הכנסת אישרה ביום שלישי, ה-15 במאי, בקריאה ראשונה (7-0) את הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – סמכויות פיקוח), התש"ע–2009, של חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל ואורי אריאל. החוק בא להתמודד עם חולשת מנגנון האכיפה הקיים, הדרוש לצורך הגנה על בעלי החיים על פי הוראות חוק צער בעלי חיים, ומקנה סמכויות נוספות לפקחים כדי לוודא שיוכלו להבטיח עמידה בדרישות חוק צער בעלי חיים והתקנות שהותקנו על פיו. בין היתר תתאפשרנה גם ביקורות פתע במתקנים המחזיקים בעלי-חיים – חנויות, משקים ומוסדות אחרים. כך אפשר יהיה להבטיח את מימושם במציאות של הכללים שנקבעו לגבי אופן ההחזקה של בעלי-חיים.

"הגיע הזמן שהוראות ההגנה על בעלי חיים לא יישארו על הנייר אלא ימומשו במציאות", אמר ח"כ חנין. "חוק הפיקוח שאישרנו היום בקריאה ראשונה הוא צעד עצום בכיוון זה. היחס שלנו לבעלי החיים הוא מבחן לאנושיות שלנו כבני אדם".

לקריאת הצעת הצעת החוק

ח"כ דב חנין (חד"ש), בירך ביום שני, ה-14 במאי, על סיום שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. לדבריו: "סיום השביתה התאפשר, במידה רבה, אחרי שהכנסת חוקקה חוק מהפכני המבטיח תנאי כליאה הולמים, תוך שמירה על הכבוד והבריאות, לכל האסירים הכלואים בישראל, כולל האסירים הביטחוניים. עם קבלת החוק פניתי לשרים אהרונוביץ' ומרידור כדי לקדם הידברות עם שובתי הרעב על בסיס החוק החדש. אני שמח שההידברות עלתה יפה.

"מעבר לשיקולים האנושיים, ברור לכל כי מותו של אחד משובתי הרעב היה מוביל להתלקחות חדשה של עימות דמים בזירה הישראלית פלסטינית. אני מקווה שמעתה תהיה הקפדה על זכויות האסירים ותנאי הכליאה שלהם כפי שמתחייב מהחוק שעבר בכנסת".

עבר סופית: חוק הבטחת תנאי כליאה הולמים לאסירים

ח"כ דב חנין פנה ביום רביעי, ה-9 במאי, לשר לביטחון פנים וקרא לו לפעול בדחיפות להידברות עם האסירים הפלסטינים השובתים רעב בשל תנאי כליאתם בישראל, אשר כמה מהם נמצאים בסכנת חיים. ח"כ חנין קרא לשר אהרונוביץ' לפעול להידברות ברוח החוק החדש שהעביר השבוע בכנסת, האוסר על פגיעה בכבודם ובבריאותם של כלל האסירים (לקריאת נוסח החוק).

"החוק שהתקבל יוצר הזדמנות אמיתית להידברות עם האסירים הביטחוניים הנמצאים בשביתת רעב", כתב ח"כ חנין לשר. "הגישה הכללית המבוטאת בחוק ברור של הכנסת, מבטיחה לכל אסיר זכויות לתנאים הולמים ויכולה להיות מסר חיובי לאסירים השובתים רעב בעניין תנאי מאסרם. מנתונים המגיעים לידי עולה כי מצבם של כמה מהאסירים מעורר דאגה קשה והם נמצאים בסכנת חיים. אשר על כן, אני מציע שנוכח קבלת החוק החדש, תיזום מהלך של הדברות עם האסירים שובתי הרעב, באופן שיוכל גם לאפשר את הפסקת שביתת הרעב."

החוק שיזם ח"כ חנין מעגן לראשונה את הזכות לתנאי מחייה הולמים עבור כל האסירים, ללא הבחנה בין ביטחוניים ללא ביטחוניים. החוק קובע כי כל אסיר בישראל יוחזק בתנאים הולמים שאין בהם בכדי לפגוע בכבודו ובבריאותו. תחת עיקרון כללי זה מפרט החוק שורה של תנאים להם יהיו זכאים האסירים, ובהם את הזכות לחינוך, לטיפול רפואי הולם, לפעולות פנאי, למזון, לתנאי תברואה הולמים לטיול יומי באוויר הפתוח ועוד.

יצוין כי שלשום קרא הצלב האדום הבין לאומי לישראל לאשפז מיד בבתי חולים שישה מן האסירים הפלסטינים השובתים רעב. נכון להיום, ישנם 7 עצורים מנהליים השובתים רעב ונמצאים בשלבים מתקדמים ביותר של שביתתם, כשרובם עברו את היום ה-40 לשביתת הרעב. שניים מן העצורים המנהליים – בילאל דיאב ות'איר חלאחלה- שובתים רעב כבר 70 ימים ונמצאים בסכנה חיים. מאבק שובתי הרעב במחאה על תנאי מאסרם בישראל השימוש במעצרים מנהליים נמשך כבר מזה כארבעה חודשים .

