תחושה לא טובה מתבשלת לי בבטן בתקופה האחרונה וזה לא מאוכל מקולקל, משהו מכרסם בפנים וזה לא רעב,
אם הייתם מוכרחים לסמן אותי על מפה הפוליטית כנראה שהייתם מתייגים: ׳דתי-ימני׳ ולפיכך לכאורה הייתי אמור להיות מבסוט מגל החקיקות שהולך וגובר לאחרונה, אז מדוע אני מרגיש שלא בנוח? ואז כשעוד קיוויתי שזה רק כאב בטן חולף בא אירוע זריקת האבנים של נוער הגבעות על הסמח״ט (יחד עם עוד אירועים חמורים אחרים שנעשו על ידם כלפי צה״ל ולא הגיעו לחדשות) כאשר במקביל צף ועלה מחדש עניין ההפרדה החרדית הכפויה באוטובוסים בירושלים.

מתוך מוסף השבת של ידיעות אחרונות 17.12.1

בימים כתיקונם ברוב הפעמים כשפונים אלי במשפט ״אתם! חובשי הכיפות!..״ אני מיד עומד ומסביר ש'אתם׳ זה לא קבוצה אחת אחידה כי היא כוללת בתוכה, יחד עם ה'כיפות הסרוגות' אליהם אני משתייך, עוד המון זרמים אחרים: מסורתיים, חרדים, חסידים נוער הגבעות חוזרים בתשובה (לאו דווקא בסדר הזה) וכו׳ ולרובם יש עוד תתי זרמים שונים ומגוונים,
אבל דווקא בימים אלה עכשיו כשחברים חילונים אומרים לי כבר מעצמם ״זה בסדר, אל תתנצל, אנחנו יודעים שזה לא אתם-הכיפות הסרוגות, אלא זה החרדים/נוער הגבעות עם הקיצוניות שלהם…״ דווקא עכשיו עולה בי תחושת קבס, כי אולי זה נכון, אולי זה לא ממש "אנחנו", אבל זה הגיע לשיאים שההסתפקות בתגובה ״זה לא אני, זה הוא..״ היא כבר ממש כמו היינו הילד החנון של הכיתה, שכל רצונו הוא לרצות את המורה ולא להיתפס, צדיקים כמו נוח בשעתו, העיקר שאנחנו יוצאים בסדר, לא צריך לעשות כולם, הכי נוח..

מתי הכיפות הסרוגות יעצרו וישאלו 'האם באמת אנחנו עושים מספיק? באמת מנסים לתת יד כדי לעצור את ההתדרדרות הזאת?' מה קרה ל״כל ישראל ערבים זה לזה״? האם דווקא כחובשי כיפה אין לנו פה אחריות מורחבת להשמיע קול אקטיבי? לנסות להתערב? לגשת לאחינו ולהגיד להם לפחות: ״חבר׳ה, אמת שאנחנו לא מסכימים, אבל יש עוד דרכים..״? נכון, בהתאם לכך כמובן מייד עולות שאלות כמו: מהי הדרך לעשות זאת ומה מידת האפקטיביות, אך כך או כך, הדברים עדיין צריכים להיעשות.. ואת זה הייתי רוצה לקשר, גם אם רק בצורה רופפת, לדברים שכתבו יוכי ברנדס וסיון רהב מאיר

תוך ניסיון לנסח את המילים הנ"ל נתקלתי במוסף שבת האחרון של ידיעות אחרונות (17/12/11) ב-2 טורי דעה, אחד של יוכי ברנדס והשני של סיון רהב מאיר, כל אחת מהן משתייכת לזרם אחר ולכן אולי כותבת מזווית מעט שונה
ובכל זאת בעיני, דעותיהן, כפי שהוצגו שם במוסף, כמו משלימות אחת את השנייה וביטאו בצורה כל כך מדויקת מה שהנני מרגיש בעצמי כחובש כיפה לנוכח האירועים האחרונים עד שהחלטתי להביא את פשוט את דבריהם שלהן כמו שהופיעו על גבי העיתון, מילה במילה:

