אוכל בחוץ

ג'ירף נודל בר סינמה סיטי ראשון לציון

2012-02-29T12:12:00.000+02:00

את המשלוח הזה הזמנו בשמחה רבה השמורה למקומות שאתה מכיר בו את הטעמים וממתין בשקיקה למנות.
למרות שאני סועד בעיקר בסניפים התל-אביביים של הרשת, אני מרוצה לרוב גם מהסניפים המרוחקים, ומוכן לסלוח להם על שינויים בהיצע המנות המיועדים למשוך קהל מקומי.
כך למשל בג'ירף ראשון אין חזיר ובייקון (מה שטיפה מבאס את הקיסרית החדשה אך משאיר אותה טעימה בכ"ז) אבל כן קיימות שם מנות שלא ממש קיימות במקומות אחרים או עם וריאציות קלות (למיטב זכרוני גם הייתה שם מנה שהזכירה פסטה עם קציצות והסירו אותה לאחרונה).

חוסר הנעימות התחיל כשהתקשרו אלינו מהסניף (בחרנו לחסוך זמן ולהזמין באינטרנט) כדי לבשר לנו שאי אפשר להזמין ביף רייס נודלס בלי בצל (משהו שאנחנו עושים די הרבה ללא שום הפרעה).
זה המשיך כשזוגתי המהממת נשארה על הקו עם נציג\ה של הסניף וניסתה למצוא אלטרנטיבה שתספק את התאווה שלנו למנה הספציפית.
על האי נעימות האחרת אספר אחרי שאתאר את האוכל.

הקיסרית החדשה: אטריות ביצים מקמח חיטה מלאה, עוף, ירקות ירוקים ואגוזי קשיו

הקיסרית החדשה היא בין המנות האהובות עלינו אי פעם. המחסור בייקון פוגם בהנאה מבחינת הטעם המעושן שמתווסף למנה, אולי היה ניתן לשחזר אותו בעזרת תוסף כזה או אחר לרכיבים, זה בהחלט היה מוסיף.
המנה שקיבלנו הייתה לא מספיק רטובה לדעתי, מעט מיצים היו עושים קסם לאיטריות שהיו מעט דביקות.

צ'אזה: (מעורבב, האורז מגיע בכלים נפרדים) פילה בקר וחצילים ברוטב חריף מתוק

מבחינתי הצ'אזה תמיד תהיה האחות הנחותה של מנת בקר הסצ'ואן של מועדון הקצינים. המנה כמעט זהה בתיאורים למעט רוטב הקרמל המתוק חריף (ופיסות הצ'ילי המיובש העצומות שמגיעות במנה). ההבדל הוא למעשה במילה קרמל ובעובדה שהסצ'ואן מגיע עם פיסות עדינות יותר של בשר, להבדיל מאלה של הצ'אזה שלא תמיד נלעסות או ננגסות בכיף.

המנה הזו הייתה בינונית פלוס והשאירה הרבה אורז מיותר ולא מספיק חצילים שהיו הלהיט הגדול שבה.

המנה החריפה: אטריות ביצים עם עוף, חלב קוקוס, קארי אדם, בצל ירוק, בוטנים וכוסברה, בלי הכוסברה והבצל הירוק

המנה החריפה הייתה מאכזבת מאוד. למעשה היא טעימה בדיוק לביס או שניים, מה שהופך מנה גדולה שכזו לחדגונית מאוד. למזלנו היו לנו שלוש מנות להתחלף בהן, ככה שכל אחד מהמזינים קיבל קצת מהכל והיה איזון של הטעמים. האיטריות דמויות הפסטה היו יבשות ודביקות, העוף היה בחתיכות גרוטסקיות ולא מזמינות במיוחד.
החלשה מבין המנות, אבל תוספת נחמדת לרענון החיך בטעם חדש ופיקנטי בין ביסים אחרים.

וכעת לחלק הרע:
אמש היה סוער. היו רוחות חזקות ומעט מאוד טפטופים (בראשון לפחות).
כשהתקשרו אלינו לבשר שאי אפשר להוציא את הבצל (מה שאגב נטע ספק של מנה מוכנה מראש אחרת מדוע אי אפשר להסיר אחר מהרכיבים) ציינו גם שעקב מזג האוויר ייתכנו עיקובים.
זוגתי השכילה להעיר שאנחנו נמצאים במרחק לא רב מהמסעדה - עד רבע שעה בהליכה נינוחה \ פחות משתי דקות בכלי תחבורה ממונע, ואמרו לה שלא תדאג כי המנות האחרון כבר מוכנות ורק יכינו את המנה החלופית ויוציאו אותה לשליח שנמצא בסניף [כל זה קרה כמובן אחרי שכבר הזמנו ועבר זמן מה]
מה רבה הפתעתנו כשקיבלנו את המנות שעה ועשרים דקות אחרי השיחה, מה שהופך את הזמן שעבר מרגע ההמתנה ללמעלה משעה וחצי.
דקות לפני שהשליח הגיע התקשרנו (שוב) כדי לשאול איפה האוכל, היינו נסערים ורעבים אך מלבד "בדרך" לא הוצע לנו שום פיצוי או הסבר או אפילו התנצלות.

זה יהיה המקום לדברי סיכום, אבל אין לי תובנות מלבד שראשון לציון היא חור שחור בו כל רשת אהובה הופכת לגרועה מהרגיל, השירותיות ירודה וכך גם הטעם.
נותר רק להמליץ לקוראים שיקחו בחשבון שלא כל מקום אהוב מועתק \ מוטמע היטב בסביבה שונה או תחת ידיים אחרות (ראו גם את מוזס ראשון, או אפילו מוזס כפר סבא - תסתכלו בתגובות).

על סופרמרקטים ועניינים

2012-02-28T22:50:00.004+02:00

אין מי שגר בת"א ולא מכיר את רשת המינימרקטים של AMPM.
לטובת מעט הקוראים שלא מכירים מדובר ברשת שסניפים שלה צצו בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם בכל פינה בת"א, ופתוחה מסביב לשעון, כפי ששמה מרמז.
יש מספר בעיות ברשת הזו ואמנה את המרכזיות שבהן :
1. מפאת גודלם של הסניפים אין בהם מעדניות, זאת אומרת שאין אפשרות לקנות מבחר טרי של נקניקים\בשרים\גבינות\עוף לשבת. אין בה גם מאפיה, למרות שאילתרו שם פיתרון של לחמם בורקסים\מאפים בסניף, לרוב של פילסברי. זה נותן פתרון אולי למי שאין לו ברירה, אבל האיכות לא מתקרבת לאיכות של מאפיה אמיתית.
2. הפירות ובמיוחד הירקות שם הם בד"כ באיכות ירודה, כאילו שבוחרים בכוונה את הירקות הכי פחות טובים.
3. המחירים שם גבוהים מהממוצע אפילו בת"א, בחלק מהמקרים גבוהים בהרבה.

למרות כל האמור לעיל הרבה פעמים יוצא לי לקנות שם משום שיש סניף שלהם 50 מטרים מביתי, ואז אפשר לרכוש מצרכים גם בשעות\ימים פחות סטנדרטיים, ולא צריך לסחוב למרחקים. בנוסף יש להם תמיד מבצעים על חלק מהמוצרים, שהופכים את אותם מוצרים לזולים יותר מאשר בסופר סטנדרטי.

מקום נוסף שפעם פקדתי הרבה והיום כמעט ולא הוא טיב טעם. כולם מכירים את הרשת עם הסופרים הענקיים שלה, שבתחילת דרכה היוותה פירצת דרך, וסיפקה מוצרים שעד בואה קשה היה למצוא בארץ, לרבות מוצרים לא כשרים. בשנים האחרונות נפתחו בת"א מעין מיני סניפים של טיב טעם הקרואים "טיב טעם בעיר".
הסניפים האלה פותרים את 2 הבעיות הראשונות שהצגתי כשהתייחסתי אל AMPM. יש שם מעדניות והפירות\ירקות שם הם באיכות טובה בדרך כלל. בעיה מספר 3 - המחירים - תקפה וקיימת שם, ואפילו במידה גדולה יותר. המחירים בסניפים בת"א הרבה יותר גבוהים מהסניפים הגדולים של טיב טעם, שכנראה יש להם יותר תחרות. יש שם גם פחות מבצעים אטרקטיביים מבAMPM.

הסיבה שאני כמעט כבר לא מבקר שם, היא שבסניף הקרוב אלי יש בנוסף לבעיית המחיר, גם בעיה חמורה של שירותיות ללקוח. כשחיפשתי שם מוצר התקשיתי למצוא בחנות מישהו שיוכל לעזור לי לאתר אותו. יתרה מזו, כשכבר מצאתי מישהו הוא ענה לי בחוסר חשק שאין לו מושג, די מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר בסך הכל במינימרקט קטן. השירות הלקוי נמשך בקופה. נפתחה רק קופה אחת למרות שהיו הרבה אנשים בתור, כאשר לכל אחד היו הרבה מצרכים. הקופאית היחידה שהייתה לא ממש התרגשה מהנושא, דיברה בטלפון, ואחר כך שוחחה ארוכות עם אחד הלקוחות הקבועים כנראה, בעוד כל השאר ממתינים בחוסר סבלנות. כשהגיע תורי לאחר זמן ממושך של המתנה היא העבירה את המוצרים בחוסר חשק, כאילו זה הדבר האחרון שהייתה עושה. על אריזה של המוצרים בעצמה - דבר שמקובל הן בסניפי טיב טעם בעיר, והן בסניפי AMPM לא היה בכלל על מה לדבר.

התלוננתי על השירות באתר, ואמרתי שרמת שירות כזו אולי מתאימה לרשתות דיסקאונט אחרות, אך לא לרשת "פרימיום" עם מחירי פרימיום. חזר אליי מנהל הסניף, שהבטיח לי שיעשה שיחת רענון לנהלים וישפר, אבל לפי חוויות של אנשים אחרים שהלכו לשם אחריי - דבר לא השתנה.

לאחרונה גיליתי 2 רשתות חדשות שיכולות להוות תחליף ל2 הענקים שהזכרתי.
אחת היא חנות "ויקטורי" החדשה שנפתחה ברח' לינקולן בת"א. החנות היא השניה של הרשת בת"א ומהווה סופרמרקט אמיתי, בניגוד לחנות הראשונה שלהם שהייתה בגודל של סניפי AMPM וטיב טעם בעיר. בדקתי את המקום. הוא גדול, מכיל מעדניות, והמחירים הממוצעים שם הם בהחלט נמוכים יותר. דוגמא אחת מיני רבות היא בקבוקי עראק עלית שנדיר למצוא אותם בעיר בפחות מ40 שקלים, ואילו בויקטורי הם נמכרים ב25 שקלים בלבד. יש שם אפילו חניה חינם, למי שיש רכב. מי שאין לו רכב וגר בעיר יכול להזמין משלוח בעלות של 25 שקלים. חלופה יכולה להיות לסחוב את המצרכים למדרכה הקרובה, ולעלות על מונית שגם היא תעלה קרוב לוודאי בסביבות ה25-30 שקלים. נראה לי שברוב המקרים שווה להשקיע את האקסטרה הזו, משום שהסך הכל יוצא עדיין זול יותר.

