מתי בדיוק זה קרה לי
כיצד זה התרחש מבלי שאשים לב
כברת הדרך שכבשתי במעלה ההר
תסב לי באותה מידה אושר וכאב
בוערת בי כאש זרה
שורטת בעיני ובאוזני דואב
כופה אותי להבחין בדק כגס בדקה מן הדקה
וכלפי אחרים כמתנשא להראות, אפילו ממש כאן, בשורות הללו שאני כותב

קצת לא מנומס בעיני להשתמש במילה 'אנחנו', כי לא משנה כמה אני מנסה להיות שותף שווה ולעזור, אחרי הכל זאת עדיין יקירתי שהולכת לעשות את רוב העבודה הקשה
ובכל אופן… סוף סוף סופית הוסר צו איסור הפירסום ועכשיו זה רישמי
אנחנו בתחילתו של חודש רביעי!
חיינו בוודאי הולכים להשתנות לא מעט (וגם הבלוג מן הסתם יושפע מכך לפחות קצת)

ואממ.. זהו.. מה עוד אפשר להגיד?
היה חשוך, הייתי שכור..
…סתאאאם
האם אנחנו מתרגשים?
!You betcha

תמיד מנסה לצור משהו כל כך אחר
ובסוף זה יוצא לי מאוד 'אני'
אולי דווקא אם אנסה לצור משהו לגמרי 'אני'
סוף סוף ייצא לי משהו באמת אחר

חדש! אם עדיין לא שמתם לב, בתחרות 'מי משתלט על הרשת יותר' לאחרונה פייסבוק מתחילה לעקוף את גוגל בסיבוב ואתם רק מרוויחים מזה

למזלנו המפתחים של פייסבוק הבינו את החשיבות (והרווח שהם יכולים להשיג) מהחיבור של פייסבוק גם לאתרי תוכן עצמאי מחוץ לפייסבוק ובכך להעשיר את הדו שיח שבתוך פייסבוק באלו שנמצאים מחוצה לו וזה כולל בן השאר בלוגים מכל מיני סוגים ופלטפורמות כמו וורדפרס
..אבל מה זה אומר מבחינתכם?

זה אומר שמעכשיו, בנוסף לדירוג באמצעות כוכבים שקיים בבלוג זה כבר זמן מה, תוכלו גם לסמן like (כמו בפייסבוק) אם אהבתם את הפוסט
ואפילו להתחבר באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם כדי להשאיר תגובות (במקום באמצעות האימייל כמו שהיה עד עכשיו)

לא לדאוג – מי שמעדיף את מערכת השארת התגובות הישנה, היא עדיין שם,
אבל השארת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלכם מאפשרת לכם 2 יתרונות מגניבים ביותר:
1. כך תופיע תמונת פרופיל הפייסבוק שלכם ליד תגובתכם!
2. אופציונאלי – תוכלו להגדיר שהתגובה שרשמתם פה תופיע גם ב wall שלכם בפייסבוק (וכך גם החברים שלכם בפייסבוק יוכלו להתרשם ממה שהגבתם!).
אם תכנסו ותסתכלו על אזור התגובות למטה תוכלו לראות 'תגובת פייסבוק' שכזו לדוגמא  - לחלוטין לא משוחדת!..  :-)
עריכה – ייתכן שתאלצו לחכות ממש מספר שניות כי 'תגובות פייסבוק' מתחילות להטען אל העמוד רק כמה שניות לאחרי שהעמוד עצמו מסיים להיטען

חשוב רק לזכור, אם זאת הפעם הראשונה שאתם משאירים תגובה באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם רצוי קודם להתחבר ורק אחר כך לרשום את הטקסט של התגובה

דיי מגניב, לא?

אהממממ.. אה..עכשיו בסך הכל רק נותר לי להתחיל למלא את הבלוג הזה בכל מיני פוסטים מעניינים כדי שיהיה לכם על מה להגיב
אהממממ בהחלט!….

