזכירים את החוליגנים שהיו רק לפני כמה שעות.
זה ערב של חסד. צעירים יפים, מפויסים, משוויצים קמעה בבגדי השבת. את הריבים והעצבים מחליפה לרגע תחושה עדינה של גאווה ושייכות - עשינו משהו. עשינו איזה משהו ביחד.
אני מתגעגעת.

(...ולא, אין באמת מתכון)

להתאקלם

2017-11-10T22:05:00.000+03:00

להתאקלם זה:

לזכור את מספר הטלפון האמריקאי בעל פה, ולא לבדוק כל הזמן בפלאפון ולהיראות כמו דביל.

לכתוב את התאריכים הפוך - חודש ואז יום - בלי להתבלבל. בדרך כלל.

להצליח להעביר את הכרטיס של הסאבווי בפעם הראשונה.
בלי להיכשל, להילחץ, לעכב את כולם, להיכשל שוב, להתחיל להזיע, לנסות שוב יותר לאט,
לתת לעצבניים מאחוריך לעבור כי לא נעים, לנסות שוב במקום יותר פנוי, לפתח חרדת ביצוע,
לשקול לקנות אוטו, ואז לגלות שבעצם נגמר הכסף בכרטיס.

לא לאבד אוריינטציה בכניסה לתחנת הסאבווי וביציאה ממנה.
ללכת ישר לרציף הנכון בלי שיטוט לחוץ ומיוזע. בהגעה לרחוב ישר להבין לאיזה כיוון
צריך ללכת, ולא לעמוד חמש דקות בפינת הכביש בניסיון ליישב בין מה שכתוב במפה
לבין שלטי הרחוב המתחבאים.

אפקט הדופלגנגר התמידי שוכך. בהתחלה כל הזמן הייתי רואה אנשים שמזכירים לי לרגע
חברים מהבית. הבלחות כאלה של "היי, הקול שלה נשמע ממש כמו של שלומצי", "הוא הולך
ומחזיק את הגוף כמו מוישה", וסתם הרבה אנשים שאני מסובבת אחריהם את הראש ברחוב
בלי לחשוב בכלל, כי לשנייה אחת משהו בהם הזכיר לי מישהו מוכר. עכשיו זה קורה הרבה
פחות. אני תוהה אם זה בגלל שאני מכירה כבר יותר אנשים וקצת פחות בודדה, או בגלל
שהמוח שלי פשוט התרגל לא לראות את החברים שלי...

ההזמנות באינטרנט יורדות מפעמיים ביום, לפעמיים בשבוע, לפעם בשבוע.
מי ייתן והמגמה תמשיך.

ללמוד להגיד תודה כל דקה כמו אמריקאים. ואמייזינג! סופר אמייזינג!!

העברית של הילדים מתדרדרת. הגדולה עדיין מבינה. היא דורשת ספרים בעברית באותה
מידה כמו אלה באנגלית. אבל כבר קשה לה לשלוף ולייצר את המילים בעצמה. תמיד דיברנו
באנגלית בבית והיא ענתה לנו בעברית. תוך שבוע משהגענו היא עברה ל-100% אנגלית,
ועכשיו כשכן מסכימה לדבר בעברית, אוצר המילים קטן משמעותית. כשהיא התחילה לדבר
באנגלית הרגשתי שנמחק לה חלק מהאישיות. ואז היא התחילה לגשש אם אפשר לקרוא לי
mommy, ולמחוק גם לי חלק מהאישיות.

לאפסן את המזוודה האחרונה בארון... חודשיים, ארבעה חודשים, אולי חצי שנה? אחרי שנחתנו.

ה"גוט שאבעס" כבר מתגלגל יותר על הלשון ולא נתקע בגרון.

להפנים שרק ישראלים ברברים שותים ישר מכוס הקידוש.
פה כל אחד שופך מעט לכוס שלו ושותה משם.

להפוך ליעד תיירותי בקרב החברים מהארץ. להגיד למתארחים שוואללה, חוץ משקדי מרק,
סקוצ'ים נורמליים, כיסויי ראש וקורנפלקס (האמריקאי ממש חד ודוקר!), לא צריך להביא לנו
כלום. אבל הלב עדיין מתכווצץ' כשהם עוזבים.

להתלונן על יוקר המחיה באמריקה!

וברוח זו, שירו איתי, למנגינת הלהיט של חולצות הטי הלבנות החלקות, Hey There Delilah:

היי לך ביזולה / ר. לוי

היי לך, ביזולה, איך הולך בניו יורק סיטי?

התרחקת מפה אלפי מילין, וסתם ככה תהיתי:

מה נשמע?

האם מצאת חנות זולה?

מה את קונה?

היי לך, ביזולה, יש לי עגבניות בשנקל,

ואת בטח מתבאסת כי אין אף פעם עוף בשקל

במבצע

גם לא לכבוד ראש השנה

או חנוכה

אווו יוקר המחיה… אווו יוקר המחיה, אווו ניו יורק כה יקרה… אווו יוקר המחיה...

לך יש ג'אנק בשלל צבעים,

ולי יש ירקות טריים

שלא עולים כמו חצי שכר דירה

תתפנני על אוריאו

פה לכולם יש אבוקדו

שלא מצריך שום מכירת כליה

(כשבעונה)

היי לך, ביזולה, תחזרי מניו יורק סיטי,

את סיפרת לי מה המחירים וכבר מיד חליתי

איך אפשר

כשפרי וירק כה יקר?

והס מלהזכיר בקר

והגנים אלפי דולר

(זה העיקר)

להגיע

2017-07-04T17:05:00.000+03:00

להתחיל חיים במדינה חדשה זה כמו לקנפג טלפון חדש. כולכם בהתלהבות מהגאדג'ט הדנדש, ושכחתם כמה התאמות צריך כדי שהוא אשכרה יהיה שמיש. צריך להגדיר שפות, למצוא את המקלדת שאתם אוהבים, להתקין את האפליקציות ולסדר את אלה שאתם משתמשים בהן הכי הרבה במסך הפתיחה... ואז צריך לקנפג את כל האפליקציות עצמן - להיזכר בסיסמאות, לקבל הרבה קודים חד פעמיים בסמסים, לכבות את הנוטיפיקציות המציקות, לכבות את פיצ'ר הניגון האוטומטי של סרטים בפייסבוק רק אחרי שאחד מביך במיוחד מתנגן לו בקול במשרד (לא שזה קרה לי). צריך להתרגל לגודל ולצורה החדשה, לגלות לאיזה כיס בתיק ובמכנסיים הוא נכנס ומאיזה הוא מתעופף, למצוא צלצול שתשימו לב אליו אבל שלא יעשה לכם התקף לב, ועוד כהנה וכהנה.

גם את החיים צריך לקנפג, רק שזה לוקח הרבה יותר זמן, וזה הרבה יותר קוץ בתחת. ובמקרה דנן, קנפוג החיים כלל קנפוג טלפון בתוכו, למקרה שתהיתם מאיפה ההשראה למטאפורה המפורטת להחריד הזו. לכל מקום צריך להירשם, ויש מלא ניירת שצריך לשלוח לכל מיני מקומות. לכל שירות יש אתר, וצריך יוזר חדש וסיסמא חדשה: פה לפחות 8 תווים ופה מקסימום 6. פה אסור מספרים ופה חובה. פה היוזר הוא המייל, פה צריך להמציא אחד, ופה זה המספר הסידורי על כרטיס הספרייה, רק שהם לא אומרים את זה בשום מקום ואתם צריכים לנחש. אתם שולחים עותקים של תעודות מזהות לכל עבר, מחלקים את מספר כרטיס האשראי לכל מאן דבעי. צריך להזמין שירותי אינטרנט כדי שתוכלו להירשם לכל השירותים באינטרנט. צריך ביטוח רפואי כדי לקבוע לילד תור לרופא, כדי שהוא יוכל למלא את טפסי הבריאות לגן, כדי שהילד יורשה ללכת לגן, כדי שלכם תהיה שנייה של שקט, כדי שתוכלו להתעסק בכל הטופסולוגיה של הרישום לביטוח הרפואי.

חד גדיא, חד גדיא.

---

תנאי המינימום למחייה אנושית בעידן המודרני: מיטה ואינטרנט. לא בהכרח בסדר הזה. כשיש מיטות ואינטרנט אפשר כבר לעבור לדירה החדשה. את כל השאר אפשר להביא אחרי.

מעולם לא ריהטתי בית שלם מאפס. תמיד היה לנו איזה בסיס - דירה מרוהטת חלקית, מתנות חתונה, דברים שחברים ומשפחה מסרו... כשאני קונה משהו, במיוחד כשמדובר בריהוט יקר לבית, אני צריכה לעשות בירורים. איפה משתלם, מה יפה, מה נוח. הפעם זה היה מאוד קשה. אי אפשר לבלות יום בלעשות דוקטורט על כל פריט ופריט. אז מצאנו אנשים שמפנים דירה וקנינו מהם את כל מה שהם לא העבירו במחיר מוזל, על בסיס תמונות בפייסבוק. לגבי כל השאר, היידה לאיקאה ויאללה שיהיה משלוח, בתקווה שזה משתלם.

אבל אני לא יכולה לשחרר ככה לאורך זמן. אחרי שקנינו את הדברים הקריטיים, השקעתי שעות בכל ערב בחיפושים אינטרנטיים על כל השאר. לקח לי שבוע לבחור ולהזמין וילונות, ועד אז קופסאות האיקאה מהמיטות חסמו את מבטי השכנים ואת האור ב-5 לפנות בוקר (ידעתי שיצא משתלם!). הזמנו שולחן וכיסאות מתקפלים בזול, כי קצת שכחנו מהעניין הזה שרוב העולם המערבי יושב על כיסאות ולא רק משתרע על הרצפה. זה היה אחלה לנו (עשינו הרבה פיקניקי ארוחת בוקר וערב), אבל קצת יותר מוזר אם רוצים להזמין אנשים לארוחת שבת. נראה אם אי פעם יהיה לנו צורך להזמין משהו יותר מכובד מכסאות מתקפלים.

את המפתחות פה מכניסים הפוך למנעול, ומסובבים הפוך - כדי לפתוח צריך לסובב לכיוון הנעילה. זה ממש מבלבל! ו-70% מהדלתות שאני מנסה לפתוח, נפתחות בכיוון ההפוך משציפיתי.

בטח יש בזה איזה סימבוליות.

הכול לוקח פי 10 זמן וזה כל כך מתסכל. כל הזמן מחפשים את הידיים והרגליים. כולה ניסיתי לשטוף כלים. אבל צריך למצוא את סבון הכלים, ואיפה הסקוטצ'? אה, הנה הוא. רגע, לא, זה הבשרי. אוקיי, הנה זה. ארג!! למה האמריקאים לא יודעים לייצר סקוצ'ים נורמליים? טוב, נגיד שזה נקי. איפה מתקן ייבוש הכלים? אה, בערימת השקיות בחדר. נוברים נוברים נוברים, מוצאים, אוך, יש על זה קרטון שלא יורד… איפה המספריים? בערימת השקיות השנייה. נוברים נוברים נוברים, הנה המספריים… רגע, מה עשיתי פה בכלל? טוב, אני מתה, אני שנייה הולכת לשתות כוס מים. איפה ה…? אה.

ככה כל היום, עם כל דבר שצריך לעשות. זה מעצבן ומתיש, ובלילה לפני השינה אני מנסה להבין מה לעזאזל עשיתי כל היום הזה, ולמה אני גמורה.

גם לסופר ולאוכל פה צריך להתרגל. אבל זה פוסט (או סדרת פוסטים, או בלוג שלם…) בפני עצמו.

הספרדית שאני שומעת באקראי ברחוב תמיד נשמעת לי כמו עברית.

להיטלטל (ולהתלונן על זה)

2017-05-10T18:38:00.001+03:00

התקופה בלי בית הייתה קשה. קשה לתזמן בדיוק את זמן היציאה מהדירה עם זמן הטיסה והמעבר לבית החדש. בית דורש זמן פירוק והרכבה, ובשלבים הסופיים והראשוניים הוא לא באמת מתאים למגורים עם ילדים. לפני הטיסה התארחנו אצל ההורים שלו, ואז אצל ההורים שלי ואז כשנחתנו שם אצל בני דודים שלו… שבועיים וחצי בלי בית.

גם כשמתארחים אצל משפחה קרובה ואוהבת, יש לזה השלכות פרקטיות ונפשיות כשזה נמשך כל כך הרבה זמן. כל כמה ימים מחליפים מיטה, צריך לזכור איפה המתג של האור, באיזה צד הידית של הדלת, איפה השירותים באמצע הלילה, והיכן לעזאזל מתחבא נייר הטואלט בבית הנוכחי. כל מיני צמתי מחשבה קטנים שביום יום מטופלים באוטומט, פתאום צריך לחשוב עליהם בצורה מודעת. זה שואב הרבה יותר זמן וכוחות משהייתי מצפה.

יש גם פחות שליטה על אוכל וזמני ארוחות. ההתניידות יותר מורכבת... כל הצביטות הקטנות האלה, פלוס כמיהה אנושית בסיסית לבית וליציבות - זה מאוד מערער, בתקופה שהיא גם ככה פצצת סטרס.

בקיצור, כיף זה לא.

----

שדות תעופה מציגים איזו מציאות מדומה הזויה של חיי יוקרה וזוהר בחוג הסילון. פרסומות של בנקים שמתמחים בטיפול באנשי עסקים חשובים כמוני, עם פורטפוליו מגוון של השקעות בינלאומיות. בחנויות - שעוני פאטק פיליפ שאני קונה במטרה להוריש לבני, יחד עם השליטה בעסק הנפט המשפחתי, כמובן. במגזינים בכיס כיסא המטוס יש המלצות על הטרנדים האחרונים בתחום תכשיטי היהלומים, וזה מאוד חשוב, שכן אני מקפידה תמיד לרענן את האוסף שלי ולרכוש תכשיטי יהלומים עדכניים מדי עונה.

