מרדף אחר משמעות החיים

מי צריך טלוויזיה?

dardamavet@gmail.com (ido) — Sun, 21 Mar 2010 16:49:00 +0000

כתבתי מזמן על זה שסדרות רבות מעלות פרקים באופן חוקי לאינטרנט
ובאמת, כבר הרבה זמן שאני לא רואה טלוויזיה
(לפחות כמעט)

ואני מרגיש שזה מיותר לשלם כסף לחברות שיספקו לנו דרך לבזבז את הזמן שלנו בצפייה בסדרות, כאשר כיום יש כל כך הרבה סדרות אינטרנט שמוכנות לעשות את זה בחינם.
אציג מספר סדרות שאני מחבב, מתנצל שהתכנים אובר-גיקיים, אני משער שאלו האובר גיקים שמשתלטים על הז'אנר כרגע, ואני משער שנראה עוד מגוון של סדרות איכות ברשת עם הזמן.

במקום הראשון - הגילדה,
סיפורם של שישה אנשים שהקשר היחיד שלהם אחד לשני הוא שהם משחקים באותה קבוצה במשחק מלחמה ברשת:

במקום השני - צ'ד ויידר,
האח הפחות מוצלח של דארט' ויידר מנהל משמרת במכולת המקומית:

במקום השלישי - ממלכות בלתי נשכחות,
זוג חברים מספרים סיפורים בעולמות קסומים:

סדרות נוספות:
חברי עץ שמחים המוכרת
http://htf.atom.com

יומנו של קפטן זרק
http://www.youtube.com/watch?v=n2Ng2RsLz_I

סדרת בטמן בלגו
http://www.youtube.com/watch?v=_EEhcRSVr24

הדבר המוזר הזה שקורא לעצמו היפ-הופרה
http://www.youtube.com/watch?v=y8IVlfyIc8g

ואדום נגד כחול
http://www.youtube.com/watch?v=9BAM9fgV-ts

משפט גדל על רגל אחת*, או: למה אם אני כותב בספר את שמו אז הירח עשוי מגבינה צהובה

dardamavet@gmail.com (ido) — Thu, 18 Mar 2010 13:43:00 +0000

אני הולך לנסות לתת אינטואיצה למשפט שגדל הוכיח לגבי בסיס המתמטיקה.
קודם כל הייתי זקוק לאינטואציה הזו לעצמי, על מנת להבין האם משפטים כמו:
"משפט שהוכח באופן מתמטי עשוי יום אחד להיות מופרך" הם נכונים
(המשפט הזה למשל, אינו נובע ממשפט גדל)

אחרי שנוצרה אצלי מספיק אינטואציה בשביל לענות על השאלה הזו, אני רוצה לשתף את האינטואיציה עם אחרים.

--- חלק א: הכירות עם פרדוקס ---
יש לי הרבה ספרים בבית, למשל "אשתו של הנוסע בזמן" (מומלץ), ולמשל "איש הקובייה" (גם מומלץ).
ואז הבחנתי בדבר מעניין, בספר אשתו של הנוסע בזמן, מעולם לא מתייחסים אל האשה בתור "אשתו של הנוסע בזמן", למעשה הטקסט הזה לא מופיע בספר פרט לכותרת.
לעומתו בספר "איש הקובייה" הגיבור בשלב מסויים מתייחס לעצמו בתור: "איש הקובייה" ושם הספר מופיע בתוך הספר עצמו.
החלטתי לעשות רשימה של כל הספרים שיש לי בבית, ולכן יצרתי שני קבצים במחשב:
"ספרים שהשם שלהם מופיע בהם", "ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם"
ובכל קובץ רשמתי את השמות של כל הספרים בספרייה שלי בהתאם.
רגע לפני שהדפסתי, הבנתי שכשאדפיס אצטרך להוסיף עוד שני שמות לספרים שלי, הספר: "ספרים שהשם שלהם מופיע בהם" והספר: "ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם"
הוספתי את שניהם בסוף הרשימה של: ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם.
הספר: ספרים שהשם שלהם מופיע בהם, לא מופיע בעצמו והוא שמח ומוכן להדפסה.
אבל פתאום הספר - ספרים שהשם שלהם מופיע בהם, מופיע בעצמו.
אז העברתי אותו לרשימה השניה, אבל אז הוא לא הופיע בעצמו וכן הופיע ברשימה של ספרים שהופיעו בעצמם.
ניסיתי לרשום אותו בשני הקבצים, או לא לרשום אותו באף קובץ ושום פתרון לא הצליח.
ניסיתי לשנות את השם שלו ל"ספרים שלא מופיעים בספר - ספרים שהשם שלהם מופיע בהם"
ואז יכולתי לרשום אותו בעצמו
אבל שוב - אז הייתי צריך לרשום אותו ב: ספרים שהשם שלהם מופיע בהם.
בסופו של דבר הדפסתי רק את הספר - ספרים שהשם שלהם מופיע בהם, ועל השני נאלצתי לוותר.

--- חלק ב*: משפט גדל על רגל אחת ---
גם במתמטיקה קרה שהגיעו למקרים דומים למקרים כאלו, מקרים שבהם נתקעים ואין ברירה אלא לוותר.
וויתור יכול להיות ספציפי - לא נדפיס ספר בשם: ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם.
או כללי - לא נדפיס ספרים שהשם שלהם מופיע בעצמם.
מה שגדל הוכיח הוא שלכל מתמטיקה שנבנה, או כל סט של חוקים שנחליט עליו תתקיים אחת משתי אפשרויות:
1. ניתן להוכיח דברים שאינם נכונים (מערכת כזו נוצרת כאשר אנחנו יכולים לבנות דברים מוזרים כמו הספר - ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם)
2. יהיו דברים נכונים שלא ניתן להוכיח (מערכת כזו, לא תאפשר לי ליצור ספר בעייתי כזה, אבל עשוי להיות שגם לא אוכל ליצור את הספר - ספרים שהשם שלהם מופיע בהם)

--- חלק ג: המשמעות של בחירה באפשרות 1 ---
אפשר לומר: בסדר, למתמטיקה יש יצורים מוזרים. למשל מעכשיו אקרא לספר: ספרים שהשם שלהם לא מופיע בהם - "הספר המוזר"
אפשר גם להחליט שכל פעם שנתקל ביצור מוזר נוותר עליו באופן ספציפי.
הבעיה במתמטיקה כזו, היא שאנחנו עלולים לא לדעת שהספר המוזר הוא אכן מוזר, שני מתמטיקאים מוכרים יגיעו באופן חוקי לשתי תוצאות שונות:
מתמטיקאי ידוע 1 מגלה שהספר המוזר מכיל את עצמו.
מתמטיקאי ידוע 2 מגלה שהספר המוזר לא מכיל את עצמו.
שניהם הגיעו למסקנה שלהם באופן מתמטי תקין.

אבל אז יבוא מתמטיקאי מטורף ויאמר כך:
"הספר המוזר" מכיל את עצמו ו/או הירח עשוי מגבינה צהובה.
הוא בא אל מתמטיקאי 1 ושואל מה דעתו על המשפט שלו.
המתמטיקאי אומר לו - המשפט נכון.
הספר המוזר אכן מכיל את עצמו, ובפרט נכון לומר ש:
"הספר המוזר" מכיל את עצמו ו/או הירח עשוי מגבינה צהובה.
וכך יהיה משפט מתמטי חדש, שהוכר על ידי מתמטיקאי ידוע.
יבוא המתמטיקאי המטורף למתמטיקאי 2 ויראה לו,
הנה משפט שהוכר על ידי מתמטיקאי ידוע:
"הספר המוזר" מכיל את עצמו ו/או הירח עשוי מגבינה צהובה.
המתמטיקאי הזה יודע שהספר המוזר אינו מכיל את עצמו, ולכן נובע שהירח עשוי מגבינה צהובה.
עכשיו על סמך מתמטיקאים ידועים - הירח עשוי מגבינה צהובה.
ולפיסיקאים שכידוע לא מתווכחים עם מתמטיקאים, יש בעיות חמורות.

--- חלק ד: המשמעות של בחירה באפשרות 2 ---
ניתן להתגבר על הבעיות של אפשרות 1 על ידי הגבלות שונות:
אסור לעשות אינדקס של ספר בעצמו, אסור לעשות רשימה של כל הספרים, אסור שכותרת הספר תתאר את הספר וכדומה.
אם אנחנו עושים את האמירות האלו מספיק כלליות, אפשר להמנע מבעיות לחלוטין. ניתן להוכיח שיש מתמטיקות שלא ניתן להגיע בהן לפרדוקסים.
אבל זה בא עם מחיר:
לא רק שאני אצטרך לוותר על הספר שלי - "כל הספרים שהשם שלהם מופיע בעצמם" (שהודפס ובסדר).
אבל גם אצטרך לוותר על הקטלוגים שהדפסתי בכיף שנה שעברה:
ספרים שיש בהם יותר מ100 עמודים, ספרים שיש בהם פחות מ100 עמודים.
שלא היתה איתם שום בעיה. אבל התנאים החדשים לא מרשים.
אחר כך אני גם לא יכול לקרוא את "איש הקובייה" כי החוקים החדשים לא מרשים לספר לכתוב את הכותרת שלו בעצמו.
ופתאום אני מגלה שנשארו לי מעט מאוד ספרים לקרוא, כי רוב הספרים מתארים את עצמם בכותרת ואני עובר לקרוא רכיבים של מוצרים במקום.
זה מרגיש קצת לא הוגן...

