את הטור הזה ניתן לחלק לשני חלקים. הפסקה הראשונה שופכת מררתה על העברית הדבוּרה בקרב הילדים-של-ימינו, וכצפוי הוא מאזן פאתוס רב וקינה מרה מצד אחד עם הגיון דל ומיעוט בטיעונים מצד שני. שאר הטור כבר טוב בהרבה ומנסה להבין מה בין תשומת הלב המוקדשת ללימודי הלשון ובין רמת העברית בקרב אותם ילדים-של-ימינו. לטעמי, מרוב תשוקה יוקדת הנקודות החשובות הולכות לאיבוד, ולכן אנסה להבליט אותן מחדש כאן.

כפי שאמרנו, הפסקה ראשונה היא הגיבוב הרגיל של חצאי-טענות על העברית המודרנית (המכונה כאן "ישראלית", במה שנראה לי כמו סוג של זלזול):

הישראלית היא השפה הפופולרית בבתי הספר בישראל. היא דומה לעברית, אך לרוב היא תמציתית ובוטה, אין בה מילים נרדפות, היא נעדרת משלים, הפתגמים נעלמו ממנה כליל ומילות הקישור בה הן פשוטות ורב-שימושיות: "סבבה" ו"אחלה" המיתולוגיות, הצמד החביב "וואלה?" השואל ו"וואלה!" הנחרץ, ולצדן כמובן "יעני" ו"כאילו" התיאוריים וחברם המדגיש "כאילו כזה". בישראלית אין סימני ניקוד – כי הנוער מתקשה לקרוא אותם. סימני הפיסוק הושלכו לפח האשפה, והבעת עמדה אישית נעשית לא פעם בעזרת הביטויים האוניברסליים "חחח", :( ו-:).

כן, יש כאן הכל. "ישראלית" היא שפה "תמציתית ובוטה" (להזכירכם, הדיבור נוטה להיות תמציתי יותר מהכתיבה); אין בה מילים נרדפות (אפילו שמייד אח"כ מופיעים הצמדים יעני וכאילו, סבבה ואחלה); מילות הקישור הן פשוטות ורב שימושיות (אי אפשר לנצח במשחק הזה. אם מילות הקישור הן רב שימושיות, סימן שהן פשוטות מדי. ואם כל מילה מיוחדת במינה אז מאשימים את השפה בהיעדר מילים נרדפות); אין בה סימני ניקוד (מה שנכון לחלוטין, אבל גם בני חמישים ושישים לא מנקדים את העברית הישנה והטובה שלהם על בסיס קבוע); היא נעדרת פתגמים (מי משתמש בפתגמים כשהוא מדבר עם חבריו? ואפילו בכתיבה לא. כדאי לציין שלא ראיתי פתגם אחד מופיע בכל הכתבה הזו); והיא נעדרת מְשלים (משלים? מי מדבר במשלים בכלל? למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב, ועייף, וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו, וישב תחת צילו, וכשביקש לילך אמר, אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה. שתהא אמת מים עוברת תחתיך, הרי אמת מים עוברת תחתיך. אלא כבר שכחתי על מה דיברנו מרוב שהמשל הזה ארוך, וכל מי שדיברתי איתו כבר הלך הביתה, הממזרין).

עכשיו אפשר לדבר על מה שהטור הזה עושה נכון. כשהכתבה סוף סוף מדברת על הבעיה האמיתית הכל נהיה הגיוני יותר: ולמר טוען שרמת העברית ה"קלאסית" בירידה משום שלא מוקדשות לה מספיק שעות לימוד. ובאמת, זה חייב להיות נכון. הרי בשלב הזה כבר בהיר לרוב העוסקים בנושא שישנה עברית "ספרותית" שאנחנו לומדים בבי"ס וישנה עברית דבורה; אנחנו איפשהו בין המצב היחסית-בסדר של אנגלית והדיגלוסיה האופיינית לערבית. העניין הוא שאנחנו רוצים שהתלמידים ידעו לדבר — או למצְער לקרוא ולכתוב — במשלב מסוים שלא בא להם באופן טבעי, אבל לא מקדישים לזה מספיק שעות לימוד. כמובן שהשאלה היא גם מה מלמדים, שאלה שתיכף נחזור אליה, אבל כך או כך ולמר מסביר ששיעורי לשון מקבלים מחצית משעות הלימוד שמקבלים שיעורי אנגלית. (והנה איך מבססים טענה בנושא, פרי עטה של ידידתנו תע"ג)

אם זה המצב, פלא שהתלמידים מסתדרים בכלל. מעניין מה היה קורה אם זו לא היתה שפת האם שלהם; הם בטח היו מתקשים מאוד.

מקור: טמקא

אה.

למעשה מה שמעניין בתוצאות מבחני פיז"ה (כפי שמובאות בכתבה) הוא שבקרב דוברי העברית יש הבדל רציני בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך, אבל בממוצע פיז"ה אין הבדל.

אולי כדאי להשקיע קצת שם, איפה שיד התלמידים והוריהם אינה משגת, וכשאני אומר 'להשקיע' אני לא מתכוון לקצץ תקציבים, להעסיק מורים כעובדי קבלן או לשלוח ילדים לסיורי אינדוקטרינציה בחברון. [במאמר מוסגר ולא כלכלני, כמובן שיש בעיה גם עם השוואות למדינות OECD. הכיבוש, הזלזול בסוציאל דמוקרטיה על חשבון הערצה עיוורת ליד הנעלמה ושאר משתנים מבדילים מהותית בין כלכלת ישראל וכלכלות מתקדמות אחרות. אבל כמובן שבהיעדר אמות מידה אחרות, השוואה עם מדינות ה-OECD אינה פסולה כלל. אלט-שיפט-סגור-סוגריים-מרובעים]

אז מה אומרים בעצם אנשי החינוך?

ג', אותו מורה ממרכז הארץ, מוסיף כי אחת הבעיות העיקריות היא שמערכת החינוך מתמקדת בטכניקה ולא במהות. "התלמידים בישראל מסיימים את התיכון כשהם יודעים להדגיש את אותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה ולזהות בכל מאמר מהו שם התואר ומהי פסוקית הלוואי, אבל הבעיה היא שהם לא מבינים את המשפטים שהם קוראים וכשמבקשים מהם להסביר במילים שלהם את הרעיון המרכזי בטקסט הם מאבדים את הביטחון, מתחילים למלמל ומתקשים להתבטא", אומר ג'. "במקום ללמד כל היום מה זה שווא נח או מהו שורוק, כדאי להתחיל ללמד את הילדים כבר מגיל קטן לפתוח את הפה ולדבר בקול רם ובאופן ראוי מול קהל בכיתה".

ומנגד:

ד"ר גילה שילה, רכזת פורום לשון במכון מופ"ת וראש לימודי היסוד במכללת בית ברל, סבורה שמערכת החינוך אינה יכולה לטפל בכל תחלואי החברה ושההורים אינם פטורים מאשמה. לדבריה, לפני שמפנים אצבע מאשימה לעבר המורה על כך שהילד אינו קורא ספרים בבית הספר, ההורים צריכים לשאול את עצמם אם בכלל קיימת תרבות של קריאת ספרים בבית.
"כפי שלא ניתן לשלוט בשפה האנגלית רק מלימודי השפה בבית הספר, כך לא ניתן לצפות שהתלמידים ישלטו בשפה העברית אם לא יעודדו אותם בבית לקרוא ספרים ולדבר בשפה תקינה", אומרת ד"ר שילה. "בשנים האחרונות המגמה היא לשים את הילד במרכז וחלילה לא להכביד עליו ולדרוש ממנו לשנן טקסטים בעל פה, אבל האמת היא שאולי הגיע הזמן קצת להחזיר את הגלגל לאחור. לא יקרה שום אסון אם התלמידים יתאמצו וישננו טקסטים קאנוניים כמו שירת רחל ושירי ביאליק".

לקרוא זה חשוב מאוד, אבל לשנן את כתבי ביאליק? לא אמרנו לפני רגע שאנחנו לא רוצים שהתלמידים ישננו מה זה חולם חסר ודגש קל (אללי) אלא יבינו מה כתוב במאמר? אין ספק שהנושא מורכב. אבל עדיף להגדיר מהן הנחות היסוד שלך ולבסס אסטרטגיה חינוכית לפיהן (כפי שעשתה תע"ג, ונקשר שוב כאן עבור מי שלא קרא) מאשר להיאנח אל מול בורותם המדהימה-כביכול של כל אותם תלמידים עילגים. ואם להיות הוגנים, ולמר לפחות לא מאשים את הדור שהולך ופוחת; כי הדור לא הולך ופוחת, אולי סדרי העדיפויות שלנו הם אלה שנשחקים.

