כשאדם, נניח אחד ממנהיגי “אחים לנשק” בתקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, מי שלא “קרא לסרבנות” אלא רק גלגל עיניים וקרא לזה “הפסקת התנדבות”, כשאדם כזה נשאל ב”שבת תרבות” לפני שבוע האם יעשה שוב מה שעשה בימי המחאה- השיב: “צריך לעשות מה שצריך לעשות כדי לשמור על ישראל דמוקרטיה ליברלית שוויונית וחופשית”. כפל לשון אורווליאני. מכבסת מלים לתפארת. יכול היה להשיב “כן” או “לא” אבל העדיף לאיים במרומז. בימי מחאה הבהירו “האחים לנשק” בדיוק מה “צריך לעשות”. במסיבת העיתונאים שערכו ב22 ביולי 23 אמר סרן (מיל.) עו”ד עמרי רונן, לוחם מגלן, מלח הארץ: “בישרתי לצוות שלי, צוות עמרי, שאם החקיקה שמקדמת אותנו לדיקטטורה תעבור בקריאה שניה ושלישית אשעה את ההתנדבות שלי למילואים”. אז היה ברור. היום – עמום. להבדיל, גם גובי דמי חסות אינם משמיעים איומים מפורשים “נשרוף לך את העסק”. הם רק אומרים “חבל שיקרה משהו”.
בשיחה אתי השבוע ברדיו 103 אמר עמרי רונן שאינו מתחרט על קריאתו ל”הפסקת התנדבות” ערב ה-7 באוקטובר. כזכור הוא וחבריו לא ביצעו את איומיהם. רובם חשו לשדה הקרב, השליכו נפשם מנגד, שרתו מאות ימי מילואים. אולי מצפונם ייסר אותם על מה שעוללו להרתעה של ישראל, אבל הרי הם באמת לוחמים אמיצים. מלח הארץ.
אבל שוב מסתבר כי אומץ לב אזרחי הוא משהו אחר. הרבה פחדנות אזרחית מבעבעת מתוך מי שאינו מתנצל על מה שעשה , אינו מתחייב שלא לעשות זאת שוב, חושש לקרוא לילד בשמו ומסתפק באיומים עמומים. עמרי וחבריו תרמו רבות כלוחמים לביטחון ישראל. כל אחד הניח לבנה בחומת הביטחון שלנו. הרפורמה המשפטית איימה על ההגמוניה של השמאל במערכות המשפט האקדמיה והתקשורת. ואלו שחששו לאבד את מעמדם הצליחו לשכנע רבים שהדמוקרטיה הישראלית נתונה בסכנה איומה, ולכן מותר לעשות הכול כדי להצילה. הפחדנות, והרצון לרחוץ בניקיון כפיהם ולא להסתבך בפלילים הביאה אותם לגלגל עיניים ( והן מתגלגלות עד היום, (“לא היתה סרבנות”) ולכן פשוט קראו לכל חבריהם לשלוף מן החומה את האבןשהניחו בה. ואם החומה תתמוטט? זו כבר אינה אשמתם. זו בעיה של הממשלה. שלא יחוקקו מה שעלול לפגוע בדיקטטורה של מערכת המשפט. “אחים לנשק” לא עברו עבירה גסה על החוק (למרות שמערכת משפטית הוגנת ולא פוליטית השואפת להפיל את הממשלה הייתה מעמידה אותם לדין בעוון “המרדה”). הם לא עקפו על פס הפרדה רצוף. הם רק העמיסו משאית בחומרי נפץ ויצאו לעקיפה במקום מותר, קו הפרדה מקווקו, אבל מול אוטובוס עמוס ילדים. הם הניחו שהאוטובוס ירד לשוליים. לא ירצה בהתנגשות חזיתית. “אחים לנשק” הפעילו סחיטה באיומים על ממשלת ישראל, כדי שתסטה מדרכה, שתוותר על תכניותיה לתיקון מערכת המשפט, לביטול הדיקטטורה המשפטית בישראל. ואם האוטובוס היה מתהפך? בוודאי היו מאשימים בכך את נהג האוטובוס ולא את מי שגרם לו לסטות מהכביש. והם עדיין מבקשים שנאמין כי מוחמד דף ויחיא סינואר שתכננו זמן רב להכות בנו ורק חיכו לשעת כושר , זיהו אותה כשהממשלה ביקשה לתקן את עילת הסבירות ולא כי “האחים לנשק” קראו בהתלהבות את רשימת יחידות העילית שלא יתייצבו ביום פקודה. שהצבא מתפרק. שאלפים לא יתייצבו. טייסות ויחידות עילית. רופא חסר מצפון רפואי אפילו הצהיר כי לא יפנה פצועים במלחמה הבאה. טייס הודיע שלא יפציץ באיראן. רוב מלח הארץ הזה באמת חשו ליחידותיהם להילחם , נתנו את חלקם בהדיפת האויב והענשתו, אך לא תיקנו, וכנראה לעולם לא יצליחו לתקן את הנזק שגרמו באיומיהם. לא ימחה ממצחם אות הקלון. והוא לא רק שלהם כמובן. כל הדרג המדיני ראשי צהל והשב”כ באותה עת נושאים אותו
