המתכונים שלפניכם מבוססים על מתכון ופטנט נפלאים של דאריה הודליה כצמן, שפורסמו בבלוג המקסים ומעורר התאבון שלה: Bake Care. בשנה שעברה השתמשתי במתכון שלה, בשינויים קלים, ליצירת סופגניות עבור מסיבת החנוכה בגן של אלון. הכנתי אותו עם חמאה במקום שמן קוקוס, ויצא נפלא.

השנה הכנתי אותן שוב, והחלטתי לנסות להכין אותן בגרסה דלה בפחמימות, שאולי תשמח כמה ילדים (וילדים בנפשם) שנמנעים מפחמימות. 

הפטנט של המתכון הוא השימוש במכשיר טוסטר שקעים הידוע גם כמולטי קייק, מסוג כזה:

המכשיר מגיע עם מגוון פלאטות בצורות שונות, והשילוב בין פלטה תחתונה מעוגלת ופלטה עליונה של סופגנייה אמריקאית (עם חור באמצע) נותן מראה של סופגנייה, פחות או יותר. יש צורה עגלגלה ויש שקע שניתן למלא בריבה או מילוי אחר כלשהו. במקרה של אלון, זה מספיק לחלוטין
ככה זה נראה לפני מילוי:

ואיך המרקם? כמו של עוגה נימוחה ומפנקת. בעיני טעים הרבה יותר מסופגניה מסורתית!

סופגניות דלות בפחמימות

14 סופגניות
חומרים:
* 1/2 כוס קמח קוקוס
* 1/2 כוס חמאה או שמן קוקוס
* 5 ביצים בטמפ׳ החדר
* אופציות לממתיק: 1/4 כוס יוגורט טבעי + 1/2 עד 3/4 כפית סטיביה גליצרט (אני השתמשתי בחצי כפית, לנו זה מספיק מתוק. נסיינים שרגילים לאכול מאפים רגילים רצו יותר מתוק) או רבע כוס סירופ דל פחמימות של וולדן פארמס (במקרה הזה המתיקות סיפקה את כולם).
* 1/2 כפית תמצית וניל איכותית
* 1/2 כפית סודה לשתייה

טוסטר "מולטיקייק" עם תבנית של דונאטס למעלה ותבנית עליונה של קאפקייקס למטה (החלק העגול).

הכנה:
* ממיסים את החמאה בפולסים במיקרוגל.
* כשמומסת נותנים לה להצטנן קצת, ומערבבים פנימה את הממתיק שבחרנו, ואת הוניל, ומערבבים.
* טורפים את הביצים עם מטרפה בקערה בינונית. מוסיפים בהדרגה את תערובת החמאה והממתיק.
* מנפים יחד את קמח הקוקוס והסודה לשתייה לתוך הקערה שבה שאר הרכיבים, מערבבים הכל היטב אבל לא יותר מדי – רק עד שמתאחד.
* מחממים את המולטיקייק ומכניסים את תבנית הקאפקייקס העגולה למטה, ולמעלה את תבנית הדונאטס. ממלאים את השקעים בבצק שיכסה את השקע ויבלוט ממנו מעט. חשוב להשאיר מקום כדי שיהיה לסופגניות מקום לתפוח מעט.
* מקררים את הסופגניות וממלאים את השקעים.

כאן מתחיל הכיף! כמה אפשרויות דלות בפחמימות למילוי:
* גנאש שוקולד מהיר: שתי קוביות שוקולד מריר 85% עם 30 מ"ל שמנת מתוקה, 20 שניות במיקרו ואז לערבב עד שנהפך לקרם מבריק (מופיע בתמונה). ניתן לקשט בשברי אגוזים.
* רוטב קרמל של וולדן פארמס – גם כן מופיע בתמונה.
* ריבה – אפשר להשתמש בריבה ללא פחמימות של וולדן פארמס, ולמי שלא נמנע לחלוטין אפשר להשתמש במתכון הזה לריבה שמכילה אמנם פרי אמיתי, אבל יחסית דל בפחמימות.
* חלבה – לערבב 2 כפות טחינה גולמית עם כ-2 כפות שמנת מתוקה עד למרקם של טחינה לא לגמרי נוזלית, להוסיף 5 טיפות (או יותר, לפי הטעם) של סטיביה גליצרט או ממתיק נוזלי דל פחמימות אחר.
* לגבי אבקת הסוכר- אם ממש רוצים חיקוי מושלם, אפשר להשתמש באבקת אריטריתול במרקם אבקת סוכר.

ערכים תזונתיים פר סופגניה, לפני תוספות:
פחמימות: 2 ג
סיבים: 1 ג'
פחמימות נטו: 1 ג'
חלבון: 3 ג'
שומן: 10 ג'

הערה קטנה לסיום:

מטבע הדברים, כשמנסים ליצור חיקוי למזון פחמימתי, משתמשים בחיקויים בתור רכיבים – למשל מוצרי WALDEN FARMS במתכון הזה. חשוב לי להדגיש שאלו לא מוצרי בריאות, ורק בגלל שאין בהם פחמימות (או שומן, או חלבון. קצת מפחיד), זה לא אומר שמומלץ לשלב אותם בתפריט על בסיס קבוע. אבל בחנוכה, כדי לשמח ילדי Type 1 (או ילדים בנפשם, כאמור)? לכו על זה ובגדול.
חג חנוכה בריא ושמח!

יש לא מעט חומרים בטבע, כולל תוספי תזונה, פורמולות צמחים למינהן ושאר טריקים ש״מורידים סוכר״. חלקם נחקרו, חלקם לא והרבה מהם משווקים באגרסיביות על ידי יצרני תוספי מזון כאלה ואחרים.
אבל השאלה האמיתית היא – מה הצורך שלנו בעוד חומר או ״טריק״ להוריד סוכר?
להזכירכם – גם תרופות מורידות סוכר, וגם אינסולין מוריד סוכר, גם ספונג׳ה, סקס ופעילות גופנית מורידים סוכר. יש המון דברים שמורידים סוכר. אז מה? מה המשמעות של זה עבורנו כסוכרתיים?

אם המטרה שלנו היא לאזן את הסוכרת שלנו ולהגיע לערכים של אדם בריא, אנחנו לא צריכים להתרכז ב״להוריד סוכר״ אלא בלמנוע ממנו לעלות מלכתחילה.

הבחירה בתזונה נמוכה בפחמימות (ועשירה בשומן) מגיעה מתוך כך שעם מעט פחמימות בתזונה הסוכר שלנו נשאר בגבולות הנורמה, ואז פוחת משמעותית הצורך ״להוריד״ אותו עם קינמון עלי זית או כל טריק אחר.
אנחנו רוצים להמנע מקפיצות של הסוכר לאחר הארוחות, ולכן אנחנו אוכלים תזונה שלא מקפיצה את הסוכר , והאפקט שלה הוא מינמלי ונשלט.
לכן עצם ההגדרה ״להוריד סוכר״ היא מוטעית מהשורש, כי אם קיים הצורך הזה , זה כבר אומר שהסוכר שלנו גבוה מדי, וכנראה שאנחנו עושים משהו לא נכון.

אז מה היתה פריצת הדרך שהביאה אותנו עד הלום? מוצרלה. כן, שמעתם נכון. לא ברור מי הראשון שחשב על זה ואיך בכלל עלתה בראשו המחשבה "המממ… מה חסר בבצק הזה? אני יודע! מוצרלה!" אבל מסתבר שהוא שינה את פני עולם האפייה דלת הפחמימות.

בעולם זכה הבצק הזה לשם "Fat Head Dough" על שם הסרט Fathead, שבאתר שלו הופיע המתכון לראשונה. הבלוגרים שעוסקים במתכונים דלי פחמימות הרימו את הכפפה מהר מאוד וביצירתיות מרשימה: הנה למשל פוסט שמרכז 24 מתכונים שונים ומפתים שעושים שימוש בטריק הזה.

אצלנו בארץ הופיע הבצק בקבוצות הפייסבוק של קהילת הפליאו תחת הכינוי "בצק מוצרלה". נתקלתי במתכון דרך חברתי רוני גפני קורן, כותבת הבלוג המוצלח שוגר מאמי ומנהלת הקבוצה "הריון מתוק", שניהם עוסקים בסוכרת הריון ומומלצים בחום. רוני השתמשה בבצק כבסיס להכנת מאפים מלוחים דמויי בורקס ופיצה והתמונות היו כל כך מפתות שאפילו אני, שלא אוכלת בדרך כלל מוצרי חלב, נשברתי. את הבורקס שלי מילאתי בפטריות והתוצאה היתה מושלמת (מתכון בהמשך).

אחרי כחודש נפל לי האסימון  – אולי אפשר להשתמש בבצק המופלא הזה גם למאפים מתוקים? חיפוש ברשת העלה שאני לא הראשונה שחשבה בכיוון. (יש! פחות עבודה :)) כך שלהגשמת פנטזיית הקרואסון השתמשתי כבסיס במתכון הזה למאפה קינמון. יש בקישור גם סרטון מאוד מועיל שמראה את שלבי הכנת הבצק עצמו. עשיתי כמה שינויים והתאמות, בין היתר החלפתי את האריטריטול בסטיביה. התוצאה היתה לא מאוד מתוקה אבל לנו זה היה מושלם. מי שלא מקפיד על הימנעות ממתיקים קלוריים יכול להחליף את הסטיביה ב 2-4כפות מייפל או דבש.

מילה של אזהרה – המתכונים שמבוססים על הבצק הזה כל כך מזכירים את הדבר האמיתי, שקשה מאוד להתאפק ולא לחסל הכל. זכרו שבדיוק כמו בורקס או קרואסון רגילים, אלו מתכונים של "פעם ב", לאירוע מיוחד.

