בשבוע החולף התברר עד כמה ההנהגה לא דיברה אלינו אמת מאז תחילת מלחמת לבנון השנייה. וגם היום עדיין מובלת הממשלה על ידי יחצנים ופקידים - ללא חזון, דיון אמיתי וסדרי עדיפויות

מאת: דניאל בלוך

באחד הטוקבקים באחד האתרים קראתי את ההערה הבאה: “לאן הגענו שכל משאת נפשנו היא שראש הממשלה יהיה ללא רישום פלילי במשטרה, לא אנס ולא גנב ולא מיליונר נהנתן והדוניסט?? מתי נוכל להרשות לעצמנו גם לשאוף למנהיגות עם חזון ושיעור קומה של עשייה ותרומה למדינה ועתידה“?

השאלה הנכונה בזמן הנכון ובמקום הנכון. השבוע החדש יעמוד בסימן המשך החקירה הנגדית של מוריס טלנסקי והספינים של עורכי הדין והיחצ”נים מכל הצדדים. רק צד אחד ייעדר – צד האמת והמוסר הערכי.

מן היומיים הראשונים ברור למדי ששום דבר נוסף לא יתברר בחקירה הנגדית שכן עדותו של טלנסקי היא רק עדות משנית ומשלימה לעדויות העיקריות שתשמענה כאשר יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה – עדויות אורי מסר ושולה זקן, אם תוותר על זכות השתיקה, המסמכים שבידי החוקרים ודברי אולמרט בחקירה. צדקה פרקליטות המדינה שבחרה להעיד את טלנסקי בעדות מוקדמת שכן אין לדעת מה יקרה עד שייפתח משפט, אם בינתיים לא יופעלו עליו לחצים ואיומים והוא יחשוש פן יבולע לו כלפי רשויות החוק והמיסוי בארצות-הברית. אך, כאמור, אינה העיקר היא רק בבחינת גורם מסייע לשאר החומרים.

במדינה נורמלית העיסוק בטלנסקי היה שולי. העיסוק העיקרי צריך להיות בגורלו של החטוף החי, גלעד שליט, שאותו ניתן להציל בעוד מועד בניהול נבון של משא ומתן. הבעיה היא שאיש אינו סומך על כושרה של ההנהגה לנהל משא ומתן משוחרר משיקולים פוליטיים, יחצ”ניים וענייני יוקרה. סוד ההנהגה הוא היכולת לזהות את הנושא המרכזי החיוני, להעמידו מול הנושאים המשניים ולקבוע את סדרי העדיפויות וחלוקת המשאבים. משום מה נעלם כוח זה מן ההנהגה כולה לאחר רצח רבין. לא הכל שלילי מאז אבל אין חזון מוביל, אין קביעת סדרי עדיפויות ואין יכולת ביצוע. בן-גוריון נהג לומר – “איני יודע מה העם רוצה אבל אני יודע מה רצוי לעם”. והוא פעל בלי יחצ”נים, יועצים אסטרטגיים וסקרים יומיים.

צריך להתאים את הכלים לצורכי הזמן ואת החזון למציאות, אך באין חזון, משתלטות הקומבינה והספיניות על חיינו והתוצאות ידועות. בשבוע שעבר התברר עד כמה ההנהגה לא דיברה אלינו אמת מאז תחילת מלחמת לבנון השנייה והריאיון במוסף הארץ עם מי שהיה היועץ המדיני של שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, רק מאשר ומגביר את התחושה שהיתה לנו ממשלה שהובלה במעין פוטש על-ידי הצבא. האם המצב היום טוב יותר? יש לנו היום שר ביטחון שאי-אפשר למכור לו “לוקשים”. זה הבדל חשוב אבל זו רק חצי נחמה. כי הממשלה עדיין מובלת ללא חזון, ללא דיון אמיתי, בלא סדרי עדיפויות. הצבא אמנם חזר למקומו הנכון, אך ברוב התחומים האחרים אנו מנוהלים על-ידי הפקידות ובראשה פקידות האוצר, וזהו מצב בלתי בריא.

אין לי אשליות שחילופי ראש הממשלה יביאו לשינוי המהפכני המיוחל. בלי החילופין אנו נמשיך ונתדרדר. ראש ממשלה אחר יטהר במקצת את האווירה, אבל הפוליטיקה הישראלית זקוקה לכוחות חדשים שכן המעיין לא יתמלא מעצמו.

על הדילמה כיצד מושכים כוחות חדשים – ברשימה הבאה.

“שליט עכשיו: צילום - ענת מוסברג”

יש לי הכבוד (והגאווה) לסכם את הבחירות לועידת המפלגה שנערכו בסניף המפלגה ברחובות, ביום שלישי האחרון. למה אני גאה? לא כי לא היו ניסיונות דילים ותרגילים למיניהם, וגם לא כי הכל היה תמים לחלוטין. אני גאה, כי עם היוודע התוצאות, היו בנמצא גם חברים מאושרים, וגם כאלה המאוכזבים,

דבר שלא קיים כלל כאשר המשחק כולו מכור מראש.

ראשית - גילוי נאות. כותב שורות אלה, התמודד בבחירות הללו והגיע למקום השלישי, והוא מעורב במידה רבה בנעשה בתוך הסניף.

