בשר זה רצח טֶבַח: בלוג טבעוני לאנשים חושבים

עוד מגיפה שהחלה בעקבות אכילת בשר: מגיפת האיידס

2020-10-26T18:49:00.009+02:00

אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של מגיפת הקורונה שהחלה כנראה כתוצאה מאכילת בשר בעלי חיים אקזוטיים (עטלפים או פנגולינים) בסין. כמובן שאין זו המגיפה הראשונה בהיסטוריה שנגרמה כתוצאה מאכילת חיות. בפוסט זה נתאר מגיפה מודרנית אחרת -האיידס- שגם היא ראשיתה בציד ואכילת חיות בר.

הקונצנזוס המדעי היום (ראו למשל המאמר הבא מהשבועון Science עמ' 610-612) הוא שמקורו של נגיף האיידס האנושי (HIV) הוא במוטציה שעבר נגיף הSIV הקיים בקרב קופי אדם (בעיקר שימפנזים וגורילות) באפריקה המערבית כאשר בני אדם באו במגע עם דם של קופים נגועים במהלך ציד, ביתור ואכילה של בשרם.

וכאן המקום להפריך מיתוס נפוץ למדי שלפיו הדרך בה עבר הנגיף מהקופים לאדם הוא באמצעות קיום יחסי מין בין אדם וקוף (אזכורים של המיתוס הזה ניתן למצוא לדוגמא כאן, כאן, כאן, וכאן).

הקומיקאי דייב שאפל מלגלג על מיתוס הסקס עם קופים

המקור למיתוס הזה נעוץ כנראה בעובדה שיחסי מין בין בני אדם הם דבר נפוץ ביותר. כידוע לכולנו מעל גיל מסויים אין כמעט אדם בעולם שלא קיים יחסי מין לפחות פעם אחת ולרוב הרבה יותר מזה בחייו, ובמקרים לא מעטים עם מספר פרטנרים שונים. לעומת זאת רצח עקוב מדם של בני אדם הוא דבר נדיר למדי, וקניבליזם כמעט ולא קיים כלל. משום כך יחסי מין בין בני אדם מהווים את הערוץ העיקרי להדבקה באיידס מאדם לאדם, בעוד שרצח וקניבליזם אינם מוכרים כלל כדרך להידבק באיידס מאדם לאדם. אבל במה שנוגע לקשר בין בני אדם וקופים ההפך הוא הנכון. ציד ואכילת בשר קופים היא תופעה נפוצה למדי באפריקה (וגם במקומות אחרים), בעוד שיחסי מין עם קופים הם דבר נדיר מאד עד לא קיים.
התופעה של ציד חיות בר לצורך אכילת בשרם, מה שמכונה באנגלית bushmeat, היתה ועודנה נפוצה מאד באפריקה, ובאופן ספציפי בשר שימפנזים מהווה כ1%-3% מבשר חיות הבר הנמכר בשווקים של חלק ממדינות מערב אפריקה, כמו למשל חוף השנהב (עמ' 11 כאן). בזמן שאדם צד קוף או מבתר אותו יש סיכוי לא מבוטל שהוא עצמו יסבול מפציעות שונות ואז יווצר מגע ישיר בין דמו של האדם לדמו של הקוף. וכידוע מגע ישיר של דם נגוע טרי בפצע מדמם הוא דרך יעילה למדי להידבק באיידס.

דוגמא טיפוסית לbushmeat: ציידים אפריקאים מציגים בשר למורים. נחלת הכלל באדיבות ויקיפדיה.

לעומת זאת יחסי מין בין בני אדם לקופים בכלל, וקופי האדם באפריקה בפרט, הם כנראה דבר שאינו קיים כלל, וגם אם קרה אי פעם הוא כנראה היה נדיר בצורה קיצונית. ראשית, יש לומר שבכל התרבויות האנושיות התופעה של יחסי מין עם חיות (bestiality) נפוצה הרבה פחות מאכילת בשר, וזה נכון גם לגבי אפריקה (למרות דעות קדומות גזעניות שחלק מבני האדם מחזיקים בנוגע לאפריקאים). שנית, קיום יחסי מין עם קופי אדם הוא מופרך במיוחד משום שלא מדובר כאן על חיות מבויתות וכנועות כמו כבשים או להוטות לרצות בני אדם כמו כלבים, אלא בחיות בר פראיות. אדם שינסה לקיים יחסי מין עם גורילה כנראה יקרע על ידה לגזרים, ואפילו השימפנזה הקטנה יותר מהאדם יכולה להתגלות כיריב שקול ואף חזק יותר מאדם, משום שבאופן יחסי למשקלה כוח השרירים שלה רב משל האדם.

לסיכום: סוג מסויים של אנשים שמרנים דתיים מגדירים את האיידס כעונש משמיים על חטאים בתחום המין, אבל אף כי אכן ניתן לומר שהתפשטות הנגיף באוכלוסיה האנושית היתה בעיקר דרך התנהגות מינית לא אחראית, הרי שהמעבר הראשוני שלו מחיה לאדם נעוץ בחטא אחר והוא חטא הריגת בעלי חיים לצורך אכילתם.

על השוואת טבח בעלי חיים לשואה

2020-10-25T16:09:00.025+02:00

מעת לעת יש טבעונים שעושים השוואה בין הטבח התעשייתי של בעלי חיים התעשיית המזון ובין שואת יהודי אירופה, השוואה שמקוממת אנשים רבים.
הדוגמא המפורסמת ביותר היא כנראה המשפט הבא ששם הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר, זוכה פרס נובל, בפי אחד מגיבורי ספריו: "מבחינתם [של בעלי החיים], כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה". זינגר עצמו היה צמחוני, וגם איבד חלק גדול ממשפחתו בשואה (כולל אמו בת-שבע שעל שמה כינה עצמו בשביס).
בדומה לזינגר אף חלק ממשפחתי נרצח בשואה, ואני טבעוני. עם זאת בהתאם להשקפתי הטבעונית - אנתרופוצנטרית, שלפיה יש ערך גדול יותר לחיי אדם מלחיי חיות אחרות, אני מסתייג מהשימוש במונחים המיוחדים לשואה כדי לתאר את טבח בעלי החיים. אף על פי שאני חושב שההתעללות בבעלי החיים והטבח שלהם, שהם חלק מובנה בתעשיית המזון, הם פשע, הרי שאין להשתמש ביחס אליהם בטרמינולוגיה "שואתית".
למעשה אני חושב שאף ביחס למעשי רצח של בני אדם אין להשתמש בטרמינולוגיה מיוחדת לשואה, אלא אם כן מדובר במעשים של רצח עם המוני בסדר גודל דומה לשואה, כמו שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה, או שואת בני הטוטסי ברואנדה ב1994. כל שימוש אחר יכול בהחלט להחשב לזילות השואה.

עם זאת, אחרי שאמרתי כל זאת, עדיין ראוי להצביע על מספר נקודות מעניינות:

א. המילה האנגלית holocaust שהפכה לכינוי הבינלאומי המוכר והנפוץ ביותר לשואה בעצמה לקוחה מתחום טבח בעלי החיים. המשמעות המקורית של המילה הזו באנגלית היא "קרבן עולה", כלומר קרבן של בעל חיים מהסוג שהיה נשרף כולו על המזבח. המקור הקדום של המילה הוא במילה היוונית ὁλόκαυστος שפירושה המילולי הוא "נשרף כולו", והיוונים בעת העתיקה השתמשו בו כדי לתאר את הקרבנות מהסוג הזה בדת שלהם. הוא מופיע כתרגום של הביטוי התנכ"י "קרבן עולה" כבר בתרגום השבעים, ומאוחר יותר חדר במשמעות זו גם ללטינית ואחר כך במאה ה12 לצרפתית ואנגלית. השימוש בו לתאור רצח המוני של בני אדם החל רק במאה ה17.

מודעה שפרסם ארגון זכויות בעלי החיים PETA בשנת 2003. מאוחר יותר התנצל יו"ר הארגון על מודעות מעין אלו.

ב. בשיח הישראלי היה מקובל מאד בעבר לתאר את האופן שבו הלכו היהודים אל מותם בשואה בביטוי "כצאן לטבח". וברגע שעושים השוואה כזו בכיוון אחד אי אפשר להתקומם כנגד השימוש בה מהכיוון השני. [מן הראוי לציין שבשנים האחרונות ביטוי הזה נעשה פחות פופולרי, אבל לא מטעמים של התנגדות להשוואה לטבח בעלי חיים, אלא בגלל שיש בו זלזול כלפי הגבורה שהיתה בשואה בעצם הנסיון לשרוד בתנאים בלתי אפשריים. כך שהטענה שלי כאן עומדת בעינה גם היום].

ג. השימוש בטרמינולוגיה "שואתית" עבור דברים אחרים אינו מיוחד כמובן לטבעונים. למעשה אין כיום כמעט קבוצה או מגזר בישראל (ובעולם), מימין ועד שמאל, מחרדים ועד חילונים, שאינה עושה מדי פעם שימוש מוזיל בשואה בתעמולה שלה. נביא פה מספר דוגמאות.

אנשים רבים, בעיקר (אך לא רק) מחוגים דתיים וחרדיים, מכנים את ההתבוללות בגולה בשם "השואה השקטה" או "שואת ההתבוללות" או "השואה השניה". דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. בעבר הרחוק השתמשו בביטויים אלו גם אנשים כמו גולדה מאיר ובנימין נתניהו.
פעילים נגד הפלות מכנים את התופעה הנרחבת של הפלת תינוקות בשם "השואה השקטה" או "שואת התינוקות". למען הסר ספק: אני אמנם מתנגד להפלות (לפחות משלב שבו ניתן לומר שיש לעובר מוח מתפקד ומודעות בסיסית) מאותם טעמים שאני מתנגד לטבח בעלי חיים. אבל ברור לי שזו זילות שואה להשוות את שני הדברים (הפלות וטבח בעלי חיים) לשואת יהודי אירופה.
חרדים רבים לעתים קרובות משווים את כל מי שמתנגד להם באופן כלשהו לנאצים. בהפגנות של חרדים קיצוניים קריאות נאצים לעבר השוטרים הפכו לדבר שבשגרה, ואיש כמעט כבר לא מתרגש מהן. אבל לעתים ההשוואות הללו חודרות גם לתוך המיינסטרים החרדי. כך למשל הסופר החרדי הידוע חיים ולדר השווה ב2013 את לפיד להיטלר. וביתד נאמן פורסמה ב2011 קריקטורה שמציגה את סמל מדינת ישראל משולב בצלב קרס.
אנשי ימין מסויימים השוו את ההתנתקות, ומקרים אחרים של פינוי התנחלויות, לשואה. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. כמו כן הימין הישראלי מכנה לעתים קרובות את גבולות 67 בשם גבולות אושוויץ. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן וכאן. אגב, האמירה הזו מיוחסת לאבא אבן ב1969, אבל למעשה הייחוס הזה אינו מדויק.
כמובן שגם בקרב אנשי השמאל אפשר למצוא לא מעט השוואות של אנשי ימין (ולפעמים גם של מדינת ישראל ויחסה לפלשטינים) לנאצים. מפורסמת במיוחד אמירתו של ישעיהו לייבוביץ' על יודונאצים, ולאחרונה דבריו של יאיר גולן על "זיהוי תהליכים". כמו כן אפשר למצוא למשל אנשי שמאל שמשווים את יחסה של ישראל למהגרים לא חוקיים ליחס הנאצים ליהודים. דוגמאות ניתן לראות כאן וכאן.
יש מתנגדים לפמיניזם שמכנים לעתים פמינסטיות בכינוי "פמינאציות". מזרחים שונאי אשכנזים משתמשים לעתים בביטוי "אשכנאצי". אנשים שמתקנים את הטעויות הלשוניות של אחרים באופן אובססיבי מכונים Grammar Nazis. וכמובן שגם כנגד טבעונים משתמשים בביטוי "טבעונאצים". ואיך אפשר לשכוח את הSoup Nazi של סיינפלד. כמובן שכולנו צחקנו כשראינו את הפרק הזה, אבל יש לציין שהאדם ששימש השראה לדמותו של הSoup Nazi נפגע קשות מהכינוי הזה.

ד. עם כל הביקורת שמתחתי לעיל ביחס לשימוש בטרמינולוגיה "שואתית" ביחס לטבח בעלי חיים (בגלל ההבדל בערך חיי אדם מול חיי חיות אחרות, ובגלל שטבח בעלי החיים בניגוד לשואה נעשה מתוך קהות מוסרית ולא מתוך שנאה) עדיין אי אפשר להתעלם מקווי דמיון מסויימים שיש בין הטבח המתועש של בעלי חיים ובין השואה. מעבר לדמיון הכללי שבין שתי הסיטואציות של הרג המוני מכוון, היתה אצל הנאצים בשואה שאילה של דימויים ופרקטיקות מתחום טבח בעלי החיים.
בגרמניה הנאצית, הכינוי הנפוץ ביותר ליהודים היה "חזירים", ובסרטי תעמולה נאציים הם הוצגו כעכברושים. באמצעות השימוש בדימויים של בעלי חיים ביצעו הנאצים דה-הומניזציה של היהודים כדי להקל על השמדתם. אבל הדה-הומניזציה הזו יכולה לעבוד רק כאשר בעלי החיים נחשבים כאובייקט לגיטימי להשמדה מלכתחילה. וההקבלה בין בעלי חיים ליהודים במישור הדימויים היתה רק ההתחלה. גם במימוש המעשי של ההשמדה עשו הנאצים שימוש בפרקטיקות מתעשיית טבח בעלי החיים, כמו למשל הובלה בצפיפות ברכבות ששימשו להובלת בקר, או קעקוע מספרים על העור לצורך זיהוי. אפשר לומר שהנאצים הרחיבו את שיטות פס הייצור המתועש שיושמו על בעלי חיים, גם ליהודים. אין כאן המקום להאריך בנושא, אבל מי שמעוניין לקרוא ביתר הרחבה יכול לעיין כאן וכאן.

ה. השוואות בין טבח בעלי חיים לשואה נעשו לא רק ע"י לצמחונים שקרוביהם נספו בשואה, כמו יצחק בשביס זינגר ועוד טבעונים יהודים רבים אחרים בימינו, אלא גם על ידי מספר ניצולי שואה, כמו למשל אלכס הרשאפט, זביגניי ז'ורז' מטנומסקי, מארק ברקוביץ' (מתאומי מנגלה) ועוד כפי שניתן לראות בלינק כאן.

חג הקורבן המוסלמי ועתידו בעולם טבעוני

2020-07-12T22:14:00.002+03:00

מדי שנה חוגגים יותר ממיליארד מוסלמים בעולם את חג הקורבן, שאחד ממנהגיו העיקריים הוא שחיטת בהמות (פרות, כבשים, עזים או גמלים) ואכילתן. מובן מאליו שמנקודת מבט טבעונית זהו מנהג פסול ומגונה בתכלית (כמו כל שחיטה של בעלי חיים לצורך מאכל). גם מנקודת מבט לא טבעונית אפשר להצביע על חסרונות מבחינת גרימת צער לבעלי החיים, שיש באופן שבו המנהג הזה מקויים בדרך כלל, לעומת השחיטה המוסלמית הרגילה. ועם זאת רוב העולם שאינו טבעוני ועדיין אוכל בשר טבח בעצמו אינו ממש נמצא בעמדה המוסרית לאסור את המנהג הזה מכל וכל (בדומה למנהג הכפרות בתרנגולים). אלא שבעתיד יש סיכוי שהמצב הזה ישתנה. את הנושאים הללו נבחן במאמר הזה.

חג הקרבן, באדיבות Lucyin

א. חג הקורבן (עיד אל אדחא) חל מדי שנה בחודש האחרון בשנה המוסלמית (ב2020 החל מ30 ביולי), באותם הימים בהם מתקיימת העלייה לרגל למכה (החאג'). אחד ממנהגיו העיקריים של החג הוא שחיטת בהמות (פרות, כבשים, עזים או גמלים) ואכילתן. מנהג זה מקויים הן על ידי עולי הרגל למכה, והן על ידי הנותרים בביתם (שהם הרוב המכריע של המוסלמים). בשני המקרים משתתפת חבורה של מספר אנשים (לרוב בני משפחה אחת או חבורת שכנים) ברכישת בהמה אחת, והם ממנים אחד מהם (או שוחט מקצועי) כשליח שישחט את הבהמה עבור כולם. הבשר נאכל חלקו על ידי בני החבורה וחלקו נתרם לצדקה עבור מי שאין ידו משגת להשתתף ברכישת בהמה בעצמו. יש לציין שבניגוד לקורבנות ביהדות אף חלק מן הבהמה אינו נשרף ומוקטר לאל.

ב. יש לומר שהשחיטה בחג הקורבן אכן גורמת כנראה יותר צער לחיות הנשחטות מאשר השחיטה המוסלמית היומיומית (מה שמכונה "בשר חלאל"), וזאת משתי סיבות:

1. השחיטה המוסלמית היומיומית נעשית בדרך כלל על ידי שוחטים מקצועיים ומנוסים בבתי מטבחיים. לעומת זאת השחיטה בחג הקורבן נעשית בדרך כלל על ידי רוכשי הבהמה בעצמם, והם לרוב אינם שוחטים מקצועיים ומנוסים (למעשה כיום רובם קרוב לודאי שוחטים בהמה רק פעם אחת בשנה בחג הקורבן). וכמובן ככל שהשוחט מקצועי ומנוסה יותר כך הוא יכול לבצע את השחיטה מהר יותר וחלק יותר, ובכך להקטין את סבלה של הבהמה.

2. בארצות המערב רוב הבהמות שנשחטות בשחיטה מוסלמית יומיומית בבתי מטבחיים עוברות הימום חשמלי לפני השחיטה, מה שכנראה מפחית את סבלן של הבהמות בעת השחיטה. בבריטניה למשל מעל 80% מבשר החלאל עובר הימום לפני השחיטה. לעומת זאת בשחיטה בחג הקרבן שנעשית ברובה בתנאים ביתיים כמובן שאין לשוחטים את הציוד והידע הדרוש כדי להמם את הבהמה לפני השחיטה.

ג. למרות זאת רוב העולם שעדיין אוכל בשר טבח בעצמו אינו ממש נמצא בעמדה המוסרית לאסור את המנהג הזה מכל וכל (בדומה למנהג הכפרות בתרנגולים). אבל הערכה שהולכת ונעשית מקובלת יותר בעולם כעת היא שבטווח של 100 שנים מהיום כל העולם המערבי לפחות יעבור לצריכת בשר מתורבת במקום שחיטת בעלי חיים (על כך בהרחבה ראו במאמר כאן). ואם זה אכן יקרה נשאלת השאלה כיצד ישפיע הדבר על מנהג שחיטת הבהמות בחג הקורבן. כדי לענות על השאלה הזו יש תחילה לברר מהו הסטטוס ההלכתי של המנהג באיסלם. האם זו חובה או רק מנהג?

ד. בעניין זה יש מחלוקת בין ארבע האסכולות העיקריות בהלכה המוסלמית הסונית. שלוש מתוך ארבע האסכולות (מאלכית, חנבאלית ושאפעית) שעליהן נמנים כ70% מהמוסלמים בעולם סוברות שהמנעות משחיטה בחג הקרבן היא בגדר דבר לא רצוי בלבד (مكروه), אבל לא איסור של ממש (حَرَام). רק האסכולה החנפית (שעליה נמנים כ30% מהמוסלמים הסונים) גורסת שהשחיטה בחג הקורבן היא חובה גמורה על כל מוסלמי שיש לו את האמצעים הכספיים לקניית בהמה (واجب). (מקורות:כאן, כאן, כאן וכאן)

ה. נראה אם כן שעבור רוב המוסלמים קיימת האפשרות ההלכתית להמנע משחיטה בחג הקורבן (כמובן זה לא אומר שזה יהיה פשוט לשכנע את כולם לעשות זאת, אבל לפחות כבר היום קיימת האפשרות ההלכתית הטכנית לכך). אבל לגבי אותם 30% שמחזיקים בעמדה שהשחיטה היא חובה הלכתית ההמנעות משחיטה נראית לכאורה בלתי אפשרית. נראה שלגבי האחרונים רק רפורמה הלכתית משמעותית באיסלם תוכל לשנות את עמדתם. מה הסיכוי לכך? האיסלם כיום הוא דת שמרנית מאד ולכן על פניו הסיכוי לכך נראה די קלוש, אבל קשה לדעת מה יקרה בעוד 100 שנים. אם אכן יווצר מצב שבו כל שאר העולם יעבור לצריכת בשר מתורבת בלבד, וכן המוסלמים יעשו אותו הדבר בכל שאר ימות השנה, אז אולי יחול שינוי גם בעמדה ההלכתית המחמירה יותר לגבי חג הקורבן.

ו. תקווה מסויימת בכיוון הזה נותנת העובדה שכבר היום, עוד בטרם שאר העולם עבר לצריכת בשר מתורבת בלבד, אפשר כבר לראות ניצנים של קולות בעולם המוסלמי כנגד מנהג השחיטה בחג הקורבן. הקולות הללו הם עדיין מעטים ושוליים יחסית, אבל עצם קיומם של קולות גלויים כאלו בתוך חברה שככלל אינה מגלה סובלנות כלפי דעות שונות היא התפתחות חיובית. חלק מהקולות הללו באים מאנשים שחיים במדינות מערביות, כולל בישראל, וחלקם במדינות ערביות. חלקם באים ממוסלמים שאינם אדוקים בדתם (כמו הנשים הללו באיחוד האמירויות) ולכן אינם מלמדים הרבה על החברה המוסלמית האדוקה יותר. אבל חלקם מגיעים גם מאנשים שנראים אדוקים יותר. חלקם מציעים פרשנויות שנועדו לצמצם את היקף השחיטה (למשל שהחובה לשחוט בהמה היא רק פעם בחייו של אדם, כמו החובה לעלות לרגל למכה הקשורה אליה, ולא פעם בשנה). וחלקם סוברים שיש לבטל אותה לגמרי או לכל הפחות שמותר למי שרוצה להמנע מכך לגמרי לעשות זאת.

ז. אם נתפרע בדמיוננו נוכל אולי להעלות על הדעת גם פתרון טכנולוגי לבעיה בדמות יצירת בהמות ללא כל מוח ומערכת עצבים מרכזית. ייתכן שהלכות טריפה באיסלם לא יפסלו בהמה כזו מאכילה (פחות ברור אם זה יהיה נכון גם לגבי ההלכה היהודית). ואם לא תהיה לבהמה כזו כל מודעות והיא לא תחוש כאב (או כל דבר אחר) אז הדבר עשוי להיות גם קביל מנקודת מבט טבעונית. אבל בניגוד לבשר מתורבת שהוא מוצר שכבר קיים היום (ורק נותר להוזיל את מחירו ולשפר את טעמו), הרי שיצירת בהמות חיות ללא כל מוח ומערכת עצבים מרכזית, באמת נראית כרגע כמדע בדיוני רחוק מאד.

ח. בכל מקרה נראה שאם לא יחול שינוי משמעותי בעמדה של רוב המוסלמים בנושא זה ב100 השנים הקרובות, אז אז יש סיכוי סביר שהנושא עשוי להפוך למוקד מתיחות נוסף בין העולם המערבי והעולם המוסלמי.

נ.ב. יש לסייג את הדברים שנאמרו כאן בכך שהם מסתמכים אך ורק על מקורות משניים באנגלית ובעברית וזאת עקב השליטה המאד מוגבלת שלי בערבית. אמנם הצלבתי ובדקתי מקורות משניים רבים (רק חלקם צויינו כאן) ולכן לדעתי הדברים הללו מבוססים דיים, אבל אשמח לקבל הערות ותיקונים ממומחים באיסלם אם יש כאלו בין הקוראים.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ה' - אכילת בעלי חיים תיקון גלגול נשמות או קלקול?

2020-07-02T02:28:00.001+03:00

א. במאמרים הקודמים הראינו שרבנים ומקובלים רבים לא קיבלו את רעיון הגלגול בבעלי חיים. כאן נראה שגם אם מקבלים את רעיון הגלגול בבעלי חיים לא נובע מכאן בהכרח רעיון התיקון על ידי אכילת בע"ח. למעשה רוב המאמינים באפשרות גלגול נשמות בחיות לאורך ההיסטוריה ובימינו הסיקו ומסיקים מכך את המסקנה ההפוכה, כלומר שאין לאכול חיות.

