tag:blogger.com,1999:blog-58041575183633868952024-11-01T13:28:01.153+02:00Dr Hilhttp://www.blogger.com/profile/04901164718857818777noreply@blogger.comBlogger26125tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-73393124804454679202010-12-29T11:13:00.000+02:002010-12-29T11:15:49.947+02:00

-פורסם בפורום הריון ולידה של הכללית-אז ביום חמישי ב11 בבוקר תיארתי בפניכן את ההתלבטות האם מדובר בצירים אמיתיים או לא... מעצם הכותרת אתן יכולות להבין שאלו היו צירים אמיתיים ביותר!!! הייתה לי לידה מהירה יחסית- הגענו לבי"ח בסביבות שבע בערב ובחצות הכניסו אותנו לחדר לידה וב01:30 המתוקה הקטנה שלי כבר הייתה בחוץ! אבל לומר שהלידה הייתה קלה קצת קשה לומר.. היה מ-א-ו-ד כואב ובעיקר מפחיד בגלל חוסר וודאות

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-76180771580180444892010-12-17T04:47:00.002+02:002010-12-17T05:12:12.252+02:00

השעה עכשיו: 04:47. במחשב כתוב AM כאילו משתף אותי בגורלו- כן, i am awake too (גם אני ער בשעה הזו).הלילות כבר הוופכים להיות דיי טרופים: זיעה, נשימות כבדות, קושי להסתובב, קושי לקום לפיפי, צורך מיידי לקום לפיפי. הכול נע בסקאלה הזאת פחות או יותר. הלילה קמתי באיזשהו שלב כשאני על הגב! הריוניות יודעות שזו תנוחה לא טובה, בטח לא בחודש תשיעי כשהבטן ענקית. ואכן קמתי בתחושה שמישהו לחץ לי על האיברים הפנימיים

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-639272752454313492010-11-29T15:20:00.002+02:002010-11-29T17:03:49.195+02:00

וואו, המון זמן לא כתבתי כאן. היו כמה פעמים שהתחלתי ואז נעצרתי ומחקתי. פשוט, באופן מילולי, לא היו לי מילים. אני מקווה להחזיר לעצמי את היכולת לכתוב. אז זה בעצם נסיון עכשיו.אז מה חדש אצלי? אני בהריון, כמעט בחודש תשיעי כבר. אם מישהו היה אומר לי לפני זה שאני אתעסק כל היום במחשבות על הורות ועל טיפול בתינוקות וכל הדברים האלה, הייתי מתפקעת מצחוק ואומרת "אין סיכוי" אבל מה לעשות, כן כן כנראה שאני לא כזאת

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-71383078257197177392010-07-19T16:34:00.006+03:002010-07-19T18:16:29.687+03:00

הפעם אני אדבר על איך מקבלים ביקורת. זה נושא שיכול להיות כאוב ורגיש, אבל הוא לא חייב להיות כזה.יש את הקלישאה הזאת שאומרת שליוצר צריך להיות עור של פיל. האם זה נכון? אני לא בהכרח מאמינה בזה. אני מבינה את האמירה הזאת כאילו שביקורת זה משהו שעלול לפגוע בנו, וצריך לפתח "עמידות" בפניה. אבל אז זה דיי מנטרל את כל הפואנטה של ביקורת, לא?חשוב לדעת לקבל ביקורת בצורה מקצועית, ככלי לשיפור. הרבה פעמים עצם זה

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-44367966480659739962010-07-08T13:34:00.012+03:002010-07-13T15:43:27.950+03:00

זוכרים שהבטחתי פוסט אופטימי? כזה שאדבר בו על סרטים שאהבתי לאחרונה? ובכן, it's pay time.ראיתי לאחרונה שני סרטים שאהבתי: האחד הוא דרמה שמבוססת על ספר ואולי אף על סיפור אמיתי (רק המחשבה על כך מעוררת צמרמורת) והשני הוא קומדיה שמבוססת על בלוג(!) ועל ספר בישול.הסרט הראשון הוא "פרשס". מבוסס על הספר Push, הסרט מציג גיבורה לא אופיינית: שחורה, סובלת מהשמנת יתר, אנאלפביתית, נערה בת 16 בהריון- מאביה. לא

