להוציא את השלדים מהארון - בלוג אופנה

DIY לעצלנים וחסכנים: זוג עגילים בפחות מ-10 שקלים

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Mon, 07 Oct 2013 11:01:00 +0000

מכירים את ההרגשה הזו ש"בא לי להכין משהו בעצמי!", אבל לא בא לי להתאמץ יותר מדי? או "אני רוצה להתחדש בזוג עגילים ולא להוציא עשרות שקלים על זוג חדש"? אם יצר ההרפתקנות והעצלנות שלכם תקף במכה אחת, הפוסט הזה בשבילכם. מדריך ה"עשה זאת בעצמך" הזה כל כך מטופש וקל שתשאלו את עצמכם למה לא עשיתם את זה קודם.

החומרים שתצטרכו:

- תליון או כל דבר אחר שיכול להתחבר לטבעת. אני קניתי את ה"עגילים" האלה ב"חלום" בנחלת בנימין במחיר של 2-4 ש"ח, תכלס כל חנות סדקית או חנות לחרוזים מחזיקה מאגר של כאלה

- טבעות קטנות לחיבור (אם אתם מתכוונים לקנות באינטרנט: Jump Rings) התליונים לחלק שנכנס לאוזן (אפשר לקנות ב-כ-ל מקום. כל חנות יצירה. אני את שלי קניתי בשקית של 30 ב-5 ש"ח)

- העגילים עצמם - החלק שיכנס לאוזן (שאפשר לקנות בשום מקום - לי שקית של 20 כאלה עלתה 5.80 ש"ח)

- 2 פלאיירים דקים לתכשיטים

הדבר היחיד שצריך לדעת זה איך לפתוח את הטבעות הקטנות האלה: אני השמדתי כמה במהלך חיי עד שהבנתי שאני עושה משהו לא נכון. הנה וידאו שמסביר הכל.

פתחו טבעת, השחילו עגיל ותליון, סגרו את הטבעת והופה - יש לכם עגיל!

ריק אוונס: גזען וליצן או גאון העונה?

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Sat, 28 Sep 2013 10:15:00 +0000

אז למקרה שחייתם בחלל החיצון בשבועות האחרונים ולא ידעתם ששבוע האופנה מתקיים בזמן האחרון, הנה כמה עדכונים: היו מלא תצוגות של כלום, כלום, ועוד קצת כלום. היו כמה בגדים יפים באמצע, פה ושם כמה להיטים, אבל סך הכל שום דבר שצורח "וואו! להיט עולמי!".

ואז בא ריק אוונס. בתור הליצן העונתי או הלהיט השכונתי, ריק אוונס את קולקציית הקיץ שלו לשנת 2014 בצורת ריקוד צעדים בליהוק מוזר ומחשיד של נשים שחורות בעיקר במימדים שנחשבים בעולם האופנה בפלאס סייז רציני.

האם ליהוק של נשים שחורות להצגת ריקוד "שבטי", עם הוראת בימוי ברורה של פנים זועפות במיוחד הוא אקט גזעני? סביר להניח שלא, או שעשרות הנשים הללו לא היו מוכנות לעלות על הבמה - כולן רקדניות מקצועיות בליגות הסטפרס.

אז במה מדובר בעצם? ריקוד הסטפ יהיה מוכר לאלה מאיתנו שישבו וראו מספיק קומדיות נעורים מטופשות שמתרחשות בקולג'ים אמריקאים, הוא נחשב ספורט ויש בו תחרויות מקצועיות והוא גם חלק מקבוצת העידוד של בתי האגודות (כל האלה עם האותיות היווניות שנראים ממש מגניבים בסרטים).

הריקוד הזה "גברי", משדר חוזק, ונראה בדיוק כמו בתצוגה של ריק אוונס, ויותר מזה - הוא פופולרי מאוד בקהילת השחורים בארה"ב והרבה פחות בקהילת הלבנים. כשיש ליגה "לבנה" שמשחקת בתחרויות היא גם טורחת להודיע שהיא לבנה. וכן, יש גם קבוצות גברים.

אם נתעלם לרגע מעניין הגזענות שנמצא בסימן שאלה, יש כמה פלוסים רציניים בהופעה כזו:

1) אנחנו רואים את הבגדים בתנועה אמיתית. כי ביקום אמיתי אף אחת לא מרחפת על גבי המסלול בנעלי עקב. עזבו את זה - מי בכלל הולכת עם נעלי עקב כאלה? אנחנו נוהגות גם לשבת בבגדים, להתכופף ולשטוף כלים.

2) אנחנו רואים את העמידות של בגדים. סורי, ריק אוונס, אבל חצאית הפונפונים שלך לא עמדה בזה והעיפה פונפונים לכל עבר במהלך ההופעה.

3) המגוון הגדול של הנשים גרם לי למצוא את עצמי בתוך קהל היעד של המותג, לרצות ללבוש את הבגדים שלו ולשקול גזרות שמעולם לא לבשתי. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי שאני צופה בתצוגת אופנה ואני יכולה ללבוש את הבגדים או רוצה ללבוש אותם. הדוגמניות נראות חייזריות מדי, לא קרובות למידה שלי וקשה לי לדמיין איך הבגדים יראו עלי.

בנוסף לזה - כשמתרחש שבוע אופנה לפלאס סייז אני רוצה לקבור את הראש עמוק בחול כי הבגדים מכוערים, הדוגמניות מכוערות גם כן ואני לא מתחברת לחגיגת ה"שיו אני שמנה אבל תראו איזה שמלה עלתה עלי". כל הקטע הזה של "שמנה" לא ממש מתרחש בתצוגה של ריק אוונס כי רובן לא ממש שמנות, אלא פשוט נשים רגילות (לא מדגם מייצג, אבל רגילות).
אם הנשים האלה היו הולכות על המסלול כמו דוגמניות, סביר להניח שהן היו נראות כמו בדיחה, כי הבן אדם היחיד שנראה טוב על מסלול הוא דוגמנית שיודעת ללכת כמו דוגמנית, ואם היא לא על עקבים גם היא בדרך כלל נראית נורא.

מגוון נשים בגדלים שונים

והדברים הרעים שאי אפשר להתעלם מהם:
1) הנשים מתפרשות כאמזונות מפחידות. חלק מהתפקיד של תצוגת האופנה הוא לגרום לך להשתכנע שכך תרגישי כשתלבשי את הבגדים, ואני לא בטוחה שלכולן מתחשק להרגיש כמו נשים לוחמות.

כאילו, הפרצופים האלה.

2) האם היתה התייחסות רצינית לבגדים כשהיה מופע גדול כזה על הבמה? האם הוא לא מפחית מחשיבות הבגד?
כבר ראינו ריקודים על המסלול בעבר (קוקו רושה לז'אן פול גוטייה פורצת במחול אירי) אבל זה כבר ממש אקסטרים.

