"מוצרי חשמל ביתיים"

"השעון"

2012-07-18T05:36:00.003-07:00

שעון הוא מכשיר מדידה המשמש למדידת זמן ולהצגתו. את הזמן מקובל לציין בשעות, בדקות ובשניות, כאשר קיימות שתי שיטות מקובלות להצגת השעה, שעון בן 24 שעות ושעון בן 12 שעות. לאורך ההיסטוריה השתמשו בסוגים שונים של שעונים, והשוני העיקרי ביניהם היה המנגנון שהפעילם. את המילה העברית המציא יחיאל מיכל פינס, שהיה ממחייהשפה העברית ותרם לה גם את המילה "מחוג", על בסיס המילה "שעה".

שעון שמש - שעון השמש הראשון היה פשוט מאוד. היה זה מקל זקוף הנעוץ באדמה, שצלו נופל על קיר או על אבן זקופה, בה יש שנתות שמראות את השעות. מכיוון שהשמש זורחת ממזרח ועוברת למערב דרך הדרום (בחצי הכדור הצפוני), הצל נע במעגל ומורה על שעות היום. חסרונו הוא בחוסר הדיוק שלו, הנובע ממיקומי הזריחה והשקיעה המשתנים בחורף ובקיץ. בעיה נוספת הייתה שהוא אינו עובד בלילה.שיטות מדידה

שעון מים בנוי ממכל גדול מלא מים. בתחתית מכל המים מותקן צינור, שממנו זורם זרם דק של מים הנשפך לכוס בכל שנייה. מדידת זמן בשעונים אלה נעשתה על ידי שימוש בזרימה קצובה. בשעוני מים השתמשו במצרים החל במאה ה-14, אך במאה ה-17 לא היה עוד מקובל להשתמש בשעוני מים.

שעון חול הוא מתקן למדידת פרק זמן נתון. השעון מורכב משני מכלים קטנים, שהאחד מהם קבוע במהופך מעל השני וביניהם חור קטן. המכל העליון ממולא בחול דק היורד בקצב קבוע אל המכל שמתחתיו בתוך פרק זמן מסוים. למדידה נוספת יש להפוך את המתקן וחוזר חלילה. שעוני החול הופיעו במאה הראשונה לספירה. עד היום יש אנשים שמשתמשים במטבח בשעוני חול של 3 או 4 דקות לבישול ביצים.

השעון האנלוגי הומצא עוד לפני המאה ה-17. רוב השעונים האנלוגיים הם שעונים מכניים, אך ישנם גם שעונים אלקטרוניים עם מחוגים. בשעון מכני מחוגי השעון נעים בעזרת גלגלי שיניים קטנים ביותר הפועלים בעזרת מנגנון קפיצי. בשעון יש שני מחוגים, המחוג הגדול מראה את הדקות. סיבוב שלם של המחוג הגדול אורך שעה. המחוג הקטן מראה את השעות, סיבוב שלם של המחוג הקטן אורך 12 שעות, כך ששני סיבובים של המחוג הקטן הם יממה. לפעמים יש מחוג נוסף דק ומהיר, המראה את השניות.

שעון דיגיטלי הוא שעון שבו אין מחוגים, אלא ספרות בלבד. זהו שעון המופעל על ידי מנגנון חשמלי המבוסס בדרך כלל על רטט של גביש קוורץ. שמו נוצר מהמילה digit שפירושה באנגלית – ספר

[עריכה]
שעון יד הוא שעון קטן שאפשר לעונדו על פרק היד, כצמיד. כך אפשר לראות מה השעה בקלות יחסית, בכל זמן ובכל מקום. יש שעוני יד דיגיטליים ויש שעוני יד אנלוגיים. יש שעונים המעוצבים בצורה שונה לנשים, לגברים ולילדים. יש שעונים המראים את התאריך ויש המוגנים מפני מים.שעון כיס שעון שהומצא במאה ה-16 הוכנס לכיס, בדרך כלל מחובר למקטורן בשרשרת.סוגי שעונים

שעון עֶצֶר (סטופר) משמש בתחרויות ספורט, כדי למדוד זמני ריצה ועוד. שעון עצר בנוי כך שרק כאשר לוחצים בלחצן אחד הוא מתחיל לפעול וכשלוחצים שוב הוא מפסיק לפעול. שעון עצר משמש למדידת זמן קצוב בלבד ולא כדי לדעת מה השעה. היום, כמעט בכל שעון יד יש סטופר.

שעון קיר, הוא שעון גדול התלוי על קיר. במקומות רבים בעולם יש על בניינים ובמקומות מרכזיים שעוני קיר גדולים, שאפשר לראותם מרחוק. סוג מיוחד של שעוני הקיר הוא שעון המטוטלת, הנקרא גם אורלוגין. זהו שעון שבתחתיתו קבועה מטוטלת, המתנדנדת בקצב קבוע מצד לצד ומווסתת את תנועת המנגנון שלו. גלילאו גליליי גילה את מחזוריות המטוטלת, פיתח וייצר שעונים שהתבססו על תנועה מחזורית. שעון המטוטלת הומצא במאה ה-17.

שעון קוקייה הוא שעון מטוטלת המעוצב בצורת בית קטן מעץ, שמידי שעה עגולה יוצאת מתוכו בובת עץ (לרוב בדמות ציפור קוקייה) המשמיעה את הצליל 'קוקו' מספר פעמים כמספר השעה.

שעון מעורר שעון המורכב מלוח ספרות ומחוגים או שעון דיגיטלי. השעון המעורר משמיע צלילים בשעה המדויקת שאליה כיוונו אותו, כדי להעיר מהשינה או להזכיר מה השעה. יש מחוג מיוחד שאיתו מכוונים את השעה, או כפתור מיוחד בשעון דיגיטלי.

שעון נוכחות הוא שעון לצורך איסוף נתונים על נוכחות בעבודה.

כרונומטר הוא שעון בעל דיוק רב, המשמש בכלי שיט למציאת השעה בקו אורך 0 - קו גריניץ'.

שעון אטומי הוא שעון העושה שימוש בתהודה מגנטית ונחשב כמודד זמן מדויק ביותר.

מגדל שעון - מגדל נושא שעון בולט, לרווחת הציבור. לרוב כחלק ממבנה ציבורי כגון בית עירייה או כנסייה, אם כי קיימים מגדלי שעון שאינם חלק ממבנה. במבנים רבים כאלה מצויים גם פעמונים, ואלה, בדומה לקוקייה, מודיעים את השעה למרחוק בעזרת מספר הצילצולים אותם הם מצלצלים כל שעה עגולה. בעבר, כששעונים אישיים היו נפוצים פחות, לשעונים כאלה הייתה חשיבות רבה בהודעת השעה לתושבי היישוב. המנהג לצלצל בפעמוני כנסיות עדיין נפוץ באירופה. דוגמאות למגדלי שעון - המגדל בכיכר השעון ביפו והמגדל בעל פעמון הביג בן בלונדון.

שעון שחמט הוא צירוף של שני שעונים הקוצבים את הזמן הנותר לכל אחד משחקני השחמט. הפעלת שעון היריב עוצרת את התקדמות השעון של השחקן ולהפך.

שעון זריקות הא שעון המשמש בתחום הספורט, כדי לזרז את קצב המשחק של משחקי כדור שונים. בנוי כקוצב זמן (טיימר)

״המזגן״

2012-07-16T04:40:00.002-07:00

המונח "מזגן" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר נמל במרוקו שנקראה בעבר מאזאגאן, ראו: אל-ג'דידה.
מיזוג אוויר היא מערכת שנועדה לשפר את הנוחות האקלימית של אלו המאכלסים חלל כלשהו, את תנאי העבודה של ציוד. כל מערכת אוורור, חימום וקירור המשמשת למטרה זו יכולה להיות מוגדרת כמערכת מיזוג אוויר או כמערכת בקרת אקלים. הקירור מבוצע על ידי משאבת חום או על ידי התאיידות של מים. החימום מבוצע גם הוא על ידי משאבת חום או על ידי הסקה.

"DVD"

2012-07-16T02:29:00.000-07:00

DVD
ערך זה עוסק במכשיר בהבחנה סטנדרטית. אם התכוונתם למכשיר בהבחנה גבוהה, ראו HD-DVD.

לוגו DVD

תקליטור DVD
DVD הוא תקליטור שהמידע בו מאוחסן בצפיפות גבוהה במיוחד, דבר המאפשר לאחסן על-גבו מידע דיגיטלי רב.
קיימים תקליטורי DVD בפורמטים שונים; כמות המידע שניתן לאחסן על-גבם נעה בין 4.7 ג'יגהבייט ו-17 ג'יגהבייט. לשם השוואה, על תקליטור CD-ROM ניתן לאחסן לכל היותר 0.9 ג'יגהבייט.
ה-DVD הינו המצאה חדשה יחסית; התקליטורים והנגנים הראשונים הופיעו לראשונה ב-1996 ביפן וב-1997 בארצות הברית. בשנת 2005, שנים בודדות לאחר הופעתו, הפך ה-DVD לאמצעי האחסון המועדף.
עם המצאת ה-DVD ניתן לו שם זה כראשי תיבות באנגלית של Digital Video Disc ("תקליטור וידאו סיפרתי"). במשך הזמן הוחלט שראשי התיבות יציינו Digital Versatile Disc ("תקליטור סיפרתי רב-שימושי") כדי לא לרמוז ש-DVD משמש לסרטים בלבד. היות שלא הושגה הסכמה באשר לראשי התיבות הנכונים, והנושא היה שנוי במחלוקת במשך מספר שנים, הוחלט באופן רשמי כי השם DVD לא יהווה ראשי תיבות כלשהן.
קיימים נגני DVD אותם יש לחבר למחשב ונגנים העומדים בפני עצמם, אותם יש לחבר למכשיר הטלוויזיה או לצג. בדומה לנגני תקליטורים (מכשירי קומפקט דיסק), נגני DVD אינם מסוגלים להגביר בעצמם את עוצמת הקול; לא ניתן לחבר אליהם רמקולים באופן ישיר, ויש לעשות זאת דרך מגבר. כל מכשירי ה-DVD מסוגלים לנגן גם תקליטורי אודיו או CD-ROM. רוב מכשירי ה-DVD שיוצרו אחרי שנת 2000 מסוגלים לקרוא קובצי קול דחוסים בפורמט MP3 המוקלטים על-גבי תקליטורי DVD או CD-ROM.
ה-DVD משמש בעיקר בשני תחומים: הפצת תוכנה והפצת סרטים.
לפני המצאתו נאלצו יצרניות משחקי מחשב לוותר על מרבית יכולות המולטימדיה הנפוצות במשחקים של ימינו (סרטים וקול באיכות גבוהה, בעיקר). אפשרות נוספת הייתה להפיץ משחקים על-גבי תקליטורים רבים (המשחק פנטזמגוריה, למשל, נמכר על-גבי שבעה תקליטורי CD-ROM), אפשרות יקרה ולא נוחה. המצאת ה-DVD הביאה לשכלול רב של משחקי המחשב.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 סרטי DVD
2 הדור הבא
3 סוגי מדיות DVD לצריבה
4 הגנת זכויות יוצרים
5 אזורי צפייה
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים
[עריכה]סרטי DVD

בתחום הסרטים חולל ה-DVD מהפכה של ממש. עד להמצאתו היה מכשיר הווידאו הדרך הכמעט יחידה לצפות בסרטים שלא בבית הקולנוע. חסרונותיו היו רבים: חוסר בגישה ישירה למידע (כלומר, כדי להגיע לנקודה מסוימת בסרט יש "להעביר" את הסרט במשך זמן רב), איכות תמונה וקול נמוכים ואמינות נמוכה (קלטות הווידאו לא שרדו זמן רב והיו רגישות לחום; הראש-הקורא במכשיר הווידאו התלכלך לעתים קרובות, דבר שפגם באיכות התמונה). בנוסף לווידאו, היו קיימים בתחילת שנות ה-90 מכשירי לייזרדיסק; הללו היו יקרים ותפוצתם (והיצע הסרטים) הייתה נמוכה. דיסק הלייזרדיסק היה גם גדול ומסורבל לשימוש.
המצאת ה-DVD פתרה את רוב הבעיות. תקליטורי ה-DVD עמידים והנגנים אמינים. אחת מהסיבות לכך היא שמספר החלקים הנעים פחות בהרבה מזה שבמכשירי הווידאו. קיימת גישה ישירה לכל נקודה שהיא בסרט, ובדרך-כלל הסרטים מחולקים בצורה נוחה לפרקים, לפי סצנות הסרט. איכות התמונה והקול הינה ללא פגם, וכמעט ואין מקום לשיפור עתידי בתחום זה. בנוסף, סרטי DVD מאפשרים שלל אפשרויות מיוחדות המעשירות את חוויית הצפייה: כתוביות תרגום לשפות שונות, זוויות צפייה שונות, תוספת קטעים קצרים הקשורים לסרט (למשל: קטעים שנכללו בסרט עם צילומו אך שהוחלט לא להפיצם (Deleted scenes), קטעי "פיספוסים", ראיונות עם יוצרי ושחקני הסרט, סיום אלטרנטיבי לסרט, סרטון "מאחורי הקלעים", סרטוני "בקרוב" (Trailers) ועוד).
ספריות הווידאו, בהן ניתן לשכור סרטים לצפייה ביתית, המירו ברובן את רוב מלאי הסרטים שלהן מווידאו ל-DVD. ספריות רבות מציעות סרטי DVD בלבד. בנוסף, מחירם של נגני ה-DVD צנח במהירות וכיום הוא משתווה לזה של מכשירי וידאו ולעתים קרובות אפילו יותר זול ממנו. אף חסרונו הבולט של ה-DVD על-פני הווידאו - היעדר אפשרות ההקלטה - נפתר בתחילת המאה ה-21 עם המצאת צורב תקליטורי ה-DVD.
חיסרון נוסף של ה-DVD על-פני הווידאו הוא שהתקליטורים עלולים להישרט בקלות על ידי נפילה או הוצאה לא נכונה; שריטה על תקליטור עלולה במקרה הטוב לגרום ל"קפיצה" קלה בזמן הצפייה בסרט או למצב מסוים שבו צריכים לדלג מעל הקטע הניצפה; במקרה הרע לא ניתן לצפות בסרט כלל. לעומת קלטות הווידאו, אף שאיכותן פוחתת בהדרגה עם הזמן ועם החשיפה לחום ולתנאים מזיקים אחרים, כמעט ולעולם לא מגיעות למצב בו לא ניתן לצפות בהן כלל, אלא רק למצב שבו קטע מסוים נמחק.
[עריכה]הדור הבא

כמות המידע שניתן לשמור ב-DVD מספיקה לסרט באורך מלא בהפרדה של עד 720X576 פיקסלים - טוב יותר מהפרדה של שידור טלוויזיה רגיל. בשנים האחרונות, לאחר עשרות שנים של ויכוחים בנושאי תקינה, החלה הטלוויזיה בהפרדה גבוהה (HDTV) לפרוץ לשוק, ותוכניות וסרטים רבים מצולמים ומשודרים בהפרדה שהיא טובה יותר מ-DVD. ככל שציוד תצוגה ביתי (טלוויזיות ומקרנים) מסוגל להציג הפרדה גבוהה יותר ויותר, מתגבר הצורך בתקן שיאפשר שמירת מידע שתומך בהפרדה גבוהה.
הרזולוציה הגבוהה ביותר המוגדרת ב-HDTV היא 1920X1080 פיקסלים, כמות מידע שהיא יותר מפי חמישה מאשר בסרט DVD, ולכן לא ניתן לשמור סרט בהפרדה גבוהה מלאה, באורך מלא, על DVD יחיד. לפיכך החלו יצרני ציוד הווידאו הביתי לקדם תקנים חדשים למדיה שתוכל להכיל סרטי קולנוע שלמים בהפרדה גבוהה מלאה. ישנם שני תקנים שמסוגלים לאפשר את התמיכה הנדרשת: HD-DVD ו-Blu-ray. בשניהם משתמשים בדיסקים שמידותיהם הפיזיות זהות ל-DVD, אך המידע נשמר עליהם בצפיפות רבה יותר - קרן הלייזר הקוראת אותם היא באורך גל של 405 ננומטר (ב-DVD משתמשים בלייזר באורך גל 650 ננומטר). התקנים אינם תואמים - HD-DVD מאפשר קיבולת של 15 ג'יגה בייט בכל שכבה (עד 30 ג'יגה בייט בכל צד של הדיסק) בעוד ש-Blu Ray מאפשר קיבולת של 25 ג'יגה בייט בכל שכבה (עד 50 ג'יגה בייט בכל צד). במהלך חודש פברואר 2008, הודיעה טושיבה, מפתחת תקן ה-HD-DVD על פרישה מהתחרות, דבר שמשאיר את ה-Blu-Ray כמדיית ה-HD הניידת היחידה.
[עריכה]סוגי מדיות DVD לצריבה

