עולה על העיצובים

יום הולדת עשירי.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Mon, 20 Apr 2020 05:03:00 +0000

הבלוג שלי בן 10.

מזל טוב!

הדירה של גאיה בקופנהאגן.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 21 Mar 2020 18:40:00 +0000

אחרי שסיימה תואר בבית ספר בריטי לאופנה, גאיה חזרה לדנמרק, התמקמה בדירת ארבעה חדרים והחלה לעצב. בתחילה- סריגים ובהמשך דקורציות וחפצים לבית. האשה היצירתית הפכה את החלל לבית ולסטודיו ועיצבה אותו בסגנון חופשי, עם אוספים שונים, שחלקם מורכבים מפריטים עגולים. היא מספרת, שזה התפתח באופן מקרי והקירות מהווים מבחינתה, לוחות מודעות של חפצים אהובים, שבאים והולכים.

בקרוב, צפויות להתווסף לדירה שתי מרפסות וגאיה חובבת הצמחיה, כבר אוספת עבורן עציצים. יש פה מקום לכולם.

הצילומים נלקחו מכאן.

דירה בטוקיו.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 07 Mar 2020 05:21:00 +0000

הדירות היפניות נחלקות -בהכללה גסה- לשלוש קטיגוריות: 1LDK, 2LDK ו-3LDK. הLDK הם ראשי התיבות של Living, Dining ו-Kitchen, שמהווים את חלל המגורים המרכזי והפתוח, המאפיין את הדיור העירוני היפני. הספרות מצביעות על מספר חדרי השינה שיש בדירה.

הדירה בת 50 המ"ר מטוקיו היא חלל 1LDK מאולץ, מאחר שחדר השינה היחיד שנמצא בה מאולתר ותחום בארונות. לא מצאתי עליה שום מידע, למעט העובדה, שתוכננה בידי משרד אדריכלות צעיר ורענן, אך באתר של המשרד עצמו אין לה איזכור.

וכל זה לא גורע דבר מערכה של עבודת העיצוב המבריקה, שבוצעה כאן. זהו תרגיל יצירתי, שמפריך את התפיסה השגורה של עיצוב חללי מגורים קטנים: ניקיון, צימצום, סדר וזרימה. הדירה הזו נראית כמחסן גדוש ברהיטים וחפצים. נישת השינה היא אימפרוביזציה רופפת, חדר הילדים הוא מיטת תינוק שתחומה במחיצה נמוכה וארונית, במסדרון הצר שוכנת פינת עבודה עם ספריה גדושה והמטבחון משיק לפינת הישיבה ולשולחן האוכל. רק לחדר הרחצה והשירותים יש דלת.

מה שנראה ממבט ראשון כדוחק מחניק, אינו באמת כזה. זו בחירה אמיצה של משפחה, שיש לה חפצים רבים לדחוס אותם לתוך חדר המגורים היחיד שלה ולחיות איתם בצפיפות ובהנאה, עם עיצוב אסתטי חכם וחף מקונבנציות. חללי המגורים הקטנים הם העתיד. לא כל מי שיגורו בהם יהיו מינימליסטים. גם אלה שאוהבים להיות מוקפים בחפציהם יכולים למצוא לעצמם פתרון טוב. הדירה הזו מדגימה אותו.

הבית של לילי בניירובי.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Fri, 06 Mar 2020 05:36:00 +0000

שאלת הזהות הלאומית כבר אינה חדה וברורה כפי שהייתה בעבר. קחו למשל עולה מרוסיה שמשתקע בישראל, גר בה כמה שנים ואז מהגר לארצות הברית. מהי הזהות הלאומית שלו? רוסית? ישראלית? אמריקאית? או אולי שלושתן ביחד? העולם הופך במהירות לקוסמופוליטי, אנשים מדלגים בין ארצות, מתחתנים עם בני זוג ממדינות שונות ומולידים צאצאים והתיוג הלאומי שלהם מתרחב, מתפצל ולעיתים, מבלבל.

לילי ובעלה, שניהם אנשי חינוך, הם אמריקניים ממוצא אתיופי. הם הכירו באוניברסיטה, נישאו והביאו לעולם שני בנים ושתי בנות. לפני שתים עשרה שנה, המשפחה עשתה רילוקיישן באתיופיה ולאחר ארבע שנים, עברה לקניה והשתקעה בשכונה ירוקה ושלווה בניירובי. הם שכרו בית רחב ידיים ומנהלים שם חיי משפחה וחברה פעילים ושמחים.