יש יריבות בתוך סניף רחובות. יריבות בריאה, אם אתם מסתכלים מבחוץ ולא נוקטים עמדה. יריבות פוליטית, שתוצאותיה משתקפות אך ורק על פי כמות האנשים התומכים בכל צד. כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, ע”פ עקרון שלטון הרוב.

השפעת הדילים על התוצאות

לפחות 3 רשימות מומלצים ברמות כאלה או אחרות, היו במערכת הבחירות הזו, שנדפסו בידי קבוצות או אנשים פרטיים, שניסו בדרך זו להשפיע על זהות חברי הועידה הבאים שייצגו את סניף רחובות.

מבט על תוצאות הבחירות מלמד, שהדילים אולי השפיעו ברמה כזו או אחרת, לכאן או לכאן, אך בהחלט לא היו אלה שקבעו את התוצאות באופן בלעדי.  פיזור הקולות בין המועמדים כפי שנתגלה בדף התוצאות, מלמד שהרבה מעבר לקבוצות כאלה או אחרות, ועל כך גם הסכימו איתי רבים בסניף, הרבה אנשים פשוט בחרו במי שרצו לבחור. נשמע מובן מאליו, אך מי שמכיר את תמונת המצב במפלגה על שלל סניפיה, יודע כי זהו מצב נדיר. תעודת עניות למפלגה, תעודת כבוד לסניף.

ניתוח מדגמי

על מנת לחזק את שכתבתי, ניתן להביט ברשימת הנבחרים לועידה המצורפת כאן, לראות כמה וכמה דוגמאות:

1. בכיר בסניף, שם את יהבו על כמה מועמדים, ביניהם, הח’ גיל רולניצקי, והח’ עמנואל מעודד. הראשון הגיע למקום ה-5, ואילו השני לא הצליח להשתחל לוועידה, והגיע למקום ה-22 בלבד.

2. הח’ איתן דוכובני והח’ יפתח דרוס, השתייכו, באופן לא רשמי כמובן, לאותה רשימת מומלצים, ולמרות זאת, הח’ דוכובני התברג לרשימה במקום טוב באמצע, ואילו הח’ דרוס, שהגיע רק למקום ה-18, ייאלץ להמתין להגרלה מול הח’ אלישע אקשטיין (שהיה בכלל ברשימה מתחרה לזו של הח’ דרוס), מאחר וקיבלו מס’ קולות זהה.

3. האחים יעקב סנדלר ויהודה סנדלר, התמודדו שניהם, משתייכים שניהם למחנה ברק, ובכל זאת, יעקב נכנס לוועידה מהמקום ה-12, ואילו יהודה הגיע רק למקום ה-29 ונשאר בחוץ.

ניתן להמשיך ולנתח את התוצאות עוד זמן רב ומכיוונים אחרים, אך המסקנה תהא אותה המסקנה.

ההשתייכות למחנות ברמה הארצית

בעקרון, השיוך למחנות ברמה הארצית היה קריטריון שולי בהתפלגותם של קבוצות ומחנות. שולי, אך קיים. עושה רושם כי אנשי ברק, ידעו יותר לדאוג האחד לשני, מאשר אנשי “מחנות” אחרים במפלגה, אך כפי שציינתי, זה היה רק קריטריון משני.

מתוך 18 הנבחרים ברחובות, ניתן אולי לומר ש-5 מהם, הם אנשי ברק, בעוד רק שניים הם אנשי עמי איילון מובהקים (ובכלל, האם עדיין קיים כזה דבר, אנשי עמי איילון?)

עוד ברשימה אנשים המקורבים לבוז’י הרצוג, למתן וילנאי, לפואד ואפילו - לאפרים סנה. כן, ההוא מישראל חזקה.

בין המאוכזבים שלא הצליחו להיכנס לוועידה ניתן למנות לפחות 6 חברים, המשתייכים למחנה-ברק.

אי לכך, ניתן לומר, בוודאות כמעט מוחלטת, כי להשתייכות הארצית לא היתה השפעה ממשית על קביעת הרשימה.

אבטחת ייצוג לנשים

גם באספקט הזה מגיעות כל המחמאות לחברי הסניף ולדרך ההתנהלות שלו.

ע”פ כללי אבטחת הייצוג לנשים, חייבות להיות 7 נשים בתוך 18 הנבחרים.

חדי העין שביניכם ישימו לב שאכן נכנסו 7 נשים בתוך 18 הנבחרים, אולם אף אחת מהן לא זכתה בכך מתוקף היותה אישה. כולן שאבו את כוחן מכמות המצביעים שבחרו בהן. סה”כ התמודדו 14 נשים בבחירות הללו. כפול מה”נדרש” בכדי לסגור דיל, כפי שנעשה בסניפים רבים אחרים (ע”ע מאמרה של נורית פגי מחוג חיפה בנושא).

מצב שבו אישה נכנסת לאחר שזכתה ל-2 קולות בלבד, רק מתוקף היותה אישה, ואחריה ברשימה מופיע אדם שקיבל 100 קולות, למשל, אך נשאר מחוץ לועידה, כי לא נולד במין הנכון, הוא מצב מעוות בעיניי. לשמחתי, זה לא קרה ברחובות.

