גם רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לזוז מהכיסא

תחרות מלך היופי

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 7 Oct 2015 13:56:00 -0700

דמיינו לעצמכם תחרות יופי בה על הבמה עומדים גברים המנסים בדרכים שונות להרשים את השופטות, כולן נשים כמובן.
והפרס הוא שכל אחת מהשופטות יכולה לקחת אליה הביתה את הגבר בו היא בוחרת,
ללילה ואפילו לתמיד.

זה אולי נשמע כמו קטע מסרטי "ללכת עד הסוף" או "ג'יגולו אמריקאי" למינהם אבל הסצנריו הזה הוא אמיתי לגמרי ומתרחש אפילו לא מאוד רחוק מכאן במדבר סהרה.

הגברים שתיארתי הם בני שבט גרוול (gerewol) והם מתקשטים, עוטים נוצות, קישוטים וחרוזים ואפילו מתאפרים לכבוד המאורע. ממש כמו נשים בתחרויות היופי למינהן אותן אנחנו מכירים טוב כל כך כיוון שהן מושרשות בתרבות שלנו.

אם אצלנו זה "בגדי ים", "שמלות ערב" ו"שלום עולמי" ש'עושים לנו את זה' כגברים, כלומר כתרבות המסתכלת על הכל 'בעין גברית', אצל הגברים בשבט גרוול איפור יחודי בצבעים סימליים וריקוד הם מהאלמנטים החשובים, וההכרחיים בתחרות, שתפקידם לצעוק "זה גבר אמיתי!"

גם אם לנו בעיניים מערביות האלמנטים האלה נראים 'מגוחכים' :
גבר סטרייט שמתאפר? גבר שרוקד? ( ולא בחינה של עצמו?!;) גבר שעונד שרשראות? אז כן כן כן וכן. מסתבר שבעיניים לא מערביות מסתכלים על הדברים ( וגם על הגברים) קצת אחרת.

אז מה נשים (מדרום הסהרה) באמת רוצות?

אז קודם כל שיהיה גבוה וחתיך, את הגובה הגברים מבליטים על ידי נוצות טווס, ופומפונים ( אני מייד הולכת לזרוק את כל נעלי העקב שלי!)

בנוסף שיהיו לו פנים צרות ואף נשרי (! ♥), את זה מבליטים על ידי צביעת הפנים באדום,צהוב, שחור,ושרטוטים לבנים מחטבים ( הידעתם ששרטוטים מחטבים ?) ופס לבן שתפקידו להבליט את הבליטה, ואני מדברת על האף..

על השיער שבדרך כלל אחראים ז'קלין ואביגדור ליכטנשטיין בתחרות הזו הולכים על המראה הטבעי, וכמה שיותר ארוך, כיוון שצמות ארוכות מסמלות פוריות ועושר.

וכמובן.. שיניים טובות ולבנות- הגברים צובעים את השפתיים באודם שחור, הצבע הנגדי ללבן שתפקידו להבליט חיוך מושלם. וחשבתם פעם למה אצלנו אדום הוא הצבע הנבחר?

אחד האלמנטים החשובים בתחרות הוא ריקוד אותו מבצעים הגברים בפני השופטות.

בריקוד זה על הגברים להזיז את החזה ולהקפיץ אותו כך שהחרוזים שלצווארם,והחרוזים שתפורים לווסט שלהם יקפצו לקצב המוזיקה.

תפקידם של צעדי הריקוד להתחקות אחרי ה'שלווה' של האנפה, מה שדי מעניין כי להקפיץ את החזה נשמע משהו מאוד לא שליו, אבל כל הרעיון בהרבה מהריקודים האפריקאים הוא לא להראות מתאמץ ( גם אם אתה עושה דברים שנראים "מסובכים".

אז אתה גבר גבר עם שיניים טובות ,צ'ילינג כמו אנפה והכל מה עכשיו?

היום הנשים מחליטות

עכשיו אחת הנשים תקח אותך הביתה עם פוטנציאל ליותר..
זה נשמע מעט ( מה המילה ההפוכה לשוביניסטי??) אבל בנות השבט מספרות שבוחרים להם חתן מגיל מאוד צעיר ולכן התחרות הזו היא הזדמנות 'למצוא אהבת אמת' ולהחליף את הבעל.

תודו שיש בזה משהו רומנטי ואפילו די מגניב.

בברכת שלום עולמי, או משהו כזה .. אמן!

אחינעם

*נשים מתלבטות

*חרוזים לא לנשים בלבד

*חיוך של מיליון דולר

קוטור, קיטור, קוטור

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 17 Dec 2013 09:59:00 -0800

ריאהנה נבחרה להיות הפנים החדשות של קולקצית אביב-קיץ 2014 של בית האופנה הפריזאי BALMAIN, שהוקם ב-1945 ,על ידי מעצב האופנה פייר בלמיין, הידוע בעיצוביו הקלאסיים והמפוארים.

ומה לריאהנה, הידועה בכינוי שהעניקה לעצמה
'Bad Girl ' ,זמרת שחורה, מלאת קעקועים, בעלת המראה ה-(יאמרו הפולניות ואני) "פרחי",
ולבית אופנה פריזאי מתנשא?

ניתן "להאשים" בכך , את המעצב הנוכחי של בלמיין , אוליבר רוסטינג (Rousteing),או את קודמו בתפקיד, כריסטוף דקרנין (Decarnin), שניים שחזונם העיצובי הפך את המותג לצעיר ועדכני יותר, אך השורשים לחיבור, שנראה לנו היום אך טבעי, בין "קוטור" לתרבות הרחוב וההיפ הופ, שזמרים כמו ריאהנה, ביונסה וקניה ווסט הם מנציגיה הבולטים ביותר, נמצאים אי שם בשנות ה80, ברחוב 125, בהארלם, ניו-יורק, בחנות שהיתה פתוחה 24/7 , ושכל ה׳מי ומי׳ של הארלם היו פוקדים אותה באופן קבוע,

הבוטיק של DAPPER DAN ׁׁ
( "דן המטופח").

"דאפר דן" מכר באלפי דולרים לפריט, עיצובים של ״לואי ויטון״, ״פנדי״ ו״גוצ׳י״.
טוב, אלה לא היו ׳בדיוק׳ ״פנדי״ ו״גוצ׳י״..אלא עיצובים של דן , שהיו עשויים מגלילי בד מזוייפים של המותגים הגדולים ביותר, אותם ייבא מאסיה.

בבגדים של "דאפר דן(משמאל)"

מזוייפים או לא, הנהירה לחנות היתה גדולה, ואנשים התלהבו מהעיצובים הגרנדיוזים והמקוריים, שנראו יוקרתיים, ו'לא מכאן'.

אופי הבגדים התאים להעברת המסר ה"מצליחני", שהוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תרבות ההיפ הופ :

"תראו לאן הגעתי ״ , ״אני כזה עשיר שאני יכול לשפוך כמויות של כסף על כל מה שבא לי"

מסר זה נובע מהיותו של ההיפ הופ 'כלי מחאה', על כך שבמשך שנים רבות, נחשבו השחורים באמריקה לאזרחים סוג ב׳, וסבלו מאפליה חברתית, וכלכלית שהתבטאה בחינוך, במקומות תעסוקה,ברמות השכר, מה שהתבטא באחוזי אבטלה גבוהים ובפנייה של שחורים רבים,

שלא השתלבו כאמור, במבנה הכלכלי ה״חוקי״ , לעסוק בכלכלת אנדרגראונד, להצטרף לכנופיות ולעסוק בסחר בסמים
( השימוש והסחר בקראק היו נפוצים מאוד באותן שנים בהארלם ), מה שלמעשה סגר אותם בתוך מעגל של עוני ואלימות, שלא היה ממנו מוצא.

מה שההיפ הופ עשה, ככלי ״עבודה״ תרבותי ("cultural labor") , מעבר להבעת הזעם והתסכול על מצבה העגום של הקהילה השחורה,
בייחוד אל מול ההצהרות הפוליטיות של שנות ה80', על דמוקרטיה ושיוויון זכויות לשחורים, שיצרו אשליה של אינטגרציה, אבל הפער בינהן למציאות היה גדול.

הוא נלחם על זכות ההגדרה העצמית שלה ,

כלומר, אף אחד לא יגדיר אותי כאזרח סוג ב׳
( ויחליט עלי..) כי רק אני יכול להגדיר את עצמי,

ואיך אני אגדיר את עצמי אם ניתן לי ?

מממ. . .הייתי אומרת על עצמי שאני יפה, חכמה, מוצלחת ועשירה,

לכן ראפרים בדרך כלל שרים על עצמם , על כמה שהם מוצלחים, עשירים ויכולים להשיג כל בחורה או מכונית שחשקה בה נפשם.

אם נחזור לסיפורנו,

בשנת 1988,תגרה אלימה שהתרחשה בחמש לפנות בוקר, בחנות של דן ,בין המתאגרפים הידועים מייק טייסון ומיטש סמית׳ , העלתה את החנות לכותרות,

מעיל בעיצוב אישי למייק טייסון

ויותר מכך, היא העלתה את חמתם של המעצבים הצרפתים, ששמעו על החנות המצליחה והחליטו לתבוע את דאפר דן , על השימוש, הלא חוקי, שעשה במותג היוקרתי שלהם.
כך בסערה תקשורתית גדולה, הביאו המעצבים לסגירתה של החנות והאגדה, שהתחילה את הקשר בין כוכבי היפ הופ ו״קוטור״

ואיך לא? הרי שניהם מתפקדים על אותו רעיון ,

הקשר בין היפ הופ ו"קוטור" עובד לשני הכיוונים

של "מותג", שלא משנה כמה הוא שווה במציאות, אם הוא מאמין שהוא שווה הרבה, וגם מציג את עצמו ככה,השמיים הם הגבול,

עובדה, ריאהנה זכתה בתואר "אייקון השנה".

אחינועם

למי שמעוניין לקרוא עוד:
דאפר דן

http://www.youtube.com/watch?v=HChHAXySJTc

אחינועם

ריאהנה לא מתנצלת

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 25 Nov 2013 03:28:00 -0800

אם התלוננתם שריאהנה לא השקיעה בנו בהופעה שלה בארץ, ולא החליפה בגדים אפילו פעם אחת, מה הייתם אומרים על זה שאתמול בטקס הAMA היא עלתה לבמה לקבל את תואר "אייקון השנה" עם הסיכות על הראש, במראה שבדרך כלל מאפיין את רגעי ההכנות של "לפני העליה לבמה"??

אז לזכותה יאמר, שה"טוטאל לוק" שלה היה מדהים בעיני, ומה שיותר מגניב הוא המסר שעומד מאחורי המראה הזה, והוא גאווה "אנ-אפולוגטית" (כשמו של הדיסק האחרון שלה) במי שהיא ובמסורת האפרו-קריבית ממנה היא מגיעה.

סגנון השיער הזה שריאהנה הציגה אתמול בטקס נקרא DOOBIE WRAP, בסלנג DOOBIE זו סיגריית מריחואנה מגולגלת, והסגנון הזה הוא בעצם שיטה "דומיניקנית" "ליישר" ו"להרגיע" את השיער האפרו-אמריקאי\קריבי שנחשב "בעייתי", ו"קשה לעיצוב", ולתת לו מראה חלק ויפה, ע"י גילגולו סביב הראש בעזרת סיכות.

במדינות כמו ג'מייקה, או הרפובליקה הדומיניקנית ,אפשר לראות את ה"לוק" הזה ברחוב ביומיום, נשים מסתובבות עם סיכות ו"רולים" לראשן מתוך הגישה של "סגנון הדאנס-הול" ואופנת הX-RAY שמאפיינת אותו, הגורסת שאין סיבה להסתיר או להתבייש במשהו ש"לכולן יש" ו"כולן עושות".
אפשר לסלוד מהמסורת הזאת שבה "הכל חשוף", ולחשוב שהיא בוטה ולא אסתטית, אבל לפני שסולדים ממשהו כדאי להבין מה הרעיון שעומד מאחוריו.

למעשה רעיון ה"חשיפה" הזאת של ה"מאחורי הקלעים", מייצר אקט של זהות שהוא גם פמיניסטי וביקורתי.

אם נתמקד בנושא השיער, אז במשך שנים רבות, ועד היום, נשים אפרו-אמריקאיות "יישרו" את השיער שלהן, כדי שיראה כמו השיער היפה והחלק של "נשים לבנות", הנחשב למראה ה"נקי" וה"אידאלי" של שיער.

כריס רוק מראה את זה בצורה מעולה בסרט שלו good hair bad hair
שמתאר איך מתוך התפיסות האלה, נוצרה בארה"ב תעשיית יישור שיער , לא בריאה ואף מסוכנת שמגלגלת מיליוני דולרים.
כריס רוק הוא לא רפי גינת, והוא לא עשה את הסרט הזה כדי להפחיד אותנו,
אלא הוא בחר לעשות זאת בצורה חיננית, ופותח את הסרט בשאלה של ביתו שאומרת לו "אבא למה אין לי שיער טוב ?" ,
מתוך השאלה הזאת רוק יוצא לספר את סיפור האהבה-שנאה המורכב הזה של נשים אפרו-אמריקאיות עם שיערן, והוא עושה זאת על ידי ראיונות עם נשים, שלמעשה חושפות את הסודות וה"מאחורי הקלעים" של השיער שלהן ושל מי שנראות בציבור בשיער שנראה מושלם, כמו מישל אובמה, אופרה ווינפרי, טיירה בנקס, וביונסה, שהרבה כסף ותוספות שיער מושקעות בו כדי שהוא יראה כמו שהוא, על ידי החשיפה הזאת כריס רוק יותר תחושת זהות ואף הזדהות עם הקהילה האפרו-אמריקאית.

ריאהנה בעיצוב השיער שלה אתמול "חשפה את הזיוף" שכרוך בלהיות אישה אפרו-אמריקאית\קריבית, ובלהיות אישה בכלל, והיא עשתה את זה בסטייל,
היא חשפה את "עבודות הפרך" שנחוצות לנשים כדי להראות "מושלם", ועל ידי כך ערערה גם על המושג "מושלם",
ומה זה מושלם,בעצם? מושלם זה מה שאני מאחורי הקלעים או רק לפני הקלעים?
מושלם זה להיות שלם עם כל מה שאתה בטוטאל. מאיפה שבאת ולאן שאתה הולך.
ריאנה עשתה את זה והפכה את זה לסטייל יחודי, שהרבה נשים הולכות לאמץ לדעתי בתקופה הקרובה, ורק על זה הגיע לה הפרס של אתמול.

תהיו גאות במה שאתן ובמי שאתן כי על אוריגינל משלמים יותר...

אחינועם

מובמבר

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 11 Nov 2013 06:35:00 -0800

שפם ישמור עליך חם (לוהט) גם כשאתה מאבד את החולצה

ושוב נובמבר .. המכונה מובמבר ( שילוב המילים שפם+נובמבר באנגלית) ושוב שפמים כסמל להזדהות ותמיכה בהגברת המודעות לסרטן הערמונית.

