tag:blogger.com,1999:blog-68445078970141997372025-05-27T09:46:26.793+03:00Reading Listפרוזה, שירה ועיוןBrave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.comBlogger39125tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-12934330471691370292017-02-21T17:24:00.000+02:002017-02-23T23:16:13.700+02:00אנטון צ'כוב / דו קרב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
Антон Павлович Чехов<br>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1339/index.html" target="_blank">Дуэль</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ דו-קרב</span><br>
<div>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1548/index.html" target="_blank">Свирель</a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> / חליל רועים</span></div>
<a href="http://www.pravmir.ru/a-p-chehov-kazak/" target="_blank">Казак</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ הקוזאק</span><br>
<div>
<a href="https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjembqd7MHRAhWCBywKHa2zCW4QFggZMAA&url=http%3A%2F%2Fwww.rulit.me%2Fbooks%2Fpustoj-sluchaj-read-80847-1.html&usg=AFQjCNH1-bay9kMy_iaXfXeBBtNR_EezAQ&sig2=oS7fWd3E6v3U1mZsHqQz2w" target="_blank">Пустой случай</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ מקרה בטל</span></div>
<a href="https://ru.wikisource.org/wiki/%D0%9F%D0%B5%D1%80%D0%B5%D0%BA%D0%B0%D1%82%D0%B8-%D0%BF%D0%BE%D0%BB%D0%B5_(%D0%A7%D0%B5%D1%85%D0%BE%D0%B2)" target="_blank">Перекати-поле</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ צמח הגלגל: רישומי דרך</span><br>
<div>
<a href="http://lib.ru/LITRA/CHEHOW/r_poceluj.txt" target="_blank">Поцелуй</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ הנשיקה</span></div>
<div>
<a href="http://bibliotekar.ru/rusChehov/9.htm" target="_blank">Встрча</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ פגישה</span></div>
<a href="http://bibliotekar.ru/rusChehov/27.htm" target="_blank">Тиф</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ טיפוס</span><br>
<div>
<a href="http://www.rulit.me/books/muzh-read-80854-1.html" target="_blank">Муж</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ בעל</span></div>
<a href="http://www.rulit.me/books/obyvateli-read-80815-1.html" target="_blank">Обыватели</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ קרתנים</span><br>
<div>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1541/p.1/index.html" target="_blank">Бабы</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ נשים</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מאה שנות צ'כוב - מאמר מאת פרופסור הלנה טולסטוי</span></div>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2006 / 248 עמ'</b></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">קשה שלא
לצטט (אבל אתאפק) כאן במלואו את מאמרה של פרופסור הלנה טולסטוי, המצורף לסיפא של הספר. מאמר ארוך ועשיר שמשלים את יפעתה של הכתיבה המשובחת ומופיע כהמשך טבעי
לסיפורים שמרכיבים את הקובץ. כמו אם אוהבת, הלנה טולסטוי מניחה את המזון הספרותי
בתוך פיו של הקורא ומוודאת שיבלע את מזונו בזהירות נאותה, תוך תשומת לב לכל
הטעמים, כדי לטייב את העיכול. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<br></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">על הסיפורים
עצמם אין טעם להרחיב כי צ'כוב הוא צ'כוב ושכמותו לא היה לפניו ולא יהיה אחריו. <span style="color: #2a2e2e;">היכולת שלו ליצור קסמים ונסים דרך אותיות בלתי מתקבלת על
הדעת האנושית. היא מעל ומעבר למה שהאדם מסוגל לתאר לעצמו, להאמין בקיומו ולשאוף
אליו</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="color: #2a2e2e; font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span> <span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> ולכן אאפשר לציטוטים לעשות את העבודה במקומי. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><br></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%;">
<span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">אין זה מוסיף לך כבוד, שאתה מתבטא כך על רעך. תגיד, למה אתה
שונא אותו?" </span><br>
<span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">דוקטור, אל תדבר דברי הבל. לשנוא חיידק ולבוז
לו זה מטופש, ולהתייחס לכל מי שנקרה על דרכך כאל רֵעַ, ללא שום הבחנה, זה, רוב
תודות, פירושו לאבד את שיקול הדעת, לוותר על יחס הוגן כלפי בני אדם, ובקיצור, להתנער
מאחריות. אני חושב שלייבסקי שלך הוא נבל, איני מסתיר זאת ואני מתייחס אליו כאל נבל,
והמצפון שלי שקט לגמרי. ואם אתה רואה בו את רעך, לך תתנשק אתו; אתה רואה בו את רעך,
פירושו שאתה מתייחס אליו בדיוק כמו שאתה מתייחס אלי ולדיאקון, כלומר, יחס של לא-כלום.