אבטחת ייצוג לגמלאים

3 מתוך ה-18 היו חייבים להיות גמלאים. בסופו של דבר נכנסו 8 גימלאים לוועידה. האם זה משקף את רמת המיותרות של אבטחות הייצוג, או שמא את חתך גילאי מתפקדי העבודה? לשיקולכם.

אבטחת ייצוג לצעירים

3 מתוך ה-18 היו חייבים להיות צעירים. בסופו של דבר נכנסו 4 צעירים, עם אופציה לצעיר חמישי (הח’ דרוס, שיוגרל מול הח’ אקשטיין בקרוב, הוא צעיר). בקרב רבים מן המצביעים נתקבלה התחושה שהגיע זמנם של הצעירים. בכל הזדמנות, מאז היותי זאטוט בן 16, אני שומע את זה במפלגה, אך הפעם, הצעירים אכן שיחקו אותה, ונכנסו לוועידה. זאת בזמן ששמתי לב, כי חברי משמרת רבים כשלו בניסיונם להיבחר, בסניפים אחרים ברחבי הארץ, ועל כך חבל לי ברמה האישית.

אז מי ייצג את רחובות במושב ועידת המפלגה ב-5 השנים הקרובות?

אנשים בהחלט ראויים. ביניהם הפעילים כבר שנים במפלגה, ביניהם גם פעילים חברתיים רבים, ואנשים שאני יכול להעיד כי טובת הכלל לנגד עיניהם. אז נכון, עם חלקם אני מסתדר פחות ברמה האישית, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

תמאו ברשימה את לאה גבע שהקימה וניהלה ברחובות את המכללה ללימודי התנדבות, את רועי אסף, ששימש כמזכיר הבינ”ל של המשמרת הצעירה, את יוסף גליצקי שטובת הגמלאים נמצאת בראש מעייניו מזה שנים רבות, את ישראלה ביזונר מנעמ”ת, שאם יורשה לי לציין, היתה המועמדת המועדפת עליי בבחירות האלה ואני שמח שנכנסה במקום גבוה. את ראשי העיר לשעבר, מיכאל לפידות ויעקב סנדלר, את ד”ר רחל כהן-פרידהיים, שלוקחת חלק פעיל היום בינסיונות ההתארגנות של מנחי האוניברסיטה הפתוחה ועוד רבים וטובים.

סיכום קצרצר

נכון, הכתוב מעלה נשמע מעט כמו פרופגנדה רחובותית. נכון, אני גאה בעיר שלי ואוהב אותה. נכון, יש לי גם המון ביקורת. אך אין בה בכדי לגרוע מכל מה שכתבתי במאמר הזה. מי ייתן והמפלגה שלנו תלמד הכיצד להתנהל במערכות בחירות, ובימי שגרה. אז, הו אז, נראה מפלגה תוססת פעילה, ואולי אפילו עם מעט אידיאלים.

יואב לוי

אל כבוד שר הביטחון

אהוד ברק

ממשלת ישראל

ירושלים

כבוד השר,

אני פונה אליך כחברת מפלגת העבודה וכמי שמכירה בעמדה הפוליטית הייחודית שלך, כמי שאפשר ברגע הקריטי את ההישגים המשמעותיים של מאבק איגודי הסגל הבכיר בשביתה הגדולה שהתקיימה בתחילת שנה זו. בהתנהלותך אז ראה הציבור הישראלי את מחויבותך לקודים של התנהלות דמוקרטית  ומשא ומתן מול איגודים מקצועיים ויכול היה להתחיל לבסס לעצמו את יחסו אליך כמייצג אלטרנטיבה להתנהלות הלקויה הנוכחית

ביום ראשון הקרוב ינסה משרד האוצר להתעלם מהסכמות אליהן הגיעה השרה יולי תמיר מול איגודי הסטודנטים; ינסה גם להתעלם מהתחייבותו להתקדם עם העברת התקציבים לאוניברסיטאות כפי שניסח אותה השר בראון בכנסת לפני כשבועיים, בעת דיון על הצעת חוק שעמדה לנסח את חוסר התלות בין העברת תקציבים לוועדת שוחט.

התנהלותו זו של משרד האוצר מתיישבת עם ממצאי מחקר מקיף על רכוזיותו וכוחניותו שהתפרסמו על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ציבור רחב בישראל היום חרד לסדר הדמוקרטי ולאפשרות כי בסיסי קיומו מתכרסמים יום-יום על-ידי מדיניות תקצוב המתנהלת תוך התעלמות מעמדותיהם של אנשי מקצוע ומומחים. בהקשר של ההשכלה הגבוהה כבר נוסחו ניירות עמדה רבים המעידים כי אין בהמלצות ועדת שוחט אלא הרסנות: אין בהן שיקום התקינה באוניברסיטאות והן משתמשות במילים כמו איכות ויעילות באופנים שאין להם שום תמיכה מקצועית בשטח.

מאות מרצים באוניברסיטאות חרדים מהמלצות ועדת שוחט. לא בגלל הפגיעה בנו. לעת עתה אנו מוגנים. אלא בשל הפגיעה החד כיוונית והקריטית ברמת ההוראה ובסיכוייהם של הסטודנטים לרכוש השכלה ראויה.