גם הנסיכות של דיסני נותנות יד, או יותר נכון סנטר, למאבק

וכמובן שגם הנסיכות והנסיכים ההוליוודיים אומרים את דברם
(פייר, יש לזה קטע , ומרלון ברנדון חתיך בכל מצב )

את המילים האחרונות בפוסט הזה אני כותבת מכאן כי החלום שלי שמרלון ברנדו יהיה מעלי:).

זה אולי משעשע כל מה שקורה ברשת אבל המאבק הוא רציני , ובגלל ש"גברים אינם בוכים" או יותר נכון הם "בוכים בלילה" אז לא תמיד נשמע קולם , ולכן המאבק הזה הוא מבורך וחשוב , תנו לו יד , או סנטר.
ב עמוד הפייסבוק של מובמבר ישראל תוכלו גם לתת אצבע

שאו ברכה.. והכי חשוב זה הבריאות

אחינועם

בנות הים האחרונות מיפן (אזהרה לבעלי לב רגיש : הן לא שמות צדפות על החזה )

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 4 Nov 2013 15:19:00 -0800

עלי להודות שקראתי את הסיפור הקסום והמעט פורנוגרפי הזה , לא בספרי האחים גרים ,אלא בבלוג המעולה messy nessy chic .

מסתבר שביפן ,בכפר קטן ליד הים , יש נשים שמרוויחות יותר מגברים,

והכל בגלל, ותשמעו את זה, שלנשים יש יותר אחוזי שומן בגוף (חדשות טובות: זה יתרון מסתבר),
בשל כך נשים יכולות לשהות מתחת למים זמן רב יותר, ולדלות מהם יותר

צדפות ואבאלון ( מעין חיית מיים המייצרת גם היא,כמו הצדפה, פנינים).

את הפנינים הן מוכרות בשוק, או לתיירים שמגיעים לאיזור (בעקבות הסיפורים עליהן), וכך הן מרוויחות את לחמן.

הנשים הללו המכונות אמה AMA

נכנסות למיים ״פרי סטייל״ , כשלגופן רק מסכה ,סנפירים, ובקושי בגד ים, ( מי שיש לו כח רצון ורוצה להתפרנס לא צריך שום בלוני חמצן כדי לצלול למים העמוקים..- כן זו היתה מטאפורה).

הסיפור על בנות האמה התפרסם כאשר תיירים שהגיעו ליפן בשנות ה50, תיעדו באיזור נשים הלובשות רק תחתונים,ללא חלק עליון,
הנשים טוענות שהן צוללות ככה כיוון שזוהי הדרך המהירה ביותר להתייבש, כיוון שכשלובשים משהו , כמו חליפת צלילה או פשוט ״חזיה״, צריך לחכות זמן כפול להתייבשות מלאה.

פמיניזם וחיסכון בזמן במיטבו (זו לא היתה מטאפורה:)

לעינכם. אחינעם

אחינועם

תחיית החורף

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 4 Nov 2013 14:19:00 -0800

לא רק בישראל מתגעגעים לחורף

יבוא או לא יבוא?

סדרת צילומים יפיפיה של הצלמת אמה סמרטון ( ויהיה פשע לא לציין את שמה של הסטייליסטית שאחראית על הסטיילינג המרהיב בתמונות- ג׳ובנה בט(ג)ליה - האחת והיחידה),

נושאת את השם ״ תחיית החורף״ (The ANastasia of winter).

סדרת הצילומים פורסמה החודש בווג יפן ואפילו עשתה לי חשק לחורף ( במיוחד לפרווה הזאת ששמים בין הידיים), ואני ממש לא בנאדם של חורף!
ההפקה הזאת שמשלבת סגנונות וצבעים מתרבויות שונות כמו התרבות היפנית , הרוסית, הקווקזית, והסטייל המרהיב שלה ( אמרתי את זה שוב..) עושה לי חשק לחורף, אם הוא יראה כך .., ולו רק כדי שאוכל לשים בגד על בגד,על בד על שטיח, על צעיף שהסבתא הרומניה שלי נתנה לי פעם, ועל הכל שרשרת פנינים. לעינכם.

מילה מפיטר פן

noreply@blogger.com (superfischer) — Sat, 2 Nov 2013 02:52:00 -0700

הרי כל הסרטים של וולט דיסני הם בעצם סיפורי התבגרות..
אריאל, מולאן, בל, יסמין, סינדרלה הן כולן נערות מתבגרות שמורדות בהורים,
וכל הסיפור שלהן הוא בעצם "מסע התבגרות".

בכל סיפור הדימויים למסע הזה הם קצת אחרים,

אריאל בת הים הקטנה למשל, מקבלת רגליים כדי לעלות מה'ים'-המסמל את הילדות היפה והבטוחה, בה אנו מצויים בסביבה מחבקת ואוהבת ללא תנאים.

אם הנסיכות של דיסני הן בעצם נערות מתבגרות
למה הן לא נראות ככה

אריאל רוצה בכל ליבה , ומוכנה לשלם כל מחיר, כדי לעבור אל ה'יבשה'-עולם ה"מבוגרים", העולם האמיתי, בו איש לא מכיר אותה ולכן יהיה עליה להוכיח את עצמה ,ולמצוא את הקול הייחודי לה,ואת החוזקות האמיתיות שלה
(ההבדל בין "חוזקות" לתכונות מולדות הוא שאת החוזקות,לעומת הכישרונות והמעלות שנולדים איתם, את רוכשת ומגלה תוך התמודדות עם הקשיים והאתגרים אותם אנו פוגשים ב"מסע ההתבגרות").

הקושי הראשון ש'הנסיכות שבדרך' יתקלו בו, יהיו ההורים שינסו לעצור אותן מלעזוב, מתוך האינסטינקט האבהי והאימהי של הורינו לשמור עלינו בטוחים ובטווח ראייתם. אך זו מלחמה אבודה מראש..

2. לאחר שקיבלת את ברכת הדרך, או שנאלצת לברוח כדי להתרחק, את יוצאת למסע, בדרך למצוא את עצמך

3. לא מעט מכשולים יצוצו בדרך :
מיני מכשפות,ביצ'יות ויצורים "קטנים" שינסו לעצור אותך

4. חלק מכל העסק הזה של לחפש את עצמך הוא לאבד משהו, חשוב.

אחת מאבדת את הראש,

אחת את הקול,

"לא שומעים.."

אחת נעל..

ואחת את התחתונים.............

its Cindy bitch

אבל איך אומרים אתה מפסיד משהו כדי להרוויח משהו אחר

5. וכל זה בשביל שתהיי מוכנה ומזומנה

לדבר הגדול הבא- ה-אחד, ה-נסיך (לו, חיכית כל חייך??)

6. ה-נסיך יהיה בדרך כלל מישהו ש"נתקלת" בו בדרך

מישהו המגיע מעולם השונה בתכלית מעולמך

7. אז פגשת אותו.. יופי. עכשיו יהיה עליך ללמוד איך להגיע אל ליבו
מילה מאורסולה :
"ואל נא תזלזלי בחשיבותה של שפת הגוף"

סוד בינינו (ובין אלפי קוראות הספר "גברים מעדיפים ביצ'יות"): אלה התנועות שאת באמת צריכה להכיר כדי לכבוש לב של גבר

"סנן"

8. וכעת, לאחר שהוא "נקשר אליך" כל כך , שפשוט " לא מתחשק לו ללכת לשום מקום אחר"

אחרי שהסברת לו בבירור מי המחליט בבית

עכשיו את יכולה לנוח! ולהיכנס למיטה,עם הספר האהוב עליך כמובן...

עד האתגר הגדול הבא

סוף.

9. מילה מפיטר פן

אחינועם.

הילד חולם

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 1 Oct 2013 00:23:00 -0700

הרבה פעמים כשאנחנו מסתכלים על תינוקות קטנים וחמודים אנחנו תוהים מה עובר בראש הקטן הזה, על מה הם חושבים, והאם החיוך הקטן הזה שמרוח להם על הפנים כשהם ישנים הוא ״רפלקס״, הוא שהם בעיצומו של חלום טוב ...

בהשראת המחשבה הזאת אמנית, צלמת, ואמא בשם קוויני ליאאו , יצרה את סדרת התמונות הזו , בהן היא מצלמת את הבן הקטן שלה כשהוא ישן, כשמסביבו ( בשקט בשקט..) היא יוצרת, באמצעות בדים וצורות ממולאות בצמר גפן, עולם קסום וחלומי
,

התוצאה לא פחות ממדהימה

ששששש... הילד ישן

Pick-a-baby-boo

אחינועם

הפצצות מדרום קוריאה

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 9 Jul 2013 09:08:00 -0700

בזמן שצפון קוריאה משגרת פצצות ניסוי גרעיני לחלל , קוריאה הדרומית משגרת אלינו את הפצצות הכי לוהטות בפופ העולמי.

אם psy הדרום קוריאני - האיש וה״גאנגם סטייל״ , היה איש אחד של להיט אחד (עם מיליארד ושבע מאות צפיות נכון להיום),

להקת הבנות 2NE1 (״המאה ה21״ וגם NE
new evolution ), עושה את זה בלי גאנגם ועם המון סטייל.

חברות הלהקה CL, Minzy, Dara, Bom, שרות חצי באנגלית וחצי בקוריאנית, רוקדות את צעדי הריקוד הכי חמים, נמצאות בכל אירוע ששווה לדבר עליו, מדגמנות לליין האופנה של אדידס-ג'רמי סקוט, למגזינים הנחשבים בעולם, ומשתפות פעולה עם השמות הכי לוהטים בתעשייה העולמית (וויל איי אם, ג׳רמי סקוט, בריאן פרידמן ועוד ).

בתור גזענים (שלא במתכוון) מלידה, בעלי עין צרה אך לא מלוכסנת, אנו נוהגים בדרך כלל לשייך אסיאתים למדינה אחת -
"היפנים האלה "או "הסינים האלה ", אנחנו לא באמת יודעים להבדיל בין יפני, ויאטנאמי או קוריאני.

את האסיאתים שאנחנו רואים בערים גדולות, המסתובבים בדרך כלל עם הלהיטים האופנתיים העכשווים ביותר ( גאדג'טים, בגדים ואקססוריז), אנחנו מקשרים ישר ליפן, בירת האופנה האקצנטרית והלא שגרתית.
יפנים נחשבים בעלי סגנון, אהבה למותגים וטעם טוב.

אופנת ההרג'וקו ביפן

בנות הלהקה מזכירותו במעט בסגנונן הממותק את סגנון ה'הרג'וקו' מיפן, סגנון רחוב יפני, עמוס בפריטים היוצר מראה בובתי ומאופיין בסטיילינג קיצוני .

אך בעוד החבר'ה היפנים המתלבשים בסגנון ההרג'וקו הולכים על כל הקופה, ארבע הבנות מקוריאה לוקחות את הקופה הביתה. $$$

CL כוכבת הלהקה

איך הן עושות את זה?
א-מ-ר-י-ק-ני-ז-צ-י-ה
- הן יוצרות מראה "ממותק" ומושקע המקושר למה שמוכנה "סטייל יפני",

וכמו המדינה ממנה הגיעו,
הן מתאימות את עצמן לדעת הקהל העולמית, ומכניסות את הסגנון הזה לתוך המסגרת של "סגנון הרחוב"- אופנת ההיפ הופ והפופ האמריקאית, המשלב כאמור בתוכו גם בגדי מעצבים וקוטור.

נגה צ'ה צ'לקה(I'm The Best )
אחינועם .

הגוף שלי הוא המקדש שלי

noreply@blogger.com (superfischer) — Thu, 20 Jun 2013 16:46:00 -0700

חברת אופנה לונדונית חדשה יחסית, בשם ״פרוייקט 104״ , הצליחה לתפוס את העין שלי
ומיד אחרי העין את הלב, שמחסיר פעימה מצבעוניות יתר וקיטש איכותי,

והיא עשתה את זה עם קטלוג מקסים שמאחוריו עומד רעיון לא פחות מקסים:

קולקציית בגדי הים במהדורה מוגבלת של 'פרוייקט 104' נקראת

״הגוף שלי הוא המקדש שלי ״

וקטלוג הקולקציה מעוצב כך כשכל דף עם דגם של בגד ים הוא מעין "מקדש קטן"
המורכב מפרטים צבעוניים ואקלקטים, המרכיבים ״אישיות״ צבעונית, משעשעת ומגרה, של הבחורה שכל גבר היה חולם שתצא אליו מן הים (לא בהכרח למטרת נישואין.. :).

מתחת לכל דגם מופיע תיאור של איפה אפשר למצוא את אותה בחורה
( ברייב בים בגואה, במסיבת בריכה בווגאס, בכל מקום מוזר יותר מגן עדן.. )

הדגם: "בתולת הגלידה" מתאר בחורה אנרגטית, מלאת חיים, ממורמרת, חייבת להיות במרכז תשומת הלב או שהיא תירה בך באקדח מיים

למרות שהקמפיין מעמיד פנים של מה שעשוי רק ממרכיבים של פרסום זול ושגרתי (מוכרים לך פנטזיה יפה נעימה,בלונדינית ושתויה בקיץ בחוף ..לא תיקח? ) נדמה שתוך כדי משחק מילים הוא גם מעלה גם שאלה מרתקת :

MY BODY IS A TEMPLE... BUT MY BODY LIKES GETTING TRASHED.
PROJECT 104 DEBUT COLLECTION EXPLORES THE IRONY OF THIS IN TECHNICOLOR SHRINEOGRAPHY.

LEADING TO THE QUESTION:
WHAT TEMPLE ARE YOU

(בתרגום 'בזוי' והזוי לעברית:)
״הגוף שלי הוא המקדש שלי.. אבל הגוף שלי אוהב (כאן יש משחק מילים עם הביטוי getting trashed שזה גם סלנג ל"להיות שתוי מאוד!! עד לאיבוד שליטה " וגם אומר "להרוס את עצמו/לההרס")
...אז איזה מקדש את ??"

למרות שבארץ אנחנו פחות "מתחברים" למקדשים, כי אנחנו לא בעיניין של 'לעשות לך פסל או תמונה..'

כל אישה, למעשה כל אדם, יכול להתחבר למשפט הזה,

הגוף שלנו הוא המקדש שלנו,יותר מזה הוא היכל הנשמה, זה שעוטף אותה ומגן עליה ,
אבל הוא גם זה שמבטא את מה שעובר עליה ,
ולכן בכל פעם שהנשמה שלנו חווה קושי או מרגישה שהיא מנוהלת בצורה לא נכונה או באופן שלא מכבד את מהותה, אנו נראה את זה מתבטא בגוף , בצורת מחלה חלילה, פציעה או כאב.