זהירות לא לשפוך את איברי המים איתם

ההמלצה לחקור את היס הגיעה נוכח איברי תינוק שנמצאו במכון, שאביו הורשע בהריגתו.

לאחר חיפוש קדחתני אחר הניסוח הכי לא הולם למשפט הקרוב הגעתי בסוף ל: בואו ננסה לנתח מה קרה כאן. בעקבות הפופולריות לה זכתה צביעת קסטנר, ננהג לפיה.

…

…

רגע!

מה קרה?

איך אפשר לקרוא את זה?

מצד אחד, יש כאן את הצירוף התקין [איברי תינוק שנמצאו במכון]. מצד שני, אחרי הצירוף מגיעה פסוקית שמתארת את התינוק, כלומר [איברי [תינוק |שנמצאו במכון]| שאביו הורשע בהריגתו]. סימנתי בקווים אנכיים את החלק שמפריע לפסוקית של התינוק, אבל התיאוריה הבלשנית לא מכירה בחלקים תקועים שכאלה (ותסכימו איתי שהמשפט אכן נשמע נורא). זאת ועוד, המבנה אינו מקוּנן: תיאור האיברים מסתיים לפני תיאור התינוק, למרות שהוא חלק מתיאור האיברים.

למה הייתי מצפה? להסרת המילה "תינוק" מהחלק הראשון, או לחזרה עליה לקראת הפסוקית המתארת. הנה כך:

1. [איברים [שנמצאו במכון] של [תינוק שאביו הורשע בהריגתו]]. קדימה, תגיבו שכאן אפשר לבלבל את הפסוקית השנייה כאילו היא מתארת את המכון. אני יודע שאתם רוצים.
2. [איברי [תינוק] שנמצאו במכון, [תינוק שאביו הורשע בהריגתו]]. חזרה אולי קצת מעיקה, אבל לגיטימית.

קסום ממש, לא?

יאללה בוריס מלחמה!

במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד לשמור מרחק מהעם שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני.

ולמה אני מטריח את קוראינו האיסטניסים עם אחד עשר חוליגנים רצים אחרי כדור? משום שאוהדי הכדורגל לא באמת מדברים על מִנהלת ליגה. הם מדברים על מִנהלת. אבל אני חושב שהמילה אמורה להיות מִנהלה, ורק בסמיכות: מִנהלת ליגת העל.

קודם כל, אוכיח לכם שאני לא משוגע ושבתוך עמי אני חי. הנה כמה התייחסויות לַמנהלת, כמובן של ליגת העל, מאתר ערוץ הספורט וממקורות אחרים. ניתן למצוא עוד הופעות רבות, חפשו "המינהלת" ותיהנו:

• שחקן השבוע של המינהלת: ג'ו קרופורד [נרג]
• ראשי המינהלת: לא נאפשר פיינל-פור של האדריאטית בתל-אביב [גלובס]
• המצב רע מאוד. אם רוצים שינוי, הפתרון טמון אך ורק בבעלי הקבוצות. הם חייבים להקים מנהלת נפרדת. [וואלה]
  

והנה כמה דוגמאות למנהלות אחרות (מנהלתות?), חלק מהן מנהלות מקומיות:

• מה זה מינהלת שכונתית והאם זה טוב [בחדרי חרדים]
• לרגל ראש השנה כינסו חברי המינהלת מסיבת עיתונאים בה הציגו את הפעילות, ההישגים והמטרות להמשך הדרך. [חדשות מודיעין]
• אודות המינהלת [אתר משרד החינוך!]

זו נראית לי השערה סבירה שהמילה המקורית היתה מנהלה וממנה נוצרה המילה החדשה מנהלת. אני לא בטוח איך זה קרה, אבל נראה לי שיש כאן שילוב של שני גורמים: משקל קיים ודמיון פונטי.

ראשית, משקל מֶקְטֶלֶת חי וקיים בעברית: מזחלת, מקטרת, משקפת, מקלדת וכן האלה. זהו בעיקר משקל לכלים. למיטב ידיעתי המילים הללו לא נוצרו מהצורות מִזְחָלָה, מִקטָרָה, משקָפָה או מקלָדָה (שווה לציין שאני פחות בטוח לגבי מזחלה — אני חושב שהצורה הזו דווקא נוצרה בגזירה לאחור ממזחלת).

שנית, עצם זה שהמילה מִנהלת מופיעה בתדירות גבוהה כחלק מצירופים דוגמת מנהלת הליגה מקל על הדוברים לנתח אותה מחדש בתור מילה בפני עצמה (ולא בתור הטייה של מנהלה). זה קורה בגלל שצירוף הסמיכות נפוץ מאוד.

ישנה אפשרות אחרת, והיא שהמקור הוא לא משקל מֶקטָלָת כשלעצמו אלא משקל מִקְטָל: המילה מִשמֶרֶת אינה מציינת כלי כלשהו והיא נוצרה ממִשְמָר, לא משם העצם הלא-קיים מִשְמָרָה. במקרה כזה המקור של מנהלת הוא מִנְהָל. אני חושד שזה לא המקרה כאן, אבל קשה לקבוע בוודאות.

הנה דרך אחת לבדוק את ההשערה שלי. אם באמת גזרנו שם עצם חדש (מנהלת) שנשמע כמו שם עצם במשקל קיים אבל בסמיכות (מנהלה), אולי זה תהליך שיכול לעבור על שורשים אחרים. זה אולי נשמע מופרך, אבל מה לגבי מִפלגת, במובן של מִפלגה? מופרך-מופרך, אבל יש לי שתי הופעות שלמות שתומכות בטענה שלי! באתר אותיות, "עיתון לילדים מבית מקור ראשון" ניתן למצוא בפורום את פתיל "ממשלה וירטואלית", ובו ההוראות הבאות: "אם אפשר לעשות סניף וירטואלי ושוק פורים וירטואלי וליל הסדר וירטואלי אז אפשר לעשות ממשלה וירטואלית. אז ככה זה הולך אני הראש ממשלה ומי שרוצא ליהיות במיפלגת שלי או ליפתוח מיפלגת או ליהיות חבר מיפלגת אז צריך להירשם (מי שיפתח מיפלגת הו כובע [הוא קובע--א"ק] את שם המיפלגת)."
המשתתפים מתבקשים לרשום את הפרטים הבאים: שם, כינוי, תפקיד, שם המיפלגת ואותיות המיפלגת. הפתיל, אגב, מלא שגיאות כתיב.

ובקומונת "משפחה וחברים" בתפוז מציע אחד הגולשים מצע למפלגה במדינת התפוזים, וחותם (ההדגשה שלי): "מפלגת neway אין מפסידים, יש רק מנצחים. neway דרך חדשה, למדינה החדשה בהצלחה בברכה. יו"ר מיפלגת neway מכל צוות המיפלגת!"

בעצתו של פינטר חיפשתי גם "המיכללת" ואכן יש הופעה בודדה: "המיכללת נמצאת ממש ליד הכנרת."

אני האחרון לטעון שאפשר להכליל מהופעה וחצי ברשת, אבל האפשרות הזו של גזירת שמות עצם כנראה זמינה לדוברים. השאלה כעת היא אילו שמות עצם (כמו מנהלת) מנותחים מחדש ואילו (כמו מפלגת) לא. יכול להיות שזה קשור לשמות העצם שעשויים להופיע בעברית צה"לית.

(הכל פה מנוסח בלשון זכר כי אם אני אתחיל עם לוכסנים הפוסט הזה ייראה כמו כתובת אינטרנט)

אם אחותי או אשת-אחי בהריון מתקדם (וראשון), יכול אדם סביר לגשת אליי ולומר "אתה הולך להיות דוד!". הנה אפילו יותר מאלף תוצאותג* להביטוי המדויק.

אם בתי או כלתי בהריון ראשון, יבואו ויאמרו לי "אתה הולך להיות סבא!". לא ברור למה רק תשע תוצאותג, זה די דומה לעניין הדוד בעיניי.