ההגיון בכך הוא כמובן פשוט. אם אסור לנו להרוג בני אדם בגלל שיש בהם נשמה אנושית, אז אמור להיות אסור לנו להרוג גם בעלי חיים שיש בהם נשמה אנושית. כך למשל תיאר את ההגיון הזה רבי מנשה בן ישראל במאה ה17:

וכן נאמר על פיתאגורס שבעבור זה אסר אכילת הבעלי חיים והיה זן ומפרנס את עצמו מכל עשב זורע זרע ומכל עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לאכלה. וזה בהיותו חושב עצמו כרוצח אם היה הורג נפש אשר בה נפש חי מדבר [=אדם]. ועוד היום כמשפטו עושים ההודיים אשר בין הנהר גיחון וההינדו מאמיני הגלגול, והם רחמנים גדולים לבעלי חיים. מהם הולכים לרחובי העיר וקונים העופות מיד הצדים אותם וחפשי ישלחום [...] ובמלכות גוזאראטי [=גוג'ארט שבהודו] האנשים הנקראים אצלם באניאניס אינם אוכלים שום בעל חי. ויש מהם חסידים ואנשי מעשה שנותנים מסוה על פניהם כי יראים להמית בהבל פיהם העופות הקטנים אשר לקוטנם אינם נראים לעין [=חרקים מעופפים, כאן הוא מדבר על מאמיני הדת הג'יינית בהודו]. וכך מאמינים כמעט כל אנשי הודו בגלגול הבהמות. (נשמת חיים, מאמר ד' פרק כב')

איש דת ג'איני לובש מסכה על פיו. לא בגלל הקורונה. אלא כדי לא לבלוע חרקים מעופפים שבהם מגולגלים נשמות אדם. נחלת הכלל באדיבות ויקימדיה.

ר' מנשה בן ישראל מתאר כאן בצורה נכונה את עמדת הפילוסופים הפיתגוראים (כמו למשל פיתגורס, ואמפדוקלס) שהיו צמחונים בגלל אמונתם בגלגול נשמות, וכן את עמדת הדתות ההודיות השונות שנוטות לצמחונות בצורה חלקית (כמו הינדואיזם) או מלאה (כמו ג'ייניזם) מאותה הסיבה.

ב. כפי שמציין ר' מנשה בן ישראל בהמשך דבריו שם תפישת המקובלים ביהדות היא שונה, אבל בכל זאת ניתן למצוא ניצוצות מתפישה זו גם בדברי כמה מקובלים. יש להדגיש שכל המקובלים שנביא להלן לא היו צמחונים ולא דגלו בצמחונות, ואף על פי כן נראה שהם חשבו לעתים שקיום נפש אנושית בגוף של בהמה אמור להפריע לנו לאכול או לשחוט אותה.
כך למשל אומר ר' מנחם רקאנטי:

אם נאמין סוד גלגול הבהמות האוכל אבר מן החי כאילו אוכל אבר אחד מאיברי חבירו (פירוש על התורה פרשת נח אות טז').

דברים אלו מזכירים את הדברים ששם המשורר הרומאי אובידיוס שחי במאה הראשונה בפי פיתאגורס, בספרו מטמורפוזות (כרך שני, ספר חמישה-עשר), שבהם הוא קורא לצמחונות בגלל האמונה בגלגול נשמות בבע"ח:

משוטטת הנפש אנה ואנה. צורות חדשות כרצונה היא לובשת. פעם מגוף החיה תכנס לגופו של בן-אשת, פעם ממנו-לגוף החיה, אך איננה גוועת. [...] ולפיכך אל נא תיגבר הקֵבה על מוסר דרך-ארץ. חוסו, נִבאתי, על דם קרוביכם. אל תחרידו ברצח נפש חיה מִשִכְנָה, ודמים בדמים אל תזינו. (תרגום: שלמה דיקמן)

ג. עוד אומר הרקאנטי במקום אחר:

ולפי דבריהם לא יבוא לעולם בגלגול חיה [=חיית בר כמו צבי או יעל] ועל כן אין מקריבים מהם ועל כן חלבם מותר. ואמנם חֵלֶב הבהמה [=חיית בית כמו פרה או כבש] על דרך זה אסור כי בדם ובחלב מושב הנשמה ולפיכך קרומי המוח אסורין כי שם משכן הנשמה. (רקאנטי, צו, יז) (וכן מביא דבריו הרדב"ז במצודת דוד מצוה קצב).

כלומר לפי דבריו לשיטת מאמיני הגלגול בבהמה הסיבה לאיסור דם וחלב של בהמה היא ששם משכנה של נפש האדם המגולגלת בבהמה. מכאן שקיומה של נפש אנושית בעצם מסויים היא דווקא סיבה לא לאכול אותו.

ד. ועוד אומר הרדב"ז במקום אחר:

שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כי אם חטאו איש ואשתו אב ובנו יתגלגלו שמה ולכן חס עליהם הכתוב שלא לעקרו ביום אחד, שאף אם הם בגוף הבהמה עדיין יש ניצוצות שכל בהם. מכאן תבין טעם צער בעלי חיים (מצודת דוד, מצווה שמד)

כלומר קיומן האפשרי של נפשות בני אדם בבהמות היא סיבה לעכב את השחיטה של אחד מהם.

ה. ועל ר' נחמן מברסלב מסופר הסיפור הבא:

ר' שמעון ז"ל רצה ללמד את עצמו שחיטות ושאל את אדמו"ר ז"ל, השיב לו רבנו הקדוש שילמד את עצמו דאקטרייא [=רפואה]. אמר לו ר' שמעון אתם רוצים שאהיה רוצח? השיב אדמו"ר ז"ל: וכי אין זה רציחה שלוקחין את התרנגול מגלגול של איש זקן, והוא תופס אותו בזקנו ושוחטו? ומאז בטל מללמד להיות שוחט ובודק (ספר כוכבי אור לר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, מכתב יד ר' נתן מטרוויצע ז"ל, סימן סה)

ו. התשובה של המקובלים לקושיה הזו שהצגנו היא לטעון שרצח של אדם הוא פשע משום שעל ידי כך אנחנו שוללים ממנו את הבחירה החופשית ומונעים ממנו אפשרות לתקן את עצמו על ידי קיום מצוות. לעומת זאת לנפש של אדם שמגולגלת בבעל חיים אין למעשה בחירה חופשית כי אין לה כל שליטה על הגוף של החיה, ולכן גם אין לה אפשרות לתקן את עצמה על ידי קיום מצוות. משום כך עלינו לסייע לה לתקן את עצמה על ידי כך שנקיים מצוות הקשורות לאכילת גופו של בע"ח שבו היא מגולגלת, כמו שחיטה, אכילה בסעודת מצווה, שבת וחג, ברכות הנהנין וברכת המזון. אלא שטענה זו מעוררת הרבה קושיות ותהיות, גם אם מקבלים את ההנחה היסודית של גלגול בבע"ח. ועל כך נרחיב את הדיבור במאמר הבא.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ד' - חוסר עקביות בפרטי אמונת הגלגול בבעלי חיים בקבלה

2020-06-30T20:31:00.004+03:00

במאמרים הקודמים בסדרה ראינו שרעיון גלגול הנשמות באופן כללי, ובפרט גלגול נשמות של בני אדם בבעלי חיים, זכה לבקורת רבה מצד רבנים רבים לאורך הדורות. במאמר זה נראה שגם בקרב אותם מהמקובלים שהאמינו ברעיון הזה כפשוטו, היו רבים שצמצמו את תחולתו רק לסוגים מסויימים של בעלי חיים, אבל בדרכים שונות. כמו כן נתבונן בחוסר עקביות נוסף בין המקובלים הללו ביחס לשאלה באיזו מידה הנפש האנושית בגוף בעל חיים היא בעלת בחירה ויכולת לשלוט בגופו של בעל החיים.

באדיבות Justin

א. כבר במקורות הקבליים הראשונים שמזכירים את רעיון הגלגול בבעלי חיים מוזכרות דעות שונות לגבי סוגי בע"ח שבהם יכולה להתגלגל נשמת אדם.
דעה אחת קושרת את רעיון הגלגול בבע"ח עם נושא הקרבנות. ולפי דעה זו נשמות אנושיות יכולות להתגלגל רק בבע"ח הכשרים לקרבן, כלומר בהמות טהורות (פרות, כבשים ועזים) ואולי גם יונים ותורים. כך למשל אומר ר' מנחם רקאנטי בפרושו על התורה בסוף המאה ה13:

ולפי דבריהם לא יבוא לעולם בגלגול חיה [=כלומר חיית בר, כמו צבי או יעל] ועל כן אין מקריבים מהם ועל כן חלבם מותר. (רקאנטי, פרשת צו, יז)

וכך מסביר גם הרדב"ז (רבו של האר"י) במאה ה15-16:

לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה [=כמו חזיר מבויית] ולא בחיה טהורה [=כמו צבי או יעל]. ולכן נדחה מעל המזבח. (מצודת דוד מצוה תכא)

ואריאנט מסויים של דעה זו מדגיש שהגלגול יכול לחול רק בבהמות טהורות ולא בעופות, אפילו כאלו הכשרות לקרבן (כלומר יונים ותורים), ומסביר באופן זה מדוע דין תמורה לא חל בקרבנות עוף. כך אומר הרדב"ז:

אין דין תמורה בעופות. אע״פ שהם קודש לפי הדעת שכתבנו למעלה, שאין האדם בא לא בחיות ולא בעופות. (מצודת דוד מצוה תלה)

אגב, יש להבחין בין השימוש במילה "תמורה" במובן גלגול בבע"ח (מטמורפוזה) ובין המשמעות ההלכתית של "תמורה" במובן החלפת קרבנות בחולין.

ב. דעה אחרת קושרת את רעיון הגלגול בבע"ח עם נושא השחיטה. ולפי דעה זו נשמות אנושיות יכולות להתגלגל רק בבע"ח שנוהגת בהם שחיטה, כמו בהמות, חיות ועופות טהורים, אבל לא בדגים או בחגבים שאינם צריכים שחיטה כדי להאכל.
כך למשל אומר בעל ספר הקנה:

דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות[...]. ודע בני כל שבאסיפה בעלמא סגי להו אין שם אדם, ואע"פ שבחיות ועופות בקצתם נמצאים בני אדם דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם כי מעט הזדקקות (הזדככות) היו צריכי והרי הם כמלאכי עליון, והדברים הניתרים באסיפה אין שם אדם אחד מהם שצריכין שחיטה (דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות)

וכך מסביר גם הרדב"ז במאה ה15-16:

והוי יודע שאפילו לדעת האומרים שיש גלגול בבעלי חיים, בחגבים ודגים שכל שאסיפתו מתירתו אין שם אדם כלל. (מצודת דוד מצוה קפה)

ואלו הדגים והחגבים אין בהם חזרה [=גלגול], ולפיכך אסיפתן זו היא שחיטתן. [...] ולכן אין טעונין שחיטה שהשחיטה שלא לצורך אכזריות נחשב. (מצודת דוד מצוה רב)

ג. כנגד העמדות הללו יש גם עמדה שלישית שגורסת שנשמות אנושיות יכולות להתגלגל בכל סוגי בעלי החיים, ואפילו בצמחים ובעצמים דוממים. זו היתה למשל עמדת האר"י, ובעקבותיו זו העמדה הדומיננטית יותר היום בקרב המקובלים המאמינים בגלגול נשמות בבע"ח. כך למשל בעוד שלפי שתי העמדות הראשונות אין כלל גלגול בדגים ואולי גם בעופות (או לפחות ברובם), הרי לפי רוב מאמיני הקבלה היום דגים ועופות טהורים הינם גלגול של נשמות צדיקים שחטאו חטאים קלים בלבד וזקוקים רק לעונש קל ולתיקון מועט.
מקרה מעניין בהקשר הזה הוא הרדב"ז שבתחילת ספרו שולל גלגול בשרצים, או לפחות בסוגים מסויימים של שרצים, אבל בהמשכו של הספר חוזר בו ואומר שהוא כן מאמין בגלגול אפילו בשרצים.
כך הוא אומר במקום שהזכרנו לעיל: "לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה ולא בחיה טהורה [=אבל כן בבהמה טהורה]. [...] ויש אומרים שאין בא אלא באדם. ויש אומרים אפילו בתולעים באשפות ומילתא מציעתא עדיף" [= דבר האמצעי (מבחינת הקבוצות) עדיף, כלומר שיש גלגול בבהמות טהורות אבל לא בשרצים ורמשים]. (מצודת דוד, מצוה תכא)
וכן הוא אומר במקום אחר: "ונראה לי כי הנחש ועקרב וצפרדע [נחשבים למיני שרצים] וכיוצא בהם אין בהם תמורה [=גלגול]" (מצודת דוד, מצוה תנג)
אבל במקום שלישי הוא אומר: "ואני מאמין במציאות הגלגול בבעלי חיים, ואפילו בשקצים ורמשים". (מצודת דוד, מצוה תריב)

ד. עוד דוגמא לחוסר עקביות בנוגע לפרטי האמונה בגלגול בבע"ח כפשוטה בקבלה נוגעת לשאלה האם יש לנשמה האנושית בגוף בע"ח יכולת שליטה כלשהי על גופו של בעל החיים, ובחירה כלשהי לגבי אופן התנהגותו של בעל החיים?
מצד אחד, מקורות קבליים מסויימים אומרים שנשמת אדם הנמצאת בתוך בעל חיים אינה יכולה לשלוט בגופו ובהתנהגותו כלל, אלא נמצאת בו כמו בתוך בית סוהר. כך למשל אומר הרמח"ל:

ואולם זולת כל זה, יש מין גלגול אחר, והוא גלגול בזולת מן האדם, והיינו בבעלי חיים או צומחים, או דוממים, ואין עניינו כזה שזכרנו. כי הנה זה שזכרנו [כלומר גלגול באדם], הנפש המתגלגלת תשמש בגוף שתתגלגל - לנפש לו ממש, אך המתגלגלת דרך משל בבעלי חיים אינה משמשת לנפש לו, כי זולתה - תהיה בו נפש הבהמית, אך עומדת שם כמי שעומד בבית הסוהר, ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עוונה. [...]. וכן הגלגול בצומח ודומם כיוצא בזה הוא, שאינה משמשת שם לנפש, ולא נקשרת בגוף ההוא כלל כמו שמתקשרת המתגלגלת באדם. (הרמח"ל, מאמר החכמה)

וכך אומר ר' משה טייטלבוים, בעל ה"ישמח משה":

נשמת אדם בהיותה בגוף בעלי חיים שאינם מדברים, לא תתחבר עמו בכל מכל כל, כי לא לו יעדה מששת ימי בראשית ולא בן זוגה היא, על כן אינה מתערבת בכחותיו ואיננה כמו גוף בגוף, רק היא כעצם פרדי, וכשכל נבדל עומדת בעצמותה, רק במאסר היא אסורה לפי עונש הקצוב לה [...] כל המתגלגלין בבעלי חיים שאינם מדברין, אינו למען שיתקן הנשמה את עצמה בבחירה, כי אין לה בית יד וכלי הפועל בבחירה ורצון, וכל אשר הוא עושה פעולת הבהמות אשר לו היא [=הנשמה האנושית] מוכרחת לעשות עמו, רק עיקר שכינתה בבעל חי הוא על דרך עונש. (ישמח משה, פרשת נח)

ודברים דומים אומר הרבי מליובאוויטש:

בענין הגלגולים, שנפש האדם מתגלגל בגוף הבהמה, אין זה פועל שינוי ועד שלא ניכר כלל בבהמה, כיון שאינה מוכנה ומוכשרת לקבל את הנשמה המגולגלת בתוכה. וכמשל אדם הקשור בשק, שאינו פועל מאומה בהשק. (תורת מנחם, יט, מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז)

ה. אבל, מן הצד השני אנו מוצאים מקורות רבים שמדברים על בעלי חיים שההתנהגות שלהם נשלטת על ידי הנשמה האנושית המגולגלת בתוכם.
כך למשל אומר הרדב"ז:

שאף אם הם בגוף הבהמה עדיין יש ניצוצות שכל בהם. [...] ולכן תמצא מקצת בעלי חיים קרובים ומוכנים לקחת תרבות ומוסר יותר מזולתם (מצודת דוד, מצווה שמד)

ור' חיים ויטאל למשל אומר בשם האר"י שנשמות בני אדם המגולגלות בעופות יכולות לדעת את העתידות ולמסור אותן לבני אדם באמצעות ציוציהם. זהו לפי הסברו הבסיס לפרקטיקת הניחוש באמצעות ציפורים, הנקראת במקורות הרבניים בשם טייארין, ובלעז ornithomancy:

ענין צפצוף העופות. כי יש נשמות בני אדם מגולגלות באותם העופות, או בכל מיני בריות שיהיו, והכל לסיבות ידועות כפי ענשם, ואלו הנשמות הנזכרות הן יודעות ממה שהיו יודעות בתחילה, וגם יודעות הרבה עתידות ממה ששומעות מן קול הכרוז מאחורי הפרגוד, ואז הם מגידים אותם הדברים. (שער רוה"ק דרוש ג)

ור' אליהו הכהן מאיזמיר אומר בספרו שבט מוסר:

כן תראה ביעקב אבינו עליו השלום, כששלח מנחה לעשו שהיה עובד ע"ז חשש על הבהמות שהיה מגולגל בהם איזה נפשות שלא לשולחם לו פן יקריבם לע"ז ונמצא נאבדים. ומה עשה? "וילן שם בלילה הוא ויקח מן הבא בידו עזים מאתים" וכו' כלומר הניח הבחירה ביד הבהמות, שהבאות בידו מאליהם שלח לעשו, וזהו "מן הבא בידו". משום דכל בהמה שיש בקרבה איזה נפש מגולגלת אם רוצים לשולחה לדבר הרשות מפצרת שלא לילך, כי הנפש המגולגלת בקרבה מכריחם שלא תלך. ולכן יעקב אע"ה לא הפציר ליקח בהמה בעל כרחה לשלוח משום חשש זו, אלא ויקח מן הבא בידו מאליו. (שבט מוסר, פרק לו)

דברים דומים אומרים מקובלים שונים ממאמיני הגלגול בבע"ח (למשל היעב"ץ) בפירושיהם לסיפור המפורסם על רבי יהודה הנשיא והעגל שהובל לשחיטה, אבל על סיפור זה ופרשנותו ארחיב באחד המאמרים הבאים.

ויש כמובן המון סיפורים משלוש מאות השנים האחרונות על גלגולים בבעלי חיים שהעבירו מסרים לבני אדם באמצעות מגוון רחב של התנהגויות. מעשיות כאלו נפוצות במיוחד בספרות החסידית, אבל לא רק. כפי שמוכיח למשל הסיפור הבא המובא בשמו של הרב הליטאי שלמה בלוך, בשם החפץ חיים, בשם רב העיר שאוועל, בשם גבאי אחד מבתי הכנסת שם (שמם של רב העיר והגבאי לא מצויין בסיפור, וגם לא התאריך שבו אירע האירוע כביכול):

רבי שלמה בלוך, תלמידו של "החפץ חיים", סיפר בשם רבו, כי בעיר שאוועל קם השמש בבוקר השכם לפתוח את פתח בית הכנסת והנה מגיע אתו לבית הכנסת חזיר-יער, שרצה אף הוא להיכנס לבית הכנסת. ניסה השמש לגרשו, אך החזיר התעקש, וכשהשמש פתח את הדלת קפץ ורץ פנימה. החזיר ניגש אל עמוד החזן ודפדף בסידור של קלף שעמד שם, עד שהגיע לפיוט "מה לך חזיר היער במתי יער". החזיר קרע את המילים האלה מהסידור וברח משם. השמש המופתע וההמום ניגש בבהלה לרב העיר, שאמר לו שפיוט זה נמשל לעשיו הרשע וכי יש בכך סימן רע. כעבור ימים ספורים אירעה שרפה גדולה בעיירה, וכל בתי היהודים נשרפו. "היה זה גלגול של עשיו", הסביר ה"חפץ חיים". (לקוח מאתר הידברות)

ו. מהן המסקנות שניתן להסיק מכל העובדות הללו? ראשית, אנחנו רואים שאותם המקובלים שמאמינים בגלגול בע"ח כפשוטו לא סגורים על הפרטים, מה שמחזק כמובן את העמדה הרבנית/קבלית שדוחה את הרעיון הזה כפשוטו ומפרשת אותו כמשל בלבד.שנית, נראה שגם לדעת חלק מהמקובלים שמאמינים בגלגול בבע"ח כפשוטו נראה שרוב הבשר מן החי הנצרך היום ע"י יהודים שומרי מצוות (כלומר עוף, הודו ודגים) אינו מהמינים שנשמות יכולות להתגלגל בהן. ושלישית, למחלוקת בשאלת מידת הבחירה שיש לנשמה אנושית בגוף בעל החיים יש נפקא מינא משמעותית לשאלת אופן התיקון של נשמות אלו, אבל על נקודה זו ארחיב באחד המאמרים הבאים.
ז. כך או כך, למרות חוסר הההתאמה המגוון שראינו בין המקורות הקבליים השונים הדוגלים בגלגול נשמות בבע"ח, כנראה שרוב המקובלים היום מאמינים בגלגול נשמות כפשוטו בכל סוגי בעלי החיים. וזה מוביל לשאלה האם אמונה כזו בפני עצמה מחייבת בהכרח להאמין גם ברעיון של תיקון הנשמות על ידי הריגת החיה ואכילתה? כפי שנראה במאמר הבא ההפך הוא הנכון.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ו' - קשיים מהותיים ברעיון תיקון גלגול נשמות ע"י שחיטה ואכילה

2020-06-30T02:25:00.001+03:00

ראינו במאמר קודם שלפי תפישת חלק מהמקובלים לנפש של אדם שמגולגלת בבעל חיים אין למעשה בחירה חופשית כי אין לה כל שליטה על הגוף של החיה, ולכן גם אין לה אפשרות לתקן את עצמה על ידי קיום מצוות. משום כך לדעתם עלינו לסייע לה על ידי כך שאנחנו נתקן אותה באמצעות קיום מצוות הקשורות לאכילת גופו של בע"ח שבו היא מגולגלת, כמו שחיטה, אכילה בסעודת מצווה, שבת וחג, ברכות הנהנין וברכת המזון. הרעיון הזה של תיקון נשמות על ידי אכילת בעלי חיים אמנם אינו מופיע בזוהר ובתקוניו, אבל הוא מוזכר אצל מקובלים אחרים מהמאות ה13-14, וזכה לפופולריות רבה בקבלת האר"י.
במאמר זה נראה כמה תהיות וקושיות מהותיות שקיימות בתפישה זו.

א. ראשית, האם זה הכרחי להניח שלנפש של אדם בתוך בעלי חיים אין כלל בחירה חופשית? ראינו באחד המאמרים הקודמים שלמעשה יש אי בהירות במקורות הקבליים לגבי השאלה עד כמה יש או אין לנפש האנושית המגולגלת שליטה על גופו של בעל החיים שבו היא שוכנת. ראינו שם מקובלים, כמו למשל ה"ישמח משה", שמדברים בפירוש על כך שיש לנפש האנושית בגוף הבהמה מידה מסויימת של בחירה ביחס למעשי הבהמה. ואפילו לשיטת הסוברים שאין לנפש כל שליטה על הגוף של בעל החיים, עדיין ייתכן שיש לה בחירה חופשית ביחס לעולם המחשבה שלה, שהרי לדעתם היא מודעת לעצמה כנפש אנושית. (ראה למשל ספר חרדים פרק ז ממצוות ל"ת: "מכל מקום כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף, הוא יודע בגלגולו הראשון", וכן ערבי נחל על פרשת ניצבים, בשם האר"י: "אבל כשהנשמה בגלגול דומם צומח חי זוכרת מי היא"). כך או כך נראה שנפש האדם בתוך הבהמה עדיין יכולה לכאורה לקיים לפחות מצוות שתלויות במחשבה בלבד, ואם כך נראה שיש דרך שבה היא יכולה לפעול בעצמה למען תיקונה.

ב. גם אם נניח שאכן אין לאדם בגוף הבהמה כל בחירה חופשית, עדיין הרעיון שאדם אחד יכול לתקן את החטאים של אדם אחר נראה די סותר את כל הרעיון של הבחירה החופשית והשכר והעונש. לכאורה כל הרעיון של תיקון וחזרה בתשובה הוא שזה דבר שצריך להעשות על ידי האדם החוטא עצמו. לפי המקובלים כל הסיבה לכך שיש לאדם בחירה חופשית היא בגלל שמצב שבו אדם זוכה לשכר רוחני בחסדי אחרים, ללא השקעת עבודה מצידו, הוא מצב שבו הנשמה חשה בושה (מה שמכונה נהמא דכיסופא). אבל זכייה לשכר רוחני בחסדי אחרים זה לכאורה בדיוק מה שקורה לפי אמונת התיקון על ידי אכילה.

תיקונים על ידי אדם אחר? נחלת הכלל באדיבות ויקימדיה

ג. גם אם נניח שאפשר לתקן חטאים של אדם שאין לו בחירה חופשית על ידי קיום מצוות על ידי אדם אחר, מדוע התיקון צריך להיות קשור בכלל לבהמה שבגופה הוא נמצא? הרי לפי הגישה שאנו מניחים בשלב הזה של הדיון (שאין לנשמה בגוף בעל החיים כל בחירה או שליטה על גוף הבהמה) אין קשר אמיתי בין הבהמה ונפשה לבין הנפש האנושית שנמצאת בה כמו בכלא. והדבר נכון שבעתיים לגבי היחס בין הנפש האנושית והבהמה בעת אכילת הבשר של הבהמה אחרי מותה ופירוקה לנתחיה (ולפי היהדות הרי אסור בתכלית לאכול את הבהמה בעודה חיה).
אם כך לא מובן מדוע לא לתקן את נפש האדם הזה באופן הרגיל והמסורתי שבו מקובל לעזור לנשמתו של אדם שנמצאת בעולם הבא? כמו למשל על ידי על ידי קדיש, תפילה לימוד תורה וכיו"ב. אגב, כמובן גם לפי הגישה השניה, שיש לנשמת האדם שליטה על הבהמה, היא יכולה להשתתף בחיי הבהמה באמירת קדיש באופן מסויים, כמו שמודגם בסיפור בלינק כאן למשל...