דילמת הזהות המורכבת בולטת מאד אצלם. לילי ובעלה גדלו בארה"ב ומזדהים עם המאבק האפרו-אמריקני לשוויון. הם אמריקניים, אך גם אתיופיים ומרגישים, שילדיהם ניצלו מתחושת האפליה, שהם חוו בצעירותם בחברה שרוב אזרחיה היו לבנים. לילי מספרת, שהם מתחברים לערכים הקנייתיים של כיבוד הקשישים, המשפחתיות ההדוקה וסגנון החיים הרגוע ומנהלים את חייהם בהתאם.

הדקורציה שלהם מגלמת את החיבורים וההזדהויות שלהם עם שלוש התרבויות שבהן הם חיים: הבית בכללו מעוצב כבית פרברים אמריקני רחב ומשפחתי עם ספות נוחות, שולחן אוכל גדול ושלל צילומים משפחתיים ממוסגרים, גיטרות ומדבקות של כדורסל. אך זה גם בית אתיופי עם צלבי כסף מסורתיים, כראוי למשפחה שחוגגת את החגים האמריקניים והאתיופיים כאחד. גם הנוכחות הקנייתית משחקת תפקיד דומיננטי מאד בחלל ומתבטאת בסלים הקלועים, מפות השולחן, הפסלים, בדי הריפוד ותכשיטי החרוזים.

החפצים המגוונים והצבעוניים חיים בשלום זה עם זה. אין ביניהם סתירה או התנגשות. למשפחה של לילי יש שלוש זהויות לאומיות והיא החליטה לא לבחור ביניהן ולא לדרג אותן בסדר עולה או יורד. כולן חשובות באותה המידה וכך כנראה, יחליטו משפחות רבות בעולם בעתיד.

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית של ניטה בפורבו.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 18 Jan 2020 15:20:00 +0000

ניטה -סטייליסטית במקצועה- ובני משפחתה גרו בלופט בן 70 מ"ר בעיירה הפינית האידילית פורבו. אבל אז נקרה בדרכם מפעל ישן לשעבר, בן שלושה מפלסים ובעל שטח של 358 מ"ר והם קפצו על המציאה. עד כה, הם שיפצו את שתי הקומות העליונות. את קומת הקרקע הסבו לחלל מגורים, בישול ואכילה ואת הקומה העליונה לחדרי שינה ורחצה.

ניטה בחרה בעיצוב אקלקטי עם נטייה לעכשוויות וטאצ'ים תעשייתיים ווינטאייג'ים. היא רכשה במכירה פומבית שטיחים מזרחיים ישנים והשתמשה בכישורי הרתכות של חבר קרוב, שהרכיב את גרם המדרגות המתכתי, שמחבר בין המפלסים. ועכשיו, החלל הישן כבר נראה כבית. היא מספרת בגאווה, שיש בו כל כך הרבה שטח, שבנה הצעיר יכול לרכוב על אופניו ולהחליק בחלל הגדול בביטחון מלא.

הצילומים נלקחו מכאן.

דירה בקוריאה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 04 Jan 2020 09:53:00 +0000

היכרותי עם עיצוב הפנים הקוריאני מצומצמת מאד. הוא מזכיר לי מעט את שכנו היפני, שאותו אני מכירה יותר, אך גם שונה ממנו. רוב הבתים הקוריאניים שראיתי -ולא ראיתי אלפים- השאירו בי רושם דמוי-מערבי, בז'י, מסודר ונטול הבעה אישית. כמעט כולם היו חסרי חמימות. אני נמנעת מקיטלוגים והגדרות, מכיוון שאי אפשר לנתק עיצוב פנים כלשהו מההקשר המקומי, התרבותי והמנטלי שבו הוא מתקיים. מה שמצטייר כנייטראלי וקר בעיניים מערביות, אינו מצטייר כך, בהכרח, בעיניים מזרחיות.

את הדירה שבתמונות מצאתי באתר עיצוב מסחרי, בין המון חללי מגורים אנונימיים. לא ניתנו פרטים על מיקומה או על זהות דייריה. מהאינפורמציה הדלה, שנכתבה בידי בעלת הדירה -קוריאנית צעירה ועדינת מראה- הבנתי שהיא גרה כאן עם בעלה, ילדיהם והכלבלב המשפחתי האהוב. ושהם שיפצו את הדירה לטעמם באופן חסכוני, עם מחיצות עץ לבוד, רהיטים ישנים בחלקם ואוסף של כלי קרמיקה. ולמרות שהדקורציה שלהם אינה מהפכנית או חריגה, היא נעימה לעין ויש בה איזו תחושה אישית חרישית. כמו רוח בערבי הנחל.