קרואסון חמאה – שוקולד

מרכיבים:

לבצק:

1/2 כוס קמח שקדים
1/4 כוס קמח קוקוס
כוס וחצי גבינת מוצרלה מגוררת
1 כפית אבקת אפייה
ביצה
75 ג' חמאה (שייכנסו לבצק)
1/2 כפית תמצית וניל איכותית
20 טיפות סטיביה (או יותר, לפי הטעם, או ממתיק אחר. הקישור לסוג היחידי של סטיביה שטעים לנו)
כ-30 ג' חמאה נוספים שיומסו ויוברשו על הבצק

למילוי:

חצי חבילת שוקולד 85% (השתמשנו בלינדט, 20 ג' פחמימות ל- 100 ג')

ההכנה:

(שוב, אם לא התעסקתם עם הבצק הזה בעבר, מומלץ לצפות בסרטון)
לחמם תנור ל- 180.
לפרוש על השיש נייר אפייה ולהבריש במעט חמאה מומסת.
לערבב בקערה את קמח השקדים, קמח הקוקוס, אבקת האפייה.
בקערה נפרדת לערבב ביצה, וניל וממתיק.
לערבב בסיר בינוני את המוצרלה ו-75 ג' חמאה, להמיס על אש קטנה תוך ערבוב עד שהן מתערבבות ביחד.
להוסיף את התערובת של הביצים והוניל ולערבב.
להוסיף את התערובת של הקמחים ולערבב. בשלב זה כבר מתחיל להיראות כמו בצק. לא לדאוג אם רואים פסים של גבינה, אפילו בולטים מאוד – זה מה שהיה במקרה שלי וזה עדיין עבד מצויין.
להוציא את הבצק וללוש אותו בידיים עד שמקבלים כדור שאפשר לעבוד איתו. להניח על נייר האפייה המשומן, להניח עוד נייר אפייה מלמעלה ולרדד למלבן של כ-20 ס"מ.
להבריש את המלבן בחמאה בנדיבות, ולחרוץ בו משולשים (יצאו לנו 10 משולשים)
להניח בבסיס כל משולש שברי שוקולד ולגלגל מהבסיס כלפי מעלה, ולאחר מכן לצבוט את הקצוות של הבצק קצת פנימה לצורת סהר.
להניח את הקרואסונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ולהבריש שוב בחמאה.
לאפות 15 דקות או עד שהמאפים תפוחים וזהובים, ומוצקים למגע.
לתת להם להתקרר לחלוטין לפי שאוכלים! זה הבדל של שמיים וארץ כי בקירור מתפתחת הפריכות.

והנה המתכון שממנו הכל התחיל עבורי:

בורקס דל פחמימות במילוי פטריות

ניתן למלא את הבצק בכל תערובת שעולה בדעתכם: עגבניות וזיתים, בשר, תרד וגבינה… האפשרויות אינסופיות.
הגרסה של הבצק במתכון שלפניכם היא של אושרית עמוס מ"המאפים של אושרית", שמכינה ומוכרת מאפי פליאו. עד כמה שהבנתי היצירות שלה לא מתאימות לתזונת ברנשטיין, אבל אולי אם יהיה לה מספיק ביקוש… קדימה כתבו לה )

חומרים:
לבצק:
150 גרם מוצרלה
4 כפות קמח שקדים
1 ביצה

למילוי:

סלסלת פטריות
חמאה
טימין, אבקת שום, מלח, פלפל
רוטב Coconut amino (תחליף טעים לרוטב סויה, מיוצר מקוקוס, ללא גלוטן)

ההכנה:

המילוי:
קוצצים את הפטריות דק ומטגנים במחבת בחמאה. אחרי שהפטריות מאבדות את כל הנפח שלהן מוסיפים את התבלינים. לאחר עוד דקה או שתיים מוסיפים Coconut amino (לא מדדתי, 1-2 כפות) ונותנים לנוזלים להתאדות ולהתקרמל. טועמים ומתקנים תיבול, ומניחים בצד.

הבצק:
מכניסים את המוצרלה לקערה ומחממים דקה במיקרו.
מוציאים את הקערה, מוסיפים אליה את קמח השקדים והביצה. מערבבים ומכניסים למיקרו ל- 10 שניות נוספות.
מערבבים בזהירות ויוצא בצק, אותו משטחים על נייר אפיה משומן לצורת ריבוע (עם הידיים – אין צורך במערוך. הבצק הזה רך יותר מבמתכון הראשון).
מניחים את המילוי על חצי מהריבוע, ומשאירים מקום כדי לסגור את השוליים.
מקפלים את החצי השני של הבצק מעל הראשון ומהדקים את הקצוות. אם שיטחתם יותר מדי אולי יהיו קצת קרעים – זה לא נורא, עדיין ייא טעים.
מברישים בביצה ומפזרים שומשום לאפקט בורקס אותנטי.
אופים בתנור 15-20 דקות, עד להזהבה, ושוב – תנו לזה להתקרר אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

שכחתי את השומשום. עדיין טעים!

בהצלחה והנאה, וספרו לנו איך יצא 3>

סוכרתיים, שימו לב!
הבלוג שלנו עוסק בתזונת פליאו באופן כללי, ובגרסה הדלה בפחמימות שלה שמותאמת לחולי סוכרת באופן ספציפי. הפוסט שלפניכם מתייחס לתזונה כאשר אין סוכרת. אם יש סוכרת, הפירות צריכים לרדת מהתפריט. הנה הסבר מפורט למי שחדש כאן או צריך רענון.

פירות יכולים להגביר את תחושת הרעב

בניגוד לדעה הרווחת, פירות בפני עצמם אינם החטיף המושלם וזאת משתי סיבות: ראשית, אמנם יש בהם הרבה סיבים ומים, אבל גם כמות גדולה של סוכר בשם פרוקטוז ("סוכר הפירות") שמיוחד בכך שאין לו שום השפעה על הורמון השובע, לפטין.
שנית, הם אינם מכילים חלבון ושומן שיכולים להשביע אותנו, או למנוע את הצניחה ברמות הסוכר בדם, שלרוב מתרחשת כחצי שעה לאחר אכילת פירות. ומה קורה כשהסוכר צונח? המוח שלנו שולח אותנו לחפש מזון שיכול להעלות את רמות הסוכר במהירות. כמו למשל עוד מנגו שובב שיצטרף לחברים שלו שכבר בבטן (ואם האנלוגיות שלי מתאימות יותר לגיל הרך, תזכרו שבדיוק הסתיים אוגוסט. הורים לפעוטות יבינו).
האם אתם מוצאים את עצמכם רעבים כל הזמן? קודם כל, ודאו שפירות לא מהווים אצלכם תחליף קבוע לארוחות העיקריות שאמורות להשביע ולתת אנרגיה מתמשכת. את הפירות שאתם בוחרים לאכול (רצוי בכמות מתונה) מצוותים עם שומן, כמו למשל שבבי קוקוס או חמאת שקדים.

פירות יכולים לעכב ירידה במשקל

האם עברתם לתזונת פליאו, הורדתם את כל הג'אנק והסוכר מהתזונה, אך הירידה במשקל עדיין מתעכבת?
אם כן, שווה לבדוק את כמות הפירות היומית. חשוב לציין, שהחלפה יומיומית של חטיפים בפירות היא צעד נבון. אבל בהחלט יכול להיות שהגיע הזמן לקחת את התזונה שלכם לשלב הבא. במיוחד בקיץ, פירות הם פתרון זמין ומרענן, שלא לדבר על המבחר המפתה והמסחרר. אבל אם אתם אוכלים יותר מדי פירות, יתכן שאתם פשוט צורכים יותר מדי פחמימות מכדי לאפשר לגוף להשיל את המשקל העודף.
מה הקשר? בקצרה, כשאנחנו אוכלים פחמימות בעודף (קרי-יותר ממה שהגוף צריך באותו רגע), הגוף מתמודד איתן ע"י העלאת רמות האינסולין, שגורם לגוף לאחסן את הסוכר אליו מתפרקות אותן פחמימות כשומן.

והנה פיסת מידע מעניינת, שיכולה להאיר את הנושא מזווית אבולוציונית. חיות שנכנסות לשינת חורף, למשל דובים, מאביסות את עצמן בפירות בחודשים שקודמים לכך, כדי לצבור רקמת שומן שתסייע להן לשרוד ללא מזון בחודשים הקרים. מחקרים הראו שבגופן מתרחשות, אחת לאחת, תופעות התסמונת המטבולית: טריגליצרידים גבוהים, צבירת שומן בכבד, אינסולין גבוה וכו'. זה די מדהים – תסמונת מטבולית לא כמחלה, אלא כדרך לצבור שומן כדי לשרוד. (ניתן לקרוא עוד על כך בספר "the fat switch" מאת ד"ר ריצ'ארד ג' ג'ונסון)
כנראה שכך נראתה פעם צריכת הפירות: בלי חקלאות ובלי השבחה גנטית, הם היו הרבה פחות זמינים ומתוקים. כשכבר הצלחנו להשיג אותם, הם עזרו לנו לצבור שכבת בידוד נאה לקראת החורף, שבו אכלנו פחות. אבל כידוע, בימינו זה כבר לא עובד ככה. יש לנו שפע של מזון (כולל פירות) ופיתויים אחרים גם בחורף. כיום, למעשה, המשימה העיקרית של השואפים לבריאות היא לעטות כיסוי עיניים מטאפורי כנגד כל השפע הזה שמציף אותנו ללא הפסקה.
השורה התחתונה: הרבה פירות זה למי שמתכנן לצום בחורף. או לדובים.