השניה היא רשת "קשת טעמים" שפרוסה כבר בכל הארץ. יצא לי לבקר בסניף באשדוד, והסופר מאוד מזכיר את טיב טעם במגוון המוצרים שהוא מציע, כולל פניה לאוכלוסיה שאוכלת לא כשר. המחירים שם זולים יותר מסניפי טיב טעם הגדולים (וכמובן שגם הקטנים בעיר) וממה שיצא לי לטעום גם האיכות גבוהה יותר. יש שם גם הרבה מוצרי דיסקאונט, מה שקצת ירד מהמדפים בטיב טעם, לדוגמא מיצים טבעיים במחיר של 15 שקל ל2 ליטר (האיכות זהה וקשה מאוד להבדיל ביחס למותגים המוכרים)

כולי תקווה שבקרוב ייכנסו עוד סופרמרקטים לתחום ההזמנות באינטרנט, ויאפשרו לנו ליהנות מכל העולמות - גם קניה נוחה, וגם מחירים אטרקטיביים.

טוסט אצל סיילנס

2012-02-28T11:47:00.000+02:00

הבטחתי ולכן אקיים!
חזרתי שוב (ושוב) אל אותו המקום, במטרה לקבל את המנה שאני רוצה.
בפעם הראשונה רציתי (וביקשתי) כריך רוסטביף וקיבלתי כריך עוף.
בפעם השניה ביקשתי טוסט רוסטביף וקיבלתי כריך רוסטביף.
למקרה שיפספתם את הפוסטים הקודמים - האוכל היה ממש טעים, אבל לא בדיוק מה שהזמנתי, לכן חזרתי שוב ושוב כדי לתת להם הזדמנות לדייק. ובכן, קראו את עלילותיי.

בר סלטים \ מבחר תוספות

הנחת היסוד שלי אמרה שאם אני רוצה לתת להם מרחב לתקן אז אני צריך ליצור מרווח בין הביקורים שלי. זה גם נראה די מפגר לכתוב שוב ושוב על אותו מקום, כמובן שזה גם יוצר רושם של ביקורת מכורה מראש ככה שמזל שהיו לי דברים רעים לומר עליהם.
מהבחינה הזאת לא באמת הייתה לי שליטה, זו הייתה שעת יום מוקדמת אבל הייתי ממש ממש רעב כשעברתי שם, אז קפצתי על המציאה. טוסט!
(בתמונה הבאה רואים שקשוקה - אני לא אוהב כי יש לי בעיה עם ביצים נוזליות, אבל בגדול זה תמיד נראה ומריח טוב)

שקשוקה ממתינה לכם על הבר - לא כולם אוהבים אבל זה בהחלט נראה טוב

התוספות שבחרתי לטוסט היו: חצילים, עגבניות, אננס, זיתים ותירס.
זה מגוון מאוד ולא בהכרח מסתדר בטעמים, אבל הטוסט היה גדול וביקשתי מלכתחילה שיהיה פיזור עם טעמים שונים בכל ביס. הרטבים היו קצת חרדל דבש, בלסמי, פסטו, ומסתבר שהקטע שלהם זה לשים מעל הטוסט עצמו קצת רוטב שום, בתוך הטוסטר, מה שמוסיף טעם לא רע, קצת צריבה, אבל גם שמנוניות מבחוץ ואפילו מיונז שרוף שזה דבר שיכול לבאס אנשים שלא אוהבים.

השף בתמונה עושה ששששש, ומסתכל בחיוך בעודך תוהה אם תקבל את מה שביקשת

בזמן שהמתנתי לטוסט היו עוד צמד נשים שהזמינו טוסים גם כן, מה שכמובן עורר אצלי את החשש שאני אקבל איזה טוסט עם טונה או חלילה בצלים למיניהם. קשה מאוד לבדוק מה הולך בפנים כי הטוסט ישר נארז בנייר ואז בשקית נייר ואז בשקית ניילון, שזה טוב לטוסט ולסועד, אבל קשה לוודא ככה את זהות הטוסט - שוב הלכתי לאכול באזור הדמדומים והחששות.

אני בוחן את הטוסט בחשש בעודי פותח את האריזה

אז כן, אני סתם מושך זמן כי יש לי הרבה תמונות טובות, הייתי יכול לסיים את כל זה בשורה או שתיים.
גיליתי את הקטע עם הרוטב מבחוץ כשראיתי אותם עושים את זה לטוסטים של הבחורות שעמדו לידי. לא ראיתי שעשו את זה גם לי, אז כשפתחתי את השקית וגילית סימנים של רוטב - חששתי (ובצדק) שאני עומד לקבל את הטונה ממנה ניסיתי להמנע.

טוסט גדול ועסיסי עם רוטב שום מבחוץ

למזלי הרב הפעם זה באמת היה הטוסט שלי.

הוא היה טעים ונפלא ועלה רק 18ש"ח, הוא היה גם יפה וריחני - מה שגרם לאנשים במשרד להגיד דברים נוראיים כמו "אולי תביא לי חתיכה".

טוסט כזה לא חולקים עם אף אחד, אלא אם ממש ממש ממש ממש אוהבים אותו, ובמקרה של אהבה כזו מומלץ לתת לבחיר ליבך 18ש"ח שיקנה טוסט לעצמו וזהו.

טוסט סקסי עם גבינה ותוספות, רואים את החצילים והתירס והעגבניות וסימנים של פסטו והנה אני מתחיל להזיל ריר

אחרי הטוסט לא נשאר דבר מלבד כמה מהתוספות בצורתן השמנונית.
הידיים שלי היו מטונפות והבטן הייתה מלאה, אז השארתי אותן על הנייר.
באמת שהיה לי טעים וטוב, מה שמרגיע את הסאגה סביב סיילנס.
אז כן, שווה לחזור לשם, ואם באים בשעה טובה ומדברים עם הבחורים שעובדים ומדריכים אותם - הם מביאים לך את האוכל הטוב במחיר הטוב.
זו היא לא פרסומת, אני פשוט אדם רעב, אדם פשוט ורעב, והנה רבע ל12 ואני שוב רעב.
תהיו לי בריאים!

נ.ב.
תמונה אחרונה לקינוח

אם היה לי מזלג או משהו אולי הייתי אוכל גם את זה

בוקר טוב אדון גוטה

2012-02-27T19:15:00.004+02:00

אומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום.
בד"כ אני מזניח אותה - במקרה הטוב אני אוכל איזה סנדוויץ' בעבודה, במקרה הרע תוקע איזה בורקס ממאפיה ברחוב, ובמקרה הרע יותר בורקס מהסופר ליד הבית שלי.
למרות זאת, יש ימים שאני דווקא משקיע.
לא מדובר לרוב בהכנת ארוחת בוקר בעצמי, רחמנא ליצלן, אלא באכילה באיזה בית קפה באזור, וזה קורה בימי שישי בעיקר.

המקום הקבוע שלנו הוא קפה בוגרשוב - נחשו לבד באיזה רחוב הוא נמצא, אבל עקב שובר "חגיגה זוגית" שנפל בדיוק לידנו, תוקפו עמד לפוג, ולא כלל את המקום הנ"ל, נאלצנו לאלתר ולחפש מקום חדש.

סרקנו את הרשימה המוצעת וראינו שם מקום שבו כבר אכלנו בעבר, אם כי לא ארוחת בוקר - סניף ת"א קפה מצדה שנמצא בחוף בוגרשוב.
הגענו למקום בשעת בוקר מאוחרת, והופתענו לגלות שהמקום הומה למדי. הדבר די יוצא דופן בעיר כמו תל אביב שהתושבים בה מתעוררים מאוחר. התיישבנו בעוד אנו בוהים בתפריט (למרות שכאמור שנינו ידענו מה נזמין). לאחר זמן לא קצר של בערך 10 דקות, ניגשה סוף סוף מלצרית לשולחננו ולקחה את ההזמנה (והשובר).

ארוחת הבוקר כוללת 2 ביצים לבחירתך (עין, מקושקשת, חביתה וכו'), סלט קטן קצוץ, סלסלת לחמים, מספר גבינות וטאפאסים של בוקר וקינוח של בייבי מוזלי. כמו כן היא כוללת משקה קר ומשקה חם לבחירה. המחיר לארוחה זוגית כזו, לאנשים חסרי מזל ושובר הוא 95 - בהחלט לא מחיר פשוט.

כעבור כ5 דקות הגיעו לשולחננו סלסלת לחמניות שכללה 3 מיני לחמניות, אחת שחורה ו2 לבנות, בליווי מארז של 5 "טאפאסים" כהגדרת המקום - סלט חצילים, גבינה לבנה בטעם שום שמיר, קוטג', סלט טונה וקוביות גבינת פטה. הנ"ל לוו בשני צלוחיות של חמאה וריבה, שנקראת במקומות מעין אלה "ריבת הבית".
אם נחלק אותם ל"חם" ו"סתם" אז בקטגוריה של החם יושבים סלטי החצילים והטונה, שרואים שעשו להם איזשהו שדרוג מעבר לחומר הגלם הבסיסי (לחצילים הוסיפו עגבניות ובצל, ולטונה הוסיפו פלפל אדום ובצל) ובקטגוריה של הסתם יושבים כל השאר שלא היו באיכות מיוחדת, ולא הושקע בהם כל טיפול עודף.
באשר לריבה - מאז שראיתי את מיקו המסכן בסרט צ'ארלי וחצי נאלץ לאכול "עוד פעם ריבה" ירד לי לגמרי מהדבר הזה.
החמאה הייתה מצויינת - לדעתי מתוצרת לורבק.

עברו כ10 דקות של שילובים ומשחקים שעשינו בין הלחמניות הסלטים והטאפאסים, ועדיין המנות העיקריות, הווה אומר הביצים, לא הגיעו לשולחננו. מה שהכעיס במיוחד הייתה העובדה שלקוחות שהגיעו הרבה אחרינו כבר קיבלו אותן לשולחן. רק לאחר 2 הערות למלצרים, ועצבים מצידנו הגיעו בסוף הביצים המלכותיות. שלי היו 2 ביצי עין, בליווי בצל מטוגן, ושלה חביתה בליווי עשבי תיבול. ביצי העין היו עשויים בדיוק כמו שאני אוהב - רוב החלמון היה מוצק ומקצתו היה נוזלי, מה שאפשר לנגב את החלמון עם הלחמניה ביתר קלות. טעמתי גם מהחביתה אותה פחות אהבתי - כנראה בגלל שאני לא ממש אוהב חביתה בכלל, וחביתה עם עשבי תיבול בפרט.

בד בבד, הזמנו גם עוד מהטאפאסים הטובים שדובר עליהם כבר קודם - מסתבר שארוחה זוגית ניתן לקבל שם 2 סלסילות של מיני לחמניות ביחד עם 2 סדרות של 5 הטאפאסים.
לסיום הארוחה, הוגשו לנו 2 בייבי מוזלי שלא טעמתי בעצמי, אבל מהתוצאה הסופית על השולחן הבנתי שהיו בינוניים פלוס.

המקום עצמו חביב עם נוף לים, והאוכל לא רע בכלל, אולם השירות לוקה מעט בחסר, והמחיר דווקא לא לוקה בחסר.
נראה לי שנחזור לארוחת הבוקר הקבועה שלנו בקפה בוגרשוב..

January-February 2012 in sandwiches

2012-02-27T16:55:00.004+02:00

Dear r/eatsandwiches, thank you for visiting my blog.
(please ignore all the Hebrew around here)

This post was created with only you in mind, as I wanted to showcase the sandwiches I gladly ate in the last two months.
On this blog my co-writers review food venues in our local are (Tel Aviv, Israel), but I really wanted to do a piece on all the awesome sandwiches I've digested since the begging of 2012 and share the miracle of food with you all, the people that supply me with my daily dose of sandwich porn.