*
מדוע אנו עדים שוב לאיומים הללו?
הממשלה מספקת להם תירוצים מצוינים: חוקי ההשתמטות, והפטור ממעצר עריקים, “חוק יסוד לימוד התורה” שעליו ינסו חרדים בעתיד לבסס תביעה לפטור גורף משירות, כל אלו הם סיבה טובה לשוב ולמחות נגד אי השוויון בנטל. חוקים אלו ראוי היה שלא יבואו לעולם כלל, ואם באו – ראוי שיבוטלו בכנסת הבאה. כי יש גבול להפליה בין דם לדם. ואי אפשר לסבול עוד את השתמטות רוב החרדים. אבל ברור שגם חקיקה רעה כזאת אינה מצדיקה שוב קריאות להחלשת הצבא ופירוקו מבפנים. גם בירכתי השמאל הקיצוני בישראל יודעים זאת. אבל הבחירות ממשמשות ובאות. מה נותר לה למפלגת “הדמוקרטים” כדי להתבדל מאייזנקוט-בנט-לפיד? מדינה פלשתינאית ואיומים. ונראה כי אם היו בטוחים בניצחונם לא היו הולכים שוב על החבל הדק הזה. היו ממתינים שלושה חודשים. מנצחים בבחירות, מבטלים את כל “החוקים הרעים הללו”, ומפטרים את כל “המינויים הפוליטיים”. אלא שגם הם יודעים שצעדים כלכליים דרקוניים אולי יגבירו את גיוס החרדים אבל מעצרים המוניים – כנראה לא. גם הם יודעים שבלי “חוק המינויים” שהתנגדו לו בקצף על השפתיים – לא יצליחו לפטר ולו גם אחד מ”המינויים הפוליטיים” של נתניהו. והם גם חוששים שמא בג”צ יהיה עקבי, וכשם שקבע שממשלת נתניהו אינה יכולה לשנות החלטת ממשלה קודמת ( אהוד ברק באוגוסט 2000) לגבי נוהל מינוי ופיטורי יועמ”ש – אולי גם ימנע מהם לבטל את החלטות ממשלת נתניהו. (צוחק אתכם. בג”צ יניח להם לבטל כל החלטה שירצו. כי נתניהו. ובשם “הצדק המוחלט”). אבל הם אינם בטוחים בניצחונם, ויש בהם כבר המכינים את הקרקע למרד אחרי הבחירות אם נתניהו ינצח או יצליח למנוע מהם הקמת ממשלה.
במקרה כזה – שוב יישלפו מהמחסן כל כלי הנשק המוכרים : שיתוק המדינה, האיומים במשיכת השקעות ומפולת כלכלית. החתרנות המדינית במימון חוץ, גיוס תמיכה זרה בארה”ב ובאירופה להטלת סנקציות על ישראל, ושוב, כן שוב, איום בפירוק הצבא כי “לא יסכימו לשרת דיקטטורה”.
הכנת הקרקע נעשית כבר חודשים. בעשרות נאומים בכנסת, בראיונות ובמאמרי דעה איימו עלינו בתקופה האחרונה: נתניהו זומם לבטל את הבחירות בכלל, או לצאת למלחמה פוליטית כדי לדחות אותן, או יזייף את תוצאותיהן. כל אלו נועדו להכשיר את הלבבות לאפשרות האיומה מבחינת יריבי הממשלה – שלא ינצחו, ואז יעשו הכול כדי לבטל את תוצאות הבחירות. “יעשו מה שצריך לעשות”, מה שאמר יצחק בן אהרן מראשי “העבודה” אחרי המהפך של 1977 “אינני מכבד את הכרעת העם, כי העם אינו מבין את אשר עשה ועוד יתחרט עליה”. מתוך שכנוע פנימי עמוק כי הם מיצגים את “הדמוקרטיה המהותית” ( שהיא עליונה על כל חוק) יתירו לעצמם לעשות הכול כדי להילחם ברוע המוחלט. לפני חודשיים פרסם פרופ’ יצחק בנבג’י מאמר במוסף “הארץ” ובו הסביר כי הדרישה לטוהר מידות מוסרי הולמת ימים רגילים. וכדי להציל את הדמוקרטיה מותר לתמוך גם במנהיג חסר מעצורים. “הדרישה לטוהר מידות ולרגישות מוסרית היא טהרנות שאינה הולמת את הנסיבות”.(“הרגע שבו מותר ללכלך את הידיים”. 21 מאי) הנה כי כן. יש אפילו תעודת הכשר מפרופסור לפילוסופיה, המסביר למה המטרה (“הצלת הדמוקרטיה”) מקדשת את האמצעים ובכלל זה סרבנות, מרד, הפיכה וקבלת דיקטטורה “זמנית” שרק תבטיח ש”הם” לא יחזרו לשלטון.
( צילום עמרי רונן – ויקיפדיה אסף בן זכרי)

