ביסטייל - אוכלים ונהנים

מקדמים עסקים קטנים: הגראג' של צורית ומוח של כרובית

2012-02-22T07:26:00.003+02:00

בהמשך לפוסט הקודם שלי לקמפיין שלי לקידום עסקים קטנים, אני ממשיך את הקו. הפעם אין מדובר בעסק בתחוםהמזון אבל בהחלט עסק שראוי להתקיים.

בשבוע שעבר היתה לי הפתעה.
שיטוט בפייסבוק הביא אותי למישהי שמוכרת כמו שמוכרים בחו"ל: גראג'-סייל.
ביונייטד-סטייק-אוף-אמריקה הדבר די נפוץ. כשרוצים למכור משהו, לחסל מלאי או סתם להעיף שמאטעס לא שימושיים, פורסים שמיכה גדולה או שולחן גדול בחצר הבית ומניחים עליו את שלל הפריטים שרוצים למכור.
מי שרוצה, עובר וקונה.

לגמרי במקרה, הזדמנתי לפגישה עסקית בכפר ויתקין. צ'אט קצקצר לצורית שאני בסביבה ועוד שיחת טלפון וצורית מחכה לי בחצר כשהיא מכוונת אותי הישר לחצר הבית.

בית קטן בערבה בכפר ויתקין - צולם עם הגלקסי שלי

בחצר ביתה עומד צריף קטנטן לתפארת, גרסה מוקטנת של בית קטן בערבה בו מאוחסנים מאות אם לא אלפים של פריטים מכל הסוגים. סירים, צלחות, כלי בית, מוצרי חשמל משומשים, שלטים, תמונות וכל הבא ליד. מיני שוק הפשפשים והכל במחירים השווים לכל כיס.
צורית קיבלה אותי בחיוך רחב (אפילו יותר רחב מחיוך של דיילת אלעל) ועם לב פתוח. היא ערכה לי סיור מקוצר במחסן שלה ובכל רגע חשבתי שאני הולך להעמיס חצי ממה שהיא מציעה. (שמתי עין על המאוורר העתיק, על הטלפון מעץ ועל הבקבוק של הסודה)
לכל פריט יש מחיר. היא זוכרת כל אחד ואת מחירו בעל פה במהירות ובלי מיצמוץ.
אני, שבכלל הגעתי לרכוש כרזה ישנה של סוכריות מנטה, יצאתי משם עם קופסת נס קפה ישנה ומסטינג מקורי של MG שעיני צדה תוך כשהיא סוקרת בפני את שלל האוצרות שלה.

המסטינג החדש שלי

שנים שאני מפנטז על מסטינג. זה מחזיר אותי ל25 שנה או יותר אחורנית כשאכלתי עם חברי לטירונות ארוחות מתובלות בחול מדברי במסגרת סדרת שטח.
אחר כך, בכל פעם כשפתחתי את קיטבג החירום שלי במילואים והוא הציץ אלי מתחתית הקיטבג, חייכתי להנאתי שבהחלט יהיה מעניין לנסות לבשל פעם עם מסטינג.
שיטוטים בשוק הפשפשים לא הביאו לי את המסטינג שאני מחפש. גם המסטינג שמצאתי אצל צורית לא היה אותו אחד אבל היה בו משהו מעניין. מוטבע עליו המותג של מכוניות היוקרה MG.
אז מאיפה הגיע אלינו המסטינג הזה?
המסטינג, MESS TIN באנגלית, כלי אוכל בתרגום חופשי, הוא כלי אוכל המשמש חיילים בשטח.
הכלי עשוי מאלומניום גס לא מעובד, בדרך כלל הוא מלבני כשהוא מורכב משני חלקים כשאחד סוגר על השני.
המסטינג יכול לשמש ככלי לבישול בתנור או תחת אש על איכה או מדורה וגודלו הוא כגודל מנה אישית.
כשהיינו טירונים היינו נוהגים לעמוד בשורה כשהמסטינג שלוף ביד אחת והסכום המצ'וקמק ביד השניה. הרספ היה עובר ובודק שהמסטינג נקי והיה מאשר לקבל את מנת ארוחת הצהריים העלובה. אחר כך כדי לנקות בתנאי השטח, היינו משפשפים אותו עם מים וחול עד שאפשר היה להסתרק על המסטינג המבריק ומכאן הביטוי הנפוץ שזר לא יבינו "אכלנו מאותו המסטינג".

אוכלים מאותו המסטינג

אז בנתיים אני חוגג לי על המסטינג החדש שלי ואני בטוח שעוד אגיע לבקר את הגראג' של צורית. מי יודע איזה הפתעה אמצא לי בפעם הבאה.
בשבילי זאת היתה הנאה, בשביל צורית, זאת פרנסתה.
הבית של צורית - כל הפרטים כאן

כרובית אפויה עם חרדל ומיונז
לכרובית היא ירק די מוזר. יש לה צורה של מוח ואפשר להשיג אותה לאחרונה בהרבה תצורות: כרובית סגולה, כרובית כתומה, ירוקה והלבנה המוכרת.
אפשר לאכול אותה מבושלת, אפויה וגם טריה ישר מהירקן.
מסעדות חדשות וטרנדיות מגישות את הכרובית כשהיא אפויה בתוך נייר או בתוך עציץ אבל תמיד זו תהיה אותה הכרובית.

כרובית אפויה עם חרדל ומיונז

כרובית אפויה עם חרדל ומיונז.
אין פה גרויסע גליק. בסך הכל כרובית בתנור.
1 כרובית
2 כפות חרדל
2 כפות מיונז אמיתי בייתי
כף רוטב דגים
2 כפות פירורי לחם

הכנה:
מנקים את הכרובית מעלים ומניחים אותה בתבנית אפיה. מערבבים את הממרחים עד לקבלת צבע אחיד. מורחים עם מברשת על גבי כל הכרובית ומפזרים מעל את פירורי הלחם.
אופים בתנור בחום 180 מעלות למשך כ-20 דקות.

גרסה אחרת: מבשלים את הכרובית בסיר עם מים שהוסיפו לו כף מלח גס. ממשיכים את התהליך כמו במתכון שלמעלה.

כרובית רב מוח

חרם צרכנים, קריאה לעסקים קטנים וארוחת בוקר קלילה

2012-02-20T00:39:00.000+02:00

אתמול נפל דבר.
מחאה יכולה להיות לא רק בהפגנות ברחובות או בהמוניות פיזית. היא יכולה להיות שקטה והכי כואבת שיש. כזו שיש לה השלכות ישירות ותוצאות מיידיות.
בחודשי הקיץ המהבילים (בימים של גשמי ברכה ושלגים כמעט ושכחנו שיש כאלה), תנועת המחאה פשטה ברחבי הארץ.
אני חייב להודות שבהתחלה סברתי שאין לה סיכוי. אחר כך היא התעצמה ואף היה נדמה כי היא מאבדת שליטה. אותה ועדת טרכטנברג ושות' לא ממש הביאה תוצאות, הממשלה לא סיפקה את מלוא הסחורה ולצידם ראשי המחאה שלא היו סגורים על עצמם מה בדיוק הם רוצים להשיג מכיוון שלא מעט מושכים בחוטים ניסו להשפיע כל אחד מכיוונו.
לצד אותה מחאה, היתה מחאת הקוטג' שבעקבותיה פוטרה זהבית כהן - יו"ר תנובה ותנובה באיחור מה הורידה את המחירים בצורת מבצעים. מספר רשתות שיווק הבינו שהציבור לא פרייר וטוב שכך. מחירים ירדו, מעט מידי אולם הם עלו עם בואם של ענני החורף. בסופו של יום, גם הטייקונים צריכים להביא דיבידנדים הביתה ומה הם אשמים שלדפני ליף או איציק אלרוב אין כסף לקנות קוטג' ב9 ש"ח??

פתאום, לנו הצרכנים יש כוח. אנו מסוגלים.

אתמול היה פרק ב' כשהיעד הוא שטראוס-עלית.
יואב, בחור ישראלי שגר בניו-ג'רסי העלה תמונות של מוצרי עלית והמחירים שלהם שם ובהשוואה למחירים בארץ.

פסק זמן ב2.50 ש"ח, טוויסט ב1.50 ש"ח וטעמי ב2.20 ש"ח. גם אני רוצה!!!

עוד לא זרחה השמש וכבר כל הרשת התמלאה בדוגמאות מרחבי העולם כיצד פה בארץ אנו משלמים יותר בהשוואה לאותם מוצרים ברחבי העולם.
גם הפעם הציבור לא היה פרייר. תוך מספר שעות מניית שטראוס צנחה ב-3.5% בדיוק והם איבדו כ-170 מיליון ש"ח ביום אחד. אכן מכה קשה לאלה שלא יודעים להאזין לרחשי הציבור ומסתובבים להם כאילו אין מחר.

כדי לתת יד במחאה, אני קורא לכל עמיתי הבלוגרים ומובילי דעת קהל, לפתוח את דלתם לעסקים קטנים ומפעלי מזון פרטיים, כאלה שנלחמים את מלחמת ההישרדות אמיתית של היומיום. לתת להם במה מעל דפי הרשת ולאפשר להם להציג באמצעותנו את תוצרתם.
ביחד ניתן להם במה של חשיפה אמיתית שלא תעלה להם מאומה כדי שהתחרות תהיה שווה ככל האפשר. כך נוכל לתקן במעט את העיוות שנגרם וכך נתרום לשוויון הוגן כדי שלכל אחד מקוראינו תהיה אפשרות הבחירה ולבחור באמת את המוצר שהוא רוצה

בתור התחלה אני דווקא מגייס את אחת מרשתות השווק הגדולות: השופרסל.
השבוע קיבלתי מספר סלטים מוכנים מבית המותג הפרטי של השופרסל.

סלטי מונטה-קרלו

האמת שמדובר בדילמה. מצד אחד מדובר ברשת גדולה ודורסנית שיש לה לא מעט "זכויות" בתוצאות מחאת הקיץ.
מצד שני, המותג הפרטי שלהם הוא צינור חמצן ליצרנים קטנים ובינוניים מכיוון שהם מתחרים ביצרנים הגדולים.
בטרם אספתי את המוצרים מהמדף בחנות, עיינתי מי הוא היצרן. אם זה שטראוס ודומיו, לא אקח.
להפתעתי ולשמחתי היצרן היה סלטי מונטה-קרלו שאני כבר מכיר מהמינימרקט השכונתי שלנו. מדובר ביצרן סלטים איכותיים בעלי טעמים מאוד דומים לטעם הביתי המוכר.

ארוחת בוקר, מישהו בא?

לקחתי בשמחה את הסלטים, ממדף הלחמים לקחתי בגט טרי ומיהרתי הביתה לטעום. סלטי "מונטה-קרלו" לא מאכזבים. טעמים עשיר. החומרים המשמרים לא מורגשים כמעט והם ללא ספק מוצר שימשיך להיכנס אלינו הביתה.המחיר: 14-17 שח ל300 גרם. לא זול אבל שווה כל אגורה בפרט שהנה ישנה עוד הזדמנות לעזור לעסקים קטנים.

הסלטים שטעמתי:
סלט חצילים קלויים במיונז - חצילים קלויים בטעם אמיתי בלי שטיקים. טעם עשיר וטעים
סלט קישואים בטעם כבד - אכן מאז אותה המצאה הזויה, מדובר בסלט שלא נראה כל כך טוב. הסלט דליל מידי, לא יציב. הכי פחות טוב בסדרה.
סלט חצילים בסגנון מרוקאי - פרוסות גדולות ויפות של חצילים בטעם של אמא מרוקאית אמיתית.
מומלץ בחום.

ולסיכום: אם אתם מכירים יצרן מזון, מפעל, חברה לשיווק או כל דבר בתחום המזון שאינו שייך לטייקונים או למפלצות המזון הידועות, אני פותח בפניהם את שירותי הטובים ומאפשר להם לקבל חשיפה פה אצלי בבלוג ומעל דפי הפייסבוק ללא תשלום וללא כל עלות. אין עיזים ואין אותיות קטנות. מי שבא ברוך הבא.

חברי הבלוגרים: הצטרפו גם אתם וביחד ניתן יד למהפכת הצרכנים.

נאמנות - לא מילה גסה ודג עם תרד, חומוס בשמנת

2012-02-12T23:15:00.000+02:00

נסעתי לי להנאתי אחרי פגישה ארוכה לעייפה ונגמרו לי כל הדיסקים והMP3.
פתחתי גלי צהל, מבזק, תשדירים ותוכניתו של שמעון פרנס.
לפעמים הוא קצת טרחן ולפעמים קולע בול. כנראה זה תלוי במינון הפנטה הכתומה (תתפלאו עד כמה זה משפיע על ג'ינג'ים. אומרים שזה מחזק את השורשים). אז אחרי כמה שירים באה הפינה הראשונה, מישהו בשם "שוקה דינור" בפינה בשם "זיקוקי דינור". בדרך כלל זה הזמן בדומה לפרסומות בערוצים המסחריים שאני מזפזפ לערוץ אחר אבל מסיבה לא ברורה ננעלתי על הפינה והסתקרנתי לשמוע.
לשוקה הזה יש פינה על סיפורים של מוסר השכל ועוד פרפראות. בפינתו (שהיתה מוקלטת מחנוכה) הוא סיפר את הסיפור על הכלב האצ'יקו.
את הסרט ראיתי באחת מטיסותי לפני כמה שנים ולא זכור לי שהתחברתי אליו.
הפעם, אחרי ששמעתי את הסיפור מחדש, רצתי וצפיתי בסרט שוב.
במילה אחת, מומלץ.

הסרט מספר על סיפור יפני אמיתי בו כלב נטוש שהלך לאיבוד ונמצא בידי מרצה שאוסף אותו לביתו. מבלי להרוס את העלילה, בין הכלב לפרופסור מתפתח קשר עמוק ומרתק. מידי יום כשהפרופסור היה הולך לתחנת הרכבת לעבודתו, היה האצ'יקו מלווה את בעליו לתחנה ובסוף היום היה חוזר וממתין לו בשובו .
יום אחד לקה הפרופסור במהלך הרצאה בשבץ ומת. אלא שהאצ'יקו לא מוותר והוא ממתין לבעליו שישוב מיום עבודתו.
המשפחה, ללא יקירה שאבד, נודדת ועוברת לגור בעיר אחרת והאצ'יקו בשלו. הוא בורח מביתו החדש ובמהלך עשרת השנים הבאות הוא ממשיך ופוקד את תחנת הרכבת כשהוא ממתין לבעליו.
לימים מת האצ'יקו אולם רוחו עדיין מרחפת במקום וכאות לנאמנות והוקרה לנאמנותו של כלב, הכריזה העיריה וקראה את הכיכר על שמו של האצ'יקו. פסל בדמותו עדיין ניצב בכניסה לתחנה והאצ'יקו פוחלץ והוא ניצב כיום במוזיאון המדע הלאומי של יפן.
עוד מקורות:
ויקיפדיה על האצ'יקו האמיתי
ויקיפדיה על הסרט האצ'יקו

ועכשיו משהו לאכול:

דג סלמון עם תרד וחומוס בשמנת
את המתכון הכנתי בעקבות מארז של שמנת שקיבלתי לבדיקה וחבילה של עלי תרד שטופים ופריכים.
מחשבה מהירה הניבה מתכון של אוסף דברים שהתחברו להם מעצמם והנה התוצאה
היתרון בעלי התרד הוא בעיקר שאין הוא תופס מקום. יש לו נוכחות משל עצמו. ה"קשישים" שביננו זוכרים את פופאי מנפץ פחיות של תרד כשאוליב אשתו נקלעת לצרה. אחד המקומות הבודדים שנמצא היום תרד יהיה בבורקסים אמיתיים אבל נראה לי שזהו. ילדינו לא הורגלו לאכול את הירק המוזר הזה.

מצרכים:
עלי תרד שטופים
כוס חומוס מבושלים
מיכל שמנת לבישול
דג סלמון טרי
2 שיני שום קצוצות
כוס יין לבן

הכנה:
בסיר קטן מבשלים את התרד עם חמאה והשום עד שהתרד כמעט נעלם (אפשר למלא את הסיר כולו בעלים. התרד מצטמק)
מוסיפים את החומוס ואחר כך את השמנת.
צורבים את הדג במחבת פסים משומנת בשמן זית לצריבה קלה. אחרי שהשמנת רותחת קלות, מוסיפים את היין ומתבלים עם מלח ופלפל שחור. מצמצמים קצת ואז יוצקים את השמנת עם התרד והחומוס על הדג.
מכניסים לתנור לחום גבוה לצריבה קלה ומגישים

פוסט יומולדת - טעם הילדות

2012-02-07T00:04:00.001+02:00

לרגל יום הולדתי שחל היום הלכתי לזיכרון הטעם הכי רחוק שיש לי והתברר שהצלחתי לזכור לאחור שני טעמים. שניהם מקצוות שונים לחלוטין.

