דוקטור פוד

ביסטרו נח- מקוריות יש,אבל חסרה תעוזה

2017-01-08T13:19:00.001+02:00

הזמנת תור למסעדה תמיד מפתיעה אותי, לפעמים אין מקום חודשים מראש, לפעמים השעות שבהם יש מקום בלתי הגיוניים, לפעמים הגבלת הזמן על השולחן לא אפשרית......אבל הכי מציק לי היא העובדה שאחרי שחיפשת מקום , הציעו לך שעה ספציפית שרק בה יש מקום והוגבלת בזמן ואתה מגיע למסעדה אתה מגלה שהיא חצי ריקה, ונשארת ככה גם במהלך כל השהות שהתארכה הרבה מעבר לשעתיים שבהם הבוטח לך השולחן אבל בכל מקרה לא נראה שיש לחץ ואף אחד לא מזכיר לך את העניין, מסתוריים הם נבכי ניהול השולחנות במסעדות כנראה.

הפעם הגעתי למגרשי הטניס השוכנים מתחת למוזיאון ארץ ישראל, מקום פסטורלי שנראה שנמצא בקפסולת זמן, פוסעים בין שחקני הטניס למקום שפעם שכנה בו ארנולד, אחר כך רוקח 73 והפעם מאכלס אותו ביסטרו נח המקום החדש שמשלב בין יהלומה ובין השפית ענבר ברמן מאסיף, המקום יפה ומרווח, כיסאות נוחים ושולחן מוכן עבורנו, תפריטים מוגשים וגם בקבוק מים שמתמלא בכל פעם שביקשנו, התפריט משלב בין מנות ביתיות ומעט גסות (כנראה מהצד של יהלומה) ומנות ביסטרו צרפתיות כפריות (כנראה מבית אסיף) עם חלוקה לא ברורה למנות קטנות, מנות ראשונות. מרכז שולחן ומנות עיקריות, היינו חמישה אנשים עם לא מעט רגישויות, הימנעויות והעדפות אבל הצלחנו לבחור אחרי פרק זמן לא קצר.

התחלנו עם סלסלת הלחמים שהייתה מהצד של אסיף, 3 לחמניות גזר כתמתמות, 3 לחמניות סלק אדמדמות וככה פרוסות של לחם שאור רך ביחד עם רליש פלפלים ואיולי זיתים (18 ₪) מנה נהדרת של לחמניות מקסימות ורכות, איולי שהזיתים שברו את המרקם והטעם שלו ורליש פלפלים עם המון הפתעות שמולאו מספר פעמים לבקשתנו , מנת לחם מעולה ששווה לשלם עבורה.

להתחלה הזמנו ממנות מרכז השולחן מנת ראגו שעועית (48 ₪) צלחת עמוקה עם כמות לא גדולה של שעועית לבנה רכה מאוד שבושלה עם עגבניות עד שהיא כמעט נמסה לתוכם, מספר עלים של שום ירוק צלויים וברוסקטה גדולה שהונחה מעל וספגה את הנוזלים, מנה עמוקת טעמים ומעניינת אך מעט קמצנית בגודל לעומת המחיר.

מנה נוספת שהגיעה היה סלט ביבי ג'אם (52 ₪) צלחת גדולה עמוסה בחסות, רוקט וירוקים עם פרוסות אבוקדו , פלחי אשכולית אדומה חמוצה-מרירה ומוצרלת באפלו רכה, מנה נהדרת של שילוב טעמים ומרקמים עם חמצמצות משגעת., מנה מוצלחת עם יד טובה .

לעיקריות הזמנו 3 פעמים מנה של פירה תירס טרי (72 ₪) למעשה פולנטה מתירס טרי שהגיעה כממרח עשיר ומעט קריר, מעל תבשיל בורגניון פטריות ובצל ספרדי, הבצלים והפטריות בושלו שעות ביין אדום והתקבל תבשיל מחמם לבב שהוגש בנדיבות ולא החוויר לעומת שום ביף בורגניון, בצל ספרדי שנצלה על הגריל הצטרף לחגיגה למנה לא גדולה אבל מגוונת וטעימה, רק מוזר שהפירה הוגש פושר ולא חם.

עיקרית נוספת שהוזמנה הייתה פילה דג ים עם מרמלדת שומר עם ניוקי פריך, הגיע דג יפה עם המון שערות שומר שבושלו לכדי ריבה, המנה לא הייתה לטעמה של המזמינה, לא בגלל הטעם או ההכנה שהייתה מדויקת לטעמי אלא משום שהיא חשבה שהפילה יהיה צרוב ופריך , המלצר החליף ללא היסוס את המנה לעוד מנת פירה תירס.

אני הזמנתי מנה של המבורגר זנב שור (76 ₪) בתוך אינגליש מאפין עם גבינה צ'דר ורוטב חזרת הונח קציצה מזנה שור שבושל ארוכות, פורר והורכב מחדש לצורת קציצה, בצד הגיע צלחת חמוצים לא שיגרתית ומעניינת עם כרבו, סלק ולימון כבוש, ההמבורגר היה מעניין, בשר זנב השור קיבל המון טעמים מרוטב החזרת והצ'דר, המאפין החזיק יפה את הקונסטרוקציה, אבל היה חסר עסיסיות בקציצה, אולי תוספת שומן כלשהי כדי שזה יהפוך למנה מנצחת, רעיון מקורי ויוצא דופן שיכול היה להמריא עוד יותר, המנה הוגשה עם תפוחי אדמה צלויים מוצלחים.

לקינוח הזמנו 2 קינוחים- עוגת גבינת עיזים (44 ₪) שהייתה קלילה וחמצמצה ביחד עם קראמבל אגוזי לוז ומעט קרמל תפוזים, ובאווריה (38 ₪) שהגיעה בצנצנת והייתה עשויה טובה, לא מתוקה מדי עם קרמל טופי חם ובננה, 2 הקינוחים היו סבירים אבל לא מספיק מקוריים או מעניינים.

יצאנו עם חשבון של 560 ש"ל לחמישה אנשים, האוכל היה מעניין והאווירה נעימה אבל עדיין היה חסר משהו, אוכל מקורי ומוצלח אין בכל מקום, ואולי חסרה לי עוד קצת תעוזה, כנראה שנצטרך לגבש דעה נוספת בביקור נוסף.

כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

2017-01-01T11:22:00.000+02:00

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.

אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...

ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.

אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.

המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות

בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.

באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.

השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.

המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול הנוזלים ולזלול אותה.

אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור

המטבח של רמה- מטבח מקומי ופראי

2015-10-25T14:24:00.000+02:00

מטבח עונתי ומקומי זאת המילה הנוכחית, כל המסעדות מנסות להיות מקומיות פתאום, לא להתבסס על חומרי גלם אקזוטיים שהגיעו מהצד השני של העולם אלא על מה שגדל פה ועכשיו, לתת כבוד לחומרי גלם, להתחבר לזנים שכמעט ונעלמו ופינו מקום לגידולים תעשייתיים.

ויש מקומות שכבר שנים עושות את זה בלי להשמיע קולות, בלי יחסי ציבור , פשוט להתמקם באמצע משתלה בהרי ירושלים, לטפח טאבון לפני שהוא הפך לבסיס של כל מסעדה שנפתחה בארץ, להגיש אוכל מקומי מקורי ומלא טעמים שלא מתנצל.

יום שבת מעט אביך ואנחנו דוהרים על הכביש הצר שמחבר בין אבו גוש לנטף, הכביש מתפצל בין עצי האורן ועם נוף מרהיב לכל מישור החוף, מגיעים לנטף ונכנסים דרך המשתלה מלאת עשבי התבלין למטבח של רמה, סוכה גדולה עם שולחנות עץ ורצפת חצץ שמכניסה אותך לאווירה כפרית אמיתית, מתיישבים במהרה לשולחן ומקבלים תפריטים מלאי הצעות מפתות ומנות מקוריות.

המלצר מייעץ, מכיר את המנות, מדגיש את העובדה שהתוצרת מקומית ויודע להתאים מנות, המנות לא זולות אבל אתה רוצה להזמין הכול ולזלול מכל טוב, בוחרים לאט ובזהירות ומתחילים במסע.

התחלנו עם קוקטייל קוריאנדר פיקנטי (46 ₪), גי'ן בחליטת מקומית של כוסברה, עם ליקר צ'ילי ירוק ובפנים עגבנית שרי ועלי כוסברה, משקה שמשחק יפה על כל הטעמים- מעט חריף מעט מתוק, חמצמץ ומריר ומאוד מרענן שגורם לך להיכנס לאווירה ובסוף ביס בעגבניה ששתתה את האלכוהול יפה יפה. בשבילי כוס של טריו של פלטר (38 ₪) שהתאים לארוחה מעט כבדה.

התחלנו עם כוס של מרק ארטישוק ירושלמי עם יוגורט (16 ₪), המרק היה סמיך, חמצמץ, מלא טעמים של אדמה והרגיש כמו כוס של נחמה מרהיבה שנוגב עם תום.

המשכנו עם מאפה גבינת עיזים מעושנת (46 ₪) שהוגשה עם פרוסות של אגסים ביין, על בסיס פסטו כוסברה ועשבים מההר ועם פרוסות שקדים שנקלו בטאבון ועלי ריג'לה ומרווה יבשים, המאפה היה שטוח ועם טעם של גבינה בשלה שהאגסים איזנו היטב בחמיצות והמתיקות העדינה, השקדים והמרווה הוסיפו פציחות נהדרת והראו שהטאבון מוציא מנות מעולות.

המתנה מעט ארוכה למנות העיקריות, התחלנו עם מנה שהוסבר לנו שהיא מבוססת באופן חריג על חומר גלם לא מקומי, אורז שחור שבושל בשמנת עיזים (96 ₪) שהוגש על מצע קרם חצילים מעודן ומסביב ירקות שורש אורגניים עושיים באופן מופלא שהבליט את הטעמים של כל אחד- צנוניות זעירות, לפת מתוקה, כרישה נהדרת, פטרייה בשרנית, מלבן של ניוקי שטוגן וביצה עלומה שטוגנה בשמן עמוק והונחה מעל, הייתה זאת מנה שעוד הפעם התחברה לאדמה, לבוץ שחור שמעניק תנובה נהדרת, טעמים עמוקים ומעט כבדים של אורז שחור שבושל כמו ריזוטו עם קרם חצילים קליל ומבחר עשיר של ירקות שהראו שאין שום צורך בבשר בשביל היות מאושר.

אני בחרתי ללכת על מנה של נתחי סינטה (89 ₪) שהוגשו חיים בתחמיץ של רימונים ביחד עם אבן לוהטת מהטאבון, הבשר היה משובח ונקי והונח לשיזוף מהיר על האבן הלוהטת לצריבה מהירה בכל צד, הבשר היה מלא טעמים ומשובח, הרימונים תרמו לתיבול ושימשו גם כרוטב, מתחת לאבן הונחו מעט ענפי מרווה ורוזמרין שגרמו לעישון עדין ונחמד, עם המנה הוגשו עיגולי תפוחי אדמה וגזר שהיו מוצלחים ונתנו את מנת הפחמימה ההכרחית.

עוד המתנה, נותנים לאוכל הכבד להתעכל ומוכנים לקינוח קליל, בחרנו בקינוח לימון (44 ₪) של מוס לימון שהוגש עם קרם לימון, פרוסות הדרים וגויאבה, הגיעה יצירה נהדרת של פרוסות גויאבה פריכות, מגדלים של מוס לימון עשיר וטוב, והמון פלחים של פרות הדר משגעים- קלמנטינה ואשכולית אדומה על קרם לימון, הן היו מתוקות ומלאות עסיס והשתלבו נהדר עם מנה לא כבדה ששלחה אותנו מרוצים בחזרה למרכז.

זאת הייתה ארוחה נהדרת של אוכל מקומי, עם כבוד לחומרי הגלם, בישול יצירתי מלא תשוקה ומעט מיושן, אבל במובן הכפרי שכל כך נחוץ, מקום שמצד אחד קופא על שמריו אבל חוקר את עצמו ומגלה את עצמו פעם אחר פעם, נוף נהדר, שירות מוצלח וחוויה כל פעם מחדש.

החשבון הסופי יצא 370 ₪, לא זול אבל לא נורא, ציון הדוקטור 9, מומלץ בחום.

מופת- בראסרי מקומי שמתחבא בתוך אולם קולנוע

2015-09-02T00:54:00.000+03:00

קונספט למסעדה, זה מה שעובר בראשו של כל מסעדן שעומד לפתוח מקום חדש, איך הוא עומד להצליח למשוך אנשים בתחרות הקשה בתחום המסעדנות בארץ? תפריט חדשני? שף כוכב? עיצוב מיוחד? כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים על מקומות שקמים ונופלים על קונספט.

קונספט בהוד השרון זה כבר סיפור אחר, עיר קצת מנומנמת עם קהל בורגני שמחפש פחות אופנתיות אלא מקומות טובים לאכול, העיר עוברת מבול קולינארי בשנים האחרונות עם כמה מסעדות מצטיינות שמצליחות למשוך קהל אפילו מתל אביב, ופתאום מחליטים לפתוח בה מסעדה שמנסה להיות אופנתית, עם קונספט של שימוש בחומרי גלם מקומיים, תפריט בראסרי מגוון והדבר הכי מוזר- מיקום במבנה היסטורי שהוא גם בית קולנוע....

נכנסו למופת , מסעדה חדשה בהוד השרון, הממוקמת בבניין בית הקולנוע מופת שמתחבא בסמטה שקטה, בחוץ חצר גדולה עם עצים ופינות ישיבה מפוזרות, בפנים עיצוב נעים ונוסטלגי שמשלב בין אריחים לחפצי אומנות מודרניים והדבר הכי מצחיק- באמצע בית קולנוע, מימין הקופות, בקצה החלל המזנון ובאמצע מסעדה יפה ונעימה עם בר גדול ומזמין, שילוב בלתי רגיל.

המארחת מושיבה אותנו לבקשתנו על בר הנחושת היפה ממש ליד ברמן ידידותי שמפגין יכולת צלחות של מנות אחרונות ומזיגת משקאות (קינוח שהופיע במערכה הראשונה יופיע לבטח באחרונה...) תפריטים גדולים מונחים לפנינו כולל תפריט יין מגוון ויפה.

הברמן חברמן אמיתי, מוזג מים, מתעניין, מייעץ ועוזר לנו לבחור את המנות, ובכלל כל הצוות הצעיר נחמד וחייכני ושמח לענות לכל משאלה ודרישה, החלטנו לבחור תפריט מעורבב של מנות פתיחה, ראשונות ועיקריות ובחרנו יין מתפריט שכולל אך ורק יינות ישראלים מייקבי בוטיק, מבחר עשיר של יינות בכוסות ובמחירים סבירים יחסית- בשבילה רוזה של פלטר ובשבילי כוס יין לבן נחמדה גם כן, היין נמזג בכמות יפה והיה מעולה במחיר סביר של 37 ₪ לכוס.

התחלנו עם צלוחית גדולה של זיתים בכבישה ביתית שהגיעו עם עגבניות שרי קונפי, שום קונפי והמון המון זיתים מכל הסוגים בכמות עצומה שנישנשנו לאורך כל הארוחה, 16 ₪ די מוצדקים בהתחשב בכמות ובזיתים המעולים.