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית של קאזונורי באיסומי-שי.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Fri, 03 Jan 2020 11:11:00 +0000

מסלול חייו של קאזונורי, ממש כמו אישיותו, לא היה שגרתי מעולם. הוא גדל בתוך "ג'ונגל בטון" בעיר אוסקה, סיים תואר אקדמי בקליפורניה, חזר ליפן, מכר בגדים משומשים, ניהל חנות סניקרס ומסעדה והפך לדייג. כיום, הוא גר בעיירה איסומי, לחופו של האוקיינוס השקט, מפסל כדים וקערות קרמיקה ומייצר שימורי אנשובי ורוטב דגים.

את כל עיסוקיו ומקצועותיו למד בכוחות עצמו מאפס. כשהחל לייצר רוטב דגים, דג במו ידיו סרדינים בים כדי להבין את המערכת האקולוגית, שבה הם מתקיימים. כשהחליט להתנסות בחימר, הצטרף לחוג קדרות מקומי ולמד לכייר כדים עם סבים וסבתות משועממים. עבודותיו פרצו במהרה את תקרת החובבנות וקיבלו אופי אישי ופראי משלהן. קאזונורי דבק בכלי הקרמיקה ומסרב לפסל דמויות אנושיות: "אני לא יוצר דמויות אדם, כי לדעתי, הן מציבות את האגו של היוצר בחזית. ואני מעדיף למחוק את זה מהיצירות שלי" הוא מסביר.

את בית החוף משופע הגג שלו קנה עוד כשעבד בטוקיו, ממגוון סיבות: הקרבה היחסית לעיר ולנמל תעופה ובזכות זכרונותיו מהתקופה שגר בסן-דייגו, ששוכנת גם היא לחוף האוקיינוס. הוא מספר, שתמיד נמשך לטבע וכשעייף מחיי העיר, עבר לגור כאן בחלל היצירתי, גדוש החפצים, עבודות החימר שלו ופסלוני השיסה העתיקים, שרכש לאורך השנים.

"מה שמנחה אותי בחיי האישיים והיצירתיים הוא הכבוד לטבע", הוא מוסיף. "אני מנסה לבטא בקדרות שלי את דו-הקיום שלי עם הטבע. כשאתה מכבד ומודע לטבע שסביבך, לאוקיינוסים, להרים, לעצים, לסלעים ולשמש, אתה מבין את מהות הדברים ויכול לחבר אותם לרעיונות, ששופעים במוחך. במובן הזה, אין הבדל בין ייצור שימורי אנשובי ליצירת קדרות, מבחינתי".

הצילומים נלקחו מכאן.

אמנית אורחת: נטליה בלטיוקובה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Tue, 24 Dec 2019 16:14:00 +0000

קשה לדעת מה יפיקו ידיה המוכשרות של נטליה בלטיוקובה: חיה קדמונית? רקדנית בלט? פיל? או אולי משהו אחר. מה שבטוח הוא, שהיצירה הקטנה תורכב מפסיפס של חומרים ותפתיע בחינה ובחיוניתה.

"אני יוצרת את היצורים שלי בסטודיו ישן בסנט פטרסבורג", היא כותבת. "אני אוהבת לעבוד שם בעיקר בסתיו, כשאפור וקודר בחוץ, הגשם מכה בגג ואני לא רוצה ללכת לשום מקום. אז היצורים שלי מתחילים להתהוות: בובות, חתולים, ציפורים, פילים...אני אוהבת צורות פשוטות ומינימליסטיות בלי פרטים מיותרים. אני מוצאת שמעניין לחבר חומרים באובייקט אחד: עץ עם קרמיקה, קרמיקה עם טקסטיל, חוטי ברזל ונייר. אבל המדיום שבו אני משתמשת לרוב, הוא עיסת הנייר. זה חומר גמיש- חזק ועמיד כמו אבן, קל כמו רפסודה ופיסולי כמו חימר. הוא לא דורש שריפה בתנור וקל לעבוד איתו. מעניין מאד למלא את החלל בישויות חדשות ושונות".

הצילומים נלקחו מהחנות הוירטואלית של האמנית.