אם אני בן יחיד ואמי בהריון, לעומת זאת, "אתה הולך להיות אח" נשמע לי רע. גם שבע תוצאותג לא יעזרו (ושימו לב שהאחרונה מדברת על אח מסוג קמין, ואחת לפחות מדברת על אחים חורגים, כלומר "אתה הולך להיות אח של [מישהו ספציפי]", וציפיתי גם לאחד רפואי אבל לא תמיד מקבלים הכל), זה מצלצל לי רע.

התחושה שלי היא שההדדיות היא שמפריעה פה – התינוק הרי ייוולד אח בעצמו, כלומר לא הישג מי יודע מה. כנראה גם תורמת העובדה ש"אח" נתפס בעיני פחות כתכונה מאשר "דוד" או "סבא". "הולך להיות לך אח" מתיישב פה כל כך, כל כך הרבה יותר טוב.

מסכימים? מתנגדים? יאללה תנו בתגובות. אני יודע שכולכם מול המחשב, אתם משותקים מהעל-האש.

*תוצאות גוגל, בהעדר תרגום יותר מטופש ל-ghits.

במאמר "עלייתו ונפילתו של בניין התפעל" שהתפרסם במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", 23.3.2012, מביא יאיר אור דוגמאות מראשית ימי העיתונות העברית לפעלים בבניין התפעל שאינם מקובלים כיום ("התגהץ", "מתרטב" ואחרים).  הטענה המרכזית של המאמר משתקפת בכותרתו, וביתר הרחבה במשפט: "בשנים של התבססות העברית החדשה היה בניין התפעל נפוץ ביותר, הרבה יותר מכפי שהנו כיום".  טענה מעניינת, אולם, אפעס, לא מגובה בשום נתונים מספריים.  אינני בלשן או חוקר תקשורת, אך כספקן מדופלם וחובב לשון, החלטתי להפשיל שרוולים ולבדוק האם יש בטענה ממש.

שני הציטוטים הראשונים מכתבתו של אור לקוחים מכתבות בעיתונים "דבר" ו"דואר היום", מהשנים 1936 ו-1921, בהתאמה.  באדיבות jpress.org.il המופלא, איתרתי את גיליון "דבר" המתאים לציטוט הראשון; היות שאור לא פירט את היום המדויק בו התפרסם הציטוט השני, בחרתי בגיליון הראשון של "דואר היום" משנת 1921.  מכל אחד משני הגיליונות בחרתי שתי כתבות: הכתבה המרכזית בעמוד הראשון, והכתבה המרכזית בעמוד האחרון (את אחת הכתבות מ"דואר היום" מסתבר שחיבר אחד, א. בן יהודה).

בנוסף, בחרתי בכתבה המרכזית בעמוד הראשון ובכתבה המרכזית בעמוד האחרון (של קונטרס החדשות) משני עיתונים בני-זמננו: "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", מהתאריך 28.3.2012.  בכל אחת משמונה הכתבות, ספרתי את מספר המופעים של פעלים, שמות פעולה ושמות פועל בבניין התפעל, ואת מספר המופעים של אלה מששת הבניינים האחרים.

ומה היו התוצאות?  אחוז המילים שמקורן בבניין התפעל מכלל הפעלים ושמות הפעולה בכתבות מתקופת היישוב היה 7.16, ואילו האחוז המקביל בכתבות בנות זמננו היה 6.73.  זהו הבדל זעיר שאינו מובהק סטטיסטית (p = 0.97), ובוודאי שאינו מלמד כי בניין התפעל היה נפוץ יותר בעבר "הרבה יותר מכפי שהנו כיום".

הבדיקה שערכתי היתה מרושלת למדי והתבססה על מדגם קטן מאד, כך שלא הייתי ממהר להסיק ממנה מסקנות גורפות כלשהן.  בהחלט ייתכן כי אור טרח יותר ממני, השווה בקפדנות בין קורפוסים רחבים יותר של כתבים משתי התקופות וקיבל תימוכין לטענתו, אולם בכתבתו שהתפרסמה ב"הארץ" לא מוזכרת בדיקה שכזו.

לדעתי הלא מלומדת, התופעה הכללית שעליה מצביע אור – מילים שהיו נפוצות בעבר והפכו לנדירות כיום – אינה אופיינית במיוחד לבניין התפעל.  השעה המרתקת שביליתי בקריאת עיתונים מראשית המאה שעברה סיפקה לי שפע דוגמאות של מילים שאינן קשורות לבניין התפעל, ושצללו לתהום הנשייה.  גם בציטוטים של אור עצמו מופיעות מילים שכאלה, שהחביבה עלי מביניהן היא "חינה", בביטוי "חינה מזדיינת" ("סין מתחמשת", בשפת ימינו).

[יובל נוב הוא מרצה בחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה, עורך באתר "האייל הקורא", וחובב לשון.]

בחזרה ארבע טוב

צ'ילה וארגנטינה הן גן-עדן לשגיאות מוזרות בתרגום לאנגלית. לא צילמתי הכל, כי בשלב מסוים זה כבר נהיה לא-חוכמה, אז אסתפק בלהפציר בחובבי הספנגליש לבקר (כן, יש שם גם טבע נחמד).

מה יש לנו כאן? חדי-העין שמו לב שכבר התרגום לאנגלית בעייתי. הפועל descender, "לרדת", תורגם לתואר-הפועל down (שגם יכול לשמש כפועל, אבל בעיקר בסיטואציות של קרבות אוויר או שתיית אלכוהול), וסדר המילים בצירוף הסמיכות back door התהפך, כנראה כי בספרדית מדובר בצירוף צמידות (כלומר שם עצם + שם תואר, כמו המקבילה העברית "דלת אחורית"). העושר הלקסיקלי של המילה back נתנה את אותותיה בתרגום לעברית, שכנראה התבצע מהאנגלית ולא מהספרדית, וכך קיבלנו את המשמעות האחרת שלה, "בחזרה". שזה מעניין, כי דווקא "להורדה" שומר את המאפיינים שהלכו לאיבוד עם התרגום ל-down.

האם מדובר כאן בתרגום אוטומטי? לפחות לא בגוגלתרגם. הוא מזעזע עוד יותר: ל-descender por la puerta trasera הוא מציע לא פחות מ-lowered by the tailgate באנגלית, ו-"הוריד את הדלת האחורית על ידי" בעברית. גוגלתרגום בין שתי שפות שאינן אנגלית מתבצעת דרך אנגלית, ואמנם נסיון לתרגם את האנגלית מחזיר אותה תוצאה בעברית, שלדעתי לפחות יותר קרובה למשמעות המקורית מאשר האנגלית. מוזר.

התיאוריה החלופית שהכי מוצאת-חן בעיניי כרגע היא שנעשה פה תרגום מילה-מילה, נניח מילוני: מהספרדית לאנגלית ומהאנגלית לעברית. החלק היחיד בפאזל הזה שלא מסתדר הוא "להורדה". לשם כך אולי יהיה צורך באיזה מודל היברידי של שגיאות תרגום מוזרות. שתפו אותנו בתיאוריותיכם.

ליתר דיוק, מלצר מדבר על חדר החתלה ותוהה מדוע זה יש לנו בעברית החתלה אבל אין לנו את הפועל להחתיל: "איש אינו "מחתיל" תינוק. לכל היותר, מחתלים תינוק. ואפילו "לחתל" אינו מספק את כל הצרכים בהתבטאות על מה שמתרחש בחדר ההחתלה. ראשית, כיוון ש"לחתל" פירושו לעטות חיתול על גופו של מישהו. אלא שבחדר ההחתלה מסירים חיתולים ומלבישים, עוטים או שמים חיתולים חדשים במקומם". ועוד ממשיך מלצר וקובע לגבי להחתיל: "מעולם לא שמעתי או קראתי שימוש בפועל כזה. משפטים כגון "החתלתי את התינוק בקניון" או "צריך להחתיל אותו לפני שהוא ישן בצהריים" פשוט אינם קיימים בעברית".

פרה פרה. ראשית, אני לא בטוח שהפועל לחתל פירושו אך ורק לעטות חיתול על מישהו (או כמו שבאמת אומרים, לשים חיתול). נראה לי סביר שהוא מכסה את כל תחום ההתעסקות עם התינוק והחיתול, לפחות במשתמע. שני, לגבי הפועל להחתיל, אמנם מלצר משוכנע בצדקת דרכו אבל ניתן למצוא מספר הופעות קטן ברשת דוברת העברית. עכשיו, הנקודה אינה שאפשר למצוא כל דבר בגוגל (אי אפשר), אלא שאולי הסיבה שמלצר לא נתקל בפועל הזה היא פשוט שהוא נדיר מאוד. כלומר, קודם כל צריך להסתובב בקרב אוכלוסיה שעוסקת רבות בחיתול והחתלה; יכול להיות שזה אכן המצב. ושנית, צריך שתנוח המוזה על הדובר/ת כך שבאמת ישתמשו בפועל הנדיר הזה.