אנא, התייצב לצידנו.

רבים בתוכנו תומכים בך. רבים בקרבנו רוצים לראות בך מנהיג של אלטרנטיבה משמעותית ורצינית. אין היום אלטרנטיבה אלא בהתנגדות להליך התקצוב הדורסני. אנא נצל הזדמנות זו של יום ראשון בבוקר להתייצב לצד כוחות האור ולהרחיק את עצמך מהרס.

בהוקרת תודה,

ד”ר אורלי בנימין

אוניברסיטת בר-אילן

שלום רב,

אני פונה אליך, כי אני יודע עד כמה אתה פעיל מאוד בתחומים החברתיים, ועד כמה זה חשוב בעינייך. לכן אני מאמין שתוכל לעזור לי מאוד בבעיה אישית שקרתה לי לא מזמן.
אמנם מדובר במקרה אישי, אך נוגע למעשה לרוב האזרחים בעלי דירות אשר משכירים אותם.

המקרה האישי שאותו תיכף אפרט, הינו תופעה בחברה הישראלית שהולכת ומתרחבת, ואני פונה אליך לעזרה כדי לפתור אותה.

המקרה הינו סירוב של שוכרים לכבד חוזה ולצאת מהדירה השכורה בתאריך שנקבע בחוזה.
לאבי דירה בבעלותו בעיר ת”א, והוא משכיר אותה שנים רבות.
תוקף החוזה אשר נחתם עם השוכרים הנוכחים שלנו אמור להסתיים בסוף החודש.
לפני מספר ימים, השוכרים שלנו החליטו להפר בצורה בוטה את החוזה, ואמרו לאבי כי הם לא מתכוונים לעזוב את הבית.
בנוסף השוכרים אמרו כי הם לא ישלמו שקל נוסף מעבר לשכ”ד הקיים בחוזה.
אבי אינו מעוניין להמשיך ולהאריך את החוזה עימם, אך הם מתנגדים בתוקף לעזוב את הדירה, ומונעים ממנו להראות את הדירה לדיירים פוטנציאלים חדשים.

האבסורד הקיים כיום הוא, שבעל הדירה אינו יכול להזמין שוטר או כל גורם רלוונטי אחר, ולפנות את השוכרים מהדירה.
כמו כן, התהליך של הוצאת שוכרים מהבית יכולה להיגרר לתקופה ארוכה מאוד דרך תהליכים משפטים וביורוקרטיה מורכבת.
בעקבות זאת,יותר ויותר שוכרים מנצלים את העובדה הזאת,ולא מתפנים מהדירות.
לפי דעתי ברגע שכתוב בחוזה שחור על גבי לבן, שבתאריך מסוים על השוכרים להתפנות, והם לא מתפנים, בעל הדירה יכול להזמין שוטר ולאלץ אותם להפנות.

במציאות הקיימת היום, נדמה כי יש יותר כוח לשוכרים אשר עוברים על החוק בצורה בוטה, מאשר לבעלי הדירה שלא יכולים לעשות כלום מלבד הגשת תביעה.
מעבר לנזק הכלכלי, יש כמובן את עוגמת הנפש של בעלי הדירות, אשר אף אחד לא מפצה אותם על כך.

אני פונה אליך ומקווה שתוכל לתקן את החוק הקיים היום במדינה, ולא לתת לשוכרי דירות שנוטלים את החוק לידיהם לעשות כרצונם.

תודה רבה מראש,
ר.ז.
קצין קבע בצה”ל

הקואליציה לבריאות הציבור, בשיתוף עם עמותת אל”ס – אזרחים למען הסביבה בגליל – ושאר ארגוני איכות הסביבה, ועדי שכונות, עובדי מפעלים שנפגעו ואזרחים מכל אזור הצפון יקיימו הפגנת תמיכה גדולה בחוק “המזהם משלם”, תוך סיקור תקשורתי נרחב ברמה המקומית והארצית.

חוק המזהם משלם בא להסדיר את נושא הענישה כנגד גורמים מזהמים בארץ, ולהגביר את ההרתעה בתחום. המצב כיום הוא שהקנסות המוטלים על-ידי בתי המשפט על עבירות זיהום הם נמוכים יחסית ולכן משתלם לגופים המזהמים להמשיך לזהם ולשלם את הקנסות, משום שטיפול במקור הזיהום יהיה יקר יותר מתשלום הקנס. חוק המזהם משלם בא לשנות את המצב, באמצעות התייחסות לרווחי המזהם מהמשך הזיהום וקביעת הקנס לפי רווחים אלו.

הפגנת התמיכה תיערך במחלף ידין (איזור צומת וולקן במפרץ ) ביום חמישי 24.7.2008 בשעה 15:00.

לאירוע זה, אנו נזמין את חברי הכנסת שהעלו את הצעת החוק למליאה.

אני שמח להזמין אתכם להפגנת תמיכה זו, זהו נושא שקשור לכולנו ברמה הבסיסית ביותר.

הסעות יאורגנו לאנשים הבאים מאזורים ספציפיים תוך כדי תיאום עימי.

