‫הבלוג של אח"י דקר‬

‫קוד-ארט מרימה קורס תכנות וורדפרס‬

‫חנית כהן‬ — Thu, 08 Jul 2010 09:25:46 +0000

קוד-ארט מרימה קורס ראשון מסוגו בארץ למפתחי וורדפרס (WordPress).

הקורס נועד ללמד תכנות תבניות וורדפרס ויכסה את גרסאות 2.5 ומעלה.

דרישות קדם לקורס:

HTML 3 ומעלה (עדיף 4)
CSS 2 ומעלה
PHP ברמה סבירה +
JS, J/query – יתרון

הקורס מיועד למתכנתים (אלא אם יתגלה צורך משמעותי ללימוד של PHP) ומטרתו הפיכת תכנתי PHP לתכנתי וורדפרס.

הקורס ייארך 40 שעות, בכיתת מחשבים באזור המרכז (כנראה ת”א).

הקורס מיועד להפתח באוקטובר ומיועד ל-10 איש בלבד.

שאלות? תהיות? רעיונות …
בבלוג של קוד-ארט

‫הקמת סביבת פיתוח וורדפרס מבוססת דרופבוקס‬

‫חנית כהן‬ — Thu, 08 Jul 2010 09:15:43 +0000

חת הבעיות המעצבנות ביותר בעבודה עם 2 מחשבים היא הצורך לסנכרן. הלפטופ זז איתנו לכל מקום ולכן נגיש ומאידך בבית הדסקטופ הרבה יותר נח לשימוש. ככה מצאתי את עצמי משתמשת בשתי עמדות פיתוח מקבילות וצריכה להעביר תצורות עבודה ממחשב למחשב.

הבעיה הנ”ל רק מתעצמת כאשר יש לנו מערכת ניהול תוכן, בה כבר ייצרנו את העמודים, הזנו מידע וכו’, במקרה כזה הסנכרון הוא לא נעים וכואב.

אתמול באמצע ארוחת הצהריים נפל לי האסימון – להקים מערכת משותפת לשני המחשבים המבוססת דרופבוקס.

איך עושים את זה? לכו תקראו בבלוג של קוד-ארט

‫טאבים לחלופת עמודים מבוססת jquery‬

‫חנית כהן‬ — Thu, 17 Jun 2010 07:40:01 +0000

במהלך פיתוח האתר שלנו נוצר בין השאר ליצור מנגנון מבוסס טאבים עבור עמוד האודות.

הדבר הראשון שעשינו היה לבדוק את היצע התוספים והספריות הקיימים היום עבור jquery. מהר מאד הגענו לפרוייקט jqueryui שכולל גם את הטיפול בממשק טאבים.

קבצי הג’אווהסקריפט הנדרשים הם:

קוד ה-HTML נראה כך:

1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23

להמשך בבלוג של קוד-ארט

‫תבנית לפוסט יחיד בקטגוריה ספציפית‬

‫חנית כהן‬ — Mon, 14 Jun 2010 21:38:31 +0000

ברגע שמתחילים להשתמש בוורדפרס כמערכת ניהול תוכן ולא מערכת בלוג עולה הצורך לעצב פוסטים מקטגוריות שונות בצורה שונה.

למשל באתר של קוד-ארט, הפורטפוליו הוא קטגוריה של פוסטים. כל הפוסטים המשוייכים לקטגוריה זו מעוצבים בצורה מסויימת, לעומת הפוסטים של הבלוג (המורכב משאר הקטגוריות) שמעוצבים בצורה שונה לחלוטין.

ישנן שתי דרכים לעשות זאת:

להכניס תנאי לתוך single.php שבודק האם הפוסט שייך לקטגוריה האמורה, אם כן -להפנות לקובץ א’ אחרת לקובץ ב’

1
2
3
4
5

if (in_category('portfolio')) {
include "single-work.php";
} else {
include "single.php";
}

להמשך בבלוג של קוד-ארט

‫קוד-ארט: מתחביב למקצוע לחברה‬

‫חנית כהן‬ — Sun, 06 Jun 2010 20:30:02 +0000

לפני שנה וקצת (אפריל 09) מצאתי את עצמי ללא עבודה. החברה בה עבדתי נסגרה ואני גיליתי שבאמצע מיתון גם לאנשים טובים קשה מאד למצוא מקום עבודה.
הבנאדם צריך להתפרנס ולכן עברתי לחלטר בווב ובניית אתרי וורדפרס.