3) אם כבר קטע ריקוד, אז בואו נודה בזה - כולנו ראינו קטעי ריקוד טובים ומסונכרנים יותר מאלה.

גזר הדין:
ריק אוונס, האב הרוחני של גארת' פיו האגדי, היה וישאר מעצב להיט. בעולם של תצוגות משעממות, ההופעה הזו היתה משב רוח מרענן ומסר לעולם בנוגע לתפיסת הגוף הנשי.

השראה לשעות הפנאי: איך תופרים בלי מכונת תפירה?

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Sat, 17 Aug 2013 14:55:00 +0000

אז אני בחופש כבר המון זמן. כאילו, המון (!) זמן. אני עדיין משלימה שעות שינה שהחסרתי בשנת לימודים (זה הגיוני בכלל?), אבל כשאני ערה אני מתאמצת להיות פרודקטיבית ולעשות משהו כיף. אז החלטתי לשבת ולתפור לעצמי משהו ללבוש. כדי לעשות את זה קצר - מכונת התפירה שלי שבתה חצי יום ובאמצע השמלה שתפרתי, והטכנאי צפה לה החלמה ארוכה וזמן תיקון של לפחות ארבעה ימים.

מה עושים בלי מכונת תפירה? קודם כל, רואים המון טלוויזיה. עכשיו כשג'יימס גנדולפיני הלך לעולמו, אני מוכנה להפרד ממנו לשלום ולראות את "הסופרנוס" עד הסוף. אוקיי, אני מניחה שזה דורש הסבר מפורט יותר. מה שקורה ביני לבין ג'יימס גנדולפיני (טוני סופרנו) הוא מערכת יחסים חד כיוונית מורכבת מאוד, שכוללת קראש רציני. כיוון שהסדרה נגמרת מתישהו, לא יכולתי לראות אותה עד הסוף כי זה אומר שאין יותר מה לראות. עכשיו כשהוא מת, אני יושבת להשלים את הסדרה עד הסוף לפרידה אחרונה :).

את הסדרות שלי אני לא באמת רואה אלא מקשיבה (מפלאות הפרעות הקשב), אז כתעסוקה לידיים החלטתי להשתמש באחד הבדים שיש לי בארון ולתפור משהו ביד. בחרתי בבד דמוי עור, מחט תפירה עבה, חוטי רקמה, שרטטתי קצת שרטוטים והתחלתי לגזור ולתפור.

תכנון התיק

התיק - תפור ביד, עם גימור סרוג

למען האמת, כל כך נהניתי מהתהליך, שכשמכונת התפירה חזרה הנחתי אותה בצד ועוד לא חזרתי לסיים את השמלה :)

מה דעתכם על התיק שלי?

פורטרט עצמי

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Wed, 07 Aug 2013 11:10:00 +0000

איזו הרגשה זרה זו, להכנס לעורך של בלוגר, לפתוח פוסט חדש ולשבת מול דף ריק ולהתחיל לכתוב.

למען האמת, אין לי על מה לקשקש. אני משתדלת לנצל את החופש כדי לעשות דברים שאני אוהבת, להשתפר בטכניקות שלמדתי במהלך השנה ובעיקר לנוח.

לפני שבועיים הלכתי להופעה של אורפנד לנד (Orphand Land) ברידינג עם חברה, לבשתי שמלה עם כיסים (מאסוס, קניתי בשנה שעברה) כדי שיהיה לי איפה לשים דברים חשובים (פלאייר שחילקו לנו בתור מניפה - כי המזגן שם עלוב), טייץ כי השמלה קצרה, ואת מגפי המטאל הקבועות שלי שמגנות עלי בכל פעם מחדש כשמישהו דורך עלי/עף מכיוון הפוגו. הן כל כך קשיחות שלא מרגישים כלום, והפלטפורמות שלהן מגביהות אותי מספיק כדי שכל הגברים הגבוהים שעומדים מקדימה לא יפריעו לי להנות מההופעה.

אחרי שמציירים במשך שנה שלמה בנות במידה כלום ורבע, אין ספק שלצייר את עצמי היה תרגיל מחשבתי לא פשוט והייתי צריכה להתמודד עם העובדה שהפרופורציות שלי הן לא מה שאני רגילה לצייר בהן.

לפני יומיים נתקלתי בפרוייקט שמנסה לעורר מודעות לפרופורציות של הדוגמניות באיורי אופנה, ומציע אלטרנטיבה לגוף נשי "רגיל" בכל מיני צורות, Tracing Real Body Models.

בתור תרגיל קבלה עצמית זה יכול להיות רעיון נחמד, אבל בתור אופציה אמיתית זה נראה לי כמו עוד רעיון שיש לו הגיון אבל לא יבוצע לעולם - אנחנו אוהבות לראות פנטזיות, לא מציאות. המגזינים מלאים בנשים שמחות ועשירות ומטופחות, נשים שהמימדים הפיזיים שלהן נתפסים כמושלמים ומהווים 1% מהאוכלוסייה האמיתית. למה שנהרוס לעצמנו את הכיף שבפנטזיה עם תמונת מציאות אמיתית?

ודבר אחרון - אם בא לכן שלושה פוסטרים מקסימים שאת עלותם (60 ש"ח) יתרמו לזכרון מנחם (ארגון התומך בילדים ונוער חולי סרטן ובני משפחותיהם), אפרת מקפה ויפה הרימה פרוייקט מקסים. קונים את הפוסטרים - תורמים את הכסף.

דברים יפים: מומלצים באינסטגרם

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Sun, 17 Feb 2013 17:41:00 +0000

אז יום אחד אני חושבת לעצמי, "בואנה, יש פה באינסטגרם אוסף של אמנים ממש טובים". וכמה ימים אחר כך חשבתי לעצמי "בואנה, אני צריכה לחלוק אותם עם העולם!".

אז על אינסטגרם אין לי הרבה מה לספר, אתם כנראה כבר יודעים מה עושים שם. לי לקח קצת זמן להבין שיש אנשים שמעלים תמונות באמת מעניינות ולא רק את עצמם מצטלמים מול מראה במעלית או משתזפים בים או כרגיל, חתול (שזה פחות או יותר מה שאני עושה, מוזמנים לבקר באינסטגרם שלי shushonet@), אלא ממש מתעדים את תהליך היצירה שלהם ואת החיים שלהם, שמסתבר הרבה יותר מעניינים מהחיים שלי.