בעולם האמיתי, לא מראים לנו הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים. העשירים ממדרים את עצמם וחושפים רק טפח במדורי הרכילות. אבל בשדה התעופה, ההזיה היא דמוקרטית ופתוחה לכול. אני יכולה לשוטט בין מוכרני הבשמים, התכשיטים ותיקי הג'יימס בונד מעור בוהק, ואף אחד לא יניד עפעף. אפשר לשבת על הספסל ולדמיין שלצדי סט טרולים תואם ולא תיק גב חבוט של יחידה צבאית כלשהי. ילדיי בלונדיניים וקוסמופוליטיים, אנחנו בדרך לסקי באחוזת החורף שלנו, ועלי להפציר בהאנץ ופלורה הקטנים לא להזניח את אימוני הצ'לו ואת שיעורי הבית בלטינית.

----

חברות תעופה שדופקות את ההזמנה של האוכל הכשר, ועל אף שווידאתם טריליון פעמים בטלפון שלכולכם רשום ארוחה כשרה, אתם שוב מגיעים לצ'ק אין ומגלים שרק לאחד מכם יש. How is that still a thing??

----

טיפים לטיסות עם ילדים קטנים:

אל תעשו את זה.
לא, ברצינות. אל.
שוחד זה נהדר. כשהם לועסים במבה הם לא יכולים לבכות. טוב הם יכולים, אבל פחות בקול. לכו יותר על מגוון מאשר על איכות, או הכי טוב, טוסו מיד אחרי פורים וקחו אתכם את תכולת משלוחי המנות שקיבלתם. אחרי 20 שעות בדרכים, באור המתעתע של הקבינה, פתאום הבננית הזאת נראית הרבה יותר מפתה.
די נו באמת, אל תעשו את זה. למה אתם שואלים לעצתי אם אתם סתם הולכים להתעלם?
האנץ ופלורה לא עושים סצנות בטיסות. רק אומרת.
נכון יש את מסך האינפורמציה עם המפה והמטוס הקטן וכל הפרטים השימושיים כמו מרחק, מהירות טיסה, גובה, טמפרטורה מחוץ למטוס וכו'? אתם תבטיחו לעצמכם שלא תזפזפו לשם כל שנייה לבדוק כמה התקדמתם, כי זה סתם מדכא. ואז תעשו את זה, כי סבל. היי תראו עברנו 47 ק"מ! רק עוד... 8769! יאי...?
האנץ ופלורה, בניגוד לילדים שלכם, מבלים את הטיסה בצפייה בסרטי טבע דוקומנטריים ולגימת סודה שלעולם לא נשפכת.
יגיע שלב כלשהו בטיסה טרנסאטלנטית שפשוט כולם יבכו בייאוש והיסטריה. אתם, הילדים, האנשים שיושבים לידכם, אולי גם צוות האוויר. תאמינו לי שבשלב כלשהו - אחרי שהמטוס ינחת, אולי כמה ימים אחרי - כולם יירגעו. הילדים ישכחו הכול, ורק לכם תיוותר הטראומה. אולי גם לצוות האוויר.
עד שתגררו את עצמכם, טפכם וכל מטלטליכם מהמטוס, דרך בידוק הדרכונים ועד לאיסוף הכבודה, המזוודות שלכם יהיו מהאחרונים על המסוע, מסתובבים שם מיותמים לצד סט מזוודות מנומרות, כמה ארגזי קרטון חבוטים, קיאק, וצ'לו. קצת מלחיץ להיות אחרונים, אבל לפחות זה חוסך את זמן החיפוש.
הצ'לו שייך לפלורה והיא משאירה אותו שם בכוונה. ששש! אל תגלו!

לעזוב

2017-03-31T07:59:00.001+03:00

יש המון סוגי שלומים.

ארזתי את תכולת הבית לאכסון עד שנחזור, ומצאתי את עצמי אומרת שלום לחפצים.

שלום ל(רוב) הספרים, שאומרים מי אנחנו, ומי אנחנו רוצים להיות.

שלום לסירים ולצלחות ולכלים של חול ושבת. מקווה שנזכור מי חלבי ומי בשרי.

שלום לצ'צ'קעס על המדפים, שעל כל אחד צריך להחליט אם לשמור או לזרוק, וזה מעייף באופן מפתיע.

שלום לבגדים שאני לובשת רק לעיתים רחוקות, אבל תמיד היו שם כאופציה (וחצי מהם תרמתי אז בכלל שלום).

שלום לצעצועים, שגם את הפחות פופולריים קצת עצוב לסגור בתוך קופסה.

ארזתי וארזתי ופיניתי וארזתי והבית פשוט לא התרוקן.

בהתחלה הקופסאות מסודרות: ספרים, בגדים, כלי מטבח. אז מגיעים לקופסאות שהם שילוב של הדברים הכי שימושיים ואהובים, שדחיתי את האריזה שלהם, והדברים הכי מעצבנים שדחיתי את האריזה שלהם בתקווה שבן הזוג יתעשת וישים אותם בזבל, אך לא (או שזו רק אני?).

ואז בסוף כל הסדר מתפרק, וכל הבא ליד נזרק לקופסאות, כי חלאס צריך לעוף מפה. וגר קלסר עם טוסטר, ומעיל עם מגן מזרן ירבץ.

טיפ לחיים 1: תקנו יותר מסקינטייפ. תמיד צריך עוד.

טיפ לחיים 2: חברים אורזים הרבה יותר יעיל ממך כי אין להם סנטימנטים, והם לא אומרים שלום לכל מסננת שעוברת תחת ידם.

טיפ לחיים 3: חברים שעוזרים באריזות וניקיונות זה חרב פיפיות. הם נותנים מעצמם בלי להניד עפעף, ואז מתבאסים עוד יותר לעזוב אנשים כאלה מדהימים.

יש שלום גם למקומות.

מקומות של הרגל, שגרה והכרח.

זה לא שלא נראה עוד את הפארק הזה בחיים, אבל כשנבקר בו שוב, אנחנו נהיה שונים. כבר לא נתגלגל אליו יחד עם שאר ילדי הגן, מחלקים פלחי פומלה וצ'יריוס, ומיישבים סכסוכי נדנדות ומגלשות. יהיו לנו נדנדות ומגלשות אחרות להסתכסך עליהם עם ילדים שונים, הורים שונים ופומלות(?) שונות.

שלום לרחוב, לסופר, לקופת חולים, לעבודה ולדרך אליה. אפילו הביקורים במשרד הפנים ובביטוח לאומי לפני הנסיעה היו יעילים ונעימים, שגם לביורוקרטיה פה נתגעגע.

שלום לבית שלנו מזה כמעט 4 שנים.

איבדתי את צרור המפתחות שלי ביום אחרי שיצאנו מהדירה כי כבר לא היה עליו כלום, רק מפתח לבית של ההורים, והוא פשוט עף לי מהתיק כי הוא היה כל כך קל. חסר עוגן, כמוני.

ואז יש שלום לאנשים.

יש כל כך הרבה אנשים טובים בחיים שלנו, וקשה, וכבר מתיש, להגיד לכולם שלום. בחודש האחרון בכיתי פעמיים ביום בממוצע. אני מרגישה שאני פורמת את כל החוטים שקושרים אותי לפה. עוד שניה אני עפה, כמו הבלון האדום של אורי, קשורה לקרקע רק בקורי עכביש בהירים ודקים.

ואני פוחדת, כי מי אני בלי החוטים? אני החוטים.

יש חוטים שעשו את שלהם. הם נהדרים, ומאחלים לנו את כל הטוב שבעולם, ואנחנו להם. צריך להזיל דמעה, להגיד שלום, ולפרום.

חלק מהחוטים בכלל לא יודעים שפרמתי אותם,או שלא אכפת להם. בדרך כלל זה בסדר גמור, ולפעמים לי דווקא כן אכפת, מספיק בשביל שנינו. אבל בכל מקרה, את אלה די קל לפרום.

חלק מהחוטים עבים - עבותות, וחבלים שנארגו עם השנים, שנמתחו ונחבטו והשתפשפו. להם אני לא דואגת. גם אם ייפרמו קצת, אפשר לתקן, ואפשר לתחזק עם פלאי האינטרנט.

יש לי גם חוטים חדשים, גבעולים ירוקים ועדינים, ואותם קשה במיוחד לעזוב, כי רק התחלתי לארוג אותם לתוך החיים שלי.

את כל החוטים שאני לא רוצה לפרום, אני צריכה למתוח אל מעבר לים, ולקוות שלא יתפוקקו. העולם של היום הוא לא העולם של לפני 20 שנה. יש מייל ופייסבוק וסקייפ, אבל אני עדיין בוכה. העור נהיה מאוד דק בתקופה הזאת.

ונפרדנו ונפרדנו וארזנו וארזנו ואז... ביטלו לנו את הטיסה. וזה הדבר הכי אנטי קלימטי שיש, לראות שוב את האנשים שאתמול בכית על צווארם ולהגיד אז אה... היי... אנחנו עדיין פה בעצם...

לפחות ניצלנו את הזמן עד תום. עוד כמה ימי כיף בגן, עוד קצת זמן גנוב עם חברים אהובים שלא היה אמור להיות.

וזהו. נקווה שהפעם באמת נטוס, כי אני כבר לא יכולה עם הטלטלות האלה. אני צריכה שיהיו לי מפתחות לשים בצרור.

(ספוילר: טסנו. סיימתי לכתוב לפני שבוע אבל מעלה עכשיו. רילוקיישן די גוזל זמן מסתבר)

דרוש: מבוגר פחות חולה (מפ"ח)

2017-02-12T22:29:00.000+03:00

נכון בחורף, כשכל המשפחה חולה, אין באמת מצב להיות חולה בעצמך כי אתה צריך לתפקד?

נכון שזה שיש לו חום, אבל לא מקיא באופן אקטיבי, הוא זה שיחלק תרופות לכולם באמצע הלילה, חרף מחלתו? זה שחש רק חולשה וכאבים הוא זה שירים וינענע וירגיע, כאשר בן הזוג השני צריך לרכז את כל מאמציו בלנשום באופן עצמוני?

ובכן, כעת אישי ואני מעבירים בינינו את האחריות באופן דינמי – כל פעם מישהו אחר הוא המבוגר הפחות חולה (להלן, מפ"ח), ותכלס נמאס לנו. על כן אנחנו מחפשים לרענן את השורות ולגייס מפ"ח שיאייש את התפקיד במשרה מלאה, עד תום החורף ו/או הוצאת השיניים של הביזולון (הוא עוד עובד על הראשונה, אז יש זמן).

דרישות התפקיד: יכולת תפקוד תחת לחץ תוך-גולגולתי מוגבר, היכרות עם מגוון משככי הכאבים לילדים, דבקות במשימה, חיסון שפעת בתוקף.

רכב חובה (לאיסוף הילד מהמסגרת שברוב טמטומכם שלחתם אותו אליה, בתקווה שאולי הוא לא נדבק).

העבודה במשמרות של 23.5 שעות, עם חצי שעה מנוחה שתינתן בזמני הפוגה בהם כל המשפחה מעולפת בו זמנית.

אופק קידום מרהיב, עם פוטנציאל צמיחה לתפקידים הבאים: המבוגר הפחות עייף ("אני יודע שעכשיו רק 4:30, אבל את קמת אליו כל הלילה"), המבוגר הפחות נגעל ("אתה תאכיל אותו מוצקים, ואני לא רוצה לדעת מה אתם עושים שם. תודיע לי כשהוא יודע להשתמש בכפית בלי לדחוף אותה לאוזן"), והמבוגר הפחות חרדתי ("זה בסדר, גם לנועם מהגן הייתה פריחה כזאת. אני רק אלך לבדוק אם טר"מ עוד פתוחים").

המיונים לתפקיד המפ"ח יכללו העמדה מתוזמנת של סירי מרק עוף ושטיפת מזרקי מוקסיפן ונובימול (בונוס לאלה שלא נגעלים מנרות!), החלפת חיתולים, פיג'מות ומצעים בחושך, מציאת טישו (עדיף לא משומש) בזמן מינימלי מכל נקודה בבית, וגיוס בכפייה של סבתות לעבודות טיפול משלימות.

מדובר בתפקיד מאתגר, פיזית ונפשית, ולא מאוד מתגמל. תנאים מחפירים למתאימים! מהרו להגיש מועמדות!

-----

כבר העליתי פוסט על מרק עוף, ואין לי המון מה להוסיף, מעבר לעוד שכלול מתודי שחוסך זמן וכסף.

נכון אמרתי שלא צריך צרור שלם של שמיר ופטרוזיליה על כל סיר? אני מוצאת שצרור של שמיר וצרור פטרוזיליה מספיקים ל-5–6 סירים, אז מדי כמה שבועות אני קונה עשבים, מכינה מהם שקיות תיבול למרק ומאפסנת אותן בפריזר. מוציאים שקיות סנדוויץ', בכל שקית שמים ⅕ או ⅙ צרור פטרוזיליה, ⅕ או ⅙ צרור שמיר, עלה דפנה, 5 גרגרים של פלפל אנגלי ו-5 גרגרי פלפל שחור.

אנחנו מחזיקים סלרי במקרר תמיד, אבל אם אתם לא מאוכלי הסלרי הקבועים, אפשר גם לקנות צרור סלרי ולהוסיף אותו לשקיות.

על שקיות הכנפיים למרק כבר סיפרתי בפוסט הקודם, ויתר הירקות שצריך מחזיקים במזווה או במקרר לפחות שבועיים שלושה (חוץ מקישוא, אבל אם אין, אפשר גם בלעדיו). כך אפשר להעמיד סיר מרק עוף תוך כמה דקות.

המועמדים לתפקיד המבוגר הפחות חולה מוזמנים לאמץ את השיטה.

(בעוד 5 דקות כולכם תהיו מרק)

"הגוף שלי כבר יודע את ההתעמלות הזאת"

2017-01-23T16:07:00.001+03:00

אתמול שיחקתי עם ביזולית ב"התעמלות". הראיתי לה כל מיני תרגילונים מפילאטיס, התעמלות קרקע ושאר החוגים שעשיתי לאורך השנים, והיא חיקתה אותי. באתי להראות לה פלאנק, והיא אומרת לי, "אמא, הגוף שלי כבר יודע את ההתעמלות הזאת." "באמת?" "כן, תראי!" היא אומרת, ועושה (עם טוסיק קצת גבוה, אבל לא נורא :) ).