בכל המלחמות המתועדות בהיסטוריה השקיעו הצבאות השונים מאמצים ניכרים כדי ללמוד את “רוח גייסות האויב”. המורל שלו, רמות מלאי התחמושת ותקינות כלי המלחמה שלו. זהו אחד מתפקידיו החשובים של המודיעין הצבאי . מה לא היו מוכנים הגרמנים לשלם כדי לדעת מה מצבם של הנצורים הרוסים בלנינגרד, והרוסים השתוקקו לדעת על הגרמנים בסטלינגרד. והנה אצלנו כדי ללחוץ על הממשלה שלא לצאת למלחמה בצפון, או שלא לחדש את המלחמה בעזה, נמצאו מדליפים , גם ברמות הבכירות ביותר, שהתנדבו לספק לאויבינו בהתלהבות קדושה וחינם מידע בנוסח “חיילי המילואים שחוקים”. “אין די מיירטים וצה”ל מנהל כלכלת חימושים”. יש הבדל אם חיילי מילואים שחוקים שבים הביתה ומספרים לחבריהם על העומס העצום – ובין בכירי צה”ל המכירים את התמונה כולה – ומפרסמים אותה לידיעת האויבים. ניר דבורי, הפרשן הצבאי של ערוץ 12 , כתב בספרו “משדר מלחמה” איך הרמטכ”ל הרצי הלוי שיתף אותו בדיון עם מפקדי חטיבות בלבנון , וכשהם ביקשו לתאר באזניו את שחיקת הלוחמים הרצי ביקש מדבורי “להוציא את זה החוצה”. גם אם זה שיקף בדיוק את המצב – הרמטכ”ל איננו עיתונאי שתפקידו לדווח. תפקידו לנצח במלחמה. ואם הוא בטוח שהממשלה טועה , ואסור להמשיך במלחמה – עליו להתפטר. כי עדיף להתפטר באמצע המלחמה מאשר לחבל בה.

