נושא "קו הגלילה" שנוי במחלוקת. המחקרים מראים שרוב המשתמשים כן גוללים, אבל עדיין החלק העליון הוא היחיד שמקבל חשיפה של 100% מהמבקרים.

כדי לעודד גלילה – צריך לרמוז למשתמשים שיש לאן לגלול. זה נשמע נורא טריוויאלי, אבל מפליא לראות כמה מפספסים את הרעיון. הדרך הפשוטה ביותר (אם כי לא תמיד הכי אסתטית) היא לדאוג שהמשתמש יראה תמיד אייטם חצי מבצבץ.

תשפטו בעצמכם – כמה התוספת הקטנה הזו ממחישה ומפתה לראות מה יש בהמשך:

בחרתי להציג את הרעיון דווקא על כמה אפליקציות אייפד, משתי סיבות:

1. גודל המסך שלו קבוע וידוע מראש. אז אפשר לתכנן במדוייק מה נכנס במסך הראשון.
2. אין חיווי של גלילה שיכול לרמוז למשתמש שיש עוד המשך.

דוגמאות שלא מימשו את הרעיון

מניח שכולכם מכירים את האפליקציה הזו. נכנסתי למסך ACCOUNT וחיפשתי איפה עושים Log Out ולא מצאתי. נחשו איפה זה? נכון – צריך לגלול טיפה.

ה-AppStore ידוע בזה שהוא גרוע ב-Discovery, אבל מי מכם ידע שהרשימות האלו נגללות לצדדים?

אפליקציית תוכן יפהפיה, אבל היא לא מפתה אותנו לגלול בשימוש היומיומי, גם אם אנחנו "מבינים" שהנקודות הקטנות אומרות שיש כאן עוד עמודים.

ועוד אחת מקצועית עם תוכן נפלא – אבל התחושה היא שיש כאן רק 12 הרצאות.

דוגמאות שמימשו את רעיון ה"וחצי"

אפליקציית Paper יכלו להכניס 4 מחברות בלי בעיה, אבל אז איך נדע שיש חמישית?

האפליקציה החדשה חדשה של Spotify

בוקסי

ל-Pulse כנראה יצא קצת בפוקס, כי בעימוד האנכי נכנסים בדיוק 4 בשורה. בלי וחצי.

בלי להתייחס לעיצוב הכללי של האפליקציה, ולזה שהחלק המציץ נראה כמו אותה כתבה משוכפלת – אין ילד או חתול שלא ינחש באופן אינטואיטיבי שיש לגלול שמאלה.

קשה לומר אם זה מכוון או בטעות, כי כל האפליקציה של לאומי נראית קצת אקראית, אבל אפילו כאן זה עובד.

זו פעם שניה שאני מפלרטט עם VPN ומתחזה לאמריקאי בעיני העולם הדיגיטלי. הפעם שיחקתי קצת עם Netflix. אבל מה? רק לתקופת הנסיון. רומני.

ביטלתי את החשבון לקראת סוף תקופת ההתנסות. נורא הפתיע אותי איך קיבלו את ההחלטה שלי בכבוד, לא החביאו את כפתור הביטול, לא שאלו אותי אלף פעם אם אני בטוח, חוץ מפעם אחת שהסבירו את המשמעות, לא ניסו לשכנע, ואפילו בסוף הודו לי והודיעו שתמיד יקבלו אותי בברכה בחזרה.

יום אחד אולי הגינות וישירות לא יתקבלו בכזו פליאה…

באמצע שנה שעברה הופנה אלי דודי בלסר ע"י מכר שהמליץ על העבודה שלי. ההיכרות שלי עם תחום האופנה היתה די מועטת, אבל אחרי שיחה קצרה עם דודי הבנתי שני דברים: (1) שהראש של דודי מכוון לסוג מוצרים שאני אוהב (2) שיש עוד מישהי… מעניינת… בין מייסדי המותג.