אז הנה כמה מומלצים שיעשו לכם נעים בעיניים:

1) bellaharrisart@ - מאיירת אופנה

2) camias_enskilda@ - ציירת שוודית

3) arthuraleksander@ - ארתור אלכסנדר, מעבר לעובדה שהוא מעצב נפלא הוא צייר מוכשר בטירוף ששולט בפנטונים ברמה פנומנלית וגורם לי לרצות לדפוק את הראש בקיר

4) dearkukula@ - דיר קוקולה היא ציירת מוכרת בסצינה הפופ-מודרנית, אבל מי מאיתנו יודע שבעצם מדובר בנטלי אברמוביץ', בוגרת שנקר? :)

5) jessicaraesommer@ - ג'סיקה סומר היא מהאנשים האלה שהלכו לעשות קריירה בעיצוב פנים ואיכשהו הגיעו להיות מאיירי אופנה כי הם פשוט נורא מוכשרים

6) richeybeckett@ - מאייר אנגלי שמשתמש בעטים ודיו בלבד

7) shicha22@ - ואחרונה חביבה - אי אפשר בלי שירה ברזילאי, בוגרת שנקר, עורכת גרפית ראשית של מגזין GOstyle, ואיירה כנראה כל איור אופנה שראיתם לאחרונה בארץ

שבוע טוב :)

שבוע האופנה בניו יורק: אלטרנטיבה לוולנטיין מאת טום בראון

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Thu, 14 Feb 2013 21:08:00 +0000

את טום בראון הכרתי לראשונה בפוסט על התצוגה לעונה הקודמת שלו, במגזין האינטרנט לעיצוב ReDesign, שבהזדמנות זו אמליץ לבקר ולהתעניין - הוא כתוב היטב ומביא חומרים מקוריים שקשה למצוא במקומות אחרים.

טום בראון אמנם בן 48, אבל די חדש בתפקיד מעצב האופנה בשוק. הוא הקים את החברה על שמו לפני שבע שנים ועיצב במשך חמש שנים בגדים לגברים בלבד - מהלך טבעי בהתחשב בעובדה שרוב חייו עבד בארמאני (כאיש מכירות) ובראלף לורן, והתקדם בסולם התפקידים עד לניהול מחלקת העיצוב של החברה.

הרקע והנסיון המובהק של בראון בעיצוב בגדי גברים ובפרט חליפות מחוייטות בתפירה עילית השתקף בבגדי הנשים שהחל לעצב לפני שנתיים, והביא איתו תוצאות מהירות: ליין הבגדים לנשים התפרסם מהר מאוד, במיוחד בעזרת הגברת מישל אובאמה שלבשה מעיל שלו לטקס ההשבעה לנשיאות השניה של ברק אובאמה.

אז מה קשור טום בראון עכשיו?
שבוע האופנה של ניו יורק מתרחש בימים אלה, והתצוגה האחרונה לעונת החורף של טום בראון הוצגה זה עתה, ונתנה אופציה מצויינת לוולנטיין שקורה היום.
אתם כבר מכירים אותי, אני עוקצנית וצינית, וולנטיין נראה לי כמו יום מטופש במיוחד שגורם להרבה אנשים להתבכיין על כלום ולכל השאר לבזבז כסף, לא יכולתי לחשוב על אלטרנטיבה טובה יותר לוולנטיין מההצעה של טום בראון: נשים בלבוש גברי, חזק, תיאטרלי, מרפרפות עם ורדים מעל גופתם המדממת של הגברים הכפותים למיטות באמצע מסלול התצוגה (הסרטים האדומים שקשורים על הזרועות מסמלים את הדם באופרה).

עברו לדקה 1:48 כדי לשמוע את טום בראון מדבר על הקולקציה ולראות את הדוגמניות עם הורדים על המסלול

לא אכביר במילים לגבי הפרטים קטנים והחכמים שהופכים את הקולקציה הזו למתוחכמת ומוצלחת במיוחד, שכן התמונות באמת מדברות בעד עצמן. אני רק רוצה להגיד שאני רוצה אותה בארון. מינוס הפרווה.
אנחנו עוד נדבר על הפרווה הזאת.

אם חגגתן היום, אל תקחו אותי ללב. ותזכרו שגם בשנה הבאה אני אתמרמר על החג האדיוטי הזה.

WTF Asos #6: ההיסטריה חוזרת

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Tue, 12 Feb 2013 15:07:00 +0000

אוקיי, אסוס, אנחנו צריכים לדבר על זה. שתקתי הרבה זמן אבל אני לא יכולה שלא להגיד לא יותר כל מה שאני חושבת יותר. אסוס, אתה מכוער! אתה מגעיל, אתה באיכות ירודה, וג'יפה עלייך.

כןכן, פינת WTF Asos חזרה. שלא מרצוני החופשי, אני משוטטת בחודשים האחרונים באסוס ונראה שהם ממש מחכים שאחזיר את הפינה הזו מהאוב כי כל מה שאני מצליחה למצוא שם הם בגדים ממש, אבל ממש מכוערים. אז בואו נדבר על זה רגע:

חצאית הקסמים שתגרום לבחורה רזה במידה 36 להראות כמו פיל שהולך להתפקע מבד וילון המקלחת המנוקד שבו הוא התעטף הבוקר.

חולצת השיק-בית-חולים שתגרום לכל מי שיראה אותך ברחוב לשאול "מה קרה?!?!?" ולתהות מאיזה בית חולים ברחת וגנבת את הפיג'מה של מחלקת האשפוז.

בשמלה הזו מישהו התאמץ במיוחד כדי לגרום לנו לחשוב ממבט ראשון "וואו! איזה הדפס מרהיב" כדי שלא נשים לב לזוועה המתחוללת בגזרה האיומה הזו. השרוולים הארוכים וחוסר המותן המשווע (אם הצליחו לעבוד עלי בתמונה הקדמית, בגב רואים הכל) יגרמו לכל מי שהתלהבה מהדפס האגרטל הזה... להראות כמו אגרטל.

אני לא יודעת מה קורה פה, אבל אם מישהי השתכנעה לקנות גופיה שתגרום לשערות בית שחי שלה להיות ארוכות וירוקות, אולי כדאי שתזמין גם תור לבדיקת ראיה באותה הזדמנות.

לא. לא. פשוט אמרו לא. זה לא שיק. זה נראה כמו תרנגולת שלא סיימו למרוט אותה.

בהתחלה צעקתי "שיו! איזה מגניב!" ואז זה הכה: זה לא. זה פשוט לא. וזה לא הדפס, כל מספר מורכב מעשרות פאייטים קטנים ומנצנצים. פספוס ענק, וזה עולה 1600 ש"ח.

אנחנו מתדרדרים, חברה, אנחנו מדרדרים.

הבחורה היחידה ששנות השמונים לא קיבלו.

ולפינאלה, הגרסה הטראשית לחד קרן של אסוס:

יאללה ביי.

