tag:blogger.com,1999:blog-52511617719786980952012-02-16T10:33:00.306+02:00best blog in Hebrew about primal lifestyleמר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.comBlogger1141125tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-73538599751155013322012-02-12T22:05:00.005+02:002012-02-13T00:15:09.013+02:002012-02-13T00:15:09.013+02:00<a href="http://doctorsonly.co.il/wp-content/uploads/2012/02/yaacobowitz-daniela-prof.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 240px; height: 160px;" src="http://doctorsonly.co.il/wp-content/uploads/2012/02/yaacobowitz-daniela-prof.jpg" border="0" alt="" /></a><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/-e3G3JvwYKCw/Tzgt-Y_MpKI/AAAAAAAAAxY/hQSjsoKZRs8/s1600/1-s2.0-S0039128X11003515-gr2.sml"></a>אחרי שצחקתי, ואחרי שגיחכתי, ואחרי שהראתי לילדים ולאשה, ואחרי שגיליתי שלא נשארו לי שערות לתלוש מהראש (אני קירח), הבנתי שאני לא יכול יותר לשתוק.<div>האשה הזו נקראת דניאלה. דניאלה יעקובוביץ'. פרופסור דניאלה יעקובוביץ' בשבילכם.<br /><div>היא רופאה בכירה במרפאת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון, והיא גם, סליחה, לא אחראית במקרה הטוב, וצינית או מניפולטיבית במקרה הרע. אני אתן לכם להחליט לבד מי מהשניים מתאים יותר.</div><div>הנה הכותרת של <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4188398,00.html">הכתבה </a>מ Ynet שגרמה לי לשהק בהפתעה:</div><div><i><blockquote>בשורה משמחת למכורים לפחמימות ולמתוקים: מחקר שנערך בבי"ח וולפסון מצא כי דיאטה הכוללת ארוחת בוקר עתירת פחמימות וחלבונים מסייעת לרדת במשקל - ולשמור עליו. הסיבה: הפחמימות גורמות להפחתה ב"הורמון הרעב". החוקרת: "אכלו עוגת שוקולד בבוקר - ותשמרו על משקל נמוך לאורך זמן"</blockquote></i></div><div>מה את אומרת! כבוד החוקרת.</div><div>אז חפרתי קצת כדי להבין במה מדובר ועל מה ממליצים בדיוק ולמה. </div><div><a href="http://www.wolfson.org.il/Index.asp?ArticleID=1289&amp;CategoryID=164">באתר </a>הרשמי של בי"ח וולפסון, יש תמונה מחמיאה ולבבית יותר של דניאלה, בערך מלפני 30 שנה. בכל זאת, צריך לשמור שם על תדמית עדכנית. שם <a href="http://www.wolfson.org.il/Index.asp?ArticleID=1289&amp;CategoryID=164">באתר </a>מפרגנים על התשובה הציונית ההולמת של פרופסור יעקובוביץ' שעלתה לארץ מוונצואלה, ועכשיו הגשימה חלום ישן והוציאה סוף סוף "מאמר מדעי מישראל". ואני חשבתי שמונצואלה מביאים לארץ בשר בקר. באופן מאוד נוח מסקנת המחקר הנוכחי מתארת בדיוק מופלא את מסקנות הספר שדניאלה פרסמה כבר לפני שנים בספרדית, ואח"כ באנגלית, וששמו, הפתעה, הוא "<a href="http://www.everydiet.org/diet/big-breakfast-diet">ארוחת בוקר גדולה</a>". אוהו, שם היא ממליצה על שורה של מאכלים בריאים וכדאיים:</div><div></div><blockquote><div><i>פיצה, הודו, גבינה, סטייק, בייקון, פנקייק, לחם, עוגות, עוגיות, שוקולד, סוכריות, גלידה, שייקים, פירות, ירקות</i></div></blockquote>זה הכל? אאוריקה! קניתי! דניאלה פיצחה את השיטה!!!</div><div>אפשר וכדאי לאכול הכל לארוחת בוקר ענקית, אבל לא סתם ארוחת בוקר גדולה אלא ארוחה עם פנקייקים פלוס שוקולד מלמעלה, מלאה בסוכר ובמה שרוצים, ואז לא לאכול כל היום והופ, הפתעה, יורדים במשקל. </div><div>למי שלא הבין או יש ספק, זו לא סתם דיאטה, אלא "דיאטה מאוזנת עם הרבה חלבונים". כמובן, שהשומן הוא עדיין אויב רע ומרושע, וארוחת הבוקר המומלצת של הגברת המתוחכמת היא 46% פחמימות, 37% חלבון ורק 17% שומנים, שזה דל שומן, אבל ממש ממש דל דליל. </div><div>אז אחרי שהיא גילתה את אמריקה (כי במרכז אמריקה העסקים כנראה חלשים), בדרך של תפריט ופרוטוקול תזונה שאין דומה לו בעולם (מישהו פעם ראה תרבות שאוכלת כל בוקר 3000 קלוריות, שעיקרן סוכרים? מישהו? הללללו?), אבל למי זה משנה, ומה זה משנה, זה נשמע טוב, וזה אפילו עובד. ודרך אגב, ברור שזה עובד. כל הגבלה קלורית תעבוד. וכל שיטה, מטומטמת ככל שתהיה, תמצא לה מאמינים ובני מאמינים. אולי עוד יעשו ממך פרופסור.</div><div>בדיוק בשלב הזה, אחרי שגילינו שזה נוח ונפלא, הוחלט להביא את הבשורה לארץ הקודש. אולי כדאי בכלל שנכתוב על זה עוד ספר (אולי עכשיו בסינית, יש הרבה קונים בשוק שם שמעתי), אבל סתם ספר לא ילך, אז נעשה גם מחקר קטן וחמוד, שבו התוצאות יהיו כל כך מרשימות וחד משמעיות עד שאנשים פשוט יהיו מוכרחים לקנות את הספר שלי.</div><div>הנה למשל <a href="http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0039128X11003515">במחקר האחרון</a>, יש שתי קבוצות, שנבדלות בתפריט ארוחת הבוקר. הקבוצה האחת התפנקה עם גלידה ושוקולד בבוקר, והאחרת לא. אבל אותו סך קלורי כל היום (1600 קלוריו ליום, שזה חוסר משמעותי בעליל, ובכל מקרה תפריט דל שומן, כמה נוח שוב). בתוך ארבעה חודשים 193 הנבדקים האומללים הורידו בממוצע 15 ק"ג (!!) כל אחד, אבל מיד בארבעת החודשים הבאים, רק אוכלי השוקולד, הפיצה ופינוקי הבוקר המשיכו לרדת במשקל יפה יפה (עוד 7 ק"ג) ואילו קבוצת מעוטת הפחמימות עלתה מיד 12 ק"ג חזרה. </div><div>גרף כזה יפה קשה לצייר אפילו עם סרגל ומד זוית, שלא לדבר על תהליך אנושי.</div><div><br /></div><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/-e3G3JvwYKCw/Tzgt-Y_MpKI/AAAAAAAAAxY/hQSjsoKZRs8/s1600/1-s2.0-S0039128X11003515-gr2.sml"><img src="http://4.bp.blogspot.com/-e3G3JvwYKCw/Tzgt-Y_MpKI/AAAAAAAAAxY/hQSjsoKZRs8/s400/1-s2.0-S0039128X11003515-gr2.sml" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5708363077574763682" style="display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 219px; height: 142px; " /></a>הי, אבל מי אני שאפקפק?</div><div><div>אז מה היא אומרת לנו (במחקר הזה לפחות)?</div><div>שאם אוכלים ארוחת בוקר גדולה, יורד הצורך בארוחות מאוחר יותר, והיא מסתמכת על מדידות הורמון הגרלין, שאחד מתפקידיו הוא ויסות רעב (יש עוד כמה הורמונים ממזרים שמוערבים בזה, בטח שלא אחד), ועל הנשירה מהדיאטה בקבוצת הביקורת.</div><div>מה שכל כך יפה הוא החיבור הלוגי (והמופרך) בין השאיפות לבין המסקנות. החוקרת ביקשה לחזק את התיאוריה שלה (ואת המכירות של הספר, וזה בסדר, אנחנו יהודים וצריכים להתפרנס). אין לי פנאי או שום דרך רצינית לבקר את המערך המחקרי אז נניח לצורך הדיון שהממצאים כולם נכונים. ועדיין, השאיפות אולי בשמיים, אבל המסקנות, אעפס, על הארץ:</div><div><ul><li>המלצתה לאכול סוכרים, מזון תעשייתי, מזון מעובד היא רעה ומעודדת תחלואה. נקודה.</li><li>המלצתה על פרוטוקול שומנים נמוך כל כך (פחות מ 20% בחישוב היומי), היא רעה ולא מותאמת לגוף האנושי.</li><li>המלצתה לאכול ארוחות בוקר ענקיות ("אכול תמיד ארוחת בוקר. תמיד" כך על העטיפה האחורית) היא לא בלתי סבירה, ואם מתאים לכם לאכול ארוחה גדולה, בתיאבון. אבל למה "תמיד"? ולמה ארוחה מלאה בזבל? </li><li>מה היה קורה אם היו אוכלים ארוחה ענקית המבוססת על חלבונים ושומנים בריאים? </li><li>ומה ההשפעה הבריאותית של הדיאטה מעודדת הסוכרים הזה?</li><li>אישית לגמרי, אני בדרך כלל לא אוכל דבר בבוקר. אבל אני גם לא מכיר אף תרבות שאוכלת ארוחות בוקר ענקיות. ודאי שלא תרבויות ילידיות. </li></ul></div><div>אז לסיום, בקשה קטנה: <b>פרופסור דניאלה יעקובוביץ' מתבקשת להתעורר.</b></div><div>ואם את לא בעניין, אז תעשי לנו טובה ותרחיקי את ההמלצות שלך מהילדים שלנו, כי אנחנו חרדים לבריאות שלהם.</div><div>ואם יש לכם חלילה סוכרת, ואתם גרים באיזור חולון, אני ממליץ לכם לשקול לחפש רופאה אחרת. </div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-7353859975115501332?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com21tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-33572488309204133622012-02-12T11:07:00.008+02:002012-02-12T11:28:40.591+02:002012-02-12T11:28:40.591+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/-8TmAUEVmKXs/TzeFnveVcLI/AAAAAAAAAxM/KW4WWY0gMaU/s1600/IMG-20120210-00275.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/-8TmAUEVmKXs/TzeFnveVcLI/AAAAAAAAAxM/KW4WWY0gMaU/s400/IMG-20120210-00275.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5708177970520486066" /></a><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/-nNuXzR0Exik/TzeD2XV5uLI/AAAAAAAAAwQ/KnqbY2o9-ww/s1600/IMG-20120210-00272.jpg"></a>אוקיי, היום יום ראשון, אבל מתחשק לי לספר על תבשיל יום שישי האחרון כדי לפתוח את השבוע או את התיאבון...<div><a href="http://gillisblog.co.il/?p=92">המתכון הוא של גיליס</a>, עם טיפל'ה אילתורים ושינויים אבל שום דבר דרמטי. בכל מקרה יצא מעדן אמיתי. </div><div>מצרכים:</div><div>קנו לכם צלי כתף (חלק מספר 5), טרי וטוב, מקצב טוב ואמין</div><div>שני בצלים, הרבה שום, שני גזרים, שלושה פלפלים. אני הוספתי גם סלרי. ואולי אפשר גם עוד עגבניות או קצת פלפל חריף ירוק.</div><div>יין לבן יבש.</div><div><br /></div><div>את הנתח החמוד שקניתם השאירו מחוץ למקרר שעה לפחות. לעולם לא טוב להתחיל לטפל בבשר קר!</div><div>בגלל שהחתיכה היתה גדולה מאוד (כמעט שלושה ק"ג), וארוכה מדי בשביל הסיר שלי, חתכתי אותה לשניים. </div><div><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html">בשמן קוקוס</a> עם קצת שמן זית סגרתי את הנתח במחבת והעברתי לסיר (עדיף סיר גדול יותר, היה קצת צפוף, אבל היי, מה לא עושים בשביל ארוחת ערב).</div><div><br /></div><div><img src="http://3.bp.blogspot.com/-7o_7v2Hgm6M/TzeExFTRLWI/AAAAAAAAAw0/EOQKjzynqyc/s320/IMG-20120210-00273.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5708177031486844258" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px; " /><br class="Apple-interchange-newline"></div><div>בשמן שנשאר טגנתי בצל, שום, פלפלים, גזרים וסלרי. הריח ליגה לאומית.</div><div>אחרי האידוי הוספתי כוס גדולה של יין לבן יבש (שגם שתיתי תוך כדי הבישול, היה שווה) והרתחתי.</div><div><br /></div><div><img src="http://4.bp.blogspot.com/-nNuXzR0Exik/TzeD2XV5uLI/AAAAAAAAAwQ/KnqbY2o9-ww/s320/IMG-20120210-00272.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5708176022717446322" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px; " /><br class="Apple-interchange-newline"></div><div>את התבשיל הוספתי לסיר עם הבשר, כיסיתי והופ, לאש קטנה.</div><div>עברו שעתיים במהלכן הפכתי פעמיים את הנתחים כדי שיקבלו טעם טוב טוב וסביב סביב.</div><div>ככה הוא נראה כשהוא בסיר:<br class="Apple-interchange-newline"><img src="http://1.bp.blogspot.com/-Gu27ed24yDA/TzeEwInzUXI/AAAAAAAAAws/V1gnHxS8XFE/s320/IMG-20120210-00274.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5708177015198404978" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px; " /><br /></div><div>אחרי שעתיים, שכבר אין סבלנות, ואחרי שאתם בטוחים שהבשר רך (שיפוד עץ יעשה עבודה טובה בלדקור ולבדוק), הוציאו את הבשר מהסיר ותנו לו לנוח בשקט ולהתקרר. אחרי שעה, ובסכין חדה וטובה, פרסו אותו לפרוסות דקות.</div><div>שימו בתבנית, צקו מעל את הרוטב שנותר, וחממו קלות (אפשר במחבת, אני שמתי על פלטה). זה לא רק יוצא יפה, זה גם יוצא טעים. לאללה.</div><div>(ואם נותר לכם יותר מדי רוטב בסיר, כמו לי, אתם יכולים לשמור אותו ולהשתמש כציר למרק או רוטב בשר, תמיד טוב).</div><div>בתיאבון.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-3357248830920413362?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-85984345809301958822012-02-08T12:17:00.004+02:002012-02-08T12:29:16.736+02:002012-02-08T12:29:16.736+02:00מי לא זוכר את הפרסומת עם גבי עמרני מנשנש שקדים וצימוקים, שואג כטרזן וקופץ על המיטה של אישתו בקפיצה משולשת, עד שהשכנה הפולנייה מלמטה נאנחת ואומרת "הוא שוב אכל פירות יבשים".<div>אח, נוסטלגיה.</div><div><br /><div>אז כדי שגם אתם תרגישו ככה היום, הנה מתכונון מיוחד לט"ו בשבט של שדרוג שקדים. כן, זה מתכון שרק חברי הקהילה שלנו יאכלו. אנשים אחרים יגידו לכם "אתם לא נורמליים". מצוין, ככה ישאר לכם יותר מהתענוג המושחת הזה.</div></div><div><br /></div><div><img src="http://4.bp.blogspot.com/-JFCL7jngxtU/TzJNqeh-usI/AAAAAAAAAwE/EceqW3N0Cfw/s320/IMG-20120202-00256.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5706709069977270978" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 238px; " /></div><div><br /></div><div>קונים שקדים טריים, לא קלויים ולא קלופים.</div><div>במחבת רחבה ממיסים חמאה או משתמשים בג'הי.</div><div>מפזרים עם המחבת שקדים כדי כיסוי אבל לא צפוף מדי.</div><div>מפזרים מלמעלה עשבי תיבול. רוזמרין הולך מעולה. </div><div>מטגנים על אש בינונית ושומרים כל הזמן שלא לשרוף את השקדים! (אחרת הם יצאו לכם מרים).</div><div>מקררים.</div><div>מפזרים מלח גס.</div><div>שמים בצנצנת זכוכית סגורה על ארון גבוה במיוחד.</div><div><br /></div><div>ושאלה: על ט"ו בשבט אומרים "חג שמח"?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-8598434580930195882?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-11659579878792114412012-02-06T12:57:00.005+02:002012-02-06T13:15:02.547+02:002012-02-06T13:15:02.547+02:00מן המפורסמות היא החיבה שלי (ושל בני משפחתי) למתכונים מהבילים המוגשים בקדירת חרס. קדירה כזו מפזרת היטב את החום, יוצרת תבשילים מעולים, ויש לה שיק <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/08/blog-post_08.html">צרפתי</a>. בשבתות של חורף או אז הימים קצרים אין תמיד פנאי או חשק להכין אלף מאכלים אז אם מעט דברים יוגשו לשולחן כדאי מאוד שכל אחד מהם יהיה בומבה.<br /><div>הנה מתכון של קדירת חורף שכזו, מיום שישי האחרון. </div><div><br class="Apple-interchange-newline"><img src="http://1.bp.blogspot.com/-ciicHHWPxDA/Ty-0WcNqRYI/AAAAAAAAAvs/7dtwaZ-fYb8/s400/IMG-20120203-00261.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5705977550525318530" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /><br class="Apple-interchange-newline"></div><div>בתמונה נמצאים רוב החומרים:</div><div><ul><li>1.7 קילו צוואר כבש, חתוך לפרוסות לא דקות מדי (אתם צריכים לבקש מהקצב שינסר לכם, בבית לא תצליחו, יש באמצע עצם).</li><li>שני תפוחי אדמה בינוניים, פרוסים גס</li><li>שני בצלים, חתוכים לרבעים</li><li>שומר אחד, חתוך לרבעים</li><li>חצי סלרי עלים, בלי העלים, פרוס לחתיכות של 5 ס"מ</li><li>שני גזרים קלופים ופרוסים לחתיכות גדולות</li><li>5 שיני שום קלופות אך שלמות</li><li>שליש צרור שמיר</li><li>קצת שמן זית, מעט פפריקה, הרבה מאוד פלפל שחור גרוס גס, כפית מלח גס</li><li>שתי כוסות יין אדום יבש וטוב</li></ul></div><div>מערבבים את כל החבורה בקדירה, ודואגים שהבשר יהיה מכוסה כולו בירקות.</div><div>ככה זה נראה רגע לפני התנור:</div><div><br /></div><div><img src="http://2.bp.blogspot.com/-fCLaibrKB9A/Ty-0W8xp0uI/AAAAAAAAAv8/MtEEHzZvB9Y/s400/IMG-20120203-00262.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5705977559266218722" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /><br class="Apple-interchange-newline"></div><div>שולחים לתנור על חום גבוה (22) למשך 20 דקות ואז מנמיכים את החום ל 160 מעלות לעוד שעתיים לפחות.</div><div>מתקבלת ארוחה שלמה, טעימה ומריחה ניחוחות של חורף, אדמה ויין. צוואר כבש פשוט מאוד להכנה, מתאים לתבשילים ארוכים, ויש בו גם עצמות (עם מח עצם), גם שומן וגם הרבה מאוד טעם. הוא נימוח בפה וישאיר אתכם עם בטן מלאה. מאוד מלאה.</div><div>עם כוס יין אדום בצד (כתוספת), קשה לי לדמיין ארוחת בוצר שבת טובה יותר.</div><div>בתיאבון</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-1165957987879211441?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-6272764674609641932012-01-31T16:46:00.008+02:002012-01-31T22:20:09.257+02:002012-01-31T22:20:09.257+02:00<a href="http://sp6.fotolog.com/photo/6/55/58/bertholet38/1199614434_f.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 288px; height: 500px;" src="http://sp6.fotolog.com/photo/6/55/58/bertholet38/1199614434_f.jpg" border="0" alt="" /></a><br />עוד לא ט"ו בשבט, אבל אנחנו מתחילים.<div>בשבת האחרונה פגשנו זוג חברים. הוא פרופסור בטכניון, מומחה לסביבה ואקולוגיה, והיא יועצת בנושא איכות סביבה. זוג מחייך וירוק שכזה. הוא דיבר על ט"ו בשבט המתקרב והקריא שיר מספר שלא הכרתי. מעין חוברת שנקראת "רוח האדמה" משנת 1981 (כן, מלפני 31 שנים) ובה שלל ציטוטים ותרגומים על הקשר בין האדם לאדמתו, בהקשר הסביבתי אקולוגי. עלעלתי והתאהבתי. בעמוד האחרון כתוב במפתיע ש"העתקת וציטוט קטעים מחוברת זו מותר ומומלץ" אז לא יכלתי להתאפק, ומיד נביא דברים משם.<div>כמו הקדמה:</div><div>ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות הוא אחד מארבע ראשי שנה שיש בלוח השנה היהודי: ראש השנה לשנים, הלא הוא ראש השנה ה"רגיל" בא' תשרי. ראש השנה למלכים, הוא א' ניסן. ראש השנה למעשר בהמה, הוא א' אלול ואחרון חביב, ראש השנה לאילנות, ט"ו בשבט. והמנהג שהשתרש לנטוע עצים הוא יפה ונותן ליום הזה חגיגיות וקשר מיוחד לאדמה (ולבוץ. "תשאירו את הנעליים ליד הדלת אמרתי").</div><div>אז בצדק, כך נראה לי, ט"ו בשבט הוא יום שמקושר לאהבת הארץ ולחזרה אל הטבע, חזרה אל האילנות והעצים, השיחים והקרקע. כל ילד בגן הולך עם מעדר קטן, מגפיים גדולים ושתיל מטפטף ולומד דרך הרגליים לטעום מעט מהקשר של ארץ וצמיחה, התחדשות והמשכיות. בט"ו בשבט הנאיבי, הפשוט, יש הרבה אהבה לאדמה ולארץ אבל אין בכלל נטיעת יישובים, כבישים, מפעלים או פנסי רחוב. יש רק שורשים וירוק.</div><div>לעומת זאת, במציאות הישראלית הנוכחית והמסוכסכת, <b>אהבת הארץ </b>הפכה למונח ששמור רק לעבדקנים מגודלי פיאות ויחפים, שרועים צאן על איזה הר טרשים קירח בשטחים. ויותר מזה, היא הפכה למונח טעון פוליטית, ורבים בציבוריות הישראלית קושרים את אהבת הארץ עם סלילת כבישים, הקמת יישובים, הפרחת השממה, סילוק אנשים מאדמתם או דווקא בהשארת אנשים על אדמתם של אחרים. זה מעט הזוי, אבל כאן אנו חיים.