tag:blogger.com,1999:blog-203944182024-10-05T05:59:45.334+03:00עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.comBlogger5125tag:blogger.com,1999:blog-20394418.post-19629496836508090682013-04-07T22:03:00.000+03:002013-04-07T22:03:32.061+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב לעצמי שאולי אין מתאים מיום הזיכרון לשואה ולגבורה, להעלות על הכתב את הרעיון הזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רבות דובר ונחקר אחרי מלחה"ע השניה, איך הפכו החינוך והתעמולה הנאצים את בני העם הגרמני הנאור והמתורבת לחיות-אדם אכזריות, שמסוגלות להישאר אדישות למראה רצח והרג, ולא רק למראה, אלא נותרו אדישות גם לאחר שביצעו את מעשי הזוועה הללו בעצמם?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם נְדָמה את החוש המוסרי האנושי שלנו למגן וחומה - השאלה היא למעשה כיצד ניתן <b>לעקוף </b>את ההגנות הטבעיות הללו באלגנטיות, ולשכנע אותנו שכאן - זה בסדר. כאן - זה לא באמת רצח, לא באמת אלימות, לא באמת אנטי-מוסריות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה דוגמאות עכשוויות לכך מצאתי בכמה סרטים מן העשור+ האחרונים, דוגמאות שממחישות עד כמה קל לעבוד עלינו, על ידי שימוש בטריק פשוט: סיפור הרקע של הסרט משכנע אותנו שאנחנו לא באמת צופים במעשי אלימות, בהרג המוני של חפים מפשע, אלא במשהו אחר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דוגמה ראשונה לכך היא הMatrix.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהיכרות הראשונה שעורך מורפיוס לנאו עם המטריקס, הוא מסביר לו מה טיבם של ה"סוכנים" - הAgents:</span><br /> <div dir="ltr" style="text-align: left;"> </div> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>Neo</b>: What are they?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>Morpheus</b>: Sentient programs. They can move in and out of any software still hard wired to their system. That means that anyone we haven't unplugged is potentially an agent. Inside the Matrix, they are everyone and they are no one.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <a href="http://commons.wikimedia.org/wiki/File%3AThe.Matrix.glmatrix.2.png" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;" title="Jamie Zawinski [Attribution], via Wikimedia Commons"></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מנקודה זו ואילך, אנו מקבלים בהבנה את ההרג ההמוני של כל יושבי המטריקס, שכל עוונם הוא שהם עדיין "plugged". הטבח שמבצעים נאו וטריניטי בכניסה לבניין הממשל - נתפס אצל הצופה כמעשה מוסרי למדי, למרות שהוא צופה בהרג שיטתי של אנשים חפים מפשע, באלימות לשמה. פשוט כי "עקפו" לו את מנגנוני ההגנה.</span><br /> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דוגמה נוספת ל"הכשר" שמקבלים מעשי רצח בזכות טריק פשוט - ניתן לראות ב Inception.</span></div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתירוץ של מציאות שהיא בתוך חלום - אנו צופים בהרג ואלימות רבה של אנשים שהם כביכול "התת מודע" של החולם, ושוב - מנגנוני ההגנה שלנו מושבתים.</span></div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מאמין ששתי הדוגמאות הפשוטות הללו ממחישות עד כמה קל לעקוף את השיפוט המוסרי שלנו על נקלה.</span></div> <div style="text-align: right;"> <br /></div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום הזיכרון לשואה - נשתדל לתקן את הפגם האנושי הזה, נחזק את כושר השיפוט המוסרי שלנו, ונתאמץ להעמיד אותו איתן כנגד כל נסיונות העקיפה.