למידע נוסף, אנא צרו עימי קשר בהקדם האפשרי.

בכבוד רב,

עמית רבין

רכז פעילות

הקואליציה לבריאות הציבור

052-3395161 phc.field@gmail.com

ב-9.7 נערכו בחירות למוסדות במחוז חיפה. יש לציין שרק ב-4 סניפים מתוך 17 סניפים נערכו בחירות למועצות הסניפים. בשאר הסניפים הגיעו המועמדים להסכמות בינם לבין עצמם (דהיינו סגרו “דיל” מבלי לערב בהחלטתם את כל חברי הסניף, כפי שמתבקש ממהלך של בחירות דמוקרטיות). בשני סניפים - אחוזה ומרכז הכרמל - נערכו הבחירות בשל התעקשותם של חברי חוג חיפה על קיום בחירות חופשיות (למרות שיכלו גם הם לסגור “דיל”). זאת היות ומטרת החוג אינה להכניס איש כזה או אחר למועצת המחוז או לועידה, אלא לגרום למעורבות פוליטית גדולה של יותר של חברי הסניפים במתרחש במפלגה.

להלן ניתוח תוצאות הבחירות בסניפי מרכז הכרמל ואחוזה במחוז חיפה. ניתוח זה נעשה על דעתי בלבד והוא מהווה פרשנות אישית לתוצאות הבחירות. למרות המאבק המרשים שהתנהל בין שני המחנות בכניסה לקלפי (בניצוחם של אבי וייסזנד מול נורית פגי חברת חוג חיפה - בסניף מרכז הכרמל, קובי בלה מול אברהם דגני חבר חוג חיפה - בסניף אחוזה, ובמילים אחרות - החברים הותיקים ואנשי המנגנון - הסתדרות, נעמ”ת - מולנו, החדשים שזה מקרוב באו) בסופו של יום כולנו חברי מפלגת העבודה, מפללים לצמיחתה מחדש ומקווים שבבחירות הכלליות תחזור להיות כוח סוציאל-דמוקרטי אמיתי המוביל במערכה על דמותה של המדינה.

תוצאות ההצבעה לועידה:

סניף אחוזה: בסניף זה לא הועמדו נשים מטעם חוג חיפה לועידה. היות והועמדו לבחירה רק 4 נשים (שימו לב - זהו “באופן מפליא” המספר המדויק המהווה 40% מ-11 חברי הועידה) נרשם על טופס הבחירות של “המחנה האחר” שבחירת הנשים מובטחת עקב הבטחת ייצוג (אם היו מועמדות 5 נשים למשל דבר זה לא היה מתאפשר), ולכן אין להצביע עבורן! כתוצאה - הקולות עבור נשים אלה היו קולות בודדים (מסומנים בצבע כתום), והמלחמה ניטשה רק על קולות הגברים. אי הצבעה לנשים איפשר למעשה בטופס ההצבעה להצביע עבור 7 גברים (המקסימום הניתן להצבעה) ומכיוון של”מחנה האחר” היו יותר קולות (ביחס של 85:60 לטובתם) לא הצלחנו להכניס אפילו מועמד אחד לועידה! כל זאת למרות חוק המיוריזציה האמור למנוע השתלטות קבוצה אחת על תוצאות הבחירות.

סניף מרכז הכרמל: בסניף זה, היות והעמדנו 2 נשים לבחירה (נורית פגי וטובה פגי) לא התאפשר “התרגיל” שהתבצע בסניף אחוזה, ולכן ההצבעה מאוזנת ומשקפת מערך כוחות אמיתי. בהצבעה זו הצלחנו להכניס אשה (נורית פגי) וצעיר (אריק חשין) לועידה. בסניף זה יחס הכוחות הוא בערך 40:60 (אם נשווה את ההצבעה עבור הייטנר מצד אחד, ועבור ינון בן-צור מן הצד שלנו).

תוצאות ההצבעה למועצות הסניפים:

סניף אחוזה: בסניף זה העמדנו 2 נשים לבחירה. שוב - “באופן מפליא” הועמדו לבחירה רק 12 נשים (40% שיריון מתוך 31 חברי מועצה), וכך יכול היה “המחנה האחר” לכתוב שוב על טיוטת טופס ההצבעה למעלה: “12 הנשים ברשימה זו נבחרו אוטומטית עקב הבטחת ייצוג לנשים - ולכן אין להצביע עבורן!”. נשים אלו קיבלו מספר קולות מועט ושוב ניטש הקרב אך ורק על מקומות הגברים. כתוצאה ממנו הצלחנו להכניס למועצת הסניף רק צעיר (דני כהן), שתי נשים (תמר טלטש ואילנה בלכנר, בשל הבטחת הייצוג האמור) ואת אדם דביר. שימו לב - אדם נמצא בראש הרשימה יחד עם עוד מועמדים שלמעשה קיבלו את מירב הקולות מכיוון שהופיעו ברשימות של שני המחנות גם יחד. יחס הכוחות האמיתי, לדעתי, בסניף זה הוא 100:60 (אם נשווה את ההצבעה עבור קובי בלה, מן הצד האחר, ועבור אברהם דגני, מן הצד שלנו).