--- סיכום ---
המחיר שהמתמטיקה צריכה לשלם על הבחירה שלה לדבוק באמת חד משמעית ומדוייקת הוא שלעד יישארו דברים שהיא לא תוכל להתמודד איתם.
חלק יהיו מחוץ לעולם המושגים שלה (כמו ספר שמתייחס לעצמו)
וחלק יהיו בעולם המושגים שלה, אבל הכלים להוכחה יהיו בחוץ, ולכן יהיו דברים נכונים שהיא לא תוכל להוכיח.
תודה לכל מי שהגיע עד הלום, אני מקווה שהסבתי לכם חומר למחשבה.

* אני מתנצל בפני כל מי שהכותרת הטעתה אותו לחשוב שאני הולך לדבר על משפטים שגדלו על רגליים

בקצב הצב

noreply@blogger.com (עידו אחד) — Tue, 16 Mar 2010 11:25:00 +0000

הידעתם?

צב יבשה מצוי הוא הוא מין של צב יבשה
צב יבשה הוא סוג במשפחת הצבים היבשתיים
צבים יבשתיים הם משפחה של צבים

ואת כל זה גיליתי כשניסיתי להבין למה אכילס רודף אחרי
tortoise
ולא אחרי
turtle

הפוסט הזה הוא אמת מוחלטת

dardamavet@gmail.com (ido) — Thu, 04 Mar 2010 07:33:00 +0000

הזכרתי כבר בעבר שקיימים סוגים שונים של לוגיקה.
לכבוד פורים ערכתי מסיבת חידות וניסיתי לאמץ אליה סוג אחר של לוגיקה שאכנה - לוגיקת העריץ.
זו לא המצאה שלי, זו לוגיקה קיימת ומוכרת גם בשלטונות מסויימים, כמו גם בכל חברה בעלת גוף ריבון על האמת (ע"ע דתיים).

כשהתחלנו את הערב ניסיתי להבהיר למשתתפים את החוק האחד של לוגיקת העריץ:
משפט הוא אמת מהרגע שאני אומר אותו.

באופן אישי, ניסיתי לדבוק בעקרונות האמת באופן שאני תופס אותם ללא קשר לחוק החדש, אבל זה לא משנה - בעולם הקטן שלנו, בין אם קלעתי לאמת מוכרת ובין אם לא, נשמרת האמת הפנימית.

הבעיה היתה שלוגיקות התנגשו. אף על פי שהצהרתי על הלוגיקה החדשה, ואף על פי שהמשתתפים הביעו נכונות לשתף פעולה, מושגים כמו אמת ושקר כל כך מושרשים בדמנו שקשה לנו לעבור לתפיסה זרה.

אני מודה שחלק ניכר מהתופעה הוא באשמתי, לא הייתי עריץ משכנע במיוחד, וכך נוצרה הבעיה הראשונה - אנשים התווכחו איתי, ובכך עם האמת המוחלטת.

זו לא בעיה מאוד חמורה, כי בסוף לרוב קיבלו את מרותי, ואם השתנתה דעתי בעקבות הוויכוח, אז עדיין האמת המוחלטת (שעכשיו היא שונה ממקודם) היא הקובעת. וחוץ מזה, גם בחיים האמיתיים אנשים מתווכחים עם מציאות ועובדות.

הבעיה החמורה (מבחינה לוגית) היתה שלפעמים כשאמרתי משהו היו שאמרו - לא ניתן להאמין לזה, משום שלפי הלוגיקה אתה עשוי לומר אחר כך משהו סותר וזו תהיה האמת.

זה נכון. לפי לוגיקה רגילה: אם אני אומר כל התפוחים אדומים. ואחר כך אני אומר כל התפוחים ירוקים, אם זו אמת אז המשפט הקודם שאמרתי היה שקר (בהנחה שקיימים תפוחים).

זה לא המקרה לפי לוגיקת העריץ. אני אומר כל התפוחים אדומים - זו אמת מוחלטת. אחר כך אני אומר כל התפוחים ירוקים - זו אמת מוחלטת. השאלה אם קודם שיקרתי כבר לא רלוונטית. אני עשוי לומר - תמיד אמרתי אמת וזו תהיה אמת מוחלטת אף על פי שכל התפוחים ירוקים.

מנהיג - תמונת אילוסטרציה

קשה להכנס לראש של לוגיקת עריץ ולהבין את זה, אם הנושא מעניין אתכם הייתי ממליץ על הספר 1984.
בספר מציגים באופן מוצלח למדי חברה המושתתת על עקרון לוגיקת העריץ דרך עיניים של גיבור אשר מגיע עם לוגיקה "רגילה". בהתחלה נראה לו שכולם משוגעים, איך אפשר להאמין שדברים סותרים הם אמת? איך אפשר באמת ובתמים להאמין ש4=5?
ובהמשך הסיפור הוא מצליח להטמיע עקרונות מלוגיקת העריץ.

המבקר ה10000

dardamavet@gmail.com (ido) — Tue, 23 Feb 2010 18:28:00 +0000

הבלוג שלי הגיע ל10,000 כניסות ולכבוד האירוע מחולקים פרסים
כל מי שמגיב בפוסט הזה יכול לבחור בין יוזר בפייסבוק ליוזר בגוגל וייב.
תכתבו "פייסבוק" או "וייב" בראש התגובה, ואל תשכחו להשאיר פרטי התקשרות.

מכורים לפייסבוק?

dardamavet@gmail.com (ido) — Wed, 17 Feb 2010 23:37:00 +0000

כשראיתי את הקמפיין החדש של כללית חשבתי שאולי סוף סוף הבינו שפייסבוק כבר נמצא בגדר התמכרות כרונית, בעיה שצריך עליה ייעוץ מומחים.
כמובן שאיבדתי את האשלייה מייד כשראיתי את המשך הקמפיין.

לכו לעזאזל גוגל!

dardamavet@gmail.com (ido) — Mon, 15 Feb 2010 11:14:00 +0000

מכל הפוסטים שלי נגד גוגל, מעולם לא הייתי עצבני עליהם כמו שאני עכשיו,
הם מחקו לי בלוג!

לא את הבלוג הזה כמו שאתם רואים, אבל היה לי בלוג נוסף שנקרא:
My signatures
ובו העלתי את כל החתימות שהייתי עושה במיילים או שאני ארצה לעשות יום אחד
ופתאום באתי לבלוג וקיבלתי הודעה שהוא נחשד כספאם או משהו כזה
עם לינק לבקשה לבדיקה ידנית

אז לחצתי על הלינק
לפני חודש, ושוב לפני ימים ספורים

והיום קיבלתי את המייל הבא:
http://mailsignatures.blogspot.com/ has been deleted
Hello,

Your blog at http://mailsignatures.blogspot.com/ has been reviewed and confirmed as in violation of our Terms of Service for: NONE. In accordance to these terms, we've removed the blog and the URL is no longer accessible.

For more information, please review the following resources:

Blogger Terms of Service: http://blogger.com/terms.g
Blogger Content Policy: http://blogger.com/content.g

-The Blogger Team

אין שום דרך לפנות למענה אנושי, או לקבל הסבר.
הנה רשימת העברות האפשריות (מהלינק בהודעה)
Adult content
Child safety
Child pornography
Pedophilia
Hate Speech
Crude Content
Violence
Copyright
Personal and confidential information
Impersonating others
Illegal activities
Spam
Malware and viruses

שימו לב לפירוט של התנאים שעברתי עליהם:
NONE
כמה נורא מצידי.
במזל אני מגבה את כל הפוסטים שלי, אבל רוב האנשים לא עושים את זה, ומהרגע שהם חושדים שזה ספאם אין גישה לתכנים אפילו שאתה העלת אותם.

אפשר למצוא הרבה אנשים ברשת שצועקים על זה, ואת כל הדברים האלו מצאתי לא בחיפוש של גוגל, עברתי לפני חודש לGoodSearch ועכשיו אני גם כנראה אשאר.

תיקון טעות: הבלוג לא נמחק, הוא חזר לתפקד. או שגוגל עוקבים אחרי הבלוג שלי ומגיבים בהתאם, או שהמייל נשלח בטעות, או שהוא יעלם בקרוב...

השתתפתי באודישנים

dardamavet@gmail.com (ido) — Sat, 30 Jan 2010 18:06:00 +0000

להפקת חובבים של חנות קטנה ומטריפה.
נראה לי שהלך לי טוב, שזה מעט מטריד אותי, כי אני אצטרך למצוא איך לשלב את זה עם הלימודים.

מה שכן, אולי עוד מעט תוכלו לראות אותי מבצע את זה:

סלבריטי ליום אחד

dardamavet@gmail.com (ido) — Mon, 18 Jan 2010 20:53:00 +0000

באופן לא צפוי הייתה הצלחה אדירה לסרטון שערכתי בפוסט הקודם
הסרטון עבר בין סטודנטים כמו אש בשדה קוצים.
ראיתי את מספר המבקרים בוידאו מכפיל ומשלש את כמות כלל הכניסות לסרטים שלי עד עכשיו.
אנשים באוניברסיטה פנו ואמרו לי כמה הסרטון טוב.
וביו טיוב קיבלתי מדליה:

אבל זהו, זה נגמר. קצב הכניסות ירד, המדליה נלקחה ואני שבתי לאנונימיות באותה פתאומיות בה יצאתי ממנה.