ב יוני 2005, לפני ההתנתקות, נשא אהוד אולמרט נאום ב”פורום למדיניות בנושא ישראל” ואמר : “נמאס לנו מnמלחמות. נמאס לנו להיות אמיצים. נמאס לנו לנצח. נמאס לנו להביס את אויבנו. אנחנו רוצים לחיות בסביבת יחסים שונה לחלוטין עם שכנינו. ואני מאמין שהדבר אינו בלתי־אפשרי.” וכבר נאמר בשיר “איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים”. הזיות ההתנתקות הביאו לטבח ה-7 באוקטובר. מותר להתעייף, טבעי לרצות לא להילחם לנצח, אבל אסור לזרות חול בעיני הציבור ולהבטיח “הסדר מדיני” עם מי שמבטיח להשמיד אותנו.

פקודיה של תומר ירושלמי, בפרקליטות הצבאית כבר נעצרו, נחקרו, נגד חלקם הוגשו כתבי אישום. הם הודחו מצה”ל. בדרך הדיחו גם את הקצינה שחשפה את פשעיה של הפצ”רית. הפרקליט הצבאי הראשי שהחליף את תומר ירושלמי, איתי אופיר, הורה על ביטול כתב האישום נגד חיילי המילואים שהיא האשימה בהתעללות. והשבוע הסביר הרמטכ”ל, בהודעתו על “הדחתה לאלתר” : “ברקע התארכות ההליך הפלילי החליט הרמטכ”ל לנוכח חומרת והחשדות להדיח את הפצ”רית ללא דיחוי נוסף”. גם לרמטכ”ל נמאס מגרירת הרגליים של היוע”משית . נוח לה מאד שבג”צ קבע כי אינה יכולה למנות מישהו מהכפופים לה ללוות את חקירת המשטרה מחשש לניגוד עניינים, וכי לשר המשפטים סמכות למנות משפטן בכיר לליווי התיק. בג”צ קבע שורת תנאים מחמירים למאפייניו של אותו בכיר, פסל את מועמדיו של לוין, ואחרים לא נמצאו. ומאז – אין חקירה. מצב זה יכול להימשך עד קץ כל הדורות. ולכן הבין גם הרמטכ”ל שהמערכת המשפטית מקווה להשכיח. לטייח, לטשטש ואולי לא להגיש לעולם כתב אישום נגד הפצ”רית, הרי היא חברתן ל”כנופיית שלטון החוק” (ניסוח של רובי ריבלין) כי ככה נוהגת החונטה המשפטית הזו. ממש כפי שהיא נוהגת בפרשת פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד ש”החקירות” וכתבי האישום נגדה נסחבים כבר 11שנים, וכבר הבאישו והם מעלים צחנה של פגר. המערכת הזו מונהגת בידי אלו הבטוחים בצדקתם המוחלטת. בהיותם “בני האור”, הדמוקרטים הנאורים והליברלים, הנלחמים ב”בני החושך”, הלאומנים, הגזענים, הדיקטטורים ובעיקר באלו המנסים לפרוק מהם את סמכויות-היתר שנטלו לעצמם בלא שום עיגון חוקי זולת החלטותיהם שלהם. וכדי לנצח במלחמה את “כוחות השחור” הם מתירים לעצמם לבטל חוקים (גם חוקי יסוד!), שחוקקה הכנסת בתוקף הסמכות שהקנה לה הריבון שהוא הבוחר, ובשם הדמוקרטיה – הם מטילים דיקטטורה משפטית. וכשאחד מהם סורח, וגם מפר חוק, מזייף, מדליף, מעליל, תופר תיקים – והכל כבייכול לשם אותה מטרה נאצלת של ניצחון על כוחות השחור – הם כועסים עליו רק כי נתפס. אבל הם זוכרים כי הפושע עשה זאת כדי להנציח את שלטונם ולכן יעשו שימוש לרעה בכוחם לטובתו, יגררו את החקירות והתיקים שלו עד אין סוף . עד שישכחו. עד שהציבור יאבד בהם ענין וזעם.
*
ולכן – “שכוייח” לרמטכ”ל שנמאס לו להמתין למערכת המשפטית המסואבת והחליט להדיח את תומר ירושלמי מצה”ל. שלפחות לא נמשיך לשלם לה משכורת. ועדיין היא מחזיקה בדרגת אלוף בצה”ל. גם אם יוגש נגדה כתב אישום הוא לא יכלול לצערי את סעיפי האישום החשובים באמת : פגיעה מכוונת בצה”ל ובמדינת ישראל, סיוע לאויב בזמן מלחמה, אולי גם גרימה באדישות לעינויים , אולי גם למוות. אדישות לגורלם של 50 החטופים שהוחזקו באותה עת במנהרות החמאס. סעיפי האישום נגדה, אם בכלל יוגשו, יהיו סטריליים : מרמה. הפרת אמונים. עדות שקר. שיבוש הליכי משפט. הדלפה של חומרי חקירה לתקשורת. לא אפס קצהו ממה שגרמה למדינה ולחיילי כוח 100. וגם אם תועמד לבסוף לדין זה יהיה בפני בית דין אזרחי, שאינו מוסמך להורות על שלילת דרגותיה. רק בית דין צבאי או ועדה מיוחדת יכולים לעשות זאת. הרמטכ”ל ממתין למיצוי ההליך הפלילי נגדה. אבל בהרב מיארה והמערכת המשפטית כולה אינן ממהרות . כי למה, קרה משהו?