סיפורים מחופשת סמסטר: הדפס על בד

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Fri, 08 Feb 2013 13:10:00 +0000

אז מה סטודנטים עושים בחופשת סמסטר? בתור סטודנטית שסיימה את הסמסטר הראשון בשנה א', גיליתי שכל החופשה הזו היא פיקציה אחת גדולה ואני לא נופשת אפילו לרגע אחד. לשמחתי הרבה אני נהנית מהלימודים שלי מכל רגע, בניגוד לסטודנטים להנדסת שקר כלשהו שכרגע מקללים את קורס סטטיסטיקה ופיזיקה וכל מיני קורסים עם ראשי תיבות :)

בימים אלה אני משחקת משחקים בבית ועושה מעבדת ניסויים בחומרים ובדים בשביל הכיף שלי והפרוייקט שאני מגישה בתחילת הסמסטר הבא.
חלק מהטכניקות של צביעת הבגדים והדפסה על בד שניסיתי לפרוייקט שלי, למדתי בסדנה להדפס על בד בבית ספר "הגילדה" לעיצוב שבתל אביב שאליה הוזמנתי להתנסות עוד בדצמבר.

ההזמנה עצמה הפתיעה אותי משהו, כי ההיכרות היחידה שלי עם הגילדה היא בתור בית הספר היחיד בארץ לעיצוב נעליים. מסתבר שהגילדה מחזיק ארסנל רחב של קורסים במגוון תחומים של עיצוב נעליים ואקססוריז.

עבודת גמר של גיא טקו

עבודת גמר של עמי קאהן

לפני הסדנה עצמה הזדמן לי לטייל בסטודיו עצמו, לראות עבודות של בוגרים ואת חלל העבודה והמכונות (את ארון האימומים ראיתם בפוסט, ולשוחח גם עם גל שוקרון, מעצבת שהקימה את "הגילדה" עם נינה רוזין.
תהיתי מי בעצם מגיע לסדנאות והקורסים, אם זה בית ספר להכשרה מקצועית או סוג של "מרכז חוגים", המקום הוא בין לבין לפי הבחירה של מי שבא לשם.
גל סיפרה לי שקהל המשתתפים בסדנאות הוא מגוון ונע בין אנשים שמבקשים לעשות שינוי קריירה ולהגשים חלום לבין מעצבים שמעוניינים להתמחות בטכניקות הייצור הספציפיות, לבין אלה שפשוט אוהבים לעשות עבודות יצירה ולא לוקחים את העיצוב כדרך ראשית לחיים.

את סדנת ההדפס על בד מעבירה תמר ברניצקי, מעצבת טקסטיל. לא הכרתי את תמר או את העבודות שלה לפני הסדנה, לשמחתי היא הביאה איתה מגוון של עבודות שלה וצעיפים בהדפסה שלה שנמכרים בקום איל פו ועוד.

פיתוחי בדים של תמר ברניצקי

החוויה שלי מהסדנה היתה טובה. קודם כל, את מבחן "האם באמת הצלחתי ללמוד משהו?" הסדנה עברה, כשהצלחתי לשחזר את כל הטכניקות שלמדתי בסדנה בבית בלי שום בעיה (חוץ מהדפס משי, שמצריך חומרים מיוחדים שלא התחשק לי לקנות) כיוון ששיטת העבודה פשוטה וההסברים היו ברורים.

דבר שני, לי אישית הסדנה הזו הגיעה בדיוק במקום כדי לפתוח איזה מחסום תקוע. פשוט פחדתי לעשות את הניסויים האלה ולהרוס בדים, ואחרי שלמדתי כמה שיטות יצאתי בהרגשה שיש לי מושג מה אני עושה עכשיו, ועם חשק להמשיך לעבוד בבית ולצייר עוד על בדים.

חומרים לעבודה: צבעי טקסטיל, גלגלת צבע, מברשות, וחותמות

פלטת צבעים

מה למדתי: שיטות צביעה כמו טאי דאי, שיבורי, טבילה, צביעה חופשית במכחולים, עבודה עם שבלונות וחותמות

נסיונות העבודה שלי:

מימין אתן רואות טבילה בצבע ועבודה עם מכחול,

משמאל מברשת ומעליה חותמות (שימוש בחתיכת תחרה בתור חותמת), ועלה שעשיתי איתו נסיונות הדפסים

בעקרון כל משתתפת ציירה וצבעה על תיק או חולצה לבחירתה ויצאה עם איזה תוצר מהמם פחות או יותר.

את התמונות של מה שאני עושה עכשיו תצטרכו לראות בהמשך, כי אני לא נוהגת להראות חצי עבודה :).

סדנת הדפס בד הבאה תתקיים ב-12.2 בשעה 18:00
מחיר לסדנה 300 ש"ח (כולל חומרי גלם).

וככה בקצרה על קורסים בגילדה:
- קורס שנתי להתמחות בתחום העיצוב והייצור של הנעליים, תיקים והאקססוריז.
- קורס דו שנתי מעמיק יותר יפתח בסוף מרץ, להתמחות בעיצוב וייצור נעליים בלבד למי שמעוניין ללמוד את רזי המקצוע.
- דייט עם הגילדה, מגוון סדנאות קצרות חד פעמיות למעוניינים להרחיב את האופקים, ללמוד טכניקות חדשות, להכניס את הרגל לעולם העיצוב או סתם לעשות יום כיף ולצאת עם משהו שעשית בעצמך בלי להתחייב להיות מעצב אחר כך.

שאר הפרטים, תאריכים ומחירים באתר הגילדה.

שבוע טוב שיהיה :)

פוסט מלא חסד (הצצה חטופה לסטודנטית ב"חופשה")

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Tue, 29 Jan 2013 07:45:00 +0000

בתחילת השבוע הגעתי לשנקר כדי להגיש עבודה מסכמת לקורס כלשהו, ויצא לי להכנס לשיא ההמולה והבלאגן של הימים שלפני ההגשות הענקיות של הקורסים החשובים של השנים המתקדמות יותר, כל הקורסים של בגדי ערב, בגדים מחוייטים בגדי ילדים.

הגעתי בשלוות נפש לתוך הבניין ותוך חמש דקות נמלאתי פאניקה ובהלה רק בגלל התזזיתיות, הבהלה והבלבול של שאר הסטודנטים שרצו עם סיכות בידיים, בדים חצי גזורים, חוטים משתרכים על הרצפה וניירות מרשרשים לכל עבר במסדרונות בדרך למדידות על הדוגמניות. ההיסטריה הכללית שאנשים אזרו לטובת הימים האחרונים שלפני ההגשה הגדולה נראית מבחוץ כמו מופע ליצים, אבל לרגע נזכרתי שרק שבוע לפני עשיתי שני לילות לבנים רק בשביל חצאית אחת, והבחירה להפסיד שני לילות שינה ועוד כמה שעות שינה נוספות לטובת הגשות סוף סמסטר נראתה לי לגיטימית לחלוטין.