פירות יכולים לגרום, או להחמיר, בעיות כמו נפיחות בבטן ומעי רגיז

כאמור, פירות עשירים בפרוקטוז. למי שסובל הרבה מנפיחות בבטן חשוב לדעת, שלא כולנו מצוידים במערכת עיכול שמסוגלת לספוג כמויות גדולות של פרוקטוז. התופעה נקראת תת ספיגה של פרוקטוז או אי סבילות לפרוקטוז, ומעריכים ש 30-40% מאוכלוסיית המערב סובלת ממנה. כשהפרוקטוז לא נספג ומזין אותנו מישהו אחר נהנה ממנו – חיידקי המעיים כמובן, שמתסיסים אותו ויוצרים את אותה נפיחות בבטן.
אז אם מנה יפה של פירות גורמת לכם לנפיחות או אי נעימות בבטן, כדאי מאוד לקבל את הרמז. דוגמה קלאסית היא שייק פירות (כן, גם אם יש בו עלים ירוקים).

גם מעי רגיז, שמתאפיין בשלשולים, יכול להיות קשור לאותה תופעה. ניתן להסתכל על כך מזוית אבולוציונית:  פירות הם אמצעים שנועדו להעביר את ה-DNA של הצמח (הזרעים) לאדמה דרכנו, היונקים. ככאלה, ה"אינטרס" שלהם הוא להיספג חלקית, ו…"לצאת לדרך חדשה". במילים אחרות, ה"אינטרס" שלהם הוא לגרום לנו יציאות מרובות. בנוסף, חלק מהפירות (למשל תפוחים) מכילים סיבים מסוג פקטין, שהסובלים מ- IBS לא מצליחים לעכל כיאות.

הפירות של היום הם לא הפירות של פעם

ישנו פתגם מפורסם באנגלית: "an apple a day keeps the doctor away". או בתרגום חופשי: "תפוח ליום ותגיד לרופא שלום". האמנם?
במחקר מ- 2011, לקחו 46 גברים עם השמנת יתר וכולסטרול גבוה והוסיפו להם לתפריט תפוח גולדן דלישס (הסוג הנפוץ בעולם כיום) אחד ביום, למשך חודשיים. התוצאות היו עלייה ברמות הטריגליצרידים, וה-VLDL (הסוג הכי פחות טוב של -LDL).
למעשה אין באמת פלא שהפתגם הנ"ל הזה כבר לא נכון. זה לא סוד, שהפירות שנמכרים כיום בשווקים הושבחו כדי להיות הכי גדולים, יפים ובעיקר – מתוקים. כחלק מהתהליך הזה, ברור שחלק מהפיטוכימיקלים המיטיבים (ויטמינים, מינרלים, אנטיאוקסידנטים – כל מה שאמור להיות טוב בפירות) – הופחתו רבות ואף נעלמו.

על מחקר נוסף שמעתי בפודקאסט של רוב וולף אך לצערי לא הצלחתי למצוא קישור. המחקר השווה בין תכולת הפיטוכומיקלים של 300 זנים שונים של תפוחים, כולל זנים פראיים, שדומים יותר לאלו שהיו בסביבה במהלך רוב האבולוציה האנושית. הממצא המעניין הוא ההבדל בין תכולת הפיטוכימיקלים שבתפוח מודרני ותפוח מזן פראי. הגיוני שהזן הפראי יכיל יותר חומרים מזינים, אבל מדהים לגלות עד כמה. לא 20% יותר או אפילו 100% יותר… 47000% יותר.

אבל מה עם ויטמינים ומינרלים?

משרד הבריאות ממליץ להרבות בפירות וירקות כדי להבטיח צריכה מספקת של ויטמינים ומינרלים. אך האם הפירות הכרחיים במשוואה הזו? לדעתי לא. ירקות בשלל צבעי הקשת יכולים לספק את הרבה יותר ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון, וב"מחיר" אפסי בצריכת הסוכר.
הנה כמה דוגמאות:  ויטמין סי נמצא בברוקולי, פלפלים ועגבניות. אשלגן נמצא באבוקדו, קייל ופטריות. אנטיאוקסידנטים נמצאים בכל הירקות, ובמיוחד בירוקים והעליים.

לסיכום

האם כולם צריכים להפסיק לאכול פירות עכשיו ומיד? ממש לא. כמו שאמר פעם פיטר עטייה, רק שני דברים מתאימים לכל האנשים: לנשום ולשתות מים. אבל אם המצבים המתוארים בנקודות הנ"ל מוכרים לכם באופן אישי, שווה לשקול הפחתה או אפילו הסרה מוחלטת של פירות מהתפריט.

—-

תמונה: beest (פליקר – CC) 

טרום סוכרת מוכרת באופן נרחב כמצב שבו האדם נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסוכרת, אבל עדיין לא חולה. משמע, צריך לעקוב אבל עוד לא להיבהל. האמנם?
בפועל, ממידע שהצטבר בעשרות מחקרים לאורך השנים עולה, כי סוכרת וטרום סוכרת הן נקודות על רצף, שעצם ההימצאות עליו כבר מסוכנת. ההבחנה ביניהן היא מלאכותית, ולעיתים אף מטעה את הנבדק לחשוב שאין צורך בנקיטת פעולה מיידית.

מה זה בכלל טרום סוכרת?

טרום סוכרת מוגדרת ברפואה כמצב שבו רמות הסוכר בדם הן מעל הנורמה, אבל מתחת לרף המוגדר כסוכרת: ערכי הגלוקוז בצום הם בין 100 ל- 126, וערכי ההמוגלובין המסוכרר מעל 5.7.
לעיתים המצב מאובחן בבדיקת העמסת סוכר. בבדיקה זו, המטופל מתבקש לשתות 75 ג' של גלוקוז. לאחר כשעתיים נבדקת רמת הסוכר בדמו, כאשר ערכים שבין 140 ל-200 מ"ג/ד"ל נחשבים לטרום סוכרת.

הבעיה בהגדרה "טרום סוכרת"

ההגדרה "טרום סוכרת", נותנת את האשליה שהמצב לא כל כך גרוע, כי זה "עוד לא" סוכרת. בסך הכל טרום סוכרת. את הפוסט הזה כתבתי כדי לנסות להסביר למה השאננות הזו מוטעית.
בעולם הרפואה נהוגים טווחים מסוימים שלפיהם מאבחנים מחלות. כך כאמור, ערך גלוקוז בצום של מעל 100 ומתחת ל- 126 יאובחן כטרום סוכרת, בעוד וערך מעל 126 יאובחן כסוכרת. אבל גוף האדם לא עובד ככה. זה נשמע קצת מובן מאליו, אבל סוכרת (סוג 2) לא מתחילה פתאום, כרעם ביום בהיר, כשערכי הסוכר עולים מ-126 בצום ל- 127. היא נוצרת בתהליך איטי וארוך, שבמהלכו האדם נהיה חולה יותר ויותר. האבחנה מסמנת את שיאו של התהליך ומעידה על כך שהאדם נמצא בסיכון מוגבר לכל סיבוכי הסוכרת: מחלות לב, מחלת כליות, נזק לעיניים ועוד, כפי שהוכיחו עשרות מחקרים.

הנה כמה מחקרים מעניינים שממחישים את העניין. מעניין לגלות, למשל, שהרס של תאי הלבלב מתרחש החל מרמות של 100 מ"ג/ד"ל במבחן העמסת סוכר. מעניין ומבהיל אף יותר, שרמות סוכר מעט מעל הנורמה (החל מ-108מג/דל, או AIC 5.4) מעלות שכיחות מחלות לב איסכמיות והתקפי לב ב- 69%. ויש עוד: מחקר שפורסם ב- NEJM הראה, שרמות סוכר מעל הנורמה (ממוצע 115) גורמות לדמנציה, גם בלא-סוכרתיים, ובפרויקט של ה- ADA התגלה, שרטינופתיה סוכרתית מתפתחת ברמות סוכר שנחשבות ל"קדם סוכרת" (הנה הסבר למי שלא יודע מה זה רטינופתיה)

המסקנה המתבקשת מהמידע הנ"ל, היא שיש לשמור על ערכי הגלוקוז בצום מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל (לפחות) כדי לשמור על בריאות תקינה ד"ר ברנשטיין, אגב, שואף לערכים נמוכים אף יותר.

הזמן לפעול הוא עכשיו

אז מה נמליץ למאובחן הטרי בטרום סוכרת לעשות? נתחיל במילה על ההמלצות המסורתיות.
העצה שהרבה אנשים שומעים מהרופא שלהם, לאחר שאובחנו עם טרום סוכרת, היא "תעשה ספורט ולך לדיאטנית. אם תרד במשקל הסוכר יסתדר". ומבחינת הרופא, הוא צודק. זה נכון שירידה במשקל יכולה לסייע מאוד לבעיה. אבל השאלה היא לא רק מהו הפתרון, אלא איך משיגים אותו. הרופא שולח לדיאטנית. אך למרבה הצער, האמצעים ש(רוב) הדיאטניות משתמשות בהם לא יעילים מספיק ויכולים אף להחמיר את המצב.

הבעיות בהמלצות המסורתיות לטרום סוכרת

הדיאטה המומלצת היא לרוב דלת שומן ועשירה בפחמימות מורכבות כגון לחם מחיטה מלאה, דגנים וקטניות, פסטה (מקמח מלא כמובן), שיבולת שועל, אורז בסמטי או מלא, בטטה וכיו"ב. הרציונל הוא שחייבים לאכול פחמימות כדי להיות בריאים, אבל מי שנמצא בסיכון גבוה לסוכרת, עדיף שיעבור לאכול פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך. הבעיה עם התאוריה הזו היא, שאין כמעט הבדל בהשפעה של לחם מלא, למשל, לעומת לחם רגיל, על רמות הסוכר בדם. שניהם מכילים פחמימות מהסוג שגורם לעלייה חדה ברמות הדם. (ומזעזע אף יותר- לסוכר לבן יש אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר לחם שיפון קל. לפירוט ניתן לקרוא את הפוסט של אסף על הנושא).