מיד אחר כך הגיעו להם כדורי ארנצ'יני ממזריים (28 ₪), זוג כדורים לא גדולים אבל מטוגנים לשלמות שהכילו בנוסף לריזוטו גם גבינה המאירי ופטריות מטוגנות, זה היה אינטרפרטציה מקומית מעולה למנה האיטלקית, הפטריות הוסיפו ענין לעיסת הריזוטו ורוטב העגבניות צינן את החום מעט, יופי של מנה .

מעט המתנה והגענו למנות העיקריות, היא החליטה ללכת על מנה ראשונה די מכובדת של פולנטה (46 ₪) על משטח צפחה ריבועי הגיעה מריחה של פולנטה גסה עשויה מתירס טרי עם פטריות מלך שנפרסו גס וטוגנו, הפולנטה הייתה איכותי אבל תוספת של שמן כמהין הייתה די מיותרת, השילוב בין הרכות לנגיסות של התירס הטרי והפטריות סיפקו מנה מנחמת וכיפית.

בשבילי בחרתי מהספיישלים מנה של סלופי גו' הגיעה לחניה יפה מלאה נתחים של בשר שבושל ארוכות ונקרע לסיבים שטבלו ברוטב ברביקיו איכותי, ביחד עם מעט ירקות זאת הייתה מנה מושחתת של בשר עסיסי ומלכלך, בצג הוגש ציפס שלצערי לא היה עשוי עד הסוף אבל הסלופי היה כל כך טוב שזה ממש לא שינה דבר.

הגענו לקינוחים, כמו שאמרתי בגלל שישבנו על הבר ראינו את תהליך הצלחות שלהם והתרשמנו, בחרנו בבר שוקולד שהגיע בתור שכבות של שוקולד עם קרם קרמל מלוח שלבקשתנו הוזלף עוד ועוד על המנה והיה חביב ביותר וסיפק את הצורך במתוק.

הספיק לנו כמה דקות של שיחה עם הצוות החביב שהחליט שחובה שנטעם גם את הקינוח של פאי הלימון המפורק על חשבון הבית, קיבלנו כיפה של קרם לימון חמצמץ וטוב שמסביבו פוזרו הרבה פירורים של קראמבל חמאתי ומתקתק, נשיקות מרנג פריכות ונגיעות של רוטב פירות יער, זה היה קינוח פשוט וטעים ומאוד מדויק לארוחה שכזו.

אז מה היה לנו? מקום שמתיימר לעבוד עם חומרי גלם מקומיים ונראה שבאמת מנסה לעשות את זה, בראסרי בתוך אולם קולנוע שנעים לשבת בו, אוכל פשוט וטוב אבל חסר לו חידוד בכמה מקומות, ובכלל מקום עם פוטנציאל ורצון להשתפר ולהפוך למוסד, אני כנראה אחזור לבדוק אותו עוד כמה פעמים בגלל הצוות הנהדר שאריח אותנו בחום, סה"כ הארוחה 280 ₪ מצודקים ביותר , ציון הדוקטור 8.5

טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

2015-08-26T11:15:00.000+03:00

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

2015-08-18T16:35:00.000+03:00

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

Quattro- איטלקי מודרני, מפתה ומרהיב עין והעיקר טעם אלוהי

2015-07-08T15:18:00.002+03:00

איזה כיף שיש אירוע לחגוג, אני משתדל לחגוג כל יום מחדש אבל לפעמים יש אירועים שצריכים לכבודם להתלבש יפה, לקחת הפסקה של כמה שעות, להתנתק מהכול ולהתמכר לחוויה, מקומות שיוציאו ממך את כל ההתלהבות, שיגרמו לך לגרגר בתאווה ולהתגעגע אליהם....

תשעה חודשים של זוגיות זה סיבה מעולה ללכת למסעדה מעולה, הכי טובה שרק חושבים, הפעם במקום ללכת למקומות בטוחים החלטתי ללכת למקום חדש ולתת לכל החושים להשתולל, מסעדת שף מיוחדת ומאתגרת, מעוצבת וחושנית, כזאת ששווה השקעה אמיתית, המיקום שנבחר היה המסעדה החדשה מבית מסה ואביב משה- Quattro שממוקמת ברחוב הארבעה, עולים במדרגות ומגיעים לרחבה גדולה ודי שוממה ושם מתחבאת לה הפנינה.

כבר בכניסה מתחיל אפקט ההנאה, מסעדה מעוצבת בצורה מרהיבה, רחבה חיצונית שנראית כמו ג'ונגל קטן, באר עקלקל עשוי משכבות שכבות של קרטון, שולחנות עם מסעד גבוה גבוה, שרשראות ארוכות מלאות שטויות מהוות קישוט מסחרר באמצע המסעדה ורצפה עשויה מעשה אומנות של שחור-לבן שמזכיר אומנות שבטית שנפגשת עם אמן גרפיטי, על הקיר ממול הקרנה של וידאו ארט שמזכיר מצלמת תנועה באיילון שבאופן פלאי מהפנט ומכניס לאווירה.

את המסעדה מוביל השף בפועל מאיר אלאלוף שכותב גם בלוג מעולה בשם שובב קולינארי בו הוא גם שיתף מידע על שלבי הקמת המסעדה, ניתן להגדיר אותה בתור מסה הופכת למסעדה איטלקית מודרנית, מגוון מנות איטלקיות עם מגע שף וקצת משחקים מולקולריים עם הרבה הומור, התפריט מכיל לא מעט מנות עם חלוקה למנות ראשונות, מנות בינים שכוללות בעיקר פסטות ומנות עיקריות- בדיוק כמו במסעדה איטלקית קלאסית והכל נשמע כל כך טוב...

התחלנו עם תפריט יין שמציע מבחר יפה של יינות בכוסות במחירים סבירים וגם בקבוקים מעניינים, הסומלייה שמחה להמליץ ולהסביר בצורה עניינית ובחרנו בסופו של דבר בחצי בקבוק של שאטו גולן סוביניון בלאן במחיר סביר של 165 ₪ שהיה מעולה והתאים בצורה מופלאה לאוכל וגם הוגש לפי כל כללי הטקס.

קודם כל הגיע לחם טוב עם קרום עבה בשק יוטה יפה וצלוחית מתכת עם רסק עגבניות, זיתים מרירים טובים, שיני שום קונפי קטנטנות ופלפל חריף קלוי שלם והרבה שמן זית ובלסמי, הלחם היה טוב וגם כל המרכיבים אבל שמרנו מקום לארוחה ארוכה.

אחרי המתנה קצרה הגיעו המנות הראשונות, פה התחילה ההנאה שלא הסתיימה

· פיורי די זוקה- פרחי זוקיני ממולאים במוס פטריות כמהין על קרם סלק וארנציני (58 ₪)

צלחת מדהימה בצבעים ובטעמים עם 2 פרחי קישוא ממולאים במוס חלק ועתיר טעמים עם נגיעה נכונה של מחית כמהין שלא משתלטת על הטעם, כדורי ארנציני פריכים , קרם סלק מתקתק ומשחק טעמים של מלח- חריף- מר-מתוק ומרקמים רכים-פריכים, זאת הייתה מנה שבה רבנו על כל ביס מרוב שהיא הייתה משובחת.

· מקיאטו כבד אווז – קרם כבד, רוטב אספרסו, קרמבל תבלינים ומסקרפונה חרוכה (68 ₪)

אפשר להגדיר את המנה בתור מנת כבד האווז והשוקולד לבן של מסה, קנל גדול של מוס כבד אווז נימוח עטוף בשוקולד לבן, הכל טובל ברוטב אספרסו מריר ופירורי קרמבל מתוקים, המלצרית הגדירה את זה כמנת קינוח בשרית, התענוג של שבירת המעטפה הפציחה, הטבילה באספרסו המריר, קצת קרמבל מתקתק שהוסיף מרקם חצוף, מעט מסקרפונה והכל ביחד ואווו של טעמים מבריקים, כל הכבודה הגיעה עם קוביית בריוש קטנה וממזרית, הברישו נאפה בתבנית קטנטנה והיה בו איזון מדהים של קרום קשיח ותוך חמאתי שהשתדך מעולה עם שאריות הרוטב שנוגב עד תום.

היינו מסוחררים ושיכורים מטעמים מדהימים וקצת יין וחיכינו למנות הביניים שלנו שלהם לקח זמן ארוך להגיע, יתכן כי התחיל העומס על המטבח , אבל המתנה בין מנה למנה לא אמורה לקחת חצי שעה, אבל אז הגיעו מנות הבינים ושכחנו מהכול.

· ניוקי תירס- קרם ריחן, אספרגוס, ארטישוק צלוי, עגבניות לחות (52 ₪)

מנה יפה וגדולה ומוצלחתת בצורה מרהיבה , ניוקי שבחוץ הם פריכים ובפנים עננים רכים עם גרעינים שלמים של תירס שמוסיפים מתיקות מענגת, קרם עשיר של ריחן מוסיף צבע , ארטישוק טרי צלוי ולא משומר והטעם כל כך מוצלח, אחרי שאוכלים ארטישוק צלוי טרי אתה לא יכול לחזור למשומרים שנפוצים בכל שאר המקומות, אספרגוס טרי נותן קצת עציות מוצלחת ועגבניות צלויות תורמות חומציות, מנה טובה ונעימה.

· אלי אליו שום שחור- פסטה שחורה, קרם פטרוזילה, זביון לימון (48 ₪)

מנה קטנה וממזרית, פסטה שחורה משום שחור, מוגשת עם ענן של זביון לימוני, ערמה יפה של פרמזן מגורר ומריחה של קרם פטרוזיליה שחור, עירבבתי את כל המרכיבים, גילגלתי את הפסטה במזלג, מריחה קטנה של הקרם השחור והישר לפה ואז זה הגיע- פיצוץ טעמים שמתחיל בחמיצות עזה שמתחלפת במליחות , חריפות, מתיקות... סיחרור חושים שהיה קשה לי להסביר, זאת המנה שמסבירה הכי טוב את המסעדה לטעמי, מנה קלאסית עם מרכיבים בסיסים שעוברים עיבוד בידי שף מודרני ובוראים מחדש טעמים בלתי נשכחים.

לא ננו לנו אפילו להתאושש מעוד 2 מנות מבריקות וישר נחתו העיקריות, זאת הייתה בעיית תיזמון חמורה כי לא הפסקנו לנוח ולעכל את הטעמים וישר היה עלינו להתמודד עם מנות עיקריות גדושות.

· קנלוני- מילוי 4 גבינות, בלסמי פטריות, ריקוטה, עגבניות טריות (84 ₪)

צלחת עם 3 קנולי יפים במילוי עשיר בגבינות טובלים ברוטב קליל עם קוביות בריוש קלויות שסופגות אט אט את הרוטב, מנה שמראה איך קנלוני צריך להיות, לא מוקרם למוות אלא עדין, פסטה עדינה שעברה צריבה עם מילוי קרמי, טעמים מדוייקים ומלא הפתעות נעימות, הבריוש נתן עוד מרקם וטעם , המנה הייתה לא קטנה ולא הצלחנו לסיים אותה.

· לזניה פתוחה – דפי פסטה, לחי עגל, קרם שורשים וקרם ערער (98 ₪ )

דף פסטה רך וענוג שעטף לחי עגל שבושלה ארוכות עד שהתפוררה עם קרם עשיר, גרסה שונה וטעימה עד מאוד ללזניה, הבשר היה עשיר בטעמים, הקרם נתן טעם ארצי עמוק,בשמל נעים נתן חלביות מרעננת ועלים ירוקים כדי שנרגיש כמו בשדה, מנה מעט כבדה אך עשירה בטעמים שלקחה את הלזניה למקום חדש וטוב מאוד, נלחמתי עם עצמי על מנת לסיים את המנה.

הגיע שעת הקינוח, אני כבר הגעתי לקצה גבול הסיבולת אבל אני חייב לסיים עם משהו מתוק, המבחר מפתה ואחרי אספרסו ארוך וטוב והפוך היינו מסוגלים סוף סוף להתמודד עם קינוח אחרון.

· לימונצ'לו- קרם לימון, קרמבל חמאה, מרנג שבור, מקרון לימון מקורמל, גלידת מסטיק (42 ₪)

צלחת יפה ומסוגננת, זילוף ארוך של קרם לימון , מתחת קרמבל עטוף בג'ל לימוני שקוף, קציפות מסתוריות, מרנגים שננעצו וכדור של גלידה בצבע של בזוקה .

קרם הלימון חמצמץ, הקרמבל נותן מתיקות, מקרון לימון מוצלח, קובייה מסתורית של קצף לימוני עם עשבי תיבול (גרניום?) שהיה מדהים וכדור של גלידת מסטיק חצופה עם מתיקות לא מתפשרת ששלחה אותנו מרוצים מאוד לטיול לילי במתחם שרונה.

אז מה היה לנו- מסעדה מרהיבה ביופייה, אוכל מדהים שכמעט כל מנה ומנה גרמה לנשימתנו להיעצר, רכבת הרים לבלוטות הטעם, לטעמי מתמודדת בטוחה לעשיריה הראשונה של המסעדות בארץ.

הארוחה שלקחנו הייתה מופרזת, אפשר בקלות להסתפק ב-2 מנות לאדם ולצאת שבעים ומרוצים, אבל יש כל כך הרבה מנות מפתות בתפריט שחייבים לבדוק.

כמה הערות-

במנות העיקריות יש רק אפשרות צמחונית אחת, בתקופתנו זה מעט מדי והיינו שמחים לעוד אופציה לבחירה.

השירותים נמצאים קומה למטה וההגעה אליהם דורשת ניווט לא פשוט, במסעדה מושקעת כל כך הייתה מצפה להשקעה בהתאם.

שירות קצת איטי לפעמים אבל קשוב, חיכינו חצי שעה בין מנה ראשונה למנת הביניים ולא הייתה שום המתנה בין הבינים לעיקרית. אבל חוץ מזה שירות מוצלח וקשוב כולל צייסר שניתן ונמזג בנדיבות.

לסיכום, יצאנו עם חשבון לא קטן של 643 ₪, אבל ללא בקבוק היין המחיר היה 470 ₪ לארוחה עצומה שכללה 7 מנות לזוג, ניתן היה להסתפק גם בפחות מזה, אין ספק שיש פה תמורה עצומה למחיר ומסעדה לאירועים מיוחדים ובכלל מתי שרוצים לאכול ממש טוב, ציון הדוקטור 9.5

סולה- יופי מעוצב אבל חיוור ביפו

2015-06-25T11:28:00.001+03:00

עיצוב, אחת מהמילים הגדולות של העשורים האחרונים, אנחנו משלמים הרבה על טלפון מעוצב יפה, או על כזה עם עיצוב יוקרתי אבל מינימלי, על דירות מעוצבות, ספות מעוצבות, בגדים מעוצבים וכמובן- על מסעדות מעוצבות. זאת הפכה כבר לדרישה שהמסעדה תמשוך את העין, שהמנות יהיו מצולחתות בצורה יוצאת דופן ומושכת ושכמובן הכלים יהיו מיוחדים ויוקרתיים.

השאלה התמידית היא כמה שווה העיצוב הזה? האם על מסעדה מעוצבת תהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר מסעדה פשוטה?

