tag:blogger.com,1999:blog-68717690572237145402024-11-01T01:49:37.702-07:00בלוג העוסק בחקר מקצוע פיתוח ההדרכה על היבטיו המקצועיים, הטכניים והפילוסופיים.TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.comBlogger16125tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-61285175441971922002011-04-06T03:45:00.000-07:002011-04-06T04:43:44.646-07:00הי לכל קוראי המושבעים (הי אמא), היום ארצה לדבר על אתר גזעי ומדליק שנקרא – xtranormal.com. כמפתח הדרכה ועזרי למידה מתוקשב, אנו נדרשים פעמים רבות לייצר סרטונים קצרים – בין אם מדובר במנטור המלווה למידה ומסביר ומאיר את תוכן הלומדה, או אולי תאור סיטואציה בין אישית – הטרדה מינית במשרד, עקרונות בטיחות, ארגונומיה, ניהול ישיבות – You Name It. בכל פעם שאני נדרש לייצר סרטונים כאלו, או מדיה אחרת כמו קומיקס, אני עומד בפני דילמה - ראשית, עלות ההפקה של כל סרטון היא גבוהה מידי– בין אם מדובר בוידאו הכולל שחקנים, ובין אם מדובר באנימציית פלאש או אפטר אפקטס. ואתם בטח יודעים שמחלקות הדרכה הן לצערנו לא משופעות בתקציבים נוטפים. לכן, כשגרגורי, ידידי סיפר לי על xtranormal.com, שמחתי מאוד ומיד רצתי (כאילו.. נכנסתי לאתר..) והתחלתי לבדוק מה יש שם ואיך אני יכול להשתמש בזה. הנה מה שגיליתי. <br /><div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1dBPBHlXb6gFsasMwL4x1HcdNVS2nWVecF_KbrIgAxh8z0WdOk6GdUvGjb0Kiy0Y2OXTS7Y7EZQfJz8gUzxktP0Dw769drMl0oEWWMLWVtf7B3YXzwE7IeXZosmjIc1BcPOH4jbIH40A/s1600/012+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 198px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592427062286199410" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1dBPBHlXb6gFsasMwL4x1HcdNVS2nWVecF_KbrIgAxh8z0WdOk6GdUvGjb0Kiy0Y2OXTS7Y7EZQfJz8gUzxktP0Dw769drMl0oEWWMLWVtf7B3YXzwE7IeXZosmjIc1BcPOH4jbIH40A/s320/012+2011-04-06.jpg" /></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>דבר ראשון, עליך לבחור את הז'אנר של הסרט, מתוך מבחר (לא מאוד גדול, יש לציין בצער). <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhsF1BaZ1xO2HvFQIaurPrHUSdJT4tAMYkZBG0H-5ARy95F31uGYzctu3jNwJelZm1lFBeyAb8CFQ6YDFNjIiwiAV-ZEcRiUEBqcA2BhY2BkemTo2mNVz1TpTXio4ZbJ55uwZoXFeTy_As/s1600/013+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 202px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592426934844992098" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhsF1BaZ1xO2HvFQIaurPrHUSdJT4tAMYkZBG0H-5ARy95F31uGYzctu3jNwJelZm1lFBeyAb8CFQ6YDFNjIiwiAV-ZEcRiUEBqcA2BhY2BkemTo2mNVz1TpTXio4ZbJ55uwZoXFeTy_As/s320/013+2011-04-06.jpg" /></a></div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1dBPBHlXb6gFsasMwL4x1HcdNVS2nWVecF_KbrIgAxh8z0WdOk6GdUvGjb0Kiy0Y2OXTS7Y7EZQfJz8gUzxktP0Dw769drMl0oEWWMLWVtf7B3YXzwE7IeXZosmjIc1BcPOH4jbIH40A/s1600/012+2011-04-06.jpg"></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>ממשק האתר הוא ידידותי לאללה. Wizard שבנוי לפי טאבים, מוביל אותך לאורך בניית הסרטון. ראשית – עליך לבחור תפאורה. שים לב – שניתן לבחור ברקע ירוק הידוע יותר בכינויו – GreenScreen או כרומה-קי. רקע כזה ניתן אחר כך לחתוך בקלות ולהלביש את הדמויות על רקע הלומדה שאנחנו בונים בפלאש. מגניב או מה???!! <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9vWKVXdr1rxvol4RVYAzJ2NrjtZWpHacSVjx4L-MlGMP4pgQE0zPhqa-7keAmTssK_83Fwa98Ca32JlR9JC9TxN1n0hDpyhTXWHpabCBkgIoFZ4V5LbLdqFSzOC0mBewMOw5SMXVG-Fc/s1600/001+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 243px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592427270769051954" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9vWKVXdr1rxvol4RVYAzJ2NrjtZWpHacSVjx4L-MlGMP4pgQE0zPhqa-7keAmTssK_83Fwa98Ca32JlR9JC9TxN1n0hDpyhTXWHpabCBkgIoFZ4V5LbLdqFSzOC0mBewMOw5SMXVG-Fc/s320/001+2011-04-06.jpg" /></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><br /><div>הטאב השני הוא טאב בחירת השחקנים. בהתאם לז'אנר הנבחר, מופיעה נבחרת שחקנים ממנה ניתן בשלב זה בחיים לבחור עד שני שחקנים (טוב, זה לא הוליווד עדיין. ססיל דה-מיל – תרגיע). </div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEguumSrcPUs0wCK0LyLGAetzRPeL14wB-F34ciH-Q2jw-CzcY1MipdwHdCpxKBsWS1LIYhokNtEQj3S72XZOI7SpZXUwP38bvLgXXXUuiqBIaspcpCiH19i-swtTczE7RBoVBqwpqBncnc/s1600/002+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 249px; FLOAT: right; HEIGHT: 320px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592427506971797186" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEguumSrcPUs0wCK0LyLGAetzRPeL14wB-F34ciH-Q2jw-CzcY1MipdwHdCpxKBsWS1LIYhokNtEQj3S72XZOI7SpZXUwP38bvLgXXXUuiqBIaspcpCiH19i-swtTczE7RBoVBqwpqBncnc/s320/002+2011-04-06.jpg" /></a> </div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div></div><br /><div></div><br /><div></div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>השלב הבא הוא לבחור רעשי הרקע – זה יכול להיות רעש של רחוב, בניין חדר וכו'. מבחר נחמד ומספק. כמו כן – מוזיקת רקע (גזעית ומדליקה כאחד!!!). <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj5BP5a-i0Hk3UsdcEdqVKNKid1WSPUCSbXaVxwWQpGuTmXaoVyFGygPYIZ1KZWBvn_FerRTWnBawla6jaGAYOjp6xVcLbhBIHBAOfkkqq19O_LERI-uz9ovIeoBeWB8EaN693-lsDG1nM/s1600/003+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 250px; FLOAT: right; HEIGHT: 320px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592427663587633794" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj5BP5a-i0Hk3UsdcEdqVKNKid1WSPUCSbXaVxwWQpGuTmXaoVyFGygPYIZ1KZWBvn_FerRTWnBawla6jaGAYOjp6xVcLbhBIHBAOfkkqq19O_LERI-uz9ovIeoBeWB8EaN693-lsDG1nM/s320/003+2011-04-06.jpg" /></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>או.קי. עכשיו העניינים מתחממים. אחרי שבחרנו את כל התפאורה והשחקנים – אנחנו מתחילים בבניית הסרטון. וכאן בא השוס – פשוט צריכים להקליד את המשפטים – באנגלית. למי שמשחרר אנחת אכזבה – אוכל רק לומר – מה לעשות שאנחנו חיים בארץ קטנה עם שפם שקוראת הפוך. לא אשמתי. אפשר לקמבן את המערכת ולגרום לה להדבר בעברית פונטית עילגת – אבל זה שכונות, ולא בבית ספרינו. אחרי שכתבנו משפט טקסט לדמות הנבחרת, אנחנו יכולים להתחיל לשכלל את המיזנסצינה (אה – כיף על המילה? זה מבית ספר לקולנוע) – דהיינו – כל מה שקיים בסצינה – תנועות מצלמה, תזוזות שחקן, פרצופים, מבטים, הצבעות (מתאים בול ללומדות ולהדרכה), פאוזות וסאונד אפקטס.</div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlKieVOJt6MTZ-4Hng8l30n9tuOUqb5eqHispOAj30TZcydvZmA1tSAU82WC4hd0fNVssxwW3bgc_1BaXrmKcUxDRDHpR7XJpcuKO-cHiB07Umv2npxx9vcd3EIthLIBrP0OYHag6cBi0/s1600/004+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 294px; FLOAT: right; HEIGHT: 320px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592427918959525474" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlKieVOJt6MTZ-4Hng8l30n9tuOUqb5eqHispOAj30TZcydvZmA1tSAU82WC4hd0fNVssxwW3bgc_1BaXrmKcUxDRDHpR7XJpcuKO-cHiB07Umv2npxx9vcd3EIthLIBrP0OYHag6cBi0/s320/004+2011-04-06.jpg" /></a> </div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><br /><div>לכל בחירה כזו יפתח תפריט עם כמה אפשרויות, שהרי הצבעה אחת אומרת "הוא אשם!!" והצבעה אחרת אומרת "באלנבי שמאלה, גבר". <br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2aEAyCqppJ52yXj7mcB5fzKibRcGVEbEB9aYg4Rrfp5MEprYWpwYU619PMoITwNvvKWLDw0nV4NiQd64Ga0R9yFTtY2er_eC2thbTuIRp9mCbonYE5ArVMbkP8wcikt3sUDhyVyPZ5Eo/s1600/006+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 