בקבלה ובחסידות אומרים שגוף האדם הוא כלי לאור הנשמה, הדרך של הנשמה להופיע ולהתבטא בעולם

״ הרוחניות הנקראת נשמה מלובשת בתוך איברי הגוף הנקרא כלים .. כי יש בהם גבול ומדה״

כל כך יפה, איך שזה כתוב ומה שזה אומר,

ואם זה כל כך יפה, וכולנו יודעים את זה,
למה אנחנו לא שומרים על הגוף טוב יותר ?
והאם ניתן לשמור עליו טוב יותר או שזה דינו של הגוף?

כל מי שטייל קצת ברחבי העולם מכיר את המקדשים הקטנים האלה , שהתמונות מתארות, אלה עם הנרות והקטורות, מלאי הפרטים הצבעוניים והקיטשיים שאפשר למצוא למשל בפינות בתים בספרד,בתאילנד.

בתאילנד כמעט בכל מקום אפשר לראות מקדש קטן עם בובות ופרחים בצבעים זרחניים.
(אני זוכרת שלקח לנו המון זמן להבין שבקבוקי הקוקה-קולה ליד המקדשונים בתאילנד,הם לא 'סתם זבל' שמישהו השאיר ברוב חוצפתו, אלא זו מנחה לאלים, או לקדושים שמתו ושהמקדש נבנה לכבודם , (התאילנדית שהסבירה לי על הרעיון של השתיה ליד המקדשים, אמרה לי שהבקבוקים שם למקרה שהמתים יחזרו לחיים ויהיו צמאים..נשמע לכם מוזר ופגאני? זה קצת הזכיר לי את כוס היין שאנחנו שומרים לאליהו הנביא, נוצרים פשוט מעדיפים קוקה קולה..

"מלכת הקוקה קולה" - כיפית ,ילדה פראית, חמומת מוח מרוב קפאין, היא אוהבת אותך באותה מידה שהיא שונאת אותך תמצא אותה- שותה 'בלק ראשאן' במסיבת בריכה בווגאס

אני צמאה לעוד קמפיינים כאלה,

אני צמאה לקמפיינים שלא רק יהיו יפים ויגידו לנו מה אין לנו, ואיך כדאי שנראה

אלא כאלה שיזכירו לנו מה יש, שיגרמו לנו לחשוב איזה מקדש אנחנו ואם אנחנו מקדשים אתו כמו שמגיע לו ולנו.

אני צמאה לעוד קמפיינים כאלה שנותנים לנו נושא לשיחה טובה על כוס בירה בים , או טקילה, תלוי איזה מקדש אתם ..

אחינועם

שיבוט למזכרת

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 29 May 2013 15:21:00 -0700

זה אולי קצת קריפי, אבל זה הרבה פחות קריפי מהבובה של שרית חדד, והרבה יותר מוצלח.
כי כשהיפנים עושים משהו הם עושים אותו מוצלח. (לפעמים אפילו מוצלח עד כדי שזה קריפי ..)

תשכחו מאלבומי חתונה, או תצלומי בת מיצווש כי הטרנד החם ביפן הוא לא עוד תמונות מאירוע שמתחשק לכם לזכור איך ניראתם בו לנצח, אלא ״שיבוט שלכם לבובת מזכרת״ .

אז כל מה שצריך זה להביא תמונה מהאירוע, לבוא לסריקת הפנים שלך,
והם כבר יעשו ממך בובה משהו בובה..

להלן התהליך:

סורקים לך את הפנים בתלת מימד

עם מצלמות SLR שמוצבות מסביב לראש שלך

מדפסת ss יוצרת שכבות של דיו המתקשות במגש של סוג של גבס

והשיבוט נוצר .. הראש יכול להיות מודבק על כל גוף שאי פעם חלמתם עליו.

למי שמתעניין בתהליך מוזמן לקרוא

ביי בינתיים. מכולנו..

אחינועם

אין כמו במבי

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 11 Mar 2013 08:59:00 -0700

By Jean-Charles De Castelbajac

ציידי ארה"ב מנעו בשנת 1942 את ההקרנה הראשונה של הסרט "במבי" שהיתה אמורה להערך בעיר מיין כמחווה לפליקס זאלטן, יהודי אוסטרי שכתב את הספר המקורי, עליו מבוסס הסרט
(ומכר את זכויותיו ב5000 דולר בלבד לחברת דיסני מבלי לדעת איזו הצלחה מסחררת ורבת שנים עתידה ל "במבי")

הציידים מחו על כך שהסרט מעורר אמפתיה יתרה לחיות ומוציא ל"ספורטאים הקרובים לסביבה", כך הם כינו את עצמם.. שם רע.

by Givenchy

הם כינו את מה שהסרט "מעולל" לאנשים- 'אפקט הבמבי',
כזה שגורם לאדם להסתכל לחיה "בעיני הבמבי" שלה, להבין שגם לה יש אמא ואבא,ושגם היא יכולה להתאהב (גם כשהיא לא רוצה- ואם יש תמונת התאהבות יפה יותר מזו בה במבי פוגש את פלין תהרגו אותי).

הסרט מזכיר לנו שלא הכל קשור אלינו, או בבעלותנו, לבעלי החיים ולטבע חיים משל עצמם, לכן לא מופיעה אפילו פעם אחת דמות של בן אדם, אלא רק את כלי ההרס שהוא משתמש בהם לעיתים תכופות מידי וללא סיבה מוצדקת.

'החוכמה' עם הדמות של במבי היא שכשאנחנו מסתכלים עליה אנחנו לא חושבים על האפקט החינוכי שלה או על זכויות בעלי החיים, אנחנו פשוט מתמוגגים ...

By Jean-Charles De Castelbajac

ב2011 היא כיכבה בתצוגת האופנה של ג'אן צ'ארלס דה קאסטלבאג'אק (זה שעשה לליידי גאגא את הבגד שעשוי מבובות של קרמיט)
ועוד לפני כן היא כיכבה בקמפיין היפיפה של סטלה מקרתני.

השנה "במבי נצפה" בתצוגת האופנה של ריקרדו טיסקי מעצב הבית של ג'יבאנשי, מי שהסעיר בשנה שעברה את עולם האופנה עם חולצת הטי-שרט עם הדפס הבולדוג.
טיסקי השתמש בתמונת ההתאהבות של במבי שתיארתי קודם, אבל חתך את פלין (bambi's chick) מהתמונה,וחיבר את במבי עם תמונה לא ברורה ו"פוסט מודרנית" משהו.

לא ברור לי מה הוא ניסה להעביר אבל אולי זה גם ממש לא חשוב כי כמו במבי, העיניין עם אופנה הוא שאנחנו לא חושבים מה עומד מאחוריה אלא פשוט מתמוגגים.

אבל בכל זאת היתה לי צרימה של התמונה התמימה הזאת עם הפרוות שכיכבו השנה בכל התצוגות וגם אצל ג'יבאנשי , ועם הנעליים שלבשה הדוגמנית שהיו עשויות מעור נחש.

אני לא צדקנית, רומנטיקנית או צמחונית אבל אם יש משהו אחד שלא בא לי שיהרסו לי זה את הבמבי.

במבי בשבילי זה התמימות, ולא בא לי שיחברו אותו לציור מודרני לא ברור ולנעלי עור נחש.
פשוט לא בא לי . ו"לא בא לי" בעידן המודרני זה הכי מנומק..

Just BEACUSE
אחינועם.

THE REAL BAMBI ON ICE

להתחתן בדולר

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 19 Feb 2013 07:19:00 -0800

האם ההנחות ומבצעי סוף העונה של הרבנות ,שאם הייתי קופרייטרית הייתי קוראת להם 1+1 , אכן יחזירו את הזוגות אל מדרגות הרבנות ?

אחד מתוך חמישה זוגות בוחר להתחתן בחו"ל ולא לעבור את התהליך,המתיש לדעת רבים, שדורשת הרבנות.

"נו אז איך חיי הנישואין?"

הסיבה שהתהליך נתפס על ידי זוגות רבים כמתיש הוא בעיני לאו דווקא עניין הכסף, אלא האופן בו מציגה אותו הרבנות לבאים, בכל זאת, בשעריה.

ההרצאה שמחייבים את הבנות (נשים-TO BE)לעבור אצל הרבנית בת-שוע (אלוהים עדי שככה קוראים לה) בנושא "טוהרה" סתמית ורפטטיבית.

ההרצאה המחייבת לזוגות הוציאה את בן הזוג שלי עם מיגרנה ועם השאלה "אז מה היא אמרה בעצם בשעתיים וחצי האחרונות?(והיא היתה בת-שעה)

אני מאלה שמאמינים שאין חומר לא מעניין,
יש מורה שלא יודע להעביר אותו בצורה מעניינת

רק חבל שהרבנות, במקום לנצל את המומנטום, להלן - הפעם, האולי יחידה, בה כף רגלם של צעירים חילוניים ידרכו במחוזותיה, כדי להראות להם את היופי והמהות שכן יש ביהדות ובמנהגיה,
בוחרים להפוך את התהליך למעורר דחיה ובעיקר נטול מהות.

והרי כל עניין הנישואין הוא רעיון של מהות, הרי חיינו ביחד עד עכשיו לא רע..ומה בעצם ישתנה מעכשיו?

אז בתור נשואה טרייה אני מוכנה להודות שבינתיים לא השתנה הרבה, אבל בכל זאת, "זה יותר כיף" כמו שאני נוהגת לומר לכל מי ששואל אותי "נו אז איך חיי הנישואין? " .. מה כיף? הרעיון הזה שהתחייבתי, הרעיון הזה שאין לאן לברוח ושרצוי, לא בשביל אף אחד אלא בעיקר בשביל עצמי, להתמודד!, להתמודד עם כל קושי שמתעורר מתוך אמונה שזה המקום שבו בחרת להיות ושכנראה היו לך את כל הסיבות טובות לבחור בכך ( ונשים אף פעם לא טועות!!!!) תמיד נעים להיזכר בסיבות האלה .. . ולמי שמחוייב באמת הן רק מתרבות..

אז עד שהרבנות תעשה בדק בית, חברה בריטית לא כשרה אבל סופר יצירתית בשם concept shed המציאה מכונת נישואין אוטומטית,

כמו המכונות שמכניסים שקל ובדרך כלל (לא!) מוציאים בובה של בובה פנדה, במכונה הזאת תוך כמה דקות אפשר להינשא , כמובן בנוכחות עד (שיכול להיות גם קבצן שנתקלתם בו רחוב) ,ולקבל אישור נישואין, זוג טבעות מפלסטיק (הרעיון מאחורי טבעת הנישואין ביהדות הוא שהיא צריכה להיות פשוטה כדי שלא יהיה חשד שאחד מבני הזוג התחתן עם השני רק בשביל הכסף) , ויש אפילו שיר חופה קיטשי למהדרין , מה זה משנה הרי בכל מקרה נישואין זה רק עניין של מהות לא ?

חוץ מזה אולי בגלל התחרות במחירים ( צריך להכניס למכונה רק דולר אחד בשביל אישור, רב ודיג'יי :) ברבנות יסכימו להוריד עוד קצת את המחירים, הרי גם ככה 'הכל כאן זה מסחרה'.
אז תתעלמו מכל המסחרה שבחוץ ותעשו רק מה שטוב לכם ועושה לכם כיף באופן מהותי.

אחינועם

היד השלישית

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 5 Feb 2013 07:04:00 -0800

מה שעושה מעצבת האופנה ה"לא שגרתית" מומו וואנג בקולקציה החדשה, בת 12 הפריטים שיצרה, נקרא "אפ-סייקלינג".

בשונה מ"רה-סייקלינג" (מיחזור) הרעיון ב"אפ-סייקלינג" הוא להפוך מוצר מסויים לבעל ערך גבוה יותר, מבלי להשמיד את המוצר המקורי.

וואנג 'משדרגת' פריטי "יד-שניה" ונוגעת בהם ב"יד שלישית" ואחת יצירתית.

על ידי חיבור בין חומרים ופריטים שמצאה בשווקים בעיר הולדתה -ג'ינצו שבסין, העבודה של וואנג עם החומרים נעה על הגבול שבין תמימות לשיגעון, ובין מסורת לחדשנות.

הסטייל המיוחד שלה ניכר גם בקטלוג ובסרטון הקצר שיצרה, בשיתוף עם הצלם שוואי ליו, לקולקציה שצולמה בכפר פסטורלי בהרים הסמוכים לעיר הולדתה.

צבעוניות שיש בה שקט

מתוך הקולקציה הקודמת שלה

עושה לי חשק לקחת פונצ'ו ולצאת לטראק בהרים.

אחינועם .

נ.ב
מלהיב לפלח מהשירות הצבאי מעיל חם או חרמונית, אבל מי העלה בדעתו מה אפשר לעשות מכומתה..
(מתוך קולקציית אקססוריז של וואנג)

סבתא למה יש לך אוזניים גדולות כל כך ?

noreply@blogger.com (superfischer) — Sun, 3 Feb 2013 08:01:00 -0800

עברה כבר כמעט שנה מאז השערוריה שעוררה הכותרת "עגילי עבדים", שניתנה לכתבה על 'עגילי חישוק' ב'ווג איטליה'.

הטענה כנגד העיתון היתה שלקרוא לעגילים אותם נוהגות ללבוש נשים אפרו-אמריקאיות ולטיניות "עגילי עבדים" היא קריאה גזענית הנובעת מבורות, ושאין כל קשר בין תקופת העבדות לעגילים אלה.

ווג איטליה כאמור, מיהרו לתקן את הטעות,שנבעה לטענתם מ"טעות בתרגום", ושינו את הכותרת ל "עגילים אתניים".
גם התרגום המתוקן אם יורשה לי לומר, לא מספק, אבל איטליה שמעולם לא הצטיינה בלהיות "פוליטיקלי קורקט" או פלורליסטית במיוחד מצטיינת בדברים מענגים אחרים ולכן לעת עתה נניח לה.

הגרסה המתקדמת

הגרסה של שנות ה 90

לפני כמה ימים בעודי משוטטת בחנויות מקוונות ברשת, במצוד אחר 'האובססיה החדשה שלי', שוב נתקלתי בצירוף המילים "עגילי עבדים", הפעם, ככל הנראה במשמעותם המקובלת, המתארת עגילים הצמודים לתנוך האוזן ולחלק העליון של האפרכסת, ומחוברים בשרשראות.

אלה לא היו העגילים שחיפשתי ,אבל חזרתן לאופנה הזכירה לי נשכחות,
את 'שוק החתולות' ('שוק הפריקים') בכיכר ציון בירושלים,
ובעיקר את ה"באג'ורנים" מהסדרה "מסע בן-כוכבים-הדור הבא" שהיו על פי הסדרה עם כבוש שעבד עבודות פרך, חי במחנות פליטים וארגן פעולות טרור כנגד הכובשים שהשתלטו להם על הכוכב ועל החיים (ממ..)הבאג'ורנים לא נזקקו לתעודת זהות כי על פי העגיל שענדו על אוזן ימין ,אפשר היה לזהות אותם.