עכשיו אני כל הזמן עסוק בלחשוב איך לשחזר את ההצלחה שקרתה במקרה.
לעשות סרטון נוסף?
על נושאי אוניברסיטה?
לשחק בו בעצמי?
לעשות אותו באנגלית כדי להגדיל את פוטנציאל הכניסות?
מה עוד לא עשו ביו-טיוב?
לצלם את עצמי תוקע עוגת קצפת לפרופסור בזמן שאני לובש בגדי ליצן?

הפרסום עלה לי לראש וזה ממכר. פתאום נזכרתי איך הבטחתי לעצמי לשלב בין הצד האומנותי לחשיבתי בזמן הלימודים.
האמת המרה היא שכנראה עברתי את שיא הפרסום שלי ולא אשוב לשם עוד.
ראיתי הרבה מקרים של משתמשי יו-טיוב בעלי הצלחה יחידה כמוני.

טוב, אבל אין מה לעשות, נהנתי ממה שהיה ואני צריך להשלים עם זה שזהו, אין לי ברירה אלא להקריב את שארית חיי בניסיונות נואשים לשחזר את ההצלחה.
תודה לכל מי שצפה בסרטון.

סיכום וידאו של סמסטר ראשון

dardamavet@gmail.com (ido) — Sat, 16 Jan 2010 11:26:00 +0000

צרות בדרך קבע

dardamavet@gmail.com (ido) — Tue, 05 Jan 2010 11:21:00 +0000

היום חברים שלי דיברו איתי על זה שאני תמיד מאוד קפדן לגבי כל מה שאני חותם עליו, ושזה בטח בגלל שיש לי טראומה מזה שחתמתי על קבע בחוסר תשומת לב.
הם לא ידעו על איזה קן צרעות הם דרכו כשהם אמרו את זה.

סיפור שהיה כך היה:
לפני הגיוס קיבלתי זימון למבחן
בזימון לא היה מפורט דבר על נושא המבחן
בזמן המבחן עצמו דיברתי עם אנשים אחרים שעשו אותו וחשבו שאולי זה "מבחן ממר"ם"
לא היתה שום הדרכה או הסבר צבאיים

לאחר שעברתי את המבחן, קיבלתי זימון לחתום על חוזה קד"ץ, הבאתי איתי את ההורים שלי כדי שיעזרו לי עם ההחלטה כאשר יהיו לפנינו את כל הנתונים
שוב לא היתה אף סמכות בעלת ידע, ונותרנו רק לקרוא את החוזה
החוזה חייב אותי להתייחס לקורס קדם צבאי כאילו היה מסגרת צבאית לכל דבר ולציית למפקדי.

במהלך הקורס שוב לא היה מידע מסודר אודות מהלך השירות של יוצאי הקורס, אבל הדיבורים ביננו הבהירו מספר דברים:
כן, אנחנו בקורס ממר"ם
אנשים לא זוכרים על מה הם חתומים, אבל זה לא משנה, כי על הקבע האמיתי חותמים בזמן הכניסה לקבע עצמו
מי שלא מסכים לחתום על הקבע בכניסה לקבע מקבל קנס בשווי הקורס
פניתי למפקד שלי ותארתי לו את החוזה עליו אני חתום והוא אמר לי שאין לי סיבה לדאגה ושזהו החוזה הנכון.

במהלך השירות שלי דיברו על בעיות בתקנים ושלא כל מי שרוצה לעשות קבע יוכל. כל מי שראיתי שביקש לא לעשות קבע יצא, כמו גם תוכניתנים מעולים שרצו לעשות קבע אבל מצב התקנים לא איפשר זאת.
כשהגעתי אני לקראת סיום שירות החובה שלי, פניתי למפקד שלי שאמר לי שאין אפשרות לוותר לי על הקבע משום שאין יותר מחסור בתקנים.
כששאלתי אותו למה משחררים מקבע מישהו מהמחזור שלי שבכלל רוצה להשאר לקבע הוא הסביר שאני יותר חשוב לפרוייקט.
אז אמרתי שאני לא מוכן להשאר בקבע, אני לא אחתום על החוזה ואשלם איזה קנס שצריך.

פה גיליתי שהתבדתי, החוזה שחותמים עליו בכניסה לקבע הוא חסר משמעות (מעולם לא חתמתי עליו) והחוזה הקובע הוא החוזה שחותמים עליו לפני הקורס.
אבל מה? הפקידות שנתנו לי חוזה נתנו לי חוזה לא נכון, במקום לחתום על קבע חתמתי על חוזה קד"ץ.
פניתי למפקד שלי ובהדרגה למפקדים מעליו עד למפקדת ממר"ם.
כולם אמרו לי שזה לא משנה שלא חתמתי מאחר וידעתי שהשירות כולל קבע, אמרו לי שאי אפשר לשחרר אותי כרגע אבל אם אני אשקיע מאמץ ויראו את זה ישתדלו להתחשב בי בהמשך.
הגשתי קבילה שהחזירה תוצאות דומות.
מסתבר שהדרך היחידה לעשות משהו אחרי קבילה זה בג"ץ.
עשיתי גם את זה

השמועה שחותמים על קבע בכניסה לקבע והקנס שצריך לשלם נובעים מכך שזהו הנוהג עבור רוב משרתי הקבע, אך בחוזה הספציפי של אנשי ממר"ם כתוב שאין באפשרותם לבטל את הקבע בשום אופן שהוא.
ללכת לבית משפט זה דבר מגעיל והאשימו אותי בהמון האשמות נוראיות.
בג"ץ קבע: "שחרורם של העותרים, שבאקראי לא הוחתמו על התחייבות, אל מול חבריהם שחתמו - יפלה את השניים לטובה ויהיה בלתי שוויוני"

המפקד שלי הסביר לי שלא יהיה אפשר להוציא אותי לקורסים אחרי שהלכתי לבית משפט.
אחרי היו עוד אנשים שוויתרו להם על הקבע, אבל רובם היו "פחות נחוצים לפרוייקט" או עושי צרות.

ולבסוף, בתאריך השחרור (עם הקבע שלי) הגעתי להזדכות - אך בגלל בעיות פקידותיות נאלצתי להשאר חודש נוסף.
לכל אורך שרשרת הפיקוד לא היה אדם אחד שהיתה לו את ההגינות לומר לי - תשאר בבית עד שיסדרו את העניין.
נאלצתי להמשיך לבוא יום יום מקווה שהבעיה תטופל, חודש שלם אחרי שכבר הייתי אמור לצאת מהצבא.

אז כן, תמיד הייתי קפדן בנוגע למה שאני חותם עליו, אבל זה לא תמיד עוזר.

למה כובע?

dardamavet@gmail.com (ido) — Sat, 26 Dec 2009 13:13:00 +0000

לכבוד הלימודים החלטתי שאני אהיה איש עם כובע, גם בחוץ אבל גם בכיתה. לכך יש מספר סיבות כל אחת יותר חשובה מהשניה:
1. כובע זה טוב בשמש - אם אני כל הזמן אהיה עם כובע, בפרט אני אהיה עם כובע גם בשמש. הסבירות לשכוח לשים כובע יורדת ולא צריך לחפש מה לעשות איתו כשלא נמצאים בחוץ.
2. כובע חוסך התעסקות בשיער - כל בוקר זה חוסך מאבק עם שיער של בוקר (סירוק, שטיפה...) ולטווח הרחוק זה חוסך תספורות וכתוצאה עשוי אפילו לחסוך כסף.
3. מוצא חן בעיני - עכשיו אחרי שאני עושה את זה כבר כמה זמן לא רק שאני לא מוצא את זה מוזר, זה נראה יפה בעיני.
4. חבישת הכובע מייחדת אותי - זו אולי הסיבה החשובה מכולן. החלטתי שכשאני מגיע למסגרת חדשה, יש המון אנשים סביבי ואני לא אצליח להכיר את כולם ולא כולם יצליחו להכיר אותי. לכן החלטתי ללכת על אסטרטגיה שתייחד אותי באופן פשוט (עכשיו כולם יודעים שיש בכיתה אחד עם כובע) בתקווה שאצליח להתבלט באופן חיובי (למשל לענות על שאלה קשה בכיתה) ואז שאנשים יזכרו - אה, זה עם הכובע יודע לפתור שאלות קשות.
כמובן שהמטרה הזו מסוכנת: עלולים לחשוב על עצם זה שאני מסתובב עם כובע דברים רעים, או שהנסיונות שלי להתבלט לטובה יכשלו (אה - זה ההוא שחושב שהוא יודע דברים אבל הוא בעצם טיפש)
אבל אם זה יצליח זה יהיה ממש שווה - אני אוכל להכיר חברים יותר בקלות, מרצים יזכרו אותי, ואולי אפילו יהיה לי יותר קל למצוא קשר (כי יפנו אלי).

אגב, מבחינת תספורת אפשר לעשות קצוץ, זה גם נראה סביר, וגם לא דורש התעסקות או כסף, אבל כמו שציינתי שאר הסיבות יותר משמעותיות.