השאלה המעניינת יותר היא מדוע הפועל הזה כל כך נדיר (ולדידו של מלצר – לא קיים בכלל). נדמה לי שיש הסבר מתבקש לעניין. התחלנו עם שם העצם חיתול וממנו נגזר הפועל לחתל, כמו עם פעלים חדשים רבים שנכנסים לעברית ישירות בבניין פיעל. עכשיו שיש לנו פועל, אנחנו מגלים שאנו זקוקים לשם פעולה. אבל שם הפעולה של לחתל צריך להיות חיתול, והמילה חיתול כבר "נתפסה" ע"י שם העצם המקורי. לכן אנחנו נאלצים לנדוד לבניין אחר, ובניין הפעיל הוא בית טבעי. כך יצרנו את החתלה, ועכשיו שהיא שם יש לנו שם פעולה חדש בבניין הפעיל. ברגע ששם הפעולה קיים אין סיבה שלא לגזור את הפועל המתאים; העניין היחיד הוא שיש לנו כבר פועל ותיק יחסית, הלא הוא חיתל, שמתחרה עם החתיל על הבכורה. זו הסיבה, להערכתי, שהפועל להחתיל דווקא קיים, אבל אינו נפוץ.

אבל מה אני מבין בתינוקות.

נושא הגליון המיוחד הוא "שפות לא יהודיות המדוברות בישראל כיום", וכבר יפה לראות שמדובר ביותר מאשר "רק" ערבית ורוסית. ניתן למצוא מאמרים על מעמד הצרפתית בישראל וה"קקופוניה הפרנקופונית"; על היחס לספרדית בקרב עולים מאמריקה הלטינית; על היחס לשפה של סטודנטים יוצאי חבר העמים בישראל; על הוראה באנגלית במכללה הדתית שאנן; ומאמר מאת כרמל וייסמן על שימוש במילים לועזיות בפקצית.

חוץ מזה נסקרים גם שלושה ספרים: עברית אינטרנטית הזכור לטוב בביקורת של איילת עוז; הספר פמיניזם, משפחה וזהות בישראל: שמות משפחה של נשים מאת מיכל רום ואורלי בנימין; וספרה המסקרן של אסתר בורוכובסקי בר-אבא, העברית המדוברת – פרקים במחקרה, בתחבירה ובדרכי הבעתה, שיושב לי על המדף מזה תקופה.

הנה שני תקצירים לדוגמה, של שני המאמרים שקוסמים לי הכי הרבה מבחינת המתודולוגיה (ועוסקים במקרה בערבית, אבל מכיוונים שונים לחלוטין). מי שמוצא פנינים בגליונות ישנים יותר מוזמן לשתף בתגובות.

הנגנה בערבית המדוברת של חיפה: מחקר תחבירי-פונטי סוציו-לשוני
יהודית רוזנהויז
הנגנה היא רכיב חשוב במערכת הפונטית-הפונולוגית של כל שפה. תחום זה כמעט לא נבדק ביחס ללהגים הערביים בישראל, אף שיש בו עניין מבחינה תיאורית, אנליטית והשוואתית. המאמר דן בהיבטים של הנגנה בקרב דוברי ערבית ילידיים נוצרים, יהודים ומוסלמים מחיפה. לצורך הבדיקה שימשו טקסטים מן המאגר של גבע-קליינברגר ( 2004 ) המופיעים באתר SemArch באינטרנט. החומר הלשוני חולק ליחידות תחביר-הנגנה ונותח בעזרת התוכנה .Praat
הוצגו שתי שאלות מחקר: ( 1) מהן תכונות ההנגנה של מבנים תחביריים מסוימים בלהג הערבי בחיפה? ( 2) האם יש הבדלי הנגנה בין להגי העדות? על פי השערת בלנק ( 1964 ) ייתכן שיהיו בישראל (ובלהגים אחרים) הבדלים מינימליים תלויי-עדה שישתקפו בהנגנה ובפרוזודיה של הדיבור. המחקר הנוכחי לא גילה הבדלים בין-עדתיים אלא הבדלים תחביריים-פרוזודיים תלויי נושא, רגש ותחביר. במאמר נידונות השלכות סוציולינגויסטיות של ממצאים אלה.

תפקיד השפה בארבעת מסמכי החזון בשינוי ההקשר הסוציו- פוליטי בישראל: לקחים מחינוך דו- לשוני
מוחמד אמארה ואימן אגבאריה
המאמר בוחן את התפקיד הסוציו-פוליטי המיועד לשפה הערבית בארבעת ניירות העמדה הידועים בשם "מסמכי החזון העתידיים", שהתפרסמו מטעם מוסדות פלסטינים-ערביים במדינת ישראל. בהציעם תכנית להעברת יותר כוח, הכרה ושוויון למיעוט הפלסטיני בישראל, המסמכים גם מבקשים לסיים את ההגמוניה הלשונית של הרוב היהודי בישראל. נוסף על כך, המסמכים מקדמים באופן מפורש שינויים להעצמת הנוכחות והשימוש בשפה הערבית במרחב הציבורי, הן מבחינה אינסטרומנטלית כאמצעי לתקשורת והן מבחינה סימבולית כביטוי לזהותם הלאומית והתרבותית של הפלסטינים.
כפי שמאמר זה מגלה, המסמכים מבקשים לשנות את ההסדר ההיררכי והמרובד של האזרחות הישראלית, שמשמר את השליטה האתנית של הרוב היהודי, באמצעות קידום דו-לשוניות. ליתר דיוק, המסמכים מציעים שהמדינה תאמץ דו-לשוניות כמאפיין המגדיר את זהותה של מדינת ישראל, וכמנוף לסיום ההגמוניה האתנית היהודית ולהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. בשעה שמאמר זה מכיר בסיכויים הטמונים בדו- לשוניות, בהישענותנו על תובנות מן הספרות על אודות החינוך הדו-לשוני כדרך לפתרון סכסוכים, המאמר גם טוען שסיכויים אלה עשויים להיות לא ממומשים, בלי לגרום לשוויון מוחשי ולהכרה אמִתית ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל.

החלק הרלוונטי בכתביו של הרמב"ם מודגש (הלכות תלמוד תורה, פרק ג', הלכה י'):

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

"מלסטם"? כמו שאומרים, ויקומו המלפפונים וילסטמו את הגנן. איזה פועל נהדר. ניסיתי להתחקות אחריו ולהשוות אותו לשם העצם הארכאי "ליסטים", שמובנו שודד או שודדים.

אתנחתא לקסיקוגרפית קלה לפני שנחזור לפועל ללסטם. השורש השני שאני מכיר ביוונית לענייני שוד וגזל הוא קלפטוס, כמו במילה קלפטומניה. ניסיתי לבדוק אם אחד השורשים מודרני יותר מהשני, ללא הצלחה. בינתיים נראה לי שקלפטוס פירושו לגנוב וליסטיס פירושו לשדוד. אתם מוזמנים לתקן אותי בתגובות, ובינתיים נחזור לעברית המלסטמת.

המקום הראשון שבדקתי הוא אתר "השפה העברית" – על פי רוב אתר מהימן ביותר – ושם מסביר לנו רוני הפנר כי "המילה [ליסטים] נוצרה כתוצאה מטעות כתיב – המילה היוונית ליסטיס נקראה "ליסטים" (מ' סופית במקום ס') והובנה בטעות כצורת רבים." כלומר בגלל אי-הבנה אורתוגרפית האות האחרונה סמ"ך במילה ליסטיס (שאכן נשמעת יוונית למדי) פורשה כמ"ם סופית. הפנר מוכיח שהמילה שימשה בלשון חז"ל הן ביחיד והן ברבים:

"ליסטים מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו?" (תמורה ט"ו ב') – יחיד.
"שדה שקצרוה גויים, קצרוה לסטים, קירסמוה נמלים" (משנה, פיאה ב' ז') – רבים.