</div><div>דומה ששיא הטירוף בעניין הזה של בלבול בין אהבת הארץ לאהבת המדינה (שגם אותה אפשר לאהוב, אבל זה לא אותו הדבר) הוא בשירו של נתן אלתרמן "שיר בוקר" שלצערי, רוב הילדים עדיין לומדים אותו בגן (ההדגשה להלן שלי):</div><div><div></div></div><blockquote><div><div>בהרים כבר השמש מלהטת</div><div>ובעמק עוד נוצץ הטל,</div><div>אנו אוהבים אותך, מולדת,</div><div>בשמחה, בשיר ובעמל.</div><div><br /></div><div>ממורדות הלבנון עד ים המלח</div><div>נעבור אותך במחרשות,</div><div>אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,</div><div>אנו ניפה אותך מאד.</div><div><br /></div><div><b>נלבישך שלמת בטון ומלט</b></div><div>ונפרוש לך מרבדי גנים,</div><div>על אדמת שדותיך הנגאלת</div><div>הדגן ירנין פעמונים.</div></div><div></div></blockquote><div>(זה עוד ממשיך)</div><div><br /></div><div>מאז ומעולם, או לפחות מאז שהעולם הפך למערבי והתיישבותי וחדל להיות עולם של שבטים ציידים-נודדים, ישנה משיכה אל חבל ארץ והגדרתו כ"מולדת" וכ"מכורה" שאותה יש "לקחת" מהאחר, להגן עליה, לברא מעליה כל מזיק, להקים עליה כל מבצר, להפוך את האדמה והנוף לתבניתו של האדם הגדל עליה. העירוני גדל מוקף בתים וגם אישיותו נבטה והתעצבה כך. לטוב ולרע.</div><div>וכך, אהבת הארץ משמשת היום ערבוביה של מטרות פוליטיות (לכבוש, להגן, ליישב, לסלק, להפריח, להתחיל, לסיים, לקבוע, להקים, לבנות, לפנות) ולעומת זאת, הקשר הפשוט, השורשי, המקורי, בין האדם לאדמתו, הקשר שלפני היות המדינה, הקשר של לפני היות הפוליטיקה, הקשר הזה הטשטש ונעלם במרוצת אלפי השנים האחרונות עד שאינינו יכולים לדמיין ארץ בלי מדינה או קרקע בלי שלטון. </div><div>ולא כך היה תמיד.</div><div>הקרקע קיימת ועומדת מדור דור. עולם החי, הצומח אדיש לתהפוכות מערכות השלטון של בני האדם והוא נותן לנו את המזון ואת החיים, אבל אנו בני אדם כוחניים, אלימים, גאוותניים, דרסנו את הקרקע ואת המציאות, הרגנו את החי וביראנו את הצומח לטובת צמחים חד עונתיים. </div><div>ועכשיו יש המתפלאים שהמציאות סביבנו מתחילה לקרוס עלינו.</div><div>לפני 150 שנה כתב איש חכם אחד (בתמונה למעלה, התמונה היחידה הידועה שלו), אדם בשם <b>צ'יף סיאטל</b>, מכתב לנשיא ארה"ב דאז, פרנקלין פירס. צ'יף סיאטל (נכון, על שמו נקראית העיר סיאטל, זאת מנירוונה ומהאנטומיה של גריי), היה אדם פרקטי שהתבונן למציאות ישר לעיניים ואמר בקול ובגלוי נבואת זעם וחורבן על היהירות של האדם הלבן שהכפיף את הטבע לפוליטיקה, ששכח את הקשר בין האדם לאדמתו, שתקוותו הלבנה היא להלביש את הארץ בשמלת בטון ומלט. וכך, בעיני הנשר אשר לו, כתב הצ'יף האמריקאי מכתב שעומד בחודו גם היום.</div><div>(סליחה, גבר, אבל קיצרתי קצת. הנוסח המלא בעברית נמצא <a href="http://www.slides.co.il/slides/3969/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6_%D7%99%D7%A3_%D7%A1%D7%99%D7%90%D7%98%D7%9C_%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90__%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA__%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9F__%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A1_%D7%91-_1855">כאן </a>ובאנגלית <a href="http://www.barefootsworld.net/seattle.html">כאן</a>, ושווה לקרוא את שניהם). וכך הוא כתב:</div><div><div></div><blockquote><div> הצ'יף הגדול מוושינגטון שולח לנו איגרת לומר שהוא מבקש לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול משגר גם מילים של ידידות ורצון טוב. הרי זה נדיב מצידו שכן יודעים אנו מה מעט זקוק הוא לידידותנו בתמורה. אך אנו נשקול בדבר; כי היטב נדע שאם לא נעשה כן עלול האיש הלבן לבוא בכלי ירי ולקחת את אדמתנו. בדברי המנהיג סיאטל יכול המנהיג הגדול בוושינגטון לתת אמון מלאממש כשם אחינו הלבנים יכולים לסמוך על חילוף עונות השנה. דבריי כמוהם ככוכבים שלעולם לא יכבו.</div><div><br /></div><div> איך תוכלו לסחור בשמיים? בחמימות האדמה? רעיון זה זר הוא לנו. הלא רעננות האוויר או נצנוץ פני המים אינם קנייננו. איך תוכלו לקנות אותם מאיתנו עוד נחליט על כך בבוא העת. כל חלקת האדמה בארץ הזאת קדושה לבני עמי. כל מחט אורן מבהיקה כל חוף חולי כל אד תלוי ביערות אפלים כל קרחת יער וכל חרק מזמזם קדושים בזיכרונם ובמסורתם של בני עמי.</div><div><br /></div><div> יודעים אנו שהאיש הלבן לא יבין את דרכנו. פיסת קרקע אחת נדמית לו כשנייה כי הוא זר הבא בלילה ליטול מן האדמה את כל אשר יידרש לו. האדמה אינה אחות לו אלא אויב ולאחר שכבש אותה- ימשיך בדרכו. את קברות אבותיו יותיר מאחור- לא אכפת לו. הוא גוזל את הקרקע מאת ילדיו. לא אכפת לו. קברות אבותיו וזכות הבכורה אשר לילדיו - נשכחים מליבו. ברעבתנותו יבלע את האדמה ואך שממה יותיר מראה עריכם מכאיב לעינינו ואילי כך הדבר מפני האדם-העור הוא פרא לא יבין...</div><div><br /></div><div> בערי האיש הלבן לא תמצא פינה שקטה לא מקום לשמוע את רחש העלים באביבאו את אוושת כנפי חרקים. אולי מפני שאני פרא ואינני מבין-השאון נדמה כעלבון לאוזניים ומה הטעם בחיים אם אינך יכול לשמוע את האנקות בכיו המתוק של התחמס או את פולמוס הצפרדעים בלילה סביב האגם האינדיאני מבכר את קולה הרך של אבחת הרוח על פני האגם ואת ניחוחה אחרי שהזדככה בגשם הצהרים או התבשמה באורנים.</div><div><br /></div><div> האוויר יקר לאדום העור כי לכל הברואים נשמת-אף אחת לחיות לעצים לאדם. נראה כאילו האיש הלבן אינו משגיח באוויר אותו ישאף: כאיש הגוסס ימים רבים הריהו קהה- חושים מלהריח. אם אחליט לקבל את הצעתךאעשה זאת בתנאי אחד: האיש הלבן חייב להתייחס לבעלי החיים בארץ הזאת כאל אחיו</div><div><br /></div><div> פרא אנוכי ולא אדע כל דרך אחרת. כבר חזיתי באלף גופות בופלו מבאישות בערבה. נטושים לאחר שהאיש הלבן ירה בהם מתוך רכבת עוברת. פרא אנוכי ולא אבין כיצד זה יהיה סוס הברזל המעשן חשוב מן הבופלו שאותו נקטול רק כדי להתקיים. מהו האדם בלא חית הארץ אם ייעלמו כל החיות - האנשים ימותו מבדידות-נפש גדולה; כי החיה והאדם מקרה אחד יקרה את כולם. כל הדברים תלויים זה בזה; אשר יפקוד את האדמה יפקוד את בני האדמה.</div><div>...</div><div><br /></div><div> אם נמכור לכם את אדמתנו אהבוה כאשר אהבנו אותה אנו. השגיחו עליה כפי שאנו השגחנו. שמרו בחובכם את זכר הארץ כמות שהיא בעת לקיחת; ובכל כוחכם ובכל מאודכם ובכול לבבכם שמרוה למען ילדיכם ואהבוה כאהבת אלוהים את כולנו. כי זאת נדע אלוהיכם ואלוהנו חד הוא. אדמה זו יקרה לו. אפילו האיש הלבן לא יוכל להימלט מן הגורל המשותף.</div></blockquote><div></div></div><div><br /></div><div>מדהים. מרגש. אמיתי.</div><div>ובאותו עניין <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/03/blog-post_07.html">כתבתי </a>כאן פעם או פעמיים על המודל של הסרט אוואטר, אחד הסרטים היותר-אקולוגיים-מגניבים (ולא רק לראות לווייתן כחול מפהק), שאימץ את התרבות האידיאנית כבסיס הרוחני של תרבות הנאב'י, הגיבורים הגבוהים וארוכי הזנב והאזניים של כוכב פנדורה. גם הם, כמו האידיאנים, מרגישים קשר עמוק לאדמתם, ולעולם היצורים החיים והצומחים הסובב אותם. גם הם צדים כדי לחיות, ושונאים הרג מיותר. הם אוכלים מהחי ומאמינים שזה חלק ממעגל החיים הגדול והקוסמי, שגם הם יהפכו יום אחד לחלק ממנו, יתפרקו וגופותיהם יזינו יצורים אחרים. וגם שם, כמו לפני 150 שנה, האמריקאי הפולש לא מבין מה רוצים ממנו הילידים, ולמה אי אפשר פשוט לכבוש את הכוכב הארור ההוא. בסרט זה נגמר בסוף טוב. אבל במקור, באמריקה, זה נגמר <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_20.html">בערימות של באפולו מתים</a>, ובשדות החיטה האינסופיים של יוטה שהיו פעם סאוונות, שיחים ועצים, ושמאבדת מאז כמה ס"מ מגובה אדמתה בכל שנה (כי כבר אין דבר שיחזיק את הקרקע, ולא, חיטה לא יכולה לעשות את זה. אין לה שורשים). </div><div><br /></div><div>אז ספרו לנו איך אתם מרגישים לקראת ט"ו בשבט, כמו אידיאנים או כמו אמריקאים לבנים? </div><div>כמו בני הנאב'י הצדים למחייתם והמתפללים על נשמת החיה שצדו, או כמו מפעילי הקומבייניים העצומים של טקסס?</div><div>אם לא תספרו, איך נדע?</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-627276467460964193?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-62204526323730020182012-01-30T22:01:00.004+02:002012-01-30T22:11:19.957+02:002012-01-30T22:11:19.957+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/-JfqcY8Y6upU/Tyb4Km5EDRI/AAAAAAAAAvg/Gu1-b7pcJmE/s1600/IMG-20120120-00248.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://3.bp.blogspot.com/-JfqcY8Y6upU/Tyb4Km5EDRI/AAAAAAAAAvg/Gu1-b7pcJmE/s400/IMG-20120120-00248.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5703518839233580306" /></a><br />כבר <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2008/11/blog-post_19.html">כתבתי </a>כאן על מתכון לפסטרמה, אבל זה הזמן לרענן אותו מתהום הנשייה ולהזכיר שאין כמו חורף להכנת פסטרמות, שהולכות מעולה כחטיף, כנשנוש, כאוכל לבית הספר (במסגרת<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2012/01/blog-post_26.html"> ילדים אוכלים בריא</a>), או כדי שהאורחים יפרגנו. אנחנו מכינים כל שבוע, ולפעמים פעמיים בשבוע (ראו הערה 6 להלן).<div>המתכונים של <a href="http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1020,209,29719,.aspx">דורעם גורנט</a> עובדים יופי, והעקרון הוא פשוט, אם כי כל פעם אני מנסה גרסה מעט אחרת.</div><div>1. נקו היטב היטב את החזה של העוף או ההודו משומן ומעצמות קטנות. אתם רוצים את הפסטרמה נקייה ואחידה. שווה להשקיע.</div><div>2. כבשו אותה 24 שעות. לא להתעצל ולתת לה את הזמן לשהות במים, כף מלח, עלי דפנה ופלפל אנגלי. בנחת.</div><div>3. שיטפו, יבשו ואז השרו אותה עוד 24 שעות (כאן אפשר לקצר אם רוצים) במשרה האהובה עליכם. דבש, פלפל, פפריקה. הכל הולך. נסו וספרו על ניסיונות מוצלחים במיוחד. </div><div>4. קישרו היטב היטב וגלגלו בציפוי (אני אוהב הרבה לפל שחור גרוס סביב סביב).</div><div>5. אפו 45 דקות בחום של 160 מעלות על הרשת (שיטפטף ולא יתבשל במיץ של עצמו). </div><div>6. למחרת בבוקר תשאלו: "איפה הפסטרמה?" (נכון, כבר נגמר).</div><div><br /></div><div>בתמונה: רגע נדיר של פסטרמה הודו ופסטרמה עוף, עדיין שלמות. הרגעים האלה מחזיקים מעמד בערך 10 שניות. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-6220452632373002018?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-29178493748824595912012-01-26T16:56:00.007+02:002012-01-27T14:04:59.864+02:002012-01-27T14:04:59.864+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/-GWlO7xJT4cU/TyFwjhGgTdI/AAAAAAAAAvU/MMubpgJfrA0/s1600/IMG_0483.JPG"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/-GWlO7xJT4cU/TyFwjhGgTdI/AAAAAAAAAvU/MMubpgJfrA0/s400/IMG_0483.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5701962358711143890" /></a>אחרי שסקרנו כמה <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2012/01/blog-post_23.html">מיתוסים מקובלים בתזונת ילדים</a>, נעבור לשלב המעשים על איך מגדלים משפחה בריאה ושבעה. ומרוצה. <div><ul><li><b>דוגמא אישית. </b>הילד שלכם מסתכל עליכם בראש ובראשונה. מכם הוא לומר לדבר, להתנהג, לשחק ולשיר. הוא מחקה ומזהה את כל תנועותיכם. הוא רואה טוב יותר מכל בלש ורגיש יותר מכל חיישן. אם אתם אוכלים בערב "חטאים" כאלו או אחרים, גם אם זה הרבה אחרי שהילדים הולכים לישון, הם איכשהו ידעו על זה. הילדים מאמינים לכם, ועוד יותר, מאמינים למה שהם רואים במציאות. אם תגידו דבר אחד ("חשוב לאכול בריא") אבל בפועל תעשו דבר אחר ("איזה טעים היה הבורקס אתמול"), אל תצפו שהילדים שלכם יתעקשו על ארוחת בריאות.</li><li><b>המזווה (והמקרר) שלכם, מלמדים את הילדים שלכם טוב יותר מכל הרצאה</b>. מעבר לדוגמא האישית, מה שיש בבית הוא סימן הכי טוב בעולם למה שעומדים לאכול בבית בסופו של יום. אם יש לכם במזווה שוקולד לבן, שוקולד למריחה, קטשופ, צ'יפס קפוא, ועוד ועוד - אל תתפלאו אם הילד יתעקש (ובסוף גם יקבל) את הצ'יפס עם קטשופ בפיתת-שוקולד שלו לארוחת הערב. אם לא יהיו לכם בבית שמנים תעשייתיים, הילדים שלכם לא יאכלו שניצלים (חוץ מאת אלה שאמא שלי מתעקשת להביא איתה בתיק כשהיא באה לביקור). אבל אם תהיה ספטה, זה מה שיאכלו. אם לא היום, אז מחר. </li><li><b>להכין ולבשל ביחד. </b>אם הילד חותך בעצמו את הירקות של הסלט, ולבד מתבל אותו אחר כך, יש אחריות יצרן שהוא גם יאכל ממנו. אם הילד מתבל את הסיר עם העוף או קושר את הפסטרמה לפני האפייה, הוא יאכל מהם כשייצאו מהתנור. אמר רבינו בחיי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", וזו אמת קטנה ופשוטה ונכונה. מה שאתה עושה, זה מה שאתה אוהב. ואם הילד שלך (עוזר לך להכין) אוכל טוב, הוא גם יאהב אותו. כנראה.</li><li><b>לגלות מה הילד אוהב. </b>אוכל בריא יכול וצריך להיות אוכל טעים, אבל לא כל מה שבריא טעים לחיך של המפונק הקטן שאתם מגדלים בבית. לא להתייאש. לנסות את זה, ולנסות את זה ולנסות גם אחרת. </li><li><b>להסביר</b>. להגיד "תאכל את הבשר שלך" זה אולי קל אבל לא תמיד יעיל. להגיד "בשר גם ישביע אותך וגם יתן לך מספיק קלוריות לגדול. וגם הוספתי לתיבול שלו את תבלין הפיצה שאתה כל כך אוהב", עשוי לעבוד טוב יותר. הילדים צריכים לדעת מה אתם רוצים מהם, ולמה. כבר בגיל צעיר מאוד, הבן שלי הסביר פעם לאמא שלי על החביתה ש: "יש בזה הרבה חלבונים". לאכול אותו. הם מבינים והם שואלים, והם יהיו איתכם. אל תפחידו אותם ("אם תאכל פיתה תבוא מכשיפה"), אבל בהחלט תסבירו להם מה טוב ולמה זה עדיף. תחזרו על זה כל יום במשך חמש שנים, ואני מבטיח לכם שהמסר יקלט. </li><li><b>להשקיע</b>. כל ההצלחות מתחילות בנשמה. אם אתם אוהבים מישהו, תפנקו אותו. אם הילד שלכם רואה אתכם טורחים ומתאמצים ומנסים לעשות את המנה הזו יפה, וטרייה, וארוזה יפה, וטעימה, ומתאימה לשגעונותיו, הוא יאהב את זה. גם בכיתה א' וגם בכיתה ח' (יש לי משני הסוגים) ילדים מתים על קופסה ארוזה ואטומה עם ירקות טריים שנחתכו באותו הבוקר, עם פרוסות מוצרלה מעל, וקצת מלח גס ופלפל שחור. זה לא רק הטעם, זו גם ההשקעה. </li><li><b>לא לפחד מקשיים.</b> שנים שהבת שלי לא רצתה לשמוע על זה. היא התעצבנה כשדיברנו (בינינו, המבוגרים) על תזונה, ועקמה את האף כשהכנו בשר (ראש). אחרי זמן מה, היא שינתה את התזונה שלה והפכה לסיפור ההצלחה הכי מרשים (והכי יפה והכי חמוד) שלי. גם היום היא עדיין מעקמת את האף כשמכינים בשר (ראש), אבל בלחם, פיתות ופסטה היא כבר לא נוגעת מזמן. תאמינו בעצמכם, והקשיים יעברו.</li><li><b>לתכנן ולהתארגן מראש</b>. סוף מעשה במחשבה תחילה, וסנדוויץ' לבית הספר הוא הפתרון המהיר והיחיד אם לא חשבתם והתארגנם על אלטרנטיבה בריאה מראש.<b> </b>לא תהיה לכם קופסה, או לא ירקות או לא מצב רוח, או לא זמן, או לא כל הנ"ל. תתארגנו ותצליחו.</li></ul><div>בפוסט הבא בסדרה, נדבר על קצת רעיונות קונקרטיים לתזונת ילדים בריאה, אם כי אני חושש שלזה צריך ספר, ולא פוסט...</div></div><div><br /></div><div><b>מחשבות?</b></div><div><b>שתפו אותנו!</b></div><div><br /></div><div>(והערה: המהממת בתמונה זו הבת שלי)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-2917849374882459591?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-83899804286844828872012-01-23T19:05:00.008+02:002012-01-23T23:58:29.623+02:002012-01-23T23:58:29.623+02:00<a href="http://www.iceskids.com/wp-content/uploads/18_6_orig.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 314px;" src="http://www.iceskids.com/wp-content/uploads/18_6_orig.jpg" border="0" alt="" /></a><br /><span style="font-style:italic;"><span style="font-style:italic;"></span></span>עבור כל הורה שאלת השאלות היא<b> איך אנחנו שומרים את הילדים שלנו בריאים ובטוחים.</b><div>אנחנו יכולים לספוג הכל, אבל לא יכולים לדמיין משהו קורה, חלילה, לצאצאים שלנו. זהו טבע האדם, וטוב שכך.</div><div>אז באמת, כהורים אנו מנסים כל העת להגן על הילדים שלנו, למנוע מהם כל התנסות קשה או מיותרת, ובודאי שלתת להם לאכול "כל מה שצריך" כמו שאמרה סבתא שלי. ואין לסבתות נחת גדולה יותר מאשר תינוק שמנמן ומדושן פימות שאפשר לצבוט אותו בהנאה. </div><div>הרגלי המזון של הרך הנולד מתחילים כבר בינקות. תודה לאל, כל אמא בימינו תאמר לכם שהתזונה המעולה ביותר לתינוק(ת) שלה היא חלב אם. לא תמיד זה אפשרי, אבל ברור שיש יתרונות רבים בחלב אם (<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_05.html">אפילו שבמקרה זה התזונה של התינוק מבוססת על 54% שומן</a>). אז באמת בשלב הינקות הכללים התזונתיים (טוב ופחות טוב) ברורים למדי, ואפילו מוסכמים מקיר לקיר, אבל ברגע שנגמלים, הופל'ה. בעיה. מה אוכלים עכשיו? וסביב העניין הזה כבר נשפכו נהרות של מיץ פטל וטוגנו הרים של שניצלים. אז לכסות את כל הנושא בפוסט אחד יהיה קשה מדי, אז נחלק לכמה פוסטים שיידרשו, ונתחיל בהתחלה. בדברים שנקבעו לפני היות המציאות, הלא הם המיתוסים. בפוסט הבא, אחרי שננפץ כמה פרות, נראה מה כן אפשר לעשות. ולאכול.</div><div><br /></div><div><b>מיתוס ראשון - הקצוות רחוקים זה מזה.</b></div><div>בעניין תזונת ילדים רוב ההורים מחזיקים בדעה המארגנת את המציאות באופן סכמטי לשני קצוות של המנעד הקולינרי:</div><div>אוכל מפנק------------------------------------------------------------ אוכל בריא</div><div>ההורים *רוצים* אוכל בריא, אבל ההורים גם*רוצים* לפנק והתוצאה שההורים נלחמים מול עצמם כל בוקר מחדש:</div><div>מה, לא מגיע לו שוקולד למריחה לפעמים בסנדוויץ'?</div><div>מה, לא נקנה לו חטיפים לטיול?</div><div>מה, לא נעשה לו עוגת שוקולד ליומולדת???</div><div>מה, רק הוא לא יאכל קרמבו?</div><div>אופן המחשבה הזה מכוון את ההורים לבחירות שעיקרן הוא לעולם ויתור. או שאני מוותר על האוכל הבריא (היום, רק היום), או שבארוחה הזו אני מוותר על לפנק אותו (אבל אח"כ ניתן לו חיבוק גדול וסוכריה שיפסיק לבכות). כל זמן שזהו אורח המחשבה שלכם, אתם לכודים לנצח בדילמה בלתי נתנת לפתרון. זהו מיתוס. אוכל מפנק יכול וצריך להיות גם בריא. ולהיפך. </div><div><br /></div><div><b>מיתוס שני - לילדים חוש טעם לא מפותח</b></div><div>מן המקובלות הוא שילדים לא אוהבים כבד, לא אוהבים קוקוס, לא אוהבים גבינות עיזים מסריחות, לא אוכלים סלט רוקט, לא יגעו ברוטב יין ופטריות, ובכלל, כל מה שלא בא בתוך בורקס או מעוך היטב בפיתה לא יעבוד. יש לי ידיד שקבע את חוק שני המרכיבים ולפיו ילדים יאכלו כל מזון שעשוי משני רכיבים בלבד, למשל צ'יפס וקטשופ, לחמניה ונקניקיה, שניצל ופירה, פיתה עם חומוס וכו', אבל לא יגעו בפיתה עם חומוס ופלפל אדום, למשל. </div><div>העניין הזה מוסבר בפרימיטיביות של חוש הטעם הילדי שאינו מפתח ולכן, על מנת להבטיח שצאצאינו ישגשגו, עלינו לתת להם מה שיסכימו לאכול - אוכל בטעם אחד, משני מרכיבים ללכל היותר, רצוי מוכרים (ע"ע מיתוס שלישי).