There are two more days till the end of this month, and my sandwich priorities are to visit a nearby bagel based sandwich place tonight (they have this to offer), and to go to a place I haven't been to in a long time - (called La Gaterie) they specialize in one type of sandwich only; a huge butter croissant, with an assortment of cold cuts and cheeses to pick from, all topped with a poached egg (tucked inside).

I really hope you enjoy this visit and my photos of sandwiches.
Feel free to leave questions in comment form, or on r/eatsandwiches.

400gr. of beef pastrami, lettuce, tomato, horseradish sauce, mustard and a sauce made with mustard and date syrup on rye

Sweet bun grilled cheese, w. pineapple, corn, olives, tomatoes & eggplants, w. garlic & pesto sauces

Chicken shawarma in laffa bread, with hummus an tahini, and a falafel ball on the side

Roast beef, corned beef, mustard, pesto with a side of olives and kabanos

Corned beef in Moroccan bread, w. lettuce, tomato, mustard & horseradish ailoli. The sides are pickles, a salad and sauteed cabbage+onions & lovely home-fries

Steamed and then lightly grilled chicken breast in a ciabatta bread w. tomatoes, lettuce and mustard

Green Yemeni style falafel, with tahini and salad, in a pita

Roast beef in a soft baguette, with deep fried eggplants, tomato, balsamic sauce and mustard

A pita filled with chicken shawarma, a huge piece of flour coated deep fried eggplant, all smothered with tahini, w. a falafel ball on top

Pulled short rib sandwich, in a grilled sweet bun, with chef made ketchup and lightly brined cucumbers

Shawarma in a lafa, with lots of fresh salad, all coated with amba - a sauce based on ripe mangoes w. fenugreek, mustard vinegar and tumeric

The pictures were not ranked in an order, all of the sandwiches were (almost) equally great.
If I had to pick my favorite one, it would probably be the pastrami one (first image).

Again, thanks for visiting!

P.S.
I actually ate a lot more sandwiches than shown here, but that happened mostly at home, so I didn't document them for my blog.
Sorry :(

סיילנס (Silence) - כריך רוסטביף

2012-02-26T16:16:00.000+02:00

כמעט שבועיים עברו מאז הפעם האחרונה שביקרתי את סיילנס בר סלטים (13 יום ליתר דיוק).
הרגשתי שאני רוצה גיוון מהדברים הרגילים, וגם ראיתי שלהבדיל ממקומות סמוכים אחרים - הלחץ בסיילנס היה פחות, משמע מסיימים מהר יותר והולכים לאכול עוד יותר מהר.

כמו שסיפרתי בפעם הקודמת, סיילנס מתאפיינים במגוון מנות מתוך תפריט מבולבל עם עושר גדול של פריטים לטעות בהם.
שלא תבינו אותי לא נכון, האוכל שלהם מצויין, ועליו ועל עלילותיי בביקור הנוכחי תשמעו מיד.

כריך רוסטביף בבגט שלום

מאז ביקורי הקודם (והראשון למעשה) חפרתי קצת וגיליתי שיש לסיילנס עוד סניף, באחד העם פינת אלנבי ושרבים ממליצים עליו. להזכירכם - גם אני המלצתי על האוכל שלהם, רק פחות על השירות. האוכל כאמור היה מצויין בפעמיים שהייתי, אבל יש טוויסט, ואני מקווה שלא מדובר במשהו קבוע אלא כאמור בתקופת הרצה או אפילו במעידות קלות מאוד.
הרי לא הגיוני שאדם פשוט יקבל משהו מושלם, יש עקיצה מאחורי כל זכיה ולכל קופון יש קוץ.
הישארו עימנו.

אם כבר כריך רוסטביף אז עם ד"ר פפר!

עברתי על התפריט והחלטתי שבא לי טוסט נקניק עם רוסטביף.
המקום עצמו כשר ללא תעודה ושמעתי את המוכר מסביר למישהי שהם מצפים לתעודה בקרוב, כך שידעתי לא לבקש גבינה בטוסט שלי, אפילו שהם באותה ויטרינה (בקצוות מרוחקים שלה).
בחרתי בבגט, אמנם לא הבחירה הקלאסית לטוסט כי בסופו של דבר זה נהיה קשה מדי, אבל זה היה בגט רך (היו גם לחמים אחרים) והייתי הראשון לזהות את הפוטנציאל.
לתוך הבגט נמזגו חרדל דיז'ון, חרדל דבש ורוטב בלסמי, בנוסף בחרתי בעגבניה וחצילים קלויים (תוספת מחיר). הרוסטביף יצא מהמטבח, מחומם ומעט קריספי בחלקים השונים. הציפיה הייתה רבה.

האחים לבית רוסטביף ישנים את שנת היופי שלהם בתוך בגט.

פתאום שמתי לב שהלחמניה לא הולכת לטוסטר אלא נארזת בעודה טריה בנייר, ומוגשת לי בתוך שקית.
מכיוון שהייתי רעב ומיהרתי - החלקתי את הנושא, שילמתי 25 ש"ח ורצתי למשרד לאכול.
זה לא היה שוד, הטוסט והכריך (רוסטביף בהרכבה עצמית) מתומחרים אותו הדבר (24ש"ח), מה שאומר שבפועל שילמתי שקל על החצילים (ייתכן והשקל הזה זיכה אותי בתוספות אחרות, אבל הבחור בדלפק לא היה אינפורמטיבי, גם לגבי אילו תוספות הולכות בחופשיות ואילו לא.
חלק נוסף שהפריע לי היה שהוא לא היה סגור על מה המנה מכינה (אני כזכור ביקשתי טוסט קורנביף מתוך התפריט, לא מנה בהרכבה, לכן גם הופתעתי כשהוא התחיל לשאול אותי מה לשים בפנים).
האוכל עדיין מצויין, המשך מתחת לתמונה.

תמונות אחרי ביס לא נראות טוב, אבל זה טעים.

הכריך היה מצויין. הכל בו היה נכון, הוא היה פשוט וטוב, למעשה בטח הייתי מפסיד קצת אם הוא היה טוסט, אבל מקום צריך לשים לב למה שמבקשים. אם אדם מגיע פעמיים ובשתי הפעמים מקבל מנה שונה מזו שהזמין - הסטטיסטיקה לרעתם.
מלבד זאת שום דבר לא השתנה, חומרי הגלם טריים וטעימים, השירות חביב ומחוייך, המחירים זולים והאוכל מצויין.
הפיספוס היחיד במקום הזה הוא בתשומת הלב לפרטים.
אני אתן להם עוד פרק זמן ואנסה שוב.

אני מקווה שהרגשתם מהטקסט שאני לא שש "לקטול" את המקום, האוכל מצויין, הוא לא יקר, הכל שם טוב ויפה למעט הטעויות הקטנות שעושות את ההבדל
אגב, הם טוענים שיש כ100גרם של בשר בכריך, אני הייתי מעדיף יותר, או לפחות אפשרות של להגדיל, אבל זה רק אני.

.

מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי

2012-02-26T12:17:00.000+02:00

הכל התחיל בזה שהחורף עמד להסתיים, כך אמרה השמש בשמיים. החורף עמד להסתיים והדלורית שלי ראתה ימים יפים יותר, זה לא יופומיזם. קניתי דלורית מתישהו באיזה שוק איכרים כזה שיש קרוב ללימודים, אלוהים יודע למה. אני לא בחורה של מרקי קיץ, מרקים אפשר להכין עד מרץ, לכל המאוחר. אבל יש את הדלורית הזו והדלעת שאין דבר אחר נראה לעין לעשות איתן. אני שונאת לזרוק אוכל שכבר שילמתי עליו.

זה מה שקורה תמיד בשישי אחר הצהריים, אני גוררת רגליים מהעבודה ואומרת לעצמי שזהו, אכנס למיטה ואשכח מהעולם. בסוף יוצא שאני עומדת ומבשלת כי זה מרגיע אותי, ואז כשמשהו יושב על אש קטנה ומתבשל אני יכולה לנמנם.

מרק זה טוב, אי אפשר להכין ממנו כמויות קטנות אז יוצא שאת מכינה סיר שמספיק לכל הפחות לחצי שבוע לך ולשותף, אפשר לשים בו קטניות שהופכות אותו למנה חלבונית טובה, אפשר לשים בו תפוחי אדמה שממלאים את הקיבה בפחמימות ונחמה, אפשר לשים בו תבלינים שמזכירים לך את סבתא ועושים לך געגועים. חלבון, נחמה וגעגועים - כל אלו חשובים במיוחד, במיוחד כשהחורף עומד להסתיים.

מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי

הכנסתי לתוכו:
2 בצלים
2 שורשי פטרוזיליה
2 גזרים בינוניים
דלורית אחת
פלח דלעת קטן
2 תפוחי אדמה בינוניים
חצי כוס עדשים כתומות
קצת חומוס מוכן קפוא של סנפרוסט
קופסא קטנה של רסק עגבניות

עוד ירקות שיבואו כאן טוב: בטטה, כרישה, שורש סלרי

מתחילים עם הבצל, לא שורפים אותו אלא מאדים על אש נמוכה עם קצת שמן זית, שיוציא נוזלים ויהיה קרמלי ומתוק
אחר כך מוסיפים תבלינים

אני השתמשתי ב:
אבקת קארי
פלפל אנגלי שלם
פפריקה חריפה
זרעי כוסברה
תרמילי הל
בהרט
כורכום
מחית קארי (קונים בחנויות טבע - לא יקר ומחזיק המון זמן במקרר. לי יש את הצהובה, היא קטלנית אז להשתמש בזהירות)

קשה לי לכתוב כמויות, זה קצת כמו שסבתא אומרת 'ככה בערך' והיא מראה לי איזה חופן עם היד, היא כבר יודעת להרגיש כמה נכון, מתישהו כולנו נדע גם, עד אז מוסיפים וטועמים.
עם התבלינים שלא קשורים לחריפות תרגישו חופשיים להתפרע, עם החריפות זוזו לאט ובזהירות כי תוך כדי הבישול והצמצום היא מתעצמת. המחית קארי היא לא חובה, אבל אם אתם אוהבים חריף אז כדאי, אני בדרך כלל שמה כפית שטוחה אחת וזה נחמד וחמים. את התרמילי הל אפשר להחליף בהל טחון, אבל אני אוהבת את הגהנום שלי בתרמילים.

בזמן שהבצל מתאדה אפשר לקלוף ולחתוך את כל הירקות. אם אתם אוהבים מרק שהוא כמו מחית אתם יכולים לחתוך הכל לחתיכות קטנות במיוחד או להשתמש בבלנדר מוט בסוף. אני אישית מסרבת לאכול דברים שנראים כמו גרבר אז אני משאירה הכל בחתיכות יחסית גדולות כדי שיהיו צ'אנקס נאים.

כשהבצל מאודה אני מוסיפה את כל הירקות בבת אחת פנימה, זורקת לתוך הסיר את העדשים שיסמיכו את כל העניין עוד קצת, מכסה במים את הכל פלוס כמה סנטימטרים וקופסא אחת קטנה של רסק עגבניות. אחר כך מוסיפה מלח בנדיבות, בכל זאת ארבע ומשהו ליטר מרק. סוגרים את המכסה, משאירה על אש נמוכה ושוכחת מזה לשעה לפחות.