ד. גם אם נניח שמשום מה רוצים לעשות את התיקון לנפש האדם דווקא באמצעות מצוות הקשורות לבהמה, עדיין נשאלת השאלה מדוע התיקון צריך להעשות דווקא על ידי שחיטת הבהמה? זה רעיון מאד מוזר כשחושבים עליו לעומק. יש הרי מצבים נוספים של נשמה אנושית (בין אם חדשה או מגולגלת) שנמצאת בגוף שאינו מאפשר לה בחירה חופשית או כל פעילות אינטלקטואלית או רוחנית אנושית אחרת, למשל אנשים שסובלים מלידתם מפיגור שכלי עמוק ובלתי הפיך, כאלו שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע או לדבר או להבין דבר כלשהו מעבר למה שמסוגלות להבין חיות. ביחס לילדים כאלו במיוחד יש טענה בקבלה שהם גלגולים כיוון שאי אפשר לטעון שמצבם העגום הוא עונש על חטאים שעשו בחיים אלו (ראה למשל נשמת חיים מאמר ד' פרק יא, טענה ב, וכאן). אבל אף אדם שפוי לא יטען שכדי לתקן את הנשמות הללו עלינו להרוג את הילדים הללו חלילה. להפך, אנחנו נאמר שהדרך לעזור ולתקן את הנשמה הזו היא באמצעות קיום מצוות גמילות חסדים עם אותם אנשים מוגבלים.
אם מסיבה לא ברורה כלשהי יש עניין לעשות את התיקון דווקא במצוות הקשורות לבהמה אז למה לא לעשות אותו למשל בקיום מהודר במיוחד של מצוות מניעת צער בעלי חיים מאותה הבהמה?

ה. קושי נוסף, ברעיון התיקון ע"י שחיטה ואכילה בא מכיוון אחר. לפי התפישה של כל המקובלים המאמינים בגלגול בבע"ח הגלגול הוא עונש שנועד לתקן את הנשמה על ידי ייסורים. לפי תפישת המקובלים הללו השהות של הנפש האנושית בגוף הבהמה נטול הבחירה מהווה ירידת מדרגה, ולכן היא בגדר ייסורים קשים עבורה (כך אומר למשל הרמח"ל במאמר החכמה: "ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עוונה. ובהיות ענין הבהמי הפכי לגמרי לעניין הנשמה השכלית העליונה, על כן עומדה שם יהיה לה לצער היותר גדול שאי אפשר לשער, כיון שתוכרח לעמוד במה שהוא הפך טבעה לגמרי"). אבל אם עצם השהות של הנפש בגוף הבהמה הוא העונש שלה אז צריך לתת לה לסיים אותו כפי הזמן שנקצב לו מראש על ידי הבורא, כלומר עד מותה של הבהמה מזקנה או מותה באופן אחר על ידי האל (כגון מחלה או אסון טבע), בכדי שתשלים הנשמה שבתוכה את תיקונה. אם בני אדם משחררים אותה מעונשה על פי בחירתם החופשית לפני הזמן הקצוב, אז לכאורה הם עושים איתה עוול כיוון שהיא תצרך להתגלגל שוב כדי להשלים את תקופת "מאסרה".

ו. דרך אחרת לנסות ולהסביר את רעיון התיקון באמצעות שחיטה הוא לומר שלצורך התיקון על נשמת האדם הכלואה בבהמה לחוות עונש בדמות "טעם מיתה" באמצעות טבח הבהמה לצורך מאכל. כך למשל נאמר בחסד לאברהם (מעין ב' נהר מז'): "רשעים שחייבין מיתה יתלבשו בשור או בשה וטובחין אותו ונחשב לו למיתה והריגה עד ירצה עונו ותסתלק". אבל כמובן שגם זו אינה טענה המניחה את הדעת שהרי הבהמה תמות בסופו של דבר גם ללא התערבותנו, ואם כך גם בזמן מותה הטבעי על ידי הבורא היא תטעם "טעם מיתה" בכל מקרה. ואי אפשר אפילו לטעון ש"טעם המיתה" באמצעות שחיטה קשה יותר מאשר מוות טבעי, שהרי הטענה המקובלת ביהדות היא הפוכה - שהשחיטה היא צורת המיתה הפחות קשה לבהמה, ואף המקובלים הדוגלים בתיקון באמצעות שחיטה מדגישים את החשיבות של ביצוע השחיטה באופן שמפחית למינימום את צער הבהמה והנשמה האנושית המגולגלת בה. ראה למשל דברי השל"ה (פרשת ראה, תורה אור, י): "אפילו באכילת חולין בשר תאוה נצטוינו בשחיטה, ובאזהרה גדולה בלי פגימה [...] כי מי יודע מה גלגול יש בה. ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה, דהיינו שחיטה בלי פגם".

ז. טענה מהכיוון ההפוך בעד שחיטת בהמה שבה מגולגלת נשמת אדם, שיכולה לנבוע משתי הנקודות הקודמות (ה'-ו') היא שבכך שאנו הורגים את הבהמה אנו עושים חסד עם נשמת האדם שבה, כי אנחנו גואלים אותה מהייסורים של שהות בתוך גוף הבהמה, וגם בוררים לה מיתה קלה באמצעות שחיטה. אבל הרעיון של "המתת חסד" כזו, כלומר שעושים חסד עם נשמת האדם על ידי שהורגים את הגוף שבו היא נמצאת בטרם עת כדי להפסיק את ייסוריה הוא לכאורה מנוגד ליהדות. כפי שציינו קודם יש מצבים נוספים של נשמה אנושית שסובלת בגוף שאינו מאפשר לה בחירה חופשית, כמו למשל אנשים שסובלים באופן בלתי הפיך מפיגור שכלי עמוק מלידה או אנשים במצב של צמח או קומה בלתי הפיכה. השהות של הנשמה האנושית בתוף גוף כה מוגבל ודאי כרוכה גם כן בייסורים קשים, אבל התפישה היהודית היא שהמתת חסד של אנשים כאלו היא רצח לכל דבר. וזה נכון אפילו אנחנו יודעים שהאדם הזה עתיד למות בעתיד במחלה הכרוכה גם ביסורים גופניים קשים, בנוסף לייסורי הנפש הכלואה בגוף אדם חסר דעת ובחירה. לכן אין זה עקבי לומר שהמתת חסד כזו תהיה רצויה עבור נפש הכלואה בגוף בהמה.

במאמר הבא נראה שגם לפי דעתם של אותם מקובלים הדוגלים בתפישת התיקון על ידי שחיטה ואכילה, יש מגבלות רבות מבחינת מי יכול לעשות זאת ובאילו נסיבות.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ג' - בקורת מצד מקובלים על רעיון גלגול נשמות אדם בבעלי חיים

2020-06-21T21:36:00.004+03:00

במאמרים הקודמים בסדרה ראינו שרעיון גלגול הנשמות באופן כללי, ובפרט גלגול נשמות של בני אדם בבעלי חיים, זכה לבקורת רבה ביהדות מצד רבנים שלא נמנו על חוגי המקובלים. במאמר זה נראה שגם בקרב המקובלים, שככלל הסכימו כולם עם רעיון גלגול הנשמות בבני אדם, היתה בקורת רבה על רעיון הגלגול האנושי בבע"ח.

צולם מאתר מאקו בתאריך 16.6.2020 שעה 14:30. מבלי משים דרעי צדק - דבריו של הרב גזהיי אינם מקובלים על כל המקובלים...

א. המקור הקבלי הראשון שמזכיר את תורת הגלגול הוא ספר הבהיר שהתפרסם בפרובנס לקראת סוף המאה ה12. אבל הוא אינו מזכיר כלל את האפשרות של גלגול בבע"ח. גם המקובלים שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה13 ורומזים על תורת הגלגול (כמו הרמב"ן למשל) אינם מזכירים כלל את רעיון הגלגול בבע"ח.

ב. דומה שחיבור הקבלה הראשון שהתפרסם שבו מוזכר רעיון גלגול הנשמות בבע"ח בצורה ברורה ומפורשת הוא פרוש התורה של ר' מנחם רקאנטי שפעל במאות ה13-14. הוא מזכיר אותו בשם מקצת מבעלי הקבלה האחרונים, אבל הוא בעצמו מסופק בו. כך למשל הוא אומר בפרושו על פרשת שמיני (אות כ): "ויש מן המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות". ובפרשת אמור (אות ט): "אף כי יש לבעלי הקבלה האחרונים עניינים אשר אנו מסופקים בהם בסוד העיבור אם נוהג בבהמות".

ג. הרעיון של גלגול בבע"ח מוזכר גם בתיקוני הזוהר שפורסמו בתחילת המאה ה14. אבל למרות משקלו של הזוהר, אנחנו בכל זאת מוצאים לא מעט מקובלים חשובים שהמשיכו להתנגד בתוקף לרעיון גלגול נשמות אדם בבע"ח גם אחרי פרסום הזוהר. הם פירשו את דברי תיקוני הזוהר באופן סימבולי או שטענו שנפלו שיבושים בקטעים אלו בתיקוני הזוהר. ויש להדגיש שהמקובלים הללו האמינו ברעיון גלגול הנשמות בבני אדם, ואף הגנו עליו מפני הבקורת של אותם רבנים שהתנגדו לרעיון גלגול הנשמות בכלל.
גם מקובלים שהאמינו בגלגול בבע"ח מזכירים את המחלוקת סביב הנושא. כך למשל הרדב"ז, רבו של האר"י, שבעצמו האמין בגלגול בבע"ח, כותב בכמה מקומות על המחלוקת בעניין זה בקרב מקובלי זמנו. לדוגמא: "לפי דעת רוב המקובלים שאין אדם מתגלגל לא בבהמה טמאה ולא בחיה טהורה. ולכן נדחה מעל המזבח. ויש אומרים שאין בא אלא באדם". (מצודת דוד מצוה תכא)

נפרט כעת (לפי סדר כרונולוגי) את דבריהם של כמה מאותם מקובלים החולקים על רעיון הגלגול בבע"ח בכללותו:

ד. ר' שם טוב אבן שם טוב (הראשון) שחי בספרד בתחילת המאה ה15 כותב:

דע כי מה שסברו מקצת הקדמונים שיש ההעתק מאדם לבהמה, גם כן מצאתיו למקצת בני אדם דורכין בדרכי הקבלה, אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב [...]. ולא מצאנו שום רמז בתורה ולא בשום מדרש חז"ל [...] ולא ידעתי כללו לבעלי התורה שנמשכו אחר הדעת הזה הקדום ונתנו טעם כי על עונש העברות הקשות הוא מתגלגל בבהמה. וכי חסר לו הגיהנם לקב"ה לפי הקבלה? וחיפשתי בספרים ומצאתי בספרי הזוהר שנשתבשו מהקדמונים הקודמים לר' שמעון בן יוחאי, לפי שנאמר המאמר סתום וטעו בו. ("ספר האמונות", שער ז' פרק ח')

ה. ר' יהודה חייט שחי בספרד ובאיטליה במאות ה15-16 כותב:

ועוד ראיתי להאריך בענין זה שאמרו רוב המקובלים כי נפש הרשע מאחר שהשלימה את גלגוליה ולא זכתה מכניסים אותה בכלב או באריה או בחזיר או באחת מהחיות האחרות. ודבר קשה להאמין, ולא די בחיות אלא אפילו באחד משאר האומות, וקשה הדבר [...] ואם לעם נכרי לא ימשול למכרה, כל שכן ביד החיות הטמאות. הדבר הזה אסור לשמעו וכל שכן להאמינו. ומצאתי בתקון שבעין [=תקון ע' בתקוני הזוהר, עמ' קלב] מאמר על זה ממנו יראה כי, חס וחלילה, שיהיה כך, אלא הדברים האלה יובנו באופן אחר. (פרוש "מנחת יהודה" לספר מערכת האלוהות דף קנ ע"ב)

ו. ר' אליה גינזנו שחי באיטליה בתחילת המאה ה16 כותב:

ומה שאמר שהמקובלים אמרו שנפשות האדם מתגלגלות בגופות הבעלי חיים זה לא נמצאת אלא בקצת בדברי המקובלים האחרונים. ולא מצאתי לזה הדעת סמך מדברי רבותינו. (אגרת חמודות עמ' 13)

ז. ר' מרדכי יפה בעל הלבוש שפעל בבוהמיה במאה ה16-17 כותב:

וי״א אפילו בבהמה טהורה או טמאה חיה ועוף ושרצים [...] אמנם אלו הם דעות רחוקות, כי אפילו הד' יסודות אשר איברי אדם נבראו מהם הם שמורים ואינם משתנים לדבר פחות מהם שיאבדו, כל שכן הנשמה אשר נופחה מאפי השם יתברך. (לבוש אבן יקרה, פרוש על פרוש מנחם רקאנטי לתורה, תחילת פרשת וישב)

ובמקום אחר הוא כותב את הדברים הבאים:

ואומרו [=הרקאנטי, על גלגול בבעלי חיים] "ואם קבלה נקבל", כי קשה לו לומר שזאת הבריאה הדקה שהיא עליונית [=נשמת אדם] אפשר שתהיה בטלה ואבודה או שתשוב בהמית. [...] אינו רחוק שתתגלגל מגוף האדם לגוף אדם, אבל בבהמה או דבר אחר הוא פלא מאוד [...] ומצאתי בספר האידרא [בתיקוני הזוהר ע', עמ' קלב] עניין זה אשר בו נוכל ליישב [...] הנה לך מבואר כי מאמרם מעניין גלגול החיות כוונתם באופן אחד בהתדבקות נשמתו [של החוטא] באותן החיות טמאות עליונות אשר מצד הנחש ויצר הרע. (לבוש אבן יקרה, פרוש על פרוש מנחם רקאנטי לתורה, פרשת נח)

כלומר בעל הלבושים מפרש את דברי תיקוני הזוהר על גלגול בחיות כמשלים ואמירות סימבוליות על התדרדרותה של נשמת החוטא בעודה בגופו האנושי לרמה "חייתית", והתדבקותה בכוחות הרע העליונים המדומים לחיות, ולא כקביעות מטפיזיות על גורלה של הנשמה שלו לאחר המוות.

ח. לסיום אעיר, שאפשר שאף בימינו ניתן למצוא הסתייגות של מקובלים מסויימים מהבנת רעיון גלגול נשמות בבעלי חיים כפשוטו. הנה למשל דברים שאמר הרב ברוך אשלג:

ואפשר לומר, שמובא בספרים שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר (ראשית חכמה שער הקדושה פרק יב, בשם המקובלים), ויש לפרש על דרך העבודה, שרצונם לומר שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהם פסולת, ועכשיו הוא רוצה לקבל מזונות מהם. (ספר שמעתי, מאמר עניין שכינתא בגלותא, ובנוסח מעט שונה כאן)

בעוד שבעל ראשית חכמה שאליו מתייחסים דברי הרב אשלג נראה כאומר את הדברים כפשוטם, הרב אשלג מפרש אותם כאן באופן סימובלי-פסיכולוגי לגבי תכונות נפש האדם בגוף אנושי.

ט. במאמר הבא נראה שגם בין אותם המקובלים שכן האמינו ברעיון גלגול בבע"ח (כפשוטו) יש רבים שצימצמו את התופעה רק לסוגים מסויימים של בעלי חיים.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק ב' - בקורת רבנית על רעיון גלגול הנשמות בכללותו

2020-06-14T01:09:00.001+03:00

זהו מאמר המשך למאמר כאן. מומלץ לקרוא אותו קודם לכן להבנת ההקשר. הבטחתי שם להביא ביתר פירוט והרחבה מקורות רבניים מאלף השנים האחרונות שהביעו התנגדות לרעיון גלגול הנשמות או פקפקו בו, וכאן אעשה זאת. החכמים המובאים כאן מסודרים בסדר כרונולוגי, ולא לפי סדר חשיבותם. ישנם מקורות נוספים שטרם בדקתי (עקב הקושי להגיע לספריה בזמן הקורונה), ולכן עדיין לא נכללו כאן, כך שייתכן שיתווספו מקורות נוספים בהמשך.

א. המקור הרבני הראשון שמזכיר את האמונה בגלגול נשמות הוא הרב סעדיה גאון בבבל במאה העשירית לספירה. רס"ג ככל הנראה זיהה את האמונה הזו כאמונה זרה שהחלה חודרת ליהדות בהשפעת הקראים (שכן אצל הקראים האמונה הזו היתה קיימת כבר מראשיתם בתורתו של ענן בן דוד במאה השמינית לספירה), והוא תוקף אותה בצורה קטלנית:

והנני אומר, כי אנשים ממי שנקראים יהודים מצאתים מאמינים בגלגול, וקורים אותו ההיעתקות, ועניינו לדעתם רוח ראובן תהיה בשמעון, ואחר כך בלוי, ואחר כך ביהודה. ומהם או רובם סוברים שיש שתהיה רוח האדם בבהמה ורוח בהמה באדם, ודברים רבים מן ההזיות הללו והבלבולים. [...] והייתי חס על דברי מלהזכיר שיטתם, וראוים הם לכך לעוצם גריעותה, לולי שאני חושש לפתאים. (אמונות ודעות, מאמר שישי פרק ח', תרגום הרב יוסף קאפח)

ב. הפילוסוף היהודי החשוב ר' אברהם בן דאוד, המכונה הראב"ד הראשון, במאה ה12 בספרד אומר על הגלגול ("אמונה רמה" מאמר א פרק ז, עמ' 67 בלינק כאן, מתורגם מערבית): "וזה דבר לא היה לעולם, ולא יעבור שיהיה".

ג. ר' אברהם בר חייא, המכונה הנשיא, במאה ה12 בספרד:

ואיני צריך לזכור דברי המעתיקים [=המאמינים בגלגול] אשר אמרו שהנפשות הן נעתקות מן גוף אל גוף בכל מיני החיים עד שהן חוזרות באחרונה אל הגוף הראשון, כי דברי אלה הם הבאי והבל גדול. (מגילת המגלה, מאמר שלישי, עמ' 88 של קובץ הPDF בלינק כאן)

ד. בנימין מטודלה, הנוסע המפורסם, כותב במאה ה12 על הדרוזים שפגש בלבנון:

ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה, ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה, וזה דרכם כסל למו.

ה. במאה ה12 החל הרעיון של גלגול הנשמות לצוץ בקרב חוגי המקובלים בפרובנס (ב"ספר הבהיר"), אבל עדיין נשמר בסוד משאר הציבור. במאה ה13 המשיכה האמונה בגלגול להתפשט בסוד בחוגי המקובלים והגיעה גם לספרד (אצל הרמב"ן למשל, שרק רומז לה בכתביו הגלויים). למרות זאת אנחנו מוצאים עוד רבנים שמתנגדים לרעיון גם במאה ה13. אמנם חלק מהמבקרים כבר שמעו רמיזות על התפשטות הרעיון בחוגי המקובלים ועל כן הם נוקטים בלשון זהירה יותר.

הרד"ק, מפרש המקרא החשוב, כתב במאה ה13 בספרד את הדברים הבאים:

תשלח רוחך - אמרו קצת חכמי המחקר [=אפלטון] כי כל חי אחרי מותו יקום, כי הנפשות הם עתידות להתגלגל ולחזור לעולם, אבל אינן חוזרות אל החומר הראשון כמו אותו החומר בעצמו, ויהיה זה תמיד לכמה אלפי שנה. ואומרים גדולי הפילוסופים [=אריסטו] כי לא תשוב הנפש לגוף לעולם. [...], ולאמונתנו אנחנו זרע ישראל, והמחזיקים באמונתנו, יהיו הנשמות חוזרות אל החומר הראשון אשר יצאו ממנו לזמן תחיית המתים, אשר יעדנו בו האל יתברך. (פירוש תהלים קד' ל')

ייתכן אגב שגם ר' אברהם אבן עזרא התכוון גם הוא לשלילת אמונת הגלגול בפרושו על אותו פסוק (כך הבין זאת למשל ר' אברהם אבן מיגאש שנזכיר בהמשך), אבל דבריו סתומים במקצת וניתנים להתפרש באופנים שונים.

ו. ר' אברהם בן הרמב"ם אמר את הדברים הבאים במאה ה13:

שקצת מן החסידים מן האומות הקדמונים אחר שזה אצלם שקר השארות הנפש מבלי גוף, [...] והאמינו שנפש האדם יש לה עמידה והשארות אחרי הפרידה, הוצרכו מפני זה להאמין בהוללות הגלגול, והוא שנפש המת בעת הפרדה ממנו תתגלגל ותכנס בגוף אחר, ותשכח הגוף אשר היתה בו, וזה הדעת לא סבר אותו חכם אמתי ולא האמין בו בעל תורה, אבל הוא מהוללות דעות מאמיני הקדמות אשר מחה השם שמם מעולמו, [...] והכרית דעותיהן לאבדם, כן תאבד שאריתם וכל הדומה להם. (עפ"י שמואל אבן צרצה, מקור חיים, דף קכג ע"ג.)

ז. פוסק ההלכה החשוב הרא"ש, במאה ה13, בתשובה לשאלת בנו ר' יהודה, אגב דיון במצוות הייבום שהמקובלים ראו אותה כנובעת מטעמים של גלגול נשמות, דחה את הראיות והסברות התומכות באמונת הגלגול, ומסיים את דבריו כך:

גם הוא תימה, על שמא ואולי כזה שיתיר איסור כרת שהיא אשת אח? ולמה לא ייבם אדם את אשת דודו אולי יניחהו מעצבו ומעמלו? לכן אם קבלה הוא נקבל, כי אין טעם מספיק. (שו"ת רא"ש החדשות סי' ע'; שו"ת זכרון יהודה, סימן ק"ב; וכן כאן).

ח. ר' ידעיה הפניני במאה ה13, במכתב שכתב לרשב"א על התועלת שבפילוסופיה, מונה את ביטול האמונה בגלגול כאחד היתרונות של לימוד הפילוסופיה:

בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, ועוד כי יזיקנו זה [=אמונת הגלגול] גם כן באחת מפינות אמונתינו [...] והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותם, שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה (מצוטט בתשובות הרשב"א א, תיח)

הרשב"א עצמו בהיותו תלמידו של הרמב"ן, שהיה מקובל, כנראה האמין בעצמו בגלגול, ומבחינה זו נראה שר' ידעיה הפניני פנה לאדם הלא נכון. אמנם תגובתו של הרשב"א לר' ידעיה לא נשתמרה.

ט. ר' יצחק אבן לטיף במאה ה13: "כל צורה הבאה לעולם היא חדשה כי הדומה לזה אינו זה, וכבר בטלה הפקרות הגלגול." (רב פעלים, סימן כא)

י. בסוף המאה ה13 עם פרסום ספר הזוהר התגלתה האמונה בגלגול נשמות בצורה מפורשת ברבים. אך גם אחרי פרסום הזוהר המשיכה להתקיים התנגדות רבנית לרעיון הגלגול, כפי שנראה כעת, אם כי לעתים בלשון זהירה יותר.

הפילוסוף היהודי החשוב רבי חסדאי קרשקש כתב במאה ה14:

אם תעתק נפש האדם או תאצל והוא שיקראוהו כת מהחכמים גלגול. ואמנם לפי שהתבאר במה שקדם שנפש האדם עצם שכלי מוכן היה נראה שההעתק בה דבר בטל [=בלתי אפשרי] [...]. שהכת האומרת בו יסודה הקבלה הנה דלתי החקירה ננעלות בו, ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות. (אור השם, מאמר ד' דרוש ז')

כלומר הרח"ק אומר שמבחינה פילוסופית הגלגול נראה לו כדבר בלתי אפשרי, אבל אם יוכח לו שיש מסורת קדומה בעניין הוא יהיה מוכן לקבל אותה. כפי הנראה הוא לא היה בטוח שיש מסורת אותנטית כזו.

יא. ר' שמואל אבן צרצה (במאה 14) בספרו ('מקור חיים' עמ' קכ"ג) מצטט באהדה כמה מן המקורות הקודמים שהבאנו כנגד אמונת הגלגול.

יב. ר' יוסף אלבו בעל ספר העיקרים כותב (במאה ה15):

מכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול. [...] שכמו שהעצם הרוחני יכנס בגוף האנושי בתחילת יצירתו, כן אפשר שהנפש שכבר שמשה בגוף האנושי תחזור עוד לשכון בגוף. אבל אין זה נכון. [...] והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים. והשם יודע.(ספר העיקרים, מאמר ד' פרק כ"ט)

יג. ר' משה כהן אשכנזי מכרתים נטל חלק בויכוח סביב שאלת הגלגול בעיר קנדיאה בשנת 1466, וייצג שם את הצד המתנגד לגלגול נשמות. (ראו ראה א' גוטליב, ויכוח הגלגול בקנדיאה, ספונות, יא, תשל"א, עמ' מה-סו).