מטרתו של הקליפס,שנתפס בחלק העליון של האוזן בעגילים אלה, היא "תראפויטית", ותפקידה לשכך כאבים, בדומה לתורת הדיקור הסינית, על פיה דרך האוזן ניתן לטפל בכל מכאובי וצרות הגוף.

העגילים שאותם כן חיפשתי, AKA "האובססיה השבועית שלי", דומים יותר מלעגילי הבאג'ורינים, לאוזניים של ספוק ממסע בין כוכבים, והם מספקים מראה של אוזן ביונית מנצנצת, אוזניים פיות ושדוני יער ( או אוזניית דיבורית של פלאפון...). הם מגיעים בצורות שונות, וניתן לענוד אותם לאורך האוזן, אך גם גם מאחוריה , העיקר שהם מכסים את כולה מהתנוך לאפרכסת .

וחשבתם שעגילי חישוק הם עגילים גדולים.. !!! Big Hoops

אחינועם.

לעוף על כנפי השפירית-קולקצית גברים קיץ 2013 של בית האופנה אלכסנדר מקווין

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 19 Nov 2012 07:12:00 -0800

גבר מטופח הוא כבר מזמן אינו כינוי גנאי או "כינוי רומז",
להיפך, אין דבר 'מדליק' יותר מגבר לבנטיני פראי, מסורק למשעי, מהודק בחליפה.

העובדה שגבר בחליפה הוא מצרך נדיר במחוזותינו הופכת את החויה לסוג של 'הגשמת פנטזיה' הנותנת לנו הנשים, כבר במבט הראשון על גבר, מושג קלוש על הפוטנציאל הטמון בו. (וכשאני אומרת "פוטנציאל" אני מתכוונת לאיך אותו גבר יראה כשאנחנו תלויות על זרועו 'המחויטת' מתחת לחופה).

הקולקציה החדשה של בית האופנה היוקרתי אלכסנדר מקווין מרפררת לתקופה המכונה בתרבות "Fin de siècle"- ("סוף המאה").

ה "Fin de siècle" היתה תקופת מעבר בין ה"Belle Époque"-("התקופה היפה")-(1914-1870), תקופה של שגשוג והתפתחות, למלחמת העולם הראשונה.
והיא נחשבת ל"תחילת המודרניזם".

כיאה לתקופת מעבר וכתוצאה מהיותה כזאת ,היא אופיינה בשינויים קיצוניים במצבי הרוח שנדדו בין תחושת אופוריה ופריצת גבולות, ל-דקדנטיות,מיאוס מהחיים וחשש מהעתיד.

הגברים "אח.. הגברים" של אותה תקופה מתוארים כמי שהסתובבו בבתי הקפה באנגליה ובפריז כ"טווסים", לבושים בחליפות, בכובעים ובמעילים מחוייטים, משרבטים במחברות את "רחשי ליבם" בציניקניות מופלאה,

אלו שהשתייכו לתנועה ה"אסתטיציסטית", כמו אוסקר ווילד למשל, היו ידועים בכך שלדש חליפתם הצמידו פרח גדול, "לבושים כדי להרשים", להיות 'נוכחים' ויפים היום "כי אולי מחר נמות".

אווירה זו של קדושת היופי והנהנתנות, ההקפדה על הלבוש בבדים יקרים ומבריקים ובגזרות שאפיינו את התקופה, בולטים בקולקציה של מקווין.
משכו את עיני בעיקר הדפסי הכנפיים של השפיריות, המעטרים ומעשירים את החליפות,הג'קטים והמעילים, ומחליפים את הדפסי הגולגלות שהיו טרנדיים בעונה הקודמת. (והנמצאים פה ושם גם בעונה הנוכחית).

מתוך קולקצית אביב-קיץ 2013 נשים.

גם את קולקצית הנשים של מקווין מעטרים מיני חרקים, אך לקולקציית הגברים נבחרה השפירית, הנבדלת מפרפרים וחרקים אחרים בהיותה בעלת גוף ארוך ואלגנטי וזוג עיינים המסוגלות לסרוק את השטח ב-360 מעלות (מבלי לפספס אף בחורה פוטנציאלית בבר גם כשהוא אפוף עשן).

השפירית ידועה בעיקר בכנפיה הארוכות בעלות צבעים זוהרים ויפים המשמשים כצבעי אזהרה.("אחי הבחורה ליד הבר ב-30 מעלות מאיתנו,היא שלי!").

באמונות השונות השפירית מסמלת תקופה של שינויים ונחשבת כמי שתוביל אתכם לנתיב הנכון ותנווט אתכם מבעד לערפלי האשליה, ממש כמו מאפיין התקופה אליה מרפררת הקולקציה.

אחינועם.

לא מציאות שהופכת וירטואלית - וירטואליות שהפכה למציאות

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 6 Nov 2012 16:19:00 -0800

גם אני שואלת : " למה דל ריי?"

כולם מדברים על המציאות שהפכה וירטואלית, אבל מה עם וירטואליות שהופכת למציאות?

על ילד אינטיליגנטי כמו אלק וויטל, שלא רצה ללכת לבית ספר, ולמרות זאת הקים עסק מצליח היו אומרים פעם שיש לו "חכמת רחוב", מהיום אימרו "חכמת מרשתת"..

בשיטוט אינטרנטי שגרתי, נתקלתי בתמונה של אחד הסווטשירטים של sexy sweaters.
אם לתמצת את האושר השטחי אך עילאי שהרגשתי למילה אחת באנגלית היה זה - Serendipity
- פירוש מילוני : כשאתה מוצא משהו גדול (!)כשבכלל חיפשת דבר אחר.. (ממש כמו גילוי אמריקה ע"י כריסטופר קולומבוס :)

גם אני כמו אלפי גולשים אחרים שהוקסמו מהעיצובים, התאכזבתי לגלות שמדובר ב'הרבה עשן בלי אש'.

סנוקי

במשך שנה כל מה שהיה זה "אש" בשדות ה'טאמבלר'-הרשת החברתית האופנתית ביותר כרגע בארה"ב.

את האש הצית נער בן 19 בשם אלק ויטל, שפתח לשם השעשוע עמוד וירטואלי בשם "Sexy Sweaters" ובו הוא הציג את 'מרכולתו'.

אלק: " לי או לחבר היה רעיון לעיצוב מגניב לחולצה, עשיתי גוגל על הרעיון ושמתי אותו על חולצה בפוטושופ,זהו, 2 דקות והחולצה מופיעה בבלוג שלי ב'טאמבלר"

די מהר העסק הפך רציני, היתה התעניינות גדולה בעמוד והחלו להגיע לאלק הצעות עיסקיות שמטרתן להפוך את העניין הגדול שיצר ברשת למציאות.
היום "sexy sweaters (for sale " הוא מותג אופנה מסחרי מתפתח, בעל פוטנציאל עצום.

אם פעם האינטרנט ניסה לדמות את החיים האמיתיים, היום הגלגל התהפך,

האינטרנט הפך למקור השראה לחיים האמיתיים

כפי שמסביר אלק:

" give me a Hype five"

hype means everything

"האינטרנט דוחף את החברה שלנו קדימה, אם פעם היו אומרים ״אתה מפורסם באינטרנט אבל לא בחיים האמיתיים,
היום אנשים "מפורסמים" באינטרנט מקבלים בזכות זה חוזים שמנים בחיים האמיתיים (קחו לדוג׳ את ג׳סטין ביבר)" .

אלק:"אם פעם האינטרנט נראה כמונו, היום אנחנו רוצים להראות כמוהו" ..

ואכן הרשתות החברתיות העכשוויות יותר, כמו פינטרסט, טאמבלר ואינסטגרם,המורכבות מאוספים של אימג'ים שהמשתמש מלקט משדות הרשת, מתבססות על הרעיון הזה בדיוק,

אתה רואה משהו באינטרנט שמעורר בך השראה ואומר :

"כזה אני רוצה,

ככה אני רוצה להראות,

ככה אני רוצה לחיות !"

ואת הבשורה הזאת אתה מעביר הלאה, ככה אתה נדבק ומעביר את ה"מגפה", כפי שמכנה זאת מלקום גולדוול בספרו 'נקודת המפנה' שעסק בהתפשטות של אופנות, רעיונות ומסרים עוד הרבה לפני עידן האינטרנט.

והמקור למגפה ?! ? מי יודע ? המקור אבד מזמן, והוא גם לא רלוונטי כפי שמתאר זאת גולדוול בספרו.
מה שרלוונטי הוא מי קוצר את הרווחים , הרי אף אחד לא באמת יודע מי הפיץ את התמונה,מי הגה את הרעיון,צילם את התמונה או שקד על העיצוב, המידע הזה לא רלוונטי, אימג'ים הופכים לרכוש רשת 'סימולקראי',

אז איך אפשר לקצור רווחים ממשהו שהוא לא באמת שלך?

אלק : "החוכמה היא להעתיק את מה שאתה אוהב ומעורר בך השראה, ולעשות את זה עם סטייל: לראות דבר שקוסם לך ולקחת אותו לשלב הבא",

אני גם מאמין שבעתיד לא יהיה העניין הזה של זכויות יוצרים כי בעידן האינטרנט הכל שייך לכולם"

זה הפייבוריט שלי!

עם גישה כמו של אלק , אך טבעי שיקומו לו מתחרים, ואכן צצו להם חנויות רשת המשתמשות באותו רעיון מוצלח unsexy sweaters- לא לבעלי לב חלש, ו sexier sweaters.

חולצה עולה 96$ וזה לא כולל משלוח אז ל'משקיענים' בלבד: חלק מהעיצובים מוצעים כיום למכירה בעמוד שנקרא "sexy sweaters for sale"

אחינועם.

ליל כל הקדושים - אוסף פריטים ואקססוריז בהשראת ההאלווין

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 31 Oct 2012 09:39:00 -0700

Me in jeremy scott-Adidas
"Together we'll fight all our daemons "

Alexander McQueen

aLEXANDER mC'QUEEN

Nasty Girl

Ashish

הסיום חייב להיות קלאסי ! Givenchy

אחינועם .

גברת רואים לך את המותן כסל - NIKE WOMAN X-RAY LIMITED EDITION

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 24 Oct 2012 06:54:00 -0700

מהיום כבר לא צריך קורסי מודעות עצמית, כי בקולקציה החדשה והמוגבלת של נייקי לנשים, כך הם מבטיחים,
"יראו לך את החוזק הפנימי"

NIKE WOMAN השיקו היום את קולקציית הX-RAY , מהדורה מוגבלת של טייצים לנשים העשויים מחומר נצמד, מחמיא וסופג זיעה, עם הדפס דיגיטלי של ה. . . עצמות שלכן .

אפשר לחשוב שהקולקציה נוצרה בהשראת ה HALLOWEEN- " ליל כל הקדושים" המתקרב (למרות שקשה לי להאמין שמישהי תשקיע 90$ בתחפושת לא מקורית של שלד:),
או אולי בהשראת טרנד הגולגלות שנמצא בכל מקום.

ואולי זה הדיון הציבורי על אנורקסיה שעורר מחדש קארל לאגרפלד וההתבטאויות המרגיזות שלו על אדל ("יש לה פנים יפות אבל היא שמנה מידי".) או התבטאויות אחרות שלו כנגד קידום החוקים נגד אנורקסיה ("אף אחד לא מעוניין להסתכל על נשים מלאות, קל וחומר כשהן מהלכות על מסלול הדוגמנות").

לאגרפלד אמר את הדברים בעקבות ההחלטה האמיצה של מגזין הנשים הגרמני היוקרתי "בריז'יט" לא לפרסם יותר תמונות של דוגמניות רזות מידי ולהשתמש בנשים עם מידות "אנושיות".
לזכותם של נייקי יאמר שבתצוגות האופנה שלהם הם מתעקשים על דוגמנים שנראים בריאים, ספורטיבים ואנרגטיים!!(אני הייתי עדה לכך שהם פסלו רקדנית מלהופיע בתצוגה כי היא היתה רזה מידי).

זו ללא ספק התשובה הפשוטה לדיון ה"לעוס" אך החשוב נגד אנורקסיה, שיש לזכור שהיא קודם כל מחלה איומה והרסנית שיכולה לגרום למוות. ואני לא אומרת שרקדניות הם הדוגמניות הבאות, אלא שאנרגיה היא הדבר הבא -

לגרפלד בעצמו אמר על התצוגה האחרונה של שאנל ש"אנרגיה היא הדבר הכי חשוב בחיים וכל השאר בא אחר כך.." - אז הוא לא כל הזמן מדבר שטויות ..ואנרגיה היא לחלוטין הדבר הבא!
במודעת הדרושים שאני רואה בדימיוני כתוב "דרושות דוגמניות עם חוזק פנימי להפקת אופנה ". אני כבר סקרנית לראות את זה קורה

וכמו ששלטי החוצות של נייקי אומרים : ויפה שעה אחת קודם.
(לך תתווכח עם שלט בגובה של 50 קומות)

אחינועם

בקרוב.. " 1,2,3 Headpiece על הראש

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 17 Oct 2012 02:21:00 -0700

תכשיט הראש - Headpiece - היא הכניסה אותו לחיינו בסערה,

למען האמת, הוא היה שם תמיד, אבל כשהוא לא גדול מספיק ולא על הראש של אנה דלו-רוסו אנחנו לא שמים לב...

על תכשיטי הראש שכובשים את העולם בסערה, אלה של המלכה התורנית אנה דלו רוסו ועוד רבים ויפים (אפילו כאלה ממש עדינים אלגנטיים) . בקרוב הפוסט.....

לחם, מים ,שאנל : או איך לעשות רוח מבלי להראות "זולה"

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 3 Oct 2012 07:38:00 -0700

״השמש והרוח פשוט נמצאים שם וזה חינם אז למה לא להשתמש בהם״
קארל לגרפלד, אחרי התצוגה של שאנל ביום שלישי האחרון בשבוע האופנה בפריז.

אנרגיה היתה מילת המפתח של תצוגת האופנה של שאנל, כפי שתאר זאת קארל לאגרפלד: "אנרגיה היא הדבר הכי חשוב בחיים, וכל השאר בא אחר כך..״

בן 79 ואנרגטי

על מסגרת המשקפיים-דמותה של קוקו שאנל

ואכן, השנים,הניכרות בשיערו הלבן של לאגרפלד, המכהן מספר לא מבוטל של שנים כמעצב הראשי של בית האופנה, לא ניכרו בחלל התצוגה או בבגדים, המסלול דיבר אנרגיה חדשה אבל לא חדשנית מידי, נעימה.

התצוגה, ליטרלית, הביאה משב רוח רענן, הרצפה נראתה כמו משטח סולארי ולאורך המסלול הוצבו טורבינות לייצור חשמל מאנרגיית הרוח.
לאגרפלד מרגיע שלא מדובר כאן בהצהרה על מעבר לאנרגיה ירוקה, אלא ב "גל חום" : ״בזמן שעיצבתי את הקולקציה בבית הקיץ שלי בסנט-טרופז פשוט היה לי חם!!!"