אחרי שעה תהיו בטוחים שהכל כבר התרכך והתמזג יפה, תטעמו ותתקנו את התיבול. אחר כך זה רק עניין של צמצום - כמה נוזלים אתם אוהבים? אם נראה לכם שסבבה לכם תוסיפו את החומוס הקפוא פנימה ותתנו להכל עוד רבע שעה ככה. אם בא לכם יותר נזיד ממרק תמשיכו עד שתתקרבו לסמיכות הרצויה אבל אל תשכחו את החומוס. למה לא מוסיפים את החומוס מראש? כי הוא כבר מבושל, פלא כזה.

מגישים בקערה עמוקה, אפשר עם אורז או פרוסת לחם. רצוי עם הרבה כוסברה קצוצה למעלה, בהנחה שאתם אוהבים כוסברה ואת עצמכם.

פיצה סבארו + משקה ענבים

2012-02-26T11:51:00.001+02:00

אני לא בטוח מתי התחלתי לאהוב את פיצה סבארו, אבל מדובר בקשר שאני מקווה בכל ליבי שלא יגמר בקרוב.
המשולשים הגדולים, כה עשירים ברוטב, עם גבינה שמרגישה טובה יותר מהמתחרות, הבצק העבה (למרות שהם הכניסו גם בצק דק - וכמוהם גם פיצה האט, שאגב שינתה את טעמה מן הקצה אל הקצה ולא בקטע טוב), הטעם המשובח ואפילו יש אצבעות שום.

משולש פיצה סבארו + פריגת ענבים. שילוב פשוט אך קטלני.

אני לא יודע איך להסביר, באמת שזה פשוט טעים.
החלק הטוב הוא שבכל הסניפים יש בדיוק את אותו טעם ואם אתם לא מסתפקים בטעם הקלאסי יש להם מבחר של תוספות ואפילו את הפיצה הכפולה (מאפה של פיצה עם קראסט דו צדדי). לאחרונה סניפים מסויימים הכניסו גם מטבח של אוכל כאילו איטלקי, עם שניצל דג, תפוחי אדמה ואפילו פסטה השם ישמור.
מעולם לא טעמתי את התואבה הנ"ל, ואני מקווה שזה טעים לכל מי שבוחר לסעוד שניצל דג עם פסטה מאשר פיצה כה טובה.

הפגם היחיד שאפשר למצוא בפיצה סבארו הוא כמובן שהם לא עושים משלוחים (יש גם את עניין הפיגועים בירושלים, אבל בכ"ז, זה בלוג אוכל ולא אקטואליה).
לסיכום: יאללה, לכו, זה טעים.

נ.ב.
רוב רובם של סניפי סבארו הינם כשרים, מה שגורם להם להיות טיפה פחות טובים. בעוד פיצה דומינוס משתוללים עם תוספות בשריות - סבארו נשארים בערך באותו המקום. באינטרנט קל לראות משולשי סבארו מארצות זרות עליהן פזור בנדיבות פפרוני. שוב, סבארו זה אומנם סופר טעים ואפשר להסתפק בקלות גם בפיצה רגילה - אבל השם ירחם, אדם פשוט רוצה לפעמים פפרוני ואננס.

בלי פאניקה, יש ג'פניקה

2012-02-26T09:21:00.005+02:00

לא משתגע על אוכל מהמזרח הרחוק.

זהו, אחרי שהבהרתי את הנקודה הזו, אפשר להתפנות ולדווח על מקום מהז'אנר שאני דווקא כן מחבב.
מדובר בעצם כבר ברשת מסעדות שפרוסה בכל הארץ, כולל באיזורים איזוטריים לחלוטין כמו הקריות.

רשת ג'אפניקה מציעה לטעמי אוכל טוב, וגם המחיר טוב לעומת המתחרים.
יש לי שם בעצם מנה קבועה שאותה אני לוקח תמיד שנקראה פעם בשם הפשוט "נודלס עוף" או בשם החדש "יאקיסובה עוף" (יאקיסובה = אטריות סיניות מטוגנות). מדובר בשילוב מנצח מבחינתי של נודלס עם כל הדברים שאני אוהב - בשר, פטריות, בצל מטוגן ורוטב צדפות. המחיר שווה לכל נפש - 34 שקלים בלבד.
א', שותפתי הקבועה להזמנות, הולכת בד"כ על קומבינציית סושי כלשהי המשלבת את הדברים הטובים שיש לסושי להציע - אבוקדו וסלמון. הפייבוריט שלה שם הוא האינסייד אאוט של הסלמון, מלפפון ועירית, ואפילו אני מוכן לטעום מזה.

רוב הפעמים שאכלנו שם היו במשלוחים, אם כי יצא לנו לבקר מספר פעמים בסניף של ירמיהו בת"א.
מדובר במעין פינת חמד בת"א ליד הירקון, עם אווירה קלילה ורומנטית. בפעם האחרונה שהיינו שם היה להם גם דיל שווה עם בקבוק למברוסקו ב40 שקל, שזה לא הרבה יותר ממה שהבקבוק היה עולה אם הייתם קונים אותו בחנות - בהחלט נחמד. בד"כ יש להם שם מקום פנוי על הבר בימי שישי, ואפשר לצאת מדושני עונג ומרוצים בפחות מ150 שקל לזוג.

יצא לי לאכול מנות מקבילות לנודלס עוף במספר מקומות בעיר שנחשבים יותר "מגניבים" כמו הריבר, הפריים, הזוזוברה ועוד. לצערי באף מקום לא מצאתי מנה באיכות של היקיסובה מהג'אפניקה, למרות שתמיד המחירים היו יקרים יותר, לעיתים אף ב50 אחוז ויותר.

כדי שהפוסט לא יישמע כמו פרסומת סמויה גרועה למקום, אודה ואתוודה שבמהלך הפעמים הרבות שנעזרו בשירותי ג'אפניקה, היו גם נפילות. הייתה פעם במשלוחים שהנודלס עוף הגיעו ללא עוף, ואז קיבלנו פיצוי במשלוח הבא. היו פעם או פעמיים שהסושי הגיע מעט מתפרק, אבל מהניסיון של המתבונן מהצד שלי עם סושי, הבנתי כי זה יכול לקרות בכל מקום, ואתה גם תלוי על איזה "יפני" מגלגל נפלת באותו היום.

עוד טענה שלי לגבי המקום שתקפה גם למקומות אחרים שהזמנתי בהם, היא דמי המשלוח שנלקחים בכל הזמנה - 8 שקלים נכון לרגע זה. הדבר מתקבל בהבנה כאשר מדובר במשלוח כדוגמת "מוזס" ששם האוכל ארוז בהשקעה ניכרת הכוללת שקית וקרטונים צבעוניים ומושקעים לרוב. כמו כן אני מבין שמקומות אחרים שדורשים מחירים מופקעים עבור האוכל, מעיזים גם לדחוף באותה הזדמנות גם את החזוק של הדמי משלוח. לא מתאים למקום כמו ג'אפניקה, שבאמת חורט על דגלו את התמורה הנאה לכסף, ומביא את האוכל באריזה פשוטה וסטנדרטית לחלוטין, להתעסק עם העניין הזה.

לסיכום - מקום ממש נחמד, עם מנהג נפסד אחד.

אוכל ממש דוחה

2012-02-25T19:25:00.001+02:00

לא נעים להגיד איכס על אוכל, אבל לפעמים פשוט חייבים.
לכל אחד יש סוגי מזון שגורמים לו לברוח או לרצות להקיא; אצלי מדובר במשפחת הבצליים ובדברים טחונים.
עירית אני עוד איכשהו מזיז עם המזלג, גם בצל שעבר בישול וטעמו אינו מורגש יכול לזוז הצידה. בשניה שטעם הבצל או הבצל הירוק או שאר קרוביהם השורשיים מגיעים ריחניים - אני מקבל רפלקס הקאה.

דברים טחונים כגון המבורגר ושלל קרובי משפחתו הקציצתיים גם גורמים לי לסלידה ולפעמים המראה והריח עושים לי בחילה.

מה מגעיל אתכם/ן?
אנינו רוצים לדעת, ועכשיו קל מתמיד להשאיר תגובה - ללא פרטים מזהים.

פיצה פליפה

2012-02-25T08:18:00.004+02:00

ערב שישי אחד, כאשר הייתי לבד בבית היכה בי הרעב.
כולם היו באשדוד, ראשון, למדו למבחנים, פחדו מהגשם.
החלטתי ללכת על פיצה משפחתית שתלך טוב עם בקבוקי הוויסקי והעין גדי שהיו לי בבית.

פיצה משפחתית בשישי בערב בת"א זו לא משימה קלה כמו שזה נשמע - מגוון לא קטן של אופציות ראויות יורדות מהפרק לדוגמא - "הפיצה" בפינת בוגרשוב\פינסקר. כמובן שאפשר ללכת על הבחירה הטבעית של דומינוס פיצה, אבל קצת מאסתי בהם.
בפעמים האחרונות שהזמנתי מהם לא היה מספיק גבינה ורסק עגבניות על הפיצה, ובכלל הבצק שלהם התחיל לשעמם אותי טילים.

התחלתי לחפש אפשרויות אחרות באינטרנט - אחת מהן הייתה פיצה האט ששנים לא אכלתי שם, ובדיוק יצאו במבצע מפתה של 45 שקל לפיצה משפחתית (לא כולל תוספות). קראתי קצת ביקורות, התייעצתי עם אנשים, והחלטתי לוותר על ההצעה.
הפיצה הבאה שבחנתי הייתה אברבנאל בפלורנטין. הנ"ל מציעים פיצה ענקית עם 2 תוספות במחיר 60 ש"ח. מילאתי כבר את כל טופס ההזמנה האינטרנטי, ואז נוכחתי לדעת שהמשלוחים שלהם נעצרים בקו אווירי שנמצא כ30 מטר צפונית לביתי - מוזר ומאכזב.

החלטתי ללכת בגדול ולבחור את אחת מ"פיצות הגורמה" שהעיר יכולה להציע. בין ביתא פיצה ברח' הרצל, לבין פיצה פליפה ברח' קרליבך נפל הפור על האחרונים. פיצה פליפה מציעים "פיצה צרפתית" כאילו שלצרפתים אין מספיק מאכלים להתפאר בהם. השתמשתי בשירותי אתר "משלוחה", ובחרתי לי פיצה רג'ינה משפחתית שכוללת מרכיבים שאין לי שום בעיה עם אף אחד מהם - רוטב עגבניות, שינקן, גבינת רוקפור, פטריות שמפניון וגבינת מוצרלה. מחיר הפיצה לא זול בכלל - 79 שקלים.
ואז עם בקבוק וויסקי פתוח, ובקבוק מי עדן סגור חיכיתי למשלוח. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.
פיצה פליפה הצהירו שהמשלוח אמור להגיע עד 50 דקות, זמן סביר למשלוחים של דברים אחרים, אבל איטי יחסית לדומינוס הגדולה שמבטיחים ומקיימים תוך 30 דקות. כאן חלפו כבר 70 דקות, ושום פיצה לא נראתה באופק.