יד. ר' אברהם אבן מיגאש בסוף המאה ה16, כתב באריכות כנגד אמונת הגלגול בספרו 'כבוד אלוהים' (חלק ב פרקים י-יד), וזו תחילת דבריו שם:

מזמן רב וימים קדמוניות נפל טעות בפי רוב בני עמינו ונטה דעתם להאמין בגילגול הנפש, ומאמינים בו כאילו היה פינה אחד מפינות התורה, ופשטה הנגע בקירות ליבם, והוא טעות גמור בידם, נשאר להם מהפאגאנוש [=פאגאנים].

טו. במאה ה17 רבי יהודה אריה ממודנה כתב חיבור נגד השקפת גלגול הנשמות ביהדות ושמו "בן דוד", והוא מסיים שם את דבריו כך:

אם סוקרטס ופיתגורס ודומיהם האמינו בגלגול, ורוב הקדושים וחכמי ישראל והרמב"ם והגאון רבינו סעדיה גאון [...] הכחישוהו, יהי רצון שיהיה חלקי עם המכחישים, ולא עם המאמינים.

טז. במאה ה19 אנחנו מוצאים את ר' שמואל שטראשון (הרש"ש), מגדולי תלמידי החכמים בליטא בימיו, אומר בחידושיו על דברי הגמרא "כשם שביאתך לעולם בלא חטא, כך יציאתך מן העולם בלא חטא" (בבא מציעא קז.) - "מכאן קושיה קצת לבעלי דעת הגלגול".

ר' שמשון רפאל הירש

יז. רש"ר הירש מנהיג היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה19 מתאר את גלגול הנשמות כאמונה מצרית (אולי בהשפעת דברי הרודוטוס שהזכרנו למעלה) המנוגדת ליהדות:

המצרי היה חונט את הגוף כדי שיתקיימו ייחודו ועצמיותו. אבל הנשמה, לדעתו, אינה נשארת בייחודה האישי, אלא נודדת מגוף לגוף – לרבות גופי בעלי חיים – תוך שינויי צורה מרובים. אך היהודי מאמין שהנשמה מתקיימת לעולם, ואילו הגוף נודד. לאחר שהנשמה נאספת אל עמיה, אין לגוף דבר יותר עם האיש. (פירוש לתורה על בראשית פרק נ' פסוק ב', מתורגם מגרמנית).

אפשר שהבקורת של הרב הירש על רעיון גלגול הנשמות קשורה לבקורת הכללית שלו על ספרות הקבלה: "ואת שהנהו חזון ומושג פנימי, השיגו והבינו כמו עולמות חיצוניים בדמיון וחלום. [...] אך יען לא הבינו אותה כהוגן נהיתה רק מכונה לחזיונות הדמיון [...]" (אגרות צפון אגרת יח').
כמו כן ייתכן שהרב הירש גם תרם כסף להדפסת הספר "טעם זקנים" בפרנקפורט ב1854, שבו הופיע לראשונה בדפוס חיבורו של הרב יהודה אריה ממודינה נגד אמונת הגלגול שהזכרנו לעיל. ברשימת התורמים להדפסת הספר מופיע אדם בשם הרב מר דוקטור הירש מפרנקפורט, ובאותה העת הרב הירש אכן כיהן כרב בקהילת פרנקפורט. אמנם הרב הירש לא סיים את לימודיו באוניברסיטת בון, אבל בכל זאת רבים עד היום מכנים אותו "הרב דוקטור" (ראו למשל כאן, כאן וכאן). מאידך ייתכן שהיה יותר מרב דוקטור אחד בשם זה בפרנקפורט באותה עת, והדבר דורש בדיקה.

יח. עד כה הבאתי רק מקורות שהביעו התנגדות או פקפוק לרעיון הגלגול בכללותו. במאמר הבא אביא מקורות נוספים של מקובלים שהאמינו באמונת הגלגול בבני אדם, אבל שללו את אמונת הגלגול בבעלי חיים.

על תיקון ע"י אכילת בשר - חלק א' - גלגוליו של רעיון הגלגול השנוי במחלוקת

2020-06-08T20:25:00.002+03:00

יש יהודים דתיים ומסורתיים שמעלים לפעמים את הטענה שיש עניין חיובי באכילת בשר מצד זה שכביכול על ידי כך גואלים ומתקנים נשמות של בני אדם שמגולגלות בבעלי חיים. אף על פי שבתמונה הגלובלית זו טענה שולית ואזוטרית למדי, הרי בתוך עמי אני חי, ויצא לי להתקל בלא מעט אנשים (גם כאלו שאינם בדיוק שומרי מצוות אדוקים) שמשתמשים בתירוץ הזה כמוצא אחרון להצדקת אכילת בשר כאשר מסתתמות כל שאר טענותיהם. כנגד דעה זו אוכיח בסדרת המאמרים הבאה את הטענות הבאות:
1. האמונה בגלגול נשמות היא אמונה שמקורה זר והיא חדרה ליהדות בשלב מאוחר למדי, רק לפני כאלף שנים.
2. האמונה בגלגול נשמות אינה נחשבת לאמונה מחייבת ביהדות, ורבנים חשובים רבים לאורך אלף השנים האחרונות פקפקו בה או התנגדו לה בחריפות.
3. אפילו בקרב חכמי הקבלה שקיבלו את האמונה בגלגול נשמות, יש שפקפקו ברעיון שנשמות בני אדם יכולות להתגלגל בתוך בעלי חיים או התנגדו לו בחריפות.
4. גם אם מקבלים את רעיון גלגול הנשמות בבעלי חיים לא מתחייב מכך שרצוי לאכול בעלי חיים. למעשה ההפך מכך.
5. אפילו לדעת המאמינים ברעיון של גלגול בבעלי חיים ותיקונו על ידי אכילה, הפרקטיקה הזו צריכה להיות מוגבלת רק לאנשים בעלי רמה רוחנית ומוסרית גבוהה מאד (צדיקים) ולזמנים מסויימים בשנה.
6. אפילו לדעת המאמינים ברעיון של גלגול בבעלי חיים ותיקונו על ידי אכילה, ניתן למצוא אלטרנטיבות אחרות להשגת אותה מטרה.

במאמר זה אוכיח את הנקודה הראשונה והשניה.
א. האמונה בגלגול נשמות היתה נפוצה בקרב מספר עמים ודתות בעת העתיקה, בפרט אצל ההודים והיוונים העתיקים. היא קיימת בהודו לפחות 3000 שנים ומהווה את אחד מעיקרי האמונה של כל הדתות העתיקות שצמחו שם - הינדואיזם, בודהיזם וג'איניזם. היא התקיימה גם בדת האורפית ביוון העתיקה ואצל הפילוסופים מבית מדרשו של פיתאגורס לפני 2500 שנה, ואפילו אפלטון האמין בה והזכיר אותה בדיאולוגים שלו. כל אלו עובדות היסטוריות מתועדות היטב שאין עליהן כל עוררין, וגם מאמיני הגלגול היהודים מודים בכך. למעשה הם אפילו מביאים עובדה זו כהוכחה לנכונותה של אמונה זו, וזה דבר די מפתיע בהתחשב בכך שאותן דתות שעליהן הם נסמכים כביכול היו (ועודן) דתות אליליות, שהמאמינים היהודים לועגים להן בדרך כלל.
נראה לדוגמא את דבריו של ר' מנשה בן ישראל, שהקדיש את החלק הרביעי מספרו "נשמת חיים" להגנה על האמונה בגלגול נשמות:

[...]כתב אירודוטו [=הרודוטוס] בספרו השני [היסטוריות ספר ב' 123] שהמצרים היו הראשונים בעולם שקיימו ההשארות הנפשיי והעתקת הנשמות מגוף לגוף. ואמת הוא. [...] הלא תראה שה[..] ברהמינים [...] הם היו הראשונים אשר בארץ הודו פרסמו האמונה הזאת [...]. ואמנם מתייחסת האמונה הזו לפיתאגורס להיות שהוא חידשה מאחר שנתעלמה ונסתרה כמה מהשנים [...] וכן אפלטון [...] קיימה והעמידה בכל תוקף. (נשמת חיים, מאמר ד' פרקים כא-כב)

ב. כמובן שר' מנשה בן ישראל ודומיו טוענים שההודים והיוונים קיבלו את האמונה הזו מהיהדות. אבל למעשה במקורות היהודיים מהעת העתיקה, כלומר התנ"ך, התלמודים והמדרשים אין כל זכר לאמונה בגלגול נשמות. אפילו במקורות המיסטיים היהודים הקדומים (ספרות ההיכלות והמרכבה) אין זכר לאמונה זו. היא נזכרת לראשונה במקורות יהודיים מסורתיים רק לפני כאלף שנים, כלומר לפחות 1500-2000 שנים אחרי שהופיעה בהודו וביוון. ואפילו לדעת אלו המאמינים שספר הזוהר חובר ע"י רשב"י, הרי רשב"י חי 500 שנים אחרי אפלטון.
מאמיני הגלגול היהודים טוענים שההסבר לכך הוא שבעת העתיקה רעיון הגלגול נחשב כסוד שלא ראוי לגלות להמון העם. אבל תירוץ זה נשמע מאד בלתי מתקבל על הדעת. ראשית, לא ברור מה כל כך בעייתי ברעיון הזה שהיה צריך להסתיר אותו, ומה השתנה לפני כאלף שנה כשהוחלט כביכול לחשוף אותו? שנית, ראינו שרעיון הגלגול לא היה כלל וכלל בגדר סוד בקרב עמים אחרים בעת העתיקה, ולכן דווקא מנקודת מבט אמונית אין כל טעם והגיון בטענה שדת האמת תסתיר ממאמיניה את האמת על אודות גורל נשמותיהם, בשעה שהאמת הזו גלויה לבני דתות אחרות.

ג. יתר על כן רעיון גלגול הנשמות אינו מתיישב בנקל עם האמונות שכן היו קיימות בודאות בעם היהודי (לפחות החל מתקופת בית שני) לגבי גורל הנשמות אחרי המוות - קרי האמונה בגן עדן או גיהנום לנשמות לאחר המוות, והאמונה בתחיית המתים באחרית הימים. אם נשמה מתגלגלת בגופם של כמה בני אדם שונים אז מה יקרה לה ולהם בתחיית המתים? ואיך בדיוק התיאורים של עונש נשמות הרשעים ושכר נשמות הצדיקים בעולם הבא בנביאים המאוחרים ובספרות התלמודית מתאימים לגלגול נשמות? מאמיני הגלגול עמלו קשות על שלל תירוצים יצירתיים ומפותלים שמנסים ליישב קושיות כמו אלו, אבל גם אחרי כל התירוצים הללו זו עדיין נראית כמו תפירה גסה של שתי מערכות אמונה שאינן ממש עולות בקנה אחד.

קריקטורה: עידן שניידר http://www.idancomics.com/reincarnation

ד. אשר על כן אנחנו יכולים לומר שאין כל ספק שהאמונה בגלגול נשמות לא היתה קיימת כלל בקרב הציבור היהודי הרחב בעת העתיקה, וגם אין כל סיבה להאמין שהיא היתה קיימת בעת העתיקה כאמונה אזוטרית בקרב קבוצה קטנה של רבנים יהודים יודעי ח"ן. ברור שזו אמונה שמקורה זר. מטעם זה, ומטעמים נוספים, גם כאשר החלה האמונה הזו לחדור ליהדות לפני כ1000 שנים היא נתקלה בפקפוקים רבים ולעתים אף בהתנגדות קשה.

הרבה רבנים וחכמים יהודים אורתודוקסיים (במונחים של ימינו) מן המאה העשירית ועד ימינו מתחו בקורת על האמונה הזו. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את: ר' סעדיה גאון, ר' אברהם בן דאוד (הראב"ד הראשון), הרד"ק, ר' אברהם בן הרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש, הרא"ש, ר' יוסף אלבו (בעל ספר העיקרים), ר' אברהם בר חייא (הנשיא), ר' שמואל שטראשון (בעל הגהות הרש"ש על הש"ס), והרש"ר הירש. חלק מרבנים אלו פסלו את אמונת הגלגול מכל וכל במילים חריפות, וחלק הסתפקו בהבעת ספק בלשון מתונה ופייסנית יותר. נסקור בהרחבה את דעות כל הרבנים הללו (ורבנים נוספים שהתנגדו לאמונה הזו) במאמר הבא.

ה. בנוסף לרבנים הרבים שהתנגדו לרעיון גלגול הנשמות בצורה מפורשת, הרבה מאד רבנים אחרים בחרו פשוט להתעלם ממנו כליל. למעשה נראה שבתקופת הראשונים (כלומר בערך עד שנת 1500) לא ניתן למצוא אף אחד מגדולי הראשונים, מחוץ לחוגי המקובלים, שהביע תמיכה מפורשת ברעיון. כולם העדיפו לשתוק או להביע פקפוקים והתנגדויות. בפרט ראוי לציין שאף אחד מן החכמים שניסחו את עיקרי האמונה של היהדות בתקופה זו לא כלל בתוכם את האמונה בגלגול נשמות, וחלקם (כמו רס"ג והר' אלבו ברשימה לעיל) אפילו התנגדו לה בצורה מפורשת. מחמת מעמדו ההלכתי המיוחד של הרמב"ם ראוי לציין שהוא לא מזכיר את האמונה זו כלל בשום מקום. בפרט הוא איננו מגדיר אמונה זו כאמונה מחייבת ביהדות בשלושה עשר עיקרי האמונה בפרוש המשניות שלו, ואיננו כולל את שלילת אמונה זו ברשימת סוגי הכפירה והמינות שהוא מפרט בהלכות תשובה. כמו כן מי שלומד את השקפתו של הרמב"ם על השארות הנפש במורה הנבוכים מבין שהיא רחוקה מאד מהרעיון של גלגול נשמות, ואין כאן מקום להאריך.

ו. לסיכום במאמר זה הוכחנו את שתי הנקודות הראשונות: האמונה בגלגול נשמות היא אמונה שמקורה זר. היא חדרה ליהדות בשלב מאוחר למדי, רק לפני כאלף שנים, והיא אינה נחשבת לאמונה מחייבת ביהדות.
במאמר הבא אסקור בהרחבה את דעות הרבנים שהביעו פקפוקים או התנגדות מפורשת לאמונה בגלגול נשמות.

נ.ב. ברצוני להדגיש שאיני דן כאן כלל בשאלה האם תורת גלגול הנשמות היא אמת או שקר. אני אמנם באופן אישי לא חושב שהיא נכונה, אבל הטענה שלי כאן היא רק שהיא אמונה ממקור זר ולא אמונה מחייבת ביהדות. זה לא מפריע לי שאנשים מאמינים בתאוריה הזו כל עוד זה לא נותן להם מוטיבציה להרוג בעלי חיים.

קברות התאווה, האספסוף ובשר מתורבת - דבר תורה טבעוני לפרשת בהעלותך

2020-06-04T00:28:00.001+03:00

א. בתוך שנים מעטות קרוב לודאי שבשר מתורבת יהיה שווה לכל נפש. יצא לי לנהל מספר רב של דיונים עם אוכלי בשר בשאלה האם הם ירצו להמשיך לאכול בשר שהושג באמצעות שחיטה (בשר טבח) כאשר יהיה בשר מתורבת כשר וזמין לכל. לשמחתי, הרוב המוחלט אמרו שבמצב כזה הם יאכלו רק בשר מתורבת. אבל היה מספר אנשים קטן שאמר שגם במצב כזה הם ימשיכו לאכול גם בשר טבח, וכמה מהם אפילו אמרו שיאכלו דווקא רק בשר טבח.
נזכרתי באנשים אלו כשקראתי על האספסוף בסיפור קברות התאווה בפרשת בהעלותך.
כידוע על פי המדרש (שמות רבה, כה, ג) בני ישראל במדבר טעמו במן כל טעם שרצו, כולל טעמו של בשר. ואף על פי כן "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא ד).
קשה להתעלם מהדמיון בין אותו אספסוף לאותם אנשים בימינו שמתגאים ברצונם להמשיך לשחוט בעלי חיים גם בעידן עתידי של בשר מתורבת. בשני המקרים מדובר באנשים שיש להם תאווה בלתי מובנת למותם של בעלי חיים לצורך אכילה גם במצב שבו כל צרכיהם התזונתיים הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הקולינרי יכולים לקבל מענה ללא גרימת כל צער בעלי חיים. כפי שניתן לקרוא בתורה בסופו של דבר הבקשה הזו הביאה לעונש קשה מידי האל.

בני ישראל ניגפים בעת אכילת השליו בקברות התאווה (התמונה באדיבות ויקפדיה)

ב. מאחר שאנו דנים בענייני צמחונות וטבעונות בהקשר של סיפור קברות התאווה, מן הראוי להזכיר כאן את הספר הייחודי "קברות התאווה - תורת הצמחוני". ספר זה נכתב ב1929 בפולין על ידי תלמיד חכם חסידי בשם יצחק הבנשטרייט (שחיבר מספר מאמרים תורניים אחרים "שגרתיים" יותר). הספר מציג גישה צמחונית (ואף טבעונית) מובהקת, הנסמכת על פרשנותו את המקורות -הוא קורא שלא לאכול בשר, לא ללבוש שטריימל ובגדי עור ומאמין שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כלל. ייתכן שזהו הספר הראשון בשפה העברית המוקדש כולו להטפה בעד צמחונות וטבעונות בפועל בזמן הזה על רקע אידאולוגי של מניעת צער בעלי חיים, ובניגוד לדעה הקדומה המקובלת הוא נכתב דווקא על ידי תלמיד חכם חרדי בפולין. המחבר ככל הנראה נספה בשואה. הספר הוצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה על ידי משה נחמני.
הנה מקצת דבריו של הרב הבנשטרייט על פרשתנו:

המן שהיה כמין צומח לחם מן השמיים, שלא מצד התאווה שאלו, כי אי אפשר לחיות בלא לחם. שפיר שאלו לחם כהוגן, וניתן להם כהוגן, ביום, בפנים מאירות. אבל את השליו שהוא בשר ואי אפשר בבשר בלא שפיכות דמים, ומצד התאווה שאלו הבשר, כי אפשר לחיות בלחם לבד בלא בשר, על כן שאלו הבשר שלא כהוגן וניתן להם שלא כהוגן, בערב, בפנים חשוכות. (קברות התאווה, עמ' 14)

ויהי רצון שבקרוב נזכה כולנו לאכול בשר שליו מתורבת כהוגן ללא שפיכות דמים ובפנים מאירות ולא בפנים חשוכות.

זב"חי אדם עגלים יַשְקוּן

2019-02-22T14:48:00.002+02:00

במאמר קודם הוכחתי שהפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון" במקורו אינו מדבר על חסידי זכויות בעלי חיים, אלא להפך. היינו מי שציינו בצדק שלמרות כך אפשר להשתמש בפסוק זה בהשאלה או בדרך המליצה באופן שונה מכוונתו המקורית. כמו שמשתמשים בפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" להדגיש את חשיבות צניעות האשה, למרות שבמקורו הפסוק אינו מדבר כלל על צניעות.

זה כמובן שמוש לגיטימי, גם אם כמובן מי שהשימוש הזה מופנה נגדו עשוי להתרגז על כך. אבל המאמר הקודם כוון בעיקר כנגד אותם אלו שבאמת חושבים שזו הכוונה המקורית של הפסוק. ויש רבים כאלו.
בכל מקרה אם במליצה סאטירית אנו עוסקים, הרי שערי מליצה לא ננעלו, ובהתאם לגישה של יש אם למסורת (שפרושה שניתן לקרוא מלים בתנ"ך גם בשונה מהניקוד שלהן), הנה מליצה בעלת משמעות הפוכה, פרו-טבעונית (כפי שניתן לראות בתמונה למטה):

זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן = זב"חי אדם עגלים יַשְקוּן - כלומר אנשים התומכים בזב"ח (זכויות בעלי חיים) ובזכויות אדם הם ישקו עגלים צמאים במים.

התמונה משמאל באדיבות ישראל נגד משלוחים חיים

האם הטבעונות היא שמאלנית?

2019-01-10T18:29:00.003+02:00

דעה קדומה מקובלת מאד בארץ מזהה טבעונות עם שמאלנות, אבל לקביעה זו אין כל בסיס,לא עובדתי ולא רעיוני.

ראשית לגבי העובדות. יש טבעונים רבים גם בשמאל וגם בימין. למיטב ידיעתי לא נערך בארץ סקר מדעי שבחן את הקשר בין טבעונות לעמדות פוליטיות. אבל אם נתבונן בהרכב הכנסת הנוכחי (הכנסת ה21) נראה שהתפלגות הח"כים הטבעוניים מבחינה פוליטית היא די אחידה. יש שני ח"כים טבעוניים במפלגות ימניות (שרן השכל מהליכוד ואלי אבידר מישראל ביתנו), ושני ח"כים טבעוניים במפלגות שמאל-מרכז (מיקי חיימוביץ' בכחול-לבן ותמר זנדברג במרצ). פעילה טבעונית מובילה כמו טל גלבוע התפקדה לליכוד והיא משמשת היום כיועצת האישית של ראש הממשלה נתניהו לקידום זכויות בעלי חיים. ואחת המגישות הותיקות בערוץ 20 הימני, ליטל שמש, היא טבעונית.
בני משפחת נתניהו אף הם "מפלרטטים" (באופן פומבי לפחות) עם הרעיון הטבעוני. ובפרט יאיר נתניהו מגדיר עצמו כצמחוני או טבעוני, אם כי מידת המחוייבות שלו לכך לא ברורה, והאופן שבו הוא מגדיר טבעונות אינו ממש מקובל.

מתוך דף הפייסבוק של ביבי

אפשר למצוא טבעונים גם במפלגות יותר ימניות, ואני באופן אישי נתקלתי באקראי אפילו בשני טבעונים שמצביעים ופעילים למען מפלגת עוצמה יהודית (כאן וכאן).

ומן הצד השני ניתן למצוא הרבה שמאלנים, ואף שמאלנים קיצוניים, שהם אנטי טבעונים במוצהר. יש גם הרבה שמאלנים שמתלוננים על מה שהם מכנים ההתעלמות של רבים מהטבעונים מעוולות הכיבוש. ואת התנהלותו הפרו-טבעונית של ביבי שהזכרנו לעיל הם מכנים למשל vegan washing או green washing.
את עמדתם של אנשי שמאל אלו היטיב לתאר הסופר אייל מגד (ידידו של ביבי וטבעוני אקטיביסטי בעצמו):

גם במובן הרעיוני קשה להבין מדוע אנשים מקשרים טבעונות לשמאלנות. ננסה לעשות רשימה של מה שנחשב בדרך כלל למאפיינים מקובלים של "שמאלנות" בתחום החברתי, כלכלי ומדיני ונבחן את הרלבנטיות שלהם בהקשר הטבעוני:
1. פייסנות כלפי אויבים.

2. תמיכה בכלכלה ריכוזית ומתוכננת.
3. רדיקליות.
4. מיסיונריות.
5. חמלה על חסרי ישע.

מאפיין 1 ודאי אינו רלבנטי לטבעונות. החיות שאנו אוכלים אינן אויבות שלנו בשום צורה. הכבשים אינן שואפות להרוג יהודים, הדגים לא שואפים להשליך אותנו לים, הפרות אינן שואפות להקים את מדינת פריסטן, התרנגולים אינם שואפים להקים פה את מדינת כל אפרוחיה ואווזים אינם נושאים חגורות נפץ.

מאפיין 2 גם הוא לא רלבנטי לטבעונות. בארץ דווקא הבסיס החומרי של אכילת בשר וחלב, כלומר תחום משק החי בישראל, הוא ריכוזי ומתוכנן ביותר. ולמעשה הוא די נשלט היום על ידי אנשי ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים) שהם בעלי נטייה ברורה לצד השמאלי של המפה.

מאפיין 3 אכן רלבנטי לטבעונות, שאכן שואפת לשנות את יחס החברה האנושית לבעלי חיים באופן רדיקלי. אלא שרדיקליות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. גם בימין יש תנועות רדיקליות למדי, ששואפות לחולל שינויים יסודיים במדינה ובחברה בארץ, כמו הליברטראינים וכמו חסידי ארץ ישראל השלמה.

מאפיין 4 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב מיסיונריות איננה כלל וכלל מאפיין של השמאל בלבד. היא קיימת ברמה כזו או אחרת כמעט בכל תנועה אידאולוגית - דתית או פוליטית, כולל בימין. ודי להזכיר בהקשר זה את משה פייגלין ותנועתו...

מאפיין 5 אכן רלבנטי לטבעונות, אלא ששוב הוא אינו מאפיין של השמאל בלבד. מאחר שזו תכונה חיובית, אפשר להבין מדוע יש אנשי שמאל (טבעונים ולא-טבעונים) שמבקשים לנכס את תכונת "החמלה על חסרי ישע" לשמאל בלבד, אבל קשה להבין מדוע יש אנשי ימין מסויימים שגם חושבים כך. אני חושב שלא ניתן לנכס תכונה זו לאנשי השמאל בלבד.