הראשון היה עוגיות חמאה בצורות שונות כמו שמש וירח והן באו בקופסאות פח עגולות (ואחר כך הסבתות היו שומרות שם כסף קטן או כפתורים) היה עליהם ציפוי של סוכר שהומס בצבעי פסטל. את העוגיות האלה אכלתי לראשונה בגיל 4 ומשהו כשהיינו בלונדון וגרנו בביתה של דודה זלדה קומה מעל לחנות הירקות שבספיטלפילד מרקט. חזרתי למקום לראשונה אחרי יותר מ35 שנה. הריח של השוק היה אותו הריח אם כי השוק כבר שינה גוון והוא ססגוני וטרנדי אבל את העוגיות האלה לא מצאתי אולם המדרכה שמול לכנסיה, עליה ישבתי כשכרסמתי את העוגיות עדיין עומדת בגאון.

בפעם האחרונה שהייתי בבורו מרקט, ראיתי באחת החנויות שליד את המג'יק קייקס שהיו דומות לאלו שאני זוכר. קניתי שתיים (WOW איזה מחירים) אבל הטעם לא היה דומה לזכרון שנשאר לי מלפני 40 שנה.

הטעם השני הוא פלאפל. כשהיינו באים לבקר את אברם הדוד שלי שהיה גר בשכירות בדירונת קטנה בשכונת תל גיבורים בבני ברק, מרוב שהיה לי משעמם, הורי היו קונים לי פלאפל בעגלה הצהובה של נעים.

טחינה, הרבה טחינה...

העגלה של נעים נמצאת מול בית הספר השכונתי. הוא היה מגיע מידי יום, עומד שם ומכין על פתיליה כדורי פלאפל חמים ופריכים. הוא היה מכין כרוב כבוש בעצמו וסלט שהיה רק מעגבניות. (אצלו למדתי לאכול עגבניה). את הכל הוא היה מכניס לפיתה ובסוף היתה לה מנה לתפארת עליה הייתי מטפטף טחינה נוזלית שהיתה מכתימה כל חלקה טובה.

במשך שנים כדי לפנק את עצמי באוכל רחוב עם יחס טוב, הייתי עובר אצל נעים. אם בילדותי הוא היה נראה לי כדמות בעלת חשיבות, לפתע הוא היה צנום קצת, עם שפם עיראקי דק, כובע לבן וקטנטן של טבחים לראשו. תמיד היה לובש חלוק לבן קצר עם כיסים (כמו ספרי הגברים של פעם) והיה מכין על המקום פלאפל באותו סגנון קבוע. נהגי מוניות, שוטרים, פקחים, תלמידים ושומרי סוד היו עוצרים אצלו לארוחת טרום-צהריים קלה. הכדורים הפריכים היו מזנקים ישר לתוך הפיתה כשעוד אפשר לשמוע את התסססס של בעבוע השמן מהטיגון.

כשנעים התעייף לעמוד על הרגליים מזקנה, בא בנו משה להחליפו וגם הוא למד את מלאכת הקודש החשובה.

כבר כמה שנים שלא עברתי שם והנה בדיוק השבוע עלו בי הגעגועים לטעמים האלה.

הביס האחרון, איזה דיכאון

בדרכי לפגישה, עברתי דרך רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק. נזכרתי בעגלה של נעים ומיד פניתי ימינה לכיוון מקומה הקבוע.

נעים כבר לא שם. במקומו יש את ששון, בנו של משה, נכדו של נעים. נעים נפטר לפני 8 שנים אבל הוא הותיר אחריו מאות של לקוחות שעדיין טועמים מידי יום את אותם הכדורים שנעים הכין, בדיוק אותו הטעם.

אותם מכונאים בעלי הידיים המטונפות משמן מנועים, אותם התלמידים מחוצ'קנים עם סימני העתקות על ידיהם, אותם שוטרים ואותם פקחים.

העגלה קצת התרחבה. הסלט של פעם נהיה יותר ססגוני, יש כרוב סגול וגם קצת עלים שמוסיפים טעמים פה ושם.

ששון מציע גם חמוצים שהוא מכין בעצמו ובצד יש קערונת קטנה עם לפת. בדיוק כמו לפני מלא שנים, יש טרופיות לתלמידי בית הספר ש"רושמים" אצלו בהקפה ("ששון, תרשום לי" וששון רושם).

יום אחד חיפשתי סיקורים על אוכל רחוב. מצאתי מאמרים ופוסטים בלי סוף. מצאתי אף נהג מונית אחד שיש לו טור בו הוא כותב על פינות אוכל קטנות שהן אפשר לאכול בפחות מ-20 שח. מין פינות סודיות כאלה שעוברות מפה לאוזן. בטוח שיום אחד אקדיש לזה סדרה בפני עצמה ויש לי כבר אינסוף רעיונות למקומות כאלה שנתקלתי בהן.

דוכנים שעמדו בקרן רחוב התמסדו וגדלו לחנויות יפות ומעוצבות וכל מי שמצליחים לו הכדורים, ממציא לעצמו שמות חיבה הקשורים למעשה קסמים או תארי מלוכה. אבל כמו זה של נעים, שטעמו זכור לי מגיל 5 או 6 עוד לא מצאתי. איזה כיף היה לחזור אחורה אולי 40 שנה.

שיהיה לי יומולדת שמח

לתפארת מדינת ישראל :-)

יומולדת - הקדמה

2012-02-05T14:08:00.001+02:00

התלבטתי לא מעט מה להכין ליומולדת שלי שחל לו השבוע אבל כנראה ממרומי גילי הקשיש או האלצהיימר שהחל להשפיע נגמרו לי הרעיונות. קורה, לא?
לצערי, מהשבוע שעבר החיידקים של החורף החלו להטיל בי את אותותיהם ונפלתי למיטה מיום חמישי למספר ימים. (ממליץ לכם להיזהר כשאני עושה אפצ'י תוך כדי כתיבה)
אז חילקתי את השבוע. היום זה יהיה סתם קצפת, במקום עוגת יומולדת ובהמשך השבוע אחזור לטעמים שזכורים לי מילדותי. שווה לחכות? שווה.

את הקצפת הזאת הכנתי ביום שישי האחרון כשהכנתי קינוח לארוחה.
לשם שינוי, הארחוה המדוברת לא היתה בשרית. שומרי הכשרות כמעט ולא מכירים את השמנות וקצפות אמיתיות. באמת שאנחנו מחמיצים משהו שם בכל הסיפור הזה ובהזדמנות הראשונה שיהיה לי קו ישיר להקדוש-ברוך-הוא אעשה איתו בירור נוקב אודות העניין הלא ברור הזה של ההשלכות על "לא תבשל גדי בחלב אימו" לצד כמה עניינים על גיוס משתמטים ופרזיטים לצה"ל ועוד כמה נושאים לא סגורים כדי להבין "למה התכוון המשורר"

אז נחזור לרומו של עולם, לקצפת.

אם להיות גלוי ככל האפשר, מוצרי תנובה, אם לומר את האמת, מאז המחאה נכנסים אלינו פחות הביתה. (נו, אתם יודעים, עליות המחירים, הקוטג' ועוד) אבל כשיש מוצר שאין לו מתחרה, אין הרבה אפשרויות. אז החלטנו שעל יחודיות אנחנו מוכנים לשלם אם כי לא נעשה זאת בחיבה.
קיבלתי סט מוצרים חדש במשפחת השמנות "השף הלבן" של תנובה. אז מה כבר יכול להיות חדש שם בשמנת?
אני חייב לציין שלמרות שאין פה את המצאת המאה, מדובר ברעיון חיובי וקל שאין בשלן שלא יגיד מילה טובה:
הפקק.

בכל פעם שקניתי שמנת, צריך את הסכין המיוחדת או מספריים כדי לפתוח את האריזה, שלא לדבר על כך שאם נשאר לי שמנת בקופסא, אני לא יכול לסגור אותה הרמטית ולהחזירה למקרר.
דבר נוסף, תמיד, תמיד אבל תמיד אני שוכח לנער את השמנת טרם השימוש. ולנער את הקופסא כשהיא פתוחה בקצה, זה לא תענוג גדול.
אז הנה לכם יופי של רעיון למוצר שבהחלט עונה על הציפיות שלו.

מתכון לקצפת לא אתן לכם, הרשו לי להתפנק על היומולדת שלי שחל השבוע ובנתיים תתענגו על הטעמים של קצפת אמיתית עם סירופ מייפל.
כמו שצריך

להתראות

ובמקום הראשון - צ'מפיונס

2012-02-01T23:22:00.001+02:00

כששמוליק קראוס כתב "איך שגלגל מסתובב לו" הוא בטח לא שיער כמה ישתמשו בשיר לדימויים שונים על דבר והיפוכו.

היום, הגלגל הסתובב וגם נעשה אחד התיקונים היותר מוצדקים שאירעו לי מיום הקמת הבלוג.

אם לא מזמן כתבתי על אחד המקומות בהם ביקרתי כ-"הארוחה הגרועה בחיי", אין ספק שהיום היה בדיוק ההיפך וזכיתי לאכול באחת הארוחות הטובות והמהנות ביותר מהקמת הבלוג.

אחד הדברים שאני אוהב בשף שלום גניש הוא שהוא צנוע ועניו, נטול כל פוזה האופיינית לשפים מצליחים שנוטים לשכוח את מקומם ובמקום לקדוח מנות טובות ואיכותיות, הם כל היום עסוקים בלנסות להיות שף-מגה-סלב. (ולצערי לא חסרות דוגמאות, החל מאותה מסעדה איומה שביקרתי בה בחיפה ועד לשפים שהמציאו שוקולד השחר על שורה של פיתה)

המטבח שלו פצפון, יותר קטן מהמטבח שלכם בבית ומשם הוא מוציא מנות איכותיות ברמות שכל מסעדה שמחזיקה מעצמה יכולה להתהדר בה.

צוות המסעדה מאוד מצומצם ונקודתי (שף, סו שף, ברמן, מנהלת שרות ומלצריות לפי הצורך) והוא מתקתק ביעילות את ההגשה והטיפול בלקוחות (באותו יום במסעדה היתה בתפוסה של יותר מ-50% וחגגו בה יומולדת וגם מספר פגישות עסקיות)

הצוות המנצח של צ'מפיונס

זו אינה הפעם הראשונה שאני מבקר בצ'מפיונס שבכפר המכביה ובכל פעם אני מופתע מחדש ולטובה. המנות עדכניות, איכותיות, נעשות במחשבה ובאהבה והכי חשוב, ההתמקדות היא במטבח ולא במיצגי שוא, בלי זיקוקים מטופשים, בלי כל מיני חרבות ושיפודים מעופפים. המלצרים לא רוקדים ולא שרים. הם עסוקים בעבודתם האמיתית.

הפעם הוזמנתי לטעום מתפריט החורף של המסעדה שהוכן עם "נגיעות חורפיות".

חלק מהמנות זכורות לי מהקיץ, ככל הנראה המוצלחות יותר וחלקן בהחלט חדשות, מנחמות ומחממות כיאה לחורף חורפי במיוחד.

מכיוון ששפר מזלי וטעמתי כמעט מכל המנות וקצרה היריעה, אציין מספר מנות משובחות ששמתי עליהם עין לביקורי הבא:

פטה כבד

אויך זה היה טוב.

סלחו לי על ההשוואה, אבל הפעם אני לא יכול להתאפק.

באותה ארוחה גרועה ונוראית שהיתה הנפילה של חיי, הגישו גם פטה כבד. שתי המסעדות כשרות ובשתיהן אין שימוש בחומרים חלביים. איזה הבדל. שם היה כבד מר ומיותר ופה הכבד היה טעים ובעל מרקם כל כך נעים שלא התביישתי להשתלט עליו ולא לתת לאחרים לטעום.

את הכבד מגישים בגרסה הקלאסית, עם ריבת בצל, מנת פתיחה מצוינת לשניים.

יקיטורי פרגית על מצע סלט פיצוחים 32 ש"ח

מנה מצויינת שכיכבה גם בקיץ האחרון. שלום לא יודע שגנבתי לו את הרעיון הביתה כשבאים אורחים. מדובר בשיפודי בשר פרגית עשויים נכון, עם סלט טעים ופריך. כיף לנגוס בשיפודים ולשחק איתם עד שמגיעה המנה העיקרית. (מומלץ לבליינדייטים של הדתיים שבאים ללובי המלון)

יקיטורי פרגית על סלט פיצוחים

שיפודי אנטריקוט על קרם בטטה

מנה מתעתעת. לכאורה האנטריקוט הוא לגברים והבטטה לנשים אבל לפני שזוגתי תשים עין על הבטטה, אני שואב אותה ללא מיצמוץ.
קל ליפול על מנה כזאת בהכנת האנטריקוט. אבל לא הפעם. טעמו היה נקי ובלי שטיקים.

שיפודי אנטריקוט על קרם בטטה

שיפודי פילה על מצע ארטישוק ירושלמי

אחותה התאומה של המנה הקודמת. טובה. קונפליקט לא קל את מי להעדיף, הפילה או האנטריקוט אבל העדפתי את קודמתה והבחירה היה טובה. אלו שלא אוהבים רייר או מידיום עלולים להתאכזב

שיפודי פילה על ארטישוק ירושלמי

סלט עוף ושומשום

מנה קצת מיותרת באוירת המסעדה או שמדובר במנה למי שרוצה להרשים שהוא בדיאטה כי בכל זאת מדובר במלון של ספורטאים.

סיגל טלה על מצע שרי ובזיליקום 52 ש"ח

סיגר שמנמן ועסיסי ממולא בבשר כתף טלה שקצצוו אותו עם סכין בדיוק כמו שצריך. הבצק היה פריך שעושה קרנץ' עם כל ביס ואם אשווה אותו לאותו סיגר ההוא מאז, אז אוכל להגיד לשף שלום שיסע מהר לחיפה ללמד איך עושים סיגר כדת וכדין. המצע, למרות שיש לו טעמים עזים של בזיליקום, לא השתלט על הסיגר וטעמו של הטלה ליווה אותי בהמשך.

סיגר, לא של יאיר לפיד. יותר שווה ממנו

המנות העיקריות הוגשו לשולחן בשיירה של טאג'ינים אדומים ותוכנם היה סוג של הפתעה לכל הסועדים. ככל הנראה זה יעבוד רק בארוחה של מספר גדול של משתתפים אבל בכל זאת גורם ההפתעה היה משמעותי.

הטאג'ינים הונחו בשורה ובבת אחת נחשפו לעיני כל המנות העיקריות:

שדרת הטאג'ינים

שדרת הטאג'ינים מוכנה

נתחיל השחקן הראשי של הערב: ספריבס.

שדרת ספריבס טלה במרינדת השף על מצע תפוחי אדמה סגולים. 95 ש"ח.
אחת המנות הכי טעימות שהיו לי. איזה נחת, עונג אמיתי. המנה היתה עשויה בדיוק רב. טעימה (מתקתקה מעט אבל עזבו) והבשר החליק מהעצם.

זאת המנה המומלצת והמועדפת עלי. הייתי יכול לשבת על עוד שתי מנות כאלה ולשכוח מהצרות.

מנהל המזון והמשקאות של המלון ציין כי מנה זו לא מוגשת כל יום שכן היא מצלה על שאר המנות ועל כן אם חשקה נפשכם, כדאי שתבררו קודם באיזה צורה חתכו היום את הטלה.

ללא ספק המנצח של הערב

צלעות טלה על מצע ריזוטו פטריות וברוקולי - שף ספישל 140 ₪

הצלעות היו טעימות אולם הריזוטו מעט איכזב אם כי מדובר בריזוטו פרווה ולכן הנסיבות מקלות.

אסאדו עגל חלב בליווי בצל שלוט וברוקולי - שף ספישל 120 ₪

לצערי חוות דעתי על מנה זו לא מדוייקת ואובייקטיבית מכיוון שהייתי כל כולי בספריבס (נו מה לעשות) אבל ממה שאני זוכר, הבשר היה קצת חיוור. נבטוטים קצת מיותרים לקרניבורים אבל הברוקולי היה טעים (למרות שנמנעתי מלאכול תוספות ופחמימות כדי לשמור מקום לעוד מנה של ספריבס)

לאלו הצמחוניים או שלא אוכלים בשר, הוגשה מנת הדג

פילה סלמון -צרוב על מצע של עדשים, עשבי תיבול וירקות קונפי.