שעת ערב מוקדמת בשולי שוק הפשפשים ניצלנו לנו קופון שהתיישן לו במייל כמה חודשים והלכנו לסולה, מסעדה איטלקית שנפתחה בתרועה לפני שנה ומאז קצת נעלמה, החלל מרהיב עין- מבנה אבן ישן, קמרונות חשופים ותקרה גבוהה, תאורה רומנטית ונר במתקן בדולח קטן על השולחן, צמד גביעי קריסטל לשתייה קרה וליין ומארחת שמושיבה אותנו ומציעה מידית קנקנן מים קרים, המלצרים די יעילים ומהר מאוד מזמינים ארוחה של רכבת הרים.

קודם כל הגיעה מנת לחם שהיה חמים וטוב עם קרום יפה וחמאה רכה וטובה שריפדה את הקיבה, אחר כך כוס יין לבן ויין אדום שנמזגו בנדיבות ואז הגיעה המנה הטובה של הערב והראשונות בכלל

קאפלטי די פאנוקיה – כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת תימין, פרמז'ן.

צלחת קטנה ויפה עם טורטליני עשוי במדויק, קרם עשיר ומתקתק ורוטב עשיר ומלוח שהיה ניגוד מושלם, נלחמנו על כל ביס וניגבנו את הצלחת עד תום עם הלחם, מנה מטריפה שהיינו שמחים לקבל גם כעיקרית.

פולנטה ופונגי – קוביות פולנטה פריכה, פטריות פורטבלו צלויות בשום, לימון, פטרוזיליה, פרמז'ן.

קוביות קטנות ופריכות, מעל פטירות פרוסות דק דק, הפולנטה הייתה חטיף נעים אבל לא הורגשה הרכות והעושר של הפולנטה , הפטריות היו טובות אבל לא מיוחדות מספיק, מנה כיפית ונשנוש מעולה אבל יש מקום לשיפור בשביל להתאים לארוחה.

חשוב לציין שהמנות הגיעו בהדרגה- קודם כל הקאפלטי, אחרי שסיימנו אותה הפולנטה, דבר שאפשר לנו לחלוק במנות וליהנות מארוחה רגועה ונעימה ולהמתין לעיקריות שלא בוששו להגיע

סולה מיה – פסטה 100% דורום, פטריות טריות, תרד טורקי, עגבניות שמש, פפרונצ'ינו, יין לבן, שום, עשבי תיבול ופרמז'ן ריג'אנו.

פאקרי מאיאלה – פסטה 100% דורום, ראגו של כתף בשר לבן, פפרונצ'ינו, פקורינו, קרם גבינת עזים. חרפרף

פה כבר קצת התאכזבנו, הגיעו 2 צלחות פסטה לא גדולות עם פסטה יבשה (ריגטוני) , אומנם איכותית אבל לא מיוחדת, ממסעדה שגובה על מנת פסטה סביב 90 ₪ הייתי מצפה לפסטה טריה או מעט יותר מיוחדת, במבחן הטעם 2 המנות היו טעימות, אבל חסרות ה-X פקטור.

הפסטה הצמחונית הכילה כמות סבירה של תרד, עגבניות תמר עסיסיות , פטירות בשרניות ורוטב נעים אבל חסר ריגוש, לא משהו שבשבילו הייתי יוצא החוצה ומזמין מנת פסטה.

מנת הפאקרי הייתה מאוד דומה, רק שהיא הכילה חוטים של כתף חזיר שהתפוררו , הם היו בכמות יפה ואין ספק שהיו עשירות בטעם אבל לא המריאו , בכללית מנות עיקריות טעימות אבל לא מיוחדות.

הגיע זמן הקינוחים, עוד כוס יין לבן והחשיכה שמתחילה לרדת מסביב הכניסה אותה למצב רוח של מתוק.

· טרייפל אנגלי- קרם פטיסייר, עוגת ספוג, ליקר קסיס וקרם מסקרופונה.

כוס קטנה למדי, אין הבדל מהותי במרקם ובטעם בין הקרמים, עוגת הספוג לא הורגשה, קרם קסיס חמצמץ ונעים. מנה חביבה, חמצמצה וקלילה אבל מעט חובבנית.

· פונדנט שוקולד- עוגת שוקולד חמה, גודל נדיב, תוך רך ונעים, אבל לא עשירה מספיק, שוקולד לא מספיק איכותי, ניקינו יפה את הפנים והשארנו בצד את ההיקף היבש שהרגיש כמו עוגת יום הולדת.

ההרגשה שלנו מעורבת, מצד אחד מנה ראשונה אחת מדהימה, אחת טובה. מנות עיקריות טעימות אבל לא מפתיעות או מרגשות, קינוחים די מרושלים, היין עזר לנו להיות קצת חופשיים וקלילים.

אין ספק שהעיצוב של המקום עזר למקום לזכות בנקודות, כלי חרסינה יפים בהם הוגשה כל מנה, האווירה הרומנטית, אבל מבחן החשבון הוא הקובע- עלות הארוחה שלקחנו יצא סביב 450 ₪ שזה מחיר מופרז לארוחה שכזו, אומנם עם הקופונים יצא שעלות הארוחה לאדם (ראשונה, עיקרית, קינוח ויין) היה 130 ₪ לאדם+ 35 ₪ לכוס יין נוספת, אבל גם בעלות זאת ה- VFM היה גבולי וחבל.

למסעדה יש פוטנציאל, מטבח מיומן שמוציא מנות טובות, הייתי שמח לראות יוצר פסטות ביתיות, עובדת יד, קצת יותר חדשנות ומקוריות וגם שינוי של כל תפריט הקינוחים, גם תמחור הגיוני יותר היה מתקבל בשמחה, כל עוד זה לא על חשבון העיצוב והאווירה . ציון הדוקטור- 8

משתה אבירים במעשנה- חוויה מדהימה

2015-05-17T11:00:00.000+03:00

לפעמים קשה להתאים את החברים לארוחה שאתה מדמיין, לפעמים אתה רוצה ארוחה של 7 מנות גסטרונומיות עם חומרי גלם נדירים וטכניקות אקזוטיות והחבר'ה שלך רוצים לאכול הרבה ולשלם מעט, לפעמים אתה הולך למקום שאתה אוהב רק בשביל לגלות שחבר טוב החלטי שהמקום נוראי ומשמיץ אותו לכל ארוך הארוחה, אין ספק שבחירת בני הלוויה הנכונים חשובה לא פחות מההתאמה של היין לאוכל.

למעשנה הלכתי לא מעט פעמים, ראיתי איך המקום גדל לאט לאט מאירוע פופ-אפ ועובר למקום קבוע במושב ינוב, איך הקונספט מתחיל להתהדק אבל שומר על האירוח הנהדר והאווירה הכיפית , איך הנתחים מקבלים כיוון נכון ואיך האירוע מרגיש באמת כמו חוויה כמעט חד פעמית שמתעדכנת כל פעם מחדש, אז שמחתי מאוד להגיע לאירוע חדש ומרגש- משתה אבירים אמיתי.

גילוי נאות- הפעם הייתי אורח של בעל המקום והאיש עם הכובע מאחורי המעשנה- זיו.

האירוע התחיל עם לפידים שדלקו והובילו אותי לתוך המבנה הישן במושב ינוב, אי שם מעבר להרי החושך וקרוב לכפר יונה, בכניסה חיכו לנו זוג אבירים בשריון נוצץ וחרבות שהובילו אותנו להיכנס דרך מבואה עם מעשנה ענקית ומגרה והישר לתוך החצר היפה שהייתה מלאה בשולחנות עץ צרים וארוכים מלאי אנשים, מדובר באירוע של כ-80 איש שהרגיש כמו חתונה קטנה ומתוקתקת עם מארח שמתרוצץ מסביב ומלצרים שנעים סביב לכולם.

על השולחן חיכו לנו צלחות גדולות וללא סכו"ם, היום אוכלים בידיים, צלחות של סלט ירוק מרענן וחמוצים ביתיים טובים, על הכיסא חיכה לכל אחד סינר של המעשנה (שהיה למעשה מתנה לכל אורח ) לטובת מי שלא רוצה להתלכלך, מפיות בד איכותיות וכוסות יין- שכחתי לציין שהאירוע הזה כלל גם יין חופשי שנמזג בנדיבות תוך דאגה ששום כוס לא תישאר ריקה לאורך כל הערב, דבר שהוסיף לאווירה הטובה.

הקונספט הרגיל- מבחר נתחים יוצאים מהמעשנה, 6-7 נתחים, כולם נפרסים באופן תאטרלי על הדוכן ומחולקים לשולחנות ובאמצע מגיעים עוד קצת הפתעות.

הישיבה בשולחנות משותפים יוצרת קשרים מפתיעים הין חבורות לא קשורות, היין משחרר את הלשון והאווירה טובה, הבשר מתחיל לזרום ובגלל עירפול היין כבר קשה לזכור מה מגיע ומה אכלנו, הייתה שם פיקניה נשכנית, שוק טלה שנמסה בפה, אסאדו, ספרייבס טלה, סינטה על העצם ועוד כמה נתחים שכולם נעלמו חיש מהר, בצד הוגשו גם ירקות שורש שחיכו לנו במעשנה והיו תוספת מבורכת וטעימה, צימיצורי ביתי טוב הוסיף להכל רעננות חמצמצה והשעות התחילו לעבור אחת אחרי השנייה, זה אירוע שבו הזמן טס מרוב הנאה, עוד כוס יין, עוד נתח בשר שתופסים בידיים ומוצצים את האצבעות בסיום, עוד נתח מרהיב בגודלו שנפרס מול העיניים...

והעיקר כרגיל הוא אירוח ושירות, כל בקשה מולאה בשמחה ובמהירות, כל הזמן התענינו בכמה שאנחנו מבלים, אין ספק שזה המקום לאנשים שאוהבים בשר ואוהבים לארח.

ואז הגיע הקינוח.... נייר אלומיניום נפרש על השולחנות הארוכים והצוות התחיל להסתובב ולפזר על השולחנות הפתעות- זה התחיל עם נהר של שוקולד מומס, על זה ערימה של מוס שוקולד , ליד ערימה יפה של מוס תותים, מעל לכל זה פוזרו ביד נדיבה אגוזים ופרוסות תותים ועל כל הכיף הזה קצת רוטב תותים ועוד קצת שוקולד... שחיתות נהדרת שנעלמה חיש מהר על ידי הטורפים מסביב לשולחן.

זאת הייתה ארוחה שפעלה על כל החושים, באמצע היה גם קרב אבירים קצר וחביב ונגינה בחמת חלילים, שלוש שעות של אוכל, יין, בשר והרבה כיף, מסוג הארוחות שאתה עומד לזכור לזמן רב ותמיד מעלה חיוך על השפתיים.

זה גם כל כך כיף לראות מקום מתפתח בכל פעם שאתה מגיע, משתנה, מפתיע אבל שומר על קו ברור , אנשים ששמחים לקבל ביקורת ורוצים לשמח את האורחים ולהעניק חוויה מלאה ואין ספק שאני עומד לחזור למקום פעם אחר פעם.

לסיכום- עלות אירוע כזה הוא 275 ₪ שכולל כמות יפה של בשר (לא מדובר באכול כפי יכולתך, אבל כמות נדיבה בהחלט שתספיק בהחלט לאדם ממוצע) הרבה פינוקים, יין טוב שנמזג חופשי ובעיקר חיוך גדול, ציון הדוקטור לאירוע- 9

דלידה- שעה שמחה מאוד בסמטאות שוק לוינסקי

2015-05-07T10:22:00.000+03:00

אין דבר שאנחנו אוהבים יותר ממבצעים, אנחנו רצים אחר קופונים שמבטיחים לנו 50% למרות שאנחנו יודעים שהמחיר מנופח, אנחנו לא יכולים להפסיק לקנות ברגע שאנחנו רואים מבצע של 1+1 למרות שאנחנו בכלל לא צריכים את המוצר, ואם מציעים לנו משהו חינם אנחנו בכלל מתחרפנים.

היעד הפעם היה דלידה בקרבת שוק לוינסקי, אני מאוד אוהב את השוק שהתחיל להתמלא בשנים האחרונות בהמון מקומות אופנתיים שמנסים להיות "מסעדות שוק", הרבה מהם כושלות ונראות לי סינטטיות אבל חלקן מצליחות להתמזג עם הרחוב ולשאוב חלק מאווירת השוק ובעיקר מחומרי הגלם המעולים שיש לו להציע.

השעה מוקדמת למדי, שבע וחצי בערב והמקום כבר די מלא מכיוון שיש מבצע בכל יום עד השעה שמונה, 50% הנחה על כל המנות (חוץ מהקינוחים) והמחירים הופכים למדהימים, כבר בכניסה המארחת מוזגת לנו מעט בירה להמתנה של הדקה בזמן שמסדרים לנו שולחן, המקום מנסה להיות חמארה עמוסה והמוסיקה מאחדת יפה את ההמולה, הגענו לשולחן היפה על הספסל בגינה הקטנה והתחלנו בארוחה.

קודם כל נחתה על השולחן צלוחית קטנה עם שעועית לימה רכה, משעשע חך נעים שמגיע לכל השולחנות על ההתחלה והוצע למלא אותה בכל פעם שהצלוחית התרוקנה ועד שהמנות התחילו לזרום.

ברולה פלפלים חרפים ופטה (22 ₪, 11 ₪ אחרי ההנחה) היה דיסקית גדולה ויפה של תערובת פטה עם לא מעט פלפל חריף ומעל דיסק סוכר שרוף, בשנה האחרונה משחקים של ברולה עם מלוח נפוצים בלא מעט מסעדות, פה השילוב הבולט היה בין מתיקות מרירה של הסוכר עם חריפות גדולה, מנה בהחלט יוצאת דופן אבל מעט כבדה.

סלט זוקיני חי (48 ₪, 24 ₪ אחרי) היה קערה גדולה עם המון סרטים של זוקיני חי עם המון המון ירקות, פלחי ארטישוק, עגבניות בשרניות, זיתים, גבינה שמנמנה וטובה ובצד רוטב פלפלים, סלט בריא ועשיר.

תבשיל פריקי (22 ₪,11 ₪ אחרי) היה כבד ומנחם, מעט תפל אבל עם חיזוק של גבינה טובה וחצילים קלויים.

את כל הכבודה הורדנו עם קנקן של סנגרייה לבנה קרה שהייתה מתקתקה ונעימה ובעלות סבירה של 52 ₪ לכמות שהספיקה לזוג במהלך כל הערב והכינה אותנו לסיבוב השני.

טורטליני (52 ₪ לפני, 26 ₪ אחרי) הגיע בצלחת שקופה עמוקה והיה שונה ממה שציפינו לו, המילוי היה מעט יבש והכיל תערובת של פיסטוק חמוציות ומנגולד עם מעט ריקוטה בניגוד למילוי הרגיל שהוא קרמי, הבצק היה דק ומוצלח והכל שחה בהמון המון ירק, עגבניות שרי, פטריות ואספרגוס. המנה הייתה עשירה וטעימה ומאוד מאוד בריאה.