בעיה נוספת בהמלצות נפוצות, היא שהן מתבססות על ההיגיון לפיו קיצוץ בצריכת הקלוריות יגרום לירידה במשקל. בשל כך, במיוחד בשילוב עם הקיצוץ בכמות השומן בתזונה, האנשים שמיישמים אותן נוטים לסבול מרעב ולכן להפסיק את התהליך. זה לא קשור למשמעת עצמית – לגוף יש רצון משל עצמו ומנגנוני ויסות מורכבים. אותם מנגנונים מגיבים לתחושת רעב מתמשכת ביצירת דחפים, שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם, להשלים את הקלוריות שהדיאטה גרמה לנו להחסיר ויפה שעה אחת קודם (בדרך כלל באמצעות אותם מזונות שנמנענו מהם).

בטווח הקצר חלק מהאנשים עומדים בכל הנ"ל ומצליחים לרזות. אך לאורך זמן, ברוב המקרים תתרחש שבירה וחזרה להרגלים הקודמים. זה אפילו גרוע יותר ממה שזה נשמע, כי דיאטות מגבילות גורמות, בסופו של דבר, לעליה במשקל שמתעלה על עודף המשקל המקורי. מעגל הקסמים הזה, שכולל דיאטה-שבירה-עלייה במשקל וחוזר חלילה, הוא למעשה תופעה נפוצה ביותר שזכתה לשם "דיאטות יויו", ונמצא כי היא מדרדרת את הבריאות, מגבירה את הסיכון למחלות שונות וגורמות לנזק מטבולי.

מה כדאי לעשות?

ההמלצה שלי היא לעבור לתזונה דלת פחמימות. במחקר שבדק את השפעות התזונה על טרום סוכרת נמצא, כי תזונה דלת פחמימות היא משמעותית יותר יעילה לאיזון רמות הסוכר, הפחתת העמידות לאינסולין ומניעת התקדמות הסוכרת לעומת תזונה עשירה בפחמימות. (0% מקבוצת הדיאטה הדלה בפחמימות הפכו לסוכרתיים לעומת 14% מקבוצת הביקורת). אגב, הכוונה ב"דל פחמימות" במחקר הזה היתה למקסימום של 120 ג' ליום – די הרבה במונחים שלי.
ומה אם יורדים אפילו נמוך יותר? במחקר על סוכרתיים וטרום- סוכרתיים, נמצא שתזונה עתירה בשומן ונמוכה מאוד בפחמימות היתה יעילה יותר מתזונה מתונה בפחמימות בירידה במשקל, שיפור ערכי ההמוגלובין המסוכרר והפסקת התרופות לסוכרת.
בנוסף, תזונה דלת פחימות גורמת באופן טבעי לירידה ברמת הרעב ועלייה ברמת השובע, וכך (בין היתר) לירידה במשקל בצורה קלה ונעימה יותר.

איך עושים את זה?

הנה התקציר:
* ותרו על לחמים (כן, גם מקמח מלא), מאפים, דגנים, קטניות, תפוח אדמה, בטטה, סוכרים (גם אלה שנחשבים ל"טבעיים" כמו דבש או מייפל) ורוב הפירות.
* אכלו ירקות דלים בפחמימות: עלים ירוקים, מלפפונים, פטריות, פלפלים, כרוב, ברוקולי, כרובית, ועוד.
* אכלו מזונות עשירים בחלבון: בשר, דגים, ביצים, עוף, גבינות שמנות (הגבינות במתינות)
* השתמשו בשומנים בריאים להכין ולתבל את מזונכם: שמן קוקוס, שמן זית, שומן בקר, שומן כבש, שמן אבוקדו.

איך בונים תפריט? כמה אוכלים מכל דבר? מה כדאי לקנות? אנשים באמת חיים ככה?
ההמלצות הללו מעוררות בדרך-כלל הרבה שאלות. החדשות הטובות הן, שכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתחיל לאכול תזונה דלת פחמימות בריאה ומספקת, שתשפיע לטובה על ערכי הסוכר, נמצא כאן באתר.
לחצו כאן כדי להתחיל.

הקהילה שלנו הולכת וגדלה , ובקבוצת הפייסבוק (3201 חברים נכון להיום) אנו נחשפים יום יום לסיפורי הצלחה מרגשים של סוכרתיים מכל הסוגים שבוחרים בתזונה דלת פחמימות כדרך לאיזון הסוכרת שלהם.

סיפורי הצלחה הם מקור להשראה וחיוביות, ואני משוכנע כי תוכלו ללמוד מהם משהו ולקבל ״דחיפה״ לעשות את השינוי, אם לא עשיתם זאת עד כה. נביא היום שני סיפורים מרגשים במיוחד עם דוגמא כיצד תזונה דלת פחמימות עוזרת באותה מידה לסוכרתיים משני הסוגים.

הסיפור של יהודית – סוכרת מבוגרים (סוג 2)

אסף והגר יקרים.
אשמח להביא לכאן את הסיפור שלי.
אני סוכרתית טייפ 2 כבר כ 20 שנים, בת 64.
התמזל מזלי להתוודע לבלוג דל פחמימות. קראתי שוב ושוב, למדתי והתעמקתי בהנחיות התזונה של ד"ר ברנשטיין. הבלוג חולל מהפכה בתפיסה ובהתייחסות שלי למחלת הסכרת. בזכות התזונה הגעתי תוך כחצי שנה לאיזון רמת הסוכר בדם מ A1C 9.1 ל 5.7 A1C.

בעבר, לפני שהגעתי לבלוג דל פחמימות. הייתי משוכנעת שאני יודעת לשמור על איזון הסכרת שלי. הוצאתי מהתזונה שלי פחמימות רבות כמו: אורז, פסטה, קיטניות, בטטות, ומאפים למינהם. איזה פחמימות כן אכלתי: המון פירות, לחם משיפון מלא ותפוחי אדמה. הייתי משוכנעת שאני אוכלת בריא ועושה את המיטב כדי לשמור על עצמי מאוזנת. אבל מה שקרה בפועל זאת העובדה שמצב הסוכרת שלי בשלוש שנים האחרונות הורע מאד והתרופות שקיבלתי הפסיקו להשפיע, האיזון היומי של הסוכר נע בין 200 עד 300. הרופאה במרפאת סכרת הוסיפה לי תרופות רבות ושונות ולמרות זאת הסכרת המשיכה להתדרדר. סבלתי מדקירות ברגלים, כאבי שרירים, חום וחוסר תחושה בכפות הרגליים, טשטוש בראיה, תשישות, כבדות ועוד…
רק בעזרת התזונה לסוכרתיים של ד"ר ברנשטיין הבנתי את הטעות הקריטית שאני עושה, אכלתי כמות עצומה של פחמימות (בין 150 ל 300 גרם ביום). כמות הפחמימות שהכנסתי לגוף היו הסיבה האחת והיחידה להתדרדרות הסכרת שלי מדחי לדחי.

בהנחיות התזונה על פי ד"ר ברנשטיין כמות הפחמימות המותרת ליום היא עד 30 מירקות דלים מאד בפחמימות. למדתי שבמקום להסתכל ברכיבי המזון על כמות הקלוריות למדתי לבדוק אך ורק את כמות הפחמימות.

השיפור אצלי היה מהיר, בחצי שנה הורדתי 9 ק"ג. ההמוגלובין המסוכרר נכנס לתוך הטווח של אנשים בריאים  (5.7) ואני מקווה ושואפת להמשיך ולשפר את האיזון.

כל תופעות החולי שהיו לי נעלמו לחלוטין. הורדתי את כל התרופות הנוספות שקיבלתי וכרגע אני עדיין עם תרופה אחת ומקווה מאד שאוכל בהמשך הדרך להוריד גם אותה. תחילת הדרך קשה לחלק מהאנשים, כן, לא פשוט ולא קל להשתחרר מהתמכרות לפחמימות. אבל, זהו קושי זמני וככל שחולף הזמן ההשתוקקות לפחמימות הולכת ופוחתת וזה פשוט כיף להיות משוחררת מההתמכרות הזאת.

השאלה בעיני היא תמיד, מה עדיף? להסתגל לתזונה שמבטיחה לי כחולת סכרת איכות חיים כשל אדם בריא, תזונה שהיא בעיניי מצילת חיים עבור סוכרתיים, או להסתגל ולהשלים עם סיבוכי הסכרת? אין ספק שבשבילי התזונה של ד"ר ברנשטיין היא דרך חיים לתמיד.

הסיפור של עדי –  סוכרת סוג 1 מזה 30 שנה

אובחנתי לראשונה עם סוכרת נעורים באמצע שנות השמונים אז אני סוכרתית דיי וותיקה. אומנם מרדתי לא מעט בתקופת ההתבגרות ותחילת שנות ה-20, בסך הכל בכל השנים האחרונות מבחינה רפואית הייתי נחשבת כסוכרתית מאוזנת. ההמוגלובין המסוכרר שלי היה בסביבות ה-6.3 רוב הזמן והקפדתי על תזונה ״בריאה״ של המון ירקות, חיטה מלאה, פחמימות מורכבות, מעט מאוד בשר ודלה בשומן. פה ושם גם הייתי מפנקת את עצמי עם שוקולד וגלידה ושאר מטעמים כי הריי נאמר לי שכל עוד אני לוקחת אינסולין אז זה מותר. למרות זאת תמיד חשתי עייפות כרונית לא מוסברת, כאבים בידיים ובפרקים ואף התגלו בי סימנים מאוד מוקדמים של נזק לעיניים. הייתי חולה הרבה עם דלקות חוזרות ונשנות ולקח לכל פצע קטן המון זמן להחלים. חשבתי שזה נורמלי בגלל הסוכרת.