הדג היה עשוי ברמה איכותית מאוד. מבושל בדיוק רב בטרם הספיק להפריש חלבון. העדשים והירקות הוגשו גם הם בדרגת בישול טובה והתוצאה היתה איכותית.

סלמון עם היד של שירה אסטה

ונעבור לקינוחים

כל אלו שהיו עימי בארוחת הטעימות לא הפסיקו לשבח את השף על יכולותיו להוציא מנות אחרונות פרווה.

אז כבר טחנתי מכל כיוון אפשרי שלי אישית הסוגיה הזאת מוכרת ולכן הולכים לקינוחים מתוקים (לפעמים יתר על המידה) שאין בהם כל אזכור חלבי למרות שישנם תחליפים נגישים לא רעים .

אטאיף -כיסוני בצק ממולאים באגוזים, שקדים וקינמון בליווי סורבה ודבש

את אאטאיף עם הדבש ליקקתי כבר בקיץ. אכן מדובר במנה מתוקה עד מאוד. לא לסכרתיים כלל וכלל.

סופלה שוקולד חם בליווי גלידת וניל ורוטב פירות יער חמצמץקינוח כדת וכדין של מסעדות כשרות אלא שהפעם הסופלה די הפתיע לטובה. השוקולד שהתחבא בתוך הסופלה היה טעים. סורבה הוניל היה איכותי וטוב.

מאפה תפוחים עלה סיגר ממולא תפוח עץ ויין אדום בליווי גלידת וניל

לסיכום:

מסעדת צ'מפיונס בהחלט מסעדה מפתיעה (למרות שלא קל לפתות אותי עם שדרת ספריבס) אבל תמיד כיף לשמוע מהסובבים שנהנו במסעדה כשרה וטובה. אלו שלא מכירים יופתעו מכיוון שמבחר הבשרים הוא רב כמו מסעדת גריל ברמה גבוהה. שף שלום גניש לוקח את הטעמים למקומות נכונים. לאור העובדה שראינו מנות זהות גם בקיץ וגם בחורף, מצפה כי בקיץ הבא יהיו המנות יותר מפתיעות מאלו של השנה. (וזה היה רמז דק שאני מצפה להזמנה לקיץ הקרב)
צ'מפיונס, כפר המכביה. כשר וטעים

לאנץ' בוקס 2 - סלט קוסקוס

2012-01-28T21:30:00.000+02:00

השני בסדרת האוכל שלוקחים לעבודה.
הפעם זה היה די קל ואף משהו שאימצנו בבית.

את החלק של הבשר הפעם הכינותי מראש כמו בתיה עוזיאל, בבישול איטי בווקום.
בחרתי בחזה עוף כחלק שאין בו עצמות והבעייתיות שבו היא שהוא נוטה להתייבש כאשר מבשלים אותו יתר על המידה. לכן בישלתי אותו בשקית קוקי בתוך סיר מים חמים בתנור בטמפרטורה נמוכה (עוד על שיטת הבישול בקישור המצורף באחד הפוסטים הקודמים).
למי שמתעצל לפתוח את הקישור, אסביר בקצרה שהבישול בשקית שומר על עסיסיות העוף מחד, אין בישול יתר מכיוון שהטמפרטורה נמוכה ולא מגיעה למצב רתיחה ולהתפרקות הטעמים וגם מאפשר אחר כך לאחסן במקפיא ולשמור על המרקם ועל הטעמים)
כל מה שצריך לעשות הוא להניח את נתחי הבשר בשקית קוקי, לאטום אותה ככל האפשר ולהכניסה לסיר ברזל שמוכנס לתנור לטמפרטורה נמוכה כ-80 מעלות.
זמן השהיה בתנור הוא לפי סוג הבשר.
לשפונדרה לדוגמא דרוש כ-10 עד 12 שעות כדי לקבל תוצאות יפות
לעוף די ב3 וחצי עד 4 שעות כדי שנקבל מרקם נעים ועסיסי.

לקחתי 4 נתחי חזה עוף, תיבלתי בככף שמן זית, קצת גרידת לימון וכף רוטב סויה.
סגרתי את השקית, השקעתי אותה בכלי עם מים להוצאת האויר (כמו שמאיה שטרן הציעה לי) והכנסתי לסיר עם מים חמים שחומם מראש. את הסיר הכנסתי לתנור למשך 3 וחצי שעות ובזה תם כל הסיפור.
אפשר לעשות כך עם כל חלקי העוף או הבשר שרוצים. סבלנות זה שם המשחק.
(במתכון יש חזה עוף אחד, את שאר הנתחים הקפאתי ללאנץ' בוקס הבא)

סלט עוף עם קוסקוס, חומוס וירקות שורש
מצרכים:
חזה עוף מהבישול איטי (סוויד)
קוסקוס מהיר (מה לעשות, אין לי את השורשים הנכונים להכנת קוסקוס אמיתי וכל הטיפים שנתנו לי לקיצורי דרך לא הועילו)
2 גזרים חתוכים לקוביות
2 קישואים חתוכים לקוביות
גבעול של סלרי חתוך קטן
כוס חומוס מבושל (סנפרוסט או כזה שבושל מראש)

הכנה:
מקפיצים את כל הירקות עם מעט שמן זית עד לצריבה קלה.
מוסיפים כוס ציר מרק ירקות או עוף (אני שומר במקפיא בכוסות ח"פ ומוציא לפי הצורך)
מכינים את הקוסקוס המוכן (הוראות ההכנה על האריזה)
חותכים את העוף המבושל לנתחים של יותר מביס ומערבב ביחד עם הקוסקוס והירקות
שמים יפה בקופסא ועוד סלט קטן שיהיה טעים וזה מוכן

לא ביג דיל ושווה

שוק אוכל מוכן לשבת - אתניקה

2012-01-25T21:37:00.002+02:00

שבת גשומה שלא בא לצאת מהמיטה או שלא הספקנו לבשל לשבת. מכירים?
בדיוק לשם כך צמחו להם כפטריות אחרי הגשם קייטרינגים או מסעדות פועלים שעוברות הסבה מידי יום שישי והן מציעות לכל דורש ארוחות מוכנות לשבת.
הקניונים גם הם הפכו להיות מוקד של שווקי אוכל מוכן ובין קניות בזארה או סתם בזבוז כספים בקניון, ניתן למצוא עשרות דוכנים המציעים אוכל מוכן לקחת הביתה.

הוזמנתי למסעדת אתניקה שבהרצליה, למיני שוק אוכל שלהם ולבדוק מקרוב את מגוון האוכל המוכן שהם מציעים.
אתניקה, מסעדה מזרחית אוריינטלית מוקפדת הנמצאת ברחוב שנקר בלב מרכז העסקים של הרצליה פיתוח. אזור שביומיום הומה באלפי אנשי עסקים שרצים בין המשרדים למסעדות בסביבה ומידי שישי, כשהמסעדה "על אש קטנה", באתניקה מציעים לכם לקחת אוכל מוכן לשבת. באים ואורזים לכם ארוחה שאתם אוהבים.

אין מדובר בשוק כמשמעו אלא המסעדה מציעה מבחר די מצומצם אך איכותי של מנות כשיש לפחות אחד מכל דבר (בשר, עוף, דגים, פחמימה, ירקות ועוד) שיכול בשקט לארגן לכם את ארוחות סוף השבוע.
המנות המוצעות מונחות על שפנדישים המחוממים על ידי פתיליות לשמירת החום וכל אחד מוזמן לקחת את מבוקשו.
מי שממש לחוץ, יכול למצוא שם גם חלות ויין.

בזמן שהייתי במסעדה, ביום שישי בצהריים, תפוסת המסעדה היתה די דלילה. לדברי צוות המקום, קרה לא אחת שסועדים הגיעו לסעוד ויצאו עמוסים באוכל מוכן.
תוך כדי שאני מקבל הסברים וטועם מהמנות המוצעות, נכנסו בטפטוף אנשים שאף ידעו במדוייק מה הם רוצים לקנות ואלו שלא היו סגורים על עצמם והתלבטו, זכו להסבר מודרך כולל טעימות קלות.

שמתי את נפשי בכפיו של ניר, מנהל המסעדה שהמליץ לי על מבחר מהמנות:

מנת דגים - נסיכת הנילוס ברוטב חריימה

הרבה זמן עבר מאז שאכלתי דג נסיכה. אפשר לומר שהוא די נעלם בזמן האחרון אם כי הנסיכה עדיין מככבת במתכוני החריימה של מספר מסעדות.
הדג היה טעים, לא חריף וטרי. הגשתי אותו מחומם בשנית לשולחן ואפשר לומר שנחטף.
מחיר: 12 ש"ח ל100 גרם.

מנת עוף - פרגית ממולאת בבשר, עוף, פטריות מוקפצות וכרישה.

כשהבאתי הביתה את הפרגיות, שאלו אותי אם הבאתי עצמות ממולאות. המראה המוקפד של הפרגיות הממולאות די הפתיע בהתחלה ואף הצעירים חששו לטעום.
אחרי הביס הראשון, החלו הסועדים לנחש מהו המילוי.
מנה טעימה, קצת יתומה על הצלחת ולא הייתי מציע אותה לילדים שאוהבים אוכל בנאלי.
מחיר: 13 ש"ח ל100 גרם

מנת בשר: גולש בקר הונגרי עם פלפלים

מנה טעימה שכל בני הבית אהבו. היה כיף לנגב את הרוטב עם חלה טריה של שבת.
עם זאת, הגולש לא היה ממש הונגרי אלא שילוב של טעמים מזרח ומערב ויותר נטה לטעם מזרחי (שאין בכך כל פסול, ההיפך).
את המנה הזאת שמרנו לשבת בבוקר כשהיא חוממה על הפלטה ולהפתעתי טעם הבשר נשמר ולא היה בעל טעמי לוואי. גם מנה זו היא יותר שייכת לאגף המבוגרים ולצעירים בעלי חיך משובח.
מחיר: 12 ש"ח ל100 גרם.

קוסקוס עם מרק

הקוסקוס היה פריך וטעים למרות שסבל מעודף כורכום אבל בשילוב עם המרק, אחד פיצה על השני והשילוב היה מוצלח ובעל טעמים ביתיים.
מחיר: 3.5 ש"ח ל100 גרם. בהחלט מחיר שווה לכל נפש.

לסיכום:
כדאי להוסיף "מנות ילדים" עם עוד אופציות לבחירה.
מחירים מעט גבוהים ביחס לאוכל המוכן המוצע כיום אם כי אין ספק שמדובר במוצרים איכותיים וטובים.
כדאי לפרסם תפריט שבועי עם מבחר מהמנות המשתנות כדי ליצור אחידות וקביעות ללקוחות חוזרים.
ממליץ לשנות את שעות הפתיחה ולהקדימן לשעות הבוקר כדי שיהיה אפשר להתארגן על כל השבת במעוד מועד.
http://www.etnika.co.il/

פרוייקט חדש: מה בקופסא - לאנץ' בוקס 1

2012-01-22T22:47:00.000+02:00

לפני מספר שבועות הכרזתי קבל עם ובלוג על נסיונות לאוכל בריא וכן לנסות לרדת במשקל.

מה לא נעשה ודבר לא השתנה בגזרת ההיקפים. כנראה שבחורף זה קשה כפליים.
יועצי על מביני ענין יעצו לי להתחיל לאכול מסודר ובמילים אחרות, די לארוחות צהריים במזללות וג'אנק פוד ולהתחיל להתמקד בארוחות קבועות ומסודרות, מה שכמעט לא היה לי הן בגלל קצב העבודה והן בגלל שבבוקר אני שונא לאכול אלא מעדיף להשאיר את הרעב והתיאבון לאחר כך.

לקחתי על עצמי משימה ולהביא איתי לעבודה כל יום ארוחת צהריים שאכין בבית אלא שכאן צצה לה עוד בעיה: כל עוד הלאנץ'-בוקס איתי ואני לא אוכל ממנו, אני לא מפסיק לחשוב על אוכל אבל אני מקווה שכמה כוסות קפה יעזרו לי עם התחושה הזאת בהמשך.

בתור התחלה, התחלתי לחשוב על כל מיני רעיונות למנה בקופסא שאני יכול לקחת איתי, לחמם ולאכול עד לארוחה הבאה.
במתכונים הבאים (בחלקם) אנסה להתמקד בפרוייקט הדי מעניין הזה בו אקח לי אוכל לעבודה בקופסא.
לחלקנו זה לאכול ממסטינג, לחלקנו זה די דומה לארוחת טיסה במחלקת תיירים ובוודאי יש כאלה שמדובר בדבר שבשגרה.
אם יש לכם רעיונות, טיפים ועצות, אתם מוזמנים להגיב.
(אזהרה: לא כל המנות נראות הכי פנסיות שיש. עשיתי את מירב המאמצים כדי שיראה אכיל וקומפקטי)

פריטטת עוף עם סלט פלפלים קלויים, סלט פלפלים עם גזר בתחמיץ ונודלס:
מרכיבים:
לפריטטה:
חזה עוף בגריל של שבת חתוך לקוביות.
2 ביצים
1/2 כוס סודה
צרור כוסברה
הכנה:
מערבבים את כל החומרים. יוצקים למחבת חמה. כדי לקבל צורת מנה, השתמשתי ברינג רחב.

סלט פלפלים קלויים:
מצרכים:
2 פלפלים אדומים בשלים
2 שיני שום
הכנה:
קולים את הפלפלים על אש גלויה. מקררים ומקלפים
חותכים את הפלפלים ופורסים את השום. מתבלים במעט שמן זית, קצת חומץ. מלח ופלפל.

סלט פלפלים וגזר בתחמיץ:
מצרכים:
1 גזר מגורד בפומפיה
1 פלפל אדום קצוץ קוביות.
הכנה:
שמים את הירקות בקערה ובוזקים מעל מעט סוכר. נותנים לירקות להזיע ומוסיפים כ-1/2 כוס חומץ וכוס מים. מכניסים למקרר למשך כשעה לפחות. מוציאים ומסננים.

נולדס:
לפי הוראות ההכנה

התחזות של גולאש

2012-01-16T20:33:00.001+02:00

בפוסט הזה אני חייב לשתף אתכם בסיפור יפה ששמעתי בסוף השבוע האחרון.
סיפור שיכול לתת מענה מתאים כשאין תשובות לשאלות שאנו שואלים.

רבי יהושע בן לוי היה מאוד סקרן וביקש להצטרף אל מסעותיו של אליהו הנביא כשהוא עוזר לעם ישראל. אך זה אמר לו: "לא כדאי לך להצטרף אלי מאחר ויהיו לך הרבה שאלות על דברים מסוימים שלא מבינים מדוע הם קורים דווקא כך ואני לא תמיד אוכל לענות לך."

אמר לו יהושע בן לוי: "מוכן אני להצטרף אליך ולא אשאל אף שאלה". אמר לו אליהו "תוכל אבל בתנאי אחד: שאתה באמת מבטיח לא לשאול אף שאלה כי מה שתראה אתה לא תבין וברגע שתשאל שאלה, יהיה עלינו להפרד ומייד."

הם יצאו לדרכם. בלילה הראשון הם התאכסנו אצל אדם עני שהייתה לו פרה אחת שממנה התפרנס. העני אירח אותם בסבר פנים יפות ועשה כל כמה שיכל כדי לרצותם. למחרת בבוקר כשהם עזבו את בית העני נשא אליהו תפילה לבורא עולם שימית את הפרה של אותו עני. מיד נשמעה זעקה מבית העני. הפרה נפטרה. רבי יהושע בן לוי לא הבין על מה ולמה הוא עשה מעשה כה מוזר. להמית את הפרה היחידה שיש לו שמפרנסת אותו? אבל הוא ידע שאסור לו לשאול שאלות.
בלילה השני הם הגיעו אל אדם עשיר שקיבל אותם בסבר פנים מאוד לא יפות. הוא זילזל בהם ועשה הכל כדי לחסוך.