</div>זהו מיתוס. הוכחה קטנה מהבן שלי לפני שנה, באלפים הצרפתים. הנה כאן:<div><div><br class="Apple-interchange-newline"><iframe src="http://player.vimeo.com/video/14523440?title=0&amp;byline=0&amp;portrait=0" width="400" height="225" frameborder="0" webkitallowfullscreen="" mozallowfullscreen="" allowfullscreen=""></iframe><p><b><br /></b></p><p><b>מיתוס שלישי - ילדים לא אוכלים מאכלים חדשים</b></p><p>לפני חודש קפצתי איזה ערב לשכנים לקחת מהם מקדח ווידיה 11 מ"מ שבדיוק נשבר לי. קורה כל הזמן. מכל מקום, הם בדיוק הכינו ארוחת ערב. לא שאני בדרך כלל מתערב, אבל הם בדיוק כמה שבועות קודם התחילו בתזונה קדמונית ואמרו לי שהם מרוצים מאוד, לכן התפלאתי לראות שהם משתמשים בשמן חמניות לסלט. שאלתי מה רע בשמן זית. אמרו לי: "שמע, אין סיכוי שהילדים שלנו יאכלו את זה. הם פשט לא אוהבים שמן זית". אמרתי, נסו ותראו בעצמכם. אם לא יהיה בבית שמן חמניות, ותכינו ארוחת ערב עם שמן זית, הם יאכלו כמו גדולים. זה לא שאני נביא, אבל זה בדיוק מה שקרה אצלם למחרת (המקדחים המשיכו להשבר לי).</p></div></div><div><div>באותו האופן, המיתוס המושרש ביותר הוא שהילדים יסכימו לאכול לצהרים <u>רק </u>פירה ושניצל או <u>רק </u>שוקולד למריחה בחצי פיתה לבית הספר. זהו מיתוס. ילדים יאהבו כל דבר כמעט ויקחו לבית הספר דברים אחרים לחלוטין ובשמחה רבה, אם באמת תאמינו שהם יכולים לאהוב את זה ותגרמו להם לאהוב את זה.</div><div><br /></div><b>מיתוס רביעי - אוכל בריא מסובך להכין (ולמי יש זמן).</b><div>"יאללה, יאללה" אומרת לי חברה שהיא גם אמא, "יש לי להכין אוכל לבית הספר לשלושה ילדים, למי יש כח לבשל להם משהו. מכינים חצי פיתה בשתי שניות, והופ, כולם מרוצים". כי אוכל בריא, היא לא-אומרת-אבל-חושבת, זה מסובך, מורכב, ארוך, רגיש, קשה לארוז ואי אפשר לשים בשקית או לשים בילקוט. במאבק על הזמן הקצר שיש לנו כל בוקר, או בהכנת ארוחת ערב אחרי שחוזרים מיום בעבודה, או בארוחת צהרים שצריכה להיות מהירה וטעימה, לאף אחד אין זמן, חשק, אנרגיות או מוטבציה להכין מנות שף מעוצבות מחליטת עשבי גליל עונתיים וטריים. ואורגניים. </div><div>זה מיתוס. אוכל בריא יכול להיות פשוט, מזין ואפשרי לגמרי בילקוט. כן, הוא יותר טרחה מחצי פיתה במיקרו, אבל הוא גם שווה הרבה יותר.</div><div><br class="Apple-interchange-newline"><div><b>מיתוס חמישי - חריגות זה נורא</b></div><div>אין דבר שיותר מלחיץ הורים מאשר שהילד שלהם יהיה חריג בסביבתו. וחריגות, זאת יש לדעת, נקלטת כבר בקווים דקים מן הדקים, באנטנות רגישות ויעילות שאכן יש לילדים. הם אלופי העולם בלזהות את השונה ואת האחר, גם אם השוני הוא עדין ולא נראה לעין המבוגר. אז בהקשר של תזונה וילדים, לאלמנט הקבוצתי יש אפקט עצום על ההורים. לא יעלה על הדעת שרק הילד שלי לא יאכל חטיפים בטיול או לא יביא עוגה לקבלת שבת בגן. שיאכל מה שאוכלים כולם. מה יש. </div><div>זהן מיתוס. יאהבו אתכם כמו שאתם. גם את הילדים שלכם. אל תעשו עניין ממה שאין לו הצדקה להיות עניין.</div></div></div><div><br /></div><div><br /></div><div>עד כאן מיתוסים. אולי יש לכם עוד כמה?</div><div>בפעם הבאה נכתוב קצת על מה כן אפשר לעשות.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-8389980428684482887?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com17tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-79176698771991288342012-01-18T15:07:00.011+02:002012-01-18T23:40:52.755+02:002012-01-18T23:40:52.755+02:00<a href="http://th.interia.pl/30,bc6aaa5ef4718084/male.JPG"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 512px; height: 410px;" src="http://th.interia.pl/30,bc6aaa5ef4718084/male.JPG" border="0" alt="" /></a><br />חורף. <div>הגשם מטפטף על העורף.</div><div>חורף. </div><div>וקר.<div>(או כך לפחות אומרים החזאים שיהיה מחר).</div><div>רבים רצים דחופים ומבוהלים לקבל זריקות שפעת ורק מחכים שתתפוס אותם ההצטננות הגדולה, זו שתשכיב אותם במיטה לכמה ימים עם חום, נזלת, כאב ראש ונאחס כללי. חברים, אני מאמין שלעתים קרובות מאוד (הרבה תלוי בכם), אפשר לצלוח חורף בלי שום מיחוש. בדיוק לפני שנה כתבתי <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_06.html">פוסט </a>על הנושא, אבל שווה להתרענן ולחדד כמה נקודות (ותסלחו לי עם משהו פה ושם חוזר על עצמו).</div><div><ol><li><b>קצת קור זה טוב.</b> באמת, קור זה סבבה. לא רק שאני אישית מת על מזג אויר קר, אלא שבניגוד לדעה הרווחת חשיפה לקור לא תעשה אתכם חולים. בחשיפה נכונה נראה שההיפך הוא דווקא הנכון. רעיון טוב יהיה לטייל ודווקא כשקר, אבל תשמרו כמובן על בית החזה מחומם היטב. כלומר, נראה שטוב לעשות לצאת עם מכנסיים קצרים, אבל עם שכבה כפולה על החזה.</li><li><b>אל תשתגעו עם האימונים</b>. להתאמן ולעשות ספורט זה חיוני ומקדם בריאות ומערכת חיסונית טובה, אבל אימונים ארוכים ומתישים, בעיקר אימוני סבולת וריצה ארוכים ויומיים, אבל גם כל פרוטוקול אימונים אגרסיבי ומתיש במיוחד (הכוונה לא לפראן של חמש דקות אלא לעבודה רצופה, ארוכה, יום אחר יום) מחליש את המערכת החיסונית. אתם רוצים לוודא שבחורף אתם מתאמנים בתבונה.</li><li><b>תפוזים </b>(ויטמין C). בעיקר אם אתם אנשים שאכן מתאמנים בחוץ ובקור, והרבה, תיסוף של ויטמין C יכול מאוד לעזור. ל"סתם" אנשים זה עוזר רק קצת. למתאמנים, זה נראה כעוזר הרבה. בתחילת החורף <a href="http://naturallyengineered.com/blog/supplement-vitamin-c-to-help-recover-from-intense-winter-workouts/#axzz1jobX003H">כתב על זה יפה פיטר</a>. המלצה: אם אתם רצים הרבה בחוץ, תאכלו יותר תפוזים. יש בשפע, ועכשיו בדיוק הם הכי טובים (קטנים ומתוקים).</li><li><b>תרחצו ידיים</b>. אתם בריאים כמו סוסים, זה נכון (ותישארו לי ככה) אבל יש שם בחוץ כל מיני מצוננים מקצועיים שעושים הכל כדי להדביק אתכם. משתעלים, מחבקים או סתם לוחצים ידיים. בחורף, עוד יותר מאשר בקיץ, שווה לבדוק שאתם לא אוכלים את החיידקים שלהם. לי יש בקבוק עם מחטא ידיים ללא מים. טוב בטיסות.</li><li><b>הרבה שמש או ויטמין D</b>. איכשהו, לא נמאס לי לחזור על זה כמו תוכי. יש סיכוי סביר מאוד שחסר לכם ויטמין D, ואם זה המקרה, בחורף המצב רק ידרדר. תבדקו, ואם חסר, תתספו. 5000 או יותר. תבדקו שוב אחר חודש-חודשיים. בייחוד בחורף, בו נפוץ הדכאון הרבה יותר, ומסתבר עכשיו כי גם לזה קשור המחסור בויטמין D. <a href="http://evolutionarypsychiatry.blogspot.com/2012/01/new-study-on-vitamin-d-and-depression.html">כתבה </a>על זה הפסיכיאטרית אמילי דין ממש לאחרונה. שורה תחתונה: אל תחכו לדכאון החורף שלכם כדי לבדוק אם לא חסר לכם ויטמין D.</li><li><b>שחררו</b>. אל תהיו לחוצים. לחץ, חרדה, כעס - כולם מחלישים את המערכת החיסונית הטבעית שלנו. בחורף זה חשוב כפליים. שבו מול האח המבוערת (או שימו שומר מסך של אש במחשב, אם אין), ותהנו מהחורף. תחייכו. </li><li> <b>שתו תה</b>.<b> ירוק.</b> תמיד אמרנו שתה ירוק זה סבבה בחורף. אז ממש עכשיו<a href="http://blog.cholesterol-and-health.com/2012/01/does-green-tea-protect-against-fatty.html"> כריס מאסטרג'ון</a> פרסם <a href="http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1753-4887.2011.00440.x/full">מאמר מכובד</a> על הנושא, ושם נראה (אם כי לא מוכח) שיש אכן סבירות גבוהה לתועלת הבריאותית של התה הירוק. כבוד.</li><li> (<b>אל תאכלו זבל</b>). ברור. סוכרים ודגנים עושים לא טוב למערכת החיסון שלכם. </li><li>"<b>תישן חביבי. </b><i>אם תרצה כוכב זהב הגד נא לי. אם תרצה כוכב זהב, תקבל אותו מיד. ועכשיו נלך לישון. לישון, תישן, תינוקל'ה קטן"</i>. האם יש עוד מישהו בעולם שמכיר את שיר הערש הזה חוץ ממני??? לא מצאתי לו סימוכין ברשת אז נראה לי שזו גרסה שהתפתחה בחיפה של ראשית שנות השבעים. אוקיי. אחרי הזכרונות, קצת רצינות. שינה, ובמיוחד בחורף, היא מפתח קסמים לבריאות טובה. חושך מוקדם והגוף שלנו מתוכנן לישון הרבה. אז במקום להרדם מול הטלויזיה, תרדמו במיטה, עם שמיכת פוך עבה.</li><li><b>התאימו את השעון הביולוגי </b>שלכם לשעות החשיכה של החורף. זה אומר שבחורף עדיף ללכת לישון מוקדם יותר, ואם זה לא אפשרי, אז לזכור שבחוץ חושך כבר בחמש. הגוף שלכם אמור לדעת את זה אבל החיים בסביבה המודרנית עלולים להטעות אותו. אני, למשל משתמש כבר הרבה זמן ומאוד מרוצה מאפליקציה קטנה וחינמית שנקראת <a href="http://stereopsis.com/flux/">F.lux</a>. הממזרה הזו מתאימה את צבעי המסך לפי שעות השמש במקום בו אתה נמצא, וכך כשיורד הערב משתנים הצבעים של המסך שלי לצבעים חמים יותר, ורגועים יותר, שמכינים את המוח והגוף ללילה. אז גם אם אתם, כמוני, ממשיכים לעבוד על המחשב, אתם לפחות לא מסנוורים את עצמכם לדעת ומשדרים משהו רגוע הרבה יותר. </li></ol><div>משתמשים באחת או יותר מהאסטרטגיות האלה?</div></div></div><div>ספרו לנו מה עובד טוב אצלכם, והאם יש אצלכם שינוי אז שעברתם לתזונה ואורח חיים קדמוני יותר.</div><div>(אני כבר חמש שנים לא הייתי חולה, חוץ מיומיים צננת קלה, לפני שנה. טפו, טפו, טפו. ולצורך ההשוואה, עד אז מעולם לא הייתה שנה בה לא נפלתי למשכב של לפחות ארבעה ימים. מקריות? או אולי נעשים בריאים יותר ככל שמתבגרים?)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-7917669877199128834?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-33750428261996570322012-01-16T14:23:00.007+02:002012-01-16T16:24:34.194+02:002012-01-16T16:24:34.194+02:00<a href="http://nichemke.files.wordpress.com/2011/05/whome1.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 314px; height: 308px;" src="http://nichemke.files.wordpress.com/2011/05/whome1.jpg" border="0" alt="" /></a><br />תודה חברים. אני ממשיך לקבל למייל שלי תודות ו/או מכתבים שמספרים על ההצלחה שלכם!<div><br /></div><div>הנה מייל אחד לדוגמא שקיבלתי לפני כשבוע:</div><div><div><i>אהלן מר קדמוני,</i></div><div><i>אני מאוד נהנה מהבלוג שלך, וכותב בלוג משיק בשם "<a href="http://www.carbfree.co.il/">בלוג דל פחמימות</a>" שאשמח אם תבקר בו, יש שם את הסיפור שלי שיתכן שאפשרי גם לשלב אותו במסגרת "סיפורי ההצלחה" אצלך.</i></div><div><i>התזונה שאני אוכל מבוססת על התזונה של ד"ר ברנשטיין שהיא נמוכה מאוד בפחמימות, והיא עושה נפלאות בסכרת. אני גם איש מקצוע (עוסק בדיקור סיני) כך שאני מסתכל על הדברים מנקודת ראות רחבה ורואה איוולת גדולה בדרך שבה ממליצים לסכרתיים בארץ לאכול... המשך נעים, אסף פלדמן</i></div></div><div><br /></div><div>חוץ מאסף אני מקבל (כמעט) כל יום מייל דומה ופוגש כל יום (כמעט) כמה שכנים שכבר בעניין. תאמינו או לא, התזונה הקדמונית מכה גלים שניתן לראות אותם בעין ממש אצלנו ברחוב. גלי, אבי, ירון, אפי, ישראל, בטסי, יעל, עוד יעל, זיוה ועוד שמות אמיתיים לגמרי עשו כבר את השינוי, וזה רק ברחוב שלנו, ורק כאלה שהתחילו בחודש האחרון (!!!). רובם נצפו לאחרונה קונים יותר בשר, מדלגים על הלחם וחטובים הרבה יותר. אוקיי, גם חטובות. </div><div>אבי, למשל, כבר שנים רץ מרתונים, וברוב הבקרים של השבוע משכים ב 05:00 לריצה של 12 ק"מ לפחות, בדרך כלל יותר. למרות הסבולת האינסופית הזו, הוא לא הצליח להפטר מבטן אחת קטנה. אחרי חודש תזונה קדמונית (תוך כדי המשך אימונים רגילים), המשקל לא שיקר, והתיישר. </div><div><br /></div><div>טוב, עכשיו לבקשה שלי מכם.</div><div>אתם ואני כבר יודעים שעל מנת להשיג בריאות רוב האנשים נדרשים לעשות <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post_21.html">שינוי תודעתי נרחב לגבי אכילה</a>, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2009/02/blog-post.html">ספורט</a>, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/04/blog-post_13.html">שינה </a>ומה לא. להפסיק לאכול דגנים, להפסיק לאכול סוכרים, להפסיק לצרוך <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_09.html">שמנים תעשייתיים</a> ולהתאהב מחדש <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_09.html">בשומן רווי</a>, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_20.html">לצום</a> מדי פעם, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/02/blog-post_04.html">לרוץ יחפים</a> ועוד. אבל לאנשים קשה מאוד להשתכנע. זה נשמע להם קשה מאוד. זה נשמע להם מסוכן מאוד. זה נשמע להם טריק שלא באמת עובד.</div><div>אז נכון שאתם כותבים לי על ההצלחות שלכם, ואנונימי אחד נחמד פרסם לפני יומיים סיפור הצלחה ופירוט יפה של החוויה האישית שלו כזה <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2012/01/blog-post_13.html">בתוך תגובה למתכון של השבת האחרונה</a>, אבל כל זה לא מספיק בעיני כדי לשכנע את המפחדים ואת החוששים.</div><div>לכן אני רוצה בצד הסיפור שלכם גם את <b>התמונות </b>שלכם לפני ואחרי. </div><div> (מה יש, בספייבוק אפשר תמונות וכאן לא?) </div><div>אתם מאוד תעזרו לאחרים אם תספרו ותפרסמו סיפור העטוף בהוכחות ויזואליות שכאלה. אתם לא חייבים לתת פרטים ועניינים, אבל תמונה תעשה פלאות בלהסביר שלא מקשקשים פה על דמיונות שווא אלא על מציאות חיה ובועטת.</div><div>יאללה, נא לשלוח לי <a href="mailto:crossfit.israel@gmail.com">מייל</a> ואני כבר אדאג לשאר...</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-3375042826199657032?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-47475211811370585332012-01-13T08:18:00.004+02:002012-01-13T08:41:42.628+02:002012-01-13T08:41:42.628+02:00<div style="text-align: center;"><br /></div><a href="http://2.bp.blogspot.com/-W8XxpX_m78s/Tw_Rcnd-IRI/AAAAAAAAAu4/Ml_HVP6xtjU/s1600/IMG-20120111-00240.jpg"></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/-jiYfv-DJlg0/Tw_RcWnHf_I/AAAAAAAAAus/Tw_tbM7NCmc/s1600/IMG-20120111-00239.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="http://2.bp.blogspot.com/-jiYfv-DJlg0/Tw_RcWnHf_I/AAAAAAAAAus/Tw_tbM7NCmc/s320/IMG-20120111-00239.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5697002338683158514" /></a><br />אמש הבת שלי נזפה בי: כבר מזמן לא כתבת פוסט על מה אנחנו מבשלים לשבת, ודווקא עשינו כמה דברים טעימים.<div>צודקת.</div><div>אז האמת שלשבת עוד לא בישלנו, אבל במשך השבוע לא התעצלנו, אבל שמרנו על המתכונים הכי קלים שיש. היי, אני בעד פשטות.ומעשה שהיה כך היה. </div><div>ביום רביעי ירד גשם זלעפות כאן בצפון, אני היתי בבית, אז יצא שבלי תכנון נותרתי אחראי על בישולי הצהרים. רק מה, לא היה בבית כלום (כלומר שום בשר או דג). ללכת לקניות היה גדול עלי, אז החלטתי שלא אכפת לי מה, אני אוציא לילדים איכשהו ארוחת מלכים מכל מיני דברים שתמיד יש בבית. אם מחפשים מספיק טוב. אז התחלתי לחפור בפריזר ואכן מצאתי מציאות. </div><div>בתחתית מאחור מימין מצאתי בפריזר כמה גרונות הודו קפואים. תמיד טוב שיהיו כאלה במקפיא שלכם. בסיר גדול טיגנתי (בהרבה שומן אווז) שני בצלים קטנים ושומר אחד גדול פרוס, הוספתי תפוח אדמה חתוך לקוביות, שני גזרים חתוכים גס, שני קישואים חתוכים גס, שניים שלושה גבעולי סלרי, רבע צרור שמיר קצוץ, כוס גרגירי חומוס (במקפיא גם מצאתי שארית שקית חומוס סנפרוסט), כיסיתי במים והבאתי לרתיחה. הטבעתי שם ארבע גרונות הודו (קפואים), תיבלתי בפלפל, מלח, חוואיג' למרק וקצת קארי. ונתתי לזה לבעבע שעתיים שלוש. </div><div>יצא הכי טוב בעולם. (אוייקטיבית, הילדים שלי העידו).</div><div><img src="http://2.bp.blogspot.com/-W8XxpX_m78s/Tw_Rcnd-IRI/AAAAAAAAAu4/Ml_HVP6xtjU/s320/IMG-20120111-00240.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5697002343208198418" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px; " /><br class="Apple-interchange-newline"></div><div>בגלל שלא היה כאמור כלום בבית, שברתי את הראש מה לעשות עוד. במקרר היו כמה פטריות פורטובלו נהדרות (שימו לב שעכשיו הן הכי טובות, שמנות, מוצקות, גדולות וטעימות לאללה). בשמן קוקוס טיגנתי בצל אדום, הוספתי שתי פטריות פורטבלו קצוצות, ונתתי לזה להשרף מעט על אש גדולה. שפכתי למחבת חצי קופסת חלב קוקוס, הרבה אבקת קארי ונתתי לזה להצטמצם מעט.</div><div>במקביל מצאתי עוד בפריזר שקית עם תרד קפוא. מה עושים עם זה? אידיתי עוד בצל אדום בשמן קוקוס, הוספתי את התרד הקפוא + חצי כוס מים רותחים ונתתי לזה להתבשל קצת. כשהתרד נראה מוכן, הוצאתי חצי ממנו למחבת, שפכתי פנימה את החצי השני של קופסת חלב הקוקוס, והופ, נעשה לנו רוטב ירוק-קרמי מלא שומן בריא וטעים ברמות. </div><div>עכשיו, שכבר היו שני רטבים, נותר רק להכין סיר עם כוס אורז בסמטי. הכי קל. </div>הילדים הגיעו רטובים עם אף אדום וחייכו חיוך גדול שהריחו את המרק, וטחנו מעט אורז עם המון רוטב צהוב או ירוק (כל ילד וההעדפה שלו). <div>מה אגיד לכם, איזה כיף שחורף בא.</div><div>שבת שלום.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-4747521181137058533?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-58425993418928335492012-01-10T21:05:00.005+02:002012-01-10T21:54:17.868+02:002012-01-10T21:54:17.868+02:00<a href="http://anthonycolpo.com/wp-content/uploads/2011/04/paleo-diet-21st-century.