חבצואל היבוסי - גירסת הבימאי

עושים כבוד למדינה ולי בחילה

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Tue, 10 Jan 2012 07:47:00 +0000

כהרגלי האזנתי הבוקר ליוצאים לאור עם דליק ווליניץ בגלי צה"ל, כך אני פותח כל יום עבודה. דליק מקריא לי את הכותרות ואני משתדל לא להתעצבן על הנהגים האחרים שהחליטו לצאת מוקדם מהבית. היום קרה דבר שמתרחש הרבה אבל לא בכזו עוצמה- בחילה שנבעה מזעם ובושה.

הכל התחיל לפני יומיים כשיאיר לפיד הודיע שהוא עושה הסבה מקצועית ועובר לפוליטיקה. אין הרבה מה להגיד בעניין כי גם ליאיר לפיד אין מה להגיד בעניין חוץ מלהצטלם יפה (דבר שאני לעולם לא אצליח לעשות). המון ראיונות עם חברי כנסת ושרים- האם יאיר מאיים עליהם או לא, כאילו שהוא נכנס על תקן מתאגרף תאילנדי ולי בכלל הכל נראה כמו שורה ברזומה של מר לפיד.

אתמול החליטו להפתיע אותנו שוב- נועם שליט גם הוא מצטרף לפוליטיקה והפעם, שלא כמו לפיד, גם בחר צד. שוב ראיונות עם חברי כנסת ושרים, חלקם מברכים וחלקם, איך לומר, הוציאו לי את הוריד והרי מבחר דוגמאות:

יואל חסון (קדימה): החלטת שליט לרוץ לכנסת היא ניצול תמיכה טהורה ונטולת תנאים שקיבלו גלעד שליט ומשפחת שליט מהציבור הישראלי. התרגום הפוליטי של התמיכה הזו הוא מוקדם מדי, מביך מדי, ציני מדי ולחלוטין אינו במקום.
אני שואל את מר חסון- ממתי הוא מתחיל לספור את תקופת הצינון של שליט? מיום יציאת בנו מהשבי או מיום כניסתו לפני 5 שנים? האם לא יוצר מביך לצפות במסיבת העיתונאים שכינס רה"מ אולמרט לפני 4 שנים בה הוא מכריז כי הוא איננו שוכח את שמות החטופים ויעשה הכל להשיבם הביתה?
גורם בליכוד: מדובר במהלך ציני ובניצול של טרגדיה אישית כדי להתמודד לכנסת. מפתיע מאוד ששליט בחר לרוץ דווקא במפלגה המתמודדת מול מי שהחזיר את בנו הביתה... היחיד שעשה באמת הוא נתניהו
אם זה מהלך ציני הרי שגם איזכור החזרתו של שליט על ידי ממשלת הליכוד יהיה ניצול ציני בתשדירי הבחירות הבאים, לא?

אבל התגובות האלה עדיין לא הצליחו לעצבן אותי מספיק- מי שהגרם לבחילה האמיתית היה דווקא גלעד ארדן (ליכוד) שפצח במופע סטנד-אפ על בימת הנואמים בכנסת. השר ארדן "ברך" על הצטרפותם של לפיד ושליט לפוליטיקה וקרא לעיתונאים, אנשי תקשורת וזמרים להצטרף גם הם לכנסת.

נימת הזלזול בדבריו של ארדן הגעילה אותי. ההתנשאות כי לא כל אדם ראוי לכהן כחבר כנסת גרמה לי לבחילה וסלידה. איך חבר כנסת ועוד בעל תואר במדעי המדינה יכול לטעון כי ישנם תנאי כניסה לבית המחוקקים? הרי כל אדם זכאי להבחר וכל אדם זכאי להביע את דעתו? לא! אין כך הדבר במדינת ישראל 2012. ארדן וחבריו דואגים לכך שלא נוכל לעשות זאת ואף מבקרים את איכות המועמדים החדשים.

השר ארדן לא מכיר בעובדה שפרשות שחיתות צצות חדשות לבקרים וכי למה שיכיר? הרי אפשר להשתיקן בחקיקה. השר ארדן כנראה פספס את ההתנהגות הראויה של חבריו אשר שופכים מים אחד על השני. לשר ארדן נוח לשבת בממשלה הגדולה ביותר מקום המדינה ולקבל העלאה נוספת במשכורת כשמחוסרי יכולת גרים באוהלים. השר ארדן גם לא שם לב שחבריו לכנסת מחוקקים חוקים נאורים כחוק המסגדים וממש הבוקר תיקון לחוק המסתננים שיאפשר להכניס מסתננים ל- 3 שנים למאסר ללא משפט.

השר ארדן, אתה וחבריך מעוררים בי בחילה שנובעת מהחשש למדינה שבה גדלתי ובה אני מגדל את ילדי. מדינה שאת ערכיה אתה וחבריך גוזלים ומכפישים. אני מתבייש בנבחרי הציבור שלי היום, אינכם ראויים.

חבצואל היבוסי,
כבר עובד על דרכון זר.

אתם מטומטמים? יס!

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sun, 11 Dec 2011 19:18:00 +0000

הפרסומות של חברת הטלויזיה בלוויין Yes תמיד היו נחמדות ומשעשעות לצפיה. רוצים יותר אקשן? רוצים יותר דרמה? רוצים יותר תכנים? יס! כמובן ש… יס!

עכשיו יס יצאה בקמפיין למוצר חדש- Yes Streamer.

בפרסומות בטלויזיה וברדיו שואל אקי אבני האם לא נמאס לכם מפרסומות באמצע הסרט והאם לא נשבר לנו כשהסרט נתקע על Loading? כן, ברור שנמאס לנו, אך הדבר נכון רק כשצופים בסרט בסטרימינג (למשל דרך youtube.com) ולא כאשר מדובר בקובץ שנמצא על המחשב עצמו.

למעשה יס טוענים שמכשיר הסטרימר שלהם מנגן סרטים בסטרימינג ולא קבצים שנמצאים פיסית על המחשב, אך בפועל המכשיר מנגן אך ורק קבצים מהמחשב (תבדקו לבד באתר Yes). ישנו שם כמובן לצורת שיווק שכזו: פירסום מטעה.

יס פונה בפרסום הנ”ל לאוכלוסיה המאותגרת טכנולוגית, שלא מבינה שהמכשיר שיקבלו לא יספק את הסחורה שהובטחה להם בפרסומות, אותה אוכלוסיה שלא יודעת להוריד סרטים וסביר להניח שגם מתקשה לסדר או להעביר את קבצי המדיה למחשב.

חבל שיס פועלת בצורה נלוזה שכזו, דווקא חברה שתמיד מנסה לשדר עולם תוכן איכותי ועליונות טכנולוגית על המתחרה הגדולה הוט.

חבצואל היבוסי,
אכזבה…

שווה להתעצבן, גם באירופה

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Fri, 09 Dec 2011 03:12:00 +0000

מתוקף עבודתי בחברת הימורים, טסתי השבוע לביקור במשרדנו בגיברלטר. למי שלא מכיר או לא שמע, מדובר בחצי אי בדרום ספרד, קולוניה בריטית לשעבר. חצי האי כולל ברובו סלע ענק ותחתיו עיר קטנה. האוירה במקום היא שילוב של רוגע ספרדי וחביבות בריטית (שילוב מעניין למדי בעיקר עקב העובדה שבין הגיברלטרים לבין הספרדים ישנה איבה רבת שנים, שלדעתי מתבססת על כך שהגיברלטרים חושבים שהספרדים מטומטמים והאמת שאני מסכים איתם בעניין הזה). המקום ממש קטנטן וקצת הזוי. בכדי להכנס לחצי האי צריך לחצות את מסלול ההמראה של שדה התעופה הגיברלטרי והעיר עצמה ממש קטנה ומדי פעם זוכה לביקור של חבורת קופי מקאק שיורדים מההר לחפש אוכל.

אני אוהב להגיע לגיברלטר כי האוירה במשרדים תמיד משעשעת וכל יום מסתיים בארוחה טובה (ע”ע מסעדת פטגוניה בלה ליניאה, ספרד) וכמובן שכיאה למקלט מס, הכל זול, פרט לנדל”ן (היצע וביקוש). החברה שוכרת מספר דירות בבלוק מול המשרדים, בכדי לשכן את האורחים שמגיעים וכך זכיתי בדירה 514.

הדירות עצמן חביבות ונעימות, במקרר ממתנים לאורח מצרכים בסיסיים ואינטרנט חינם (חשוב יותר מאוכל כמובן). הפעם החליטו להתקמצן עלי קצת וקיבלתי גליל נייר טואלט אחד (להזכירכם אני אוכל הרבה), מגבת אחת ואפילו לשטיחון מקלחת לא זכיתי. מאוחר יותר בערב התברר לי שהצינור במקלחת קצת קצר אבל כנראה שמרבית האוכלוסיה יכולה להסתדר עם זה.