סנט-טרופז,שנוכחותה הורגשה בתצוגה, היא עיירת דייגים בריביירה הצרפתית שהפכה בשנות ה-60 לאחת מעיירות החוף הפופולריות והיוקרתיות, המושכת אליה עד היום עשירים וסלבריטאים מכל העולם. בשנת 1956 בריז'יט בארדו הצטלמה שם לסרט ״ואלוהים ברא את האישה״- סרט שהביא אותה(ואת סנט-טרופז) לתודעה העולמית .

בסרט (שנחשב אחד הסרטים ששווה ללמוד מהם על סטייל) בארדו היא לוליטה בעלת אנרגייה מינית בלתי ניתנת לריסון, שמשגעת את כל הגברים בעיירה.

בסנט-טרופז לובשים מכנסי סנט-טרופז?

בסרט היא לבושה בבגדים קלילים המתאימים לשהות מענגת בעיירת חוף, או לא לובשת בגדים בכלל.
על אף ההתערטלויות הרבות בסרט ובקריירה שלה, בארדו מעולם לא נחשבה בחורה זולה, להיפך, היא הפכה שם דבר לשיק צרפתי- משהו קליל פשוט ולא מתאמץ אך בו בעת מתוחכם ויוקרתי.

הפייבורט שלי- כובע בעל שוליים רחבים ושקופים

גם בתצוגה היתה אותה קלילות פראית ששולבה במראה האלגנטי והיוקרתי המאפיין את שאנל,
לאגרפלד תיאר זאת כ "שילוב בין כובד וקלילות, שבדרך כלל לא הולכים ביחד", אלה התבטאו גם בשילוב הקסום שנעשה שם בין קיץ לחורף , שילוב שמאפשר לרוח ולשמש לחדור מבעד לבגדים:
מבעד לסריגים שהופיעו גם בגזרות קצרות ולא נראו כבדים כמו סריגי הטוויד האופייניים לשאנל,
ומבעד לכובעים: בעלי השוליים הרחבים מאוד אך שקופים, כאלה המאפשרים חדירה נעימה ואלגנטית של קרני השמש.

** סמנו לעצמכם: הטרנד העונתי :

"לא עוד כפתורי שאנל , לא עוד שרשראות מוזהבות, רק פנינים, פנינים ,פנינים" לאגרפלד.

הכוכבות האמיתיות של התצוגה היו הפנינים, הן היו שם בכל קונסטלציה אפשרית: על הידיים, על הכפפות, כצמידים, שרשראות, כעיטור לבגדים ולחגורות, מזכירות את הים, מבריקות וטריות כאילו זה עתה נשלפו מהצדפה.

גם הפנינים, כמו בריז'יט בארדו וכמו שאנל יש בהן משהו המשתמע לשתי פנים , בשל זה , לדעתי, הפכו שלושת אלה כל כך כל כך פופולריים.
הפנינים- כפי שכתבתי על כך בעבר, נחשבות סממן יוקרתי ורומנטי, אך תהליך הייצור שלהן רחוק מלהיות רומנטי או יוקרתי (הן שכבות של הפרשות הנערמות בתוך הצדפה),
כמו כן , השוק מוצף בזיופים של פנינים- מחרוזת פנינים יכולה ליצור ברגע מראה מפונפן ויוקרתי, אך גם מראה זול ומזוייף.

גם שאנל, שנחשב אחד המותגים היוקרתיים בעולם, הוא גם המזוייף בעולם וניתן למצוא זיופים שלו בכל שוק אפשרי.

חברותיי השיקיות ביותר עונדות זיופים של שאנל וזה עדיין מלא סטייל, תשאלו איך ? לאגרפלד כבר ענה על זה , "זה הכל עיניין של אנרגיה .."

אחינועם.

כשההיפ הופ פגש את ההוט-קוטור

noreply@blogger.com (superfischer) — Thu, 6 Sep 2012 02:53:00 -0700

עמוד ה'טאמבלר' החדש של המגזין CR Fashion Book מבית היוצר של עורכת 'ווג פריז' לשעבר, קארין רויטפלד, הושק אתמול.
הסיפור הראשי בעמוד מציג את המותג 'Dr.Doll’Art', המחזיר לאופנה את ה'גרילז' - תכשיט השיניים המוכר לנו בעיקר מחיוכים של אמני ראפ, ונותן לו ניחוח חדש ועדכני המחבר אותו לאופנה הגבוהה והאומנותית של ה'קוטור'.

על המותג 'Dr.Doll’Art', אחראיות שתי נשים פריזאיות בנות 25 : מרי-האחראית על הניהול האומנותי, ודולי שהיא במקצועה טכנאית שיניים.
דולי מספרת שהחלה לייצר 'גרילז' במעבדה שלה "סתם בשביל הכיף" (כמו שהיינו משחקים פעם עם עטיפות מכסף של ניירות מסטיקים ושמים אותם על השיניים), והעניין תפס תאוצה.
כיום הן מייצרות 'גרילז' ממתכות יקרות כמו קובלט וזהב, המשובצות אבנים יקרות, ומצהירות על עצמן כ "הנשים היחידות בעסקי ה'גרילז'".
ה'גרילז' חדר לרחוב בשנות ה-80, כאביזר אופנתי שהיה שמור בעיקר לראפרים ואמני 'גנגסטה'.
מי שנחשב אבי התופעה הוא אדי פליין , טכנאי שיניים שהקים באטלנטה את החנות שהפכה לאגדה-'שיני הזהב של אדי פליין'.
פליין ידוע כמי שייצר "גשרים מזהב" לאמנים כמו פלייבר פלייב, לודאקריס, אאוטקאסט, ליל' ג'ון ואפילו לג'וני דפ.

ה'גרילז' ,כפי שמסביר פרופסור מורי פורמן המתמחה בתרבות ההיפ הופ -תפקידם, כמו תכשיטי 'בלינג' אחרים, לסמל עושר והצלחה כלכלית, דבר שחשוב בעיקר לשכבות הנמוכות בחברה.

עלות של 'גרילז' יכולה להגיע לאלפי דולרים וזו הצהרה שאומרת

"אני עשיר ואני אבזבז את הכסף שלי איך שבא לי, וגם בצורה הכי ילדותית והכי לא אחראית שיש. . .", ". . . כי אני גם יכול ללעוס יהלומים. . .", אם להשתמש במילותיו של הראפר פול וול.
זהו סוג של מאטריאליזם המגיע לקיצוניות קומית.

בנוסף, מסביר פורמן, ה'גרילז' מסמל את החשיבות של המיומנות המילולית בחברה האפרו-אמריקאית:

בחברות מסוימות, בעיקר במערב אפריקה, היה אדם שהיה מכונה 'גריוט' (Griot) ותפקידו היה להיות מעין היסטוריון-זמר, שמספר לאנשים בחריזה שירית על ההיסטוריה ועל המסורת של השבט ושל הקהילה. ה'גריוט' היה צריך להיות מיומן גם באלתור שירים על אירועים עכשוויים ואקטואליים, ועל תפקיד זה למעשה, מבוססת אומנות הראפ כולה.

על הראפר פול וול אגב, אמרו שהוא עונד 'גרילז' כדי להסיט את המבט מה"סיוט האסתטי" המכונה הפנים שלו.

"Cause In Shine We Trust"

'Dr.Doll’Art'

אחינעם.

ערבי עם שפם

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 4 Sep 2012 10:43:00 -0700

יש הרבה סוגים של שפמים, השפם שהכי 'תפס' ושנחשב כיום סממן 'היפסטרי' מובהק הוא 'השפם הערבי'.
הוא גם זה שנבחר לעטר את פניו של ה'אנגרי בירד' החדש 'אנגרי פרדי', שעוצב בהשראת סולן להקת קווין - פרדי מרקורי.

ההכנסות מהמשחקים של 'אנגרי פרדי' יועברו ל'קרן מחקר האיידס' שהקים מרקורי, הנקראת על שמו ומעודדת וב 5 לספטמבר בכל שנה מעודדת להתחפש לזמר, לאות הזדהות עם המטרה.

באנגלית השפם הערבי נקרא 'שפם כידון'-Handlebar mustache, בשל צורתו המזכירה כידון של אופניים.

הוא גם מכונה 'שפם ספגטי' מכיוון שהוא מזכיר את הגברים האיטלקיים המבוגרים והמטופחים להפליא, שאצלם כל שערה מסורקת ומתוחזקת בג'ל (ג'ל מיוחד לשפם-יש דבר כזה!).
זו בוודאי הסיבה שהשפם הפך לסמל 'היפסטרי'. שפם הספגטי המטופח והמסורק למשעי יוצר ניגוד למראה ה"מוזנח" וה"לא מטופח" של ה'היפסטר' ("מצאתי את הבגד הזה זרוק בשדרה.. כלומר: זרוק על קולב בשדרה החמישית פינת אמריקן אפארל").

והוא גם נותן ל'היפסטר'-שהבגדים שלו בדרך כלל לא נכנסים בסקאלת הבגדים של "גבר סטרייט"- צד 'גברי' ומחוספס יותר היוצר מראה אנדרוגני וסקסי.

אנדרוגני וסקסי אמרתם?

בשנות ה 90 להקת 'נוער שוליים' שרו את "ציירי לך שפם" ולא ידעו שב- 2012 לצייר שפם יהפוך לאקססורי מבוקש ולמנהג של נערות צעירות ברחבי העולם, כפי שניתן לראות בתמונות המתפרסמות ברשת.

מתאים לי ?

יצאה אפילו אפליקציה אחות לאפליקציית הצילום "היפסטמאטיק" הנקראת "סטאצ'מאטיק" (סטאצ' הוא כינוי לשפם), המציעה לבחור בין שפם "כידון" לשפם "גראוצ'ו מארקס", לשפם " דאלי" ועוד.

אין סוף למה שאפשר לעשות עם שפם אחד

אין סוף למה שאפשר לעשות עם שפם אחד.
לסלבדור דאלי, אגב, יש ספר תמונות בשם "השפם של דאלי", בו הוא מצולם עם השפם שלו בוואריאציות שונות ומשונות כיאה לאמן המוטרף הזה.

לקינוח, הכנסו איתי לשיגעון האינסופי של ה'סטאצומאניה', והפעם: טרנדים אופנתיים ושעירים שמתאימים גם לילדים,לבית, ואפילו לחיות (!).
(את התמונות ליוויתי בשורת נבחרות מתוך הסיפור הקצר של אתגר קרת "ערבי עם שפם".)

אחינועם

" לאוטובוס עלה ערבי עם שפם..."

"..אפילו אם לא היה בו כלום ערבי, ישר היית יכול לראות את זה לפי השפם."

פלסטר

"..שערות של שפמים של ערבים הולכות תמיד למטה בזמן ששערות של שפמים של אנשים רגילים הולכות בעיקר לצדדים."

איך לעשות את הלק המגניב הזה

"..הערבי דיבר דיבור ערבי מתחנף כזה, עם "ב" במקום "פ", ביקש כל הזמן סליחה ונישק לי את היד, ואני נורא פחדתי שיש לו סכין של קצבים בסל ושהוא יוציא אותה וידקור אותי."

"..אני מהטיפוסים האלה שתמיד קורים להם דברים כאלה"

"..אז הערבי אמר " סליחה, סליחה, סליחה" וכל השפם שלו דוקר לי את היד."

"..שפמים מתיל יש להם."

Toms

"..מרוב פחד אמרתי לו " יאללה יאללה עוף לי מהעיניים, יא חתיכת מסריח. " אז הוא הלך והתיישב בסוף של האוטובוס."

"...תמיד הם מתיישבים בסוף, בשביל שכל הדרך הבנאדם יצטרך לשאול את עצמו אם הם יתגנבו אליו עם הסכין או לא."

"..להגיד עליי שאני גזען זה הדבר הכי שטותי בעולם. זה כמו להגיד על אפרסק שהוא דביל."

"..או על הלוגן שהחיים שלו בזבל. זה בכלל לא רלבנטי."

"...אין לי דעות בנושאי גזענות או פוליטיקה"

"...כמו שאין לי דעות בנושאים כמו שוביניזם ופמיניזם.
אצלי זה עיקרון.
בשביל דעות צריך להיות מגובש. ואני?
" מתוך "ערבי עם שפם"- אתגר קרת

אחינועם.

עורכת ווג יפן אנה דלו רוסו היא 'הכובענית המשוגעת'

noreply@blogger.com (superfischer) — Sun, 12 Aug 2012 07:52:00 -0700

אבטיח או דובדבן -תלוי בעונה

הלמוט ניוטון כינה אותה "Fashion Maniac", שרה ג'סיקה פארקר נאלמה דום כשראתה אותה מסתובבת עם כובע בצורת אבטיח על הראש וכרגע היא מעדיפה את הכלבה שלה על פני בן זוג "היא לא תופסת לי מקום בארון".

"My name is Anna Dello-Russo and I'm a Fashion maniac

אנה דלו-רוסו שברביעי לאוקטובר הקרוב תוציא קולקציית אקססוריז בשיתוף עם Hַַ&M, מודה שמי ש'עשו לה' את הקריירה הם צלמי רחוב כמו טומי טון וסקוט שומאן.

הנ"ל תיעדו אותה ברחובות מילאנו בלבוש האקסטראוגאנטי ה"יומיומי" שלה והפכו אותה לאחת מנשות האופנה המדוברות בעולם.("כמו סינדרלה, לפני כן עבדתי כמו חמור והייתי בלתי ניראית")

דלו-רוסו עורכת ווג יפן,אומרת על עצמה שהיא בסך הכל נוהגת במקצועיות, וכמו שאתה רוצה להגיע לרופא שיניים ולראות שיש לו חיוך גדול ולבן, כך היא עובדת ב" להתלבש" ולהראות ("אני לא יוצאת מהבית בלי לפחות אביזר מנצנץ אחד").

בגיל 12 היא ביקשה מאביה במתנה סט של "פנדי" והלכה לבית הספר עם מטריה על אף שלא יורד גשם בדרום איטליה "אבל זה היה חלק מהסט.." והיום בגיל 48 היא אייקון אופנה, בלוגרית, וסנסציה אופנתית מהלכת.

אנה היא ה'דנדי' החדש- אדם שהופך את עצמו ל"קנבס האומנות" ובוחר איך להציג את עצמו לעולם,
כך היא מגוונת את פלטת הצבעים האפורה של היומיום,
והיא עושה את זה עם קריצה ענקית,דביקה וטראשית, ובמבטא איטלקי הורס...