טלפנתי לפיצריה ושאלתי אותם היכן נמצאת כרגע הפיצה שלי, באם היא קיימת בכלל. תחילה מי שענה לי אמר שהתבלבלתי ובטח הזמנתי מפיצריה אחרת, אבל התעקשתי והייתי מגובה באימייל שנשלח לי על אישור הזמנה באתר. הוא חיפש עוד קצת ומצא את חתיכת הנייר שהם קיבלו בפקס ממשלוחה, והייתה אמורה להנחות אותם בצעד הבא. הוא האשים את ההוא במשמרת שלפניו שישן בעמידה ושכח לקרוא, והציע לשלוח את הפיצה בכל זאת, ולהעניק פיצוי נדיב ששמור במערכת. החלטתי לתת צ'אנס נוסף ואמרתי - "יא איבני, סבבה אבל תכניס קינג דאון" (במילים אחרות). תוך פחות מ20 דקות מרגע ניתוק השיחה נחתה בביתי בשעה טובה ומוצלחת הפיצה של פליפה.

המחשבה הראשונה שלי שראיתי את הפיצה הייתה - מזל שאני לבד פה, כי זה כמות שמתאימה אולי ל1.5 אנשים לא רעבים במיוחד. הפיצה היא מסגנון הפיצות עם הבצק הדק שרווח בת"א. הפיצה הייתה ייחודית בכך שכמות הגבינה שפוזרה הייתה נדיבה במיוחד, והשתלבה מצויין עם התוספות של הפיטריות והרוקפור ששכבו מתחתיה, ותוספת השינקן ששכבה מעליה. הפיצה גם הגיעה במצב צבירה נוזלי - בדיוק כמו שכתוב בספר.
מאוד נהניתי מהאיכות, מהכמות קצת פחות - נשארו 2 משולשי פיצה, בעוד בדומינוס אני משאיר באופן מסורתי לפחות 4משולשים בערך באותו מחיר.

בסך הכל, למרות האיחור פיצה משפחתית פליפה היא אופציה שבהחלט ניתן לשקול אותה, באם מתקיימים 3 התנאים הבאים :
1. אתם לא מעל 2-3 אנשים
2. אתם לא רעבים במיוחד
3. אתם מוכנים להשקיע מעל הממוצע בפיצה

סאלאמאת כל טוב.

חומוס אבו-אדהם (סניף קרליבך)

2012-02-22T17:01:00.000+02:00

בשבת האחרונה החלטנו לנצל את מזג האוויר הרע כדי ללכת לנגב טיפה באבו אדהם היחסית קרוב לביתנו (ולדעתי הסניף הכי טוב שלהם בעיר - לאחר אכזבות בסניפים אחרים).
טיפות הגשם מנעו ממשפחות וקבוצות מעצבנות להגיע למקום, ויצא שניגבנו במקום לא מלא עד הסוף כנהוג בשבת, ובחברת אנשים שהחומוס באמת מספיק חשוב להם כדי לבוא בשביל לאכול אותו ולא לעשות רעש ומטרד.

החומוס היה טוב, אי אפשר לכנות אותו אחרת, זה חומוס טוב, לא יציקתי מדי, עדין ואוורירי, והוא מגיע בכמויות נדיבות שמתוגברות בריפיל חופשי עד שתשבעו. את החומוס החלקנו עם בירה שחורה, משקה המקובל על חובבי הז'אנר.
היה טעים, ואני בחרתי למלא את צלחתי שוב (למעשה זו צלחת חדשה). במחשבה שניה הצטערתי מעט על הבחירה, אבל החומוס כ"כ טעים שלא הפריע לי להיות מפוצץ ממנו עד גועל.

מנה מדהימה של חומוס אבו אדהם סניף קרליבך. בקרוב בבטן.

לסיכום? אין כ"כ מה לסכם.
יכול להיות שהמתלוננים צודקים ואנחנו באמת הולכים הרבה לחומוסיות (שימו לב שלא אמרתי יותר מדי כי אין דבר כזה יותר מדי חומוס!). סה"כ, ואני אומר את זה רק כדי לשכנע את המתלוננים: חומוס זה טעים, זה בריא, זה לא משמין אם לא עפים על הפיתות והמשקאות המתוקים, כמובן גם שמדובר באוכל משביע ולא יקר.

תהיו בריאים, אמן.

10 תובנות על החיים בלאפה

2012-02-20T13:07:00.001+02:00

לפעמים עדיף שהלאפה תהיה פחות מלאה. גם לאפה שנראית ריקה היא עדיין משביעה בסופו של דבר ועדיף לסיים ולהרגיש מנצח מאשר להתקע עם גוש ספוגי - מה שמוביל לסעיף הבא.
כשהלאפה מפוצצת בסלטים זה טוב. זה פחות טוב כעבור זמן מה, כשהירקות מתחילים להגיר מים ולטפטף עם סימני טחינה ועמבה דרך הנייר ועל מה שקורה למטה (שולחן, נעליים, בגדים וכו').
לרוב משתלם יותר לקחת לאפה מאשר פיתה, ואם לא ממש רעבים אפשר פשוט לחצות אותה (כמו שמקובל במנות טורטיה או כריכים) וכך שני אנשים נהנים במחיר של אחד. עצה חסכונית משהו, אבל בטווח הרחוק חיסכון בכסף משאיר מזומנים לדברים אחרים וחשובים יותר או פחות.
אם אפשר לקחת צ'יפס בצד - אל תהססו.
תמיד כיף לקחת סלטים וחמוצים בין אם זה בקערית או בשקית. גם טעים וגם משביע!
תמיד עדיף לעשות מחקר של שניה ולראות מה מצב המזון באותו רגע. עדיף לחכות דקה ולראות מה הלקוח לפניכם מקבל מאשר להתקע עם עמבה סמיכה מדי (בכמות גדולה זה יכול להיות רצחני וגם להשאר על הידיים והפנים לפחות יום שלם), לראות אם יוצאים מהשמן מוצרים חדשים, אם יש סיכוי טוב יותר לשווארמה שרופה או מוכנה בדיוק למידת העשיה האהובה עליכם, לראות מה נראה טרי יותר, אולי בכלל בא לכם בגט פריך, קחו שניה לחשוב. יש ימים שבהם עדיפה לאפה עם פלאפל על שווארמה בפיתה.
קולה זה תמיד כיף, אבל משקה ענבים קר זה פשוט להיט. כשמגוונים אפשר ללכת על דברים בטעמים של הדרים (לא באמת יש לזה טעם של תפוז או לימון - במיוחד למוגזים).
כשלוקחים חמוצים בשקית (קופסאות קטנות יותר נוחות - אבל נכנס בהן פחות) הדרך הכי טובה לסגור (כדי למנוע נזקי מים) היא לתפוס מהפינות ולסובב באוויר את השקית סביב עצמה, ואז לקשור. זה פשוט עובד.
מפיות זה חשוב. שבו במקום שיש בו מפיות, וקחו איתכם כמה לדרך אם אתם הולכים לאנשהו.
קשה לדעת באילו שעות לבוא באוכל רחוב. ממש מוקדם אפשר לקבל הכל טרי, אבל לא תמיד רעבים. קצת לפני הלחץ של הצהריים אפשר לקבל מנות טובות ויפות, לפני שמתחילים להתקמצן ולפחד שייגמר, וגם לפני שהלחץ מתחיל ויקח נצח לקבל משהו או לקבל משהו חם וטרי אבל ספוג שמן. בצהריים כאמור לחוץ ושמנוני, אבל טרי טרי. כל פעם נגמר וכל פעם מוציאים חדש. אחרי הלחץ גם אפשר לקבל בנדיבות וברוגע, אבל לא מאוחר מדי כדי שלא תאכלו שאריות. מהבחינה הזאת עדיפים מקומות שעובדים עד שעות מאוחרות - ככה אפשר לבוא לגלגל השווארמה השני. בפלאפל כל הזמן יוצאים כדורים חדשים, אז העולם הוא עגול.

רשימה זו נוצרה בזמן ארוחת הצהריים. אכלתי פלאפל בלאפה כי לא רציתי בשר, כי רציתי הרבה, כי זה זול וטעים.

לפני שהחלטתי על הפלאפל ביקרתי במקום של תבשילים ביתיים בסגנון בריא עם שיק של שף צעיר - לצערי היו בעיקר קציצות היום ולא ממש התחשק לי לשלם 42ש"ח על חמגשית צמחונית של אורז + אפונה + סלט חביב + לחם + טחינה.

טיפ מקצועי: אל תשכחו להתלוצץ עם האנשים שמכינים לכם את הלאפה. הם עובדים קשה ואתם לא הלקוח הראשון שלהם. מה גם שחיוך מביא חיוך ויחס גורר יחס. גם תקבלו קארמה טובה, גם יצ'פרו אותכם וגם תמשיכו את היום בחיוך.

בראוניז שיכורות על קלואה

2012-02-19T11:16:00.003+02:00

למתכון זה תזדקקו לעזרים הבאים:

קערה עמידה לשימוש במיקרו

תבנית אפיה מרובעת או מלבנית

ניר אפיה - מומלץ

תנור/ טוסטר אובן גדול

מרית

כוסית צ'ייסר

שותף שחזר מטיול בחו"ל עם בקבוק מנצנץ מהדיוטי

הנגאובר - בגדר המלצה

מצרכים:

200 גר' שוקולד מריר - מנסיוני רצוי להשתמש בפושט, לאלו עם אחוזי מוצקי קקאו גבוהים יש נטייה להתפרק מהשומנים שלהם תוך כדי עבודה ואז יש לכם בלאגן לא אכיל ויבש. אני לא קונדיטורית ובטח יש כאלו שיחלקו עליי, אז הם מוזמנים לחלוק ולהכין בדרכם.

200 גר' חמאה

2-3 צ'ייסרים של קלואה (ליקר קפה), אפשר גם אמרטו, אפשק ויסקי או ברנדי, אפשר כל אלכוהול שהשילוב שלו עם שוקולד עושה לכם נום בראש.

3 ביצים L

1/2 כוס סוכר (אפשר גם חום)

1/2 1 כוסות קמח רגיל (לא לאפיה)

צביטה נדיבה של מלח

מכאן הכל דיי פשוט :

שלב א' - מכניסים את החמאה+שוקולד מריר למיקרו לפרקים קצרים (10-20 שניות בכל פעם נניח, תלוי בעצמת המיקרו שלכם) עד שהם נמסים ומתערבבים יפה יחד - ממש לא רצוי לחמם יותר מדי. מה שצריך להיות לכם זו קערה מלאה שוקולד נמס חלק ומבריק.

שלב ב' - אלכוהול :) מוזגים פנימה שוט אחד בכל פעם ומערבבים, מותר לטעום כי זה עוד בלי ביצים, וצריך לבדוק אם זה שיכור מספיק לטעמנו לה לה לה, וזה שוקולד עם אלכוהול אללי! רק תדאגו שישאר עם מה לעבוד אחר כך.

שלב ג' - את הביצים מוסיפים כמו האלכוהול - אחת בכל פעם ומערבבים עד שהתערובת חלקה לפני שמוסיפים את הבאה בתור.

שלב ד' - סוכר, קמח וצרות אחרות - מי שאוהב מתוק שישים יותר סוכר, אני שונאת עוגות מתוקות מדי ובדרך כלל חותכת את הכמות שרשומה במתכון לחצי, כך שלפני שטיפלתי במתכון הזה היתה בו כוס שלמה (מ-י-ו-ת-ר), מוסיפים גם צביטה של מלח כי עוגה בלי מלח היא עוגה מתוקה מדי. אחרי שערבבנו את הסוכר זורקים את כל הכוס וחצי קמח במכה פנימה ומערבבים נמרצות עד שיש לנו משהו שנראה כמו תערובת עוגה חלקה וסמיכה, משתדלים לעשות את זה במהירות ובכמה שפחות ערבובים כדי שיצא לח וטעים ולא יבשושי. אחרי זה אלוהים הוא גדול ואפשר להוסיף דברים טעימים כמו אגוזים, אבל לא חייבים.