אחרי האייפוד והאייפון של אפל, הגיע עכשיו תורו של האייפאד!
למרות כל הדיווחים על ההיסטריה ליד החנויות וההזמנות המוקדמות ואולי גם דווקא בגלל כל אותם מאמרים שמהללים את האייפאד או מכתירים אותו כלא מפחות מאשר "הדבר אשר עומד לשנות את פני האינטרנט (!!!)" אני מרגיש צורך מוחשי לעמוד והשמיע ציוץ לטובת הדעה שמנגד:

הוא אכן הצלחה כלכלית מובטחת מראש (הפועלת על פי אותה נוסחה מנצחת של האייפון) אשר תניב לא מעט כסף לכיסיה העמוקים של אפל ואולי אכן חלוץ ראוי לציון לתחילתו של שינוי תפיסה מאוד ארוך ומייגע לגבי המחשבים הביתיים והרשת ובגלל שיש לזה את הסקסאפיל של מוצרי אפל הוא כן יצליח איפה שטאבלטים ונטבוקים שקדמו לו ניכשלו..אבל 'מהפכה בפני האינטרנט'?………נסחפתם, זה אומנם יקרה באמת בסופו של דבר, אבל ייקח עוד כמה שנים טובות

(פורים התש"ע 2010)
תכל'ס, רק בפורים אפשר להתלבש באמת אך שרוצים, לסדר את השיער אך שרוצים, ולהגיד בדיוק את כל מה שרוצים ולעשות פשוט כל מה שרוצים אך שרוצים וכמה שרוצים
(ובמקרה הכי גרוע פשוט להאשים את האלכוהול)
זה דווקא כל הימים האחרים בשנה שבהם אנחנו מתחפשים…

יש לך טעות
כי זה בטח לא בגלל היופי,
לכן זאת לא התאהבות
אלא דווקא הקושי,
הקושי, כל פעם מחדש להתרגל,
להשלים עם הפער בין הדמיון למציאות, להסתגל,
אז את מבינה יקירתי?
זה אולי פתטי, אולי נוראי,
אבל זה בדיוק ההפך מנרקיסיזם,
כל השעות שלי מול הראי…

חייב להיות איזון קוסמי בעולם, אחרת איזה הסבר יש לנדודי השינה שלי?
כלומר.. בוודאי ישנו שם למעלה מישהו… איזה "אחראי חלוקת שעות שינה" שכזה.. בטח עם משקפיים עבות ופיהוק תמידי, שעומד ערב ערב מול טבלאות אקסל אין סופיות ומנסה לארגן חלוקה צודקת בין כולם ..ופשוט כרגע כנראה יש לו קצת מחסור בהקצאות
אז הוא לוקח ממני ומעביר למישהו אחר, מישהו עם יום מחר חשוב יותר, יותר מיום המוחרת שלי,
מישהו שגורל העולם על כתפיו, ובגלל זה מעבירים שעות ממני אליו
כדי שהמישהו האחר הזה יישן חזק וטוב, הוא בטח צריך את זה יותר ממני..

..ככה מידי כל כמה לילות בעת ששנתי שוב נודדת ממני והלאה ועיני הכלות צופות במחוגי השעות שמתקדמים באיטיות אין קץ אבל ללא מעצורים, בשעות האלה שכבר קשה להגדיר אם זה מאוחר בלילה או ממש מוקדם בבוקר אני לוחש לעצמי בחרש "..פשוט לא יתכן הסבר אחר..זאת חייבת להיות הסיבה..
כנראה שבאמת מחר יש לו יום יותר חשוב משלי.. גורל העולם על כתפיו..שישן טוב הבחור, זה בסדר, אני כבר אסתדר, העיקר שהוא לא יעשה טעויות מחר.."
וככה מנחם את עצמי אחת לכל כמה לילות
אבל בשאר הלילות?
בשאר הלילות אני לא יכול להפסיק לקלל את הבן זונה..