לא צריך להכביר במילים על אנה,
אוסף התמונות ש'עשה אותה' יכול לתאר טוב יותר מכל אוסף מילים את הפרסונה.
אוקיי אולי חוץ מהמילים שלה על עצמה:
"Sometimes I feel ridiculous, but it’s in a good way"

בעשרת הדיברות שלה על אקססוריז ניתן למצוא אמירות כמו: " תכשיטים עם 'בלינג בלינג' מרחיקים רוחות ומחשבות רעות", "צמידים עונדים רק בזוגות.." או "תענדי תכשיטי-ערב ביום יום זה מהמם ולא צפוי"

כמו שכדי להיות מנחה בערוץ עשר צריך שיקראו לך גיא- גיא מרוז,גיא פינס,גיא זוארץ,גיא זוהר,גיא לרר.. כדי להיות עורכת בווג את צריכה שיקראו לך אנה..:)

אלוהי הפרטים הקטנים ...

היא הכובענית המטורפת

"Reality for me is too tough Fashion is an escape. Is my addiction! Is better than drugs"

"בקיץ הזה תלבשי לבן ,תחשבי מחשבות בהירות"

או לפחות חליפות מכנסיים עם הדפסים תואמים ..

ולסיום: עשרת הדיברות של אנה על אקססוריז. לקחת עט ולרשום..

איזה כיף .
אחינועם

המנצחים של המשחקים האולימפיים הם המפסידים

noreply@blogger.com (superfischer) — Sat, 11 Aug 2012 07:19:00 -0700

Ashish for Topshop

דווקא בזמן שעינינו נשואת למנצחים במשחקים האולימפיים עולה בי המחשבה שזו בכלל היתה השנה של ה"לוזרים".


Ashish for Topshop ..

Ashish for Topshop

הלוזרים הם אלה שכיכבו ב"מדד המגניבות" השנה, אחרת איך הייתם מסבירים את העובדה שמשקפי הראייה עם המסגרת העבה שהיו שייכים פעם ל"לוזר" של הכיתה נחשבים היום "סקסיים" ואופנתיים?, שהמוני המעריצים של ליידי גאגא עונים בהתלהבות כשהיא מכנה אותם "little monsters" ? שבתחרויות מסוג כוכב נולד הזוכה במקום השני הוא זה שבדרך כלל יצליח יותר ושברגעי האמת של ההצבעות כולם מתייצבים דווקא לצדו של ה"אנדרדוג"?

Ashish for Topshop

"so uncool to be a "Gold Digger

אנחנו לא אוהבים להזדהות עם ה-״perfect 10״ אם להשתמש בעגת המשחקים האולימפיים, אלא עם זה שמעליו אנחנו יכולים קצת 'להתנשא' ואולי אפילו להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו.

דווקא בימים אלה שחברות האופנה הגדולות מוציאות קולקציות פטריוטיות בהשראת המשחקים האולימפיים המלוות בסיסמאות כמו "קח את הזהב" או "להפסיד זו לא אופציה", טופשופ הוציאה תחת ידיו של המעצב אשיש גופטה 'קולקציית קפסולה' של 9 פריטים בלבד המתייחסת לכל עניין המנצחים באירוניה ובהומור:בקולקציה אפשר למצוא גזרות ספורטיביות יחד עם כיתובים כמו "לוזר", ״מקום שני״ או ״אני אוהב ספורט״. אשיש אמר על הקולקציה שהוא עצמו היה גרוע בספורט ותמיד היה האחרון להיבחר לקבוצת הכדורגל ולכן הוא היה רוצה להקדיש את הקולקציה דווקא ל"אנדרדוג", לזה שהגיע לקו הסיום אחרי כולם , לזה שלא זכה במדליה....

Adidas for the Olympics

את הקולקציות של אשיש מאפיינת תמיד אירוניה והרבה חוש הומור, חוש הומור הוא זה שברגעי משבר יכול להחזיר אותנו לפרופורצית כמו שאומרת סבתא גולי(סבתא של אורן), אפרופו פרופורציות(אפרופורציות), אחד הסטטוסים המטוקבקים ביותר בתקופה האחרונה היה של בחור שטען שצריך להכניס לכל תחרות אולימפית אדם אחד 'נורמלי',כדי שניכנס לפרופורציות,בחור אחר ענה לו שזה רעיון מצויין ושרצוי להחדיר אותו גם לתחומים אחרים בחיים כמו למשל בפורנו..

תנצחו, תפסידו,תצחקו ו..תיכנסו לפרופורציות

"Cause you're amazing just the way you are "

אחינועם .

"החיים הם יאור, המצוקה מצולה וחוש ההומור הוא גלגל הצלה" (סבתא גולי)

משקפי השמש שיסנוורו אתכם

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 6 Aug 2012 02:09:00 -0700

טיירה בנקס

"מה אתה עושה כאן? אין כאן שום דבר בשבילך!

מה אתה לא מבין? אתה אינדבידואל אינטיליגנטי עם הרבה היגיון בריא..
אמרתי לך שאין לך מה לחפש כאן!!!. אלא אם כן כמובן, אתה רוצה לצאת גדול, אלא אם כן אתה חכם ומתוחכם מספיק כדי להבין ולהעריך פריט אחד ויחיד בעבודת יד, בעל הצהרה אופנתית.
אלא אם כן אתה רוצה לסובב ראשים ולהפיל לסתות. אם אתה אכן כזה,

תרשה לנו לומר לך : ברוכים הבאים ל A-morir..."

השמש היא כבר מזמן רק תירוץ...

משקפיים נכונים יהפכו אותך ברגע

ל"אינטלקטואל" או ל"היפסטר", למעשה למה שתבחר. משקפי שמש הופכים אותך ברגע למישהו שיודע מי הוא, יש משהו ב"דיסטנס" שמשקפי השמש יוצרים, בהימנעות מקשר עין מלא שגורם לנו להיראות

בטוחים בעצמנו ו"קשים להשגה".

זה כמו שאנחנו רואים מישהו מרחוק, והוא נראה לנו 'מושלם'.....

מעצבת מותג משקפי השמש "א-מוריר" קארן רוז, הלכה עם הרעיון הזה עד הסוף ויצרה סדרה של משקפיים שיוצרים "דיסטנס" ביננו לבין העולם על-ידי ניטים, תחרה ואבני סברובסקי שמודבקים על העדשה.

בין 200-500$

המחירים לא שווים לכל נפש, חלק מהמשקפיים לא פרקטיים, והחברה מתחייבת למשלוח עד חודש ימים-"בגלל הביקוש המטורף".

כל אלה יחד עם המילים המופיעות בכניסה לאתר האינטרנט של A-Morir שאיתן פתחתי את הפוסט, גורמים לנו לרצות אותם יותר.

אנחנו אוהבים "דיסטנס",

אוהבים שדוחים אותנו,

ש"אין" ו"קשה להשיג"

We were born this way

ויותר מזה אנחנו אוהבים פריטים שמגדירים אותנו.

מי שהולך עם משקפיים כאלה חייב להיות מישהו מיוחד

גיליתי את A-morir. אחרי שראיתי משקפיים דומים בתצוגה של דולצ׳ה וגבאנה וחיפשתי רעיונות איך להדביק אבנים ופרחים מפלסטיק, כדי לרענן את מלתחת המשקפיים השחורים שלי...
עכשיו מתחשק לי להזמין זוג ב A-morir.

מי שהולך עם משקפיים כאלה חייב להיות מישהו מיוחד.

ויצירתי.. אפילו שהוא לא עשה אותן...

ותסכימו איתי שעם קבלת פנים מפתה כזאת למי יש כח להזיע בסוף רחוב אלנבי פינת העליה בנבירה אחרי פרחים וסברובסקי(ם) להדבקה?!?
ממ.. פרט שולי אני בדיוק קצרה ב 300$ מישהו יכול להלוות לי? אני מבטיחה שמכתב התודה ממני יהיה ממש יצירתי ;)

אחינועם .

אלטון ג'ון - המקור ? ההשראה? לא ממש קשוח אבל בהחלט יצירתי סר..

!!!Baby You Are Flowerworks

noreply@blogger.com (superfischer) — Sun, 5 Aug 2012 05:48:00 -0700

באנגלית כשמתלהבים ממישהו או ממשהו אומרים שהוא "fireworks" או "boom " או "va va voom" ושאר שמות תואר שהם קולות נפץ ותמרות עשן..
הביטוי "va va voom" מגיע מצרפת בכלל והוא הופיע לראשונה בפרסומת האלמותית לרנו קליאו,שלוותה בכותרת : "מהו בעצם ה"va va voom"??? "

ה- va va voom בדיוק כמו שהוא נשמע, הוא ביטוי שהוא אונומטופיאה (מילה שיוצרת את הסאונד של מה שהיא מתארת), "va va voom" הוא הקול של מנוע שמתחמם באותה מאית השניה לפני שהוא תופס תאוצה מטורפת על הכביש.
השימוש בביטוי הזה בסלנג היום מתאר התלהבות ממשהו, מבגד,מעיצוב מטריף חושים ובעיקר מבחורה.. אם אומרים עליך שיש לך את ה "va va voom" אומר שאת גורמת ללב של מישהו לדהור בחוזקה.

הסרטון הבא של קולקצית סתיו-חורף 2012-2013 של חברת האופנה האיטלקית MGSM,נקרא "Flowerworks", ביים אותו לוקה פינוטי והוא עשוי בטכניקת הסטופ-מושן שמגבירה את קצב פעימות הלב מ 0 ל 100 עם כל תמונה ובגד שמתחלף.
באיטליה כמו שאתם יודעים אף אחד לא נוסע על 100 קמ"ש...
Enjoy The Ride. אחינועם

MSGM from MSGM on Vimeo.

fireworks

flowerworks

va va boom !

אגב אם חלק מהפריטים נראים לכם מוכרים בטח קראתם את הבלוג שלי על הטרנד שנקרא "floral on floral"

החומר ממנו עשויים השחיינים האולימפים

noreply@blogger.com (superfischer) — Sun, 29 Jul 2012 06:50:00 -0700

"והזוכה השנה במשחקים האולימפים הוא .."
סבלנות, אנחנו רק יממה אחרי טקס הפתיחה שבכל שנה מנסה להיות מרשים,גדול וארוך(!)יותר, למשחקים ובעיקר למשחים ולשחיינים החתיכים צפוייות עוד לא מעט שעות חתירה מרשימות בדרך לזכיה ולליבותנו.
עוד נשוב אליהם, ובינתיים תרשו לי לפתוח בסדרת פוסטים מיוחדים שיוקדשו למשחקים האולימפיים: הראשון בהם יתחיל עם זוכה.
זוכה בתחרות ה(ITSׁׁׁׁ)-
International Talent Support competition שהדגם שלו בהשראת סמל המשחקים האולימפיים שבה את עייני אפילו יותר מהשחיינים העשויים ללא רבב.

תחרות הITS מתקיימת מידי שנה בחסות ווג וחברת האופנה דיזל המעניקה לזוכה הצעיר 25,000 אירו והתמחות של חצי שנה בצוות הקריאטיבי שלה.

קריאטיבי..:)

זוכה השנה בתחרות, שנערכה בשבוע שעבר, הוא לוק ברוקס שהציג קולקציה צבעונית, מרעננת ומחאתית.
תשאלו על מה ההפגנה? לא חשוב על מה, העיקר לצאת לרחוב.
התצוגה של ברוקס מושפעת מסגנון הרחוב, ולא מדובר הפעם ביריעה הצרה או בסמטה הצרה בהארלם או בדאון טאון לונדון המכתיבה לכולנו מה זה 'סגנון רחוב', אלא בסגנון שיש בו באמת חזרה לרחוב: הקולקציה הורכבה מחומרים כמו מתכות, חוטי תייל, בדים, פלסטיקים, נייר, החומרים שמרכיבים את הרחוב עצמו.

כך ברוקס מזכיר לנו שהחומרים הללו עדיין קיימים, תזכורת חשובה בעולם שבו אנחנו כבר לא ממש נוגעים בחומר,למעט החומר ממנו עשוייה המקלדת.

אתם לא חייבים לאהוב, אבל זה חומר טוב, לחשוב עליו. אחינועם

עיבוד פוטושופ: אחינועם

דולצ'ה וגבנאנוצ'קה

noreply@blogger.com (superfischer) — Sun, 15 Jul 2012 05:01:00 -0700

דולצ'ה וגבנאנוצ'קה 2013

דולצ'ה וגאבאנה קראו לזה תצוגה בסגנון הבארוק, אני קוראת לזה תצוגה בסגנון הרי הקווקז בואך גרוזיה היפה.

המילה בארוק מקורה בלטינית (בספרדית ופורטוגזית-barroco, בצרפתית baroque)ופירושה 'פנינה לא מלוטשת'. בחורה 'לא מלוטשת' זו בחורה עם שפם ואותה, כך ה"אגדה" מספרת, תפגוש בעיקר בואך גרוזיה..
ככה שההגדרה שלי ושל דולצ'ה וגאבאנה מסתדרות מצויין, אבל זו לא חוכמה תמיד הסתדרנו.

תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2013 שלהם בשבוע האופנה במילאנו הותירה אותי פעורת פה עם שפם.


סינדרלה קוזאשווילי

הנסיכה והעדשה

פנינה לא מלוטשת

לכולנו יש כל מיני פנטזיות בסגנון דיסני וה. שטרן על פנינים, שהן הרי 'החברה הכי טובה של האישה'('המלוטשת' שהשיגה לה גבר שיכול לקנות לה פנינים כמובן), אבל התהליך האמיתי של היווצרות הפנינה רחוק מלהיות דומה לאגדה.

פנינה נוצרת למעשה כתוצאה מאורגניזם טפיל או חומר חומצתי כלשהו שחודר לצדפה וגורם לרכיכה להפריש חומר די דוחה שנערם עם הזמן ויחד עם הפרשות אחרות יומיומיות שלה יוצר עם הזמן כדור מבהיק ויפה.

בין אסיה לאירופה

הסגנון שנוצר במדינות הקווקז שנמצאות למעשה בתווך שבין מדינות אסיה ואירופה, הוא סגנון אקלקטי העורם את 'זה על זה', שואב 'מכאן ומכאן', ויוצר חיבורים והטלאות לא קונבנציונליות אך יפות נורא.

זהו סוג של 'חוסר אסתטיקה' שיוצר אסתטיקה חדשה ומרגשת המבוססת על אחדות ניגודים:

עוני עם עושר, מזרח עם מערב, דתיות עם חילוניות, שקיפות עם אטימות. שילובים שתמיד יוצרים אווירה חמה ודרמטית ממש כמו כאן אצלנו.

אומנות זה שאין דבר כזה שאין דבר כזה

כמו ציור של ..קראוואג'יו

ניגודים שנותנים בארוק

האומנות הבארוקית אליה רפררו בתצוגה שלטה באירופה במאה ה17 ואופיינה בריאליזם דרמתי, מורכבות, מיזוג ניגודים, תנועה דינמית ופאתוס(מוגזם מוגזם מוגזם) כל אלה פנו לרגש ולדימיון ושבו את עיני המתבונן.
סגנון אומנותי זה התפשט לכיוונים שונים ולבש פנים שונות, וזה מותר, זה הכיף, לאט לאט מבינים מה רוצים ומה נכון, לך. או שלא,

בכל מקרה הכיף האמיתי זו הדרך
תטיילו איכן שפועם ליבכם, גם הדברים הכי מכוערים ומסריחים שאספתם בדרך יהפכו יום אחד לאבן חן.