262px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592428505430661282" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2aEAyCqppJ52yXj7mcB5fzKibRcGVEbEB9aYg4Rrfp5MEprYWpwYU619PMoITwNvvKWLDw0nV4NiQd64Ga0R9yFTtY2er_eC2thbTuIRp9mCbonYE5ArVMbkP8wcikt3sUDhyVyPZ5Eo/s320/006+2011-04-06.jpg" /></a></div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2aEAyCqppJ52yXj7mcB5fzKibRcGVEbEB9aYg4Rrfp5MEprYWpwYU619PMoITwNvvKWLDw0nV4NiQd64Ga0R9yFTtY2er_eC2thbTuIRp9mCbonYE5ArVMbkP8wcikt3sUDhyVyPZ5Eo/s1600/006+2011-04-06.jpg"></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjp0oaUvjee8S3uxLSI2dQKizpU3TyhjL1aNR7OJ1tUdLoF_0QclBdocBavJhu0A0FWaQLg8RlQ8krFSoa_pcEGPT4VTR5y1dHcJTEGFB0CGF8jGY2cpzD_Xx2hdW57KhHdN0lIcSu6qh8/s1600/005+2011-04-06.jpg"></a></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>זהו – בגדול סיימנו – אפשר לייצר עוד משפטים לכל אחת מהדמויות עד להשלמת הסצינה. את הסצינה שומרים –עושים Preview לראות מה יצא, תיקונים קלים ו- שאזאם – יש לנו סרט במחיר מטורף של 0.2 שקל. רגע רגע – בוא נהיה מדויקים לגבי התשלום – באתר אתה קונה נקודות. כל סרטון שאתה מייצא עולה נקודות, כך שהמחיר באמת מאוד זול – ללא השוואה למה שעולה להפיק סרטון "אמיתי" או אנימציה. התוצאה מדליקה ובהחלט מספקת. אגב – לעניין העברית. אפשר לייצא סרטון דובר אנגלית ולדובב אותו לעברית. לא צריך להרים ישר ידיים.</div></div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEia5Bcu60VeGiZ3rbsxbrqqJeJo3kNb5mOcbJWeov__MKMbREaE32yvkLbvrzy-XB2-k_EydcMlH_nP8KeDSSuL2Ytmp5ZP8UQqLkqqaAGVMOwZ2XjiGD5NXxKnpd9nMBwSbB0BrlGnk_U/s1600/007+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 197px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592428799298745842" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEia5Bcu60VeGiZ3rbsxbrqqJeJo3kNb5mOcbJWeov__MKMbREaE32yvkLbvrzy-XB2-k_EydcMlH_nP8KeDSSuL2Ytmp5ZP8UQqLkqqaAGVMOwZ2XjiGD5NXxKnpd9nMBwSbB0BrlGnk_U/s320/007+2011-04-06.jpg" /></a> </div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2aEAyCqppJ52yXj7mcB5fzKibRcGVEbEB9aYg4Rrfp5MEprYWpwYU619PMoITwNvvKWLDw0nV4NiQd64Ga0R9yFTtY2er_eC2thbTuIRp9mCbonYE5ArVMbkP8wcikt3sUDhyVyPZ5Eo/s1600/006+2011-04-06.jpg"></a></div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2aEAyCqppJ52yXj7mcB5fzKibRcGVEbEB9aYg4Rrfp5MEprYWpwYU619PMoITwNvvKWLDw0nV4NiQd64Ga0R9yFTtY2er_eC2thbTuIRp9mCbonYE5ArVMbkP8wcikt3sUDhyVyPZ5Eo/s1600/006+2011-04-06.jpg"></a></div></div><br /><div>לסיכום – איזה כיף שיש אנשים דלוקים ומדליקים שמפתחים כאלו אתרים. מומלץ בחום – גם למי שסתם רוצה לעשות סרטון מצחיק ליומולדת, או סרטון הסברה על הסכסוך הישראלי פלסטיני (תודו שרציתם). xtranormal.com - 9 בסולם אורשר. </div><br /><div><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgVMFvUcQhOwb7Q98aAgwsPFy9O1tnsCM9-tkiubNlPe9YsiOneDoHIiEsw91ak8gcB6gYqYJ26u1kGLrfIoqmx8pMWbstW7M4qNMlilOpLE1jlQ8moB3HQvLSHbAlzhC5oYqjs4RdZZaQ/s1600/008+2011-04-06.jpg"><img style="MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; FLOAT: right; HEIGHT: 238px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5592429366503355106" border="0" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgVMFvUcQhOwb7Q98aAgwsPFy9O1tnsCM9-tkiubNlPe9YsiOneDoHIiEsw91ak8gcB6gYqYJ26u1kGLrfIoqmx8pMWbstW7M4qNMlilOpLE1jlQ8moB3HQvLSHbAlzhC5oYqjs4RdZZaQ/s320/008+2011-04-06.jpg" /></a></div></div><br /><div><br /><div></div><br /><div></div></div></div>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-30258447286912659332010-10-31T13:59:00.000-07:002010-10-31T14:30:11.835-07:00כאדם שלא מפסיק ולא יפסיק לחפש, מצאתי ביום בהיר אחד, את האפשרות לחפש e-books דרך תוכנות שיתוף קבצים. עד מהרה נפתחתי לעולם מלא של תוכן מרתק בכל נושא שאבחר - החל ממדיטציה טרנצנדטית ועד לכלכלה למתחילים.<br />כמפתח הדרכה, היה העניין שלי כפול - גם התוכן המרתק וגם צורת ההגשה, או ליתר דיוק, איך מגישים חומר דרך האוזניים בלבד. האודיו בוקס (Audio-books או e-books) הינם תשדירים מוקלטים המיועדים ללמידה, בעיקר תוך כדי נהיגה במכונית. הבין מי שהבין, שיש שוק אדיר של נהגים המכלים את מיטב שנותיהם מאוחרי ההגה (כמוני למשל:(..) והחליט לייצר עבורם אלטרנטיבה משכילה ללהג הבלתי פוסק שברדיו.<br />ניסיתי - ונדלקתי.<br />חווית הנהיגה השתנתה ללא הכר. לפתע, לא כל כך לחוץ לי להגיע לעבודה, וגם לא הביתה. יש לי שעת איכות אמיתית לעצמי, לא חשוב מה מצב הפקקים בדרך. יש לי הזדמנות ללמוד בשעה שהיתה שעה מבוזבזת מלכתחילה, ולא סתם ללמוד - ללמוד כאשר אני בשיא המוטיבציה ללמוד - כי אין לי פשוט משהו יותר טוב לעשות! זה הרי גאוני! חישבו לרגע על הפקיד הממוצע בבנק המקבל לידיו משימת למידה - מראש היא נפתחת בנקודה נחותה - היות ויש מליון דברים שתמיד יתועדפו לפניה. אבל באוטו - זה רק אתה, אלוהים, הכביש והקלטת.<br />הקשבתי עד כמה לעשרות קלטות שונות, ולחלקן כמה וכמה פעמים. ולמדתי. באמת למדתי. היו לי כל התנאים הטובים ללמידה, למרות שעיני היו על הכביש ולא נעוצות במצגת PPT, למרות שלא יכולתי לכתוב או לסכם - למידה דרך האוזניים בלבד.<br />והדגיל מכולם לעשות בחור מגודל (אך לא פריאר) בשם אנתוני רובינס - מנטור אמריקאני מצוחצח שכבש אותי באנרגיה הבלתי נתנת לעצירה שהוא שופע.<br />פרט להיותו כריזמטי באופן לא הגיוני, רובינס מכיר היטב את המדיה. הוא יודע לקצוב את הרצאותיו לפרקים של שלושים דקות ולא יותר, הוא משחק עם גוון הקול שלו כל הזמן ויוצר עניין והומור, הוא מחליש את עוצמת ההקלטה מדי פעם, כדי לגרום לנו להגביר - רגע לפני שהוא מפציץ עם תובנה חדשה וסוערת, הוא מקפיד לסכם - בתחילת כל סשן, את הסשנים הקודמים, ומדי פעם גם את הנלמד בנוכחי, הוא נותן דןגמאות וסיפורי מקרה מרתקים בלי סוף ויוצר קרדביליות לנאמר, הוא מפעיל את המאזין כל הזמן - למשל, להפסיק את הקלטת ולחשוב על דוגמא מעולמך הפרטי המתאימה למה שנלמד, הוא פשוט אומן ההקלטות.<br /><br />ועכשיו - אוקי. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? האם אפשר יהיה לייצר קלטות הדרכה לעובדים בארגונים? האם ניתן יהיה ללמד נוהל חדש דרך האזנה? האם אפשר יהיה ללמד הפעלה של תוכנה דרך שמע? האם תחום הקלטות מוגבל לתחומי "העשרה" כאלו ואחרים? או אולי מיומנויות רכות?<br />אני חושב שזהו תחום שלמרות הותק שלו בעולם, לא נוסה ברצינות, לא מוצה. תחושת הבטן שלי בעניין היא, שלמנהלי הדרכה אין פשוט אומץ לתת קלטת לעובד ולהגיד לו - "קח, תקשיב בדרך לעבודה" זה נתפס אולי כחוצפה, כחדירה לזמן "הפנוי" של העובד. אבל מה אם היה בזה ערך מעבר לעבודה? האם באמת אין עובדים שהיו רוצים לשפר את יכולות המנהיגות שלהם? את מיומנות הניהול שלהם? את קריאת שפת הגוף? את ידיעותיהם בכלכלה? את ניהול הזמן שלהם? האם לעולם הדרכה ולימוד יתפסו בעיני העובד הממוצע כמטלה מעצבנת שיש לסיימה מהר ככל האפשר ולהמשיך הלאה לגלג"צ? הא?TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-27813654194256791132010-05-31T13:30:00.000-07:002010-06-02T11:51:08.099-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGFsvJi1mx5zLu3TWF-sngsldriS5XtPaXOBBrnFl91ZCcI1kT0WS3N95d0LsCjIvZGL_GV6VSmMlcx6wHJ-tMcSv8EdTWRObSZgnCzjtXpExCrzC9mWOFma4CGKHcj-qC3LFcpF6EDwU/s1600/Camtasia7.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5478249916663222290" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGFsvJi1mx5zLu3TWF-sngsldriS5XtPaXOBBrnFl91ZCcI1kT0WS3N95d0LsCjIvZGL_GV6VSmMlcx6wHJ-tMcSv8EdTWRObSZgnCzjtXpExCrzC9mWOFma4CGKHcj-qC3LFcpF6EDwU/s400/Camtasia7.jpg" border="0" /></a><br /><div>שלום קוראים נאמנים ותומכים..! (צליל של צרצר בלילה בלי ירח)<br /><br />הפעם החלטתי לסקור תוכנה חמודה בה אני משתמש זה מספר שבועות - Camtasia 7. בתור מומחה למולטימדיה, אחד הדברים שאני נהנה לעשות הוא למצוא את הכלי המתאים לעבודה. לשמחתי, יש באמת מכל טוב ואני צריך למצוא ולבחור את הטוב ביותר. מחיר התוכנות במדרג הפשוט והבינוני לא עולה על כמה מאות דולרים לרוב, מה שהופך את הענין לפשוט ומעשי גם לרכישה קבועה.<br /><br />טוב, Camtasia 7 היא תוכנה שמשלבת לכידת תפעול מחשב והקלטת קול במקביל, מעין יצור כלאיים שימושי בין תוכנות לעריכת וידאו והקפטיבייט המוכר והטוב (?