בו!
הופתעתם?

בכל מקרה, אמנם החודש לא היתה תכנית טובה כמו בחודש שעבר, אבל עדין היו כמה הברקות ששווה לראות.

Valentino / Diane Birch
הבמאי Dennis Liu אחראי על קליפ הממשקים של the bird and the bees / again and again

האורחים של הערב היו קבוצת במאים צעירים שנפגשו בלימודי אמנות בקולג' ומאז יוצרים יחד וכבר עשו קליפים לאמנים שווים ביותר. ממה שהראו משלהם אהבתי את מה שעשו ל- Good Song / Blur ביחד עם דיוויד שריגלי Shrigley.

עוד קליפ שלהם לקולדפליי. שבטח רובכם מכירים…

ולסיום, קליפ חדש, מצחיק ומטריד של ספייק ג'ונז. LCD Soundsystem / Drunk Girls

וסוף כל סוף יש אתר כמו שצריך של התכניות הקודמות.
http://www.bugvideos.co.uk/

(נ.ב. בעלי אתרים ברשימות בקרב הקוראים – עניין של שבוע או משהו כזה ויעלה עמוד הבית החדש)

שימו לב לדפוסי עיצוב ששווה ללמוד מהם. האלמנטים הקטנים שנאספו כאן נפוצים יותר ויותר ולא במקרה. למעשה, הם תוצאה של שנים של אבולוציה ממשקית.

זה היה מאמרון קליל, בואו ונעבור להארד-קור.

דיאגרמה של כלים לעיצוב שירותים לפי הדיסציפלינות שהם מגיעים. שווה הדפסה ותלייה מול העיניים במשרד.

ומבט יותר מפורט – אתר שאוסף כלים תקשורתיים לעיצוב שירותים וכולל גם קייס-סטאדיז שמדגימים אותם.
http://www.servicedesigntools.org/

אוסף מאמרוני הסבר של מועצת העיצוב הבריטית על מתודות שונות בתהליך העיצוב.
http://www.designcouncil.org.uk/en/About-Design/Design-Methods/

ציר זמן של פרויקט גנרי. עם כל כלי ושלב אפשרי בדרך. כולל גם לא מעט שיווק.
http://project.cmd.hro.nl/cmi/hci/toolkit/index.php

[שולי] מספרת לנו על הזדמנות די מיוחדת – מלגה לשלוש שנים בתכנית רב תחומית של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה. מטרת התכנית לחקור טכנולוגיות לשיפור המודעות של ילדים לגבי יציבה בעת נגינה על כלים (התחלה ממחקר על החזקת קשת) באמצעות ממשקים מולטי-מודליים. מאוד רב תחומי, כפי שאתם יכולים לדמיין. יש מעצבים שהם גם מוזיקאים בקהל? עוד פרטים כאן.

סריקות של סנדוויצ'ים. בשביל זה יש אינטרנט. [יותם]
http://scanwiches.com/

מוזיאון מכונות ארקייד רוסי, שבגרסה הרוסית מכיל אמיולטורים לחלק מהן. אם נחשפתם רק לארקייד מערבי, עולם חדש מחכה לכם. אם גדלתם ברוסיה בשנים המתאימות – חגיגת נוסטלגיה. מה שמזכיר לי, כמו שסיימון מאנרי אומר: "ברוסיה, נוסטלגיה נחשבת מחלה. או לפחות כך זה היה פעם, בזמנים טובים יותר."  [בוריס]
http://www.15kop.ru/en/

סדרת ויזואליזציות של רמות החיבוריות השונות שלנו.
http://www.psfk.com/2009/06/powers-of-ten-for-the-twitterverse.html

האוסף מבוסס חלקית על אוסף עיצוב מידע המומלץ הבא (50 דוגמאות מרהיבות).

ואוסף אינפוגרפיקה מלוטש ממגזין GOOD בפליקר.