שנה חדשה, אנימציה חדשה!
אל תבינו אותי לא נכון…לא עבדתי עליה שנה או משהו כזה…..
פשוט בדיוק סיימתי אותה לפני זמן מה עבור לקוח,
למי שאין סבלנות להסברים פשוט ליחצו כאן או על תמונה והאנימציה תפתח בחלון חדש,
אין צורך ברמקולים.

ובכן.. זה בהחלט לא דיסני, אבל לשם שינוי הסגנון הספרטני הוא דווקא מכוון
אז מי שכן יש סבלנות ורוצה עוד פרטים על מה ולמה, מומלץ לקרוא את ההמשך

סרטון קצר זה הוא אחד מתוך סדרת סרטונים הבאים להדגים באופן סכמטי
את שיטת הפעולה של מנגנון הבדיקה מודולרי בשם Quick Check
את רעיון המנגנון הגה כמובן הלקוח שהזמין את האנימציות לטובת מצגת שלו על המוצר

המנגנון תוכנן על מנת להקל הן על הבודקים והן על הנבדקים במתחמים בהם מבוצעת בדיקה ביטחונית בכניסה אליהם (כגון קניונים ואצטדיונים)
ולהאיץ את משך הבדיקה כך שלא ייווצרו תורים (המהווים סיכון בטחוני כשלעצמם) באזור ההמתנה לבדיקה
בהתאם לכך היה צורך לצור סגנון שהוא דווקא מאוד "תרשימי" שיבהיר את אופן הפעולה ושלבי התהליכים של המנגנון אך בו זמנית לא "יגנוב מהם את ההצגה",
במקביל נעשה גם לא מעט שימוש בתיכנות על מנת לסנכרן את כל האלמנטים המופיעים בסרטון ולשלוט בהתקדמות שלו
התוצאה: אנימציה שנראית לכאורה פשוטה אבל למעשה מורכבת מסבירה ומעניינת,

מקווה שתאהבו.
שנה טובה לכולם!!

לפני כמה חודשים כשהעברתי את כל האתר שלי ויחד אתו את הבלוג, לדומיין חדש
כמובן נוצרה בעיה של לא מעט קישורים שבורים בבלוג,
אחרי לא מעט מריטת שערות בתהייה, אך לעזאזל אני מעדכן את כל הקישורים הרבים שהשתנו?
קפץ לי פתאום רעיון…

פתאום הבנתי, הרי מבנה הבלוג לא השתנה בכלל! לדוגמא:

פוסט שהיה עד לא ממזמן בכתובת http://www.dwolf.co.il/blog/archives/134
כעת בסך הכל אמור להיות בכתובת http://www.doronwolf.com/blog/archives/134
או במילים אחרות – פשוט התנעתי את ++notepad הזכורה לטוב וניצלתי את היכולת שלה לעשות find and replace
על מסות של מסמכי טקסט באשר הם (כאשר הקורבן העיקרי הוא כמובן מסד הנתונים של וורדפרס)
וכך בלחיצת כפתור אחת החלפתי כל מקום שמופיע הביטוי dwolf.co.il בביטוי doronwolf.com,
מיד אחר כך עדכנתי את הקבצים בשרת החדש ו…אה מחייע! הכל חזר לפעול באופן תקין.

אבל, בנינו, השיטה הזאת היא קצת שיטת low tech ויש לה כמובן גם לא מעט חסרונות,
אז למה אני מזכיר אותה פה בכל זאת?
כי נתקלתי היום בפוסט מעולה של ניצן שמסביר אך כן עושים את זה נכון,
( מה ז'ותמרת אך? בעזרת קובץ ה htaccess‏ כמובן!) ועושה את זה בפירוט רב ושפה מאוד ברורה,
עוד מהיתרונות שיש בשיטה שמוזכרת אצל ניצן היא שבאופן יחסי הנזק שגורם מעבר הדומיין לתוצאות במנועי חיפוש יותר קטן!
בקיצור, שווה קריאה.