שני סוגים של תקליטורי DVD
DVD-R — מדיה לצריבה הזהה במידותיה הפיזיות למדיית CD-R לצריבה. ההבדל הוא נפח הנתונים - מדיית DVD -/+R לצריבה חד פעמית אשר יכולה להכיל עד 4.7GB של מידע. מחירי מדיות אלו זולים מאוד כיום. ישנם שני תת-סוגים: DVD-R ו-DVD+R. למרות שלשני סוגי מדיות אלה קיבולת זהה, כוננים קוראים בדרך כלל את שני הסוגים, אך צורבים יכולים בדרך כלל לצרוב רק את אחד משני הסוגים.
DVD-RW — מדיה לצריבה, בעלת נפח נתונים זהה למדיית DVD-R, אך מדיה זו מאפשרת כתיבה רב-פעמית על גביה, באופן תאורטי עד 1000 פעמים. ניתן לכתוב מידע ולמחוק אותו שוב ושוב - מתאים בעיקר לגיבוי נתונים או לגיבוי של מידע אשר משתנה באופן יומיומי. גם פה קיימים שני תקנים מתחרים - DVD-RW ו-DVD+RW.
DVD-R DL — מדיית DVD לצריבה חד-פעמית בעלת שתי שכבות צריבה. שתי השכבות ביחד נותנות נפח נתונים של 8.5GB על גבי צד אחד. מדיות אלו חדשות יחסית בשוק ומחירן גבוה יחסית. לא כל הצורבים מסוגלים לכתוב על גבי מדיה מסוג זה. היא הייתה קיימת עד לא מזמן רק בפורמט "+" אך לאחרונה נוצרה תחרות בשוק כאשר התחילו לשווק גם גרסה שלה בפורמט "-".
DVD-R Double Sided — זהה למדיית DVD-R, אך כאן מדובר על מדיה דו-צדדית (בשונה ממדיה דו שכבתית). זהו דיסק דו צדדי, אשר צריך לצרוב עליו כל צד בנפרד, ובכדי לקרוא את כל הנתונים יש להפוך פיזית את הדיסק בכונן. הדיסק מאפשר אחסון מידע של כ-4.7GB בכל צד, ובסך הכול כ-9.4 על גבי מדיה בודדת. קשה מאוד להשיג מדיות מסוג זה כיום, בעיקר בעקבות כניסת המדיה הדו שכבתית.
DVD-RAM — מדיה לצריבה אשר אינה מאוד נפוצה, אך משמשת בעיקר לגיבוי, היא אינה ניתנת לקריאה על ידי מכשירי DVD רגילים. לרוב היא נמכרת בתוך מחסנית ייעודית המשפרת את עמידות המדיה ומאפשרת לכתוב עלייה (בתאוריה) עד כ-100,000 פעמים, למרות שישנם כוננים מסוימים אשר דורשים להוציאה מהמחסנית טרם השימוש בה.
יתרונותיה: יכולת יצירת מערכות קבצים רגילות עלייה וכתיבה אליהן כמו מדיה מגנטית רגילה.
[עריכה]הגנת זכויות יוצרים

ארגון אולפני הסרטים האמריקני (MPAA) יצר בשיתוף עם הגופים החברים ב-DVD Forum מערכת בשם CSS (ראשי תיבות של Content Scrambling System - מערכת ערבול תוכן) שמטרתה העיקרית היא הגנה על זכויות היוצרים של האולפנים, של השחקנים ושל יוצרי הסרטים. מערכת זו כופה על הצופה ב-DVD לצפות במסכי אזהרה של ה-FBI או בפרסומות, מאפשרת צפייה בסרט רק בכונן שמתאים לקוד האזור (Zone) שנמצא בסרט, ומצפינה את הסרט השמור על ה-DVD כך שרק חברות בעלות רישיון לייצור מכשירי DVD או תוכנות המנגנות DVD יהיו רשאיות לנגן את התוכן הזה.
טכנולוגיה זו פוצחה ב-1999 ונכתבה תוכנה (שהתפרסמה בכינוי DeCSS) שמאפשרת להתגבר על ההגנה. פריצת ההגנה הביאה תוך זמן קצר להגשת תביעה בארצות הברית נגד אדם ששיווק את התוכנה. תביעה זו גרמה לדיונים ציבוריים סוערים בתעשייה ובחברה בכלל, שבהם עמדו על סדר היום הציבורי חופש הביטוי מול ההגנה על זכויות יוצרים. ב-1999 הוציא בית משפט צו מניעה כנגד הפצת DeCSS, אך ב-2004 הפך בית המשפט לערעורים בקליפורניה את ההחלטה וקבע שאיסור ההפצה פוגע בחופש הביטוי שלא לצורך. את התוכנה ניתן כיום להוריד בחינם מאתרי אינטרנט מרובים.
לאחרונה יצרה חברת סוני שיטת הגנה נוספת ל-DVD הנקראת ARccOS, שמתבססת על הגנה מבנית של הדיסק על ידי אזורים בדיסק שאינם ניתנים לקריאה, אך נגן ה-DVD מתבקש לדלג עליהם, כך שההגנה לא תשפיע על הצפייה בסרט. השימוש בשיטה זו עורר מחאה שכן דיסקים שהוגנו בעזרתה לא סומנו בצורה ברורה וחלק מהקונים לא הצליחו לצפות בסרטים בכוננים מסוימים, במיוחד כאלה המשולבים במחשב. גם שיטה זו פוצחה וקיימות תוכנות שמאפשרות עקיפה שלה.
[עריכה]אזורי צפייה

מפת אזורי הצפייה של DVD
כאשר נוצר הסטנדרט הבינלאומי של DVD רצו החברות להגביל את הייצוא והייבוא של סרטי DVD כדי לשלוט בהפצת הסרטים ברחבי העולם ולמנוע מצב שבו ניתן יהיה לצפות בארצות מסוימות בסרט ב-DVD לפני שהסתיימה הקרנתו בקולנוע באותו אזור.
הפתרון היה הוספת פרמטר מסוים בשם Zone או Region שנכלל ב-DVD ומזהה את האזור הגאוגרפי שאליו הוא מיועד. נגן ה-DVD אמור לבדוק שערך זה מתאים לאזור שבו הוא נמכר. החלוקה היא לשמונה אזורים:
ארצות הברית וקנדה
אירופה, המזרח התיכון (כולל ישראל), מצרים, דרום אפריקה, יפן וגרינלנד
טייוואן, דרום קוריאה, הפיליפינים, אינדונזיה והונג קונג
מקסיקו, דרום אמריקה, מרכז אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, האיים באוקיינוס השקט והאיים הקריביים
ברית המועצות לשעבר, מזרח אירופה, הודו, שאר חלקי אפריקה שלא הזכרו קודם, צפון קוריאה ומונגוליה
סין
שמור לשימוש עתידי
מטוסים, ספינות וכדומה
מדינות מסוימות הוציאו אל מחוץ לחוק את השימוש בדיסקים שאינם מותאמים לאזור הצפייה המתאים או במכשירים המסוגלים לנגן DVD מכל אזור. אחרות, להבדיל, אסרו על קידוד אזורי צפיה לחלוטין.
מדינת ישראל מאפשרת ליצרני הדיסקים לקודד אזור צפיה אך אינה אוסרת מכירה או השכרה של דיסקים חסרי קידוד או מאזורים אחרים, או של נגני DVD המתעלמים מהקידוד האזורי (region free).
בנוסף, נוצרה דרישה על ידי ה-MPAA לתמיכה של מחשבים, כונני DVD, תוכנות ניגון סרטים, מערכות הפעלה וכרטיסי פיענוח בשיטת הקידוד הזו דבר שגרם לשני תקנים:
RPC1 תקן קושחה המאפשר עבודה של כונן DVD ללא קשר לאזור הצפייה בו כך שההגבלה תלויה בתוכנה, במערכת ההפעלה, ובכרטיס הפיענוח בלבד. נאסר על ייצור תקן זה בשנת 2000 למעט אישורים מיוחדים.
RPC2 תקן קושחה הדורש הגבלה של אזורי צפיה בכך שמגביל את המשתמש ל-5 שינויים של אזור הצפייה ואת המשווק לעוד 4.
אחת מהתוכנות הראשונות שאפשרו שינוי של אזורי הצפייה בתוכנות שתמכו בהגבלתן הייתה DVDGenie שנוצרה על ידי חברה ישראלית, אך מאז ועד היום נעשו שינויים בתחום וקיימות תוכנות שונות אשר מאפשרות חיקוי של RPC-2 בכוננים שאינם כאלה, או מפענחות את הסרט בזמן הצפיה ומפחיתות את הצורך בעיסוק בנושא.
[עריכה]ראו גם

"הטלפון"

2012-07-16T02:27:00.001-07:00

טלפון
עיינו גם בפורטל

פורטל התקשורת הוא שער לכל הנושאים הקשורים בתקשורת. הפורטל מציג תחומי תקשורת שונים, אמצעי תקשורת, דרכי תקשורת בין-אישית, תמונות וערכים נבחרים מתחום התקשורת ועוד.

טלפון אלחוטי דיגיטלי
טלפון (מאנגלית: Telephone) הוא אמצעי תקשורת המאפשר העברת קול דו-כיוונית, כאותות חשמליים, למרחקים, בעזרת כבלים מוליכים (העשויים בדרך-כלל נחושת או סיבים אופטיים) ובאמצעות התקני קשר רדיו שונים. המילה טלפון מורכבת משתי מילים יווניות, "טלה" שפירושה מרחק ו"פון" שפירושה קול.
כדרכן של כמעט כל ההמצאות, לטלפון ממציאים רבים שעבדו על מערכות להעברת קול במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה. באותם ימים הובנו שני עקרונות מדעיים חשובים: היכולת להפוך רטט מתכתי לתנודות חשמליות, וההבנה שזרם חשמלי יוצר שדה מגנטי - שני עקרונות שהניחו את היסודות לטכנולוגיה הטלפונית. המצאת הטלפון משויכת לאלכסנדר גרהם בל, שרשם פטנט על המכשיר בשנת 1876, פטנט שהחזיק מעמד כנגד תביעות משפטיות רבות מאוד. לדעת רבים הוא גם הראשון שבנה טלפון בו ניתן היה להעביר דיבור. ממציאים אחרים של הטלפון הם אנטוניו מאוצ'י, שמקובל באיטליה כממציא הטלפון, ופיליפ רייס, המקובל בגרמניה כממציא הטלפון. שעתיים לאחר שבל רשם את הפטנט ניסה גם אלישע גריי לרשום פטנט על אותה המצאה.
[עריכה]אלכסנדר גרהם בל

שחזור של אלכסנדר בל מדבר בטלפון מטיפוס מוקדם

ערך מורחב – אלכסנדר גרהם בל
מה שסייע לבל בתכנון מכשיר הטלפון היה ניסיונו כמורה לחירשים. בהכירו את מבנה אוזן האדם, הוא בנה את אפרכסת המכשיר בהתאם. בשונה ממכשיר הטלפון המקובל, לא כללו הדגמים הראשונים שתכנן בל חוגה, מאחר שלא היה בה צורך. כשבעל המכשיר היה רוצה להתקשר היה מרים את השפופרת מעל העריסה ואז נסגר מעגל חשמלי, ונוצר קשר עם מרכזנית, אשר קישרה אותו עם בעל מכשיר אחר לפי בקשתו.
בל עמל יחד עם טום ווטסון במשך כשנתיים נוספות על יצירת מכשיר להעברת צלילים בצורת אותות חשמליים. עוד לפני שעבודתם צלחה הגיש בשמו גָרְדִינֶר הָבָּרְד, מעשירי בוסטון שתמך בבל, ב-14 בפברואר 1876, בקשה לרשום פטנט העוסק ב"שיטה להעביר דיבור או כל צליל אחר בצורה טלגראפית... בעזרת יצירת אותות חשמליים, בדומה לתנודות האוויר המלוות את הדיבור או הצליל." ב-7 במרץ אושר הפטנט ומספרו 174,465.
ב-10 במרץ 1876 בנה בל מכשיר טלפון העובד לפי עקרונות שונים מאלה עליהם עבדו עד אז והיה מבוסס על העברת קול באמצעות מחט המרעידה מים ומשנה את התנגדות המעגל. המכשיר הצליח להעביר בפעם הראשונה צלילים מחדר לחדר, בדמות המשפט שאמר בל לווטסון: Watson, come here, I need you [1]. משפט זה הפך למטבע לשון בקרב ממציאים. הטלפונים הבאים שבנה והדגים ברבים לא השתמשו בעיקרון זה וחזרו לשמוש בהתקן האלקטרומגנטי. באוגוסט אותה שנה הדגים בל שימוש בטלפון במרחק של מספר קילומטרים.
עם מותו של בל ב-1922, דממו הטלפונים בקנדה ובארצות הברית למשך דקה, למתן כבוד אחרון לאיש שמבחינה היסטורית מיוחסת לו המצאת הטלפון.[1]
[עריכה]אלישע גריי
אחד התובעים היה אמריקני בשם אלישע גְרֶיי, שהגיע בשנת 1876 למשרדי רישום הפטנטים, פחות משעתיים אחרי בל, כדי לרשום את פטנט הטלפון על שמו, ונדחה. בל טען בבית המשפט כי אינו מכיר את גְרֶיי, ושלא גנב ממנו דבר. "לרוע מזלו של גְרֶיי", טען בל, "המצאנו שנינו דבר דומה, אלא שאני הספקתי לרשום את הפטנט לפניו". בסופו של דבר הודה גְרֶיי בהבדלים המהותיים שבין המכשיר שלו ובין זה של בל, ונסוג מתביעתו.
[עריכה]פיליפ רייס

הטלפון של רייס (1861)
אדם נוסף שהמצאותיו הוזכרו בתביעות כנגד בל הוא הגרמני יוֹהָאן פיליפ רָייס (1874-1834). אבטיפוס ראשון של מה שהיה אמור לשמש כטלפון נבנה על ידי רייס ב-1861, אך המכשיר השמיע זמזומים בלבד, היה רחוק מאוד ממכשיר הטלפון המקובל ונראה מוזר למדי: הוא היה בנוי מקוביית עץ עם נקב, כינור ומסרגה, שיועדו ליצירת צליל, ומבער בונזן כספק זרם. ב-1863 הצליח להרכיב מערכת שהעבירה קול למרחקים קצרים ופעלה על עיקרון זהה לטלפון. ב-2003 נטען כי נמצאו מסמכים מ-1947 המצביעים על כך כי המכשיר של רייס היה יכול להעביר קול אנושי ממקום למקום, למרות שהיה זה בעוצמה נמוכה מאד [2].
[עריכה]אנטוניו מאוצ'י
התביעה המשמעותית ביותר שהוגשה נגד בל הייתה של ממציא אמריקני ממוצא איטלקי בשם אנטוניו מֶאוּצִ'י, שטען כי בל גנב ממנו את מסמכי הפטנט, תוך ניצול תמימותו. מֶאוּצִ'י הצליח להוכיח כי הכין רישומים ראשונים של טלפון פרימיטיבי כבר ב-1849 (כאשר בל היה בן שנתיים). ב-1860 הפליגו הוא ואשתו לניו יורק, כדי להציג את הטלפון בפני משקיעים פוטנציאליים. בעת ההפלגה אירע פיצוץ בספינה, מֶאוּצִ'י נכווה קשות, והשניים ירדו בחוף ניו יורק בחוסר כל. האשה מכרה את כל עבודותיו של בעלה, כולל הטלפון הראשון, לסוחר גרוטאות, כדי שיהיה להם ממה להתקיים. בשל עוניים הרב, הצליח מֶאוּצִ'י לרשום לעצמו רק פטנט זמני (רישום פטנט עלה אז 250 דולר), אשר תקפו פקע ב-1874. מאוצ'י טען כי בל עיין במסמכי בקשת הפטנט הזמני, וכשפקע, ניכס את ההמצאה לעצמו. בית המשפט לא התרשם מטענותיו של מֶאוּצִ'י, במיוחד לנוכח העובדה שהגיש 14 בקשות פטנט שונות (שאושרו כולן) בין השנים 1883-1859.
בשנת 2002 דן בית הנבחרים של ארצות הברית בסוגיה היסטורית זו וקבע כי יש להכיר בהישגיו של אנטוניו מאוצ'י ולהוקיר את עבודתו על המצאת הטלפון‏‏[3] [4]. מרבית החוקרים סבורים שבל היה הראשון להעביר דיבור בטלפון ואינם מייחסים חשיבות לעבודתו של מאוצ'י‏[5]. קביעת בית הנבחרים עוררה זעם רב בקרב מנהלי משרד הפטנטים בוושינגטון, והם הסבירו כי מאחר שכל רישומיו של מֶאוּצִ'י אבדו באותה שריפה באוניה, אין כל דרך לקבוע שמדובר באותה ההמצאה.
[עריכה]ראשית ימי הטלפון