פרטים נוספים ועדכונים בעניין האסירים שובתי הרעב ניתן למצוא באתר רופאים לזכויות אדם.

הצעת חוק מהפכנית ביוזמת ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש) הקובעת חובת פרסום באינטרנט של כל החלטות המועצה וההנהלה של רשות מקרקעי ישראל, עברה ביום שני, ה-7 במאי, בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. עד היום, רק חלק קטן מהחלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל מפורסמות ונגישות לציבור. החוק כלל לא חייב פרסום החלטות של הנהלת רשות המקרקעין והחלטות המועצה מתפרסמות היום ברשומות (אבל לא באינטרנט) רק אם "יש בהן עניין לציבור".

ואכן, בפועל, רובן המכריע של החלטות הנהלת רשות מקרקעי ישראל לא פורסמו כלל עד היום: מאז 2002 ועד אפריל 2010 פורסמו רק 77 מתוך 2655 החלטות ההנהלה שהתקבלו. כך עוברות ההחלטות בדרך שאינה מאפשרת ביקורת ציבורית עליהן, אף שמדובר בהקצאת משאבים חיוניים. ח"כ חנין אמר בתגובה לאישור החוק: "השקיפות חיונית למיגור שחיתות ואפליה. הכנסת אישרה היום חלופה רעיונית למדיניות המקרקעין של נתניהו – במקום הפרטה של מקרקעי ישראל אנחנו צריכים שקיפות ודמוקרטיה בניהולם הציבורי".

כיום, גם כאשר מתאפשר עיון בהחלטות הרשות הוא כרוך בתשלום גבוה ובבקשות חוזרות ונשנות מהממונה על חופש המידע ברשות. על אף שרוב רובן של החלטות הרשות נוגעות בדרך זו או אחרת לציבור רחב של חוכרים, לא היתה עד היום כל חובה לפרסמן. כך למשל, בין ההחלטות הנוגעות למגזרים מסוימי, אשר לא זכו לפרסום, אפשר למצוא את ההחלטות הבאות : החלטה 1424 העוסקת בנוהל טיפול במחצבות; החלטה 1490 העוסקת ברכישת זכויות במגרש על ידי חבר קיבוץ בתוכנית הרחבה של קיבוץ או מושב אחר; החלטה 1594 העוסקת בבניה, קליטה ואכלוס דירות בקיבוצים; החלטה 1391 העוסקת במבצע היוון ביובל חכירה והיוון חוזים בתקופת החכירה השנייה – בתעסוקה; החלטה 1480 העוסקת בהקצאת קרקע לתאגידים בפטור ממכרז; הצעה 1507 העוסקת בשוויון בין חברי האגודה החקלאית לעניין חלוקת קרקעות; החלטה 1445 העוסקת בחריגות מהחלטת מועצה 1032 – הקצאה לבני מקום הרשמה והגרלה; החלטה 1422 העוסקת בתקבולים לקרן הקיימת לישראל משיווק קרקעות עליהן חלה חכירה לטובת הקרן הקיימת לישראל; החלטה מספר 1489 העוסקת בהשכרה או החכרת משנה של מקרקעי ישראל, החלטה 1471 העוסקת באיקאה בהצעת פשרה שגובשה בתביעת בית אבן בניה וייזום בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, והדוגמאות עוד רבות.

מדיניות מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל קובעת את מערך הזכויות בקרקעות הציבור ומשפיעות במגוון אפיקים על החברה, הסביבה, הכלכלה והמשפט. בגלל היעדר פרסומן של מרבית החלטות הנהלת הרשות, מתעורר החשש כי ההחלטות שאינן זוכות לפרסום עלולות להוות אכסניה למחטפים ולהחלטות פגומות מתוך הנחה שאי פרסומן ימנע בדיקה או ביקורת ביחס אליהן.

ביום שני ה-7 במאי, עבר במליאה בקריאה שנייה ושלישית (16-0) חוק היסטורי שיזם ח"כ דב חנין (חד"ש), המעגן לראשונה תנאי כליאה הולמים לאסירים. הצעת החוק, שהוגשה עוד בשנת 2009, שולבה לאחרונה בהצעה הממשלתית בעניין שהוגשה השנה בעקבות הלחץ המתמשך של יוזמי החוק וחברי ועדת הפנים של הכנסת (לקריאת נוסח החוק).