ובחרת בחיים / יוכי ברנדס
מה המשותף למדירי הנשים ולמשתוללי הגבעות?, הכיפה כמובן! אותה כיפה שלפני 40 שנה אפרים קישון המנוח שר שירי הלל לנושאיה ושאל, בצער עמוק, אם יש איזה פטנט שיאפשר לחילונים להעניק לילדיהם את החינוך שמקבלים ילדיה. באותם ימים רחוקים להיות דתי נחשב לתג איכות. הבקיאות בתרבות היהודית והמחויבות שנובעת ממנה יצרו זן מופלא של צעירים וצעירות יותר מנומסים, יותר עדינים, יותר ערכיים, יותר מוסריים.
אני זוכרת כילדה חרדית כמה הייתי מתוסכלת מהתג המחייב הזה. ילדי השכנים היו יכולים להרשות לעצמם להתחצף, לשקר או אפילו ללכת מכות אבל כשאני העזתי לעשות זאת (רק לפעמים, באמת), היו פוערים מולי עיניים תמהות: דתייה מתחצפת? דתייה משקרת? דתייה מרביצה?
היום התמיהה היא הפוכה. אם במקרה חילונים פוגשים ילד חרדי שמתייחס אליהם כאל בני אדם (רק זה, לא יותר!), הם לא יודעים את נפשם מרוב תדהמה. אין היום קבוצות יותר אלימות ומסוכנות מאשר הקבוצות הקיצוניות שצמחו בערוגות הדתיות (יש כמובן גם חילונים מסוכנים ואלימים, אבל הם חריגים, שמוקעים כל ידי הקבוצה שהם משתייכים אליה).
כל חיי האישיים והמקצועיים אני לומדת ומלמדת את התרבות היהודית ויוצרת בה ומתוכה, משום שאני מאמינה שבלעדיה נהיה עם מנוון וחסר נשמה. אבל האם ייתכן שסם החיים שלנו הופך בימינו להיות סם המוות?
התרבות היהודית היא אוקיינוס ענקי: יש בתוכה פסגות רוחניות וערכים נשגבים שהקדימו את זמנם והפכו למאורות הגדולים של האנושות, אבל יש בתוכה גם לא מעט מחשכים אפלים שבתנאים מסוימים עלולים להפוך לחגורות נפץ מתקתקות המסכנות את קיומנו.
אם ניקח תינוק ונגדל אותו מרגע היוולדו בסביבה חברתית שדוגל במחויבות הלכתית ובהיבדלות תרבותית, ונקפיד לברור בשבילו הלכות וטקסטים סלקטיביים מתוך התרבות היהודית, נקבל בגיל 18 מפלצת מושלמת שתהיה מוכנה לבצע כל תועבה ופשע אם רק ננופף מולה בהלכה המתאימה. הנוער המתוכנת יעקור עצי זית, יידה סלעים בקציני צה"ל ויראה בנשים יצורים מפתים טמאים. אני מוכנה ללכת צעד נוסף ולומר שבחברה הישראלית בימינו אין כמעט שום דרך לייצר מוטציה של פראי אדם כאלה חוץ מהדרך הזו. הלכה סגורה ומקורות יהודים סלקטיביים הם מתכון בטוח.
להיות יהודי פירושו לחיות תוך התמודדות ערכית בלתי פוסקת ולבצע תהליכים של ברירה ומיון. זו הייתה המהפכה הגדולה של חכמינו (חז"ל), שהבינו שאם לא נתאים את התנ"ך למציאות המשתנה ננוון את תרבותנו, נאבד את זהותנו, וגורלנו יהיה כגורל בני ממלכת ישראל שנכחדו מן העולם. חז"ל יצרו את המדרש, שהוא כלי גאוני שבאמצעותו אנחנו יכולים וחייבים בכל דור ודר לברור, לפתח, ולשכלל ולהתאים את המקורות הקדומים לחיינו כאן ועכשיו.
ואותם חכמים שלא רק הצילו לנו את היהדות, אלא גם היטיבו להכיר אותנו, אמרו לנו משפט מצמרר: כשישראל עולים, אינם עולין מעלה אחת אלא מעלות הרבה – וכאשר הם יורדים, אינם יורדין ירידה אחת, אלא מטה מטה.
חז"ל ידעו, שמתוך התרבות היהודית יכולים לצמוח נבחרי האנושות הנעלים ביותר, וגם חלאות אנושיות שאין דומה להן. ומשה רבנו, אבי התורה שלנו, שהכיר אותנו לא פחות טוב מחז"ל, אמר לנו בשם אלוהים, פסוק קצר שאמור לעמוד מול עינינו כתמרור אזהרה נצחי: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. הבחירה היא שלנו, אך משה לא מתאפק ומשאיר לנו את המלצתו: ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.

חנוך לנער / סיון רהב-מאיר
שמענו השבוע הרבה קצינים, פוליטיקאים ושרים, אבל לא מחנכים. הנה תמצית של 3 שיחות שקיימתי השבוע עם מורים בציונות הדתית.
סבלנות, אמרה לי מורה ותיקה מהשומרון. סבלנות, זה מה שצריך ללמד את הנערים האלה. להנחיל את היכולת לתפוס מציאות מורכבת שיש בה עליות ומורדות. הם לא היו כאן איתנו ב48', ב67' וב73', לא חוו תהליכים, ולכן כל דבר אצלם הוא להיות או לחדול. פינוי קרוואן הוא עבורם חורבן הבית. ואם כך – מה הפלא שהקצין שבא לפנות קרוואן הוא היטלר?, צריך ללמד אותם להסתכל 63 שנים אחורה, וגם שלושת אלפים שנים אחורה. מי שנושא על גבו פרספקטיבה שמתחילה מהר סיני ועד היום, לא זורק אבן על סמח"ט, ולא מבקש, כמו בשלום עכשיו, "גאולה עכשיו".
רב בכיר סיפר שהתלבט והחליט לא לפרסם גינוי פומבי. הגינוי ירחיק אותי מהם, הסביר, והרי צריך לחשוב בחוכמה אך להחזיר אותם לתלם. לתורה, למצוות, ליראת שמיים, הרי הם באמת כמה עשרות בודדות מתוך רבבות התלמידים שלנו.
כשאני שומע על תלמיד שמתפרץ לבסיס צבאי ורב עם שוטרים אני מוטרד. אני חושב איזה בעל הוא יהיה ואיזה אבא. אני חושב אם בלהט המאבק הוא גם לומד גמרא, מתפלל. הוא סיפר על אמא אחת שאמרה לו שמרוב אש-קודש בעיניים של בנה, הוא שוכח לפעמים לעזור לה לפרוק את הסלים מהקניות.
וחגי משגב, מחנך סרוג-כיפה ממרכז שפירא, יצא בקריאה מעניינת למורים: "לא בביצור האידיאולוגיה אנחנו צריכים להשקיע אלא בחינוך אדם. במידותיו הטובות, באיפוק, בעידון ההליכות, ביכולת לשמוע ולהקשיב. להשקיע במתינות, בהומור, בביקורת העצמית, בענווה. בכל אותן מידות שהתורה נקנית בהן. אולי אין הדרך הזו זוהרת, ולא עוברת טוב מסך, ואין לה רייטינג. חסרה היא את הברק האידיאולוגי ואת חריפות הניסוח ואת עוצמת הכיכרות וההמונים השואגים. אבל סוף הכבוד לבוא, וסוף האמת לנצח".

(פוסט זה נכתב במקור תחת הכותרת: "מחשב מק כבר לא עדיפים עבור עולם העיצוב/כוחו של מיתוג" והוא מופיע גם ממש כעת תחת הכתורת שפה למעלה כופסט אורח בבלוג המעולה "חורים ברשת" !)