דגם טלפון מ-1896
בשנת 1877, שנה לאחר המצאת הטלפון הקימו בל ותומכיו את חברת הטלפונים "בל", לאחר שחברת הטלגרף "וסטרן יוניון" דחתה הצעה לקנות את הפטנט שלהם ב-100,000 דולר. החברה הציעה מערכת לניהול שיחה בין אנשים ממרחק של קילומטרים רבים זה מזה. ב-1883 הותקנה מערכת הטלפון הראשונה בין שתי ערים מרכזיות באמריקה - בוסטון וניו יורק. הדגמים הראשונים לא כללו חוגה או לחצנים, אלא המתקשר היה מרים את השפופרת, וסוגר בכך מעגל חשמלי שחיבר אותו למרכזיית טלפונים.
בתחילה הייתה המרכזייה ידנית, והמרכזנית חיברה את המנויים על ידי כבל שחיבר שני שקעים במרכזיה, וכך קישרה בין שני בעלי מכשירי טלפון, שיכלו לדבר זה עם זה. מי ששם קץ לשיטה הידנית הזו היה קבלן קבורה בשם אלמון ב. סטראוג'ר, שזעם על כך שהמרכזניות בעירו העדיפו את מתחריו על פניו. תגובתו לכך הייתה המצאת מרכזייה אוטומטית, אשר קישרה בין מנויים על פי מספרי טלפון, ללא תיווך מרכזניות. המצאת המרכזייה האוטומטית הביאה לזינוק בשימוש הציבור הרחב בטלפון והפכה אותו לאחד המכשירים השימושיים ביותר בחיי האדם המודרני. ב-1910 כבר היה לאחד מכל 13 אמריקנים טלפון בבית.
ב-1915 נחנך קו הטלפון הראשון מחוף לחוף בארצות הברית. בל וווטסון הוזמנו לטקס החגיגי של חנוכת הקו. בל הרים את השפופרת בחוף המערבי, וווטסון המתין לשיחתו בחוף המזרחי. קריאתו של בל, שעברה מרחק של יותר מ-5,000 ק"מ הייתה: "Watson, come here, I need you". הקהל פרץ בצחוק, וווטסון השיב: "בסדר, רק שהפעם זה ייקח לי יותר זמן...".
[עריכה]התפתחות מכשיר הטלפון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טלפון חוגה - לפני השימוש בלחצנים
[עריכה]מכשיר טלפון קווי צבאי

[עריכה]התפתחות מרכזיות הטלפונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מרכזיית טלפון משמשת לקישור בין שני המשוחחים בשיחת טלפון. מרכזיות הטלפון הראשונות היו ידניות: יוזם השיחה היה מבקש ממרכזן לקשר אותו עם יעד השיחה המבוקש.
בשלב מתקדם יותר החלו לפעול מרכזיות חשמליות ואלקטרוניות, שבהן הקשר נעשה באמצעות חיוג מספר טלפון, ללא מעורבות של מרכזנית. עם זאת, עדיין נעשה שימוש במרכזיות המופעלות בידי אדם, בעת חיוג לארגון שבו אין מרכזייה פנים ארגונית, וכאשר מספר הטלפון הפנימי המבוקש אינו ידוע למטלפן.
[עריכה]טלפון ציבורי

טלפון ציבורי ביפן

טלפון ציבורי בצרפת

ערך מורחב – טלפון ציבורי
טלפון ציבורי הוא מכשיר טלפון המוצב במקום ציבורי כשירות הניתן לציבור על ידי חברות הטלפונים. בדרך כלל השיחה מתאפשרת לאחר תשלום באמצעות מטבעות, אסימונים, תשלום באמצעות כרטיס אשראי או כרטיסי חיוג. מכשירי טלפון אלה ממוקמים במקומות ציבוריים עיקריים כגון שדות תעופה, תחנות רכבת או בכיכרות, אולם חשיבותם פוחתת והולכת בשל השימוש הגדל והולך בטלפונים סלולריים.
הטלפון הציבורי המופעל במטבעות הומצא על ידי ויליאם גריי ונרשם כפטנט בשנת 1891. המעבר מטלפונים בהם משלמים במטבעות לטלפוני אשראי או כרטיסי חיוג נגרם בעיקר בשל הגניבות הרבות של המטבעות והאסימונים.
[עריכה]טלפון סלולרי

ערך מורחב – טלפון סלולרי

טלפון סלולרי
טלפון סלולרי הוא טלפון אלחוטי נייד (למעשה, מכשיר רדיו דו כיווני המסוגל לשדר ולקלוט בו-זמנית) שניתן להפעילו באזורים נרחבים בטכנולוגיה של תקשורת סלולרית, המתבססת על פרישת תחנות בסיס סלולריות במרחב. במידה שהמכשיר איננו נמצא בתחום התחנה, תהיה ירידה ברמת הקליטה, וכדי שתהיה אפשרות להמשיך בניהול השיחה, תחנת הקליטה הקרובה לתחום תקצה תדר מבין התדרים העומדים לרשותה.
התקשורת הסלולרית והטלפון הסלולרי, שהומצאו באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, גרמו לאחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות התקשורת. הם הביאו לשינויים מרחיקי לכת, בעיקר במישור החברתי, אשר באמצעותם תיתכן אינטראקציה רחבת היקף במגוון אפשרויות - שיחות טלפון, מסרונים (SMS), גלישה באינטרנט, התורמות תרומה מכרעת להפיכת העולם כולו לכפר גלובלי.
בתחילה היו המכשירים כבדים ומגושמים ונועדו לשימוש של העשירון העליון של האוכלוסייה. באמצע שנות התשעים הם החלו כבר לחדור לשכבות אוכלוסייה רבות, וכיום הם נמצאים בשימוש של רוב האוכלוסייה. בישראל של שנת 2008 מספר המכשירים שקיימים גבוה ממספר התושבים, מכיוון שבנוסף לכך שהטלפון הסלולרי הפך נפוץ גם אצל ילדים ובני נוער, לא מעט בוגרים משתמשים בשני מכשירים או אף יותר.
[עריכה]טלפון מבוסס אינטרנט

ערך מורחב – טלפון מבוסס אינטרנט
טלפון מבוסס אינטרנט הוא טכנולוגיה שמאפשרת העברת שיחות טלפוניה על-גבי רשת האינטרנט (וברשתות IP נוספות) באמצעות פרוטוקולי תקשורת ל-(VoIP (Voice over IP, כתחליף לקווי הטלפון הרגילים. כמקובל באינטרנט, השיחה מועברת בשיטת מיתוג מנות, בניגוד לשיטת מיתוג מעגלים שנמצאת בשימוש בטלפוניה רגילה, וכך מתאפשרת הוזלה ניכרת של עלות השיחות, על ידי ניצול מרבי של רוחב הסרט, בעיקר בצווארי הבקבוק. לטלפון מבוסס אינטרנט יתרון כספי בולט בשיחות בינלאומיות, שבקווי טלפון רגילים מחירן גבוה יחסית. אם כי לעתים על־חשבון האיכות והאמינות.
[עריכה]ספר טלפונים

ערך מורחב – ספר טלפונים
ספר טלפונים הוא ספר בו רשומים מספרי הטלפון של בעלי טלפונים באזור מסוים, יחד עם שם המנוי וכתובתו, ומשמש לאיתור מספר טלפון של מנוי נדרש. רשימת המנויים ממוינת בסדר אלפביתי, לפי שם המשפחה והשם הפרטי (או שם העסק) של המנוי. ישנם מנויים שמספרם ומידע עליהם הוא חסוי, ולכן אינם נמצאים בספר טלפונים כגון מספרים של ידוענים שאינם רוצים שיתקשרו אליהם. בבריטניה, למשל, מוערך ש-48 אחוזים מהציבור אינם רשומים בספר הטלפונים.
ספר הטלפונים הראשון התפרסם כעמוד בודד ב-21 בפברואר 1878 בניו הייבן, קונטיקט (ארצות הברית); בספר היו 50 מספרים. בספרי הטלפונים הראשונים לא היו מספרים, רק שמות וכתובות; כדי לצלצל לטלפון אחר היה צורך להתקשר למרכזייה ולומר את השם והכתובת הרצויים.
פתרונות נוספים לחיפוש מידע על מנויי טלפון:
בנוסף לחיפוש עצמאי בספר הטלפונים, ניתן לפנות טלפונית למוקד סיוע של חברת הטלפונים, ולקבל ממנה את מספר הטלפון של מנוי מבוקש.
חברת הטלפונים הצרפתית יזמה בשנת 1982 את מיזם מיניטל - מערכת וידאוטקס שפעלה באמצעות רשת הטלפון ואפשרה למנוי לקבל מידע על מספרי טלפון. היה זה מיזם חדשני, שמימש עקרונות שזכו לאחר מכן לתפוצה רחבה ברשת האינטרנט.
עם התפתחות האינטרנט ניתנת אפשרות לחפש מספרי טלפון באמצעות אתר אינטרנט מתאים.
בשווייץ מלווים טלפונים ציבוריים במסופים אלקטרוניים המאפשרים קבלת מידע מספר הטלפונים.

"המחשב"

2012-07-16T02:05:00.001-07:00

מחשב
ערך זה עוסק במשמעות הכללית של המושג "מחשב". אם התכוונתם למשמעויות ספציפיות של צירופי המושג "מחשב", ראו מחשב (פירושונים).
עיינו גם בפורטל

פורטל המחשבים הוא שער לערכים הקשורים למחשבים. הפורטל סוקר את ההיסטוריה של המחשב, שימושים במחשב, טכנולוגיות מחשוב, אישים מתחום המחשוב, וכמובן - תוכנה.

מחשב הלגו, משחק ההרכבה המפורסם, מדגם ה-RCX הוא דוגמה למחשב משובץ שמטרתו לשלוט בהתקנים מכניים
מחשב הוא מכונה המעבדת נתונים על פי תוכנית, כלומר על פי רצף פקודות נתון מראש.
מחשבים הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, והשימוש בהם נעשה כמעט בכל תחום ובכל מקצוע‏‏[1]. חברות, גדולות כקטנות, בתי עסק, משרדים ממשלתיים, בנקים, גופים ציבוריים ותעשיות שונות (מתעשיית הטקסטיל ועד לתעשיית הקולנוע) מסתמכים במידה רבה על מחשבים למטרות שונות, החל משמירת מידע וטיפול בו וכלה בשליטה על רובוטים העובדים בפסי ייצור. רוב הגופים כלל לא יוכלו לתפקד בלעדי המחשבים. גם עבור האדם הפרטי הפך השימוש במחשב לחלק בלתי נפרד משגרת החיים, עד כי מרבית תושבי המדינות המפותחות אינם יכולים לתאר את חייהם ללא המחשב והנלווים לו, כמו רשת האינטרנט. כמעט כל מכונה או מכשיר חשמלי הנמצאים בשימוש כיום מכילים מחשב המשובץ בהם ואחראי על תפקודיהם השונים.
תוכן עניינים [הסתרה]
הללו אינם מחשבים, אך הם מכילים מחשבים המשובצים בהם.
הגדרתו של המחשב מכסה, אם כך, מכשירים רבים שיכולותיהם רחוקות זו מזו. מחשב אחד מצוי במשחק ילדים ותכליתו לנגן מספר צלילים ולהציג מספר תמונות, ואילו מחשב אחר מסוגל לשלוט על חללית בלתי-מאוישת. חרף ההבדלים במטרתם של מחשבים אלה, הם דומים במידה רבה בעקרונות פעולתם, וההבדל העיקרי ביניהם הוא בעוצמתם: מהירות פעולתם וגודל הזיכרון העומד לרשותם.
[עריכה]היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של המחשוב

מחשב מכני מוקדם: מכונה לסיכום ערכי מטבעות, אנגליה, המאה ה-16
[עריכה]לפני המחשב
מכשירים עתיקים לעריכת חישובים, אבות אבותיו של המחשב המודרני, הם החשבונייה ומנגנון אנטיקיטרה, מכונה יוונית עתיקה המחשבת את תזוזת הכוכבים (מתוארכת ל-100-150 לפני הספירה). בסוף ימי הביניים חלה התקדמות במתמטיקה ובהנדסה האירופיות וב-1623 בנו וילהלם שיקרד ומספר מהנדסים נוספים מחשבון מכני. מכונות אלו לא דמו למחשבים של ימינו, שכן לא היה בכוחן לבצע תוכניות שנתן להן המשתמש, אלא רק חישובים שעבורם נבנו מלכתחילה.
בשנת 1801 הציג הצרפתי ז'וזף ז'אקארד את המצאתו, נול הפועל באמצעות כרטיסים מנוקבים ובכך טווה תבניות מסובכות מאוד. הנול של ז'אקארד לא היה מחשב אמיתי אך היווה שלב משמעותי בהתפתחות המחשב המודרני. צ'ארלס בבג' היה הראשון שהגה ותכנן מחשב הניתן לתכנות עוד בשנת 1820, אך המכשיר לא נבנה במהלך חייו, בשל קשיים כלכליים שאיתם נאלץ להתמודד, השינויים הרבים שהכניס למכונה שתכנן (עד כדי כך שבאמצע תהליך הבנייה עזב את המחשב הראשון שתכנן, כדי לבנות מחשב אחר, מתוחכם יותר) ובעיקר - בשל המגבלות הטכנולוגיות של אותם זמנים.
עד סוף המאה ה-19 הופיעו מספר חידושים, כמו הכרטיס המנוקב ושפופרת הריק שלימים יתגלו כשימושיים בתחום המחשוב. הכרטיסים המנוקבים שימשו כבר אז לצורך עיבוד נתונים רחב-היקף בארצות הברית, שבוצע במכונות טבולציה (tabulating machines) שתכנן הרמן הולרית.
במהלך חציה הראשון של המאה ה-20 פתרו מדענים רבים בעיות חישוביות באמצעות מחשבים אנלוגיים שהשתמשו במודל מכני או אלקטרוני של הבעיה כבסיס לחישוב. אף על פי שמכונות אלה נעשו מתוחכמות יותר ויותר עם השנים, הן הפכו לנדירות עם פיתוחו של המחשב הדיגיטלי הניתן לתכנות.
בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 נבנו בהדרגה מכשירי חישוב חזקים יותר וגמישים יותר. עם השנים החלו להופיע במכשירים תכונות דומות למחשב המודרני, כגון הסתמכות על אלקטרוניקה דיגיטלית במקום אנולוגית (פותחה בעיקר על ידי קלוד שנון בשנת 1937) ואפשרויות תכנות נרחבות יותר של המכונות. הצבעה על מכונה אחת מסוימת מבין אותן מכונות כ"מחשב הדיגיטלי הראשון" היא מטלה קשה ואולי אף בלתי אפשרית.
[עריכה]מחשבים ראשונים