אז מה עושים עם מילה כמו ליסטים, שפירשנו בטעות כצורת רבים? אפשר ליצור ממנה ממנה צורת יחיד, ליסטי, בתהליך שמכונה גזירה לאחור (back-formation). וברגע שניכסנו לעצמנו את השורש, ניתן לעשות ממנו גם פועל כמו ללסטם. מה שיפה הוא שהשורש כאן הוא ל.ס.ט.ם, בעוד השורש המקורי ביוונית הוא בכלל ליסט(יס). המ"ם הזו, שבכלל לא היתה חלק מהשורש המקורי, מצאה את דרכה לפועל בעברית כמו ליסטיס בלילה.

» ליין 26+, ערב רגוע עם אנשים יפים ואיכותים. אולטרסאונד, קיבוץ יגור 23:30, סטודנטים, 50-30 שקל נבחרת האולטרסאונד ממשיכה בטירוף. על העמדות: די.ג'ייז בן סולומון בשחורה ואיתמר ונדב שוקרון ברחבה הישראלית. (לינק)

אז בואו לחגוג שנייה לפני שחוזרים לשגרה,
עם אנשים יפים ומוסיקה טובה ,
כי כבר מזמן כולם יודעים,
שלוולנברג מגיעים עם חיוך גדול ועם מצב רוח לעשות חיים (לינק)

מי שהיה במסיבה האחרונה (ולפי איך שזה נראה, רובכם הייתם) ראה בדיוק מה צפוי לנו בשבועות הקרובים… המון המווון אנשים יפים, אווירה מחשמלת, תפאורה ועיצוב מגניבים פצצות, יםם אבל יםםםםםם פינוקים וצוות שעושה הכל בשבילכם..
השבוע המייק-אובר שהמועדון עבר ממשיך. אם שבוע שעבר המקום נראה מיליון דולר, השבוע הוא יראה כמו
4,234,650 ש"ח. (לינק)

הקהל הכי יפה בארץ.

ועוד ועוד.

אז מי הם אותם אנשים יפים? נדמה שברור למדי שההבטחה שיהיו אנשים יפים לא מתייחסת אך ורק לאיכויות האסתטיות של הנוכחים. מובן שהשימוש בצירוף לא מוגבל אך ורק למועדונים. כדי למצוא לא מעט הופעות בטבע, רצוי לחפש בגוגל צירוף בסגנון "אנשים יפיםם" (כך בדיוק, ולאחר מכן להבהיר לגוגל באופן מפורש שכך התכוונתם לכתוב ושלא יתחכם) כדי לסנן את ההופעות שבהן המשמעות היא המשמעות המקורית. אבל בכל זאת נדמה לי שיש ערך בהתמקדות בהופעות הצירוף בטקסטים הפרסומיים הנ"ל, המתארים את האנשים היפים כמודל נחשק ואטרקטיבי.

מהם סגולותיהם של האנשים היפים? אפשר לנחש: הם מתלבשים בצורה הולמת, הם לא שותים המון אלכוהול בחנייה, הם לא מתחילים עם החברה שלך, הם לא צועקים, הם לא משתמשים בפייסבוק בעברית. הם אנשים כמונו. כאלו שבעוד כמה שנים יתחתנו עם אנשים כמוהם ויעברו ועדת קבלה ליישוב קהילתי בגליל.

במילים פשוטות: הם הניגוד המושלם לכל הערסים. מועדון שמפתה את קהל מבליו בהכרזה כי הם יפגשו בו אנשים יפים, למעשה קורץ ואומר: אנחנו הסותרן לכל הערסים. אלינו הם לא יבואו.

זה, לפחות, התוכן הממשי היחידי שאני מצליח לצקת לתוך הצירוף "אנשים יפים". ראוי אולי לציין שלתחום המועדונים יצא שם רע בשל הסלקציה, אשר למיטב הבנתי נפסלה על פי חוק אך היא עדיין פרקטיקה נהוגה במקומות רבים. לא מופרך לחבר את הנקודות ולעמוד על הקשר שבין השימוש במונח ובין אפליית הבליינים, אך כדי לשמור את הפוסט הזה קשור איכשהו לנושא הבלוג, לא ארחיב בנושא.

ההנגדה בין הערסים ובין האנשים היפים מעוגנת כמובן בעובדות בשטח:

מסיבת טראנס מקומה בטבע, עם אנשים יפים שאוהבים טראנס, ולא ערסים שחושבים שטייסטו זה גם טראנס ואפילו ירקדו לצלילי רימיקס של ריהאנה וישתו וודקה רד בול, ויחפשו מכות (לינק)

מועדון מצויין.. באמת כל האנשים שם.. פשוט אנשים יפים.. בלי ערסים בלי כלום.. זה באמת המועדון היחיד לדעתי שאף פעם לא ביקרו שם ערסים.. =\ (לינק)

לא ראיתי מלא ערסים דווקא ראיתי צפיפות של מלא מלא אנשים יפים ומלא ראסטות ומלא צבעוניות… (לינק)

אני חושב כי הטרקטורון הוא לא כלי של ערסים, ואני מכיר המון אנשים יפים וטובים שאוהבים לבלות עם הכלי הזה, ומעבר לכך – זה כלי פאן אמיתי שאפשר לעשות איתו ספורט טהור. כמו בכל העולם. (לינק)

טמונה בכך הפתעה מסויימת. לתחושתי לפחות, רוב האנשים שיתבקשו לתאר מהו ההיפך מ"ערס" יבחרו ב"חנון". הנה כי כן, מתברר כי דמות המראה לערס היא דווקא האיש היפה.

דווקא משום שהוא נפוץ מאוד, קשה לענות על השאלה מתי הופיע לראשונה הביטוי הזה במשמעות הזו. אבל בשביל האווירה, נסיים בשיר "אנשים יפים" שכתבה והלחינה נעמי שמר. הפזמונאית והמלחינה שנודעה בשיריה הלאומיים, ההיסטוריים והחשובים, על כל אותם חיילים גיבורים אשר שומרים על האומה, משרטטת בכישרון רב את קווי המתאר של ערב בוהמייני טיפוסי בשורות שהסרקזם פשוט נוטף מהן:

אצלי אל הסלון נכנסת
תהלוכת המוצלחים:
זמר צמרת
צייר צמרת
חייט צמרת
סנדלר צמרת
מה זאת אומרת רק צמרת!
אצלי נאספים
ביוטיפל פיפל,
אנשים יפים

השיר נכלל בתקליטה של "חבורת בימות" שיצא כבר ב-1972, והביצוע שמופיע להלן הוא מ-1977:

לספר נבנה חיש-קל גם אתר עם מבחר חומרי נלווים, ביניהם שלל הקלטות במבטא ייקי נהדר ("אדוני בא ארצה מגרמניה או מפולניה?") וסריקת חומרי לימוד שהכין דוד ילין. מסקרן מאוד.

וכל הייקיות הזו מזכירה לי בעקיפין את הניתוח היפה של איה פלוטו שכתב בזמנו אורן צור (או ליתר דיוק, Oren Tsur).

כעת, בשנת המאה להולדתו, מתנהל קמפיין שמטרתו להעניק חנינה רטרואקטיבית לטיורינג. דא עקא שהרשויות באנגליה מתנגדות:

שר המדינה במשרד המשפטים, הלורד מקנאלי, סיפר השבוע בבית העליון של הפרלמנט הבריטי על ההחלטה בנושא שקיבלה הממשלה הקודמת ב-2009, והצדיק את הותרת ההרשעה על כנה: "זה טראגי שטיורינג הורשע בעבירה שנראית היום אכזרית ואבסורדית, במיוחד בהתחשב בתרומתו היוצאת דופן למאמץ המלחמתי", אמר מקנאלי. "עם זאת, החוק באותו הזמן חייב העמדה לדין, כך שהמדיניות ארוכת השנים קובעת שיש לקבל הרשעות מסוג זה ובמקום לנסות לשנות את ההקשר ההיסטורי ולתקן את מה שלא ניתן לתקן – יש להבטיח שלעולם לא נחזור לאותו הזמן".

מעניין מאוד, ואני בהחלט יכול להבין את שני הצדדים. בגלל שאנחנו לא בלוג משפטי ואפילו לא בלוג מתמטי, נעצור כאן.