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-24497477555886690342010-07-07T13:10:00.007+03:002010-07-07T14:22:41.635+03:00

האם בכל סרט חייב להיות "גיבור"? יש סרטים שאין להם דמות ראשית אחת.בקולנוע יש 3 זרמים:הזרם הקלאסי: גיבור מרכזי אחד, הפרוטגוניסט. הסרט הוא הסיפור שלו. הוא מוקד ההזדהות של הקהל.רצף כרונולוגי.דגש על קונפליקט חיצוני (לדוג' "היום השלישי"- מלחמה נגד החייזרים).סיום סגור.2. אנטי מבנה:שבירת הרצף הכרונולוגי (ספרות זולה, 21 גרם).סגנון סוריאליסטי.3. מינימליסטי:ריבוי דמויות- אין פרוטגוניסט, או: דמות אחת, אבל עם

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-78696561024088347372010-06-29T13:40:00.002+03:002010-06-29T14:10:30.774+03:00

בהנחה שמישהו קורא את הבלוג הזה, ושמי שקורא אותו קרא את שני השיעורים הראשונים בתסריטאות (למי שהחמיץ, פה נמצא השיעור הראשון, ופה השני), עכשיו הגיע הזמן לתרגול!בחרו סרט עלילתי כלשהו, ושחזרו את הסצינה הראשונה מתוכו. השתדלו להקפיד על כללי כתיבת התסריט: להבדיל בין תיאור לדיאלוג, לתאר את הדמויות, לתאר את המיקום ולדמות עד כמה שניתן את מה שרואים בסצינה.זה התרגיל שהמרצה צביקה קרצנר, שייבדל לימים ארוכים,

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-31524333551390342112010-06-26T09:26:00.003+03:002010-06-26T10:21:25.750+03:00

סיימתי לצפות עכשיו בסרט "חלום אריזונה" של אמיר קוסטריצה. זה סרט מ-93' והרבה פעמים שמעתי עליו, אבל עד עכשיו לא יצא לי לצפות בו ולהבין על מה הסרט. וגם עכשיו, לאחר שצפיתי בו, אני חייבת לומר- אין לי מושג על הסרט.רוב הסרט הוא גיבוב של סצינות, לכאורה מלאות משמעות ורגש, אבל בפועל לא אפקטיביות ומייגעות. קולו של אקסל, גיבור הסרט (מגולם ע"י ג'וני דפ שהוא נקודת האור היחידה בסרט הזה), מלווה את רוב הסרט

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-68275597586680287172010-06-20T15:29:00.012+03:002010-06-20T16:38:10.129+03:00

הרבה פעמים כשרואים סרט לא יודעים בדיוק מה מזה נמצא בתסריט. תסריטאים הרבה פעמים צופים בסרטים ותוהים לגבי זה...ישנם כמה שלבים בתהליך הכתיבה של התסריט. התסריט מתחיל מרעיון עלילתי לסרט- זה משהו שמבחינת ההיקף עומד על משפט או כמה משפטים, פסקה קטנה מאוד, שמכילה את הרעיון מבלי להיכנס לפרטים. צריך להבין על מה הסרט מתוך הרעיון. מה הקונפליקט של הסיפור. הרעיון זה להגיע מהרעיון הקצר לסינופסיס, שזה השלב

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-72687836042467222402010-06-13T15:27:00.007+03:002010-06-13T16:23:23.051+03:00

התסריט בנוי מתיאורים בזמן הווה ובגוף שלישי. כדי לכתוב תסריט, צריך להתחיל לחשוב אחרת על כתיבה. התסריט צריך להיות ברור וקונקרטי כמה שניתן. זה הבסיס לסרט, וזה לא המקום למטאפורות. כלומר, כמובן שיש בקולנוע שימוש במטאפורות, אך בתסריט עצמו לא כותבים בצורה מטאפורית. לא ניתן לבמאי לנחש למה התכוונו. כותבים אך ורק דברים שניתן לצלם ולהקליט. את מה שאנו רוצים להעביר צריך לבטא בצורה ויזואלית או דרך סאונד.