לקח לי כמעט חצי שנה להבין כמה אני נהנית יותר מאשר ברוב הסיבובים הקודמים של חיי ולהחליט להיות עצמאית. ההבדל הוא מהותי, אבל גם האחריות והפחד. עצמאי לא יכול להיות בטוח כמה כסף יכנס לו בראשון לחודש. אין משכורת קבועה, אין ימי חופש בתשלום, אין ימי מחלה בתשלום. הכל תלוי בך.
פחד אלוהים. אבל עשיתי את זה.

להמשך… (בבלוג של קודארט)

‫מי אמר את זה ?‬

‫חנית כהן‬ — Mon, 12 Apr 2010 17:45:43 +0000

נ: בובה שוקו

א: הבובה לא שותה שוקו, היא אלרגית לשוקו

הא ?

וכאן נשמעו שתי אמהות שמסבירות לילדה שהבובה רגישה ללקטוז, היא חוטפת מזה פריחה, שילשולים ועוד כל מיני.

אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים, טוב עזבו שנתיים חצי שנה שאני אסביר לילדה שהבובה שלה אלרגית לשוקו, הייתי חוטפת בעצמי פריחה.

כן, אני יודעת בדיוק מהיכן זה הגיע. הרעיון של הבובה שיציעו לה שוקו ואז אני אצטרך לנקות אותה, את האופניים שעליהם היא רכובה כרגע, את הרצפה ואת הילדה שכולם ישתו שוקו על הדרך. הרעיון הזה מזעזע קלות. ובכל זאת.

כל הדברים האלו שאמרתי שאני לעולם לא אעשה, כל המשפטים האלו שלא הבנתי מהיכן הם יוצאים לאימהות ולהורים… אני כבר שם. משננת לילדה “לא עוברים כביש בלי יד”, נותנת לבובה נשיקת לילה טוב, מרשה לראות הרבה יותר טלויזיה ממה שנראה לי באמת ראוי. ועדיין מנסה להקפיד בקטנות. במקומות שבאמת חשובים.

כן, אני מתבגרת. הבנתי שלא מגדלים ילד בלי ממתקים בכלל, ושבמבה (או בפי העוללית במבם) זה לא אסון כשזה פעם במי יודע כמה וכמעט שלא נכנס הביתה. ואני עוד החשבתי את עצמי לאמא “קולית” ולא לחוצה, נו. אני של היום רואה כמה אני של לפני שנה היתה לא קולית ומאד לחוצה

לאט לאט הכל משתנה.

אז הבובה רגישה ללקטוז, מזל שהילדה בת שנה ו-8 ולכן לא חושבת שזה סותר את הבקבוקי שהבובה מקבלת ממנה לפחות פעם ביום

‫של מי החיים האלו לעזאזל ?‬

‫חנית כהן‬ — Sun, 08 Nov 2009 18:55:29 +0000

לפני מספר חודשים פנתה אלי ריקי כהן לעזור לה בהקמת בלוג בשם “אימהות אובדות“. מקום שאמור להיות בית ברשת לאמהות (ואבות), לעזור במציאת “משרות אם” ועוד.

רציתי מאד לעזור, אבל היתה תקופה עמוסה ונסחפתי קצת לתוך החיים שלי, אז לא עזרתי (ועל כך חבל).

היום בבוקר נכנסתי בטעות לאתר ונדהמתי, כמה יפה וכמה נעים והכי חשוב – כמה מחבק. אחרי הלידה שרצתי בפורומים שונים על ילדים, תינוקות והורות. היום כבר אין לי כח לזה, הם חוזרים על עצמם. אין לי גם כח לקחת את המקום של “האמא הותיקה שמיעצת” (ותודה לכל אלו שיש להן את הכח הזה). אבל פה היה משהו אחר.

לקרוא נשים חכמות וחזקות ומוצלחות מדברות על ההורות שלהן, לשמוע בין המילים את הידע מחד ואת חוסר הידע מאידך, ופשוט לדעת שאלו נשים שמראש – בלי קשר לאימהות את מזדהה איתן, כי גם ככה את קוראת אותן במדיומים אחרים. אז הנה עוד ממשק משותף.

ריקי כהן הסכימה לקבל אותי בחזרה (ותודה) ונתנה גם לי לפרסם. במקור קראתי לזה “של מי החיים האלו לעזאזל?” (ולכן הכותרת) אבל ריקי קראה לו בשם יותר אופטימי “למצוא את החיים שלי בחזרה“. אתם כמובן מוזמנים.

‫גררר‬

‫חנית כהן‬ — Mon, 19 Oct 2009 06:55:28 +0000

אחד הדברים שקורים בעיתות משבר הוא שאנחנו מגלים איך *באמת* נראה העולם שאנחנו חיים בו.