עוד טיפ קטן בקשר למעבר דומיין, אם דאגתם לפני המעבר, להעביר את מנויי הרסס שלכם לפידברנר
ומיד אחרי המעבר לעדכן את פידברנר שלכם בכתובת הרסס המעודכנות – רוב הסיכויים שמנוי הרסס שלכם
אפילו לא ישימו לב שהתעדכנה הכתובת של הבלוג! (חוסך את כל הצורך לעדכן ו/או לבקש מהם להירשם מחדש..)

נ"ב:
א. נרקיסיסטי? מה נרקיסיסטי כל כך בשם הדומיין שבחרתי?, סתם..אני מבין אך זה נראה אבל גם מבטיח ומקווה שבעתיד זה יצדיק את עצמו
(ולא רק מבחינת מנועי חיפוש),
ב. מה ז'ותמרת לא ידעתם שהאתר שלי עבר לכתובת חדשה? עכשיו לעדכן את המעדופים/דלישס/גוגל בוקמרקס/לינק שלכם לבלוג שלי בבלוג רול שלכם! עכשיו ומיד!

קנינו מכונית חדשה!
כלומר..לא ממש חדשה..
קצת חדשה..
כלומר..
האמת דיי ישנה..
האמת… ישנה מאוד..
האמת.. דייטסו שרייד שנת 91 שזה..
שנת 91 זה קצת.. זה.. אך אומרים.. זה דיי ממזמן..
אנחנו יד רביעית כנראה..
אממממ..
אבל יש לזה 4 גלגלים וזה נוסע!
פשוט מגניב..

פעם אחרונה שנסענו על אוטו?.. זה היה לפחות לפני שנתיים, באנגליה, ושם בכבישים כידוע הכל הפוך!
ולכן העובדה שמאז הרכישה החדשה (שבסתר לב אנחנו קוראים לה 'בובו') עדיין לא עשינו אפילו תאונה אחת היא לדעתנו דיי מרגשת!

מי?
מי?
מי נתן לנו רישיון?
להתראות בסיבוב..
:)

מסתבר…שהשלב הראשון בהפנמה אמיתית של איזשוהי תובנה שהגעת אליה, היא אמירתה בקול,
לצליל של המילים יש כוח נוסף משל עצמו..אחרי שמילים הן כבר לא בגדר מחשבה אלא ממש נאמרות
קשה יותר להחזיר את הגלגל לאחור ולהתכחש אליהן …וטוב שכך,
אז..אם אתם רוצים באמת להכיר במשהו או להתוודות עליו באופן כזה שהחרטה תהיה אמיתית,
אל תגידו את אותו משהו לעצמכם בשקט בלב, אלא ממש הכריחו את עצמכם להגות את המילים בקול, אפילו תצעקו..
רק אחרי שאוזניכם ממש ישמעו את פיכם הוגה בקול רם רועם וצלול את המילים: "זה לא החום שגורם למכנסיים ללחוץ..אני חייב לחזור לחדר כושר!" המילים שאמרתם יקבלו מימד הרבה יותר גשמי ממשי ומחייב ופתאום תבינו ש…שיט!!! אני חייב לחזור לחדר כושר..
:-)

נ.ב
א. נסו ותהנו!
ב. שיט שיט שיט! אני באמת חייב לחזור לחדר כושר..

הבעיה עם מפרצים היא שהם לא מופיעים בבת אחת
היא גדלים לאט ובזהירות, מתגנבים אליך בשקט בשקט
וככה אין לך ברירה, ואתה מתרגל אליהם
כי לא היה מעבר חד
ואז כשאתה מבחין בהם לראשונה נראה לך שלכאורה הם פשוט תמיד היו שם..
(אולי תשאלו: "..מפרצים בים או מפרצים בשיער?", אבל האם זה באמת משנה?..)

יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים
כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני, ייתכן והיו מסתדרים מצוין
אני לא מדבר רק על סימביוזה, מסוג "אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי" אלא אולי אפילו חברות אמת של ממש
אבל כמו מלכוד 22, בשביל שזה יקרה, הם צריכים בעצם בעצמם..להיות קצת לא עצמם,
לצאת מעורם ולגשת אחד אל השני ולהתאמץ ולחקור ולגעת ולהשתחרר
ומכוון שברוב המקרים הם לא יכולים לפרוץ את המעגל הם נשארים רוב הזמן בגפם
כמו איים, אולי רואים אחד את השני מרחוק אך לעולם לא מתקרבים

חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי אם אי פעם מישהו היה מנסה לחלץ ממני הסבר מלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר

בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון

אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו

אז זהו, מעכשיו אני לא.

יהיר ככל שזה יישמע,
אני דיי בטוח בעליונות האינטליגנציה שלי על פני רוב האנשים הסובבים אותי ביום יום
ולא רואה בכך שום בעיה,
כמובן..כן ישנה בעיה אחרת..והיא, שגם הם בטוחים כך בדיוק באותו אופן לגבי עצמם..

לא..זאת לא שגיאת כתיב, הבחירה בשם הזה פשוט הייתה מתבקשת
בהשראה (והערצה) רבה של הציור 'Metamorphosis' המפורסם של Escher יחד עם המון השראה ורוח גבית מזוגתי – תמר.. ככה נולד לו שם החיבה tamorphosis לציור עליו אני עובד בימים אלה שהוא..  אכן אמורפי שכזה ..ובשאיפה ינחת גם הוא בקרוב בעמוד השני של גלריית הרישומים
כמובן רק אחרי שיושלם ויצבע ויעובד היטב..אבל עד אז, מצ"ב לפניכם עותק מוקטן של ההתקדמות הנוכחית שלו,
כרגע, כאמור, עדיין לא גמור עוד ובלי צבע או אפקטים וכו' ..ובכל זאת אשמח מאוד לביקורות תגובות ורעיונות…

(לחיצה על התמונה מובילה לתמונה מוגדלת).

אני מה שהחבר'ה נוהגים לקרוא לו – דתי..כן…נראה לי שהגיע הזמן להודות בזה….ולכן במפגשים שלי עם חילונים, בשלב כזה או אחר זה דיי טבעי (ולפעמים גם קצת באשמתי..) שהשיחה גולשת לענייני דתיים חילונים,
וכך יצא שממש לא ממזמן כשפגשתי זוג חברים ממש טוב מהמגזר החילוני באופן די צפוי נוצר בנינו בשלב מסוים מעין דיון שכזה (על פלורליזם דת מדינה וכדו') שהתנהל דווקא בצורה מאוד נעימה ונינוחה והיה מלא תובנות,
עד שבשלב מסוים הציג בפני הצד שמנגד שאלה מאירת עיניים שבאותו רגע לא הייתה לי אליה תשובה והבטחתי לעצמי ולו שבהזדמנות ראשונה שתהיה אשתדל לרדת לשורש העניין,
עוד באותו ערב בביתי עת הבטתי אל השמיים זרועי הכוכבים שבחצר הבריקה בראשי תשובה מדהימה לאותה שאלה, כל כך מצאה חן בעיני התשובה וכל כך ניצחת נשמעה היא בראשי עד שמיד התמלאתי תחושה מוזרה..כי..רגע, מה אם נגיד, יהיר שחצני ויומרני ככל שזה יישמע, שהתשובה הזאת באמת תשכנע אותם?,
מה אם נגיד, רק בשביל הספורט כמובן, באופן תאורטי לחלוטין, שהתשובה הזאת, בגלל היותה כה חזקה עקרונית ומהותית, תגרום להם לחשוב על חזרה בתשובה??,
עוד אני עומד שם (ומשתעשע בדמיוני בתמונה של הבחור עם פאות ארוכות ואשתו עם כיסוי ראש) ניצת ממש מספר פסיעות ממני אחד מהשיחים הקטנים שבחצר בלהבה אדירה, והשיח בוער באש!, בוער ובוער ואיננו אֻכָּל!..
ובעודי קרב אל השיח נשמע מיד מאיי שם מעל קול רועם ושמימי שאין לטעות בזהותו: "..תשמע דורון..אני אחסוך לך הפעם את כל הקטע של 'של נעליך מעל רגליך' כי אני פשוט ממהר, פשוט תקשיב לי ותקשיב לי טוב!, עדיין לא הגיע העת..ובכלל..הזוג הזה ספציפית, אני אוהב אותם בדיוק כמו שהם, אם אתה משנה לי אותם, אני לא סולח לך על זה, אפילו לא ביום כיפור! זה ברור?"….."בי אדוני, אלוהי, אל ייחר אפך בעבדך אך…" ניסיתי להסביר אבל הוא מיד היסה אותי
" נו!.. בחיית דורון!.. אי אפשר שהפעם זה יהיה בלי משא ומתן של חצי שעה?, אני מאחר לפגישה השבועית עם אברהם יצחק ויעקב, מיד אחרי זה אני צריך לרוץ לעצור פיגוע של אלקעידה ברכבת התחתית של מוסקבה ואחרי כך יש את השידור החוזר של אבודים בערוץ 3…אז סגרנו?"
"כמובן אלוהי, כדבריך אעשה.." עניתי והלהבה שאחזה את השיח מיד נעלמה כלא הייתה מעולם ואני באותו רגע פניתי חזרה מהחלון אל תוך ביתי והבנתי שעלי לגנוז את תשובתי לנצח נצחים…
או לפחות עד למפגש הבא.. :-)