אחינועם

חלון הראווה היפה של ננוצ'קה

האחות של...השכן

noreply@blogger.com (superfischer) — Mon, 2 Jul 2012 17:06:00 -0700

תמונות לא מהאלבום המשפחתי

אני מנסה כבר שבועיים לכתוב על סולנג' נואלס ולא יוצא לי,החלטתי להתאמץ ו'על הדרך' הבנתי למה ..(ולא מדובר במשבר כתיבה)

האחות של.. השכן

האחות הקטנה(26)של ביונסה החלה את הקריירה שלה בתור רקדנית וזמרת ליווי של אחותה, בהמשך ניסתה לפצוח בקריירה מוסיקלית נפרדת שלא כל כך צלחה.

לאחרונה, בעצת אחותה שרצתה אותה קרוב אליה, עברה סולנג' עם בנה הקטן שנולד כשהיתה בת 17 לניו יורק,
את דרכה בעיר היא החלה בניסיונות להשתלב בסצינה היותר 'אינדית' של העיר שמתקיימת מרחוב 14 ומטה באיזורים כמו ה'לואר איסט סייד', צ'יינה טאון, וברוקלין, שם היא מופיעה לפעמים כדיג'יי במסיבות ובעיקר מנסה ליצור, בניגוד לאחותה שהתדמית שלה מאוד מהוקצעת ומוקפדת, תדמית נינוחה יותר, יומיומית, אנושית.

מדברים על זה שהיא הפכה לאייקון אופנה, והיא אכן מופיעה לאחרונה בכל המסיבות וההשקות הנוצצות והשוות ולובשת בגדים שמעוררים דיון ברשת

הגעגוע נעשה יותר נוח ?

מה שקרה לדעתי, זה שברגע שביונסה נעלמה לכמה רגעים כל המכורים(כולל אותי!) חיפשו משהו שיזכיר את המלכה האם שהפכה בן לילה בעיקר לאם, משהו שיהפוך את הגעגוע ליותר נוח..

סולנג' היתה שם : יש להן את אותו שם משפחה והן אפילו די דומות.

חשבתי שאולי יהיה מעניין לכתוב עליה כיוון שבניגוד לביונסה שהמראה שלה מאוד נוטה לכיוון המראה האמריקאי ה׳לבן׳ (כמו כל כוכבת שחורה שהצילחה לכבוש את המיינסטרים אבל זה כבר נושא לפוסט אחר) -

ביונסה מחליקה את השיער,שמה לו תוספות ארוכות, צובעת אותו בצבעים בהירים, ויש הטוענים שהיא אפילו משתמשת בקרם להבהרת הפנים (אני לא מאמינה לסיפור הקרם אבל לא צריך להיות מומחה פוטושופ כדי לראות שעור הפנים שלה מובהר בתמונות ).

נואלס הקטנה באופן בו היא מתלבשת מבטאת דווקא גאווה במסורת האפרו-אמריקאית:

סולנג' שומרת על מראה טבעי יותר עם 'שיער בסגנון שחור'(שצומח לגובה ולא לאורך)ומפתיעה עם מטפחות ראש שקשורות בסגנון 'שחור', המסיטות את מבט המסתכל למעלה (כך המטפחת מתפקדת ככתר גאווה במסורת ובהיסטוריה האפרו-אמריקאית היא ימי העבדות ).

שיער ב'סגנון שחור'

מטפחת ראש ב'סגנון שחור'

אופנת רחוב-הכל הולך עם הכל

סולנג' לובשת בגדים שיש בהם הדפסים אפריקאים, המשולבים עם פריטים מסגנונות שונים, כמאפיין מרכזי של הסגנון האפרו-אמריקאי שמקורו כאמור בימי העבדות, בו הכל הולך עם הכל(מחוייט,עם ספורטיבי,עם יומיומי)מראה שכבש את סצינת אופנת הרחוב העולמית.

סולנג' בהדפסים אפריקאים boxing kitten

לוק מדליק

שיק או שוק ? לא החלטתי

הצרפתים מתלהבים.. והם מבינים

לובשת קוואלי ומה

אם להודות על האמת למרות הסגנון שמתגבש ומבטא אמירה לגבי התרבות האפרו-אמריקאית וכו' וכו' סולנג' לא ממש עושה לי את זה.... יש שם אג'נדה(עפ' מילון קום איל פו החדש) אבל אין שם פרסונה. בגדים וסגנון זה טוב ויפה אבל כדי להיות אייקון אופנה צריך אישיות, שיהיה מה להעריץ מתחת לבגדים.

תתקשתו,תעיזו,תהיו עצמכם

מעריצה,
אחינועם

רוצה פרחים-בהשראת ריף כהן

noreply@blogger.com (superfischer) — Fri, 29 Jun 2012 07:02:00 -0700

בלילה הלבן היינו בהופעה של ריף כהן, בהתחלה קצת פיקפקתי, "מה יש לקטנטונת הזאת להציע.. יש לה בסך הכל שני להיטים ...", היה תענוג!!!

היא כריזמטית,מתוקה ומוכשרת שמרגשת את הקהל ומעלה לו חיוך.
מן לוליטה יפה שלא עושה מזה עניין, ובעיקר מבצעת מצויינת, גם כשהיא שרה בצרפתית או איטלקית אתה מרגיש שאתה מבין על מה היא מדברת....
אורן שאל בצחוק "מה צדי(צרפתי) היה אומר לה...?" ואני חשבתי לעצמי שלא נראה לי שהיה אכפת לה, וזה הכיף! לראות מישהי שהיא אמנית ברמ"ח אבריה (שהיו מכוסים גלביה ירוקה שקפקפה שמתחתיה ביצבץ ג'ינס עם קרעים), והיא "עושה את הדבר שלה" כולל ליפול על הבמה כמו ילדה ואז לרדת לרצפה ולנענע את הרעמה שלה, ואת שאר רמ"ח איבריה כמו צפון אפריקאית אמיתית.

לסינגל החדש שלה קוראים "רוצה פרחים", אפשר לשים אותו ברקע בעוד אתם גוללים את התמונות של הטרנד האופנתי שנקרא באנגלית floral on floral. הוא טרנד חצוף, פראי, אופטימי שמעלה חיוך, קצת כמו ריף. הוא שילוב נועז של שני הדפסי פרחים והכל הולך עם הכל, בלי חוקים ובלי מצוות.

תעיזו, תתקשתו, תרצו פרחים.
אחינועם

רוצה פרחים רוצה פרחים / על הלחיים על השפתיים על הברכיים

רוצה פרחים רוצה פרחים / בלי סידורים בלי כדים בלי אירועים

כמו גשם כמו מבול / רוצה פרחים מאיסטנבול

רוצה פרחים מנוגט / רוצה אותם בסלט

רוצה פרחים רוצה פרחים / על הלחיים על השפתיים על הגרביים

רוצה פרחים רוצה פרחים / בלי סידורים בלי כדים בלי אירועים

מהשדות בערימות / רוצה פרחים לחברות

יפים טריים צבעוניים / פרחים חיים וחצופים

רוצה פרחים רוצה פרחים / על הלחיים על השפתיים על הברכיים

רוצה פרחים רוצה פרחים / בלי סידורים בלי כדים בלי אירועים

חרציות מצוירות / על הפנים על השמלות

רואים רחוק רואים שקוף

הסדינים על התקרות / על עננים בחלומות

כשאני עצובה… בדירה רוצה גינה

אנשים תפתחו את הגב

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 13 Jun 2012 04:13:00 -0700

אפקט ונוס- טריק ידוע באומנות ובצילום- כדי לצלם את פניה של וונוס במראה,היא צריכה לראות במראה את מי שמצלם אותה. נדמה לנו שוונוס מסתכלת על עצמה במראה אבל 'מה שמעניין אותה באמת זה מי מסתכל עליה' ....

אף פעם לא חשבתי שהגב שלי יפה מספיק כדי לחשוף אותו, אני יודעת היטב איך אני ניראית מקדימה בשלל מחשופים אבל אין לי מושג איך אני ניראית מאחור, גם תמיד כאבה לי בצוואר הפעולה המשונה הזאת של להסתכל על הגב במראה במן תנועת בורג שלא מראה את מלוא התמונה, ורק יוצרת מן קימור מוזר בגב.
אבל השנה הגיע הזמן, לפתוח את הגב , ושידברו עלי מאחורי הגב . . . מה אכפת לי! אני שמה פס

או שני פסים באלכסון

טרנד הקיץ של שמלות וחולצות backless עשה לי חשק . . . . הוא מתאים מאוד לקיץ הישראלי, הוא פותח עוד כיווני אוויר ,מאפשר לרוח גבית לחדור,ומונע סימני זיעה מיותרים!

ורסאצ'ה קולקציית אביב 2012

שמלה אוורירית עם גב פתוח

עוד דרך 'לפתוח' את הגב לאיוורור שיקי במיוחד

watch my back on a casual base

להתרוצץ מפגישה לפגישה על עקבים ולא להזיע.. בגב

אדומה לטינית עם חיתוך גב פשוט וסקסי של Boulee

Boulee מהצד

אדומה לוהטת אחרת (Blake Lively)

על רחבת הריקודים -האושר הוא הפשע המושלם

A bAcKLEsS

הטרנד המכונה בק-לס יכול להיות מובן גם כמחשוף גב וגם כמשחק מילים שיוצר את המילה 'שרשרת לגב',רעיון מקורי שהופך את ההופעה למקורית כפליים

as Rachel Zoe would say "I'll Die for Chanel". word

דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא

באומנות הקלאסית השתמשו ב"עירום גבי" כדי לצייר עירום שבתחילה נחשב פרובוקטיבי פחות מעירום פרונטלי, האומנם?? היום אנחנו יודעים שעירום מרומז נתפס כעוד יותר מתגרה...
קחו למשל הציור של בושר(boucher)את מארי או'מרפי בת ה15

ככל הנראה בגלל גילה הצעיר, צייר אותה בושר ב"עירום גבי" אך הציור הזה נחשב אחד הציורים המפתים וסמל מעבר מציור האישה בתור אלילת חלומות מרוחקת, לציור אישה בתור אובייקט מיני מתגרה

דיוקן של הציירת תמרה דה למפיקה(De Lempika),בו ניראית אישה במחשוף גב עמוק,כל קימורי הגב מודגשים ומזכירים את עמודי השיש שמקיפים את האישה בציור,כל זה הופך אותה לאישה חזקה ועצמאית,וזוהרת "כאילו התקלחה באורו הכסוף של הירח"

קרולוינה קרקובה ב MET BALL 2012 בשמלה בצבע אורו הכסוף של הירח שעיצבה רייצ'ל זו (Zoe)(שניראית אחרי הלידה רזה מתמיד באופן לא מחמיא..)

שמלת כלה עם גב פתוח יפהפה " העיקר שהקינוחים יהיו כשרים"

יהונתן גפן בשיר מי שמביט בי מאחור מהכבש השישה עשר כותב :
"מי שמביט בי מאחור לא יכול לשאול אותי שאלות ששואלים מלפנים . . ." מוצא חן בעייני החופש הזה!

מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני

עכשיו תקחו את המחשוף ותהפכו לצד שני ..

אחינועם.

בגדי המלכה החדשים

noreply@blogger.com (superfischer) — Wed, 30 May 2012 13:36:00 -0700

כמו שבנות סקס והעיר הגדולה מדברות על סקס בקול רם ולא מתביישות וזה הופך אותן לנשים חזקות שיודעות מה הן רוצות, כך פועל הרעיון של אופנת הדאנסהול ממנו שאוב טרנד הבגדים השקופים :

אנה דלו-רוסו עורכת ווג יפן

"אני מתלבשת חשוף ושקוף כי אני גאה בגוף שלי ובחלקי הגוף שלי,מודעת לכוחם ולא משנה באיזה גודל הם..."

מקורו של סגנון הדאנסהול בג'מייקה אבל הוא כל הזמן מסביבנו. וכשאני אומרת דאנסהול אני לא מתכוונת רק לריקוד או למוזיקה, אלא לסגנון שלם שכולל סגנון לבוש ש"מכסה טפח ומגלה טפחיים" (וככל שהטפחיים עסיסיים יותר Da better..),לבוש שהייתם קוראים לו "לבוש חדר מיטות", "X-RAY WEAR",או בעברית :"איך היא העזה לצאת ככה מהבית?!"
הוא כולל בגדים קצרים מאוד,תחרות ובדים שקופים, גרבונים, ירכונים. יש גם סגנון לגברים אבל עם כל הכבוד לגברים הסיפור של הנשים קצת יותר מעניין.

רואים רחוק רואים שקוף

דאנס-הול בתרגום לעברית זה מועדון-ריקודים והנשים הללו, בכל הגילאי ובכל הגדלים, למעשה מאפשרות לעצמן ללבוש ביום יום את הבגדים שאנחנו לובשות למועדונים בלילה כשחשוך ו"אף אחד לא רואה"
את בגדי הציד, הבגדים שבהם אנו נראות ומרגישות כמו החלום, וכמו שאמרה דמותה של אגראדו בסרטו האלמותי של אלמודובר הכל אודות אמא :"ככל שאנחנו דומות יותר לחלום שלנו אנחנו יותר אותנטיות"

הקיץ מותר גם לחלום בהקיץ ואפילו מומלץ.

לחלום בתל אביב

חלום באורנמנטים

לישון.. אולי לחלום. המלט

גם לגברים מותר לחלום. Astrid Andersen

לחלום בשרוולים נפוחים

לחלום בשרוולים חשופים

לחלום על תיק שקוף של 'הרמס'


זה לא חלום זו קייט מוס

סטודיו 54 ה-'דאנס הול' של כל הזמנים, כמו בחלום

רואים שיש לך ריי-באן

רואים לך. (נקודה) ג'ין בירקין

אחינועם .

הלו אפריקה

noreply@blogger.com (superfischer) — Tue, 1 May 2012 06:32:00 -0700

שילוב הדפסים אפריקאיים יחד עם פריטים מערביים נחשב היום לשיא האופנה,
שילובים אלה חדרו לתרבות המערבית בעיקר על ידי העבדים האפריקאים שהגיעו בין השנים 1619-1808 לארה"ב שהיתה אז קולוניה בריטית.