המחשב אניאק (ENIAC) היה אבן דרך בהיסטוריה של המחשוב
חמשת המחשבים הדיגיטליים הראשונים שפותחו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20:
מחשב אתנסוף ברי - מכונת חישוב ספרתית שבנו ג'ון אטנסוף וקליפורד ברי בשנת 1938 והשתמשה בחישוב בשפופרת ריק, במספרים בינאריים ובזיכרון מתחדש.
"קולוסוס" (Colossus computer) מחשב בריטי סודי שנבנה בשנת 1944. המחשב נבנה מאלפי שפופרות ריק ואף שהיה בעל יכולת תכנותית מעטה בלבד, הוכיח שניתן לבנות מחשב יציב וניתן לתכנות, ממספר רב של שפופרות.
"הרווארד סימן 1", מחשב אלקטרו-מכני גדול עם יכולות תכנות מועטות, שנבנה בשנת 1944.
בשנת 1941 הוצג Z3, מחשב שפיתח הגרמני קונראד צוזה. היה זה המחשב הראשון שהציג אריתמטיקה בינארית והיה נוח יחסית לתכנות. מחשב זה התבסס על רכיבים מכניים.
בשנת 1946 נבנה אניאק, מחשב אמריקאי המבוסס על הבסיס העשרוני. מחשב זה היה המחשב האלקטרוני הרב-תכליתי הראשון. במקור לא היה מחשב זה גמיש במיוחד, וכדי לתכנתו היה צורך לחווטו בכל פעם מחדש.
הצוות שפיתח את אניאק זיהה את הקושי בתכנות מחדש של המחשב, ולכן הציע ב-1948 תכנון נוח ואלגנטי בהרבה מזה שהיה קיים עד כה; תכנון זה יכונה בהמשך "ארכיטקטורת פון נוימן". מודל זה הפך לבסיסם של מרבית המחשבים המודרניים עד ימינו. מאמצע עד סוף שנות ה-40 החלו מספר מיזמים לפיתוח מחשבים, המבוססים על המודל של פון ניומן. הראשון שבהם הושלם בבריטניה. הראשון שהושלם ופעל היה מחשב שנקרא Small-Scale Experimental Machine, אך הדגם הראשון שפותח ובאמת היה בו שימוש היה מחשב ה-EDSAC.
בשנת 1955 החל לפעול בישראל מחשב שנבנה במכון ויצמן: ויצק (WEIZAC - Weizmann Automatic Calculator), שהיה אחד מהמחשבים האלקטרוניים הראשונים בעולם. המחשב פעל עד שנת 1963. במשך שש שנים היה ויצק המחשב היחיד שפעל בישראל, ורק בשנת 1961 הצטרף אליו מחשב שני, שנרכש עבור ממר"ם.
השימוש במחשבים מבוססי שפופרות ריק נמשך לאורך שנות החמישים של המאה העשרים.
[עריכה]מחשבים מודרניים

ערך מורחב – היסטוריה של המחשוב (1960 עד היום)

מחשב אישי נייד מודרני מדגם MacBook Pro של אפל
המחשבים המבוססים על שפופרות ריק הוחלפו במחשבים מבוססי טרנזיסטורים. מחשבים אלה היו קטנים יותר, מהירים יותר, זולים יותר, ויציבים הרבה יותר. הללו תרמו לכך שאת המחשבים מבוססי הטרנזיסטורים ניתן היה לייצר באופן מסחרי החל מסוף שנות החמישים. בשנות השבעים אומצה טכנולוגית המעגלים המשולבים, שהובילה להוזלה משמעותית בייצור המחשבים, וכתוצאה מכך התאפשרה בסוף שנות השבעים רכישת מחשב אישי על ידי לקוחות פרטיים.
מגמת הוזלת מחירי המחשבים והקיטון בגודלם נמשכת עד היום. ניתן עדיין למצוא לא מעט מחשבים שגודלם כגודלו של ארון גדול. מחשבים אלה מצויים בעיקר במעבדות מחקר הזקוקות להם לשם חישובים מסובכים מאוד ומכונים מחשבי-על, או בחברות גדולות הזקוקות להם לשם ביצוע טרנזקציות רבות מאוד, אלו נקראים מחשבים מרכזיים (mainframe). למרות זאת, המחשבים השכיחים ביותר, באופן גורף, הם המיקרו-מחשבים שגודלם קטן בהרבה. בקבוצה זו ניתן למצוא את המחשבים האישיים והמחשבים הניידים ששכיחותם כה גדולה עד כי הפכו בשפת היום יום למונח נרדף למונח "מחשב" עצמו. מדינות מפותחות רבות חרתו על דגלן את הסיסמה "מחשב לכל ילד", מתוך כוונה למחשב אישי או למחשב נייד.
מבחינה עובדתית, ובניגוד למחשבה הרווחת, צורת המחשב הנפוצה ביותר איננה המחשב האישי, אלא דווקא המחשב המשובץ, מחשב זעיר המשובץ במכונה אחרת ומשתלב בפעולתה. מחשבים משובצים ניתן למצוא בטלפונים סלולריים, במצלמות דיגיטליות, במכוניות ואף במטוסי קרב. מחשבים משובצים מצויים במרבית המכשירים החשמליים המוכרים לנו כיום. כל מכונה בעלת יכולת לעבד נתונים מכילה בתוכה מחשב.
הפיכתם של המחשבים לקטנים יותר וזולים יותר לא הביאה לירידה בביצועיהם וביכולותיהם. למחשבים כיום יכולות גדולות מעריכית מאלה של קודמיהם, ויכולות אלו ממשיכות לגדול באותו הקצב. תופעה זו מתוארת בחלקה על ידי חוק מור ולפיו היא תימשך גם בעתיד.
[עריכה]מבנה המחשב

צגמעבדRAM (זיכרון גישה אקראית)כרטיסי הרחבהלוח אםספק כוחכונן תקליטוריםכונן קשיחמקלדתעכבר
לחצו להגדלה

חלקי מחשב אישי. לקבלת מידע נוסף על חלק, לחצו עליו
באופן מפתיע, על אף התקדמותה המסחררת של הטכנולוגיה בכל הקשור למחשבים, מרבית המחשבים כיום בנויים על פי אותו מודל שלפיו נבנו ראשוני המחשבים, מכונת פון נוימן.
לפי המודל, בנוי המחשב מארבע קבוצות רכיבים עיקריות. הרכיבים מחוברים ביניהם על ידי חבילות חוטים הנקראים "אפיקים" (באנגלית: buses). כלל הרכיבים מונָעים, לרוב, על ידי שעון פנימי או "טיימר" (אם כי גם אירועים אחרים יכולים להשפיע על בקרת הפעולה).
ארבע קבוצות הרכיבים הם:
[עריכה]התקני קלט-פלט

ערכים מורחבים – פלט, קלט
התקני הקלט-פלט הם האמצעים שבעזרתם מתקשר המחשב עם העולם החיצון. בעזרת התקני הקלט מקבל המחשב מידע שלו הוא זקוק מהחוץ, ובאמצעות התקני הפלט הוא שולח החוצה מידע חיוני (תוצאות חישובים או הודעות אחרות שעליו להעביר). מכורח המציאות חייב כל מחשב לפחות מספר התקני קלט-פלט בסיסיים, אחרת לא נוכל להורות לו מה לעשות ולא נוכל לדעת את תוצאות הפעולות שהוא מבצע.
התקני קלט דרושים לשם העברת פקודות ונתונים למחשב. בלעדיהם לא נוכל להעביר למחשב את רצוננו ואז לא יהיה בו שום שימוש עבורנו. בעבר צוידו המחשבים בקורא כרטיסים מנוקבים, המידע הנחוץ הועבר למחשב בצורה בינארית כחורים על גבי הכרטיסים, והקורא תרגם זאת למספרים בזיכרון. כיום, התקני הקלט הבסיסיים, המצויים כמעט בכל מחשב, הם מקלדת ועכבר. במחשבים מסוימים יש התקני קלט נוספים, כמו הסורק ומצלמת האינטרנט, שמטרתם העברת מידע ייחודי יותר למחשב: במקרה של סורק ומצלמת אינטרנט מדובר בתמונות או בסרטים.

מקלדת, התקן קלט שכיח המצוי כמעט בכל מחשב
התקני פלט דרושים לשם העברת מידע מהמחשב לעולם החיצון, לרוב למשתמש. מידע זה כולל את תוצאות הפעולה שהתבקש המחשב לבצע, הודעה על שגיאות או על אזהרות, בקשות לקלט ובמקרה של מערכת משובצת מחשב, השפעה של ממש על העולם, לדוגמה הזזת רובוט. בעבר היה התקן הפלט העיקרי סוג כלשהו של מדפסת, שפלטה את תוצאות המחשב. כיום, התקן הפלט העיקרי הוא הצג, אך גם המדפסת והרמקולים שכיחים למדי. במקרה של מערכת משובצת מחשב, המכונה שעליה שולט המחשב היא התקן הפלט. אם למשל שולט המחשב על רובוט, אזי הרובוט עצמו הוא התקן הפלט העיקרי של המחשב. ללא התקני הפלט לא יוכל המחשב לדווח על תוצאות הפעולה שביצע עבורנו והן יאבדו כאילו לא בוצעה הפעולה מעולם.
למרות החלוקה בין התקני קלט להתקני פלט, לעתים משמש מכשיר אחד לשתי המטרות. לדוגמה, כונן הCD משמש הן כהתקן פלט בעת צריבת נתונים לדיסק לשם שמירתם לשימוש מאוחר יותר במחשב שצרב אותם או במחשב אחר, והן כהתקן קלט כאשר מגיע זמן השימוש בנתונים אלה במחשב שצרב אותם או במחשב אחר.
קיימות קבוצות רבות של התקני קלט-פלט שונים. קבוצה אחת (נרחבת מאוד) של התקני קלט-פלט היא אמצעי אחסון המידע המשניים. עם קבוצה זו נמנים הכונן הקשיח, כונן התקליטורים, הדיסק און קי ורבים אחרים שהמשותף ביניהם הוא, שכולם אמצעי אחסון מידע איטיים יחסית אך בעלי קיבולת מידע גבוהה ואמינות גבוהה (בניגוד לזיכרון המחשב המהיר עשרות מונים אך קטן יחסית ומתרוקן בכל הפעלה מחדש של המחשב). קבוצה נוספת היא זו של התקנים המאפשרים תקשורת בין מחשבים בכלל, וגישה לרשתות בפרט, בין אם לרשת מחשבים או לרשת האינטרנט. היכולת להעביר מידע בין קבוצות מחשבים פתחה חלון אפשרויות רחב במיוחד, בייחוד כאשר מדובר על מיליוני מחשבים המחוברים יחדיו ברשת האינטרנט. קיימים התקני קלט-פלט נוספים המיועדים למטרות ממוקדות יותר, החל ממצלמה, עבור הכנסת תמונה למחשב, וכלה במכשירים מתוחכמים יותר לשימושים מקצועיים, כמו התקנים המעבירים למחשב רישומי דופק או נוכחות זיעה ומשמשים, למשל, בעת ביצוע בדיקת פוליגרף.
[עריכה]הזיכרון

ערך מורחב – זיכרון מחשב
זיכרון המחשב משמש לאחסון הפקודות והנתונים השונים.
ניתן להמשיל את זיכרון המחשב לרשימת תאים, לדוגמה תאי דואר. לכל תא יש כתובת ויכולת להכיל בתוכו כמות קבועה של מידע. הכתובת היא מספר ייחודי המייצג את התא, ובאמצעותו ניתן לגשת אל התא לשם אחסון מידע או אחזורו. התאים מצויים זה אחר זה בזיכרון, וכתובותיהם עוקבות. המידע יכול להיות פקודה המורה למחשב מה לעשות, או לחלופין נתון. הנתונים יכולים להיות הקלט שעל המחשב לעבד, תוצאות ביניים של חישובים שעשה המחשב ואולי ישתמש בהם בהמשך (מסיבה זו הזיכרון הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העיבוד של המעבד), או התוצאות של פעולת המחשב. לפי מודל פון ניומן, לכל תא היכולת להכיל פקודה או נתון ואין צורך בתא מיוחד לכל אחד מסוגי המידע.
[עריכה]היחידה האריתמטית-לוגית

מיקרומעבד אינטל 4004, ששוחרר בשנת 1971, היה הראשון ש-CPU שלם הורכב בו על שבב אחד, וגם היה המיקרומעבד המסחרי הראשון. מעבד זה בטכנולוגית 4 ביט, יכל לבצע 92,000 פקודות בשנייה.

ערך מורחב – יחידה אריתמטית-לוגית
היחידה האריתמטית-לוגית מסוגלת לבצע שלושה סוגים של פעולות בסיסיות:
פעולות אריתמטיות
למשל, חיבור או חיסור שני מספרים. אוסף הפעולות האריתמטיות שיכולה היחידה לבצע עלול להיות דל ביותר עד כדי מצב שבו בחלק מן הדגמים לא מומשה ישירות האפשרות של כפל וחילוק (במקום מימוש ישיר בחומרה, יש להשתמש בתוכנות המבצעת כפל וחילוק באמצעות אלגוריתם).
פעולות על מחרוזות בזיכרון המחשב
פעולות לוגיות
פעולות השוואה בעיקר. למשל, בהינתן שני מספרים, קבע האם הם שווים, ואם לא, מי מהם גדול יותר.
[עריכה]יחידת השליטה
יחידת השליטה היא הגורם הקושר יחדיו את כל הרכיבים. היחידה קוראת פקודות ומידע מהזיכרון או מהתקני הקלט-פלט. היא מפענחת את הפקודות ומתחילה לפעול לפיהן. היא מספקת ליחידה האריתמטית-לוגית את הנתונים הדרושים, לפי הפקודה, ומכוונת אותה לבצע את סוג הפעולה הנדרשת. לאחר מכן שולחת יחידת השליטה את התוצאה בחזרה אל הזיכרון או אל התקני הקלט-פלט המתאימים. בתוך יחידת השליטה ישנו מונה השומר את כתובת הזיכרון שבה שמורה הפקודה הנוכחית עליה עובד המחשב, שמו "מונה הפקודות". קיימות פקודות לבקרת זרימה, שמטרתן שינוי המונה או שינויו תחת תנאים מסוימים (אם מתקיים תנאי מסוים). בכך מתאפשרות חזרות מרובות על מספר פקודות (לולאות) או "קפיצות" לקטעי קוד אחרים (למשל, פונקציות). לעומת זאת, רוב הפקודות אינן משפיעות על המונה ולאחר ביצוען מקודם המונה במספר השקול לגודלה של פקודה (הגודל תלוי במחשב המדובר), דבר המוביל למעבר לפקודה הבאה ברצף הפקודות בזיכרון.
יחידת השליטה והיחידה האריתמטית-לוגית מזוהות לרוב כרכיב אחד הנקרא מעבד (CPU - Central Processing Unit). במרבית המחשבים, החל משנות ה-80 ועד ימינו, נמצאות יחידת השליטה והיחידה האריתמטית-לוגית על גבי רכיב אחד הנקרא מיקרומעבד. במעבד מתרחשות הבאת הפקודות, תרגומן, הבאת הנתונים, עיבודם ולבסוף, שמירת התוצאות בזיכרון.
מבין כל מרכיבי המחשב, המעבד הוא הקובע יותר מכל את אופיו של מחשב זה, ואת התוכניות שניתן לבצע עליו. לפיכך המעבד נחשב ל"מוחו" של המחשב.
[עריכה]אופן פעולת המחשב

סכימה של ארכיטקטורה של מעבד אינטל 4004, שמדגימה את האופן הבסיסי שבו פועלים מעבדי מחשב