סניף מרכז הכרמל: בסניף זה העמדנו 3 נשים לבחירה ושוב - “באופן מפליא” הועמדו לבחירה רק 12 נשים (40% שיריון מתוך 31 חברי מועצה), וכך יכול היה “המחנה האחר” לכתוב שוב על טיוטת טופס ההצבעה למעלה: “12 הנשים ברשימה זו נבחרו אוטומטית עקב הבטחת ייצוג לנשים - ולכן אין להצביע עבורן!”. אלא שכאן, היות והייתי אחראית של סניף מרכז הכרמל ועמדתי לפני הקלפי וראיתי את הטופס שמחלק “המחנה האחר” (בראשותו של אבי וייסזנד החביב באמת!) - הבנתי מה הולך לקרות, וסימנתי ברשימה שלנו כדי שנגיע למינימום של 16 הצבעות בטופס הבחירות רק נשים (מה שמסביר מדוע חלק מהנשים מן המחנה “האחר” קיבלו הרבה קולות.). בסניף זה הצלחנו להכניס למועצת הסניף שלוש נשים (תחיה יעקובסון, טובה פגי ונורית פגי - בשל הבטחת הייצוג) וצעיר (אריק חשין). בהצבעה זו יחס הכוחות הוא 80:40 (אם ניקח את הייטנר מן הצד האחר, ואת ינון בן צור מהצד שלנו).

לסיכום:

1. הדרך היחידה להגיע לתוצאות כלשהן במפלגת העבודה היא רק באמצעות חברות בקבוצה או במחנה. לאדם הבודד מלכתחילה לא היה שום סיכוי לקחת חלק בבחירות: המפלגה לא הודיעה בזמן לחברי הסניפים על הבחירות (מכתב שנוגע לבחירות התקבל רק כשבוע ימים לפני הבחירות), לא הודיעה לכולם על לוח הזמנים להעמדת מועמדים למועצות הסניפים ולועידה, וכך רבים וטובים שאולי יכלו להציג את מועמדותם - לא עשו כן.

2. מפלגת העבודה לא אוהבת בחירות ודבר זה חייב להשתנות אם המפלגה חפצת חיים. בחירות הן הזדמנות להתחדשות, לצמיחה, למעורבות, ואין שום הצדקה לכך שמתוך 17 הסניפים במחוז חיפה רק ב-4 היו בחירות למועצות הסניפים.

3. למרות הנטיה הכללית במפלגה שלא לערוך בחירות, ובוודאי שלא להודיע לחברי המפלגה על כך, הרי שחברי חוג חיפה הוכיחו שכאשר הם נרתמים למעורבות ומתעקשים על בחירות - אחוז ההצבעה עולה ל-50%! זהו אחוז הקרוב לאחוז ההצבעה בבחירות הכלליות. זוהי ההוכחה שאם רוצים - יש פוטנציאל לפעילות פוליטית במפלגה, ולא רק בסניפי הר הכרמל אלא בכל הארץ!

4. מבחינה מספרית חוג חיפה הפסיד בבחירות. כהכללה ניתן לומר שאמנם 35% מחברי שני הסניפים הצביעו עבור חברי החוג. אך בשל התרגיל של אי-הצבעה עבור נשים, תרגיל שאיפשר לקבוצה הגדולה יותר השתלטות על ייצוג הסניף במחוז ובועידה, קיבלנו ייצוג ממוצע של 12% בשני הסניפים בלבד. מה שמוביל למסקנה שמי שמנסה לערוך במפלגת העבודה בחירות ללא דילים וקומבינות משלם לעיתים מחיר יקר עבור ערכיו.

5. יחד עם זאת, אם נסתכל על חצי הכוס המלאה, ניתן לומר שזהו הישג מרשים. החוג קיים רק שנה ורוב הפונציאל שלו - דהיינו חברי מפלגה שרצו בשינוי פני מפלגת העבודה והתפקדו למפלגה לקראת הפריימריס בין ברק לעמי אילון - נגרע בתחילת מרץ עקב אכזבה מהתנהלות המפלגה וראשיה. כך בפריימריס היו במחוז חיפה 6000 חברים ואילו כעת כ-3000 חברים. מסניפי מרכז הכרמל ואחוזה נגרעו כשליש מהחברים! על רקע זה העובדה שהצלחנו להציג רשימה איכותית ומרשימה בשני הסניפים ובנינו קבוצה חזקה בעלת מעורבות פוליטית, שאינה מוכנה להתפשר על דילים וקומבינות עבור הישגים זמניים, אלא נלחמת על קיום בחירות דמוקרטיות כהלכתן - זהו הישג יוצא דופן וראוי לברכה!