</span></div> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-size: 13px; text-align: center;">&nbsp;המטריקס - כשלמציאות אין ממשות - הכל מותר</span><br /> <table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody> <tr><td style="text-align: center;"><a href="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/9/9b/The.Matrix.glmatrix.2.png" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="286" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/9/9b/The.Matrix.glmatrix.2.png" width="320" /></a></td></tr> <tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">Jamie Zawinski [Attribution], via Wikimedia Commons</td></tr> </tbody></table> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-20394418.post-11471999667900973442013-04-04T10:18:00.002+03:002013-04-07T22:04:27.798+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גל-עד"</span><br /> <a href="http://commons.wikimedia.org/wiki/File%3AThe.Matrix.glmatrix.2.png" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;" title="Jamie Zawinski [Attribution], via Wikimedia Commons"></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ארמי אובד אבי..."</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">המהר"ל בספרו "אור חדש" מסביר כי השפה, הלשון היא מורה על מהותו הפנימית של העם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">שמחתי להבחין, כי באותו הסכם הפרדה מפורסם בגלעד - התבצעה הפרדה לא-רק טריטוריאלית,</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">אלא הפרדת עמים מהותית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">לבן דבק במהותו - הארמית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">ויעקב עובר צד - ודבק בעברית.</span><br /> <table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody> <tr><td style="text-align: center;"><a href="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/d/d7/Gilad_mountain_hamat_gader.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/d/d7/Gilad_mountain_hamat_gader.jpg" width="261" /></a></td></tr> <tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הר הגלעד, מתוך ויקיפדיה העברית</td></tr> </tbody></table> <br /></div> עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-20394418.post-72051440772383306382012-07-29T15:25:00.000+03:002012-07-29T15:25:45.759+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ניסיתי לעשות קצת סדר במחשבות שמתלוות לי ליום הזה, תשעה באב.</span><br /> <div> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מקווה שיועיל הסדר הזה גם לאחרים.</span></div> <div> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה לעסוק במחשבות שצפות בי לקראת תשעה באב רק מן ההיבט של עצם היחס ליום הזה.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">תובנות שונות מתחדשות בכל הקשור לבניין וחורבן, שכינה וסילוקה, גאולה ונסיגה - אך לא בהן ענייני כאן.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך כלל, אני חושב, אין לי חשק לתשעה באב. החשק מתחיל לסור כבר בשלשת השבועות שקודמים לו. כבר מי"ז תמוז אני מתחיל להתבאס על התקופה הזו. זה לא רק החום. אלו כל מנהגי האבלות ("אבלות ישנה", כך קוראים לזה) שמתגברים להם.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה גם לא רק בגלל שאני אשכנזי (שכידוע החמירו באופן כללי בכל הקשור למנהגי התקופה, וסיבותיהם המוצדקות עמהם). פשוט אין לי סבלנות לזה כל כך. אני זקוק להמון דמיון בשביל להתרגש אפילו ממוראות מסעות הצלב בשנת ד'תתנ"ו, מנרצחי שפירא, וורמיזא ומגנצא - וכן, גםמנפוחי הרעב בירושלים. זה לא שאני מחוספס. אני פשוט רחוק משם מאוד. פיזית, היסטורית, תודעתית - זה ממש עולם אחר.</span></div> <div> <br /></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">ולצערי - גם על גוש קטיף כבר יבש מעיין הדמעות. פשוט כי גם לנפש שלנו יש גבול כמה היא מסוגלת לקונן.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל זה לא רק "הייבוש" שבעניין.