ואם עיצוב מידע זה לא הקטע שלכם, מה לגבי עיצוב סביבת העבודה של סופרי מד"ב ופנטזיה?
http://www.whereiwrite.org/

בנפתולי הזנב של אמזון. חולצה עם הדפס של שלושה זאבים משכה ביקורות אירוניות שעודדו את המכירות.
http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/8061031.stm

בלוג ביקורת סביבה עירונית ברוח ג'יין ג'ייקובס.
http://eliavism.blogli.co.il/

בלוג יחסי הציבור של ניר הירשמן מכיל מאמרים בהירים שחושפים את מאחורי הקלעים של מקצוע שרבים מהעוסקים בו מנסים להציגו כסוג של וודו.
http://nirhirshman.com/

אלפאגיקס – סדרת מפגשים חדשים באוריינטציה אינטרנטית/טכנית. במפגש הראשון: אפליקציות סמנטיות, שרדינג, ובניית אפליקציות לרשתות חברתיות.
http://alphageeks.blogli.co.il/

הניוזלטר של גווינית' פאלתרו (כן, כן, תתפלאו, אבל היא עושה דברים די מעניין מבחינת תוכן-סלבריטי-אישי-ברשת) מציג סדרה של פליי-ליסטים למסיבות קיץ שחוברו על ידי כל מיני מעניינים. כולל אחת של אורביט.

ובאיחור מסוים, פרויקט הפנסיה שבאזילה עשו למגדל. איחור-איחור, אבל הנושא חשוב, והאופן בו בוצע הפרויקט עם הבלוגרים מוצלח מאוד בעיני.
http://blog.buzzilla.com/?p=588

אדוה צוללת אל נבכי הקוגיטו הקרטזיאני.
http://advashaviv.cafe.themarker.com/view.php?t=829434
http://advashaviv.cafe.themarker.com/view.php?t=847176
http://advashaviv.cafe.themarker.com/view.php?t=894151

על התופעה של הומלסים מחוברים. [סער]
http://online.wsj.com/article/SB124363359881267523.html

בעיה טכנית בשולי הדברים: אם שלחתם לי בקשה לקידום בלוג שלכם פה, או אמרתי שאקדם, צאו מהנחה שהלינק אבד במסגרת פשיטת רגל חלקית במייל שלי. ושלחו לי מייל תזכורת. תודה וסליחה.

אחת הבעיות שלי עם רוב כלי התקשורת האינטרנטיים שמטרתם לפתור את קשיי התקשורת של המאה העשרים ואחת, היא שהם ממשיכים להתבסס על תפיסות חשיבה של אמצע – סוף המאה הקודמת. נדמה שהם מתבססים כולם על תפיסה שנוצרת כאשר אנשים יוצרים מוצרים בשביל עצמם, ולא בשביל אנשים אחרים. מכיוון שהאנשים שעוסקים בפיתוח לאינטרנט מגיעים מאסכולה מסויימת, כך נראים גם המוצרים.

אבל אני יכול לראות איך Google Wave מגיע גם לקהלים אחרים. כמובן שזה ידרוש הטמעה, ופיתוח, ובעיקר זמן. אבל יש כאן משהו שיכול לעשות שינוי אמיתי. צריך לזכור שהרבה פעמים מהפכות מתחילות במשהו שנראה לא משמעותי. מה שהכי משמעותי כאן, הוא השאלה שהתחילה את הפרוייקט: "איך האימייל היה נראה אם היו ממציאים אותו היום?".גוגל חושבים שיש להם תשובה.

וזו, לפחות חלקית, היא תשובה אחת.

היום קצר ומגוון.