אתה שווה נפש לכולם באותה מידה".</span> </blockquote>
</div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2017/01/blog-post.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-27133552032068808242017-01-14T18:17:00.001+02:002017-02-03T02:02:56.621+02:00אנטון צ'כוב / הנזיר השחור<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
Антон Павлович Чехов<br>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/985/p.1/index.html" target="_blank">Черный монах</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ הנזיר השחור</span><br>
<div>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1189/p.1/index.html" target="_blank">Припадок</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ התקף</span></div>
<div>
<a href="http://ilibrary.ru/text/706/p.1/index.html" target="_blank">Попрыгунья</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ קלת רגל</span></div>
<div>
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1562/p.1/index.html" target="_blank">Страх</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ פחד: סיפורו של מיודעי</span><br>
<div style="text-align: justify;">
<a href="http://www.ilibrary.ru/text/1564/p.1/index.html" target="_blank">Соседи</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ שכנים</span><br>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 24px;">
</div>
<a href="http://www.lib.ru/LITRA/CHEHOW/6.txt" target="_blank">Палата No 6</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">חדר חולים מס' 6</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<a href="http://ilibrary.ru/text/1565/p.1/index.html" target="_blank">Рассказ неизвестного человека</a> <span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">/ סיפורו של אלמוני</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אנטון צ'כוב וסיפורים אחרים מאת מאיה קגנסקיה</span><br>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2005 / 296 עמ'</b></span> </div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">ספריו (של <a href="https://eliphal2.blogspot.com/search/label/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9F%20%D7%A6%27%D7%9B%D7%95%D7%91?&max-results=15" target="_blank">צ'כוב</a>) רוויים טוב-לב מופלג – הוא לא הפך את טוב-הלב למצע ספרותי או לקרדום-לחפור-בו; היה
זה הגוון הטבעי שבו נצבע כשרונו" (ו' נבוקוב, "הרצאות על הספרות הרוסית")</span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><br>
<br style="text-align: start;">
</span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="text-align: start;">מכיוון שלספר הזה מצורף מאמר מעמיק של מאיה קגנסקיה, שעוקב אחרי כמעט כל אחד מהסיפורים המופיעים בו נפרד, אני לא רואה טעם להוסיף את
דעתי עליו. אסתפק במספר ציטוטים שלדעתי יכולים להחצין ולדייק את חווית הקריאה
ולהרשים בעומקיהם וביופיים את הקורא, במקרה וימצא את עצמו בין שורותיהם:<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="text-align: start;"><br></span></span></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 26px;">בשביל שהתפתל על הגדה התלולה בינות לשורשים החשופים הוא ירד אל המים, הטריד שם בִּיצָניוֹת ממנוחתן, הבהיל מרבצם שני ברווזים. קרניה האחרונות של השמש השוקעת עוד הבליחו זעיר-פה זעיר-שם על האורנים הקודרים, אך על פני הנהר כבר ירד ערב של ממש. קוברין חצה את גשרון העץ ועבר לגדה שמנגד. לפניו השתרע עתה שדה רחב של שיפון צעיר, אשר עוד לא כּוּסה תפרחת. שום סימן למגורי אדם, אף נפש חיה במרחק, ונדמה שהשביל, אם תלך בו, יוביל אל אותו מקום לא-נודע וטמיר שהשמש שקעה בו זה עתה ושזהרורי הערב בוערים בו באש כה עזה ונישאה. "אילו מרחבים, כמה חופשי כאן ושקט!" חשב קוברין שעה שהלך בַּשְביל. "ונדמה שהעולם כולו צופה בי, שהוא עצר את נשימתו ומצפה שאבין את מסתריו..."</span><br>
</blockquote></div></div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2017/01/blog-post_14.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-29440812569844139582016-09-02T00:07:00.000+03:002016-09-07T04:40:25.998+03:00אנטון צ'כוב / ערבה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"></span></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><a href="http://ilibrary.ru/text/1337/index.html" target="_blank"> Степь / Антон Павлович Чехов</a></span><br>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;">
<span style="line-height: 26px;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2000 / 154 עמ'</b></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">הסיפור
הזה הוא ללא ספק סיפור על טבע, על הערבה, ועל משקל האמירה "תמונה שווה אלף
מילים", הרי שכל פסקה בו שווה אלפי תמונות. וכאן אי אפשר שלא להיזכר באמירתו
של אוסקר ווילד שטען שהחיים מחקים את האמנות. אין טעם להתווכח על נכונותה של אמירתו
זו שמתבססת על הגישה האסתטציסטית באמנות, אבל אם אכן צדק, אזי הערבה של צ'כוב נבראה אחרי שקראה את ספריו.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
</div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/09/Anton-Chekhov.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-67330787551214786932016-08-19T00:51:00.000+03:002016-08-19T00:59:13.426+03:00יורם קניוק / אדם בן כלב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<h2 class="hd" style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; height: 1px; overflow: hidden; position: absolute; top: -1000em; width: 1px;">
Search Results</h2>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"></span></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><a href="http://www.nytimes.com/2008/12/12/movies/12adam.html?_r=0" target="_blank">Adam Resurrected (Man, Son of a Dog) / Yoram Kaniuk</a></span><br>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; line-height: 150%;"><span style="font-size: x-small;"><b>2004 / 430 עמ'</b></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">שוב
<a href="http://eliphal2.blogspot.com/search/label/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9D%20%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A7?&max-results=15" target="_blank">יורם קניוק</a>, מוטרף ורבלי, משחיל בין משפטיו הסוערים ואובדי השפיות, יפעה וזוהר. כאן
הוא בחר לכתוב על קורבן שואה, על שורד שהצליח להציל רק את המעטפת האנושית, אך את
האדם שהיה איבד בתוך התופת ההיסטורית. ספר קשה לקריאה גם בגלל התוכן שלו, וגם בגלל
הכתיבה המפוזרת של קניוק. קשה עד יאוש, אך במקביל שזור פנינים שכמו מסך של דמעות
מערפלות את קרנית העין וזולגות בזרזיף של דם, לתוך הלב.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">הספר עובד ל<a href="http://www.e-mago.co.il/Editor/calt-936.htm" target="_blank">מחזה</a> ול<a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3676280,00.html" target="_blank">סרט</a>. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<br></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">בחוץ
פרץ הבוקר כמלחמה. קולות מן הרחוב עלו ובאו אל החדר. רעש המכוניות הנחפזות העירה
התערבב במשק אופני החלבן ובשקשוק הבקבוקים. מישהו צעק: "גברת אפשטיין, העיתון!"