ספקטרום סינקלייר - מחשב זעיר שהיה נפוץ בין השנים 1982-1985
עקרון הפעולה של המחשב פשוט למדי, אולי פשוט עד כדי פליאה יחסית ליכולות המרשימות של מחשבים כיום.
אופן פעולת המחשב הוא פועל יוצא של מבנהו. המעבד קורא פקודה מהזיכרון, מבצע אותה (כאשר הוא נעזר ביחידה האריתמטית-לוגית שבמעבד לשם הביצוע), שומר את התוצאות בזיכרון, במידת הצורך, ואז קורא את הפקודה הבאה. תהליך זה נמשך עד שהמעבד מגיע לפקודת עצירה.
בשל פשטות אופי פעולתו של המעבד ניתן היה לצפות שכוחו הרב של המחשב נובע מאוסף פקודות רחב, אך למעשה מדובר במספר מצומצם של פקודות מוגדרות היטב ופשוטות למדי. כל פקודה ניתנת לסיווג לאחד או יותר מארבעת התחומים הבאים:
העברת מידע ממקום למקום - למשל, פקודה המורה למעבד להעתיק את תוכנו של תא זיכרון מספר 5 אל תא זיכרון מספר 10.
ביצוע הליך אריתמטי או לוגי על נתונים - למשל: בצע פעולת חיבור על תוכנם של תאי זיכרון מספר 7 ו-13 ושים את התוצאה בתא זיכרון מספר 20.
בדיקת הנתונים ופעולה בהתאם - לדוגמה: אם תוכנו של תא זיכרון מספר 999 הוא 0, אזי בצע את הפקודות שנמצאות החל מתא זיכרון מספר 30.
שינוי רצף הפקודות - לדוגמה, בצע את הפקודות שנמצאות החל מתא זיכרון מספר 100. כזכור, משום שהמעבד מוציא את פקודותיו אחת-אחת לפי סדר הימצאן בזיכרון, אמירה למעבד שהפקודה הבאה תילקח מתא 100 ולא מהתא הנוכחי, אין משמעותה שינוי בפקודה אחת אלא שינוי בכל מהלך התוכנית החל מרגע זה שכן הפקודה הבאה תהיה זו שנמצאת מיד אחרי הפקודה בתא 100, ולא הפקודה שנמצאת מיד אחרי הפקודה בתא הנוכחי.
נראה שיש מכנה משותף בין סוגי הפקודות. העברת מידע ממקום למקום דומה למדי לביצוע הליך אריתמטי או לוגי על נתונים (למשל, חבר 0 לתוכנו של תא זיכרון 57 ושים את התוצאה בתא זיכרון 80, זהה להעתקת תוכנו של תא זיכרון 57 לתא זיכרון 80). שינוי רצף הפקודות נראה כאילו הוא מוכל בתחום של בדיקת נתונים (תמיד ניתן לשאול האם תא זהה לעצמו, ואם כן - לקפוץ לפקודה אחרת בזיכרון). הסיבה לכך נעוצה במבנה הפקודות. כמו הנתונים, מיוצגות גם הפקודות בקוד בינארי, רצף של 0 ו-1. לדוגמה, אחת מפקודות ההעתקה במעבדי אינטל x86 מיוצגת כך: 10110000. כל פקודה היא מספר מסוים שאותו מבין המעבד ולפיו הוא פועל. בנוסף, כל פקודה היא אטומית. כלומר, הפקודה "בדוק האם תוכנו של תא זיכרון מספר 73 קטן מתוכנו של תא זיכרון מספר 15 והכנס את התשובה לתא זיכרון מספר 14" היא פקודה אחת בודדת מבחינתו של המחשב. אין מדובר ברצף של פקודות ולא ניתן לבקש מהמחשב לבצע רק בדיקה או רק הכנסה. הפקודה "הכנס לתא זיכרון" היא פקודה נפרדת בעלת ייצוג בינארי שונה. אטומיות הפקודה משמעה שהמעבד יודע לבצע את הפקודה ברמת החומרה, כלומר, הרכיב עצמו מקבל את הפקודה ומאותו רגע מבצע אותה לבדו. הדבר שונה מהמקרה שבו צריך לקבל פקודה אחת להשוואה ופקודה אחרת להכנסה, משום שבמקרה שכזה היה צריך לגשת לזיכרון פעמים רבות יותר, וגישה לזיכרון היא תהליך איטי בהרבה מאשר ביצוע ברמת החומרה.
לכל מעבד אוסף פקודות שאותן הוא מבין. אוסף זה נקרא "שפת המכונה" של אותו מעבד. כפי שנאמר קודם, גישה לזיכרון לשם קבלת פקודה היא תהליך איטי יחסית ולכן פקודה אחת שמכילה בתוכה שתי פעולות תתבצע מהר יותר מאשר קבלת כל אחת מהפעולות בתור פקודה נפרדת. מצד שני, יקר יותר ומסורבל יותר לבנות מעבד המבין סוגים רבים של פקודות שונות. פרט לכך, הוספת פקודת ענק מקטינה את יעילותן של פקודות קטנות יותר. כל יצרן מעבדים בוחר לעצמו היכן עובר הגבול ועד כמה מורכבות תהיינה פקודותיו. למרות זאת, ישנן פקודות רבות שניתן למוצאן בנוסחים שונים בכל מעבד כמעט, הן בשל הצורך בהן והן בשל נסיבות היסטוריות: התרגלות ציבור המתכנתים לפקודות אלה.
מחשבים גדולים יותר כמו מחשבי-העל, שרתי חברות וכדומה, נבדלים מהדגם לעיל בעיקר במספר מעבדיהם: במקום מעבד אחד הם מכילים מספר מעבדים. מחשבי-על מסוימים מחזיקים אף אלפי מעבדים.
מעבר למעבד ולזיכרון מכילים מחשבים רבים חומרה נוספת לשם פעולות ייחודיות הנדרשות על ידי מערכות ההפעלה. רכיבים אלה תורמים בעיקר לביצועים מהירים יותר ולאו דווקא מוסיפים למחשב יכולות נוספות. המחשב מבצע בצורה רציפה את הפקודות שניתנות לו, יכולות החישוב שלו גדולות מאלה של האדם פי כמה אך לא כאן מסתכם כוחו הרב. הרבה מהיכולות המיוחסות למחשב נובעות לאו דווקא מיכולותיו המכניות אלא מהאלגוריתמים שנכתבו במיוחד כדי לנצל יכולות אלה. כתיבת תוכניות מורכבות על סמך הפקודות הבסיסיות שהוצגו כאן, מהווה חלק אינטגרלי בפעולת המחשב.
[עריכה]סיווג מחשבים

סכימת ארכיטקטורה של צ'יפסט של לוח אם בתואמי י. ב.מ: בקרי הגשר הצפוני והגשר הדרומי - האחראים על תקשורת בין המעבד לרכיבי המחשב השונים
בעבר מקובל היה לחלק מחשבים לפי גודלם ולפי עוצמת העיבוד שלהם: מיקרו מחשבים, מיני-מחשבים, מחשבים מרכזיים ומחשבי-על. טשטוש הגבולות בין הקטגוריות, החלפת מיני מחשבים ברשתות של מחשבים אישיים, והיעלמותו של המסוף הביאו לירידה בחשיבות שיטת המיון הזו, עד להפיכתה ללא-רלוונטית באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20.
כיום מקובל למיין מחשבים למחשבים אישיים – מחשבים המשמשים אדם בודד ולשרתים – מחשבים המשמשים יותר מאדם אחד; בין שתי הקטגוריות מצויות תחנות עבודה, אשר לרוב משמשות אדם אחד, אך לעתים משמשות מספר אנשים.
[עריכה]מחשבים אישיים
מחשבים אישיים משמשים משתמש יחיד. הקטנים והחלשים במחשבים האישיים הם מחשבי כף יד, הידועים גם בכינוי "מנהלי מידע אישיים" (PDA – Personal Data Administrator). בעוד שהתקנים אלו ראויים להגדרה "מחשב", שכן הם מכונות לעיבוד נתונים הניתנות לתכנות, הרי שעוצמת העיבוד והזיכרון המוגבלים שלהם, כמו גם התקני קלט-פלט וזיכרון משני השונים משאר סוגי המחשבים, מבדלים אותם משאר המחשבים, ויש שאינם רואים בהם מחשבים "אמיתיים". מחשבי כף יד רבים כוללים לאחרונה רכיב תקשורת אלחוטית מובנה, ויכולים להתחבר לרשתות מחשבים ולאינטרנט. לרוב מחשבי כף היד יש רכיב תקשורת מובנה למחשבים אישיים.
המחשבים האישיים הנפוצים בימינו (במובנם המצומצם, שאינו כולל מחשבי כף יד) הם משני סוגים:
PC – מחשב המריץ את אוסף הפקודות X86 של חברת "אינטל" (בדרך כלל על מעבד מתוצרת אינטל או AMD) ואת מערכת ההפעלה "חלונות" של "מיקרוסופט" ב - "אופן טבעי" (Native Mode). מחשבי PC, ששורשיהם במחשב IBM PC, הם סוג המחשב הנפוץ בעולם, והם נהנים ממאגר אדיר של תוכנה, כמעט לכל צורך או רצון העולים על הדעת.
מקינטוש – מחשב המוגדר לפי מפרט של חברת "אפל".
הן מחשבי PC והן מחשבי מקינטוש מיוצרים בשני גדלים: מחשבים ניידים (Notebook, Laptop), שבהם המחשב, המקלדת והצג ארוזים במארז קומפטי אחד, הנוח לניוד, ומחשבים נייחים (Desktop), המיועדים להצבה על שולחן העבודה (או לצדו).
[עריכה]תחנות עבודה
תחנות העבודה ניצבות בין עולם המחשבים האישיים לבין עולם השרתים. לרוב הן משרתות משתמש יחיד, אך לעתים הן משרתות מספר משתמשים בעת ובעונה אחת. הן חזקות ויקרות מן המחשבים האישיים, ומשמשות לרוב ביישומים מקצועיים שבהם יש צורך בעוצמת עיבוד רבה, כגון עיבודים גרפיים או תכנון וייצור בעזרת מחשב (CAD).
[עריכה]שרתים

מחשב העל קולומביה - מתקן מחשב העל המתקדם של נאס"א
שרתים הם מחשבים המשמשים יותר ממשתמש אחד. הם עולים על המחשב האישי לפחות בהיבט אחד. כך, למשל, שרתי קבצים מכילים מערכת דיסקים אמינה, מהירה וגדולת-נפח במיוחד, ואילו שרתי יישומים מכילים מספר רב של מעבדים, התורמים ליכולת עיבוד גבוהה. נהוג למיין שרתים לשרתים קטנים, בינוניים (Mid-range) – אשר החליפו, למעשה, את המיני-מחשבים מן העבר, וגדולים.
המחשבים המרכזיים (Mainframe) הם תת-קבוצה מעניינת של השרתים הגדולים. הם נבדלים מיתר השרתים הגדולים בהיבטים הבאים:
הם מריצים לרוב מערכת הפעלה קניינית (כגון z/OS של IBM).
תכנונם מאפשר התקני קלט-פלט מהירים במיוחד.
הם מציעים רמה גבוהה מאוד של אמינות, זמינות ואפשרויות שירות (RAS – Reliability, Availability, Serviceability).
מחשבי העל הם תת-קבוצה של שרתים בינוניים ושרתים גדולים. הללו הם שרתים הבנויים במיוחד למשימה אחת – עוצמת חישוב גבוהה. כיום ישנה נטייה לבססם על רכיבי מדף, ולהחליף מעבדים ייעודיים ויקרים באוסף של מעבדים מסחריים זולים רבים (Intel Itanium 2, AMD Opteron) הפועלים במקביל.
[עריכה]התוכנה

ערך מורחב – תוכנה
מטרת קיומו של המחשב היא הרצת תוכניות המחשב. התוכניות הן המורות למחשב אילו פעולות לבצע - כדי לגרום למחשב לבצע פעולה כלשהי יש לכתוב תוכנית מתאימה שתורה למחשב לבצע פעולה זו. ללא תכניות, המחשב הוא קליפה ריקה.
תוכנה היא השם הכללי לכל תכניות המחשב, בניגוד לחומרה שהיא מכלול רכיביו הפיזיים של המחשב. תוכנית מחשב היא רשימת פקודות שעל המחשב לבצע. גודל התוכנית יכול לנוע בין תוכנית המורכבת ממספר קטן של פקודות פשוטות לתוכנית המורכבת ממספר רב של פקודות מסובכות ואולי אף טבלאות של מידע. בתוכניות מחשב מורכבות יש מיליוני פקודות, רבות מהן מבוצעות מספר רב מאוד של פעמים במהלך ריצת התוכנית. לשם המחשה, מחשב אישי ממוצע שיוצר בשנת 2005 יכול להריץ כ-3 מיליארד פקודות בשנייה, וזמן ריצתה של תוכנית עלול לקחת בין מספר שניות למספר דקות ולעתים אף יותר מכך. כלומר, הרצתה של תוכנית מסוימת כרוכה בביצוען של מיליארדי פקודות על ידי המחשב. זהו מקור כוחו הרב של המחשב: הוא אינו נובע מיכולתו של המחשב לבצע פקודות מסובכות, אלא דווקא מיכולתו לבצע ברצף מיליוני, ולעתים אף מיליארדי, פקודות פשוטות. סידורן של פקודות פשוטות אלה לכדי תוכנית הוא אחריותם של אנשי מקצוע - המתכנתים.
[עריכה]מבנה התוכנה ושפות תכנות

כרטיס מנוקב משנות ה-70 ובו פקודה בשפת FORTRAN

ערך מורחב – שפת תכנות
פקודות התוכנית, ההנחיות הניתנות למחשב, כתובות בשפת מכונה, שפה שאותה מבין המחשב, או ליתר דיוק, מעבד המחשב, ישירות וללא צורך בשום תרגום או שלב ביניים. שפת המכונה היא הרכיב המקשר בין עולם החומרה לעולם התוכנה. המעבד קורא את הפקודה ומבצע את הדרוש. בשל היות שפת המכונה לא ברורה ומסורבלת לקריאה מצדו של אדם, דורשת הכתיבה בה זמן רב והיא מועדת לשגיאות. לכן, בפועל, מתכנתים אינם כותבים בשפת מכונה פרט למקרים חריגים ביותר. כתחליף, נעשה שימוש בשפות תכנות, הללו מאפשרות למתכנת לתאר את הפעולות שברצונו להורות למחשב לבצע, בשפה קרובה יותר לשפה טבעית, שפת בני-אדם, ולאחר-מכן מתרגמות את שכתב לשפת מכונה, תוך שימוש במהדר או מפרש.
מידת קרבתן של שפות התכנות לשפת המכונה או לשפה טבעית, משתנה. ישנן שפות סף (Assembly) הקרובות מאוד לשפת מכונה, ומרבית פקודותיהן הן ייצוג באנגלית של הפקודות התואמות בשפת מכונה. מאידך, ישנן שפות עיליות, שהן שפות המבוססות על עקרונות מופשטים שאינם בהכרח חופפים לפעולות הבסיסיות שהמחשב מסוגל לבצע, שפת פרולוג היא דוגמה לשפה מסוג זה. מרבית שפות התכנות הן שפות עיליות, המסתמכות על פעולות המחשב הנפוצות הנכונות למרבית המחשבים, אך מקיימות הפשטה שלהן למושגים רחבים. לדוגמה, המונח המופשט "לולאה" המסתמך על היכולת המובנית ברוב מוחלט של המחשבים לקפוץ לקטעי קוד שונים בהתקיים תנאי מסוים. שפת C אינה שפת סף, אך רבים, כולל יוצריה, רואים בה "שפה נמוכה" ולא שפה עילית, היא נמצאת בתחום שבין שפת הסף לשפות העיליות.
[עריכה]מערכות הפעלה

ערך מורחב – מערכת הפעלה
עם המעבר משימוש בלעדי במחשב למטרות קטנות ומוגדרות של מומחים בתחום, לשימוש בתעשייה ולאחר-מכן במגזר הפרטי, לשם מטרות שונות ומגוונות, עלו מספר צרכים חדשים. משהופקדו המחשבים על ביצוען של מטלות רבות ושונות, היה צורך בתוכנה שתתזמן ותריץ באופן ממוכן את התוכניות השונות. בנוסף, בעת שהמחשב הוצא מידי המומחים לידי ההמון, לא ניתן היה עוד לסמוך על מקצועיותו של מפעיל המחשב והתעורר צורך בתוכנה שתגן על המחשב ורכיביו מפני טעויות שעלול המשתמש לעשות. התשובה לבעיות אלה ואחרות הייתה מערכת ההפעלה.
ניתן לראות במערכת ההפעלה כתוכנה הראשית של המחשב. זוהי התוכנה שאותה רואים המשתמשים כאשר המחשב מופעל ורבים טועים לחשוב שהיא חלק מן המחשב עצמו. מערכת ההפעלה אחראית על תיאום בין המשתמש, התכניות והחומרה.
תחילה היה השימוש במערכות ההפעלה בעיקר לצורך תזמון והרצה של מטלות ללא צורך בהתערבות אדם, אך עם עלייתו של רעיון המקביליות, שלפיו יכולות מספר תוכניות לרוץ בו-זמנית על גבי אותו המחשב, ואף מספר משתמשים יכולים להשתמש במקביל באותו המחשב, הפכה מערכת ההפעלה לגורם הכרחי ומשמעותי. תפקיד מערכת ההפעלה הוא לתאם בין התוכניות השונות והמשתמשים השונים, שאינם מודעים לעובדה שאינם היחידים הפועלים במחשב. מטרתה לדאוג שכל התכניות יתבצעו באופן תקין ולא יפגמו האחת בשנייה. מערכת ההפעלה מאפשרת לכל תוכנית לפעול כאילו היא היחידה הרצה בזמן נתון, ודואגת שלא תיווצר התנגשות בין התכניות השונות. תפקיד זה הוא משמעותי ביותר משום שהוא מאפשר למספר תוכנות לרוץ במקביל וחוסך זמן רב.
מערכת ההפעלה אחראית גם על התיאום בין תוכנה לחומרה. הדבר נותן לה להגן, מחד, על החומרה מפני שימוש לא נכון ומאפשר, מצד שני, יצירתו של ממשק תוכנה אחיד שאינו דורש מכל תוכנית לדעת מהם פרטי המערכת. מספיק שמערכת ההפעלה תדע מהם ההתקנים המצויים במחשב וכל שאר התכניות יכולות לבקש ממנה לבצע את הפעולות הנחוצות. משום שמערכת ההפעלה יועדה בדיוק למשימה זו, סביר להניח שהדרך שבה תבצע את אותן פעולות תהיה יעילה יותר. דוגמה להתקן שהגישה אליו עוברת דרך מערכת ההפעלה הוא הכונן הקשיח. מסיבה זו, יכולה מערכת ההפעלה לשמש גם כמנגנון הגנה שאינו מאפשר למשתמשים לבדוק קבצים שאינם מורשים לבדוק. כך מתאפשר שימוש באותו המחשב על ידי מספר משתמשים כשכל משתמש אינו מעוניין ששאר המשתמשים יוכלו לראות או לשנות את המידע שברשותו.
[עריכה]שימושים במחשב