נס קבלת תורה
פרופ’ אריה אלדד
לפני כשלושה חודשים כתב ב” מוסף הארץ” המשורר והעיתונאי אלי אליהו , מאמר נרחב על התפתחות הבינה המלאכותית. הוא עסק בשאלה הטכנולוגית-פילוסופית : האם אפשר שהנברא יתעלה על בוראו? הוא פתח בשיחה מדומיינת בין שני מחשבים, שתתקיים , אולי, ב2550 :” מחשב א’: אתה מאמין בבני אדם? מחשב ב’: מה פתאום. אלה אמונות תפלות. מחשב א’: אז מי יצר אותנו? מחשב ב’: האבולוציה. התפתחנו מהמקינטוש”. זו אולי פרפראזה אירונית על אותם בני אדם המאמינים כי לא נוצרו בידי סופר-אינטליגנציה ראשונית , להלן אלוהים, אלא באבולוציה. מתא בודד. אנו עדים להתפתחות מדהימה של הבינה המלאכותית ומתחילים לתהות האם ייתכן שהתוצר יהיה משוכלל יותר מהיוצר? שהבינה המלאכותית תהיה חכמה מאיתנו? ולכן , בחזרה לבריאת העולם, האם אפשר שהאדם יתעלה על בוראו? ד”ר תומר פרסיקו צוטט במאמר, והזכיר שכבר בספר בראשית הובע חששו של הבורא שבני האדם עלולים, לאחר שאכלו מעץ הדעת, להשתוות, אולי אף להתעלות עליו. פיתוח הבינה המלאכותית עשוי להביא את האדם ל”שלב חדש — של יצירה שלא רק מאיימת, אלא מתעלה על יוצרה. האדם לא נעשה שווה לאל שברא אותו; הוא עצמו בורא את האל שישעבד אותו”. ידידי ד”ר מיכה גודמן שצוטט גם הוא בכתבה אמר :” זהו למעשה סיפור הבריאה. “כל מה שהאל יוצר נמצא תחת שליטתו, עד שהוא בורא את האדם. לאדם, בניגוד ליצורים האחרים, יש אוטונומיה. אפשר לראות את סיפור הבריאה לא כסיפור מדעי על מה שהיה, אלא כמשל שמתאר את מה שיהיה. זהו סיפור על יוצר שאיבד שליטה על היצירה שלו, על הפסגה של היצירה שלו.. אם סיפור הבריאה הוא המשל, אז ההיסטוריה של הטכנולוגיה נראית כמו הנמשל: יצרנו גרזן מאבן, ואז בייתנו את האש, ואז המהפכה החקלאית, מנוע הקיטור, החשמל, האינטרנט — הכל היה תחת שליטתנו. ואז הגענו לפסגת היצירה שלנו, ה–AI, ואיבדנו שליטה”.
…”אחת התיאוריות המרכזיות, שמארגנות את השיח הנוכחי בעמק הסיליקון” ממשיך גודמן, “אומרת שאם ניצור בינה מלאכותית שמתמחה במחקר ופיתוח של בינה מלאכותית, הרי שהאינטליגנציה תלך ותגדל עד שנגיע ‘להתפוצצות אינטליגנציה’. מה שייווצר בסופו של דבר זוהי סופר־אינטליגנציה…לסופר־אינטליגנציה שאותה הם חותרים ליצור יש שלושה מאפיינים: 1. היא חכמה בהרבה מאיתנו; 2. אנחנו לא מבינים אותה; 3. היא מבינה אותנו לגמרי. מה מזכירה לנו ישות שיש לה כאלה מאפיינים? את אלוהים. לכן כששאלו את הממציא והעתידן ריי קורצוויל אם יש אלוהים, הוא ענה: עדיין לא”.
*
לפני ששים שנה פרסם אבי ע”ה, ישראל אלדד, מאמר לחג השבועות. בפתח המאמר הוא מסתכן בכך שיוגדר אפיקורוס, כופר בעיקר, אבל אומר שאיננו יודע מה היה הנס במתן תורה. בשונה מחנוכה ובפורים , בהם מוסיפים לתפילות תודה “על הניסים” – אין מודים בשבועות על נס מתן תורה. למרות כל מה שמסופר במעמד הר סיני, בתיאור הפרשה ההיסטורית, העל טבעית, החד פעמית הזו, בהתגלות אלוהים לעם שלם. לכל מי שמאמין כי מה שכתוב בתורה הוא אמת – זו ודאי התרחשות על טבעית. אבל איזה נס התרחש כאן? שאלוהים נתן את התורה?
מי שאינו מאמין בקיומו של אלוהים, ואומר שהתורה חוברה בתהליך אבולוציוני, במשך דורות רבים ובידי סופרים רבים, או גם אלו האומרים שאולי היה אדם כזה, משה, והוא שחיבר את התורה, ולא שהיא נמסרה לו מפי הגבורה – או אז, אם בשר ודם כתב אותה – רק אז ראוי באמת לדבר על נס. אדם ילוד אשה הצליח לחבר תורה אלוהית כל כך בעלת עוצמה לדורות? מחוללת כל הדתות המונותיאיסטיות שמיליארדים אוחזים בהם בעולם עד ימינו? זה בלי ספק נס. הרי אין שום ספר נוסף בתולדות האנושות שהשפיע כך על דורות אין ספור. הרי גם “הברית החדשה” והקוראן נולדו על ברכי התורה שלנו ורואים עצמם כממשיכיה.
ולפיכך, “דווקא משום שזו תורת אלוהים, אין כאן שום נס” כותב אבא שלי. “וכי מה פלא שאלוהים יכול לתת תורה שכזאת?…וגם כל מה שמסופר במעמד ההר, כל הברקים והרעמים וקול השופר וכו’ וכו’ – ברגע שאתה אומר שאלו באו ברדת אלוהים על ההר, אין זה עוד בגדר נס. כל מה שאלוהים עושה אינו עוד בגדר נס. זה טבעו האלוהי. זה כוחו. מה אם כן הפלא ומה הנס? לא. שום נס אינו מצוי במתן תורה.
יכול ואולי חייב היה להתרחש נס אילו נתלוותה למתן תורה גם קבלתה…אילו קיבל עם ישראל את התורה, מדעת ומרצון, זה היה דבר פלא. זה היה חורג מגדר הטבע בכלל ומגדר טבעו של העם הזה, וכל תולדותיו ודאי היו אחרות”.
*