ונשמעו תאוצת העיתון באוויר והלם נחיתתו על המרפסת. תינוק יילל מעבר לרחוב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></blockquote>
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify;"></span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/08/Yoram-Kaniuk_19.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-55755656011746967982016-08-10T20:16:00.000+03:002016-08-10T20:25:08.748+03:00יורם קניוק / חיים על נייר זכוכית <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="ltr" style="line-height: 150%; text-align: right;">
<span lang="HE" style="line-height: 150%;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><a href="http://www.ithl.org.il/product_print?c0=14212" target="_blank">I Did it My Way (Life on Sandpaper) / Yoram Kaniuk</a></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2003 / 364 עמ'</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">אם כבר, אז
ה"חיים על נייר סיוט". יורם קניוק וכרונולוגיה <a href="http://eliphal2.blogspot.com/search/label/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9D%20%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A7?&max-results=15" target="_blank">נוספת</a> של כאב. קשה לקרוא
אותו. הכתיבה שלו גובלת בשיגעון. מכל פסקה ניתן לפתח רומן עמוק באורך של גלות, אבל
הוא מצמצם את הנובלות ואת הרומנים שלו לכדי פסקה אחת, תופר מהם סיפור ארוך, ומשאיר
את הקורא תחת עומס כבד של התרחשויות מורכבות שכל אחת מהן דורשת התעמקות. לדעתי,
הוא פספס לא מעט בגלל הכתיבה המתוזזת, חסרת המעצורים, כמו בלון דקור שמסתחרר ברעש
של מסוק גוסס ובבת אחת מתיז את תכנו לכל כיוון אפשרי. מצד שני, זה מה שמייחד אותו
משאר הסופרים: היכולת לפורר את הכאב שבמציאות ולפזר אותו על פני פסקאות באגביות
קלילה, כאילו לא נפל דבר, כאילו לא נסדק העולם, כאילו מה שתיאר לפני רגע הוא לא
אם-כל-האסונות, אלא לא יותר מעוד פסקה בספר שמתאר חיים.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"></span><br>
</div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/08/Yoram-Kaniuk.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-23795059686315368532016-07-13T00:47:00.000+03:002016-07-21T13:14:08.268+03:00שולמית גלבוע / ארבעה גברים ואישה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><a href="http://www.ithl.org.il/page_13383" target="_blank">Four Men and a Woman / Shulamit Gilboa</a></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<b><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;">2005 / 320 עמ'</span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial";">העובדה שאני מסוגל לשלוף ציטוטים מופלאים מספר
ממנו לא נהניתי, אינה קשורה לאכזבה שלי מספרה של גלבוע. לחילופין, אילו נתבקשתי
להסביר מדוע סיימתי אותו ולא הפסקתי לקרוא באמצע, לא הייתי מוצא שום הסבר המניח את
הדעת. כנראה זאת תכונה של אופי. אני לא עוזב את הספרים שאני מתחיל, בטח ובטח לא
כאלה שקיבלו ביקורות כל כך חיוביות, אבל הספר הזה הצליח לאכזב אותי מכל הבחינות. הסיפור
מתאר אישה גועלית, שמאשימה את כל העולם בטעויותיה, במיוחד את הגברים, ונוקמת בהם
מגורד שחקים של גורלה המר; הוא כתוב בשפה לא זורמת, כמעט בלתי ניתנת לקריאה ואין לו
פואנטה. מה המבקרים המשבחים ראו בו, איני יודע, אבל תחושת הבטן שלי אומרת שהרמיזה
האולטרה פמיניסטית שבו התאימה לצו האופנה של המאה ה- 21, הרואה באישה יצור חסר
אונים שלא מסוגל לשאת בחלקו באחריות מול הגבר. כששתי נשים טועות, האשמה מתחלקת
ביניהן שווה בשווה, כאשר גבר ואישה טועים, הגבר הוא האשם והאישה היא קורבן, אם לא
של הגבר, אזי של הנסיבות. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<br>
</div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/07/Shulamit-Gilboa.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-32851695797001176432016-03-03T00:04:00.000+02:002016-03-03T00:55:06.281+02:00פול אוסטר / איש בחושך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<a href="http://www.telegraph.co.uk/culture/books/fictionreviews/3558983/Review-Man-in-the-Dark-by-Paul-Auster.html" target="_blank"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">Man in the Dark / Paul Auster</span></a><br>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2008 / 172 עמ'</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;">אני
לא חושב שצריך לבזבז מילים על לתאר את כשרונו של פול אוסטר (<a href="http://eliphal2.blogspot.co.il/search/label/%D7%A4%D7%95%D7%9C%20%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8?&max-results=15" target="_blank">עוד</a>). כל הספרים שלו לא
פחות ממבריקים מכל הבחינות: מבנה הסיפור, הכתיבה הקולחת, השפה הנקייה, הברורה והמדויקת, והתוכן שלעולם אינו מסתפק בסיפור עצמו ובהתרחשות שלכאורה לשמה הוא נכתב, ותמיד
מכיל סיפור בתוך סיפור שמרחיב את התיאבון והאופקים. וכך גם הנובלה "איש בחושך" שמספרת
מספר סיפורים, קשורים אך לא קשורים ביניהם, תלויים אך לא תלויים זה בזה, היא בעצם
קונסטרוקציה המורכבת משלל מציאויות, בדיוק כמו החיים עצמם. הסיפור הראשי (אך לא
העיקרי) מספר על דמות בדיונית שמתעוררת אל תוך מלחמה ומגלה שהמשימה שלה לרצוח את
הסופר שהמציא אותה ואת המלחמה. מסובך? אם תקראו את הספר, תגלו שבכלל לא. פול אוסטר
ישכנע אתכם שזה אפשרי. בכל מקרה, כדי לסבך אתכם עוד קצת, אגלה לכם שהדמות הבדיונית
חושבת שזאת התאבדות, כי רק סופר עם משאלת מוות ימציא דמות שתפקידה לרצוח אותו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/03/Paul-Auster.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-75083248700745365162016-02-23T22:32:00.000+02:002016-03-03T00:26:08.753+02:00ג'וג'ו מויס / הנערה שהשארת מאחור<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: 13.5pt;">