"והגוף שלי יודע עוד הרבה התעמלותים," היא אומרת, ומתחילה לעשות כל מיני תנועות שונות, שוכבת וכורעת ומניעה, עומדת על הידיים והראש ומניפה רגל באוויר, מביטה בי ומחייכת בגאווה.

נפעמתי, פמיניסטית סנטימנטלית שכמותי.

ברור לה, בגיל שלוש וחצי, כמה חדווה יש בגוף זז, משחק, מתנפנף. אבל אל דאגה, עוד מעט החברה תגיד לה שגוף, בטח של אישה, נמדד על פי צבע, מרקם, נפח וצורה. אובייקט תלת ממדי, כמו חרוט או גליל, מוגדר בצירים y ,x ו-z.

אבל עכשיו היא עדיין מרגישה את היופי בגוף שנע בזמן ומרחב.

יש אמת בקריאה להראות יופי "אמיתי", ולא רק שיבוטים של אותו מודל שדוף ונערי. אבל בעיניי הגוף ראוי לאהבה והערכה קודם כול בשל הדברים הנהדרים שהוא עושה, ורק אחר כך בגלל איך שהוא נראה. הוא סוחב את נפשנו הנוירוטית והצווחנית ממקום למקום, סובל את ההזנחה וההתעללויות הקטנות שהן מנת חלקו יום אחר יום: ישיבה אינסופית על כיסאות, ריצות, נפילות והתכופפויות מוזרות, מלחמות בווירוסים ושאר פולשים, וכל זאת עם מעט מדיי שינה, תחזוקה וירקות ירוקים.

הגוף שלי סחב בשבילי שני ילדים. הוא הקיא אותם מתוכו באופן כואב למדיי, אבל אחרי זמן מה הוא הבריא, וחזרתי (פלוס מינוס...) לשגרת חיי. ואני לא רוצה להשוויץ, אבל הגוף שלי גם הפיק לילדים הללו אוכל.

אנשים לא קולטים כמה זה טריק מטורף, להניק. זה כמו לצאת לפיקניק, לשכוח את האוכל בבית, ואז מפל שוקולד צומח לך מהפופיק.

לפני שנתיים חזרתי לאומנויות הלחימה, אותן זנחתי מאז התיכון. והגוף זוכר.

הוא זז, ומתאמן, ובאמת משתפר עם הזמן. אני לומדת לכבות את המוח, לא לחשוב בצורה מודעת על כל הדגשים. רק לעשות פעם ועוד פעם ולסמוך על הגוף, כי הגוף שלי כבר יודע את ההתעמלות הזאת.

איך זה נעים להתחמם ולהרגיש את החוליות מתרווחות בגב, את השרירים המקוצרים ברגליים מתמתחים ומתארכים.

איזה סיפוק זה להבין איך הגוף עובד. לתרגל איזה מהלך, ואז להבין פתאום שצריך להרפות פה או להישען קצת יותר או לכופף טיפה שם, והנה הפעם זה הצליח.

כמה משחרר זה, לזוז ולבעוט, להרכיב תנועה לתנועה בהתחלה בהיסוס ובלבול, ועם הזמן, בביטחון וכוח.

כמה זה משמח לראות נשים מבוגרות ממני בעשור, שניים ויותר, עושות את אותן תנועות כמוני, רק ששנות התרגול שייפו אותן ועשו אותן זורמות, מדויקות, וזוהרות בעוצמה שלהן.

איך אפשר להשוות בכלל יופי כזה של תנועה במרחב ובזמן ליופי שנוצר בפוטושופ וכלוא בשני ממדים של שערי עיתונים ושלטי חוצות באיילון.

ומתברר שהבת שלי כבר יודעת את כל המניפסט הזה. היא יודעת כמה כיף זה להתפתל על השטיח ולהשתטח על הספה ולצחוק ולעשות פרצופים ולהגיד שטויות תוך כדי. הגוף שלה כבר יודע את ההתעמלות הזאת.

(שוב לא נותנת להיעדר מתכון לעכב אותי. עם קוראי שכן אכפת להם ממתכונים סליחה)

חיסכון לכל ילד - מה אני בחרתי

2017-01-12T10:44:00.000+03:00

בתקווה, כולכם כבר שמעתם את כל הדיבורים על תוכנית חיסכון לכל ילד.
למי שלא, אמ;לק: הביטוח הלאומי יתחיל להפקיד לכל ילד 50 ש"ח בחודש בחיסכון, עד הגיעו לגיל 18.
הרבה עדיין מתלבטים בבחירת המסלול ובעיקר בבחירת הגוף החוסך, ובצדק. בסה"כ אין בנמצא הרבה מידע שעוזר להחליט.

בנוגע למסלול החיסכון התשובה בעיניי, ובעיני הרבה אחרים, ברורה - קופת גמל בסיכון גבוה.

למה קופת גמל? רואים את זה בכל כתבה שבה מראים את הסכומים המשוערכים בשתי האופציות. ההפרש הוא באלפי שקלים. באוצר מעריכים שהריבית הממוצעת בבנקים תהיה 1% ובקופות הגמל 4% בממוצע.

למה סיכון גבוה? אני רוצה שכמה שיותר מהכסף יושקע במניות. בלי אג"ח, שבהן פוטנציאל הרווח נמוך בהרבה. בלי פיקדונות, בטח בלי אג"ח קונצרני שיכול לזכות בתספורות, ובלי כל מיני מכשירי השקעה אחרים שמישהו אי שם בחברת הפנסיה חושב שהם רעיון טוב.

אבל סיכון גבוה זה מפחיד! אני לא רוצה לסכן את חסכונות ילדיי! הרבה מניות = רמת סיכון גבוהה. זאת פשוט הטרמינולוגיה. אם משקיעים במניות במשך חצי שנה הסיכון באמת גבוה, אבל מכיוון שמדובר בהשקעה ארוכת טווח, הסיכון בסופו של דבר די נמוך.

ומה אם הבורסה תקרוס? שתקרוס. הריבית של ה-4% שהזכרנו קודם לוקחת את זה בחשבון. למעשה, הסיכוי שהבורסה *לא* תקרוס במשך 18 שנה הוא קטן מאוד. הבורסה לא עושה 4% בשנה פלוס מינוס אחוז או שניים. זה לא עובד ככה. יש שנים שבהן היא עולה בעשרות אחוזים, ויש שנים שבהן היא מאבדת מחצית מערכה. בטווח הארוך, 18-21 שנה נגיד, הדברים מתאזנים, ומקבלים הערכת רווח ממוצע של 4% לשנה.

ומה אם הבורסה קורסת יום לפני שלילד יש יומולדת 21? אין בעיה. שישאיר את הכסף שם עוד כמה שנים. אף אחד לא מכריח אותו להוציא את הכסף כשהבורסה למטה.

ועכשיו לחלק המעניין, בחירת הגוף החוסך.

שימו לב, אני משתפת אתכם בתהליך הבחירה ש*אני* עשיתי למשפחה *שלי*. אין פה תשובה אחת נכונה, יש המון דרכים להחליט, ובתכלס אין פה בחירות ממש גרועות. מדובר ככה"נ בכמה אלפי שקלים לפה או לשם, שזה נחמד, אבל לא סוף העולם, ולא צריך לאכול על זה סרטים.

אין לראות בפוסט הזה ייעוץ השקעות וכו' וכו'. אני לא מבינה מהחיים שלי מעבר למה שקראתי באינטרנט. אפילו את השורה הקבועה הזאת אני לא יודעת לכתוב כמו שצריך. קחו את כל מה שמומחים בעיני עצמם כותבים באינטרנט בעירבון מוגבל, ואל תעשו שום דבר שלא מתיישב עם הידע וההיגיון הבריא שלכם.

אז כדי לבחור קופה, צריך לדעת מה רוצים בה. כבר אמרתי שאני רוצה מקסימום מניות, אבל אני לא רוצה סתם מניות. אני רוצה שהקופה תחזיק במניות דרך מכשירים מחקי מדד. למה? כי זו אסטרטגיית השקעה מוכחת מחקרית. כאן לא המקום להרחיב בעניין החשוב הזה, אבל אני ממליצה לכם מאוד לקרוא עוד על השקעה במדדים והשקעה פסיבית. קראו פה, ומשם המשיכו וקראו את כל הבלוג של הסולידית, ותזכו בחינוך פיננסי יקר ערך.

ברגע שהגדרתי מה אני רוצה בקופה, החיפוש נהיה קל. עכשיו צריך רק לעבור על הקופות בסיכון גבוה ולראות למי יש הכי הרבה מניות.

רשימת הקופות מופיעה פה.

יש 12 קופות סיכון מוגבר, 7 מתוכם מבוססים על מסלול דומה בקופה. אני מקווה שזה פשוט אומר שמוסיפים את הכספים האלה לנכסים של הקופה ועל כן קריאת הדוחות שלהם תיתן לנו הבנה של מה ייעשה עם הכסף שלנו. לכשיפורסם מידע על מה הקופות האלה *באמת* עושות, אעדכן את הפוסט (תציקו לי אם לא!). לחמש מהקופות אין מידע על קופה דומה. שלחתי להן מיילים והם לא חזרו אליי או חזרו עם תשובות באוויר, אז עזבתי אותן כרגע.

התחלתי לעבור על 7 הקופות, והופתעתי לגלות שחלק מכילים רק 20%-30% מניות, בעיקר אלה שמקבלות כותרת של "לבני 50 ומטה".

מצאתי רק 2 קופות שמכילות מעל 90% מניות: פסגות גדיש מניות, והראל גמל מסלול מניות.

עכשיו צריך לראות למה הם מתכוונים כשהם אומרים מניות, ומהן באמת האחזקות של הקופה. בשביל זה צריך לקרוא דו"חות חודשיים, אליהם יש לינק בתחתית עמוד האינפורמציה על קופת הגמל, שאף אחד בחיים לא לוחץ עליו שלא בטעות.

פתחתי את הדוחות מהחודש האחרון (בתקווה שהם לא ישנו מקצה לקצה את אסטרטגיית ההשקעה שלהם מדי חודש), סידרתי וארגנתי קצת, ואתם יכולים לראות את האחזקות בתצוגה יותר נוחה פה.

שורה תחתונה: הראל מכיל 10% מק"מ ו-7% אג"ח ממשלתי (בניגוד לטענותיהם שהם מעל 90% מניות…), ורק 12% בערך תעודות סל מחקות מדיי חו"ל, לעומת מעל 40% בפסגות. על כן, פסגות גדיש מניות זוכים ב-100 ש"ח לחודש מתנת ביזולון וביזולית. הידד!

עוד כמה נקודות

האם להוסיף את ה-50 הש"ח הנוספים לחיסכון?

ישנה אפשרות להוריד 50 ש"ח מקצבת הילדים שאתם מקבלים ולשים אותם בחיסכון במקום. האם זה כדאי?

בעיני זה תלוי בשאלה האם, ואיך, אתם כבר חוסכים לעצמכם/לילדים.

אם יש לכם קצת רווח, אתם חיים בצורה אחראית ומה שנשאר בסוף החודש אתם מעבירים לחסכון טוב, שמרוויח ריבית טובה, לדעתי האישית אין יתרון בהוספת הכסף. *אבל* אם אתם רק סוגרים את הכסף בפק"מ, או מכשיר אחר שהריבית שלו לא משהו, לדעתי כן כדאי להשקיע דרך חיסכון לכל ילד על חשבון (או בנוסף ל) ההשקעה באפיקים אחרים. דמי הניהול נמוכים, הרווח גדול יותר, וזה מצריך מכם אפס מאמץ נוסף.

אם אתם לא ממש חוסכים, יכול להיות שההורדה הכפויה של ה-50 ש"ח האלה תעזור לכם להתחיל. ככה תכפילו את החיסכון שהילד יקבל, כשמאמץ קטן של הצטמצמות חודשית הופך לעשרות אלפי שקלים לטובת עתיד ילדיכם.

בסה"כ, לדעתי להוסיף עוד 50 ש"ח זה רעיון טוב לרוב המשפחות, ומי שיעשה את זה לא יתחרט, אבל זה תלוי בכם.

בחיאת ראבכ, אל תתנו לילד להוציא את הכסף לפני גיל 21

כל מי שנשאר עד גיל 21 מקבל בונוס של 500 שקל. מי לא אוהב כסף בחינם?

תחפרו לילדים שלכם לא להוציא את הכסף גם אחרי גיל 21. שיוציאו רק כשהם *באמת* צריכים!

מה הם כבר יעשו עם הכסף בגיל 21? ילכו למסעדות? ילכו לטייל? יקנו אוטו? ירימו את חתונת חלומותיהם? ישלמו שכ"ד כדי שיוכלו להיות מאגניבים ולגור לבד בעיר הגדולה? לא בשביל זה ויתרתם להם על 50 ש"ח בחודש למשך 18 שנה. חנכו את ילדיכם לאחריות פיננסית. שיפתחו עם הכסף הזה עסק, שיקנו איתו בית, או שפשוט ישמרו אותו בקופת הגמל לפנסיה או ליום סגריר, על פי השקפתכם. אבל תדברו על זה איתם.

שימו לב שבית ההשקעות לא מקפיץ לכם את דמי הניהול אחרי גיל 18/21

אז אחרי שאמרתי לכם לא להוציא את הכסף, שימו לב שדמי הניהול בקופת הגמל לא קופצים אחרי שהילד מגיע לגיל 18 או 21. להבנתי, בשלב הזה בית ההשקעות כבר לא מחויב לדמי הניהול שהוגדרו במכרז, וכידוע, הם חובבים גדולים של שיטת מצליח. אנא מכם, בתי השקעות, אל תהיו מניאקים.

אזרחים אמריקאים? דברו עם רואה חשבון

עשויות להיות לכל העניין הזה השלכות לענייני מס, וזה הרבה מעבר לתחום הבנתי.

מקווה שעזרתי קצת, ושוב אין לראות בזה ייעוץ השקעות וכו' וכו'. אני לא מבינה מהחיים שלי מעבר למה שקראתי באינטרנט. אל תבססו את עתידכם הפיננסי על דעותיהם של דבילים מהאינטרנט בלי שחקרתם והשתכנעתם בעצמכם.