סמבוסק זנב שור (24 ₪ אחרי) הייתה המנה שלי, סמבוסק יפה ושחום ששחה בציר זנב שור עם מעט קרם פרש בצד, הבצק היה פריך ומלא טעמים ובפנים חוטים של בשר זנב שור שבושל הרבה זמן והיה מלא טעמים, טבילה בציר ובקרם פרש ציננו את המנה הרותחת והנהדרת הזו.

עוד כמה מילים על השירות- צמד מלצרים סבב אותנו ללא הפסקה, ניהל אתנו שיחה נעימה והתבדח, המלית על מנות, הציע לעשות בהם שינויים, התנצל שאין מנה מסוימת (שלט שומר) ואחרי רבע שעה הודיע שהיא חזרה לתפריט והציע להזמין אותה, התעניין האם אנחנו מרוצים מהמנות והיה קשוב לכל גחמה שלנו... כמו כן הם הגיעו לשולחן עם בקבוק וודקה ואפירול והציעו לנו צייסר נחמד ומרענן, ככה צריך להיות שירות.

לקינוח בחרהו במוס שוקולד (36 ₪, אין הנחה) שהגיע כקערה גדולה עמוסה במוס שוקולד פשוט וטוב עם טוויל שוקולדי ובננות מיובשות, סיום פשוט ונעים לארוחה גדולה ומאוד כיפית.

העלות של כל הכבודה יצא 200 ₪ לזוג שאכל לא מעט, שתה המון ובעיקר חגג במשך שעתיים תחת כיפת השמיים, האוכל היה מפגן של חומרי גלם טובים ופשוטים שטופלו ביד נאמנה וסיפקו הרבה טעמים מיוחדים ואין ספק שה- VFM עצום וגורם לך להזמין הרבה יותר ממה שאתה באמת צריך אבל בשביל זה אנחנו פה- בשביל לבלות.

ציון הדוקטור- 8.5, מומלץ בחום לנצל את השעה השמחה.

ג'ויה- איטלקית לא חדשה שחזרה קצת לחדש

2015-03-22T16:18:00.000+02:00

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חוזר למסעדות שהיו פעם שם דבר, אבל לאט לאט הם החלו להתדרדר ולצאת מהתודעה, הם תמיד היו שם בצד ותמיד נזכרת שפעם היה בהם נחמד אבל התאכזבת בהם פעם, הם כבר לא אופנתיות או מעניינות, אתה לא קורא עליהם ביקורות או שומע אנשים שהיו שם אבל כנראה שיש להם קהל כי הם שורדות שנים ארוכות, לפעמים הם מנסות להתחדש ומחליפות שף ותפריט ומנסות למצוא את דרכם חזרה לתודעה ולפעמים הם פשוט מתפוגגות ונסגרות.

יום שבת אחר הצהרים ברמת החייל, לא מהמקומות האהובים עלי, מקום שאפילו בשבת אין בו פיסת חנייה אחת , הגשם יורד ואנחנו נכנסים לג'ויה, הרשת קיימת כבר מעל לעשור אבל מאז התחלנו להתרגל למבול של מסעדות איטלקיות משובחות שניסו לחדש, הביאו אותנו לגבהים חדשים ולימדו אותנו לאכול פסטה אל דנטה ולחפש פיצות מרהיבות עין וטעם.

הכניסה לג'ויה הייתה מבטיחה, מדפים ארוכים עמוסים בכלי טרה-קוטה אדמדמים, שולחנות ארוכים, תנור גדול בקצה שנראה שמשמש יפה לאפיית בצקים, התיישבנו וקיבלנו תפריטים עמוסים במבחר יפה ומעניין של מנות שהורגש שמנסות לצאת קצת מהתפריט הרגיל שמקובל במסעדות איטלקיות, היה מבחר גדול של מנות צמחוניות ובכלל אפשרויות כמעט לכולם, אין ספק שהמסעדה נועדה להאכיל משפחות שלמות.

התחלנו עם מנה ראשונה של ארנצ'יני (35 ₪), ארבע כדורים לוהטים של ריזוטו ממולאים בגבינות, הכדורים היו פריכים מבחוץ ורכים על גבול הנוזליים בפנים, עם משחק טעמים ומרקמים מעולה שנטבלו בכיף ברוטב עגבניות בסיסי ויעיל.

מנה ראשונה נוספת הייתה טארט בצל (32 ₪) בצק עלים ועליו בצל שעברה קירמול ארוך עד שהיה בצבע אדום עמוק עמוק, הבצל היה מענג ורך ועשיר בטעמים אבל הבצק היה מעט סמרטוטי ולא השתלב יפה, כנראה בגלל שהוא נאפה מראש ונפרס להגשה, אם הבצק היה טרי ופריך המנה הייתה יכולה להמריא ולהיות טובה הרבה יותר.

בנתיים שתינו גם קראף של יין לבן בסיסי וטוב במחיר הוגן (56 ₪) שהכין אותנו יפה לעיקריות.

העיקריות הפגינו בקו עקבי של חומרי גלם טובים ויד נכונה על התיבול ועל הבצקים, זה התחיל עם 2 מנות של לזניה תרד וריקוטה (65 ₪) הגיעה מנה מכובדת ויפה של פסטה טרייה ששמרה על מוצקות, ריקוטה טובה ותרד עדין, הלזניה הייתה יציבה ומלאת טעמים והייתה מנחמת ומוצלחת מאוד.

טורטליני ערמונים (68 ₪) הגיעה ככמות גדולה של טורטליני גדולים יחסית , מילוי מתקתק ועשיר של ערמונים וכל זה על קרם ארטישוק ירושלמי וחזה אווז, זאת הייתה מנה מתוקה ומאוזנת, הבצק היה מעולה ובעובי הנכון שמחזיק יפה את המילוי אך נחתך בלחיצת מזלג, חתיכות גדולות של ערמונים הוסיפו עוד קצת ענין למנה חורפית וכבדה אבל מאוד מהנה.

טורטלי דה לה נונה (74 ₪) הייתה אף היא פסטה ממולאת בריקוטה ותרד, היא הייתה מעט אנמית יותר אך טעימה והגיעה עם רוטב קליל של חמאה ועגבניות שרי קונפי.

רביולי בטטה (64 ₪) היה קלאסיקה עשויה היטב של בצק דקיק עם מילוי עשיר של בטטה וגבינה ברוטב קליל של שמנת שרק ליטף את הפסטה ולא הציף אותה.

המנות העיקריות היה מוצלחות, היין התחיל לעשות את שלו והיה צורך דחוף בהרבה מתוק ולכן בחרנו בזוג קינוחים מתוך תפריט שהיה די מצומצם ולא כל כך אטרקטיבי לטעמי- טירמיסו (42 ₪) היה לא קלאסי למרות שמו, הגיעה חתיכה מכובדת שבה השכבה העליונה הייתה מוס חצי-קפוא, באמצע ביסקוטים שטבלו באספרסו ומעט ליקר, המנה הייתה טובה ולא מתוקה מדי אבל הייתה חסרה לי תחושת הרכות שנמסה על הלשון והשחיתות של מסקרפונה טובה.

דןלצ'ה בננה (39 ₪) הייתה קובייה של מוס שוקולד לבן , שכבה של סוכר מקורמל ובננות מוקפצות, המנה הייתה כבדה מעט ומאוד מתוקה והייתה סיום הולם לארוחה.

ג'ויה הצליחה להגיש ארוחה שלמה בלי נפילות, מבחר יפה של פסטות ביתיות ומוצלחות, תפריט עשיר שכל אחד מוצא בו מנה טובה ומנחמת, זה לא מקום לארוחות מרוממות אלא לארוחה נעימה של צהרי שבת, החשבון יצא 550 ₪ לארבעה אנשים, מחיר שנכנס לקטגורית הסביר בהחלט.

ציון הדוקטור- 8

מנטה ריי- בוקר סופר אופטימי

2015-03-12T13:46:00.002+02:00

יום חופש של אמצע השבוע, תענוג טהור שמגיע לעיתים רחוקות מדי, האפשרות לקום מאוחר ולהתעצל, החופש לקחת את הזמן ולשבת שעות ארוכות ולעשות ממש מעט, הבעיה שמתי שאתה חייב לזוז כל הזמן קשה לשבת בבית ומהר מאוד אתה נעשה רעב וחייב למלא את הקיבה בהרבה פחמימות.

ארוחות בוקר זה נושא כאוב, מעטות ארוחות הבוקר שבאמת גורמות לי ערגה ורצון לחזור לאכול אותם, כולן נשמעות ונראות אותו הדבר, כמה ביצים, סלט, ממרחים חסרי מעוף, שתייה חמה וקרה וישר אני חושב שבבית זה היה הרבה יותר טעים, אז מה עושים שבכל מקרה רוצים לצאת מהבית?

הבחירה נפלה על מקום שלעולם לא מאכזב אותי, מנטה ריי על חוץ הים של תל אביב ממש על התפר שמפריד את יפו מתל אביב, מצד אחד ים פראי עם גלים פראיים ומצד שני מתחם התחנה המצועצע והסינטתי, רוחות חזקות ושמיים בהירים, גולשי גלים נועזים ותיירים נועזים עוד יותר שנכנסים לעומק הגלים , מבחוץ תמיד מנטה ריי נראית לי כמו עוד מסעדת חוף שגרתית אבל בפנים עולם אחר ואלגנטי.

שולחן שמשקיף על הים,שירות מהריר ואיכותי שמבין שקודם כל צריכים קפה רק אחר כך להזמין אוכל ולהביט בתפריטים, הקפה משובח כרגיל ובצד עוגייה קטנה ובייתית שמעלה כבר את מיצי הקיבה.

המבחר מענין ושונה, הארוחות בוקר פה רובם לא כוללות שתייה, ויש מבחר לא קטן, מתלבטים לא מעט עד שנופלת הבחירה על המנות תוך דאגה שאחת מהמנות כוללת גם את סללת המאפים.

המתנה קצרה והכוכבת של הארוחה מגיעה- סלסלת לחמים אגדתית פשוט שכוללת פרוסות לחם איכותיות משני סוגים שמשובצות אגוזי מלח, לחמניית בריוש מושחתת במיוחד, בייגל קטן וקשוח, לחמנייה אניסית ומאפיין תפוזים בצבע כתום עמוק וטעמים של פרדס אחרי הגשם. סלסלה מטריפה שהיא לבדה הסיבה להגיע למקום, כל פיסת פחמימה נבחרה בקפידה ויש לה מטרה והיא מתמלאת בשמחה בכל פעם מחדש.

הממרחים גם הם מוצלחים- טחינה מוצלחת, בולגרית למריחה מושחתת ומלטפת, זיתים דפוקים משובחים, ריבת תות מתוקה וריבת תפוזים מרירה וגוש חמאה בטמפרטורה הנכונה.

המנות העיקריות הגיעו גם כן אחרי מעט המתנה וניקוי יסודי של הצלחות-בשבילי אומלט פטריות עם בצל ירוק וגבינה , האומלט היה גדול ויפה, עמוס פטריות, הוא היה עסיסי ותפוח והיה מוצלח אבל בסופו של דבר היה זה אומלט.

בצד השני הגיע אגס בנדיקט, פרוסה עבה של חלה קלויה, בצד 2 ביצים עלומות עשויות במדויק ומכוסות בשכבה דקיקה של רוטב הולנדז, הרוטב היה נהדר ומלא טעמים, שומני ומושחת בדיוק כמו שהוא צריך להיות, הביצים התפוצצו במגע והחלה ספגה יפה יפה את כל החלמון.

סלסלת לחמים המשיכה להתמלא, העייפות התחילה לרדת, הכיף היה גדול, לקינוח הזמנו גם בלאדי מרי עוקצני במיוחד ועתיר באלכוהול שעזר לנו להתבשם עוד קצת ולתת לבוקר הכיף להתמשך עוד דקות ארוכות ולהחליט עוד פעם שמנטה ריי זה בהחלט מקום לבוקר אופטימי.

סיכום וחשבון

אומלט פטריות- 44 ₪

אגס בנדיקט- 45 ₪

אספרסו ארוך- 12 ₪

הפוך גדול- 16 ₪

בלאדי מרי- 39 ₪

סה"כ- 156 ₪ לאושר גדול, לא זול אבל מומלץ בחום, 9 בסולם הדוקטור

מו ומו- היכל בשרים מוצלח ברחובות

2015-01-15T16:18:00.004+02:00

מסעדת בשרים זה מושג שדי חסר בארצנו הקטנה, בעצם ההגדרה היותר מדויקת צריכה להיות Steake house, בכוונה באנגלית כי סטקייה ישר לוקח אותי למסעדות של שנות השבעים והשמונים של סטייק עין וסלטים שהיו סוג של שידרוג למסעדות המזרחיות.

אני מדבר על מקום של נתחי בשר גדולים שמוגשים במסעדה אלגנטית, עם מבחר מצומצם של תופסות וכמה מנות ראשונות חביבות, מקום שהעיקר זה הבשר ורק הבשר, מקום לארוחה נעימה ומלאה חלבון מין החי, בארץ יש בעיה של בשר איכותי, יש כאלה שמאשימים את הכשרות, יש כאלה שאת זני הבקר המגודלים בארץ, אבל שרירי לסת חזקים יש לכולנו.

הפעם הגענו עד רחובות הרחוקה, מצחיק שישנם מקומות שאתה מאמין שהם סוף העולם וקשה לך לשכנע אחרים לנסוע כל כך רחוק בשביל ארוחה אבל דרך כביש 6 ואחרי 40 דקות אני כבר נכנס לתוך היכל הבשרים המקומי- מו ומו.

עיצוב אלגנטי ויפה, חלל לא קטן, מלצרים שרצים מסביב ומיד מניחים בקבוק מים קרים על השולחן, תפריט שמגיע מהר וגם קצת ספיישלים כי אי אפשר בלי, התפריט די קצר ואפילו מאכזב- אין הרבה נתחים מעניינים, ההיצע הרגיל של פילה, סינטה ואנטריקוט, חסר יל חלקים יותר משובחים עם עצם שהם לטעמי האינדיקציה האמיתית למסעדת בשרים טובה- טי בון עסיסי, ניו יורק סטייק עם עצם לאחוז בה..

היינו ארבעה והתחלנו עם זוג מנות ראשונות אבל קודם כול ללחם- סלסלה עם פוקאצות קטנות ומתוקות שנזללו חיש מהר עם שמן זית ובלסמי וכבד קצוץ (38 ₪) שהגיע בכד קטן ובכמות יפה, הכבד היה חלק אבל גושי בו זמנית , עשיר בטעמים ובצל מטוגן, הוא הוגש עם ריבת בצל טובה וריבת דובדבנים חמוצים שהייתה איזון יפה לעושר של המנה.

מנה ראשונה אחרת שהגיעה היו 3 נקניקיות מתוצרת הבית שהיו הפעם בקר וממולאות בגבינה על תבשיל שעועית (68 ₪) התבשיל היה מעולה ומלא טעמים של בישול ארוך, הנקניקיות היו אכזבה- בשר סביר, אבל חסר תיבול מעניין, מעט יבשות למרות מילוי גבינה שקצת עזר, אבל עם מעט תבשיל שעועית וחרדל חריף הם היו חביבות, למרות שמנה יקרה הרבה יותר מדי לעומת התמורה.