עד כאן מדבריו של אבא שלי לחג שבועות. חג מתן תורה. וכשאנו רוטנים ומקוננים על הפילוג והקרע והשסע בימינו “שלא היו כמוהם” אנו פשוט שוכחים – או לא יודעים כלל- את ההיסטוריה של העם היהודי מלידתו ועד ימינו. אמנם כתוב כי בני ישראל התחייבו “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע”. אבל אולי דווקא משום שהקדימו “נעשה” ל”נשמע” – מיהרו , לפחות מקצתם, לעשות ההיפך. ועוד משה מתמהמה על ההר – הלכו ועשו עגל זהב לסגוד לו. ועד היום רבים בתוכנו אלו שהזהב הוא אלוהיהם. אלו שבעטו בכל התורה שבעל פה הפכו “קראים” ונמחקו מההיסטוריה של העם היהודי. אלו שבעטו ב”סטנדר” שבבית המדרש, ויצאו ממנו ויצרו את הציונות – הקימו את מדינת ישראל, אך הם גם הולידו מוטציות שבעטו בציונות, דוגמת אברום בורג או מיכאל בן יאיר, ודומיהם הלא-מעטים, ששימשו בכהונות מרכזיות במדינה ובמוסדות הציוניים , והתפרנסו מן המדינה הציונית והיום מגדירים עצמם אנטי-ציונים או רוצים מדינה דו לאומית. ורבים מהחרדים, שנותרו בבית המדרש, כופרים למעשה בזכותם של יהודים למדינה עצמאית, הם חיים בגלות, או מספרים לנו שהיה להם טוב יותר בשלטון ערבי, או שהם מכריזים “נמות ולא נשרת”. התורה ניתנה לישראל בסיני, אך לא התקבלה בשלמות על ידי כל העם. אין לעם הזה תורה אחת שהוא מחזיק בה כאיש אחד בלב אחד. אבל אלו שאימצו לעצמם לב אחר , אמוני או אידיאולוגי, סופם להיות ענפים יבשים שינשרו מהגזע הגדול והמסועף של העם היהודי. לא יהיה להם חלק. ולא נחלה. יתבוללו וייעלמו, יהפכו לסאטמרים בניו יורק או לקיבוצניקים בקוסטה ריקה.
*
אינני עוסק בפילוסופיה ואינני יודע על העתיד. אך יש מקום לדאגה. חשש ממשי מפני האפשרות כי הבינה המלאכותית , גם אם תוזן בכל הטקסטים שכתבה האנושות אך בלי שלטון מוחלט של ההבדל בין “טוב” ו”רע”, – תשתלט על האנושות ותשעבד אותה. אולי רק אם יתרחש הנס, וערכי תורת ישראל, זו שנוצרה בידי אלוהי ישראל ולא באבולוציה – לא רק תינתן, אלא גם תתקבל בשלמות על ערכיה, קבלה שלימה ומחייבת בלי אפשרות שינוי , וערכיה יוטמעו בכל בינה מלאכותית או כזו היוצרת בינה מלאכותית – רק אז אולי לא נפחד ממה שיצרנו.

( צילום – עליה להר הבית עם מקצת מנכדי היום, ערב חג מתן תורה)

פרופ’ אריה אלדד

אחד השיעורים הראשונים שלמדתי כשרק נבחרתי לכנסת היתה להדוף שאלה לא נוחה, מביכה או סתם מטומטמת באמירה “לא זו השאלה” , ואז לומר מה שרציתי להגיד ממילא.