גלי גוגל

dardamavet@gmail.com (ido) — Tue, 08 Dec 2009 19:18:00 +0000

אני מניח שאם לי כבר יש הזמנות לחלק לגוגל וייבס, אז לא נותרו אנשים שמתעניינים בזה ועדיין אין להם.
אבל אם אני טועה, תשאירו תגובה ותקבלו הזמנה.

למי שלא יודע מה זה, מההתרשמות שלי - לא כזה שווה לברר, אבל אם בכל זאת אתם רוצים להפיג את הסקרנות:

החצי המלא

dardamavet@gmail.com (ido) — Sun, 29 Nov 2009 14:15:00 +0000

אם יש מישהו שחושב עליך משהו רע,
לפחות אתה יודע שיש מישהו שחושב עליך.

שאלה של אינטיליגנציה

dardamavet@gmail.com (ido) — Fri, 27 Nov 2009 14:08:00 +0000

נתקלתי מספר פעמים בפרסומת הבאה:

וחשבתי שראוי להסביר:
התשובה לשאלה איזה מספר מופיע בתמונה היא שאלה רטורית - התשובה מופיעה בתמונה.
לכן, התשובה שבוחרים היא התשובה לשאלה הראשונה בפרסומת.

תוספת:
שימו לב גם שהאינטיליגנציה נאמרת בלשון סגי נהור

מחשבות על דת כמדע עתיק

dardamavet@gmail.com (ido) — Sat, 14 Nov 2009 00:27:00 +0000

יש לי מספר השקפות שונות על הדת בתחומים שונים.
אחת ההשקפות שלי אומרת שדת ביסודה היא מדע עתיק, היא נוצרה לשם אותם הצרכים ועל ידי אותו סוג של אנשים שמובילים כיום את עולם המדע.

אם נעשה רשימה של הנושאים שדת נתנה עליהם מענה, נגלה שרובם מופיעים כיום כנושאי קורסים באוניברסיטאות. שאלות כגון:
איך לנהל אורח חיים בריא?
אתיקה
איך העולם עובד?
מה ראוי שיהיה מבנה התא המשפחתי?
מה ראוי שיהיה מבנה גוף השלטון?
חוק ומשפט
לשון וספרות
הסטוריה
וכן הלאה.

כפי שאני רואה זאת, החוקרים שפיתחו את הדת הפיצו את התובנות שלהם ואלו התפתחו והשתנו ככל שהקהילה המדעית גדלה (או קבוצת המאמינים התרחבה). הדת כבר התפתחה מעבר לקרקע מחקר והפכה למכנה חברתי משותף שדרש ממשתפיו פעולה באופן מסויים (שהדת\מדע מצאו לנכון שכך יש לפעול) הבעיה התחילה כשאנשים, דווקא עם חוש מדעי מפותח, התחילו לשאול שאלות על עצם המהות והנכונות של הדת - למה שנוותר על חיי הנוחות שחיינו? פתאום אומרים לנו מה לאכול ואיך לנהוג? על סמך מה אפשר לדעת שאלו באמת אמיתות?

שאלות כגון אלו הן חלק מהותי בהתפתחות של תהליך מדעי, וחלקן אכן תרמו להבנת נושאים יותר לעומק ולמציאת פתרונות איכותיים למספר רב של מקרים. אבל תופעת לוואי של השאלה הזו הייתה שהדת נכנסה למצב של מגננה. בתור מנגנון מדעי צעיר, דת לא יכלה להרשות לעצמה להיות חשופה מדי להתקפות מסוג זה משום שהאיום היה עלול לגרום לה להתפוגג ולאבד את כל ההשיגים והתובנות (המרשימות בהחלט) שאנשיה הגיעו אליהן. תהליך זה של התגוננות החל בכיוון ההמונים - נתנו להם סיפורים סגורים שעונים על שאלות שונות, ונתנו הבטחות של דברים טובים למי שילך בדרך זו ואיומים כלפי מי שלא. גישה זו מספקת כלפי האדם הפשוט שמעוניין בחיים פשוטים וטובים, אבל כאשר קמה התנגדות מושכלת התהליך היה מורכב יותר והסתמך על פניה להמונים המשוכנעים כראיה שאם כולם יודעים את זה, זה חייב להיות נכון.

עם הזמן וככל שהתורה המדעית גדלה, הדת נהיתה יותר חשופה להתקפות ונאלצה להקדיש יותר מאמץ בבניית מנגנוני הגנה מאשר בפיתוח המחקר.

כיום, מנגנון ההגנה העצמית זכה לשיוף של אלפי שנים (בקרב רוב הדתות הגדולות) ואנשים שחיים במסגרת דתית כמעט ולא יכולים לצאת ממנה, כאשר הם שומעים אנשים מעלים שאלות המעמידות את הדת בספק, הם כבר שמעו אלף תשובות לנקודה הספציפית המועלת, ואפילו אם היה אפשר לשכנע אותם אחרת אחרי מאמץ רב, התוצאה תהיה נקודתית (למשל לשכנע אותם שהיו דינוזאורים) בעוד מבחינתם עדיין יש עוד אלף ואחת נקודות אחרות שמוכיחות את הנכונות והעליונות של הדת. לא ניתן במשך זמן סביר להביא אדם כזה לזוית ראיה אחרת.

עכשיו, אחרי שהדת נתקעה, ראוי שתמצא דרך חדשה להביא להתקדמות. בעוד בעיני עליה לפנות דרך למדעים המודרניים. אפשרות נוספת היא להטמיע בתוכה עקרונות מדעיים - למשל לעודד כל אדם לענות על השאלה הזו: "כיצד היה משתנה העולם לא היה או לא היה אל המשגיח אליו?", תשובה עצמית על שאלה זו ודומות אחרות תקרב אותך לאמונה או חוסר אמונה מבוססים יותר.

ולסיום - אני לא אוהב את רוב הדתות במבנה הנוכחי שלהן, אני חושב שהן מסוכנות, הן מעודדות אנשים לאי-לקיחת אחריות, להקטנת ראש ולצרות אופקים. אבל אני מוכרח להודות שיש כמה נקודות לזכותן:
אני מכיר מעט מאוד קבוצות מגובשות וחזקות כמו הקבוצות שנוצרות במסגרת דתית.
בסופו של דבר, גם אם זה נובע מאנטרסים אנוכיים, גופים דתיים עושים הרבה למען אוכלוסיות מוחלשות. ברמה כזו שכשאדם מתנדב לעזור לזולת, עולה השאלה אם הוא שייך לארגון דתי (במיוחד גופים נוצריים משום מה).

עלינו, תומכי המדע המודרני, מוטלת האחריות לגלות איך אנחנו יכולים לשפר את הנקודות הללו בחברה שלנו.

נשארים בארץ

dardamavet@gmail.com (ido) — Sun, 27 Sep 2009 01:29:00 +0000

שתי שאלות שלא קל לי לענות עליהן הן:
האם להשאר בארץ?
האם להשאר יהודי?

השאלות הללו כמובן קשורות קשר הדוק אחת בשניה.

אתחיל בשאלה השניה, למעשה רק לא מזמן גיליתי שזו שאלה לדיון, גיליתי שאפשר לאבד את יהדותך. התהליך מבוצע על ידי החלפת אמונה, כאשר ניתן למשל להתנצר ואז להצהיר על חוסר אמונה בישו וזהו - אתה חסר דת. אולי זה מעט מורכב, אבל עברנו את פרעה ונעבור גם את זה (וזה בטח יותר פשוט מלהתיהד)
אני לא חי אורח חיים דתי. אני אוכל כל מה שטעים, גם בפסח וגם בכיפור, אני שוכח את יום השבת לקדשו ובאופן כללי אני מעדיף את צו הלב וצו השכל על פני צו התורה בכל זמן שהוא.
אז למה לי יהדות? מה היא נותנת?
היא נותנת שייכות. אני נמצא בקבוצה של אנשים שכמוני הם יהודים חילונים בעלי היסטוריה ותרבות משותפים ברמה זו או אחרת.
היא נותנת הטבות במדינה בה אני חי, למשל אם אוותר על יהדותי, לא אוכל להנשא בארץ.
אבל למעשה, נראה לי שהסיבה העיקרית בשבילי היא שהתרגלתי, גדלתי לתוכה ובלעדיה ארגיש לא טבעי, ערום.
אבל האם זו סיבה מספקת? ואם אחליט לעזוב את הארץ, לא עדיף לעזוב גם את יהדותי? אוכל לחסוך לילדי את השיוך הזה, אנחנו כעם מתלוננים שהעולם שונא אותנו, אז איך זה שאין תופעה המונית או לפחות בולטת לעין של יהודים שמבטלים את דתם?

וחזרה לשאלה הראשונה, בהנחה שהיתה לי אלטרנטיבה ראלית, למה להשאר בארץ?
כולם אוכלים אחד את השני, כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה קבוצות שלא מסתדרות בינהן. והשמש הזו שרק מחממת את האווירה.
ההסברים הלוגיים הם: כאן המשפחה שלי שאיני רוצה לעזוב, כאן אני מוגן כיהודי (נתון לוויכוח), וכאן אני מכיר את השפה והתרבות.
ההסבר התחושתי הוא שכמה שאני מטייל בעולם, פלאי תבל לא משתווים לפלאי הארץ בעיני. וגם כשאני נמצא במקומות נפלאים, אני לא מרגיש שייך.
גם אם אחיה בארץ וגם אם אחיה בחו"ל, אעבור מצבים שארגיש שאני לא מרוצה מהמצב. אבל אני חושב שבארץ התחושה הרעה מלווה במוטיבציה להלחם על שינוי ותקווה לעתיד אחר, בעוד בחו"ל אני די אקבל את הדברים כמו שהם. השלמה לא בהכרח עדיפה, כי תהיה חסרה לי התבערה הפנימית הזו בחיים. יתכן שהיתרונות של חיים בחו"ל עולים על החסרונות, אבל בלי ספק, האמונה ש"אין לי ארץ אחרת" נותנת משהו.