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 600px; height: 384px;" src="http://anthonycolpo.com/wp-content/uploads/2011/04/paleo-diet-21st-century.jpg" border="0" alt="" /></a><br />לפעמים פוסטים הם רק תגובה אחת גדולה. <div>אחרי שהגיב <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_04.htm">כאן</a>, הצצתי <a href="http://dannys-simple-living.blogspot.com/">בבלוג </a>של דני וולשטיין הטבעוני וראיתי שם <a href="http://dannys-simple-living.blogspot.com/2012/01/super-foods.html">פוסט </a>של מזונות על. דני הביא את הרשימה שלו למזונות הטובים ביותר/ הבריאים ביותר לטעמו ולהעדפתו (הטבעונית). ישר עשה לי חשק לכתוב את הרשימה שלי על מזונות כאלה. הבחירה היא סביב מזונות הזמינים להשגה בארץ (תגידו תודה שחסכתי לכם wild blueberries), עשירים קלורית המאפשרים לאנשים לחיות עליהם. אם היה לכם לבנות אי בודד עם מעט מאוד מזונות זמינים, אז הנה הבחירה שלי לתפריט שם: <div><ol><li><b>כבד בקר</b>. ללא ספק, אם האריה הוא מלך החיות אזי הכבד הוא מלך המזונות. חיות פרא אוכלות קודם כל את הכבד, ואח"כ מתפנות לשאר החלקים (לב, כליות, ואז לכל היתר). הכבד הוא איבר ייחודי: הוא מאגר המינרלים והוויטמינים אצל כל היונקים, הוא מלא אנרגיה, טעם וכל טוב. כבד הוא מאכל זמין, זול, פשוט להכנה<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/04/blog-post_20.html"> ויתרונו הבריאותי </a>על פני כל חלופה אחרת הוא ברור. </li><li><b>קוקוס</b>. לא רק שהקוקוס טעים מאוד, שהשומן שלו בריא ומזין (והעץ עליו הוא גדל יפה, בייחוד לאורך חופים קסומים), אלא שישנן תרבויות רבות שמתקיימות כאשר הקוקוס הוא מקור האנרגיה העיקרי שלהם. באיי האוקיינוס השקט ובפסיפי, קוקוס הוא השולט באיים. הוא מספק המון קלוריות לנפח, הוא <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_09.html">השומן הרווי ביותר בטבע</a> וטוב לטיגון, לעור, ולמה לא. שמן קוקוס <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html">איכותי </a>יהיה בכבישה קרה, אורגני, צבעו יהיה מבריק וריחו יהיה משכר. חלב קוקוס ישדרג כל ארוחה ומרק. קוקוס רבותי, קוקוס. </li><li><b>אבוקדו</b>. בשקט בשקט האבוקדו מתחיל לחזור למקום המגיע לו במטבח הישראלי. הוא יפה וירוק, טעים ומזין, ולמרות שהוא פרי, הוא כמעט אך ורק שומן בעיקר monounsaturated וזה טוב. טעים מעוך עם ביצה, טעים פרוס עם פלפל שחור, טעים כחצי סירה כשביצת עין חמה שוכבת במרכז, טעים וזהו. ומלא בקלוריות. מעולה. </li><li><b>אגוזי מקדמיה.</b> כמו האבוקדו, גם אגוז המקדמיה הוא שומן חד-בלתי רווי, ואפשר לאכול ממנו כמה שרוצים בלי להסתכן בדלקתיות. הוא אחלה חטיף, רק שהוא יקר מאוד. אני אוהב אותם לא-קלויים, טריים ובשקית גדולה. למתקדמים ועשירים אפשר להזמין שמן אגוזי מקדמיה עם תכונות זהות, לבישול ועוד.</li><li><b>סרדינים טריים. </b>הדג הפשוט, המבריק והזול הזה, הוא פתרון מעולה לחלבון איכותי, לאומגה 3, ולמזון שבא מהטבע ממש, בלי שום התערבות של האדם בתזונה שלו. סרדינים יהיו נפלאים בתנור עם שמן זית, עגבניות ופלפל חריף ירוק. אח, נעשיתי רעב. </li><li><b>מרק בשר.</b> קחו עצמות בקר, כמה חתיכות בקר, שורשים (גזר, פטרוזילה, תפו"א, בצל, סלרי) והנה לכם פצצת מינרלים. עשירה במגנזיום, אשלגן, סידן וויטמינים. טוב בחורף, טעים גם בקיץ. ולא לחינם זו גם תרופת סבתא (רק שסבתא שלי עשתה את זה רק עם עוף כמובן). </li><li><b>בטטה</b>. כמו הקוקוס, כמו הדגים, שורשים עמילניים הם כפי הנראה מהמזונות הראשוניים ביותר של האנושות להבדיל מירקות ועלים, שעניים מאוד בקלוריות הרי שהשורשים העמילניים והבטטות בראשן, מספקות הרבה מאוד קלוריות, המבוססות על גלוקוז, אך ללא כל פרוקטוז. בטטה היא פשוטה להכנה ברמות על, והכי פשוט והכי טעים הוא בעיני גם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/12/blog-post_30.html">המתכון הכי קדמון</a>. </li><li><b>ברוקולי</b>. זה כדי שיהיה לנו מכנה משותף עם ידידינו הצמחונים. הברוקולי הוא ירק נחמד, קריספי, טעים גם חי וגם מאודה, גם בתנור וגם בתור מוקפץ עם עוף. בין לבין הוא עשיר במינרלים (תלוי כמובן גם באדמה עליה הוא גדל) וגם בויטמינים. קדימה ברוקולי. </li><li><b>אצות</b>. לצערי, אצות לא תופסות מספיק נפח ונוכחות במטבח שלי. האצות חשובות מאוד כדי להעלות את רמת היוד, אבל הן לא מספקות בכלל קלוריות. אתם רוצים הרבה יוד. מעניין שעד תחילת המאה ה 20 יוד נחשב לתרופה כללית בבתי הספר לרפואה. אם לא ידעת מה הבעיה, רשמת יוד. לא היה ברור למה, אבל זה בדרך כלל עזר. אז באמת יוד חשוב לנו ולאנשים רבים מאוד יש מחסור ביוד. אצות גם יספקו ויטמיני ואשלגן. היום אי אפשר לטעון שהן לא זמינות או יקרות. יש בכל סופר, ונשאר רק לתרגל את הצריכה שלהם. </li><li><b>ביצה</b>. כמה פשוט, ככה חשוב. כמובן שהעדיפות היא לביצה של תרנגולת שהסתובבה בחצר ואכלה מה שבא לה (ולא מה שבא לה מתוך קערת תירס). ביצה היא אנרגיה וחיוניות מכווצת לקליפה דקה. הביצה אמורה להתפתח ליצור ולכן לא מפתיע שהיא עשירה מאוד בחלבון, בשומן, ובויטמינים. כמובן כמובן שכדאי ביצים מועשרות באומגה 3 על פני ביצים תעשייתיות שבהן יחס האומגה 3 ל 6 הוא יחס מזעזע של 1:20. בקיצור, ביצה טובה היא לגמרי מזון על. </li></ol></div><div>עד כאן הרשימה שלי. </div><div>אני משוכנע שאפשר להוסיף כאן בקלות עוד 5-10 מזונות מצוינים שיכולים בקלות להתחרות עם כל אחד מהחבורה הזו, אבל בכל זאת, רשימה של יותר מעשרה פריטים כבר נהיית רשימת מכולת, וזאת כאן לא רעה בכלל (אובייקטיבית כמובן). </div><div><br /></div><div><b>ומהם מזונות העל שלכם?</b></div><div>ספרו לנו!</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-5842599341892833549?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com29tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-73230333191739659132012-01-08T14:25:00.008+02:002012-01-08T17:00:27.660+02:002012-01-08T17:00:27.660+02:00<a href="http://images.mylot.com/userImages/images/postphotos/2490595.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://images.mylot.com/userImages/images/postphotos/2490595.jpg" border="0" alt="" /></a><br />אחרי <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2012/01/blog-post.html">הסיכונים</a>, באים המעשים.<div>רק לפחד מהתקף לב לא עוזר לאף אחד, וכנ"ל לא לקוות שלא יתפסו אותנו הגנים הנוראיים שקיבלנו בירושה. אז במקום לשקוע בדכדוך אני מציע לעשות מעשה ולשפר עכשיו ומיד את הסיכויים שלכם!</div><div><ul><li><b>תפסיקו לצרוך סוכרים וקמח. </b>סוכרים וקמחים מעלים את רמת הטריגליצרידים ואת רמות הסוכר בדם ויש עוד שלל אפקטים שליליים, אבל לא נתעכב על זה עכשיו. הפסקת המאכלים הרעים הללו היא כנראה הפעולה הבודדת החשובה ביותר שאתם יכולים לעשות לטובת הבריאות הלבבית שלכם. תפסיקו את זה באופן מוחלט, מיידי ולא בערך או בעיקר. הפסקת צריכת הסוכרים והקמח צריכה להתבטא מהר מאוד בירידה ב TG ובירידה ברמות הסוכר בדם לאחר צום. זה גם יאפשר לכם לפעול טוב יותר תחת צום.<br />הערה: להפסיק לצרוך סוכר לבן אבל לעבור לצרוך 10 פירות ביום לא יעבוד. הפסקת הסוכרים הכוונה להשאר בפרי אחד עד שניים גג ביום. </li><li><b>תרגעו עם האלכוהול.</b> יש צעירים שעברו לדיאטה קדמונית אבל מתלוננים שה TG לא ירדו. כשבודקים לעומק מגלים שהם שותים המון בירה ואלכוהול. אל תתפלאו. כוס יין מדי פעם או כוסית משקה טוב יעשו לכם נחמד, אבל רמות גבוהות יתדלקו את הסוכר וה TG, לא רק את הראש.</li><li><b>תפסיקו לצרוך שמנים תעשייתיים. </b>כל שמן שמופק מזרעים אינו טוב עבורכם. אלו מעלים מאוד את רמת הדלקתיות ולכן את רמת הסיכון לצרות צרורות. הפסיקו לגמרי. לחלוטין. כן, גם כשאוכלים בחוץ. אל תחזיקו בבית לא מרגרינה (דא), לא שמן סויה, לא שמן תירס ועוד ועד. </li><li><b>תתחילו לצרוך שמנים טובים</b>: ה HDL עולה רק על ידי צריכה של שומנים טובים. שום סטטינים לא יעלו אותו, אלא שמן קוקוס, חמאה, שמן זית והפסקה מוחלטת של צריכת שמנים תעשייתיים. תאהבו את השמנים. שמנים טובים הם אכן טובים. כדאי גם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/12/3.html">לתסף עם אומגה 3</a>. </li><li><b>תפסיקו לאכול כל הזמן. </b>אתם לא כבשים שצריכות כל הזמן ללעוס משהו. אתם בני אדם ומספיקה לכם ארוחה אחת ביום. או שתיים. ממש דחוף לכם? תאכלו שלוש ארוחות אבל תפסיקו לנשנש כל הזמן. תאכלו כמה שאתם רוצים בזמן הארוחות אבל הפסקה של הזנה מתמדת תשפר מאוד את יכולת הגוף שלכם לפעול ברמות סוכר נמוכות יותר, יוריד את ה TG ואת הסוכר ויפחית מאוד את הסיכון הלבבי. </li><li><b>תפסיקו לעשן</b>. דא (2). אם עדיין יש לכם צורך עצום בסיגריה אחת פעם בשבוע אחרי ארוחת ערב דשנה, זה כנראה לא מה שיהרוג אתכם (ויש פרופסור לקרדיולוגיה שנשבע אישית, בחיי, שהמחקר שלו מראה שסיגריה ליום דווקא מעלה את העמידות בפני מחלות קלות, אבל לא הייתי סומך או ממליץ על זה כמובן). אם אתם מסתובבים עם קופסת סגריות בכיס, כדאי שתשקלו לחדול. זה גם יחסוך לכם כסף.</li><li><b>שנו 8 שעות לפחות, בחושך מוחלט</b>. העדר שינה מעלה את רמות הקורטיזול לרמות גבוהות מדי. שינה תעשה פלאים להורדת רמת המתח שלכם, לשריפת השומנים ולהרגשה הכללית ובריאה. טוב ללב. </li><li><b>צאו לפעילות גופנית</b>: כאן שלושה פרמטרים באים לידי ביטוי, וכדאי מאוד לשלב בין שלושתם, תלוי ברמת הכושר ההתחלתי שלכם. הדברים להלן צריכים התאמה לפי רמת הכושר ההתחלתי שלכם: (1) צאו להליכות ארוכות (ממש ארוכות, לפחות שעתיים) לפחות פעם בשבוע. עדיף פעמיים. (2) בצעו לפחות אימון אחד בשבוע באינטנסיביות גבוהה מאוד, כזה שהלב שלכם חושב לעוף החוצה מהחזה. מעין אימון תחנות, למשל 10 שכיבות שמיכה, 10 צעדי ענק, 400 מטר ריצה, כפול ארבע. ועוד בלי סוף רעיונות בסגנון קרוספיט כמו <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2009/12/blog-post_25.html">פראן</a>, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2009/07/blog-post_27.html">סינדי</a>, שעשיתי אמש, הלן ועוד שמות <a href="http://www.crossfit.com/cf-info/excercise.html#Girls">רבים</a>. (3) בצעו פעם בשבוע אימון משקולות איטי וכבד - סקוואטים, דדליפט, דחיקות וכדומה. שלושת המרכיבים האלה יתנו לגוף שלכם "boost" מהסרטים. צריכת האנרגיה ממקורות שומן תעלה (הליכות), ניצולת החמצן תשתפר (אימון בעצימות גבוהה), ושרירי הליבה והשלד יתחזקו מעבודת המשקולות. אחרי חודש כזה, לא תזכרו איך זה שהייתם פעם סמרטוטים. </li><li><b>תחייכו ותרגעו.</b> לחץ ומתח עושים לכם רע לנפש וללב. אין לי פתרון קסם, אבל אני ממליץ לכם לשחק יותר, לחייך יותר, לצאת לחופש יותר, ולהגיד לעצמכם "החיים יפים" בכל בוקר. מתח זה רע. שמחה זה טוב. נ נח נחמ נחמן שמח. </li><li><b>קחו תיסוף ויטמין D</b>. אני לקחתי שלושה חודשים ויטמין די 5000 UI של GNC, שקניתי בארה"ב. בארץ אין להשיג יותר מ 1000 UI. בהתחשב בעובדה שהגוף שלנו יודע לייצר גם 10000 UI ביום, השלמה של 5000 כשיש חוסר היא סבירה מאוד. חשוב להשאר במעקב בדיקות דם מדי חודשיים שלושה ולעצור ברמות של 50+. </li><li><b>תאכלו כבד בקר פעם בשבוע או שבועיים.</b> גם בלי לבדוק, סביר מאוד להניח שיש לא מעט ויטמינים ומינרלים שחסרים לכם. ברזל, נחושת, מגנזיום, ויטמין B12, ועוד. מנת כבד בקר תתן לכם פיצוץ של ויטמינים ומינרלים והיא יעילה יותר מכל מולטי ויטמין. כבד קל להכין וטעים לאללה גם קר כסלט (עשיתי השבת כבד קר חתוך לרצועות עם טחינה, מלפפון חמוץ וכוסברה. יצא בינגו).</li><li><b>תה וקפה:</b> לא יזיקו. ירוק זה טוב. כך גם <b>שוקולד מריר 85%</b>: טעים, כמעט ללא סוכר, שומן בריא (חמאת קקאו), ויש בו נוגדי חמצון רבים.</li><li><b>אכלו צבעים</b>: ירקות צבעוניים הם כלל אצבע לא רע למאכלים בעלי תכונות אנטי-אוקסידנטיות. תאכלו מלא הטנא ירקות צבעוניים, בכל צורה והגשה, אבל אם תמשיכו לאכול אותם בשמנים תעשייתיים, לא עשיתם כלום. </li><li><b>חכו עם הסטטינים. </b>אלא אם כן ה LDL שלכם באיזור ה 250,<b> </b>אל תמהרו לקחת תרופות. קחו לכם חודש חודשיים שלושה ניסיון של שינוי הרגלי לחיים ואח"כ תבדקו שוב. אם יש לכם היפרכולוסטורולמניה (מי שיש לו, יודע), תתייעצו.</li><li><b>תדעו איפה אתם עומדים:</b> לעשות שינוי בהרגלי החיים ללא מעקב ובקרה לא מומלץ. תבדקו. תרשמו במחברת מה המשקל שלכם ביום שהתחלתם את השינוי. מהו היקף המותניים שלכם? תדרשו מהרופא בדיקות דם ולהוסיף לבדיקה גם רמת ויטמין D. תחזרו על הבדיקה אחרי חודשיים ותראו מה המגמה. תשקלו שוב ותמדדו שוב היקפים. תחזרו על הבדיקה שוב לאחר חודש נוסף ותראו אם המגמה עקבית. האם נדרש שינוי? האם כל התוצאות חיוביות? הם ה TG ירדו? האם ה HDL עלה? האם הסוכר בצום ירד? האם ויטמין D עלה? האם היקף המותניים ירד? האם לחץ הדם השתפר? קראו שוב את <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2012/01/blog-post.html">רשימת הסיכונים</a> והשוו את מצבכם היום למצבכם לפני השינוי. מה קרה? מה עבד? מה עבד פחות?</li></ul></div><div>פוסט נפרד יעסוק ב Troubleshooting כלומר מה לעשות שעשיתם שינוי, אבל עוד לא ראיתם שינוי מספיק במדדים.</div><div>(רמז: אולי לא באמת עשיתם שינוי).</div><div><br /></div><div>כאן זו עוד הזדמנות מצוינת עבורכם <b>לספר לנו איך אתם מרגישים מאז שעברתם לתזונה קדמונית!</b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-7323033319173965913?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com29tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-8805125701075945882012-01-04T12:07:00.011+02:002012-01-05T17:23:01.738+02:002012-01-05T17:23:01.738+02:00<a href="https://www.reproarte.com/files/images/V/vinci_leonardo_da/0146-0280_die_organe_der_frau.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 347px; height: 500px;" src="https://www.reproarte.com/files/images/V/vinci_leonardo_da/0146-0280_die_organe_der_frau.jpg" border="0" alt="" /></a>אוי אוי אוי הכולסטרול.<div>נדמה לי שכל בנאדם שני בסביבה מצוי בהיסטריה מוחלטת מרמות הכולסטרול שלו. כל אדם שלישי כבר לוקח סטטינים (להורדת הכולסטרול, וזוהי התרופה הנמכרת ביותר בעולם! מעניין). ואם הכולסטרול שלך (הכולל) גדול מ 200, מיד נכנסים לבונקר וחרדה כללית עוברת על המשפחה. </div><div>רבותי, בואו נפתח בצפירת הרגעה, ונתבונן במציאות במעט יותר תשומת לב. מה באמת יש שם. מה באמת ידוע למדע הרפואה על הסיכון הלבבי שלנו ובעיקר, מה אנחנו יכולים לעשות בעניין. לחכות עד שנמות מהתקף לב? לקחת כדורים? אולי לעשות שינוי בסגנון החיים?</div><div>אני נדרש לעניין כי אני מקבל הרבה<b> מאוד</b> מכתבי קוראים המודאגים <b>מאוד </b>מרמת הכולסטרול שלהם. לעתים הם לא מספרים לי מאומה על עצמם, על מה הם אוכלים, על כמה הם שוקלים, על סגנון החיים שלהם, ורק הנקודה הקטנה שמרצדת מחוץ לסוגריים בתוצאת בדיקות המעבדה מטרידה אותם יותר מכל. התליין הקטן. הנקודה שמחוץ לסוגריים. </div><div>נו.</div><div>עובדה ראשונה: <b>ל 75% מהאנשים הסובלים מהתקף לב יש רמות הכולסטרול תקינות לחלוטין</b>, כלומר LDL פחות מ 130. אצל רבע מהחולים ה LDL היה נמוך במיוחד, פחות מ 100. (המקור <a href="http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19081406?dopt=Abstract">כאן</a>. דרך אגב, החוקרים האומלים במחקר העצום ההוא ממליציםמרוב תסכולל הוריד עוד את רמת ה LDL המוגדרת כמסוכנת, וכך לא יהיה מצב ש 75% מחוץ לגרף הסיכון ולכאורה, לפי ההגיון העקום הזה, זה יהיה מנבא "טוב" יותר. הזוי). מה קורה כאן? גם אם נניח לרגע שהכולסטרול ה"רע" (LDL) הוא מנבא מוחלט ומדויק (והוא ממש לא, תיכף נראה), הוא לא מכסה שלושה רבעים מהיכולת לנבא איזשהו סיכון. שוב: רוב מוחלט של הסובלים מהתקפי לב LDL תקין לחלוטין. כלומר אם גם אתם מבטיחים בעזרת ניסים, נפלאות ותרופות שהכולסטרול שלכם ישאר נמוך כים המלח, אתם כנראה מפספסם עדיין את החלק הארי של התמונה. מה עם השאר? </div><div>אז לפני שנמשיך לחפור בכולסטרול, ולספק עוד כמה עובדות, יש להבהיר נקודת מוצא: <b>הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת.</b> מאוד משוכללת. מורכבת. מסובכת. עדינה. ולא, אין לנו מושג ירוק איך היא עובדת. כבר לאונרדו דה וינצ'י עשה דיסקציות ורשם רישומים ואולי היה אז מי שחשב שהכל כבר ברור וידוע. אבל מאז המדע רק מתקדם ועדיין ברור לכל שרב הנסתר על הנגלה. אנו משערים, מדמיינים, בודקים קשרים אבל רק מנחשים את התהליכים עצמם. </div><div>תזכרו את זה כשנדבר על סיכון לבבי כזה או אחר ועל "גורמים" או "סיבות".</div><div>לכן ראשית חכמה נאמר שהסיכון הלבבי שלך הוא <b>פונקציה של גורמים רבים מאוד</b>, חלקם כלל אינם ידועים לנו, ולעולם לא נכון להבין סיכון על בסיס פרמטר בודד אחד. יש סימנים מעידים המצויים בקשר חזק יותר עם הופעת התקף לב, ויש סימנים הנמצאים בקשר חלש, אבל כלל הסימנים האלה אינם <b>סיבות </b>אלא <b>תופעות</b>. (קשר הוא לא סיבה. הזכירו זאת לעצמכם. הזכירו זאת שוב).</div><div>אז בואו נמנה סימנים מעידים מקובלים יותר או פחות לסיכון לבבי. בפוסט הבא, אינשאללה, נדבר על איך משפרים את הבריאות הלבבית שלכם. בת'כלס. ובלי קשר, בהזדמנות קרובה גם נצלול לנבכי הכולסטרול ונראה אם הוא אכן השטן הגדול או שהוא רק נקודה קטנה שלפעמים נופלת מחוץ לסוגריים, לפעמים עם משמעות ולפעמים בלי. עוד נראה. </div><div>קדימה, סימנים מעידים:</div><div><ul><li><b>פרופיל השומנים בדם</b>. נתחיל מהפרמטר שמקבל הכי הרבה יחסי ציבור וגורם להכי הרבה תרופות מיותרות. כולסטרול ושומנים בדם. ארבעה פרמטרים חשובים כאן שצריך להכיר: HDL, LDL, TC (total Cholesterol)<span>l</span> ו TG (טריגליצרידים). כמו בכל משפחה, היחסים ביניהם לא פשוטים. את ה LDL קשה למדוד ולכן התוצאה שיש לכם בבדיקות המעבדה היא למעשה חישוב של ה LDL לפי נוסחה הלוקחת בחשבון את שלושת המרכיבים האחרים, מוסיפה,מחסרת ומחלקת מספרים עד שבסוף מתקבל המספר הנוסף. הדעה המקובלת היא שLDL מעל 130 הוא גבוה. ממצאי מחקרים מצאו קשר מובהק לתמותה מהתקפי לב בLDL מעל 250, אבל זה לא מפריע לרופאים רבים לרשום סטטינים כבר ב 190. בקצרה ה LDL מוביל שומנים וכולסטרול ואנרגיה מהכבד אל תאי הגוף, וה HDL עושה את הדרך ההפוכה - מהתאים אל הכבד למטרות חידוש ורענון. ה TG הם חומצות שומן המאורגנות בשלשות (ומכאן שמם). לא נכנס כאן לעובי הקורה ולהסבר השוני בין סוגי הכולסטרול, אלא על תבניות ויחסים. בגדול חשוב לזכור שהמספרים עשויים להצביע על בעיה, אבל הם לא בעיה כשלעצמם. מספרים שאנחנו רוצים להכיר:</li><li>היחס בין ה HDL ל LDL הוא חשוב. אתם רוצים יחס כמה שיותר גדול. יחס מעל 0.3 נחשב "מגן". למשל, אם ה HDL שלך הוא 45 וה LDL הוא 150, היחס ביניהם מצוין. אם ה LDL שלך 130 אבל ה HDL רק 25, זה עלול להיות דגל אדום. ובכלל, HDL גבוה מנבא בריאות לבבית טוב בהרבה מאשר LDL נמוך.<br />הערה: אל תתעלמו מפרופיל השומנים בדם; הוא חשוב מאוד ועשוי לעזור לאבחן בעיה, אבל תזכרו שהוא לא חזות הכל.</li><li>ה TG הם השומנים בדם (ורמתם מושפעת בעיקר מרמות הסוכר, ולאו דווקא מצריכת שומן). מכל מקום, רמות גבוהות של TG <a href="http://circ.ahajournals.org/content/97/11/1027.short">עלולות להעיד על סיכון </a>ובדרך כלל בשילוב עם HDL נמוך. שוב, היחס בין החלקים הוא המשמעותי. מתחת ל 150 נחשב בנורמה. לא על כל עליה של 15 נקודות ב TG יש מקום לפניקה. </li><li>ל total cholesterol אין שום משמעות קלינית בפני עצמו. </li><li>הערה מתודולוגית: ה LDL עשוי מאוד להיות בחריגה משמעותית מהערך "האמיתי" שלו, הן בגלל שיטת המדידה (או החישוב) והן בגלל סוג ה LDL. ישנם גופיפי LDL גדולים ותפוחים (וטובים) וישנם גופיפי LDL קטנים ודחוסים שנוטים להתקע בכלי הדם של המערכת הלבבית ולעשות צרות. אתה לא יודע מבדיקות הדם הרגילות כמה "גדולים" וכמה "קטנים" יש לך ב LDL. אבל אנחנו כן יודעים שרמות סוכר גבוהות מעודדות יצרת גופים קטנים ודחוסים. תזכרו את זה. </li></ul>מילה על בדיקות דם באופן כללי: תוצאות אלו עשויות להשתנות <u>מאוד </u>מבדיקה לבדיקה ואפילו באותו היום. לבדיקה בודדת אין משמעות אלא לרצף של בדיקות המצביע על מגמה. ועדיין לא כל שינוי מגמה מצביע על בעיה. מהו גודל השינוי. מהו השינוי בפרמטרים נוספים. התמונה היא מורכבת ואל תכנסו ללחץ (ראו להלן) מכל שינוי. כן תהיו עירניים. כן תתייעצו, אבל אל תקפצו למסקנות מהר מדי, ואל תקחו תרופות לפני שאתם משוכנעים שיש לכם בעיה שדורשת טיפול תרופתי.