תשובה כזו הייתה יכולה השבוע לחסוך מבצלאל סמוטריץ מבוכה מיותרת, סערה תקשורתית מלאכותית בחלקה אבל גם עגמת נפש אמיתית לרבים מבני משפחות הקרבנות של אותו 7 באוקטובר. בראיון לתכניתם של גדעון אוקו ועמיחי אתאלי ברדיו 103  הגיעה השיחה גם לנפתלי בנט. אחרי שגינה את בנט על שהפר את התחייבויותיו  שלא להקים ממשלה עם לפיד ולא לשבת עם “תומכי טרור, תנועת אחות של האחים המוסלמים” , נשאל סמוטריץ  “מה יותר חמור, הקמת הממשלה עם מנסור עבאס או טבח 7 באוקטובר  ובמצטבר 2100 הרוגים?” וענה  “בוודאי שהקמת הממשלה עם מנסור עבאס. טבח  ה-7 באוקטובר הוא מחדל נורא ואיום. צריך לתחקר אותו אבל הוא מחדל טקטי…מזיד הרבה יותר נורא משוגג. מי שבמזיד מכר את מדינת ישראל  לאויביה זה הרבה יותר חמור ממי שטעה מעד וכשל.” 

גם אם אני יכול  עקרונית להסכים עם הסיפא של דבריו, שמעשה בזדון חמור משגגה. וגם אם אני מעריך  שסמוטריץ כיוון בעיקר לעתיד, כדי שלא תקום  שוב ממשלה עם רע”מ, או כזו התלויה באידיאולוגיה של מנסור עבאס וכוונותיו – קשה להבין איך לא נתן לעצמו דין וחשבון על התחושות הקשות שיעורר בלבותיהם של רבים. שעבורם חורבן משפחתם, ביתם, רצח יקיריהם באותו יום הם הדבר הנורא ביותר שארע להם, ואסור להשוותו למשהו אחר.  וזו בדיוק ההזדמנות לעשות שימוש באותה תשובה פוליטיקאית שחוקה : “לא זו השאלה”. להסביר למה זדון חמור משוגג אבל בלי להעניק דירוג וציון למהלך פוליטי לעומת טבח ותבוסה .היה עליו לומר שהשאלה כלל איננה  לגיטימית, ואינה מחייבת תשובה.

                                                         *

יש אסונות קשים שהם בלתי צפויים ואינם ניתנים למניעה. ויש אסונות צפויים וניתנים למניעה.  יש רעידות אדמה וצונאמי והתפרצויות הרי געש ושיטפונות. לפעמים אפשר לחזות התקרבותם ולנסות לצמצם את ממדי הנזק והאסון. לעיתים גם זה לא. והיו השריפה בכרמל ואסון מירון שניתן היה למנוע את התוצאות הטראגיות שלהם בהיערכות נכונה ובשליטה  בשטח. אינני נמנה על אלו האוחזים בתיאוריות קונספירציה על ה-7 באוקטובר, כאילו היו אצלנו מי שידעו  מראש ולא רצו למנוע. שמישהו בקרבנו בגד. אבל אני בטוח שניתן היה למנוע את הקטסטרופה הזו , שהיא כולה מעשי ידי אויבים ערבים  רצחנים. ממשלות ישראל  בעשרים השנה האחרונות, רובן של נתניהו אבל לא רק שלו,  התעלמו מהסכנה. האמינו גם שאם יאכילו את החיה הטורפת “יהיה לה מה להפסיד”. ש”החמאס מורתע”. צה”ל והשב”כ אולי הזהירו  באופן כללי מפני סכנה, אבל היו שותפים לקונצפציה המעוותת, ונרדמו בשמירה בשעת המבחן. זה לא היה “מחדל טקטי” אלא טעות אסטרטגית פושעת,  כי חובה הייתה על הקברניטים המדיניים והביטחוניים ללמוד את האויב, את מעשיו בעבר וכוונותיו המוצהרות והחשאיות, ולפעול על פיהן. אבל גם אם הייתה בכך רשלנות פושעת שתוצאותיה הקשות היו ניתנות למניעה– זה לא נעשה בזדון.  הקמת ממשלה התלויה ברע”מ, תנועת בת של האחים המוסלמים נעשתה ביודעין. והיא מעשה  פוליטי חמור ביותר, בייחוד כאשר נעשתה תוך הפרת התחייבות מפורשת לבוחר. אבל המעשה הזה אינו חמור יותר מרעידת אדמה במגניטודה 8 או מפגיעת טיל בליסטי במגדל בתל אביב. אין מקום להשוואה  כשם שאי אפשר להשוות כאב על אבדן ילד  עם כאבים בגלל דלקת לבלב . זה לא אותו סוג כאב. לסמוטריץ יש בעיני זכויות רבות בבניין הארץ ובהתיישבות ביו”ש. גם חובות רבים על גמגומיו בסוגיית גיוס החרדים למען שלמות הקואליציה. “הציונות הדתית” בראשותו מתנדנדת על סף אחוז החסימה. פליטת הפה המיותרת שלו השבוע ודאי לא סייעה לו, אבל הוא לא המציא את השטות הזו של “מה יותר גרוע”. ליברמן אמר כי נתניהו “יותר מסוכן מאיראן או חיזבאללה”.  גם שונאי נתניהו מושבעים  יודעים – זו לא  באמת אותה סכנה. זה רע כמו להשוות את הממשלה עם מנסור עבאס ל-7 באוקטובר. סופר חשוב כאייל מגד כתב  בעצם ימי המלחמה  בחמאס בעזה “נתניהו  הפך לאויב הכי גדול שלנו”. כנ”ל.