קשה היה להתחמק השבוע מהידיעה על דרישת בצלאל מתלמידה להצטייד במחשבי מקבוק פרו כמו גם מגלי הביקורת שליוו את בצלאל בעקבותיה. אם אתם קוראים קבועים של הבלוג "חורים ברשת" בוודאי שנחשפתם גם למאמרו של ארז רונן שמבקר את המבקרים מאחר שלדעתו יש לגיטימציה רבה לדרוש קניית מקבוק כשמדובר בלימודי עיצוב, בעקבות דבריו שצפו התגובות וקשה היה לי לא לקחת חלק בהמולה ואני מבקש להציג פה את העניין מזווית קצת אחרת

נתחיל דווקא מהסוף: אין באמת הוכחה נחרצת לכאן או לכאן, כשבאים לבחור בין מחשב מק למחשב פיסי ככלי לעיצוב, בשורה התחתונה מדובר בעניין של העדפה שמושפעת מההרגלים שלכם, התפיסות שלכם ..וכנראה גם היכולת הכלכלית שלכם, אבל בתור בוגר מוסד ללימודי עיצוב ששורץ כבר למעלה מ-3 שנים בתחום ועובד יום יום על מק ועל פיסי כאחד, תנו לי לשבור לכם כמה מיתוסים

"חילול הקודש!" - אדובי מאסטר קולקשן רצה לה בכיף על windows7

מיתוס ראשון: "למק יש ביצועים טובים יותר.." – בולשיט. קחו את המחיר שעולה לכם כל מחשב מק, לכו לחנות מחשבים מקצועית, בקשו מהמוכר שירכיב עבורכם את המחשב הפיסי הכי חזק שהוא יכול להציע לכם במחיר זהה ותקבלו מחשב חזק איכותי יציב ובעל ביצועים עדיפים יותר באופן מובהק ממחשב מק בעל אותו תג מחיר (ואחרי כן אם המרצה שלכם מבצלאל עדיין מתעקש שמערכת ההפעלה של אפל O.S X היא זאת שעושה ההבדל אז פשוט תתקינו אותה בכיף על הפיסי שלכם)

מיתוס שני: "תוכנות עיצוב עבודות יותר טוב עם מק" – שטויות. כל התוכנות השולטות היום בעולם העיצוב עובדות היטב בפיסי בדיוק כמו במק, עניין הביצועים הוא כפי שאמרנו פונקציה של מחיר (שכאמור הינו יותר זול בפיסי), אין שום בעיה להעביר לדוגמא קבצים להדפסה לבית דפוס או באנרים לאינטרנט אם אתה עובד דווקא מפיסי משום שהפורמט של הקבצים הוא אותו פורמט בדיוק כמו במק ,זאת ועוד, אם אתם לומדים עיצוב במטרה להיות מעצבי אתרים או פלאשסטים, חבל להשקיע במק.. כל פלאשיסט או בונה אתרים מקצועי יגיד לכם שהוא מעדיף לעבוד על הפלטפורמה שבה התוצר שלו נצפה יותר באופן מובהק – בפיסי אתם יכולים להתקין ספארי, במק אתם לא יכולים להתקין אינטרנט אקספלורר ועד היום ישנם באגים באופן הפעולה של אתרי פלאש במק (באנרים פשוטים עובדים, אבל אתרים כבדים עלולים לג'עג'ע, לא ניתן יהיה למלא בעברית טפסים וכן הלאה)

מיתוס שלישי: "אבל כל המעצבים עובדים רק על מק", – פשוט לא נכון. יותר ויותר מעצבים עוברים לעבוד על פיסי, לאור כל האמור לעיל (הביצועים, התאימות מבחינת פורמט הקבצים, האפשרות להתקין מק גם על פיסי) דיי ברור שהסיבה שעדיין יותר מעצבים עובדים על מק היא שילוב של חוסר מודעות  ו/או העדפה אישית
ואכן אינני מתעלם מההיגיון מאחורי העדפה כזו, בפיסי מערכת הפעלה שייכת למישהו אחד, המארז למישהו שני והחומרה למישהו שלישי, וככה זה גם נראה, ואילו במק אתם קונים חבילה אחת מושלמת של עיצוב חיצוני ופנימי מדהים וגם ביצועים חזקים – בתנאי שאתם מוכנים לשלם יותר..

ויחד עם זאת, לי אישית, ברור שאפל מנצחים בתחרות הזאת לא רק שהם עשו עבודה מצוינת על המוצר האיכותי שהם משחררים לשוק תחת השם מק (יחד עם מוצרים אחרים מדהימים לא פחות כמו אייפון אייפד אייפוד וכו') אלא גם בגלל שהם עשו מהלך מיתוג מבריק שאין שני לו,
בשנות ה-80 מחשבי פיסי אכן היו אז משעמים ומתאימים יותר להנהלת חשבונות ולכן אין פלא שהשוני של מחשבי המק יחד עם המשפט "think different" נצרב לעומק בתודעת האנשים כמיצג את מוצרי אפל ומועיד אותם דווקא לאנשים קריאייטבים ואומנם גם היום למחשבי מאק יש יותר סטייל מכל מחשב פיסי אבל שם פחות או יותר זה נגמר. גרדו את פני השטח, it's really not that different

פעם אפל באמת היו האלטרנטיבה הפתוחה הצעירה והבועטת, אבל מה פתוח באפל היום?

 (תמונה שייכת לשחר אבן דר מנדל)

זאת הסיבה שבגללה הכי כואב לי לראות את המהלך שעושים בצלאל, כי גם אם נתעלם מהריח הרע של מניעים מסחריים, נתעלם מבעיות הכלכליות שיש לסטודנטים לרכוש מחשבים כל כך יקרים, נתעלם מכך שמוסדות עיצוב גדולים אחרים בעולם לא באים אל תלמידיהם בדרישות דומות, נתעלם מכל העבדות שהצגתי לעיל על היכולות המקבילות של מחשבי פיסי וכן הלאה,
עדיין עולה מכאן שלמקבלי ההחלטות במוסד הירושלמי אין ידע עדכני על הנעשה בשוק,
אפל אומנם מהווים דוגמא מושלמת לפרפקציוניזם בעיצוב אך הם נתפסו כסמל וכלי עבודה למעצבים בגלל שהיוו אלטרנטיבה חדשנית ובועטת לפיסי האפרורי בזמנו ואילו היום הם מסמלים דווקא פרפקציוניזם נוקשה וחסר פתיחות (שבהחלט מונע גם משיקולים מסחריים ולא רק מדאגה כנה לטובת המשתמש).
דווקא מוסד שמלמד עיצוב, שאמור יותר מהכל לעזור לתלמידיו לצאת מהמסגרת ולפתוח את הראש
מציב עכשיו בשעריו תנאי מקדים שעל פניו משדר חשיבה מיושנת ואטומה.