טוב נו בסדר..).<br />Camtasia 7 נועדה להקלטות ארוכות של של הדגמות ב-Full Motion, דהיינו - לא על עיקרון צילום מסך עבור כל לחיצת עכבר, אלא הקלטה רצופה של כל מה שמתבצע על גבי המסך + הקול המתלווה אליו. הקפטיבייט (Captivate), המתחרה מבית אדובי, יודע גם הוא להקליט Full Motion, אך אינו בנוי להקלטות ארוכות כמו הקמטזיה. בפרויקט האחרון, הקלטנו 9 ימי הדרכה מלאים, כאשר כל קטע התארך עד לשעתיים. ה - Camtasia 7 עשתה זאת בגבורה, בעוד שהקפטיבייט היה קורס כבר אחרי כמה דקות של הקלטת FullMotion.<br />הקמטזיה נכנסת לנעלי ה-Producer הישן (לא ארחיב את הדיבור על היציאה הזאת של מייקרוסופט) ומחברת בין צילום המרצה לתוכן המוצג על המחשב הרבה יותר יפה ואלגנטי. לרשות המשתמש יש בנק נאה של מעברים ואנימציות מוכנות - עובדה המאפשרת ליצור מוצר בעל נראות מקצועית מאוד בלי מאמץ מיותר.<br /><br />אז עכשיו אתם בטח מבינים שאני די מתלהב מהתוכנה. למפתחי הדרכה המייצרים תוצרים באנגלית - היא מהווה פתרון נחמד לפלח מסוים מתוצרי הלמידה המתוקשבת, זאת אומרת - היא אינה כלי העריכה (Authoring Tool) האולטימטיבי, אי אפשר לעשות איתה הכל, אבל למה שתוכננה ויועדה - צילום ממושך של הרצאות או הדגמות מחשב ועריכה קלה ומהירה - היא מקבלת ציון 10.<br /><br />אציין שניתן לייצא מקמטזיה כמעט כל פורמאט עכשווי שימושי, כולל קבצי סאונד לפודקאסטים, קבצים ל-ipod, בלוגים, סי.די, די.וי.די והדובדבן - יצירת יחידת פלאש מוכנה מחולקת לפרקים, מובנית עם אפשרות לדיווח SCORM ועם המון אפשרויות נוחות לכל צורך.<br />מבחינת שימושיות - ממשק המשתמש של ה-Camtasia 7 עשוי בצורה מעולה, שילוב מעולה של טיימליין ברור וגמיש, מסך תצוגה שיכול לצוף ואיזור עריכת כותרות, מעברים ואפקטים. סט אייקונים גדולים ויפים וממוקמים היטב במרכז המסך.<br /><br />כלי עיבוד הסאונד בסיסיים אך מספקים פתרון טוב לרוב הצרות והעניינים הקשורים בתיקון הקלטות חיות (כמו הבדלים בעוצמה בין מדריכים למודרכים, רעשי רקע, הדגשת קולות לפי מין המוקלט ועוד פיצ'רים חמודים).<br /><br /><br />בקיצור - אני ממליץ לכל פרויקטור או מפתח הדרכה לבחון את הכלי לצרכיו. מדובר בכלי טוב ואינטואיטיבי ללמידה מהירה, יציב, שמייצר תוצרים אטרקטיביים באמת בקלות.<br />כמו כן, אני מזמין כל מי שצריך עזרה או תמיכה להתקשר אלי ישירות (עד 23:00) - 054-2452775.<br />בהצלחה!<br /></div>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-47175641050304654562010-05-01T11:04:00.000-07:002010-05-01T11:05:46.800-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEil6lX0P54AJwVEWRPt3SkF4PwKmPqVMfofpch8SUOycMIAzPbHrjD-8XOYlLnlxaImYnlQk-IH01B0sCDJ5VbvuD7is7zime0CWlA5k8UqCZgjeFWVoxjNlVqPIFWbtHdCcHouMOIhfjA/s1600/challenge-paintball-28-aug-06-008.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5466364344548187394" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 200px; CURSOR: hand; HEIGHT: 150px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEil6lX0P54AJwVEWRPt3SkF4PwKmPqVMfofpch8SUOycMIAzPbHrjD-8XOYlLnlxaImYnlQk-IH01B0sCDJ5VbvuD7is7zime0CWlA5k8UqCZgjeFWVoxjNlVqPIFWbtHdCcHouMOIhfjA/s200/challenge-paintball-28-aug-06-008.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right">מצב האמת בהדרכה הוא אותו רגע אותו אנחנו מבקשים לחקות, לדמות בעיני המודרך שלנו כדי שיוכל להתכונן למצב האמת האמיתי - היום בוא ידרש לבצע פעולה או להפגין כשירות מסוימת.<br />זה עתה חזרתי מאימון צבאי בדרום. לא יכולתי שלא לבחון את אמצעי ההדרכה שמפעיל הצבא לחייליו, ומבלי לחשוף מידע , אספר רק שהצבא מנסה ומשקיע את מיטב כספו ומחשבתו ביצירת אימון שיהיה דומה ככל הניתן למצב האמת. ראיתי סימולטורים יפייפיים ויקרי ערך, מבני אימונים מדהימים, מצגות מושקעות ועוד כהנה וכנה עזרי הדרכה מהרמה הראשונה, אך הפעם, כמודרך, ניסיתי לראות האם כל אלו, המושקעים והיקרים, מקרבים אותי באמת אל מצב האמת.<br />בואו ניקח את נושא הפיינטבול כדוגמא, היות ואין זה סוד שהצבא אימץ את שיטת האימון הזו. פיינטבול, למי שלא היה בהכרה בעשר השנים האחרונות, הוא משחק לחימה קבוצתי בו נלחמות קבוצות אחת בשניה דרך ירי כדורי צבע. העיקרון פשוט - פגעו בך - נצבעת בצבע ואתה יוצא מהמשחק.לרגע, חשבתי שיש כאן חידוש משמעותי. לא עוד תרגולות יבשות, או באש חיה מול מטרות קרטון כאלו או אחרות, אלה קרב של ממש, מול אויב שחושב, בורח, מתחמן, מתחכם ורוצה להישאר בחיים יותר זמן ממך. קרב הפיינטבול היה בהחלט מסעיר ומרגש יותר, וגרם לי לחשוב אחרת כלוחם. אם אציץ לאט מידי אל תוך החדר, אני עלול לקבל כדור ולצאת מהמשחק, וזה אפילו כואב ופוצע ומשאיר סימנים כחולים. הפיינטבול קרב אותי אל מצב האמת עוד קצת. זה מה שחשבתי לראשונה. אבל אחרי שבחנתי שוב את העניין, הבנתי אחרת.<br />לפיינטבול יש מצב אמת משל עצמו. יש לו מהירות תעופת קליע שונה, היסטים שונים, רעש שונה וחלש יותר. האימון מחייב חבישת קסדות ומגנים שמשנים את כל תפיסת המציאות ודרך הנשימה. לנשק יש מעצורים אחרים, מספר הכדורים במחסנית שונה, תפעול מחסנית שונה. בקיצור - זה נחמד, אבל שונה.<br />אני מבין שלהתאמן באש חיה מול חיילים אחרים זה בלתי אפשרי, והמחשבה הזאת הביאה אותי לידי ההבנה הבאה- יש מצבים שלא ניתן להתאמן לקראתם. כן, זו האמת. ישנם מצבים כל כך קיצוניים כגון לחימה, מצב בו כל החוקיות משתנה, מצב בו אתה יכול לחדול מלהתקיים ממש ברגע, בו רמות הפחד והתהליכים הנפשיים הופכים אף הם לבלתי מוכרים, ושום אימון או הדרכה לא יכינו אותך לרגע הזה.<br />ישנה קלישאה צבאית שאומרת שאין לדעת מי יגיב באיזו צורה בשעת לחימה. יש מי שיזכה בעיטור הגבורה ויש מי שיקפא במקום ולא יוכל להזיז אצבע. אין לדעת מי הוא מי. הדבר יכול להיות מושפע מהרבה גורמים ונסיבות, אבל סימן השאלה נשאר תמיד תלוי מעל העניין.<br />רבים מהאימונים שנעשים בצבא, מנסים לעשות סדר במלחמה, לקבוע שלבים, לבסס תורות לחימה ותרגולות, אבל מלחמה היא הדבר הנורא ביותר בעולם, מצב בו האדמה זזה מתחת לרגליים, כל הזמן, חיילים נופלים, נפגעים, הולכים לאיבוד, נכנסים להלם. נסה לבנות מהלך מסונכרן בתוך כל התוהו ובוהו הזה. אי אפשר לעשות סדר במלחמה. ההדרכה למצב האמת מנסה לנבא את הבלתי ניתן לניבוי. ייתכן שהדבר נעשה מתוך המחשבה שהאופציה האחרת - שהיא למעשה לא להתכונן ולהתאמן, פשוט לא תתקבל בשום מוח אנושי. </div>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-80686805817986720572010-02-21T10:42:00.000-08:002010-03-03T13:16:56.117-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiQ-3fO-FMYuEFBkk5FZ7tdcnwc2n5doGw0K1BTsXJ2rTCkuZDsDYghzkL950ZfyLnbjhExHjHizn7V8mTTjDIEGQ8CRaBNVw7A3CthdicOTAdjn8XEMkoRhPw14G-k45Old5eoCVzrg1o/s1600-h/ajami.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 303px; height: 320px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiQ-3fO-FMYuEFBkk5FZ7tdcnwc2n5doGw0K1BTsXJ2rTCkuZDsDYghzkL950ZfyLnbjhExHjHizn7V8mTTjDIEGQ8CRaBNVw7A3CthdicOTAdjn8XEMkoRhPw14G-k45Old5eoCVzrg1o/s320/ajami.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5444519598914923570" border="0" /></a><br /><div>ראיתי את עג'מי אתמול בלילה. סרט מעולה בעיני. קשה, אבל לא נותן להזיז ממנו את העיניים.</div><br /><div>בסיום הסרט, ישבתי כמה דקות בהלם, מהמציאות ששוקפה בצורה כל כך אותנטית ומהימנה, מהתסריט המדויק ומהשחקנים לא שחקנים שהיו טובים הרבה יותר מכל שחקן אחר שראיתי לאחרונה על המסך.</div><br /><div> </div><br /><div>אבל אני לא גידי אורשר, וזאת לא פינת התרבות. הבלוג הזה עוסק בלמידה ואני למדתי תוך שעה וחצי המון דברים על רקמת החיים ביפו.</div><br /><div>התסריט רקם תמונה מורכבת על מציאות, על יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, שוטרים ועבריינים ואני עשיתי את ההשלמות בין נקודות החיבור וקיבלתי ציור מושלם ומדהים.</div><br /><div>ואז כמובן חשבתי, על הגאונות שבתסריט - על היכולת להעביר מידע ומסר כל כך ברורים בשעה וחצי של סצינות רחוב קשות ולא מצונזרות.