נורית פגי, חוג חיפה

בתמונה למטה: טופס מומלצים של מחנה “הממסד”, ובו הוראה לא להצביע לנשים, סניף כרמל מרכזי

בתמונות למטה: תוצאות 4 הסניפים היחידים בהם התקיימו בחירות

לחצו על התמונות להגדלה

]]> http://www.blacklabor.org/?feed=rss2&p=3206 http://www.blacklabor.org/?p=3206 http://feeds.feedburner.com/~r/blacklabor/~3/337746712/ http://www.blacklabor.org/?p=3198#comments Thu, 17 Jul 2008 03:10:23 +0000 נבט http://www.blacklabor.org/?p=3198 ]]> השפעה אקספוננציאלית * מעטפות מבויילות * ביולוגיה: אל תהיה אמבה * ככה משפיעים יותר

מאת: איתמר כהן

כותרת הטור הזה היא מעט יומרנית; ספק אם אני האיש המתאים לכתוב מדריך כזה; ובכל זאת…

השפעה אקספוננציאלית

כדי להשפיע באמת, צריך לגרום לכך שמי שאך זה עתה הצטרפו למעגל הפעילות, יפיצו את הבשורה הלאה.

בחודשיים האחרונים הצלחתי לפקוד 15 איש למפלגות שונות. זה נחמד - אבל המבחן האמיתי הוא השאלה, כמה אנשים הם יפקדו בעצמם. כדי לעשות זאת, צריך לשמור על קשר, לפרגן (ע”ע) ולפעול בהדרגה (ע”ע).

עם מעט עזרה מחברים

בקש מחברים “עזרה” - בניסוח מכתבים וכתבות, המצאת סיסמאות להפגנות, עיצוב פלאיירים וכו’. העזרה הזו מועילה כשלעצמה - וברחל ביתך הקטנה, גם מעלה מאוד את המודעות של מי שעוזר לך, ומכניסה בהדרגה חברים חדשים למעגל הפעילות.

פעל בהדרגה

* “שיטת יוסי”.

יוסי הוא מכר שלך מהעבודה או מהלימודים, איש מקסים ונפלא, מלא כוונות טובות - ולא מאוד פעיל.

העבר ליוסי שלך עדכונים של שלי. מדי פעם, בין עדכון לעדכון, דבר איתו קצת. דבר על כך, שאמצעי התקשורת כמעט לא מדווחים על עבודת הקודש שעושים ח”כים כמו שלי או גדעון סער לטובת נושאים “משעממים” כמו עובדי קבלן או ילדים נפגעי תקווה מינית, ועל החשיבות העצומה של “חוק הלוביסטים” שלהם.

אחרי שהעברת ליוסי כמה עדכונים, הצע לו להירשם בעצמו לרשימת התפוצה, “כדי לחסוך ממני את העבודה של העברת המיילים” - אך גם גלה לו את המטרה האמיתית: כל מצטרף חדש לרשימת התפוצה - אפילו אם זה מצטרף פסיבי, שלא עושה דבר, פרט לקריאת העדכונים - מחזק מעט את שלי. הצע ליוסי, כבר עכשיו, לעשות את מה שאתה עשית: להתחיל להפיץ את העדכונים לחבריו, כך שבהמשך גם הם יירשמו לרשימת התפוצה (ע”ע “השפעה אקספוננציאלית”).

* שיטת המעטפה המבויילת

הפץ לחבר את הרשומה בחן את עצמך: האם אתה מושחת? אחר-כך, את התכנית הסודית למלחמה בשחיתות, ובהמשך - את רשימת הח”כים התותחים. בין לבין, דבר איתו בעל פה על ההתפקדות.

משהגיע הרגע המתאים, פשוט תן לחברך מעטפה מבויילת, ובתוכה טפסי התפקדות ריקים לליכוד ולעבודה, וכן דף עם התכנית הסודית למלחמה בשחיתות. מומלץ להוסיף גם מכתב אישי ממך, ומעוד חבר שזה-עתה התפקד. כעת, כל שנותר לחברך לעשות הוא - למלא את הטופס, לשים במעטפה צ’ק ולשלוח.

שמור על קשר עם השטח

פעילות הרשת היא מאוד נוחה, ואפילו ממכרת. אבל אסור לטעות: הרשת בשום אופן אינה תחליף לשטח. צריך להגיע להפגנות, לפעילויות, לפגישות.

אל תהיה אמבה

החברות ב”מגמה ירוקה” סייעה לי לפרסם טורי דעה בעיתון ולפנות אל ח”כים כמי שמייצג ציבור גדול, ולא רק את עצמי. ב”מגמה ירוקה” קיבלו בשמחה את ה”שיגעון” הפרטי שלי בעניין האחים עופר - כפי שמקבלים בשמחה יוזמות רבות של פעילים אחרים. כשעלתה המזימה לתת לסמי עופר אזרחות כבוד של חיפה, פעילי “מגמה ירוקה” ארגנו הפגנה - דבר שלעולם לא הייתי מצליח “להרים” לבדי.

חשוב גם לציין שב”מגמה” מעולם לא הגבילו יוזמות שלי.

מסקנה: אל “תמציא את הגלגל” מחדש. אל תקים ארגון חדש. יש מספיק - למעשה, יותר מדי - ארגונים חברתיים וסביבתיים קיימים. החברות בארגון גדול נותנת לך הרבה כוח - ובניגוד לדעה המקובלת, לא מגבילה אותך כלל.

אל תנהל קרבות רחוב

בשלב מסויים אתה צריך להחליט: האם אתה פועל בשביל הכיף - או בשביל להשפיע. אם אתה רוצה להשפיע, הגיע הזמן לוותר על היצר “לנצח בוויכוח”.