מחשבים הם חלק בלתי נפרד מחיינו ונמצאים במקומות רבים, גם אם לעתים אין זה נראה כך. עם הירידה במחירי המחשבים והקטנת גודלם, התפשט השימוש במחשבים לתחומים רבים, עד כי בחלקם כבר לא ניתן להסתדר בלעדיהם.
תחילה היה השימוש המרכזי במחשבים בחישובים מדעיים, לרוב לשם מטרות צבאיות. המחשב אניאק תוכנן במקור לחישוב טבלאות ירי-בליסטי עבור ארטילריה, אך השתמשו בו גם לחישוב צפיפויות לאורך חתך של נייטרונים כעזר בתכנון פצצת המימן, דבר שהאיץ בצורה משמעותית את פיתוחה. (גם כיום נעשה שימוש רב במחשבי על למטרות הדמיה של נשק גרעיני). מחשבים רבים שימשו לפריצת צפנים, למשל המחשב האלקטרוני הניתן-לתכנות הראשון, קולוסוס, נבנה בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, בדיוק למטרה זו. תוך זמן קצר פרץ המחשב את תחום החישובים המדעיים והשימושים הצבאיים וחדר לתחומים אחרים.
השימוש במחשבים מתקדמים יותר, שתוכננו על פי מכונת פון נוימן, התמקד במערכות מידע לצרכים עסקיים. המחשב ליאו (LEO), שתוכנן בצורה זו ונבנה על ידי ג' ליונס ושות', בבריטניה, שימש לניהול מלאי ולמטרות נוספות, שלוש שנים לפני שבנתה יבמ את המחשב המסחרי הראשון הבנוי לפי מודל פון נוימן. עם הירידה במחירי המחשב והפיכתם של המחשבים לקטנים יותר התפשט השימוש בהם לארגונים קטנים יותר ויותר. עם המצאתו של המיקרו-מעבד בשנות השבעים, התאפשר ייצורם של מחשבים זולים יחסית, ובשנות השמונים הפך המחשב האישי לנפוץ מאוד והשתמשו בו לשם מטרות שונות כמו ניהול מלאי, כתיבת מסמכים והדפסתם, חיזוי מזג האוויר ומטלות הכרוכות בשימוש בגיליונות אלקטרוניים.
הירידה במחירי המחשבים הובילה לשימוש נרחב בהם בתחומים רבים, וברוב התחומים האלה תפס המחשב חלק כה נכבד עד כדי כך שקשה כיום לתאר כיצד יראה התחום ללא שימוש במחשבים. דוגמה לאחד מתחומים אלה הוא תחום האמנויות. מוזיקה, תמונות וסרטי וידאו נוצרים, נצפים ונערכים כעת באופן כמעט גורף על ידי מחשבים. תחום נוסף שהמחשבים פרצו אליו הוא תחום הבידור: תעשיית משחקי המחשב היא תעשייה נרחבת ופורחת המגלגלת סכומי כסף גדולים מדי שנה.
הקטנת המחשבים, יחד עם הירידה במחירם, אפשרה להשתמש בהם לשליטה על מכשירים מכניים. התקדמות משמעותית בתחום נעשתה בעת הניסיון לבנות מחשב קטן מספיק כדי להדריך את החללית אפולו. המפורסמים ביותר מבין המכשירים נשלטי המחשב הם כנראה הרובוטים, מכונות, לעתים בעלות חזות אנושית פחות או יותר, ובעלי יכולות אנושיות מסוימות. רובוטים נפוצים מאוד בתחום הייצור ההמוני, שם הם מחליפים בני אדם בתפקידים מסוימים. רובוטים רב-תכליתיים דמויי אדם נותרו עד עתה בגדר מדע בדיוני והשימוש בהם הוא לרוב כצעצועים או בתחום המחקר, בייחוד בתחום הבינה המלאכותית, תחום שעוסק בניסיון להעניק למחשבים יכולות שכרגע נחשבות ליכולותיו הבלעדיות של האדם. בתחום זה חלה התפתחות רבה לאורך השנים ומחשבים יכולים כבר לבצע, ברמה מסוימת, מטלות שבעבר נחשבו אנושיות בלבד כמו "לקרוא" כתב יד, לשחק שחמט, או לחשב אינטגרל בצורה סמלית (בניגוד לצורה חישובית). עם זאת, פיתוחו של מחשב המראה אינטליגנציה הדומה לזו של אדם נראה מטרה רחוקה.
למרות פרסומם של הרובוטים, הם מהווים אחוז קטן מאוד מבין המכשירים נשלטי המחשב. דוגמאות למכשירים ולכלים שונים שמשובצים בהם מחשבים הם טלוויזיות, טלפונים ניידים, מכוניות ומטוסים. מערכת שבה משובץ מחשב נקראות מערכת משובצת מחשב וישנם מתכנתים המתמחים בתכנות למערכות אלו.
[עריכה]רשת האינטרנט

דגם חזותי של נתבים ברשת האינטרנט

ערך מורחב – אינטרנט
אחד משימושיו המרכזיים של המחשב כיום הוא בתחום התקשורת. הופעתם של המחשב ושל רשת האינטרנט חוללה מהפכה של ממש בתחום זה ובתחומים רבים אחרים ושינתה את התפישות שהיו נהוגות בתחומים אלו עד אז מן הקצה אל הקצה.
כבר בשנות החמישים השתמש צבא ארצות הברית במחשבים לשם תיאום מידע בין מקומות שונים. בשנות השבעים החלו מהנדסי מחשבים במכוני מחקר בארצות הברית לקשר בין מחשביהם באמצעות טכנולוגיות תקשורת. ניסיון זה לקשר בין מחשבים מומן על ידי סוכנות במשרד ההגנה האמריקאי בשם ARPA. רשת המחשבים שנוצרה נקראה לכן ARPANet. עם השנים התפתחו הטכנולוגיות שבהן השתמשו ב-ARPANet שימוש בהן גבר, ולבסוף פרצה הרשת את גבולות השימוש האקדמי והצבאי וכונתה אינטרנט. הופעתה של הרשת גרמה להגדרה מחדש של טבעו וגבולותיו של המחשב. ג'ון גייג' וביל ג'וי מחברת סאן מיקרוסיסטמס הגדילו ואמרו כי "הרשת היא המחשב".
מאז פריצתו של האינטרנט הותאמו מערכות ההפעלה ותוכנות שונות כדי לאפשר גישה ממחשב אחד למחשב אחר ברשת, כולל להתקני הקלט-פלט שלו, להתקנים אחרים ולמידע המאוחסן עליו, כאילו היה המחשב השני חלק מהמחשב הראשון. תחילה היו אמצעים אלה נחלתם הבלעדית של מי שעבדו בסביבות ההיי-טק, אך בשנות התשעים, עם התפשטות הדואר האלקטרוני, ה-World Wide Web והפיתוח של טכנולוגיות רשת מהירות אך זולות כמו Ethernet ו-ADSL, הפך השימוש באינטרנט לנפוץ. מספרם של המחשבים המחוברים לאינטרנט גדל בהתמדה. גם טלפונים ניידים וקונסולות משחקי וידאו מסוימות מסוגלים להתחבר לאינטרנט תוך שימוש ברשתות אלחוטיות.
האינטרנט שינה לחלוטין תפישות שהיו נהוגות עד כה, משום שהוא מאפשר תקשורת שאינה תלויה במקום המשתמש וכן מאפשר העברת מידע ואחסונו לשם גישה בכל זמן, מכל מקום. יצירתה של ויקיפדיה, אנציקלופדיה חינמית וחופשית לכל, שמגבלות של גודל בשל צורכי אחסון או הדפסה אינם חלים עליה, היא דוגמה מצוינת לכך.
[עריכה]דגמי חישוב חליפיים

המחשב התקדם רבות מאז המצאתו מבחינות רבות ובהן מהירות העיבוד שלו ונפח הזיכרון שלו, אך עדיין אינו מסוגל לבצע מטלות רבות. לרוב נובעת אי-יכולתו של המחשב מכך שזמן פתרון הבעיה, בדרכים המוכרות לנו, גדל מהר מאוד, באופן מעריכי, יחסית לגודל הבעיה. לשם פתרון בעיות מסוג זה, הוצעו מספר דגמים חליפיים לדגם המחשב המוכר לנו כיום.
סוג אחד של דגמים שהוצג שואב את רעיונותיו מעולם הביולוגיה והביולוגיה המולקולרית. חישוב באמצעות DNA, למשל, מציע לנצל את העובדה כי תאים מתחלקים בצורה מעריכית לשם פתרון בעיות על ידי חישוב מקבילי מסיבי. נכון להיום קיימת כמות מרבית מסוימת של DNA בה ניתן לטפל, דבר המגביל את המערכת.
דגם נוסף אף הוא נלקח מעולם הביולוגיה הוא רשת עצבית מלאכותית שבדומה לפעילות העצבית של המוח, מורכב מהרבה יחידות עיבוד בסיסיות שמתקשרות באופן מקבילי עם אלפי יחידות אחרות. דגם זה קשור לתחום בינה מלאכותית.
סוג אחר של דגמים שהוצג מגיע מעולם הפיזיקה ובייחוד ממכניקת הקוונטים. הרעיון הוא לבנות מחשב שהמידע בו מיוצג על ידי שימוש במאפיינים הקוונטיים של חלקיקים והפעולות על מידע זה מבוצעות בהסתמך על תופעות ממכניקת הקוונטים, כמו סופרפוזיציה או שזירה קוונטית. מחשב שכזה, אם ייבנה, אמור להיות מהיר יותר בצורה משמעותית ממחשב רגיל בפתרון בעיות מסוימות. בעיות אלו באות בייחוד מתחום ההצפנה ומתחום ההדמיות הקשורות למכניקת קוונטים, וקיים עניין רב לפתור אותן.
קיימים דגמים נוספים שמקור תכנונם בתחומים המוזכרים לעיל ולעתים גם מתחומים אחרים. מרבית הדגמים החליפיים מצויים עדיין בשלב המחקר הראשוני ונראה שהשימוש בהם יתבצע רק למטרת פתרון אותן בעיות שבהן נכשלים המחשבים של ימינו.
[עריכה]מקצועות ותחומים הקשורים למחשב

ויצק - המחשב הישראלי הראשון
במקצועות רבים משתמשים כיום במחשבים ונתחו של המחשב במקצועות שונים עולה בהתמדה. היכולת לתפעל מחשב היא דרישת קדם בסיסית למקומות עבודה רבים. קיימים מספר מקצועות ותחומי לימוד אקדמיים המתמקדים במחשב עצמו, הן מבחינת חומרה, הן מבחינת תוכנה והן מבחינת השימוש במחשב. המינוח הקשור למקצועות ותחומים אלה נוטה להשתנות ומדי פעם אף מתווספים מקצועות ותחומים חדשים. כמה תחומים הם גדולים ומוכרים הקיימים מזה זמן מה ונראה שלא יעלמו בעתיד הקרוב:
הנדסת מחשבים - ענף של הנדסת החשמל והאלקטרוניקה המתמקד בעיקר בחומרה, בעיצוב תוכנה ובשילוב שביניהם.
הנדסת תוכנה - מקצוע העוסק בעיצוב, בפיתוח ובתחזוקה של תוכנה, תוך יישום עקרונות ושיטות מהתחומים: מדעי המחשב, הנדסה, ניהול פרויקטים ואחרים.
מדעי המחשב - התחום המסורתי העוסק בכל הקשור למחקר האקדמי סביב הליכים הקשורים במחשב ובחישוביות. התחום סוקר בעיות רבות ומטפל בשאלות כמו האם בעיה מסוימת פתירה על ידי מחשב, מהי היעילות המקסימלית שבה ניתן לפתור את הבעיה ואיך לתכנן אלגוריתם שיפתור את הבעיה ביעילות זו. התחום מטפל גם בתאוריות וביישומים הקשורים לשפות תכנות, למערכות הפעלה, לתקשורת מחשבים, למסדי נתונים, להצפנה, לבינה מלאכותית ולתחומים רבים אחרים.
מערכות מידע - תחום העוסק בבנייה, בעיצוב, בניהול ובשליפת מידע ממערכות שמטרתן ניהול מידע בצורה ממוחשבת.
מקצועות בין-תחומיים (Interdisciplinary) - מקצועות ותחומים המשלבים מקצוע או תחום קיים עם מחשבים. לדוגמה, ביואינפורמטיקה (או ביולוגיה חישובית), תחום העוסק בחקר המידע הביולוגי באמצעות מחשב.
שלוש אגודות מקצועיות מרכזיות המוקדשות למחשבים:
British Computer Society
ACM - Association for Computing Machinery
IEEE Computer Society

"הקדמה"

2012-07-16T00:58:00.007-07:00

בס"ד

"מוצרי חשמל ביתיים"

לפני שנים רבות לא היה את המושג הזה מכשיר חשמלי או מכונות חשמליות כמו מקרר, תנור אפיה ,מגהץ ,או מדיח כלים.
אנו משתמשים בהם יום יום ומפעילים אותם כמה וכמה פעמים במשך שנים ארוכות ועולה במוחנו לפעמים מחשבה איך בכלל המכשירם הללו עובדים איך יתכן לדוגמא שמכונת הכביסה תעבוד עם חשמל ומים במקביל ללא קצר חשמלי כאן אתר שיסביר בצורה טובה איך מוצרים אילו עובדים .

"מדיח כלים"

2012-07-16T00:44:00.004-07:00

מדיח כלים

מדיח כלים הוא מכונה חשמלית שנועדה לשטוף כלי אוכל ללא מגע יד אדם. קיימים מדיחי כלים לשימוש ביתי ולשימוש מוסדי.

מדיח כלים מודרני

מדיח הכלים הומצא בידי ג'וזפין קוקרן, אשת חברה אמריקאית, במטרה לשמור על כלי החרסינה היקרים שלה. קוקרן שמה לב כי בזמן שטיפת הכלים נשברים חלק גדול מכלי החרסינה וכדי לשמור עליהם החליטה להמציא מכונה שתשטוף את הכלים.

ב-1886 נבנה האבטיפוס הראשון של המדיח וקוקרן רשמה עליופטנט. מדיח הכלים הורכב מדוד נחושת ובתוכו גלגל שהסתובב בעזרת מנוע חשמלי. על הגלגל הורכבה רשת ברזל, עם מקום לצלחות, כוסות וסכו"ם. כשהגלגל הסתובב, הותזו על הכליםמים חמים עם סבון מלמעלה, ולאחר מכן מים חמים בלבד.

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה]אופן פעולתו של מדיח כלים

בניגוד לשטיפת כלים ידנית המסתמכת בעיקר על שיפשוף וקירצוף לשם הסרת הליכלוך, משתמש מדיח הכלים בעיקר בריסוס מים חמים ( בטמפרטורה של 55-65 מעלות צלזיוס) לשם פעולת הניקיון. בתחילה, מותזים על הכלים מים שבהם מומסים חומרי הניקוי, ולאחר מכן הם נשטפים בזרם מים נוסף.

[עריכה]מאפיינים

[עריכה]נפח

התקן הבינלאומי לנפחו של מדיח כלים נקבע על פי גודלם של כלי שולחן סטנדרטיים. כלים אשר חורגים מגודל זה או בעלי צורות מיוחדות עלולים לא להתאים לחלל הניקוי של מדיח הכלים.

[עריכה]גודל

למדיחי הכלים המותקנים במטבחים ביתיים סטנדרטיים יש רוחב ועומק קבועים של 60 סנטימטרים, והגובה המינימלי להתקנת המדיח הינו 86 סנטימטרים. קיימים גם מדיחי כלים קומפקטיים המותאמים למטבחים קטנים ברוחב של 60 ו-45 סנטימטרים.

[עריכה]תכונות

פנים מדיח הכלים, הנקרא אמבט, עשוי בדרך כלל מפלדת אל-חלד או פלסטיק. פלדת האל-חלד עמידה בפני מים קשים, מספקת בידוד קולי טוב יותר, ושומרת על טמפרטורת האמבט המאפשרת יבוש מהיר יותר של הכלים. בעבר היו מדיחי כלים מצופים מבפנים באמייל אך אלה היו מועדים להתפוררות וארוזיה.