האם היטלר האמין בשוויון מהותי בין בני אדם ובעלי חיים? לא.

2018-12-02T15:11:00.000+02:00

ישנם הטוענים שהיטלר האמין שאין הבדל מהותי בין בני אדם ובעלי חיים ולכן הוא נהג בבעלי חיים מסויימים ביתר חמלה מאשר בבני אדם מסויימים.
אלא שעיון מעמיק בדבריו מראה שלמעשה הוא האמין ביתרון האדם על הבהמה. מבחינה זאת אין הבדל בין השקפתו להשקפת כמעט כל בני האדם (כולל רוב הטבעונים, כפי שאני מסביר במאמר בלינק הזה).
ההבדל בין השקפתו של היטלר לבין דעת רוב בני האדם האחרים, ובמיוחד בינו לבין הטבעונים, היא במסקנה שהוא מסיק מיתרון האדם על הבהמה. בעוד שהטבעונים דוגלים בכך שעל החזק ובעל הכוח (כלומר האדם) לרחם ולחמול על החלשים (כלומר בעלי החיים), היטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. על כך הרחבתי את הדיבור במאמר אחר בלינק הזה.
במאמר הנוכחי אני רוצה להביא כמה ציטטות שמוכיחות את הטענה שטענתי הרגע, ולפיה היטלר האמין שהאדם נעלה בהרבה על חיות אחרות.

מאחורי הקלעים של הסרט "כוכב הקופים". (נחלת הכלל)

הנה ציטוט משיחה של היטלר מהתאריך 25 בינואר 1942 (מתוך ספר שיחות השולחן של היטלר):

The study of nature teaches us that, in the animal kingdom just as much as in the vegetable kingdom, variations have occurred. They've occurred within the species, but none of these variations has an importance comparable with that which separates man from the monkey - assuming that this transformation really took place.

[כהערת אגב, אפשר גם לראות מהמשפט האחרון שהיטלר לא היה בטוח בנכונות תורת האבולוציה ובמוצא האדם מן הקוף].

והנה ציטוט ממיין קאמפף (עמ' 331):

Man completed his first discovery by making a second. Among other things he learned how to master other living beings and make them serve him in his struggle for existence. [...]. And all these inventions help man to raise himself higher and higher above the animal world and to separate himself from that world in an absolutely definite way. Hence they serve to elevate the human species and continually to promote its progress. And what the most primitive artifice once did for man in his struggle for existence, as he went hunting through the primeval forest, that same sort of assistance is rendered him to-day in the form of marvelous scientific inventions which help him in the present day struggle for life and to forge weapons for future struggles. [...]. Everything contributes to raise man higher and higher above the level of all the other creatures that surround him, thereby strengthening and consolidating his position; so that he develops more and more in every direction as the ruling being on this earth.

והנה ציטוט מנאום של היטלר מה23 בנובמבר 1937 (מתוך The Essential Hitler: Speeches and Commentary מאת מקס דומרוס, עמ' 315):

For the space of many millenniums, a uniform concept of God did not exist. Yet it is the most brilliant and most sublime notion of mankind, that which distinguishes him most from animals, that he not only views a phenomenon from without, but always poses the question of why and how.

יחסו של היטלר לציד למטרת שעשוע

2018-10-30T15:54:00.000+02:00

הטענה שהיטלר סלד מציד היא נכונה אבל מוגזמת ולא מדוייקת. צמחונים על רקע מוסרי מתנגדים כידוע באופן מוחלט לכל סוגי הציד (למעט מקרים קיצונייים ונדירים שהם בגדר פיקוח נפש, כמו ציד של חיות שמסכנות חיי אדם, או אדם ששוהה באי בודד ללא כל מזון והדרך היחידה שלו שלא למות ברעב היא לצוד חיות). לעומת זאת כפי שנראה למטה היטלר התנגד רק לסוגים מסויימים של ציד, אבל לסוגים אחרים של ציד הוא לא התנגד, והיו אף סוגים מסויימים של ציד שהוא עודד.

התמונה "הבזיירית" מאת הצייר האוסטרי מקרט, ניתנה כמתנה מהיטלר לגרינג (נחלת הכלל)

אחד המקורות שמובאים בתור הוכחה להתנגדותו של היטלר לציד היא הציטוט הבא מספר זכרונותיו של אלברט שפאר "בתוככי הרייך השלישי". כאן היטלר מדבר על חיבתו של גרינג השמן לציד:

How can a person be excited about such a thing. Killing animals, if it must be done, is the butcher's business. But to spend a great deal of money on it in addition. ... I understand, of course, that there must be professional hunters to shoot sick animals. If only there were still some danger connected with hunting, as in the days when men used spears for killing game. But today, when anybody with a fat belly can safely shoot the animal down from a distance. . . . Hunting and horse racing are the last remnants of a dead feudal world.

אך כבר בציטוט זה אפשר לראות שההתנגדות של היטלר לציד לא היתה גורפת, אלא מכוונת בעיקר כנגד ציד נטול סיכונים שנעשה למטרת שעשוע בלבד. ציד כזה נתפש על ידו כציד בתנאים "בלתי הוגנים" שכן לצייד האנושי יש בו יתרון טכנולוגי עצום שאינו תלוי כלל ביכולותיו האישיות, ובו הצייד יורה בחיה ממרחק בטוח ואינו לוקח על עצמו שום סיכון במאבקו מול בעל החיים. לעומת זאת נראה שלא היתה לו התנגדות לציד בתנאים "שוויוניים" שבהם גם האדם לוקח על עצמו סיכון, כפי שהיה בימים קדמונים בהם צדו עם חניתות. כמו כן נראה שהוא לא התנגד לציד שנעשה למטרות שאינן שעשוע, כגון ציד למטרת אספקת מזון.

הבנה זו מתאשרת גם על ידי הדברים הבאים שסיפר הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר בספר זכרונותיו. הוא מתאר כאן כיצד היטלר חש הערכה דווקא לציידים הלא חוקיים (poachers) משום שהללו לקחו על עצמם במהלך הציד סיכון מסויים של הסתבכות עם החוק:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

[אגב, היחידה הצבאית שהוקמה על בסיס גרעין של ציידים לא חוקיים היא חטיבת דירלווגנר, שיועדה בעיקר ללחימה נגד פרטיזנים ונחשבת לאחת היחידות האכזריות והידועות ביותר לשמצה בצבא הנאצי.]

דברים דומים מספר היינריך הופמן שהיה הצלם וידיד קרוב של היטלר. הוא מביא בספרו את הדברים הבאים שאמר היטלר לגרינג:

צילום מהספר Hitler Was My Friend עמ' 205

ודברים דומים אפשר למצוא מצוטטים מפיו של היטלר גם בספר שיחות השולחן שלו:

צילום מעמ' 93-94 בספר שיחות השולחן של היטלר

מעבר לכך מסתבר שלמרות דבריו של היטלר בגנות הצייד הספורטיבי הבלתי הוגן, בפועל הוא לא ניסה למנוע ממקורביו לעסוק בציד כזה, ופעמים שאף עודד אותם לכך ישירות או עקיפות.

כך למשל בספר זכרונותיו של פליקס קרסטן, הפיזיותרפיסט של הימלר, עמ' 112-113, יש ציטוט של הימלר מספר שהיטלר הוא זה ששלח אותו להשתתף בארוע הציד המתואר שם בניגוד לרצונו (עוד על יחסו הצבוע של הימלר לציד ראה כאן):

ועם כל הבקורת שראינו מצד היטלר על תאוות הציד של גרינג, הוא בכל זאת בחר להעניק לו במתנה את התמונה "הבזיירית" שהבאנו למעלה, כפי שניתן לראות בתמונה כאן. וזאת למרות שבזיירות היא כמובן סוג מובהק של ציד למטרות שעשוע, שהוא נטול כל סיכון לצייד האנושי. כמו כן היטלר תמך בהחלטתו של גרינג לארגן תערוכת ציד בינלאומית בברלין בנובמבר 1937, ואף ביקר בה בעצמו ב6 בנובמבר 1937 (Hitler: Speeches and Proclamations מאת מקס דומרוס, כרך ב' עמ' 974). וכאן ניתן לראות את היטלר מצטלם בחברת ציידים בוואריים בתלבושת ציד מסורתית.

במאמרים הבאים נראה שמעבר לכך שיש סוגי ציד שהיטלר לא התנגד להם (ציד מסוכן), היטלר גם תמך ועודד סוגי ציד אחרים (ציד למטרת אספקת מזון).

היטלר עסק בציד בעצמו

2018-10-30T15:16:00.000+02:00

במאמרים קודמים ראינו שהיטלר התנגד לסוגי ציד מסויימים אבל היה אדיש כלפי סוגי ציד אחרים, ואף עודד חלק מהם. כאן נראה שהיטלר בעצמו עסק בציד מסוגים מסויימים בצעירותו.

ראשית, היטלר סיפר שבהיותו ילד ירה פעם ברובה ציד לעבר תרנגולות של שכן שחדרו לגינה שהיתה שייכת למשפחתו. אמנם מטרתו כאן לא היתה להרוג את התרנגולות אלא להבריח אותן אבל נראה שלא היה אכפת לו אם הן ייפגעו תוך כדי כך.

צילום מהספר שיחות השולחן של היטלר

כמו כן, בשנת 1904, בהיותו בגיל 15, היטלר נהג לשעשע את עצמו בירי מהחלון (ככל הנראה מרובה אוויר) בחולדות ששרצו בחצר של הבית שבו התגורר באותה עת בעיירה האוסטרית שטייר. כך סיפר שנים רבות לאחר מכן בשיחה שניהל ב8 לינואר 1942. כפי שניתן לראות גם ב1942 הוא לא הביע שום הסתייגות או חרטה על ציד החולדות שבו עסק כנער.

צילום מעמ' 193 בספר שיחות השולחן של היטלר

גם בזמן שרותו בצבא במלחמת העולם הראשונה הוא נהג לצוד חולדות בשוחות, וחיילים ששירתו איתו באותה העת סיפרו שהוא הצטיין במיוחד בציד חולדות באמצעות שיפודן בכידון הרובה שלו.

צילום מהספר HITLER'S MENTOR: DIETRICH ECKART, His Life, Times, & Milieu

היטלר שנא חולדות שנאה עזה, והדבר לידי ביטוי גם בתעמולה האנטישמית שיזם. התעמולה הנאצית הציגה פעמים רבות את היהודים בדמות חולדות המתפשטות בעולם מיבשת ליבשת. והנה דוגמאות לכמה כרזות וקריקטורות אנטישמיות מהתקופה הנאצית.

מסתבר, שחולדות לא היו החיות היחידות השנואות על היטלר, ועל נושא זה נרחיב במאמר הבא.

האם היטלר אהב חיות?

2018-10-30T13:10:00.000+02:00

אנשים רבים טוענים שהיטלר אהב חיות. אבל זה לא מדוייק כלל וכלל. היטלר אהב רק חיות מצייתות ונאמנות לו, כשם שהוא אהב רק בני אדם צייתנים ונאמנים לו. לכן הוא אהב כלבים וגידל כמה מהם במהלך חייו. אבל מיותר לומר שעצם העובדה שהיטלר גידל בחיבה רבה כלבים, לא מעידה על כך שהוא גילה אהבה לכל החיות. כולנו מכירים אנשים רבים שאוהבים מאד כלבים אבל הם רחוקים מלאהוב פרות למשל שכן הם אינם צמחונים. מעבר לכך, היטלר גם גילה חיבה לילדים גרמנים טהורי גזע והתייחס יפה לאנשי צוותו, האם זה אומר שהוא אהב את כל בני האדם?

פרשי הSS. הצבא הנאצי השתמש בסוסים ואחר כך השמיד אותם. התמונה מאת פטר אלנדורף

כאמור, היטלר אכן אהב כלבים, אבל רק כשהם היו ממושמעים ונאמנים לו. כאשר הם גילו חוסר משמעת או נאמנות הוא לא היסס להכות אותם באכזריות ואף לאיים בהריגתם כפי שהראיתי במאמר כאן. לכן הוא כנראה גם הורה להמית את כלביהם של היהודים, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר כאן.

מסתבר שהיטלר גם לא אהב סוסים כי הם לא היו ממשומעים מספיק בעיניו, ולא צעדו בצורה מספיק מסודרת במצעדים צבאיים. כך העיד הדיפלומט הנאצי גוסטב פון הלם במהלך שהותו בכלא האמריקאי, כפי שניתן לראות בקטע הבא מהעתון שיקגו טריביון מתאריך 16 למאי 1946(עמ' 8):

ייתכן שיש כאן גם ביטוי של סלידה מצד חייל חי"ר פשוט כלפי החיה המסמלת את חיל הפרשים האריסטוקרטי. ואולי ביחסו של היטלר לסוסים יש גם תוספת הסבר להשמדת הסוסים הסיטונית שבצעו הנאצים בעת נסיגתם מחצי האי קרים ב4 במאי 1944. באותו היום במפרץ סברניה שבקרים, החיילים הנאצים הנסוגים הרגו 30000 מסוסיהם בירי ובהדהרתם משפת צוקים (ראו כאן וכאן), ובלבד שלא יפלו חיים בידי הרוסים.

צילום מהספר Blood Horses עמ' 171

חיה נוספת המפורסמת ב"חוסר המשמעת" שלה היא החתול. ובאופן לא מפתיע מסתבר שהיטלר שנא גם חתולים. הם גרמו לו להיות עצבני והוא היה נראה מבועת כשראה חתול. כך העידה מזכירתו כריסטה שרודר בספרה He Was My Chief, שתקציר שלו ניתן למצוא כאן.

חיה נוספת שהיתה שנואה מאד על היטלר היא החולדה. חיה זאת הוא גם צד בעצמו, ואף השתמש בה רבות בתעמולה האנטישמית שלו. על כך הרחבתי במאמר כאן.

לסיכום נראה אם כן ש"אהבת החיות" של היטלר לא היתה מבוססת על שיקולים אתיים של רחמים ואמפתיה לסבל של יצורים בעלי תודעה, אלא על תאוות שליטה ושיקולים אסתטיים. בהתאם לכך בעלי חיים שהיו צייתניים ויפים בעיניו הוא אהב וטיפח ובעלי חיים אחרים שלא היו ממושמעים או שהיו מכוערים בעיניו הוא שנא ולא היתה לו בעיה לפגוע בהם, בלי קשר לרמת התודעה שלהם.

השקפתו הכללית של היטלר על המאבק בטבע ועל יחסי אדם ובעלי חיים

2018-10-30T10:57:00.001+02:00

אנשים מסויימים מנסים לטעון שתפישת העולם של היטלר דגלה ברחמים וחמלה כלפי בעלי חיים. אבל האמת שתפישת העולם הבסיסית שלו היתה הפוכה לחלוטין. הוא האמין שהחוק השולט בעולם כולו הוא המאבק. לפי תפישתו האידאולוגית העולם הוא זירת מאבק בין החזקים והחלשים, ולחלשים אין זכות קיום. ודבר זה היה נכון לדידו בכל הרמות ובכל סוגי מערכות היחסים: בין בני אדם ועמים וגזעים שונים, בין בעלי חיים ממינים שונים, וגם בין בני אדם לבעלי חיים. ברור שתפישה זו מנוגדת לגמרי לתפישה הצמחונית והטבעונית המבוססת על חמלה.

השקפתו האמיתית של היטלר: דגים גדולים אוכלים דגים קטנים. ציור משנת 1556 מאת פיטר ברויגל האב. נחלת הכלל באדיבות ויקימידיה

נביא כאן כעת כמה ציטוטים של היטלר שבהם הוא שוטח את השקפתו נטולת הרחמים על המאבק והמלחמה כעקרון השולט בעולם, על כך שהחלש והמפסיד מאבד את זכותו לחיות, ועל הצורך של בני האדם לשלוט בבעלי החיים בדי חזקה, כי לולי כן בעלי החיים ישלטו עלינו.

נאום מ5 לפברואר 1928 (לקוח מכאן):

Struggle is the father of all things. Only through struggle has man raised himself above the animal world. Even today it is not by the principles of humanity that man lives or is able to preserve himself above the animal world, but solely by means of the most brutal struggle.

נאום מ1927 (Hitler's Ethic: The Nazi Pursuit of Evolutionary Progress מאת ריצ'רד וייקרט, עמ' 48):

מתוך הספר השני של היטלר, ההמשך של מיין קאמפף שהיטלר הוציא לאור במהדורה מצומצמת למקורבים בלבד (עמ' 9)

And only very late did man finally become visible to himself [...]. This development is characterized by the never-ending battle of humans against animals and also against humans themselves.

נאום מ23 בנובמבר 1939:

Documents on German Foreign Policy סדרה D כרך 8 עמ' 440

שיחה עם משרתו היינץ לינגה ב1939 בעת סיום משבר ממל (מתוך הספר The Hitler Book עמ' 41)

נאום מ1 באפריל 1939 בעת חנוכת האניה טירפיץ (עפ"י Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו, הביוגרף המפורסם של היטלר):

He who does not possess power loses the right to life.

ההשלכה של דברים אלו בהקשר של היחס לבעלי חיים היא ברורה, מאחר שלחיות המשק אין כוח והם נתונות תחת שליטתנו אז לשיטת היטלר הן איבדו את הזכות לחיים.

נאום מ20 לאוגוסט 1941 (הצילום מתוך Hitler: Nemesis מאת איאן קרשו)

ושוב אין צורך לומר שמנקודת מבט צמחונית מוסרית יש כמובן הבדל עצום בין בעל חיים שמת ממחלה וכזה שנהרג בידי אדם, וזאת כמובן דעה מנוגדת לחלוטין לדעתו של היטלר כאן.

שיחה מ23 בספטמבר 1941 (מספר שיחות השולחן של היטלר):

Men dispossess one another, and one perceives that, at the end of it all, it is always the stronger who triumphs. Is that not the most reasonable order of things? If it were otherwise, nothing good would ever have existed. If we did not respect the laws of nature, imposing our will by the right of the stronger, a day would come when the wild animals would once again devour us — then the insects would eat the wild animals, and finally nothing would exist on Earth but the microbes.

לסיכום אנו רואים שהיטלר החזיק בדעה שאסור לחזק לרחם על החלש, ודבר זה היה נכון בעיניו הן ביחס למאבקים שבין בני אדם, גזעים ועמים שונים, והן ביחס למאבקים בין מינים שונים של בעלי חיים, ובפרט המאבק בין האדם לחיות. וזו כמובן השקפה מנוגדת בצורה קיצונית להשקפה הטבעונית.

מה ניתן ללמוד מהתנהגותו של היטלר בעת צפייה בסרטי ציד? כנראה כלום...

2018-10-29T21:55:00.000+02:00

אראל סג"ל במאמר שכתב ב2013 בבואו לטעון כי היטלר היה חובב חיות קיצוני מביא את ה"הוכחה" הבאה:

עדי ראיה טענו כי היטלר חובב הסרטים היה עוצם עיניו בסצנות שבהן נפגעו חיות.

המקור לסיפור הזה הוא הקטע הבא מספר זכרונותיו של הנס באור שהיה טייסו האישי וידידו של היטלר, שמספר שהיטלר צפה בשוויון נפש בסרטים שבהם רואים בני אדם נטרפים על ידי חיות הטרף שאותן ניסו לצוד, אבל בסרטים אחרים היה עוצם עיניים בסצינות שתיארו מראות של ציד רגיל:

צילום מעמ' 138 בספרו של באור

האם באמת ניתן ללמוד מקטע זה על הבדל בין יחסו של היטלר לחיות ויחסו לבני אדם? אני טוען שלא בהכרח.

צריך לזכור שיש הבדל אחד משמעותי בין הצגת מותם של בני אדם בסרטים עלילתיים לבין הצגת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו. מוות של בני אדם בסרטים כאלו הוא תמיד מבויים ולא אמיתי, לעומת זאת מותם של בעלי חיים בסרטים כאלו עשוי בהחלט להיות אמיתי. אין לנו מושג לאיזה סרטים בדיוק רומז הנס באור בדבריו, וכנראה שלעולם לא נדע זאת כי הוא כבר אינו בחיים. אבל דוגמא מעניינת בהקשר זה היא הסרט המפורסם "חוקי המשחק" של ז'אן רנואר שיצא לאור באותה התקופה (ב1939). בסרט זה יש גם סצנה של רצח אדם וגם סצנות של ציד ארנבים וציפורים (כולל פרפורי הגסיסה של אחד הארנבים). מובן מאליו שהסצנה של הרצח היתה מבויימת ואיש לא נרצח באמת במהלכה. אבל הסצנות של הציד היו אמיתיות, ובמהלך צילומן נהרגו מאות חיות. אולי אלו הסצינות שבהן היטלר עצם את עיניו?

כעת, אפשר לומר שרוב בני האדם בימינו ראו בחייהם לא מעט סרטים עלילתיים שבהם נהרגים בני אדם (באופן מבויים כמובן) ולא הסבו את מבטם. סרטים כאלו אינם זוכים בדרך כלל לצנזור או טשטוש כאשר הם מוקרנים בטלוויזיה הציבורית. לעומת זאת רבים מאותם אנשים שאין להם בעיה לראות סצנות מבויימות של הריגת אדם, לא מסוגלים להתבונן בסצינות לא מבויימות של שחיטת פרות, ומתרגזים כשטבעונים מבקשים מהם לצפות בסרטים כאלו. בעקבות כך, סרטים כאלו אכן זוכים לטשטוש וצנזור בטלוויזיה כפי שראינו לאחרונה (2016) בתחקיר על שחיטת הפרות בפאראגוואי בערוץ 10.

לשם השוואה - סדרה כמו משחקי הכס זוכה לפופולריות עצום למרות ריבוי קטעי הריגת האנשים הגרפיים שבה, בגלל שכולם יודעים שהם מבויימים ולא אמיתיים. הרבה אנשים ראו את הסצינות בסרטון הבא בלי להניד עפעף.

לעומת זאת רבים מאלו שצופים בלי קושי מיוחד בסצינות כאלו לא רוצים לצפות בסצנות של הריגת בעלי חיים שמפיצים טבעונים, בגלל שהם יודעים שסצנות אלו אמיתיות.

התנהגות זו (של צפייה בהריגה מבויימת של בני אדם ואי יכולת לצפות בשחיטת פרות אמיתית) מאפיינת גם אנשים רבים שאינם צמחונים מטעמי מוסר או חובבי חיות באופן מיוחד, ויש אפילו קרניסטים גמורים שנוהגים כך. ברור אם כן שהתנהגות כזו אינה מוכיחה יחס מיוחד לבעלי חיים והעדפתם על פני בני אדם.

רעיון זה יכול להסביר גם את הסתירה לכאורה שיש בין העדות של הנס באור לעדות אחרת של שומר ראשו של היטלר רוכוס מיש. מיש טען שהיטלר לא היה מסוגל להתבונן ישירות בתמונות המתארות סבל של אנשים:

צילום מהספר Hitler's Last Witness, עמ' 128

לפי ההסבר שהעליתי כאן נראה שההבחנה ברורה. היטלר, כמו הרבה בני אדם אחרים, לא היה מסוגל להתבונן במראות של סבל אנושי אמיתי, אבל לא היתה לו בעיה לצפות בסבל אנושי מבויים.

כמובן שכל הטעון שלי נשען כאן על ההנחה שהסרטים שבהם צפה היטלר, ועליהם מדבר טייסו הנס באור, הם סרטים עלילתיים. לא ניתן לדעת זאת מדברי באור כאן, ואני לא מצאתי כל מידע נוסף על סרטים אלו מעבר לכך. אבל קצת קשה להאמין שבימים ההם של ראשית הקולנוע מישהו הצליח לתפוש במצלמת קולנוע אירוע אמיתי שבו חיות מתנפלות על בני אדם וטורפות אותם. לכן נראה שההשערה הסבירה יותר כרגע היא שהיה מדובר בסצינה מבויימת ולא אמיתית. בכל אופן, בין אם ההשערה הזאת מבוססת או לא, לכל הפחות נראה שלא ניתן ללמוד ממקרה זה הרבה על אודות יחסו של היטלר לחיות (כל עוד לא יתגלה מידע נוסף בעניין).

מאמרים בנושא יחס הנאצים לחיות ולטבעונות

2018-10-24T22:08:00.000+03:00

"גידולי דולי שזרעם כלה" - התרת בשר מתורבת מבהמה כשרה חיה בקל וחומר מחיות משוכפלות ועגלים שגדלו בפרות פונדקאיות

2018-10-09T00:28:00.001+03:00

הדרך שנתאר במאמר הזה מיועדת לטפל במקרים שבהם התאים המקוריים ליצירת הבשר המתורבת נלקחו ישירות מגוף הבהמה הכשרה החיה, ולא מן החלב כפי שתארתי במאמר קודם. נראה שאפילו אם נאמר שבמקרה זה יש לכאורה צד לומר שהתאים המקוריים הם אכן איבר מן החי, ניתן בכל זאת להכשיר את הבשר המתורבת שגדל מהם. לבשר הזה עצמו ודאי אין דין של איבר מן החי, שהרי הוא לא גדל בתוך בהמה חיה, אבל מה שאראה כאן הוא שגם במה שצמח מאיבר מן החי (מחוץ לבהמה) אין איסור.
כמובן שניתן גם להוסיף את הרעיון וההליך שיתואר כאן כשלב נוסף גם במקרה של לקיחת תאי המקור מחלב, למרות שבמקרה כזה כבר העלינו שאין כל מקום לחשש איבר מן החי, וזאת לרווחא דמילתא.