ח"כ חנין: "זהו החוק הדמוקרטי והמתקדם ביותר שאישרה הכנסת ה-18. זכויות האדם לא יכולות לעצור בשערי הכלא. גם לאסירים יש זכויות, גם להם יש כבוד, וגם עליהם צריך להגן. החוק מבטיח לכל האסירים תנאים הולמים, שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאות ובכבוד שלהם.

"החוק מעגן זכות לתנאי תברואה הולמים, לתנאים שיאפשרו לשמור על ניקיון, לכל טיפול רפואי דרוש, להשגחה מתאימה לפי דרישות רפואיות, למזון בכמות ובהרכב בריאים, לתנאי תברואה ואוורור סבירים בתאים, למתקן החזקת חפצים אישיים, למיטה, מזרון ושמיכות וכן להליכה יומית באוויר הפתוח. כן מעגן החוק את זכויות האסירים להשתלב בפעילות פנאי או חינוך. החוק מעגן לראשונה מנגנוני שיקום ופעילויות שיקום בתוך בתי הכלא כדי להבטיח לאסירים שהם אזרחי ישראל או תושביה, יכולת להשתלב בחברה עם שחרורם".

אלפי יהודים וערבים ציינו בת"א ביום שלישי, ה-1 במאי, את יום הסולידריות הבינלאומי של העובדות והעובדים. המפגינים צעדו מכיכר הבימה עד לכיכר רבין, שם התקיימה עצרת. 9 מפגינים, ובהם קטינים, נעצרו – ומהמשתתפים נמסר על אלימות משטרתית.

כ-30 מפלגות וארגונים, ביניהם חד"ש, מק"י ובנק"י, השתתפו בהפגנה. על במת העצרת בכיכר רבין נאמו: ח"כ דב חנין (חד"ש), ח"כ איתן כבל (עבודה), מועמד חזית "הבית החברתי" בבחירות להסתדרות, ח"כ אילן גלאון (מר"צ), מזכ"ל בנק"י אמג'ד שבייטה, אלברט סופר (חסות הנוער), עינת אברהמי (תכנית היל"ה), סוהיר דקסה- חלבי (עובדת סוציאלית), ראקל אלקנטרה (ארגון "ילדים ישראלים"). את האירוע הנחו חברי מועצת העיר תל אביב יואב גולדרינג ("עיר לכולנו") ותמר זנדברג (מרצ).

ח"כ דב חנין אמר בנאומו: "ה-1 במאי השנה צריך להיות סימן של התחלת הקיץ. צריך להחזיר קיץ של מחאה, של התנגדות, של מאבק חברתי. לפני חצי שנה היינו מאות אלפים וראינו כמה אנחנו חזקים כשאנחנו יחד. אך הממשלה לא הבינה את המסר, ובמקום סדר יום חברתי ממשיכה להביא סדר יום של העמקת פערים, התנחלויות והרפתקאות צבאיות, פגיעה בעובדים וחיסול הסדרי הרווחה. אנחנו כאן כדי להגיד להם לא עוד! כהממשלה היא נגד העם – יהיה העם נגד הממשלה. בשנים האחרונות העובדים לא נאבקים רק מול ממשלת הון דורסנית וטייקונים כוחנים אלא גם נגד הסתדרות עויינת שפעם אחרי פעם בוגדת בעובדים. נעשה הכל כדי שעוד 3 שבועות נראה מהפכה בהסתדרות.

אם אנחנו מתכוונים לצדק חברתי – אנחנו חייבים לעשות שינוי פוליטי! אם אנחנו מתכוונים לצדק חברתי – אנחנו חייבים הסתדרות לוחמת ודמוקרטית! אם אנחנו מתכוונים לצדק חברתי – אנחנו חייבים ממשלה אחרת!"

אמג'ד שביטה, מזכיר ברית הנוער הקומוניסטי, אמר בנאומו: "הממשלה הזאת היא חלק מהבעיה ולכן ממנה לא יבוא הפיתרון. התגובה שלנו לאטימות הממשלה צריכה להיות מחאה רחבה יותר, פוליטית יותר, שתכלול רבים יותר מן השכבות המוחלשות ותדרוש גם את סיום הכיבוש וגם שיוויון מלא לערבים אזרחי ישראל. פועלי ישראל ופלסטין התאחדו! ופועלי ישראל הערבים והיהודים התאחדו! ואל תתנו לממשלת הקפיטליזם והכיבוש להפריד ביניכם!".

האחד במאי בת"א – כתבת וידאו באתר וואלה

האחד במאי בת"א – ההתכנסות לפני הצעדה

בנצרת ובחיפה ציינו אלפי יהודים וערבים ציינו את האחד במאי בהפגנות שהתקיימו בשבת, ה-28 באפריל. יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, אמר לתקשורת: "השנה, כמו בשנים האחרונות, אנו מציינים את האחד במאי על רקע קולות תופי המלחמה של ממשלת הימין הקיצוני – הן נגד העם הפלסטיני ועמי האזור והן נגד השכבות החלשות והעניים בארץ. מאבקינו הוא אחד ובשבילנו האחד במאי הוא הסמל למאבק הזה".