פתאום תהיתי לעצמי, על מה לעזאזל אנחנו מתחרפנים כל כך? זה בסך הכל בגד. אנחנו לא מייצרים פצצת אטום. לא המצאנו תרופה לסרטן. זה רק עוד בגד.

אבל לבן אדם שהבגדים הם כל עולמו, למה שלא יתייחס אליהם באותה חשיבות כמו שמדען מתייחס לאיזו המצאה חדשה? מה עושה את ההגשמה הפיזית של הדמיון שלי שלי פחותה מעוד איזה ניסוי מדעי?

יצא לי לשנות פאזות מהר מאוד, בחופשת הסמסטר הזו. חזרתי לעבוד במשרה שעזבתי לתקופת החופשה, ותוך רגע הפכתי מסטודנטית פוחזת שסוחבת שקיות ענק באוטובוסים לעוד עובדת הייטק רגילה.

בהפקת האופנה האחרונה של ווג ברזיל, שבתרגום חופשי נקראית "מלאת חסד", מתייחסים בהקשר אחרי לנקודות הנ"ל שהעסיקו אותי השבוע.

לפעמים הבגדים הם לא המרכז. האנשים שמסביב הם מה שבונה אותם, הבניינים העצומים, הדת, המנהגים - לפעמים המשמעות של הבגדים היא אפסית לעומת מה שמסביבם.
בצורה מפתיעה, על הסטיילינג של ההפקה אחראית אנה דל רוסו, אותה אשה שאני נהנית מאוד לקרוא לה גזר מצומק ורקוב עם סטייל אישי דוחה להפליא, שכנראה יודע להתעדן בהפקות מסוג אלה.

לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, ולהודות על מה שהצלחת להשיג. אני עדיין בשוק שאני לומדת את מה שתמיד חלמתי ללמוד, ואני מופתעת שהעבודה פשוט חיכתה שאחזור אליה לחופשת הסמסטר. הדברים האלה לא מובנים מאליהם.

Cheia De Graça

ווג ברזיל, פברואר 2013

צלם: Giampaolo Sgura

דוגמנית: Izabel Goulart

סטיילינג: Anna Dello Russo

שבוע טוב :)

יום הולדת, חגיגה נחמדת!

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Mon, 14 Jan 2013 20:29:00 +0000

הייייייייייייי! אני חיה!

טוב, לא באמת. הגיעה תקופת ההגשות וכל מה שחשבתי לגבי תפיסת הזמן שלי או היכולות הקוגניטיביות שלי התברר כשגיאה (מסתבר שאני תופרת אחלה בשתיים לפנות בוקר על קיבה מלאה מיץ מנגו).

בנתיים, רציתי לספר שבשבוע שעבר חגגתי יום הולדת 24 ובקושי הספקתי לחגוג, yet alone להתלבש כמו בן אדם או לצלם את עצמי כשכבר כן טרחתי ללבוש משהו שלא היה הראשון בערימת הבגדים מהארון.

מה שעוד קרה בזמן האחרון, הוא ממש מחר, יום שלישי - הבלוג חוגג שנתיים שלמות לחייו האינטרנטיים! לא יכולתי לפספס את המאורע בלי פוסט לציון החגיגות. אפילו אם אין לי כרגע קשר לעולם החיצון, לחדשות אופנה כדי לכתוב עליהן כאן.

החלטתי לסכם את מיטב השנתיים האחרונות בבלוג!

מה שעוד רציתי לציין, זה התנצלות והבהרה: הבלוג כמו כל בלוג אופנה מתחיל חיפש את דרכיו בשלל שבילים בעולם הבלוגיספירה. אחרי שנתיים, אני יכולה להכריז שהדרך שלי פחות או יותר ברורה: לכתוב על מה שמעניין אותי באמת, וזהו.

ההחלטה שלי לצמצם את היקף הפעילות שלי עם חברות יח"צ כמעט לאפס, ולעשות שיתופי פעולה מעניינים בלבד שיעניינו אותי באמת ואולי יעניינו גם אתכן (כי לקרוא על הקולקציה האחרונה של חברה ישראלית כלשהו באלף בלוגים אחרים - אתן יכולות לקרוא בכל בלוג אחר), עלתה לי במחיר כבד של כמעט החרמה מול חברות היח"צ.
כשאני פונה מיוזמנתי לגבי ענין מסויים (אתן יכולות לנחש שלא כדי לקבל מוצרים, לא בזה הבלוג עוסק. יותר לכיוון כרטיסים לתצוגות אופנה מסויימות) היח"צניות כמעט תמיד מתעלמות ממני, עושות את עצמן כאילו הן לא מכירות אותי - אבל ממשיכות לשלוח דואר זבל שלא קשור לנושא הבלוג.

את המחיר הזה אני משלמת, כי המחיר של הכבוד העצמי ואיבוד האופי, ודרדור הבלוג לכמעט זנות וריצה לכל אירוע פלוץ ולא פלוץ שאין לי רווח וגם לא לקוראים ממנו, היה יקר לי יותר. כנראה שלא תקראו בבלוג הזה הרבה פוסטים רבים וראשונים מכל אירוע נחשק כמו כל "בלוגרית מקובלת". אבל אם כן יופיע כאן פוסט ביוזמת יח"צ, היו בטוחות שלא רצתי לאירוע ההשקה כדי שצלם פפראצי יצלם אותי ולקבל שובר קנייה לחנות הספציפית אלא מתוך עניין אמיתי באירוע (לדוגמא, שבוע האופנה) או במותג. אני מתנצלת אם מישהי הבינה מאחד הפוסטים שהמניעים שלי אחרים.

ולחמשת הפוסטים שמייצגים את הבלוג נאמנה ועניינו את הקוראים במיוחד בשנתיים האחרונות:

1) עליתה ונפילתה של ממלכת השמנות

הפוסט הכי נקרא בתולדות הבלוג, מופיע המון בחיפושים ומביא אחלה של קוראים גם תגובות מרתקות :)

2) הקעקוע הראשון שלי
אין ספק שאתם אנשים אוהבים לראות דם וסבל.

3) גרמניה בשחור לבן
אהבתם מאוד את השמלה המנוקדת, אבל אני רק רוצה להמליץ לבקר בכל סדרת הפוסטים מגרמניה כדי לראות תמונות מהפסטיבל עצמו, מה לבשנו שם ועל מה מדובר בעצם כשאומרים "פסטיבל גותי"

4) קולקציית הבגדים והקעקועים של ז'אן פול גוטייה
זה לא קעקוע, זה גרביון:

5) דיוקן עצמי, ותובנות לגביו
הפוסט עם התגובות הכי מקסימות בתולדות הבלוג!

שבוע טוב שיהיה!