לפני שנתיים שמתי לב לעלייה הדרגתית שלי במשקל שלא הפריעה לי בהתחלה עד ששמתי לב שהאכילה שלי יוצאה משליטה. הייתי אוכלת ארוחה גדולה של פסטה מחיטה מלאה ועל זה עוד הייתי מוסיפה סלט גדול ובסוף תמיד היה לי קרייבינג גם לשוקולד. פשוט הייתי רעבה כל הזמן ושמתי לב שממש התמכרתי לפחמימות, בסוף כל ארוחה הייתי מחפשת משהו מתוק. תמיד הייתי דיי רזה אבל העלייה במשקל ובכמות האוכל הובילה לעלייה בכמויות האינסולין, שכמובן הובילה לעוד עלייה במשקל וגם לטיפוס של ה-A1C שלי כלפי מעלה ל- 6.9. היה לי קשה לשלוט על רמות הסוכר וגם הרגשתי לא טוב כל הזמן, חוסר באנרגיה, עייפות וכבדות ואפילו דיכאון. החלטתי לשים לזה סוף. חילחלה בי ההבנה שעם כמה עשורים של סוכרת, המצב לא ישתפר וסיבוכי סוכרת הם לא מושג אבסטרקטי אלא מציאות קרובה.

התחלתי להוריד דברים ששילבו הרבה קמח ושומן שהתקשתי איתם בהערכת מינון האינסולין הנכון, בגלל ההתפרקות הלא צפוייה בגוף. ראיתי שיפור מיידי בערכי הסוכר כמו כן שיפור במשקל ואפילו הורדתי בכמות האינסולין. התחלתי גם לצאת להליכות כמעט כל ערב שמאוד עזרו לספיגת האינסולין.

באותה תקופה גם גבר בי הצורך להתחבר לקהילת הסוכרתיים והצטרפתי לקבוצת אינטרנט מקומית בארה״ב. שמתי לב שרובם מאוד מקפידים על שמירת ערכיי הסוכר שלהם כמה שיותר קרוב לערכים של אנשים בריאים. הם גם דיברו הרבה על התזונה שלהם שאומנם הייתה דומה לשלי אבל הרבה יותר ״קיצונית״, לפחות זה מה שחשבתי באותה תקופה כי כל הפחמימות שהם צרכו הגיעו רק מירקות ומעט אגוזים. אבל ההמוגלובין המסוכרר של רובם היה בסביבות ה-5 ושל חלקם גם מתחת.

מעולם לא ידעתי שערכים כאלו אפילו אפשריים אצל סוכרתיים. השם שעלה וחזר כל הזמן היה ד״ר ברנשטיין. החלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר שלו. הסיפור שלו ריתק אותי. הוא גם נתן לגיטימציה להפחתת כמות הפחמימות שלי וגרם לי להבין שאני בדרך הנכונה.

התחלתי להקפיד על תזונה לפי הספר של ברנשטיין ובהתחלה ערכי הסוכר צנחו,  אז הורדתי בכמות האינסולין אפילו יותר. למעשה מאז שהתחלתי להקפיד על התזונה, כמות האינסולין ירדה בשני שליש(!) וממשיכה לרדת בגלל תוספת פעילות. ברגע שהורדתי את הלחם מהתפריט והתחלתי להקפיד רק על המזונות המותרים ע״פ ברנשטיין, ממש נפתח לי עולם קולינרי שלם. הבנתי שבעבר כל הפחמימות בארוחות לא היו העיקר עצמו, ועכשיו כשהן לא שם אז האוכל טעים אפילו יותר.

מאז תחילת המסע שלי לערכי סוכר טובים יותר, נעלמה לה העייפות הכרונית שהייתה שם כל ימי חיי, הפכתי פעילה יותר, נעלמו הכאבים במפרקים, הורדתי במשקל והפחתתי כמויות עצומות של אינסולין.

רמות הסוכר רוב היום מתחת ל-90 וההמוגלובין המסוכרר האחרון הראה 4.9.

מעולם לא הייתי באיזון טוב יותר. אפילו התחלתי לרוץ בערבים, משהו שבן אדם שכל חייו חש עייפות וחולשה מעולם לא היה צפוי שיעשה.

אני דיי בטוחה שתזונה דלת פחמימות ע״פ ברנשטיין זה אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיי. זו אומנם לא תרופת קסם והיא דורשת הקפדה מרובה על כל דבר, בדיקות סוכר רבות, שינוי מינוני אינסולין והכי חשוב, זמן. עדיין התמורה לכל זה כל כך שווה. החיים עם סוכרת הם מרדף אינסופי עם המון עליות ומורדות אבל התזונה הזאת עוזרת להפוך את הרי האוורסט האלה לגבעות קטנות ומושגות.

עוד דבר שלמדתי זה שהמערכת הרפואית לא תמיד יודעת מה הכי טוב בשבילינו הסוכרתיים. הרופאים והדיאטנים עושים כמיטב יכולתם אבל רוב ההבנה של אנדוקרינולוגים מסתכמת בתרופות וקביעת מינונים. הם לא חיים עם סוכרת 24/7 ולא חווים על בשרם את ההשפעה של המחלה והתזונה הנלווית אליה. עלינו הסוכרתיים מוטלת האחריות בטיפול יום יומי בעצמינו ולכן עלינו לפתח מודעות על איך כל דבר משפיע עלינו.

צילום: שני קגן

הבהרה: המידע בפוסט זה אינו מהווה המלצה רפואית מכל סוג.
לפני כל שינוי תזונתי יש להיוועץ עם איש מקצוע.

בפוסט הקודם סקרנו את ההמלצות המקובלות כיום לטיפול בסוכרת הריון והצבענו על הכשל המובנה בהן: יותר מדי פחמימות מהסוג הלא נכון, שמקשות על השגת ערכי סוכר תקינים.

ואמנם, כאשר מכירים בכך שסוכרת היא מחלה שבה הגוף לא מסוגל להתמודד בצורה טובה עם פחמימות, לא מפתיע שחולות רבות בסוכרת הריון אינן מצליחות להתאזן באמצעות ההמלצות הנ"ל ונאלצות להשתמש בתרופות או אינסולין. בארה"ב מדברים על כ- 40% מהנשים (1). נוכח כל המידע הזה עולה השאלה:

אז למה בעצם לא מציעים להן דיאטה דלה בפחמימות?

הרי כבר ידוע שתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך (פחמימות לא מעובדות, ללא סוכר) יכולה להפחית את הצורך בזריקות אינסולין ב- 50% בנשים עם סוכרת הריון (2). אז אם שינוי סוג הפחמימות יכול להביא לשיפור, מה מונע מהרופאים והדיאטנים לקחת את הצעד הנוסף ולהמליץ על שינוי בכמות הפחמימות?
התשובה היא, שכאשר אוכלים תזונה דלת פחמימות יכולה להתרחש תופעה טבעית בשם קטוזיס, אשר לדעת רוב הרופאים עלולה לסכן את העובר.

אפילו נשים בריאות בהריון מקבלות פעמים רבות מהדיאטניות הנחיה לאכול משהו ממש לפני השינה כדי למנוע הצטברות של קטונים. לא אשכח איך לפני שנים רבות, הרבה לפני שהפכתי למטפלת
ובטח לפני שנחשפתי לפליאו ודל"פ, שמעתי מקרובת משפחה שהיתה בהריון שהיא מקפידה לאכול כל לילה תפוח לפני השינה, כדי למנוע הצטברות קטונים שתזיק לעוברית שלה*. מצד שני, היא המשיכה לעשן בין 5 ל- 10 סיגריות ליום לאורך כל ההריון.

חשבתי על המקרה הזה הרבה לאורך הכנת הפוסט. כבר אז שאלתי את עצמי אם סדר העדיפויות כאן תקין, ומהם אותם קטונים מסתוריים ומסוכנים שהתרופה נגדם היא תפוח לפני השינה.
בכל אופן, מאחר והחשש מקטוזיס הוא הסיבה העיקרית להתנגדות לתזונה דל"פ בהריון, בחרתי לחקור את הנושא בחלק השני בסדרה.

מהו קטוזיס?

ראשית, הבהרה: המטרה בתזונה דלת פחמימות לסוכרת (כל סוכרת) אינה להגיע לקטוזיס. המטרה היא לנרמל את ערכי הסוכר בדם. קטוזיס הוא תהליך טבעי שקורה בדרך. משמעות המילה קטוזיס היא "ייצור קטונים". קטונים מיוצרים בגוף כאשר אנחנו משתמשים בשומן לאנרגיה. האם זה קורה רק אצל מי שאוכל תזונה דלת פחמימות? התשובה היא לא. קטוזיס קורה באופן טבעי בגופם של כל בני ובנות האדם, בין אם הם אוכלים תזונה דלה בפחמימות ובין אם לא, בין אם הן בהריון ובין אם לא. קטוזיס קורה, למשל, אצל כל מי שמעביר לילה שלם בלי לאכול.
מטרתי בפוסט שלהלן היתה לבחון את הקטוזיס כתהליך, להבין מתי הוא פזיולוגי (טבעי, בריא) ומתי הוא פתולוגי (מזיק). אין באמור המלצה על יישום תזונה קטוגנית (משמע: חתירה למצב של קטוזיס) בהריון.

אז ללא הקדמות נוספות – מהו קטוזיס? זהו, בפשטות, מצב שבו הגוף שורף שומנים כמקור אנרגיה. תוצרי תהליך הקטוזיס נקראים קטונים, וכאשר הגוף נמצא בקטוזיס כמות הקטונים, שניתנת למדידה בדם ובשתן, גבוהה.