<span style="line-height: 150%;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="http://www.goodreads.com/book/show/17572903-the-girl-you-left-behind" target="_blank">The Girl You Left Behind / JojoMoyes</a></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: x-small;"><b>2013 / 436 עמ'</b></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%;">
<span dir="LTR" style="font-family: "arial";">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial";">לרקוד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?"<br><o:p></o:p></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial";">רק ריקוד אחד. הייתי רוצה... הייתי רוצה
להיזכר בצד הטוב של האנושות, פעם אחת במהלך השנה הזאת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>."<br><o:p></o:p></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial";">אני לא... אני לא חושבת..."</span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";"><br><o:p></o:p></span><span lang="HE" style="font-family: "arial";">חשבתי על הלן וכל היתר, יושבים
בהמשך הרחוב, חופשיים, לפחות לערב אחד. חשבתי על ליליאן בתון. בחנתי את פניו
שהקומנדנט. היה נדמה לי שהבקשה שלו כנה. נהיה פשוט... שני בני אדם... ואז חשבתי על
בעלי. האם לא הייתי רוצה שימצא לו איזה זוג זרועות ידידותי שיחבק אותו בריקוד? רק
לערב אחד? האם אינני מקווה שאי־שם, בבר שקט שנמצא קילומטרים רבים מכאן, תזכיר לו
איזו אישה טובת לב שיכול להיות גם יופי בעולם הזה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?<br><o:p></o:p></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";">"</span><span lang="HE" style="font-family: "arial";">אני ארקוד איתך, הר קומנדנט," אמרתי.
"אבל רק במטבח</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>."</span><br>
</blockquote></div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/02/Jojo-Moyes.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-74809701732106681382016-02-17T20:06:00.000+02:002016-02-17T22:24:32.068+02:00מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1_%D7%92%27%D7%95%D7%99%D7%A1" target="_blank"><span lang="HE" style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span id="goog_2116203163"></span>ג'יימס ג'ויס
- </span><span dir="LTR" style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; line-height: 150%;"></span><span dir="LTR" style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; line-height: 150%;"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></a><span dir="LTR" style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1_%D7%92%27%D7%95%D7%99%D7%A1" target="_blank">James Augustine Aloysius Joyce</a><span id="goog_2116203164"></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A5_%D7%A7%D7%A4%D7%A7%D7%90" target="_blank"><span lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">פרנץ קפקא -
</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span></a><span dir="LTR" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A5_%D7%A7%D7%A4%D7%A7%D7%90" target="_blank"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> Franz Kafka</a><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%91%D7%9C" target="_blank"><span lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">איסאק באבל
- </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span></a><span dir="LTR" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%A7_%D7%91%D7%90%D7%91%D7%9C" target="_blank"> Исаа́к Эммануи́лович Ба́бель</a><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%A8" target="_blank"><span lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">ויליאם
פוקנר - </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></a><span dir="LTR" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%A8" target="_blank">William Faulkner</a><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A1_%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%A1" target="_blank">חורחה לואיס
בורחס - </a></span><span dir="LTR" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A1_%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%A1" target="_blank">Jorge Luis Borges</a><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8_%D7%A7%D7%90%D7%9E%D7%99" target="_blank"><span lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">אלבר קאמי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span></a></span><span dir="LTR" style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8_%D7%A7%D7%90%D7%9E%D7%99" target="_blank">Albert Camus - </a></span><span style="font-family: "arial";"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: x-small;"><span style="line-height: 26px;"><b>2015 / 204 עמ'</b></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">הקובץ הזה
הוא מחוות הוקרה של סדרת "פרוזה אחרת" לשישה יוצרים גדולים של המאה
העשרים – שישה סופרים, בנים מובהקים של המאה, שהתוו לסיפורת, כל אחד על-פי אישיותו
המיוחדת ועולמו, דרכים חדשות להתמודד עם המציאות של העידן המודרני. פניה של האמנות
בכלל, ושל הספרות בפרט, השתנו לבלי הכר במחצית הראשונה של המאה, וששת היוצרים האלה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