שלב ה' - מעבירים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומשומנת בחמאה ומכניסים לתנור בחום בינוני (180 מעלות), אם אתם כמוני - עם טוסטר אובן, תלכו על בטוח ותשארו על 150 מעלות ותדאגו שהתבנית תשב ממש באמצע כדי לא לקבל משהו חרוך למעלה. אופים כ-15 דקות, אם המרכז עדיין רוטט קלות כשמזיזים את התבנית סימן שאתם בסדר. רצוי לא לאפות יותר מדי, אחרת זאת סתם קובייה יבשה

חשוב! מחכים יפה ובסבלנות למרות שבא לטרוף את הכל, עד שהתבנית פושרת, אחרת זה מתפרק, חותכים לריבועים ובולסים.

מי שאוכל לבד מת לבד.

פרנק פריך

2012-02-18T11:19:00.016+02:00

אז זה מה שקיבלנו :

ומה קרה לפני?
ובכן, הכל התחיל בערב טיפוסי אחד, כשהיינו רעבים, ולא היה לנו כוח\מצרכים להכין דבר מורכב, ורצינו משהו בשרי מעבר לסנדוויץ' עם פסטרמה.

במקרה נתקלנו בספר האוכל על השולחן - אותו ספר משלוחים שמתיימר לדעת מה חם ומה סתם.

כהרגלנו בקודש אספנו מספר מועמדים פוטנציאליים בהתחלה, ולאחר מכן פסלנו אותם אחד אחרי השני.

מה שנשאר בסוף היו 2 אפשרויות - שניהם מועמדים ראויים מגיזרת הנקניק - רובן ופרנק.

החלטנו לברור באמצעות בחירה רנדומלית הוגנת. המספר שמציין את השניות על השעון היה אי זוגי, ויצא שהתקשרתי לרובן.

לאחר מספר שניות ענתה לי עלמת חן, שאמרה שהם לא עושים משלוחים כרגע. זה נראה לי מוזר כי השעה לא הייתה מאוחרת במיוחד, אבל היא הבהירה לי שהיא מתכוונת לכך שהם לא עושים משלוחים בכלל כעת, למרות שעשו בעבר.

עקב הרעב לא נכנסתי לשאלות כמו למה אין משלוחים (שיערתי שזה עקב ניסיון מר עם אנשים תמימים שחשבו שיקבלו במשלוח את אותה איכות כמו ב"מסעדה" אבל אכלו לקרדה במקום) או למה בעצם יש להם שם טלפון אם אין משלוחים (בטח הם חושבים שאני אבוא במקום ל"מסעדה" - נאיבי שכמותי)

בקיצור, אתם יודעים כבר לאן השיחה הבאה שלי הלכה.
הצצנו בתפריט המשלוחים קודם לכן, ומכיוון שאנחנו couple ואוהבים קיצורי דרך החלטנו להזמין את פרנק couple מתוך ה section של קיצורי הדרך. מדובר ב10 נקניקיות מיני בתוספת תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש. בנוסף קיבלנו 2 לחמניות מיני שיכולות לשמש בית חם לפחות לחלק ממניין הנקניקיות אותו אנו עתידים לקבל.

10 הנקניקיות שיצאו לכיוון בתינו היו 5 עגל ו5 באווריות בראט וורשט. לקור ששואל את עצמו מה זה בראט וורשט נרמוז כי נקניקיות אלה הן סיבה טובה לכך שהמקום לא מחזיק בתעודת כשרות.

לא עברה חצי שעה, והמשלוח שאתם רואים בתמונות למעלה הגיע + 2 לחמניות מיני שביקשו לא להצטלם.

בתמונה מימין אתם יכולים לראות 5 נקניקיות בראט יחד תפוחי אדמה + בצלים מטוגנים וכרוב כבוש, ובתמונה משמאל אותו דבר עם נקניקיות העגל. תחילה כילינו את הנקניקיות בצורה מסורתית עם המיני לחמניות. אני התחלתי עם 2 נקניקיות וורשט, בתוספת קטשופ וחרדל, ואילו א' העדיפה להתחיל ולסיים עם 2 נקניקיות עגל. היה ממש טעים ואיכותי.

אני חייב להודות שפעם לגלגתי על אנשים שמשלמים סכומים של יותר מ10 שקלים על נקניקיה, כי לימדו אותנו מגיל צעיר שנקניקיה זה שאריות של נתחים אחרים. בד"כ זה נכון, ועדיין לא הייתי קונה בדוכן רחוב אלמוני שמציע נקניקיה בלחמניה ב18 שקל, אבל כאן זה אחרת. הנקניקיות עשויות בידי אמני נקניקיות. יש דבר כזה והם יודעים מה הם עושים. זה טוב במיוחד כשהלחמניה באה עם חרדל דיז'ון או מיונז הלמנס\היינץ במקום מקבילים ישראלים נחותים שלהם.

בעצם זה כמו פעם שחשבנו שהמבורגר תמיד נחות עד שרשתות כמו בלאק (יותר) ומוזס (פחות) נחתו אצלנו עם המבורגרים משודרגים במחירים משודרגים כי אין מה לעשות - על איכות צריך לשלם.

התפוחי אדמה היו סטנדרטיים, ותמיד העדפתי צ'יפס, אבל אהבתי את הבצל המטוגן שפוזר עליהם בנדיבות. הכרוב הכבוש היה הרבה יותר טוב בלחמניה מאשר מחוצה לה, אבל זו כבר באמת העדפה אישית.

לאחר ששבענו נותרה חמגשית אחת מלאה ב3 נקניקיות בראט + תפוחי אדמה וכרוב כבוש מלוא התוכן.

אחלה ארוחת ערב ליום המחרת.

איטלקיה חמה

2012-02-17T07:42:00.004+02:00

לא מזמן ביקרנו במסעדת "איטלקיה בפשפשים" בשוק הפשפשים ביפו.
ביום שישי האחרון החלטנו לשדרג את עצמנו לאחותה שלא מאותה אימא, האיטלקיה הלוהטת יותר - "איטלקיה בתחנה", שכמו אחותה, שמה מסגיר את מיקומה - מתחם התחנה בת"א.
המתחם מארח מספר מקומות קולינריים, וזה המקום הרציני ביותר, בין שלל הגלידריות והטאפאס בר.
מה שמשך אותנו הוא פסטיבל הסרטנים שנערך במקום - מסתבר שזוהי עונת הסרטנים בים התיכון, מה שגורם להיצע גדול, המאפשר למסעדות לדחוף את החיה הזו ביתר שאת לצלחות הסועדים.

הפסטביל מציע ארוחה מלאה על טהרת הסרטנים, כולל כוס יין לבן במחיר של 140 ש"ח לסועד - הוצאנו במסעדות כבר סכומים גבוהים יותר.
הגענו בליל חורפי, ונכנסנו למקום הומה אדם, אם כי עדיין משרה אווירה רומנטית.
אני בחרתי להשתתף בפסטיבל, ואילו זוגתי העדיפה להזמין מהתפריט הרגיל מנה של פסטה פירות ים, בליווי למברוסקו.

לאחר מספר דקות הגיעו המשקאות לשולחן. חל בלבול קטן והמלצרית הגיעה לשולחן עם 3 כוסות למברוסקו וכוס יין לבן.
הבהרנו שמדובר בטעות, וגם אם אנחנו עתידים לשתות מספר כוסות משקה - אנחנו לא כאלה צמאים שנזמין אותם ביחד.
טענתנו התקבלה, וכפיצוי הושאר משקה למברסוקו עודף אחד על השולחן על חשבון הבית. אנחנו אוהבים טעויות כאלה. התחלה טובה.

לא רצינו להתעסק עם מנות סרטנים "ממשיות" שהיו מכריחות אותנו לעמול קשה ולהשתמש בכלי פיצוח, על מנת לשלוק מגוף הסרטן את מעט הבשר שיש בו, ולכן העדפנו להזמין מגיזרת ה"ממולאים".
המנה הראשונה שנדגמה הייתה ארנצ'יני בשר סרטנים - 2 כדורי ריזוטו עגול עם בשר סרטנים, מוצרלה ופרמז'ן בטיגון קל מוגש על מצע ריקוטה באפלו עם פלפלים קלויים.
הגיעה מנה שנראתה כמו טוויסט למשהו שאולי מגישים במסעדות עממיות יותר - כדורי פלאפל על מצע פירה.
ה"פלאפל" הפעם היה ממולא במשהו שווה יותר - בשר וגבינה - בהחלט מנה מקורית ומעניינת.
גם הטעם היה ייחודי וטעים, למרות שלדעתי המצע היה די מיותר ולא תרם רבות למנה - ניסיתי אחר כך לדגום את הריקוטה בלי הסרטנים והתקשיתי מאוד.

עברנו הלאה למנות העיקריות. יחד עם פסטת פירות הים שעלתה 110 ש"ח, הוגשה המנה העיקרית שלי - קנלוני סרטנים.
מדובר כאן ב3 קנלוני ממולאים בשר סרטנים כחולים ותרד בקרם סרטנים ופרמז'ן. המנה הייתה גדולה ונדיבה. התרד השתלב יפה עם בשר הסרטנים, שהזכיר יותר בשר של עוף מאשר בשר של דג. כאן הרוטב באמת עשה את העבודה והשלים, את המנה בצורה טובה. גם מנת הפסטה בפירות ים לא אכזבה (וחסר שתאכזב במחיר הזה..)
הפסטה הייתה אל דנטה כמו שכתוב בספר, והוגשה עם כמות נדיבה למדי של קלמרי, שרימפס ו3 צדפות, שזכיתי בהם עקב סלידתה הקלה של זוגתי מהיצורים הימיים האלה. מסקנתה הייתה שמנה זו טובה יותר ממנה דומה שאכלה מספר ימים קודם לכן בגוצ'ה, אם כי הנ"ל עלתה בערך מחצית ממנה זו, ולא בטוח שההפרש באיכות מצדיק את ההפרש במחיר.
בהמשך כאשר זוגתי לא הצליחה לסיים את מנת הפסטה הגדולה, באתי לעזרה על חשבון הקנלוני שהושאר מאחור, ונלקח על ידינו אחר כך כטייק אאווי לסעודת שבת (שלושת רבעי הקנלוני לסועד)

טרם הגעתי למקום, אנשים פשוטים יותר ופחות הזהירו אותי לגבי רמת השירות במסעדה, מההיבט שבד"כ לוקח להם זמן רב להביא את המנות, אך זה לא הורגש לפחות בפעם שהיינו, והשירות היה מהיר וטוב.
האוכל לא הפיל אותנו מהכיסא, וכבר היינו במסעדות טובות הרבה יותר, אבל מבחינת התמורה למחיר (270 ש"ח לפני טיפ) הרגשנו כי יצאנו מורווחים, ובהחלט יש סיכוי טוב שנחזור מתישהו למקום.

מעשיה במשולש - כתבה שניה נושא: ביתא פיצה

2012-02-15T11:50:00.005+02:00

שלום סחבקים וסחבקות.
תקציר למפספסי פינת אתמול - שלשום אכלנו בזילי.קום, שהיתה סבירה מינוס.