אל! האמת מאחורי השליטה העצמית.
http://bit.ly/AxeGV

הגארדיאן על תחייתו המחודשת של סימן הקריאה.
http://bit.ly/1ayNu

הואניטי פייר על מלחמות המייל בין אייקוני הספרות של ניו יורק. כי כולם בני אדם.
http://bit.ly/8W3pS

קצת אינטרנט. איך שירותי הרשת של העולם המערבי נאכלים למוות על ידי העולם השלישי ומדוע יש פוטנציאל שגם אנחנו נפסיק לקבל שירותים שונים מאתרים אהובים.
http://www.nytimes.com/2009/04/27/technology/start-ups/27global.html?_r=1

יש לי חשבון בפייסבוק כבר חצי שנה. יש לי חשבון בטוויטר כבר חודש. כמו שחלק גדול מאלו שמכירים אותי יודעים גררתי רגליים לפני שהצטרפתי, אבל הרגשתי שזה אחד מאותם דברים שצריכים לעשות מבחינה מקצועית, במיוחד עבור מי שמתעניין בקשר בין פסיכולוגיה לטכנולוגיה. אופן השימוש שלי ברשתות האלו מגוון, אבל אני משתדל להשתמש בהן בעיקר לשימושים מקצועיים, עם גלישות פרטיות מדי פעם.

יש כאלו שטוענים שרשתות חברתיות בכלל והסטטוספירה בפרט הן תופעות חברתיות שליליות, אשר גורמות לנו לפגיעה ביכולת שלנו להפנים מידע, מחלקות את תשומת הלב שלנו לרסיסי תוכן ובכלל גורמות לנו להתעסק בצורה ולא בתוכן. באופן אישי, אני חושב שמדובר במגמה חברתית שלא קשורה דווקא בשירותים כמו טוויטר או באינטרנט, אלא התחילה כבר לפני כחמש עשרה שנים ורק מאיצה את עצמה. טוויטר היא רק דוגמא לתרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות. ואם אנחנו מסתכלים לרגע במשתמשי הרשתות החברתיות, באלו שיודעים באמת להשתמש בהן אפשר לראות שיש קצת פאנאטיות בטרמינולוגיה שהם משתמשים בה.

"מה, אתה לא בפייסבוק? כ-ו-ל-ם בפייסבוק, אתה צוחק עלי?"

יצא לכם כבר לקבל הודעת SMS שמפנה אתכם לסטטוס של מישהו בפייסבוק? או שמישהו מספר לכם שיש לו כבר 3000 עוקבים בטוויטר? עבור אנשים שלא מעורבים בתופעה הזו, כל העניין הופך מוזר ונוכרי מרגע לרגע. אבל אם מתעניינים בזה קצת, הרי שאפשר להבחין שפייסבוק בשנה שעברה, וטוויטר בשנה הנוכחית מייצרות המון רעש ודיון שעוסקים בעצמן. כלומר, אחד העיסוקים המרכזיים של אנשים בטוויטר הוא לדבר על טוויטר, בדיוק כמו שבשנה שעברה הם דיברו על פייסבוק. הם מדברים על עצמם, על איך הם משתמשים בשירות הזה, איזה פלאגינים עוזרים ואיזה לא עובדים ובכלל, הם מתייחסים למי שלא משתמש, או לא מבין – כאדם פחות ערך.

גם המאפיינים התרבותיים של המדיה החברתית הם כאלו שדומים למנגנוני ההשתתפות בכתות. אם תחפשו מידע שעוסק בכתות, תראו שיש להן כמה מאפיינים משותפים:

הם משתמשים במניפולציות פסיכולוגיות על מנת לגייס, לחנך ולשמור על המשתתפים שלהם
כל משתתף ברשת חברתית יעשה פעולות שונות כדי לגרום לאלו שלא משתתפים להצטרף גם. הם ישלחו לכם מיילים של הזמנה. ישלחו לכם לינקים שיסבירו לכם למה אתם ממש, אבל ממש חייבים להיות שם. משתתפים חדשים מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי משתתפים ותיקים: "יופי שפתחת חשבון, בוא לשלי". המרדף אחרי חברים (בפייסבוק) או עוקבים (בטוויטר) מתוגמל בתחושת שייכות וערך עצמי. תראו לי משתתף שיש לו כמה מאות עוקבים ופתאום יפסיק להיות משתתף פעיל.