כיום מצוידים מדיחים חדשים רבים במיקרו מעבדים ומחזורי שטיפה הנעזרים בחיישנים אלקטרוניים על מנת לקבוע את כמות השטיפות הנדרשת. במדיחים כאלה מוחלף בורר ההפעלה האלקטרומגנטי המסורתי בכפתורים המחוברים ליחידת המיקרו מעבד.

חלק ממדיחי הכלים כיום מכילים מנגנונים למניעת הפעלה או הפסקה של המדיח על ידי ילדים קטנים.

[עריכה]בידוד קולי

אגב שימוש במבודדים, לוחות וחומרים סופגי רעש, ניתן כיום להחליש את רעש המדיח עד לרמה של 44 דציבלים. ללא בידוד זה מדיח כלים משמיע צליל בעוצמה של כ-65 עד 70 דציבלים. חברות רבות עושות שימוש בטכנולוגיות שונות לעימעום רעשים במדיחי הכלים שלהן.

[עריכה]חומרי ניקוי

חומרי ניקוי למדיח מכילים בדרך כלל:

זרחה.
- מלחים ויוני מגנזיום המשמשים לריכוך המים ומניעת אבנית ומשקעיה.
חומרי הלבנה מבוססי חמצן
- ממיסים ומפרקים חומרים אורגנים (כגון שיירי מזון).

[עריכה]מלח מדיח

מטרת השימוש במלח במידח הכלים היא לרכך את המים במוזרמים דרכו. בניגוד למלח המשמש למאכל לא מוסף יודיד במלח שמשמש למדיח הכלים. חומרי ניקוי רבים למדיחי כלים מוגדרים ככאלה אשר אינם מצריכים שימוש במלח נוסף, והדבר נעשה על ידי הוספת פוספטים לתרכובת חומרי הניקוי. באזורים בהם המים קשים מאוד גם תוספת זו עלולה להיות בלתי מספקת.

"המגהץ"

2012-07-16T00:42:00.000-07:00

מגהץ

מגהץ ישן

מגהץ הוא מכשיר שמטרתו החלקת קמטים באריגים בכלל ובביגוד בפרט, בעזרת הפעלת חום ולחץ.

חום המגהץ פותח קשרים כימיים בין המולקולות הארוכות (פולימרים) של האריגים. לאחר שחרור הקשרים מיישר משקל המגהץ את המולקולות ואלו שומרות על צורתן המיושרת עם התקררותן. לאריגים מסוימים, כגון אריגי כותנה, מוסיפים מים בזמן הגיהוץ כדי לפתוח את הקשרים הכימיים הפנימיים שלהם.

את תכונות המגהץ ניתן לנצל גם לעיקור אריגים.

[עריכה]היסטוריה

מגהץ פחמים עם מפוח

כבר במאה הראשונה לפני הספירה השתמשו בסין במחבתות מלאות בגחלים לוהטות כמכשירים לגיהוץ אריגים. באירופההשתמשו החל מהמאה ה-17 במגהצים יצוקים מיצקת. המגהצים היצוקים נראו כמשולש מתכת כבד שאליו מחוברת ידית. את המגהצים חיממו באשלפני כל שימוש. גרסאות מאוחרות יותר של מגהצים הורכבו מקופסתמתכת שלתוכה הוכנסו גחלים בוערות שאווררו בעזרת מפוח לשם הזנת תהליך הבעירה שלהם.

בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים היו בשימוש מגהצים שהפיקו חום מבעירת סוגי דלק שונים, כגון קרוסין, אלכוהול, גז טבעי ואףבנזין. בבתים שצוידו במערכת צינורות גז להפעלת תאורת גז, השתמשו בגז להפעלת מכשירים נוספים, ביניהם מגהצים. למרות סכנת השריפות הגלומה בשימוש במגהצים הפועלים על דלק נוזלי, הם נמכרו בארצות הברית עד שנות הארבעים של המאה העשרים.

בעולם התעשייתי, מגהצים הפועלים על שריפת דלק פינו את מקומם למגהצים חשמליים המפיקים חום על ידי התנגדותלזרם חשמלי. היצקת הוחלפה במשטח תחתון עשוי חמרן או פלדת אל-חלד ואת טמפרטורת גוף החימום של המגהץ קבע תרמוסטט. המצאת המגהץ החשמלי ב-1882 נזקפת לזכות הנרי סיליי (Henry W. Seeley) מניו יורק. באותה שנה הוצג בצרפת מגהץ המחומם בעזרת קשת חשמלית שכשל בשל הסכנה הצרופה בשימוש בו. בטמפרטורה של המגהצים החשמליים הראשונים היה קשה לשלוט, שליטה בחומם בעזרת תרמוסטט הופיעה לראשונה בשנות העשרים של המאה העשרים. מאוחר יותר, בזכות המצאתו של תומאס סירס (Thomas Sears), החל השימוש בקיטור בתהליך הגיהוץ.

[עריכה]מגהצים מודרניים

מגהץ קיטור חשמלי

המגהצים המודרניים הם גרסאות ביתיות וניידות של מגהצים חשמליים. חלקם כוללים אפשרויות פעולה שונות שתפקידן ליעל את תהליך הגיהוץ. משלל האפשרויות ראויות לציון ויסות החום ויצירת הקיטור.

ברוב המגהצים ניתן לווסת את חום הפעולה של המגהץ כדי להתאימו לאריגים שונים, אריגים דקים ועדינים שאינם עמידים בחום (כגון אריגיניילון, צמר ומשי) מגהצים בטמפרטורות נמוכות יחסית (135-148 מעלות צלזיוס) ואילו אריגים עמידים יותר כמו כותנה ופשתן מגהצים בטמפרטורות גבוהות יותר (190-230 מעלות צלזיוס).

בחלק מהמגהצים נמצא מכל מים ההופכים לקיטור במהלך הגיהוץ, כדי ליעל את התהליך באריגים מסוימים.

[עריכה]קישורים חיצוניים

"המקרר"

2012-07-16T00:41:00.000-07:00

מקרר

מקרר מבפנים

מְקָרֵר‏^[1] הוא מכשיר העושה שימוש בקירור כדי לסייע בשימור מזון. מקרר ביתי הוא מכשיר נפוץ ביותר ולרוב הוא פועל על חשמל או גז. המקרר עובד על ידי משאבת חום העובדת במעגל קירור. מקרר תעשייתי הוא בפשטות מקרר המשמש לצורך מסחרי, כגון במסעדה או מרכול, וקיבולת הנפח שלו גדולה יותר מזה הביתי.

מקרר עשוי להכיל תא קירור או תא הקפאה, או את שניהם גם יחד. מקרר בעל שני תאים כאלה הוצג לראשונה לשוק בשנת 1939 על ידי ג'נרל אלקטריק. יש כיום מקררים המחולקים לארבעה תאים שונים: תא הקפאה (18°C-), תא בשרים (0°C), תא קירור (4°C), ותא ירקות (10°C).

קיבולת המקרר נמדדת בליטרים. ערכי הקיבולת למקררים ביתיים רגילים נעים בין 400 לבין 800 ליטר. כאשר בדרך כלל היחס בין תא הקפאה לתא הקירור הוא אחד לשלוש. בישראל כ-99.8% (לפי נתוני הלמ"ס) ממשקי הבית מחזיקים במקרר^[2]. השיעור דומה בקרב משקי הבית האמריקאיים.

"תנור אפיה"

2012-07-16T00:35:00.001-07:00

תנור אפייה הוא מכשיר חשמל ביתי או תעשייתי, המשמש לאפיית מזון.

בתנור "טורבו" קיים מאוורר שמפזר את החום בתוך התנור. לעומת זאת, תנור האפייה שמכונה בתחום המגדנאות "תנור פיזיקלי" הוא תנור שפועל על פי עיקרון פיזיקלי של עליית חומר חם כלפי מעלה. לכן, בקרב האופים נהוג לקרוא לתנור כזה "תנור סטאטי", מכיוון שהחום בו לא מפוזר.

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה]תנור אפייה תעשייתי

גופי החימום בתנור ממוקמים בחלק העליון ובחלק התחתון של התנור. כל אחד מהגופים נשלט על ידי מפסק בורר. התנור מורכב ממספר תאים, כאשר כל תא מהווה תנור בפני עצמו ואינו תלוי ביחידות שמעליו ומתחתיו. בחללה של כל יחידה בתנור האפייה קיים משטח אחד בלבד למטרת מיקום המאפים. בתנור נמצא תרמוסטט המבקר את חום החלל על פי הטווח שאליו הוא כוון.

תהליך האפייה נקבע על ידי שני גורמים מרכזיים: סוג המוצר, וכן כמות הפריטים הממוקמים על פני שטח התבנית.

משך זמן ההתחממות וההצטננות של תנור אפייה הוא איטי^[^{דרוש מקור}^]. על מנת להגיע לטמפרטורה של 180 מעלות צלזיוס יש להמתין כחצי שעה עד שעה. צינון התנור מתבצע בדלת פתוחה.

התנור מגיע עם דלת זכוכית שלרוב נפתחת כלפי מעלה. רמת האטימות שלו גבוהה יותר. בחלק מתנורים אלה ישנו מחוללקיטור הנשלט על ידי מפסק ומחובר למנורת אזהרה.

תנור מודרני נוסף הוא תנור הטורבו. כל תנור טורבו ממוקם על הרצפה, ובמרכז הדלת ישנו פנל שקוף. תהליך האפייה בתנור הטורבו זהה לזה של התנור הרגיל, חוץ מן העובדה שהשליטה על תהליך האפייה נתונה בידי התרמוסטט בלבד ולא בידי האופה. חום האוויר מחולק באופן שווה בכל תא.

"מכונת כביסה"

2012-07-16T00:34:00.001-07:00

מכונת כביסה

מכונת כביסה מודרנית

מכונת כביסה היא מכונה המשמשת לכביסה, כלומר לניקויאריגים ובדים באמצעות שטיפתם במים ובחומרי ניקוי. השימוש בה הוא בדרך כלל לניקוי בגדים, מצעים ומגבות. המינוח מכונת כביסה מוגבל למכונות המשתמשות במים בתור חומר הניקוי העיקרי, בניגוד לניקוי יבש, אשר משתמש בחומרי ניקוי חלופיים, ונעשה בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע.

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה]היסטוריה

מכונת כביסה ישנה העשויה עץ ומופעלת על ידי מנוע ורצועה

בשנת 1767 בנה ג'יקוב קריסטיאן שאפרן מכונת כביסה. ידוע על מכונות כביסה מכניות שנבנו במאה ה-19, ועקרון הפעולה הבסיסי שלהן לא השתנה: רובן מבוססות תוף המסתובב במהירות.

מטרתן הראשונית היא השריית הכביסה, החומר אותו מעוניינים לנקות, במים המכילים דטרגנט. המים והכביסה נעים בתנועות סיבוביות. המים נשאבים והכביסה מיובשת באופן חלקי באמצעות סיבובה בצנטריפוגהאיטית. מים נקיים מוספים, והמים והכביסה נעה שוב כדי להיפטר משאריות דטרגנט. לבסוף, בדרך כלל מסוחררת הכביסה שנית - ניתן בדרך כלל לוותר על שלב זה עבור כביסה עדינה וכביסת צמר, ולהוציא חלק מן הכביסה כדי לייבשה באיטיות.

כיום מונעות כמעט כל מכונות הכביסה באמצעות חשמל, אף כי בעבר השתמשו גם במכונות המונעות ביד או בקיטור. תכנון מכונות כביסה חשמליות היה משימה מסובכת, שכן מים גורמים לקצר כשהם באים במגע עם מוליכי חשמל. במדינות מתועשות נמצאת מכונת כביסה כמעט בכל בית, אף כי יש דירות בהן אין מקום למכונת כביסה, ודריהן משתמשים במכבסות ציבוריות.

בשנות ה-60 הפכו מכונות הכביסה לאוטומטיות, באמצעות מיכון התזמון של כניסת הסבון והמים, ריקון המכונה וסיבוב התוף. תוכניות כביסה שונות אפשרו את כביסתם של סוגים שונים של חומרים. למשל, כביסת צמר זקוקה למים בטמפרטורה נמוכה ולנענועים עדינים, בעוד שכביסה עם כתמים קשים זקוקה לנענועים אלימים ולטמפרטורה גבוהה, וכלי לבן ניתן להרתיח.

רוב מכונות הכביסה מממשות את האוטומטיזציה באמצעות שעון מכנו-חשמלי, לאחרונה נכנסות לשוק מכונות כביסה המבוססות על מיקרומעבדים. גישה אחרת למימוש הזימון של מחזור הכביסה הייתה מערכת ההובר קימטיק. מערכת זו התבססה על מעין מפתחות פלסטיים, שעליהם היו מקודדות הוראות הכביסה. מפתחות אלה הוכנסו לחריץ מתאים, והקורא המכני קרא אותם וביצע את ההוראות שעליהם. חייה של מערכת זו היו קצרים וכושלים: המפתחות נטו ללכת לאיבוד, ולא הציעו כל יתרון שהמערכת מבוססת החוגה לא הציעה. בראייה לאחור ניתן לראות מערכת זו כגימיק שיווקייותר מאשר כפריצת דרך טכנולוגית.

[עריכה]תכונות של מכונת כביסה

מכביסה ציבורית, בה ניתן לכבס ולייבש בגדים בתשלום.

קיבולת (בקילוגרם) - כמות הכביסה המרבית לה מיועדת המכונה. רוב המכונות כיום מיועדות ל-5 ק"ג.
פתח: יכול להיות קדמי או עילי. מכונות בעלות פתח קדמי מתאימות להצבת מייבש כביסה מעליהן. (לא ניתן להציב מייבש כביסה מתחת למכונת כביסה, בגלל משקלה הגבוה של מכונת כביסה לעומת מייבש.) מאידך במכונות עם פתח עילי נוח הרבה יותר להכניס ולהוציא את הכביסה, התוף מוצב באופן יציב יותר (שני צירים), ואפשר לעצור את המכונה באמצע הכביסה כדי להכניס או להוציא כביסה. בישראל, מכונות בעלות פתח קדמי נוטות להיות רחבות יותר, מכיוון שהתוף ממוקם בהן כך שצידו העגול מופנה קדימה. בשני הסוגים של מכונות אלו אין ציר במרכז התוף, ונענוע הכביסה מסופק על ידי תנועות התוף הלוך וחזור ועל ידי כח המשיכה: הכביסה מורמת באמצעות בליטות בדפנות התוף ונופלת חזרה. באמריקה נמכרות מכונות כביסה בעלות פתח עילי, כך שצידו העגול של התוף מופנה כלפי מעלה, והן אינן צרות יותר. במכונות אלו מסופק הנענוע באמצעות כנפיים על צירו של התוף.
מהירות סיבוב: בסל"ד. לייבוש יעיל כדאי לבחור מכונה עם יכולת למהירות סיבוב גבוהה, אך כדי לכבס כביסה עדינה, כדאי שלמכונה תהיה יכולת להקטין את מהירות הסיבוב.
השרייה מקדימה.
מסנן: מסנן מכונת הכביסה הוא חלק הצובר סיבים ולכלוך בדרכם של המים אל הביוב. מכיוון שצריך לנקותו מדי פעם, כדאי שהגישה אליו תהיה נוחה.
מנגנוני אופטימיזציה: מנגנון לשקילת כביסה והתאמת כמות המים למשקלה, תוכניות חסכוניות הלוקחות זמן רב יותר אך חוסכות במים וחשמל, אפשרות לשליטה על גובה המים.
גופי חימום: רוב מכונות הכביסה בישראל מכילות גוף חימום. לכן הן זקוקות להזנה של מים קרים בלבד. בארצות הברית נמכרות מכונות כביסה ללא גוף חימום, הזקוקות להזנה של מים חמים וקרים.
תאים לאבקת כביסה ולמרכך כביסה. בחלק מהמכונות יש תאים נפרדים להשריה ולפעולת הכביסה עצמה.