– </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">ג'יימס ג'ויס</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">האירי, </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">פרנץ קפקא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">היהודי הצ'כי,
איסאק באבל היהודי הרוסי, חורחה לואיס בורחס הארגנטיני, </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">ויליאם
פוקנר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">האמריקאי ו</span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">אלבר קאמי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial"; font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">האלז'יראי הצרפתי – הטביעו
על התמורות שחלו בה חותם עמוק, שבלעדיו יקשה לתארן.</span><br>
</div></div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2016/02/Different-Writers.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-5562005460790224312015-11-30T20:57:00.001+02:002015-11-30T21:09:29.070+02:00אלון חילו / אחוזת דג'אני <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<a href="http://www.alonhilu.com/books-dajani.html" target="_blank"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;">La Maison Dajani / Alon Hilu</span></a></div>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2008 / 367 עמ'</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial"; line-height: 150%;">ילד:</span><span dir="LTR" style="font-family: "arial"; line-height: 150%;"><br>
</span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial";">בגדד מלאה כל טוב וכל
יופי, סוחרים כרסתנים, כפולי סנטר, עומסים על דוכניה מטילי זהב וכסף, אוצרות
תבלינים מארצות הודו וסין, בדי משי יקרים וצבעוניים וכל טוב אריגי דמשק, ומשוררים
בה הרבה בבגדד, אבו נוואס ואבו אלעתאהיה, וזמרים מפורסמים שקנו להם תהילת עולם, ואלה
גם אלה מתהלכים בין מסדרונות ארוכים, מצופי שיש, מסביב למזרקות זהב הזורקות מימיהן
אל שמים ללא עב, ויושבים תחת סוכות גפנים ודקלים, ושרים כולם בשבחי החליף החכם
והנבון הארון אלרשיד, האהוב על אללה, ובין תעלותיה של בגדד גדושות המים הזכים, ובין
נהרותיה, שעמק נפלא, ססגוני ופורה משתרע ביניהם, בין כל אלה אני הולכת יחידה, ימי
שחורים ולבי עצב, כי אבי מבקש להשיאני לאיש השנוא עלי, לסוחר שבע ימים אשר לו
הרמון של שתים־עשרה נשים, כולן זעופות זו לזו, שיניהן צהובות, עיניהן רושפות, ואפילו
הקנדיות פסקו משירתן בביתו, והתוכי ירוק הזנב ואדום החזה אינו מקנן בין עצי המשמש
בחצרו, ואני הולכת ונכססת בגעגועי אל אהוב נפשי, הגבר יפה התואר, תכול העין, זה
האיש אשר אליו יוצאת אהבתי, לא סוחר עשיר הוא ולא פלאח מבין הפלאחים, לא מוסלמי
ולא נוצרי, אלא הלך נודד ללא שם וללא ארץ, מראהו טוב ונעים, לשונו נוטפת כל טוב, דוברת
לשונות הרבה, קומתו גבוהה, שחוק שגור על פניו, עיניו נבונות מכל תבונה, ואני נמלאת
באהבתי אליו.</span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/11/Alon-Hilu.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-35748985348746542452015-10-24T18:11:00.000+03:002015-11-02T05:59:55.244+02:00אדית וורטון / קיץ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span dir="LTR"><span style="text-align: start;"><span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif;"><a href="http://www.gutenberg.org/files/166/166-h/166-h.htm" target="_blank">Summer / Edith Wharton</a></span></span></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"><b><span style="font-size: x-small;">2009 / 223 עמ' </span></b></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">הוא היה אדם "גלמוד נורא";
היא הבינה את זה משום שהיא עצמה היתה "גלמודה" כל־כך. הוא והיא, פנים אל
פנים בבית העצוב ההוא, צללו לתהומות היחידוּת; ואף־על־פי שלא רחשה לו חיבה מיוחדת,
ואף לא שמץ הכרת טובה, ריחמה עליו ביודעה שהוא עולה על הסובבים אותו, וכי היא הנפש
היחידה המפרידה בינו לבין הבדידות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: Arial;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/10/Edith-Wharton.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-53589257798168665822015-10-11T21:12:00.001+03:002017-02-21T23:12:42.317+02:00פבלו דה סנטיס / הקליגרף של וולטר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;">El Caligrafo de Voltaire / Pablo de Santis</span><br>
<div>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-small;"><b>2012 / 192 עמ'</b></span></div>
<div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial";">זכור שעל כל אות ניתן לדלג, מלבד
ה- </span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";">a</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial";"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> וה- </span><span dir="LTR" style="font-family: "arial";">z</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial";"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>, כי הן יוצרות את הרושם שהמעגל נסגר, גם אם
באמצע חסרות האחרות. אם במקום לומר 'אני האלפא והאומגה' היה ישו אומר 'אני הבטא
והפְסי', מי יודע מה היה עולה בגורלה של הנצרות.<o:p></o:p></span></blockquote>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span dir="LTR" style="font-family: "arial";"></span></div>