כידוע, קהילות החירשים וכבדי השמיעה מסביב לעולם משתמשות בשפות סימנים שונות, נפרדות אחת מהשנייה כפי ששפות דְבוּרות שונות אחת מהשנייה. שפה היא הרי תרבות, ותרבות שלמה צומחת יחד עם הקהילות הללו. הקהילה המבוססת והמגובשת ביותר היא אולי קהילת החירשים בארה"ב, ושם נהוג להקליט תרגומים — או אולי נכון יותר לומר עיבודים — לשירים מוכרים. ככה גם החירשים זוכים ליהנות מהיצירות וגם השומעים זוכים להיחשף לשפה אחרת ולצורת הבעה אחרת. בארץ המנהג הזה קיים בקטנה, אז מה שמחתי לראות את הסרטון הבא של בחור בשם עידן סעדה, שמסמן את "ביום שמש יפה" של עברי לידר בשפת הסימנים הישראלית (שס"י): [עדכון: הבנתי שהליקון חוסמים את הסרטון הזה בארץ. שאלתי את סעדה אם זה בסדר להפנות אנשים לגירסה אחרת של הסרטון ואני מחכה לתשובה. בינתיים ניתן להשתמש בשירותים דוגמת 'הסתר-נא את החמור שלי' כדי לגלוש בהיחבא]

איזה יופי! אז אמנם ברור שסעדה לא מסמן שס"י מלידה, אבל התוצאה מקסימה. יש מספר קטעים שבהם סעדה מרשה לעצמו להתרחק מהתרגום המילולי, והתוצאה שוטפת אפילו יותר (למשל כשהוא מסמן 'להכשיל אותי' במקום "שמה לי רגל"). מצד שני, היזהרו ממילת היחס 'ל-' שלמיטב ידיעתי לא קיימת בשס"י טבעית. הנה הסרטון השני של סעדה, גם הוא יפה עד מאוד ('עדיין ריק' של לירן דנינו):

שוב, סעדה אינו הראשון שמתרגם שירים מעברית לשס"י, אבל הוא עושה את זה היטב ואני מקווה שהגל הזה יתפוס תאוצה.

עכשיו, רבים מקוראינו ודאי זוכרים את תשדיר 'אני ואתה נשנה את העולם' של פרוייקט 'תעביר את זה הלאה'…

…ובנוסף אפשר לראות ברשת את הגירסה הכוריאוגרפית של שרה לנסמן ל-לכל איש יש שם בטקס יום השואה מלפני כמה שנים. כמו כן, להקת ח"מ ('חירשים מופיעים', אם הבנתי נכון) מופיעה באירועים שונים.

אבל הלהיט האמיתי הוא אנשים שלומדים שפת סימנים ומחליטים לתרגם שירים בצורה מקורית לחלוטין. הנה אחד הסרטונים המפורסמים (שתי מיליון צפיות!), ביצוע מרנין בשפת הסימנים האמריקאית (שס"א או ASL) ל-Party in the USA של מיילי סיירוס:

זה תופס גם אצל הזמרים עצמם: האמנית האוסטרלית סיה כללה תרגום מילולי ומסוגנן לשס"א בשירהּ Soon We'll be Found. במקרה הזה שפת הסימנים עזרה לי להבין את האנגלית, ולא ההיפך:

כשרציתי לבדוק אם הלהקה הגרמניה האהובה עליי זכתה לעיבודים בשפת הסימנים הגרמנית (DGS) התאכזבתי, אבל כן מצאתי למשל גירסה קצרה לשיר Grenade של הזמר האמריקאי ברונו מארס, שאומרים לי שזה מה שהילדים שומעים היום בדיסקוטקים. מרגישים את ההבדל בסימון מהסגנון האמריקאי, למרות שרגש לא חסר כאן. נדגום בקצרה:

לא מאוד התרשמתי מהגירסה הזו, משום שהתרגום קצת מילולי לטעמי. למשל בשורה שבה מארס אומר שהוא מוכן להשליך את עצמו מול רכבת משא אם אהובתו רק תבקש (דקה 0:58), ציפיתי שהמסמנת תשתמש במרחב על מנת להביע את הסצנה כפי שנהוג בשפה שלה. אבל אז, איזו הפתעה חיכתה לי כשחיפשתי להשוות עם גירסה בשפת הסימנים האמריקאית (ASL). הרשו לי להציג את הגירסה המדהימה של קלי גריר, ואז אספר לכם למה כל כך התפעלתי:

מה אין בעיבוד הזה! הבעות הפנים מושלמות: בשפות סימנים יש להן הן תפקיד דקדוקי (להבעת שאלה, למשל) והן תפקיד רגשי (והבעת רגשות לא חסרה בשיר הזה). הסימנים מדויקים: יש כאן לא מעט סלנג ASL וסימנים שלא כולם מכירים. השימוש בגוף מעולה: גריר מפנה את הגוף שלה לצדדים שונים כדי להביע תפקידים שונים (המספר ואהובתו), מה שאנחנו קוראים 'הסטת זהות'. התרגום חופשי למדי, וכתוצאה מכך הוא גם זורם ונראה טבעי מאוד. ובעיקר, השימוש האמנותי בתרגום מפעים. שימו לב לסימן "אני-אוהב-אותך" (זרת, אצבע ואגודל זקופות; אמה וקמיצה מקופלות. ככה) שמופיע לכל אורך השיר: כך המסמנת מביעה את החזרה הנואשת של מארס בצורה מקבילה בשפה שלה. אבל זה לא רק זה. הפזמון הוא יצירת מופת לשונית: כל הפעילות סובבת, פיזית ממש, סביב הלב. כשמארס שר שהוא יתפוס רימון עבור אהובתו [דקה 0:40], גריר מסמנת את הרימון על הלב שלה וגורמת לו להתפוצץ שם, כאילו שהלב שלה מתפוצץ. כשמארס שר בשורה הבאה על כך שהוא יניח את ידו על להב וייחתך, גריר מסמנת את הכל ליד הלב ובסוף מסמנת את החיתוך על הלב ממש. ואז, כשמארס אומר שהוא יקפוץ מול הרכבת, המסמנת עושה יותר מאשר להשתמש ביד אחת בשביל לסמל את האיש וביד השנייה בשביל לסמל את הרכבת, כפי שציפיתי. צפו בפזמון שוב: כשהרכבת פוגעת באיש, הוא עף אחורה והופך לסימן המוכר "אני-אוהב-אותך", כאילו כדי לומר שזו הסיבה; שהמספר אמנם נדרס ע"י רכבת, אבל הוא עדיין מאוהב. ואת כל זה המסמנת מביעה במחי תנועה אחת.

אולי לא יפתיע אתכם שחבריי למשרד חושבים שקרה לי משהו מרוב שאני צופה בסרטון הזה כל היום.

כאמור, יש ברשת המון גירסאות ועיבודים לשירים, בעיקר בשס"א. וזו רק ההתחלה: יש גם קומיקאים אמריקנים שיודעים שס"א (לרוב אלה בנים להורים חירשים) שעושים תרגומים מילוליים-בכוונה לשירים, אבל זה כבר למתקדמים. אולי בפעם הבאה. עד אז אפשר לקחת עוד לגימה מהתה ואולי לקרוא איזה ספר טוב על שפות סימנים.

ואת כל הסרטונים האלה אעלה בהדרגה לעמוד הפייסבוק שלנו, משם תוכלו לשתף אותם כאוות נפשכם.

[ת' לאילן ולעירית]

"אני ידבר איתך" לעומת "אני אדבר איתך". לחצו להגדלה.

הנה כי כן, כל הערסים באו.

אין בכוונתי להיכנס לעומק הדיון על צורת העתיד של גוף ראשון, ואסתפק בלהפנותכם לפוסט של סופר הבלוג יובל פינטר בנושא מלפני כשנה. אבל אולי מוטב להוסיף כמה הערות בשולי התמונה:

ראשית, מספרי ההופעות בגוגל הם מאוד לא מדוייקים. למעשה, פרט למקרים בהם מספר התוצאות מספיק קטן בשביל שתוכלו לספור בעצמכם, המלצתי היא לעולם לא להתייחס אליהם כפשוטם. הסיבה לכך היא שגוגל אינו באמת סופר את מספר הדפים בהם מופיעה המילה. ספירה כזאת, כנראה (אינני מהנדס של גוגל), תיקח יותר מדי זמן. תחת זאת, גוגל מנחש.