החלטנו לנסות מקום אחר הפעם ולאחר דיונים ושקילת האפשרויות בחרנו בפיצה בייקון של ביתא פיצה. יחס המחיר לכמות היה סביר ביותר. ב82 קיבלנו פיצה ענקית עמוסה די בנדיבות בחתיכות בייקון, עם כמות רוטב מצויינת וטעם מעולה.
מכל בחינה הפיצה היתה טובה וטעימה. בהחלט חוויה מפצה לאחר החוויה העגומה מאת בית בזילי.קום.

חומוס יונס ופיצה סרט

2012-02-14T10:35:00.000+02:00

לפרק זמן בחיי חומוס יונס היה החומוס המועדף עליי (תל אביב, לא יפו).
זה היה חומוס טעים, טרי, זול וזמין (גם מבחינת מרחק וגם מבחינת שעות וימי פעילות).

יום אחד - הנורא מכל קרה!
החומוס שלהם נהיה מגעיל. לא סתם לא טעים, היה לו טעם מעאפן, כבד בתבלינים, לא טרי במיוחד ובעיקר לא בא בטוב.
שתי פסילות וגמרנו, לא יכולתי לחזור לשם שוב אחרי שגיליתי שזה לא משהו חד פעמי, ויותר מזה - גם אנשים אחרים דיברו על זה. האסון היה כבד, הייתה מצוקה באוויר.

חומוס יונס, אמש, מנה טעימה ברמות מרעננות, עם קצת גרגרים ומעט טחינה (וסומאק?)

מה רבה הייתה שמחתי כשאני והבולס קיבלנו אתמול את החומוס שלנו והוא היה טעים בצורה אסטרונומית.
חזרה העטרה ליושנה, והכל נהיה דבש!
רק מה, המנה כפי שאתם יכולים לראות מרוחה ביד קמוצה מאוד (מזל שאכלנו פיצה לפני, ועל זאת בקרוב).

הבולס הזהיר אותי שזה קרה לו גם בפעם האחרונה, הוא קיבל מנה קטנה מאוד, פיתה במקרה הטוב ובניגובים קטנים.
מזל שגם הזמנו מפלאפל הבית. פלאפל ירוק, טרי ומדהים. אמש הוא היה פחות מדהים מהרגיל אבל עדיין טעים עד מאוד.

פלאפל ירוק טרי טרי, עם צלוחית טחינה מוצלחת

כמו שאמרתי, את הערב בעצם פתחנו עם פיצה.
התכנון היה ללכת בכלל לקרפצ'יו בר - הבולס כצפוי הצטייד בקופונים. כשהגענו גיליתי שאני לא במצברוח ובשכנוע קליל המשכנו לפיצה סרט. הפעם, שלא כמו בפעם שעברה שביקרתי בפיצה סרט כבר היה לי חוש טעם, אם כי אני עדיין טיפה חולה.
כדי לדעת מה ההבדל בין הטעמים - לא העמסתי ישר מרוטב הסריראצ'ה המצויין אלא אכלתי חצי משולש (עם פטריות) במצבו הטבעי. המגש בדיוק יצא לא מזמן והפיצה הייתה גם טריה וגם טעימה. רוטב עסיסי, פטריות עשויות במידה הנכונה וכל שאר הדברים שצריך. אחרי זה כבר שחיתי ברוטב.

פיצה סרט, פטריות, רוטב סריראצ'ה וקצת סודה כדי להרטיב את הגרון.

סה"כ היה ערב משובח של קולינריית רחוב. אם כבר לאכול אוכל רחוב - אז את הסוגים הטעימים.
תראו את כל התמונות ותגידו לי שאתם לא רוצים גם קצת מהתענוגות האלה?
לא? שקרנים!
מה שמזכיר לי: אמרו לי שיש פה יותר מדי חומוס ומעט מדי דברים אחרים. האם זה נכון? נשמח לשמוע מכם.
לסיכום, עוד תמונה של כוכב הערב:

חומוס יונס, שוב זרח מעליהם כוכב החומוס התל אביבי, מומלץ בחום לבוא לנגב

מעשיה במשולש - כתבת תחקיר ראשונה בנושא

2012-02-14T09:44:00.005+02:00

אגדה תל אביבית עתיקה: השליח פיצה שהיה למשולש.

לאחר בערך 5-6 הזמנות של דומינוס פיצה ועוד הזמנה של פיצה האט הוחלט לגוון ולנסות את המבחר התל אביבי של פיצריות. הבחירה הראשונה היתה בפיצה בזיליקום בשד' חן. הפיצה ענקית, עם קשה מגניב מצופה בשומשום, אבל היה ניכר שחסר תיבול בפיצה ויותר רוטב, כדי שיורגש כקצת יותר ממלוואח או פיצה עם קצת רסק וגבינה שנזרקו על גביה במטרה ליצור מנה דלוחה. בקיצור - היה נחמד אבל לא אזמין את זה שוב. אשמח פה להמלצות לפיצריה הבאה לנסות.

סיילנס (Silence) בר סלטים

2012-02-13T16:10:00.000+02:00

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שעסק נסגר.

בהתחלה זו הייתה הסושיה קאזויה.

ניקו את המקום, ריהטו אותו מחדש, שיפצו וצבעו, ופתאום זה הפך להיות מקום של סלטים וכריכים (קראו לו גרין).

הכריכים היו לא רעים בכלל, ואז פתאום באתי הבוקר וראיתי שיש שלט חדש, עכשיו קוראים לזה Silence, ויש אפילו ציור של שף שעושה לכם "ששששש", הנה, תראו:

סיילנס, בר סלטים בהרכבה עצמית - יש גם כריכים לא רעים

התפריט היה מבלבל, בלשון המעטה.

הכריך שרציתי הופיע לפחות שלוש פעמים, בוריאציות שונות - עם רטבים, בלי רטבים, כחלק מעסקית, בהרכבה עצמית וכו.

מכיוון שהחבר'ה מאחורי הדלפק לא היו סגורים על עצמם ועל התפריט - החלטתי להרכיב בעצמי, ולא ברור לי ע"פ איזה מחירון חוייבתי, אבל סבבה, תקופת הרצה וזה.

זה היה אמור להיות כריך קורנביף ובסוף זה היה חזה עוף

הלכתי על קורנביף, די קלאסי. הנתחים בויטרינה נראו לא רעים, בחרתי את הרטבים בעצמי (בלסמי וחרדל), ביקשתי חסה, עגבניה ומלפפונים חמוצים. עד כאן היה מצויין. אפילו יש מבחר לחמים שאפשר פשוט להצביע עליו ולקבל מה שרוצים.

כשהגעתי למשרד עם הכריך שלי - גיליתי שהוא למעשה כריך חזה עוף.

בשלב בו בחרתי רטבים ותוספות גם אני וגם הבחור היינו סגורים בדיוק על המנה. שנינו אמרנו כמה פעמים קורנביף.

במשרד גיליתי שקורנביף הוא כנראה סלנג לחזה עוף מכובס (אם כי טעים מאוד).

י' מהעבודה שהזמינה ביחד איתי נאלצה להמתין עוד כעשר דקות לשניצל שלה (שלדבריה היה טעים).

אנחנו עוד נחזור לשם, לבקר, לראות מה נשתנה וכמובן לאכול צהריים. שווה לתת ניסיון נוסף.

העיצוב: בדיוק כמו שהיה במקום הקודם - נדמה לי שלא החליפו כלום.

השירות: מבולבל אך מחויך, אדיב ונחמד.

האוכל: לא רע בכלל (למרות שהרגע אמרו לי שמישהו אחר כבר קיבל שם קילקול קיבה).

המחירים: כאמור יש מנות שמופיעות מספר פעמים בוריאציות שונות. המחירים הם לא גבוהים, ויש כל מיני הפתעות - שווה להתבונן היטב בתפריט ולהסגר על מה אתם רוצים ואם אפשר לקבל את אותו הדבר בקומבינציה או מבצע או בלי תוספת אחת ובהנחה של עשרה שקלים ומעלה.

פיצה סרט והפלאפל של סעדיה

2012-02-13T15:48:00.001+02:00

העלילה הזו הולכת להיות מעט מוזרה, אבל בסה"כ מדובר באחלה בילוי בעיר.

הערב התחיל למעשה כשחברי שאול ואני הלכנו לפיצה סרט (אבן גבירול 24). כשהגענו לשם והתיישבנו נזכרתי פתאום שאני עדיין חולה ואין לי ממש חוש טעם. במקביל גיליתי שיש להם על הדלפק רוטב Sriracha. מדובר ברוטב תאילנדי חריף שמאוד אהוב על אמריקאים. הם אוהבים לספר עליו סיפורים, ליצור מתכונים במיוחד בשבילו או בהתבסס עליו, או אפילו להצטלם איתו ולהעלות לאינטרנט.

אני שמחתי כי הרוטב הזה באמת טעים וקצת נדיר בארץ, אבל הוא בעיקר עזר לי להרגיש טעמים.

הנה רצף תמונות ואז אני אמשיך לספר סיפורים:

כאן אני מחזיק את רוטב ה-Sriracha ליד השלט שמספר על דברים

משולש רגיל ומשולש זיתים של פיצה סרט, זה מה שאני אכלתי

כאן כבר הבנתי שאני לא מרגיש טעמים אז שמתי מלא רוטב

שני משולשים של פיצה סרט לצד רוטב Sriracha

רוטב Sriracha הגבר

מבט הפוך של הפיצה של שאול (זיתים ופטריות) הפיצה שלי, ורוטב סרירצ'ה הגאוני

בשלב כלשהו אחרי האוכל - שאול החליט שהוא עדיין לא שבע, ושהוא רוצה ללכת לאכול פלאפל מאוד ספציפי על קינג ג'ורג'. זרמתי כי באמת שלא היה לי מה לעשות באותו זמן, וגם עמוק בתוכי הבנתי שאני לא שבע כי אכלתי רק את אותם שני משולשים, ובצהריים אכלתי רק מנה זעירה של פלאפל בלי תוספות מלבד צ'יפס.

באותו שלב של הערב לא הייתי מודע לזה שאכלתי כבר פלאפל בצהריים. הייתי חולה, ולא באמת הייתי מאופס על עצמי. לא הצלחתי ממש לחשוב, רק ניסיתי להניע את הגוף שלי קדימה כדי לא להגיע הביתה וליפול לתוך הספה או המיטה.

עוד כמה תמונות ואז להמשך הסיפור:

סעדיה הוא ד"ר, אז הוא בטח מבין עניין

כאן ניתן לראות איך שמים חמוצים מתוך הויטרינה ישר לתוך הפיתה שלי, אני לא בטוח אם זה ד"ר סעדיה מוזג

ככה נראית מנת פלאפל מוגמרת של ד"ר סעדיה

הקליניקה של ד"ר סעדיה ממוקמת בקינג ג'ורג' 45 (אפשר לקרוא לזה גם המלך ג'ורג' ואפשר לקרוא לזה רחוב המלך קינג ג'ורג' סטריט - בחירה שלכם). אני לא יודע כמה מכם מכירים את המקום, אבל יש לי הרגשה כאילו הוא תמיד היה שם. אם לא הוא ספציפית - אז אולי מקומות שנראים בדיוק כמוהו. הרי כל כמה שנים יש התחדשות של פלאפליות שנפתחות במקום עסקים אחרים שכשלו, פרק זמן בו הקרקע יציבה (וזולה) ויש דרישה לפלאפל - בעצם הרי תמיד יש דרישה לפלאפל.