פוסט ארוך אז אין מתכון. לכו לאכול פיננסייר או משהו.

התגעגעתי

2017-01-06T13:16:00.000+03:00

דברים השתנו בכמעט שנה וחצי (!) האחרונות.

יש ביזולון קטן חדש, חמוד, קורע מצחוק ואלרגי לשינה.

הביזולית הקטנה גדלה ובלי שנשים לב כבר ממש ילדה, ששרה ומדקלמת את מה שלמדה בגן, שואלת שאלות שכבר אפשר לענות עליהן בצורה יותר מורכבת, ויש לה חתן (הוא מסכים וגם אמא שלו, אז הכול סגור).

אני חזרתי לעבודה בתל אביב אחרי חופשת הלידה ומנסה להבין איך סוחטים מ-24 השעות שביממה מספיק זמן בשביל לעבוד, לנסוע, לתחזק משפחה (רמז: האיש עושה את הרוב), ולא למות מרעב ולטבוע בזוהמה של עצמנו. אה, ואנחנו גם עוברים לארה"ב בעוד חודשיים, אז בזמן הפנוי שאין אנחנו מחפשים גנים ודירות ומשרות… אל תשאלו, ממש כיף כיופאק.

אני מרגישה שאני מג'גללת 5 כדורים, אבל אני לא באמת מג'גללת, אני רק מנסה להפיל כל פעם כדורים אחרים, כדי שכדור אחד בודד לא יספוג יותר מדי נפילות. פעם אאחר לישיבה בעבודה עקב התכתבות עם המטפלת, ופעם אשכח לתת לתינוק טיפות עיניים. פעם אלבש בגדים לחים כי הכל בכביסה או בייבוש, ופעם לא נכין אוכל שבוע. ובכל מקרה, תמיד אשכח לפחות חפץ אחד בבית או בעבודה, כי ככה זה כשלא ישנים יותר משעתיים ברצף כבר חודשים. פשוט אי אפשר לסמוך על המוח שיזכור את כל מה שצריך. התוכנה שונמכה ופשוט צריך למצוא אסטרטגיות התמודדות אחרות.

בצבא תמיד התלוננו שלא הצלחנו לארגן מפגש חברות. היינו באותו בסיס, אבל תמיד זאת הייתה בשמירה, זאת בנוהל חירום וחייבת לעבוד 24/7, וזאת עם גימלים בבית. איך חיכינו שנשתחרר, כי אז, אמרנו, יהיה לנו יותר זמן פנוי ונוכל סוף סוף להיפגש כמו שצריך.

חה.

ושוב חה.

אשכרה מצאתי את עצמי מיישמת את העצה ההזויה מ-Lean In שלחמם במיקרוגל במשך דקה ו-11 שניות זה יעיל יותר מסתם דקה, כי לוקח פחות זמן להקיש 111 ברצף.

ובכל זאת אני מתגעגעת לבלוג.

סגנון הבישול שלי השתנה בשנתיים שלוש האחרונות, ובטח מאז פתיחת הבלוג לפני 6 (!) שנים. אני כבר לא עוקבת אחרי מתכונים באדיקות כמו פעם. אני קצת מחפפת במדידות באפייה, ובבישול אני כמעט תמיד עושה רק לפי העין והטעם.

אז מה יש לי לתת לכם, קוראים יקרים, אם אין לי כוח למדוד ולתת מתכונים מדויקים?

יש לי קצת טיפים שסיגלתי לי לחסכון בכסף וזמן. תובנות צרכניות. מדי פעם אפנק עם מתכון מסודר. ובעיקר, החפירות הרגילות שלי. לזה התגעגעתי באמת. ועכשיו כשאנחנו נוסעים, אני בטוחה שיהיו לי תובנות חדשות לחלוק איתכם.

אל דאגה, הבלוג לא יהפוך לבלוג לייף סטייל אמריקאי עם תמונות פינטרסט של מסיבות יום ההולדת המוקפדות של ילדיי בגינתנו האצילית.

בכלל, מה שלא יהיה פה יותר זה תמונות יפות. כי מכל הדברים שעשיתי לבלוג, הכי שנאתי את הצילום. למצוא איך לעזאזל אני בבית בשעות האור כדי לצלם, להוציא מפות ומפיות וצלחות ולעשות איזה תירוץ עלוב לסטיילינג (ניסיתם פעם לעשות סטיילינג לעוף? לסלט עלים עייף? לצ'ונט? בעע), לצלם טריליון תמונות, גרועות כולן, לערוך, לסנן, להעלות…

צריך לצלם יפה בשביל להיות בלוג פופולרי. שאנשים יעשו שייר ויאהבו אותי ויעשו לי לייק ויכתבו לי כמה זה מהמם פשוט ללקלק את האצבעות!!!1 אבל עכשיו אין לי זמן בחיים לדברים שאני שונאת. אז מהיום אתם הולכים לקבל תמונות פלאפון בתאורת פלורוסנט, אם בכלל. והרי גם כשניסיתי, הצילום מעולם לא היה הסיבה שמישהו קרא פה… גם המתכונים זה רק מלל לא מעניין בתום הפוסט להרבה מקוראיי, ואני סבבה לגמרי עם זה. יותר מסבבה. זה משמח אותי מאוד.

ועכשיו בכל זאת, קצת קולינריה. מאז שביזולית התחילה גן עירייה, צריך לשלוח איתה ארוחת עשר. חסל סדר 3 ארוחות במעון. להכין סנדוויצ'ים בבוקר זה קוץ בתחת, במיוחד לילדה קטנה שאין לה שום יכולת להעריך מה תרצה לאכול בעוד 3 שעות, ושלהגיד איכס על כל דבר זה פסגת ההומור בשבילה. על כן התחלתי להכין בערך פעם בחודש כמות ענקית של פיצה, לחתוך לחתיכות ולהקפיא. היא כמעט תמיד שמחה לפיצה עם זיתים, וזה חוסך לנו גם זמן ויכוחים וגם זמן הכנה בבוקר. אמנם לוקח רק 3 דקות להכין סנדוויץ', אבל כשביזולון בוכה וביזולית מייללת זה מרגיש כמו נצח. אז הנה סוג של מתכון:

פיצה לארוחת עשר

לבצק:

4.5 כוסות קמח

4.5 כפות שמן

3 כפות סוכר

1.5 כפית מלח

1 כף גדושה שמרים

קצת פחות מ-1.5 כוס מים

כ-200 גרם גבינה צהובה מגוררת (של רמי לוי זולה יותר מהמחיר בפיקוח. יאי!)

1 רסק עגבניות קטן

כמה זיתים שפיצה יכולה לסחוב, או כל תוספת אחרת שאוהבים

מערבבים את כל רכיבי הבצק, לשים עד להתאחדות ומניחים לתפיחה עד להכפלת הנפח. מחלקים את הבצק ל-2, מרדדים כל חלק לעיגול דק (או לכל צורה שנוחה לכם. אצלנו הילדה מעדיפה משולשים יפים וזה גם נכנס יותר טוב לקופסה), ומעבירים לתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה. מורחים רסק, מפזרים חצי מהגבינה וחצי מהתוספת, כך שבכל סמ"ר של פיצה יהיו לפחות 22 זיתים (או פחות, אם ילדכם שפוי יותר).

אופים בחום בינוני 10-15 דקות, או עד שהעסק נראה כמו פיצה.

מוציאים, מצננים, חותכים למשולשים, מעבירים כל משולש לשקית, ממלאים את הפריזר, ומרגישים קצת פחות אשמים כלפי הבנזוג, שצריך להתמודד עם טירוף הבוקר לבד מדי יום.

הו עליבות הסטיילינג

איחולים קטנים לראש השנה

2015-09-11T14:46:00.001+03:00

שתמיד תספיקו את האוטובוס שאתם רצים אליו.

שתצליחו לסגור מחדש את האריזות לסגירה חוזרת כמה פעמים שרק תרצו.

שתראו הרבה גשם מתוך חלונות ביתכם החמים כשאתם מצויידים בסוודר ותה, ושמכוניות שדוהרות דרך שלוליות לא ישפריצו עליכם גלים עכורים.

שתמיד יהיה עליכם מטבע של 5 ש"ח כשאתם הולכים לסופר, שלא תצטרכו לרוץ לקופה הראשית לפרוט.

שיהיו לכם כמה שיותר קטעים קורעים מצחוק עם החברים והמשפחה, ושבחלקם תוכלו להיזכר חודשים אחר כך ועדיין לחייך.

שרגעי חוסר הבטחון והחששות, שבטוח תחוו מתישהו השנה, יובילו אתכם ללמוד משהו חדש.

שתפגשו לפחות בנאדם אחד חדש השנה שיהפוך לחבר.

שתקראו כמה כתבות בעיתון שגרמו לכם לחשוב שוואלה, יש פה דווקא דברים שמשתפרים.

שתהיה בכם האמפתיה להיות סבלנים לנציגי שירות בטלפון, ושתזכו לא לשמוע יותר מכמה דקות של זמרירים כשאתם מחכים שמישהו יענה ("ביטוח לאומי, הביטחון שלי...").

שתמיד תגלו בזמן כשיש לכם ירוק בין השיניים ותוציאו אותו בדיסקרטיות בלי להיות מובכים.

שתעמדו תמיד בתור בו אנשים מריצים דאחקות בזמן ההמתנה, ולא הולכים מכות.

שתזכו לחבק ולהיות מחובקים.

שתכינו מתכון חדש שילך לכם מעולה וכולם אחר כך יזכירו לכם כמה יצא לכם טעים.

שיעריכו את המאמצים שאתם עושים בעבודה, בלימודים, בבית, ובכל מקום שאתם משקיעים בו.

שתרגישו לארג'ים, ולא פראיירים.

שכשאתם עומדים בפקק יהיו רק שירים טובים ברדיו.

שנזכה כולנו גם בדברים הגדולים כמו בריאות ואושר, וגם בדברים הקטנים יותר.

ושיעלם כבר ענן האבק הדוחה הזה במהרה בימינו אמן.

יש לי עוגה מעולה לחג בשבילכם. לא עוגת דבש, אלא עוגת סולת שמורטבת עם סירופ סילאן. היא כהה ועסיסית, עם טעם עשיר ומרקם קצת יותר מעניין ונגיס מעוגת דבש סטנדרטית, הודות לסולת. אני בדרך כלל לא אופה מתוקים עם קמח מלא, אבל פה הוא משתלב ממש יפה. טיפה בריאות לשנה החדשה (יחסית, כן?).

העוגה קלה להכנה, ופרווה ללא מרגרינה כמובן.

עוגת סולת מתובלת

מאת: בישול בזול

עלות: כ-10 ש"ח

כמות: 2 תבניות אינגליש קייק, או תבנית אחת גדולה יותר

מרכיבים

לעוגה:

4 ביצים

3/4 כוס שמן

1 כוס סוכר

2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

1 כוס קמח מלא

1 כוס סולת

לסירופ:

1 כוס מים חמים

⅔ כוס סילאן

¼ כפית קינמון

⅛ כפית ג'ינג'ר

הוראות הכנה

מכינים את העוגה: טורפים בקערה את הביצים השמן והסוכר. מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שהבלילה אחידה. משמנים 2 תבניות אינגליש קייק או תבנית אחת בינונית, ומעבירים את הבלילה לתבני(ו)ת. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, כ-30 דקות לאינגליש קייק, ו-5-10 דקות יותר לתבנית יחידה.

מכינים את הסירופ: מערבבים את כל המרכיבים בכוס או קערה, ושופכים מעל העוגה כשהיא יוצאת מהתנור (אם הכנתם 2 אינגליש קייק שופכים חצי מהתערובת על כל עוגה). תדאגו גם "להשקות" את אמצע העוגה, שהסירופ לא ייספג רק ברווחים ליד הדפנות.

סקירת ספר "בישול טבעוני ישראלי"

2015-09-04T09:26:00.000+03:00

טבעונים, הורי וילדי טבעונים, אחי, דודי, שכני, חברי טבעונים וחובבי ומאכילי טבעונים באשר הם:

ברצוני לספר לכם על ספר חדש שיצא לאחרונה: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ.

את הספר קיבלתי מההוצאה לאור, שחציה הוא חבר קרוב ופסיקופת לעת מצוא של הבלוג (הוא הסיבה שאתם רואים פה הרבה פחות "מגוכך" ו"עשבי טיבול" בזמן האחרון).

הספר מאורגן בצורה נוחה ושימושית. לא עוד חלוקה נדושה לראשונות, עיקריות, תוספות וכו' (מי בימינו מכין מנות ראשונות?), אלא חלוקה לקטגוריות שרלוונטיות דווקא לבישול טבעוני. יש פרק של קציצות ופשטידות, פרק "על האש", פרק חלבונים, פרק מאפים... חביב ויעיל.

המתכונים עצמם מעניינים ומגוונים, עם טווח רחב של סגנונות וטכניקות. זכור לי לשמצה ספר מרקים שלא אזכיר את שמו, שחצי מהמתכונים בו הם פשוט אותו מרק ירקות מוקרם, כל פעם עם ירק שונה ופרופורציות טיפה שונות של המרכיבים. פה זה לא ככה. כל המתכונים ממש שונים אחד מהשני, והרבה מהם מכילים רעיונות לווריאציות שונות. בשלנים מנוסים יותר שרואים מתכונים כהשראה ונקודת קפיצה לגיוונים אישיים, יעריכו זאת במיוחד.

לדתיים וחובביהם, הספר מהווה מקור טוב למתכוני פרווה. אצלנו רוב ארוחות השבת בשריות, אבל יש לנו גם הרבה צמחונים שבאים להתארח, כך שאני תמיד בחיפוש אחר מתכוני פרווה מוצלחים שגם הקרניבורים ישמחו לאכול. הכי באסה להגיש (ולהכין!) לצמחוני/טבעוני איזו מנה קטנה ומוזרה רק בשבילו.