נוצרת חבורה אליטיסטית וטוטליטארית.
הפעילים במדיה החברתית שולחים טוויטים והודעות אחד לשני, ואחר כך מדברים על זה באמצעים אחרים. פעילים במדיה חברתית מאמינים שכולם צריכים להיות בטוויטר או בפייסבוק. אלו שאין להם פרופיל מקבלים יחס מזלזל או מתעלם. אפילו עסקים או חברות שאין להם פרופיל בפייסבוק נחשבות לחברות שלא מבינות עניין. אם יש לך עוקבים זה טוב, אם אין לך זה גרוע.

חוסר יכולת לקבל ביקורת.
אם אתה מעביר ביקורת על טוויטר מייד מכריזים עליך כאדם פרימיטיבי שלא מבין מהחיים שלו. אין לך פרופיל בפייסבוק? אתה פשוט מפגר. או זקוק לחינוך מחדש. או שניהם. מייד יצוצו לפחות חמישים מומחים שיתנדבו "לחנך אותך". תמורת כסף כמובן.

יש מייסד שכולם מחכים לדבריו, שיודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות ומחליט בעצמו.
לפני כמה חודשים מרק זוקברג החליט שפייסבוק משנה כיוון ומעמידה במרכז הממשק את הסטטוס. למה? כי "אני יודע יותר טוב מהמשתמשים מה הם צריכים". אבל בלי קשר, גם האנשים הבולטים בהיררכיה של פייסבוק, טוויטר או שאר האפליקציות החברתיות נוהגים בצורה דומה: הם מצהירים כל מני הצהרות בומבסטיות, הם מספרים כל הזמן את מי הם פגשו ועם מי הם אכלו, ומבלים המון זמן בקידום עצמי.

הם חושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים בגיוס מאמינים חדשים.
עזבו את הבעיה השולית שעדיין לא הצלחנו לראות אתר מדיה חברתית אחד מפתח מודל כלכלי שמחזיק את עצמו. ולא, אני לא מתכוון לרעיון שמישהו יקנה את האתר שלך בתור מודל כלכלי אמיתי. אבל תסתכלו על זה, כל חשבון לינקדאין שולח מאות מיילים של ספאם כדי לגרום לך להרשם לאתר, כל משתתף בפייסבוק נתקע עם אפליקציות מפגרות שמציקות למשתמשים אחרים להצטרף ולגלות פרטים חסויים, וכל מומחה למדיה חברתית מסביר לכולם שהם ממש, אבל ממש חייבים נוכחות בטוויטר. אחרת הם פשוט לא קיימים. וזה לא רק אנשים – גם חברות "חייבות" להיות בטוויטר, ו"חייבות" לשלם למישהו כדי שיסביר להם כיצד להיות "חלק מהשיחה", ולמישהו כדי שינטר את הנוכחות שלהם בטוויטר. ואם אתה שואל שאלות כמו "האם ההשקעה מחזירה את עצמה" אז מסבירים לך שאתה פשוט לא מבין.

רק המייסדים והאנשים שבראש הפרמידה באמת מרוויחים משהו אמיתי.
אין ספק שטוויטר ופייסבוק משפיעות על הדרך שבה התקשורת האנושית מתפתחת, ואין ספק שזה משפיע על האינטראקציה בין אנשים. אבל יש ספק רב מי מרוויח מכל הסיפור הזה. תחשבו לרגע מה באמת יצא לכם מאלפי השעות שהשקעתם בעידכון הפרופיל שלכם בפייסבוק, בתגובות לאנשים אחרים או בטוויטים על לינקים שמצאתם. אז נכון שמצאתם אחרי עשרים שנה את האהובה מהתיכון, ולפעמים אתם משיגים איזה קשר עסקי פה או שם, אבל האנשים שמרווחים בעיקר, הם שני סוגים של אנשים: בעלי החברות והאתרים האלו, וקומץ המאמינים הראשיים שלהם – המומחים למדיה חברתית. כל אותם סקובלים, ארינגטונים ודומיהם. כל השאר – משקיעים מאות שעות, אפס תמורה כלכלית. עם כל הכבוד, עם קהילה אי אפשר לקנות לחם בסופר.