הפקת אופנה שתעשה לכם "מה?!?!" / דפני גינס ודיוויד לה שאפל

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Mon, 31 Dec 2012 19:11:00 +0000

בכל שנה ההתחלה של שנה לועזית חדשה מזיזה לי איזה נים, כשמתחילה שנה חדשה בפתח.

איכשהו התאריך הזה השנה חולף לידי כאילו שום דבר לא קורה, כי אני בתוך איזושהי מערבולת של המון עשייה, המון לחץ. הגענו לחודש האחרון של הסמסטר, ומשום מה רק עכשיו השכלתי להבין שהלחץ רק נבנה בהדרגה - ועכשיו "יורים" עלינו את התותחים הכבדים.

זה לא שאני חוגגת סילבסטר בכל שנה, אבל אנחנו נוהגים לחגוג עם החברים הרוסים את הנובי גוד שלהם והשנה זה אפילו לא בכיוון של לקרות. אוף.

איכשהו בדקות המועטות שהרשיתי לעצמי לשוטט באינטרנט למטרות שאינן לימודים נטו מצאתי הפקת אופנה שמייצגת נאמנה את הלך הרוח העכשווי שלי כרגע. מה שנקרא, "מה?!....".

דפני גינס (על הדוגמנית ועוד הפקת אופנה בכיכובה) מצליחה כרגיל לגרום לי להתעסק בה ובאווירה שהיא משרה סביבה, במקום בבגדים ובמה שקורה מסביבה. כאיזון לדפני, מגיע דיוויד לה שאפל, אחד הצלמים המפורסמים במאה האחרונה. לה שאפל ידוע בעיקר בזכות הצילומים הסוריאליסטיים שלו והיכולת לבנות סט היסטרי לטובת תמונות בעלות קונספט מאוד חזק.

שניה לפני ההפקה המלאה, הנה שלושה צילומים של לה שאפל שייתכן שנתקלתם בהם בעבר:

קורטני לאב הסוררת בתור מריה הקדושה, מחזיקה כביכול את קורט קוביין (בעת הצילום היה כבר מת, כמובן)

ביקורת נוקבל על הממססד, הקדושה והחברה

מייקל ג'קסון כמלאך השומר

מתוך הפקת אופנה ענקית של ווג המשתפת מעצבי אופנה ומציגה אותם כדמויות מן האגדות

בצד שמאל אנחנו רואים את אלכסנדר מקווין ז"ל

Harper's Bazaar China

December 2012

Daphne Guinness by David LaChapelle

שתהיה לכן שנה מוצלחת :)

סיכום שבוע האופנה אלטרנטיבי

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Tue, 25 Dec 2012 19:08:00 +0000

אני מניחה שאם הגעתן לבלוג שלי אתן כנראה קוראות בעוד כמה בלוגים, מגזינים או אתרים והספקתן לקרוא מספיק ביקורות על התצוגות הספציפיות בשבוע האופנה.

לא אייבש אתכן בביקורות נוספות משלי כי זה פשוט מיותר - יש מספיק מקומות אחרים שידווחו בכל רגע נתון על הקולקציות.

אז מה כן יש לי לספר?

לא תשמעו ממני ששבוע האופנה הוא הבית השני שלי ויש לי מושג במה מדובר בכלל. וואלה, בשנה שעברה בדיוק התחלתי עבודה חדשה ולא יכולתי להרשות לעצמי להעדר מהמשרד, בשבוע האופנה שהתקיים לפני מספר שבועות הייתי עמוסה בהגשות ולמען האמת, גם לשבוע האופנה הזה לא היתה לי כוונה להגיע מאותה סיבה ואת הכרטיסים ארגנתי ברגע האחרון.

מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות

השמלה בעיצוב מור כפיר

(צילום: על ידי)

מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות

(מתנצלת, פספסתי את שם המעצבת)

(צילום: על ידי)

מתוך הפינאלה בתצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות

(צילום: על ידי)

אז מה לומדים מחוויית שבוע האופנה בעצם?

1. קודם כל שההנחה הבסיסית שרוב האנשים מגיעים לאירוע בשביל השואו נכונה. אנשים באים כדי להצטלם, שידעו שהם היו שם, לעתים בנפיחות עצמית.

2. אחרי שמסננים את אנשי ה"באתי לאירוע לבושה במותג אנא צלמו אותי לפינת המתלבשת הטובה" מגלים אסופת אנשי תעשיה רציניים שדי מעניין לשמוע מה שיש להם להגיד. בכמה מילים אפשר להגיד שמה שהם כותבים כביקורת על תצוגה הוא כאפס לעומת מה שהם יגידו לחברים שלהם.

הפינאלה בתצוגת האופנה של "אלמביקה"

(צילום: על ידי)

ריף כהן חורכת את הבמה בהופעה על המסלול של אלמביקה

(צילום: על ידי)

אני אישית מפנטזת על השמלה שלה

3. כשיוצאים מתצוגה לכל אחד יש מה להגיד - ולכולם יש דעות מאוד שונות. הביקורת שאנחנו קוראים אומרת דבר אחד אבל בשטח יש עוד אלף דעות נוספות.

הבנתי שלגמרי מותר לי לא לאהוב דברים שמישהו "חשוב" אוהב מאוד, פשוט כי הדעה שלו היא בסך הכל דעה (אם כי לידע שלו לגבי התעשייה וההיסטוריה של הבגדים אולי תהיה יותר משמעות בתהליך גיבוש הדעה לגבי בגד או מעצב מסויים).

4. גיליתי הרבה לגבי התצוגות עצמן - מעבר לבולשיט של דירוג החשיבות שלך לפי הקרבה שלך למסלול (כדי לראות ולהראות), ככל שאתה יושב קרוב יותר אתה באמת רואה יותר. כשישבתי בתצוגה של שנקר בשורה שישית (זה מה שקורה כשמגיעים ברגע האחרון...) ראיתי את השמלות בצורה סבירה, אבל כשישבתי בשורה השניה באלמביקה פשוט ראיתי את הבגדים אחרת.

והבגדים נראים אחרת בתמונות/וידאו. אין מנוס מהחוויה האמיתית, תצוגות אופנה באמת כדאי לראות בעיניים אם אפשר.

בתמונות לא רואים לדוגמא שהשמלות של המעצב הכי חם בתעשייה פרומות עם תפרים עקומים (סיפור אמיתי - אני אתן לכן לנחש לבד מי זה ;) ), ולא רואים את התנועה של הבגד בזמן ההליכה, או אם נוח לדוגמנית בבגד שהיא לובשת.

מה שכן, כשרואים תצוגה מהקהל רואים גם את הפדיחות האיומות של הדוגמניות שעושות את ההליכה פרי-סטייל מה בראש שלהן, כל אחת בסגנון שלה ובקצב שלה ובלי קשר לקצב של המוזיקה שברקע. על זה הייתי מוכנה לוותר.

מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"

(צילום: על ידי)

מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"

(צילום: על ידי)

5. ולגבי המעצבים והעיצובים הישראלים עצמם?

אנחנו יכולים לדבר הרבה, אבל בתור צרכנים מסרסים שקונים בעיקר בייסיק וזול, למה אנחנו מצפים ממעצב אופנה שילך על משהו שונה? אנחנו מקבלים את הדייסה שבישלנו לעצמנו: טעם דליל, לא מגובש, מיש מש של סגנונות לא מקוריים שברובם הגדול כבר ראינו במקום אחר בוורסייה אחרת.

שבוע טוב שיהיה לכן :)

תערוכת חובה / רשמים וצילומים מבלנסיאגה

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Sat, 22 Dec 2012 09:21:00 +0000

בפרקים הקודמים.... (סתם, סתם) סיפרתי על התערוכה החדשה במוזיאון תל אביב שנפתחה ממש השבוע, ולשמחתי הרבה הוזמנתי לאירוע הפתיחה של התערוכה ביום חמישי בערב.

כדי לקצר את העניינים, אני חייבת לציין שזו תערוכה שפשוט חובה לבקר בה אם אתם חובבי אופנה, היסטוריה ועבודות יד. אין צורך להכיר את בלנסיאגה, לדעת מי הוא היה או מה הוא עשה - המוזיאון זה המקום ללמוד הכל.

התערוכה עמוסה בעשרות פריטים ממוספרים ומדריך ממוספר בכניסה מפרט לגבי כל פריט ופריט על המקור של הבגדים, ההשראות שלהם ועוד.

בכלל, התערוכה מסודרת בצורה מקסימה ביותר וויזואלית מאוד, כך שרואים את הדגמים שבלנסיאגה עיצב ותחתיהם פריטים שבלנסיאגה עצמו אסף כהשראה או ספרים, או ציורים שצייר, הכל כרפרנסים לאותם פריטים - מאוד קל להבין את הבגד הסופי כשרואים את ההתחלה שלו.

לחצו על התמונות כדי לצפות בגודל המלא שלהן

מערכת לערב של בולרו-צעיף ללא שרוולים (משמאל) ושמלה ארוכה עם מחוך עצמות, שנת 1964

מערכת לערב של מחוך, חצאית וחצאית תחתונה שנת 1943

שמלת ערב עם מחוך עצמות, רקמת סרטי מתכת, פאייטים ממתכת וחרוזי זכוכית. סתיו חורף 1958

קלוזאפ לרקמה של השמלה

מתוך האוסף של בלנסיאגה: לוח מתוך "האופנה הפריזאית" לבית האופנה Delisle, שפורסם בשנת 1850 בקירוב

מערכת לערב - חצאית וחלק עליון מוארך מבד ריבס לבן, אביב קיץ 1962

קלוזאפ על דוגמת הבד וגימור החלק העליון

ה-כובע של בלנסיאגה, כובע לכלה, שנת 1967

שמלת ערב, הוט קוטור

שמלת מחוך עם עצמות מבד סאטן רקום

רישומים טכניים לדגמים עם הסברים לתפירת שמלה, קיץ 1932

מיוחס לבלנסיאגה

קלוזאפ לרישומים

קלוזאפ לשמלת ערב, 1957

כריסטובל בלנסיאגה : אוסף אופנה פרטי

התערוכה תסגר ב-27 אפריל 2013

מוזיאון תל אביב לאמנות, הבניין החדש (מימין לקאמרי), שדרות שאול המלך 27, תל אביב

שעות פעילות:

א' סגור

ב', ד' 16.00-10.00

ג', ה' 22.00-10.00

ו' 14.00-10.00

שבת 16.00-10.00

דברים שכדאי לעשות ביום האחרון על פני האדמה

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Wed, 19 Dec 2012 19:20:00 +0000

(בלוג זה אינו מתעלם משבוע האופנה. למרות שלא תכננתי, בסוף יצא לי לבקר בכל אחד מהימים בתצוגה, צילומים ורשמים יפורסמו בימים הקרובים)

נו? אתן מתרגשות לקראת יומכן האחרון על פני האדמה? אני מקווה שהחדשות לא מעניינות גם אתכן.

במקום להכנס להיסטריה או להתבאס מהגשם שהולך לשטוף את הרחובות ביום שישי, הנה כמה הצעות לבילוי היום האחרון (כי אם כבר להתפגר אז בסטייל) או סתם יום שישי רגוע ונחמד:

1) צאו להכיר את סצינת העיצוב בארץ!

שימו סוף להאכלה בכפית - לכו להכיר מעצבים ישראלים שאתן לא מכירות ולא רק את מי שמוכר בקניונים בדוכנים העתק של התכשיטים בדוכן שלידו.

הסטודיו של ג'ול ולילה מיי חוגג שנה, ומשיק את הסטודיו החדש שלו במתחם נגה שביפו.

מלבד הנחות ניכרות על הפריטים שבסטודיו, זו הזדמנות מצויינת להגיע לאיזור ולקפוץ לטייל באיזור שמסביב - שוק הפשפשים נמצא במרחק רחוב אחד משם!

הנחות של עד 30% על קולקציות חדשות / עד50% על קולקציות קודמות.

יום חמישי ה – 20 לדצמבר - בין השעות 12:00-20:00.

יום שישי ה – 21 לדצמבר - בין השעות 10:00-15:00.

סטודיו "ג'ול ולילה מיי" - רח' אפ"ק 3, מתחם נגה - יפו

הסטודיו שייך ללילה מיי (נטלי מוטליס) וג'ול (יוליה גסין), מעצבות אקססוריז בתכשיטים שמעצבות ומייצרות את הקווים בנפרד ומוכרות את התוצרים תחת גג אחד.

את האקססוריז של נטלי פגשתי בדוכן בשוק האקססוריז בדיזנגוף לפני מספר חודשים, ואני חושבת שיהיה קל יותר לתת לתמונות לדבר בעד עצמן ולספר למה אני כל כך אוהבת אותם :)

הפריטים של ג'ול:

כל המחירים המצויינים הם לפני הנחה

משמאל: צווארון ויקטוריאני - 220 ש"ח, ימין למעלה: מעיל ניקולא - 920 ש"ח, ימין למטה: חולצת אנסטסיה - 350 ש"ח, חצאית אנה - 420 ש"ח

הפריטים של לילה:

כל המחירים המצויינים הם לפני הנחה

למעלה: שרשרת החברים של לולה - 340 ש"ח, למטה מימין: ענק מעלות - 480 ש"ח, למטה משמאל: שרשרת חותם - 320 ש"ח

2) אופנה ישראלית נגישה יותר

בואו נודה בזה, לרובנוה קשה לעמוד במחירים של אקססוריז של מעצבים, ואם אנחנו קונות אנחנו משתדלות לעשות את זה בסיילים מעולים.