הגענו כבר לעיקריות- בחרנו את 3 מנות הסטייקים מהתפריט ואחת מהספיישלים, מה שהגיע לשולחן היה 400 גרם סינטה (142 ₪) שהייתה אדמדמה במרכזה, עסיסית ומלאת טעם עד כמה שסינטה יכולה להיות , נתח משובח ומבוחר אבל לא נועז.

אנטריקוט 400 גרם (142 ₪) היה סביר, בשר טוב, לא הרבה שומן, עשוי במדויק אבל מעט משעמם , הוא נפל בדיוק בנקודת התורפה של רוב הסטייקים בארץ- יישון לא מספק, בשר לא משוייש מספיק, איפה זה לעומת היכלי הסטייקים של ארצות הברית או אירופה?

מנה של מדליוני פילה עגל 300גרם (162 ₪) הגיע בצורת גליל ארוך שבושל בסו וייד ואז נצרב על הגריל, הבשר היה רך ומתמסר, עשוי במדויק, אין ספק שהמטבח יודע מה לעשות ויש לו איש גריל מוצלח.

מהספיישלים הגיע 300 גרם אוכף טלה, 6 נתחים יפים של אוכף נקי עם מעט עצם, הבשר היה רך ומלא טעם, מתמסר אך גם דורש לעיסה, טלה איכותי שנעשה במדויק והראה שכנראה שבבקר בארץ אנחנו חלשים אבל הטלה הוא מעדן אמיתי.

לקינוח בחרנו מהתפריט הרגיל נוגט בייליס, הגיעה צלחת מלאה בקרם שוקולד לבן עם בייליס, עם בננות מקורמלות ועל המרק הגיע קובייה של נוגט שוקולד מאובק בקקאו, קרם השוקולד הלבן היה הם כמות גדולה של בייליס שגרמה לטעם לוואי לא נעים, הבננות לא היו מקורמלות מספיק וקרירות , הנוגט היה שוקולד די סתמי, מנה שלא ממש הצליחה להמריא אבל הייתה מתוקה בשביל הסיום.

קינוח שני מהספיישלים היה בראד פודינג שהגיעה כחתיכה גדולה של פודינג לחם על בסיס בריוש עם תפוחים, הוא היה שחום ומפנק, מתוק וחמצמץ, חם וקר, הוא הגיע עם קרמל חם מעליו ותלולית של קצפת לידו והיה קינוח מעולה לסיום הארוחה.

סיימנו ארוחה מושחתת לארבעה אנשים עם 2 ראשונות+ 4 עיקריות+ 2 קינוחים ומספר בירות בסכום של 912 ₪, בקשה לשלם טיפ באשראי התקבלה בסבר פנים לא יפה ומתי ביקשנו לחייב את כרטיסי האשראי בסכום של 1000 ₪ הגיעה המלצרית אחרי מספר דקות לשאול אם אנחנו יודעים שזה לא טיפ של 10%.... נקודה רעה מאוד לטעמי לשירות שגרמה לי לצאת עם טעם רע.

לסיכום- היכל בשרים ישראלי ברמה גבוהה שמתמודד עם איכות הבשר הישראלית בכבוד, מקום ראוי לנתח בשר מכובד, המחירים לא זולים אבל נותנים תמורה ראוייה, הייתי שמח ליותר נתחי בשר מעניינים ואולי לקצת יותר תעוזה, אבל בכללי שווה ביקור, ציון הדוקטור- 8.5

ב-kitchen market החוויה היא על חושית

2015-01-12T14:54:00.001+02:00

זה היה יום שלישי בלב הסופה הגדולה, בערב הטמפרטורות היו נמוכות נמוכות, הרוחות חזקות מאוד, הגשמים הרביצו כל היום בעוצמה רבה ובכללי הייתה תחושה של להישאר בבית ולא להוציא את האף מחוץ לחום ולפוך, אבל לפעמים יש תוכניות אחרות.

היה לנו אירוע לחגוג, רצינו משהו חגיגי ומיוחד, מפנק ומענג שנוגע בכול החושים, חשבנו לאיפה אפשר לצאת בלב הסערה ולבסוף החלטנו להיות נועזים וללכת כמה שיותר קרוב לים שבאותו היום התגאה בגלים בגובה כמה מטרים, נמל תל אביב היה נטוש באותו הערב, הרוחות הכו בכול כוחם, הגלים נשברו על המזח ויצרו מזרקות רסיסים בגובה כמה מטרים ואנחנו נכנסו ל-Kitchen Market.

הכניסה דרך השוק הנטוש די מוזרה, הדוכנים ארוזים ונראים די עלובים, השוק נראה מרוט בלי אנשים, פירות ירקות וצבעים, אבל ברגע שמתפסים במדרגות הברזל מגיעים לחלל אלגנטי ויפה עם מטבח פתוח מלא התרחשויות, הושבנו בפינה אל שולחן ארוך ממש קרובים למטבח ונהנו מהחום והיופי של המקום.

ידענו די מהר מה הראשונות שאנחנו רוצים והזמנו אותם במהרה ביחד עם כוס של יין שנסון לבן מיקב קלו דה גת במחיר של 49 ₪- לצערי זה המחיר המקובל של יין בוטיק ישראלי בעיר, הייתי שמח לראות מחירים זולים הרבה יותר בשביל לעודד קצת תרבות שתייה בעיר.

הראשונות הגיעו אחרי המתנה די ארוכה בה אנו מתבוננים במבחר מנות נהדרות שמובלות לשאר השולחנות, אבל ההמתנה הייתה שווה את הזמן שעבר במיוחד מתי שהגיעה הביצה (38 ₪).

כלי זכוכית מעוגל ולא גדול שמעליו קצת ארומטי, בפנים ביצה עלומה שבושלה בצורה שבחוץ היא מעט קשיחה ובפנים רכה ומנחמת ובפנים עוד הרבה הפתעות כמו אפונה, פטריות צרובות ובעיקר המון רכות, מרקמים וטעמים, מנה מופלאה של בישול עילאי עשיר ומנחם ללילה קפוא.

מנה שנייה שהגיעה היה ברולה פורצ'יני (59 ₪)- צלחת גדולה של ברולה המבוסס על קרם פטריות וערמונים , מעליו סוכר חום שקורמל ומעל כמה פטריות שהוקפצו קלות, הכף שוברת את המעטה הסוכרי החמים ומגלה קרם קריר ומענג, מלא טעמים אוממים ומלוחים, שילוב מבריק של טכניקות מעולם הקונדיטוריה עם מנה ראשונה מלוחה, חם-קר, מתוק-מלוח, קשיחות ורכות. מכיוון שביקשנו את המנה בצד קיבלנו מספר רצועות פרושוטו בצד, לא הרגשתי שהם היו הכרח במנה אבל גם הם היו מאיכות מעולה. מנה מופלאה נוספת .

עכשיו קצת לקיטורים- במסעדה ברמה כזו הייתי מצפה לקבל גם מנת לחם שמתאימה למנות, לנו הוגש עם המנות סלע יפה שבמרכזו הונח קרקר דקיק ועדין, ההגשה מופלאה והזכירה אלמוג אבל הקרקר לא התאים למנות שדרשו לחם ספוגי לנגב את הרוטב האלוהי של הביצה וקרם הפטריות הנהדר שנשאר בצלחת, לחם טוב היה בכלל מביא אותנו לסף...

עיקריות הגיעו אף הם אחרי המתנה קלה, בשבילה ניוקי פטריות (68 ₪) שהכיל ניוקי גדולים ותפוחים שעברו טיגון קצר והשתכשכו ביחד עם מבחר פטריות יפות ברוטב קליל, זאת הייתה מנה מעט כבדה וטעימה אבל חד גונית לעומת המנות האחרות, היא הייתה עשויה במדויק אבל כנראה אינפלציית הפטריות בארוחה עשתה את שלה .

מנה של לחי עגל (108 ₪) הייתה עוד פעם מרהיבה ביופייה, נתח גדול של לחי עגל שבושלה שעות ארוכות הוגשה בצלחת נהדרת ומאלה בכול טוב, מעל לחי העגל היה קראסט פרמז'ן, מתחת סלט של גרגרי תירס שטוגנו ביחד עם קוביות קטנטנות של נקניק משובח ופטריות זעירות (שמתם לב למוטיב חוזר?) ובצד נקניקיה שהורכבה מג'ל פור'ציני שמולא בקרם תירס וגולגל, בנוסף היו עוד תלוליות של רטבים מסתוריים , זאת הייתה מנה מוצלחת , הלחי הייתה עשירה ובעלת טעמים עמוקים, הסלט מעולה ומקורי, הנקניקיה משעשעת וטעימה אבל היא הייתה גם כבדה ועשירה מאוד ואחרי המנות הראשונות היה לי קשה לסיימה.

אנקדוטה קטנה על שירות- הנקניקייה הייתה מוזרה וקשה היה לנחש מה היא לכן שאלתי את המלצרים ממה היא עשויה, בתוך שניות כבר 3 מלצרים היו סביבי הם הסברים עליה וכיצד מכינים אותה מתוך חשש שאני לא אוהב אותה או פוחד ממנה, זה היה שירות נהדר של צוות שהודרך יפה על המנה ומעוניין לספק שירות ותשובה לכל גחמה של הלקוח, דבר נדיר מאוד במסעדות שלנו.

לקינוח הלכנו על שוקולד, קיבלנו חטיף שהורכב מתחתית חמאת בוטנים ומעליו שוקולד מריר משובח ומסביב הרבה הפתעות, עוגת ספוג שדימתה אלמוג, ג'ל אדום ומלא טעם של פירות יער,גלידה רכה ומפנקת, רטבים מסתוריים בצבעים וטעמים מסחררים ועוד הפתעות שקשה היה לי לנחש ממה הם מורכבים אבל היו עשירים בטעם, שיחקו עוד פעם בין מרקמים וטעמים והראו את היכולת לשלב בין מטבח מולקולרי לבישול עילי.

זאת הייתה ארוחה מסחררת וטעימה, 4 מנות שאני אזכור לזמן רב מתוך 5 – אחוזי הצלחה מעולים, לא היו כמעט נפילות בארוחה הזו, מקום מומלץ בחום לאירועים חגיגיים או סתם לארוחה באמת טובה, נקודה יחידה לשיפור- הארוחה הייתה מאוד כבדה, היה לי ממש קשה לסיים ראשונה, עיקרית וקינוח. אבל יכול להיות שזה קשור לבחירה שלי במנות.

לסיכום- ארוחה מופלאה, עלות של 400 ₪ לזוג שהיו מוצדקים לחלוטין, ציון הדוקטור 9.5

חאן מנולי- הסעודה הכי גרועה של השנה

2015-01-11T14:00:00.000+02:00

אני לא ממש אוהב לכתוב ביקורות שליליות, אני יוכל להיות מאוד ביקורתי, לחשוב תמיד איך אפשר לעשות דברים יותר טוב, אבל כמעט תמיד אני מצליח להבין מה השתבש, למה התכוון המשורר או במקרה שלנו הטבח, אני מבין את העלויות של הקמת מסעדה ואת הקשיים בניהולה אבל יש דבר אחד שאני דורש מכל מסעדה- שתעמוד מאחורי המילה שלה, שתלך עם האמונה שלה.

הפעם נפלתי קשות, זאת כנראה הייתה הארוחה הכי גרועה שאכלתי בשנים האחרונות, לא זכור לי מתי כל כך התעצבנתי ממקום, כמה פעמים חשבתי איזו טעות זה היה לשבת שם, לצערי אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד על המקום.

יום שישי מאוד קר בשוק הפשפשים, רוב החנויות והדוכנים סגורים, רק מעט מטורפים נעים בין הגשמים, בחנויות טוענים שאין דובר עברית שעבר בהם במהלך היום- רק תיירים שבשבילם הגשם והקור הם לא ענין מרגש, החלטנו ללכת ולנסות את חאן מנולי שנפתחה לפני מספר חודשים בקצה השוק.

המקום צפוף ורועש נורא, מוסיקה אוריינטלית שמנסה להיות מגניבה בווליום גבוהה שהתחלפה אחרי זה לדיסק של אייל גולן בקטע האירוני כנראה, מלצריות שמתרוצצות ברחבי המקום הלא גדול ולא ממש מתייחסות לעובדה שאתה ממתין בכניסה עד שאתה מוצא שולחן פנוי ומתיישב.

הרעיון הוא חומוסייה משודרגת שמשופעת מעדות אייל שני, קצת סלטים, צלחות מהיבשה ומהים והמרכז הוא מסבחה עם תוספות מקוריות, התפריט נשמע מוצלח עם רעיונות מקוריים שיכולתי לראות בעיני רוחי איך הם ממריאים וממציאים מחדש את החומוס או שואבים השראה מחומוסיות יפו הטובות.

זה התחיל בצלחת חמוצים- 3 מלפפונים חמוצים ביתיים בחומץ, הם היו גרועים, אבל ממש גרועים. רכרוכיים יתר על המידה, עם טעם לא נעים של כבישה לא נכונה ואפילו מעט תסיסה, יכול להיות שמדובר בצנצנת מלפפונים שלא יצאה טוב אבל אני הייתי מעדיף לא להגיש כלל חמוצים מאשר להגיש מלפפון כזה.

זה המשיך במנה של מרק שעועית לימה , הגיעה צלחת לא עמוקה עם מרק חמים ודלוח, בצבע לא מושך, במרכז הייתה ביצה עלומה ומעל מעט גרורים של גבינה, המרק היה תפל וחסר עומק לחלוטין, הוא היה מימי למדי ולא סיפק שום ענין או נחמה ביום חורפי שכזה, תוספת של הרבה מלח ולימון סחוט שיפרו קצת את המנה, הביצה העלומה אל תרמה לכולם ובכללי זאת הייתה מנה סתמית להחריד במחיר מופרך של 30+ ₪

ואז הגיעו המסבחות- אחת עם בשר טלה קצוץ והשנייה עם באבא גנוש, נתחיל מהחומוס עצמו- הוא היה גרוע, ממש ממש נוראי, טחון גס, יבש, חסר טעם. אם המסבחה הוא מנת הדגל או החלק המהותי של המנה לפחות אותה תעשו בצורה בלתי נשכחת, לכו לצד השני של העיר לאבו חסן לראות איך מסבחה יכולה להיות חלום, המסבחה הזאת הייתה ללא טחינה לדעתי, משעממת ותפלה.

התוספות? בשר טלה עם ריח של טלה אבל יבש ופירורי שלא טרם בכלום, הבאבא גנוש היה סלט חצילים בטחינה סביר שאומנם היה נחמד עם ביצה קשה ובצל סגול אבל לא ממש עזר להרים את המנה.

המחירים? הזויים לגמרי לעומת מה שקיבלנו, 36 ₪ לכל מנת מסבחה.

יצאנו עם חשבון של 106 ₪ סך הכול, למנת מרק קטנה, 2 מנות מסבחה והרבה אכזבה, זאת הייתה ארוחה רעה לתפארת, של מקום שמתיימר להיות הרבה מעבר למה שהוא בפועל, מקום שאני מצטער שדרכתי בו, הציון שלי למקום הוא -2, כי לפחות הפיתות היו טובות.

בשביל לפצות על עוגמת הנפש עצרנו בבורקס ליאון לזוג בורקסים עמוסים בתרד וגבינה, חמים ופריכים, כי לפעמים לא צריכים לחדש כלום בשביל להתמוגג מהטעם.