באותו הזמן עסק העשיר בשיפוץ הארמון שלו. למחרת בבוקר ראה יהושע בן לוי את אליהו הנביא נושא תפילה לבורא עולם שהחומה שהעשיר אמור לבנות תקום באורך נס. מיד קמה לה חומה קמה בנויה לתפארת. רבי יהושוע בן לוי לא הבין הכיצד לאותו עשיר מגיע נס על אירוח כה מביש אבל כמו שהבטיח, הוא ידע שאסור לו לשאול שאלות.

בדרכם ליעד הבא, לא יכול היה להתאפק ושאל את אליהו: "אני חייב להבין איפה הצדק" וביקש הסבר למעשים התמוהים. אמר לו אליהו: "אני אענה לך אבל פה תם מסעינו ואתה חוזר הביתה. אמר לו בן לוי: "אני מוכן".

אמר לו אליהו: "אצל אותו אדם עני שאירח אותנו כל כך יפה, היתה גזירה מן השמיים שאישתו צריכה לעזוב את העולם אז התפללתי לבורא עולם שיחליף נפש תחת נפש והפרה נפטרה במקום אישתו. לכן זה המעשה היה וודאי לטובתו. אצל האדם העשיר שבניתי לו את החומה בצורה ניסית היתה פעולה הפוכה. דע לך שאם הוא היה בונה וחופר את החומה בעצמו הוא היה מוצא אוצר שבעל הבית הקודם החביא שם ומכיוון שלא הגיע לו לעשיר שימצא את האוצר, בניתי לו את החומה מבלי שימצא את האוצר.

דע לך שאתה תראה הרבה פעמים דברים שלא תבין מדוע הם מתרחשים בדיוק בניגוד לכל הגיון ויראה לך שאין צדק בעולם אבל האמת והצדק תמיד יהיו מושלמים והם מתבצעים בצורה הטובה הישרה וההגונה ביותר ויש בורא עולם שמכוון את הכל בצורה מופתית וישרה וכל מה שנעשה הוא אך ורק לטובה.

הסיפור הזכיר לי מתכונים מתחזים ולא ברורים. כאלה שלוקחים רעיון או סגנון ומשנים את האדרת כשהגברת אותה גברת.

הכנתי גולאש. אבל גולאש מעוף. למה? אין לי תשובה. אבל זה לא היה השוני היחידי בגולאש שעבר אינטרפרטציה אחרת, שונה בתכלית. אבל מה, הסיר נעלם וזאת היתה ההוכחה שיש צדק.

גולאש עוף:

עוף אחד שלם מחולק למספר חלקים רבים ככל האפשר (רצוי 8 חלקים)

3 בצלים קצוצים

4 גזרים מקולפים וחתוכים

2 קישואים מקולפים וחתוכים

1 דלעת חתוכה לקוביות

1 פלפל אדום חתוך לקוביות

כוס גרגירי חומוס מבושל (קפוא או שבושל בנפרד)

4 עגבניות מרוסקות או עגבניות מרוסקות מקופסא

2 כוסות ציר עוף

2 כפות פפריקה מתוקה

הכנה:

מחממים סיר שטוח (סוטאז') ומזהיבים בו את הבצל. מוסיפים את הירקות עד שהן מתחילות להזיע. מוציאים ומעבירים לקערה.

מוסיפים מעט שמן זית ומטגנים את חלקי העוף עד להזהבה. מוסיפים את הירקות לסיר עם חלקי העוף ומוסיפים את העגבניות המרוסקות ואת ציר העוף. מכסים במים עד לכיסוי חלקי ומוספים את הפפריקה.

מביאים לרתיחה קלה, מוסיפים את גרגירי החומוס ומנמיכים את האש לבישול על להבה קטנה למשך שעתיים לפחות.

זה טעים.

עצמות

2012-01-13T04:09:00.000+02:00

אז איך אומרים? מוח או מח?

חולים ומצוננים יודעים לבקש שיכינו להם את המרק של ערב שבת .קוראים לזה "הפניצילין היהודי" .

פעם ראיתי כתבה בערוץ 4 הבריטי שבה ניסו לפענח את הסוד מה מסתתר שם במרק ולאף אחד לא היה הסבר מדעי לתופעה.

יש משהו שאני אוהב עוד מילדות שלא הצלחתי להנחיל לילדים וזה לאכול את תוכן העצמות של העוף והבשר.

כשהייתי צוציק, אבי היה מחכה שאסיים את העוף של שבת כדי שיוכל לשאוב בהנאה את תוכן העצמות. הוא אמר שהן מכילות "אנטיביוטיקה" טבעית ולכן לא חולים.

וכך, בסתר הייתי גונב מידי פעם ביס בקצוות העצמות עד שהתאהבתי בטעם והיום אני הוא זה שממתין שילדי יסיימו את העוף כדי שאני אוכל לתפוס עליהן טרמפ.

בלי לפתוח פה לשטן, אפשר לומר שגם אני התחלתי להאמין שמדובר באנטיביוטיקה שמחזקת את הגוף כשסביבי כולם מתעטשים ומנוזלים.

אז הלכתי לאלכס הקצב ואמרתי לו שחשקה נפשי בעצמות. יפות כאלה שאפשר להתענג על הביפנוכו שלהן ואז התעורר בבית ויכוח איך אומרים. מוח או מח.

עוד שעשיתי חיפוש בגוגל כדי לגלות מי צודק, כשהקלדתי את צמד המילים "מוח עצמות" גוגל הציע לי "האם התכוונת מח עצמות?"

אז מי צודק?

הכי טוב היה לפנות לאקדמיה ללשון העברית ומה שיפה באתר שלהם הוא שהם נתנו התייחסות לדילמות דומות כמו: לנסוע או לסוע, ליפול או לנפול, לוט או לוטה, מפחד או פוחד וכמובן מה שחיפשתי מוח או מח.

אז התוצאות הן כאלה: (ציטוט מילה במילה קופי-פסט)

את הצירוף "מֵחַ העצם" (או "מוח העצם") אנו שומעים בדרך כלל רק בהקשר של מחלה של מערכת החיסון או כשמנסים להציל חיים של אדם חולה באמצעות תרומה שלו מאדם בריא. די מפתיע לגלות שעד היום אף אחת משתי הצורות האלה לא התקבלה באופן רשמי. על פי האקדמיה ללשון, המונח היחיד הנכון הוא בכלל "לשד העצמות".

את "מוח העצמות" במשמעות של לשד העצמות אנחנו מכירים מהתנ"ך, מהפסוק וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה (איוב כא כד). לכאורה, הבחירה במונח "מוח עצמות" מתבקשת גם בלשון ימינו. ובכל זאת, אם נבדוק למה בדיוק התכוון הסופר המקראי, נגלה שהמונח הקדום הוא קצת בעייתי. מבחינה ביולוגית, החומר הנמצא בתוך העצמות אינו חומר אחד, אלא יש כמה סוגים אפשריים של תאים: ברוב העצמות יש תאים צהובים שהם תאי שומן; בעצמות שטוחות מסויימות יש תאים אדומים, שהם תאי גזע שתפקידם לייצר את תאי הדם (בעיקר תאי הדם האדומים), והרכב לשד העצמות יכול גם להשתנות עם הגיל והמצב הרפואי.

האם הקדמונים הבחינו בין שני סוגי התאים הללו ובינם לבין המוח הנמצא בגולגולת? לא מבחינה לשונית. בשפות השמיות השונות, המונח "מוח" משמש לכל המובנים: גם למוח האנושי וגם ללשד העצמות; גם לתאי גזע וגם לתאי שומן.

כדי להוסיף על הבלבול, נציין שבעברית המקראית יש גם למילה מֵח משמעות דומה. מֵחַ בצירה פירושו שָׁמֵן או בהמה שמנה, כמו בפסוק: עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה-לָּךְ, עִם-קְטֹרֶת אֵילִים (תהילים סו טו). האותיות מ-ח מתקשרות לשומן גם בצורות נוספות. למשל: וְעָשָׂה .. מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים (ישעיהו כה ו). שמנים ממוחיים - מלאים במוח עצמות. ואולי גם הפועל נימוח (במשמעות נמס, התרכך) קשור אל אותיות השורש האלה.

מכאן, שהקדמונים לא הבחינו בין הרקמה השומנית של העצמות לבין רקמת תאי הגזע, ובין שתיהן לבין רקמת המוח שבגולגולת. מבחינתם, "מוח" תיאר כל סוג של רקמה רכה הכלואה בתוך עצם, בין אם היא מורכבת מתאי שומן, מתאי גזע או מתאים אחרים.

נדמה לי שלאור השימוש הרווח במונח "מוח (מח) העצם" יש מקום שהאקדמיה תבחר אחד מן המונחים הללו ולא תסתפק ב"לשד העצמות". אז עד להחלטת האקדמיה ללשון בעניין זה, אם תהיה, הנה סיכום השימוש במונחים הללו היום:

המונח "מח עצמות" היה פעם בשימוש והיום כבר פחות מקובל, אבל הוא עדיין בשימוש בקרב הציבור. המונח מופיע גם במילונים שונים כגון מילון רב-מילים. מבחינה מהותית הוא אינו מדויק משום שפירושו של מֵחַ במקרא הוא כנראה כבש או בהמה מפוטמת.
המונח "מוח עצמות" הוא המונח השימושי היום ברפואה ובאמצעי התקשורת, וכן במילונים כגון מילון אבן-שושן. גם מונח זה אינו מדויק משום שיש הבדל בין תאי המוח הנמצאים בגולגולת לבין התאים הנמצאים בעצמות.
האקדמיה מכירה רק במונח "לשד העצמות", אבל מונח זה לא התקבל בציבור.

עדכון (נובמבר 2010): האקדמיה ללשון החליטה לקבל את המונח "מֵחַ עצם" (לצד "לשד העצמות").

עצמות - מצרכים:

6 עצמות מוח יפות

מיץ וקליפה מלימון אחד

צרור קוסברה קצוצה

בצל סגול

2 כפות שמן זית

מלח גס ופלפל שחור

להגשה

פרוסות באגט או חצאי פיתות

ראש שום שלם

אופן הכנה:

מחממים תנור ל-200 מעלות.

מניחים את העצמות בתבנית ולידם את ראש השום. על השום מזליפים מעט שמן זית וצולים עד להשחמה.

מכינים סלטון קטן מבצל וכוסברה

בנתיים מכינים טוסטים. מכניסים לתנור את פרוסות הבאגט להזהבה ומוציאים

מגישים הכל יחד, מומלץ לא להזמין אורחים!!!

נגמר...

ארוחת שאריות והזדמנות אחרונה בהחלט

2012-01-09T07:41:00.000+02:00

שאריות לא זורקים. נכון?

נכון שהיום יום שני אבל עדיין מדובר בתחילת שבוע נוסף שמביא איתו עוד ועוד משימות תובעניות.

לפנינו שבוע מלא מקצה לקצה. עבודה, אורחים שבאים מעבר לים (שגם אותם צריך לפנק), ילדים ועוד מלא מלא מטלות, חובות ויעדים שהצבתי לעצמי.

בימים האחרונים אני ממשיך בניסיונות להתמודד עם המשקל ולהמנע מארוחות שחיתות, שוארמות וכו'.

ביום ראשון שאחרי סוף השבוע המקרר מלא באוכל שבישלנו לשבת. איני יכול להסביר איך זה, אבל תמיד נשארות כמויות אדירות של אוכל שעלול להיות בדרכו לפח.

אז בפולניה לימדו אותנו שאוכל לא זורקים. לא צריך גנים פולניים כדי להיות פולניה. (כמו שאומרים: פולניה זה לא מוצא, זה דרך חיים) ועל כן ניסיתי לשלב בין השאריות שנשארו בבית לבין אוכל קצת יותר בריא.

הנה סוג של שילוב:

מצאתי קציצות, נתח יפה של דלעת, פטריות שלא זכו להכנס לסלט וכרוב סגול.

הכנתי בלילה לטיגון מהיר של הפטריות בסגנון של פיש אנד צ'יפס (חצי כוס בירה, ביצה אחת, כף חרדל, כף רוטב סויה יאמאסה (כי את קיקומן אני לא סובל) כמה כפות קמח לבן ובוחשים היטב) ואת הדלעת הכנסתי לתנור לחום גבוה.

הוצאתי את הפטריות מהטיגון המהיר, נתתי להן לספוג שומן עודף והכנסתי את הקציצות לתנור שיתחממו.

את הדלעת הוצאתי מהתנור וחתכתי לקוביות.

את הכרוב קוצצים לשערות דקות ומסדרים בבסיס הקערה.

מערבבים יחד את שאר המרכיבים ויש לנו ארוחה לתפארת

ו...תזכורת אחרונה כי נוספת לא תבוא
ביום רביעי אתם מוזמנים לערב סיפורים אלטרנטיבי שאין כמוהו

אם אתם אוהבים את הסיפורים שאני מביא פה מידי פעם בבלוג, הרשו לי לנצל את הבלוג ואת הפוסט הזה ולהזמין אתכם ל"טיק-טוק 2" - ערב סיפורים אלטרנטיבי בפורמט ניו יורקי.

בערב, יעלו עשרה אנשים שיספרו סיפור מהחיים במגבלת זמן של 6 דקות בדיוק כשהרעיון הוא ליצור רצף של סיפורים מרתקים מהחיים. ואני אהיה שם לספר את הסיפור שלי שעוד לא סיפרתי מעולם.

כדי שיהיה מעניין, הערב יהיה תחרותי ושופטים שיבחרו מהקהל ידרגו את הסיפורים ויתנו ניקוד לכל מספר וסיפורו (והפרס הגדול: חולצה!!!)

נושא הערב הסיפורים הוא "בית"

הערב יתקיים במועדון הטוניק, אחד העם 54 ת"א, ב-11 בינואר 2012 בשעה 20:00.

כרטיסים במחיר מיוחד של 20 ש"ח בלבד ניתן לרכוש דרך הלינק הבא (לחצו כאן)

צ'יפס וסיפורים

2012-01-04T21:03:00.000+02:00

נושא הערב הסיפורים הוא "בית"

הערב יתקיים במועדון הטוניק, אחד העם 54 ת"א, ב-11 בינואר 2012 בשעה 20:00.

כרטיסים במחיר מיוחד של 20 ש"ח בלבד ניתן לרכוש דרך הלינק הבא (לחצו כאן)

ועכשיו למתכון:

לפני כמה ימים העלתה רוני מבייקרוני תצלום מקסים של צ'יפס סלק. לא יכולתי לעמוד בפני התמונה ומייד שאלתי את רוני איך עושים את הדבר המופלא הזה.

אחר כך אמרתי לעצמי שאם סלק, אז בטח אפשר גם ירקות אחרים וכבר יש בסופרים כל מיני צ'יפסים צבעוניים עטירי שומן.

מאחר והוחלט בפוסט הקודם לנסות ולהשיל כמה גרמים על ידי מתכונים "בריאים", אין רעיון יותר טוב מלפצות את עצמי בצ'יפס תוצרת בית משלל ירקות ולפחות כדי להיזכר לטובה מהצ'יפסים המדהימים של אמסטרדם.

צ'יפס ירקות שורש בתנור:

מצרכים:

2 גזרים שטופים

2 סלקים שטופים

2 בטטות צרות וארוכות שטופות

נתח יפה של דלעת לא גרעינים וסיבים

שמן זית

מלח גס

נייר אפיה

הכנה:

פורסים את הירקות בעובי דק בעזרת מנדולינה. (אם איך לכם, תהיה בעיה. נסו עם פומפיה)

מרפדים תבנית בנייר אפיה ומורחים עליו שכבה דקה של שמן זית (או ספריי שמן)

מסדרים את הירקות על הנייר אפיה ומושחים שכבה דקה מעל.

לקבלת קריספיות מפזרים מעל מלח גס

אופים בתנור בחום 180 מעלות למשך כ-18 דקות (לפי עובי הירק וכמובן עד לקבלת צבע זהוב ויפה)

מוציאים ומקררים.

את פרוסות הסלק כדאי להניח על רשת כדי לתת להם להתקרר ולהתקשות (בהתחלה הם קצת מושי אבל אחר כך הם מתקשים כמו שאר הירקות)

מסדרים יפה בקונוס נייר, כמו ב Chipsy King שברחוב 3 Damstraat מאחורי כיכר ה-DAM שבאמסטרדם.
קצת קטשופ או מיונז (בייתי) ומגישים

תובנות על בתי חולים פרטיים, פוצחים בדיאטה עם דלורית.

2012-01-02T12:27:00.000+02:00

בתי חולים נועדו ביסודם להיות מקום לרפואת חולים.