הקו מתחילת הדרך הצהיר על קונספט אחד ברור: פשטות וישירות.
זה אומר – בלי אותיות קטנות, בלי יותר מדי אפשרויות, בלי התחכמויות, בלי ניווט מורכב. "אנחנו מוכרים תחתונים. איכותיים ונעימים ובמחירים סבירים, אבל תחתונים". כשחיפשנו שם למותג עלו מילים כמו Basic ו-Simple, ובסוף מבין השמות שהעליתי נבחר Undeez. ישיר ופשוט. אמנם איות מתחכם, אבל נסו למצוא דומיין פנוי. בהמשך יתגלה שהשם הזה מתנגש עם מותג אחר, אז השם חלופי שמצאנו היה – Under.me.

עץ האתר פשוט עד כדי גיחוך: העמוד הראשי הוא הקטלוג, עם סל קניות מובנה. טופס checkout פשוט, עמוד קצר על בר רפאלי, ומעקב הזמנות. בלי בולשיט.

האתר עבר כמה תהפוכות עיצוב, כולן פותחו והותאמו ע"י (Linnovate על Drupal). בשלב מסויים התערב גוף מיתוג חיצוני בקביעת השפה הגרפית של המותג והאתר.

כמה מאפיינים שהפכו את האתר לידידותי ופשוט בעיני:

עמוד אחד

הקטלוג תוכנן להיות מצומצם, ומהרגע הראשון היה ברור שהכי מתאים כאן אתר של עמוד אחד. זה אמנם טרנד חזק בעיקר באתרי פורטפוליו, וגם האתר שלי בנוי כך, אבל אין סיבה לא לאמץ את הטרנד כשהוא מתאים.
הטריק באתר של עמוד אחד הוא לשלוט בגלילה נכון. רק אחרי שהאתר עבד אפשר היה להרגיש אם זה עובד נכון, ונעשו שינויים בהתנהגות של הגלילה כדי לחסוך תנועות מיותרות ולהציג למשתמש את מה שצריך. בכל שלב בתהליך צריך לשים לב מה המשתמש רואה במסך. הגובה של המצגת (שהיתה אמורה להיות סרטון וידאו) בראש העמוד, למשל, נקבע לפי  הרזולוציה של המשתמש.

הקונספט הראשוני: inspector במרכז הקטלוג

עוד דבר שחשוב להבהיר על עמוד אחד – אם חשובה לכם מדידה (ובאתר קניות זה וואחד חשוב) – הקפידו להשתמש ב-Event Tracking, אחרת האנאליטיקס שלכם לא יידע מה המשתמשים עשו בעמוד.

סל קניות מובנה

זה מדהים שלא כל אתרי הקניות עובדים כך. ברוב המקרים לחיצה על הוספה לסל לוקחת אותי אל הסל עצמו. ובהרבה אחרים, שכן משאירים אותי בעמוד – מצאתי שקשה למצוא איפה ניגשים לסל בהמשך.

הרפרנס שלי היה דווקא אתר ישראלי קטן GoMobile שממש סל קניות ממש דומה. דווקא אצלם בד"כ מדובר בקניה של מוצר אחד, אז אני לא בטוח שהמודל מתאים, אבל מאז שביקרתי באתר הזה לפני כמה שנים – זכורה לי חוויית סל הקניות כמוצלחת במיוחד.

הוספה והסרה בבודדים

בדיוק כמו שבחנות אני לוקח לסל אחד ועוד אחד ועוד אחד, גם כאן הכוונה היתה שהמשתמש פשוט ילחץ 3 פעמים על "הוסף לסל". בפועל זה יצא קצת בעייתי כיוון שהפיתוח התבסס על כלים מוכנים שמדווחים לשרת על כל הוספה, וזה די איטי. בתכנון המקורי זה היה אמור להיות בצד לקוח בלבד, ובתגובה מידיית, ואני מקווה שזה יתוקן בהמשך.
גם בסל הקניות – הסרה של מוצר היא פשוט תקתוק על ה"-" עד שמגיעים לאפס. וגם כאן – אם זה היה עובד מהר זה היה מצליח.

קטעי וידאו של פריטים

אם כבר שוכרים סטודיו ודוגמנים לצורך צילומי איכות של הבגדים, אפשר בקלות לקחת מצלמת וידאו חובבנית, ולצלם את הפריטים. יש משהו בוידאו שנראה תמיד הרבה יותר אמיתי מצילומי סטילס מעובדים.