אין לי תשובות הפעם

כלא מזהב

dardamavet@gmail.com (ido) — Thu, 24 Sep 2009 23:21:00 +0000

ראש הצוות שלי השתחרר. הגעתי לשתיית השחרור שלו לשמוע אותו מספר כמה שהמדור שלנו טוב ונפלא, וכמה שהמון אנשים לא יודעים להעריך את זה ורק אחרי שהם ישתחררו הם ידעו להעריך את זה בדיעבד.
אז אני השתחררתי לפני כמעט שנה, הוא משוחרר שבועיים, ואני עדיין לא יודע להעריך כמה המדור שלנו נפלא.
הסתכלתי סביבי על המשוחררים שהגיעו, ולדעתי לטוב ולרע הדעות של כולם לא השתנו.

אני זוכר שעוד בקורס תכנות, ביום של הצגת היחידות של צה"ל, כשדיברו על המדור שלי הדברים החיוביים שאמרו עליו זה האוכל המצויין שיש שם, המזרקה והדשא שיש לידו, ושהעבודה היא בסביבה אזרחית עם מזגן ומנקה. כתבתי את המדור הזה בעדפות שלישית מהסוף! (מתוך 15) ישר ידעתי שלשם אני לא מעוניין להגיע. אם מי שמגיע לשם חשוב לו רק האוכל, זה בטוח מקום עם אנשים לא אכותיים. אבל מסתבר שכולם כתבו את המקום הזה בעדיפות נמוכה, שזה אולי טוב, כי כשבכל זאת הגעתי לשם, היתה שם תערובת מגוונת של אנשים ובינהם הרבה אנשים טובים.

אדם חכם אמר פעם: "היתרון של המדור שלנו תמיד היה אוכל -
וזה גרוע, כי אם אתה סובל בעבודה ונהנה באוכל אז יש לך 8 שעות של איכסה
ושעה של אוכל"

בעיה מרכזית בשירות שלי, היתה קושי למצוא חיזוק חיובי מבחוץ:
* אותם חברים מהקורס שנמנעו כמוני מלבחור את המדור שלי, באים ואומרים לי כמה כיף לי שיש לנו אוכל אזרחי ושאנחנו לא צריכים לנקות את השירותים. ככה שבימים שבהם חשתי קושי, לא יכלתי לפנות אליהם, כי הם ראו את המצב שלנו כאילו אנחנו חיים בארמון.
* אנשים שלא מהקורס, מסתכלים על זה שאני ג'ובניק כאילו שזה יותר גרוע ממשתמט, זה מחמיר את תחושת הבזבוז הקיימת ממילא של שש שנות צבא בממר"ם (כשהחלטתי לנסות להתקבל למסלול, האמנתי שעם הפרופיל שלי אוכל לתרום לצבא יותר בתחום המחשבים מאשר בתור מתדלק מסוקים)

וגם קשיים מבפנים:
בנוסף לתורנויות היחידתיות, מדור אזרחי צריך להיות מאויש (כלומר שבת אחת יותר בחודש משאר היחידה, וממשיכים שבתות גם בקבע), שמבחינת היחידה זה הוגן בגלל התנאים הטובים שלנו.
המפקדים שלי, שאף הם הגיעו למדור שלי בחוסר רצון, אמרו לי כמה אני צריך להיות מאושר שם בגלל התנאים. ואיימו עלינו בזה שיעבירו אותנו למדור אחר (זה בעיני איום רק בגלל שפה רכשנו חברים) ובכל זאת כאשר ביקשו לעבור למדור אחר, מסתבר שאי אפשר לעשות את זה (לדעתי כי מתפנה תקן, וברור שאף אחד לא ירצה להגיע למלא אותו)
אגב, אותו מפקד כבר עזב למדור אחר שהוא כן בבסיס צבאי, ובשתיית שחרור הוא הודה שאין יתרון לשרת אצלנו.

האחריות על הפרוייקט שלנו מועברת בפינג פונג בין הצבא לחברה האזרחית האחראית עליו, וההרגשה היא שהעבודה שלנו לא תורמת, אלא היא כלי מיקוח. אף אחד לא ממש יודע מה אנחנו עושים ולמה, כולל אנחנו. כאשר העלתי את הבעיה הזו מול הרענית שלי, היא נתנה לי פקודה לכתוב לה הסבר מה הפרוייקט שלי עושה.
כשאמרתי לרענית שלי שאין אצלנו דברים שמעודדים למוטיבציה, היא אמרה שאני צריך להתייחס לשירות שלי כאילו אמא שלי נפתרה. אין מה לעשות, צריך להשלים עם זה, להתמודד עם המצב כמו שהוא ולמצוא איך לראות אותו באופן חיובי.
כנראה שספציפית הרענית שלי לא היתה אדם נבון, לחייל אחר שבא עם בעיה דומה היא אמרה שהצבא זה כמו חתונה, אם לא מסתדרים צריך להשקיע מאמץ, וכשהוא אמר לה - ואם לא הולך אז צריך להפרד, היא צעקה אליו שצבא זה לא חתונה ושיפסיק עם מטאפורות.

כל כך הרבה פעמים הזכירו לנו כמה המקום שאנחנו נמצאים בו טוב. אולי אם היה לנו טוב, לא היה צריך לשכנע אותנו בזה. אני לא יודע סטטיסטיקות של יחידות אחרות, אבל שני אנשים שהתאבדו אצלנו במהלך השירות שלי נראה לי הרבה.

אם אנסה לסכם את הגורמים לתחושה האיומה ששררה אצלי ואצל אחדים אחרים, אני חושב שמדובר בשרשרת פיקוד חסרת מוטיבציה, חסרת סינון שמונעת על ידי אינטרסים אישיים צרים.

הצבא סובל ממחסור חמור בהנהגה אכותית, וכתוצאה גם מבריח מפקדים איכותיים פוטנציאלים.

היו אצלנו גם אנשים שהזמן עבורם במדור היה חיובי, אנשים שלהם המסגרת הספציפית הזו התאימה. אבל אני מאמין שאפילו הם יסכימו שאדם שמגיע למדור מלא מוטיבציה או רצון טוב, ימצא את עצמו מהר מאוד תקוע. ניסיון להרמת מוראל נתקל בציניות, ניסיון להעברת תכנים ערכיים או מקצועיים נחסם בגלל טעמים של זמן פרוייקט. ואין גורם חזק שחשוב לו לשנות את המצב.

את כל הרצון שלי בטובת הצבא איבדתי, וראיתי אחרים עוברים את התהליך, במדור שלי ובמדורים אחרים. אף אחד לא עוצר את זה וחבל. כח אדם איכותי הוא אחד הדברים החשובים ביותר בממר"ם, אך הגישה היא כאילו זה כח זול - אתה בצבא ואין לך ברירה אלא לעבוד.

כרוח הדברים בסרט "מהומה במשרד", במערכת כזו המוטיבציה של אדם היא להשקיע בדיוק במידה שבה לא יעלו אותו למשפט.

בשנה האחרונה שלי בצבא, אחרי שכל החברים שלי לשעבר השתחררו, חוץ מזה שהייתי חסר מוטיבציה לחלוטין, חייתי חיים טובים ממש. הייתי ישן כל בוקר במשרד עד עשר, היו לי בצוות אחלה אנשים שנהנתי לבלות אצלהם בטענה שאני עובד איתם, היתה לי בחדר שותפה מצויינת שדיברתי איתה בזמן שהייתי אמור לעבוד לבד, אכלתי צהריים במשך שעה וחצי, ישנתי שנת צהריים במשרד ואפילו הצלחתי לקמבן יום חופש בשבוע. התקדמתי בעבודה בקצב של שעה ביום, וכשאני נזכר באורח החיים האיטי ההוא, אני מתחיל להסתכל באופן יותר חיובי על זימון למילואים שאולי יגיע. שמרתי על השפיות של עצמי, רק חבל שזה לא כלל את טובת הצבא או הגשמה עצמית, ושעלול להיות שצברתי הרגלים שליליים לחיים.

קליפים גיקיים - חלק ב'

dardamavet@gmail.com (ido) — Sat, 05 Sep 2009 22:27:00 +0000

עוד קליפים גיקיים בהמשך ל-חלק א'

בתגובה לפוסט המקורי הזכירו לי שלאנימניאקס יש שפע של שירים גיקיים כמו:

שמזכיר באופן מטריד את השיר הידוע של מונטי פייטון:

קליפ גיקי מוכר שמכיל את כל המפלצות מסביב לעולם:

שייך ללהקה daft punk.