רוצים עוד סיבות לרכוש את הספר? הוא נכתב על ידי בשלנית ומתכונאית מנוסה, שמתעסקת כל החיים שלה באוכל. לא סלב שגילה את הטרנד הקולינרי דה ז'ור והוציא בוק שלו במטבח מרופד בתמונות פורנוגרפיות של חצילים עם כמה מתכונים בין לבין, שאף אחד לא בדק את אמינותם. הספר יצא לאור בהוצאה קטנה ועצמאית והפרוייקט מומן בהדסטארט על ידי אנשים שאכפת להם.
תומכי ההד סטארט לא רק תמכו כלכלית, אלא גם ניסו את המתכונים בעצמם בטרם יציאת הספר. מעל 100 איש התנדבו כנסיינים, כל מתכון בספר נשלח ל- 1-2 מתנדבים לפחות, ונערך מחדש לאחר הפידבקים. כך אתם יודעים שהמתכונים האלה עובדים גם לאנשים רגילים מהרחוב ולא רק לשפים מדופלמים.

כיף לתמוך ביצירה קולינרית מקורית ומושקעת, חפה מקיטש פופוליסטי ותוכן שיווקי.

דבר אחד שכדאי לשים לב אליו - הרבה מהגבינות הטבעוניות, החלב הצמחי וההקרמות הם על בסיס שקדים, קשיו ואגוזים אחרים. אם אתם אלרגיים לאגוזים, תצטרכו לאלתר ולעשות החלפות בחלק מהמתכונים.

בעמוד הספר באתר ההוצאה תוכלו למצוא כמה טעימות מהספר וגם לקנות אותו. הספר נמכר גם בחנויות הספרים.

אז יאללה, מתכון לדוגמה?

שפני הנסיון (בכפייה, אבל הם לא התלוננו) אהבו במיוחד את הסלט התאילנדי. הוא מרענן ומלא טעמים, מרקמים וצבעים מעניינים. מאז הוא כבר זכה לשידור חוזר, ואני מתכננת להכין אותו שוב לראש השנה, כי יש בו המון מסימני החג: גזר ("קרע רוע גזר דיננו"), כרוב ("קרב משיח צדקנו"), סלק ("שיסתלקו אויבנו") וסילאן ("שיתמו אויבנו"). אפשר בקלות להפוך את יתר המרכיבים לסימנים גם כן: חסה ("חוס ורחם עלינו"), בוטנים ("שיבעטו לאויבינו בבטן"), נענע ("שאויבנו יחפשו מי ינענע אותם").

אל תיבהלו מרשימת המרכיבים הארוכה. זה מה שיוצר את הטעם המורכב. בסה"כ צריך רק לחתוך ולערבב.

סלט בהשראה תאילנדית

מתוך: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ

עלות: כ-7 ש"ח

כמות: 2 מנות כארוחה שלמה, 4-6 מנות כתוספת

מרכיבים

לרוטב:

פרוסת זנגביל טרי בעובי 1/2 ס"מ

2 כפות שמן חסר טעם (קנולה, סויה, תירס וכד')

2 כפות רוטב סויה

1 כפית חומץ בן יין / תפוחים

1 כף מיץ לימון

1 כפית סילאן

1 שן שום

1/2 כפית שמן שומשום

לסלט:

6-7 עלי חסה פריכים (רצוי אייסברג)

1/6 כרוב

1 גזר

1 סלק חי

2 כפות עלי כוסברה

5 עלי נענע טרייה

1/2 כוס פולי סויה קלופים (אדממה), מופשרים

1/4 כוס קשיו / בוטנים קלויים

הוראות הכנה

טוחנים בבלנדר את מצרכי הרוטב. טועמים ומתקנים תיבול: עוד לימון לחמיצות, סילאן למתיקות, סויה למליחות.

קוצצים את החסה והכרוב בסכין. קולפים את הגזר והסלק וחותכים לג'וליינים (רצועות דקות וארוכות) או מגררים בפומפייה. קוצצים גס את הכוסברה והנענע. מערבבים עם שאר מרכיבי הסלט ועם הרוטב.

טיפים:

ניתן למצוא ברשתות השיווק אדממה קפואה קלופה מתרמיליה.

אפשר להשתמש בקשיו קלוי קנוי, אבל הכי טעים להשתמש בקשיו קלוי בפפריקה מעושנת: מערבבים את הקשיו עם 2 כפות מים, 1/3 כפית מלח, 1/2 כפית פפריקה מעושנת וקורט שבבי צ'ילי, וקולים בתנור בתבנית מרופדת בנייר אפייה ב־190 מעלות כ־10 דקות, עד להשחמה קלה.

מורל ופלסטלינה ביתית - גם זה בישול בזול

2015-08-28T15:09:00.001+03:00

שלהי אוגוסט ואני נזכרת במחנות הקיץ של נערותי. הייתי חניכה וגם מדריכה בבני עקיבא, והחוויה החדירה בי ישראליות שההורים העולים שלי לא תמיד ידעו לתת.

לדוגמה, למדתי מושגים חשובים כמו "שעון בני עקיבא". הספיקה לי פעם אחת שהגעתי לסניף ב-7 בבוקר לקראת היציאה למחנה כפי שנתבקשנו וחיכיתי שם שעה עד ששאר החניכים יגיעו ואז עוד שעה וחצי לאוטובוס. על הטעות הזאת לא חזרתי שוב.

למדתי שאיכותה של קבוצת ילדים נמדדת במורל. לא, לא מורל במובן של רגשות קולקטיביים חיוביים וגישה אופטימית. מורל נמדד במוכנות של השבט לצרוח בצוותא שירים וחרוזים חצי קוהרנטיים המהללים את איכות הקבוצה וחבריה. השתלחות חורזת בקבוצות מתחרות גם התקבלה בברכה, כמו גם דקלום צווחני של פואטיקה הזויה מתוך קאנון המורל, כדוגמת היצירה הקלאסית "ביצים וקינמון", אותו אביא כעת לרווחת הקוראים.

ביצים וקינמון / מורל עממי

ביצים וקינמון

ביצים וקינמון זה שיגעון

אני יושב לי בסלון, אוכל ביצים וקינמון

פתאום מצלצל הטלפון וזהו שר הביטחון

והוא אומר

שיחיעם שווים יותר

קצפת וזיתים

קצפת וזיתים זה טעים

אני יושב בשירותים, אוכל קצפת וזיתים

פתאום מצלצל הטלפון וזהו שר הביטחון

והוא אומר

שיחיעם שווים יותר

בבירור, קבוצה שצווחת כך באופן מאורגן, בווליום כמה שיותר גבוה ולפרקי זמן כמה שיותר ארוכים, היא קבוצה איכותית יותר. צרידות הנובעת ממורל בלתי פוסק הייתה אות כבוד שהעיד על דירוג שאקליות גבוה במיוחד.

וואו, רק על מורל אני יכולה לדבר במשך פוסט שלם. איזה דבר הזוי זה. מי חשב שזו התנהגות רצויה שאנחנו רוצים לעודד? אם הייתם באים להורה נורמלי ושקול בדעתו ואומרים לו - "בוא תשלח את הילד שלך לפעילות בה הוא יבלה חלק ניכר מהזמן בלצעוק בקולי קולות בלי סיבה נראית לעין", אתם חושבים שהוא היה מגיב ב"היי, זה נשמע כמו רעיון מעולה! אשלח לשם את כל ילדיי כדי שיוכלו להשתלח אחד בשני מילולית בווליום גבוה במיוחד"? אני חוששת שלא.

אם כי בסוף אוגוסט, נראה שכל פעילות שמוציאה ילדים מהבית נראית פתאום אטרקטיבית להורים. לו החמאס היו פותחים את אזורי הרישום לקייטנות הג'יהאד, כנראה שהמוני בית ישראל היו תופסים את כל המקומות. היי, זו קייטנה עם נושא, והיא אפילו מסובסדת על ידי האיראנים.

גלידה עם בננה, ובצד מטוס ופילפילון

אז אפרופו פעילויות לילדים, אוגוסט וכו', פה בבישול בזול עוזרים לכם לחסוך בכל מיני צורות. הרשת מלאה במתכונים לבצקים שונים שאיתם אפשר לשחק ולפסל. הם זולים יותר מבצקים וחומרי יצירה קנויים, והם גם מעבירים יותר זמן, כי ההכנה היא חלק מהפעילות. לאחרונה התנסיתי ב-2 מתכונים מוצלחים, והרי הם לפניכם. את שניהם אפשר לצבוע עם צבעי מאכל (עדיף ג'ל, כי הוא נותן צבע חזק יותר), ואפשר גם להטמיע בהם נצנצים(!!!).

בצק/פלסטלינה ביתית I

מבוסס על: מתכון שמסתובב ברשת

עלות: כ-6 ש"ח

מרכיבים

200 גרם קורנפלור (חבילה אחת)

3/4 - 1 כוס מרכך לשיער (כל מרכך שונה אז קשה לתת כמות מדוייקת. תעשו לי טובה ותשתמשו במרכך זול, ולא באיזה בקבוק מפונפן שקונים אצל ספרים)

הוראות

מערבבים בקערה את המרכיבים, בהתחלה עם כף ואז עם הידיים. תתחילו עם 3/4 כוס מרכך, ואם הבצק יבש מדי הוסיפו עוד, עד לקבלת בצק נעים לעבודה.

יתרונות

סופר קל להכנה, גם פעוטות יכולים לעזור
מרקם חלק, רך ונעים לעבודה
צבע לבן בוהק (אם משתמשים במרכך לבן...)

חסרונות

ריח של קונדישינר. לנסיינית השנייה זה לא הפריע ואמרה שהריח נעים. אני יותר רגישה לריחות וזה היה קצת חזק לי.

בצק/פלסטלינה ביתית II

מבוסס על: המתכון הזה

עלות: כ-7 ש"ח

מרכיבים

2 כוסות קמח

1/2 כוס מלח

2 כפות שמן

2 כפות קרם טרטר (ראו הערה)

כ-1 ו-1/2 כוסות מים רותחים

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקמח, המלח, השמן וקרם הטרטר. מוסיפים בהדרגה את המים הרותחים תוך כדי ערבוב עד לקבלת בצק שאפשר ללוש. לקראת סוף התהליך של הוספת המים כדאי לעבור ללישה בידיים, עד כמה שניתן. נותנים לבצק להתקרר קצת ולשים אותו כהוגן כמה דקות, עד שהבצק נהיה חלק, נוח לעבודה ולא דביק.

הערה לגבי קרם טרטר - קרם טרטר הוא אבקה לבנה שעוזרת לייצוב הבצק. מוצאים אותו באיזור התבלינים של הסופר, או בחנויות בישול ואפייה מתמחות. אם אין לכם כוח לצאת לקנות, אפשר לוותר, אבל המרקם יהיה קצת פחות מוצלח. במרשתת טוענים שאפשר להחליף קרם טרטר בכרבע כמות מלח לימון. אז אם בא לכם להיות הרפתקנים, החליפו את 2 כפות קרם הטרטר בכפית וחצי מלח לימון, וחזרו לדווח איך יצא!

יתרונות

כל המרכיבים פה אכילים. הבצק לא טעים במיוחד, אבל אני מרגישה יותר בנוח לתת אותו לפעוטות שמכניסים הכול לפה
די דומה במרקם לבצק הקנוי
ריח לא חזק (אני לא סובלת את הריח של בצק קנוי. כבר הבנתם שיש לי קטע עם ריחות...)

חסרונות

אם נותנים לילדים לעזור בהכנה צריך להיזהר מהמים הרותחים
צריך להשיג קרם טרטר

אוהבים את הרעיון של בצקים ביתיים בשלל צבעים וגיוונים? יש מלא מתכונים ורעיונות ברשת שיתנו לכם עוד רעיונות. אני מאוד אוהבת את הבלוג The Imagination Tree. הנה רשימה של כל מתכוני היצירה מהבלוג, כולל בצקים שהיא משדרגת עם תמציות ריח, תבלינים ועוד.

קיץ מתוק - חזה עוף במנגו

2015-08-24T20:13:00.000+03:00

שלום לכם! אני צריכה להודות שאני קצת מתרגשת מחודש אוגוסט הנוכחי. זו הפעם הראשונה שיש לי מספיק ימי חופש כדי שאוכל אשכרה להיות עם הילדה שלי בחופשת הקיץ ולא רק לנסות למתוח את היום וחצי חופש שנותרו לי על פני 3 שבועות, עם פלסטרים של סבא-סבתא-דודה-אבא שמפסיד לימודים ומשלים בלילות.

הפעם יש לי זמן להיות איתה ברוגע, וזה ממש לא דבר של מה בכך. מספר ימי החופשה המינימלי במשק הוא 10, ו-7+ מהם הולכים על חגים במהלך השנה. אם אתם הורים עם 10 ימי חופש, ליבי אתכם. גם אני הייתי שם. אני זוכרת איך רווח לנו באוגוסט שעבר כשקמתי בבוקר מצוננת ומשתעלת. כך יכלתי להוציא אישור מחלה ולהישאר בבית עם הילדה, ויומיים לא היינו צריכים לשבור את הראש מה עושים איתה.
כעת הילדה ישנה שנ"צ ויש לי עוד כ-45 דקות באמצע היום לצלם אוכל ולכתוב בבלוג! אני לא צריכה לעבוד מהבית בכל שנייה פנויה! זה חופש זה.

אמנם מקובל להתלונן על הילדים באוגוסט, אבל האמת היא שאנחנו מבלים בנעימים. יש לי כולה ילדה אחת, ויחסית לבת שנתיים היא די נעימה לבריות. כיף לבלות עם מישהי שמתלהבת מכל דבר. לראות רכבת זה מלהיב. לא צריך בכלל לנסוע בה. רק לחכות על הגשר שהיא תגיע כבר, ולצווח באושר כשהיא עוברת מתחת זו פעילות של חצי שעה. ראינו ליד הפארק איש מחברת החשמל שמתקן את חוטי החשמל וזה היה ממש מרתק. הבטנו באוטו זבל שאסף את כל הזבל ברחוב. הפרחנו בועות. ביקרנו בגני שעשועים ברחבי העיר בשעות הבוקר (איזה מזל שהיא קמה ב-6!) והערב. ראינו ציפורים, קטפנו תאנים, עלינו וירדנו במעליות ודרגנועים, וקפצנו על מזרן עם חברה. כיף שהיא נהנית מפעילויות לא גרנדיוזיות. כשיש זמן ולא ממהרים לשום מקום, אני יכולה פתאום להסתכל על העולם ולראות עד כמה הוא מעניין למישהי שחיה בו רק שנתיים וקצת.