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">ומכאן מתחילות המחשבות להתפתח, ותחילה - להיוולד:</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>מחשבות ילדות</b></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא פייר. באמת הייתי בסדר. השתדלתי. התאמצתי. התגברתי. לא שנאתי שנאת חינם. אפילו אהבתי. ועוד פעם - אני צריך לגדל שער, להתקלח במים פושרים ולצום.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">למה? בגלל אנשים אחרים. <b>הם </b>עושים מה שבא להם, <b>הם</b>&nbsp;מתנהגים לא בסדר - ומי בסוף צם? מתענה? סובל? אני. ו<b>הם</b>? מתלוננים על כפיה דתית, שלא &nbsp;נותנים להם גם לשבת בבית קפה ביום הזה. נו באמת!</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>התבגרות</b></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הייתי בסדר. אם הגעתי עוד פעם עד הלום - אם לא נבנה בימי - אז כנראה בימי גם היה נחרב.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">ממש לא עשיתי מספיק. לא הרביתי אהבת חינם (לפעמים אפילו שנאתי). צחקתי על חרדים, זלזלתי ברבנים, כעסתי על חילונים - בקיצור: החרבתי את המקדש במו ידי. כדאי לי לצום, לשבת לארץ, לחשוב על זה קצת - ללמוד לקח, לתקן את דרכי. לדאוג שבשנה הבאה כבר לא אצום. כי אין הדבר תלוי אלא בי!</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>בגרות</b></span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">השתדלתי. לפעמים נכשלתי. התאמצתי. לפעמים התעצלתי.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">זו לא ממש אשמתי - אבל אני גם לא צדיק הדור. אולי לא בגללי נחרב - אבל בטח לא בגללי היה יכול כבר להיבנות.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא ממש משנה אם <b>אני </b>עשיתי מספיק או לא. כי כל <b>דור </b>שלא נבנה בימיו...</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">בית המקדש הוא לא שלי, הוא של עם ישראל. ותהליך התיקון גם הוא של העם כולו.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">אין גאולה פרטית. זו המצאה נוצרית. אצל עם ישראל - זו עסקת חבילה. אני פשוט חלק מהעם הזה, עם נפלאותיו, עם קשיות ערפו - ואי אפשר לברוח מזה. ואני יודע עמוק עמוק שאני בחרתי בזה. להיות עם העם הזה בטוב וברע, כמו ירמיהו - שראה עוני בשבט עברתו - אבל לא חשב ללכת לשומקום, אלא המשיך לקרוא בקול את דבר ה' למרות הכל.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">לכן לא שייך לצפות לפטורים מתשעה באב בגלל פרוטקציות אישיות "למי שעזר לסדר פה".</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא עובד ככה עם גאולה. גאולה היא לעם כולו. ועד שהעם כולו לא יהיה שם -&nbsp;</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;">אני אתנזר קצת ממוזיקה, אגרד קצת בראש, אתקלח בלי מים חמים, ואצום. כן, אשב לי על הרצפה עם ספר הקינות מן השנה שעברה, וארגיש כמה חסר לנו בית המקדש, כמה יש לנו עוד לאן להתקדם, לאן לצמוח, לאן לשאוף. לנו, ולכל ישראל - ונאמר אמן.</span></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"> <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjb6THgxanRvItkmg7CgM5ddU6Ybzc6NIZOIwrZdVsazBzx6IKCHWM-kMHPyBIq2KM3ysDH0oW5RaXDMQCRzl1Dw5_IMozKRLNmvK5e-Pc2B6zEpuVJYLT6hIb_BFc6UQ-w42vHFw/s1600/IMG_9431.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjb6THgxanRvItkmg7CgM5ddU6Ybzc6NIZOIwrZdVsazBzx6IKCHWM-kMHPyBIq2KM3ysDH0oW5RaXDMQCRzl1Dw5_IMozKRLNmvK5e-Pc2B6zEpuVJYLT6hIb_BFc6UQ-w42vHFw/s320/IMG_9431.JPG" width="320" /></a></div> <div> <span style="font-family: 'Helvetica Neue', Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> <div> <br /></div> </div>עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-20394418.post-64873969019264320252011-05-09T09:37:00.004+03:002011-05-09T09:50:30.472+03:00בשנה האחרונה תפסה אותי מחשבה, עד היכן יכולה להגיע מסירות נפש.