ישירות במחירים

המחירים מוצגים במטבע מקומי. בשלב הזה של האתר זה עובד טוב, אבל מסתבר שיש לא מעט תסבוכות בענייני תמחור לוקאלי (מיסוי וכו'), ואני מקווה שזה לא יסבך את החוויה בהמשך הדרך.
ובמסגרת השקיפות – הצגה של המחיר הכללי עם המשלוח לפני שיוצאים לתהליך Check-Out.

את התוצאה הסופית אפשר לראות באתר under.me.

הנה כמה תמונות נוספות של גרסאות מהתהליך

שחור לבן. אייקונוגרפיה ילדותית מדי.

זו גרסה שהתקדמנו איתה די הרבה. הירוק זה לא בכפייה שלי

מינימליזם קיצוני

פה התחילה גישת הקוביות הישרות

אגב, אני גאה לספר שהאתר זכה ב-DesignAwards הישראלי.

די, תנוחו…

אני מעצב על Photoshop מאז גרסה 3, כשעדיין היתה אפשרות ל-Undo אחד ויחיד, וטקסט לא ניתן היה לעריכה לאחר שהנחת אותו על העמוד. כזה זקן אני. ובמשך 14 השנים האחרונות פוטושופ היה בשבילי כמו מלקחיים למוכר פלאפל. עם השנים ידי השמאלית למדה להפעיל קיצורי מקלדת שהראש לא זוכר מה הם, אבל היד ניגשת אליהם כאינסטינקט. עם פוטושופ עיבדתי תמונות, עיצבתי לדפוס, לאינטרנט, לטלפונים, לטאבלטים ואפילו לטלויזיה.

אורלי, ידידה טובה שכבר הזכרתי בעבר, סיפרה לא פעם שהיא עובדת על Fireworks. על פיירוורקס??? חילול הקודש! זה כמו לעצב על פי-סי! אני זוכר את התוכנה הזו מלפני המון שנים. זו היתה תוכנה לחיתוך גיפים ויצירת אנימציות. משהו מאד חובבני ולא מהוקצע. עד היום זה מותקן לי על המחשב אבל לא ראיתי סיבה לפתוח את התוכנה.
אז חיפשתי קצת ברשת, וראיתי שיש דיונים סוערים על Photoshop vs Fireworks ככלי לעיצוב ממשק משתמש. אשכרה – הם מעיזים להשוות לאדה עם בנטלי! אם ככה – פתחתי את התוכנה, ראיתי כמה יוטיובים, וקפצתי למים.

כעבור שבועיים – אני מרגיש כאילו עבדו עלי כל השנים. כאילו הכנתי מנות פלאפל עם מקלות סיניים.
אני נוטש את פוטושופ ועובר להשתמש בפיירוורקס ככלי המרכזי לעיצוב UI (פוטושופ יישאר שם לצורך עיבוד תמונה מורכב יותר). אני עדיין לומד איך לנצל את התוכנה עד הסוף, אבל נראה שיש החלטה סופית.

חשוב לציין עובדות שעשו לי את המעבר מתאים וקל יותר:

1. במשך השנתיים האחרונות עברתי יותר ויותר לגרפיקה וקטורית בפוטושופ. כיוון שפוטושופ הוא לא הכלי הכי נוח לזה – פתאום פיירוורקס נראה יותר נכון.
2. עבדתי בעבר המון על פלאש. הממשק של פיירוורקס מזכיר לא מעט את פלאש, כיוון ששניהם ממשפחת מקרומדיה במקור.
3. אפשר לשנות את קיצורי המקלדת של פיירוורקס כך שידמו לאלו של פוטושופ.

למה פיירוורקס עדיף:

יש כל כך הרבה פוסטים שמסבירים למה פיירוורקס עדיף על פוטושופ לעיצוב ממשק (פרט למחיר), ויש המון יתרונות אז אני מנסה לבציג את החשובים ביניהם.