<br /><ul><li><b>רמות סוכר</b> (בצום). נתחיל ב נו נו נו: משום מה אנשים רבים מזלזלים בצורך אשכרה לצום לפני הבדיקה. זה מאוד משמעותי. אנחנו רוצים רמה של פחות מ 100. רמה גבוהה של סוכר בדם עשויה להצביע על בעיה באינסולין - סוכרת או עמידות לאינסולין או על בעיה הורמונלית אחרת. רמה גבוהה של סוכר בדם בצום מוגדרת כחלק מהסיכון הלבבי והנה חלק מהמדדים של תסמונת מטבולית (ראה להלן). </li><li><b>דלקיות מערכתית</b>. הנה בומבה. דלקתיות (ששווה לכתוב עליה בנפרד) היא נסתרת לעתים קרובות, אבל השפעתה על הסיכון הכללי לתחלואה הוא גבוה מאוד. בבדיקות דם בדר"כ ניתן לראות את ה CRP כמדד לחלבון המיוצר בכבד ורמות נמוכות מאוד ממנו מגיעות למחזור הדם, אלא אם כן ישנה דלקתיות. לא בהכרח יש דלקתיות, זה יכול להיות גם כתוצאה מנסיבות אחרות כמו הריון, תרופות ועוד. דלקתיות יכולה להיות סיבה רצינית מאוד לבעיות לבביות.</li><li><b>לחץ דם</b>. יתר לחץ דם עשוי להעיד על סיכון לבבי. שוב צפירת הרגעה קלה לחרדתיים שבין הקוראים: מדידת לחץ דם משתנה מאוד מאוד במהלך היום ובין יום ליום וקריאה בודדת לא תאמר לכם הרבה. אם יש קריאה חריגה ואתם בסך הכל בריאים, תבדקו שוב, ושוב. יתכן שינה בעיה, אבל אל תקפצו לתרופות בגלל קריאה אחת של לחץ דם גבוה. אולי סתם התרגשתם מהאחות.</li><li> <b>Atherogenic dyslipidemia </b>הוא מצב מטבולי שכולל מספר סימנים מעידים. דומה לו ומעט יותר נרחב הוא <b>תסמונת מטבולית</b>. <a href="http://circ.ahajournals.org/content/109/3/433.full">הגדרה</a>. שני השמות המפוצצים האלה מייצגים מכלול של סימנים מעידים ולא סימן בודד. ה Atherogenic dyslipidemia מורכבת מרמה נמוכה של HDL, רמה גבוהה של TG ורמה גבוהה של גופים קטנים ודחוסים ב LDL. נשמע מוכר? נחשב <a href="http://circ.ahajournals.org/content/95/1/1.full?ijkey=2296169bb6c109ddfb8f75f99bd7f4716476e356&amp;keytype2=tf_ipsecsha">לסיכון גבוה לבבי מובהק</a>. התסמונת המטבולית היא דומה אבל כוללת גם התייחסות לעמידות לאינסולין, רמות סוכר, השמנה ודלקתיות. בקיצור, אם כל הסימנים המעידים שלכם גרועים, יש לכם תסמונת מטבלוית,ואם יש לכם אותה, קדחת.</li><li><b>ויטמין D</b>. אחד השובבים הפחות ידועים בציבור, אבל בודאי שרמות נמוכות של ויטמין D עשויות ל<a href="http://circ.ahajournals.org/content/117/4/503.short">הצביע על סיכון לבבי</a> משמעותי . כאן יש לי סיפור קטן: יש לי ידיד רופא שאבא שלו קיבל התקף לב. הרופא התלונן שאבא שלו היה בריא כמו שור וגם כשעשו לו אלף בדיקות אחרי ההתקף, כל מדדי הדם היו תקינים לגמרי (ע"ע סעיף ראשון לעיל). מסתורי. הצעתי לו שיבדקו גם ויטמין D, כי בטח לא חשבו לבדוק את זה. הוא הרים גבה (הוא לא רגיל לקבל דיאגנוסטיקה והמלצות מלא-רופא) אבל הקשיב ועשה. אחרי כמה ימים הוא פגש אותי ברחוב ואמר לי תודה. לאבא שלו התגלתה רמה של 12 ויטמין D. רמה תקינה היא מעל 30. אתם רוצים 50-60. </li><li><b>היקף מתניים</b>. גם הוא חלק מהתסמונת המטבולית, אבל גם בלי תסמנות ושמות מפוצצים, קוראים למרכיב הסיכון הזה: המראה. מה שרואים בראי לא משקר. אם יש לך מותניים עבות מאוד משומן, בריא זה לא, ובריא ללב זה בטח לו. וכן, גם המחקר מצביע על הקשר הזה. </li><li><b>לחץ</b>. איזה לחץ. רבותי, לא פחות מכל הדברים שנמנו לעיל, לחץ נפשי, מה שקוראים אותו סטרס, הוא גורם סיכון משמעותי מאוד. אתם בלחץ או במצב נפשי ירוד (כמו דכאון)והלב שלכם עלול לא לעמוד בעומס. <a href="http://www.bmj.com/content/325/7369/857.short">לחץ בעבודה</a> עושה גם הוא שמות. </li><li><b>עישון</b>. דא. </li><li><b>כושר גופני</b>. אם אתה לא יכול לבצע הליכה פשוטה על ההליכון בצורה יעילה, הלב שלך כנראה לא משהו. אתם רואים מישהו מתנשף אחרי קומה אחת של מדרגות, לא צריך מחקר גדול ומומחים כדי לדעת שהוא בסיכון לבבי. וכן, זה לא רק נדמה, זה גם מוכח מחקרית. פעילות גופנית נמצאה גם כ<a href="http://aje.oxfordjournals.org/content/132/4/612.short">יעילה במניעה</a>. </li><li><b>היסטוריה וגנטיקה</b>. נא לא להרים ידיים. בסדר, אז אבא שלך וסבא שלך ודודה שלך, כולם קיבלו התקפי לב. האם זה אומר שגם אתה נדונת לחיים בחרדה ולסיומת נוראית? לא בהכרח. כלומר, יכול להיות. אבל יכול גם מאוד שסגנון החיים של המשפחה היה כזה שעודד דלקתיות, סוכרתיות, השמנה, לחץ דם, ויטמין D נמוך, לחץ נפשי רב, אי פעילות גופנית, HDL נמוך, LDL גבוה עם גופיפי LDL קטנים ודחוסים, ואילו אתה תוכל לנטרל כל אחת מהבעיות האלה על ידי אסטרטגיה מתאימה. <b>האם גורלנו נגזר מהגנים או שיש לאל ידינו להשפיע כאן?</b></li></ul><div>יכול מאוד להיות שישנם עוד כמה סיכונים למחלות לב שלא ציינתי כאן.</div></div><div>תזכורת חשובה: אני לא רופא ולא בן רופא. אני כן חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות מודע למצב הבריאות שלו ולהבין את החלקים הפעילים העקריים ומה אפשר לעשות עם זה. </div><div>להבין רק בקרבורטורים של מכוניות לא יעזור לך אם הקרבורטור של הגוף שלך יסתם... זה אולי פחות נוצץ ואטרקטיבי, אבל הרבה יותר חשוב.</div><div>בפוסט הבא בסדרה נדבר על מה אפשר <b>לעשות </b>כדי לשפר את הבריאות הלבבית שלכם.</div><div>שאלות בינתיים?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-880512570107594588?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-90906135047470690312012-01-01T21:28:00.007+02:002012-01-01T22:51:50.242+02:002012-01-01T22:51:50.242+02:00<p class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; "></p><p class="MsoNormal" align="right" style="margin-bottom: 0.0001pt; "><span ><span> הנה עברה חלפה לה שנה. </span><span>בי בי 2011.</span></span></p><div><span >זמן טוב לעצור קמעה, להתבונן לאחור (בסיפוק) ולראות על מה כתבנו, ומה קרה.</span></div><div><span >ראשית, ברמת התוצאות וההשפעה והדיון, אז בשנת 2011 נוצר גידול משמעותי (למעלה מ 60%) בכמות המבקרים. תודה לכם! אני רואה את זה גם בכמות המיילים שאני מקבל (וסליחה לאלה שאני לא מספיק לענות להם או עונה בקיצור נמרץ בלבד), וכן, גם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_16.html">בפרגון העיתונאי</a>!</span></div><div><span >בהתבוננות לאחור נראה לי שכתבתי אמנם פחות פוסטים מכל השנים שעברו (רק 141 פוסטים השנה, לעומת 317 פוסטים ב 2007), אבל האיכות עולה על הכמות. רציתי לכתוב יותר אבל קצרה ידי. אני בוחר להתבונן במה שיש, לא במה שאין. </span></div><div><span >במהלך השנה כתבתי הרבה על <b>עצמי</b>. הרבה מחשבות הנוגעות הן לקיום שלי כאן והן לנו, כחברה, וגורלנו כבודדים ובקבוצה. ומה אפשר לעשות עם זה. איכשהו, ולאו דווקא במפתיע, אלו הם הפוסטים להם אני מתחבר ביותר. אולי זה בגלל שחגגתי השנה את <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_09.html">משבר גיל הארבעים</a>.</span></div><div><span >כך או אחרת, אני משוכנע <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_08.html">שמתרחשת כאן מהפיכה, ומשהו קורה עכשיו</a>. זה כבר התחיל. אם אתם פה בפעם הראשונה, ויש לכם סבלנות רק לפוסט <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_08.html">אחד </a>מכל יבול השנה, אז תקראו <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_08.html">אותו</a>. </span></div><div><span >כאמור, עברתי השנה כמה תהליכים אישיים. <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post.html">עזבתי מקום עבודה</a> ופתחתי עסק חדש. אבל מרוץ החיים והמפגשים דרכו עם שמחות ולהבדיל, עם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/09/blog-post_13.html">מוות</a>, חיזקו אצלי את הצורך לחיות את החיים ולמצות אותם, ולא לשכוח בדרך את <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_28.html">סדרי העדיפויות האמיתיים, את המשפחה</a>. לזכור את החיים ולחיות אותם הוא לקח שחוזר אצלי וכתבתי עליו לא מעט. וגם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_14.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">מה קרה לי מאז ששיניתי את סגנון החיים שלי</a>. קדימה. גם אתם בבקשה.</span></div><div><span ><br /></span></div><div><span >ובכל זאת, השנה עסקתי כאן בעיקר בענייני תזונה. בעיקר כי נמאס לי מהבורות <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_15.html">ומהשרלטנות </a>של מומחי בריאות, תזונאים ורופאים שמדקלמים כמו תוכי פירמידות שמזמן כבר נפלו על הראש. ולכן אני כאן. כדי ליצור כאן שינוי. <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/04/blog-post_13.html">שינוי לאומי</a> אם אפשר. </span></div><div><span ><br /></span></div><div><span ><b>הפרכת מיתוסים</b> תמיד היתה תחביב אצלי. השנה היא הפכה למקצוע:</span></div><div><ul><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">נמאס לי </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/in-out.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">מהשטות של קלוריות IN קלוריות OUT</a></span></li><li><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_17.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span >נמאס לי שאומרים לי שיש רעלים בכבד</span></a></li><li><span >נמאס לי לשמוע <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_13.html">שטויות בנושאי תזונה </a></span></li><li><span >נמאס לי לשמוע אנשים שמפחדים ממה שאומרים להם, כמו למשל, "אבל <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_22.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">אבא שלי אומר אחרת</a>"</span></li><li><span ><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; ">כשנמאס לי מהמיתוס שחייבים לאכול כל 3 שעות, כתבתי קצת </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post.html" style="background-color: rgb(255, 255, 255); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">מחשבות על צום והתועלת של</a></span></li><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">ובאותו עניין, נמאס לי מהמיתוס שחייבים לאכול ארוחות בוקר אז כתבתי </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_20.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">למה הפסקתי לאכול ארוחות בוקר</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">. </span></span></li><li><span ><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; ">ניסיתי להפריך מעט </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_25.html" style="background-color: rgb(255, 255, 255); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">מיתוסים פופולריים על ירידה במשקל</a></span></li><li><span >בעניין מיתוס הרופאים המושלמים נכנסתי בהם קצת חזק (ועם ידידיי [לשעבר] הרופאים, הסליחה): <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_25.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">יכול להיות שפשוט משקרים לנו</a>, <span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">דרך </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/03/blog-post_22.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">סיפורים על רופאים ועל נהגי מוניות</a> <span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">וגם על </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/03/blog-post_28.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">חלופת מכתבים עם ידיד רופא </a></span></li><li><span >יותר מאשר ברופאים (שנותרו שקטים מול דברי), נוצר "כסאח" לא מתוכנן עם כמה טבעונים בעקבות מחשבותי על מיתוס העליונות הצמחונית. למשל בעקבות <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_20.html">העליונות המוסרית של החיטה</a>?.<br />(הבהרה: מעולם לא היה בלבי דבר וחצי דבר נגד צמחונים או טבעונים, אבל אחרי דברי השטנה שנכתבו עלי כאן בתגובותיהם של כמה טבעונים מיליטנטיים, אני מוכן לשנות את דעתי עליהם כקבוצה. )</span></li></ul></div><div><span >לעומת הפרכת המיתוסים, עסקתי לא מעט בעזרה לכם, ידידיי, <b>ובכתיבת מדריכים פרקטיים לתזונה</b>:</span></div><div><ul><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">בראשם, </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post_21.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">מדריך מעשי לתזונה קדמונית</a><span><span style="line-height: 18px;"> ואחריו גם</span></span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/04/blog-post_05.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">תקציר לעצלנים</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span></span></li><li><span >ובצידם, <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/04/blog-post_14.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">תשע טעויות תזונתיות חמורות</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">,</span></span></li><li><span >לטעמי, כל אחד צריך להכיר ולהבין את <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_09.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">מדריך השומנים הגדול</a> ושמנים ל<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/08/blog-post_15.html">התנסות איתם בבישול</a>.</span></li><li><span >ואז לרוץ לחנות הטבע הקרובה ולקנות: <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">מדריך קניה לשמן קוקוס</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span></span></li><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">אחרי הקניות, איך להסתדר על תזונה קדמונית עם מעט כסף, גילה לנו </span><b style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">שומר הלילה:</b><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post_15.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">כמה עולה באמת תזונה קדמונית</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">. </span></span></li><li><span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " >רבים מתלבטים מה לעשות עם מוצרי חלב, אז <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_25.html">כתבנו מדריך</a>. </span></span></li><li><span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " >איך <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/10/blog-post_26.html">להכין קציצות</a> פיגוז, תמיד. </span></span></li><li><span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " >מדריך <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/07/blog-post_21.html">להתמודדות עם פציעות ספורט</a></span></span></li><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">איך להסתדר במילואים/צבא </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_05.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">תזונה קדמונית במדים</a></span></li><li><span >ולסיום מדריך <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/03/blog-post.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">איך אתה יודע שנכנסת חזק לעניין של תזונה קדמונית?</a> </span></li></ul></div><div><span ><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; ">היו גם מספר פוסטים חשובים ואהובים עלי, שנוגעים </span><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; ">ב</span><b style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; ">מהות התפיסה הקדמונית</b></span></div><div><ul><li><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; " >למה <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/08/blog-post_08.html">הצרפתים בריאים</a> </span></li><li><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; " ><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/10/blog-post_21.html">למה התימנים שמנים היום</a> ואילו פעם היו דקיקים כלולבים</span></li><li><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; " >למה <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/09/blog-post_04.html">בני הטוקלאו</a> מתים מהתקפי לב היום אבל פעם לא</span></li><li><span style="line-height: 18px; color: rgb(51, 51, 51); text-align: -webkit-auto; " >למה תינוקות בני יומם אוכלים תזונה של 54% שומן?</span></li></ul></div><div><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " ><br /></span></div><div><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " >היו גם פוסטים בנושאי<b> כושר וספורט</b> כתמיד:</span></div><div><ul><li><span >כמו הרשמים שלי מה<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_27.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">סדנה המצוינת עם עידו פורטל</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">, </span></span></li><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">סקירה של נעלי </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/30-nike-free.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">נייק פרי 3 </a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">- פוסט שזוכה להצלחה מטאורית, ובאותו עניין כתבתי על </span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_30.html" style="line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">איזה נעליים לאיזה אימון</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">,</span></span></li><li><span ><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">והסברתי </span><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_11.