</div><br /><div>שאלתי את עצמי מה המקבילה של הסרט הזה בעולם הלמידה. או מנוסח אחרת - אם הייתי אני צריך להעביר תמונה אותנטית ומהימנה לעובד חדש שמגיע לעבוד, נאמר, במרכז לוגיסטי ענקי ומורכב, האם הייתי יכול להעביר לו את המידע בצורה עלילתית? האם הייתי יכול <strong>לספר לו את הסיפור </strong>של המרכז הלוגיסטי בשעה וחצי ולהעלות אותו מיד לרמה חדשה של הבנה?</div><br /><div>אני יודע שזה שונה. עובד חדש צריך ללמוד המון פרטים על מערכות וציוד ונהלים. מה בין זה לבין סיפור? אבל אני חושב שבכל זאת יש קשר.</div><br /><div>אני חושב שלכל מקום יש את הסיפור שלו, ואם ניקח את דוגמת המרכז הלוגיסטי אז זה הסיפור שלו בעשרה משפטים:</div><br /><ul><br /><li>משאית מגיעה באמצע הלילה אל רמפת הפריקה</li><br /><li>מלגזן פורק את המשאית אל המסועים</li><br /><li>אחד המשטחים מכיל חומר סודי</li><br /><li>המחסנאי קורא לאחראי משמרת ושניהם מכניסים את החומר לכספת</li><br /><li>בקומה העליונה נאבק הצוות להשלים את ההזמנות מהלילה לפני שמגיעות המשאיות של שעה 5</li><br /><li>עובד אחד מחליט להתפטר באמצע משמרת</li><br /><li>משטח אחד מתמוטט בגלל חוסר תשומת לב והמחסן האוטומטי נתקע</li><br /><li>מתחיל פקק תנועה בכניסת המשטחים</li><br /><li>וכו' וכו' וכו'</li></ul><br /><p>בקיצור, אני יודע שזה יכול להישמע מופרך לחלקכם, אבל אנחנו לומדים מסיפורים, ולכל דבר יש סיפור, אם משכילים להבין אותו.</p><p>ספרו את הסיפור של ההדרכה שלכם. הוא שם, והוא מעניין יותר מכל שיעור הדרכתי סטנדרטי.</p><p>ותראו את עג'מי - פשוט מצוין.<br /></p>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-33554252250009407892010-02-06T11:22:00.000-08:002010-02-09T04:46:23.732-08:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiytudqI23PLezghYMtKJ3WY186r1kwDoGj5Ej3qq-GnZi4QkB_z_hkqWS18MlyVA0T2WYDWk6AR0BeJNycjFlj0yg7x_oE98-KqjWCNUEicg4g04HbvgkFWMpbRK2WdG24lfwFy7IvhY/s1600-h/record-audio21.png"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5435227097466039714" style="WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 217px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiytudqI23PLezghYMtKJ3WY186r1kwDoGj5Ej3qq-GnZi4QkB_z_hkqWS18MlyVA0T2WYDWk6AR0BeJNycjFlj0yg7x_oE98-KqjWCNUEicg4g04HbvgkFWMpbRK2WdG24lfwFy7IvhY/s320/record-audio21.png" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><div dir="rtl">טוב, אני מניח שכל מי שלמד משהו באמצעות עזר למידה מתוקשב, יסכים לאמירה הכללית שעזר מלווה קריינות, אפקטיבי ומחבר ללמידה בצורה טובה יותר מאחד ללא קריינות. לא חידשתי משהו כאן.<br /></div><div dir="rtl">אבל בפוסט הזה אנסה הסביר בכל זאת למה זה כדאי, ואחלוק עם מי שיטרח לקרוא הלאה, כמה מהתובנות שלי לגבי שילוב קריינות בתוצרי למידה + כמה טיפים מעשיים.</div><br /><br /><div dir="rtl">רוב הלומדים הפוטנציאלים שלי, דהיינו, עשרות אלפי העובדים בארגונים השונים, נדרשים ללמוד תוך כדי עבודתם. תכל'ס, מדובר במשימה לא פשוטה. הסחות דעת, העבודה השוטפת, הסטייט אוף מיינד בזמן העבודה הוא של עבודה ולא של למידה.</div><br /><br /><div dir="rtl">למרות זאת, נדרשים העובדים לפנות חצי שעה מזמנם ולהתעמק בנושא שיכול להיות אקוטי או פשוט לא רלוונטי עבורם.<br /></div><div dir="rtl">המשימה שלי כמפתח הדרכה היא ללכוד את תשומת ליבם ולהשאירם 'במשחק' למשך הזמן הנדרש. אני יודע שלא צריך הרבה כדי שהלומד יתייאש ויתחיל להקפיץ את כפתור ה-Next, מבלי לקרוא וללמוד. מספיק שקף אחד עמוס מלל או לא מנוסח תמציתית והלומד בחוץ. זאת הנחת היסוד שלי, היות ואני בדיוק כזה. מי שמבזבז לי זמן - אין לי כוונה לשתף איתו פעולה.<br /></div><br /><br /><div dir="rtl">נושא הקריינות מתחבר לי להנחת היסוד הזאת, היות והקריינות היא אחת הדרכים הטובות להשאיר את הלומד מחובר, וזאת מכמה סיבות:<br /></div><ol dir="rtl"><li>האזנה לטקסט קלה יותר מקריאתו. הלומד לא מתעייף מקריאת 40 מסכי מחשב (מתי עשיתם את זה לאחרונה? בכנות?)<br /></li><li>הלומד מפנה משאבי למידה להתבוננות בהמחשות.<br /></li><li>לתוצר הלמידה נוסף מימד חושי נוסף - שמיעה.<br /></li><li>לתוצר הלמידה נוספת אינטיליגנציה חברתית - לפתע יש מישהו מוחשי שמדבר אליך. הדברים מקבלים משנה תוקף מכל חומר אחר המופיע בצורה טקסטואלית. </li><li>משהו בקריינות מראה לך שהשקיעו יותר בתוצר הלמידה (זמן, כסף, מחשבה) -וגם זה חשוב ללומד.<br /><br />אז כולנו דלוקים עכשיו על קריינות בתוצרי למידה. מגניב.<br />עכשיו - איך עושים את זה נכון ומה חשוב לא לעשות?</li></ol><p dir="rtl">יש דילמה קבועה לבעל הפרויקט, האם להוציא את הקריינות לקריין מקצועי או לבצע את הקריינות מקומית (בעצמו למשל). אני חושב שיש יתרון משמעותי לביצוע הקריינות באופן עצמאי וזאת מהסיבות הבאות:</p><ul dir="rtl"><li>יותר זול </li><li>יותר מהר </li><li>אין בעיה לתקן ולשנות במידת הצורך (סתם בשביל הקטע - סשן מינימום לתיקון משפט או שניים יכול לעלות 700-1000 ש"ח) </li><li>הקריין המקומי (במיוחד אם מדובר במפתח ההדרכה עצמו) מחובר יותר לחומר, יכול לייצר את האינטונציות הנכונות לתוצר וליצור תוצר הרבה יותר מדויק ואותנטי. זאת, בניגוד לקריין המקצועי שדופק את קול ה- "אוהבים נקניקיות??!!??" שלו בלי קשר אם מדובר בפרסומת או קריינות לומדת הקוד האתי של אגודת הנכים. </li></ul><p dir="rtl">טוב. עכשיו כמה טיפים להקלטת קריינות מקומית.</p><p>היום, מספיק מיקרופון של 100 ש"ח וכרטיס סאונד בסיסי בשביל לייצר הקלטה באיכות משביעת רצון.<br />כאשר אתם ניגשים להקלטה שמרו על הכללים הבאים:<br /></p><ol><li>נסו למצוא חדר שקט רחוק מרחובות / מסדרונות סואנים. </li><li>נסו שזה יהיה חדר מלא חפצים ולא חדר ריק ומהדהד. עציצים, שטיחים, וילונות, ארונות בגדים עם דלתות פתוחות - כל דבר שימנע החזרות קול לא רצויות. </li><li>שבו ישיבה זקופה, אך לא מאומצת. אם אתם יכולים לעמוד - אפילו טוב יותר. </li><li>מקמו את המיקרופון מעל לגובה הפה כך שהגרון יהיה מתוח כלפי מעלה (באדיבות חן אלאלוף). </li><li>מקמו את המיקרופון לצד הפה ולא מולו. כך תימנעו מכות אויר שיוצרות רעשים בהקלטה (למשל, כשמקריאים את המילה 'פלפל' יש זריקת אויר חזקה שיוצרת לעיתים רעש. </li><li>כאשר אתם עושים טעות בהקראה, הקריאו את כל המשפט מחדש. לוקח הרבה פחות זמן להקריא מחדש מאשר לתקן בעריכה. זה גם נשמע הרבה יותר טוב. </li><li>קריינו את כל הטקסט בפעם אחת. לפעמים יש הבדלים אדירים בין איך שתישמעו בבוקר ובלילה של אותו היום.<br />החזיקו כוס מים בקרבת מקום. אם אתם מרגישים יובש בגרון, כוסית קטנה של שמן זית עושה נפלאות לקול ערב וחלק.<br /><br />לסיום, טיפ מעולה למי שנאלץ להקליט קריינות בסביבה לא סטרילית (OpenSpace למשל..)<br />בתוכנה החינמית המצוינת Audacity ישנה פונקציה הנקראת "הסרת רעשים" Noise Reduction.<br />פונקציה זו יודעת לסנן רעשי רקע כמו מזגנים, דיבורי רקע וסתם RoomTone רועש שיש במקומות מסוימים.<br />חשבתי ללמד איך עושים אבל זה אינטואיטיבי ברמות קשות, אז מי שלא מסתדר, שישלח לי הודעה ואני אשלח לו משהו שהכנתי. </li></ol><br /><br /><p dir="rtl">ביי מתוקים. טל.</p>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-46438571881709574622010-01-11T11:35:00.000-08:002010-01-11T12:14:37.942-08:00גיליתי היום דבר מעניין.<br /><br />נסעתי רחוק למומחה תוכן שקיבל רגליים קרות רגע לפני פרסום לומדה חשובה המופצת ל35,000 איש בארגון. פתאום, אחרי שעברנו על הכל כמה פעמים ותיקפנו ותיקנו, משהו שם לא נראה לו. זה לא מספיק מעמיק, זה לא מספיק מקצועי, זה לא מספיק טכני. אילו הייתי קצת יותר צעיר, אולי הייתי מאמין למומחה ורץ לבדוק שוב את הלומדה, את התכנים. אבל הפעם הרגשתי שלא על זה מדובר. מדובר בחוסר האומץ לעמוד מול ארגון של 35,000 איש ולהצהיר את ההצהרה שלך - "זה החומר שלי, זה מה שאני יודע, בזה אני מאמין, ולמי שיש בעיה עם זה - שיגיד".<br /><br />מסתבר שגם חומרי הדרכה הם <strong>סוג של תוכן</strong> שיש כאלו החרדים מלפרסם מתוך <strong>חשש לתגובות ולביקורת</strong>. זה לא מפתיע אותי שדווקא בתפוצה רחבה הולך החשש וגובר. למעשה, נתקלתי כבר כמה פעמים בפרויקטים שלא הצליחו להתרומם תחת משקלו הרב של הארגון.