1. בחירה והזזה – אופן העבודה עם האובייקטים אינטואיטיבי ופשוט. אני כמעט ולא נוגע בפאנל השכבות.
2. Pixel Perfect (כמעט). פיירוורקס נועדה לעיצוב עבור מסך, ולכן הויא נצמדת לפיקסלים די באדיקות, (פרט לכמה מקומות קטנים שלא). התוצאה יוצאת חדה ומדוייקת.
3. דפים – היכולת לעצב מספר דפים בגדלים שונים על מסמך אחד. ממש אתר שלם. או מספר גרסאות שונות של אותו עמוד. חסל סדר עשרות קבצים עם מספרי גרסאות. ואפשר גם להגדיר Master Page, שיכיל את הרקע וה-header של האתר והם יופיעו בכל העמודים בהמשך.
4. ספרייה – שיתוף רכיבים לאורך כל העמודים, ואפשרות לשנות את כולם ממקום אחד. מי שמכיר פלאש – זה בדיוק אותו דבר. Symbols.
5. אובייקטים (ווקטוריים) חכמים. למשל – מלבן עם פינות מעוגלות, שאפשר לשנות את הקוטר שלהן גם בדיעבד, או רכיב צ'קבוקס שאפשר לבחור אם הוא מסומן, לא מוסמן, או disabled.
6. Grouping – בפוטושופ אפשר לאגד שכבות בתיקיה, שזה סתם בשביל הסדר בשכבות, ואפשר להשתמש ב-smart object, שיש לו לא מעט חסרונות (אי אפשר לפרק בחזרה, אי אפשר לערוך אובייקט ולראות מידית איך זה משפיע על המסמך הראשי, משקל…). בפיירוורקס אפשר לאגד אובייקטים לאובייקט אחד, ועדיין יש שליטה באובייקטים הפנימיים,  ותמיד אפשר לפרק את הקבוצה בחזרה.
7. הרחבות Extensions- מפתחים יכולים לבנות פאנלים מעניינים (למשל פאנל שמאפשר לי לבחור פאלטת צבעים מתאימה) או פקודות (למשל פקודה שמייצרת גריד סטנדרטי, או כזו שמחוללת Lorem Ipsum, או כזו שמשתפת את העיצובים שלי בטוויטר). בהרחבות האלו מצאתי פתרונות לחלק גדול מהחוסרים שהיו לי במעבר מפוטושופ.
8. סגנונות Styles – אפשר להגדיר סגנון (שילוב של צבע, רקע, טקסטורה, מסגרת, הצללה, פונט וכו'), ולהשתמש בו שוב ושוב, ולשנות אותו ממקום אחד מרכזי. אם החלטתם שלינקים באתר הופכים מתכלת עם קו תחתי לכתום בלי קו תחתי – תוך 10 שניות מחילים את השינוי על כל העמודים. יותר מזה – אפשר לייצא את הסגנונות כ-CSS עבור המפתחים, במקום להכין להם ידנית מסמך הנחיות!
9. אינטראקציה – זה כמעט קסם. אפשר לייצר מפיירוורקס פרוטוטייפ אינטראקטיבי, עם Mouse Over על כפתורים וקישורים בין עמודים. כך אפשר להתחיל את התהליך עם wireframe בסיסי, לבחון אותו ע"י mockup, ולאחר החלטה להחיל את הסגנונות עד לעיצוב המלא. ואם אתם מעצבים ל-IOS – אתם חייבים לבדוק את TAP.

איפה הבעיות:

1.  Preview חי – מה שהכי הכי חסר לי לעומת פוטושופ זו האפשרות לראות את השינויים שאני עושה תוך כדי שאני עושה אותם. בפוטושופ, אם רציתי לשנות גודל פונט, אז לחצתי על השדה של גודל הפונט, ועם החצים מעלה-מטה שיניתי את הערך וראיתי את זה קורה על המסמך. בפיירווקס (1) החצים לא עובדים בתוך שדות הזנה (2) כשאני משנה גודל עם הסליידר – רק לאחר שאני מאשר את השינוי אני רואה את זה קורה על המסמך. זה די מתסכל. יש הרחבות שפותרות את זה חלקית.
2. עדכון תמונות – כיוון שלפיירוורקס אין את יכולות עיבוד התמונה המלאות והמדהימות של פוטושופ, יש צורך לייבא תמונות מעובדות אל תוך פיירוורקס. הבעיה היא שאם רוצים לעדכן את התמונה בגרסה חדשה ומתוקנת – אין ממש דרך. יש תוספת שאמורה לפתור את זה חלקית, אבל הדרך הכי טובה לדעתי היא לשמור כל תמונה כ-Symbol.
3. PNG – זה הפורמט בו פיירוורקס שומר את קבצי המקור. זה לא PNG רגיל ושטוח, אלא המקביל ל-PSD שאתם מכירים. למה זה רע?
   (1) זה קצת מטעה וגורם למעצבים להעביר קובץ כבד לשימוש במקום קובץ שטוח וקל.
   (2) אי אפשר לשמור גרסה מקורית ליד גרסה שטוחה, כי זה אותו שם עם אותה סיומת
   (3) אי אפשר לדעת מה הגרסה המקורית ומה השטוחה לפני שפותחים אותה
   בקיצור – הייתי שמח לקבצי FWX או משהו כזה.
4. באגים? – כנראה שלפיירוורקס היו בעיות רציניות של חוסר יציבות וקריסה בגלל בעיות זכרון, אפילו עד לגרסה CS5. אם אתם מנסים את פיירוורקס – תוודאו שאתם מעדכנים לגרסה האחרונה 11.0.1.7 כדי להיפטר מהבעיות.
5. מסגרות פיקסל – פרט למלבן, אם תשתמשו במסגרת בעובי פיקסל על צורות – תקבלי מסגרת מטושטשת (יש הסבר אבל נדלג עליו). כדי לפתור את זה – משתמשים בפילטר פוטושופ ליצירת Stroke פנימי (מתוך הפילטרים של פיירוורקס).
6. עברית – אין גרסת ME לפיירוורקס. זה אומר שהעברית מוקלדת הפוך… אפשר להשתמש בפונטים הפוכים (טריק מהעשור הקודם) ואולי מישהו יפתח פקודה להיפוך עברית מתוך פיירוורקס, אבל זה יהיה יעיל רק למקרים מזדמנים. אם אתם עובדים הרבה עם עברית, כרנאה שזה לא הכלי בשבילכם.

לסיום, למי שמכיר ולמי שלא מכיר את פיירוורקס: I didn't know Fireworks could do that

פייסבוק נותנים היום במה מכובדת לתמונות. הן מופיעות בגדול על הפיד, נפתחות במהירות על גבי אותו עמוד, נקיות כמעט מרעשים סביבתיים, ואפשר לדפדף בהן בקלות. תמונות צוברות המון אינטראקציה בזכות הבולטות שלהן, בזכות היכולת שלנו לעבד אותן במהירות בעומס המידע, ובזכות הקלות בה הן מעוררות זכרונות ורגשות.

אפשר לראות שימוש בתמונות כדי לתפוס את העין בפוסטים של פלאפון למשל.

כדי לנצל את הכוח שטמון בשיתוף התמונות, הנה כמה קוים מנחים:
שימו לב – בחלק מהמאפיינים קיים עדכון בעקבות שינוי התצוגה של תמונות (7/2/2012):

תמונות בפרופורציה של 4:3 מוצגות הכי גדול על הפיד

התמונות נדחסות בפיד לתוך מסגרת מקסימלית של 300×225 פיקסלים. כל פרופורציה אחרת תגרום לתמונה להיראות צרה יותר ו/או נמוכה יותר.

התמונות על הפיד גדולות מספיק כדי להכיל הרבה טקסט קריא

הגודל המקסימלי של תמונה הוא כמעט גודל של באנר ריבועי קלאסיץ זה ענק.
בזמן שפייסבוק מגבילים את גובה הסטטוס הטקסטואלי ל-7 שורות – התמונה יכולה להכיל 16 שורות של טקסט באותו גודל פונט.
אם המסר קצר – הוא יכול להיות מ-א-ד גדול. באתר FunStat.us (שלי) אפשר ליצור סטטוסים ענקיים ע"י שימוש בתמונות. אני מתנצל בשם כל מי שמנצל את התכונה הזו לרעה.
אם בתמונה יש מסר טקסטואלי, גם אם הוא רק משני – אפשר לוודא שהוא קריא גם בתמונה המוקטנת על הפיד.