*

אבל היה  במערכת הפוליטית מי שלא  הסתפק בגינוי דבריו של סמוטריץ. יאיר גולן גזר מהן מה שמבחינתו הוא הצעד  הפוליטי המתחייב לעתיד: צירוף מנסור עבאס לממשלה הבאה שהוא מקווה שתקום אחרי הבחירות. “ממשלה עם מנסור עבאס… היא התשובה הציונית לקיצוניות” .  אמר, וחשף את הריקבון הערכי שלו באמירה  נוספת :” אם נדרשות האצבעות של רע”מ כדי להפיל את ממשלת המחדל -רע”מ היא שותפה ראויה”. יכול אדם לשאוף לשיתוף “אחים מוסלמים” בממשלת ישראל לכתחילה. אם הוא משתוקק למדינה דו לאומית אובדנית. אבל להפוך צעד אנטי ציוני ל”ראוי” יכול רק מי שעבורו המטרה מקדשת את כל האמצעים. גם כאלו יש רבים בפוליטיקה. אבל לבוא לטעון כך בשם הציונות? איזו “ציונות” תמכה אי פעם בשיתוף האחים המוסלמים בממשלת ישראל?  אני  מתלבט אם להשיב ליאיר גולן, שמא אעבור על עצה מפורשת בספר משלי. בפרק  כ”ו ד’ כתוב  :”אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה”. יאיר גולן (“מדינה שפויה לא רוצחת תינוקות כתחביב”) כבר הוכיח את אווילותו. ואולי אין טעם להתווכח אתו כי עצם הוויכוח הופך את שני הצדדים לברי-השוואה

אבל מה לעשות והפסוק הבא בספר משלי אומר ממש ההיפך? “ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו”.  איזו מן העצות לאמץ כשעוסקים ביאיר גולן?

ובאמת מה צריך לעשות אדם? לענות לכסיל כאיוולתו – או לא לענות לו? היו חכמי ישראל שביקשו לגנוז את ספר משלי ולא להכלילו בתנך,  גם בגלל הסתירות הפנימיות הטמונות בו. בסוף החליטו להשאירו בתנ”ך אבל להסביר  את הסתירות . ובעניין האוויל הסבירו : “שאין לענות  לאוויל במקום שמכירים אותך ואותו. כי זה מקום שהציבור לא ישים לב לדברי הכסיל משום שמכירים אותו. ואם תתווכח -יאמרו עליך שאתה נושא ונותן עם כסילים. אבל במקום שאין מכירים אתכם עלולים לחשוב שאם  לא הייתה אמת בדברי הכסיל – לא היית שותק לו.” ואבן עזרא , כמעט אלף שנה אחר כך, הסביר שצריך לענות לאפיקורוס גוי. כי יש סיכוי לשכנע אותו. אבל אפיקורוס מישראל – סביר שלא ישמע. לא אופטימי אבל כנראה מציאותי.

ואולי כל מה שצריך להציע זה שחברי כנסת ילמדו משהו, בייחוד בתחומים שהם מתבטאים בהם. נניח, ילמדו את תולדות הציונות לפני שמציעים לשתף בממשלה “מטעמים ציוניים”  מי שעמד בראש  אחד מפלגי “התנועה האיסלמית”. או ילמד לפחות את מהות התנועה האיסלמית בישראל. ומה הקשר האידיאולוגי שלה ל”אחים המוסלמיים” המוגדרים ארגון טרור  אפילו בכמה  ממדינות ערב. אולי יאיר גולן פשוט חייב ללמוד יותר.

אבל גם על זה דיבר ספר משלי  ” ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניינך קנה בינה”  ופירשו: אפשר לקנות חכמה. בינה – קשה הרבה יותר.