<br /><br />לפני שלוש שנים נקראתי לעזור ולפתח את המצגת המרכזית של חברה פרמצבטית גלובאלית. הם רצו לשקף את רוח הארגון ואת התרבות הארגונית שלו דרך מצגת שתעביר מסרים רחבים לעשרות אלפי אנשים ב30 מדינות. מה שלא ניסינו ומה שלא עשינו לא קלע למטרה. זה לא היה מדויק, זה לא היה ייחודי, זה לא היה "זה" ולא "אנחנו". לבסוף נגנז הפרויקט לצערי וגם שם אני חושש שמתוך הפחד של אותה מנהלת מש"א לעמוד מול הארגון כולו ולהגיד - "הנה זה".<br /><br /><br /><br />שמעתי פעם פתגם שאומר ש-"אף אחד לא פוטר על זה ש<u>לא</u> הגיש את הצעת ההתייעלות להנהלה הבכירה". ויש אולי כאלו שמעדיפים לא לטלטל את הסירה, לא לעשות רעש ולא להרגיז אף אחד.<br /><br />אבל גם אנשי ההדרכה צריכים לעשות קצת רעש, לעורר דיונים בארגון, לעורר מחשבה, לעורר את המבקרים - אם אני טועה- תקן אותי, זה בסדר ואני שמח שהצלחתי לגרום לך להגיב ולהתבטא.<br /><br />צריך אומץ לפרסם את חומרי ההדרכה שלך, כי <strong>להדריך זה להתוות דרך</strong>. להדריך משמעו להיות מנסחי התורה של הארגון, אוצרי הידע, מפתחי המומחיות, מחנכי הדור הבא בארגון, ה-Thinkers של הארגון, אלו שיש להם את הזכות להסתכל על הדברים מהצד ולהעלות תובנות על דרכו של הארגון. אני יודע שאנשי הדרכה בארגונים עדין לא שם. לצערי הם סובלים ממעמד נחות, תקציבים רזים ובקיצור - אף אחד לא סופר אותם. אבל זה לא חייב להיות כך.<br /><br /><br /><br />ברגע שאנשי הדרכה יתחילו לייצר אמירה משמעותית מתוך עבודתם - זה יתחיל להשתנות. ועל אמירה משמעותית נדבר בפוסט הבא.TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-31007047005141992142009-12-25T22:21:00.000-08:002009-12-25T23:21:57.339-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">זה קורה לי כמעט בכל פעם שאני מגיע לארגון המבקש תוצר הדרכה חדש. מתוך אחד הארונות נשלפים קלסרים או חוברות של חומרי הדרכה מצהיבים, חומרים שנכתבו בהשקעה ומחשבה רבה, ועכשיו הם כאבן שאין לה הופכין. מנהל ההדרכה נשבע שיש כאן דברים מדהימים, אבל עיון בחומרים מעלה את המסקנה הברורה - פג תוקפם של החומרים.<br /></div><br />זה מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה, שעוסק בתאריך תפוגה של תוצרי הדרכה.<br /><br />אני סבור ש<span style="font-weight: bold;">ככל שאנחנו מתקדמים על ציר הזמן, ילך ויתקצר תוקף התפוגה של תוצרים</span>. מה שהיה נכון לפני שנתיים, לא בהכרח נכון היום, בעולם בו המידע מזמן הפך לדינמי ומתעדכן תדיר. אם תבצעו חיפוש בגוגל היום ובעוד שבוע, סביר שלא תקבלו את אותן התוצאות ולנו כמפתחי תוכן או מגישי ידע, חייב הדבר להדליק נורה גדולה למחשבה.<br /><br />איך נוכל להמשיך ליצור יחידות תוכן (לומדות, חוברות, מצגות וכו') בעולם בו בסיס הידע זז לנו מתחת לרגליים?<br />אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ מספר עקרונות וגם לנסות להנחילם למנהלים ההדרכה בארגונים בהם אנחנו פועלים:<br /><ol><li><span style="font-weight: bold;">Quick &amp; Dirty</span> - אין זמן להתקשקש על דקויות וסבבי תיקוף מיותרים. בכל יום שהמוצר לא עובד - הוא מאבד רלוונטיות. עדיף לקבל מוצר רלוונטי עם טעות כתיב מאשר מוצר "מושלם" חודש מאוחר יותר.<br /><br /></li><li><span style="font-weight: bold;">Keep it Cheap</span> - אין טעם להוציא טונות של כסף על מוצר מתכלה. עדיף להשקיע את הכסף ביצירת מוצרים חכמים הניתנים לעדכון ועל הגדלת כמות היחידות הזמינות ללומדים.<br /><br /></li><li><span style="font-weight: bold;">דינאמיות</span> -דינאמיות של לינקים, דינמיות של תכנים. ככל שהתוצר יהיה פשוט לעדכון הוא יזכה לאמון מצד הלומדים. לומדים יודעים לזהות בשניה חומר לא מעודכן. הם לא ממשיכים לקרוא אחרי זה.</li></ol>מנהלת הדרכה אחת אמרה לי פעם שאצלה בארגון מוציאים חומרים רק ב- 100% לא 90, לא 98. זה היה אחרי שתהליך בניית לומדה עבורה נמשך כמעט שנה, זמן מופרך לכל הדעות. בזמן הזה יכלו אלפי עובדים כבר ליישם עקרונות מתוך חומר הדרכה ולחסוך לארגון זמן משאבים וכסף. מול זה עמד הרצון של מנהלת ההדרכה "להיראות טוב". אני חושב שזו דרך שגויה להסתכל על דברים.<br /><br />בארגון אחר, נוסח מסמך המפרט את שיטת העבודה לפיתוח תוצר הדרכה. השיטה כוללת כ - 7 שלבים, לכל אחד מהם 2 או 3 סבבי תיקופים. התוצאה - פיתוח תוצר, אפילו הקטן והפשוט ביותר לוקח בהכרח חצי שנה ויותר. זה לא הגיוני, זה לא חכם, זאת לא דרך לתת ערך לארגון.<br /><br />סייג אחד שאני רוצה לציין הוא שמהירות הפיתוח יכולה לבוא לעיתים על חשבון איכות התוכן או על איכות הגשתו. אילו שני דברים שהתפשרות לגביהם עלולה לפגוע בתהליך הלמידה מכיוון אחר. חומרי הדרכה הם תוכן לכל דבר והם מתחרים בתכנים שצורך הלומד גם מחוץ לשעות העבודה - טלויזיה, משחקי מחשב, אינטרנט וכו'. אסור לתרגם את מהירות ופשטות ההפקה לתוכן ברמה ירודה. צריך לחתוך במקומות המיותרים - סחבת זמן, דחיינות, הקפדת יתר על פרטים.<br /><br />לסיכום - בואו נהיה קלילים יותר. הסביבה בה אנחנו פועלים היא סביבה דינאמית. בואו ניכנס לפוקוס לגבי מטרות התוצר ושיקולי עלות תועלת ונעשה דברים פשוט, מהר ורלוונטי. חג שמח.<br /></div>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-40676692139483840292009-11-22T11:36:00.000-08:002009-11-22T12:02:33.329-08:00<ul><li>מנהל ההדרכה האוטופי - מחפש ליצור תרבות למידה בארגון על מנת ליצור ארגון לומד חכם ומתפתח. בהצלחה עם זה.</li><li>מנהל ההדרכה המורעל- רוצה שמעל שולחנו תהיה תלויה תוכנית הדרכה שנתית מפורטת עם 800 קורסים לכל בעל תפקיד בארגון.</li><li>מנהל ההדרכה המודבק (שהגיע בטעות למשרה) - לגמור את כל התקציב עד אוקטובר, ושתגיע כבר השעה שלוש.</li><li>מנהל ההדרכה בהי טק - לפרסם בתפוצת יקום תוצרים מתוחכמים, זזים, סקסיים, שמתחברים להכל ומדווחים להכל - והכל, מוכן לאתמול. חשוב לשלב הרבה אימאג'ים של אנשי עסקים חתיכיים מחזיקים פלאפונים על רקע בנייני זכוכית ומחייכים כאילו קיבלו בונוס.</li><li>מנהל ההדרכה בתעשיה הכבדה - רוצה רשומות הסמכה, תוכניות חניכה ומבחני הסמכה, בסדר הזה. לקינוח - מצגת.</li><li>מנהל ההדרכה במוסדות ממשלתיים - רוצה להיראות טוב בישיבה השנתית מול המפכ"ל, הרמ"ל או המהר"ל.</li><li>מנהל הדרכה בבנקים - רוצה להיות יצירתי, רק כדי לא להיות כמו הבנקאים היבשבשים שמסביבו.</li><li>מנהל הדרכה בארגון גלובאלי ענק - מפחד פחד מוות שמישהו ימצא טעות בחומרים עליהם הוא חתום. רוצה מישהו שאפשר להאשים במידת הצורך.</li><li>מנהל הדרכה בחברה בה אין הדרכה - לא ממש יודע מה הוא רוצה.</li><li>מנהל הדרכה בחברת סלולאר - רוצה משהו שעוד לא עשו אף פעם בשום מקום (ובמיוחד לא בחברת הסלולאר המתחרה).</li></ul><p>רשימה זו נכתבה באהבה לכל מנהלי ההדרכה באשר הם. הנישה שלכם מוזרה לאללה. תודו.</p>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-33913450578888170332009-11-14T09:32:00.000-08:002009-11-14T11:01:37.445-08:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhlUeDblhoy-b-k24eOOhcV_9oRsHhQZcn9pHsBfXimPr0lQQwyojCaUQjWknt6OldiRXFHmyozuPlgkLOUDEN_SNKUsyUoQdD40ORIQVExz-pxvUHKF_sNgovof94lDyKtxUp5-_pkpRE/s1600-h/project-management.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5404033987700486738" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhlUeDblhoy-b-k24eOOhcV_9oRsHhQZcn9pHsBfXimPr0lQQwyojCaUQjWknt6OldiRXFHmyozuPlgkLOUDEN_SNKUsyUoQdD40ORIQVExz-pxvUHKF_sNgovof94lDyKtxUp5-_pkpRE/s400/project-management.jpg" border="0" /></a><br /><br /><div>שאלה טובה. ככל שאני צובר עוד שנות ותק בניהול פרויקטי פיתוח הדרכה, אני מגלה כי כמות הפרויקטים שאני מנהל בו זמנית הולכת וגדלה באופן עיקבי משנה לשנה. זה כמובן סימן טוב מבחינתי, המעיד על כך שיכולת ההתמודדות שלי וחלוקת התשומות משתפרות (יש!!). </div><br /><br /><div>למרות זאת, אני חש לפעמים שניהול מספר רב של פרויקטים עלול להיות מסוכן לבריאות הנפש. למה?</div><br /><br /><div><br />ניהול פרויקטי פיתוח הדרכה דורש תשומות ניהול גבוהות יותר מהסיבות הבאות:</div><br /><ul><br /><li>יש לפחות 6 אבני דרך בפיתוח המוצר. הכפילו מספר זה בעשרה מוצרים וקבלו את תמונת הגאנט הכללית.</li><br /><li>רבים מהלקוחות מפגינים חוסר מחויבות לעמידה בתוכנית העבודה של הפרויקט (הלקוח תמיד צודק כאילו).</li><br /><li>עבודה במקביל על עשרה פרויקטים משמעה ניהול קשר עם עשרה לקוחות, עשרה מומחי תוכן, ספקים ואנשי צצות מבצע.