אם אתם זוכרים מה קראתם לפני דקה - לא היה לי חוש טעם.

כדורי הפלאפל הירוקים והחמים שיצאו מהשמן לתוך הפיתה שלי לא היו מורגשים לי בכלל.

למעשה זו הייתה המנה הכי מבוזבזת בעולם. שכחתי לשים טחינה (חולה ומפוזר - לא ידעתי מה טוב בשבילי), כך שהדבר היחידי שהרגשתי באותו ערב היה רטוב בפיתה.

למעשה הרגשתי גם את הטחינה, היא הייתה מחולה וגועלית, לפחות עם מעט חוש הטעם שיש לי, או שהיה לי באותו רגע נתון.

בחרנו לשבת בחושך, בגן מאיר, להסתכל על נשים מעצבנות שידברו מעצבן אל הכלבים המעצבנים שלהם. לא הגעתי אפילו לאמצע של המנה. הכלבים ניסו לקחת לי אותה מהספסל.

נשאר רק להיות חולה בחושך ולחשוב על החיים.

חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית

2012-02-13T15:04:00.000+02:00

לפעמים חוזרים לבקר שוב באותו מקום.
זה עלול להיות כי זה קרוב, כי אין ברירה, כי טוב שם, כל אחד והסיבות שלו.
חומוס סעיד המקורי מעכו, סניף תל אביב. אני כבר לא מצליח לזכור כמה פעמים ביקרתי שם או אפילו כמה פעמים איזכרתי את המקום בבלוג. המקום שומר תמיד על רמה אחידה, לא מדהימה ולא כושלת לחלוטין. זה מקום טוב לשבוע בו. כשרוצים לגוון אפשר להזמין שיפודים או שווארמה או להחליף חומוס גרגרים במסבחה (המצויינת אגב). כל אחד והגיוון שלו.

הפעם חזרנו כי היינו רעבים.
למרבה ההפתעה החומוס היה שונה מהרגיל. ניכר בו בבירור כי הוא ממש ממש טרי, אין בו כמעט דבר מלבד החומוס (מעט מאוד שמן - אם בכלל, גם נוכחותה של טחינה כמעט ולא הורגשה). החומוס היה בטעם חדש לחלוטין, והוא היה מצויין.

י' מהעבודה החליטה להזמין שיפודי פרגית, עם אורז ושעועית ברוטב מעל. היא לא התלוננה. עם המנה שלה היא גם קיבלה צלחת חומוס, וטרפה אותה בהנאה. היום המשיך כהרגלו, אבל אני עדיין תוהה אם הטעם הזה יחזור שוב או שאולי מדובר בחוסרים בטבח, או אדם זמני שנגע בסיר. בכל מקרה - היה מצויין.

להלן מבחר תמונות. חלק מהן דומות אבל כולן היו כ"כ יפות שלא יכולתי לוותר עליהן:

חומוס סעיד, מעליו עוד חומוס ושיפודים

חומוס סעיד בתקריב סקסי

חומוס נאה מאוד

אחלה חומוס שבעולם

שיפודי פרגית עם אורז לבן ושעועית

חומוס בזווית מיוחדת ועוד חומוס מאחוריו

המקווה סנדוויץ' בר

2012-02-13T14:44:00.000+02:00

כן, אני אוהב כריכים, כריכיך זה טעים, אין כמו סנדוויץ' טוב, ככה אני.
אז נכון, את היום הספציפי הזה רציתי בכלל לסיים בסאלאם בומביי, אבל הגעתי אליהם לקראת ארבע והדלתות היו סגורות מתמיד.
אומנם לא היה מנעול מבחוץ והיה עדיין אור דולק, אבל היה נעול מבפנים, ולא ראיתי איש.
דפקתי, עמדתי מחוץ לדלת, בכיתי.

החלטתי ללכת למקום לא רחוק הקרוי "המקווה סנדוויץ' בר". המכשול היחיד שעמד בדרכי היה תוואי הרחובות של תל אביב.
על המקום שמעתי לא מזמן, אבל בפעמים שניסיתי להגיע אליו פשוט כשלתי.
הפעם החלטתי לעבור את כל הסמטאות האפשריות כך שמצאתי אותו לבסוף. זה לא היה קל, רחובות הרכבת, מקווה ישראל, החשמל, ברזילי ואלנבי יוצרים מתווה סבוך בו המספרים והרחובות משתנים מבניין לבניין, אבל הנה.
המקום אגב נסגר בסביבות שש, וזה בסדר כי האזור הזה של הרחוב ריק בערבים וממילא מכיוון שמדובר בעסק קטן - למתפעל אותו מגיע לנוח.

היה לי פלאש פועל משום מה, אבל הנה, תראו איזה כריך יפה, ואילו תפוחי אדמה ושאר ירקות

שתי תמונות בלבד, זה כל מה שהצלחתי לצלם. השעה הייתה אחרי ארבע והייתי רעב, מיהרתי לצלול לתוך הכריך והתמונות הן לא משהו, אז באמת, סליחה והכל.
הזמנתי את סנדוויץ' המקווה (38ש"ח), AKA סנדוויץ' הבית - להלן מתוך התפריט: בשר קורנביף בלחמניה מרוקאית (פרנה) עם איולי חזרת, חרדל, חסה פריכה, פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ וריבת בצל.
כמובן שביקשתי להוציא את ריבת הבצל, וכשגיליתי שיש גם בצל חי שלא הופיע בתפריט - זוגתי מיהרה להוציא אותו בשמי.
כל הטוב הזה מגיע עם שלוש תוספות (שמגיעות עם כל כריך), שוב, הנה מתוך התפריט: קוביות צ'יפס מתובלות, סלט ירקות טרי וכרוב כבוש מבושל בבירה ובקבנוס ומלפפון חמוץ ביתי.
למען הסדר הטוב זה הולך ככה:
* קערה אחת עם אחלה קוביות תפוח אדמה ממש ממש טעימים.
* קערה אחת עם סלט טרי ועליו שפליטה של רוטב מיונזי כלשהו, עם מלפפון חמוץ מעל, כאשר המלפפון החמוץ הוא אכן ביתי, אבל לא להיט.
* קערה אחת של הכרוב הכבוש, עם גושי בצל גדולים ולאדם כמוני זה לא ממש קרץ.

כריך הקורנביף מסתתר מאחור, מקדימה תפוחי אדמה ירקות וחמוצים, בפינה העליונה ניתן לראות כרוב כבוש עם בצל

את האוכל הגיש לנו אדם חביב שמתוך שרוולו ביצבץ קעקוע של הארלי דייווידסון.
את האוכל שלי אכלתי בליווי כוס גזוז אננס של פעם (7ש"ח, ריפיל חופשי), בכוס השניה שתיתי כבר גזוז לימון.

גזר הדין:
הכריך שלי היה מצויין.
נכון, זה לא רובן, אין לו את הטעמים הדומיננטיים או הרגשה ששווה לחזור בשבילה שוב ושוב, אבל אם לא הייתי מכיר את רובן אולי הייתי הופך את המקווה למקום החדש שלי.
המקום עצמו מעוצב יפה ונקי, עם רטרו שיק. הכל מתבצע מהר ובניקיון, והמקום עצמו די מזמין.
הריך כאמור היה מצויין, הבשר היה איכותי וטעים, פרוס בעובי המתאים אבל משום מה לא הרגשתי שיש לי מספיק ממנו. חסרה לי האפשרות של להזמין כריך כפול או משולש ולאכול בהגזמה. הדבר שאני הכי אוהב בסנדוויץ' טוב זה לאכול הרבה ממנו, כנ"ל לגבי נתח טעים.
ממה שהבנתי המקום נוהג לפרוס כ200גרם לכל כריך (היה משקל ליד מכונת הפריסה, אבל המידע הזה מצאתי דווקא באינטרנט).
למען ההגינות - כמות האוכל השביעה אותי מאוד ולא הצלחתי להגיע אפילו לחצי מהסלטים.

אני ממליץ לכם בחום לתת למקום הזדמנות. אולי תגלו שזה הכריך המועדף עליכם, זה הרי הכל עניין של טעם.
לינק לתפריט

קופון לקרפצ'יו בר

2012-02-08T13:20:00.000+02:00

באמת שזה לא בשבילי, זה בשבילכם.
יש עוד 11 שעות עד שיגמרו הקופונים לקרפצ'יו בר.
אני ממליץ לכם ללכת כי זה שווה את הכסף גם ביום-יום, ועכשיו זה גם מגיע בחצי מחיר.

כבר כתבתי עליהם בעבר, ורק מילים טובות. הם משתמשים באחלה חומרי גלם, הטעמים מוקפדים ומוצלחים מאוד, השירות לא רע, המיקום באמת נוח, ולמרות שזה סה"כ קרפצ'יו - לא יצאתי משם בהרגשה מופסדת ובעיקר לא יצאתי משם רעב (אפילו אחרי שתי צלחות בלבד).

אני לא רוצה לגרום לזה להשמע כמו מדור פירסומי כי באמת שהקרפצ'יו בר וBUY2 יכולים להסתדר בלעדיי.
אני סה"כ ממליץ לכם כי זה שווה, יש כאן הנחה למקום טעים ואיכותי.
פרטים והתפעלויות מוקצנות תוכלו למצוא בלינק ששמתי למעלה, וגם תמונות.
הם קצת עפים על עצמם עם התיאורים, אבל הטעמים באמת משובחים ובאמת אחלה לאכול שם.

אגב, אם תלכו - אני ממליץ להזמין בירה טייבה. זו אחלה בירה, עדינה ומתקתקה, זה נחמד שהם מחזיקים אותה וחבל שאין יותר מקומות במרכז שמציעים אותה.

אם תלכו, סביר להניח שתראו שם את "הבולס" שהצטייד בכמה וכמה קופונים מבעוד מועד. זו תהיה הפעם הראשונה שלו שם, מכיוון שהוא תמיד חשש שיעקצו אותו בכמות או במחיר, והחשש רק גבר מאז הפעם ההיא שעקצו אותנו בשיפודי האחים השייכת לאותם בעלים ונמצאת בסמוך לקרפצ'יו בר.
אני באמת מקווה שלא יעקצו אותכם, אותי בכל הפעמים שהייתי שם רק פינקו, ובאמת שנהניתי מכל רגע.
סליחה אם זה מרגיש כמו מדור פרסומי, אבל אני רק רוצה שיהיה לכם טעים בפה.

קולאז' של תמונות חומוס

2012-02-08T12:28:00.000+02:00

אהלן וסהלן קוראים יקרים.

אני עדיין חולה וחסר תאבון, אבל מתחיל לחזור להתרגש מתמונות של אוכל, וחומוס הוא אחלה אוכל שבעולם.

ריכזתי לכם כמה תמונות של חומוסים שונים שאת חלקם סיקרתי פה בעבר.

נסו לנחש לאיזו חומוסיות שייכות המנות הבאות.

אם זה טיפה קשה - אני מוכן לתת רמזים (מתחת לתמונה ישנם שמות של ארבע חומוסיות שונות אשר יצרו את הפירות המלבבים שבתמונה). בהצלחה!

תענוג גדול - אל תשכחו לשלוח לחברים את החומוסים היפים האלה

חומוס אסף (סניף קרליבך)
דני פול (יפו)
חומוס סעיד (סניף תל אביב)
חומוס הקוסם