לאותה להקה יש עוד שיר מוכר, שעשו לו קליפ גיקי אף יותר (אם אתם לא מכירים, שווה לחכות את הדקה הראשונה שלא קורה בה כלום)

בהמשך למיינסטרים, יש לנו את הקריוקי של שרק, שהוא יותר כיפי מחכם:

את אוסטין פאוורס עם בריטני:

ואת דרו קרי:

שיר קומיקסי במיוחד על עולם האקשן:

וגרסת האורגיה (ראו זאת כאזהרה!) שבאה כתגובה לאותו השיר

אבל בסופו של דבר, קשה לי להאמין שאפשר למצוא שיר יותר גיקי משירים על מתמטיקה מתקדמת:

זהו להפעם. אני ממה שהתחיל כניסיון למצוא שירים על מדע, פחות או יותר כיסיתי את כל הסירטונים שאני אוהב ביו-טיוב.
אם יש לכם קטעים טובים נוספים אשמח אם תשלחו לי בתגובות או במייל (דרדמוות@ג'ימייל.קום)

קליפים גיקיים - חלק א'

dardamavet@gmail.com (ido) — Fri, 04 Sep 2009 23:14:00 +0000

כתוצאה מהפוסט שלי על חיפוש קליפים גיקיים, הרכבתי אוסף קטן, והנה הוא לפניכם.
זהו אחד מהפוסטים שאני יותר אהנה לכתוב!

בעצם רשימת הקליפים כאן היום התחילה מהסרטון הזה:

שלקוח מסדרה חמודה בcartoon network

מסתבר שהיוצרים של הסדרה הכניסו שירים בעוד סדרות שלהם, למשל:

שמשתמש ברעיון הלקוח מהמחזמר, חנות קטנה ומטריפה:

ואי אפשר לדבר על מחזות זמר גיקיים בלי להזכיר את באפי:

או את המחזמר של רוקי:

ביוטיוב משתדלים למחוק תכנים עם זכויות יוצרים, ולכן אולי הבחנתם שאספתי הרבה מהסרטונים מאתרים אחרים, את זה לא מצאתי, אבל הגרסא של הסימס אף היא בוטה ומשעשעת ביותר, ומשמח אותי שמשחקים מאפשרים להגיע לרמה כזו של פעילות בין דמויות (וכבר יצא סימס שלוש מאז, בכלל סימס הוא משחק לא רע בכל הנוגע לפתיחות מחשבתית). בנוסף לזה, זו דרך מצויינת לעבור לקליפים גיקיים של משחקי מחשב:

אם אי פעם הרגשתם שהבוס שלכם משחק בקקי, אז מסתבר שיש משחק מחשב שבו פוגשים בוס שהוא ממש קקי, והוא גם מזמר:

תמיד נחמד לראות את אחת מעשרות הגרסאות המציאותיות יותר שיש באינטרנט למשחק מריו:

אני בטוח שיש המון קליפי מחשבים טובים שאדלג עליהם, אבל השיר הזה הוא חובה!

השיר הזה שאומנם לא משתייך לאף משחק ספציפי, מעביר באופן חמוד את עולם משחקי התפקידים ברשת, עולם שאם מעניין אתכם אתם חייבים לראות את הסדרה החינמית שממנו הוא לקוח - הגילדה.
ואני אשמח לגלות שזיהיתם את הזמרת מהמיני סדרה המצויינת (והגם חינמית בארה"ב) דוקטור הוריבל.

בשירים על מחשבים רצוי להוסיף גם את שיר האדמניסטרטור:

של שלושה טרולים מתים בשקית

ונסיים את שירי המחשבים עם האהוב עלי:

מי שכתב את השיר הזה הוא ג'ונתן קולטון שכותב המון שירים גיקיים, רובם נהדרים, אצרף אחד חמוד על זומבים:

ומאפוקליפסה אחת לאחרת:

מקווה שנהנתם, גיליתי שגם ככה יש לי פה יותר מדי קליפים, והשאר יבואו בפוסט נפרד

על ביקורת בלתי מאוזנת

dardamavet@gmail.com (ido) — Thu, 03 Sep 2009 18:40:00 +0000

היום בבוקר העביר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, כנס מרתק על הקשיים העומדים בפני הממשלה בבואה לפעול.

בכנס הוצגו מספר מכובד ביותר של קשיים אלו, בינהם:
חוסר סמכות של ראש הממשלה ושל מנכ"ל הממשלה לפי חוק.
כל החלטה שעולה לדיון סוטה לדיונים בלתי נגמרים בנושאים משניים לסוגיה.
כל החלטה צריכה לעבור עשרות גורמים לאישור בדרך לביצוע.
כל אחד מהגורמים דואג לכסות את עצמו מפני פגיעה אפשרית על ידי המנעות מפעולה.
כאשר פעולה כבר יצאה לפועל, הביקורת והעיתונות חוגגים על כל טעות משנית מבלי להפנות תשומת לב לפעולה בכללותה.

בכך נוצר מצב שעדיף לו, לחבר בממשלה, לשבת בשקט ולהעלם ככל האפשר מהכותרות, כי מי שעושה טועה, ומי שטועה משלם על כך ביוקר.
בתור המחשה הוא סיפר על חוסר היכולת של ראש ממשלה להעביר החלטה כמו התקנת מזגן בבית ספר, שלא לדבר על החלטות מורכבות יותר.

את דבריו של גבאי, שמי שעושה משלם על כך ביוקר, החליטה העיתונות להמחיש על אותו הכנס עצמו. לדעתי האישית, בגלל ההתקפה על הביקורת. אך במקום להציג את ההתקפה של גבאי על הביקורת (וכל אחד אחר מעשרות הגופים הנוספים שתקף), בחרו להציג מכשול אחר שהציג, שולי הרבה יותר שהועלה במשפט אחד בלבד במשך כנס שלם: המגזר הדרוזי.
הוא העלה למשל גם את נושא המגזר החרדי, אך זה הוא נושא יותר מוכר ולכן פחות מעניין לעיתונות.
עיתונאי אחד יצא מהישיבה ברגע שאייל אמר את המילה "דרוזים" ומאז יש חגיגה בתקשורת כשכל גוף צריך להגיב לשאר הידיעות בתחום.

אז מה בעצם היה?
גבאי סיפר על תוכנית להקמת צינור גז שעוברת בישובים דרוזים, שבמשרדי הממשלה מפחדים להתעסק איתם.
גם אם העיתונות לא מציגה את התמונה המלאה, הם לא שיקרו במקרה הזה, אייל אכן טען כי במשרדי הממשלה מפחדים מהמילה "דרוזים".
מי שראה את הנושא בטלוויזיה או שמע ברדיו, הבחין שתמיד משמיעים את אותו הציטוט, אותו משפט אחד בכנס שנערך שעות, והסיבה פשוטה, במשך כל הכנס הנושא לא הוזכר שנית, הכנס נסב סביב הקשיים השונים להעביר החלטות ולא סביב היחס הדרוש כלפי מיעוטים במדינת ישראל.

ומה בתגובה?
ח"כ מגלי והבה (קדימה) קרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להדיח את גבאי מתפקידו.

אז תעסוקתו של אדם בממשלה מועמדת בסכנה בגלל שהוא הזכיר את המילה "דרוזים", האין זה דומה לאותו הפחד שגבאי דיבר עליו?
אבל אני לא מאשים לא את גבאי לא את ח"כ מגלי, ולא אף אחד מהאוכלוסיה הדרוזית. אני מאשים את העיתונות - אני מנחש שעיתונאים הלכו לגורמים שונים, שלא הספיקו לשמוע את דבריו של גבאי, ואמרו להם: "וואי וואי, איך גבאי לכלך עליכם, ורק בגלל שאתם דרוזים!" וכך קיבלנו את התגובות המוגזמות והמצולמות היטב של המגזר.

ביקורת היא תפקיד חשוב, אחד החשובים ביותר במדינה דמוקרטית, איך כאשר השימוש בו הוא בלתי מאוזן היא עושה יותר נזק מתועלת, היא משתקת את אנשי המעשה ומעוורת אותנו האזרחים שלא יכולים להבדיל בין שחיטות בסדר גודל שערורייתי לתופעת לוואי של שינוי.

איני יודע איך אפשר להלחם בתופעה, אך עבורי כל מה שראיתי היום רק חיזק את דבריו של גבאי בכנס. לסיקור כמעט מאוזן שמצעתי (שכן לא ניתן במצב הנוכחי לא להתייחס לסוגיית הדרוזים) הכנסו לכאן.

המאגר הביומטרי במדינת ישראל

dardamavet@gmail.com (ido) — Thu, 27 Aug 2009 10:22:00 +0000

לפני שבועיים הייתי בפאנל המאגר הביומטרי במרכז הבין תחומי בהרצליה

פאנל ציבורי שנערך בנושא הצעת החוק המוצעת.

היה מגניב לשבת בין שורה של מומחי אבטחת מידע, עורכי דין, עיתונאים ופוליטיקאים אשר מנהלים בינהם דיון.
הפריע החוסר באנשי בטחון, במיוחד לאור העובדה שנגענו בענייני בטחון לא מעט (בעיקר בנושא הצורך במאגר ביומטרי לצורכי ביטחון)
שימח אותי לראות שיש שוק עבודה בתחום המחשבים שהוא גם ערכי וגם מול אנשים, למשל בנושא אבטחת מידע, אבל לא רק.