בערב יום שני, החלטתי לחפוף ראש כשאני משתופף מעט עקב מגבלת האורך של הצינור. הצינור החליט שגם זה לא מספיק לו ונקרע. למזלי היה זה בתום המקלחת.

למחרת התקשרתי לחברה שמתחזקת את הבניין וביקשתי שיבואו לסדר את המקלחת והובטח לי שהדבר יבוצע עד השעה 17:00. ב- 17:15 עדיין לא היה כל שינוי במצבו של הצינור ולכן התקשרתי שוב ואז הובטח לי שהעניין יסודר עד 18:30. ב- 18:30 עדיין לא נעשה דבר וגם לדאבוני גיליתי שאין יותר עם מי לדבר…

בשלב הזה כבר התחלתי להתעצבן. ב 21:30 אני אמור לצאת למסעדה ועל הבוקר יש לי פגישות עבודה ובלי מקלחת זה יהיה עסק מסריח. בשעה 19:15 איתרתי כתובת מייל של החברת Bentley שמחזיקה את הבניין ובלי לספור עד 10 כתבתי מייל וכיתבתי גם את המנהלת האדמיניסטרטיבית שלנו. המייל כלל תיאור של הבעיה ותיאור השירות לא שקיבלתי. חתמתי את המכתב עם המילה Disgrace.

19:20 טלפון מאיש האחזקה “אני בדרך אליך”

19:25 דפיקות בדלת. מולי עומד אדם בחליפה, עניבה ואייפון בידו.

איש: אתה האדון היבוסי?
אני: כן.
איש: שלום, אני מנהל שירות הלקוחות של בנטלי. אתה כתבת את המייל הזה? (מראה לי את האייפון) אני לא אוהב מיילים כאלה.
אני: ואני לא אוהב לא להתקלח.
איש: אתה צריך להבין, היה לנו עומס, התפוצץ צינור, לא יכולנו להגיע אליך אבל למה לכתוב שהשירות שלנו ביזיון, זה לא לעניין.
אני: אני מבין שיש לכם לחץ אבל היה לכם את הטלפון שלי וגם התקשרתי מאוחר יותר ולא ציינתם שום דבר על צינור שהתפוצץ.
איש: אני מצטער שלא אמרו לך אבל לכתוב ביזיון?
אני: מצטער אם נפגעת אבל נראה לי שלא להתקלח זה קצת יותר מביש.

תוך כדי השיחה הגיע איש התחזוקה שהחליף את הצינור באחד ארוך יותר ואני הלכתי לכתוב מכתב נוסף שהבעיה טופלה.

מאוחר יותר יצאנו עם הבוס הגדול למסעדת פטגוניה ומכיוון שגם הוא גר באותו הבניין, התנצלתי מראש במידה ושכר הדירה שלו יעלה בקרוב בעקבות הסיפור. במקום פרצוף זועם קיבלתי פרצוף מופתע! מסתבר שהבוס מנסה כבר שלושה חודשים להשיג את אותו מנהל שירות לקוחות שתמיד מתחמק ולא ממש מטפל בדיירים.

הארוחה הייתה מעולה, אני זכיתי למקלחת נורמאלית והפגישה של עשרבבוקר עברה ללא ריחות גוף פוגעניים. לפעמים פשוט משתלם לא לספור עד 10, זה מניע אנשים.

מי שקרוא את שורות אלו ביום ראשון בבוקר והוא במקרה בהרצליה- יש שוקולדים אצלי במשרד.

חבצואל היבוסי,
שבע ומרוצה בחלקי.

חנינה לקצב כבר עכשיו

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Wed, 16 Nov 2011 20:15:00 +0000

זו לא טעות, אני חושב שהנשיא פרס צריך ולמעשה חייב לחון (ככה אומרים, לא?) את הנשיא לשעבר והאנס בהווה- קצב ורצוי עוד לפני שיתחיל לרצות את עונשו בתחילת דצמבר.

אני פונה אליך כבוד הנשיא פרס להתעלם ממכתב חברות הכנסת, הקוראות לך שלא לחון את קצב ואף מציינות “חנינה לנשיא שניצל את מרותו ואנס תהיה אות קלון לחברה הישראלית וליחסה לנשים ותסיג לאחור את ההישג התודעתי שאפשר לראות בפסק הדין, שניתן ללא מורא וללא משוא פנים”.

כבוד הנשיא, אתה אמנם בא בימים, אך לדעתי זכרונך עדיין לא בגד בך. זוכר את 2007? זה לא כל כך רחוק. הייתה איזו אחת בלומנטל, שאנסה את הדמוקרטיה. זוכר אותה? שר המשפטים באותה התקופה המליץ לחנינה כי עברה עליה תקופה קשה וצריכים אותה בבית.

כבוד הנשיא אתה בטח זוכר את שנת 2008, כששר האוצר ביקש חנינה עבור עמרי שרון, שגם הוא אנס את עקרונות הדמוקרטיה. שר האוצר ביקש חנינה כי עמרי לקח אחריות ויש לו אבא חולה והוא שילם את המחיר.

שני חברי כנסת (בהווה ובעבר) שהחליטו להתעלם מציבור שלם (ע”ע אזרחי ישראל) והחליטו לעשות כנאה בעיניהם ולאנוס מדינה שלמה כי… כי הם יכולים ומייד כל החברים באים לעזור. נשיא אנס מישהי ומייד כולם קמים נגדו בכדי למנוע חנינה.

הסיבה מאוד פשוטה- בשני המקרים הראשונים מדובר במשהו שכנראה מאוד מקובל בקרב נבחרי הציבור שלנו והם יודעים שהיום זו בלומנטל אבל מחר זה הם. במקרה קצב, הוא די נדפק, אין הרבה מטומטמים ושפלים כמותו אי שם במשכן אז למי אכפת ממנו באמת? אפילו שעל גילה עוברת תקופה קשה.

חבצואל היבוסי,
כי גם אני יכול.

טוב למות בעד ארצנו, האמנם

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 14 Nov 2011 21:44:00 +0000

הערב כמעט והייתי מעורב בתאונת דרכים. במידה ואכן הייתה מתרחשת, המעורבים היו רנו פלואנס וקיר הפרדה. סיבת התאונה הייתה: נשבר לי הזין מהמדינה הזו. האשם העיקרי הוא- ירון וילנסקי שנתן לשר האוצר שלנו במה.

מעל למאתיים מתמחים לא הגיעו הבוקר לעבודה, כי נמאס להם מההשפלה של עבודה בתנאי עבדות, שכר עלוב ושאפילו את הזכות הבסיסית של להתפטר, המדינה לא מאפשרת להם. אז נמאס להם והם החליטו שלא להגיע יותר לעבודה- זוהי מתצית הדברים לדעתי ומיותר לציין שאני תומך בהם לחלוטין.

הערב בתוכנית “חמש בערב” עלה שר האוצר שטייניץ לשידור בעניין שביתת המתמחים ואלה היו דבריו “אני חושב שהשביתה הזו איננה מוסרית” (זה השלב שבו חשתי צורך עז לכוון את הרכב למעקה הבטיחות). כן, שר האושר בממשלת ישראל, חושב ששביתת המתמחים איננה מוסרית.

שר האוצר דורש מהמתמחים לשמור חוק, הרי נחתם הסכם והסכמים יש לקיים. שר האוצר שכח שבמדינת ישראל יש עוד חוקים, שחלקם דנים בתנאי ההעסקה של אזרחי המדינה, ימי החופשה להם הם זכאים, שעות העבודה המותרות ביום ובשבוע. חוקים שמבוזים באותו הסכם מדובר. יכול להיות ששר האוצר שכח מחוקים אלו כי יש לו חסינות דיפלומטית. הוא לא צריך להעביר כרטיס, חופשות תמיד אפשר להכניס בפגרת הקיץ או החורף (עובדים קשה השרים האלה) ולמעשה החסינות הדיפלומטית מאפשרת לו לדרוש מציבור שלם לעבוד בצורה המנוגדת לחוק ומסכנת חיי אדם, מותר לו הוא שר.

משפט נוסף מבית היוצר של ששר האוצר, שהצליח לעורר אצלי מחשבות אובדניות היה “מה הם [המתמחים] מאיימים על לעבור לאוסטרליה, יש פה עוד עשרות אלפי אזרחים שיכולים אבל לא עושים זאת מתוך ציונות”. מה זאת ציונות? לעשות משמרות של 30 שעות תמורת שכר מגוחך, תוך כדי הקרבת חיי המשפחה, זה לא ציוני מספיק בשבילך? להיות חבר בממשלה עם מספר השרים הגדול בהסטוריה, זה יותר ציוני?

מצערת אותי הידיעה שאם, סתם כדוגמא, שר האוצר הנהדר שלנו יעבור ארוע לב חמור, יתפנו רופאים בכדי לטפל בו וזאת על חשבון אזרחים שומרי חוק שאינם עוברים לאוסטרליה.