אל תבינו אותי לא נכון, גם אני, שמניחוח דברי עולה כאילו אני מעדיף רק פיסי, עדיין, לא הייתי מתאפק ורץ עכשיו לקנות את המק הכי משוכלל שיש, לו רק הייתי יכול להרשות לעצמי, וגם הפוסט הזה נכתב בחלקו האחד על וורד של מיקרוסופט במחשב ביתי אבל בחלקו האחר דווקא על אייפון תוך כדי נסיעה וזאת אולי בעצם השורה התחתונה, בבצלאל צריך ללמוד את עקרונות העיצוב של אפל ותהליכי המיתוג שהם עברו כי תהליכם ועקרונות אלו הם ללא ספק דוגמא ומופת בתעשייה,
אבל סוג המחשב שעליו יתבצעו הלימודים? למה שלא נשאיר את זה פתוח?

בעקבות עסקת גלעד שליט הארץ גועשת, ברור שאני שמח שגלעד יוצא לחופשי, מי לא שמח שגלעד חוזר הביתה? אבל ההשלכות?, המחיר.. האם החיילים והאזרחים שמתו בעבר בגלל המרצחים שמשוחררים שווים פחות מגלעד?
האם אלה שימותו בפיגוע הבא שיבוצע ע״י אלה שכבר ביצעו ועכשיו שוחררו ויבצעו שוב שווים את זה? האם גם הם שווים פחות מגלעד? והאם אנחנו באמת נאיבים ולא קולטים שעכשיו החטיפה הבאה היא רק עניין של זמן?
מה גלעד עצמו היה אומר על כל זה?
האם גלעד היה מאשר את העסקה? אני גם הייתי בשריון בטנק דומה לזה של גלעד, גם אני נסעתי לילה לילה למארבים בפחד נורא שנעלה על מטען בדרך ו/או נחטף חס וחלילה …נכון, לא הייתי למעלה מ- 5 שנים בשבי ולא יכול אפילו להתחיל לדמיין אך זה מרגיש ועדיין באמת ובתמים מאמין שלא הייתי רוצה שכל כך הרבה מרצחים עם דם על הידיים, דם של חיילים ואזרחים שאינו אדום פחות משלי, שכבר ידוע כשמש מעסקות העבר – חזרו לפגע ולרצוח בהצלחה יתרה לאחרו ששוחררו, ישוחררו על מנת שאחזור לביתי
ירים בבקשה את היד זה שמתחייב לבוא ולעמוד מול הורי הבן שיהרג בפיגוע הקרוב ע"י אחד מהמחבלים שמשוחרר בעסקה זו ולהתנצל בפניו שהמחבל שעד לפני זמן מה היה מאוחרי סוגר ובריח הרג עכשיו את הבן שלו (כי הדם של גלעד היה שווה יותר מהדם של הבן שלו שזה עתה נהרג)? ..שלום אדוני! מה שמך? אהוד..לא? אולי בינימין?…הממממ, לא נראה לי…(וזה עוד מבלי לדבר על ההורים שילדיהם כבר נהרגו ע"י המרצחים שישוחררו בעסקה זאת)
ומה יהיה בחטיפה הבאה? וגם אם היא לא תקרה בזמן הקרוב, הרי היא תקרה, במיוחד עכשיו שהוכח שהמוטיבציה לחטוף משתלמת, מה נגיד אז למשפחות הנחטיפים? גלעד היה יוצא דופן? אותו צרבו בתודעה הישראלית ולכן הוא "שווה" יותר אבל זהו, מעכשיו לא עושים עסקאות, הדם של הילדים שלכם שנחטפו שווה פחות משל גלעד?
האם זה לא ברור שפתחנו כאן בור ללא תחתית וירדנו לשפל מוסרי שאין כדוגמתו בהגדרת מחיר חיי אדם (לא רק שיש בנים ששווים יותר מבנים אחרים, מאות בנים בנות חיילים אזרחים אמהות אבות וילדים אחרים, יש גם כאלה שלא..)?
לא רק להלכה היהודית, גם לפי הגיון בריא ופשוט, פדיון שבויים אינו בכל מחיר, תשאלו את ידידנו האמריקאים (אחריהם השלטון שלה נוהה כל העת) לגבי המדיניות שלהם במשא ומתן על שבויים ותבינו לבד (את הצביעות שלהם ושלנו)..
נכון, אני יודע שאני לא מציב אלטרנטיבה, איני יכול להציע פעולה צבאית לשחרור גלעד, ההסיטוריה מלמדת אותנו שלא כל פעולה מצליחה כמו זאת שהייתה באנטבה ומי אני שיורה על אחת כזאת עבור גלעד
ובכל זאת, מנגד, אם היה עלי לבחור בין שחרור גלעד ביודעי שפרוש הדבר שגזרתי את דינם של נרצחי הפיגועים שיבואו עכשיו (שלא לדבר על חיילי צה"ל שיהרגו בפעולות ללכידה מחדש של המחבלים המשוחררים כאשר ישובו לסורם, ילדים ערבים חפים מפשע שישמשו מגן אנושי למחבלי החמאס וכן הלאה) לבין ההתעקשות לא להתפשר במשא המתן על שיחרורו אפילו אם הדבר ישאירו בשבי, לא היה לי ספק שעם כל הצער והכאב המשא המתן היה צריך להמשך או גם להעצר בלי תוצאות