עכשיו צריך להעמיק מעט לצורך הדיון. ישנם שלושה מצבים שבהם יכול להיגרם קטוזיס, והם שונים מאוד זה מזה:

• קטוזיס שנגרם מהרעבה: במצב זה הגוף לא מקבל מספיק קלוריות מהמזון ולכן הוא משתמש בעיקר במאגרי השומן שלו לצורך אנרגיה. (במצב זה התזונה דלה מדי באנרגיה מכל המקורות – פחמימות, שומן וחלבונים גם יחד)
• קטוזיס תזונתי: במצב זה התזונה דלה בפחמימות אך לא בקלוריות, כך שהגוף מקבל מספיק אנרגיה כדי לתמוך בכל התפקודים והפעילויות שלו. כאשר כמות הפחמימות בתזונה נמוכה, הגוף שורף בעיקר שומן (ממאגרי הגוף ומהתזונה) לצורך אנרגיה. במצב זה רמות הסוכר בדם תקינות. קטוזיס תזונתי הוא תהליך פזיולוגי ותקין לחלוטין, שקורה אצל כל אדם במהלך צום הלילה, ויכול להתרחש אצל אישה הרה אם תאכל תזונה דלה בפחמימות.
• קטואצידוזיס סוכרתי: זהו מצב שמתרחש אך ורק בחולי סוכרת מסוג 1, או בחולי סוכרת מסוג 2 שתלויים באינסולין. זהו מצב מסכן חיים שקורה כאשר אותם חולים לא מקבלים מספיק אינסולין (יכול לקרות עם התפרצות המחלה, או בגלל טעות במינון האינסולין). רמות הקטונים במצב זה גבוהות מאוד וכך גם רמות הסוכר בדם. בנוסף רמות החומציות (PH) של הדם עולות מאוד.

כדי לפשט את העניין, הנה טבלה שמסכמת את ההבדלים בין סוגי הקטוזיס:

ההבדלים בין שלושת המצבים חותכים וברורים. אני מקווה שברור בשלב זה, שהגבלת כמות הפחמימות בתזונה תוך שמירה על כמות קלוריות נאותה, לא יכולה לגרום למצב של הרעבה או של קטואצידוזיס סוכרתי.

מדוע קיים חשש מקטוזיס בזמן הריון?

הסיבה הראשונה והשכיחה ביותר היא בלבול בין קטוזיס תזונתי לקטואצידוזיס סוכרתי. כזכור, קטואצידוזיס הוא מצב חירום רפואי מוכר, והסיכוי שאישה בהריון תפגוש בו נמוך מאוד ומוגבל לתרחיש מאוד מסוים. אך בגלל שבשני המצבים יש עלייה ברמת הקטונים בדם, רבים טועים לחשוב שמדובר באותו מצב.

והסיבה השנייה, כך נראה, היא מחקר משנת 1969, שבו הציגו החוקרים קשר אפשרי בין רמת קטונים גבוהה בשתן של אמהות סוכרתיות (סוכרת קדם הריון) לבין איי.קיו נמוך אצל הילד (3). במחקר הזה יש הרבה בעיות ולא ניתן להסתמך עליו. הוא מבוסס על דיווח של אחיות בית חולים, שביצעו בדיקת שתן אחת בלבד לכל אישה, ביום הלידה בלבד. בנוסף הבדיקה היתה של רמת הקטונים בשתן, כאשר רק בדיקת רמות הקטונים בדם יכולה לספק אבחנה אמיתית.

מדידת רמת הקטונים בשתן לעומת רמת הקטונים בדם

רמות הקטונים בשתן יכולות להצביע על כך שמתרחש תהליך של ייצור קטונים בגוף, אבל הן לא יכולות לספר לנו איזה סוג של קטוזיס מתרחש, אם בכלל, מבין אלה שמתוארים כאן למעלה. את זה אפשר לאבחן רק באמצעות בדיקת קטונים בדם.

במיוחד במהלך ההריון, אין קשר בין רמת הקטונים בשתן לרמת הקטונים בדם. רמות הקטונים בשתן של אישה הרה יכולים לעלות פי 50 עד 100 בזמן שרמות הקטונים בדם יעלו רק פי 2. (4)

אז אין לנו דרך לדעת מה היתה רמת הקטונים בדמן של אותן נשים סוכרתיות מהמחקר. בנוסף, אין לנו מושג מה הן אכלו, אבל אפשר להניח שזו לא היתה תזונה דלת פחמימות. באותן שנים, שילוב של המלצות תזונתיות בלתי נאותות וחוסר יכולת לדייק במינוני אינסולין (גלוקומטר היה אז מכונה ענקית שניתן היה למצוא רק בבתי חולים) גרמו לסוכרתיים לחיות עם רכבת הרים הרסנית של היפרגליקמיה והיפוגליקמיה לסרוגין. למעשה, מאוד ייתכן שלפחות חלק מאותן נשים היה בעצם בקטואצידוזיס סוכרתי, שנבע למרבה האירוניה מהתזונה עתירת הפחמימות שהיתה מומלצת לחולי סוכרת באותן השנים, ולא מדיאטה דלה בפחמימות.

קטואצידוזיס הוא כמובן מצב מסוכן מאוד לאם וגם לעובר, אם כי לא ברור מה גורם את הנזק לעובר – רמות הקטונים הגבוהות, רמות הסוכר הגבוהות או העלייה החדה בחומציות הדם.

האם קטוזיס תזונתי יכול להזיק לעובר?

כאמור, קטוזיס תזונתי הוא מצב שגם נשים בריאות בהריון נכנסות ויוצאות ממנו לאורך היום.
למשל הריוניות שחוות הרבה בחילות בשליש הראשון (או פשוט נגעלות ממזונות שונים) וכתוצאה מכך צמות לפרקים באופן ספונטני לאורך היום, או הריוניות שפשוט אוכלות ארוחת ערב בשמונה בערב ולא אוכלות שוב עד שמונה בבוקר (צום של 12 שעות), נכנסות ויוצאות ממצב של קטוזיס. למעשה, בהשוואה לנשים שאינן בהריון, רמות הקטונים בדם הינן גבוהות פי 3 בנשים בריאות בהריון לאחר צום הלילה. לאור זאת סביר להניח שכל אישה בהריון חווה, לפרקים, קטוזיס (5).

יתר על כן, בשליש השלישי להריון יש לאישה סיכוי מוגבר אף יותר להיכנס לקטוזיס, כי בתקופה זו המטבוליזם של האם נוטה יותר לפירוק מאגרי השומן של האם כדי להזין את העובר (6). ומהו תוצר הפירוק של מאגרי השומן? נכון – קטונים.

אחרי הכל, קטוזיס הוא מנגנון פיזיולוגי. בלעדיו המין האנושי לא היה יכול לשרוד ולשגשג לאורך 2.5 מליון שנות אבולוציה, שהיו רצופות בתקופות רעב ומחסור, מבלי לאכול 2 פרוסות לחם כל שלוש שעות כמצוותה של אולגה רז. ולחם, כך יודעים קוראי הבלוג, הוא סיפור של 10,000 השנים האחרונות בלבד.

סביר להניח, כי לאימותינו הקדמוניות היתה גישה מוגבלת מאוד למזונות עמילנים ומן הסתם גם לסוכר מזוקק, וכן סביר שהיו נוהגות לעבור 12 שעות ויותר ללא מזון (גם ההריוניות שביניהן. שהרי לא היו אז דיאטניות שהזהירו אותן מצום הלילה). אפשר להניח שאם קטוזיס היה מסוכן בפני עצמו, נשים רבות הרבה יותר לא היו מצליחות לסיים את ההריון בהצלחה ולהביא ילדים בריאים לעולם. כמו כן, עמים שהתקיימו באופן מסורתי על תזונה דלת פחמימות, כגון המסאי, האינואיטים והאבוריג'נים האוסטרלים, היו נכחדים.

לסיכום: האם הפחד מקטוזיס בהריון מוצדק?

במהלך הכנת שני הפוסטים האחרונים לא מצאתי מידע שיצדיק את החשש מקטוזיס, ומצד שני לא מצאתי מחקרים שיפריכו אותו באופן מוחלט. לעומת זאת, הנזקים שעלולים לנבוע מרמות סוכר גבוהות במהלך ההריון נבדקו והוכחו מעל לכל ספק (ניתן לקרוא עליהם יותר בחלק א).
לכן מסקנתי היא, שבדיוק כמו בסוכרת "רגילה", תזונה דלת פחמימות יכולה להיות פתרון מצויין לנשים הסובלות מסוכרת הריון, במיוחד אם ניסו ולא הצליחו להתאזן באמצעות הטיפול שמציעים כיום גופי הבריאות (7).
ספק אם יהיה בעתיד הנראה לעין ניסוי קליני שיבחן את השפעת התזונה הדלה בפחמימות שאוכלת אם הרה על העובר. השאלה החשובה יותר היא, איזה טיפול יכול לתת את התוצאה הטובה ביותר עבור מי שסובלת מסוכרת הריון.

—

הערות ומקורות:

(*) ההמלצה הזו יכולה להתאים במקרים של תסמונת השחר, אבל כפי שיוסבר בהמשך אין סיבה לחשוש בהקשר זה מקטונים.

(1) Glyburide for the treatment of gestational diabetes. Kremer CJ, Duff P. Am J Obstet Gynecol. 2004 May;190(5):1438-9.

(2) Can a Low–Glycemic Index Diet Reduce the Need for Insulin in Gestational Diabetes Mellitus? A randomized trial. Robert G. Moses, MD, Megan Barker, APD, Meagan Winter, APD, Peter Petocz, PHD and Jennie C. Brand-Miller, PHD

(3) Neuropsychological deficits in children of diabetic mothers. A report from the Collaborative Sdy of Cerebral Palsy . Churchill JA, Berendes HW, Nemore J. Am J Obstet Gynecol. 1969 Sep 15;105(2):257-68

(4) Ketonuria in Pregnancy—With Special Reference to Calorie-restricted Food Intake in Obese Diabetics. E J Coetzee, W P U Jackson and P A Berman

(5) Starvation in human pregnancy: hypoglycemia, hypoinsulinemia, and hyperketonemia. Felig P, Lynch V. Science. 1970 Nov 27;170(3961):990-2.