ימים רבים הוקדשו למחאה החברתית השנה. אנשים גרו באוהלים, יצאו להפגנות, קיימו דיונים והתוצאה: אפס. לא השתנה שום דבר והסיבה פשוטה מאוד ותרשו לי להשתמש דווקא במונח של ראש ממשלתנו הנכבד “צריך להחליף דיסק” ומאחר וזה לא קרה, הדבר היחיד שהשתנה הוא מחיר האוהלים.

לצערי בבחירות הבאות לא יהיה מהפך. אין מה לעשות, ליכודניקים תמיד יצביעו לליכוד וכל השאר פשוט יחששו מהפצצה האירנית.

לא יודע מה איתכם, אבל להיות ציוני אפשר גם באירופה.

חבצואל היבוסי,
צולע אבל לפניך.

עב בשר 2

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Fri, 02 Sep 2011 19:20:00 +0000

לפני שנתיים בדיוק המלצתי פה בחום על מסעדת עב בשר בנתניה.

אני רוצה לתקן את העוול שנעשה ובמקום להמליץ לכם בחום- אני דורש מכם ללכת ולאכול במעדה הזו!!!!

היום, ערב שישי, החלטנו שהולכים לאכול בחוץ עם הבנות וההורים שלי. כנראה שהביקור האחרון שלי ב 4MyBaby הזכיר לי שהמקום קיים והזמנו מקום לשישה סועדים.

האוירה במקום מאוד נעימה. ריהוט עץ, מעט משחקי שולחן לילדים (דומינו למשל), מוסיקה ישראלית (הפעם רק אהוד בנאי) ושירות מאוד אדיב (הגענו עם כרבולת בת 10 חודשים ופיצקי בת 3, לא קהל פשוט). אחרי 10 דקות נשלחה ההזמנה, שכללה מנות ראשונות, מנת ילדים ועיקריות כמובן.

פיצקי קיבלה פסטה עם רוטב עגבניות שהיה פשוט וטעים- הילדה חיסלה כמעט הכל וגם כרבולת מאוד נהנתה. פיצקי סרבה לשתות ממיץ התפוחים שהזמנתי לי אבל אחרי שאמרתי לה שמדובר בבירה בטעם תפוחים, היא שתתה לי כמעט הכל.

המנה הראשונה שלי הייתה פטה כבד עוף עם צנימים וריבת עגבניות שרי וכוסברה- אני לא אוהב כוסברה אבל היה טעים. גם המנה מאוד נאה ומפנקת, כמות נכבדת של כבד והצנימים הם סוג של פוקצ’ות שטוחות וטעימות, הן קלויות אבל לא לרמת צנים, שדווקא מאוד התאים לדעתי.

לעיקרית הזמנתי 300 גרם אנטריקוט בלאק אנגוס עם רוטב מרסלה בתוספת תפוחי אדמה פריכים. אני לא אוהב רטבים על הבשר שלי אבל הפעם שכחתי לציין זאת והייתי רחוק מלהתאכזב. הנתח עצמו מעולה עם כמות נאה במיוחד של שומן. מעטות הפעמים שקיבלתי נתח במידת צליה כל כך מדוייקת- הסטייק היה עסיסי ומעט מתקתק מהרוטב. נהנתי כמו שלא נהנתי כבר הרבה זמן. פיצקי זללה את הנתחונים שהפרשתי לה בהנאה צרופה.

לקינוח הזמנו סניקרס (שכבות שוקולד בלגי, קרם בוטנים ופצפוצי אורז) שהזכיר מעט את החטיף עליו הוא מבוסס אבל היה מאוד טעים- גם פה, קינוח נדיב וטעים.

אני יודע- המיקום נשמע בעייתי (נתניה וכו’) אבל אם אתם אוהבים לאכול בשר אתם חייבים את זה לעצמכם!

עב בשר – המחשב 1, א”ת דרומי פולג, נתניה (קיקה ממש ממול, אז הנה יש לכם תירוץ).

חבצואל היבוסי,
צריך להזמין מקום ליומולדת!

המלצה - 4MyBaby

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Wed, 31 Aug 2011 18:53:00 +0000

בעקבות מתקפת תינוקות בשבועות האחרונים (מזל טוב לליאת ודוריס) אני חושב שזה זמן מצויין להמלצה חמה על חנות קטנה וחמודה ב… נתניה. לא להבהל, מדובר באזור התעשיה החדש של נתניה ואם אתם באים לראות את חורבת איקאה או סתם להציץ בקיקה- אני ממליץ לכם להכנס גם לחנות 4MyBaby.co.il.

אני יכול לכתוב שבחנות יש מוצרים רבים ומחירים נוחים אבל אני חושב שדווקא הסיפור הכרות שלי עם החנות ישקף טוב יותר את השירות המעולה שתקבלו במקום.

לפני הנסיעה שלנו לאיטליה ביוני האחרון, החלטנו לרכוש טיולון לכרבולת הקטנה (את הטיולון שלנו אפשר למשול לרכב 4X4 עצבני שעובר בכל מקום אבל שוקל 4 טון). ראיתי שלאחי יש טיולון חביב והוא הפנה אותי לחנות בנתניה של 4MyBaby.

הגעתי לחנות, קטנה, עמוסה במוצרים אבל לא צפופה. ביקשתי לראות את הטיולון המדובר ואחרי התלבטות קטנה בין דגמים ביצעתי את הרכישה- טיולון פשוט של איזי בייבי ב 400 ש”ח בערך. יצאנו לטיול והכל טוב.

ביולי קוקי הפנתה את תשומת ליבי שאחד מהאומים בעגלה נשבר והעגלה לא בטוחה מספיק. לקחתי את הטיולון ונסעתי לחנות.

אני: לפני חודש וחצי רכשתי פה טיולון ונשבר בו אחד הברגים.
מוכר: טוב, תביא את הטיולון.
אני: יש לי את החשבונית.
מוכר: אין צורך, אני מוכר כאלה עגלות ואני מאמין שקנית אותו כאן.

החנות קיבלה את הטיולון, אני קיבלתי קבלה שמאשרת שהטיולון נשלח לתיקון ואז…

מוכר: איך הטיולון הזה? (מציג לי טיולון דומה לזה שהרגע מסרתי).
אני: אחלה אבל למה אתה שואל?
מוכר: זה הטיולון החלופי, שלך יחזור תוך שבוע.

האמת שלא ציפיתי בכלל לקבל טיולון חלופי והתחושה של האמון ללקוח כבר התחילת השיחה קנתה אותי. אחרי פחות משבוע קיבלתי טלפון שהטיולון תוקן ומוכן.

מאז חזרתי לחנות פעמיים ולא התאכזבתי, לא מהמוצרים ולא מהמחיר. חנות קטנה וחביבה שפשוט כדאי לכם לבקר בה.

חבצואל היבוסי,
הולך להרכיב את הישבנון.

אופניים בדרכים

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sun, 14 Aug 2011 19:31:00 +0000

בכל פעם שמתפרסמת ידיעה על קטל נוסף של רוכב אופניים אני מתמלא ברגשות מעורבים. אני לא בא להגן פה על נהגים שיכורים, מסוממים או אפילו עייפים, גם האחרונים צריכים להיות אחראיים למעשיהם ולא להתיישב מאחורי ההגה כשהם מודעים לכך שהם לא כשירים לנהיגה- וכן אני בטוח, שאם לא בתחילת הנסיעה, אז לפחות במהלכה הם מבינים שמשהו רע עלול לקרות.

אני כועס של שני הצדדים המעורבים.

נכון, אופניים הם כלי רכב, אבל להשוות אופניים לרכב ממונע הוא דבר מגוחך. כבישים בין עירוניים אינם מקום לאופניים וגם שולי הדרך הם חלק מהדרך. אני מבין שלרוכבי אופני הכביש “אין” אפשרויות אחרות וכי המדינה לא דאגה/ דואגת לשבילי אופניים אבל לרכב בשולי דרך מהירה היא משימת התאבדות.

תאונות מתרחשות כל יום ולאו דווקא עם רוכבי אופניים. תאונות אלו קטלניות גם כשכל המעורבים חגורים כהלכה ברכבם, אז מה בדיוק אמורה להיות התוצאה של תאונה בין רכב לאופניים? בכל המקרים רוכב האופניים נראה כנפגע העיקרי, אך שוכחים לפעמים שגם הנהג המעורב עלול להפגע ולא תמיד התאונה התרחשה מחוסר אחריות של הנהג. כמעט בכל שבוע אני נאלץ לרדת מעט לשול בכדי להמנע מרכב שחותך אותי ולעיתים גם השמש הנהדרת שלנו דואגת שאתקשה לראות את הנעשה בדרך לפני- תארו לכם מה עובר על נהג שבשוגג הרג רוכב אופניים- אני לא מסוגל לדמיין את המחשבה על לחיות עם הידיעה שקטעתי חיים של אדם אחר.

היום בערוץ 10 התראיין רוכב (כנראה מן המפורסמים בארץ) לגבי התאונה של אתמול וציין כי שום דבר לא יוריד אותם (הרוכבים) מהכביש. אני שואל אותו האם ההחלטה הזו לסכן את חייו במודע מקובלת על זוגתו וילדיו? האם הוא ידאג למצפון של האדם שבטעות ידרוס אותו? האם להמשיך במשימת התאבדות היא הדרך היחידה להביא לשינוי?