אל תטעו, למדיה החברתית יש ועוד תהיה השלכה רבה על דברים שונים ומגוונים בתרבות שלנו. אבל צריך תמיד לזכור שלא הכל מושלם, שיש תופעות רעות מאד שמתרחשות במדיה החברתית, ושצריך להזהר ולהיות מודעים. אם רק תסתכלו על הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שמועות חסרות כל בסיס היום, תראו שאנחנו מצליחים גם להפיץ מידע שקרי באמצעות ריטוויטים במהירות גדולה פי מליון, ולא רק ידיעות חשובות. הזמן שאנחנו מקדישים לדברים האלו בא על חשבון משהו, כיוון שלא נוצר עוד זמן במהלך היום.

בקיצור -  מומלץ להרגע קצת. לא חייבים לעדכן את הסטטוס שלכם חמש מאות פעמים ביום, אלא עדיף שניים שלושה עדכונים משמעותיים. לא מוכרחים חמשת אלפים עוקבים בטוויטר, מספיקים גם כמה עשרות אנשים חשובים. אתם לא צריכים לשכנע את סבתא שלכם לפתוח חשבון, כי זה לא ממש ישנה לא את החיים. ותמיד, תמיד, זו לא הכמות אלא האיכות שמשנה בסופו של דבר.

חפשו אותי בטוויטר. או שלא.

מה היה קורה אם הייתם יכולים להזיז דברים באמצעות המחשבה? עכשיו אתם יכולים להתחיל לעשות את זה באמת.
http://tinyurl.com/cv9mh8

למה לעזאזל השואה מגיעה לכל מקום שקשור בטכנולוגיה? ואיך פייסבוק קשורים לכל זה?
http://neteffect.foreignpolicy.com/posts/2009/05/14/facebook_is_no_wannsee

למה החברה שלנו אוהבת להתעסק בשאלה החשובה לכאורה "האם האישה ההיא בתולה או לא?" ואיך המיתוס הזה משבש לנו את החיים.
http://www.salon.com/mwt/feature/2009/05/16/purity_myth/

כתבה מעניינת על שימוש ברובוטים כדי להלחם במבריחי גבול. אולי זה יעיל יותר מלהפציץ?
http://www.wired.com/wiredscience/2009/05/tunnelbots/

ולסיום, כתבה חשובה: האטלנטיק מקבל גישה למחקר אורך שנמשך כבר 72 שנה ובודק מה עושה אותנו מאושרים.
http://www.theatlantic.com/doc/200906/happiness

הינה תיבת כלים שגם סבתא שלכם יכולה להנות ממנה.

סדרת Better, שמאחוריה אחת מהבלוגריות של לייף-האקר אוספת יחד תסריטי גריז-מונקי לפי אתרים. מה שזה אומר, תכל'ס, זה שלכמה מהאתרים הכי פופלאריים ברשת מתווספים שיפורים מרנינים. פליקר, אמזון, ג'ימייל ועוד.
https://addons.mozilla.org/en-US/firefox/user/60582

מקצרי כתובות למיניהם הם מאוד שימושיים, אבל מה אם אתם רוצים לדעת לאן מובילה כתובת מקוצרת? הינה פיתרון פשוט ומבריק שמגיע בשני טעמים – סקריפט למקופף או תוסף לשועל. (מוקדש לקוראת מ.)
http://longurl.org/

הכלי הכי מוצלח שנתקלתי בו להורדת וידאו מושתל. לא רק שהוא מוריד הוא גם ממיר עבורכם. תענוג. שימו לב שעוברות כמה שניות לפני שמתחילה ההורדה.
http://www.downloadhelper.net/