הוסף כיתוב

הקולקציה של stellajean

בשל הקושי והמצוקה שחוו העבדים שהגיעו בידיים ריקות מאפריקה, כשחלקם עירומים כביום היוולדם, ובעיקר כדי להרגיש אנושיים, העבדים גילו רמה מפתיעה של יצירתיות שהתבטאה בעירוב פריטי לבוש ה'שייכים לאליטות' יחד עם פרטי 'לבוש העבדים' תוך עיבודם, גזירתם וקשירתם של הפריטים מחדש בסיגנונות שונים.

mix and match of such and such

את תצוגת הסגנונות הללו ניתן היה לראות בימי ראשון, היום היחיד בו יכלו העבדים להתלבש כפי שרצו.
הם היו צועדים לכנסיה ב"Go-to-meetin' clothes",כפי שכינו אותם העבדים בגאווה ,
היו אלה מיטב מלבושיהם, מעין mix and match של כל מה שהיה בהישג ידם.

לשאלה איך הגיעו לידי העבדים פריטי הלבוש של האליטות ישנן כמה הנחות:
1. הבגדים ניתנו להם על ידי האדונים
2. הבגדים נרכשו על ידי העבדים עצמם
3. העבדים גנבו אותם מהאדונים

מדובר בעיקר בתחילת המאה ה19, תקופה בה בעלי המטעים הפסיקו לייבא בגדים מאירופה והחלו בייצור עצמי, והיו תלויים בידע של העבדים בייצור וצביעת בדים אותו הביאו מאפריקה.

כתמריץ וככלי לשמור על העבדים שלא יברחו, האדונים היו נותנים לעבדים, בעיקר באירועים מיוחדים כחגים או חתונות, פירטי לבוש, או מעט כסף בו יכלו העבדים לעשות כרצונם.
העבדים כמעט תמיד העדיפו לקבל או לקנות בגדים, דבר שלא הפריע לאדונים שהעפידו שיקנו בגדים ולא אלכוהול..

ניתן לראות את האובססיה של העבדים לבגדים בתיאורי העבדים הנמלטים שנתפסו ובצידתם לא לחם או מים אלא.. בגדים

boxingkitten

מתוארת למשל משרתת בשם Road שנתפסה כשהיא עוטה על עצמה את כל הפריטים שהיו ברשותה:"שיערה מסורק על רול,בשמלה עליזה,עליו ג'קט פסים שתפרה בעצמה,מתחת קומבניזון אדום,עם נוצות,כובע משי שחור,נעלי עור עם עקב מעץ וגלימה שחורה".

החיים כעבד או "חלילה" מסתנן הם לא לונה פארק

הלבוש גרם לעבדים להרגיש מחוברים למולדת הישנה והחדשה שלהם ובעיקר שווים ואנושיים, אנושיות שנשללה מהם.

עירוב הפריטים והצבעים יצר לבוש שיש בו חיות,וויברציה,תנועה,מקוריות ואלמנט של הפתעה:
" וואוו פקטור!" שנוצר על ידי שילוב ניגודים אקסטראוואגנטי ולא מתנצל!

מארני ל H&M

L.A.M.B

תתקשטו , תעיזו, אל תתנצלו

אחינועם.

** מתוך עבודת הסמינר שלי "תולדות הלבוש מימי העבדים ועד אופנת ההיפ הופ"

1,2,3 מטפחת על הראש

noreply@blogger.com (superfischer) — Fri, 27 Apr 2012 05:16:00 -0700

את טרנד המטפחות שחזר לחיינו בסערה בעיקר מכיוון זמרות ואייקוני אופנה כאיימי ויינהאוס ז"ל ואפרת גוש המקומית ניתן להגדיר כטרנד על-זמני, הוא היה שם תמיד: בשנות ה20, ה50, ה60, וה80, אלה הזכורות לנו לטובה מבחינה אופנתית ואלו שקצת פחות.

טרנד זה אצר בתוכו תמיד דימויים קונטרוברסלים ורבי כוח של מעמד ושל נשיות , מצד אחד מטפחת על הראש יכולה לרפרר לדמותה של עקרת הבית או האישה הקטנה ו"הבובתית" שניתן היה למצוא בכל פרבר אמריקאי מצוי, ומצד שני היא מופיעה בפוסטר הידוע 'Rosie the riveter' שהוא סמל הפמניזם.

על השינויים במשמעותה של המטפחת כסמל אפשר ללמוד דרך התבוננות בשימושיה בתרבות האפרו-אמריקאית:

בתק' העבדות למשל, המטפחת סייעה לסמן את נחיתותם של העבדים ולהבדילם מאדוניהם הלבנים בעלי הכח, ואילו היום היא מתפקדת כסמל גאווה של הקהילה האפרו אמריקאית באותה תקופה טראומטית, שלה היה תפקיד משמעותי וחשוב בעיצוב זהותם.

המטפחת מושכת את המבט כלפי מעלה

קשירה "לבנה", קשירה "שחורה"

הסגנון ה"שחור" של קשירת המטפחת לעומת סגנון הקשירה שנחשב "לבן" ושנועד להדגיש את הפנים היפות והעדינות של האישה, מטרתו למשוך את מבט המתבונן כלפי מעלה, כך מתפקדת המטפחת בסגנון השחור כמעין כתר מלכותי שמשדר גאווה.

קשירה זו אף מתכתבת עם השיער האפרו-אמריקאי שצומח גם הוא כלפי מעלה,צורתה הקיצונית ביותר של קשירה זו מכונה ה"טורבן",קשירה שהפכה לסמל המסחרי של אריקה באדו שסגנונה המוזיקלי, כמו גם זה של גוש ווינהאוס ,מושפע רבות מסגנונות מוזיקליים שמקורם בתרבות האפרו-אמריקאית(ג'אז,סול, רית'ם אנד בלוז ועוד)

המטפחת מדגישה את הפנים היפות -בטי דרייפר 'מד מן'

ב1735 בדרום קרוליינה נכתב "קוד לבוש העבדים" שעיגן בחוק את המטפחת כחלק מ"מדי העבדים".

מעבר לתפקידה של המטפחת כסממן לנחיתות העבדים היה לה תפקיד נוסף פרקטי ואסתטי: היא סייעה להם לסחוב דברים כבדים על הראש מבלי להיפצע, הגנה על ראשם של העבדים שעבדו שעות רבות בשמש היוקדת, ומאחר ולא היה להם זמן פנוי לטיפוח שיערם ה"לא יצוגי",או "צמר" כפי שכינו אותו האדונים הלבנים, הנשים היו מגלגלות את שיערן סביב ענפי כותנה ועוטפות אותו במטפחת, כך הן היו שומרות על ניקיונו במהלך השבוע, עד ליום ראשון בו היו העבדים מתנקים ומתארגנים בטיקסיות ובהתלהבות : מסרקים זה לזה את השיער,ומסדרים אותו היטב לקראת ההליכה החגיגית לכנסיה.

'המאמא השחורה'

בשנים של מלחמת האזרחים,נוצרה בפולקלור דמות סטיראוטיפית של 'המאמא השחורה'-אומנת נאמנה ואימהית שתפקדה כחלק מבניית אשלית ה Happy Slave שניסו ליצור הדרומיים מול הצפוניים שהאשימו אותם בחוסר אנושיות בשל היותם בעלי עבדים.

דמות ה Happy Slave היא דמות של עבד השמח בהיותו עבד ונאמן למשפחה הלבנה יותר משהוא נאמן למשפחתו ולקהילתו שלו. דמות זו מופיעה בלא מעט סרטים ובניהם "הולדת אומה" של ד.גריפית מ1915,שיש האומרים שהביא לעלייתם מחדש של "הקו קלאקס קלאן".

Aunt Jemimah

כשמה,ה'מאמא' המיתולוגית היתה 'האמא של הבית', זו שהבינה בטיפול בילדים, בכביסה, בבישול ובניקיון ולכן היא הופיעה ומופיעה עד היום בפרסום מוצרי ניקוי ובישול כמו למשל אבקת הפנקייק המפורסמת 'Aunt Jemimah' .

דימוי המאמא אף סייע להצדיק את האפליה המקצועית של נשים שחורות בכך שבעצם הצהיר שהאישה השחורה "מיועדת" לעבודות הבית בלבד.

לוהטת,לוהטת מידי

מחקרים טוענים שדמות ה'מאמא' של ימי העבדות כפי שהיא מתוארת בפולקלור, לא היתה ולא נבראה. ובייחוד לא באותם ימים שקדמו למלחמת האזרחים
ראשית רק משפחות עשירות מאוד יכלו להרשות לעצמם להחזיק עבדי בית בנוסף לעבדי השדה ולכן אם היו "מאמות" ניתן היה למצוא אותם רק אצל העשירים ביותר.
גם כאשר הן היו, הן לא נראו כפי שמתאר אותן הפולקלור:
שחורות מאוד,שמנות,מכוערת,מבוגרות ודתיות אדוקות שלא אכפת להן מהופעתן. אלא להיפך, ה'מאמות' האמיתיות היו בדרך כלל מעורבות- בעלות עור בהיר יחסית, רזות (הן לא קיבלו הרבה אוכל), וצעירות (רק 10% מהנשים שעבדו כעבדים חיו מעל גיל 50).

לשאלה למה דמות ה'מאמא' נוצרה כך, עונים המחקרים שבאותה תקופה אונס וניצול מיני של הנשים השחורות היה דבר שבשגרה, ודמות המאמא נועדה בעצם לספר שקר גדול והוא שגברים לבנים לא ראו בנשים השחורות אובייקט מיני, לכן הם ייצרו דמות פיקטיבית שאף אדם הגון לכאורה לא היה בוחר בה, בטח שלא על פני אישתו, מה ששמר על האישה הלבנה והמשפחה בטוחים .

אחינועם

הפקה,צילום וסגנון: אחינועם פישר

דוגמנית: שירה פטינקין

מתוך עבודת הסמינר שלי " תולדות הלבוש מימי העבדים ועד ההיפ הופ"

כמה מילים על הבלוג שלי

noreply@blogger.com (superfischer) — Thu, 19 Apr 2012 02:29:00 -0700

אני בראי האחר

חשבתם פעם למה יש המון נשים מאוד עשירות שיכולות לקנות כל בגד שקיים בעולם ומתלבשות מממ.. מ-ז-ע-ז-ע ?

אז ככה .. כמו ששלוש הדתות הגדולות צמחו במדבר, כלומר במקום שלא היה בו כלום ושחייב יצירתיות, הסגנונות המעניינים והמרהיבים ביותר, צמחו וצומחים דווקא במקומות שיש בהם מצוקה וחוסר, חוסר יוצר צורך 'לכסות עליו' ,לפצות ,למלא.
בתרבויות מסויימות או אצל בני אדם מסויימים הפיצוי מתבטא ב'אובר דרס', או 'אנדר דרס' ,(תחשבו ברזיל ,הודו,אפריקה,ליידי גאגא ) או בצבעוניות זועקת, חיה, שמשכיחה את אפרוריות היומיום.

אפשר ללמוד המון על אנשים דרך מה שהם לובשים, ובעיקר דרך איך שהם מתלבשים . זה בעצם ההבדל בין אופנה ובין סגנון, בעוד אופנה זה 'מה אני לובש', סגנון מדבר על 'איך אני לובש את זה', מה עם מה, איך אני מניח את זה על הגוף, האם הבגד קשור על הגוף,או תפור, צמוד לגוף או רפוי, מאפשר תנועה או מגביל
האופן בו הבגד מונח על הגוף משפיע על הדרך בה אנחנו מחזיקים את הגוף,מתנועעים בעולם.
הוא סמל להזדהות עם החברה שאני חי בה, ובו בעת הדרך שלי להביע עמדה ולצפצף עליה.

האיך הזה יכול לספר לנו הרבה על האדם שעומד מולנו, על אנשים, על העולם. כי כולנו בסופו של יום ,או יותר נכון בתחילתו, בוחרים מה ללבוש(ואיך ..!)

עולם האופנה אוהב לחדש,ושואב השראות ממקומות שונים, גם אני,גם אנחנו,מטרתו של הבלוג שלי לצאת למסע מבלי לזוז מהכסא , מסע מעבר להרי הטרנד.
מקווה שתהנו,
אחינועם

גם רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לזוז מהכיסא

תחרות מלך היופי

קוטור, קיטור, קוטור

ריאהנה לא מתנצלת

מובמבר

בנות הים האחרונות מיפן (אזהרה לבעלי לב רגיש : הן לא שמות צדפות על החזה )

תחיית החורף

מילה מפיטר פן

הילד חולם

הפצצות מדרום קוריאה

הגוף שלי הוא המקדש שלי

שיבוט למזכרת

אין כמו במבי

להתחתן בדולר

האם ההנחות ומבצעי סוף העונה של הרבנות ,שאם הייתי קופרייטרית הייתי קוראת להם 1+1 , אכן יחזירו את הזוגות אל מדרגות הרבנות ?

והרי כל עניין הנישואין הוא רעיון של מהות, הרי חיינו ביחד עד עכשיו לא רע..ומה בעצם ישתנה מעכשיו?

אז עד שהרבנות תעשה בדק בית, חברה בריטית לא כשרה אבל סופר יצירתית בשם concept shed המציאה מכונת נישואין אוטומטית,

היד השלישית

סבתא למה יש לך אוזניים גדולות כל כך ?

לעוף על כנפי השפירית-קולקצית גברים קיץ 2013 של בית האופנה אלכסנדר מקווין

לא מציאות שהופכת וירטואלית - וירטואליות שהפכה למציאות

ליל כל הקדושים - אוסף פריטים ואקססוריז בהשראת ההאלווין

גברת רואים לך את המותן כסל - NIKE WOMAN X-RAY LIMITED EDITION

בקרוב.. " 1,2,3 Headpiece על הראש

לחם, מים ,שאנל : או איך לעשות רוח מבלי להראות "זולה"

כשההיפ הופ פגש את ההוט-קוטור

ערבי עם שפם

עורכת ווג יפן אנה דלו רוסו היא 'הכובענית המשוגעת'

איזה כיף . אחינועם

המנצחים של המשחקים האולימפיים הם המפסידים

"החיים הם יאור, המצוקה מצולה וחוש ההומור הוא גלגל הצלה" (סבתא גולי)

משקפי השמש שיסנוורו אתכם

משקפיים נכונים יהפכו אותך ברגע

בטוחים בעצמנו ו"קשים להשגה".

!!!Baby You Are Flowerworks

החומר ממנו עשויים השחיינים האולימפים

דולצ'ה וגבנאנוצ'קה

פנינה לא מלוטשת

אומנות זה שאין דבר כזה שאין דבר כזה

האחות של...השכן

רוצה פרחים-בהשראת ריף כהן

אנשים תפתחו את הגב

A bAcKLEsS

דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא

מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני

עכשיו תקחו את המחשוף ותהפכו לצד שני ..

אחינועם.

בגדי המלכה החדשים

הלו אפריקה

1,2,3 מטפחת על הראש

קשירה "לבנה", קשירה "שחורה"

'המאמא השחורה'

כמה מילים על הבלוג שלי

איזה כיף .
אחינועם