(פוסט של יובל דרור עם ובלי קשר לנ”ל סיוט ושמו רכיבת אופניים על הכביש)

חבצואל היבוסי,
רוכב, אבל בקטנה.

ש”ס, מחאה והימורים

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Fri, 05 Aug 2011 13:44:00 +0000

קראתי בטמקא שש”ס מצטרפת למחאה ויוצאת כנגד הממשלה בה היא חברה. האם זה מסמל את התפרקות הקואליציה? לא נראה לי אבל נראה לי שהציטוט הבא מסביר הרבה על הסיבות והמניעים של הצטרפותה של ש”ס למחאה:

ח”כ אמנון כהן “יש אמנם הרבה בעיות אבל אפשר לפתור את כולן ביחד. אין ספק בכלל שיש הבדלים משמעותיים בין עשירים לשכבות חלשות. שכבת הביניים נשחקה לחלוטין. היום זה לא מספיק ששני בני הזוג עובדים, הם עדיין לא יכולים לצאת מהעוני. צעקנו את זה כבר מזמן והממשלה התעלמה, כי היו בעיות אחרות של ביטחון, סוגיית ספטמבר ותרחישים אחרים”

למי שעדיין לא יודע אני עובד בחברת הימורים באינטרנט, החברה היא חברה ציבורית ולכן מחוייבת לשמור חוק ולעמוד בתנאי רגולציה שונים. בכדי לקבל רישיון צריך גם לבצע פעולות שיזהו התנהגות כפייתית (התמכרות), למנוע מקטינים לשחק וכדומה… מה שנקרא Responsible Gaming אין ספק ששמירה על השחקנים תמנע מהם לאבד את רכושם ולעיתים את משפחתם אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת.

אם חברות ההימורים יאפשרו לשחקנים להפקיד ללא הגבלה ולשחק בצורה מסוכנת- אותה חברה למעשה אבדה מקור הכנסה- שחקן לא יכול להפקיד אם אין לו כסף ולכן אותה שמירה על הלקוחות היא סוג של משחק כפול. זה נראה מצויין אבל גם שומר על העסק חי.

המשפט של ח”כ אמנון כהן לגבי שחיקת שכבת הביניים היא מקבילה של אותם חוקי Responsible Gaming בעיקר שהדובר מייצג ציבור שאיננו תורם דבר לקופת המדינה. שכבת מעמד הביניים הוא הפרה החולבת של המדינה ומי שכי חרד לשלומה הוא כמובן אותו ציבור שיודע שבלעדיה אין לו קיום.

ח”כ אמנון כהן אף ציין “אסור ללכת לקו קיצוני ולהפוך את זה לפוליטי”- נכון הרי אם המחאה תהיה פוליטית יש סיכוי טוב שהרבה חברי כנסת מש”ס יאבדו את הכיסא ולכן מיהר לציין גם כי “ש"ס כמפלגה חברתית צריכה לעמוד לממשלה על הראש בכל הכוח ולוודא שהדברים מטופלים”.

לשחקנים באתרי הימורים יש מספר אפשרויות בחירה:

שחקן יכול לבחור שלא להפקיד יותר.
שחקן יכול לפדות את הכסף שהרוויח.
שחקן יכול לעבור לחברה מתחרה.

מעניין אותי לראות מה יקרה שהפרה החולבת תחליט ליישם.

חבצואל היבוסי,
בן של רפתן, נשוי+2 ומשכנתא

ההבדל בין רבנים לשמאלנים

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 04 Jul 2011 20:27:00 +0000

אני אתחיל בגילוי נאות- אני כזה! לא רקדן בלט (והמבין יבין וכנראה רק דודו יבין)- אני שמאלני.

העניין שעורר הספר “תורת המלך” הצליח להוציא כל שד אפשרי מבקבוקו- הדתי, העדתי והפוליטי. כולם צועקים כי מפלים אותם- האחד כי הוא חרדי, השני כי הוא ספרדי והשלישי כי הוא ימני ולכולם אוייב משותף אחד- השמאלני.

אכן, דמות השמאלן התיפוסית הינה דמות מאיימת- בדרך כלל נוטה לאכול שרצים, להיות בעלת גוון ורדרד עד שקוף וכמובן העובדה שהוא שמאלני.

העניין שגרם לי להתיישב פה ולכתוב (במקום לראות פרק של True Blood) הוא קולם של הרבנים שטוען כי הרבנים מופלים לרעה וכי חופש הביטוי איננו שיוויוני עוד במדינת ישראל. לטענתם, רבנים אינם יכולים לבטא את עצמם כשם שיכול שמאלני טיפוסי וכי מערכת אכיפת החוק מפלה אותם לרעה והאמת שיכול להיות שהוא אפילו צודק, אני אישית לא בדקתי, אך מערכת אנושית תמיד תושפע מדעות האנשים שמפעילים אותה והרי קביעת נורמה היא סוג של אפלייה, לא?

מדינת ישראל מאפשרת לאזרחיה לקבל רישיון נהיגה ברכב. כחלק מתהליך קבלת הרישיון על האזרח לעבור מבחני הסמכה הכוללים הסברים על הסכנות בנהיגה וכמה זה חשוב לשמור על כללי הבטיחות מכיוון שכלי רכב יכולים להרוג- אך יחד עם זאת הרוב המוחלט זוכה ברישיון.

גם רבנים עוברים הסמכה ולימודים ומקבלים את תוארם רק אחרי שהוכיחו כי הם ראויים לו (לפחות זה מה שידוע לי) ורובם משרתים את קהילתם נאמנה ונוהגים בכח העצום שניתן בידיהם בצורה נאותה ומהימנה.

ההבדל העצום בין דבריהם של אותם שמאלים מפלים ולבין דבריהם של רבנים הוא במשקל ועוצמתם באוזני המאזינים. הסיכוי למהפכה שמאלנית בישראל הוא כל כך אפסי לעומת היכולת של רב להוציא המונים לרחובות אפילו בצורה פאסיבית (ע”ע מעצרו של הרב יעקב יוסף)- ההבדל בעוצמת הדברים הוא כל כך קיצוני, שרשויות אכיפת החוק ובכלל ראשי המדינה- חוששים מפניו כמו מרעידת אדמה (דימוי כל כך פופולרי בימנו אנו) או צונאמי (הייתי חייב) בחופי ישראל. זה פחד אמיתי שגם הימין שותף לו (ע”ע דברי ביבי נתניהו על מעצר הרב יוסף) ואני לא אתפלא אם יום יבוא ואצביע ליכוד רק בגלל שלהצביע למפלגה שמאלנית יהיה פשוט חסר ערך.

חבצואל היבוסי,
הולך לראות מה שלום סוקי.

בקרוב תוכלו להמשיך לעשן

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sun, 29 May 2011 04:51:00 +0000

המדינה הנהדרת שלנו מנסה להלחם בעישון והנה אנחנו קמים לבוקר של יום חדש בו אנו מתבשרים על תוכנית לאומית למלחמה בעישון תובא הבוקר להצבעת הממשלה. מה בתוכנית?

הגבלות על עישון במקומות ציבורים ותחבורה ציבורית.
שינוי החוק לגבי מקומות בילוי - אין צורך לתפוס על חם.
איסור מכירת סיגריות ממכונות ממכר אוטומטיות.
העלאת המיסוי.
הקמת יחידה למלחמה בעישון שתוביל את האכיפה.

נשמע פנטסטי, ללא ספק, אך כמו החוק הקיים גם החוקים החדשים יתפוגגו כעשן.

אין מה לעשות אבל בעל פאב ישלם את הכנס אם בתמורה המונים ימשיכו להגיע וכך גם האזרח הקטן שמעשן לו בלא מפריע ברציפי הרכבת (הלא הם איזור פתוח...) אז למי אכפת.

לא יודע אם יצא למישהו מכם להכנס פעם לתחנת משטרה, תבחרו על תחנה אקראית ותגלו שגם שם לא מוותרים על התענוג ומעשנים להם בלא מפריע (למה מה? תזמינו להם משטרה). קחו כדוגמא את תחנת כפר-סבא, השוטרים מעשנים בחצר ולא במשרדים עצמם, רק שהחצר משמשת כחצר המתנה לציבור באי התחנה, שלא מספיק שיסבלו מתורים ארוכים אלא גם יזכו לנשום קצת עשן סיגריות מלטף.

לפני חודש ביקרתי בבית המשפט ברחוב ויצמן בתל אביב. במרכז הבניין ישנה מעיין חצר שרבים מנצלים אותה לעישון. ביום שהגעתי רצה הגורל ומזג האויר לא אפשר ישיבה בחוץ ולכן שלל עו"ד פשוט נכנסו להם פנימה ועישנו באין מפריע בתוך הבניין בית המשפט.

אז למה בעצם מצביעים היום על החוק?