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">למה אין לי שעון דופק</a><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); ">. </span></span></li></ul></div><div><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " ><br /></span></div><div><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " >כתבתי על <b>מתכונים ובישול</b>. מיומנות חשובה לכל אחד:</span></div><div><ul><li><span style="background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; "><span >איך להכין <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_27.html">חמאה מותכת</a> (סמנה בפי התימנים וג'הי בפי ההודים). בריא, פשוט וקל.</span></span></li><li><span style="line-height: 18px; color: rgb(51, 51, 51); text-align: -webkit-auto; "><span ><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/08/blog-post_28.html">סלט מעולה</a> עם כבד בקר</span></span></li><li><span style="line-height: 18px; color: rgb(51, 51, 51); text-align: -webkit-auto; "><span >מתכונים מעולים עם <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post_09.html">בשר לחי</a> (ראש), שדורש נחישות אבל ההנאה מובטחת</span></span></li><li><span ><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_11.html" style="text-align: -webkit-auto; line-height: 18px; background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); ">האוכל הכי בריא שאף פעם לא אכלתם</a><span style="text-align: -webkit-auto; color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; background-color: rgb(255, 255, 255); "> </span></span></li><li><span><span style="text-align: -webkit-auto; color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; background-color: rgb(255, 255, 255); " >ועוד שפע <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/search/label/%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D">מתכונים</a> של פויקה, קוקוס, ומה לא. </span></span></li></ul></div><div><span><span style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); " > היו כמה פוסטים שלא קשורים לדבר, אבל נחמדים והיה לי כיף לקרוא אותם שוב:</span></span></div><div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><ul><li><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_5347.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); "><span >בוב מארלי ואני נפגשים במונית ומדברים על אמונה</span></a></li><li><a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/03/blog-post_25.html" style="font-weight: bold; color: rgb(51, 102, 204); "><span >מה מלמדים אותנו הספרים</span></a></li></ul></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span >והיו כמובן הרבה <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/search/label/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%20%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D">מכתבי קוראים </a>שאני תמיד שמח לקבל. יש עוד המון בתנור...</span></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span ><br /></span></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span ><b>יש כאן משהו שאתם שמחים לקרוא שוב (כמוני)? </b></span></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span ><b>משהו שרציתם שאכתוב עליו ולא קיבלתם? </b></span></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span ><b>ספרו לי, וספרו לחברים שלכם על מה שכבר יש. </b></span></div></div><div style="color: rgb(51, 51, 51); line-height: 18px; text-align: -webkit-auto; background-color: rgb(255, 255, 255); "><span ><b>המהפיכה בדרך. </b></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-9090613504747069031?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-38036639742910249262011-12-28T16:54:00.002+02:002011-12-28T17:07:26.294+02:002011-12-28T17:07:26.294+02:00<a href="http://lh5.ggpht.com/_RjgFanMXuJ8/SzMY2LolOOI/AAAAAAAAAbk/RF1OKgy-h-I/cegueira.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 342px; height: 512px;" src="http://lh5.ggpht.com/_RjgFanMXuJ8/SzMY2LolOOI/AAAAAAAAAbk/RF1OKgy-h-I/cegueira.jpg" border="0" alt="" /></a><div><br /></div><div>עוורון הוא חוסר יכולת לראות, כך לפחות לפי רוב המילונים. מצב מפחיד, מאיים, שכן הוא מתקשר לחוסר אונים ולחוסר יכולת להבין את המציאות לאשורה ולפעול בהתאם. העוור הוא מוגבל. </div><div>אבל גם אנו, הרואים, שכל חושינו מפקדים, עלולים לא לראות. לא עוורון פיסי חלילה, אלא עוורון לדברים, לתכונות, לפעולות, למצבים. עוורון רגשי, אם תרצו. זו לא חדשה מרעישה, אבל לכל אדם יש תחום של עוורון. לעתים אדם עוור מול עצמו (מה שאני לא יודע על עצמי אבל אחרים יודעים עלי), לעתים אדם עוור מול אחרים (הוא אינו רואה מצבים שאחרים מבינים אותם). אומרים שמטרת האנליזה, בטיפול פסיכולוגי, היא לצמצם את העוורון (במקרה זה, לצמצם את החלק הלא מודע, החלק שאנו עוורים לו בתוך נפשנו, ולהרחיב את השטח הנראה). יש בזה מן ההגיון: אם אתה יותר מודע למה שקורה סביבך ואיתך, יש יותר סיכוי שתפעל באורח הגיוני ומתאים ולא באופן המונע ממניעים נסתרים, בלתי מובנים. אבל בכל מקרה, תמיד, לכל אחד מאיתנו יש כזו "נקודה מתה". נקודה שגם אם נכוון היטב את המראות, היא עלולה לחמוק מאיתנו.</div><div>למשל, אנשים שאומרים לי: "גם ככה אני לא אוכל בכלל לחם", תוך כדי שהם אוכלים סנדוויץ' (נשבע לכם שהיה לי כזה אחד). וסיפרתי כאן על אחותי שגלתה פתאום כמה בעצם הרבה וופלים היא הייתה "גונבת". היא פשוט לא ראתה אותם עד שלא כוונה לשם את הזרקור הפנימי שלה. והתנהגות שאנו לא מודעים לה, גובה מחיר. תמיד.</div><div>כל אחד יודע ש"הנקודה המתה" במראות הרכב מסוכנת מאוד כשיוצאים לעקיפה, אבל ברמה הפנימית, האישית, מהי ההשפעה של הנקודה המתה הזו? </div><div>אני שואל אתכם, כי השבוע הבנתי שיש לי כזו נקודה מתה, ושיש לה השפעה. מיד אגיע לזה.</div><div>בבלוג הזה אני לא מנסה לקדם *רק* תזונה נכונה ו*רק* אימון נכון, כאלה המתאימים לאורח החיים הטבעי, הקדמוני, אלא לקדם אורח חיים נכון, בריא, שפוי, מהנה ומתגמל. בתוך "סל" המאפיינים של סגנון חיים איכותי הוא גם הרוגע הנפשי שלך, המרחב המשפחתי, ההנאה שבמשחק ובצחוק, שינה מספקת וטובה, טיולים, ועוד דברים שכבר כתבתי עליהם למשל בהקשר של "<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/09/blog-post_13.html">לחיות את החיים</a>". אנו רוצים חיים מלאים ומשמעותיים, מהנים ושמחים, ולא רק טעימים, חזקים או בריאים.</div><div>אז ככה. בשנה האחרונה עשיתי לא מעט שינויים. <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post.html">עזבתי מקום עבודה</a> כשלא היה לי ברור לאן אפנה, הקמתי עסק חדש ומתפתח, המשכתי לנסוע (עוד יותר מאשר בעבר) לחו"ל, והדברים האלה דורשים הרבה אנרגיות, הרבה זמן, הרבה קשב. ומרוב עשייה, וכתיבת הבלוג הזה, ומענה למיילים של קוראים, וטיסות, וגיוס עובדים, וניהול חברה חדשה, ולמרות כל זאת, גם כשהתבוננתי במראה, ראיתי רק טוב.</div><div>יפה לי. </div><div>אבל הנקודה המתה הייתה שם כל הזמן וחסמה לי את שדה הראייה.</div><div>היא הסתירה לי את הזמן שלי עם האשה שלי, עם הילדים שלי. היא הסתירה לי לקחת יום חופש ולצאת עם הילדים לטיול. היא החשיכה ממני דברים רגילים של בית שלא כל כך דרמטיים ואטרקטיביים כמו טיול אבל עדיין הם קיימים וחלק אינטגרלי מקיום משפחתי: שיעורי בית ביחד, משחקים קטנים, לשים מדיח, לתלות כביסה, כאלה.</div><div>האדם הקדמון חי בקהילה קטנה ובילה הרבה מאוד זמן עם משפחתו ועם חבריו הקרובים. הוא התנדנד בערסל וסיפר סיפורי מעשיות ואגדות ולפעמים, אם הוא היה מוכשר במיוחד, הוא צייר לילדים הפרטיים שלו קומיקס, שנשאר עבורנו אחרי עשרת אלפים שנה כציורי קיר במערות. היה לו שפע של זמן, וכשירד החושך, ובחורף מחשיך מוקדם, היו לו 14 שעות של מנוחה, קשקושים מסביב למדורה, ציורי קיר, סיפורים מותחים (כנראה אגדות בלי אבירים ונסיכים אבל עם הרבה אריות וממותות) ובסוף שינה עמוקה בחושך מוחלט, בלי שום שעון מעורר בסופה. </div><div>אז אנחנו (אני) מנסה כבר כמה שנים לחקות את הסגנון הזה, ולאכול שורשים וחיות ולא לדאוג ולא לספור קלוריות, ולאכול הרבה שומנים טובים, אבל הקטע הזה של סוף היום, כזה שעבור כל קדמון או יליד הוא טבעי בדיוק כמו הליכה, צייד או שינה, הצטמצם מדי באורח החיים שלי, ואני הייתי עוור לזה. הסגנון של לחיות בנחת עם האנשים שאתה אוהב ולראות אותם חלק גדול מהיום שלך, מצטמצם במירוץ החיים המודרני, ולא תמיד פשוט לצעוק "תעצרו את האוטובוס, אני רוצה לרדת". </div><div>זה לא לגמרי פשוט.</div><div>אני עוד צעיר (יחסית, יחסית. למרות זאת הבת שלי טוענת במרץ שאני דווקא זקן. <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_09.html">בן ארבעים</a>. פחד). וכצעיר, אני יודע שאני עוד יכול הרבה, ואני משתדל אכן "למצות את הפוטנציאל" (שזה משפט מערבי לגמרי, שילידי האוקיינוס השקט, לדוגמא, לא היו מבינים אותו כלל וכלל, גם אם היה נאמר בשפתם). אבל תעזבו אותי מפוטנציאל, אני מנסה להרוויח די כדי לחיות טוב היום וגם מחר. אבל, וכאן זה כבר אתגר, איך למנוע מהצורך להתפרנס לכסות את עינינו בכל הנוגע בצורך האינטראקציה אנושית משפחתית יומית ארוכה, או בעברית: איך לא להשתעבד לעבודה מחד, ולהקדיש יותר אנרגיה, חום ואהבה לאנשים הקרובים לך. לשבט שלך, אם תרצו. הילדים, למשל, היו בשבוע האחרון בחופש חנוכה, אם מישהו פספס, ואני דווקא עבדתי במרץ, כי בשבוע וחצי הקודמים הייתי במילואים. תרגיל גדוד. מלא. באש. נחמד.</div><div>אז בסופו של יום התעצבנתי על עצמי. על העוורון. על היציאה מהפרופורציות הנכונות בין רוח לחומר, בין שקט להמולה, בין עבודה לבין בטלה. עבודה היא לא חיינו, חברים. עבודה היא רק אמצעי אחד במסגרת חיינו, <b>אבל החיים שלנו הם בדרך כלל נמוכים, חייכנים ומתרוצצים. </b></div><div>לכן החלטתי שמחר אנחנו (עבדכם, זוגתו ושלושת צאצאיו) יורדים ליומיים טיול ספונטני באיזור ערד. משהו עם תרמיל על הגב (וגזייה), נעליים גבוהות וגבים עמוקים של מי שטפונות. נישן בשקי שינה באחד מהחניונים באיזור (יש למרגלות המצדה ממערב, משהו נחמד, או בחוות הנוקדים. נחליט מחר בבוקר). לילדים, במקום לחזור לבית הספר אחרי שבוע חופש, יש הארכה של יומיים. </div><div>לנו, לי, יש הזדמנות לפקוח את העיניים מחדש. </div><div><br /></div><div><b>מזדהים במשהו? </b></div><div><b>ספרו לנו!</b> (ותנו המלצה למסלול)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-3803663974291024926?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-10337851939502672192011-12-25T21:26:00.003+02:002011-12-25T22:42:46.622+02:002011-12-25T22:42:46.622+02:00<a href="http://www.tnuvastory.co.il/admin/katavotUploads/2041-1.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 480px; height: 325px;" src="http://www.tnuvastory.co.il/admin/katavotUploads/2041-1.jpg" border="0" alt="" /></a><br />כל יום יומיים אני מקבל שאלה במייל או תגובה הנוגעת לחלב. איך אני מעז, או איך אני סבור שאפשר לצרוך חלב, ומה היה פעם, וכו'. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: <b>האדם הקדמון לא אכל מעודו חלב. אוקיי?</b><div>חדשות מרעישות, לא?</div><div>כלומר, לפני שנכנס לוויכוח אם כן בסדר או לא בסדר לצרוך מוצרי חלב, ברור שלפני העידן החקלאי בני אדם לא צרכו כל חלב לאחר גיל שנה-שנתיים גג. ודאי שלא חלב פרות. חלב פרות הוא טבעי והגיוני אם אתה עגל או עגלה, אבל לבני אדם? אז מבחינה זו, הראשונית, האינטואיטיבית, חלב "נפסל" מהתפריט הקדמוני. ואכן, לורן קורדיאן (פרופסור קורדיאן בשבילכם, שטבע ראשון את הביטוי Paleo diet), וכן ממשיכיו כמו Robb Wolf לא כוללים בתפריט שלהם שום דבר מהחלב ומוצריו, וקורדיאן מתנגד להם נחרצות.</div><div>אוקיי.</div><div>עכשיו בואו נתבונן מעט יותר בדברים, ונפסיק לכנות בשם אחד כולל את כל מה שיוצא מעטיני הפרה, ונתייחס למוצרי חלב שונים באופנים שונים. חלב הוא לא חמאה, חלב גולמי אינו חלב מפוסטר, שמנת אינה קוטג' ויוגורט שמן וטבעי אינו דניאלה. תיכף נתייחס מי מתאים למי ולמה, אם בכלל.</div><div><br /></div><div>בדרך כלל מתנגדי החלב מפרטים את הבעיות של החלב ומכניסים מיד לסל אחד את כל הבעיות יחד עם כל המוצרים. אנחנו נשתדל להזהר מעט יותר. הנה עקרי הבקורת כלפי החלב כפי שזו מופיעה בספרים שונים בתחום (ד"ר אבני הוא מוביל בתחום):</div><div>1. אי סבילות ללקטוז</div><div>2. אי סבילות לקזאין, ויצירה של שרשרת מחלות אוטאימוניות מכך וגרוע מכך, סרטן</div><div>3. השפעת ההורמונים שמקבלות הפרות</div><div>4. יצירת סוכרת (ובעיקר סוכרת נעורים)</div><div>5. עודף שומן רווי בחלב רע לבריאות</div><div>6. עודף ויטמין D בחלב רע לבריאות</div><div>ראשית נפטר מטענות 5 ו 6 שאני חושש שאין להן שחר. עודף שומן רווי אינו מזיק לנו, וכדי להגיע לנזק מעודף ויטמין D אדם צריך להיות ברמות שמעל 100 ng/l. ברוב המוחלט של הציבור יש חוסר חמור לויטמין D (<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/05/d.html">וכבר אמרתי</a>, חברים, תלכו להבדק, ואם צריך, תתספו!).</div><div>עכשיו נתייחס ברצינות ובכובד ראש לטענות 1-4</div><div>ראשית, אם אתם לא אוהבים חלב או מוצריו, אין לכם סיבה להתחיל. אין שום צורך לצרוך חלב ואפשר לשגשג גם בלי חלב (ולא, לא צריך חלב בשביל העצמות או הסידן, זה סתם יחסי ציבור של תנובה. קבלו את הסידן מעצמות שאתם אוכלים. עדיף).</div><div>עכשיו לפרטים:</div><div><b>הלקטוז </b>הנו הסוכר שבחלב <b>והקזאין </b>הוא חלבון העקרי בחלב. עבור שניהם יש לכל התינוקות אנזימים האחראיים לפירוקם, ולכן הם מתפרקים היטב בינקות, אבל אנזימים אלו אינם זמינים תמיד אח"כ, ואז מופיעות תגובות שונות אצל המבוגרים בהנתן חלב. נראה שרוב אוכלוסיית כדור הארץ אינה סובלת במיוחד לקטוז. אי סבילות ללקטוז מתרגמת לפעילות מעיים נמרצת (בין היתר)... ומעניין שסבילות ללקטוז היא אחת התופעות הגנטיות בהן אנו רואים התאמה גנטית בבני אדם במהלך התקופה החקלאית. כך, תושבי המדינות הצפוניות באירופה עמידים הרבה יותר ללקטוז מאשר אנשי אפריקה, למשל. זאת מכיוון שראשית המרעה וביות הבקר לחלב החל במדינות הצפון. אז אם אתה "אשכנזי" (סליחה על הגזענות) יש יותר סבירות שתיטיב לעכל חלב מאשר "לא אשכנזי", אם כי גם זה לא ממש ערובה...</div><div>אז באמת <b>מי שסובל מרגישות ללקטוז, שלא יצרוך חלב </b>(כדי לדעת אם אתם רגישים ללקטוז, אם אתם לא בטוחים, אני ממליץ להמנע מכל מוצר חלב לשבועיים, ולראות מה הולך. אולי תגלו שהבטן שלכם פשוט נפלאה עכשיו, אז סימן שיש בעיה). מאידך, גם מי שרגיש ללקטוז, יכול עדיין לצרוך מוצרים בהם הלקטוז הוא מינימלי (אלא אם כן הוא רגיש מאוד). למשל חמאה או חמאה מותכת (ג'י) בה הוסרו מוצקי החלב, וכך גם שמנת אמיתית ועבה. בכל אלה יש בעיקר שומן רווי איכותי הדומה בהרכבו לשומן מהחי (טוב, הוא באמת שומן מהחי) ואין בו את הלקטוז. </div><div><b>הקזאין </b>(תזכורת, החלבון של החלב), גם עבורו יש רמות שונות של סבילות, וגם שם, מי שיש סבילות נמוכה עלול להגיב בתגובה לא סימפטית, בדומה לתגובת חולי צליאק ללחם. דודה שלי, למשל, לא מסוגלת לאכול בכלל בכלל כלום עם שריד חלב. היא פשוט לא מסוגלת לעכל את זה בכלל. ועדיין, רוב האנשים יבדילו מיד אם יצרכו <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_27.html">חמאה מותכת</a>, למשל, בה יש שרידים בלבד של חלבון קזאין לעומת חמאה רגילה, וודאי בהבדל עצום מחלב. </div><div>ישנה שורה של מחקרים המראים קשר בין צריכת חלב לבין הופעת סרטנים שונים. אני באופן כללי חשדן מאוד מאוד מול מחקרים המראים קשר ומסיקים סיבתיות. גם אם אדם צורך גלון חלב ליום כל חיי, בלתי אפשרי להוכיח מכך שבגלל זה הוא מקבל סרטן. קשר אינו סיבתיות, וכבר חרשתי על הנושא. ובכל זאת, להתעלם לא נכון ולא חכם. בהחלט יתכן. אם כי, <a href="http://www.realmilk.com/betacellulin.html">בבקורת</a> שכתב כריס עם השם משפחה הלא אפשרי מאסטרג'ון, <a href="http://www.cholesterol-and-health.com/">אחד מהבלוגרים הותיקים והנחשבים</a> בעולם הפליאו, נראה כי הבעייתיות של הקזאין קיימת רק כאשר מפרידים אותו מהשומן הטבעי של החלב (למשל במוצרי חלב מופחתי שומן). אני לא משוכנע בביקורת של כריס ואני ממש לא משוכנע ממחקרי הסרטן. איש הישר בעיניו יעשה. אני חושב שאם אין לכם בעיה של אי סבילות אז מוצרים שמנים יהיו תוספת טובה לשומנים איכותיים מאוד וזמינים מאוד. חמאה, שמנת ויוגורט מלא אבל לא שום דבר 0%, 1% וחבריהם. החלבון יבוא טוב עם השומן הטוב, ואם נתחיל להתעסק איתם, הוא יתעסק איתנו חזרה.</div><div><b>הורמונים</b>. כאן נשפכו נהרות של דיו וכותרות בעיתון וכל אחד יודע לצטט שילדות היום מקבלות מחזור בגיל 10 בגלל ההורמונים שבחלב (או בעוף). כאן המציאות בעיני המתבונן. יש הקושרים זאת לקרינה סלולרית דווקא, או לקרינה מגנטית, או לכספית שבדגים, או לחוטי החשמל שברחוב. בקיצור, תרגיעו.</div><div><b>חלב וסוכרת נעורים</b> הוא עוד כותרת נפוצה הקשורה בעיקר לעובדה שהחלב מעלה מאוד את רמת האינסולין בגוף, כמו אחרי אכילת סוכר. ולכן, אם שותים כל הזמן חלב, רמת האינסולין תשאר בגוף גבוהה, ואנו הרי רוצים לפעול תחת רמות אינסולין נמוכות יותר. יש המקשרים זאת להופעת סוכרת נעורים, אבל גם שם הסיבתיות הממצאית חלשה מאוד. ואם אתם רוצים לשמור על יעילות ברמות האינסולין שלכם, אני מסכים עם <a href="http://www.marksdailyapple.com/dairy-intolerance/#axzz1hUlOm05b">מארק</a> שלשתות חלב אחרי אימון זה אולי לא רעיון פיגוז.</div><div><b><br /></b></div><div><b>נו בקיצור, אז מה כן ומה לא?</b></div><div>אישית, אני צורך הרבה מאוד <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/10/blog-post_13.html">חמאה</a> <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_27.html">וג'הי</a> שעשיתי לבד בכל חביתה, בישול או טיגון. אנחנו בבית מוסיפים כמעט לכל מרק שמנת 38% בעת ההגשה (אבל לא למרק עוף...), והיא מצוינת גם כבסיס להכנת דגים. כחטיף אני אוהב מדי פעם פרוסת מוצרלה של גד 22%. אני גם אוהב יוגורט עבה לפעמים בבוקר (ובפעם אחרת אסביר למה הוא טוב מאוד למעיים, לפחות לשלי, אבל בדרך כלל <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/02/blog-post_20.html">אני לא אוכל ארוחת בוקר</a>). באופן כללי אני לא צורך כמעט בכלל חלב נטו או גבינות או קוטג'. </div><div>נראה שזה התפריט המתאים לי. הוא לא 100% קדמוני, אבל הוא 100% שלי.