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-41976883902747195372010-06-02T18:55:00.008+03:002010-06-02T20:04:35.570+03:00

לא מזמן ידיד שלי ביקש ממני את החומר שסיכמתי בקורס הראשון שלקחנו יחד בתסריטאות, "תסריטאות למתחילים", שהועבר ע"י צביקה קרצנר. הופתעתי לגלות מחברת שמנוהלת לא רע בכלל! החלטתי להעלות כאן לבלוג את השיעורים, בתוספת דברים שלמדתי מהניסיון שלי ועצות שאני מקווה שיעזרו לתסריטאים מתחילים.חשוב להדגיש שאני בעצמי בתחילת דרכי ב.. נקרא לזה, "עולם" הזה (אני פשוט שונאת את המילה "תעשייה", זה מעלה אצלי קונוטציות של

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-26438960059521371162010-04-12T13:44:00.003+03:002010-04-12T14:25:28.764+03:00

בינתיים כתבתי ומחקתי כבר שלוש פעמים את ההתחלה של הפוסט הזה. אני לא יודעת איך להתבטא עכשיו. הראש שלי מלא במחשבות סותרות.אני לא יודעת מה המינון הנכון של רגישות שצריך להיות לי. ברור לי שאם אני אתנהג כאילו אני לא נפגעת ואין לי רגשות, אני רק אפגע יותר בטווח הארוך. אני לא רוצה להיות כמו רובוט ואני לא רוצה לפגוע באחרים. אני רוצה להתייחס לאחרים ברגישות ושככה גם יתייחסו אליי, אבל לפעמים להיות רגישה זה גם

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-8674560361142652032010-03-10T14:41:00.003+02:002010-03-10T16:03:27.689+02:00

פתחתי מייל עכשיו וראיתי את ההודעה הבאה:"גם אני לא מתחבר לסיפורי "אשפוך-את-מוחי-על-הנייר" ועל "כל-מי-שלכלך-נייר-לפניי-לא-ידע-כלום" ולמשל "אם-אתגר-קרת-יכול-אז-אני-יכול-פי-שבע". אבל אני משתדל בכל זאת לקרוא, להבין ולנתח את זה כסיפור".זה מהידיד שלי, כן- הלמדן.ישבתי כמה שניות מול ההודעה הזאת בלי לדעת כיצד להגיב. כבר תקופה לא קצרה שאנחנו מנהלים את הפינג-פונג הזה: אני אומרת לו שיפסיק לקרוא ספרים ויתחיל

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-7839692898888511552010-03-09T12:12:00.006+02:002010-03-09T14:02:04.207+02:00

יש לי בעיה רצינית: ברגע שטוב לי "מדיי", אני מתחילה לדבר בצורה דיי בנאלית. לומר משפטים כאלה שחוקים כמו: "תחשוב טוב ויהיה טוב", "להיות שלילי זה דבר שלילי". ובדיעבד אני רואה את זה וחושבת על עצמי what an asshole!הרי כשאני בדכאון וכשלא הולך אז זה ממש מעצבן אותי שאומרים לי דברים כאלה. כשרע מדיי אז לא חושבים בצורה הגיונית ולא מצליחים לראות מה נכון. וכל האנשים השמחים שלא מצליחים לראות מעבר לשמחה הרגעית

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-86103747388764068322010-02-28T12:51:00.007+02:002010-02-28T13:34:17.798+02:00

בא לי לצעוק.אני לא מאמינה שעשיתי את זה.וואו.אני לא יודעת איך לעכל את עצמי.איזה אדרנלין.שלחתי את הסיפור עכשיו. במעטפה. 3 עותקים, כמו שהם ביקשו. עם פתק בנפרד, כמו שהם ביקשו. אני לא יודעת איך לתאר את מה שעובר עליי עכשיו. אולי אני לא אמורה לנסות.לא היה לי זמן לחשוב כמעט, ואולי זה מה שטוב בזה. פשוט לקחתי את כל סוף השבוע וכתבתי. ביום חמישי לקחתי יום חופש, כדי להתחיל. הייתה לי כבר מסגרת של הסיפור, מה