פוחלץ של הכבשה דולי (נחלת הכלל)

הרעיון כאן הוא להתייחס לתא שנלקח מהבהמה הכשרה החיה (או העוף הכשר החי, בהמשך נציין רק בהמה אך כל הדברים תקפים גם לעופות) כזרע או גרעין ואל הבשר המתורבת שנוצר ממנו כאל הגידולים (או הצמח) שגדל ממנו. והטענה שאני מבקש לטעון כאן היא שגם אם רואים את התא שנלקח מהבהמה כאיבר מן החי של הבהמה התורמת, בשום אופן אין לראות בתאים הצאצאים שלו חלק מן הבהמה התורמת, ולכן התאים הצאצאים הללו אינם איבר מן הבהמה התורמת. מאידך גיסא מכיוון שתאים אלו אינם מתפתחים, ואף אינם יכולים להתפתח לכדי יצור חי שלם אחר, אז הם גם אינם איבר של אף בהמה אחרת. ולכן הם אינם איבר מן החי בשום צורה שהיא. יתר על כן גם אי אפשר לומר שהם אסורים בגלל שהם צמחו מתוך איבר מן החי כפי שאראה מייד בהמשך.

כעת אביא ראיות לעמדה זו. אך תחילה כדי להעמיד את הדיון במסגרת מוגדרת היטב, נתייחס בהמשך המאמר לתהליך הייצור הבא: לוקחים תא גזע פלוריפוטנטי בודד מן הבהמה ומכניסים אותו למיכל תסיסה תעשייתי (זוהי ה"זריעה"). נכניס למיכל חומרי הזנה עבור התא וניתן לו להתרבות. אחרי מספר ימים המיכל כולו יתמלא בטריליונים רבים של צאצאיו של אותו התא ("הגידולים"). אז ניקח מן המיכל תא בודד מצאצאים אלו ו"נזרע" אותו במיכל תסיסה שני ואת התאים שיגדלו ממנו שם נהפוך בסופו של דבר לתאי שריר ושומן וכיו"ב.

והנה במשנה מסכת תרומות נאמר ביחס לזרעים אסורים במאכל משום שהם טבל (כלומר גרעינים שהתחייבו בתרומות ומעשרות ולא הפרישו מהם תרומה): "הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה" (תרומות ט ו).
כלומר אם זרענו גרעיני חיטה שהם טבל , שהם אסורים באכילה באיסור חמור (כרת), החיטה שתצמח מהם מותרת באכילה, מכיוון שהזרע המקורי התכלה ונעלם. והנה אנחנו יודעים שמבחינה מציאותית הזרע המקורי, האסור באכילה מטעם טבל, לא באמת התכלה והתאיין פיזית, אלא רק התכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת. אבל למעשה אם היינו עוקבים אחרי הגרעין בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות לחלק מצמח החיטה שנבט ממנו. שני החלקים העיקריים בגרעין החיטה הם העובר ורקמת האגירה להזנתו. העובר הוא צבר תאי הגזע שצאצאיהם הממויינים לסוגי תאים שונים ירכיבו את הצמח הבוגר, ומאגר המזון הוא זה המספק לעובר את חומרי המזון שהוא זקוק להם בשלבים הראשונים לצמיחתו. אפשר לומר אם כן שהגרעין הוא הדבר המעמיד ונותן טעם בחיטה שצמחה ממנו, ולמרות זאת החיטה מותרת באכילה.
באופן דומה ברור שגם תא הגזע המקורי שלקחנו מהבהמה, האסור אולי באכילה מטעם איבר מן החי (איסור קל יותר מאיסור טבל, ועונשו מלקות בלבד) מתכלה למראית העין האנושית הבלתי מזויינת, אבל למעשה אם היינו עוקבים אחריו בצורה מדוקדקת באמצעות מיקרוסקופ היינו רואים שהוא בעצם הפך להיות חלק מטריליוני התאים שנוצרו ממנו במיכל התסיסה. ועל פי האנלוגיה הזו גם תאים אלו צריכים להיות מותרים באכילה.
מבחינת ביולוגית התהליכים העוברים על התא מן הבהמה במיכל התסיסה ועל הגרעין הנזרע באדמה הם דומים ביותר. בשני המקרים מדובר למעשה על תא גזע שמתרבה והתאים שמתרבים ממנו עוברים בסופו של דבר התמיינות לסוגים שונים של תאים. הקרקע והנוזל שבמיכל התסיסה הם רק המצע שבו גדלים הצאצאים של התא המקורי, והמקור למזון ולמים שמספקים להם את האנרגיה וחומרי הבניין כדי לגדול.

מעבר לכך שניתן ללמוד את היתר הבשר המתורבת בקל וחומר מגידולי טבל מבחינת חומרת האיסור, אפשר להתיר אותו גם בקל וחומר מבחינת כמות החומר האסור שנותר בבשר המתורבת לעומת גידולי הטבל. אפשר להראות שהסיכוי שאטומים מהמקור האסור ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 29 (מאה מיליארד מיליארד מיליארדים!!! מספר הגדול פי מיליון בערך ממספר הכוכבים ביקום הנצפה) במקרה של חיטה שצמחה מגרעין טבל לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה.
כדי לראות זאת נעשה את החישוב הבא:
תא ממוצע של בעל חיים שוקל כננוגרם (מילארדית הגרם) ומספר האטומים בו הוא כ10 בחזקת 14. נכניס תא כזה למיכל תסיסה תעשייתי שיש בו מקום ל10 טונות של תאים ונמלא אותו במים, חמצן, ומזון כדי שיתרבה, אז בסוף יהיו שם 10 טונות של תאים, כלומר 10 בחזקת 16 תאים (10 מיליוני מילארדים של תאים). מכאן ניתן להסיק בנקל שאם נוציא כעת באופן אקראי תא בודד ממיכל התסיסה אז יש סיכוי של לפחות 99% שהתא הזה לא יכיל אפילו אטום אחד מהתא המקורי שהכנסנו למיכל. אם נכניס את התא החדש למיכל תסיסה שני ונחזור על התהליך, אז הסיכוי שימצא אטום בודד בק"ג אחד של בשר מתורבת שנוציא מהמיכל השני (שהוא 0.001 מכלל הבשר שבמיכל השני) יהיה פחות מ0.001%, כלומר פחות מ1 למיליון.
לעומת זאת משקלו הממוצע של גרעין חיטה הוא כ30 מיליגרם (0.03 גרם) ומשקלו הממוצע של צמח חיטה שצומח מגרעין אחד הוא בערך 20 גרם, כלומר פי 667 ממשקל הגרעין. מכאן ניתן להסיק שבכל קילוגרם של גרעיני חיטה שצמחו מגרעיני טבל עשוי להיות בערך 1.5 גרם של חומר מגרעיני הטבל המקוריים, שהם כ10 בחזקת 23 אטומים.
למעשה כמות האטומים מן החומר המקורי האסור תהיה קטנה בהרבה בשני המקרים מהערכים שציינתי כאן. זאת מכיוון שבנוסף לכך שהבשר המתורבת והצמח הגדל קולטים במהלך גידולם מים, חמצן (או פחמן דו חמצני עבור הצמחים), וחומרי מזון "כשרים" מסביבת הגדול שלהם, הם גם פולטים החוצה תוצרים של חילוף החומרים שמתבצע בהם (כמו פחמן דו חמצני שנפלט מתאי הבשר המתורבת בעת נשימתם ויוצא מן המערכת). קשה להעריך במדויק את ההשפעה של חילוף החומרים על כמות האטומים מהמקור האסור שנותרים בתוצר הסופי. אבל ברור שההשפעה היא די דומה בשני המקרים, ולכן היחס בין הסיכויים שיישארו אטומים מהמקור האסור בתוצר הסופי נותר בערך כפי שציינתי.

ואם יטען הטוען שהדוגמא של גידולי טבל היא רק דוגמא אחת שלא ניתן ללמוד ממנה, אז מסתבר שכיוצא בזה נאמר גם לגבי גידולי פרי ערלה. פרי ערלה, היינו פרי שצמח לעץ בן פחות מ3 שנים, אסור באכילה והנאה עולמית, גם אם נשתמר אחרי שמלאו לעץ 3 שנים. אבל אם פרי ערלה נזרע באדמה (בין אם כתוצאה מנפילה טבעית או על ידי גוי בהיתר או על ידי יהודי באיסור) וצמח ממנו עץ, הוא אינו אסור עולמית, ודינו כעץ רגיל שפירותיו מותרים באכילה אחרי 3 שנים (רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי י כא).
גם ביחס לגידולי תרומה (שאסורים לזר ולכהן טמא) מעיקר הדין היו גידוליהם מותרים לכל אדם, ורק בגלל גזירת חכמים מיוחדת אסרו את גידוליהם והתירו רק את גידולי גידוליהם.

ואם יטען הטוען שלא ניתן ללמוד מדוגמאות מתחום הצומח לדוגמאות מתחום החי, הרי שניתן למצוא גם דוגמאות דומות מתחום החי, ובמיוחד בהקשר של איסור איבר מן החי:
א. בעל חיים משוכפל: ב1996 שוכפלה הכבשה דולי, ומאז שוכפלו עוד כמה סוגי חיות כשרות כמו פרות, עזים ויעלים. ב20 השנים שעברו מאז היו הרבה מאמרים ודיונים הלכתיים סביב שאלת שכפול גנטי בבני אדם. אבל למיטב ידיעתי איש מעולם לא דן בשאלה האם בעל חיים כשר ששוכפל גנטית כשר למאכל (ע"י שחיטה). נראה שזה פשוט לכולם כביעתא בכותחא שהיא מותרת לאכילה, ולכן איש לא טרח להעלות את השאלה לדיון.
והנה, האופן שבו נוצרה דולי היה על ידי לקיחת גרעין של תא גוף רגיל שנלקח מכבשה חיה אחת והכנסתו לביצית לא מופרית שנלקחה מכבשה חיה אחרת במקום הגרעין שהיה בה. כלומר דולי נוצרה למעשה מתאים שהוצאו משני בעלי חיים בחייהם, כלומר משני איברים מן החי. ואילו גידולי איבר מן החיה היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז דולי היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן. שכן דין פשוט הוא שלאחר שאיבר מן החי ניתק והוצא מבהמה בחייה הוא אסור עולמית, ולא ניתן להתיר אותו למפרע על ידי שחיטת הבהמה שממנה נלקח. למשל אם חתכנו את חלקה התחתון של רגל של בהמה (מתחת לברך) בחייה, הרגל החתוכה תהיה אסורה עולמית גם אחרי שנשחוט את אותה בהמה, למרות שהבהמה עצמה אינה טריפה ומותרת באכילה.
ואם יטען הטוען שחיות משוכפלות עודן נדירות ביותר ויקרות מאד, ולכן כנראה לא נראה אותם לעולם מובלות לשחיטה, וזו הסיבה שלא דנו הפוסקים בכשרותן, הרי שניתן להביא דוגמא נוספת שהיא הרבה יותר נפוצה ומסחרית כבר היום.
ב. בעלי חיים שנולדו בהפריית מבחנה (IVF): הפריית מבחנה היא היום טכניקה נפוצה בקרב מגדלי פרות וכבשים למאכל או לתעשיית החלב. הדבר נכון הן בעולם בכלל, והן במדינת ישראל בפרט. כאן למשל ניתן למצוא מדריך מעשי למגדלי בקר כיצד לבצע IVF בפרה. והנה גם בשאלה זו שהיא שאלה הלכה למעשה לגבי מעשים שבכל יום לא מצאנו אף פוסק שאוסר אכילת פרות או כבשים שנולדו באמצעות IVF. ושוב האופן שבו נוצרת בהמה שכזו הוא שלוקחים תאי זרע מהאב החי וביצית לא מופרית מהאם החיה ומזווגים אותם יחד במבחנה. הביצית המופרית שמתקבלת היא אם כן צאצאית של איברים מן החי, ואילו גידולי איבר מן החי היו אסורים גם כן משום שגדלו מאיבר מן החי אז כל חיה שנולדה באמצעות IVF היתה אסורה עולמית, ולא היה ניתן להתירה גם על ידי שחיטה שלה וגם לא על ידי שחיטה של שתי הבהמות שהיא כביכול איבר מן החי שלהן.
גם כאן אגב אפשר להראות שיש קל וחומר, מבחינה כמותית, להיתר בשר מתורבת מהיתר פרה שנולדה בIVF. הסיכוי שאטומים מהמקור האסור כביכול ישארו במוצר הסופי גדול פי 10 בחזקת 20 (מאה מיליארד מיליארדים!!!) במקרה של פרה שגדלה מביצית מופרית בIVF לעומת בשר המתורבת שגדל מתא מן החי באופן שתארנו למעלה. לשם כך די לדעת שמשקלה של ביצית הוא בערך מיקרוגרם (מיליונית הגרם) ומשקלה של פרה בוגרת בערך טון אחד. ואידך זיל וחשב.
אלא על כורחנו עלינו להסיק שגידולי איבר מן החי אינם נחשבים אסורים משום שגדלו מאיבר מן החי, או שתאים בודדים אינן נחשבים לאיבר מן החי. כך או כך נקבל שבבשר מתורבת אין חשש איבר מן החי גם אם התאים הראשוניים נלקחו מגופה ובשרה של בהמה חיה.

יהיו כאלו שיטענו שדברי כאן סותרים את הכלל ההלכתי "כל היוצא מן הטמא טמא". לפי כלל זה למשל, אם חזירה ילדה ולד שצורתו זהה לעגל של פרה ויש לו את כל סימני הטהרה של פרה, הוא עדיין יהיה אסור כמו החזירה שילדה אותו. אבל למעשה, כפי שכבר העירו כמה מן האחרונים, וביניהם ר' חיים מבריסק, הכלל הזה חל רק לגבי איסור שחל במהות הבהמה, כמו למשל האיסור בחזיר שהוא טבעו במהות המין (species) הביולוגי.
האחרונים הללו למדו את ההבחנה הזאת מכמה דוגמאות (בנוסף לדוגמאות של גידולי טבל וערלה שהזכרתי למעלה):

א. ולד של טריפה: פרה שנעשתה טריפה עוד בחייה (ככגון שנכרתה רגלה מעל הברך) אסורה במאכל גם אם נשחטה כהלכה. אבל אם היא ילדה עגל לאחר שנעשתה טריפה, אין על העגל דין טריפה (אלא אם כן נטרף בעצמו) והוא מותר באכילה כמו בהמה רגילה (שולחן ערוך יו"ד עט ג). אפילו אם נמצא הולד חי בן תשעה חודשים ברחמה בזמן שמתה או נשחטה, הוא אינו נחשב טריפה, וניתן לשחוט אותו ולאכול אותו (שולחן ערוך יו"ד יג ג).

ב. אפרוח שבקע מביצה שהטילה תרנגולת טריפה (או ביצה שנמצאה בתוך התרנגולת הטריפה בעת שחיטתה) מותר במאכל, אף שהביצה עצמה אסורה במאכל. (שו"ע יו"ד פו ג ושו"ע יו"ד פו ז).

וכך כתב הרב חיים מבריסק ביחס להיתר ולד של טריפה שהכלל כל היוצא מן הטמא טמא אינו אלא כשהאיסור משום מין טמא, וחשוב הוא עצמו מין טמא, מה שאין כן בטריפה שדבר אחר גורם את איסור האם ולא בא לה מעצמה, ואין שייך לומר בה שיהא הולד כמוה ויהא חשוב אף הוא טריפה. (חידושי ר"ח הלוי מאכלות אסורות פ"ג הי"א, ודברים דומים נאמרו באמרי משה (ר' משה סוקולובסקי) סימן ד אות יז, ובמרחשת (ר' חנוך העניך אייגש) ח"א סי' כט אות ד).

נראה שהכלל למעשה הוא כזה. כאשר האיסור הוא במהות החיה, כלומר כאשר מדובר במין טמא כמו חזיר, אז האיסור הוא בכל מה שיוצא ממנו, ולכן גם ולד של בהמה טמאה שנראה כמו בהמה כשרה ויש לו את סימני הכשרות יהיה אסור בכל אופן.
אבל אם החיה אינה אסורה במהותה, כלומר היא ממין כשר כמו פרה או תרנגולת, אז הכלל של כל "היוצא מן הטמא" אינו חל באופן אוטומטי. ואז יש לדון בשאלה האם כל גידולו של ה"יוצא מן האיסור" נובע רק מתוך האיסור, ואז יהיה גם הגידול אסור, או שמקורו של הגידול גם מגורמים אחרים מותרים, ואז לפי הכלל זה וזה גורם יהיה הגידול מותר.
לכן למשל ביצים וחלב שמקבלים מזון ואנרגיה רק מתוך האם, יהיו אסורים גם במקרה של חלב טריפה וביצי טריפה. ואילו ולד של פרה טריפה, או אפרוח שיצא מן הביצה של טריפה, שממשיכים לגדול גם מחוץ לאם באמצעות חומר ואנרגיה שמקורם גם מחוץ לאם, יהיו מותרים למרות שראשיתם בטריפה. [כבר ברגע שהעובר מוציא את ראשו מחוץ לפרה ומתחיל לנשום בכוחות עצמו הוא מתחיל לקבל חומר ואנרגיה מבחוץ ולגדול באופן שאינו תלוי רק בפרה האם (במהלך תהליך הנשימה החמצן שבאוויר מתרכב עם מימן והופך למים בגוף), בניגוד למצב שהיה כאשר היה עובר (שאז כל החומר והאנרגיה ששימשו לגדילתו הגיעו דרך הפרה האם)]. ומאותה הסיבה גם לא יחול דין איבר מן החי על ולד שנולד בהפריה חוץ גופית או באמצעות שכפול גנטי (ואפילו על עובר חי ובשל ללידה, שכבר יצא מגדר נפל, שנמצא ברחם של בהמה שאינה טריפה, שכן הוא גדל גם בזכות מזון שמגיע מהפרה הכשרה וזה וזה גורם).

וברור לענייננו שבשר מתורבת שגדל מתא שנלקח מבהמה כשרה חיה דומה בעניין זה יותר לולד טריפה מאשר לולד חזיר, שהרי הוא בא מתא שמקורו במין כשר, ואיסורו של התא מטעם איבר מן החי הוא מקרי בלבד ולא במהותו, ולכן הכלל "כל היוצא מן הטמא" אינו חל עליו. כמו כן הבשר המתורבת הזה דומה יותר לולד או לאפרוח, מאשר לחלב או ביצה, מכיוון שהוא ממשיך לגדול גם מחוץ לבהמה, ובאמצעות חומר ואנרגיה שמקורם מחוץ לתא המקורי שנלקח מהבהמה, ולכן גם ביחס אליו חל הכלל של זה וזה גורם.

הערות:

1. הרב אריאל הביא במאמר (בתחומין לו), את הדוגמא שהזכרתי למעלה של גידולי טבל דווקא כראיה לכך שבשר מתורבת מתא שנלקח מן החי יהיה אסור משום איבר מן החי:

המשנה תרומות ט, ו: הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה – כגון הלוף והשום והבצלים.וכן פסק הרמב"ם מעשר ו, ו: הזורע את הטבל…אם צמח אין מחייבין אותו לעקור והגידולין חולין, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות והרביעי מותר.בשר מתורבת דומה לכאורה לטבל שזרעו כלה שגידוליו מותרין. אלא שיש לחלק. בגידולי טבל לא כל הגידול נוצר מכוח הזרע הראשון, הקרקע היא שמוסיפה כוח גידול משלה והזרע שמשתרש בקרקע מתבטל בה ונוצר זרע חדש, ופנים חדשות באו לכאן, לכן י"ל שההיתר מעלה את האיסור. משא"כ בבשר מתורבת. כל ההתרבות נוצרת מיניה וביה בלבד, ולכן אין בכוחה לבטל את העיקר. אדרבה מכיון שכל ההתרבות היא רק מכוח העיקר – דינה כעיקר.וליתר הסבר. גדרה של זריעה הוא התמזגותם של הזרעים בקרקע והתבטלותם בה […] שההשרשה מבטלת את הזרעים בקרקע.מה שאין כן בנידון דנן – אמנם העיקר נעלם ואיננו וא"כ דינו לכאורה כדבר שזרעו כלה, אך מאידך, דבר שזרעו כלה בטל לקרקע ופנים חדשות באו לכאן, ואילו בנ"ד אין השתרשות במצע ואין כאן גידול חדש. הגידול הוא מיניה וביה, ומצע הגידול הוא רק המזון והתנאים המאפשרים לתאי הבשר הראשוניים להתרבות. לכן אין הגידול מבטל את העיקר.

אלא שכפי שכבר העיר מנחם ברונפמן במאמרו באתר "עלי ספר", נראה שדבריו של הרב אריאל אינם הולמים את האופן שבו באמת גדל בשר המתורבת, ונראה שמי שהסביר לו את התהליך לא דק. למעשה מבחינה המציאות הביולוגית אין באמת שום הבדל בין גדול צמח מתוך זרעו לבין גדול בשר מתורבת מתוך התא המקורי שנלקח מהחי.
בניגוד לדבריו של הרב אריאל אין זה נכון לומר שבבשר מתורבת "כל ההתרבות נוצרת מניה וביה בלבד". למעשה ההתרבות של הבשר המתורבת נוצרת גם בכוח המזון, המים והאוויר שמסופקים לתאים על ידי מצע הגידול וסביבת הגידול, בדיוק באותו האופן שהקרקע והאוויר מספקים לזרע הצומח מים וחומרי מזון. מבחינה ביולוגית אין שום הבדל בין התפקיד שממלאת הקרקע בגידול הצמח והתפקיד שממלא מצע הגידול או סביבת הגידול עבור הבשר המתורבת, ולכן ההבחנה שעושה ביניהם הרב אריאל היא חסרת בסיס במציאות.
גם הטענה כאילו אין בגידול בשר מתורבת כל שינוי פנים אינה נכונה. כפי שהסברנו למעלה בגידול בשר מתורבת יש בסופו של התהליך שינוי פנים של התאים מתאי גזע פלוריפוטנטים לתאי גזע מולטיפוטנטים ומתאי גזע מולטיפוטנטים לתאי שריר ושומן, בדיוק כשם שבגידול צמח תאי הגזע העובריים שבגרעין משתנים לאורך תהליך הגידול לסוגי התאים השונים שמרכיבים את הצמח.

סוכת עורו של לוויתן - מה יש לטבעונים לומר על זה?

2018-09-30T00:27:00.003+03:00

בברכת המזון של סוכות אומרים "הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן", ויש האומרים זאת גם בעת היציאה האחרונה מהסוכה בסוף החג "יהי רצון שכשם שישבתי בסוכה זו כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן". ונשאלתי על ידי מספר אנשים איך טבעונים דתיים יכולים לומר דבר כזה?

השמדת הלוויתן מאת גוסטב דורה

ראשית יש לציין שמקור הדברים הוא בגמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים [...] אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים [...] ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: (איוב מ, לא) התמלא בסוכות עורו [...] (בבא בתרא עד:-עה.)

ובנוסח שונה מעט מופיעים הדברים גם במדרש רבה:

מַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא, וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. (ויקרא רבה יג ג)

כיצד אמורים אנו להתייחס לדברים? ראשית צריך לומר שדעת רבים היא שמדובר באגדה ומשל בלבד. כך למשל הרמב"ם ביד החזקה אומר:

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים [...] וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים [...] וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה [...] (הלכות תשובה ח' ג-ד)

ואף שאינו מזכיר במפורש את עניין הלוויתן ברור שהוא מכוון גם לכך. וממשיכי דרכו התייחסו ללויתן במפורש ופרשו אותו כמשל על עניינים רוחניים שונים. כך למשל אומר הרב יצחק עראמה בעל ספר עקידת יצחק:

או שיאמר שהרשע יגור מפני עונש חטאתו, והצדיק בהפך, כי יתאווה יגיע לו שכר צדקתו. וזה וזה יבוא, כי תבוא לרשע מגורתו ולצדיק ייתן תאוותו, והכול הולך לעניין אחד. והוא מה שאז"ל פרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ד ב) על לויתן שנברא זכר ונקבה, שסירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. כי לפי הנראה עניין לוויתן במאמר זה להם, הוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם, והם הנבראים זכר ונקבה, כי לווית חן היו ליוצרם. (עקידת יצחק שער ס)

דברים דומים אומרים למשל גם הרשב"א והמהר"ל (אפשר לראות את דבריהם בתלמוד שטיינזלץ על בבא בתרא עד ע"ב).