הסטודיו "מדוזה" (קצת על הסטודיו בפוסט הזה) חוגג שלוש שנים, ומביא איתו סייל שווה למדי - 40% הנחה על תיקים נבחרים.

סטודיו מדוזה – דיזנגוף 110 בחצר

בין שעות 10:30-16:30

10% על קו התכשיטים החדש של אורנמנטיקה

50% על כל התכשיטים מקו מדוזה קלאסיק.

עד %40 הנחה על כל התיקים והארנקים בסטודיו.

ימין למעלה: עגיל אורנמנטיקה - 159 ש"ח

ימין למטה: תיק מדוזו גדול - 1200 ש"ח (ימכר ביום שישי ב-720 ש"ח!)

משמאל: תכשיט גוף - 600 ש"ח

3) להרגיש את משב הרוח של האופנה העולמית

הזדמנות פז תעמוד בדרך של מי שיזדמן לו להגיע ביום שישי הזה, 21.12.12 בשעה 12:00 למוזיאון תל אביב לאמנות, כשאוצר התערוכה (אוליווייה סייאר) החדשה שתפתח השבוע "כריסטובל בלנסיאגה : אוסף אופנה פרטי" יגיע כדי לשוחח עם הקהל הרחב ולספר על התערוכה.

לא פעם ביקרתי בתערוכות והרגשתי שחסרה לי חתיכה בפאזל כדי להבין לעומק מה אני רואה - פגישה עם אוצר תערוכה היא החתיכה החסרה שתמיד מפרשת לי את המשמעות מעבר ל"הנה שמלה יפה של מעצב שמוצגת על בובה".

התערוכה הנוכחית תציג את חייו ורוח העיצוב של מעצב האופנה הספרדי כריסטובל בלנסיאגה, 1895-1972, לתרבות הספרדית - אשר באה לידי ביטוי באיסוף חלקי לבוש וטקסטיל משלהי המאה ה 19 וראשית המאה העשרים.

התערוכה משלבת פריטים מן האוסף הפרטי של בלנסיאגה עם עיצובים שלו-עצמו, ומציגה את הקשרים התרבותיים וההסטוריים ביניהם, כמו כן אוסף של פריטים, כתבים וגזירי עיתון ששימשו למעצב השראה בזמנו.

כריסטובל בלנסיאגה : אוסף אופנה פרטי

הפתיחה: יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

נעילה: 27.4.12

מוזיאון תל אביב לאמנות

אוצר: אוליווייה סייאר, מוזיאון גליירה, פריז

אוצרת אחראית: מאירה יגיד חיימוביץ

מתוך התערוכה:

4) עיצוב ישראלי אחר

כששמעתי לפני כמה שנים שקיים תואר לעיצוב טקסטיל, שאלתי את עצמי על מה לעזאזל מדובר. רק אחרי שתי תערוכות של עבודות בטקסטיל ומפגש עם מעצבת טקסטיל הבנתי שהעולם הזה מלא מעבר למה שרובנו מדמיינים.

תערוכת טקסטילירי, חושפת אותנו לעבודות טקסטיל של מקבץ אמנים ישראלים המתייחסות להלכי רוח אישיים המתבטאים בתוך הבד, ושופכת מעט אור על תחום הטקסטיל העלום והמורכב.

קצת יותר על התערוכה אפשר לקרוא בבלוג של האוצרת - איילה רז

טקסטילירי - גלריה פריסקופ, בן-יהודה 176, תל-אביב.

14.12.12- 12.1.2013

ייתכן שתמצאו אותי בסטודיו של ג'ול ולילה מיי או בתערוכה של טקסטילירי, אם כן, תגידו שלום! :)

מה לבשתי היום / צילומים בג'יפה פסטורלית

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Tue, 11 Dec 2012 19:05:00 +0000

אני יודעת שהתגעגעתם לזיו פני, אז טרחתי לגרור את החבר לפינה פסטורלית משהו ולצלם כמה פריטים חדשים בארון, ובו בזמן לנקות קצת את הראש וסתם לעשות שטויות.

למען האמת, הפינה הפסטורלית הזו היא קבוצה של עצים בקצה החניון של חצי חינם, האגם שמאחורי הוא שלולית בוץ מהגשם שירד כמה שעות שלפני, ואם תסתכלו טוב, משתמשים בפינה הזו בתור ערימת זבל רצינית וכל האדמה למעשה פזורה ושזורה בג'יפה.

אבל היי, איזה מקום חמוד :)

שמלה: אסוס

גרביונים: קינג ג'ורג'

מגפונים: פלייפוט

קשת לשיער: מיכל נגרין

את המגפונים קיבלתי במתנה במסגרת השקה של "הסדרה הירוקה" בפלייפוט (FlyFoot), שלשמחתי היא לא ממש גימיק אלא באמת סדרת נעליים שמיוצרת במפעל בברזיל שממחזר את כל החומרים שלו ולא מייצר פסולת מיותרת.

הדבקים של כל הנעליים על בסיס מים אבל לא מסיסים ולכן גם לא רעילים וגם לא מסריחים כמו הריח הנפלא הזה שאני לא מסוגלת לסבול כשאני עוברת (ולא נכנסת...) לחנות של נעליים זולות.

פלייפוט ידועים בתור "נעלי נוחות" וקצת הופתעתי לגלות שיש להם מגוון של נעלי עקב שבד"כ לא נחשבות בתור "נעלי נוחות". אגב, אל תטעו - העקב הקטן של המגפונים הנ"ל לא היה לי נוח במיוחד. אם הייתי יכולה לבחור בעצמי הייתי הולכת כרגיל על עקב ברוחב אחיד כי עליו אני מרגישה הכי יציבה. הריפוד הפנימי לעומת זאת, היה מהמם. יש בו כריות וסוליה פנימית רכה).

לגבי המחירים, קצת קשה לי להגיד מה באמת הטווח כי פלייפוט מייבאים מספר מותגים ומוכרים בתוך החנות שלהם כמה מוצרים שונים. מחירים הנעליים נעים בין 250 ל-1000 ש"ח.

בזמן שניסיתי למצוא פוזות חדשות, נזכרתי במדריך המגוחך "איך להחביא את העובדה שאת שמנה בתמונות".

תסלחו לי אבל אני עדיין שמנה, אבל שיהיה לכן בהצלחה עם הפוזה הדבילית אם אתן מנסות אותה בעצמכן.

המשך שבוע נעים :)

יום בחיי: סטודנטית ביום, בלוגרית בלילה

noreply@blogger.com (Michal (Skeletons Out of Closet)) — Sat, 08 Dec 2012 09:06:00 +0000