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-52023677761730203432010-02-21T16:18:00.010+02:002010-02-21T17:19:00.221+02:00

אוקיי, אז מה קורה בינתיים?הרבה. אני לא רוצה חלילה להתלונן, אבל אני בלחץ היסטריייי. אני רוצה להספיק מלא דברים, אבל מרוב שאני רוצה הרבה דברים, אני קצת הולכת לאיבוד. אני חייבת להתמקד. מיקוד, דנה.מיקוד.הדברים שאני רוצה להספיק בזמן הקרוב הם (בסדר אקראי, אף פעם לא הייתי טובה בדירוגים):1. אני רוצה כנראה ללכת לקורס ההמשך של תסריטאות ב"חשיפה". זה נקרא "פיתוח תסריט לדרמה/סדרת טלוויזיה".הקורס הקודם, הבסיסי,

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-69060289248941306312010-01-11T14:29:00.003+02:002010-01-11T14:51:24.538+02:00

מאז ששלחתי מייל עם דוגמאות של סצינות אני כל שעה, או אפילו כל חצי שעה, פותחת את המייל שוב ושוב ובודקת אם קיבלתי תשובה במקרה. בודקת כל שנייה גם בפלאפון אם לא קיבלתי בטעות טלפון או הודעה. אוף, אני שונאת לשבת ולחכות. זה פשוט הורג אותי.בינתיים השותף שלי מחוסר עבודה, ויש לו עיסוקים אחרים, אבל הכסף הולך ואוזל ואני מרגישה קצת אשמה כלפיו- כי זה הרעיון שלי ואני מרגישה אחריות על זה. שאני צריכה לדאוג לנו

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-20943896119864616612010-01-04T23:00:00.003+02:002010-01-04T23:13:59.302+02:00

אני לא יודעת למה, אבל אני במצב רוח קצת מחורבן. הרגשה שהכול תקוע, או של פחד- אני לא יודעת. אני יודעת שאין לי מה לרחם על עצמי ובכל זאת אני עושה את זה.אף פעם לא הבנתי למה מתכוונים שאומרים שיש משהו משתק בהזדמנויות. ועכשיו, עכשיו אני קצת מבינה. אולי זה סתם תירוץ לחפות על עצלנות. אבל מצד שני איש חכם אמר לי פעם שאין דבר כזה עצלנות, יש דברים שאנחנו רוצים לעשות ויש דברים שלא, ויש דברים שיודעים לעשות ויש

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-10284223522099794812009-12-15T11:51:00.003+02:002009-12-15T12:15:45.973+02:00

מכירים את התחושה הזאת לפעמים שאתם "תקועים"? או שאין לכם רעיון טוב? או לפחות לא מספיק טוב?כמה שזה מוכר לי! השאלה איך לתת לדמיון שלכם לזרום, ולא לחסום אותו. הרבה פעמים אנשים פשוט חוסמים לעצמם, מבקרים את עצמם ופוסלים את היצירתיות שלהם. אני לא אומרת שלא צריך לעשות את זה, זה רצוי מאוד ואפילו חיוני לתהליך הכתיבה.אבל בשלב ראשון, עוד לפני שרוצים ליצור משהו, בין אם זה סיפור, או תסריט או אפילו באמנויות

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-65644300885105452972009-12-01T14:59:00.003+02:002010-04-14T17:31:05.097+03:00

היום התחיל כמו כל יום אחר. השעון המעורר צלצל והפסיק את החלומות שאני לא זוכרת שהיו לי. שמעתי את ההורים שלי מתווכחים על משהו אבל זה לא נשמע כמו משהו דרמטי מדיי והלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. ואז כשהסתכלתי במראה על עצמי זיהיתי שאני לא נראית אותו הדבר. הרגשתי כאילו נשאבתי לעולם שאני לא שייכת אליו, והחפצים והאנשים סביבי הם בעצם זרים. או שאולי הם לא הזרים, ואני בעצם זו שזרה. אמא שלי הסיעה את אחותי