בנאום קצר שנשא בתום העצרת שנערכה בנצרת, בהשתתפות אלפי מפגינים יהודים וערבים, קרא ח"כ ברכה לשחרר את כל האסירים הפוליטיים בסוריה, ובהם ההוגה הדעות המרקסיסטי ממוצא פלסטיני סלאמה קיילה, שנעצר בשבוע שעבר. עוד נשאו דברים מזכ"ל מק"י, מוחמד נפאע; מזכ"ל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), אמג'ד שבייטה; חבר מועצת העיר ת"א-יפו, יואב גולדרינג; יו"ר מרחב ההסתדרות במשולש הדרומי, ג'מיל אבו ראס; ויו"ר נעמ"ת בנצרת, רודיינה ג'ראיסי. אורח מיוחד בעצרת היה נציג מפלגת העם הפלסטיני, חאלד אשהב. גולדרינג, אבו ראש וג'יראיסי התייחסו בנאומיהם לבחירות הקרובות להסתדרות ונעמ"ת וקראו לתמוך ברשימת האופוזיציה "הבית החברתי", בה שותפה חד"ש. בתום העצרת המשתתפים שרו את ה"אינטרנציונאל" בעברית ובערבית.

בשעות הערב התקיימה הפגנת האחד במאי בחיפה, בה השתתפו כ-500 מפגינות ומפגינים, ערבים ויהודים. ההפגנה אורגנה בידי קואליציית ארגונים, שכללה את בנק"י, מק"י, חד"ש, מרצ, דע"ם, כוח לעובדים, עמותת מען, תנועת מאבק סוציאליסטי, המכללה החברתית-כלכלית ו"החזית החיפאית" – פעילי מחאת האוהלים בחיפה. המפגינים צעדו משכונת הדר, דרך ואדי ניסנאס, וסיימו בעצרת במושבה הגרמנית. בעצרת השתתפו: ישראל ליבוביץ (ועד עובדי חיפה כימיקלים), ראסמיה זבידאת (איגוד מטפלות המשפחתונים), נטע דוברין (מועמדת רשימת "הבית החברתי" לראשות נעמ"ת במרחב חיפה), דני בן שמחון (רכז עמותת מען), רג'א זעאתרה (חבר הנהגות מק"י וחד"ש), אייל שירן (יו"ר סניף חיפה של מרצ), אפרת לוין (תנועת מבק סוציאליסטי). אחרון הדוברים היה פעיל האיגוד-מקצועי הוותיק בנימין גונן, לשעבר חבר הנהגת ההסתדרות מטעם חד"ש. את העצרת הנחו הרב עידית לב, שבקיץ הייתה פעילה מרכזית במאהל המחאה במרכז הכרמל, ושאהין נסאר, פעיל מרכזי במאהל המחאה שהוקם בוואדי ניסנאס בקיץ האחרון.

האירועים לציון האחד במאי נפתחו בהפגנה שנערכה בירושלים ביום שישי, ה-27 באפריל. כמאה מפגינים צעדו במרכז העיר, ביניהם פעילי חד"ש, מק"י ובנק"י. בתום המצעד נערכה עצרת בגן הסוס, בו הוקם בקיץ האחרון מאהל המחאה, ובמהלכה נשאו דברים נציגי עובדים. הפגנות ואירועים נוספים נערכו בקלנסאווה, בגליל המערבי, בטייבה ובבאר שבע.

הפגנת האחד במאי בחיפה

הפגנת האחד במאי בנצרת

בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בעניין האלימות בכדורגל שהתקיים ביום שלישי, ה-24 באפריל, קרא ח"כ דב חנין לטיפול שורש בבעיות העומק אותן משקפת האלימות במגרשים, ולהימנע מהסתפקות בנוסחאות פופוליסטיות ומסוכנות. ח"כ חנין קורא להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המתרחש בענף הכדורגל ולגבש תכנית כוללת של שינויים בענף.

"בעיית האלימות והכוחנות לא תיפתר באמצעות יותר כוחנות", אמר ח"כ חנין. "התמודדות אמיתית מחייבת הליכה בכיוונים שונים לחלוטין. אי אפשר לנתק את האלימות במגרשים מהאלימות המתרחבת בחברה הישראלית בכלל. כאשר מנהיגים פוליטיים מעבירים את המסר שכוח הוא הדרך לפתרון בעיות – המסר הזה מגיע לכל חלקי החברה. המאבק נגד אלימות וכוחנות הוא מאבק על ערכים אחרים והוא מתרחש לא רק בשדה הספורט אלא קודם כל בשדות הפוליטיקה והחינוך.

"יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהרעות החולות בספורט ובענף הכדורגל בפרט. שינויים פרסונאליים הם נדרשים אבל לא מספיקים. צריך טיפול שורש – להחליש את כוחם של העסקנים, לצמצם את שלטונם של בעלי הקבוצות ולהחזיר את הספורט לאוהדים.

"הניסיון העולמי מלמד כי ככל שלארגוני האוהדים יש יותר השפעה – האוהדים מרגישים שהספורט שייך להם ומקבלים על עצמם אחריות רבה יותר למתרחש במגרשים וסביבם. חשוב, לכן, לקדם גם בישראל חקיקה שתיתן לארגוני האוהדים מעמד אמיתי ומשפיע בהחלטות.

"כדי שמגרשי הספורט יהיו אלימים פחות, צריך לעודד השתתפות של ילדים ומשפחות. אני קורא לממשלה לתמוך בהצעת החוק של ח"כ לוין ושלי, להבטיח, הלכה למעשה, כרטיסים מוזלים לבני נוער וילדים. זה עולה מעט אבל שווה הרבה יותר. ככל שתגבר נוכחות משפחות וילדים במגרשים – תהיה האווירה בהם נכונה וספורטיבית יותר".

עם פתיחת עונת הרחצה, פנה ח"כ דב חנין לשר הפנים, ח"כ אלי ישי, בדרישה להרחיב את שירותי ההצלה בחופי ישראל ולהנהיג בכל החופים המוכרזים את עיקרון ה"הצלה עד השקיעה".

"המצב הקיים היום שבו שירותי ההצלה נפסקים דווקא בשעות המומלצות יותר לשהייה בחוץ ולשחייה, שעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר השמש נמוכה יותר ומזיקה פחות, הוא מצב בלתי סביר לחלוטין", אמר ח"כ חנין. "מדיניות הפסקת שירותי ההצלה בשעה מוקדמת היא שגוייה מבחינה בריאותית וסביבתית ועולה בחייהם של רבים. בנוסף, מדיניות זו הינה מוטעה מבחינה חברתית, שכן, אנשים עובדים לא יכולים ללכת לים ולקחת איתם את ילדיהם לאחר שעות העבודה".

ח"כ הוסיף כי בדיוני הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות, שהוא עומד בראשה, עסקו בנושא והושגה הסכמתם של ארגוני המצילים לשינוי בשעות ההצלה שיעשה בהידברות ובהסכמה איתם.

ארגון חיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל – העניק את פרס "הגלובוס הירוק" לשנת 2012 על פעילות ציבורית למען הגנת הסביבה ובריאות הציבור לח"כ דב חנין. ח"כ חנין אמר בתגובה: "תודה לארגוני הסביבה על הכבוד, אבל קודם כל על שיתוף הפעולה וההתגייסות לאורך השנים במאבקים החברתים-סביבתיים. בלעדיהם לא היינו מצליחים להשיג את ההישגים שהשגנו בכנסת ומחוץ לה.

"קראתי את נימוקי הפרס. אכן, רשימת ההישגים בחקיקה בכנסת היא ארוכה. ההישגים הגדולים בחקיקה הסביבתית בכנסת הושגו, במקרים רבים, למרות ונגד עמדות הממשלה. הם לא היו מושגים ללא תמיכתו של הציבור. אני רואה חשיבות עצומה בהמשך התגייסות ציבורית בנושאים הסביבתיים-חברתיים. על אף ההישגים הרבים, אנו עומדים בפני אתגרים משמעותיים ואסור לנוח על זרי הדפנה.

"בקדנציה הקודמת השלמנו קומה ראשונה במהפכה הסביבתית בחקיקה שבמרכזה חוקי המזהם משלם, אוויר נקי והאכיפה הסביבתית. בקדנציה הנוכחית אני עוסק בקומה שנייה של מהפכת החקיקה זו באמצעות חוק השקיפות הסביבתית, חוק התייעלות אנרגיה וחוקים נוספים שהצלחנו להעביר. שלושת אתגרי החקיקה הסביבתית המרכזיים שבפני כרגע הם: עידוד התחבורה הציבורית, ההגנה על ים המלח וקידום חוק הנפט החדש שיגן על הים מפני אסונות כמו זה שאירע במפרץ מקסיקו.