לא שהכול נופת צופים, כן? החיים שלי הם לא אלבום שופוני באינסטוש. יש גם ריבים עם הילדים בגינה, סרבנות שנ"צ, יללות על אמה המרשעת שלא מרשה לה לעזור בחיתוך הירקות עם סכין בגודל של הראש שלה, והרבה זיעה. אבל יש לנשמה קצת מקום להתרווח. רוצה לעמוד באמצע החניון ולהסתכל על משפחה רנדומלית שחוגרת את כל ילדיה לכיסאות הבטיחות? כל עוד אמא עומדת בצל אין בעיה. בשונה מהרגיל, אנחנו לא ממהרים לשום מקום.

מאטרקציות פופולריות מדיי אני משתדלת להתרחק, ו"הפעלות לילדים" תמיד עשו לי בחילה. ידוע שאנחנו לא באמת נהנים בלי מוזיקה מחרישת אוזניים עם מסרים מיניים בספרדית. כשאני שומעת שאקירה מיד יש לי חשק להקפיץ כדור על מצנח.
מה, לכם לא??

עכשיו המנגו בשיאו, ויש לי מתכון משגע שאני רוצה כבר המון זמן לתת לכם. קל, מתוק וגם בריא. רוצו להכין לפני שתיגמר העונה.

חזה עוף ומנגו בתנור

מאת: בישול בזול
עלות: כ- 18 ש"ח
כמות: 3-4 מנות

מרכיבים
3 עלי כרוב סגול
1 מנגו בשל
1 חזה עוף
פיסת ג'ינג'ר בגודל של גוּלה, קצוץ
1 כף רוטב סויה

הוראות הכנה
פורסים/קוצצים את עלי הכרוב, חותכים את המנגו, חותכים את העוף לפיסות בגודל של מוקפץ ומעבירים הכול לתבנית קטנה-בינונית. מוסיפים את הג'ינג'ר והסויה, מערבבים ומעבירים לתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות. אין צורך לכסות. אופים 15 דקות, מוציאים את התבנית ומערבבים. אם צריך, מחזירים לתנור לעוד 5-10 דקות, רק עד שהעוף כבר לא ורוד בפנים (אפשר למצוא את הפיסה שנראית הכי לא מבושלת, לחתוך לחצי ולבדוק).
מגישים חם או חמים, מעל אורז שיספוג את הרוטב המתוק.
אפשר בכיף להכפיל ולשלש את המתכון כדי להכין כמות גדולה יותר.

ספרינקלז!

2015-06-09T22:57:00.000+03:00

טוב, טוב, בסדר, בגלל שביקשתם כל כך יפה אתייחס לכתבה בכלכליסט.

אז כן, הכותבת לא מנוסה בהתנהלות עם תקציב אוכל מצומצם.
114 ש"ח לשבוע ו-16 ש"ח ליום אולי נשמע מפחיד. אבל החישוב נגזר מהוצאת אוכל חודשית של 1917 ש"ח למשפחה עם 4.2 נפשות בממוצע. וזה כבר סביר בעיני.
אולי אין מקום ליותר מדי שניצלים קפואים ומילקי, אבל זה גם לא מתקרב ל"אמא, הבטחת לנו עוף לשבת". לא עם קנייה של 400-500 ש"ח בסופר מדי שבוע לקצת יותר מ-4 אנשים.

כרעיים במקום חזה עוף כי זה יותר זול? יש בזה הרבה יותר עצמות, כך שהשווי נטו פחות, והם אכלו אותם כגוש בשר ולא ניסו למתוח אותו ליותר ארוחות. טונה? זה שזה מגיע בפחית שימורים לא אומר שזה אוכל לעניים. העלות היא סביב 35 ש"ח לקילו.

מי שיכול להרשות לעצמו כוס קפה ב-16 ש"ח בדרך קבע, לא צריך ללמוד את הדברים האלה.

תכלס, זה מעולה שיש (כנראה הרבה) אנשים במדינת ישראל שיכולים להרשות לעצמם לחיות כך. רווחה כלכלית זה טוב לכולם. טוב גם להוריד מחירים על אוכל. טוב לעודד תחרות, לשחרר חסמים ולהעלות מודעות, בין היתר בעזרת כתבות בעיתון.

הסכנה בכתבה הזו היא הדמוניזציה שהיא עושה למצב סביר ופתיר, שעלולה להפחיד אנשים, ולהניא אותם מלנסות להתמודד עם מצבם הכלכלי. "יש לנו הכנסה מתחת לממוצע? אין סיכוי שנעמוד בתקציב. אפילו בכלכליסט ניסו וסבלו מחוסר ביטחון תזונתי, והם מבינים בכסף, לא?"

כל מי שקורא פה יודע שהניסוי הזה לא מייצג. לא כל שבוע צריך לקנות מחדש שמן וסוכר ותה ותבלינים. שלא לדבר על כל מיני אסטרטגיות שלא הוזכרו, כמו ניצול מבצעים למילוי המזווה, קנייה בשוק, אפייה ביתית וכו' וכו'.
העיקר שיש כתבה מפחידה על יוקר המחיה. העניין הזה הולך חזק עכשיו, כך שמעתי.

אם לכלכליסט מותר לפרסם כתבות פופוליסטיות, לי מותר לצלם תמונות פופוליסטיות

הבה נצא קצת מהדיכי של הכתבה עם אוכל זול אבל עליז.
מתכננים מסיבת יום הולדת? סתם רוצים לעשות למישהו טוב על הנשמה? העוגיות האלה מתאימות לכם בול. כן, כן, עוד עוגיות פרווה על בסיס שמן, ללא מרגרינה, הפעם משודרגות עם סוכריות צבעוניות, ספרינקעלז בלע"ז, ועם מרקם מעולה - רך ונגיס ועבה. כמו עוגיות מאפייה כאלה, רק יותר טעים. גיסתי הכריזה עליהם כעוגיות הפרווה האהובות עליה, והיא, כפי שכולנו במשפחה יודעים, בחורה חכמה עם טעם טוב.

בדרך כלל מתכוני העוגיות שלי די חפיפניקיים ועמידים בפני זרקנות קולינרית - מיקסר? למי יש כוח להוציא? לסדר במרווחים של 1 ס"מ? שנייה, אני מביאה סרגל ומחוגה. לערבב בקערות נפרדות את הרכיבים היבשים והרטובים? טוב, טוב, בסדר.
אבל הפעם תידרשו לקצת יותר תשומת לב לקראת סוף המתכון. בתמורה תקבלו את המרקם המיוחל ועוגיות דוגמניות. למה עושים את כל הקירורים האלה? חימום איטי יגרום לעוגיות, במיוחד על בסיס שמן, לימס, להשתטח, ולהפוך לקראנצ'יות. פה אנחנו נותנים לעוגיות מכת חום ראשונית שתמצק את השכבה החיצונית מהר, כשהבפנים עוד קר ושומר על צורתו. כך העוגיה תשמור על נפח ושמנמנות ותשתטח פחות. את הטריק הזה אפשר לנסות על כל עוגייה. אם יש לכם זמן, ואתם אוהבים את המרקם, מומלץ!

עוגיות ספרינקלז צבעוניות

מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-32 עוגיות

מרכיבים
3/4 כוס שמן
½1 כוסות סוכר
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1/2 כפית תמצית שקדים (לא חובה, אני מחבבת)
½2 כוסות קמח
½1 כפית אבקת אפייה
1 כפית מלח
4 כפיות קורנפלור

הוראות הכנה
מערבבים בקערה את השמן והסוכר. מערבבים פנימה את הביצים, תמצית הוניל והשקדים עד שמתאחד. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והקורנפלור ומערבבים לקבלת בצק אחיד. מעבירים את הבצק לקירור של 20-30 דקות במקרר, עד שאפשר לגלגל אותו בלי שיימס ויידבק לידיים.

מגלגלים את הבצק לכדורים בגודל של אגוז מלך, מועכים מעט כדי לשטח, ומסדרים על תבנית משומנת או מרופדת בנייר אפייה, עם מרווחים של 2-3 ס"מ בין העוגיות. מעבירים את התבנית (הכי טוב אם יש 2 תבניות, ואז אפשר לסדר את שתיהן בו"ז ולא צריך לעשות נאגלות) למקרר לחצי שעה לפחות, עדיף שעה, עד שהעוגיות קרות ומוצקות. לקראת הסוף מחממים את התנור לחום בינוני, 180 מעלות.

שופכים קצת ספרינקלז (כמה כפות, את זה לא מדדתי...) לקערה. לוקחים עוגייה, דוחפים את צדה התחתון (הצד העליון התייבש קצת במקרר והוא פחות דביק) לקערה כדי שתידבק לעוגייה כמות נאה של ספרינקלז (כמו שניצלים!), ומחזירים אותה לתבנית כשהספרינקלז כלפי מעלה. עושים כך לכל העוגיות. אם התהליך הזה לקח יותר מ-2-3 דקות, מחזירים את העוגיות חזרה למקרר לעוד קירור של כ-20 דקות. אם אתם זריזים אפשר לוותר.

אופים את העוגיות בתנור החם, רצוי כל פעם תבנית אחת בלבד, במשך 10-12 דקות, עד שהעוגיות תפוחות אבל עדיין די בהירות. יותר מזה והעוגיות יהיו קראנצ'יות ולא רכות.

זאת עוגת הגבינה שתכינו בשבועות, בתודה ובפקודה.

2015-05-13T21:04:00.000+03:00

כשחוסר הביטחון פוקד אותי, אני חוזרת לבלוג. ביומיום אני מוקפת באנשים שיודעים לספר על עיסוקיהם, הן המקצועיים, והן האישיים והפרוזאים ביותר בבטחון שליו. כשאני מדברת אני פוחדת לשעמם, פוחדת להגיד דברים שברורים כבר, פוחדת להשמע מתרברבת. ואז יוצא כמובן שאני עושה את כל הנ"ל גם יחד.
איכשהו פה בבלוג אני יודעת לדבר. אולי זה בגלל שכשאנשים משתעממים ממני, או מתמלאים זעם ומוחקים את הבלוג מהמועדפים בעקבות פוסט על יציאות, אני לא יודעת מזה.

בכל מקרה, על אף שאני נמתחת בין המשפחה, העבודה, הנסיון לראות מדי רבעון או שניים את החברים, והמאמץ לשמור על היגיינה מינימלית בבית, הבלוג תמיד מושך אותי בחזרה. אני עדיין מקבלת תגובות על פוסטים שהעליתי לפני כמה שנים, מאנשים שהלך להם טוב ורוצים להגיד תודה. איזה כיף זה! אני מקבלת מיילים עם הצעות ומתכונים ומילים טובות שמעלים לי חיוך ענק על הפנים, גם אם אני לא תמיד מספיקה לענות.
כנראה שאף פעם לא אהיה בלוגרית אוכל מגה פופולרית. אין לי את הזמן או את כישורי הצילום לזה (מתי תמונות בתאורה נמוכה מדי ועם גוון כחלחל יחזרו לאופנה הא?). אבל כיף לי שאני מועילה לאנשים לחסוך. כמה שקלים פה, כמה שקלים שם, זה מצטבר מהר. שלא לדבר על ארוחות השבת שניצלו מגורל אכזר של קינוח עם מרגרינה. אני נזכרת בזה כשאני בתוך גל של "אררג אני שוב מרגישה כמו ילדה קטנה מוקפת במבוגרים", וזה מרגיע אותי קצת.
אז תודה לכם שאתם לוקחים חלק.

ועכשיו, מספיק סנטימטים. יש לי מתכון לעוגת גבינה שפיתחתי בחודשים האחרונים, ואתם הולכים לעוף עליה. מרגישים לא יוצלחים? הכינו את העוגה הזו למשפחה ולחברים והמניה שלכם תנסוק.
נכון שכולם אוהבים עוגת גבינה ואוריאו? אז מה אם אומר לכם שאפשר לשדרג את עוגת הגבינה והאוריאו על ידי החלפת האוריאו הקנוי, היבש והיקר (שילוב לא משהו), באוריאו מאפה בית, טרי, ריחני ועשיר? קצת יותר עבודה, אבל כל כך שווה את זה.

עוגת גבינה ואוריאו ביתי

מאת: בישול בזול, מתכון האוריאו הוא וריאציה קלה על זה של Smitten Kitten
עלות: כ-48 ש"ח (לא זול, אבל לא נורא יחסית לז'אנר)
כמות: 16-12 פרוסות נאות

מרכיבים
לאוריאו הביתי:
115 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
3/4 כוס סוכר
1/4 כוס סוכר חום
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוס קמח
1/2 כוס קקאו (לא שוקולית!)
1 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית מלח

למלית הגבינה:
1 ו-1/2 כפית ג'לטין
5 כפיות מים
500 גרם גבינת שמנת בטעם טבעי (קונים במשקל במעדניה)
1 כוס סוכר
1 מיכל שמנת מתוקה
1 כפית תמצית וניל

לגנאש (אופציונלי):
1/4 כוס שמנת מתוקה
120 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות

הוראות הכנה
מכינים את שכבת האוריאו:
מערבבים את החמאה הרכה עם הסוכר הלבן והחום (אפשר להשתמש במיקסר אבל לא חובה). מערבבים פנימה את הביצה ותמצית הוניל. מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שמתאחד. לוקחים כ-3/4 מהבצק, מעבירים לתבנית קפיצית בקוטר 26 או 28 ס"מ ומשטחים את הבצק לקלתית בעובי של כחצי ס"מ. דוקרים את הקלתית בנדיבות עם מזלג. את יתר הבצק משטחים פריסטייל על נייר אפייה (זה גוש שתפוררו אותו אחר כך אז הצורה לא חשובה).
אופים את הקלתית ואת היתרה בחום בינוני, 180 מעלות, 10-15 דקות עד שהבצק תפוח וריחני, אבל לא קשיח. כשגוש העוגיה שאיננו קלתית מתקרר, מפוררים אותו לפירורים בגודל האהוב עליכם ושומרים בצד.