<div>יש אנשים שאין להם חיים משל עצמם כמעט. כל חייהם מוקדשים לטובת עם ישראל.</div><div>למעלה מהם, בד"כ, גם אם אין זה בהכרח נכון תמיד - נמצאים אותם שמסרו את נפשם פשוטו כמשמעו, כלומר נהרגו במלחמות ישראל, או בפעולות האיבה. מותם הפך לעניין לאומי, ולכן הם נקראים "קדושים". החיילים הללו למעשה נתנו את הכל: את החיים.</div><div><br /></div><div>דווקא ביום הזיכרון, עולה לרגע המחשבה שאולי החיים הם לא הכל. הרי יש גם את הזיכרון. החיילים הללו נזכרים בכל שנה ושנה, שמותיהם חקוקים באבן, לזכרון נצח.</div><div>ניתן למצוא את סיפור חייהם ומותם בנקל, לקרוא אודותם, לשמוע את מעשה גבורתם. הם הקריבו הכל, אך זכרונם נשאר.</div><div><br /></div><div>ויש עוד. למעלה מזה.</div><div>אנשים שלא בלבד שחייהם הוקדשו למען העם והארץ, ולא די שנתנו גם את נפשם, אלא גם את מותם וזכרונם הם הקריבו.</div><div>יש כאלה, לא רבים אך גם לא מעטים, שלא תמצאו את שמותיהם חקוקים בסלע, הם אינם נספרים בין הנופלים. לא תדעו מה עשו בחייהם, כיצד מצאו את מותם, ולעתים גם לא ידע איש את קבורתם.</div><div>הקדושים הללו, חיו בארץ נכר: כמרגלים, כסוכני חרש, כשליחי האומה.</div><div>קרה ודבר שליחותם נודע לאויב, והם מצאו את מותם.</div><div>משפחתם קיבלה הודעה: "אביכם איננו", או היה זה הבן שאבד.</div><div>ואין קבר. ואין סלע. והזכרון גם הוא צריך להישמר בסוד.</div><div>ביום הזכרון, אני משתדל לזכור. לזכור גם את מי שלא נותר ממנו אפילו זיכרון.</div>עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-20394418.post-1146077713224920892006-04-26T21:55:00.000+03:002006-04-26T22:07:50.880+03:00<div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">מפורסם, כי אין תחנון בכל חודש ניסן מפני שתחילתו בראש-חודש וביום ההולדת שלי, ומשום שנכנס בשמחה - מסיימים כל החודש כולו בשמחה. </span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">אפשר, שחודש ניסן כולו ניתן לנו כמעמד בונוס - "חודש האביב". לא עוד עבודת החורף ולא עוד עמל הקיץ.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"></span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">אחר שיצא ניסן, הגשמים סימן קללה. לא עוד זמן השפעה שמימית. עת הפריחה הגיעה, צמיחת כוחות החיים שינקנו בחורף מגשמי שנה בגשמיות ומתורת ה' ברוחניות.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"></span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">ביומי ניסן יצאנו ובירכנו ברכת האילנות, על תחילת הלבוב, ולבבנו מתרונן, גם אם קיצרנו כאשכנזים ולא ייחדנו ייחודים ואת הניצוצות והנשמות העלינו שלא במודע כמעט, הלא נשמתנו עילוי גדול היה לה, עת החלו כוחות החיים אשר טמנו בה בשנת החורף בבית המדרש - להתמתח, להסיר אבק וללבלב בעדינות.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">בקיץ - יפרצו בעוז כל אותם כוחות. לא הרי תורת החורף, הנספגת באותו צורבא ההוגה בה, כהרי תורת הקיץ, המתגברת כמעיין מגשמי החורף הברוכים.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">במערכות הטבע מתנהלת מערכת קיץ וחורף בשתי פנים בקרב קהילת בעלי החיים. יש את הנמלה דאיתמר בה "תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה" (משלי ו, ח). התכלית היא השרדות החורף.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">וישנם כדוגמת הנחש, אשר שנת החורף נועדה לטעת בו כוחות חדשים למזון הקיץ.</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">ובחור הישיבה? לאיזה מהם ידמה? ושמא מאחד הוא את שני הטבעים הללו?</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"></span> </div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">שנזכה!</span></div><div align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">זמן טוב לכולם.</span></div>עוזיאל סולקיסhttp://www.blogger.com/profile/04418990643703139568noreply@blogger.com0