</li><br /><li>המעקב על ספקי משנה, הוצאת חשבוניות, גביה וכל מנהלות הפרויקט צורך אף הוא זמן משלו.</li><br /><li>עבודה על מספר פרויקטים מספקת שינויים, דחיות, הקדמות והקפאות בתהליך באופן תדיר. מעקב הדוק על סטטוס הפרויקטים יכול בקלות לגבות ממך שעה תמימה כל יום.</li><br /><br /><li>פירוק הפרויקטים ל-Action Items לצוותים מבצעים (מתכנתים, מפתחי מולטימדיה, גרפיקאים, מפתחי הדרכה, ספקי קריינות / מפיקי וידאו וכו') ומעקב אחרי ביצוע המשימות ואיכותן. </li></ul><br /><br /><p>חברו את כל אלו וקבלו את מה שאני מזהה כקושי המרכזי בניהול: <strong>קבלת התמונה השלמה והמעודכנת ותיעדוף מחודש של המשימות על בסיס כמעט יומי. </strong>חברו את המורכבות הזאת עם עוד צוות של מנהלי פרויקטים בחברה העובדים ומתכננים על אותם משאבים כמוני, וקבלו שיטה לא יציבה במיוחד המייצרת פיקים של לחץ על חוליות אחרות במחלקה (למשל מפתחי מולטימדיה) - בקיצור - לא בריא.</p><br /><br /><p>כמו תמיד, פניתי לקבלת תשובות מהאח הגדול (האמיתי, לא זה עם הבובליל). אחי דני, מנהל פרויקטים מוכשר ומנוסה, הקשיב לי בסבלנות ואז שרטט לי פיתרון בבהירות וקלות:</p><br /><br /><p>"כדי להתמודד עם המורכבות שמאפיינת את עבודתך, עליך להתייחס לכל הפרויקטים שלך כפרוייקט אחד גדול עם אבני דרך מקבילות. צריך להבין שהרבה מהפרויקטים נמצאים בחלק גדול מהזמן במצב "רדום" - בתיקוף אצל לקוח למשל. עובדה זו משאירה לך את ההתמודדות רק עם הפרויקטים הפעילים באותו שבוע".<br />מה שיעץ לי אחי לעשות, הוא למצוא מהו <strong>פרק הזמן הארוך ביותר</strong> במהלכו ניתן <strong>להימנע משינויים</strong> בסדרי העדיפויות, ולמלא את פרק הזמן הזה במשימות הרלוונטיות והדחופות ביותר (גם משימות שלי וגם משימות לפונקציות נוספות בצוות).<br />התוצאה תהיה שבוע עבודה פחות כיאוטי, פחות מבוזבז על Shiftים אינסופיים בין משימה למשימה, ויכולת ניתור שבועית על התקדמות המשימות הרלוונטיות לשבוע.</p><br /><br /><p>אספר לכם בשבועות הקרובים מה היו תוצאות יישום השיטה.<br />עד אז, שילחו לי את הטיפים שלכם על ניהול פרויקטים מרובים ואולי נצא עם איזה מודל מגנובי עם שלוש אותיות באנגלית!<br /><br /></p>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-12459708779063701192009-10-31T12:04:00.000-07:002009-10-31T12:55:07.564-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaiRFt23PURvrpd5Mqp2xyUe7-jgewagHy54dyR_ZZOHyn0QlmEGkqQVTPxe-XteVOq3PWV39XWhHT7gb4Q0wJ-TaF6dzdoYQaUQUizmaiM4i5r2oQxRYpQZZFnqfgLnk1IC2hA8bAazc/s1600-h/obama-yes-we-can.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5398848297203466962" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 134px; CURSOR: hand; HEIGHT: 200px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaiRFt23PURvrpd5Mqp2xyUe7-jgewagHy54dyR_ZZOHyn0QlmEGkqQVTPxe-XteVOq3PWV39XWhHT7gb4Q0wJ-TaF6dzdoYQaUQUizmaiM4i5r2oQxRYpQZZFnqfgLnk1IC2hA8bAazc/s200/obama-yes-we-can.jpg" border="0" /></a><br /><br /><div>אי אפשר להגזים בערכה של תחושת המסוגלות כאשר אנו מדברים על הצלחה בלמידה. </div><br /><div>תחושת המסוגלות היא בהרבה מקרים מה שמבדיל בין הצלחה לכשלון, בין התמדה לבין יאוש, בין הטמעה של מערכת חדשה לבין היצמדות מבוהלת למוכר ולקיים.<br /></div><br /><div>לא סתם שמתי את אובמה החתיך בפתח הפוסט. הוא הבין את זה מעולה. אובמה הוביל אומה שלמה לאופוריה (ואת עצמו לזכיה בעמדת האדם החזק בעולם) בעזרת הססמא - "כן, אנחנו יכולים". </div><br /><div>ומה טמון בשלוש מילים אלו? עולם ומלואו - </div><br /><div>ראשית - "כן" - להתחיל חיובי. להתחיל בתשובה, ולא בשאלה, לא בספק. </div><br /><div>שנית - "אנחנו" - אתה לא לבד, אנחנו יכולים, אנחנו חזקים, אנחנו נעזור אחד לשני. </div><br /><div>לסיום - "יכולים" יש לנו יכולת, הכל אפשרי בשבילנו.</div><br /><br /><div></div><br /><br /><div>עכשיו קחו את את המגה סיסמא הזאת והביאו אותה אל עולמכם כמדריכים, מפתחי הדרכה או מנהלי הדרכה ותראו איזו עוצמה היא מכילה בתוכה.</div><br /><br /><div>בכל צעד ראשון בלמידה, כדאי לנו לטפח את תחושת המסוגלות של הלומד, ע"י:<br /></div><br /><ol><br /><li><strong>חיוביות</strong> - נספר ללומד כמה קלה ופשוטה תהיה הלמידה, כמה תועלת הוא עומד להפיק ממנה, עד כמה היא עדיפה על מה שהיה עד כה.</li><br /><br /><li><strong>שותפות</strong> - נחזק את תחושת התמיכה בו לכל אורך הלמידה - המשוב, השימוש במנטורים, ההפניה לגורמי תמיכה אחרים, שפת הפניה האישית והאוהדת.</li><br /><br /><li><strong>מסוגלות - </strong>נייצר מצבי הצלחה בתחילת הלמידה ולכל אורכה, נבנה את הלמידה באופן שימנע תסכול או תחושת חוסר מסוגלות. נוכיח ללומד שהבין והצליח ונדרבן אותו להצלחה הבאה.</li></ol>זהו, לא אחפור יותר מדי.<br /><br /><p>לסיום, אספר לכם על שיחה שניהלתי היום עם אחותי נילי, אישה נפלאה מדריכה ומחנכת בכל נימי נפשה. היא סיפרה לי על תלמידיה, אותם היא מלמדת גיטרה, ובמיוחד על רגעי משבר בלמידה - למשל כאשר הם מבינים שיקח <strong>זמן</strong> עד שידעו את הסולו של Stairway to Heaven, או עד שיפתחו את הכוח בידיים להחזיק שיר שלם. הסיבה שאני מחבר את הסיפור לנושא שלנו היא שנילי הבינה עד כמה תפקידה כמורה הוא לעיתים להיות שם כדי להרגיע ולנחם, לחזק ולתמוך את התלמיד בזמן משברים כגון אלו. סוג תמיכה כזה, לא מצליחים התלמידים לקבל ב-youtube מול שיעור אינטרנטי.</p><br /><br /><p>האם אי פעם נוכל להביא אל הלמידה המתוקשבת את האיכויות האינטימיות של החניכה? אין לנו ברירה. </p><br /><br /><p>Yes We Must !</p>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-76178778862812546212009-10-19T00:39:00.000-07:002009-10-19T15:30:54.271-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjm_n12QbrWBaArzwfiGaerqSE0Vz-F12ehm_tFI2ymJLl4Y2aliVfeT4dNS1xMme7SxOduu83-3vDnS0V0ZDMqTmOA5inkOVsF_umKb2LWUydTOi-Q2EiCmTK5VA9skhyphenhyphenlpObythflIU/s1600-h/Snapshot_008.png"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5394435488079031378" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 200px; CURSOR: hand; HEIGHT: 140px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjm_n12QbrWBaArzwfiGaerqSE0Vz-F12ehm_tFI2ymJLl4Y2aliVfeT4dNS1xMme7SxOduu83-3vDnS0V0ZDMqTmOA5inkOVsF_umKb2LWUydTOi-Q2EiCmTK5VA9skhyphenhyphenlpObythflIU/s200/Snapshot_008.png" border="0" /></a><br /><div>אני בסך הכל חמש שנים בתחום פיתוח ההדרכה ועשר שנים בתחום פיתוח המולטימדיה. במסגרת פרק הזמן הזה הספקתי כמו כולנו להיחשף ללא מעט BuzzWords וטרנדים שבאו כרוח סערה ונעלמו בקול נפיחה חלושה. זה הפך אותי לקצת סקפטי, אבל למרות זאת, אני עדיין דלוק על "הדבר הבא".<br />אז הדבר הבא שכבר מדברים עליו אי אילו שנים, הוא הלמידה דרך עולמות וירטואליים. Second Life, There, visual Studio ואחרים הולכים ומתפתחים וצוברים קהל משתמשים נאמן ויציב. לא אחפור פה על כל הדיונים הרגילים לגבי הגבול הדק בין מציאות ודמיון ידה ידה ידה או על ההיבטים המוסריים והמשפטיים. קטונתי. אני בסך הכל רוצה לשאול שאלה. טוב, שלוש שאלות...<br /><br />מה יוצא לנו מלמידה דרך עולמות וירטואליים? מה הקשיים? האם זה כדאי?<br /><br />לפני שאתחיל למנות את כל מסקנותי, אשתף אתכם ברעיון להדרכה בעולם וירטואלי. אגב, זהו פרויקט שקורם עור וגידים בימים אלו אצלנו (Smart), אז כל מה שמתואר פה - לא לספר לאף אחד, הא?<br /><br />הרעיון הוא ליצור סביבת הדרכה לנושא מניעת הטרדה מינית. 40 לומדים (20 נשים ו20 גברים) יוזמנו בשעה מיועדת להשתתף ב"מינגלינג" חברתי. הם יוכלו לצ'וטט ולדבר בינהם. אבל כאן בא השוס - גברים יסתובבו באווטרים נשיים ונשים באווטרים גבריים (למי שלא יודע עדיין - אווטר היא הדמות, השחקן שבגופו אתה משוטט ברחבי העולמות הוירטואליים). המטרה היא אם כן, לאפשר לשני הצדדים לחוות מה זה להיות מוטרד מינית (וארגוני נשים - לא להרוג אותי, ברור לי שזה לא דומה לטראומה שעלולה לעבור אישה שהוטרדה), ממה כדאי להימנע, מה נחשב להטרדה מינית ומה לא וכו'. שום סביבת למידה אחרת לא תוכל לאפשר כזאת חוויה לימודית.