[עריכה]אופן השימוש במכונת כביסה

מיון הכביסה לפי הוראות הכביסה שעליה: צמר לחוד, כביסה לבנה עדינה לחוד, כביסה צבעונית עדינה לחוד. עד שנות ה-70 רווח הצורך גם במיון לכביסה להרתחה, אשר כללה מצעים לבנים מכותנה. כיום אין כמעט מצעים כאלה בשימוש - רוב המצעים הם צבעוניים, ומכובסים בכביסה עדינה.
בוחרים את תוכנית הכביסה המתאימה לסוג הכביסה. ובחדשות גם את מהירות הסחיטה ותוכניות מיוחדות נוספות כמו תוכנית מהירה, שטיפה פלוס ואל קמט. אם אין למכונה תוכניות כביסה, בחירה במהירות סיבוב נמוכה ובטמפרטורה של כ-30 מעלות צלזיוס תתאים לכביסה עדינה.
מכניסים את הכביסה לתוף.
מוסיפים חומרי ניקוי עיקריים:
- במכונות ישנות, בהן אין תאים מיוחדים לחומרי הניקוי, מכניסים את אבקת הכביסה יחד עם הכביסה לתוף. אם יש נקודה בה מוזרמים מים לתוך המכונה, עדיף לרכז את אבקת הכביסה שם. גם במכונות אמריקאיות (בעלות פתח עילי ותוף המסתובב סביב ציר סיבוב אנכי) על פי רוב אין תא ייעודי לאבקה.
- במכונות חדשות מכניסים אבקת כביסה לתא המיועד לאבקת כביסה, בכמות הנדרשת לפי ההוראות על אבקת הכביסה.
- אם משתמשים בנוזל כביסה במקום באבקת כביסה, יש להכניסו לעתים למקום אחר או לבצע שינוי זעיר בתא האבקה, כדי שתוכל לקלוט נוזל ולהחזיקו עד לעת השימוש בו.
אם מעוניינים בהשריה מקדימה, יש לספק חומר ניקוי גם לשלב זה. במכונות בהן יש שני תאים לאבקת כביסה, בדרך כלל יסומן התא המיועד לאבקה להשריה בסימון כגון 'I', והתא העיקרי ב 'II'. אם יש רק תא אחד המיועד לאבקת כביסה, ניתן להכניס כרבע מאבקת הכביסה ישירות לתוף, ואת יתרה לתא הייעודי.
את מרכך הכביסה, אם רוצים לעשות בו שימוש, מכניסים לתא מיוחד, אשר מסומן בסימן פרח בדרך כלל. אין לשפוך את המרכך ישירות על הכביסה.

[עריכה]חלקים עיקריים

[עריכה]תוף

תוף פנימי - תוף זה, העשוי מתכת (בדרך כלל נירוסטה כיום) הוא גליל שצידו האחד סגור, ואילו בצדו השני מורכבת דלת זכוכית. דפנות הגליל מנוקבות, ובדופן הפנימית יש מספר זיזים גדולים. לתוך תוף זה מוכנסת הכביסה. כדי שמים יוכלו להישאר בתוך התוף (ולא לנזול מהחורים), הוא נתון בתוך תוף חיצוני. אף על פי שניתן להחליף גם חלק זה בחלק פלסטי, לפי המגמה הרווחת בחלקים אחרים של מכונות כביסה, נמנעים מכך היצרנים מסיבות שיווקיות - הצרכנים מעדיפים לראות פלדת אל חלד בחלק גלוי זה של המכונה.
התוף החיצוני הוא גליל (מתכתי או פלסטי) האטום כמעט מכל צדדיו ובתוכו נתון התוף הפנימי. בצדו הקדמי הוא מחובר לגומי שסביב הדלת. תוף זה מתמלא בעת הצורך מים, כך שהרשת הפנימית (התוף הפנימי) תערבל את הבגדים בתוך המים.

[עריכה]דלת

בין שרוול הגומי לדופן המכונה נמצא חוט המתכת המהדק את השרוול למכונה. ניתן להבחין בתוף הפנימי המחורר וכן בזיזים שבתוכו

עשויה על פי רוב זכוכית עבה (לעמידות בחום גבוה). כדי למנוע את פתיחת הדלת תוך כדי פעולת המכונה, מצוידת המכונה בנעילה חשמלית (אם הדלת תוכל להיפתח תוך כדי עבודה, מים שיצאו החוצה עלולים לגרום להצפה או לכוויות חמורות). מנגנון הנעילה משתחרר מעצמו מספר דקות לאחר סיום הפעילות (לעתים ישנה נורת חיווי המורה על דלת נעולה). ידית פתיחת הדלת נמצאת בדרך כלל על הדלת עצמה. אך יש מכונות בהן היא נמצאת ליד לוח הבקרה. בין התוף הפנימי לבין הדלת יש שרוול גומי קצר המחובר לגוף המכונה בעזרת חוט מתכת ארוך המהדק אותו אל הפתח הקבוע בגוף המכונה.

[עריכה]תושבות

התוף החיצוני מחובר לגוף מכונת הכביסה בעזרת תושבות מתכת וקפיצים . ישנן מכונות כביסה, בהן התושבות התחתונות אינן עשויות מוטות מתכת אלא בולמי זעזועים (כמו שיש במכונית, אך מתוחכמים פחות) .

[עריכה]מגירת חומרים

מגירת חומרים

מגירת החומרים מורכבת, בדרך כלל משלשה תאים עיקריים ועוד מספר תאי משנה: תא ראשי לאבקה, תא משני לאבקה ותא מרכך עיקרי. לפעמים נוספים תאי משנה: תא מרכך משני ותא לעמילן (תא העמילן מורכב מעל מערכת שחרור המרכך – הסיפון). החומרים נשטפים מהתאים על ידי זרם מים.

תאי האבקה פתוחים בחלקם האחורי, כך שהאבקה נשטפת עם המים החוצה, שם היא נכנסת למשפך ומשם היא זורמת לתוף.
לתאי המרכך, נכנסים מים בשלב מאוחר של הכביסה. מכיוון שהמרכך נוזלי אי אפשר להשאיר פתוח את חלקה האחורי של המגירה. ולכן, שחרור המרכך מתבסס על עיקרון פיזיקאלי – בקרקעית המגירה יש "ארובה" שפתוחה מלמעלה. את המרכך ממלאים כך שגובה הנוזל לא יעבור את גובה הארובה. כאשר מוסיפים מים לתא המרכך, גובה הנוזל עולה, והנוזל שימצא מעל פתח הארובה – יצא למשפך ויזרום לתוף. כדי להכניס למגירה גם את הנוזל שנמצא מתחת פתח הארובה, מורכב עליה גליל קטן שחלקו העליון סגור. כאשר המרכך יעבור את גובה פתח הארובה (על ידי הוספת מים) – ישאב הנוזל החוצה מעצמו (גם הנוזל שמתחת לגובה הפתח) – עד שגובה הנוזל שבתא יגיע לגובה הפתח התחתון של הגליל.

בתמונה העליונה - ה"ארובה" לאחר הסרת הגליל. בתמונה התחתונה - הגליל

תכנון לקוי של תאי המרכך, יגרום לכך שהמרכך יצא מהתא ברגע שימלאו אותו בחומר (כלומר, לפני שהמכונה מופעלת). את מגירת החומרים יש להוציא מדי פעם ולנקות (האבקה משאירה גושי חומר, מרכך הכביסה משאיר שכבות שמנוניות והמים משאירים אבנית). ההוצאה תיעשה על ידי שחרור תפס מסוים (כל מכונה תפס אחר: לחיצה על הסיפון וכדומה), לפעמים ניתן להוציא את המגירה על ידי משיכה בכוח החוצה.

[עריכה]צנרת

בחלק העליון ניתן להבחין בפיות המתזים הערוכים בשורות מעל התאים אליהם הם מיועדים להתיז מים. החלק התחתון משמש לניקוז המים דרך פתח, הנמצא בחלקו האחורי, במכונה זו

הצנרת מובילה מים מברז המים הביתי אל המכונה (פיית הברז בעלת הברגה המתאימה לצינור כניסת המים, פייה זהה מורכבת גם על המכונה). בצד הפנימי של פיית כניסת המים של המכונה מורכב שסתום הסוגר תמיד את ברז המים, כאשר יעבור זרם חשמלי בשסתום הוא יפתח (השסתום מורכב מסולנואיד). המים שיזרמו במכונת הכביסה עוברים דרך צנרת עד שיגיעו לפתחים קטנים בתקרת המכונה משם הם יצאו בתאי האבקה (גם לאחר שהאבקה נשטפה) או בתאי המרכך. משם הם יצאו דרך המשפך עד לתוף. בתחתית תוף, ברווח בין שני התופים נמצאים גופי החימום . במכונות בהן יש הזנה גם של מים חמים, ואין גופי חימום, סולנואיד מווסת את כמות המים החמים והקרים כדי להגיע לטמפרטורה המבוקשת. בתחתית התוף יש צנרת תחתונה, המחוברת למשאבת מים.

[עריכה]מסנן

המסנן לאחר פירוק. בקצה הימני העליון של התמונה ניתן לראות את צינור הניקוז הקצר הנוסף

לפני שהצנרת מתחברת למשאבת המים, היא מתחברת למסנן. בבגדים המוכנסים למכונת הכביסה, יש לפעמים לכלוך העלול להזיק למשאבה (מטבעות, קיסמים, מטפחות נייר וכדומה). במסנן גם מצטברת אבנית. הלכלוך הנ"ל נעצר במסנן. כדי להגיע אל המסנן, ישנה דלת קטנה בחזית המכונה (לפעמים המסנן נמצא מאחורי פאנל, אותו יש להוריד על ידי הסרת מספר ברגים או תופסנים). כאשר מוציאים את המסנן (על ידי הברגתו החוצה), המים שהצטברו מעליו (בצינור שבין המסנן ותחתית התוף הפנימי) ייזלו החוצה. יש מכונות בהן הדלת הקטנה שלפני המסנן משמשת כתעלה קטנה לניקוז המים לכלי שיונח לפניה, ויש מכונות שבהן מחובר צינור גמיש קצר (כ-20 סנטימטר) ובקצהו פקק קטן. את פיית הצינור מכוונים לכלי קטן, ואז, על ידי פתיחת הפקק, המים יתנקזו ישירות לתוך כלי. כך, שבפתיחת המסנן, רק מעט מים ייזלו מצדדיו. כאשר המסנן מפורק, יש להוריד ממנו את הלכלוך הגס, ולאחר מכן להשלים את ניקויו בעזרת זרם מים.

הדלת הקטנה בפאנל התחתון, מאחוריה מסתתר המסנן

במכונות אחרות, אין מסנן, אלא כוס גומי, אליה מתנקזת הפסולת. כדי להגיע אל כוס הגומי יש לפתוח חלק מגב המכונה (על ידי הסרת מספר ברגים). כוס הגומי מחוברת למשאבה בעזרת חבק מתכת, שכדי לפתוח אותו, יש לפתוח מעט את הבורג המהדק אותו. המבנה הפנימי של הכוס, והעיקרון שעומד מאחוריה זהים לעיקרון העומד מאחורי ה"ברך" שנמצאת כיורים.

[עריכה]משאבה

משאבת המים, בצד שמאלנראה פתח יציאת המים מהתוף

כדי להזרים את המים המלוכלכים אל מחוץ למכונה, מצוידת מכונת הכביסה במשאבת מים צנטריפוגלית. מים שמגיעים מהמסנן נשאבים אל צינור שרשורי המשמש לניקוז. הצינור השרשורי מוכנס, בדרך כלל, אל צינור ביוב או כיור. בקצה הצינור ניתן להתקין רכיב פלסטיק בצורת האות – U המשמש לתליה נוחה של הצינור מעל פתח הביוב. ניתן גם, לנצל את מי מכונת הכביסה לצרכים שונים (מכונת כביסה צורכת כ-60 ליטרים של מים בהפעלה אחת).

[עריכה]מנוע

המנוע החשמלי של מכונת הכביסה מחובר ישירות לתוף החיצוני מצידו התחתון. התנועה הסיבובית שלו נמסרת לתוף הפנימי בעזרת רצועה המתחברת מציר המנוע אל גלגל גדול (כ-30 – 40 סנטימטרים) שנמצא על הציר האחורי של התוף הפנימי.

הגלגל משמש כמפחית מהירות של המנוע (ועל ידי זה כמגביר מומנט – ראו גלגל שיניים). כדי שהרצועה לא תחליק מציר המנוע, היא מחורצת לאורכה, חריצים אלו מותאמים לציר המנוע.

המנוע יכול לסובב את התוף לכיוונים שונים באיטיות (בזמן הניקוי), או במהירות גבוהה (כ-700 סל"ד, בזמן הסחיטה). בזמן הסחיטה, הבגדים נצמדים לדפנות התוף הפנימי בגלל הכוח הצנטריפוגאלי, אך המים האצורים בתוכם יוצאים דרך החורים הקטנים שבתוף הפנימי, משם הם נוזלים לתחתית התוף החיצוני ומשם הם נשאבים החוצה.

[עריכה]לוח בקרה

לוח הבקרה מורכב ממספר כפתורים וחוגות: בורר טמפרטורה ובורר תוכניות. בנוסף יש כפתורים כגון: שליטה על מהירות הסחיטה, ביטול הסחיטה, כיבוס מהיר, כיבוס אל קמט וכדומה. יש מכונות בהן מספר כפתורים משולבים יחד, כגון: בורר התוכניות הוא גם בורר הטמפרטורה - הטמפרטורה נקבעת על פי התוכנית שנבחרה. יש מכונות בהן בורר הטמפרטורה נע לכל אורך סקאלת הטמפרטורה (מטמפרטורת מי ברז ועד כ-90 מעלות), ויש כאלו, שהבורר נע בדילוגים של 10 מעלות (כלומר, ניתן לבחור 30 מעלות 40 מעלות וכן הלאה). מאחורי לוח הבקרה נמצא מרכז הבקרה. ויש מכונות בהן יש אופציות נוספות כמו כיבוס בהשהיה, נעילת כפתורים מפני ילדים וכדומה. במיעוט של מכונות הכביסה המודרניות קיים צג LCD לבקרה על פעילות המכונה.

[עריכה]יצרני מכונות כביסה

כיום רוב מכונות הכביסה בעולם המיוצרות באירופה ניתנות תחת מותגים שונים, ביניהם קונסטרוקטה, בוש, סימנסובלומברג, בעצם מיוצרות על ידי היצרן האיטלקי "מרלוני". למרות זאת, עדיין ישנם יצרני מכונות כביסה מתחרים כמו ג'נרל אלקטריק, אא"ג (אלקטרולוקס) ואחרים.

בישראל יוצרה מכונת הכביסה "זוהר" אולם ייצורה הופסק בתחילת שנות השמונים בגלל חוסר כדאיות כלכלית.

[עריכה]ראו גם

"הקומקום החשמלי"

2012-07-16T00:27:00.001-07:00

ערך זה עוסק בכלי הבישול. אם התכוונתם לתיאטרון הסאטירי, ראו הקומקום.

קומקום קלאסי

קומקום חשמלי

קומקום הוא כלי מטבח המשמש להרתחת מים.

הקומקום הקלאסי הוא מיכל מתכת אותו ממלאים במים ושופתים על אש, קומקומים אלה עשויים להיות מצוידים במשרוקית אדים, אשר "שורקת" כאשר המים הגיעו לנקודת הרתיחה. לפני המצאת הקומקום החשמלי, קומקומי מתכת היו הדרך הנפוצה ביותר להרתחת מים.

הקומקום החשמלי בנוי מפלסטיק עמיד או מתכת, ובתוכו גוף חימום המחובר לחשמל. הקומקום מכיל טרמוסטט כך שברגע שהמים מגיעים לנקודת הרתיחה, גוף החימום כבה.

במקומות מסוימים בעולם משמעות המילה "קומקום" היא סיר מתכת המשמש להרתחה או בישול. במשמעות הזו, הקומקום הוא כנראה כלי הבישול המתכתי העתיק ביותר.

מקור המילה קומקום הוא מלשון חז"ל, מלטינית cucuma, מיוונית koukkoumion.

[עריכה]קומקומים בתרבויות שונות

קומקום עם ציורים בסגנון סיני

בחצי האי ערב מצויים סוגים שונים של קומקומים ולהם תכליות שונות. קפה של אירועים או שיוגש בבתים מכובדים יבושל ב'דאללה', הוא קומקום גדול ורחב בעל בסיס עגול וזרבובית מעוקלת. קפה שבושל בדאללה יוגש בקומקום המכונה 'מסב' (מקור השם במלה הערבית סוב = מזיגה) והוא קוני (בצורת משולש). מצידו יוצאת ידית גלילית. תה מבושל ב'בריק'. בריק הוא קומקום בעל בסיס עגול וזרבובית מעוקלת. ידית הבריק מאחור, בצידה השני של הזרבובית. במצריים מקובל לבשל קפה ותה ב'רלייה' הוא קומקום בצורת כוס מתכת וידית יוצאת בצידו. בניצב לידית יש בדרך כלל מגרעת המסייעת במזיגה ממנו.

הקומקום המרוקני רחב בסיס ובעל זרבובית מעוקלת.

הקומקום האתיופי עשוי כדור חומר או פח וצוואר מזיגה ישר וצר יוצא ממנו.