אלא שכנגד זה יש שטוענים שלצד הנמשל הרוחני, צריך להבין את דברים גם כפשוטם. כך למשל אומר המהרש"א על הגמרא שם (בבא בתרא עד ע"ב): "ודע כי לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודוק". ויש הטוענים כך גם היום (למשל כאן וכאן).

ועל כך יש לענות, שגם אם נבין את הדברים כפשוטם אין כאן כל בעיה מבחינה טבעונית. מבחינה טבעונית אין בעיה מוסרית להשתמש בעורה של חיה או לאכול את בשרה כשהחיה מתה שלא ביד אדם. וזה לא משנה לצורך העניין אם היא מתה באופן טבעי מזקנה או מחלה או תאונה, או שהומתה ישירות בידי האל או שהומתה על ידי חיה אחרת. ואם נשים לב בגמרא ובמדרש שהבאתי לעיל נאמר שהלוויתן לא הומת/יומת בידי אדם, אלא או בידי האל - "הרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא", או בידי חיה אחרת (בהמות או שור הבר) - "בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ". וראה עוד על כך במאמרי כאן.

ולסיום, על דרך המליצה אני מצידי בכלל מוצא פה רמז לבשר מתורבת בכך שנאמר "מבשרו של לוויתן" ולא "מלוויתן". והפרוש שמדובר כאן בבשר מתורבת הוא גם הדרך היחידה להסביר כיצד בשר הלוויתן שאנחנו מכירים היום יכול להיות כשר. הרי הלוויתן המוכר לנו היום, שנתן השראה לתיאור בספר איוב שאל פסוקיו מתייחסת הגמרא שהבאתי לעיל, אינו כשר כלל, בהיותו חיה ימית בצורה הדומה לדג שיש לה אמנם סנפירים אבל אין לה קשקשת. אלא שלדעת פוסקים רבים בשר מתורבת מבשרו של לוויתן יהיה כשר. וראה על כך בהרחבה כאן.

הערה: נשאלתי לגבי הזיהוי של הלויתן בספר איוב עם הלויתן שלנו. ברור שהתיאור שם הוא תיאור של יצור מיתי, אבל גם ברור שהוא קיבל השראה מהלויתן שאנו מכירים.
הלויתן שלנו היה מוכר לקדמונים באזור כי יש לוויתנים גם בים התיכון, ואין ספק שזה היה בעל החיים הגדול ביותר שהם ראו אי פעם. ויש לשים לב שים לב לפסוקים הללו באיוב פרק מא:
"מנחיריו יצא עשן, כדוד נפוח ואגמון" (איוב מא, יב). זה תאור נשימת הלוויתן שלנו המעלה עמוד של אדים.
"ח דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. ז גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר. ח אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם. ט אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ." זה תיאור של המזיפות של הלוויתן שלנו, שבניגוד לשיני כל בעלי החיים האחרים באמת נראים כאילו אין ביניהם רווח והם דבוקים אחד לשני. (ראה למשל כאן)

"בשר גדי מחלב אמו, ובשר עגל מחלב במקום עגל חלב" - עוד דרך להתיר בשר מתורבת מבהמה כשרה בחייה

2018-09-16T18:38:00.001+03:00

כפי שהראיתי במאמר קודם יש פוסקים המתירים בשר מתורבת מכל מקור שהוא, ובפרט גם כאשר תאי הגזע הראשוניים לייצור הבשר נלקחו מבהמה כשרה חיה, ואינם סוברים שיש כאן איסור של איבר מן החי או בשר מן החי, ואילו פוסקים אחרים חוששים לכך.

ברצוני להציע מספר דרכים להפקת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה, במספר אופנים שונים, שיהיו לדעתי כשרים גם לדעת הפוסקים המחמירים יותר. מאמר זה יתאר את הדרך הראשונה ובמאמרים נוספים בעתיד אתאר דרכים נוספות.
ניתן להפעיל כל דרך בפני עצמה או להפעיל אותן בזו אחר זו, כדי לצרף סניפים להיתר.
הבנת המאמר דורשת ידע מסויים בביולוגיה ובהלכה, אבל לתועלת מי שאינו בקיא שמתי קישורים לאנציקלופדיות עבור כל מושג טכני הלכתי ומדעי שמופיע בדיון.
ברצוני להדגיש שאני אינני רב ופוסק, ואף רחוק מכך, והדברים הנאמרים כאן הם בגדר דיון תאורטי בלבד.

הדרך הראשונה שאני מציע היא שהתאים הראשוניים שילקחו מהפרה לא יהיו מיובלאסטים שנלקחים בביופסיה מתוך שרירי הבהמה, כמו שנעשה בניסויים הראשונים בתחום, אלא תאים שיילקחו מהחלב (milk) של פרה חיה מייד אחרי חליבתה.

עבור אנשים לא מעטים זו תהיה אולי הפתעה לשמוע שחלב פרה מכיל תאים רבים מגוף הפרה, אבל זהו אכן המצב. המונח הטכני לכך הוא "תאים סומטיים" (טבעונים קוראים לזה "מוגלה" 😉). התקן הבריאותי המקובל בישראל ובאירופה למשל קובע שלחלב פרה מותר להכיל עד 400000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ80 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. בארצות הברית מותרים עד 750000 תאים סומטיים לכל מיליליטר חלב, כלומר כ150 מיליון תאים סומטיים לכוס חלב. פרה שיש לה עד 100000 תאים סומטיים למילילטר בחלב נחשבת בריאה לגמרי, וזהו המצב הנורמלי. מבחינה מציאותית לא ייתכן כלל חלב שיוצא מעטין הפרה כשאינו מכיל כלל תאים סומטיים.

הסוגים העיקריים של תאים סומטיים בחלב הם תאי דם לבנים מסוגים שונים, וכן תאי אפיתל של העטין (שהם התאים שיוצרים את החלב). אבל בנוסף לסוגים אלו אפשר למצוא ביניהם גם תאי גזע מסוגים שונים, מולטיפוטנטים (של רקמת העטין) ואפילו פלוריפוטנטים.

ניתן אם כך לקחת תאי דם לבנים או תאי אפיתל ולהפוך אותם לתאי גזע פלוריפוטנטים מושרים (iPSC) או לחלופין לקחת ישירות את תאי הגזע הפלוריפוטנטים מתוך החלב. ואז להפוך את התאים הללו למיובלאסטים שיהפכו בתורם לתאי שריר.

מאחר שתאים פלורופוטנטיים מסוגלים בעקרון להתרבות לנצח ללא הגבלה אז למעשה די יהיה בחליבה חד פעמית של סמ"קים בודדים של חלב מפרה אחת (או ממספר קטן של פרות לצורך גיוון גנטי) כדי לבסס ליין של תאי גזע שממנו ניתן יהיה לייצר מיליארדים על מילארדים של טונות של בשר ללא הגבלה עד סוף כל הדורות.

והנה לכאורה בתאים הללו יש חשש איסורים רבים - איבר מן החי, בשר מן החי, תערובת בשר בחלב ואכילת דם (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ולמרות זאת אין כל פקפוק בכך שחלב שנחלב מבהמה כשרה הוא כשר למהדרין לכל הדעות, וכך כמובן גם התאים הסומטיים שבתוכו כשרים מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
יתר על כן, היום ניתן טכנית לסנן את התאים הללו באמצעות מסננת מיקרומטרית ו/או צנטריפוגציה ולקבל חלב נקי כמעט לגמרי מתאים סומטיים (שמחירו מעט גבוה יותר אבל לא ברמה בלתי סבירה), והדבר אף נעשה בקנה מידה תעשייתי בייצור של סוגים מיוחדים של חלב (כמו חלב עמיד, או אבקת חלב לתינוקות). אבל לא שמענו על אף פוסק שטען שיש חובה (או אפילו שיש בזה מנהג חסידות) לנהוג כך, ושאסור לשתות חלב שלא עבר תהליכים אלו (שזהו רוב החלב הרגיל הנצרך בימינו).

אפשר להעלות כמה טעמים להיתר זה:

1. כפי שאומרת הגמרא בבכורות ו' ב' לכאורה גם נוזל החלב עצמו צריך היה להחשב כאיבר מן החי (אפילו ללא התאים הסומטיים שבו) ועצם ההיתר לשתות אותו הוא חידוש והיתר מיוחד של התורה, שנלמד מפסוקים כמו "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". ולעניינו נאמר שהיתר מיוחד זה חל גם על התאים הסומטיים שבתוך החלב. חיזוק להסבר זה אפשר למצוא בדברי הש"ך (יו"ד פא ס"ק יב) שמסביר שהיתר מיוחד זה של התורה שמבטל דין איבר מן החי לגבי חלב, חל גם על חלקי החלב שאינם נראים כמו חלב, שמתקבלים כאשר מפרידים את החלב לחלקיו. הש"ך כמובן לא דיבר על התאים הסומטיים, שלא היו ידועים בימים שלפני המצאת המיקרוסקופ, אלא על "מימי חלב" שהוא החלק הנותר מהחלב אחרי שעושים ממנו גבינה (מה שנקרא בימינו מי גבינה), אבל אותו הגיון רלבנטי גם בנידון דידן.

2. התאים הסומטיים הם מיקרוסקופיים ולא נראים בעין בלתי מזויינת, וישנו כלל ההלכתי שאין עליו חולקים והוא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולכן דיני כשרות אינם חלים על דברים שאינם נראים בעין בלתי מזוינת, וממילא גם איסור איבר מן החי אינו חל התאים הסומטיים שבתוך החלב.

לפי הסבר 1 ודאי שלא ניתן לומר שיש דרך כלשהי שתאים אלו יחזרו להיות איבר מן החי לאחר שהתורה הפקיעה אותם באופן מיוחד מכלל איסור זה, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת.

אלא שביחס להסבר 2 יש מי שהעלה את הסברה שמכיוון שהמדענים מחשיבים את התאים הללו שמהם עתידים לייצר בשר מתורבת ומתעסקים עמהם הרי זה כאילו הם חזרו להיות "נראים לעין", והם חוזרים להיות אסורים משום איבר מן החי (דין "אחשביה").
לפי גישה זו לכאורה צריך לומר שאם מדען שתה מכוס החלב תאים כאלו בהיתר גמור ואחר כך לקח מאותה הכוס עצמה כמה תאים מאותו הסוג ממש באמצעות מיקרומניפולטור ומיקרוסקופ (או בעזרת מיקרו מסננים או ננו מסננים) לצורך גידול בשר מתורבת, פתאום התאים הללו הופכים לאסורים.

עצם הרעיון שדין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים אינו מובן מאליו. אלו שתומכים ברעיון הזה מביאים בתור הוכחה את דברי הגרש"ז אויערבאך, בשו"ת 'מנחת שלמה' (חלק ב סימן צז אות כז): "בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים".

ראשית יש לציין שאף בעניין הנדסה גנטית בצמחים עצמה לא כל הפוסקים מקבלים את סברתו זו של הגרש"ז אויערבאך, ויש ביניהם כאלו שאינם מחשיבים זאת כאיסור כלאיים (כמו למשל הרב דב ליאור, והרב יצחק יוסף בילקוט יוסף).

אבל מעבר לכך לעניות דעתי, גם אם נקבל את דעתו של הגרש"ז אויערבאך בעניין הנדסה גנטית בצמחים, אפשר לומר שיש הבדל גדול בין איסור כלאיים לאיסור איבר מן החי, ולכן לא ניתן ללמוד מדבריו בעניין הנדסה גנטית לעניין בשר מתורבת.

באיסור כלאיים האיסור הוא גם ובעיקר בעצם מעשה ההכלאה עצמו, ואילו בעניין בשר מן החי מדובר באיסור אכילה בלבד. ולכן כאשר מדובר באיסור יצירת כלאיים, שהוא איסור על עצם ההכלאה, אז מכיוון שהמעשה של ההכלאה עצמו בודאי ניכר לעין, הרי העובדה שהגנים שמעבירים הם מיקרוסקופיים אינה רלבנטית לשאלה האם מתבצע איסור, והמעשה עצמו עדיין אסור. לעומת זאת פעולת הריבוי של תאים מיקרוסקופיים לתרבית הניכרת לעין בלתי מזויינת אין בה שום איסור.

או אם ניגש לדברים מזווית אחרת - דבר פשוט הוא שאם אדם הסתכל למשל בכוס המים שלו במיקרוסקופ וראה שם שרצים מיקרוסקופיים עדיין יהיה מותר לו לשתות מאותה הכוס את המים עם השרצים שראה במו עיניו (ראה למשל דברי הראשון לציון הרב שלמה עמאר בסעיף ז' כאן: "לענ"ד אפי' נראה דם [נידה ע"י מיקרוסקופ] אינה טמאה, וגם התולעת [שאדם ראה במיקרוסקופ] מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה [במיקרוסקופ] וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'").

אז איך יש להבין את דברי הגרש"ז אויערבאך "כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים"? נראה לי שהכוונה היא בדיוק כפי שפרשתי קודם, שמכיוון שמעשה ההכלאה עצמו (כלומר הפעלת המכשירים שמבצעים את ההרכבה על ידי המדענים) הוא בודאי ניכר לעיניים, אז לא שייך לומר שהמעשה של הפעלת המכשירים יהיה מותר כיוון שהאלמנטים הסופיים שבהם מטפלים המכשירים הם מיקרוסקופיים. אבל כל זה לא רלבנטי לנידון דידן של תאי הגזע שבעצם המעשה של הפיכתם לתרבית ודאי אין כל איסור והשאלה היא רק האם הם עצמם, לפני שהרבו אותם בתרבית, אסורים באכילה משום איבר מן החי או לא.

אבל הראיה הברורה ביותר שלא חל כאן דין אחשביה, הוא שניתן להראות שאילו באמת היה דין אחשביה יכול לחול על דברים מיקרוסקופיים כמו תאים סומטיים בחלב הרי שהחלב עצמו היה צריך להאסר לשתייה, משום שלמעשה התאים הללו הם בהחלט דבר שאנשים מחשיבים אותו מאד.

התאים הסומטיים שבחלב שאנו שותים נבדקים ונמדדים דרך קבע על ידי יצרני החלב ו/או משרד הבריאות כדי לוודא שמספרם אינו עולה על התקן המותר. יותר מכך, גם מספר נמוך מאד באופן קיצוני של תאים סומטיים בחלב עשוי להחשב דבר שלילי מבחינת הרפתנים כיוון שהוא עשוי להעיד על בעיה במערכת החיסונית של הפרה (רוב התאים הסומטיים הם תאי דם לבנים). ראו כאן וכאן למשל.

כך שבהחלט אפשר לומר שיצרני החלב מייחסים חשיבות רבה לתאים הסומטיים שבחלב (לטוב ולמוטב) ומתעסקים עמם רבות. הרפתנים עושים מאמצים רבים כדי שמספר התאים הללו לא יעלה מעל הסף המותר, וחברות החלב עושות תחרויות בין הרפתנים מי יספק את החלב עם המספר המועט ביותר של תאים סומטיים. מאידך הרפתנים גם דואגים ממצב שמספרם יהיה הרבה יותר מדי נמוך. למרות זאת איש אינו חושב להחיל על התאים הללו דין "אחשביה" ולאסור לשתות תאים אלו בחלב משום איבר מן החי. ואף אם נניח שהדבר חשוב רק ליצרנים ולא לצרכנים, הרי לא מצאנו גם מי שסובר שליצרני החלב עצמם אסור לשתות חלב מטעם זה. [בהקשר זה יש לציין שדין אחשביה חל גם כאשר התכלית שבגללה מחשיבים את הדבר האסור שונה מהתכלית שבהקשר שלה הוא אסור. זאת אפשר ללמוד כבר בדוגמא המקורית שממנה למדים את הדין הזה במשנה (מסכת שבת צ ע"ב, רש"י ד"ה המצניע בכל שהוא). שם נאמר שמי שהצניע גרעין כדי לזרוע אותו בעתיד, גילה בכך שהוא חשוב בעיניו, ולכן חייבים על הוצאתו בשבת מרשות לרשות, למרות שהוא פחות מכשיעור הרגיל שמתחייבים עליו בהוצאת אוכלים. וזאת למרות שכמובן אין קשר הכרחי בין זריעה להוצאה מרשות לרשות].

על כורחנו אנו חייבים להסיק אחת מן השתיים: או שיש כאן היתר מיוחד של התורה (הסבר 1 שהעלנו לעיל) או שדין אחשביה אינו חל על דברים מיקרוסקופיים. כך או כך ברור שמשעה ששפקע איסור איבר מן החי מתאים אלו לא ניתן להחזיר אותו לתוקפו, ולכן לא ניתן לאסור אותם משום איבר מן החי בבואנו להפיק מהם בשר מתורבת. [וכן לגבי שאר האיסורים שציינו כמו תערובת בשר בחלב ואכילת דם].

ועוד נקודה אחרונה בהקשר זה, אמרתי כאן הרגע שלאחר שהתאים הסומטיים הופקעו מגדר איבר מן החי הם לא יכולים לחזור לאיסור זה. ואפשר לכאורה לטעון כנגדי שיש דוגמא שסותרת את דברי. שהרי ביצה של תרנגולת הופקעה בהיתר מיוחד של התורה מלהיות איבר מן החי, ואף על פי כן אם היא ביצה שהופרתה על ידי זכר והחל להתרקם בה אפרוח היא שבה ונאסרת לאכילה.

אלא שיש כאן הבדל גדול. הביצה שמתרקמת לאפרוח נאסרת לא משום שהיא כביכול חוזרת למקורה להיות איבר מן החי (מן התרנגולת האם), אלא היא נאסרת משום שהיא הופכת ליצור חי שעומד בפני עצמו.
לדעה אחת - יש כאן איסור נבילה, משום שהביצה הופכת לאפרוח שצריך שחיטה. אם האפרוח השלים את התפתחותו אז ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא אותו חי ובמצב ראוי לשחיטה, ואז לשחוט ולאכול אותו. אבל אם הוא עוד לא סיים את התפתחותו לא ניתן טכנית לשחוט אותו כי לא ניתן להוציא אותו חי מן הקליפה וגם אין לו צוואר וכדומה. אם נשבור את הביצה או נבשל אותה אז הוא ימות ללא שחיטה וזו נבילה שאסורה במאכל.
לדעה אחרת, והיא דעת הרוב, אפילו איסור נבילה אין כאן, שאין האפרוח קרוי עוף עד שיצא מקליפתו, ואיסור נבילה קיים רק בבהמות ועופות. לפי דעה זו (הנזכרת כבר בגמרא חולין סד ע"א-ע"ב) איסורה של ביצת עוף כשר המתרקמת לאפרוח הוא רק מגזירת חכמים, שדימו אותה לשרץ השורץ על הארץ.
כך או כך ודאי שאין כאן איסור איבר מן החי של התרנגולת האם.

ואשר לשאלה האם יש אם כך אולי לאסור את הבשר המתורבת מדין נבילה (לפי הדעה הראשונה באיסור אפרוח בתוך הביצה)? התשובה היא לא ולא, שהרי בניגוד לביצה המופרית, התאים הסומטיים בחלב והבשר המתורבת המיוצר מהם אינם עומדים להפוך ליצור חי המצריך שחיטה, ולכן לא שייך בהם כלל איסור נבילה. כל הרעיון בבשר המתורבת הוא שהוא יכול להתפתח רק לרקמה או לאיבר שאינו מן החי, ולא לאורגניזם שלם. כפי שהסברתי למעלה את הבשר הזה ייצרו מתאי גזע פלוריפוטנטיים שאינם יכולים בשום אופן להתפתח לעובר שלם אלא רק לרקמות ואיברים נפרדים.
וברור כי איסור אכילת בשר נבילה שייך לכל היותר רק אחרי מוות של אורגניזם מלא (או עובר שאמור להתפתח לאורגניזם מלא) ולא אחרי מוות של איבר של אורגניזם. והראיה שאיבר שנחתך מבהמה חיה ומת (האיבר) כתוצאה מכך, אסור רק באיסור איבר מן החי ולא באיסור נבילה, וזאת בניגוד לאיבר שנחתך מבהמה שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה, שאסור באיסור נבילה. וכעין זה אומר למשל בפירוש הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר בספר אורה ושמחה על הרמב"ם (מאכלות אסורות ד ד): "דליתא נבילה אלא בדבר שהיה חי ומת אבל חתיכה של בשר כיון שלא היה לה חיות בפני עצמו מתחילתו, לא חל עליו שם מת, ולפיכך אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה [...] אי אפשר שיחול שם נבילה אלא בדבר שהיה לו חיות מתחילתו, אבל אם מתחילתו לא חשיבי חיותו לחיות א"כ אי אפשר שיהיה עליו שם נבילה, וכדמוכח מתחילת דברי הרמב"ם בהל' זו דיסוד דין נבילה אינו אלא בדבר שמת, וא"כ דבר שמתחילת יצירתו הוא כמת אי אפשר שיחול ביה דין נבילה, דאין נקרא מת אלא דבר שהיה חי מתחילה".

אם כן, איסור איבר מן החי אין כאן, משום שכפי שהראינו לעיל אין איסור איבר מן החי בתאים הסומטיים שבחלב. אף איסור נבילה אין כאן, משום שאין איסור נבילה אלא בדבר שהיתה לו חיות בפני עצמו מתחילתו, ולא זה המקרה בבשר מתורבת. גם אין סיבה לגזור על בשר מתורבת גזירת שרץ השורץ כפי שגזרו על אפרוח בביצתו, שהרי כפי שאמרנו אין הבשר המתורבת יכול להתפתח לכדי יצור חי ולכן אינו דומה לשרץ השורץ על הארץ, ובכל מקרה אין גוזרים כיום גזירות חדשות. ולכן אין סיבה לאסור את הבשר המתורבת מתאים סומטיים שבחלב.

אפשר לדמות בהקשר הזה את הבשר המתורבת לדם שמופיע בביצים בלתי מופרות (שאלו רוב הביצים בימינו). ביצים כאלו אינן נאסרות גם אם נמצא בהן דם, מכיוון שאנו יודעים שאין להן אפשרות להתפתח לאפרוחים, ומעיקר הדין מותר היה לאכול גם את הדם שבהן. אמנם למעשה נהוג לזרוק את הדם מביצים כאלו ולא לאכול אותו, אלא רק את שאר ביצה, אבל זהו רק משום מראית עין, שמא יבואו הרואים לטעות ולחשוב שאנו אוכלים דם של עוף שנשחט, שהוא ודאי אסור (באופן דומה אסרו משום מראית עין אכילת דם דגים שהוא מותר מעיקר הדין). אבל אין כמובן חשש מראית עין באכילת בשר (שהרי אין אוסרים אכילת בשר כשר רגיל שמא יבואו לחשוב שזהו בשר נבילה או טריפה) ולכן אין סיבה לאסור מטעם זה את הבשר המתורבת.
למעשה לבשר המופק מהתאים הסומטיים שבחלב יש אפילו יתרון משמעותי מבחינה זו על פני דם בביצה בלתי מופרית. כי בביצים לא מופרות שנתגלה בהן דם יש סיכוי קטן מאד שבכל זאת החל להתפתח בהן עובר גם ללא הפריה. אף שאמרנו קודם שביצה בלתי מופרית אינה יכולה להתפתח לאפרוח, למעשה אצל התרנגולים, כמו בהרבה מינים אחרים של בעלי חיים, קיימת תופעה טבעית נדירה שנקראת רביית בתולין, שבה ביצה יכולה להתפתח לאפרוח גם אם לא הופרתה על ידי זכר. לעומת זאת, למיטב ידיעתנו, התאים הסומטיים או הפלוריפוטנטיים שבחלב הפרה אינם יכולים באופן טבעי להתפתח לעגל שלם בשום דרך, כך שחשש מעין זה לא קיים כלל בבשר המתורבת שיופק מהם. ואם כן, ניתן ללמוד את היתרו של בשר כזה בקל וחומר מדם שמופיע בביצה לא מופרית.

הערות:

1. לכאורה ניתן להעלות הסבר אחר לשאלה מדוע מותר לשתות תאים סומטיים בחלב, והוא שהתאים הסומטיים בטלים בשישים לעומת הנוזל של החלב (אפילו 150 מיליון תאים סומטיים בכוס חלב שוקלים רק 0.15 גרם) ואיסור איבר מן החי בטל ברוב של שישים [למעט אם מדובר באיבר שלם שאז דינו כבריה שלמה שאינה בטלה אפילו באלף, אבל ודאי שאין לראות בתאים בודדים איבר שלם, וכמו כן אף שאין מבטלים איסור לכתחילה, הרי כאן מדובר שזהו טבע החלב מעצם ברייתו]. אלא שיש לדחות הסבר זה, משום שכפי שציינו למעלה אפשר היום להפריד את התאים הסומטיים מן החלב בעלות שאינה גבוהה, ולפי ההלכה דבר שאפשר להפרידו מן התערובת ללא מאמץ רב אינו בטל בשישים (רמ"א יו"ד צח ד).