"ההישגים הגדולים של השנים האחרונות – במאבקים נגד תוכנית ספדי, למען פארק איילון, נגד הבנייה בחופי פלמחים ובצת ועוד – הולידו תגובת נגד בדמותה של הרפורמה בתכנון ובבנייה שלא רק פוגעת בזכות הציבור להתנגד לתכניות כאלה אלא גם פוגעת באופן קיצוני במרחב הפעולה של הארגונים הסביבתיים בנושאים התכנוניים ומרסקת את עמוד השדרה המקצועי של מערכת התכנון. לכן, לא במקרה, הקדשתי מאמץ כה גדול בשנתיים האחרונות למאבק הזה. היה לנו הישג חשוב כאשר הצלחנו למנוע את אישורה של הרפורמה בכנס החורף. אבל זה הישג זמני. המאבק מתחדש עכשיו וזו הזדמנות לקרוא לציבור להצטרף לחזית המתרחבת והולכת של ההתנגדות לרפורמה, לה שותפים ארגונים סביבתיים, תנועות חברתיות וגם גורמי מקצוע רבים מאוד.

"חשוב לי לציין במיוחד את החיבור העמוק שנוצר במחאה החברתית בין נושאים סביבתיים לחברתיים. אי אפשר להפריד בין סביבה וחברה. אחת ההפגנות המרשימות ביותר שהיו בקיץ הייתה הפגנת הענק בתגובה לחוק הוד"לים של נתניהו. ההפגנה המחישה את הבנת הקשר העמוק שבין הרס החברה לבין חורבן הסביבה".

מאז בחירתו, מוביל חנין את העשייה הסביבתית בכנסת. הוא העביר 35 חוקים , וקידם עשרות הצעות חוק נוספות. בין החוקים הסביבתיים החשובים שיזם והעביר, המהווים מהפיכה של ממש: "המזהם משלם", אכיפה סביבתית, הגנה על חופי אילת והכינרת, איסור נהיגה בחופים, התייעלות אנרגטית במבני ציבור ועוד. חנין הוכתר ב-2010 כח"כ הירוק ביותר ע"י אדם טבע ודין, והשנה זכה ב"אות הפרלמנטר" המצטיין מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, והוכתר כח"כ החברתי ביותר מטעם "המשמר החברתי".

דב חנין מכהן (יחד עם ח"כ ניצן הורוביץ) כיו"ר-עמית של השדולה הסביבתית-חברתית, מהגדולות והפעילות בשדולות הכנסת, העובדת בשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני הסביבה. חנין הקים את הועדה לסביבה ובריאות, העוקבת מקרוב אחר מאבקים סביבתיים ומקיימת סיורי שטח רבים. בנוסף, חנין הוא מהעומדים בראש המאבק הפרלמנטרי ברפורמה בתכנון ובבנייה שמוביל רוה"מ בנימין נתניהו.

נאומו של ח"כ דב חנין במליאת הכנסת, ערב יום השואה, ה-18 באפריל 2012

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת. מחר נציין את יום השואה. אינני שייך לאלה שאומרים שההיסטוריה עברה וחבל לעסוק בה. ההיסטוריה שלנו היא נוכחת איתנו, היא אקטואלית. אפשר וצריך ללמוד ממנה, חשוב ללמוד אותה, ויש ממנה לקחים.

שואת היהודים צריכה ללמד אותנו שמאבק מתמשך ברוע הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, מאבק בארגוני הרוע ובמנגנוני הרוע. אף אחד איננו חסין. השואה התרחשה, עמיתיי חברי הכנסת, באירופה התרבותית; הנאציזם התפתח באומה הגרמנית, אומה שתרמה לאנושות את גתה, קאנט, באך, בטהובן וברטולד ברכט. אין אומה חסינה מפני מארת הגזענות.

בחרתי להקריא דווקא קטע קצר שכתב סופר גרמני, אווה טים, על גרמני זקן בברלין שאשתו נפטרה, והמחבר מבקר אותו. והוא מספר כך:
"הזקן קידם את פניי, הוא הוליך אותי אל חדר המגורים, הציע לי כורסה לישיבה, שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, אבל לא חיכה לתשובה, אלא סיפר על אשתו שמתה לפני ארבעה ימים בבית החולים בברלין. '53 שנים חיינו יחד', הוא אמר, '53 שנים', והתחיל לבכות. גופו רעד מבכי. הנחתי לו לבכות כאוות נפשו, סקרתי בצנעה את החדר, ובחדר היה מזנון הרבה יותר מדי גדול למידותיו של חדר המגורים הזה, מזנון כהה, ועל גבי המזנון לוח שיש סדוק.