יום פינוק תל אביבי- מלון רוטשילד, דלי חדש הרצל-רוטשילד, מתי המקלל ויהלומה ביסטרון

2014-12-18T16:16:00.001+02:00

מסע תל אביבי של אמצע יום ללא תוכניות מוגדרות זה מתכון לאסון או להנאה ללא גבולות, הכול תלוי במקומות אליהם הרגליים נוסעות אותך.

המסע הפעם התחיל בצורך לשרוף שעה באזור שרונה ביום רביעי בבוקר, המתחם מילא אחרי כל מה שהוא הבטיח- מקום מת מאדם, קר, מנוכר, מיותר, מלא חנויות שאין חשק להיכנס אליהם, מסעדות שמשדרות שעמום ובעיקר הרבה חמלה על מי שעומד להתגורר במגדלים מעל למתחם, אפילו השוק המתהווה נראה כמו מלכדות תיירים מפלסטיק, אחרי שעה של טיול בין המבנים ופנטזיה איך אפשר היה להפוך את מתחם שרונה לאזור שוקק אדם החלטנו שציריכם ללכת למקום שלמרות כל הנסיונות להרוג עדיין שוקק חיים- שדרות רוטשילד.

מלון רוטשילד, עוד אחד ממלונות הבוטיק שנפתחים בקצב מסחרר בתל אביב, מיקום מושלם באמצע השדרה, בנין יפה עם סטייל מאופק, הרגשה של מלון קטן ומעוצב בחו"ל, בפנים מסעדה קטנה עם באר חביב, ספות עור שחורות גדולות ונוחות והרגשה של ניחוחות נעימה, המקום התחיל במסעדה מדוברת ומהר מאוד ההבטחה התאדתה עד שהגיעה מצב קופון- אנחנו הגיע עם קופון ל-2 ארוחות בראנץ במחיר של 70 ₪, במחיר כזה הייתי מוכן להסתכן ולשמחתי היה לא רע בכלל- מים קרים נמזגו ישר כאשר התיישבנו, הצוות היה אדיב וענה לכול שאלה ושמח להתאים מנות לפי בקשתנו ואפילו בנושא הקוקטילים שמח להמליץ מה מתאים והולך עם כל מנה.

התחלנו בבלאדי מרי שהיה חריף, מלוח,חמוץ ועשיר בוודקה בשבילה ובשבילי עארק אשכוליות חביב, המתכון המושלם לבראנץ נעים במחיר של 28 ₪ לכל קוקטייל בצהרים, לשולחן הגיעה גם סלללת לחמים עם מספר סוגי לחם פרוסים וקרירים אבל מוצלחים ובקבוקון של שמן שית עם מכחול ועלה זית בפנים- רעיון חביב שאני אנסה ליישם בבית, מברישים בקלילות פרוסת לחם בשמן זית מבושם בענף זית ומרוצים.

המנות הגיעו אחרי מספר דקות, בצד לי מנת פיש וציפס שנאמר שעשוייה מלוקוס- אני בספק גדול מאוד שמדובר בלוקוס אבל הדג היה בשרני וטוב, הבלילה בעובי נכון ולא שמנונית, ערימת תפוחי אדמה שבושלו ואז נחתכו לרבעים וטוגנו היו הציפס והם היו מוצלחים מאוד, ורוקט שפוזר מעל הערימה היה חביב ונתן קצת קרירות, רק מתבל רוטב טרטר אנמי ותעשייתי בצד הרס את המנה , הייתי מעדיף מיונז וחרדל טוב בצד. בסך הכול מנה מוצלחת ונדיבה.

בצד שלה הגיעה קדירת פטריות שכללה לפי התפריט 5 סוגי פטריות, מה שהתקבל היה תבשיל פטריות עם חתיכות פטריות , מעל הכול היה גוש של גבינה עזים רכה שטוגנה , מנה מעט מוזרה, מאוד פטרייתית ומעט אנמית אבל קצת מלח עשה לה הרבה טוב, ובסופו של דבר גם היא נעלמה ונוגבה עם הלחם החביב.

בכללית ארוחת בראנץ' חביבה, לא יותר ולא פחות, המלון חביב ובאמת מהווה בריחה קטנה מהמציאות התל אביבית אבל בלי קופון לא בטוח שהייתי מגיע עוד הפעם.

ממלון רוטשילד המשכנו לאורך שדרות רוטשילד ונהנו מהשמש החורפית הנעימה והמוני האנשים שמטיילים בשדרה ומוכיחים שניתן לשלב בין עסקים, משרדים, בליינים ובעלי כלבים עד שהגענו לפינת רוטשילד-הרצל למייזם חדש וחסר שם של בעלי קפה אירופה שמתפרס על פני קומת הקרקע של המכון הצרפתי, מדובר בשילוב של מסעדה, בר ומעדנייה עם תפריט שנראה טוב וויטרינה מלאה דברים טובים, המלצר הידידותי שמח להסביר על המתוקים של היום שהיו מיוחדים וניסו קצת לשבור את שיגרת המתוקים הרגילים של תל אביב.

התחלנו עם קרמבו קרמל שהיה דומה למקור הצרפתי- ציפוי שוקולד מריר איכותי דקיק, פנים שמרגיש כשילוב אסור של קצפת-מוס- מרנג עם נגיעות קרמל נעימות שפשוט נמסה בפה ותחתית של בצק פריך מענג במיוחד.

אני הלכתי על קנולי שהיה פריך, מתקתק וממולא בקרם מסקרפונה עם מעט פירות מסוכרים והיה מתקתק במידה ובעיקר קלאסי באופי, ביחד עם אספרסו ארוך איכותי והפוך גדול על בסיס סויה יצאנו בעלות של 40 ₪ מוצדקים בהחלט ומקום שנראה לי שאפקוד אותו הרבה גם כאשר יש חשק למתוק וגם לנשנוש לילה לפי התפריט האטרקטיבי והתמחור הסביר.

כמובן שהיום לא נגמר, סיבוב במטלון בחנויות הצעצועים במסע לחפש סביבון מושלם, הרבה שטויות משעשעות וחנויות מלאות בקישוטים לחג המולד, בדרך אי אפשר שלא לעצור לבירה קטנה אצל מתי המקלל שכרגיל הייתה קרירה, מלאה והטוב ביותר שאפשר להוציא מגולדסטאר ומתי עצמו שאמר לכולם חג שמח והלך הביתה לישון עם בקבוק וודקה קפוא ביד . וכמובן התמחור המופלא של 20 ₪ לחצי.

כמובן שהיינו רעבים ועלינו במעלה הרחוב עד ליהלומה ביסטרון שתמיד מלאה, אבל מצאנו שולחן וחיכינו בסבלנות שייקחו מאתנו הזמנה, השירות במקום תמיד איטי בגלל שיש תמיד עובד אחד בלבד שהוא המלצר, המארח והטבח וכנראה שזה חלק מהקסם של המקום.

התחלנו עם מנה של פאבה - קרם שעועית לימה שמתחפש לחומוס ומוגש עם מעט עגבניות מנומרות , המון שמן זית טוב, קצת חריף וטוסטונים חינניים מחלה. הפאבה הייתה מעולה, רכה, מלאת טעם, משחק טעמים ומרקמים מעולה ופתיחה מדהימה לארוחה .

המנה השנייה שהוזמנה הייתה ניוקי , ביקשנו שתגיע לא חריפה אבל הטבח/מלצר החליט שמנה לא יכולה להגיע ללא נגיעה עדינה של חריף, קיבלתי בשמחה את ההחלטה וקיבלנו קערה יפה של ניוקי רכים מאוד שהכילו בתוכם חציל קלוי שנתן טעם מעושן קליל ומיוחד, הרוטב הלימוני כלל גם עגבניות משובחות ותרד תורכי שעבר חליטה קלה . בסופו של דבר- הנאה מדהימה וייחודית עם טעמים חדים וברורים.

מנה שלישית הייתה ארבעה כדורי פלאפל מצרי גדולים, ירוקים, לוהטים עם כובע של טחינה משובחת, הכדורים היו רכים מאוד ומלאי טעם , הטחינה עידנה את הטעם ומעט חריף עשה הרבה נעים.

בכללי- ארוחה מדהימה של טעמים שכללו עדינות ואגרסיביות, חמוץ ומתוק, מלוח וחריף, אחד מהמקומות המפתיעים והיציבים שכול פעם מחדש מצליח להפתיע אותי במנות חדשות, העלות הייתה קטנה מאוד, סביב 100 ₪ ל-3 מנות שהשביעו באופן יפה מאוד זוג שהסתובב ואכל כול היום.

לסיכומו של יום- סיבוב תל אביבי גרגרני במיוחד, ציוני הדוקטור להלן

מלון רוטשילד- 7

רוטשילד- הרצל- 9

יהלומה סישטרון-9.5

NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

2014-12-02T14:44:00.001+02:00

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪) הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

2014-11-30T14:33:00.002+02:00

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

סופשבוע חורפי בעיר- האנוי, ז'אז'ו והטאקרייה

2014-11-23T13:35:00.000+02:00

השמועות טענו שעומד להיות סוף שבוע חורפי, התחזיות הראו על גשמים רוחות עננים ברקים ורעמים, חזאי מזג האוויר הראו כל מיני מודלים מורכבים שניסו לנבא מה יהיה מחר, התחזית עשתה חשק רק להישאר במיטה או לכול היותר לצאת ולאכול הרבה אוכל שמחמם את הלב והנשמה. הייתה תוכנית גדולה אבל בסופו של דבר נתנו לרגלים להוליך אותנו למסי אכילה תל אביבי נחמד.

שישי בערב בהאנוי, מקום הוזמן יומיים מראש אבל הסתפקנו רק במקום על הבר החיצוני הקטן והדי צפוף, הצוות שהתרוצץ מסביב היה נחמד אבל קצת מבולבל ובחוץ ברקים ורעמים שסיפקו אוירה נעימה.

התפריט מציעה מבחר מסקרן של מנות מרחבי אסיה במחירים סבירים, החלטנו ללכת על רוטי מטאמבה (28 ₪) מתוך הראשונות, מרק PHO עם שייטל (48 ₪) וטופו באטר מסאלה (52 ₪) לעיקריות.

בינתיים הזמנו לשתות גם ברד אננס טבעי (14 ₪) שהגיע מהר עם 2 קשים והיה קריר, מתקתק ומאוד כיף.

המתנה לא ארוכה מדי, המלצר שמסביר את השיטה הדי מטומטמת לטעמי של מנות שיוצאות לפי מה שמוכן (אז למה החלוקה שלכם לראשונות ועיקריות?) ולשולחן מגיע הטופו באטר מסאלה, טופו שטבל ברוטב קרמי של עגבניות אפונה וקשיו ביחד עם תלולית אורז קטנה, הטופו ספג יפה אתה רוטב הפיקנטי חריף שהיה עשיר בטעמים והזכיר את הודו למתחילים, הבעיה היחידה הייתה שהמנה לא סומנה כחריפה ואין שום התייחסות בתפריט למידת חריפות של מנות- דבר שעלול להיות בעייתי למי שלא אוכל חריף, המלצר שמח להציע מלפפונים ויוגורט לצינון החריפות שהיה בדיוק במקום. למעט זה המנה הייתה הצלחה.

המנה שלי הי מרק PHO שהוא למעשה ציר בקר עם נתחי שייטל דקיקים ואטריות שהוגד בקערה לא גדולה ביחד עם צלוחית של נבטים, עלי בזיליקום וכוסברה ומעט ליים, מערביים הכול ביחד ונותנים לחום המרק לבשל את המרכיבים. הציר היה חביב אבל בלי טעמים עמוקים או מסעירים, האטריות היו פשוטות מהסוג שניתן לקנות בכול סופר כעת, הבשר די נעלם ורק תוספת של סויה וצ'ילי נתנו קצת יותר אופי למרק, איפה הוא ואיפה הקערות העצומות ועשירות הטעמים והבשרים של מסעדות ווייטנאמיות ברחבי העולם? המנה לא הייתה רעה אבל פשוט לא עשתה את העבודה עד הסוף.

רק לקראת סוף המנות העיקריות הגיע גם הרוטי שהיה כבר מיותר בזמן הזה והיה מאוד מאכזב- מנה קטנה של צאפטי ממולא בתרד וכוסברה שהיה יחסית גס והרבה יותר מדי יקר יחסית לתמורה.

בסך הכול ארוחה נחמדה עם פוטנציאל שלא ממומש עד הסוף,המקום מציע מבחר חביב שאולי פעם הבאה עם בחירה שונה של מנות יתגלה הפוטנציאל.142 ש"ח וציון 8 בסולם הדוקטור.

לקינוח החלטנו לטייל קצת ברחובות נווה צדק בערב החורפי, הסתובבנו וחיפשנו מקום לקינוח והחלטנו להיכנס לז'אז'ו לכוס יין וקינוח קטן, החורף הוא התפאורה המושלמת לבר יין קטן וחמים עם מוסיקה אוריינטלית וקצת רועשת מדי ותפריט יינות מעניין אבל יקר- מדוע כוס בסיסית של יין לבן מיקב ישראלי צריכה לעולת 45 ₪ ומעלה? מתפריט האוכל החלטנו ללכת על קאפרזה שהמלצרית טענה שהיא מתוקה ו-2 כוסות של יין לבן פלם בלאנק שנמזג בנדיבות והיה מרענן ופירותי .

אחרי המתנה קצת ארוכה הגיעה גם הקאפרזה בצורה של 4 ברוסקטות יפות עמוסות במוצרלה , עגבניות שרי בשרניות, עלי בזיליקום שלמים ורוטב בלסמי מצומצמם שהיו בהחלט מתקתקות וליווי יפה ליין וקינוח לערב מעולה- סהך החשבון יצא סביב 130 ₪ (45 שח כל כוס יין ועוד כ-40 ₪ לקאפרזה) וזאזו התגלה בהחלט כבר יין חביב אך יקר, ציון הדוקטור – 7 .

ביום שבת הסתובבנו ברחבי תל אביב וצדנו תקליטים , השלל הפעם היה מגוון במיוחד והוא נע החל מחוזליטו , דרך לו ריד וקינג קרימזון עד זאקיר חוסיין והפסקול של תהילה , אחרי בירה בהודנא בה התרחש היריד השבועי החלטנו ללכת לאכול משהו קליל והחלטנו לפקוד את הטאקרייה.

יש קסם מיוחד בטאקרייה, משהו זרוק אבל מתוקתק, התחלנו עם צלחת נאצ'וס שהגיעה עמוסה בשמנת חמוצה, גוואקמולה, חלפיניו מוחמץ והרבה גבינה מותכת ונאצוס טובים, סלסלת עגבניות בצד שהייתה מיותרת והרבה שמח, ארבע אנשים ניקו את הצלחת עד תום והזמינו ישר עוד סיבוב, הזמנו גם טאקו צמחוני שהיה עמוס כול טוב והתפרק בידים בצורה מלוכלכת וטובה.

לקינוח- צורוס טובים עם מטבל ריבת חלב ושוקולד ממכר ואוריאו מטוגנים שהיו כיפים כרגיל למרות שמפעם לפעם ההתלהבות מהם יורדת.