התשובה פשוטה- אחד מהסעיפים כולל הקמת יחידה למלחמה בעישון שאמורה לקבל את התקציב מהמיסים המוטלים על הסיגריות. משרד האוצר כבר מתנגד לרעיון. החוק עצמו נראה נהדר והעובדה שמשרד האוצר מתנגד בכלל תעצים את אפקט רובין הוד כלפי מציעי החוק- אז למי אכפת שלא יצא מזה כלום, העיקר שירשם ברזומה.

חבצואל היבוסי,

שבוע הבא בטוסקנה.

מזרח תיכון חדש

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 04 Apr 2011 21:14:00 +0000

לפני 9 שנים טומי לפיד, אז ח”כ היום ז”ל, הסעיר את המדינה כשציין “לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, טול-כרם כבשה אותנו” אחרי ששמע את השיר “את אינך” בביצוע של עמיר בניון. טענו שהוא גזעני והוא אפילו התנצל. מאז הספיקו נציגי הזמר הים-תיכוני לטעון שהם לא מקבלים זמן אויר בגלי-צה”ל וגלגל”צ ושלמעשה מדובר במוסיקה בעלת פופולריות ורק מטעמים גזעניים איננה משודרת.

ערוץ 24 עלה לאויר עם המון תקווה להפרחת השממה הוידאוקליפית בישראל. אני זוכר שהקליפ הראשון ששודר היה קליפ מחודש של רמי פורטיס ל”רד מעל מסך הטלויזיה שלי” אוי איזו עדנה… חלק מהזיכיון לפתיחת הערוץ היה כנראה הכנסת תכנים מגוונים ואט אט החלו לצוץ תוכניות זמר ים תיכוני בערוץ… תוך מספר שנים הפך ערוץ 24 לערוץ שמשדר בעיקר מוזיקה ים תיכונית- בכל פעם שאני פותח את הערוץ אני נתקל באחת מהאפשרויות הבאות: תוכנית אירוח רדודה עם פליטי ריאליטי או קליפ של מוזיקה מזרחית.

היום התבסרו תושבי מדינת ישראל שעומד להפתח ערוץ מוסיקה חדש. ערוץ 25 המיועד לתכנים ומוסיקה ים תיכונית בלבד.

עכשיו תגידו לי שזו לא גזענות? הרי כל השנים קדחתם לנו שאתם מופלים לרעה, שאתם מקופחים ושנעשה עוול לזרם וסגנון מוערך- אז מי הגזעני עכשיו? מי נשאר מחוץ למועדון? אני אפילו זוכר שלפני מספר חודשים יצא אוסף של התוכנית “ארבע אחרי הצהריים” שמשדרת מוסיקה עברית בגלי צה”ל וכנגד האוסף הזה קמו מספר מבקרים בטענה שהוא מפלה ושעורכי התוכנית הם גזענים.

הדבר היחיד שאני יכול להגיד (וזו הפעם הראשונה שאני מסכים עם טומי לפיד) הוא: די לכיבוש!

חבצואל היבוסי,
אין כזה מקום וייצמן 1 בתל אביב.

Running Sushi הרצליה

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 28 Mar 2011 06:00:00 +0000

לאחרונה אני לא מוצא זמן לכתוב. השילוב של עבודה, ילדים ואלבום לופה על הראש. לכן רק דבר אחד הצליח להביא אותי לכתוב היום- עצבנו אותי וברמות שקשה לתאר.

מסעדת ראנינג סושי בהרצליה הייתה ללא ספק מקום שאהבתי ללכת אליו. בשנתיים האחרונות המצב התחיל להתדרדר אבל לא עד כדי החרמת המקום. המלצריות (לפחות רובן) אנטיפטיות, השולחנות קטנים, המקום צפוף, המזגן לא תמיד עובד אבל בשורה התחתונה- אחלה עיסקית בצהריים אז סבלנו בשקט.

כבר לפני מספר שבועות קיבלתי את מנת הסלמון בטריאקי עם פירה בטטות חמוץ אבל מנהל המסעדה ידע לתקן והמשכנו להגיע.

אתמול הגענו שוב. הגענו כשהמסעדה הייתה כמעט ריקה, שלושה אנשים וביקשנו לשבת על שולחן כפול, אך המארחת התעקשה שמדובר בצהריים ושלושה אנשים צריכים לשבת על שולחן אחד (למי שלא היה במסעדה מעולם- מדובר בשולחנות מאוד קטנים של 60X60 ס"מ בערך אם לא פחות). התישבנו והזמנו את העסקית שכוללת שתי מנות ראשונות ועיקרית.

המנות הראשונות הגיעו והתחלנו לאכול. לא עברו שתי דקות ומגיעה המלצרית עם המנות העיקריות- דבר יפה כלשעצמו אבל אנחנו עוד באמצע המנות הראשונות ומקום על השולחן אין. הסברנו למלצרית שאין מקום אז היא הציע לשם את המנות בפינות של השולחן. התעקשנו שזה לא יקרה כי זה יהיה בלתי אפשרי לאכול ובנוסף שאנחנו עוד בתחילת המנות הראשונות. המלצרית לא אהבה את ההתנגדות המופגנת שהבענו (כנראה שאיזה קומוניסט חבוי שבא זעק לצאת) ולקחה את המנות חזרה.

רבע שעה מאוחר יותר סיימנו לאכול את המנות הראשונות והפעם הגיעה מלצרית לפנות את השולחן ואז הביאה את המנות העיקריות שהזמנו. אחרי טעימה אחת הבנתי את המזימה- גברת פרסטרוייקה (המלצרית שלנו) לקחה את המנות שימתינו לנו בצד, לבד, בחושך ובקור- המנות היו קרות. לא משנה איך הסתכלתי על זה אבל לא הצלחתי להבין איך אפשר להשאיר מנה של שרימפס וקלמארי ברוטב חמאה להמתין 15 דקות ואז להגיש אותה לסועד במסעדה- אבל בראנינג סושי כנראה חושבים אחרת- ביקשתי מהמלצרית שתקח חזרה את המנה והיא אמרה לי שהיא תקרא למנהל המשמרת.

מאחר והמלצרית המשיכה מייד בענייניה, קראתי אני למנהלת המשמרת ועדכנתי אותה שאני לא מעוניין במנה ו/או בכל מנה אחרת.

מנהלת משמרת: אתה רוצה שאני אוציא לך המנה הזו שוב?

אני: לא, אני רוצה שתזכי אותי בבקשה.

מנהלת משמרת: אבל למה לא? אני רוצה שתצא מפה מרוצה!

גברת מנהלת משמרת והנהלת ראנינג סושי- אם הייתם רוצים שאני אצא מרוצה, לא הייתם צריכים לתת לאוכל שלנו להתקרר ולהוציא את ההזמנה שלנו שוב והפעם בזמן!

מסעדת רנינג סושי גם הגדילה לעשות וזיכתה אותי רק ב 45% מהחשבון- דבר שמאוד נוח לעשות כשהלקוח משלם לך מראש.

מסקנות והמלצות:

ראשית- פשוט לא לאכול יותר בראנינג סושי.

אם אתם בכל אופן מתעקשים או שמישהו מכריח אתכם- אל תשלמו להם מראש, הם יכולים לחרבן לכם את הצהריים ועוד לדרוש על זה תשלום.

חבצואל היבוסי,

במגה ביס נהנתי הרבה יותר.

פתרון המאה (שערים)

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Thu, 24 Feb 2011 22:39:00 +0000

אי אפשר לפספס את הקמפיין האחרון כנגד העסקת עובדים זרים שלא כדין. לכל עובד יש ויזת עבודה מאוד מוגדרת בה הוא מחוייב לעבוד ואצל מעסיק הספציפי (סוג של עבדות מודרנית אבל אנחנו לא המצאנו את זה). משרד הפנים גם לא ממש מחלק ויזות עבודה לחקלאות, העניין הפך להיות ממש קשה ולאט לאט החקלאות תהפוך גם היא לתופעה נדירה ותוצג במוזאונים ברחבי המדינה. בלי ידיים עובדות אין חלקאות- ככה זה עובד.

אני בעד להעסיק ישראלים (לא אחת הנושא הועלה כאן בבלוג) וחושב שצריך פתרון והפעם אני חושב שמצאתי אותו.

לפי שר הפנים מדובר באוכלוסיה שבאה לנצל את טוב ארצנו ובסופו של דבר לא תורמת כלום- הרי את כל זה יש לנו תוצרת כחול לבן- הציבור החרדי!

אני אומר- ותרו על שירות צבאי (גם ככה זה לא הולך) ובמקום זה בטלו את הקצבאות וחלקו להם ויזות עבודה, בדיוק כמו אלה שמחולקות לעובדים הזרים. הרי אם אין לחם אין תורה אז שיעבדו קצת בשדות החיטה, יחלבו פרות, יאספו ביצים, יקטפו תפוזים, ימסקו זיתים וכל עבודת כפיים אחרת טובה. בחקלאות הם לא ילמדו שום דבר שעלול לפגוע בנשמת הזכה והם יוכלו לגדול ולהיות רבנים גדולים. לעבודת כפיים אפילו לא צריך 12 שנות לימוד. יקומו בבוקר ומייד אחרי שחרית נעמיס אותם על משאית.