הדירה של ג'וני בברוקלין.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Fri, 20 Dec 2019 17:20:00 +0000

דירתו הברוקלינאית של ג'וני, מעצב צעיר וסוחר עתיקות באינסטגרם, היא תרגיל של זיקוק וזיכוך. הוא חיבר חפצי פולק-ארט אמריקניים לרהיטים מודרניים ולאובייקטים ארכיטקטוניים ויצר שפה אישית, מרתקת וקשה להגדרה.

"תנו לפריטים שמושכים את עיניכם להגדיר את האסתטיקה שלכם", הוא מציע "ולא לזמן או למקום".

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית והסטודיו של אראטריק באחמדאבאד.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 14 Dec 2019 08:06:00 +0000

"בבית שלי אני מינימליסטי. אני אוהב ארונות ושהכל נמצא מאחורי דלתות סגורות עם מדפים", מספר אראטריק, מעצב אופנה, שגר ועובד בעיר ההודית אחמדאבאד. הוא גדל בדרום המדינה והגיע לפני שנים לעיר הגוג'ראטית כדי ללמוד עיצוב, נשאר בה והקים את Tilla, סטודיו לעיצוב בגדים מבדים ורקמות מסורתיים. בתחילה, עבד בדירה קטנה, קליניקה רפואית לשעבר. וכשעסקיו התרחבו, שכר בניין עסקי דו- קומתי ומרווח והקים בו סטודיו, אולם תצוגה ובית קפה. את הדירה שיפץ והפך לחלל מגורים בהיר, חסכני ומהודק, שמתאים לצרכיו ולטעמו.

אראטריק שבר את הקירות הפנימיים, הציב בחלל הפתוח רהיטים נמוכים וארונות. שולחן אוכל לבן עם כסאות מתפקד גם כפינת ישיבה ועבודה. הוא ויתר על ספה, אך הכניס לדירה דיוואן, שעליו יכולים המבקרים להשתרע בנוחיות. "זו דירה שנתפרה למגורי אדם אחד והיא מתאימה מאד לי ולכלבים שלי", הוא מציין.

הגישה התועלתנית הזו יושמה גם בבית העסק שלו. ממש כמו בדירתו, הוא שימר את המאפיינים המבניים הקיימים ושידרג אותם לצרכי הסטודיו. הצימצום שולט גם כאן עם ריהוט פונקציונלי, שטחי איפסון פתוחים, כורסאות במבוק וצמחיה ירוקה. והחלל מצליח להיראות עכשווי מאד ומקומי מאד גם יחד.

"החשיבה החסכנית אופיינית מאד למנטליות ההודית", מסכם אראטריק את הפילוסופיה שלו. "החסכנות היא ערך ולא רק אסתטיקה. לנו, ההודים, יש גישה תכליתית מאד לעיצוב. אנחנו לא נפוחים וזה מה שמבדל את המינימליזם ההודי, אם אפשר לקרוא לו כך, מהמינימליזם המערבי".

שמונת הצילומים הראשונים הם של הדירה. שאר הצילומים- של הסטודיו ובית הקפה.

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.

הבית של וולדה בבלם.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Fri, 13 Dec 2019 15:17:00 +0000

וולדה, צלמת אמנותית ומסחרית, גרה בעיר בלם שבצפון ברזיל. הבית שהיא חולקת עם בנה ואמה הוא גם הסטודיו שלה. החיים האישיים השוקקים מתערבבים עם העבודה. המקום פעיל לאורך שעות היום, לקוחות וחברים נכנסים ויוצאים ולמה, לעזאזל יש צורך להפריד ביניהם?

גם התפאורה הדרמטית עתירת הקישוטים, הקדושים, הפרחים והקירות המצוירים לא נמצאת כאן רק למטרות דקורציה. היא משמשת כרקע לצילומי הפורטרטים של וולדה.

כך בדיוק זה צריך להיות ולא אחרת.

הצילומים נלקחו מכאן.

סטודיו Fire Thief בטולסה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 07 Dec 2019 05:54:00 +0000

שני יוצרי סרטים צעירים ממוצא אינדיאני פתחו לפני כחמש שנים בטולסה, אוקלהומה, את סטודיו Fire Thief להפקת סרטים דוקומנטריים על האומה הילידית. הם התמקמו בבניין משרדי ישן ועיצבו אותו בהדרגה עם פריטים אקלקטיים וחפצים שמתכתבים עם זכרונותיהם האישיים ותרבותם השבטית.