</div></div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/10/Pablo-de-Santis.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-67091878922780234382015-10-07T23:54:00.000+03:002015-10-08T00:28:45.767+03:00ג'ון אפדייק / בק: הספר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"></span></div>
<div>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif;">Bech: A Book / John Updike</span></div>
<div style="text-align: left;">
<span class="a-size-large" style="box-sizing: border-box; text-rendering: optimizeLegibility;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: xx-small; line-height: 1.3 !important;"><b>1994 / 160 עמ'</b></span></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">כשנכנס למטוס האירופלוט בלה-בורז'ה הזכיר לו
הריח את החדרים הפנימיים אצל הדוד שלו בוויליאמסבורג, ריח של חום גוף מחותל בסמוך
לתפוחי אדמה מתבשלים. הרושם לא עזב אותו כל החודש; רוסיה נראתה לו יהודיה, וכמובן
שהוא נראה יהודי בעיני רוסיה. לא היה לו מושג באיזו מידה, אם בכלל, נבעה החמימות
שקידמה את פניו ממוצאו. איש הקשר שלו בשגרירות האמריקאנית – כדורסלן לשעבר
מוויסקונסין, עגמומי ודק הליכות, בעל השם הספורטיבי הנוצץ "סקיפ"
ריינולדס – הבטיח לו ששניים מכל שלושה אינטלקטואלים סובייטים מחביאים איזה יהודי
באילן היוחסין שלהם; ובאחד הערבים בק אכן מצא את עצמו בדירה מוסקבאית שעל כונניות
הספרים שלה סודרו בשורה תצלומים (של קפקא, אינשטיין, פרויד, ויטגנשטיין) אשר העלו
בהתרסה את זכרה של תהילת היודן-קולטור הטרום היטלראית. מארחיו, הן הבעל והן האישה,
היו מתורגמנים מקצועיים, ודירתם הייתה עמוסה עד בלבול בקרובי משפחה, כולל מהנדס
הידראולי צעיר עם עיני איילה, וסבתא ששירתה כרופא שיניים בצבא האדום ושהכסא
הדנטאלי שלה הטיל את מרותו על הטרקלין.</span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/10/John-Updike.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-41090077313621258672015-10-03T02:19:00.001+03:002015-10-11T20:39:58.298+03:00הווארד ג'ייקובסון / מה זה פינקלר <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif;">The Finkler Question / Howard Jacobson</span><br>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; text-align: left; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"><b><span style="font-size: x-small;">2012 / 354 עמ'</span></b></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin: 0cm; text-align: justify; unicode-bidi: embed;">
</div>
<blockquote class="tr_bq ">
<div style="text-align: justify;">
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span dir="RTL"></span>״למה לכתוב
׳משרה עליצות׳ כשאפשר לכתוב ׳סקסי׳?״ שאלה אותו.<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״כי פסטיבל אמנויות זה לא סקסי.״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״ואתה יודע למה? כי אתה חייב להשתמש
בביטוים כמו ׳משרה עליצות׳.״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״מה רע בזה?״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״זו שפה עקיפה.״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״אין שום דבר עקיף בעליצות.״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״כשאתה אומר את זה, יש.״<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">אולי נתפשר על התלהבות?״ שאל, בלא התלהבות.<o:p></o:p></span></div>
<div dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">״אולי נתפשר על זה שתחליף עבודה?״<o:p></o:p></span></div>
<span style="font-family: Arial; line-height: 150%;">הם הספיקו לשכב. לא היה להם מה לעשות מלבד
זה. כשהתברר שאיש אינו מגיע לפסטיבל שלהם שכבו על רצפת אולם ההתעמלות. היא נעלה
סנדלי בירקנשטוק ולא חלצה אותם גם כשעשו אהבה. רק כשפיטרה אותו הבין שהיה מאוהב
בה.</span></div>
</blockquote>
<br>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/10/Howard-Jacobson.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-57963665584807448282015-09-28T14:31:00.000+03:002015-10-07T23:54:24.224+03:00אסף גברון / הגבעה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div align="right" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span dir="LTR" style="font-family: Arial;"></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: left;">
<span style="font-size: x-small;"><b><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span></b></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span style="font-size: x-small;"><b><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>2013 / 430 עמ'</b></span><o:p></o:p></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span style="text-align: start;">המח"ט סיפר כי בלילה חורפי אחד קיבל בקשר הודעה,
שחמישה קרוואנים טְרוֹמְאַזְבֶּסְטים 24 מ"ר הוצבו על הקרקע סמוך לחוות עסיס.
הוא הגיע לשטח ומצא משאיות וקרוואנים. לדבריו, המתיישבים חסמו לו את הקומנדקר. הגיע
ראש המועצה, נערכו עימותים מילוליים, וקללות הורעפו על ראש המח"ט, שהתקשר
למִנהל האזרחי ושאל מה עושים. נאמר לו שאין אישור להציב את הקרוואנים. אבל גם אין
אישור להורידם מהשטח. החיילים העלו את התושבים על כלֵי הרכב הצבאיים והסיעו אותם
משם - על כן נרשם ברשומות הצבא ומשרד הביטחון כי פּוּנָה המאחז. למחרת חזרו המתיישבים,
והמח"ט עבר לטפל בעניינים דחופים יותר. כך נאחז המאחז.</span></span><span style="font-family: Arial; line-height: 150%;"> </span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/09/Assaf-Gavron.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-64871346528201515072015-09-22T02:38:00.001+03:002015-10-07T23:54:40.218+03:00אוסטין רייט / טוני וסוזן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<div style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span dir="LTR" style="font-family: Arial; font-size: x-small; line-height: 27px;"><b>