על התנהלות הכנס:
השר אלי ישי וחבר הכנסת מאיר שיטרית שוחחו בינהם לאורך כל הפאנל תוך הפגנת חוסר כבוד למרצים, ללא קשר לעמדה שהציגו הדוברים הנוכחיים, על אף הערות חוזרות ונשנות שקיבלו.
יתר על כן הם הגיעו באיחור, והשר מיכאל איתן הגיע לאחר שעה וחצי מתחילת הפאנל עם התנצלות.
שני הנציגים העיקריים של הצעת החוק - שיטרית וישי יצאו באופן בלתי מסודר כאשר התחיל החלק של השאלות מהקהל.

לדעתי, לא היתה ברורה מספיק המטרה של הכנס, כנראה ששיטרית וישי שמובילים את הצעת החוק, חשבו שמטרת הדיון היא מומחים בתחום שמעוניינים לתרום מהידע שלהם בשביל לחזק את הנושא של מאגר ביומטרי ולהציע איך צריך ליישם אותו ואיך צריך לאבטח אותו.
האלוף לשעבר יעקב עמידרור, כנראה חשב שהמטרה של הפאנל היא הסברה לקהל הרחב על החוק, ובעיקר הרגעה שהכל בסדר.
הקהל הרחב ברובו כנראה חשב שהפאנל מטרתו להעלות לדיון אמיתי את הצורך במאגר, ושתוצאתו עשויה לשנות את החלטות הממשלה.
לפחות זו פרשנותי על פי אופן הפעולה השונה של האנשים, ואי תיאום ציפיות זה הביא לתוהו ובוהו. השרים ישי ושיטרית היו תחת התקפה כבדה שהם לא ציפו לה וברחו, עמידור הרצה לאוזניים ערלות והקהל דיבר בין אנשים שונים שמתנגדים למאגר ומחזקים אחד את השני שמאגר זה רע.

סיכום בקצרה על תוכן הדברים:
המאגר הביומטרי במבנהו המתוכנן בארץ, הוא תקדים עולמי (על פי ד"ר קרין ברזילי-נהון). הוא פוגע בפרטיות של האנשים אם הוא דולף, ואין לנו היסטוריה נאה של מניעת הדלפת מידע לצערי. ואם הוא לא דולף כולו, עדיין אין מניעה לגורמים חיצוניים להוציא מידע הדרוש להם על פרטים בודדים (על פי פרופסור אלי ביהם). ובנוסף לזה, כמות הגורמים שתהיה להם גישה חוקית למאגר היא גדולה ולא הגיונית עד כדי כך שכמעט אין צורך שתדלוף, היא נגישה באופן חוקי (על פי עו"ד חיים רביה).
כפי שאמר פרופסור שמעון שוקן, הבעיות העיקריות הן שהדיון הנוכחי נערך לאחר שהצעת החוק כבר עברה קריאה ראשונה, שזה כבר די מאוחר מדי בשביל להביא לשינוי משמעותי.
והבעיה השניה היא שנראה שהחליטו להקים מאגר ואחר כך למצוא איך להשתמש בו, במקום לזהות צורך ולמצוא לו פתרון.
יש המון סתירות בחוק בנוגע למה השימוש במאגר הולך להיות, מה שחוזר בעקביות הוא הצורך בתעודות זהות חכמות כי כרגע אין בעיה לזייף.
זה נכון, התעודות זהות בארץ הן מהגרועות בעולם, אבל אין צורך במאגר ביומטרי על מנת לשנות זאת, יש הרבה טכנולוגיות לאבטח תעודות זהות, אפילו כאלו המבוססות על זיהוי לפי טביעת אצבע, שלא דורשות מאגר ביומטרי (המידע שמור בכרטיס האישי שלך)
ככל הנראה בנקים לא יקבלו גישה למידע (לפחות בשלב ראשוני) למרות הצורך שלהם בעימות הזהות של הבאים איתם במגע.
משטרה, עורכי דין, בתי משפט וכוחות בטחון יקבלו גישה למאגר על פי צורך.

הרגיז אותי האלוף לשעבר יעקב עמידרור שאמר שאין לערב את האקדמיה בהחלטות הממשלה משום ש:"האנשים באקדמיה נוטים להיות ערכיים במקום מקצועיים"
כאילו שלערכים אין מקום בהחלטות הממשלה...

וגם הרגיזה אותי הטענה המגוחכת שלו שאין מה לדאוג בנושא אבטחת המאגר משום ש:"ליד וענונו יש הרבה מאגרים שמהם עוד לא דלף מידע"

השרים המעורבים העלו את הטענה שהקהל באירוע לא מייצג את הציבור משום ש:
אף אחד לא ראשי להביע את דעתו בשם הציבור פרט לחברי הכנסת שהציבור בחר אותם, הציבור יכול לבחור פעם בארבע שנים ובכך הוא מביע את עמדתו.
ומה שכואב לי הוא שהם באמת מאמינים בכך, הם מאמינים שבעצם ההצבעה שלי למפלגה מבין הטווח המוצע אני מביע את הדעה שלי בנושא: בטחון, זכויות אדם, פרטיות, מעמד הגמלאים, מעמד המורים וכדומה. שאני אצליח למצוא מפלגה שכל חבריה מסכימים איתי אחד לאחד בכל תחום ותחום. שזה מגוכך, זה מטופש להאמין שהממשלה באמת מכילה ייצוג אמין ואמיתי של הציבור בארץ, אבל זה אמונה שהיא כנראה הכרחית כשאתה מגיע מהמערכת על מנת לתת לפעולות שלך צידוק.
בעיה נוספת היא שדמוקרטיה אמורה לשמור על זכויות מסויימות ללא קשר לדעת הרוב, אבל זה כבר דיון אחר.

עכשיו הטענות של מאיר שיטרית, יוזם החוק:
הסיבה שישראל היא תקדימית בנושא היא בגלל הצורך הבטחוני הייחודי של ישראל, ובגלל שברוב המדינות אין תעודות זהות כלל והן לא עומדות בפני אותן בעיות כמונו.

טענה שתומכי החוק חזרו וטענו היא שבכניסה לארה"ב נותנים טביעות אצבעות, זה לא עוצר אף אחד מלנסוע לארה"ב, ותפקידנו להגן על מדינתנו כפי שהם מגנים על מדינתם.
מנגד טענו מהקהל אנשים מסויימים שבגלל זה הם לא נוסעים ולא ינסעו לארה"ב, שנסיעה לארה"ב זו בחירה והנפקת תעודת זהות אינה בחירה ושמדינה שעושה דבר פסול לא נותן לנו לגיטימציה לעשות זאת גם כן.

בעניין הבחירה שיטרית הגיב שייקח שנים להנפיק תעודות ביומטריות לכל המדינה, ולכן מי שלא רוצה ישאר עם התעודה הישנה.

הטענה העיקרית שלו היא שבמוסדות (והוא מנה את כולם): שדה התעופה, מקומות עבודה, משטרה, צבא, מוסד, שב"ק, בנקים, בתי משפט, קופות חולים. לוקחים טביעות אצבע בניגוד לחוק (בעצם לא קיים חוק בנושא) ואף אחד לא ניסה לפרוץ למאגרים שלהם, האקדמיה לא נאבקה בהם. והממשלה לא יכולה להתערב שם מבלי שיש לה מאגר משלה.
אני מוצא הרבה בעיות בטיעונים שלו, אך אשאיר אותם כפי שהם.

מיכאל איתן
אמר שהחוק לא גמור ודרוש עוד זמן לבחון את הנושא.
הוא חושב שההתנהלו סביב הנושא, כמו גם אופן ההתנהלות הכללי של הכנסת הוא בעייתי, והוא יצא עלי רושם מאוד חיובי באופן ההתייחסות שלו לנושאים, ובתגובות ענייניות לשאלות.
מאיר שיטרית עבד מספר שנים עם וועדות על הנושא

אלי ישי, האחראי הנוכחי על קידום החוק, סיים את הדיון (לפני שברח משאלות הקהל) בהבטחה שבעיניו זה לא פסול לשנות דעה, ושהוא לא ידבק בהחלטה רק בגלל התחיבויות קודמות. מצד שני לא נראה שהוא מעוניין בשינוי ההחלטה והוא אמר שלא פשוט למצוא פתרון שאינו כולל מאגר ביומטרי, ושיש לבחון את האינטרס שמציגים אנשי ביטחון במקביל לנקודת המבט האקדמאית. הוא סיים בקריאה למומחים לבוא לתת פתרונות יצירתיים על מנת להגיע לאיזון ולצמצם את הסכנות שבמאגר הביומטרי.
בעיני זה לא פסול לשנות דעה. חבר כנסת שאומר אתה צודק אבל התחייבתי זה לא הגיוני.

לקבלת שפע של מידע סובייקטיבי לגבי המאגר הביומטרי אתם מוזמנים להכנס לכאן:
http://no2bio.org/home/

אם יש לכם דעה בנושא (ולא משנה מה היא), אני ממליץ לשלוח אותה לחברי הכנסת על מנת שתהיה להם השקפה מלאה יותר על דעת הקהל.

