tag:blogger.com,1999:blog-39525291660185433902024-11-01T12:36:18.364+02:00Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.comBlogger57125tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-22796874752186625512017-03-21T21:08:00.001+02:002017-03-21T21:08:58.453+02:00<p style="padding:0;margin:0;display:none;visibility:hidden;opacity:0;color:transparent;font-size:1px;height:0;width:0;line-height:1px;max-height:0px;max-width:0px;overflow:hidden">לימור דהאן - פסיכותרפיה .מטפלת מוסמכת בביוסינתזה מתמחה בהפרעות חרדה ופניקה</p> <center> <table align="center" width="100%" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" bgcolor="#f1f1f1" style="min-width:780px;width:100%;background-color:#f1f1f1;"> <tr> <td align="center" valign="top"> <table border="0" align="center" width="780" cellpadding="0" cellspacing="0" bgcolor="#f1f1f1" style="min-width:780px;width:780px;table-layout:fixed;"> <tr> <td> <div style="white-space:nowrap;font-size:15px;font-family:courier;line-height:0;"> &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; </div> </td> </tr> <tr><td><img src="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/open?upn=Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0XHTOv-2Fq1rlONGADrBNCSfKRCZcFkSeYTJuFEkeonRNTx4dplrY0YviyAvvvjfxe831RhMFW-2BFfeUi7RP85Ho-2BRbtddltGK7SrsPCgPpOwmHW0mOXZPbyWjr9cDcf0iAo5I-2Bkif0hzWObp0Hf3lB24YaB0wDFMVR2vem2EMXLomqA-3D-3D" alt="" width="1" height="1" border="0" style="height:1px !important;width:1px !important;border-width:0 !important;margin-top:0 !important;margin-bottom:0 !important;margin-right:0 !important;margin-left:0 !important;padding-top:0 !important;padding-bottom:0 !important;padding-right:0 !important;padding-left:0 !important;"/></td></tr> <tr> <td align="center" valign="top" style="text-align:center;padding-top:20px;padding-bottom:20px;font-size:9px!important;"> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11eynb1S-2BViVP-2BXenVj5k1w56TeObtJmTS02VNvAbPZ4NCL6smoBWFcUtcQt8HZy0NTmCoGk9Aboxp6GzgFVXFEJZ_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0XrInqKym8KgjJUULZ0XBWLOIiZ-2FRfkIjynvxWpxZ1S-2F2FVnVG84j5YaSGYqo0xCR8vXCcWWyUzqCEDELP8HOUC0EpUHyeYaSoOWYI-2BnFAtYCBcqSjiPsdvW6QNgdgUS9PsACLLKlxBb2IBIm3cRQ66" alt="View in a browser" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">Can't See This Message? <b><u>View in a browser</u></b></a></p> </td> </tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="155" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11eynb1S-2BViVP-2BXenVj5k1w56TeObtJmTS02VNvAbPZ4NCL6smoBWFcUtcQt8HZy0NTkRlt0IXvTZwVEHEmLyP37QfvLQtjys6ZrU5buqgWT3GyUYuM9XM89r1YuEdJsOGfE-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0VSQsKU98ktCACSWuby3DErspmAL6lDvaR5XQ8tD-2FgsRSeDHwFmc6I3iSIBvInc7GZPoiOybKvOvM-2BDu51utOIEE2ZVDRJMpjTIb6b9EoFeQ2HlpH37sbaOUevTEPG4Vb2AGGLiVSlxmrNsWCrgG5aP" target="_blank"><img usemap="#5f44ed68-04d0-4e14-70f7-ce814dd0b9c6-region0" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/6a1e7a7b32d34888813bbf3e0f0343ea/file" alt="&#1492;&#1488;&#1514;&#1512; &#1492;&#1495;&#1491;&#1513; &#1513;&#1500;&#1497;! &#1502;&#1493;&#1494;&#1502;&#1504;&#1497;&#1501; &#1500;&#1492;&#1499;&#1504;&#1505;, &#1500;&#1511;&#1512;&#1493;&#1488; &#1488;&#1493;&#1491;&#1493;&#1514; &#1502;&#1490;&#1493;&#1493;&#1503; &#1492;&#1496;&#1497;&#1508;&#1493;&#1500;&#1497;&#1501; &#1493;&#1500;&#1492;&#1502;&#1500;&#1497;&#1509;." style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="155" /></a> <map name="5f44ed68-04d0-4e14-70f7-ce814dd0b9c6-region0" style="outline:none;"> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table background="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/8ee07150ad8b45638afe4716c0e1acb2/file" align="center" width="780" height="81" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <!--[if gte mso 9]> <v:rect xmlns:v="urn:schemas-microsoft-com:vml" fill="true" stroke="false" style="width:780px;height:81px;"> <v:fill type="frame" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/8ee07150ad8b45638afe4716c0e1acb2/file" color="#FFFFFF" /> <v:textbox inset="0,0,0,0"> <![endif]--> <table width="100%" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr> <td align="left" style="text-align:left;padding:20px 295.171875px 20px 295.15625px;padding-left:0;padding-right:0;text-align:center"><center><table align="center" width="190" border="0" cellspacing="0" cellpadding="0" style="margin-left:auto;margin-right:auto;width:190px"><tr><td align="center" style="-webkit-border-radius:100px;-moz-border-radius:100px;border-radius:100px;background-color:#18aaa5;border-width:0px;border-style:solid;border-color:#9db946;padding:10px 30px;word-break:break-word;word-wrap:break-word;padding-left:0px;padding-right:0px"><a target="_blank" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=GHMbl6C2-2B1H73Pna4-2Fv4jS6HN-2Fm-2BsOvqxq3rvSdC8qbv45fcUBkZ-2BfIoPPa277SV_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0VhnjdcxwCgzODFG93hOD9s8qSS-2BKuK4ZbJH4pY-2BffC-2Feij6OFR5cS32gNzZTd-2Fpl6xxfJTaIB3amSM9Yv5Pcbt5eFlfKvaq8MOpUe6XbPR1sCncgblMEgh0LaTNKAXIu-2BPSpP-2FmleWBUueHmN2IMY7" style="-webkit-border-radius:100px;-moz-border-radius:100px;border-radius:100px;line-height:normal;font-size:18px;font-family:helvetica, sans-serif;font-weight:400;font-style:normal;color:#ffffff;text-decoration:none">לחץ כאן לאתר שלי</a></td></tr></table></center></td> </tr> </table> <!--[if gte mso 9]> </v:textbox> </v:rect> <![endif]--> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="41" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11eynb1S-2BViVP-2BXenVj5k1w56TeObtJmTS02VNvAbPZ4NCL6smoBWFcUtcQt8HZy0NTmR8kJbbHv53wFmQM-2B6J3ATSID-2FurxO-2F4tC6ZVsUi6f6DwQwW52xf8q544EwNLotUs-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0Uhimy7KvshTg5e0pBItxSqAMmrxT12vc6c-2F4BM52UzeduZ2w6WTtxpziUJM-2BCaMxX8-2B81c-2BraZhFBjXfh02GbD9z-2BRWXMBzw9s-2FADcKMA8oZUfbIKh3J16ROjXRjul4deksRGuT8e05prZK5a-2BQ5fp" target="_blank"><img usemap="#a2acc535-ee27-493a-5952-7aada914d320-region2" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/0e62a05e9a10401a9c86aaafb616edef/file" alt="This is the divider" style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="41" /></a> <map name="a2acc535-ee27-493a-5952-7aada914d320-region2" style="outline:none;"> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table background="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/e0dfb26b0838468193b2218517754478/file" align="center" width="780" height="131" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <!--[if gte mso 9]> <v:rect xmlns:v="urn:schemas-microsoft-com:vml" fill="true" stroke="false" style="width:780px;height:131px;"> <v:fill type="frame" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/e0dfb26b0838468193b2218517754478/file" color="#FFFFFF" /> <v:textbox inset="0,0,0,0"> <![endif]--> <table width="100%" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr> <td align="left" style="text-align:left;padding:20px 70px 20px 70px"><p style="font-size: 25px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 25px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px;"><span style="font-weight: bold; font-family: georgia, serif; font-size: 25px; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px;">&nbsp;לימור דהאן - פסיכותרפיה</span></span></p><p style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px;">.מטפלת מוסמכת בביוסינתזה</span></p><p style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px;">מתמחה בהפרעות חרדה ופניקה</span></p></td> </tr> </table> <!--[if gte mso 9]> </v:textbox> </v:rect> <![endif]--> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table background="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/3f51b1d182744ffe82fb263291ab32bc/file" align="center" width="780" height="892" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <!--[if gte mso 9]> <v:rect xmlns:v="urn:schemas-microsoft-com:vml" fill="true" stroke="false" style="width:780px;height:892px;"> <v:fill type="frame" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/3f51b1d182744ffe82fb263291ab32bc/file" color="#FFFFFF" /> <v:textbox inset="0,0,0,0"> <![endif]--> <table width="100%" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr> <td align="left" style="text-align:left;padding:20px 70px 22.734375px 70px"><img src="http://static.wixstatic.com/media/0359ea647ab0dccb5897ae69d3039d0a.jpg/v1/fit/w_700,h_2000,al_c,q_85/image.jpg" width="632" height="841" border="0"></td> </tr> </table> <!--[if gte mso 9]> </v:textbox> </v:rect> <![endif]--> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="236" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11eynb1S-2BViVP-2BXenVj5k1w56TeObtJmTS02VNvAbPZ4NCL6smoBWFcUtcQt8HZy0NTnsWdNLcy7a2Cxqxeb8H3v5KJktOHnSYocVZdXX0ShNwYVumJghrfT-2BfKyaKv1UqfY-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0V66fOZpnSwcCA8zAL2Zy-2F0zxBv6qzG3CgLmZySzFTINeLPNJ6ST-2FmTW-2BFdeoRKMpLhW8hE9su9zsXL94DVaQGewW7lgub9wGdZI4Rb05wPJOknFLrPmGzixouCHD4PcM1TbWrfDGvNTks4gBVzBVPu" target="_blank"><img usemap="#99bbbc75-2996-48c3-fa89-b205d78219a0-region5" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/95211760415846f4a3f919307d8a2f1b/file" alt="This is the footer" style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="236" /></a> <map name="99bbbc75-2996-48c3-fa89-b205d78219a0-region5" style="outline:none;"> <area shape="rect" coords="137,56,213,71" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhkJ-2FoL94jP2MPk8uencB4zt6aNbPUbWFfcr7wdCn7uhp4gyS1FP608B-2BFwRCYl4bh_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0UU9KJ7WjKpqild16sGvwqdduA-2F8GDqbj7jxA6P48wNlYwX7xwJXatskXooo-2F1wK1-2FmJGSk38AkfwVYjT8ujbOgULdWodgsah2DQ6NpVDCJJz4Ia5cIDXqoJL7-2F8Mxw4j-2FdwbpNI7zdJc4ojARYWJlT" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="337,59,365,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhTYfGXlyYwYOqeNC8uLOFq7PC8CugYjh9-2F93XuVILy-2BOfYPcVs7vz9MRCUThxaFVQ4iqkDw77FE2HPRgZfW1KvxVU8I1VGgLO9DBDMTwNt1XFSmyaQ-2Fl8IDT-2BoHJkXdJm0KHqUfAqaHKR0QhyjXzdsYY21eRnRJpK8f2aFFlH2hwGchg7c7xBbarg6GE-2BiZRHBqTWaI4zBJ8LVx-2BIoFys1Hm7bOXNmltHpZ0cB0L0-2FkU1Qu1qH-2Bw62Pey-2BqvVXW-2B-2F_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0UozAjhbrZsfkfHiku5diP7a1GgpyppQYKRtDC0o-2FqRjGOTVe4bdwqyqKEQj2-2BFGaoEvzIZZvNB6FMblidveAeAG7Uai-2BAk-2FFrdfJVb7obWXt7YykUZbe84WHmdjx-2Fy2U16G4wwBiGa4fsN97kXxPMT" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="372,59,400,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhTYfGXlyYwYOqeNC8uLOFq-2B8YoNKoFFby88zkhtkHHdp7zGGQRqewwpBkbbdy5GvTKrp0SEPBy37Qo6RJ-2F1YtSLusTn-2BRDukctke1KVFoR2CcF2hNcA-2B3oXrHRPLyX4s2MXT3H4u5vmdWHLFjVHdpiKQcK7nkyVASEKcELeuRXUFn1v59MNhTDDYnL16kc8RbRBvWHk85-2BYZx8v77pC6dcg-3D-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0XhNuiGqHnl1AAurNFxXe0573Q1RJVb-2BYNwvNIa8FX-2BwtHVUwk9-2FAxdafgZJKNqrVEY8H9uCDbGGA-2BEOBfv3pjdsEQUZA0BBRiCBCPD0Gonc9ziDnU9-2B3y7ELDp8OYLOaPTkuccGIxCRT26abxGjXGB" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="407,59,435,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhTYfGXlyYwYOqeNC8uLOFq0QtjlUoK-2FO7uHxFlSQ7BclQ9aHriRLNgw2rwaNb8S2Hzvr-2Ft-2Fcba0eCOZEp9Tn6SVUwunIcq4HjN-2BEEFsx2Oy3zUG5tHwn2w5TkFzRw0jb2ezNc-2FBzyvHtqrp7hQt6XQZ-2BAKZsybWR9xEAp20biuG-2F6nDUH-2BCXxr6S2RwMXWWSenVQ-2BpPv7v2BbpUz5W3ZGdl0GydtRIdii-2FjVvxVWPXSMM2vjrL1BIRtB5oWUjpWjkDzAUduhwHG0ZnCgkb7nU8TQLLDUDckE-2FAyeFvQEvUMbOVMka0Xu287rvVdgAFywfvYsXctioYKaBIlcZtL94yrPPma9cIBBL07CFysb0N-2BfvqT8kLCHLHK0qyuMpn9Ktvp6Ffwqvc8Mw47yWSorGiHODmLtPUBlFA4bJ2ubwq6T0hQ-2F80cOeivSaZ470hgodIIXkJqcxGTqjiUdDaWC-2FfVYktMF5kFB-2ByUshwMD0J6sfCOp5KT37tvzZPiPnKshu3kuRSFbYwPr7t2BJDx9-2Fz8P39gIzP3YejCXPIYE-2FNv3aPy6QClnOKjY5fP1pIuGaSwp8gerUYmx6TGLz7nbwWZlcdbOoJLORvEzqJ19pQU7nzfWVUBa-2FSURe0ip4iXTUVEfXPFUihQFO3LYsItAf8Z2gzrf2644262xfmL2uc3HQ6Rnl8zG5dKEjpE6Ll8-2FX3j83IUOYlYbRs94N0qX1FWInWjjKbSupIk-2BaaRJMbY-2FtSIe1na3QSAaSULHYSslTd2iYXs3pxQwcnWbdW06sz3EZ56dTKJuSLNzpTHLkLSBLo8wyqYkAfHMekHD33NR1rOiNhbsCcgeUked43EcqysJUCFEwGIU4h83wSC5E8TZSeMv8VuLnnECiDdUYmp3CThVenm07wxwzO6ghRZBrScyoUEeWYUsFsw9rJ7nx7gJDiolgAKAny-2FJXXffAtZCKjuLB5jdYRItLUT4107LywVrvTUMRTurgHxvZ8JZLRMrYaMbkhv2SUJaB6se2DPmQcNtxot6mHQtYrqSYttEZi-2BvL1dXgPzxVxoexOk6ShsU-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0XC05AfU8kY18PDScph5sNyyMbHzqGhVkq3fqF9OCIigi-2F-2BD75hBVcigTjLwzUmep0tscd4rDb2ptq5E3f3Fv35kSUAfyK2NajrKyUcezB6cd0zcIpwMMe8JaRAQOCkk8aifK554FLw-2Bsu2G6wnWdPK" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="546,56,649,71" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhTYfGXlyYwYOqeNC8uLOFq2pHECPyhIK9ym-2Bt5Xw1LE3krAblTNb3JkV-2FqRWWn4h-2BfOipuI4ZVebiRnPYD-2Bz61A-3D-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0Ushe9l2QoAyakypbvh1GokGkDHGrnaJs4OWyA2Ke4ktPVgEsfS-2FkS6pfXEqxxxPow6Uh6Pwnb8ZOC9-2BBeME8IaqN8H8c2F0AcHPRS7xvOSKGhhc1k7Yn9vzgzs-2F4Bg3NtX9QXjust5cvSuWMkounOd" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="475,119,577,145" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ezZI-2FBMM-2BdM59iLG-2FcthMK0pTOTazeWnDUphHfqW2ajJW7RFqk6ifXA7iVJ4B0qTLO-2F1sxtNb14wybppAp5-2FtWhTYfGXlyYwYOqeNC8uLOFq1J86mCdqJ7Vu3sPIOM-2BLNZXWN1Oz4LoMsAcLAGVUDBT4GkleJeeFkLCGGtEmNpH-2FVvv4-2BvAUbwb3c3f8X6d229qHRyqT-2BsmqZwXZFztd8oiodLxsM5wwkjAY3-2FDZA96mg-3D-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0X3GQqnJkfjv84lmWvFRg4Yw3bUf1qSbssZlr0uI2gh-2BF2pGfywK3YAeKOvVyo2wT8HIqV0bJ7Rn9kkCmTvR94k3joeLEivKkysNAe-2FcFyjLJdwAdh71Xu40ob4Q1g2Afp44fEyWOBT8Os1FqcYHr65" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr> <td align="center" valign="top" style="text-align:center;padding-top:20px;padding-bottom:20px;font-size:9px!important;"> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=bBQmj7Z2o1MaYoYPNV9Xcna5lkxCH5yzG4mqU-2B05oznLcGCfHOodriP4XANxYgrT_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0XaF15tBxZoi4hQ-2FnZldp3n6DWK5dxVhT4OBrYz1ClOvVK7EueSrjAOafmacye1quCnXx-2F0SVhLfCehkxyTPj4SR3VtKUEg-2FWtGUaxgHExbdQVHDsNAgigWqu-2FlovBKFpCBWXJUvwQagBcqxpc8rJsD" alt="Site" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">You've received this email because you are a subscriber of <b><u>this site</u></b></a></p> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=GHMbl6C2-2B1H73Pna4-2Fv4jXpw0P7sbR9DOz2aSW2qYNj0ssvaAteW2vqWijYBw2Cw3DBuRNuD8HDGega3d4TqX2YURkgReHxGB0irsvEXV1nrRu8neDUPa2vspPooEcv4lWLa8TSnvuAD8U9YCgHwNNgCe1tWdKXMhT4hPBN9kqgz0nphLkVAZFamZypHKvbHystLCtMnWcVHJHQ6PvV8Jc7-2FfMQrMMEmvIuTHYCJpPqgWlq4ZSdUJBGq2XcrfCfSH-2BagsGt8cDFvRZK3BJkqqfsp8SV3XRWpV8QWA1l1tNybXGNNDtq3RG8O1ScWx5o96FzCc9wIbcv2BzFuWA0Ymtd5yefjFyzuUsJihmG3siUbQVRfdU3-2Fgn6dptLG6NBEtVOKU7rNBpv7hDChNhJgOJJxSTExX6r5N8LlB2eMNc-2Fr0AKhMZeYtRuzvdWxsz-2F5p9ttu5tcguBeYkY1P66Ag-2BXsodwloyncrL6qcV2LmgOTpRiYXeqH-2BcJcgyiSYAN9neChl8RoM06OEmz-2BRtkf0Um7amPpAYKDyQbrenkwI8UxSVmCEp8LPNLEQjBuTTMgfhvl8be9mUaYZCPsNVR8zziyqCFVGAeeiT6zzHYBhZlW-2FuAYdL1a8zKTxeGh-2ByZXZ6gB9W8BrUFnBCuA9wRTXGkXVGpuX9Q-2BBoYBcOayDadC8DLoLn1KTiDL8JB1GMDXUjuA-2BQfl-2FgXNwrK9-2BxKi8wYcuGP192zwz-2FIWDSZwR968dWy1Pv9H8pDqAyRIL6egFDn21OSyA6dh6YpaRiPqbAw4fUjSeCpJncQfILrZSMNI4KfQOTZ9iQRWs4E8FSYSSY7z7hJNTx2fX9XVy1-2BuUZl6q82aDj5uFtRe0pCY24s-2FOTGIVFUSWiOhubonHRF2eG2-2Bjz8CaF036uomAFDA5zX9EfpecsOik6LhCKR62eu6-2FzEaFc01-2BH5b-2Bxw8iQ9smu1qODxLdcw6aRnRed07HUORMPst4HWF7dUz8UFpVpLrTNcwwSIkkOFfxQGjY4STdNSXGkS8Q-2Fiw1d-2F-2FNU-2BIjtbPQCebRXE8GqZDqLm4tVZy1RsseL9TZk9V9v9Db8oZr1Cm3gFJ1ShaESQAQT9-2Bqnd4O-2F8aH9L2MSbEFq8iWR24SSHlJUEulfeq-2FYn3WEQr5GBNQ86gweNRv2Hdc5jhN8iFhwSjoOqIdjc4ln8nepqJ9v0kHP2lYecNZpbb8hYBG4iddvRCKazbNsW20WLb02hdMQ25eKTWQAnJk3O-2FofIj1UwDKbd1xWho8-2BpErBYa_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2pqaoOXKkxE8vcmGAG9RJANFAy41kXyp-2Bm7AnHqVw7uoY5zlp4Ms7sjikJzG5yBm-2Fxlfz-2BjwnfX9MF8q1p5KqZpq9v9VUU0eEG1IjfqyMLdkAvtQYBvu0TuhuSw8ypZRUvMNV1pltjbUr5jXDoDPGuXPfXOEnfyH4nabatDX23HAft-2BKeUD2nY8V-2Bd9sCQkNMZgBCrqFWP16WRo8WIjQAPcz3YXOK5fh3lWemuUVinhVDFYWbvfN-2FkujCFS2RTtq0WnbJXPoFNICiOIYRYT-2B2lDOwJ4hrjM4ZpD61sortkLIW36RGRUHTCh27i2NeUGVw4CBl-2FlUl1EOb5uvwgloGMxWyBdX2vOJSVusz8jgmz8glCzDcw7FSgQd0dKAuwE0HsrbGGuC0KyUPi8qEW2ZZ-2Fw" alt="Unsubscribe" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">If you feel you received it by mistake or wish to unsubscribe, <b><u>click here</u></b></a></p> </td> </tr> </table> </td> </tr> </table> </center> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-76845467782776697162017-03-21T15:37:00.001+02:002017-03-21T15:37:02.627+02:00<p style="padding:0;margin:0;display:none;visibility:hidden;opacity:0;color:transparent;font-size:1px;height:0;width:0;line-height:1px;max-height:0px;max-width:0px;overflow:hidden">לימור דהאן - פסיכותרפיה .מטפלת מוסמכת בביוסינתזה מתמחה בהפרעות חרדה ופניקה</p> <center> <table align="center" width="100%" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" bgcolor="#f1f1f1" style="min-width:780px;width:100%;background-color:#f1f1f1;"> <tr> <td align="center" valign="top"> <table border="0" align="center" width="780" cellpadding="0" cellspacing="0" bgcolor="#f1f1f1" style="min-width:780px;width:780px;table-layout:fixed;"> <tr> <td> <div style="white-space:nowrap;font-size:15px;font-family:courier;line-height:0;"> &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; </div> </td> </tr> <tr><td><img src="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/open?upn=Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlAbo1jQTkjyba6mhfp7WgxtnVneU2-2FVGZg56KtEyYOihgwYxW31BRkJmRxXK8Nyutfzdb4dC7LG1JwsR1x7hV9G2SNpMIYLv3g1Wkq-2BWy75uBhd-2B47S8YOeeUfKs28CItqPPm5uByDWpdmr8jhlxyWlR0lJunRidY2BqMdA3rCjuw-3D-3D" alt="" width="1" height="1" border="0" style="height:1px !important;width:1px !important;border-width:0 !important;margin-top:0 !important;margin-bottom:0 !important;margin-right:0 !important;margin-left:0 !important;padding-top:0 !important;padding-bottom:0 !important;padding-right:0 !important;padding-left:0 !important;"/></td></tr> <tr> <td align="center" valign="top" style="text-align:center;padding-top:20px;padding-bottom:20px;font-size:9px!important;"> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11exTHbMyIj5b9vP65MVEXMFeLimA4aM-2BW-2FeP6sVShpJUscKMNcyumnT4Q-2FRgXk0uMF4-2Bg05zw60afCvjYqzGMxf4_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlD5h7FnWnN0ioRFoVPXa8-2B0jLraB9LImVIaXUEMFLr5sd8W-2BMz0DmUESYrmskPqKIldoTgGX8lxbTEtHVccmqOM16LEWeM-2FlcBy08KVEg44R3eKhaQtW73oFUlP3p-2BlcbHlr71UVXSXc2ZI6md9DDic" alt="View in a browser" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">Can't See This Message? <b><u>View in a browser</u></b></a></p> </td> </tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="155" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11exTHbMyIj5b9vP65MVEXMFeLimA4aM-2BW-2FeP6sVShpJUscKMNcyumnT4Q-2FRgXk0uMF7WCpFOfT6SiXZhaI30y7-2Bg-2B5IE-2FgF-2B3yUQEAnOfZl45an6qUQmm0X3Cbtyf-2FfnmJo-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlBoBNsWi04speGvJERrcsW62oYb8oXnOZd3XFh-2BadljcmUM3yA7fuW3f3sNNdOjQ4ohb-2BbhSxg3gSN9y2Spjfij2uE0JitQLAsO-2F0WcPrXNxujR-2BFeNrEyvwbObogCBeQAcXAx3U1ncetM7GKNbzN0P" target="_blank"><img usemap="#5f44ed68-04d0-4e14-70f7-ce814dd0b9c6-region0" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/d1d4678bdb6841d9abb986b2a361607d/file" alt="&#1492;&#1488;&#1514;&#1512; &#1492;&#1495;&#1491;&#1513; &#1513;&#1500;&#1497;! &#1502;&#1493;&#1494;&#1502;&#1504;&#1497;&#1501; &#1500;&#1492;&#1499;&#1504;&#1505;, &#1500;&#1511;&#1512;&#1493;&#1488; &#1488;&#1493;&#1491;&#1493;&#1514; &#1502;&#1490;&#1493;&#1493;&#1503; &#1492;&#1496;&#1497;&#1508;&#1493;&#1500;&#1497;&#1501; &#1493;&#1500;&#1492;&#1502;&#1500;&#1497;&#1509;." style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="155" /></a> <map name="5f44ed68-04d0-4e14-70f7-ce814dd0b9c6-region0" style="outline:none;"> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="41" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11exTHbMyIj5b9vP65MVEXMFeLimA4aM-2BW-2FeP6sVShpJUscKMNcyumnT4Q-2FRgXk0uMF4qHoRckHoUNYVz-2FMd26gDWIYeBt6vwFJmdqePZ-2FVGoiFDj-2BZ5iI12B1KMLcExRM38-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlBXvua09y5Vl4RzhAXMRlZAu1nGhM5Zn7Xpu-2BEDwLThOSYGTB6ffHJhLg-2FY-2BcmN-2B-2BSW-2BIdYuBO0DYEdx6fhUGgAzlUk02HGfhfp4jPSVsBIeZ5K-2FJd-2B0hy-2BRA9iwNzhqlsivlggH-2Ff7nHfU4eTU1SY2" target="_blank"><img usemap="#a2acc535-ee27-493a-5952-7aada914d320-region1" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/89e8b80dfcfa486e94a7b72f481dba5b/file" alt="This is the divider" style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="41" /></a> <map name="a2acc535-ee27-493a-5952-7aada914d320-region1" style="outline:none;"> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table background="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/e342c0117a87483898477bdd0d619589/file" align="center" width="780" height="131" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <!--[if gte mso 9]> <v:rect xmlns:v="urn:schemas-microsoft-com:vml" fill="true" stroke="false" style="width:780px;height:131px;"> <v:fill type="frame" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/e342c0117a87483898477bdd0d619589/file" color="#FFFFFF" /> <v:textbox inset="0,0,0,0"> <![endif]--> <table width="100%" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr> <td align="left" style="text-align:left;padding:20px 70px 20px 70px"><p style="font-size: 25px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 25px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px;"><span style="font-weight: bold; font-family: georgia, serif; font-size: 25px; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 37px;">&nbsp;לימור דהאן - פסיכותרפיה</span></span></p><p style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px;">.מטפלת מוסמכת בביוסינתזה</span></p><p style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px; padding: 0px; margin: 0px; text-align: center;"><span style="font-size: 18px; font-family: georgia, serif; font-weight: 400; color: rgb(73, 73, 71); line-height: 27px;">מתמחה בהפרעות חרדה ופניקה</span></p></td> </tr> </table> <!--[if gte mso 9]> </v:textbox> </v:rect> <![endif]--> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table background="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/d65597235b784df4b257a3c61fa462b7/file" align="center" width="780" height="892" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <!--[if gte mso 9]> <v:rect xmlns:v="urn:schemas-microsoft-com:vml" fill="true" stroke="false" style="width:780px;height:892px;"> <v:fill type="frame" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/d65597235b784df4b257a3c61fa462b7/file" color="#FFFFFF" /> <v:textbox inset="0,0,0,0"> <![endif]--> <table width="100%" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr> <td align="left" style="text-align:left;padding:20px 70px 22.734375px 70px"><img src="http://static.wixstatic.com/media/0359ea647ab0dccb5897ae69d3039d0a.jpg/v1/fit/w_700,h_2000,al_c,q_85/image.jpg" width="632" height="841" border="0"></td> </tr> </table> <!--[if gte mso 9]> </v:textbox> </v:rect> <![endif]--> </td> </tr> </table></td></tr> <tr><td align="center" valign="top" style="text-align:center;"><table align="center" width="780" height="236" cellpadding="0" cellspacing="0" border="0" style="font-size:0;line-height:0;border-collapse:collapse;border-spacing:0;border:0;"> <tr style="padding:0;margin:0;border:none;"> <td valign="top" style="padding:0;margin:0;border:none;"> <a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11exTHbMyIj5b9vP65MVEXMFeLimA4aM-2BW-2FeP6sVShpJUscKMNcyumnT4Q-2FRgXk0uMF6tyZ-2BDM6cUeIA1leZSORQlu0ZeWQtz-2FzUtKfeifm-2FSLyHU5-2Bvetw5l4qgrjKfgzfQ-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlB7-2BdWRf4Y8h3Thbm6r06m5fMz9-2FUH-2FdnYyDpVvbjSzu-2FK-2FH2l46VXFnRFO3h7SHjrX-2BNDtqyWkrejztE6D3G2gDMlnyec32QYsTRGzZU7rwrwNBcnF7KR6ai4xmVf4gqEzgHu8kcW8TPV2zJfxUTeJ" target="_blank"><img usemap="#026ee6a3-5b0e-4c3a-36e1-4b40b91b05bf-region4" src="http://shoutoutmedia.wixapps.net/shout-out-3621130b8c1caf5bf6d0c34c65d8acca294848e4/images/dc70e56c30664cb79b8922d8b5e77f38/file" alt="This is the footer" style="border:0;max-width:100%;" width="780" height="236" /></a> <map name="026ee6a3-5b0e-4c3a-36e1-4b40b91b05bf-region4" style="outline:none;"> <area shape="rect" coords="137,56,213,71" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FYGOFU3QW-2FMLLlrK0yHmUVEPK9SuaWMdUNUows0SCllv0zXZwRJATeydnD4-2FYROB2_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlCEX0OGLuBuQ7eG7zyMRgT0EZfBDnjV4cERmzoRLCe0X-2FPk41vfPEXvWcHF2ct72DbHwgz5pluwvK2DMmRRzZfEfTiks3lh2m4iAJE-2BH7HL4MRm2eDcIxBYt52KSw5K8fJoIVGU8WIL7zmSSCEkgIYn" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="337,59,365,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FA6-2BKbqKq8pT7twIANGcS-2Fy4BhE1FOADs6FFH1Yv2R94yQyj9HyY3JA-2Faw7RcISCIeawhGDtdhuoXtHF565hndVLIDLH-2BoZRyrpyml2wFY-2FrMDMYvK49a5Q6wlJo5ZEir52eascq21abcqMLHjGuwdbeJn7WrhzVGaoSlBtsoKwhJq8bMfcTC6HnS5vEwYWIoAw-2FrB-2Fq-2BFs5-2BULdQI64Sx0pW-2FVPeTult2aCsuWS-2Bi7h3lY87e3rmCkNkpBus7kif_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlCY0EyCg323T9YCX7Q1HuO4-2BnC14-2FTDV-2BXzIIS-2Fxre5FQL19BSH8RBYW6QOv8zmoNhm9QVT0FzXaknhHX3Sg2xfOZOBjQsn-2FYyonSn2UcUyPgv7yZ9yT1gc6lH4RFIeCUY9LJUwTPZn-2FGidvocXntFO" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="372,59,400,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FA6-2BKbqKq8pT7twIANGcS-2F3M0u2NRN5iquOYpTf4UaKKkafXPm5utBDfUP-2FVUcai-2FgfRz7p3g-2F3dte5LUWxmNSNw7fWjDEaSqJWEaACKO7ecnj8aNkTpenxJgJQEj7RWLF3U-2B-2Fh4nIiEfQQdWJ7F5sPuzlBGTDHvgzeOXYBnwfCw57MNkqpCw47Z3RT4akRnYdnYxzx-2BLtigQuLQ9EdND0Q-3D-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlBb3KqAL-2BgI1fxkpMLD8OV7xpvVK3hQV-2BxSY-2B2Cxjgb65Zru91GZmBP4Uh-2FTVf1IKHgZDZIhcTeWNwSwW6GjGvEotYyfyxBwNXey7LYbVkRK0rf0S-2BWNpbdeBkfpCoHsb2r4bsA8XP6QnpqtQdNhtnw" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="407,59,435,87" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FA6-2BKbqKq8pT7twIANGcS-2F-2Fbke-2FdLXBhzoBsG4Kyf0CqUs6EQE3C2PiDRjdUBJVvqByZdUaAlHuhP-2Bm-2FNADMz032acxy6sB3PFUb0hmWWaejEONTbk8wo98VYOlGorNaRvZ1YHbNFGLPKo9Q5qF6u8nD9qc5pHG0nI-2FWnrwQ3lvibentGBu9vYT0bjoH03lH-2BrRK8JmI5PBiq5rdFmDTkMHIsiBsDAZa7pZZyByTueUz0wZHtDdTwDVdqaxJVL5nmZSF4hgRU9M9YOSW1tgosRRmlOQmtV9hmSfLOx2dy4j3ESYlTp-2FJWXPjWGJtoDpmP7XsN2JfrWMy7wipfTHOOdNbNlNOZiDMgwU8jY5oi6Vr5an9Lzw-2BYtf5ylHrhBd4wGrWqPUQYzAUv1GngE4ViXqdJe-2BMqhwvNGuNZ376p-2BZiZ5zECz59fhZiAfAD9HngKyV5uf5dNRdlIka-2BWHNnlf5ydKkIebGj0O9SC8KGB-2Fh5KdfnKcLA5DO9mSi-2Bj0dufA3ASlWSMkqistSjbeOvNY370MjXFdOA-2Bnlq4uMNzrNdORUFrSU-2BcuAZfMofkHzbZ443g6LrsKHT9PQBUXU0yGiim5TfhrfK4LoxWu0iSd00DYw4WKJJ6z2ZHP9E-2BiALEGfaa3afgbZcCaqSsBOjR02ANZbDcUq-2FlNpIoMgXfGUCar8-2F8K4jAoKKZobzpj-2BwUoeoCv7qAe9VIWhBTE-2F9Wm4x1PdBqnKyTbuLjZm6wto6izSjE0u6mfmZNXznoj0Emk-2BMHn8QqkSxxHTe9PA4wxKXiEla2cImqDSJmz5MPzqFURU8k2UPxYqNa-2BOlNuBuhwqgpA8ZBUIi2XRfONcCaq48SNCoPRfHc3wTC-2FVhDYoEtJtsfvfdPgiG6v6TMnBMxB0u4sSZCP9H586HSchPvee7S5Wa9yHuCEpgnd82rAa-2BR4gZnJXUWmcmDD4SjTBu8EwJJozRSWomAAhtA9zt4oS76Xi8qV0mR80qSEjiNKxg4UjWEZ-2FCE2UimURefKRWnJ4XcVqRoX4-2FZWMQ7lne1PLoB9EIFnjpkyhlLti9StHk-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlDavUSeGfcs1gpTGa0B2V5BO1Vy5heRukX-2FF6mPF8YlPDvXEW-2F8ELp1TJlMC7gbE4kBWWtChnP4M2xecqmz-2Baq1efcNkXf3aEAA41akgrdIhwfMegkLArGIx-2F9Kiu5p3Q2j-2FgP8XAtL8-2B1VJVB0Y0kX" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="546,56,649,71" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FA6-2BKbqKq8pT7twIANGcS-2F6c3xpSrKLRT-2BBlEucY04E3AHRwkTnL2irW79IQ4zMcPOAbgNAAI9Ex74LAcdeNUu12hllU-2FMQZgAbfTSYkDPS4viCr4tpYPFHlWzGd4dlv8uW8cXRu9RXuzYdXKzBrQowZnUNXXQXzjPr5XLkPF4FSRc4mnrG6aRuo87VZ4BwjcEy01DpgP-2FChrPFCcXKba-2BUgVzYt0fZGd1MkcWEdfYmgT246evKpGBFsU-2BdL8nJbKPmukzisrYgi-2BCy1LPK0vqU1ZqEY3KNVQGDB6LR8yUGb3Hb8nWnMuQ0QaZq8zirP4iSOH3Ns9UJL1YLCTE63tS8lrJbG4FfL-2FRg5Tuw-2B9-2BPs-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlClIbAuaf72sEA1ox1ZkALKiQzp-2ByMCH11pMwEbF8VArZTaDKdNLdCBytl37xp4bhYpP-2FXdzonMJa-2BbtmnwAaKqb7SzLqygLFU-2Fb-2FZqS9mIGi8TFm-2Fd3-2FO-2FgqTpAVb4c-2Be-2FONKXXd9QESZg3dFK5fjd" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> <area shape="rect" coords="475,119,577,145" href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=EIkgcH9h3DdIOZW3Lp2ty3-2Fgl4rCt2zwGvTB-2BOI11ewmF32HvcvdtXznBcuErfjN4DROb4DVuK2QotIHAV4oa8p7FdpWlswi1UHvitA0R32Vw4hLgtGVVDhveAuRck5-2FA6-2BKbqKq8pT7twIANGcS-2F3okO7rxnWhV67xIs2LIc3A9tMRUIC7Lezv85rrX53Guzrj5dPPGJhJwdM3ZvLTbFTA4H1gX-2FhW3bxo-2BcV5sEIi7OUMLfB-2BC7WkoTAFwAPbJN769aqbVkqurAKEPuAGeow-3D-3D_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlDSd02YOc8FGrbi8rHaARwrN-2B5sa8vsXniTii1ZagRBWaCcX3y1pJvoWpeSd8jWWA9ZolSveED8V8I-2BSWxjZBkx-2By8qzKVNjH8aqJkz5xkqRfQY3WzoPo-2FckaKGSEWhOXyeRB3Y8E7dKChgynNwIS8x" alt="" target="_blank" style="outline:none;" /> </map> </td> </tr> </table></td></tr> <tr> <td align="center" valign="top" style="text-align:center;padding-top:20px;padding-bottom:20px;font-size:9px!important;"> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=bBQmj7Z2o1MaYoYPNV9Xcna5lkxCH5yzG4mqU-2B05oznLcGCfHOodriP4XANxYgrT_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlDwjaI1xJaiuwbfbFMndyAefHeolkssvKwJcAXy9MVIjHIMEbtCfeDIbt2KbXkAzDLrTBkDYDxM5AvA0BgBvX4lQnO0X9F354gloBi832It6wXTIjWvm43YXfNmzqVxlj7Smqdkd70Mag5b1lJbAq57" alt="Site" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">You've received this email because you are a subscriber of <b><u>this site</u></b></a></p> <p style="padding:0;margin:0;font-family:Helvetica,Arial,sans-serif;font-size:9px!important;line-height:2;"><a href="https://u3348044.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=GHMbl6C2-2B1H73Pna4-2Fv4jXpw0P7sbR9DOz2aSW2qYNj0ssvaAteW2vqWijYBw2Cw3DBuRNuD8HDGega3d4TqX2YURkgReHxGB0irsvEXV1nrRu8neDUPa2vspPooEcv4lWLa8TSnvuAD8U9YCgHwNNgCe1tWdKXMhT4hPBN9kqgz0nphLkVAZFamZypHKvbHystLCtMnWcVHJHQ6PvV8Jc7-2FfMQrMMEmvIuTHYCJpPqgWlq4ZSdUJBGq2XcrfCfSH-2BagsGt8cDFvRZK3BJkqqfsp8SV3XRWpV8QWA1l1tNybXGNNDtq3RG8O1ScWx5o96FzCc9wIbcv2BzFuWA0Ymtd5yefjFyzuUsJihmG3siUbQVRfdU3-2Fgn6dptLG6NBEtVOKU7rNBpv7hDChNhJgOJJxSTExX6r5N8LlB2eMNc-2Fr0AKhMZeYtRuzvdWxsz-2F5p9ttu5tcguBeYkY1P66Ag-2BXsodwloyncrL6qcV2LmgOTpRiYXeqH-2BcJcgyiSYAN9neChl8RoM06OEmz-2BRtkf0Um7amPpAYKDyQbrenkwI8UxSVmCEp8LPNLEQjBuTTMgfhvl8be9mUaYZCPsNVR8zziyqCFVGAeeiT6zzHYBhZlW-2FuAYdL1a8zKTxeGh-2ByZXZ6gB9W8BrUFnBCuA9wRTXGkXVGpuX9Q-2BBoYBcOayDadC8DLoLn1KTiDL8JB1GMDXUjuA-2BQfl-2FgXNwrK9-2BxKi8wYcuGP192zwz-2FIWDSZwR968dWy1Pv9H8pDqAyRIL6egFDn21OSyA6dh6YpaRiPqbAw4fUjSeCpJncQfILrZSMNI4KfQOTZ9iQRWs4E8FSYSSY7z7hJNTx2fX9XVy1-2BuUZl6q82aDj5uFtRe0pCY24s-2FOTGIVFUSWiOhubonHRF2eG2-2Bjz8CaF036uomAFDA5zX9EfpecsOik6LhCKR62eu6-2FzEaFc01-2BH5b-2Bxw8iQ9smu1qODxLdcw6aRnRed07HUORMPst4HWF7dUz8UFpVpLrTNcwwSIkkOFfxQGjY4STdNSXGkS8Q-2Fiw1d-2F-2FNU-2BIjtbPQCebRXE8GqZDqLm4tVZy1RsseL9TZk9V9v9Db8oZYCgNdWor5VL0fX8q96GgCTvDphE1oinh2AGIt41fo5Zw3pMYs9Su-2B22ApjOovL-2Fn3O4AV-2F3a9R5kWWpPEDa6wQDz84djXBuk06uJF1v-2F6jqspn7o4YKB8T164RbZYLkF39srKSLmsky74icQS58XpPpIQejr3FZKuI2nwQte8kiFPB3benlQBmAThdv9LHOF_Turnmx72z2UbPajSJBXDDnXDXK2csBrVEU8gfj7aOtqR5NfbOTe8dOxVFR0ft5FfHSYA-2BRQeAHnBIXDqXxClY-2FJnlJyc4oISJl-2Fi5MPta2qYF6cG-2FAXd1TAWD6DJGNF1TjgLBGD6gFHTIF3Z337J42lXhnT6ubXnUW01fbPsrRuerHzQCms-2BPFuEG3Or2tqrLz8Y1bkrJxNiF6d7MOWpFRQodRQKIKreNavFI2TLEW6D630nYtl8RrupYt1PeDHgt1G5XhI80SphFy-2FSCaj5D0Gepj-2BhU6NLUBU8aEvS3Nz4a-2B5FQwXCfADrZvX83mdmD1jqdW6vZSDT4W2e76YzY3OS1kvJPUCtzeeI1KYIUlB2yWODvQ-2Bl6yIDPfYKbnsaz6jVElbbj5E0lpgt3UaUqbmJJ1LmVfuF1qCyTqSfwvfe1-2BngGipytWNg3G8Z2kscXO-2BZfKFHAj58zISbyzmOmaCTGuHVZOPyiBCWrm-2By7f9rPKuQsRiYqUjzXFEFOOOf" alt="Unsubscribe" target="_blank" style="text-decoration:none;color:#3899ec;">If you feel you received it by mistake or wish to unsubscribe, <b><u>click here</u></b></a></p> </td> </tr> </table> </td> </tr> </table> </center> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-81194778946873711282016-08-09T14:58:00.004+03:002016-08-09T14:58:36.818+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <div class="_1dwg _1w_m" style="background-color: white; color: #1d2129; font-family: helvetica, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 16.08px; padding: 12px 12px 0px; text-align: start;"> <div class="_5pbx userContent" data-ft="{&quot;tn&quot;:&quot;K&quot;}" id="js_4" style="font-family: inherit; font-size: 14px; line-height: 1.38; overflow: hidden;"> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px;"> <span style="font-family: inherit; line-height: 1.38;">לפני מספר שנים סבלתי מהפרעת חרדה – התקפי פאניקה. כתבתי על כך לא מעט כך שלא אכנס לתיאורים שוב. מאז ועד היום, התקפים אלו נעלמו ופיתחתי חיבה יתרה לנושא. כיום אני חוקרת את נושא התקפי החרדה ומטפלת בסובלים מהם.</span><span style="font-family: inherit; line-height: 1.38;">&nbsp;</span></div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> התקף חרדה חזק מוביל לפאניקה. גל עצמתי שכולו אימת מוות ושיגעון. הגוף והראש אינם מתקשרים ביניהם. איבוד שליטה. שום פקודת הרגעה לעצמכם לא עובדת. אם מישהו נמצא לידכם בזמן התקף, סביר שיאמר לכם – "די נו... זה רק בראש שלך"... ניסיון הרגעה שמבודד את החרד מהמציאות אפילו יותר וכמובן מגביר את האימה.<br />החדשות הרעות - מתים. החדשות טובות - לא מתים מזה. למרות הפחד שהנה אני מתה בעוד דקה או יוצאת מדעתי.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> בואו ניקח נשימה עמוקה ברגע זה, ונצלול לתוך המנגנון הגאוני של החרדה:<br />החרדה היא מצד החיים. חשוב להפנים את ההבנה הזו. חרדה היא מנגנון הגנה הישרדותי קדום. התקף חרדה אינו מעוניין לחסל אותנו. נהפוכו, התקף חרדה הוא אימפולס של הישרדות, של שימור עצמי. כל יצור חי נושא את האלמנט הזה. אצלנו בני האדם, האלמנט מתוחכם יותר ולכן החוויה קשה יותר. ההתקף כולל תחושת אימה ותופעות גופניות אינטנסיביות שמלוות אותה. את אותן תחושות נרגיש ברכבת הרים מאוד גבוהה, או על קצה צוק ולפני צניחה ראשונה שהתחרטנו לגביה רגע לפני הקפיצה. דופק גבוה, זיעה, רעידות, פיק ברכיים, עוד רגע מתעלפים, טשטוש בראיה ועוד.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> מה באמת קורה שם בהתקף? נניח שאנחנו נמצאים לבד בסוואנה של אפריקה, באמצע הלילה. ידוע לנו שזו סביבה עוינת, כי יש טורפים. למשל אריות. אנחנו פוסעים ולפתע שמענו רחש. הנה הילוך איטי של מהלכי החרדה וכל אחד מהסעיפים חשוב כדי שנבין מה קורה בהתקף חרדה שלא תופס אותנו בסוואנה של אפריקה, אלא סתם כך באמצע הרחוב:<br />1.גירוי: צליל הרחש נרשם במוח אבל אין ידיעה קוהרנטית של משמעותו. פחד.<br />2.טעינה: מכיוון שהרחש עשוי להיות צעדים של אריה, עלי להידרך. הגוף נטען באנרגיה ומתחילה סדרה של פעולות בגוף אשר יתמכו בתגובה שלי לסכנה – עישונים מורחבים, דופק עולה לשם הזרמת דם מוגברת כי הדם נושא חמצן ואזדקק להרבה חמצן כדי לפעול, אדרנלין מופרש מאותה סיבה, זיעה מוגברת ועוד כמה פעולות שכולן אמורות לתמוך בפעולת תגובה שלי. הגוף שלי טעון כמו אקדח שנטען לקראת ירי.<br />3.זיהוי: על מנת שהתגובה שלי תהלום את סיכויי ההישרדות שלי, רצוי שאזהה מהי הסכנה, האם זה אריה/ נחש/ חתול/ רוח. בנוסף, היכן ממוקמת הסכנה ביחס למיקום שלי. מהי הסכנה והיכן היא, אלו פיסות אינפורמציה הכרחיות לשלב הבא.<br />4.אסטרטגיה: כאשר אני מזהה שמדובר באריה למשל, והוא נמצא במרחק 300 מטר ממני, יתכן והתגובה הטובה ביותר תהיה לברוח כל עוד נפשי בי. לעומת זאת, אם האריה במרחק 10 מטרים ממני ואולי הוא נראה תשוש ופצוע, יתכן והתגובה הטובה ביותר תהיה להלחם בו. אם האריה מתבונן בי בערגה במרחק נשיקה, רצוי שאשחק אותה מתה ואקפא.<br />בשלב זה אני עדיין טעונה.<br />5.אקטיבציה ופריקת הטעינה: אם בחרתי בבריחה או במאבק, הטעינה שבתוכי פורקת את עצמה לתוך התגובה שבחרתי תוך כדי ביצועה. בסיום הבריחה/ הקרב, ובהנחה שנותרתי בחיים או ניצחתי בקרב, אהיה תשושה כי השקעתי את כל האנרגיה שלי. אחר כך, רגיעה.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> ההבדל בין מצב חרדה "טבעי" לבין התקף חרדה פתולוגי, הוא שכשזה קורה סתם כך באמצע יום רגיל, ללא אריה ברקע, לכאורה אין זיהוי לגירוי. זה פתאום בא בלי סיבה. מכאן אנחנו מסיקים שאנחנו משתגעים. דבר המוסיף שמן למדורה והחרדה מדליקה את עצמה עוד יותר.<br />אבל אם אין זיהוי – אין אוריינטציה (מי זה/ מה זה ואיפה זה) - אין אפשרות לפתח אסטרטגיה – לא תהיה אקטיבציה – ולא תתבצע פריקה. אנחנו נתקעים עם הסימפטומים ועם המתח שנטען בתוכנו.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> ההתייחסות לחרדה כפתולוגיה גרידא היא טעות קריטית. כי חרדה היא אזעקה, איתות ולא הבעיה. מהתקף חרדה ראשון שמיד אסביר מדוע הוא מגיע, אנחנו חסרי אונים ומתחילים לפחד מהפחד הראשון תוך התנגדות לאיבוד השליטה.<br />זהו כדור שלג במדרון. כי כשאני לא יודעת מה קרה וחייבת להיות סיבה לכל דבר, אז הפכתי לחרדתית. כי מאחורי כל פינה וכל צליל או מראה או סיטואציה או מקום, מתחבא התקף. אז החיים הופכים להיות מערך חישובים בלתי פוסקים של צעדי מניעה. עד שנמנעים מהחיים כפי שהכרתי. ואז מה נשאר ממני? איפה אני? העצמי הופך להיות סטטיסט היושב במכונית במושב הנהג שאינו יכול אפילו לגעת בהגה. תחושת העצמי מתרופפת, אני לא סומכת על עצמי, על האגו שלי, על כל מה שחשבתי שחזק וקבוע בתוכי. הבסיס שלי מתערער, אין עמוד שדרה ואני לא נמצאת בתוכי יותר. איבוד שליטה. מציאות כזו היא כה בלתי נסבלת, עד שהיא הופכת לבעיה כשלעצמה. רוצים שהכאב יעבור, שהאזעקה תידום, כי היא מחרישת אוזניים. הסיבה לכאב ולאזעקה, נזנחים.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> למה זה קורה לי דווקא עכשיו? לכל אדם יש קיבולת מסוימת בזמן מסוים לאירועים. יש תקופות עמוסות ולחוצות, שמספיק אירוע אחד שמתפרש בתוכי כסכנה, כדי שכלי הקיבול שבי לא יוכל להכיל יותר. נדמיין לרגע סיר שיכול להכיל 5 ליטר נוזל. אם בסיר יש 2 ליטר והוספתי 100 מ"ל, לא היתה לו בעיה להכיל את המים. אך אותם 100 מ"ל שהיו זניחים בעבר, מביאים אותו לגלישה כשהוא כבר מלא ב-5 ליטר. משמעות - החוויה שעברתי עכשיו , הגיעה בשלב שבו אני לא מי שהייתי פעם.<br />לדוגמה, גבר שבגברים המעיד על חוסנו במערכות ישראל, כיצד צלח בגבורה את שדה הקרב כשכדורים שורקים סביבו וחבריו נופלים אחד אחרי השני. אבל 10 שנים אחר כך, נתקף בחרדה כשהבוס שלו העיר לו הערה.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> אז אם יש חרדה – היכן הסכנה? כאמור, אם הסכנה אינה בחוץ, בדמות אריה רעב, אז היא....בפנים, בתוכי. כולנו מחזיקים סודות, בעיקר מעצמנו. סיטואציות חיים מובילות אותנו לא אחד לצומת: רצון לפעול בהתאם לדימוי העצמי הרצוי שלי מול צורך להיות מי שאני באמת. קולות משמעותיים אך מנוגדים. קונפליקט עמוק שהשקעתי הרבה אנרגיה כדי להוריד לו את הראש מתחת למים ולהדחיקו, זועק להכרעה. הכרעה יכולה להתבצע רק כשהקונפליקט הוא מציף את עצמו ועולה את פני השטח. למודע. משהו במציאות כרגע, משקף לי את מה שאני לא מעוניינת לראות. המשהו הזה יכול לפרק אותי. הבוס שמקטין, הסלידה מהבעל המקסים שלי, כישלון בתחום שאני טובה בו...להודות שאני לא מי שחשבתי שאני. אולי אינני האדם החזק והאוטונומי שהתמכרתי להאמין שכך, אולי אינני אוהבת את הילדים שלי, אין מצב שאני הומו, אולי יש בי צדדים לא הכי מוסריים. ועוד מלא..</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> אך מכיוון שהחרדה הופכת לעיקר, בעקבות גל ועוד גל של חוסר שליטה, החיים הופכים לבלתי נסבלים איתה. כשהחרדה היא העיקר, הסכנה הפנימית לא מטופלת. לוקחים ציפרלקס וקסנקס כי הרופא (והיום כבר לא צריך יותר מרופא משפחה לטיפול בחרדות) אבחן אותי "את סובלת מהפרעת חרדה, קחי כדור ותוך חודש וחצי זה עובר".</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> מה מרוויחים ממצב של חרדה? מאוד פשוט. עדיפה חרדה על בחירה בקטסטרופה. החרדה מאותתת על סכנת נפשות שבנטילת כל אחת מהעמדות המנוגדות שבקונפליקט. עדיף להישאר בצומת T ולא לפנות, למרות שיש פקק עצבני מאחורי וכולם צופרים בטירוף. כי בכל אחת משתי הפניות, יש אולי רווח גדול אבל אני מאמינה שכל בחירה, עלולה להרוג אותי או את אבני הבניין של חיי ולסלק את כל מה שחשוב לי עד שאגווע.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> אדם הסובל מהתקפי חרדה "זכה" להצצה לעולם האמיתי, זה שאין לו שליטה מלאה עליו, שאין בו קביעות ודאיות, מציאות שבה אין לו יכולת להנדס אותה כטוב בעיניו. זו הצצה לאפלה והיא נקודת אל חזור. בעידן ובתרבות שבה האדם הוא יצור עליון, בורא עולמות, "אין לא יכול יש רק לא רוצה", שמטיפים לו שהוא כל יכול ומחשבה חיובית פותרת כל מחלה או תכנון נכון של תזונה והימנעות מחטאים ישיגו חיים ללא מצוקות, טבעי שאנחנו מתנגדים לאפלה. התרבות ההישגית וגם הניו אייג' שלכאורה נותן קונטרה, מעוותים את המציאות באותה מידה.<br />התקפי חרדה, הם למעשה, סמן של התפכחות והתבגרות אך באותה עת, גם התנגדות להתפכחות והתבגרות. אחרי הצצה לאפלה, למה שיכול להשתבש, ההתוודעות לחוסר האונים ואיבוד השליטה, מגיעים ניסיונות נואשים לחזור למצב קודם, אינפנטילי, לימים שהעולם היה ברור וורוד יותר, לפני שעמדה בפני בחירה אם לברוח או להלחם בעמדות הפנימיות שלי. התקפי החרדה מעידים שמשהו במסכה של חיי נסדק ותכנים פנימיים שלא רציתי לפגוש, דורשים להשמיע קולם דרך הסדקים. בסופו של דבר, הנשמה שלי דורשת שאכריע. להכריע זה לקחת אחריות והרבה יותר נעים לחיות בלי אחריות על הכל. אני אולי אחראית בעבודה, אחראית על היקרים לי, אבל במקום שבו נשקפת לי סכנה אמיתית, תמיד תבוא קריאת "הצילו" ושמישהו יעשה משהו. רק לא אני. כי אני לא בטוחה שאעמוד בתוצאות. יותר מזה, אני לא סומכת על עצמי שאבחר נכון. עדיף להיתקע בצומת. עדיף בחרדה.</div> <div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;"> מה לא לומר לאדם חרדתי ומה כן לעשות בהתקף חרדה? בשום פנים ואופן לא להטיח בו שזה בראש שלו. הוא יודע. אבל הסכנה שהוא חש היא אמיתית. אדם מבחוץ לא רואה את האריה שבתוך החרד ואת מלחמת העולמות שמתחוללת בתוכו. מה כן לעשות כעזרה ראשונה? אם נחזור לחמשת המהלכים של החרדה, אז נלך ישר לסוף – לאקטיבציה. כל פעולה אגרסיבית, תפרוק את המתח ואת הטעינה שהצטברה בגוף. הגוף שלנו לא באמת יודע להבדיל בין מנוסה מאריה או ספרינט בטיילת ליד הים, או בין מכות איומות לספה בסלון לבין אגרופים לפרצוף של רוצח. באותו רגע שאנחנו בחרדה, ניתן למעגל הטעינה - פריקה בדיוק את מה שהוא זקוק לו - כמה דקות של אקשן עצבני.<br />אחר כך, נמצא מישהו שיוכל לעזור לנו להתבונן במאבק הפנימי המודחק. בקיצור, נלך לטיפול.</div> <div style="display: inline; font-family: inherit; margin-top: 6px;"> התקפי חרדה הנם בבואה לקונפליקט פנימי עמוק שהצפתו למודע מעמתת את הסובל ממנה, עם המסכות שטיפח ועם קיומה של אמת לא נעימה החבויה מתחת למסכה. לא פחות מכך, התקפים איומים אלו, מציגים בפני האדם את חוסר האונים שלו מול מציאות כאוטית, נטולת ודאות ושליטה - פנימית וחיצונית גם יחד. אותו אדם מתוודע לעולם שהאיזון שבינו לסביבתו אינו עקבי, ספק אם קיים.<br />שורה תחתונה, החרדה אינה באה להמית. היא רוצה שנשרוד. חרדה היא מנגנון בריא. כשהיא מופיעה ללא הסבר ומשבשת לנו את החיים, ראוי שנקשיב לה. המטרה שלה - שנקשיב לנו...</div> </div> </div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-51489870787817948152016-01-11T16:46:00.003+02:002016-01-11T16:48:17.941+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <div style="background-color: white; color: #666666; font-family: helvetica, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 16.08px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em; text-align: start;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;"><span style="line-height: 16.08px;">התקף חרדה: תרגישו הכל או חלק מאלו - לב דופק בקצב מטורף. אין אויר לנשימה. זיעה. יובש בפה. צמרמורת. גלי חום. כאבים. חוסר נוחות באזור החז</span><span class="text_exposed_show" style="display: inline; line-height: 16.08px;">ה. סחרחורת. עד כאן בצד הפיסי. בצד הנפשי – פחד מוות. אימה נוראית. איבוד השפיות נראה מוחשי וקרוב מאוד. איבדתם שליטה.</span></span></div> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #666666; display: inline; font-family: helvetica, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 16.08px; text-align: start;"> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">עד לפני כמה שנים לא ידעתי על קיומה של התופעה. אבל כשהיא התגלתה, התגלתה בגדול. מצאתי שכל מי שהקיף אותי סבל מחרדות והתקפי פאניקה. בסופו של דבר, גם אני נכנעתי לטרנד וקיבלתי את המנה שלי בתחום.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אומרים שהתקפי חרדה הם המתנה הכי גדולה לאדם. איך זה יכול להיות? אתם שואלים בצדק. אסביר. אתחיל במה קורה במישור הפיסי, ואחבר לצד הנפשי.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">חרדה היא מנגנון הישרדותי בריא שטבוע בכל אדם וחיה. זה המנגנון ששומר עלי כשאני מזהה סכנה על חיי. תפקידו לסייע לי בביצוע אחת משלוש החלטות הרות גורל עבורי: להלחם, לברוח או לקפוא במקום. כל אופציה היא אסטרטגיית הגנה שדורשת התארגנות פיסית. עלי לגייס משאבי מערכת שיתמכו בכל מה שחיוני להישרדותי. אזדקק ליותר חמצן ולכן הלב יעבוד מהר יותר. הורמון אדרנלין יופרש כדי להקפיץ את האנרגיה לשמיים. יובש בפה, יהיה לי חם מאוד (לא עלינו חרדה ביולי אוגוסט..), עליית לחץ דם ועוד כמה פעולות תומכות. הפחד ילווה את כל התהליך. הצמרמורות או סחרחורות יופיעו כתגובה למתח והטעינה בתוכי.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">לעומת חרדה שמופיעה כשיש סכנה מוחשית על חיי, "התקפי חרדה" זה מינוח למצב שבו אני חווה חרדה על בסיס קבוע מבלי שמפלצות רודפות אחרי בג'ונגל באמצע הלילה.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">בשלב א' - התקף החרדה הראשון יגיע בלי אזהרה. משהו קטן לכאורה יפעיל אותו. מריבה עם בוס, פרידה מבן זוג, עומס ניכר בחיים וכ"ו. פה קבור הכלב ולכאן אחזור בסוף הטקסט.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">בשלב ב' - בגלל שלא מצאתי סיבה נראית לעין שבגללה חוויתי חרדה, אני מתחילה לחשוש שיש משהו בהתנהלות שלי שהביא את הסיוט הזה עלי. מכאן, מתחילה שרשרת עצובה ומתישה נפשית ופיסית של ניסיונות איתור הטריגר והחזרת שליטה לחיי – מניעת התקף החרדה הבא שאולי ממתין לי מאחורי הסיבוב. אבל מרוב פחד, אני מתחילה לייצר לעצמי התקפי פאניקה – שהם הפחד מהפחד. התקף פאניקה מרגיש בדיוק כמו התקף חרדה. למעשה מדובר באותו התקף. ההבדל הוא, שלעומת התקף החרדה הראשון שמגיע כתגובה לאיום מבחוץ, התקפי הפאניקה מגיעים כתגובה לפחד מהתקף חרדה.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אז החיים משתנים. סיטואציות יומיומיות הופכות למלחיצות ומפעילות אצלי את ההתקפים. מפחיד להיות לבד. מפחיד במעלית. מפחיד בחוץ. מפחיד בבית. מפחיד במועדון. מפחיד במקלחת. אין סוף פעולות ומקומות שיגרתיים, שככל שהזמן עובר, מצטרפים לרשימת הטריגרים לפאניקה. חווים עייפות נפשית כי הראש מתעסק בחישובי צעדי מניעה מבוקר עד ליל, פחד מתמשך מאיבוד שפיות ועצבות עמוקה וגוברת כנגד חוסר אונים נוכח אי היציבות שלי ואפס יכולתי לנהל את עצמי. לאט לאט אני מפסיקה לסמוך על עצמי. החוסן שחשבתי שיש לי נגוז ואני חייה כמו בובה על חוט שלא ברור מה מושך אותם.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">קיימות כל מיני שיטות להתמודדות מידית עם חרדות. לכל אחד עוזר משהו אחר. כמובן שיש גם כדורים. אבל בעומק העניין, הפתרון נמצא בשאלה – למה? מה הגוף שלי (גם המוח הוא איבר) מאותת לי? זאת המתנה. התקפי חרדה ופאניקה מעידים על מלחמת קיום בשכבות העמוקות של הנפש. הביטוי הוא בהתקפים.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">פרדוקס - התקפות אלו, מפחידות ככל שיהיו, הן למעשה מנגנון הגנה. הגנה מפני קריסה. קיים קונפליקט עמוק בין 2 קולות שמושכים אותי לכיוונים מנוגדים. ניצחון של כל אחד מהקולות יגרום לי לאבד מרכיב חשוב בזהותי. הכרעה פירושה ויתור על משהו. במקרה של מה שהחרדה מגנה עליהם, אלו דברים מאוד חשובים לזהותי. קיימת חרדה לגלות שמה שאני חושבת על עצמי אינו נכון. שיש אולי בלוף עמוק שאני מוכרת לעצמי ואם הוא יתגלה לי, הדבר יגרור תגובת שרשרת ומפולת של יתר אבני הבניין שלי. כל מי שאני, כל האמונות שלי, כל מה שבניתי והשגתי כל חיי, כל מה שחשוב לי - יאבד. לכן, עדיף לי להישאר במצב של בלבול, אי הכרעה. להישאר בחרדה.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אדם הוא יצור מורכב ובנוי משכבות של היסטוריה, פצעים, צלקות, חוויות, הנאות, מוטיבציה, אגו, רעיונות, אמונות שהתגבשו, רגישויות, נטיות ועוד. כמו מכרה עמוק ומסועף. קשה לאדם ובהחלט לא טריוויאלי, להיות בקשר עם כל החלקים והשכבות. לדעת מה מתחבר למה ואיך. לעיתים, הפחד ממה שאגלה על עצמי תוך כדי חפירה ותקשורת עם רגשות, גדול מידי. כי אולי אמצא שם דברים שלא מסתדרים עם הדימוי העצמי שלי, עם האמונות ותפיסות עולמי. אז החרדה מגיעה.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אבל - אם לא נוח לי בתוך חיי כרגע, לא יעזור כמה שאצבע את עולמי בצבעי הקשת. הפער קיים והוא דורש שנדפוק לו חשבון! זה יתחיל בהגיגים פה ושם.. בלא ממש בא לי ללכת לעבודה, בבן הזוג שלי אדם מקסים ולכן מגיע לו שאוהב אותו.. וכשאין החלטה, תחול הסלמה בדמות החרדה. היא תצוץ כשאין הקשבה ללב שלי, כשאני לא נאמנה לתחושות שלי, כשאני חייה בסרט שהראש אומר לי שהוא נפלא וכך צריך להיות, אבל עמוק יש פנטזיה לקרוע אותו לגזרים.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אנרגיה עצומה מושקעת בהחזקה של הדימוי העצמי שלי. מנגד, לאמת הפנימית יש את האנרגיה העצומה שלה. מגיע שלב בו שתי אנרגיות אלו נפגשות לקרב איתנים בתוך הגוף. זה השלב שבו חוטפים את התקף החרדה הראשון. הדבר הקטן לכאורה שהפעיל אותו לראשונה, יכול להיות נקודת מוצא נפלאה לחקירת עומק.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">המעודד הוא, שהמהות שלנו מאוד הגונה איתנו. היא מקבלת את כל הפיצולים והסתירות הפנימיות שלנו. היא מכילה גם את מה שממש לא נוח לי לראות בעצמי. אותה מהות גם נמצאת בתוכי. לא רק הקונפליקט..</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">אז אם משהו קטן לכאורה הפעיל אצלכם חרדה, תגידו תודה ענקית. זו הזמנה לעשות סדר פנימי בחיים. לערוך הכרות עמוקה עם עצמיכם, כדי לחיות באותנטיות את האמת שלכם, נטולת התקפי חרדה.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">לחרדים - טיפ קטן שמאוד עזר לי: שחרור שליטה. לפני שהתקפי החרדה מופיעים לראשונה, אנחנו חיים באשליה שיש לנו שליטה מלאה על חיינו ותחושת המוות שלנו לא קיימת. בהתקף חרדה, מאבדים אחיזה ואימה מציפה את כל הוויותינו. כאילו עכשיו אנחנו הולכים למות מהתקף לב. מכאן נובעת ההתנגדות להתקפים תוך ניסיונות אין קץ להחזיר את השליטה לידנו. כשהבנתי שהשליטה שלי אם אחיה או אמות מאוד מוגבלת, הסרתי מעצמי את האחריות לחיים ומוות וחדלתי מניסיונות איתור ונטרול של ההתנהגות שמייצרת אצלי חרדות.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">ההבנה הזו, חיסלה באחת את התקפי הפאניקה. מה שאפשר לי לחקור את נבכי נשמתי בלי כדורים.</span></div> <div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;"> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">לימור דהאן, פסיכותראפיה גופנית.</span><br /> <span style="font-family: Times, Times New Roman, serif; font-size: large;">לקביעת פגישה: 0544-719929</span></div> </div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-1320877772621069282013-09-09T21:04:00.002+03:002013-09-09T21:04:15.125+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> בעבודה הטיפולית, הכלים שלרוב עומדים לרשותנו, הנם השפה והחקירה המודעת וכן תחושות גוף ורגשות. בטיפול, אני מחפשת את ההצלבה בין קונטקסט לסאב-קונטקסט: בין המחשבה או המילה שנהגו לבין מה קורה בגוף במקביל. אך לעיתים יש לנפש שלנו דרך נוספת לספר סיפור, לומר לנו דבר מה – החלום.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> הבוקר התעוררתי מסדרה של חלומות לא נעימים. זוכרת שניים.<br />באחד, אני יוצאת מדירתי, שבחלום הייתה דירת מגורים במגדל אפור ומשוכלל מידי טכנולוגית. לא חיבבתי את הבניין. כשהתרחקתי ממנו שמתי לב ששכחתי את המפתחות ואת הנייד בדירה. אחוזת בהלה שבתי על עקבותיי כדי להחזיר לעצמי את המפתחות ואת הנייד, אך הבניין היה נעול בפני.<br /><br />בחלום השני, קבעתי להיפגש עם זוגתי במלון שנמצא באי שם בעולם, חצוב כולו על הר. כשהגעתי למלון בשעת ערב, גיליתי מקום אקזוטי אך גם מאיים קצת. חדרי המלון היו למעשה מערות בתוך ההר, שבנויות מסביבו ושבילים מוארים בתאורה חלשה, מגודרים במעקות במבוק. הנחתי את מזוודותיי בחדר ומיד יצאתי לפגוש את זוגתי בחדר שלה. טיפסתי במעלה השביל המתפתל. נכנסתי בשמחה למערה שלה ומצאתי אותה מחייכת לקראתי. עד כאן הכל יופי. אבל ברגע שנפגשנו, התחוור לי שאין לי מושג כיצד לחזור על עקבותיי, מה מספר החדר שלי. נבהלתי משום שכל החפצים שלי נותרו מאחור ונראה שאיבדתי גישה אליהם.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> מציאות חיי כיום, שונה מהותית מבעבר. אין יום שאני לא מברכת על התנועה והשינויים, אבל גם אין יום שבו אני לא מרגישה געגוע לודאויות ויציבות שהיו שלי פעם, לכל מה שהכרתי אודותיי. לא פעם אני מביעה משאלה לחזור ללימור של פעם, לחלקים שהיו באישיותי ונדמה שאינם עוד. געגוע לימים שבהם חייתי באשליה של ידיעה מלאה אודות עצמי והעולם. או לפחות אמונה שהעולם ואני בתוכו, ניתנים לידיעה ברורה ונטולת שינויים. כמו 2 + 2 = 4. ימים שבהם חשתי בתקשורת הדוקה עם העולם ולא התקיימה אופציה של תלישות. ימים בהם היה לי מבצר פרטי ונטול זיקה של תלות, ימים בהם ידעתי בדיוק מה אני רוצה ומי אני בכל סיטואציה אפשרית.<br />הימים הללו חלפו. המגדל האפור מהחלום הראשון, זה הם. החדר ומטלטלי בתוכו בחלום השני,אלו הם. היום, מה שברור לי זה שלא ברור לי ושגם לא הכי נעים לי.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> בספרו "תליין האהבה", כותב ארווין יאלום אודות מצב נפשי אותו הוא מתאר כסירה הנסחפת ממקום עגינתה, אך היא סירה בעלת חושים המחפשת נואשות מקום לעגון בו, יהיה אשר יהיה. יאלום מניח שזהו מצב קצר טווח, בו הנפש משוחררת מדיבוק עבר וזמינה להיטמע בתוך דיבוק חדש ומהר. הוא רואה בטווח הזמן הקצר הזה, חלון הזדמנויות לחזק ולייצב את הסירה המטלטלת, כך שתוכל לסמוך על יכולת השיוט שלה ולא תמהר למצוא נקודת עגינה חדשה. משום שעגינה, אינה כל מהותה של הסירה. זו רק אחת האיכויות שלה.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> המציאות היא רקדנית בסגנון חופשי, באולם נשפים בבעלותה, שנקרא "החיים". היא נקראת בדרכינו ומפתה אותנו באצבעה לרקוד ולהיסחף איתה. כל עוד יש נשימה באף, אנחנו רוקדים. לזאת נבראנו. אז המציאות רוקדת ואלס ואנחנו לומדים לרקוד ואלס. בדיוק כשצעדי הואלס הוטמעו כולם בתוכנו ואנחנו מרגישים בשליטה, בנוחות ובוודאות... המציאות מחליפה סגנון לסלסה! הרגליים מתבלבלות, הריקוד שלנו מסורבל ונטול חן. חסרי ביטחון ומתוסכלים, אנחנו רוצים את הואלס בחזרה, אבל זו כבר לא החלטה שלנו. כי החל מהרגע שהצטרפנו לריקוד, המציאות מובילה את הנשף.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> לעולם לא נהיה מה שהיינו פעם. זה בסדר לרצות לעגון, זה בסדר לשאוף לביטחון וודאות. לא פשוט בכלל להתמסר לטלטלות, להתנהל בצעדים מקרטעים בלי לדעת כיוון ומטרה. נו...אז מה עושים?<br />קודם כל עושים קפה וסיגריה שאינה מועילה לבריאות (עד שיוכח אחרת) ואומרים "פאק איט"&nbsp; - מסכימים לחוסר הנוחות. לא נעים? לוקחים אויר ומתבוננים במציאות. הרי הסכמנו להתמסר אליה. יש בנו משהו שזקוק לשינויים ולהתחדשות, לניעור של הישן ופינוי מקום לחדש. אלמלא קיומה של כמיהה זו, היינו מתים חיים. כשתגיע ההסכמה לשיוט בחוסר הנוחות, תבצבץ יכולת הלמידה וההתאמה המחודשת למציאות. להערכות שונה, ואולי אפילו חדווה שבשהייה במצב נטול ודאויות וכיוון. או לפחות הכלה של מצב זה.<br />אני מוצאת, שדווקא השהיה בחוסר יציבות, מאוד מחזקת. אין כאן התכחשות לכמיהה ליציבות, כמו שהבנה שאת המשאבים והכוחות הפנימיים, אמצא דווקא בתוך האתגר ולא בתוך המוכר.<br />אמת, אפשר ללכת לאיבוד, להתרסק. ככה זה כשחיים.<br />גם אם יבחר חיים נטולי אתגרים, הרי שמרגע לידתו, התינוק מתפתח לקראת ימיו האחרונים כקשיש.</div> <div dir="RTL" style="background-color: white; color: #41383c; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;"> אגב,יום אחד נתעורר בבוקר ונגלה שדווקא די נוח ודי מוכר לנו בסלסה. מתי זה יקרה? כשהרקדנית תעבור לאלקטרו.</div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-44922001343750771602013-02-12T14:57:00.002+02:002013-02-12T14:57:16.667+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">אתמול קיבלתי חיזוק מאישה יקרה. היא פנתה אלי בעבר לשני טיפולים בלבד. סוגיה מרכזית שהעסיקה אותה, הייתה הפרעות האכילה שלה. מאז שהיא זוכרת את עצמה, כבר כילדה קטנה, יש לה סיפור עם אוכל. הפרעת האכילה שלה, קיבלה כמו אצל רבים הסובלים ממנה, את הפוקוס המרכזי: "אני לא מצליחה לרזות, לא משתלטת על האכילה שלי. זו בעיית הבעיות שלי ואילו הייתי יורדת את הקילוגרמים הארורים האלו חיי היו משתנים והייתי מאו</span><span class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">שרת! "<br />שיתפתי אותה (מתוך ניסיוני כמופרעת אכילה לשעבר) שהאכילה אינה ה-בעיה. אף לא הסימפטום. האכילה היא פתרון. "פתרון אכילה" פתרון שכמובן מוליד בעיות חדשות: בגוף, בדימוי העצמי ובהתנהלות החיים בכל מישור).<br />לפיכך, הטיפול ב "פתרון אכילה", נכנס מתחת לשכבת השומן במקום להתרכז רק בה. השאלה המרכזית שלי כמטפלת בהפרעת אכילה היא - את מה הזלילה פותרת? מה המטופל מרוויח מאקט האכילה המופרזת או צום מופרז ומהתוצאות של אלו?<br />ההתייחסות שלי להפרעת האכילה מגיעה מזווית חיובית, כי היא פתרון. אין טעם להתנגד להתהוותה של ההפרעה כי היא נולדה כדי לפתור דבר מה. אין טעם לשים עליה את הפוקוס כבעיית הבעיות, כי זה לא יעבוד. אולי לזמן קצר. אבל גן העדן הרזה יהיה רק אשליה.<br />כדי לסיים הפרעת אכילה, צריך להתבונן במקומות אחרים לגמרי. לחטט ולהציף, בכנות מרבית. במהלך הטיפול יעלו החומרים שהאכילה היא להם פתרון.<br />אז מסתבר שדבריי חלחלו. חודשים ספורים אחרי המפגש הטיפולי האחרון, היא נפטרה כליל מהפרעת האכילה שליוותה אותה כמעט 40 שנה. היא שיתפה אותי שהתובנה "אוכל = פתרון", לצד העבודה שעשתה עם עצמה בעקבות החומרים שעלו בשתי הפגישות שלנו, הפכו את היוצרות בחייה. האמת שלה נחשפת בפניה, חומרי הגלם שמהם נוצרה להיות האדם שהיא היום ידועים לה, החזון שלה בהיר, היכולת שלה להכיל את עקמומיות המציאות השתדרגה בצורה שמפתיעה אותה והקילוגרמים... נושרים לבדם. בלי מאמץ ובלי דיאטה.<br /><br />איפה שיש יצר, יש משאלה לאובייקט שיספק את היצר. אם האובייקט הרצוי לא בנמצא, טבעי שנלך על אובייקט חלופי מצוי.</span></div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-64247206530072587012013-01-31T23:46:00.002+02:002013-02-02T12:04:57.331+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חוזרות הביתה מהגן. אחרי הגשם. מאוד קר בחוץ ואנחנו זורמות יחד על המדרכה, חמושות במטריות. 20 דקות עד שנגיע הביתה. היא עוד מעט בת שנתיים וחצי. גיל שבו היא חוקרת את נפרדותה ממני, מחדדת לעצמה את האוטונומיה שלה ובוחנת את העולם שמסביבה, שכולו גירויים מגירויים שונים. היא סקרנית ומדענית כמו כל ילד בגילה. כמובן שגם אינה מודעת למה בריא לה ומה לא. לשם כך יש אותי!<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במסגרת חקירותיה השובבות היא קופצת בתוך שלוליות על המדרכה. מתה על זה. רוקעת שוב ושוב בתוך המים הקרים הבוציים ונרטבת לחלוטין. נעליה ומכנסיה ספוגים עד הירכיים הקטנות. <br /> אני מאפשרת לה לקפץ בשלוליות הרדודות אבל מהעמוקות אני מנסה למשוך אותה. כי יש גבול...בכל זאת, אני אמורה להצדיק את הורותי. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשאני מסרבת לאפשר לה לקפץ בשלולית, כמו בעוד ים סיטואציות בהן אני נאלצת לבלום אותה, קורה דבר מעניין:<br /> בהתחלה, היא מתנגדת בכל כוחה. מסלקת אותי בידיה, זועקת "די די די" , כועסת עלי ומכה אותי. כשאני לא מוותרת לה, מגיע בכי והתמוטטות למדרכה (כל הורה מכיר את הקטע) . אחריו, היא רצה אלי בזרועות פתוחות, נצמדת לרגל שלי ומיבבת "בוקי בוקי" (חיבוקי חיבוקי). ואז הדרמה מסתיימת. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התנגדות. תסכול. עצב. הזדקקות ואישור על קשר ביני ובינה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מסקרן אותי המעבר בין הדחף לסלק אותי לבין הדחף להיצמד אלי. אלו יצרים סותרים שקיימים בה במקביל בכל רגע נתון ומגיעים לשיא הביטוי שלהם בסיטואציות של עימות עם אמא שלה. מצד אחד, הנפרדות שהיא חוקרת והצורך האימננטי שלה באוטונומיה ומצד שני, הפחד מהנפרדות הזאת. <br />כשהיא כועסת והודפת, היא למעשה לא הודפת אותי, אלא את הייצוג הפנימי שבה להזדקקות. <b>היא בועטת לא באמא שלה, אלא נאבקת בעצם ההזדקקות בתוכה לאמא שלה</b>. אך במקביל, היא לא יכולה לבטל את ההזדקקות הזו, לא יכולה בלעדיה. היא בקונפליקט. אני רעה לה וטובה לה בעת ובעונה אחת. היותה זקוקה לקשר שלנו ולאהבה שלי אליה, הופכת את תחושת הניתוק ממני לבלתי נסבלת.&nbsp;</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> ברגעי עימות אלו, כשאני אוסרת עליה משהו, מבחינתה, נוכחותי מאיימת עליה ועל שלמותה, כשבמקביל מתקיים דבר הפוך - רמיזה על היעדרותי בעקבות הדיפה שלה ואולי דרך ביטויי נוקשות וכעס מצידי, מאיימת עליה ועל שלמותה לא פחות. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשהיא כועסת – &nbsp;היא מסמנת לי ולעצמה טריטוריה.&nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 11pt; line-height: 115%;">אבל הכעס שלה דו כיווני ומופנה גם פנימה לתוכה. כעס על כך שנפשה כופה עליה להיות תלויה בי. </span>כשהיא בוכה ופניה אבלות מרוב צער, היא כואבת את התסכול הבלתי נסבל שבהבנה שהיא לא &nbsp;אוטונומית כפי שהייתה רוצה. <br /> מתחוללת בה סערה של יצרים הפוכים: <br /> דחף שלה שלא להזדקק, הבנוי על קיומה הבלתי נמנע של אותה הזדקקות. סתירה שמולידה רצון לסלק אותי כנגד רצון לשמר אותי. דהיינו לשמר את עצמה כנגד הויתור על עצמה בשביל לשמר אותי בשבילה. <br /> כשהיא רצה אלי לחבק אותי – היא מכריעה <b>זמנית</b> לשמר אותי ולוותר על עצמה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אלו כוחות עצומים שילוו אותה כל חייה. דחפים מנוגדים של צורך אנושי מוטבע לקשר עם האחר וחרדה שקשר מוליד מעצם קיומו. ההזדקקות לאחר מאיימת. כי היא מדגישה את התלות באחר ואת חוסר הנפרדות. חוסר הנפרדות מדגיש את אובדן העצמי. <br /> ומצד שני, אם לא תהיה לי הזדקקות לאחר, אהיה לבד, מנותקת, מאוימת. ושוב – אובדן עצמי. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאבק הכוחות הדרמטי הזה שכולו פנימי בתוך נפש של פעוט, צרוב בנפשם של ילדים קטנים. להורה יש מעט יכולת לגשר עליו. ההורה הוא רק שחקן משנה בדרמה שמתחוללת בתוך נפש קטנה ונטות יכולת עיבוד והכלה. מאבק הכוחות הזה, הוא בלתי נמנע וסולל את הדרך לדרמות בקשרים שלנו בבגרותנו. וזה רק קצה הקרחון..<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אז אני נותנת לה לנצח מידי פעם בעימותים איתי ותמיד מחבקת אותה. לא משנה מי משתינו הכריעה את המשחקון. אולי דרך הרוטציות האלו, היא תפנים שיש לה אופציה לבחור לשמר את הנפרדות בקשר ותוכל גם להתמסר להזדקקות שבה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> <!--[if !supportLineBreakNewLine]--><br /> <!--[endif]--><o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-31667571225963965482013-01-02T20:56:00.001+02:002013-09-10T11:11:19.441+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בשיחה עם אישה יקרה, אמא לילדים שכבר עזבו את הקן, שכואבת את האכזבות מהילדים, פגשתי בפעם המי יודע כמה, את הצער שצובע את כל עולמה. הכאב שלה אמיתי ומקרין לכל נים בנפשה. הגוף כבר מזמן מוכה וסובל. את המונולוגים שלה, אני מכירה כל כך טוב. שמעתי אותו מיותר מידי הורים. כל חיי. מבלי לזלזל בערכים של איש, רוב האכזבות שאני שומעת, הן סביב: אין חתן/כלה, אין לי נכדים ולחברים שלי יש, הבן לומד פילוסופיה במקום משפטים וכיוצא באלו. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">האכזבה הזו, אותה חוויתי כיאוש של אותה אישה, נשמעת לי משהו אחר. משום &nbsp;שהיא ממלאה אותה ומגדירה את מיקום סמן האושר שלה, מאוד נמוך בסקאלה. אז מה זה?<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נדמה לי שמה שמתחת לאכזבה הכואבת הזאת זו שוכנת ההנחה הסמויה הבאה:<br /> מה שיש בילדים שלי, מעיד על הישגי כאמא. יש בי אמונה שאני אחראית על מה שיצא מהם. הם השלוחה שלי, הם שגרירים שלי. הם = אני. הצלחה והישגים שלהם מובילים באופן ישיר לצמיחה בהערכה העצמית שלי. מה שנתפס בעיניי כלא אטרקטיבי חברתית, יוביל לקריאות בוז מהסביבה – ישירות ורק אלי.<br />וגם - אם אני אחראית למשהו, אז כישלון שלו, משמעו שאני אשמה.<br /><br /> </span><br /> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">(אני עושה הפרדה בין סבל שמקורו באכזבה שלי מהילדים לבין סבל שמקורו בהזדהות עם הילד שלי כשלא טוב לו עקב אכזבה שלו מעצמו ומקשיים שלו. )<br /> <br /> מניסיוני, כשאני מעריכה את עצמי דרך הערכה של אחרים אלי, זה אומר שאני מתקשה להכיר בחולשותיי ואפילו במעלותיי. לרוב, הדפוס הזה מגיע מחוסר יכולת שלי לחיות בשלום עם כל חלקי, טובים ופחות טובים - ביחד. התוצאה היא פיצול של טוב ורע. את הטוב שבי אני מכירה דרך פידבק חיובי מהסביבה מבלי להפנים באמת את מעלותיי. ניזונה ממשפטים שנאמרים לי: "את מדהימה, את אדם טוב, את מקצועית, את חכמה, את כוסית.." , אבל דקה אחר כך חושבת הפוך על עצמי וכמו נרקומנית, משקיעה מרץ בלהרשים עוד אדם ועוד אדם. העמדה הפנימית שלי היא - "אם הוא אוהב אותי, אני יכולה לאהוב אותי" . <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אז את החלקים שנחשבים טובים אני מציגה באדיקות לאחרים והאחרים משקפים לי את הערכתם (להלן "הילדים מקור גאוותי"). והחלקים הרעים בתוכי שאני לא רוצה לראות? אותם אני מפצלת מהטוב ומשליכה את מה שאינו טוב על אחרים. למשל: כשהילדים שלי מתנהלים אחרת מהאופן שציפיתי מהם או חינכתי אותם , אני דווקא מפילה את האחריות עליהם בפרצוף ומתקשרת להם ולעצמי את האכזבה הכואבת. <br /> <br /> בחזרה לאישה היקרה&nbsp; - מהי האכזבה שלה? כיסוי לאשמה עמוקה שאי אפשר לשאת. קל יותר לשאת אכזבה ממישהו מאשר לחיות עם אשמה שלי. ומדוע אשמה? בגלל האמונה שאני בלעדית, אחראית למי שהם. &nbsp;אבל אין לי מקום להכיל את האשמה שבאחריות שלי על כך שהתפתחו באופן שאינו מתאים לי ולכן מפילה אותה עליהם באמצעות אכזבה וגם.. מתייסרת. <o:p></o:p></span><br /> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאלה חשובה היא: מדוע אותה אישה, מלכתחילה לוקחת אחריות מלאה על אישיות ילדיה? מדוע היא לא מצליחה לעשות הפרדה? כיצד הילדים שלה הפכו להיות אמצעי להערכתה את עצמה?<br />מסתבר, שכילדה זה בדיוק מה שחוותה מהוריה או אחד מהם. השלב בו מתחילה הנפרדות של הילד מההורה והתפתחות האינדיבידואליות שלו כיצור ייחודי, אצלה לקה בחסר מצד ההורים. הם לא אפשרו את הנפרדות שלה מהם, ע"י השלכת הצרכים שלהם עליה. התוצאה - היא הפנימה שהשתמשו בה למילוי צרכים של הוריה ושזה תפקידה. היא הייתה נאהבת רק כשמילאה את משאלות הוריה. הם היו מאושרים רק כשתפקדה כפי שציפו ממנה. היא הייתה אחראית לאושר שלהם והיא לבדה זו שאחראית לאם תקבל אהבה או לא. <br />את זה היא מעבירה לילדיה. זה המודל שהיא מכירה על עצמה ואת אותו מודל היא משכפלת לדור הבא.<br />כך שלמעשה, האחריות שלה אינה אחריות בערך מוחלט, אלא השלכה של מילוי צורכי ההערכה העצמית שלה על הילדים.<br />העמדה הפנימית של "אני אחראית למי שהם" , מתבססת על היותם כלי בידיה ועבורה. הכלי הזה צריך לעבוד כמו שהיא רוצה. וכשהוא לא עובד כמו שהיא רוצה, הדרמה חוזרת אליה עם אשמה - "מה אני עושה לא בסדר כשהכלי לא עובד טוב, כשאני לא מקבלת ממנו את מה שהוא אמור לתת לי". בדיוק כמו שכילדה חשה אשמה כשגרמה להורים שלה לסבל ומנעה מהם לאהוב אותה. עם האחריות הזו היא חייה כל חייה. כלפי הוריה וכלפי ילדיה. וכאמור, עם האשמה הזו קשה לחיות, אז יש השלכה של האשמה לילדים, דהיינו - אכזבה מהם. &nbsp;</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אולי אפשר לחשוב אחרת...קודם כל, אולי האחריות שלי למי שהם מוגבלת? ואולי הציפיות שלי מהם, יושבות על תבניות אמונה שלי בלבד? האם אני יכולה להפריד ביני לבינם? מה לא מאפשר את ההפרדה? מדוע אני מתעקשת לסבול כשהם לא מתנהלים כמו שאני מצפה? מהיכן הצורך שלי לשלוט בהם? האם אפשר להגדיר את הערך העצמי שלי בלי מחיאות כפיים מהקהל בחוץ? האם יש לי אומץ לפגוש את האשמה שמכרסמת בי ולבחון את האמונות שהולידו אותה? האם אני יכולה לקחת אחריות רק על מה ששלי ולתקן את מה שביכולתי לתקן? <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לימור דהאן – פסיכותרפיסטית גוף נפש. <br /> לקביעת פגישה: 0544-719929</span></div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-60510349996382250142012-11-07T19:50:00.000+02:002012-11-07T19:50:05.081+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">בימים האחרונים התעוררה אצלי ואצל כמה מחברותי, התעסקות בהגדרתה של אישה חזקה.</span><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">&nbsp;</span><br /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">אני מעוניינת להרחיב את החיפוש ל - "מהו אדם חזק".&nbsp;</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">ברשותכם, אציע נקודה למחשבה שאותה אני שואבת מעולם הפיזיולוגיה. מדוע משם? כי ראשית, אני מחזיקה בעמדה שגוף ונפש הם 2 מצבי צבירה של אותה מהות או ישות ולכן בעיני המתבונן שרואה גוף ונפש במפוצל, אלו מתנהגים אותו הדבר או לפחות כשיקוף אחד של השני. שנית, כשאני חשה שיש גבול</span><br /> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"> ליכולותיי המטאפיסיות, קל לי לחזור למחוזות הטבע כדי לשאוב השראה...<br /><br />חוזק בעולם הפיסי מחולק לכמה קטגוריות. אין חוזק מוחלט. ביטויים של חוזק פיזי הם:<br /><br />1. כח - היכולת לפעול או לעמוד נוכח התנגדות.<br />2. סבולת אירובית - היכולת לעמוד במאמץ לא קיצוני לאורך זמן ממושך.<br />3. כח מתפרץ - שחרור אנרגיה מקסימלית בזמן קצר.<br />4. גמישות - יכולת להניע את המפרקים בטווח תנועה רחב.<br />5. קואורדינציה - היכולת לשלב תנועות שונות, בכיוונים שונים לתנועה אחידה, תוך שליטה בגוף.<br />6. שיווי משקל - יכולת הגוף לאזן את עצמו במצב של תנועה.<br /><br />שריר שלא מתאמץ נוכח התנגדות חיצונית, לא יתפתח.<br />שריר מפותח שחדל להתאמץ - יתפרק.<br />מוח שאין לו גירויים - לא יתפתח ואף יתחיל להתכווץ.<br /><br />אדם יכול להיות חזק בכל המרכיבים האלו, או רק בחלק מהם.<br />עכשיו, קחו את כל אחד מהמרכיבים דלעיל ותרגמו אותם לעוצמות נפשיות: האם יש בי עמידות לקושי לאורך זמן, האם אני מסוגלת לעמוד באתגר מידי שדורש ממני טון אנרגיה, האם אני גמישה או נוקשה נוכח המציאות שם בחוץ, האם יש לי עמוד שידרה נפשי או שאני מתנדנדת בחיים בלי להרגיש את הקרקע, האם אני יכולה לג'נגל דרך אלף התנהלויות יומיות ולהגיע לסוף יום בלי להתמרמר או להתמוטט.<br /><br />נכנס עמוק יותר -<br />אני יכולה להיות אשת ברזל. מלאה בכוח מתפרץ כדי לפלס את דרכי, אבל הפכתי להיות אותה אשת ברזל, בגלל שאני בורחת ממאפיין באישיותי שאני לא נותנת לו רשות להתקיים. למעשה, הפכתי להיות אשת ברזל בגלל פחד מהכאב שאני עלולה לפגוש כשרצונותיי הכמוסים קיבלו בעבר סתירת לחי מצלצלת. ואותם רצונות עשויים להיות: כמיהה להישען, להיות מעורסלת, קטנה ומנוהלת. והנה - חולשה שמינפה את עצמה לכוח. אבל אני לא שלמה. אותן כמיהות כמוסות ינקרו את חיי וידרשו שאתן להן מקום של כבוד. לרוב, דרך מצוקה נפשית. הכוח כפתרון, הופך למגבר של חולשה.<br /><br />החוזק מקורו כמעט תמיד - בחולשה.<br />חוזק יכול להיות מעטה חיצוני של חולשה מוחבאת.<br />חוזק יכול להיות אמיתי ואורגני כאשר אני מודעת למנגנונים שפועלים בי. כאשר אני לא מפנה עורף למה שחלש בתוכי, אלא מסכימה לקבל את חומרי הגלם שמהם אני בנויה ולנהל אותם ולא הם אותי. בהתאם למציאות שבה אני מתקיימת. אם אין אתגרים, אין מאמץ, אין התחזקות.</div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-91348286719790310362012-11-07T19:49:00.000+02:002012-11-07T19:49:02.317+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">אתמול קיבלתי שוב הזמנה להצטרף למעגל נשי כלשהו, שמיועד לנשים חזקות.</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">פנו אלי במכתב פרטי שבו ציינו שהסיבה שפנו אלי היא שהוכתרתי כאישה חזקה.</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">התבוננתי במילים והבחנתי שיותר משחשתי גאווה על הכתרתי כאישה חזקה בפעם המאה, אני מרגישה חוסר נוחות:</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">כי א</span><br /> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"> ם אני חזקה, אז לא נתקלתי באישה חלשה.<br />ומה בדיוק מגדיר אישה חזקה?<br /><br />לא מעוניינת להשתייך לקבוצה עילית של נשים חזקות. ההגדרה הזאת מלחיצה אותי כי אני לא חזקה. אני לעיתים חזקה ולעתים להפך.<br />ההזמנה שקיבלתי , לצד כל סוגיית העצמה נשית וסגידה לנשים חזקות, גורם לי לחשש שאם לא אעמוד בקצב של הנשים החזקות, ארד לתחתית סולם היוקרה הנשי.<br />אם את לא אישה חזקה, את לא נחשבת.<br />ממש כמו חונטה גברית שוביניסטית שאין בה מקום לגבר שאינו כוחני. שלא לדבר על היחס למין השני.<br /><br />לא זו העצמה נשית. זה דרוויניזם טהור שלא משאיר מקום למה שלא מיישר קו עם החזק. בואו נקרא לילד בשמו.<br /><br />אולי כל אותן התאגדויות של נשים חזקות צריכות לצאת קצת מהגטו של העצמה נשית ולשים את הז'יטונים יותר על העצמה אנושית. כזו שכוללת בתוכה את החירות להיות חזק או חזקה/ חלש או חלשה. ללא הצורך במועדוני יוקרה לטפיחה עצמית על השכם.</div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-79450379185513012432012-10-07T16:02:00.004+02:002012-10-07T16:02:38.861+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="color: #333333; font-family: lucida grande, tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 18px;">נכתב ב - 27/9/2012.</span></span><br /> <span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"><br /></span> <span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">היום לפני 12 שנים, אמא שלי נפטרה. חושבת עליה מבלי שעולמי יעצור מלכת. הכל סבבה. ודווקא מתוך הסבבה נטולת הכאב, שהרי חסרונה בקושי מורגש, עלו הרהורים עליה, עלי ועל הדור הבא - הבת שלי.&nbsp;</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">אין בי תסכול או אשמה על אי חסרונה רוב הזמן, או על כך שאני לגמרי יוצאת לבלות הערב. אבל כן יש החמצה מרירה. כי אולי יכולתי לעשות משהו בעודה בחיים, שיכל לעזור לה להיות משמעותית יותר לחיי.&nbsp;</span><br style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;" /><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"><br /></span><br /> <span style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;">בכל שנה ביום הזה, אני נזכרת ש</span><br /> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"> הייתה לי אמא ולא כל כך שמתי לב. הקדשתי את רוב שנותיי במחיצתה לבריחה ממנה, התנגדות אליה והוקעת הצורך שלי במשענת שכל אחד רוצה וזקוק מהורה. כשכבר סלחתי לה, עדיין לא עשיתי מאום כדי לשדרג את הקשר שביני לבינה. התרגלתי להיות מנוהלת רגשית ולא ע"י עצמי.&nbsp;</div> <br /> <br /> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"> <br />היום הבנתי שזו נדוניה לבת שלי: אמא, האדם שיותר מכל, מסמל עבור כל אחד, את הנאת ההתרפקות, ההשענות, הזדקקות ופסיביות נצחית מולו, לפחות ברמה קמאית של הווייתנו האנושית, גם איתו שווה להיות אקטיביים. ללמוד לבקש מאמא את מה שהיא בנויה לתת. גם אם היא לא יודעת איך, לעזור לה.<br /></div> <br /> <br /> <div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #333333; display: inline; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 18px;"> כי אמא באמת יש רק אחת. אוי ואבוי אם אלכס שלי תחמיץ את אמא שלה.</div> </div> Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-16283765072522564552012-07-23T17:19:00.002+03:002012-07-23T19:33:07.341+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">התקף חרדה: תרגישו הכל או חלק מאלו - לב דופק בקצב מטורף. אין אויר לנשימה. זיעה. יובש בפה. צמרמורת. גלי חום. כאבים. חוסר נוחות באזור החזה. סחרחורת. עד כאן בצד הפיסי. בצד הנפשי – פחד מוות. אימה נוראית. איבוד השפיות נראה מוחשי וקרוב מאוד. איבדתם שליטה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">עד לפני כמה שנים לא ידעתי על קיומה של התופעה. אבל כשהיא התגלתה, התגלתה בגדול. מצאתי שכל מי שהקיף אותי סבל מחרדות והתקפי פאניקה. בסופו של דבר, גם אני נכנעתי לטרנד וקיבלתי את המנה שלי בתחום. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אומרים שהתקפי חרדה הם המתנה הכי גדולה לאדם. איך זה יכול להיות? אתם שואלים בצדק. אסביר. אתחיל במה קורה במישור הפיסי, ואחבר לצד הנפשי. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">חרדה היא מנגנון הישרדותי בריא שטבוע בכל אדם וחיה. זה המנגנון ששומר עלי כשאני מזהה סכנה על חיי. תפקידו לסייע לי בביצוע אחת משלוש החלטות הרות גורל עבורי: להלחם, לברוח או לקפוא במקום. כל אופציה היא אסטרטגיית הגנה שדורשת התארגנות פיסית. עלי לגייס משאבי מערכת שיתמכו בכל מה שחיוני להישרדותי. אזדקק ליותר חמצן ולכן הלב יעבוד מהר יותר. הורמון אדרנלין יופרש כדי להקפיץ את האנרגיה לשמיים. יובש בפה, יהיה לי חם מאוד (לא עלינו חרדה ביולי אוגוסט..), עליית לחץ דם ועוד כמה פעולות תומכות. הפחד ילווה את כל התהליך. הצמרמורות או סחרחורות יופיעו כתגובה למתח והטעינה בתוכי. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לעומת חרדה שמופיעה כשיש סכנה מוחשית על חיי, "התקפי חרדה" זה מינוח למצב שבו אני חווה חרדה על בסיס קבוע מבלי שמפלצות רודפות אחרי בג'ונגל באמצע הלילה. <br /> בשלב א' - התקף החרדה הראשון יגיע בלי אזהרה. משהו קטן לכאורה יפעיל אותו. מריבה עם בוס, פרידה מבן זוג, עומס ניכר בחיים וכ"ו. פה קבור הכלב ולכאן אחזור בסוף הטקסט. <br /> בשלב ב' - בגלל שלא מצאתי סיבה נראית לעין שבגללה חוויתי חרדה, אני מתחילה לחשוש שיש משהו בהתנהלות שלי שהביא את הסיוט הזה עלי. מכאן, מתחילה שרשרת עצובה ומתישה נפשית ופיסית של ניסיונות איתור הטריגר והחזרת שליטה לחיי – מניעת התקף החרדה הבא שאולי ממתין לי מאחורי הסיבוב. אבל מרוב פחד, אני מתחילה לייצר לעצמי התקפי פאניקה – שהם הפחד מהפחד. התקף פאניקה מרגיש בדיוק כמו התקף חרדה. למעשה מדובר באותו התקף. ההבדל הוא, שלעומת התקף החרדה הראשון שמגיע כתגובה לאיום מבחוץ, התקפי הפאניקה מגיעים כתגובה לפחד מהתקף חרדה. <br /><br /> </span><br /> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אז החיים משתנים. סיטואציות יומיומיות הופכות למלחיצות ומפעילות אצלי את ההתקפים. מפחיד להיות לבד. מפחיד במעלית. מפחיד בחוץ. מפחיד בבית. מפחיד במועדון. מפחיד במקלחת. אין סוף פעולות ומקומות שיגרתיים, שככל שהזמן עובר, מצטרפים לרשימת הטריגרים לפאניקה. חווים עייפות נפשית כי הראש מתעסק בחישובי צעדי מניעה מבוקר עד ליל, פחד מתמשך מאיבוד שפיות &nbsp;ועצבות עמוקה וגוברת כנגד חוסר אונים נוכח אי היציבות שלי ואפס יכולתי לנהל את עצמי. לאט לאט אני מפסיקה לסמוך על עצמי. החוסן שחשבתי שיש לי נגוז ואני חייה כמו בובה על חוט שלא ברור מה מושך אותם. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">קיימות כל מיני שיטות להתמודדות מידית עם חרדות. לכל אחד עוזר משהו אחר. כמובן שיש גם כדורים. אבל בעומק העניין, הפתרון נמצא בשאלה – למה? מה הגוף שלי (גם המוח הוא איבר) מאותת לי? זאת המתנה. התקפי חרדה ופאניקה מעידים על מלחמת קיום בשכבות העמוקות של הנפש. הביטוי הוא בהתקפים. <br />פרדוקס - התקפות אלו, מפחידות ככל שיהיו, הן למעשה מנגנון הגנה. הגנה מפני קריסה. קיים קונפליקט עמוק בין 2 קולות שמושכים אותי לכיוונים מנוגדים. ניצחון של כל אחד מהקולות יגרום לי לאבד מרכיב חשוב בזהותי. הכרעה פירושה ויתור על משהו. במקרה של מה שהחרדה מגנה עליהם, אלו דברים מאוד חשובים לזהותי. קיימת חרדה לגלות שמה שאני חושבת על עצמי אינו נכון. שיש אולי בלוף עמוק שאני מוכרת לעצמי ואם הוא יתגלה לי, הדבר יגרור תגובת שרשרת ומפולת של יתר אבני הבניין שלי. כל מי שאני, כל האמונות שלי, כל מה שבניתי והשגתי כל חיי, כל מה שחשוב לי - &nbsp;יאבד. לכן, עדיף לי להישאר במצב של בלבול, אי הכרעה. להישאר בחרדה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אדם הוא יצור מורכב ובנוי משכבות של היסטוריה, פצעים, צלקות, חוויות, הנאות, מוטיבציה, אגו, רעיונות, אמונות שהתגבשו, רגישויות, נטיות ועוד. כמו מכרה עמוק ומסועף. קשה לאדם ובהחלט לא טריוויאלי, להיות בקשר עם כל החלקים והשכבות. לדעת מה מתחבר למה ואיך. לעיתים, הפחד ממה שאגלה על עצמי תוך כדי חפירה ותקשורת עם רגשות, גדול מידי. כי אולי אמצא שם דברים שלא מסתדרים עם הדימוי העצמי שלי, עם האמונות ותפיסות עולמי. אז החרדה מגיעה. <br /></span><br /> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><u>אבל </u>- אם לא נוח לי בתוך חיי כרגע, לא יעזור כמה שאצבע את עולמי בצבעי הקשת. הפער קיים והוא דורש שנדפוק לו חשבון! זה יתחיל בהגיגים פה ושם.. בלא ממש בא לי ללכת לעבודה, בבן הזוג שלי אדם מקסים ולכן מגיע לו שאוהב אותו.. וכשאין החלטה, תחול הסלמה בדמות החרדה. היא תצוץ כשאין הקשבה ללב שלי, כשאני לא נאמנה לתחושות שלי, כשאני חייה בסרט שהראש אומר לי שהוא נפלא וכך צריך להיות, אבל עמוק יש פנטזיה לקרוע אותו לגזרים. <br /><br /> </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אנרגיה עצומה מושקעת בהחזקה של הדימוי העצמי שלי. מנגד, לאמת הפנימית יש את האנרגיה העצומה שלה. מגיע שלב בו שתי אנרגיות אלו נפגשות לקרב איתנים בתוך הגוף. זה השלב שבו חוטפים את התקף החרדה הראשון. הדבר הקטן לכאורה שהפעיל אותו לראשונה, יכול להיות נקודת מוצא נפלאה לחקירת עומק. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">המעודד הוא, שהמהות שלנו מאוד הגונה איתנו. היא מקבלת את כל הפיצולים והסתירות הפנימיות שלנו. היא מכילה גם את מה שממש לא נוח לי לראות בעצמי. אותה מהות גם נמצאת בתוכי. לא רק הקונפליקט..<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אז אם משהו קטן לכאורה הפעיל אצלכם חרדה, תגידו תודה ענקית. זו הזמנה לעשות סדר פנימי בחיים. לערוך הכרות עמוקה עם עצמיכם, כדי לחיות באותנטיות את האמת שלכם, נטולת התקפי חרדה. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לחרדים - טיפ קטן שמאוד עזר לי: שחרור שליטה. לפני שהתקפי החרדה מופיעים לראשונה, אנחנו חיים באשליה שיש לנו שליטה מלאה על חיינו ותחושת המוות שלנו לא קיימת. בהתקף חרדה, מאבדים אחיזה ואימה מציפה את כל הוויותינו. כאילו עכשיו אנחנו הולכים למות מהתקף לב. מכאן נובעת ההתנגדות להתקפים תוך ניסיונות אין קץ להחזיר את השליטה לידנו. כשהבנתי שהשליטה שלי אם אחיה או אמות מאוד מוגבלת, הסרתי מעצמי את האחריות לחיים ומוות וחדלתי מניסיונות איתור ונטרול של ההתנהגות שמייצרת אצלי חרדות.<br />ההבנה הזו, חיסלה באחת את התקפי הפאניקה. מה שאפשר לי לחקור את נבכי נשמתי בלי כדורים. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: white;">לימור דהאן, פסיכותראפיה גופנית. <br /> לקביעת פגישה: 0544-719929</span><o:p></o:p></span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-40365249814559999422012-07-17T20:00:00.002+03:002012-07-17T22:59:01.873+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><u><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לימור דהאן – טיפול תקשורתי גוף נפש. </span></u></b><u><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> </span></u><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> הסיפור שאיננו מספרים, אף לא לעצמינו, גדול ועמוק מכל היגד שעובר במחשבה או מדובר בקול. זה הסיפור האמיתי של חיינו. הוא מסתתר תחת מעטה של נטיות אופי, אמונות ותפיסות עולם ותחת שכבות של רגשות שכן מובאים אל פני השטח. הסיפור שאינו מסופר - הוא המוטיבציה שלנו כשם שהוא יצרנם של המחסומים שלנו. בין דפיו נמצא את ההתנגדויות העמוקות שלנו ואת הקולות הרבים והסותרים שמחוללים את הסיפור הידוע כפי שמתבטא ביומיום. <br /> כדי להגיע לחיים ברווחה פנימית, בהלימה למציאות שם בחוץ וביצרנות, עלינו להכיר את הסיפור שלא מסופר. זה סיפור אישי ופרטי. הוא שלנו וייחודי לכל אחד מאיתנו. <br /> <br /> <b>אני מטפלת בשיטת הביוסינתזה</b></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>, </span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>&nbsp;<span lang="HE">שפירושה "אינטגרציה של חיים". זו שיטת טיפול מתחום הפסיכותרפיה הגופנית המאפשרת חיבור הרמוני בין שלושה אספקטים של&nbsp;הקיום האנושי</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>:</span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">קיום גופני. חוויה רגשית . מהות רוחנית. <br /> הערך המוסף בביוסינתזה כשיטה חדשה, נעוץ בהקשבה ועבודה שאינה מסתפקת בחלק המילולי. המלל הוא פן אחד בדרך בה אנחנו מספרים את הסיפור שלנו. אחרי שנים של מחקר נפש האדם, היום אנחנו מבינים שהגוף מדבר. והגוף, לא משקר. <o:p></o:p></span></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span lang="HE"><br /></span></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">*************************************************************************************************<br /> <b>ארגז הכלים של הביוסינתזה,</b> כולל תשומת לב לקשר שנוצר בין מטפל ומטופל במרחב הטיפולי, כשיקוף של מערכות יחסים של המטופל בעולמו. בנוסף, הביוסינתזה מתייחסת לרבדים שונים של תצוגת האדם בעולם ותנועתו בו. דהיינו, לא רק מה הוא אומר, אלא כיצד התוכן מוגש (</span><span dir="LTR">Subtext</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>) . "הכיצד" הזה, הינו מאפייני הדיבור עצמו, יציבת הגוף, תנועה, טונוס שרירי, טעינה רגשית, נשימה, מבט ויתר סימני החיוניות. <br /> <br /> <b>התהליך הטיפולי</b> מתנהל דרך פריזמה שכוללת את 3 זרמי החיים שלנו:<br /> שכל - דימויים ואמונות. תפיסות עולמינו. דימוי עצמי.<br /> רגש - תחושה מורגשת, אנרגיה וטעינה. הכרות עם מערכת פנימית שאינה כפופה לקולות ההיגיון ופרשנויות.<br /> גוף – יציבה, אימפולס ודפוסי התנהגות במרחב. כיצד אנחנו נעים בעולם. כיצד מניעים.&nbsp;<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אינטגרציה גוף נפש.</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> <br /> מטרת הטיפול היא לייצר אינטגרציה בין חלקיו ומרכיביו של האדם. גוף ונפש הנם כשני מצבי צבירה של אותה מהות. כל פיצול אינו אלא קו הגנה לא מודע של האדם על עצמו. אך למעשה, חוויות רגשיות והאנרגיה שלהן, ממוקמות ברקמות הגוף. לעיתים בהלימה ולעיתים כפיצוי. שום דבר לא בורח... <br /> עולמו הפנימי של האדם מתבטא בעולמו החיצוני. החיצוני הוא ביטוי רחב יריעה למתחולל במעמקיו. <br /> הדרמה של האדם המודרני, היא בניתוק התקשורת בין העמוק לשטחי ובין הלב, לשכל ולגוף. <br /> בטיפול, ננסה להשיב בחזרה את התקשורת, על מנת לאפשר חיי רווחה מספקים ועצמאות מהעבר ומהאוטומט שלנו. לאלו האחרונים, נתייחס בסלחנות כי נבין במהלך הטיפול, שלא יכולנו אחרת. נתייחס לעבר שלנו בכבוד, כי משם הגענו, משם לוקטו חומרי הגלם שלנו. נתייחס לאוטומט שלנו בכבוד, כי במה שנמצא שם עוד נשתמש, אבל מבחירה ולא מכפיה.&nbsp; <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">טרנספורמציה</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">.<br /> כמו כל שיטה תרפויטית, גם אני מאמינה ביכולתו של האדם לחולל שינויים בעצמו. הטרנספורמציה תתאפשר כשיש הבנה אינטגרטיבית (גוף נפש) של היסטוריית חיינו, הדרך שבה ערכתי את עצמי להתנהלות בעולם, הכרת הדפוסים, וחקירת הסתירות הפנימיות. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> <b>קטבים</b>. <br /> במרכזה של הטרנספורמציה, נמצאת יכולת הבחירה בין דפוס מוכר לבין אופציה חדשה. באמצעות הטיפול, אנו חותרים למצוא את הקטבים בתוכנו, כדי לאפשר את הבחירה הנכונה לנו בהלימה למציאות. <br /> <br /> <b>החקירה במרחב הטיפולי,</b> נעה ברציפות מעגלית בין עולם הדימויים והאמונות שבראש, לתחושות המורגשות ולדחף התנועתי או לכיווץ שבו. כיוון החקירה הוא פנים-חוץ/ עבר והווה לסירוגין. נקלף את שכבות המבנים החיצוניים, נציץ במה שמסתתר מתחת לפני השטח, נתעכב שם, נצא ונחזור עד שנגיע לזיקוק מה שמהותי לחייו של המטופל, לאמת שלו. אחר כך, כשיופיע חזון עתידי, נבחן יחד כיצד לייצר מבנה חדש מתוך המהות ובאופן אורגאני (לא מתוך סיסמאות ואג'נדות של תורות חיצוניות, אלא מתוך הכרות עם עצמי, צרכי שלי והאמונה בעצמי)<o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></b></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הכוח שבתוכנו.</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">&nbsp;&nbsp;</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> חוזקות ומשאבים קיימים בכל אחד. לעיתים אנחנו לא מודעים לקיומם או למידת עוצמתם. בטיפול, נציף את אותם משאבים ונעניק למטופל את היכולת לנהל את עצמו, במקום התנהלות מאזורים לא בריאים בתוכו. <br /> המשאבים הפנימיים שלנו, מהווים את הקרקע שעל גביה עושים את הקפיצה, את המעבר מנקודה א' ל- ב'. <b><o:p></o:p></b></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></b></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נחקור את עולמו של המטופל דרך 7 שדות חיים, דרכם אדם מתנהל ונחתור לשינוי מהמצוי לרצוי:<o:p></o:p></span></b></div> <div class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->1.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מעולם דימויים מגביל ואמונות שליליות – לדימויים פנימיים יצירתיים, חזון ואמונה חיובית.</span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->2.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מדיבור מבולבל ומתגונן או אגרסיבי – לדיבור ברור שהולם את המנעד הרגשי שדיבור משקף .</span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->3.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ממערכות יחסים כתבניות פלישה או הימנעות – לקשרים כמפגש ודיאלוג..</span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->4.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מדיכוי או החצנה רגשית – לבהירות רגשית, הכלה ושחרור אנרגיה רגשית. </span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->5.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מנשימה בשליטת יתר או כאוטית – לקצב נשימה ממורכז.</span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->6.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מטעינת יתר או חוסר טעינה כשריון שרירי – לאימפולס תנועה טבעי. </span></div> <div class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"> <!--[if !supportLists]-->7.<span style="font-size: 7pt;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מניתוק הקשר ללב - להתחברות לאיכות הלב. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></b></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סלחנות למי שאני היום ולאן שהגעתי עד כה.</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> <br /> המקומות שתקועים בחיי ומונעים ממני סיפוק, רווחה והגשמה, הנם מגננות מפני קושי עמוק יותר. אנחנו מרוויחים משהו דרך אותן תקיעויות. <br /> ע"י חקירה עצמית ביחד, החלקים הלא מודעים יעובדו במודע ויחדלו תוך כדי התהליך מלהיות המנוע של חיי או המחסומים שמגוננים עלי. ככל שאהיה יותר מודעת למקומות הלא בריאים ואבין איך הם משרתים אותי, אהיה פחות שיפוטית, אומללה, מנוהלת ע"י שדים פנימיים – פחדים ואמונות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><u><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></u></b></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><u><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">דימוי להמחשה</span></u></b><b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">:</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> לגו הוא משחק ביצירת מבנים. כולנו שיחקנו בו בילדותינו. כמה קסם היה באפשרויות האינסופיות לבנות מבנים צבעוניים בגדלים שונים וצורות מגוונות. <br /> הלגו הוא דוגמה נפלאה עבורי, להבנת הדינאמיות שבמבנה הפסיכו פיזי שלנו. <br /> כשם שהלגו הוא משחק ילדים, כך גם מבנה האישיות שלנו מתפתח אי שם בימים הלא מודעים של התפתחותנו. <br /> דמיינו צורה שעשויה מלגו ומורכבת ממקבץ קוביות לגו בגדלים שונים ובצבעים שונים. <br /> העצמי הידוע לנו, הוא הצורה החיצונית והמוגמרת של מקבץ הקוביות. כך וכך אני, כך וכך העדפותיי, עוצמותיי וחולשותיי. <br /> את מרבית המבנה הסופי יצרנו אי שם בעבר, באופן אימפולסיבי וכאמור לא תמיד במודע. הקוביות הקטנות שמרכיבות את הצורה החיצונית, חוברו ביניהן מתוך הצורך לקרום עור וגידים לצורה נוכחת בתלת מימד. זו מהותו של הלגו וייעודו. כך גם ה- ד.נ.א שלנו..אדם מתארגן לתוך צורה. גופנית ונפשית.<br /> הקוביות הקטנות לא ניתנות לשינוי בגודלן ובצבען. כך גם חומרי הגלם של חיי – ההיסטוריה שלי, החוויות והפצעים שלי. <br /> אבל הקסום שבלגו ובהוויה האנושית גם יחד – זו האפשרות לשנות את הצורה הסופית, דרך ארגון מחדש של סדר הצבת הקוביות. דהיינו, לארגן מחדש את עצמי: את הדרך שבה אני פוגשת את העולם, הדרך שבה אני מוצגת לעולם ופועלת בו. <br /> אם הצורה הקיימת אינה משרתת אותי כרצוי, אני יכולה לשנות אותה!<br /> לשם כך, עלי לערוך הכרות עם החלקים שמרכיבים אותי כדי שאוכל לנייד ביניהם. על כל צורותיהן, צבעיהם, מיקומם בתוכי וכיצד הם מתחברים. עם ידיעה, הכרה וסלחנות לחומרי הגלם שכבר לא נוכל לשנות. <br /> <!--[if !supportLineBreakNewLine]--><br /> <!--[endif]--><o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קהל יעד:</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /> כל מי שרוצה לחולל שינוי בחייו, להביא את עצמו לעולם באותנטיות, לעשות סדר פנימי, לצאת ממעגל שסוגר את חייו ולפרוץ. כל מי שעצוב וכל מי ששמח. <o:p></o:p></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL"> <b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לימור דהאן</span></b><span lang="HE" style="font-family: &quot;Arial&quot;,&quot;sans-serif&quot;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> – אשת תקשורת ותיקה, מאמנת כושר בדימוס ומטפלת ביוסינתזה בהווה ובעתיד. <br /> סקרנית מלידה. אוהבת לדבר וגם להקשיב. מרוגשת מהזכות ללמוד על עצמי ועל הקיום שלנו כאן, דרך מפגשים אחד על אחד עם כל מי שפותח את ליבו בפני.&nbsp;</span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-52169401909089303322011-11-15T20:06:00.001+02:002012-07-29T11:31:01.730+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הקשבתי לשיחה בין גבר ואישה (הם הרשו לי, אם לרגע חשבתם שאני מציצנית...). היא שטחה בפניו את מצוקתה העמוקה: לא מוצאת בתוכה שום יחודיות בהשוואה לסובבים אותה. היא מרגישה חסרת משמעות ושלנוכחותה אין ערך מוסף לאף אחד. היא מרגישה לא ראויה להישמע, להראות. מבחינתה אין לה קול משלה. היא מעידה על עצמה שהיא חסרת עמדה כלפי כל מה שנאמר וגם אם כבר מוצאת איזו תגובה ספונטאנית בתוכה ששואפת לצאת החוצה, היא חונקת את מילותיה ונחבאת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">בכאב ובמודעות מעוררת השראה, הבחורה סיפרה לבחור שמשפחתה אהבה אותה עם תנאים. זאת אומרת, לא ממש בזכות מי שהיא, אלא כשעמדה בסטנדרטים ומשימות שהציבו לה. היא חסרה את החוויה של להיות נראית, נשמעת ונאהבת כפי שהיא. העמדה שהתפתחה בה היא שהטבעיות שלה, לא ראויה להתקיים וברור שלא זכאית לאהבה. נקודות הזכות שלה מבחינתה, התקבלו בזכות זיופים. היום היא אישה שלא יודעת מי היא. אין בה זכר לאותנטיות שלה ושום קשר למהות נפשה. בית הגידול שלה, הוא היסודות של חוסר הנראות שלה היום ואי יכולתה לאהוב את עצמה.</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הגבר הקשיב לה בשקט. הצצתי בו בעודו מביט בה. הוא היה מלא רוך כלפיה. כל הווייתו מולה היתה של לב גדול שפועם יחד איתה. בסוף המונולוג שלה, כשהגבר חונק את דמעותיו לנוכח הרעד בקולה כשדיברה את מצוקתה, הוא אמר לה: "את ראויה להיות נאהבת רק מתוקף העובדה שאת כאן. נולדת? את נושמת? זה מספיק! כל אחד ראוי לאהבה מעצם קיומו. כך שאין לך סיבה להרגיש לא נאהבת" </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">לאחר שאמר לה את המשפט הזה, הבטתי בה. לא ניכר בה רמז של הקלה. משום מה היא התכווצה עוד יותר. הגבר הבחין בכך גם ושאל אותה מה קרה. ענתה לו האישה שהמילים שאמר לה רק הדגישו לה את הפער בין המקום בו היא נמצאת רגשית, לבין המקום המואר שעליו דיבר. הפער הזה לדבריה, מדגיש לה כמה ארוכה הדרך שעליה לעבור וכמה ספק יש בה שאי פעם תחווה את התעוררותה של האהבה לעצמה מעצם קיומה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הגבר, באמת שהתכוון לטוב. אין ספק בכך. פניו נפלו כשהגיבה כך. הוא רצה לעזור, להעניק מאהבתו והבנתו ויצא לו הפוך. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הוא קיבל כאן שיעור, וגם אני - </span><span lang="AR-SA">הטפות רוחניות שמתכוונות להעניק לשומע אותן תחושה טובה כלפי עצמו, לכונן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">שינוי תפיסה ואמונה משלילית לחיובית, </span><span lang="HE">הן נפלאות. </span><span lang="AR-SA">אבל </span><span lang="HE">הן עלולות לעשות</span><span lang="AR-SA"> בדיוק את ההיפך</span><span lang="HE">, כשהן מתוקשרות כסיסמאות.</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span><span lang="HE">גם אם אין יוהרה אצל המטיף, שום תסביך גדלות, אלא נטו חום ואהבה כלפי הנפש שבמצוקה, הסיסמאות שנגיש לה, עלולות להיות לה לרועץ. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">נוכחתי שלרוב, שום שינוי עמוק אצלי, לא התרחש במהירות מטאורית. גם תובנות מטריפות מוח ומרטיטות לב שנחתו עלי מאנשים יקרים, לקחו את הזמן שלהם בדרך להפנמה ברקמותי. לרוב, אני צריכה לדעת שאני לא לבד עם התחושות הקשות. חיבוק חם ואוהב, הקשבה אמיתית, מפגש לבבות, מספיקים. וזה בכלל לא מעט. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-394277334769322542011-11-15T20:05:00.003+02:002011-11-15T20:05:46.032+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">דווקא באמצע מרוץ, היתה לי תובנה שכך החים צריכים להראות. זה המרוץ הנכון. כל היתר הם טירוף שמוגדר בפי כולנו כשפוי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ריצת הלילה של נייקי. התחרות הראשונה שלי מאז ההריון והלידה. אימונים ספורים לפני כן. לא הכי בכושר. רצה לאט. 10 ק"מ שעלי לגמוע בתחרות הוא מרחק שלא התאמנתי עליו לפחות שנתיים. לא תיארתי לעצמי שאצליח לסיים. לא תיארתי לעצמי שלא אעבור להליכה חמש פעמים באמצע. והכי לא תיארתי לעצמי שיהיה לי קל למדי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אחרי 6 ק"מ, אלפי רצים מלפני ומאחורי. אני מתבוננת בהם. רובם לא נראים אתלטים. בינהם אנשים כבדים מאוד, או בעלי מוגבלויות פיסיות ואחת שעקפה אותי עם עגלה ותינוק. אני רצה עם חיוך ומצלמת קליפים באייפון למזכרת. היה לי כל כך כיף. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שאלתי את עצמי איך זה שכל כך הרבה אנשים (כ- 15,000) מכל הארץ, שרובם המכריע אינם מתפרנסים מספורט, מטריחים את עצמם לארוע הזה? מה יש בריצת ההמונים הזאת, בלילה, שמושכת אנשים שחלקם, סביר להניח, כמוני הבריזו משיעורי ספורט בבית הספר? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">השאיפה לבריאות הגוף אינה התשובה. עבור בריאות הגוף עושים ג'וגינג ולא צריך מרוץ. נדמה לי שהתשובה היא בריאות הנפש. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">החיים שלנו כאן...אוף כמה הרבה אנחנו מנתחים אותם, מוחים עליהם, סובלים, מתמרדים, מתכופפים, מובלים, מתעוררים פתאום לניצוצות ספורים של לקיחת אחריות אבל חוזרים לתלם של העדר החברתי. קושי ועוד קושי, חוסר שליטה, סתירות לחי, דרמות, לב שנשבר, מחלות, מוות, אוברדראפט, רגעי אושר חולפים, כן אגו לא אגו.. <span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp;</span>מרדף אחרי אושר. מרוץ החיים. נגד הזמן, נגד מציאות מערימת מכשולים, נגד השדים שלנו ושל קרובינו. מרוץ להיות הכי טובים, להגשים את הפוטנציאל, למצוא את היעוד שלנו, לחפור בנבכי הנשמה ולתקן מהר לפני שיגמר לנו הסיבוב בעולם הזה.. אוי כמה רעש. זו שפיות?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אולי. אבל לרוץ בלילה עם אלפי אנשים, בתחרות שבה רק 3 מנצחים (כמקובל בתחרויות), מרגיש כל כך שפוי ונכון. נחיל אנשים מתנשפים במאמץ לקו הסיום, כשמראש יודעים שאינם רצים עבור אחד המקומות הראשונים. כמה ענק זה! להנות ממירוץ בלי לשאוף לנצח. יש יותר שפוי מזה? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-63063188104272403982011-11-15T20:05:00.001+02:002011-11-15T20:05:24.252+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">נניח שאתם חולפים ליד קונדיטוריה ריחנית. בחלון הראווה מוצגת עוגת שוקולד קצפת, שנראית מה-זה טעימה. אתם מתבוננים בה דרך חלון הראווה ומתחילים לחוש את הטעם שלה. את השוקולד הקרמי, את הקצפת המתוקה שמעל.. הפה מתמלא בריר ותאווה.. כל מה שמעסיק אתכם עכשיו זה לאכול אותה, כאן ועכשיו. יאממממ!</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">נכנסתם לקונדיטוריה והזמנתם פרוסה מהעוגה המטריפה. מלאי חשק, ריר ואינסולין (שמופרש בגוף גם כשחושבים על פחמימה טעימה ומיד עושה את הגוף נורא רעב. משהו שכדאי לדעת..) . לקחתם ביס ראשון ו... מה זה?! </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">השוקולד לא קרמי והקצפת טעימה כמו דם. הקשר בין הטעם שפינטזתם עליו, הטעם שהעוגה "מכרה" לכם בחלון הראווה, דימיוני בלבד. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">היא נראית טוב. זאת אומרת שעשתה רושם שיש בה את המאפיינים שלכאורה נראו לכם מתאימים בול לבלוטות הטעם שלכם, אבל היא כנראה עשויה ממרכיבים לא נכונים ולא טעימים. מפח נפש. אכזבה. לביס השני כבר לא תמשיכו. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">העוגה מחלון הראווה בטח טעימה למישהו. עבורו, יש בה את הלוק הנכון שמעיד על המרכיבים הנכונים. מאידך, עבורכם, מה שהעוגה מציגה זו הבטחה שלא תקויים. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">זאת העוגה. מה תעשו. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">זה סיפור שחבר טוב סיפר לי פעם, כשהייתי מסובכת מעל הראש בסיפור אהבה לא מושגת. הוא הקשיב לי שעות וימים כשהייתי פורטת באוזניו את התיסכול שלי על כך שהיא נוגעת ובורחת, מושכת אותי אליה והודפת מיד אחר כך, רוצה אבל מפחדת, אומרת משהו אחד ועושה את ההיפך. השתגעתי אז. כעסתי נורא. עליה. לא יכולתי להבין את ההתנהלות האמביוולנטית שלה. אז, זה הרגיש כאילו היא משחקת בי. אוהבת אותי אבל רעה אלי. רציתי להבין למה היא ככה, רציתי ללמוד מה אני צריכה לעשות כדי להטות אותה אלי באופן מוחלט, שתנטוש את כל פחדיה ואת עולמה שדבקה בו ותעשה את הקפיצה לזרועותי. בתוכי היתה אמונה שחייה אינם נכונים לה וכל מה שהיא צריכה זה אותי. את האמונה הזו לא פיתחתי סתם כך. בהתנהגותה כלפי היא הובילה אותי למסקנה הזאת. ואני, עד שנפל האסימון, הקפדתי לפנטז על הטעם של חיים איתה, של רומנטיקה איתה ושל שלמות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">לה היו פנטזיות אחרות. החלק שלי בתוכן, מבחינתה מוצה. את זה סירבתי לראות. הייתי שקועה ותקועה טוטאלית בעירפול החושים של הטעם המובטח. אז בחשתי ובחשתי בלי סוף. מלא אנרגיה, עצב, שפלות, כאב, כעס, פנטזיות, נסיונות הבנה ותכנונים הושקעו שם. לחינם. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ההתעסקות שלי בלא מושגת הזאת, היתה כנסיון לשנות את מרכיבי העוגה לאחר שכבר נאפתה והוצעה למכירה. או לחלופין אם תרצו, להמשיך לביס השני והשלישי בתקווה שהעוגה תהפוך לטעם "שהבטיחה" שתהיה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">זאת העוגה. אלו מרכיביה. מה תעשו. </span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-17628326448775903092011-11-15T20:04:00.001+02:002011-11-15T20:05:00.890+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">קצת הגיגים על אהבה. הזדמן לי להיות בחתונה השבוע. החלק האומנותי כלל את נאומי המתחתנים אחד לשני. הקשבתי בקפידה למוצא פיהם, ביום הכה מיוחד לשניהם. יום בו הם יוצאים אל העולם כזוג שמתחייב אחד לשני. לאהוב, להוקיר, לכבד לעולם ועד או עד הגירושין.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">הם נשאו מילות קיטש דביקות, במבוכה ובעיניים נוצצות. הפרק עליו התעכבו במיוחד, היה זה שבו הם מתארים לאורחים ולעצמם, מדוע הם אוהבים אחד את השני. לפי תור, כל אחד מהם הרביץ רשימת מכולת הכוללת את מעלות השני. מזוטות שובבות כמו: "אני אוהבת איך הפה שלך מתעקם כשאתה מחייך" ועד: "היושר הנחרץ והבלתי מתפשר שלך". </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בשלב מסויים, ריחפתי לתוך הענן הרומנטי שלי והגיתי ברשימת המכולת שהייתי נושאת באוזני זוגתי, אילו היינו במעמד דומה. חיוך מטופש ופרפרים בבטן השתלטו עלי והייתי קרובה לדמעות של התרגשות. יש לי רשימה ארוכה לפרוט בפניה. האמת שאני גם אומרת לה את המילים המתוקות הללו ושומעת ממנה כמעט כל יום, מה היא אוהבת אצלי ועד כמה היא אוהבת את הדברים שהיא אוהבת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">כשהתנתקתי מהענן וחזרתי לקרקע, בואך יציע החברים בגן הארועים פינת הבופה עתיר הקלוריות, משהו התחיל להציק לי. בכל המלל הזה של הזוג המארח והמלל שלי כשהייתי על ענן, לא חשתי שיש לי את התשובה המלאה לשאלה: למה אני אוהבת אותה. דגש על "מלאה" והאם השאלה הזו בכלל רלוונטית? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מקץ המחשבות על רשימת הדברים שאני אוהבת באישה שאיתי, עלה בי רעיון שאולי לא בגללם אני אוהבת אותה? אולי למעלותיה וכל אותם הדברים שמדליקים אותי בה וגורמים לי להזיל דמעות של אושר איתה, אין קשר ממשי לסיבה שבזכותה אני אוהבת דווקא אותה?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אולי זה משהו מיסתורי שממגנט אותנו למישהו שהלב משתוקק אליו יום וליל. משהו שלא עושה שום שיקלול של מעלות האהוב שלנו. משהו נעלם שגורם לנו לאהוב את איך הפה שלו מתעקם כשהוא מחייך.. כח ראשוני וקמאי יותר. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">כשיש לי חוסר בהירות לגבי רעיון, הרבה פעמים אני פונה לפיסיקה כדי לקבל השראה. אני לא פיסיקאית לצערי (טיפשה מידי. אבל נדרתי שבגלגול הבא, ממש אשתדל) ולכן אסביר כאן משהו בעברית מדוברת. הנה: </span><span lang="AR-SA">הבוזון של היגס, שנקרא גם </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">"</span><span lang="AR-SA">החלקיק האלוהי</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">"</span><span lang="AR-SA">, הינו חלקיק אשר פיזיקאים טוענים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">כי הוא אבן היסוד הבסיסית ביותר של החומר. חלקיק זה </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מספק לחלקיקי היסוד את המסה שלהם, ומאפשר לחלקיקי היסוד לציית לחוקי המשיכה</span><span lang="AR-SA">. </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">הוא נכנס לפעולה כבר בעת המפץ הגדול בראשית היקום הידוע לנו כיום. </span><span lang="AR-SA">על מנת להוכיח את קיומו של חלקיק זה, הוקם מאיץ </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ה</span><span lang="AR-SA">חלקיקים </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ה</span><span lang="AR-SA">ענק </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ב</span><span lang="AR-SA">ג'נבה</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">. אם לפשט את התפקיד של החלקיק האלוהי: המשתנה הנעלם הזה, הוא מה שמאפשר מציאות. ע"י הענקת התכונה הבסיסית, שהיא מסה, וגוף בעל מסה מציית לחוקי שדה המשיכה, הדבק של היקום. <span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp;</span></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מכיוון שכולנו קורצנו מהחומר ממנו עשוים כוכבים, אולי גם אצלינו יש איזה חלקיק אלוהי שגורם לנו לציית לחוקי שדה המשיכה האנושי? ואולי, הוא התשובה העיקרית לשאלה "למה אני אוהבת אותו", ולא אותה רשימת מכולת מנומקת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">חוץ מזה, ירים יד מי שלא היה מאוהב לפחות פעם אחת בחיים, במישהו שבכלל לא אהב כאדם...בלי יכולת לספק שום רשימת מכולת שמסבירה מדוע התאהבנו דווקא בדפקט הזה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-56250590411039541432011-10-12T09:22:00.002+02:002011-10-15T15:25:26.314+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE"><br /></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">לפני כמה ימים, התמוטטה ספריית הדיסקים שלי בסלון. זו סיפריה עצומה שקרסה תחת משקלה והתנתקה באחת מהקיר, בדיוק היכן שהפעוטה שלי ישבה חצי דקה לפני כן. שמעתי את הבום הגדול של הקריסה, בדיוק כשנכנסתי איתה לחדר כדי להכין אותה לטיול ערב בחוץ. כשיצאתי לסלון לבדוק מה קרה, חשכו עיני. הכל התנפץ. על הריצפה, על הרהיטים, על הלול, בתוך הלול. מדפים, מסמרים ושברי דיסקים התפזרו בכל עבר. כשעה אחר כך גם זכיתי לשיטפון שובב במטבח. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">התחלתי לבכות. התמלאתי רחמים עצמיים על קבלת הפנים שהדירה החדשה אליה עברתי, עשתה לי. לא רק שהילדה שלי יכלה להפגע קשות, גם כל הבלאגאן הזה עכשיו..&nbsp; אז בכיתי והתעצבנתי ורציתי לרצוח משהו. ברקע, חרה לי שידעתי שהיה כאן נס – הזזת הילדה שלי מלוקיישן הקריסה, שניה לפני שהתרחשה, אבל לא נתתי לנס הזה להוביל. העצבים והבכי על מר גורלי, האפילו על הנס. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">בכיתי לא רק על הקריסה ועל קבלת הפנים שלי בדירה. מה שקרה שם רק הדליק אצלי את כל הקשיים שלי ואת כל מה שטעון שיפור בחיי ושפך עליהם את כל התאורה שבעולם. באותם רגעים, לא חשתי שום חיוביות בכלום. הכל הפך לכתם מכוער אבל מואר יותר מידי חזק. יצאתי מפרופורציות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">למחרת, תחושת המועקה עוד שוטטה בתוכי. הרגשתי שהכל כבד עלי ואין אור בקצה. אפס אנרגיה. לא יכולתי להכיל אפילו מיליגרם נוסף של קושי. המיכל שלי התמלא עד הסוף. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">ואז, רגשות אשם. על זה שאני מזהה בי מרירות. חששות שאהפוך להיות אמא שפופה ונטולת חיים. שלא מצליחה להכיל קושי. בשיחה עם חברה טובה, הבנתי שיש לי התנגדות יסודית לקושי ראשוני. מה הכוונה: שאלתי אותה למה לפעמים אני לא מצליחה להתמודד עם הקושי של ההורות ושל החיים שהשתנו לבלי הכר? אמרתי לה שהייתי רוצה להצליח להכיל את הקושי הזה בדיוק כמו כשאני יוצאת לריצה, בידיעה שזה קשה. או כמו שרוכב אופניים כמעט נופח את נשמתו בטיפוס בעליה ובכל זאת עושה את זה, מבסוט. עיצבנתי את עצמי באיפה ואיפה הפנימי שלי כשמדובר בקושי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">אז היא שאלה אותי: כשאת יוצאת לריצה, מניין את יודעת שיהיה קשה? עניתי לה: כי כבר רצתי בעבר ויש לי ניסיון. "אווווווווו" היא ענתה, "עשית את זה בעבר... ותרשי לי לשאול אותך עוד שאלה: כמה ילדים גידלת?" שאלה רטורית, שלכם אתן את התשובה: מתגלחת על הילדה הראשונה וכנראה היחידה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">נדמתי לכמה רגעים. היא עלתה כאן על משהו. קושי שאני מכירה ומוכנה לו, מול קושי חדש שאין לי מושג איך צולחים אותו ובשביל מה. כשאני יוצאת לריצה, בכל רגע הגוף שלי צועק עלי שאפסיק עם המאמץ האוילי הזה. אבל הראש שלי יודע שיש תמורה למאמץ: אני יודעת כמה טוב ארגיש אחר כך וכמה חשוב לי לרוץ, לגוף ולנפש. הראש מסכים לקושי, מכיל אותו ולכן הגוף לא מתנגד. לעומת זאת, אמא אף פעם לא הייתי וכל יום הוא פוטנציאל ללא מעט קשיים חדשים שטרם התנסתי בהם וטרם פלטתי את אנחת הרווחה של הסיפוק שבא אחרי הקושי. אפילו אין לי מושג אם היא תגיע אי פעם. אין לי מושג מה יגיע ואם הקושי יסתיים אי פעם. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">ברגע שהבנתי שיש פער גדול בין שני סוגי הקושי: המוכר מול החדש, הפסקתי להתנגד. ההתנגדות נולדה במקום שהיתה השוואה, אבל ההשוואה לא הוגנת. אני לא יכולה לצפות מעצמי להתמודד עם קושי חדש בדיוק כפי שאני מתמודדת עם הותיק. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הורדת ההתנגדות, איכשהו, פינתה מקום במיכל שלי. <br /> אז קשה. נו?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /> <br /> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-37222467375884866642011-10-12T09:21:00.002+02:002011-10-12T09:21:40.572+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בתוכנית "משקפת" , אותה אני משדרת ברדיו מהותה החיים, לצד אור זוהר, סיפר לי אור סיפור שנחרט במוחי ומעסיק אותי מאז. זה </span><span lang="AR-SA">הסיפור של שמואל הנביא שמנסה לשכנע את העם, שנורא רוצה מלך, למה לא כדאי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">להם</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">, אך כשל</span><span lang="AR-SA"> לשכנע אותם. </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">סיפור של אגו. אני חולה על סיפורי אגו. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">להלן תסריט אופצינאלי: </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">העם: שמואל הו שמואל... תביא לנו מלך!</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שמואל: השתגעתם?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">העם: כן! מלך! כמו שאר הגויים. ויפה שעה אחת קודם בבקשה ממך. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שמואל: מלך אתם רוצים? בואו תקשיבו מה זה מלך. מלך, ישעבד את הבנים שלכם ויעשה מהם רוצחים בשם המלוכה. הם ימותו עבור גחמותיו והאגומניה שלו. הוא יקח את בנותיכם, כדי לצופף אותם בהרמון שלו ולהפוך אותן לשפחות מין לו ולחברים שלו. מלך, יעביד אתכם בפרך כדי שתשלמו כמה שיותר מיסים, על מנת שהוא יחיה בעושר ואושר. מלך זה קישקוש. מה אתם צריכים מלך לכל הרוחות?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">העם (במבט מזוגג אך באסרטיביות): רוצים מלך! רוצים כמו כולם!</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שמואל</span><span lang="AR-SA"> פונה לאלוהים (זה שיודע ה-כל</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"> וכתב את המדריך לה-כל</span><span lang="AR-SA">) </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ואומר לו: תקשיב, בני טיפוחיך המאותגרים מנטלית רוצים מלך. הסברתי להם את כל מה שסיפרת לי על מלכים והם פשוט שמים עלי </span><span dir="LTR" style="mso-bidi-language: HE;">Z</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"><span dir="RTL"></span> . </span><span lang="AR-SA">אלוהים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">עונה</span><span lang="AR-SA"> לו: תן להם מלך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>. <br style="mso-special-character: line-break;" /> <br style="mso-special-character: line-break;" /> </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אני חשה הזדהות עם שמואל, לא בחוכמה ובמעמדו כמובן, אלא בסיטואציה. לכן א</span><span lang="AR-SA">תעסק </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בו כאילו מדובר בי</span><span lang="AR-SA">. הוא המנהיג הרוחני של העם ולעם זה לא מספיק. הם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">רוצים משהו שלא </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">יעשה</span><span lang="AR-SA"> להם טוב ולא שועים לתבונה של שמואל</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">, נושא דבר אלוהים, היודע האולטימטיבי שאין עליו עוררין</span><span lang="AR-SA">. </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">במילים פשוטות, </span><span lang="AR-SA">הם שמים עליו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">קצוץ</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">.</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span> <br /> </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אמא'לה אי הייתי מרגישה במקומו! גם לא מקשיבים לו וגם רוצים שהוא יעניק להם אדם שיקח חלק נכבד ממקומו בקרבם..</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אבל </span><span lang="AR-SA">האם הם באמת לא שמים עליו קצוץ? </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="AR-SA">כשאנחנו זועקים</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">,</span><span lang="HE"> </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בידיעה שהצדק והחוכמה איתנו, </span><span lang="AR-SA">לבני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">זוגינו/לבוס/להורים/לילדים שמשהו לא בסדר קורה או עלול לקרות, כשאנחנו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">נפגעים מהתנהגות כזו או אחרת שלהם, והם לא עושים כלום כדי לתקן, לכפר</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">,</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">להשתנות</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">,</span><span lang="AR-SA"> מה אנחנו עושים עם זה? הכי קל זה להתקע עם התסכול של</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"><span dir="RTL"></span>:"</span><span lang="AR-SA">שמים עלינו קצוץ". </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">זאת ברירת המחדל של האגו. הרי מה פתאום הוא עושה משהו בידיעה שזה מכאיב לי?! איך הוא יכול להגיד לי שהוא אוהב אותי ובאותה נשימה לדרוך לי על הלב? לבטל אותי? לא לראות אותי?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">נכון. הם עושים את זה. אבל אם נקבל שהמוגבלות – אצלם ושלהם, שהיא עשויה לחלוף יום אחד וש</span><span lang="AR-SA">אין </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">לאדם "ששם עלינו קצוץ" </span><span lang="AR-SA">יכולת לקלוט את</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">המסר</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"> שלנו, לא משנה כמה נהיה צודקים...אולי כאן המפתח להתמודד עם הקצוץ ששמו עלינו?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בינינו, אני זוכרת לא מעט מקרים בהם לא הצלחתי לראות ברור את הכתובת שעל הקיר, גם כשכל חברי צעקו לי אותה ממש לאט. ברור שלא ששמתי קצוץ עליהם, פשוט לא יכולתי לראות. אז למה לקחת אישית כשמישהו לא מקשיב לי? למה לספר לעצמי סיפורים שגורמים לי להרגיש רע, אשמה, מטומטמת, מבוטלת, לא נאהבת?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אז הנה, אלוהים בכבודו ובעצמו, מציע </span><span lang="AR-SA">דרך</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"> להתמודד עם הקושי שמגיע מאותם אנשים. טיפ לחיים מאת בורא עולם. הוא מבין</span><span lang="HE"> </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שהעם שלו </span><span lang="AR-SA">לא נמצא במצב שמאפשר להם הבנה של דבריו</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">. הוא לא מעניש אותם ולא נעלב. במקום זאת, אמר לשמואל "תן להם את מה שהם רוצים", כי הוא מבין שאין לעם יכולת להבחין בין טוב ורע בעניין הספציפי הזה של המלך. אלוהים משחרר.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מעניין אם שמואל הצליח לשחרר... ואני? </span><span dir="LTR" style="mso-bidi-language: HE;"></span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-42066100203567619252011-10-12T09:20:00.002+02:002011-10-12T09:20:51.194+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">קצת הגיגים על אהבה. הזדמן לי להיות בחתונה השבוע. החלק האומנותי כלל את נאומי המתחתנים אחד לשני. הקשבתי בקפידה למוצא פיהם, ביום הכה מיוחד לשניהם. יום בו הם יוצאים אל העולם כזוג שמתחייב אחד לשני. לאהוב, להוקיר, לכבד לעולם ועד או עד הגירושין.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">הם נשאו מילות קיטש דביקות, במבוכה ובעיניים נוצצות. הפרק עליו התעכבו במיוחד, היה זה שבו הם מתארים לאורחים ולעצמם, מדוע הם אוהבים אחד את השני. לפי תור, כל אחד מהם הרביץ רשימת מכולת הכוללת את מעלות השני. מזוטות שובבות כמו: "אני אוהבת איך הפה שלך מתעקם כשאתה מחייך" ועד: "היושר הנחרץ והבלתי מתפשר שלך". </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בשלב מסויים, ריחפתי לתוך הענן הרומנטי שלי והגיתי ברשימת המכולת שהייתי נושאת באוזני זוגתי, אילו היינו במעמד דומה. חיוך מטופש ופרפרים בבטן השתלטו עלי והייתי קרובה לדמעות של התרגשות. יש לי רשימה ארוכה לפרוט בפניה. האמת שאני גם אומרת לה את המילים המתוקות הללו ושומעת ממנה כמעט כל יום, מה היא אוהבת אצלי ועד כמה היא אוהבת את הדברים שהיא אוהבת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">כשהתנתקתי מהענן וחזרתי לקרקע, בואך יציע החברים בגן הארועים פינת הבופה עתיר הקלוריות, משהו התחיל להציק לי. בכל המלל הזה של הזוג המארח והמלל שלי כשהייתי על ענן, לא חשתי שיש לי את התשובה המלאה לשאלה: למה אני אוהבת אותה. דגש על "מלאה" והאם השאלה הזו בכלל רלוונטית? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מקץ המחשבות על רשימת הדברים שאני אוהבת באישה שאיתי, עלה בי רעיון שאולי לא בגללם אני אוהבת אותה? אולי למעלותיה וכל אותם הדברים שמדליקים אותי בה וגורמים לי להזיל דמעות של אושר איתה, אין קשר ממשי לסיבה שבזכותה אני אוהבת דווקא אותה?</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אולי זה משהו מיסתורי שממגנט אותנו למישהו שהלב משתוקק אליו יום וליל. משהו שלא עושה שום שיקלול של מעלות האהוב שלנו. משהו נעלם שגורם לנו לאהוב את איך הפה שלו מתעקם כשהוא מחייך.. כח ראשוני וקמאי יותר. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">כשיש לי חוסר בהירות לגבי רעיון, הרבה פעמים אני פונה לפיסיקה כדי לקבל השראה. אני לא פיסיקאית לצערי (טיפשה מידי. אבל נדרתי שבגלגול הבא, ממש אשתדל) ולכן אסביר כאן משהו בעברית מדוברת. הנה: </span><span lang="AR-SA">הבוזון של היגס, שנקרא גם </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">"</span><span lang="AR-SA">החלקיק האלוהי</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">"</span><span lang="AR-SA">, הינו חלקיק אשר פיזיקאים טוענים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">כי הוא אבן היסוד הבסיסית ביותר של החומר. חלקיק זה </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מספק לחלקיקי היסוד את המסה שלהם, ומאפשר לחלקיקי היסוד לציית לחוקי המשיכה</span><span lang="AR-SA">. </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">הוא נכנס לפעולה כבר בעת המפץ הגדול בראשית היקום הידוע לנו כיום. </span><span lang="AR-SA">על מנת להוכיח את קיומו של חלקיק זה, הוקם מאיץ </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ה</span><span lang="AR-SA">חלקיקים </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ה</span><span lang="AR-SA">ענק </span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ב</span><span lang="AR-SA">ג'נבה</span><span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">. אם לפשט את התפקיד של החלקיק האלוהי: המשתנה הנעלם הזה, הוא מה שמאפשר מציאות. ע"י הענקת התכונה הבסיסית, שהיא מסה, וגוף בעל מסה מציית לחוקי שדה המשיכה, הדבק של היקום. <span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp;</span></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מכיוון שכולנו קורצנו מהחומר ממנו עשוים כוכבים, אולי גם אצלינו יש איזה חלקיק אלוהי שגורם לנו לציית לחוקי שדה המשיכה האנושי? ואולי, הוא התשובה העיקרית לשאלה "למה אני אוהבת אותו", ולא אותה רשימת מכולת מנומקת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">חוץ מזה, ירים יד מי שלא היה מאוהב לפחות פעם אחת בחיים, במישהו שבכלל לא אהב כאדם...בלי יכולת לספק שום רשימת מכולת שמסבירה מדוע התאהבנו דווקא בדפקט הזה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-16545187766092083812011-10-12T09:19:00.003+02:002011-10-12T09:19:56.351+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">קפצתי למשרד הפנים השבוע, על מנת לעדכן את תעודת הזהות שלי בכתובתי החדשה. מהכרותי עם משרדי ממשלה, שיריינתי לעצמי חצי יום בו אבלה בהמתנה למספר 750, כשבעמדת השרות נמצא מספר 128. הצטיידתי במים, אוכל מבוסס פחמימות פשוטות, נעליים נוחות ואייפון עם סוללה מלאה. הבאתי אפילו קפוצ'ון, למקרה שהחורף יגיע לפני התור שלי. <br /> כמה הופתעתי לטובה, כאשר במודיעין הפנו אותי ל – "עמדה המהירה". דילגתי בחדווה לכיוונה, כה אופטימית למשמע היעילות המפתיעה. טוב, יעילות לחוד ומציאות לחוד. העמדה המהירה התגלתה כתור ארוך. נחיל נמלים אנושי, רק הרבה יותר איטי ובעמידה! בלית ברירה, נעמדתי בתור המזדחל ופצחתי בתרגיל העברת משקל מרגל לרגל כדי לא לאבד לחץ דם וכדי שמרוב עמידה, מפרקי הירך שלי לא יעלו לצוואר. <br /> כעבור שעה, כשרוב התור עוד לפני, התפרצה לפתע משפחה : זוג ושני צאצאים, אותם אכנה כ"משפחת פלפל הארץ" . הם הגיעו משום מקום והטיסו את עצמם בלי להתבלבל, ישירות לעמדת השרות. התעלמות מוחלטת מהתור ומהעומדים בו. הבחורה החביבה בעמדת השרות, היתה עסוקה במתן שרות לבחור צעיר, דבר שכמובן לא הפריע להם להפריעה לה ולו. הם רצו שרות כאן ועכשיו ועל ה- @#%^ שלהם כל העולם. כצפוי, הם דרשו שרות שאינו ניתן בעמדה. אגב, יש שלט גדול שמתנוסס בעמדה המהירה, המסביר בדיוק רב אילו שירותים ניתן לקבל בה. משפחת פלפל הארץ, לא מאמינה למילה הכתובה ולכן נותרה בעמדה, מעל ראשה של נותנת השרות והתעקשה למרות ההסברים שלה היכן ימצאו את מבוקשם, להשאר דווקא שם. הסיבה שנתנה משפחת פלפל: "הרגע קמנו משבעה" . נקודת זכות קלה – הם טרחו למצוא תירוץ ללמה חתכו את התור ומדוע הם לא זזים מהעמדה הלא רלוונטית להם. <br /> הם הרגע קמו משבעה…תאור קל של משפחת פלפל: גבר עם חיוך תמידי של עלוקה, 2 ילדים רעשנים והאישה… חימצון עז בשיער, איפור כבד, ג'ינס הדוק שמבליט את חוסר חיטוביה, עקבים דקיקים של 30 ס"מ ובמקום חולצה, בגד גוף מנומר, עם תיק מנומר להשלמת הסטיגמה. היא, קמה משבעה..<br style="mso-special-character: line-break;" /> <br style="mso-special-character: line-break;" /> </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">היה לי דחף לזנק עליהם ולנבוח בסגנון חופשי. היה לי גם דחף לאתר משקולת 16 טון ומנוף מספיק גבוה (בכל זאת, חתיכת עקבים…) אבל אני מעל זה, אז בחרתי להתבונן בשקט מהצד ולצחוק מהסיטואציה. הרי ברייה <span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp;</span>מתורבתת ותבונית אנוכי, חס ושלום שאתנהג כבהמה, גם אם הבהמה ממש צודקת ויוצא לה עשן מהאוזנים מרוב עצבים. מה פתאום שאפתח חזית עכשיו. למה אני צריכה את האנרגיה השלילית הזאת באמצע היום. אז יאללה, לצחוק ולהעביר. זה הדבר הנכון לעשותו. <br /> <br /> אחרי שיצאתי משם (כשהטמפרטורה בחוץ אכן הספיקה לרדת ב- 3 מעלות) , הרהרתי בסיטואציה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">שאלתי את עצמי למה פעלתי כפי שפעלתי. ליתר דיוק, לא פעלתי. הגעתי לאמת אחרת מהתירוצים הרציונאלים מהפסקה הקודמת: האמת היא שפחדתי. קודם כל מהם כי הם עלולים לשלוף עקב ולדקור אותי. שנית, הפחיד אותי לנהוג בדרך שאינה ראויה והולמת את התדמית שלי. זה ממש הפחיד אותי ולא ממקום אלטרואיסטי חלילה, אלא ממקום שחושש להיות עצמו ולהתנהג איך שבא לו כרגע, גם אם זה כמו בהמה. אם אתנהג כפי שבאמת בא לי ואהיה בהמה לכמה רגעים, לא יאהבו אותי. יש בי תפיסה שלימור ובהמה זה לא אותו אדם. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">חשבתי על זה עוד. יש בי לא מעט דחפים. בכל מיני סיטואציות יומיומיות. הרבה מהם מוכנעים בגלל טיעונים שכלתנים. דוגמה פשוטה? כשנמצאים אצל חברים בארוחה ומתים ללכת משם ולא עושים את זה, כשמישהו משעמם למוות בשיחה ובא לסתום לו את הפה אך נותרים כאילו קשובים, כשמישהו מרגיז אותנו ואנחנו מבליגים בלי לומר מאום, כשבא להגיד למישהו "אני אוהב אותך" והמילים לא יוצאות… ועוד ועוד.<span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp; </span></span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">כשזה קורה לי, תמיד יש איזה רציונאל שמסרס את הדחף האותנטי שלי. בא לי משהו שעשוי להיות לא נעים לאחרים או לשבש את ההרמוניה.. ואז מתחיל מערך שיקולים במסווה של "אני אדם תבוני ומתורבת". </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">יש לי חברים שאצלם המנגנון הזה לא קיים. יש דחף והוא ממומש מיד, בלי עיבוד נתונים. לא מזיז להם כיצד העולם יפרש אותם ואם יאהב אותם או לא בעקבות המילים שיוצאות להם מהפה. מבחינתם, העלות של ריסון עצמי גבוהה מידי. אני מקנאה בהם. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">יש תפקיד לטיעון השכלתני המעכב. הוא בא לגונן עלי. אני חושבת שהמגננה מגיעה מהאמונה הפנימית שלהיות אני עצמי במאה אחוז, כולל הבהמה שבי, יוביל לאיבוד הערך שלי בעולם. <br /> אני מודעת למחיר של הדחקת האימפולס. לדחף יש אנרגיה שזקוקה לפריקה. הסירוס, מותיר את האנרגיה כלואה בתוכי. ואלוהים יודע אילו שמות היא עלולה לחולל בצינוק הנפשי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">לא נראה לי שבן לילה אוכל להפוך את עורי, למחוק את הפחד העמוק והקדום שרובץ אצלי כנראה משחר ילדותי, אבל אולי מודעות לדפוס הזה, תשחרר לי את הבלמים קצת. לאט לאט. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">תודה מיוחדת למשרד הפנים. ואמן על כולנו תור אינסופי, אחת לשבוע. יופי של תובנות יוצאות מזה. לא סתם זהו "משרד הפנים". </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;"><br style="mso-special-character: line-break;" /> <br style="mso-special-character: line-break;" /> </span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-31142194449534569942011-10-12T09:19:00.000+02:002011-10-12T09:19:11.840+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בתוכנית השבוע שוחחנו על אלוף העולם באגרוף, אוסקר דה לה הויה, אשר הודה בראיון כי בין שלל התמכרויותיו, הוא מחבב לבישת בגדי נשים. </span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">סנסציה!!! איך יכול להיות שגבר גבר, מתאגרף מסוקס, אדם שעיסוקו זה עימות אלים, שיריבות מול אחרים היא כור מחצבתו, מגלה לכולנו צד הפוך לחלוטין? מה זה אומר עליו? מה זה אומר עלינו?</span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <br /></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">באחת הפעמים שישבתי עם זוגתי בבית קפה, בחו"ל אני חושבת, הצטרף אלינו גברבר. הזמין את עצמו כדי להתחיל עם שתינו. טו קאט א לונג סטורי שורט עבורו, הסברנו לו שאנחנו לסביות וכדאי שאת אנרגיית השיגור שלו, יפנה למטרה שיש סיכוי שיקלע אליה. הגברבר סירב להאמין שאנחנו לסביות. אז התנשקנו. עדיין לא האמין. ביקש להסתכל על כפות ידינו. לשתינו היו ציפורניים עם לק. זו היתה מבחינתו הגושפנקא שאנחנו לא לסביות. כך טען ברגש. "ללסביות יש ידיים אחרות!". הוא המשיך ל: "ללסביות יש פרצוף מיוחד, עיניים של לסביות, פה של לסביות...ולשתיכן אין את זה, אז אתן סטרייטיות בהכרח!"<span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp; </span></span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">מיותר לציין כמה תחקירים אני עוברת עד היום, מידי אנשים שחייבים לסדר לעצמם את הגדרות המגדר שלהם. או לפחות לאשרר לעצמם את מה שקבוע להם מראש, בראש. יתרה מכך, אני זוכרת מקרים בהם הגעתי למועדון שמארח מסיבת גייז ולסביות ונאלצתי לשכנע את הסלקטורים בכניסה שאני לסבית, רק בגלל שהגעתי מאופרת ובשמלה + עקב. </span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <br /></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אנחנו חיים בעולם של תדמיות והגדרות. הגזע האנושי חייב להדביק תגיות על כל דבר. מניחה שהסיבה היא: הצורך להבין את העולם שאנחנו חיים בו. העולם הזה, כולל את עצמינו ואת כל מה שמחוצה לנו. אם לא נבין, לא נתקשר את עצמינו הלא מובנים עם מציאות לא מובנת. נהיה סוג של אוטיסטים. אכן, מאוד לא נוח להתקיים כך. אפילו בלתי אפשרי. האבולוציה טבעה בנו תבונה, יכולת ניתוח והסקת מסקנות, כדי שנשרוד. לא הגיוני שהמנגנון האבולוציוני עושה עלינו מערוף ומסתלבט עלינו בכך שהטביע בנו יכולת שקרית, סתם בשביל הכיף. </span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אז שגבר גבר יהיה גם אישה? לא הגיוני. הרי גבר גבר אמור להיות כזה 24/7. תראו לי הומו אחד, או אישה (סטרייטית) אחת, שאם יום אחד יגלו שהסטיב אוסטין הגברי שלהם מתהדר בבית בבייבי דול ותחרה, ישארו איתו בגלל האישיות. לא משנה כמה מפותחים נהיה, כשזה נוגע לסוגיות מגדר, עדיף שהשונה מההגדרה הידועה והנוחה, לא יתקיים בבית שלנו...ואז, אנחנו מפספסים: מתוך ההתמכרות להגדרות, מתוך הצורך האובססיבי להתבצר בעמדה קבועה, לסדר עולמי בטוח, אנחנו עושים עוול למגוון האפשרויות האינסופי שהמציאות מזמנת. המגוון קיים. אנחנו בלבד, מצמצמים את המציאות, בגלל שלא נוח לנו להכיל את העושר שלה ואת הכאוטיות. </span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">קראתי מחקר פעם, שטוען שהחלוקה שלנו לזכר ונקבה אינה נכונה. החוקרת הציגה ממצאים ברמת התא, שיש סקאלה רחבה מאוד של מיניות. היא גורסת שיש 2 קטבים: זכר ונקבה, אך המציאות<span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp; </span>הביולוגית, מורכבת מכל מה שנמצא בין הקטבים ולא מהקטבים עצמם. לטעמה, אין 100% גבר ולא 100% אישה. אולי בעצם חוץ ממני... אני מרגישה אישה וחולה על נשיות ונשים..</span></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <br /></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <br /></div> <div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-77071112505503197302011-10-12T09:14:00.005+02:002011-10-15T15:24:24.782+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">חגגתי השבוע יומולדת שנה לאימהות שלי. הזדמנות עבורי לבחון מה עשיתי. איך זה קרה לי ולמה. מה פתאום הפנתי עורף לאג'נדה החד משמעית שלי לאורך חיי, שקבעה שלי, לא יהיו ילדים!</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">ובכלל, במה אני שונה היום. דין וחשבון שכזה..</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">תמיד הייתי המבצר של עצמי. יחידה עצמאית שאינה תלויה באיש. לא בכסף של אף אחד ולא בלב של אף אחד. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אדם מאוד פרקטי, עם הרגליים על הקרקע ואוהבת את תחושת היציבות והביטחון בכל תחום בחיים. השליטה בחיי היתה ערך עליון. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">גם במערכות היחסים שלי כאדם בוגר, תמיד הייתי בעמדת כח. לא במובן של כוחניות כמו שלא במודע, עשיתי בחירות בבנות זוג נפלאות שנורא אהבו אותי והיה לי ברור שעבורן אין לי תחליף. מקומי שם, היה בטוח. עם זאת, חשתי צורך לפרוט את הכח הזה למקום של נתינה ממני, יותר מאשר קבלה. ביטוי לכך היה בקשר עם בת הזוג, בסקס, באחריות, בהענקת תשומת לב ומשענת נפשית. משכתי לכיוון של הכי בטוח. הכי יציב. הכי לא פגיע. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">אבל לא נתתי באמת. זה היה תמיד "ליד". כי בסתר ליבי תמיד קיננה משאלה הפוכה. פנטזיה על להיות הקטנה יותר, הנשענת, המעורסלת. הנכבשת בידי מישהי חזקה, דומיננטית. רק שהמחיר שעלי לשלם על הגשמת פנטיה כזאת, היא לאבד את המקום הבטוח של הכח והשליטה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הריון? ילדים? לא תודה. היתה לכך משמעות אחת: בחילות, טחורים, צירים, השמנה מטורפת, נוסע שמיני בבטן, לידה זוועתית שהפרס עליה הוא לגדל ילדים שהם שואבי אנרגיה וחופש, גזלני השליטה על חיי. מה פתאום אתן לילד לקחת את עצמי מעצמי? אני האדון של חיי! מצייתת לגחמותי שלי בלבד ולא של אף אחד אחר! אוהבת את הפורמט של חיי כפי שהוא ולא בוער לי לשנות בו כלום. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">רק... מעניין איזו מין אמא אהיה? מעניין איזה ילד יצא ממני...מעניין מה הורות יכולה לעשות לי..</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">התדפקה על דלתי ההזדמנות להתהפך ולטעום את טעם הקבלה. זה קרה אחרי פרידה מקשר של למעלה מעשור. תוך כדי כאב הפרידה, חילחלה מחשבה חדשה:&nbsp; אולי יש כאן הזדמנות לפתיחת השמיים? אולי מכאן אפשר לקחת פניה לכיוון אחר? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">ברגע אחד של אופטימיות וסקרנות באשר למה שמחכה לי מאחורי הפניה הלא מוכרת, אמרתי לעצמי: מותק, לכי על הדבר שהכי מפחיד אותך. קבלי את חוסר הודאות. עזבי את ביצורייך ותני לחיים להוביל לשם שינוי. אולי יקרה קסם. אולי הדברים שמהם את כה חוששת לתת להם להתקיים בעולמך, הם המשאלה הכמוסה של ליבך. אל תתנגדי אליהם. קבלי.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">וכדי לאפשר לעצמי לקבל את הלא ידוע, הבנתי שעלי לשחרר קודם כל את השליטה. להרפות מהאנרגיה המכווצת של הפחד מאובדן השליטה והביטחון. לפרוש ידיים לצדדים ולקפוץ מראש צוק לאגם שטרם טבלתי בו. קיבלתי את הפרידה והחלטתי לנסות להכנס להריון. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הרגע המכונן היה בבוקר גשום בו הלכתי לאיכילוב לקבל את מנת הזרע הראשונה. לבד, יושבת בבית קפה סמוך לבית החולים. סיגריה אחרי סיגריה. צופה בגשם ומתה מפחד לקראת ההזרעה הראשונה. נופל אסימון במשקל 20 טון. הראש קודח בשני קולות: </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">קול א' - מה פתאום את עושה את זה? השתגעת? הרגע פרקת זוגיות! זרע ברחם שווה סיכוי גבוה להריון! לא רק שלא רצית ילדים עד לפני דקה וחצי, את גם הולכת להיות חד הורית! זה כבר לא משחק ולא קטע רוחני! זה סופי ולכל החיים! עופי מכאן ולכי הביתה! פסיכית. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">קול ב' – אם תמצאי את הכוח לקום עכשיו ולעשות את זה, הכל יהיה קל יותר אחר כך. את תסתדרי. יקרה קסם. הגעת עד הלום. אל תקטעי את הדרך החדשה שאת פוסעת עליה. אם תברחי, לא תגדלי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">כיביתי את הסיגריה. מחיתי את הדמעות. נכנסתי למחלקה. הוזרעתי.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">באותו ערב, יצאתי לדייט ראשון, איתה. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">ביתי אלכס וזוגתי הנוכחית הגיעו לחיי ביחד. כעת, אני אמא בת שנה ומאוהבת. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">האישה שאיתי? היא בדיוק הפנטזיה שלא הרשיתי לעצמי להגשים בעבר... </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">לפני שנה ותשע, רציתי קסם.. הוא קרה. הוא לא היה קורה, אלמלא האומץ להרפות. מה שהיה מכווץ בתוכי, נפתח...התרחב. זה מה שאיפשר לי לקבל ולהכיל את הקסם שלו יחלתי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">לקחתי את הפניה החדשה ובראתי אהבה. בראתי את האישה שבי. בסופו של חשבון, אני בראתי. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">וכשאני שואלת את עצמי איפה אני היום, רגשית, האימהות והז'אנר החדש בזוגיות שלי, אינם הפואנטה. הם תוצר לוואי של ההרפיה. מה שקיבלתי, אלו תוצרי לוואי של ההרפיה.&nbsp;</span><br /> <br /> <br /> <br /> <br /> </div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-57281421119102126382011-10-12T09:14:00.002+02:002011-10-15T15:24:05.049+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">אתם בטח מכירים לפחות זוג אחד, שמערכת היחסים שלהם יציבה ובטוחה. סביר מאוד שהם נשואים + ילדים + דירה + קריירות + סקס פה ושם. שניהם מסתדרים לא רע. משווצים שהם "חברים טובים" שעושים כבוד אחד לשני, נעזרים אחד בשני. נוסעים לחופשות יחד, מנהלים בהצלחה משק בית וחינוך הילדים יחד. יתכן מאוד שהזוגיות שלהם הינה מודל מופתי לחבריהם. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">הם מספרים שכשהכירו, הוא היה עבורה כל מה שרצתה שבעלה יהיה והיא היתה כל מה שרצה מאישתו להיות. החברים יעידו שלכולם היה ברור שהם זוג משמיים. קורצו מחומר של חתונה. &nbsp;</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">חלפו כמה שנים. יום אחד, היא מגלה שהפכה למאוהבת סידרתית ופלרטטנית כפייתית, בעוד שהוא תופס את עצמו חולם נואשות על אישה ספציפית, שאינה אישתו. שני בני הזוג יודעים שמשהו בינהם מת אבל אף פעם לא מדברים על זה. הכל עובד אצלם בסדר מעל פני השטח, רק שמתחת, נמצאת כמיהה נסתרת לעוף משם. הם חיים יחד וכל אחד מתפלל שהשני יחזור מאוחר מהעבודה, כדי לא להתחיל שוב פעם במאמץ לשאת את השני עם חיוך והבנה. היא נכנסת איתו למיטה בלילה, עם תפילה חרישית שלא יבוא לו סקס. אם בכל זאת יש סקס, אז הוא בסדר... לא מרגש בכלל אבל זה בסדר מבחינתם. סופי השבוע רוויים בכינוסים משפחתיים וחברים, יחד כמובן. הם מפגינים אושר גדול, כשבלב של שניהם תחושה כבדה של צביעות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">למרות זאת, הם בוחרים בינם לבין עצמם להשאר בקשר נוצץ שאינו זהב, על חשבון הכמיהה של שניהם לאחרים. נאחזים בעובדה שסה"כ הם מסתדרים לא רע ויש בזוגיות שלהם את כל המרכיבים הנחוצים להצלחתה. אז מה אם יש מאהב/ת? אז מה אם ברוב הזמן אין להם כח אחד לשני. העיקר שהם לא רבים ומשק הבית מתנהל על מי מנוחות. <br /> העניין הוא, שהם מאוהבים בטירוף במאהבים שלהם. אהבה מייסרת. כל דקה שחולפת בלעדיהם, חונקת אותם. הרומן כבר לא רק ריגוש כיפי וחד פעמי, זה לא רק סקס. יש כאן דרמה גדולה בחיי כל המשתתפים. יש מישהו בחוץ שלא במודע ולא בכוונה, מתפקד כמו קרן אור שמסמנת את הכיוון של ליבם. הם מסרבים לראות את הקרן ואת כיוונה כי היא עלולה לגרום לפירוקה הלא בא בחשבון של החבילה הביתית. התוצאה: לא מפרקים את החבילה בבית וממשיכים לחשוק עד כאב במאהבים התורנים. <br /> &nbsp;</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">אסכולה אחת תטען</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">שזו אבולוציה טבעית של קשר זוגי ואין מה להתרגש מפזילה רצינית החוצה</span><span lang="HE">, גם אם היא ממומשת. </span><span lang="AR-SA">בסופו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="AR-SA"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="AR-SA">של דבר, אם משחררים אחד את השני, אף אחד לא ינטוש. אסכולה </span><span lang="HE">אחרת </span><span lang="AR-SA">גורסת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span> - </span><span lang="AR-SA">אז מה אם אף צד לא נוטש, מה כבר נותר להם</span><span lang="HE">, שמחזיק אותם</span><span lang="AR-SA"> י</span><span lang="HE">ח</span><span lang="AR-SA">ד</span><span lang="HE">? מה הם מרוויחים מלהשאר יחד? </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">לאחר שיחות אינספור עם אנשים שחיים את הסרט הזה כולל עם עצמי, התרשמתי שאחרי שמנכים את השנים הרבות שחיים יחד, את החוויות, העליות והמורדות, הצמיחה וההתפתחות האישית והזוגית, לא רק, אך מרבית מהנותר שם זו מנה גדושה של פחד. חלק קוראים לפחד הזה בשמות קוד "הרגל" / "ילדים" / "נוחיות" ועוד. הוא כבר לא ממש אוהב אותה והיא לא אותו <b><u>וזה</u></b> משפט המפתח. אהבה בווליום נמוך אינה מאיימת על הלב. לעומת זאת, כשאנחנו נורא מאוהבים, הלב שואף להתמסר לידי האהוב. אז נוצר כאן לופ: ככל שאתקבע בתוך קשר בטוח ועתיר שיממון רגשי, בשם האיזון הקוסמי, יגבר הצורך באהבה בוערת מהסרטים. אך ככל שהלב זקוק לאהבה הבוערת, לאהבה שתובעת התמסרות מלאה של הלב והגוף, כך הוא מפחד פחד מוות מהכיליון שהיא עלולה להמיט עליו. זהו הפחד לאהוב באמת. פחד מאותה פנטזיה של התמסרות. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE">אז מה מרוויחים מלהשאר יחד? את הריגוש שבדרמה שהקונפליקט מייצר: הלב רוצה את ההתמסרות הזו, ללכת עד הסוף עם עצמו, להרגיש בווליום גבוה. אבל הוא אוסר על עצמו בגלל פחד הכיליון ולא בגלל ש"אני נשוי". אבל "בבית" יש לנו משהו רגוע, בטוח ונטול רגש כמעט לחלוטין. הלב שלנו בבית, מנמנם. כשאנחנו נוהרים אחרי התאהבות בחוץ ובמקביל כובלים את עצמינו למה שיש בבית, אנחנו מיצרים קונפליקט כואב. כאב הוא רגש חריף. הופה...הנה הלב מצא את מבוקשו – ריגוש חריף. הוא נובע מהדרמה שבקונפליקט, מלא לבחור. מלא לקחת סיכון. כל עוד נתנגד למה שיש בבית וגם למה שיש בחוץ, נשאר תקועים עם הכאב והריגוש החריף. הנה, הרווחנו את הריגוש בלי לפרק את החבילה בבית. </span><span dir="LTR">WIN</span><span dir="LTR"> </span><span dir="LTR">WIN</span><span lang="HE">.</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>&nbsp;<br style="mso-special-character: line-break;" /> <br style="mso-special-character: line-break;" /> </span><span lang="HE"></span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3952529166018543390.post-22028038111935174192011-10-12T09:13:00.002+02:002011-10-12T09:13:36.535+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> <br /> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">בתוכנית הרדיו שלי במהות החיים, התלוצצנו על מלחמת הקיץ ש"הובטחה" לתושבי ישראל: לאור העובדה שכל המדינות העויינות אותנו עסוקות במהפכות פנימיות עקובות מדם ולאור גל המחאות המתפתח אצלנו, עושה רושם שאין לאף אחד מהצדדים העויינים משאבים וכח לצאת לקרב מחוץ לגבולותיו. ההתעסקות של כל המדינות בענייני פנים, מרחיקה את ההתעסקות בחוץ. התוצאה – שקט בטחוני. ליטל פיס אין דה מידל איסט. כשסיימנו לצחוק, הבנתי שמעבר לציניות בה טיפלנו בהארה הזו, יש כאן משהו ממשי שפועל במישור הבינלאומי, באותה דרך שפועל במישור האישי בחיים הפרטיים של כולנו. אם הופכים את הסדר של המשוואה, היא עובדת בהתאמה: ההתעסקות עם העולם בחוץ, מסיטה את תשומת הלב מהפלונטרים הפנימיים ובכך מנציחה את האימפוטנציה שלנו.. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">אני זוכרת התאהבות עבר שלי. מהז'אנר הכמעט ממומש (היו לי לא מעט כאלה). כולי הייתי מכווננת למושא אהבתי, אבל המושא לא היה לחלוטין מסונכרן איתי. הו הו כמה כעס ותיסכול. באותם ימים כואבים, התעסקתי רק בצד השני: למה אמר כך ולא עשה? למה הבטיח ולא קיים? למה התכוון כשהביט בי בעיניים נוצצות, אוהב אותי לא אוהב אותי? מה קורה אצלו? איך אני אמורה להתנהל בשבילו? למה ככה ולמה לא ככה? נפגעתי ללא הרף. חשתי מבוטלת ונרמסת. עשו לי עוול. היה בי כעס כלפי המושא ש"שיחק איתי". התעסקתי רק באיך התיחס אלי רע. כמובן שהצדק היה איתי... הצד השני היה מאניאק. אני, נשארתי תקועה עם היסורים.</span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">יש לי חברה שחייה תקועים. לא מצליחה ליצר מערכת יחסים זוגית, אפילו לא סטוצים. היא מקסימה, בעלת מקצוע מכובד, רזומה מרשים, נראית מיליון דולר. למען האמת, לא רק מערכת יחסים זוגית לא מסתדרת לה, היחסים שלה עם כל העולם שטוחים עד כושלים. בכל שיחה שלנו, היא כל כך כואבת. הכמיהה שלה למצוא אהבה וחברות, עצומה, אבל משהו עוצר אותה. את המשהו הזה, אני כבר מזהה והיא טרם. כשאני מנסה להסביר לך ולכוון אותה לשינוי גישה, היא מפרשת את עזרתי כנסיון חיסול. מה הבעיה שלה? התעסקות בחוץ. היא כועסת על העולם כולו על כך שבחורה כה מוצלחת כמוה, בלתי נראית לאנשים. הממשק שלה עם העולם מסתכם בשיפוטיות. כולם לא בסדר. כולם "דפקו" אותה. ההורים לא גידלו אותה נכון, החברים נטשו אותה ולא נברא הפרטנר שיהלום את מידותיה. אף אחד לא עומד לצידה. לאיש לא אכפת ממנה. אנשים הם זבל. היא לא מבינה כיצד בחורות שבקושי יש להן מה להציע לטעמה, מאושרות, מקימות משפחה ומוקפות בחברים. איך להן יש שפע של אהבה והכל בא בקלות, בעוד לה הכל קשה. היא לא רואה את אינספור נסיונות ההתקרבות אליה, את הידיים המושטות אליה מכל עבר. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">זו הפרשנות למציאות בה היא נאחזת. מציאות שבה היא עצמה אינה אחראית לחייה. "אכלו לי שתו לי". הרי כשכולם לא בסדר, הכי קל לה לחיות עם הכאב. העולם המרושע הוא תירוץ מעולה להנצחת המצב הקיים. כל עוד העולם לא ישתנה, יש לה את כל הלגיטימציה להתלונן ולא לייצר שינוי בחייה. העולם מנהל אותה בזדוניות ולה אין צד בדבר. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ההתעסקות בחוץ, מנטרלת את התקשורת שלנו עם עצמנו. הרי אם נפסיק להתעסק עם החיצוני ונחדול מלהפיל עליו את האחריות לסבל שלנו, נאלץ לקחת את האחריות בידינו. המשמעות של לקחת אחריות היא להתבגר. לנהל את עצמי. להבין שיש עולם בחוץ שהוא לפעמים בעדנו ולפעמים נגדנו או שהוא אדיש כלפינו. את העבר אי אפשר לשנות גם אם "אכלו לי ושתו לי". אנחנו בלבד מייצרים את התגובה הכואבת למתרחש. לקחת אחריות משמעה לבדוק עם עצמי מהם צרכי ורצונותי ולתקשר אותם בלי להתעסק בכיצד יגיב הצד השני <b>ולהסכים</b> לכך שלצד השני יש צרכים שאינם עולים תמיד בקנה אחד עם שלי. לקחת אחריות, זה להוריד את התלות של האושר שלי באחרים, מבלי לוותר על התלות כשלעצמה. לקחת אחריות, זה להתבונן בתיבת הפנדורה שלי, לכבד אותה אבל לא לת לה את המושכות. לקחת אחריות זה ליצור קשר עם הכוחות והמשאבים שלי ולתת להם להוביל. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <br /></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">יש לנו מספיק בלגאן מבפנים. נכון, הוא לא נוצר יש מאין. באמת אכלו לנו ושתו לנו. אז? האם להתבצר בעמדה צדקנית יועיל במשהו? אם אוציא להורג את כל מי שפגע בי, זה יעצים אותי? יהפוך אותי לאדם גדול יותר ומאושר יותר? גורנישט. </span></div> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"> <span lang="HE" style="mso-bidi-language: HE;">ישנם דברים שאי אפשר לשנות. לעומתם, קיימת הבחירה מה לעשות עם העובדה הזו. היא דינאמית ומציעה שינוי גורף. זו אחריות. </span></div> </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/00083760729323639544noreply@blogger.com0