"מאחורי כל דבר שנמצא פה, יש איזה סיפור והיסטוריה", מדווח אחד מהשותפים. "לדוגמא, יש פה שתי מנורות שעשויות מעצי ברוש. לסבים שלי היה מעצור דלת מברוש. כשסבתי נפטרה, רציתי לקבל אותו וחיפשתי בסבלנות מנורות מהעץ הזה, שיתאימו לו. זו מחווה לזיכרון ילדות".

פינת ההסבה של הסטודיו גדושה בחפצי נוי ופרפרנליה אינדיאניים. "מאחר שאנחנו חברת הפקה ילידית, אנחנו משתמשים בדקורציה כדי להביע עמדה בעניין הסטריאוטיפים. אנחנו מוצאים חפצים קיטשיים ומשתמשים בהם כדי לעורר דיונים על הזהות האינדיאנית. יש לנו למשל, בובה של "לוחם צ'ירוקי" (שבט אינדיאני- ט.מ.), שאין בה שום דבר צ'ירוקי. חלק מהחפצים טיפשיים וחלקם אותנטיים".

והוא מוסיף: "זה חלל עסקי, אבל אנחנו רוצים, שאנשים ירגישו כאן בבית. זה מקום שמאפשר להירגע. יש פה כל מיני נקודות, שהאורחים יכולים לחקור וזה כיף. יש לנו גיטרות, בנג'ו, חליל, יוקלילי לסשנים מוסיקליים. לחלקנו יש ילדים, אז יצרנו חללים קטנים גם בשבילם. מתחת למדרגות יש איזור משחקים עם מטבח קטן ואיזור הסבה מרגיע לילדים למעלה. זה מחזק את האיזון בין החיים לעבודה והופך אותו לקל יותר".

הצילומים נלקחו מכאן.

בית בארוויקה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 16 Nov 2019 05:53:00 +0000

חזיתותיהם הצנועות של בתי הכפר והפרבר השוודיים מטעות. פיתחו את דלתות העץ הדהויות ועולמות שלמים יתפוצצו לכם בפנים. חוויתי את זה מאות פעמים ובכל פעם, אני נפעמת מחדש. איך זה קרה? מי יצר את מעשי המרכבה רבי הרבדים, הדגמים והצבעים האלה? כיצד הם השתמרו בשלמות טוטאלית למרות החיים הפעילים שרוחשים בהם יום יום, במשך עשרות שנים? אני זקוקה למומחה מקומי, שיפצח עבורי את התעלומה.

ראו את הבית הלבן, בן השבעים ואחת מהעיר ארוויקה שבמערב המדינה. לא הייתם מעיפים בו מבט שני, אם הייתם חולפים על פניו במהלך נסיעה. לא הייתם יודעים ששלוש קומותיו עוצבו במהלך הזמן כממלכת קיטש עתירת חדרי הסבה ושינה, עם בר א-לה שנות השבעים וקומת מרתף עם ציורי קיר פולקלוריסטיים.

אל תחפשו פה דיוק או טעם טוב במובן המגזיני. הבית הזה לא נוצר במחלקת העיצוב של איי די דיזיין או פלורליס. הוא מגיע מהחיים ואיזה עושר מופלא יש בחיים האלה.

בית במוגאן.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Mon, 11 Nov 2019 07:35:00 +0000

האם יש גבול תחתון למספר הפריטים, שחלל מגורים יכול להחזיק? כנראה שלא. תמיד אפשר לקזז עוד. להגיע למינימום ההכרחי ועדיין יימצאו אנשים, שיאמרו שגם זה יותר מדי בשבילם.

זהו בית עתיק, בכפר הצרפתי מוגאן שבריביירה הצרפתית. שלוש קומות קטנות, שעברו שיפוץ ועוצבו בצימצום לבן ונושם עם מעט חפצים ולא מעט ספרים.

ולא חסר כאן דבר.

הצילומים נלקחו מכאן.

הלופט של הוליסטר ופורטר בברוקלין.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sun, 10 Nov 2019 09:08:00 +0000

האחיות הוליסטר ופורטר גרות יחד ומנהלות יחד עסק לעיצוב מהיר של דירות ריקות, שעומדות למכירה. המקצוע שלהן לחוץ ומתיש והן נרגעות בערבים מול סדרות מתח בטלוויזיה.