מה טיבו של הניחוש? קשה להגיד. מספיק לציין שלו תחפשו "אדבר איתך", תקבלו מספר הופעות שעומד על כ-232,000. אבסורד! הלא קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" מכילה את קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אני אדבר איתך", ולכן מספר הדפים בקבוצה הראשונה גדול או שווה למספר הדפים בקבוצה השנייה. מה גם ש"אדבר איתך" הוא שיר פופולרי של חווה אלברשטיין (מילים רחל שפירא, לחן אלונה טוראל) ולכן ניתן להעריך שמספר הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" גדול הרבה יותר ממספר שמכילים את הצירוף היתיר "אני אדבר איתך". אתנחתא מוזיקלית:

שנית, מה אפשר להסיק מדוגמה אחת? לא הרבה. אם לשאול את דוגמתו של פינטר מהפוסט הקודם,  "אני עוד ידבר איתך" זוכה לפחות הופעות מ"אני ידבר איתך". "אני אכתוב לך" מנצח את "אני יכתוב לך". מה החוכמה, תגידו. הרי כבר אף אחד לא אומר לכתוב. כולם אומרים לרשום. צודקים. אבל גם "אני ארשום לך" מנצח את "אני ירשום לך". אפשר להיות רגועים. הערסים מתדפקים על הדלת, אבל עדיין לא באו.

אין בכוונתי להעביר ביקורת על אורבך, על גוגל, או על מי מהמעורבים. התמונה נחמדה כקוריוז וכהלצה. מומלץ לא לייחס לה רצינות מעבר לכך.

אפשר להירגע, לא קרה שום דבר (או כמו שהייקים אומרים, שום דבר קרה). בסה"כ עוד מחזור של פרחי משפטים סיים את לימודיו בהצלחה, אבל משהו במשפט הזה גרם לי להיחרד לרגע. והמשהו הזה היה הפועל הבעייתי לחבק: נתקבל אצלי הרושם שמשמעותו המילולית של הפועל נשחקת, והוא מקבל משמעות עיקרית חדשה, בערך 'להשתתף באבלו של מישהו'. דוגמאות אפשר למצוא בקלות כאן וכאן (טוב, אין שם קישורים — זה כל כך נפוץ שלא טרחתי לגגל).

זה לא שהמילה לא קיימת במשמעותה המילולית, המקורית, גם בלשון הדיבור. אפילו בלשון הכתיבה אפשר לשלוח למישהו חיבוק או חיבוקי, עם יו"ד החמידות האינטרנטית. אבל הפועל עצמו זולג לכיוון השכול, לפחות להתרשמותי האישית. אז ערכתי בדיקה קצרצרה.

חיפשתי בקורפוס העברית החינמי "גוגל" את הצירופים לחבק את המשפחה, מחבקים את המשפחה, לחבק את המשפחות, מחבקים את המשפחות, לחבק את מי ומחבקים את מי, ובדקתי ידנית האם מדובר בשימוש המילולי של לחבק או בשימוש המטאפורי יותר, של לנחם ולתמוך נפשית. בגלל שזה מדגם קצת מוטה הוספתי גם חיפושים עם המילה חבר/ה:

כמה מהתוצאות מוזרות למדי: "אנו מצדנו מחבקים את מי שיחפוץ לענות לשואלים ויעשה זאת מתוך כוונה לענות על צרכי השואל ולטובתו. אין בכוונתנו להחליף יעוץ של יועצי האיטום, זהו תחום התמחותם".

ומעניין שהמפרסמים משתמשים בצירוף הזה גם: "להיכנס הביתה, להירגע, לחבק את המשפחה וליהנות מהאווירה המיוחדת שמזגני אלקטרה יוצרים עבורכם."

על כל פנים, אין כאן מסקנה גורפת. מה שברור הוא שהמבנה לחבק+משפחה נוטה לטובת המובן המטאפורי; בשאר השפה מוקדם לומר שהפועל לחבק מאבד את מובנו המילולי, בין היתר משום שזה פשוט פועל נפוץ מאוד. אבל לפחות ברור לנו למה האוניברסיטה לא חיבקה בשלט את משפחות הבוגרים.

זה התחיל כששמעתי אדם בשנות הארבעים לחייו מבקש מבתו לחייג מספר באייפון. אמרתי לעצמי "וואלה, רק מבוגרים אומרים 'לחייג'. המילה הזו איבדה את משמעותה המילולית, אין שום סיבה לומר אותה יותר. אפשר להשתמש ב'לצלצל' או 'להתקשר' הכלליות יותר, למרות שגם 'לצלצל' אולי כבר לא כ"כ נאמנה למקור, או 'להקיש' או 'להקליד' שזו הפעולה שאשכרה מבצעים. טוב יובל, אתה כבר מדבר עם עצמך המון, אולי תשתה כוס מים".

מה עורר אצלי מונולוג פנימי מרגש זה? העובדה שכבר אין חוגות בעולמנו. כאלה, שמחייגים בהן, עוגה עוגה חוגה חוגה:

חוגה

חוגלה

בטוח יש ילדים בימינו שמעולם לא ראו חוגה, או ראו ולא יודעים שיש לה קשר לטלפון, שזה הדבר הזה שמחליקים על הצג שלו עם האצבע או מקסימום לוחצים על לחצנים.

אבל אז חשבתי על זה. אנשים כן אומרים "לחייג", גם אם הם לא זוכרים קמפיינים מהניינטיז. הנה כמה תוצאות גיגול באפס מאמץ. ומילים נוספות שקשורות מוטמעות עמוק בהוויתנו – אזור חיוג, חיוג מקוצר, אולי אפילו החייגן? (שזה כבר ברמת ביזאר – שילוב של טכנולוגיית החיוג שמתה עוד לפני שהחלה טכנולוגיית מודם החיוג שמתה אף היא). וגוגל הן-גראמז מיודענו, עם כל אמינותו המפוקפקת לשנים האחרונות, עדיין מצביעה על עליה נאה ביותר בשימוש בצורות הפועל הלז בשנות התשעים דווקא. הנה הקישור האחרון ברפרודוקציה:

עוד דונם ועוד גראם ועוד עז

אז כן. איפה היינו? אנשים אומרים "לחייג", צריך להבין אם יש כאן בכל זאת משמעות מבודלת, שעבורה לא מספיק "להתקשר" או "לצלצל" או "להקיש" או "להקליד". התשובה, מסתבר, היא כן. להלן הטענה:

"לחייג" הוא הפועל היחיד המתאר את הפעולה הרצופה של הכנסת מספר למכשיר טלפון ויצירת קשר ברשת הטלפון.

כלומר, "לצלצל" או "להתקשר" גם יכול להיות מתוך תפריט אנשי הקשר או בחיוג חוזר (עוד אחד!). "להקיש" או "להקליד" אפשר גם כדי להכניס לאנשי הקשר, לא חייבים להוציא שיחה. התיאור היחיד שאולי מתקרב ל"לחייג" במשמעותו הנוכחית בעברית הוא "להקים שיחה". ומסתבר שהמשמעות הזו מספיק חשובה כדי שיהיה לה פועל משלה. "חייגתי אבל הוא לא ענה". "מה קורה כשמחייגים 555?". מה יפה.

נעבור לסקירה חוצת-הלשונות, והפעם מחכה טוויסט. באנגלית יש למילה dial כבוד אפילו יותר מלמקבילתה הלבנטינית. לא רק צליל החיוג והחיוג המקוצר עושים בה שימוש, אלא גם אחד הנוסחים המקובלים בתפריטים קוליים: for English, dial 1 (יחד עם press, הלוא הוא "הקש" או "לחץ"). אם כי יש משמעויות מוכרות אחרות למילה, למשל וסת עגול של תרמוסטט גם ייקרא dial.

קונטרול-טי: יש עוד רכיב שעבר זמנו – כפתור ערוצי הטלוויזיה המסתובב – ששרד עד היום בביטוי "don't touch that dial", שעוד משמש כתחליף ל-"לא לזפזפ!". קונטרול-דאבליו.

בצ'כית המצב לא שונה מדי. הפועל לחייג, vytáčet או vytočít (בצ'כית לכל פועל יש צורה מושלמת וצורה בלתי-מושלמת) מגיע מצורתה העגולה של החוגה, ונמצא בשימוש דומה לזה שבעברית ובאנגלית. אם כי, כמו באנגלית גם שם לאזור החיוג אין קשר לחוגה (משתמשים רק במילה předvolba, המקבילה ל"קידומת"). גם שם הפעולה, "חיוג", אינו ממש בנמצא.

הגענו ללה צרפתית. שם, שומו שמיים, לא מחייגים! שם מחברים. Composer, לא פחות ולא יותר. המתקשר הוא יוצר! ארטיסט! איזו תרבות. איזו רמה. החוגה הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה הלקסיקלית, לו היא ראויה.