ארוחת שחיתות לא מחייבת של 2 נאצו'ס, טאקו, אוריאו וצורוס ופעמיים שליש בירה יצאה 190 שח לארבעה אנשים וכרגיל הטאקרייה מתגלה כמקום כיף לכל מזג אוויר, 9 בציון הדוקטור.

פוקצ'ה- מקום טוב לאכול בכלל ובצפון בפרט

2014-11-10T10:49:00.000+02:00

נסיעה לטיול בארץ תמיד כוללת בתוכה את הבעיה הגדולה ביותר, השאלה הקיומית שנותרת תמיד ללא תשובה- איפה אוכלים.

אתה מתנתק מהסביבה המוכרת, אין לך את העוגנים הקבועים, הכול זר ומאיים ויש לך את הפחד להיכנס למלכודת תיירים, מסעדה סתמית עם מיקום מעולה שתגבה סכומים גדולים על אוכל נוראי.

יש מקומות שהם שממה קולינארית נוראית, יש מקומות שיש בהם הפתעות ומסעדות חבויות שרק המקומיים מכירים, יש מקומות שפשוט לא שווה להגיע אליהם בשביל לאכול, והבעיה גדלה מתי שמודבר בקבוצה גדולה עם ילדים- למצוא מקום שידע להכיל קבוצה ולספק את הגחמות של כולם .

הצפון הרחוק, סביבה עתירת צימרים ואטרקציות, ביום שבת הכבישים עמוסים במשפחות המחפשות מקום לאכול, אחרי סוף שבוע נעים באירוח כפרי בגדות (אווירה אוטנטית של קיבוץ כולל ארוחת בוקר בחדר אוכל הקיבוצי) שכלל ניסיון נואש בערב שישי למצוא מקום להזמין ממנו פיצה שכשל כישלון חרוץ החלטנו על מסעדה לשבת בצהרים- ההרכב כלל 8 מבוגרים ו-4 ילדים קטנים, משימה לא קלה לכל מסעדה במרכז ובצפון- בכלל. המקום פוקצ'ה בגן הצפון.

המסעדה מאוד תל אביבית ואלגנטית, מפות בד ומפיות בד צחורות, בכניסה תצוגה של תוצרת חקלאית מגרה וצוות שנע ביעלות ומנהל מקום ששורד כבר 10 שנים בנקודה לא פשוטה, השולחן כבר היה מוכן בחדר החצי פרטי מאחור שכלל מלבדנו עוד משפחה, המלצרית יעילה ומגישה בקבוקי מים קרים שמולאו פעם אחר פעם באורח פלא ממש.

התפריט מחולק בצורה מעניינת לפי מרכיבים- ירקות וגבינות, מן הים ועוף ובשר כאשר כל חלק כולל מנות ראשונות ואחרונות, המבחר יפה וכולל לא מעט מנות מוכרות (מי אמר חציל בטחינה וקאבב?) וגם מנות שנשמעו מעניינות, בכלל המקום והתפריט מאוד תל אביבי והדבר גם הפריע לי, הייתי שמח למשהו יותר מקומי ומחובר לאזור.

קצת התלבטות ומלצרית יעילה ששמחה לעזור ולהמליץ והוחלט על הזמנה של 3 מנות ראשונות לשולחן- חציל בלאדי, ברישו ביצה עלומה וריזוטו סלק וערמונים. המלצרית מחלקת צלחות קטנות ונעלמת לשעה ארוכה מדי , לא מעט המתנה, בינתיים מים נמזגים ללא הפסקה עד שהמנות מגיעות והחגיגה מתחילה.

נתח עבה של בריוש שנצלה בצורה נהדרת, מעליו ביצה עלומה ותלולית יפה של פטריות שמאגי וגבינת פקורינו מפוזרת בנדיבות, המזלג שבר את הביצה וחלמון כתום הציץ הכול , שילוב טעמים כיפי וקרמי ביחד עם טעם עמוק של אדמה, מנה שיכולה להיות ארוחת בוקר מופלאה והייתה מנה ראשונה מקורית וטעימה וגם נדיבה.

ריזוטו סלק היה עשוי כהלכה, האורז רך אבל נגיס, הצבע אדום עמוק, שלולית יפה של שמנת חמוצה נתנה חמיצות וקרמיות אבל לא הפכה את המנה לכבדה מדי, מנה קלאסית וטובה.

חציל בלאדי- אומנם נדוש אבל מעולה , 2 חצילים גדולים שנשרפו במידה מדויקת, מתוקים ונהדרים, המון טחינה טובה, קצת סומאק לחמיצות, מנה מאוד גדולה שאי אפשר להפסיק לנקר בה.

בצד הגיעו גם 2 פוקאצות חביבות עם מטבל עגבניות מיובשות חביב וגם מנה על חשבון הבית- סלט אנדיב גדול עם סלק ועוד הפתעות שהיה מרענן ונתן קצת ירוק ובריאות.

המנות הראשונות הפתיעו לטובה, הם היו מכובדות בגודל, עשויות במדויק וטעימות והצליחו כבר להתחיל להשביע חבורה של טורפים.

העיקריות גם הגיעו- מנה ראשונה שהזמנו הייתה מנה אסייתית טבעונית (60 ₪ ) שהייתה מקורית ויפה, על פלחי תפוחי אדמה פריכים פוזרו ירקות קלויים מעולים (גזר, כרובית, בטטה ) ונתחים של טופו שהושרו במרינדה ואז נצלו על הפלאנצ'ה והיו פריכים ורכים בו זמנית ומלאי טעם, הכול שולב ברוטב אסייתי על בסיס חלב קוקוס שסיפק עוד קצת רעננות וטרם למנה נהדרת שלא התנצלה על העובדה שהיא טבעונית והייתה פשוטה טעימה, למרות שקצת יותר רוטב סמיך הייתה מתקבלת בשמחה.

אני הזמנת מנה מהמיוחדים- לחי עגל של פולנטה (98 ₪) וקיבלתי צלחת עמוקה עם פולנטה גרגרית וטובה ונתח ענקי של לחי עגל מבושל במדויק, עשיר בטעם, נתח שכיף לפורר לסיבים ארוכים, לטבול ברוטב היין וציר הבקר בו הוא שחה ועם כף מלאת פולנטה להרים לפה... ביחד עם מנה הגיעו גם ירקות קלויים מעולים- בצל, גזר ובצל ירוק שהוסיפו המון, מנה גדולה ומעולה של בישול צרפתי קלאסי.

מנות אחרות שהסתובבו בשולחן כללו פסטה עם שרימפס וגורגונזולה, קאבב , ניוקי גדולים על תבשיל עגל ופילה דניס על ריזוטו בצל, כל המנות היו טובות ונטרפו במהירות.

והגענו לקינוחים- תפריט באנלי להחריד שלא כלל שום מועמד שהייתי מזמין, אבל בגלל הצורך במתוק הוזמנו 3 קינוחים כמובן שנשמעו פשוט והפתיעו לטובה.

קינוח שוקולד (30 ₪) כלל 3 טווילים דקים וביניהם תלולית של גאנש שוקולד ורוטב שוקולד מסביב, המנה נראתה פשוטה אבל הייתה עשירה וגדולה ומספקת את הצורך בשוקולד, גלידת וניל בצד הייתה מיותרת למדי.

קרם מסקרפונה (30 ₪) היה תלולית גדולה של מסקרפונה מוקצפת ולא מתוקה מדי עם קוביות של מנגו ורימונים, מנה קצת יותר חמצמצה אבל עשירה ומאוד מפנקת.

וטירמיסו (30 שח) היה חתיכה עצומה של קרם מסקרפונה, ביסקוטים ספוגים בקפה וקקאו, מנה שהייתה באמצע בין החמיצות למתיקות וגם היא נעלמה מהר.

זאת הייתה ארוחה ברמה גבוהה, מקום מקצועי שנותן תמורה מעולה לעלות, אוכל טוב עם כמה הפתעות, מנות בפרופורציות מעולות שמאפשרות לאכול הרבה וטוב , בהתחלה חשבתי שמדובר במקום תל אביבי שהפילו לצפון אבל ביציאה התחלתי להבין שזה מקום שהייתי רוצה לראות יותר בתל אביב, מקום אלגנטי שאפשר לאכול בו בכיף, לקבל מנות גדולות ומבוצעות במדויק ולא לצאת רעבים בסוף.

8 מבוגרים כולל 4 ילדים, 3 מנות ראשונות, 8 עיקריות ומנת ילדים אחת, 3 אחרונות וגם שתייה חמה בסוף והמחיר יצר עם קצת עודף מאלף ₪, בעיגול מהיר סביב 125 ₪ לאדם , מחיר מעולה וכנראה זאת הסיבה שהמקום פועל יפה כבר קרוב לעשר שנים, הישג מדהים בכל מקום בארץ בכלל ובצפון בפרט.

אבו יעקוב- חומוס בעין הוד שמציע המון נשמה ונוף

2014-11-03T15:57:00.000+02:00

לפעמים אתה מחפש בריחה קצרה מהשגרה, אחרי הרהב זמן ללא ניצול ימי החופש הגיע המייל המאיים שמודיע שהגעתי ל-60 ימי חופש ואין ברירה חייבם להתחיל לנצל אותם, חופשה ארוכה בדרך כלל לא באה בחשבון אז אין ברירה אלא לקחת ימים בודדים פה ושם, לכן החלטית על מבצע רביעי חופשי- כול יום רביעי לוקחים יום חופש ומחפשים מה לעשות.

הפור הפעם נפל על טיול מעט צפונה, היום התחיל בעתלית (בחורבת קרתא ליתר דיוק) בקצת תצפית יפה על מבצר עתלית וקצת פריחה סתווית נעימה ומשם המשך תנועה לעין הוד, מלכודת תיירים די קלאסית אך נעימה, השיטוט בין סמטאות הכפר הערבי נעימה כאשר אתה כמעט בודד וללא המולה מסביב, האווירה מזכירה אי יווני והאנשים והאמנים מכניסים עוד קצת פסטוראליות מסביב, הבעיה תמיד מתחילה מתי שהרעב מתעורר כי ישר פעמון ההזהרה של מלכודת תיירים נכנס לפעולה, אתה נכנס למצב מגננה כי אתה בטוח שכל מקום שאליו תכנס ינסה להבטיח הרים וגבעות, יספק מעט מאוד ויגזול הרבה מאוד מהכיס.

לשמחתי העצומה מצאתי מקום שונה, באמפי הקטן משקיף על נוף מדהים של הרים וים נמצא מקום מעולם אחר, אבו יעקוב, החומוסיה של עין הוד. מבחוץ מלכודת תיירים קלאסית שנראית כמו שיפודיה של פעם, תפריט קטן ושלט שמודיע שעובדים פה רק במוזמן, אבל הנוף הנהדר והמזג אוויר המושלם גרם לנו לשבת ולהזמין ארוחה קלילה.

התפריט בסיסי מאוד- חומוס, סלט חצילים, סלט ערבי וכמה מיני בשרים על האש, המחירים רגילים לז'אנר והחלטנו ללכת על ארוחת בוקר-צהרים של חומוס, חצילים וסלט, התיישבנו מול הנוף ונהנו מנוף אנושי של תושבי הכפר שניהלו דיונים סוערים על הווי הכפר והאנשים בו, כל אחד טיפוס בפני עצמו ששמחים לפתוח בשיחה עם כל מי שזז , פרלמנט מקומי אמיתי שרק צריכים היו להוסיף לו בקבוק עארק או אוזו לאווירה מושלמת.

אבו יעקוב שהתגלה כבחור ערבי מבוגר שמתנהל באיטיות מקדימה נכנס למטבח להכין את המנות וחזר אחרי מספר דקות עם יצירות אומנות על צלחת שהפתיעו אותנו לטובה.

זה התחיל בחומוס- צלחת גדולה ומצולחתת יפה עם שכבה דקיקה ויפה של חומוס גס למדי, שלולית עמוקה של שמן זית משובח, חומוס רך וטעם עדין ועמוק של חומוס בייתי שמבושל באהבה.

החצילים- אהבה במבט ראשון של בשר חצילים בכמות גדולה עם טעם עדים אך עמוק של חריכה על גחלים ועם שלולית עמוקה עוד יותר של שמן זית, החציל היה בהיר מלא טעם ומפנק להחריד.

וסלט ירקות... טרי, ירקות מלאי טעם, עלי נענע שלמים שהוסיפו המון ותיבול מדויק עם המון לימון, הכול נעשה באהבה עם יד עדינה.

בצד צלוחית עם מלפפון חמוץ וזיתים דפוקים מרירים ובייתים, צלוחית עם חריף בייתי ירוק וטוב, פיתות רכות ושירות נעים ומבולבל שרק עשה חשק לקרוע עוד חתיכת פיתה, לטבול אותה בשמן זית וליהנות מביס איטי איטי ומלא כול טוב.

זה לא מקום להגיע אליו במיוחד, לא מקום עם הפתעות קולינאריות, פשוט מקום של אדם שאוהב אוכל ונותן תמורה מדהימה ונוף מדהים, 50 ₪ לארוחה שהספיקה יפה לזוג והשאירה טעם של עוד.

מסע קטן באמסטרדם

2014-09-17T15:20:00.001+03:00

אחרי מעל לשנה הגיע הזמן לחופשה, התלבטתי קשות בין נסיעה לכמה שבועות למקום פראי לשאוף קצת טבע לבין נסיעה קצרה לבירה אירופאית כלשהי, מצד אחד הרצון לברוח מהכול ולראות תרבויות חדשות ומצד שני הרמון סתם לנוח ולנקות את הראש- בתוספת של הרבה מוסיקה ואוכל כמובן.

ההחלטה הפעם עבדה בשיטה האהובה עלי- איפה יש את ההופעות הכי טובות בטווח של שבוע, הפור נפל לו בסוף על אמסטרדם בשביל לראות הופעות של בק ושל קייזר ציפס, על הדרך לאכול ולשתות הרבה בירות ואולי גם לטייל ולנקות את הראש.

נתחיל בזה שאמסטרדם היא כנראה לא פנינה קולינארית מטריפה, בעצם היא בכלל לא אטרקציה עד כדי כך גדולה לטעמי ועיר שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליה- נכון שיש בה תעלות וזה יפה ומרגיע, היא מאוד קטנה וקומפקטית וכיף לטייל בה ברגל, יש בה כמה מוזיאונים מעולים, אבל כנראה שאני לא אחזור אליה בשנים הקרובות, אבל בוא נתחיל עם סקירה קצרה של מקומות לאכול.

הכוכב הגדול- הארינג בלחמנייה מתוקה , בדיוק כמו נקניקיה, 2 פילטים יפים של הארינג שמנמן ומתקתק עם קצת בצל קצוץ ומלפפונים חמוצים. יש דוכנים בדרך כלל על הגשרים מעל התעלות. ענין של סביב 4 יורו ותענוג מטריף שאפשר לאכול בכל שעה של היום.

ציפס- כמעט בכל דוכן הציפס טוב, מטוגן במידה,עשוי מתפוחי אדמה מתאימים וטעימים, אפילו המיונז התעשייתי שלהם הרבה יותר טוב ומפנק ממה שנמצא בארץ- תענוג.