השבוע נזקקתי ללוות מישהו מבני משפחתי לניתוח באחד מבתי החולים הפרטיים שבאזור המרכז. רגע, למה להסתתר, בואו נגיד את שמו האמיתי. הייתי באסותא.

רחוב הברזל ושאר אזור "עמק הסיליקון" התל אביבי קיבל לאחרונה מתנה חדשה ושמה בית החולים הפרטי אסותא.

פעם היו פותחים גני ילדים ליד מקום העבודה. עכשיו כבר פתחו בית חולים. כך שאם אחד מעובדי חברות ההייטק שכבר שם את ילדיו בגן שבסביבה וחלילה הוא זקוק לטיפול, עליו רק לעבור את הכביש.

אחד הדברים שאני הכי שונא זה ניצול ציני של כספים על ידי עלק טיפול בחולים. הנה כמה דוגמאות:

חניה: הגעתי לבית החולים בשעה די מוקדמת על מנת לתפוס חניה חופשית ברחוב. לתדהמתי, כל רחוב הברזל והרחובות הסמוכים לו, למעט 6 מקומות חניה בלבד הצבועים בכחול-לבן, כולם ככולם "שמורים לפריקה וטעינה".

מה הם מעמיסים שם? ממתי חברות הייטק מעמיסות משהו באמצע הרחוב?

משום מה, ללא כל הסבר ברור, המחירים בחניונים אף מתואמים כך שתחרות על כיסו של הנהג לא קיימת.

האם לא על העיריה לדאוג גם למקומות חניה ציבוריים?

מסעדות: אלו המגיעים לבית החולים, או שהם חולים או שהם באים לתמוך בחולים.

בשעת ההמתנה, שמתי לב לתופעה מדהימה. לפתע כל המלווים נהיו רעבים. כולם ככולם נעו בין הקומות כשהם תרים אחר ארוחת בוקר. לא מפתיע בכלל לגלות שרוב המסעדות באזור פורחות כמעט ללא מאמץ.

קניות: בית חולים הפך לקניון. כמו הקניון שבו בו שדה תעופה (כן, נתבג 2000).

אז זהו ש...בדיוק כשאני מלווה חולה לבית החולים, בדיוק אז אני צריך בדחיפות רבה ומהר ככל האפשר לעשות שופינג מאסיבי. ויפה שבין החולים עשה והקים לי שם קניון לתפארת.

יש ספרים, פרחים, שוקולדים. למי שרוצה, יש גם בית מלון ממש ממול. נכון שתמיד רציתם ללון ליד בית החולים?

להיות חולה, זה עסק יקר. להיות ליד החולה, זה יקר עוד יותר.

לא יודע אם זה היה הטריגר אבל פה אחד החליט שדרושה דיאטה.

במתכונים הבאים, אנסה ללכת על אוכל יותר בריא, יותר קליל ואולי גם דיאטטי. לא מבטיח להיות רזה בסוף אבל לפחות אוכל תמיד לטעון שניסיתי.

במסגרת הירקות שאני קונה למרק השבועי שאני מכין לאיתיצ'וק, קניתי גם דלורית. ירק שמזכיר לי את ברבאבא ומעלה בי חיוך כל פעם מחדש וזה די חביב. לא?

אז הנה רעיון נחמד לארוחה הבריאה הראשונה שלי

דלורית בתנור עם ירקות וגבינה מותכת

מצרכים: (לשניים)

1 דלורית חצויה לאורך, נקיה מהסיבים ומהגרעינים

1 זוקיני תוך לקוביות

1 פלפל חתוך לקוביות

1 בצל ירוק קצוץ

חופן גרגירי חומוס מבושל

2-3 משולשים של גבינה מותכת (מת על "הפרה הצוחקת")

הכנה:

מושחים את הדלורית החצויה בשמן זית ומכניסים לתנור בחום גבוה על מצב גריל.

בנתיים, קוצצים את כל הירקות ומערבבים בקערה ומתבלים במעט שמן זית, מלח ופלפל.

אחרי כ-15 דקות, מוציאים את הדלורית, מסדרים את הירקות בגומחות שנוצרו בדלורית.

מחזירים לתנור ואופים עד שמתקבל צבע יפה.

מוציאים ומגישים.

כמובן שאפשר לגוון עם המילוי ככל שרוצים ואוהבים..

סלט פרחים - הרהורי שטויות מהפקקים של הבוקר (במקום להשקיע בפוסט)

2011-12-27T21:51:00.000+02:00

בסוף שנות התשעים עבדתי בחברה שנתנה רכבים צמודים לעובדיה תמורת "שווי מס" וכל מיני סעיפים שעד היום אני לא מבין למה אני משלם אותם. בשעה שהשכר לא משתנה ואף לפעמים מחמיר, הסעיפים האלה רק עולים ועולים.

החניה היתה מעורבת אבל המנהלים הבכירים דרשו סימן שיבדל אותם מהזוטרים.

מה עשו? מנהל בכיר זכה לקבל רכב עם שלט רחוק על המחזיק מפתחות ועובד זוטר קיבל רכב עם נעילת מפתח.

אחרי שהחנו את הרכבים, היו צועדים להם המנהלים כמה מטרים מרכבם והיו לוחצים על השלט שהיה משמיע "טו טו" כדי להראות לכולם שהם מנהלים ויש להם שלט רחוק לאוטו.

כשהחל עידן הטלפון הנייד, הייתי בין הקומבינטורים הראשונים שזכו להחזיק שפופרת שחורה המעוטרת במיליון כפתורים עליה ואנטנה מטופשת ממגנט על גג האוטו כי עוד לא למדו איך אפשר לקדוח בגג מבלי שיכנס מים.

היו גם כאלה שסתם לקחו טלפון ביתי ותקעו אותו בדשבורד כדי להראות לכולם שגם להם יש.

היתה גם תופעה מוזרה שהיינו מזהים מי הוא בעל חשיבות על פי מספר האנטנות שעל גג רכבו.

בדרך כלל הטלפון לא עבד כי לא היתה קליטה, זה היה סתם סמל סטטוס ולא יותר. אם בכל זאת רצינו לדבר, היינו מחפשים אנטנות של פלאפון והיינו עומדים לידה, כך הבטחנו שיש סיכוי סביר שתהיה קליטה.

חברה שלנו שחזרה מחו"ל שלחה לנו מכתב בדואר שהיא חזרה אבל שלא נתקשר אליה לפלאפון כי משלמים על שיחות נכנסות וזה נורא יקר.

כשנסעתי באחד הפעמים למילואים באזור עין גדי, באחד הסיורים נקראנו לתאונת דרכים. כשהגענו למקום היה עלינו להזעיק אמבולנס של מדא. כולם שלפו את מכשירי הקשר וקראו במילים המטופשות של הצבא "קודקוד כאן ברזלן מהמסגרת שליד השמיר. תודיעו למברגיה יש לי גפרור שנמצא כמה קטנות על השחור והמגוון לא מוכן להמשיך עד שיגמר החמים וטעים שהביאה החצאית יחד עם התלתן בגלגלים של הזרזיר שבינתיים נגמרו להם הנוזלים הלבנים וחייבים פה דחוף תורן שיבוא עם דרדר כי עוד מעט הוא יהיה פרח כי אני לא מצליח לדבר בנוכחי אז תעברי למשני"

אף אחד לא הבין מה רוצים אחד מהשני ואף אחד לא שמע. זה הפך להיות רב שיח של חרשים כשכל אחד מתנפח כמו טווס בהתאם לאנטנות שעל רכבו ומשקל המתכות שעל כתפיו.

שלפתי את הטלפון הבומבסתי שהבאתי איתי לסיור (שמתי אתו בתוך ארגז פעולה של מא"ג) חייגתי והזמנתי אמבולנס. כשהרמתי את הראש, כולם הביטו בי במבטי פליאה.

בהמשך, עם חדירת הטלפונים הניידים לארצנו הקטנה, התחילה תופעה בה כל גבר היה חייב שיהיה לו טלפון קטן ככל האפשר. זה היה הדבר היחידי שגבר הסכים שיהיה לו קטן.

היום, התהפכה לה התופעה. אם אין לך מסך מגע לד בגודל 9.2 אינץ ומעבד 100 ג'יגה כולל גלישה חופשית והורדת האפליקציה החדשה שמכניסה לבד ריבה לתוך סופגניה בזמביה, אתה לא אין.

מישהו כתב באיזה פורום שהוא קנה טבלט בכי פשוט שיש ושם עליו מדבקה של אפל. עכשיו כולם בטוחים שהוא שוס רציני כי יש לו אייפד עם חיבור USB, מה שאין סיכוי שתמצאו באפל אחר.

פעם, הבית הכי נחשב היה הבית שעל גגו היתה אנטנה מרכזית שקלטו איתה ירדן 1, ירדן 2 (שלפעמים בשעה 6 היו חדשות בעברית ואחר כך את סטיב אוסטין), לבנון - ערוץ שעד היום אני לא מבין אותו ולפעמים ראינו גם את חיים יבין שלבש לעיתים חליפה צבעונית רק אם באותו יום לא הפעילו את האנטי מחיקון.

כילדים היינו נקרעים מצחוק שניסים קיוויתי היה צווח כאילו תלשו לו משהו מהמכנסיים כשאסתר רוט שחמורוב עברה 100 מטר ולא נפלה.

זהו, נגמר הפקק, במשך יבוא, בטוח.

סלט פרחי העונה

לא בטוח שאפשר לחיות על פרחים בלבד. ישנם כמה פרחים שבסוף מביאים פרי אכיל אבל על עלי הפרחים נראה לי שקשה יהיה להתקיים.

כמעט מוכן

מצרכים:

2 עציצים של פרחי אמנון ותמר או כל פרח אכיל אחר (כל אחד עולה 1 ש"ח במשתלה של ג'לאל)

1 זוקיני פרוס לפרוסות דקות

1 פלפל חתוך לרצועות

1 בצל ירוק חתוך בחלק הלבן של הבצל

חופן חמוציות

כוס קוסקוס מהיר מוכן

משולשי גבינה מותכת (כמו הפרה הצוחקת ושות')

לרוטב:

1 פלפל חריף קצוץ או מגורד

מיץ מלימון אחד

שמן זית

פלפל מלח

הכנה:

צורבים את הפלפלים וזוקיני על מחבת פסים

מפרקים את הפרחים מהגבעולים

מכינים את הרוטב ומתבלים עד לקבלת מרקם וטעם שאוהבים

מערבבים את כל המרכיבים בקערה גדולה ומגישים

בקערת הערבוב

זהו

להתראות בשנה הבאה

מרק כתומים מעושנים וירקות בזיל הזול

2011-12-24T21:51:00.000+02:00

הגשם האחרון שבדיוק עכשיו יורד בחוץ הביא לי חשק למרק חם וסמיך. לא היתה לכך סיבה מיוחדת. רק ביום שישי האחרון סעדנו את ארוחת השבת עם מרק עוף אמיתי של שבת. אלא שהפעם היה בי שחף לא מוסבר.

רק יצאה השבת וכולם פנו לעיסוקם, הסתערתי על המטבח. הירקות שחייכו אלי וחיכו לי היו ירקות כתומים שנשארו אחרי שהכנתי את המרק שבועי שאני מכין לאיתי נכדי.

לאחרונה, את הירקות אני קונה בצומת קדימה. גיליתי את המקום ממש במקרה בשעה שנסעתי צפונה בעינייני עבודה ושלט ענק עמד בסמוך לכביש שהיה כתוב בו רק "3.80". זה הספיק לי ולסקרנות שבי לעצור ולבדוק. יש שם איזו באסטה ענקית שמוכרים בה ירקות ב3.80. אין יותר קל מזה, הכל ב-3.80 ש"ח לקילו.

לפי מראה המקום, תחלופת הירקות בה גדולה. בימים שמחירי הירקות נוסקים לגבהים לא הגיוניים (11 שח לקילו עגבניות, או 7 קילו למלפפונים) גיליתי שהמקום הוא אטרקטיבי ביותר. לא כל הירקות נראים כמו דוגמניות. ביום שהייתי שם, הקישואים היו כאילו עברו בצ'רנוביל הגרעינית. אבל הפלפלים נראו כאילו מישהו עצר אותם בדרכם לשדה התעופה לייצוא (ותזכירו לי מתי פעם אחרונה מחירי הפלפלים היו 3.80???)

הקניה מאוד פשוטה. ממלאים עגלת סופר בשקיות כמה ירקות שרוצים. בחוץ לעיתים יש משטחים עם ירקות לפני שהן נכנסות לחנות ובקופה שוקלים את כל השקיות יחד. יש יותר פשוט מזה?

אם כבר הגעתם לשם, הזהרו לא ליפול לכל מיני מלכודות דבש קטנות כמו הגבלת כמות מותרת לקניה של ירק מסויים או ירק למרק ועשבי תיבול. המחירים שם לא כדאיים.

כל הירקות שהבאתי שקלו כ-20 קילו ושילמתי קצת יותר מ70 שח. באמת שאיני זוכר מתי שילמתי מחיר כל כך נמוך. הבאתי הביתה גזרים יפיפיים, דלורית, בטטות עם ריח אדמה, פלפלים מבריקים ושווים. ראשי שום שיובשו בשמש ולא באו מקירור ודלעת שנחתכה עבורי על המקום.

שמתי את הכל בסיר, עוד טריק אחד קטן ויש לנו מרק כתום שווה.

מרק כתומים מעושנים:

מצרכים:

6 גזרים שלמים רחוצים ללא הקצוות

2 כרוביות מחולקות לפרחים

1 בטטה מקולפת שלמה

1 ראש שום שלם

2 פלפלים אדומים

1 בצל

חתיכונת קטנה של ג'ינגר מרוסקת דקדק. למי שאין לו ג'ינג'ר, אפשר להוסיף כפית של זרעי קימל.

½ כוס אורז

1 שקית קוקי קטנה

ולעישון: ענף של רוזמרין טבול בשמן זית

הכנה:

מסדרים את הירקות בתבנית אפיה. מזרזפים מעט שמן זית על הכל ומכניסי לתנור לחום גבוה ל-20 דקות.

את ענף הרוזמרין טובלים היטב בשמן זית ומניחים על התבנית. הענף ישרף וימלא בעשן את חלל התנור ויתן ארומה נעימה לירקות שבתנור. מוציאים את הירקות ונותנים להם להתקרר.

מטגנים בצל עד להשחמה ובינתיים מקלפים את הקליפה מהירקות. שולפים את שיני השום וחותכים את הירקות לקוביות.

מכניסים את כל הירקות לסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.

את האורז מכניסים לשקית קוקי. קושרים היטב ומחוררים אותה מספר פעמים בעזרת קיסם שיניים ומשקיעים אותה בתוך הסיר.

ממשיכים לבשל עוד ½ שעה לפחות על אש קטנה. מכבים את האש, מסננים את כל הירקות ושומרים את המים.

את השקית עם האורז שומרים בצד.

מרסקים את הירקות עם בלנדר מוט ומוסיפים את מי הבישול לפי הצורך עד לקבלת המרקם הרצוי. באופן אישי אני לא מוסיף מים בכלל. אוהב את זה סמיך.

מוסיפים את האורז למרק ובוחשים פעם אחרונה לפני הגשה

אפשר להוסיף שמנת או חלב קוקוס להעשרת הטעמים.

יללה שירד עוד גשם.

פינגרפוד - עוד אחד לרשימה

2011-12-18T21:58:00.000+02:00

עוד מעט חנוכה, מה עוד מעט, עוד יום וחצי בדיוק.

בהמון בתים מתכנסים להדלקת נרות משפחתיות, עם חברים ובכל מיני הרכבים.

בכל פעם צריך להפתיע ולחדש. אצלינו זה ממש תחרות.
רשימת האורחים השבוע שלנו כמעט מלאה. מחרתיים באים האוסטרליים לביקור ואחר כך מתחיל מצעד האורחים והמתארחים. אצל אלו אנחנו כבר יודעים מה נטעם (אין שם שינויים) ואיך ישחקו הילדים אחרי הדלקת הנרות (או איך יריבו תוך 10 דקות). אצל האחרים אנחנו כבר יודעים שצריך לתת פייט רציני כי יש שם בשלנים שכבר חורשים את ספרי הבישול מעל לשבועיים. שמועות אומרות שבאחד המקומות הולך להיות ערב עדות. יש למה לצפות. דוקא מתאים לי סופגניה בוכרית ולצידה סופגניה בטעם רומני.
רק אצלינו זה הולך להיות פשוט. מה שיש במקרר ובמזווה, זה מה שיוגש. (נראה לכם???)

במתכון הזה אין שום חדש, רק להכין נכון ועוד קצת יצירתיות.

מצרכים:

חבילת בצק עלים מרודד

כפית זרעי קימל (שאפשר להחליף בקצח, שומשום בהיר או שחור)

חלמון ביצה

כמה סוגי נקניקים משובחים וארוכים(!!!)

הכנה:

חותכים את הבצק לרצועות ומניחים על נייר אפיה.

כדי לקבל צורת בורג, אוחזים באמצע הבצק ומסובבים כל יד לצד השני עד שמתקבל סלסול יפה.

מניחים בתבנית ומורחים את חלמון הביצה עם מברשת. מפזרים מעל את הקימל ואופים בתנור בחום 180 מעלות עד להזהבה. מוציאים ומקררים.

מגלגלים נקניק מסביב למקלון וקושרים עם עלה בצל ירוק שהושרה עד לריכוך במים חמים.

מסדרים יפה ומגישים עם ממרחים שאוהבים במיוחד.

קינוח בכוס בירה

2011-12-14T09:47:00.000+02:00

קינוחים מאז ותמיד לא היו הצד החזק שלי. התוודעתי על כך כבר מספר פעמים. אולי יום אחד ניקח את זה בצורה רצינית. כשיהיה זמן...

בכל פעם שעשיתי משהו קינוחי, הייתי ניגש למצרכים בדחילו ורחימו שמא אפשל. עבודה על קינוחים היא בעייתית מבחינתי. זה יותר מדע מדוייק מאשר בישול מהלב וביד חופשית. ומה אם אני רוצה להוסיף עוד סוכר?

את המתכון הבא עשיתי הודות לקופסת גרנולה משודרגת שקיבלתי לטעימה מאיזו רשת שיווק. (ולא, הם לא שילמו לי כדי שאכתוב עליהם ואני עושה זאת מבחירה אישית שלי בלבד ועובדה שאתם לא רואים ולא יודעים מי הרשת)

בדרך כלל אין לנו גרנולה בבית. אין קופצים על האוכל הבריא אצלינו. אולי חבל אולי לא, זה המצב הקיים.

הגרנולה שקיבלנו היתה מעניינת. עם תוספות של שוקולד, יוגורט ומלא דברים טובים.

מכיוון שהקינוח שתמיד יצא לי טוב יהיה קצפת אמיתית,
מישהי שפגשתי בשבוע שעבר בסיור בשוק לוינסקי אמרה לי שהקינוח שלה כמעט בכל ארוחה חגיגית הוא כל כך פשוט וכל כך קוטף מחמאות.
היא פותחת קופסה של לפתן פירות מכל סוג ושמה אותו בצלחת הגשה גדולה. מעל היא מפזרת קצפת בוהקת ומעל הכל יוצקת את הסירופ שבקופסא. לקחתי את המלצתה והלכתי על הדרך הקלה ביותר שיש והנה התוצאה.

1 מיכל שמנת של טרה (כי את תנובה עדיין מחרימים)

1 כוס סוכר

גרידה מחצי לימון

1 שוט ליקר דובדבנים

1 כף סילאן

½ כוס גרנולה

מקציפים את השמנת לפי ההוראות. מוסיפים חצי כוס סוכר

ממלאים כוסות/גביעים להגשה(כדאי להעזר בשקית זילוף וצנטר)

בסיר ממיסים סוכר עם כף סילאן וחצי כוס סוכר. אחרי רתיחה קלה מוסיפים את הליקר ומביאים לצמצום עד לקבלת סירופ.

ממלאים את הכוסות בגרנולה ויוצקים מעל את הסירופ הסמיך

אפשר להחזיר למקרר ולתת לרוטב לחלחל לתוך הקצפת או להגיש מיד כי זה טעיםםםם

נודלס עם ירקות מבושלים בוואקום (סוויד) בייתי

2011-12-10T18:20:00.003+02:00

סיפור מרתק ששמעתי מחברי ושכני דובי:

לאוסטרים יש שתי מנות דגל המהוות חלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית שלהם.

הראשון הוא השניצל הוינאי (שניצל=פרוסה קטנה בתרגום לעברית) שהוא נתח עגל פרוס דק, ממולא ומטוגן בפירורי לחם (ותוך כדי קריאה התברר שמקורו הגיע מצפון איטליה ונדד עד לאוסטריה) וה-זאכרטורטה או זאכר-טורט שהיא עוגת טורט שוקולד שהומצאה על ידי הקונדיטור היהודי-אוסטרי פרנץ זַאכֶר בשנת 1832 עבור המדינאי האוסטרי הנסיך קלמנס ונצל פון מטרניך בווינה.

הזאכרטורטה מורכבת משתי שכבות צפופות של תערובת שוקולד מתוקות, עם שכבת ריבה באמצע ושכבת שוקולד מריר עם חתיכות שוקולד מעל.

הוינאים אוהבים לאכול את העוגה עם קצפת המוגשת לצד העוגה כאילו אין מספיק מתוק בחגיגה הזאת.

הסיפור המעניין אודות הזאכרטורטה ומהווה לאחד הסיפורים הקולינריים באוסטריה הוא המאבק מי נושא את הסימן הרשום על עוגת הזאכרטורטה המקורית.

האב,פרנץ הוא שהמציא את העוגה אולם, הפטנט על העוגה נרשם על ידי "מלון זאכר" שהוקם בשנת 1876 על ידי בנו הבכור של זאכר, ששמר על המתכון בסוד שעבר לאב לבניו.

שנה אחר כך, ניסה בנו השני של פרנץ זאכר לשכפל את ההצלחה ופתח גם הוא מלון בעיירת נופש סמוכה לוינה שגם הוא משתמש בשמה של העוגה המפורסמת כיעד מושך תיירים.

במקביל, עד לשנת 1965 ניהל "מלון זאכר" וממציא העוגה מאבק ממושך ועיקש נגד מאפיית "דמל" המקומית, שפיתחה עוגה דומה תחת השם הזהה, "עוגת זאכרטורט מקורית".

יודעי דבר יודעים לספר על האופן שבו הצליחו ראשי מאפיית דמל להשיג את המתכון לעוגת הזאכרטורטה המקורית. מאפיית "דמל" שינתה את שם המוצר שלה לשם "עוגת הזאכרטורטה של דמל" ושינתה במעט את הרכבה בכך שהריבה ממוקמת בעוגה ישירות מתחת לזיגוג השוקולד העליון ולא באמצע כשלמעשה השינוי המהותי היה מבנה השכבות בעוגה ולא שינוי המתכון.

מעל ל-30 שנה התכתשו הטוענים לכתר למי מגיעה הזכות להשתמש בשם זארכרטורטה. טובי השופטים גוייסו לפסוק במחלוקת כשהצדדים נעזרים במומחים קולינריים ועורכי דין מדופלמים. מאות אלפי, אם לא מליונים של מארקים גרמניים נשפכו במאבק העיקש של הטוענים לשם הנכסף.

לפני כ-40 שנה, אחרי עשרות שנים של מאבקים אינסופיים פסק בית המשפט העליון של אוסטריה כי אכן מי שרשאי להשתמש בשם "עוגת הזאכרטורטא המקורית" הוא רק מי שיש לו זיכה לעוגה המקורית, הלוא הם צאצאיו של פרנץ זאכר שבבעלותם שני בתי המלון ומאפית דמל תהיה רשאית לקרוא לעוגה בשם "עוגת זאכרטורטא" בלבד.

הניצחון לא הספיק ובמלון זאכר הוינאי לא משעמם ובניגוד למה שנהוג לומר כי את הכביסה המלוכלכת מכבסים בתוך הבית, ניהלו האחים בני משפחת זאכר בניהם מאבק נוסף הגיע אף הוא לסיומו לפני כ-7 שנים כשבית המשפט ניאות לפסוק בין שניהם ופסק שרק מי שנמצא בוינה רשאי להשתמש בשם העוגה המקורית וכך האח הראשון הוינאי יהיה הוא שיוכל להינות מהשם זאכרטורטא

ולמה אני מספר את זה?

לדעתי לאוכל אין זכויות. גם אם נדמה לנו ש"המצאנו" מנה או שיטת בישול, בטוח שאיזה מטבח אפלולי בקצה השני של כדור הארץ, האיזה מן הימים, מישהו רקח את אותה המנה.

תגובות רבות קיבלתי אודות הפוסט של הבישול בוואקום בשיטה ביתית ובשקית קוקי.

ששת, מנהל קהילת האוכל הקפה דה-מרקר, שמע ממני על הרעיון והלך לבשל בטמפרטורה נמוכה בשקית והנה התוצאה

חלק מהתגובות היו מעורבות. קיבלתי מיילים אישיים, טלפונים זועמים וגם מחמאות. היו שטענו שמדובר בבישול מסוכן כי אין נקודת רתיחה והחיידקים עלולים להתרבות ולחגוג. טענות נוספות טענו שאני "גונב" למישהו פרנסה מכיוון שיש קו מוצרים, יקרים במידה רבה, המיועדים לשיטת בישול זו. מיותר שוב לציין, לאף אחד אין בעלות על אוכל, מתכונים ושיטות בישול. העולם הוא גדול וחופשי.

ירקות סוויד עם עוף ונודלס

נודלס עם ירקות מבושלים בוואקום (סוויד בייתי)

מצרכים:
לבישול בוואקום:

2 בטטות מקולפות וחתוכות לקוביות

2 גזרים מקולפים חתוכים לקוביות

סלק אחד שטוף

שאר המצרכים לשלב הכנת המנה:
חזה עוף שלם חתוך לקוביות
ערמונים מקולפים
בצלי שאלוט

לרוטב:
מיץ לתפוז אחד
כף חומץ בלסמי
כף רוטב צילי מתוק

הכנה:

שוטפים היטב את הירקות ומכניסים את הבטטה ואת הגזר לשקית קוקי קטנה. מכניסים את הסלק לשקית נפרדת (כדי שלא תצבע את הירקות האחרים) מתבלים בשתי כפות שמן זית, כפית זרעי קימל ומעט מלח גס וקושרים את הסלק ואת השקית הגדולה.

מכניסים את השקית לסיר עם מים רותחים ואת הסיר מכוסה מכניסים לתנור בטמפרטורה של 80-90 מעלות למשך 4-5 שעות. אפשר להכין את הירקות למשך הלילה (ולחסוך בחימום הבית...)

למחרת (או אחרי 5 שעות שהירקות היו בסיר) מקפיצים קוביות חזה עוף עם שמן זית עד לצריבה קלה, מוסיפים בצלי שאלוט, ערמונים ואת הירקות שהיו בוואקום כשהם חתוכים.

בסיר נפרד מכינים נודלס עבה (לפי הוראות היצרן)

מכינים רוטב ממיץ מתפוז אחד, כפית חומץ בלסמי וכף של רוטב צילי מתוק.

יוצקים מעל ומגישים.

מרקטפלייס - אפליקציה להשוואת מחירים לקניות יומיומיות. המלצה חמה לכל מי שיש לו סמארטפון

2011-12-06T18:51:00.001+02:00

מרקטפלייס - המלצה חמה לכל מי שיש לו סמארטפון

לבת שלי ספיר יש סמארטפון. קנינו אותו במסגרת שדרוג כל הטלפונים הניידים במחיר "מבצע" שעד היום סלקום קורעת לנו את התחת במחירים לא הגיוניים. אבל זה לא הנושא, זה רק למקרה שמישהו מסלקום יקרא וידע.

כבר מזמן טענתי שהיא מנצלת כל יישום וכל שרות חינמי שניתן להוריד. החל ממצב הבורסה (השד יודע למה היא צריכה את זה) ועד לאפליקציות מטופשות ולא שימושיות.

לפני יומיים היא באה אלי בהתלהבות שמצאה את האפליקציה של חיי: מרקטפלייס.
בהתחלה חשבתי שמדובר בעוד איזו אפליקציה שרק הילדים מבינים (אם כבר עוסקים בילדים, מישהו מצליח להבין אותם בשטף הדיבור???)
אחר כך, כששמעתי את המילה פלייס, אמרתי לעצמי "שטויות", שוב בטר פלייס, אלה עם המכוניות החשמליות מנסים לשכנע אותי לבוא לנסיעת מבחן אבל לקח לי עוד 2 דקות להציץ ולראות שמדובר במשהו מעניין.

מרקטפלייס

מדובר באפילקציה חינמית המיועדת לבעלי הסמארטפונים (לפי מה שראיתי, לבעלי אנדרואיד) אשר משווה מחירים בשלושת הרשתות הגדטלות רמי לוי, שופרסל ומגה.

לפי פרסומי בעלי האפליקציה, ניתן להגיע לחסכון של כ-30% מסך הקניות. זה לא הולך ברגל.

האפליקציה מתקינה סורק ברקוד פנימי הקורא את הקוד שעל המוצר באמצעות המצלמה המובנית בטלפון. המערכת מאתרת מייד את המוצר ומציגה אותו ואת המחיר המומלץ בשלושת הרשתות כך שכל מה שניתן הוא לבחור היכן לקנות.

המערכת גם יודעת לזהות מוצר אם הוא בזמן מבצע וכן כל אחד יכול להוסיף רשת נוספת בה ניתן להשיג את המוצר במחיר שונה מהמומלץ.

הורדתי את האפליקציה ולקחתי 3 מוצרים לבחינה: חלב טרה, שקדי מרק וממרח הולמנס.

השחקנים הראשיים בניסוי (הגבינה לא סתם מתחבאת, היא מתביישת מהמחיר)

סריקה של הברקוד בחלב מיד חשפה את המחירים בשלושת הרשתות, בדיוק כמו שהובטח.

בודקים...הידיים ידי ספיר

התוצאות

החלטתי להקשות ולסרוק מוצר פרייבט לייבל, מוצר מותג הקיים רק ברשת אחת. סרקתי שקדי מרק של השופרסל. אין סיכוי שנמצא אותו אצל רמי לוי או במגה ואכן, קיבלנו את המחיר המקורי ועדכון של שירלי שיש את המוצר בהנחה באחד הסניפים.

עוד ניסוי

בדקתי ממרח של הלמנס. הסריקה הראתה תוצאה מעניינת:

ברשת השופרסל המוצר נמכר במחיר היקר ביותר (17.29 ש"ח) אולם את המוצר השני ניתן לקבל במחיר מיוחד (5.99 ש"ח עם תאריך תפוגה למבצע). אם נשכלל, נגלה שהמחיר ליחידה הוא הנמוך ביותר מבין שאר הרשתות המוצעות.

רשת מגה הציעה מוצר חילופי ובחלק בו הצרכנים מעלים מחירים, ניתן היה לראות מחירים מרשת יוחחנוף (הזול ביותר) וכן את רשת כמעט חינם ועוד.

בודקים מיונז

באתר הבית של מרקטפלייס ניתן להרכיב רשימת קניות מלאה כשבראש העמוד הבית ניתן לראות את השוואת המחירים בין שלושת הרשתות. בעתיד מתכננים בעלי האתר לאפשר למלא הזמנות לרכישה ישירה ברשתות ואף ככל הנראה להחליף בין הרשתות אם המחיר נמצא גבוה יותר ברשת המועדפת.

לאתר הבית ולהורדת האפליקציה http://www.marketplace.co.il/

האפליקציה מיועדת לאלו שאוהבים להשוות מחירים ולבצע קניות חכמות כשהם משווים בין הרשתות.

מרק מיסו עם עוף

2011-12-03T22:47:00.000+02:00

מה יותר כיף מלחזור הביתה מיום עבודה עמוס, בחוץ קררר וכל מה שאנו חולמים עליו הוא מרק חם.

על מרק כזה חלמתי לי יום אחד אלא שלאותו יום היו תוכניות אחרות שהתנגשו עם התכניות שלי.

מרק טוב הוא מרק שמתבשל לו לאיטו בזמן רב ככל האפשר (כמו הקונסומה לדוגמא שמתבשל לעיתים גם יממה שלמה) וכידוע לאוכל טוב אין קיצורי דרך.

בעודני מפנטז על המרק, הגעתי הביתה. הכיריים היו שוממות ואף אחד לא חיכה לי.

חיפשתי רעיון עם קיצורי דרך. מרק מהיר וקליל שלא מצריך עבודה רבה.

נזכרתי שרק כמה ימים קודם, הייתי בשוק לוינסקי ורכשתי בחנות למוצרים מהמזרח "דרגון" כמה מוצרים שאפשר להכין איתם מרק מיסו.

אלא ש...מרק מיסו מכינים עם טופו ומה לעשות, טופו אני לא סובל.

נזכרתי בסיפור על רב אחד שהיה גר בעיירה נידחת והיה פוסק בענייני כשרות. מדי פעם בפעם היו באות אליו נשים עם בעיית כשרות והוא היה מוצא תמיד דרך לקולא.

באה אליו אישה ואמרה לו: תראה, התרנגול שלי נפל בטעות לסיר החלב.

שואל אותה הרב: מה עשית?

אומרת לו האישה: הוצאתי אותו מהסיר.

שואל אותה הרב: אצל מי את קונה את החלב?

עונה לו האשה ומשתאה : אני קונה אצל זה וזה.

אומר לה הרב: התרנגול שלך כשר. הציעי אותו לבני משפחתך בשמחה.

שואלת האישה: איך כשר?

עונה לה הרב בקריצה: החלבן הזה יש לו שמונים אחוז מים.

בדיוק כך גם עם המרק מיסו. אם אמרתי שטופו אני לא אוהב, בלי לדעת "מה מותר ומה אסור" באוכל יפני, הכנתי את המרק עם חזה עוף במקום אותם קוביות לבנות ומוזרות וה"הכשר" שניתן לארוחת הכלאיים היה הטעם.

מרק מיסו עם עוף ואצות וואקמה

מרק מיסו:

מצרכים:

8 כפות (כ-200 גרם) מיסו כהה או בהיר.

1 כף דאשי (לטענת קוראי היפנית, על האריזה של המיסו היה כתוב שמכיל כבר דאשי ולכן אין צורך לקנות דאשי בנפרד אולם כדאי לשאול אצל המוכרים)

300 גרם חזה עוף טרי נקי מגידים ועצמות (חזה עוף שלם - חצי פרפר)

50 גרם אצות-ים למרק - אצות וואקמה

בצל ירוק קצוץ

משרים את האצות במים בקערה נפרדת. מרתיחים בסיר 8 כוסות מים. מוסיפים למים את המיסו ומרתיחים שנית. מוספים את החזה עוף לבישול קל עד שיקבל צבע לב של עוף מכובס. מוציאים את החזה עוף, חותכים לקוביות (בדיוק כמו הטופו במקור)

מוסיפים את האצות שהושרו לסיר ומכבים את האש. מניחים את קוביות החזה עוף ואת הבצל הירוק בקערה ויוצקים מעל את המרק.

מסעדת קונפי במלון קראון פלאזה חיפה - אין ארוחות חינם

2011-11-30T02:51:00.006+02:00

נתחיל בגילוי נאות: אם חוק לשון הרע המפורסם עליו כל התקשורת מתקוממת היה בתוקף היום, יש מצב שיש עילה שאני מפסיד הרבה כפולות של 300 אלף ש"ח למרות שאני עומד מאחורי כל מילה.

סאגת "ארוחות חינם לבלוגרים" ממשיכה והפעם מכיוון אחר. כל מי שטוען שבלוגרים אוכלים בחינם וגם אוכלים טוב יותר משאר הסועדים "כי השף מפנק אותם", לא יודע על מה הוא מדבר. יכולות להיות גם נפילות ואם כבר נפילות אז שיהיה הכי נמוך שאפשר.

עד היום, הייתי בטוח שיש לי קיבת נירוסטה. שאני מסוגל לאכול הכל ללא חשש. היום התברר לי שעובדה זו אינה נכונה. לפני כשעתיים כששבתי הביתה ממסעדת קונפי שבמלון קראון פאזה חיפה, הרגשתי איך עוד מעט אני מוסר את נשמתי לבורא ולא ארחיב בתיאורים מצמררים.

הוזמנו על ידי השף גיא פרץ לארוחת בלוגרים במסעדת קונפי שבמלון קראון פלאזה בחיפה. על פי ציטוט מאתר הבית של קונפי, "מטבח קונפי הינו מטבחו האישי של השף גיא פרץ ואין בו פשרות" (ועוד מעט תבינו למה הציטוט ולמה המרכאות) המסעדה נמצאת במתחם המלון והיא מוגדרת במסעדת ביסטרו שף ים תיכונית עם נגיעות מרוקאיות שהשף מביא מהבית.

עיון באתר הבית של המסעדה, מבטיח מסעדה ברמה גבוהה ואיכותית. לצערי, כמעט כל שורה שניה אינה עולה בקנה אחד עם הארוחה בה הייתי רק לפני מספר שעות. מלבד התיאורים הנכונים המעידים על הנוף הנשקף מהמלון ואודות מבנה המטבח הפתוח, מצאתי אי דיוקים רבים שראוי וכדאי למסעדה, מנהליה וסועדיה לעשות חושבים מחדש.

עד שהגענו למסעדה, לא הצלחתי להבין איך שף אחד יכול לרקוד על שתי חתונות בין מסעדה בחיפה ועד למסעדתו השניה שבאשקלון. כשקיבל אותנו גיא, הבנתי. הוא לא ממש עובד שם אלא הוא יותר מנהל חברה העוסקת בתחום המזון. גיא גם מחזיק לצידו מנהלת תחום מדיה שמסייעת לו בקשר עם הלקוחות באמצעות הרשת (ואותי לימדו שברשת יש חורים, אבל נעזוב את זה).

מכיוון שמדובר באחת הארוחות הגרועות שאכלתי בחיי, לא תמצאו כאן צילומי מנות מכיוון שאין לי כוונה להטעות את הקוראים. תראו כאן רק תמונות מאוירת המסעדה.

לשולחן הוגשו מנות רבות אשר אמורות לדגום את התפריט במסעדה: (מחירי המנות מופיעים רק לצד המנות שאכן נמצא כראויות)

סביצה דג דניס - מנה שהוכנה במיוחד עבורנו - דג תפל, מתובל יתר על המידה ובמידה קטנטנה. אין לי מושג למה התכוון המשורר. בעיני מנה מיותרת.

לשולחן הוגשו שלושה מטבלים: קונפי שום (אההה עכשיו הבנתי למה קוראים למסעדה כך), חציל קלוי, וסלט פלפלים קלויים. השום היה חביב, החציל היה אנמי ובפלפלים היו יותר קליפות פלפלים מאשר סלט (אלא אם כן מדובר בטרנד חדש שלא נחשפתי אליו)

חציל קלוי עם טחינה, גם באולמות השמחות כבר הפסיקו להגיש מנה זו.

סלט עגבניות, או בשמם המקורי "סלט דודו" הזכיר לי את מסעדת אחלה (וראו זאת כמחמאה).

סלט שורשים, רצועות דקיקות ופריכות של סלק טרי, קולרבי, גזר, בצל ירוק ונבטים סיניים טבולים באיולי אסייתי

בניחוח ג'ינג'ר ושומשום בעיטור אגוזי פקאן מסוכרים. סלט צבעוני שאם היה מוגש טרי, יתכן והייתי מצליח להנות מהקרנציות של הצ'יפס ירק. רק חבל שהכל שוחה בנוזלים שהצטברו להם בתחתית והפכו לי את הצלחת לאמבטיה סגולה.

מנת הבית המבטיחה, הפסטייה, לא היתה שוס כמו שהבטיחו. ה"שטרודל הבשרי" באופן אישי לא הסתדר לי. חלקם של הסועדים דוקא התלהבו. (אני עדיין ממתין למרוקאי/ת אסלי שיזמין אותי לפסטייה אמיתית.)

סיגרים קטנים ופריכים במלית שקדי עגל קצוצים, אריסה, כוסברה ולימונים כבושים מונחים על קרם

אריסה וטחינה לבנה. היה שם סיגר, בצק פילו דק, מטוגן, פריך וטעים ללא שום דבר בתוכו. שקדי עגל לא היו שם, גם לא שקדי מרק וגם לא שקדים מהשקדיה ו...היתה גם טחינה.

קרפצ'ו פילה בקר - אחת משתי המנות היחידות שנמצאו ראויות. טעים וכל מילה מיותרת. 49 ש"ח.

קבב דגי ים, יותר מתאים לקרוא לזה קציצות דגים. הקציצות היו אווריריות אם כי היו מלאות במים ותהיתי האם הן הופשרו טרם הגעתנו.

מוס כבדים, הכבדים נצלו יתר על המידה וגרמו למרירות עזה. בחיי שלא חייבים להרוג את הכבד בגריל בשביל מוס טוב.

סניה דג בס עם חציל בגריל, הדג היה יבש כמו סוליה. החציל הגיר נוזלים שדמה למרק נוזלי חצילים.

רוסיני, פילה בקר ונתחי כבד אווז ברוטב יין על מצע פירה שורשים. המנה השניה הראויה במסעדה (139 ש"ח). מנה טעימה רק חבל שכבד האווז נפרס כל כך דק כמו פסטרמה.

עיקריות על חרב: שיפודי בשר המשופדים על חרב ומוגשים עם ירקות אנטיפסטי וצ'יפס קונפי.

מדובר בנפילת הערב.

בשיפוד האנטריקוט היה יותר שומן מאשר בשר, הקבב היה דחוס, קשה, מתובל יתר על המידה ולא נעים למאכל. הפרגיות היו השיא מכיוון שהורגש בבירור כי נתחים לא טופלו כראוי. לא הוסר מהם הסחוס המחבר את עצם הירך. (עוד חצי דקת עבודה, כמו אצל הקצב השכונתי) והם היו בעלי ריח רע.

לכל הבשרים היה טעם לוואי שהזכירו בשר שלא אוחסן כראוי וריח רע לכדי בחילה שליווה אותי כל הנסיעה הביתה עד שבסוף הקאתי את נשמתי.

כשהגענו לקינוחים, הפסקתי לרשום. הייתי עסוק בלנסות להיפטר מטעמי הלוואי של הבשר.

ישבנו תשעה בלוגרים. רובם ככולם אנשים הרואים עצמם קרובים לתחום האוכל.

מלבדנו, הבחנתי בעוד כמה זוגות שישבו שם ושמעתי שחלקם הגיעו למקום עם קופונים שרכשו באינטרנט.

מייד הבאנו לתשומת ליבם של הצוות על טיב הבשרים. בדיעבד, כך מסרו לי גורמים המקורבים להנהלה, כי יתכן והיתה בעיה באחסון הבשר. אני קצת תמה מדוע רק אחרי שהודענו על כך, שמו לב לבעיה. ומה על שאר הסועדים? אין להם ביקורת פנימית לבדוק את טיב חומרי הגלם? אין הם טועמים מה הם מוציאים לסועדים?
אגב, אם ידעתם על הבעיה, אפשר לקבל קורס מזורז בתירוצי מסעדות כמו "בדיוק הזמינו את הנתח האחרון" או לרוץ ולארגן משהו אחר כמו "מנת השף היומית". לא כך?

לסיכום: לא קל למתוח ביקורת קשה ככל שתהיה על מסעדה. מדובר בפרנסה של אנשים. וממון רב שהושקע במקום. אני בטוח שלא כך היתה הכוונה. (ועוד סיפרו שמפנקים בלוגרים בארוחות). התלבטתי רבות, אני רוצה לישון טוב בלילה ולא לקחת על עצמי את הנזקים שעלולים להיגרם. זה לא קל לקטול, מההתחלה ועד הסוף (מלבד שתי מנות מוצלחות) אלא שהפעם מדובר בבריאות הסועדים ובהדלקת נורות אזהרה.

צוות המלצרים אדיב ועובד ביעילות כולל איתמר מנהל המסעדה. האוירה במסעדה נעימה וטובה בתיבול הנוף המרהיב הנפרס לעיני כל. עם זאת, כשמבטיחים מסעדת שף, אני מצפה לראות את השף, מצפה למנות טריות וטעימות. קונספט המסעדה מזכיר יותר חדר VIP בשיפודיה ידועה ובניגוד למצוטט באתר הבית של המסעדה, המנות היו עם המון פשרות בחומרי הגלם, כולל בשרים שאיכותם לטעמי ולטעם הסועדים היתה מוטלת בספק ואני עדיין מחפש את "החוויה הקולינרית" המובטחת.

מדובר באחת הארוחות הגרועות שאכלתי בחיי.

כהמלצתי קודם, לאור חווית הארוחה, הייתי ממליץ לאושיות המקום לערוך בדק בית פנימי. ברמת החומרים, ברמת המנות והן ברמת הקונספט. (בטירונות קראו לזה "שיפור לאחור" שכן המסעדה די חדשה ובתחילת דרכה. עוד לא מאוחר לתקן.

ואני, כמו בכותרת, אין ארוחות חינם. את המחיר שילמתי בריבית דריבית. החלטתי להכריז על ויפאסנה ביטנית.

קוסקוס מקוצר - נו טוב, לפעמים לא הכל מצליח.

2011-11-28T20:09:00.002+02:00

חיפושים אחר השארה למתכונים מביאים אותי גם לעשות שטויות. זה יכול לקרות לכל אחד וגם על זה צריך להודות. לא כולם מושלמים.

ביום גיבוש שהיה לי מהמשרד, כור היתוך חברתי בין כל השכבות, היה דיון אינטנסיבי משהו בנוגע לארוחות שמכינים לילדים בבית.

כדי לא להיות מוטה לכיוון זה או אחר, לא הבעתי דעה אלא רק הגנבתי אוזן קשובה לשמוע איך זה אצל אחרים.

בלי לעשות סקר מסודר, רוב הבתים מכינים ארוחות לילדים בטרם הם יוצאים מהבית. לחלק מהמשפחות יש כל מיני טריקים לחיים קלים וטכניקות זריזות לקיצור הליכים וחסכון בזמן.

אחד הדברים ששמעתי יותר מפעם אחת היה הכנת קוסקוס מהיר. לא זה שקונים אינסטנט ומוסיפים מים רותחים אלא קוסקוס אמיתי מסולת שההכנה פה היא קלה ומהירה המחליפה את שיטות האידוי בסירים מיוחדים ומסננות לצד שעות הארוכות בהכנת הקוסקוס המסורתי.

בבסיס הטריק מבשלים את הקוסקוס במיקרו אלא שאין לנו מיקרו בבית מטעמים שונים. זאת שלא חדלה לספר על הקוסקוס המהיר, אמרה שאת הטריק היא למדה מהאינטרנט מאחת ששמה "שרוני".

את שרוני אני מכיר. היינו חברים בפורום האוכל של YNET עד שנס ליחו והיא (וגם אני) פרשנו משם.

התקשרתי לשרוני וקיבלתי את המתכון ממקור ראשון תוך כדי שיחת טלפון להשלמת פערים של שנה או שנתיים ומיד ניגשתי למלאכה.

הייתי בטוח שההכנה תהיה פיס אוף קייק. אם אורז לבן אני יודע להכין אחד אחד בעיניים עצומות, מה זה כבר להכין קוסקוס?
הרעיון היה להכין ארוחה מלאה בסיר אחד שמכינים אותה כמו מרק ירקות עשיר.

צילמתי את הסולת והתכוננתי להמשך.

רשמתי את המתכון על דף נייר ברור שלא יהיו טעויות וניגשתי למלאכה.

התוצאה היתה מפלה שכבר הרבה זמן לא זכורה במטבחנו. הסולת/קוסקוס נהיה מאוד מושי והתוצאה בכלל לא דמתה למה שציפיתי.

בני המשפחה ניחמו אותי, אמרו שלא נורא, זה יכול לקרות לכל אחד והנה זה אכן קרה.

גנזתי את התוצאה המבישה בפח האשפה (וגם את המתכון) ועברתי הלאה, לשאר בישולי השבת ובני הבית הסתפקו במרק ירקות עשיר.

המסקנה המתבקשת: אין קיצורי דרך. קוסקוס טוב לא נופל ממרק טוב. בשניהם צריך להשקיע.

שווארמה בפיתה או שווארמה בלאפה?

2011-11-24T23:41:00.000+02:00

אפתח בגילוי נאות (צמד מילים שבלוגרים לאחרונה משתמשים יותר ויותר): מדובר בתמונות קשות לצפייה. במיוחד אם אתם רעבים.

בתקופת שרותי הצבאי, היה לנו מנהג. בכל פעם כשיצאנו מלבנון נהגנו לעצור כל פעם בדוכן שווארמה אחר בקרית שמונה או בשאר ערי האזור.

כך לאט לאט עשינו דירוג מחלקתי איזו שוארמה עדיפה מבחינת הניקיון (כיאה לחובשים) מבחינת הטעם (כיאה לבולסים) והכי חשוב VFM Value for money - מונח עסקי שמסביר את גובה החזר התמורה תמורת התשלום.