"והסדק הזה הוא שגרם לי לשאול האם הלוח שעל המזנון נפל. והזקן אמר: 'לא, זאת הייתה הלחות'. 'הלחות?' 'כן, במרתף. המזנון עמד בבניין שאשתי גרה בו כשעוד הייתה נערה בברלין לפני שהכרנו. בדיוק היא עמדה אז בבחינה לשוליות חייטים. היא גרה אז אצל הוריה ועבדה במין אטֶליֶה של חייט אחד. יום אחד באה אליה גברת זילברשטיין והביאה את המעילים ואת הפרוות שלה משום שלא היה לה מה לאכול. היא מכרה את הבגדים שלה לחנות – את המעילים, את השכמיות ואת הצעיפים. אחר כך, כאשר היא נאלצה לעזוב את הדירה, היא שאלה את אליזבת שהייתה אחר כך אשתי, אם היא רוצה אולי מזנון יפה, הלוא יום אחד היא תתחתן בטח, אין ספק. ואליזבת אמרה: 'כן'. גברת זילברשטיין סירבה לקחת כסף, היא לא צריכה כסף, הלוא היא נוסעת למזרח, כמו שאר היהודים, כולם נעלמו, כולם במזרח, בגטאות. לדברי האנשים, פשוט נעלמו. היהודים פשוט נעלמו ממרחב המחיה.

"אבא של אליזבת היה בחופשה ואמר שהסיפורים לא נכונים, שהם נעלמים, שהם בעצם לא מגיעים לשום מקום. יש שמועות שמיישבים אותם איפשהו, אבל הם אף פעם לא מגיעים לשום מקום. ועכשיו גם גברת זילברשטיין צריכה לעזוב. אמרה אליזבת: 'אפשר אולי, זאת אומרת'. הם חשבו על העניין, שוחחו עם שכנים שהיה להם מחסן במרתף והשכנים הסכימו. ואז הזמינו חברת הובלות שתביא את המזנון. המובילים קיללו, להעביר מפלצת כזאת בדלת המרתף, הרי זה טירוף. בסופו של דבר הצליחו להכניס את המזנון, אבל קודם נאלצו לפרק חצי ממנו כי הוא הרי ענקי, והעמידו אותו לפני דלת המחסן, הורידו מזרנים ודלי עם כבול שהרי לא היה שם בית שימוש, אבל היה ברז מים. ואז שכנעו את האישה הזקנה, גברת זילברשטיין, לבוא איתם, אמרו לה ששם למטה אמנם לא כל כך נוח, אבל בטוח שם, בטוח לגמרי.

"וגברת זילברשטיין, האישה הזקנה, גרה במרתף חודשיים- שלושה, בחורף 1943, והם ירדו כל יום שלוש משפחות ונתנו לה אוכל. לא היה כל כך קל להשיג אוכל – אוכל אפשר היה לקבל רק עם תלושים, ועכשיו היה צריך להאכיל עוד אישה אחת. יום אחד דווקא היה לה אוכל – משפחה מהקומה השלישית נתנה לה אוכל. גם דברים כאלה קרו. הם לא הלשינו, להפך – כששמו לב שהיא גרה שם הם נתנו לה אוכל גם הם. בלי לומר מילה. הם הוסיפו לברך לשלום אבל לא אמרו כלום. ואליזבת תמיד ירדה אליה ודיברה ושוחחה איתה. הגברת זילברשטיין הייתה אמיצה מאוד… המצב הלך ונעשה קשה יותר ויותר. הם היו הרי צריכים לדאוג לה לאוכל מתלושי המזון שלהם, גם לגברת זילברשטיין זה היה ברור. ובחורף, בינואר 1944 בלילה, כשבחוץ פסק השלג והאוויר נעשה קר לגמרי היא יצאה מהמרתף וירדה לתעלת לנדוור, התיישבה על יד השיחים, התיישבה שם ונרדמה. בבוקר מצאה המשטרה אישה זקנה מתה קפואה'".

אחרי שהוא שומע את הדברים האלה מאותו זקן שמספר על אשתו שנפטרה,כותב הסופר את המילים האלה:
"האם חייו של אדם עלו יפה? על השאלה הזאת יכולים לענות רק מי שהיו קרובים אליו: הבעל, הילדים, החברים, החברים הקרובים והרחוקים – הם יכולים לספר על משעול החיים המשותף, על המקצוע, על הילדים, על הימים שלאחר הפרישה לגמלאות, איך השניים קראו יחד, קראו בקול זה באוזני זה, וביקרו בקורסי העשרה למבוגרים. כל אלה הם רגעי משמעות. זוהי המשמעות השגרתית, היומיומית, והיא שמאפשרת בכל פעם את המשמעות הגדולה. המשמעות הזאת תלויה לרוב במעשה כלשהו, בהחלטה כלשהי, בהחלטה להגן על אדם אחר, כאשר כורתים ברית עם אחרים כנגד המוות, כאשר מאפשרים לאדם אחר לחיות באושר. חייו של אדם לא חייבים להיות מאושרים תמיד, ובכל זאת הם יכולים לעלות יפה, כי הם העניקו לאדם הזדמנות להוכיח את ערכו, והוא ניצל אותה כדי להרחיק אומללות מבני אדם אחרים ולעמוד לימינם בשעה שהתנכלו להם, בייחוד אם ההתנכלות נעשית בשם הרוב או בשם המדינה".