</div><div>בסופו של יום, חלב הוא חיה משונה ולכל שני אנשים שלוש דעות או תחושות. בשורה התחתונה אני ממליץ על סדר הפעולות הבא:</div><div>1. אם אתם לא בעניין של חלב, אין צורך שתתחילו</div><div>2. תבדקו אם אתם רגישים לחלב. אולי תעדיפו לא לצרוך אותו.</div><div>3. תתמקדו בשומנים. חמאה ושמנת כבדה. הם יהיו בסדר גמור לרוב מוחלט של האוכלוסיה.</div><div>4. תגוונו לכם בתפריט מוצרים פשוטים, טריים, שמנים, וכמה שפחות מעובדים. יוגורט 7% יהיה טוב. </div><div><br /></div><div><b>ומה איתכם?</b></div><div>צורכים מוצרי חלב?</div><div>שותים קרטון ביום או טיפה בקפה? אולי תשקלו לעבור לשמנת בקפה במקום חלב? טעים לאללה, דרך אגב, ובריא בהרבה, לכל הדעות..</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-1033785193950267219?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-8778114419515244762011-12-24T17:49:00.003+02:002011-12-24T17:53:30.109+02:002011-12-24T17:53:30.109+02:00כאמור, אני מקבל כל הזמן מכתבים מקוראים (מיילים, מיילים. מי כותב היום מכתב? עם בול?), עם שאלות או עם סיפורי הצלחה אישיים, ואני מפרסם אותם מפעם לפעם, אז הנה אחד מהשבוע, סיפורה של לינור שמובא כאן ככתבו וכלשונו:<div><div><b><br /></b></div><div><b>סיפורה של לינור- בחורה בת 25</b></div><div></div></div><blockquote><div><div><i>מאז גיל 10 אני סובלת מבעיות אנרגיה. לא ברור למה. אני עושה את כל מה שאומרים לי: אוכלת ארוחת בוקר. קמח מלא. מעט שומן. ארוחות קטנות. ועם זאת, אני רעבה ועייפה. רעבה ועייפה.</i></div><div><i>אז מה עושים? מגדילים אתה ארוחות. אוכלים יותר פירות וירקות. מוסיפים חלבונים. התפוצצתי כבר מרוב פריכיות אורז עם טונה וגבינה דלת שומן. יישמתי באדיקות את הדיאטה של אולגה רז (דיאטת הלחם, שגורסת כי יש לאכול כל 3 שעות ולבסס את התפריט על פחמימות מורכבות).</i></div><div><i>והמצב הלך והחמיר. התחלתי להיות פריקית של ספאי דיאטות ותזונה. כיום אני מבינה איך מצליחה התעשייה הזו לעשות אותנו מכורים לדיאטות ולגיבובי שטויות על בריאות: כשאתם עושים הכל נכון (כלומר, נכון לפיהם), ואתם עדיין שמנים או מצוברחים או עייפים וחלשים, זה מתחיל לשגע אתכם ואתם מחפשים בכל מקום, בכל מאמר ובכל דיאטה חדשה, את התשובה לבעיה שאתם לא מצליחים לפתור. אולי אני צריך חיטה מלאה ולא תפוח אדמה? אולי מדד גליקמי נמוך יותר? וכו', וכו'. אתם משגעים את עצמכם באימוץ הדיאטות החדשות כי אתם פשוט מחפשים. מחפשים. ומחפשים.</i></div><div><i>כשרמות האנרגיה שלי הגיעו לשיא השפל, בשיא גיל ההתבגרות שלי, אני בחורה בת 16 במשקל תקין וכל כך רע לי ולא מסוגלת לשרך את רגליי, הרמתי ידיים. הפסקתי לעשות את כל הדברים שעשו לי רע: לאכול בבוקר, לאכול לחם, לספור קלוריות, להקפיד שלא יעברו יותר מידי שעות בלי אוכל. היו ימים שלמים שלא אכלתי ואז בערב ירדתי על שלושה יוגורטים, חביתה וערימה של גמבות. היו ימים שהלכתי לבית הספר רק עם גמבה בתיק. אנשים חשבו שאני נהיית אנורקסית. אלא שברגע שראו אותי ברגעים שבהם כן אכלתי, חשבו שאני בולימית (זוללת ומקיאה). כי בשעות שאכלתי הייתי אוכלת כמויות שנראו גדולות מידי בשביל בחורה רזה כל כך בת 16. ועוד מה אכלתי?! תבשילי בשר, אריזות שלמות של גלידה, חצי תבנית פשטידת ביצים.</i></div><div><i>והנה קרה הדבר המדהים: התחלתי להרגיש טוב יותר. גם בימים שבהם לא אכלתי כלום, גם בימים שבהם טרפתי בשר ומוצרי חלב שמנים. והכי גרוע הוא שחשבתי שההרגשה הטובה לא באה כי אני סוף סוף אוכלת מה שצריך (הרי זה ממש ממש לא מה שצריך! איפה הקמח המלא? הארוחות הקטנות והתכופות?), אלא היא באה בגלל תגובה לא-בריאה של הגוף שדומה לתגובה הפיזיולוגית של האנורקסיות. אנורקסית הרי מרגישה טיהור ואי-רעב אחרי שהיא מתרגלת לאפס קלוריות, אז אולי זה מה שקורה לי?! אבל זה לא הגיוני, כי אני כן זוללת. וזה גם לא הגיוני שאני זוללת ולא משמינה מזה. הרי הזלילה שלי לא רק מקזזת את שעות הצום, אלא אף מתעלה עליהם! אז מה הולך פה?</i></div><div><i>תודה לאל ששיטוטים בגוגל גילו לי פרטי מידע שבורים על תזונת האדם הקדמון לפני מספר שנים, ובהתבסס עליה, המשכתי לאכול את כל הנ"ל בלי רגשי אשם קשים.</i></div><div><i>כיום, כשהתזונה הזו מקבלת יותר ויותר לגיטימציה, לא נותר לי אלא לחוש גאווה מסוימת על שעליתי בעצמי על מה שטוב לי, עוד לפני שכל העדר העולמי, השועט בעקבות חטיפי הבריאות הפחמימתיים, יעלה עליו בעצמו.</i></div></div><div></div></blockquote><div>ומה איתכם? הצטרפו להצלחה וספרו לנו!</div><div>חנוכה שמח אנשים.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-877811441951524476?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-29019388177095656902011-12-16T13:44:00.015+02:002011-12-16T16:04:46.370+02:002011-12-16T16:04:46.370+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/-RZ0a8zz3jYA/TutNAyZ5s9I/AAAAAAAAAt4/vyOpCCmnHfg/s1600/003.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"></a>טוב, לא ממש בכותרות. טיפל'ה הגזמתי.<div>ובכל זאת, בהמשך לפוסט "מ<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/12/blog-post_08.html">שהו קורה</a>" ול<a href="http://www.paleostyle.com/?p=1017">תגובת ההמשך אצל מיקי</a>, אז הנה משהו נוסף מארצנו הקטנטונת:</div><div>גליון דצמבר של <a href="http://www.ifeel.co.il/magazines/food">דרך האוכל</a>, שזה עתה יצא לחנויות (המובחרות), כולל כתבה על תזונה קדמונית, ועל הבלוג של עבדכם. </div><div>לעצלנים ולקמצנים, סרקתי את הכתבה, הנה כאן (לגודל מלא הנה לינקים לדף <a href="https://docs.google.com/open?id=0ByEjy9qFgf6PNTFiZDlmYmQtYmMzYi00MzU5LTk2NWQtOWE1M2UyODJhNWVh">1</a>, <a href="https://docs.google.com/open?id=0ByEjy9qFgf6PMDQ4NTViMDAtNDdkNS00Y2U1LTlmNTQtZmRhY2NhYTAxZWZj">2</a>, ו <a href="https://docs.google.com/open?id=0ByEjy9qFgf6PMjM3MDhiNmItNjczMy00MWQwLTk1YWUtMGQ5NWVhYWUxMjA4">3</a>):</div><div><a href="https://docs.google.com/open?id=0ByEjy9qFgf6PNTFiZDlmYmQtYmMzYi00MzU5LTk2NWQtOWE1M2UyODJhNWVh"><br /></a></div><div><img src="http://2.bp.blogspot.com/-CCHx4BBqIy4/TutMsTa3BVI/AAAAAAAAAtg/oNF8Oh_uWWk/s400/001.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5686723278496269650" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 291px; height: 400px; " /></div><div><br /></div><div>והנה העמוד הבא</div><div style="text-align: center;"><img src="http://4.bp.blogspot.com/-745zSdDhnY0/TutM2-I7msI/AAAAAAAAAts/5ZUZJRoKJVc/s400/002.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5686723461762489026" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; cursor: pointer; width: 291px; height: 400px; " /></div><div><br /></div><div>והנה זה שאחריו (ובו גם מתכון)</div><div><img src="http://2.bp.blogspot.com/-RZ0a8zz3jYA/TutNAyZ5s9I/AAAAAAAAAt4/vyOpCCmnHfg/s400/003.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5686723630411133906" style="display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 291px; height: 400px; " /><br /></div><div><b>אז אולי באמת משהו יקרה כבר ?</b></div><div><br /></div><div>(והערה: בכל השבוע הבא, כמו בימים האחרונים, אהיה במילואים, אז עמכם הסליחה, אבל אהיה עסוק בהגנת המולדת, ולתרגל <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_04.html">מה אוכלים ביום מילואי</a>ם או <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/05/blog-post_05.html">מה אוכלים בחודש מילואי</a>ם, ובטח לא אוכל <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/06/blog-post_12.html">את מה שמגישים כברירת מחדל בחדר האוכל</a>, אבל בכל מקרה, ככל הנראה לא אתפנה לפרסום פוסטים. תתאזרו הסבלנות).</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-2901938817709565690?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com25tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-48698673235409577452011-12-13T07:59:00.009+02:002011-12-13T10:11:38.560+02:002011-12-13T10:11:38.560+02:00<div dir="rtl" trbidi="on">לפעמים אני שמח שאני לא רופא. הנה סיפור.</div><div dir="rtl" trbidi="on">ביום שישי האחרון, למשל, מכר שלי, שהוא גם רופא, גם איש נחמד וגם חובב ריצה, השתתף לראשונה בחייו בריצת חצי מרתון. חצי מרתון בית שאן. היה מזג אויר נאה ונח לבריות, והוא היה בקצב יפה וטוב מעבר לציפיותיו, וכבר כמעט כמעט הריח את הסוף, והנה, בקילומטר ה 17 (הג'י.פי.אס שלו אמר שזה היה אחרי 17,250 מטר מהזינוק), שוכב לו רץ חסר הכרה על הכביש. ידידינו הרופא אמנם במירוץ, אבל שבועת היפוקרטס חזקה מכל הישג אישי, והוא ניגש לטפל בבחור, שככל הנראה התייבש. הוא בדק לו דופק (שהיה איתן), הכניס לו ג'ל מתחת ללשון ועזר לו להתאושש. אחרי כמה דקות הבחור חזר להכרה אך היה כנראה מטושטש או במצב פסיכוטי קל והחל להשתולל ולנהוג באלימות של אדם שחוזר להכרה ולא סגור מה הולך איתו. קורה. גם ידידינו הרופא חטף צרור חבטות הגונות בתודה על מאמציו. אח"כ הוא חזר למסלול והשלים את 21 הקילומטרים בנפש נכאה. הלך לו הזמן, הלך לו המצב רוח, וגם הלך לו האף. מאידך, הוא עזר לאדם אחד במצוקה. </div><div dir="rtl" trbidi="on">איש טוב, כבר אמרנו?</div><div dir="rtl" trbidi="on">אבל חוץ מלעזור לאחרים, האם רופא יכול גם לעזור לעצמו? תיכף נדבר על זה. </div><div dir="rtl" trbidi="on">תוקפי התזונה הקדמונית (וגם סתם סקפטיים) נוהגים לומר טיעונים פשוטים כגון: אם זה היה נכון, אז כל הממסד הרפואי היה אומר את זה. או<b> איך אתה נותן המלצות תזונתיות בעוד שאינך רופא!</b> (ובדרך הם שכחו שכל הנטורופתים, המדקרים הסיניים, המעסים, משחררי הצ'אקרות וההילות, ההומאופתים, מקדמי פרחי באך, יועצות התזונה, יועצות ההנקה, התזונאיות, מאמני הדיאטה, טבעונים וקואצ'רים של תזונה, ועוד כמה ששכחתי, רובם ככולם <b>אינם רופאים</b>, הכשרתם והשכלתם אינה עומדת תחת פיקוח או תקינה, ובכל זאת כולם נותנים המלצות גורפות, חד משמעיות, נחרצות ומשונת לעתים לגבי מה לאכול ומה לא לאכול, מתי ואיך, ומתפרנסים מזה היטב, מי יותר ומי פחות). </div><div dir="rtl" trbidi="on">לכן עבדכם לא מתיימר להמציא המצאות חדשות (כמו "דיאטת לחם", "דיאטת כרוב", ועוד) אלא לספר ולהמליץ לכל אחד על סגנון חיים ותזונה שבני אדם אכלו מאז ומעולם, ואוכלים גם כיום במקומות שאינם מערביים. זה הכל. אל תאכל רעלים (או לפחות דברים שחשודים כרעלים), אלא רק מזונות שאכלו תמיד. הם כנראה בטוחים מאוד. בלוגיקה שלי זה עובד יופי. אבל כמה בדיוק לאכול מכל דבר, כמה קלוריות, כמה נקודות, זה הכל עניין של התאמה <u>אישית</u>, העדפה אישית והתנסות אישית. </div><div dir="rtl" trbidi="on">מכל מקום, זה עדיין לא מניח את דעתם של רבים שנשארים על הגדר ומחכים עד בוש ל"פתק" מהרופא. </div><div dir="rtl" trbidi="on">אז רק בשבילכם, הנה פתק כזה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני חודש עמדה על במה באיווה שבארה"ב ד"ר אחת, <a href="http://www.terrywahls.com/up-from-the-chair">טרי וויילש</a>, רופאה וחוקרת רפואית, וספרה את סיפורה האישי והמדהים במשך 17 דקות (שזה מסגרת הזמן המותרת בכנסי TED הנחשבים). למעשה, יש פה הצטלבות של ארבעה אירועים מפתיעים: הגברת עמדה (לאחר שבשנים לפני כן היא רק ישבה בכסא גלגלים), הגברת היא רופאה וחוקרת מוליכות עצבית, הגברת הציגה ב TEDx כאמור, שזו אחת הבימות המכובדות בעולם, והסיפור שלה הוא סיפור של תזונה קדמונית. לא פחות ולא יותר. וכן, היא רופאה, והיא עזרה לעצמה אחרי שאף אחד אחר לא יכל לעזור לה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שבו (או עדיף, תעמדו) ותראו:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><iframe width="480" height="270" src="http://www.youtube.com/embed/KLjgBLwH3Wc?feature=player_embedded" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ולמי שעוד לא החליט לראות, הנה הקדמה: מהי טרשת נפוצה (מתוך WIKI)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div><blockquote class="tr_bq"><i>טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או MS) הינה מחלה כרונית של מערכת העצבים, הפוגעת בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית על ידי פגיעה והפחתה במיאלין, חומר שומני המבודד את סיבי העצבים (האקסונים). המיאלין עוזר בעיקר להעברת זרמים חשמליים בין תאי עצב. הפגיעה בהעברת הזרמים מקשה על תפקוד תקין של המוח (שמבוסס על העברת זרמים חשמליים), מה שמשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ולרוב בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. </i></blockquote></div><div>אין תרופה למחלה הזו, ושיפור בתסמינים לא מתרחש. יש מספר סוגי טרשת, ולד"ר "שלנו" היה טרשת נפוצה <b>מתקדמת משנית</b> ולפי וויקי היא:<br /><blockquote class="tr_bq">"צורה זו היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר לפיתוח נכות."</blockquote></div><div>דכאון רציני.</div><div>ואכן, ד"ר ווייל חשה על בשרה הדרדרות ארוכת שנים. היא נסתה כל טיפול אפשרי, אבל כאלה אין ממש. היא הגיעה לכסא גלגלים. בצר לה, ועובדת היותה חוקרת עזרה, היא קראה כל חומר שאפשרי על הנושא, ועשתה ניסויים קליניים, על עצמה. היא פשוט שינתה את התזונה שלה. מקצה לקצה. ואז היא פשוט קמה מכסא הגלגלים שלה. כך היא גם קראה לספר שלה: up from the chair</div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><img src="http://freetheanimal.com/images/2011/12/500/Dr-Wahls.jpg" alt="Dr Wahls" /></div><div style="text-align: left;"><br /></div><div style="text-align: right;">וכדאי לכם להקדיש את הזמן ולראות מה היא מספרת (תחזרו למעלה בשביל זה).</div><div>וכאילו לא די בכך, היא גם החלה בניסוי על חולים נוספים. את התוצאות היא הציגה בנובמבר האחרון הכנס השנתי האחרון של מדעי המוח. הנה כותרת התקציר (וחוברת התקצירים של הכנס <a href="http://www.sfn.org/am2011/pdf/prelim/SUN_Poster_PM_v2.pdf">כאן</a>). </div><div><div style="text-align: left;"></div><blockquote><div style="text-align: left;" dir="ltr">Effects of intensive directed nutrition, progressive exercise program and neuromuscular electrical stimulation on secondary progressive multiple sclerosis</div></blockquote><div style="text-align: left;" dir="ltr"></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><blockquote><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובעברית: <b>ההשפעות של התערבות תזונתית אינטנסיבית, תכנית אימונים וגרוי חשמלי על חולי טרשת נפוצה מתקדמת משנית.</b> </div><div dir="rtl"></div></blockquote><div dir="rtl">אמנם הנתונים הם על מספר חולים מצומצם, אבל התוצאות מרשימות מאוד עבור אוכלוסית חולים עבורה לא היתה <b>כל תקווה לשיפור</b>. במדד הכולל הרפואי המדרג את דרגת הטרשת הנפוצה הספסטית הציון שלהם השתפר אחרי 3 חודשים ב 16.3% ואחרי 6 חודשים ב 26.5%. להוריד את הכובע. זוהי דרך טיפול המראה אפקט שיפור משמעותי לחולים עבורם למדע אין מה להציע. בכלל. האם זו תרופה? ואולי זה רק להפסיק את הטירוף התזונתי שנולדנו לתוכו? האם זה מקרה שטרשת נפוצה אינה קמיימת בתרבויות לא-מערביות המתבססות על תזונה נטולת רעלים?</div><div>אז מה היה לנו בתפריט של ד"ר ווייל?</div><div>לא לאכול זבל. כן לאכול הרבה ירקות ונוגדי חמצון, לאכול בשר ודגים, לאכול אברים פנימיים. זה הכל. וזה גם כל הסיפור.</div><div><br /></div><div>עכשיו תסתכלו במראה ותחשבו מה אתם רוצים עבורכם. </div><div><br /></div><div>האם כל כך קשה לכם להאמין שתזונה הטבעית לאדם, כזו שאכל מאז ומעולם, היא הנכונה והבריאה ביותר לגוף שלכם?</div><div>האם אתם צריכים להיות רופאים כדי לדעת את זה, או שאתם צריכים רק שכל ישר, וניסוי עצמי קטן?</div><div>אל תאמינו לי, פשוט תנסו בעצמכם:</div><div>תעשו בדיקות דם, תעברו לחודש בלי דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים ותעשו בדיקות דם שוב.</div><div>גם אם אין לכם טרשת (חס וחלילה), הנתונים לא ישקרו לכם.</div><div><br /></div><div>ניסתם כבר? מה הולך? ספרו לנו!</div><div>ותהיו לי בריאים, נשמות.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-4869867323540957745?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-11585486899825420732011-12-08T16:39:00.005+02:002011-12-08T17:55:30.697+02:002011-12-08T17:55:30.697+02:00כשניל יאנג עוד היה צעיר ובועט, הוא היה חבר בלהקת "באפולו ספרינגפילד" שאם מישהו עוד זוכר אותם, אז זה רק בגלל שיר אחד מופלא שכתב להם ניל. והמילים הנפלאות, היוצרות סיטואציה של אימה, מתחילות ככה:<div><div style="text-align: left;" dir="ltr">Something happened in here</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">What it is ain't exactly clear</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">There's a man with a gun over there</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">And tellin' me I got to beware</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">I think it's time we stop</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">Children watch that sound</div><div style="text-align: left;" dir="ltr">Everybody look what's goin' down</div></div><div>עכשיו תעצרו רגע ותקשיבו לשיר הזה, שווה כל רגע.</div><div><br /><iframe width="480" height="360" src="http://www.youtube.com/embed/gp5JCrSXkJY" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe></div><div><br /></div><div>חיפשתי את הקליפ הזה ברשת כי כל היום הוא התנגן לי בראש. </div><div>הסיטואציה בימים האחרונים היא שיש משהו באויר.</div><div>קורה משהו. </div><div>מתרחש משהו. קצת מאיים, קצת מערער. </div><div>לא ברור עדיין מה ולמה, אבל אפשר לחוש אותו, את המשהו הזה.</div><div>טיבם של שינויים דרמטיים הוא שקשה מאוד לראות אותם מראש. הם נוצרים טיפין טיפין, מתקדמים בתזוזות וניעות עדינות, ואז יום אחד פתאום יוצא השד מהבקבוק ויש דרמה וכולם מופתעים: איך לא ראינו את זה קודם.</div><div>ככה בדיוק נפלה חומת ברלין וככה בדיוק נעלם מובראק. באופן הזה בדיוק התרחשה מחאת הקוטג' והדיור. מחאת המתמחים.</div><div>שנים יש זחילה איטית ולא מורגשת במחירים, בזכויות האדם, בנושא זה או נושא אחר עד שפתע פתאום לדי אנשים נמאס והמציאות משתנה מקצה לקצה וכל המומחים נותרים פעורי פה ומגרדים בראש: "ווואללה, את זה לא חזינו".