(6) Metabolic adaptations in pregnancy and their implications for the availability of substrates to the fetus. Herrera E1. Eur J Clin Nutr. 2000 Mar;54 Suppl 1:S47-51.

(7) בתנאי, כמובן, שהיא נעשית תחת ליווי ומתוכננת היטב, כך שהאם מקבלת מספיק קלוריות, שומן, חלבון, ויטמינים, מינרלים וכמות מתונה של פחמימות.

—

בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת

כשקיבלתי בקשה להכין לארוחת החג המשפחתית מאפה גבינות "שגם אתם תוכלו לאכול" התיישבתי לחיפוש קצר באתרי המתכונים האהובים עלי. ידעתי שבבלוג "the spunky coconut" (הקוקוס הנועז? השובב?) של קלי ברוזינה יש אגף שלם של מתכונים שמוקדש למאכלי חלב ללא מוצרי חלב אז נכנסתי אליו ראשון, וראיתי את הדבר הזה.

החיפוש תם.
גם מרשים ויזואלית, גם יש טוויסט (עוגת גבינה אבל מלוחה, ובמקום הפירות האדומים המסורתיים למעלה יש עגבניות ובזיליקום) וגם מתאים לדרישות התזונה שלנו (*כמעט. פירוט על השינויים שלי למתכון בהמשך). בנוסף (ועבורי, בניגוד מוחלט למוצרי חלב) קל לעיכול ואפילו תורם לעיכול בגלל המרכיב הפרוביוטי.

חברים, זה רק נראה מסובך. ההכנה אמנם לוקחת זמן, אבל רובו המוחלט מוקדש להמתנה בזמן שהאגוזים מושרים ומותססים. והתוצאה שווה את זה כל כך! ממכרת ממש. כל מי שטעם הילל וליקק את האצבעות.

כמה הערות קטנות לפני שמתחילים:

• לא היתה לי תבנית של 7 אינצ', רק של 20, אז הכפלתי את המתכון. אם הייתי מכינה את המתכון המקורי בתבנית הזו העוגה היתה נראית יותר כמו פיצה. שימו לב מה גודל התבנית שלכם.
• העוגה הזו אינה דלה בפחמימות. אפשר לעשות אותה מותאמת יותר לתזונה דלת פחמימות עם כמה שינויים קלים (וגם אז אי אפשר לאכול ממנה ללא הגבלה): לוותר על המייפל בגבינת הקשיו (אפשר כמה טיפות סטיביה במקום, אבל להוסיף אותן עם הבזיליקום ולא לשלב התסיסה), ובמקום התמרים בתחתית יש שתי אופציות: אפשר להוסיף 2 כפות של חמאה רכה + כמה טיפות סטיביה (אבל אז המתכון הופך לחלבי) או, רעיון שלא ניסיתי – להוסיף כף חמאת שקדים שתחזיק קצת את העסק.

עוגת "גבינה" מלוחה אה-לה קפרזה

מבוסס על מתכון של קלי ברוזינה – The Spunky Coconut עם שינויים שלי.

המתכון הוא ללא אפייה אבל כן יש כאן השרייה והתססה של אגוזי הקשיו, לכן כדאי להתחיל שלושה ימים לפני מועד ההגשה:
יום 1 (זה בעצם הלילה שלפני יום 2): להשרות את אגוזי הקשיו.
יום 2: לסנן ולטחון את האגוזים, להתסיס את התערובת ל"גבינת קשיו" .
יום 3: להרכיב ולצנן.

מרכיבים למילוי ה"גבינה":

• 2 כוסות אגוזי קשיו
• 1/2 כוס חלב קוקוס או קרם קוקוס (אני ממליצה על Aroy-D)
• 1 כף סירופ מייפל (או ממתיק אחר)
• תוכן של כמוסות פרוביוטיקה ששווה ל-50 מליארד חיידקים.
• 1/2 כפית מעורבת Herbamare (או מלח מתובל אחר)
• 1/2 כוס בזיליקום טרי קצוץ

רגע! בכמה פרוביוטיקה אמרת להשתמש?

פשוט מאוד לוקחים איזה פרוביוטיקה שיש בבית, קוראים על התווית כמה חיידקים יש בכל כמוסה וכך יודעים כמה כמוסות צריך כדי להגיע ל-50 מליארד. אני השתמשתי בפרוביוטיקה הזו:

כפי שניתן לראות על התוית  בפינה הימנית התחתונה, בכל כמוסה יש 5 מליארד חיידקים, כך שהשתמשתי ב- 10 כמוסות.

הכנת המילוי:

• הערה: ודאו שידיכם וכל הציוד שבו תשתמשו נקיים מאוד כדי לא לפגוע בתהליך התסיסה.
• להשרות את אגוזי הקשיו ללילה במים (המים צריכים לכסות את האגוזים + 4 ס"מ)
• בבוקר לשטוף את אגוזי הקשיו ולהוסיף למעבד מזון עם חלב הקוקוס (או קרם קוקוס), סירופ מייפל, והתוכן של כמוסות הפרוביוטיקה.
• לטחון במשך כעשר דקות, שבמהלכן מדי פעם נעצור ונגרוף את התערובת מדפנות הכלי. בסיום התהליך התערובת צריכה להיות חלקה לגמרי.
• להעביר את התערובת לכלי זכוכית ולכסות עם מפית בד.
• להניח את הצלחת המכוסה בתנור כשרק האור דולק או במייבש מזון, כ- 12 שעות.
• לערבב פנימה Herbamare ובזיליקום קצוץ.
• לאחסן במקרר.

מרכיבי התחתית:

• כוס קמח שקדים
• כף מים
• כפית שמן קוקוס
• 1/8 כפית מלח
• 2 עד 3 תמרים מזן מג'הול, מגולענים (יוצא מעט פחות מ 1/4 כוס)

הכנת התחתית:
מעבדים את כל החומרים במעבד מזון עד שנוצר בצק לח. לוחצים את התערובת לתוך תבנית מתפרקת של 7 אינצ' (=17 ס"מ).

תוספות:
בזיליקום
עגבניות פרוסות
חומץ בלסמי

הרכבה והגשה:

• מביאים את גבינת הקשיו לטמפרטורת החדר. מהמקרר זה לוקח בערך שעתיים.
• מורחים את מילוי גבינת הקשיו מעל התחתית שבתבנית. לוחצים למטה את המילוי עם מרית גמישה.
• מצננים את העוגה לפחות ל- 4 שעות במקרר.
• עוברים עם סכין סביב החלק החיצוני של התבנית כדי לשחרר העוגה לפני שמסירים אותו. לאחר מכן מעבירים סכין בין התחתית של העוגה והחלק התחתון של התבנית כדי לשחרר אותם.
• מעבירים את העוגה לצלחת הגשה.
• מסדרים על העוגה פרוסות עגבניות ועלי בזיליקום טרי. מטפטפים בלסמי על כל פרוסה (לא לוותר על הבלסמי! זה עושה את המנה).

בתיאבון, ואם אתם מכינים, ספרו לנו בתגובות איך יצא לכם!

________

נ. ב. רוצים מתכון לעוגת גבינה אמיתית? ז"א מתוקה ועשוייה מגבינה? (ודלת פחמימות כמובן). בקרו בדף הפייסבוק שלנו.

קרה כבר שראיינו אותנו על תזונה דלת פחמימות או על תזונת פליאו, אבל עד היום אף אחד לא ביקש לשמוע את הסיפור האישי שלנו עם הסוכרת. ואם להודות על האמת, היינו קצת ספקנים. את מי זה יעניין?

בסוף הלכנו על זה, ויצאנו מרוצים. הכתבת ליאת לוי עשתה עבודה מצוינת, הקשיבה בתשומת לב לסיפור האישי וגם להסברים ה"מקצועיים" והעבירה את הכל בצורה יפה ומדויקת. למרות שאני מכירה את הסיפור, התרגשתי לקרוא
נקווה שהפרסום יביא את הבשורה דלת הפחמימות לכמה שיותר חולי סוכרת בישראל.

לקריאת הכתבה לחצו על התמונות המוקטנות למטה.

איכות התזונה במהלך ההריון משפיעה מאוד על בריאות האם והתינוק, והיא בעצם ההזדמנות הראשונה של האם להשפיע באופן עמוק על הבריאות של ילדה לטווח הרחוק.
עם העלייה בפופולריות של תזונת הפליאו והתזונה הדלה בפחמימות, אנחנו מקבלים יותר ויותר שאלות על תזונה בזמן הריון. זהו נושא שעוד לא עסקנו בו בבלוג ומאחר והוא הפך קרוב לליבי בשנתיים וקצת האחרונות, החלטתי להרים את הכפפה.
את שני הפוסטים הקרובים אקדיש לסוכרת הריון – נושא מורכב שמעלה הרבה שאלות מעניינות.
האם סוכרת הריון היא סוכרת "אמיתית"? על מה מבוססות המלצות הטיפול הנוכחיות? והאם תזונה דלת פחמימות יכולה לסייע ולפתור את המצב? על שאלות אלו ועוד אנסה לענות בשני הפוסטים הקרובים.

מהי סוכרת הריון?

סוכרת הריון היא מצב שבו רמת סוכר הדם של האישה ההרה גבוהה מגבולות הנורמה.
היא נגרמת כתוצאה מעמידות לאינסולין, שגורמת לכך שהאישה ההרה לא מסוגלת להתמודד עם כמויות גדולות של פחמימות מבלי לפתח רמות גבוהות מדי של סוכר בדם.