<br />עם הרעיון הזה בראש, בואו ונחזור ליתרונות, קשיים ומסקנות.<br /><br />היתרונות:<br /><br /><ol><br /><li>Engagement ברמה גבוהה ביותר</li><br /><li>אפשרויות חוויה ויצירה בלתי מוגבלות</li><br /><li>שינוי נקודת המוצא בלמידה מ"לדבר על" ל"להיות שם"</li><br /><li>חופש נפשי להשתתף בסימולציות חברתיות ללא העכבות המובנות אצל רובנו</li><br /><li>תרגול ולמידה בעלת מימד פיסי (אתה לא רק קורא שצריך למחזר אשפה לסוגיה, אתה ממש משליך את הסוללות לתיבת איסוף הסוללות).</li></ol><br /><p>הקשיים:</p><br /><ol><br /><li>6 שעות הסתגלות לסביבת הלמידה למשתמש חדש (אומרים שעשו איזה מחקר- אבל אני יכול להעיד על עצמי -זה הזמן פחות או יותר). למשתמשים בעלי "אצבעות עבות" (טכנופובים וסתם חסי אוריינטציה מיחשובית) - יכול להיות מחסום בלתי עביר. יותר מדי אנרגיה להשקיע בלמידת הממשק והסביבה.</li><br /><li>מורכבות פיתוח סביבת הלמידה (למשל לפתח סימולצייה להדרכת שוטרים בסיור היא סגה לא פשוטה)</li><br /><li>עם המורכבות באה העלות</li><br /><li>רוב העולמות הוירטואליים סובלים מחוסר יציבות טכנולוגית עד כה</li><br /><li>סביבה סינכרונית - דהיינו הכל קורא בזמן אמת ומבוסס על הימצאותם של בני אדם אחרים בסביבה. פיתוח סביבה אנושית א-סינכרונית כוללת תכנות רובוטים, ומעבר למורכבות ולעלות - משהו בתחושת הנוכחות בחוויה משתבש.</li></ol><br /><p>המסקנות:</p><br /><p>הנבואה ניתנה לשוטים. ובגלל שאני שוטה אז אכריז בריש גלי - עולמות וירטואליים הם העתיד ללמידה המתוקשבת, ולו בגלל סיבה אחת - החוויה הדו מימדית (לומדות, קורסים מתוקשבים וכו') אינה מאתגרת מספיק ואינה מספקת את הגירוי שגורם לנו להתרגש מלמידה. העולמות הוירטואליים ימשיכו להתפתח, בזה אין ספק. הם ימשיכו כי זאת ההתפתחות הטבעית של הטכנולוגיה ושל הגולשים ברשת, ואין סיבה שהלמידה לא תיהיה חלק מההתפוצצות התלת כיוונית הזאת. אני מקווה שמפתחי הדרכה ידעו לייצר חוויות למידה בעלות ערך אמיתי, המנצלות את האפשרויות הגלומות במדיה הוירטואלית /תלת מימדית, ולא תרגומים חיוורים של חומרים לתוך הפלטפורמה רק כדי להיות שם.</p></div>TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-73474780361060264652009-10-10T13:05:00.000-07:002009-10-10T13:52:56.067-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimd2otbnpWdgJ3nK2S_WYF_znZFJRbE69NrATigOjDoMEYSeAjparExvRQekclxivIlQSEPtKCRxwSpDexe2PE5GF4EzdzJvLwlxIQdpiuOBSFHHR2PSCV9BtQZYoducRcE8Y9Z0t6Ri8/s1600-h/Picture1.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5391074745738995970" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 200px; CURSOR: hand; HEIGHT: 150px" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimd2otbnpWdgJ3nK2S_WYF_znZFJRbE69NrATigOjDoMEYSeAjparExvRQekclxivIlQSEPtKCRxwSpDexe2PE5GF4EzdzJvLwlxIQdpiuOBSFHHR2PSCV9BtQZYoducRcE8Y9Z0t6Ri8/s200/Picture1.jpg" border="0" /></a><br />את הפוסט הזה אני כותב כמחווה של כבוד לסבא שלי זכרונו לברכה, יהושוע כהן (פארג'), שהיה מומחה התוכן לענייני שש בש באותו חופש גדול לפני 25 שנים ערך. סבא וסבתא שמרו עלינו בעת חופשת ההורים בארה"ב, והפכו את החופש הזה לבלתי נשכח - חופש מלא למידה של דברים חדשים.<br /><br />הסיבה שאני מעלה את זה כאן בבלוג היא שהיום שיחקתי שש בש, וכמו בהרבה דברים שאני עושה, עלתה פתאום השאלה - איך בכלל למדתי לשחק שש בש? איך לומדים לשחק משחק שהינו הרבה יותר מרשימת החוקים הקצרצרה שמגדירה מה צריך לעשות, מה מותר ומה אסור?<br /><br />אז נזכרתי בסבא. סבא לא היה דברן גדול, אבל הוא בהחלט ידע להעביר מסר ובהחלט ידע ללמד. אני חושב שהמסר החשוב ביותר של סבא היה: קודם תסתכל, תבין מה קורה כאן. אחר כך נשחק קצת. ניתן לך לנצח (אבל רק קצת) וממשחק למשחק - תלמד ותשתפר. זה אולי נשמע טריוויאלי - תהליך למידה די רגיל, אבל בעיני, בכל זאת היה שם קסם.<br /><br />שאלה שעלתה במוחי היא מה הופך שחקן שש בש לשחקן מעולה לעומת שחקן גרוע?<br />אני סבור שלא בכדי שחקנים מעולים הם גם שחקנים עתירי ניסיון. הניסיון הפגיש אותם עם אין ספור סיטואציות משחקיות והם כבר ניסו את דרכם בכמה דרכים, והבינו מה הדרך הטובה ביותר עבורם. שחקנים מעולים יודעים להפיק את הטוב ביותר מכל תור במשחק. הם מקדמים בכל תור את המטרה הכללית שלהם ומנסים לשבש את מטרותיו של יריבם. זה היה הדבר העיקרי שלמדו מתוך שעות משחק רבות - להתמקד במהלך שיביא להם את התועלת הגדולה ביותר ויקדם אותם יותר מיריבם.<br />אבל את הידיעה ששחקן מנוסה הוא שחקן יותר טוב - כולנו מבינים. בואו ונראה מה יש שם במשחק הזה שהופך אותו למנגנון מדהים ללמידה ואימון.<br /><br /><strong>1- מישוב מיידי</strong><br />אני סבור שאחד הדברים שקורים בשש בש הוא קבלת<strong> משוב מיידי</strong> על כל צעד שאתה מבצע - מהשחקן שמולך ("אתה משחק סגור...! ממה אתה מפחד?") מאנשים שמסביב (אם יש) שמייעצים לך ומעמידים אותך על טעותך ("יכולת לאכול כאן") ובעיקר מהמשחק עצמו. כל טעות שתבצע תתגלה לך מיד בתורו של היריב. אני חושב שזו זירת למידה מדהימה.<br /><br /><strong>2-תרגול מגוון<br /></strong>דבר נוסף שקורה בעת משחק שש בש הוא אלמנט הקוביה. המספרים שתקבל מזריקת הקוביה יכתיבו במידה מסוימת את אפשרויות המשחק שלך ויהפכו את החוויה למשתנה ובלתי צפויה. הקוביה תייצר לך תרגילים באין סוף גרסאות. פעם תקבל תרגיל קל (6:6) ופעם איום ונורא (2:1).<br />קובה היא מחולל תרגול אולטימטיבי כשחושבים על זה.<br /><br /><strong>3-מנטורינג</strong><br />עוד דבר נפלא שקיים בשש בש הוא חוויית המנטורינג. כאשר שיחקתי עם סבא, למדתי גם את כל הלכות המשחק הבלתי כתובות. את המחוות, את הז'רגון, את סגנון הדו שיח ואת החשיבות שבקיומו. סבא שלי לימד אותי שלשחק בשקט זה לא נקרא לשחק. בשש בש יש המון מניפולציות רגשיות שהרבה פעמים מנצחות משחקים. עליך לדכא את היריב שלך, להקניטו, לפעמים לוותר לו - כמובן תוך כדי ציון העניין בצורה נון-שלאנטית. כל אלו יוצרים אווירה המכתיבה את מהלכיו של היריב ואת טעויותיו. סבא היה מנטור מושלם. היתה לו סבלנות. היה לו את הידע והניסיון ואת המוטיבציה והאהבה ללמד ולהעביר את הידע הלאה. הוא האמין בתרגול ובהתמדה - אבל לא בנוקשות שהופכת את העניין למתיש אלא מתוך תשוקה להשתפר ולהיות מאסטר. ואם תרצו, לא צריך יותר מכל זה על מנת להצליח בלמידה - שתהיה בכל תחום אשר תהיה.TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-79363157714881844442009-09-28T13:40:00.000-07:002009-09-28T14:09:50.895-07:00אני מקווה שאני הראשון שתובע את הביטוי הזה (לפחות אחרי גיגולים לא מעטים), אולי המילה המודרנית ל<strong>אוטודידקטיות.</strong><br /><br />אני שייך לדור שלישי (ואולי יותר) של אוטודידקטים, אנשים קשי עורף שרוצים לדעת משהו ומעדיפים להיות המורים של עצמם, לחפש בעצמם את החומרים, להתחבר לחומר שנראה מדויק ביותר למטרה שלהם ולחקור ולהעמיק בו (או סתם לרפרף ולזנוח - גם זה קורה).<br /><br />במשך חיי, לימדתי את עצמי קריאה בכף יד, פרשנות לשפת גוף, גיטרה בס, שיטות תזונה נבונה (לא הלך טוב ביישום), צילום סטילס, עבודה עם אינספור תוכנות, ניהול משק בית, מדיטציה ועוד ועוד. הפרויקט העכשוי הוא ללמוד לתופף על מערכת תופים ולשם כך אני חולב את הרשת, מוריד בצורה פיראטית ערכות הדרכה שלמות ומתחיל בתהליך למידה.<br /><br />את תהליך הלמידה הזה אני רוצה לברר כאן תחת הכותרת Me-Learning. אשמח אם תשלחו לי אבחנות לגבי שיטת הלמידה שלכם.<br /><br />אז שלב ראשון בתהליך הוא <strong>בחינת המסגרת</strong> - אני רוצה לראות מה הגבולות של התחום אליו אני נכנס. אני צופה בעיקר בסרטונים של מתופפים גדולים בפעולה, בסדנאות אומן, וגם סתם במתופפים מהרחוב וגם במתופפים גרועים - רק כדי להבין איפה אני נמצא ובפני מה אני עומד. זה עוזר לי בשלב הבא:<br /><br />שלב שני - <strong>הגדרת מטרות</strong><br />כמו כל מפתח הדרכה טוב, שלב עליו לא כדאי לדלג. אני מגדיר לאן אני בדיוק רוצה להגיע בלמידה. במקרה התיפוף חלטתי להשאיר את המטרות פתוחות - דהיינו, איני פוסל את האפשרות להפוך למתופף מקצועי ולהופיע ברחבי העולם תמורת סכומי עתק.