ישנה בעיה אחת- הם יהודים וזה אומר חמדנים ותחמנים- תוך 3 דקות הם מוצאים לעצמם קומבינה ומתחילים לעשות חלטורות בניקיון בתים במגדלי אקירוב. גם לזה יש פתרון- רכבת למאה שערים- זה כמו לגרש לחו”ל- גם ככה לרשויות אכיפת החוק אין שם שום כח או מנדט.

עכשיו בטח יאשימו אותי באנטישמיות או שנאת דתיים- וואלה… גם לזה יש לי תשובות: לראשונה- סבתא שלי בוגרת אושוויץ ולגבי השניה- מי ששונא אותי וגם מרגיש נוח לנצל אותי לא ממש שווה התיחסות כאל שווה בן שווים ולמעשה המצב היום הוא שהעבדים זה אנחנו ולא הם אז למה שלא נשנה את המצב הזה?

אני ממליץ להתחיל מהסוף- קודם כל רכבת למאה שערים ולויזות נדאג מאוחר יותר.

חבצואל היבוסי,
גם שבוע חופש לא הרגיע אותי.

חיזוק חיובי

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 07 Feb 2011 21:13:00 +0000

לקחתי את פיצקי היום לג’ימבורי, שכלל פינת ליטוף וסיפור. הגענו למקום, זרקו עלינו ארנבונים חמודים אך מבועתים וכשלמפעילה היה נראה שהילדים מאבדים עניין, היא מייד זרקה אפרוח צהבהב במרכז של כל קבוצת זאטוטים. פיצקי הייתה מאוד מרוצה מהעניין ובעיקר מהעובדה שהאפרוח חירבן מרוב פחד (מי שחושב שמדובר במטבע לשון אני אבהיר שהאפרוח באמת חירבן) ומייד אחרי שחירבן נעמד בתוך הלשלשת. פיצקי כאמור חשבה שזו האטרקציה האמיתית וציינה שעכשיו הוא מלוכלך כי הוא דרך בקקי. ללא ספק, חינכנו אותה כמו שצריך.

אחרי 10 דקות שאף יונק או עוף חירבן החליטה הנינג’ה שאפשר ללכת לג’ימבורי.

ג’ימבורי זה מקום נפלא שבו הורים חסרי אחריות יכולים להתעלם באופן מופגן מהשלטים המציינים “אין להשאיר ילדים ללא השגחה” ולהשאיר אותם ללא השגחה. זה המקום שאפשר לראות איזה ילד הולך להתגייס לשייטת ואיזה ילד יחטוף מכות בתיכון. זה המקום היחיד (פרט להופעות רוק) שמוכרים נקניקיה בלחמניה ב- 30 ש”ח.

פיצקי שיחקה לה בהנאה ועברה בין המתקנים בלי להציק לילדים אחרים ופשוט הייתה מקסימה. הייתי אב גאה ומאושר. הכנתי לה בית מכריות ענק והתישבתי לידה ושיחקנו. בשלב הזה החליט איזה ילד, שנראה ממושקף וממש לא מזיק, לבוא לבחון את העניינים. הסתכל מי נגד מי ואז פסק בפני “אתה פוייה”. החלטתי להיות הבוגר בשיחה הזו והתעלמתי. הצוציק לא ויתר ושוב “אתה פויה”. אמרתי לו שזה לא יפה אז הוא החליט להציק לפיצקי- בשלב הזה הבהרתי לו שזה לא מקובל ושאני ארחיק אותו אם הוא ימשיך… נחשו מה הייתה התגובה שלו? “אתה פויה” שאלתי אותו “איפה אמא שלך? לך אליה.” ובזה נגמר העניין (האמת שהוא גם מעד בדרך ודי נפל על הפרצוף אבל למי באמת אכפת, בטוח שלא לאמא שלו שהייתה בקצה השני של המקום).

אחרי שהצוציק הלך, פיצקי הסתכלה עלי ואמרה לי “אבא אתה לא פויה, אתה חמוד”.

חבצואל היבוסי,
מי צריך פסיכולוג כשיש לך ילדים.

גם מכוער וגם מוכשר

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sun, 06 Feb 2011 21:13:00 +0000

גארי מור הלך לעולמו.

אני לא אקשקש פה על מה הוא עשה ומה הוא שינה, אני פשוט אציין כמה אהבתי אותו ושיש לו מקום חשוב באהבתי לרוק ובלוז ולעובדה שבכלל התחלתי לנגן על גיטרה חשמלית. בכל כמה חודשים אני שומע אותו שוב ומתרגש ומתלהב כל פעם מחדש- ללא ספק אל מותי.

החלטתי לשתף פה שלושה קטעים, כולם מהופעות חיות כי לדעתי גארי מור תמיד נשמע טוב יותר בהופעות מאשר בהקלטות אולפן.

הראשון הוא אחד השירים האהובים עלי של גארי מור- Walking By Myself שתמיד עושה לי טוב. הקטע השני הוא ביצוע של גארי מור ל- Red House של הנדריקס, גם קטע שאני מאוד אוהב וביצוע שלא נופל מהמקור. השלישי- The Stumble שמדבר בעד עצמו.

חבצואל היבוסי,
ישאר מנויילן איתי לנצח.

הגברת מרקל אולי תעופי

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 31 Jan 2011 19:59:00 +0000

איזו חמודה אנגלה מרקל שבאה לבקר אותנו? באמת נחמד מצידה. מסתבר שהיא אוהבת אותנו יותר מהפיקסיז ויותר מוונסה פרדיס ועוד רבים וטובים.

אני מרשה לעצמי להגזים ולעשות השוואה קטנה בין הפיקסיז לגברת מרקל. במידה והפיקסיז לא היו משתפנים, עשרות אלפי מעריצים היו זוכים לראות אותם בעיר הגדולה תל אביב, אכן, גם הרבה מאוד אחרים היו זוכים לסבול מפקקי יתר באותו היום באיילון ובאיזור גני התערוכה.

גברת מרקל, שכבר נמצאת איתנו כאן, לא עומדת להופיע בפני עשרות אלפי מעריצים והאמת שאני מרשה לעצמי לנחש שאפילו לא מאות אזרחים יזכו לפגוש אותה או לראות אותה. שלא כמו בשביל הפיקסיז, מדינת ישראל תחסום מחר את נתיבי איילון, כן כן לחלוטין, בשעה 15:00 בכדי לאפשר לגברת מרקל לנסוע שם בחופשיות. אז למעשה עשרות אלפי (אם לא יותר) אזרחים יסבלו מחר והכל בשביל לאפשר לקנצלרית גרמניה לבקר קומץ אנשים בתל אביב.

למה אף אחד לא חושב על פתרון אוירי? זה לא יהיה יותר זול להטיס את הגברת במסוק מאשר לתקוע חצי מדינה בפקק ארור? וכל זה נופל על יום שבו מחירי הדלק עולים… איזה עיתוי נפלא.

האמת, שאם לא היה מדובר בקנצלרית גרמניה- הייתי מציע לה לנסוע ברכבת.

חבצואל היבוסי,
איזה כייף לגור בחבצוליים.

שוטר שלא סופר

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Tue, 11 Jan 2011 20:10:00 +0000

ביום ראשון לפני שבוע, אשתי הזניקה אותי חזרה הביתה כי לגדולה היה חום והקטנה גם לא ממש נשמה חלק. כמו בעל למופת יצאתי הביתה, בכל אופן אני בעבודה מ 06:30 אז לצאת ב 11:00 זה ללא ספק אמצע היום.

אי שם ברחוב קןר היסוד, ממש לפני הצומת על מחלף רבין החליט רכב לבצע פניית פרסה מהנתיב הימני ביותר, חזרה לתוך הרצליה. אחרי שבלמתי בבהלה סימנתי לנהג שהוא אידיוט וגם ציינתי בפניו שאני חושב שהוא דפקט וממש בשניה הזו אני גם מבין שזה רכב משטרה.

רכב המשטרה מייד ביצע פניית פרסה שניה בכדי לבצע נוהל מעצר חשוב על העבריין המועד, הלא הוא- אנוכי.

השוטר התעקש שאני יעצור על המדרכה בפניה ימינה (כשאני בנתיב השמאלי ביותר) לתוך כביש החוף, כי אם הוא כבר עוצר מישהו אז שם יפריע לתנועה.