עמיתי חברי הכנסת, הנה לנו לקח אמיתי מהשואה, וחשוב להעמיד את הלקח הזה מול לקחים שקריים, מול הזילות הנוראה שבכל מיני השוואות פוליטיות שטחיות ומוטעות. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו לא ב-1938, והיטלר מת ב-1945 ולמרבית השמחה איננו חי אתנו, והפאשיזם הובס במאמץ משותף, לא בבדלנות לאומית – מאמץ משותף של האנושות כולה. כל זה לא אומר, עמיתי חברי הכנסת, שאין ממה להיזהר. היה זה בית המשפט העליון אצלנו שחזר והזהיר, בפסקי דין ידועים, מלקחיה של רפובליקת ויימאר איך עלולה דמוקרטיה להתגלגל להיפוכה. כשוויימאר הידרדרה אף אחד לא חשב על התהומות שהפאשיזם יוביל אליהם. הסופר סי, אס, לואיס כתב פעם: "הדרך לגיהינום היא מדרון מתון, מדרון נעים להליכה וכל כך חסרים בו שלטים שקוראים בו עצור".

עמיתי חברי הכנסת, ובהקשר הזה – כשאני מסתכל סביבי בישראל של 2012 אני מודאג. בשבוע האחרון חייבת להדאיג אותנו, למשל, ההתייחסות למחאה פוליטית לא אלימה כאל טרוריזם. ואני מודאג כשאני רואה סגן מפקד חטיבה שתוקף מפגין, ואני יודע שזה לא חריג – זה פשוט צולם להבדיל ממקרים אחרים לא מעטים של אלימות של כוחות ביטחון, שוטרים, אנשי מג"ב וחיילים כלפי מפגינים. והעיתון "הארץ" מספר השבוע על מאות אנשים שהשב"כ החשיד ברצון למחאה פוליטית – אגב, ללא בסיס ממשי- ולכן מנע מהם בכלל את עצם היכולת לטוס לארץ. והיום, עמיתי חברי הכנסת, כאן בבית הזה שמענו על חוקים עוקפי פסיקה ומכשירי התנחלות, ועוד נשמע עליהם.

וזו, עמיתי חברי הכנסת, הצטברות של דברים מדאיגים מאוד, של איומים אמיתיים על המרחב הדמוקרטי. כן, גם אנחנו צריכים ללמוד את הלקח – אם לא נגן על הדמוקרטיה, לא תישאר דמוקרטיה להגן עלינו! ולדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, יש גם קשר ישיר לנושאים החברתיים והכלכליים, כי אין אפשרות להפריד בין חברה, כלכלה, דמוקרטיה, שלום. כל המציאות שלנו, עמיתי חברי הכנסת, היא אחת מורכבת, ומחייבת התייחסות ערכית נכונה וכוללת. וכל המהלכים האנטי-דמוקרטיים האלה, החיפוש המתמיד של אויבים מבפנים, הגזענות נגד ערבים, ההסתה נגד השמאל – כל אלה הם הסחת דעת מהבעיות האמיתיות, החברתיות והכלכליות שהעם צועק עליהם והממשלה לא פותרת ולא רוצה לפתור.

אבל לי חשוב לסיים, אדוני היושב-ראש, בכל זאת בכמה מלים בהיבט החברתי-כלכלי הישיר של סוגיית השואה, ואני מתכוון לבושה הזאת של ניצולי השואה אצלנו, לחרפה של העוני והמצוקה שנותרים ושנה אחרי שנה אנחנו מתריעים עליהם. ויש, אדוני היושב-ראש, המון דיבורים גדולים, אבל המעשים הם מאוד קטנים, ולמרות כל הדיבורים אין עדיין רשימה מסודרת ומעודכנת של כלל ניצולי השואה החיים בקרבנו, ואין מרכז אמיתי של מידע לניצולים שייתן להם מידע וסיוע במימוש הזכויות שלהם שכתובות על ספר, ועדיין יש המוני טפסים עצומי ממדים ומרובי סעיפים שכל ניצול שואה צריך למלא כדי לקבל סיוע, ושום מנגנון עזרה, לא הפעלת מתנדבים לסייע לניצולים למלא את הטפסים האלה ולא שום מנגנון אחר, ועדיין יש ועדות רפואיות שמטרטרות את הניצולים וכל מיני הבחנות מופרכות אבל פוגעניות לפי שנת העלייה לארץ.

אדוני היושב-ראש, אני מסיים ואומר שהגיע הזמן, ביחס לניצולי השואה, לבטל את היד הקשה ואת הקריטריונים .כמו שכותבת היום אורלי וילנאי, גם אם יהיה מישהו שיקבל קצבה בטעות, הכבוד האבוד של המדינה עולה הרבה יותר. תודה רבה.