<br /><br />שלב שלישי - <strong>איסוף חומרים</strong><br />האינטרנט גדוש עד להתפקע בחומרים. אני מתחיל לאסוף חומרים ומתחבר לאילו שמבטאים בצורה הטובה ביותר את האופי שלי, את הסגנון שלי בלמידה. החומרים שאבחר עוזרים לי לדמיין את עצמי כבר בנקודת ההישג. יותר קל לי ללמוד עם מתופף שמדבר אלי במושגים מובנים ובגובה העיניים מאשר עם אחד שמדבר ממרומי האולימפוס.<br /><br />שלב רביעי - <strong>צפיה קריאה</strong><br />אין מה להרחיב בנושא. פשוט לעבור על החומרים. אודה שלא תמיד בצורה יסודית ומובנית אלא לפי מה שבוער לי יותר מכל. למשל, היה חשוב לי מאוד ללמוד טכניקה טובה ל-Drum Roll (אותו תיפוף מהיר מאוד המופק מהקפצת המקל על התוף - בדומה למה שעושים מתופפים צבאיים במצעדים) אז חיפשתי את זה ומצאתי.<br /><br />שלב חמישי - <strong>עזוב את החומרים ולך תתנסה</strong><br />השלב החשוב ביותר. אחרי שלמדת משהו - אל תתן לו להישכח. לך ותיישם אותו. תפוס כמה אנשים וקרא בכף היד שלהם. תגלה את הפער בין הלימוד התיאורטי לבין המציאות ותוכל לחזור שוב להערכה מחודשת של מטרותיך ומשם לעיצוב מחודש של כל תהליך הלמידה. אסור לשכוח שאנחנו מציבים מטרות בלי ממש לדעת את רוחב היריעה. חייבים לשמור על גמישות וסגלתנות (סתגלתנות?).<br /><br />הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה, היא מכיוון שאני סבור שיותר ויותר אנשים בעולם מגלים את האפשרויות החדשות ללמידה שפותחת מהפיכת המידע והאינטרנט. אם פעם היו חוברות הלמידה מצויות בידם של מורים פרטיים, הרי שהיום הכל כאן ובחינם. אני חושב שהרבה אנשים צריכים ללמוד או לרכוש מיומנות בזמן קצר ולפעמים גם בזמן העבודה ואיני בטוח שהם מתייחסים ללמידה שלהם בתור משימה מובנית עם התחלה אמצע ו(ללא) סוף. חלקם אפילו לא מודעים לכך שהם מחפשים אחר למידה. הם רק רוצים <strong>לדעת איך </strong>משהו (How do I).<br /><br />המשך יבוא, ובינתיים - כיתבו לי בבקשה תובנה על תהליך ה-me-Learning שלכם.TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-62602573677841063662009-09-20T13:03:00.000-07:002009-09-21T14:36:01.479-07:00מה זה מפתח הדרכה? האם אחד שעושה מצגות פאואר פוינט? האם מישהו שבונה לומדות? האם מישהו שכותב user Manuals או לוכד סרטוני סמן?<br />מפתח הדרכה עושה את כל הנ"ל, ובכל זאת, אין באלו די לתאר את מורכבות מקצועו ואת חשיבותו.<br />מפתח הדרכה הינו המקצוע החשוב ביותר בעולם היום (ואני לא מגזים!)<br />מפתחי הדרכה יושבים כיום על העורק החשוב ביותר של האנושות - עורק המידע.<br />בעולם בו התפוצצות המידע הולכת ונעשית מוחשית ועוצמתית יותר ויותר בכל יום שעובר, חייבים לתפקד בני אדם שכשרונם הוא לתרגם, לארגן, לסנן, לסנתז לשפוך אור ולהגיש מחדש את המידע להמונים.<br />ולמי שלא קלט - אלו הם מפתחי ההדרכה. אנשים בעלי יכולת לעבד כמויות מידע אדירות, להפריד בין עיקר ותפל, למצוא עיקרון מארגן למידע, ולהציג אותו בצורה זכירה ולמידה לכל אלו שמקבלים חום רק מלקרוא שתי פסקאות ברצף.<br /><br />האם זה מקצוע שצריך להיות שווה הרבה כסף? אני חושב שכן. סיבה אחת היא מכיוון שהמומחיות הנדרשת ממפתח הדרכה היא דבר נדיר שקשה לרכוש (ולראיה היא הקושי למצוא מפתח הדרכה טוב).<br /><br />מפתח הדרכה טוב חייב להיות אינטיליגנטי מספיק בשביל להבין את ליבת המקצוע / האתגר ההדרכתי אליו הוא נדרש, בזמן קצר, לאתר את נקודות התורפה, לקלוט את מהלך העבודה התקין והיעיל ביותר ולהציג את כל זה לאדם זר שילמד ויפנים ויחזור לעבודה טעון במספיק ידע ואנרגיה על מנת שיוכל לייצר שינוי מתמשך בעבודתו.<br /><br />מפתח הדרכה צריך להכיר טכנולוגיות, לדעת מה צורת ההגשה המתאימה ביותר לכל תוכן, מה המדיה המתאימה, מה יתן ערך ומה סתם יבזבז זמן וכסף.<br /><br />מפתח הדרכה צריך להיות יצירתי (כמה Abuse עברה המילה הזאת.. עוד נדבר גם על זה), לדעת לדמיין תסריט למידה, לדעת להצחיק, לרגש, להפחיד וכל מה שצריך כדי שהבנקאי / סוכן ביטוח / פועל יצור, יפתח את ליבו ואת מוחו לחומר הכתוב ויעשה כבר מה משצופה ממנו לעשות.<br /><br />הסיבה השניה לכך שמפתח הדרכה שווה הרבה כסף לארגון היא שמשמעות העדר פונקציה שכזו בארגון (או לעזרו של ארגון) היא פשוט הפסד.<br /><br />חישבו על מאות או אלפי עובדים הנדרשים ללמוד כל יום משהו על מנת להתקדם, על מנת לא להתקע, על מנת להמשיך לתפקד ביעילות חרף השינויים שהונחתו עלהים מלמעלה (למשל - מערכת ERP חדשה..). מפתח הדרכה טוב יכול להקרין ולהשפיע לטובה על מהלכים אדירים בארגון ולעשות את ההבדל בין כאוס לבין מהלך התפתחותי שהינו גם חוויה חיובית לעובד עצמו - חווית הצלחה וחיזוק הביטחון להמשך הדרך.<br /><br />פיתוח הדרכה עומד לשנות את פניו והגדרתו עוד עשרות פעמים עד סוף המאה הזאת ומי שלא מבין את זה - אז שינסה שוב, טוב?<br /><br />כבר היום, הולכות ומתבססות עוד ועוד טכנולוגיות ופלטפורמות טכנולוגיות בכל כיוון שלא תביט (החל מ-WIKI ועד ל-Second Life), פלטפורמות שזקוקות לתמיכה, להסבר, ללימוד, להגשה להמונים ובכל צומת כזאת, יהיו מפתחי ההדרכה אלו שיעמדו במשימה.<br /><br />לסיכום, אני חושב שבבסיס המקצוע בוערת תשוקה, תשוקה ללמד בקנה מידה בילתי נתפס, תשוקה להבהיר, לחדד, לשפוך אור על דברים שנראים סתומים או בלתי אפשריים לעובד חדש. מפתח הדרכה הוא המקצוע החשוב ביותר בעולם כי הוא עוזר לבעלי מקצועות <strong>חשובים יותר </strong>ללמוד את המקצוע, להתעדכן בחידושים, להישאר בעניינים, להשתפר, להתייעל ולהתפתח.TAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6871769057223714540.post-42472541886406296652009-09-20T12:25:00.000-07:002009-09-20T12:47:40.969-07:00זה היה עמית וולק, המנטור הראשון שלי בעולם פיתוח ההדרכה שלא החמיץ הזדמנות להדגיש את חשיבות ה"דיבור". לדבר על המקצוע, זה מה שמבדיל בין סתם שף לאייל שני או חיים כהן, זה מה שמבדיל בין בין עיתונאי לפרסונה תקשורתית. עמית אהב לתת את ראובן כדוגמא. ראובן היה טכנאי מומחה שהיה אלוף במציאת תקלות בכרטיסים אלקטרוניים (או משהו כזה). אבל ראובן לא ידע לדבר על המקצוע. הוא לא ידע להסביר למישהו אחר איך הוא עושה את הקסם שהוא עושה. הוא לא ידע לתאר את מהלך העבודה שלו - מה ראשון ומה אחרון, לכן, היה ראובן מועד לכליה ביום הראשון שיתחילו ידיו לרעוד (עקב זיקנה).<br /><br />אני לקחתי את המושג הזה - "לדבר על המקצוע" והחלטתי ליישם אותו, כדי לא להיות ראובן, כדי להיות איש מקצוע מעולה שמגדיר ומגדיר מחדש כל הזמן מה הוא המקצוע הזה ולמה זה בכלל חשוב. אני יודע שאי שם במרחב יש עוד אנשים שזה מעניין אותם ובשבילם (אבל לפני הכל בשבילי) אני כותב את הבלוג הזה.<br /><br />אז אחרי פתיחה קצת ארוכה, אספר על כמה אנשים ועל הדיבור שלהם על המקצוע. הראשון הוא חבר שלי דן, מעצב תעשייתי מחונן שמעצב גופי תאורה מהממים. פעם אחת, על כוס בירה שניה ליד אלנבי, דיברנו על המקצוע שלו. לתדהמתי דן סיפר לי שהוא מציג את עצמו לאנשים חדשים כך: "אני עושה למפות". דן חשב שזה שנון ומצחיק ואני חשבתי שזה ממש גרוע. ברגע שאתה מגדיר את עצמך ואת המקצוע שלך בתור בן אדם שעושה למפות, אתה בעצם אומר - אני עושה משהו רגיל ופשוט, כל אחד יכול לעשות למפות, לכן, אין לך ממש סיבה לשלם לי עבור זה, או להציץ בפורטפוליו שלי. אני עושה למפות. לשמחתי, הצלחתי להעביר לדן את המסר ולחשוב על כמה משפטים שמתארים בצורה יותר מכובדת ומפרגנת את היצירה המדהימה שהוא עושה.<br /><br />האדם השני שראיתי מדבר על המקצוע שלו היה מוכר צמיגים. וכאן, ראיתי דוגמא הפוכה מדן. מוכר צמיגים - לכאורה עוד איש מכירות בחנות... כמה טעיתי שחשבתי כך. המוכר (ששכחתי את שמו - אבל לחנות קוראים "ממציא הגלגל") ידע לתאר לי בתשוקה מדהימה את מעלותיו של כל צמיג וצמיג. הוא ידע לתאר את מסלול פינוי המים של הצמיג על כביש רטוב ואת ההבדל בין צמיגים רכים לקשים (כאלו שעושים חיים קשים למרכב ולמנוע). האיש הזה לימד אותי שלא חשוב מה הוא המקצוע שלך - אתה חייב לדעת לדבר עליו. אין לי ספק שהוא לא ימשיך למכור צמיגים ברעננה לאורך זמן. מקומו מובטח לו במקומות טובים בהרבה.<br /><br />ועכשיו לעניינו. לדבר על מקצוע פיתוח ההדרכה. זו מטרת הבלוג הזה וזה מה אעשה כאן כל שבוע. אדבר על כל מיני היבטים של המקצוע, חלקם טכניים, חלקם פילוסופיים, חלקם רגשיים. אני לוקח לעצמי חופש לכתוב מה שבא לי - עם תנאי אחד - שיהיה בעל ערך לכל מי שהנושא קרוב לליבו.<br /><br />יאללה- שיהיה בהצלחה והלוואי שלא אדבר כאן אל הלמפות (-:<br /><br />טל אריאל כהןTAChttp://www.blogger.com/profile/05151247850826134376noreply@blogger.com0