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-60884734331427188842009-11-22T14:30:00.004+02:002009-11-22T15:05:37.622+02:00

וואו! נתקלתי באתר מדהים ומעורר המון דמיון והשראה... זה האתר:http://213.8.106.62/mythology/myth/myth_jewish.htmאיך הגעתי לזה בכלל? פגישה עם בחור צעיר שסיפר לי על הספר "אלים אמריקאים" עוררה את סקרנותי. קראתי על הספר ותקציר של העלילה וזה היה נשמע לי מופרך והזוי אבל בו-זמנית גם מדהים ויצירתי בטירוף. אח"כ הוא סיפר לי על הרעיון שלו להתעמק באלים יהודיים ויצורים שונים מהדמונולוגיה היהודית. בקיצור אז

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-79634045446856913312009-11-07T00:49:00.003+02:002009-11-07T01:15:08.726+02:00

התחלתי לכתוב בגיל דיי קטן, אני חושבת שאולי הייתי בת 10. אני לא יודעת עד כמה ניתן להחשיב את מה שעשיתי אז "כתיבה", אבל אם הקריטריון הוא התחושה שלי לגבי זה, אז כן- זו הייתה כתיבה.אחי הקטן נולד, וערכנו טקס ברית מילה. הגיעו דיי הרבה אנשים: המשפחה, החברים של ההורים, החברים שלי, החברים של הסבתא ושל הסבא. זה היה אחד הארועים הכי כיפיים שהיו לי בתור ילדה. אבא שלי שכר מצלמת וידאו והוא צילם אותי מנפחת בלונים

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-781631547405461332009-09-19T22:24:00.004+03:002009-09-21T15:16:21.394+03:00

חזרתי עכשיו מצפייה בסרט החדש של אלמודובר, "חיבוקים שבורים". יצאתי בתחושה קצת מעורבת. אני לא בטוחה אם אהבתי את הסרט. משהו בו מאוד לא שלם ומפוזר על יותר מדיי רעיונות. מאוד אהבתי את פנלופה קרוז (איך אפשר שלא?) ומאוד אהבתי את האווירה. תמיד בסרטים של אלמודובר יש אווירה של חיים גדולים מהחיים, אנשים דרמטיים, משהו עסיסי מאוד. מצד שני את הסרט הזה קצת פחות אהבתי כי יש בו משהו יותר מדיי טלנובלי אולי?

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-56920515176498566122009-09-18T15:41:00.004+03:002009-09-18T16:34:30.940+03:00

אחרי שהאגרופים על הדלת לא עזרו, פתחתי את הדלת והכנסתי את עצמי פנימה. צעדתי לעבר מקור הרעש כשכל עצב בגופי מתוח ומוכן להתפוצצות וכיביתי אותו. יש לה מזל שלא ניפצתי לה אותו. יעל שכבה על המיטה, אחוזה בשינה עמוקה. שוב אני לא מבין למה תמיד אני זה שצריך להתעורר מהשעון המעורר שלה. ואיך לעזאזל היא מצליחה להמשיך לישון עם רעש מחריש אוזניים שכזה. היא ככל הנראה שוב עישנה עם חנוך אתמול. אני הראשון להודות שיש לו

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5804157518363386895.post-1417628765919914262009-09-14T13:30:00.002+03:002009-09-14T13:47:09.903+03:00

הדמיון שלי מאוד מגוון. אני יכולה לחשוב על הדברים הכי אפלים ומחרידים ומצד שני אני יכולה לדמיין מקומות קסומים ומופלאים. אני חושבת שהעולם זקוק גם לטוב וגם לרע, וכך בכל אופן העולם הפנימי שלי עובד.באתר אפרסם:סיפורים שכתבתירעיונות שיש ליסצינותמחשבות על כתיבההתייחסות שלי ליצירות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיוניות שונות

Danahttp://www.blogger.com/profile/03523592712434736327noreply@blogger.com0