2. נשאלתי מה הרווח הטבעוני ממהלך כזה, שהרי טבעונים הם נגד שימוש בחלב פרה? אלא שזה אינו מדוייק לגמרי. הבעיה שיש לרוב הטבעונים בימינו עם צריכת חלב היא שמשק החלב כרוך בגרימת סבל לפרות, הן בתנאי הגידול, הן בהפרדה שעושים בין הפרה והעגל והן בכך שכאשר תפוקת החלב של הפרות יורדת מתחת לסף הכדאיות הכלכלית הן נשלחות לשחיטה.
אבל לא נראה שיש בעיה ממשית מבחינה טבעונית עם גידול פרה בתנאי רווחה בחוות חופש עד זקנה ושיבה טובה, כשהיא נכנסת להריון באופן טבעי ומגדלת את העגלים שלה. ואם, כדי להציל מיליונים על מיליונים של פרות עתידיות, נחלוב באופן חד פעמי כמה סמ"קים בודדים של חלב ממה שנותר בעטין של הפרה שבעת הרצון הזו אחרי שהעגל שלה סיים לינוק, לא נראה שמישהו יתנגד לכך מבחינה טבעונית.

3. לא נכנסתי כלל לדון בשאלה האם בשר מתורבת שייוצר בדרך הזו יהיה בשרי, פרווה או אולי אפילו חלבי?! הסיבה היא שהדרכים הנוספות לעיבוד התאים הללו (אחרי לקיחתם מן החלב) שאציע במאמרים הבאים ינטרלו לדעתי את השאלה הזו ויהפכו אותו לפרווה בבירור. אבל מי שמעוניין להשתעשע בשאלה זו מוזמן לעשות זאת...

"אני והתא נשנה את העולם": מהפכת הבשר המתורבת. האם בתוך 100 שנה האנושות כולה תהפוך לטבעונית?

2018-09-16T15:23:00.004+03:00

בשר מתורבת (cultured meat) או בשר נקי (clean meat) או בשר מבחנה (in-vitro meat) הוא בשר המיוצר במעבדה או במפעל בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים.

רעיון זה הועלה כבר לפני עשרות שנים על ידי וינסטון צ'רצ'יל שכתב במאמר בשנת 1931:

We shall escape the absurdity of growing a whole chicken in order to eat the breast or wing, by growing these parts separately under a suitable medium.

צ'רצ'יל העריך שזה יקרה עד 1981, ובזאת הוא טעה. אבל כיום כבר ישנם מספר מיזמי מחקר וחברות מסחריות המגדלים בשר במעבדה באופן ניסויי, למרות שעדיין לא יוצר בשר לצריכה ציבורית. דור המוצרים הראשון יהיה דמוי בשר טחון כלומר המבורגרים, כדורי בשר, קציצות ונקניקיות. והמטרה לטווח ארוך היא לגדל רקמת שריר מפותחת לגמרי (סטייק), או אברים שלמים אחרים (כגון כבד אווז).

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת עובר טיגון ב2013. באדיבות World Economic Forum

יש לעתים בלבול בין בשר מתורבת לבין תחליף בשר, שהוא מוצר צמחוני המופק מחלבון מן הצומח כגון סויה או גלוטן חיטה וקטניות. בשנים האחרונות משווקים תחליפי בשר שטעמם לדעת רבים דומה להפליא לטעם בשר בזכות הוספת מולקלות הם ממקור צמחוני או סינתטי או בזכות אמצעים אחרים (כגון ההמבורגרים של beyond meat או impossible foods). אך יש להבחין בינם לבין בשר מתורבת שאמור להיות בסופו של דבר זהה למעשה לכל דבר ועניין לבשר חיה שנשחטה (להלן "בשר טבח").

תהליך ייצור בשר במעבדה כולל לקיחת תאי גזע חיים מבעל חיים חי או מת. ניתן כעקרון לקחת תאים כאלו במשך מספר דקות או שעות לאחר מותה של חיה או לקחתם מהחיה עוד בחייה כפי שלוקחים דגימות מבני אדם (למשל באמצעות ביופסיה או לקיחת דמים או לקיחת תאים בצמר גפן מן החלק הפנימי של הלחי). לאחר לקיחת תאי הגזע נותנים להם להתרבות לכמות עצומה בתנאי מעבדה. ואז מורים להם באמצעות שימוש בסיגנלים כימיים מתאימים להפוך לתאי שריר. ברגע שנלקחו התאים ההתחלתיים, לא נדרשים בעלי חיים נוספים - בדומה לייצור תרביות יוגורט. די לקחת תאי גזע מהסוג הנכון מחיה פעם אחת ויחידה, וניתן לייצר מהם כמויות בלתי מוגבלות של בשר מתורבת למשך זמן בלתי מוגבל בעתיד.

כדי לייצר "בשר טחון" מספיק לגדל תאי שריר מנותקים או שכבת תאים דקה. באופן עקרוני, קל יחסית לגדל תרבית תאים בתוך מגיב ביולוגי (bio-reagent), ואז לגרום להם להתאחות זה עם זה. הטכנולוגיה לכך קיימת וכבר יוצרו המבורגרים, וכדורי בשר כאלו, אם כי במחיר גבוה. הצפי כיום הוא שכבר ב2020 או 2021 יתחילו בשיווק מסחרי של בשר כזה, ובעתיד מחירו יהיה בערך חצי מזה של בשר טחון שיוצר באופן הקונבנציונלי. על הירידה התלולה במחירי הייצור של בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן לקרוא בהרחבה בלינק כאן.

לעומת זה גדילת רקמת שריר עבה דורשת מערכת הובלה בדומה למערכת הדם על מנת לספק לרקמה מזון וחמצן, וכן לסלק את תוצרי הפסולת. בנוסף, דרושים סוגי תאים אחרים כמו תאי רקמת חיבור, ויש צורך במדיום כימי שיספק אותות לרקמה הגדלה בנוגע למבנה. ולבסוף, רקמת שריר צריכה להימתח ולעבור "אימון" על מנת להתפתח. כיום עדיין אין טכנולוגיה בשלה לגידול שריר אמיתי במעבדה, אך התקווה היא שבעקבות תהפתחות הטכנולוגיה של יצירת איברים להשתלה ניתן יהיה גם לגדל רקמת שריר מלאה (כלומר סטייק), וכן איברים אחרים (כגון כבד אווז או לשון פרה), לצורך מאכל. לפי הערכות שונות הדבר ייקח עוד כ10 עד 20 שנה מהיום.

מלבד היתרון המוסרי העצום והמובן מאליו של בשר מתורבת עשויים להיות לו גם יתרונות נוספים:

1. מבחינה כלכלית - הצפי הוא שבסופו של דבר מחירו של בשר מתורבת יהיה זול יותר מבשר טבח וזאת כיוון שתהליך הייצור של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. אמנם במשך אלפי שנות ביות, טיפוח גנטי והשבחה האדם הפך את חיות המשק ל"מכונות" יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור, אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים השגת יעילות גבוהה כפי שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.

2. מבחינה סביבתית - מכיוון שהייצור יהיה יעיל יותר אז הוא ידרוש הרבה פחות משאבים (כמו מים וחומרי הזנה ממקור צמחי או סינתטי להזנת התאים) פר ק"ג בשר, ולכן הוא גם יהיה עדיף מבחינה סביבתית.

3. מבחינה בריאותית - היכולת לשלוט בצורה הדוקה ומדוייקת על כל הרכיבים התזונתיים שבבשר המתורבת עשויה לאפשר ייצור של בשר בריא יותר, ותפור באופן פרטני לדרישות דיאטטיות של אנשים מסויימים. לדוגמא על ידי שליטה בכמות תאי השומן שמוכנסים לתערובת ניתן לייצר בשר דל שומן במיוחד עבור אנשים שסובלים מבעיית עודף כולסטרול.

מבחינת כשרות, הקונצנזוס המקובל כיום בקרב הרבנים שדנו בנושא הוא שבשר כזה שיופק מבעלי חיים כשרים יהיה כשר בודאי, אם כי יש רבנים המציבים תנאים מסויימים לכך. כמו כן ישנה מחלוקת בין הרבנים השונים בשאלה האם בשר מתורבת שיופק מבעלי חיים לא כשרים (כגון חזיר) יהיה גם כן כשר, וכמו כן האם הוא יחשב כבשרי או כפרווה מבחינת דיני בשר וחלב. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בלינק כאן.

ההשלכות ארוכות הטווח של פיתוח הבשר המתורבת הן מרחיקות לכת. זו תהיה מהפכה של ממש. משקיעים רציניים כמו המיליארדר הבריטי ריצ'ארד ברנסון חוזים שבתוך 30 שנה לא יהיה יותר צורך יותר בשחיטת בעלי חיים לבשר.
ייתכן שזו תחזית אובר-אופטימית, מאחר שבלי ספק יהיו גם גורמים שונים שינסו להתנגד למהפכה הזו, החל במגדלי בקר ועופות שיאבדו את מקור פרנסתם, עבור דרך לודיטים ושמרנים קיצוניים שמתנגדים מטעמים אידאולוגיים לכל חידוש טכנולוגי במיוחד בתחום הביולוגיה (כמו מתנגדי ההנדסה הגנטית למיניהם), ועד אנשים שיהיו להם חששות לגיטימיים מפני ההשלכות הבריאותיות של אכילת בשר מתורבת.
עם זאת, מאחר שאני מעריך שאין כל סיבה שבשר מתורבת יהיה פחות בריא מבשר טבח, אז בתוך כמה עשרות שנים גם הספקנים ביותר מבחינה בריאותית ישתכנעו בכך. בתוך כמה עשרות שנים גם הלודיטים ילכו לעולמם או ישתכנעו, ומגדלי הבקר והעופות יצטרכו למצוא מקור פרנסה אחר כפי שקרה עם נהגי הכרכרות, מדליקי פנסי הרחוב, ועוד אינספור מקצועות אחרים שנעלמו בזכות הקדמה הטכנולוגית.
אני חושב שבהערכה זהירה ושמרנית ניתן לומר שבתוך 100 שנים 99% מהאוכלוסיה במדינות המתקדמות תעבור לצריכת בשר מתורבת, ובמצב עניינים כזה די ברור שהמתת בעלי חיים לצורך מאכל תאסר במדינות הללו, כשם שאוסרים היום ציד של חיות בר מוגנות, וכפי שנאסרה ממש לאחרונה אכילת כלבים וחתולים בארצות הברית.

נ.ב. הקרדיט להברקה בכותרת מגיע לקובי ברק מאנשי חברת סופר-מיט.

כשרות בשר מתורבת - "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן"?

2018-09-16T15:18:00.001+03:00

בין הרבנים שעסקו בשאלה כשרות בשר מתורבת בשנים האחרונות ניתן למצוא שני דעות עיקריות (מי שאינו יודע מהו בשר מתורבת מוזמן לעיין כאן):

"למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל", ו"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (public domain)

1. הדעה המחמירה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר, אבל רק אם התאים שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף כשרים לאחר שנשחטו כהלכה. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כבשרי.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה מתה. כיוון שאף שיש סוגי תאים שמתים בתוך דקות ספורות ממות הבהמה, סוגי תאים אחרים יכולים להמשיך לחיות בגוף הבהמה עד 24 שעות ואף יותר לאחר מיתת הבהמה. ובעקרון (באמצעות התהליך המכונה השראת תאי גזע פלוריפוטנטים) ניתן להפיק בשר מתורבת (כלומר תאי שריר ושומן) כמעט מכל סוג של תא.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כחלק מן הבהמה, ולכן גם התרבית עצמה נחשבת כחלק מן הבהמה, וממילא אם הבהמה ממין טמא אז התרבית אסורה כבשר טמא, ואם הם נלקחו מבהמה חיה אז התרבית היא בגדר איבר מן החי שאסור באכילה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב יעקב אריאל (הרב הראשי לשעבר של רמת גן ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) כאן, וכן הרב שבתי יגל, הרב חנוך קאהן (כאן), והרב יהודה שפיץ.
2. הדעה המקלה גורסת שבשר מתורבת יהיה כשר גם אם התאים שמהם שמהם תופק התרבית המקורית יילקחו מבהמה או עוף לא כשרים (אפילו חזיר), וכן גם אם יילקחו מבהמה או עוף בעודם חיים. ומבחינת דיני בשר בחלב הוא ייחשב כפרווה.
מבחינה טכנית אין כל בעיה לקחת תאים חיים מבהמה חיה בלא לגרום לה כל נזק או כאב. ניתן למשל לגרוף תאי אפיתל מהלחי שלה באמצעות צמר גפן, או להפיק תאים מתוך החלב שנחלב ממנה, או להפיק תאים משרשי שערות או חתיכות עור קטנות שנתלשו ממנה אגב התחככות שלה בעצמים שונים באופן טבעי.
הרעיון מאחרי דעה זו הוא שיש לראות את התאים שמהם הופקה התרבית המקורית כבטלים מסיבות שונות, וכמו כן התרבית עצמה נחשבת כ"פנים חדשות באו לכאן", ולכן אינה נחשבת כאיבר מן החי ואף אינה נחשבת כשייכת למין הבהמה שממנה הופקה.
בדעה זו אוחזים למשל הרב דב ליאור (הרב הראשי לשעבר של קרית ארבע ואחד הפוסקים הנחשבים בציבור הדתי והחרד"לי) בסרטון המובא כאן, הרב שלמה אבינר (כאן), הרב צבי שכטר (מראשי הOU בארצות הברית), הרב צבי רייזמן (כאן) והרב יובל שרלו (כאן).

כמו כן לכל הדעות ההלכתיות בשר מתורבת שיופק מדגים כשרים יהיה כשר גם אם התאים הראשוניים יילקחו מהם בעודם חיים (ואפשר בקלות לעשות זאת בדרך שלא תסב שום צער או נזק לחיות עצמן), וזאת מכיוון שהם אינם צריכים שחיטה. כך שגם טבעונים שמחמירים הן בהלכות כשרות והן בהלכות טבעונות יוכלו להנות מסוג זה של בשר מתורבת ללא חשש.

אבל בכל הנוגע לבשר בהמה ועוף, ברור שמבחינה טבעונית הדעה השניה לעיל עדיפה. טבעונים רבים ודאי לא יסכימו לאכול בשר מתורבת שהתאים הראשוניים שהביאו להפקתו נלקחו מבהמה שנשחטה. עם זאת אין זה בהכרח מחסום בלתי עביר. ייתכן שברבות השנים שיעברו מאז אותה השחיטה החד-פעמית ההתנגדות לכך תחלש וזאת מכמה סיבות:
ראשית, יש להבין שדי יהיה לשחוט בהמה אחת פעם אחת בלבד, ומהתאים שיופקו ממנה ניתן יהיה להפיק מיליארדים של מיליארדים של טונות של בשר מתורבת, ללא הגבלה עקרונית, עד סוף כל הדורות. בתוך זמן קצר מאד לא ישאר בבשר המתורבת הנ"ל אפילו אטום בודד מהפרה המקורית. ומאחר שרוב הטבעונים היום אינם נמנעים מלאכול מוצרים טבעוניים שיוצרו בקווי יצור שנעשה בהם שימוש קודם בייצור מוצרי בשר או חלב, למרות שהם עלולים להכיל כמויות מיקרוסקופיות של חומרים אלו (כפי שמשתקף באזהרת האלרגנים), אז לכאורה יהיה הגיוני לנהוג באותו האופן בבשר מתורבת כזה.
שנית, הבהמה לא תשחט לצורך הפקת התאים הללו, אלא למטרת מאכל, כפי שלצערנו נשחטות עדיין מיליוני פרות בעולם כיום, ולקיחת התאים תהיה עניין צדדי, שכנראה גם לא יהיה כרוך בשום הכנסה כספית לגורמים השוחטים.
שלישית, רוב הטבעונים אינם פורשים באופן מוחלט מחיים בחברה האנושית למרות שהרבה מאד מכל התשתית שאנחנו משתמשים בה היתה כרוכה בעת יצירתה בעבר הרחוק בגרימת מוות או סבל לבעלי חיים. אז כנראה כך ינהגו גם בבשר מתורבת שמקורו בשחיטה חד פעמית בעבר הרחוק.

על אף כל זאת ודאי יהיה עדיף מבחינה טבעונית, ולו ברמה הסימבולית, אם ההלכה תיפסק כגישה המקילה גם ביחס לבהמות ועופות, לפחות ככל שהדבר נוגע ללקיחת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה.
למעשה אפשר להצביע על כך שבהקשר הזה יש סוג של סתירה פנימית בעמדה המחמירה. הסיבה שהמחמירים אוסרים את נטילת תאי הגזע הראשוניים מבהמה כשרה חיה היא משום שזה כביכול איבר מן החי. אבל המסקנה של בעלי עמדה זו שחייבים לשחוט את הבהמה לפני שנוטלים ממנה את תאי הגזע, מנוגדת לרוח האיסור של איבר מן החי. כפי שאמר בעל ספר החינוך טעם האיסור של איבר מן החי הוא למנוע אכזריות כלפי בעלי חיים:

משרשי המצוה. כדי שלא נלמד נפשנו במדת האכזריות, שהיא מדה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדול ממי שיחתך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו. (ספר החנוך מצווה תנב)

גם העובדה שמדובר באחת משבע מצוות בני נוח מחזקת את ההנחה שטעם המצווה הוא באמת חינוכי-מוסרי אנושי ולא משהו שטעמו נפלא מאתנו. יהיה זה אם כן מאד פרדוקסלי אם דווקא איסור זה יביא להכרח לשחוט בעלי חיים, כאשר במקום זאת ניתן לקחת מהם תאים בחייהם בלא לגרום להם כל כאב או נזק. במובן הזה אפשר לומר שזוהי חומרא שמביאה לידי קולא בהלכות צער בעלי חיים...
אמנם שיקולים כאלו שנובעים מהשערות לגבי טעמי המצוות לא בהכרח יהיו קבילים בדיון הלכתי. זה תלוי בשאלה האם דורשים טעמי מצוות או לא. אבל גם אם לא דורשים טעמי מצוות, עדיין ייתכן ששיקול זה יכול להצטרף כנימוק נוסף להיתר, בנוסף לנימוקים אחרים טכניים יותר. ולדעתי יש אכן גם כמה טענות הלכתיות טכניות כבדות משקל כנגד העמדה המחמירה שרואה בבשר מתורבת מן החי משום איבר מן החי. יש אפילו סברה לומר שדעת המחמירים מבוססת על אי הכרה מלאה של העובדות המדעיות בנושא. מאחר שזהו דיון טכני למדי (גם מדעית וגם הלכתית), ריכזתי את הטענות הללו במאמר אחר, שיפורסם בעתיד.

הועלו גם הצעות טכניות שעשויות לעקוף את המחלוקת, לפחות בכל הנוגע לבעיית איבר מן החי בלקיחת תאים מבהמות כשרות חיות. כמו למשל לקחת את תאי הגזע הראשוניים מתוך חלב של בהמות כשרות חיות (כך שיהיה קשה מאד לומר עליהם שיש בהם איסור איבר מן החי מאחר שהחלב עצמו מותר בשתיה) או לקחת את תאי הגזע הללו מבני פקועה חיים (בן פקועה הוא עגל שהיה עובר זמן קצר לפני לידה ברחמה של פרה שנשחטה לפני הלידה, ולפי ההלכה הוא וצאצאיו עד סוף כל הדורות נחשבים כשחוטים עוד בחייהם, וניתן לאכול אותם גם ללא שחיטה). הצעה פרקטית בכיוון הזה אני מפרט במאמר כאן.

כיצד תוכרע המחלוקת הלכה למעשה? אין לדעת כרגע. אני מקווה כמובן שדעת המקילים תגבר, ולדעתי יש לכך סיכוי רב.
עם זאת יש לציין שעד עתה טרם פורסם דבר בנושא על ידי פוסקים חרדיים מובהקים, וייתכן שהגישה שלהם לנושא תהיה שלילית יותר ותטה את הכף לטובת המחמירים. ייתכן שבעתיד יתפתחו שני סוגי כשרות אורתודוקסית: כשרות מחמירה שתתיר רק שימוש בבשר מתורבת שמקורו בבהמות כשרות שחוטות, וכשרות מקילה יותר שתתיר שימוש בכל סוגי הבשר המתורבת. למי שמצב עניינים כזה עשוי להראות בעיניו מוזר ומפלג נזכיר שכשרויות אורתודוקסיות בדרגות שונות של חומרה קיימות כבר היום, והמקפידים על כשרות הבד"צים למשל נמנעים כבר היום מלאכול מזון בהכשר הרבנות.

על דרך המליצה אפשר אולי לומר לסיום שמאמרי חז"ל "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו אלינו" (רבינו בחיי), וכן "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה.) רומזים שהדעה השניה, שלפיה בשר חזיר ובשר לוויתן מתורבת יהיו כשרים, למרות שחזיר ולוויתן אינן חיות כשרות, היא הנכונה.

עוד על ההשלכות של פתוח הבשר המתורבת והחלב המתורבת על דיני בשר בחלב ראה במאמר כאן.

חוק מור של הבשר המתורבת, וסיבה אפשרית לגאווה ישראלית...

2018-09-16T01:50:00.002+03:00

כולנו שמענו על חוק מור שמתאר (בין השאר) את הירידה האקספוננציאלית במחירי כוח מחשוב. מסתבר שבשנים האחרונות מתקיימת תופעה דומה של ירידה אקספוננציאלית במחירי יצור בשר מתורבת. מי שאינו ידוע מהו בשר מתורבת מוזמן לקרוא כאן.

גרף המתאר את הירידה במחיר ייצור בשר מתורבת. יש לשים לב שמדובר בגרף לוגריתמי.

ב2013 נערכה בלונדון הדגמה פומבית ראשונה של אכילת המבורגר מבשר מתורבת. לשם כך יוצרה כמות של כ300 גרם תאי שריר של פרה בעלות של כ400 אלף דולר, כלומר כ1.2 מיליון דולר לק"ג.
ב2016 דיווחה חברת ממפיס מיטס האמריקאית כי עלות הייצור של בשר בקר מתורבת "טחון" ירדה ל40000 דולר לק"ג.
ב2017 דיווחה אותה חברה שעלות הייצור ירדה ל 5280 דולר לק"ג.
ב2018 דיווחה חברת פיוצ'ר מיט הישראלית שעלות הייצור שלה עומדת כרגע על כ800 דולר לק"ג.

ההמבורגר הראשון מבשר מתורבת לפני הבישול. מחירו היה 400000 דולר. היום הוא עולה כ400 דולר. באדיבות World Economic Forum

כפי שניתן לראות בגרף למעלה אם תמשך המגמה הזאת גם בשנים הקרובות כבר ב2020 ירד המחיר לק"ג אל מתחת ל10 דולר וזהו מחיר שהוא כבר דומה ואף זול ממחיר בשר טחון כיום.
למעשה יש מספר חברות שחושבות שתוכלנה להתחיל למכור מוצרי בשר מתורבת במסעדות כבר ב2019, או לכל המאוחר ב2022, וזמן קצר אחר כך גם בסופרמרקטים לשימוש ביתי.
כיום יש כ30 סטארט-אפים בעולם שעוסקים בתחום. ביניהם: פיוצ'ר מיט, אלף פארמס וסופר מיט הישראליות, ממפיס מיטס, המפטון קריק, ג'אסט אינק ופינלס פוד האמריקאיות, מוסה מיט ומיטייבל ההולנדיות ואינטגריקולצ'ור היפנית.
חיות המקור שהחברות השונות עוסקות בהן הן עוף, בקר, חזיר ודגים.
יש מי שמאמין שהמסעדה הראשונה בעולם שתגיש בשר מתורבת תהיה מחניודה בירושלים, ואם כך יקרה זו תהיה סיבה לגאווה ישראלית אמיתית...

קשה להעריך מהו החסם התחתון למחירו של בשר מתורבת. יש הערכות שונות לכך. אך ודאי הוא שהוא יהיה בסופו של דבר זול יותר מבשר בהמה שחוטה, וזאת כיוון שתהליך הייצור של הבשר יהיה יעיל יותר מאשר בתוך בעל חי. אחרי הכל את קו הייצור של בשר מתורבת בני האדם יתכננו כדי שיפיק בשר ביעילות מקסימלית. לעומת זאת ברור (בין אם אתה מאמין באבולוציה או בתכנון תבוני) שבעלי החיים שאנו אוכלים כיום לא התפתחו/תוכננו בצורה אופטימלית כדי לשמש מקור לבשר לבעלי חיים אחרים, אלא כדי לשרוד ולהביא לעולם מקסימום צאצאים. משום כך הגוף שלהם מכיל הרבה חלקים שאינם אכילים כלל (כמו עצמות, פרסות, עור, שערות נוצות וקרניים) או שערכם הקולינרי ירוד (כמו מעיים, קיבה, ריאות, גידים וכד').
אמנם במשך אלפי שנות ביות, הכלאות וברירה מלאכותית האדם הפך את חיות המשק למכונות יותר יעילות לייצור בשר מכפי שהיו במקור (במחיר עיוותים גנטיים שהופכים את חיי בעלי החיים לאומללים יותר), אבל עדיין האילוצים של האבולוציה/התכנון המקורי מונעים את האפשרות להשיג באמצעות גידול בעלי חיים את רמת היעילות של ייצור בשר שניתן להשיג בקו ייצור תעשייתי.