התמונות הגדולות – 720×960

התמונות לא עוברות את רוחב 960, ולפי כלל הפרופורציה 4:3 – מתקבלת המידה האופטימלית.
אם מעצבים תמונה מדוייקת ברמת הפיקסל או לגודל פונט מסויים – הגודל המירבי המומלץ הוא 960×550. למה? כי פייסבוק מקטינים את גובה התמונה לפי גודל הדפדפן, כך שיישאר קצת רווח למעלה וגם למטה כדי שיראו את התגובה הראשונה. נכון להיום כ-40% משתמשים ברזולוציה 768. עבורם – תמונות בגובה מעל 550 פיקסלים (בסינון הרווחים וסרגלי הדפדפן וכו) יצומצמו בגובהן, ולכן וגם ברוחבן, כדי לשמור על פרופורציה.

עדכון בעקבות שינוי התצוגה של תמונות: תמונות ריבועיות ממלאות את המסך באופן מקסים. ייתרון נוסף של תמונה מוגבהת הוא בכמות התגובות המוצגות לידה. אז הייתי ממליץ על 960×960. אבל אזהרה: אם התמונה היא חלק מאלבום ואתם מצפים שידפדפו בו – יש מצב שאותה תמונה שנפתחה יפה ונקי – הפעם תיפתח עם שוליים שחורים. אני לא יודע לומר אם זו תקלה בקוד של פייסבוק או תכונה מתוכננת כדי למנוע קפיצות בעין בזמן דפדוף.
אז בשורה התחתונה: אם זו תמונה בודדת או אלבום של תמונות בגודל אחיד – לכו על 960×960 (למרות שזה יקטין את גודל התמונה על הפיד, בגלל החריגה מהפרופורציה האידיאלית). אם לא – שאפו ל-960×720.

רקע לבן מתמזג עם המסגרת

פייסבוק מוסיפים שוליים לבנים לתמונות, גם על הפיד וגם בתמונה המוגדלת. אם התמונה היא בעלת רקע לבן – זה אומר שהיא תיראה קצת גדולה יותר, ושאפשר להגיע עם הגרפיקה עד הקצה, כי גם ככה יישארו שוליים.

בתמונה הגדולה, אם תוודאו שרוחבה המקורי הוא 960 ומעלה, והגובה מתחת ל-550 – אצל רוב המשתמשים התמונה הגדולה תוצג בלי הרקע האפור, והאימפקט מרשים.

עדכון בעקבות שינוי התצוגה של תמונות:  התמונות מוצגות על רקע כמעט שחור (#111111), ושוליים מופיעים כמעט תמיד כשמדפדפים בין תמונות. אז אם רוצים מיזוג עם הרקע – זה הצבע להשתמש בו.

היזהרו מהפינות

בשתי הפינות התחתונות ממוקמים כפתורים (תיוג, לייק, תגובות). הקפידו שלא יהיה טקסט או אובייקט חשוב שנופל מתחת לכפתורים האלו.
אפשר בעיקרון אפילו לשחק עם הכפתורים ולכוון צופים ללחוץ לייק, להגיב, לתייג, רק שבמקרה של קהל יעד ישראלי – אי אפשר לדעת אם המשתמש צורך את פייסבוק בעברית, שם הכפתורים הפוכים במיקומם.
כדי לתמוך בממשק עברי ואנגלי, צריך לשמור פינות ברוחב 120px ובגובה 30px, או שמינית מרוחב התמונה בכל צד, אם התמונה היא לא בגודל האידיאלי.

עדכון בעקבות שינוי התצוגה של תמונות: עכשיו פייסבוק מכסים 45 פיקסלים תחתונים לכל רוחב התמונה. זה אמנם נעלם כשמוציאים את העכבר משטח התמונה, אבל עדיין לא כדאי לשים תוכן חשוב באיזור הזה.