אני לא יכול, אבל רוצה להאמין שכך גם הייתי חושב אם מדובר היה בבן שלי ולפני שאתם קופצים ואומרים "חצוף! קל לך להגיד.." אענה לכם שאתם צודקים ב 100% אבל בכל מקרה, רוה"מ צריך להפעיל שיקולים המתחשבים בבטחונם של כלל האזרחים ולא לחשוב מנקודת המבט של הורי החטוף, לא משנה כמה קשה הדבר

אני שמח שגלעד חוזר הביתה לא פחות מכולם, אבל ביום הזה אני גם עצוב, מתוסכל מהקרקס התקשורתי, שרק מתחיל עכשיו וילך ויתפח עד לזרא בימים והשבועות הקרובים, שבו סביר להניח שלא יהיה אף אחד עם אומץ לצעוק "המלך הוא עירום", מאוכזב מהמדינה ובמיוחד מהשלטון שלנו כמו שמעולם לא הייתי בחיי

השנה שהסתיימה נתנה הרגשה שיותר מתמיד אני זה כבר לא סתם ..בחור מומצע
זה אנחנו – משפחה ישראלית ממוצעת אמיתית!
גם אנחנו מאלה שגרים עם הילדים בשכירות, עובדים קשים כשכירים, חולמים על יותר שכר
על דירה שהיא באמת שלנו וקצת יותר זמן עם הבן/בת זוג והקטנטנים
שנה של שותפות גורל לטובה ולרעה

אני רוצה לאחל לכל קוראי הדלת האחורית, לכבוד השנה העברית החדשה
מכל הלב – שנה טובה יותר באופן מורגש ובכל הבחינות: בכלכלה, בנדל"ן, באמונה באהבה בהגשמה עצמית וחברתית
שיהיה לכולנו המון בהצלחה ושנה טובה!

לחיצה על התמונה תוביל לתמונה מוגדלת

..שמח לבשר לאוחזי/ות האייפונים (וגם לסמארטפונים אחרים) שחיכו וציפו בקוצר רוח..
סוף סוף מצאתי את הזמן, עשיתי קצת גוגל, התקנתי את התוסף המתאים וככה באיחור ניכר
אבל עדיין אופנתי, כל מי שגולשים/ות אל הבלוג 'הדלת האחורית' דרך האייפון/סמארטפון שלהם/הן
באופן אוטומגא'יקלי יראו אותו בגרסא הרבה הרבה יותר מותאמת ונוחה לסלולארי (במקום בגרסא המלאה שאינה נוחה למסכים קטנים)!
אז יאללה! נסו ותיהנו (ואם נתקלתם בתקלה – אנא דווחו)!

הערות:

1. מי שבכל זאת רוצה דרך הסמארטפון לראות את הבלוג בגרסא המלאה יכול פשוט לגלול לתחתית העמוד ושם לבחור באופציה לכבוי התצוגה המותאמת לסמארטפון
2. לא…..שאר האתר לצערי לא יטען בכלל כמו שצריך באייפון..ולמה? כי שאר האתר שלי נכון לעכשיו בנוי ב90% מפלאש ולסטיב ג'ובס יש גחמות בנושא זה (אותם הוא מגבה בתירוצים שמרוצים..) ולעת עתה למרבה האכזבה לא מצאתי דרך פשוטה להתגבר עליהם..
3. אם אתם בעצמכם בלוגרים ומעונינים גם בקסם הזה אצלכם בבלוג, אתם יותר מוזמנים לקרוא את ההמשך..(אם אתם לא – לא כדאי, זה סתם ישעמם אותכם..)

מבחינה תאורטית זה אמור לעבוד עבור כל מי שיש לו בלוג וורדפרס עצמאי ומעונין גם לעשות את ההתאמה לסמארטפון
אם הבלוג שלכם באנגלית פשוט התקינו מכאן את הגרסא האחרונה של התוסף WPtouch עבור וורדפרס 
אם הבלוג שלכם בעברית וחשוב לכם שיהיה יישור מימין לשמאל תאלצו לבחור אם להתקין את גרסאת ה-pro בתשלום של התוסף הנ"ל מהאתר הרישמי
שמבחינה תאורטית לפי טענת התמיכה שלהם מציעה אפשרות ליישור הטקסט מימין לשמאל
…או לחילופין לנסות מפה את הקומבינה שכנראה שהחיסרון היחידי שלה הוא שנכון לעכשיו היא עובדת רק עם גרסא ישנה יותר של התוסף
(ותודה לגיל ברגר שהבאיני עד הלום!)

מי באמת השיג משהו מהפגנת: ״5 דקות עבור גלעד שליט״?
אין ספק שזאת הייתה הפגנת הזדהות עצומה מקסימה ומרגשת מצד עם ישראל עם החייל החטוף אבל אם המטרה הייתה לצור עוד לחץ על הממשלה שלנו, ייתכן וגרמנו לגלעד הרבה יותר נזק מתועלת

לדעתי הפגנות שלוחצות על הממשלה (במקום על דעת הקהל העולמית או על החמאס) לפעול כדי לשחרר את גלעד רק גורמות לחמאס לנצל את הלחץ הפנימי שיש בישראל על הממשלה הישראלית כדי להקשיח עמדות ולהעלות את סף הדרישות
סירוב הממשלה לחתום על הסכם כמו שהוא כרגע אינו סתמי ואין ספק שפעולת חילוץ כן הייתה כבר ננקטת אילו הייתה אפשרית
מנגד ככל שהחמאס רואה שהלחץ של דעת הקהל הישראלית כלפי הממשלה שלו גוברת כך הוא מוצא יותר לגיטמציה להעלות את מחיר השחרור ולדרוש יותר רוצחים ומפגעים עם דם על הידיים, דם של חיילים ואזרחים כאחד..
כלומר, הפגנות שלוחצות דווקא על הממשלה הישראלית באות אולי מתוך רצון טוב ואומנם נותנות לכולנו תחושה טובה יותר שהנה היינו אקטיבים למען מטרה חיובית אבל ספק אם גלעד יישמע משהו מזה במעמקי השבי בו הוא נמצא שלא לדבר על כך שתקופת השבי שלו תתארך בעקבות זאת