</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;">
<span style="font-family: Arial; font-size: x-small;"><span style="line-height: 27px;"><b>2010 / 407 עמ'</b></span></span></div>
</div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">היא פוחדת להתחיל כי אולי הספר ישכיח ממנה את הסכנה שנשקפת לה, אם
כי לא ברור מהי הסכנה הזאת. כתב היד כבד כל כך, ארוך כל כך. ספרים תמיד מעוררים
התנגדות בהתחלה, כי הם תובעים ממנה כל כך הרבה זמן. הם עלולים לקבור את מחשבותיה, לפעמים
לעד. בתום הקריאה היא עלולה לגלות שהפכה לאדם שונה<span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></span><br>
</div></blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/09/blog-post.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-23718252983359280542015-09-07T02:59:00.000+03:002015-09-28T16:16:27.239+03:00איוואן טורגנייב / זרמים באביב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span style="color: #333333; font-family: Arial; font-size: x-small;"><b>2011 / 179 עמ'</b></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
</div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="color: #333333; font-family: Arial;">אפה היה קצת גדול, אבל צורתו יפה, נשרית; על שפתה העליונה הסתמן צל של פלומה, ואולם גון פניה היה אחיד ובוהק כעין השנהב או הענבר החלבי; ברק שערה הגלי דמה לזה של יהודית בתמונה פרי מכחולו של אַלוֹרי בפַּלאצוֹ פּיטי - ובייחוד משכו את מבטו עיניה האפורות־כהות, שמעגל שחור מקיף בהן את הקשתית, העיניים הנפלאות, החוגגות את ניצחונן - אפילו עכשיו, כשהפחד והצער הֵעֵמו את נצנוצן... מבלי משים עלתה בזיכרונו של סאנין הארץ המופלאה שממנה חזר זה עתה... לא, אפילו באיטליה לא הזדמן לו לפגוש שום דבר דומה!</span></blockquote>
<span style="color: #333333; font-family: Arial;"></span><br>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/09/Ivan-Turgenev.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-38511089373216055392015-08-06T02:25:00.000+03:002015-09-28T15:46:28.906+03:00יורם קניוק / סוסעץ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: left;">
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;">2011 / 446 עמ'</span></b></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">הלילה תלוי בחדר. עשן מקופסה, לאה
ומצחין. קליפות של תפוז. כריך מזדקן. בדלי סיגריות של מירה. ספל קפה ואפר בתוכו. חותם
שפתיה על דופן הספל, הכאב שהיה פה. מירה אמרה, אתה נהנה לומר דברים מכאיבים, לדמיין
מצבים ולהביאם לקיצוניות... למקד כאב ואז לדקור את עצמך. כמו כדורגל. תמיד בתחרות
עם מישהו. על פי חוקים. אמנות לפי חוקי כדורגל. מדוע אינך מבין כמה זה מטופש. מדוע
תחרות כמו ילדים, במשחקים של ילדים. רק מפני שיש אופנה עכשיו ואתה לא בה. אז מה. ואולי
תהיה. אולי לא. בכלל, מדוע זה חשוב. באך היה, סטנדל. יש בך עמינדב מצחיק בפנים. לא
ראיתי מה מצחיק. להכניס את הלילה הזה לשורת לילות שהיו, למות. לנוס מחר. לחפש את
החלום במקום שממנו החל. אצל חנות המסגרות של אבי. העיר הזאת נגמרה לי. החיים האלה.
אוהב אותך, מירה. לא יודע מדוע חייב. אוהב ובורח. אלוהים, כמה את יפה ואנושית. ויודעת
לאהוב. אני לא. זאת הצרה, אפילו לא את עצמי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: Arial;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/08/blog-post.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-53671709761387276622015-07-20T22:08:00.001+03:002015-09-28T16:02:06.764+03:00בוהומיל הראבאל / שירתתי את המלך אנגליה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: left;">
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;">1995 / 167 עמ'</span></b></div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial; line-height: 150%;">סבתא היתה גרה ממש ליד מרחצאות
קארל, ומזל חייה הגדול היה שהצליחה לשכור את החדרון בטחנת הקמח, תמיד היתה מודה
לאלוהים ששמע את תפילותיה ונתן לה את החדרון ליד המרחצאות, מפני שביום חמישי וביום
שישי היו מתרחצים שם הסוכנים הנוסעים ואנשים אחרים בלי בית קבוע וסבתא היתה מעשר
בבוקר בכוננות, וגם אני שמחתי לקראת יום חמישי ויום שישי וגם לקראת שאר הימים, אם
כי בהם לא עפו הלבנים מחלונות חדרי האמבטיה</span></div>
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"></span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/07/blog-post_20.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-76140288349150070352015-07-13T23:16:00.000+03:002015-09-28T16:14:22.953+03:00איוון טורגנייב / אבות ובנים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small; line-height: 24px;"><b>1994 / 203 עמ'</b></span></div>
</div>
<blockquote class="tr_bq" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span style="text-align: start;">לפי מראהו היה כבן ארבעים וחמש: שער השיבה הגזוז שלו
התנוצץ בבוהק כהה, ככסף רקוע; פניו היו מרירות אך נטולות קמטים, קוויהן ישרים
ונקיים להפליא, כמו נחרטו בחרט דק, קליל, ושרידי יופי מופלא ניכרים בהן: נאות מכל
היו העיניים המאירות, השחורות, המוארכות. בכל דמותו ההדורה, האצילית, שימר דודו של
ארקאדי את תמירות העלומים ואותה שאיפה אל־על, הרחק מן האדמה, הנעלמת על־פי־רוב
בשנות העשרים לחייו של אדם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>...</span></span><br>