השוטר מ.א., חובב הפרסות (השם שמור במערכת), הגיע לחלון רכבי ודרש את רשיון הרכב ושלח אותו לבירור ובינתיים החליט להראות לי מה קורה למי שמתעסק עם שוטר:

שוטר <צועק>: איך אתה מעיז לקרוא לי דפקט?
אני: הפתעת אותי. למה ביצעת פניית פרסה?
שוטר <ממשיך לצעוק>: כי ראיתי רכב שחתך מישהו.
אני: אז החלטת לחזור ולעצור אותי?
שוטר <עדיין צועק>: מה אני שואל אותך? מותר לי לעשות מה שאני רוצה.
אני: אחלה.
שוטר <מאיים>: אתה רוצה שאני אתן לך תלונה על העלבת עובד ציבור?
אני: תעשה מה שבא לך.

אף על פי האיומים, הרשיונות חזרו אלי ותלונה לא קיבלתי. השוטרים חזרו לרכבם, הפעם הפעילו סירנה וביצעו פניית פרסה (פרסה זה הכי אחי) הפעם בנסיעה נגד כיוון התנועה בתוך הצומת וחזרו לתוך הרצליה לרדוף אחר אותו עבריין שחתך מישהו מקודם, הרי הוא מייד החנה בצד וממתין לניידת שתחזור.

השוטרים נעלמו מעבר לאופק- מאושרים אחרי שהצילו את כבודם האבוד.

* * *

הגשתי תלונה בתלונות הציבור במרחב ירקון על הטרדת אזרח וסיכון הציבור שלא לצורך. תשובה עדיין לא קיבלתי ואני באמת בספק אם אקבל אבל מבטיח לעדכן.

חבצואל היבוסי,
חבר של מוזס ושמח בחלקי.

הבנת הנשמע

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Tue, 21 Dec 2010 21:07:00 +0000

הבסיס לתקשורת ומהות התפתחות השפה. אנחנו זקוקים ליכולת הזו מינקות ולא סתם טוענים שהחיים והמוות ביד הלשון. חשיבות הנושא כבר הובנה בימי בבל עד דג הבבל של מר אדאמס היקר. פוליטיקאים חיים על זה, מלחמות החלו בגלל זה, אהבות החלו ונישואים הסתיימו ואנשים פוטרו…

טעויות מתרחשות על בסיס יומי בגלל הבנת הנשמע אבל אנחנו בדך כלל משועשעים מהעניין עד כזה נוגע בנו ישירות.

תארו לעצמכם שאתם הולכים להסתפר אצל הספר הקבוע שלכם, ספר שמכיר את התספורת שלכם לפחות 10 שנים…

ספר: מה הפעם?
<כאילו שהוא לא יודע>
אני: אותו הדבר, רק יותר קצר.

יצאתי היום מהספר עם כיסוח של 2 מ”מ על כל הראש.

אין ספק… זה בהחלט יותר קצר מהרגיל!

חברים- דמבו הגיע העירה כי זרקו אותו מהקרקס.

חבצואל היבוסי,
אולי עכשיו לא יהיה לי חם? לא ממש.

מה אפשר ללמוד מג’ירף

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 13 Dec 2010 21:50:00 +0000

חורף קשה, בן יום, תקף את המדינה ואני ממשיך להתעקש להזמין אוכל לצהריים. היום למרבה הפליאה (אהה) החלה הפוגה והחלטתי שזה זמן מצויין להזמין מג’ירף. למה לא להזמין ג’ירף בעיצומו של החורף הקשה? כי ג’ירף הרצליה מכריזים על 90 דקות המתנה ובחורף הקשה עיכובים זה עניין שבשיגרה ואני לא מזוכיסט. חשבתי שבהפוגה הכל יתקתק. טוסטוס ואנוכי ביצענו הזמנה.

אחרי 100 דקות הגיע השליח ובשקית… מנה אחת בלבד והיא לא שלי. התקשרתי לג’ירף.

ג’ירף: איזו מנה חסרה?
אני: הקיסרית החדשה.
ג’ירף: אולי יש עוד משלוח אצלכם?
אני: בדקתי, זה לא שם.
ג’ירף: תמתין רגע.
<עברו מספר רגעים>
ג’ירף: אני זוכר שאני אישית ארזתי את המנה שלך.
אני: טוב, אז שהשליח חוזר תריח לו את הפה, כי אני לא אכלתי כלום.
ג’ירף: טוב אני אוציא לך הזמנה.
אני: מתי תגיעו?
ג’ירף: חצי שעה.

חצי שעה עברה ברעב נוראי, חשבתי לאכול לעצמי את הרגל אבל החלטתי שלהסתדר עם פחות ממה שיש לי עכשיו זה לא רעיון טוב, אז התקשרתי לג’ירף.

אני: שלום, זוכר אותי? דיברנו לפני 40 דקות.
ג’ירף: השליח עוד לא שם.
אני: לא.
<ג’ירף מדבר עם השליח>
ג’ירף: הוא עוד שתי דקות אצלך.
אני: טוב.
ג’ירף: שלא תטעה- אתה לא תשלם על המנה הזו, אנחנו כבר הודענו ל- 10ביס.

לזה, קוראי החביבים (לפחות ברובכם לפי מיטב ידעתי) ממש לא ציפיתי. אני כבר תכננתי את נוסח המכתב ל 10ביס ולאחריו קבלת תשובה בנוסח “לא אשמתנו דבר עם המסעדה” וכו’ וכו’ וכו’… אבל לא- ג’ירף הרצליה מבינים מה זה לתת שירות ופרט למנה המצויינת, השאירו אותי עם טעם טוב וטעם של עוד וזאת אף על פי שהמתנתי למעלה משעתיים ומי שמכיר אותי יודע שזה מצב מאוד קשה ומסוכן לסביבה.

ג’ירף- המון תודה, אוהב את האוכל שלכם ואוהב את הדרך שבה אתם מכבדים את הסועדים שלכם ואני לא מתפלא שהקהל הוא נאמן.

10ביס וכמובן פיצה האט… תקראו שוב ותשננו אולי בעתיד נקבל שירות הולם.

חבצואל היבוסי,
איפה היציבות איפה?

אלוהים אדירים

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Fri, 03 Dec 2010 21:35:00 +0000

מדינה שלמה בוערת, עשרות הרוגים, אלפים מחוסרי בית, יערות וחיות שרופים ואיפה הוא אותו אחד שאנחנו אמורים לקדש ולרומם?

פופוליסטי? בהחלט.

אני לא אדם מאמין, אבל המדינה הנפלאה שבה אני חי החליטה שאני צריך לדאוג שאיזה קדוש ברוך הוא, יקבל מימון ממיטב כספי, בכדי שתלמידי חכמים יוכלו ללמוד תורה ולהושיע את נשמתי. יקירי נבחרי הציבור- השיבו לי את כספי חזרה, ההבטחה הזו שווה לתחת- התלמידים המבריקים ומוריהם החכמים כנראה שלא מצאו חן בעיני אותו רם ונשגב וכל כספי הביטוח שלנו ירדו לטמיון. אם סלקום מחזירה כספים אז שגם הוא יתחיל לשלם על מוצר דפוק.

בינימין נתניהו, הייתי מוסיף כבוד רה”מ, אבל אין כבוד: נפגשת היום עם כבאים פצועים ונקלעת לשיחה הבאה:

כבאי: פינו אותי ובדרך כבר חשתי בערפול.
ביבי: היית עם מסכה.
כבאי: כן אבל אחרי 8 שעות זה כנראה לא עוזר.
ביבי: תאר לעצמך אם לא הייתה מסכה.
כבאי: כן, גם העובדה שהכבאית בת 18 שנה לא עזר בעליות לכרמל.
ביבי: יש לך ילדים?

בינימין, התחמקות יפה, אבל תפסנו אותך.

אלי ישי, הייתי מוסיף כבוד רב הערפדים מוצץ הדם, אבל אתה עוד תגיד שאני גזען. זה פשוט נפלא לשמוע אותך משוחח עם קול ישראל וטוען שהתרעת על המצב וכי היית כבול להחלטות ממשלה… אתה ממש כלבלב מסכן. מעניין שלדאוג לתקציבי ענק לישיבות זה דווקא משהו שאתה מסוגל ומוכן להלחם בשבילו ולכתיב החלטות ממשלה. אני לא בטוח שאתה מרגיש מרומה על ידי הקדוש ההוא למעלה, כי בטח בבית אורן אוכלים שפנים אז למי אכפת שנשרפו שם כמה בתים, אני בטוח שלרב המהולל (לא היה לי נעים לכתוב מטורלל) שלך שמכתיב לאן ילך הכסף שלי ושל כולנו, גם כן לא ממש אכפת, הרי אנחנו טפשים כמו חמורים.

בינימין, סגניו ושריו- אל תשכחו שגם צריך לפצות את כל מי שאבד את ביתו ופרנסתו בשריפה הזו שארגנתם לנו, כי תחושה פנימית אומרת לי שגם זה כנראה לא יקרה.

חבצואל היבוסי,
פראייר וטיפש כמו חמור.

קימל בגלבוע

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sat, 27 Nov 2010 20:23:00 +0000

משהו לא חוקי קורה בקימל בגלבוע, זה ההסבר היחיד למקום שלא נופל באף מנה.