פאי תפוחים- עוד מנה שנמצאת כמעט בכל תפריט של בית קפה, ברוב המקרים הפאי מוצלח ועשיר ומצליח להיות לא מתוק מדי, הפאי הכי מוצלח שמצאתי היה בפינה של גן החיות (שמומלץ בחום לכולם) שנקרא café Koosje שהיה מקום ביתי וחמוד ופאי התפוחים שלו היה עשיר בתפוחים נגיסים ומעושר בצימוקים ואוכמניות , הקפה הוגש עם עוגית בוטנים מלוחה ביתית והיה הפסקה מעולה אחרי סיבוב ארוך בגן החיות המדהים של אמסטרדם.

עוד מנה מדהימה שאפשר למצוא בדוכנים מעטים בשווקים היא סוג של וופל דקיק שמורכב לסנדוויץ ובתוכו מילוי קראמל ותבלינים והוא נטבל חציו בשוקולד- חפשו דוכן עם ריח משגע ותטרפו כמה שיותר.

ועכשיו לקצת אוכל.

בבוקר הראשון באמסטרדם חיפשתי מקום לארוחת בוקר- צהרים אבל מסתבר שבאמסטרדם קשה למצוא מקום שפתוח לפני 12 בצהרים, לשמחתי מצאתי שלא רחוק מהדירה שלי ממוקם מוסד מקומי the Pancake Bakery,, מרתף קטן ונעים שמציע מבחר עצום של פנקייקים. הפנקייקים דקיקים מאוד ומגיעים בגדול עצום שיכול בקלות להספיק לזוג אנשים.

למרות הפיתוי ללכת על פנקיק עמוס החלטתי ללכת על ארוחת בוקר שכללה קפה ומיץ תפוזים ופנקייק רגיל עם בייקון- הפנקייק היה עצום בגודלו עם טעמים ניטרליים, הבייקון פריך וטוב, הסירופים מתוקים וסמיכים והמקום שמח ומכניס לאווירה, הפנקייקים המלוחים גם נשמעים מעולים וינוסו פעם הבאה.

המקום החשוב ביותר בעיר- Arendsent, מוסד מקומי המגיש 30 בירות בוטיק הולנדיות מהחבית, הפאב יפה וקלאסי, הצוות בעל ידע מטורף בבירה, הבירות מיוחדות ומוצלחות והצוות שמח להתאים לי מסלולי טעימות בירה חכמים, הגעתי למקום כמעט בכל ערב וניסיתי בירות מעולות. לשמחתי במקום יש גם מבחר גדול של גדלים של כוסות- החל מ-125 סמ"ק ומעלה, כאשר כל בירה מוגשת במידה הנכונה ומאפשרת טעימה של מבחר גדול של בירות.

ארוחת ערב קלאסית- Restaurant De Struisvogel, ביסטרו קטן במרתף עם מלצרית אחת ושף שדחוס במטבח קטן שמגיש בשר אורגני ותפריט של 3 מנות במחיר סביר של 26 יורו.

למנה ראשונה ניסיתי לחי עגל שהגיעה בטמפרטורת החדר עם רוטב מצומצם של יין אדום ושום, במבט ראשון המנה נראתה קצת קטנה ומוזרה אבל הבשר היה רך ומדהים ומלא טעמים והרוטב אלוהי ביחד עם כמה עלעלים ולחם פריך לנגב את הרוטב, עוד הוכחה שמנה יכולה להיות מדהימה רק בזכות רוטב שנעשה בקפידה ומבחר קטן של מרכיבים ברמה עילאית.

למנה העיקרית שהוגשה על ידי השף הגיעה מנה של בשר צבי פרא סקוטי ברוטב של יין אדום ורברבר, הבשר היה עשוי בצורה מדהימה, הרוטב אלוהי וסמיך עם טעם מתקתק-חמצמץ והירקות הצעירים היו מלאי טעם ומופת של עשייה קפדנית שהקפידה להבליט את הטעמים הטבעיים.

לקינוח הגיע קראמבל תפוחים קום וחמים עם גלידת וניל שהיה סיום מעולה לארוחה משובחת ולא יקרה, מקום מומלץ בחום עם VFM גבוה יחסית לעיר.

ארוחת ערב אינדונזית- אחד ההמלצות הייתה לנסות ארוחת שולחן אורז מסורתית, מסורת אינדונזית- הולנדית שאמורה להציע טעימה ממבחר גדול של מנות, המסעדה שנבחרה להציג לפני את המטבח הזה היא Puri Mas, המסעדה נמתא בקומה השנייה ומציעה בריחה שקטה מההמולה של העיר, המקום מעוצב ושקט ומציע מספר מסלולים של ארוחות אורז ואני בחרתי במסלול הקלאסי ביחד עם מרק לפתיחה. ( 25 יורו לאדם)

הארוחה מבוססת על 2 קערות אורז (רגיל ומטוגן) ומבחר של כ-8 מנות קטנות ומגוונות שסודרו על פי הפיקנטיות שלהם בסדר עולה- נתחיל ונגיד שאף אחת לא הייתה ממש פיקנטית.

זה התחיל משיפודי סאטה שהיו חביבים עם רוטב חמאות בוטנים סמיך, היו שם מספר סוגי בשר ברטבים שונים כאשר הטעם הבולט היה עלי דפנה, מספר תבשילי ירקות חביבים אבל בגדול הרגשתי שהארוחה הייתה די שטוחה בטעמים- לא היו בה את הטעמים הבולטים והאוהבים של המטבח האסייתי, שימוש רב בחמאת בוטנים שלא הביאה בשורה מיוחדת. יתכן שזאת המסעדה המסוימת שניסיתי או העובדה שהמבטח הותאם לחיך האירופאי, חביב אבל לא חובה.

ארוחת בשרית מעולה- קלישאה מקומית שהוכיחה את עצמה נכונה, Cafe de klos, פאב חשוך שמתמחה בצלעות והרבה, בחדרון הקטן והצפוף יש הרבה אנשים שמחסלים כמויות גדולות של לצעות שנצלות על גריל בקצה השני של החדר, בירה מוצלחת, צלחת עמוסה בצלעות (3 חצאי שדרה) שהיו מעושנות ושומניות והוגשו עם טבעות בצל חיות ופריכות, סלט שהיה שילוב של קולסלאו וולדורף , חתיכות בגט ששימשו אותי לנקות את האצבעות והרבה מפיות, ארוחה ממלאת במחיר סביר (18 יורו)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אובן קובן- סמטת אוכל רחוב יפני ברחוב הארבעה

2014-08-14T08:30:00.001+03:00

כבר לפני הרבה שנים גיליתי שאני בן אדם של שוליים וקיצוניות, אני מעדיף תמיד משהו מטלטל ומרחיב גבולות על פני משהו שהוא נחמד, חביב או שיגרתי. אני מאמין שבשוליים תמיד ההתרחשות יותר מעניינת ושזה המקום לצאת לחקור.

זה יכול להיות במוסיקה, באנשים, ספרים, אומנות וגם באוכל- אני תמיד אוהב מעדיף גבינות עזות טעמים מסריחות וחריפות, בירות מרירות ומיוחדות שמפעילות את כל החושים, מסעדות שמעיזות לנסות שילובים חדשים ולא עוד מסעדה שחוזרת על אותו תפריט משוכפל.

בשנים האחרונות אנחנו מדברים הרבה על פריחת המטבח האסיייתי בארץ, יש התעוררות ומקומות נפתחים על ימין ועל שמאל שמתיימרים לספק מטבח אסייתי "אמיתי" אבל רובם המוחלט מציע את אותו תפריט משוכפל שמותאם לחך הישראלי ולא מעז מספיק, הפעם יצאתי לחקור מקום חדש שאולי מנסה לצאת מהמסגרת ואולי לא להיות מיינסטרים אסייתי.

אובן קובן טוענת שהיא סמטה בטוקיו שמייצגת אוכל רחוב יפני, לי היא נראתה יותר כמו עוד מקום ברחוב הארבעה שמעוצב לא רע, התיישבנו על הבר מול המטבח הפתוח הקטן והצפוף והתחלנו להסתכל על ההמולה מסביב, התפריט מציע כרגיל בלילה של מאכלים שאני לא בטוח שהיו נמצאים באותו הדוכן בשוק אוכל ביפן אבל צריכים לספק את הצרכים של כולם, החלטנו ללכת על כמה מנות ראשונות להתחלק בהם ועיקרית לכל אחד.

מנה ראשונה שקרצה הייתה אוקונומיאקי(48 ₪)- למעשה טורטיה קלויה שעליה סודרו שתי וערב סשימי דקיק של סלמון עם זילופי מיונז יפני, המנה הייתה מאוד יפה למראה, הדג היה טרי וטוב והרעיון של הגשה של סשימי בתחפושת של פיצה חביבה, אבל הטעם היה אנמי מדי, רק ביס שכלל גם חתיכה של צ'לי חריף הצליחה קצת לעניין. לטעמי תיבול קצת יותר חזק ומענים או חיתוך של הסשימי יותר עבה היה יוצר ענין במנה.

מנה נוספת שהוזמנה הייתה סלט אטריות זכוכית (28 ₪) שהיה פשוט ומרענן, שילוב טעמים נחמד של חמוץ, מתוק וחריף. נישנוש נחמד ולא מחייב שרק עשבי התיבול ששולבו בו הפריעו והשתלטו על הטעם, הכוסברה לא החמיאה לטעמים העדינים של הסלט.

המנה הטובה ביותר והמיוחדת הייתה טאקויאקי (26 ₪) כדוריי פנקייק שנעשו מולנו במחבת מיוחדת שממולאים בתמנון, קיבלנו מנה שנראית נהדר, רותחת ופריכה מבחוץ, מתקתקה ורכה בפנים, התמנון היה מורגש ומטופל בצורה מוצלחת, אפשר להגדיר את זה כפלאפל תמנון יפני, מנה טעימה ונהדרת שהיא כנראה מנת הדגל של המקום, יכולתי לדמיין שוק אוכל ביפן שמגיש קונוס עם הכדורים הלוהטים הללו ביחד עם כמה רטבים בצד.

בהמתנה למנות העיקריות קיבלנו על חשבון הבית מנה שהתלבטנו עם להזמין, טורי קרא-אגה, נאגטס עוף יפניים שהיו למעשה עוף בטמפורה פיקנטית, מנה חביבה וטעימה עם מתבל מלא טעם. זאת הייתה מנה חביבה וטעימה כמו כול דבר בטיגון עמוק אבל לטעמי לא מספיק מיוחדת ומרגשת ולא הייתי מזמין אותה בתשלום.

מנות עיקריות, המנות מגיעות בגדול בינוני + אבל הן נדיבות מספיק ומשביעות ופה המקום לציין לטובה את התמחור ההגיוני של התפריט בכלל, אחרי התלבטות קצרה הזמנו פעמיים רופונגי יאקי אודון (58 ₪) וקיבלנו קערה מלאה באטריות אודון עבות ונגיסות משכשכות ברוטב סויה מתקתק שכיסה יפה את האטריות, נתחי שייטל בכמות סבירה שהיו עשויים בדיוק וברוקולי שיהיה קצת ירוק. מנה טובה וטעימה שהייתה מה שאני מצפה ממנת רחוב שצריכה להשביע.

מנה נוספת הייתה יאקיניקו טוריג'יו (48 ₪) נתחי פרגית מוקפצים שהוגשו בקופסת עץ עם אורז וביצת עין , מנה טובה עם טעמים מודגשים שסיפקה פרשנות חביבה נוספת למנת רחוב מהירה.

פה הגיעה הארוחה שלנו לסיומה, מסתבר שהמקום די מבוקש ובגלל שלא הזמנו מראש המקום שלנו על הבר היה מוגבל בזמן לשעה ורבע שהספיק בדיוק לארוחה הזו, לקינוח קבלנו על חשבון הבית ארטיק קוקוס קטן שהיה סיום מעולה לארוחה- לא מתוק מדי, קר ומרענן. ביחד עם סיבוב נוסף של סאקי ששתינו בשמחה עם הברמן ששירת אותנו יפה מאוד לאורך הערב.

אז מה היה לנו? 3 אנשים שאכלו 3 מנות ראשונות ו-3 עיקריות ו-3 בירות (ספארו, בירה יפנית חביבה)

מנה אחת על חשבון הבית וקינוח על חשבון הבית, כמה סבבים של סאקי שהתאים יפה לארוחה.

סה"כ 405 ₪- מחיר הוגן לחלוטין ו-VFM גבוה.

אוכל טוב ומבוצע במדויק אבל למעט כדורי התמנון לא חידשה או ריגשה, הייתי כל כך שמח אם הייתה מסעדה שבאמת הייתה מנסה להביא את המטבחים הלא מוכרים, את המנות עזות הטעם והמיוחדות שבשבילם אתה נוסע ומסתובב בשווקים ברחבי העולם.

עד אז קיבלנו עוד מקום חביב במחיר סביר+ שמתחרה עם הרשתות האסייתיות האיכותיות (זוזוברה וג'ירף) כנראה שאני עוד יחזור... ציון הדוקטור 7.5

לדוג טיפת שפיות על המזח

2014-08-08T18:11:00.001+03:00

כולנו יודעים שהקיץ הזה יוצא דופן, שהחודש האחרון היה מתוח, ששום דבר פה לא שיגרתי.
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.

נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?

בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.

מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?

הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.

דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.

צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.

מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.

לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סינטה על הבוקר

2014-04-12T18:43:00.001+03:00

יום שישי בבוקר, הסבב הקבוע מתיחל בנומילי לישיבה קצרה על אפסרסו ארוך וקרואסון פיסטוק-שוקולד מושחת, מעבר על עיתונים מלאי הבל ואז מעבר לספר הצמוד (יגאל סרנה 2023 המעולה)
משם ממשיכים לשמורה הקבועה בבני ציון לראות מה חדש, קצת מצלמים, נושמים אוויר, מתמלא בפליאה מהטבע כל פעם מחדש ומטעינים את המצברים לשבוע חדש.

בדרךך חזרה עוצר בכניסה לבצרה אצל הירקן/מעדניה ביציאה הדרומית של הישוב ורואה סככה קטנה עם תנור מעשנת שחור, אחרי הצטיידות קלה של ירקות לקראת החג מחליט לבדוק מה יש לבחור, המעשנה מלאה נתחים והוא מציע מבחר נתחים מעושנים, יש פרגיות ב-140 ש"ח לקילו ויש נתחי כבש (צלעות או אוכף) וסינטה ב-190 ש"ח לקילו.
השעה עשר וחצי ההחלטה חייבת להיות זריזה, 250 גרם סינטה מעושנת נחתכת ונארזת בחמגשית, 49 ש"ח בסך הכל לנתח שישמש לארוחת בוקר.

בבית, מעט מלח גס, פלפל שחור גרוס גס גס, הנתח עסיסי, מלא טעם, מעושן ואדמדם, רך ופשוט נמס בפה, תענוג שלא ייאמן על הדרך, המינוס היחיד הוא שכבת השומן שהעישון לא נתן לה את הפריכות והיא צמיגית ולא אכילה, אבל מנה מעולה שהייתי שמח לאכול בכל מסעדה בארץ.

לסיכום- איזה כיף למצוא מעשנה על הדרך, כל יום שישי בכניסה לבצרה, VFM בשמיים, ציון הדוקטור- 9

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif