tag:blogger.com,1999:blog-10673044649567353162024-09-11T09:30:25.845-07:00המחפשפילוסופיה, סיפורים, שירה וחיפוש אחד גדולUnknownnoreply@blogger.comBlogger172125tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-22905292058610993252012-10-06T00:42:00.002-07:002012-10-06T00:43:03.912-07:00שיר שיכור<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">שיר שיכור. ולא שיכור שמח, לא שיכור
נינוח או עולץ, לא שיכור בתום לב, לא שיכור בחברה ובטוב טעם, ולא שיכור מספיק,
בהחלט לא שיכור מספיק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">ומה ירצה שיכור אם לא להיות שיכור, ומה
ירצה שיכור אם לא להיות שיכור כלוט, ומה ירצה שיכור אם לא... לשכוח? לשמוח? לצחוק?
לבכות?... אם לא להימנע מלשאול עצמו שאלות שאין הוא יכול להשיב עליהן. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">והן כמו צעדים, כמו פסיעות הוא הדבר,
מהלך הבקבוק והכוס אל השפתיים פעם אחר פעם, וצעד אחר צעד אני פוסע, והדרך נראית
לי, מי אמר שהדרך נראית לי? אינני השיכור הראשון, אינני גם השיכור האחרון, אך אני
שיכור לבדי, צועד אל תוך הלילה וחבר מרעיי מריע ורע רעי, רעה רעותו ורואה, אותי,
נופל וכושל, ושיכור כל כך, ולא מספיק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">קמתי להשתין, ושבתי אל מקום מושבי, ודבר
לא שנה, אך הוטב לי כמעה, אינני בטוח למה. ושם ראיתי את פניי במראה, ובחלוף שנייה
כבר לא זכרתי, את מי ראיתי שם, ואת מה. אולי מוטב כך. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">ואולי עתה העת לשאול את אותן השאלות
הנוקבות, המנקבות, החודרות והשורפות, ואולי לא, אולי מוטב להשאירן לעת שפויה
ומשופה ומפוכחת ופיכחת ופיכחית יותר. הן מחר אקיץ וראשי כבוד ואיבריי לאים (האם
כבר כתבתי כך פעם? הרי לא הייתי שיכור אז...) ולא אוכל לעסוק בדבר ואולי ימצא לי
פנאי לדברים אלו, עתה לא העת, עתה אני שיכור, ידיי מלאות, וראשי, ריק (ומתערבל).<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">המיטה קוראת בשמי, לא אכנע! המשך בדרכך,
אתה צודק וצדיק וצדק עימך, אך אנא חדל נא מלהטות שורשים עד קצה יכולתם לשרתך
ויכולתך להטותם, הן מחר בבוקר תקיץ ומצפונך כל כך ינקוף על כך, כל אחד יכול להטות
שורשים. רצפה מרוצפת רצופה רצף רצוף, הא לך! אל נא תאמר לי מה עלי לעשות או לא
לעשות, הרי אני שיכור!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">היא אהבה להיות שיכורה. מי זאת היא?
אינני יודע, רובן אוהבות (אהבו) להיות שיכורות (ומי לא אוהב להיות שיכור? אולי
אני). אך אם אהבה להיות שיכורה, האם תאהב אותי שיכור? אינני מחבב עצמי יתר על
המידה ברגע זה (אני טרחן למדי, עלי להודות) ואיני מוצא סיבה מדוע היא תחשוב אחרת,
מי שהיא לא תהיה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">אכן שיר שיכור (שיר?), ופסקה אחרונה זו
מעט טורדת את מנוחתי, האם באמת היא מונחת במקומה? האם כורח שאכניס נשים לכל דבר
ועניין? ודאי! שאם לא כן, איזו סיבה הייתה נמצאת לי להיות שיכור?! ואולי זו
מלכתחילה הייתה הטעות. אני צריך לקום שוב להשתין, כבר איני בטוח אם הפעם אשוב, אני
תוהה על מי ומה אחשוב מעל לאסלה, ואולי הבחילה תציל אותי מכל זה...</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify;">
<span lang="HE">חזרתי. וזה
מפתיע למדי. ובמראה שם נראיתי לעצמי יפה, אלמלא הכתמים השחורים תחת העיניים, והזקן
המדובלל, והצלקת על פניי, ובתוכי. גדולה ומכוערת הצלקת בתוכי, קטנה ובלתי מורגשת
זו שעל פני, עדיין אני חושב, שהייתי יכול להיות יפה יותר אלמלא הן. נראה לי שרעיון
טוב הוא לקעקע </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>"carpe diem"</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> </i><span lang="HE">במקום כלשהו על גופי, זה ודאי יעזור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify;">
<span lang="HE">עתה אני
חושב, איזה גיהנום יהיה זה ללכת למיטה, ולהיוותר, לבד, עם המחשבות, בחושך, בלי
מפלט, ושמוטב יהיה אם אזכור לצחצח שיניים לפני שאעשה כן.<o:p></o:p></span></div>
</div>
Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-75952051105539807592012-10-06T00:41:00.002-07:002012-10-06T00:43:30.104-07:00השירים שלך<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">קראתי שוב את השירים שלך, למה? בגלל
שפגשתי אותך ברחוב, בגלל שפגשתי אותך, בגלל שקראת אחריי "חכה רגע!".
נראה לי ברור מאליו שאני אחשוב עלייך כרגע, כמו שאין לי צל של מושג האם את חושבת
עלי כעת, או האם אני באמת היחיד שקרא דבר מה שכתבת, האם תזכרי שפגשת אותי ברחוב,
האם פגשת אותי?. אז קראתי שוב את השירים שלך, נזכרתי כמה את יפה, נזכרתי איך החיים
שלי נראו כשדמיינתי איך הם יראו איתך בהם. החוכמה שלך, כמו ה<span style="color: blue;">פגמים</span>, מבצבצים בכל שורה, הייחוד שלך, הדרך שבה הביטו
בי העיניים האלו שלך, אז בימים ההם ואז ברחוב. וכל שורה, כצלצול שעון עיירה או
כנסייה, קול חבטה עמום, מתכת כנגד מתכת, המוסיף ומהדהד בתוך עצמו ואל האוויר,
כמחצית השנייה לאחר קריאת השורה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">רציתי לבקש ממך להזדקן איתי, ואז משהו
בי הזכיר לי שלא מותר לי להיות כנה מחד, שאת לא באמת תקראי את הדברים האלו מאידך,
ושאני מסומם וודאי כותב גרוע בהרבה משנדמה לי. קראתי את השירים שלך, אודה כי חלפה
בי קנאת סופרים, ואולי היה זה אני הנזכר בך. אז מה נותר לי לספר לך? איך אז, במכתב
שנועד להיות אחד מיני רבים שכותרתם פרידה, יידעתיך כי כל שנותר לך מקשרנו היא
ההמלצה להרים את עינייך ברחוב, שמא אחלוף על פנייך. כעת אני מתאמץ להבין כיצד זה
ארע שנתקלתי בך, לא מצליח להבין האם זה קוסמי, הסתברותי או פשוט מזל. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">ואם היית יכולה להבין, מה מפריע לי בך,
על מה אני כועס, ממה אני מפחד? ואם היית מבינה אותי, הרי זה פחדי שאיני יודע אם את
רוצה בטובתי או לא, זאת לאור היכולת שלך לעולל לי, שבוייך, כרצונך טוב או רע לאחר
שתגיע העת בה אפסיק להיאבק בך. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">את לא יכולה להבטיח לי דבר, וזה לא
בגללי, זה בגלל שאת לא מסוגלת להבטיח לעצמך משהו. את רוצה אהבה שאינה תלויה בדבר,
כזו שנלחמת, כזו הזקוקה רק לעצמה גם הפגום ושבור, והנסיעה הזו היא ללא מטרה, ללא
תכלית או הבטחה, זולת להגיע אלייך. את רוצה להשתלט על עולמי בכדי לא להותיר בו
מקום לספקותייך, את מספרת לי, כמה את מסוכסכת עם המראה. ואז את שולחת אותי לקרב. <o:p></o:p></span></div>
</div>
Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-61456275125659300252012-10-06T00:39:00.002-07:002012-10-06T00:40:04.928-07:00"אסתטיקה" או "את זה אויקלידס לא יכול לתאר"<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">החודשים שחלפו מאז שהתראינו לאחרונה, לא
יכולנו שלא להתכחש אליהם גם נוכח השמחה של הזמן החדש בצוותא, גם לא יכולנו בכנות
להצר עליהם, או לטעון כי נבעו מנסיבות שאינן קשורות בנו, כי אף על פי שכך היו, אנו
אלו שבחרנו במעשינו, והם שלמן אותו יום בו נפרדו דרכינו, זוהי העת הראשונה בה אנו
שוב עומדים יחדיו. ועם שאותה חיבה עודה מפעמת בנו וכוחה נדמה שלא הועם, היטב ידענו
כי החודשים הללו, אלו שמרחפים בנינו כאשמה סמויה בה כולנו חשים, ושואבים נחמה
מסוימת משותפות זו, אותם חודשים הם המעידים על עתיד יחסינו, הם שילכו ויתארכו, ואולי
יהפכו שנים, והאם גם אז יפכו הימים שקשרונו יחדיו וליבנו יצא זה על זה כדרך אותם
ימים הולכים ומתרחקים. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">תחת התאנה, בין החורבות ומעל לבריכת
המעיין הקטנה, מה חיפשנו כאשר יצאנו לשם, אולי אותנו, אותנו יחדיו. קשת האבן המטה
ליפול, שם אני זוכר אותו עומד בגופייה וידיו שעונות, לחוצות כנגד העמודים הכהים.
והיכן כל שהבטחנו זה לזה באותם לילות מול הים כאשר זה לזה גילינו ליבבנו? אמור לי
יקירי, מה אתה מבקש ממני היום?. והיא, שערה, תלתליה הזהובים, כמו היו אז, כאשר היה
אפי תחוב בתוכם, שואף את ריחה לחיי. תמונה עמדה תלויה פעם בחדרי, באותו המקום ממש,
ואין רואים את פניה, רק שערה מול העמק המתרחב לפניה אל תוך הכינרת, ומעולם לא
הצטערתי שאין פניה נראות שם, יפה ידעתי מי היא בעלת הגב והתלתלים הנופלים עליו.
עכשיו היא אבודה לנצח, אני יודע והיא משיבה לי חיוך, כן, נגמר, את חטאייך לא תוכל
לגלגל אך בכל זאת פינה חמה שמורה לך בליבי, כן אני יודע, אני משיב, ואולי בשל כך
אותה הרגשה עמומה ומטרידה, שאיני יודע להגדיר, רק מחריפה לנוכח עינייך שפעם הביטו
בי בדרך אחרת. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">והשעה מאחרת, ומישהו מציע שנשוב וקולו
לא נתקל בהנגדות, רק התנהלות איטית בכיוון המכונית. ואז אנו נושאים דרך השדות,
משמאלנו התפוחים ולימיננו החיטה ובאופק שדרת הברושים שלעד תהיה מוכרת. שמש ערביים
צונחת על המרחבים, מתלכסנת אל חלונותיו הצדדיים של הרכב הנוסע וצובעת את אבני
הבזלת צבעים חמים, שקיעה של הגולן, שקיעה של ימים עברו. ואז הוא מכניס דיסק למערכת
הסטריאו, והצלילים, הפריטה האיטית על הגיטרה האקוסטית ושברי החשמלית שמצטרפים,
הקול המלטף, שלו רציתי הייתי מכנה אותו "אטמוספרי", "מלודי",
"מינורי", "מלנכולי" אפילו "מעט קיטשי" או כל שם
תואר אחר, אך אין לי כל חפץ בכך. והצלילים מתערבבים בצבעי השקיעה וצבעי שרעפינו,
"אוי, איזה שיר יפה, כמה הוא מתאים עכשיו..." אומרת מישהי והשאר מהנהנים
ואז מוסיפים לשתוק, בוהים בנוף הרץ לצידנו ומניחים למוזיקה למלאו. אנו שמענו שם,
בצלילי הגיטרה והשירה, התיפוף העדין והמילים, שם אנו שמענו את אהבותינו וחרטותינו,
את תקוותינו היוצאות אל העבר ובכך אין הן אלא געגועים, שם שמענו את השקיעה והשדות,
ואת מיאוץ המכונית על הכביש הישר, הרעוע מעט, שחלק ממהמורותיו מוכרות, וחלקן
מצליחות לפתע להפתיענו במה שהיה כה מוכר. המוזיקה עמדה בנו, בחיינו באותו רגע
העוסקים ללא הרף בעבר, בעתיד ובעצמנו, ולא היה קץ ליופי שלה. ואילו עתה, שוב אני
שומע את אותו השיר, לשווא מבקש לעורר שוב את אותן הרגשות, למצוא את אותו היופי,
שהיו בצלילים שמילאו אותה מכונית בה הצטופפנו כולנו, לשווא. <o:p></o:p></span></div>
</div>
Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-47212859119650253952012-10-06T00:37:00.003-07:002012-10-06T00:40:10.285-07:00ממש כאן עכשיו<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE">כמה זמן שאין אלו עיניי הרואות אותך? את
התווים שכחתי, אך האצבעות את התנועות עוד זוכרות, זוכרות את המנגינה, כיצד לנגן את
שירייך, זמר קולך שלחש לי, הולך ומתרחק. ואולי עלי לברך על שאין זיכרוננו מושלם,
ואין הוא מושלם, שאם לא היה פגום, אם לא נתון לשחיקה, אם לא היו צבעיו דועכים
וחדותו מקהה, ודאי היו אז כל שעותינו מלאות כאב מחד וגעגוע מאידך. והאם אותך אני
כואב או מתגעגע? חושב על השעות לצידך או הרחק ממך?ובעוד אלו הראשונות חתומות לעד,
קפואות בקורותינו, הרי שהאחרונות הולכות ומתאספות, הולכות ונערמות זו על גבי זו
ואינן חדלות להרחיקך ממני, לטשטש את פנייך, לעמעם את קולך, להפיג ריחך ולמחות
טעמך, ועדיין, מעשה קסם, חיה את גם באלו וגם באלו, גם אז וגם ממש כאן עכשיו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-30083202460191005152012-09-15T22:21:00.001-07:002012-09-15T22:22:05.353-07:00במבואות הפסיכולוגיה של מי?<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">תמיד הייתי קצת חשדן כלפי תחום הפסיכולוגיה. הרבה מאוד ממה שיש
לפסיכולוגיה להגיד, כמו למשל במקרה של פרויד, נראה לי מופרך ומצוץ מהאצבע וחסר כל
הוכחות מדעיות אמפיריות. מצד שני, כל מה שכן יש לו הוכחות אמפיריות בפסיכולוגיה
נראה לי גם הוא מפוקפק כי בני אדם הם לא אטומים בכימיה, הם משהו מורכב שלא תמיד
יתנהג באותה צורה בכל מקום ואנשים הם מורכבים ועל כן קשה לי לראות איך אפשר בכלל
לעשות מחקר בפסיכולוגיה שמסיק מסקנות מקבוצה מצומצמת של נבדקים אל כלל האנושות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">דווקא בגלל החשדנות הטבעית הזו כלפי הפסיכולוגיה החלטתי לקחת את
"<a href="http://textologia.net/?p=12743">מבוא לפסיכולוגיה</a>" של האוניברסיטה הפתוחה, סתם בשביל הכיף, בכדי לראות
האם ההסתייגות שלי מהתחום הוא מוצדקת או לא. להלהן ההתרשמות שלי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לא עוד פסיכולוגיה פיזיולוגית ו\או קוגניטיבית<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נתחיל עם הרע, בקורס מבוא לפסיכולוגיה יש מעט מאוד מהדברים שבאמת מעניינים
אותי כמו פסיכואנליזה. מצד שני יש בו הרבה מאוד מהדברים שלא כל כך מעניינים אותי
כמו למשל פסיכולוגיה פיזיולוגית שמסבירה על מבנה המוח, העצבים, נוירונים, סינפסות
וכו'. לא שזה לא מעניין אבל כל הביולוגיה הזו ממש לא בראש סדר העדיפויות שלי וחבל
שהיא כן בראש סדר העדיפויות של הפסיכולוגיה. אחרי הכל מתעסקים כאן בנפש, לא בחומר.
גם פסיכולוגיה קוגניטיבית זה לא שוס גדול אבל דווקא נחמד היה ללמוד על תפיסה וקשב
ויש שם כמה דברים שאפשר לקחת וליישם בחיים, כמו למשל כל התיאוריות אודות<a href="http://textologia.net/?p=12971"> למידה</a>. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה כן מעניין<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><a href="http://xhfunho.blogspot.co.il/2012/09/blog-post.html">מבוא לפסיכולוגיה</a> בסך הכל היה מבוא טוב. הוא נתן לי תמונה של עולם
הפסיכולוגיה ומה באמת חשוב לו ומה באמת מעניין. את התחומים שאני אוהב ומכיר כמו
הפסיכואנליזה כמעט ולא פגשתי בקורס אלא בסקירה ההיסטורית. ובעוד דמויות כמו בולבי
או סקינר וכל מיני חברה כאלו מילאו את הקורס לא מצאתי מקום אחד בו מלאני קליין או
לאקאן מוזכרים בו, ולדעתי זה חבל אך בכל מקרה הזמן והכסף היו שווים את זה. לא
הייתי אומר שזו דרך טובה להכיר את עצמכם או להבין יותר טוב בני אדם אחרים, בשביל
כנראה צריך להמשיך ללמוד פסיכולוגיה (ואולי גם אז לא), אך זוהי בהחלט דרך לא רעה בכלל
לקבל קצת מושגי יסוד ושפה של התחום ואיזשהו בסיס של הבנה לגבי במה בכלל מתעסקים
בעולם הפסיכולוגיה של ימינו. מחשבות נוספות על כך אולי בהמשך. שנה טובה!</span></div>
</div>
Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-8807655402387956832012-07-25T01:49:00.000-07:002012-07-25T01:50:56.506-07:00קבלת סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">בסוף גם אני נשברתי. אחרי שלוש שנים באקדמיה כבר נגמר לי הסוס ולא היה
לי את הכוח לכתוב את העבודה האחרונה הזו. לאורך כל התואר דווקא הייתי די סבבה בכל
מה שקשור בתחום של כתיבת עבודות אקדמיות. אבל אל העבודה האחרונה הזו פשוט לא
הצלחתי להביא את עצמי. ניסיתי למצוא לעצמי אלף תירוצים, איך זה בעצם אשמת המערכת,
או שהנסיבות מקלות. בסוף ויתרתי והודיתי בפני עצמי שאני פשוט עייף מהלימודים ושאין
לי כוח יותר ושהדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לשבת ולכתוב עוד שלושים עמודים על
איזה נושא שפעם זרקתי למרצה ושעכשיו כבר בכלל לא מעניין אותי.<o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">ואז נשבר לי<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אז עשיתי את מה שרבים לפני עשו ומצאתי מישהו שיכתוב לי את העבודה.
טכנית, הוא לא בדיוק כתב לי את העבודה אלא רק כתב לי טקסט לשם "הכוונה"
שבעצם היה העבודה שלי שהגשתי בעצמי. על הטקסט שקיבלתי ממנו הייתי צריך עוד לשבת
ולעבד אבל אין ספק שהוא חסך לי עשרות שעות של עבודה על <a href="http://xhfunho.blogspot.co.il/2012/07/blog-post.html">כתיבת עבודה אקדמית</a> שפשוט
לא היה לי כוח לעשות. <o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">שירותי כתיבת עבודות אקדמיות<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מי שעזר לי בכתיבת העבודה היה אתר קטן וחביב בשם "<a href="http://www.textologia.net/academics/">טקסטולוגיה אקדמי</a>" שמציע שירותים של סיוע אקדמי מכל מיני סוגים (בנוסף לסיוע בכתיבת
עבודות אקדמיות הם גם מציעים שירותים של תרגום, סיכום שיעורים וליווי בכתיבה
אקדמית). הגעתי אליהם דרך חיפוש פשוט באינטרנט ומאוד שמחתי שמצאתי אותם. בתוך חודש
ימים מהרגע שבו דיברתי איתם לראשונה כבר נשלחה לי עבודה בת שלושים עמודים שקיבלה
בסופו של דבר 94 (מראש לא כיוונו ל-100 כדי לא לעורר חשדות, גם הציון הזה היה יותר
ממה שביקשתי מהם וקצת הלחיץ אותי כי אני, מה לעשות, תלמיד של 80). כל העניין לא היה
יקר מידי בהתחשב בכך שבמקום לשבת ולכתוב את העבודה אני ישבתי ועשיתי דברים שלא
כדאי להזכיר כאן על חוף הים בגואה.<o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לסיכומו של עניין<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">נכון שאני קצת מרגיש רע עם עצמי על הויתור העצמי הזה. אבל אני ידעתי
שאני חייב את זה לעצמי ושאם אני רוצה לפצות את עצמי על מה שעברתי במהלך התואר הזה
אז כדאי שאני אפרגן לעצמי חופשה, גם אם זה עלה לי קצת כסף וגם אם הרגשתי קצת לא
נעים שעזרו לי עם העבודה שלי. בסופו של דבר כתיבת עבודות אקדמיות הוא עניין חשוב,
אבל לא חשוב כמו הבריאות הנפשית שלי. <o:p></o:p></span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-43681538791404919722012-07-06T21:20:00.000-07:002012-07-06T21:20:00.466-07:00שיחה לילית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>"ככה: אוהב... מתגעגע... רוצה לשמוע ממך... וזהו, נראה לי, תתקשרי כשיש לך זמן. לילה טוב".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">עשר דקות לאחר שהנחתי אותו צלצל הטלפון.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"עדיין ער?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"לא, למה את ערה בשעה כזאת?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"למה התקשרת אם לא חשבת שאני אהיה ערה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"התקשרתי בשביל עצמי, לא בשבילך"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"נגיד שהבנתי... נגה עדיין אצלך?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"לא, היא נסעה היום בבוקר הביתה. איך היה אתמול אצל אלון?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"נחמד, חבל שלא באת".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"הוא רצה שאני אבוא, אבל השילוב שלך ושל נגה אף פעם לא משך אותי".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אל תגיד לי שזאת לא הפנטזיה שלך".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"כן בטח, אתן תהיו עסוקות בלריב אחת עם השנייה ולא תתייחסו אלי".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"היא עד כדי כך שונאת אותי?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"בצדק, לא? היא מרגישה מאוימת".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"יש לה סיבה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אם אני מרגיש צורך להתקשר אלייך בשתיים בלילה אז כנראה שכן..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"למה אתה מרגיש צורך להתקשר אלי בשתיים בלילה?".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"נראה לי שזה מה שרציתי לשאול אותך כשהתקשרתי".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"מן פרדוקס שכזה, כמה לא אופייני".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-62336627182022634172012-06-01T17:51:00.000-07:002012-06-01T17:51:00.987-07:00לישון בחוץ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בלינה מחוץ לכתלי בית, לינת מסע אם לקרוא לה כך, ישנם פרדוקס ושלמות גם יחד. בכל ערב אני מטיל את גופי הלאה אל שק השינה, והחום מקדמו בליטוף האופף את הגוף שמאס בלילה הקפוא ואת הרגליים שמאסו מעמוד. אז כל כולי מתמסר לאותה כבדות צונחת, אותו כאב ענוג של אותותיו המצטברים של יום הליכה הפושטים בגוף. אז אני הולך לישון עם שדיי, אותם שדים שירקדו, מחללים במעגלים סביבי, בדקות המועטות עד שארדם.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">והולך אני לישון עם שדי ומקיץ עם מלאכי. הגוף נוקשה, ולא בנקל יאות לנטוש את חומו של שק השינה. החמה עוד טרם הפציעה, והאיברים שכילו מרצם אמש נתקשחו במהלך הלילה ומשמיעים טרוניותיהם מרגע שמנסה אני להכינם ליום צעידה נוסף. אך נפשי, נפשי קוראת אל הדרך, יוצאת אל המרחבים, אל יום נוסף בדרך אל האופק, בו יוסיפו לדעוך קולות השדים, ויגברו קולות המלאכים. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-266861036989755702012-05-01T17:50:00.000-07:002012-05-01T22:37:22.803-07:00שיטפון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אורות המדורה הכתמתמים מרצדים מעל היריעות המרכיבות את האוהל. בד שחור מפויח מרוב מדורות מהווה את התקרה ובצד האחד אריג מפוספס בלבן, כתום וירוק, הצד השני ניילון ארוג לבן והשניים הנותרים יריעה פשוטה הקרועה בקצותיה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">מזה חצי שעה שפסק הגשם, ובחושך אני תוהה אם הנחלון שזרם בצד האוהל עודנו זורם, אותו נחל המצטרף אל אחיו, ויחד הם זורמים אל נחל גדול יותר, ילדם של כל הפלגים הנקווים במדרונות ההרים, וכולם יחד נאספים לכדי נהר גועש שרץ דרך המדבר.<o:p></o:p></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-86634665433385230622012-04-25T07:50:00.003-07:002012-04-25T07:50:49.311-07:00אמיל דורקהיים - מאבות הסוציולוגיה<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כל ההתחלה של ה<a href="http://xhfunho.blogspot.com/2012/04/blog-post_9089.html">סוציולוגיה</a> קורית במעבר לחיים העירוניים. מעבר מהחיים
הכפריים בשדה לחיי העיר הגדולה. (בית קטן בערבה->סקס והעיר הגדולה). <a href="http://textologia.net/?p=3011">מהפכה תעשייתית</a>,
עוברים מעבודה חקלאית לחיים עירוניים משתנה צורת החיים והעבודה הופכת לתעשייה.
כלכלה נעשית קפיטליסטית. שוק חופשי. עשירים שמרוויחים הרבה ומעמד עובדים. תופעה של
חילון ובמקביל או בעקבות עלייה של המדע. שביתות תעשיתיות. עימותים בין הכנסיה
למדינה. עליה של אנטישמות פוליטית ועליה במס' התאבדויות. <a href="http://textologia.net/?p=10814">אמיל דורקהיים</a> פוחד מאי
סדר חברתי שנוצר בתקופה. הדבר גורם לו לחקור את הסדר החברתי. להבין מה מביא לכך
שדברים מתנהלים בסדר חברתי כלשהו ובזה הוא מתמקד. השאלות שהוא שואל, נובעות מהחשש
מאי הסדר. כיצד מצליחה החברה לשמור על יציבות בתקופה של משבר. לא טריוויאלי לעבור
מהכפר אל העיר, מנסה לדשעת מה קורה במעבר הזה, איך עוברים לסדר בחיים עירוניים.
כיצד נשמר הסדר והאינטגרציה החברתית. הסוציו צריכה לייצר הסברים כדי להבהיר את
משמעות הסדר. מתמקד בקונצנזוס. לדעתו, חלוקת העבודה: דבק חברתי שמלכד את כולם. יש
הבדל בין החיים הכפריים לחיים העירוניים.<b> סולידריות מכאנית</b> – מתייחסת לחיים
הכפריים – טוען שמה שמאחד ויוצר סולידאריות בתקופה הטרום עירונית היא דומות.
כלומר, אנשים היו מקבלים מהמשפחה והחברה שלהם בצורה ברורה את הכללים והמוסר
החברתיים. היה מאד ברור מה מותר ואסור, מה מוסרי ומה לא. איך אנו אמורים להתנהג.
מעט מאד סימני שאלה. אנשים חשבו על העולם באותו צורה. דומות מאד גדולה בין האנשים.
האנשים הכפריים ניהלו מערכת חיים מלאה (גידול ובישול האוכל, תרופות סבתא למחלות,
תספורות, ייצור בגדים) בנאדם לא היה צריך אנשים אחרים כדי להסתדר בחייו וייצר
לעצמו את כל שהיה צריך. בתקופה המודרנית: <b>סולידריות אורגאנית – </b>יש רופא
שמטפל במחלות, ספר, מוכר בגדים ומעצב בגדים, יש עו"ד. אנשים עם תפקיד שונה
בחיים שלי. חבורת אנשים לכאורה לא קשורים, כל אחד ותחום התמחותו אבל בעצם יש תלות
של בעל תפקיד אחד למשנהו.ץ האדם כבר לא אי. כל אחד צריך קשרים חברתיים כדי לתחזק
את החיים שלו. הסולידריות בתקופה המודרניות בנויה מהשוני שמוביל לתלות הדדית בין
אנשים. אי אפשר לחיות לבד. תפקידים שתלויים אחד בשני. דרך התלות ובגלל שאי אפשר
לתפקד רק בכוחות עצמינו.... דורקהיים מנסה לנתח את החברה ולהבין איך אנו מצליחים
להתקיים באיזהשהו סדר למרות אורח החיים שנראה כמועד לבלאגן. <o:p></o:p></span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-45958794159860116642012-04-25T07:46:00.001-07:002012-04-25T07:46:47.611-07:00מהי סוציולוגיה?<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מהי סוציולוגיה? סוציולוגיה בוחנת מספר תחומים בחיים ולא אחד ספציפי.
תורת החברה. סוציולוג – אדם העוסק בהבנת החברה בדרך שיטתית. הוא איש המתעניין
באינטנסיביות בלי הפסק ובלי בושה ב<b>מעשיהם של בני אדם</b> (פיטר ברגר). סוציו
מתעניינת בכל מקום שבו יש בני אדם. סוציולוג מסתכל בבני אדם ומסתכל מה הם עושים ולמה,
למה דברים הם כמו שהם – אוופנות חוקים דת. סוציולוגים חוקרים הכל (ישיבה באוטובוס,
שפת גוף מול קהל פריטי לבוש) כל דבר חברתי. הכל. אין דבר בזוי- ניתן להסתכל על
הכל. הכל מעניין במידה שווב ללא התחשבות בטעם האישי (סוגיות עצובות, עניינים
נכבדים ובזויים). מתעסק במציאות החברתית ובכל מה שקורה בה. </span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ה<a href="http://textologia.net/?p=10791">סוציולוגיה</a> היא צורה חדישה במיוחד של תודעה (הטיעון המרכזי של פיטר
ברגר) </span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">תודעה
היא זווית ראייה. צורת ראייתו של סוציולוג את החברה. </span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>מהי חברה: מכלול גדול של יחסים אנושיים.</b> הרבה פעילויות חברתיות. ניזונה מהחברתי. גם 3
אנשים הם חברה. כל מה שקורות בו סיטואציות חברתיות הוא חברה. </span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>מהו
חברתי: מצב שבו אנשים מכוונים את פעולותיהם זה לעבר זה. </b><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">זווית הראיה הסוציולוגית- כלכלן- מסתכל על העולם הכלכלי ומחפש תהליכים
חברתיים המתייחסים לבעיה של פעילות כלכלית. סוציולוג- פעילות כלכלית כרורכה ביחסים
של סמכות יוקרה משפט ומשחק שניתן לנתחם תוך התייחסות שולית לכלכלה. </span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">איך מתפתחת חשיבה סוציולוגית? כאשר השגרה מופרעת כשאר מתייחסים שינויים
קיצוניים כשאר 9המציאות שלנו עוברת זעזוע. (תהליכים של חילון- זעזוע גדול ושאלות
בנוגע למה שחשבנו שנכון<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> ממה בנויה התודעה
הסוציולוגית? 1. חשיפה והמעטת הדמות: החלק הכי חשוב בתודעה. מהווה בסיס לאחרים.
חשיפה- להססתכל על הסיטואציה החברתית ולא לקבל אותה כמובן מאליו. לראות מבעד. לחפש
מה כולם מתעלמים ממנו בעת הסתכלות על הסיטואציה. מה יש מתחת ולא גלוי לעין. מה
צריך לחפור בסיטואציה כדי להבין. למה כולם
מתלבשים אותו דבר? למה לובשים משהו 'אופנתי'? המשמעות של חשיפה- להסתכל הסיטואציה
ולבחון את מה שנראה ולחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח. (יחס בין המינים בחדר, למה
יושבים כאן או שם, שפת גוף, למה בנות מקטינות את הגוף) <i>קורס מומלץ- סוציולוגיה
של הגוף.</i>
סוציולוגיה ופסיכולוגיה מסתכלות על דברים מנקודת מבט שונה. כמו סוציו'
וכלכלה. פסיכולוגיה דרך האדם עצמו (מניעים פסיכולוגים של האדם) התאבדות בעלת
חוקיות. אנשים מתאבדים בגלל סיבות חברתיות.
המעטת
הדמות- יש את מה שאנו מציגים ומראים לחוץ
לראות. שיער מסודר, לבוש וכיו"ב. סוציולוג מנסה לראות מעבר מה יש מאחורי אותה
דמות. סוציולוג ינסה לראות מה יש מבעד לכל אותן מסכות בצורה חברתית. (דוג'- קליפ
פתיחה של סדרות ווידס ועקרות בית נואשות).
לא להאמין למה שרואים במבט ראשון. מחפשים את מה שקורה מעבר לברור מאליו.
להמעיט בערכה של המסכה שאנשים עוטים על עצמם. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">2.אי נכבדות- "כשישנה תבונה והיא מצליחה להשתחרר ממשקפי המגן של
ההגינות המכובדת, נוכל לצפות לראייה בהירה יותר של החברה מאשר באותם מקרים שבהם
הטפות מליציות נחשבות לחיים ממשיים" פיטר ברגר. סוציולוגיה לא עוסקת רק במה
שנחשב מכובד (איך אמורים להתנהג, צורת התנהגות מכובדת בורגנית) אלא גם באי נכבדות
ברחובות, בתי זונות סרסורים עוני בעצם בכל מה שהוא לא נחשב למהוגן. סוציו' מחפשת
את המקום בו אנשים מתנהגים בצורה שונה או יוצאת מהנורמה. לא לחקור רק את מה שנראה
לנו נכון חברתית. דבר נוסף- הצורה שבה אנו ניגשים למחקר- בלי ביקורת מוסרית. לא
לתת להשפעה אישית להיות חלק מההסתכלות. לכבד ברמה הכי בסיסית. לנטרל דעה פרטית.
אדם שמתנהג בצורה לא ראויה לסיטואציה לא לשפוט או לומר למה אלא להבין למה. בחינה
של הנורמות בעיניים לא מסוריות, בלי השיפוט האתי, נסיון לאובייקטיביות. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">3. יחסיות- כפי שאמר פסקל- "מה שנראה מעבר אחד של הפירנאים הוא
בחזקת טעות מעברם השני". לא כולם רואים דברים אותם דברים. לא לכולם אותה אמת.
כל אחד מסתכל על אותו עולם מנק' המבט שלו והעולם נראה שונה לגמרי מכל אחת. תפקיד
של סוציולוג הוא להבין כי לאף צד אין חזקה על האמת וסוציולוג פשט מבין את זה. אני
מבין שאני ואחרים לא רואים את העולם באותה צורה. התודעה של סוציולוג צריכה להיות
בנויה בצורה שלא רואה אמת אחת בלבד. לדוגמה- קומוניזם וקתוליות סותרות זו את זו
והן אמיתות מנוגדות אך זה בסדר שהן מתקיימות יחד בעולם.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">4. קוסמופוליטיות- נובע מכל הסעיפים הקודמים. סוציולוג מתעניין ומבין
את מגוון ההתנהגויות והפעולות האנושיות. שואף לראות מגוון ניידות שונות ועושר
חברתי והוא מחפש את זה. דברים לא אמורים להפתיע בעולם, סוציולוג מקבל את זה ומוצא
את זה מעניין. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-76753284815145110522012-04-01T17:48:00.000-07:002012-04-01T17:48:00.523-07:00רעש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">וכשהפסקתי לכתוב, פתאום נהיה שקט. כל הרעש הזה של המילים והשורות ואיך שהעט מחליק על הדף. אבל השקט הבהיל אותי כנראה, ושוב חזרתי לכתוב, ועכשיו שוב יש רעש.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div></div>Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-35073320493192252852012-03-15T17:47:00.000-07:002012-03-15T17:47:00.066-07:00ללא שם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני נכנס ל"מייק'ס פלייס", מתאמץ שאף אחד לא יראה עלי מה בדיוק עישנתי לפני דקה על חוף הים אבל מיד כשאני מגיע לשולחן עומר מכריז "א-ת-ה נראה עפוץ!". ואני מחפש אותך, כי בעצם בשבילך באתי מירושלים, באותו רגע אני לא מצליח למצוא שום סיבה אחרת להיות שם. והיית מאמינה שבשנייה הראשונה לא זיהיתי אותך? הברכיים שלי גם כך לא היו יציבות יותר מדי וכשהסתובבת אלי ופתאום הבנתי מי זאת הבחורה הזו שעד עכשיו לא הייתה מוכרת כמעט נפלתי, את נראית מדהים, והפנים שלך רצו לי לכל אורך עמוד השדרה. את "דפקת" הופעה, אני יחף, עם מכנסיי פיג'מה, גופייה, שיער פרוע ופנים לא מגולחות. אני רוצה להאמין שהשקעת בשבילי, בדיוק כמו שאני לא השקעתי רק בשבילך. אני מתיישב בשולחן אחר, מידי פעם מגניב מבט לכיוונך וקולט את שלך, את לא משפילה עיניים, בסוף אני כן. עכשיו תור המשחק של מי ישבר ראשון ויבוא אל השני קודם, ואני יודע שאני אנצח, במשחק הזה אני תמיד מנצח. ומה שאני אוהב בך זה שאת לא מנסה להסוות את הכניעה שלך, לא מנסה לגרום לה להראות סתמית, אגבית או אדישה, מגיעה ובפנים שלך יש ציפייה, יש רעב, וככה אנחנו, מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה אבל מה שאנחנו כן חושפים הוא כנה בתכלית. ואין לך מה להרגיש רע או לנסות לשנות את זה, הנצחונות האלו שלי הן נחמה פורתא כי בכל השאר את לרוב מנצחת. אבל פתאום את קמה, הדברים קצת מטושטשים אבל אני מצליח להבין שאת עוזבת, וכמובן שאני לא יכול שלא להיות מאוכזב, העולם בעוד חמש דקות נראה פתאום שומם. את מגיעה ונעמדת מולי, קצת מבויישת, הרבה מצפה, מין מבט שואל כזה, קצת עצוב וקצת זחוח באותו זמן, חרד אבל יודע שאין לו סיבה, נעמדת מולי ומסתכלת עלי. אני מסמן לך לבוא אלי ואת מצייתת מיד, שמחה אבל הצעדים שלך קצת איטיים מדי לטעמי, מתיישבת לידי והכתפיים החשופות של שנינו נוגעות אחת בשנייה, אני לא יכול שלא לשים לב לזה ולא יכול שלא לשאול את עצמי אם עשית את זה בכוונה. אנחנו מקשקשים כמה דברים סתמיים, אני מנסה לגרום לך להרגיש לא בסדר כדי לנצל את זה כקלף עתידי, את מתחמקת בחוסר אלגנטיות, מנצלת את העובדה הברורה לשנינו שבמשחק הזה את זו שכמעט תמיד תנצח, או בעצם אני זה שתמיד אכנע, הרי אין לך ספק שבסופו של דבר, מחר או בעוד כמה ימים, את תקבלי לקרוא עוד כמה שירים אם רק תבקשי. את קמה, מתחילה לנוע החוצה ובדרך מפנה אלי מבט שאני מחזיר למשך כמה שניות, ואם היה לי מושג מה זה המבט הזה הייתי אומר לך, אבל אין לי, כמו שאין לי מושג מה אני מנסה להחזיר לך במבט שלי, ואולי בעצם כבר הספקתי להכיר אותך, ואני יודע שאת רוצה שהמבט האחרון הדרמטי שלך יהדהד לי עכשיו בראש, צרוב ברשתית שלי כל הדרך הביתה ואולי גם במיטה. בכדי לשבור את המועקה שהולכת וגואה ככל שהעיניים שלנו ממשיכות להיות נעולות זה בזו אני מרים אלייך את הכוס בתנועת "לחיים" אבל את כבר לא רואה, וכשאני מנמיך את הכוס אני רואה רק את הגב שלך. אלה העובדות, הפרשנות כבר יותר מסובכת.<o:p></o:p></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-68973229077466935272012-03-10T05:02:00.001-08:002012-03-10T05:02:08.259-08:00פילוסופיה ופילוסופים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה תפקידם של פילוסופים בפילוסופיה ובתולדות הפילוסופיה? לכאורה השאלה
הזו צריכה להיות ברורה מאליה והיא נדמית במבט ראשון כשאלה די מטופשת – הרי פילוסופים
הם הפילוספיה, כמו שנגרים הם הנגרות. אך במבט שני ניתן לנסות ולמצוא תפיסה מורכבת
יותר של היחס בין <a href="http://textologia.net/?p=8852">פילוסופים </a>ופילוסופיה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ה<a href="https://sites.google.com/site/hameidaon/phkuxuphv-7">פילוסופיה</a>, כתחום מחשבה וכמסורת אנושית, היא משהו שהוא גדול יותר
מהפילוסופים עצמם. הפילוסופים מצד אחד כפופים לפילוסופיה, למסורת שלה, למוסכמות
שלה, לפוליטיקה שלה, ומצד שני, בכפיפות הזו, הם למעשה מכוננים את הפילוסופיה,
יוצרים אותה ומשמרים אותה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">זהו יחס מעניין. פילוסופיה היא משהו שמתקיים מצד אחד בראשם של
הפילוסופים, שם הפילוסופיה נוצרת כל הזמן, אך מצד שני לפילוסופיה יש גם קיום עצמאי
משלה שהיא חיצוני לפילוסופים, או שהוא למעשה סך כל הפילוסופים בעבר ובהווה ואפילו
בעתיד, שמכתיב במידה רבה את הדרך שבה יפעלו הפילוסופים. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למשל, מי שכיום בא מהמסורת של הפילוסופיה של המדע לא יהיה מובן
לחלוטין למי שכתב במסגרת של הפילוסופיה היוונית. אלו יהיו שני פילוסופים שונים
לגמרי מכיוון שהם פועלים במסגרת של שתי פילוסופיות שונות לגמרי זו מזה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במובן הזה <a href="http://xhfunho.blogspot.com/2012/03/blog-post.html">פילוסופיה</a> דומה מאוד למסגרות תרבותיות אחרות של האנושות כמו
למשל הדת. הדת והפילוסופיה הם מבנים מחשבתיים שנוצרו על ידי בני האדם וששולטים על
בני האדם. הדמיון האנושי הקולקטיבי יוצר דבר מה שהוא גדול ממנו ומשתעבד אליו. כאשר
פילוסופים כותבים פילוסופיה הם עושים את זה מתוך המסגרת המחשבתית של הפילוסופיה בת
זמנם, צורות חשיבה, אופנות ומוסכמות שמהם הם אינם יכולים להמלט לחלוטין, וכאשר הם
כותבים פילוסופיה על מה שהפילוסופיה מכתיבה להם הם בעצם מאשרים שאכן כן, זוהי
פילוסופיה וככה חושבים וכותבים פילוסופיה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">האם הטענה בכך היא שפילוסופים הם תוצרים היסטוריים של תולדות
ה<a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2012/01/blog-post_23.html">פילוסופיה</a>? במידה רבה כן, אך עדיין צריך להשאיר תמיד מקום לסוכנות אישית וליכולת
של פילוסופים, בסופו של דבר, גם לחדש בפילוסופיה ולהצעיד אותה קדימה עם ההיסטוריה.
פילוסופים ללא ספק מתפקדים בתוך הפילוסופיה בזמנם שלהם, עם זאת, אלמלא היה
לפילוסופים מה לחדש גם כאשר היה אופק חברתי למחשבתם, לא ייתכן שהפילוסופיה הייתה
מתקדמת ומתפתחת כפי שהיא עשתה באלפי השנים האחרונות של התרבות האנושית. <o:p></o:p></span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-27527762791350456962012-02-26T17:45:00.000-08:002012-02-26T17:45:00.810-08:00נגמר, שוב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="RTL"></span><span lang="HE">"אני לא רוצה אותך בחיים שלי". והיא צוחקת.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אין לך ברירה..." היא אומרת.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"בקרוב אני עוזב ואני לא אראה אותך יותר".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"זה מה שאתה חושב..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">ותכננתי לחפש אותה אחרי שנים, לפגוש בה במקרה בכוונה, אבל לא חלפה שעה וכבר אני מנסה להידחק בין ההמון, מבטי רץ על פני כל הפנים בבקשו פרצוף אחד בודד. ואת מי אבקש? חוח בין השושנים, כל הבחורות הללו, מבטיהן תוהים בשעה שאני חולף על ידן, והיה זה שוטר התוהה לתוכן כיסי או טרוריסט מסתער עלי בסכין שלופה, אחד הדבר הוא לי, אלף אנשים בחדר הזה, ובעבורי רק שניים. ומתי היא התפצלה? מתי הפכה הן לזו עימה אני משיח כה רבות בראשי, מסביר לה עד כמה גמורים וחתומים דברי ימינו, וזו שאותה אני מחפש כעת, שוב, מחפשה שוב, בכדי להודיעה כי תם ונשלם, נגמר, שוב. </span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-6616979953414062172012-02-01T17:43:00.000-08:002012-02-01T17:43:00.146-08:00אף פעם בעצם לא היה כלום<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman","serif"; font-size: 10.0pt; mso-ansi-language: EN-US; mso-bidi-language: HE; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-fareast-language: HE;"><span dir="RTL"></span>"אם נתנשק עכשיו" אמרתי לה "זו תהיה טעות מבחינתך. לי, לי אין מה להפסיד בלנסות לנשק אותך, כי אם תדחי אותי אני אולי לא ארגיש נעים לידך לזמן מה, אבל אני בקרוב עוזב, ומהר מאוד אני אשכח את מה שהיה כאן. אבל את, אם את תנשקי אותי, יכול להיות שהוא יגלה, ואולי את בכלל תהיי זאת שתספר לו, ואז תאבדי אותו, אבל גם לא יהיה לך אותי, כי אני לא אהיה פה. וזו טעות עכשיו, אבל בעוד חודש? בעוד שנה? בעוד חמש שנים? כשתביטי אחורה, את עוד עלולה להצטער שלא נישקת אותי עכשיו, כי בסופו של דבר כנראה שמה שיש בניכם יגמר, אבל מה שיכול לקרות פה עכשיו ישאר לנצח, ואם לא, מה שהיה יכול להיות ולא היה, פשוט ישכח, כי אף פעם בעצם לא היה כלום".</span></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-51051333234484681652012-01-26T17:44:00.000-08:002012-01-26T17:44:00.287-08:00פרולוג למשהו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>"מה השעה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"1:26, למה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"בואי נשחק משחק..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"מה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"נניח שב-1:30 אני מנסה לנשק אותך..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אל תעשה את זה..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"רק נניח, נניח שבעוד ארבע דקות אני מנסה לנשק אותך"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"נו, מה אז?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אם לא תתני לי לנשק אותך שנינו נצא נשכרים"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"למה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"כי לי זה אומנם קצת יכאב, הדחייה, קצת תצרוב לי, אבל אני אדע שניסיתי, והרי אני עוזב עוד יומיים, מהר מאוד הרגע הזה יהפוך לזיכרון רחוק קצת לא נעים, אבל לא נורא".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"ואני?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"את תרגישי מוחמאת, תשמחי, כי הרי תמיד רצית שאני אנסה לנשק אותך, לא בהכרח רצית לנשק אותי, אבל רצית שאני אנסה, רצית את הכניעה הזו, את הניצחון הזה"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"ואם אני כן אנשק אותך?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אז את יכולה לאבד הכל, כי הוא עלול לגלות, או שאת אפילו תרגישי חובה לספר לו, ואז הוא עלול לעזוב אותך, ולא יהיה לך אותו, אבל גם לא יהיה לך אותי, כי אני לא אהיה פה"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"ואתה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"מה שלי יש להפסיד זה את השקט שלי. אם אנחנו נתנשק עכשיו, עוד שתי דקות, אני אסע בלב כבד, ואם במצב הנוכחי הייתי מפסיק לחשוב עלייך במוקדם או במאוחר, הרי שאם נתנשק את תלווי אותי, תרדפי אותי כל השנה הקרובה, תרדפי אותי בצורת המחשבה על מה היה יכול לקרות אם הייתי נשאר"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"אז למה שתרצה לנשק אותי?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"כי להתנשק עכשיו יהיה טעות, אבל אם אכן כאן דרכינו נפרדות, ויכול להיות שלעולם לא נראה עוד אחד את השני, אנחנו נצטער על זה שלעולם לא התנשקנו בעוד דקה, עכשיו, ברגע זה, זו תהיה טעות, בכל רגע החל מ1:30 ולשארית חיינו, זה הדבר הכי נכון"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">שתיקה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"1:30..."<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-73011163221794666142012-01-23T03:33:00.000-08:002012-01-23T03:33:34.815-08:00פילוסופיה ואני<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מזה שנים שהתחום של פילוסופיה הוא אולי אחד התחומים המרכזיים של חיי.
נכון, לעיתים עזבתי את הפילוסופיה כדי לרעות בשדות זרים של הספרות או הסוציולוגיה,
אבל בסופו של דבר הכל חוזר לפילוסופיה, והכל בעצם הוא סוג של <a href="http://textologia.net/?p=8042">פילוסופיה</a>, ואני לא
סתם אומר את זה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הפילוסופיה כידוע התחילה עם <a href="http://textologia.net/?p=871">הפילוסופיה היוונית</a>. אז המונח פילוסופיה,
למשל אצל <a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2010/12/blog-post_29.html">אפלטון</a> או <a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2011/01/blog-post_6957.html">אריסטו</a>, כלל את כמעט כל המדעים והתחומים האקדמיים שאנו יכולים
לחשוב עליהם היום: מספרות ועד פיזיקה, הכל בעצם נחשב לפילוסופיה בזמן הפילוסופיה
היוונית.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאז ועד היום הלכה הפילוסופיה והתפצלה לתחומים שונים בתוך עצמה
(פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של המדע ועוד ועוד) ותחומים נוספים התפצלו ממנה
בכדי ליצור את כל המקצועות האקדמיים הידועים כיום לאדם. בהתחלה הייתה רק
פילוסופיה, ואולי, בסופו של דבר, פילוסופיה זה מה שנשאר. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כל מי שרוצה להכנס לתחום של הפילוסופיה ימצא כמובן שהפילוסופיה
היוונית היא נקודת התחלה לא רעה בכלל כדי להבין מה זה בכלל פילוסופיה ומה זו שאלה
(ותשובה) פילוסופית. אולם לא חייבים להתחיל לימודי פילוסופיה עם הפילוסופיה היוונית.
הרבה אנשים חושבים שצריך ללמוד פילוסופיה בסדר כרונולוגי, ולמרות שיש בזה היגיון
מסוים, זו בכלל לא חובה ואני עצמי התחלתי את צעדיי הראשונים בתחום של הפילוסופיה
דווקא עם הפילוסופיה של העת החדשה כאשר קראתי את <a href="http://textologia.net/?p=6066">דקארט</a>. אחריו הצעד הבא שלי
בפילוסופיה היה בכלל שפינוזה, משם קפצתי לניטשה עד שלבסוף הגעתי באמת אל
הפילוסופיה היוונית ואל אריסטו ואפלטון. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה שחשוב כאשר לומדים <a href="http://odeizeblog.wordpress.com/2012/01/22/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90/">פילוסופיה</a> הוא כמובן הסדר, ההשפעות ההדדיות,
התהליכים וכו', אבל חשוב בכלל להבין מה זו פילוסופיה, במה פילוסופיה מתעסקת, מהן
השאלות שהפילוסופיה שואלת, ובשביל זה לא חייבים להתחיל מיד מההתחלה. ובכל מקרה,
ככל שמתקדמים בפילוספיה מבינים דברים גם אחורה ולא רק קדימה. אחרי שקראתי את
אריסטו פתאום ראיתי את דקארט באור אחר, למרות שאת דקארט קראתי קודם לכן. בכל מקרה,
מי שרוצה להתחיל ללמוד פילוסופיה מוטב לו שיקח נשימה עמוקה, יכין כוס תה, ויצלול
אל תוך ספר הפילוסופיה הקרוב ביותר שנמצא, יהיה אשר יהיה, מובטח לו כי תהיה זו
תחילתו של מסע מופלא אל תוך נפלאות המחשבה האנושית שבאה לידי ביטוי בפילוסופיה. </span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-79994783115782708732012-01-05T08:36:00.000-08:002012-01-05T08:36:59.763-08:00פיזיקה של אריסטו<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">בכוח ובפועל על פי אריסטו: מדוע
ביצה היא איננה ביציה בכוח, אלא תרנגול בכוח? ביציה היא מוצר מלאכה, ומה שמאפיין
מוצרי מלאכה הוא שבמוצרי מלאכה יש שיקול דעת: מישהו החליט לעשות ביציה. בטבע, אין
שיקול דעת. גם בכוח ובפועל נאמרים במובנים רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הם
נאמנים קודם כל ליצורים טבעיים, אח"כ בהשאלה, אריסטו אומר, שאבן השיש היא פסל
בכוח (יבוא פסל ויפסל מהשיש). <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">בין האופנים שהווה
נאמר, הוא נאמר בכוח, בפועל, בקטגרויות וב'אנלוגיה', כלומר – האריה המת הוא
באנלוגיה לאריה החי. אני עדיין יכול להגיד שהאריה אריה והתינוק אדם. עדיין אפשר
להגיד שהפסל של הרמב"ם הוא פסל של אדם. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">לפי <a href="http://xhfunho.blogspot.com/2012/01/blog-post_3466.html">אריסטו</a> אלמלא היה סוקרטס אדם,
הוא לא היה חכם ולא היה נמוך. זאת אומרת, כל האופנים של ההויה על פי הקטגוריות הם
אופנים של הויה ביחס לדבר אחד. למשל, אפשר לפי אריסטו להגיד שהאפרוח הוא תרנגול קטן. אני לא
יכול להגיד על התרנגול שהוא אפרוח שגדל. ההגדרה חלה על הבפועל ולא על הבכוח.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">השפה לדעתו של אריסטו נותנת לנו
אינדיקציה לגבי העולם, ואנו מוכרחים להשתמש בה, אך בכוח ובפועל הם אינם עניינים
סמנטיים! אם נגיד שהתרנגול הוא אפרוח מגודל נהפוך את סדר הדברים המהותי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;"></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-size: 10pt;"><br /></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-size: 10pt;"><br /></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-size: 10pt;"><b>ארבע הסיבות של אריסטו. </b></span><span dir="LTR" style="font-size: 10pt;"><o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-size: 10pt;">הסיבה החומרית</span></b><span lang="HE" style="font-size: 10pt;">: <a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2012/01/blog-post.html">אריסטו</a> לא מדבר על
חומר ראשוני, וכנראה שאצלו הירידה הזאת מגיעה עד 4 היסודות. נקודה חשובה: הסיבה
החומרית לא חייבת להיות חומר: אמנם החומר של הפסל הוא שיש, אך החומר של החברה הוא
צליל.<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-size: 10pt;">הסיבה הרביעית של אריסטו היא <b>הסיבה הפועלת</b>: האב
הוא הסיבה הפועלת של הבן, הפָסל הוא הסיבה הפועלת של הפֵסל. <o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-size: 10pt;">הסיבה התכליתית</span></b><span lang="HE" style="font-size: 10pt;">: לשם מה? הסיבה
התכליתית מזוהה באופן מיידי עם הצורה. התכלית הזאת נמצאת לפי אריסטו כבר בתוך ההגדרה. קיים
הבדל מהותי בין תכלית מוצרי מלאכה לבין התכלית של מוצרים טבעיים. במוצרי מלאכה,
התכלית קודמת: אני קודם רוצה להניח את הדברים על משטח מוגבה, ולכן אני בונה שולחן.
במוצרים טבעיים תכליתו של הדבר נמצאת בו עצמו: תכליתו של הכלב היא לחיות חיי כלב.
בנוסף, במוצרי מלאכה יש שיקול דעת. אני שוקלת בדעתי כיצד להשיג את תכלית הדבר
שאותו אני מבקשת. במובן מסויים, הסיבה התכליתית מממשת את הסיבה החומרית. לדעת אריסטו במוצרים
הטבעיים התכלית היא ללא מתכנן. <o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-size: 9pt;">יש הבדל בין "סיבה" במאה
ה-18, לבין ה"סיבה" של אריסטו. במאה ה-18 המונח "סיבה" מציין
אירוע. פגיעת האבן בחלון היא הסיבה לשבירתו. המונח "סיבה" אצל אריסטו
איננו אירוע- דוגמאת האב והבן.<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; mso-outline-level: 1; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-70186053382772199242012-01-05T08:20:00.000-08:002012-01-05T08:20:14.735-08:00אריסטו - ההווה<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">בעיה של אריסטו : אנו מכירים אותה
מפרמנידס<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אם נגיד על א' שהוא
ב', הוא כבר לא יהיה א'. ההגדרה של "להיות סוקרטס" ו"להיות
חכם" הם שני דברים שונים. איך יתכן אם כך, שואל </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו,</span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;"> שסוקרטס יהיה חכם?</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;"><a href="http://textologia.net/?p=1589">אריסטו</a> לא מוכן לקבל
אונטולוגיה מפוצלת - הממשות היא הומוגנית. כל מה שממשי, ממשי באותה מידה, בניגוד
לאפלטון שאומר שהחכמה זה הדבר ממשי והחכמה של סוקרטס היא פחות ממשית.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אריסטו כותב במטאפיזיקה
ד' על מובנים רבים לכל מיני מונחים פילוסופיים. בפרק 7 הוא מדבר על המובנים השונים
של "הווייה", להיות: </span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">ousia</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;"><span dir="RTL"></span>. שם הוא פותח בהכרזה: "<b>הווה נאמר במובנים רבים</b>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">ההווה איננו מובן
לשוני בלבד לפי </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו</span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;">. את ההווה אפשר ללמוד במובנים רבים משום שכך היא המציאות. להיות אדם,
לא אומר להיות חכם.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">הווה נאמר במובנים
רבים, אבל תמיד ביחס לדבר אחד. הווה = להיות משהו. זה לא קיום, קיום נאמר באופן
אחד בלבד- או שכן או שלא. נושא או דבר אחר יכול לדעת </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;">להיות משהו ויש אופנים רבים שבו
הוא יכול להיות משהו, אבל תמיד ביחס לדבר אחד.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">דוגמא לרעיון של <a href="http://xhfunho.blogspot.com/2012/01/blog-post_05.html">אריסטו</a>: בריאות. הגוף
בריא, האקלים בריא, האוכל בריא. בריאות נאמר, בצורה דקדוקית אחרת, אפילו על הרופא
ואפילו על משרד הבריאות. אבל, להיות אדם בריא זה לא אותו דבר כמו להיות אקלים
בריא. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">האופן הראשוני של
"בריאות" לפי אריסטו הוא גוף בריא. גוף בריא הוא גוף שהכל מאוזן בו. הרופא מתקן את
הבריאות. כלומר, "להיות" נאמר באופנים רבים, אך תמיד ביחס אחד. כל
השימושים של בריא מתייחסים לאופן הראשוני של בריאות, דהיינו הגוף.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">על מה נאמר
"הווה" באופן ראשוני?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אריסטו הוא אלוף
הז'רגון, הוא ממציא ביטויים, בניגוד לאפלטון שכאילו מנהל שיחות חולין. כאן נכנסים
שני מונחים טכניים חשובים:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<ul style="margin-top: 0cm;" type="disc">
<li class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt; text-align: justify;"><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">כשלעצמו </span></b><span dir="LTR" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">kath`hamto</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;"><o:p></o:p></span></b></li>
<li class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt; text-align: justify;"><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">על פי המזדמן </span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">(במקרה) </span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">kata
somhehekos<b><o:p></o:p></b></span></li>
</ul>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אריסטו: על סוקרטס נאמר שהוא
אדם כשלעצמו, קטטמטו. לעומת זאת, הוא קירח או שזוף על פי המזדמן.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">כשלעצמו = מה ששייך לו
ומה שייך להגדרתו. לסוקרטס יש שתי רגליים, לכשעצמו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">על פי המזדמן = מזדמן
לו לסוקרטס שהוא בשוק, או שהוא זקן.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אבל לכשעצמו, הוא אדם
או שיש לו דם חם.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אם כן, הווה נאמר לדעת </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו</span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;"> באופנים רבים. קודם כל, עפ"י הקטגוריות של </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו</span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;">. לא הרי להיות חכם כלהיות גבוה. לא רק
של"להיות" יש משמעויות שונות, זה גם אופן אחר של "להיות".
חוורונו של סוקרטס איננו פחות ממשי מהיותו של סוקרטס אדם, אלא שלא הרי שלהיות
חיוור כלהיות אדם – זהו אופן אחר של להיות.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">איך נפתור את בעייתו
של פרמנידס?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">אריסטו: כאשר אני אומר על א'
שהוא ב', הוא ב' באופן אחר בו א'. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">ה-'הוא' הזה, שנדמה
לנו שתמיד אומר את אותו דבר (סוקרטס הוא אדם, הוא גבוה...) זו פרדיקציה שונה בכל מקרה
ומקרה, משום שהאופן בו סוקרטס הוא אדם שונה מהאופן בו סוקרטס הוא גבוה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">הווה לפי </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;">נאמר באופנים
רבים לפי ה"בכוח" או "בפועל". התינוק הוא אדם, אבל הוא לא אדם
בפועל, הוא אדם בכוח. התינוק הולך על 4 משום שהוא אדם בכוח, ולכן הגדרתו היא של
הולך על 2. אדם שלא יכול להלך על 2 הוא אדם פגום, או שהוא אדם בכוח. האדם המת לפי </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px;">אריסטו</span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;"> הוא
אדם רק בשם משתתף! </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 10pt;"> </span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-64260055440762386822012-01-01T01:16:00.000-08:002012-01-01T01:16:00.593-08:003 קטעים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>*גבר הדור בגיל העמידה נהג במכונית שעקפה אותי משמאל, ב.מ.וו 745 חדשה בצבע. ישוב בטויוטה קורולה 99' שלי הבטתי במכונית הפאר המתרחקת ממני במהירות וחשבתי, כי לא הייתי רוצה להחליף מקומות עם אותו נהג, לא תיתכן כל דרך, כך חשבתי לעצמי, כי מצבו ברגע זה על כביש זה טוב ממצבי שלי, לא ייתכן כי חיוכו והרגש בחזו עולים על שלי, אצלי באוטו התנגן "</span><span dir="LTR">let it be</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>". <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">* השביל מאחורי גבי, בעיבורו נמצאת את. הייתי שם, אדע מקום זה של רהב חושים ומדאבות לבב, מקום משטמה ואהבה יוקדת. לנוס איני יכול, אך לשרך צעדי ככל הנראה חייב הנני, צעד אחר צעד, יגבר המרחק, וכל צעד, כמו משא תבל על כתפי, כמו נדונות רגלי לקרוע בכל פסע ופסע מחדש שלשלאות אלו שהותרתי מנותצות הרחק שם, במקום בו תמצאי עתה לבדך.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">** היום אני יודע, כי יבוא יום, שנים מעתה, בו אתעורר בתחושה נוראית. עצמי אקלס באותו יום, על טעויותיי, על הדרכים השגויות בהם הלכתי, באותו יום אחוש כי את חיי השלכתי בטווח, כי יום אחר יום מחלדי השלכתי בפזרון לב בלא לדעת ערכו מהו, ועוד אדע, כי באותו יום, מאוחר מידי יהיה בשביל להשיב את הגלגל לאחור ולכפר על עוונותיי לעצמי. כל זאת אדע היום, אך לא אדע מדוע ארגיש כך, ויתרה מזאת, לא אדע מה לעשות על מנת למנוע בואו של אותו יום, יודע אני כי אקונן על משגיי, אך איני יודע מה יהיו אלו, איני יודע מה יהיו חרטותיי ומה עלי לעשות בכדי שאותו יום מקולל לעולם לא יבוא. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">האם אשנא עצמי על שזנחתי אהבת נעוריי, או שמא חרון אפי ימלא עליי עצמי דווקא בשל העובדה כי באובססיה שקעתי שנים רבות בעבור נערה אחת כה בזויה. האם חרטה תאחזני על שנטשתי קולמוסי וחדלתי מחטאי בכתיבה, או שמא אקונן על שוויתרתי על חלומותיי של אומנות נצורה. האם יענני כבד רפה ומוכה חולי, או שמא אצטער על כל דקה בה לא הייתי נתון בשכרון חושים נטול אחריות. כל הנשים שהללו שחלפו במיטתי, האם חרטה תמלאני על פוחזות מיוחמת זו שלי, או שמא אמרר אודות אוני האבוד שלא נוצל דיו בחיי הוללות צעירים. האם ינבע צערי מרצינות יתר או העדרה של רצינות? מנופים רבים מידי או חסרונם של אלו? מרומנטיזציה יתרה או חסרונה של זו?.<o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE"></span><br />
<span lang="HE"><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בעודי שקוע בלבטים אלו תוקפני חשש בן הווה, כי אותי בכי עתידי, אותה חרטה לא תהה בשל בחירה בדרך זו או אחרת, לא בחיי אומנות הוללת או רצינות אחראית, יודע אני עתה כי פחדי הגדול ביותר, ואותו דבר בצופן לי סכנת חרטה בעתידי, הוא דווקא העדר בחירה בדר כלשהי, הטווח, הטווח הוא הנוראי מכל ואליו נשאב אני העל כורחי, חולם אומנות והוללות ועם הנץ החמה צעדיי שקולים ומכוונים, ואם כך אמשיך בחיי, אין כל ספק כי יהיו אלו לבזבוז ענק של כאב וחרטה.</span></div></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-88608983276889391322011-12-23T01:15:00.000-08:002011-12-23T01:15:00.877-08:00"כלוא בנפשך" או "מי הוא האסיר?"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">כלוא בנפשך, ביקשתי לברוח, על נפשי לנוס בטירוף. ילדון טיפש, אלי חייכת ובשלשלאות משכת אלייך. בחשכת גופך במיטה, צוהר אור מסורג באישונייך, תקוות שווא של אסיר עולם, לאוויר הרים, מימי נחלים, לחופש בשפתייך. גוף אסור בין ידייך הבלתי מתמסרות, מפתח כלאי בערוותך אצור, מזהיר וטמיר, נפלא מידי הדוממת אל מול שפתייך העונות בשלילה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בלילות, זעקתי אילמת באוזנייך תהדהד, ונאקות גופי הצמא אלייך בלבבך תדעי, ובחיוך אל שינתך לא תספני. אסירך אותו שבית, כל ייסורי אלו, נחמה תמצא לי, כי אדע, סוהרת תמימה, מבלי משים, היית את בכלאך שבנית, אסורה לצידי, מאוהבת באהבתי, ולברוח לעולם לא תוכלי.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">השלשלאות בהן אותי כפת אלייך, אוסרות גם נפשך שלך. כלא זה של תקווה כוזבת, של חלום שבור, כלא אהבה זה, ביתנו שלנו שבנינו, ואל נא בלבך תדמי, כי בהיותך הסוהרת חופשיה את. באם ישברו הכבלים, באם יתנפצו הסורגים וייקרסו קירות התא, יהיה אני זה החופשי, ואילו את תיוותרי בלא כלום, ערירית ובוכייה בנפשך השונאת עצמה בתוך ביתה שחרב. אמרי לי יפתי, מי הוא האסור?.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-57003515518701200602011-12-22T10:32:00.000-08:002011-12-22T10:32:00.867-08:00סוגי סיכומים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בתחום הסיכומים, בין אם סיכומים אקדמיים ובין אם סיכומים לתיכון או סיכומים לבגרות, ישנן
מספר שיטות כיצד לסכם חומר וליצור סיכומים אפקטיביים שמתאימים למטרת הלמידה. בגדול
הסוגים של סיכומים מתחלקים לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון של סיכומים הוא
סיכומים שמיועדים לקדד מידע לשם שינון נוח שלו. סיכומים כאלו יהיו מאוד תמציתיים
ומאורגנים בנקודות. סוג אחר של סיכומים מבקש להציג את החומר עצמו ולאפשר הבנה שלו,
סיכומים כאלו יהיו בדרך כלל מאסות של טקסט עם הסברים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיכומים תמציתיים<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגישה הראשונה שהוזכרה לעיל לגבי הנושא של סיכומים היא הגישה
התמציתית. גישה זו לנושא של סיכומים כאמור מיועדת כדי לאפשר שינון נוח של החומר
בעזרת הסיכומים אך אינה מאפשרת הבנה אמיתית שלו. <a href="http://xhfunho.blogspot.com/p/blog-page.html">סיכומים</a> אלו מתאימים למי שבאמת
למד במהלך הקורס או השיעור ורוצה כעת שהמידע, בין אם מונחים או שמות או כל דבר
אחר, ישב לו טוב בראש. סיכומים כאלו יהיו בנויים על פה רוב ברשימות של א, ב, ג או
1, 2, 3, כמו למשל:</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>"הסיבות לפרוץ
מלחמת העולם השנייה הן...". הבנייה של סיכומים כאלו תהיה מאוד קפדנית
ותמציתית והם יחולקו לתת-נושאים רבים בדרך כלל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיכומים מרחיבים<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2011/12/blog-post_19.html">סיכומים</a> כאלו מבקשים להעביר את החומר בצורה מקוצרת אמנם אך בכל זאת
לאפשר הבנה שלו רק על סמך סיכומים. סיכומים כאלו יהיו למשל <a href="http://textologia.net/?p=2773">סיכומי מאמרים</a> שמחליפים
את הצורך לקרוא מאמר במלואו אך בכל זאת מבקשים להעביר את הרעיונות המרכזיים שלו
ואף את הרוח והמתודולוגיה של המאמר המסוכם. סיכומים כאלו יהיו בדרך כלל מאסות של
טקסט הסברי, שגם הוא, כמו סיכומים תמציתיים, יהיה מסודר לתת-נושאים אך כל נושא
יכול לקבל נפח הרבה יותר גדול של טקסט.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כאמור, כל סוג של סיכומים מתאים למטרה לימודים מסוימת. ישנם הבדלים בין <a href="http://textologia.net/?page_id=1372">סיכומים אקדמיים</a> לבין <a href="http://textologia.net/?page_id=1377">סיכומים לבגרות</a> או לתיכון בנוסף, אנשים
שונים בעלי אופי שונה וסגנון למידה שונה מעדיפים לפעמים סוגים שונים של סיכומים.
סוגים שונים של מקצועות או קורסים אף הם לעיתים מכתיבים סוגי סיכומים שונים. כך
למשל סיכומים תמציתיים בדרך כלל יתאימו יותר למדעים מדויקים בעוד שהאופציה של
סיכומים מרחיבים תתאים על פי רוב לסיכומי במדעי הרוח והחברה או מה שקרוי בחינוך
העל-יסודי מקצועות הומאניים.<o:p></o:p></span></div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span></span><br />
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-33514427455314582022011-12-19T08:25:00.000-08:002011-12-19T08:25:49.158-08:00סיכומים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אין כמעט סטודנט או תלמיד במדינת ישראל שאינו משתמש בשיטת הסיכומים
בכדי להצליח בלימודים. סיכומים הם משהו שכל אחד משתמש בו והשאלה שאנחנו צריכים
לשאול את עצמנו על מערכת החינוך התיכונית והגבוהה בישראל זה מה זה אומר עליה שכל
התלמידים שלה נסמכים על <a href="https://sites.google.com/site/hameidaon/xhfunho-1">סיכומים</a> בכדי להצליח? האם השימוש הרווח במדינת ישראל,
באוניברסיטאות ובתי הספר התיכוניים, בשיטה של סיכומים אומר שאנחנו מלמדים יותר
מידי חומר שלא ניתן ללמוד אותו ועל כן יש צורך לפנות לעזרת סיכומים? ממש לא!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>סיכומים ומטרות החינוך</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השכיחות של <a href="http://thesearcher1.blogspot.com/2011/08/blog-post_29.html">סיכומים</a> במערכת החינוך בישראל נובעת מהמטרות של החינוך,
מטרות שבנייתן המובלעת מוליכה לפרקטיקות מסוימות, החל מרמת המערכת ועד רמת המורה
בכיתה, שבעצם הופכת את ההסתכמכות על סיכומים לבלתי נמנעת. למה הכוונה? הכוונה היא
שהשימוש של תלמידים בשיטה של סיכומים נובעת מעצם הערכים שעומדים בבסיסה של מערכת
החינוך בישראל. סיכומים הם, במובן מסוים, ההכרח הבלתי נמנע שנובעת מתוך שיטת
הלימוד כפי שהם כיום. ומהי שיטת הלימוד שמאלצת את תלמידי ישראל לחפש סיכומים לכל
שיעור, קורס ובגרות? השיטה הזו, שיטת הסיכומים, היא שיטה שתופסת את החינוך כמקנה
ידע, ובעיקר מידע. תלמידים משתמשים בסיכומים כי סיכומים הם דרך מרוכזת לקודד כמה
שיותר מידע אל תוך המוח. אילו הייתה מערכת החינוך בנויה יותר על יכולת עיבוד,
ניתוח, הצלבה וחשיבה ביקורתית, לא היה מושם דגש כל כך חזק על סיכומים בכל מוסד לימודי
במדינה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>סיכומים - סיכום</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיכומים אינם דבר הכרחי. ישנם שיטות חינוך שאינן מבקשות מהתלמידים
לכתוב סיכומים ואינן שולחות אותם ללמוד כל הזמן בעזרת <a href="http://odeizeblog.wordpress.com/2011/12/13/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/">סיכומים</a>. הכל תלוי בדרך שבה
אנחנו תופסים את המשימה של החינוך ושל בתי הספר, או במילים אחרות, סיכומים זה
אנחנו, אנחנו כחברה, על הערכים ועל מה שאנחנו מצפים מעצמנו. השימוש שלנו וההתסמכות
על סיכומים בעצם אומר משהו עלינו כתלמידים וסטודנטים, אנחנו מסכמים, מקצרים, גם את
היכולת שלנו לחשוב בכוחות עצמנו. עם סיכומים אנחנו הופכים למחשב, לכלי קיבול,
שצריך להעמיס עליו מידע בצורה היעילה ביותר, אך לא האפקטיבית ביותר. מי יתן ויום
יבוא ואף תלמיד או סטודנט בישראל לא יזקק עוד לעזרת סיכומים. אמן.<o:p></o:p></span></div>
</div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1067304464956735316.post-57572850296148997802011-12-16T17:41:00.000-08:002011-12-16T17:41:00.367-08:0022 נשים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">עם עשרים ושתיים נשים שכבתי במהלך חיי, עשרים ושתיים ילדות, נערות, בחורות ונשים. איני זוכר את שמותיהן של כולן, אך את כולן אני זוכר. ימצא לכך הסבר הגיוני והוא שבעת ההתרגשות הגואה בי למול גוף אישה הנחשף לאיטו לפני מגביר האדרנלין בדמי את רישום המאורע בתאי המוח וכך מיטיב אני לזכור, גם לאחר זמן רב, את פניהן, את טעמן וריחן, את מגע עורן ואת עצמי בשעה שפילסתי דרכי אל תוך תוכן. אך האם חפץ אני בהגיון? וודאי שלא, הרי חייב להיות דבר מה אחר.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">מששבתי אל מיטתי מצאתיה כפי שהותרתי אותה, השמיכה משוכה בזווית משתפלת ממראשות לירכתיים ונתיבו של הגוף העוזב את המיטה ניכר, הסדין אינו מוטב על המזרן ונקמט כולו, בפינתו העליונה הוא נמשך מעל לקודקוד ומעטפתו הלבנה-מרובבת של המזרן חשופה. מיטה הנדמית כי בבוקר זה ממש עזבה דיירה, כמו לא עברו שנים, והאם עברו? האם לא היה זה באמת בוקרו של יום זה כאשר עזבתי? במחול השדים של השיבה מחולל הספק ביתר שאת, כה נרגש ונבוך אני עד שאוכל לשכנע עצמי בכל דבר, או להפחיד עצמי בכל מחשבה, שנים, ימים, שעות או דקות, כולן משוטחות ומימד הזמן אבוד ואיננו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">החדר אפלולי, אך אור היום עוד עומד בו, חודר דרך החלון שתריסיו מוגפים לכדי מחצית הדרך. ראשי כואב, מראה לא תמצא בחדר אך יפה אני יודע אילו שקיות כהות ניבטות תחת עיניי, שיער זקני נוקשה ומגרה את עורי כל אימת שאגע בו, איברי כבדים, בטני כואבת, היובש בפי מדגיש את טעם הסיגריות שממלאו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">במיטה, סמוך לכרית, אני מוצא שערה ארוכה בודדת וכאשר אני מושך את השמיכה מעל פני מוקד בושם עלום הנטמע בה חולף הרף קרוב מספיק לאפי בכדי שאוכל להבחין בו ולהתרפק עליו. של מי השערה? איני יודע. האם הייתה פה כל העת? מצפה לי שאמצאה ואולי נשאתי אותה עימי מן העולם הגדול? מישהי שחלפה על פני ברחוב, בנקודה צפופה כלשהי, ושערה הפזור החליק על כתף חולצתי והותיר עליה מזכרת? איני יודע, איני זוכר, כל שאפשר לעשות עתה הוא לנסות להרדם. </span></div></div>Unknownnoreply@blogger.com0