לפני כארבע עשרה שנה, הן עזבו את קנזס סיטי, עיר הולדתן ונחתו בלופט ברוקלינאי קטן. מאז, כבר הספיקו לצבוע את הקירות בשחור, כחול, לבן ועכשיו בורוד חיוור. הוליסטר מציינת, שהגוון הנוכחי הרגוע גורם לעורן לזהור ו"נחמד להרגיש יפה על רקע הקיר".

הספה העצומה בסלון נרכשה און-ליין באתר מכירות המוני תמורת 600 דולר. שולחן האוכל המהמם הוא בוטצ'ר בלוק מאיקאה, שהולבש על רגלי לוסיט. הוליסטר ציירה עליו דוגמא זוהרת בכחול ("זה נמשך לנצח, אבל לא דורש כישרון גדול"). וגם העתיקה את ציור הזאב הבודד על ארון המטבח וציירה את הציורים המופשטים על הקירות (פורטר: "אנשים פוחדים מאמנות, אבל אנחנו לא מנסות למכור עבודות למוזיאונים. רק רוצות משהו נחמד לתלות על הקירות").

המראה העשיר של הלופט מטעה. את רוב הפריטים שנמצאים כאן, האחיות רכשו בפירמות עממיות ותיגברו בקישוטים וצמחים. וממש כמו בדירות שהן מעצבות למחייתן, לא פסלו על הסף גם צמחי משי. פורטר מציינת בגאווה, שהסחלבים המרשימים על שולחן האוכל מזויפים.

הן נהנות מאד בחלל האקסטרווגנטי שלהן, מארחות בו חברים ועורכות מסיבות. פורטר אומרת, שימשיכו לגור כאן, עד שיזרקו אותן החוצה.

הצילומים נלקחו מכאן.

חנות ברשת: Sazerac Stitches.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 09 Nov 2019 11:58:00 +0000

החיים מתגלגלים לכאן ולכאן. קירסטן ומאט, זוג אנשים יצירתיים מניו אורלינס, מכרו בשנת 2012 דגלי שפמים תפורים -אל תשאלו מה זה- תחת השם Sazerac Stitches. השנים חלפו, הם נטשו את השפמים ועברו לעצב גופי תאורה משעשעים ברוח המודרניזם של אמצע המאה שעברה, אבל השם נשאר. כנראה שזה השתלם להם. הם מנהלים כיום חנות משגשגת ונהנים מכל רגע.

הנה מספר דגמים מהעסק שלהם:

בית בטוקיו.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Tue, 17 Sep 2019 10:12:00 +0000

האדריכלים של חברת נארוסה נאוקומה התמודדו עם אתגר מורכב: תיכנון בית מגורים בשכונה צפופה בטוקיו, במגרש עם תנאי תאורה בעיתיים. הם בנו בקומה הראשונה, חלל מגורים משפחתי ופתוח בסגנון היפני ובקומה השניה, חדרי מגורים ורחצה לבעלי הבית ולילדיהם.

אני אוהבת את הדקורציה הפשוטה והישרה, נטולת ההצטעצעות של החלל התחתון ושל חדר הילדים. חבל שבאתר של נארוסה נאוקומה אין צילומים של שאר החדרים.

התמונות נלקחו מכאן.

הבית של ליטי בקארליה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 14 Sep 2019 08:37:00 +0000

זה קרה במקרה. ליטי, מעצבת פנים במקצועה, רכבה יום אחד על אופניה בעיירה קארליה שבדרום פינלנד וראתה בית ישן ועזוב מוקף בגדר. מרפסתו הסדוקה חופתה בברזנט, מסגרות העץ של החלונות היו שבורות ובחצר האחורית נערמה ערימת פסולת מכוערת. המראה היה מעציב והיא פסלה את האפשרות על הסף.

אלא שבפעם הבאה שחלפה שם, ראתה שהגינה טופלה ומישהו עמד בה וגרף עלים. כשאמרה לו, שהיא מתעניינת בבית, הציע לה להיכנס פנימה ולבדוק. היא נכנסה. ואחר כך חזרה ונכנסה לשם שוב ושוב ושוב. היא הבחינה בפוטנציאל שמסתתר מתחת להזנחה, התאהבה בעצי הפרי היפים שבחצר והחליטה לקנות.

הבית דרש תיקונים נרחבים וליטי שיפצה אותו בהדרגה, החליפה רק את מה ששיווע להחלפה ונכנסה לגור בו עם נלסון, כלבה הנאמן.