אבל לא באתי חס וחלילה לרפות ידיים, רק לנסות לתעל את הרגשות האלה לפעולות שכן יהיו יותר אפקטיביות וחיוביות לדעתי
ומה כן אפשר לעשות? לחשוב ולהביא לידי ביטוי אך כן מפעילים את הלחץ הזה אבל כלפי חוץ! כלפי דעת הקהל העולמית
אם זה לקחת הקלטות של ההפגנה הזאת ולהעלות אותן ליו-טיוב עם תרגום ואולי גם המון יח"צ אישי שכל אחד מאיתנו צריך להשקיע ולהתאמץ יותר להפנות כלפי חוץ (בשיחות טלפון בבלוגים בפייסבוק בטוויטר במיילים מצגות וגם פנים מול פנים וכו' אבל בעיקר באנגלית ולעבר דוברי שפות אחרות שגרים בחו״ל!) כך שבעולם יווצר מסת לחץ אמיתית דווקא על הרשות הפלסטינית והחמאס
ונראה לי שאנשים לא עושים זאת לא רק בגלל מגבלות השפה אלא גם כי זה כבר הרגל ישראלי לא לחשוב לעמוק וקודם כל פשוט להאשים את הממשלה במצב
תמיד יותר קל אוטמטית להפגין כלפי הממשלה ולזרוק עליהם האשמות שהם יכלו כבר לחתום על ההסכם ולשחרר את גלעד אבל הדבר הנכון הוא להפנות ההאשמות והלחץ אל האשמים האמיתיים
ההפגנה העיקרית בעניין גלעד שאולי כן צריך קודם כל לעשות מול הממשלה היא אוזלת היד שלה ביחסי הציבור שלה למצב כלפי העולם

יש הבדל תהומי (או במקרה של אשתי ושלי – הבדל תאומי..) בן החיים שלנו לפני הלידה ואחרי,
כמובן שאין באמת צורך להכביר במילים, רבבות טקסטים כבר נשפכו על איך ההורות משנה אותך
ואני מניח שיגיע הרגע שבו גם אני אשבר ואתחיל להתפלש בטקסטים דביקים על כמה מדהימים הקטנטנים שלנו ואך הם שינו את כל חיי ותפיסת עולמי
אבל עד שיגיע הרגע הזה (בו קוראי הבלוג הבודדים שעוד נותרו עמדי ינוסו גם הם בצרחות אימה מכמות הקיטש שתישפך בכל פוסט ומכל שורה)
הייתי רוצה סתם לשתף דווקא בזוטות, בהבדלים שהם כביכול קטנים יותר, שפתאום אתה מביט לאחור ואומר: "…ואוו, זה כבר לא אותו הדבר!"

1. הרבה יותר כיף לא לצלם! – א- הא!..בדיוק ככה! דווקא בתקופה הזו שבה רוב ההורים הטריים (וכל שאר הקרובים) הופכים באופן ספונטני לתיירים יפנים ומצלמים את התינקות שלהם כל 2 שניות ומכל זווית אפשרות אחרי ולפני כל גרעפס או פיפי..לא יודע למה זה אבל זה לא קורה לי
ולא בגלל שאני לא רוצה תמונת שלהם – להפך! אבל משום מה, להבדיל מרוב שנות חיי בהם צילמתי באדיקות מתוך רצון לתעד ולשמר דווקא עכשיו איפשהו זה מרגיש לי שכל זמן שאני עומד מאחורי המצלמה הרי שדווקא אז אני מאבד את הרגע
אומנם כשאני מצלם כמובן שאני יוצר תמונה שאותה ניתן לשמור אבל בפועל דווקא אז מעצם אקט הצילום בעצם אני עומד מהצד, מוציא את עצמי מהסיטואציה
מאז שהתאומים נולדו הרבה יותר כיף לי להיות בצד השני של העדשה, איתם, או בעצם..בעצם הרבה יותר כיף לי בכלל בלי מצלמות, לא משום צד של העדשה ובלי כל הבזקי הפלאש
רק פשוט איתם
(בעעעעעעעע!!!…..מה נסגר איתי? רק הבטחתי בלי קיטש מתוק ודביק וכבר שברתי את ההבטחה תוך כמה שורות!, אבל אל תדאגו, על מנת לאזן הסעיף הבא יהיה קצת חמצמץ
ולמי שלא ישבר ויחזיק מעמד עד הסוף מובטחת גם תמונה!)
2. אין זמן לכלום! - ואני לא מתכוון דווקא לתחביבים.. אלא אפילו סתם כמה דקה לקרוא או לענות למייל מבלי שיללת "אני ער/ה ואני רעב/ה/ ועשיתי גם פיפי/קקי/פיפי וקקי/וגם יש לי גזים ו/או סתם אני רוצה צומי" תפלח את האוויר כמו צפירת מלחמה
…לקח לי קצת זמן לקלוט שתחזוקת תאומים בגיל 0 עד 3 היא דיי תובענית, ואם לקרוא מייל אין זמן אז מה עושים עם פרויקטים טיפטיפה גדולים יותר? עשיתי שמניות באוויר על מנת למצוא זמן לרוץ לחנות המחשבים הקרובה, נתתי למוכר כמות זוזים לא צנועה וקניתי כרטיס פיירווייר וכבל מיוחד, התקנתי אותו במחשב וחיברתי את מצלמת הוידאו לכבל המיוחד ו..יס! זה עובד! תאורטית אני יכול עכשיו להוריד את הוידאו של טקס הברית שצילמנו באירוע ממצלמת הוידאו למחשב וגם לערוך אותו לסרט יפיפה!! ..עכשיו אני רק צריך לחכות שהתאומים ייגדלו יתחתנו ויעזבו את הבית ואז גם אולי באמת יהיה לי זמן לעשות את זה…
(ולמקרה שתהיתם אך מצאתי זמן לשורות האלה אם כל כך אין לי זמן אז..כן כן.. גם הפוסט הזה נכתב בהמשכים בדחילו ורחימו בזמן שהבוס לא שם לב בעבודה)