כשהקלתית מתקררת מכינים את מלית הגבינה:
משרים את הג'לטין במים עד שכל המים נספגים, כ-10 דקות.
בקערה אחת מערבבים את גבינת השמנת, הסוכר והוניל.
בקערה שניה מקציפים את השמנת לקצפת רכה.
מחממים את הג'לטין במיקרו בפולסים של 10 שניות כל פעם, עד שהכל נמס ושקוף. תאמינו לי, 10 שניות. יותר מזה ויהיה לכם ג'לטין שיגלוש על כל המיקרו.
מוסיפים את הג'לטין המומס לתערובת הגבינה בהדרגה, תוך כדי ערבוב נמרץ. אתם רוצים לפזר את הג'לטין בתערובת לפני שהוא חוטף מכת קור ומתקשה בגושים.
מקפלים את הקצפת לתוך תערובת הגבינה. מקפלים פנימה כ-3/4 מתערובת פירורי האוראו.
מעבירים את התערובת לתבנית עם קלתית האוריאו, ומפזרים מעל את יתר הפירורים. מעבירים את העוגה למקרר ונותנים לה להתייצב במשך הלילה, או לפחות לכמה שעות טובות.

מכינים את הגנאש אם רוצים:
ממיסים במיקרו בפולסים של 30 שניות את השמנת והשוקולד ומערבבים בין פולס לפולס, עד לקבלת תערובת חלקה. מזליפים/שופכים/מתיזים על העוגה. (את זה אפשר לעשות כמה דקות אחרי הפירורים, לא אחרי הייצוב של הלילה).

רק תנסו להתנגד. יאללה. נסו.

שפוך גנאשך על העוגות אשר לא ידעוך

תבשיל בשר ופירות יבשים - שאריות ט"ו בשבט שניה לפני פורים

2015-02-20T13:58:00.000+03:00

רגע רגע! אל תתחילו עוד עם האוזני המן!
טוב בעצם, אתם יכולים להתחיל. לא אתכחש לכך שהתחלתי לתכנן משלוחי מנות מראש השנה.
ובכל זאת, באיחור אופנתי, יש לי מתכון מעולה לשאריות הפירות היבשים מט"ו בשבט. האמת, כשחושבים על זה, המתכון הזה ילך טוב גם אחרי פורים, אם יש לכם איזה בקבוקון יין שקיבלתם במשלוח ולא ממש בא לכם לשתות. ובכלל, מדובר בעיקרית מתקתקה וחגיגית שתתאים יפה מאוד לשולחנות של שבת וחג.

אבל לפני שנגיע למתכון, הריני לקבול באופן רשמי:
איך זה שכולם קיבלו הצעות לשריונים במפלגות השונות חוץ ממני? פייר, נעלבתי. ידידיה מאיר, ג'קי לוי, עודד מנשה, עדן הראל... בטח גם אודטה קיבלה טלפון מעוזרו האישי של בוז'י.

ומה איתי הא?? מה אני לא עוסקת בצרכי ציבור? אני לא פעילה ותיקה כנגד יוקר המחיה? מה לא מגישים מתכונים מהבלוג שלי במעון רוה"מ כדי לחסוך בהוצאות האירוח?
הבלוג שלי הוקם יותר משנה לפני המחאה החברתית! אני החרמתי קוטג' הרבה לפני שזה היה מגניב. אני הייתי הראשונה לזהות וכו'.
ככה זה פוליטיקאים כנראה. הם קוראים לך בבלוג, לוקחים ממך מתכונים לעוגיות פרווה ללא מרגרינה, אבל ברגע האמת שוכחים ממך, כמו סיר מרק על הגז באמצע מתקפת קסאמים (תראו אני גם בטחוניסטית!).

כנראה שאאלץ להמשיך לחיות את חיי כאחד האדם במשך השנה וחצי הקרובים עד לבחירות הבאות.

אז למתכון. תבשיל עשיר של בשר עם פירות יבשים, בצל מטוגן וקצת יין. הבישול האיטי ממזג את כל הטעמים ביחד, הבשר יוצא רך ונימוח והרוטב מתקתק ועשיר. אני משתמשת פה בבשר מס' 8 - שריר הזרוע, שמתאים לבישול איטי ארוך בנוזלים. לרוב אפשר לקנות אותו קפוא בכ-30 ש"ח לקילו, ומדי פעם יש עליו גם מבצעים שווים יותר. אפשר להחליף את הבשר בנתחים בעלי אופי דומה כמו מס' 3 או מס' 2. את הבשר מבשלים קודם במים, ואת המים האלה חבל לזרוק. אפשר להשתמש בהם כדי לתגבר את הטעם של תבשילים או מרקים ולתת להם טעם בשרי יותר.

תבשיל בשר ופירות יבשים בבישול איטי

מאת: בישול בזול
עלות: כ-65 ש"ח (תלוי בעיקר בכמות הבשר)
כמות: 8-10 מנות

מרכיבים
1 נתח בשר מס' 8, במשקל של בין קילו וחצי ל-2 קילו
מים לכיסוי
4 כפות שמן
2 בצלים פרוסים
1 כוס יין (איזה סוג שיש. אני השתמשתי פעם ברוזה מתקתק ופעם באדום יבש)
1 כוס פירות יבשים - שזיפים מגולענים, משמשים, תמרים, צימוקים, תאנים... מה שיש. תערובת של כמה סוגים זה גם מעולה.
1 כפית ג'ינג'ר
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית ציפורן טחונה
1/4 כפית פלפל שחור טחון
1/2 כפית מלח, או לפי הטעם

הוראות הכנה
שמים את הבשר בסיר בינוני, מכסים במים, ומבשלים מכוסה במשך שעה וחצי - שעתיים.
מוציאים את נתח הבשר לקרש חיתוך וכשהוא מתקרר מעט, חותכים לקוביות או פרוסות. את מי הבישול של הבשר אפשר לשמור ולהשתמש לחיזוק הטעם של מרקים ותבשילים.
בזמן שמחכים שהבשר יתקרר מחממים את השמן בסיר בינוני (אפשר באותו הסיר, רק תנקו ותייבשו לפני), ומטגנים את הבצלים על חום בינוני עד שהם מזהיבים, כ-15 דקות. תערבבו מדי פעם, בעיקר לקראת הסוף, שלא ידבקו.

מוסיפים לסיר את יתר המרכיבים ואת קוביות הבשר, מכסים, מביאים לרתיחה, מורידים לחום נמוך, ומבשלים לפחות שעתיים, עד שהבשר רך ונימוח והנוזלים מצטמצמים.

פודינג תפוזים קליל ושירים לאנשים משעממים

2015-01-08T11:30:00.003+03:00

כל השירים ברדיו נורא דרמטיים. תשוקה בוערת ממבט ראשון, אהבה נכזבת שמדרדרת לדיכאון, דם ואש ותימרות עשן רגשיות. כל זה נורא מתאים לבני עשרה, שחיים על רכבת הרים רגשית:
או מיי גאד הוא הסתכל עלי!!! אני מלכת העולם!!! היא לא ענתה לי לטלפון! חיי אינם חיים!!

אבל מה איתי? תודה לאל אני חיה חיים טובים, חיים של שגרה עם עבודה ובית, ופיתולי חיי פחות קיצוניים כרגע. אני פותחת רדיו ו-90% מהשירים נשמעים לי כמו הגזמה פראית. יאללה חבר'ה, תרגעו קצת! או שאתם על גג העולם או שאתם קופצים מהגג?! בסוף אני שומעת את אדל שרה ביגון על איך שהיא מבעירה את הגשם, ותכלס אני מזדהה. אבל זאת רק מכיוון שהצתת משקעים היא אולי הדרך היחידה להימנע ממצור שלג בירושלים.

בכל מקרה... אנחנו צריכים יותר שירים פרוזאיים ברדיו. כאלה שחוגגים את חיי היומיום האפרוריים והמשעממים של המבוגרים הנורמטיבים. בטח יש הרבה שירה ופרוזה מעניינת ומורכבת בנושא הזה, אבל אני מחפשת משהו יותר קליט ועממי. גלגל"צי.
מכיוון שאמא שלי תמיד לימדה אותי שבמקום שאין פזמונאים היה אתה יוסי גיספאן, החלטתי לייסד את ז'אנר שירי הפופ הפרוזאיים. הנה אחת מיצירותי, שמדברת על סיטואציה שכולם, במיוחד המשעממים שבינינו, יוכלו להזדהות איתה.

נשארתי ערה / ב. בזול

נשארתי ערה מול האינטרנט
במקום לילך לישון
עושה את אותה הטעות הפטאלית
יום אחרי יום
איך אסביר לעמיתי במשרד
את השקיות בעיניים?
אומר שקראתי מאמר מרתק
בהיסטוריית ימי הביניים

אך הפוזה הזו היא שקר
את זה כל אחד יודע
קראתי מבזקים ברוטר
וקטלוגים של איקאה
עשר עובדות מדהימות על חיות
שבחיים לא היית מנחש
וותמונות מסך של השלמות אוטומטיות
מביכות בסמס

הפייסבוק מאיר את פני כעת
באור נגוהות כחלחל
בשעות האלה לא מעלים כלום
אפילו לא סלפי אומלל
הייתי צריכה כבר לסגור את הלפטופ
מה מחזיק אותי כאן?
היי יש פה לינק לפוסט מעולה
על איך לחסוך בזמן!
<קליק>

יצירות מאלפות בפינטרסט
של אלפא-אמהות על ספיד
לפני ואחרי בתמונות פוטושופ
לרענן שוב את הפיד

יש לי אלף דברים לעשות מחר
עבודה וסידורים
אז למה אני בוויינט
קוראת ת'טוקבקים?

מה יעצור את הטירוף הזה
ואותי יושיע?
מזל שהמטען בתיק
ונגמרה לי הבטריה.

--

אז מה, מתכון?
מה דעתכם על פודינג תפוזים מהיר כדי לחגוג את תפוזי החורף? עדיף לחגוג תפוזים מאשר חסימות כבישים ועצים נופלים. לוקח בערך 5 דקות להכין את הפודינג, והוא בריא יחסית לקינוח, אז אפשר להתפנק איתו כל החורף בלי רגשות אשם.

פודינג תפוזים קל

מאת: בישול בזול
עלות: כ-5 ש"ח
כמות: 3-4 מנות

מרכיבים
3 כפות קורנפלור
4 כפות סוכר (אם אתם רוצים מתיקות מעודנת השתמשו ב-3 כפות)
1 תפוז
כ-1 ו-1/2 כוסות חלב

הוראות הכנה
מורידים את הגרידה מהתפוז ושומרים בצד. סוחטים מהתפוז את המיץ, שמים בכוס מדידה, ומוסיפים חלב עד שמגיעים ל-2 כוסות נוזל סה"כ.
מערבבים בסיר קטן את הקורנפלור והסוכר. מוסיפים מעט מתערובת החלב והמיץ ומערבבים לקבלת משחה אחידה. ממשיכים כל פעם להוסיף קצת ולערבב עד שהכל מעורבב בסיר.
מבשלים את התערובת על אש בינונית תוך כדי ערבוב (אל תפסיקו לערבב, במיוחד לקראת הסוף) עד שהתערובת מסמיכה ומבעבעת.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את הגרידה ששמרנו, ומחלקים לקערות או כוסות הגשה.
מעבירים למקרר לצינון וייצוב, או אוכלים כשחם ומתחממים מבפנים.

קאפקייקס מטבעות שוקולד - קינוח לחנוכה למי שמאס בסופגניות

2014-12-13T21:59:00.000+03:00

נראה שכולם כבר קפצו על טרנד הסופגניה בטעמים, ואנחנו מזמן כבר לא מוגבלים לרולדין ודומיו. כיום תוכלו למצוא סופגניות בטעמי שוקולד בלגי עם קרם ויסקי וואסאבי, וברולה פיסטוק פונצ' בננה תחת כל עץ רענן. גם במכולת השכונתית בטח אפשר לקנות שישיית סופגניות מיני במלית קציפת חרוסת או עם גלייז למונגראס-כוסברה במחיר ששווה לכל כיס (של יצחק תשובה).
מה לא?
אולי אני צריכה לפתוח מאפיית סופגניות אקסטרים.

מתים על סופגניות מעצבים אבל שונאים את הקלוריות?
חדש! ביזול - סופגניות אקסטרים
נסו את טעמינו החדשים:

הבריאה - במילוי קרם מוקה-סלק-סרפד עם פירורי פריכיות אורז
שחור על שחור - סופגנייה מבצק שוקולד בניחוח עשבי תבלין ואספלט
סופגניית צה"ל - מטוגנת בשמן מכונות בכבישה קרה עם צ'ייסר של יין פטישים

ביזול - סופגניות אקסטרים
טעמים שירגשו אתכם כל הדרך למכון הגסטרו!

(שלום אני ביזול ויש לי חוש הומור מגעיל. למקרה שלא הבנתם עד עכשיו)

כעת, לפני שניגש לעניינינו הריני להזכירכם שאם אתם רוצים ליהנות מסופגניות בטעמים מפונפנים בלי למשכן כליה, אתם יכולים לקנות סופגניות ריקות זולות ולפנפן אותם בעצמכם עם שלל מילויים וציפויים קלים להכנה. ראו פוסט קודם שלי עם רעיונות בנושא.

ועכשיו לנושא שלשמו התכנסנו - קינוח לחנוכה שאיננו סופגניה.
אילו עוד סממנים יש לחג חוץ משמן ואוכל מטוגן? מטבעות שוקולד כמובן! אפשר לקשט איתם כל עוגה כדי להפוך אותה לחגיגית וחנוכה-ית יותר. אני הלכתי על קאפקייקס, כדי לשמור על הכיף שבקינוח האישי, ושוקולד, כי נו, מי לא אוהב שוקולד? מתכון הקאפקייקס עלה פה כבר בבלוג לפני אי אלו שנים, והוא המתכון האולטימטיבי בעיני לעוגת שוקולד בחושה. הציפוי מוסיף עוד קצת עושר וברק לקאפקייקס, אבל הוא לא חובה. אתם יכולים להשתמש באיזה ציפוי שאתם רוצים - קצפת, קרם חמאה, או להשמיט לגמרי. הקאפקייקס והציפוי פרווה ללא מרגרינה כמובן, אם עניין הפרווה חשוב לכם, ודאו שאתם משתמשים במטבעות שוקולד מריר ולא חלב...