(מוקדש לכל חברי הדתיים והחילונים בכל מקום שהם….)

רוצו עכשיו לוידאומט הקרוב וקחו את August Rush ..כלומר,בהנחה שעדיין לא ראיתם אותו בקולנוע..
זהירות קיטש הוליוודי ! אבל..עשוי היטב היטב, אחלה סרט דייטים..ויפה שעות אחת קודם!
כבר עברו בערך 3 שבועות מאז שראיתי אותו והוא לא מפסיק לשבת לי בראש ובלב מדגדג וצובט יום אחרי יום..
אולי גם במיוחד בגלל שהוא מזכיר לי משהו שכתבתי פעם על מוזיקה,
אני באמת מאמין בזה..

נכתב במהלך המילואים האחרונים כאשר המבצע בעזה עוד היה בעיצומו:

סבבנו ביחד את החדר וקירצפנו במרץ במשך כשעה
"מתי התגיסת לסדיר?" הוא לפתע שאל,
נקבתי בפניו את היום החודש והשנה,
"פאק!.. נידמה לי שהייתי אז בכיתה ח' !.." הוא פלט
"ונידמה לי שפספסת שם איזו פינה.." הצבעתי על האסלה שמולו
אבל בתוכי נצבטתי, זה מחלחל עמוק יותר ויותר בתודעתי מאימון לקו ומקו לאימון
וחוזר חלילה..

כי כשהייתי בשיריון הסרבל חסנ"ש ישב עלי פיקס, הכרתי את הטנק ואת תפקידי מלפני ולפנים, הייתי בעזה והשתתפתי בפעולות מסוכנות תחת אש כמו לא מעט חיילים שעושים זאת בימים אלה וכנראה גם ברגע כתיבת שורות אלה ממש.
ועכשיו במילואים, אפילו שמידותי בבגדים לא השתנו, תמיד כפות במדי ב', יותר מידי גדולים (או קטנים), מהוהים, מעביר את הימים בן תורנויות מטבח לשמירות באיזה מוצב נידח,