כאמור, למי שהסעיף השני נשמע מריר משהו…חכו שנגיע לנדודי השינה וההאכלות הליליות
אבל עכשיו תכל'ס – נראה לי שמי שיעמיק לקרוא בין השורות יבין שהסעיף הראשון מסביר למה גם השני הוא בעצם חמוץ מתוק
ושאני לא באמת מתלונן או נשבר, רק פשוט מסתגל ובנינו..נדוש עד כמה שזה ישמע עדיין זה חייב להיאמר שהם שווים את זה
וזו רק תקופה שחולפת, כבר אמרו לי, עוד יבוא יום והם יחזרו מהגן או בית ספר בשעה 13:00 ויתפסו על הקירות עד הערב ותמר ואני עוד נתגעגע לימים שבהם הכל היה פשוט כמו להחליף חיתול ולהכין בקבוק

לא שכחתי שהבטחתי תמונות, אבל במיוחד לאור האמור לעיל אני מניח שדיי מובן למה אין לי הרבה תמונות וגם מעט מאוד זמן להעלות אותם מהמצלמה למחשב
אבל מובטח שבהמשך זה ישתנה ולראיה הנה אחת חמודה במיוחד ולא אובייקטיבית בעליל ..ככה בשביל הסיפתח

תמונות עידכונים והרחבות יבואו בע"ה בהמשך
:-)

כולנו נתקלים במשך חיינו באנשים שונים שחלקם משאירים עלינו רושם יותר מאחרים
אבל ברוב המקרים רק מעטים מהאנשים הללו מרשימים אותנו עד כדי רמה של הערצה
אני לא מדבר על הערצה מהסוג שבני נוער מקדישים ללהקה אהובה או לשחקן קולנוע פופלארי וכדו'
אלא דווקא הערצה שנובעת מההכרה שהנה האדם הזה שפגשת הוא ייחודי, הוא השאיר עליך חותם חיובי כלשהו,
פתח לך את העיניים

הרגשת שממש למדת ממנו משהו חשוב אחד או שתיים על החיים, או הרבה הרבה יותר

לפעמים אתה יודע שהאנשים האלה הולכים להשפיע עליך כבר בפעם הראשונה שאתה פוגש אותם
ולפעמים..אולי בעצם לרוב, אתה מבין שהם השפיעו (או עד כמה הם השפיעו) רק ממרחק של חודשים ושנים – באיחור של מבט לאחור
לאחרונה נתקלתי בכמה דמויות כאלה מהעבר הלא רחוק שלי ומרוב התרגשות מעצם הפגישה
יצא לי שדברתי איתם על שטויות כמו מזג האוויר במקום להגיד להם כמה חשוב לי שידעו שאני מעריך אותם כל כך
וכמה הייתי רוצה, לו רק היה אפשר, פשוט לשבת ולהמשיך ללמוד מהם עוד ועוד
ויום אחד אולי גם להיות באיזושהי צורה כמוהם, מישהו כזה בעצמי עבור אחרים

פידבק חיובי זה דבר שכל כך כיף לתת ובטח שכיף לקבל
למה אנחנו מפחדים ממנו כל כך?

יהיה רצון שהשנה החדשה שמתחילה תהיה מלאה חיוביות! בכוונות וגם במעשים, ברצונות וגם בתוצאות!
(..ואם אפשר גם קצת הרבה הרבה הרבה חיוביות בעו"ש של חשבון הבנק אז בעצם למה לא?)

:-)
שנה טובה לכולם!
דורון

אני שמח לבשר שבובו נמכר!
תודה רבה לכל מי שפנה והתענין ו…דרך צלחה!

קונים אוטו ומקבלים את הכסף בחזרה?
כן! אחרי קצת למעלה משנה שבה בובו (Daihatsu Charade cs 1.3 אוטומאט שנת 91) שירת אותנו נאמנה אנחנו נפרדים ממנו במבצע מיוחד!
רוצים לדעת עוד? קראו את הפרטים שאחרי התמונה!

אז ככה: בובו פשוט אחלה אוטו! נוסע כמו פנתר יש לו טסט לשנה וכבר חצי שנה שלא ראה מוסך! (אנחנו נפרדים ממנו בצער רב רק בגלל שאנחנו לקראת התרחבות שהצריכה אותנו לקנות אוטו עם באגז' גדול יותר ואין לנו את האפשרות להחזיק את 2 הרכבים במקביל)……………………………………………………………………………….

עכשיו כשאנחנו בהריון מתקדם ובהתאם קנינו אוטו גדול יותר, לא מפתיע שעל השולחן בסלון
נחו להם בשבת האחרונה אחד ליד השני ספר לתחזוקה וטיפול לרכב כמו גם ספר על הריון לידה וטיפול בתינוקות
בתום השבת תפסתי את עצמי על חם כמעט מסיים לקרוא את שניהם במקביל ולסירוגין באותה רמה של רצינות והעמקה תוך שאשתי מביטה בי מהצד ובוודאי תוהה לעצמה האם בזמן אמת לא אחליף ביניהם
:-)

שמח להודיע שאחרי עיכובים רבים, סוף סוף….הן פה!
מצאתי קצת זמן להעלות חלק מהעבודות שהצטברו להן במגירה בזמן האחרון
עדיין אין פה הכל..אבל יש בהחלט לא מעט!

אתם מוזמנים להתרשם מהחדשים המרגשים:
עמוד הבאנרים ומיני אתרים ועמוד עבודות פרינט
(שאותו אפשר למצוא גם בתצוגה מוגדלת!)