קאפקייקס מטבעות שוקולד

מבוסס על: מתכון העוגה מפה, מתכון הציפוי מפה, שניהם עם קצת שינויים שלי
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: כ-26 קאפקייקס (פלוס מינוס. תלוי עד כמה אתם ממלאים את המנז'טים)

מרכיבים
לקאפקייקס:
2 כוסות קמח
2 כוסות סוכר
3/4 כוס קקאו
2 כפיות סודה לשתייה
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
1 כוס מים או מיץ (או חלב אם אתם מכינים חלבי)
1/2 כוס שמן
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
1 כוס קפה חם

לציפוי:
3 כפות קורנפלור
3 כפות קקאו
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס קפה מוכן, או מים, אם אתם לא חובבי קפה
50 גרם שוקולד מריר
מטבעות שוקולד כמספר הקאפקייקס (3 חבילות יספיקו עם ספיירים)

הוראות הכנה
מכינים את הקאפקייקס:
מערבבים בקערה את המרכיבים היבשים: קמח, סוכר, קקאו, סודה לשתייה, אבקת אפייה, מלח.
עושים שקע בתערובת היבשה, מוסיפים לתוכה את כל יתר המרכיבים, למעט הקפה, ומערבבים עד שהבלילה אחידה, ללא גושים.
מוסיפים את הקפה ומערבבים שוב עד שהבלילה מתאחדת.
מעבירים לתבנית שקעים עם מנז'טים, ממלאים כל מנז'ט עד 2/3 מגובהו בערך, ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, עד שהקאפקייקס מתייצבים,-20 דקות.

כשהקאפקייקס מוכנים מכינים את הציפוי:
מערבבים בסיר קטן את הקורנפלור, הקקאו והסוכר. מוסיפים בהדרגה את הקפה/מים, כל פעם מוסיפים קצת ומערבבים, עד שמתקבלת תערובת ללא גושים.
מדליקים את האש ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהתערובת מתעבה מעט ומתחילה לרתוח. נותנים לה לרתוח דקה ומכבים את האש.
מוסיפים לסיר את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס ונבלע בציפוי.

נותנים לציפוי להתקרר עד לטמפרטורת החדר ומצפים את הקאפקייקס:
מניחים בין חצי כף לכף של ציפוי במרכז כל קאפקייק ומורחים קצת כלפי חוץ כדי שהקאפקייקס יצופו באופן אחיד (הציפוי יהיה מעט נוזלי ודביק, זה בסדר). נועצים מטבע שוקולד בכל קאפקייק.

איך המנז'ט נשאר ככה יפה ונקי אחרי האפייה? סוד גלוי - אופי את הקאפקייק במנז'ט אחד (אני משתמשת בלבנים הפושטיים, מס' 4),
ואז אחרי האפייה מניחים כל קאפקייק בתוך עוד מנז'ט, חדש ומבריק.

מי דופק את העתיד שלך?

2014-12-02T22:57:00.000+03:00

(ספוילר: את/ה.)
כשאתם קונים לעצמכם רכב חדש ומרשים עם הלוואה בתנאים מעולים, מטבח משופץ בתשלומים עד סוף העשור, או סתם ארוחה במסעדת גורמה שמחריגה אתכם מהתקציב החודשי, אתם בטח חושבים שאתם מפנקים את עצמכם.
אבל מי שמתפנק הוא האני שאתם עכשיו.

מה עם האני שתהיו בעוד חודש? כשתשלמו ריבית על האוברדראפט שיצרתם בחודש שעבר ויהיה לכם פחות כסף להוצאות? מה עם האני שתהיו בעוד שנה? כשמה זה יישבר לכם לשלם על המטבח הכבר לא כל כך חדש אבל הסוף עוד לא באופק? ומה עם האני של עוד 5 שנים? זה שרוצה לעשות בר מצווה לבן, ואין לו כסף פנוי כי הוא עדיין משלם על אוטו בן 5?
מה הוא עז?

פינוק שעולה ביוקר עושה נעים לאני של עכשיו. אולי גם לאני של מחר, מחרתיים או עוד חודש. אבל תחשבו לכמה אני-ים עתידיים אתם עושים נאחס. לאני של עוד שנה, לאני של עוד שנה ויום, לאני של עוד שנה ויומיים... החוב נוכח הרבה הרבה מעבר להתפוגגות הנעים שבפינוק.

ברור שלעיתים יש הוצאות הכרחיות. לפעמים חייבים אוטו כדי להגיע לעבודה. לפעמים רוצים לחגוג או סתם לשבור שגרה. אבל בנקודות האלה כמעט תמיד יש מנעד של הוצאות אפשריות. אוטו חדש מהניילונים, או אוטו מיד2 + כמה עשרות אלפי שקלים שנשארים בחשבון הבנק. קונסטרוקציה ענקית שנדלייר מקושט בסחלבים במרכזי השולחנות בחתונה, או עיצוב הבסיס של האולם + כמה אלפי שקלים שנשארים ברשותכם. טיסה לחו"ל או קמפינג בכנרת + מימון שכר דירה בחודשיים הקרובים.
כשאתם בוחרים באופציות השניות אתם מעניקים לאני העתידי שלכם מתנה ענקית ומוחשית. "עזוב אחי, אתה לא צריך לשלם, זה עלי. שמרתי לך פה בצד סכום נחמד כשהחלטתי לוותר על ארוחת הטעימות בחודש שעבר".
לעומת זאת, כשאתם חורגים מהתקציב החודשי כי הילד ממש רוצה אייפון חדש, אתם בעצם אומרים לאני העתידי "יאללה קפוץ לי, לא אכפת לי שלא יהיה לך כסף לסופר, אני עכשיו מפנק את הילד שלי. אבל היי, לפחות תוכל ללוות ממנו את האייפון כדי לראות את המינוס באפליקציה החדשה של הבנק!"

אז בפעם הבאה שבא לכם להתפנק ביוקר, תחשבו פעמיים. אולי תעדיפו לפנק אתם האני העתידי שלכם בעוד כמה מרשרשים, במקום לפנק רק את האני הנוכחי ולבאס לכל האני-ים העתידיים שלכם את הצורה?

-----$$$-----$$$-----$$$-----$$$-----$$$-----$$$-----$$$-----

והנה פינוק נחמד שישאיר את האני של מחר עם עודף. המוקפץ הזה מעולה לארוחת ערב משפחתית של יום חול (וריאציה על הביצה + פחמימה + סלט), והוא גם עובד יופי כתוספת-שהיא-עיקרית לצמחונים בארוחה בשרית, או לרגישים לחלב בארוחה חלבית.
אם במקרה יש לכם ג'ינג'ר טרי הוסיפו גם אותו יחד עם השום, באותו הכמות. אפשר לתבל גם עם כפית של שמן שומשום כשמוסיפים את הסויה. התוספות הללו יהפכו את טעם המוקפץ לאסייתי יותר, אבל הוא טעים מאוד גם בלי, לכן לא כתבתי אותם ברשימת הרכיבים, שלא תרגישו מחוייבים.
שימו לב, מהמתכון הזה יוצאת כמות די גדולה. אם אתם מתכננים ארוחה זוגית אינטימית הכינו חצי מתכון (וגם כך תיוותרו עם שאריות למחר).

ירקות מוקפצים עם נודלס

מאת: בישול בזול

עלות: כ-18 ש"ח

כמות: כ-8 מנות, יותר אם אתם מגישים כתוספת ולא כעיקרית

מרכיבים

400 גרם נודלס/איטריות למוקפץ (רוב החבילות הן של 400 גרם. אם אתם קונים חבילה בגודל אחר אפשר לשערך. הכמות המדוייקת לא קריטית.)

3 כפות שמן

1 בצל פרוס דק

3 גזרים חתוכים למקלות

2 ענפי סלרי קצוצים

3 פלפלים פרוסים (עדיף בכמה צבעים)

(כל ירק אחר שיש במקרר - קישוא או שניים, כמה עלי כרוב פרוסים, פטריות חתוכות, חופן עלי תרד, נבטים וכו')

2 שיני שום קצוצות

כ-3 כפות רוטב סויה, או לפי הטעם

2 ביצים

הוראות הכנה

מבשלים את האיטריות על פי ההוראות על האריזה (רק לבשל במים, בלי התיבולים המוצעים) ושומרים בצד.

מחממים בסיר גדול את השמן, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להתרכך - כ-4 דקות. מוסיפים את הגזר והסלרי, בוחשים, ומטגנים עד שהם מתחילים להתרכך, עוד כ-4 דקות. מוסיפים את השום, הפלפלים, וכל ירק אחר שמצאתם במקרר, בוחשים ומטגנים עד שהפלפלים מבושלים, אבל עדיין מעט פריכים.

מוסיפים את האיטריות, הסויה והביצים, ומבשלים תוך כדי בחישה עוד 3-4 דקות עד שהביצים מבושלות והכל חם ומעורבב.

התמונה של אחותי המוכשרת. נראה לכם שפתאום למדי לצלם כל כך טוב?!

שניצל דג עם קוקו וסרפן

2014-11-15T23:06:00.001+03:00

שפם ובלורית, קוקו וסרפן
המחשה

פעם היה פה יותר טוב.

היה לנו מעט אבל היינו שמחים בחלקנו.

לא היינו צריכים את כל האייפון שמייפון הזה שיש לצעירים היום.

היו לנו ערכים! היו לנו אידיאלים! שפם ובלורית, קוקו וסרפן!

(אני היחידה ששרה לעצמי טוטו וסרפן בטעות?)

טוב נו זה שקר. נולדתי בשנות השמונים, לתוך קולקטיב שהתפרק לטובת האינדבידואל, בעולם של ניכור, מוזיקת סינטיסייזר, וכריות בכתפיים.

אבל מה שכן, אני זוכרת שרק לפני 4-5 שנים חזה העוף היה זול יותר. 20 ש"ח לקילו היה מחיר סטנדרטי, ובמבצע היה אפשר לקנות אותו ב-15 לקילו ואף פחות. כיום 20 לקילו הוא מבצע מטורף, ו-15 לקילו זה המחיר שמוכרים בו לעיתים כנפיים, פי 2 ויותר ממחירם לפני 5 שנים. חישובי העלות על המתכונים המוקדמים יותר שלי כבר לא רלוונטים בגלל עליות המחירים.

למה אני מתלוננת לכם על דברים שאתם כבר יודעים?

לאחרונה הייתי בסופר וקלטתי שדגים קפואים הם אחד מהמוצרים היחידים שמחירם לא נסק בשנים האחרונות. על חבילת הסול הקפוא שקניתי היה כתוב שהמחיר 20 לקילו, וכשהגעתי לקופה הסתבר שהמחיר הוא 15 לקילו במבצע. או מיי גאד זה כל כך 2009! גם כשלוקחים בחשבון את המים המוספים, שהם בדרך כלל כ-20%, אם קונים ב-15 לקילו, עדיין מדובר בעלות נטו של פחות מ-20 לקילו, וזה לפילטים. אם אתם קונים חזה עוף ב-20 לקילו אתם צריכים עדיין לחתוך אותו בעצמכם למוקפץ ולשניצלים.

מסקנה: דגים הם אופציה די משתלמת לצריכת חלבון מן החי כעת.

בטח כבר סיפרתי לכם שאני לא מומחית לדגים. תעיד על כך העובדה שאני קונה אותם קפואים בסופר, ולא טריים בשוק. אם אתם חובבי דגים אניני טעם, כנראה שכבר הבנתם שעדיף לדלג על הפוסט הזה. זה בסדר, לא אעלב.

נכון שבא לכם שברגע זה תופיע אצלכם ערימה זהובה
של שניצלים טריים על השיש?

ובכן חובבי הדגים הבינוניים והסבירים שנשארו, מה מכינים מדג סול?

אני הכי אוהבת להכין שניצלים. איכשהו זה בא לי הרבה יותר בקלות משניצל עוף. הפילטים שקונים אחידים יחסית בעובי, אז לא נתקעים עם שניצל ששרוף בקצה אחד ונא בקצה שני. הם מתבשלים מהר ויוצאים רכים ועסיסיים, גם כשמכינים אותם על מחבת טפלון, עם מעט שמן. כן כן, שמעתם נכון. אין פה לא טיגון עמוק, ולא חצי עמוק.

ותכלס, אין כמו ערימת שניצלים טריים וריחניים להרגשה של בית.

הכמויות של הציפוי במתכון משוערים. כל פעם יוצא לי קצת שונה. לפעמים נדבק יותר ציפוי, לפעמים פחות. סליחות לכם שלא הצלחתי להיות מדוייקת יותר.

שניצל סול

מאת: מתכון מוכר, הגרסה שלי

עלות: כ-32 ש"ח

כמות: כ-10 שניצלים

מרכיבים

1 חבילה של פילה סול (פוטית) קפוא (כ-1.5 ק"ג, סביבות 10 פילטים)

מעט מלח

קמח (בערך כוס, אולי קצת יותר)

3 ביצים גדולות

פירורי לחם (השתמשתי ב-2/3 של חבילה קטנה)

כמה כפות שמן לטיגון

הוראות הכנה

מניחים את הפילטים הקפואים במסננת ונותנים להם להפשיר לגמרי וליתרת המים להסתנן, זה יקח כמה שעות. מפזרים מעט מלח מעל הפילטים. מסדרים 3 צלחות רחבות, אחת עם קמח, אחת עם ביצים (מקשקשים אותם שיהיו אחידים), ואחת עם פירורי לחם. מצפים כל פילה בקמח, אז בביצים, ואז בפירורי לחם. מחממים מעט שמן (אני משתמשת בכ-2 כפות, שיהיה קצת טעם מטוגן אבל לא ספוג שמן) במחבת טפלון על חום בינוני ומטגנים את השניצלים, כ-5 דקות מצד אחד, ואז 3-4 דקות מהצד השני.

אייב גוט א פילינג (ווהו!) דט טונייטס גונה בי א שניצל