חבל לבזבז זמן על ויכוחים עם מי שדעתו הפוכה משלך. הסיכוי לשכנע אותו קלוש, וגם אם שכנעת אותו, זה לא יועיל הרבה. הרבה יותר חשוב לפנות אל מסות של אנשים, שיש סיכוי גדול לשכנע אותם.

כתוב לעיתונאים

כשאתה מתכתב באמצעות תגובות, או מיילים אישים, אתה מגיע לבודדים.

כשאתה מפרסם רשומה בבלוג, אתה מגיע למאות אנשים - וזה כבר יותר טוב.

כשאתה משפיע על עיתונאי, אתה מגיע, בעקיפין, לאלפי אנשים שקוראים את הכתבות שלו.

מניסיוני, אפשר להשפיע על עיתונאים ופובליציסטים. כדי לעשות זאת עדיף, במקום לכתוב בבלוג רשומה שמתנצחת עם העיתונאי, לפנות אליו בנימוס בדוא”ל, לפרגן בתחילת המייל, ולכתוב בקצרה ובאופן לא מתלהם.

פרגן

אל תחכה ליום שבו תזקק לעזרתו של אדם שאתה מעריך, כדי לפרגן לו.

אפשר לפרגן ישירות במייל, אך עדיף לכתוב מילה טובה בבלוג, ב”עבודה שחורה” או בתוך כתבת עיתונות שלך - וכמובן, לשלוח את הקישור.

אין מהפכנים צנועים

אחת הבעיות המרכזיות בארץ היא שאזרחים רבים מדי איבדו את האמונה בכך שאפשר לשנות.

אם אתה רוצה לשנות, אתה חייב להראות לאנשים שעוזרים לך, שהפעילות מובילה לתוצאות בשטח. אל תצטנע. עדכן את תומכיך על כל הישג במאבק. ככה משנים.

ח”כ אמנון כהן הנכבד,

ברצוני לברכך, קודם כל, על הצעת החוק לקביעת עמלות בנקים מקסימליות של 1.5 ש”ח, כשלא יותר מ 18 ש”ח בחודש ישולמו לבנק.

המצב ששרר עד כה, לרבות לאחר רפורמת העמלות, פגע בצרכנים הקטנים על חשבון תאגידים שיכלו לעשות שימוש בכוחם האקסלוסיבי של מספר גופים.

אולם, כדי לשפר את המצב ולעודד תחרות אמיתית לדעתי ראוי לקבוע עמלת מקסימום של 1.5 ש”ח ולא עמלה קשיחה. במצב כזה, הבנקים כן יוכלו להתחרות ולא יהיו מחוייבים לקבוע עמלות של 1.5 ש”ח אלא אפילו פחות מזה, והכל לטובת האזרח ולטובת התחרות האמיתית בין הבנקים.

אשמח לסייע לך בהליך החקיקה, לשבת עמך ולהסביר לך את עמדתי ולהיות מוזמן לדיוני ועדת הכלכלה בנושא לקראת הכנה לקריאה שניה ושלישית.

תודה על ההקשבה,

עו”ד יהונתן י. קלינגר

לידיעתך: עותק ממכתב זה, כמו גם תשובתך אליו, יפורסמו באתר “עבודה שחורה” שמיועד לקשר בין בוחרים לנבחרי ציבור ומעודד דמוקרטיה השתתפותית בישראל.

אני רוצה למחות בפניך על התבטאותך לגבי מורים ותיקים במערכת שאין להם תואר ראשון והם מורים בכירים.

שמי שרה , אני מורה מזה 26 שנים במערכת החינוך היסודי.
סיימתי סמינר כמורה בכירה והתחלתי את עבודתי בעיר רמלה. לכל אורך השנים, עבודתי הוערכה ע”י מפקחים, מנהלות, הורים ותלמידים. האנשים שהכי קרובים לעבודתי. מעולם לא נאמר לי שאיני מורה שווה בגלל שאין לי תואר!!!!! עד שאת אמרת מילים אלו מעל דוכן וועדת החינוך. אני בושה ונכלמת שאת מתייגת כך ללא ידיעה, ללא בדיקה, ללא היכרות את מורי ישראל. האם ידועה לך הסיבה מדוע אין לי תואר? אולי בגלל מצב משפחתי? אולי בגלל קשיים כלכליים? אולי בגלל שילדי היו זקוקים לכסף?

כיצד את מעזה לפסול מורות שנתנו את מיטב מירצן, התיחסותן, כוחותיהן ללא הערכה גם בכסף וגם בדימוי הציבורי ?

את עמדת פעם מול כיתה? טיפלת ברגשותיהם של ילדים? עמדת חוצץ בין ילדים להוריהם כדי להצילם? נלחמת עבורם הלכה למעשה לא בסיסמאות נבובות?

צר לי עליך שכך את רואה את המורות שעושות שליחות( וזו לא קלישאה) וצר לי שזו השרה שמיצגת את מערכת החינוך.

לא בכבוד רב,
שרה

נ.ב. אם תואר עושה את האדם בדקי במקום מושבך בכנסת/ ממשלה מי הם בעלי התארים שהם גם בני אדם שיכולים לחנך דורות כפי שאני חינכתי.