הסנדלר הולך יחף..אבל פה ושם הוא תופס לו איזו גרב..
:-)

מתי בדיוק זה קרה לי
כיצד זה התרחש מבלי שאשים לב
כברת הדרך שכבשתי במעלה ההר
תסב לי באותה מידה אושר וכאב
בוערת בי כאש זרה
שורטת בעיני ובאוזני דואב
כופה אותי להבחין בדק כגס בדקה מן הדקה
וכלפי אחרים כמתנשא להראות, אפילו ממש כאן, בשורות הללו שאני כותב

קצת לא מנומס בעיני להשתמש במילה 'אנחנו', כי לא משנה כמה אני מנסה להיות שותף שווה ולעזור, אחרי הכל זאת עדיין יקירתי שהולכת לעשות את רוב העבודה הקשה
ובכל אופן… סוף סוף סופית הוסר צו איסור הפירסום ועכשיו זה רישמי
אנחנו בתחילתו של חודש רביעי!
חיינו בוודאי הולכים להשתנות לא מעט (וגם הבלוג מן הסתם יושפע מכך לפחות קצת)

ואממ.. זהו.. מה עוד אפשר להגיד?
היה חשוך, הייתי שכור..
…סתאאאם
האם אנחנו מתרגשים?
!You betcha

תמיד מנסה לצור משהו כל כך אחר
ובסוף זה יוצא לי מאוד 'אני'
אולי דווקא אם אנסה לצור משהו לגמרי 'אני'
סוף סוף ייצא לי משהו באמת אחר

חדש! אם עדיין לא שמתם לב, בתחרות 'מי משתלט על הרשת יותר' לאחרונה פייסבוק מתחילה לעקוף את גוגל בסיבוב ואתם רק מרוויחים מזה

למזלנו המפתחים של פייסבוק הבינו את החשיבות (והרווח שהם יכולים להשיג) מהחיבור של פייסבוק גם לאתרי תוכן עצמאי מחוץ לפייסבוק ובכך להעשיר את הדו שיח שבתוך פייסבוק באלו שנמצאים מחוצה לו וזה כולל בן השאר בלוגים מכל מיני סוגים ופלטפורמות כמו וורדפרס
..אבל מה זה אומר מבחינתכם?

זה אומר שמעכשיו, בנוסף לדירוג באמצעות כוכבים שקיים בבלוג זה כבר זמן מה, תוכלו גם לסמן like (כמו בפייסבוק) אם אהבתם את הפוסט
ואפילו להתחבר באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם כדי להשאיר תגובות (במקום באמצעות האימייל כמו שהיה עד עכשיו)

לא לדאוג – מי שמעדיף את מערכת השארת התגובות הישנה, היא עדיין שם,
אבל השארת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלכם מאפשרת לכם 2 יתרונות מגניבים ביותר:
1. כך תופיע תמונת פרופיל הפייסבוק שלכם ליד תגובתכם!
2. אופציונאלי – תוכלו להגדיר שהתגובה שרשמתם פה תופיע גם ב wall שלכם בפייסבוק (וכך גם החברים שלכם בפייסבוק יוכלו להתרשם ממה שהגבתם!).
אם תכנסו ותסתכלו על אזור התגובות למטה תוכלו לראות 'תגובת פייסבוק' שכזו לדוגמא  - לחלוטין לא משוחדת!..  :-)
עריכה – ייתכן שתאלצו לחכות ממש מספר שניות כי 'תגובות פייסבוק' מתחילות להטען אל העמוד רק כמה שניות לאחרי שהעמוד עצמו מסיים להיטען

חשוב רק לזכור, אם זאת הפעם הראשונה שאתם משאירים תגובה באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם רצוי קודם להתחבר ורק אחר כך לרשום את הטקסט של התגובה

דיי מגניב, לא?

אהממממ.. אה..עכשיו בסך הכל רק נותר לי להתחיל למלא את הבלוג הזה בכל מיני פוסטים מעניינים כדי שיהיה לכם על מה להגיב
אהממממ בהחלט!….

אחרי האייפוד והאייפון של אפל, הגיע עכשיו תורו של האייפאד!
למרות כל הדיווחים על ההיסטריה ליד החנויות וההזמנות המוקדמות ואולי גם דווקא בגלל כל אותם מאמרים שמהללים את האייפאד או מכתירים אותו כלא מפחות מאשר "הדבר אשר עומד לשנות את פני האינטרנט (!!!)" אני מרגיש צורך מוחשי לעמוד והשמיע ציוץ לטובת הדעה שמנגד:

הוא אכן הצלחה כלכלית מובטחת מראש (הפועלת על פי אותה נוסחה מנצחת של האייפון) אשר תניב לא מעט כסף לכיסיה העמוקים של אפל ואולי אכן חלוץ ראוי לציון לתחילתו של שינוי תפיסה מאוד ארוך ומייגע לגבי המחשבים הביתיים והרשת ובגלל שיש לזה את הסקסאפיל של מוצרי אפל הוא כן יצליח איפה שטאבלטים ונטבוקים שקדמו לו ניכשלו..אבל 'מהפכה בפני האינטרנט'?………נסחפתם, זה אומנם אכן יקרה באמת בסופו של דבר, וילך וייגבר עם הזמן ככל שהגלישה דרך המארטפון והטאבלט תלך ותתרחב לקבל הרחב אבל זה יקרה בהדרגה רבה

(פורים התש"ע 2010)
תכל'ס, רק בפורים אפשר להתלבש באמת אך שרוצים, לסדר את השיער אך שרוצים, ולהגיד בדיוק את כל מה שרוצים ולעשות פשוט כל מה שרוצים אך שרוצים וכמה שרוצים
(ובמקרה הכי גרוע פשוט להאשים את האלכוהול)
זה דווקא כל הימים האחרים בשנה שבהם אנחנו מתחפשים…

יש לך טעות
כי זה בטח לא בגלל היופי,
לכן זאת לא התאהבות
אלא דווקא הקושי,
הקושי, כל פעם מחדש להתרגל,
להשלים עם הפער בין הדמיון למציאות, להסתגל,
אז את מבינה יקירתי?
זה אולי פתטי, אולי נוראי,
אבל זה בדיוק ההפך מנרקיסיזם,
כל השעות שלי מול הראי…