מתמטיקה בשנקל

dardamavet@gmail.com (ido) — Mon, 24 Aug 2009 09:48:00 +0000

החלטתי לשדרג את הפוסט "מתמטיקה בגרוש".
מסתבר שאותה שאלה של - מה בא אחרי טריליון, היא עדיין שאלה שמעניינת אותי.
ולהלן המסקנות:
ראשית יש להתייחס לשיטת הספירה. האמריקאים (יש שם נכון יותר בעברית לתאר את תושבי ארצות הברית? למקסיקנים בטיול שלי תמיד הפריע שמתייחסים לארה"בים בתור אמריקאים ואליהם לא) סופרים בקפיצות של אלף (שלושה אפסים), וכל שאר העולם סופר בקפיצות של מיליון (ששה אפסים).
למה העולם סופר בחזקות של מיליון?
כי ביליון זה בי (=פעמיים) מיליון, וטריליון זה טרי (=שלוש) מיליון וכן הלאה.
למה בארה"ב סופרים בקפיצות של אלף?
לא יודע. אולי מיליון גדול להם.

ואכן, הבנתם נכון!
עדיף להרוויח ביליון שקלים מאשר
billion dollars

מה שאר העולם עושה כדי לתאר את המספרים החסרים?
מחליפים את ה"ליון" ב"ליארד"
אלף מיליון = מליארד
אלף ביליון = ביליארד
טוב, יש סיכוי קטן שהאינטואציה שלי מטעה אתכם כאן, אני לא בלשן ולא מתמטיקאי ואני זוכר ששיחקתי פעם משחק שנקרא - "ביליארד משימות" ולא היו בו כל כך הרבה משימות...

Sorry, you will need the <a href="http://www.macromedia.com/go/getflashplayer/" target="_blank">Flash Player</a> to play this game.

ועכשיו לתשובות:
לפי השיטה העולמית חוץ מארה"ב (תקרא מעתה עח"א) כמובן שהתשובה היא טריליארד.

משם הקפיצות יהיו כך:

משמעות בארה"ב	משמעות בעח"א	שם
1,000,000	1,000,000	מיליון
1,000,000,000	1,000,000,000,000	ביליון
1,000,000,000,000	1,000,000,000,000,000 000	טריליון
1,000,000,000,000,000	1,000,000,000,000,000 000,000,000	קואדריליון
1,000,000,000,000,000 000	1,000,000,000,000,000 000,000,000,000,000	קוינטיליון
1,000,000,000,000,000 000,000	אפסים 36	סקס*טיליון
1,000,000,000,000,000 000,000,000	אפסים 42	ספטיליון
1,000,000,000,000,000 000,000,000,000	אפסים 48	אוקטיליון
1,000,000,000,000,000 000,000,000,000,000	אפסים 54	נוניליון
אפסים 33	אפסים 60	דציליון
אפסים 36	אפסים 66	אנדציליון**
אפסים 39	אפסים 72	דואדציליון
אפסים 42	אפסים 78	טרדציליון
אפסים 48	אפסים 84	קואטרדציליון
אפסים 54	אפסים 90	קואינדצליון
אפסים 60	אפסים 96	סקס*דציליון
אפסים 66	אפסים 102	ספטנדציליון
אפסים 72	אפסים 108	אוקטודציליון
אפסים 78	אפסים 114	נובמדצליון
אפסים 84	אפסים 120	ויגינטיליון
אפסים 303	אפסים 600	סנטיליון

עוד מספרים שמעניין להכיר:
גוגול = 1 עם 100 אפסים (אין הבדל בין השיטות, זה קבוע)
משתמשים בו פחות לצרכים מתמטיים ויותר בתור מספר גדול להחריד, הוא מייצג מספר גדול יותר מכמות החלקקים המוערכת ביקום.
אם השם שלו נשמע לכם מוכר, זו לא מקריות, הקבוע הזה הוא זה שנתן את ההשראה לשם של תוכנת החיפוש - גוגל.

גוגולפלקס = 1 עם גוגול אפסים אחריו
הייחוד שלו היא שלא ניתן לכתוב אותו בצורתו המלאה (100000...) ביקום שלנו מאחר ולא יהיה מספיק דיו ונייר, או לחילופין דיסק קשיח (אין מספיק חלקיקים ביקום)

זיליון = השם המדעי של "מלאנתלפים"

הפוסט הזה מזכיר לי משחק ששמעתי עליו פעם. לוקחים שני מתנדבים, נותנים לכל אחד פיסת נייר וכלי כתיבה, והם צריכים תוך הגבלת זמן לכתוב את המספר הכי גדול שהם יכולים. מנצח מי שכתב את המספר הגדול יותר. מותר להשתמש בכל חישוב או סימן שהקהילה המדעית מכירה בו כל עוד המספר הוא מספר סופי (אסור למשל להשתמש ב"אין סוף" או ב"זיליון")
אם רוצים לעשות גרסא יותר ישימה למשחק, אפשר להגדיר שמותר להשתמש בכל חישוב או סימן שניתן למצוא בוויקפדיה.
(אפשר בקלות להגיע למספרים אדירים, הרבה יותר מכל מה שמוצג כאן)

ונסיים בבדיחה:
אלוהים נגלה לילד בחלומו ומבטיח לענות לו על כל שאלה.
הילד שאל אותו: "איך הזמן זז אצלך? כמו אצלנו?"
אלוהים ענה: "כשאצלי עוברת שניה אחת, אצלך עוברות מיןטיליון*** שנים"
הילד המשיך לשאול: "ואיך הכלכלה אצלך? אפשר לשחד אותך?"
אלוהים ענה: "אגורה אחת שלי היא כמו סנטיליון שנקלים שלך"
התרגש הילד: "וואו! באמת? אז אפשר אגורה?"
"אין בעיה" ענה לו אלוהים "חכה שניה"

* כן סקס!
** הייתי חושב שאנדציליון ייצג כל מספר שאינו דציליון...
*** הגרסא המצונזרת של סקסטיליון שאלוהים משתמש בה כשהוא מדבר עם ילדים

The Pie Who Loved Me

dardamavet@gmail.com (ido) — Fri, 14 Aug 2009 17:25:00 +0000

התחלתי לחפש שירים מגניבים, במיוחד בנושאי מדע, וזכרתי שראיתי פעם בסדרה מצויירת שיר שנקרא:
"I'm cooking pie for science"
ולצערי גוגל איכזב אותי

מפתיע שאין את המילים שלו באינטרנט

גם יו-טיוב איכזב אותי בחיפוש השיר, אבל בסוף מצאתי:
http://www.220.ro/Pf0Kpjiuzi/Evil-Con-Carne-S1E04B-The-Pie-Who-Loved-Me

זו סדרה על מדען מרושע (שרק המח והקיבה שלו שרדו) שבפרק הזה הוא מנסה להשתלט על העולם עם עוגה כל כך טעימה שאף אחד לא יוכל להתנגד לו.

אם אתם במקרה מכירים שירים שווים בסגנון, אשמח לשמוע.

גוגל חוסמים גישה לאינפורמציה

dardamavet@gmail.com (ido) — Mon, 10 Aug 2009 18:15:00 +0000

זה הפוסט הרביעי שאני כותב על גוגל
והפעם - על חסימת גישה לאינפורמציה!

שמעתי בעבר דיבורים על זה שלגוגל יש את היכולת לקבוע את אופן הגלישה ברשת על ידי העברת תכנים לא רצויים למקומת שלא ניתן למצוא ברשימת התוצאות, ואנשים שונים טוענים שזה אכן מבוצע עבור אתרים שונים.

אני חשבתי שאין בזה אמירה של ממש, לפחות לא משהו שאני אוכל להיות מודע אליו אי פעם ולכן זו אינה יותר מאמונה. אך לגמרי במקרה, גיליתי מספר ניסויים פשוטים אשר מראים שמשהו אינו קשורה בממלכת הגוגל. כל תמונה היא לינק לחיפוש הרלוונטי:

חיפוש ראשון שעשיתי הוא של השם האנגלי של הבלוג שלי, deathsmurf, חיפוש שהניב עשרות אלפי תוצאות

אך לאחר שמתקדמים מעט (למעשה הרבה) ברשימת התוצאות, פתאום מגלים שישנן רק 403 תוצאות

ואם אני מפריד את החיפוש ל"death smurf" ועושה את אותו התהליך, הוא טוען שיש
מאות אלפי תוצאות אך אינו מאפשר לי להתקדם מעבר לתוצאה ה813
(תכנסו ללינק ותנסו ללחוץ next ותגלו שזה מוביל לאותו הדף)

אבל כל זאת עדיין לא מוכיח שיש חסימת גישה. יכול להיות שגוגל מנפחים את מספר התוצאות שלהן מטעמים שיווקיים, שזה שקר, ולא יפה, אבל עדיין המניע הוא פחות מרושע ואין הפסד של ממש.
אלא שלא הפסקתי שם, ובדקתי את אותה הבדיקה עם חיפוש של המילא "no"
קשה לי להאמין שאין ברשת יותר מ910 תוצאות שיש בהן את המילה הזו (בייחוד שגוגל מעיד על מיליארדים) ובכל זאת שם החיפוש נעצר (אי אפשר לעשות נקסטים)

ואם במקרה מישהו מנסה להכניס את עמוד התוצאות בשורת הכתובת, מקבלים את ההודעה היפה הזו:
Sorry, Google does not serve more than 1000 results for any query

שאומרת - אנו מצטערים, אבל אנחנו לא רוצים שאנשים יראו את תוצאות החיפוש שאינן מתקדמות.

אכן, חסימת מידע מצערת.

(נ.ב - כל המחקר נבע מניסיון למצוא אתר שמחזיר את תוצאות גוגל בסדר הפוך, האתר לא נמצא, אבל נמצא האתר החמוד הזה)