למעשה, כל אישה בהריון חווה דרגה מסויימת של עמידות לאינסולין במהלך ההריון. מדובר בתהליך טבעי, שבו הורמונים שמשתחררים מהשיליה גורמים לרקמות של האם "לקחת" מהדם פחות גלוקוז וחומרי הזנה אחרים, כדי לוודא שמספיק מהם יזרמו אל העובר המתפתח. כן כן, כבר בהריון אנחנו שמות את הצרכים שלהם לפני אלה שלנו.

יש סיבה טובה לקיומו של התהליך הזה: לאורך ההיסטוריה האנושית הוא הבטיח, שעובריהן של נשים הרות, שסבלו מתקופות בצורת ורעב, ישרדו. אך בעולם המודרני, או לפחות במערב השבע, תקופות בצורת ורעב הן נדירות מאוד. האוכל זמין מאוד לאישה ההרה וסביבתה אף דוחקת בה (לראשונה בחייה הבוגרים, לרוב), לאכול יותר.
נוסיף לכך את העובדה שהתזונה המערבית הסטנדרטית עשירה מאוד בפחמימות, ונבין (שוב)- המורשת האבולוציונית שלנו לא תמיד מסתדרת עם המציאות המודרנית. על אחת כמה וכמה אם האישה מגיעה להריון עם מצב קיים של עמידות לאינסולין- מצב שהופך לשכיח יותר ויותר בכלל האוכלוסייה.

טבעי זה לא תמיד בריא

יש הטוענים, שמאחר וכל אישה מושפעת מעמידות לאינסולין, מדובר במצב טבעי שלא צריך לעשות ממנו עניין גדול. חשוב להבין: עמידות לאינסולין היא אכן מצב שכל אישה בהריון מושפעת ממנו, אך רוב הנשים לא יפתחו כתוצאה ממנו סוכרת הריון(1). רק 6-9% מהנשים מפתחות סוכרת הריון (שהיא למעשה הסיבוך הנפוץ בהריון), והן אלה שאינן מסוגלות לשמור על רמות סוכר נורמליות לאורך ההריון ללא שינוי תזונתי, פעילות גופנית ולעיתים טיפול תרופותי.

ההשפעות על האם והתינוק

למרבה הצער השפעות המצב לא מוגבלות לתקופת ההריון. רבים חושבים שסוכרת הריון כשמה כן היא – נמשכת רק כל עוד האישה בהריון. זה לא לגמרי נכון. אמנם רמות הסוכר בדם בדרך כלל חוזרות לעצמן בתקופה שלאחר הלידה, אך העמידות לאינסולין פעמים רבות ממשיכה מתחת לפני השטח ומחמירה עם השנים. מחקרים מראים, כי רמות סוכר גבוהות במהלך ההריון מגבירות את הסיכון של האם לפתח סוכרת סוג 2 בהמשך החיים פי שבע (2). כמו כן, תוך חמש שנים מהלידה, עד 70% מהנשים שסבלו מסוכרת הריון יפתחו סוכרת מסוג 2 (3). מכאן שיש חשיבות עליונה לתזונה הנכונה גם לאחר הלידה ובהמשך החיים, כדי לטפל ו/או למנוע את הישנות הבעיה.

מהם הסיכונים לתינוק?

• מומים מולדים (סוכר גבוה הוא טרטוגני)
• משקל לידה גבוה (מקרוזומיה)
• סיבוכים במהלך הלידה וסיכוי מוגבר ללידה קיסרית (בגלל משקל העובר הגבוה)
• היפוגליקמיה לאחר הלידה
• השפעה על המטבוליזם של התינוק – בגלל החשיפה לרמות הסוכר הגבוהות של האם והשפעתה על הלבלב של העובר, לתינוקות שנולדו לאמהות עם סוכרת הריון יש סיכוי גבוה פי 6 לבעיות במטבוליזם בגיל ההתבגרות, בין היתר סוכרת סוג 2 (4), וסיכון מוגבר להשמנת יתר במהלך חייהם (5).

החדשות הטובות: מהמחקרים עולה, כי נשים המקפידות על איזון הסוכר בתקופת ההריון מפחיתות את כל הסיכונים הנ"ל.

מהם ערכי היעד לנשים בהריון, והאם הם נכונים?

הממסד הרפואי רואה חשיבות גדולה בשמירה על ערכי סוכר תקינים בהריון. אך ממחקרים בשנים האחרונות עולה, כי בדומה למצב אצל חולי סוכרת מסוג 1 ו- 2, ההמלצות לערכי סוכר בדם לנשים עם סוכרת הריון גבוהות מהערכים הממוצעים של נשים בריאות בהריון. זאת למרות קיומם של מחקרים, שמראים לנו שאפילו רמות סוכר גבוהות במעט מהנורמה יכולות להביא לסיבוכים:

במחקר  Hyperglycemia and Adverse Pregnancy Outcomes study) HAPO), שכלל למעלה מ-25 אלף נשים הרות מ-14 מרכזים רפואיים ב-9 מדינות (2 מתוך המרכזים הרפואיים הללו הם סורוקה ובילינסון שלנו), מצא כי 10% מהנשים עם רמת סוכר ממוצעת של 90 מ"ג/ד"ל ומטה ילדו תינוקות גדולים (הכוונה למאקרוזומיה), לעומת 20-25% מהנשים שרמת הסוכר הממוצעת שלהן היתה 100 מ"ג/ד"ל ומעלה (6).

ובמילים פשוטות: עלייה של 10 מ"ג/ד"ל בלבד בסוכר הדם הגבירה את הסיכון למאקרוזומיה ב 10-15%.

העובדה היא שנשים רבות עם סוכרת הריון, ששומרות על הערכים המומלצים, עדיין יולדות תינוקות עם סיבוכים, מה שמוביל את החוקרים לבחון מחדש את ההמלצות לערכי הסוכר בהריון. במחקר מטא-אנליזה מ- 2011 (7) שבו נותחו מספר מחקרים, שבדקו את ערכי הסוכר בדם של מגוון רחב של נשים בריאות בהריון באמצעות מד גלוקוז רציף, בדיקות ביתיות ובדיקות מעבדה, התקבלו ערכי הסוכר הממוצעים של אישה בריאה בהריון. מעניין להשוות אותם לערכי היעד המומלצים לאישה עם סוכרת הריון:

לאור המידע המוצג בטבלה ברור, כי לא מספיק להמליץ לנשים עם סוכרת הריון על ערכי היעד המתאימים לכלל האוכלוסייה. ואכן, החוקרים קוראים לבדיקה מחודשת של ערכי היעד ובחינת האפשרות להוריד אותם בעתיד.
חשוב לציין, כי הרופא הממוצע מנוע מלהמליץ על ערכי יעד נמוכים יותר מאחר ועד היום לא בוצעו מחקרים קליניים שבדקו את הבטיחות שלהם.

ההנחיות הנוכחיות לטיפול בסוכרת הריון – האם הן משיגות את המטרה?

קו הטיפול הראשון בסוכרת הריון הוא שינוי תזונתי ופעילות גופנית. כששני אלה לא מספיקים, מוסיפים תרופות ולעיתים אינסולין.
רוב הנשים היו שמחות לטפל בבעיה בעזרת תזונה ופעילות גופנית בלבד (ואני מניחה שכך גם רוב הרופאים), אבל המלצות התזונה הקיימות עובדות רק בחלק מהמקרים (וכאמור, גם אם הן עובדות, נשאלת השאלה האם ערכי היעד נכונים). מדוע?
הנה תפריט לדוגמה שמקבלות נשים עם סוכרת הריון באחת מקופות החולים.

לקוראי הבלוג הותיקים הבעיתיות בתפריט המצורף בולטת מאוד: הוא מכיל יותר מדי פחמימות מהסוג שלא מומלץ לסוכרתיים, כמו לחם, קרקרים וכדומה. למעשה אני יכולה להגיד שעוד לפני שעברתי לתזונת פליאו, היה מאוד נדיר למצוא אותי אוכלת 5-6 פרוסות לחם ביום.

הרי סוכרת הריון, כמו כל סוכרת אחרת, מתאפיינת באי-סבילות לפחמימות. ולכן נשאלת השאלה, למה להציע לנשים בהריון תפריט עתיר פחמימות?
התשובה היא שקיים פחד במערכת הבריאות מתזונה דלת פחמימות באופן כללי ובזמן הריון בפרט. זאת בגלל שאנשיה אוחזים במידע לא מעודכן (ולעיתים פשוט שגוי) על קטוזיס, ופעמים רבות קיים גם בלבול בין קטוזיס תזונתי, קטוזיס שנגרם מהרעבה, וקטואצידוזיס סוכרתי.
האם קטוזיס הוא מצב מסוכן בהריון? זאת ועוד, בחלק ב' של הפוסט.

—

הערות ומקורות:

(1) מעניין שבמקביל לעמידות לאינסולין, בגופה של האישה ההרה ישנו תהליך שגורם לרמת הסוכר בדמה להיות נמוך יותר לאורך ההריון – העלייה בנפח הדם הכללי. נראה ששני התהליכים מאזנים זה את זה בגוף. (אותו מנגנון גורם לרמות הברזל בדמה של האישה לרדת במהלך ההריון)
(2) Type 2 diabetes mellitus after gestational diabetes: a systematic review and meta-analysis.
(3) Gestational diabetes and the incidence of type 2 diabetes: a systematic review
(4) A low disposition index in adolescent offspring of mothers with gestational diabetes: a risk marker for the development of impaired glucose tolerance in youth.
(5) metabolic syndrome in childhood: association with birth weight, maternal obesity, and gestational diabetes mellitus.
(6) The Hyperglycemia and Adverse Pregnancy Outcome (HAPO) Study
(7) Patterns of Glycemia in Normal Pregnancy – Should the current therapeutic targets be challenged?

קרדיט תמונה: Schwangerschaft

בלוג דל פחמימות בפייסבוק
סיירת סוכרת