[תודה לירון, מקור ההשראה, ולדוד ודניאל האינפורמנטים]

תסלחו לי אם לא אציין מקור

והשאלה היא: מה קורה בכותרת ההודעה הזו. מה זה לעזאזל "איכות סוסה"? איך מבטאים את זה בכלל? אתם מוזמנים לגגל ולהתרשם שאפשר להיתקל בצירוף הזה ברחבי הרשת דוברת-העברית, בעיקר באתרים שעשויים להיראות מפוקפקים (אתרי הורדות, שידורים ישירים וכיוצא באלה). אתן קודם את ההשערה שלי ואחריה מספר אלטרנטיבות.

היפותזת הסוס

היפותזת הסוס: בעברית המודרנית מתפתח שם תואר חדש, "סוס/ה", במשמעות 'טוב, מצוין'. שם התואר הזה נובע מהשוואה לסוס כחיה אצילית, חזקה ומהירה, אבל עבר תהליך שבו הפך מהשוואה מפורשת עם שם העצם לשם תואר קצר יותר: 'סרט סוס', 'סרט איכות סוסה'.

בגלל שהמקורות היחידים שיש לי הם ברשת, אני לא יכול לדעת מראש איך מבטאים את המילה (סוּסה? סוֹסֶה?). אם מקור הצירוף הוא באמת במילה סוּס ניתן לצפות שנמצא הטיות שונות של המילה. כך אכן קורה (ההדגשות שלי):

גם אם יש תקיעות אני יסדר את זה :| אבל שאלתי 3 אנשים אמרו שאין תקיעות לפי דעתי יצאה לי איכות אחת הסוסות :O מה אתם אומרים ??? טוב שיפרתי אותה קצת וניסיתי לתקן תתקיעות .. [מקור]

בדומה, בן לי מצא את הטקסט השיווקי הבא:

Getservr חברה חדשה למכירת סרברים עים איכות סוסה שווה לקנות סרבר אנו מציעים 900 מפות חדשות וסוסות 73 מודים סוסים וטובים יותר מדיי מודים יותר מדיי מודים יהרסו תסרבר שלכם אבל אנו ניתן לכם סרבר סוס בלי בעיות
כולם לקנות שווההההההההה

ניתן למצוא איכות סוסים וגם איכות סוס, אבל לא איכות סוסות. מהציטוט למעלה נראה שמדובר בתואר; אבל השימוש ב'איכות סוסים' גורם לי לחשוב שהסוסים יכולים עדיין לשמש בשם עצם סומך במבנה סמיכות (ואולי הגיע הזמן לחרוץ את דין אוטו מאה אלף דולר לטובת מבנה של ש"ע+תיאור, להבדיל מסמיכות. השוו גם את "חם שועלים"). הסיבה שזה חשוב היא כדי לבדוק אם סוס נשאר שם עצם או שהוא הפך לשם תואר. כך או כך, שם תואר או סמיכות, הסוס שלנו לא חייב לתאר רק את המילה 'איכות': סרט סוס, מוזיקה סוסה. ניתן אפילו להשתמש בתואר הפועל: "וואו יצא לי איכות סוסה מדיי :|".

מאיפה זה בא? אפשרות אחת היא שמדובר בשאילה משפה אחרת. המבנה הזה לא קיים בעברית תקנית, אבל הוא גם לא קיים באנגלית או בערבית. שאלתי את ידידתי א' אם אפשר לומר משהו דומה ברוסית, ומסתבר שלא: אפשר לומר 'לאכול משהו בכמות סוס', אבל זהלא מה שאנחנו מחפשים. אז אם זה לא תרגום ישיר, זה חייב להיות תהליך שקורה בתוך העברית.

כפי שכבר רמזנו למעלה, מדובר בתהליך של מעבר משם העצם הרגיל סוס לתואר החדש סוס. פעם היינו אומרים על מישהו שהולך הרבה למכון הכושר שהוא "סוס רציני", או "איזה סוס הוא". בסוף 2003, הודעה בפורום סטייל וסגנון בתפוז ביקשה: "שרשרו פה את ת'סלנג שלכם! ואך ורק שלכם.. המילים הכי מוזרות הכי מצחיקות ושאתם הכי אוהבים..". זו היתה תגובתה של LipStiK:

סוסה\ כל חיה אחרת שמתאימה- משהו בהגזמה.. כאילו "יוו איזה מזיעה כמו סוסה" "למה אתה מתנהג כמו סוס?!" וכו' וכו'…

בכל המקרים האלה סוס הוא עדיין שם עצם. אבל היום סוס כבר יכול להיות תואר, ממש כמו ירוק או גבוה.

מתי התהליך הזה קרה? אני יכול רק לנחש. מבלי לנסות ולתארך ממש (הימים ההם חלפו) מצאתי את ההופעה הבאה משנת 2006, למשל, שבה אפשר ממש להרגיש את שם העצם הופך לאט לאט לתואר: "איזה איכות.. סוס אמיתי." אם אני צודק, ההשוואה ל'סוס אמיתי' הפכה תוך שנים ספורות ל'סוס' וזהו, ועל הדרך הפכה מהשוואה מפורשת לשם תואר. יכול להיות שהמילה 'איכות', שכל כך מזוהה עם הצירוף הזה (לפחות עבורי), תרמה לתהליך: סוס (ש"ע) > איכות סוס (ש"ע, סמיכות) > סוס (תואר). זה נראה לי הגיוני, אבל בואו נפסול כמה הסברים חלופיים.

סוף הדרך

כשנתקלתי בצירוף לראשונה חשבתי שאולי מדובר בשיבוש של סלנג מוכר יותר, 'סוף הדרך'. חשבתי שאולי מבטאים את המילה סוֹסָה, במלעיל (SÓsa). אם זה נכון, התהליך נראה כך: סוף הדרך > סופַדָרך > סוסַדֶרך / סוֹפָה > סוֹסָה. הצליל [f] הופך לצליל [s] כחלק מאיזשהו תהליך הידמות.

אבל זה לא נכון. ראשית, כי הנתונים שהוצגו לטובת הניתוח הסוּסי משכנעים יותר. ושנית, היינו מצפים למצוא את שלבי הביניים, כלומר תיעוד של החלקים שבין סוף הדרך ובין סוסה. מצד אחד, לא מצאתי הופעות של "סוסדרך" או של "איכות סופה". מצד שני, כן יש מספר הופעות בודדות של "סוס הדרך".

SOSA

ידידי הופ הציע שאם בעולם אתרי האינטרנט המפוקפקים עסקינן, אולי היה פעם אתר מפורסם בשם "סוסה", והשם דבק. דמיינו למשל שאומרים על קובץ שהוא "איכות נאפסטר"; לא סביר, במיוחד לא בימינו, אבל אפשרי. זה אמנם תמיד יתכן, אבל לא מצאתי אתר מתאים בשם Sosa או SOS. הניתוח הזה נראה לי כמו מבוי סתום.

ולסיכום

"איכות סוּסָה", אומר הדור הצעיר, או אולי רק כותב — ועל הדרך גם יוצר שם תואר חדש, סוס/ה. זה יותר סביר מהאפשרויות האחרות, שמדובר בשיבוש של "סוף הדרך" או בשם של אתר. אם אנשים באמת מדברים ככה או לא (קרוב לוודאי שכן), ימים יגידו.

[נ.ב. מנהלתי: אנחנו בפייסבוק עכשיו, בואו לחבב]

[בונוס למי שקורא עד הסוף: אם מחפשים horse quality בהגוגל התוצאה הראשונה היא האתר ההולנדי הנהדר הבא: HorseQuality - De ultieme wellness voor uw paard! Een gelukkiger en soepeler paard door massage. בתרגום חפוז מהולנדית זה משהו כמו "הבריאות המושלמת לסוסך! סוס שמח וגמיש באמצעות מסאז'."]

מומלץ לצפות גם בסרטון הקצר שבו שני החוקרים מזמינים אתכם לקורס; הוא נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים משני מדעני מחשב שמושיבים אותם מול מצלמה ונותנים להם לדקלם טקסט. זה כה חמוד.
אז כדי שהפוסט הזה לא יהיה חסר כל תוכן משל עצמו, הנה חידה: ישנן 4 טעויות בכתוביות (האוטומטיות?) של הסרטון ביוטיוב. מה הן?

רמז: שלוש הן של מאנינג — כנראה בגלל המבטא האוסטרלי — ואחת של ג'ורפסקי.