</div><div>הפתעה.</div><div>כמו פלט תזזיתי של תזוזות סייסמוגרפיות המופיע לפני התפרצות הר הגעש, כך אפשר לזהות לעתים את התזוזות הדרמטיות בציבור רגע לפני שנופלת החומה או שמודח הרודן. </div><div>ועכשיו יש לי תחושה עמומה שיש מן Vibes כאלו באויר היום, אבל מסביב לנושא הבריאות. כי שינוי, זאת יש לדעת, נולד מכעס ולא מהרמוניה או מרוגע. שינוי לא נוצר מזה שהמומחים, החוקרים וקובעי המדיניות של היום משנים את דעתם, הוא נוצר מזה שקובעי המדיניות מתים ומתחלפים כי יש כלפיהם כעס בציבור. כך זה במדינות, כך באירגונים, כך בממשלות, כך באקדמיה.</div><div>ועכשיו, כמדומני, יש כעס.</div><div>בעצם, בלי ספק יש כעס.</div><div>לא במקרה מחאת הרופאים המתמחים קיבלה חיבוק ציבורי. אנשים מרגישים שמשהו בבריאות היסודית שלהם מדרדר ושלאף אחד לא באמת אכפת. ושאף אחד לא יכול באמת לעזור. שחברות התרופות וקופות החולים מקדמות כדורים למרות שהם יודעים שהם מסוכנים (כמעט הרגו לי בת-דודה ככה, רק לפני חודש-חודשיים, עם האלטרוקסין). יותר ויותר אנשים מרגישים חסרי אונים מול המציאות הבריאותית, וחוסר אונים הוא בן-דוד קרוב של זעם. כל אחד מכיר מישהו עם סוכרת, מישהו עם כדורים נגד כולסטרול וחשש להתקפי לב ואין לי אף חבר שלאבא שלו אין סרטן ערמונית. זה אולי לא חדש אבל יש איזו הצטברות, איזו מועקה. הגב של הגמל כבר רועד. </div><div>וכאילו בלי קשר יש תנופה ופריחה וספרים ובלוגים על נושאי בריאות בכלל, ועל פליאו בפרט. והדברים שכאן נכתבו לפני שנתיים מקבלים כותרות יותר ויותר ומגיעים לזרם המרכזי באקדמיה ולכתבי העת המובילים. משהו זז. </div><div>ופתאום, וכאילו בלי קשר (2), היתה פה ביומיים האחרונים מתקפה רבתי על חלק מהרעיונות והפוסטים של עבדכם הנאמן. והעוצמות הרגשיות והאגרסיות המפתיעות שעלו מהכמו-דיאלוג שהתנהל פה מעידים שאנשים כועסים, אפילו אם הם לא אוכלים-בשר. או-הו כועסים. </div><div>ובד בבד גם ה"קהילה יוצאת מהארון". לא, אני לא מדבר על הנטיות האישיות שלכם אלא על הקוראים הנאמנים של הבלוג הזה, שחלקם בדרך כלל קוראים פסיביים ופתאום, כשהם מזהים התקפה מילולית ומאורגנת או עוות והשתקה ביחס לתוכן כאן, פתאום הם מתגייסים, ורושמים תגובות, ומביעים את דעתם או את תמיכתם. </div><div>וזה יפה, וזה מרגש, </div><div>וזה מראה שנוצרה תנועה, </div><div>שנוצרה קהילה של ממש,</div><div>שזה אתם, </div><div>שזה אנחנו.</div><div>כי אני יודע שלאנשים כאן אכפת מהבריאות שלהם, וגם מהבריאות של הציבור, אבל גם שנמאס להם לשתוק, וגם כאן יש הרבה אנשים כועסים. כועסים על המחדלים של הממסד, וכועסים על ההשתקה שמתרחשת ברגע שמי מאיתנו שוחה נגד הזרם.</div><div>נמאס לנו להתנצל בפני משטרת המחשבות. נמאס לנו מהמשטרה הזו בכלל. </div><div>אני למשל מקבל מיילים מקוראות שהן דיאטניות קליניות שחיות בחרדה של ממש שיתפסו אותם מספרות בקול את מה שהן יודעות: שהמלך הוא ערום. משטרת המחשבות לא נותנת לי לבחון את המציאות, כותבת לי נ', או שאני אפוטר מבית החולים בו אני עובדת כדיאטנית קלינית שיקומית. והיא כועסת, ומתוסכלת, ומבינה שהיא נותנת לחולים שאצלה במחלקה דווקא לא מה שצריך, אבל היא לא יכולה להלחם בתחנות הרוח האלה, או ככה לפחות היא מרגישה.</div><div>אז מה אמרנו? </div><div>שיש תסכול, כעס ואכזבה בציבור מתוחלת החיים האומללה שמועידים לנו החיים המודרניים. הסטטיסטיקה של משרד הבריאות האמריקאית מצביעה על כך שאחד מכל שלושה ילדים שנולדים היום יקבל סרטן במהלך חייו. אתה מתבונן בשלושת ילדך הרכים ואומר: קיבינימט, זה לא יכול להיות. צריך לעשות משהו. </div><div>אז באמת צריך לעשות משהו.</div><div>צריך ללמוד.</div><div>צריך להתפכח.</div><div>צריך להתבונן למציאות בלבן של העיניים ולא לפחד ממה שנראה שם.</div><div>צריך להמיר את התסכול לעשייה.</div><div>כי <b>ידע הוא כח</b>, וידע אמיתי הוא כח אמיתי, ואילו ידע מוטעה הוא כח מדומה שסופו לכשול ולפול. </div><div>לכן אני מאמין שהתפקיד העקרי של הבלוג הזה הוא לעזור להקנות ידע לציבור. אני מאמין שהילדים שלנו צריכים ללמוד מה זה בריאות (ולא, לא ללמוד את פירמידת הבריאות האומללה אלא מה טוב להם לגוף באמת). הילדים שלנו צריכים ללמוד לקנות אוכל ולהבין למה אצלנו במשפחה אפילו לא עוברים בסופר בשדרה של הוופלים אבל דווקא כן מתעכבים במחלקת הירקות. הם צריכים ללמוד לבשל בעצמם. להכין סלט, להכין מנת דג עם תוספת. להכין ירקות בתנור. לעשות תפריט ליום שישי בערב. הם צריכים לדעת מה זה שמן טוב ומה זה שמן רע. ללמוד לעשות בחירות, ולעשות זאת ממקום של עוצמה ושל כח.</div><div>אני מאמין שבידינו הכח לעשות שינוי במדיניות כאן.</div><div>וודאי שיש לנו את הכח והחובה לעשות שינוי במדיניות הפרטית שלנו, בדל"ת אמותינו, במשפחתינו, עם ילדינו,</div><div>אבל אנחנו יכולים גם לומר את מה שאנחנו מאמינים בו,</div><div>אנחנו יכולים לעזור לחברים ולמשפחה שלנו להיות בריאים יותר,</div><div>ויותר ויותר אנשים יראו שזה עובד, שזה טוב, שזה בריא.</div><div>כמו אחותי הגדולה, שאמרה לי אתמול שמאז שעשתה את "השינוי", רק לפני שלושה חודשים, שאנשים פתאום שואלים אותה מה קרה לה שהיא נראית "זוהרת". אף פעם לא אמרו לי את זה לפני זה, היא אומרת, ועכשיו שלושה אנשים אמרו לי את זה בשבועיים. אמרה לי חברה: את יודעת, את פשוט נראית בריאה.</div><div>וכך, אדם לאדם, איש לאיש, משפחה למשפחה, נעשה שינוי לכוון חיים בריאים וטובים יותר. מאוזנים יותר. רגועים יותר. שלמים יותר. והתזוזות הקטנות ימשיכו ויתגברו, יתעצמו, יתפשטו לכל עבר, עד שיום אחד תהיה הפתעה ויקום (סגן) שר בריאות אמיץ ויכנס מסיבת עיתונאים ויציג פוסטר של פירמידת הבריאות ויקרע אותו לשניים מול מצהלות ההמונים שבכיכר ת'חריר.</div><div><br /></div><div>זהו.</div><div>מצטער חברים, הגיע הזמן להתעורר. או שיחד נעשה את החלום מציאות.</div><div><br /></div><div><div>(ותודה על התמיכה שלכם. התגובות שלכם זה הדלק שלי).</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-1158548689982542073?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-61053292798451493982011-12-05T13:53:00.003+02:002011-12-05T16:09:46.921+02:002011-12-05T16:09:46.921+02:00דמיינו תינוק.<img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 500px; height: 370px;" src="http://www.surebaby.com/blog/wp-content/breastfeeding1.jpg" border="0" alt="" />רק בן יום או יומיים.<div>קטן, חסר ישע, רך ועדין. ולמרות זאת, הוא כבר יודע לא מעט כדי ללמד אותנו על החיים ועל התזונה הראויה לנו כבני אדם.<div><br /></div><div>נתחיל בדיאלוג דמיוני בינכם לבין מתנגדת טיפוסית לדיאטה הקדמונית (בהשראת <a href="http://hunter-gatherer.com/">ג'ון דורנט</a>, יקיר המדור):</div><div><br /></div><div><b>היא</b>: אתם והרעיונות שלכם. צריך לאכול מאוזן, ולכן צריך לחם וצריך גם לא להגזים עם שומנים, ובכלל, מה שאכל האדם הקדמון לא רלוונטי, הוא מת צעיר... וגם המחקר אומר ששומנים זה רע!</div><div><b>אתה</b>: ובכן יקירתי, יש לך ילדים?</div><div><b>היא</b>: (חיוך גאה) בטח. שלושה שיחיו.</div><div><b>אתה</b>: ומה הם אכלו כשהם נולדו?</div><div><b>היא</b>: מה השאלה, הם ינקו! לפחות חצי שנה. </div><div><b>אתה</b>: למה דווקא הם ינקו? מדוע לא בחרת לתת להם לאכול פורמולה כלשהי? </div><div><b>היא</b>: מז'תומרת למה? הם בני אדם. אני ינקתי, אמא שלי ינקה, סבתא שלה ינקה, וכך כל הדורות אחורה עד לאדם הראשון. ברור שהנקה זו התזונה הטובה ביותר האפשרית. אני לא צריכה לשאול מרכיבים או לסמוך על רמדיה, כי אני יודעת שמה שאני מייצרת יהיה הכי טוב בשבילם.</div><div><b>אתה</b>: אז אנחנו למעשה מסכימים! זה כבר אומר שהרעיון של לאכול טבעי, לאכול מה שאכלו מאז ומעולם, לאכול דברים שלא באים בקופסה אלא שהגיעו אלינו כחלק מהאבולוציה הטבעית שלנו מתאימים יותר ונכונים יותר לגופינו. אנחנו לא קדמוניים רק שאנחנו תינוקות. גם כמבוגרים אנו צריכים לאכול מה שאכלו אבותינו מאז ומעולם, וזה כולל לא לאכול סוכר, שמנים תעשייתיים או לחם. בדיוק כמו לינוק, לא צריך השכלה או דוקטורט בשביל זה, פשוט להתבונן במציאות ולראות שהתשובות למה נכון ומה בריא נמצאות מולנו כבר מרגע לידתנו. </div><div><b>היא</b>: וואוו, אתה גדול, השתכנעתי. הנה אני זורקת את הפסטה והשמן סויה לפח. </div><div>(אוקיי, המשפט האחרון היה דימיוני. בעצם גם הקודמים)</div><div><br /></div><div>ומעניין לעניין באותו עניין: יש עוד מה ללמוד מהתזונה הטבעית של ההנקה. והקטע הבא בהשראת <a href="http://perfecthealthdiet.com/">פול ג'מינייט</a>:</div><div>תזונה של תינוק המסופקת מחלב אם היא מן הסתם התזונה האידיאלית להתפתחות ושגשוג (כאמור למעלה, זו הנחה לה כל בר דעת יסכים). מכיוון שאנולא מפסיקים להיות ילדים בבת אחת (אני <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/11/blog-post_09.html">עוד לא הפסקתי להיות ילד</a>, למרות שלינוק הפסקתי לאחרונה), ומכיוון שאנחנו לא פרפרים שהופכים מזחל לגולם ולפרפר אלא אנחנו נותרים אותו היצור, רק יותר גדול, כנראה שההנקה דומה גם לתזונה האידיאלית שלנו בתור מבוגרים. אז בואו נתבונן לרגע בהרכב חלב האם.</div><div>חלב אם הוא כ 5.2 אחוז שומן (כלומר 5% ממשקל הלחלב הוא שומן). מכיוון שרוב החלב הוא מים ללא ערך קלורי, אם מודדים את הערך <b>הקלורי </b>של חלב האם הרי ש 54% מהקלוריות בחלב האם מקורן משומן. </div><div>54%. </div><div>רוב מוחץ.</div><div>כלומר, התינוק הקטן והיונק שלנו אוכל למעשה <b>דיאטה רוויית שומן</b>. רוויית שומן רווי, דרך אגב.</div><div>אם רוב הקלוריות של הילד המתפתח באות משומן, למה זה אנשים בוגרים כיום חיים בפחד מתמיד ונורא משומן?</div><div>למה הם חושבים שלאכול את רוב הקלוריות שלך משומן זה רע ללב, לגוף ולנשמה?</div><div>רבותי, התינוק לא משקר!</div><div>מה שסבתותינו, אימותינו ונשותינו יודעות באינטואציה נשית (כלומר, בידע שנרכש דרך תורשה ולא דרך למידה): חלב אם הוא טוב ומזין ואידיאלי לגוף האדם הקטנטן.</div><div>גם כמבוגרים, דיאטה בה חלק הארי של הקלוריות שלכם יגיעו משומן, תהיה טובה ובריאה.</div><div>לא מאמינים לי?</div><div>תנסו!</div><div><br /></div><div>ומה אתם חושבים?</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-6105329279845149398?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com37tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-85158294576726111792011-12-02T15:30:00.002+02:002011-12-02T17:02:31.079+02:002011-12-02T17:02:31.079+02:00כבר כתבתי על מפגשים שונים ומשונים שהיו לי עם נהגי מוניות (<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_5347.html">http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_5347.html</a>) אבל היום נספר על מפגש שהיה דווקא לאשה שאיתי.<br />בוקר אחד השבוע היא נסעה במונית. נסיעה ארוכה. היא והנהג קשקשו קצת להעביר את הזמן.<br />בגלל ש(כרגיל) היא לקחה לה לדרך ארוחת בוקר ניידת שכללה שמנת חמוצה 15% שומן, חצי תפוח וכמה פרוסות מוצרלה.<br />בגלל שהיא (גם) נחמדה וראתה שלנהג יש מבט רעב בעיניים, היא שאלה אם מתחשק לו שמנת אחת (היו לה שני גביעים של חצי מנה כ"א).<br />הוא הביט במראה מזועזע ואמר לה:<br />"גברת, כבר 15 שנה שהכבד שלי מייצר המון כולסטרול רע. אני לא נוגע בכאלה דברים מאז"!<br />בלי להתווכח היא שאלה אותו עם איזו פרוסת מוצרלה דווקא בא לו. התשובה לא אחרה לבוא:<br />"מה קורה לך? את רוצה להרוג אותי? אני גם ככה על תרופות להוריד את הכולסטרול ולחץ הדם, ומתנזר כל השנים מכל הדברים השמנים האלה, אבל אל תשאלי, שום דבר לא עוזר"!<br />"דרך אגב", הוא המשיך, "בייגלה, מתחשק לך? יש לי כאן בייגלך מעולים, ארוכים עם שומשום וכמעט בלי אחוזי שומן. פיצוץ, אני אומר לך, טעים רצח".<br />אז מה הלקח?<br />מה אנחנו יכולים ללמוד מהדיאלוג הזה?<br />שאנשים חיים את כל חייהם בחרדות, בפחדים, באיסורים, חרמות והגבלות שלא מביאים להם שום תועלת אלא מפח נפש ותרופות.<br />אולי הגיע הזמן להשתחרר מזה?<br /><br />שבת שלום, ובריאות!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-8515829457672611179?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-68771479652645244002011-11-27T15:25:00.010+02:002011-11-27T16:07:40.468+02:002011-11-27T16:07:40.468+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/-S80CH4CaMf0/TtJA1CfKu4I/AAAAAAAAAsA/_kDWJDriXcw/s1600/IMG_1202.JPG" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://3.bp.blogspot.com/-S80CH4CaMf0/TtJA1CfKu4I/AAAAAAAAAsA/_kDWJDriXcw/s400/IMG_1202.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679673360012458882" /></a>ג'הי הוא (היא) שומן נוזלי המופק מחמאה לאחר שהפרידו ממנה את מוצקי החלב. זהו שמן עתיק, יעיל, בריא וטעים. היתרון של הג'הי על החמאה, הוא כפול: לא נדרש קירור כדי לשמר את הג'הי לאורך זמן, ונקודת הרתיחה שלה גבוהה הרבה יותר משמנים אחרים, מה שנותן יתרון בטיגון. ויש לה גם טעם אחר ו"אגוזי" מעט. אה, כן, היא גם פשוטה מאוד להכנה. כש<a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/10/blog-post_21.html">כתבתי לא מזמן על התימנים</a>, סיפרתי שסמנה (שזה השם התימני לג'הי) היא פרקטיקה קבועה ומרכיב מזון חיוני לילדים בקרב יוצאי תימן.<div><b>נו, אז איך עושים?<br /></b><div>ראשית חכמה צריך חמאה טובה ואיכותית. הכי משובח יהיה כמובן חמאה מפרות שאכלו grass fed ויש בארץ חמאות כאלה ביבוא מצרפת ושוויץ, אבל הן בדרך כלל מאוד יקרות. אני קניתי על משקל חמאה הולנדית איכותית עם צבע צהבהב נחמד במעדנייה של הסופר. 44 ש"ח לקילו. קצת יותר יקר משמן זית אבל לא הסטרי.</div><div>בקלחת נחושת אם יש לכם את הלוקסוס הזה, או בסיר קטן וטוב, על אש בינונית-נמוכה ממיסים את החמאה.</div><div><br /></div><div><img src="http://3.bp.blogspot.com/-ntMmmMF31wU/TtJANCgGjkI/AAAAAAAAArE/JvKCfVr07zY/s400/IMG_1181.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679672672821612098" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /></div><div><br /></div><div>החמאה נמסה ועולה קצף סמיך.</div><div><br /></div><div><img src="http://3.bp.blogspot.com/--_1tH7uoZrA/TtJANQg1JOI/AAAAAAAAArU/CLI0mbGwQdE/s400/IMG_1187.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679672676582761698" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /></div><div><br /></div><div>מחכים בסבלנות.</div><div>אחרי 20 דקות בערך מתחילות בועות גדולות לבעבע,</div><div><br /></div><div><img src="http://3.bp.blogspot.com/-HGr1Vl_uxKs/TtJAOIvy8-I/AAAAAAAAArc/TtsO5lI_wQM/s400/IMG_1195.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679672691677918178" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /></div><div><br /></div><div>וכמה דקות אחר כך בועות קטנטנות.</div><div><img src="http://4.bp.blogspot.com/-L4a0BNzqUoE/TtJAOTkiQ7I/AAAAAAAAAro/nzASmwHGCHo/s400/IMG_1198.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679672694583477170" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /></div><div><br /></div><div>מכאן ואילך תתחילו לשמור יותר בקפידה על הסיר: אתם לא רוצים שחמאה תשרף, אבל אתם כן רוצים שתהיה מעין שכבה חומה דקה על תחתית הסיר, שנותנת לג'הי את הצבע ואת הטעם.</div><div>סננו דרך חיתול בד כפול את החמאה לתוך צנצנת זכוכית. </div><div><img src="http://4.bp.blogspot.com/-pn87e3e58M4/TtJAO4_MGNI/AAAAAAAAAr4/KKo5ITtPpg0/s400/IMG_1201.JPG" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5679672704627382482" style="color: rgb(0, 0, 238); text-decoration: underline; display: block; margin-top: 0px; margin-right: auto; margin-bottom: 10px; margin-left: auto; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px; " /></div><div><br /></div><div>וזהו.</div><div>מוכן.</div><div>הערה: יש עוד שיטת ומתכונים: למשל רק להמיס את החמאה בלי הבישול ואז להפריד את הצלול מהעכור, אבל מכל מה שקראתי, השיטה הנ"ל נחשבת למסורתית והבטוחה ביותר במטבח ההודי, שהוא גם המשתמש הנפוץ ביותר בג'הי. </div><div><br /></div><div>הכנתם פעם סמנה או ג'הי?</div></div><div><b>יש לכם מתכונים לחלוק ? ספרו לנו!</b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-6877147965264524400?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-5251161771978698095.post-73071939768003584292011-11-24T21:57:00.003+02:002011-11-24T22:09:11.854+02:002011-11-24T22:09:11.854+02:00כתבתי וחזרתי וכתבתי על <a href="http://crossfitisrael.blogspot.com/2010/10/blog-post_17.html">האוולת שבפירמידת הבריאות</a><div>אני טוען שהיא משרתת אינטרסים של ממשלות, של יצרני תרופות ושל יצרני מזון ובשום אופן לא מקדמת בריאות.</div><div>מאז שהשטות הזו (הפירמידה) הגיחה לאויר העולם לפני 40 שנה, היא הפכה לתפיסה מקובלת בציבור כולו, אבל בעוד שהאמת המדעית התקדמה, הפוליטיקאים לא מעזים לשנות אותה ולזרוק אותה לפח. פשוט הם לא יכולים לעמוד בלחצים ובלובי של יצרני התרופות והמזון. ואצלנו הרי פשוט מעתיקים את הפירמידה האמריקאית.</div><div>לא מאמינים שיש בעניין הזה אינטרסים ועצימת עיניים?</div><div>אז הנה, בבקשה, לפני שבוע הקונגרס האמריקאי החליט ש<a href="http://www.google.com/hostednews/ap/article/ALeqM5hZy7qHYu4-qXuTWRJm192734Gs6w?docId=6b9a38b3ae5c40979b7be9ba8f1ac176">פיצה קפואה תחשב "ירקות"</a> ולכן מותר יהיה (להמשיך) ולהגיש אותה כאוכל בבתי ספר. אם זה נחשב ירקות, זה חלק מתזונה מאוזנת ובסדר. </div><div>אשכרה.</div><div>בואו נתרגל: פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות.</div><div>(וואללה, אני מתחיל להשתכנע)</div><div>פיצה קפואה. </div><div>ללא שום ירק.</div><div>עם מרגרינה. </div><div>מה יותר ברור מזה? </div><div>שקוף שזה בריא.</div><div><br /></div><div><br /></div>מזל שיש כמה אמריקאיים שכבר הצליחו לצחוק על זה קצת:<br /><iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/xQ3ZqKc4zPQ" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe><br /><div><br /></div><div>(סגן) שר הבריאות היקר,<b> נכון שאצלנו זה לא ככה?</b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5251161771978698095-7307193976800358429?l=crossfitisrael.blogspot.com' alt='' /></div>מר קדמוניhttp://www.blogger.com/profile/12242461024088348721noreply@blogger.com6