תוך חצי שנת שרות בקור הלבנוני העז, היתה לנו טבלה שתלינו אותה על קיר האמבולנס הצבאי (שאחר כך עם בוא מטעני-הצד הוסב לנגמ"ש) ואיתו נדדנו בין המוצבים. כך הבאנו את הבשורה לכל חיילי הגדוד כשכל אחד נותן את הדירוג שלו.

כילד, שתי שווארמיות ראיתי בחיי.

הראשונה היתה ברמת גן. את הקניות הגדולות ו"החשובות" של הבית, הורי נהגו לעשות בחנות השק"ם שהיתה בכיכר אורדע ברמת גן. רק מי שהיו לו קשרים טובים או קרוב משפחה ששרת בצהל כאיש קבע יכול היה להיכנס לחנויות השק"ם ושם הוא נדרש להציג "פנקס שק"ם" שהיו בו בולים שהקופאית היתה תולשת לפי גודל הקניה. הפנקס היה עובר במשפחה ככרטיס כניסה להיכל החיים הטובים.

ביציאה מהשק"ם, היתה מסעדת שווארמה שהצליחה לכוון את ריח השיפוד המסתובב בדיוק לכיוון היציאה.

אין אחד שלא עצר לרגע, מי לקנות מנה הגונה ומי שמיצי העיכול הציקו לו בבטנו עד שהגיע לביתו והסתפק בפרוסה מרוחה בגבינה לבנה.

השניה, היתה בכיכר דיזינגוף, בסמוך לקולנוע אסתר, מלון סינמה של היום (אגב, מקום ששווה לבקר בו ולו רק לראות את הנוסטלגיה שנשמרה במלון. הם מאוד אוהבים שבאים להסתובב שם).

באותה שווארמה שהיתה כיכר, היו כסאות בדומה לבולי עץ עבים ועליהם ישבו הסועדים. אם אני זוכר נכון, פעם אחת צ'ופרתי ואכלתי שם מנה.

עד היום, אם אני עובר ליד אחת כזו שמזכירה לי את אותו הריח, אני חייב לעצור ולפרק מנה. ככה זה, לא עומדים מול זיכרונות ילדות.

בחרתי למזג בין שני הדברים. מחד, הסתקרנתי מהי השווארמה שתשחזר לי את הריחות וטעמי הילדות ומאידך, אף פעם לא ידעתי באמת מה ההבדל בין שווארמה בפיתה לשווארמה בלפה מבחינת החזר התמורה.

מעניין היה שחיפוש אחרי המילה שווארמה בגוגל, דוקא הביא יותר מתכוני שווארמה מאשר דוכני שווארמה.

דוכן השווארמה הראשון שעלה לי בחיפוש היה השווארמה של דבוש. השני היה שווארמה חזן והיה גם את שמש מרמת גן.

היעד הנבחר היה דבוש.

לשווארמה דבוש יש את השווארמטרון - רובוט לחיתוך השווארמה מהשיפוד הגדול (כבר אין את ההוא שמשחיז את הסכין וחותך מלמעלה למטה. עידן העתיד כבר כאן) הרובוט חותך את השווארמה לחתיכות קטנות ודקות והשיפוד מסתובב בתזמון מלא עם הסכין שחותכת.

הנה סרטון שמצאתי ביוטיוב

לפני הכל, אני חייב הסבר. אין פה בדיקה מדעית. אין פה מבחן טעימה. לא בדקתי את השרות, הניקיון (אם כי המקום היה מתוקתק ועבד במהירות ראויה) ושאר הדברים שבודקים במקום של אוכל.

גם חוות דעת על טעם השווארמה לא תקבלו פה. נדיר למצוא שווארמה כושלת בטעמים כששומן הכבש מטפטף עליה בנדיבות.

הרעיון היה כזה: קונים שווארמה אחת בפיתה ואחת בלאפה. מזמינים את אותו סוג השווארמה. רק סלט וקצת חומוס לפי המסורת. את הצ'יפס ביקשתי שיארזו בנפרד (חיסלתי את הצ'יפס באוטו בדרכי הביתה. לא עמדתי בפיתוי והריח)

לוקחים את השווארמות הביתה ו"מפרקים" את הכל לגורמים ושוקלים איפה יש יותר. מחשבון וקצת נתונים והנה יש לנו את המנה הכדאית. לכאורה משימה קלי קלות.

אחרי התשלום, המתנתי לתורי. הכל בדאבוש ממוחשב. החל מהשיפוד הרובוטי המשוכלל (ראו את הוידאו) ועד לעמדת מחשב בה רואים העובדים מהם הוראות הכנת השווארמה (מי רוצה חריף, עם או בלי צ'יפס, סלט כזה או אחר). תוך שניות המנה מוכנה והיא נארזת בהתאם ("אוכלים פה או לוקחים").

הבאתי את השווארמות הביתה.

מלאכת ההפרדה הזכירה ניתוח שהיינו עושים בתיכון בשיעורי ביולוגיה, עם כפפות, פינצטות ומגשים עליהם הנחתי את מרכיבי המנה. כל פריט נשקל ונרשם.

שווארמה בפיתה

שווארמה בלפה

להלן התוצאות:

מבחינת ערך קלורי, לפי אתר פיט-לייף חיים בכושר שווארמה מהווה ארוחה מלאה שיש בה הכל, יותר מידי מהכל.

להלן התוצאות כפי שהעתקתי ישרות מהאתר http://www.fitlife.co.il/diet/calorie/shawarma-calorie.php

חישוב קלוריות לשווארמה בלאפה

1 לאפה כ-420 קלוריות.

2 כפות חומוס - 150 קלוריות.

1 כף טחינה (דלילה 50% מים) - 50 קלוריות.

סלטים שונים - 100 קלוריות.

200 גרם שווארמה - 580 קלוריות (מדובר בשווארמה כפי שנמכרת במזללות עם שומן).

50 גרם צ'יפס - כ-140 קלוריות.

סה"כ קלוריות עבור מנת שווארמה בלאפה - 1420 קלוריות.

חישוב קלוריות לשווארמה בפיתה

בשווארמה בפיתה נכנסים פחות מרכיבים.

1 פיתה - 250 קלוריות.

1 כף חומוס - 75 קלוריות.

1 כף טחינה - 50 קלוריות.

סלטים שונים - 100 קלוריות.

150 גרם שווארמה - 330 קלוריות.

30 גרם צ'יפס - 88 קלוריות.

סה"כ קלוריות עבור מנת שווארמה בפיתה - 890 קלוריות.

לסיכום:
מבחינה קלורית לכל הדעות השווארמה בלאפה היא כמעט כפולה מזו שבפיתה.
בסקר קטנטן ששמתי בפייסבוק ששאלתי מה עדיף, רוב העונים בחרו בפיתה.
לדעתי, זו שבלאפה היא גדולה ועמוסה אם כי מבחינה כספית היא הכדאית מבין השתיים.

שיהיה בתיאבון

לארא וגילוי נאות מחייב

2011-11-20T19:07:00.001+02:00

נתחיל בגילוי נאות:

הרשת רועשת וגועשת בנושא של בלוגרים המתארחים במסעדות ונותנים חוות דעת על המסעדה בה הם מתארחים. .

עיתון ישראל היום פרסם בסוף השבוע האחרון כתבה מקיפה אודות בלוג אוכל שמינף את ביקורת המסעדות למקום עסקי (ויש שם כמובן עוד דברים הקשורים להתנהלות ולשקיפות אבל זה טוב בעיקר לרכילות כי כדברי המשורר זה אולי כשר אבל מסריח או מסריח אבל כשר).

יש הטוענים לחיוב ויש השוללים מכל. זה צודק וגם זה צודק. לעניות דעתי עלינו לשפוט על פי אישיות הכותבים, אם אנו מזדהים איתם ואם הם כותבים לליבנו וכן דרושה שקיפות באם מדובר בפעילות עסקית שהבלוג מרוויח ממנה.

אני רק יכול לומר שאירוח במסעדה לצורך כתיבת פוסט, לא מסתיים באכילת 12 מנות גדושות וחנפנות של השף אלא כוללת גם כתיבה ממצה של ביקור שנועד למעשה להיות הממליץ/לא ממליץ לקראת ביקור הקוראים במסעדה.

מבקר מסעדות אינו שווה ערך לבלוגר (וההיפך) מכיוון שלרוב חוות הדעת שלי כטועם במסעדה צריכה בסופו של דבר להסתכם בהמלצה של "טעים לי" או "לא טעים לי" בצירוף תיאור חווית הביקור כדי להיות עיניים ופה לקוראי הבלוג בשעה שהמבקר יפגין אוצר מילים גבוה כדי לבלבל את הקורא עד כדי שהוא עלול לגרום להדרת סועדים מהמסעדה בגלל הביקורת שלו כיוון שהמבקר "חייב" להראות שהוא לא דופק חשבון.

אז בכל פעם שאתם רואים ביקורת מסעדה פה בבלוג, דעו לכם, שלקחתי כמה שעות של חופש משלל עיסוקי, נסעתי (על חשבוני), טעמתי מכל מה שנתנו (יש פה סיכון, עלול לפעמים להיות "לא אכיל", אתם יודעים...), שילמתי חניה (על חשבוני), צילמתי במצלמתי (שעלתה לא מעט), כתבתי בצורה רצינית בשיקול דעת ובכובד ראש, פרסמתי ולקחתי אחריות למילותי ועוד ועוד ועוד וכל זאת מבלי לקבל תמורה כספית מאף אחד. וכמו שכתבו פעם במפיות של המסעדות, נהנתם ספרו לחברכם...)

עכשיו ללארא:

מסעדת לארא עברה מספר גלגולים. בעיקר גלגולי כשרויות. אין שף שיודה שקל לו להכין מנות גורמה בהכשר מהודר כשהוא נאלץ להתמודד עם שלל ההחמרות והכללים שמביאים איתם נותני הכשרות.

מנקודת המבט שלי כאוכל כשר, אני דוקא שמח לראות שפים שמקיזים דם להוציא תפריט גורמה איכותי ממצרכים כשרים. כך הוא מיישם את יכולותיו (או שלא...)

ליאור חצפדי הוא השף והבעלים של לארא. לליאור מתברר יש רקורד די מרשים במטבחים נחשבים הכוללים מסעדת כוכב משלין באיטליה, ארקדיה המפורסמת וקנלה.

ליאור לוקח את ניסיונו הקולינרי למחוזות ישראלים תוך שימוש בחומרי גלם איכותיים ועבודה במטבח פתוח ומהיר.

המנות כולן בעלות השראה סביבתית החל מקדירה קטנה המוגשת עם הקציצות של סבתא ועד לדגים העוברים עישון של מספר דקות על מחבת לוהטת הישר מהמטבח לצלחתו של הסועד.

התכנסנו בלארא ביום קררר ולא גשום. האוירה במסעדה נעימה ומרגיעה. המלצרים זריזים ומיומנים ואני חייב לציין זאת כי הצצתי גם לשאר השולחנות ולא רק לשולחן שלנו.

התפריט של לארא משתנה בעיקר בעונות השנה וגם עם הופעת חומרי הגלם. קיבלנו טעימות משלל מנות שליאור השף בחר להביא לנו לשולחן. חלקן בתפריט וחלקן יופיעו בקרוב.

מנות הפתיחה היו נעימות ומילאו את תפקידן כפותחות תיאבון בעיקר בגלל טעמן העז.

סשימי סלמון טרי עם אבוקדו עם עלים ירוקים מתובלים בשמן זית וזיתים שחורים משאירים טעמים עזים וחשק לעוד. (46 ש"ח)

אחת הדילמות במנות הפתיחה היה מנת סינטה כבושה פרוסה דק ופריכה ולצידה רוסטביף שמחליק בכיף בגרון. היה מאוד קשה להחליט מה לקחת. בסוף התפשרנו, הזמנו שתי מנות. (46 ש"ח)

הסלמון הכבוש במירין וקרם טופו היה רענן למרות שאני לא חובב תחליפים.

סלט חם שיכול להספיק לשניים המורכב מפטריות, נתחי ברווז, זוקיני ועגבניות שרי צלויות. מנה בהחלט מתאימה למי שמסתפק במנות ראשונות (46 ש"ח)

בעיקריות התחיל השף לדבר.

נתח מכובד של דג סלמון מעושן בטעם תפוזי בעישון חם שהוכן על המקום. הדג היה טרי, עשוי נכון וללא החלבון הלבן המעיד על בישול יתר. לדג. היה בו ניחוח של תה ירוק (בטח כך עישנו אותו) ומוגש על עלי פסטה שמכינים במקום במכונת פסטה ידנית (88 ש"ח. )

מנת שקדי עגל עם עלי מנגולד על חציל קלוי עם שיני שום רכים ונימוחים לצד עגבניות צלויות ומוגשים בכלי טאג'ין היו יריית הפתיחה למריבה שולחנית. זה היה טעים. נקודה. (58 ש"ח)

בדרך טעמנו ריזוטו וניוקי שהוכנו מתחליפים. לאוכלי הכשר, לא מדובר בתגלית. אנחנו כבר מורגלים להפתעות מוצלחות עם חומרים תחליפי חלב.

הקציצות של סבתא נונה, קציצות בשר וטלה טריפולטאיות עם עלי מנגולד וחומוס שהוגשו בסיר קסום קטן של לה קרוזט נתנו לנו הצצה לילדותו של ליאור היו טעימות ופריכות (78 ש"ח) וגולת המנה העיקרית פילה בקר ברוטב יין אדום (128 ש"ח) ונתח קצבים (102 ש"ח) שהוגשו עם פטריות ואספרגוס. הבשר היה עשוי נכון, יהיו כאלה שיאהבו את זה צלוי יותר. כדאי לשאול את הסועדים.

על המנות העיקריות אוכל רק לציין שאם בכל זאת באתם לאכול, חשבו היטב מה אתם מזמינים. עם המנות הראשונות ומנות הביניים, לא בטוח שתוכלו לחסל נתח קצבים איכותי או פילה.

בקנוחים טעמנו בקלוואה ומעין סלט שהורכב ממבחר תאנים ופירות חורפיים. על פי התפריט, אני בטוח שיש מבחר יותר גדול אלא שהכל כמובן פרווה - אחד האתגרים הגדולים של מסעדה כשרה.

לסיכום: אם אתם חפצים במסעדת שף טובה עם דרישת כשרות גבוהה ואתם ירושלמים או שהזדמנתם לירושלים, זה המקום.

שמעון בן שטח 3, ליד נחלת שבעה. כשר בדץ בית יוסף.

ולא נסיים בלי מתכון:

הנה המתכון לקציצות של סבתא נונה מאת ליאור חפצדי. קציצות טוניסאיות שטעמנו בלארא

תבשיל קציצות בקר ומנגולד תוניסאי -"טבח'ה וסלק"

מרכיבי הקציצות:

1 ק"ג בשר בקר מס' 2

3 לחמניות יבשות שהושרו במים

בצל 1

5 שיני שום

צרור פטרוזיליה

קינמון, כמון וזרעי כוסברה טחונים –

כפית מכל אחד

מעט קמח לטיגון

מצרכים לרוטב:

ראש סלרי

בצל 1

11 חבילות מנגולד

1 ראש שום

כף פפריקה

שמן זית

מיץ לימון

מלח, פלפל

עצמות מח צלויות

הכנת הקציצות:

טוחנים את כל המרכיבים יחד, לסוג של ממרח. (חוץ מהבשר)

מערבבים את הבשר עם הממרח ,מתבלים במלח ופלפל ויוצרים קציצות של 40 גר'

עוטפים בקמח ו"סוגרים" במחבת חמה ומניחים בצד

להכנת הרוטב: (הט'בחה)

מפרידים עת העלים מהגבעול מנקים את העלים ושוטפים טוב טוב.

מניחים את כל העלים בתוך סיר ומדליקים את האש-ללא שמן, אנחנו רוצים לייבש את

העלים...

מערבבים כל הזמן, כשהעלים מתחילים להתפורר והנוזלים מתחילים להיגמר (נראה כמו

חינה)

מוסיפים שמן ומתחילים לטגן את הבצל השום הפפריקה והסלרי, מוסיפים את העצמות

ומעט מים. מבשלים למשך שעה על חום נמוך, מתקבל תבשיל בצבע ירוק כהה מאוד עד

שחור וניחוח חזק של מנגולד.

מוסיפים את הקציצות לתבשיל ומבשלים יחדיו.. להגיש עם אורז או קוסקוס