הגענו לקימל במסגרת חגיגות יומולדת 63 לאבאדו. ארוע שכלל 11 מבוגרים, 3 ילדים ותינוקת- לא פשוט אבל קימל דאגו שתמיד יהיה בסביבה לפחות מלצר אחד וגם ההפתעות לא אחרו לבוא.

מנה ראשונה- נקניקיית בקר (צלויה עם כרוב שוקרוט ותרד)- פגיעה בול. בן דודה של קוקי סרב לטעום, בטענה שהספיקו לו נקניקיות בצבא, אבל אחרי ששכנעתי אותו גם הוא הסכים שהנקניקיה פשוט תענוג.

לא הספקתי לסיים את הנקניקיה והתחילו להצניח על השולחן מנות ראשונות נוספות על חשבון הבית. החרמתי לעצמי פטה כבדי עוף (בקלוודוס דבש וריבת גזר מתובלת) שהיה פשוט מושלם אז אכלתי אותו לבד.

מנה עיקרית- אוסובוקו טלה (עם ירקות שורש על פירה)- מכירים את המשפט "עליך הכל יפה" אני חושב שזה תופס גם לגבי צלע טלה. צלע טלה עסיסית שנחה לה על פירה חלבי וטעים המעוטר בירקות שורש צבעוניים- לא יכולתי להזמין משהו יותר טוב מזה.

גם קינוחים זללנו (ושוב היו הרבה כי הבית פינק אותנו עוד ועוד)...

כל הזמן הזה התרוצצו סביבנו מלצרים חביבים במיוחד, שסבלו בחן את כל השגעונות שלנו והבלגן של הילדים.

קימל בגלבוע היא מסעדה מצויינת (לא מפתיע במיוחד), יפה וממוקמת באיזור יפיפה ואני מצטער שלא הגענו בשעות האור כי הנוף בטח מדהים- אבל הנה מצאתי תרוץ לביקור הבא.

חבצואל היבוסי,
מי שאוכל לבד, מת שבע.

רומנטי עם שידרוגים

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Sat, 20 Nov 2010 21:59:00 +0000

יום שישי אחרי ארוחת צהריים. פיצקי נרדמה (אחרי 3 סיפורים וצרור שירים). קוקי הלכה לישון (אחרי 3 סיפורים וצרור שירים). פיצקי 2 ישנה כמובן, הרי מישהו צריך להיות ער בלילה. אני שוקל את האופציות שלרשותי:

NBA 2010 – רועש מידי (כן למי שעוד לא יודע- קיבלתי xbox מתנה מאשתי).
להמשיך להכין אלבום תמונות של פיצקי- צריך מוזה בשביל כאלה דברים.
לראות סדרה… מה יהיה לראות לפני השינה?
סרט.

עכשיו צריך לבחור סרט. הבעיה בבחירת סרט מתחלקת למספר בעיות קטנות יותר. הראשונה היא כמובן- קוקי. אם קוקי תהיה מסוגלת לראות את הסרט, יש פה פוטנציאל לערב זוגי- לכן הסרט צריך להיות משהו שהאישה לא תחפוץ לצפות בו- כלומר עונה לאחת מהקטגוריות הבאות (עלולות להווצר חפיפות אני יודע): דבילי להפליא, כולל את וויל פרל, מנותק מהמציאות (עלול לכלול מסע בחלל או זומבים), סרט שקוקי כבר ראתה, כולל את קווין סמית (כבמאי, שחקן או תסריטאי), כולל את סת’ רוגן (היא לא אהבה את Zack and Miri make a Porno, כן זה כולל את קווין סמית). הבעיה השניה צורך בתרגום כי כולן ישנות ואי אפשר להפציץ. בעיה שלישית- אני מוריד המון סרטים ואני לא ממש זוכר על מה כל אחד ואחד. לכן נותר לי אלא לבחור סרט עם שם דבילי ותרגום- הנבחר היה: Scott Pilgrim Vs The World

לי הספיקה הפתיחה בכדי להבין שאני הולך להנות מסרט הזה ובפתיחה אני מתכוון ל 30 שניות הראשונות כולל הלוגו של Universal ואם הזמן זה פשוט השתפר. אני אספר לכם שבסרט מככב מייקל סרה (שאני ראיתי בפעם הראשונה בסדרת המופת Arrested Development) אבל אני חושב שלא כולם מתים עליו, יכול להיות שאני פשוט מזדהה עם החנוניות שלו אבל יותר חשוב שהבמאי של הסרט הזה הוא אדגר רייט (Shaun of the Dead) אבל את זה גיליתי רק אחרי שצפיתי בסרט.

מדובר בסיפור רומנטי חביב של בחור שמתאהב בבחורה… אז למה אני אהבתי אותו כל כך? הנה הטריילר הראשון לסרט- תבינו לבד:

Scott Pilgrim Vs The World - Official Trailer from YouTube.com

חבצואל היבוסי,
קצפת להמונים.

מחנכת למופת

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Mon, 08 Nov 2010 21:43:00 +0000

דמוקרטיה- שלטון העם. היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד. הם יכולים לעשות זאת, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן. (מתוך ויקיפדיה בעברית).

חופש הביטוי- הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, יצירת סרט קולנוע וכל שאר דרכי התקשורת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם. (מתוך ויקיפדיה בעברית).

עכשיו שמישהו יסביר לי מאיפה לימור לבנת, שרת התרבות והספורט ושרת החינוך לשעבר, ממציאה את השטויות הבאות, שנאמרו הערב במעמד חניכת היכל התרבות באריאל בהקשר למחאת האומנים (לכתבה בהארץ):

כשרת התרבות אני נבוכה מהצעד האנטי-דמוקרטי המובהק שבו נקטו מי שמתיימרים לפעול בשם חופש הביטוי וחופש היצירה. בישראל יש חופש ביטוי. אנו לא מצנזרים אמנים, תרבות, אומנות טלוויזיה או סרטים - גם כשהם מרגיזים. אם יש משהו אחד שלא נוכל להסכים לו, שהוא פסול, הוא החרמת אזרחים ישראלים.

ככה מבינה נבחרת ציבור את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי…

חבצואל היבוסי,
לתפארת מדינת ישראל.

מסטיק היי-טק

noreply@blogger.com (חבצואל היבוסי) — Tue, 02 Nov 2010 21:17:00 +0000

מספר ימים לפני הלידה של פיצקי 2 התחלתי להשתעל. זה לא היה ממש מפתיע כי בכל אופן יש לנו ילדה שהולכת לגן (גן= כור היתוך לחיידקי על). הילדה הדביקה את האישה והאישה הדביקה אותי. הבעיה העיקרית הייתה התזמון. זמן לטפל בבעיה לא ממש היה לי, לא לפני הלידה ולא אחריה, אז העניין נגרר ונגרר עד לפני שבוע וחצי.

מה נשתנה לפני שבוע וחצי? חום. נסעתי בבוקר יום שבת למר"מ בעיר העורות (נתניה) ואחרי המתנה קצרה (הייתי הראשון) נכנסתי לאיזה דוקטור בוריס. בוריס בדק אותי וקבע שלא צריך אנטיביוטיקה (אני כבר שבועיים משתעל למי שלא זוכר) ושהז יעבור לבד. הוא גם הפציץ אותי במונחים רפואיים שמאוחר יותר התבררו כחסרי קשר לבעיה. ולכן התחלתי טיפול אנטיביוטי באוגמנטין (בהמלצת קרוב משפחה, מאוד מאוד קרוב) ולמחרת גם רופא המשפחה אישר את הענין.

לפני שבוע התחילה בעיה חדשה- כאבים בלסת.

הלכתי לרופא שיניים, שאחרי בדיקה קצרה ובוק של הלסתות קבע שאין לי בעיה דנטאלית, יש חשש שהעניין מנטאלי אבל זה כבר בעיה של מישהו אחר.

היום חזרתי לרופא משפחה (הפעם רופא מחליף) בכדי שיבדוק את עניין הלסת. הרופא הסתכל, מישש, האזין, לחץ ואפילו דרש שאשתעל (אבל לא אחז שום איבר אסטרטגי בזמן הזה) ואז שאל:

רופא: אתה עובד בהיי- טק?

אני: כן.

רופא: אז תפסיק ללעוס מסטיקים.

מסתבר שלעיסת מסטיק מרובה עלולה לגרום לדלקת במפרק הלסת ועקב המבנה העצבי באיזור, הכאב מורגש ככאב שיניים וכאבי ראש.

אני: מה הקשר להיי-טק?

רופא: אתם בהיי-טק כל היום מול המחשב, משעמם לכם ואתם לועסים מסטיק על היום. אתם חושבים שזה המחשב אבל זה המסטיק.

טוב מה אני אגיד לכם, מדובר בניסיון חיים מאוד עשיר עם אוכלוסית ההיי-טק המקומית. אני מאמין שבפעם הבאה שאני אגיע עם איזו דלקת בדרכי השתן הרופא יקבע שזה בגלל שיש לי חשבון ב gmail.

חבצואל היבוסי,
תנו לחיות בשקט.