באותה עת, התוודעה למושג הוואבי-סאבי ונוכחה, ששיקף היטב את חיבתה לאובייקטים פגומים ולעיצוב חי, לא מושלם ולא סטרילי. בבית יש חפצים רבים ושונים שלוקטו בחנויות, שווקים ומסעות, מתנות מחברים, עבודות אמנות מהמזרח הרחוק ודלתות מהבית עצמו, שעברו מיחזור והוסבו לשולחנות. ליטי מפרטת בגאווה את מלאכות השימור והתיקון שביצעה בחלל ומספרת, שגם נלסון הוא סוג של וואבי סאבי. כלב פגוע רגל וצולע, אך אהוב כל כך.

הצילומים נלקחו מכאן.

הדירה של קאי בברוקלין.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Tue, 03 Sep 2019 11:16:00 +0000

לא כל בית חייב להיראות כמשתלה. בדירתה של קאי בברוקלין אין צמחים בכלל וההחלטה הנועזת מדגישה את המאפיינים המקוריים ובעלי הנוכחות החזקה: מסגרות החלונות והדלתות, האח וריצוף העץ.

החלל ממוקם בבניין ישן, ששייך לסבתה של קאי, בעלת עסק קטן למכירת בגדי נשים. היא ביצעה את השיפוצים הנחוצים, כולל שבירת קיר פנימי, בכוחות עצמה עם עזרה מינימלית מאנשי מקצוע. גם הרהיטים הגיעו לדירה בדרכים חסכוניות, לעיתים מפתיעות: שולחן האוכל המודרני -מציאה יקרה בדרך כלל- נקנה מברנש, שמוכר רהיטי רטרו מתוך משאית. ארונות הנירוסטה שבמטבח נרכשו מחנויות יד שנייה שמתמחות בציוד של מסעדות והשידה לצד המיטה הייתה שידת ההחתלה של קאי בהיותה תינוקת ונצבעה בשחור.

הדירה המשופצת משדרת תחושת סטייל איכותי ולא מתאמץ. "תמיד התעניינתי בעיצוב", מספרת קאי "אבל רק לאחרונה, התחלתי להתייחס לזה ברצינות. רציתי משהו שמייצג יותר את מי שאני".

הצילומים נלקחו מכאן.

הסאפרים מברזוויל.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Tue, 27 Aug 2019 06:20:00 +0000

לה סאפ (La Sape) הוא קיצור שמה הצרפתי של "תנועת יוצרי האווירה והאנשים האלגנטיים". זו תת-תרבות אופנתית, שעולה ופורחת בעריה הגדולות של קונגו.

הסאפרים והסאפריות -זבנים, נהגי מוניות, פקידים, עקרות בית ושאר קונגולזים אפורים- חוזרים מדי יום מעבודתם, פושטים את בגדיהם, עוטים על עצמם חליפות מהודרות, כובעי דנדי, נעלי מעצבים, מקטרות ומקלות הליכה מגולפים ויוצאים לרחובות לשמח את ליבם של התושבים המרודים.

אך השעשוע הצבעוני אינו יעודה היחיד של הלה סאפ. במהלך שנות קיומה הרבות, היא היוותה ועדיין מהווה תנועת מחאה חברתית ואנטי קולוניאליסטית שקטה.

הצלם הבריטי טאריק זאידי נטש לפני חמש שנים קריירה ניהולית לטובת יעודו האמיתי: הנצחה מרהיבה של של אנשים בסביבות החיים שלהם, לרוב במדינות העולם השלישי. הפעם, הוא הנציח מספר סאפרים ותיקים ומנוסים בברזוויל, בירת קונגו.

באתר שלו תמצאו צילומים נוספים.

הדירה של לינזי וסאם בשיקאגו.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sun, 25 Aug 2019 18:06:00 +0000

גם דירה שכורה, שלא ניתן לערוך בה שינויים מופלגים, יכולה להיות בית אישי ומעניין. לינזי וסאם, בני זוג שעוסקים בעיצוב ומיתוג חללים מסחריים, הפכו את דירתם השכורה בשיקאגו ליצירה מינימליסטית, מרוהטת ברהיטים מודרניים יד שניה ומנוקדת בעבודות אמנות קטנות, פתקים אישיים וצמחים.

"כל מה שיש פה משומש ורחוק משלמות", מספרת לינזי. "אנחנו שואבים את ההשראה שלנו מהתהליך. הוא איטי ולא צפוי. יש בו אלמנטים של גילוי וזה מה שאנחנו אוהבים בו.