מי לצידנו, מי נגדנו ומי באמת חבר שלנו.

עד לפני כמה שנים ידעתי בדיוק איפה אני עומדת, יש לי 4-5 חברים ממש טובים, אבל בעקרון יש סביבי אנשים שיהיו שם. שאם אני צריכה לדבר, יקשיבו. שירימו טלפון לבדוק מה איתי.

אני לא יודעת איך מתי ולמה זה השתנה, אבל זה השתנה.

כבר לאחר הלידה גיליתי שיש סביבי הרבה פחות אנשים. שכל מי שממש שמח לבלות איתי זמן כשהייתי “רווקה הוללת” פתאום לא טורח לבוא לבקר, לראות את ה ילדה, לראות אותי.

זה עצוב, אבל לומדים לחיות עם זה.

המשבר הנוכחי לימד אותי עוד קצת על אורחות העולם.

כמות האנשים שהייתי שם בשבילם ב-6 השנים האחרונות הוא לא קטן. אנשים שהקשבתי להם, שעזרתי להם, שנתתי להם.

כמות האנשים שטורחים לבדוק מה שלומי בשבוע האחרון זעום. החברים הטובים שלי באמת עדיין שם בסך הכל, אבל בעוד שלפני שבוע אנשים שמחו לשמוע על הצרות ולייעץ, ברגע שדברים הפכו ממשיים ומפחידים – הם לא מתקשרים.

לא שהם יודעים שמשהו ממשי – כי כאמור הם לא מתקשרים.

אנשים אוהבים לשמוע על צרות של אחרים כשהם אירוע חד פעמי, זו רכילות פיקנטית. אנשים לא אוהבים להיות שם בשביל אחרים – זה עול.

מאידך – ראוי להיות שם בשביל מי שהיה שם בשבילך.

כן,אני יודעת. דרכו של עולם.

יודעים מה ? העולם מחורבן

‫לנשום, לנשוף‬

‫חנית כהן‬ — Thu, 15 Oct 2009 18:13:34 +0000

מפחדת לנשום מהר מידי, לעשות תנועות לא נכונות, לומר מילים שלא בדקתי 100 פעמים, ועוד 100 נוספות.

העולם רץ מהר מידי בשבילי כרגע, החיים לא עוצרים ומחכים לי.

והכל נצבר, ונצבר ונצבר.

פעם הייתי כותבת שירים. היום אני כותבת בלוג.

אין הבדל, לא באמת.

השירים היו מחורבנים, הבלוג לא רע.

אבל התוצאה אותה תוצאה. דף נקי, הופך מלוכלך. מסך ריק הופך למלא.

ואני בואות המקום ואותו המצד שדוחק בי לכתוב.

לא על וורדפרס, לא על טכנולוגיה, לא על אינטרנט. על עצמי.

שותקת.

לא אומרת את מה שבאמת חשוב.

אסור, עדיין אסור.

מפחדת מההפכפכות.

אסור לומר מה שאולי אתחרט עליו היום, או מחר, או בעוד יומיים.

ולואי שיכלתי. אבל עוד לא.

בינתיים יושבת מול המחשב, יתושים קטנים עוקצים אותי ללא הפסקה. עובדת, מנסה להשלים את פערי השבוע האחרון.

מנסה להסביר, להתנצל, לקחת אחריות.

מנסה לחזור לחיות.

לאט.

לנשום, לנשוף.

‫הבלוג של ליאור‬

‫חנית כהן‬ — Wed, 07 Oct 2009 17:52:07 +0000

לא, אני לא כאן באמת לאחרונה.
אני בעיקר עובדת על בלוגים, ומרוב עבודה על בלוגים ואתרים של אחרים נשארתי מעט יחפה.
לכן גם שמחתי כשמיכל שאלה אם תוכל לכתוב כאן פוסטי אורח, אם עוד מישהו רוצה – דברו איתי.

אבל לא באתי כדי להתנצל.
אחד הפרוייקטים הכי מדהימים וחשובים שעבדתי עליהם הוא הבלוג של ליאור דנגור.
ליאור הוא בחור מדהים בן 33 שחולה בסרטן כליות מפושט.

הבלוג שלו הוא מדהים, פשוט, חזק, כן, לא מתבכיין ולא מנסה ליפות את המציאות.
היום כתבו עליו בווינט עם סרטן מתפשט בגוף – ליאור מתיש את מלאך המוות .

לכו לבלוג, תקראו, תתחזקו ותגידו לו שהוא מדהים ותגידו לי תודה על ההכרות.