</blockquote></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/07/blog-post.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-73350575704786465522015-07-01T16:33:00.000+03:002015-09-28T15:47:42.445+03:00פול אוסטר / למה לכתוב? (5)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: x-small;"><b>2014 / 109 עמ'</b></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">הייתי בן שמונה. בשלב זה בחיי לא
היה בעיני שום דבר חשוב יותר מבייסבול. הקבוצה שלי היתה הניו יורק ג'איינטס, ועקבתי
אחר מעלליהם של אותם גברים בכובעי מצחייה שחורים־כתומים במלוא הדבקות של מאמין
אמתי. אפילו עכשיו, כשאני נזכר בקבוצה הזאת שאינה קיימת עוד, ששיחקה באצטדיון
שאיננו קיים עוד, אני יכול לדקלם בעל פה כמעט את כל שמות השחקנים. אַלווין דארק, וַייטי
לוֹקמן, דוֹן מיוּלֶר, ג'וני אנטוֹנֶלי, מוֹנטי ארווין, הויט וילהלם. אבל אף אחד
מהם לא היה גדול יותר, מושלם או ראוי להערצה יותר מווילי מֵייז, ה"סֵי־הֵי
קיד" המופלא.</span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/07/5.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-64238876440521853192015-07-01T16:25:00.000+03:002015-09-28T15:47:58.938+03:00פול אוסטר / המחברת האדומה (6)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: x-small;"><b>2014 / 109 עמ'</b></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">באותה רוח פחות או יותר, אם כי
בפרק זמן קצר יותר (חודשים מעטים, לעומת עשרים שנה), סיפר לי חבר אחר, ר', על
איזשהו ספר נידח שניסה לאתר ללא הצלחה, פשפש בחנויות ספרים ובקטלוגים כדי למצוא את
מה שאמור היה להיות יצירת מופת שאותה רצה מאוד לקרוא, ואז, יום אחד, כשהתהלך בעיר,
עשה קיצור דרך תחנת גרנד סנטרל, עלה במדרגות שיוצאות לשדרת ונדרבילט וראה אישה
צעירה עומדת ליד מעקה השיש ולפניה ספר: אותו ספר שהוא ניסה נואשות למצוא.</span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/07/6.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-18255526689306053162015-07-01T15:26:00.000+03:002015-09-28T15:48:14.085+03:00פול אוסטר / המחברת האדומה (2)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: x-small;"><b>2014 / 109 עמ'</b></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">שנה אחר כך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: Arial;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="LTR" style="font-family: Arial;">(1973) <span lang="HE"></span></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>הוצעה לי עבודה כאחראי לבית חווה בדרום צרפת.
הצרות המשפטיות של חברתי כבר היו הרחק מאחוריה, ומכיוון שברומן שנמשך בינינו
לסירוגין נפתח אז פרק חדש, החלטנו לשלב זרועות ולקחת על עצמנו את העבודה יחד. שנינו
נשארנו אז ללא פרוטה, ואלמלא ההצעה הזאת היינו מוכרחים לחזור לאמריקה - דבר שאף
אחד משנינו לא היה מוכן עדיין לעשות באותו זמן. השנה ההיא היתה שנה מוזרה. מצד אחד,
המקום היה יפהפה - בית אבן רחב ידיים מהמאה השמונה עשרה, גובל בכרמים מעברו האחד
וביער לאומי מעברו השני. הכפר הקרוב ביותר היה במרחק שני קילומטרים, אבל חיו בו לא
יותר מארבעים איש, ואף אחד מהם לא היה בן פחות משישים או שבעים. זה היה מקום
אידאלי שבו יוכלו שני סופרים צעירים לבלות שנה, ושנינו, ל' ואני, עבדנו קשה באותו
בית והספקנו שם יותר מכפי שאיש מאתנו היה מעלה בדעתו.</span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/07/2.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-31833817093480149062015-06-30T18:40:00.000+03:002015-09-28T15:33:32.396+03:00יריב ספיר / ספארטה בניו יורק<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;">2011 / 61 עמ'</span></b></div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial; line-height: 150%;">אומרים שניו יורק
היא עיר בלי הפסקה, אבל בשכונת מגורי במערב מנהטן, היה רק בר אחד שהיה פתוח גם
בשעות הקטנות של הלילה. הבר נקרא "קפה סנטרל" ושם התקבצו כל ציפורי
הלילה הבודדות. בכמה טיפים נדיבים קניתי לי שם את ידידותו של ג'ק הברמן. לילה אחד,
מיד עם כניסתי לבר, משכו את תשומת ליבי שדיים שזופות שמעיל עור שחור התקשה להסתיר.
לאחר רגע של הסתגלות לתאורה העמומה, התבהרה הדמות שנשענה על הבר ושוחחה עם ג'ק. אישה
צעירה, רזה ונערית בשיער קצר. עיניה השחורות הביטו לעברי במבט קשוח. כאשר התקרבתי,
ג'ק הביט בי ונד בראשו - סימן מוסכם לטרף קל - והתרחק לצידו השני של הבר.</span></div>
</div></div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/06/blog-post_44.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6844507897014199737.post-47677659781089735252015-06-30T05:16:00.000+03:002015-09-28T15:10:57.328+03:00נעם שפנצר / מידת הרחמים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: Arial; line-height: 150%; text-align: justify;"><span style="font-size: x-small;"><b>2011 / 237 עמ'</b></span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial;">בסיפור המסגרת מסופר על זוג, בשנות
הארבעים לחייהם. הם לא עשירים ולא עניים, הם לא יפים ולא מכוערים, הם לא נכשלים
וגם לא מוצלחים. הם עוד זוג פשוט, הורים לילדה בקולג'. היא, אלכס, עקרת בית לשעבר
שיצאה לעבוד אחרי שהילדה גדלה והוא פסיכולוג שותף במשרד די מצליח. היא בוגדת בו
והוא מגלה, ואחרי שהוא הורס חצי מהבית, הוא מבקש ממנה להישאר ו"לא לשבור הכל
כי אנשים מתגברים על דברים כאלה". אבל היא עוזבת כי מבחינתה לא נשאר לה עמו
דבר.<o:p></o:p></span></div>
</div>
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"></span></div>
</div><a href="http://eliphal2.blogspot.com/2015/06/blog-post_26.html#more">להמשך הרשומה »</a><div class="blogger-post-footer">אליפל</div>Brave Dwarfhttp://www.blogger.com/profile/05220202805732172781noreply@blogger.com0