רצינו לעצב את החלל כך שלא ייראה ריק אבל גם לא כאוטי. את ספריית הצמחים בנינו כדי להפריד בין חלל הישיבה לחלל האוכל. רצינו שתהיה ביניהם מחיצה אבל לא קיר אטום.

אני אוהבת במיוחד את קיר האהבה בפינת העבודה שלנו. זה משהו שסאם יצר במקומות שבהם עבד וביקשתי שניצור קיר כזה גם כאן. עכשיו הוא מקבל צורת לב. זה משהו לא מסוגנן, סנטימנטלי ומחמם לב. הוא פשוט מנגן על מיתרי לבי.

דברים משתנים. אסור להאיץ תהליכים. הבית שלנו מתפתח לאיטו במשך שנים, בתהליך גמיש שיש בו גילויים גדולים וגם טעויות. לפעמים, צריך לגור בבית במשך זמן מה כדי לדעת מה באמת עובד".

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית של זואי בוורנאיי סור אברה.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Thu, 22 Aug 2019 10:30:00 +0000

נכנסתי לאתר עסקי, שמפרסם נשים צרפתיות צעירות ונאות, כשהן מדגמנות בגדי מעצבים בבתיהן האופנתיים. כל החללים הכילו רהיטים ואיבזורים עם לינקים לחנויות שבהן יכולות צרפתיות מתוסכלות, שלא בורכו בגזרות מושלמות ובבתים טרנדיים לרכוש אותם.

פגשתי אתרים רבים מהסוג הזה ולרוב, אני חושדת מאד בדקורציות שאני רואה בהם. אבל ביתה של זואי בנורמנדי קנה אותי במתיקותו הכפרית המבעבעת. זואי -גרפיקאית, מעצבת מוצר ופנים- שולטת היטב בחומר ומשתמשת בתבונה במוטיבים הצרפתיים האהודים: עץ, אבץ, חוטי ברזל, חפצי שוק פשפשים. לא תמצאו פה שום חדשנות, אבל תרצו מאד להתארח כאן בסוף השבוע.

הצילומים נלקחו מכאן.

הדירה של טג'ימי-סן בטוקיו.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Wed, 14 Aug 2019 06:53:00 +0000

בית בעל מראה אחיד ומלוטש לא היה אופציה עבור טג'ימי-סן. הוא נכנס לדירתו ברובע סוגינאמי שבטוקיו עם רהיטיו ואוסף החפצים העתיקים שלו, במטרה לאפשר להם מרחב ביטוי אופטימלי.

השיפוץ שערך בחלל, התחשב בקיים. השינויים שנוספו לא נועדו ליצור התאמה, אלא להוסיף למקום גוונים ומרקמים לפי הצורך. בדירה יש שישה סוגי ריצוף, חלקם מעץ וחלקם מאבן, הקירות מחופים בבטון, טיח ואריחים וכך גם התקרה.

טג'ימי-סן חובב הנגרות, עשה שימוש בדלתות ישנות, תריסים בני מאה ומתגי חשמל משומשים. הרהיטים ופריטי האוסף -עתיקות אירופאיות ויפניות- הוצבו באופן חופשי בחלל הפתוח. ובסופו של דבר, הוא יצר את התחושה ההרמונית, שקיווה להשיג. הדירה שלו מבטאת באומץ את הגישה האסתטית של בעליה.

הצילומים נלקחו מכאן.

קולבים ממוחזרים.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 10 Aug 2019 18:47:00 +0000

כל חפץ כמעט יכול לשנות יעוד ולהתגלם כחפץ אחר. בעידן של ייצור מופרז, שמאיים להטביע את כדור הארץ בפסולת, מיחזור החפצים הקיימים הופך ממגמה אופנתית לכורח מציאות דוחק. ויש המון מה לעשות בנדון.

קולבי העץ הפשוטים מוכיחים, שהם חומר גלם גמיש, נוח לשינויי יעוד נרחבים. חלקם זמינים וקלים לביצוע וחלקם מורכבים יותר. אך כולם שימושיים ואסתטיים ומספקים תמורה מלאה למאמץ.

יום הולדת תשיעי.

noreply@blogger.com (עולה על העיצובים.) — Sat, 20 Apr 2019 06:42:00 +0000

הבלוג שלי בן תשע.

מזל טוב, ילד מתבגר!