אפשר לספר סיפור בהמשכים

בד"כ תמונה נתפסת כבודדת, אלא אם היא מוצגת כאלבום על הקיר. כדי לעודד משתמשים לדפדף, אפשר לשים על גבי התמונה כפתור "המשך". לא משנה איפה זה, כי הרי לחיצה על כל מקום בתמונה מעביר הלאה.
גם קומיקס מצחיק כמו זה או אפילו ספר שלם כמו זה יכול להיעזר בספרור עמודים וכפתור "המשך" קטן בשביל מבקרים שלא קלטו את הרצף.

Thumbnails של עמודי אתר – ריבועיים

כשמישהו משתף עמוד מהאתר שלכם, פייסבוק מוצאים בעמוד תמונה המתאימה לשיתוף. אם מכוונים את פייסבוק לתמונה הנכונה – היא זו שתופיע כברירת מחדל.  כך עושים את זה.
התמונות של שיתופי עמודים חיצוניים מוצגות בגודל מקסימלי של 90×90, אז כדאי שהמקור יהיה ריבועי אם רוצים שיתפוס כמה שיותר שטח.

אם למישהו יש עוד טיפים – ספרו ואשתף.

ספרנית מאוניברסיטת נבאדה בנתה לאחור פרופילים של שניים (ג'ו מקדונלד וליאולה לואיס) שבגרו מהאוניברסיטה לפני כמאה שנים (מקור – משאבל). דוגמה יפה לפוטנציאל המעולה של הטיימליין לתיעוד החיים לאחור. אבל מה עם העתיד?

מה אם היינו יכולים להתייחס לאירועים עתידיים בפייסבוק? זה יכול ליצור מגרש משחקים מעניין:

• נתחיל בזה שאפשר יהיה לקבע אירועים עתידיים בינוניים עד גדולים ("קניתי כרטיס לסרי-לנקה. טס ביום חמישי הבא", "אנחנו מתחתנים ב10 ביולי!", "משתחרר באפריל 2014", …) ולהתחיל לצבור עליהם שיח ואינטראקציה.
• כל משתמש יוכל להגדיר את השאיפות והיעדים שלו ולהצהיר עליהם למעגלים הרלוונטיים. כמה הזדמנויות יכולות להיפתח לאדם שיצהיר מה הוא באמת רוצה להיות. ובניגוד לפרסום ידיעת הווה – בהצהרה כזו החשש לאבד את מקום העבודה קטן.
• חברים יכולים להמר מה אני אהיה בעתיד, או לרמוז לי מה כדאי שאעשה.
• אולי אפשר יהיה לשלוח מראש הודעות יומולדת אוטומטיות לחברים, ולהיפטר מהמאמץ הנוראי הזה  :)

אתמול פורסמו ידיעות על מאות אלפי כרטיסי אשראי שנגנבו ע"י קבוצת האקרים סעודיים תחת השם 'אנונימוס'.

הבוקר מעדכנות חברות האשראי שכמות המספרים שנגנבו הוא זעום (כמה מאות) ואין סיבה לבהלה.

וואלה: "בדיקה של הקבצים מראה כי חלקם כוללים פרטי מידע של לקוחות שביצעו רכישות בשני אתרי מכירה קבוצתיים מקומיים: sales365.co.il ו-kvootzati.co.il. הקבצים כוללים את שמות הלקוחות, הפריטים שקנו ופרטי כרטיס האשראי איתו התבצעה הרכישה. האתרים היהודי עליו מדברים ההאקרים הוא ככל הנראה www.schneersoncenter.org וכן Judaism.com.
אתרים נוספים שנפרצו, ככל הנראה, הם bizmakebiz.co.il, PCGames.co.il, וגם האתר Crazyone.co.il, כך על פי בדיקת וואלה! TECH."

אם בכל זאת תרצה לדעת אם כרטיס האשראי שלך הוא בין המופצים, אפשר להשתמש בכלים שהועלו לרשת המחפשים את המייל שלך ברשימה, בדומה לכלי שפרסמתי ביולי 2010 לאחר החשיפה של ההאקרים מתורכיה. כדאי לבדוק את כל כתובות המייל שהשתמשת בהן לאחרונה.

לחצו כאן לבדיקת המייל שלכם ברשימה
או בדקו אם מספר האשראי שלכם מתחיל ברשימת המספרים הזו וקוו לאור ירוק.