אז כן, אני יודע.. מאז "פרוץ השלום" במחוזותינו השתנה לצה"ל התו"ל, הוא עשה הערכת מצב וגילה שכבר אין לו צורך בכל כך הרבה שיריונרים במצבת המילואים,
השאלה היא, האם אז בו ברגע של הארה לוגסטית מופלאה זו אמר אותו בעל דרגות לעצמו:
"מה הבעיה? פשוט ניקח להם את הטנקים ובמקום זה ניתן להם M-16 ארוכים..אבל נשאיר אותם עם הנעליים הכבדות בצבע השחור ונגיד להם שמעכשיו הם חי"רניקים! סגור!
ניתן להם לעשות תרגילי חי"ר, חוליה ומחלקה פלוגה וגדוד – מלאים! לא משנה שחלק מהם כבר נושקים לגיל 40, שירוצו קילומטרים על הג'בלאות ויירו על מטרות קרטון שוב ושוב ושוב ושוב (ושוב!), נקרע להם את הצורה לפחות כמו בטירונות של חרוב!
נאמן אותם כאילו הסורים על הגדרות! עזוב אותך עכשיו שיורים על שדרות! ואחרי כל זה בכל מקרה גם אם זה מילואים וגם אם זה צו 8 תמיד תמיד ת-מ-י-ד נזרוק אותם בגב ההר באזור חברון, אני גאון! כי זה מקום שבכלל צריך לקראתו לאמן אותם בלש"ב, אבל לעולם לא נבזבז אימון כזה עליהם עכשיו, כי אני כבר בשוונג של חרוזים כמו פגז..יא!, איזה כשרון מבוזבז…"

וכן, אני יודע שיש כאלה שמושכים קשרים ומצליחים לעבור חזרה לפלוגות שריון במילואים שעדיין נשארו והאמת היא שגם אני אך עד כה ללא הצלחה
וכן, אני יודע שגם יש כאלה שחושבים שאני בר מזל והיו שמחים להחליף איתי מקום מילואים ולעשות מילואים שקטים, אני גם לא חס וחלילה שוחר מלחמה – אין לי שום שאיפה לפתוח לצה"ל עוד חזית, הלוואי שיישאר פה שקט (..ליתר דיוק הלוואי שגם שם בעזה וגם פה יהיה אותו שקט וכולנו עם בני דודינו נהיה מאושרים ודביקים יחד happy happy joy joy),
וכן אני יודע שהורי ומשפחתי וחברים רבים אומרים לי במופגן "תשמע אנחנו יודעים שזה אגואיסטי מצידנו אבל טוב לנו לדעת שזה לא אתה שם בעזה עכשיו",
וכן, אני יודע, גם מה שאנחנו עושים עכשיו הוא חשוב, גם אותו מישהו צריך לעשות, חייב לעשות, זה משחרר כוחות סדיר מאומנים יותר להיכנס לעזה (ולשלום עכשיו ושמאלנים קיצוניים אחרים לקלל ולהפגין גם נגד החיילים שם וגם נגדנו),
היי! בדיוק כמו שב"התנתקות" שחררנו באותו אופן פלוגות סדיר כך שיוכלו לעקור אנשים נשים וטף מבתיהם בגוש קטיף (ולפעילי ימין קיצונים יותר ופחות לקלל ולהפגין גם נגד החיילים שם וגם נגדנו).. המממ..
כן..אני גם יודע שאם אעלם יותר מידי זמן ממקום העבודה שלי אני עלול למצוא שהמחליף שלי יהפך לקבוע (ואני יודע שזה לא אמור לקרות ושהחוק מגן עלי אבל אתם לא יודעים שהמציאות במקומות עבודה מסוימים קצת יותר מורכבת)..

ועם כל זה והמוטיבציה המפוקפקת שהנ"ל מעורר בי ללכת למילואים, אז ..כן, אני יודע, שמילואים הבאים, בין אם זה קו או אימון ובוודאי במקרה נוסף של צו 8, אני שוב אתייצב בשעה ובמקום שנקבע, עמוס ציודים ושיפצורים ופק"לים מיוחדים כאילו אני לוחם קומנדו לא פחות ולמרות כל אותם עשרות פעמים בהם קראתי את 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה' אני שוב, בדיוק כמו הפעם, אשכח להביא איתי מגבת.